פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ואחת

הכנסת



79
ועדת החינוך, התרבות והספורט
07/07/2019


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, ד' בתמוז התשע"ט (07 ביולי 2019), שעה 12:00

תשלומי הורים לשנת הלימודים תש"ף

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מיכאל מרדכי ביטון
קרן ברק
עוזי דיין
יעקב טסלר
דסטה (גדי) יברקן
עומר ינקלביץ'
אוסנת הילה מארק
יבגני סובה
עידית סילמן
שלמה קרעי
קטי (קטרין) שטרית

ינון אזולאי
יעל גרמן
אחמד טיבי
עופר כסיף
יצחק זאב פינדרוס
אורלי פרומן

שמואל אבואב - מנכ"ל, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

מיכל שאול - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתוכניות משלימות למידה, משרד החינוך

גל כפרי - ממונה טיולים באגף של"ח, משרד החינוך

מאיר ממן - מנהל גף ביטוח תלמידים, משרד החינוך

סימה עובדיה פורצנל - מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות בחינוך, משרד החינוך

יוני ורנר - יועץ שר החינוך, משרד החינוך

גור רוזנבלט - מנהל מינהל רישוי בקרה ואכיפה, משרד החינוך

משה שגיא - מנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

דור שלום כהן - מנהל אגף אכיפה, משרד החינוך

פנינה ניסני - מרכזת ביטוח תלמידים, משרד החינוך

מיכל צדוקי - מנהלת אגף בכיר דוברות תקשורת והסברה, משרד החינוך

יואב זימרן - המשנה לראש מנח"י בעיריית ירושלים, משרד החינוך

מרב ידעי - מנהלת בית ספר אפרתי ממד בני עיש, משרד החינוך

ליאור בראון - רכזת חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

אורי שלומאי - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אנדרי צייזלר - מנהל תחום פרויקטים, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

בני שיינין - מנהל תפעול תשתיות ומחשוב, מחלקת המחשוב, כנסת ישראל

שירלי אברמי - מנהלת יחידת כת"ף, כנסת ישראל

יובל וורגן - ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יוסף וינינגר - רכז מחקר ומידע, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ורד וינדמן - עו"ד, מנכ"לית, המועצה לשלום הילד

כרמית כהן - עו"ד, יועצת משפטית, המועצה לשלום הילד

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

נועה בן אריה - עו"ד, יועצת משפטית, מרכז השלטון המקומי

אבי קמינסקי - יו"ר איגוד מנהלי אגפי חינוך, מרכז השלטון המקומי

אייל בן יהודה באום - עו"ד, יו״ר עמותת הנהגת ההורים הארצית, ארגון ההורים הארצי + פורום ועדי ההורים היישוביים

שירן יחיא - ארגון ההורים הירושלמי, ארגון ההורים הארצי

זאב גולדבלט - מייסד ומנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים, הנהגת ההורים הארצית

גיא יארניצקי - סגן יו"ר פורום ועדי ההורים היישוביים + ארגון ההורים הארצי

יעקב אמציה דויטש - חבר הנהלה, פורום ועדי ההורים היישוביים

צופית גולן - יו"ר ההנהגה העירונית ברחובות, פורום ועדי ההורים היישוביים

רינה אידן - יו"ר ועד הורים תיכון נריה יבנה, פורום ועדי ההורים היישוביים

אופיר יונתן - מנהל סוכנות הביטוח, החברה למשק וכלכלה

דורונה לוין - סוכנות ביטוח, החברה למשק וכלכלה

יגאל שגיא - יועץ ביטוח, החברה למשק וכלכלה

עפר שפירא - סמנכ"ל תיירות, אגודת אכסניות הנוער

איריס האן - מנכ"לית, החברה להגנת הטבע

גיתית הרש - קשרי ממשל, החברה להגנת הטבע

אורית רוזן - מנהלת בית ספר התיכון הנדסאים הרצליה, חברה בתא המנהלים של התאגדות המנהלים

איריס דורון - מנהלת קריית חינוך בן גוריון, התאגדות המנהלים

אדיר וישניה - מנכ"ל, אשכולות

דליה פרץ - יו"ר תא מנהלים ארצי, הסתדרות המורים

הרן רייכמן - עו"ד, מנהל הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

דוד שרפר - פורום מוכש"ר (מוכר שאינו רשמי)

יוסף בוסו - מנכ"ל מוסדות חינוך מיוחד פתח תקווה, מעין החינוך התורני

שרה חכם-זדה - אשת חינוך, מעין החינוך התורני

מיכל חזקיהו - אשת חינוך, מעין החינוך התורני

מלכי טופורוביץ - סייעת חינוך מיוחד, מעין החינוך התורני

נחמה שינפלד - מנהלת, טף לטף (חינוך מיוחד)

יהודית קנטור - טף לטף (חינוך מיוחד)

דפנה הר אבן - אחראית על תחום החינוך, רשות ההסתדרות לצרכנות

יניב משה חליבה טולדנו - פעיל חברתי

ערן ולק - מנהל, מסע ישראלי

גבריאל פיצ'י דובינר - ראש מטה המאבק לחינוך חינם

ישראלה שפר - דוברת, מטה המאבק לחינוך חינם

משה אשכנזי - סגן יו"ר ועדת החינוך של מפלגת העבודה + יו"ר נציגות הורים ארצית לשעבר

מרגלית לב טוב - פעילת הורים בחינוך המיוחד

פאדי סווידאן - מייסד ויו"ר הפורום הארצי להורי תלמידים בבתי הספר הכנסייתיים

ואיל עומרי - דובר ועד הורים מקומי נצרת, חבר הפורום הארצי להורי תלמידים בבתי הספר הכנסייתיים

אפרת בנבנישתי - סגנית יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

דניאל בן שבת - מתאמת פעולות כנסת ארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רפאל דוד גרסון - שדלן/ית (חברת אימפקט), מייצג/ת את החברה להגנת הטבע

טל ברונשטיין - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

מירב ישראלי
תמי סלע
אורן בן חמו (מתמחה)

אתי דנן

אירית שלהבת



תשלומי הורים לשנת הלימודים תש"ף

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום 7 ביולי 2019, ד' בתמוז התשע"ט.

הבוקר הלכה לעולמה השרה לשעבר גברת אורנה נמיר זיכרונה לברכה, שהייתה בכנסת התשיעית והעשירית יושבת-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אישה עתירת זכויות ועתירת עשייה במדינה, למען המדינה. ראיתי צורך להזכיר את זה בפתיחת הישיבה.

בתחילת הדיון אני רוצה לברך את כל מי שסייע בידי להקים את ועדת החינוך בתקופה של פגרת בחירות. זה לא מובן מאליו. זו פגרת בחירות שנייה רצופה, ומה לעשות, לוח השנה קשוח, לא גמיש, ויש גם סיום שנת לימודים, גם פתיחת שנת לימודים וצריך להיערך ולקבל סקירות.

לפני שנתחיל את הדיון המהותי נעשה פאוזה קצרה לתדרוך על חידוש שנכנס לוועדת החינוך – שימוש בטבלטים, כדי לצמצם את הדפסת הנייר והשחתתו. יהיה תדרוך קצר בנושא הזה.

כפי שאמרתי, אני מבקש לברך את יושב-ראש הכנסת שנענה לקריאה שלי ושל עוד מספר חברים, ביניהם חבר הכנסת גפני שפניתי אליו בבקשת סעד. לא האמנתי שתקום ועדת חינוך, אז אמרתי לו: לפחות תנצל את הכוח שלך כיושב-ראש ועדת הכספים, כי התשובה אליי התמהמהה להגיע. ברוך השם קמה ועדת החינוך. זה לא קל, לא מובן מאליו.

אפשר לנצל את השולחן העגול היפה הזה ולהפוך אותו לבמה פופוליסטית, אם רוצים. אני מקווה שכל החברים כאן באמת יתכנסו לדיון אמיתי ומשמעותי לטובת ילדי ישראל, כי ילדי ישראל הם של כולם, ונשאיר את הפופוליזם בצד. יהיה לנו עוד הרבה הרבה זמן להשתמש בו, זה מצרך זמין בבניין הזה, לצערי הרב. לא אצל כולם, אבל יש כאלה שמרבים להשתמש בו. מי שירצה להשתמש בו – אני מציע לחדשים לא להשתמש בו. אפשר להגיע להכרה ולהערכה ולהוקרה גם בלי הכלי הזה שנקרא פופוליזם.

כאשר נתחיל בדיון אפתח בדברים לנושא שהתכנסנו לדון בו. על סדר היום: תשלומי הורים לשנת הלימודים תש"ף. לא כולם יודעים מה החוק, מה חייב, כמה חייב, מה רשות, מה נשאר בכלל מתשלומי חובה, לא מכירים את הרקע של כל מערך התשלומים במערכת החינוך שלא באים לאישור הוועדה ולא מודעים גם להתנהלות של ההורים בתוך בתי הספר במאסות כלכליות כאלה ואחרות. לכן כאשר נתחיל את הדיון אפתח בדברי פתיחה, אבקש ממנכ"ל משרד החינוך, שמכבד אותנו כאן, מר שמואל אבואב, לתת את הסקירה שלו. מאחר ונשוא הדיון גם נושק לשלטון המקומי אתן, לאחר המנכ"ל, למרכז השלטון המקומי לומר את דבריו. אם היועצת המשפטית רוצה להנחות, כמובן עומדת לך הזכות בכל שלב. לאחר מכן, כנהוג בוועדה, מאחר ויש הרבה אורחים, ידברו לסירוגין חברי כנסת ואורחים. אצלי לא מבקשים רשות דיבור – כל חבר כנסת שנוכח, אוטומטית קנה זכות לרשות דיבור, אלא אם כן הוא מוותר עליה. אנחנו בדרך כלל נותנים רשות דיבור לפי סדר ההגעה. מונחת לפניי רשימה, אני מקווה שהיא קולעת לאמת. אם לא, אז אפשר למחול על כבודו, מי שהקדמנו אותו.

אדוני היושב-ראש, האם רשמת אותי להצעה לסדר?

מיד.

זה הסדר. אין פה קריאות ביניים. אם מישהו לא יודע: זה אמנם כנסת ישראל. בוועדת החינוך רק לחברי הכנסת – וגם להם במידה ובמשורה – ניתן לקרוא קריאות ביניים. אם אני מרגיש שיש הגזמה, אין לי בעיה גם להוציא חבר כנסת מן הדיון, הנחמדוּת שלי נגמרת. אצל האורחים בכלל היא נגמרת מן ההתחלה, מרגע שזה לא לעניין וזה הפרעה לדיון. חברי הכנסת הוותיקים מכירים את זה, ואני אומר לכם: הם נהנים מזה, והאורחים גם כן בסוף הדיון אומרים: וואלה, לא ידענו שזה כך. אז למרות שהאולם מלא אני מבקש לכבד האחד את השני כשמדברים.

ניתן תדרוך קצר על הטבלטים, בבקשה.

אני אומר לכם לטובת הרשמת: כל מי שמקבל רשות דיבור יאמר את שמו ואת תפקידו. למה אני קנאי לכך שלא יהיו קריאות ביניים? תתארו לכם כיצד מחלקת הפרוטוקולים אחרי דיון שבו כל אחד צועק מכל כיוון צריכה לנסח פרוטוקול. תרחמו עליהם, אם לא עליי.

בבקשה.

צוהריים טובים. קוראים לי בני ואני מיחידת המחשב בכנסת.

קודם כול, אני רוצה להצטרף לדברים של היושב-ראש ולאחל בהצלחה לחברי הכנסת החדשים ולכל חברי הוועדה הזמנית.

אתקן אותך: זו לא ועדה זמנית. זו ועדה קבועה.

ועדה קבועה, עוד יותר טוב.

הכנסת החליטה לפני זמן מה שכל ועדות הכנסת יפסיקו להשתמש, עד כמה שאפשר, בניירות – בדרך כלל היו מחלקים ניירות לחברי הכנסת ואולי גם לאורחים – ויעברו להשתמש בטבלטים.

השימוש פשוט. כל חברי הכנסת בכל הוועדות יקבלו טבלטים. הטבלטים נשארים בוועדות, הם לא הולכים עם חברי הכנסת. אנחנו נכין כבר את הטבלטים. כפי שאתם רואים, הם מוכנים עם חומרי הרקע לוועדה.

האנשים שמכירים טבלטים, אני מניח שלחברי הכנסת שצעירים יותר ממני אני לא צריך להסביר מה זה טבלט, איך הולכים אחורה ואיך הולכים קדימה. מי שלא מכיר טבלטים, במקרה שלכם זה פשוט מאוד: היום יש שלושה מסמכים שנמצאים על הטבלט שפתחתם. בלחיצה על מסמך המכשיר יפתח אותו. ברגע שהמסמך פתוח אתם לוחצים בצד ימין למעלה על החץ שפונה שמאלה אם אתם רוצים לחזור שלב אחד אחורנית. אפשר לחזור שלב אחד אחורנית גם כן בחץ שפונה ימינה שנמצא בתחתית המסך. היה והסתבכתם, יש בתחתית המסך ריבוע. כאשר אתם לוחצים על הריבוע אתם חוזרים למסך הבית של האנדרואיד, של הטבלט, ובמסך הבית שלו אתם לוחצים על הסמל של ה-Drive. הוא מחזיר אתכם למסמכים.

בישיבות הראשונות מישהו מאיתנו, אני או מישהו אחר מן היחידה, ילווה. אם תהיה בעיה ניגש אליכם ונסדר.

בהצלחה.

עד כאן. חסל סדר הדרכה.

אתי דנן, יש לנו רשימת בקשות להצעות לסדר?

רשמתי.

חברים, כבכל שנה ועדת החינוך נדרשת לאשר את תשלומי ההורים. בכל שנה בשגרה זה דיון טעון וסוער. כולנו חולמים על היום שבו חוק חינוך חובה חינם במדינת ישראל יתקיים פשוטו כמשמעו ולהלכה, אבל זה לא קורה. זה לא קורה לא רק בגלל התשלומים שאנחנו נאשר היום, זה מעט מן המעט, מה שקורה בתוך בתי הספר. השתתפות ההורים במערכת החינוך הולכת וגדלה בענפים שונים ומשונים, שלא מצריכים את אישור הוועדה, ולעתים גם אלה שזועקים חמס כאן סביב השולחן הזה נותנים יד, ובגדול, למערך תשלומים אגרסיבי של הורים, שיוצר פערים גדולים בחינוך, ומדינת ישראל היא אחת המדינות המובילות בפערים בחינוך.

הוועדה בראשותי בקדנציה הקודמת קיימה מספר דיונים על סוגיית התל"נים. רק לסבר את האוזן: מהנתונים שהיו לי בקדנציה הקודמת, אם אנחנו מדברים על תשלומי רשות וחובה שאנחנו מאשרים היום – סדר הגודל שלהם הוא בין 1.5 ל-2 מיליארד ש"ח. התל"נים – שאני לא יודע אם יודעים להעריך אותם נכון, אבל מי שמעריך אותם מלמטה מדבר על 4.5 מיליארד ש"ח לפחות – מוזרמים לתוך מערכת החינוך, לתוך רשתות חינוך. גם כאן נידרש להמשיך את הדיונים ולהגיע להסדרה ולאסדרה, אם צריך אותם בכלל. אנחנו נמשיך להיאבק.

הסוגיה הזאת צריכה להיות מטופלת טיפול שורש עמוק. מה לעשות שבכל שנה בצוק העיתים הפתרון הולך ונדחה. ניסינו בשנים עברו לנסות להביא את משרד האוצר למנגנון גבייה חלופי, להעלים את תשלומי ההורים מסדר היום על ידי שאת ה-1.5–2 מיליארד ש"ח הללו יגבו באיזה ענף של 0.0 משהו בביטוח הלאומי לכלל האוכלוסייה, כדוגמת מס בריאות, ובכך נעלים את זה. לא צלח. משרד האוצר לא אוהב להעלות מסים. זה כמעט קודש הקודשים לגעת להם בזה. לא הצלחנו.

מה שכן, היו שנים שכמעט הצלחנו להביא את שר החינוך להתעמת עם הסוגיה של תשלומי הורים. אז השאלות מונחות לפתחנו. אם זה 1.5 מיליארד ש"ח, בוא תגיד לי אתה, אתה מבין גדול – יושב-ראש ועדת החינוך, או חברי כנסת או הציבור, החברה האזרחית, שיצביעו לנו מה החלופות אם אין שיפוי מן האוצר.

רק לסבר את האוזן, המנכ"ל בוודאי ידבר על זה, שעת הוראה אחת בכל המערכת – מיליארד ש"ח. אולי נבטא את בית הספר. בואו נראה עם ההורים. אם כדוגמה, כסימולציה נבטל לכאורה לגמרי את תשלומי ההורים שאנחנו מאשרים היום, נקל בגיל הרך, 20 ש"ח לחודש למשפחה, ובשכבה העליונה כ-110–120 ש"ח, ונבטל את סבסוד הצוהרונים – אני חושב שהמשפחות במעמד הביניים יסקלו אותי באבנים אם אציע הצעה כזאת; או שנבטל לחלופין את תשלומי ההורים בתמורת הסייעת השנייה; או שנבטל את בית הספר של הקיץ או של החגים, שמי שהמציא את זה צריך לתת לו את פרס ישראל. אלה שאלות. בלשון אין עצם, אפשר לומר הכול, אפשר לזרוק הכול. אף אחד לא יתחרה בי – סליחה שאני אומר, בדרך כלל אני לא יהיר – ברגישות שלי לכלל האוכלוסייה. אבל מה לעשות, את הפתגם הזה לא אני טבעתי ולא אני המצאתי. כנראה זה נכון, שמה שרואים מכאן לא רואים משם. הכי קל לשבת ביציע ולזרוק אבנים, להפריח סיסמאות. באמת מתקיים פה דיון אמיתי עכשיו.

תבינו טוב-טוב, עד לפני שלוש שנים כל רשות מקומית התנהלה באופן עצמאי בסוגיית ביטוח התאונות. מצאנו רשות מקומית ששילמה 75 שקלים לפוליסה, כאשר רשות אחרת שילמה 50 או 60 שקלים לפוליסה. חוקקנו חוק, באומץ, בשילוב ידיים של השלטון המקומי וועדת החינוך, בשולחן עגול, עם משרד החינוך, חוקקנו כאן חוק שיאפשר למרכז השלטון המקומי לצאת למכרז על ביטוח פוליסה אחת לכל התלמידים. שינינו את זה לפוליסה אחידה. יש רשויות מקומיות שלא ידעו אפילו במה הן מבטחות את הילדים שלהן. בינינו, ביטוח זה אחד המדעים הכי קשים. הבאנו פוליסה ב-49 שקלים, פוליסה אחידה. התעורר ויכוח מה קורה עם הילדים שיש להם אלרגיה, האם תאונה שנגרמת בעקבות מחלה מכוסה או לא מכוסה, ויכוח שעורר שאלות. לא קרה כלום, משאלה לא מתים. רוצים לטפל בזה, מתמודדים עם השאלות האלה.

השלטון המקומי צריך לצאת במכרז. שנת הלימודים נפתחת – אם אני לא טועה השנה זה לא השתנה – ב-1 בספטמבר. לוח השנה לא מעניין אותו חוק הגיוס, לא מעניין אותו החרדיזציה של המדינה, לא מעניין אותו הבלופים של כל הפוליטיקאים. הציבור לא מטומטם, הציבור שומע, מקשיב, רואה. המציאות יותר חזקה מכל סיסמה כזו או אחרת. וצריך להעביר.

נכון, מבחינתי כפוליטיקאי זה גובל במזוכיזם לרצות להיות יושב-ראש ועדת החינוך וגם להעביר את תשלומי ההורים בערב בחירות, זה מזוכיזם פוליטי, אם יש הגדרה כזו.

אתה לא חייב.

אני רוצה לראות ראש רשות אחד או אחת ומנהל בית ספר אחד שפותח את שנת הלימודים כאשר אין לו כיסוי ביטוחי לילדי ישראל.

תשמע את ביטון שהיה ראש עירייה, הוא יענה לך.

עוד לא סיימתי, תודה. מיד אתן לכל חברי הכנסת להתבטא. תקשיבו טוב-טוב, אגיד לכם מה יקרה. בואו נאמר שלא נאשר היום את תשלומי ההורים. שאלתי דווקא אחד שבא מפוזיציה שהוא סבור שצריך לבטל את תשלומי ההורים. שאלתי אותו: להערכתך, כמה מן ההורים יתארגנו באופן עצמאי לייצר טיולים? הוא אמר לי: בין 70%–80% מן ההורים בתוך מערכת החינוך ייצרו את זה באופן עצמאי. ומי יידפק שוב?

החלשים.

תודה רבה.

ומי יעשה ביטוחים? ומי יידפק? עוד פעם החלשים.

רבותי, אני שואל בקול.

אם התרת קריאות ביניים אז גם לי יש מה להעיר, אבל אתאפק עוד קצת.

אף אחד לא מפריע ליושב-ראש. מה לעשות, אין לי הרבה פריבילגיות, פרט לעניין הזה.

רבותי, אני אומר לכם, אלה שאלות שאדם שיש לו קצת יושרה עצמית צריך לשאול את עצמו. אני לא יודע מה יחליט, אני לא יודע מה יהיו התשובות. הכי קל להגיד: לא מאשרים. תאמינו לי, הכי קל לי לגנוב לכולכם את ההצגה ולצאת ביציאה על משרד החינוך, לזרוק אותם מכל המדרגות ולא לאשר.

אולי זה מה שצריך לעשות.

כך אקבל כותרות. במקרה שלי, כותרות לא מדגדגות לי בכלל, אבל גם אם זה היה מדגדג לי אז מה למחרת בבוקר? אפילו לא למחרת בבוקר, כבר בשעה 2 יהיה אירוע אחר שימחק את הכותרת.

אחרי שעה יש כותרת חדשה בעיתון.

אז בואו, רבותי. שמתי את הדברים ביושר על השולחן. נקיים פה דיון, נשמע את המשרד ואת מרכז השלטון המקומי ואחרי כן אתן להשמיע הצעות לסדר, לא נאומים. רבותי, בוועדות אחרות הצעות לסדר הן כלי לכל מיני דברים. פה – הצעה קונקרטית לסדר הדיון. לא יהיו נאומים, נקודה. אלה כללי העבודה שלי פה. בהתחלה זה נשמע אולי אגרסיבי ומתנשא, אך לאחר מכן מודים ונהנים. ועדת החינוך זכתה בקדנציה האחרונה לנוכחות רבה של חברי כנסת, מה שלא היה באף קדנציה, בגלל שאפשר להשתתף בדיון ענייני, להביע את הדעה, לומר את מה שחושבים. נאפשר את זה בכבוד.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, חברי הכנסת.

מה מוצע פה היום לדיון?

הקומה הראשונה במסמכים שנתנו היא תשלומי החובה, שתיכף אסביר. המרכיב השני במסמך הוא תשלומי הרשות, ואסביר במה מדובר. הדבר הבא הוא המרכיב של חוק ההזנה, ההשתתפות הרשותית וההורית במפעל ההזנה של 150,000 הילדים שנמצאים ביום לימודים ארוך. והמרכיב הבא הוא דיווח לוועדה – הוועדה לא נדרשת להצביע – בעניין המשמעות של תל"ן ותשלומים מרצון.

המרכיב הראשון הוא תשלומי החובה. תשלום החובה שמוצע הוא 49 שקלים מגני ילדים ועד י"ב, לכל שכבת גיל. המטרה של תשלומי החובה היא לכסות ולשפות את כלל התלמידים בעניין הביטוח.

במידה ומחליטים בבית הספר לקיים את הפעילויות הללו, במה מדובר.

המרכיב הראשון בתשלומי הרשות הוא סל תרבות. כפי שאתם רואים: 79 שקלים לגנים, 99 שקלים לכיתות א' ו-ב', והסכום המקסימלי המותר לסל תרבות הוא 176 שקלים לכיתות י"ב.

המרכיב הבא בתשלומי הרשות הוא מסיבות לכיתות ו'. היה והן מקיימות מסיבות, רוצות לעשות את זה ורוצות להשתמש בתשלום שהוא רשות שעומד לרשותן, אז בגנים זה 54 שקלים, בכיתות ו' – 75 שקלים, חטיבות הביניים – 125 שקלים, וב-י"ב מותר לגבות עד 200 שקלים.

המרכיב הבא הוא השאלת ספרים, מתוך רצון להוזיל בצורה משמעותית את רכישת הספרים, לא "איש לאוהלו ישראל" כשכל הורה רוכש לבדו את הספרים אלא ארגון משותף. במקום שיש בו השאלת ספרים הסכום המתבקש לגבייה הוא 280 שקלים עד סוף כיתה ט' ו-320 שקלים בתיכון.

המרכיב הבא הוא תשלומי הורים לארגון ההורים הארצי. ההצעה שמוגשת כאן היא 1.5 שקל מכל תלמיד עבור התשלום לארגון ההורים הארצי, מגן ועד י"ב.

המרכיב הבא הוא תשלום עבור ועד הורים יישובי. גם הוא 1.5 שקלים מגני ילדים, כיתות א', ב', ג', ד' ועד י"ב.

המרכיב הבא הוא הטיולים. טיול בגני הילדים – 60 שקלים, בכיתות א' ו-ב' טיול ליום אחד – 101 שקלים, וזה מסתיים בסכום המקסימלי של 616 שקלים לטיול ב-י"ב.

המרכיב האחרון הוא של"ח – עבור ימי השדה והפעילויות החוץ-בית-ספריות – כ-150 שקלים.

במה מסתכם הסכום של הרשות פלוס החובה?

בגני ילדים, במידה וכל הסכום מאושר, ישלמו 269 שקלים לשנה; ילדים בכיתות א' ו-ב' ישלמו 556 שקלים לשנה; כיתות ג' ו-ד' – 581 שקלים; כיתות ה' – 707 שקלים; והסכום המקסימלי לכיתות י"ב – 1,338 שקלים לשנה.

עד כאן המרכיב של הרשות והמרכיב של החובה.

המרכיב הבא הוא חוק ההזנה, חוק ארוחה יומית לתלמידים שנמצאים ביום לימודים ארוך באשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים – כ-150,000 ילדים שיום הלימודים שלהם מתארך עד אחר הצוהריים.

נקבע בחוק על פי המיקום הסוציו-אקונומי והמצב המשפחתי מה ההשתתפות המשפחתית, וזו הטבלה שמוצגת כאן.

המרכיב הבא הוא תשלומי הורים לתל"ן, במידה ובוחרים לקיים את התל"ן, במידה ורוצים. יש פה את הדיווח מה מותר לבתי הספר, זה דיווח לוועדה. אין החוק מחייב הצבעה, אלא בתי ספר שגובים עבור תל"ן, בפרוצדורה הניתנת יש מקסימליזציה ויש גג ויש הסדר, מה מותר, וזה מוצג כאן.

רק בסמכות השר לאשר תל"ן, לפי החוק. זה לא מותר לכל אחד אלא רק אם השר אישר לכל בית ספר. צריך להגיד את זה. הוא לא אמר את זה.

אני מציג ואומר: השר, זה הסכום שהוא מציע, זה הסכום שהיה בעבר, והסכום הזה, כפי שאמרתי, איננו נדרש להצבעה אלא נדרש לדיווח לוועדה, וכך אני עושה: אני מדווח לוועדה מה הסכום.

זה יותר גרוע ממה שמדווחים לוועדה.

שיגיד לגבי הזנה – על אילו כיתות אתה מדבר?

לפי המפעל של יום לימודים ארוך, זה עד כיתה ו'.

יש גני ילדים ויום לימודים ארוך. ללא תיכון. הם לא צריכים לאכול.

יום לימודים ארוך – 150,000 ילדים. זה לא הצוהרונים. זה עד כיתה ו', בדרך כלל, במרבית המקומות. בחלק זה הרבה פחות.

אחר כך שואלים למה הם נושרים. הם נושרים כי אין להם אוכל. הם הולכים לעבוד בשוק, להרים ארגזים.

המרכיב האחרון הוא רכישת שירותים מרצון. היה והורים או בית ספר רוצים להתארגן לרכישה משותפת, כאשר עצם הרכישה תוזיל את הקנייה ולא כל אחד ירכוש בנפרד, למשל רכישת טבלטים או חולצות או ספר מחזור או כלי נגינה, כל אחד יכול לקנות לבד אבל במידה ורוצים לבצע את זה ברכישה מרוכזת יש פה סכומים שמדווחים, מה מותר ומה המקסימום האפשרי.

כבוד המנכ"ל, רק שאלה להבהרה: זה כולל את תלמידי הפנימיות?

כל הסכומים האלה נדרשים על ידי הורים. בפנימיות ובכפרי הנוער בדרך כלל יש הסדרים אחרים, יש תשלום שנקרא "תשלום אגרת חוץ". שם הסידור הוא אחר לחלוטין.

עוד שתי הערות.

הערה אחת, ועדת החינוך בשנים האחרונות הובילה מהלכים ביחד עם משרד האוצר ומשרד החינוך, מהלכים שנועדו להקל על הנטל הגדול שמוטל על המשפחות. הביאו את זה לכדי ביטוי בכמה אפיקים: השאלת ספרי לימוד, בתי הספר של החופש הגדול, שעבור משפחה שיש לה שני ילדים מתבטא בחיסכון של כמעט 1,000 שקל בשנה. לאחר מכן המיקוד היה לחסוך לתשלומי ההורים בקייטנות או בבתי ספר של חנוכה ופסח כי מי שהלך אליהן הוציא כסף פרטי בהיקף גדול. המרכיב הבא הוא להוביל את חוק 3-4 בגני ילדים חינם ולהוריד את תשלומי ההורים. והדבר האחרון הוא הצוהרונים, או תוכנית "ניצנים" כפי שאנחנו קוראים להם.

הערה אחרונה, בכדי לעשות כל מיני - - -

תשלומי הורים בגילאי 3-4 בוטלו?

בגני ילדים – בוודאי. זה חוק חינוך חובה חינם.

משלמים בגני ילדים כסף, משלמים על אוכל, על טיולים, על הכול בכל גן ובכל בית ספר.

אנחנו מדברים על תשלום שההורים נדרשו לשלם עבור הגן. אם עד היום זה היה 800 או 900 שקלים בחודש, זה חיסכון בסדר גודל של 7,000–8,000 שקל בשנה, שבעבר הורים השתתפו חודשית וכרגע, מיום חקיקת החוק ההורים לא משלמים ולו שקל אחד. אני מפריד בין זה לבין תשלומי הורים, אלה דברים נפרדים.

לא הבנתי את המשפט הזה. תסביר: בגנים זה בחינם לגמרי או לא בחינם לגמרי?

חוק חינוך חובה חינם בגילאי 3-4 מביא את הילדים בשערי גני הילדים ללא עלות של ההורים. אם גובים תשלום עבור מסיבה – בזה טיפלנו.

חשוב לדעת: בהגדרה המשפטית של תשלומי חובה – הייתי מציע שהיועצת המשפטית תסביר ותפרט. היום מה שנשאר כתשלום חובה זה אך ורק ביטוח תאונות אישיות. זה תשלום החובה היחיד.

צריך להוריד את זה.

שאר התשלומים שמופיעים בטבלה הם תשלומי רשות. המנכ"ל אמר את זה בלשונו: אם יש החלטה של ההורים לקיים, אז זה הסכום המקסימלי שהם יכולים לגבות. אלה תשלומי רשות. לכן כשאומרים על ילד שבא בשערי הגן, והוא במסגרת חוק חינוך חובה חינם, הוא חינם, נקודה. לומר לך שאני לא יודע שיש כאלה שעושים דין לעצמם וגובים? גובים.

איך מציגים להורים שזה רשות ולא חובה?

אני באמצע דבריי. לומר לך שאין מוסדות או בעלויות שעושים דין לעצמם וגובים שלא כדין? לא אוכל לומר. לכן יש אגף פיקוח ובקרה של משרד החינוך.

לא רק זה, יש ועדי הורים בגנים והם מחליטים ביניהם שהם רוצים לגבות, אז הם גובים. אין על זה שליטה טוטלית. נכון שצריך להיות פה פיקוח.

גם כאן זה כפוף לנהלים.

נכון, אבל בסופו של דבר זה לא בשליטתנו.

עד כאן. כפי שהבטחתי, נשמע את מרכז השלטון המקומי, בבקשה.

משפט אחרון: מה קורה עם הורים שאין ביכולתם לממן את תשלומי ההורים? המשרד הקצה בשנה שעברה, בתשע"ט, 100 מיליון שקלים, שהוקצו ל-4,148 בתי ספר, וזכו לסבסוד 211,000 ילדים. גובה המלגה שניתנת לסבסוד תשלומי הורים נע בממוצע סביב כ-400 שקלים לתלמיד. את המפעל הזה אנחנו מעבירים לבתי הספר. בתי הספר עושים את השיקול שלהם, מי הילד שזקוק לכך, ומונעים כל מבוכה כלפי אותם ילדים. חשבנו שנכון להקצות תקציב דיפרנציאלי לאוכלוסיות מתקשות, לתת את זה ברמה בית-ספרית ולמנוע מבוכה של ילדים.

לצעירים שבכם, אני בוגר הממלכתי. זכיתי לצאת לטיול שנתי רק בכיתה ח', וגם לא מכספי ההורים, והיו כמוני רבים בכיתה שלא יצאו לטיולים שנתיים. היום אין "חיה" כזו שילד לא ייצא לטיולים.

יש.

אל תפריעו לי. אין "חיה" כזו. אנחנו לא עוסקים בעבריינים. אם יש מי שהוא עבריין וסורר במערכת, הוא צריך טיפול. היום אין "חיה" כזו שתלמיד לא ייצא לטיול בגלל אי-יכולת כלכלית של ההורים שלו או בגלל שההורים שלו סרבנים אידיאולוגיים. אם יש מנהל בית ספר שעושה את זה – וכמה חברים פה שמחייכים יודעים, כשפנו אליי קיבלו את הסעד – מה לעשות, חינוך לוקח זמן. היום אצל מנהלי בתי ספר לאט זה מחלחל. יש גם קרן סיוע.

החלום שלנו, אני מצהיר לפרוטוקול, כפי שאני עושה בכל שנה, צריך לבטל את תשלומי ההורים בכלל, חוק חינוך חובה חינם כפי שהאוזן שומעת ומבינה. אין לי הבנה אחרת. אני טוען שאם משרד החינוך – וזו הביקורת שלי כלפי המערכת – מכניס משהו למערכת כי הוא חושב שזה חשוב לתוכנית הלימודים, אנא שיתכבד וימצא מקור. כרגע לא, כרגע זה לא המצב. כרגע לצערי הרב גם ההורים הם לא פרטנרים למאבק הזה. אני לא מדבר בהכללה, כי עדיין – פיצ'י, הנה אני אומר לך – כאשר אתגרתי ואמרתי שאני לא מעביר את זה היום, אני אומר לך ש-70% מן ההורים יתארגנו באופן עצמאי ויעשו סל תרבות משלהם, יקר יותר, ויעשו טיולים יותר ראוותניים ומסיבות יותר ראוותניות.

מי הם ה-25% שאין להם יכולת לשלם עבור זה?

גדי, לא יהיה. אתה רואה שכל חברי הכנסת מתאפקים. אתה מתפרץ זו כבר הפעם השלישית או הרביעית. אתן לך בהמשך, תאמר מה שעל ליבך, לא אפסיק אותך.

לכן רבותי, היינו חייבים לומר את זה. מרכז השלטון המקומי אחרי חברי הכנסת.

הצעות לסדר לפני שאני פותח את הדיון. כמה חברי כנסת הגישו בקשות להצעות לסדר.

לי יש.

חברתי, אני ארשום אותך. לא הגשת בקשה.

לא הגשתי. עכשיו אני מבקשת.

אבל כפי שאמרתי: הצעה לסדר הדיון.

מרגי, אנחנו מכירים.

חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, כבודיי כולם, המנכ"ל ידידי, אנחנו עדים בימים האחרונים למקרה מזעזע נוסף של התעללות בפעוטות, ולצערנו זו לא הפעם הראשונה. אני מבקשת לקיים דיון דחוף בנושא של גילאי לידה עד שלוש, בכל הנושא של אי-הסדרה, או הסדרה שצריכה להיות של הגיל הרך, כדי למנוע את המקרה הבא, ובכלל. מזעזע לראות את מה שקורה, מזעזע היה לקבור ילדים לפני שנה ולפני שנתיים כתוצאה מהתעללות של אנשי חינוך.

הם לא יכולים להיקרא אנשי חינוך.

בסקירה שכחתי לומר: בעקבות בקשות של מספר חברי כנסת הוצאתי דרישה לוועדת ההסכמות, באמצעות מזכירות הכנסת, לקיים מספר דיונים עוד בפגרת הבחירות, כאשר גם נושא ההתעללות מופיע בתוכם, גם סוגיית השוואת החינוך המיוחד בגני הילדים במוכש"ר, היערכות לפתיחת שנת הלימודים בכל המגזרים ומעקב אחר יישום הרפורמה בחינוך המיוחד שמתחילה השנה במחוז הצפון.

תוסיף גם את הנושא של הילדים עם האלרגיה. הורידו את הסייעות לילדים עם האלרגיה, וזה עניין של חיים ומוות, כי ילד עם אלרגיה שחוטף התקף יכול גם למות חלילה. זו החלטה של משרד החינוך.

אין החלטה. ההחלטה הזו הייתה בשנה שעברה, הצהירו עליה אך לא יישמו. אין סיכוי – המנכ"ל שומע אותי – שיבטלו את הסייעות בלי שנתנו אלטרנטיבה אחרת, נקודה.

אבל זה קורה בפועל.

זה לא קורה.

זה כן קורה.

לא קורה.

זה קורה. הודיעו להורים.

בירושלים זה קורה.

יעקב, אני מחזיקה מכתב של הורים. הודיעו להם, הודיעו להורים.

סליחה, כך מתחילים בכל שנה.

בשנה שעברה היו ילדים שלא קיבלו.

אני אומר לך שנערכים דיונים בוועדות לאשר סייעות לילדים עם אלרגיה, נקודה. זה לא יהיה. הנה, אני אומר לך, אם זה החשש שלך. אם זה קורה, יהיה דיון.

אנחנו רוצים להכניס גם את המוּגנוּת בבתי הספר לאור המקרים האחרונים.

תגישו פניות כתובות. לא מובן מאליו שבפגרת הבחירות נערכים דיונים. תוציאו פניות.

אורלי פרומן ברשות דיבור, בבקשה.

זה הדיון שביקשתי. מעבר לזה, שלחתי לך מכתב ובו פירטתי מספר נושאים שהם באחריותה של הוועדה, לפתיחת שנת הלימודים, כדי שב-1 בספטמבר אפשר יהיה לומר, למרות הסיטואציה הפוליטית הקשה שאנחנו נמצאים בה, ששנת הלימודים אכן תיפתח כסדרה. יש לא מעט נושאים, לרבות נושא של בניית כיתות, לרבות נושא השאלת ספרים וכל מה שצריך לפתיחה חלקה של שנת הלימודים.

נושא נוסף הוא חסר גדול במורים, כפי שאנחנו שומעים, ובמנהלים. הייתי מבקשת לשמוע על זה דיווח להיערכות.

ונושא של מכרז ההצטיידות לבתי הספר, עם המשכ"ל, שתקוע במשרד הפנים ולא נחתם. תודה.

רבותי, המטרה של דיון של ועדת החינוך בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים היא בדיוק המטרה הזו, לשמוע את כל הסוגיות האלה, להציף אותן.

הצעה לסדר הדיון, חבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת וכל הנוכחים, באנו לדיון בנושא תשלומי הורים, שהוא נושא חשוב ומהותי, הוא נושא שאני בטוח שנדון עליו והוא לא יעבור כפי שהוא. נעריך את הדברים שכן צריכים לעבור ואת הדברים שלא צריכים לעבור.

יחד עם זאת, משרד החינוך מנסה, לפחות בעיניים שלי, להפוך את ילדי הגנים בחינוך המיוחד במוכר שאינו שרשמי לבני ערובה בנושא זה. משרד החינוך פנה וביקש ממני לקדם את נושא תשלומי ההורים, כאשר אם נעשה כך, את הדיון לגבי גני הילדים של החינוך המיוחד נערוך בעוד שבוע וחצי. אני רוצה להגיד לכם, חבריי, הייתי בשבוע שעבר במוסד במודיעין עילית, מוסד של 1,000 ילדי חינוך מיוחד.

זו הצעה לסדר.

אגיד תיכף בדיוק מה ההצעה. אני רק מקדים ואומר למה היא חשובה.

ילדים שלא יכולים לזעוק את הזעקה של עצמם, ילדים שמתקשרים עם הסביבה שלהם עם העפעף של העין ועם טבלטים, ילדים שאין מי שיזעק את הזעקה שלהם, ילדים שמשרד החינוך מפלה אותם. זה דגל שחור של אפליה, בניגוד לחוק. אין אף אחד שאומר שהחוק מאפשר לבצע את האפליה הזאת אך משרד החינוך ומשרד האוצר מאפשרים את האפליה הזאת ומפלים בין דם ודם, בין הרשמי לבין המוכר שאינו רשמי, בניגוד לחוק.

ההצעה שלי לסדר היא זו, שאנחנו נדון בנושא תשלומי ההורים ונעביר את מה שצריך, במיוחד את מה שחשוב: הביטוח, השאלת ספרים והדברים האקוטיים, אבל גם לגביהם, אני איאבק בכל כלי פרלמנטרי שיש בידי ולא אצביע עכשיו בעד העברתם כל עוד לא נקבל עמדה של משרד החינוך, כל עוד אני לא אקבל עמדה של משרד החינוך, שגני הילדים במוכר שאינו רשמי הולכים להיכנס, כמו בתי הספר של החינוך המיוחד של המוכש"ר.

אני מבקש להיצמד להצעות לסדר, כי כל חברי הכנסת אמורים לדבר עכשיו. תוכלו בזמנכם לומר.

זה הצעה לסדר, אדוני היושב-ראש.

זה לא הצעה לסדר. במקרה הזה קשרת בין הדברים ותקבל התייחסות. רק להזכיר, בדיונים של ועדת הכספים פניתי למר משה שגיא. רציתי לשמוע את העמדה המקצועית של המשרד, קודם כול שנדע. עזבו את סוגיית המימון – העמדה המקצועית של המשרד, האם הם רואים עין בעין, לפחות כמו בית המשפט, את השוואת גני המוכש"ר בחינוך המיוחד. לא קיבלתי תשובה, בצדק, כי הוא לא הסמכות לומר את זה. המנכ"ל נמצא כאן ואתן לו להתייחס לפני ההצבעה. בסדר?

כדאי שההתייחסות תהיה בכתב, אדוני היושב-ראש.

חברת הכנסת יעל גרמן, הצעה לסדר.

הצעה לסדר שקשורה גם לדיון.

רק זה, רק לדיון.

לדיון הזה, לא לדברים אחרים.

אני מבקשת פשוט להוריד את תשלום החובה האחרון שנשאר, שאין לו שום הצדקה, לא מוסרית ולא כלכלית, וזה הביטוח. כבר דיברנו מספר פעמים על כך שאם המדינה תיקח על עצמה את הביטוח, זה יעלה לה יותר בזול, היא תגיע להסדר נכון וזה יוריד מן ההורים תשלום שאבסורד שהם משלמים אותו. אנחנו מדברים על חינוך חובה.

אולי נוריד משהו אחר מן הטבלה בסכום גבוה יותר?

אומר לך מדוע, זאת שאלה טובה ואענה לך. מפני שאנחנו מדברים על תשלום החובה האחרון שנשאר ומפני שהתשלום הזה, ברגע שיעבור למדינה, גם יוריד מן ההורים, אבל בעיקר למדינה זה יעלה יותר בזול.

לא בהכרח.

אבל יש פה מכרז, עשו מכרז והגיעו ל-49 שקלים.

אנחנו יודעים יפה מאוד, דיברנו בינינו כאן.

תודה. הצעת הצעה. נשמע את המנכ"ל.

מיד. אני רוצה רק להשלים. יש בביטוח הזה כפילות מיותרת אבל אף ראש רשות לא ייקח על עצמו את האחריות. לעומת זה המדינה, בהסדרים שהיא עושה עם חברות הביטוח, יכולה להגיע להסדר זול, שאולי על חלק מן הביטוח יוותרו לה מפני שהיא מבטחת ביטוח צד ג' במוסדות, וכך ייצאו כולם נשכרים ולפחות השנה נוריד מן ההורים 49 ש"ח.

תודה. הצעה, מיכל ביטון, בבקשה.

אני רוצה להגיד את עמדתי.

אתה תדבר מיד. זאת הצעה לסדר. תתאפק.

אבל תן לי לדבר.

אתה ראשון הדוברים. אתחיל עם חברי הכנסת. עזבו את זה. הצעה לסדר, עידית סילמן.

הצעה לסדר: אחד, אנחנו רוצים להצטרף למה שאורלי פרומן ציינה ולהגיד שנפגשנו עם אותם ילדים של הגן בראש העין ויצאנו מן המפגש הזה מתוסכלים ומזועזעים ביחד עם יושב-ראש הבית היהודי, שר החינוך שדיבר על הנושא הזה, שצריך להעביר לגמרי את גילאי לידה עד שלוש להיות תחת משרד החינוך. אנחנו יודעים שהילדים לא מתחילים בחינוך רק בגיל שלוש.

מסכימים איתך. אני כבר 16 שנים מחפש את שר עבודה שאחר כך יהיה שר חינוך, את אותו שר עבודה שיוותר על המעונות כבר.

אנחנו מבינים שהיו שעות כושר, שהפסדנו אותן. אנחנו לא מתכוונים להפסיד אותן בפעם הזו.

בנוסף, בנושא המוּגנוּת של הילדים, אנחנו עדים למקרים מזעזעים בתקופה האחרונה, וגם בשבוע שעבר. אנחנו רוצים להעלות את זה לסדר כדי לבדוק מי נכנס לבתי הספר, איך הם נכנסים לבתי הספר ואיך אנחנו מגנים על הילדים שלנו גם בגנים וגם בבתי הספר.

תודה. מיכאל ביטון, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, המנכ"ל, קבעת פה סטנדרט של דיון מכובד, בבחינת בית הלל ובית שמאי: כשהקדימו דברי חבריהם לדבריהם. אז אתה תשמע את דבריי בקשב רב, והם יהיו נוקבים.

אני סומך עליך שבשלוש דקות תעשה את זה הכי טוב שבעולם.

יש מצב שאני מחזיר לך 20 שניות, אם לא יהיו הערות ביניים.

יאללה, קדימה, בלי הפרעות, בבקשה.

אמרת שתשלומי הורים צריכים להיגמר בישראל. אתה פעלת בנושא ואתה נלחם את מלחמתם של היחידים בבתי ספר. אני יודע את זה מפיצ'י ואיריס ואחרים: כשפונים אליך על עוול לילד שקיפחו אותו בגלל תשלומים, אתה נאבק. הגעת היום לעמדה שבה אתה יכול לגרום לממשלת ישראל לבטל את תשלומי ההורים, לבטל את הבלוף של חינוך חינם בישראל.

בישראל מתקיים בלוף של חינוך חינם. די אם תחבר את המספרים: 1,300 שקל בערך בתיכון תשלומי חובה מקסימליים, תשלומי רשות שהם חובה בפועל, ועוד 3,400 שקל תל"ן. אדם שישלם 5,000 שקל בשנה והוא מרוויח 5,000 שקל – הלכה לו 10% מן ההכנסה השנתית שלו. אדם עני יצטרך לשלם אלפי שקלים בבתי ספר.

מדינת ישראל קבעה בחוק בשנת 1949: חינוך חינם, ו-70 שנים היא משקרת לציבור ועושקת אותו. סיפור תשלומי הורים הוא פרשת הקישוריות של ממשלת ישראל. אנחנו אוהבים להסתכל על אנשי עסקים, איך הם עושקים את האזרחים בקישורית, ואז מבטלים את הקישורית וכחלון יוצא גדול, אבל אנחנו, ממשלת ישראל, אומרים: חינוך חינם, ומאשרים פה הוצאת אלפי שקלים. אתה ציינת שמה שנאשר פה זה עוד כלום לעומת מה שקורה בשטח.

אתה טענת שתשלומי הורים מגנים על העניים. אתה טועה בזה. בירוחם, שהייתי ראש העירייה בה, ילד לא לוקח אוכל לבית הספר כי הוא עני. כשואלים אותו: למה אתה לא אוכל? הוא לא אומר: אין לאימא כסף, הוא אומר: אני לא רעב. ולמה לא באת לטיול? הוא לא אומר: אימא שלי ענייה, הוא אומר: אני לא אוהב טיולים.

הייתי מצפה שהוא יאמר: נסעתי עם ההורים.

נו, אתה מחזק אותי.

הדבר הזה לא קרה. הרבה תנועות, ארגוני הורים, אנשים, אתה אישית ואחרים פעלתם בנושא. פה אין קואליציה ואופוזיציה. קיבלנו מתנה היום – לא קמה ממשלה, יש רק כנסת. עוד מעט תהיה ממשלה. עד אז קח את האתגר, אתה כיושב-ראש הוועדה. לא סתם הפרעתי למנכ"ל כשהוא אמר: בגני הילדים עשינו חינוך חינם. הוא התכוון שבדוח טרכטנברג הכניסו את גילאי שלוש וארבע במקומות שבעיירות פיתוח זה קיים כבר 30 שנים בחינם. אבל גם בגנים האלה משלמים כמה מאות שקלים, אבל לא מופיעה שם הזנה, שזה עוד מאות שקלים, ולא מופיעות עוד הוצאות שלוקחים בגנים: סל טבע וסל תרבות.

לכן אציע את הדבר הבא, ואני מקווה שתלך איתי, באמת הצעה מעשית. בואו נעצור את הכול היום ונבקש מן השר והמנכ"ל להציג לנו מתווה של חמש עד עשר שנים שבמהלכן יבוטלו תשלומי הורים בישראל, כאשר השנתונים הראשונים שייכנסו בשנה הקרובה לביטול כל תשלומי הרשות זה גילאי 3, 4, 5. זה בסך הכול 300 שקל, לפי החישובים פה, כפול מספר ילדי הגנים בישראל.

לכולם? למי שיש לו ולמי שאין לו?

לכולם, אבל נשפה עיריות. ערים במעמד סוציו-אקונומי נמוך שבהן העיריות מקבלות מענקי איזון – נשפה אותן ב-70%–80% על אובדן ההכנסה הזה, כי הן מממנות בפועל את הפערים האלה; ואילו את האחרים נשפה ב-50%. ונגיד להם: השנה הבאנו בשורה, ילדי גנים לא ישלמו. בשנה הבאה ילדי א'-ב' לא ישלמו. על פני חמש שנים.

דיפרנציאלי?

נמחק את החרפה של תשלומי הורים.

אם הבנתי אותך, אתה אומר: בואו נבטל תשלומי הורים.

כל פרויקט חדש שמשרד החינוך עושה נכון להיום הוא דיפרנציאלי. סוגיית האי-שוויון בחינוך שנובעת מעושר מוניציפלי לא נפתרה והגשתי עתירה לבג"ץ על זה. אני לא מביא את זה לסדר היום עכשיו כי זה דיון ארוך שיתקיים אחרי הבחירות, יש לנו מספיק צרות עכשיו.

אני אומר לך, מרגי, הלב שלך במקום הנכון, האמירות שלך במקום הנכון. אתה מש"ס, אתה גדלת עני כמוני בבאר שבע, לא קיבלת הכול. אבל כשאנחנו הלכנו לבית ספר בשנות השבעים הייתה לך מבשלת וחדר אוכל ואחות וחווה חקלאית, ואימא שלי ואבא שלך לא שילמו.

שילמו.

אבא שלי הלך לשמור בשער בית הספר במקום לשלם, לא היה לו כסף.

מי שלא שילם לא היה הולך.

לסיום, 20 שניות. 20 השניות שהבטחת לי לחסוך – לקחת אותן.

זה היה ברוטו או נטו?

נטו וברוטו.

אסיים. סיעת כחול לבן תצביע נגד תשלומי הורים, אלא אם כן תציגו מתווה של ביטולם על פני תוכנית רב-שנתית. לך יש את היכולת, וזו השעה לעשות את זה.

תודה. אורלי פרומן, את רוצה להוסיף על ההצעה לסדר או שתתייחסי בהמשך?

בהמשך.

עידית סילמן.

בהמשך אני רוצה להתייחס.

אין בהמשך. אני עושה סדר. אני לא רוצה אחר כך לחזור רוורס. הרוורס שלי מקולקל. אורלי פרומן, בבקשה. לאחר שני חברי כנסת אתן לאורח שרשום אצלי. בין האורחים ידבר רק מי שכתב פתק. אין יותר פתקים, יש בידי די פתקים עד שעה 4 אחר הצוהריים.

אני רוצה להצטרף לקריאתו של חברי מיכאל ביטון. נושא של תשלומי הורים – שאני באופן אישי כמובן מכירה אותם היטב משנותיי הרבות במערכת החינוך – אני אומרת לכם את האמת, כל פעם צריך היה להתפתל: מה זה תשלומי רשות שחובה לשלם אותם, מה זה תשלומי רשות. אלה תשלומים שמערכת החינוך חושבת שטיולים והצגות ומופעי תרבות הם חלק מתהליך חינוכי שכל ילד וילדה במערכת צריכים לעבור וצריכים לקבל מקטנוּת ועד שמסיימים את בית הספר, בדיוק כפי שהם צריכים ללמוד ספרות, מתמטיקה, תנ"ך וכולי. אז מה זה תשלומי רשות? וכל פעם מתפתלים עם האמירות האלה.

חברים, אם הטיולים והאמנות והתרבות והמסיבות הם חלק מתהליך חינוכי לימודי אז הם חלק שצריך להיספג על ידי המדינה. הנטל הזה על המשפחות הצעירות – אני מוסיפה את מה שהתחלתי בהצעה לסדר אחרת, אקח גם את הנטל שמוטל עליהם בהוצאה על הגנים הפרטיים ועל מעונות היום, שלכאורה מסובסדים אך עולים אלפי שקלים, ולפעמים יש יותר מילד אחד שנמצא בגילאים האלה, נוסיף את אלפי השקלים שמופיעים פה כשמדובר בתשלומי הורים, והתמודדות עם יוקר המחיה – חברים, אנחנו רוצים את הדור הצעיר גדל פה בארץ בכבוד. זוגות צעירים שלומדים ומתפתחים רוצים ללדת ילדים ולגור פה במדינת ישראל שלנו בכבוד.

לכן אני מצטרפת להצעה ומבקשת מן המשרד, בפרק זמן שאתה תקבע, אדוני היושב-ראש, להציג לנו מתווה להורדת הנטל הזה מעל המשפחות הצעירות, ולקחת אחריות מלאה על כל מה שהילדים צריכים לקבל במערכת החינוך, בלי קשר לשאלה איפה הילד נולד, למי הוא נולד ואיפה הוא גדל. תודה רבה.

ולהתחיל בביטוח.

תודה. עו"ד אייל בן יהודה באום, תציג את עצמך. לאורחים יש שתי דקות.

שלום לכולם. שמי אייל בן יהודה באום. אני משמש כיו"ר הנהגת ההורים הארצית.

לא אחזור על כל הדברים שנאמרו פה. רק אומר את הדבר הבא: הגיעה העת לקחת מנהיגות. צריכים לחדול כאן ועכשיו מן הפארסה הזאת שמאשרים אותה מידי שנה. מדובר במס גולגולת שאנחנו דורשים לבטלו.

שמעתי פה את המחוקקים בכמה רעיונות בהחלט מניחים את הדעת להוביל רפורמה שתתחיל היום, על פני מספר שנים, שתביא לביטול גורף של כל התשלומים.

דבר אחד לא נאמר פה. נאמר פה על כל הוועדות שחזרו ואישרו שהפערים החברתיים הגדולים במדינתנו הם פועל יוצא של אותם תשלומי הורים. נאמר פה גם שהדבר הזה גורם עוול חברתי ראשון במעלה. מה שלא דובר הוא השסע החברתי וריב האחים שהדבר הזה גורם בבתי הספר. הרי מה קורה? בא הורה ואומר: רגע, פלוני אלמוני לא משלם, אבל אימא שלו קנתה חולצה חדשה. זאת אומרת שהיא כן יכולה הייתה לשלם. חבר'ה, יש פה בעיה חברתית, שסע בין הורים. בקבוצות הווטסאפ אוכלים האחד את השני.

אדם שיושב במשכן המכובד הזה יש לו תפקיד. עליו להוביל שינוי חברתי. לא יעלה על הדעת שאתם תגלגלו עיניים ותאמרו: ההורים צריכים, ההורים נדרשים. חברים, אתם מחוקקים, נבחרתם לשם כך, ואולי תיבחרו גם בקרוב. אנחנו דורשים שינוי כאן והיום. אנא מכם, הצביעו בעד רפורמה שתתחולל היום. תודה.

תודה. דליה פרץ, יושבת-ראש תא מנהלים ארצי, הסתדרות המורים. אני מבקש שאחד מן האנשים שדיבר קודם יקום וייתן לה לשבת, בבקשה.

צוהריים טובים. אני דליה פרץ, אני מנהלת בפועל, יושב-ראש תא מנהלים בהסתדרות המורים.

קודם כול אני רוצה לברך על ההתכנסות של הוועדה במציאות הפוליטית הקשה, ורוצה לבקש מחברי הכנסת שלא יציבו את המנהלים במצב שהם לא יוכלו לפתוח את שנת הלימודים כתיקנה ושלפחות נוכל לפתוח את השנה ללא קשר לתשלומי ההורים. כמובן שאם לא נוכל לבטח את הילדים לא נוכל לפתוח את שנת הלימודים. זה דבר שהיה לי חשוב מאוד להבהיר.

דבר נוסף, אני רוצה לבקש שתשלומי ההורים לא ייגבו על ידי מנהלי בתי הספר וגם לא על ידי המזכירות מטעם הרשויות. הדבר הזה גורם לחיכוכים רבים בין הורים לבין מנהלי בתי ספר. אף על פי שלא נמצא פתרון, כפי שאמרת בתחילת דבריך - - -

אבל את הניהול העצמי אתם אוהבים.

אנחנו אוהבים כל מה שטוב לילדים.

שאלתי שאלה. זה לא דיון. לסכם בבקשה גברתי.

אני חושבת שהפכו את המנהלים לגובים בשם המדינה ואני מבקשת שמישהו אחר יעשה את זה.

דבר נוסף, אני מודה מאוד על המלגות שמשרד החינוך נותן לילדים. זה מקל. אני רוצה לספר לכם שאני ניהלתי בעבר בית ספר במדד סוציו-אקונומי 9.7, שרק המגזר הערבי מתקרב אליו, עם האוכלוסייה הכי חלשה שיש, והמלגות עוזרות. אבל הן לא מספיקות ועדיין אין כלים למנהלים לעמוד מול מציאות שילד מגיע לטיול גם אם הוריו לא משלמים. שמעתי אותך קודם כשאמרת שאין מנהל שלא יוציא ילד לטיול, אבל מה עושה מנהל שהמלגות לא מספיקות ושצריך לשלם לספק וצריך לעמוד בבקרה?

גברתי, את רוצה שאתן לך עכשיו סדנה על איך מנהלים בית ספר? יש תקציב מחוז. תקשיבי, הטענות שלך עומדות בפני עצמן. כל ניסיון להביא כל מיני תוספות רק מקלקל אותן. אמרת את העמדה שלך.

דבר נוסף ואחרון, אני רוצה לברך על תוכנית השאלת הספרים. יחד עם זאת, בשנים האחרונות חוזרי המנכ"ל מחייבים אותנו בבתי הספר היסודיים לכתוב במרביתם. אנחנו בבתי הספר היסודיים מקבלים כבר כמה שנים כ-280 שקלים והמחיר לא מתעדכן לפי עלויות הספרים. לפעמים אנחנו נאלצים לעשות שיקולים תקציביים על פני שיקולים פדגוגיים ופוגעים באיכות ההוראה והפדגוגיה.

המנכ"ל התייחס לפני כן.

רגע, להעלות את המחיר? לא הבנתי.

את מה שהמדינה נותנת להם.

לא אמרתי להעלות.

המדינה תסבסד.

מה לעשות, זאת המציאות שאנחנו מתמודדים איתה.

אין ספק. תודה. עידית סילמן, בבקשה.

אני רוצה להגיד שמאז כניסתו של השר לתפקיד הוא עמל כדי להביא את הפתרונות הכי טובים למערכת החינוך. אנחנו נידרש להרבה נושאים גם ביום שאחרי.

נאום בחירות.

נידרש להרבה נושאים שעל סדר היום גם ביום שאחרי.

אני מציינת שבהחלט הנושא של תשלומי ההורים היה אמור לעבור מזמן ואנחנו נדרשים אליו רק עכשיו, ותשלומים שאנחנו דאגנו שבחלקם לא יעלו השנה למרות שהיו אמורים לעלות. גם נושא הביטוח, כפי שציינו, גם נושא ההזנה, גם נושא השאלת הספרים, שהם דברים חשובים מאוד, בעיקר לאוכלוסיות המתקשות. ובמקביל יש להמשיך את אותו תהליך שאנחנו מדברים עליו, גם של הבקרות וגם של המלגות.

החינוך המיוחד הוא נושא שנמצא בנפשו של שר החינוך, וביקשנו דיון מיוחד בנושא הזה והשגת תקציב. חשוב לציין את זה.

תודה. ומה שלא חינוך מיוחד?

לגבי מערכת הגבייה – אני בעד גבייה דרך הרשויות המקומיות, כך שמי שזכאי להנחה - - -

יביאו לנו כל מיני עורכי דין.

אדוני היושב-ראש, כפי שיש מערכת, שהרשות המקומית יודעת לבצע גבייה דיפרנציאלית עם הנחות בארנונה לתושבים, אפשר לבצע את אותו מהלך מול הגבייה של תשלומי ההורים.

הלוואי. תעזרו לי כשנכונן את הכנסת הבאה.

אני איתך, אדוני היושב-ראש.

כולנו נשלב ידיים ונעשה את זה.

אוסנת מארק, מאחר ואמרת רק הערת ביניים אז יש לך כעת את רשות הדיבור.

קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מצטרפת למה שאמרת בתחילת הדיון, שבסופו של יום – קודם כול אף אחד מההורים פה לא יחשוד בי שגדלתי בהרצליה או משהו כזה ולכן אני חושבת שתשלומי ההורים מחויבים. אני גדלתי באופקים. אני גם יודעת מה זה כשאין להורים כסף לשלם עבור טיול שנתי או עבור ספרים וחוברות.

אני חושבת שבמציאות הקיימת נכון לרגע זה, אם נביא את זה לסיטואציה שאנחנו מבטלים את כל תשלומי ההורים האלה, הילדים היחידים שיינזקו מכך באופן ישיר הם החלשים, ואומר למה. כאשר להורה חזק, לאוכלוסייה חזקה יש כסף, יש להם גם סוכן ביטוח של הבית ואז הם יודעים אצל מי לבטח את הילד שלהם, אבל מי שאין לו הורה חזק אפילו לא יודע מה זה סוכן ביטוח, לא יודע למי לפנות.

לפני הישיבה כאן היום בוועדה ישבו איתי חלק מן ההורים ואמרתי: חבר'ה, תקשיבו, הנושא הזה נפיץ, הוא נושא חשוב, צריך לטפל בו. אמרתי את זה גם ליניב חליבה טולדנו שיושב פה ביציע. אמרתי: הנושא הזה חשוב, צריך לטפל בו, אבל היות והממשלה היא ממשלת מעבר, התפזרנו והכנסת הזאת לא מכונסת, אבל למרות זאת מצאנו לנכון כן להתכנס היום וכן לדבר על הנושא וכן לראות איך אפשר לפתור את זה לבאות. אנחנו מבטיחים, אני באופן אישי מבטיחה שבכנסת הבאה גם אגע בנושא תשלומי הורים. אבל כרגע בסיטואציה הזאת, שאנו נמצאים פסע מפתיחת שנת הלימודים הבאה, אין לנו הרבה יותר מדי מה לעשות. צריך לקחת פה אחריות ולפתוח את שנת הלימודים.

פיצ'י, כשאתה תדבר לא אתן לאף אחד לצחוק עליך או ממך.

אף אחד לא יכול לצחוק. מדברים פה בנושאים מספיק חשובים. לכן אני אומרת גם לחבריי מכחול לבן: קחו פה אחריות. צריך לפתוח את שנת הלימודים בצורה מסודרת. יש ילדים שיצאו עכשיו לחופשה וכבר מתארגנים לפתיחת שנת הלימודים הבאה.

יש השאלת ספרים – אני באופן אישי זוכרת, כשהיו לי ילדים הרבה יותר קטנים הייתי משקיעה המון כסף ברכישת ספרים. זה לא המצב היום. אני לא חושבת ש-280 שקלים זה מעט כסף אבל זה הרבה פחות ממה שעולה לקנות את כל הספרים האלה בחנויות פרטיות.

קחו אחריות. צריך לפתוח את שנת הלימודים בצורה מסודרת.

תודה. פיצ'י דובינר, הלוחם הגדול, בבקשה.

צוהריים טובים. אני מוביל המאבק לחינוך חינם בישראל.

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הורים יקרים, קודם כול אני רוצה לבקש סליחה מן הגברת אוסנת מארק, חברת הכנסת שדיברה עכשיו. לא צחקתי עליך, פשוט צחקתי במקום לבכות כי בכל שנה אנחנו פה ואנחנו שומעים שזה דחוף כי מתחילים הלימודים – מי כמוך יודע – ושאנחנו חייבים, חייבים. שומעים את אותן המילים בכל שנה מחברי כנסת אחרים.

אני יכול להעיד שהוא דובר אמת.

לא צחקתי ואני מתנצל אם כך נתפסו הדברים.

בהמשך למה שאנחנו שומעים פה, אני רוצה לצטט את מנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבואב, שאמר לפני ארבע שנים: "ב-1949 דוד בן גוריון, כשלא היה כסף למדינת ישראל, חוקק את חוק חינוך חינם." אני שואל את מנכ"ל משרד החינוך: איפה אנחנו היום ואיפה היינו אז? אז באמת לא היה כסף. יש כסף.

היו 1,000 תלמידים.

היו קצת יותר מ-1,000 תלמידים. אני רוצה להגיד לך שיש כסף, כולם יודעים שיש כסף, כולם יודעים איפה יש כסף. זה עניין של סדר עדיפויות, כבודו. מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים להפסיק לשלם. אני קורא להורים לא לשלם. אני לא משלם כבר תשע שנים ואמשיך לא לשלם. אל"ף, כי אני משלם מסים, שם נמצא הכסף. אנחנו הולכים להפסיק את הבושה הזאת. אנחנו שותפים באישור של הדבר הזה, ואני מסתכל לכם בלבן של העיניים, לכל אחד ואחד מכם: כל מי שיאשר את תשלומי ההורים פוגע במדינת ישראל, פוגע בחברה הישראלית, וחמור מזה, פוגע גם בביטחון ישראל.

לסיום, כבודו, אנחנו נמשיך לשלם. אני רוצה להגיד לך תודה כאן, חשוב לי להגיד את זה, תודה לך על כך שבמשך כל השנה, מאז שאנחנו בקשר משנה קודמת, אתה עוזר להמון ילדי ישראל לקבל ספרים, לצאת לטיולים. אני פונה למשרד שלך כמה פעמים בשבוע והדברים נפתרים. מגיע לך באמת כל הכבוד. יישר כוח. תודה רבה.

תודה. עו"ד הרן רייכמן, בבקשה תציג את עצמך.

הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה, בפקולטה למשפטים.

אגיד רק מילה על הסיפור הזה שיהיה בשנה הבאה. לפני פחות מעשור משרד החינוך אישר גביית תשלומים בסך יותר ממיליארד שקלים. היום מדברים על בין 5–6 מיליארד שקלים. כל הדיבור הזה, שזה לא זז, עולה ויורד.

על מה אתה מדבר? על התל"נים?

דרך התל"נים. זה שוועדת החינוך של הכנסת יושבת פה ומסכימה לאשר גבייה ולו של שקל בלי שמשרד החינוך יוביל את התל"נים, היא עושה צחוק מעצמה ומהחוק, זאת האמת. היום במדינת ישראל, כל מי שמכיר את הנתונים, יש בתי ספר לעשירים ולעניים. נכנס פה שר חינוך חדש. באוכלוסייה הדתית בירושלים אין ילד עני שיכול ללמוד בישיבה או באולפנה רצינית, ואתם הולכים לאשר את התשלומים האלה. אין להם בתי ספר ללמוד בהם.

לכן הצהרתי בפתיח: התחלתי במאבק, לא הצלחתי בו, בסוגיית התל"נים, תוכניות לימודים נוספות. זה במסווה של תוכניות לימודים נוספות. זה מכשיר שעושק את ההורים.

משרד החינוך עשה עבודה, בדחיפה של הוועדה, אני מרשה לעצמי בצניעות לומר את זה, ויש הסדרה, לא מספקת, מבחינתי לא מספיק. על פי השקפת העולם שלי בכלל זו בעיה קשה. אני טוען שהורים שרוצים לשלם כסף בשביל תוכניות לימודים, ובתי ספר שרוצים להיות מיוחדים יתכבדו וירדו מן השולחן של הממלכה. כל עוד הם יושבים בשולחן של הממלכה, יש חוקים של הממלכה. מי שחושב שהוא יכול לממן את החינוך של הילדים שלו, שילך לבתי ספר פרטיים. הנה אני מציג כאן את תפיסת העולם החברתית שלי. מן המקום הזה אני אומר: כן, אני לא יכול לכפות על הורים שרוצים לתת לילדים שלהם חינוך ברמה אחרת, בסגנון אחר. שיהיו פיקוח ובקרה מסוימים של המשרד, מינימלי, לראות שלא מגדלים לנו כאן שורש פורעי רוש ולענה, אבל שירד מן העגלה התקציבית של המדינה. הוא לא יכול ליהנות גם מן העגלה התקציבית של המדינה וגם להעצים את הפערים בחברה. אנחנו נמדדים בפערים בתוך מערכת החינוך. אני מסכים אתך: יש בתי ספר לעשירים, יש בתי ספר לעניים, ויש רשתות חינוך עושקות, שמתעשרות שלא בדין ושלא ביושר. אני מסכים איתך. הינה אני אומר לך: הסיוט שלהם יהיה שאני אהיה בקדנציה הבאה יושב-ראש ועדת החינוך. אני לא מתכונן להרפות בסוגיית התל"נים, נקודה.

אדוני, רק אגיד כך: לך ולחברי הכנסת שנמצאים פה יש פעם בשנה סמכות רגולטורית, שאתם באמת יכולים להשפיע במובן העמוק.

תבוא לכאן כל השנה, אוכיח לך כמה סמכות ויכולת, גם לא רגולטורית, יש לוועדה הזאת מול המשרד.

אדוני, ישבתי בישיבות, ואתה עושה. אבל אם לך יש יכולת היום להגיד - -

מתוך אחריות: אין לי את היכולת.

תעשה תוכנית רב-שנתית.

- - אני לא אאשר אף תשלום בלי שאתם מביאים לכאן את כל התל"נים. אתה יודע שזה מושחת, אתה יודע שזה חוסר שוויון.

אני מסכים איתך. תודה.

חבר הכנסת, גדי יברקן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הוועדה, כבוד מנכ"ל משרד החינוך, שאני מעריך מאוד באופן אישי, הדבר החשוב שהחזיק את עם ישראל, כל אחד במדינה שבה היה, הוא החינוך. "עם הספר" זה לא רק לכתוב ספרים או לקרוא ספרים אלא הפכנו את החינוך שלנו לביטחון האישי והקהילתי של כל עם ישראל. אני רוצה להאמין, ואני מאמין שבמדינת ישראל משרד הביטחון האמיתי שלנו אמור להיות משרד החינוך, ואם אהיה יותר ספציפי, החינוך לדעתי הוא כיפת הברזל שלנו. כל עוד במערכת החינוך יש פערים חברתיים בתוך החינוך, כך אנחנו מקבלים את אותם חניכים גם בצה"ל וגם בשאר המוסדות האחרים.

אני חושב שתשלומי ההורים מיותרים. מדינת ישראל היא מדינה עשירה עם אזרחים עניים. לפני שלוש שנים הבטיחו לנו, כאשר מצאנו את הגז בלווייתן, שהעם בישראל הולך להיות עשיר. מאז שבישרו לנו את ההודעה העם נהיה יותר עני והעם נהיה יותר מנוכר.

תשלומי ההורים זה דוגמה קטנה למה שקורה בתוך החברה כולה. לכן לבקש תשלומי הורים זה בעצם להמשיך להנציח את הפערים החברתיים, שגם כך בעוכרינו בחברה הישראלית. ילד שלהורים שלו יש יכולת לשלם – זה אומר שילד שלהורים שלו אין יכולת לשלם הוא מחוץ לכיתה ומחוץ לחברה, עם הבושה שילד לא יכול להיכנס לאותה מסגרת, מתוך ידיעה שההורים שלו לא שילמו. אנחנו נתקלים אפילו באירועים שבהם ילדים לא יוצאים לטיולים שנתיים ואפילו לא יוצאים למסיבות בין חברים. הדבר הזה צריך להיות באחריות המדינה, זאת אומרת שיש כסף. העניין הוא חלוקה תקציבית. בחדר שעל ידינו, בוועדת הכספים יש חברי כנסת שמקבלים כספים בהסכמים קואליציוניים והכסף של אותם חברי כנסת הולך לעמותות שהם פועלים איתן. המדינה צריכה להציב קו אדום ולהעביר את הכספים האלה למערכת החינוך. הכסף הזה, שמגיע לדוגמה מהסכמים קואליציוניים, יכול לתת מענה לחינוך.

אתה עושה עוול לחברי הכנסת. חברך לסיעת כחול לבן, חרוץ ונמרץ, מיקי לוי, נאבק בדיונים בוועדת הכספים ולא רצה לאשר תקציב עד שיאשרו תקציב למכון הוולקני.

מצוין.

זה לא עמותות. זה לא "אין העברה לעמותות". כל אחד - - -

כל אחד פועל מאיפה שכואב לו.

זה לא עמותות ו"אין העברה" או "יש העברה".

אני מסכים. זה רק כדוגמה.

אני רוצה לסכם את דבריי, אדוני היושב-ראש, אני שמח מאוד שאתה, שמהווה דוגמה אישית לדיון הזה, גם בוועדת החינוך שהובלת, וחברי חבר הכנסת מיכאל ביטון שציין את זה וחברתי חברת הכנסת אוסנת מארק, כשאת מדברת על לקחת אחריות – יש פה הפקרות מוחלטת של ממשלת ישראל במערכת החינוך ואי אפשר לדבר על לקיחת אחריות כאשר כל הממשלה מתנערת מאחריות.

תודה. יבגני סובה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מנכ"ל משרד החינוך, קודם כול אתחיל מן הסוף, לצורך הפרוטוקול. אנחנו כן מתנגדים לתשלומי ההורים. כשאני אומר "אנחנו", אני מתכוון לישראל ביתנו. גם כשישראל ביתנו הייתה בקואליציה נציגים של ישראל ביתנו הצביעו נגד תשלומי ההורים.

אני קורא פה מאמר מן החומר שהוכן לוועדה. אני רואה שיש פה גידול מצטבר של 17.4% בחמש שנים. אני שואל אותך, אדוני - - -

במה הגידול? באיזה סעיף?

יש פה גידול בתשלומים בין שנת 2012 לשנת 2016. אלה נתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

תשלומי ההורים הם ללא שינוי, מה שהוועדה מאשרת.

הודגש פה שזה ללא שינוי, כך הדגישו גם בפנייה של שר החינוך. אני רוצה לשאול את אדוני המנכ"ל, וכמובן בהמשך תוכל להתייחס לזה, מה נעשה במשרד החינוך כדי להגיע לביטול הזה? כפי שאומר אדוני היושב-ראש, שבלב שלו הוא רוצה לבטל את התשלומים. אנחנו איתך, אנחנו גם רוצים שהם יבוטלו. השאלה האם משרד החינוך עושה משהו בנידון, או שפשוט קל להתייחס לכסף הזה שניתן לגבות מן ההורים.

אני רוצה להגיד עוד נקודה חשובה לחברים שלי מכחול לבן. הרי תראו מה קורה פה. אנחנו דנים בנקודה הזאת, ובסופו של דבר תהיה הצבעה ולממשלה יש רוב. למה? למה בוועדת הכספים יש תיקו? כי בוועדת הכספים הגיעו להסכמות שאין רוב לממשלה, כי 60 מול 60 זה לא רוב. אז איך אתם, הנציגים של כחול לבן, למעשה ויתרתם?

אנחנו לא ויתרנו. אנחנו מצביעים נגד.

יבגני, שאלת שאלה. עשיתי טעות. המפתח הוא אחד לשמונה חברי כנסת ונתתי לישראל ביתנו אחד לחמישה חברי כנסת, עשיתי טעות.

אז תודה רבה לאדוני היושב-ראש. אם יש הסכמות, ויש ועדות שכן דורשות הסכמות, אז אני חושב ש- - -

תנוח דעתך. הוועדה לא הייתה קמה בלי ועדת ההסכמות.

אני מסכים איתך גם.

זה מתוך גילוי אחריות של כחול לבן, אני אומר את זה.

בלב שלך אתה כפי שאמרת, אבל אני לא יודע מה התוכניות שלך לחודש הקרוב. מבחינתי אפשר בכל יום לבוא לכאן ולדון בנושא הזה. אם אין הצבעה אז בואו נבוא לכאן בכל יום לפני פתיחת שנת הלימודים.

חבר הכנסת סובה, לידיעתך, אנשים מן הקואליציה - - -

הנה, יש פה בשורה טובה: אין פה רוב. זה מצוין. שמחתי.

תגיעו ביניכם להסכם, אין לי בעיה, אבל בחוץ.

נשמע כמה חברי כנסת כי חלק מהם ממהרים. חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה.

אדוני היושב-ראש, מכובדי, אני יושבת פה ולמען האמת אני קצת בהלם. אנחנו מדברים על החברה הפריפריאלית והמודרת בישראל, על אוכלוסייה חלשה – על ערבים, על דרוזים, על בדואים, על בני עולים, על חרדים, על אנשים שנמצאים לעתים בחיי הישרדות תמידיים. זה לא דיון על 49 שקלים. זה דיון כללי על תשלומי הורים. אני יושבת פה ומסתכלת על הנתונים, אני מגיעה ל-5,500 ש"ח לילד, בזמן שדווקא באוכלוסיות הפריפריאליות בחלקן יש הרבה ילדים.

כמה לילד?

5,500 ש"ח.

מאיפה הבאת את הנתונים הללו?

1,400 ש"ח פלוס 3,500 ש"ח.

סליחה, היום אנחנו לא מאשרים תל"נים.

כבודו, פריפריה חברתית. אפשר לגור במרכז תל אביב - - -

אמרת שאת בהלם.

מרגי, מצלמים אותה. איך היא לא תגיד שהיא בעד הפריפריה?

בואו נכבד. רגע, את אמרת 5,500 ש"ח. אני רוצה לחדד. אנחנו היום מאשרים אך ורק תשלום חובה ותשלומי רשות, נקודה.

אבל הדיון רחב יותר.

הכול פה פוליטי למצלמות, סתם לזרוק סכומים באוויר, סתם להגיד דברים. מה קרה פה?

הדיון רחב יותר. אדוני מנכ"ל משרד החינוך, קיבלתי פניות על ילדים שהורדו מהאוטובוס בטרם האוטובוס יצא לטיול שנתי, וזה אבסורד. מעבר לתשלום אנחנו מדברים על דיני נפשות. ילד שנפגע – כן יש תל"נים, כן מדובר על תל"נים, ואם תל"ן נמצא במהלך שעות הלימודים, במהלך היום וילד לא יכול להיות שותף בו – זה נזק לטווח רחוק. אנחנו פוגעים בילדים האלה. אנחנו מדברים על דיני נפשות. זה לא ה-49 שקלים. זה הדיון הכללי, ואנחנו חייבים להבין שהחברה המוחלשת, החברה הפריפריאלית זקוקה לתמיכה וחיזוק ולא שנחליש אותה.

לפני 13 שנים, כבוד היושב-ראש, בוועדת החינוך נאמר שטיולים, סיורים לימודיים, סל תרבות ופעילות חברתית הם חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים וגם ילדים שאין להם זכאים לזה.

היא צודקת.

זה חלק מן הדיון.

למה ללכת למה שנאמר לפני 13 שנים. אמרתי את זה גם היום. אני מבקש ממך לסכם.

אני רוצה להציע ולבקש שננסה לתעדף את התשלומים, לחוקק חוק הכפפת התל"ן לוועדת החינוך כדי שתהיה איזו ביקורת על הדבר הזה.

הרמת להנחתה. ביחד נעשה את זה בכנסת הבאה.

כן לדרוש שתשלומי התל"ן, לנסות לבחון שיהיו לפי הכנסות של ההורים ומצב סוציו-אקונומי.

בנושא אפליית החינוך המיוחד, אני יודעת שיתקיים עליו דיון, אבל זה ממש בנפשי. כל פעם מעלים את הדיון על נושא החינוך המיוחד וזועקים: זה החרדים, זה החרדים. אז לא, זה לא רק חרדים, חייבים לציין. נושא החינוך המיוחד במוכר שאינו רשמי, מדובר גם על ויצ"ו ועל בית אפשטיין – יש לי פה את הטבלה – ועל דרוזים ועל ערבים. חייבים להבין שזה לא רק החרדים. זה דיון שצריך להעלות אותו.

ואם זה רק נוגע לחרדים אז מותר להפלות?

לא. זה נוגע לאוכלוסייה מודרת.

בקשה אחרונה, בהמשך לדבריה של חברת הכנסת עידית סילמן, אני מבקשת שיתקיים דיון. פנינו בנוגע לנושא של מוּגנוּת. פניתי לשר החינוך בבקשה שיחייבו לעמוד בחוזר מנכ"ל. לא עומדים בחוזר מנכ"ל בנושא הזה וחובה לעשות את זה.

תודה. קטי שטרית, בבקשה.

למען האמת יש לי כבר כאב ראש מן הדיון היום. פתאום עכשיו גיליתי שיש לי בעיית קשב וריכוז כי הצד הזה של האוזן שלי הרג אותי היום.

חבריי שיושבים לשמאלה של חברת הכנסת שטרית, אשים עין עליכם.

כשדיברת על הצעות לסדר דילגת עליי, אז אני רוצה לחדד רק לגבי גני הילדים של המוכש"ר. אני רוצה שנצא בסיכום היום, שייכתב בפרוטוקול לו"ז, מתי הדיון הבא.

זה לא דיון. צריך הצהרה שמשרד החינוך מכיר בכך שהם צריכים להיכנס.

חד-משמעית, לחדד את זה.

נשמע את המנכ"ל לפני ההצבעה.

יפה. ולגבי הילדים עם האלרגיה.

אם זה לא כתוב – אני לא מצביע בעד, שתדע. אני מודיע כבר עכשיו. שיהיה כתוב.

אנחנו במדינה דמוקרטית, למרות שיש מי שחושבים שאנחנו לא במדינה דמוקרטית. כחבר כנסת תעשה מה שאתה חושב. אין כפייה.

ולגבי הילדים עם האלרגיה. אני רוצה נחדד גם את הנושא הזה, שהמנכ"ל יאמר לפרוטוקול את תשובתו לגבי הילדים עם האלרגיה, חד-משמעית: האם נלקחת מהם הסייעת.

יש לי שאלה: איזה אחוז מן הילדים את כוללת בזה?

כבר אחד מספיק בשבילי.

אני שואל באמת.

אני אימא לילד אלרגי. אני לא מאחלת לכם לראות, למרות שהוא כבר בן 30.

בסך הכול שאלתי שאלה.

אבל קיבלתי השבוע תמונות מהורים, מזעזעות, של ילדים בהתקף אלרגיה.

עוזי, תודה, אני אענה לך.

זה לא עניין של אחוזים, זה לא משנה. זה עניין של סכנת נפשות.

למען הגילוי הנאות, אני קטי שטרית הייתי מורה הרבה מאוד שנים, מרצה, לימדתי מכיתה א' ועד ללימודים אקדמאיים. אני באה מתחום החינוך. הייתי גם ראש מטה של שר חינוך.

אפרופו שרי חינוך, אני לא יודעת כמה מכם זוכרים את כל הרפורמות הגדולות שנעשו במדינה, אני לא יודעת אם אתם יודעים כמה כל רפורמה עולה. בואו נתחיל מרפורמת דברת, רפורמת יום לימודים ארוך.

את תקבלי ורטיגו.

אופק חדש, עוז לתמורה, סייעת שנייה, חמש יחידות, וכו' וכו' וכו', כך שבאמת המשרד מתרוקן בכל שנה מסכומים גבוהים מאוד. אני מקווה מאוד שהשר הקיים והשר הבא או השרה הבאה לא יעשו רפורמות ויתייחסו לרפורמות הנמצאות כרגע.

אהבתי שאמרת "השרה הבאה". בבקשה לסכם.

אפרופו סייעת שנייה, הלוואי שיבינו סוף-סוף במשרד החינוך שכיתות קטנות הרבה יותר טובות מאשר עוד סייעת ועוד סייעת.

לגבי הסעיפים – אני מדברת עם חבריי ממשרד החינוך ואני מסתכלת פה על האנשים היקרים, שעם חלק גדול מהם עבדתי והיה לי כיף, אלה אנשים נהדרים. אבל לפעמים יש מה שנקרא רוח המפקד. אני פונה אליהם. צריך לרסן את כל סיפור המסיבות. אני רואה פה את הסכומים, אני רואה פה את הכספים.

יהיה דיון מיוחד לפתיחת שנת הלימודים.

אמרתי שאני מדברת עכשיו על הסעיפים. לגבי המסיבות, במיוחד בכיתות י"ב – זה באמת הפך להיות מאוד-מאוד – אנחנו אולי מחקים קצת את אמריקה. אנחנו עדיין לא ארצות הברית.

לגבי נושא ההזנה, וזה למנכ"ל המשרד – הייתי בביקור בבית ספר שיש בו נשירה של ילדים כי הם הולכים לשוק בימי שלישי להרים ארגזים ולהרוויח כסף כדי שיוכלו לאכול. אלה ילדים מחטיבות הביניים והתיכונים. שימו על זה דגש, על נושא ההזנה. צריך לדאוג לילדים בתיכונים, שם הם צריכים אפילו יותר מסנדוויץ' אחד ליום והם לא מקבלים את זה ועוזבים את בית הספר ועוסקים בכל מיני עבודות כדי שיהיה להם אוכל. צריך לקחת את זה בחשבון, שיש ילדים שלא אוכלים וצריך לדאוג להם.

אני בכל מקרה, אם אקבל היום תשובה חיובית לגבי המוכש"ר ולגבי הילדים עם האלרגיות, כן אצביע בעד.

תודה. זאב גולדבלט, בבקשה.

אני מייסד ומנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים, שהוא הגוף היציג של הורי ישראל מול משרד החינוך, הנהגת ההורים הארצית.

נשמע את כל חברי הכנסת ואז אולי פעיל אחד או שניים. בבקשה, זאב.

אפשר לשבת פה עד יום שישי, אדוני היושב-ראש. אנחנו בפגרה.

ההצבעה תהיה עד השעה 2.

כבוד יושב-ראש הוועדה וכל חברי הכנסת החדשים שהצטרפו לוועדה, קודם כול, ברוכים הבאים.

ועדות החינוך לדורותיהן, אבל בעיקר בעשור האחרון, הטיפו, נזפו ואפילו ניסו לבטל את תשלומי ההורים. עמדתו המסורתית של משרד החינוך הייתה שהתשלומים הינם רשות. ואני שואל: האומנם? במכתב המלווה שהוועדה קיבלה משר החינוך יצא למעשה המרצע מן השק. אומר שם השר עצמו, שתשלומי ההורים נועדו על מנת להבטיח המשך תפקוד תקין של מוסדות החינוך. הוא מוסיף על זה גם שקיים צורך מקצועי דחוף במוסדות החינוך לאותם תשלומי הורים. ואז אני שואל: נכון, אני לא משפטן, אבל כהדיוט, האם האמירות האלה לא מלמדות שלמעשה תשלומי ההורים מבטיחים את המשך תפקודם של מוסדות החינוך? ואם זה המצב, מדוע המדינה, באמצעות תקציבה, לא מממנת אותם, את אותם נושאים שלגביהם קיים צורך מקצועי כל כך דחוף למוסדות? האם כדי לוודא תפקוד תקין של מוסדות החינוך צריכים להטיל על ההורים כולם, כולנו, כולל כולכם, עוד מס גולגולת שהוא מעבר למס ההכנסה שאנחנו משלמים שאמור לממן את כלל התשלומים, את כל הצרכים של התושבים?

לסיכום, מה הבקשה?

אני קורא לחברי הכנסת: אל תאשרו את חוזר התשלומים כפי שהוצג לכם, להוציא אולי את הביטוח ואת השאלת הספרים. אם מערכת החינוך תקרוס, סימן שהיא לא יכולה לפעול בלי תשלומי ההורים, ומכאן שזה חייב להיות חלק מתקציב המשרד עצמו. ואם המערכת תפעל כרגיל, קל וחומר.

יש תיקון אחד קטן לגבי מה שאמר היושב-ראש לגבי זה שהחוזר נשאר כפי שהוא. בחוזר שאושר בשנה שעברה ראינו צעד ראשון לכיוון של צמצום תשלומי ההורים.

הייתה עתירה לבג"ץ. לא רציתי להתחשבן. הבאתי הקלה של 30 מיליון ש"ח להורים בסל התרבות לגיל הרך. לא רציתם את זה ואז ביטלו את זה.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לתקן. העתירה אמרה: אל תפלו בין הורים והורים אלא תתייחסו אל כלל ההורים כאל גוף אחד.

תודה. הכול או לא כלום. הבנתי. אצלי זה לא תוכנית עבודה של הכול או לא כלום.

אתה נותן הקלה בסל התרבות לחלק מן התלמידים. תן את זה לכלל התלמידים.

ההורים במעמד הביניים היו לנגד עיניי והשגתי להם במחווה – סליחה שאני אומר את זה וזה נראה כמין התנשאות – בעוצמה הקטנה שיש לי אמרתי להם: רבותי, בואו תתחילו באמירה בגיל הרך, תבטלו את סל התרבות. זה היה בין 20–30 מיליון ש"ח. עתרו לבג"ץ, רצו שוויון לכול. אז כלום.

איפה מה שבג"ץ אמר? הוא אמר: מאיפה רוכשים את סל התרבות? תבטלו לכול את סל התרבות.

זאב, תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

כבוד יושב-ראש הוועדה, מכובדי, ראשי התיבות של חוק חינוך חובה חינם הם באמת חחח"ח.

גם אתה.

יכול להיות.

בלי קריאות ביניים, בבקשה.

שקודם ידאג ליהודים ורק אחר כך לערבים.

ראשי התיבות, כפי שאמרתי, מביעים את המהות של החוק הזה משום שהחוק ותשלומי ההורים, שזה נושא הדיון שלנו, למעשה בפועל מבטלים את קיומו של חוק חינוך חובה חינם.

מאחר ואין זמן אתמקד רק באירוע מרכזי, אבל לא היחיד.

תשלומי ההורים הם לכאורה פרוגרסיביים. למה אני אומר "לכאורה"? בדוח שהגיש מרכז המחקר והמידע באוגוסט 2018, הוא כותב שקיים מתאם ברור בין גובה תשלומי ההורים שגובה בית הספר לבין ההרכב הכלכלי-חברתי. אז לכאורה זה פרוגרסיבי אבל זה לא, זה רגרסיבי וזה פוגע קודם כול במוחלשים, לפחות משתי סיבות. דבר ראשון, שיעור הגבייה מאוכלוסיות מוחלשות מתוך ההכנסה של אותן אוכלוסיות גבוה יותר. דבר שני, וגם זה מופיע בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, וגם בבג"ץ שאני מחזיק כרגע מולי ושהוגש בזמנו, ככל שתשלום ההורים יותר נמוך בבית ספר מסוים, כתוצאה מן המעמד החברתי-כלכלי של המשפחות באותו בית הספר, כך התגמול שמקבלים עבורו נמוך יותר. במילים אחרות: החסך בחינוך יותר גבוה. וגם כאן אצטט בקצרה מהדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שאומר כך: "בחינוך הממלכתי היהודי והערבי ובחינוך הממלכתי-דתי, בתי ספר שגובים תשלומי הורים בסכומים נמוכים הם בתי ספר שבהם החסך החינוכי גבוה יותר". זאת אומרת, ככל שמשלמים פחות כך יש יותר חסך חינוכי.

זה לא פועל יוצא. הם תיארו מציאות. עלול להישמע מדבריך שזה פועל יוצא.

זה פועל יוצא כתוצאה מכך שנוצר מעגל סגור, שיוצר גם בעיה בין-דורית. ככל שמשפחה מסוימת ההכנסה שלה נמוכה יותר ולפיכך ההורים משלמים פחות, כך לאחר מכן זה יוצר בדור הבא הכנסה נמוכה יותר, וחוזר חלילה. לכן תשלומי הורים צריכים להיפסק לחלוטין.

תודה. חבר הכנסת טסלר, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, התכנסנו פה כולנו היום עם דאגה, איך אנחנו פותחים את שנת הלימודים. העלינו את נושא תשלומי החובה ותשלומי הרשות, והוסבר קודם, הבהירו שאנחנו לא יכולים לפתוח את שנת הלימודים אם הדבר הזה לא יעבור היום בוועדה. אני שואל: יש הרבה נושאים מעבר לכך. אני רואה את החינוך המיוחד, וכולנו דיברנו על זה, כחלק בלתי נפרד. על פי סדר היום שנקבע הוועדה עוסקת היום רק בנושא תשלומי ההורים. אני לא קבעתי את סדר היום. פניתי אליך ואמרת לי שיהיה דיון נפרד.

אני יכול להצהיר משהו? אמנם אני לא שר החינוך ולא מנכ"ל. אני אומר לך: אני לא אתן לשנת הלימודים להיפתח כסדרה אם הסוגיה הזאת – ואני לא יהיר ולא יומרני – אם סוגיית אפליית החינוך המיוחד במוכש"ר לא תיפתר כליל. אני רוצה להזכיר לחברים פה - - -

למה לא היום?

רגע. תגידו לי: אתה בסך הכול יושב-ראש ועדת החינוך, איך אתה מצהיר כך? הרי הסוגיה הזאת צפה. במשך שנים שדדו את המוכש"ר – יסלחו לי אנשי המשרד – שלא על פי כל דין, ואף אחד לא דיבר, גם המוכש"ר לא דיבר. איפה זה צף? בהליך חקיקת הרפורמה בחינוך המיוחד הנושא צף. הובהר שהמשרד פועל שלא כדין, כי אין עילה חוקית להפלות את החינוך המיוחד. זה לא כמו החינוך הרגיל במוכש"ר, ששם זה בהסכם. הייתה עתירה של ויצ"ו. אתם יודעים מה, אתלה באילן גבוה, שלא תמיד אהבתי להיתלות בה: היועצת המשפטית הקודמת של משרד החינוך בדיון בוועדת החינוך באולם נגב ענתה לשאלתי ולשאלת חבר הכנסת גפני, האם זה חוקי להפלות את החינוך המיוחד במוכש"ר, ואמרה: לא, זה בניגוד לחוק. הייתה עתירה של ויצ"ו. רק חבל שהעיקר היה חסר מן הספר: במקום לעתור רק על בתי ספר, אם הם היו מכניסים את גני הילדים בתוך העתירה אז בית המשפט הנכבד והמכובד, כפי שהמשפטנים יודעים לומר, היה נענה לעתירה.

זה אותו חוק.

לכן אין לי ספק – אני גם שומע את המוזיקה מן המשרד, שגם היא השתנתה. לכן אני אומר לך, חבר הכנסת טסלר: תסמוֹך ששנת הלימודים לא תיפתח בלי שהסוגיה הזו תבוא על פתרונה. אני מבין שחברי הכנסת המכובדים רוצים להישען על משהו שלטוני יותר מאשר רגולטיבי, אז נשמע אחר כך את המנכ"ל.

אז לא נצביע היום. עסקת חבילה במשק החינוכי.

חכה עם ה"לא להצביע היום". עכשיו חבר הכנסת טסלר ברשות דיבור, בבקשה.

אנחנו היום צריכים לצאת פה בבשורה לכל ההורים, שיהיו רגועים.

אם הייתי מרוקאי הייתי נפגע. מה, זו לא הייתה בשורה?

כבוד היושב-ראש, ההצעות שלך נכונות. אנחנו יודעים בדיוק מה אתה פועל עבור הדבר הזה. ההצהרה שהצהרת פה בעצם מחזקת את מה שאמרנו פה כולנו, שכפי שיש את המושג הזה "תשלומי הורים חובה", כל אחד מאיתנו מבין שאי אפשר לפתוח את שנת הלימודים כאשר העניין הזה לא מוסדר. כפי שאמרת קודם נכון מאוד: איך אפשר לפתוח את שנת הלימודים בלי שיש ביטוח? אנחנו לא יכולים לסכן את התלמידים.

נציג משרד האוצר נמצא איתנו כאן?

אותו ביטוח חובה, לצורך העניין, אם לא נשמע היום – בזה אני מצטרף לחבריי – את עמדת משרד החינוך, שאנחנו נבין ונהיה רגועים כפי שאנחנו רוצים לפתוח את שנת הלימודים בדברים אחרים, זה חלק בלתי נפרד משאר הנושאים שהעלו.

תודה. חבר הכנסת עוזי דיין, בבקשה.

מכובדי כולם, קודם כול אני מנצל את זה שנמצא איתנו מנכ"ל משרד החינוך. אני מציע שפתיחת שנת הלימודים - - -

תידחה לאוקטובר? ...

לא. תיפתח עלינו לטובה בזמנה, ויקדישו את הפרק הראשון מבחינה חינוכית לשסעים בישראל, ובפרט למצב, להתנהגות הבלתי נסבלת - -

נתת להם חומר למחשבה, כי הם חייבים לבחור נושא בכל שנה.

- - איך מקבלים את העלייה מאתיופיה, ולכוון אותה אל מה שרלוונטי לילדים.

כל הכבוד.

התשלומים בדיוק עושים את הסגרגציה. איפה האוכלוסייה האתיופית?

אדון רייכמן, פעם אחרונה שאתה תפריע. עוד הערה אחת אתה כבר תצא לבד בלי שאוציא אותך, אם לא תעמוד בזה אני אוציא אותך.

דבר שני, לגבי התשלומים – ברור שנדרשת רפורמה עמוקה מאוד בתשלומי ההורים. אני חושב שצריך צמצום ניכר. אני חושב שזה צריך להיות דיפרנציאלי, כפי שנאמר כאן. גם משפחתי וגם יישובי, אבל בסוף כשנצטרך להגיע לשאלה איך עושים את זה, זה לא עד כדי כך פשוט. כל אחד סיפר פה על איך הוא גדל. אני גדלתי במושב קטן בעמק, מושב היוגב. לא היה חשמל, לא היה כביש, לא הייתה רצפה בבית.

תגיד לנו מה היה. מה היה?

ספרייה הייתה, והכיתות היו מצומצמות.

והיה חזון. היו ימי התום.

בכל ימי היסודי למדתי בכיתה מצורפת. מי שלא יודע, שילמד רעיון מעניין – שתי כיתות על מורה אחד או אחת.

אני למדתי במשמרות אחר הצוהריים. אתה מכיר את זה?

תחרות על מסכנוּת.

כל הניסיונות היו על השנתון שלי.

לכן אני למדתי נושא מעניין מן הכיתה הגבוהה יותר.

יבגני, אתם באתם ומצאתם את המדינה עם איפור.

אני מגיל 12 עבדתי בשדות. שם, דרך אגב, היכן שגדלתי היה חינוך חינם.

לעניין תשלומי ההורים, עוזי.

עידית, אני רוצה להגיע להצבעות היום.

גם אני.

לא חייב. יש לך סמכות פעם אחת בשנה. יש לך בעיות של חינוך מיוחד ושל תשלומים.

אגיד לך מה קורה: אנחנו לא נאשר ואז הם ייצאו בכותרות, שלא מנהלים את המדינה. מיכאל, מספיק כבר.

- - -

באמת לא מנהלים את המדינה. אם המדינה הייתה מנוהלת לא היינו פה.

נוכל להצביע פה אחד בעד שבוע של דחייה.

אני קורא את ידידי, לא לסדר אלא להתאפק.

אדוני היושב-ראש, ברגע שיכבו המצלמות כולם ילכו לביתם, הכול יהיה בסדר.

את בטח הראשונה שתלך.

אסכם ואומר כך: אני חושב שמשפחות שיכולות כן צריכות להשתתף.

כלומר לא ביטול טוטלי.

לא צריך אפס טוטלי, נכון.

נבנה את המתווה בקדנציה הקרובה.

לא צריך להיות אותו מעמד בתשלומים שיש למי שלא יכולים להרשות לעצמם.

מעשית, לדעתי, מבחינת הזמן שנותר לנו ומבחינת המצב הפוליטי, שכולם מסבירים שלא קשור אבל הוא כן קשור והוא כן משפיע, אם אנחנו רוצים לפתוח את שנת הלימודים בזמן, ואני חושב שכך צריך לעשות, צריך לקבל את ההצעה של משרד החינוך. כן לקבוע זמן ולקבוע עוגנים לגבי הטיפול בהמשך. אבל אם היום לא נאשר את זה, מה שיקרה מעשית זה שיפגעו בנושאים הכי חשובים. ביהדות אומרים "צא ולמד". לדעתי אנחנו לא לומדים מספיק מחוץ לכיתה. לכן זה יפגע בדיוק בדברים האלה, החל מן הביטוח, שלא יהיה זמן לארגן אותו.

אני יוצא כי אי אפשר לשמוע את הדברים האלה.

תודה, פיצ'י, אני מחזק את ידך.

החל מן הביטוח, שמעשית לא יהיה זמן לעשות אותו, וכלה בנושאים האחרים, שבסוף ייפגעו הדברים שהכי חשובים לכל הצד שיושב כאן. לכן אני מציע לאשר וכן לכלול בסיכום את - - -

לפני שאתן את המנה האחרונה של חברי הכנסת, יש לנו את ורד וינדמן.

אני מנכ"לית המועצה לשלום הילד.

הייתי רוצה שכולנו נפסיק לעשות תעלולים, ולא רק בשפה העברית: תשלומי ההורים הם לא רק תשלומי הורים, הם מס ילדים; תשלומי הרשות הם הלכה למעשה לא רשות, הם חובה; התשלומים מרצון הם תשלומים מכורח; ותל"ן זה תוכנית לימודים למי שיכול. כל מי שיושב כאן יודע את זה היטב.

אגיד את מה שאני אומרת בכל שנה. אני מרגישה בנוח להגיד את זה כאן היום כי אני אומרת את זה בכל שנה, וגם במהלך השנה. מי שמצביע היום בעד אישור תשלומי הורים, מצביע בעד הנצחת פערים בין ילדים, מצביע בעד קיפוח, ולמרות המאמצים שעושה משרד החינוך – והוא עושה מאמצים – מצביע בעד זה שיהיו ילדים, גם בכיתה ב', שמושיבים אותם ליד חדר המורים כי ההורים שלהם לא שילמו את תשלומי ההורים. בעד זה הוא מצביע. ומי שרוצה לשנות את האופי של מדינת ישראל, איך היא מתבוננת לילדים בעיניים, צריך להצביע נגד.

אנחנו בכל פעם מגיעים לשלב הזה, שאומרים: אין ברירה, אין ברירה. אבל אני אומרת את זה בצער רב – לפעמים עד שאין משבר אמיתי חושבים שאין ברירה, אבל אם יש משבר אמיתי פתאום מגלים שיש ברירה. לכל מי שיש לו זכות הצבעה – לי אין זכות הצבעה, לי יש זכות, בעזרתך אדוני, לשבת פה בישיבות גם מחוץ למניין ולחשוב על פתרונות. היו ועדות שישבו, כמו ועדת לנגרמן, הציעו הצעה שהצעת בראשית הדיון, להעלות בביטוח הלאומי טיפה לכל אזרח כדי להשיג חברה שוויונית וצודקת יותר לכל הילדים. יש פתרונות. ישבו ועדות חשובות עם אנשים רציניים שהציעו פתרונות שכולנו צריכים לתמוך בהם. צריך שגם משרד האוצר יקום ויעשה מעשה, ובצדק שאלת איפה הם.

לכם יש את ההזדמנות היום להביא את הדברים לידי משבר, כי לצערי אצלנו רק בתוך משבר יש פתרונות. יש הזדמנות אחת כאשר אין קואליציה ואין אופוזיציה.

יש קואליציה רעיונית. כמו ריבית רעיונית בחשבונאות יש קואליציה רעיונית.

פאדי סווידאן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, המנכ"ל, שמי פאדי סווידאן, אני יושב-ראש הפורום הארצי להורי תלמידים בבתי ספר כנסייתיים.

שמשלמים הרבה כסף.

משלמים 7,000 שקל בשנה שכר לימוד.

המדינה במאבק האחרון שמה לכם כמעט 50 מיליון ש"ח.

וגם מונעים מאיתנו להקים ועדי הורים נבחרים, והמנכ"ל מכיר את זה.

גברתי, איפה היושב-ראש שלכם? רן ארז אף פעם לא בא לדיוני ועדות.

אני מייצגת אותו.

כשרן ארז יבוא לוועדות, יקבל רשות דיבור.

אנחנו מייצגות גם את רן ארז.

אבדוק אם תוכלו להתייחס, על פי אילוצי הזמן. הוא לא מייחס חשיבות לוועדת החינוך. למה אתן לנציגיו לדבריו? אני שמח שאתם באים, ואם בקדנציה הבאה אהיה יושב-ראש הוועדה ארצה לראות אתכם בכל ישיבה. תודה. יש הסתדרות ויש את ארגון המורים.

פאדי סווידאן, אתה עכשיו ברשות דיבור ואף אחד לא יפריע לך.

בתי הספר הכנסייתיים היו גם בהסדר של ועדת חריגים, שאישורי הגבייה שיש להם לא שווים כלום. אפשר לראות את זה כאן. הרי אף אחד בכלל לא מתייחס למה שכתוב כאן. תשלומי הרשות שאתם מדברים עליהם כאן, שאנחנו כמובן נגדם כפורום כנסייתי - - -

למה אתם לא נגד התל"נים שלכם?

אנחנו נגד.

נגד התל"נים שאתם משלמים. אל תהיו צבועים. תגידו את האמת.

אנחנו נגד כל תשלום.

בתי הספר הכנסייתיים הם בתי ספר אליטיסטיים, בדיוק כפי שיש בחברה הישראלית.

אדוני היושב-ראש, אני הורה ולא מייצג את בתי הספר. אני מייצג את ההורים.

אתה בא למחות על ה-120 ש"ח בחודש, בזמן שאתה משלם מאות ואלפי שקלים בחודש.

במוכר שאינו רשמי אני משלם 7,000 שקל בשנה, כאשר יש תשלומי חובה ותשלומי רשות שלא נאכפים על ידי משרד החינוך.

אמרתי לכם שיש לי בעיה, אני לא יכול להיות פופוליסט.

לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נגד תשלומי ההורים בכלל, וגם חברי כאן ואיל עומרי, שמייצג את ועד ההורים הארצי במגזר הערבי, נגד תשלומי ההורים ורוצים שוויון מלא בנושא התקצוב.

תקבלו פיקוח מלא – תקבלו תקצוב מלא, כמו במוכש"ר הרגיל בארץ.

אנחנו גם מבקשים אכיפה על בתי הספר.

תודה רבה. הדברים חשובים ונאמרו, וטוב שנאמרו.

חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה.

אני אכן ביקשתי ממך את רשות הדיבור במסגרת ההצעות לסדר.

אם מיצית – לא חייב. אין סיבוב שני.

אני רוצה לחדד כרגע באופן מעשי. אני קצת מתפלא על הדיון. הזכרת בתחילת דבריך שהוועדה התכנסה גם בעקבות בקשה שלך ושל ראשי סיעות וגם בעקבות הדיון שהיה בוועדת הכספים. אני מזכיר לך, ואתה בטוח זוכר, שהדיון בוועדת הכספים היה על היחס למוכר שאינו רשמי בחינוך המיוחד ועל היחס לגננות במוכר שאינו רשמי, שלא מלמדות מספיק מתמטיקה ואנגלית כנראה במוכר שאינו רשמי ולכן הן אחרת מכל שאר הגננות במוסדות, גם בחינוך המיוחד. זה בדיוק מה שהזכרת כקו הוועדה. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו בדיון ראשון בוועדה אחרי הדיון שבו נבחרת, וכולנו בירכנו, שמתנהל על משהו אחר, על תשלומי הורים, במקום לדון קודם על החינוך המיוחד.

אני מבקש רק דבר אחד, וזה הצעה לסדר: אנחנו לא מצביעים על תשלומי הורים עד אשר אנחנו מצביעים על הדבר שלשמו הוקמה הוועדה הזאת.

אני מקבל.

הוועדה הזאת לא הוקמה בשביל לאשר את כפל הביטוח של הרשויות המקומיות, שפעם אחת הן מבטחות את כל המבנים העירוניים ואת כל הפעילויות העירוניות, ואני אומר את זה כראש רשות מקומית לשעבר.

זה לא אותה פוליסה.

תפסיק. זה כן הוויכוח. אני כראש רשות מקומית שילמתי רבע בגלל זה. שאלתי את כל חברות הביטוח, אמרתי: לא הבנתי, תלמיד בבית ספר מבוטח בגלל שאני ביטחתי, תלמיד במתנ"ס מבוטח, בפעילות עירונית הוא מבוטח. איך הוא לא מבוטח?

חבר הכנסת פינדרוס, להפריח סיסמאות הכי קל, אבל לפחות תדייק. ביטוח תאונות אישיות לתלמידים הוא 24/7. ביטוח צד ג' הוא לא 24/7. סעיפי הפוליסה – אתה כבר מכיר את סעיפי הפוליסה?

הייתי ראש רשות מקומית וניהלתי משא ומתן עם חברות הביטוח.

אתה יודע כמה אלופי צה"ל וראשי מוסד וכו' נהיו חברי כנסת ולא ידעו הכול.

אני מדבר על הביטוח, על הפוליסה. אני חתמתי במשך שש שנים על הסכמים בפוליסות האלה.

תודה. נשמע את מרכז השלטון המקומי.

זה כפל גבייה. אני מכבד מאוד את נועה בן אריה. אני אומר לך שזה כפל גבייה. עלה לי רבע יחסית לרשויות המקומיות שלידי בגלל שאמרתי את זה לחברות הביטוח בפרצוף.

בגלל זה הם הגיעו ל-75 שקלים ויותר.

זה עלה לי 20 שקל.

תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, את רוצה להוסיף משהו?

אני רוצה לדבר אל ההורים ואולי בתחילת דבריי לומר שכמובן ההצעה של אורלי פרומן וההצעה של עומר ינקלביץ' מקובלות. אני חושבת שזו ההצעה הנכונה.

אין ברירה, השנה לא תיפתח. אבל יש ברירה. אתה יותר מכול יודע שיש ברירה. אם אנחנו כאן נדפוק על השולחן ונאמר: אנחנו דורשים. הרי מה דרשנו? תוכנית, תוכנית שתתפרס על פני כמה שנים, שתבטל את תשלומי ההורים, מילה, אמירה, מסר שאומר: אנחנו מתנגדים לתשלומי ההורים, יודעים שאי אפשר להוריד את זה בבת אחת אבל אנחנו מתכוונים לבטל. ולהתחיל עם הביטוח הכפול. אנחנו נצביע נגד מפני שאנחנו נגד תשלומי הורים, אבל שהוועדה הזאת תאמר אמירה.

אני רוצה לומר משהו על ההורים. צדקו ההורים: הם משלמים שלוש פעמים מס.

פעם ראשונה, הם משלמים את מס ההכנסה ואת כל המסים שהממשלה מטילה עליהם כי זה הממשלה, מחובתה לספק חינוך. הממשלה צריכה לתת חינוך חובה חינם והיא צריכה לממן את זה מן המסים שההורים משלמים.

פעם שנייה, ההורים משלמים ארנונה. כולנו יודעים שמה שהמדינה נותנת לא מספיק, ואם באמת רוצים לתת את מה שרוצים לתת, אפילו על פי החוק, הרשות המקומית צריכה להוסיף. ואם היא רוצה עוד מעבר לחוק להוסיף העשרה לתלמידים היא לוקחת את זה מן הארנונה.

פעם שלישית, הם משלמים בתשלומים האלה.

איפה ההיגיון וההגינות כלפי אותם צעירים, שהם אלה שמשרתים בצה"ל, מתחילים לעבוד, מנסים להגיע לדירה ואנחנו מטילים עליהם שלוש פעמים מס בשביל חינוך חובה?

תודה. קרן ברק, בבקשה.

אני רוצה להתייחס. המס הזה לא נולד עכשיו, המסים האלה היו מאז ומתמיד.

תשלומי רשות זה לא מסים.

גם מע"מ זה מסים, הכול זה מסים. המדינה מתנהלת לפי תשלומי מסים.

כפי שהורים יודעים להיות דעתניים בהרבה תחומים, וטוב שכך, מגלים אזרחות טובה, הם יכולים גם לגלות את דעתם בדרכים אחרות, כאלה ואחרות, בתשלומי רשות.

הורה ששולח ילד לבית ספר ממלכתי משלם 3,000 שקל תל"ן ואומר את דעתו.

אעשה את זה ממש בקצרה. ראשית, אני מצטרפת לדרישות של חברת הכנסת קטי שטרית ושל חבר הכנסת שלמה קרעי לגבי המוכר שאינו רשמי.

המנכ"ל יתייחס לזה.

לא אחזור על מה שהם אמרו. אני פשוט מצטרפת לדרישתם.

אני מתחברת גם אל מה שאמרה מנכ"לית המועצה לשלום הילד. אני לא חושבת שהתשלומים האלה צריכים להיות דיפרנציאליים. אני חושבת שהמקום הקטן הזה שנקרא חינוך צריך להיות שוויוני. חוק חינוך חינם צריך להיות חוק חינוך חינם, באופן רוחבי, בלי שהעשירים יממנו את העניים, כלומר זה צריך להיות לגמרי על חשבון המדינה.

הלוואי.

אין הלוואי.

בשביל זה נבחרת לכנסת. התגלגלה זכות שנבחרת לכנסת העשרים-ואחת, ותיבחרי לכנסת העשרים-ושתיים, וביחד נחוקק את החוק ונבטל את זה.

בעזרת השם.

רק אל תברחו לי כמו עכברים ושאני אמצא את עצמי לבד.

תרשמו את זה בפרוטוקול.

אני מדבר אל הוותיקים, ולהורים בכלל, שלא יברחו לי כשאני אבטל את התל"ן.

- - -

לא אברח. יש הרבה מאוד דברים שהם דיפרנציאליים. דווקא חינוך בעיניי חייב להיות שוויוני.

תודה. נציגת משרד האוצר. תקשיבי, יכול להיות שלא הוגן מה שאני הולך לעשות, אבל אין ברירה.

מצד אחד, הושת קיצוץ פלאט על כל משרדי הממשלה וגם על משרד החינוך. מאחר ומשרד החינוך הוא אחד המשרדים הגדולים בתקצוב אז הקיצוץ פלאט שלו גם גדול יחסית. אנחנו מדברים בסך הכול אחרי שבית המשפט המכובד אמר את דברו לגבי המוכש"ר בחינוך המיוחד, והילדים המיוחדים הם מיוחדים, לא משנה איפה הם, לא משנה מי ההורים שלהם ומי הם ואיפה הם החליטו ללמוד. מה גם שיש עילה מוסרית למדינה. גם אם הייתה עילה להפלות – יש עילה מוסרית לא להפלות. המדינה מחויבת לא להפלות. אתם יודעים למה? כי לוּ יצויר שמחר-מוחרתיים כל המוכש"ר סוגרים את שעריהם בפני הילדים המיוחדים, המדינה לא ערוכה לקלוט אותם, אין לה מענה לקלוט אותם, ומזל שלנו שאותם אנשים משוגעים לדבר – ולא אציין את שמותיהם כי הם מוסדות רבים – אכן עושים עבודת קודש עם אותם ילדים מיוחדים.

אמרנו, מצד אחד, אין עילה מוסרית, בגלל היותם ילדים מיוחדים; אין עילה משפטית, כי המשפטנים כבר אמרו את דעתם וכך גם בית המשפט המכובד; ואין עילה מוסרית פעם שנייה, כי המדינה לא מסוגלת לספק את זה.

עדיין ברפורמה שלנו, להרבות את המתקנים ובתי הספר, עדיין זה תהליך חמש-שנתי. נכון דודי מזרחי? היית איתנו בהליך החקיקה. אין שום עילה, וכל הסוגיה הזו של השוואת הגנים במוכש"ר מסתובבת סביב 70–80 מיליון ש"ח, בגדול.

אני אומר בצורה חד-משמעית: אם לא היה קיצוץ פלאט השנה אז הייתי "יושב" על משרד החינוך, וברוב הוגנותי והגינותי גם הייתי מצביע לא. מבחינתי שיפרסם ברבים מה לבטל ויתקצבו את זה, ויש מאיפה. אבל ברגע שיש קיצוץ פלאט של יותר מ-1.5 מיליארד ש"ח, וסך הכול המוכש"ר מדבר על 70–80 מיליון ש"ח, אני מבקש מן האוצר – כי מה שאנחנו מדברים שמשרד החינוך יצהיר היום, הוא יצהיר על סמך זה שמשרד האוצר יתקצב את זה. אני רוצה לשמוע את האמירה שלך בנושא הזה.

אני רכזת חינוך באגף התקציבים במשרד האוצר.

2019 היא שנה תקציבית סגורה, וכפי שציינת בעצמך, ממש לאחרונה גם עבר קיצוץ פלאט. כלומר המקורות התקציביים לשנה הזו – אין מקורות תקציביים תוספתיים.

באשר לשנת 2020 – הולכים להתקיים דיוני תקציב, וככל שמשרד החינוך מבחינה מקצועית רוצה לקדם את הנושא - - -

זה לפרוטוקול. עכשיו אגיד לך בפרקטיקה איך עושים, גם כש-2020 סגור. אסביר לך כמי שהיה שר, כחבר ועדת הכספים כבר כמה דורות אסביר לך איך עושים את זה, אם תרצי ייעוץ מקצועי.

וגם השנה הנכנסת היא שנת 2020, שנת הלימודים, חצי שנה ב-2020.

דיוני התקציב לשנת התקציב 2020 הולכים להתקיים בקרוב.

אנחנו מדברים על 2019.

ככל שמשרד החינוך חפץ לקדם את הנושאים הללו מבחינה מקצועית, יתקיים דיון בראי של סך הצרכים של המשרד וסך סדרי העדיפויות.

אומר לך מה אני מצפה ממך. תלכי לממונים שלך ותאמרי להם שאנחנו פשוט נשבש את תחילת שנת הלימודים, לא נאפשר אותה במידה, אם הוסכם על הפלאט, שמתוך הפלאט, מתוך דברים אחרים, מהעברות שאתם מבקשים בוועדת הכספים, המשרד ישופה ב-80 מיליון שקל עבור השוואת הילדים המיוחדים. אין לי נוסחה אחרת. קחי את המסר הזה. אני לא מצפה ממך שתגידי התחייבות שלטונית כרגע.

- - -

אני רק אומר לך, הנה אמירה שלי לפרוטוקול, ואני מאמין שגם חברי הכנסת מסמיכים אותי: זה המסר שאת מעבירה. אני אומר לך גם כחברי ועדת הכספים, לא תקבלו שום סעד, לא למשרד החינוך, לא למשרדים אחרים אם הסוגיה הזו לא תבוא על פתרונה. נקודה.

איך פותחים את בית הספר "אופק חדש" בספטמבר אם אין כסף? אני רוצה לשמוע.

תודה. שאלת שאלה. הרי היא אמרה ש-2020 סגור.

אז איך הם פותחים עכשיו ב-2019?

סליחה, לא אמרתי ש-2020 סגור.

2019 סגור ועכשיו מתקיימים דיונים. טסלר, מה, לא הבנת אותי כאשר אמרתי לה שאני מוכן להיות היועץ המקצועי שלה ולהסביר איך עושים את זה? אני מוכן להיות בהתנדבות היועץ המקצועי גם של המשרד וגם של אגף התקציבים ולהגיד איך עושים את זה, איך מביאים 80 מיליון ש"ח. אם קשה למשרד, משה שגיא ודודי מזרחי, אני מוכן לבוא לחצי יום, לא להרבה זמן, לא ייקח לי הרבה זמן, לשבת על ספר התקציב. אני אומר לך, אבטל לך ותפרסם ברבים שאני ביקשתי לבטל. יהיה שם יותר מ-80 מיליון ש"ח.

נבוא אתך, נעזור לך.

תודה. אדוני המנכ"ל, אמירה לגבי המוכש"ר, בגדול. זו האמירה המיוחדת שאני רוצה לשמוע כאן. אם יש לך דקה–שתיים להתייחסויות שנאמרו כאן. מרכז השלטון המקומי, אם תרצו תתייחסו אחרי המנכ"ל.

יש רק דבר חשוב שאני חייב לציין לפרוטוקול אחר כך.

הנושא הראשון הוא הילדים עם האלרגיות. אני רוצה לומר שתקציב שהיה בסך 60 מיליון שקלים, שיצא לדרך עם משרד הבריאות, משרד האוצר ומשרד החינוך, שליש-שליש-שליש, הגיע ל-300 מיליון שקלים, 3,000 סייעות, לא הורדנו סייעת אחת, ונשארנו לבד במימון של העניין, שראשיתו ומקורו במשרד הבריאות. לעולם משרד החינוך לא קובע קטגוריזציה - - -

סליחה על ההתפרצות אבל - - -

לא להפריע. מיכל מנקס, אתן לך.

משרד החינוך הוא לא גוף שקובע מה הקטגוריות הבריאותיות. נשארנו עם זה, ורבותי, זה על חשבון אלף דברים אחרים, אבל זה לא ירד. אנחנו מנסים למצוא לזה פתרונות.

צפירת הרגעה: אומר לכם מנכ"ל משרד החינוך שאין שום הנחיה לבטל סייעות לילדים עם אלרגיה. נקודה. זה לא לדיון.

לגבי חוק חינוך מיוחד בגני ילדים במוכש"ר בגילאי 3-4– החוק מסביר שצריך ליישר קו גם בגני הילדים. בפרשנות שלנו, בראייה המקצועית שלנו - - -

זה לא פרשנות, זה כתוב במפורש.

תן לו לומר את מה שהוא חושב.

בהבנה שלנו, שואלים אותנו – אני לא פרשן, אני מסביר איך אנחנו מנתחים את החוק. אנחנו חושבים שגני 3-4 בחינוך המיוחד במוכש"ר צריכים להיות בדיוק כמו כולם.

3, 4, 5 ו-6. לפרוטוקול אתה אומר את הדברים.

3-4 זה גני הילדים.

אנחנו צריכים לייצר את המציאות הזאת. עם פרוטוקולים זה לא מספיק. בסוף אנחנו צריכים שהמציאות הזאת תתגשם בגני הילדים ואנחנו נראה יישור קו של הדברים.

דבר שני, בגלל שהבג"ץ קבע את זה ביסודי, אנחנו חושבים שזה נכון גם לגבי גני הילדים. אין מה לחזור עוד פעם לבג"ץ.

כולל שכר הגננות?

שלמה, זה אותה חבילה, קוראים לזה "אופק חדש".

שלמה קרעי, אתה מבין מה זה שאלות קיטבג.

בגלל שמדובר בשכר של "אופק חדש", זה צריך לקבל אישור ומימון אוצרי. לעולם המשרד לא מממן שכר, לא לוקח על עצמו אחריות על שכר.

זה הסכם עבודה.

לכן אני אומר כאן גם למשרד האוצר בצורה ברורה מאוד, אין מה להתחמק מזה. זו אחריות של אגף התקציבים ואגף השכר, להבין את העניין הזה ולשפות, כפי שזה קרה בבתי הספר היסודיים.

לראשונה אנחנו שומעים עמדה מקצועית של המשרד בנושא, עמדה חיובית בנושא הזה.

חשוב להבהיר שיהיו דיוני תקציב ב-2020 ויימצא מקור.

אני לא שומע כשאני מדבר. אל תהיי כמוני...

סליחה, אדוני המנכ"ל, אני רוצה לחזור על מה שאמרתי קודם. בוועדת הכספים ביקשתי את ההבהרה הזאת, לשמוע את העמדה המקצועית, למי שזוכר, ולא קיבלתי מענה, וכאן אנחנו שומעים את זה ממנכ"ל משרד החינוך וזה נרשם בפרוטוקול.

הנושא הבא הוא הביטוח. אני רוצה להסביר מה החוק אומר לגבי הביטוח, למה ביטוח חובה מוּשת על הרשויות המקומיות. יש משפט ברור שמופיע בחוק: מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף של חוק חינוך חובה, 1949, זה יבוצע באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד. רבותי, כאשר כל רשות עשתה את זה לבד זה הגיע ל-75 שקלים, וכל ההתארגנות הזאת הפחיתה את זה ל-49 שקלים.

יש רשויות חלשות במגזר הערבי שלא עשו את זה בכלל.

שוו בנפשכם למה המהלך של השלטון המקומי כל כך חשוב, כי הוא מכסה את אותן רשויות שאינן מתפקדות ורשויות שיש להן קושי תפקודי. זה גם באזורים במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך. לכן צריך להבין שהפעולה הזאת חוסכת ומפחיתה מחיר ויוצרת התארגנות.

לגבי המלגות – אני חוזר ואומר את השיטה. אנחנו מחלקים ל-4,148 בתי ספר. מנהל בית ספר מקבל סכום כסף כדי לשפות מלגות של ילדים שלא יכולים לקנות את סל הספרים, לא יכולים לשלם עבור סל תרבות.

איך הכסף מגיע?

בשיטה ברורה: אתה מנהל בית ספר, אתה מקבל סכום של כסף.

איך?

עובדתית, יש ילדים שנפגעים. זה עובדה בשטח.

רגע, לא להפריע למנכ"ל. אם יהיו הפרעות למנכ"ל אעצור ואעבור להצבעה ולא יהיו תשובות.

אני יכול להסביר את המנגנון שבאמצעותו אנחנו רוצים לעגן את זה. אנחנו רוצים ליצור דיפרנציאליות וטיפול בילדים. לכן משקיעים 100 מיליון שקלים. אפשר לקחת את הכסף הזה ולהגיד: נוריד לכולם את ה-100 מיליון שקלים. החליטו, מתוך מדיניות חברתית, ליצור דיפרנציאציה בטיפול בילדים.

מנהל בית ספר יושב ומסדר לעצמו פרוטוקול, את אילו ילדים משחררים מתשלום, מעביר אלינו את מספרי תעודות הזהות ועל פי זה הכסף עובר אליהם. זה המנגנון.

מה השתנה בשנים האחרונות? אנחנו לא חוזרים לפה בכל שנה ומרגישים שכלום לא מתקדם. לפני שנים צעקו על העלות העצומה שעולה להורים בזמן החופשים ולכן זה סדר העדיפות שהיה פה וזה הדיונים שהיו פה. לכן סידרנו בתי ספר של החופשים, והאוצר שיפה את זה. דיברו לפני שנה וחצי על העול האדיר של הצוהרונים, הון עתק של כסף, 1,300 שקל למשפחה. זה ירד משום שאלו נושאים שלקחנו אותם לטיפול ביחד עם משרד האוצר. וכך סייעת שנייה, וכך מספר הילדים בכיתה.

לגבי הדיפרנציאליות – אני רוצה שתבינו, יש פה שינוי מרחיק-לכת במדיניות של משרד החינוך, מרחיק-לכת. פעם חשבו שצריך לחלק לכולם אותו דבר והחלוקה הייתה שוויונית, כולם קיבלו אותו דבר, וכשחילקו לכולם אותו דבר הפערים לא הצטמצמו. לכן העברנו רק בשנתיים האחרונות 2 מיליארד שקלים, 240,000 שעות לאזורים החלשים. והיו פה צעקות, כולם רצו שזה יהיה שוויוני ורצו שלחזקים ולחלשים יהיה אותו סרגל.

לפי מדד בית-ספרי.

ברור, לפי מצב סוציו-אקונומי.

הערה אחרונה, באשר לנושא השנתי שהוצע. שר החינוך, הרב רפי פרץ קיבל החלטה, שהשנה יעסקו בנושא של ערבות הדדית, ובתוך כך ההתייחסות העמוקה והמשמעותית למה שקרה עם יוצאי אתיופיה. יש לנו מחויבות עצומה, חברתית ומוסרית ובכל קנה מידה. לכן זה הנושא. התחלנו לפתח תוכניות, ואני בטוח שלא יהיה בית ספר שלא יעסוק בזה באופן יסודי ומשמעותי.

תודה. מרכז השלטון המקומי, בבקשה.

אני היועצת המשפטית של מרכז השלטון המקומי. אעשה את זה מאוד מאוד קצר, אדוני.

קודם כול, השלטון המקומי, שיהיה ברור, ישמח לכל מגמה שתבטל את תשלומי ההורים. זה פשיטא, שמשרד החינוך או המדינה תכניס יד לכיס ותממן את הכול. כל קריאה לביטול – וכך שמעו מאיתנו ההורים לאורך השנים – תמיד קיבלה את תמיכת השלטון המקומי.

אנחנו לא יכולים לתת יד למצב שבו הדיפרנציאציה תיעשה באמצעות סבסוד צולב בין רשויות מקומיות חזקות לרשויות מקומיות חלשות אם אין עודף תקציבי שנכנס מלמעלה כדי לשפות את אותן רשויות מקומיות חלשות. לא ניתן למצב שבו בשיטת הכלים השלובים נוריד את החזקות למטה ונעלה במעט את החלשות למעלה. זה לא הפתרון. השלטון המקומי תמיד אמר זאת והוא תמיד ימשיך לומר זאת: לא על חשבון סבסוד צולב בין רשויות מקומיות.

המשמעות של אי אישור נושא הביטוח היא אי פתיחת שנת הלימודים מבחינת השלטון המקומי, ואנחנו אומרים את זה באופן חד וברור.

אחרי שינוי החקיקה שנעשה לפני שלוש שנים ויצר שינוי משמעותי מאוד, אחרי עבודה מאומצת מאוד, שכללה קואליציות של ההורים ואת משרד החינוך, בחסות הוועדה כאן, יצרנו מצב שבו במכרז הצלחנו להפחית משמעותית את הפרמיה המשולמת על ידי ההורים ברשויות מקומיות שבהן הפרמיה הזאת עלתה לגבהים חסרי תקדים של יותר מ-120 וגם 150 שקלים. לא 75 שקלים, רבותי, אלא היו פה סכומים מטורפים, ואותם סכומים מטורפים נמצאו במכרזי הרשויות המקומיות החלשות, אותן רשויות מקומיות שלא מסוגלות להעמיד ביטוח מכיוון שההיסטוריה הביטוחית שלהן כל כך ענפה שחברות הביטוח מראש נותנות הצעות ממריאות שחקים. היכולת שלנו לעשות סדר בעניין הזה נבע אך ורק מן היכולת שלנו לתקן את החקיקה.

האמירה כאן, שלא מאשרים באופן גורף ובכך גם לא מאשרים את נושא הביטוח, היא אמירה שתותיר את הרשויות המקומיות במצב שהוא לא פתיר. החוק שוּנה, רבותי, החוק קובע את הדרך לצאת לנושא הביטוח במכרז אחד. אנחנו לא יכולים להישאר מחוסרי כול. לא חוכמה לומר לא, ולא לומר מה כן. אנחנו לא יכולים לצאת היום מכאן עם אמירה של הוועדה: "לא מאשרים באופן גורף ותפתרו את הבעיות שלכם בנושא ביטוח תאונות אישיות". התוצאה תהיה, שהורה שרוצה לשלוח את הילד שלו לבית הספר בתחילת שנת הלימודים ומחפש פתרון ביטוחי, יצטרך לעשות את זה בעצמו באיזו דרך, כי לרשות המקומית אין פתרון כל עוד לא נשנה את החקיקה. שלוש קריאות בשינוי חקיקה אני לא רואה פה. אני גם לא רואה כאן הצעת חוק שמבקשת לשנות כרגע את ההסדר.

את יכולה להתייחס לטענה על הכפל?

קודם כול, זו טענה לא נכונה. ביטוח תאונות אישיות לתלמידים הוא ביטוח שמבטח - - -

בלהט קריאות הביניים הוא לא שמע אותי. רציתי להגיד לו: בכנסת נוכחנו לדעת שלא תמיד חברי הכנסת יודעים הכול.

אם היו יושבים איתנו חלק מחברי הכנסת בישיבות שעשינו כאן לפני שינוי החקיקה, היו רואים מה המוצר הביטוחי שנותנים במסגרת פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, מה הוא מכסה, באילו טווחים הוא מכסה, את מה הוא מכסה.

הוא מצומצם ביותר.

הם היה מבינים שזה עולם אחר לגמרי. דרך ביטוחי צד ג' – אבוי לנו אם זה יהיה הפתרון שניתן לתלמידים ב-1 בספטמבר. אל תאשרו את הדבר הזה.

אבל אנחנו מכסים פערים – זה הדבר הזה, והשאלת ספרים, והנצחת פערים שלא נגמרת. צריך לגמור את זה מתישהו.

פעם היו קונים ספרים ב-3,000 שקל.

כשתלמיד לא מבוטח, אם הוא יגיע עם ספר או לא זה כבר לא משנה.

אם בכל שנה עושים את הדיון הזה אז למה לא - - -?

לפני 13 שנים הגיעו למסקנות האלה ובכל שנה נמצאים באותה נקודת פתיחה. אז צריך לפתור את זה מתישהו.

סיימנו? תודה. אתם מאריכים את הזמן. אנחנו רוצים להגיע להצבעות.

עוד הערה אחת כי אנחנו לא שבעי רצון.

יש ארבע הערות.

זה קשור לכולנו.

קטי, תאמרי קודם כול כן לגבי מה שאני הולך לומר, תהיי חיובית.

אני תמיד חיובית.

אני מאשר ארבע הערות חוזרות. ביקש ראשון גדי יברקן, הערה קצרה.

הערה שלי למנכ"ל. התלבטתי עם עצמי אם להעלות את זה או לא אבל אני חושב שזו הזדמנות טובה. אני מקבל המון פניות מהורים יוצאי אתיופיה חרדים מכל הארץ, שיש להם בעיה לרשום את הילדים שלהם במוסדות דתיים.

יש אפליה בזה. נכון, אתה צודק.

אני חושב שאם כבר עסקינן בנושא יוצאי אתיופיה, זה נושא שמחייב טיפול.

זה נושא חשוב.

זה יהיה דיון בפני עצמו. קטי, רצית הערה.

אני עדיין לא מבינה לאן אנחנו הולכים עם המוכר שאינו רשמי כי זה לא מובן. אתה צריך לחדד את זה. קודם כול, חבר הכנסת מרגי, הבטחת שיתקיים דיון בעוד שבוע וחצי.

תלוי בוועדת ההסכמות. כאשר נקבל הסכמות מן החברים. החבר'ה הצהירו שאנחנו תמימי-דעים בנושא הזה, אז נשיג הסכמה.

קטי, תיכף תשמעי את המנכ"ל, הוא יקרא את המכתב שהם יכינו בנושא הזה.

יש הסכמה על נוסח? טסלר, רצית הערה, בבקשה.

אני מברך על כך, כפי שציינת, ששמענו לראשונה את עמדת משרד החינוך. אנחנו שומעים באותה מידה, לא באותו קול נחרץ וכעמדה ברורה, שאומרים פה: לא מוכנים, או לא יכולים, או אין לנו את היכולת לתקצב. אז לאן אנחנו הולכים?

את מי רצית לשאול?

את משרד האוצר.

את אגף התקציבים.

לאן אנחנו הולכים?

תמיד אמרו לי: יש פקידי אשראי ויש את מנהל הבנק.

אז בואו נשאל את מנהל הבנק.

שלחו לנו פקידי אשראי עכשיו. זה לא אישי. רצית הערה?

כפי שידוע, ואלה נתונים שגם הוצגו לממשלה, יש הרבה אתגרים תקציביים שמונחים לפתחנו כממשלה לשנת התקציב 2020. כבר עכשיו, בלי לייצר שום צעדי התאמה שנדרשים, יש חריגה של יותר מ-20 מיליון שקל מיעדי ההוצאה.

אני מסרב להתרגש.

בסדר גמור, אני רק אציג את העמדה של אגף התקציבים.

הייתי שם. הקופסאות והמחסנים הלא ממומשים גדולים מן הפער. בסדר?

אני יכולה רק להשלים את דברי, בבקשה? כשניגש לדיוני התקציב, אל מול כל האתגרים שציינתי עכשיו, נקיים דיון מעמיק בכל הצרכים ומה שיצטרך לקבל מענה, בהינתן התכנסות למסגרת תקציבית, יקבל מענה, בהינתן המסגרת התקציבית שלפתחנו.

המסגרת התקציבית של כלל המשק ולא רק של משרד החינוך.

נכון.

דגש למשרד החינוך, עוד הערה למשרד החינוך: בבקשה להקפיד בנושא של סל תרבות, כי לא מממשים את כל מה שמתחייבים, אז לממש את זה, כי הסכומים גבוהים.

דבר שני, להקפיד בנושא של השאלת ספרים, שבבתי הספר שמשאילים ספרים, הספרים ייראו כספרים ולא קרעים.

אחזור על מה שאמרתי. לגבי סל תרבות – כשלא מממשים את כל הסל שבתי הספר התחייבו להורים ולילדים, אני מבקשת לממש, והיה ולא, אם נשאר תקציב, שינכו את זה בשנה שלאחר מכן ולא ישתמשו בזה אחר כך לקניית מזגן או למשהו אחר.

צריך לאכוף את זה, אני מסכים איתך.

חד-משמעית. בנושא האכיפה – משרד החינוך לא יכול להטיל את הגזרה ולא לאכוף אותה. חייבים לאכוף את זה בכל דרך אפשרית, שהילדים יקבלו את הסל. אני סבתא לנכד, שהוריו שילמו והוא לא קיבל שום תמורה. אני מקווה שבשנה הבאה הוא כן יקבל.

לגבי השאלת ספרים – שהספרים ייראו כפי שצריך ולא קרעי ספרים.

תודה. מיכאל ביטון, אחרון המעירים. אתה עוד תלווה אותי כל הקדנציה אם ייגזר עליי להיות יושב-ראש הוועדה. מאחר ושערי תשובה לא ננעלו וארגון המורים כבר בדיון הראשון הפגין נוכחות, אז התרציתי וקיבלתי את תשובתם. אני מקווה שיושב-ראש הארגון שלהם גם ימשיך במגמה הזו במהלך כל הקדנציה. אז אחרי מיכאל ביטון תאמרי את דבריך.

אנחנו מתקרבים להצבעה. כמובן אנחנו נקרא לרביזיה אם זה לא יהיה לרוחנו, אז שאף אחד לא ימהר ללכת הביתה.

תן להם לטעות.

דבר שני, פעם בשנה יש לך הזדמנות לטפל בכאב. בכל השנה אתה מטפל במקרים פרטניים של עוולות לאדם פרטי שמנעו ממנו טיול או ספרים. פעם בשנה יש לך הזדמנות לשנות את המדיניות. מה שיאושר פה – כל עיני הציבור מסתכלות, וזה ערב בחירות. יש פה הזדמנות לכל סיעות הבית להביא בשורה לילדי ישראל ולמשפחות ולהכריז על מתווה.

אמרת הערה.

מרגי, אמרנו שאין סבב שני, ועכשיו אנחנו שומעים נאומי בחירות. יאללה, חלאס. הבנו את זה. עכשיו אנחנו בנאומי בחירות? הבנו את הרעיון. קדימה.

אוסנת צודקת. מיכאל, ביקשת להעיר אך חזרת על דברים שאמרת. אתה חושב שחברי הכנסת נרדמו? יש לך משפט אחרון. לא תחסום שור בדישו.

אני מוותר על המשפט.

תודה רבה, אדוני. גברתי המנהלת, בבקשה.

אני מנהלת תיכון הנדסאים בהרצליה. אני חברה בתא המנהלים של התאגדות המנהלים, ואיריס דורון איתי גם כן.

משפט אחד חזק – מה את רוצה לומר?

אנחנו כמובן, כמו כולם, נשמח מאוד אם המדינה תממן את תשלומי ההורים, אבל ברגע שאתם מאשרים את גביית תשלומי ההורים, אנחנו מקבלים את זה כמוצר מוגמר וצריכים – למעט תשלום החובה של הביטוח, כל שאר התשלומים הם תשלומי רשות, ועם זאת אנחנו המנהלים נדרשים לקיים את הפעילויות, לגבות את התשלומים.

יש 100 מיליון שקל. תשתמשי בהם.

אשקול לקחת חלק מגמול ניהול שמיועד לגבייה.

חסרות טענות? עוד פעם ועוד פעם.

בשורה התחתונה, אנחנו מבקשים שתהיה יכולת אכיפה כנגד סרבני תשלום.

נבקש תקן לגזבר בכל בית ספר, ותקן למי שינהל מסיבות, ותקן למי שינהל, והמורה לא יעשה כלום והמנהל לא יעשה כלום. תודה רבה. זהו.

המנכ"ל מקריא מכתב לפני ההצבעה. מי שיפריע לי בהצבעה, אוציא אותו.

העמדה המקצועית של משרד החינוך, כפי שאמרתי, והפעם במילים מדויקות יותר, היא שיש להשוות את המשאבים של גני ילדים במוכר שאינו רשמי בחינוך המיוחד בהתאמה לילדי הגנים בחינוך הרשמי החל משנת הלימודים הקרובה, כפי שקבע בג"ץ לגבי בתי הספר, ולהשלים את שכר הגננות במלואו לפי פרופיל הגן ושאר הנתונים. משרד החינוך יפעל בנושא מול משרד האוצר כדי לקבל אישור לעניין הזה. נעשה כל שלאל ידינו בכדי להביא את הדבר הזה לכדי הצלחה.

יפה. כחול לבן, תצביעו בעד.

אדוני היושב-ראש, משפט אחד. קודם כול, אני שמח מאוד.

- - - מתחייבת לאשר תשלומי הורים גם באופקים. - - - את קוראת לזה עסקת חליפין ואת עוד מטיפה לנו.

הכול פופוליסטי - - -

מכרת את אופקים לעומת עסקת חליפין - - -

תפסיק לדבר סתם שטויות. זה רק פופוליזם.

אדוני היושב-ראש, מנכ"ל משרד החינוך, אני קודם כול שמח שילדי החינוך המיוחד הם כבר לא בני ערובה במהלך הזה של תשלומי ההורים. פתרנו להם את הבעיה. יישר כוח על זה למשרד החינוך ולשר רפי פרץ, שנכנס לראש הממשלה וכל מה שהיה כאן מאחורי הקלעים.

ולליכוד.

וליושב-ראש הוועדה כמובן, ברור.

פתאום אתה שמח? - - -

מיכאל, אני קורא אותך לסדר.

מיכאל, איך אתה מדבר על ילדי חינוך מיוחד? איזה דיל עושים על ילדים? זה חמוּר. ילדים שלא יודעים לאכול לבד, אתה קורא לזה "דיל"?

והורים שאין להם כסף לשלם.

מיכאל, לא ייצא לך מזה שום אייטם.

- - - הנושא הוא תשלומי הורים ולא חינוך מיוחד.

אני לא יכול לקרוא לסדר. אתם מפריעים לי לנהל.

אז תקרא לו לסדר.

אם תשתקו אקרא לו לסדר. אני לא יכול לקרוא חבר כנסת לסדר כשיש מקהלה. אתן לא עוזרות לי.

אני מציעה סיור באחד הגנים, שמיכאל יראה אותם, ונראה אם הוא יוכל לישון בלילה אחרי זה.

- - -

כפי שאמרתי, אני שמח שהם כבר לא בני ערובה ואפשר לדון לגופו של עניין בתשלומי ההורים.

כפי שהזכרת, אדוני היושב-ראש, נושאי הביטוח, ההזנה והשאלת ספרים הם נושאים אקוטיים. יש כמעט קונצנזוס, שצריך שיהיו בעד תשלומי הורים בנושאים הללו. אני קורא לחבריי להצביע בעד שלושת הדברים האלה. לגבי הנושאים האחרים – אנחנו נדון לגופו של עניין. ההורים הם לא בני ערובה. אמרתי: הסירו את נושא ילדי החינוך המיוחד, שהם כבר לא בני ערובה. בכל השאר – נדון לגופו של עניין.

אנחנו מבקשים פסק זמן להתייעצות סיעתית.

תקבלי.

כבוד היושב-ראש, לדיון הבא שיתקיים בנושא החינוך המיוחד אני מבקש, אם אפשר, שעמדת משרד האוצר – אחרי שאנחנו פנינו, ואתה בתור יושב-ראש פנית, כולל למנכ"ל, שעכשיו הצהיר פה שהוא הולך לפעול בעניין – שתהיה תשובה בדיון מה העמדה של משרד האוצר.

באותה הזדמנות, תודה רבה ליושב-ראש, תודה למנכ"ל, תודה לכולם.

היועצת המשפטית לוועדה, בבקשה.

רק להבהיר את מסגרת ההצבעה: ההצבעה היא על תשלום החובה של הביטוח, על תשלומי הרשות ועל התשלום של ההזנה.

השאלת ספרים, הזנה וביטוח.

נושא השאלת ספרים נמצא ברשימת תשלומי הרשות.

מבחינת הזמן של האישור – לגבי כל התשלומים זה שנת הלימודים הקרובה, שנת תש"ף, ואילו לגבי הביטוח, כמו בשנים קודמות, האישור הוא בעצם לכל תקופת המכרז. זאת אומרת, אם מאשרים לשנה הזאת ואחר כך מאריכים את זה בשנה - - -

התעריף הוא לשלוש שנים.

נכון. אם מאריכים. אם יש מכרז חדש, הם צריכים לחזור עלינו. צריך להבהיר את זה. זה לא לפי שנים אלא רק להארכת המכרז. על זה מצביעים.

תודה. נצא לחמש דקות של התייעצות סיעתית. בבקשה.


(הישיבה נפסקה בשעה 14:35 ונתחדשה בשעה 15:00.)

אני מחדש את הישיבה.

התל"נים – יהי רצון, זאת משאלת לב שיבוטלו. אמרתי לפרוטוקול 20 פעמים וזו הפעם ה-21.

אני שמח שבזמן הזה יכולנו להגיע להבנות ולהסכמות. אני מודה למנכ"ל המשרד, זה לא פשוט, וגם לשר. גם דיברתי עם השר על הנכונות הזו ועל ההתחייבות, שיש בה הרבה, מעבר להתחייבות לפרוטוקול, בסוגיית גני הילדים במוכש"ר. הגענו להסכמות.

כפשרה, אנחנו לא נעביר היום את כל הטבלה. נעביר את הדברים הקריטיים, כפי שהצהרנו ציבורית לפחות, שהם: ביטוח תאונות, מפעל השאלת הספרים ומפעל ההזנה. שלושת הסעיפים האלה – עליהם נצביע עכשיו.

אני חייב לומר לפרוטוקול: הקמת הוועדה הזאת היא בכפוף לוועדת ההסכמות ולקבלת הסכמות. הייתה לי שיחה גם עם אבי ניסנקורן שהוביל את ההסכמה והוא הפנה את תשומת לבי – לא הייתי מודע לכך, כנראה הייתה אי הבנה – שגם ההחלטות יהיו בהסכמה. לכן ניתן רוב בוועדה הזאת לנציגי הקואליציה הרעיונית.

אז לא חבל על דיון של שלוש שעות? היינו מצביעים בעד ונגד.

לא חבל. זה דיון עקרוני ומהותי.

רגע, הם לא הסכימו לגבי סל תרבות וטיולים שנתיים? כחול לבן לא מסכימה לסל תרבות ולטיולים?

עכשיו לא להיות פופוליסטיים. בואו נוריד מן הלהבות.

בלי תרבות, כי אנחנו רוצים שתיפתח שנת הלימודים.

ואנחנו ממש לא?

אבל זה לא מה שהיה בתחילת הדיון, קטי. את מבינה? עכשיו כחול לבן לקחו את זה לכיוון, שהנה הבאנו לכם - - -. זה לא באמת מה שמעניין אתכם.

תחוסו על מיתרי הקול שלי לפחות.

תגיד מה לא יהיה לתלמידים בשנה הבאה.

על זה בדיוק יהיה דיון בהסכמות למען כלל האוכלוסייה בישראל.

אנחנו לא מדברים על תוספת של תוכנית לימודים, תל"ן. אנחנו מדברים על דברים שבמשך כל השנים היו.

לא אמרנו שהם לא יהיו.

יכולנו לגמור את הכול אם הכול היה מעניין אתכם.

יהיו, אבל צריך לדון עליהם.

קטי, יהיה דיון.

אתה לא מקשיב למה שהוא אומר.

יהיה דיון. אנחנו רוצים את התרבות ואת הטיולים.

מיכאל, לא יהיו לך תרבות וטיולים.

זה נותן לנו זמן להביא כסף, לעשות שינוי.

לא, עכשיו לא יהיה לך, לא יהיו לך תרבות וטיולים.

יהיה לנו.

בזכות כחול לבן.

אתה היית מורה? אתה יודע מתי עושים את הטיול הראשון, מתי עושים את ההצגה הראשונה?

כן, במשך שבע שנים הייתי מורה. יש לי תעודת הוראה בספרות עברית, והייתי מנהל מתנ"ס במשך שלוש שנים, ועשר שנים בחינוך. אל תטיפי לי.

מיכאל, זאת צביעות.

אם תחכה עם זה לנובמבר, זה לא יהיה. תגיד מה לא יהיה.

תגיד מה התלמידים לא יקבלו בגלל כחול לבן.

צריכות להתקבל הסכמות.

שלמה, זה לא מה שאנחנו עושים. צריך ללכת עם הקו של הליכוד ולא עם הקו של כחול לבן.

הליכוד בעד תשלומי הורים.

לא, הליכוד בעד פתיחת שנת הלימודים.

גם אנחנו.

רבותי, מישהו התבלבל פה. רבותי, אנחנו בתקופה של פגרת בחירות, אנחנו כפופים להסכמות בוועדת ההסכמות, והיו הסכמות שצריך לעמוד בהן. הנה אני אומר לכם, אני שמח שאנחנו מגיעים להצבעה בהסכמה על שלושת הפרמטרים האלה. מי שלא יצביע – להסיר שלוש משמונה, נשאר חמש.

כל הכבוד, אדוני היושב-ראש.

אני רוצה שתציין על מה לא הסכימו כחול לבן. זה לא יהיה.

לא הסכימו לעשוק את ההורים. את רוצה לעשוק אותם עד הסוף.

אני חייבת להגיד משהו. עשינו פה דיון ממצה במשך שלוש שעות ובסופו של דבר אומרים לנו: יש הסכמות. אז בוא תגיד מה כחול לבן לא מסכימה שיהיה הפעם בתוך הסל, בואו נראה מה הם הורידו מהתלמידים.

תוציא אותו החוצה בבקשה. כן, למען יראו וייראו, צא. מי שיפריע לי כרגע ייצא.

תאמינו לי שהבנתי. רבותי, אם מישהו מחברי הכנסת חושב שלא הבנתי מה מבקשות חברות הכנסת, אז אני אומר לכם: כבר בפעם הראשונה הבנתי, אבל רציתי לתת מנוחה למיתרי הקול שלי, חשבתי שאולי תהיו מנומסות, אבל לא הצלחתן בזה. אז תנו לי רגע בבקשה.

מאחר ואני יודע מה המטרה, אבהיר לכם. אני חוזר בפעם השביעית: אנחנו מצביעים היום על תשלום ביטוח תאונות אישיות, שהוא תשלום חובה, וכן על תשלומי הרשות שהם השאלת ספרים ומפעל ההזנה.

מה חסר?

למי שלא הבין, חסר סל תרבות, חסר מסיבות סיום ומסיבות כיתתיות.

זה מסיבות כיתתיות, כי בראש השנה יש מסיבות.

לא מפריעים לי עכשיו.

פורום ועדי הורים יישוביים – שקל וחצי, ועד הורי יישובי – שקל וחצי, ושל"ח.

ועדי הורים – זה לא מפריע לכם? איפה ועדי ההורים?

אני מוסיף גם טיולים.

עכשיו אני מביא להצבעה כפי שנהוג בכנסת.

חשוב שכולם יוכלו לצאת לטיולים, לא רק מי שיש לו כסף.

בסוף לא יהיה פה לא טיולים ולא ועדי הורים, אלה שדואגים לילדים החלשים. איפה ועדי ההורים שבאו לפה? איפה הם? אתה מוועד הורים, נכון? אתה מסכים שלא יורידו לך? קדימה, נו, תדבר.

אדוני, אוציא אותך מכאן. יש כאן נציגים אחרים בוועדה. לא להפריע. אל תענה לה. הרי אתה יודע בדיוק כמו כולם פה שאני נותן רשות דיבור.

המיקרופונים לא עובדים.

בכוונה. כשתהיו ממושמעים נפעיל את המיקרופונים. אתם לא אמורים לדבר. אתם אמורים להקשיב, כי סיימנו את שלב הדיבורים.

כל הקמת הוועדה הזו, כפי שאמרתי בתחילת הדיון, לא מובנת מאליה. הוועדה הוקמה בעקבות הסכמות. מי שלא יודע מה זה: ועדת ההסכמות, שמורכבת מנציג הליכוד ונציג כחול לבן.

מי הוא נציג הליכוד?

אני הובלתי את הסיפור עם יריב לוין ודודי אמסלם. הוועדה הוקמה על פי ועדת ההסכמות.

אז שיבואו לפה.

רגע, עוזי, אני לא עושה סדר באף מקום.

ממול היה אבי ניסנקורן.

ההבטחה הייתה, מאחר ובאמת הסוגיות הן כמעט בקונצנזוס, אין חקיקה, ההסכמות היו שהנושאים יעברו בהסכמה. בגלל שכך הייתה ההבנה, שזה בהסכמה, בשונה מוועדת הכספים, שבה יחסי הגומלין שווים בין קואליציה רעיונית לאופוזיציה רעיונית, כאן הסכים יושב-ראש סיעת כחול לבן, אבי ניסנקורן, על מתן רוב לקואליציה הרעיונית, אפילו בלי ישראל ביתנו. אז יש פה את צד ההגינות, שכבר מוכנים להסכים, להעביר משהו בהסכמה.

נעביר את שלושת הפרמטרים האלה, ועל שאר הנושאים נדון איתו, אני לא מוריד אותם מסדר היום. לכן אני חושב שצריך לאמץ את זה.

אנחנו בעד.

רבותי, בל נשכח, גם נציגי הקואליציה, שעד להסכמה הזו של כחול לבן הייתה לנו הבנה שאנחנו מצביעים – אפילו שלמה קרעי אמר את זה – על שלושה פרמטרים בלבד. אז מה קרה עכשיו? נקודה. הוא אמר, לא אמרתי בשמכם.

אני לא מבינה, מרגי, באמת. אם מלכתחילה יש לנו הסכמות - - -

אז תיפני למפלגה שלך ששלחה אותך להצביע.

לא שלחו אותי להצביע. אותך שלחו אחרי שאתה שעתיים מדבר למה לא, למה לא, ועכשיו אתה פתאום מתיישר עם הקו, כי אבי ניסנקורן אמר לך ליישר קו. תפסיק לבלבל את המוח.

אוסנת מארק, תודה. קטי, בבקשה.

אין לי בעיה אם יש הסכמה, הכול טוב ויפה. פתיחת שנת הלימודים חשובה לי מאוד מאוד מאוד, גם מפלגתית וגם ברמה האישית. אבל אני רוצה שתבינו דבר אחד.

אחרי הצהרה כזו מה עוד נשאר?

כי אמרת: אבי ניסנקורן. אני רוצה שהוא יידע זאת. סל תרבות – זה אומר שלא מתחילים עבודה קרוב ל-4,000 אנשים שמפעילים. כלומר, 4,000 איש כרגע לא יתחילו את עבודתם בסל תרבות ושל"ח וטיולים.

הערכים הנוספים, שזה תרבות, שזה טיולים, לא יהיו לתלמידים בגלל אבי ניסנקורן.

זה לא יהיה השנה.

יכולנו להעביר את הכול במכה אחת, כולל סל התרבות, והיה לנו לזה רוב, אבל עכשיו בגלל שאבי ניסנקורן החליט שלא צריך תרבות אז אנחנו מעבירים רק חלק.

זה לא אבי ניסנקורן. זה עיקרון של שוויון פה במדינת ישראל וצמצום פערים.

קטי, אני רוצה להגיד לך משהו בראייה חיובית. אנחנו בעד סל תרבות, בעד הטיולים ובעד הכול.

הילד בירוחם מחוץ לטבלה.

אבל לא הפרעתי לך, אני רוצה להתייחס.

אבל פנית אליי. אז תצביע בעד כל הטבלה.

בלי קריאות ביניים, בבקשה.

עדיין הוועדה הזאת תמשיך להתכנס ונביא פתרון בהסכמה גם לדברים הללו.

בעוד חצי שנה.

לא בעוד חצי שנה.

מנעת מהילד בירוחם לראות עכשיו הצגה. לא אני מנעתי, זה אתה מנעת מהילדים באופקים.

- - -

- - -

אני לימדתי בדימונה.

גם אני לימדתי בבאר שבע.

חוץ מסל תרבות הילדים האלה לא ראו תרבות.

יש לך ראש ממשלה כבר עשר שנים. מה הקשר? - - -

אבי ניסנקורן, הוא מנע את זה.

לא, הוא לא מנע את זה. הוא גורם לזה שיהיה שוויון.

לא יהיה. במשך חצי שנה לא יהיה כלום, עד שתתכנס ממשלה, עד שימונה שר אחרי הבחירות.

יהיה, יהיה. אנחנו בעד. הכול יהיה.

אם אנחנו צריכים להיפגש בעוד שבוע, אנחנו יכולים עכשיו לגמור את זה.

לא יהיה שוד של הורים בישראל.

אבל תגידו מה ההסכם. אם כבר מדברים על הסכם אז תגידו את כל ההסכם.

מרגי, תקבע תאריך לדיון.

סובה, עומר, אני קורא אתכם פעם ראשונה לסדר.

למה סוגרים לנו את המיקרופונים?

אוסנת, אני קורא אותך לסדר עכשיו. אם תשתקו ותהיו ממושמעים נפתח את המיקרופונים.

במקום שגם לנו ילכו מיתרי הקול. גם אנחנו רוצים לדבר במיקרופון.

אפתח את המיקרופונים כאשר אהיה בשליטה. אם לא אהיה בשליטה לא אפתח את המיקרופונים.

אנחנו לא אוהבים הכול בשליטה.

אני כזה. בבקשה, אדוני.

מכיוון שזה לא מה שהבנו, ומכיוון שלא ברור מתי ואיך ידונו בדיוק בדברים האחרים, אנחנו מבקשים עכשיו התייעצות סיעתית. בסדר?

אנחנו רוצים התייעצות סיעתית.

אני חולק על המנכ"ל. המנכ"ל חושב שהוא יכול לשכנע למה להעביר את כל הטבלה. אני נותן לך דקותיים.

אני רוצה לומר, רבותי, אנחנו נמצאים בתקופה משמעותית מאוד. זה לא שגרה. זה מצב שבו אי אפשר לקבל החלטות במשרד האוצר עד שאין ממשלה חדשה.

נכון.

זה לא שנה רגילה. אם היינו מסתכלים על העבר והיינו אומרים: לא עשינו כלום, לא היה צוהרונים ולא היה קייטנות ולא היה כלום והכול היה חוזר לפה באופן חוזר ונשנה, הייתי מבין. למה המצב כרגע כל כך מורכב? משום שכולם ממתינים לדעת האם יש טיולים או אין טיולים, האם יש סל תרבות או אין סל תרבות. מי שחושב שאפשר ללחוץ על כפתור - - -

- - -

פיצ'י, אתה מפריע לנו.

את אומרת שאני מפריע לך? את לא מתביישת?

פיצ'י דובינר, בבקשה.

אם היינו מקבלים החלטה שיש לה סבירות אז אני מבין למה צריך לדחות, מבין, וזו החלטה ריבונית של הכנסת, אבל אנחנו הולכים בעיניים פקוחות למצב שאין לו פתרון. למה אין לו פתרון? משום שנבוא לפה לדיון בעוד שבועיים ואז יגידו: בתקופת מעבר כשאין ממשלה אי אפשר לקבל החלטות שיש להן השפעה על העתיד. לכן אני מציע את הדבר הבא.

ואיך אתה פותח את החינוך המיוחד בתקופת מעבר? איך הצהרת לפני רגע שאתה יודע להמציא פתרון לחינוך המיוחד עכשיו ואילו לדברים אחרים אתה לא יכול? אל תגיד לי שזה בלתי אפשרי.

אסביר בדיוק מה ההבדל. מי שחושב שאפשר יהיה לקחת 1.5 מיליארד שקלים בעוד שבועיים - - -

לא, 200 מיליון בשלביות, בתוכנית רב-שנתית.

הכי קל שלא יהיה, נצא מכאן ולא יהיו טיולים, בזה אין בעיה.

ההבדל בגיל 3-4 הוא שבג"ץ אמר את דברו, בג"ץ הורה מה צריך לעשות. עכשיו זה לא עניין של פרשנות, זה עניין חלוט – בית המשפט קבע, וצריך להכפיף את עצמנו לבית המשפט. לכן הציפייה היא שגם משרד האוצר יכפיף את עצמו להחלטת בית המשפט, יחד איתנו, וזה יביא לפתרון של העניין.

שונה הדבר לחלוטין ממה שמוצע פה. פה מוצע היקף של מאות מיליוני שקלים, זה לא בשוליים, זה לא 20 מיליון שקל ולא 30 מיליון שקל.

לכן אני מציע הצעה צנועה מנקודת מבטי. בגלל התקופה המיוחדת – זה לא התחמקות ולא בריחה ולא ניסיון למרוח את הדברים – יש פה מצב שאין לו פתרון. בשבוע הבא נהיה באותה עמדה. לכן אני מציע, מי שחושב שצריך בכל זאת לקיים את הטיולים וצריך לקיים את סל התרבות יאשר את זה, ונשב בשבוע הבא ובעוד שבועיים ונראה איך מוצאים פתרון ארוך-טווח, האם יוצרים חקיקה על פטור מתשלומי הורים.

זה הכי נכון.

אבל נפריד.

אז בוא תכריז על גילאי 3 ו-4.

לא, אנחנו לא מחריגים אף אחד. למה להחריג?

תנו לו לדבר.

איזו סמכות תהיה לנו - - -? אין לנו שום סמכות.

יש בהחלט סמכות, ואסביר לך למה. מה שאתה רוצה לעשות – הרי אתה לא רוצה ללחוץ על כפתור ומחר להגיד: כל בתי הספר היסודיים, בגלל ששחררנו תשלומי הורים, מסיימים בשעה 11:30. הרי לא תיתן יד לזה. אתה תרצה לראות לנגד עיניך פתרון לאומי ממלכתי לנושא של תשלומי הורים. או בחקיקה, כפי שחוקקו את חוק הבריאות, ואז ניצור קונצנזוס בכנסת, שמחוקקים חוק שפוטר מתשלומי הורים ויש מס חינוך; או שנגיד שאנחנו עושים מהלך של עשר שנים, הממשלה תצטרך להתכנס, אבל יהיו מסלולים ברורים. זה לא התחמקות, זה לא בריחה. זה אמירה, שכרגע אם אנחנו יוצאים מפה, המסר לבתי הספר הוא: רבותי, לא נספיק לעשות טיולים, אין סל תרבות.

לא רק טיולים. זה גם סל תרבות, זה הדברים הכי חשובים.

את לא חייבת להגיב על כל דבר. כנ"ל קטי. זהו, נגמר. אני רוצה להצביע.

לכן ההצעה שלי היא לשקול – לא לברוח אלא לשקול – לאשר את זה, ומיד לצאת ולראות איך אנחנו בכנסת, בוועדת החינוך, מתחילים להתארגן למתווה של חוק, כפי שהיה בוועדת לנגרמן, או שיוצרים משהו ארוך-טווח, ולהפריד בין המצב המסובך מאוד שבו אנחנו נמצאים, ואין לו פתרון אחר, לבין המצב שצריך לפתור את זה באופן כולל. זו ההצעה שלי.

מקובל, רק תקבעו לזה זמן.

לא, זה לא מקובל.

סליחה, אתה לא מנהל איתו דו-שיח. הוא אמר. הליכוד, אני רוצה לשמוע עמדה.

אנחנו רוצים התייעצות סיעתית.

חמש דקות התייעצות סיעתית.


(הישיבה נפסקה בשעה 15:20 ונתחדשה בשעה 16:40.)

רבותי, אני חייב הסברים, לפחות לאורחים ולציבור. חלק מחברי הכנסת בהתייעצויות מבין את מה שקרה. אז אסביר לכם. הכנסת נמצאת בתקופת בחירות וכל הפעילות של הכנסת מתנהלת כפוף לוועדת ההסכמות. ועדת ההסכמות כוללת נציג של הסיעה הגדולה שמייצג את כל האופוזיציה הרעיונית העתידית ונציג של הקואליציה הרעיונית. הוסכם להקים ועדת חינוך והוסכם להביא את כל הנושאים וכל ההחלטות בהסכמה. הבאתי את הדיון כי אף אחד לא עצר אותי. עבדתי כפי שהנוהל מחייב – פניתי למזכירות הכנסת ומזכירת הכנסת העבירה את זה לוועדת ההסכמות. היו דיונים בכחול לבן שלא הייתי מודע להם. מישהו היה צריך לעדכן אותי. להיפך, הבנתי משיחות עם חלק מחברי הכנסת שהם איתי ולכן הבאתי את זה. במהלך ההתייעצויות שהיו בהפוגות שקיימנו פנה אליי אבי ניסנקורן, יושב-ראש סיעת כחול לבן, ואמר לי: תשמע, זה לא מה שסיכמנו, סיכמנו שהכול יהיה בהסכמות. שאלתי אותו: למה אתה אומר את זה עכשיו? כל נושא עולה בהסכמה. אם יש לך איזו אי הסכמה, תודיע לי. הרי הטבלה פורסמה. אבי ניסנקורן אולי לא בקי בפרטים אבל אי אפשר לזרוק רק על צד אחד טענה על אי עמידה בהסכמות.

מצד שני, אני גם רגיש לתדמית שלי ולאמירות שלי. אז ניסינו בזמן הזה שקיימנו התייעצויות להוביל משהו בהסכמה. הגענו להסכמות כאלה, שאחר כך ירדו בשל סיבות כאלה ואחרות.

אני עדיין אומר שניתן להביא בהסכמה – ועל זה לפחות יש הסכמה – את שלושת הסעיפים שעליהם דיברנו. אל תפריעו לי, מי שיפריע לי, גם אם הוא חבר כנסת, ייצא. אפשר להביא בהסכמה לפחות את נושא הביטוח, שזה קריטי להוצאת מכרז, הם לא יכולים להתחיל לפעול בלי זה. קחו בחשבון שאם אני מושך ודוחה את הישיבה כדי להשיג הסכמות אחרות זה יימשך ארבעה ימים, כפוף לוועדת הסכמות, זה הנוהל מרגע שאני מזמין את הישיבה הבאה, כלומר זה לא יכול להיות השבוע כי צריך להגיע להסכמה.

אני עדיין פונה לחברי הכנסת של הליכוד בבקשה לנסות להתעלות ולהסכים כדי לא לתקוע את פתיחת שנת הלימודים, להסכים על ההסכמה הזו שהבאתי.

מרגי, אבל אמרנו שאנחנו בכלל - - -

רגע, רגע. אני עדיין פונה ואומר: אמרנו והסכמנו מתוך ידיעה שאין ברירה. אם יש ברירה, אני פונה עדיין בדקה ה-99.999.

גם לליברמן זה לא עבד.

אין לי בעיה, אני לא ליברמן. אני עדיין פונה כדי לא לשבש את פתיחת שנת הלימודים ומבקש לאמץ את ההסכמה הזו, הסכמה שאני הבאתי, הסכמה שיושב-ראש ועדת החינוך מניח בפניכם, לאשר את מה שקריטי לפתיחת שנת הלימודים: את סוגיית ביטוח תאונות אישיות, את סוגיית ההזנה ואת סוגיית השאלת ספרים.

אף אחד לא יפריע לי, אין דיון, אין פתיחה ואין הערות.

אם תאמרו לי שאתם לא מוכנים אז אני מושך את הדיון, שידברו הקדקודים ביניהם, ייקח כמה זמן שייקח, ומי שחשש למורי השל"ח ולאכסניות ולכך שיפוטרו אנשים - -

ולילדים.

- - ולילדים, שיבין את כל ההשלכות, כי אם זה לא יהיה עכשיו אז זה כנראה לא יהיה.

למה? אמרנו ארבעה ימים.

בסדר, אפשר לחשוב אחרת. גברתי, אני מכבד. אני אומר לך מן הניסיון שלי. יכול להיות שאני טועה, הלוואי ואני טועה. אם לא נגיע להסכמה, אם לא הגענו להסכמה עכשיו לא נגיע גם בהמשך, אלא אם כן מישהו יתעשת ויחשוב אחרת.

אני חושב שאפשר להעביר היום את שלושת הפרמטרים. אם תחליטו שלא, אנחנו נמשוך להתייעצויות את הבקשה עד שתתקבל החלטה אחרת. גם אם מישהו יפצח בצהלה על כך שזה לא אושר, אני לא רואה סרט שתשלומי הורים לא יאושרו בקונסטלציה כזו או אחרת. הלוואי והייתי מאמין. אנחנו על שיפוי של 10% לא הצלחנו להגיע להסכמה עם הייעוץ המשפטי של המשרד. אני פונה אל החבר'ה של הליכוד. אם תגידו לי להצביע – נצביע. אם לא – אני מושך.

אפשר רק לחדד?

לא. פניתי אל חברי הליכוד. נקודה. מה שאפשר לומר, נאמר. מי מדבר בשם הליכוד?

אני מתנגד.

אוסנת עומדת מול דודי. תגידי מה עמדתך.

סיכמנו שאנחנו יכולים לדחות את זה במספר ימים, ואז בימים האלה נתייעץ ונתכנס שוב, ואז נחליט.

הבנתי. תודה רבה.

רגע, פנית אלינו ואני רוצה לפנות לכחול לבן.

את לא היושב-ראש.

גדי, הכול באווירה טובה. מה קרה?

קחו אחריות.

באווירה הכי טובה. אני מבקשת מהחברים בכחול לבן, שימו בצד את כל השיקולים הפוליטיים שיכולים להיות.

ואיזה שיקולים מנחים אתכם? באמת.

די. היושב-ראש סיכם את זה כל כך יפה. למה את מכניסה גם אותנו?

גדי, אם אתה לא מאפשר לה לדבר משפט וחצי אני נועל את הישיבה, נקודה.

אני רוצה באמת לפנות לחברים מכחול לבן. שימו עכשיו את הקטע הזה של אופוזיציה וקואליציה בצד. אני מבקשת בכל לשון של בקשה. שוחחתי עם אנשי משרד החינוך שנמצאים פה, ונמצאים פה גם ארגונים כמו אכסניות, החברה להגנת הטבע וכו' וכו'. אם לא נאשר כרגע את המתווה של אפילו קיצוץ ב-10%, לא יהיו טיולים, לא יהיה סל תרבות עד ינואר.

די עם הדמגוגיה הזאת. זה דמגוגיה. היושב-ראש סיכם את זה כל כך יפה - - - חלאס.

אדוני היושב-ראש, כשאני דיברתי עם מיכאל – אבי ניסנקורן, יושב-ראש סיעת כחול לבן לא נמצא פה.

תתמקדו בליכוד.

יושבים פה לא מעט אנשים, שאם בסופו של יום הסל הזה לא יאושר הם ילכו הביתה, 4,000 עובדים. אבי ניסנקורן בפעם הבאה צריך להגיע לדיון.

אני רוצה להשיב. אנחנו הצענו שתי פשרות שהיו מקובלות על כולם: האחת, לאשר שלושה תשלומים; השנייה, לאשר הנחה להורים של 10% כקריאת כיוון רצינית ולשפות את זה בתקציבי החינוך. כרגע היועץ המשפטי של המשרד לא מאשר לתת שיפוי של 10%. כולנו נלך לעשות בדק בית, לדבר ולנסות להגיע להסכמה.

מרכז השלטון המקומי.

עם כל הכבוד וההערכה לנושא של הטיולים ולפעילות החוגית, אני מבקשת להסביר שדחייה בארבעה ימים, המשמעות שלה היא דחייה בשבוע לפרסום מכרז. אנשי החברה למשק וכלכלה ואנשי הביטוח יושבים פה, הם שמעו את הדיון כולו. הם אומרים לי: לא נצליח. אנחנו מסכנים בצורה דרמטית מאוד את נושא הביטוח.

הצענו להם. הם לא רוצים.

שיעשו מכרז. מה הבעיה לעשות מכרז?

הם לא יכולים.

אין אפשרות לרשות לצאת למכרז.

בכל מקרה את יכולה לצאת למכרז.

אני לא יכולה, לפי החוק.

אוסנת, זה בחוק. זה נחקק פה. אי אפשר. היא לא יכולה לצאת למכרז בלי סכום נקוב.

- - -

מאחר ויש פה אי-הבנה, מאחר ואנשים לא מבינים במה מדובר, שנייה אחת. בבקשה, היועצת המשפטית, תסבירי להם למה.

קובעים את הסכום ועל חברות הביטוח להיצמד לתחום הזה.

אבל מדברים רק על טיולים וסל תרבות. - - -

יש מי שאמר: "לחם – עבודה", ויש מי שצעק בסוף הפגנה: "עם זיתים, עם זיתים". זה מה שאת עושה עכשיו. בבקשה, היועצת המשפטית.

המדינה צריכה לממן את הטיולים ואת סל התרבות.

אבל הסבירו לכם מה הקושי, נו.

אני רוצה להסביר למה הנושא של הביטוח שונה משאר הדברים, מכיוון שתיקון החקיקה שנעשה פה בוועדה, שהמטרות שלו היו שוויון בין הילדים והורדת המחיר, יצר איזשהו סד חקיקתי שאי אפשר לצאת ממנו לשום כיוון. ולכן הסכום צריך להיות מאושר פה קודם, ורק אחר כך אפשר לצאת למכרז.

אני רק רוצה שהעובדות יהיו ברורות. אני לא מתווכחת פה האם זה בסדר או לא בסדר. בנושא של המכרז, לי הוסבר לפחות על לוחות זמנים. בלוחות הזמנים אנחנו כבר באיחור, כלומר כבר נושא של מכרז לוקח זמן, ואם המכרז לא הולך חלק ויש ערעורים וכו' זה יכול לקחת עוד זמן. אי אפשר יהיה לחתום על חוזה עם חברת ביטוח. אני רק רוצה שהעובדות יהיו ברורות. יש מצב שבגלל חוסר האישור פה לא יהיה ביטוח בתחילת שנת הלימודים כי נכנסנו לסד של חקיקה.

אני רוצה לקרוא את הסעיף כדי שהוא יהיה ברור:

"במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד) של סעיף 6 לחוק לימוד חובה", שזה הסעיף שאנחנו דנים לפיו כרגע, "יקבע השר", שר החינוך, "לפני פרסום המכרז את התשלום שייגבה מן המבוטחים, ויכלול דמי ביטוח אחידים וכן שיעור דמי עמילות מרביים שמבטח יהיה רשאי לשלם לסוכני הביטוח בעד תיווך לעניין הביטוח." זאת אומרת, המחיר כולל גם את דמי העמילות.

לכן אם אנחנו לא נאשר פה את הסכום, אי אפשר יהיה לצאת למכרז. זה המצב. זה לא היה המצב הקודם אבל זה המצב אחרי התיקון. לכן רק שהדברים יהיו על השולחן בקשר לנושא הביטוח.

אדוני היושב-ראש, אני מציע, אולי במקום להצביע רק על שלושה תשלומים, אפשר להחריג פה עוד אחד או שניים, של השקל וחצי, לא נצביע עליהם, ועל השאר כן.

כן, תודה, באמת... אני שמח על ההומור שלך.

אני לא מוותר על השקל וחצי.

אפשר רק לחדד דבר אחד? חוזרים ואומרים כאן שאנחנו נגד הטיולים ונגד סל תרבות. אנחנו בעד. אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לתקצב את זה ורוצים לשבת ולדבר על זה. לא נגד, אלא בעד, רק בעד בצורה שוויונית. כבר יצאו כותרות. לא זה מה שאנחנו אומרים. אנחנו רוצים בצורה שוויונית.

זה צמצום הפערים. הם בעד.

- - -

"יהיו טיולים ואתם תשלמו."

מאיפה יהיה?

מה זה "מאיפה יהיה"? איפה השקיפות של המשרד? התקציב שקוף? ראית את התקציב בחיים שלך? על מה את מדברת? - - - תתביישי לך. את מדברת שטויות. - - -

תמצאי את הקטע, כי יש תקציב, למדינה יש תקציב.

נראה לך נורמלי שאומרים לחברת כנסת "תתביישי לך"? זה נראה לך תקין? הוא רצה שהמדינה תשלם הכול. אנחנו נחזור לתקופת הסוציאליזם.

אני מוכן לצאת החוצה.

הוא אומר לחברת הכנסת "תתביישי". מה הדבר הזה? באמת.

אני רוצה שתקשיב לי. אתה פה בשולחן הזה – וסליחה שהפעם אני הולך להיות יהיר, חטא היוהרה אני מקווה שלא ידבק בי, זה חד-פעמי – אתה יושב פה סביב השולחן הזה כשווה בין שווים, בכלל עם מעמד כלשהו ואני אומר לך את זה – וקשה לי לומר את זה – בזכותי. תקשיב רגע.

בבקשה, בואו נפתח את זה.

זה לא היה מובן מאליו שאתם תהיו הארגון היציג. עכשיו תן לי לדבר.

מתקיים פה דיון בדחילו ורחימו. חברי כנסת יושבים פה, הוזמנו לשעה וחצי ויושבים ארבע שעות בשביל לנסות להביא משהו. אתה רואה שהם שמים את האגו שלהם בצד. אתה לא יכול לפנות לחברת כנסת, עם כל הכבוד למעמד שלך ולתפקיד שלך, ולומר "תתביישי לך".

אין לו מעמד.

סליחה, שאני אומר לך, ואני אצא החוצה. אנחנו פה בזכותך ואנחנו הכי מעריכים אותך בעולם.

לא, אל תעריך אותי. תעריך את חברי הכנסת.

אבל, עם כל הכבוד, מה שקורה פה היום משעה 12 זה דיון מבזה לחברי הכנסת. זה בא על חשבון אזרחי המדינה.

אייל באום, עם כל הכבוד, אתה חושב שזה דיון מבזה אז כנראה אתה לא יודע מה זה דיונים.

יכול להיות.

- - -

הדיון פה בשידור, כל עם ישראל צופה בו. תקשיב היטב, אני אומר לך: מה שבא לידי ביטוי זה אות כבוד לכנסת ישראל. יכולנו להעביר בדריסה, היה רוב, יכולנו להעביר את מה שאנחנו רוצים. זה אות כבוד לכנסת ישראל שהיא מקיימת דיון בצורה פתוחה בניסיון הידברות ולא בכיפוף ידיים. אל תהפכו את זה לאמירה כמו "ביזיון, תתביישו לכם". אני מכיר את הסצנריו הזה. עם כל הכבוד, אני אתבע את עלבונה של הוועדה הזו, של חברי הכנסת.

הדיון היה מכובד.

לא ראוי שתאמר לה "תתביישי". היא עושה את חובתה האזרחית, את מה שהיא מאמינה.

מה שהיא עושה הוא פופוליזם נטו.

תודה רבה. תתכבד לצאת. תשאיר את הנציגים שלך פה ותצא.

אצא באהבה. ולך אני אומר: תתביישי לך.

שמעת? כבוד היושב-ראש, עוד פעם הוא אמר.

הנה, אני אומר לך, בגלל ההתנהגות וההתבטאויות, ובגלל שלא חזר בו, וגם הגדיל וקילל, אני אומר לך: הוא יודר מדיוני הוועדות, נקודה.

אבל הוא לא קילל. לא היו פה שום ניבולי פה. חבל.

הנה, אמרתי את זה לאתי דנן.

אנחנו שוכחים לרגע שהחוק הוא חובה חינם.

מרגי, אפשר בתוך יומיים לקיים את הדיון?

לא. תלמדו כאשר אתם באים לדיונים – אני יודע שכאשר הייתי בא לכיתה הייתי עושה שיעורי בית, ואם הייתי מתעצל ולא עושה שיעורי בית אז בהפסקות הייתי גונב ממישהו את המידע ועונה. תקשיבו: ועדת ההסכמות זה ארבעה ימים מרגע ההזמנה, נקודה.

אדוני היושב-ראש, אתה אומר: הפסקה ליומיים. אני חדש פה. מה ההמשך?

(נערכות התייעצויות פנימיות.)

אדוני היושב-ראש, מילה אחת לפני ההצבעה. אני רוצה לפנות ללב הרחום של ידידי מיכאל ביטון.

לא. לא.

אתה יודע, ילדי עוטף עזה - - -

לא, לא.

רגע, תן לי דקה.

מיכאל, תסתכל עליי. אתה בעייתי בכיתה.

מרגי, הריטלין נגמר לו...

רבותי, לאחר דין ודברים וניסיון ודיבור לשכל הישר, אני שמח שההבנות שהבאתי והסכמתי להן כיושב-ראש ועדת החינוך על דעת כל הצדדים מובאות. יכול להיות שיש אחד או שניים שלא באה כל תאוותם בידם, אבל מה לעשות. חז"ל כבר אמרו לנו שאין אדם מת מן העולם וחצי תאוותו בידו. אז בואו. נעביר היום את מה שקריטי לפתיחת שנת הלימודים, שזה ביטוח תאונות אישיות, השאלת ספרים ומפעל ההזנה. תהיה לנו שהות להתכנס לדיונים על כל הדברים החשובים ביחד עם יושב-ראש סיעת כחול לבן.

אבי ניסנקורן אשם בזה שלא יהיה לנו סל תרבות.

הוא הביא בשורה לישראל. פעם ראשונה שלא ייקחו כסף מן ההורים - - - פעם ראשונה שיעשו פעולות לחינוך חינם בישראל.

- - - רק בגללכם.

תודה. אני מביא את ההצעה שלי להצבעה, כפי שציינתי.

יהיו דיונים בהמשך.

כאשר נגיע להסכמה נקבע דיון.

לא יהיו דיונים.

כולם פה - - -

לא יהיה בגלל אבי ניסנקורן.

זה יום שחור לליכוד.

יושבת פה מי שהייתה מנכ"לית משרד החינוך ואומרת: לא יהיה.

ויתרנו על כל הילדים בפריפריה. אתה אמרת לי: "שכחת את אופקים". אתה שכחת אותה. קדימה, נו, נראה אותך.

אל תמהרי להיכנס לכיס של ההורים בחינוך חינם. זה עבר מן העולם.

מיכאל, אתה זה שדואג להסדר שלפיו לא תהיה תרבות בפריפריה. לילד בתל אביב תהיה תרבות, ואילו לילד שלך לא תהיה תרבות.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה רק שאלת הבהרה. מן הצעקות של אנשי הליכוד אני מבין שההתחייבות שלך הבוקר על החינוך המיוחד לא רלוונטית כי הם אומרים שמה שלא יופיע היום, לא יהיה. אם כך, אני חוזר לשאלה הראשונה: מה יהיה עם החינוך המיוחד במוכש"ר? זאת אומרת שרימו אותנו – מה שלא יהיה היום, לא יהיה.

אתה גם שואל, גם עונה וגם שמח מן התשובה שלך.

פינדרוס, אתה תוקע לעצמך מקלות בגלגלים.

עוד לא זקנת כמוני ואתה לא יודע מה זה כשמנכ"ל משרד אומר לפרוטוקול. אי אפשר למחוק את זה.

יש באגף התקציבים - - -

לפחות כחול לבן יצאה היום בגלוי. הציבור יודע בדיוק מי דואג לפריפריה ומי לא.

אני מביא להצבעה.

רגע, הם לא סגורים על עצמם.

אנחנו סגורים על עצמנו, הכול בסדר.

רבותי, אני מביא להצבעה. מי שלא רוצה את הפשרה שלי, שיצביע נגד. הבאתי את הפשרה שלי ואני מביא אותה להצבעה.

מה הפשרה? לא הבנתי אותה.

אני אומר לך. מי שיצביע בעד מאשר תשלום ביטוח תאונות אישיות, השאלת ספרים ומפעל הזנה. מי בעד?

רגע, רגע.

אמרתי: על השאר יהיו דיונים בהסכמות.

בהקדם.

רגע, מרגי, למה אתה מביא להצבעה? זה עוד לא מסוכם.

רגע, היה לנו סיכום שאנחנו קובעים גם זמן. היה בינינו סיכום עכשיו שאנחנו מעלים את שלושת הסעיפים האלה, ומייד עכשיו קובעים מועד לדיון נוסף.

אני לא נועל את הישיבה עד שאני מודיע על הישיבה הבאה, בוודאי.

כאשר בישיבה ידברו על הסעיפים שביקשו למחוק, שהם חשובים מאוד.

אבל מי מממן את זה?

אני חוזר על ההצבעה. מי בעד אישור שלושת הסעיפים שציינת?

אבל זה על חשבון ההורים.

הצבעה

בעד – 10
נגד – 1
נמנעים – 2
תשלומי ההורים על ביטוח תאונות אישיות, השאלת ספרים ומפעל הזנה אושרו.

ההצעה שלי אושרה.

רביזיה.

נחזור להצבעה על הרביזיה בעוד חצי שעה.


הישיבה ננעלה בשעה 17:15.