פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ואחת

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
05/08/2019


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 9
מישיבת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ד' באב התשע"ט (05 באוגוסט 2019), שעה 16:30

היערכות לפתיחת שנה"ל תש"ף בחינוך המיוחד

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
קארין אלהרר
מיכאל מרדכי ביטון
קרן ברק
יוסף ג'בארין
יואל יעקב טסלר
דסטה (גדי) יברקן
עומר ינקלביץ'
יבגני סובה
עידית סילמן
יצחק זאב פינדרוס
טל רוסו
קטי (קטרין) שטרית

ינון אזולאי
אחמד טיבי
אורלי פרומן

שמואל אבואב - מנכ"ל משרד החינוך

שוש נחום - סמנכ"לית ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

משה שגיא - סמנכ"ל ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

ד"ר אורנה שמחון - מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

חוה פרידמן - מנהלת אגף פסיכולוגיה, שפ"י, משרד החינוך

אינה זלצמן - סגנית בכירה למנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

שולמית כהן - מפקחת ארצית חינוך מיוחד, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך

אילן שי - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך

אילת כהן-מלקמן - עו"ד, היועצת המשפטית, משרד החינוך

מירי נבון - מנהלת אגף בכיר יישום חוק החינוך המיוחד וההכלה, מטה הרפורמה לחוק החינוך המיוחד, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך

ליאור אוזמן - מנהל חטיבת הביניים החקלאי ברנקו וייס פרדס חנה-כרכור, מש' החינוך

עילם שניר - עו"ד, רפרנט חברתי, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אמיתי שוחט - מנהל תחום חינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

נחום עידו - מנהל השירות לילדים עם מוגבלויות, אגף בכיר קהילה, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

יפית יצחקי - אחראית ארצית תחום בקרה בריאות התלמיד, משרד הבריאות

עמיר יצחקי - ראש מערך ארצי לבריאות הסביבה, משרד הבריאות

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

דוריה בן בסט - עוזרת לסרה"ע, עיריית תל אביב-יפו

שלום בן משה - ראש עיריית ראש העין, נציגי עיריות

אבי קמינסקי - יו"ר איגוד מנהלי מחלקות חינוך ברשויות

רותי יצקן - מנהלת מח' פרט, חולון, איגוד מנהלי מחלקות חינוך ברשויות

יפה בן דויד - מזכ"לית, הסתדרות המורים

יערה קדוש - דוברת, הסתדרות המורים

מאיר אסרף - שדלן, עו"ד, ראש לשכת הקשר, הסתדרות המורים

מנשה לוי - יו"ר התאגדות מנהלי בתי ספר, התאגדות המנהלים

זאב גולדבלט - מנכ"ל, הנהגת ההורים הארצית, פורום ועדי ההורים היישוביים

גדי כהן - נהריה, ראש צוות חינוך מיוחד, הנהגת הורים ארצית

אביבית ברקאי- אהרונוף - עו"ד, אחראית תחום חינוך, בזכות

יעל יוספסברג - יו"ר ועד מנהל, אלו"ט

איילת דיין - עו"ד, מנהלת אגף קידום זכויות, אלו"ט

הדס ארנון-שרעבי - עו"ד, אגף קידום זכויות, אלו"ט

עדי עזוז - עו"ד, מנהלת חטיבת קהילה, אלו"ט

ליטל פורת - דוברת, אלו"ט

רויטל לן כהן - עו"ד, יו"ר קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אסתר קרמר - אחראית מגזר חרדי ומחוז ירושלים, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אורה גורודצקי - הורה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

הניה מרמורשטיין - סמנכ"לית ומנהלת מסגרות, עמותת עלה

ולרי זילכה - עו"ד, מקדמת מדיניות, בית איזי שפירא

לילך בר - עו"ס, רכזת קבוצת מנהיגות, בית איזי שפירא

חנה חסן - סמנכ"ל מעיין החינוך התורני, רשתות חינוך

יוסף חיים בוסו - מנכ"ל מעיין החינוך התורני פ"ת, רשתות חינוך

שמואל יצחק - סמנכ"ל מעין החינוך התורני פ"ת, רשתות חינוך

הרב תומר ארגמן - מנהל אגף חינוך מיוחד, רשת החינוך בני יוסף, רשתות חינוך

דוד שרפר - יו"ר, פורום מוכש"ר

עמית ריבק - יו"ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל גודקר - יו"ר מועצת התלמידים והנוער דרום, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ארז בלנאו - פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, הסתדרות הפסיכולוגים

נעם יצחקי - פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, הסתדרות הפסיכולוגים

ד"ר דליה גורי - מנהלת תכנית שלבים, קדימה מדע – חינוך לחיים בע"מ

ענבר מוזס - עו"ד, מחלקה משפטית, קדימה מדע – חינוך לחיים בע"מ

ענבל שילר חפץ - עו"ד, מחלקה משפטית, קדימה מדע – חינוך לחיים בע"מ

מיטל זרבאילוב - ממונה על קשרי פרט וקהילה, קדימה מדע – חינוך לחיים בע"מ

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל יחידת המידע ומיצוי הזכויות, קשר – הבית של המשפחות המיוחדות

לירון קלינגר - הורה

אורית אמיתי - עו"ד, פעילה חברתית, ארגון סיכוי שווה

ד"ר שחר פרנקל - חבר הנהלה, משתלבים ברצף

רבקה מורוביץ - אימא, מנהלת עמותת תסמותק

דן מיכאל קדרון - עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים, עוזר של משה בר

נלה דוידוב - אימא לשני ילדים חולים, מטה המאבק לחינוך לילדים חולים

שרונה נמר - אימא לילד חולה, מטה המאבק לחינוך לילדים חולים

מרגלית לבטוב - פעילת הורים, חינוך מיוחד, יהדות התורה

הניה ברודבקר - נציגת הורים, חינוך מיוחד, יהדות התורה

אסף קלינגר - אב לילד על הספקטרום

שרה הורביץ - פעילה חברתית, חינוך מיוחד

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אירית שלהבת


היערכות לפתיחת שנה"ל תש"ף בחינוך המיוחד

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום 5 באוגוסט 2019, ד' באב התשע"ט. הנושא הוא: היערכות לפתיחת שנת הלימודים תש"ף בחינוך המיוחד, בהשתתפות מנכ"ל משרד החינוך.

אומר מספר מילים ולאחר מכן אעביר את רשות הדיבור למנכ"ל המשרד, שיושב איתנו כבר משעה 2, כבר בדיון הקודם, ונמצא גם בדיון הנוכחי.

החינוך המיוחד היה על סדר יומה של ועדת החינוך לאורך כל הקדנציה של הכנסת העשרים. קצב הגידול בצרכים והגברת המודעות הקדימו בהרבה את תשתיות המדינה בתחומי החינוך המיוחד.

השנה תחל רפורמה במחוז צפון, ולקראת השנה הבאה תיושם בכל הארץ.

אני שמח ומודה על כך שהמשרד הצהיר שלמרות הקיצוץ הרוחבי שנדרשים משרדי הממשלה לעשות ולבצע, החינוך המיוחד לא יקוצץ, כפי שבחרו מספר מפלגות לשים את זה בקמפיין ההפחדה שלהן, ואני שמח שהמנכ"ל התחייב לכך שתקציב החינוך המיוחד לא ייפגע.

המשרד חייב למצוא דרך – ואני אומר את זה טלגרפית ממש, מי שמכיר את הנושאים יבין בלי מילות קישור – לתמרץ רשויות מקומיות להקים בתחומן מוסדות לחינוך מיוחד, על המגוון הרחב והרצף של הלקויות. לצערנו הרב אני אומר, רק בדרך של תמרוץ אפשר יהיה להדביק את הפער ולצמצם את המחסור בבתי הספר לחינוך המיוחד, כפי שאמרתי, על כל רצף הלקויות.

למרות ההתקדמות ושינוי השיח והשפה במערכת החינוך בכל הקשור לחינוך המיוחד, עדיין יש לעתים עקשנות להיצמד לבירוקרטיה, להוראות, ללוחות זמנים. הייתי משחרר קצת את הילדים המיוחדים והוריהם ומאפשר גמישות, והיא מתקיימת. אביא דוגמה אחת, שהיא לא הדוגמה היחידה – המועדים להגשת בקשות לוועדות השמה. הרי כל בר-דעת יודע שאם הורה, לעתים גם מסיבות אובייקטיביות, לא טיפל ולא הוגשה בקשה בזמן ועבר המועד, לא נחכה שנה שלמה, הילד לא יחכה שנה שלמה. לעתים המשרד מגלה גמישות ופותח. הבאתי דוגמה אחת, ויש עוד הרבה דוגמאות. ילדים מיוחדים גם כך מתמודדים ואנחנו צריכים להסיר את העדשה של הבירוקרטיה ולהסתכל עליהם נוכח פניהם ולתת להם את המענים הנדרשים להם.

סוגיית המחסור במקצועות הפרה-רפואיים – לצערי הרב אני יכול לומר ביקורת קשה: התאפקתי בדיון הקודם כאשר מישהו הזכיר פה את נושא המועצה להשכלה גבוהה. רציתי לומר: בסדר, כשיבוא שר חינוך שהוא גם יו"ר המל"ג וירצה להתעסק עם המל"ג ולא יפחד מן המועדון הסגור, אז יהיה מענה. לצערי הרב אני אומר לכם, הנה אני אומר בגילוי אישי, לא היה נושא – והיו הרבה נושאים שנגענו בהם בוועדה בקדנציה האחרונה – שרצינו, נגענו ולא התקדמנו בו. כמעט בכל הנושאים הזזנו, ואמרתי בפתח דבריי: בזכות אותו שיתוף פעולה ואוזן קשובה של המשרד. אני אומר בצורה חד-משמעית: בכל הקשור למועצה להשכלה גבוהה, לוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, קיבלנו אוזן אטומה, לא אוזן כרויה, כאילו זה מגדל שן שמנותק מן העם, מנותק. אני שואל: במקצועות הפרה-רפואיים, כמה פעמים קיימנו דיונים על המחסור, שזה גורם לרגרסיה אצל אותם ילדים שכל כך הרבה משקיעים בהם? ופתאום למועצה להשכלה גבוהה אין מה לומר, הם לא מתערבים למנהלי המוסדות.

יש להם חופש אקדמי.

זה תירוץ שאפילו לא מתקבל בפתח האולם הזה. חופש אקדמי – המציאו אותו באמת לצורך אמיתי. אף אחד לא רוצה להתערב למועצה להשכלה גבוהה על התכנים שילמדו, ואילו תכנים בתוך כל קורס כזה או אחר. המדינה, הריבון לא יכול להכתיב אילו מקצועות הם בקשיים. ראינו, אתם יודעים, יש איזה מקצוע שאף אחד לא מכיר: משפטים. זוכרים? עורכי דין. שם יש הצפה בשוק, וזה לא מעניין אותם. מקצועות פרה-רפואיים, שזה דיני נפשות – הם משתפים פעולה עם מנהלי המוסדות האקדמיים לייקר את לימודי המקצועות האלה, לעקר את החוגים האלה. זה אות קלון על מצחה של המועצה להשכלה גבוהה, חדלות העשייה הזאת. וזה רק נושא אחד. יש עוד הרבה נושאים שהמשק והחברה הישראלית מבקשים לתקן בהשכלה הגבוהה, והם אטומים, הם בשלהם. אבל כשאיזו פקולטה או איזה קמפוס נכנס לקשיים כלכליים וצריכים את הסעד שלנו – אנחנו נמצאים שם. אנחנו הצלנו את האוניברסיטה העברית, הוועדה הזו, בקדנציה הקודמת, בכנסת העשרים הצלנו בתוכנית ההבראה. מי שמכיר את העשייה שם, תוכנית ההבראה כמעט ולא יצאה לפועל. נדרשנו ועשינו. אבל זה חד-צדדי. מגדל השן מנותק מן העם ומן הצרכים של המדינה.

אני אומר לכם, אנחנו לא נרפה, ואם צריך חקיקה אז אנחנו נוביל חקיקה. אחר כך הם בוכים: למה בחקיקה? כפי שהם לא רצו לתת נקודות זכות למשרתי המילואים פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, אבל היו כל מיני דברים אזוטריים אחרים, ואני לא מזלזל בכלום, שם כן יש נקודות זכות. העברנו להם את זה מעל הראש בחקיקה. הם בכו: למה בחקיקה? הנה אני אומר להם: אם הם לא יפתרו את המצוקה בכוחות עצמם ולא יציפו את השוק – כן, שיציפו את השוק, נתמודד עם זה. מי ייתן מענה כאשר אנחנו יודעים שמדברים במחקרים על כך שכל ילד שלישי יצטרך מענה? מי ייתן לזה מענה? מאיפה נביא? מסין, מתאילנד, מהודו? אם זה לא ייפתר בזמן הקרוב באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה, אנחנו נוביל חקיקה על הראש שלהם. אני אומר לכם, ואמרתי, ואני מקדיש תשומת לב לנושא הזה כי זה בוער בעצמותיי, בוער בכל מי שמתעסק בסוגיית הילדים המיוחדים.

אני תקווה שהרפורמות שנכונו לנו בחינוך המיוחד והשינויים הרבים יחלחלו במהרה – כפי שאמרתי בדיון הקודם – גם בחינוך החרדי וגם בחינוך בחברה הערבית, כי שם תהליכי החלחול אטיים מדי. גם אובייקטיבית בגלל שהחברות האלה לא מקבלות מהר, וגם בגלל שהמשרד, לצערי הרב, לא רואה לנכון לתת לזה קדימות. לעתים קרובות אני שומע: קודם כול אנחנו מחויבים לממלכתי. הילדים לא יודעים איך נראה ממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי, ערבי. הילד הוא ילד וצריך את המענים ואת ההזדמנות השווה.

רבותי, אני מודה למנכ"ל המשרד שנמצא איתנו כאן ויציג את הנושאים. הטונים הגבוהים היו למועצה להשכלה גבוהה ולא לחינוך המיוחד, אבל הדברים נושקים זה לזה. המקצועות האלה נמצאים במצוקה. צריך לעשות הכול כדי שילד שצריך טיפול כזה או אחר, יקבל אותו, במיוחד שהמדינה יודעת לתקצב את זה והמדינה מגדירה את הצורך בזה.

יש לי הצעה לסדר.

לא עכשיו, אחרי שהמנכ"ל ידבר.

לא, אבל שנייה, הצעה לסדר.

אבל אני באמצע דבריי. לא. לא רק את יודעת לומר "לא, רגע". אני באמצע.

מותר לי כחברת כנסת לבקש הצעה לסדר?

מותר לך. אני אחליט מתי תקבלי אותה.

בסדר גמור.

- - -

מה, את העוזרת שלו עכשיו? הוא מסתדר לבד.

תודה. אני מתנצל שהרמתי את עוצמת הטונים. בואו נחזיר אותם לרמה נמוכה.

רבותי, אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למנכ"ל המשרד. אבל לפני כן, מאחר וחברת הכנסת קארין אלהרר ביקשה הצעה לסדר, אני מקווה שזו תהיה הצעת לסדר הדיון, לא נאום.

הצעה לסדר. אדוני היושב-ראש, מכיוון שבדיון הקודם כל הדוברים דיברו אחרי המצגת ובסופו של דבר לא היה זמן למנכ"ל להשיב על שאלות, אני מציעה שהפעם זה יהיה הפוך: ישמע אדוני המנכ"ל את השאלות או את ההערות ויתייחס אליהן.

לא, יש לי הצעה יותר פרקטית, נעשה כך: חברי הכנסת יצמצמו בדבריהם, והאורחים שרוצים לדבר ניתן להם לדב., נשמע את המנכ"ל, המצגת תהיה קצרה וטלגרפית. מאחר ואין לי דיון נוסף, אין לי בעיה, אנחנו לא מוגבלים בזמן ונקבל את התשובות. זה תלוי בכם: אם תאריכו בדברים – יהיה ארוך; אם תקצרו – יהיה קצר. נהיה ענייניים. אני לא דוחה שום דבר.

בבקשה, אדוני המנכ"ל.

אדוני היושב-ראש, בשנה שעברה 259,731 ילדים היו בחינוך המיוחד, כ-11% מכל הילדים היו בחינוך המיוחד.

מה מתעתד להיות בשנה הקרובה?

259,000 בשנה שעברה יגדלו לכדי 269,400. חל גידול של 3.7% במספר הילדים בחינוך המיוחד במעבר מן השנה שעברה לשנה הזו.

היכן הילדים יימצאו, באילו מסגרות? בשלושה מקומות: 65,000 ילדים יהיו בכיתות של החינוך המיוחד בבתי הספר הרגילים; 51,930 ילדים יהיו במסגרות חינוך מיוחד, בגנים ובבתי ספר שהם אך ורק של החינוך המיוחד; והשאר הם ילדים משולבים בכיתות הלימוד, בשילוב בשכיחות גבוהה יותר ובשכיחות נמוכה יותר. אלה המספרים.

איך זה בהשוואה לגידול של כלל מערכת החינוך? כל מערכת החינוך גדלה ב-1.7% במעבר מן השנה שעברה לשנה הזו. החינוך המיוחד, כאמור, גדל פי שניים, ב-3.7%. זו היא תמונת המצב המתקבעת בשנים האחרונות – יש גידול טבעי במערכת ויש גידול פי שניים במערכת של החינוך המיוחד.

אני רוצה להציג את תמונת המצב של התלמידים הילדים האוטיסטיים במערכת החינוך, שזה האתגר הגדול, אחד האתגרים הגדולים והרגישים שלנו.

בשנת 2017 היו 14,102 ילדים אוטיסטים. תראו את הגידול: 15% במעבר ל-2018, 16% במעבר ל-2019, ובשנה הזו 22,000 ילדים בחינוך לאוטיסטים. רק הגידול הזה, של מעבר מן השנה שעברה לשנה הזו, ב-3,279 ילדים, רק זה – 280 כיתות חדשות שנפתחות. כל כיתה זה כמיליון שקלים. אני אומר את הדברים גם כדי שאנשי משרד האוצר יבינו מול אילו אתגרים גדולים מערכת החינוך ניצבת בבואנו לדבר על החינוך המיוחד בכלל והילדים האוטיסטים בפרט.

איפה הילדים האוטיסטים יהיו? כפי שאתם רואים, הכחול מסמן. המצגת לא עולה. מה רציתי להגיד במצגת שלא עולה? בשנה הזו 12,000 ילדים יהיו בכיתות של חינוך מיוחד של ילדים אוטיסטים, ו-6,000 יהיו בכיתות הרגילות. אנחנו רואים את המגמה של שליש בשילוב ושני-שלישים בכיתות מיוחדות. המגמה ברורה מאוד. אנחנו חייבים להסתכל בעיניים פקוחות אל עבר המגמות ההולכות וגדלות.

בשנה הזו אנחנו פותחים 405 כיתות נוספות בחינוך המיוחד.

מה יתווסף בנוסף לכיתות בשנה הזו?

הנגשה פדגוגית, זה מרכיב אחד. אנחנו נשקיע 50 מיליון שקלים בשנה הזו בהנגשה פדגוגית, באייפדים לילדים בחינוך המיוחד;

הנגשת הטיולים – ילדים צריכים לצאת עם הכיתה לטיול, ובכדי להוציא את הילדים בחינוך המיוחד לטיול עם הכיתה הרגילה צריך להנגיש את האוטובוסים ואת כל מה שקשור;

צריך להסדיר ספרי לימוד – זה הפרק הראשון שיושקעו בו 50 מיליון שקלים;

החלק השני הוא הנגשת כיתות לכבדי שמיעה – בזה נשקיע ב-1,010 כיתות 30 מיליון שקלים: בתקרה אקוסטית, במזגן שקט, באיטום החלונות והדלתות ובמערכת הגברה מותאמת לכבדי שמיעה;

המרכיב השלישי הוא הנגשת בית הספר כבית ספר נגיש לאוכלוסייה: הדרך הנגישה, הפיר של המעלית והשירותים לנכים. זה ייעשה ב-116 בתי ספר, בהיקף של 20 מיליון שקלים.

מה יהיה בנוסף בשנה הזו?

בכוונה אמרת: "הפיר של המעלית", ולא "המעלית"?

כולל הכול.

אני יודע למה אני אומר את זה.

מבחינתנו הפיר כולל את כל המרכיבים, גם את ההכנה.

הוא הבין את השאלה והוא עונה יפה. לא צריך לעזור לו.

גם מי ששאל הבין את התשובה.

אגיד לך למה שאלתי, כי בהרבה סיורים אתה רואה פיר, ואומרים: תקצבו אותנו על הפיר.

בהסעות מה יקרה השנה, ומה השנה הזו שונה משנה שעברה?

ראשית, יהיו 26,000 מסלולים. צריך להבין, כל מסלול – צריך לדייק אותו ולהתאים אותו, לראות שהאוטובוס מתאים. במסלולים הללו נסיע 52,000 ילדים. בנוסף יהיו לנו 33,000 מלווים, שצריכים להתאים למשימה.

מה חדש? המלווים של התלמידים בגני הילדים בחינוך המיוחד והסדרה של מערך הסעות לתלמידים בשילוב. לפני שנה דובר רבות על העניין, שילדים שמצטרפים לשילוב, זה לא מגובה בהסעות. ההשקעה תהיה כ-1.2 מיליארד שקלים במערך ההסעות.

אני רוצה להראות את הגידול התקציבי בחינוך המיוחד וברור שהוא ימשיך במגמה הזאת. בשנת תשע"ט התקציב היה 7.5 מיליארד שקלים. בשנה הזו התקציב הוא 11.4 מיליארד שקלים.

היינו צריכים לסיים מהלך של 50,000 ילדים, להעביר אותם בוועדת ההשמה בשנה הזו בכדי להתאים לכל ילד את מוסד החינוך המתאים לו.

האם זה מה שהגדיל את הכמות?

לא. סיימנו השנה את כל המערך של ועדות ההשמה – תיכף אדבר על הרפורמה – בהיקף של כ-50,000 ילדים.

החוק שנחקק בשנה הזו, מה הוא אומר לגבי הדברים שהשתנו במהלך השנה? התחלנו את הפיילוט בצפון. בפיילוט בצפון – שאחר כך אפשר יהיה להרחיב לגביו – ניגשו לוועדת הזכאות והאפיון.

אני רוצה להסביר: הוקמו ועדות ייחודיות, שנקראות ועדות זכאות ואפיון, שהן ועדות שמאופיינות, בשונה מן הוועדות של העבר, בכך שיש שם איש מקצוע שקם למלאכת יומו בבוקר ועד ערבו של היום והוא עוסק אך ורק בנושא של התאמת השמת הילדים למסגרת הנכונה וללכת לראות מה קורה איתם.

עברו בוועדות של הזכאות והאפיון 10,491 ילדים. החוק אומר שאנחנו צריכים להסדיר פתרון לכל אחד. לכל רואי השחורות משנה שעברה, כל אלו שאמרו שזה לא יכול להיות – מתוך 10,491 ילדים שהיו בוועדות השמה, רק 74 לא קיבלו את הזכאות. כל השאר – הוועדות אישרו את הזכאות. לכן מה תמונת המצב בשנה הקרובה בצפון? אם זה יעבוד נכון, זה יהיה תכלית ההגשמה בשנה הבאה, תשפ"א, במערכת כולה.

מתוך 10,000 ילדים שעברו את הוועדות, 3,365 יהיו בכיתות חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, דהיינו בכיתות של חינוך מיוחד בבית ספר רגיל; 4,042 יהיו משולבים בתוך הכיתות; ו-2,717 יהיו בגנים ובבתי ספר שהם רק חינוך מיוחד. הבחירה של ההורים, הסכמת ההורים וראיית ההורים עין בעין את מה שוועדת האפיון קבעה קרתה ב-99% מן המקרים. 93 הורים לא בחרו עדיין את סוג המסגרת לילדיהם. זאת אומרת שאנחנו רואים פה בגדול – אין שאלה, כל דבר הוא עולם ומלואו, אין פה מה לדבר, הורה אחד שלא שיבצנו את הילד שלו זה דבר משמעותי שמדיר שינה מכל המשפחה, אין מה לדבר, אבל המגמה של ראייה של ההורים ביחד עם הוועדות נותנת לנו אופטימיות שזה מתווה נכון.

בנוסף לכך, וללא קשר לחינוך המיוחד, ועם קשר עבותות לחינוך המיוחד, אנחנו משקיעים בשנה הזו 260 מיליון שקל בבתי הספר. במה? בשעות הכלה – 135 מיליון שקלים; בתקציב שקלי למנהלי בתי הספר בכדי שיוכלו לתרגם את זה לסל של שירותים וסל של מערך שמותאם לילדים המורכבים. נכנס כבר ב-90% מבתי הספר רכז השתלבות, שזו תהיה משימתו, לשם הוא יוכל להקדיש את תשומת לבו. לא רק, אבל הוא יהיה מיועד לדבר הזה; ומרחבי הכלה – כפי שדיברנו בישיבה הקודמת, אנחנו מקצים לזה 20 מיליון שקלים. הכוונה היא לאט-לאט להכניס בבתי הספר חדרי הכלה.

כל זה למחוז צפון?

לא. מה שאמרתי עד עכשיו מיועד לכלל הארץ. אנחנו רואים פה מרחבי הכלה במגדל העמק ובבית ספר קציר במועצה אזורית ובשדרות וכיוצא באלה במכלול המקומות.

מה באשר לבינוי? עד השנה הזו בנינו, כפי שאתם רואים בצבע הסגול, 70 כיתות, 73 כיתות, 64 כיתות. בשנה שעברה יצאנו לדרך עם בנייה של 300 כיתות. בשנה הבאה ייבנו עוד 300 כיתות. אנחנו רוצים להגיע למצב שתוך ארבע–חמש שנים נגמור בניית 1,150 כיתות. למה זה כל כך חשוב? כי זה מנגיש את מוסד החינוך ליד הילדים וזה נותן מענה לצרכים שהלכו ונערמו בשנים האחרונות.

על אף העובדה שיש לנו אתגר – לא כל ראש רשות מקומית רואה עין בעין את הצורך להקים בית ספר. הוא אומר: עם כל הכבוד, אני לא משרד החינוך, אני לא רואה את הראייה הכלל-אזורית, אני מסתכל על השטח המוניציפלי שלי. אנחנו עוברים רשות, רשות. כל מי שעוקב, בכל ישיבות הסטטוס כמעט ואין לנו רשויות מקומיות, לעומת מה שהיה לפני שנתיים ושלוש שנים, שבהן אנחנו לא מצליחים לבנות את מוסדות החינוך של החינוך המיוחד שצריכים להיבנות.

ואם יהיו כאלה, יהיו סנקציות כלפיהם?

אני מעריך שלא נגיע למצב שצריך להשתמש בסנקציות.

כפי שהוא מוותר על כיתת חינוך מיוחד אולי הוא יוותר על דברים אחרים שאתה נותן לו.

בטרם הצורך להגיע לסנקציות צריך לפתור את זה.

אני רוצה לסכם בכדי לא לגזול זמן רב.

אנחנו באתגר גדול מאוד בחינוך המיוחד. מי שרואה את עבודת המשרד, רבותי, אנחנו מ-6 בבוקר ועד 11 בלילה עוברים שֵם-שֵם. קל להגיד: 50,000, אבל בסוף למצוא את הדבר הנכון, בהסכמה עם ההורים, במקום המתאים – זו משימה מורכבת. הילדים העצמאיים יודעים לעשות את זה, זה פשוט: ילד הולך לבית ספר. ילד שהוא בחינוך המיוחד – זה כרוך במורכבות שמחייבת רגישות רחבת-היקף. לא תמיד זה ניכר, לא כל פעם אנשים רואים את זה, אבל המאמץ גדול מאוד.

אני מקווה מאוד שהרפורמה שאנחנו הולכים אליה, לצד ההבנה במשרד האוצר שאנחנו הולכים לעידן אחר, החינוך המיוחד הולך לעידן אחר – המגמות, ההיקפים, הצרכים: זה לא משהו בשולי מערכת החינוך, וגם מתוך ראייה חברתית, למקסם את כל המאמץ האפשרי בכדי לשלב את הילדים במקום שזה ניתן, בלי להפר את האיזון של הכיתה ואת כל אורחות חיי בית הספר. ילד זכאי להימצא בסביבת ילדים בני גילו, ואנחנו רוצים לראות אותם יוצאים לטיול והולכים לחוגים והולכים לתנועת נוער. בכדי לעשות את כל זה צריך פתיחות, התמדה והבנה שאנחנו הולכים למדיניות חברתית שמשלבת את הילדים בכל מקום שרק ניתן.

תודה, אדוני המנכ"ל. כפי שאמרתי בתחילת דבריי, העשייה רבה, אבל כנראה הקצב גדול ויש עוד פערים משנים קודמות. אין ספק שזה מחייב. חשבנו שבקדנציה הזו נוכל לשים קצת בצד את החינוך המיוחד. הוא יהיה על סדר היום של הוועדה. אם אני אהיה בוועדה בקדנציה הבאה אז בוודאי, נושא החינוך המיוחד לא ירד מסדר היום, כפי שהיה בכנסת העשרים.

הרפורמה – עינינו נשואות לתהליך היישום. כולנו תקווה שזה יהיה תואם את כוונתנו הטובה וכוונת המחוקק ושהחששות יתבררו רק כחששות. בצדק יש חששות – כשמדובר בילדים מיוחדים צריך לחשוש, צריך להיכנס לכל שינוי בחרדת קודש כי חיי היום-יום של הילדים המיוחדים ושל הוריהם הם עולם אחר מאשר של הורים וילדים שאין להם שום קושי והכול מובן מאליו. לכן אנחנו צריכים להיות שם. המשרד צריך להיות שם בשבילם, אנחנו צריכים להיות שם.

אני מסכים איתך, כל ילד הוא עולם בפני עצמו וכשמציגים מספרים אפשר לחשוב שזה טיפול אחד שהולך כך ונגמר. שמעתם רק על מחוז צפון: 10,000 שעברו בוועדות זכאות ואפיון – שם כל ילד הוא פרויקט בפני עצמו, ולאחר מכן לתפור לו את חליפת הטיפול והתקצוב התואם והמערכת שתקלוט אותו, וכל זה במעקב.

אני חוזר על דברי הברכה והתודה לגברת ד"ר אורנה שמחון שאירחה אותנו בצפון והיא הותנדבה, כך נקרא לזה, בחקיקה שמחוז הצפון יהיה הראשון שיוביל את זה. כולנו תקווה שזה יהיה הצלחה, גם יתאם לציפיות. נידבתי אותך – לא היית בישיבה הקודמת – שאת תהיי המנטורית לשאר המחוזות בתשפ"א. תודה רבה.

מיכאל ביטון – יצא. אחמד טיבי – נדלג עליך. קארין אלהרר, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני המנכ"ל, שמעתי את הדברים. אני לא מתכחשת לעובדה שנעשים מאמצים כבירים. ועדיין, אדוני, אומר מספר מצומצם של נושאים שלא קיבלו מענה הולם. יש מענה, אבל המענה לא מתאים לכולם.

נושא הטיפולים הפרה-רפואיים – זה לא משהו של לגעת בכוכבים. זה המהות של שילוב תלמידים. בלי הטיפולים הפרה-רפואיים אתם גוזרים על ההורים שלהם בעצם לקחת אותם לחינוך המיוחד. כשאומרים לילד: בוא תשתלב, אבל אין מטפלים פרה-רפואיים שנותנים מענים, אז מה עשינו? ואין מטפלים פרה-רפואיים. לצערי המחסור קיים לא רק בפריפריה, שם הוא חמור אלפי מונים, אלא קיים מחסור גם במרכז. זה דבר שהוא באמת בלתי סביר והוא בעיניי היתדות החזקות של שילוב מלא ואמיתי.

נושא הבינוי – נכון, הנגשות אקוסטיות של כיתות הן הנגשות לא יקרות ומהירות יחסית, וזה קורה יותר. כשמדובר בהנגשות פיזיות, המצב רחוק מאוד מלהשביע רצון.

אדוני המנכ"ל, אני מדברת על מקרה אחד, שהוא מקרה בוחן עבורי. עוד ב-2015 כשקיימנו ישיבת הכנה לשנת הלימודים, ציינתי מקרה של ילדה בבית שמש שמסתייעת בכיסא גלגלים, שצריכה לעלות בכל יום 36 מדרגות כדי להגיע לבית הספר שלה, בהלוך ובחזור. אציין שעד היום מ-2015 עברו ארבע שנים.

המדרגות נמצאות בתוך בית הספר?

הן בכניסה לבית הספר. בית הספר עדיין לא נגיש. זה מלמד אותי על בעיה קשה מאוד. לא בכדי היושב-ראש שאל אותך על האבחנה בין פיר המעלית לבין המעלית, כי גם כשיש פיר מעלית זה לא פותר את עניין המעלית. בלשכה שלי אני מקבלת אין-ספור פניות לגבי מעליות, שאומרים להם: "רגע, מזמינים", ולא נדבר על התסבוכת בין השלטון המקומי לבין משרד החינוך, דבר שלא נפתר. נותנים הרשאה להתחייב, לעירייה אין כסף. הדבר הזה רק הולך ומרחיק את הפתרון האמיתי. שלא נדבר על הורים עם מוגבלויות שרוצים ללוות את ילדיהם לבתי הספר וזה לא תמיד קורה כי הכניסה לבית הספר לא נגישה.

תודה.

רגע, אפשר להמשיך? הייתי קצרה מאוד בדיון הקודם.

ועכשיו ארוכה מאוד. עוד דקה.

אני אומרת דברי טעם.

כולם אומרים דברי טעם.

דבר נוסף הוא הפרוטוקולים של הוועדות. אנחנו מקבלים תלונות שהורים לא מקבלים פרוטוקולים של הוועדות. זה בניגוד לחוק. זה לא טובה שעושים למישהו אלא זה פשוט בניגוד לחוק. אני מבקשת שירועננו הוראות החוק בכל הוועדות, כי זה פשוט דבר שלא מתקבל.

בנושא ההסעות, תלמידים רבים – אני לא יודעת אם זה קשור להוצאת תלמידים לרשות קטנה או בשל נושא ההסעות, זה איפשהו נופל באמצע – אומרים להם שבגלל ההסעות לא מוציאים אותם. רשות אומרת: אני דואגת קודם לבני עירי, שזה לגיטימי והגיוני, אבל העניין הוא שהתלמידים שזקוקים לשירותי החינוך בעיר הקטנה לא יוצאים ולא מקבלים את המענה הראוי, וזה דבר שאף הוא לא מתקבל על הדעת.

באמת אין זה סוד שיש עלייה תלולה מאוד במספר האבחונים שניתנים במדינת ישראל. אפשר לחלוק אם זה טוב או רע, אבל זה המצב. משזה המצב – המשרד מחויב לתת מענה לתלמידים. יש הרבה מאוד תלמידים באזור - - - שאין להם מענים, גם בצפון. הייתי באזור - - -

לא צריך לפרט. אמרת את הנקודה, היא ברורה. אין לנו זמן, ואחר כך תלינו על כך שאין תשובות.

אני לא בונה על כך שנגיע לתשובות היום. מה לעשות, אני ריאלית.

אני רק מבקשת בעניין הזה – דיבר כאן מישהו בדיון הקודם על הקשר בין החינוך לרווחה. צריך להיות גם קשר בין החינוך לרווחה. אנחנו יכולים להכין תוכנית שהיא מעבר לשנה הקרובה או לשנתיים הקרובות. ילד שאובחן ככל הנראה יהיה קשה לצאת מזה, אז יש להתכונן בהתאם.

תודה. אחמד טיבי, בבקשה.

תודה. אדבר בקצרה. יש אי-שוויון בין מערכת החינוך העברית לבין מערכת החינוך הערבית הכללית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על החינוך המיוחד.

אזכיר בקצרה חלק מדוח מיוחד, נדמה לי הדוח הראשון הכתוב, שהוכן על ידי "קשר – הבית של המשפחות המיוחדות". הוא סוקר את מערך החינוך המיוחד בחברה הערבית. הבעיה המרכזית שהוצגה בדוח, אדוני היושב-ראש, מכובדי המנכ"ל, היא הפגיעה בזכויות הילד הערבי בעל הצרכים המיוחדים עקב מדיניות הקצאות מפלה שאינה מותאמת לצרכים. בדוח דובר על הזנחה מערכתית מתמשכת של החינוך המיוחד הערבי, המתבטאת בהקצאת משאבים מקצועיים וכוח אדם איטית שמפגרת אחר הגידול בצרכים. אחדות מן ההקצאות מתבצעות על פי קריטריונים בלתי ענייניים ובלתי שוויוניים. יש למשל בעיות באיתור ואבחון. גם שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הערבי הרגיל הוא בעייתי. עקב מחסור במסגרות ובאנשי מקצוע בחינוך המיוחד הערבי נפוצה נטייה להתחנכות במסגרות בעברית, דבר שפוגע למשל בלשון, בשפה, בפרקטיקה על חשבון שפת אם. יש ליקויים חמורים בחקיקה, בנהלים, ביישומים בתחום האיתור והאבחון וההשמה, כפי שאמרתי.

אין ספק שהפער שקיים בין שתי המערכות הכלליות, קיים עוד יותר בחינוך המיוחד. יש לתת דגש יתר על אבחון מקצועי, תקציבים ומסגרות מיוחדות.

בסטנדרטים של אחמד טיבי זה היה יענו בקצרה...

גדי יברקן, בבקשה.

גם אני אקצר בדבריי. אני רוצה להעלות כמה נקודות. לא נראה לי – יכול להיות שהמנכ"ל יתקן אותי – המענה לפעוטות עם צרכים מיוחדים רפואיים במעונות היום וגם בגילאי לידה עד שלוש.

זה לא בתחום מערכת החינוך, זה לא הדיון היום. אנחנו דנים על ילדים מגיל שלוש ומעלה.

מצוין. אני חושב שעדיין זה אותה מערכת.

אתה שואף לשלמות. בסדר.

יש המון ילדים שנשארים בבית כתוצאה מכך שעדיין לא קיבלו פתרון. אשמח לקבל תשובה.

דבר נוסף, יש ילדים עם צרכים מיוחדים במרכזי קליטה של עולים. איך המערכת מתארגנת, גם להתמודד עם קשיי השפה וגם כשזה שילוב של מערכת הבריאות ומערכת הרווחה? איך אתם מתארגנים בנושא הזה?

תודה. גברת גורודצקי, בבקשה, בקצרה.

אני אימא לשתי ילדות עם נכות פיזית. הן משולבות בחינוך רגיל במשך כל השנים. אחת עולה לכיתה ו' ואני כבר ארבע שנים מבקשת בשבילה פדל חשמלי עם שלט רחוק בשירותים. ארבע שנים אני פונה לעירייה ואני לא מקבלת את זה.

אני מודה מאוד למשרד החינוך על כך ששתי הבנות שלנו, אחת קיבלה מחשב נייד והשנייה קיבלה אייפוד, אבל הבעיה היא שלא מתירים להן לקחת את זה הביתה אז הן לא יכולות לעשות שיעורי בית.

יש לי עוד ילדה בכיסא גלגלים, שהייתה כאן ואחרי שישבה שעתיים כבר לא יכלה להישאר, היא מסתובבת בפרוזדור. היא עולה לכיתה י' השנה. כבר שלוש שנים אין כיתה נגישה בתיכון בלוד, אין מעלית. לא משלבים אותה בטיולים באופן שווה, לא נותנים לה הקלות בבגרויות, יש בלגן שלם בבית הספר הזה. אני מבקשת מאוד לקבל סיוע.

חשבתי שתדברי על משהו כללי. בעיות פרטניות – אפשר לטפל בהן. אני גם יכול להגיע לקונגרס ולהתלונן למה לא נתנו לי לדבר.

- - -

אלה בעיות קשות שמצריכות טיפול. אני מציע לך להעלות את זה על הכתב ולהעביר את זה למנכ"ל המשרד וזה יטופל. זה לא הפורום המתאים. אם כל אחד יתחיל פה להציג בעיות פרטניות - - -

היא מעלה את זה על הכתב.

היא לא העלתה על הכתב, אליי היא לא שלחה מכתב. אליך אולי היא שלחה מכתב.

גם אליך שלחו.

אני אומר לך שלא. את רוצה להחליט מה הגיע אליי ומה לא הגיע אליי? תאמיני לי, מתוך אלפי הפניות, אני יודע מה הגיע אליי ומה לא הגיע אליי, אני מעורב אישית בכל פנייה.

תודה רבה.

תודה רבה לך. חבר הכנסת טל רוסו, בבקשה.

בשבוע שעבר סיירנו בצפון, ראינו את הפיילוט המרשים בעין המפרץ. השאלה היא מה המשמעויות להרחיב את זה לכל הצפון, לכל המגזרים, ואחרי זה כמובן לכל הארץ ובכל המגזרים. מה המשמעויות? מה לוחות הזמנים? מה העלויות? מה התוכנית?

במשפט אחד: התיקון לחוק החינוך המיוחד מלכתחילה לא היה צריך להפלות. בעיקרון זה חל על כל הזרמים בחינוך ללא אפליה, פרט למוסדות הפטור, שזה סטטוס אחר, אבל גם לגבי המוכש"ר, גם לגבי החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, החרדי, והמגזר הערבי בוודאי בתוך זה. לכן מלכתחילה היה אסור להפלות בחינוך המיוחד בין הזרמים בחינוך, כל שכן שנאמרה אמירה, וחבל שהיו צריכים בכלל לעתור לבג"ץ כדי שיישמו את מה שהיה מובן מאליו על פי חוק. המנכ"ל יענה לך תשובה.

מה התוכנית?

המנכ"ל יענה תשובה.

חבר הכנסת ג'בארין, בבקשה.

גם אני הייתי שותף לסיור בצפון ואני מסכים שמה שראינו שם היה באמת מרשים. התקווה שלנו, שזה באמת יהיה המודל בכל מקום. התקווה שהבענו באותו סיור, שהחוק יעזור לצמצם פערים בחינוך המיוחד בין המרכז לפריפריה, ובטח בין יהודים וערבים.

אני תמיד מדבר על אותה אפליה משולשת כשזה מגיע לתלמידים הערבים בחינוך המיוחד: גם כחלק מן החינוך הערבי, גם כחלק מקבוצות מוחלשות, אבל גם כמיעוט בתוך החברה הערבית שסובל אולי גם מהדרה פנימית בתוך החברה עצמה.

אמרתי את זה בסמוי בפתיחת דבריי, אמרתי שבחברות האלה זה מחלחל אובייקטיבית לאט יותר, וגם המשרד צריך פה לתת יותר.

זה בדיוק הנקודה, שזה אולי מחייב את המשרד לעשות פעילות יותר של outreach בקרב האוכלוסייה הערבית.

אני מדגיש כאן את מה שהדגשתי באותו סיור, שבדרך כלל בקרב קבוצות מיעוט בעולם, ולדעתי גם בקרב הקהילה האתיופית, יש אבחון-יתר לחינוך המיוחד של תלמידים בקבוצות מיעוט. בחברה הערבית הבעיה הפוכה – יש תת-אבחון, גם בגלל קושי של משאבים, גם בגלל היעדר אנשי מקצוע, מחסור בהתמחויות בנושא, גם בשל היעדר או מחסור רציני במקצועות הפרה-רפואיים. לכן אני חושב שהסתכלות רחבה ליישום החוק בקרב החברה הערבית מחייבת לראות את כל הבעיות הללו ולמצוא את המענה להן.

אגב, לגבי מקצועות פרה-רפואיים, אני מפנה את תשומת לב המנכ"ל ואנשי משרד החינוך שהיום יותר ויותר סטודנטים ערבים לומדים את המקצועות הללו באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית וחשוב להכין אותם כדי שייקלטו בתוך מערכת החינוך הערבית. לא תמיד נמצאים בידם כל הכלים הנדרשים אבל חשוב לראות את זה, לראות פוטנציאל שיכול לקדם את מערכת החינוך המיוחד.

סליחה, ברשותך: כפי שקורה במקצועות אחרים, פה מקשים ללמד, ואנשים מוכנים ללמוד ברמה גבוהה, בעומס לימודי רב, ושם לפעמים לומדים יום אחד בשבוע או יומיים בשבוע, והאבסורד הגדול, שאחר כך משרד החינוך מכיר בהם. כך היה במשרד הבריאות עם המקצועות הרפואיים. אבל מה לעשות.

מה אומר החוק?

פעם היו אומרים: תדבר ללמפה.

מי שלמד בקנדה בבית ספר מקצועי וקיבל תעודה מקצועית לא אקדמית יכול ללמד היום במדינת ישראל.

והמל"ג ממשיך להערים קשיים.

שלא אובן לא נכון: לא התכוונתי להגיד משהו נגד בתי הספר. במקצועות הפרה-רפואיים יש קושי להתקבל ללימודים גבוהים בישראל, לכן יש רבים שלומדים בחו"ל, ולדעתי זה דווקא קאדר מצוין שצריך לקלוט אותו.

אני רק מלין על עצמי, לא מלין עליהם.

הערה אחרונה שהיא נכונה, דבר שאני שומע לא רק בחברה הערבית אבל בעיקר בחברה הערבית, שרבים מן המורים שמקבלים תלמידים בשילוב לא קיבלו הכשרה איך להתמודד עם המצב הזה. פתאום יש להם תלמידים מן החינוך המיוחד. זה מחזיר אותנו לסוגיה של הכשרת מורים, שלא כל כך עסקו בה בחוק החינוך המיוחד וצריך לתת עליה את הדעת.

למה? זה קיבל התייחסות מיוחדת ברפורמה.

זה בינתיים עוד לא מיושם.

כנראה לא הקשבת לכל הסקירה בצפון.

חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה.

תודה רבה, אדוני. תודה רבה על הסיור, הוא היה באמת מרתק.

עלו הרבה נקודות. אני יודעת שהזמן קצר מאוד, אז אני רוצה בבקשה להעלות את הנקודה של האיתור המוקדם, שגם דיברנו עליה בסיור בצפון. צריך להקפיד לבנות בתוכנית הזאת איתור מוקדם בשלב של הגן. אני רואה שיש ילדים חכמים מאוד שפשוט קל לפספס אותם. הם לא צפים על פני השטח במבדקים הרגילים, וחבל לפספס אותם.

שמעתי נתון לגבי דיסלקציה, שאחד מתוך חמישה ילדים סובל מדיסלקציה ובעצם לא מצליחים לאתר אותם. המחקרים, כפי שדיברנו כאשר היינו בצפון, מוכיחים שניתן לפתור את הבעיה על ידי טיפול בשלב מוקדם ועל ידי עבודה מדויקת. ההתערבות הנכונה מאוד מאוד קריטית ומשמעותית פה.

דבר נוסף, כשהילדים משולבים, אני חושבת, לפי מה שראינו, שאין באמת התאמה מדויקת ללקויות, כלומר הטיפול לא מדויק ונוצר מצב שהילדים מתפספסים, וחבל על כך.

שוב אני אומרת, המחקר אמר שבגיל מוקדם ניתן לגרום לטיפול במוח בחלק מן המקרים.

את זה צריך מגיל לידה, שזה יהיה תחת משרד החינוך.

זו נקודה שהעלינו, ושוב אני רוצה להגיד שכאשר יש לקות מסוימת, בסוף אין באמת להורה בחירה, כי בסוף הסל שניתן בשילוב הוא סל מופחת. הבקשה והתקווה היא שהסל יהיה גדול מספיק כדי שכן תהיה בחירה בצורה מדויקת.

בנוגע לפרה-רפואי, גם יש מקומות מסוימים – ועוד פעם, יכול להיות שזה דיון עומק שצריך להיכנס אליו – אבל יש מקומות שכבר לומדים לפרה-רפואי והיום לא מקבלים בסוף את התעודה. זה דיון שצריך להיערך מול המערכת.

מאותה סיבה.

צריך לטפל בזה. יש כבר מורות שסיימו את לימודי הטיפולים הפרה-רפואיים ולא קיבלו תעודה.

נושא קיפוח הגננות – אני מקווה שנדבר עליו ביום רביעי.

ביום רביעי ייערך דיון מיוחד.

לגבי הפריפריה חברתית – אני רוצה לומר שבצפון דיברתי על נושא הפריפריה החברתית ואז ניגשה אליי נציגת החרדים והגישה לי חוברת. ראיתי שבפיילוט באמת יש רצון לשלב את הפריפריה החברתית: חרדים, ערבים, דרוזים ובדואים בצורה מאוד יישומית ומשמעותית. כולי תקווה שבכל הארץ זה ייעשה באופן שוויוני, בצורה מדויקת ונכונה. תודה רבה.

כדי שזה יקרה, זה צריך להיות בתוך המחוזות הגיאוגרפיים, לא במחוז ייעודי. הרהרתי בקול, שישמע מי שצריך לשמוע.

גברת קלינגר, בבקשה.

תודה. אני קצת מתרגשת. בהתחלה חשבתי פשוט להעלות את הקושי של הבן שלי כהורה לילד עם צרכים מיוחדים. ככל שחזרתי ובדקתי מסתבר שהיום, לצערי, אני מדברת בשמם של 2,044 ילדים בחינוך המיוחד. אני מדברת על חברת בית אקשטיין – שירותי חינוך, שהיא חברה בע"מ למטרת רווח, היא לא עמותה, ובעצם היא מוסד מוכר שאינו רשמי. היום יש לנו שתי מערכות חינוך מיוחד: מערכת החינוך של משרד החינוך למוסדות מוכרים ורשמיים ומערכת מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, אשר אינם מפוקחים, הם לא נכנסים ל"אופק חדש" ומתוקצבים ב-33% פחות ממערכת החינוך הרשמית.

נתון מפתיע שגיליתי כשחפרתי בדוחות, גם הדוחות הפיננסיים של חברת בית אקשטיין וגם במשרד החינוך, הוא שלמרות שהם מתוקצבים פחות ולמרות שהם לא נמצאים עדיין ב"אופק חדש", יש להם רווח נקי לאחר מס של 12 מיליון שקלים בשנה. הנתון הזה בלתי נתפס כי הקשיים שאני חווה אל מול בית הספר שבו הבן שלי סיים כבר שנה שלישית הם שאין תקציבים: אין טיפולים פרה-רפואיים כי אין תקציבים, אין מורים כי המורים לא מקבלים "אופק חדש" ולא משתלם להם להגיע ובהזדמנות הראשונה הם בורחים, יש שם תחלופה מטורפת של כוח אדם, אין טיפולים פרה-רפואיים.

נתון נוסף – אני מסתכלת על הדפים כדי שלא אפספס אף נקודה חשובה – נכון לשנת 2018 סך העובדים ברשת החינוך הזו - - -

גברתי, הם לא נמצאים כאן לתגובה. גם אם היו – לא הייתי נותן להם להגיב. אני לא רוצה להיכנס. תקשיבי: יכול להיות שיש להם תרומות, יכול להיות שהייתה להן קרן גדולה והיא לאט-לאט נאכלת. זה לא דיון רציני. זה שיש להם יתרה – גם אני רוצה שכל מה שמשולם על הילדים יושקע בילדים, לא על מכוניות, אבל מה לעשות, צריך תקורה. אני לא בא להגן על בית אקשטיין, שלא תביני אותי לא נכון, אבל זה לא דיון רציני. את מעלה כאן נתונים שאי אפשר להתמודד איתם.

הכול נמצא ברשת בנתונים של החברות.

בסדר. זה לא הדיון. צריך להיות הוגן.

הטענות הן למשרד ולא לבית אקשטיין.

סליחה, את הבנת כך. אני שמעתי משהו אחר. מה את רוצה? כל אחד שומע איך שהוא רוצה.

אני רוצה להבהיר את הנקודה. אתה צודק, הם לא כאן להגן על עצמם. אני מדברת בשם הבן שלי ובשם הילדים. מה שקורה הוא, הרי אחרי ועדות ההשמה, מתי שנקבעה הזכאות, אין לי בעצם אפשרות לערער על השיבוץ. בני נשלח לבית הספר על פי שיבוץ של העירייה, כי שם יש מקום. בתי הספר מלאים, יש להם הגבלה של מספר תלמידים. מה שקורה, שאין לנו אפשרות לערער. אני יודעת ואני רואה, ואגב יש לי גם מסמך רשמי מבית הספר של הבן שלי שהם לא יכולים לספק לו את מערכת התמיכה שהוא זקוק לה. יש לי מכתב רשמי מהם שהם באמת לא מסוגלים לעמוד בזה כי אין להם כוח אדם, וכי כוח האדם שלהם לא מספיק איכותי וחסר ניסיון. הם גם לא מספקים להם הדרכה, ליווי ותמיכה. יש לי את הכול בכתובים.

מה שקורה הוא שהבן שלי מקבל חינוך סוג ב'. סליחה על הבוטות, אני לא רוצה להגיע לכל מיני דרמות זולות, אבל הבן שלי לא מתקדם. הוא לא יהיה אזרח מועיל בחברה. יש לו פוטנציאל אבל שום תוכנית התערבותית לא נעשתה בשלוש השנים שהוא נמצא שם, שום תוכנית לימודים אישית לא נעשתה. טיפולים פרה-רפואיים הוא לא מקבל. הוא מקבל חצי שעה בשבוע לכל הכיתה ביחד. חסר שם צוות, הם מאחדים כיתות כי חסרים צוותים. אסור. אמורים להיות מחנכת ואיש צוות הוראה על שמונה ילדים. לפעמים הם מאחדים שתיים–שלוש כיתות ביחד כי אין צוותים. המחנכת שלו סיימה בסוף החודש לעבוד. אין עם מי לדבר. זו המציאות שלנו.

תודה. רבותי, אני שוב אומר, זו פנייה פרטנית שצריכה ללמד על הכלל. אני מקווה שגורמי המקצוע במשרד שומעים את הדברים וייקחו את זה לתשומת ליבם.

חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

ערב טוב לכולם. קודם כול, שאפו גדול לכל אנשי החינוך באשר הם ברחבי הארץ על עבודת קודש יום-יומית מאוד מאוד לא פשוטה.

דבר שני, אדוני המנכ"ל, אני מסתכלת על הנתון שהראית ואני שמחה לראות שיותר מ-50% מן התלמידים יהיו משולבים בשנה הקרובה. אבל אני רוצה להאיר את הבעייתיות שפה נזרקה, ואולי אחדד אותה. הבעיה היא לא הכשרת המורים לחינוך המיוחד לקראת שילוב. הבעיה היא היערכות של המורים והכנה של המורים בחינוך הרגיל לקבל את הילדים המשולבים לתוך המסגרות, ושם יש פער מאוד מאוד מאוד גדול ואתגר גדול. זה לא מובן מאליו למורה בחינוך הרגיל לקבל ילד משולב, עם כל הצרכים שלו.

מי שלא מכיר את הסעיפים ברפורמה יכול לחשוש. אבל בסדר.

זה בא מן השטח.

אני גם מצטרפת אליה לפנייה הזאת. אני שומעת את זה מן המורים עצמם.

האמן לי: חם מן השטח.

השאלה אם את שומעת ממורה שעבר את השתלמות או את ההדרכה. את לא יכולה לשמוע.

כי זה אף פעם לא מספיק.

גם בצפון.

רויטל לן כהן, הרבה זמן לא היית בוועדה אבל אני מבקש: בלי קריאות ביניים.

הנקודה השנייה היא שיבוץ הילדים. לצערנו הילדים של החינוך המיוחד, הן המשולבים והן הלא משולבים, הם האחרונים להיות משובצים במהלך השנה. הילד הרגיל – בסביבות אפריל–מאי יודע איפה הוא הולך ללמוד, או ביולי אחרי ערעורים. אני בטוחה, אני פשוט יודעת כי רק בינואר עזבתי את המערכת של השטח, שבשעה זו יש הרבה מאוד הורים שלא יודעים מה השיבוץ של הילד שלהם ל-1 בספטמבר. אני יודעת את המורכבות של כל הוועדות, אבל פעם אחת צריך לעשות איזושהי תוכנית. דווקא הילדים האלה נשארים האחרונים. זה לא הוגן, לא פייר. אני קוראת את הקריאה שלהם.

אני קוראת גם את הקריאה למשרד ולרשויות. אי אפשר שהילדים ימשיכו לנסוע בפקקים של מדינת ישראל במשך שעה וחצי כי בית הספר שמתאים לאותו ילד נמצא במרחק שעה וחצי מביתו. דווקא הם צריכים לנסוע הכי פחות. כל אחד מאיתנו הרי סובל מן הפקקים במדינה. צריכה להיות פה ראייה מרחבית, וראשי הרשויות צריכים להבין שזה זכות שיהיה בית ספר לחינוך מיוחד בעיר שלהם. זה לא עונש, זה זכות, והילדים האלה זכותם ללמוד בקהילה, זכותם ללמוד עם החברים שלהם ולפגוש אותם בשעות אחר הצוהריים בגינה השכונתית. הם לא צריכים לנסוע שעה וחצי לבית הספר. צריכה להיות איזו ראייה מרחבית של ערבות הדדית של רשויות שנמצאות במרחב גיאוגרפי.

ראש המועצה האזורית מטה אשר אירח אותנו. בכל בית הספר המיוחד שלו יש בסך הכול שלושה תלמידים מן המועצה האזורית שלו, את כל השאר הוא מארח. הוא רואה בזה גאווה, הוא מתגאה בזה.

מצוין, אבל אתה יודע שיש גם הרבה אחרים.

נושא המלווים בהסעות – זה כמעט אותה תופעה כמו הסייעות.

אורלי, ראית את הנייר שלי? בינתיים את הולכת בעקבותיו ממש סעיף, סעיף.

רובי ריבלין היה אומר משהו על זה. הוא היה אומר תמיד: חדשים מקרוב באו.

- - -

נושא המלווים – זה כמו הבעיה של הסייעות: איכות האנשים, אין הכשרה, באים/לא באים. להשאיר ילד ללא ליווי בחינוך המיוחד – שומו שמיים.

נושא ההנגשות – אדוני המנכ"ל, אני מבקשת יום אחד כשיהיה לך גם זמן לזה, אני יודעת שאתה עמוס, לבחון את הפרוצדורה של ההנגשה, שבסוף ב-31 באוגוסט יש אטרף ברשות המקומית כי הפיר ישנו אך המעלית איננה, כי הנגשת השמע לא הושלמה. כל מה שקורה – יש משהו בתהליך בין המשרד לרשות המקומית ולהיפך שלא מאפשר היערכות. כי בעצם באפריל–מאי כולם כבר יודעים איפה הילדים ילמדו בשנה הבאה.

דבר אחרון, לסיכום, אני סומכת עלייך, אורנה שמחון ידידתי, מנהלת מחוז צפון, שהוטלה עליך הובלת הפיילוט של החינוך המיוחד. אני סומכת עליך כי את אשת מקצוע. אני סומכת עליך שתציפי, את והצוות שלך, את כל הבעיות לפני שהפיילוט הזה מתרחב, כדי שכאשר הוא יתרחב הוא באמת ילך לכיוון הנכון. אני אומרת מראש: תודה לך ולצוות שלך.

תודה. חבר הכנסת ינון אזולאי. אתה רוצה לדבר אחר כך? יעקב טסלר, בבקשה.

גם אני מבקש לדבר אחר כך.

יש לי סדר ברשימה. אל תנהלו אותי. בסדר, אין בעיה. יצחק פינדרוס.

אני רוצה להתחיל בנושא הפיילוט בצפון. לא הייתי בסיור אז יכול להיות שזה עלה ואני מתנצל מראש. לבנות שנמצאות בחינוך החרדי – בנים שנמצאים בפטור בכלל יש להם סיפור, נדבר עליהם עוד מעט, אבל בנות – אין להן בעצם לאיפה לערער. כאשר באים למחוז צפון, הוא אומר: זה לא אני. המחוז החרדי אומר: אני לא יודע מה עושים עם הדבר הזה כי הבן הזה אף אחד לא יודע מי בדק אותו ומי הביא אותו, היה צריך לשלוח אותו אולי לאיזשהו מקום, אז עכשיו אף אחד לא יודע מי מטפל בו, והם בעצם מול ועדת האפיון, לא יודעים למי לערער. כאשר מגיע ילד חרדי אין לו בעצם למי לערער, זה דבר אחד.

דבר שני, אתה מודע לזה, אדוני יושב-ראש הוועדה, אבל צריך לזה פתרון, כל הילדים שמשולבים במוסדות הפטור, כאשר אין שילוב במוסדות הפטור אבל הם היו דרך הסייעות האישיות שנמצאות, ברגע שנכנס תיקון 11 גם את זה אין להם, אז הם בעצם נשארים כאילו בלי שום דבר. כל ילדי השילוב שנמצאים פיזית, גם בירושלים, במוסדות הפטור, בעצם משנה הבאה אין להם איפה להיות.

באשר לגננות בחינוך המיוחד – אנחנו נדבר על זה.

אני רק רוצה להוסיף משפט אחד על מה שאמרת קודם על נושא הפרה-רפואי. יש היום, גם במגזר הערבי, יש היום בחוק, בתיקון ובהוראת שעה של הוועדה, מכירים בלימודים של כל מי שהגיע מצרפת ומקנדה. אין סיבה בעולם שמשרד החינוך – והאמן לי, יש דרך, אדוני המנכ"ל, לא דרך המל"ג, יש לך מערכת שיכולה להכיר בתארים. תכירו בתארים המקבילים, מצדי גם של הרשות הפלסטינית, גם של קנדה וגם של בית יעקב, ואז פתרתם את הבעיה. תעזבו את המל"ג. יש לכם בחוק דרך סלולה, שאתה המנכ"ל יכול מחר בבוקר לבצע את זה.

תודה. יפה בן דויד, בבקשה.

אנחנו נכחנו פה בעשרות ישיבות שהתקיימו בנושא הזה, ובאמת החששות היו רבים. אני חייבת לציין – בדרך כלל כשאתה עדיין לא יודע מה הולך להיות אז החשש גדול, אבל ככל שהזמן מתקרב החשש צריך לקטון. לצערי הרב, אני חייבת לומר שהחשש שלי לא רק שלא קטן אלא אפילו גדל.

מה שאתם ראיתם, חברי הכנסת, ולקחו אתכם לסיור בעין המפרץ בבית ספר של החינוך המיוחד, זה בדיוק מה שהילדים הללו, שנמצאים במסגרת החינוך המיוחד, כאשר הם יעברו וישולבו לבתי הספר הרגילים הם לא יקבלו. זו האמת לאמיתה.

אנחנו ראינו פה – אני לא מתרשמת ממצגות. גם כשאני באה למשרד החינוך – הם פעמים רבות באים עם מצגות. מצגות זה הצגה אחת גדולה. אנחנו באים עם דברים מן השטח. הוכחנו כמה דברים. ביקשנו הרבה נתונים אולם עד היום לא קיבלנו אותם.

מה ראינו? מתעסקים בתשתיות, מתעסקים בברזלים, מתעסקים במבנים. מה הדבר הכי חשוב? חברים, אם לא יהיו לכם עובדי הוראה מוכשרים, שהוכשרו לקבל את הילדים של החינוך המיוחד, כל מה שעשיתם פה ירד לטמיון. ואת זה לא עשיתם. לכנס עובדי הוראה יום אחד ולתת להם מעין סקירה מה הולך להיות – חברים, זה לא הדרכה. גם 30 שעות, כאשר הם יצטרכו להשתלם בבתי הספר – זה לא הדרכה. מורה לחינוך מיוחד הלך ולמד, וגם גננת לחינוך מיוחד השקיעה ארבע שנים. ואתם מצפים שעובדי הוראה תוך זמן קצוב מאוד יוכלו לקבל את הילדים האלה?

אני אומרת לך, אדוני, אצה רצה הדרך לאנשים. זה רק עניין של תקציב. לא עשו שום דבר בנושא הזה, עם כל הדברים שרוצים לעשות.

אני חוזרת ואומרת: נבואה ניתנה לשוטים, אני לא מתכוונת להתנבא, אבל מתוך מה שאנחנו רואים הולך להיות בלגן אחד גדול. מי שיינזק זה ילדי החינוך המיוחד, שמשלבים אותם מבלי שהמערכת נתנה להם את הכלים, נתנה להם את האנשים המוכשרים. תראו כמה חסרים במקצועות הפרה-רפואיים. מה עשיתם בשביל זה? יועצות בתי הספר – עד היום לא קיבלנו נתונים. וזה הלב של בית הספר, של המערכת. אין יועצות, יש חוסר גדול מאוד; קלינאי תקשורת. חברים, מי ייתן את המענה הזה? מי ייתן את המעטפת הזאת? היום תלמידים שנמצאים במסגרות החינוך המיוחד מקבלים את כל המעטפת. מוציאים אותם מן המעטפת הזאת והם עוד ייפגעו, גם ייפגעו הילדים הרגילים, הילדים שאין להם בעיות, מסיבה אחת פשוטה: כי המורה או הגננת לא תוכל לתת מענה לאותם ילדים משולבים.

גם דיברנו על כך שיישבו עם הסתדרות המורים, על כך שהם מעמיסים, ועל תִגמול. עוד לא עשו תִגמול. גם נכריז סכסוך עבודה בנושא הזה. לא ניתן שיעמיסו עומס רב על עובדי הוראה, כי המערכת התרגלה שעובדי ההוראה עובדים חינם. לא ניתן לזה יד.

ציינו פה שאין סגירה של שום כיתה, לא ירדו תקנים, לא ירד כלום. אני רוצה להגיד לך שמהסקירה שנמסרה לי – אני לא השתתפתי בסיור – רחלי אברמסון ציינה שבכל המחוז שמונה תקנים ירדו. אז אני לא יודעת מה מספרים ומה אומרים – שמונה כיתות מבתי הספר המיוחדים.

מתוך כמה? אורנה שמחון, כמה כיתות חינוך מיוחד יש בצפון?

פתחנו כ-50 כיתות חינוך מיוחד, 33 מהן בחינוך מורכב, תלמידים בלקויות קשות, ויתר הכיתות בחינוך הרגיל. יחד עם זאת, 3,500 תלמידים מגיעים לחינוך הרגיל עם סל אישי, שמורכב משעות תמיכה לבתי הספר, שיינתנו על ידי מורים לחינוך מיוחד. עמדנו על כך שמורים לחינוך מיוחד הם אלה שיתמכו בתלמידים. בנוסף, שעות סיוע. בנוסף, שירותים פרה-רפואיים שיינתנו דרך המתי"אות (מרכז תמיכה יישובי אזורי) ויועסקו המלווים והמורים הפרה-רפואיים על ידי המתי"אות. כמובן שעות הסיוע יועסקו על ידי הרשויות המקומיות. אנחנו כרגע נמצאים בשלב שבו אנחנו מאיישים את המשרות של המורים. באתי מישיבת שיבוץ, שאנחנו משבצים מורים לחינוך מיוחד לתוך בתי הספר.

בנוסף, רק בהערה אחרונה אגיד, לגבי הפיתוח המקצועי של המורים – משרד החינוך תקצב מאות מיליוני שקלים לפיתוח מקצועי של מורים. עשינו חשיפה, אבל ההשתלמויות של המורים נעשות בראשית השנה. בעצם פתחנו מאות קורסים במסגרת מרכזי פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה), שבהם מורים לא ישתלמו כיום עיון אלא הם יקבלו כלים איך ללמד את הילד בחינוך המיוחד.

שאלה נוספת: איזו תוספת תקציב הגיעה למחוז רק בעטיה של הרפורמה?

סל אישי לתלמידים הוא בסך 82 מיליוני שקלים, רק סל אישי שמגיע עבור בתי הספר. בנוסף, אני לא יכולה להעריך את זה כרגע, אבל מוקצבים מאות מיליוני שקלים בנושא של קורסים והכשרות. בנוסף לכך, מאות מיליוני שקלים לסל שקלי, כ-200 מיליוני שקלים לסל שקלי, שהגיעו לבתי הספר עבור הילדים עם צרכים מיוחדים, שזה הכלה חברתית, הכלה לימודית והכלה רגשית, שמנהל בית הספר מקבל בתוך הניהול העצמי גם את הסל הזה כדי שאפשר יהיה לתת שירותים לילדים.

תודה. קטי שטרית, בבקשה.

אני רוצה להמשיך את הקו של יפה בן דויד. קודם כול, הסיור היה מהמם. אתה יודע, מה שאורנה שמחון נוגעת בו תמיד הופך לזהב. הסיור היה יפה מאוד, מקצועי מאוד, נהניתי. ראיתי גם את עובדי ההוראה עם הילדים – זה היה מחזה מדהים שהעלה בי געגועים לחזור ולטפל בילדים. רואים שזה נעשה עם הרבה אהבה, כלומר זה לא היה משחק. אני מזהה כשבאים לביקור בבתי הספר את המשחק. פה ראיתי את הילדים ואת הקשר וניתן היה להבין שאלו מורים טובים.

הם מורים שהוכשרו לחינוך מיוחד.

בבקשה, קטי. יש מי שחושבים שצריך לעזור לכולם. רויטל, אוציא אותך.

אבל – ויש כאן אבל – ישבתי ליד מנהלת בית ספר שאמרה לי שהיא משלבת. היא אמרה לי שהמורים שלה המשלבים, לא המורים לחינוך מיוחד, לא הוכשרו מספיק ויש להם הרבה מאוד חששות.

לא הוכשרו כלל או לא הוכשרו מספיק? אני אוהב לשמוע.

לא מספיק. כאשר מורה נכנס לכיתה הוא צריך להרגיש בטוח עם עצמו שהוא עובר עם הילד תהליך. ברגע שהוא לא עובר את התהליך כפי שצריך, מפסידים שני הצדדים: הוא חוזר הביתה מתוסכל, הילד חוזר הביתה כאשר הוא לא קיבל את מה שמגיע לו. לכן יכול להיות שרצנו מהר עם הרפורמה. היה צריך לעבוד קצת יותר על התהליך.

הייתי מציע עכשיו בדיעבד כשאני שומע, נחכה שכל דור א' יפרוש, דור ב' ייכנס ואז נעשה רפורמה... אבל אל תגיבו על מה שאמרתי. בבקשה, זו האנלוגיה שלי, כך הבנתי.

אורלי פרומן העלתה את נושא ההסעות. אני רוצה לחדד בנושא ההסעות את עניין התקינות של הרכבים. לא פעם אתה נוסע אחרי רכב של הסעה שמעשן והוא מאוד לא תקני.

יש תקלות בהסעות.

אני אומרת לך: צריך להקפיד. נכון שזה כפוף לרשות המקומית אבל מידי פעם, שמואל אבואב, צריך לעשות ביקור פתע, לראות באמת תהליך של ילד שעולה להסעה ואיך ההסעה שלו נעשית והאם באמת הרכב תקין, האם המלווה תקין וכולי וכולי.

אני שוב חוזרת לילדים האלרגיים. בחינוך המיוחד יש גם ילדים שהם אלרגיים, וראו זה פלא, הורדתם גם את הסייעות הרפואיות כי הסתמכתם על הסייעות הקיימות. העומס הזה נופל על המורים. אז אל תיקחו את הסייעות. ילד אלרגי, צריכה להיות לו סייעת צמודה משלו. זה שהוא נמצא בחינוך המיוחד – כבר מצבו לא טוב. גם לקחת ממנו את הסייעת הרפואית? זה חשש ופחד.

הבנתי שיש גם דוח מבקר שצריך לעבור עליו, גם בנושא החינוך המיוחד. אני חושבת שבטח תרצה לקיים על זה דיון.

אני מקפיד לא להיכנס לתחומי ועדות אחרות. יש את הוועדה לענייני ביקורת המדינה. כשתקום הכנסת הבאה אנחנו נרגיש כמה ועדות קופצות על ענייני ועדת החינוך.

לקארין אלהרר לא תהיה בעיה כי אתה מביא את כל הצוות המכובד.

סיפור אמיתי של ילד בן תשע מהרצליה, אוטיסט. חלה נסיגה במצבו עד למצב שהוא עושה את צרכיו במכנסיים. קשה לי מאוד להבין איך ילד שנמצא במסגרת של חינוך מיוחד נסוג ולא מתקדם. האם נעשית איזו בדיקה של התקדמות הילד ושילובו? ראו זה פלא: ההורים לא מוצאים לו מסגרת. אנחנו חודש לפני פתיחת שנת הלימודים. ההורים בעצמם פונים לעיריית תל אביב, פונים לעיריית פתח תקווה. כמובן שהעיריות אומרות: קודם כול הילדים שלנו.

האימא הזו פנתה לעירייה שלה?

כן. אמרו לה שהילד לא מתאים לבית הספר, ועם זה היא צריכה להישאר. עד לרגע זה לא פתרו את הבעיה. אגב, ההורים נמצאים כאן.

תודה. ינון אזולאי, בבקשה.

יישר כוח על הדיון, גם על הדיון הזה.

לגבי כיתות נגישות – אני מדבר על תלונה שהגיעה אליי, אבל הבנתי שזה משהו יותר מערכתי, על כבדי שמיעה. הגיעה אליי פנייה. הילד היה בגן והייתה לו הרשאה ללמוד בכיתה מיוחדת לכבדי שמיעה. עכשיו הוא צריך להגיע לכיתה א', צריך הרשאה חדשה. הבעיה, שעד לא מזמן זו הייתה איזו עמותה – הבנתי שבכל עירייה זו עמותה אחרת – שהייתה עושה גם את הייעוץ לזה וגם מתאימה את הכיתה עצמה, הייתה דואגת לכול. כיום הבנתי שהעירייה צריכה להגיש את הבקשה. אומרת העירייה: הודיעו לנו את זה לפני כחודשיים, כרגע אין לנו יועץ לעניין הזה. ואז בעצם הבירוקרטיה מתחילה: הילד ייכנס ב-1 בספטמבר, או בראש חודש אלול, ויתחיל את שנת הלימודים הקרובה בלי כיתה נגישה. העירייה מבקשת דבר הגיוני: תנו לנו זמן להתארגנות, תנו לנו את ההרשאה ואנחנו בינתיים נגיש את הבקשה באופן מסודר, נוכל להזמין את יועץ הנגישות כי זה בהליך מכרזי.

אז אם אפשר, קודם כול עיריות שצריכות עכשיו להגיש בקשות – יש לתת להן זמן התארגנות בשביל יועצי הנגישות הללו.

דבר נוסף, בכל שלוש שנים הם צריכים לעבור שוב את כל הבירוקרטיה הזאת. ילד כבד שמיעה, בין שאר הנגישויות, לצערנו נשאר באותו מצב. לשלוש שנים מתחייבים שיהיה באותה כיתה. למה צריך בכל שלוש שנים עוד פעם לעבור את הסאגה הזו? אולי יגידו: שיביא את המכתב עם אישור רפואי שהמצב נמשך ואז ההרשאה אוטומטית תמשיך? למה אנחנו צריכים להכביד על הורים האלה, על הילד הזה, על העירייה? מספיק הם עוברים את זה.

דבר נוסף, לגבי הסעות לתלמידים בחינוך המיוחד – הגיעו אליי לא פעם פניות על ילד שלא מתאימה לו המסגרת הנמצאת בתוך העיר, אולי בשל חוסר מקום, אולי כי המסגרת היא של ממלכתי דתי ומתאימה לו מסגרת חרדית. ואז אומרים לו: אין מה לעשות, תשתמש במה שיש פה במקום, משרד החינוך לא מתקצב את הילד הזה להסעה. למה? מה הקריטריון? אם לא מתאים, ובאמת יכול להיות שוועדת ההשמה אומרת שהילד לא מתאים למסגרות הקיימות, גם מן הבחינה של חרדי או לא חרדי – תנו לו עוד אפשרויות, תהיו קצת יותר גמישים בעניין הזה.

ודבר אחרון, לגבי המוכש"ר – דיבר המנכ"ל על גני הילדים שייכנסו ל"אופק חדש". האם הייתה איזו פגישה עם משרד האוצר? האם זה התבצע?

ביום רביעי יתקיים הדיון.

שתהיה תשובה לפחות עד יום רביעי.

כבר עכשיו תקבל תשובה.

תודה רבה. אדוני המנכ"ל, תודה רבה על הכול. אנחנו יודעים שאתה עושה הרבה במשרד.

שלום בן משה, בבקשה.

אם יש משהו שמטריד מאוד את ראשי הרשויות ואת כל אגפי החינוך ואת אלה שעוסקים בזה, זה החינוך המיוחד. אני אומר לכם: מקרה של ילד אחד מגיע לראש הרשות, למנהל אגף, לעובדים שלו – ואני מייצג עכשיו את כל הרשויות.

מכיוון שהתמונה כפי שהמנכ"ל מצייר היא ברורה, שיש גידול הולך ומתמשך בצרכים האלה, לפי דעתי צריך לעשות – ואני מתאר לעצמי שהמשרד נערך לזה – תוכנית מערכתית שממפה את כל הארץ: 1) באילו מקומות צריך בתי ספר, איפה ייפתחו בתי ספר. 2) הכשרה והדרכה. הסמינרים הם שלך. אתה יכול שם להכשיר, לעשות השתלמויות. אתה לא צריך את המל"ג. הטבת לתאר את המל"ג, שהוא נמצא איפה שהוא נמצא.

אתה לא מעודכן: המל"ג השתלט גם על 120 המכללות לעובדי הוראה. אתה לא מכיר את זה?

והוא קובע גם מה מלמדים שם?

כן, בטח.

עכשיו הוא רוצה להיכנס גם בהסכמי עבודה.

יפה מאוד.

מי שדחף את זה חשב שזה הדבר הכי נכון. לכאורה זה הדבר הכי נכון, שזה יהיה תחת חסות המועצה להשכלה גבוהה והאקדמיה, אבל מה לעשות, לחזור רברס כבר אי אפשר.

אולי, אדוני היושב-ראש, במקום לימודי תואר אפשר לעשות לימודי תעודה, ולימודי תעודה אפשר לעשות תחת משרד החינוך.

אני לא רוצה לסייע להם להשיג את מאווייהם. אתה לא מבין? אין לנו עניין בהורדת הרמה. זה מה שהם רוצים.

אז בתקצוב שלהם תטפל בהם.

ודבר אחרון, בהזדמנות הזאת אני רוצה להביע הערכה גדולה מאוד לכל צוותי החינוך, למנהלי האגפים בכל הרשויות שעובדים עד שעות מאוחרות.

ודבר אחרון, אדוני המנכ"ל, אפשר להתחיל את כל דיוני ההשמות מוקדם יותר, לא חייבים לחכות עד הדקה התשעים.

תודה. אמיתי שוחט יושב ליד השולחן? בינתיים עד שתתמקם רשות הדיבור לחבר הכנסת טסלר.

ערב טוב אדוני. שמענו כאן את כל הצרכים של החינוך המיוחד. אני חושב לעצמי ושואל: האם יש הבדל בין ילד בחינוך מיוחד שלומד בבית ספר מיוחד לחינוך מיוחד לבין ילד מיוחד שלומד בבית ספר רגיל, כאשר יש כיתה של חינוך מיוחד בתוך בית הספר הרגיל? אני חושב שאין הבדל.

אין הבדל.

קודם כול אתה מסכים איתי.

בוודאי אין הבדל אם הוא בכיתת חינוך מיוחד.

יש אין ספור דברים ואגע רק בדבר אחד – מדוע הוא לא זכאי ל"אופק חדש" בכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל? הילד כנראה סופר-מיוחד.

זכאי, אבל לא נותנים לו.

זו הכוונה שלי. למה הוא לא מקבל את זה? שמעתי כאן חלק מן ההורים – השם יעזור לכל אחד שלא יצטרך להגיע לדברים האלה – אבל אסור לנו לשכוח שילד מיוחד זה לא רק הילד אלא ההורים, המשפחה, האחים, הסביבה, השכנים. אני לא צריך לומר את זה, מספיק מה שאנחנו שומעים פה, הלב שלי נחמץ. מדוע הדבר שאנחנו זכאים לו בחוק, זה לשון החוק, שאין הבדל – כבוד המנכ"ל הנכבד, אני מעריך אותך, מוקיר את כל מה שאתה עושה, ציינתי את זה בישיבה הקודמת – הגיע הזמן שלא תהיה האפליה הזאת. זה דבר ראשון.

תגיד לי, אתה רוצה לככב בעוד קמפיין של יאיר לפיד?

קודם כול, כן.

לא אמרתי כלום. אל תענה לי. תמשיך.

אני לא עונה.

לגבי הסעות – חבר הכנסת ינון אזולאי הזכיר את זה – קיבלתי בשבוע שעבר פנייה. אני תושב אשדוד, גר באשדוד. פנו אליי הורים, הגיעו לביתי. אומר לכם את האמת, לא יכולתי להירדם בלילה ולראות את מה שההורים האלה עוברים. מה בקשתם? הם פנו לגורמים הרלוונטיים בעירייה ושם אמרו להם: "אין לנו מקום". שאלו: "מה עם הסעות?" ונענו: "לא יודעים". הם הגיעו עד קריית מלאכי, שזה לא רחוק מאשדוד ושם מצאו בית ספר ממ"ד של חב"ד שיותר קרוב להשקפת עולמם. "לא, הילד לא זכאי להסעה כי יש לכם ממ"ד, מבחינתנו ממ"ד זה ממ"ד, אשדוד וקריית מלאכי זה היינו הך, אתם לא זכאים להסעה". ההורים שואלים: מה עלינו לעשות? למה אנחנו לא יכולים לחנך את הילד על פי השקפת העולם שלנו? אנחנו לא מבקשים חינוך חרדי, התפשרנו ונסכים לממ"ד, אבל גם את זה אנחנו לא מקבלים. אני רוצה לשמוע אם יש פורמה, תקנה שקובעת מתי כן זכאים להסעות ומתי לא זכאים.

אתה בר מזל, לפחות באשדוד יש ממ"ד. בדימונה גם ממ"ד אין. אם בר מינן חס ושלום איזה יהודי שם יש לו השקפת עולם דתית, שלא נדבר על חרדית, זה בכלל לא לגיטימי, אז שולחים אותו לחינוך הממלכתי הרגיל. אז אל תיפול מן הכיסא. אשאיר את זה כך באוויר ותשובות יהיו בהמשך. תודה רבה.

בקמפיין של כחול לבן תקבל את התשובות.

מה, סיפרתי בדיחה? בבקשה, אמיתי שוחט.

אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. קודם כול לפתיחה, אני רוצה להגיד שיש תהליכים חיוביים ורוחות חיוביות, בין השאר בהקמה של אגף שילוב והכלה במשרד, בהטמעה של תקנות הנגישות הפרטנית. אם אנחנו כבר בשבחים, אגיד גם שדברים שנראים לנו טבעיים, כמו בחירת ההורים במסגרת, לפי מה שהבנתי לא היו טבעיים והמטה בעצם היה צריך לשכב על הגדר בשביל שהדבר הזה יעבור, אז תודה רבה על זה, קודם כול.

לגבי הנגישות – תקנות נגישות פרטנית הן בתוקף. אנחנו בנציבות כבר התחלנו להגיש תביעות, ויש עוד הרבה תביעות בתהליכי עבודה.

לפני כחודש נערך יום עיון למנהלי מחלקות חינוך, בשיתוף עם איגוד מנהלי מחלקות החינוך, השלטון המקומי ומשרד החינוך כמובן.

שאני אבין: אתה מגיש תביעה. אתה גוף ממשלתי, נכון? מי מייצג אותך?

עורכי דין של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

עורכי דין עצמאיים או עורכי דין של משרד המשפטים?

של משרד המשפטים, של הנציבות.

ואז הוא פוגש את החבר שלו, שהוא רפרנט של משרד הרווחה או משרד החינוך, ואומר לו: "בוא נסתדר". נכון? "אל תתבע אותי, אני אגיב כך, אתה תגיד כך".

לא, זה נגד רשויות ובעלויות.

לא נגד משרדי הממשלה?

עם משרדי הממשלה זה מורכב יותר.

לפי תקנון הכנסת - - -

עזוב עכשיו את הכנסת.

זה מורכב יותר.

הבנת למה אני מתכוון? צריך להוציא אתכם, כפי שצריך להוציא את מח"ש, צריך להוציא את הנציבות ממשרד המשפטים.

לכנסת הבאה.

יהיה לכם יותר כוח, יותר שיניים.

הם ישמחו.

בכל מקרה, יש עדיין מה לעשות בנושא של תקנות הנגישות, עם תקצוב ריאלי יותר או תהליכי עבודה, כמו דברים שהוזכרו כאן, ואנחנו נשמח לעבוד מולכם על זה.

נושא של תקציבים לילדים עם מוגבלות בשכיחות גבוהה או בשכיחות נמוכה – בשני הדברים עדיין יש פערי תקציבים, שזה חסם מרכזי בפני שילוב, כי אם אנחנו מדברים על בחירת הורים, הורים לא ישלבו אם הם יודעים שהילדים לא יקבלו את הטיפולים ואת המענים שהם צריכים.

יש פערים, כמו למשל בנושא של הכשרת סייעות והכשרת מורים, שאני יודע שכבר נמצאים בתהליכי עבודה ואנחנו מקווים מאוד שהם יגיעו לכלל סיום.

הכשרות סייעות? איזה תהליך מתקיים?

זה רשום.

הפער שהוזכר כאן במטפלים במקצועות הבריאות – זה פער ידוע, יש גם נתונים. אנחנו בנציבות מובילים תהליך גדול מאוד בעניין הזה, בשיתוף עם משרד הבריאות, משרד הביטחון ורשויות מקומיות. נשמח לכל סיוע. כרגע מה שנדרש כנראה ממשרד החינוך הוא תמרוץ של עובדים במקצועות הבריאות לעבוד במקצועות הללו, לעבור דרומה או לעבוד בדרום, כפי שעושים עם רופאים או עם מורים במקצועות מסוימים. זה מה שצריך לעשות גם עם מטפלים במקצועות הבריאות.

אין תמרוץ שיכול להתמודד אל מול פער של עד 100 שקלים ובין 500 שקלים בפרטי.

נכון, ואז השאלה אם אפשר לעשות תמהיל. אני כבר נכנס פה לכל מיני פרטים.

בסדר, לא משנה, זרקתי את זה באוויר. אל תיקחו אותי אף פעם ברצינות. אני רק זורק באוויר לפרוטוקול. צריך להציף את השוק. כאשר יש כשל שוק, צריך להציף אותו.

זה באמת הכיוון, ותמריצים זה אחת הדוגמאות לזה.

ילדים שמקבלים סייעות בשעות הבוקר, ילדים מגן ועד כיתה ג', לא מקבלים אותן בצוהרונים. גם זה חסם בפני הורים לצאת לעבודה. פנינו עם זה למשרד ואנחנו ממתינים לתשובה חיובית כמובן.

הנושא שאנחנו מעלים שוב ושוב הוא שאחוזי השילוב עומדים – ולצערי גם עכשיו ראינו את זה – סביב 55% כבר שנים רבות. ראינו את מחוז צפון, שם השיעור אפילו נמוך יותר. בישיבה הקודמת, לפני שעתיים–שלוש – זה נראה כאילו לפני שבוע – דיברו על הצלחות בנושא של מתמטיקה ואנגלית. במתמטיקה ואנגלית הציבו יעדים. אני מבקש שהמשרד יציב יעדים על השילוב, יציב יעדים על השתלבות ילדים, על שילוב מוצלח. זה מה שמביא את המשאבים ואת התקציבים. תודה.

תודה. רק לזכור: שילוב לא בכל מחיר. קודם כול, טובת הילד.

אל תיקחו את הנתונים כאילו הם מובנים מאליהם. גם השילוב שהיה קיים עד היום, מבחינתי אני לא רואה בזה שילוב. אני רואה, לדוגמה במחוז צפון שנמצא עכשיו בהתחלת הפיילוט – כאן מתחיל השילוב. נכון, היו מי שעשו את השילוב באופן מוצלח אבל אני לא יכול לומר לך שכל ילד שהיה משולב קיבל את הטיפול ואת המענים כפי שצריך מבחינה מקצועית. מבחינתי האחוזים שצוינו פה הם ההתחלה. אני מקווה שלקראת ההחלה של הרפורמה בכל הארץ הנתונים ישתפרו. שוב, אין לנו עניין להגיד: הנה, שילבנו X והגענו ליעד. אנחנו צריכים לבדוק באמת אם הילד התקדם, אם הילד לא היה נתון סטטיסטי בתוך מערכת החינוך, אם הוא לא רק חימם את הכיסא, אם הוא התקדם. זה מבחינתי מדד להצלחה.

בסדר גמור, גם לזה אפשר להציב יעדים.

תודה. רויטל לן-כהן, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה להתחיל מכאב הלב שיש לנו שנה אחרי שנה מכך ששר החינוך לא נשאר לדיון שלנו. כבר למעלה מעשור שר החינוך לא ישב בדיון שלנו.

אני רוצה להתייחס גם לבעיות וגם לנתונים שהצגת, אדוני המנכ"ל. העובדה שבונים עוד 300 כיתות - - -

אני מתנצל מראש בפני כל רשימת הדוברים, כי אנחנו רוצים לשמוע את המנכ"ל והזמן כבר קצר.

העובדה שפותחים עוד כיתות חינוך מיוחד ועוד בתי ספר לחינוך מיוחד היא בעיניי תעודת עניות. המטרה, גם ברפורמה, הייתה לאפשר סל שיאפשר לילדים להיות חלק מן החינוך הכללי. בפועל נשארנו בדיוק באותו מקום. ערך הסל שמקבל ילד שהולך לשילוב בחינוך הרגיל לא זז בשקל. לעומת זה, במקום להשוות תקציבים, ילד שהולך לוועדת זכאות ואפיון ובוחר ללכת לחינוך המיוחד יודע שהוא עושה את זה כי בחינוך המיוחד הוא לא ילך עם הסל שהוא קיבל בוועדת הזכאות והאפיון אלא הוא מקבל את הבלוק היותר מכפול מבחינת העלויות. לכן להגיד לנו שההורים בחרו – זה קצת לעג לרש. אנחנו ההורים לא באמת בוחרים בדרך שבה אנחנו רוצים, כאילו היינו בוחרים בין חינוך חילוני לחינוך דתי. אנחנו בוחרים את המקום שבו אתם, משרד החינוך, נותנים לילד שלנו תקציב גבוה יותר. לכן כל עוד הפער הזה יישאר בעינו, מבחינת הסל הטיפולי, כל עוד האנשים שמלווים את הילדים שלנו, גם הצוות החינוכי וגם הסייעות, הם אנשים שלא מבינים איך לקדם את הילדים שלנו או להכיל אותם – כנראה שהנתונים האלה לא ישתנו.

לסיכום.

לא, אדוני, זה ממש לא הוגן. יש לי כמה דברים להגיד.

אין מה לעשות, אנחנו באילוצי זמן. נתתי לך לדבר. תדברי. אל תתווכחי איתי. סכמי.

התוצאה של המצב הזה היא שילדים מפתחים תגובות שפועלות ממקום רגשי והישרדותי. הם מגיעים למצבים של מה שאתם במשרד החינוך קוראים הפרעות התנהגות. אם תסתכל בסטטיסטיקה שלכם, העלייה הגדולה ביותר שהייתה בשנים האחרונות, למרות העלייה במספר הילדים שמאובחנים עם ASD, העלייה הגדולה ביותר שהייתה, גם בכמות פתיחת כיתות חינוך מיוחד וגם בכמות הילדים שהושמו בחינוך מיוחד, זה ילדים עם הפרעות התנהגות. בעולם המערבי יש פחות מ-0.5% ילדים עם ODD. במדינת ישראל יש כמעט 8%. ODD זה לא תופעה שנולדים איתה אלא תופעה שנגרמת כתוצאה מתסכול. ילד שמתנהג כך רק במערכת ולא בבית הוא לא באמת ODD. להכניס אותו לחינוך המיוחד, לבתי ספר להפרעות התנהגות, לא פותר את הבעיה אלא רק מגדיל את התסכול.

אני רוצה להגיד דבר אחד אחרון.

את לא רוצה.

אני כן רוצה, כי כשחבר כנסת מדבר על תיקון מוחות, אני חייבת להתייחס. אתם לא מתקנים את המוח של הילד שלנו.

אף אחד לא ביקש לתקן. אל תטיחי דברים באף אחד.

בוודאי שכן. חברת הכנסת אמרה פה שעוסקים בתיקון מוחות.

כדרכך בקודש, הרי את צריכה את התמונה שמוציאים אותך מכאן. תעזבי אותה.

שרונה נמר, בבקשה.

שלום לכולם. נושא חשוב, כבוד המנכ"ל, שלא דיברת עליו ואף אחד אחר לא הזכיר פה הוא נושא תלמידים חולים.

בגלל זה נתתי לך לדבר.

תודה, זה התחלה. יש אלפי ילדים במערכת החינוך, שחלקם נמצאים באופן מלא במסגרת ומקבלים תמיכה חלקית בלבד לעומת הצרכים שלהם. יש ילדים שמגיעים חלקית למסגרת ומקבלים שירות מקבלן שנקרא "קדימה מדע", שהצוות שלו יושב כאן. ויש ילדים שלא מגיעים בכלל למסגרת וזקוקים באופן מלא לשירות שהם מקבלים. הטיפול בילדים החולים הוא טיפול מכפיר, מזלזל. זה מתחיל בתוך האגף לחינוך מיוחד, שלא מסוגל – לא שלא רוצים לתת מענה אלא שלא מסוגלים לתת מענה לאלפי ילדים חולים שזקוקים לזה. זה לא אלפי ילדים שכרגע נמצאים במערכת אלא גם ילדים בריאים שנמצאים בתוך המערכת עלולים להזדקק לזה בהמשך. זה יכול להיות בכל המגזרים – יש לנו במגזר הערבי, החרדי, הדתי והחילוני, בפריפריות, בתל אביב. לכולנו, לכל אחד מאיתנו יכול לקרות מצב שיזדקק לשירות הזה. והשירות הזה לא מטופל.

השירות הזה חולה, בהגדרה עדינה.

חולה מאוד. היה אמור לצאת מכרז לפני שנה לפחות. המכרז הזה תקוע, לא יוצא בשל כל מיני תירוצים: אין תקנות, מחכים לתקנות, נותנים לקבלן. לא מתייחסים אלינו.

וסליחה, הכי חשוב, אין פיקוח של האגף לחינוך מיוחד. הם לא מסוגלים. קחו את זה החוצה אל תוך אגף אחר, או אגף בפני עצמו שיטפל בילדים החולים וייתן באמת מענה, כי כרגע אין מענה לילדים החולים.

תודה גברתי. רותי יצקן, בבקשה.

אוסיף דברים שלא נאמרו. אחד, אני רוצה לדבר על מסמך שאנחנו כתבנו, הפסיכולוגים ואיגוד מנהלי החינוך, שמתייחס לכוח האדם הרב שמושקע בדיון בוועדות, שבעינינו הוא לא יעיל. ישיבות הוועדות מתמשכות לאורך מוגזם, כפול ממה שהיה קודם. זה מסתכם במספר שלפיו הילד מוגדר בסופו של דבר. בעינינו הדיון לא מספיק מהותי ומקצועי כפי שהיה קודם. בסופו של דבר במקום שאנשי המקצוע יהיו בשטח, הם יושבים בדיונים ממושכים. בעינינו זה דבר בלתי אפשרי.

גם הכלי עצמו – חשוב לציין. חשוב לי לומר שנפגשנו עם מנהלי הצפון, דיברנו איתם ושמענו את קולם. הם היו מודאגים מאוד מהכלי עצמו, שניתן לעקוף אותו, הוא לא מדייק. אנחנו מבקשים לחשוב פעמיים לפני ההרחבה, לעצור את ההרחבה ולחשוב על הדרגה, למידה מהנתונים ולאט-לאט להמשיך ולא בבת אחת, כי אנחנו חושבים שיש מספר רב של ליקויים.

בקשה לגיטימית. שבחים תוך כדי הליכה. אתייחס לזה במהלך כל השנה. בבקשה, אדוני שהגיע מנהריה.

אני מייצג את הנהגת ההורים הארצית. אני רוצה להעלות נקודה שלא עלתה בשיח הזה. התחלנו בשנה שעברה, היינו שותפים למהלך של חקיקת החוק, היינו נוכחים בישיבות. חוק יפה ונחמד, לא מושלם. יש עוד המון עבודה ויש מה לעשות. אבל כדי שהחוק הזה יצליח צריך שכל הגורמים שמעורבים בתהליך הזה ישלבו ידיים. אחד הגורמים שמעורבים בתהליך הזה הוא דווקא ההורים של הילדים הרגילים. כאשר אתה משלב ילד בתוך בית ספר, אם לא תעשה עבודת הכנה עם ההורים הרגילים – וכמובן המורים צריכים לקבל את כל הכלים, הצוותים החינוכיים, כל זה ברור – אבל אם לא תעשה עבודת הכנה נכונה עם ההורים, ההורים יתמרדו ויכולים להשבית את הכיתות וליצור מצבים קיצוניים. התחיל צעד כזה – אני רוצה להגיד לזכותה של אורנה שמחון, שעשתה צעד כזה בפגישה עם ועדי הורים של מחוז צפון. אנחנו מתחילים עכשיו מהלך כזה במשרד החינוך, אבל חשוב שיינתן דגש בעניין הזה כי זה באמת פרט משמעותי להצלחה של התהליך. אם לא נעבוד בשיתוף פעולה מלא עם ההורים של הילדים הרגילים בכיתות המשולבות אז התהליך הזה סופו להיכשל, כי ההורים בעצמם יתנגדו. חשוב שהמהלך הזה, שהתחיל בפגישה במשרד החינוך – מתוך חוסר-ידע והבנה, לא מתוך רוע – יצבור תאוצה וילך בכיוון הנכון.

תודה אדוני. מרגלית לבטוב, בבקשה.

שלום. שמי מרגלית לבטוב. אני באה לכאן כאימא לילד מיוחד, פעילה למען החינוך המיוחד הכוללני, מרקע של מלחמות על המון דברים שגם דיברו עליהם פה, שאני חוויתי על בשרי: הסעות, מאבק עם הרשויות בכל שנה מחדש עד שהכנסתי את הילד שלי למסגרת, עד יומיים לפני תחילת לימודים ולפעמים גם אחרי, הכול, אז ממש נחשפתי לדבר הזה, בעיקר במגזר החרדי.

אני נמצאת פה היום כדי לדבר על המוכר שאינו רשמי, עם כל הבלגן שקורה. רוב רובם של הילדים, ממש 89% הם ילדים חרדים שנמצאים במסגרות של גני חינוך מיוחד או משולבים בבתי ספר של חינוך מיוחד. התקצוב של הגננות הוא במצב ממש עגום.

הילד שלי אמנם כבר לא בגן אבל כשהוא היה בגן שילמתי בכל חודש 2,500 שקל מכיסי הפרטי בשביל להשלים, שזה גם אפסי, כי היו שישה ילדים בגן. שילמתי המון כסף בחודש בשביל להשלים לגננות תקציבים בשביל לטפל בילדים, או תוספות של טיפול פרה-רפואי – כל מיני דברים שבעצם המדינה צריכה לשלם על פי החוק.

היום הילד שלי נמצא במסגרת חילונית לצערי, אין בכלל מסגרת שמתאימה לו בחינוך החרדי באפיון שלו כי הוא אחד מ-12 ילדים כמוהו שנמצאים במדינת ישראל, ואני רואה את ההבדלים, שהם באמת מטורפים, אפשר להגיד, גם בתקצוב, גם בצוותים, קודם כול ההכנה של הלימוד. כל הצוות הרבה יותר מוכשר מאשר אצלנו בחינוך החרדי. בגלל שאין תקצוב מביאים צוות שהוא הרבה פחות טוב. זה מערכת שלמה שהיא עצובה לחלוטין.

צריך להעביר את החינוך המיוחד במחוז החרדי למחוזות הגיאוגרפיים, ממילא כבר אין עילה חוקית להפלות אותו תקציבית, והכול יהיה בסדר.

חייב להיות שוויון.

תודה. אדוני המנכ"ל. לאחר מכן אם יהיה זמן נשמע עוד דוברים. אנחנו כבר אחרי הזמן.

אדוני, העברנו מכתב.

את לא היחידה. תהיה לנו קדנציה שלמה ללוות את זה.

אשמח שהמנכ"ל ייתן תשובה.

גברתי, המנכ"ל מדבר עכשיו.

הנושא הראשון שעלה על ידי חברת הכנסת קארין אלהרר הוא חוסר של צוותים פרה-רפואיים. לכן הוקם צוות משותף, ביחד עם נציגי משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד הבריאות ומשרד החינוך, בכוונה להוציא תחת ידם הצעת החלטת ממשלה, בכדי להוביל הילוך בנושא של הטיפול הפרה-רפואי. הדרכים הקונבנציונליות הרגילות הזדחלו לאיטן ולכן צריך לעשות מהלך הרבה יותר דרסטי, שיחייב מהלך הרבה יותר גדול של הכשרת צוותים.

הצוות הגיע כבר למסקנות?

לא, בגלל הבחירות.

אל תדאג, החרדים יהיו בחוץ, תהיה רגוע.

זה לא בגללו. אמנם אסור לצוד צבאים, אבל בואו קודם נצוד את הצבי ואחר כך נפשוט את עורו. הצוות לא התכנס ועוד לא הגיע למסקנות. חרדי או לא חרדי – בינתיים כולם לא מקבלים.

אתה אף פעם לא היית מהחרדים.

הנושא השני הוא הפרוטוקולים שמגיעים באיחור, או לא מגיעים בכלל. ראשית, ההנחיה והתקנה קובעת שבחלוף שבועיים מגמר הישיבה הפרוטוקול צריך להגיע.

שנית, אנחנו מנסים עכשיו – אני לא מתחייב על זה – להוביל מהלך, שההורה יוכל להיכנס לפורטל של ההורים, שהתחלנו כבר לתת פירוט להורים בחינוך המיוחד דרך פורטל ההורים שנמצא בבתי הספר, ואולי בקוד הוא יוכל להיכנס להחלטה על הילד שלו ויוכל לקבל תשובה ספציפית לגבי הילד. אני מעריך, ביסוד איתן להניח, שנצליח להגיע לזה, אבל אני עדיין לא רוצה להתחייב.

הנושא השלישי הוא ראיית ראש הרשות את תחומו המוניציפלי כאשר אין לו אחריות ליטול על עצמו את האחריות הלאומית. הוא אומר: "אני מתעסק בילדי היישוב". לכן עשינו שלוש דברים.

ראשית, עשינו תוכנית מקריית שמונה ועד אילת, לבחון מה הצרכים של הבינוי. התייחסנו לשטחים כאקס-טריטוריאליים ולא בשיוך מוניציפלי. לכן אני מעריך – ובגלל זה אמרתי שאני מאוד אופטימי, כי אני רואה שאנחנו מצליחים לפתור בעיה אחרי בעיה אצל ראשי הרשויות – שלא יהיה מצב שבסוף ראש עירייה יעמוד במריו ויסרב לבנות, כי בסוף זה כלים שלובים. האוטיסטים – יהיה פה, והנכות – יהיה פה, וכבדי השמיעה – יהיה פה. ננסה ליצור איזון.

שנית, בנינו כלי שנקרא GIS – אני לא יודע מי כבר ראה אותו. היום כתוב: ילד במורכבות אוטיסטית 1, 2, 3 או 4. נפרשים לנגד הלוחץ כל הפרטים, באיזה מקום פנויה כיתה. לכן זה חוצה ראייה מוניציפלית, זה חוצה גם ראייה מחוזית. אנחנו מעריכים – ועשינו על זה תרגול בין כל מנהלי המחוזות – אני עושה כל שבוע אצלי ישיבת סטטוס עם כל מנהלי המחוזות ואנחנו עוברים שֵם-שֵם ומכלים את זמננו. לא "מכלים", זה לא המילה הנכונה, אבל משקיעים בזה התייגעות מאוד מאוד גדולה בניסיון לפתור את הבעיות.

הדבר הבא, למה הבנייה חשובה והיא לא מספרית סתמית? הבנייה מנגישה על פי הצרכים את המוסד הנכון לאור הצרכים של האזור כולו. ככל שנכביר בבנייה, הילדים ייסעו פחות למרחקים הלא רצויים בהסעות.

האבחון מורכב מהמַכְוַון החדש שבנינו, במה הכללים שונים לאור הרפורמה אל מול העבר. יש מכוון אחד של ראמ"ה, ולא ניכנס לכל הפרטים, והמכוון השני יוצר קטגוריזציה של ארבע דרגות תפקוד. לא רק קביעה שהילד סובל מבעיה א' או בעיה ב', אלא מה רמת התפקוד – רמה א', ב', ג' ו-ד'. על פי קביעת המכוון – גודל סל התקציב. לא אוטומטי לכולם אלא פר דיפרנציאציה. מי שיראה את זה יראה את השונות. צריך לטפל בדברים, לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, אני לא רוצה להציג פה תמונה ורודה, אבל הכיוון נכון.

דיברה פה אימא, ליאורה – הקביעה שלנו ברורה: גם האייפד וגם המחשב הנייד ניתנים הביתה. לכן ביקשתי מן הצוות לבדוק מה קרה בלוד, מדוע לא נתנו. אנחנו נותנים את זה הביתה. זה מוקצה לילד והחיים שלו נמשכים גם אחר הצוהריים, וכך הדין.

אדוני, זאת אימא שמתעללים בה כבר שנים, והמשרד יודע.

רשמנו את זה.

שאל חבר הכנסת רוסו לגבי הפיילוט שאנחנו עושים: מה המבט, איך אנחנו הולכים להתקדם? מה המחשבה שעוברת בכל המהלך? בכדי שלא תהיה תחושה שרצים מהר מדי, יצאנו לשנת התארגנות בתשע"ט במחוז הצפון, פיילוט בשנה הבאה, בתש"ף, לראות איך זה עובד, להסיק את כל המסקנות. רק בתשפ"א-תשפ"ב נתחיל לעשות את זה במדורג אחרי ששמענו את כל הדברים, הסקנו את כל המסקנות ועשינו את כל מה שנדרש.

לגבי התקציב שאומרים שלא ניתן – אני רוצה לומר מה התקציבים שניתנו, ותוך כדי כך אני רוצה גם להסביר את התקציבים של השילוב. אנחנו הקצינו 1.2 מיליארד שקלים בשנה הזו לבינוי ולתוספות, 140 מיליון ש"ח להכלה, 105 מיליון ש"ח התקציב השקלי, ועשרות מיליוני שקלים להכשרת מורים.

הוספנו – לכל מי שאומרים שבשילוב לא הוספנו – 2.7 שעות לתלמיד, שזה 23,000 שקלים, בסל השילוב. ילד משולב מקבל קרוב ל-100,000 שקל בשילוב של האוטיסטים, ונדמה לי 98,000 שקלים בהפרעה נפשית. יש סל. תסתכלו על התקציבים. אפשר לומר שזה לא מספיק, אפשר לומר שזה לא מכסה, אני מקבל, אבל מי שאומר שילד שהולך לשילוב לא מביא איתו היקף תקציבי של קרוב ל-100,000 שקל אומר דברים שאני מעריך שאיננו יודע.

לא אמרתי שזה מכסה את כל הצרכים. לא אגיד את זה. אני מודע לקשיים העצומים. שום הורה לא צועק סתם, שום הורה לא מבזבז את זמנו לטעון טענות שווא, הכול נכון. עם זאת, התקציבים שמגיעים לשילוב הם בהיקפים שלא ידענו בעבר.

לגבי ההערות שהעירו על ההסעות – אני לא מגלגל שום אחריות לאף אחד. בסוף המשרד נושא באחריות-העל, ואני כמנכ"ל נושא באחריות, אני לא מגלגל את זה לאף אחד. הרשויות מקבלות מאיתנו תקציב, והן הגוף המבצע. יצאנו עכשיו לבקרה. לקחנו רחפנים – עד כדי כך. אני לא רוצה לפרט את כל הפרטים: כי זרקו אבנים והתנכלו לכל צוות הבקרה שעשינו. שמנו רחפנים והם צילמו בדיוק מה מסלול הנסיעה, וסביב זה ערכנו דיונים ושימועים, איך מסיעים מספר כזה של ילדים, איך ילד מגיע לבית הספר. אנחנו נושאים באחריות להדק את הבקרה כל הזמן, ויש תקלות, אבל אנחנו לא מסירים מעצמנו את האחריות, למרות שהרשות מבצעת את זה, ללוות את הבקרה בכדי שהילדים יגיעו כפי שהם צריכים להגיע, עם כל הרגישות הנדרשת. לכן ההערות שלך נכונות מאוד ואנחנו גם נעמיק את הבקרה.

לגבי הילדים האלרגיים – השנה סדר הגודל התקציבי שמיועד ל-3,000 סייעות – לא מורידים סייעות – הוא 270 מיליון שקלים. נשארנו לבד במערכה הזאת. לפני כמה שנים משרד הבריאות קבע את הסטנדרטים וכולם אמרו: מתחלקים בתקציב שליש–שליש–שליש. ברחו ונשארנו לבד עם העניין הזה. זה לא יעלה על הדעת. התפקיד של משרד החינוך הוא לא תפקיד בריאותי. למשרד אין יכולת לקבוע מי זכאי לסל בריאות ומי לא, בשביל זה יש את משרד הבריאות. נשארנו לבד במערכה. צריך להבין: 3,000 סייעות הן רק החלק הקטן של העניין. יש 50,000 ילדים אלרגיים במערכת החינוך. צריך להבין, הפתרון לא יהיה שיצמידו 50,000 סייעות, סייעת לכל ילד, זה לא הפתרון, אנחנו משלים את עצמנו. אנחנו צריכים ליצור סביבה שבה איש לא מחויב אישית לשאת באחריות לטפל בילד שנפצע בחצר כתוצאה מכך שהוא נפל, או ילד שצריך לטפל בו כי קרה משהו לקוצב הלב שלו, או ילד אלרגי שקרה לו משהו. הסביבה צריכה לייצר אחריות, ש"לא תעמוד על דם רעך". אי אפשר להטיל אחריות על המורה. אגב, גם החוק לא מטיל אחריות על מי שפעל או לא פעל. לכן התרבות שאנחנו מנסים לקבוע: סייעות – זה ניתן בגנים ועד סוף כיתה ב'.

כל המערך הבריאותי - - -

תבינו עוד פעם, אנחנו מבינים שאי אפשר להטיל אחריות על מורה ספציפי להזריק את הזריקה אבל אנחנו מבקשים ליצור תרבות שהשומר, אב הבית, המזכירה והמורים, וגם ילדים בתיכון יכולים להזריק כאשר קורה משהו. אי אפשר להשלות את עצמנו. רבותי, אנחנו משלים את עצמנו – לא יהיו 50,000 סייעות.

הדבר הבא, למה יש מורכבות בחינוך המיוחד? זה לא גורף אצל כולם אבל יש אדם שאומר: אני רוצה חינוך מיוחד לשפה הערבית, ואני רוצה חינוך מיוחד באופי ובזהות חרדית. למצוא לכל סוג של לקות גם דובר ערבית וגם חרדי וגם חילוני, זה קשה. לכן אנחנו צריכים לכבד את רצון האדם, אבל להגיד לכם שאפשר ליצור – כמו במערכת החינוך הרגילה שבה יש זרם כזה וזרם כזה וזרם כזה – את אותם זרמים גם בחינוך המיוחד – זה משימה כמעט בלתי אפשרית.

וגם לגבי לקויות הם מתווכחים ורבים.

שתהיה ועדה שאליה אפשר לערער. אין לך איפה לערער.

מועלית הצעה, שואלים מדוע לא מכילים את המרכיב של החברה החרדית בתוך המחוזות הרגילים, משום שהמחוז כשלעצמו הוא ארצי והוא לא יכול לספק את אותם שירותים שניתנים. שוחחתי עם יושב-ראש הוועדה. אנחנו לוקחים את העניין הזה בחשבון וייתכן שנעשה שינוי בעניין הזה. אני לא רוצה כרגע להתחייב, צריך לדבר על זה עם השר, השר קובע מדיניות, צריך לשקול את הדברים. אבל אנחנו לא מסירים את זה ממחשבה שתיתן פרקטיקה ויכולת טיפול יותר מעשית.

לגבי לוחות הזמנים, למה הכול נגרר לחופש הגדול ולמה זה לא מתפרס? ועדות הזכאות יתחילו מנובמבר ועד 31 במאי. ועדות השיבוץ יהיו בין נובמבר ליולי. לכן זה יתפרס על פני השנה. למה אנחנו ערבים לאמירה הזו אל מול העבר? משום שברגע שיש יושב-ראש ועדה שהיא ועדת האפיון – זה תפקידו, הוא לא עסוק באלף ואחד דברים. קודם מנהל אגף החינוך, שיש לו אלף דברים על הראש, צריך היה לשאת גם באחריות הזאת והעומס קשה לנשיאה. לכן ייחוד התפקיד הזה לעניין יאפשר פריסה הרבה יותר עמוקה.

באשר לסייעות בצוהרונים – זה עלות של 60 מיליון שקלים. לא מצאנו פתרון לעניין הזה. פנינו שוב למשרד האוצר. אין כרגע גיבוי כספי לעניין ולכן לא פתרנו את בעיית הסייעות בצוהרונים.

לגבי הילדים החולים – יש לנו כ-3,000 ילדים חולים שאנחנו חייבים לתת להם שירות. השירות הוא של 20,000 שקלים לתלמיד. התקציב התחיל ב-31 מיליון שקלים בשנת 2015 והגיע כמעט ל-60 מיליון שקלים השנה.

הוא לא שיפר כלום.

אני יוצא מנקודת הנחה שאת אמרת דברים נכונים, אני לא אומר שמה שאמרת אינו נכון. אני מציג את התקציב כמגמה, שאומרת: אנחנו לא זונחים את העניין הזה.

צריך לבטל את ההפרדה.

אענה. נערכנו להכין תקנות בכדי להעביר אותן בכנסת. הכנסת התפזרה והתקנות נשארו בעינן. אנחנו מחויבים להעביר אותן כי התקנות יְקבעו סטנדרטיזציה ומחויבות אחרת.

אני מתנדב להעביר לך אותן בפגרת הבחירות, אם רק תביא אותן לוועדה. אביא לך את ההסכמה של ועדת ההסכמות.

דבר שני, ביקשנו מאגף החשבות של משרד האוצר לתת לנו ארכה, ובמרץ אנחנו מתעתדים לצאת למכרז, בתקווה שתהיה לנו הסטנדרטיזציה של התקנות החדשות ואז המכרז יהיה ברמת סגירה הרבה יותר טובה. אנחנו מעריכים שהפעולות שאנחנו עושים הן פעולות שישפרו את הרמה. יש ביקורת והערות חוזרות ונשנות על ידי הורים.

חסר פיקוח.

אני מקבל את ההערה שאנחנו צריכים להגביר את הפיקוח, לא אמרתי שלא, אבל הסברתי, אלו פעולות מרכזיות שאנחנו עושים בכדי להביא לשיפור של העניין.

אני ממליץ: ספק שלא רוצה לתת את השירות וחושב שהוא עושה טובה כשהוא נותן את השירות – אל תיקחו אותו. אנחנו לא מתערבים במכרזים. רק אמרתי את הפרמטרים.

אני רק רוצה לציין לגבי ילדים חולים: אם אפשר בתחילת שנה שמסגרות חינוך יידעו מה זה ילדים חולים. לא ייתכן שאנחנו נדבר עם יועצים ומנהלים שלא מכירים את חוק ילדים חולים.

אנחנו צריכים להתייחס לכל מה שהפסיכולוגים העלו.

גברת קטי שטרית, לא כל מה שתשמעי מיפה בן דויד הוא אמת לאמיתה או דברי אלוהים חיים.

רק אמת.

ואחר כך לי יש הפרעות של הסחת דעת. אני לא מבין, מי אחראי לכך שהן מדברות ביניהן? תמשיך לדבר.

אני מוטרד ממה שהיא אומרת לה.

יש גם אהבת חינם. מה קרה?

קטי, תודה, זה מפריע לי. בבקשה.

קטי היום הייתה רגועה בישיבה. תני לסיים את הישיבה בצורה רגועה.

לגבי ההערות של הפסיכולוגים – אלה הערות שעכשיו נערוך ישיבה בכדי להבין את העומס, האם צריך להביא את הפסיכולוגים לכל הוועדות, האם לעשות את זה חלקית. זה מטיל עליהם תוספת על כל העומס האחר. כנראה שזה לא ניתן במתווה שבנינו עכשיו.

גדי כהן, נציג ההורים שבא מנהריה, העיר הערה מאוד מאוד נכונה. אם אנחנו לא ניצור הסברה ואהדה אצל ההורים הרגילים בתוך הכיתה אז אנחנו נראה התנגדויות. במערך ההדרכה שלנו אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון.

בעניין הנגישות, הערה של חברת הכנסת קארין אלהרר.

מאה אחוז. בנגישות יש לנו בעיה שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנה. סכום הכסף שניתן לרשות על ידי המדינה – אני לא מצדיק את הרשויות ואני לא דובר של הרשויות – מחייב מאצ'ינג לא מבוטל של הרשות. אם אני לא טועה, אלה המספרים שאני זוכר, ואינני ערב לדיוק שלהם - - -

אני לא אוהב להשית מטלות על הרשויות המקומיות בלי לתת להן שיפוי. אבל בסוגיות רגישות כאלה, כפי שראש הרשות לא שואל את עצמו כשהוא מפתח כיכר יפה – ואני אוהב כיכרות עם מזרקות ופרחים – לא שואל מאיפה - -

זה מאצ'ינג של התושבים עם הארנונה.

- - הייתי מצפה שהוא יראה את הנגישות כחלק מן השירות לאזרח. שיריב עם הרשויות, שינסה להשיג כספים ככל שהוא רוצה. יש חוק – צריך לקיים אותו.

בירושלים קיום החוק מסתכם במיליארד וחצי שקל, רק שתדע.

אבל לפחות שיתחיל. כל העיר לא נגישה. לפחות שינגישו עבור הנכים.

רק בשנתיים האחרונות העברנו ארבע פעמים תזכורות, לכל רשות את סכום הכסף שעומד לרשותה ושעדיין לא מומש בהסדרת הדרך של הנגישות והסדרת המעלית, כולל הפיר וכולל מה שקשור. הרשויות מבחינתן – אני לא נציג שלהן אבל אני רוצה להשמיע את דברן, לפחות מי שאומר דברים בשם אמרם מביא גאולה – הן טוענות שההיקפים, כפי שטען חבר הכנסת פינדרוס, הם גדולים מכפי יכולתן לשאת בנטל. הן טוענות שהחוק לא הביא איתו תקציב, זה טענתן. אני לא מצדיק שום דבר, רק אמרתי את הצד השני. מצידנו הכסף עומד לטובת הרשויות. יש רשויות שהזדרזו ועשו. הביצוע הוא לא בהיקף הנדרש. לא אציג פה תמונה שאיננה נכונה. זה סוג של אתגר גדול שעומד לנו בעניין הסדרת הנגישות.

הייתה שאלה לחבר הכנסת ינון אזולאי. הוא טוען שהוא לא קיבל תשובה.

לגבי הכיתות הנגישות. יש שני דברים. אחד, שהבעיה כרגע קיימת בייעוד.

רשמתי לעצמי את זה: האם זה יכול ללכת איתו אוטומטית. הוא עבר למקום אחר ושאלת האם הוא צריך להתחיל הכול מחדש.

גם בלי שילך. כרגע בזמן הזה שייתנו להם.

רשמתי. היושב-ראש לא הקשיב. כאשר אתה דיברת אני גם הקשבתי וגם רשמתי.

- - -

רבותי, איך אומרים: תם ולא נשלם. זו בסך הכול ישיבה לפתיחת שנת הלימודים. נגענו בנושא לא בקמצוץ אלא בהרחבה. נכון, יש עוד הרבה נושאים. אנחנו לא הולכים הביתה. מי שמרגיש את קצב הדיונים בוועדת החינוך יודע שאנחנו לא יצאנו לפגרה. אנחנו נשב ונעקוב, גם בפגרה וגם אחרי הבחירות, נעקוב אחר היישום, נמשיך לטפל בחינוך המיוחד. אני מאמין שבחלק מן הדברים נצליח להגיע לפתרונות, בחלק יהיה קשה בגלל אילוצים כאלה ואחרים, אבל נמשיך להיאבק. אף פעם לא נסיים את השנה כפי שהתחלנו אותה.

לסיכום, אני רוצה להודות למנכ"ל משרד החינוך, לכל האורחים שהגיעו, לחברי הכנסת הרבים שהשתתפו בדיון.

כפי שאמרתי בתחילת הדיון, סוגיית החינוך המיוחד לא תרד מסדר יומה של ועדת החינוך ותקבל את ההדגשים הרבים, בגלל האופי והמורכבות של החינוך המיוחד.

כולנו מצטרפים לתקוות שאכן הרפורמה תצליח במחוז צפון כדי שנוכל להמשיך אותה. אני יכול להרגיע את כל החוששים – גם אנחנו חוששים אבל צריך להרגיע אותם, שאם ניווכח שזה לא עובד, תוך כדי הליכה במרוצת השנה אנחנו רשאים וחייבים לפתוח את הנושא, ואם צריך לתקן ולעשות מקצה שיפורים נעשה מקצה שיפורים. הכוונה הייתה, באנו לתקן ולא לקלקל חס ושלום.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 18:40.