פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



5
ועדת החוץ והביטחון
09/06/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 15
מישיבת ועדת החוץ והביטחון הזמנית
יום רביעי, כ"ט בסיון התשפ"א (09 ביוני 2021), שעה 9:00

ישיבה בהשתתפות שר החוץ

חברי הוועדה: אורנה ברביבאי – היו"ר
אלי אבידר
ישראל אייכלר
רם בן ברק
אבי דיכטר
אורית מלכה סטרוק
יעל רון בן משה
נירה שפק

שר החוץ גבי אשכנזי
אלון אושפיז - מנכ"ל משרד החוץ

חיים רגב - ראש מטה שר החוץ

גיא ענבר - דובר שר החוץ

רחלי סונגו - יועצת בכירה לשר החוץ

רעות שפיר בן נפתלי - יועצת מנכ"ל משרד החוץ

אלינה ולדימירסקי - מנהלת בדיגיטל, משרד החוץ

מירי פרנקל-שור

שמואל לטקו

אסף דורון

שגיא חן

יוני בן הרוש

רמי בן שמעון


ישיבה בהשתתפות שר החוץ

בוקר טוב חברים. במסגרת ועדת חוץ וביטחון יתקיים היום דיון סגור בנושא משרד החוץ. כאמור, ועדת חוץ וביטחון זה גם חוץ ובעיקר, מתוך התפיסה שחוץ וביטחון, שניהם ביחד, מחברים וקושרים את עניין הביטחון הלאומי כמקשה אחת.

אנשי שמחה מאוד לארח כאן היום את שר החוץ במסגרת דיווח שנעשה לוועדה על התהליכים, על המגמות והאופן שבו שר החוץ היוצא רואה את האתגרים וההתמודדות בשנה האחרונה וכפי שהוא משאיר כאן לממשלת ישראל, בוודאי למי שיהיה שרה חוץ הבא, להתמודד עם האתגרים הבאים.

אומר רק שאין מילים כדי להגדיר את חשיבות יחסי החוץ של מדינת ישראל. אנחנו יודעים באיזה מצב אשכנזי קיבל את משרד החוץ לפני כשנה – נדמה לי שהתמנית במאי 2020. היית פה בדצמבר בפעם האחרונה, כשנתת דיווח לוועדה.

כבר אז אפשר היה לראות את החזון ששמת למשרד החוץ ואת האופן שבו אתה מגדיר את היעדים. אף אחד לא יכול היה להעלות על דעתו בהמשך את העוצמה של אתגרי משרד החוץ, בוודאי את העצימות של האנטישמיות וההתגברות שלה בעולם, את אתגר ה-ICC בכל ההקשר, היחסים עם אירופה, חילופי משטר בארצות הברית והאופן שבו צריך לבסס עבור ממש בחודש האחרון מבצע "שומר החומות" על כל אתגר ההסברה שהוא מכיל בתוכו.

במובן הזה אני יכולה רק להביע הערכה מנקודת הראות שלי לדרך שהובלת את משרד החוץ. אין ספק שהאתגרים רבים ומגוונים, אבל היכולת למקד את האתגרים בצורה כל-כך ברורה ונהירה ולייצר תוכנית עבודה שיש בה גם מדדים להצלחה היא מאוד משמעותית. רק לפני שבוע היה פה דיון על ההסברה ואין לי ספק שנדבר על זה גם בדיון הסגור, מהי תפיסת העולם, האופן שבו אתה רואה את היכולת של ישראל להתמודד עם אתגרי ההסברה.

שוב, תודה על זה שהגעת לוועדה ובהצלחה לנו.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, זו לא פעם ראשונה שלי בוועדה. זה מקום שאני אוהב לחזור אליו, הייתי פה גם לפני זה. אני מקווה שהפגישה תענה על הציפיות. הוועדה ביקשה מאיתנו, פחות או יותר, זה לדבר כמעט על כל עולם התוכן של המשרד. הכנו את זה וערכנו את זה באופן שמכסה את הנושאים.

אני מציע שאני אתן סקירה של בערך 50 דקות או כמעט שעה ואחרי זה תשאלו שאלות ותקיימו את הדיון על הנושאים שאולי לא העמקנו בהם. מכיוון שאני מכיר את הוועדה וגם חל פה עקרון הרציפות, אז בצוק העיתים אני מניח שמישהו אחר יעסוק בזה בשבוע הבא, אבל זה יהיה מונח בפני הוועדה עצמה כדיווח וכמסמך ואפשר יהיה להמשיך ממנו כי הבעיות לא מסתיימות והאתגרים קיימים.

אומר בפתיחה לפני שאכנס למצגת שבשנה החולפת עמדו בפני ישראל במובן של הזירה הבין-לאומית המון אתגרים, אבל אני חושב שנכון לומר שהיו שלושה מעצבים מרכזיים – הם לא היחידים, אבל הם הגדולים.

קודם כל, משבר הקורונה שהיה משבר עולמי. הוא הציג גם הזדמנויות, הוא הציג גם אתגרים. אבל הוא היה מעצב מרכזי גם ביחסי החוץ של המדינות, גם בזירות של הארגונים הבין-לאומיים ואני חושב שזה מעצב שנוכן להגיד עליו כמה מילים.

במובן מסוים הוא יצר גם הזדמנות.

אמרתי שאני אדבר על זה, כולל דיפלומטיית קורונה וחיסונים ודברים אחרים שהם בפירוש הזדמנות.
המעצב הנוסף, אני חושב שאף אחד לא צפה אותו לפני שנה, אבל הוא התפתח, וזה החתימה על הסכמי השלום והנורמליזציה. זה דבר שהוא שינוי פרדיגמה שהפוטנציאל הגלום בו הוא עצום וזה שינוי דרמטי שאני חושב שהוא לא מספיק מסוקר או מובן.

המעצב השלישי, אני מדבר רק על הזירה הבין-לאומית, הוא כמובן הכניסה של הממשל האמריקאי החדש.

אמרתי את שלושת המעצבים. לא התייחסתי בהכרח ליעדים ולמטרות שקבענו למשרד. קבענו עוד הרבה דברים אחרים, אני אסקור אותם תכף בצורה מסודרת. אם אתם שואלים אותי, בסביבה הזאת אנחנו פעלנו.

השתדלתי בתוך זה להביא את הנכסיות של מדינת ישראל, לנצל את ההזדמנות ובאמת להתמודד עם האתגרים. אני אעמוד על זה בהמשך.

אני יכול להגיד לכם במבט שיפוטי – אני אשתדל להוכיח את זה בסקירה – שבשנה האחרונה מעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית התחזק. אני אנסה לשכנע אתכם אחרי זה ולהראות לכם איך. אני עושה אבחנה בין ממשלות, ארגונים בין-לאומיים, לבין ציבורים או דעת קהל. זה עמד למבחן במבצע "שומרי החומות". אני אעמוד בהרחבה, כפי שביקשתם, על איך הגדרנו לעצמנו, מה הייתה הדירקטיבה ומה אנחנו מבינים שקרה, איפה אנחנו חושבים שהיו פערים ואיפה היו הישגים.

באופן כללי אני כבר אומר בפתיחה שבמהלך של המבצע ישראל זכתה לתמיכה בין-לאומית רחבה. מדינות מרכזיות בעולם הכירו בזכותנו להגן על עצמנו וגינו את חמאס. זה קנה לנו בסך הכול חופש פעולה. אני שמח לומר שבמהלך המבצע ובסופו לא התקבלה אף החלטה, למרות שהיו ניסיונות, אנטי-ישראלית, לא בזירה של מועצת הביטחון, לא בעצרת הכללית ולא באיחוד האירופי שהוא חשוב לנו.

אני אגיד אחרי זה כמה מילים על אירופה. חשבתי שצריך לשפר את היחסים אותם – אבל על זה נדבר בהמשך.

למיטב שיפוטי, משרד החוץ חזר להיות משרד רלוונטי יותר. כשעשינו סדנאות בכניסה והגדרנו את החזון ממנו גזרנו את היעדים, דיברתי על ארבעת המ"מים. מעבר להיות זרוע מדינית מתכללת, זה להיות משרד מוביל, מתכלל ומשפיע על מדיניות החוץ של ישראל. אני חושב שאנחנו שם. יכול להיות שהחלטנו לא נכון, אבל אני לא יכול להגיד שאני כשר חוץ או המשרד ואנשיו ואנשי המקצוע לא היינו שותפים בתהליכי קבלת ההחלטות, אם זה בפגישות המצומצמות עם הדרג המדיני, אם זה בקבינטים, אם זה בפורומים הבין-סוכנותיים ואחרים.

אני חושב שבמובן הזה קיבלנו את ההזדמנות, יצרנו את הנגישות של המשרד למקומות האלה, להביא את חוות הדעת שלנו ואת הערכות המצב המדיניות שלנו. אני חושב שזה חשוב מאוד לתהליך קבלת ההחלטות במדינה ואני בטוח שזה ימשיך כך.

למרות שמשבר הקורונה הציב לנו אתגרים משמעותיים, הצלחנו לקיים יחסי חוץ. למעלה מ-45 שרי חוץ ביקרו פה במהלך השנה האחרונה. ככל שמסתכלים אחורה, זה מספר שיא. בניכוי חגים זה כמעט ביקור של שר חוץ פעם בשבוע. חלק מהם אומנם ביקר יותר מפעם אחת.

אני לא מדבר על לפחות 10 נסיעות שלי לחוץ לארץ במהלך הקורונה, כולל ביקורים שלא היו כבר הרבה זמן. הייתי בקהיר בשבוע שעבר בהזמנת סאמח שוכרי, אחרי 13 שנה שלא היה שם שר חוץ. תראו, דברים שאפילו לא חומקים מהעין – אתם יודעים מתי בפעם האחרונה דרך מזכיר מדינה במשרד החוץ? מישהו יודע? לפני עשור. על השטיח של המשרד, לפני עשור. אני לא רוצה לדבר על ביקורי התמיכה.

אני חושב שקשר של המשרד עם משרדי חוץ אחרים, קשר של שר חוץ עם שרי חוץ, הוא מאוד משפיע ומעצב יחסים. העובדה שאתה מצליח ליצור יחסי עבודה תקינים – אני לא רוצה להגיד מעבר לזה – עם שרי חוץ מרכזיים ומולים בעולם, זה קשור לשיח של תמורה, כמו הייקו הגרמני או דומיניק ראב הבריטי או נניח הפורטוגזי שהוא עכשיו נשיא האיחוד האירופי או שרי חוץ באזור, בין אם זה עבד אל לטיף מחריין או עבדאללה בן זאיד מאיחוד האמירויות או האמריקאי. אני אומר לכם, השיחות האלה משפיעות ומעצבות בתקופות מבחן. זו תהיה ההמלצה שלי גם לשר החוץ הבא. הקשר הזה הוא כלי מרכזי מאוד בעיצוב המדיניות.

אני רוצה להגיד לכם שעיקר העבודה שלי ב"שומר החומות", מעבר לדיונים במשרד, הערכות מצב והשתתפות בדרג המדיני, שוחחתי עם למעלה מ-80 שרי חוץ. זו נראית לי עבודה מרכזית של שר חוץ במצב כזה.

לפעמים שאלו אותי למה לא רואים אותך בטלוויזיה. אז יכול להיות שהייתי צריך להופיע. אני אומר לכם שראיון מוצלח ב-CNN או ב-FOX או בערוץ 22 הוא לא משפיע כמו השיחות עם שרי חוץ. בסוף אני צריך לדבר עם שרת החוץ הנורבגית שסייענו להם להיכנס לעצרת הכללית, למועצת הביטחון, שלא תעבוד עם הסיני על ניסוח של החלטה נגדנו – זה לא יקרה דרך ראיון. או לדבר עם שרי חוץ באירופה שהחלטה של שר החוץ של האיחוד האירופאי נגד ישראל לא תעבור כי צריך שם קונצנזוס וצריך לשכנע כמה מדינות.

אני רוצה לומר לכם שהכלי הזה של קשר, שיח שוטף וקבוע ברמה של שרי חוץ הוא דבר מאוד חשוב, מעבר לשיח של המשרד.

לבסוף, אני רוצה להגיד שמשרד החוץ בשנה אחרונה עבר שינוי לא פשוט, הן בהיבטי המשאבים – כשהתחלתי את התפקיד, חשוב להגיד את זה לוועדה, התקציב היה 1.2 והוא עבר קיצוץ. שום משרד לא עבר, לא פלט ולא כלום, הוא ירד בבת אחת מ-1.6 ל-1.2 בשנה אחת. זה קיצוץ שלא עבר על שום משרד. זה דבר שהיה צריך לתחקר למה זה קרה. אני אומר את זה במבט צופה פני עתיד – זה שיתק את המשרד.

אני שמח שמיד אחרי כניסתי לתפקיד הגעתי להסכמה עם שר האוצר והוספנו 500 מיליון שקל בחודש. אנחנו על 1.7. היו מצבים ששגרירים ביקשו מקהילות יהודיות כסף כדי לעשות אירוע. זה המצב שהיינו בו. אתם יודעים מה זה תקציב קשוח.

אני אומר את זה כי בלי תקציב פעילות זה לא עובד. אחד מהכלים הכי אפקטיביים של המשרד זה זרוע סיוע החוץ שלנו, מה שידוע בתור מש"ב. אני אציג לכם אחרי זה נתונים. הדבר הזה הוא כלי מרכזי מאוד. כל משרד חוץ בעולם יש לו תוכנית סיוע. היא בערך 10% מהתקציב שלו, אם בודקים.

עם תקציב לא גדול אנחנו יכולים לשנות המון דברים ולהפך. אז שינינו את התקציב, שינינו את תרבות העבודה, אנחנו הרבה יותר בין-סוכנותיים. בדיונים במשרד באים משרדים אחרים כי אנחנו מתכללים את העבודה לא במקומם. אני מדגיש: אחרי הדיפלומטיה המדינית, הדיפלומטיה הכלכלית – אני לא במקום משרד הכלכלה – יש נספחים או שליחים של הכלכלה, הם יושבים במשרדים אצלנו, אבל הדיפלומט הישראלי צריך לקדם את זה. אנחנו עושים איתם דיונים – אני אציג לכם את הנתונים אחרי זה.

אנחנו יותר מסודרים בתהליכי עבודה, תכנון, הערכות מצב, תוכנית עבודה שנתית נגזרת מרב-שנתית. אני חושב שבמובן הזה המשרד עובד יותר שיטתית, הייתי אומר, בצורה נכונה, כולל במבצע "שומר החומות". לא סתם חדר מצב אלא המשרד כולו במין שעון פעילות. אנחנו לא נלחמים, אבל מפעילים שעון פעילות עם הערכות מצב מדיניות וכל מה שקשור לזה. אלה דברים חשובים.

על כל הדברים האלה אני אדבר בהרחבה. רק רציתי להציג אותם בפתיחה. מיד נעבור למצגת, ברשותכם, אם אפשר.

שנייה. עכשיו סוגרים את הדיון ועוברים לנושא - - -

לסיום. מאוד אהבתי את העבודה במשרד. לא הסתרתי את זה. אני חושב שיש אנשים יוצאים מן הכלל במשרד החוץ. שום דבר ממה שקרה לא יכול לקרות בלי האנשים המקצועיים האלה. אני חושב שיש שם איכות בלתי רגילה. הייתי עושה דיון – למשל, עשיתי דיון על איך נערכים לממשל החדש, אתה מסכל על החדר, יש שם בערך 300 שנות עבודה של אנשים שעבדו עם הקונגרס, עם הגבעה, עם הדמוקרטים, עם הרפובליקאים. אין תחליף להיכרות הזאת. אין תחליף לפריסה העולמית של המשרד. אין שום משרד בעולם עם רציפות כזאת, עם נוכחות כזאת.

אלה פשוט אנשים מצוינים. נעשה להם קצת עוול לפני שנכנסתי ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות להם, גם בפני הוועדה. אני חושב שכל מי שיגיע לשם ייווכח באיכות הזאת. ראיתי בזה זכות להיות איתם ואני באמת מוצא לנכון להודות להם פה. אני עוד אודה למשרד בעצמי. תודה.

אני רוצה להגיד לך בהקשר הזה של האנשים, כולנו עוקבים לאורך שנים אחרי משרד החוץ והיכולת שלו לממש את האחריות שלו. הדבר שניכר בשנה האחרונה זה החזרת גאוות היחידה לאנשי משרד החוץ שהרגישו בשנים האחרונות שהם נדחקים ושהם לא מצליחים לממש את האחריות שלהם במובן הזה. אפשר לזקוף את זה בהחלט לך.

תודה רבה. אנחנו סוגרים את הדיון כאן וממשיכים בדיון סגור. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 09:20.