כנסת פתוחה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



10
ועדת החוץ והביטחון
01/01/2019


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 296
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שלישי, כ"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019), שעה 12:25

ישיבת פרידה מהרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט.

חברי הוועדה: אבי דיכטר – היו"ר
אלי אלאלוף
מירב בן ארי
עמר בר-לב
ענת ברקו
חיים ילין
עליזה לביא
שולי מועלם-רפאלי
איילת נחמיאס ורבין
עמיר פרץ
יואב קיש
אלעזר שטרן
נחמן שי

הרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט

מירי פרנקל-שור

שמואל לטקו

חנה כהן



ישיבת פרידה מהרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט

שלום לכולם. אני שמח שחברי הכנסת שהגיעו לכאן לפרידה מהרמטכ"ל הם בהחלט רבים יותר מחברי הכנסת שהגיעו לסקירה של הרמטכ"ל. אפשר לחשוב שיש בחירות ברקע.

גדי, הרמטכ"ל, אני חושב שהמעמד הזה עבורנו, להיפרד ממך כרמטכ"ל, במה שאני יכול לומר בסבירות גבוהה מאוד הסקירה האחרונה שלך כרמטכ"ל, מאחר שבעוד שבועיים אתה מעביר את השרביט לאביב כוכבי – ארבע השנים האלה מבחינת ועדת החוץ והביטחון, לשמוע גם את הסקירות שלך במליאה וגם בוועדות המשנה, שלך ושל אנשים שתחתיך, תחת רוח המפקד, עבורנו כוועדת כנסת זה דבר שערכו לא יסולא בפז כדי לממש את הפיקוח שלנו, את חובת הפיקוח, ולאחר מכן לתרגם את זה גם בדיונים האחרים של ועדות שעוסקות בתקציב הביטחון. נדמה לי שכאן, ארבע השנים האלה לקחו אותנו עוד מדרגה אחת קדימה ולמעלה, הן בפתיחות, בן בנכונות להגיע לכאן או לתת לנו נתונים כל אימת שביקשנו; סיורים – לפעמים אפילו מורכבים – כל אימת שביקשנו. בהחלט הערכה רבה ואני מקווה שבחפיפה עם אביב הנושא הזה יהיה נושא מרכזי.

ברמה האישית – אנחנו מכירים כבר הרבה מאוד שנים, לפי דעתי התחלנו כשאני ראש שב"כ ואתה מזכ"צ רה"מ באינתיפאדה השנייה – אם אני צריך במשפט אחד לאפיין את הרמטכ"ל שאנחנו מכירים, שאני מכיר, וחברי הכנסת יתייחסו לזה כמובן בהמשך, זה רמטכ"ל בלי פוזות ובלי פומפוזיות. מה שהוא רצה לומר – הוא אמר. מה שהוא לא רצה לומר – הוא לא אמר. אי אפשר היה לחלוב אותו על דברים שהוא לא רצה לומר, כולל לא אני, על אף המיומנויות שיש, אבל זה לא עבד. אני חושב שגם באותם מקרים שהוא הילך בזהירות רבה מאוד כדי לא לחרוג מהמשבצת הצבאית אל תוך המשבצת המדינית – וצריך להיות וירטואוז כדי לעשות את זה – למדנו שגם וירטואוזיות אתה יודע לעשות.

אני לא רוצה לעסוק בדברים הרחבים והמשפיעים מאוד שעסקנו בהם בוועדה בעזרתך ומולך, אבל אם יש משהו שאני באמת חושב שהוא חרוט על שמך זה העובדה שמה-30 במרץ, כשהתחילה סוג של פעילות-לחימה על הגדר בעזה, שלדעתי צה"ל מעולם לא התנסה בה, ובדיונים בשנים האחרונות בוועדה, עוד כשהיית סגן רמטכ"ל ובוודאי כשהיית רמטכ"ל, הקשינו עליך איך זה ייראה כשהמונים יצבאו על הגדרות בעזה. המונים – זה עשרות אלפים. אני אומר לך, הרמטכ"ל, היינו מאוד מוטרדים מאיך צה"ל יעמוד בזה, אבל תחת שרביטך/הנחיותיך העמידה של צה"ל אל מול ההמונים, חלקם הגדול מחבלים, שניסו לשבש את המציאות על הגדר בעזה, לשבש את חייהם של האזרחים שגרים סביב עזה, היכולת של צה"ל לעמוד מולם עד היום ברצף של שבעה חודשים בסוג לחימה שלא התנסינו בעבר, אני חושב שזה באמת מאסטרפיס שאפשר לקחת וללמוד, איך צה"ל מתאים את עצמו במהירות הבזק לסוג אחר של לחימה.

אנחנו בדרך כלל עוסקים במב"מ, במלחמה שבין המלחמות, ושאלתי אם אתה תהיה הרב"מ – הרמטכ"ל שבין המלחמות. אני חושב שזה בהחלט נתון מעניין שאתה הרמטכ"ל הראשון מזה 15 שנה כמעט שבתקופה שלו לא היתה מלחמה או מערכה גדולה. אני מניח שיהיו כאלה שירצו לקחת את זה למקום אחר, בוודאי אם תגיד משהו על כוונותיך הפוליטיות בעתיד, אבל לעצם העניין אני באמת חושב שטיפה לקחת אוויר ולעבור קדנציה של רמטכ"ל, שהמאפיינים הדומיננטיים שלו זה תר"ש גדעון והיערכות בסדר גודל בלי מלחמה שהיתה בתקופה שלך, אני חושב שמבחינתנו, כמדינה, כאזרחים, בוודאי ככנסת או כוועדת הביטחון, זו סוגיה מאוד מעניינת.

אני מקווה מאוד שההצלחה בשבועיים הקרובים לא תפחת מההצלחה בארבע השנים האחרונות. מי כמוך יודע, כל יום חשוב בדברים האלה. לאחר מכן השמים הם הגבול, למרות שאתה איש קרקע בהכשרתך הבסיסית.

בכל מקרה, אנחנו בחרנו את הפרידה שלנו כוועדת כנסת לעשות באמצעות ספר, שהוא סובב ירושלים. אני חושב שבסופו של דבר, ולא חשוב אם היעדים הם מאיראן ועד תימן או כל מקום אחר, בסוף בסוף אנחנו חוזרים לירושלים, נפרדים ממך כאן בירושלים. אני מאחל לך הרבה מאוד הצלחה.

תודה רבה.

יושב-ראש הכנסת, בבקשה.

תודה רבה. אדוני הרמטכ"ל, בהמשך הישיר לדברים של יושב-ראש הוועדה, בדרך כלל כשמדברים על מצביא גדול מתחילים בוודאי לדבר על מישהו שניצח באיזושהי מלחמה גדולה. אני חושב שבארבע השנים האחרונות כולנו, אבל בראש ובראשונה אתה, התמודדת עם מציאות מאוד מורכבת בכל החזיתות. גם הדרום במובן הרחב של המילה, גם הצפון – שוב, במובן הרחב של המילה – מערכה בין המלחמות במלוא מובן המילה. זה שלא יצאנו למלחמות, וזה שרק שיפרנו את היכולות של צה"ל, וזה ששיפרנו את המודיעין, וזה שאזרחי ישראל הרגישו בטוחים – אני חושב שזו נקודת זכות גדולה לך. נכון שאתה תמיד מציין, כפי שהחוק קובע, שאתה כפוף לדרג המדיני, אבל אני חושב שכרמטכ"ל יש לך מניות מאוד מאוד חשובות בכל ההצלחות האלה. בעיניי, כפי שצוין כבר, אתה רמטכ"ל ללא מלחמות, גם זה הישג בהינתן שהביטחון – בעיניי לפחות – לא נפגע כהוא זה.

החזית הנוספת, שפחות מזכירים אותה, היא החזית הציבורית. גם כאן, לצערי, כרמטכ"ל יצא לך מספר פעמים להתמודד עם כל מיני אמירות. בצער רב נציין שחלק אפילו יצאו מיושבי הבית הזה או מהסביבה של נבחרי הציבור, אבל אתה בחיים לא בגדת בסולם הערכים שלך, סולם הערכים של צה"ל, וההתמודדות שלך תמיד היתה ערכית. אפשר היה להסכים או לא להסכים, אבל כולם ידעו שזה לא משחקים קטנים וזה סולם ערכים, המגדלור שאתה הולך לאורו. גם על זה אני רוצה מאוד להודות לך, כי נכון שעינינו נשואות תמיד לנבחרי ציבור, אבל אל הרמטכ"ל בוודאי ובוודאי לא פחות, כמי שאחראי על אחת המערכות החשובות ביותר במדינת ישראל.

נקודה אחרונה שלי, ככה בחצי חיוך, אבל אולי בחצי חיוך עצוב אני אגיד, שאני מאוד רגיל לסצנה כשאומרים לי שיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מבקש לשבת איתך דחוף – אם זה אבי ואם זה קודמיו – בדרך כלל הישיבה הזאת מוקדשת לתלונות על אחד מראשי זרועות הביטחון או בדרג המדיני הממונה שלא משתפים פעולה עם הוועמ"שים או לא מתייצבים או לא שולחים את האנשים הנכונים. אבי יתקן אותי אם אני טועה, אבל לא זכור לי שאפילו פעם אחת הגיע אליי חבר הכנסת דיכטר וקבל על חוסר שיתוף פעולה. גם על זה אני רוצה להודות לך בשם הכנסת, כי בסך הכול מבחינת משימות הפיקוח על הדברים הרגישים שעסקת בהם כל השנים, אני חושב שרק בכנסת אפשר לתת דין וחשבון. אתה אף פעם, גם בנושא הזה, לא זגזגת ותמיד היית נכון להתייצב.

תודה רבה לך מכל הלב בשם הכנסת. בעצם, בגלל שהכנסת היא הריבון, אז גם בשם אזרחי ישראל.

תודה רבה.

תודה רבה ליושב-ראש הכנסת. אנחנו עוברים לחברי הכנסת שרוצים לברך. אנחנו מקצים שתי דקות למברך כדי לעמוד בלוח הזמנים וגם לאפשר לכולם לדבר, וכמובן לרמטכ"ל לומר דברים להגנתו, בכל אופן "האשימו" אותך פה בדברים לא פשוטים.

תודה רבה לך, אדוני יושב הראש. אדוני הרמטכ"ל – אני גאה להגיד "אדוני הרמטכ"ל" – הצעתי לך שאני אחזור למילואים, אבל בינתיים לא הסכמת לקחת אותי. שתדע לך שאני עדיין יודעת לעשות את התפקיד שעשיתי בצבא, בדקתי את זה השבוע במקרה.

אתה רמטכ"ל נדיר בעיניי, ואני רוצה להגיד למה, למרות שזה נשמע שיחת סיכום ואפילו שיחת חנופה. רמטכ"ל חייב גם אישיות וכתפיים רחבות. בניגוד ליושב-ראש שיש לו המון המון ניסיון ביטחוני, אני חושבת שהמלחמה בין המלחמות היא מלחמה מאוד ארוכה, מאוד מתישה ומאוד קשה ומאלצת את הצבא להרבה מאוד דברים לא פשוטים, גם מול הקבינט, גם מול הממשלה, בוודאי מול הוועדה שהיא הסוברנית, ואתה תמיד תמיד חייכת. ותמיד היה לך קשב לנושאים אזרחיים, ולנושאים חברתיים, ולשירות נשים בצבא. אין דבר שאנחנו לא בלבלנו לך את המוח – ואתה היית שם. גם בעימות האחרון, שהייתי מעורבת בו בעל כורחי, באופן מאוד עמוק, בעימות עם האלוף במיל' בריק, נשאתי אליך עיניים בגאווה. וכשאתה אמרת לנו פה, בכיסא הזה, שרמת המוכנות של זרוע היבשה היא במצב הטוב ביותר שהיתה ב-20 השנים האחרונות, הרמטכ"ל, אני רוצה להגיד לך שהאמנתי לך ואני מאמינה לך. אני מאוד מכבדת את האלוף בריק, והיה לי מאוד מאוד קשה לראות את מה שקורה כאן, כי אני רוצה שהציבור הישראלי יידע שאנחנו סומכים עליך, ויותר מזה – אנחנו סומכים על הקצינים שאתה גידלת.

אני רוצה לסיים בשני דברים שחשוב לי לומר: במצעד החיים האחרון צעדנו לצדך – גם חברת הכנסת מירב בן ארי היתה איתי, יחד עם נשיא המדינה, עם ראש המוסד, עם ראש השב"כ, עם המפכ"ל וגם עם יושב-ראש קק"ל – ואני רוצה להגיד לך שלא היתה גאה ממני לצעוד יחד אתך בין אושוויץ לבירקנאו. זה היה מצעד מאוד קשה, ואתה עמדת בו.

אני רוצה שיידעו רק דבר אחד, הרמטכ"ל, יש דבר אחד שביקשתי ממך ואתה לא השגת לי: חגורה שנייה למילואימניקים. אני מבקשת מאוד שכולם יידעו שאני רוצה חגורה שנייה למילואימניקים, כי הן תמיד הולכות לאיבוד.

אני מודה לך מקרב לב על הכול.

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ולאחריו – חברת הכנסת שולי מועלם.

הרמטכ"ל, קודם כול, תודה על ארבע השנים האלה. אני חושב שהצניעות שדיברו פה התחילה בזה שלפני שמונה שנים דחית את ההצעה להיות רמטכ"ל. אני חושב שהיא מאפיינת אותך והיא הוכיחה את עצמה כנכונה. באמת היית מהרמטכ"לים הבולטים שהיו לצה"ל.

היושב-ראש, תרשה לי לתקן קצת. אני לא חושב שלא היתה לך מלחמה, אני חושב שהמב"מ, המלחמה בין המלחמות, היא מלחמה לכל דבר. מי שירצה יזכור את מספרי הגיחות, את הסיכולים הממוקדים ואת מה שאנחנו יודעים. אולי גם בזכות התרומה שלך לעניין הזה, אם אנחנו רגילים לספור ארונות ופצועים במלחמות, אז זה אולי הניצחון הכי גדול שהיה לך והיה לנו.

אני חושב ששמרת על האיזון בתקופה מאתגרת מאוד בין הסכינאות וההתקפיות לבין רוח צה"ל. לצערי הרב גם הבית הזה העמיד אותך במבחנים שלא עמדו רמטכ"לים קודמים והפכו את צה"ל לכלי משחק פוליטי. יושב-ראש הכנסת אולי רמז, אני לא צריך לפרש אותו, אבל לי זה כאב מאוד. אני חושב שנחצו כאן גבולות, צריך לומר את האמת, ואני חושב שאתה לא מצמצת. היית רמטכ"ל שלא פעל לפי סקרי דעת קהל, אלא לפי מצפן ורוח צה"ל. אולי זה מה שהיום, כשאנחנו מודדים את מעמדו של צה"ל בחברה, הוא נשאר מעמד איתן והכי גבוה בחברה הישראלית.

בשורה התחתונה, כיוון שיש רק שתי דקות, כמי שמכיר אותך הרבה מאוד שנים, מזירות שונות של לחימה ועשייה, באופן אישי אני שמח מאוד שאותי לא הפתעת. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם, ולאחריה – עליזה לביא ועמר בר-לב.

תודה, אדוני. אנחנו מכירים 31 שנים, לא יאומן. הייתי מאוד צעירה, אתה היית צעיר, וכבר מאז נשאנו עיניים אל השקט שלך. במהלך השנים ידענו שיש לנו עוגן גדול בבית שלנו בצה"ל, ובעיקר בבית הפרטי בחטיבת גולני.

יש דברים שראינו בשנים שלך כרמטכ"ל שראינו מהיום הראשון שהכרנו אותך: ערכים בלתי מתפשרים, ראיית הטוב בכל אחד, מסירות גדולה לחיילים שלך ולמשפחות שלהם, הקשבה גם אם התשובה היתה לא, ויצירת שייכות בכל מקום שבו היית. כל אחד היה שייך, לא השארת אף אחד בחוץ. אני חושב שזה אולי הדבר המרכזי שהחזיר אמון של ציבור רחב מאוד בצה"ל כשהתחלת את התפקיד שלך. פשוט כולם הרגישו שייכים. גם כשהיו מחלוקות בבית הזה ובציבורים בחוץ, הם ידעו שאתה לא מוציא אף אחד מחוץ למסגרת של צה"ל, שהוא צבא העם.

אני חושבת שבשנים שהיית הרמטכ"ל הדבר המרכזי ביותר מבחינת הרוח זה הניסיון להגיד: צה"ל לא מתחלק. צה"ל הוא אחד, כולם שייכים לו והוא שייך לכולם. ומתוך שכך נראו בו נשים, וחרדים, וחילונים, ובני מיעוטים, ולוחמים ותומכי לחימה. כל אחד קיבל את המקום שלו.

אני ממש רוצה לבקש שתנוח. המון שנים של מסירות נפש לכולנו וזה מגיע לך, לחנה ולילדים ולנכדים.

תודה רבה. עליזה לביא, ולאחר מכן – עמר בר-לב ומירב בן ארי.

התרגשתי לשמוע שאמרת שהדבר הראשון שאתה רוצה זה להוציא את הנכדה שלך מהגן. זה מלמד הרבה עליך ועל המקום של השילוב המתבקש בין החיים האישיים שהבאת אותם לתוך התפקיד הנוכחי ולאורך כל הדרך.

אתה אי של יציבות, גם כשהיו פה הרבה מאוד זרמים, גם בבית הזה וגם בחברה הישראלית, ולא מעט פעמים נדרשת להכריע בלי שהחברה הישראלית טרם הכריעה בהרבה מאוד ויכוחים פנימיים, אם זה בפקודת השירות המשותף, שהקשבת קשב רב לכל הצדדים ותרמת בתהליך ובתוצאה, גם על איים בתוך החברה הישראלית. אני חושבת שהדברים נרגעו וגם נלמדו.

זה לא סוד שחלקתי על דברים שנאמרו בדוח של בריק, במיוחד על זרוע היבשה. פה לא המקום להרחיב. אני יודעת שדברים נעשו אחרי, וגם כאן, אחרי שהיתה המחלוקת, היה מאוד מלמד ומעודד לראות את התהליך שאתה הובלת, וגם את הצבא, לגבי איך מקבלים ביקורת, איך מתמודדים, גם אם היתה פה איזושהי אי-נעימות.

אני רוצה להודות לך על דבר שהובלתי והתקבל בצבא אחרי עבודה קשה, וזה נוהל חברות חללי צה"ל, שכשקציני עיר, שלא נדע, דופקים על הדלת והאימא והאבא מבקשים תודיעו לחברה, היא חלק. למדנו כולנו שהדרך להתאושש טמונה הרבה מאוד באיך מודיעים ואיך מספרים ואיך משתפים. השינוי הזה מלמד גם עליך כבן אדם ועל מה שאתה מקרין.

המציאות שלנו היא מציאות מורכבת ומה שעובר גם צבא המילואים וגם האימונים - אני אימא גם לחייל וגם לחיילת בצבא ההגנה לישראל ואני יודעת שהצבא שאתה משאיר אחריך הוא צבא חזק וטוב ומתכתב עם החברה הישראלית. תודה רבה.

תודה רבה. עמר בר-לב, ואחריו – מירב בן ארי וענת ברקו.

תודה רבה. אדוני הרמטכ"ל, אני מעריץ את אומץ הלב שלך. לשמחתנו יש הרבה קצינים וחיילים אמיצי לב בצה"ל, אבל אומץ הלב שלך הוא האומץ שבו הסתכלת על שדה המרעה, ראית את כל הפרות, ראית איזה פרות הן קדושות ואיזה לא, ולא היססת לבחון כל אחת ואחת מהן. אם זה פירוק הגדוד הדרוזי בתחילת הדרך, תגובות שקיבלנו מכל מיני לוביסטים לשעבר, עד בחינת האפשרות של טנקיסטיות לשרת בצבא. וכמובן מעבר לזה, ההחלטות האסטרטגיות שלך – התחלת עם אסטרטגיית צה"ל, ואני לא זוכר רמטכ"לים שהגדירו בתחילת דרכם את אסטרטגיית צה"ל. צריך אומץ גדול בשביל להגדיר את זה; ההחלטה על הדיפרנציאציה בתוך הצבא; כמובן המב"מ; כמובן צורת ההתמודדות של צה"ל, שהזכיר יושב-ראש הוועדה, ברצועת עזה. כל אחד מהאירועים האלה היה יכול בקלות לגלוש למלחמה בלתי רצויה. אני חושב שבכל הדברים האלה אומץ הלב שלך הוא מעל ומעבר.

אבל מעבר לכול, אני חושב שאומץ הלב הערכי שלך – היו לא מעט רמטכ"לים שהיססו להתעסק עם הנושאים האלה – הוא דוגמה לכולנו. הוא דוגמה לכולנו, בוודאי דוגמה לרמטכ"ל שיבוא אחריך. אני חושב שנאום המספרים שלך היה נאום מכונן. הוא היה נאום מכונן, הוא יהיה נאום מכונן בתולדות צה"ל ובתולדות מדינת ישראל, וזה באווירה מאוד מאוד מורכבת. הזכיר יושב-ראש הכנסת את האווירה המורכבת – "מורכבת" זה מילה עדינה – ברמה הפוליטית, אבל גם בציבור הכללי היו ביקורות מאוד מאוד קשות ולשמחתי אתה לא מצמצת. לא מצמצת, לא היססת והובלת את הצבא, והובלת גם את החברה הישראלית. אין לי ספק שבכל דרך שתמצא לנכון בהמשך דרכך, אתה תמשיך - בוודאי בנושאים הערכיים – להוות לכולנו לפיד ומורה דרך. תודה רבה לך.

תודה רבה. מירב בן ארי, ולאחריה – ענת ברקו ויואב קיש.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני הרמטכ"ל - - -

היא הזהירה. כשניהלתי את המליאה היא הזהירה שיקרה לה שהיא תבכה בוועדת החוץ והביטחון.

אני אדבר אחרי חברת הכנסת ענת ברקו.

אני רוצה להודות לך, הרמטכ"ל. כמו שאמרו, יש חיים אחרי המדים ואני בטוחה שתמצא יותר זמן עבור המשפחה. לפחות תיקח את האתנחתא הזאת לפני שאתה עולה על מסלול אחר.

אני רוצה להגיד לך באופן אישי תודה, כי בעידן הרשתות החברתיות, כשהכול יוצא החוצה וכל קול של חייל או כל שטות מועצמת לממדים, לפעמים מדאיגים, בכל זאת ידעת גם לשמור על פתיחות, ואיפה שהיה צריך לשמור סוד – לדעת לשמור על הסודות שלנו.

נכון, לא היתה מלחמה, אבל מי שישב בוועמ"ש מודיעין יודע להכיר ולהוקיר את הפעילות המבצעית של צה"ל בגזרות השונות, באומץ, בנחישות, מתוך ראייה קדימה. אני חושבת שבהובלה שלך הרגשנו שהיד בהחלט בוטחת על ההגה.

אני רוצה להודות לך על רוח המפקד בצה"ל, על האווירה שהשרית, על קידום נשים גם לתפקידי מפתח, לא רק בשוליים ולא רק מה שמצטלם. זה לא צוות פה על הצריח וצוות שם, וכל מיני דברים כאלה, אלא בדרגות הבכירות, בתפקידים משמעותיים, בהובלה. לא פעם ולא פעמיים ישבנו כאן בדיונים וסוללה של קצינות שישבה כאן בדרגות של אלוף-משנה ותת-אלוף, הוא בהחלט משהו שהוא שינוי לעומת הזמן שאני שירתי בצבא ואני יודעת גם להעריך ולהוקיר.

אני רוצה להודות על הטיפול בחיילי צה"ל, על כך שהראייה שלך היא ארוכת טווח, אתה דואג להשכלה שלהם, לקליטה שלהם באזרחות, ושאכפת לך ממה שיהיה איתם אחר כך. לפעמים התחושה הזאת שהראייה של החיילים באופן אינסטרומנטלי היא פוגעת, היא לא נכונה, היא לא טובה, בזמן שציבורים אחרים מנצלים את הזמן הזה, אלה שלא מתגייסים לעשות דברים אחרים לעצמם.

אני רוצה להודות לך על ההתעצמות המשמעותית בתקופתך בעוצמתו של צה"ל.

אני רוצה לציין, כפי שאמרתי לך, היום הוא יום מיוחד בכנסת – שגם יושב-ראש הכנסת ציין אותו – באשר לנכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה. אני אומרת שאלה שנפלו אף פעם לא נשכח אותם, ויש לך הרבה מאוד חברים כאלה. אלה שנפצעו – גם בפיגועים ובטח אלה שנפצעו בהגנה על המדינה – גם אותם אסור לנו לשכוח וצריך לתת להם את הטיפול הטוב ביותר.

אני מודה לך על כל השנים האלה. תודה מעומק הלב.

תודה רבה. מרב, בבקשה.

אני אנסה לדבר בלי להתרגש. אמרתי את זה במליאה – ויו"ר הכנסת ציין את זה – כשדיברנו על נכי צה"ל, שאני היחידה פה בשולחן שהיית המפקד הישיר שלה. זה מאוד מאוד מרגש אותי, כי זו סגירת מעגל. אתה ואני הכנו את עצרת 50 שנה לגולני ואז אמרת לי: מירב, את עוזבת את החטיבה והולכת להיות פרויקטורית אישית שלי. אז לא ידעתי כמה זכיתי לדבר איתך כל יום, לקבל ממך את רוח המפקד, ואז שנים אחר כך לשבת פה בוועדה ולשמוע אותך. אני זוכרת שישבתי פה בשנה הראשונה ויאיר לפיד יושב לידי, ואתה הבאת את הסקירה הראשונה שלך בוועדה, והוא אומר לי: וואוו, נראה לי שזה הולך להיות רמטכ"ל מדהים. אמרתי לו: עוד לא ראית כלום.

זכינו אנחנו, זכה עם ישראל, במפקד אדיר, ערכי, חברתי, צודק, שראה קודם כול את החייל האחרון עד המפקד שלו, שראה את הנשים, שראה את הדתיים, את החילוניים, ושראה אותנו.

קשה לי לא כי זו פרידה, אלא כי זה עצוב לי. אני בטוחה שאביב כוכבי יהיה מצוין, אבל עצוב לי כי אני מרגישה שהסתיימה תקופה. אני רוצה לאחל לך - עזוב אותי מעניינים ביטחוניים, את זה היה לי פה ארבע שנים – חופשה נעימה. ברור שבשבת קראתי שאתה הולך לקחת את הנכדה שלך, וכאימא לתינוקת ישר התחלתי לבכות. אני רוצה לאחל לך שתיהנה באמת, תנוח, מגיע לך. אני יודעת שאנחנו לא נפרדים ושתישאר חבר שלי, לא בקטע פוליטי, רק בקטע חברתי. תודה רבה. תודה שהיית המפקד שלי ותודה רבה שהיית הרמטכ"ל שכל כך הרבה שנים מדינת ישראל חיכתה לו.

תודה רבה. יואב קיש, לאחריו – נחמן שי ועמיר פרץ.

אנחנו חייבות להפסיק לבכות, כי אחרי זה יגידו שאנחנו לא יכולות לשרת בצבא.

אני חייב להגיד שאומנם לא היית מפקד ישיר שלי, אבל בזמן שאני עוד עושה מילואים, אז אתה מפקד שלי לפחות 25 ימים בשנה. לפחות כך זה היה בשנתיים האחרונות.

חשוב לי לומר מילה אחת בפרופורציה לאנשים שלא מכירים, וזה לגבי ועדת החוץ והביטחון. אני חושב שהיה שילוב מצוין – זו ועדה, אחת המקצועיות שיש. שיטת ועדות המשנה פה מוכיחה את עצמה, אבל היא כפופה, כמו שנאמר, לשיתוף פעולה גם של הצבא וגם של משרד הביטחון. בזה, הרמטכ"ל, בתקופתך זה היה, והיה מלא. אני חושב שעל זה יישר כוח. זה לא טריוויאלי, לפעמים יש ויכוחים, אבל אני חושב שהשיתוף פעולה היה חשוב מאוד והביא לתוצאות טובות.

אני כמובן מברך אותך, מאחל לך שתצליח ותנוח ומשאלותיך לטובה, כי זה מה שאנחנו מברכים, אבל כמו בצבא, שלושה דברים שאני רוצה להתייחס אליהם: 1. בנושא המוכנות המבצעית – שותף הייתי לדוח של ידידי עמר בר-לב. אני מסכים לחלוטין עם המסקנות. יש דברים שצריך לתקן, אבל הצבא מוכן היטב. בעניין הזה אני מצטרף לאמירה, גם שלך, עם כל ההערכה שיש לי לאלוף בריק – אני חושב שהוא עלה על נקודות נכונות – אבל בשורה התחתונה צריך להסתכל על התמונה ולהבין מה קורה ביום פקודה. במקום הזה אני מרגיש מאוד בטוח;

2. נושא שני שאני חושב שצריך לשים עליו דגש ולחזק אותו הוא היחס בין מערכת האוצר למשרד הביטחון. זה אומנם לא רק צה"ל, אבל היה פה שינוי דרמטי שאפשר את ההתעצמות הזאת ואפשר את תוכנית החומש ונתן לצה"ל לעבוד. גם בעניין הזה התוספת שלך היא דרמטית ומשמעותית.

3. נושא אחרון שחסר לי, שלצערי לא קרה – הרמטכ"ל, אתה הובלת לגבי הלוחמים תוכנית מדהימה, "ממדים ללימודים". אני הובלתי הצעת חוק פרטית לעניין הזה. מדובר במימון של כ-600 מיליון שקלים. אנחנו חייבים את זה לכל החיילים שלנו. זה מהלך שאני רואה לעצמי כחובה להשלים אותו בכנסת הבאה. אני יודע שאתה שותף לאתגר הזה ואני מקווה שנשלים את זה בכנסת הבאה.

אני מתנצל שאני צריך ללכת למליאה, אז אני אלחץ לך את היד ואומר שלום.

אנחנו מפסיקים את הישיבה לשתי דקות, יש טלפון דחוף לרמטכ"ל, והוא יחזור בעוד רגע.

רשות הדיבור לנחמן שי, ולאחריו – עמיר פרץ.

הרמטכ"ל, ספרתי עכשיו, הכרתי בתפקידים שונים 14 רמטכ"לים. אתה ה-14. הראשון היה כשהייתי כתב צבאי ב"קול ישראל", הוא האבא של עמר, ומאז הלכתי בתפקידים במקומות שונים שהחיים גלגלו אותי אליהם. היום ה-1 בינואר, בדיוק מלחמת המפרץ, משהו שקישר אותי לצה"ל. אני רוצה לומר לך שאתה יוצא דופן ומיוחד, וזה בשילוב שמצאת בין להיות מפקד, שמטבעו הוא קשוח, עומד על שלו ודורש מכולם – מתוקף התפקיד והמעמד – לעשות מה שצריך, לבין הערכים שהבאת לתפקיד שלך. זה יוצא דופן. ומכל הערכים האלה, אמירה מוסרית – ישבת בחדר הזה, סביב הנושא של אלאור עזריה וכו', וזרקו לך את ה"קם להורגך השכם להורגו", שזו אמירה מאוד יפה, ואמרת: חברים, "הקם להורגך השכם להורגו" זה לא פקודות פתיחה באש בצה"ל. על פקודות האש בצה"ל אני ממונה. אני מדווח לדרג המדיני, אבל אני לא מקבל ממנו הנחיות מתי צה"ל פותח באש. בשבילי זה תמצת את כל הסיפור – שיש פה אדם שעומד על שלו, יש לחצים עליו, ברור לי, ויש איזה אווירה ציבורית פרועה שכולנו עדים לה ומכירים אותה, אבל הוא לא זז סנטימטר מהאמירה המוסרית הזאת. הייתי מאוד גאה בך באותו מעמד.

אי אפשר לסכם את כל הקדנציה, ובטח היו מיליון דברים שאני אפילו לא יודע עליהם, כי לא מכניסים אותי לחדרים הסגורים שם, לפעמים זורקים לי איזה משהו, אבל אני יודע שהיו מלחמות קטנות בין המלחמות וכד', אבל בעיניי זה היה המסר. אם ישאלו אותי מה תגיד על גדי אייזנקוט, אני אגיד שהוא היה רמטכ"ל מוסרי. זה כאילו נוגד, אבל זה לא נוגד, כי זה צה"ל וזה אתה. על זה אני מודה לך. הנכדות שלי הן צעירות מדי בשביל להתגייס תחת פיקודך - - -

זה עובר מהר.

שזה יעבור לאט, אני לא ממהר, היא רק בכיתה ה'.

תודה לך. אני באמת מאוד מאוד מודה לך.

תודה, נחמן שי. אחרון המברכים הוא חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה.

האמת היא שאני מתרגש להיות במעמד הזה. אני חושב שהמעמד שלך במדינת ישראל, בחברה ישראלית, הוא מעמד משפיע מאוד, מעצב מאוד. אני יכול לומר לכל הנוכחים פה שזה לא עניין מקרי. זה לא מישהו שהתחמק ואמר "רק נעבור את הקדנציה בשלום", זה לא מישהו שנבהל מלהתמודד עם מה זה סולם הערכים שיש בו עדיפות, וגם לא מישהו שהסכים שיצמצמו אותו רק למבנה הכוח והפעלת הכוח בצה"ל. אומר לכם את זה מישהו שהיה גאה להיות לידו בשעות הכי קשות והכי מורכבות של קבלת החלטות. אלה לא רגעים פשוטים כשאתה יושב בחדר קטן, מספר אנשים מצומצם, ותוך כדי ישיבה מגיעים כמובן אותם פתקים צהובים שמעוררים בך את התחושות הכי קשות, פתקים שבהם רושמים יש לנו הרוג כאן ויש לנו פצוע שם, ותוך כדי כך אתה חייב לשמור על קור רוח ולהמשיך לתת את ההנחיות הדרושות. גדי היה ראש אמ"ץ במלחמת לבנון השנייה, ובתור ראש אמ"ץ לעתים הוא נמצא איתך יותר מאשר הרמטכ"ל, כי מעת לעת הרמטכ"ל צריך להימצא במקומות מסוימים, ומי שנשאר לידך כעוגן, שנותן לך תחושת ביטחון שאתה מקבל את ההחלטה הנכונה, לעתים החלטה שהיא להעדיף החלטה אחת על החלטה שנייה – ולא תמיד ההחלטות הן אבסולוטיות ולא תמיד אתה מקבל החלטה כשיש לך את כל הכלים. לעתים אחת הבעיות בצה"ל היא שכל מי שמקבל החלטות רוצה עוד אינפורמציה ועוד אינפורמציה, וחסר עוד מודיעין וחסרים עוד כלים, אבל יש רגעים בחיים שאתה צריך לדעת לקבל החלטה גם כשיש לך אינפורמציה חסרה, אבל העיתוי של ההחלטה מכריע יותר בעתיד. כשאיש כמו גדי על ידי, היו לי בהחלט את היכולות לקבל החלטות ברגעים מאוד מאוד דרמטיים.

אני יכול לומר לכם שבתקופת כהונתי כשר הביטחון, אחד הדברים שדרשתי מהרמטכ"ל היה שכשמופיעים בפני שר הביטחון לא מביאים רק את עמדת המטכ"ל שזכתה לרוב, אלא מביאים גם את עמדת המטכ"ל שהיתה במיעוט. אמרתי לרמטכ"ל דן חלוץ וגם לאשכנזי שמבחינתי מי שצריך להציג את עמדת המיעוט הוא גדי אייזנקוט. זה לא פשוט, כי אתה אומר לו להציג עמדה שונה מהרמטכ"ל. אני אומר לכם שהוא עשה את המשימה הזאת באומץ רב. אני, כשר ביטחון, רציתי לקבל את התמצית של הדיון, גם אם היתה החלטה שבדרך כלל מחייבת את כולם. מה שחשוב הוא שגדי מעולם לא חשש לבוא ולהציג את הדברים בצורה נחרצת, להבדיל מהדימוי של קצינים בכירים בצה"ל. אני חושב שעושים להם עוול. נכון שהראייה שלהם מתמקדת במה יקרה באותו יום, מה יקרה עם אותו מבצע, מה הולך להיות מבחינה טקטית בכל רגע ורגע. אני אומר לכם שהיה לנו רמטכ"ל, שעוזב היום, שהיתה לו גם ראייה אסטרטגית רחבה לא רק בשירות הצבאי, אלא גם לגבי ההשלכות המדיניות וגם לגבי ההשלכות על החברה הישראלית בכלל.

היתה לי הזכות להיות גם שותף למינוי של גדי כאלוף פיקוד צפון, שותף מאוד מאוד משמעותי. אני שמח על כך, כי אני לא חושב שמי ששם את יהבו על גדי אייזנקוט בכל שלב, הצטער על כך. אני לא מצטער לרגע אחד שבו הקשבתי לעצותיך – לא ניכנס לפרטים – אני לא מצטער לרגע אחד שבו ראיתי בך את מי שמאזן את התמונה כולה. אינני מצטער על רגע אחד שבו ראיתי בך את מי שמאזן את התמונה כולה. אני לא מצטער לרגע אחד שבו הייתי שותף להכרעות שבסוף השאירו אותך בצה"ל והביאו לרגע הזה שגם כיהנת כרמטכ"ל וגם עוזב אותנו.

לנגד עיניי אני רואה עכשיו את המשפחה המיוחדת שלך. לא רק את הילדים והאישה, גם את האימא וגם את האחרים, שהגאווה שלהם קרנה בכל מקום שבו נפגשתי איתם. אתה יודע מה, זה מרגש אותי ואני ארשה לעצמי לעשות משהו חריג, שלא אופייני לי, לבוא ולחבק אותך.

זו הפריבילגיה של הדובר האחרון.

עבדתי איתו בימים מאוד מאוד חשובים. הוא היה לי לא פעם לעוגן, יותר מאשר הפוך.

תודה רבה לחבר הכנסת פרץ. הבמה כולה שלך, הרמטכ"ל גדי אייזנקוט.

צוהריים טובים. אני מודה לכם מאוד על הדברים שנאמרו פה. אני מסכם למעלה מ-40 שנות שירות. בארבע השנים האחרונות הופעתי בפני הוועדה, מצאתי פה ועדה מקצועית, עניינית, ביקורתית מאוד, אבל הוגנת מאוד בהתייחסות ובגישה.

ראיתי בתפקיד זכות גדולה לפקד ולהשפיע על הצבא. לנגד עיניי הייעוד של צה"ל, שהוא להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה. כל המאמצים שאני עשיתי היו לקדם את הייעוד של צה"ל ולעשות אותו צבא חזק יותר, בראש ובראשונה באנשים, ברוח, במוכנות ובאינטגרציה של כולם. אני גאה מאוד על מה שנעשה, יחד עם ההבנה שזה אתגר מתמשך.

בעוד שבועיים בדיוק, פחות או יותר בשעה הזאת, אני מעביר לאביב כוכבי את הפיקוד על הצבא. אני עושה את זה בביטחון רב ביכולת שלו לקבל מקל ולהמשיך ביד בוטחת לקדם את צה"ל ואת היכולות שלו. אני בטוח שאותה פתיחות שאני מצאתי פה ואותו קשב, הוא גם ימצא בוועדה, בדיונים מאוד מאוד רציניים ומאוד ענייניים, ותחושת שותפות לביטחון המדינה ולחוזק של צה"ל.

אני רוצה להודות לכם. אני עוזב בתחושה מאוד טובה את התפקיד ואת השירות הארוך שלי ואני מודה לכם מאוד על הדברים שנאמרו פה.

גם אני רוצה לתת לך, היושב-ראש, תשורה, היא אולי השילוב שלנו, של הספרא והסייפא – לא להשתמש בזה בכנסת, רק לפתיחת מכתבים – וספר שנכתב על ידי בן גוריון, לדעתי שנתיים אחרי מלחמת העצמאות. יש בו אולי את המשפט החשוב ביותר לכולנו, כך אני ראיתי את זה. אני רוצה לקרוא לכם שורה אחת, שהיא הסיכום של ההקדמה. דוד בן גוריון מסכם את ההקדמה בזה: "האויב המסוכן ביותר לביטחון ישראל זה האינרציה המחשבתית של אלה האחראים לביטחון. רעיון פשוט ויסודי זה הנחה אותי מיום שקיבלתי על עצמי בקונגרס 1/ב את האחריות לביטחון היישוב". אני חושב שיש לנו אחריות משותפת ואני מצאתי אותה בכל מפגש אתכם. אני מודה לכם על העשייה המשותפת לחיזוק ביטחון המדינה. תודה.

תודה רבה לרמטכ"ל.

(מחיאות כפיים)

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:20.