פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ואחת

הכנסת



44
ועדת הכספים
13/05/2019


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ח' באייר התשע"ט (13 במאי 2019), שעה 11:20

סכנת פיטורי מאות עובדים עקב החשש מסגירת מפעלים בדרום: מפעל חרסה בבאר-שבע ומפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
אחמד טיבי
מיקי לוי
יעקב מרגי
אבי ניסנקורן
עודד פורר
אורלי פרומן
אורית פרקש הכהן
שלמה קרעי

מיכאל מרדכי ביטון
תמר זנדברג
חילי טרופר
מרדכי יוגב
מאיר כהן
עופר כסיף
עידית סילמן
יצחק פינדרוס
טל רוסו
פנינה תמנו

גל ברנס - ראש ענף, אגף התקציבים, משרד האוצר

עידו סופר - רכז תעשייה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר

שי רינסקי - מנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה

נעמה קאופמן פס - משנה למנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה

שי אזולאי - יועץ למנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה

ד"ר שלי נורדהיים גולן - מנהלת אגף תעסוקה לאוכלוסיות רווחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

יוליה איתן - מנהלת מינהל תעסוקה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אבראהים כילאני - עו"ד, ממונה על יחסי עבודה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שרונה בלוך - מגיסטר, ממונה אזורית הכשרה מקצועית, זרוע עבודה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איגור גרימן - יו"ר ועד עובדי חרסה, מפעל חרסה

אלברט הלוי - יו"ר ועד העובדים, מפעל פניציה בירוחם

רועי רגרמן - מנכ"ל, קבוצת חמת בע"מ

דוד לוי - רכז פורום ערי פיתוח, מרכז השלטון המקומי

בני ביטון - ראש העירייה, עיריית דימונה + יו"ר פורום הנגב

ארמונד לנקרי - מ"מ ראש העירייה, עיריית דימונה + יו"ר מרחב נגב

טל אוחנה - ראש המועצה, מועצה מקומית ירוחם

רו"ח צביה סעדוו - מנהלת אגף חשבות, עיריית באר שבע

שרגא ברוש - נשיא ומנכ"ל, התאחדות התעשיינים בישראל

יוסף אלקובי - נשיא, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

אורלי דקר - מפעל עין גדי באשדוד, סגנית נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

יקיר אוקנין - מזכיר האיגוד המקצועי, מרחב הנגב, ההסתדרות החדשה

גלילה הורנשטיין - עו"ד, יועצת משפטית, ההסתדרות החדשה, מייצגת את עובדי חרסה

שי בירן - מנהל אגף הכלכלה, ההסתדרות החדשה

עפרה ציון - האיגוד המקצועי, ההסתדרות החדשה

פנינה בן דוד - מנהלת המחלקה הכלכלית, התאחדות בתי המלון

גסטון אריאל סיידמן



ראובן עלוש



ניצן בסן - שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע"מ)

שגית אפיק
שלומית ארליך

טמיר כהן

אירית שלהבת



סכנת פיטורי מאות עובדים עקב החשש מסגירת מפעלים בדרום: מפעל חרסה בבאר-שבע ומפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם

אני פותח את הישיבה. על סדר היום: סכנת פיטורי מאות עובדים עקב החשש מסגירת מפעלים בדרום: מפעל חרסה בבאר שבע ומפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם.

ביקשת הצעה לסדר?

לא הצעה לסדר. אדבר אחרי שתציג את הנושא, אין בעיה.

בסדר, אז תמתין עם זה.

אבל הדיון המהיר הוא שלי. אני פותח.

זה לא דיון מהיר. מיקי לוי, אני נותן לך, בבקשה, רק בקצרה. אני רוצה לשמוע את האורחים.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ביקשתי את הדיון הזה ואני מדבר באופן כללי על מצב התעסוקה בדרום ומצב התעסוקה בכלל.

הוועדה הזו בראשותך לא פעם אחת הצילה מפעלים מפני קריסה על ידי הגנות כאלה או אחרות שנתנו לאותם מפעלים על ידי צווי הרחבה וכל מיני נושאים.

מדובר בפניציה, מדובר באמיליה קוסמטיקס, מדובר בחרסה. בחלק מן הדברים אני בכלל לא בא בטענות לבעלי המפעלים, עם כל הכבוד.

לגבי אמיליה קוסמטיקס – כל רפורמת התמרוקים, עם כל הצער שבעניין, לא ראיתי הוזלה במדפים כשפתחנו את הכול לייבוא והמחירים לא ירדו, והנה המפעל בדרום נקלע לבעיה. אני מתריע מזה מספר שנים כי מתנהלת – ואני טבעתי את האמירה הזאת – השתלטות עוינת של השוק הטורקי על השוק הישראלי. ארדואן, שהוא עוין לישראל, מסבסד תוצרת טורקית, ואנחנו מאשרים לתוצרת הזו להיכנס בשערי מדינת ישראל, ואלה התוצאות. שלא יהיו פה אי-הבנות – אלה הן התוצאות. זה היה במלט ובכל מיני נושאים, וחכה, עוד לא הגעתי לאוטובוסים, שאנחנו במושב הקודם הצלחנו, אחרי שהיועצת המשפטית ניסחה איזשהו מצע, הגענו לפשרה לגבי רכש גומלין בנושא האוטובוסים. הנה משרד הכלכלה – וצר לי שאני אומר את זה, ובדקתי את זה – ביטל את כל ההסכמות שהיו פה והוריד ביחד עם משרד התחבורה את רכש הגומלין. תיכף תגיד לנו: למה רצו עכשיו המפעלים לבית המשפט כדי להוציא צו מניעה? תסבירו לנו.

נגד משרד התחבורה.

נגד משרד התחבורה – אני חוזר בי.

אני מדבר על זה שלא מיישמים, מזלזלים בוועדה אחרי שעבדנו כמה חודשים על העניין הזה של רכש גומלין.

אדוני, אפשר לסגור הכול. הנה שרגא ברוש פה – בואו נסגור את כל התעשייה, נפתח את השערים לייבוא מסין ומטורקיה ונצטרך לשלם לעובדים דמי אבטלה ולחפש להם מקומות פרנסה אחרים.

המצב בדרום הולך ונהיה חמור יותר; אמזון בדרך לישראל – חכה, יש לך מספיק צרות במושב הזה. אמזון בדרך לישראל, הורדת מחירים, עסקים קטנים יסגרו את השערים. אני לא יודע אם כולכם יודעים אבל ירוחם, שאיבדה את הבסיס הכלכלי שלה, אומרת: בוא תעביר לפחות את המחסנים אלינו. אם אתה לא יודע, אבל בטח כאן אנשים שיודעים - - -

מה זה אנשים? ראש העירייה נמצא כאן.

המעמד הסוציו-אקונומי של ירוחם ירד מ-4 ל-3, וזה אומר דרשני. יש לנו רמזור אדום ענק מעל כל נושא התעסוקה.

תודה רבה. עודד פורר, בבקשה, רק בקצרה. יש פה הרבה אורחים שאנחנו רוצים לשמוע אותם.

תודה אדוני. אתה יודע שתמיד אני מדבר קצר, אבל תמיד אתה אומר רק לי "בקצרה".

אמרתי גם למיקי לוי. רק רגע – קרה משהו בשבועות האחרונים שנהיית פרנואיד?

בגלל המשבר הקואליציוני.

עודד, בבקשה.

אנחנו מרגישים מאוימים.

האמת היא שיש לכם סיבות טובות.

לא רק לנו, אדוני, לצערי.

אתם יכולים להגיד עוד דברים, זה בסדר.

יש כאן שתי בעיות. האחת היא שנראה שבשנים האחרונות מדינת ישראל נלחמת בתעשייה הישראלית, ממש כך. אנחנו – והעליתי את זה לא פעם בוועדה הזו, ואני יודע שאתה גם שותף לדעתי, לפחות בחלק מן הדברים האלה – מסבסדים היום את הייצור הסיני ומטילים מיסוי עודף על הייצור הישראלי – מין אנומליה מטומטמת כזו של מדינה שמנסה שהיא תקרוס לתוך עצמה. אם שולחים חבילה מסין לפה, מדינת ישראל מסבסדת עבור היצרן הסיני את עלויות הדואר, אבל אם היצרן הישראלי ירצה לשלוח את החבילה מתל אביב לפתח תקווה זה יעלה לו יותר ממה שמשלם הסיני ששולח את זה לכאן. הכול בחסות משלם המסים הישראלי בגלל כל מיני תקנות מטופשות.

בהקשר הזה גם הטבות המס הן רלוונטיות ולכן אי אפשר לגעת רק בפיטורי העובדים בנגב, כי מה שאני תיארתי עכשיו למשל זה פיטורים של עובדים במתפרות בגליל. אלפי עובדים הלכו הביתה בחודשים האחרונים וילכו הביתה בחודשים הבאים אם לא תהיה איזו תוכנית חירום שהממשלה תבצע כדי להציל חלק מן התעשייה הזו. זה עניין אחד שגם ניהלנו עליו חלק מן הדיונים.

הדבר השני, ביקשתי להוסיף לסדר היום בהקשר של המפעלים בדרום גם את מפעל פניציה. הוא לא מופיע בסדר היום.

הוא לא בסדר היום. נדבר על זה בהמשך.

יש כאן גם עניין שאותו צריך לקחת בחשבון, וזה חרמות שמוטלות על יצרנים מסוימים, שלא בצדק. חוק שעות עבודה ומנוחה בהחלט קובע - - -

נדבר על זה. אני לא בורח מן העניין של פניציה. נדבר על פניציה. אני מתכוון לשמוט את השטיח מתחת לרגלי כמה אנשים שאולי רוצים לעשות מזה רווח.

אני לא מחפש לעשות מזה רווח.

אז תעזוב, בואו נדבר מפעל–מפעל.

אני מחפש בסך הכול את ההבנה שאם יש מפעל שאין לו ברירה אלא שהתנור שלו יעבוד 24 שעות שבעה ימים בשבוע, לא יגיע למצב שנשמע את העובדים שלו אומרים שהם רוצים להתאסלם.

טוב. אתה לא יכול להכריח אנשים לרכוש מוצרים. צריך למצוא לעניין פתרון. זה לא המקרה שהמפעלים - - -

אני לא יכול להכריח, אבל אני לא יכול לתת לקבוצה מסוימת לאיים באיבוד כשרות של יקבים מסוימים בגלל שרוכשים תוצרת ישראלית ולא תוצרת טורקית.

אתה לא יכול.

אני יכול. אין לקבוצה מסוימת בעלות על הכשרות.

בסדר, מאה אחוז.

העובדה שמנסים לאיים ביכולת של - - -

פופוליזם לחלוטין. הכול בסדר. אני לפחות מחפש פתרון. אני הולך עד ראש הממשלה, אני הולך לכל המקומות כדי למצוא פתרון. בא אדם ואומר: אני לא רוצה לרכוש את הבקבוקים האלה. אז מה? אבל נדבר על זה בהמשך. קודם כול נעבור נושא–נושא.

יש חוק חרם.

זה לא שהוא אומר שהוא לא רוצה לרכוש את הבקבוקים האלה אלא הוא מתקשר ליקבים ומאיים עליהם שאם יקנו את הבקבוקים האלה ייקחו מהם את אישור הכשרות.

יש דברים שאסור להחרים, אני מזכירה לאדוני היושב-ראש - - -

הולכת להיות פה תחרות מי ידבר יותר נגד אלה שקונים או לא קונים?

- - - על דברים מסוימים שאסור להחרים אותם. זה חוק מדינה. אני התנגדתי לו. אני חושבת שלהחרים זה זכות במסגרת חופש הביטוי.

מה זה רלוונטי? אני לא דן פה עכשיו על חרם. אני לא דן עוד על כלום. אני בינתיים דן על חרסה – לבדוק כמה כסף הוא קיבל, מה עשו עם הכסף הזה, מה עשו עם העובדים.

שרגא ברוש, בקצרה.

אני לא יכול להבטיח לדבר בקצרה. רבותי, הנושא של חרסה לא עומד בפני עצמו. אנחנו מדברים פה מספר שנים על הבעיה של התעשייה הישראלית, על כושר התחרות שלה והיכולת שלה להמשיך ולשרוד. לא משנה אם כושר התחרות, אדוני היושב-ראש, נפגע בגלל הדולר והאירו ומצד שני הייבוא נהיה זול יותר בגלל האירו והדולר והפער מצטמצם; לא משנה אם הארנונה בישראל מתייקרת פי שלושה מאשר בכל המדינות האחרות; לא חשוב אם המים מתייקרים פי שניים מאשר בכל המדינות האחרות. אדוני היושב-ראש, עלות העבודה התייקרה במדינת ישראל בשלוש השנים האחרונות, היא נמצאת במקום השני בעולם, ואני בעד העובדים, אתם יודעים את זה. הסך הכול, הנטל על הכתפיים של אותם תעשיינים גדל והם קורסים. אז אחד קורס קודם והשני יקרוס בעוד חודש או בעוד חודשיים. אחד קורס כי אין לו גז טבעי, וזה הקש ששבר את גב הגמל; השני כי הטורקים מביאים בזול כי האירו בזול, אירו הוא 4 שקלים; השלישי מביא ממקום אחר בדולר ב-3.56 שקלים; והרביעי צריך לשלם תוספת לעובדים ולא מסוגל. בסך הכול זה נהיה בלתי אפשרי.

אני רוצה להגיד עוד דבר. רבותי, אין תעשיין, ולו אחד, שלא יודע לייבא את מה שהוא מייצר, יותר בקלות, בפחות עובדים, בלי בלגן. רבותי, כל התעשיינים יודעים להיות יבואנים. חלילה לי וחס לי שזה יקרה, אבל זה מה שנכון להם. אמיליה לא ייצא מן השוק, חרסה לא יפסיק למכור אסלות, רק שהן יהיו טורקיות או סיניות. רבותי, מביאים אלומיניום מסין, מביאים דלתות וחלונות מסין, מביאים הכול, הכול.

לכן באיזשהו מקום צריך להיות דיון רציני. אני שוב פונה לוועדה הזאת, כי אם הוא לא נעשה בשום מקום מישהו צריך להחליט: רוצים את התעשייה או לא רוצים את התעשייה?

אני אומר לכם דבר אחד: זה נוגע בקשר חד-חד ערכי לפריפריה. המפעלים האלה לא בתל אביב, לא ברמת גן, לא בפתח תקווה ולא בראשון לציון. הם בפריפריה.

האוטובוסים – מה זה שהפקידים מחליטים שאין רכש גומלין? החליטו, במכרז כתוב.

לא, כאן החלטנו הפוך.

אין רכש גומלין – כתוב במכרז. אין העדפה של 15%.

אבל אנחנו שינינו את זה.

מה זה חשוב? זה מה שהפקידים כותבים במכרז.

אפילו שהיו בחירות - - -

עזבו את הבחירות. לא הבחירות אשמות.

אי אפשר לעזוב. אנחנו נמצאים במין תקופת ביניים קצרה.

יש שר במשרד, הוא עדיין שר במשרד, והמנכ"לית החליטה. אז יש מי שאחראי במשרד, גם אם היו בחירות. ולכן באיזשהו מקום - - -

אין פיקוח פרלמנטרי.

אבל ברגע שאפשר לוותר על רכש הגומלין זה אומר: 1,000 עובדים ישירים ילכו הביתה, וזה באור עקיבא ובשדרות, ואחרי זה ילכו הביתה עובדים עקיפים סביבם.

אדוני, הייתי מבקש מאוד, מעבר לדיון על חרסה, שמאלה או ימינה, תבינו את גודל הבעיה. אני אומר לכם, מפעל חרסה עשה את כל מה שהוא יכול לעשות בשש השנים האחרונות, כולל השקעה של 30 וכמה מיליוני שקלים, בלי שקל אחד מן הממשלה.

שהוא קיבל חלק גדול מן הממשלה.

בלי שקל אחד מן הממשלה.

הוא קיבל מענקים מהרשות להשקעות, הוא קיבל הטבות מס.

ניתן מענק ב-1998 של מיליון דולר.

חרסה השקיע מכיסו 30 וכמה מיליוני שקלים בלי שקל אחד מן המדינה על מנת להציל את חרסה. לכן חרסה זה לא הנושא. הנושא הוא עתיד התעשייה בארץ ישראל – רוצים אותה או לא רוצים אותה.

אבל הוא זרק את העובדים, שחק את כל הקופה.

אני מצטער, אי אפשר כך. תודה רבה. את דיברת איתי קודם ואמרת לי שאת מעסיקה עובדים.

אני מעסיקה עובדים.

תיכף נחזור אליך. קודם כול אני רק רוצה לתקן. אמרתי לך שאני נגד חרדים.

הבנתי אותך.

מה שאת הבנת לא רלוונטי. זה שודר פה במיקרופון ואני מתחיל לקבל הודעות למה אני נגד חרדים. אז אני רק רוצה לתקן ולומר שאמרתי לך את זה בהומור. זה שאת הבנת זה לא מספיק.

זה לא היא. זה אלה ששלחו לך את ההודעה, שעוד לא מכירים אותך.

רק רציתי לתקן את זה. יש מי שלא מבינים את ההומור. זה היה בהומור.

אני רוצה לומר משפט אחרון לגבי פניציה. רבותי, אני נשיא התאחדות התעשיינים ואני אומר לכם: את הבעיה של פניציה צריך לפתור בחדרים האחוריים ולא פה על השולחן. תקשיבו למה שאני אומר לכם.

תודה. עידית סילמן, בבקשה.

אני רוצה להמשיך את הדיון בנושא פניציה.

שיפטרו 120 יהודים ויעסיקו ערבים עכשיו? זה הפתרון שלך?

עודד, אתה מפריע לה. היא חברת כנסת חדשה.

שבת. רק שבת. סוגרים אותו בכניסת שבת.

בהקשר לפניציה אנחנו מחויבים לסייע, וגם מאחורי הקלעים. בימים האחרונים הייתי בקשר גם עם הנציגים של החסידויות וגם עם הנציגים של המפעל וגם עם אלברט הלוי שיושב כאן, שהוא יושב-ראש ועד העובדים. אנחנו כן מחויבים לתוצרת של כחול-לבן, אנחנו כן מחויבים לסייע ולעזור לדרום בתחום התעסוקה. במקביל אני חייבת להגיד שאנחנו כן מחויבים גם לערכים העליונים שלנו, לראות איך הדברים האלה לא מתנגשים. אני יכולה להגיד שבהחלט יש פתרון. אשמח לרכז את הנושא הזה, את הפתרון, מאחורי הקלעים כי אני רואה שכן יש פתרון. חלק מזה זה גם כל הנושאים שעליהם דיברנו.

במשך 40 שנים זה לא התנגש.

יש פתרון לתעסוקה בשבתות על ידי אוכלוסייה נוספת, אוכלוסייה בדואית – לעזור גם בנושאים האלה של הפזורה, גם להעסיק עוד אוכלוסייה וגם לסייע לכלכלה לשגשג ולהתפתח ועל ידי זה לא לסגור מפעלים.

אני כן רוצה להגיד שבנושאים שבדקתי, בעניין המיסוי על הזכוכית, מסתבר לדוגמה שעל זכוכית ישרה חלקה שטוחה אין מיסוי ואילו על זכוכית עגולה יש מיסוי. זה משנה את התמונה לפניציה. האם צריך או לא צריך – לא בטוח, אבל יש פתרון, ניתן למצוא פתרון. אשמח לרכז את הנושא הזה.

תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.

שרגא ברוש דיבר על הנושא הזה בהרחבה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה לקבל החלטה אמיצה, האם היא רוצה את התעשייה או לא. אם מפעל שמעסיק עובדים מתמודד עם קשיים, בשביל זה יש מדינה שתתערב ותאמר ותראה את הדלתא שמאלצת אותו להעביר את הייצור לטורקיה או לסין או לכל מקום אחר בעולם כדי להביא את המוצר זול יותר. פה המדינה צריכה לקבל החלטה אמיצה, לומר לנו מה גורלה של התעשייה ולהיערך. אמנם הדיון הקודם היה על טילים. אנחנו מתנהלים כאן – הטיל נופל ועכשיו מתחילים לבדוק איפה השברים ומה צריך לעשות. צריך לקיים דיון מקדים, דיון עומק, מה אנחנו רוצים. היום זה חרסה, מחר זה מפעל אחר.

תודה רבה. שלמה קרעי, בבקשה.

קודם כול, תודה, אדוני היושב-ראש, על הדיון הדחוף, על שקיבלת את בקשתנו.

קודם כול, אני חושב שהנקודה של הדיון כאן, מה ששרגא ברוש הציג על המפעלים ועל התעשייה זה בסדר, אבל מבחינתי נושא הדיון כאן הוא אותן מאות משפחות שיכולות לאבד את מטה לחמן בגלל שמפעלים עומדים על סף פשיטת רגל. אם מדברים על חרסה - - -

הן לא עומדות על סף פשיטת רגל.

סגירה.

הן לא עומדות על סף פשיטת רגל. מעבירים את זה למקום אחר.

מצוין, אבל מבחינת המפעל הישראלי – המפעל הישראלי פשט את הרגל ועבר לטורקיה. זה כבר לא ישראלי. העניין ברור.

ניסיתי לבדוק לגבי חרסה. צריך שיהיה לנו איזשהו כלי, מעבר לדברים שהמדינה יכולה לעשות, אבל מפעל חרסה קיבל מענקים מן הרשות להשקעות בשנים האחרונות. אני יודע גם שחרסה נמצא עכשיו בדיונים בבית משפט כי הרשות להשקעות דחתה את ההשגה שלהם, וכן הלאה, על מענקים שהם קיבלו בעבר. זאת אומרת שהם היו מפעל מוטב. כמפעל מוטב הם לא רק קיבלו מענקים אלא הם גם קיבלו הטבות מס מרשות המסים.

הייתי רוצה לדעת – אמרו שהמדינה לא השקיעה שקל. אני חושב שזה לא נכון. אני חושב שכדאי לקבל את הנתונים האלה מרשות המסים ומן הרשות להשקעות, מה הם אותם מיליונים שהם קיבלו כדי להשקיע במפעל, ואחרי שקיבלו את כל זה הם מכרו והם בעצם מפטרים את כל אותם מאות עובדים.

באופן כללי אני חושב שמפת הטבות המס – אם דיברנו קודם על המצב הביטחוני בדרום, לדעתי אחד הפתרונות שיכולים להיות זה לפתוח את מפת הטבות המס כך שלא רק מגורים בישוב מוטב יזכו אותך בהטבת מס אלא מגורים ותעסוקה.

ממש לא. תיכף תשמע.

ברגע שמגורים ותעסוקה יהיו חלק מן הקריטריונים, ברגע שמפת הטבות המס תיתן תיעדוף גם למגורים וגם לתעסוקה באזור - - -

אתה יודע כמה עולות הטבות המס, כמה המדינה משקיעה בזה? בסדר, נצטרך לדבר על זה בכל מקרה.

אני יודע. להיפך, אני אומר: לתת תיעדוף לאלה שגרים ומועסקים.

אתה חבר כנסת חדש ודיברת איתי על העניין הזה ואני מכבד אותך מאוד על כך שדיברת על זה. אתה צריך רק לראות מה עברנו פה כדי לחוקק את החוק. מי שצריך לחוקק את החוק הזה זה הממשלה, לא הכנסת. הממשלה לא עשתה כלום אז אנחנו היינו צריכים לחוקק את זה, ואנחנו ירקנו דם.

לא אמרתי שזה קל.

"לא קל" זה מילה מאוד מכובסת.

לעסקים, לצערי, גם כשיש חוקים משרדי הממשלה לא אוכפים אותם.

תודה. אני בעד החרדים ...

אני גם בעד, אבל אני גם בעד החוקים.

מאיר כהן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, ברשותך, אנחנו באים לישיבות כאלה, וזאת ועדה מצוינת ואתה יושב-ראש טוב, ובכל זאת המפעלים נסגרים.

אביא לך רשימה ארוכה של דיונים כאן שבעקבותיהם מפעלים לא נסגרו. יש מפעלים שנסגרו.

אני מדבר מתוך דל"ת אמותיי. ולהלן: ישבנו כאן לדיון על נגב קרמיקה. מפעל נגב קרמיקה נסגר. אנחנו דנים על מפעלים בירוחם. המפעלים ייסגרו. בפניציה אני מקווה שאם הגברת יכולה לשבת עם יצחק גולדנקופף - - -

כבר ישבתי איתו.

אני ממש מאחל לך הצלחה, אבל רק אתמול ועדת הרבנים ישבה עם ההסתדרות והודיעה שאם לא יפסיקו לייצר בשבת שום דבר לא יקרה. ובכל זאת אם מישהו חושב שזה ייסגר בחדרי חדרים – שילך ויושיע את המפעל הזה. אני מקווה שאתה תעשה את זה. הלוואי. אתמול היינו שם, פגשנו במפעל הזה עובדים של נגב קרמיקה שנקלטו בעבודה לפני חודשיים. אלברט לוי נמצא פה.

יש שם הרבה עובדים והם גם נגד עבודה בשבת. מה לעשות, צריך למצוא פתרון.

אם נסעתם לירוחם, יש שם 115 עובדים של חרסה, מפוטרים.

זה לא בירוחם, זה בבאר שבע.

הוא שואל למה לא ביקרתם גם אותם.

מאיפה את יודעת מה אני שואל? אולי אני הולך לשאול אותו מה השעה?

את יודעת אם ביקרתי אותם או לא?

אני לא יודעת.

ויש את מפעל אמיליה קוסמטיקס. יש שם מפעלים שעומדים להיסגר.

גם שם היינו.

מפני שדיברת רק על פניציה.

ביטון ואני ביום חמישי ישבנו עם הוועד.

אתה – בסדר. אני שואל אותך למה לא נסעתם לירוחם על זה.

הוא לא יכול להגיד את השם המפורש: לפיד.

הבנתי. תיכף אדבר על זה.

גפני, אנחנו לא צריכים לקבל אישור מאף אחד לאן ללכת, זה ברור לך.

להיפך. אני מודיע לך: סידרנו שיהיה לכם אישור לנסוע בכל הארץ ...

דווקא אני מקווה מאוד שהעזרה הגדולה שלך, אדוני היושב-ראש, שבאמת הוועדה הזאת תציע לממשלה – ויסלחו לי השאר, בני ביטון עושה עבודה טובה בדימונה, נפתחו ארבעה מפעלים, אני מוציא אותו מן הכלל. אל תכעס עליי בני, בסדר?

יותר מארבעה מפעלים.

שבעה מפעלים. אבל חייבת להיות תוכנית חירום אך ורק לירוחם. שמעתי את ראשת המועצה. היא נמצאת כאן?

כן, בוודאי. היא תיכף תדבר.

שמעתי את ראשת המועצה. יש רעיונות מצוינים. צריך לייצר פלטפורמה של הכנסת, של הממשלה, ספציפית לירוחם.

לכל הדרום צריך.

חבריה, לכל הנגב, אבל קורה משהו שמסכן את הישוב הזה, שאליו עליתי כילד בן שבע ממרוקו ב-1962. אגב, הייתי בחנוכת מפעל פניציה ב-1964. לכן כשאני הולך לשם אני לא עושה משהו חדש.

אבל יש מי שלא הולכים למקומות האלה.

גפני, תשתחרר מזה כבר. הוא באמת מטיל עליך אימה ...

לא הבנתי. אני בעד שהם יבואו לכל המקומות. מה השאלה – סידרתי אישור.

אתה נותן אישור דיבור ולא מפסיק להפריע.

שים לב יקירי, מה שאני באמת חושב, ואני אומר גם לך עודד, יש איזו תחושה שכאילו התפרקנו מכל השאלות הציוניות. אנחנו באים לכאן ומדברים על ירוחם או על דימונה או על קריית שמונה במושגים של כלכלה חופשית. חבריה, זה לא רק מושגים כלכליים. האנשים שגרים שם הם חלק מן הציונות המתחדשת עכשיו. הם אלה שעושים את הציונות של שנות האלפיים. אם הם לא היו יושבים שם, אם בני ביטון לא היה שם ואם רוביק דנילוביץ לא היה שם ואם טל אוחנה לא הייתה שם ומנהיגים את המקומות האלה אז אף אחד לא היה שם. אין איזו תנועה ממרכז הארץ לדרום. לכן, עודד, אי אפשר לבדוק את המקומות האלה רק בראי של כלכלה חופשית או לא כלכלה חופשית.

אם טראמפ בארצות הברית, שהיא מדינה קפיטליסטית עם השוק הכי חופשי שבעולם, היום מטיל מכסי מגן על תוצרת מסין, אדוני היושב-ראש, בהחלט יכולה לצאת קריאה מן הוועדה הזאת לראש הממשלה, שאי אפשר לדבר במושגים של כלכלה חופשית. שכן יטילו מכסי מגן על מה שקורה מטורקיה ושלא ירשו לבעל המפעל – ויושב כאן האדון הנכבד הזה – לסגור את המפעל.

הרי מה עשו חרסה? בל נשכח את הנתון הזה: חרסה פתחה מפעל בטורקיה. לא משנה אם הם יקבלו מיליון או חצי מיליון.

וסיפרו שזה מפעל של מוצר משלים, לא מתחרה.

הם הקימו מפעל, התחילו לייצר את אותם הדברים והתחיל לייבא ולהגיד: אנחנו לא עומדים.

אבל מה אתה חושב שהוא צריך היה לעשות?

אני לא אישרתי שום דבר. רק אמרתי שמדינה - - -

קודם כול להיות שקופים עם העובדים, זה הדבר הכי חשוב.

אני חושב שמדינה שהיא חפצת חיים באזורים האלה, צריכה להבין: לא מדברים במושגים של כלכלה חופשית. מדברים במושגים של ציונות. זה מה שצריך.

עם כל הכבוד, אנחנו ישבנו כאן בוועדה ודרשנו לשים היטל היצף על סינרג'י בשדרות, וכתוצאה מן ההחלטה שלנו, שאני הותקפתי בגינה בדה מרקר, אמרו שאני נגד הכלכלה. למה? בגלל שאני ואנחנו דרשנו היטל היצף, וסינרג'י לא נסגר בגלל הציונות שעליה דיברת, שבשדרות אנחנו נותנים את כבלי הנחושת לארדואן.

אבל מלט הרטוב כן ייסגר.

על מלט הרטוב תקפו אותי. אני לא מפחד, לא מהתקפות ולא מכל הדיבורים האלה. אני מסכים לחלוטין, אנחנו מדברים על זה כל הזמן. עם כל המציאות שבה אנחנו נמצאים – הכלכלה היא כלכלה, אבל המציאות היא שבסופו של דבר ייבאו מטורקיה ומסין, ובסוף גם המחירים יעלו, בגלל שהמחירים לא יורדים. זה הכול. אבל בסדר, אני פה ואני לא מתכוון לשתוק על זה.

ומה עם הרשות הפלסטינאית, שזה בכוחנו?

את מבלבלת אותי עם העניין. בסדר, נדבר עוד.

בבקשה, חבר הכנסת מיכאל ביטון.

כבוד היושב-ראש, מחשבות ספציפיות על המפעלים הספציפיים, לא באופן כללי.

קודם כול, נגב קרמיקה שנסגר – המפעל היחיד בישראל שעשה קרמיקה. יש מחסור בשוק והמחירים עולים. זה שקנה ומכר הפסיד כסף כי עשה טעות, כי זה מפעל שהיה לא רווחי אבל יציב. אז זה בושה וחרפה.

עכשיו על הפרק שני מפעלים בירוחם: אמיליה ופניציה.

חרסה.

אגיע לחרסה.

רבותי, אנחנו הולכים לשום מקום, באמת.

אמיליה הוא מפעל שעובד עשרות שנים ומרוויח. הוא נמכר על ידי מורי ארקין לפריגו. פריגו השאירה תרופות. מכרה את זה לזוהר, מכרה את זה לעודד פלר, לאמיליה קוסמטיקס. דבר ראשון שעשה עודד פלר, הוא מכר את המותגים, שהם הרווח: קרליין, נטורל פורמולה, המותגים שמרוויחים. קיבלו מ-סנו הכנסה מיידית. סנו התחייבו בפניו לייצור במשך חמש שנים. מאז הוא לא יכול להרוויח הרבה כי אין לו את המותגים. הוא תלוי בייצור של אחרים.

בעלים שפגע ברווחיות של המפעל דרך מכירת המותגים, רווח לטווח קצר על חשבון העתיד והקניין הרוחני של המפעל; וועד שהתמהמה בהסכם חמש שנים. הוועד הזה התמהמה ופגע באינטרסים של המפעל. אפילו היום אמיליה קוסמטיקס מרוויח כסף – מיליון–שני מיליון בשנה הוא מרוויח. לכן חובתנו לפנות לבעלים ולוועד, בחדרים שקטים. אתה וכל אחד, שבו על המדוכה.

בזה לא יהיו חדרים שקטים.

שר הכלכלה צריך לסייע. אפשר להציל את אמיליה קוסמטיקס.

פניציה הוא מפעל בירוחם משנות ה-60, כושל ומפסיד כסף. הוא נקנה על ידי מורט מנדל ב-2004, בהשקעה של מאות מיליונים של מורט מנדל. הוא תורם לירוחם, בלי קשר, 60–70 מיליון שקל. הוא לא מחפש רווח. מורט מנדל הביא לשם את הגז, המפעל הזה עם גז, ועלה על פסים של רווחים. 40 שנה יש לו היתר לעבוד בשבת. הוא היחיד שעושה בקבוקים וצנצנות בישראל, הוא היחיד שממחזר 30,000 טון זכוכית זבל מהרחובות. הוא מייצר 250 מיליון בקבוקים בשנה ויכול להיות יציב אם יעזבו אותו בשקט.

קומץ קיצונים יוזמים חרם על המפעל. דתיים וחרדים כאחד רבים נגד החרם הזה ונגד ההתנהלות הזאת, בעד שיח עם המפעל להקטנת חילול השבת למינימום האפשרי כיוון שהמפעל מדליק תנור ב-1,600 מעלות, 300 טון זכוכית מומסת קבוע בתנור המפעל ואילו כיבוי והדלקה שלו זה שבועות רבים.

שלושה ימים.

אבקשך, היושב-ראש, בידך הדבר לייצר את הדבר הבא: כשרות שמוסכמת על 90%, 95% מעם ישראל, שגם אם השיפורים האלה יעלו 5–10 מיליון שקל גם הוועדה הזאת תבוא ותסייע בהתאמה של הכשרות, וככה נציל שני מפעלים בירוחם, שיהיה בושה אם ייסגרו. אני פה איאבק ולא אתן לזה יד. אשמח שגם ראשת עיריית ירוחם תגיד כמה מלים בנושא.

היא הולכת להגיד עכשיו. תודה רבה. טל אוחנה, אני מברך אותך על בחירתך לראשות המועצה בירוחם. אני מקווה שבעזרת השם – היכולות שלך מוכרות – את תצליחי. אנחנו ניתן לך את מלוא הסיוע כדי לפתח את ירוחם. זה קרוב לליבנו. אנחנו נעשה הכול על מנת שתצליחי. בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת גפני. אני מברכת על קיומו של הדיון. אני מבקשת בראשית דבריי לומר תודה לאנשי המקצוע המופלאים, גם במשרד האוצר, גם במשרד הכלכלה, שעמלים בימים האחרונים בקדחתניות למצוא פתרונות בכלים שיש ברשותם ובכלים אחרים שהם יצטרכו להביא לאישור הממשלה די בקרוב. מחר שר הכלכלה יגיע אלינו.

כל מה שאני רוצה לומר פה ואולי להוסיף על דברי חבריי היקרים הוא שיש שדות כלכלים חדשים שמתפתחים במדינה הזאת. בעוד שכולנו בימים הקרובים ננסה לשמר את העובדים הקיימים ואת המפעלים, בכל מיני דרכים, חלקן כפי שאמרת בחדרי חדרים – גם אני בעד הגישה הזאת ולכן נמנעתי מלעסוק בכל דבר פומבי אחר בהקשר של פניציה – אבל גם בכלים שראויים לאמיליה, היסודות הכלכליים מתחדשים במדינה הזאת ואנחנו באופן פרואקטיבי, חבר הכנסת הרב גפני, צריכים לאתר אותם, לבנות את העתיד התעסוקתי הכלכלי הבא של ירוחם, על מנת שלא נחזור וניפגש כאן סביב השולחן הזה, כפי שלצערי נפגשנו בשנתיים האחרונות כמה פעמים. אני חפצה ואני מבקשת את עזרתך בזאת, שאנחנו נעשה מהלך, בדרגות הכי גבוהות, על מנת להביא להקמתם של מפעלים חדשים נוספים, מוטי-טכנולוגיה, בשכר גבוה, אנחנו לא מעוניינים במפעלי שכר מינימום נוספים, כדי שנוכל תוך שנתיים–שלוש לעמוד על הרגליים ולייצר פה דור, שאגב צמח בתוך מערכת חינוך שנתנה להם את כל הכלים. הם הנדסאים, הם מהנדסים – זה דור אחר. אנחנו צריכים לדאוג להורים שלהם, אבל אנחנו צריכים לדאוג גם לעתיד שלהם. תודה רבה.

תודה רבה. פנינה תמנו, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אתמול יחד עם חברי חבר הכנסת מאיר כהן ויושב-ראש המפלגה שלי לפיד הגענו לפניציה. אני חייבת לומר קודם כול, כולנו אוהבים את השבת. אני מאוד אוהבת את השבת. כמישהי שצמחה בבית דתי מסורתי – אצלנו יש הכול, את כל הגוונים, תמצא מחרדים ועד אליי.

למה את מתחילה בפניציה? זה בסדר, אבל למה לא חרסה ואמיליה?

גם הם חשובים.

מה זה "גם הם חשובים"? זה נושא הדיון.

אני לא הספקתי להגיע אליהם. אתה יודע מה, אני פה, ואני שומעת שאנשים שואלים: האם אנחנו בוחרים בתעשייה? קודם כול, האם אנחנו בוחרים באנשים האלה? האם אנחנו רואים את האנשים האלה בדרום, בפריפריה? לא יכול להיות מצב כזה. זה לא נושא חדש, הוא עלה פעמים רבות. אני אישית בכנסת מאז הכנסת התשע-עשרה וזה כל פעם עולה ועולה. לא ראיתי אפילו ועדת משנה אחת שהוקמה לצורך העניין, בזמן שיש, מה שנקרא, ועדות לרוב. זה דבר ראשון.

הדבר השני, אני חוזרת לנושא השבת. השבת היא של כולנו.

מה זה "חוזרת"? את כל הזמן שם.

היהדות היא של כולנו. אני רוצה לומר לך, בסופו של דבר במקום לעשות קידוש שבת אנחנו עושים חילול שם השם. לפני כמה חודשים שאלנו "מה נשתנה הלילה הזה". מה נשתנה השנה הזאת, השנתיים האלה, שאנשים קיצונים באים ומאיימים ומחרימים את המפעל? זה בעצם להלך אימים על 250 משפחות. אין לי ספק בכלל שהסוגיה הזאת פתירה, כולל זה שהמפעל, גם ההנהלה וגם הוועד שנמצא איתנו כאן, אלברט הלוי, הציעו אלטרנטיבות. כנראה שאנחנו לא יכולים לעמוד מנגד. צריך להרים את הכפפה. הממשלה צריכה להרים את הכפפה, כולל אתה, אדוני היושב-ראש, ולדאוג שהאנשים האלה - - -

מתי דיברת איתי על זה ואמרת לי שאני צריך לדאוג לזה?

עכשיו. מתי החלה פעילות הכנסת?

אמרת שזה כבר הרבה שנים. אף פעם לא דיברת איתי על זה.

לדעתי זה דיון ראשון של ועדת הכספים.

לא דיברת איתי, לא את ולא יושב-ראש המפלגה שלך, לא דיברתם איתי.

אתה לוקח את זה לרמה האישית.

אני אישי?

כן, אתה לוקח את זה אישית, גם מתנועות הגוף שלך, גם בזה שאתה עוד פעם חוזר כאילו תוקפים אותך.

מה עכשיו עם תנועות הגוף שלי?

כן, סליחה, אני רוצה לומר לך, גפני, כולם מבינים במה העניין הנדון, וזה לא פוליטי, וזה לא התנגחות בחרדים. פשוט יש פה 250 משפחות, שמי שמהלך עליהן אימים זה קיצונים שעושים חילול שם השם. ולכן צריך לפתור את הנושא הזה. מרגיש לי שאתה מזלזל בדברים שלי. אתה יודע שאני מכבדת אותך.

אני מזלזל בדברים שלך?

כן, כן, כן. אני מבקשת שתקשיב לי.

להיפך, שאלתי אותך מתי דיברת איתי על זה. לא דיברת איתי.

אני עכשיו מדברת איתך.

אני מכבד את מה שאת מדברת איתי.

אני חושבת שראוי, מעבר לרמת הבעיה של המפעלים בדרום, שלזה לדעתי צריך להקים ועדה מיוחדת, אני שוב אומרת, לגבי פניציה, אפשר וראוי שתיכנסו לתמונה, שניכנס לתמונה ונדאג להוריד את החרב מעל צווארם. תודה.

תודה רבה. בני ביטון, ראש עיריית דימונה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברתי ראשת המועצה בירוחם, אני חייב להגיד לך שיש פתרון לכל משבר התעסוקה בנגב, והכנו תוכנית עבודה לפני שנתיים: שרגא ברוש, אנוכי, שר הכלכלה וגם מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה.

אתחיל במה אני אומר בדברים. אני פונה לחברי השר אריה דרעי, אני כראש עיריית דימונה אומר בפורום כזה: ותר על הארנונה לשלוש שנים לכל מפעל שיגיע, נקודתית. זה לא כסף תוספתי. זה כסף שלי ושל הגברת טל אוחנה. אנחנו מוותרים שלוש שנים. תאמין לי, יבואו מפעלים בשורה, יגיעו בשורה.

יש תוכנית. אדוני, שרגא ברוש, אנוכי, אריה דרעי היה אז שר הכלכלה והיום הוא שר הפנים. לאחר שהוא התמנה להיות שם הפנים ישבנו, גם אני, גם מרדכי כהן, גם מנכ"ל משרד הכלכלה, ואמרתי לו: ממילא מה אתה רוצה? ערים וערים וערים? אף אחד לא גובה ארנונה. נכון שנקודתית דימונה קיבלה – אני מתקן את חברי מאיר כהן, שאנחנו באמת אוהבים אותו, ואת ראש עיריית דימונה – 15 מפעלים, שרגא ברוש יודע, שאיתרנו נקודתית בדימונה. אבל זאת לא הבעיה. אני אומר, זאת לא הבעיה. הדיון הזה – אני כבר פעם שלישית או רביעית יושב אצלך לדיון על משבר התעסוקה באזור הדרום. זה נקודה אחת.

לגבי פניציה, אני שנתיים, יחד עם מיכאל ביטון, יחד עם מאיר כהן, יחד עם ארמונד לנקרי, יושב-ראש המרחב, שהוא גם ממלא מקום ראש עיריית דימונה, ישבנו, גם איתך, גם עם נשיא המדינה, גם עם כל החרדים. אני מקבל את מה שאתה אומר: לפתור את זה במדרון האחורי. אני מקבל את מה ששרגא ברוש אמר. ונתנו פתרון: גוי של שבת. יש מושג ביהדות מה זה גוי של שבת. תהליך של שנה, שנה וחצי – פתרנו את בעיית פניציה ירוחם.

זה מה שאמרו.

תני לי דקה. את חברת כנסת חדשה, תכבדי. אני מכבד אותך מאוד. את אומרת לי: תן לי לרכך. אנחנו ניתן. גפני יודע.

לגבי מה שקורה באמיליה כרגע, באמיליה זה משבר שאפשר לפתור אותו באופן מיידי. החבר'ה האלה קיבלו מענקים ממשרד הכלכלה. לא יעלה על הדעת שאנשים יקבלו מענקים ויעבירו את המכונות שלהם לארצות הברית. זה נמצא בדיון במרכז ההשקעות. אני קורא לחברי הבעלים של אמיליה שיחשוב פעמיים. אם נגזר עלינו לסגור את המפעל – תן לנו שנה כדי למצוא אלטרנטיבות אחרות.

לגבי חרסה – חרסה הוא מפעל חשוב. אין שום בעיה, אנחנו מכירים את הייבוא מסין, אנחנו מכירים את הייבוא מטורקיה, אנחנו מכירים את כל הדברים האלה. לא יעלה על הדעת שאנחנו תמיד נהיה במוקד. ולי הרבה יותר קל, גפני. דימונה נתנה לביבי נתניהו 56.3, הנה אני אומר את זה, לליכוד, מקום ראשון במדינת ישראל. אתה יודע, אתה מכיר אותי: אני לא רואה את אף אחד.

תגיד עוד פעם, לא שמענו.

עוד פעם אגיד, חברי אבי ניסנקורן, 56.3, מקום ראשון במדינת ישראל. גם אדוני ארמונד לנקרי וגם אנוכי שישבנו שם נתנו. אמרתי את זה גם לראש הממשלה לפני שבוע כאשר ישבתי איתו. אמרתי לו: אדוני ראש הממשלה, מחר אנחנו מגיעים עם השר אלי כהן. משרד הכלכלה עשה רבות בדברים. המקום הזה כרגע, ועדת הכספים צריכה לחייב את כל חברי הכנסת להגיש ולהגיע, פעם אחת ולתמיד לתת לפתרון. יש לנו תכניות עבודה. תביא אותי, תביא את שרגא ברוש, תביא את טל אוחנה, תביא את מאיר כהן, תביא את מיכאל ביטון, תביא את ארמונד לנקרי. אנחנו יודעים – הערים שלנו נמצאות כרגע בהתפתחות אדירה. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לא שתו לנו ולא אכלו לנו ולא בכו לנו. אנחנו בהתפתחות אדירה. מערכות החינוך שלנו הן מערכות מצליחות: בניית מכללת הסייבר בדימונה כעוגן כלכלי; ירוחם מצטיינת ברובוטיקה.

אני כבר החלטתי להצביע בשבילך, רק אני לא גר בדימונה ...

הצביעו בשבילי כבר. לא צריך. אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, אתה בהסכם הקואליציוני, כרגע בסמכותך במדרון האחורי לפתור את הבעיות של התעסוקה, ובמיוחד של פניציה.

תודה רבה לך.

אבל למה לא הליכוד יעשה את זה? לא צריך הסכם קואליציוני – 56%.

לא רוצה. אני רוצה לבטל את הארנונה כדי שיבואו אליי מפעלים. מה הבעיה?

מי מונע ממך?

משרד הפנים לא נותן לי, מה לעשות.

חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

בסדר, עוד מעט נדבר גם על ההסכם הקואליציוני. נדבר על עוד כמה דברים.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

לפני שאנחנו מדברים על מספרים ולפני שאנחנו מדברים על מפעלים מצליחים או לא מצליחים, אנחנו מדברים על בני אדם. לפי המספרים שפורסמו מדברים פה על יותר מ-600 בני אדם שעומדים לאבד את מטה לחמם. זה מה שצריך לעניין אותנו לפני כל דבר אחר.

אם אני צריך להגיד במשפט אחד איך אני מבין מה הוא קפיטליזם, אני מצטט בדרך כלל בהקשרים כאלה את הנרי פורד. הנרי פורד מוכר לכולם כמי שביטא במאה ה-20 אולי יותר מכל אחד אחר את הרוח הקפיטליסטית. הנרי פורד היה לו משפט שהוא חזר עליו לא פעם בתלונה. הוא אמר כך: "למה כל פעם שאני רוצה זוג ידיים עובדות אני צריך לקבל את הבן אדם?" זאת הבעיה – הבעיה שמתייחסים אל העובדים לא כאל בני אדם אלא כאל זוג ידיים עובדות שאמורות לעשות קופה לבעלי המפעלים האלה.

לכן הפתרון של הבעיה לטווח הארוך, מעבר לטווח הקצר והמיידי של אותם 600 ומשהו אנשים, שחובתנו כשליחי ציבור וחובת המדינה לפתור את הבעיה שלהם מיידית – זה בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך הפתרון הוא שיתייחסו אל העובדים כאל בני אדם ולא כאל זוג ידיים עובדות שמאחוריהן אין כלום.

את זה צריך לחבר לשיטה שיוצרת את הבעיות האלה. השיטה שיוצרת את הבעיות האלה היא השיטה שמקדשת את מה שמכונה השוק החופשי, הרווח, במקום את הרווחה. זה מה שאנחנו צריכים לצאת נגדו ולשנות מן היסוד.

כמו בוונצואלה.

אתה לא מבין בהרבה דברים, ובטח לא בוונצואלה.

לא ננהל ויכוח.

שם עובדים לפי השיטה שלך, גם בוונצואלה וגם במקומות אחרים.

אתה צודק, אדוני היושב-ראש, עדיף לא להגיב על שטויות.

אם תרשו לי, אני רוצה לצטט רק משפט אחד קצר של כמה מן העובדים במפעל חרסה. אחד העובדים אמר: "אנחנו כבר חמישה ימים מפגינים מול השערים הסגורים של המפעל. אנחנו רק רוצים שההנהלה תשב איתנו למשא ומתן. אנחנו מפעל מאורגן של ההסתדרות. אנחנו לא מוכנים שיתייחסו אלינו כמו זבל. זרקו אותנו מן המפעל ולא מוכנים לדבר. יחס מחפיר."

דרך אגב, את זה אני אמרתי.

אני איתך. מכל מלמדיי השכלתי.

"אנשים מרגישים פגועים. התייחסו למפעל כמו בית. עובדים פה 30 שנה, מרוויחים משכורת רעב, עבודה קשה, אבל היינו ביחד, כמו משפחה. פתאום זורקים אותנו החוצה בצורה גסה, ברברית. בושה וחרפה." חובתנו לא לאפשר את הדברים האלה. תודה.

תודה רבה. אבי ניסנקורן, בבקשה.

אני חושב שיש פה שני דברים. דבר ראשון הוא המקרים הספציפיים עצמם. כל אדם, ובייחוד בדרום, שמאבד את מטה לחמו זה עולם ומלואו. נמצאים פה עובדים של חרסה ושל פניציה ואמיליה וכולם מטה לחמם יכול להיגדע, ואצל חלקם כבר נגדע. זה דבר ספציפי. כל פעם אנחנו דנים במשבר כאשר יש כבר חרב פיטורים מעל ראשי העובדים. צריך לראות איך מנסים – וזה מה שיושב-ראש הוועדה עושה תמיד – לעזור לאותם עובדים ולהוציא אותם ממצב המצוקה בתוצאה הכי טובה. הכי טוב כמובן להמשיך תעסוקה, אבל במקרה שאי אפשר להמשיך תעסוקה אז בפיצויים המרביים שמגיעים להם בשביל שהם יידעו לכלכל את צעדם בתקופה שהם נמצאים מחוץ למעגל העבודה ועד שהם נכנסים למעגל העבודה, כמה שמשרד הכלכלה יכול לסייע לזה.

החלק השני הוא הנושא העקרוני של עידוד כחול-לבן ועידוד הדרום. פה מדינת ישראל כל הזמן כושלת, ועל זה שרגא ברוש דיבר. יש כל הזמן פרסומת על עידוד כחול-לבן. מדינת ישראל עובדת נגד כחול-לבן. אנחנו רואים את זה בכל פעם מחדש. אנחנו בסיטואציה הזאת צריכים להקים איזו ועדת משנה או לייצר פתרון שסוף-סוף יתחילו לעודד כחול-לבן. אני אומר פה אמת מרה, אני חושב ששרגא ברוש שותף לזה.

הדבר האחרון, יש מקום לתעשייה מסורתית בישראל. ישראל היא לא רק הייטק. אנשים בפניציה רוצים להמשיך לעבוד בפניציה, לא רוצים לעבור להייטק. אנחנו צריכים להכיר בזה שיש מקום לתעשייה מסורתית. צריך לעודד תעשייה מסורתית.

באופן ספציפי, אני רוצה להגיד מילה אחת על פניציה. אני חושב שאדם זה אדם ופרנסה זה פרנסה. את הבעיה של פניציה ליוויתי במשך שנתיים כמעט ולא הצלחתי לפתור. זה נושא כמעט הזוי. במדינת ישראל לא צריך, ובייחוד אנשים מסורתיים, או כל אדם, כל עובד, לא צריכים בגלל כל מיני מקרים לא הגיוניים – הרי אי אפשר לעצור את התנור בשישי-שבת – לא ייתכן שתהיה חרב פיטורים במשך שנתיים. משקיע שצריך להשקיע עכשיו בתנור חדש עשרות מיליונים, ואולי 100 מיליון שקל, צריך לדעת שיש לו מסלול של יצירת עתיד גם למפעל וגם לעובדים. אנחנו חייבים לפתור את הנושא הזה. אנחנו שנתיים מסתובבים סביב הנושא הזה. צריך לפתור אותו בצורה הגיונית שעושה שכל לבעלים, שעושה שכל לעובדים, שעושה שכל לכלל האוכלוסייה, שאפשר לשקף אותה החוצה, ועם כבוד כמובן גם לדת ולמסורת, אבל זה לא צריך לגרום לסגירת מפעלים.

תודה. תמר זנדברג, בבקשה.

תודה, אדוני. ההתקבצות פה נוגעת לכמה דברים שונים, אבל בסופו של יום יש פה משבר חריף ורחב, משבר תעסוקה בדרום במפעלים. שמענו פה את כל הסקירה עם כל ההערות: למה אתה מתחיל דווקא בזה, וכל הדברים האלה. בסוף-בסוף יש כאן שורה של כשלים.

תמיד מדברים איתנו בשם השוק החופשי. יש פה שורה של כשלי שוק. פעם אחת, בגלל טורקיה. אז מה, הצרכן הישראלי יסבסד את מכסי המגן שטורקיה מכילה בגלל שהיא דואגת לעבודה שם ואנחנו לא? ופעם שנייה, בגלל מפעל רווחי שעשה טעויות והעובדים משלמים את המחיר כי הם לא יודעים, הם לא אחראים לטעויות של ההנהלה ושל הבעלים. ופעם שלישית, בגלל חרם אידיאולוגי. אגב, אני בעד חרם אידיאולוגי, ברמה העקרונית. רק מה – מדינת ישראל חוקקה גם חוקים נגד חרם אידיאולוגי בדברים שקרובים לליבה. אולי נחוקק חוק נגד חרם אידיאולוגי אם הוא פוגע בעובדים?

אגב החוק למניעת חרם חל גם על העניין הזה ואפשר להפעיל אותו. יכול להיות שמהקבוצה הזאת יישללו כל מיני זכויות תקציביות מכיוון מדינת ישראל אם היא מטילה חרם על מפעלים במדינת ישראל.

שמעתי כאן גם על החדרים האחוריים. אני לא חלק מן המשא ומתן הקואליציוני ואני לא חלק מן החדרים האחוריים. אני רק יודעת שכל פעם שמדברים איתנו על החדרים האחוריים אז בסוף אלה שמקבלים את מכתבי הפיטורים גם לא יושבים בחדרים האחוריים. מי שיושב בחדרים האחוריים ויש לו בשורה ורוצה להביא – זה יפה, זה טוב מאוד. בוודאי ראשי הרשויות מחויבים לזה. אבל מהניסיון שלי, אם לא מרימים קול צעקה וגם יוצאים למיקרופונים אז מפעל יכול להיסגר גם בשקט ואף אחד לא יודע ואף אחד לא שומע, ורק העובדים הולכים הביתה ומחפשים את התלוש שאיננו.

כפי שרצו בחרסה.

לכן אני חושבת שאנחנו צריכים להתייחס לזה כאל משבר לאומי. זה לא מפעל פה ומפעל שם, זה לא משהו נקודתי. כרגע זה מאות עובדים בכל רחבי הדרום, בישובים, במפעלים. זה משפחות. זה משבר לאומי, וצריך לעשות הכול, כולל מכסים, כולל סובסידיות, כולל עזרה ממשלתית, כולל דחיית ארנונה, כולל כל הכלים שצריך, שהממשלה תעמיד – כן, הממשלה – על מנת שהמשבר הזה ייפתר, כי זה לא משבר נקודתי, זה משבר רחב ולאומי.

תודה רבה. רבותי, אבקש מן המנכ"ל של מפעל חרסה להתייחס אבל עוד לפני זה אני רוצה קודם כול לומר את דעתי.

אני לא מרפה פה בוועדה מעניין סגירת מפעלים, לא מרפה. זה דבר שנמצא פה על סדר היום כל הזמן. אני מותקף על ידי מי שאומרים שאני לא דואג לכלכלה בישראל. כאשר טיפלתי בנושא של מלט הרטוב וכאשר טיפלתי בנושא של מפעל סינרג'י ואמרתי שצריך היטל היצף – הרי תראו מה קורה פה: בא ארדואן, נותן כסף למפעלים אצלו, הם באים לפה ודוחקים למעשה את העובדים שלנו החוצה ובעצם הם מפעילים את המפעל הזה כאן עד שלא יהיה לנו מלט תוצרת עצמית ואז הם יעלו את המחירים. לא נרוויח מן הייבוא הזה בהורדת מחירים, נרוויח רק שאנשים ילכו, כאשר אצלי עובדים שהולכים הביתה זה פיקוח נפש. המציאות הזאת, שאנחנו בהיטל היצף הצלחנו להשאיר את סינרג'י, אחרת הוא היה סגור – היו לנו פה כמה דיונים על זה. אותו דבר בנושא המלט.

פניציה צפון.

חיפה כימיקלים.

רגע, אני לא הולך עכשיו לפרט את כל הרשימה. יש רשימה ארוכה מאוד. אני לא מדבר על מה שהיה עם פרי גליל.

למה לא יהיה היטל היצף בפניציה ירוחם?

יש לי עוד כמה הצעות על היטל היצף.

אבל זאת יקרה ללבי.

בסוף עוד תוקפים אותי על העניין הזה עם רמיזות עבות שאני אדם חרדי, כאשר אנחנו מדברים על היטל היצף על סינרג'י, או על היטל היצף על מלט הרטוב, וזה חלק מן העניין. כך הצלנו את פרי גליל שהוא מפעל עוגן בחצור הגלילית והמדינה הייתה צריכה לעזור לו. אין מציאות כזאת שבה נגיד שאנחנו זורקים את העובדים שלנו לרחוב וכך נוזיל מחירים. לא נוזיל מחירים. ארדואן הוא לא ציוני, למיטב ידיעתי. הוא יחכה עד שהוא יהיה מפעל יחיד ואז הוא יעלה מחירים. מה נעשה? חלק מזה הוא גם תעשייה ביטחונית. כך הצלנו את המפעל בגבול הצפון, בשתולה.

את המסגרייה שמייצרת את הבסיס לכיפת ברזל.

נכון. אם היינו מתרשלים בעניין הזה ולא היינו נותנים שיעבירו את הכסף, היה קונה את זה מישהו באיזשהו מקום – אני כבר לא רוצה להגיד כלום, הוא עוד יכול לקחת אותי ברצינות – והוא היה לוקח את המפעל הביטחוני הזה לעצמו, ולך תחפש אחרי זה את הרוח. יבואו אליך פקידי משרד האוצר ויגידו: אין לנו כסף, יש גירעון. שלא יספרו לי סיפורים.

אני לא מבין למה חרסה נסגר. לא מבין. אני לא מבין למה לא מדברים על זה. מדברים בשוליים. מדברים על פניציה אבל לא מדברים על חרסה. למה? מה הבעיה? הרי הבעלים של חרסה מפעיל מפעל דומה בטורקיה עם אותם מוצרים אחד לאחד. למה הוא סגר את המפעל בבאר שבע?

כי הוא רוצה להרוויח יותר. זה הכול.

אני לא צריך תשובות. אני לא מבין לגבי אמיליה, לא מבין. מה הסיפור הזה? למה סוגרים? אני מבקש לבדוק את שני המפעלים האלה, מה הם קיבלו מן המדינה ולבקש מהם את זה חזרה, אלא אם כן יגידו שיש להם פתרונות אחרים. העובדים נשארים בלי כלום.

לגבי פניציה – בשבוע שעבר ישבתי עם ראש הממשלה, אני וליצמן. אני לא כל כך מכיר את העניין הזה. בקיצור, יש ועדה למען השבת שאמרה: אנחנו לא יכולים להשתמש בבקבוקים שמייצרים אותם בשבת. לא חשוב הנושאים. אנחנו לא רוצים לקנות את הבקבוקים האלה. לא חרם או כן חרם – בכלל לא רלוונטית המילה הזאת. ביקשתי מראש הממשלה, גם אני וגם ליצמן, לא הייתי עושה את זה לבד. דיברתי עם אלי כהן אתמול באריכות רבה. יש הצעה – ואלי כהן השר שלך נשמע אופטימי – שזה לא יעבוד בשבת. לא משנה, יהיו שם עובדים שאינם יהודים, נוהל יום כיפור. אני לא נכנס לפרטים, אבל יש הצעה שבסופו של דבר המדינה צריכה להיות חלק מן העניין. יש פה בעיה שאין אותה בשום מפעל אחר. יש את הבעיה במפעל הזה, והמדינה צריכה לסבסד את החלק הזה, שהוא חלק קטן, ואז אפשר להמשיך לייצר ואפשר למכור את הבקבוקים. אני לא נכנס לפרטים. אני לא מדבר על החדרים האחוריים.

תמר, אני לא בעד חרמות, בניגוד למרצ. אני חושב שצריך להתנהל באופן נורמלי, אבל זה לא חרמות. הוא אומר: אני לא רוצה לקנות את הבקבוק הזה. את יכולה להכריח אותו? כן חרם או לא חרם – לא רלוונטית המילה.

קיבלתי כתף חמה מראש הממשלה ומיואב הורוביץ, שהם מוכנים להשתתף בעניין הזה כדי לפתור את הבעיה. קיבלתי כתף חמה משר הכלכלה אלי כהן, שמכיר את העניין, הוא בתוך הנושא.

אני מקווה, ואבקש למצוא פתרון לעניין. אם אין פתרון יש לנו בעיה גדולה בגלל שאת לא יכולה לחייב אנשים לקנות מוצר שהם אינם רוצים לקנות אותו, כל אחד מסיבותיו הוא. לכן לבוא ולעשות מזה פוליטיקה זה נחמד מאוד, זה נשמע כל כך טוב: בגלל הדתיים והחרדים וחסידי גור סוגרים מפעל ואנשים הולכים הביתה. ואתה בכלל מדבר, אתה הרי כל הזמן נלחם על כך שעובדים לא יפוטרו.

אני רואה אור בקצה המנהרה לאחר שיחות שהיו לי. אני לא יודע אם אלה שנסעו לשם גם ניהלו שיחות על הנושא הזה. אני ניהלתי שיחות. אני יכול להגיד שאני לא בעניין ושלום על ישראל. יכול להיות שלא הייתי צריך בכלל להביא את הנושאים האחרים בגלל שהייתי יודע שיעלה גם העניין הזה ויתקפו את החרדים. הבאתי את הנושא הזה בגלל שהנושאים האלה קרובים ללבי.

חרסה לא היה צריך להיסגר. למה? למה לעשות את המפעל הזה בטורקיה? היה צריך או לעזור לו, או שהוא יגיד את הבעיות ולמצוא להן פתרון. ואם לא, אם חרסה ייסגר צריך למצוא פתרון לכל העובדים שם, למצוא פתרון. אני לא יודע למה אמיליה צריך להיסגר. אני מקבל את העצה שלכם, שצריך לעזור בהבאת מפעלים, מה שאמרה ראשת העיר ירוחם – להביא מפעלים. היום לא יעזור שום דבר. כפי שהמפה של הטילים השתנתה, להבדיל, השתנתה גם מפת הפריפריה. אנשים בירוחם רוצים לעבוד במפעלים עתירי ידע ואין שום סיבה שלא תעשו את זה. אנחנו נצטרך לעזור לכם. אין ויכוח לגבי העניין הזה. בסוף עושים ויכוח בין חרדים לחילונים, זה הוויכוח שהיה פה, האם אנחנו כן עוזרים לפניציה או לא עוזרים לפניציה. פניציה בצפון – אנחנו הצלנו אותה; את מלט הרטוב הצלנו. גם שם יש בעיות דומות. משום מה פה זה התנהל בצורה כזאת. דיברתי עם האנשים לקראת הדיון פה ואני מקבל מכל מקום רצון לסייע בעניין הזה, כולל מאלה שהם במוקד העניין. כל מי שדיבר נגדם לא יודע על מה מדובר, לא החליף מילה עם אף אחד מהם. שלא יספרו לי סיפורים.

הנושא זה ילך לביצוע ואנחנו נצטרך לעקוב אחרי זה.

אדוני מנכ"ל משרד הכלכלה, שי רינסקי, בבקשה. תתחיל בחרסה. למה נתת להם להיסגר?

קודם כול שנדע מה משרד הכלכלה עושה בגלל שאני לא בטוח שכולם פה מכירים ויודעים. בעיקרון אנחנו בשטח כל הזמן, וגם בחרסה ספציפית, לפני מספר חודשים כאשר הבנו שיש קשיים פנינו. המנכ"ל נמצא פה.

תיכף אתן לו לדבר.

אבל אני מודה, נאמר לנו: אנחנו לא רוצים סיוע, אנחנו נסתדר לבד, יש לנו את ההחלטות שלנו. אנחנו רצינו, הפנינו יד רחבה ונענינו בסירוב. אני מניח שהוא יסביר עוד מעט.

לגבי אמיליה ופניציה – כפי שאמר ראש העירייה בני ביטון ואמרה ראשת העירייה טל אוחנה, ומיכאל ביטון שכיהן לפניה, בכל נושא הנגב המזרחי – אנחנו הרי משתדלים לצפות פני העתיד: איפה שאנחנו רואים שיש קשיים אנחנו באים עם כלים מיוחדים. באזור הספציפי של הנגב המזרחי שמנו כמה כלים כדי לפתוח מפעלים. התהליך הזה הוא לא מהרגע להרגע. כפי שבני ביטון אמר, חמישה כבר נפתחו בדימונה: עלבד, אבגול, דלק-סן ועוד כהנה וכהנה, שמעסיקים. במסגרת הנגב המזרחי יש מסלול ייעודי – לא מפעלים מייצאים אלא מפעלים שלא מייצאים, רק עבור הקמת מפעלים או הרחבתם. כ-14 מפעלים קיבלו תקציב, ואנחנו נראה אותם בשנה הקרובה, כדי להעסיק עוד עובדים.

בירוחם לגבי פניציה – אנחנו מלווים את העסק עם שרגא ברוש, עם אבי ניסנקורן, עם כל מי שנמצא. אני מקבל את מה ששרגא ברוש אמר. ככל שיעצימו פה את הקולות אנחנו נלך אחורה.

אבל צריך לשים את זה על השולחן לתקופה ארוכה מאוד.

אני מסכים לחלוטין. אנחנו גם בודקים אצלנו, לראות איך אנחנו יכולים לעזור ספציפית. אנחנו מלווים גם את היקבים שרוכשים מפניציה, אנחנו איתם יד ביד לאורך כל הדרך.

אפשר לפתור את הבעיה הזאת, היא ברת פתרון.

אין ספק שבכל סגירת מפעל כואב הלב. אם יש מענקים שהוענקו במסגרת מדינה אנחנו נתבע אותם עד השקל האחרון, ואנחנו שם. אבל בסופו של דבר כשבעל מפעל רוצה להעביר את הייצור שלו לארצות הברית בשל סיבות כאלה ואחרות, ואנחנו רוצים לעזור, אני יכול לומר לך שספציפית באמיליה נתנו מענקים ובעל המפעל לא לקח אותם. כלומר אישרנו לו מענק והוא לא רצה לקחת אותו.

למה?

מסיבותיו הוא. אני לא יודע. אני אומר לך בכנות רבה, קשה גם לדבר איתו. אנחנו מנסים להשיג אותו.

יש פה מישהו מאמיליה?

הם לא הגיעו.

באיזשהו שלב גם ניתקו מגע איתנו.

אני נוסעת לפגוש את הבעלים מייד בצאתי מכאן. הם היו מנותקי קשר עד עכשיו. היום אנחנו ניפגש. הסיבה שהוא מסרב לקחת מענקים קשורה בעובדה שהוא הקים מפעל בארצות הברית שמייצר את רוב התוצרת שהוא משווק לוולמארט וגם לשווקים אחרים, כמעט אותו סיפור שתיארת קודם, אבל עדיין יש לו אחיזה בשוק הישראלי. הוא מעוניין להשאיר את המו"פ שלו ולשרשר את עבודת הייצור לקבלנים.

תעדכני אותנו. תעדכני גם את שי רינסקי.

אנחנו בקשר כל הזמן. אהיה שם מחר והייתי שם בשבוע שעבר. אנחנו בקשר יומי.

בכלל בנושא של ירוחם אנחנו מנסים לדוג מפעלים ולתת להם מענקים.

תתייחס לתוכנית העבודה שעליה דיברת. אני רוצה שתתייחס לשלושת הפרמטרים: גם ארנונה, גם הגדלת מענק הנגב וגם מה שיש. בואו תתייחסו לזה.

חלק מן הכלים נתנו כבר, כפי שבני ביטון אמר: מענק מוגדל של עוד 10%, מענקים למפעלים לא מייצאים. טל אוחנה דיברה על הייטק. המקום היחיד – בני ביטון אל תקפוץ – שבו אנחנו הולכים לסבסד מבנה להייטק הוא ירוחם.

בכיף, באהבה. אני מפרגן לה.

מבנה שני.

אתה עשיר. אתה הצבעת לביבי.

אין לי בעיה. אנחנו מאחדים את דימונה וירוחם לעיר אחת. אתה תהיה ראש העירייה ואני אהיה ממלא המקום שלך ...

אתה הולך לכנסת ... הצבעת לביבי.

קיבלתם ביבי ויהיה לי ביבי, וביבי יפתור את הבעיות ביחד איתך.

למען האמת הוא היה מאוד פרודוקטיבי בשבוע שעבר כאשר ישבנו איתו. בסדר.

אין ספק, כאשר בירוחם עומדים על המוקד שני מפעלים הנכונות שלנו היא כפולה. ראשית, לדאוג לעובדים, למצוא להם מקורות פרנסה. שנית, למצוא כלים ייחודיים. גם אנחנו וגם משרד האוצר נמצאים במקום הזה.

חבר הכנסת מיקי לוי, בסיפור של האוטובוסים – אנחנו איתך, אבל אנחנו במיעוט.

אעשה להם חיים קשים. עבדנו קשה מאוד כדי להשיג את זה. גפני, אני רוצה שתדע שבכל דבר שיביאו תקציב לטובת משרד התחבורה אצביע נגד, ולא רק אני, כולנו נצביע נגד. תודיע לשר שלא נצביע בעד כל עוד לא יחזור הסיפור של האוטובוסים.

אגיד לו. כבר אמרתי לו.

גפני, ברשותך, נמצא כאן יושב-ראש ועד עובדי חרסה. אני מבקש שידבר לפני מנכ"ל המפעל כך שהם יוכלו להגיב לדבריו.

אתן לו, עם כל הכבוד. שנייה. גל ברנס ממשרד האוצר, בבקשה. אה, עידו סופר נמצא פה, בבקשה שב.

אני תמיד יושב מאחור.

לא בסדר שאתה יושב מאחור בגלל שכל פעם שאני רואה אותך יש לי השראה. כך לא ראיתי אותך. אתם בעד מה?

אני רכז תעשייה ומסחר באגף התקציבים.

אגיד לך מה היה פה ואני רוצה לדעת בקצרה את דעתך. מה שהיה פה הוא שהדעה הנוטה בעניין הזה היא שיוקר המחיה לא ירוויח ולא יפסיד ולא יהיה בתוך העניין ברגע שתהיה פגיעה כזאת במפעלים. אתם צריכים להגיד לנו: אתם נגד התעשייה? אתם בעד הוזלת מחירים? שנייבא מכל מקום בעולם, נעשה סבב שוק, בכל מקום שזה יותר זול נקנה משם ושאנשים ילכו הביתה ובסופו של דבר המחירים גם יעלו? מה עמדתכם? במה תעזרו לנו למשל עם פניציה אם יצטרכו סבסוד? מה תעשו עם זה? אוי ואבוי אם תענה לי על דברים אחרים.

כרגיל, אתה יודע, אענה חצי לפה וחצי לשם ...

מתי אנחנו מדברים באמת? בחדרים האחוריים. אז הוא אומר את האמת. פה הוא אומר את מה שהממונים עליו אומרים.

יוסי ביילין, למדתי ממנו משהו אחד, הוא אמר: האמת זה לא מה שאומרים בחדרי חדרים, זה מה שאומרים למיקרופונים. זה התחייבות לציבור.

הוא דיבר על אליגון. הוא לא דיבר על דברים אחרים.

הוא התנגד לאליגון, דרך אגב.

אני יודע. לפני 19 שנים דיברתי על זה במליאת הכנסת.

זה מה שהוא אמר על החרדים.

עזבי את החרדים. במליאת הכנסת לפני 19 שנים אני העליתי את העניין הזה, שבא עורך דין לבאר שבע, נכה, שביקש מאליגון שהיה נשיא בית המשפט בבאר שבע, הוא אמר לו: אני לא יכול לעלות, אין מעלית, אני מבקש ממך שאת הדיון תוריד לקומה הראשונה. אמר לו אליגון: "תגיד לי, למה לקחת את התיק? ידעת שהדיון יהיה בקומה שנייה". העליתי את זה במליאת הכנסת וביילין היה אז שר המשפטים. הוא לא נתן לו קידום. אני לא רוצה לדבר כבר על מה שהוא עשה עכשיו. זה בכלל. שופטים אתם עושים לי גם כן. טוב, לא חשוב.

סליחה, יוסי ביילין התנגד לו.

בסדר, יוסי ביילין היה משלנו. בבקשה עידו.

הלוואי וזה היה כל כך פשוט. אגב, חבר הכנסת לוי, ציינת שרפורמת התמרוקים הביאה לפגיעה במפעל. לצערי היא לא עברה עדיין אז כשאנחנו נביא אותה, בתקווה, משודרגת בתוכנית הכלכלית – ברפורמה בתמרוקים לצערי הייבוא עדיין חסום אבל כשנביא את הרפורמה הזאת - - -

גמרנו את זה בוועדת העבודה והרווחה לפני 8 חודשים.

נכון אבל היא עדיין תקועה.

על איזו תוכנית הוא מדבר?

הייתי בוועדת העבודה והרווחה והייתה שם רפורמה ענקית בתמרוקים כדי להציל את המפעלים האלה. הוא אומר לי עכשיו שזה לא עבר. 9 חודשים.

אחזור על זה בסוף דבריי, לגבי סוגיית הנטל הרגולטורי.

אני לא חושב שאתם הצבעתם או חשבתם אותו דבר בוועדה. אתה מדבר על הצלת מפעלים והוא מדבר על חשיפה לייבוא. אתם לא מדברים על אותו דבר.

בקצרה, קודם כול לגבי המפעלים - - -

במה אתם יכולים לעזור למפעל אמיליה בירוחם?

לגבי המפעלים, אני רוצה לרגע להפריד בין שני דברים. אחד, כשמדובר בהחלטה עסקית שנובעת מכדאיות כלכלית אני חושב שהמדינה לא צריכה להתערב. איפה כן? כשיש כשלי שוק, כפי שחברי הכנסת ציינו, וגם במקרים אחרים. במידה ובעל עסק החליט שזו החלטה נכונה עבורו – צריך לסייע לעובדים, כפי שאמרת, שהמעבר יהיה חלק ככל הניתן.

וכשיש היצף? זה כשל שוק. אז למה לא עזרתם?

שרגא, אני מניח שלא אתייחס לדבריך, אבל זה יגיע בנקודה השנייה.

אתה יודע שלא על כל דבר אנחנו מסכימים. אני הצבעתי נגד.

רבע אחוז.

זה רבע אחוז יותר מדי.

אז תגיד: לא צריך כחול-לבן.

אני לא מדבר על הסיפור של פניציה, שעליו לא אפרט. המשותף לכולם - - -

אבל נצטרך אתכם בגלל שיצטרכו שם - - -

הסיפור של פניציה השליך על כל המפעלים שעובדים שבעה ימים בשבוע כי אין להם ברירה. צריך לקחת בחשבון שאם עכשיו רוצים לתת תמיכה כזאת צריך לתת אותה לכל המפעלים בארץ. יש עוד מפעלים, יש את כתר, יש את נייר חדרה ויש את המלט. זה לא שגומרים פה והולכים.

פה יש בעיה ספציפית. אפשר להתמודד עם העניין הזה. בסדר, נתמודד.

הבעיה היא שמנסים לקשור בין כשרות לבין - - -

די כבר, אתה עם הכשרות שלך.

אני שותה יין כשר.

כל הכבוד לך. העיקר שאתה שותה יין. אחרת, לא הבנתי למה אתה מדבר כך.

מדובר כאן בשלושה סיפורים נפרדים. כל אחד מהם, אגב, יכול ללמד אותנו דבר אחר, אבל נשים את זה לרגע בצד.

משותף לכולם שהם באזור ירוחם והנגב המזרחי. אגב, ירוחם הייתה עוד בתקופתו של מיכאל ביטון בתנופה משמעותית מאוד, גם בגלל תוכניות שהיו אבל גם בגלל עשייה עסקית נכונה של הרשות המקומית. הסיטואציה הזאת מביאה לפגיעה מסוימת אבל אנחנו חושבים שעם הגישה - - -

טל אוחנה רוצה להמשיך את זה והיא רוצה את הסיוע שלכם.

עם הגישה של ראשת העיר וההסתכלות קדימה, א', אנחנו מאוד מסכימים עם זה, היא שם, ואני אומר את זה. אנחנו ומשרד הכלכלה נסייע לה גם ככל הניתן.

נקודה נוספת, חשוב לי לציין בפני הוועדה, שרגא ברוש דיבר על מצב התעשייה. הזכרתם מכסים, היטלים. חשוב להבין שמדובר כאן בסוף בהשתת עלות על הציבור. הוועדה הזאת גם מודאגת בדיונים אחרים מיוקר המחיה. סגירה של שוק מביאה להעלאת יוקר המחיה.

גם העלאת הארנונה והמים מטילה נטל על הציבור, ואתם לא נבהלים.

נקודה אחת שאתה לא מעלה, שרגא, היא הנטל הרגולטורי.

אני יודע, אבל זה פשוט לא פה.

הוא פה.

למה אתה מערבב אותם? חבר'ה, הם עכשיו יחליטו פה להוריד רגולציה בירוחם?

אני מסביר לך. אתה רוצה לדבר? אני לא קטעתי את דבריך.

שרגא, בסוף נצטרך את משרד האוצר. אם תריב איתו יותר מדי תהיה לנו בעיה.

אז עכשיו תוכל לבוא ולגמור את הכסף.

הבנתי. עידו, בבקשה.

סוגיית הנטל הרגולטורי שמתקשרת גם למה שחבר הכנסת לוי אמר, בסופו של דבר כשמסתכלים על העלות השוטפת של עסקים, מה מונע הקמה, מה מונע תפעול שוטף ומה בסוף פוגע בוודאות של השקעה – זה סוגיית הנטל הרגולטורי. הממשלה מתכוונת להגיע עם צעדים ורפורמות משמעותיים מאוד, זה יגיע גם לוועדה הזאת ולוועדות אחרות.

מה עם התמרוקים?

התמרוקים גם שם. אגב, התמרוקים זה משהו קלסי. זה גם הורדת נטל רגולטורי על המקטע היצרני.

תוך כמה זמן תבואו לפה עם עניין התמרוקים?

אגיד לך. רפורמת התמרוקים התחילה בשנת 2016. משרד הכלכלה והתעשייה, משרד הבריאות ומשרד האוצר לא הצליחו להגיע לנוסח מוסכם שייתן מענה למגזר העסקי. אנחנו לא עושים חצי רפורמה בשביל להגיד שעשינו, ולכן הדבר הזה נעצר. בשאיפה אנחנו נביא במושב הקרוב רפורמה טובה יותר שתעשה את מה שצריך לעשות. כאן צריך את העזרה של חברי הכנסת בשביל לדחוף את הדברים האלה, שחלקם לא פשוטים, לדחוף אותם קדימה, גם בהיבט של רגולציה שפוגעת בתעשייה. זה יהיה אחד הדברים המרכזיים שנעסוק בו.

תודה רבה. רועי רגרמן, מנכ"ל קבוצת חמת – חרסה.

למה יושב-ראש ועד עובדי חרסה לא מדבר לפני המנכ"ל, שהם יגיבו על דבריו? יש דברים נוראים שהוא רוצה להביע אותם, לציין אותם לפני.

תודה רבה. יושב-ראש הוועד עכשיו ישמע אותו ואחר כך יגיב. בבקשה.

קבוצת חמת מפעילה שלושה מפעלים במדינת ישראל, לא רק את מפעל חרסה: את חמת, את ליפסקי ואת חרסה. במשך מספר שנים כבר חמת וליפסקי מצליחים להרוויח כסף במדינת ישראל. במקום להתחדש בטכנולוגיה חדשה, במכונת חדשות, הם משלמים את משכורות עובדי חרסה. מה דינם של אותם 400 עובדים שלא עובדים בחרסה אם לא נשקיע במכונות חדשות ונחדש את המפעלים האלה שמצליחים להרוויח כסף? גם המפעלים האלה בסופו של דבר ימותו ואנחנו מסכנים 500 עובדים ולא רק את אותם 100 שעובדים בחרסה. אציין גם שכבר 30 עובדים מחרסה נקלטו בקבוצת חמת.

בנוסף לכך, משרד הכלכלה אכן מסייע לנו ויודע, ואת עזרתו כן קיבלנו ושמחנו לקבל לגבי דאגה לעובדים וניסיון לעזור לעובדים למצוא מקום פרנסה חליפי. אני יודע שנעמה קאופמן פס עשתה הרבה עבודה בעניין הזה, וזה מבורך. אנחנו מודים להם על העזרה הזאת.

חרסה היא לא משהו שנולד לפני שבוע. יש לנו פה מכתבים לשר הפנים לשעבר גלעד ארדן מ-2014, לשר הכלכלה לשעבר נפתלי בנט מ-2013 ומ-2014, לחברת הכנסת שלי יחימוביץ' שגם הוציאה מכתבים, כולל לפרופסור אבישי ברוורמן שהיה יושב-ראש ועדת הכלכלה בדצמבר 2014 וניסה להתגייס לעזרת המפעל, וגם חבר הכנסת ניסנקורן בהיותו יושב-ראש ההסתדרות היה אצלנו בחברה ושמע סקירה על מצבה של חרסה שהיה עגום כבר ב-2014. זה לא משהו שנולד לאחרונה.

חבר'ה, יש לנו אוצר טבע שקוראים לו גז טבעי. במדינת ישראל במקום לבוא למפעלים ולהגיד להם: חבר'ה, נכון, אתם משלמים שכר גבוה, בזה אנחנו לא יכולים לעזור לכם, בארנונה – זה מה יש, תחיו עם זה, אבל יש לנו אוצר טבע, קחו אותו במחיר של 3.5 דולרים, כפי שמשלמים בארצות הברית לנובל אנרג'י, ותשלמו 50% מס הכנסה מהרווחים, לא 23%, אבל תרוויחו כסף ותתחרו דרך הגז הטבעי – לא. יש לי פה חשבוניות של חרסה. חרסה עם התשלום עבור ההולכה מגיע ל-6.9 דולרים ליחידת חום בחודש, שזה כמעט כמו בטורקיה שאין לה אוצר טבע כזה. אז איפה היתרון לחרסה?

חבר'ה, אני לא יודע אם היה או לא היה, אבל אני שואל אתכם, האם לפני ארבע שנים כשיצאה לדרך תוכנית דיור למשתכן – שאני ממש לא מביע את דעתי אם היא טובה או לא טובה – האם מישהו פה מסביב לשולחן הזה קיים דיון מה השלכות הרוחב של התוכנית הזאת על התעשייה הישראלית שנסמכת על ענף הבנייה? האם ההוזלה של עלויות הבנייה, ללכת לחפש את המוצרים הזולים ביותר עבור הבנייה לדיור למשתכן, תשליך על קיומה, על המשך שגשוגה הכלכלי או יכולתה להתקיים של תעשייה ישראלית? אני יודע שלא, כי בדקתי.

עידו סופר, הוא מעלה טענות לגבי הולכת הגז. אנחנו דיברנו על העניין הזה. יש לכם מה לומר על הדברים האלה שלו לגבי הגז? אם אתה לא יודע מה לענות תגיד: אני לא יודע.

אורית פרקש הכהן לדעתי יודעת לענות.

חבר'ה, זה לא ההולכה.

רגע, שנייה, אני יודע, האמן לי שהייתי מעורב בזה. לאופקים זה הגיע אבל לירוחם זה לא הגיע.

נעשתה בזמנו, כפי שאתה מכיר, רפורמה גדולה למדי שהעבירה, וגם שרגא ברוש היה מעורב.

רפורמה – איזו מילה יש לכם. מה אתה עונה לו?

אבל מצד שני, בספר התקציב הבאתם לפה הצעה להטיל מסים על הגז הטבעי. הוא עוד לא יודע שזה הולך להתייקר עוד יותר בשנים הקרובות.

יש כבר היום מסים על הגז הטבעי.

נעשתה רפורמה במגמה להסיר חסמים סטטוטוריים וגם להסיר חסמים בתוך המפעל.

אני יכול להגיד לו שתוך כך וכך זמן הוא יקבל גז טבעי?

אגיד לך מה אני יכול להגיד לו. לאחר מכן יש סוגיה של כדאיות מבחינת החלוקה ושם נעשה איזשהו שינוי וגם הוקצו לכך כספים משמעותיים מאוד. לכל מפעל או לכל נישה שיש לו בעיה כזאת או אחרת גם אנחנו, גם משרד הכלכלה והתעשייה וגם רשות הגז הטבעי נשמח מאוד לבוא ולראות. אם אפשר לבוא ולהסיר חסמים ספציפיים לאותו מפעל אנחנו נבוא ונעשה את זה. זה בזמן אמת. דלתנו תמיד פתוחה וכל אחד יכול לפנות למשרד הכלכלה.

רגע, הגעת היום במצב רוח כזה של אופטימיות.

בדימונה יש גז.

מתי זה יגיע אליו – אני לא יודע.

יש לו גז, אבל יקר.

מר רגרמן, כדאי לי להתאמץ כדי להציל את המפעל שלכם?

מאוחר מדי. המפעל הזה סגור.

העובדים האלה – לאן הם הולכים?

29 העובדים - - -

הם התכוונו לסגור אותו כבר מזמן, כבר ב-2015 בנו את המפעל בטורקיה.

תסתכל לעובדים בעיניים, לעובדים שזרקתם ביום בהיר.

עכשיו העובדים עומדים ליד השער, מחכים לתשובה.

ביום בהיר בלי שום הכנה מוקדמת. תסתכל להם בעיניים. באים אליך לשער. אפילו לא ירדת אליהם. תסתכל להם בעיניים. אל תגיד לו: אני מסתכל אליך בעיניים. לעובדים, שהם הון אנושי שלך, שהיו בתוך המפעל – להם תסתכל בעיניים.

די, רגע, תיכף נגיע לעובדים. עם כל הכבוד, בסדר, אנחנו לא הולכים.

אדוני, תנו לי לסיים. ביקשתם שאני אבוא.

אני נותן לך. תאמין לי, אני מכבד אותך.

ביקשתם ממני לבוא.

דיברתם על רכש גומלין – אנחנו משלמים לעיריית באר שבע 1.5 מיליון שקל בשנה. למה באצטדיון טרנר בבאר שבע שמו אסלות תוצרת גרמניה? אנחנו מדברים על זהות ישראלית וציונות ישראלית – למה ביד ושם שמו אסלות תוצרת גרמניה? למה בכנסת ישראל יש מוצרים תוצרת טורקיה?

בכנסת עשו ריצוף ב-800,000 שקל.

אדוני היושב-ראש, אני מעיריית באר שבע ורוצה להגיב לדבריו.

אבל רגע, עם כל הכבוד, דקה.

אני חושב שהשאלה ששאל אותך יושב-ראש הוועדה היא השאלה הרלוונטית והחשובה כרגע: בפועל מה אפשר לעשות כאן כדי להציל את מפעל חרסה? לתת תשובה שהמפעל הזה סגור, דווקא אתם, שיש לכם עוד שני מפעלים בארץ – אני חושב שזה לא תשובה.

אז אענה תשובה אחרת: לשאול על המבנה שנשרף, למה לא היו בו ספרינקלרים, זה לא השאלה.

לא שאלו למה לא היו בו ספרינקלרים.

מפעל חרסה נסגר.

אז תביאו להם פיצויים ראויים לסגירת המפעל, נקודה. אל תספר סיפורים.

נבקש מהכנסת שתחוקק חוק, שישנו את חוק פיצויי הפיטורים.

על מה אתה מדבר? לאנשים אין לב.

אפסיק את הדיון אם תמשיך את הצעקות האלה. אני רוצה לתת לעובדים. אני רוצה למצוא פתרון. בבקשה.

הסיפור שלכם זה לא טורקיה ולא סין. עשרה קילומטרים מפה נמצאות חברון ורמאללה. בחברון יש מפעל שמייצר פלסטיק, שמשלם 1,500 שקל לחודש שכר מינימום.

אגב, בניגוד לאמנת פריז.

הוא משלם 1,500 שקל לחודש שכר מינימום. המשאיות שלו נוסעות ממטולה ועד אילת באופן חופשי במדינת ישראל. חבר'ה, אנחנו לא יכולים לסחור. על ליפסקי יש חרם ברשות הפלסטינאית. חמת סובלת מזיופים בצורה קשה מאוד. משרד הכלכלה מנסה לעצור את זה. מי מזייף? פלסטינאים שמביאים את הסחורה לגדה ומוכרים אותה בישראל. חבר'ה, תראו מה אפשר לעשות ואיך נלחמים בשביל לשמור על התעשייה שעוד נשארה פה וקיימת.

זה בדיוק המצב. הוא צודק לחלוטין.

תודה רבה. יושב-ראש ועד העובדים, בבקשה.

האדון המנכ"ל אומר שהמפעל סגור ואין כבר מה לעשות. קודם כול, העובדים מאמינים שאפשר עוד להציל את המפעל עם עזרה של הממשלה, עזרה של הרשויות, ניתן לעשות כל מיני צעדים.

שמעתי גם את מנכ"ל משרד הכלכלה, שי רינסקי, אומר שהציעו סיוע לפני כמה חודשים לחברת חמת כדי לעזור לחרסה. דחו את העזרה הזאת. למה דחו? כי כבר הכוונה שלהם הייתה לסגור את המפעל. משנת 2015 הם כבר בונים מפעל בטורקיה. חיכו עד שהמפעל ייבנה. לפני כמה חודשים בנו אותו וזהו, עכשיו כבר אפשר לזרוק את העובדים. זרקו אותם ממש כמו כלבים. עוד לא ראיתי דבר כזה, שסגרו את השער. גם שיקרו לעובדים, כל הזמן אמרו להם שהמפעל יעבוד: "אל תדאגו, המפעל בטורקיה לא מיועד בכלל לישראל, הוא מיועד לאירופה, אלה דברים מקבילים". בזמן הזה שיקרו לעובדים. העבירו תבניות מראש, אפילו דברים שאנחנו מייצרים היטב ובעלות זולה, גם אותם העבירו לטורקיה. הפסיקו כבר בתחילת השנה להזמין חומרי גלם. חומרי הגלם כמעט נגמרו כבר לקראת פסח. שלחו את כולנו לשבועיים לפגרה, אמרו שאחרי הפגרה, אחרי שבועיים, ב-29 לחודש אפריל אנחנו צריכים לחזור לעבודה. ב-28 באפריל סגרו את השער. בזמן הפגרה, כאשר אף אחד לא היה במפעל, הביאו אנשים מטורקיה שיבדקו את הציוד, מה אפשר למכור ומה אפשר לקחת משם. כל זה כבר נעשה, אנחנו יודעים את זה.

לאחר שסגרו את המפעל לא מדברים אתנו בכלל. שבועיים אנחנו ליד השער. עכשיו יצאתי לפה. אנשים מחכים לי ליד השער, מחכים לתשובה. הם מצפים שבוועדה הזאת יימצא איזשהו פתרון בשבילם. אני מדבר על מי שעובדים 20, 30 ו-40 שנים. נכון, זה מפעל ותיק מאוד והרבה ותיקים עובדים במפעל. דעו שהתנאים במפעל חרסה הם מהקשים בארץ. חצי מעובדי המפעל הם ותיקים בני 50, 55, 60 עם גב שבור, שאין להם בריאות, שקשה להם להיקלט במקום אחר. כבר נתנו להם מכתבי פיטורים. מסתכלים עליהם בצער. אולי לצעירים עוד יימצא מקום עבודה אבל למבוגרים לא. למבוגרים צריך למצוא פתרון אחר.

המנכ"ל אמר שהוא עוזר לעובדים של חרסה וש-30 אנשים נקלטו. קודם כול, רוב העובדים שנקלטו הם אנשי מכירות ואנשי מחסן, שלקחו אותם בטח לתקופה זמנית, רק עד שימכרו את המלאים שנשארו בחרסה. משאירים בעבודה גם אנשי אחזקה כדי לפרק את הציוד. בעוד כמה חודשים, בעוד חודש–חודשיים יפרקו את הציוד בחרסה, ימכרו אותו ואז גם אנשי האחזקה ילכו הביתה. גם אנשי המחסן – כאשר ימכרו את הציוד, את המלאים הם ילכו הביתה. זה מה שיהיה.

אני רוצה להגיד שההנהלה פשוט מתעלמת מן העובדים. זה מתבטא גם בצורה שהיא מתנהגת, וכך גם קודם, כשכל הזמן שיקרו לעובדים, וגם עכשיו. עכשיו היא בכלל מתעלמת, לא רוצה לדבר עם העובדים. לא רוצים לדבר. אנחנו חושבים שמגיע לעובדים קצת יותר אחרי שעבדו כל השנים והלכה כל הבריאות שלהם בחרסה, מגיע להם קצת יותר מאשר הקבוע בחוק הפיצויים שעליו דיבר האדון המנכ"ל.

מר רגרמן, יכול להיות שלא נוכל לעזור בזה. אתה אמרת שיש לכם שני מפעלים מרוויחים. במציאות אתם הולכים לטורקיה עם הנושא הזה של חרסה. אתם משאירים עובדים שעבדו אצלכם עשרות שנים, ביניהם אנשים מבוגרים, בשעה ששני מפעלים אחרים עובדים. מאז שאתם סגרתם במפעל את השערים וכל מה שאמרתם לעובדים, לא נפגשתם פעם אחת עם העובדים.

זה לא נכון.

לא נכון? אז מה. בשביל זה יש לי חסינות, להגיד דברים לא נכונים. אתה אומר רק דברים נכונים. אמרתי שאני אומר דברים נכונים? ...

לא נפגשתם עם העובדים לתת להם פיצויים מוגדלים, לשבץ אותם או להביא אותם למפעלים האחרים שיש לכם. הרי תראה מה עשיתם, אתם תיהפכו למשל ולשנינה. אם הסיפורים האלה נכונים – ואני הולך לבדוק את זה – אם נכונות העובדות האלה, שאתם לקחתם מפעל שנמצא בבאר שבע עשרות שנים, העסקתם אנשים. לא היו תנאים קלים במפעל הזה.

70 שנים.

לא היו תנאים קלים במפעל הזה. אתם מחזיקים כאן בארץ מפעלים אחרים שמרוויחים. אתם הולכים ומפעילים מפעל שייצר את אותם הדברים בטורקיה. אתם גורמים לכך שתיהפכו למשל ולשנינה, באמת. חרסה הוא מפעל שכולנו גדלנו עליו. מבחינת העניין הזה הוא היה מפעל ראוי לציון.

גם לעודד פלר בעלי אמיליה יש עוד מפעלים בארץ. יש לו אחריות כוללת. כשהנהלת טבע רצתה לסגור את המפעלים ברמת חובב אמרו להם: לא.

אני מבקש ממך – קודם כול, אני מוכן להיכנס לעניין, אם יש פה אפשרות להציל את המפעל. נמצא פה מנכ"ל משרד הכלכלה, יש פה אנשים רבים שרוצים לעזור בעניין הזה. אני מוכן להיכנס לזה אם אתה אומר לי שיש א', ב', ג' שצריך לעשות, שאם עושים את זה אז המפעל יינצל.

אגב, כולל סיוע במפעלים האחרים.

נכון. אני מסתכל על הבחור הזה ואני רואה שהוא מבין. אני מדבר על הכול. שום דבר לא ייצא מתחת עיניה הפקוחות של ועדת הכספים.

אני מבקש ממך לשבת עם העובדים ולראות מה עושים. לא מדובר פה על משהו שאין לו נשמה, שאין לו גוף, שאין לו יכולת להתמודד. יש שם עובדים שהם באמת מבוגרים, אבל הם התבגרו אצלכם במפעל. יש גם עובדים צעירים, יש עובדים שאפשר אולי לשלב אותם. תבואו עם תשובה. תבואו ותגיד לוועדת הכספים.

תשמע עד הסוף. למה אתה כל הזמן פותח את הפה?

זה באופי ...

אני צריך לבדוק גם את האופי ...

"אנחנו לא יכולים, אין לנו כסף, אנחנו מפעלים עניים, אנחנו לא יכולים לשלב את העובדים בעבודה הזאת". אבל לא יכול להיות דבר כזה – והאמן לי, לא ישבתם איתם לדון על פיצויים מוגדלים. זה שאתם נותנים להם על פי החוק – אני מתאר לעצמי. אתם אנשים חכמים. הרי אף אחד מכם לא רוצה ללכת לאיזשהו מקום שהוא עובר על החוק. אתם צריכים לשבת, בגלל שאנחנו לא מדינת סדום ועמורה. אנחנו מדינה חברתית, אנחנו מדינה שבה לא זורקים עובדים לרחוב, אנחנו מדינה שנעשה הכול על מנת שאתם תפתרו את הבעיה הזאת. אם אפשר להפעיל את המפעל – נשכב על הגדר כדי לעזור לכם, בכל המפעלים שלכם. אם יהיה מצב כזה שאתם לא רוצים ואתם לא עושים את זה – אני אבקש פתרון לעובדים. בבקשה, תשובה אם כן או לא. אני לא מאפשר לך יותר לתת נאום ציוני.

אני לא נותן נאום ציוני. אני רק אומר דבר פשוט מאוד: הבחירה של העובדים בהובלת ההסתדרות הייתה: קודם כול בואו נעשה בלגן, וביטלו פגישה שהייתה אמורה להתקיים עם הממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה.

טוב. מה היום?

אחרי שהם סיימו אותה, ביום שלישי בשבוע שעבר הייתה פגישה. הגיעו העובדים. אני לא פורט פה את פרטי המשא ומתן כי אני חושב שזה לא המקום לנהל בו משא ומתן עם העובדים. נקבעה פגישה נוספת ליום שלישי הקרוב.

מחר? יכול להיות שאגיע לפגישה הזאת מחר.

אמורה להתקיים פגישה מחר.

אה, אני לא יכול לבוא.

מרגע שאמרת שאתה מגיע, זה הפך מ"תתקיים" ל"אמורה להתקיים".

נקבעה פגישה. זה מלווה בעורכי דין. ההסתדרות לקחה עורכי דין. משא ומתן לא מתנהל בשולחן הזה. הגוף הזה הוא בית המחוקקים. אם הוא רוצה לחוקק חוקי פיצויים ולקחת את זה מידי המעסיקים – שיעשה את זה.

זה גם גוף ציבורי, עם כל הכבוד.

אתה יודע לבוא לכאן ולבקש מאיתנו סיוע בכל מיני נקודות כאלה ואחרות. אנחנו יודעים לעשות כל מיני דברים. אנחנו יודעים לבקש לראות את התמונה הכוללת.

עודד, נהיית נורא ואיום אחרי הפגרה. אדוני המנכ"ל, תשב איתם מחר?

כן.

אני לא אבוא. שזה לא יהיה "אולי" אלא תשב איתם.

הצוות שלנו ישב עם העובדים.

אני מבקש, אם אתה הולך לתת להם את מה שנותנים על פי החוק אז אתה לא צריך לשבת, אז תיתן להם על פי החוק. אם אתה הולך להתחשב בעניין הזה, או שיחדשו את העבודה במפעל, או שיתנו להם פיצויים מוגדלים, או שישלבו אותם במפעלים האחרים – אני מבקש לדעת את זה מחר.

כבר אני יכול לעדכן אותך ש-30 עובדים נקלטו, זה שליש מן העובדים.

מה עם שני-השלישים הנוספים?

30 מ-120 לדעתי זה רבע.

30 מ-109, חלקם חברי הנהלה.

אמרתי: חלק מן העובדים הם אנשי מכירות. הכול עבודה זמנית.

הבנו. מה עם האחרים?

מעבר לזה משרד הכלכלה מנסה לסייע מול לשכת התעסוקה.

ומה אתם? עזוב, משרד הכלכלה יעשה את העבודה שלו. שואלים אותך מה אתה עושה, לא משרד הכלכלה. בסוף גם לך יש אחריות לעובדים שהולכים הביתה.

אני לא יכול להעסיק עובדים במפעל סגור.

אז תן להם פיצויים הוגנים.

על זה נקיים משא ומתן.

אדוני היושב-ראש, יש לי פתרון לפיצויים המוגדלים. דיברנו עכשיו, מנכ"ל משרד הכלכלה אמר שהם תובעים את המפעל על המענקים שהוא קיבל קודם לכן, ואני חושב שצריך לפנות גם לרשויות המס על הטבות המס שהם קיבלו. את מה שנקבל בחזרה מן הבעלים של המפעל אפשר לתת כפיצויים מוגדלים לעובדים שנשארו ללא תעסוקה.

ועוד משפט אחד – בפרשת השבוע, פרשת בהר, יש פסוק שנוגע בדיוק למפעל הזה: "וכי תמכרו מִמְכַר לעמיתיך או קנֹה מיד עמיתֵך אל תונוּ איש את אחיו". יש לנו פה 100 עובדים, 100 משפחות שאנחנו מצערים אותן.

יש לי פסוקים שיותר מתאימים להם.

עודד פורר, רצית להגיד שני משפטים.

אני רוצה לומר משהו גם למנכ"ל של המפעל. ידעת להציג, ואני מקבל את ההצגה שלך, לגבי זה שאתם קבוצה של חברות. אתה אומר: אל תסכנו את העובדים של ליפסקי וחמת בגלל שיש לי מקום אחר שהוא מקום כושל. אבל אם אתה באמת מסתכל על זה כקבוצת חברות אז גם בבואך פה לוועדה – לוועדה הזאת יש כוח גם לגבי ליפסקי וחמת. יש צרות, אני מכיר את חלקן גם מהביקור שעשיתי אצלכם וגם מהביקור שעשיתי בליפסקי, כולל הבעיות מול הרשות הפלסטינאית וההפרה הבוטה של ההסכמים שהם חתומים עליהם עם מדינת ישראל, כולל הזיופים בחמת. יש דברים אחרים שהוועדה הזו כן יכולה לתת, שהם לא חוקי פיצויים, מתוך הבנה שאני חושב שאתה יכול לקבל את הבקשה שביקש ממך יושב-ראש הוועדה ולהגיד: בואו נראה איך אנחנו עושים, ומסתכלים כן על התמונה הכוללת, כדי ש-100 המשפחות הנותרות יוכלו להיות עם ראש מורם, וגם אנחנו, וגם אתה תהיה גאה בסוף על כך שעשית איזשהו תהליך שהוא נכון גם לחברה שלך וגם לחברה הישראלית.

סליחה, אני צריכה לצאת, אני מתנצלת. שתי סוגיות.

אחת, באמת הדברים כאן לא פשוטים כי הם נוגעים במטה לחמם של הרבה אנשים. בתחושה שלי, קודם כול בעקבות מה ששמענו ממשרד האוצר, הנושא של היטלי היצף, נראה כאילו כל פעם עוסקים בזה בצורה נקודתית, באירוע של מפעל נקודתי. נראה שאין תפיסה כוללת בנושא היטלי ההיצף, שהוא סוגיה באמת לא פשוטה. מצד אחד באה המדינה ונותנת כסף מהציבור להיטלים הללו, ואז משלמים במחיר של כביכול סחורה יותר יקרה בגלל היטלי ההיצף בשביל לשמור על מקומות עבודה. אבל יש מקרים שהדברים האלה מוצדקים. נראה שיותר מדי מתעסקים כאן בזמן באמת, כאשר טיפה מאוחר מדי וטיפה מעט מאוד ואין תפיסה כוללת בנושא הזה. אני חושבת שזה דבר שצריך להסדיר.

דבר שני, בנושא הגז הטבעי – אני מתחברת מאוד אל מה שאמר כאן מנכ"ל חמת.

אבל הוא לא מבקש את זה.

אבל אני רוצה לדבר על הדברים האלה גם אם הם רלוונטיים יותר לוועדת הכלכלה. התשתית של העברת הגז הטבעי למפעלי תעשייה במדינת ישראל כידוע מתעכבת שנים ארוכות מאוד וגורמת נזק גדול מאוד לתעשייה. מבקר המדינה העיר על זה הרבה מאוד פעמים. נושא מחירי הגז הטבעי במדינת ישראל ידוע, מחירים שלא משתפים את הרווח המיטבי לכלכלה הישראלית. אתה יודע, התחלנו את הדיון היום בנושא של מס רכוש, כשמדברים על פיצוי של בסך הכול 300 ומשהו שקלים בגין עובד ליום לכל מעביד, כאשר מן הצד השני יש כאן סיפורים על כסף גדול מאוד שמגולגל על הציבור, בין אם במחירי גז יקרים ובין אם במיסוי על סולר במקרים של הפסקת אספקת גז למדינת ישראל. גם את הדברים האלה משלם הציבור בכל חודש בחשבונות שלו בלי שהוא אפילו יודע והם משפיעים על יוקר המחיה שלו גם ברמה היום-יומית. אלה נושאים שמשפיעים גם על היכולת של בעלי מפעלים לקיים תעשייה מקומית בישראל. צריך לזכור גם את הנקודה הזו.

גפני, אבקש את רשות הדיבור, בבקשה, להגיב לדבריו של מר רגרמן. אני מזכיר האיגוד המקצועי שמלווה את כל המאבק מתחילתו. אני חייב לומר משהו. יושב פה מנכ"ל חמת, שהוא מנכ"ל הקבוצה. יושב פה יושב-ראש ועד עובדי חרסה. הוא בכלל לא דיבר איתו, הם לא הכירו האחד את השני לפני הישיבה הזאת, אף פעם לא החליפו ביניהם מילה.

מה אתה רוצה עכשיו לעשות?

אני בא לומר שמנכ"ל חרסה, מר עידו שפר, אפילו לא בא ומראה את זיו פניו פה בוועדה על מנת לתת תשובות. מעבר לכך יש עוד דברים נוספים חשובים. אתה רוצה פתרונות – באנו להציע פתרונות.

מה הפתרון?

יושב פה שי רינסקי, מנכ"ל משרד הכלכלה. יש חוב של 7.3 מיליון שקל, על פי מה שהבנו, שהם חבים למשרד הכלכלה. זה יכול להיות ערובה לעניין של פיצויים מוגדלים. מעבר לכך יש עוד פתרונות רבים. אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה שתהיה משולב לאורך הדרך.

תודה רבה. מה לגבי באר שבע?

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה, גם על ידי המנכ"ל, לגבי הארנונה המשולמת לעיריית באר שבע כפי שנאמר פה. חשוב לי להדגיש שעיריית באר שבע מעודדת תעשייה במסגרת הסמכויות שניתנו לה בצו הארנונה. היא הגדירה את תעריף הארנונה לתעשייה הזול ביותר, תעריף בדומה למגורים, ומפעל חרסה נכלל בכך.

עיריית באר שבע היא עירייה טובה. היא פועלת על פי החוק. זה לא עומד לדיון עכשיו. עם כל הכבוד, אני סיימתי את הדיון. אני מבקש לסכם אותו. הכול טוב ויפה. עיריית באר שבע היא עירייה טובה. היא פועלת על פי מה שהיא צריכה לפעול.

אני מבקש קודם כול, מר עידו שפר, מנכ"ל חרסה, לא הגיע לדיון, הוא גם לא ענה לי בטלפון.

עידו שפר יושב איתם וישב איתם.

בסדר, סתם אני רק אומר לך. חיפשתי אותו אתמול. אני הרי לא מתעצל, אני מדבר עם האנשים. הוא אמר שהוא יחזור אליי והוא לא חזר. הוא אמר למזכירה שלי: "מי מחפש אותי? גפני? לא עכשיו, אחזור אליו לפי הסדר." הוא כנראה התכוון לסדר של פסח, אבל אליי הוא לא חזר. עם כל הכבוד, כשמדובר על עובדים ואני מקיים את הדיון הזה, מטעם המדינה אני נמצא בעניין הזה, מותר לו אחרי שהוא קיבל כסף – לפני הרבה שנים אבל הוא קיבל כסף – לענות. יש מצב חירום. אז תעיר לו בבקשה על העניין הזה. בסדר, מצדי שלא יענה.

אני מבקש לשבת עם העובדים ולדווח לי מחר מה קרה עם העניין הזה. האם אתם לוקחים את ההצעה הזאת עם המפעלים? אנחנו נסכים להיכנס גם למפעלים האחרים שלכם. אם אין פתרון – מה הצעתם לעובדים ועל מה הוויכוח? אני רוצה לדעת.

טל אוחנה, אני מבקש ממך – לא יכול להיות שמר רגרמן יבוא לכאן ואילו נציגי החברה השנייה בכלל לא מגיעים לכאן. אני מבקש לדעת מה התפתח עם העניין הזה. אני רוצה לראות מה קורה בהמשך.

אדוני מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, אני מבקש - - -

רגע, אני רוצה להגיד משהו על הנושא. עידו סופר, אתם ביקשתם להוסיף תוספות לכל נושא הרפורמה של התמרוקים אחרי שגמרנו עם משרד הבריאות? לכן זה תקוע?

לא, לא.

תראו, אם אתם תוציאו את הרפורמה לדרך אז המפעל יחיה כי חלק מן הרפורמה בא להגן על התוצרת המקומית. תוציאו את הרפורמה לדרך.

אדוני מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, אני מבקש ממך – אני לא יודע מה הם יעשו. אתה בעלים-על על מה שקורה פה. אנחנו נראים עכשיו בעיני עצמנו מדינה בעייתית וקשה, ואתם עומדים בראש העניין. אני סומך עליכם, אתם אנשי מקצוע. אני מבקש שתגידו לי מה קרה עם הנושא של חרסה ומה קרה עם הנושא של אמיליה. אני רוצה לדעת מה קרה. אבקש מכם – אביא את זה כנראה לוועדה באיזו צורה. אם יהיה פתרון – יהיה פתרון; ואם לא יהיה פתרון – לעשות הכול על מנת לגבות מהם את הכסף.

לא רק הם אלא גם רשויות המס.

אתה מפריע לי. המצב הזה לא יכול להיות, שמתנהלים בצורה כזאת.

קבוצת חמת לא קיבלה שום דבר. - - -

זה הדבר השני. אני מבקש לדעת לגבי העניין הזה.

ואז אני מבקש ממך להיכנס לעניין של פניציה. יש הסכמה של ראש הממשלה, יש הסכמה של שר הכלכלה. יכול להיות שאני אמנה גם מישהו מן הוועדה שייכנס לעניין, נראה. בינתיים – הרי מה קרה? הזהירו אותי החברים שלי ואמרו לי: אל תביא את חרסה לדיון, אל תביא את אמיליה לדיון. למה? בגלל שאנשים יבואו וידברו על פניציה וילכו. שימו לב אל מה שקורה פה ליד השולחן, תראו.

נמצא פה יושב-ראש הוועד של פניציה שלא מדבר.

בסדר, אני איתך. אני מסכים. לא על זה דיברתי.

כשאני מדבר זה אחרת.

בסדר, אני מכיר, אני יודע.

אני מבקש להיכנס לעניין הזה. אם תגיד לי שאין פתרון – אגיד לחברים שאין פתרון. לא הכול בידיים שלי. גם לא הכול הוא ועדת הכספים. זה לא הנושא של טורקיה, זה לא הנושא של מה שדיברנו עליו עד עכשיו. אני חושב שיש פתרון. יצאתי אופטימי מן הפגישה עם ראש הממשלה, יצאתי אופטימי מן השיחה עם אלי כהן שר הכלכלה. לדעתי יש פתרון. המדינה מוכנה להיות בעניין הזה. כאשר דיברתי ואמרו לי במשרד האוצר: רגע אבל יכולה להיות השלכת רוחב - - -

יש לך היום מפגש, עם אנשיך, עם מנכ"ל פניציה. תגשש איתו, תראה.

בסדר, אנחנו נדבר, אנחנו נראה. אני אומר לך מהניסיון שלי פה במשך 30 שנים, אין דבר שהוא לא פתיר, אין. אמר לי מישהו במשרד האוצר, שהם קמצנים חבל-על-הזמן, לא יודע מאיפה הם למדו את זה. אחרי זה כשהם יוצאים לשוק הפרטי הם נהיים מאוד פזרנים – סתם. אתה מסתכל עליי כאילו אמרתי את הדבר הכי חשוב בעולם.

אבל אמרת הפעם את האמת ...

אני בעד החרדים.

הוא אמר לי במשרד האוצר – דיברתי איתו כדי שהוא יידע שהתביעה היא ממני ולא מכם.

עם מי דיברת?

עם מי שדיברתי במשרד האוצר. הם אומרים: נכון, בסופו של דבר אם ראש הממשלה יהיה בעניין אפשר יהיה למצוא פתרון, אולי בהחלטת הממשלה או במשהו, אפשר יהיה למצוא פתרון.

אני אומר לך שאפשר למצוא פתרון. אם תגיד לי שלא – תדבר עם פניציה, תדבר עם האנשים, נראה, נחשוב, נמצא פתרון.

אני רוצה לעזור עם עוד פתרון, בבקשה, ברשותך.

לא, תודה רבה.

אני מבקש להגיד משהו לפרוטוקול. שרגא ברוש, תקשיב בבקשה. הנושא של רכש גומלין – שלחתי לך מכתב וגם שרגא. יש לי כאן את צו בית המשפט הזמני שאוסר. זה בנפשנו. ההשלכה – זה לא רק אוטובוסים אלא מחר זה צינורות וכן הלאה.

בעניין רכש גומלין אמרתי לך: אני לא יכול לעשות את זה בישיבה הראשונה. דיברתי עם השר.

זה בנפשנו. זה לא רק אוטובוסים.

אני יודע, אבל לא את כל הדברים אני יכול לעשות עכשיו.

אתה יכול.

אין סחר הוגן במדינת ישראל. משרד הכלכלה שצריך לאכוף את זה לא אוכף את זה וכך מאפשר תחרות לא חוקית, לא תקינה, שהורסת את הכלכלה הישראלית והתעשייה הישראלית.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:05.