פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים
16/04/2019


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 19
מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית
בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים
יום שלישי, י"א בניסן התשע"ט (16 באפריל 2019), שעה 11:00

פרסום דוח ועדת החקירה

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
דב חנין
איילת נחמיאס ורבין
רועי פולקמן
יואב קיש

מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ
אביגיל ונקרט - רפרנטית פיננסיים באגף התקציבים, משרד האוצר

רעיה שפרנט - הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

ניר מיכלשטיין - הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

חנוך הגר - עו"ד מחלקת ייעוץ משפטי, רשות ניירות ערך

טובי הריס - ראש צוות פיננסים, רשות התחרות

איתי מילברג - עורך דין, רשות התחרות

לינור דויטש - עו"ד, מנכ"לית, מיזם חברתי כלכלי ללא מטרת רווח, לובי 99

כרמל נמש - מנהל דיגיטל, מיזם חברתי כלכלי ללא מטרת רווח, לובי 99

ברק גונן - יו"ר, ארגון צדק פיננסי

נילי אבן-חן - עו"ד, סמנכ"ל כלכלה ומחקר, התנועה למען איכות השלטון בישראל

עילם לשם - נציג התנועה, תנועת ישראל 2050

אליסה דברה - מנהלת, עמותת עוז - בנקים לא מעל החוק

נאוה זיו-אור - חבר, עמותת עוז - בנקים לא מעל החוק

ירון שגיא - יו"ר, ארגון יאל (יחידה אסטרטגית לרוויזיה)

אלון שלמה ברגר - מנהל אגף רגולציה, ארגון יאל (יחידה אסטרטגית לרוויזיה)

גיא גלוברמן - מנכ"ל ישראל 2050, התאחדות הסטודנטים, התאחדות הסטודנטים בישראל

מתן צדיק - שדלן, נציג לשכת הקשר, ארגון העובדים של בנק דיסקונט

עמי צדיק - מנהל היחידה הכלכלית, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ד"ר שירלי אברמי - מנהלת יחידת כת"ף, הכנסת

נטע משה - יחידת כת"ף, הכנסת

זהבית מלכה - יחידת כת"ף, הכנסת

דקלה אברבנאל - מנהלת מערכת דברי הכנסת

מיכל קורץ - סגנית מנהלת מערכת דברי הכנסת

צבי זרחיה - עיתונאי, כלכליסט

עמירם ברקת - עיתונאי, גלובס

זאב קליין - עיתונאי, ישראל היום

גד ליאור - עיתונאי, ידיעות אחרונות

ניתאי ענבי - עיתונאי, גלי צה"ל

משה פריאל - עיתונאי, ברנג'ה ניוז

פרופ' אשר בלס
פרופ' ניתאי ברגמן
עו"ד רמי תמם
ד"ר רועי בס
אורי לוי
שילה קם

אתי בנדלר
נעמה דניאל
אביגל כספי
מיכל נבו (מתמחה)

לאה ורון

אירית שלהבת



פרסום דוח ועדת החקירה

בוקר טוב לכולם. אני מבקש לפתוח את ישיבתה האחרונה של ועדת החקירה, שעבורי ועבור חברתי איילת נחמיאס ורבין וחברי דב חנין היא גם הישיבה האחרונה בקדנציה הזו ומי יודע לעוד כמה קדנציות.

אני רוצה לפתוח, ברשותכם, ולומר: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. באמת כך אני מרגיש, ואני אומר זאת מעומק הלב.

חבריי חברי ועדת החקירה, מנכ"ל הכנסת, מזכירת הכנסת חברתי, חברתי היועצת המשפטית לוועדה, חברתי מנהלת הוועדה, יועצי הוועדה, נציגי החברה האזרחית, עיתונאים, אורחים נכבדים –

דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים הוא דוח נדיר בקרב הדוחות שהוגשו אי פעם מטעם כנסת ישראל. הוועדה הוקמה מטעם הגוף הריבוני של מדינת ישראל – הכנסת – לחקור תופעות חמורות וקשות שמתרחשות מזה שנים באחת המערכות החשובות בכלכלת המשק, אם לא החשובה שבהן – המערכת הפיננסית-הבנקאית והשוק המוסדי: קופות הפנסיה, קופות הגמל, חברות השקעות ועוד.

החברה הישראלית למודת משברים ותדהמות לנוכח כשלים ואכזבות. הידוע מכול בתחום הכלכלי הוא משבר המניות הבנקאיות בשנות ה-80, הידוע בתור "יום הכיפורים של כלכלת ישראל". למלחמת יום הכיפורים ולמשבר המניות ישנו מכנה משותף ברור: בשניהם מערכות תשתיות חיוניות לחברה פעלו לאורך זמן בכשל יסודי ממאיר, ואיש לא התריע, לא חקר ביסודיות ולא התייחס ברצינות לסימני האזהרה. התוצאה הייתה קריסה של ממש, מפולת, ממנה ניזוק הציבור על כל רבדיו בצורה דרמטית. בעקבות שני האירועים הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות: ועדת אגרנט וועדת בייסקי.

כמה עשורים לאחר המשבר בשנות ה-80, אנו חוזרים למערכת הבנקאית ומגלים שהבנקים, והמערכת הפיננסית כולה, הם עדיין "חור שחור" בחברה הישראלית: מועדון סגור ואקסקלוסיבי שאפילו כנסת ישראל לא יכולה לחדור אליו על מנת לבדוק ולחקור את התנהלותו.

שלושה דוחות של ועדות גילו בעיות וכשלי יסוד במערכת הבנקאות – ועדת ברודט בשנת 1995 חשפה את קשרי השליטה של הבנקים בחברות הגדולות במשק והעיוותים שנבעו מכך; ועדת בכר בשנת 2004 חשפה את ניגודי העניינים של הבנקים; וועדת שטרום בשנת 2016 חשפה את היעדר התחרותיות בשירותים הבנקאיים בישראל שפוגע אנושות במשקי הבית והעסקים הקטנים – בכם ובנו.

וכאילו הזמן לא עשה דבר – בדור הזה, בתקופתנו אנו, דלתות הבנקים הוגפו ונחתמו בפני מנגנון הביקורת של כנסת ישראל. הבנקים, מצוידים בחוות דעת משפטיות ובגיבוי של בנק ישראל, סירבו למסור לוועדת החקירה של הכנסת את המידע שהתבקשו לתת לה. הבחירה להסתתר מאחורי חוות דעת משפטיות מתואמות ולשמור את המידע מאחורי "משפט ובריח", היא בראש ובראשונה בחירה ציבורית, והיא בחירה אומללה.

הבנקים חיים מאמון הציבור, בלעדיו לא תוכל המערכת הבנקאית להתקיים ולו יום אחד. העובדה שהבנקים כאיש אחד, בחרו להסתיר באופן כה בוטה מידע ששופך אור על התנהלותם, מציבה סימן שאלה גדול על מידת האמון שלו הם ראויים. כוונתי כאן להיבט הציבורי של התנהגות הבנקים ולא להיבט המשפטי – גברתי היועצת המשפטית, ידעתי שכבר תאמרי את דבריך, וגם למרות ירידת השמיעה שלי שמעתי.

נכון, החוק בישראל קובע חיסיון על מידע בנקאי רגיש, אך חיסיון זה הוא בראש ובראשונה עבור הלקוח. הבחירה של הבנקים להסתתר מאחורי סעיף החיסיון ולעשות בו שימוש ציני כלפי הוועדה עולה עד כדי ניצול של הוראות החוק ומקוממת במלוא מובן המילה. הבנקים הם גוף ציבורי, וככאלה עליהם ליתן דין וחשבון לציבור, ולא להסתתר מאחורי חוות דעת משפטיות מלומדות שגם הן ממומנות על ידי הציבור הרחב.

העובדה שהבנקים החליטו להסתיר את המידע בעזרתו האדיבה של הרגולטור האמון על הפיקוח עליהם – בנק ישראל, מלמדת על כך שהייתה סיבה טובה להסתרת המידע. לא לחינם הם התנגדו לחשוף חומרים גם בפורמטים כלליים. הם הציבו תמרור "אין כניסה" גדול בפני בדיקה של העם את מעלליהם וחסמו את אור השמש המחטא, כלשונו של השופט ברנדייס.

על אף התנאים המגבילים בהם פעלה הוועדה, תמונת המצב שנגלתה בפנינו מראה בבירור וללא צל של ספק כי במגזר הבנקאי יש בעיות תהומיות עמוקות בהיקף עצום, שיש להן השלכות חברתיות כלכליות ראשונות במעלה על החיים של כל אחת ואחד מאתנו. חשוב להסביר זאת:

א) העובדה שהבנקים נדיבים למגזר מסוים ונותנים אשראי בלי חשבון לטייקון מסוים, "בעל הילה" כלשונו של בנק ישראל, אומרת שמתחריו, בפועל או בכוח, פועלים בנחיתות והתחרות נפגעת קשות;

ב) העובדה שהבנקים נדיבים מאוד כלפי טייקון זה או אחר ו"מגלחים" מהחוב שלו עשרות ומאות מיליוני ש"ח אומרת שמישהו מממן את הנזק הזה – כי, ראו זה פלא, למרות שהבנק "מוותר" על חלק ענק מהחובות של אותם גבירים "בעלי הילה" – כינוי שהמציא הפיקוח על הבנקים – הוא אינו מפסיד ושומר על יציבות ברווחיו. ולמה אינו מפסיד? כי יש לו מגזרים אחרים שמהם הוא יכול לשאוב עוד ועוד רווחים ולהעלות עוד ועוד את המחירים, העמלות, הריביות וכיוצא באלה.

אין מדובר פה במקרה או שניים אלא בדפוס פעולה שיטתי – משך שנים הבנקים מוחלים ו"מגלחים" מהחובות של טייקונים מאות מיליוני ש"ח: זה לא רק פישמן, ולא רק דנקנר, אלא גם זיסר, תשובה ורבים אחרים. מי שמשלם את המחיר של ארוחות החינם לטייקונים הוא הציבור הרחב. השיטה הזו, שנהגה משך שנים – בה חובות של עסקים גדולים זוכים לדין מיוחד ואילו חובות של האדם הפשוט נגבים ממנו עד האגורה האחרונה עם ריביות עונשיות בהוצאה לפועל – מובילה לבעיה חברתית ראשונה במעלה, של סבסוד צולב ענקי, בו חלק אחד של העם מממן באמצעות הבנקים חלק אחר ומיוחס של מעט גבירים. לו הייתה תחרות אמיתית בין הבנקים הגדולים בישראל, היה בכך לרפא חלק מהכשל הקיים, אלא שהתחרות בתחום לפי דוח ועדת שטרום חלשה מאוד עד לא קיימת.

יובהר, וחשוב לי להדגיש, כי אין בכוונתי לטעון שצריך חס וחלילה "לקבור" את שוק האשראי בישראל תחת רגולציה מכבידה ומיותרת אלא צריך לדאוג כי התחום יתנהל בצורה תחרותית ושקופה – ושקופה, ושקופה – עד כמה שניתן, כדי להגביר את אמון הציבור.

מכאן שיש הרבה מה לחקור ואת זה לומדים גם מבין השיטין של מה שכן נגלה, הן מהחומרים שמסר בנק ישראל והן מדוחות רשמיים שפורסמו ברבים. החשש שלנו לאורך כל הדרך היה ועודנו שכל זה הוא אפס קצהו של הקרחון. חלק מהפרקטיקות המבטאות את היחס המועדף לו זוכים אותם טייקונים מהמערכת הבנקאית הוא גלגול חובות משנה לשנה עד שהם הופכים לכדור שלג ותעלולים פיננסיים למיניהם. זהו מצב חמור, מתחת לקו האדום המחייב התרעה ותיקון מיידי. הדאיג אותנו במיוחד הכוח של בעלי השליטה ומנהלי הבנקים והמוסדיים מול מנגנוני הבקרה הפנימיים שלהם: דירקטוריון, מבקרי פנים, רואי חשבון – שאיש מהם לא הרים דגל אדום על אף אירוע חריג.

אני מבקש לחדד ולהבהיר נקודה מאוד מרכזית: אחריות הבנקאים והבנקים לכשלים שנעשו, לא רק שאיננה נופלת מאחריותם של הרגולטורים אלא בחלק מהכשלים אחריותם אף גדולה יותר. יובהר, שהדוח החמור על הרגולציה משקף את חומרת הכשלים שהיו בבנקים, ולי אישית – אני אומר את זה על דעתי – אין ספק שרצוי וראוי שגם בתוך הבנקים יוסקו מסקנות.

אם אנחנו לקראת פסח – כנגד ארבע רגולטורים דיברה הוועדה:

1) השבוי – הפיקוח על הבנקים;

2) הכבוי/ הרפוי – רשות שוק ההון;

3) החבוי – רשות התחרות;

4) וזה שאינו יודע לשאול – רשות ניירות ערך.

הכנסת אינה מפקחת על הבנקים, אינה עומדת בראש רשות שוק ההון ואינה מבקשת לעשות כן. אבל הכנסת חייבת להיות המפקחת על המפקחים – הרגולטורים, ועל כן היא חייבת לבחון מערכת רגולטורית המופקדת על התנהלות הבנקים והמוסדות הפיננסיים בישראל, ולראות אם מתקיימים בה האיזונים הנדרשים כדי להגן באופן אפקטיבי ומרתיע על טובת הציבור.

בסיומו של התהליך ניתן לקבוע בבירור כי במצב הנוכחי לא מתקיימים איזונים כאלה, לא במערכת הבנקאית וככל הנראה, אף חמור מכך – במערכת הפיננסית. קיים ואקום אכיפתי מהותי היוצר מצב בו אין סנקציות ואין הרתעה מרשלנות חמורה בהקצאת אשראי, מתוך ידיעה כי הרגולטורים לא יענישו בחומרה. לצערי הרב אין מנוס מהקביעה כי הרגולטורים, ובפרט הפיקוח על הבנקים, התגלו כשבויים בידי הגופים עליהם הם אמורים לפקח. המחדלים שנגלו לעינינו הראו כי הרגולטורים לא פיקחו, לא בדקו, לא חקרו, לא עשו שימוש בסמכויותיהם כדי להטיל עיצומים ולא דיווחו לציבור כפי שהיה עליהם לעשות.

מבין הדברים שנגלו לוועדה עלה מחדל תהומי של היעדר כל אכיפה ממשית של הפיקוח על הבנקים, מחד, ושל מדיניות מכוונת של הממונה על התחרות שלא להיכנס לתחום זה, מאידך. כך יוצא שבעיות היסוד של התחום אינן מטופלות באופן מלא, אלא רק לעיתים רחוקות כאשר הן מובאות בפני המפקחת על הבנקים ואז בנק ישראל עסוק במציאת הסדרים שונים שיפיסו את דעת הכול.

אך לא עצרנו בפיקוח על הבנקים ובמערכת הבנקאית. הוועדה בחנה את התנהלות שלושת הרגולטורים הנוספים במערכת הפיננסית: רשות שוק ההון, רשות ניירות ערך ורשות התחרות.

בכל הנוגע לשוק ההון, עליו נאמר: באנו לחפש אתונות – בנקים – ומצאנו "מלוכה". הסתבר שהכשלים והבעיות הקיימים בשוק זה עולים לאין שיעור על אלה המתקיימים במערכת הבנקאית. היעדר פיקוח ואכיפה ולצד זה מחסור בסמכויות פיקוח וחקירה, הפכו את המושג ארביטראז' רגולטורי לאבן הבוחן למחסור ברגולציה אפקטיבית בשוק זה.

שוק ההון, ששוויו מוערך ב-1.7 טריליון ש"ח ושלדעת מומחים בתחום עתיד להגיע בשנים הקרובות עד כ-3 טריליון ש"ח, חייב לעבור טלטלה משמעותית. אזרחי ישראל אינם מודעים כלל וכלל לכך שכל משפחה בישראל מושקעת בשוק זה עד כדי 600,000 ש"ח, אם בקרנות הפנסיה ואם בהשקעות אחרות, ואיננו יכולים להשלים עם כך שכספים אלה ינוהלו בצורה רשלנית מבלי לתת לציבור המשקיעים דין וחשבון.

בכל הנוגע לרשות ניירות ערך, מסתבר כי היא מגששת באפלה, וכי מקרים רבים שהינם אירועים משמעותיים בחייו של כל תאגיד, על אחת כמה וכמה תאגיד בנקאי, עוברים "מתחת לרדאר" והפיקוח על הבנקים כלל לא משתף את רשות ניירות ערך בתוצאות הביקורות שהוא עורך.

הבנקים עצמם עוברים אף הם "מתחת לרדאר" וחומקים מהכרזה עליהם כקבוצת ריכוז על ידי רשות התחרות, שכלל איננה בוחנת את הנושא.

אני גאה להניח את הדוח המאלף והמקיף הזה על שולחן הכנסת ומקווה כי הכנסת העשרים-ואחת והממשלה שתוקם בחודש הקרוב תשכיל לאמץ את המלצותיו ומסקנותיו כדי ליצור עתיד טוב יותר לאזרחי ישראל.

אני פונה לחבריי, חברי הכנסת יואב קיש, רועי פולקמן, עיסאווי פריג', משה גפני ובצלאל סמוטריץ הממשיכים בכנסת הבאה – עליכם מוטלת החובה ליישם ולהוציא אל הפועל את ממצאי העבודה הקשה שנעשתה בוועדת חקירה זו. עליכם להפוך את הרגולטור השבוי, כפי שקראנו לפיקוח על הבנקים, ואת הרגולטור הנעלם והנאלם, כפי שקראנו לרשות שוק ההון, למשמעותיים הרבה יותר. אני יודע שראשי מערכות אלו, המכהנים כעת, רוצים ומסוגלים להכיל שינויים ולשתף פעולה בהוצאה לפועל של תהליכים חשובים אלו.

אני מנצל גם את ההזדמנות הזאת ופונה לחברי – הוא באמת חברי – שר האוצר, שלדעתי היה שר אוצר מעולה, שהולך להיות שר אוצר – כך אני מקווה – גם בקדנציה הקרובה, שנתן לאורך כל הדרך רוח גבית לעבודת הוועדה, שייקח על עצמו את המשימה. אני אומר את זה, רועי פולקמן, כמי שהוא חלק מן המשימה הזו, אני אומר את זה בהתרגשות רבה – שייקח עליו להוביל את המשימה הזאת.

ולא אצא פטור מבלי להתייחס לעיקרי ההמלצות המחכות ליישומן.

1) יש צורך בשינוי עומק בהתנהלות הרגולטורים. לא במטרה להכביד ברגולציה, נהפוך הוא. הצפוי הוא שהשינויים המיוחלים יביאו לכך שמתן האשראי ייעשה בצורה תחרותית וששוק האשראי לא יצטמצם אלא יורחב.

2) הסודיות הבנקאית החשובה תישמר, אך לא מעיני הכנסת כרשות המפקחת על המפקחים. תוקם ועדה חדשה בכנסת לפיקוח על הרגולטורים הפיננסיים – חבר הכנסת יואב קיש, היית גם מן הדוחפים הגדולים בעניין – וזו תיחשף לכל החומרים הנדרשים, ותפעל כשאור השמש מאיר את הנושאים שלפיקוחה, ולא פנסים אקראיים בתוך עלטת הסודיות.

3) האכיפה הרכה, הלא פורמלית של חברים למול חברים בתוך מועדון חברים קטן, הסתיימה. מעתה האכיפה תהיה פורמלית, יעילה ומשמעותית ותפורסם בציבור, אלא אם יהיו נסיבות מיוחדות מאוד שלא לעשות כן. בכך יוּשב אמון הציבור במערכת הפיננסית, אמון שנפגע קשות בשל "הנחות החברים" וה"סגירוֹת מאחורי הקלעים" – אמון שיוּשב רק בעזרת הרתעה רגולטורית אפקטיבית.

4) יש להעמיק את האכיפה ואת סל הכלים העומד לרשות הרגולטורים. הדעת לא סובלת מצב בו לווים מתוחכמים יתמרנו דרך פערי רגולציה – ארביטראז' רגולטורי – ויבחרו את הזירה בה ייהנו ממרב ההקלות. יש להשוות המצב בין הרגולטורים. יש להעניק "שיניים" וסמכויות חקירה לפיקוח על הבנקים ולרשות שוק ההון ולוודא שהם משתמשים בהן.

5) יש לתת לרגולטורים את היכולת להטיל סנקציות משמעותיות. לא עוד מצב בו לכל היותר בכירים מחזירים בונוסים, שלא היו ראויים להם מלכתחילה, אלא סנקציות שיגרמו לכל בכיר לחשוב ולזכור את טובת הציבור עליה הוא מופקד בנהלו את כספי הציבור.

6) חברתי איילת נחמיאס ורבין – יוקם "שולחן עגול" לרגולטורים אשר בו יידונו כל הנושאים שאינם קשורים ליציבות המערכת, בו תיבחנה כל הלקונות וכל המשמעויות הבין-רגולטוריות, ובו סוף-סוף יוסרו חומות הסודיות שמכשילות רגולטור אחד על ידי אחר.

7) יעוגנו בחוק הוראות שימנעו את תופעת "הדלת המסתובבת". יעוגנו הוראות צינון שיאפשרו מעבר אנשים עם ניסיון רלוונטי מהשוק הפרטי לרגולטור, אך תוך כדי פיקוח ותקופות צינון ראויות. אני מבקש להבהיר, וזה על דעת כל חברי הוועדה והיועצים: אין לנו כוונה, חס וחלילה, למנוע שאנשים טובים ומוכשרים יוכלו לעבור ממקום למקום, אלא שכל הכללים שנקבעו ראוי שייבחנו מחדש בראייה של תקופתנו, ומוטב שהדבר ייעשה, אני ממליץ, לא רק בעולם הבנקאות ושוק ההון אלא בכלל, בכל המערכות.

8) לדעתנו יש להכריז על הבנקים כעל קבוצת ריכוז או מונופול בהתאם לעובדות שיתגלו בבדיקה מעמיקה שתתבצע על ידי רשות התחרות בהקדם, ואני קורא לרשות לפרסם ממצאי בדיקה זו.

בתור מי שעבר את כור המצרף של השנה האחרונה, עם צוות הוועדה ועם יועציה, והיה שותף לבחינת רבבות נתונים ודפי מידע, אני יכול לקבוע כי חייבים להתייחס להמלצות הללו כמקשה אחת. כל אחת מכסה צד אחר במבנה מורכב זה ובשינוי שהוא חייב לעבור. אני סומך עליכם, חבריי, שכמו שידעתם לראות את החשיבות והשקעתם לילות כימים בוועדה, כך תיקחו את הלפיד מכאן ותמשיכו את התיקון.

כבוד וזכות גדולה נפלה בחלקי כשכנסת ישראל אישרה פה אחד את הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים וקבעה שאעמוד בראשה.

יציאתנו לדרך לוותה בספקות גדולים, זאת בעיקר לאור החלטתי לקיים את דיוני הוועדה בסגנון שטרם נראה בכנסת, המבוסס על השימועים הנערכים בסנאט האמריקאי. אמרו שנהיה פופוליסטיים, שאנחנו לא ברמה הנדרשת לעסוק בנושא, שאין לנו כלים לחקור ושאף אחד לא יגיע. במידה רבה ועדת החקירה הייתה מבחינתי הזדמנות להעלות את קרנה של הכנסת בעיני הציבור ויתרה מכך, הזדמנות גדולה להצעיד את הכנסת קדימה ולהציב רף גבוה להליכים דומים בעתיד. היום כשאני מביט לאחור על התהליך, אני גאה לומר שעמדנו באתגר שהיה לפתחנו בהצלחה רבה. הוכחנו שבמשכן יש חברי כנסת רציניים, למדניים ומקצועיים שיודעים להניח בצד את מחלוקות היום יום, להתמקד במשימה ולשתף פעולה באופן מעורר הערכה. מדב חנין ועד בצלאל סמוטריץ – לא ימין ולא שמאל, רק טובת הציבור עמדה לנגד עינינו.

לסיום נוסף, אני מבקש להודות מעומק ליבי בראש ובראשונה לחברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שלולא עקשנותך ודבקותך הנושא לא היה עולה לסדר היום הציבורי בעוצמה הנדרשת ונראה שגם הוועדה כלל לא הייתה מוקמת. תודה מעומק הלב.

תודה גם לחבריי חברי ועדת החקירה מכל קצוות הקשת הפוליטית: חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, חבר הכנסת רועי פולקמן, חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבר הכנסת השר יצחק וקנין וחבר הכנסת יואב קיש. אתם ראויים לכל שבח. אני אומר בהתרגשות גדולה, אמיתית וכנה שבלעדיכם לא הייתי מצליח להוציא מלאכה זו מתחת ידיי. אין לי ספק שפעילותנו היא תעודת כבוד לכנסת והלוואי ותתווה דרך פעולה מקצועית חדשה בכנסת.

זו גם הזדמנות להודות ליושב-ראש הכנסת, ולך אדוני המנכ"ל, שבאמת באמת נתת – קודם כול יושב-ראש הכנסת, ואתה כמי שהוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל. שיגענו אותך, הוצאנו אותך מדעתך. כאן, אני רוצה להבהיר, יצרנו יש מאין תוך כדי תנועה ולא תמיד הכנסת, שהיא גוף מאוד "מרובע", יודעת להתמודד עם דברים כאלה שמצריכים לא מעט גמישות. זו ההזדמנות, אדוני, לומר לך תודה ולכל צוות העובדים. בדוח הצגנו רשימה ארוכה – גברתי מזכירת הכנסת – לכל אחד ואחד מוקדש דף, לכל האנשים. תודה מעומק הלב.

לצד חברי הוועדה עמל צוות כלכלנים מהשורה הראשונה, שהוביל אותנו כפי שלא נעשה מעולם בכנסת ישראל. כאמור שוק הבנקאות והפיננסים בישראל הוא קטן וריכוזי ולכן למעלה משנה – לכל אלה שלא הבינו – לקח לנו עד שמצאנו אנשים מן השורה הראשונה שאין להם שום קשר למערכות שעליהן אנחנו מדברים. היה חשוב לנו העניין הזה. עמלנו רק כדי למצוא יועצים מומחים ואיכותיים שאינם מועסקים או הועסקו על ידי הבנקים ושוק ההון, וכשנמצאו עברנו את הוויה דורולוזה של הבירוקרטיה הלא פשוטה של הכנסת. כל חבלי הלידה הצדיקו את התוצאה המדהימה שהתקבלה מעבודה מאומצת ומעמיקה מאין כמותה של צוות היועצים ועוזריהם, ועל כן תודתי ותודת חברי הוועדה נתונה להם מקרב לב. תודה לפרופסור אשר בלס, פרופסור ניתאי ברגמן ועורך דין רמי תמם שפעלו לאורך כל הדרך מתוך תחושת שליחות ומחויבות עמוקה עד אין קץ ועשו לילות כימים – כן, לילות כימים – למען הצלחתה של הוועדה. תודה מיוחדת גם לשילה קם, ד"ר רועי בס, אודי פוגל ואורי לוי שסייעו להם לאורך התהליך.

תודה מיוחדת לך, היועצת המשפטית לוועדת הכלכלה והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת ששימשה כיועצת המשפטית של ועדת החקירה, חברתי-חברתנו עורכת הדין אתי בנדלר, שכמו תמיד עמלה ללא לאות על מנת שלא תצא שגגה משפטית מתחת ידינו ושהדוח יונח על אדני ברזל משפטיים. דוח ועדת החקירה הוא גם אקורד סיום לקריירה מדהימה ומפוארת שלך, עורכת הדין אתי בנדלר, שיוצאת לגמלאות לאחר שנפלה בידיה זכות שלא רבים זוכים לה – להותיר חותם משמעותי וייחודי על הכלכלה הישראלית במגוון התפקידים שמילאה בייעוץ המשפטי של הכנסת, ובראשם בתור היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה. זכיתי בארבע השנים האחרונות לעבוד לצידך, אשת מקצוע חדה ומדויקת, בעלת ידע נרחב ומחשבה ייחודית שהשפעת עליי רבות, הרבה מעבר להחלטות אותן קיבלתי כיושב-ראש ועדת הכלכלה. תודה לך.

תודה מקרב לב לעורכת הדין נעמה דניאל מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שבמקצועיות ובנעימות שכל כך מאפיינות אותה תרמה רבות להצלחת התהליך. התודה נתונה גם לעורכת הדין אביגל כספי מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה שסייעה לעורכות הדין בנדלר ודניאל.

תודה גם ליועץ המשפטי לכנסת, עורך הדין איל ינון, שלא נמצא כאן כעת, אבל היו ימים שהיה צריך בתוך כל המאבקים את השקלא ותריא. נראה לכם שהכול פשוט – הייתה פה מלחמת עולם רביעית, לא שלישית. אבל ברוך השם...

היו ויכוחים לא פשוטים בתוך הצוות המקצועי, שאין לי ספק – ואני מבקש כאן לומר תודה וסליחה לכולם – שכולם היו באמת לשם שמיים ועל מנת שנוציא את הדוח הטוב ביותר מתחת ידינו.

תודה מיוחדת לחברתי לאה ורון, מנהלת ועדת הכלכלה שאין שנייה לה, ששימשה בתפקיד מנהלת ועדת החקירה. לאה ורון ניהלה את הוועדה במקצועיות ובמסירות אין קץ, תוך עמידה בסטנדרטים בלתי מתפשרים, וחלק גדול בהישג הזה רשום על שמך.

תודה רבה גם לצוות המקצועי של ועדת הכלכלה שטרח ועמל למען הצלחת הוועדה: ד"ר עידית חנוכה, דקלה טאקו, כוכי שבתאי, יפעת לוי ואביעד לוין – אין כמוכם. תודה מיוחדת נתונה לליאור רותם, דובר ועדת הכלכלה וועדת החקירה, שזוהי הזדמנות נאותה להודות לך על מסירות אין קץ ועל עבודה מקצועית מן המעלה הראשונה.

תודתי נתונה גם לכל ארגוני החברה האזרחית שנרתמו בכל מאודם להצלחתה של ועדת החקירה – לתנועה לאיכות השלטון, לובי 99, ישראל 2050, התאחדות הסטודנטים ועמותת בנקים לא מעל החוק.

לבסוף, תודה מקרב לב לצוות היועצים שלי, שגם להם חלק משמעותי בהצלחת הוועדה. בראש ובראשונה תודה לשי (שאקו) דוד, שהיה הרוח החיה מאחורי ועדת החקירה בשלביה הראשונים. תודה לעורכת הדין מאיה עזריה, לאלעד שפינדל, אייל אוסטרינסקי ונתנאל דיין, שליוו אותי לאורך כל הדרך. אני אוהב אתכם. לא הייתי מצליח לעשות דבר וחצי דבר בלעדיכם. תודה רבה לכם, אני מודה לכם מקרב לב.

לפני שאני ממשיך, ברשותכם, אני רוצה לאפשר הבהרה קטנה שמבקשת עורכת הדין אתי בנדלר לומר, ולאחר מכן אאפשר לחבריי לומר דברים ואנחנו נענה לשאלות. בבקשה, גברתי.

תודה רבה, אדוני. אם אני כבר מדברת בקול רם אני לא יכולה להימנע מלהודות לך מקרב לב על הדברים הכל כך חמים שאמרת לי. אני מרוגשת מאוד. אפשר לוותר על מסיבת פרידה, אדוני...

רציתי להפנות את תשומת הלב להוראות התקנון. פרק שמיני לתקנון הכנסת, עניינו בוועדת חקירה פרלמנטרית, וסעיף 35 בו עניינו בסמכויותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית והנחת דוח על שולחן הכנסת. וכך קובע סעיף 135(ב): "ועדת חקירה פרלמנטרית תניח על שולחן הכנסת דוח המפרט את פעולותיה ומסקנותיה, בצירוף עמדת מיעוט, אם הייתה, והיא רשאית להניח דוח ביניים." דהיינו, כפי שקראתי, התקנון מחייב הנחת ועדת דוח ועדת חקירה על שולחן הכנסת.

המונח "הנחה" משמעו שניתן לבצע הנחה רק כשהמליאה פועלת. כידוע, בשל התפזרות הכנסת והבחירות, אין מליאה ולכן בפועל לא ניתן להניח את הדוח על שולחן הכנסת. למעשה הישיבה הראשונה הצפויה של המליאה היא רק של הכנסת העשרים-ואחת, בישיבת הפתיחה של הכנסת העשרים-ואחת. לפיכך לא ניתן לבצע הנחה.

רציתי להביא לתשומת לב חברי הוועדה בעיקר שבהתחשב בכך שהסעיף קובע חובת הנחה בלבד ואינו קובע חובת הצבעה על הדוח, אנחנו רואים – קרי: היועץ המשפטי לכנסת ואנוכי – שפרסום הדוח באתר הוועדה, באתר הכנסת למעשה, בצירוף משלוח הדוח לכל 120 חברי הכנסת לאחר ישיבת הוועדה יהווה לעניין זה תחליף הנחה. לכן לא ראינו שום מניעה לפרסם את הדוח בצורה הזאת. בדרך זו למעשה תושג תכלית ההנחה.

תודה, גברתי, על המילים. יואב קיש, איילת נחמיאס ורבין, דב חנין, בבקשה.

אני חייב להגיד, איתן, שאני גם מרגיש גאווה גדולה ברגע הזה. קצת לשתף אתכם – אני לא יודע את הרגשות של חברי הכנסת. איתן, אזכיר לך: בכל פעם חשבנו בכנסת הקודמת שהולכים לבחירות ובכל פעם אמרנו שלא נספיק לסיים את זה. זה התחיל לדעתי עוד בינואר 2018.

בכל חודש היה משהו.

בכל פעם נאמר: "הולכים לבחירות, לא נספיק, הולכים לבחירות, לא נספיק". בסוף הלכנו לבחירות והספקנו. קודם כול, זה הישג באמת חשוב מאוד והיה מספיק זמן. באמת היו קשיים גדולים מאוד, כפי שתיארת אותם. איתן, ניצחת על המלאכה והתגברת והובלת את הצוות. באמת אני חושב שקודם כול הברכות הן לך.

לגבי הדוח חשוב לי לציין מספר דברים.

ראשית, התייחסת בתחילת דבריך לנושא הציבורי, לאספקט הציבורי של הסתרת המידע ואי שיתוף הפעולה. אני רוצה להבהיר ולחדד את הנקודה. ברור לנו שיש חוק שמנע מהם למסור את המידע, גרוסו מודו, עם השמות והכול, אבל כן ציפינו – וחשוב שהמסר הזה ייצא – לשיתוף פעולה ברמה של מסירת מידע כללית, בלי ניתוח של לקוח ספציפי, וגם בדברים האלה לא קיבלנו שיתוף פעולה. אני חושב שלכך כיוונת בדבריך.

נכון. תודה.

היה חשוב לי לדייק את זה, שלא תהיה אמירה כאילו אנחנו ציפינו שיעברו על החוק וימסרו מידע. לא.

ממש לא.

אלא לתת מידע שאפשר להביא אותו בצורה מעובדת, שלא מזיק ופוגע בחובת הסודיות. זו נקודה בעניין הזה.

יש שני דברים עיקריים שאני לוקח על עצמי להוביל. אני לא יודע אם אהיה בכנסת או בממשלה, אבל חבר כנסת אני אהיה ובהחלט בכוונתי לקדם את הדברים האלה.

מה שקשור לפיקוח על הבנקים – הפיקוח על הבנקים מתמודד בשני נושאים מרכזיים: שמירת יציבות הבנקים ושמירה על תחרות בין הבנקים.

בנושא השמירה על היציבות – אני חושב שהדוח לא נוגע במקום הזה. הכשלים העיקריים שראינו הם בכך שהפיקוח על הבנקים כושל בשמירת זכויותינו כאזרחים, כלקוחות, בנושא התחרות, חד וחלק. קראנו לו "רגולטור שבוי". במקום הזה הוא כושל. את הדבר הזה חייבים לתקן. חלק מכל המנגנונים של תיקון – דיברנו עליהם – זה שקיפות, זה סנקציות והרבה דברים אחרים. הנושא הזה חייב להשתנות. בנק ישראל חייב להבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אנחנו הולכים לדרך חדשה. אם הוא ימשיך להתנהל בדרך שלו, הרגולטור, אזי המפקח על הרגולטור, כלומר אנחנו, נפעל בצורה משמעותית מאוד. את הכלים לכך נמסד בכנסת הבאה. זו לדעתי אמירה חשובה מאוד.

לגבי רשות התחרות – הם היו צריכים לתת את הרגל הנוספת, בדיוק בשביל לתת מענה במקום הזה, ובחרו שלא לעשות את זה מסיבותיהם. הם דיברו על כך שיש מפקח על הבנקים, יש רגולטור אחר ולכן הם לא ייכנסו לזה. הוועדה הצביעה ואמרה בצורה הכי ברורה שגישה זו היא טעות. רשות התחרות חייבת להיות שחקן משמעותי בהתנהלות מול הבנקים. ההשארה של הרגולציה בנושא תחרות למפקחת על הבנקים – כשלו פה ברשות התחרות. חייבים להגדיר את הבנקים כקבוצת ריכוז או מונופולין לאור השינוי שנעשה. אבל לא יכול להיות שגם רשות התחרות תמשיך כאילו עולם כמנהגו נוהג.

שינוי שנעשה בוועדת הכלכלה לאחרונה.

למה אני אומר את שני הדברים האלה? כי מה שקרה בבנקים זה "שיטת מצליח" שהצליחה. אין דרך אחרת לתאר את זה. עשו את מה שהם רוצים. במקומות שנתפסו על ידי המפקחת, בהערות כאלה או אחרות – תיקנו, ובמקומות שלא – הצליחו. הכי פשוט שיש. את הדבר הזה חייבים להפסיק. בבנקים צריכים להבין שלא ניתן "לעבוד" על הציבור ב"שיטת מצליח", נקודה. אני חושב שזה המסר. אני מנסה לפשט את כל הדברים, את שעות העבודה שלנו, של כל הצוות, ואלה הדברים.

אני חייב לציין דבר נוסף ואחרון, שאני דחפתי אותו כל הזמן בוועדה, והוא שהוועדה הייתה מנועה – יכולה להרחיב על כך היועצת המשפטית – מלהגיש מסקנות אישיות. הסיבה לכך פשוטה. מעבר לקושי בלוחות הזמנים, אלא גם שבסוף לוועדת חקירה פרלמנטרית אין את הכלים האמיתיים כדי שנוכל לבסס פה גם מסקנות אישיות. ברמה האישית – אני אומר את זה על דעתי – אני חושב שבהחלט יש לזה מקום. אני עוד לא יודע להגיד האם סיימנו את הבדיקה הממלכתית של האירוע הזה. ברור שהיא הסתיימה בוועדת החקירה הפרלמנטרית, אבל בפירוש להבנתי צריך יהיה להסיק מסקנות אישיות. אני לא יודע אם מדינת ישראל, לאור השנים שעברו והמהלכים והזעזוע שזה יכול לייצר, תלך לכיוון הזה, אבל אני אומר דבר אחד: לא יכול להיות שלכנסת ישראל אין כלי אמיתי שיוביל לחקירה אמיתית עם מסקנות אישיות. זה דבר שדחפתי אליו מיום הקמת הוועדה. השרה שקד, כאשר רציתי להוביל את זה, מנעה ממני להתקדם בעניין הזה. לאור השיחות שהיו לנו עם חברי הוועדה גיבשנו איזשהו מודל שאנסה לקדם בכנסת הבאה.

הוא חלק מן ההמלצות שאנחנו הגשנו.

והוא שכן יהיה כלי פרלמנטרי, כלי של הכנסת שיאפשר ועדת חקירה עם סמכויות ממלכתיות כפי שאנחנו מכירים אותן, בכפוף לסייג אחד, והוא שכל סיעות הבית יסכימו ויחתמו עליו, כדי שלא תהיה סיטואציה שהוא ישמש לניגוח פוליטי, הן בין קואליציה ואופוזיציה, ויותר מזה, בין הסיעות כנגד סיעה מסוימת ספציפית. זאת אומרת, בהסכמה רחבה של הבית הזה אין שום סיבה שלא יהיה לנו גם הכלי שנקרא ועדת חקירה ממלכתית.

אלה הדברים לגבי הדוח עצמו. היה לי חשוב להגיד אותם.

אני רוצה להצטרף לתודות.

איתן, כשאמרת את דבריך לאתי בנדלר, ישבתי פה וכולם הסתכלו לכיוון הזה – הייתי מבסוט מאוד, הרגשתי כאלה גלי אהבה וחום, ואז הבנתי שזה לאתי. אתי, זה מגיע לך.

אתה שיתפת איתה פעולה גם. לא נזכיר את החוק ההוא.

היה לנו בכנסת האחרונה שיתוף פעולה. אני חושב שכולנו יכולים להיות גאים, גם על שיתוף הפעולה.

איתן, גם לך מילה בגלל שזו הישיבה האחרונה שלך כיושב-ראש ועדת הכלכלה. אני יכול להגיד לך כנציג הקואליציה: זו הייתה ועדה שלמרות שכביכול הייתה בידי האופוזיציה היא הייתה ועדה עניינית, היא לא הייתה ועדה אופוזיציונית. אפילו אספר לכם סוד קטן: איתן תמיד אמר לי שהקושי הכי גדול שלו הוא חברי הקואליציה מול הממשלה, הוא לא יודע איך הוא מסתדר איתם ומתקדם. איתן, עשית עבודה מדהימה באמת לאור כל הניסיון שלך. למדתי ממך הרבה מאוד. אני מאחל לך קודם כול הצלחה בכל מה שתבחר. ברמה האישית אני מקווה שנחזור לראות אותך בבית הזה מתישהו – אני מקווה שעדיין תישאר באופוזיציה ולא במקום אחר – אבל בהחלט שתחזור. העשייה שלך בקדנציה הזאת – אתה יכול להיות גאה בה.

אלברט סחרוביץ, אני רוצה לומר לך וגם ליושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שהוא חבר טוב, רמת שיתוף הפעולה והנכונות לקחת ולעשות פה דברים חדשים – דרך אגב: בכנסת בכלל, רואים את זה בכל ההתנהלות בכנסת, וגם בנקודה הקטנה הזו זה בא לידי הוכחה. בלי הנכונות של יושב-ראש הכנסת ושלך אלברט לא היינו נמצאים ברגע הזה. זה רגע מכונן במערכת הפיננסית במדינת ישראל.

אני רוצה גם להודות ללאה ורון, שניהלה פה באמת ביד רמה, ועוד ממשיכה איתנו, לירדנה מלר-הורוביץ שממשיכה את העשייה החשובה במליאה. לצערי להניח פיזית את הדוח לא הנחנו אצלך אבל שמענו את הפתרון. באמת לכל השותפים פה: חברי הכנסת וחברות הכנסת, היועצים – בסוף מישהו צריך לכתוב את הדבר הזה. מכל השיחות והדיונים הוצאתם דוח ואני חושב שמגיע לכם באמת כבוד גדול. זה הישג מדהים.

בסופו של דבר אני לוקח על עצמי להמשיך ולהוביל את המסקנות הללו בכנסת הבאה. בעיניי יש פה דברים אקוטיים, שחשובים לא רק בהסתכלות אחורה אלא גם בהסתכלות קדימה.

תודה. אני רוצה בהמשך לנקודה הזו להבהיר שבכוונתי, ביחד עם חבריי איילת נחמיאס ורבין ודב חנין והחברה האזרחית, להוביל מול הכנסת ולא להפסיק ולוּ ליום אחד ולגרום לכך שהמסקנות וההמלצות תצאנה אל הפועל. תודה.

בבקשה, חברתי איילת.

הפעם כתבתי כדי שיהיה לי מסודר.

חברי חבר הכנסת איתן כבל, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ וחברתי היקרה מזכירת הכנסת המשמעותית – לא תמיד יודעים עד כמה היא משמעותית במליאה – ירדנה מלר-הורוביץ, חבריי חברי הוועדה, היועצים המקצועיים, שבאמת הקצרה היריעה מלהודות לכם אבל איתן עשה את זה יפה מאוד, היועצת המשפטית, שהודיתי לה גם בדיון האחרון שלנו, אתי בנדלר, שבאמת הייתה מורה נבוכים בכל כך הרבה נושאים והיה לי כבוד גדול להחליף איתך דעות, עמדות וחוות דעת, מנהלת הוועדה שלנו, לאה ורון, שבאמת מה אפשר להגיד אחרי הסיכום של איתן, המלכה שלנו, הבלתי מוכתרת, אבל באמת בלעדיה שום דבר לא היה יכול באמת לקרות.

כשהתנעתי את התהליך במליאת הכנסת להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא שוק האשראי הישראלי, היה לי ברור לחלוטין מן הרגע הראשון שלא מדובר בקואליציה ואופוזיציה. חבר הכנסת קיש היה שם איתי וגם חבר הכנסת פולקמן שנאלץ כעת ללכת.

באופן חריג מאוד מליאת הכנסת לא הצביעה נגד היוזמה שלי להקים ועדת חקירה, אבל אז החל תהליך ארוך ומייגע, ויש להוסיף גם אבסורדי, שבו ניהלתי משא ומתן עם הרגולטורים שעליהם אנחנו אמורים לפקח בשאלה האם תוקם כאן ועדה שתבדוק מה הם הכשלים, איפה בדיוק נמצאת הבעיה אשר לא מנעה את קריסתו של אחד מאנשי העסקים המרכזיים במשק – צריך לומר: אחרי נפילתו של אחד גדול ולפני נפילתו של אחר.

לא ביקשתי לזרוק אבן אחרי הנופל – חבר הכנסת משה גפני לא נמצא כאן אבל דיברנו על כך עשרות פעמים. לא ביקשתי לזרוק אבן אחרי הנופל, ודאי לא רציתי לשחוק את מעמד הבנקים בישראל. אם כבר, אז ההיפך בדיוק. אני מאמינה שלאמון הציבור במערכת הפיננסית בישראל יש חשיבות אדירה; אמון כזה ניתן להשיג רק אם הציבור יוכל להבין איך ומדוע אדם שחייב 5 מיליארד ש״ח יכול להמשיך להתנהל כרגיל ובעלי העסקים הקטנים ברחוב שלי, ברחוב של כל אחד מאיתנו, נאנקים לא אחת תחת הקושי לייצר לעצמם מימון מחדש, מה שמכונה בדפים הכלכליים ״מיחזור״.

אני חייבת לומר שמלכתחילה ידעתי שמדובר באתגר אדיר מבחינתנו ככנסת. גם כשישבנו כוועדת משנה בוועדת הכלכלה בראשותי, הבנו שמדובר באתגר כבד, ודאי אם מנסים לעשות את מה שהיה יותר מסובך במסגרת ועדת החקירה, וזה לנסות להשוות את תנאי הפתיחה והיציאה באשראי של נוטלי אשראי גדולים לעומת צרכני האשראי הקטנים יותר – בעלי העסקים הקטנים והבינוניים.

כמי שכיהנה בכנסת כיושבת-ראש שדולת התעשייה וגדלה בעצמה בסביבה של עסקים כאלה, אני יודעת שעל אף הגידול שהוצג במתן אשראי למגזר הזה, אין הדבר מונע אפליה בתנאים. אפשר לומר שמדובר ביתרון לגודל או בחיסרון לקוטן אבל הגם שהוועדה לא עסקה בנושא זה באופן מלא בשל רוחב היריעה שנפרש בפנינו למרות הסודיות, הרי שזהו חלק מהמסרים שלנו, הן לרגולטורים והן למערכת הפיננסית עצמה.

צמחתי במגזר העסקי ואני יודעת שיש בו אנשים מעולים. אסור שהאירועים הקשים הללו יסמאו את עינינו מלראות אותם, וגם בדיוני הוועדה ביקשתי לא אחת לזכור את אותם אנשים.

אחת הטענות המרכזיות שהושמעו בפנינו היא שאף בנק לא קרס בישראל וזוהי ההוכחה הטובה ביותר לכך שלא הייתה משמעות לקריסת נוטלי האשראי הגדולים ולהתפוררות הפירמידות. אולם הדבר המסובך יותר, והוא שעומד בבסיס הצורך בהקמת הוועדה, הוא השאלה באם העיוות בהקצאת האשראי לאורך זמן ובאופן שיטתי לחברות האחזקה ולא לחברות התפעוליות שמתחתן, לרכישת שליטה ולא לשם השקעה והון חוזר, לעסקי הענק ולא לחברות קטנות ובינוניות, פגע ביכולת ההתפתחות של המשק. אי אפשר לבדוק רק את הרווחיות של הבנקים כפרמטר יחיד ליציבותם, ואפילו לא את מבנה ההון שלהם, אלא את האופן שבו הם חילקו את הסיכון – לטובת יציבותם, אבל לא פחות קריטי, לטובת התפתחות המשק.

חשוב לזכור שאחד הנושאים הקריטיים שהוועדה כן בחנה הוא הארביטראז׳ הרגולטורי, אבל לעסקים קטנים ובינוניים – אני רוצה לחדש לכם – אין ארביטראז׳ כזה, אין להם חלופות, ובעניין זה אני רוצה להביע תקווה שהתפתחות השוק המוסדי, גם בעקבות ההמלצות שלנו אבל גם בגלל שמאז 2005 התפתחו כאן בנקים קטנים בשוק החוץ-בנקאי, תאפשר תחרות עבורם, לא רק בין הבנקים אלא גם בין ספקי האשראי כולם.

ברצוני לציין לסיכום שני נושאים חשובים – האחד לא שולב בהמלצות הוועדה והשני הוכנס, ואני מודה לך חבר הכנסת כבל, כי הוא חיוני בעיני.

נושא ביטוח הפיקדונות הוא סבוך ביותר ולא היה בידינו די זמן לדון במידת חיוניותו. אני מבקשת לקרוא מכאן לנגיד בנק ישראל ולמפקחת על הבנקים לבחון שוב את הנושא. הנחת העבודה, שאם יקרוס כאן בנק יהיה מי שישים את האצבע בסכר, הייתה רלוונטית בעבר, אך לא בטוח שהיא תמשיך להיות רלוונטית בסדרי הגודל הנוכחיים של המשק הישראלי ושל הבנקים.

העניין השני ששולב לבקשתי הוא שולחן הרגולטורים. בצדק טוען המגזר העסקי כי האסדרה בישראל אינה הגיונית. זה לא שהיא אינה מוצדקת אלא שהיא אינה פועלת ככלים שלובים ואינה מעודדת רגולציה עצמית. לא גזר ולא מקל – הכול ביחד. זיהינו כשל חמור בהעברת מידע בין רגולטורים ובשיתוף הפעולה ביניהם. שולחן הרגולטורים אמור וחייב לשנות את המצב של חוסר התיאום, ולא אחת גם חוסר הוודאות שעליה מלין בצדק המגזר העסקי.

ולסיום סיומת. איתן חברי, אני רוצה להודות לך על עבודה יוצאת דופן במונחים פרלמנטריים. אתה היית מורה הנבוכים שלי למסדרונות כאן ואני רוצה להודות לך. אתמול שאלתי אותך אם הייתה לך חברה עמיתה כזאת בכנסת, ואני מודה לך שאמרת שלא. אבל אני רוצה להגיד לחברי – ליואב קיש ודב חנין שנמצאים כאן וגם לחברים האחרים – אני מקווה מאוד שהציבור יכול היה להתרשם מהסבלנות, הקשב וההעמקה ההדדיים. אני לא חושבת שהיה אי פעם דיון בכנסת שבו היה בינינו כזה קשב. יואב, אתה לא צריך לשפשף את העין, נשיג לך טישו...

אני בסדר, אבל אם את רוצה אני אדאג לך...

אתה טייס, אתה לא דומע, אבל אני מכירה אותך, נכנס לך משהו לעין...

כשיצאתי, כשיצאנו לדרך, שוב ביקשו לטעון כלפינו שאנחנו פופוליסטיים. אני מקווה שדיוני הוועדה והדוח יבהירו מעל לכל ספק שבסך הכול ביקשנו לנסח מחדש את מערכת היחסים שבין המערכת הפיננסית, הציבור והרגולטורים, ממערכת של ספקים ולקוחות גרידא למערכת אמיתית של מחזיקי עניין ואינטרס משותף רחב לטובת המשק הישראלי כולו. תודה רבה לכם.

תודה, נשמה. אוהב אותך. דב, בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש.

גם אני נרגש מאוד. אני חושב שהרגע הזה הוא רגע מיוחד ונדמה לי, איתן, שמעטים הרגעים בכנסת שאנחנו יכולים לסכם אותם בברכה שאתה התחלת בה את הדיון.

אני רוצה להתחיל בדברים שבהם איילת נחמיאס ורבין סיכמה. אומרים הרבה פעמים: הכנסת מדברת בחקיקה, וכל דיבור של הכנסת שאיננו חקיקה אין לו משמעות ואין לו חשיבות. אני חושב שהדוח הזה הוא הוכחה שהכנסת יכולה לדבר גם באמצעים אחרים. אני מאלה שמאוד מאמינים בכוחה ובחשיבותה של עבודת החקיקה בכנסת, אבל הדוח הזה מראה שאנחנו יכולים לעשות יותר מזה – אנחנו יכולים לפקח, אנחנו יכולים לבדוק, אנחנו יכולים להגיע למסקנות גם כאשר הכלים שהיו בידינו לא מספיק רחבים, ואני שותף להמלצתו של חברי יואב קיש ולמנגנון שסיכמנו עליו בוועדה בהקשר הזה. ולכן הדוח הזה הוא תעודת כבוד לכנסת. מעבר לחשיבות שלו בשדה הכלכלי והפיננסי יש לו חשיבות גדולה בהיסטוריה הפרלמנטרית שלנו. התהליך שנעשה כאן מחייב לימוד של הכנסת, הפקת מסקנות והבנה שיש לנו כלים כמערכת לעשות דברים מעבר למה שבמשך שנים רבות חשבנו שאנחנו מסוגלים לעשות.

הדבר הזה הוא כמובן פרי של עבודה של אנשים רבים. איתן, אני מצטרף לכל מילה שאמרת בדברי התודה שלך. ניסית לסכם ולתמצת דברים שאפשר לומר אותם בהרחבה גדולה יותר לכתובתם של כל אחד מן האנשים שנמצאים כאן. קודם כול לך, איתן, יושב-ראש הוועדה – אתה פרלמנטר מעולה ממדרגה ראשונה. ארבע השנים האחרונות שבהן עבדנו בצמידות, אתה כיושב-ראש ועדת הכלכלה, היו מבחינתי פשוט הוכחה איך אפשר לקחת ועדה בתנאים מורכבים, בכל זאת ועדה בראשות אופוזיציה, ולעשות דברים משמעותיים בשורה ארוכה של דברים בצורה מעוררת השתאות.

ועדת החקירה הזו, שרוב האנשים, אפילו מסביב לשולחן הזה, היו משוכנעים שאולי במקרה הטוב תתחיל את דרכה אבל לא תסיים אותה, הנה מסכמת ומסיימת בצורה מרשימה מאוד.

אני מציע לכולכם לא להסתפק רק בדברים הקצרים שאנחנו אומרים עכשיו אלא באמת לקרוא את הדוח. זה דוח שכדאי לקרוא אותו וכדאי לשים לב לכל שורה. השקענו הרבה זמן, הרבה מאמץ, הרבה התלבטות וגם הרבה ויכוחים בניסוח של הדברים שכתובים בדוח.

תודה לכם חבריי חברי הוועדה, באמת כל הכבוד. הגענו ממקומות פוליטיים שונים ומהשקפות עולם שונות. נעשה פה מאמץ אדיר כדי לייצר תשתית, הבנה והסכמות בדברים שאנחנו יכולים להסכים עליהם. אני חושב שזה הישג פרלמנטרי גדול של כולנו.

הערכה לך, מנהלת הוועדה, ולצוות המופלא שלך, גברתי היועצת המשפטית, אתי בנדלר ועו"ד נעמה דניאל – אין כמוכם, באמת אין כמוכם.

היועצים המקצועיים שלנו – אני חייב לומר לכם שאחד הדברים הכי טובים בכנסת, שהכנסת היא מקום שבו אפשר כל הזמן ללמוד דברים. אני חייב להגיד לכם, כשהתחלנו את התהליך אני לא כל כך הבנתי איך מתנהל שוק האשראי, ועכשיו הגעתי למסקנה שאולי כאשר אהיה גדול כדאי לי להתעסק בזה, זה תחום מעניין, וזה הכול בזכותם. החבר'ה האלה לימדו אותי באמת דברים חדשים, מרתקים, מעניינים. כולנו למדנו מכם וכולנו חייבים לכם תודות גדולות.

המנגנון של הכנסת – ההתגייסות דרככם, אדוני המנכ"ל וגברתי מזכירת הכנסת. אני רוצה להודות לכל כך הרבה אנשים. אפילו בלילה הקודם עוד נעשתה פה עבודה, ולא רק בלילה, גם הבוקר, לפנות בוקר, כדי לעמוד בלוחות הזמנים. אלה דברים שהציבור צריך לדעת ולהכיר. הציבור מסתכל לפעמים על הכנסת מבחוץ ולא יודע כמה מסירות יש כאן של אנשים, של אנשי המקצוע, של עובדי הכנסת, כמה השקעה, מחויבות ועבודה מסביב לשעון כדי לעמוד במשימות שחשובות למערכת הציבורית.

ארגוני החברה האזרחית כמובן – בלעדיכם לא היינו יכולים.

הצוותים הפרלמנטריים – אני רוצה להודות כמובן לצוות שלי וליועצת שלי. אני מודה גם לצוות של איילת נחמיאס ורבין לבקשתה. אני מודה במיוחד ליועצת שלי, חמוטל בלנק, שליוותה אותי מהרגע הראשון, מן ההתחלה הראשונית של העבודה. עוד לפני שהיה לנו צוות מקצועי עשינו לעצמנו בית ספר ונדדנו בין כל מיני מומחים שלימדו אותנו הרבה ואני מודה להם באמת בחום גדול.

אני רוצה להעיר כמה הערות מן הזווית שלי. כמובן אני מצטרף לדברי הפתיחה שלך, אדוני היושב-ראש, ועומד מאחורי הדברים שכתבנו בדוח הוועדה. אבל אני רוצה לומר על הדברים כמה מילים בהסתכלות במבט קצת יותר רחב – גם במבט רחב יותר אקטואלי אבל גם במבט רחב יותר היסטורי.

המציאות שאנחנו מתמודדים איתה היא של עוצמה אדירה של הבנקים והמוסדות הפיננסיים. יש להם המון, המון, המון כוח והם מנהלים את הכסף של כולנו. הם מנהלים את החסכונות שלנו, הם מנהלים את הפנסיה שלנו, הם מנהלים את הביטוחים שלנו. אנחנו תלויים בהם. השאלה מה קורה עם הכסף הזה היא שאלה חשובה ביותר – איך הוא מתנהל. שאלת האשראי היא בסופו של דבר רק חלק ממכלול גדול מאוד ורחב שצריך לעסוק בו, וצריך לעסוק בו הרבה יותר.

במבט היסטורי, אדוני היושב-ראש, לפני 106 שנים סיימה את עבודתה ועדת חקירה של בית הנבחרים האמריקאי בראשות ארסן פוז'ו. זו ועדה שעסקה בשאלת המגזר הפיננסי – אותו קרטל כסף שניהל את המגזר הפיננסי בארצות הברית. ועדת החקירה הזאת של בית הנבחרים הייתה ועדת חקירה היסטורית. גם היא יצאה לדרך בעקבות מאבקים לא פשוטים. בעקבותיה, שנה לאחר מכן התקבל חוק ה-Anti-trust של קלייטון, ב-1914, שהוא שינוי גדול מאוד בחוקי ה- Anti-trustהאמריקאים. אם חוקי ה- Anti-trust האמריקאים התחילו ב-1890, עם חקיקה שפעלה בעיקר נגד ארגוני עובדים והיכולת של עובדים להתאגד ולהיאבק על הזכויות שלהם, ובזה לדעתי היא דווקא עשתה נזק גדול מאוד – ואני אומר את זה גם אפרופו הימים הנוכחיים שאנחנו חיים בהם – חוק ה- Anti-trustשל קלייטון הוא חוק משמעותי, שמטפל בבעיות האמיתיות, בבעיות שלא נמצאות ביכולת של עובדים להתארגן אלא ביכולת של הכסף הגדול להתארגן.

במקביל ב-1914 יצא ספרו המונומנטלי של לואיס ברנדייס, ששנתיים לאחר מכן התמנה לחבר בבית המשפט העליון האמריקאי, ואני חושב שהוא גדול השופטים בבית המשפט העליון האמריקאי לאורך הדורות כולם. ב-1914 יצא הספר שלו: Other people's money and how the bankers use it. אני חושב שהספר הזה עד היום הוא המדריך הטוב ביותר להתנהלות שלנו במערכת הציבורית מול המערכת הפיננסית. אני לא הולך לתת פה הרצאה על הספר הזה. אזכיר רק כותרות של שני פרקים, כותרות מדויקות מאוד, ואמינו לי, הן לא מתייחסות רק לארצות הברית של 1914.

הפרק הראשון נקרא "האוליגרכיה הפיננסית שלנו". הפרק החמישי אומר מה שקיפות יכולה לעשות. "מה שקיפות יכולה לעשות", כותב ברנדייס, באמירה שגם אתה אדוני היושב-ראש ציטטת אותה: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר ונורת החשמל היא השוטר היעיל ביותר". אז אנחנו צריכים את השקיפות הזו, אנחנו חייבים את השקיפות הזו.

השאלות שאנחנו עוסקים בהן הן שאלות של כלכלה ופיננסים, אבל לא פחות הן שאלות של דמוקרטיה, של שלטון העם. ברנדייס כותב בספר שלו את האמירה הכל כך חשובה: "אנחנו יכולים שתהיה לנו דמוקרטיה פוליטית, ואנחנו יכולים שיהיה לנו ריכוז של העושר בידיים מעטות, אבל אנחנו לא יכולים שיהיו לנו שני הדברים האלה יחד". האמירה הזאת מבחינתי היא הציווי שלאורו אנחנו צריכים ללכת אם אנחנו רוצים לשמור על דמוקרטיה פוליטית אמיתית בחברה שלנו.

שוב תודה לכולכם. הרבה משימות עוד לפנינו.

תודה, חברי באמת. אמרתי לך, דב, ואני חוזר ואומר שאתה אחד מן הפרלמנטרים הכי גדולים שהיו בכנסת בכלל. אני אומר זאת מכל הלב. תודה.

אני מבקש מאלברט סחרוביץ, מנכ"ל הכנסת, לומר כמה דברים, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבטיח לעשות את זה קצר. יושב-ראש הוועדה, חברי הטוב חבר הכנסת כבל, חברי הוועדה, אלה שנשארים, אלה שעוזבים. בנימה אישית, שאני בדרך כלל לא נוהג לנקוט, לא מתפקידו של מנכ"ל הכנסת לחלק ציונים, אבל מה שאמרתי לחלקכם באופן אישי אני מרגיש צורך להגיד גם פה בפרהסיה מול קהל רחב. אני חושב שזה אובדן לכנסת שאתם לא ממשיכים איתנו. לא הייתי צריך את הדוח הזה ואת הוועדה הזאת בשביל להגיד את זה. יש מאחוריכם, בוודאי דב ואיתן, עשרות שנים משותפות של עשייה פרלמנטרית. זה אובדן לכנסת ולציבור הישראלי. אני רוצה לאחל לבית הזה ולציבור הישראלי שתשובו לכאן מתי שזה לא יקרה. זה דבר אחד.

לגברתי מזכירת הכנסת וצוות הוועדה, מבלי להיכנס לשמות, כל הצוות של הוועדה.

לגופו של עניין, אני שותף בוודאי לדברים שנאמרו פה. זה אכן רגע מרגש, רגע מכונן – הכול נכון.

כפי שאמרתי, לא אכנס לתהליכים. אני יכול להגיד דבר אחד: איתן כבל בא אליי מרגע שהוטלה עליו המשימה ואמר: תקשיב, יש פה דבר שבו אני צריך את עזרתך, את עזרת הכנסת. קודם כול אמרתי לו, בלי לחשוב: יש לך, כי הייתי שותף לדעתו שמדובר במשהו שהוא לא עניין פוליטי, הוא לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, ימין ושמאל. זה עניין של להוכיח – כפי שאמר דב חנין – שהכנסת היא לא רק רשות מחוקקת אלא היא גם רשות מפקחת שיש לה גם שיניים, שהיא רוצה להראות שיש לה שיניים. ואכן הראיתם את זה בזמן קצר, כנגד כל האילוצים של כן-בחירות/ לא-בחירות. אכן זה נעשה, ונעשה בצורה הטובה ביותר.

אני יוצא מכאן עם שני אתגרים שהונחו לפניי, קראתי בין השורות. אחד הוא לעשות הפקת לקחים בחלק שלנו של מינהל הכנסת. טוב תמיד לעשות הפקת לקחים.

גם אם האירוע מוצלח.

בדיוק.

האתגר השני הוא להיתלות על מילות הפרידה שנאמרו לך, גברתי היועצת המשפטית.

אני מתחייב לעמוד בשני האתגרים האלה.

תודה. מזכירת הכנסת חברתי, בבקשה.

קודם כול, זו פרידה. אבל לגבי עבודת הוועדה – נכון אמרת המנכ"ל – דב חנין דיבר על היותה של הכנסת לא רק רשות מחוקקת, ובאמת יושב-ראש הכנסת ואנחנו נדרשנו לזה, כל אחד בתפקידו, המנכ"ל ואני, להעלות את קרנה של הכנסת ולהחזיר את הכנסת לפעול גם כגוף מפקח. באמת פה אתם הרמתם עבודה ודוח מקצועי. אני חושבת שברמת הפיקוח – כן, אדוני היושב-ראש, אני זוכרת גם את הימים של ההמתנה, והתהייה מה יהיה, ואנחנו מאחורי הקלעים ידענו שיהיה קושי באיתור של יועצים ואיך לגייס את היועצים. כנסת היא לא מפעל פרטי, שהיא מחליטה לקחת יועץ ולמחרת במשרד הפרטי כבר יש יועץ.

גילוי מפתיע: יש בירוקרטיה בכנסת.

כן. אגיד לך, אדוני המנכ"ל, לפעמים זה מקשה עלינו, אבל זה שומר עלינו. אני שמחה שסוף טוב הכול טוב. גם שמרנו על נהלים, גם נבחרו יועצים מקצועיים באמת מן השורה הראשונה, שעשו מלאכת קודש. אני חושבת שהדוח הזה הוא פרק חשוב מאוד בחיי הפרלמנט שלנו.

אי אפשר בלי מילות פרידה. מעבר להיותכם חברי כנסת, הרגשתי שאתם גם חברים שלי. חבר הכנסת דב חנין, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חבר הכנסת איתן כבל – עוד מהיותו עוזר פרלמנטרי, אגיד שתי מילים: דרך צלחה. אני חושבת שאנחנו עוד ניפגש. בעבר חודש ניסן היה החודש הראשון בשנה, אז שתהיה לכם שנה מוצלחת ואני בטוחה, אני מקווה שאנחנו ניפגש.

אתי בנדלר, אנחנו נעשה עוד פרידה.

חג חירות שמח ותודה על העבודה הנהדרת שעשיתם כדי להעלות את קרנה של הכנסת מבחינת היותה גוף מפקח.

תודה לך. עו"ד לינור דויטש, בבקשה, בשם החברה האזרחית.

קודם כול, תודה רבה. אני מודה על הכבוד לדבר פה בשם החברה האזרחית. העובדה שנותנים לנו את המקום בשולחן מייצגת את הלך הרוח של כל הוועדה, שהחברה האזרחית: לובי 99, צדק פיננסי, התנועה לאיכות השלטון, ישראל 2050 וארגונים נוספים בשם הציבור הרחב היו גורם מרכזי להקמתה ושותפים מלאים לאורך כל העבודה בה, וזה לא מובן מאליו שהגענו עד הלום, כפי שכבר נאמר פה.

מדובר בוועדה היסטורית וחשובה כי זו הייתה הפעם הראשונה מזה עשרות שנים שבה נחקרה התנהלות המערכת הפיננסית וזרמי העומק שמניעים את הכלכלה ומשפיעים בסופו של דבר על כולנו – על יוקר המחיה ועל עקרונות היושר שאמורים לנהל את חיינו. לחקור מדוע אדם מן השורה יירדף עד תום על חוב של 10,000 שקלים ולעולם לא ישמטו לוֹ ולוּ שקל ואילו קומץ אחרים בעלי הילה קיבלו הלוואות של מיליארדים שוב ושוב ללא כל ערבונות וביטחונות ואז קוצצו להם החובות על חשבון הציבור.

דרכה של הוועדה הייתה רצופת קשיים ומהמורות מן ההתחלה, החל בעובדה שהחוק לא מקנה לוועדה פרלמנטרית שיניים, אפשרות לחייב חשיפת חומרים מסווגים, קושי בגיוס יועצים מקצועיים, פתיחת דיונים באיחור ניכר, כמעט שנה אחר הקמתה. למרות זאת בעקבות העבודה באמת חסרת התקדים במקצועיותה של חברי הכנסת – ואני עשר שנים פה בעבודות שונות בכנסת – צוות חברי הכנסת עשה עבודה יוצאת מן הכלל, בהובלתו של איתן כבל – שזה גם מקום להגיד מילה בקונצנזוס ציבורי רחב על האובדן הכבד לציבור בשל כך שלא תהיה בכנסת הבאה, אני מקווה מאוד שזה אפיזודה זמנית. בעקבות שיתוף הפעולה חוצה המפלגות, שהוכיח שיש נושאים שהם מעל מחלוקות של ימין ושמאל, הצליחו חברי הוועדה, ביחד עם הצוות המקצועי, לשפוך אור על הדרך הכושלת שבה התנהלה המערכת הפיננסית במשך שנות דור, כי זה בעצם 20 השנים האחרונות, כי במשך 20 שנים נמסר כסף ציבורי למועדון חברים ששלט בבנקים ובתקשורת. הבנקים נתנו לטייקונים הלוואות שלא צריך להחזיר, והרגולטורים כולם: הפיקוח על הבנקים, רשות התחרות ורשות שוק ההון כשלו כולם בהתמודדות עם התופעה, כל אחד בחלקתו.

הדיונים הוכיחו שיש צעדי תיקון שהכרחי לעשות. יש להגביר את האחריותיות במערכת. לא ייתכן שאנשים במערכת הפיננסית איבדו מיליארדים ואין שכר ועונש, איש לא נתן את הדין, לקח אחריות, התפטר או פוטר. יש להגביר את האפקטיביות של הרגולציה, שלא הצליחה להתמודד עם הכשלים בזמן אמת ולא הייתה מספיק אמיצה להציף לציבור מה היא עשתה בזמן אמת. יש לאזן את נושא הסודיות, שכיום מוטה באופן לא סביר, כאשר אנשים שפעלו נגד האינטרס הציבורי נהנים מסודיות מוחלטת, ולקבוע כללים שיאפשרו הסרת הסודיות במקרה קיצון תחת כללים מוסדרים.

לסיכום, המסר שהכי חשוב לי להדהד פה, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת קיש והדברים שנאמרו פה, למרות שחברי כנסת רבים ומצוינים – דב חנין, איילת נחמיאס ורבין, איתן כבל כמובן – שעשו פה עבודה יוצאת מן הכלל לא ימשיכו איתנו לכנסת הבאה, לובי 99 והחברה האזרחית יעבדו בכל כוחם, ביחד עם חברי הכנסת שכן ממשיכים: יואב קיש, רועי פולקמן, כדי לוודא שההמלצות הללו לא ימוסמסו ושהם יהפכו לחקיקה אפקטיבית שתמנע את הכשל הבא.

אני מודה לכם על העבודה. הוועדה הזאת באמת הוכחה עד כמה הכנסת – ירדנה מלר-הורוביץ אמרה שזה העלה את קרנה של הכנסת, זה באמת נכון. הוועדה הזו התנהלה במקצועיות חסרת תקדים לכנסת הזאת והראתה שהכנסת יכולה להיות גורם אפקטיבי בפיקוח, שהיא יכולה לעלות לדרגה שנותנת "פייט" לוועדה ממלכתית לכל דבר ועניין ואין שום סיבה שהכנסת לא תהווה גורם פיקוח אפקטיבי על הרגולטורים, ובכלל בחברה הישראלית. זו ההוכחה, הדוח הזה הוא הוכחה. אני מודה לכם על העבודה הזאת. כייף ומשמח שהצלחנו להגיע עד הלום. תודה לכולם.

תודה לך.

רציתם לשאול שאלות. בבקשה.

שתי שאלות.

1) למה לא המלצתם להקים ועדת חקירה ממלכתית? האם הייתה התנגדות בקרב חברי הכנסת?

2) בנק ישראל מוציא תגובה חריפה מאוד ואומר שהדוח הזה "מביא למעורבות פוליטית שוטפת בפיקוח, ברגולציה על המערכת הפיננסית, עד כדי פגיעה אמיתית ביכולת לשמור על יציבות המערכת הפיננסית וביטחון של המגזר העסקי ליטול אשראי". מה התגובה שלך?

אתחיל ואומר על השאלה השנייה: מחר אזיל דמעה. באמת זה מביך אפילו, ואני אומר את זה בעיקר לנגיד החדש, שגם נפגשתי איתו. ניכר היה שמבלי לתת לעצמו זמן לבדוק את המציאות הוא מיד השתבלל ביחד עם הכוחות הקיימים ובעצם נהיה דובר לפני שבדק את כל הדברים לעומקם. אני באמת מצר על כך. עוד לא פגשתי אי פעם גוף, כולל בכנסת הזו, שתמיד אני אומר: אילו הקירות היו יכולים לדבר ולומר מה נאמר על דברים שאמרו חברי כנסת – אנחנו לא מתרגשים מזה. כל מילה שנאמרה כאן – אילולא הייעוץ המשפטי, וחשוב לי לחזור ולומר את הדברים האלה, אל תיטעו: התכוונו לומר דברים הרבה יותר חריפים, התכוונו לומר דברים הרבה יותר אישיים. במקרה הזה בגלל קוצר היריעה והזמן שלא היה לנו לנהל דו-שיח אל מול אלה שהיינו אמורים לומר כלפיהם דברים אישיים קשים, גם בעולם של הבנקאות וגם בעולם של הרגולציה, הסכמנו: היועצת המשפטית לוועדה, היועץ המשפטי לכנסת, כדי שנוכל להניח את הדוח, שלא יוכנסו בו אמירות אישיות. זו האמת. אילולא ההחלטה שנבעה מקוצר הזמן חד-משמעית הייתי כיושב-ראש ועדה מוביל לאמירות אישיות, ויש כאלה. אומר כך: לא נדרשת הבהרה, גם עיתונאי שמסקר יכול להבין דרך הדוח הזה היטב, גם בין השורות יש שמות, גם אם הם לא נכתבו. בכל שורה יש שֵם, בכל מילה כאן יש שֵם, וראוי שהדברים האלה יובהרו.

לגבי ועדת חקירה אומר שהייתה התלבטות גדולה מאוד בתוכנו, היה ויכוח לא פשוט. אני סבור, ואומר את זה בצורה מדויקת מאוד, שהוועדה הוציאה את המיטב ולא נדרשת ועדה נוספת כדי לבדוק את השוק.

רק את הבנקים עצמם.

יחד עם זאת, כן בהיבט הצר של עולם הבנקאות, ההתנהלות הפנימית – שזו לא הייתה סמכות שלנו וגם אין לנו סמכות, אנחנו מפקחים על הפיקוח – שם למרות הכול, למרות כל הדיבורים על כך שהכול תוקן, עוד לא ראיתי לא מלחמה ולא מבצע ולא שום כשל שלא אמרו עליו שתוקן, עד שפגשת אותו בכשל הבא. מדינת ישראל אינני רואה שהולכת לעשות זאת כי גם מתקיים כשל, שצריך שייאמר, של הפוליטיקה עם העולם העסקי. הוא כשל שמתקיים כל הזמן ולצערי אני לא רואה ממשלה שיהיה לה עכשיו אומץ וכוח לעמוד מול עולם הבנקאות, להסתכל בעיניים ולומר: כן, אנחנו צריכים למרות הכול, ולמרות שתיקנתם, היו כאן מעשים שאנשים צריכים לשלם עליהם כי נעשו דברים. החלטנו בהסכמה שאת העניין הכבד הזה, גם מפאת קוצר היריעה, לא נעלה לסדר היום למרות – אתה מכיר אותי צבי זרחיה כבר שנים רבות – שהייתי שמח מאוד לעשות את זה.

קודם כול, עשיתם עבודה רצינית מאוד. אבל אני עוקב עשרות שנים אחרי הכנסת. איך נאמר: הפרוצדורה.

חיכיתי שזה יגיע.

אומר כך: היו פה הרבה ועדות חקירה ממלכתיות, שאת חלקן אני סיקרתי. רוב דוחות הוועדות נגנזו באיזו מגירה ומילה אחת מהם לא יושמה. אני יכול להזכיר נושאים אבל אין לנו זמן פה. זה מה שיקרה לדוח הזה בגלל שלא יצרתם מצב שבו יש סמכויות אמיתיות של אכיפה של הוועדה הזאת. הכנסת נכשלה בזה. לא ועדת חקירה ממלכתית אלא לתת לוועדת חקירה פרלמנטרית את הכלים כדי לפעול. המלצתם פה המלצות יוצאות מן הכלל. כמי שארבעה עשורים כמעט בתחום הכלכלי – אף פעם לא הייתה ועדה שדנה בדיוק בדברים האלה שצריך לדון בהם. הכול ייגנז. זה דבר אחד.

מה היה תקציב הוועדה?

נתחיל מן הסוף: לראשונה החלטתי על שקיפות בכל הנוגע לתהליך הוועדה. בימים הקרובים יעלה לאתר הוועדה כל הנושא התקציבי, מפורט עד השקל האחרון, לאן הלך, בצורה שטרם נראתה. אני ממליץ בכלל שכל גוף יאמץ את התהליך הזה. אני רק יכול להרגיע אותך, גד: אפילו לא התקרבנו לקצה הפרומיל של מה שהוציאו הבנקים וכל המערכות הכלכליות.

כלומר זה לא מטוס ראש הממשלה, זה קצת פחות. אפשר לומר בערך?

עד 2 מיליון שקלים. יהיה פירוט מסודר. גד, אני מבקש שלא תתבלבלו: שהייתה ועדה אבל מה שחשוב זה כמה הוציאו. העיתונות נוהגת לפעמים להתבלבל.

אגב, זה מתקציב הכנסת?

כן. זה לא מתקציב הבנקים על חשבון הציבור. אני רוצה לומר לך, גד, ואנחנו מכירים שנים רבות, אני מכיר ואני מציע לך אחרי הרבה שנים שקצת תקהה את הסקפטיות שלך. בשורה התחתונה, בחלוף הרבה שנים, גם כשהייתי כאן בוועדה: אין דבר שלא אמרו לי עליו "לא תצליח, אין שום סיכוי, היו לפניך, יהיו אחריך," בסדרה של חוקים שהעברתי פה, בשימועים שהיו כאן, בתהליכים כאלה ואחרים. אני אומר לך, אני מציע, אני מבקש, במידה רבה מתחנן: תסיר את התפיסה הזו מהראש שלך. קודם כול, וזאת ההוכחה הניצחת, למרות שהחוק – הרי בסופו של עניין נכנסנו בלוח זמנים ופעלנו באמות מידה של חקיקה שמחייבת אותנו. לכן, בין היתר, חבריי ואני קבענו שינויי חקיקה, והם יהיו. אתה יודע, יש דברים שגם צריך את הזמן הנכון כדי להוביל אותם. כדאי שתרשום לפניך, שגם אם 40% ממה שנכתב פה ייצא מן הכוח אל הפועל יש כאן כדי הובלת מהפיכה שטרם נראתה כמוה. יש כאן שתי הצעות חוק שמונחות. אני מציע לקרוא. לכן חשוב מה שאמרו כאן חבריי, בכל משפט יש – אאפשר לך, אאפשר גם לאיילת נחמיאס ורבין וליואב קיש, ויואב קיש היה ממובילי העניין והוא ירחיב בדבריו.

תודה, אדוני מנכ"ל הכנסת.

(מנכ"ל הכנסת יוצא מן האולם.)

איילת נחמיאס ורבין, ואחרי כן יואב קיש.

ממש בקצרה. אני רוצה קודם כול, צביקה זרחיה, להביע צער גדול מאוד על כך שזאת התגובה של בנק ישראל, כי אם יש דבר שברור שלא היה פה זה מעורבות פוליטית, ואנחנו גם לא מנסים. עם כל הכבוד, התפקיד והחובה שלנו כחברי כנסת הוא לפקח על הרגולטורים. אגב, מנקודת המוצא הזאת אני יצאתי לדרך. צריך להבין: לקוחות הקצה בהקשר הזה הם הבנקים. כמובן הציבור הוא הלקוח העיקרי, אבל מבחינתי מי שחובתנו לפקח עליו הוא הרגולטורים. זה מצער אותי משום שיש כאן הרבה מסקנות שהן לעזר לרגולטורים ולא כנגדם. לכן זה מצער אותי.

גד ליאור, אני מוכרחה להגיד לך משהו: היו 11 ועדות חקירה פרלמנטריות בתולדות הכנסת.

למעלה מעשר שנים לא מונתה ועדה.

בשנת 2011 הייתה הוועדה האחרונה, היא הייתה ועדת חקירה שעסקה בנושא עמלות הבנקים. היא הייתה ועדת חקירה מאוד מאוד אפקטיבית. אלמלא הוועדה הזאת לא בטוח שהיינו רואים שינויים.

מה יצא ממנה?

יצאו ממנה הרבה מאוד נושאים. אנחנו יודעים ששוק העמלות, כל נושא העמלות השתנה. אתה יכול להגיד שזה עדיין לא מספיק, זה בסדר, אבל שונו דברים וקרו דברים בעקבותיה.

ועוד איך קורים ויקרו.

יותר מזה: לא כל דבר כאן מחייב חקיקה. זה היה הדבר שאליו חתרנו. חלק גדול ממנו הוא שינויים בתוך הרגולטורים.

יתרה מכך, לא כל דבר ההיבט שלו הוא בחקיקה. חשוב עצם העובדה שנעשתה עבודה כזו – ואני מכבד את כל הוועדות שהיו לפנינו – עבודה בסדר גודל כזה, בעוצמות ובהעמקה כפי שהיו כאן, ואני בטוח שגם יעידו אלה שעשו את ההגהה, מערכת דברי הכנסת, וזו הזדמנות לומר להן תודה.

בבקשה, יקירי, יואב.

קודם כול, צביקה זרחיה, אני לא יודע מתי בדיוק בנק ישראל קיבל את הדוח הזה. לדעתי רק אתמול בלילה הדפיסו אותו. נראה לי שזו גישה לא ראויה ולא מכבדת.

רק הבוקר הוא התפרסם.

אני חוזר בי – אלא אם בשעתיים שהספקנו לדבר הם קראו את כל הדוח, ניתחו והגיעו למסקנות.

כך הם עושים את הפיקוח.

הם הגיבו לפני שהתכנסנו.

לכן הייתי מצפה מכל הרגולטורים שקיבלו פה הערות לקרוא היטב את הדוח ולהגיב בעוד שבוע, לא ב"שלוֹף". זה נראה קצת לא רציני. אם כבר באים בתלונות לכנסת על כך שהיא לא רצינית אז ההתנהלות הזו לא רצינית. זה בעניין הזה.

לגבי הנושא השני, גד ליאור, אליך, בתור מי שממשיך פה בכנסת: יש כאן מסקנה עיקרית – הקמת ועדה מצומצמת מאוד שתעשה פיקוח על ההסדרים הפיננסיים ותהיה רשאית על פי החוק לקבל חומרים סודיים. כפי שאנחנו עושים בוועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון, שם אנחנו עוסקים באמת בדברים הכי סודיים של הצבא – פה יהיה מדובר ברגולטורים הפיננסיים, עם הרשאה לקבל חומרים סודיים שגם שייכים למגזר הציבורי. זה ידרוש שינוי חקיקה. אני חושב, לוּ רק את הדבר הזה נשלים – אני לוקח את זה עליי כמשימה להשלים, שתוקם פה ועדה, ומדובר על עד שישה אנשים – לוּ רק בשביל הדבר הזה, שהם יבינו שהשמש תזרח עליהם בבית הזה, לפחות באותה ועדה, ואותה ועדה גם תחליט מה סודי ומה לא ומה מעניין את הציבור ומה לא. אני אומר לך: המסקנה הזו היא דרמה אמיתית.

מאז ועדת אגרנט חלה חובה חוקית ומשפטית להוציא מכתבי אזהרה למי שעומד להיות מבוקר.

אם יש מסקנות אישיות.

האם הוועדה הוציאה מכתבי אזהרה למבוקרים שמופיעים בדוח?

אין מסקנות אישיות ולכן לא.

אילו הכנסת הייתה ממשיכה והייתה ניתנת לנו האפשרות, חד-משמעת זה היה התהליך שהייתי מוביל, וכיוונתי אליו. הכוונה המקורית שלי הייתה להמשיך את זה לתהליך של מסקנות אישיות. מכיוון שלוח הזמנים סגר עלינו – ואדוני, זאב קליין, מכיר את העניין הזה – החלטנו, בדיוק כפי שתיארתי, היועצת המשפטית לוועדה והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת ביחד עם היועץ המשפטי לכנסת, גם בעקבות פנייה של איגוד הבנקים, פנייה מתוחכמת, אני מוכרח לומר, ושל בנק ישראל – בגלל זה גם השכר שם גבוה מאוד, כדי שיהיו להם כאלה פעולות מתוחכמות. הם פנו וביקשו לקבל את החומר לפני כן, מה שהיה מייצר מצב שאולי בדור הבא היינו מצליחים להניח את הדוח. הם ביקשו באופן פרוצדורלי לעשות "קבורת חמור" לוועדה, והם לא הצליחו.

כבודו אמר שבין השורות יש ביקורת אישית על אנשים בתוך המערכת הבנקאית וגם בקרב הרגולטורים. האם לא היה מקום להעביר את הדוח הזה לא בדקה התשעים? להעביר את הדוח בלילה, יום לפני פרסומו – זה לא נקרא לתת הזדמנות נאותה למבוקרים.

אני מודה לך שאתה נשכב כאן על הגדר עבור המערכת.

יש לי חסכונות בבנק...

דווקא לכן אתה צריך לדאוג להם, לחסכונות שלך...

דואגים לי...

אני מקווה מאוד...

כל זה נאמר בחוש הומור.

רק להגיד שזה על פי התפקידים, זה לא על פי השמות. צריך להבין, זה בעלי התפקידים. זה גם בעלי תפקיד שכיהנו לפני כן, לא רק בעלי התפקיד הנוכחיים.

אבל בראש המערכות עומדים אנשים וכאשר אתם מטילים ספק בתפקוד הפיקוח על הבנקים, כולנו יודעים מי עמד בראש הפיקוח על הבנקים.

דעתך נשמעה, גם כעיתונאי וגם כאיש מוערך, ולדעתי כיושב-ראש הוועדה, אני שולל אותה. אני לא מקבל את זה. אלה בדיוק אותם כלים שבהם תמיד פעלו אל מולנו כדי להצר את צעדינו ובסוף גם לומר: "אלה פופוליסטיים". הוכחנו לכולם עבודה מקצועית מן השורה הראשונה.

רציתי להגיב על משפט מצער מאוד שיש בתגובתו של נגיד בנק ישראל. אני שותף לתמיהתו של חברי חבר הכנסת קיש, שהאיש מגלה יכולת קריאה מהירה ביותר – זה דווקא דבר אופטימי, אם הוא יודע לקרוא ולעכל את הדוח הזה במהירות כל כך גדולה זה בהחלט סיבה להיות מעודדים. אבל משפט שמצער אותי במיוחד בתגובה שלו הוא האמירה שאנחנו כתבנו את ההמלצות שלנו מראש. זה משפט מקומם ולא נכון ברמה העובדתית. אני יכול לומר לכם: אנחנו חברי הכנסת עברנו כולנו יחד תהליך של לימוד, התלבטות, ויכוחים, הבנה, העמקה, ביחד עם היועצים המקצועיים שלנו, ביחד עם היועצת המשפטית לוועדה. הדוח הזה הוא תולדה של תהליך עבודה. מי שחושב שהדוח הזה היה יכול להתקיים בלי תהליך העבודה הזה חי בעולם דמיוני לחלוטין.

אבל חשוב להדגיש שוב – ואני אומר את זה לציבור ולכם העיתונאים ולנו חברי הכנסת – את האופן הלא תקין שבאים לומר כלפינו, שעוד בטרם הוועדה התכנסה ואמרה את דבריה כבר הודעת הדובר הייתה מוכנה. לפחות בזה – קצת סבלנות להם. בהתנהלות שלהם הם באו לקלל ונמצאו אולי מברכים.

אני שומע את מה שאומרים חברי הוועדה, שטוענים שתגובתו של הנגיד חצופה.

אנחנו לא מדברים על חוצפה. אנחנו מעלים שאלה.

אתה אומר שהוא לא קרא את הדוח.

אמרנו שהתפלאנו איך כל כך מהר, כשהדוח פורסם רק לפני שעתיים, הוא הספיק להגיב.

הוא עוד לא פורסם.

אתה אומר: "חצוף". אני לא אמרתי "חצוף". הייתי מצפה מכל הרגולטורים, וכך פניתי, שיקראו את הדוח היטב ובעוד שבוע יגישו את תגובתם בצורה מנומקת.

גם מחר זה בסדר.

לי לפחות יש תחושה שהאמירה שהדברים נכתבו לפני התהליך נכונה לתגובתו של נגיד בנק ישראל.

חבר'ה, אל תיפלו לפיו של גד ליאור. אדוני יעשה את הפרשנות שהוא רוצה. הייתי ממליץ לאנשי בנק ישראל: על מצה ומרורים יאכלוה. יישבו בהסבה, יקראו את הדוח בצורה מושכלת ומסודרת. נעשתה כאן עבודה מעמיקה מן השורה הראשונה וראוי שתצא תגובה מכובדת ועניינית. התגובה שלנו היא עניינית.

אני רוצה להציג לכם דוגמה להמלצה שהחלטנו בסיכום בינינו, משהו שחשבנו עליו בראשית הדרך, בנושא מבנה הרגולציה הפיננסית בישראל והפרדה בין נושא היציבות לבין נושא התחרות. אמרתי לא אחת שאני חושבת שאנחנו צריכים לשקול את זה ברצינות רבה מאוד. בעצה אחת עם היועצים הגענו למסקנה שלא דנו בעניין הזה מספיק, שיש יותר מדי דוגמאות בעולם שזה כשל והחזירו את זה בחזרה למבנה דומה לבנק ישראל, וזה לא נכנס. זאת הייתה המלצה, שאפילו באיזו הדלפה יצאה החוצה, והנה אמרנו: לא, אין לנו סיבה להסיק מסקנה כזאת, שהמבנה של הפיקוח היום לא מתאים ולא ראוי. אנחנו רק אומרים: צריך ללחוץ יותר על נושא התחרות, שזה הדבר שמטריד אותנו.

תודה. אני רק רוצה להוסיף ולחדד, כי זאת נקודה מרכזית מאוד שעברה כחוט השני לאורך כל הדיון. עניין ההפרדה של הפיקוח מבנק ישראל – הוויכוח הזה מתקיים בכל העולם: האם יכולים לדור בכפיפה אחת פיקוח ויציבות. מצד אחד, עולמו של בנק ישראל, או בכלל בנק, הוא לשמור על היציבות, ומצד שני, הפיקוח נגרר לעסוק כל הזמן אחרי בנק ישראל כדי לעסוק בעיקר בשמירה על היציבות ולא עוסק בתחרות, שאמורה להיות זו שמשכללת ומנקה ומסדרת. בשורה התחתונה, החלטנו שזה נושא עמוק, והוא כמעט כמו נושא שיטת הבחירות, שאין שיטה שעליה אתה יכול לומר שהיא השיטה הטובה ביותר. אם תרצה המדינה ראוי שהנושא הזה ייבדק וייבחן ותינתנה ההחלטות אשר תינתנה.

ירון שגיא, בבקשה.

אדוני, דבר ראשון אני רוצה להתחיל במשימה שלנו. אנחנו נציגי הציבור – אני בטוח שיסכימו איתי – קודם כול אנחנו רוצים לחלק לכם קומפלימנטים, ואחת המשימות שלנו היא לספר לציבור – ואני מתחבר למשפט הידוע – שיש ח"כים בירושלים. אתם עשיתם יופי של עבודה וזה ראוי להערכה לגמרי.

לפני שאני מתחיל, קודם כול אני מבקש לתת לך קומפלימנטים. באמת למדנו – אתה אדם גדול. לא נביך אותך יותר. הרבה תודה על מה שעשית.

דווקא בחלק הזה אתה יכול להביך אותי... תודה.

אני רוצה לומר שני דברים, בעיקר לחבר הכנסת קיש שנשאר פה ויש לו הרבה משימות עבור כולנו.

המסקנות האישיות – לא לוותר, ממש לא לוותר. אל תתרגשו מהתגובה של בנק ישראל. הציבור לא טיפש. הציבור רואה את מה שאתם עשיתם, רואה את התגובה המהירה של בנק ישראל, שעדיין חי באיזו אופוריה של כוח, והציבור מבין שאתם יצרתם את הסדק הראשון בכוח הבלתי רגיל הזה שיש לבנקים כאן. עדיין אין הצלחה אבל יצרתם את הסדק הגדול הזה.

דבר שני שאני רוצה לומר לחבר הכנסת קיש, לשאול אותך: האם חברי הכנסת יעשו עכשיו חשבון נפש אל מול השליטה הבלתי רגילה שיש לבנקים בבית הזה? זה דבר שמטריד אותנו בציבור, זה דבר שתמיד מעמיד אתכם – אני עושה הכללה לחברי הכנסת – באיזה אור מסוים. המשימה שלי כנציג ציבור היא להגיד: חבר'ה, זה לא כל כך ככה, הנה זה מסתדר, הנה יש חברי כנסת שלא. אבל עדיין לתחושת הציבור יש כאן שליטה בלתי רגילה בבניין הזה ברגולטורים שאמורים לייצג אותנו. תודה.

אני חייב להגיד לך, לפחות ברמה האישית שלי, שאני רואה את המאמץ שהבנקים מנסים לעשות בשביל לשלוט בבית הזה אבל אני ממש לא מסכים עם השורה התחתונה שלך, כאילו הם שולטים בחברי הכנסת. ממש לא.

דיברתי על תחושה. חבר הכנסת קיש, אנחנו מכירים. אני מסכים איתך.

אני חושב שלגיטימי מבחינתם לומר את דעתם ולנסות להשפיע, כמו כל סקטור אחר, ממש כך. בסוף, ממה שאני רואה, חברי הכנסת מפעילים שיקול דעת, לא מוּנעים על ידי הבנקים אלא מוּנעים על ידי טובת הציבור. אני לא יכול להגיד לך שלא היה מקרה קיצוני פה או שם, אבל ברמה העקרונית בוודאי, גם לאור מה שאתה רואה שנעשה פה היום ולאור התנהלות שאני מתנהל, ואני רואה את חבריי מתנהלים: הם משקיעים פה הרבה כסף, הם מבינים שזה מקום שחשוב שדעתם בו תישמע, אבל בסופו של דבר ההחלטות מתקבלות פה בבית הזה, לרוב על פי מה שאני מכיר –

אציג דוגמה. איתן כבל, סלח לי שאני משתמש בוועדה בראשותך כדוגמה. היה לנו את עניין ביטול עמלות פירעון מוקדם, שאני נלחמתי על זה בכל הכוח. הוועדה הזאת הצליחה בסוף להצביע על ביטול עמלות פירעון מוקדם ולצערי זה לא הגיע למליאה. זה בכלל לא נחסם בוועדות אלא נחסם אולי דרך השרים, אולי שם נעוצה הבעיה, אני לא יודע. אבל בבית הזה, אני אומר לך, אם יש עוד משהו שיקרה בקדנציה הבאה, זה ביטול עמלות פירעון מוקדם של משכנתה. אנחנו הולכים לעשות את הדברים לטובת האזרחים. אף אחד לא מחפש להתנגח בכוונה בבנקים – נשמע את דעתם, נכבד אותם. בסוף מה שמעניין אותנו הוא האזרח.

תודה. אחרונה אבקש מעו"ד נילי אבן-חן.

תודה רבה. אני רוצה קודם כול לברך ולהודות לוועדה, שלא רק שהוקמה אלא גם שהיה לה אומץ לפעול ולעשות את הדברים בצורה נוקבת ואמיתית. היא חקרה, לא ויתרה, היתה מאוד אמיתית ולא ברחה מן השאלות המרכזיות שעמדו בפניה. בתחושה שלנו, של הציבור, סוף-סוף הייתה כתובת לְמה שאנחנו מעלים ומדברים עליו שנים רבות מאוד, החל מוועדת בכר, דרך ועדת הריכוזיות, ועדת שטרום, ועדת אנדורן – ועדות רבות. הוועדה הזאת לתחושתנו היא איזשהו שיא במהלך רציף, כשהכנסת אומרת: אני מבינה שיש בעיות ורוצה להתמודד ולפתור אותן.

די ברור היום, התברר לנו שיש לנו פה רגולטור שבוי, רגולטור שתופס את התפקיד שלו יותר בהגנה על הבנקים מאשר בהגנה על הציבור. אני חושבת שזה המסר המרכזי שעולה מן הדברים. כמי שאמור להיות אמון על התחרות, הוא בסיכומו של דבר לצערנו בשלב הזה אמון על טובת הבנקים. אני מקווה שהדוח הזה ינער קצת את המערכת לכיוון שאנחנו פועלים ורוצים לכוון אליו.

אני רוצה לסיים ולהגיד – עוד לא קראתי את הדוח אבל מהדברים שעלו פה ומן ההמלצות שכבר יצאו לתקשורת, אני שמחה שהמלצות רבות שהמלצנו כגוף אזרחי לאורך עבודת הוועדה נכנסו לדוח.

אנחנו קשובים לציבור.

כן, זה באמת מבטא קשב לציבור והפנמה של הדברים.

אגיד כמשפט אחרון, אנחנו מדברים על היישום ומה יקרה מפה והלאה. אנחנו לוקחים על עצמנו לנסות לדאוג שהדברים האלה באמת לא יישארו על הנייר אלא יבואו לידי ביטוי הלכה למעשה.

תודה. אני רוצה לומר ממש משפט אחרון. קודם כול, לי זה היום האחרון בכנסת ישראל, הישיבה אחרונה שאני מנהל בכנסת ישראל, בוודאי בתקופה הזו. זו הזדמנות שוב להיפרד מדב ואיילת, חברים שלי, חברים קרובים. עבורי זה אירוע מרגש. אני אומר את זה בצורה מאוד מאוד משמעותית, אין כאן טיפת ציניות. גם בעבודה שלנו וגם באירוע המכונן הזה אין בי שום טיפת ציניות. כל אשר עשיתי היה תמיד למען אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להזכיר, גם לך גברתי מזכירת הכנסת, אני מסתובב במסדרונות הכנסת משנת 1987, אני מהוותיקים כאן. גד ליאור, אני זוכר אותך מתקופת המזוזואיקון התחתון.

בשם הכתבים הכלכליים, אנחנו כולנו מצרים מאוד על כך שלא תהיה בכנסת הבאה. אתה אחד מחברי הכנסת הטובים ביותר, בעיקר בתחום הכלכלי.

תודה. אני מאוד מעריך.

אשמה בכך מפלגת העבודה...

עזוב אשמים עכשיו...

אני רוצה לומר, בלי טיפת ציניות, שתמיד עשיתי אך ורק למען הציבור. משנת 1987 הסתובבתי במסדרונות הכנסת, החל מתפקיד של עוזר והמשך כיועץ ועד הלום.

אני רוצה לסיים דווקא לא בהקשר האישי שלי, לנצל את ההזדמנות ולומר לשתי נשים נפלאות, שלולא העבודה שלהן סביב השעון – וזאת לא לשון מליצה – לא היינו נמצאים כאן עכשיו, זו דקלה אברבנאל, מנהלת מערכת דברי הכנסת, וסגניתה מיכל קורץ. תודה, תודה מעומק הלב. אני אומר את זה באופן הכי עמוק שאפשר. והסיוע מיחידת כת"ף והכוונת הסטודנטים והדרכתם על ידי נטע משה וד"ר שירלי אברמי – תודה. ברגע האחרון זה מישהו שצריך לתת את הדחיפה האחרונה. גם כתבנו רשימת תודות ארוכה, גם את זה הכנסנו, עמוד של תודות, ודבר כזה לא נעשה עד כה. כל מי שהיה שותף בדרך כזו או אחרת הכנסנו אותו אל תוך הדוח. אני מודה לכם. תודה רבה לכם.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:50.