פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ואחת

הכנסת



18

05/08/2019


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 8
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ד' באב התשע"ט (05 באוגוסט 2019), שעה 14:00

היערכות לפתיחת שנה"ל תש"ף בחינוך הממלכתי

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
קארין אלהרר
מיכאל מרדכי ביטון
קרן ברק
יוסף ג'בארין
עוזי דיין
יעקב טסלר
דסטה (גדי) יברקן
עומר ינקלביץ'
יבגני סובה
עידית סילמן
יצחק פינדרוס
טל רוסו
קטי (קטרין) שטרית
שלמה קרעי

ינון אזולאי
אחמד טיבי
מירב כהן
אורלי פרומן
עידן רול
יזהר שי

שמואל אבואב - מנכ"ל משרד החינוך, משרד החינוך

יפה בן דויד - מזכ"לית הסתדרות המורים, הסתדרות המורים

שלום בן משה - ראש העיר ראש העין, נציגי עיריות

אבי קמינסקי - יור, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

מנשה לוי - יו"ר התאגדות המנהלים, ארגון מנהלי בתי-ספר

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

אריק קפלן - יו"ר ירושלים, פורום ועדי ההורים היישוביים

נעמה קציר שמואלי - יו"ר עמותת יהל - העמותה לאלרגיות מזון

עמית ריבק - יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

אבשלום אדרת - יו״ר עמותת "בשביל החיים"

עו"ד שועאע מסארווה - שומס

עראר והבי - נציג ההורים, ג'לג'וליה

מרב ישראלי

יהודית גידלי

הדס צנוירט


היערכות לפתיחת שנה"ל תש"ף בחינוך הממלכתי

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 5 באוגוסט 2019, ד' באב התשע"ט. הנושא: היערכות לפתיחת שנת הלימודים תש"ף בחינוך הממלכתי, בהשתתפות שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבוהב. הכבוד הוא לנו - לי זו השנה הרביעית ברציפות שאנחנו זוכים בנוכחות הזו של שר, מנכ"ל בפתיחת שנת הלימודים. רק להזכיר – יש לנו ישיבה מיוחדת מייד אחרי זו, שתעסוק אך ורק בחינוך המיוחד. לכן הדיון, גם אם אשמע קצת נוקשה וקנאי לכך שנושאים של החינוך המיוחד לא ייכנסו בסבב הראשון, תבינו זאת. זה לא מתוך חוסר רגישות. יהיו כאלה שירצו להדגיש את חוסר הרגישות שלא קיים; זה יהיה בדיון נפרד. כשמייחדים משהו מיוחד, זה מעיד שיש לנו תשומת לב מיוחדת לאותו נושא מיוחד, שיהיה בדיון הבא.

כדרכנו בקודש, לפני שאומר את דברי הפתיחה שלי, רשות ודיבור – אך ורק לפי אישור היושב-ראש. זו ועדת חינוך, התרבות והספורט. כל זה, רק כדי שיהיה דיון משמעותי, איכותי, אחד ישמע את השני, ואנשי הפרוטוקול לא יעבדו קשה אחר כך לפענח את מה שנאמר כאן בגלל קריאות הביניים.

אני ממעט להתרגש, אבל אומר את דבריי מהכתב, בגלל ההתרגשות. לאחר מכן אעביר את רשות הדיבור לשר החינוך, הרב רפי פרץ. לאחר מכן סקירה עם מצגת של מנכ"ל משרד החינוך, ונפתח את הדיון. יש פה נוכחות מכובדת של חברי הכנסת לדיון הזה. זה לא מובן מאליו – תוך כדי מערכת בחירות מאד סוערת, עם הרבה נושאים על סדר-היום, ובכל זאת מצאו חברי הכנסת את הזמן האיכותי לבוא – בלי ציניות. הכבוד הוא לי כל פעם שיש מספר רב של חברי כנסת. זה לא מובן מאליו. אתם מכירים את זה מדיונים אחרים. בגלל הנוכחות המכובדת נעשה לא כדרכי בקודש אחד ואורח, אלא שניים-שלושה חברי כנסת ואורח.

ברשותכם, ועדת החינוך בכנסת ה-20 קיימה כ-750 דיונים. רובם עסקו בחינוך הכללי והמיוחד. שיתופי פעולה וההיענות לחלק גדול ממסקנות הוועדה היו מאפייני תקופה נפלאה זו, שכולי תקווה שתימשך גם בקדנציה הבאה. העניינים העיקריים הם תלמידי ישראל ומורי ישראל. בקדנציה הזו, שאני מדבר עליה - תרשו לי להתעלם מהכנסת ה-21 בינתיים, כלומר בכנסת ה-20 יושמו רפורמות ושינויים משמעותיים במערכת החינוך. זה לא מובן מאליו. שינויים ורפורמות – אני אומר את זה ביחד. כי אם נתייחס רק לרפורמות, נחשוב שזה מה שקרה בארבע שנים, אבל תוך כדי הליכה מה שאפיין את הקדנציה הזו – שהמשרד היה קשוב יחד עם עוד גורמים, לשינויים רבים במערכת החינוך תוך כדי הליכה. אמנה את הרפורמות: תוכנית שהוביל שר החינוך הקודם, תוכניות לחיזוק לימודי המתמטיקה והאנגלית, צמצום מספר התלמידים בכיתות - מי שזוכר את מחאת הסרדינים, תקצוב הדיפרנציאלי וסימון בתי ספר ומדד טיפוח בית ספרי – גם כאן הלוואי ומשרדי ממשלה אחרים היו הולכים אחרי משרד החינוך. צריך להעצים זאת, להמשיך להעצים את המגמה הזו. רפורמה בחינוך המיוחד, שיישומה יחל כבר בשנת הלימודים הנוכחית במחוז צפון ובשנת תשפ"א תיושם בכל חלקי הארץ. כולנו תקווה שחבלי הלידה של הרפורמה הזו יעברו בהצלחה. אנחנו קשובים – יכול להיות שתוך כדי יישום ניתקל בדברים שלא חשבנו עליהם. גם המשרד, גם הוועדה ימשיכו לעקוב, ונהיה קשובים לכך.

אני יכול לעדכן שהיתה ישיבה של ועדת החינוך במחוז צפון בשבוע שעבר, לעקוב אחר תהליכי העבודה של מחוז צפון לקראת יישום הרפורמה. לפעמים מחוקק, מחוקק משהו, ובשטח זה לא נראה, ויכול להיות שתוך כדי הצגה הציגו לנו את זה יותר מדי יפה וחלק, אבל כשאתה עוקב אחר הדרך, התהליכים שנעשו, אתה יכול להבין שזה תואם את המטרה. כולנו תקווה שזה יצליח. לי אין ספק, שעם כל מי ששותף לכך, ומחוז צפון יהיה המנטור לכל הארץ – אני מקווה שכך יהיה, אדוני המנכ"ל, לשנת הלימודים תש"ף.

חוץ מהרפורמה, הסייעת השנייה בגני הילדים – כבר התרגלנו אליה, ושכחנו שזה לא היה. תוכניות הקייטנות של בתי הספר, בתי הספר של החופשות, חגים והקיץ, שאני לא מכיר הורה שלא מברך על דבר שהיה אך טבעי שיהיה הרבה שנים קודם, אבל הנה זה קרה. אני חייב לציין- שינויים אלו ורבים אחרים, שלא מוגדים כרפורמה, לא היו מתאפשרים ללא שיתופי פעולה הדוקים שהנהגנו – מנהג שהנהגנו כאן בוועדה, שיתופי פעולה בין משרד החינוך ו-וועדת החינוך, בין ועדת החינוך לשלטון המקומי והליווי הצמוד של הגב' מיכל מינקס – כמעט הרגשנו בה כחברת בוועדה. שיתופי פעולה עם ארגוני ההורים ומועצות תלמידים. מעל הכול בין הסתדרות המורים לוועדה מאז כניסת הגב' יפה בן דויד לתפקידה. לא מובן מאליו. אני מזכיר – יש מושג שנקרא נוכח נעדר. פה היה נעדר קבוע – ארגוני המורים היו נעדרים קבועים בוועדה עד שזכינו לכניסתה של הגב' בן-דויד, אבל כל ההצלחות האלה, כל השינויים הללו לא היו קורים לולא ההבנה, שאין מציאות כזו, להתעלם מאחד הגורמים. מערכת החינוך מתקיימת פה בשילוב ידיים, שיתוף פעולה של גורמים רבים.

רבותיי, שכרו ומעמדו של המורה. בשנים האחרונות התחזקו – גם המעמד, אבל עדיין יש לעשות רבות על-מנת לחזק את מעמד המורה, ולהציבו כמקצוע מבוקש ביותר במשק. אנחנו עדיין לא שם. עדיין המורים מתמודדים עם קשיים כאלה ואחרים, אבל שינוי זה יכול שיקרה ויתהווה רק אם יקבל את ברכת כל העוסקים במלאכה במשרדי הממשלה הייעודיים, ואני אומר, כפי שאתם שומעים אותי בנאומים רבים – לא עוד רפורמות על גבי רפורמות, אדוני השר. רפורמות על רפורמות – בסוף טייס יכול לקבל ורטיגו מרוב מהפכות. הוא לא יודע באיזה כיוון הוא נמצא. אני חושב שהגיע הזמן, אחרי 70 שנה שהמדינה עומדת, בהצלחה רבה בתחומים ובאתגרים רבים - לעשות שינוי מבני וארגוני אחד גדול ויסודי, שיביא למדינת ישראל מערכת חינוך תואמת שנות לא 2020 – אנחנו כבר בתוכן – אלא 2040. אנחנו נדרשים לעשות את זה. מערכת חינוך צופה פני עתיד. כולנו תקווה שזה השינוי שאנחנו מייחלים לו.

אדוני השר, מכובדי המנכ"ל, עם כל השינויים והברכות, אנחנו עדיין מככבים במקום לא מכובד בפערים בחינוך במדינת ישראל. אנחנו מעטרים את הטבלאות של המדינות שאנחנו רוצים להידמות להן. אנחנו מככבים שם במקום לא מכובד. מצד אחד, המשרד עושה המון. הזכרתי – הוא אפילו חלוץ. הוא לא יכול להיות חלוץ כי אני הייתי השר הראשון שהנהיג תקצוב דיפרנציאלי מלא בשירותי הדת, אבל אין ספק, בעוצמות, בגודל - כן. הלוואי שכל משרדי הממשלה ילכו אחרי משרד החינוך, אבל עדיין אנחנו מובילים. יד אחת נלחמת בפערים, ויד שנייה בתוך המשרד, לצערי הרב, מכובדי השר, מעצימה פערים – לא אומר בכוונת זדון, אלא הייתי אומר, ללא פיקוח, ללא בקרה, ללא משנה סדורה. צריכה להיות משנה סדורה, איך צריכה להיות מערכת חינוך שוויונית בחסות הממלכה. המושג ממלכתי או ממלכתי-דתי הפכו ביטוי פרוצדורלי בלבד.

מערכת החינוך במגזר הערבי זקוקה לדחיפה רצינית. נעשתה בקדנציה האחרונה הסטת משאבים גדולה למערכת החינוך במגזר הערבי, אבל עדיין יש לעשות, לתת דחיפה רצינית של משאבים, ותוך פיקוח, תוך דחיפה של ההנהגה המקומית. לא תמיד – האזרחים מלינים על כך שבראש סדר מעייניהם צריך לדחוף את מערכת החינוך במגזר הערבי, להביא אותה להישגים, לפחות למה שקורה בחברה היהודית.

כנ"ל החינוך החרדי, עדיין נתפס כבן חורג של מערכת החינוך, וכעוד אילוץ פוליטי, כאילו הילדים שם הם לא ילדי ישראל אלא ילדי מפלגות. אנחנו בני 70, ויש לנו היכולות והכוחות, ואנחנו יודעים להתמודד עם אתגרים, והגיע הזמן לשים את זה על סדר-היום.

מכובדי השאר, על רגל אחת אמרנו גם את דברי התודה וגם את דברי הברכה. העלינו גם מקצת הכאבים שאנחנו עדיין מלווים בחלק – ובכוונה לא הזכרתי את החינוך המיוחד – רק על הרפורמה, כי כפי שאמרתי, יש דיון נפרד מלא רק על החינוך המיוחד. עד כאן, אדוני השר. הבמה שלך.

תודה רבה. שלום לכולם. כבוד יושב-ראש הוועדה, ידידי חבר הכנסת יעקב מרגי, היושב בחן ובכישרון רב, עושה עבודה נפלאה בוועדת החינוך, מנכ"ל המשרד, ידידי שמואל אבוהב, חברי הכנסת היקרים וחברות הכנסת, אנשי המקצוע היקרים בכלל ואנשי המקצוע היקרים של משרד החינוך. יפה בן דויד, שמאד מכובד שאת פה שותפה אתנו במפגש הזה. מכובדיי כולם.

לפני כחודש נכנסתי לתפקיד שר החינוך. גם לי זה כבר נראה היסטוריה בערך. אני מתרגש כל יום מחדש למשימה המדהימה הזאת, לנווט את ספינת החינוך של ישראל יחד עם שותפיי היקרים. אני מקבל את התפקיד במלוא ההערכה ובמלוא הצניעות, ומתכוון לשמור את יציבות המערכת ואת המשכיותה.

עם כניסתי לתפקיד הצבתי את הטמעת הערכים כאחת המטרות המרכזיות שנקדם במהלך השנה הקרובה. אני מאמין שמערכת החינוך צריכה לחנך ולטעת ערכים לא פחות ממה שהיא צריכה להכשיר לשוק התעסוקה העתידי – מצוינות ולצדה ערכיות. אני מאמין, שצריך לחנך לאהבת האדם, אהבת הארץ, חיזוק הערכים היהודיים והציוניים. אני מאמין בחינוך שוויוני ששומר על זהותו הייחודית של כל מגזר ומיעוט בישראל – חילוניים ודתיים, דרוזיים, מוסלמים, נוצרים וצ'רקסים. אני שר החינוך של כל ילדי ישראל.

בחוק החינוך, במטרות החינוך מופיע משפט – בעיניי מיוחד, על החינוך: לחנך אדם – ואני מזדהה עם כל מילה שם – להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו. אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ומשפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו.

על רקע האירועים האחרונים בקיץ, שכולנו חווינו, יש לנו חובה לעצור ולעשות חשבון נפש גדול. האירועים האחרונים הציגו לנו כחברה תמרור אזהרה. אני לא מתכוון להמשיך את סדר-היום החינוכי שלנו לפני שנבחן, איך נכון להתייחס במערכת לאירועים הללו. איך אנחנו מחזקים שיח חינוכי שמסביר היכן מתחילים ונגמרים גבולות ההתנהלות של כולנו – במרחב הציבורי ובזה הפרטי.

כצעד ראשון, ועוד עבודה רבה לפנינו, הנחיתי לפתוח את השנה בשיח על האירועים שהתרחשו. השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך, שפ"י, ייתן את הכלים כיצד לקיים את השיח הזה לפי שכבות הגיל, מותאם גיל ומותאם אוכלוסייה. דווקא בעידן הזה, בו האתגרים גדולים ומורכבים, עבודתנו אינה נגמרת בתום יום הלימודים; תפקיד המערכת מכריע, בליווי התלמיד ובעיצוב דמותו, גם מחוץ לכותלי בית הספר. אנו מחזקים ונחזק את תנועות הנוער, את שנת השירות, את המכינות, את החוגים והפעילויות בשעות הפנאי. זה חלק אינטגרלי מהחינוך. אנחנו רוצים לעצב פה חברה מוסרית, אוהבת אדם וחברה, שמרימה על נס את ערך הערבות ההדדית. לכן הנושא המרכזי שבחרנו, שיהיה הנושא המרכז לכל שנת תש"ף, הינו ערבות הדדית. מחויבות חברתית של בני נוער לעשייה חברתית, התנדבות, סולידריות בין הקבוצות השונות בתוך החברה הישראלית – נרצה לפתח את זה, נרצה לדבר על זה, ונרצה גם לעשות את זה.

המערכת שוקדת בימים הללו על בניית תוכנית מקיפה בנושא שייושם מהגן ועד החטיבות העליונות בנושא הערבות ההדדית בכל המגזרים, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, ונציגה בהקדם. וכחלק מאותה ערבות הדדית חשוב לי לציין – אני רואה בחינוך המיוחד שילוב והכלת התלמידים במערכת החינוך את אחד הדגלים המבורכים במדינת ישראל. לכן ועדת החינוך הקדישה דיון ספציפי לנושא, מייד אחרי הדיון הנוכחי, ויבורך יושב-ראש הוועדה על כך.

שני נושאים נוספים שחשוב לי להזכירם כאן היום הם: אל"ף, חשיבות מעבר מעונות היום מגיל לידה עד גיל 3 תחת אחריות משרד החינוך. מבחינתי, זה אירוע משמעותי וחשוב. חשוב, שגוף אחד ממלכתי יהיה אחראי על חינוך הילדים שלנו. כולנו יודעים, שמחקרים מראים ששלוש השנים הראשונות של ילד הן קריטיות להתפתחותו בכל התחומים – הפיזי, הנפשי והקוגניטיבי. לכן תפקידנו, להעניק לפעוטות את התנאים הטובים ביותר. המעבר הזה הוא חיוני, ואני בטוח שמשרד החינוך יכול מניסיונו ליישם את המשימה החשובה הזו גם בפיקוח, גם בבקרה, גם בבניית מקומות מרווחים ומאורגנים וגם בהכשרת הסגל. כמובן שהדבר כרוך בתוספות תקציביות מתאימות ובהחלטת ממשלה, אבל היה אור ירוק בתחילת הדרך. יש לנו צוותי חשיבה בסוגיות הללו כבר.

דבר נוסף, הטיפול במניעת נשירת תלמידים ממסגרות החינוך - נושא שאנחנו מטפלים בו ואנו מתכוונים ביתר שאת להתייחס אליו במהלך השנה הקרובה. יש לנו היום במערכת כ-20,000 תלמידים נושרים בשנת התשע"ט. המשרד הצליח ליצור קשר עם 14,000 מתוך אותם 20,000. זה הישג ראוי. לא עם כולם, אבל עם רובם. בשנת הלימודים תש"ף נמשיך בפעילות האיתור, בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, הקב"סים וקידום הנוער, ולראשונה קבענו יעד לשנה הבאה, להחזיר 2,000 מהנושרים, למסגרות חינוכיות שונות. התפקיד שלנו, לחנך ולטפח ילדים ערכיים. את האופן שבו מסתכל תלמיד על העולם, את האמונה שלו בעצמו, סל הערכים שהוא לוקח אתו לדרך, וכל זה, כפי שאמרתי בראשית דבריי, לא סותר את ערך המצוינות והיבטים של למידה והשקעה, אלא זה מה שמשלים ומחזקם.

אנחנו ממשיכים בתוכנית הלאומית לקידום מצוינות בפריפריה. המטרה לקדם מצוינות במתמטיקה, אנגלית ומדעים בד בבד עם מצוינות חברתית. אני מודה ומשבח את השר נפתלי בנט, שהיה שר החינוך, בעבודה היקרה שהשקיע בקידום המצוינות. אנו רוצים לחזק את תחושת המסוגלות אצל התלמידים, להחליש את הקשר בין המצב הסוציו אקונומי לבין הישגי התלמידים. כמובן, במילים פשוטות – החיזוק של הציר המנטלי הוא חשוב ביותר.

נרחיב השנה את התוכנית ל-12 ישובים חדשים. היו 14 ישובים. אנחנו כמעט מכפילים את כמות הישובים שבהם נפעיל את המצוינות הלימודית והחברתית, ולראשונה, כפי שאמרתי, התוכנית גם תכלול דגש בציר המנטלי, בציר של בניין האישיות. אני לא רוצה שבן הפריפריה ירגיש שהוא מאחור. נחזק את זה בדרכים שונות כדי שהוא יידע שהוא בקו החזית.

הוא לגמרי בחוץ.

זו ההערה האחרונה שלך.

אנחנו מדברים על קריית שמונה, על מגדל העמק, על כסייפה, על שדרות, על שפרעם, על דימונה, שיש בה עשרה בתי ספר ועוד ועוד. אנחנו הולכים להיכנס למרחב ישובים פריפריאליים מאד בעיניי, מבורך. הנחיתי את המשרד להעמיד את צמצום הפערים והמצוינות בפריפריה כמטרות מרכזיות ומובילות של מערכת החינוך.

אני שמח שהצלחנו בזמן הקצר הזה שלי כשר חינוך להמשיך את תוכנית צהרוני ניצנים לשנת תש"ף. זה לאחר שהתקבלה החלטת ממשלה להמשך תקצוב התוכנית בהרבה מאד בתי ספר, בכ-930 מיליון ש"ח. פירושו של דבר רק בכותרת, שמעשירון 1 עד 3, במקום לשלם 1,300 שקל לחודש, ישלם הורה 50 שקל. כל השאר - המשרד יסבסד.

בנוסף, הצלחנו להוסיף 50 מיליון ₪ לטובת פעולות בתחומים חברתיים חשובים כגון חיזוק תנועות הנוער, פעילויות קיץ, ארגוני הנוער, שיפוץ כפרי נוער ופנימיות, מתן מלגות ליוצאי אתיופיה, תוכניות בפריפריה, כפרי סטודנטים בפריפריה. אנחנו רואים ערך עליון בחיזוק החינוך הבלתי-פורמלי כחלק מאותה תמונה כוללת של החינוך בישראל.

לסיום, אני מזמין את כולם להירתם למשימה החשובה של כולנו, ששנת הלימודים תיפתח כסדרה. השבועיים האחרונים פגשתי את מר רן ארז, יושב-ראש ארגון המורים העל-יסודיים ואת הגב' יפה בן דויד, שנמצאת אתנו כאן, מזכ"לית ההסתדרות של המורים. קיימנו שיחות היכרות ארוכות, חשובות. יש לנו שיח עם האוצר – עוד אעדכן אותך. אנחנו בהחלט מתקדמים בדברים האלה, ואני פונה לשניהם כשותפים עיקריים, שנמשיך בשיח הפורה שהתחלנו בו למען קידום החינוך בישראל וקידום המורים בישראל – יקר וחשוב לנו מפז.

אני מקווה שאמשיך בחינוך – כבר התאהבתי במשרד הזה. אני מאחל לכולם המשך חופש נעים ובטוח. תודה רבה לכולם.

חברי הכנסת, מנהג קבוע – כל חברי הכנסת הנוכחים בוועדת החינוך בדיון ידברו. אורחים צריכים להירשם. לא להירשם יותר, כי גם אם נקיים דיון עד 20:00 בערב, יש לנו מספיק דוברים. אדוני המנכ"ל.

שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, כבוד השר. כמנהג המקום בימים שבהם שנה שמסתיימת לפתחה של שנה חדשה, המשרד מגיש דוח על היעדים והמטרות שהוצבו כאן בשנה שעברה אל מול מה שהוגשם הלכה למעשה בשנה שעברה.

היעד הראשון, ולאו דווקא בסדר עדיפות, זה המעבר של תלמידים ל-5 יחידות במתמטיקה. תחילת המשבר הוא בשנת 2012. פחות מ-10% מתלמידי ישראל הגיעו ל-5 יחידות במתמטיקה. זה הוגדר כמשבר לאומי. לכן המשרד לקח את היעד הזה כאחד היעדים המרכזיים. הגענו בשנת 2019 ל-19,200 תלמידים יותר מהיעד שהוצב, ו-15.4% מכלל התלמידים נמצאים ב-5 יחידות במתמטיקה. אם נמשיך במגמה הזאת, נגעי אל עבר היעדים המצופים לקראת שנת 2022, שכ-17% מהתלמידים יהיו ב-5 יחידות.

המטרה השנייה – אנגלית, ולא רק אנגלית אלא אנגלית דבורה. בוגר מערכת החינוך, בסיומו של המסע החינוכי, יש בו יכולת לדבר את השפה באופן שוטף. כדי להגיע לתוצאה הזו היינו צריכים להעביר את התלמידים ל-4 ו-5 יחידות באנגלית. לכן הגענו השנה ל-67% מכלל התלמידים שנבחנו ב-4 ו-5 יחידות באנגלית. לא רק הצבנו את היעד אלא הוספנו שעה, לאנגלית דבורה בחטיבות הביניים, לשעה תוספתית בכיתות י' ובצורה הדרגתית לאפשר יותר שיח ויותר דיבור בשפה האנגלית.

המטרה השלישית היא לשפר את השפה העברית, ובאותה מידה את שפת האם בערבית. לכן הגדרנו שלושה נושאים מרכזיים, שבהם עשינו שינוי בתוכנית הלימוד: האחת זה היכולת לדבר בפני קהל, ביטחון לשוחח ולדבר. המטרה השנייה היא לשפר ולהעמיק את הכתיבה, והשלישית - לעודד לקריאה.

המטרה הרביעית שהצבנו כאן בשנה שעברה היה החינוך הטכנולוגי – כיצד אנחנו מביאים יותר תלמידים לחינוך הטכנולוגי, כיצד אנחנו מתאימים יותר מגמות לעולם של שוק התעסוקה, וכיצד אנו מגבירים את מספר המוסמכים בקרב לומדי הטכנולוגיה.

אז מה היעדים ומה הצלחנו להגיע. בשנת 2017 רק 38% מכלל התלמידים למדו בחינוך הטכנולוגי. בשנה זו הגענו ל-40%. כ-158,000 תלמידים בקרב תלמידי התיכון, י'-י"ב, לומדים במגמות הטכנולוגיות. המטרה הבאה היתה להעלות את ההסמכה. תמונת המצב היתה שרק 35% מכלל הלומדים במגמות הטכנולוגיות מגיעים להסמכה. בשנה זו הצלחנו להגיע ל-54% מכלל מסיימי י"ב בקרב לומדי הלימוד הטכנולוגי. הגיעו להסמכה כ-27,000.

המטרה הבאה היתה כיצד לבנות ולהעמיק את הקומה השנייה של מערכת החינוך, את החינוך הבלתי פורמלי. בתוך כך העלאת מספר התלמידים שהולכים לתנועות הנוער וארגוני הנוער. בשנת 2017 486,000 תלמידים היו בארגונים ובתנועות הנוער. הצלחנו להגיע בשנה זו ל-572,000 תלמידים, והמבט הצופה לעתיד – לעבור את 600,000 התלמידים שנמצאים בארגונים ובתנועות נוער, ולא צריך להכביר במילים בדבר החשיבות של הימצאות התלמידים במסגרות הללו.

פתחנו 67 סניפים בשנה האחרונה גם בארגונים וגם בתנועות הנוער, בשתולים ובמעלה עילון ובתל כביר בתל-אביב ובפוריה ובבקעה אל גרבייה ובפורדיס וכיוצא באלה – מגוון המקומות שבהם נפתחו סניפים של תנועות נוער וארגוני נוער.

המטרה הבאה היתה להמשיך ולצמצם את מספר התלמידים בכיתה. המסע התחיל בשנת 2017, שפוצלו כיתות א'. סיימנו את שנת 2019 בפיצול של כיתות א', ב', ג' ו-ד'. הגענו ללמעלה מ-1,500 כיתות שפוצלו, למספרים קטנים: לא עוד 40 ילדים בכיתה. 34, ובמקומות הסוציו אקונומיים המורכבים יותר – 32. שנה הבאה נעבור לכיתות ה', ועוד שנתיים – כיתות ו', ובכך נסיים את המהלך של צמצום מספר הילדים בכיתות הלימוד בבתי הספר היסודיים.

המטרה הבאה היתה להגיע לאותם ילדים שנשרו מהמערכת, ולא נמצאים במסגרות חינוכיות. אלה, כפי שהשר ציין, היו 20,000 במניין. לקחנו 14,000 תעודות זהות ושמות של תלמידים, לקחנו את כל 750 הקב"סים שפרוסים ברחבי הארץ מקריית שמונה ועד אילת, והוצאנו אותם שלוש פעמים במהלך השנה לאתר את הילדים – היכן הם נמצאים, באילו מסגרות, באיזו השגחה. את אותה משימה נמשיך באופן קבוע, חוזר ונשנה, בשנה הבאה ובעוד שנתיים, וכפי שהשר אמר – 2,000 מתוך הנושרים נשיב למערכות מסגרות חינוכיות.

המטרה הבאה היתה לאפשר לתלמידים שלא התאפשר להם להימצא בחוגים, לקבל מימון על-ידי המדינה, ארגון החוגים על-ידי המדינה, ו-88,000 תלמידים בשנה זו היו בחוגים. הילדים שילמו 10 שקלים בחודש, החוג עלה כ-110 שקלים, וב-100 שקלים ילד היה יכול למצוא את עצמו בחוגים. מי הילדים שהיו זכאים לקבל חינוך, על-פי סדר העדיפות של המדיניות החברתית שנקבעה: ישראלים יוצאי אתיופיה, תלמידי צפון הארץ, תלמידי עוטף עזה, תלמידים במגזר החרדי ותלמידים במגזר הערבי. כל מי שהסתובב במהלך השנה ראה חוגים במדעים וברובוטיקה ובאומנות ובתיאטרון ובמוזיקה וברכיבה ובטבע ובסיורים, באותם דברים שהיו חיזיון נפרץ בעיני הילדים האלה, שהיכולת המשפחתית לא אפשרה להורים לממן עלות חוגים, נמצאו חוגים, וחוגים ראויים תוך כדי השגחה ובניית תשתית איכותית וטובה.

במהלך השנה נדרשנו לקצר את מספר הימים שהילדים נמצאים בחופש, וההורים בעבודה, ואין השגחה עבור אותם ילדים. מתוך אותה מטרה נבנו המסגרות של קייטנה או בתי הספר של חנוכה, בתי ספר של פסח, של האביב, ובתי ספר באופן המשכי שהתחיל כבר לפני מספר שנים, בחופש הגדול. 590,000 ילדים בגני הילדים, א', ב' ו-ג' היו בקייטנות של חנוכה, פסח או בז'רגון של החברה הערבית – בחופשת האביב וחופשת החורף. בחופש הגדול 320,000 ילדים באו בשערי הקייטנות - כיתות א', ב' ו-ג'. האשכולות 1 עד 4 סוציו אקונומי - חינם ללא עלות. האחרים – בצורה הדרגתית. שוב – התקציב הולך דיפרנציאלית, לפי סדר עדיפות חברתי. יש כאלה שמשחררים אותם לחלוטין מהתשלום, והאחרים נדרשים לשלם מחיר ציבורי וסביר.

כפי שנאמר, לפני שנתיים ובשנה האחרונה הרחבנו משמעותית את כל המסגרות של צהרונים, המסגרות של ניצנים, מסגרות הילדים שבהמשך ליום הלימודים נשארים, זוכים גם לחוגים וגם למערך של תמיכה לימודית. לאשכולות 1, 2 ו-3 העלות היא 50 שקלים לחודש, ובמקומות האחרים באופן הדרגתי. 12,000 מסגרות נפתחו ברחבי הארץ, מקריית שמונה עד אילת. הצלחנו להביא למעלה מ-220,000 ילדים לצהרונים בבניית תשתית, בשיתוף פעולה עם השלטון המקומי ועם כל השותפים האחרים.

בשנה הזאת קלטנו 9,000 מורים חדשים למערכת החינוך. מרבית המורים מלווים על-ידי מורים אמונים ו ומנוסים כדי לעזור להם להיקלט ולהתערות במערכת החינוך, ולעבור את חבלי הקליטה בצורה הקלה ביותר, כדי לצמצם את הנשירה בקרב המורים החדשים. ראינו במחקרים שלנו, שהמורים החדשים בחלוף חמש שנים, אחוזים ניכרים מהם אינם נשארים במערכת. התוכנית של להצמיד מורה מנוסה למורה חדש, הביא את פירות הביכורים הראשונים, והנשירה ירדה משמעותית.

מה עשינו בסביבת הלמידה כדי להתאים את בתי הספר שנבנו לפני עשרות שנים, ונבנו בראייה של אז, אל עבר המצופה ממערכת החינוך, לעבור את ההתחדשות והשינויים. למעלה מ-2,000 בתי ספר קיבלו ואוצ'רים ותקציבים כדי ליצור מרחבי למידה חדשים. אפשר לראות את הדוגמאות, איך בתי ספר שנראו באופן מאד מיושן, איך לבשו התחדשות מותאמת לפדגוגיה העתידית. אפשר לראות כאן דוגמה נוספת באור יהודה ובמקומות אחרים.

תגדיר, מה זה M21.

ממרחב שמותאם למאה ה-21, מרחב שמותאם לפדגוגיה החדשנית שבית ספר מוצא לנכון להוציא תחת ידו. בית הספר מתכנן, אנחנו מממנים יחד עם הרשויות המקומיות. החללים, הכיתות והמסדרונות לובשים התאמה שלא רק מהווה אכסניה פיזית אלא מסגרת שמתאימה כחלל לימודי.

הקמנו בשנה האחרונה 131 חדרי הכלה לאותם ילדים שמתקשים להימצא בסדר-היום הרגיל. הם לא יכולים לשבת בכיתות כל היום. בשנה הבאה אנחנו הולכים לבנות עוד כ-150 חדרי הכלה, כדי לאפשר לאותם ילדים שקשה להם להימצא במסגרת, להימצא במקומות עם ליווי מקצועי שמאפשר להביא לידי ביטוי. כך בנינו בקציר חדר הכלה כדוגמה.

המשימה הבאה היתה להתאים את כל הסדנאות של הטכנולוגויה שהיתה שייכת לעבר, ולהתאימה לעבר הטכנולוגיה והמגמות החדשניות. בתוך כך ציידנו 867 מקומות שבהם הכנסנו טכנולוגיה חדשה.

את הספריות כיוונו לכיוון מרכזי מידע. בשנה זו שיפצנו והתאמנו וציידנו 77 ספריות. בשנה הבאה נוסיף את הפעימה השנייה של עוד כ-70, ונמשיך במגמה של חמש שנים כדי לשנות את הספריות לכיוון ספריות מרכזי למידה.

חדרי המורים. היינו צריכים לסיים את המהלך של פינות העבודה בבתי הספר. השלמנו 162 פינות עבודה, והמבט לשנים הבאות – לחדש את חדרי המורים. אנחנו יושבים בימים אלה יחד עם האוצר למהלך גדול כדי להגיע ללמעלה מ-2,000 חדרי מורים בתהליך סדור, לא בבת אחת, הדרגתי, אבל להביא למורים את היכולת להימצא בסביבה שמאפשרת להם לעבוד בצורה נאותה.

אלו מעט ועיקרי הדברים שהצגנו בשנה שעברה כיעדים. מצאנו עצמנו מחויבים להגיש דוח מסודר על מה שהושג, וכפי שנאמר, אודות הרפורמה הגדולה של החינוך המיוחד, נדבר בישיבה הבאה, נפרדת, ונוכל לגולל את גודל היריעה ואת העשייה ואת המורכבויות ואת האתגרים הרבים שרובצים לפתחנו בנושא החינוך המיוחד ובכלל. תודה רבה.

תודה רבה לאדוני המנכ"ל. כפי שאתם רואים, נעשית עבודה ביום-יום. עדיין יש הרבה מה לעשות. תוך כדי הליכה צצים כל מיני עניינים שקשורים לחינוך. כפי שאמרתי בישיבה מקדימה – זה אחד המשרדים המורכבים במשרדי הממשלה. תקציבית כבר שבר את השיא ועבר את משרד הביטחון בשנה מסוימת. אני מקווה שזה ילך וימשיך ויגדל, שיצטמצמו האתגרים בביטחון, ונפנה את המשאבים – חלום של כולנו – לטובת החינוך, לטובת ילדי ישראל.

כאמור, נתחיל עם חברי הכנסת, לפי סדר הגעתם. כולם ידברו. אגביל בזמן את חברי הכנסת – נשתדל דקתיים. יכול להיות שאחד יתפספס, אבל כולם רשומים.

תודה, אדוני היושב-ראש. בדרך כלל ישיבות ועדת החינוך הן ישיבות חשובות. הישיבה הזו של כל שנה בפתיחת שנת הלימודים, היא אחת החשובות בהן, כי בדרך כלל גם השר נוכח, המנכ"ל נוכח, הסתדרות המורים, ארגון המורים, אנשי מערכת, ראשי רשויות והמון חברי כנסת. אני מקווה שכולם ישובו בכנסת הבאה להיות חברי כנסת.

אני רוצה לפתוח, אדוני, בדבר הכואב ביותר בחברה הערבית, שיש למערכת החינוך נגיעה ישירה אליו, וזה אלימות ופשיעה. יש קשר אורגני, ישיר, חזק בין מערכת חינוך לבין רמת האלימות בכל חברה שהיא. החברה הערבית כורעת תחת נטל האלימות והפשיעה באופן לא פרופורציונלי לבין מקרי הרצח, בין 50% ל-60%, הם בחברה הערבית, לצד מקרי ירי, שימוש באלימות פיזית ואלימות בקרב תלמידים בתוך בתי ספר, גם. אפילו שימוש בנשק בחלק מבתי הספר, והיו מקרים כאלה, שבנו בהם.

הטיפול בפשיעה בדרך כלל בכל מדינה הוא לגופי האכיפה, מקום ראשון – משטרה, רשויות החוק. גם לחברה יש תפקיד. לנו כמובילי דעת קהל, נבחרי ציבור, ראשי רשויות, אנשי דת, אנשי חינוך, מדיה, בבית. למערכת החינוך יש תפקיד מובנה, משפיע בהתאם בחינוך לאי-אלימות. כי כשאתה נוטע בתלמיד בשנים האלה, גם ביסודי, ביניים וחטיבה עליונה, חינוך לאי-אלימות, ושהאלימות היא לא דרך חיים, זה משתקף בעתיד. לכן אני מבקש, ובעצם דורש, אדוני השר, אדוני המנכ"ל, בשם הרשימה המשותפת, אבל בעצם כל הציבור הערבי, ששנת הלימודים הבאה תהיה תחת הכותרת: בסימן המאבק בפשיעה בחינוך -אלימות. הדבר הזה דורש תקציב, דורש מאמץ, דורש הכנה, אבל אי-אפשר להמתין יותר. אנחנו מדברים על זה הרבה, ואתם מדברים על זה הרבה, והדבר הזה לא מיושם. לכן אני לא רואה שום חסם למילוי הדרישה הזאת.

תודה. הבנו טוב את המסר, וצריך לעבור לדובר הבא.

הנושא השני, ואני זוכר שאני מעלה אותו תמיד, אנחנו כחברי כנסת – נושא – יש בין 12,000 ל-14,000 מורים ומורות ערבים מובטלים. זה לא רק בעיה פדגוגית. זו בעיה חברתית קשה ביותר. יש אנשים, ומורות בעיקר, נשים, 16 שנה סיימה, והיא עדין לא נקלטה במערכת, והיא רואה שהשכנה שלה סיימה לפני שנה, לפני שנתיים, וכן נקלטה. ואז אומרים לך: שיטת הניקוד.

דיברנו, שמואל, על שיטת הניקוד. כנראה שיש בעיה בשיטת הניקוד.

יש ציר עוקף בתוך הרשות המקומית במנהלי בתי הספר. בלי להטיל דופי. המשרד העובד – אני אומר לך - בקנאות על שיטת הניקוד. אני לפעמים נדרש לזה. שומרים בקנאות, אבל כנראה שיש פטנט שאפילו המשרד לא יכול להתגבר עליו, על-ידי כל מיני תרגילים של מנהלי בתי הספר.

לפעמים כשמישהו נמצא במקום 2 מבחינת ניקוד, ושנה הבאה יורד ל-6, איך זה? יש בעיה. אנחנו רוצים לפתור את זה.

הנקודה השנייה הנגזרת מזו - העברות. מורים מהצפון שנמצאים בנגב, בדרום. אתה יודע שיש מקרים, שתי מורות אחיות מערבא, נוסעות כל יום לנגב, ומורים, עשרות, נוסעים כל יום לנגב, יוצאים ב-05:00, וחוזרים באותו יום. הם נמצאים בנגב 13, 14, 15, 10 שנים. מה זה? אין ספק, שתפקיד ההוראה הוא חלוצי.

מכובדי, שתי נקודות הכי כואבות.

דקה. נושא הוועדה המייעצת של החינוך הערבי. גם על זה דיברנו. יש החלטה. גם בג"ץ, גם אתם החלטתם במשרד. זה לא יצא אל הפועל עד רגע זה. אני מבקש שזה ייצא לפועל.

הנושא השני, התקצוב הדיפרנציאלי. יש בעיות של ה-15 מיליון. אני ויוסף טיפלנו בזה מול המשרד, מול המנכ"ל. יש החלטה – אנחנו מברכים עליה - 15 מיליון שקל בחינוך דיפרנציאלי בחטיבה העליונה. יש פילוט. אנחנו רוצים הטמעה בכל בתי הספר.

אי-אפשר בלי מילים טובות למנכ"ל הפעם, ביקורי השטח שלו, ביקורי כמעט פתע, הם חשובים, במיוחד הדגשים שלו על איכות הוראה. אמרנו כמה פעמים שדוח מקנזי מדבר על איכות המורה כמדד להצלחת התלמידים.

חינוך לא פורמלי וצמצום פערים.

תודה. יש לנו קדנציה שלמה.

אסיים, כי אני לא בטוח שהשר פרץ יישאר בתפקיד אחרי הבחירות, אז אני חייב משפט אחד.

השר פרץ יהיה שר החינוך.

הרב פרץ אמר שישמור על זהות כל מיעוט, ואז הוא אמר: דרוזים, מוסלמים, נוצרים וצ'רקסים. אלה לא מיעוטים. זה עדה. מוסלמים זה עדה, דרוזים זה עדה, נוצרים זה עדה. יש מיעוט אחד, ערבי. החינוך הוא לגבי המיעוט הערבי. אני מקבל מה שאתה אומר – לשמור על הזהות של המיעוט הערבי. למשל, מערכת חינוך במסגרת משרד החינוך.

תודה.

נקודה רגישה. לכן חשבתי שצריך להעיר.

בבקשה, יוסף, דקתיים.

החשיבות של הדיון – להצביע על כמה נקודות בוערות ולא פתורות לקראת פתיחת שנת הלימודים, גם לתשומת הלב של השר וגם למנכ"ל, שאני שותף להערכה מהפעילות שלו בשטח, הביקורים בבתי הספר בחברה הערבית, ומקווה גם שנוכל להשלים את זה בתשובה לנושאים שאני מעלה.

לגבי חינוך דיפרנציאלי, אני חושב שהיה פילוט מאד מוצלח, גם ביסודי וגם בחטיבות הבינים, אבל עדיין הבעיה הקשה קיימת בתיכונים, בחטיבה העליונה. אנחנו מדברים על פער של אלפי שקלים. זה יכול להגיע ל-8,000 שקל - פער בין תלמיד ערבי בתיכון לתלמיד יהודי. אני לא חושב שמישהו כאן יכול להשלים עם מציאות כזו, ובלי שתהיה תוכנית כוללת של תקצוב דיפרנציאלי בתיכונים, לפחות תוכנית חומש, נראה לי שהקושי הזה והאפליה הזו, לצערי, תמשיך ללוות אותנו.

כל שנה אנחנו מעלים את הסוגיה של מחסור בכיתות לימוד. אני רואה גם חלק מהאחראיים במשרד החינוך על הנושא הזה. אנחנו מדברים על אלפי כיתות לימוד חסרות. הגיע הזמן, כבוד יושב-ראש הוועדה, להיפטר מהנושא הזה בכל פתיחת שנת לימודים. זה אלפי כיתות לימוד, ואני עדיין לא רואה תוכנית חומש פותרת את הבעיה הזו.

כבוד השר, אתה עדיין חדש בתפקיד, ויכול להיות שהנושא הזה לא מוכר לך. בחינוך בנגב עד היום אנחנו מדברים על אלפי תלמידים בגילאי חובה, 3 עד 5 – בעיקר אלפי ילדים – שמחוץ למסגרת. לפי הנתונים שאני מכיר – ואני חושב שהם נכונים – השנה אנחנו מדברים על לפחות 3,000 ילדים שכנראה לא ישתלבו במערכת החינוך בעוד כחודש.

היה נתון של 5,000. יש לוועדה הזאת קצת זכויות.

נכון, זה ירד.

קיבלנו פנייה – לא כפי שאמרת, יושב-ראש הוועדה, שאומרים שחברי הכנסת לא מטפלים בסוגיות האלה. דווקא הסוגיות אלה הכי בוערות אצלנו. קיבלנו פנייה מהמועצה האזורית קאסום.

העברתי לך.

לעניין אלפי תלמידים מהישובים הלא מוכרים, הכפרים הלא מוכרים שלומדים שם, והם לא זוכים לתקצוב. זה עשרות-מיליוני שקלים של תקצוב.

אעדכן אותך. היתה אצלי ישיבה שלא מן המניין של שולחן עגול, יחד עם צמרת משרד חינוך, כל הגורמים. נשאלו שאלות, הם התבקשו לתת תשובות, ואני ממשיך לעקוב.

מצוין.

גם בהקשר הנגב, התוכנית המדוברת של השלמת השכלה למבוגרים – תוכנית שגם המנכ"ל מודע אליה, תוכנית שמאות – בעיקר נשים, אגב – השלבו בה. אנחנו יודעים שיש תקציב לסוף 2019, תוכנית שגם אתה מכיר, וצריך להבטיח את הימשכותה של התוכנית הזו. תוכנית מאד חשובה ומעשירה.

אלה סוגיות בוערות בפתיחת שנת הלימודים. אני חושב שיהיה חשוב לנו לשמוע תשובות לגבי הסוגיות הללו. אפשר גם בכתב. אני רואה גם את האחראיים.

אני רוצה לסיים בהערה פוליטית יותר.

מבקש שהיא תישאר ללא תגובה – אין לנו זמן לזה.

ביום חמישי, כפי שפורסם ב"הארץ", יתקיים יום העיון לזכרו של הרב יצחק גינזבורג. הרב גינזבורג תומך במדינת הלכה. הוא שיבח את מעשה הטבח בחברון. הרב גינזבורג כתב דברי הסתה מאד קשים נגד הציבורי הערבי – אין להם מקום במדינת ישראל. הרב גינזבורג כתב גם בשבח ספר תורת המלך. לצערי, השר כנראה ישתתף ביום העיון הזה, ואני פונה אליו מכאן לא להשתתף ביום העיון הזה, כי על דברי הסתה לא צריך לתת פרס של השתתפות ביום העיון.

איך הוא לא משובץ בימין?

השר הודיע שהוא לא משתתף. חבר הכנסת מיכאל ביטון.

יושב-ראש הוועדה, שר החינוך רפי פרץ, המנכ"ל שמואל אבוהב, הצוות. הסקירה שלכם, יש בה הרבה עין טובה. באמת נעשו מעשים טובים, וכשהשר והמנכ"ל שלו מדברים על שוויון בחינוך, מההיכרות שלי את שניהם, זה נושא אמיתי. ונעשו דברים בתקצוב דיפרנציאלי בעקבות מאבק שניהלנו לפני שנים. היסודי מתחיל להיות דיפרנציאלי, הגנים לא מספיק דיפרנציאלי, התיכונים בכלל לא, חטיבת הביניים כן. יש עוד הרבה עבודה בשוויון בחינוך. זה מרכיב אחד.

המרכיב השני בשוויון בחינוך הוא תשלומי הורים, שנתן התחייבות לציבור להקטין אותם בשנים הקרובות. צריך בתקציב 2020 לשים כמה מאות מיליונים, שלא תבואו לוועדה ותגידו: אין לנו כסף – כבר בתקציב 2020, שיש שם הכסף, להקטין תשלומי הורים, ואם רוצים לעשת דיפרנציאלי לפי רשויות ולא לפי ילדים, לעשות את זה בהקדם.

אבל הדיון הזה שנקבע היום, קראנו לו דיון על היערכות לחינוך הממלכתי בישראל, ויש שתי דרכים להשתמש בביטוי הזה: ממלכתי. יש תלמידי ישיבת מרכז הרב, והם ממלכתיים, כי ממלכתיות זה הקמת מדינת ישראל, יסוד כיסא השם בעולם. זה ממלכתיות. אבל יש ממלכתיות אחרת, ששר וממשלה בישראל דואגת לכל אזרח, לכל אדם, לא משנה באיזה ישוב – יהודי, ערבי, דתי או חילוני. זו הממלכתיות שנדרשת מכם בעת הזו, והציבור הכי לא מוגן מבחינה תקציבית וארגונית זה הציבור הממלכתי. איך זה קורה – קודם כל, עובדתית, ובדוחות שלכם, בהבדלים בתקצוב בין ממלכתי דתי לממלכתי, יש פערים, וזרמים מסוימים יש להם במשרד החינוך מינהל לחינוך התיישבותי. לא החרדים המציאו את זה. יש מינהל לחינוך התיישבותי - הוא ידאג לאינטרס של החינוך ההתיישבותי. אחרי זה יש מינהל לחינוך ממלכתי דתי, ויש מינהל לחינוך עצמאי, ויש מינהל לחינוך של מעיין החינוך התורני. אבל אין מינהל חינוך ממלכתי. והשאלה שלי, כשתציגו לנו בשקיפות - האם יש פערים בתקצוב של הזרם הממלכתי, והאם מספרי התלמידים בממלכתי יותר, וממלכתי זה גם דתי, ולא דתי, שמוכנים ללמוד יחד. אלה השאלות שמבחינתי חשובות, ולמה שלא יקום מינהל לחינוך ממלכתי, שידאג שכל ילד בישראל יהיה שווה. חוץ מהמגזרים שדאגו לעניין המגזרי, נתחיל פה חשיבה ממלכתית על כל ילד במדינה.

תודה. הגב' יפה בן דויד, בבקשה.

שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כל להודות לך על העשייה הברוכה שלך משך שנתיים, מאז כניסתי לתפקיד. אנחנו נמצאים פה בוועדות, והן מתנהלות בצורה מקצועית לאוזנך הקשובה. שר החינוך, הרב רפי פרץ, והמנכ"ל שמואל אבוהב.

אני לא באתי עם מצגות. אני באתי להציף את הדברים ממה שקורה בשטח. אני לא רוצה לקלקל שום שמחה ושום היערכות לפתיחת שנת הלימודים, אבל הודעתי ואני חוזרת ומודיעה בצורה רשמית ובצורה חד-משמעית: שנת הלימודים לא תיפתח אם לא יסתיים הנושא של הפנסיה וימי מחלה. הודענו את זה לאוצר, לצערנו ממשיכים לגרור רגליים, אבל אנחנו לא נפתח את שנת הלימודים.

כולם מדברים על ההון האנושי של מערכת החינוך במדינת ישראל, אבל לצערנו דיבורים לחוד ומעשים לחוד. חייבים – ואני פונה פה גם לחברי הכנסת – אם מישהו רוצה לקדם את מערכת החינוך במדינת ישראל, קודם כל זה פשוט להתמקד בנושא מעמד המורה, מעמד עובדי הוראה. זה יהיה בחקיקה. אם יהיה בחקיקה, יזוזו דברים. כל עוד זה לא נעשה בחקיקה, כך נראים הדברים. לצערנו, חלק ממעמד המורה, שהוא נמוך, זה לא רק השכר; חלק מכך, שמטילים על אנשי ההוראה תפקידים שאינם של אנשי חינוך. אנחנו השכם והערב נתקלים בכל מיני עומסים וכל מיני טפסים שאנחנו לא מבינים מה תרומתם בכלל לילדים. פעם הילד היה במרכז. המורה, הגננת, המנהלת הסתכלה על הילד והוא היה המרכז. היום לצערי, פחות, ולו רק מהסיבה של העומסים המטורפים האלה, שגורמים לאנשים לעזוב את המערכת – גם בגלל חוסר גיבוי, גם – למרות שיושב פה המנכ"ל של הנהגת ההורים -בגלל התערבות ההורים הגסה. אנחנו בעד מעורבות של הורים. אנחנו מעודדים מעורבות של הורים, אבל אנחנו נגד התערבות של הורים. לא ייתכן שבמקצוע רפואה אף אדם לא יעיז להתערב להחלטת רופא, ולהחלטה של מנהלת או של עובד הוראה – כולם מתערבים. מקצוע ההוראה הוא מקצוע חשוב ביותר, הוא המקצוע המאתגר והמורכב ביותר, כי אותו עובד הוראה צריך להתייחס וגם צריך להתמודד עם אוכלוסיות מגוונות – עם הילדים, עם ההורים, עם משרד החינוך. יש לו הרבה אנשים על הראש. לכן, אם לא תיתנו לו כוח וסמכות, אם לא תחזירו את הסמכות המורית, אם לא תיתנו את האוטונומיה למנהלי בתי הספר, לגננות ולמורים - המערכת תלך ותדעך.

יש הרבה כסף במשרד החינוך. יש מיליארדים. השאלה, היכן הם הולכים. יש לווסת את הכסף למקומות הנכונים. יש לצמצם את מספר הילדים בכיתות, יש לצמצם מספר הילדים בגנים, וצריך להעלות את השכר גם של המורה המתחיל וגם של כלל עובדי הוראה ומנהלים. היום אנחנו במצב – הזכרתם את הרפורמה של החינוך המיוחד. אני ארחיב בה כשתתקיים הישיבה, אך אם היום חסרים מנהלים, חסרים מורים, חסרים למעלה מ-500 עובדי הוראה במקצועות הפארא רפואיים, כאשר עוד לפני תחילת הרפורמה של החינוך המיוחד - ומדברים פה על שוויון, אני שואלת – איזה שוויון? אותם עובדי הוראה חסרים בדרום ובצפון, ולכן צריך לתמרץ. צריך להשקיע, להשקיע גם בהכשרת המורים. כשנכנסת אליהם הרפרומה – אנחנו לא מתנגדים לשילוב, אנחנו בעדו, אבל אנחנו מתנגדים לשילוב שלא נעשה בצורה הנכונה, בצורה שתתרום לאותם ילדים, ולא תזיק גם למערכת שהילדים משולבים בה, ובוודאי לילדים שקיבלו מעטפת במסגרות של החינוך המיוחד. לכן האחריות היא רבה, העבודה היא רבה, ולכן עם כל הכבוד שכולם רוצים לפתוח את השנה, חברים, אני חוזרת ואומרת – שנת הלימודים לא תיפתח אם לא יינתן הנושא של הפנסיה שאנחנו דנים בו למעלה משנתיים. סחבת של האוצר – ונושא העושק של ימי המחלה.

תודה. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

צהריים טובים למכובדיי. אין ספק – אני מתרגשת. זו הפעם הראשונה בישיבת פתיחת שנת הלימודים. אני מהצד השני של השולחן, וזו הזדמנות גם לשתף מניסיוני ושנותיי במערכת.

אדוני שר החינוך, איני יודעת כמה זמן תישאר בתפקידך או כמה זמן תכננת להישאר בתפקידך, אבל דע לך שכהונתך קצובה, ולא ברמה האישית אני אומרת. יושבים פה בחדר אנשים שבמהלך שנותיהם במערכת החינוך, במהלך 12 שנים, מ-א' עד י"ב, החליפו 10 או 11 שרי חינוך. האם היה עולה בדעתו של מישהו להחליף שר ביטחון כל שנה, שנה וחצי? או שר אחר? או כל משרד אחר? בעיניי זו הפקרות, זו בושה, ועוד במערכת שכל המשק, אומת הסטארט אפ, המוח היהודי נסמך עליה.

היתה לי הזכות לשרת את מערכת החינוך למעלה מ-30 שנה, החל מהקמה וניהול של בית ספר תיכון, ניהול באגפי חינוך, כמנהלת מחוז תל אביב. שימו לב, רבותיי, לנתון הבא: במשך שנונה שנים שניהלתי את מחוז תל אביב, חלקן תחתיך, ידידי המנכ"ל, התחלפו משך שמונה שנים חמישה שרים וחמישה מנכ"לים. כל שר מביא את המנכ"ל שלו, את המדיניות שלו, את הרפורמות שלו, את התרבות הניהולית שלו. כל אחד מבין שהמצב הזה מביא למערכת מטולטלת, למנהלים מטולטלים, לאנשי חינוך מטולטלים ובסוף גם לילדים מטולטלים.

אני ביקשתי להציג מצגת, והבנתי שאי-אפשר.

יהיו לנו הרבה הזדמנויות.

אבל אני רוצה להראות את הגרף הזה, שמתאר בצד אחד, בשנת ה-X שלו, את שנת סיום שנת הלימודים של כל אחד מהנוכחים, ובציר ה-Y את מספר שרי החינוך שהיו לאורך אותה תקופה של 12 שנים. רואים את ההבדל המאד משמעותי, הממוצע של תחילת השנים מ-1948 עד 1990 אל מול מה שקרה מ-1990 עד 2019. כל הסטארט אפיסטים והמוחות הטובים שאנחנו מדברים עליהם – זה בא באיחור של דור. לכן את התוצאות של השנים האלה עוד נראה לעתיד. כמובן שזה משפיע דרמטית על יכולת ליישם חוקים או אי-יישום חוקים. קחו את יום לימודים ארוך, את ההזנה, את התקנות לחוק הפיקוח על המעונות שטרם תוקנו – נושא קריטי וחם בתקופה האחרונה. את כל הנושא של הפן הערכי, המוסרי, החברה המוסרית - השר, דיברת עליה, על מדד האלימות. אנחנו חווים קיץ מאד קשה לאחרונה.

סיכום.

מייד. אני רוצה לדבר על אנשי החינוך, שהם עמוד התווך של מערכת החינוך. חסר במורים, חסר בגננות, חסר באיוש משרות מנהלים. ומי מבטיח שהסייעת הזאת שמחר, תהיה גם מחרתיים? הרי כל יום פוגש הילד בסייעת אחרת בגן ילדים. וזה לא פלא שלאור זה נסתכל על תוצאות הדוח של ה-OECD. אדוני המנכ"ל, סיפרת את המתווה שהיה מבורך של הקטנת מספר התלמידים בכיתה, אבל הדוח של הממ"מ- -

יהיו לנו עוד הרבה הזדמנויות לגעת בזה.

הדוח של הממ"מ מציין שגם אז לא יהיה ביחס ל-OECD, אנחנו רחוקים.

אקצר. כנראה שב-1 בספטמבר תצא הודעה ממשרד החינוך ששנת הלימודים נפתחה כסדרה, אבל כל מי שמכיר את המערכת יודע, שהיא מלאה בתחלואים. ידידי המנכ"ל שמוליק, תסתכל לי בעיניים. אתה ואני חלק מאותה סטטיסטיקה. אני יודעת שאתה מודאג, ואתה תצא מפה מודאג, כי חוסר רציפות שלטונית במשרד החינוך זה אפס משילות, זה אפס רציפות, זה אפס יציבות. אתה מנכ"ל רציני ומוערך. אני אומרת זאת מניסיוני האישי – הייתי תחת שרביטך כמנהלת מחוז, אבל לצערי, אין בידך את הכלים כדי לפתור את תחלואות המערכת.

תודה.

תן לי רק לאחל הצלחה לאנשי משרד החינוך, לאנשי מערכת החינוך, לתלמידים ולתלמידות, ושתהיה לנו שנה יותר טובה.

חבר הכנסת טל רוסו, בבקשה. תראו איך איש צבא עומד בדקתיים.

גם לי זו פעם ראשונה. הנושא של הדיון הוא מערכת החינוך לקראת שנת הלימודים. שמעתי את ההישגים, והם מרשימים, של מה שנעשה. חסר לי מהות הדיון – איך אנו ערוכים בתחילת שנת הלימודים, מה הפערים, איך סוגרים אותם, ומה ממשיכים במהלך השנה. זה לא שמעתי פה. כל אחד פה יציג כמה דברים ובעיות. חסר לי הנושא הזה. עד כאן.

תודה. תלמדו ממנו. מסר חד. עוד איש צבא, שישמש דוגמה, בבקשה.

שלום לכולם. קודם כל, אני רוצה לחזק את ידי משרד החינוך, במאמץ שלו של מדינת ישראל, שתהיה יותר יהודית ויותר דמוקרטית. אני יודע שזה לא פופולרי בהכרח בכל המקומות. אתן דוגמה אחת. אני חושב שזה שלא נותנים בכל כיתה בישראל את עכנאי - זה פספוס. בדיוק המקום – רוב התלמידים לא יודעים במה מדובר, גם חלק גדול מהמורים, אבל זה בדיוק המקום שבו אתה מבין מה זה לא בשמיים היא, אתה מבין מה זה אחרי רבים לעשות, ואתה מבין מה זה ניצחוני בניי ניצחוני. אם זה לא לקח לימודי במדינה יהודית דמוקרטית, לא ברור לי מה כן.

הדבר השני שמחזק את הלכידות הלאומית הוא השפה, גם בעברית וגם בערבית – דבר שצריך מאד להקפיד עליו. זה נעשה, ונא לא להפסיק בכך.

הדבר השלישי מתבטא בביטוי היהודי צא ולמד. בסופו של דבר יש לך הזהות התרבותית, לפעמים דתית. יש לך השפה, ויש לך המולדת או ארץ מולדתך. אני חושב שאנחנו לא מספיק נמצאים בחוץ. יש ביטוי יהודי יפה, צא ולמד. זו לא הכוונה, אבל אני מציע לצאת הרבה מהכיתות, וכך ללמוד. שאר הדברים – נעסוק בהם בהמשך.

אני מציע למשרד החינוך ולכל הגופים, עיבוד ברים שנעשו בשנים האחרונות. אני לא חושב שמספר התלמידים בכיתה הוא הדבר החשוב אלא המורים, וצריך להקדיש להם את הפרק העיקרי והמיוחד.

תודה. לפני שנמשיך אני רוצה להודות לשר החינוך, שנתן לנו בתחילת הדרך חצי שעה, נשאר אתנו כמעט שעה וחצי. אני מברך אותו ביציאתו. המנכ"ל נשאר אתנו. צמרת המשרד.

חשוב שהשר יהיה.

לשר יש לו"ז, אני לא מחליט לו, וזה מה שנשאר. תודה רבה, אדוני. נמשיך כאן את הדיון יחד עם המנכ"ל.

החינוך המיוחד לא מעניין את השר. מדהים שהחינוך המיוחד לא מעניין את השר.

לא. השר מעצב את המדיניות, ומי שעושה את העבודה, נמצא אתנו כאן. תודה.

שאלנו שאלות את השר.

יהיו תשובות בסוף. שלום בן-משה, בבקשה.

אדוני השר, שלום, אני ראש העיר ראש העין ויושב-ראש ועדת החינוך של השלטון המקומי. זו פעם ראשונה לי כאן, ולכבוד גדול. שמעתי את הסקירה של המנכ"ל ושלך, ויש הישגים יפים מאד. אני מבקש, כיוון שהזמן קצר – לומר שתי נקודות: אחת, התקצוב וההרשאה שצריך לתת לשלטון המקומי ולרשויות המקומיות חייב להיות כל הזמן ובזמן – אחרת אי-אפשר לבנות את גני הילדים ובתי הספר. האמינו לי שאני בונה הרבה, ויש בעיה לא פשוטה, ואני מייצג הרבה רשויות.

שתיים, הנושא של הצהרונים – החלטה טובה מאד, בזמנה, והנושא של ההצמדה לילדים אלרגיים – החלטה טובה מאד, בזמנה.

דבר שלישי, מעונות יום.

אנחנו עלולים להבין שהיה בזמנה וכרגע היא לא טובה.

להפך. ההמשך שלה הוא בזמנה. אני לא מעלה בדעתי - וסיוע להורים ולאימהות העובדות. מעונות יום חייב לעבור למשרד החינוך. כל שנה שזה נמצא – נזק גדול לילדים שלנו בגיל הרך.

הדבר האחרון, המורה הוא הציר המרכזי של החינוך. יש לחזקו מכל הכיוונים. נסתפק בזה. תודה.

תודה. נמצא אתנו גם יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. בבקשה.

תודה רבה על הדיון הזה, אדוני היושב-ראש, אדוני המנכ"ל. אני עמית ריבק. אני נבחרתי בחודש האחרון ליושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. אתחיל בתחילה שאנחנו מאד מודים על הזכות שלנו לבוא לוועדה, להשמיע את הקול של בני הנוער בוועדה הזו.

אתם מוזמנים תדיר.

אני מנופית, עולה לכיתה י"ב.

כמועצת התלמידים הארצית אנחנו משמשים כגוף הנבחר ומייצג את בני הנוער בישראל. מעבר לייצוגיות, אנחנו מקפידים להשמיע את קול הנוער בקבלת ההחלטות, ביישום ההחלטות, ולוודא שהשיח בין משרד החינוך, בין חברי הכנסת והממשלה נוצר בשיתוף עם בני הנוער, בשיתוף עם הדור הצעיר. אנחנו גם מקפידים לקדם התנדבות וחברה טובה יותר, לקדם תיקון עולם דרך פעילות של בני הנוער.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא דווקא מכאן לחברי הכנסת ולכל המועמדים לבחירות: המודל לחיקוי שאתם תציגו בבחירות הקרובות, הוא המודל לחיקוי שבני הנוער רואים. כל פעם שאתם מדברים ברמה ציבורית, אנחנו מבקשים מכם לזכור שגם בני הנוער רואים את המסרים האלה, והדרך שבה נבחרי הציבור שלנו ידברו אל הציבור, היא גם הדרך שבה הציבור יתנהג בסופו של דבר.

אני מבקש לאחל לכולנו שנה של שיתופי פעולה, שנה ערכית יותר, מחדשת יותר, מוצלחת יותר, ושמחים על הזכות להיות.

הכבוד הוא לנו. מאחלים לכם הצלחה.

חבר הכנסת טסלר לא נמצא. חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה.

תודה רבה, מכובדיי, אדוני היושב-ראש. יש פה נקודה שאני מבקשת להעלות – הנושא של החברות הפריפריאליות גם גיאוגרפית אבל גם פריפריאלי - דרוזים, בדואים, ערבים, חרדים, בני עולים. יש תחושה שכחלק מהתוכניות הנפלאות שהיו פה, אלה תוכניות שנשכחות. אני רוצה לדבר על המהות. הוציאו לי נתון, שב-60 תיכונים ברחבי הארץ לומדים דווקא את מקצועות האופנה, הבישול.

היתה כתבה היום.

75% נמצאים באזורים הפריפריאליים ובחברות הפריפריאליות.

חשבת שברמת אביב ילמדו תפירה?

למה לא?

אני שואל למה כן שם.

היי טק ומקצועות מכובדים נלמדים ברת השרון, ואין לי בעיה שילמדו שם. אנחנו צריכים לעשות עבודת הסברה גם לחברות הפריפריאליות, גם לאזורים הפריפריאליים, ולתת להם את ההזדמנות ואת האפשרות ללמוד גם בישול ואפייה שזה נפלא, אך גם ללמוד תחומים נוספים.

נושאים נוספים שעלו פה במצגת, ונעשית בהם עבודה נהדרת, אבל הם נשכחים בחברות הפריפריאליות זה תוכנית החופשה. שלאור בדיקה שעשינו, דווקא במגזרים המודרים והפריפריאליים זו תוכנית שבחלקה לא קיימת וחבל. נושא הצהרונים – גם שם לא קיימת. הנושא של נוער נושר – דווקא בחברות הפריפריאליות יש שם נוער נושר רב, ודווקא שם התוכניות הללו לא קיימות. זה חבל.

הנושא של מוגנות. אדוני המנכ"ל, שלחתי לכם מכתב בנושא מוגנות. יש לכם חוזר מנכ"ל במשרד שמתעסק בנושא של סדנאות למוגנות, וזה לא נאכף, בטח לא בחברות הפריפריאליות. הנושא של מוגנות הוא נושא קריטי, ודווקא בחברות המודרות והפריפריאליות. אין שם אכיפה, אין שם סדנאות, אין שם הכשרת מורים. חובת דיווח היא בגדר המלצה וזה דיני נפשות.

נושא מיגון בדרום ובבאר שבע. קיבלתי פנייה מגנים בבאר שבע שאין להם תוכנית מיגון. יש לי כל ההתכתבות מולם – משרד החינוך שולח לפיקוד העורף, פיקוד העורף שולח פה, לעירייה, הם לשם, ונכנסים ילדים במקומות שבהם הם לא יכולים ללמוד בלי מוגנות, ולומדים שם. משרד החינוך חייב ללמוד, לפקח. יש לי פה התכתבות – אשמח לשבת עם אדוני ולהעביר לו את המטריה הזו, אבל 340 ילד הולכים להתחיל את שנת הלימודים בלי כיתות מוגנות.

הם בחינוך הממלכתי? את לא חייבת לתת לי תשובה

אני במקרה מדברת על ילדי חב"ד, אבל זה לא הדיון.

ילדים הם ילדים. גדי יברקן.

אדוני היושב-ראש, אני מתכוון לשבור את השיא – מי שידבר הכי מעט זמן. האמת היא שאני רוצה להתייחס לנושא אחד, שבעיניי מסכם את כל נושא החינוך – מעמד המורה הוא קריטי לעיצוב התלמידים והחברה. איך שמעמד המורה ייראה, כך תיראה מערכת החינוך. בכנסת הבאה אני שהכנסת צריכה להוביל חקיקה הזה, ובזה זה יסתיים, כי אם באמת מעמד המורה יעלה, הן בשכר, הן ביחס של התלמידים למורה ולחברה, אמר את זה האלוף טל רוסו – ששאלו, לאן אתה הולך – אם היה אומר: לחינוך – לא היה מתווכח אלא היה משחרר אותו. הרבה אנשים רוצים להיכנס למערכת, אבל בואו נחזק את מעמד המורה.

תודה. נציגות ההורים, בבקשה.

אני רוצה לברך את משרד החינוך ואת הוועדה ואת הורי ישראל ששנת הלימודים תיפתח כסדרה.

זו הזדמנות להעלות על נס כמה נושאים שלא קיבלו מענה בשנים הקודמות. אחד זה יישום חוקים שאתם חוקקתם כבר כמו חוק חינוך חובה חינם וחוק יום לימודים ארוך שכל שנה מחדש, זה נדחה במסגרת חוק ההסדרים, ומהווים חטוטרת על כל מערך החינוך.

הדבר השני זה חקיקה, שגם הגב' בן-דויד דיברה קודם, סוף-סוף הגיע הזמן שתעגנו בחקיקה את מעמד המורים ואת מעמד ההורים.

אני דיברתי על מעמד המורים.

אני יודע. הוספתי גם את זה.

הנושא השלישי הוא נושא הצפיפות. הגיע הזמן להתחיל להיערך להרחבה של הקטנת הצפיפות גם בגני הילדים, החזרת שעות הפיצול שנגרעו מכיתות א'-ב' בהחלטה מינהלית בלי סיבה, ובעצם אנחנו פוגעים בתשתית שעליה כל מערכת החינוך בנויה, כל נושא שיטות הלימוד ומבנה הכיתה שנשארו כפי שהיו במאה ה-19, להרחיב את בית הספר של החופש הגדול, שכולנו מהללים אותו, גם לכיוון הגנים – הגיע הזמן.

אני רוצה להסב תשומת לב הוועדה שבית ספר של החגים אין לו מענה כרגע בכל הקשור לפסח אלא רק לחנוכה.

בנוסף, לסייע לנו להקים ועדי הורים גם בשני מגזרים שפגועים בנושא הזה – המגזר הערבי והמגזר החרדי.

בבקשה.

אריק קפלן, סגן יושב-ראש ההורים הארצי ויושב-ראש עיר ירושלים. לגבי מה שאמרה יפה בן-דויד – ההורים לא רוצים להתערב, ואני חושב שלהורים אסור להתערב בניהול מערכת החינוך, אבל ההורים, כמו בכל דבר בחיים, צריכים להיות מעורבים.

היא הסכימה אתך.

לחלוטין. אני חושב שככל שנשתף פעולה עם המשרד ביחס, הכוח של המשרד יהיה חזק יותר, הכוח של המורים יהיה חזק יותר, והתלמידים ירוויחו. לא צריך להדיר את ההורים. יש לשתף אתנו פעולה, ואני חושב שאם זה יהיה המסר שייצא מכולם, כולל מהסתדרות המורים, כולנו נרוויח.

תודה. חבר הכנסת טסלר.

אדוני היושב-ראש, המנכ"ל הנכבד, ראשית, אני מצטרף לחברים. לא אגזול מזמנכם. לא ראיתי שיש דיון מיוחד, אם זה נכנס בקטגוריה של הממלכתי. יש מוסדות הפטור והמוכשר.

יש דיון ביום רביעי. לא דיון מיוחד.

אנחנו כל הזמן עושים מאמצים, וראיתי את המצגת ואת ההישגים המרשימים, מה שעשו עד כה. אכן הצוות המקצועי במשרד עושה הכול מעל ומעבר. אין מושלמות, אבל אנחנו שואפים להגיע ליעדים, לתת את החינוך הטוב לכל אחד באשר הוא מתושבי מדינת ישראל.

לא סוד שאנו מופלים לרעה בנושא התקצוב במוכשר ובפטור. לצערנו, הילדים במגזר החרדי נמצאים כבני ערובה על המציאות הפוליטית שמאותו יום, מגזירות – אני קורא לזה פירון, שקיצצו והוציאו מהתקציב את הכספים האלה, בפועל כרגע לא שיש ה-75%, 55%, בפועל אנו מתוקצבים בהרבה-הרבה יותר.

אני שואל את אדוני היושב-ראש, את המנכ"ל הנכבד, שעושים דברים טובים, אם אנחנו כחלק מההיערכות ופתיחת שנת הלימודים, שתהיה כסדרה, והילדים, מה אנחנו חושבים? מה רואים לנכון לבוא ולצמצם ולקבל מה שמגיע לנו.

תודה. ראש עיריית טייבה, בבקשה.

שלום, אני עו"ד שועאע מסארווה, ראש עיריית טייבה. אדוני היושב-ראש, כבוד המנכ"ל, חברי הכנסת, קודם כל, אני אתחיל בתודה, כי לשמוע את השטח – זה לא כל יום קורה כאן בוועדה. תודה עמוקה למנכ"ל ולצוות המשרד עבדאללה ולכל מי שפועל במלאכה על השקעה פורייה בחינוך, במיוחד במגזר הערבי. אני מדבר על טייבה בפרט. זכינו להרבה תקציבים, זכינו למרכז הטכנולוגי הראשון במגזר הערבי, אז אני חייב לפתוח בתודה. היד נטויה. אנחנו מקווים לעוד תקציבים.

יחד עם זאת, יש לנו הרבה בעיות. אני א-פוליטי, אבל הפוליטיקאים לא אוהבים את המושג שנקרא צמצום פערים או אפליה מתקנת. במשרד החינוך חייבים אפליה מתקנת למגזר הערבי, ואסביר בקצרה מדוע. אנחנו חיים במדינה מאד שסועה.

הרגשת את זה בשנים האחרונות, אפליה מתקנת?

פתחתי בתודה למנכ"ל ולצוות משרדו על העדפה. השקענו בטייבה בחינוך מעל 350 מיליון שקל רק בבינוי. זה אומר הכול. יחד עם זאת, אנחנו חיים במדינה מאד שסועה, והחינוך הוא הדבר היחיד שמאחד את כולנו. להשקיע בילדים של כולנו – לא משנה אם ערבי, יהודי, דרוזי , צ'רקסי. אני לא אוהב את הטרמינולוגיה הזאת, אבל יש להשקיע. חבר הכנסת טיבי נגע בשתי בעיות אמיתיות, ואני חושב ששמואל אבוהב מודע להן, ואנחנו מבקשים שעות בשבילך כך – בעיית החינוך – אם לא יהיה טוב לילדי טייבה ורהט ונצרת ושפרעם, זה יזלוג גם למגזר היהודי. לכן אנחנו צריכים המון שעות, אדוני המנכ"ל, כדי להשקיע בחינוך למיגור תופעת האלימות שמתחילה מבתי הספר ויוצאת החוצה.

התופעה השנייה היא האבטלה המרה של מעל 13,000 מורים במגזר היהודי. יחד עם זאת אני שומע את נציגת ההסתדרות, שבמגזר היהודי יש אפילו מחסור במורים. צריך תוכנית מאזנת כדי שהמגזר הערבי יזכה. זה עניין תקציבי גרידא. כל עוד לא מושקע במגזר הערבי התקציבים באפליה המתקנת, הפערים ימשיכו. התחלנו בצמצום הפערים אתך, שמואל. אני מקווה שהיציבות השלטונית שדיבר עליה לפני כן עוזי, תמשיך. אני רואה מה קורה במשרדי ממשלה. משרדי החינוך והתחבורה, יש בהם שגרת ניהול יציבה. זה מביא את התוצאות שלו. תודה.

אם יש משרדים שיש בהם יציבות שלטונית, זה בחינוך. הפקידות שולטת שם. לפעמים זה טוב. יש שהייתי אומר להם מזמן: העולם השתנה. יש יציבות שלטונית. לא יכולתי להתאפק. יש טובים וראויים לשבח.

הוא התכוון למנכ"ל.

בבקשה.

אני לא רוצה להישמע, והבטחת שהדיון על המוכשר יהיה ביום רביעי, אבל זה בדיוק מה שמפריע לי. כפי שהעלה ראש עיריית טייבה, כשאתה מדבר על היערכות לשנת הלימודים, ואתה מדבר על 2 מיליון תלמידים, ויש לך חצי מיליון תלמידים במערכת החינוך החרדית ולא פחות במערכת כאן, ואתה לא מדבר על צמצום הפערים כתוכנית אסטרטגית בהכנת השנה, זה תורם מאד. כשיש לך חלק גדול מילדי ישראל כילדים חורגים, והילד החורג הזה מתחיל להיות 20% ו-30% מהחינוך, זה משפיע על כל המדינה, זה משפיע על התל"ג במדינת ישראל, זה משפיע על החינוך במדינת ישראל. יש לזה משמעויות. תיארת נכון, אמרת כתושב באר-שבע, שבטח זה גני חב"ד, ובטח לא התכוונת רק חב"ד אלא גנים, אבל בסוף אנחנו פוגשים את זה באותו מקום. חייבת להיות תוכנית אסטרטגית, במסגרת היערכות לשנת הלימודים - איך מצמצמים את הפערים בגננות, בגנים, בחינוך הרגיל, בבינוי. בכל המערכת. כבוגר ירושלים, ועשינו חינוך בירושלים, ואני יודע מה הפערים בבינוי ובכל המערכות האלה. המצגת מאד יפה, אך בסופו של דבר אנחנו מדברים על בעיות אמיתיות שיוצרות פערים, וצריך שזה יהיה חלק מדיון היערכות ולא ביום רביעי שנעשה אותו.

בשנים שגרתיות הפרדנו, אבל אנחנו בפגרת בחירות, לכן צמצמנו את זה לשתי ישיבות ארוכות. לא מובן מאליו. אמרת – החינוך המיוחד והכללי, ועכשיו ניתן להם התייחסות. אמרתי בדברי הפתיחה: הבעיה – שצריך להפסיק להסתכל על מערכת החינוך במגזר החרדי ובחברה החרדית כעוד אילוץ פוליטי או חצר אחורית. צריך לתת אותה דחיפה כדי להביא אותם לנקודת זינוק. תודה על ההערה. חברת הכנסת עידית סילמן.

מרגי, ציינת בוועדות קודמות, שזה לא מגזר אלא זו חברה ערבית וחברה חרדית שאליה אנחנו צריכים להתייחס, וזה אופן ההתייחסות. אני רוצה לומר יישר כוח לצמרת המשרד, לשר ולמנכ"ל שמגיעים הנה ומציגים לנו את פתיחת השנה. זה לא מובן מאליו. זה יפה ואני מברכת על זה. אני רוצה כן לברך את השר רפי פרץ, שאמנם לא נמצא כאן, והוא גם מהסיעה שלי ויושב-ראש המפלגה, שנכנס לתפקיד, ואחמד טיבי, ככל הנראה תצטרך להתרגל, אבל הוא יהיה כאן גם בקדנציה הבאה שר חינוך, ויהיה שר חינוך מצוין שחינך אלפי ילדים גם כהיותו ראש מכינה, איש צבא שהיה בכל התפקידים הללו וניהל אותם בהצלחה מרובה. המציאות הפוליטית מי יהיה השר ותוך כמה זמן יתחלף. זו משילות. אליה אנחנו מתרגלים.

- - -

זו המציאות הפוליטית.

הרבה תהליכים, שהיה נראה שייקחו הרבה זמן, ואם פעם חלמנו על סייעות ועל כיתות קטנות, ואם פעם חלמנו על בית ספר של החופש הגדול, היום זה משהו שנראה כתהליך טבעי ואינטגרלי בתוך מערכת החינוך, ויש הרבה דברים שיש לברך עליהם. אנחנו רואים שמשנה לשנה זה גדל עוד כיתה ועוד כיתה.

אני רואה גם, שהשלטון המקומי הוא קריטי בהצלחת כל התהליכים הללו. זה חלק מאד חשוב למהלך הזה. אנחנו רואים בהם שותפים טבעיים. אנחנו כחברי כנסת מקבלים אתם את אותה תמיכה. גם חברי הכנסת שיושבים כאן יודעים שההצלחה שלנו תלויה באחדות שלנו, אם לא באחידות כשותפים לתהליכים משותפים.

הימים הללו הם ימי צוק איתן, שבהם אנו מציינים חמש שנים לצוק איתן. לא סתם שר החינוך בחר לבוא ולהביא את הנושא של ערבות הדדית לתוך מערכת החינוך ולראות את הדברים שיכולים לחבר בין כולנו, וזה ערכים שנמצאים על סדר-היום שלו, ובטח כהיותו מפקד ומי שבא לבשר למשפחת גולדין את אותה בשורה, ואמון מאז על הנושא של השבת הבנים, ולוחם למען זה, כמוני וכמו כל הסיעה - יכול להיות שמתוך הילדים האלה, שיידעו לקיים את הערבות ההדדית, כי אנחנו קצת מפספסים, במיוחד בתקופת בחירות ושסעים – כן אני יכולה לומר, שצריך לזכור שמדובר בהישגים משמעותיים גם בתחום של הגיל הרך, שחשבנו שהפעם זה לא יעבור למשרד החינוך, והינה יש פה הצלחה, גם בזמן קצר, גם בתחומים של הילדים האלרגיים שאנחנו מטפלים בהם, והנושא לא מוצה עד תום. גם בתחום הגיל הרך הרב רפי נפגש עם אותן משפחות של הורים, וגם עם העמותות ועם ההורים של הילדים האלרגיים, וזה נמצא על סדר-היום, וזו המחויבות של כולנו.

אל תציגי את זה כך. הרבה ישמעו אותי בנושא.

אני חושבת שאוטונומיה למנהלים של בתי הספר זה דבר שנכנס וצריך להיכנס ביתר שאת, כי הוא חשוב, וגם נושאים שאם ראינו באירועים האחרונים נוער שלא מתנהל לפי הכללים ואמות המידה המצופות, וזו אחריות שלנו כמחנכים וכהורים להכניס גם את הנושא של החינוך המיני ביתר שאת לבתי הספר ולפקח עליו, בסופו של דבר שיימינג ברשתות חברתיות זה באחריותנו.

תודה. קארין אלהרר.

אדוני, תודה. אדוני המנכ"ל, אני רוצה למחות על כך שהשר לא נשאר ולו להתחלה של הדיון בנושא ילדי החינוך המיוחד. הוא הצהיר שהוא שר החינוך של כולם. זה כולל גם ילדי החינוך המיוחד.

אדבר באריכות בדיון של החינוך המיוחד, אבל אני רוצה שאלה מאוד פשוטה: אני רוצה נורא לברך את ראש הממשלה על מעבר הפעוטונים למשרד החינוך. אשמח שתפרט, מה נעשה מעבר להודעה לתקשורת. אני רוצה תשובה. העם דורש תשובה. באנו רק לראות מצגת או גם לקבל תשובות?

גם לקבל תשובות. לא השארתם זמן, מה לעשות? בבקשה, אבי קמינסקי.

קודם כל, תודה רבה על הזמן שניתן לי. קודם כל, אני רוצה להודות גם לך על המעורבות והעשייה של הוועדה בנושא החינוך, וגם להודות למשרד החינוך על שיתוף הפעולה – גם למנכ"ל וגם לצוות המקצועי שפה על שיתוף הפעולה, וגם על החיזוק של המשרד לעבודה המקצועית והראויה של עשייה בתוך מערכת החינוך. אני מדגש את הנושא של העבודה המקצועית בכל דבר ועניין.

אני רוצה לגעת במספר נושאים בקצרה. אחד, הנושא של הגיל הרך. אתה יודע וגם המנכ"ל יודע את דעתי בנושא העברת המעונות לחינוך. רק שהנושא, לא להעביר את זה בחיפזון אלא להעביר את זה בחוכמה. דברים שנעשו הרבה מאד שנים כפי שנעשו, יש להעבירם בצורה מסודרת, מתוקצבת ראויה, עם סייעות נכונות. כל הדברים האלה – אם להעביר רפורמה כזו, בצורה ראויה ונכונה ולא בחיפזון. זה יקבל את החלק המקצועי.

הנושא הנוסף שאני רוצה להדגיש, ואני רוצה לחזק את ידיהם של ארגוני המורים – שכרו ומעמדו של המורה. כולנו יודעים שבסופו של דבר, השיח שיש בין המורה לתלמיד. זה מרכז ההוויה והעשייה, ואם יהיו מורים ומנהלים טובים, נפתור הרבה מאד בעיות במערכת החינוכית והפדגוגית שלנו.

יש חוסרים בכוח אדם. מעבר למורים ומנהלים, זה פסיכולוגית וקב"סים ולבורנטים וסייעות. כל הדברים האלה יש לקחת אותם לתכנון לטווח ארוך, ולראות איך אנחנו פותרים את הבעיות האלה.

הנושא המרכזי שלא דיבר עליו אף אחד מאתנו – מחויב להיפתח ציר עבודה בין חינוך ומשרד הרווחה, בין השיח הזה שבתוך המעטפת החינוכית שיש לבתי הספר ומוסדות החינוך. מחויב להיות קשר הדוק, יותר נכון ומתומצת עם הרבה מאד עשייה בקשר המשפחה, הקהילה. הקשר בין חינוך לרווחה חייב להיות הרבה יותר רחב.

יזהר שי, אני חייב לך התנצלות. היית אמור לדבר קודם. בבקשה.

תודה. קודם כל, תודה על הדיון החשוב הזה, תודה לשר החינוך שהיה פה, ולצערי איננו, והצלחה לרב רפי בפתיחת שנת הלימודים ולך מנכ"ל המשרד ולכל העושים במלאכה. אני רוצה להתייחס לנושא שעלה פה ברמיזה. אנחנו נראים טוב בפרמטרים השונים של מתמטיקה ואנגלית ועלינו והשתפרנו, ונהדר, ואני מניח שנמשיך, אבל הילדים שחזרו מקפריסין לפני כשבוע הם הילדים של כולנו והתקבלו בשדה התעופה ברוב טקס ופאר למרבה הבושה, והם תוצאה של אותה מערכת. לדעתי, רובם יצאו ממערכת הלימודים הזאת לפני מספר שבועות, והינה הם עושים מה שעושים. הבשורות הטובות לרב רפי – לפחות לפי הדיווחים הקשים מקפריסין, הם לא צריכים לעבור טיפולי המרה, אבל כן צריך לחשוב על איך מערכת החינוך נערכת בצורה מערכתית, מסודרת, כזו שתיענה לאתגרי החינוך, שכנראה לא מקבלים פתרונות מבית.

בגלל הזמן הקצר אני רוצה להקריא מספר משפטים שכתב מנהל בית הספר התיכון הריאלי בחיפה, מנדי רבינוביץ במאמר ארוך ונוקב: "לא נוכל יותר לתת מבטחנו רק בחיסון הערכים מבית. אנחנו מחויבים לקחת אחריות רחבה ויתר על עיצוב פני הדור הצעיר. לעסוק יותר" בכל מה שצוין כאן, בכשל המוסרי שהוא מפרט אותו. אנחנו כנראה עושים פחות. לשם כך צריך שעות מחנך ולא בהכרח תוכנית לימודים מתוקנת, צריך מענה בבחירה של כל מחנך לפעול – הוא מדבר על עצמאות, על אוטונומיה. אני מציע לכולנו ולכולכם במערכת לקרוא את הדברים שלו ושל אחרים. היה פה כשל, והוא של כולנו.

חשבתי רק של מערכת החינוך.

חלילה. של כולנו, אבל מערכת החינוך היא זו שנושאת את הדגל.

אל תשחרר את ההורים, את המשפחה.

חלילה. הכשל הוא של כולנו.

עידן רול, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, כבוד המנכ"ל, חברים וחברות. קודם כל, אני מצר על העובדה ששר החינוך לא נשאר להשיב על שאלות גם הנציגים וגם של חברי הכנסת. שר חינוך, לא משנה אם זה לוקח חצי שעה, שעה או אפילו ארבע – לא יכול לחשוב מה חשוב יותר מפתיחת שנת הלימודים לשר חינוך. כולנו פינינו את הזמן.

הייתי מאחל לך להיות שר, ואז היית רואה אם אתה יכול לשבת יותר מרבע שעה בוועדה.

עוד יגיע היום.

אם אנחנו מדברים על חילופי שרים, אני לא מצטרף לחברתי עידית סילמן. אני פונה למנכ"ל משרד החינוך, כי אני מקווה ומאמין שהוא יאריך ימים יותר מהשר, לכן אשמח להתייחס לשתי נקודות מקצועיות. כמובן שהתכוונתי לתפקיד. יש שתי סוגיות שהן בוערות, והן נושא של חינוך, ולא כל כך נושא של תקציבים או שיפוץ כיתות, שהם דברים חשובים, אבל אלה דברים שחייבים לקרות כבר בשנת הלימודים שמתחילה ממש עוד מעט.

הנושא הראשון – שר החינוך דיבר כאן על ערבות הדדית בתור הנושא השנתי. ערבות הדדית נשענת על שני דברים: על סובלנות ועל קבלת האחר. הם הבסיס שעליהם נבנית ערבות הדדית. לכן מה שרציתי לשאול את השר זה האם בכוונתו לקדם כבר בשנת הלימודים הזו תוכנית חינוך ממלכתית מחייבת בנושא סובלנות וקבלת מענה, שתיתן מענה? אני מייצג ציבור מאד רחב, ליברלי, שמרגיש שמערכת החינוך הולכת ונעלמת לו. כבר לא נותנת לו את המענה לדברים שהוא צריך. אנחנו צריכים לראות פה תוכנית חינוך, לימודי חובה לקבלת האחר וסובלנות. העובדה שהיא שזה לא קורה. ראינו דבריו של שר החינוך בנושא טיפולי המרה. בהתחלה הוא דיבר בעד טיפולי המרה, אר כך חזר בו, אבל למעשים יש נזק, ועכשיו הגיע הזמן למעשים מתקנים.

ציבור של תלמידים שלא מרגיש בטוח ושווה בבתי הספר זה לא רק אוכלוסיית הלהט"ב; זה גם יוצאי אתיופיה, זה גם המגזר הערבי וגם הנושא המשלים – חינוך מיני. לא תמיד זה נוח, ולא תמיד שר החינוך רוצה בכך או קהילת המורים, אך אנו חייבים חינוך אמיתי, שמתייחס לסוגיות שקיימות היום. בנושא של שיימינג, של סרטונים ברשת, בנושא של כבוד האשה. יש פה גם נשים שנכנסות לסוגיה הזאת, שלא מרגישות בטוחות במערכת החינוך. אני מבקש שתהיה התייחסות לזה.

קטי שטרית.

תודה רבה. אני רוצה לברך את המנכ"ל ואת צוות המשרד. כמי שעבדה כראש מטה של שר החינוך, יש פה צוות שאני רואה עכשיו בגעגועים רבים, צוות מצוין – גילה, סוזי, עבאללה וכל החבר'ה. אני חושבת שאתם עושים עבודה מצוינת. גם לך המנכ"ל יישר כוח. שמחתי לשמוע שהשר קיבל אחריות אישית על החינוך המיוחד. כפי שאנו יודעים, אין ילדים סוג א', סוג ב'. ילדי החינוך המיוחד במוכר שאינו רשמי, חייבים לתת להם כל מה שילד בחינוך הרגיל מקבל. אמרו את זה חבריי לפניי. אני מדגישה שלצערי לא אוכל להיום ביום רביעי בדיון. אני מציינת שלא ארפה מזה. כפי שטיפלו בנושא הצהרונים, אין הבדל בין טיפול בצהרונים – באותה מידה אפשר לטפל גם בילדים האלה. זה גם מה שסוכם בוועדת כספים – לא רק פה. לכן אני אומרת שאני מקווה שנפתור את הבעיה עוד לפני פתיחת שנת הלימודים.

תודה.

לגבי הנושא השני, פונה למנכ"ל. כפי שידוע לך ודאי, יש ישובי עוטף עזה, ביניהם נתיב העשרה. גם פניתי ליושב-ראש הוועדה כדי לדון בנושא הזה של להעביר גן טרום חובה מ- - - ליום חינוך ארוך. לא הגיוני, אדוני המנכ"ל, שצריך לפנות לבג"ץ כדי לאלץ את המשרד לטפל בסוגיה. לא מקובל עליי שאנו כנבחרי ציבור, שהדבר הזה מועלה על-ידינו – גם אנשי המשרד ממליצים בפניהם לטפל באמצעות בג"ץ. חמור מאד שהילדים שנמצאים בגדר עוטף עזה, צריכים להתחנן לקבל מה שמגיע להם. בעיר שדרות פנו לבג"ץ, וקיבלו את התשובה.

לגבי הילדים האלרגיים, קיימנו פה דיון, הוא היה טוב אך לא מספק. אדוני המנכ"ל, לא היית בשיחה, אבל אחד הדברים שהדיר את עיניי משינה נורמלית של מי שמגיע אחרי יום עבודה מאד ארוך זה אותו אב של ילד בכיתה ג', שתיאר באופן פרטני ביותר, שכשהבן שלו מקבל את ההתקף של האלרגיה, כל שריריו הופכים להיות ג'לי. לכן אותו ילד לא יכול לפתוח את התיק, להוציא את המזרק ולהזריק. אני חוזרת ואומרת – לא ניתן להטיל על עובדי ההוראה את הנושא הזה. לא ניתן להטיל על המורים גם לדאוג לפדגוגיה, שזה תפקידם העיקרי. על זה הם מגיעים. אי-אפשר לתת להם להאכיל את הילדים, לפנות את האוכל, לדאוג שאחד לא יהרוג את השני בכיתה, וגם לדאוג לכך שילד עם התקף אלרגיה – לעזוב הכול ולטפל בו. יש לי אחות מנהלת בית ספר. היא נכנסת להיסטריה כשילד עם אלרגיה מקבל התקפה. היא לא יכולה לעשות.

אחד, הסתה באוניברסיטאות. לא ייתכן שסטודנטים שהגיעו עם חולצה של אם תרצו, המרצה מגרש אותם רק כי דעותיו הפוליטיות לא מתאימות לדעותיהם של הסטודנטים. גם סטודנטים מהימין לא יכולים להביע דעתם – מייד הם מוצאים מהכיתה. אני מבקשת מהמל"ג לקיים דיון בנושא הזה. לא ייתכן שאנחנו נמצאים במצב במדינה יהודית, שסטודנטים שמאמינים – השקפת העולמם היא מסוימת – שהם ידירו רגלם.

מעמד המורה. אי-אפשר להטיל על המורים כל כך הרבה דברים, ולהשאיר אותם עד הדקה ה-90 בפנסיה. אני הייתי מורה. קשה מאד. טפלו בהם בנושא הזכויות שלהם.

תודה. יבגני.

אני מתנצל שלא השתתפתי בשעה הראשונה, אבל הבוקר נפגשתי עם רן ארז, יושב-ראש ארגון המורים. דיברנו בין היתר גם על הנושא הזה. הבנתי שדיברו על מעמד המורה ועל השכר. אני חושב שצריך להסתכל בצורה יותר מערכתית. אולי בממשלה הבאה – אני לא יודע מי יהיה ראש הממשלה ואיזו ממשלה תהיה, אבל אולי שר החינוך יהיה גם ראש הממשלה, וכשראש הממשלה מחזיק את התיק הזה, אולי יתייחסו לחינוך בצורה שונה. ושוב אני מתנצל שלא הייתי בתחילת הדיון.

תודה. ינון אזולאי.

תודה, אדוני היושב-ראש, על הדיון. כבוד המנכ"ל, יש פה הסכמה מלאה שאתה יכול להמשיך בתפקיד שנים, זה כבר ברכה.

לגבי הכיתות של המגזר החרדי, רק בתלמוד תורה של הבן שלי – יש לי שני בנים שנמצאים בכיתה, בן אחד בקרוואן. יש אפילו גני ילדים בקרוואנים, אז אם אפשר לתת גם על זה את הדעת.

לגבי הצהרונים, רציתי לדעת איך הולך התמחור. אם ילד ברשת החינוך משלם 75 שקלים, והמוכשר משלם 225, והפטור 345, בממלכתי אני עדיין לא יודע – אשמח גם את זה לדעת.

עשיתם חוגים. זה דבר גדול. הבנתי שכ-6,600 ילדים מהמגזר החרדי. אם נסתכל על האוכלוסייה, 12% - קצת יותר מ-,6,600 שצריכים להיכנס. יש פה אפליה. הייתי רוצה גם על זה לתת את הדעת.

הסתדרות המורים בסכסוך על ימי מחלה של מורה. כך נודע לי, שיום מחלה של מורה, הוא משלם עליו 1.4. יש כאלה ששילמו 1.9. פשוט גוזלים את המורים. אני לא מבין איך זה קורה. בהמשך למה שאמרה יושבת-ראש הסתדרות המורים יפה, דיברנו על זה, גם שהמורים לא צריכים להיות אלה שבכיתה יזריקו. אבא שלי ז"ל היה בהוראה 22 שנה, אימא שלי בהוראה, אחים שלי בהוראה. רק אני נפלתי בין הכיסאות. הוא אמר דבר אחד: פעם היו מחנכים; היום זה עובדי הוראה. אולי אם נתחיל שוב להסתכל על המורים כמחנכים, ניתן להם לחנך ולא לעבוד בדברים שהם לא אמורים להיות.

תסתכלו במגזר החרדי. יש לי ילד בן 5, בן 6. הילד שלי מכיתה ב' מתחילים ללמוד עד 16:00. הבנים שלי עדיין לא יצאו לחופשה. שבוע הבא הם יוצאים לשלושה שבועות חופשה. יש הרבה מה ללמוד מאתנו. כך אפשר לעשות שהחינוך יהיה טוב יותר.

תודה. חברת הכנסת קרן ברק.

קודם כל, רציתי להגיד תודה. אני אימא לילד בן 9 שסיים כעת כיתה ג', והרבה מאד מהמצגת שהצגת, חלה הלכה למעשה על הילד שלי – צמצום הכיתה, פחות מ-20 ילדים בכיתה, בחדרי הכלה, במרחב לימודי, בבית ספר של החגים, בבית ספר של החופש הגדול. אני מדברת בשם עצמי. הבן שלי לומד בבית ספר רגיל, לא ייחודי, בתל-אביב. אני צרכנית של מערכת החינוך, וכצרכנית של מערכת החינוך בשנים האחרונות – אני רואה את השינויים. חדרי ההכלה לא התחילו כשהיה בכיתה א' אלא עכשיו. הספרייה – כל מה שהוצג פה – אני מבינה את העניין שמביאים מצגות ואנשים לא מכירים את זה הלכה למעשה, ואני רציתי להיות עדה של ההלכה למעשה. אני צרכנית של האירועים האלה. כל הדברים שנאמרו פה, חלים על בני בכיתה ג'. לכן אני יכולה לומר תודה. אני מאחלת לכל שאר ההורים גם ליהנות מהדברים האלה ולהיות צרכנים מרוצים כמוני.

אם רון חולדאי היה מושלם, הייתי אומר שכולם יזכו לראש עיר כמו רון חולדאי. אבל את הקטע הזה בדאגה לחינוך – שכולם יהיו כמו רון חולדאי.

זה הכול יחד. יחד עם זה, יש הרבה דברים שאני כאשה וכמחוקקת, וכמי שנושאים רבים מטרידים אותה, רציתי לשאול ולבקש שיתייחסו לזה שוב. אנחנו עכשיו נוגעים בקצה המזלג, אבל אני הולכת להתעסק אתם בשנים הקרובות, בעזרת השם. אתם מכירים את יכולת הנדנוד שלי, אז אני שמה את הדברים על השולחן כבר.

אמרו פה על הנוער באיה נאפה. אני מרחיבה את זה על שאר האירועים הטרגיים שאנחנו שומעים עליהם בזמן האחרון, ודאי על האונס של הילדה בת ה-7, שלצורך העניין, כנראה שזה קרה בגלל משהו שקרה בבית הספר. אני מאד מוטרדת מתופעת הפדופילים.

עוד לא דיברנו על בת ה-11.

זה הכול יחד. זה מתקשר להרבה דברים. זה מתקשר להרבה דברים – למערכת שאני יודעת שהיתה צריכה להיות מוטמעת, של מערכת פשו, של ההתראות לגבי אנשים חשודים או נאשמים בתחומים האלה. הרי כולנו יודעים שהם יגיעו לקרבת ילדים, שזה בדרך כלל בית ספר, בין אם זה מורים, נותני שירות, בין אם זה הסעדה, הסעות. גם שלחתי על זה שאילתא. כל האירוע הזה חייב להיות מטופל, ולא ארפה עד שיטופל, כי הילדים שלנו חשובים יותר מכול.

נושא שני – מניעה. כל הנושא של החינוך לשוויון מגדרי, שגם עליו אני הולכת לתת דגש מאד גדול. אני יודעת שיש כל מיני תוכניות בתיכון שהן בחירה. זה חייב להיות חובה.

דבר נוסף, וזו עצה – המורים – שוב, כצרכנית של החינוך ביסודי, המורים הטובים יותר, המחנכים, הם אלה שבאו מלימודי – גם מחנכות ראשונות לכיתות, שבאו מהחינוך המיוחד. אני מזהה שמחנכות, התפקיד הראשון שלהן של חינוך, אם הן עברו הכשרה של חינוך מיוחד, הן מחנכות הרבה יותר טובות.

לכן הגענו לתובנה הזו שכל מורה צריך לעבור פרק.

זה מאד חשוב לילדים שלנו.

תודה. מנשה לוי, יו"ר האגודה, מנהלי בתי ספר, בקצרה.

אדוני היושב-ראש, אדוני המנכ"ל. אדוני היושב-ראש, בפתח דבריך ציינת את המורים, שהם הפרטנרים, ושכחת את המנהלים. שר החינוך הקודם בנט, באחד המפגשים הנדירים שהיו לנו, בנט כינה את מנהלי בתי הספר – לא אשכח זאת עד סוף חיי – אתם קצה שפיץ חוד החנית של מערכת החינוך. קצה שפיץ חוד החנית של מערכת החינוך.

אני לא רוצה להיות קצה ולא שפיץ. אני פונה למנכ"ל משרד החינוך. אני מייצג הרבה מאד מנהלים שמותשים חודש לפני פתיחת שנת הלימודים בגלל שתי בעיות מרכזיות: אחת, מחסור חמור במורים במערכת החינוך. הנושא השני, יותר בקשה – אנא, אדוני המנכ"ל, תן אמון במורים ובמנהלים. יותר אמון. סמוך עלינו. סמוך על הפרופסיה שלנו. תן לנו יותר אוטונומיה לקבל החלטות בשטח. תוריד מאתנו את כל הבירוקרטיה והטופסולוגיה שהורגת אותנו. אנא, תן לנו מנוחה מזה.

אפשר להגיד ברכה לשנת הלימודים שנפתחת?

תשאיר את זה למשך השנה. יושב-ראש ועד ההורים ג'לג'וליה.

אני תושב ונציג הורים. אני נציג ההורים בכפר ג'לג'וליה. זה כפר שסבל מהרבה מקרי אלימות, גם בתוך בית הספר, גם ממקרי ירי. אני מניח שרובכם שמעתם על זה, והמשך בקטטה המונית. קודם כל, אני רוצה להודות לכבוד המנכ"ל, שבא בכבודו ובעצמו, גם באירוע הראשון וגם בשני. גם אפילו בתקופה האחרונה בפרק זמן של ארבעה חודשים הוא היה בביקור פעמיים בכפר, שאחד מהם בתוך חופשת הפסח. אני מאד מקווה שהתמיכה שנתן, תמשיך, כי אנחנו במצב זועק. תודה.

ד"ר אבשלום אדרת.

לפני עשרים שנה בני ערן ז"ל התאבד בתחילת השירות הצבאי. אני מאז בעמותת בשביל החיים, שעוסקת במניעת התאבדויות ובתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו.

כמה דברים שאני בטוח שאנשים כאן לא יודעים על התאבדויות: אחד מכל חמישה בני נוער חושב על התאבדות. מספר הילדים מתחת לגיל 15 שהתאבדו בעשור האחרון קפץ פי שניים. מחצית מ-6,500 מקרים שמגיעים לחדרי מיון עקב ניסיון התאבדות הם צעירים מתחת לגיל 25.

שפ"י, משרד החינוך מובילים תוכנית שנקראת בוחרים בחיים, שהתחילה בכמה עשרות כיתות. אני רוצה לבקש מהמנכ"ל ומהשר שהתוכנית הזו תהיה תוכנית מערכתית. היא חיבת להיות בכל כיתות ח' או ט', לפי איך שהמשרד יחליט מבחינה מקצועית. השר דביר קודם על הערכים, אבל צריך קודם כל לשמור על החיים של הילדים כדי שיוכלו לקבל את הערכים האלה. אני מבקש מהמנכ"ל להוביל את המהלך הזה.

בצבא הרמטכ"ל החליט לפני עשר שנים להוביל מערך של מניעת התאבדויות חיילים. משך עשר שנים המספרים ירדו ב-70%. את זה צריך לעשות במערכת החינוך.

תודה. נעמה, לא הספיק לך דיון?

שלום, אני נעמה, יושב-ראש עמותת יהל, עמותה לאלרגיות מזון. שני דברים ביקשתי לומר: ראשית, יש 50,000 ילדים אלרגיים במערכת החינוך. אנחנו שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים. נכון לשנייה זו אין פתרון ל-50,000 ילדים אלרגיים במערכת החינוך. לילד האלרגי יש מזרק. אנחנו כהורים רוצים לדעת, בסוף ברגע האמת, מי והאם יש מי שיזריק לילד שלנו. לפני שהגענו לפה, שעה לפני הדיון התפרסמה כתבה עם נתונים. הנתונים אומרים, שיש שני ילדים ביום לפחות שמפונים מתוך בתי הספר בעקבות תגובה אלרגית. זה אומר שני ילדים ביום שנמצאים בסכנת חיים. זה אומר למעלה מ-600 ילדים שמקבלים תגובה אלרגית מסכנת חיים במהלך יום הלימודים שלהם. אנחנו חייבים להבטיח להם מענה.

תודה. רבותיי, נשאלו כאן שאלות. המנכ"ל והשר רשמו התייחסויות. גלשנו 20 דקות מעל הזמן הקצוב לישיבה הזאת. נסכם את הדיון כך - כי הרי אם המנכ"ל יתחיל להשיב, נרצה שישיב על כל השאלות. אייחד ישיבה, אדוני המנכ"ל, ברשותך, לכך שיציג לנו מענה פרטני וכולל לכל מה שעלה כאן בישיבה זו. זה יותר רציני, יותר מכובד. לא ארצה שיעשה סקירה אחת – סלחו לי על הביטוי, במריחה את כל התשובות. שאלות רציניות, שיינתנו תשובות רציניות. אני מכיר את שמואל. נידבתי אותו כמעט בלי לבקש את רשותו, בשידור חי. נעשה ישיבה מיוחדת.

נסכם את הדיון הזה - קודם כל, מאחלים לתלמידי ישראל, למורי ישראל, למנהלי בתי הספר הצלחה. כל הצוות החינוכי שתורם חלקו במטלה החשובה הזו של חינוך ילדי ישראל – הצלחה. כולנו תקווה שמגמות ההצלחה ימשיכו, מגמת צמצום הפערים ימשיכו, אך לא בקצב הקיים כיום. אנחנו מצפים ממש למהפכה. אני לא אוהב מילים בומבסטיות, אבל חייבים לדחוף את זה. אני מצפה שיבוא יום אחד שר, ויאמר: לקחתי את צמצום הפערים. אני לא נבהל – אני גם לא חושד בכוונות לא טובות. יש הרבה רוצים, אבל כרגע הדגל האדום שמעל מערכת החינוך זה הפערים בחינוך במדינת ישראל שזועקים. נסכם את זה – כפי שאמרתי, אדוני המנכ"ל, ישיבה מיוחדת עם תשובות לכל השאלות.

אנחנו נועלים את הישיבה, חמש דקות הפסקה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:30.