פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
18/12/2018


מושב חמישי


פרוטוקול מס' 917
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י' בטבת התשע"ט (18 בדצמבר 2018), שעה 12:36

במסגרת ציון יום הנגב בכנסת: ישיבת מעקב בנושא מצב שירותי הרווחה בנגב ובכפרים הבלתי מוכרים

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר
ג'מעה אזברגה – מ"מ היו"ר

טלב אבו עראר
ינון אזולאי
מסעוד גנאים
חנין זועבי
ג'מאל זחאלקה
אחמד טיבי
חיים ילין

מרים בן עטר - משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נתנאל אשרי - רפרנט בטל"א רווחה ועליה באג"ת, משרד האוצר

יריב מן - משרד החקלאות

יונתן בר און - מרכז בכיר, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

פאיז אבו צהבאן - ראש עיריית רהט

עבד אל חמיד אבו רביע - מנהל שירותי רווחה, מועצה אזורית אל קסום, מרכז השלטון המקומי

יעקב אבובלאל - מ.מ. מנהל אגף הרווחה מ.א. נווה מדבר, מרכז השלטון המקומי

אברהים אל הוואשלה - ראש מועצה אזורית נווה מדבר

נאסר אבו סרחאן - מנהל מחלקת רווחה, כסייפה

סלימאן אל עמור - ארגון אג'יק

רוית דינמז-יחזקאל - מנהלת קשרי ממשל ויח"צ, לקט ישראל

אשר רוכברגר - חבר ועד מנהל, ראש תחום מחקר, עמותת נכה לא חצי בן אדם

מגיד אלעטאונה



עטיה אלעסי

ענת כהן שמואל

עופרה ארגס – חבר תרגומים

ישיבת מעקב בנושא מצב שירותי הרווחה בנגב ובכפרים הבלתי מוכרים

שלום לכולם, בתחילת דבריי אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת טלב אבו עראר על היוזמה של היום הזה ולברך את אלי אלאלוף יו"ר הוועדה שנתן לי הזדמנות לנהל את הישיבה הזאת. זאת ישיבת מעקב על מצב שירותי הרווחה בכפרים הבלתי מוכרים ונושא הרווחה בפריפריה ובכפרים הבלתי מוכרים במיוחד בנגב. אני רוצה לברך את כל באי הדיון שבאו, גם בעלי מקצוע וגם ראש העיר פאיז אבו צהבאן, וגם ראשי מועצות וחברים שעובדים במקצוע הזה.

ממשלת ישראל לא התמודדה בצורה יסודית על סוגיות הכפרים הבלתי מוכרים, הזניחה אותם במשך עשרות שנים. כיום חיים בנגב 250,000 ערבים בדואים מתוכם 80,000 עדיין חיים במה שנקרא כפרים בלתי מוכרים, הפזורה.

המדינה הורסת בתים בישובים אלה בגין מה שמכונה בניה בלתי חוקית. בשנה האחרונה נהרסו יותר מ-2,000 בתים והאבסורד שהאנשים האלה נדרשים לסעד ולעזרה, פונים למשרדי הרווחה, האוכלוסיה הבדואית בכפרים הבלתי מוכרים מקופחת, עתירת הצרכים וניצבת בפני מעבר רווי סיכונים ושינויים.

התפיסה לפיה שירותים חברתיים יינתנו לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים תוך כדי מעבר לישובי הקבע ולאחר הסדרת הקרקע התפוגגה לצערי. זאת אומרת שכאילו מתנים את מתן השירות עד למעבר של האנשים.

פסיקתה של המערכת המשפטית ופעולות עצמאיות של משרדי ממשלה הולידו מערכת מסורבלת של שירותים חלקיים באמצעים מאולתרים ללא תיאום. פסיקה של בג"צ לפיה אין להתנות שירותים במעמד הקרקע והחשש מהידרדרות המצב דחפו את ממשלת ישראל בעבר הלא רחוק לפעולה. במסגרת זו נעשו מהלכים של יצירת מועצות אזוריות שישמשו פלטפורמה לפתרונות סוגיות קרקע והכרה בישובים.

כמו כן ישמשו כספקי שירותים לאוכלוסייה בדומה לאופי שניתנים השירותים במסגרת מוניציפלית בכלל האוכלוסייה בישראל. המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום מעניקות שירותי רווחה וחינוך ליותר מ-50,000 תושבים הגרים בסמוך למועצות והם לא גרים בתחומי המועצות. שירותי הרווחה הניתנים לתושבי הכפרים הם מינימליים, השירותים הקהילתיים מתמקדים בילדים ונוער. בכפרים אלה לא קיימים כלל שירותים קהילתיים לקשישים למשל כגון מועדוני יום ומרכזי יום, לא קיימים כלל שירותי קהילה לבעלי מוגבלויות בוגרים כגון מפגרים, אוטיסטים, עיוורים, חרשים ונכים, טיפול באלימות, בהתמכרויות, בדומה לרשויות המקומיות.

חשוב לציין ששירותי הרווחה הניתנים בכפרים הבלתי מוכרים ובשל היעדר הייצוג הפוליטי ברשויות לוקה בחסר. עם כל הצער שבעניין, ראשי מועצות וחבריהם עושים את המאמצים הרבים להטות את כל השירותים לכיוון הישובים הקיימים שלהם. רוב המשאבים הולכים לשם לצערי.

נקודה נוספת ראויה לדיון, שירותי החירום בכפרים אלה שכמעט אינם קיימים. נמצאים פה אנשי עמותת - - - למשל, שמקדמים פרויקט של חוסן קהילתי וצוות חירום ואני מברך על זה, אבל זה עדיין לא מספיק ולא עונה על הדרישות לשירותים כפי שצריך.

כמה נקודות שארצה שניתן עליהם את הדעת הן זמינות, נגישות מרחבית של השירותים, נגישות והתאמה תרבותית שזה דבר שלא קיים לחלוטין, לא יכולים לתת את השירות כמו שצריך בגלל היעדר התאמה תרבותית.

אני מצטער על ההקדמה הארוכה, אבל נפתח את הדיון, אדוני היושב ראש אתה רוצה להגיד משהו?

לא. תן ליוזם.

חברי חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה.

אני מברך את כל המשתתפים. מכובדי יו"ר הוועדה הזמני, מכובדי היו"ר הקבוע, שכל הנושאים שאנחנו מציגים כאן בוועדה הזו זוכים להבנה, לכבוד, למעקב מצידו של היושב ראש אלי אלאלוף, שהוא באמת עוזר בהרבה דברים והרבה נושאים, מקדם דברים שאנחנו מבקשים, אני מאחל לו באמת הצלחה בכל מקום שתהיה.

מכובדים, האמת שירותי הרווחה, יושב מולי אדם שהוא עובד סוציאלי ומלפני אולי 20, 30 שנה. הוא יציג לנו כמה דברים כאן בשירותי הרווחה. אבל מה עוד שבישובים הבלתי מוכרים. אני בכל ועדה אמרתי את זה, ואולי מקבלי ההחלטות כאן או לפחות אנשים שיש להם מצפון יבינו את מה שאני אומר.

אני לא אשם שאני בדואי, שאני ערבי. אני גם לא אשם שאני גר בישוב בלתי מוכר. כל אדם אשר הוא, לא משנה איפה שהוא גר, הוא זכאי לשירותי חינוך רווחה ובריאות. תסכים איתי אלי אלאלוף? נכון חיים?

חד משמעית.

מה אשמתו של הזקן הזה בן 80 שמתגורר בישוב בלתי מוכר, במקום להנגיש אליו את שירותי הרווחה, הזקן הזה המסכן, צריך ללכת ברגל אולי כמה קילומטרים עד שיגיע לכביש, יעלה על אוטובוס ויגיע ללשכת הרווחה, בישוב הסמוך או בבאר שבע או בערד.

כמה שפנינו למשרד הרווחה, ואנחנו עוסקים בכל התחומים לכל תושבי הנגב, לא רק ביום הנגב, גם בימים אחרים. פנינו שוב ושוב כדי להנגיש את השירותים האלה שייפתחו שם תחנות בכל ישוב וישוב, עד שנגיע לפתרון הבעיה הכללית. לכן ניקח דוגמה רק אחרי הריסת הבתים, הרי המדינה הורסת בתים בלי רחמנות ובלי גבול, כל יום. מדברים עם התושבים הבדואים לא בשפת דיבור, לא, מדברים איתם בדחפורים. זו שפת הדיבור המוכרת על ידי המדינה לתושבים הבדואים. בדחפורים ובטרקטורים. הילדים שלנו ככה רואים את המראות האלה כל יום, בא דחפור, הורס את הבית ושלום. למרות שהחוק הישראלי מחייב בית חליפי לכל מי שנהרס ביתו. על פי חוק. מדינת ישראל לא עושה חשבון לאף אחד, גם לא לחוקים בינלאומיים וגם לא לחוקים שהיא בעצמה מחוקקת.

מה תגיד על ילדים שמגיעים למצבים נפשיים קשים מאוד שהבית שלהם נהרס והמדינה מפקירה אותם ללא קורת גג, יושבים ליד האמא שלהם וליד האבא שלהם ליד הבית ובוכים. איפה כאן העובדים הסוציאליים? איפה כאן אנשי הרווחה? איפה משרד הרווחה?

ואז למקרים כאלה אנחנו מבקשים וחייבים להנגיש להם את השירותים. אני לא רוצה להאריך בדבריי, יש אחרים שידברו ויש בעלי מקצוע שידברו וחשוב מכל שנשמע את עמדת משרד העבודה והרווחה למה שעלה כאן. תודה רבה.

ד"ר עבד אל חמיד. מי עוד רוצה לדבר?

יש הרבה חומר מנציגת משרד הרווחה. הגברת בן עטר.

אני מבקש לדבר. אני מתחבר למה שהוא אמר. אני לא שקט ששר הרווחה לא נמצא פה.

מי אתה? אתה יכול להגיד לנו מי אתה?

אני מנהל שירותי רווחה באל קסום, אחראיים על שבעה ישובים מוכרים והרבה לא מוכרים. אני מתוך כאב, אני מאוד מתחבר למה שאמר חבר הכנסת טלב אבו עראר. קודם כל אני לא שקט מזה שלא ראיתי את שר הרווחה פה ולא משנה מה הסיבות, לא משנה.

או המנכ"ל לפחות.

אבל אני חייב לדבר מתוך כאב ואני מאוד מלתחבר ואני מציף פה בעיה מאוד קשה, מעבר לשירותי רווחה ופסיכולוגיה, אני שואל, ילד בכיתה א' שבשעה 6:00 בבוקר רואה את הדחפורים הורסים את הבית והוא שם את התיק על הגב שלו והולך ליום שלם בלימודים. איזו מן הרגשה, מה עוד שטראומה, עוברת על ילד כזה? והאם מישהו שם בתכניות העבודה שלו לפגוש את הילד הזה והאם מי שבא ורואה אותו שזה מלווה אותו ומבחינתו זה משטרת ישראל שבאה, זה כוחות שבאו, אבא לא יכול להסביר לילד שלו למה נהרס הבית ולא ניכנס לזה, וגם הוא הולך עם כל החווי הזאת שמלווה אותו בעוד עשר או 15 שנים שאנחנו פוגשים אותו.

אני לא רוצה לדבר הרבה אבל אני רוצה להגיד לכם שאנחנו במצבי שירותי הרווחה, דיברו קודם על מרכזי קשישים, יש לי מועדוני מופת לקשיש, יש לי. אבל אין לי יכולת להקים הרבה. השירותים שלי הם הנגשה. כשאני מגיע לכפרים הבלתי מוכרים, אם מדברים על פזורת רהט ומזבלת דודאים ועד מורדות ים המלח ויש לי שני רכבים במחלקה שאני צריך להגיע למקומות כאלה, עובד סוציאלי שיוצא ביום, במקום שיעשה בשכונה ד' שבעה ביקורים הוא מקסימום יעשה שני ביקורים. זאת אומרת היכולות שלי מאוד מצומצמות. אני לפעמים מגיע למצב, אם מגיעה אלי אישה ואני בטוח שהיא עברה שבעה-שמונה מחסומים עד שתגיע אלי עד המשרד, היא בוכה, אני לא מתבייש להגיד בפורום כזה שאני בוכה איתה. למה? כי אני חסר אונים. אני אבדתי את המקצוע שלי כעובד סוציאלי, למה? כי אני צריך להתעסק עם גג מטפטף ועושה בוץ למשפחה בלילה והילדים למחרת לא הלכו לבית הספר. אני צריך לחפש ספק שייתן שבע מיטות באותו ערב וייכנס עם הרכב שלו וייתקע בבוץ בשביל להנגיש למשפחה שבע מיטות כדי להרים טיפה את המשפחה מעל הבוץ. מה עוד, אני צריך להתעסק בגג, אני צריך להתעסק באנרגיה סולרית, אגב הם רואים ברווחה כחזית ואני כחזית רווחה, על מה אני אחראי? ואיזה כוח יש לי, והנגישות שאני מנסה לעשות למשפחות כאלה, אני שואל שאלות טריוויאליות, אני איבדתי את המקצוע שלי כעובד סוציאלי באוניברסיטה, אני מתעסק בכיבוי שריפות, אני מתעסק לפעמים בדברים שאני צריך להאכיל את מי שהגיע אלי עם כל הקשיים שיש לו ולשכוח לרגע שאני צריך לסייע לו במזרון או במקרר או לעשות לו תכנית טיפול.

דיברו על מרכז אלימות, יש לי והמרכז אלימות הראשון שאני מקים במגזר הבדואי, יש לי. ואני אשתף אתכם בחוויה. כשאני בתוך הטיפול מוציא אותם לטיול, אולי יש חלקים, הוא יושב פה ושמע אישה חד הורית בת 54 ומה היא אומרת? פעם ראשונה אני רואה את הים. הים התיכון פעם ראשונה. למה? כי היא מתעסקת בכל מה שיש מסביב. חבר'ה, המצב לא פשוט, אני מדבר מתוך כאב, אני לא רוצה להאריך ואני אומר לכם גם בתפקידי אני לא יכול לשרוד הרבה, אני אומר בפומבי, אני לא יכול לשרוד הרבה, למה? כי האמצעים שיש לי הם קשים, ובמיוחד עם הכפרים הבלתי מוכרים.

תודה רבה. אנחנו ניתן גם לחברים אחרים להתייחס, לכן רציתי - - - מגיד אלעטאונה
.

אני מנהל האגף לשירותים חברתיים במועצה אזורית נווה מדבר. אפשר להגיד העובד הסוציאלי הראשון או השני מעל 40 שנה במקצוע. צהריים טובים לכולם. לפני שאגיד את דבריי אני רוצה לתקן את המושג של ישובים בלתי מוכרים. המושג הזה יש לו קונוטציה שלילית וקראתי לזה אוכלוסיית גמ"ל, גרים מחוץ לישובים. זאת אומרת הם תושבי ישראל, יש להם תעודת זהות אבל אין להם מעמד מוניציפלי ומכאן אני רוצה להכנס לעניין.

האוכלוסיה בשתי המועצות הם קרוב ל-100,000, מעל 60%, 70% הם בשתי המועצות שגרים בצורה מפוזרת בכל הנגב, ושתי הגישות הטיפוליות למשל במועצה שלי, - - - הישובים הגישה היא שונה מאשר השבטים כי בשבטים אתה לא יכול לעשות פעולות קהילתיות כי אין מבנים. לפני - - - הייתי אחראי על אבו בסמה ושם רציתי להקים לילדים בסיכון בתל ערד, הושקעו שם על ידי עמותת SOS העולמית 200,000 שקל, בית של שייח' מסוים ש- - - בשנות השישים, הוזמנתי לבית משפט, פלשתי למדינת ישראל, בסך הכל רציתי להקים מקום חסות לילדים מסכנים וכדומה, והיום המבנה שומם, עד היום. הם אפילו הלכו, הסיירת הירוקה במשרד הפנים אמרו למשרד הרווחה "- - -עליכם העובד הזה. איך תכניסו ילדים ללא ביטוח" אמרתי שכל הבדואים תחת כיפת השמיים, אין לנו ביטוח, אולי גם נולדנו לא חוקי יגידו.

לכן אני בא ואומר, שתי המועצות הם קבלן משנה של מדינת ישראל. האחריות הראשונה היא של מדינת ישראל. הם לא עושים טובה. צריכים לעשות חוזה, ורצוי אם היה כל הפזורה הבדואית תחת כותרת אחת בלבד, כי היום רהט טוענת שיש לה פזורה, ואין סוף, ואנחנו יודעים שלא ב-20 ולא ב-50 שמות יפתרו את בעיית הפזורה. הבדואים ימשיכו להיות בשבטים כי זו אדמתם וזה לגיטימי, זה חלק מה- - - אנחנו בדואים, אין מה לעשות. הנביא מוחמד היה בדואי.

מכאן אני רוצה להעלות כמה בעיות. אחת – במצב חירום לשבטים האלה בשתי המועצות האלה אין אבא ואמא. לא מיגוניות, לא מים, לא בשיטפונות ואנחנו פנינו לפיקוד העורף שלאנשים האלה בשעת חירום אין אף אחד.

יש מחקר חדש שהילדים הבדואים מגלים פוביה וחרדה בגלל החושך. אין להם נכון לעכשיו גם חשמל. פה ושם גנרטור.

בעיה נוספת, יש לי ישוב על גבול מצרים, בערך 140, 150 משפחות, אין להם תעודת זהות, ולצערי שירתו בצה"ל. בושה וחרפה. אדם שירת בצה"ל ואין לו תעודת זהות. ומי כמוכם יודע, בהיעדר תעודת זהות אין ביטוח לאומי, אין ביטוח רפואי, אין שום דבר. גם בהריסת בתים, הם לא באים לאף אחד, באים אלי לבכות. לתפיסתי זה ילד בסיכון, לבנות לו אוהל או משהו אף אחד לא מוכן לתת תקציב לזה, בגלל שהוא ישוב לא מוכר.

לכן אני בא ואומר מדינת ישראל על הגיל הגודל שרואה את הריסת הבתים ומונעים ממנו לעשות את הבית - - -. המדינה תצטער. עדות לכך, אחוז המתגייסים הולך ויורד, מדוע? בגלל המדיניות הזאת. המדיניות ה- - - והטיפשית, לא יכול לעשות את זה.

דבר נוסף, בתקופת ידידי אלי אלאלוף - - -

- - -

תן לי ברשותך. תקשיב, אל תסכים איתי. הייתה ועדת העוני, אני בן המיעוטים היחידים שהשתתפתי ארבע שנים וכתוצאה מזה זכינו במועצה שלנו לביטחון סוציאלי שזה 500 שקל לחודש. בגלל היעדר השתתפות של 45 שקל שלדעתי המדינה צריכה לשלם, זו פזורה שאין לה מעמד מוניציפלי, אני לא יכול לנצל את זה.

החברה הבדואית היום נמצאת בעיצומו של משבר חברתי תרבותי ומשבר פסיכו סוציאלי. מבחינת מודל, המעבר הזה דומה להגירה. פירוש הדבר שצריך כדי לשקם את הבדואים בשתי המועצות מעבר לתקציב השוטף של המדינה, תקציבים ייחודיים על מנת לאפשר להם.

במנהלת הנגב יש מיליונים תחת כותרת "קהילה", יעבירו לי אותם, אני משפר את מעמד האישה, הילד בסיכון - - -

הוא העביר אותם להריסה.

לכל אחד יש ג'יפ 400,000 שקל כדי להרוס. ואני - - - יש לי סובארו ישנה. לכן אני אומר גם צריך לתת לתושבים, 4 על 4 יגיע לילד, לאיש הקשיש, לחולי הנפש.

כיוון שהזכרת את אלי אלאלוף יו"ר הוועדה, אנחנו ניתן לו את רשות הדיבור. בבקשה.

תודה. למרות שאני מוכן להמשיך ולהקשיב, קודם כל אני שמח שיש לי ממלא מקום מוכשר מוצלח וחבר. בראבו טלב על היוזמה והיום הזה שאתה עושה.

אבל להצדיק מה המצב שלי, מה העמדה שלי כלפי השכנים שלי, הבדואים ליד הבית שלי כי אני גר בבאר שבע, אני 500 מטר מאוהלים, מפחונים, מדברים שאף אדם נורמלי לא היה אמור לגור ולהסתכל עליה כפי שאנחנו מסתכלים, אני מאוד מצטער על המצב, אני מזדהה בכל מילה שהחברים שלי אמרו ומה שאתה אמרת.

אבל יש לנו מדינה שהזניחה ומזניחה את המגזר הבדואי. תרשמו את זה. אני אומר את זה לא כשכן, אני אומר את זה עכשיו כיו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות, ובשלושת התחומים שהוועדה הזאת אחראית עליהם אנחנו לא עושים מספיק עבודה, אנחנו לא מביאים מספיק משאבים ואנחנו לא יודעים יותר טוב לטפל במה שאנחנו צריכים לטפל. יש ניואנסים פה ושם אבל - - -

והמצב הוא כזה ויימשך הרבה שנים מפני שכולנו צריכים לשנות את האסטרטגיה שלנו אם רוצים שינוי.

כשקיבלתי מסמך לקראת היום שיש מחסור בתקנים של עובדים סוציאליים, מה יש אם יהיו עובדים סוציאליים אבל אין להם כלים לעבוד? הם יהיו רק יותר מתוסכלים שיזהו את הבעיות שהעליתם ואין להם תשובה. אז מה, הם בייביסיטר? יש פה בעיה מאוד גדולה של חוסר תכנון אמיתי של השירותים לחברה הבדואית כפי שהיא רואה את עצמה.

אני מוצר של קולוניאליזם צרפתי במרוקו. אני אף פעם לא הסכמתי שהצרפתים ינהלו אותי. אני רציתי להיות יהודי מרוקאי גם ציוני, ואני רוצה לנהל את עצמי, אף אחד לא יגיד לי איך לאכול, מה לאכול, איך להתייחס לאמא שלי ואיך להתייחס בכלל לחברה שלי.

זה היעדר התאמה תרבותית.

זה טרמינולוגיה אשכנזית. מה זה התאמה תרבותית? התרבות שלך שונה משלי ועובדתית אני מכבד את התרבות שלך, אני מנסה רק ללמוד בלי לפגוע חס וחלילה בך, אבל אני רוצה שאתה תגדיר לעצמך מה אתה רוצה. אז אני אומר לכם בשיא הכנות, אתם חייבים ובעזרת מי שאתם רוצים, להגדיר מה התכנית שלכם לנושא של החברה, של שירותי הרווחה, שירותי הבריאות וכולי. רק באים ואומרים ככה אתם צריכים לחיות, ככה אתם צריכים לקבל. מי אמר שמרכז יום לקשיש שטוב לאופקים הוא טוב לערוער? אז אומרים לכם לפי התקן אתם ככה וככה. יש מגזר בדואי שמפוזר ב-100,000 אנשים. תארו לכם שמדינת ישראל תשאיר עיר יהודית של 100,000 אנשים ללא טיפול בריאות וללא טיפול רווחה.

לכן צריך היום, אם אני יכול לסכם בנקודה אחת, צריך שהבדואים בעצמם לפי ההגדרות שלהם יגדירו מה הצרכים שלהם בסדר עדיפות, בתקצוב, כדי להשיג מה שמגיע לכם. זה מה שלי יש להגיד.

דבר שני, עבד אלחמיד, אני רוצה להגיד לך משהו, תמצא טרמינולוגיה שתאפשר לשתף אחרים. אני לא יכול להקים מרכז לקשיש. אתה? המדינה צריכה לעזור לך להקים. זה לא עניין אישי שלך. אני שומע אותך כל הזמן לוקח את האחריות האבסולוטית על הנושא. לא. מי אתה שיכול לעשות? תשתפו בהתלבטות ובביטוי שלכם את הדרישות של החברה הבדואית, עבד אלחמיד, אני לא מקנא בך באתגרים היום יומיים שיש לך, אבל זה לא עניין אישי. אל תשתמש ב"אני אני". אנחנו זקוקים לזה, אנחנו רוצים את זה, ואז אנשים יסתכלו על החברה באחריות יותר גדולה ממה שהיום. כי היום, אני מודה, אני מתבייש כישראלי, יהודי, וכולי, אני מאוד מתבייש מהמצב של החברה הבדואית בדרום. אם היינו מדברים על זה הייתי - -- גם את זה, אבל אפשר להתמודד ואפשר להגדיר ואפשר להגיש תכניות, תכניות מביאות תקציבים. תלונות, לא תמיד.

תודה רבה לך. ניתן לחבר הכנסת חיים ילין לדבר כי הוא מדבר ואחר כך חבר כנסת – דובר. בסדר הזה.

רק שלא יגידו שיש דיקטטורה בחברה הבדואית. מכובדיי כולם, זו הישיבה השלישית שאני נמצא בה היום, התחלתי בוועדת כספים, כלכלה ועכשיו בעבודה ורווחה. אני יכול לסכם שבשלושת הוועדות היה נושא אבל כולם דיברו על הריסת בתים. זה המשותף לשלושת הוועדות.

אני רוצה להיות פרקטי, אני גם מוכן לעזור וגם בטח אלי אלאלוף מוכן לעזור, אבל בסוף אתם צריכים להוביל את זה. ראשי הרשויות צריכים להוביל מול משרד הפנים הקפאה. הקפאה והסדרה. יש בתים, אני כבר אומר לכם, בתוך הקו הכחול, שלא ניתן להסדיר. שטכנית ניבנה לא לפי החוק במקום שאי אפשר להסדיר אותו. אז לו כנראה צריך למצוא תחליף אחר במקום אחר כדי שלא יהיה הרס ושאנשים יישארו באוהל. זה אסור בחברה הישראלית שיהיה דבר כזה.

לכן הסיפור של ההסדרה, שזה קיים דרך אגב, אני אומר לכם מתוך ניסיון, זה קיים גם בקיבוצים וגם במושבים כי פעם חשבו שהמשפחה יכולה לעשות מה שהיא רוצה בתוך הקו הכחול, זה לא ככה. לא רק לכם. יש עוד קהילות שנהרסו ונהרסים בתים. לכן אני אומר לכם, אתם חייבים להגיע למצב שלהקפאה והסדרה. איפה שלא, לא. ואז הסיפור יהיה אחר לגמרי, וזה גם יעשה שכל. כי אני כל הזמן אומר, מדינת ישראל יכולה להגיד שהיא שמה מיליארדים על החברה הבדואית אבל היא לא יכולה לשים אותם כי אין הסדרה ואין תכניות בגלל שזה הזנב, זה אותו מקום שאנחנו חייבים להסדיר אבל אי אפשר להסדיר בגלל שיש קרקע פרטית ולא פרטית וקרקע מדינה, זה סיבוך לא פשוט שחייב להיות מוסדר. בלי שזה יהיה מוסדר, נשב פה עוד 20 שנה ונמשיך לדבר על אותן בעיות.

זה מביא אותנו למוסדות החינוך שזה הנושא השני. לא ייתכן כבוד היושב ראש, ואני אומר את זה למרות שזה דיון לוועדת חינוך, שילדי מדינת ישראל שכוללים גם את החברה הבדואית, אבל החברה היהודית, לא יכולה להסיע תלמידים בדרך לבנה. אסור לה, אבל לבדואים כן מותר, נתחיל משם.

כן מותר או חייבים?

לא, אין להם דרך אחרת. אין דרך אחרת. לכן האפליה הזאת. גם פה יש ממשלה ויש גם שלטון מקומי ששלטון מקומי נותן ל-70 ילדים בשביל לחסוך להכנס לאוטובוס, אז בואו, לא הכל הממשלה אשמה. בסוף אנחנו צריכים להבין איפה האחריות שלנו, איפה האחריות של הממשלה ואיפה האחריות של האזרחים.

אני מגיע למצב, כל הדבר הזה הוא גם מצב כלכלי, אבטלה, אלימות במשפחה ואנחנו שומעים את הקול של הח"כים שמייצגים אתכם כל יום בכנסת, מביא אותנו למצב אבסורדי לחלוטין שבמקום לטפל, למנוע את הבעיה, אנחנו מטפלים בבעיה אבל אין לנו מספיק כוח אדם של עובדים סוציאליים שצריכים לטפל. ופה נכנסת המשמעות של מה שנקרא טיפול קהילתי. כאחד שגדל בקיבוץ ומבין מה זה קהילה. גם אצלכם זה קהילות, גם אצלכם הטפול לא צריך להיות פרטני אלא צריך לחזק את הקהילה כך שהיא תעזור לחלשים. כי אם אנחנו נעזור לבנאדם הפרטני אנחנו לא עשינו כלום, בגופים כאלה שהם די הומוגניים וגם רוצים להמשיך לחיות בקהילה.

הפלוס בדבר הזה, ואני אומר מתוך מחקרים שהייתי שותף להם וקראתי, שכל השקעה של שקל בחברה הבדואית נשאר בחברה הבדואית. זה לא שזה שמצליח הולך להייטק בארצות הברית, אין דבר כזה. עובד סוציאלי, אחות, רופא, שלומד בתוך הקהילה נשאר בתוך הקהילה, הוא קשור ומחובר, יש לזה פלוסים מאוד גדולים וכל השקעה נשארת כהשקעה בחברה.
אם אנחנו לוקחים את שלושת הנקודות האלה ובסופו של דבר ממנפים אותם, לדעתי לפחות ברמה האסטרטגית אנחנו נוכל להתקדם. אם לא, אין לי ספק שיש אנשים שרוצים להנציח מצוקה של אג'נדה מסוימת, אני נגד הדבר הזה כי בסופו של דבר בנגב עצמו הולכים לחיות עוד חמישה מיליון אזרחים יחד, יהודים, בדואים וכולם ביחד, אין מקום אחר במדינת ישראל להושיב עד 2040 עוד חמישה מיליון איש, ואם לא נטפל באוכלוסייה הבדואית עכשיו לא יוקם, לא יהיה מצב כזה של ערים בסוציו אקונומי 8, 9, 10 ליד סוציו אקונומי 1. זה לא יקרה, לא יהיה וממשלת ישראל, לא משנה איזו ממשלה, צריכה לטפל ברמה האסטרטגית בבעיה הבדואית. תודה.

תודה רבה חיים. באמת האוכלוסיה הבדואית האחרונה שרוצה להנציח את המצב. אחרונה. שתבין. אתן לראש העיר רהט לדבר. יש לי רשימת דוברים. בבקשה.

שלום לכולם. אני ראש עירית רהט, ראש עיר חדש.

מזל טוב.

תודה. חדש ישן. אני נבחרתי והיה לי חזון למנף את העיר מבחינה חינוכית גם כלכלית וגם חברתית. אבל לצערי הרב בשבוע הראשון קרה רצח בתוך העיר ובמקום שאטפל בחינוך אני מטפל בעקירת משפחות מתוך הישוב רהט לחורה, להעתיק אותם מחוץ לרהט.

תאר לעצמך אדוני היושב ראש, ראש עיר חדש שבא עם חזון והוא מטפל בבעיות חברתיות קשות מאוד, ומחלקת הרווחה שהעירייה נותנת מצ'ינג של 25% זה מעמסה, מי יטפל בזה? עירית רהט או מועצת חורה?
אנחנו בדילמה קשה, בדרך כלל הבדואים הם אנשים שיש להם סבלנות אבל הסבלנות הזאת גורמת לנו לפצעים חברתיים ואנחנו רוצים את העזרה של המדינה לתמוך בישובים הבדואים כי אם הישובים הבדואים עניים אנחנו גם מושכים את הישובים היהודיים למטה, וגם את האוכלוסיה במדינת ישראל למטה. אנחנו רוצים להיות חלק בלתי נפרד מאוכלוסייה עשירה, אמידה, גם מבחינה פיננסית ולא להיות עניים. תנו לנו את הכלים וההזדמנויות על מנת למנף את עצמנו.

דבר שני, העיר רהט קולטת מהפזורה מסביבה . התושבים בפזורה של רהט לא משלמים ארנונה לעירייה והיא צריכה לתת שירות לתושבים האלה, חינוך ורווחה. יש לנו גם בעיה בקשר לנגע הסמים. התקציב שאנחנו מקבלים בקופת העיריה זה לא מספיק שכר לעובד שמטפל בעניין הזה ואנחנו עירייה עניה שנמצאת בסוציו אקונומי 1.

דבר אחרון עניין הפוליגמיה שגורם לנו גם בקטע הזה לבעיות חברתיות, החוק שכבר בקנה, גורם להרבה נשים להתגרש מבעליהן ואנחנו צריכים לטפל בנשים הגרושות האלה, גם זה נטל על העיריה שלא מקבלת שיפוי או תקציבים לטפל במשפחות כאלה. תודה לכם.

תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.

תראה, אני לא חושב שיש הקצנה בקביעה האו זה או זה, או שבונים בתי סוהר או שבונים בתי ספר. כל בית ספר שאתה בונה אתה חוסך בבניית בית סוהר. בנגב יש בעיות קשות מאוד ולכן צריך תקציבים גדולים מאוד בכל הקשור לעזרה סוציאלית, לרווחה, כי יש עוני, יש בעיות של סמים, של פשיעה, של ילדים בסיכון, של אלימות, המון עבודה.

אנחנו רוצים לצמצם את העבודה של העובדים הסוציאליים, אבל אתה לא יכול לעשות את זה כי ב-2003 נקבעה מדיניות, אין תקציבי העברה, הכל צריך להיות ליעילות הכלכלית והעניינים החברתיים, לצמצם כמה שאפשר.

הבעיה במהלך זה, חבר הכנסת אלאלוף שאתה יודע את זה טוב מאוד ואפילו טוב ממני, בדו"ח שלך, יש בעיה חיכוכית. אם אתה רוצה באמת לתת לאנשים לעבוד, אשה וגבר וכולם ילמדו וכולם יעבדו ולהעלות אותם למצב סוציו אקונומי טוב, ואתה רוצה להשקיע בזה, אבל עד שתגיע למצב הזה יש מצב קשה ואם אתה לא מטפל בו המצב מחמיר ואתה אפילו לא יכול להשיג את יעדייך. עבודה סוציאלית ורווחה זה לא בזבוז כסף.

יש תפיסה של קפיטליזם דרוויניסטי שזה בזבוז כסף. ולא היא. אנחנו לא רוצים לחיות על תקציבי העברה ועל רווחה ועל זה, אנחנו חברה עובדת. החברה הערבית היא חברה עובדת, הציבור שלנו רוצים לעבוד, גברים ורצים לעבוד, נשים רוצות לעבוד. יכול להיות ששמעתם את זה, על כל משרה של עוזרת גננת יש 50 מועמדות ויש מלחמת עולם על כל משרה. כלומר אין בעיה שנשים לא רוצות לעבוד, הן מתות לעבוד, רק תמצא להן עבודה. אבל אל תספר להן שיש עבודה בלוד, צריך שתהיה עבודה קרוב למקום המגורים.

לכן צריך להתאים את תקציבי הרווחה ותכניות הרווחה לצרכים של האוכלוסיה, לצרכים העכשוויים. במקביל לעשות ברצינות פיתוח כלכלי חברתי שאנשים לא יזדקקו לתקציבי הרווחה, אבל שני אלה צריך לעשות במקביל, אתה לא יכול לקצץ ולצמצם בתקציבי הרווחה ולהבטיח כי אנחנו ראינו בוועדות אחרות היום שכל ההבטחות שהיו על פיתוח כלכלי, רק חלק קטן מהם יושם, ביצירת אזורי תעשיה. אז היישום הוא פחות מ-30%. ועל זה נבנה שזה יביא לחברה תעסוקה ולכן לא צריך כסף לרווחה.

אני חושב שצריך ללכת יד ביד גם רווחה גם פיתוח כלכלי, הציבור שלנו רוצה לעבוד, תנו לנו עבודה. אבל אם אין לנו עבודה, אנחנו זקוקים לרווחה.

תודה רבה ד"ר ג'מאל זחאלקה.

אני ראש מועצה אזורית נווה מדבר. אני רוצה להתייחס, דיברו כאן על הרווחה והרחיב גם מנהל המחלקה אצלי ד"ר מג'יד, אני צריך לציין שהרווחה היא לרווחת הילדים והמשפחות והנשים, כך אני רואה אותה מזווית של להרים, זאת אומרת את איכות החיים וגם המובן של הרווחה ולא כמשרד שמטפל במצוקות של המשפחות. לכן אם אנחנו באים עם צרכים, על מנת לראות ולטפל, אנחנו בינתיים נותנים טיפול נקודתי לבעיות, ומה עוד שיש לנו הרבה גורמים שמביאים לסיטואציה הזו.

עכשיו הסתובבתי בין הוועדות וגם דיברנו על תעסוקה. שלחו אלי מהישוב על התראה להריסת מכולת שהיא משנת 1973 נותנת שירות לתושבים שם וגם כמקום תעסוקה, ומה עוד שרוצים להרוס ואין אלטרנטיבה והמקום נמצא בתכנון. זאת אורמת אנחנו עד סוף שנת 2019 תהיה לנו תכנית מאושרת ואנחנו בתוך התכנית הזאת מאפשרים ומכשירים את המקום הזה למסחר לפתור את הבעיה.

אבל אם אין ראיה ואין החלטה מהממשלה לתת לרשויות שם לתכנן ולפתור את הבעיות, אני לא כל כך גאה להיות נטל על משרדי הרווחה כי אנחנו נותנים כאן רק פתרונות נקודתיים בישובים ומלווים משפחות במצוקה ובאים כאילו מבקשים נדבות, למרות שהשאיפה שלנו צריכה להיות שבאים בגאווה. לא יכול להיות שהאנשים והחברה לוקחים אותם כולם לעובדים סוציאליים, והעובד הסוציאלי, גם ההכנסות, אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים שמשמרד הרווחה יטפל במשפחות לרווחתם, האישה עובדת הגבר עובד הבן והבת כולם עובדים ואז אנחנו צריכים למנף את רמת החיים שלהחברה.

אני אסיים. כשמתכננים צריכים לתכנן את הישובים ולאפשר לנו. הזכירו כאן שצריך לפנות למשרד הפנים להקפיא ואני בעד זה אני רוצה לשבת עם המינהל, אני לא מצליח לעשות ישיבה. שולח אליהם, בינתיים הם מושכים אותי על מנת שיעבור התאריך וייהרסו הבתים ואין לנו אלטרנטיבה.

משפט אחרון, צריכה להיות כאן ראיה מערכתית ומשרדי הממשלה צריכים להיות מסונכרנים ויחד איתנו לקבל את הבעיות.

איפה מינהלת הבדואים במשחק הזה?

מינהלת הבדואים היא מאחורה, היא שמתכננת את הישובים והתקציבים מוזרמים לרשות, גם היא שולטת בזמנים. אנחנו כאילו רק לא שותפים, משתפים אותנו. יש הבדל. אני צריך להיות כמו כל רשות מוניציפלית במדינת ישראל באופן ישיר עם משרדי הממשלה, ולא דרך הרשות. אני לא צריך מגשר. אני מספיק יודע לתכנן על פי התכנונים הישראליים את הישובים שלנו ועל פי הצרכים של הישובים. תודה.

תודה. ניתן למשרד הרווחה להתייחס. מרים בן עטר בבקשה. אבל בקצרה כי אנחנו חייבים לסיים את הדיון.

אני אגיד כמה מילים. משרד הרווחה הוא אחד המשרדים שעוסק או מנסה לקדם את מצבם של התושבים הבדואים בדרום. משרד הרווחה לא אמון ולא מסוגל בשלב זה להתמודד עם כל התופעות שאנחנו רואים אותם יחד עם החברים שלנו, של הריסת בתים, של היעדר תכנון, של כניסה לישובים מוכרים אבל עדיין התשתיות לא נבנות, או הקצב של הדברים לא מתרחש בצורה מספיק טובה.

לכן אנחנו מתמקדים בעיקר בטיפול הסוציאלי של התופעות שעולות בשטח. זה נכון שאם הנסיבות החיצוניות היו שונות, אם התשתיות היו יותר טובות אולי פני הדברים היו קצת אחרים.

בינתיים מה שאנחנו עושים, ממשלת ישראל הקצתה תקציבים ייחודיים לאוכלוסייה הבדואית ויש תכנית חומש לרשויות הבדואיות. מי שקובע - - -

ספציפית לרווחה?

ספציפית לרווחה, 75 מיליון. ומי שמתכנן - - -

על חמש שנים?

לחמש שנים. מי שמתכנן את התכניות - - -

חבר הכנסת אלאלוף, זה תוספת על התקציב הרגיל.

מה זה תוספת לתקציב הרגיל?

אני לא רוצה להפריע למרים, אני ממשרד החקלאות, כשהיית בראש ועדה לטיפול בנושא של העוני

אני מכיר אותך.

אני אדבר בשם יאיר - - -

גם נציג האוצר עזב אני רואה. בבקשה. תסיימי. אנחנו בלחץ זמן.

המחלקות לשירותים חברתיים בחברה הבדואית מקבלים תקציבים משני מקורות. אחד מהמשרד ישירות כמו כל מחלקה אחרת, זה התקציב השוטף, והתקציב הנוסף שהם מקבלים זה כסף מהחלטות ממשלה, תכנית חומש, ומי שמגדיר בכסף הזה את ה תכניות הם מנהלי המחלקות לשירותים חברתיים הבדואים יחד עם הצוותים שלהם. המחוז מלווה את התהליך, תומך בהם מסייע להם כדי להשיג את המסגרת, כדי לפתוח ולסגור דברים ולבנות דברים. אבל ההחלטות נמצאות בידיהם של החברים הבדואים פה שמנהלים את המחלקות לשירותים חברתיים. הם בנתונים שיש להם, בצרכים שיש להם עושים את סדרי העדיפויות שלהם.

תודה. יריב בבקשה.

לא הייתי בתחילת הדיון כי הייתי צריך להיות בשתי ועדות אחרות. קשה שלא להסכים עם ידידי ראש מועצת נווה מדבר אברהים אל הוואשלה ואני לא חולק על מה שנאמר כאן. נדמה לי, ואני אומר את זה בצורה אישית, שהדיאלוג לפחות בין הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב לבין ראשי המועצות השתפרה בשנתיים-שלוש האחרונות, יש יותר קשב, יותר שיחות, מנסים למצוא יותר פתרונות משותפים.

כמו שנאמר קודם, אנחנו מפעילים תכנית פיתוח במעל 3 מיליארד שקל שעברה בפברואר 2017, תכנית 2397, להגיד שהכל קל והכל זורם, קשה להגיד. העליתם קודם את נושא אזורי התעשייה, אמר חבר הכנסת זחאלקה והוא צודק - - -

לא, תתרכז ברווחה. אל תברחו כל הזמן לצרות העולמיות.

בסדר גמור. כמו ששאלתם, בתכנית הפיתוח הקודמת היו 24 מיליון, היום מושקעים 75 מיליון שהם מעל לתקציב הרגיל שמשרד הרווחה מקצה לישובי ה בדואים בנגב שכולם סוציו אקונומי 1, הנמוך ביותר מבחינת הלמ"ס.

מה השגתם בתחומי הרווחה?

אולי אני יכולה לפרט?

שנדע שיש כסף אבל יש גם הישגים.

חבר הכנסת אלאלוף, יש פה שני מנהלי מחלקות לשירותי רווחה - - -

אבל עוד פעם דיברו על הריסת בתים. זה אסון. הריסת בתים זה אסון, אני מסכים. תדברו על הרווחה.

אני אביא לך דוגמה. משרד הרווחה תקצב שני אנשים שיטפלו במכורים לסמים. אבל אין להם מקום, אפילו אין להם חדר לעבוד. כי המינהלת תוקעת את האפשרות לפתח מוסדות ציבור. אל קסום, תשאל אותי - - -

אני דיברתי על זה בוועדה אחרת של הסמים.

הוא דיבר על זה, יריב לא היה - - -

אבל פה צריך להזכיר את זה מה האבסורד.

אנחנו בפיגור של זמן וחייבים לסיים.

אני הייתי בוועדה למלחמה בסמים. זה מה שאמרו לי יש כסף, יש תקציב, אבל התכנון לא מאפשר לפתח. בגללכם.

הבעיה לא רק התקציב, הבעיה גם הזרמת התקציב. לפתוח אופקים, לחשוב מחוץ לקופסה. זה לא מתמטיקה שאחד ועוד אחד שווה שניים. אני צריך לתת לעוד אנשים להתייחס. בבקשה עטיה ראש המועצה.

סליחה יש אפשרות להשלים את התשובה לשאלה של מה נעשה בכסף של הרווחה? כי אני מוכרחה להגיד היום, אני חושבת שראשי הערים שנמצאים פה יכולים להיות גאים בשירותי הרווחה שמתקיימים ברשויות השונות. הצוותים של העובדים הסוציאליים הבדואים מהצפון, היהודים שמצטרפים אליהם, למדו להתמודד עם סוגיות מאוד קשות בכל התחומים והם מצליחים לתת טיפול שראוי לתפארת מדינת ישראל, אני מוכרחה להגיד את זה.

אז יש פה מקום לשיפור ולעשיה, אבל בתחום הרווחה עצמו יש התייחסות היום לתחום של אלימות במשפחה, יש התייחסות לתחום העוני, לא מספיק, אבל יש תכניות ייחודיות שמנסות לעזור ולקדם משפחות ואוכלוסיות וקבוצות. יש תכניות להעצמת נשים כדי לעודד אותן קודם כל לרכוש מיומנויות בסיסיות ולהגיע לתעסוקה. יש יוזמות של משרדים נוספים כדי לנסות ולתחום ולפתוח מחשבות או רעיונות איך לקדם את הנשים האלה, איך להוציא אותן.

יש הרבה מאוד משאבים שמושקעים כרגע לנושא של פיתוח כח אדם. יש חוסר בחברה הבדואית של עובדים סוציאליים ,של מטפלים בכל המקצועות, הן פסיכולוגים, הן פסיכיאטרים - - -

קלינאי תקשורת, כל מקצועות הטיפול.

כל המקצועות. ויש תכניות היום שיוצאות לפועל - - -

אם אין דוברי השפה אז אסור להביא אחרים? מה זאת אומרת?

לא, יש, אבל צריך תקשורת עם האנשים.

כלומר בעלי המקצוע שהזכרת עכשיו.

מפתחים תכניות עכשיו.

את אומרת שיש מחסור בעובדים סוציאליים שמדברים ערבית?

נכון.

אבל אפשר להביא יהודים בינתיים עד שיהיו. מה זאת אומרת, מה הבעיה?

כי יש בעיה של תקשורת, אבל כרגע יש תכניות שיוצאות לפועל להכשיר כח אדם מקומי כדי שאנשים יוכלו להגיע ולהגיע סוף סוף לכסייפה ששם יש מחסור בעובדים סוציאליים באופן קבוע כי המועצה נחשבת מרוחקת

אבל בתכנית שער לאקדמיה - - -

אז תעלו להם את השכר כדי לעודד אותם לבוא.

לא רק. גם צריך לעודד סטודנטים שילמדו עבודה סוציאלית אבל עם התנאים של עובד סוציאלי אחרי ארבע שנות לימוד, לא שווה להשקיע ארבע שנים. סטודנטים לא הולכים ללמוד, זו המציאות.

זו מציאות, נכון, לכן אנחנו בהפגנות.

אני מבקש את סליחתכם, יש לי עוד ועדה במקביל. אתם נשארים.

אני יודע שגורם הזמן קטלני פה, אנחנו נשמע את עטיה, יו"ר הכפרים הבלתי מוכרים.

שלום לכולם. אני חי במציאות בכפרים הלא מוכרים, החלק שלא מדובר עליו בכלל אולי החלק שלא רואים אותו. אני רוצה באמת להגיד שבכפרים הלא מוכרים שהם מחצית מתושבי הנגב הבדואים, אין שירותי רווחה. אפילו המשרדים במועצות החדשות נמצאות בבאר שבע, נשים וילדים שרוצים לקבל שירותים חייבים לנסוע לבאר שבע ואין הסעות, אין תחבורה ציבורית בכפרים הלא מוכרים להגיע למקומות האלה.

אני רוצה לשאול את שירות הרווחה מה עשו עם 2,000 משפחות שבתיהם נהרסו. האם הם ביקרו אותם, דנו בבעיות שלהם, ראו מה מצב הילדים, מה הצורך שלהם? לא. לא הגיעו אליהם בכלל. אנחנו יודעים במועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים שמגיעים אלינו הרבה מצבים ולפעמים משירות הרווחה שולחים אנשים שאין להם אמצעים לטפל, אין להם את הדבר שצריך לתת להם אז אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיה הזאת.

אנחנו מדברים על תוצאות הבעיות ולא על המקור. המקור של הבעיה שאנחנו האוכלוסיה הבדואית תחת חסות הרשות ולא חסות המדינה, לא כמו שאר האזרחים האחרים. שמו אותנו הבדואים בקטגוריה של צמח או חיות, לכן שמו אותנו במשרד החקלאות ואנחנו יודעים מה משרד החקלאות עושה בקרב האוכלוסיה הבדואית, הדבר הראשון שהוא הרס זה החקלאות במגזר הבדואי שזה פרנסה להרבה אנשים.

תודה. אני מסכים איתך שהבעיות תמיד מתנקזות וחוזרות לרשות.

אני מארגון אג'יק מכון הנגב, שעובדים בנגב ב-15 השנים האחרונות בתחומי תעסוקה, חינוך בלתי פורמלי, בריאות ובשלוש השנים האחרונות בכל מה שקשור לצוותי חוסן. צוות החוסן הכי טוב שנמצא באזור הדרום נמצא בשער הנגב, בשדרות ובעוטף עזה. כשמדברים על הכפרים הלא מוכרים ובמלחמות של צוק איתן ועמוד ענן ב-2014 ו-2013 מי שנהרגו ונפגעו בסופו של דבר זה דווקא התושבים האזרחים הבדואים בכפרים הלא מוכרים. למה? כי אין צוותי חוסן שפעילים בעיקר בכפרים הלא מוכרים ששם שתי הרשויות שנותנות שירות זה אל קסום ונווה מדבר.

אמרנו שצריך לתכלל את המערך הזה, להקים צוותים בתוך הישובים בכמה רמות. א. ברמה של להביא אנשים למצב של מודעות סביב למה הצורך הזה, וכשמדברים על חירום בכפרים הלא מוכרים זה לא רק מלחמה, זה גם הריסת בית, גם תאונות דרכים, גם ריב בין שתי משפחות וחמולות שקורה בממוצע כל שני וחמישי.

אנחנו באג'יק הכשרנו כעשרה צוותים כאלה.

אנחנו מממנים - - -

זה הקרן למפעלים מיוחדים.

אני אשמח שתגיד שזה במימון משרד הרווחה.

אני אומר שזה במימון הקרן למפעלים מיוחדים. למה משרד הרווחה? אני אגיד דבר שהם לא עשו אותו?

חוסן זה כן משרד הרווחה - - -

תיכף אני אגיד בהמשך. מי שמימן את הפרויקט שלוש שנים והיום יש עשרה צוותים כאלה, כמו ב- - - ועוד ישובים, זה הקרן למפעלים מיוחדים. משרד הרווחה אמור להמשיך לממן את הפרויקט הזה בשלוש השנים הקרובות כולל הרשויות שנמצאות אל קסום ונווה מדבר וכסייפה ועוד ישובים.

ברגע שנותנים לצוותים האלה את המקום והאחריות ובעיקר את ההכשרה, הם לקחו את זה למקום שהיום בצוותים יש חובשים ומגישי עזרה ראשונה, ובכל רגע נתון הם יכולים לגשת לכוחות ההצלה, להתקשר להתארגן להתאים את עצמם ודווקא הצורך הזה קריטי מאוד דווקא בכפרים הלא מוכרים.

בכך אני בא ואומר גם ליריב, גם למרים, גם לרשויות, יש הזדמנות למשהו יפה שנולד בשטח דווקא. כי אנחנו מאמינים ביוזמות האלה, לא צריך לטפל נקודתי אלא צריך לעשות ניתוח כירורגי ולטפל כמו שצריך עם תקציבים ייעודיים לתוך הדבר הזה. יש מודל חברתי, קחו עליו אחריות, תממנו אותו ובמקום שיהיו עשרה צוותים שיהיו 40 צוותים. תודה.

תודה. יש לכם אמבולנס לפחות?

הסיפור של האמבולנס, אני אגיד שני משפטים ברשותך. יש לנו שני אמבולנסים שפעילים בכפרים הלא מוכרים, למה? כי כל הסיפור של הווייז לא קיים בכפרים הלא מוכרים. עטיה מכיר את השירות הזה מצוין גם בכביש 25 וגם בביר אל הדאג', יש אלפי קריאות בחודש שבלי שני האמבולנסים האלה, אגב, זה אבסורד, אג'יק מממנת את השכר של נהג אמבולנס של מד"א. עם הניידת של מד"א אבל אג'יק מממן את השכר. אני אומר לכם חברים, בסוף ינואר נגמר לי התקציב של שני הנהגים, לא יהיה לי תקציב. זה אומר שאם מישהו מהמשרדים הממשלתיים לא יתעורר ויגיד שצריך לממן, שני האמבולנסים האלה שמשרתים אלפי תושבים הולכים להסגר כי בסופו של דבר אין שכר לנהג וכולנו יודעים שארגון חברתי לא אמור לקחת - - -

אני חושב שראוי להערכה הפרויקט שאג'יק עושה עם נושא האמבולנסים, זה מציל חיים. רק להגיד שבתקציב משרד הבריאות יש חמישה מיליון שקל לתגבור מד"א, תוקם בביר הדאג' תחנה חדשה ויש תחנה בחורה - - -

ביר הדאג' זה כפר מוכר, אנחנו מדברים על הכפרים הלא מוכרים.

אבל תחנת הזנק, גם אמבולנס של סלימאן יושב בשגב שלום ונותן שירותים לישובים. תחנת ההזנק יושבת בישוב, הישובים יותר צפופים מבחינת אוכלוסייה, אבל יש חמישה מיליון ומד"א מגביר את השירותים שלו ויש מתנדבים וזה דבר ראוי לכל צורך, ולגבי מה שאמרת לגבי הנושא של צוותי חירום יישוביים, אתה צודק, לדעתי זה אתגר וצריך לקדם את זה ונשמח לקדם דיון המשך על הנושא הזה.

תודה. נאסר אבו סרחאן.

אני מנהל מחלקת הרווחה בכסייפה וגם בכסייפה אנחנו מתמודדים עם הבעיה של כפרים לא מוכרים והריסת בתים וכולי. יש לי רק הערה. חבר הכנסת אלאלוף דיבר על הזנחה רבת שנים ואני אומר לא, אין פה הזנחה רבת שנים, יש מדיניות מכוונת. אין פה מדיניות מכוונת מוסדרת בקטע של הכפרים הבלתי מוכרים כמו שהיא מתוכננת ונקבעת על ידי הממשלה.

רציתי להגיד שאנחנו לאחרונה כן מתוגברים בתקציבים מתכניות ממשלה ואנחנו מצליחים כן לעשות כל מיני פרויקטים כמו צח"ה שהוזכרו פה, כמו המיזם לביטחון תזונתי שזה חממות למשפחות עניות, כמו קליניקה לזכויות משפטיות, סביבה תומכת לאנשים עם מוגבלויות, מרכז טיפולי לנוער ומועדוני נוער.

הבעיה שלנו אחרת, גם בגיוס עובדים סוציאליים. לאחרונה יש לנו מחסור בארבעה עובדים סוציאליים שאני לא מצליח לגייס בגלל תנאי השכר והתנאים של העובדים הסוציאליים בפועל ועל זה גם המאבק לאחרונה של העובדים הסוציאליים שאני מבקש גם את תמיכת חברי הכנסת בזה. המצוקות של הכפרים הלא מוכרים, החלק הלא מוכר בכסייפה, הן אדירות, והעובדים הסוציאליים ומשרד הרווחה לבד לא יכולים להתמודד עם זה. צריך לפתור את הבעיה אחת ולתמיד ולא להשליך את זה על בעיה סוציאלית כזאת או אחרת של העובד הסוציאלי או משרד הרווחה, כי זה מעבר לזה.

כמובן הסיפור של הלא מוכרים חוסם אותנו גם במבנים, אין לנו מבני ציבור. מבנה מחלקת הרווחה שנכנסנו אליו לפני שנה, בנינו אותו מעל המפעל - - - כי אין מקום. לכן יש לנו מחסור גם במבנה לזקנים, מועדון לזקן, יש לנו מחסור במבנה למועדון נוער ויש לנו גם כמה תכניות אחרות, מרכז לגיל הרך שאנחנו מתכננים והנגשת שירותי רווחה גם בשכונות יותר מרוחקות שקרובות יותר לישובים הלא מוכרים.

תודה רבה, נסכם את הדיון. אולי גם שאלה וגם פתרון לעניין, אני מבין שתקציבים יש בשפע אבל הם נמצאים במשרד החקלאות.

לא, של המשרדים. אין במשרד החקלאות. עם המשרדים.

תקציבים נמצאים במשרד אצלך, יריב.

לא, השלושה מיליארד חולקו בין המשרדים, זה נכון, אמרתי שיש חסמי ביצוע. למשל שאלו אותי בוועדה הקודמת לגבי אזורי תעשיה, כן, יש חסמי ביצוע שכל מקום שפוגש את הקרקע, הדברים יותר איטיים. אבל האוצר, להיפך, הוא מתגבר את משרדי הממשלה שיניעו את התקציבים האלה ושיעשו פעילות כי בואו נגיד את האמת, הפעילות הזו טובה למשק הישראלי ולשילוב של האנשים בחברה הישראלית הכללית. אף אחד פה לא עוצר את התקציב.

איך אנחנו מפרקים את החסמים ביחד? בסופו של יום, אנחנו בהחלט לא רוצים לפתוח דיון חדש, אבל אני אומר, החסמים הם לא מסובכים, אפשר לפרק אותם. ברגע שאתה הולך להקים מבנה, קרקע הוא חסם, נכון, אבל אנחנו מדברים על שירותי רווחה שדיברו עליהם החברים ממחלקת הרווחה, שאפשר לתת אותם. התקציבים קיימים, נשאר רק להזרים ולתת - - - בבקשה.

מילות סיכום ברשותך, אנחנו פונים בעיקר מעל במה זו לכל אלה מקבלי ההחלטות ומבצעי המדיניות שלא יישמו עלינו החלטות אשכנזים - - -

בלי להתייעץ איתנו.

ברשותך. נכון יש תקציבים, אבל אנחנו ברמה של מטה ארצי, אין לנו חלק מזה. כדי להמחיש את דבריי אני אשתמש בדוגמאות. בתור מומחה למעמד האישה וגם ברמה עולמית, הגשנו 1,000 מגשרות להכשיר אותן, לבנות בית קטן, ללמד את המשפחות, זכינו לאפס. הכסף שלך חוזר לאוצר.

לגבי משרד הרווחה, ביקשתי 100 מגשרות לנווה מדבר, התכנית שלי בצד. הגשתי שתי תכניות תכשיטנות, שתי קבוצות בשני מוקדים, גם. לכן אני בא ואומר, זה שהממשלה מאשרת, זה לא אומר כלום, עם זה לא הולכים למכולת. צריך שיהיה לנו ייצוג למעלה ואתה בתפקיד שלך תאפשר לשתי המועצות הממונות שהן יבנו את השמלה שלהן על הגוף ולא אתם.

- - - להציל ילדים בשיטפונות, לא עם סובארו 94'. ג'יפ כזה - - - לא רק לטייל בו. אני הולך להציל ילדים. צריך כלים להגיע לאנשים, - - - מחפשים את המנהל והעובד הסוציאלי, איפה היית? ועדה אחרי ועדה. לכן אני אומר, תעביר את המסר לממונים עליך. לדוגמה, יש אפליה אחת, לגבי נשים. מדוע אתה מאפשר לגבר מעל 18 מגרש ואשה רווקה לא? כל יום באים אלי. למה? היא לא רוצה להתחתן, היא רוצה להקים בית. למה נערה בדואית מעל 18 לא יכולה לקבל?

תודה. יריב, המשרדים הממשלתיים חייבים להסיר את החסמים. כל עוד אין את הכוונות, הכל לא שווה. צריכה להיות כוונה. נראה לי עם כל הצער בעניין, שהכוונה לא קיימת במשרד הבריאות. תודה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.