פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
31/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 355
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ג בטבת התשע"ט (31 בדצמבר 2018), שעה 10:40

שימור מורשת קהילות יהדות הודו וקליטתם המיטבית

חבר הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מיכל ביאז - מרכזת תמיכות ארצית, משרד העלייה והקליטה

רמי אלגרבלי - מורשת קהילות ישראל, משרד החינוך

יואל חדד - מנהל המחלקה לעלייה וקליטה, עירית טבריה

דוד האוקיפ - מרכז בני מנשה, עיריית טבריה

אמיר וידר - מנהל מחלקת תכנון אסטרטגי עלייה וקליטה, עיריית רמלה

אלן גרין - מתאם קליטה, הסוכנות היהודית

נח מסיל - נשיא הארגון הארצי של יוצאי הודו בישראל וערך רבעון "מייבולי" (בשפה ההודית)

רות גרינפילד - סגן יו"ר המורשת ליהדות הודו

אבנר אייזיק - יו"ר העמותה לשימור מורשת הודו

ריקי שי - בית האישה, יוזמה אישית לקהילת הודו

ברוך ליוייב - יו"ר פורום למורשת יהדות קווקז

בני פרץ - יו"ר הפנתרים החברתיים

טייב מטילדה - מורשת יהדות הודו בישראל

ניסים מוזס - היסטוריון יהדות בני ישראל והודו, מורשת יהדות הודו בישראל

שמואל קרולקר - כותב מורשת יהדות הודו בדף קהילות בפייסבוק

יצחק הילדסהימר - עיתונאי ואיש חינוך בתפוצות

אורן צור - בן הקהילה ההודית

דניאל צריקר - מתנדב בקהילת עולי הודו, עיריית רמלה

שלומית אבינח

א.ב., חבר תרגומים

שימור מורשת קהילות יהדות הודו וקליטתם המיטבית

שלום לכולם, ברוכים הבאים לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו היום מקיימים דיון בנושא שימור מורשת קהילות יהדות הודו וקליטתם המיטבית. הדיון מתקיים בעקבות הבקשה שהגיעה אלינו לוועדה על ידי מר אבנר אייזק, יו"ר מורשת יהדות הודו.

הוועדה קיימה ב-16 ביוני 2017 ישיבה בנושא קליטת עולי קהילות יהדות הודו בישראל. בדיון הקודם הועלו בעיות בתחומי סיוע לדיור, הכרה בתארים אקדמאיים מהודו, תעסוקה, היעדר עובדים סוציאליים דוברי אנגלית והודית, היעדר חומר הסברה על עלייה באנגלית, בהודו.

מטרת הדיון הנוכחי לשמוע על שיפורים וייעול בקליטתם של עולי הודו בישראל. כמו כן בדיון זה נרצה להתמקד בסוגיות נוספות שקשורות לקהילת הודו בישראל: סוגיות מורשת קהילות יהדות הודו בישראל, הכנסת תכני מורשת יהדות הודו בתוכנית הלימודים בבית הספר, מתן מלגות ייחודיות לעולים מהודו בהשכלה גבוהה, קרן מלגות לסופרים, אומנים מהודו, סיוע בהטמעת המוזיאון למורשת הודו שהוקם בנבטים, לעודד משלחת להגיע למוזיאון על מנת להכיר את המורשת, סיוע בהקמת אתר הנצחה לחללי הקהילה בסמוך למוזיאון, שילוב הקהילה בפרויקט תיעוד והנצחה כפי שפורסם על יהדות מדינות ערב.

בטרם העלייה לישראל ב-1947 כללה הקהילה היהודית ההודית 24,000 שחיו בבומבאי, בקולקטה, דלהי, אחמד עבאד וטאנה. כיום חיים בישראל כ-80,000 מבני הקהילה ההודית, 60,000 בני ישראל, קוצ'ינים, בני מנשה ובגדדים. כ-5,000 יהודים עדיין חיים בהודו.

לפי נתוני משרד הקליטה, משנת 2006 עד 2016 עלו מהודו לישראל 2,154 עולים חדשים. העולים החדשים באים לישראל מתוך בחירה ואהבה למדינת ישראל. רוב העולים לישראל הם אקדמאים שחיו בהודו ברמה בינונית-גבוהה, אך בגלל פערי המחירים בין הודו לישראל, כשהעולים מהודו מגיעים לחיות בישראל מעמדם הכלכלי יורד בישראל. למרות שמדובר בדוברי אנגלית, מתקשים העולים מהודו למצוא תעסוקה שמתאימה להכשרתם ולהשכלתם מהודו. העולים החדשים מהודו נתקלים בביורוקרטיה הישראלית, בחוסר יכולת למצות זכויות ולקבל סיוע ממשרדי הממשלה השונים. גם מספרם הקטן של העולים לישראל לא מאפשר לנהל חיי קהילה עשירים ומגוונים בישראל וגם להיות מודעים לתהליכים ולמיצוי זכויות מיטבי עבורם.

העולים מהודו נחשבים במעמד עולה עד 15 שנה. זה עשינו בקדנציה הזאת בוועדה הזאת. קבענו בתחילת הקדנציה את יהדות הודו, יהדות קווקז, יהדות תימן, משווים למעמדם של יוצאי אתיופיה, דהיינו זה 15 שנים. יחד עם זאת מתקשים העולים לרכוש דיור בשוק החופשי בגלל פערי המחירים בין הודו וישראל והיעדר יכולת להתפרנס במקצועות בהתאם להשכלתם מהודו.

אלה דברים שאני רוצה לפתוח לקראת הדיון שלנו. אני רוצה קודם כל לתת את רשות הדיבור ליוזם הדיון, מר אבנר אייזק, יו"ר העמותה לשימור מורשת יהדות הודו בישראל. בבקשה.

ראשית, באמת תודה ליושב-ראש הוועדה על מתן האפשרות לקיים את הדיון הזה. בטח בתקופה הזאת זה לא מובן מאליו ועל כך אנחנו מודים לו.

אני מבקש להתייחס לשני נושאים, נושא אחד זה באמת כל הטיפולים בעלייה מהודו, והנושא השני זה נושא שימור המורשת של יהדות הודו. אני אתחיל בסוגיה של העולים. נתן פה יושב-ראש הוועדה פירוט של הנושאים שהועלו בישיבות הקודמות. יש פה נציגים של משרדי הממשלה, אז בטח לגבי חלק גדול מהם נשמח לשמוע תשובות והתייחסויות. יש פה נציגים של העיריות, של העולים עצמם, אז אפשר יהיה גם לשמוע ממש מהשטח מה קורה, אבל אני חושב שאם אני אנסה לקחת את כל הסוגיות המשמעויות שיש אל מול העולים, הנושא של תמיכה במשכנתה, הנושא של הסיוע בחינוך עם קשיי השפה, הקושי בבית ספר, נושא המלגות, נושא ההשמה המקצועית ואחר כך האפליה בשכר של העולים החדשים, אז אני חושב שהמהלך המשמעותי שצריך להוביל זה הנושא של לקחת את כל הסיוע והתמיכה שנותנים לעולים האלה ולהשוות את זה לאותה אוכלוסייה כמו שנותנים לאתיופים. לתת גם להם את הגרייס בקבלת משכנתה כדי לאפשר להם את המסוגלות הזאת בכלל לרכוש דירה שתהיה להם קורת גג.

גם מאפייני האוכלוסייה, בסך הכול אם מסתכלים על זה ומשווים, הדמוגרפיים, הם מאוד דומים. בעיקר אוכלוסיית בני מנשה זו אוכלוסייה שהמאפיינים הדמוגרפיים שלהם כמעט זהים לחלוטין ולכן אני חושב שמאוד חשוב להוביל איזשהו מהלך שבו אנחנו משווים את התנאים ואת הזכויות שלהם בדיוק כמו שנותנים לאתיופים, ובכל התחומים. אני לא אכנס לכל הפירוט, אבל אשמח גם לשמוע ממשרדי הממשלה על דברים שהשתנו מהפעמים הקודמות.

אני רוצה להתייחס לנושא של טיפול בעלייה של בני מנשה ספציפית כי בנושא הזה בניגוד לעולים האחרים מהודו, משרד העלייה והקליטה בעצם עושה מיקור חוץ. הוא לקח עמותה, את "שבי ישראל" ואולי עוד עמותות, אני לא יודע, שהם בעצם מטפלים בכל הנושא של העלייה של בני מנשה. אני חושב שבסוגיה הזאת יש פה בעצם מיקור חוץ, ועולות, או לפחות אנחנו שומעים לא מעט טענות מהקהילה של בני מנשה, ומשרד הקליטה והעלייה, אני חושב, חייב לעשות פה איזשהו תהליך של בקרה, של לקיים איזה שהן ישיבות איטיות עם האוכלוסייה עצמה, עם בני מנשה עצמם שעלו ולשמוע מהם מה הבעיות שיש, מה הקשיים שיש.

אני יכול לציין סוגיות כמו קצב העלייה. יש הרבה מאוד עולים שממתינים לעלות לארץ ולא מאפשרים להם מסיבות שונות, וזה דברים שאני לא בטוח שמשרד הקליטה מודע להם, כי מי שמנהל לו את כל העניינים זה העמותה והוא קצת מנותק ממה שקורה בעמותה. אני אומר את זה בזהירות. המילה מנותק אולי היא מילה קשה, אבל אני חושב שצריך לעשות פה איזה הידוק של השליטה והבקרה של מה שקורה בנושא הזה של העלייה של בני מנשה. בני מנשה כבר נמצאים פה כמה שנים. יש פה מספיק בני מנשה גם דוברי השפה שכבר מעורים במה שקורה במדינה, מעורים בהוואי הישראלי.

לא מזמן פגשנו חייל בחיל האוויר, מילא את כולנו בגאווה, סיפר שהוא חלק מהצוות של החיילים שנשלחו לארצות הברית כדי להיות מכונאי של F35. לראות בחור כזה מהקהילה נהיה מכונאי ונהיה חלק מהצוות הזה זה מדהים. אולי עוד כמה שנים גם יהיה טייס מהקהילה של בני מנשה ויעשו את אותו פרסום כמו שעשו עכשיו, לא פרסום שמראה את הצדדים הגזעניים אלא פרסום כדי להראות שיש מודל לחיקוי כדי שיש לאן לשאוף, יש לאן להתקדם ויש איך להשתלב. אני חושב שבנושא הזה משרד הקליטה והעלייה חייב להיות יותר יוזם, יותר אקטיבי וחייבים לקיים פרומים עם הקהילה כדי לראות איך מקדמים ומה טעון שיפור.

היושב-ראש פה ציין את מספר העולים. נתון מעניין שאני למדתי לאחרונה זה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת מספרי עולים מהודו והמספרים האלה לא תואמים את המציאות. כשניסיתי להבין למה, אז גיליתי שכשהעולים מבני מנשה מגיעים לארץ, הם לא מגיעים כעולים חדשים, הם מגיעים כתושב זמני, כל מיני הגדרות אחרות ובעצם הם לא נרשמים כעולים חדשים. הם עושים את תהליך הגיור ורק לאחריו הם מקבלים מעמד של עולים, אבל אז הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא מקבלת עדכון ולא רושמת אותם כעולים חדשים, אז יוצא שבשנת 2018-2017 עלו 80 עולים חדשים מהודו שרק בני מנשה זה איזה 200 עולים חדשים בקבוצה, זאת אומרת המספרים פה לא תואמים. אני לוקח הימור, מסתכן ואומר שלדעתי גם המספר הזה של 2,154 הוא רחוק מהמציאות. המשמעות של המספרים שהשגויים האלה זה שמי שמקבל החלטות על סמך נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש לו נתונים שהם לא נכונים על העלייה מהודו.

הבעיה שלא ידענו. היינו מזמינים אותם לדיון.

בסדר, זה נתון שעלה. הנתון הזה, גם בדקתי עם "שבי ישראל" על מספר העולים שהגיעו בשנה מסוימת ואכן יש פה פער בין מספר העולים האמיתי לבין המספר שרשום אצלם. יכול להיות שזה עניין טכני של הנתונים שלא עוברים ממשרד הפנים שעושה את תהליך הגיור ומכריז עליהם כעולים חדשים, ללמ"ס, אבל עובדתית זה קורה. אני יודע למשל על בני מנשה, מדברים על קהילה שיש בעיר בשם פתח תקוה בהודו, מניפור, ואותה קהילה, לא מטפלים בהם, לא מביאים אותם לארץ מכל מיני סיבות, אז אני חושב שמשרד הקליטה והעלייה חייב להיכנס לנושא הזה של הטיפול בעלייה של בני מנשה בצורה יותר רצינית ויותר הדוקה כי אחרת יש פה הרבה פערים. אני חושב שהקהילה גם בארץ צוברת לא מעט כעסים על טיפול לקוי בהם או במשפחות שלהם שעוד מחכות לעלות לארץ.

הנושא השני שאני רוצה להעלות זה נושא של תרבות ומורשת יהדות הודו, בעצם הקמה של איזשהו מרכז תרבות ומורשת לכל קהילות יהדות הודו. יהדות הודו מורכבת מכמה קהילות. הקהילה הגדולה זה באמת בני ישראל אבל יש גם קוצ'ינים ובגדדים ובני מנשה ועוד כמה קהילות קטנות, ולמעשה עד היום לא בארץ ולא בעולם קם מרכז תרבות ומורשת אחד שמאחד את כולם ומציג את המורשת הנפלאה הזאת של יהדות הודו. אני חושב שבנושא הזה אנחנו קצת נפלנו בין הכיסאות במשך השנים.

אני רוצה פה בפאוזה קצרה להציג בפניכם. יושבת פה איתי בחורה בשם רות גרינפילד, היא קולגה שלי בעמותה. אבא של רות גרינפילד היה chief architect בהודו. chief architect זה כמו שר השיכון של הודו. הוא בנה את בניין הפרלמנט החדש שיש בהודו, דוגמא ליהדות הודו, דוגמא למורשת המדהימה שיש לקהילה הזאת להציע, ואנחנו לדעתי קרובים מאוד לדקה ה-90. יש לנו היום עדיין את האנשים, את האוכלוסייה שיכולה לספר את הסיפורים, שיכולה לתת את הצבע, את העובדות על מה שהיה שם ועל המורשת. זה לאט לאט הולך ונעלם.

אנחנו בשנים האחרונות עשינו איזשהו חיבור מאוד אמיץ, מאוד אמיתי עם העמותה לשימור מורשת יהדות קוצ'ין ויחד איתם אנחנו מובילים איזשהו מהלך להקים מרכז תרבות ומורשת גדול ומשמעותי בנבטים, זה יחד עם מרכזי מורשת בכל רחבי הארץ במקומות שונים שבהם יש קהילות שונות ויש מרכזי מורשת מעטים אמנם, אבל יש כמה בודדים שהם לקהילות ספציפיות בגלל ריבוי אוכלוסייה מאותה קהילה. לבני מנשה למשל אין מרכז מורשת כזה. לבני ישראל שהיא הקהילה הגדולה אין מרכז מורשת לקהילה וזה משהו שחייבים לתת לו מענה, חייבים לתת לו תמיכה, חייבים לתקצב את זה. זה צריך ללכת כמכלול שלם.

משרד החינוך, התרבות והספורט למשל עושה מהלך של לוח השנה העברי. בדיוק כמו שיש חגים אחרים שמוכרים ונחגגים, אני חושב שגם חג המאלידה שהוא החג המרכזי של קהילת בני ישראל צריך להיכנס לאותו לוח כאחד שמוכר כחג של קהילה. המשמעות של זה שגם ילמדו את זה בבתי ספר, המשמעות שילמדו במקומות שונים, שמרכזי תרבות יוכלו לדבר על הנושא הזה.

אני מזמין את כולכם, כל משרד להזמין אותנו. אנחנו מוכנים לתת הרצאות, אנחנו מוכנים להציג תערוכות ולספר על התרבות של הקהילות שלנו, של כל הקהילות בכל מקום שרק תציגו. אם תיתנו עוד שתי דקות, יש לנו מצגת שמראה את מרכז התרבות שאנחנו רוצים להקים. אם אין זמן, אז זה יכול לחכות.

כמה דקות?

שתי דקות. יש פה חמישה שקפים.

בסדר.

(הצגת מצגת)

אז הנה, התוכנית המוצעת שלנו בעצם לוקחת את מושב נבטים. אנחנו הלכנו על פיתוח הנגב, יעד לאומי של מדינת ישראל, ובמושב נבטים נמצא מקום, שטח אדמה שיש בו כבר את המבנה הזה פה, שזה מוזיאון קטן מאוד של מורשת יהדות קוצ'ין. זה בית הכנסת הגדול והמפואר שיש להם. אני מזמין את כולכם לבקר בו. המבנה מדהים. זה מקום שאנחנו הולכים לבקר בו בוועדת הקליטה. יש פה מעגל שהוא מתחם תרבות. יש פה מעגל רוחני שפה אנחנו גם רוצים להקים את אותו יד זיכרון לחללי העדה. יש כ-450 חללים של העדה. יש פה את מר ניסים מוזס שהוא היסטוריון של הקהילה, שהוא הכין רשימה מסודרת של כל החללים, ויש פה מתחם לאירועים. הנה התוכנית המוצעת. ככה זה הולך להיראות. כל שטח האדמה הזה כרגע פנוי, מוכן לביצוע. הנה קצת הדמיות של איך זה יראה. זו התוכנית המוצעת.

יש לכם מימון ממשלתי?

אנחנו כבר הכנו הצעת ממשלה ואנחנו נשמח לתמיכה בנושא הזה, להביא הצעת ממשלה, אבל זו התוכנית שלנו ואנחנו נשמח לקדם אותה ולקבל סיוע בנושא הזה. תודה.

תודה מר אבנר אייזק. אני פונה עכשיו להיסטוריון של יהדות הודו, מר ניסים מוזס, בבקשה.

אני תומך ברוב הדברים שאבנר אמר. אני הייתי רוצה להסביר לכם כמה דברים עקרוניים. כשאנחנו מדברים על השגת תרבות, על מה אנחנו מדברים? עתיקות? לא. תרבות לא מגיעה על ידי עתיקות. תרבות זה על ידי מנהגים, מסורת, לבוש, דברים שאתה רוצה להראות איך אנשים חיו.

צריך להבין דבר אחד, שהיהודים שהגיעו להודו, הם הגיעו בתקופות שונות במרווח של כמה מאות שנים והם הביאו את התרבות מישראל שהייתה באותו רגע, להודו, אז כמו שאנחנו אומרים שיש תרבות של אירופה, אבל יש תרבות פולנית, רומנית, רוסית, אוזבקיסטנית, כל דבר אחר. אתה לא יכול להגיד שתרבות היא אירופאית. אותו דבר אתה לא יכול להגיד, יש תרבות צפון-אפריקאית.

בהודו יש ארבע יהדויות, אחד זה עיראקים או בגדדים, אחד זה בני ישראל, אחד זה קוצ'ינים ואחד זה פרדסים ואחד זה שבט מנשה, חמש תרבויות וכולם אורגינליים יהודים. אין שונה. כל אחד, יש לו את המאכלים שלו, את המנהגים שלו.

כשאנחנו מדברים על היסטוריה, מורשת יהודי הודו, צריכים להשיג את התרבות של אותו אדם. אתה לא יכול לערבב את זה. כשהייתי בשליחות מטעם התעשייה אווירית בהודו אני ראיתי הרבה ישראלים באים לשם. אחרי שני ביקורים הם אומרים שאנחנו מכירים את הודו ואנחנו מכירים מנטליות הודו. אמרתי, רגע, אני פה 50 שנה, אני לא יודע מה זה מנטליות הודית, אז איך אתה יודע בשני ביקורים? אז אותו דבר אני רוצה לכם שלעשות תעסוקה של תרבות מורשת הודו כי כולם קונים ביחד, לא ניתן.

אני אגיד לכם דבר אחד. לקוצ'ין יש שני מוזיאונים, אחד בנבטים יפה מאוד ואחד בגבעת כוח, מאוד יפה גם כן, ויש גם כן בנחלים איפה ארון הקודש, אורגינל מקוצ'ין יפה מאוד. בתור היסטוריון הלכתי לכל המקומות האלה וחקרתי, ותאמין לי, אין לנו מה להתבייש.

גם לעיראקים, מורשת בבל, יש באור יהודה מוזיאון יפה מאוד. הקבוצה היחידה שאין להם את זה, ואני מדבר על קבוצה יחידה - - -, לא החדש, שגם מגיע להם את זה, אבל לבני ישראל אין, נפלו בין הכיסאות, ולמה אתם שואלים? בגלל שאנחנו היינו מפוזרים לא במושב או בקיבוץ, מפוזרים בכל מיני ערים ואז בגלל הפיזור הזה לא היינו יכולים להתלכד כדי לעשות מורשת - - - .

אני יודע שהיינו ברמלה. ראש העיר בעצמו בא לסיור יחד עם החברים האלה והראה לנו מקום ואמר, זה אני מוכן לתת לכם.

לפי דעתי מרכז תרבות מורשת צריך במרכז המדינה שיכולים להגיע בקלות מכל מקום בארץ. אנחנו יודעים מניסיון שהיה פעם ניסיון לעשות איזושהי הופעה בדימונה. ברגע האחרון נפל. זה עבר להיות במקום אחר, במרכז. היה מזל שבחור מאותה מועצה החליט, כדי לטפל בנושא הזה לעשות את הדבר הזה. צריך לקבל אותו.

אני אומר דבר אחד, אין לי שום התנגדות לעשות מורשת לכל אחת מהקהילות, אבל לערבב בין קהילות ולהגיד שמורשת יהודי הודו, זה לא נכון.

מה שאתה אומר, שלכל אחד יהיה מוזיאון.

כל אחד. זה המטרה שלי, למה? כי זה תרבות שונה לגמרי.

יש מרחק גדול בין הקהילות?

מאוד. מי שיש לו זמן, אני כתבתי היסטוריה, לא ספר אחד. שני ספרים כתבתי ויש לי מספיק לעוד חמישה ספרים. הבעיה כמו שאתה אמרת, אין תקציב. אתה פונה לגוף ומסתכלים עליך, אתה לא אוניברסיטה, אתה לא זה.

אם יש מרחקים, זה משהו אחר. אם לא, אז כמו שאנחנו יודעים את המערכת הממשלתית, יגידו, הם באו ממדינה אחת ואז אנחנו נעשה לכל קהילה בנפרד? מבחינת ההישגים שאנחנו רוצים להשיג מהממשלה, האם לא כדאי לרכז את זה ואז אולי - - -

לעשות מחלקות שונות.

כן.

אנחנו אפילו לא מדברים אותה שפה. קוצ'ינים לא מדברים כמו שאנחנו מהודו, מבומביי, והבגדדים מדברים רובם אנגלית. אנחנו לא יכולים לעשות שיחה בינינו, בין בני ישראל לקוצ'ינים, אז איך אנחנו נסתדר?

בסדר. אני לא קובע.

דרך אגב, הם באו מהודו, לא קוראים לעצמם הודים, הם קוצ'ינים. הם רוצים להבדיל בינינו לבני ישראל שאנחנו נמוכים והקוצ'ינים גבוהים, אז הם קוצ'ינים, הם לא בני ישראל.

אבנר אמר מליזה. אף קהילה אחרת בעולם של יהודים לא עושים מליזה. מה המיוחד במליזה? אנחנו עושים חנוכה. חנוכה שלנו היא - - -

אני הייתי בכנס באשקלון, אז ראיתי.

אז זה ההבדל. אף קהילה אחרת לא עושה את זה, רק בני ישראל שונים. זה רק כמה דוגמאות. גם התפילות שלנו שונות, הפזמונים שונים. רק לידיעתכם, צריך להיות לפי דעתי מרכזים שונים.

תודה רבה. עכשיו אנחנו נשמע את ד"ר ריקי שי. היא לשעבר חברת מועצה של עיריית אשקלון. היום היא משרתת את הציבור, פעילות חברתית, מנכ"לית בארגון עולים, אז היא תציג בעצמה, אבל אני רוצה להגיד לך שאני מאוד נהניתי מהכנס שהיה באשקלון ותודה שהזמנתם אותי.

תודה שהגעת. בוקר טוב, ראשית אני רוצה להגיד תודה, כי חבר הכנסת נגוסה, אני חושבת שאתה היחיד שפועל ובכלל מדבר על קהילות ובפרט על הקהילה ההודית שהיא קהילה מאוד שקטה, מאוד איכותית אבל אף פעם לא קיבלה ביטוי. בפעם שעברה שהייתי כאן בוועדה מאוד הוקסמתי מזה שסוף סוף זה עלה לשיח ולשיח בכנסת. למרות שהם יותר מ-80,000 בישראל, אין כאן בכלל איזשהו שיח לגביהם.

אני חייב להגיד, הזכות היא לדולי. פשוט היא שייכת לקהילה אז היא אמרה, צריך לקיים, אז פנתה. לדולי צריך להודות.

אצל נגוסה כל הקהילות מקבלות פה ביטוי יוצא מהכלל. שנים איתו.

תודה. תמשיכי בבקשה.

אז יש כאן באמת נציגים הודיים שעושים רבות למען הקהילה בהתנדבות גם בתחום ההיסטורי, בתיעוד, בכל המלגות שנותנים. נותנים כאן הכול מכיסם הפרטי ללא מימון ממשלתי. באמת כל אחד עושה כאן את הדברים באופן עצמאי כי הוא חושב שהמורשת היא חשובה.

גם אני לפני שמונה שנים הקמתי מקום שנקרא "בית האישה", מקום הודי ביוזמה פרטית, גם בסגנון, גם באווירה הודית, גם בנושא של צמחי מרפא, קולינריה, פעילות חברתית. כשהפכתי להיות חברת מועצה באשקלון, אני חושבת שהקהילה ההודית קיבלה ביטוי בעצם העובדה שהפכתי לעשות משהו שהיה מאוד מתבקש, לעשות שתי ערים תאומות, אשקלון וברודה, למרות שנתקלתי בהמון קשיים ביורוקרטיים. כשרציתי לעשות, משלחות סטודנטים שהיו צריכים להגיע למכללת אשקלון, ההודים לא קיבלו ויזה כדי ללמוד שנה ולא יכולנו לעשות ולהפעיל את זה קדימה.

הנושא של האירוע השנתי באשקלון, אני חייבת לומר שזה היה גם ביוזמתו של שגריר הודו שבאמת משתדל לעשות הכול כדי לאחד בין הקהילות כדי להביא אותן לידי ביטוי, ובאמת באירוע השנתי זה היה מקצתה של תרבות הודו. תרבות הודו היא מאוד ענפה. אני מקהילת בני ישראל. אמנם אני צברית אבל ינקתי את הכול מההורים ואיפשהו זה הולך לנו לאיבוד כאן, כי באמת האנשים שידעו את התרבות כבר לא נמצאים, חלקם, ואלה שנמצאים, צריך לשמר את זה ולתעד, לכן אני אומרת הצעת ייעול, מוזיאון אחד גדול, מרכזי עם מחלקות. בואו נעשה מחלקות בתוך המוזיאון, קוצ'ינים, בגדדים, בני ישראל וכו'.

גם כמי שלמדה תואר ראשון, שני ושלישי, אף פעם לא הייתה לי מלגה. לא היו מלגות לקהילה ההודית. נכון, היו לאתיופים והיה לכל השאר. לנו לא היה. גם אם כתבתי ספר, שום מלגה. לא הכרה. אין הכרה בכלל של הקהילה ההודית וזה באמת מאוד קשה, לכן אני לקחתי את זה על עצמי מכספי הפרטי. כל מי שיושב כאן עושה את זה בעמותה, עושה את זה בחברה אבל הוא עושה את זה באופן עצמאי, ואני חושבת שהשימור של המורשת, ואני רואה את מה שעושים עכשיו עם יהדות ערב, מאוד מאוד יפה. הייתי רוצה שזה יקרה גם אצלנו. גם הביקורים של משלחות שהן הטרוגניות, נשים, עיתונאים, בעלי מקצוע. כל הדברים האלה הם מאוד מאוד חשובים גם כלמידה וגם, עוד פעם, אחד הדברים שהוא הנושא של השימור.

למרות שהיה כאן ביקור גומלין מאוד טוב של ראש ממשלת הודו בישראל, ביקורים מוצלחים מאוד, אבל הם לא עסקו מספיק בתרבות ובקהילות שלנו בישראל ויש לשים על כך דגש אני חושבת, לנצל את הקשרים בין הודו וישראל ולהביא את זה לידי ביטוי. עכשיו יוצאים לבחירות. אני מקווה מאוד שזה יקרה וככל שזה יקרה יותר טוב, אני חושבת שגם המדינות יתהדקו. זה התחיל לפני חמש שנים עם ערים והמשיך במדינות.

אני חושבת שהדבר הכי נכון לעשות זה האיחוד של הקהילות, השימור של כל הדברים האלה. באמת יש להם כל כך הרבה דברים טובים בנושא של צמחי מרפא, שאם רוב האנשים היו יודעים, אולי הם היו משתמשים פחות בתרופות, אבל אנחנו פשוט לא יודעים את כל הידע העצום הזה שהוא ידע מדהים. מי שנהנה כרגע זה רק תושבי אשקלון שמכירים את המקום שלי, ואני חושבת שצריך לבוא ולרמה הרבה יותר ארצית וחלק מהדברים צריכים להיות בהחלט במימון ממשלתי. תודה רבה.

תודה. מר נח מסיל, בבקשה.

שמי נח מסיל, הייתי נשיא הארגון הארצי של יוצאי הודו. אנחנו מפעילים את החוברת בשפה ההודית 30 שנה, שזה נקרא "מייבולי", שפת אם. אם אנחנו מסתכלים על כלל הקהילה, כולנו הודים, אבל יש קהילות שהם מרגישים שהם יותר טובים מקהילה אחרת וזה הוויכוח בינינו. כשעשינו את פסטיבל זמר המחול ההודי, 20 שנה, כל שנה עשינו, אז נתנו יקיר העדה לאנשים פעילים וחשובים שעובדים בהתנדבות למען הקהילה. רוב האנשים היו מעדת בני ישראל.

כדי שיהיה שילוב, כדי שתהיה אהבה בין קוצ'ינים לבני ישראל נתנו לבן אדם אחד יקיר העדה. הוא מקהילת קוצ'ין. אני שואל אותו, למה אתם קוראים לעצמכם קוצ'ינים? "קוצ'ין זה לא בתוך הודו". "אנחנו באנו מקוצ'ין". מה שאני רוצה להגיד, אנחנו ניסינו כמה פעמים לאחד את שתי הקהילות. בגדדים זה סיפור אחר. הם בכלל שייכים לעיראקים, אז הם השתלבו איכשהו בין העיראקים, אבל קוצ'ינים ובני ישראל, שתי העדות האלה, אנחנו מספר הכי גבוה של בני ישראל מאשר קוצ'ינים.

הקוצ'ינים זה נקרא בגלל שהם מקוצ'ין?

כן, אבל קוצ'ין בתוך הודו.

אני יודע. זה על יד קרלה.

נכון.

אני מכיר.

אז למה הם לא קוראים לעצמם הודים כמו שאנחנו קוראים? אנחנו כולנו אומרים, אנחנו הודים. בני ישראל הודים, אבל הם רוצים להדגיש שהם יותר חשובים. בגלל זה הם מלמדים דורי דורות שאנחנו קוצ'ינים, אנחנו לא הודים. אז אני שאלתי את השאלה למה צריך להדגיש קוצ'ינים? אתם מהודו. "לא". אותו דבר, אם הם רוצים מורשת יהדות קוצ'ין, הם קוראים לזה, יש להם בנבטים ועוד איזה מקום שאמר ניסים והם שנים. הם אף פעם לא הכניסו את בני ישראל, היסטוריה או איזשהו ספר או משהו, שום דבר, רק קוצ'ינים וקוצ'נים. "היה לנו בתי כנסת". גם לנו היו. היו להם כל מיני דברים. גם לנו היו, אז הם תמיד נשארו להיות נפרדים מאיתנו. יש להם מושבים.

אנחנו גם התחלנו לטפל בזה ועכשיו פנינו לראש עיריית רמלה ששני הנציגים נמצאים כאן, ואמרנו, אנחנו רוצים לבנות מרכז תרבות לעולי הודו בעיר רמלה. היה ראש עיר קודם, יואל לביא, נפגשנו אני וניסים ועוד כמה נציגים. הוא אמר, אין בעיה, ברמלה הכי הרבה הודים גרים וזה קרוב לאשדוד, אשקלון, כל האזור הזה מרכז, אני מוכן לתת לכם מקום לבנות מרכז תרבות לעולי הודו, לבני ישראל במיוחד, שזה אזור בומביי, אז אנחנו בתהליך. ראש העיר התחלף, בא ראש עיר חדש, מיכאל וידל. נפגשנו איתו, אומר, זה גאווה בשביל העיר שלנו שאתם תבנו פה.

עכשיו מה אני אומר? אם הקוצ'ינים רוצים נפרד, אנחנו גם רוצים נפרד. דרום זה רחוק מדי בשביל - - -

אתה אומר שכולנו מהודו, אז נגיד הודו.

אני נגד שבונים את זה בנבטים כי שם זה בדרום. בקושי אנשים ילכו לבקר. הילדים שלנו, הנכדים שלנו כולם מהמרכז.

אני רוצה להבין, אתה בעד להגיד יוצאי הודו במקום להגיד קוצ'ינים, בגדדים וכל זה, בואו נהיה קהילה אחת. באנו ממדינה אחת. זה מה שאתה אומר.

בדיוק. זה מה שאני אומר, אבל הם לא מסכימים, קוצ'ינים.

הייתי בבית הנשיא, שם ראיתי איזה ספר, אגדה של פסח. כתוב עליו אגדה של פסח מקוצ'ין. אני אומר, איפה זה קוצ'ין? איזה מדינה זאת בעולם הזה בשם קוצ'ין? אז יש לנו הוויכוח בין קהילות ואנחנו הכי הרבה בני ישראל, אז בינתיים אנחנו עובדים והעמותה בקרוב, שני נציגים מהעירייה פה. אנחנו מכינים עמותה וראש העיר מסכים שזה יבנה ברמלה, אבל אנחנו בונים רק בשביל בני ישראל, אני אומר לך אמת, כי זה שונה. כמו שניסים אמר, יש לנו תרבות שונה.

אין קוצ'ינים ובגדדים ברמלה?

אולי כמה משפחות. אני דיברתי גם עם שגריר הודו והוא אמר, אנחנו נעזור לכם. דיברתי עם ממשלת מומבאי. בהודו יש 16 מדינות לפי דוברי שפה, אז אנחנו באנו ממאהאראשטרה שעיר הבירה זה מומבאי.

מה השפה שם, הינדית?

מראקי. שם אני בקשר עם ראש ממשלת מאהאראשטרה. הם אמרו, אם אתם תעשו משהו, כי הם גאים ש-30 שנה אנחנו מוציאים את החוברת שלהם ואת השפה שלהם ואנחנו גאים שאנחנו באנו משם. לא הייתה אנטישמיות כמו שאתם יודעים, אז הם מוכנים לעזור לנו לבנות את מרכז התרבות, רק אנחנו צריכים עזרה. אנחנו לא יכולים לעשות לבד. דיברתי עם שגריר הודו. הוא גם מסכים. מה שאני אומר, שאני נגד - - - מאשר לעשות את זה נפרד בשביל בני ישראל.

אדוני היושב-ראש, כל הכבוד על כל התקופה הזאת איתך בכנסת בוועדה הזאת, על כל המעקב שאתה עושה כל שנה לגבי כל דיון ודיון שאתה מקיים.

עכשיו אחרי שפירטת בתחילת דבריך על כל הדיון שעשינו בשביל הקהילה הזאת בהתחלת הדרך והמעקב אחריו, אני רק רוצה לשאול אתכם שאלה פשוטה ואני רוצה להגיד לכם מניסיוני. אותו דבר גם בעדות המזרח, אותו דבר אצל הרוסים אפילו שהיו כולם ביחד תחת רוסיה. היום הם כאילו זה רוסי, זה זה. אם לא תתאחדו, כי כולנו היגרנו וזה לא משנה אם הוא מקהילת בגדד או מקהילת זה. מה שאנחנו אומרים הגירה זה עקב המצב שקרה בעולם, עקב כל המצב של היהודים וגירוש היהודים מארץ ישראל על ידי רומאים וכלה בבבל וכלה בכל זה, לכן כקהילות כדי להקים משהו וכדי להגיע לאחדות של יהודים ולא להגיד זה פחות יהודי.

זה לא פחות יהודי ובאמת אני אומר לכם, כדי להגיע להצלחה, לקדם את הקהילה, דווקא כשדיבר אבנר שמעתי את המילים של איחוד ואני אומר לכם אמת. לא צריך להיות התנשאות כי גם בעדות המזרח ראינו את ההתנשאות, זה מקזבלנקה, זה ממקנס, אבל ראינו בסוף איפה הגענו.

כדי לקדם את החברה כולל אפילו אצל האתיופים, כדי לקדם את החברה הזאת כעם אחד באמת אתם צריכים להתאחד כדי לקדם את כל הצרכים שלכם. נכון אדוני היושב-ראש שיש בעיה אחת כפי ששמעתי ממנו, שהעלייה והקליטה מקימים להם עמותות, וכשאתה מקים עמותות אתה שומע בדיוק את הצורה כי עמותה דואגת לעצמה וראית מה קורה שם. צריך באמת את התיקונים החיוביים בנושא הזה.

להקים מוזיאון היום במדינת ישראל, אנחנו כבר מבחינה תחבורתית כל כך פתוחים שכל כך התקצרה הדרך, שזה לא משנה אם זה במרכז או הרוב במרכז. אני מזכיר לכם באמת, כולם יודעים בקטמון ט' כמה היו בהתחלה עולים הודים וקוצ'ינים והכול. אני מכיר אותם, היו בלוקים. היום מי שמאכלס את רוב הבלוקים האלה זה אתיופים, כי גם כן כשאתם עולים, אלה גם יעלו, יבואו עוד קבוצה אחרת.

לגבי העלייה של האנשים שאנחנו שומעים שהם פשוט נתקעים שם, אדוני היושב-ראש - - -

זה לא הנושא.

גם לגבי המוזיאון שהם רוצים את המרכז. אני אומר, עדיף לשים אותו בדרום אם זה נותן מקום יפה, אבל זה נותן לכולכם ביחד כשכל אחד יש לו את זה שלו, אבל אתם תוכלו להיפגש גם אחד עם השני ולהתחיל לדבר. אחד צריך להכיר גם את השני לגבי סוג העדות שלו, כי גם אנחנו במרוקו, יש לנו כל אחד את העדה. בקזבלנקה סוג אחר עושה, זה קורה לו סוג אחר אבל בגלל האיחוד הזה שהתחלנו, אנחנו מקדמים את הדברים ביחד. אני אומר לך שמפה למרכז, יש שם מקום יותר רחב וזה יותר טוב, עדיף, כי הנכדים יזוזו, יתנועעו, יתקדמו, לא ישבו בבית.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד לך אדוני זה לגבי הקידום שלהם. הם באים דוברי אנגלית בצורה מאוד רהוטה ואני ממש מתפלא שהם לא מתקדמים מבחינת ההשכלה או כל הצרכים האחרים. גם לגבי המשכנתאות שלהם. כשבאה העלייה הרוסית, עזרו להם בצורה מסוימת לגבי משכנתאות במורחבים על ידי זה שאמרו, הסבתא תחיה אתכם, תקבלו גם עליה משכנתה. למה אותו דבר לא ניתן לעשות את זה? אין להם יכולת כי הם באים במעמד באמת. מי שהולך להודו יודע מה זה מעמד בין בינוני ומעלה, רק הערך הכספי הוא מאוד קטן שם. כשמגיעים גם עם רכוש לפה אין להם את זה כמו מדינות אירופאיות ולכן הם נתקעים פה, ופה צריך להעמיק את הנקודה כדי לעזור להם ולעקוב אחרי זה.

אני מאחל לכם באמת שתתאחדו. אני אומר לכם כי אני מכיר, כולל במושב, ואני יצאתי בחיי עם הודית ז"ל, צעירה, ואני אומר לכם, אני מכיר את כל הנושא שלכם, ביניכם בין העדות.

אתה יודע מה הסוכנות אמרה לי, אתה לא תעלה לארץ.

אם אני אגיד לך, ההורים שלי מגירוש ספרד, אז מה תגיד לי, אני מרוקאי?

והנה, אני הגעתי לארץ. אין לי מה להתבייש מה שתרמתי למדינת ישראל.

אבל אתה אומר רק לעדה בני ישראל, אין פה קוצ'ינים.

לא, לא, לא, לכולכם, קוצ'ינים, בני מנשה, בני ישראל או בגדדים, לא משנה מי, כולכם ביחד. אתם באים מאותה מדינה. זה הודו. אין בגדדי, אין כלום. מרוקו זה מרוקו, אין עיר, אין זה.

אבל איפה הם? למי אתה אומר?

אותו דבר. אין אוקראינים, אין רוסים, אין שום דבר. הם היו בהתחלה כולם באותו מעגל.

בני, תודה רבה.

זה מביא הרבה פריוד.

אנחנו נשמע מרותי גרינפילד, Indian Jewish Heritage Center.

עם אבנר.

עם אבנר, אוקי.

תודה רבה שהזמנתם אותי. העברית שלי לא כל כך טובה. אני מדלהי. אני באמת רוצה להגיד, תבואו לנבטים כי אנחנו באמת, כמו שאמרנו, אנחנו כולנו ביחד ואתם תראו איך הבגדדים ובני ישראל והקוצ'ינים מסתדרים מה זה טוב. אנחנו מתחילים לעבוד ביחד וזה כייף, ובגלל זה גם אני אומרת, מה שהולך בנבטים, הולך משהו טוב ומשהו חיובי, אז באמת תבואו, יש לנו תוכנית ב-13 על יהודי כלכותה, אז תבואו, תראו את התוכנית, תראו את האנשים ואיך אנחנו מסתדרים. תודה רבה.

אוקי, בסדר גמור. ניסים מוזס, אתה רצית להגיד משהו.

שני משפטים. תראה, בפרט נושא של מורשת יהודי הודו, אני היום הצעתי מצב בהודו שהולכים לשטח של הסבא שלי, פרדס של סבא שלי. ממשלת הודו הסכימה להחזיר עשרה - - - מזה כדי לבנות מרכז מורשת הודו בהודו, ונותנים תקציב וכבר יש אדריכלים שעובדים לבנות את המבנה הזה. לא רק זה, גם חודש שעבר הייתי בהודו. היה פעם קורס ללימוד עברית שהקים - - -. שכנעתי אותם כדי לפתוח מחדש את הקורס הזה ללימוד עברית ביהדות יהודי - - -. ממשלת הודו מכירה בזה כי אנחנו יהדות נפרדת. מה איתנו פה? לא מבין את זה.

זו תרבות שונה.

תודה. לפני שאני פונה למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות, אני אפנה לנציג בני מנשה להסביר לנו על אתגרי הקליטה של בני מנשה.

רק שנייה, ברשותך, הוא שייך כאן לרשות המקומית. משפט ואז אני אציג אותו.

אוקי.

קודם כל, פה יש איזו טעות, בלבול פה. מציירים כל פעם את ארגון "שבי ישראל" כשהוא עמותה שהקים משרד הקליטה. אין שום קשר. זו עמותה פרטית באישור של ממשלת ישראל, שהיא מעלה עולים. משרד הקליטה שותף איתנו בצוותי היגוי יחד עם "שבי ישראל", אבל הם לא תחת משרד הקליטה. משרד הקליטה לא מממן אותם. משרד הקליטה גם לא הקים אותם. זה קצת בלבול.

צר לי אדוני היושב-ראש שאני לא רואה פה את עמותת "שבי ישראל". לא רואה את מייקל פרוינד, אני לא רואה את הפרויקטורים פה. הם אמורים להיות בדיון כזה חשוב פה. אני הגעתי מטבריה. אני חושב שהם מפה, מירושלים, הם חייבים להיות פה.

הוזמנו.

הם הוזמנו.

חבל מאוד שלא נמצאים. זה רע מאוד.

תפקידנו להזמין. ההחלטה שלהם לבוא או לא לבוא. נושא הדיון מוגדר במה שפה בשילוב בארץ, בתוך ישראל. אני יודע שהם יותר פועלים בעלייתם. גם פה ממשיכים, אני יודע.

גם אפילו הם קשורים איתנו וחבל מאוד שלא הגיעו.

היו צריכים להגיע. יש נציג של "שבי ישראל"?

לצערי לא.

אנחנו הזמנו ולא הגיעו. בעיקר את הפעילות היום-יומית מי שעושה זה הרשויות המקומיות ומשרד הקליטה. אם היו זה היה יותר טוב. הם יותר פועלים בהבאתם כמיטב ידיעתי.

אבל גם בפעילויות השוטפות במימון של משרד הקליטה ועיריית טבריה למשל.

אז בסדר, אבל דרך הרשויות המקומיות.

בהחלט.

אין מסגרת שלהם כעמותה.

בהחלט. אני רק אגיד משפט ואני אתן לפרויקטור. בטבריה יש קצת למעלה מ-280 עולים מבני מנשה בשני מחזורים.

לפי הנתונים שקיבלנו ממשרד הקליטה, שוב, אפרופו נתונים, 150.

לא, זה המחזור הראשון.

זה מה שהוועדה קיבלה.

אז אני מתקן את זה. מיכל עובדת איתנו. אנחנו מכירים את הנתונים. המספרים אצלנו. הם נכנסו לטבריה בשני סבבים. הרשות המקומית באמת נותנת להם פה פתרונות תעסוקה וחינוך וכל מה שקשור לזה, ואני באמת רוצה פה לשבח את משרד העלייה והקליטה שנותן לנו את האפשרות להעסיק פרויקטור. הוא היה חצי משרה, כבר הופך למשרה מלאה, וכמובן תוכניות קליטה בקהילה שלהם. כמו שמקבלים שאר הקהילות, אז להם דווקא יש משהו קצת ייחודי ואנחנו מטפלים בהם כמובן. למשרד החינוך אני גם רוצה להודות. הם נותנים לנו גם מגשר חינוכי למערכת החינוך.

אנחנו עדיין נתקלים בבעיה, והבעיה המרכזית ביותר שלנו, חבל שמייקל פרוינד לא שומע את זה פה כי אני אמרתי לו את זה כמה פעמים, הנושא של ההתחרדות. הם מעסיקים ב"שבי ישראל" את הרב משה נידם שמגייר אותם, אבל הוא גם דורש מהם בעצם להיות חרדים. יש לי ויכוח גדול מאוד, הולך ומתמשך איתם. הם נגדי כתבו פשקוילים, הנה, יש לי את זה פה. הם גם כתבו לי דברים טובים. אני ממש לא מתרגש מהם, אבל הם רוצים להפוך קהילה חרדית. הקהילה הזאת היא דתית אבל היא לא חרדית. אני עומד ואומר להם את זה בכל הזדמנות.

אם אני מכנס ואני מקרין קליפ של עיריית טבריה, הם יורדים עלי, כל הארגונים החרדים. באמת שאני לא מתרגש אבל זה לא לעניין. הייתי רוצה לראות שגם "שבי ישראל" עומדים יחד איתי מול הנושא הזה.

לתת להם להתפרנס בכבוד. אנחנו מסוגלים לעשות את זה בעיריית טבריה. אנחנו עושים את זה עם כל הקהילות. הם לא מסוגלים לשבת בישיבות כמו שרוצים הרבנים, אז יניחו להם קצת לנפשם.

אני רוצה ברשותך רק לתת דוגמא טובה אחת.

להיות חרדי, לא חרדי, האם זה לא החלטה אישית או יש איזושהי תוכנית - - -

איום עליהם.

הוא צודק. ברגע שרב מגייר אותם והוא משפיע עליהם, אני אתן לכם דוגמא פשוטה. בערב יום העצמאות האחרון אנחנו דואגים שכל העולים החדשים צועדים יחד עם ראש העיר, עם חברי מועצת העיר לרחבת הטקס, עושים טקס ממלכתי. אני החלטתי שאני מוריד את כל בני מנשה לשם, והרב, ערב קודם אני מקבל הודעה, לא ירדו לא עם דגל ישראל ובטח שלא יצעדו בטקס הזה. אמרתי לו, כבוד הרב, ירדו עם דגל ישראל וגם ישירו את ההמנון, ודאגתי שבאולפנים ילמדו אותם גם את ההמנון. זה לא יכול להיות. הגיעו למדינת ישראל. מה זה הדבר הזה? קודם כל, כל עולה יכול לבחור לו לאן שהוא רוצה. יש לנו כאלו שלומדים בבית ספר חרדי בית יוסף, יש כאלו שלומדים בבית ספר "נועם".

גם על הפרויטור שלי עלו ודרשו ממני אפילו לפטר אותו, ובוודאי שאני לא אפטר אותו, למה? כי הוא לא באג'נדה החרדית. דוד הוא בוגר תואר ראשון בניו דלהי. דוד הוא בוגר ישיבת מרכז הרב ודוד הוא בוגר של הנח"ל, אז זה לא באג'נדה החרדית, אבל דוד ימשיך להיות כל עוד שאני בתפקיד, ואני כבר 36 שנה בתפקיד הזה, ימשיך להיות הפרויקטור שלנו כי כך צריך להיות, וכל אחד שיבחר לו את המסלול שלו ושום חרדי לא יכפה עליהם, לכן צר לי מאוד שמיכאל פרוינט שהוא חבר טוב שלי לא נמצא פה. אני אמרתי לו את הדברים האלו. אם הוא לא יתנער מזה, כי הם מעסיקים אותם. אם הם לא יתנערו מהחרדים, יש להם בעיה, וזו בעיה שהופכת להיות של המדינה, אדוני היושב-ראש, בעיה של משרד העלייה והקליטה שמלווה אותי בתחום הזה, והם יודעים את המצוקה הזאת. זה כל הזמן לריב איתם. זה לא יתכן. אפילו באולפנים ביקשו ממני לפצל אותם שמא יבוא לידי עבירה. איזו עבירה? אמרתי לו, שום פיצול באולפנים. לומדים באולפנים כמו שלומדים כל הקהילות וכך אני מתייחס אליהם.

אני אומר לך, זו קהילה פנטסטית, קהילה שהשתלבה טוב מאוד בטבריה, ולמעט הנושא הזה של החרדים, שאפו לקהילה הזאת.

התופעה של להכריח אותם להיות חרדים זה בטבריה או בכמה מקומות?

זה כבר זולג להרבה מקומות, אני כבר שומע את זה.

הם באים אליהם שאם לא - - - ככה, הם לא יטפלו בעלייה של יתרת המשפחות משם.

הבנתי.

האמן לי, כבודו, זה עובר לאתיופים, לרוסים.

זה מוכר לי.

גם הרוסים, מכריחים אותם.

אבל אני לא מתכוון לאפשר את זה.

הוועדה, עשינו סיור וביקור בקליטת בני מנשה בקריית שמונה. היינו שם וביקרנו גם במרכזים שלהם, נפגשנו עם העולים. שם אני לא הרגשתי את זה. נכון, הם לומדים, עוברים גיור אבל לא שמכריחים אותם להתחרדות. זה לא שמענו וגם לא הרגשתי.

אני אראה לך מכתבים שכותבים לפטר את דוד ולמנות מישהו על דעתנו. זה כתוב פה. חבל שמייקל לא נמצא פה.

אני מכיר את מייקל פרוינד.

הוא איש מדהים.

הוא איש מדהים ועושה הרבה, ציוני.

מסכים איתך.

עושה מאמץ לחזק את מדינת ישראל.

בעצמאות הוא היה איתי בקו. הוא נתן הוראה שכולם יורדים. מייקל זה איש מדהים. חסר לנו עוד הרבה אנשים כמוהו במדינה, אבל לצערי החרדים שהם מחליטים מי יתגייר פה, נמצאים ומשפיעים עליו. לא יעלה למדינת ישראל בן מנשה אם הרב לא יחליט שזה עולה וזה עולה וזה עולה, והוא צודק לגמרי. לא מעלים גם את כל המשפחה כי אחר כך צריכים להפעיל לחץ, אבל תשמע, מי שירצה ללמוד בישיבה, תאמין לי, אני אתמוך בו ואפילו נדאג לתת לו תמיכה כספית, לך תלמד בישיבה, אבל אל תכריח.

את דוד לא הכריחו כשהגיע. דוד עשה את כל המסלול הזה. זה לא האג'נדה שלהם, זה משהו אחר לגמרי.

יש נציג של משרד החינוך פה? אוקי.

סליחה רגע, פשוט עשינו בדיקה כי כן הוזמנו וכן אישרו, ולא אישרו שלא מגיעים.

מי, בני מנשה?

לא, אני מדברת על "שבי ישראל". דולי התקשרה אליהם עכשיו - - - . היא כתבה שהוא פרויקטור ב"שבי ישראל" והוא מבקש לומר שצץ להם משהו דחוף, לכן הם לא הגיעו.

בסדר. מבחן התוצאה, לא הגיעו, לא משנה מה הסיבה.

רק הערה קטנה להגיד לך לגבי הגיור, כי עוד בעלייה הרוסית, תאמין לי, כאחד שעבד עם הקהל גם הרוסי אני יכול להגיד לך אמת, כי בחוץ לארץ זה מוכר לפי האבא. לפי האבא קובעים גם את הזהות של האדם. פה לא מוכרים אבל במדינות ערב וברוסיה היו מזהים אותם כיהודים. בהם היה זיק יותר יהודי מאותו אחד שהאימא הייתה יהודייה והאבא גוי ברוסיה. כשבאים לפה מכירים בהם לעומת אלה. הם מקשים גם עליכם האתיופים. הקשו גם על כולם. זה כולל הכול. צריך פה לטפל בבעיה הזאת.

אני רציתי רק לשאול את משרד החינוך. פה העניין ככה, האולפן וגם הגיור. זה ניתן על ידי מחלקה חינוך למבוגרים.

האולפן, לא הגיור.

גם לימודי יהדות. הכנה לגיור, לא?

זה משרד ראש הממשלה, הגיור.

רשות הגיור.

כן, אבל לפני זה צריך ללמד אותם לפני שמביאים אותם לבית דין, אז מי מכין אותם לגיור?

זה לא בתחום האחריות שלי אבל עד כמה שידוע לי - - -

לא בתחום משרד החינוך?

זה לא משרד החינוך.

את אלה שמגיעים לכפר חסידים, הרבה "שבי ישראל" מעורב בזה. צבי חאוטה, הוא היה צריך להיות פה. הוא נמצא איתם גם באולפן הגיור שמגיירים אותם.

אנחנו יודעים ש"שבי ישראל" מטפלים בזה.

הבנתי את הנקודה הזו. אנחנו נברר יותר, כי לא צריך להיות כפייה. כל אחד, זכותו לבחור, אבל כפייה לא. זו הנקודה.

עכשיו הפרויקטור. בבקשה, דוד.

תודה ראש הארגון על השיחה. לא הייתי מוכן. אנשים כמוני, צריך להכין מה להגיד, על מה הנושא.

ראיתי בתוך השיחה על האדון שהוא מארגן את כל העניינים לטובת הודו. יש פה עוד כמה דעות שהוא מעלה.

הודים זה הודים. יש בגדול הודים על התרבות שלה, אני מסכים איתך, אחדות, אי-אפשר להתפזר. מכיוון שאני באתי מהשטח. למשל בני מנשה, צפון-מזרח, אפילו הפנים שלנו לא דומים. אפילו לא מדברים הודית. זה בעיה.

אתם בתוך הודו או מחוץ להודו?

הודו, אבל בתוך המדינה כמה מחוזות. זה כאילו סמכות לכל דבר.

איזה מדינה בהודו?

אנחנו מצפון-מזרח, מניפור. אנחנו מניפור ומיזורם בעיקר. התרבות שלנו ממש שונה.

אפילו בני מנשה ומיזרם, שניהם לא יכולים לדבר אחד עם השני.

יש כאלה שמדברים קוקית.

כן, כן. 700 שפות, משהו כזה.

בקשר לנושא הזה, אני בעדם כי אני יודע גם בדרום - - - הרוב אולי לא ידע הודית. אתה לא מדבר בשפה אחת. זה מאוד קשה.

המוזיאון של בני מנשה, אם זה נפרד, זה יותר טוב. בקהילה הגדולה כן אפשר לחשוב משהו מרכזי כללי, אבל כמו שיש לנו חג, כמו שהוא אמר, זה בנובמבר, גם במדינה שלנו ביום הזה השלטון נותן חופש. זה כאילו סוכות שלנו. אנחנו חוגגים. אי-אפשר להצטרף איתם. אנחנו חייבים לעשות בנפרד.

הבנתי. אולי תתייחס גם לקליטה בטבריה, האם יש שיפור בעניין הקליטה? יש את ההתקדמות בשילובם של בני מנשה? תעדכן אותנו בתחום הזה. מבחינת התרבות השונה, הבנו.

טוב, בסדר, רק אני עונה על הנושא אם אתם לשמוע מה הדעה שלנו. תודה רבה. בשם בני מנשה אני יכול להגיד כמה דברים. אני בתפקיד חדש עדיין. כמו שהוא אמר, עברתי את הצבא פה. אני כמו חצי צבר כבר. אני מרגיש כמו 17-18 שנים כבר. עברתי גם מילואים. אני בתפקיד רק שנה ואשמח מאוד אם אתם תעשו לנו קשר יותר טוב לטובת בני מנשה. תודה.

תודה.

אני רוצה להשלים מה שהוא אמר. ממשלת הודו אומרת, אתה רוצה לעלות לארץ? תתגיירו בארץ. ממשלת ישראל אומרת, אתם רוצים לבוא לארץ? תבואו כיהודים. הם לוקחים אותם לנפאל - - - ומגיירים אותם שם ושולחים אותם לארץ. בגלל זה הם תלויים. זו הבעיה.

הבנתי. תודה.

אנחנו נשמע עכשיו את נציג עיריית רמלה, אמיר וידר, בבקשה.

קודם כל אני שמח על הכינוס הזה. אני מברך על נושא הדיון. הנושא חשוב מאוד, מברך את יושב-ראש הוועדה שכינס את הישיבה.

ראש העיר מעוניין כמו שציינו נציגי העמותה, לקדם את כל נושא מורשת יהדות הודו ברמלה. בעיר חיים כ-4,000 עולים ובני עולים שנולדו להם בארץ. בשנים האחרונות יש עלייה מאוד קטנה של עולים מהודו ואני עוד מעט אכנס לזה.

מה שחשוב גם כן ברמה השוטפת, אם נוכל לקבל תקציבים ייעודיים לשמירה ולפעילות של יוצאי הודו בבתי ספר ובתחום הקהילתי, מועדון וכו', נשמח מאוד, אם זה ממשרד התרבות, משרד הקליטה, לא משנה ממי, אבל גם כן חשוב שיהיה לנו תקציבים שוטפים לשמר פעילות של הקהילה, פעילות תרבותית של המבוגרים שהם מחפשים את זה, דבר שכיום חסר.

דבר נוסף חשוב שאני רוצה לציין, דיברתי גם עם מנכ"ל "אופק ישראלי" וגם עם הסוכנות היהודית לחדש את נושא העלייה מהודו, אני מדבר על בני ישראל. ברמלה מרבית האוכלוסייה כמו שציינו היא מהאוכלוסייה של בני ישראל. אין כיום תוכנית ייעודית לעלייה משם. אני כן חושב שאם היינו יוצאים לשם, מראיינים, כמו שעשינו באמריקה הלטינית, במקומות של עולם שלישי, הצלחנו לראיין עולים, לדבר איתם, לבנות להם סלי קליטה מתאימים להם, למצוא להם תעסוקה, חינוך מתאים וכו'. נשמח לעשות את זה.

לגבי בני ישראל, יש חבר'ה של בני ישראל בכפרים, בערים ובבתי הכנסת שם. אין בעיה לגבי היהודית שלהם. אפשר לעשות פעילות עלייה ואפשר להביא אותם לפה ואנחנו נשמח מאוד לקבל את זה.

הבעיה כללית שלנו כמנהלי קליטה היא סבסוד של "אופק ישראלי" או משרד הקליטה של היציאות האלה לירידים, בעיקר לאנשי הפריפריה והפריפריה החברתית שאין לרשויות כסף בשביל לעשות את זה. זה סוד ההצלחה. למעשה ההקמה של מדינת ישראל זה העולים בכלל, ואני מאוד אשמח שנקבל עוד עולים מהודו.

תודה. אנחנו נשמע עכשיו את נציג משרד החינוך, מורשת קהילות ישראל. בבקשה, מר רמי אלגרבלי.

שלום כבוד היושב-ראש, תודה. אני באמת עסוק בנושא של מורשת קהילות ישראל השונות. משרד החינוך כידוע, לאורך כל השנים אבל ביתר שאת בשנים האחרונות עסוק בשימור המורשת וגם הנחלת המורשת של העדות השונות לכלל מערכת החינוך.

אני רוצה לומר ליושבים כאן שבעינינו מאוד חשוב קודם כול כלפי כל עדה בפני עצמה לחשוב על הדורות הבאים. תלמיד שמכיר את המורשת שלו, גאה בה, חוקר אותה, לומד אותה, הוא מרגיש הרבה יותר מחובר ופחות תלוש. אנחנו רואים שיש לזה הצלחה באופן כללי לתלמיד שכזה בחיים שלו, שהוא מרגיש שיש לו עוגן, שיש לו מקום שאליו הוא קשור ואליו הוא מחובר, אז קודם כל כלפי בני העדה זה מאוד חשוב לחזק את המורשת, אבל גם כלפי החברים האחרים או התלמידים האחרים. ברגע שתלמיד פוגש חברים לכיתה והוא יודע שיש את הסיפור שלהם, ההוא שהגיע מהודו, ההוא שהגיע ממרוקו, ההוא שהגיע מאתיופיה, הוא מכיר את הסיפורים של החברים שלו לכיתה, זה כמובן תורם לפלורליזם, לסובלנות ולפסיפס המיוחד ביותר שיש לנו במדינת ישראל.

משרד החינוך עובד בכמה מישורים כדי לטפח את שני הדברים האלה שדיברנו, גם הגאווה של תלמיד והמורשת שלו וגם ההיכרות של כלל התלמידים עם המורשות השונות. קודם כל בני העדה עצמם, חלק מהאנשים כאן פנו אלי. יש לנו פרויקט מאוד יפה שלאחרונה קצת חידשנו אותו. זה נקרא פרויקט "ערבי קהילות". כל קהילה, אני כאן לא נכנס לכל הדקויות. כאן באמת יש ארבע קהילות של יוצאי הודו, ארבע קהילות שונות אבל כל קהילה וקהילה יכולה לפנות אלינו דרך יד בן-צבי לקיומו של ערב קהילה. משרד החינוך יחד עם המשרד לשוויון חברתי ויחד עם יד בן-צבי משתתפים במימון של ערב קהילה שכזה. בקול הקורא האחרון אנחנו דאגנו לזה שברגע שמשתתפים צעירים בתוך ערב הקהילה הזה, ההשתתפות של משרד החינוך גדלה, ולכן אנחנו רוצים לעודד שבערבי הקהילות האלה ישתתפו תלמידים, צעירים שיבואו וינגנו, ישירו, ישמעו על המורשת. אני מזמין לפנות לקול הקורא שנמצא באתר יד בן-צבי.

אתם ידעתם על זה?

לא, ממש לא.

שוב, חלק כאן יודעים וחלק לא, אז הנה, בשביל זה אני נמצא כאן.

ידעתי על זה אבל יש בעיה שם. יש הרבה בעיות במכון בן-צבי. חוץ מבעיות אתניות של מערב, הם לא מכירים שום אתני אחר.

תקשיב, אם רשויות לא יודעות, אין קול קורא. איפה תעשה את זה?

בסדר, אנחנו נפיץ את זה שוב. זה פורסם גם בתקשורת וגם באתר יד בן-צבי.

דבר נוסף, באמת אתה מזכיר כאן את הנקודה שלאחרונה שוב יש כאן החלטת ממשלה לתיעוד של מורשת יהודי ארצות ערב. זה מן תיעוד הצלה של מורשת יהודי ארצות ערב וגם נושא של ועדת ביטון שהוקם בעיקר למורשת יהודי ארצות ערב, אבל בכוונתנו להרחיב את הפרויקט הזה של התיעוד גם למדינות נוספות שלהן בעצם אין תיעוד מסודר. אני מקווה מאוד שהחלטות הכנסת והממשלה בעתיד יאפשרו את הרחבת התיעוד. זה באמת חשוב, נקודה שעלתה כאן, מאוד מאוד חשובה כדי שהתיעוד יכלול גם קהילות שלא נמצאות בתוך המסגרת הזאת של חוק תיעוד קהילות ארצות ערב. אתם צודקים כאן, הנקודה הזאת היא חשובה.

במקביל, תלמידים כותבים במסגרת פרויקט הקשר הרב-דורי סיפורים ומנציחים את סיפורי העדות השונות. אתם יכולים להיכנס לאתר בית התפוצות. כבוד היושב-ראש, היינו יחד בביקור בבית התפוצות ושם שמענו על פרויקט התיעוד המדהים הזה, פרויקט של תיעוד סיפורי קהילות שונות, ויש שם גם סיפורים ממורשת קהילות יוצאי הודו השונות.

אותו דבר בתוכנית שיש לנו, תוכנית מיוחדת שנקראת "שירים ושורשים". בתוכנית הזאת תלמידים לומדים פיוטים ושירים מהעדות השונות.

זה בתוך תוכנית לימודים?

זה תוכנית תוספתית לתוכנית הלימודים. בתי ספר שלומדים את התוכנית הזאת גם מקבלים אפשרות להזמין זמרים, פייטנים שמגיעים לשיר ולספר על הקהילות השונות. אני חושב שנסתפק בזה. יש לנו עוד כל מיני דברים שאנחנו עושים לטובת תיעוד ושימור המורשת כמו למשל עבודות שורשים שתלמידים משתתפים בהן, ובהן הם חוקרים את המורשת שלהם וגם מציגים בפני הכיתה והחברים.

עבודת שורשים שהילדים עושים זו יוזמה של בית הספר או במשפחה. זה לא קשור למשרד החינוך.

שורשים זה חלק מהלימודים. כל אחד כותב על הוריו. הוא כותב על מרוקו אבל גם על הוריו.

המורה מדריך, מכוון, מסביר, עוזר, מסייע. ברור שבסוף הילד צריך לעמוד מול ההורים או מול סבא וסבתא ולכתוב את התיעוד, אבל בסוף זו פעילות שנעשית במסגרת בית הספר.

עוד נקודה שאני רוצה שתתייחס, מה שנוגע להשכלה הגבוהה במלגות. שמענו פה כי לשלב את העדות השונות, ההשכלה היא המפתח. מל"ג זה תחת משרד החינוך. מי שמעבר ל-15 שנה, אני מבין. עד 15 שנה, אנחנו נשאל את המינהל הסטודנטים, אבל מי שמעל, בני עולים, האם אתם מתייחסים גם להשכלה הגבוהה, לעזור להם במל"ג וות"ל בנושא יהדות הודו?

אני לא מכיר התעסקות בנושא הזה. שוב, זה לא תחום אחריותי, הנושא של ההשכלה הגבוהה. צריך להזמין לכאן מישהו אחר בעניין, אבל עד כמה שידוע לי אין משהו מיוחד לפי עדות.

יש, יש.

כן, אבל מה שברור לנו ממה שאתה אומר, לפי החלטת הממשלה לתיעוד ממדינות ערב, אתם רוצים להרחיב גם את זה למדינות אחרות כמו הודו, אתיופיה, לא משנה.

נכון.

אוקי. הדבר השני שאני הבנתי ממך בעניין של דוח ביטון, אז זה אומר לכלול במערכת החינוך את המורשת, את ההיסטוריה. האם אתם בכיוון לזה?

כאן אצטרך להיות בדיאלוג עם אנשי העדות ולראות באיזה מקומות חשוב או אפשרי להכניס בתוכנית הלימודים נושאים שקשורים ליהדות הודו. אני בשמחה אצור אתכם קשר ואנחנו נלמד גם את התכנים, האם יש טקסטים או יש שירים. כמו שאמרתי קודם, שירים דווקא אנחנו נכנסים אבל זה משהו שצריך ללמוד אותו ולבחון היכן אפשר להכניס בתוכנית הלימודים לימודים שקשורים למורשת יהדות הודו.

אוקי, תודה. מה עם עניין של מלגות סיוע לעודד סופרים ואומנים מיהדות הודו כדי לשמור את המורשת.

זה שייך למשרד התרבות לדעתי, סופרים, משוררים. יש כאן נציג משרד התרבות?

לא הגיע.

טוב, אז אנחנו נמשיך לשמוע. לפני משרד הקליטה אנחנו נשמע את נציג הסוכנות, בבקשה.

שמי אלן גרין. אנחנו עובדים בשטח במומבאי בעיקר. יש לנו משרד שהוא פתוח לכולם וכל אחד שפונה אליו, אנחנו בשמחה עוזרים בעלייתם ארצה. כל מרכזי הקליטה, בזמן האחרון יש כמה סטודנטים שהגיעו לאולפן עציון ונקלטים בהצלחה.

נכון, אין לנו פעילות יזומה שאנחנו עושים שם בשטח אבל כל אלה שפונים אלינו, בשמחה אנחנו מנסים לעשות את זה מה שיותר קל להתמודדות עם הביורוקרטיה. כל האימות של המסמכים וכל הדברים האלו שזה פעילות חדשה, אנחנו מנסים להתגבר על זה.

תודה.

תן לי ספר אחד שמשרד החינוך מימן על יהדות הודו. אבנר ואני פנינו לכל האוניברסיטאות שיהיה קורס. קיבלנו תשובות מבר אילן, לא יהיה פה לימודים בנושא הודו. אוניברסיטת תל אביב הבטיחה לנו שיחזרו אלינו. אנחנו מחכים כבר ארבע שנים כדי לקבל תשובה ממנה על הנושא של לימודי יהדות הודו. בית התפוצות, שם יש תערוכה של בתי כנסת מכל העולם. אחד מהודו, אבל זה גם כן - - -. יש מודלים מוכנים בהודו. היה לי אישור להביא אותם לארץ. לא מוכנים לדבר על זה.

אין בבית התפוצות?

יש בית כנסת אחד.

גם כן זה של יהודי - - -. בהודו יש בתי כנסת יפהפיים.

יש כאן במוזיאון ישראל אחד.

בסדר גמור. אני חושב שמשרד התרבות וגם מוזיאון התפוצות, אנחנו צריכים לפנות אליהם בנושא הזה.

אני רוצה לסיים עם נציג הסוכנות. האם מי שרוצה לעלות ומגיע למשרד שלכם, יש את העניין עיכוב וביורוקרטיה או זה הולך חלק?

אנחנו מנסים להתמודד איתו. אפילו בזמן האחרון יש דרישה ממשרד הפנים לאימות של מסמכים. לא פשוט. בדרך כלל הם נותנים אישורים מיוחדים על תעודות לידה ודברים כאלו. הוא אתגר אבל מנסים להתמודד איתו. היום דווקא יש שלושה עולים שמגיעים, שניים משפחה למרכז קליטה באשדוד ובת באולפן קיבוץ ביגור.

הבנתי. הנושא של בני מנשה, אתם לא מטפלים.

לא.

הבנתי.

אני אורן צור, לא פעיל בשום עמותה, בן העדה. גדלתי פה, למדתי פה.

דיברו פה על מורשת, דיברו פה על נושא של מלגות ותלמידים, אז יש פעילות לעדה של ימי ספורט, ערבים מסוימים, אבל כל הדברים האלה הם על החשבון הפרטי של האנשים. אין שום מימון. יש פה הרבה רשויות שיש בהן הרבה מרכזי קהילה הודיים, שלא נמצאות פה.

עוד דבר מאוד חשוב. תודה להורים שלנו שהביאו אותנו לארץ ישראל, אבל באמת שכחנו אותם. יש הרבה קשישים בעדה שאין להם מרכזים, אין להם מקום להיות.

אני עובד כקצין הדרכה במכבי אש, אז אני רואה שבהרבה מקומות אצלנו יש בני עדה עם אפליה מתקנת. כשההורים שלהם הגיעו לפה לא היה את הנושא הזה. בנו פה את המדינה והשקיעו ולא היה את כל הנושא הזה, הכול היה בבניה. אנשים, כדי להיכנס למקום עבודה, במקומות מסוימים, אני רואה את זה במגזר הרוסי או במגזר האתיופי. אתה רואה אותם ששומרים מקום פה, שומרים מקום שם לבן העדה, ואתה לא רואה את זה אצלנו במשרדי ממשלה, אתה רואה את זה ממש במאמץ עצמי כמו שדיברו פה על כתיבת ספרים והכול, במאמץ עצמי וכדומה, אז אני חושב שבאמת אם יתחילו פה מהלך של להתייחס לקהילה ההודית, צריכה לקום באמת ועדה שמרכזת את כל הנושא של הקהילה בכל הארץ, אני מדבר מירוחם שבדרום, שזה מרכז הכי דרומי של תושבים ועד קריית שמונה שבצפון. צריך לעבור נציג נציג, חבר'ה, מה אתם צריכים בקהילה, מה יש לכם, קשישים, צעירים.

הקהילה עצמה צריכה לעשות את זה.

גם אם משרד הקליטה נכנס לעובי הקורה, אז זאת אומרת יש פה איזה עניין, זה דרך הרשויות. אין פה נציג של ירוחם, אין פה נציג של באר יעקב, שזה מרכז גדול, אין פה נציג של לוד, אז זאת אומרת שצריך להיכנס לעובי הקורה כמו שצריך, להתחיל לטפל בנושא הזה.

תודה.

זה תלוי בכל רשות ורשות.

אני לא ראיתי בהזמנה. אין לוד ואין ירוחם ואין אופקים.

ואם הם מגישים את התוכניות כמו שצריך למשרד הקליטה, מקבלים.

אני אגיד לך. כמו שאמרתי בהתחלה, כשנכנסתי לפה ניסיתי באמת לתת ביטוי לכל הקהילות. אולי לא הגעתי לכולן אבל לפחות כמו שאמרת עכשיו, אני ראיתי בעיות דומות מרקע דומה גם אצל יוצאי אתיופיה, גם יוצאי הודו, גם תימן וקווקז, אז אמרנו להשוות את התנאים במובן של הזכויות מטעם משרד הקליטה. הגדלנו את השנים. עליות אחרות זה עשר שנים, אז הגדלנו ל-15 שנים. שרי הקליטה שהיו בקדנציה הזו גם בהתחלה וגם אחר כך הסכימו לדבר הזה.

היום עולה יוצא הודו שרוצה ללמוד בהשכלה הגבוהה, יש לו זכות לקבל, או קווקזי או תימני. 15 שנה הוא יכול לדרוש סיוע בהשכלה גבוהה. מה שאתה אמרת, אם זה מועדונים לקשישים, אם זה תוכניות, זה תלוי בכם גם. אתם צריכים ברשויות המקומיות לדרוש, במשרד הקליטה לדרוש. צריך ללחוץ כי הם לא ילכו לחפש אתכם. תמיד משרדי הממשלה הם כיבוי שריפות. מי שבוכה, נותנים לו תשומת לב. מי ששותק, אז סימן שהכול בסדר, אז לכן מאוד חשוב שאנחנו הנציגים, לא משנה באיזה רמה, צריך לראות מה טוב לקהילה שלי, מה חסר, אז אני הולך ואני דורש. לבקש, לדרוש זה זכות. אתה לא מבקש נדבה. אתה אזרח. זו זכותך לקבל גם להורים שלנו, גם לילדים שלנו, לכן זה מה שצריך להיות.

אנחנו נפנה גם למשרד התרבות בעניין האומנים, בעניין הסופרים. לא קיבלנו. בעניין ההשכלה הגבוהה. לא קיבלתי כל כך. תיכף נשמע את משרד הקליטה, אבל מטעם מל"ג וות"ת צריך גם לדרוש שם. יש תוכניות ליוצאי אתיופיה, יש תוכניות לדרוזים, לחרדים, לבדואים, אז זה צריך לכלול את כל העדות בתוך העניין.

אני אעביר את זה הלאה.

אוקי, אז זה מאוד חשוב. אנחנו נשמע עכשיו את משרד הקליטה. האם היום מי שעד 15 שנה מיהדות הודו מקבל את הזכויות בהשכלה הגבוהה, במלגות לסטודנטים וגם תחומים אחרים?

דבר שני, מה משרד הקליטה עושה על מנת לעודד גם יחד עם הסוכנות עלייה מהודו?

שמי מיכל ואני עובדת במשרד העלייה והקליטה בחטיבה שנקראת רשויות, ארגונים וקהילה. אנחנו תומכים ב-100 רשויות מקומיות. בשנת 2018 תמכנו בכ-60 מיליון שקל לכלל הרשויות. לכלל העולים משנת 1989 ועולי הודו הם בתוכם, זאת אומרת, אנחנו תומכים ברשות שהרשות מכינה תוכניות לכלל העולים ברשות שמתגוררים בתחומיה. ביניהם יכולים גם להצטרף עולי הודו וכל עולה אחר.

התוכניות שלנו נבנות על ידי הרשות המקומית כמובן עם קריטריונים שלנו, בהנחיה שלנו, של המשרד. יש לנו תוכניות בשוטף כמו שאתה ציינת, אורן, שאמרת על ימי ספורט וימים כאלה שעושים לקהילה כזו או אחרת. זה שיתוף פעולה שלכם עם המשרד. כמו שכבוד היושב-ראש אמר, צריך לבקש. איפה שיש אוכלוסייה שרוצה לפעול בנושא מסוים, צריך לבוא ולדרוש.

בנוסף, יש לנו גם מבחן תמיכה שמיועד לבני מנשה, לעולים שהגיעו מהודו, מצפון-מזרח. אנחנו תומכים בכ-1.25 מיליון שקל. תמכנו ב-2018, אותו דבר יהיה גם ב-2019. יש בני מנשה בכעשר רשויות מקומיות שיש בהן מעל 100 עולים, שם אנחנו תומכים. התמיכה שלנו מיועדת לפעילויות חברתיות וגם לפרויקטור שמלווה את העולים ביום-יום שלהם, מרגע שהם מגיעים לרשות, ולכל מטרה. יש לנו שיתוף פעולה עם יואל חדד מעיריית טבריה. יש שם כמו שהוא אמר, 260, למרות שאצלנו פה רשום 150. רואים איך העולים מתקדמים, איך הם נחשפים, איך הם מביאים אותם לשילוב בחברה הישראלית.

לגבי הגיור שלהם, אני רוצה להתייחס למה שאמרת לגבי המספרים עם הלמ"ס. נכון, עולי הודו שמגיעים לארץ הם נרשמים אצלנו במשרד הקליטה רק אחרי שהם עברו את התהליך של הגיור. הם מגיעים למרחב שלנו, מרחב זה לשכה, ושם הם נספרים, הם מקבלים תעודת עולה. זה רק אחרי שהם משנים כתובת וזה הכול מסונכרן עם משרד הפנים. הנתונים שלנו על בני מנשה זה רק על עולים שהגיעו וסיימו את כל ההליך של הגיור. את התהליך של תעודת עולה הם מקבלים אצלנו במרחבים, במשרד שלנו.

לגבי זכאות של מינהל הסטודנטים, אז כמו שאמרת כבוד היושב-ראש, יש לנו 15 שנה בארץ, הסיוע במינהל הסטודנטים.

הם מקבלים.

הם מקבלים.

נגיד למשל העולים שהגיעו מבני מנשה, אחרי שסיימו את התהליך הם עוברים לאחריות למשרד הקליטה, אז הם מקבלים את כל הזכויות לאחר שעוברים למשרד הקליטה. כמה זמן הם נשארים בארץ עד שהם עוברים לאחריות של משרד הקליטה?

שלושה חודשים. הם נמצאים בקבוצות. הם לומדים יהדות, הם עוברים את כל התהליך שצריך לעבור ואז הם מגיעים אלינו.

אחר כך עולים כמו כל העולים.

כן.

הבנתי.

אבל המספרים האלה לא עוברים ללמ"ס.

אני לא יודעת בדיוק איך זה עובר ללמ"ס, אבל משרד הפנים אמור להיות מסונכרן עם הלמ"ס.

אמור. חבר'ה, זה לא עובר. בדוק. המספרים לא מעודכנים.

הלמ"ס עובד בדרך כלל לאחור שנתיים.

שנה אחורה.

תלוי במה.

אבל עדיין המספרים שם גם חמש שנים אחורה לא מעודכנים.

אוקי. יצחק הילדסהימר.

כבוד היושב-ראש, קודם כל הערה לשונית. אני לא מהודו ולא בני מנשה. חוץ מזה אני גם לא מהגר, אני יליד הארץ, יליד ירושלים. נולדתי עשר דקות מפה.

הערה לשונית. כשהייתה העלייה הגדולה מברית המועצות, מרוסיה, התלוננו העולים שברוסיה קראו להם יהודים ופה קראו להם רוסים, כאילו כינוי גנאי. במידה מסוימת אותו דבר נוגע ליוצאי אתיופיה. באתיופיה קראו להם פלאשים, שזה כינוי גנאי, ופה אנחנו קוראים להם אתיופים. לא אומרים יהודים אתיופים, ואני תמיד בכל מיני דיונים שהייתי בהם אמרתי שצריך להדגיש, יהודים אתיופים ולא אתיופים. אותו דבר אני חושב לגבי עולי קוצ'ין. לא אנחנו ולא הם צריכים להתבטא, אנחנו קוצ'ינים. אנחנו יהודים קוצ'ינים. זה חל גם לגביהם וגם לגבינו.

בשבוע האחרון היה ויכוח בין עולים מברית המועצות שחגגו את החג הרוסי נובי גוד.

היום בלילה זה נובי גוד.

והם אמרו שנובי גוד זה כמו שליהודי מרוקו יש מימונה וליהודי אתיופיה יש חג הסיגד, אותו דבר נובי גוד, וזה לא נכון כי נובי גוד הוא חג רוסי, לאו דווקא יהודי. אני רוצה לשאול האם למשל, אני לא מתייחס דווקא ליהודי קוצ'ין. האם כשמדברים על מסורת או מורשת קוצ'ין מתכוונים רק למסורת או מורשת יהודי קוצ'ין או גם לדברים שהם כלליים קוצ'יניים?

רק קוצ'ין. כשאומרים יהודי קוצ'ין זה רק קוצ'ין. כשאומרים יהודי בני ישראל, זה בני ישראל. זה קהילות שונות.

זה כולל את היהודים או כלל האוכלוסייה?

יהודית.

זה פחות או יותר ההבדל בין יהודי והודי.

אני רוצה לשאול שתי שאלות. לא שמענו שום דבר לגבי הנושא של נישואי תערובת בהודו, האם יש? כמה, איזה אחוז? אני הבנתי שאין כי צריך לבדוק את היהדות.

לא יודעים כמה, אבל יש.

כבר מזמן לא צריך לבדוק את היהדות.

דבר שני, האם יש בכלל אנטישמיות?

לא.

המדינה היחידה בעולם שלא היה אנטישמיות אי-פעם בהיסטוריה.

ומה עם נישואי תערובת?

הודו לה' כי טוב.

טוב, אנחנו לא משרד רבנות. זה אנחנו ניתן לרבנות לבדוק. אתה סיימת או לא?

סיימתי.

תודה רבה לך. אנחנו נסכם את הדיון.

קודם כול אני מאוד מודה לכולם, גם לנציגי יהדות הודו. אני לא נכנס לקוצ'ינים, בני ישראל וכל זה, אני אומר יהדות הודו, וכמובן למשרדי הממשלה, לסוכנות, לארגונים אחרים.

תראו, אני קיימתי את הדיון הזה למרות שחבריי מתרוצצים בכל הארץ לפריימריס, כי שבוע שעבר פתאום התקבלה החלטה של פיזור הכנסת. כבר אנחנו התכוונו לקיים. לא רציתי לדחות אותה, אז אנחנו מקיימים היום, מחר, ביום רביעי. לפחות השבוע נסיים את מה שעל השולחן, ולכן זה מאוד חשוב לי לקיים את הדיון הזה כמו שקיימנו שבוע שעבר על קווקזים. זה חשוב מאוד שאנחנו כקהילה, כחברה, כמשפחה, אנחנו פה חברה אחת במדינתנו. יחד עם זאת אנחנו רב-תרבותיים ולכן צריך לתת ביטוי לכל התרבויות, והחוזק מהתרבויות שלנו שאנחנו מכבדים את הזכות, את התרבויות. זה מה שמחזק אותנו כחברה, מלכד אותנו כחברה גם, לכן זה חשוב מאוד.

ועדת העלייה והקליטה קוראת למשרד החינוך בנושא של אפשרות של פנייה ליד בן-צבי כמו שציינת קודם, לבקש. אנחנו פונים גם לארגונים לבקש תמיכות כמו קהילות אחרות, כמו קהילות ממדינות ערב. זה חשוב מאוד גם יהדות הודו.

הדבר השני, כמו שאמרת לנו, אנחנו פונים לכל משרדי הממשלה להרחיב את הנושא של תיעוד והנצחה של קהילות יהודיות בהודו כמו קהילות אחרות, בעיקר במדינות ערב.

דבר שלישי, הרחבת דוח ביטון ולכלול את המורשת ואת התרבות של קהילות יהודיות. אני בכוונה אומר קהילות יהודיות בהודו כי שמענו את הקהילות השונות שם. לכלול אותן ולהכניס את זה בתכני הלימודים בבתי הספר.

בעניין המוזיאון אני לא נכנס לוויכוחים של קוצ'ין וזה. אני קורא לכולם, חשוב מאוד שיהיה מוזיאון. חשוב מאוד שהמדינה תיקח את העניין. זה לא עסק פרטי, זה מורשת של קהילה, לכן המדינה חייבת. זו גם זכות. אין מדינה בעולם כמו מדינת ישראל שהחברה בעצמה היא מוזיאון ומורכבת מכל הקהילות, מתרבויות שונות, ושאנחנו שומרים את זה ומראים לתיירים, לכל מי שבא לבקר את מדינת ישראל. לא רק על הספרים, על הדיבורים נגיד שאנחנו חברה רב-תרבותית.

אנחנו צריכים להראות בשטח, זה המסורת, ההיסטוריה של יהדות הודו, זה יהדות אתיופיה, יהדות תימן, יהדות רוסיה. זה מאוד מחזק את מדינת ישראל ולכן אני קורא לכל משרדי הממשלה לקחת את זה כזכות, וגם לרשויות המקומיות.

כל הכבוד באמת לרשות מקומית רמלה ולראש העיר ולצוות שבאמת החליטו להקים את המוזיאון בעיר רמלה. כך גם רשויות מקומיות, הם צריכים לקחת את הדוגמא ולקחת את המודל לחיקוי של היוזמה של רמלה.

אני מודה לכולם שוב. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20.