פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



25
ועדת הכלכלה
25/12/2018


מושב חמישי


פרוטוקול מס' 900
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, י"ז בטבת התשע"ט (25 בדצמבר 2018), שעה 12:00

הצעה לסדר יום (דיון מהיר) של חה"כ נחמן שי בנושא: כישלון תאגיד השידור הציבורי בתהליך ההעברה לירושלים

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
איילת נחמיאס ורבין – מ"מ היו"ר
עיסאווי פריג' – מ"מ היו"ר
עבד אל חכים חאג' יחיא
דב חנין

יואב בן צור
נחמן שי

ענבל מעין - יועצת למנכ"ל, משרד התקשורת

רעיה עדני - רכזת תקשורת ותיירות, אגף התקציבים, משרד האוצר

דריה פודשיבלוב - רפרנטית משרדים כלכליים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עידית מועלם - מתמחה, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

דרור וגשל - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

בן ציון פייגלסון - עו"ד, סגן האפוטרופסה הכללית והכונסת הרשמית, האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, משרד המשפטים

שרית גולדשטיין - סמנכ"לית ירושלים תכנון ותקצוב, המשרד לירושלים ומורשת

גיל עומר - יו"ר המועצה, כאן – תאגיד השידור הישראלי

אלדד קובלנץ - מנכ"ל, כאן – תאגיד השידור הישראלי

רן היילפרן - סמנכ"ל כספים ותפעול, כאן – תאגיד השידור הישראלי

רונן ריינגולד - עו"ד, היועץ המשפטי, כאן – תאגיד השידור הישראלי

קורי קורקוס - סמנכ"ל הנדסה וטכנולוגיות, כאן – תאגיד השידור הישראלי

אילה מזרחי - ראש מטה המנכ"ל, כאן – תאגיד השידור הישראלי

תומר שלפניק - חבר ועד, ועד עובדי תאגיד השידור הציבורי

עמי ברנד - רכז איגוד מקצועי, ועד עובדי תאגיד השידור הציבורי + ארגון העיתונאים

ליאור תמם - ארגון התסריטאים, נציגי היוצרים והמבצעים

דן אילוז - חבר מועצה, עיריית ירושלים

אברהם מרציאנו - עוזר לחבר מועצה, עיריית ירושלים

תהילה אלבוחר אגמי - עו"ד, עוזרת ליועץ המשפטי לעירייה, עיריית ירושלים

אודי בן דרור - סמנכ"ל, הרשות לפיתוח ירושלים

לירון הרשקוביץ - שדלן/ית (חברת ריפבליק יועצים), מייצג/ת את כאן – תאגיד השידור הישראלי

יעל גויסקי אבס - שדלן/ית (יעל גויסקי – קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה)

אתי בנדלר

לאה ורון

אירית שלהבת



כישלון תאגיד השידור הציבורי בתהליך ההעברה לירושלים, של ח"כ נחמן שי (מס' 11530).

חבריי חברי הכנסת, גברתי מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית, רשמת פרלמנטרית, דובר, ערוץ הכנסת, שלום לכם, אנחנו מתכנסים כאן לבקשתו של חברי חבר הכנסת נחמן שי לדיון מהיר בנושא: כישלון תאגיד השידור הציבורי בתהליך ההעברה לירושלים. אאפשר כמובן לאדוני לפתוח את הדיון. בבקשה, נחמן.

תודה רבה, חברות וחברים, תודה רבה לך איתן שנתת העדפה לדיון הזה, מתוך העובדה שהוועדה הזאת השקיעה סדרי גודל של חודשים ארוכים בנושא השידור בכלל, והתאגיד בפרט.

אחד הנושאים שעסקנו בהם היה התאגיד בירושלים. זה לא היה דבר נתון מראש. דיברנו על כך, והקפדנו שירושלים תמשיך להיות מקום הפעילות העיקרי של התאגיד, בידיעה שתהיה לו, וצריכה להיות גם פריסה ארצית והוא צריך לשדר מכל פינות הארץ. להיפך, גם את זה עודדנו מאוד.

הבנו שבשלב הראשון צריך לפעול במקום אחר, כי אי אפשר אחרת. קיבלנו גם דיווח שנשכר מקום בירושלים, בכנפי נשרים 35.

נקנה, לא נשכר.

סליחה, נקנה בירושלים, ויפה הדבר.

עסקנו בעניין הזה מספיק.

נכון. הבנתי, ולשם כך זימנתי את חבריי, שהתהליך הזה מתנהל באטיות רבה, בעלויות גבוהות, ושהוגש דוח של מבקרת התאגיד. לכן כינסנו את הדיון, כי אני חושב שהאינטרס שלנו נשאר כפי שהיה, לראות את תאגיד השידור בעיקר בירושלים. אני שמח שמתנהל על כך דיון. אחרי שהדברים יישמעו אני אביע את דעתי.

אני רק רוצה לומר עוד דבר אחד, כי חלפה מחשבה בראשי כאשר ביקשתי את הדיון הדחוף שיהיו טרמפיסטים שיבקשו בהזדמנות זאת לנגח את התאגיד, לפגוע בו. אנחנו יודעים שהכנסת יש בה גם אוכלוסייה כזאת – אלה שלא רצו בו בכלל ואלה שחושבים שבכל יום צריך לסגור את שידוריו. אז זאת לא הכוונה שלי. אנחנו רוצים בתאגיד, אנחנו מעריכים את התאגיד יותר אפילו מאשר כשהוא יצא לדרך. אני חושב שיש לו מקום חשוב בזירה הציבורית במדינת ישראל וטוב שהוא קיים, אבל אם יש דברים שאינם מתנהלים כהלכה, הכנסת היא המקום לדון בהם. שמחתי לשמוע כבר במהדורות החדשות ב-48 השעות האחרונות שיש - - -

זה לא קשור.

לא קשור, אבל זה יצא טוב, שפתאום בת קול יצאה משמיים, אז כבר הרווחנו דבר קטן. אבל אני רוצה לשמוע דברים.

יכולים מתל אביב להגיד שמדברים מירושלים: "כי מציון תצא תורה".

לא יגידו אף פעם. יש אמינות בשידורים. אז עד כאן.

ברשותכם אני רוצה לומר רק שניים–שלושה משפטים ואאפשר כמובן לחברים לומר את דבריהם.

קודם כול, אין זה סוד שאני האיש שכתב את החוק הראשון, שישב וכתב בעט כזה, לא במקלדת, ביחד עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, דידי לחמני-מסר, כאשר העוזרת שלה הייתה דנה נויפלד. אנחנו השלישייה שישבה לכתוב – אני אומר את זה ממש, לא ליד ולא כאילו, בעט. אני זוכר: הקראתי להן ואמרתי מה אני מבקש.

תדלג על הכול. הגענו לאחר כל המלחמות עד לכאן.

גם רבין חתם על הסכמי השלום בעט כזה.

נכון. ברשותכם אני רוצה לומר רק משפט נוסף. בכל פעם שאני קורא על התאגיד או מתייחס לתאגיד אני מרגיש כמו בלידה, באופן אמיתי. אני מרגיש שזה חלק בלתי נפרד ממני, וכל הצלחתכם אני מרגיש אותה כהצלחתי, כל התקפה עליכם אני מרגיש כאילו אני מותקף באופן אישי, למרות שלא צריך להיות דבר כזה. למה אני אומר את זה? כי באמת הציפייה האישית שלי היא שאתם תהיו הכי טובים. אני אומר את זה בשמי, ואני בטוח שגם בשם נחמן שי, שלאורך כל השנים היה חלק בלתי נפרד מן העניין הזה. היית שותף, כן – זה לא שאני עושה לך מערוף ואומר את הדברים.

בשידור הציבורי.

כאשר אני קורא כתבה על פעולות שנשמעות לא מתאימות, המחשבה שחס וחלילה התאגיד עלול להיות דומה לכל מה שנלחמתי בו מעוררת בי חלחלה ממש.

עכשיו אתם עושים עבודה נהדרת, יש לכם תוכניות מצוינות. הן עדיין לא הגיעו לכל בית בישראל, ודרך אגב אני ממליץ לכם למצוא דרך – אני אומר לנציגת משרד האוצר, לחברתי רעיה עדני – אם תוכלו להשקיע גם קצת בספורט בעולם, להוסיף כסף, לא שהם יצטרכו להוציא מכיסם, דעו לכם, אני לא אומר את זה בצחוק, נושא הספורט הוא בעל משקל ומביא איתו ציבורים שיכולים להישאר שם. זאת תהיה פעולת השיווק הכי גדולה שאתם יכולים לעשות. אני אומר את זה באופן אמיתי, לא ליד, לא בצחוק. אני יודע שתמיד קל יותר להגיד: תורידו מזה ומזה. לא, אני לא מתכוון להוריד. אנחנו נמצאים בנקודת איזון מסוימת, אבל פה ספורט יכול לקחת את התאגיד לעולמות תוכן – אני אומר את זה באמת, את יודעת את זה – כי זה משאיר אנשים. אתה בא לצפות בספורט וזה משאיר אותך אחרי כן לצפות בעוד תוכניות.

הייתי אצלכם לראשונה בשבוע שעבר, באתי לתת סינק בעניין העישון ובענייני ספורט. וואו, קודם כול המקום מדהים, חבל לכם על הזמן. נחמן, אני לא יודע אם יצא לך להיות שם במודיעין.

הייתי שם הרבה פעמים, נמצא שם ערוץ 9.

אני זוכר שהייתי שם פעם אחת ואז הבנתי שלערוץ 9 אין סיכוי לשרוד. לא היה צריך להגיד מלים כדי להבין לאן זה הולך.

אני לא רק מצפה, אנחנו תובעים, ונחמן שי גם אמר את זה בדיון הזה, אנחנו בעדכם, וגם הבקשה לדיון מהיר באה לא מתוך רצון לנגח אלא ממקום של להעיר את האנשים הנמרצים. זה מה שרציתי לומר, ואני לא מתכוון להוסיף אף מילה מעבר.

בבקשה, חבר הכנסת בן צור.

תודה. אין ספק שלירושלים יש חשיבות, אבל יש לנו איזו תקלה פה, תקלה מאוד מאוד בעייתית: זה המיקום של התאגיד ומקום המשרדים שבו הם צריכים להיות, בכניסה לשכונה חרדית. אני רוצה לומר לכם שבירת ישראל לא חסרה משרדים בשכונות לא חרדיות. הרצון להביא סוג של משרד ממשלתי או תאגיד שידור ממשלתי כדי להעצים את בירת ישראל, פוגע בה. קודם כול, ירושלים היא עיר קדושה. למה אנחנו צריכים להגיע למציאות שבה תיתכן מחאה תמידית וקבועה מול משרדי התאגיד שעובד בשבת? האם לא יכלו למצוא מקומות אחרים שהם לא רגישים, שלא פוגעים ברגשות של ציבור שלם? שכונת הר נוף מונה כ-30,000 תושבים חרדים, זה עיר שלמה שנמצאת בפתחה של העיר, ועכשיו מביאים תאגיד שידור לאותו מקום.

אני לא רוצה להיכנס לנושאים הטכניים כי אני מבין משיחות שיש לי עם כל מיני אנשי מקצוע בתוך התאגיד שהם עדיין לא מוכנים למעבר. אבל מעבר לזה אני רוצה למחות בתוקף ולומר שאנחנו לא בזמנים שכדאי לנו עכשיו להחריף אווירה ולעשות פעולה מן הסוג הזה.

אני אומר לכם עכשיו על השולחן, הנכס הנדל"ני שנקנה הוא נכס יקר ערך. אין שום סיבה לשים תאגיד שידור במשרד כזה מפואר. אם מישהו מחר יוציא את הנכס הזה למכירה יוכלו להקים במקומו בניין שלם, שיהיה כולו שייך לתאגיד, במקום אחר שלא יפגע ברגשותיהם של אנשים.

בתל אביב לא נפגעים.

אני רוצה לומר שאנחנו נעמוד ונמחה ונעשה כל שלאל ידינו בתוקף רב כדי למנוע את המעבר הזה. לא ניתן שבפתח ביתנו יהיה מקום עבודה שכל המשרדים באותו מקום, כל העסקים באותו מקום סגורים ופתאום יהיה פה – דיברנו על כך לפני כן, גם בזמן שקנו את המקום דיברנו על זה וניסינו לבדוק שזה לא יקרה. לא ניתן שזה יקרה, וחבל שנצטרך לשבש את עבודת הרדיו ואת עבודת התאגיד. אני לא אומר את זה כאיום. אני אומר את זה כמחאה.

אולי זה יביא רייטינג.

אני אומר את זה כמחאה בשמם של 30,000 תושבים. אני חייב לציין שאני גם תושב שכונת הר נוף וגם לי הדבר הזה קשה. לבי שותת דם לראות את האנשים מחללים שבת בפרהסיה, מה שלא היה בכל הרחוב הזה, בכל השכונה הזאת במשך עשרות שנים.

סליחה, וברוממה? רשות השידור הייתה בשכונה סופר חרדית.

מה שהיה – היה. כאן מקימים משהו חדש. כאשר אתה בא להקים משהו חדש, עם כל הכבוד, אתה יכול למצוא מקומות לא רגישים, עם כל הכבוד. למה לשים לנו אצבע בעין? בשביל מה הדבר הזה טוב? לשם מה?

תודה חברי. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, כשאני מדבר על רשות השידור ועל תאגיד השידור, מה שחשוב לי הוא לא איפה המשרדים אלא השיפור בתוכניות, במיוחד ברדיו ובטלוויזיה בשפה הערבית.

יש שם שיפור גדול.

את זה אנחנו רואים. אני פה כדי להעיד. מבחינתי הם יכולים להישאר במודיעין. העיקר שיתנו את השירות שאנחנו צריכים, זה העיקר. אבל לבוא עכשיו ולשאול אם זה פה, אם זה שם – אני אומר לכם, העניין הזה, של ללכת לזה כפוליטיקה, ומתי, ועם סטופר, וכן עברו או לא עברו – בואו נראה מה שיפרנו ומה לא שיפרנו ואם האזרחים קיבלו תמורה – למרות שעכשיו אין אגרה – אבל בעד האגרה, שנראה שיש לו רייטינג גדול יותר ושאנשים מתחילים להגיע.

אני אומר לכם בוודאות, את הטלוויזיה בשפה הערבית אנשים לא ראו לפני הקמת התאגיד. הרדיו בשפה הערבית – כשדיברו איתי לפעמים, עשו ראיון, אמרו לי: שמענו אותך. שאלתי: ממתי מישהו שומע את הרדיו הזה? היום כן שומעים אותו. זה העיקר וזה מה שמעניין אותי.

מבחינתי – התעכבו, נכנסו לשם, נכנסו לפה – אם יש מקום שרחוק מכל האנשים ואין מחלוקת עליו והתאגיד יכול להיות שם ולתת לנו את השירות, אנחנו מבקשים את השירות ולא את הסמנטיקה שאנשים מחפשים.

אין שום ערך מוסף לזה שבניין התאגיד נמצא בירושלים במקום שיכול לגרום למחלוקות. שום ערך מוסף אין לדבר הזה.

ברשותכם, יש לנו אורחים כאן, אסף ואלמה ורבין, הילדים של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. תעמדו ונראה אתכם.

(היו"ר עיסאווי פריג')

זה הייחודי בישיבה, שסוף סוף ראינו את דור ההמשך בביתך.

אנצל את הזמן שאני כאן ואגיד את דעתי. חברים, החקיקה שהייתה בעניין רשות השידור והמשך החקיקה שהייתה גם בחוקים אחרים, יש פער בין מה שאנחנו רואים כאן בכנסת ומה שאנחנו חושבים לבין רמת המציאות ותרגום החקיקה לרמת השטח. אנחנו מדברים ברמת התיאוריה, אבל ברמת השטח דברים נתקלים במציאות שהיא לפעמים כואבת.

אכן קיבלנו החלטה שמרכז תאגיד השידור הציבורי יהיה בירושלים, זה נכון.

התעקשנו על זה.

התעקשנו על זה, ובצדק. אני לקחתי חלק בכל תהליך. עקבתי אחרי זה והייתי כל הזמן בקשר עם החברים שאני מכיר ושאני רגיל לשאול אותם. נכון שהיו קשיים אבל אני רוצה לקרוא לילד בשמו. המציאות המורכבת שעוברת ועברה על התאגיד היא לא פשוטה, אבל אני שמח שלאחרונה התאגיד, אם אני לא טועה, התחיל לשדר חדשות מן המתחם בירושלים.

רק ברדיו. בטלוויזיה עוד לא. כולם שמו לב. "כאן החדשות מירושלים" במקום "כאן בהרצה".

שמתי לב והבנתי. זאת בשורה משמחת. אני מבין את מורכבות התהליך, המורכבות הטכנולוגית, הן ברמת המחשוב והן ברמת המורכבות האנושית, שמתורגמת לכל מיני מאבקי כוח פנימיים. אני מבין את כל זה, אבל בכל זאת, אלדד קובלנץ, הציפייה היא אכן שהמהלך יושלם. התחלתם תהליך. בואו נהיה אמיתיים ועקביים: נתקבל חוק, נשתדל ונעשה.

יושלם בקרוב.

בדיוק. זה הכי חשוב.

נקודה נוספת שרציתי לנצל את ההזדמנות ולהעלות אותה - - -

עיסאווי, לא אכפת לך שהמיקום שלהם פוגע ברגשות של כל כך הרבה אנשים, גם אם בירושלים? זה לא מפריע לך?

מפריע לי, אכפת לי וחשוב. אני סמוך ובטוח שהחברים לוקחים את זה בחשבון. זה מה שאני יכול להגיד.

אם אתם רוצים לא לשדר משם בשבת – זה בסדר גמור. להטריח את כולם מתל אביב – רוב השדרים גרים בתל אביב.

אתה רוצה בכוח להפוך את ירושלים למבצר?

לא מבצר.

סליחה, חבר הכנסת בן צור, אזכיר לך משהו: אילצו אותם למכור את השטח של רשות השידור בתל אביב רק כדי שבסופו של דבר יתברר שיש שם איזו פיקציה של נכס נדל"ני מטורף, שעכשיו אנשים שקנו שם זכויות על הנייר לא מצליחים להיפרע וליהנות מהן. בוא, עשו פה הרבה דברים משוגעים.

מצוין, אז למה לשים אותם דווקא בפתחה של שכונה חרדית כל כך גדולה ולפגוע ברגשות של האנשים? למה?

חבר הכנסת בן צור, שמענו את הדעה. אני בטוח שזה הגיע לאוזניים הנכונות. לא צריך לעשות שום דבר בכפייה, זה תפיסת עולמי.

הנקודה השנייה, לפני שאני מעביר את זכות הדיבור לחברתי איילת נחמיאס ורבין, בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה שהוקמה להסרת חסמים בתקשורת הערבית רציתי לקיים דיון לגבי המחלקה הערבית והשידורים בערבית בטלוויזיה וברדיו. לא התאפשר לנו בגלל כל ההתפתחות המהירה וכל התהליכים. אבל זו הזדמנות, אלדד קובלנץ וגיל עומר. אנחנו זקוקים לתקשורת בועטת בערבית שתיתן מענה לכלי תקשורת אחרים שבאים מבחוץ. הרדיו פחות או יותר בכיוון הנכון. הטלוויזיה עדיין לא שם. אנחנו חייבים. זה לא רק מהלך תקשורתי אלא הרבה מעבר, בשביל הציבוריות של המדינה. קחו את זה בחשבון. זאת נקודה חשובה מאוד. אל תפחדו לקחת טלנטים ערבים למערכת, אל תפחדו, ויש כאלה. אני מקווה שרק דברים טובים ייצאו.

איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

תודה רבה. יש פה מעין סגירת מעגל, חבר הכנסת פריג'. למעשה התחלנו את הכנסת הזאת בסיטואציה שבה סגירת רשות השידור והקמת התאגיד רק החלו, ועכשיו אנחנו באנו לדיון שבו מנסים עוד פעם למשוך את השטיח מתחת לרגלי התאגיד שכבר הוקם. צריך להגיד: במאמץ גדול מאוד, לא בלי תקלות, לא חף מטעויות, צריך להגיד את זה. אני באה מניהול ואני לא מכירה ארגונים שהם חפים מטעויות.

מי שלא עושה – לא טועה.

בוודאי. יש לי קשר עם עובדים שיש להם מידי פעם תלונות. זה בסדר. אני לא מכירה מקום שבו כולם מרוצים כל זמן, מאה אחוז מן הזמן, בכל סיטואציה, בכל אירוע.

אני רוצה להחמיא לכם, למרות שאני מוכרחה להגיד שאני מרגישה נגועה, כי אנחנו בעיצומן של בחירות ולא נוח להחמיא לכלי תקשורת במדינת ישראל, שלא יגררו אותי גם בטעות לחקירות ב-433. אני רוצה להגיד לכם: אתם עושים עבודה תוכנית מרתקת. אתמול הייתה תוכנית בנושא הקלסרים, בנושא ארכיון הגרעין.

אז לשם מה היה צריך את הדיון המהיר? אני לא מבין.

לא אני יזמתי אותו.

הדיון המהיר היה בנושא המעבר לירושלים.

גם יש לנו דעות אחרות, חברי נחמן, מה לעשות. אנחנו רואים את זה מזווית אחרת.

זה לא דיון על התאגיד. בכוונה נזהרתי מלכתחילה. לא אהבתי את הדיונים האלה בעבר וגם עכשיו אני סבור שאנחנו לא צריכים להתערב.

תן לאיילת לסיים. בבקשה.

אני שמחה שתיקנת את הטעות כי הכותרת לדיון הייתה "כישלון תאגיד השידור הציבורי", או משהו כזה, זאת הייתה הכותרת. אני רוצה להגיד: התאגיד הוא לא כישלון. הוא עושה טעויות. התאגיד עכשיו צריך להתמודד עם האירוויזיון, זה יהיה כבר בכנסת הבאה, וצריך לומר משהו, אני חושבת שאתם צריכים להיות מוכנים נפשית: אם זאת תהיה ממשלה דומה באיזו צורה לממשלה הזאת, אחרי האירוויזיון לדעתי הם ינסו שוב לפגוע בתאגיד.

כבר האירוויזיון פוגע בתאגיד. אדבר על זה בתורי.

תדבר על זה בתורך, זה יעזור מאוד.

מה שאנחנו צריכים לעשות, מכיוון שבסוף התאגיד, למרות כל מיני כשלים, גם למשל הטלוויזיה החינוכית – אני מקווה מאוד שנתחיל לראות פירות מכך שהפעילות של הטלוויזיה החינוכית הועברה ל"כאן", אבל בסך הכול בתור ארגון, מי היה מאמין – היועצת המשפטית שלנו, עו"ד בנדלר, כאשר את ואני ישבנו פה בדיונים ביחד עם נחמן שי ועם עיסאווי פריג' וכמובן בראשות איתן כבל, אף אחד מאיתנו לא האמין שנראה מסך מעניין שאכפת לנו מה משדרים בו. זה עניין אותי כאשר התחלתי לשמוע השבוע שמשדרים מירושלים, זה שימח אותי, זה ריגש אותי.

אני מצטערת, חבר הכנסת בן צור, ואני מקווה שיימצא פתרון לאלה שהרגשות שלהם נפגעים כתוצאה מן העבודה בשבת. שמעתי את הדברים שלך.

בשורה התחתונה, לקרוא לתאגיד כישלון זה פשוט דבר מעוות מאין כמוהו.

הכותרת הייתה "כישלון תאגיד השידור הציבורי בתהליך ההעברה לירושלים." לא נאמר "כישלון".

כבר נשאתי את כל הנאום. אז לא צריך את הנאום הזה. התאגיד – תעברו כבר לירושלים, תעברו למקום שלא רבים בו. רצינו שתהיו בירושלים. שמחתי השבוע שנשמעו שידורי הרדיו מירושלים. זהו. בקיצור, נחמן שי צדק. אצלנו במפלגה עכשיו כל הכותרות הן: גבאי צדק, נחמן צדק. רק עוד אין איילת צדקה ...

תודה לאיילת. חבר הכנסת בן צור, בקצרה.

קודם כול, אני מצטרף לשבחים על תאגיד השידור. יש לי ביקורת קצת על הנושא של - - -

על גואטה בטח ...

גואטה – זה חידוש מרענן מאוד. אני חושב שהם נהנים ממנו לא פחות מאשר אנחנו נהנים.

חד-משמעית.

בקיץ הקרוב תהיה תוכנית תחקיר שלו בטלוויזיה.

אנחנו יודעים. הוא שיגע אותנו פה.

באשר ל"כאן מורשת" – אני חושב שאין ביטוי מספיק.

הבוקר התראיינת אליהם.

זו תוכנית מאוזנת מאוד. אפילו אחיותיי שנמצאות ביהודה ושומרון, שלא קולטות שום דבר פרט ל"כאן", מספרות לי מידי פעם. זה נתן לי מוטיבציה להתראיין שם, כדי שלפחות האחיות שלי ישמעו אותי. אתם עושים באמת עבודה נהדרת.

אני יודע שבחירת הבניין בכלל לא הייתה בשיקול דעתכם. אמרו לכם: כזה ראה וקדש.

אני רוצה לצטט פה את מה שאמר רב שכונת הר נוף, הרב הגאון דוד יוסף. הוא אמר: "הבאת מקום עבודה בשבת לאזור מגורים חרדי היא שבירת הסטטוס קוו ופגיעה בקדושתה של ירושלים. בירת ישראל לא חסרה משרדים בשכונות לא חרדיות, והרצון להביא משרדי ממשלה כדי להעצים את בירת ישראל רק פוגע בה, כי ירושלים היא קודם כול עיר קדושה שחשובה לכלל עם ישראל ועומדת מכוח התורה ושמירת השבת".

את הדברים האלה אני מתאר לעצמי שידעו גם בזמן חקיקת החוק.

לא ידעו איפה יהיו המשרדים. לא מתנגדים שהתאגיד יעבור לירושלים. הרי לא באנו עכשיו לשנות סדרי עולם ולהגיד: אין, לא יהיו שידורים בשבת. הלוואי ויכולנו. מי יודע, אולי בקדנציה הבאה יהיה לנו כוח לומר את זה. אבל במציאות הנוכחית, אנחנו לא באים עכשיו לשנות סדרי עולם.

גם אם עכשיו בלית ברירה, שלא ברצונו של התאגיד, שמו אותם באותם משרדים מפוארים לדעתי, אני חושב שאפשר למצוא איזשהו פתרון, שלפחות בשבת לא יהיו שידורים משם אלא ממקום אחר. יש להם עוד אולפנים ועוד מקומות.

תודה לחבר הכנסת בן צור. רק להבהרה: הכותרת של הדיון – לא הוועדה קובעת אותה אלא נשיאות הכנסת היא שמאשרת את הכותרת בהתאם לבקשת המגיש. את הכותרת הקיימת, שמתחילה במילה "כישלון", לא הוועדה בחרה אלא כך אושר בנשיאות הכנסת.

נשמע את יושב-ראש תאגיד השידור, בבקשה.

קודם כול, למרות הכותרת שעסקה במעבר לירושלים, גם נעים לשמוע דברים אחרים. אז קודם כול תודה על הדברים האחרים שנאמרו, זה באמת משמח.

אני רוצה לומר שאנחנו בהחלט גאים בהישגים, ומודעים לבעיות, ותיכף אגע בהן. אנחנו גאים מאוד במוצרים שלנו משום שאנו חושבים שבהחלט יש במה להתגאות, ועדיין מאמינים שאנחנו רק באמת בתחילתה של דרך. כפי שרבים מכם שיושבים פה יודעים, תוכן זה דבר שלוקח זמן לייצר, ואנחנו באמת בתחילתה של דרך. אני מאמין שעוד שנתיים–שלוש כל מי שיושב פה בחדר וכל אזרחי מדינת ישראל יוכלו להתברך בתאגיד או בבית תוכן מדהים.

באשר לדברים הספציפיים לגבי ירושלים – אחד, אני רוצה להבהיר בצורה הכי ברורה שיש: מועצת התאגיד והנהלת התאגיד נחושות, היו תמיד ונותרו נחושות כרגע לשדר מירושלים ולקיים את מצוות החוק, כלומר שמרבית שידוריו יתקיימו מירושלים. ההחלטה הראשונה אי פעם של מועצת תאגיד השידור הייתה על ירושלים. גם כשישבנו פה ואמרנו "ירושלים" התכוונו לכל מילה שאמרנו. לא ניסינו ולא רצינו ואין לנו שום כוונה "לסבן" אף אחד או להגיד דברים שאנחנו לא מאמינים בהם.

אבל נוצר מצב מסוים, בחדר הזה או בחדר דומה, בשלב מסוים באו אלינו – ואני צריך לומר את זה בצורה הכי ברורה – עמדו מולנו עם אקדח מול הרקה ואמרו: עכשיו תחליטו מהר ככה וככה וככה ותגידו תאריך. באיזשהו שלב אפילו לקחו אותנו לאיזה חדר צדדי ואמרו לנו: תגידו ככה וככה וככה.

אני אומר לכם בצורה הכי כנה, כל מה שאמרנו, לפחות אני מדבר עליי ואני בטוח שאני מדבר גם בשמו של המנכ"ל, האמנו בו, גם לתאריכים שהתחייבנו לגביהם.

בסופו של דבר לקחנו בניין שהקומות בו כבר היו בנויות, שלא רצינו בזה, כי זה הרבה יותר מורכב, ועשינו שינויים על מנת לעמוד בחוק. אבל כל מי ששיפץ פה אי פעם חדר אמבטיה יודע שאנחנו חיים במדינת ישראל.

תרד אחר כך לקומה אפס, תראה את אולפן ערוץ הכנסת. כל חודש צריך לשפץ.

כל מי ששיפץ יודע שכאשר אתה קובע משהו עם קבלן – יום זה לא יום ושעה זה לא שעה. אני לא בא פה להציג אשמים אחרים. תיכף אגע בדברים שאנחנו מסבירים אותם.

למרות שעל פי חוק הוא חייב לעמוד בנהלים.

אני אומר לכם בצורה הכנה ביותר, התכוונו לכל מילה, ואנחנו עדיין מתכוונים לכל מילה ואנחנו בתהליכים.

מה זה אומר מבחינת לוחות הזמנים?

אהיה ספציפי מאוד. נחמן שי הזכיר, ואת הזכרת, הזכירו פה עוד לגבי האמירה "מבית כאן בירושלים". אני רוצה לומר – נחמן שי אמר את זה בחצי חיוך – זה לא נעשה לכבוד הדיון פה. התאריך הזה היה צבוע כבר מזמן. דרך אגב, רק כדי להוריד קצת מן החגיגות של הדבר הזה, גם לפני זה שידרנו מירושלים, רק לא מבית התאגיד בירושלים.

מאיפה שידרתם?

מהר חוצבים.

ה-24 בחודש נקבע כבר מזמן, הוא לא נקבע לקראת הדיון הזה.

אריה גולן וקלמן ליברמן וקרן נויבך משדרים ממודיעין.

נכון. אני מדבר על מהדורות החדשות מירושלים.

החדשות שודרו כל הזמן מירושלים, ועכשיו הם העבירו את זה לבית "כאן".

מדובר על בית השידור הציבורי או הישראלי שנבנה לשנים. רוב הקומות שלו, למעט קומה אחת שהיא קומת ההנהלה, מדובר בתהליך מורכב מאוד הנדסית, מורכב מאוד, וגם בדרך גילינו הרבה מאוד דברים. מאחר ואולצנו להיכנס למקום קיים אז היו דברים מורכבים מאוד. למשל, פתאום איזה רעש מבחוץ. הדברים השתנו. אבל אנחנו פועלים כל הזמן כדי לעשות.

איילת נחמיאס ורבין, שאלת לגבי הדברים האלה. קומה אחת מוכנה לכניסה.

מתוך כמה?

מתוך ארבע קומות. קומה אחת מוכנה כבר לכניסה. קומה נוספת תהיה מוכנה בחודשים הבאים, קצת אחרי האירוויזיון יעברו כל החדשות ואולפני הרדיו לירושלים, באמצע השנה הזאת, זה הליבה של הדברים.

אני מסביר, באמת מדובר בקומות מורכבות, בטכנולוגיה מורכבת.

אבל את זה ידעתם קודם, זה לא צריך להפתיע אתכם.

חלק כן וחלק לא.

אין לנו שום כוונה לא למלא אחר החוק. אנחנו קודם כול אזרחים שומרי חוק, ומעבר לזה, אמרנו פה, לא רק בגלל החוק, אנחנו חושבים שנכון שהשידור הציבורי יהיה מירושלים ואין לנו שום כוונה אחרת.

אני רוצה להתייחס לדברים שנחמן שי אמר על כך שיש איזה דוח. אני חייב להגיד שאני קצת תמה וקצת מצטער על כך שלקחו – הרי הדבר נלקח מאיזו כתבה בעיתון, מישהו ציטט כתבה בעיתון, מה שהודלף למישהו, איזה בעל אינטרס העביר דבר, ואתם יודעים מה זה דוחות. הדוח הזה אפילו עדיין לא הגיע לדיון בוועדת ביקורת, כל שכן לא הגיע לדיון במועצה. כלומר, מישהו לקח משהו שעדיין לא קיבל התייחסות והוציא אותו החוצה. לא רק שהוציא אותו החוצה, וצר לי לומר, הייתה כותרת בעיתון, היה כתוב: "המועצה לא פיקחה". כלומר אם מישהו כבר הדליף, לפחות היה מדליף את האמת. דוח הביקורת מדבר על זה שהמועצה עשתה פיקוח שוטף לאורך כל התקופה, ומשבחים שם את המועצה על הפיקוח. אז הכותרת הייתה "המועצה לא פיקחה". אבל בסדר, אני לא מאלה שיגידו שהתקשורת אשמה.

בואו נתמקד במעבר לירושלים.

זה קשור כי נחמן שי הזכיר וציטט את הדוח.

אני ציטטתי את זה קודם.

אני מציע לשים את הדברים בפרופורציה. לקחו איזשהו דוח, שעדיין לא נדון, אפילו לא בוועדת ביקורת, לא כל שכן במועצה, והוציאו משהו.

אנחנו נעבור. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לשמור גם על כספי ציבור. אפשר היה להגיד: עכשיו צריך לעשות את זה.

מה אתה מבקש מאתנו, מנחמן שי ומכל אחד, שקורא דוח ביקורת ורואה שורה כזאת? מה אתה מצפה ממנו שיעשו או יחשוב?

אני מכבד את חברי הכנסת ואני לא בא ללמד את חברי הכנסת איך זה. אם למדתי בשנתיים האחרונות משהו על תקשורת זה שכאשר כותבים עליי וכאשר אני יודע את האמת, רואים הרבה פעמים את הפערים. כאשר הייתי פעם בצד השני ודאגתי לכיסוי של אחרים, אתה תמיד חושב שכל מה שאתה אומר הוא נכון. אנחנו יודעים שבעולם יש דברים.

אז כל מה שכתוב בדוח לא נכון?

לא כך אמרתי. אמרתי שהדוח אפילו עוד לא הגיע לדיון.

אז איך הוא פורסם אם לא הגיע לדיון?

מישהו הוציא משהו.

עזוב את הדוח. לגופו של עניין, איחור בסדר גודל של שנה–שנתיים הוא משהו עצום. אני מסתכל על לוח הזמנים. ביולי 2017 מחצית מן העובדים היו כבר צריכים להיות בירושלים.

נכון. נחמן, אני לא רוצה להסתתר. אתה שואל אותי. כפי שאמרתי בהצהרה: התאגיד יהיה בירושלים ואנחנו פועלים כדי שזה יקרה מהר ככל הניתן. זה עובדה. אנחנו מחויבים לדבר הזה.

דבר שני, אם אתה שואל אותי האם במהלך הדרך גם נעשו טעויות במהלך בינוי כל כך מורכב – התשובה היא כן, נעשו גם טעויות. הן לא נעשו במזיד, אבל גם נעשו טעויות. אנחנו פועלים לתקן אותן. כן, נעשו גם טעויות. נאמר פה: מי שעושה גם טועה. בהחלט נעשו גם טעויות.

אנחנו עושים את המקסימום על מנת שיהיה מעבר מהר ככל שניתן, בעלויות סבירות, בלי לבזבז כספי ציבור, ולעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר.

אתה חושב שהדחייה של המעבר, של שנה וחצי, משהו כזה, מוסיפה עלויות-יתר לתאגיד שהן בגדר חריגות מהתקציב?

אני משוכנע שלא. כפי שיושב-ראש התאגיד אמר, אכן נעשו טעויות במעלה או במורד הדרך. הדוח עוד לא עבר את כל השלבים שלו אבל כנראה הייתה לנו הערכת-חסר לגבי העלות של הבניין. לא הייתה אף חריגה ולו של שקל בתקציב של התאגיד שנועד לבניין.

אמרת עכשיו שהייתה הערכת-חסר.

(היו"ר איתן כבל)

אני רוצה לחלוק על דבר אחד שאמר אלדד קובלנץ. אני אומר את הדברים ביושר רב. התשובה של אלדד נכונה חלקית, לדעתי, כי ברור שנעשתה הערכת-חסר בעלויות של המעבר אבל לא רק זה העניין ואני חושב שזה לא מה שנשאל פה. באמת הייתה הערכת-חסר ולכן זה לא בזבוז אלא בסוף זה העלות הריאלית. יחד עם זה, צריך לומר, בסופו של דבר ברגע שנשארנו במודיעין עוד תקופה אז הייתה עלות של שכירות נוספת. לעיכוב כן יש עלויות נוספות.

כמה זה?

אני לא יודע להגיד כך.

אלדד קובלנץ בטח יודע. אני מכירה אותו, הוא מכיר כל מספר. כמה יעלה הבניין יותר מכפי שצפיתם בהערכת-החסר ומה העלויות הנוספות בגין אי-המעבר?

הערכת-החסר, כהגדרתה, היא הערכת-חסר. הבניין כשלעצמו עלה כ-120 מיליון שקל, ההתאמות עלו כ-40 מיליון שקל, ועוד 40 מיליון שקל לציוד. אז החריגה היא בסך הכול של 20 מיליון שקל, שזה 10% על בניין של 200 מיליון שקל. לא צריך להקל בזה ראש אבל באמת בכזה פרויקט מורכב – וגם עכשיו כשתיקפנו את זה עם אנשי מקצוע, לא היה ניתן לעשות את זה יותר בזול. העובדה שהיינו במקביל במקום נוסף – זה מיליונים בודדים, שגם הם לא היוו שום חריגה מתקציב התאגיד המאושר.

אתם מממנים את זה מהתקציב השוטף?

כן. קיבלנו גם 350 מיליון שקל לתקציב הקמה ולא חרגנו באלפית אגורה מן התקציב הזה, להיפך, חסכנו ממנו 60 מיליון שקל שהעברנו לתוכן.

אני רוצה לשאול את יושב-ראש התאגיד ואת המנכ"ל, האם יש לכם איזשהו פתרון בנוגע לשבת?

אני מכיר את רחוב כנפי נשרים היטב, עבדתי בו במשך שבע שנים. נכון שהוא התפתח מאוד בשנים האחרונות אבל אני מכיר את הרחוב היטב.

בסופו של דבר יש שכונות חרדיות. רחוב כנפי נשרים – אני לא יודע אם הוא נחשב כשכונה חרדית או לא. בגדול, אנחנו שם. אין שום כוונה לאף אחד לצאת החוצה מן הבניין. אבל בסוף הבניין הזה צריך להוציא שידור. זה המצב. יש חניון למטה ואף אחד לא יבוא להרגיז מישהו בכוונה.

זה גם לא איפה שהבניין יהיה בסופו של תהליך. שם יהיו מבני התאגיד בסופו של דבר?

כן, כל הפעילות תהיה שם.

התאגיד הוא בכנפי נשרים 23. בניגוד למה שאמרת, זה בניין גבוה שנבנה שם. כלומר, יזם בנה שם.

האמן לי שאני מכיר את הבניין. שתי הקומות הנוספות נמצאות אצל חבר שלי, בן דוד ושות'.

אי אפשר לייצר כניסה שלא תחייב את העובדים - - -

הכניסה היא מלמטה. הכניסה היא מהרחוב. נכנסים למטה לחניון עם הרכב ועולים עם מעליות למעלה. כך שבשבת ייכנסו לחניון ויעלו לבניין מתוך החניון.

אין לכם אפשרות טכנית, עקרונית, עניינית? הרי יהיה לכם עוד מבנה. זה המקום היחיד שממנו תשדרו? לא יהיו לכם מקומות נוספים? אולי אפשר בשבת להעביר את השידור למקום אחר, רק לצורך שבת?

אני חושב שאני לא יכול לשלוף תשובה. להערכתי תהיה חייבת להיות שם עבודה בשבת כי מהדורות החדשות משודרות משם. אני לא יודע. גם אין לי פתרונות מן השרוול.

יואב בן צור, אני ממש מכבד שבת, אני אומר לך בכנות, אבל אם תתחיל לומר על מבואות של שכונות חרדיות בירושלים – נגמרה העיר. פרט לשכונות החרדיות, הטריטוריה הקרובה להן זה פחות או יותר מכסה את כל העיר.

אתה מכיר את המקום?

אני מקווה שנשמע מהם שהם מכבדים.

מה זה "מבואות"? זה מקומות שאלפי אנשים גרים בהם.

שבע שנים אני עבדתי ברחוב הזה.

יש הבדל בין אמצע רחוב כנפי נשרים, שאז לא היינו אומרים כלום, לבין הקצה שנושק לשכונת הר נוף ואלפי אנשים עוברים שם בשבתות הלוך ושוב. כמעט ואין שם תנועה.

אגיד לך משהו שיאכזב אותך מאוד: הציפיות שלי מהם, שהם יקימו מתקן ל-10, 20, 30 שנים קדימה. זה לא ייגמר בפחות מזה. לכן אני שותק כשהוא מדבר על הנושאים ההנדסיים כי אני יודע עד כמה מסובך להקים מערכת של אולפנים לרדיו ולטלוויזיה. אבל הדיון הסתיים פה באחד החדרים, לחצו עליהם. גמרנו, הדיון הסתיים. לא היינו מעבירים את החוק אם לא הייתה ההתחייבות הזאת. אז עכשיו אתה אומר: רגע, נפתח את זה מחדש?

סליחה, הם רצו להישאר במודיעין.

ההתחייבות הזאת שולבה בתוך החוק.

ברור, קבענו להם מועד, והמועד עבר.

לא כתבתם "כנפי נשרים". כתבתם "ירושלים".

עם לוח זמנים. בדרך כלל במופע הזה השתתפו גם נציגי עיריית ירושלים, שהגיעו לכאן באוגדות מתוגברות כדי לראות.

ובצדק.

אני חבר מועצת עיריית ירושלים.

בסדר, אבל היו כאן חברי מועצה אחרים והם לחצו, ובצדק.

אמרתי שאפשר למצוא פתרון טכני כזה או אחר ולשדר ממקום אחר.

אני רוצה לשמוע האם יש בעיה, כי העברה לירושלים קשורה גם בעובדים. הם צריכים לשנות את מקום העבודה שלהם, הם צריכים להיות על הכביש יותר שעות. ירושלים לצערי הרב היא לא המקום הכי פופולרי לעבוד בו. האם אתם בהידברות עם ועד העובדים? מה העמדה? האם יהיו לזה עלויות? אנחנו יודעים שארגונים שעובדים בירושלים גם צריכים לפצות את העובדים שלהם. אם נציגי הוועד פה, אשמח לשמוע את דעתם. אנחנו בעד העובדים.

הם הוזמנו לישיבה.

הם פה.

גם נציגי היוצרים פה.

יפה. אנחנו רוצים שהמעבר יהיה מתוך הבנה והסכמה, ולא יבואו פתאום סנקציות וכן הלאה. אני כבר רואה שחודשיים או חודש לפני הבחירות אם פתאום יתחילו סנקציות בתאגיד – זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים מסלול פתוח לקראת החודשים הקרובים.

למעשה לפני כמה שבועות קומת ההנהלה הייתה מוכנה והיה כבר תאריך יעד למעבר של כל המטה, בין 80–90 אנשים שאמורים להיות בקומת ההנהלה. הוועד התנגד למעבר. פנינו לבית הדין לעבודה כדי לחייב את העובדים לעבור. אני רוצה לציין שכל העובדים חתמו בהסכמי ההעסקה שלהם שהם יודעים שמתקני התאגיד יהיו בירושלים. בית הדין שלח אותנו ואת העובדים להידברות. כמובן שאנחנו מעדיפים שהדבר ייעשה בהסכמה. דרך אגב, יש גם עובדים שהם ירושלמים, שמבחינתם זה עדיף.

אנחנו כן רוצים לעשות את זה בשיח משותף עם הוועד ועם העובדים. התאגיד הזה עבר מספיק טלטלות ל-300 שנים, לא לשנה ורבע שהוא קיים. חלק מן התחושה הזאת – והיא לא תחושה, באמת האקדח על הרקה שמוצמד לנו עם לוח הזמנים למעבר – אנחנו מודעים ללוחות הזמנים אבל יש לנו אחריות לגבי שני דברים. דבר אחד, כפי שנחמן שי אמר, הבניין הוא ל-30, 40, 50 השנים הקרובות. דבר שני, שתפעולית תוך כדי המעבר הזה הפעילות של התאגיד לא תיפגע כי העברה בשלבים, בפעימות, לא טובה תפעולית. היא נעשית אך ורק בגלל האקדח על הרקה.

בואו נשמע את העובדים.

תשמע את מה שאומר לך עכשיו אלדד קובלנץ: העברה בשלבים לא טובה, לא לתאגיד ולא לעובדים. אז צריך לתת לו את המרווח הזה כדי שיוכל לעבור בצורה מסודרת באופן מלא, לא בשלבים-שלבים, אלא להעביר את התאגיד כולו בפעם אחת, לגמור את הסיפור.

אני מציע שנשמע את העובדים.

יש פה נציגות של העובדים? בבקשה.

אני מוועד העובדים. אני עובד ברשת ב'.

ועד העובדים מכיר את החוק ויודע שהתאגיד אמור לעבור לירושלים. אנחנו תומכים בחוק. אין לנו שום בעיה עם המעבר לירושלים.

כן יש לנו בעיה עם נושא הבטיחות. מדובר באתר בנייה. רק עכשיו בונים ארבע קומות למעלה. הקומה היחידה שקיבלה אישור מרשות הכיבוי, טופס 4 – זה היה לפני כמה שבועות – היא הקומה השלישית. זאת הסיבה שהודענו לעובדים שאנחנו קוראים להם להתנגד למעבר כל עוד המקום לא יהיה בטוח. בדיון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לפני שבועיים–שלושה הגענו להידברות עם ההנהלה. היה יועץ בטיחות מטעמנו שסייר במקום והצביע על שורת ליקויים – יש לי כאן את הדוח, אני יכול להעביר אותו אליכם, אם אתם רוצים – שמצביעים על כך שהמקום אכן מסוכן ושיש שורה של תיקונים לבצע לפני שמעבירים לשם את העובדים. זה העניין, בזה הוועד מתעסק.

אתייחס לזה.

בשבוע שעבר ביקרתי בבניין הזה והקבלן קיבל אישור להוסיף חמש קומות נוספות. הייתי צריך להיכנס שם לאיזה משרד – סכנת נפשות להיכנס לבניין.

אני רוצה להבין: אם העניינים הבטיחותיים יטופלו, והם נשמעים לי בפער ממה שחבר הכנסת בן צור מדבר – אתה מדבר על עניין שדורש שינוי דרמטי של קונסטרוקציה, והם מדברים על דברים שניתן לטפל ולתקן אותם. היה והדברים האלה יטופלו, אין בעיה במעבר מבחינתכם?

מבחינת העובדים, לא.

זה פער גדול ממה שיואב בן צור אומר.

אמרתי מה אני הבנתי. יש שם יועץ בטיחות.

אין בעיה של שכר עבודה, של שעות נסיעה? כל הדברים האלה מטופלים? יש הסכמים? זה מקובל עליכם?

כמובן שאין הסכמות בכל הדברים אבל יש לנו ועד מעולה והנהלה מצוינת ואנחנו נגיע להסכמות.

אני בעד שיהיה ועד עובדים ושזה יהיה מעוגן, שלא יחזרו הטראומות של העבר.

אינח


חשוב שזה יהיה ועד אחד, אחיד ויחיד.

נכון.

אנחנו יושבים עם ההנהלה במשא ומתן להסכם קיבוצי ואנחנו דנים בכל הנושאים האלה.

אנחנו מקווים לסיים כמה שיותר מהר את ההסכם הקיבוצי.

גם בנושאים האלה, וגם לגבי התנאים שבהם העובדים יעבדו שם. זאת הזדמנות מצוינת להגיד להנהלה להיענות לדרישותינו.

ההנהלה – תיענו לדרישות העובדים.

איתן כבל יגיד את זה בסיכום.

יש עוד שאלה: ההנהלה מקבלת את הדוח של יועץ הבטיחות?

אני סמנכ"ל הכספים והתפעול. קיבלנו את הדוח שהעביר בודק הבטיחות מטעם ועד העובדים. אנחנו עוברים עליו. נקבע גם מתווה בבית הדין לעבודה, איך בדיוק אנחנו נותנים מענה. עד 6 בינואר אנחנו צריכים לתת מענה איך וכיצד, באיזה לוחות זמנים אנחנו מטפלים בכל הליקויים שעלו בדוח כדי לאפשר מקסימום בטיחות, שכולנו נעבור בשיתוף פעולה.

נשמע שיש הידברות טובה. זה משמח.

רשות הדיבור לדן אילוז, חבר מועצת עיריית ירושלים. שיהיה בהצלחה, קודם כול.

תודה רבה. אני מסיעת התעוררות.

בסוף נכנסתם לקואליציה?

לא, עכשיו הוא אמר שלא.

אנחנו לא כאן כדי לדבר על זה.

אתה יודע בכמה מקומות בארץ רק עכשיו גומרים להקים קואליציות? לא מצליחים להקים קואליציות.

גומרים קואליציה בירושלים כרגע.

באתי לפה כדי למחות בשם תושבי ירושלים. כל יום שתאגיד השידור הציבורי משדר מחוץ לירושלים הוא פגיעה לא רק בירושלים אלא גם בשלטון החוק. יש חוק מפורש שאומר שהתאגיד צריך לשדר מירושלים.

גם אם יצטרכו לשדר מן הפיגומים?

אני לא שומע את תחושת הדחיפות בתשובות שקיבלתי מהנהלת התאגיד. קיבלו היתר זמני וקצר לשדר מחוץ לירושלים, וההיתר הזמני והקצר הפך להיות ארוך וכבר לא זמני אלא קבוע. הייתי רוצה לשמוע לפחות דחיפות. אני לא יודע אם זה כישלון ניהולי, אם זה טעות, אם זה במזיד. אני מקווה שלא. גם נאמר שלא. אני סומך עליכם שלא. אבל אני כן רוצה לשמוע איזושהי תחושת דחיפות. אם אני לא שומע את תחושת הדחיפות הזאת – חבר הכנסת נחמן שי, דיברת על סנקציות, אמרת שזה לא רלוונטי, אבל אולי זה צריך להיות רלוונטי.

אנחנו נקבל תאריך.

אם זה הדבר היחיד שייצור דחיפות אז זה צריך להיות על השולחן.

אענה לך. הדחיפות – כנראה שלא הסברתי את עצמי היטב. אמרתי שאנחנו עושים ככל שאנחנו יכולים כדי שהמעבר ייעשה כמה שיותר מהר, בהינתן תקציב ובלי שנבזבז כספי ציבור, וכמובן עם שמירה על ענייני בטיחות. אנחנו עושים את זה מהר ככל הניתן. לעמוד עכשיו עם סטופר או עם תאריך מדויק – אני חושב שזה טעות. אנחנו אומרים פה בצורה הברורה ביותר: אנחנו עושים ככל הניתן כדי להשלים את תהליך המעבר.

תודה. אני רוצה לסכם.

אני רוצה לומר לכם את דעתי. התהליך יצא לדרך. זה לא מצב שבו עכשיו אנחנו יכולים להגיד, אחרי 120 מיליון שקל, כאשר המקום כבר נקנה וכבר השקיעו עשרות מיליוני שקלים. אם אין מעבר, המשמעות היא שגם אין תאגיד בעצם. אם חס וחלילה קרה איזה אירוע שאמרו: חברות וחברים, עם כל הכסף ועם כל מה שעשינו אין תאגיד. אני אומר את זה מהניסיון רב השנים שלי פה. הרצון שלנו תמיד הוא לייצר תהליך שכבר אין ממנו חזרה. התאגיד בהתנהלות שלו – אין ממנו חזרה.

יחד עם זאת, בתוך התהליך הזה, והרצון שלנו לשים את ירושלים על ראש שמחתנו, הסיטואציה הזו לפעמים עלולה לייצר מהלכים שיוצרים יותר נזק מאשר תועלת. זה שהעובדים בסוף יגיעו לשם – לי אין ספק. אם יהיה פער של חודש בכניסה אבל שעובדים יוכלו להיכנס בניחותא – למען השם, כפי שאמרתי למשרד התחבורה בעניין פרויקט הרב-קו והעלייה מן הדלת האחורית של האוטובוס, אמרתי: מתי פעם אחת אפשר לעשות פרויקט שמתחילתו ועד סופו יהיה כפי שצריך ושכולם יעסקו בלהתפעל?

הנה, הרכבת לירושלים.

זו דוגמה מצוינת.

זו דוגמה לפרויקט מאל"ף ועד תי"ו, ועכשיו מתחת לאל"ף.

אותו דבר גם כאן. אחרי שעברנו את הכול, ובאמת עשינו, ואני אומר את זה גם לדן אילוז, בתקופתך תזכה – לא לביאת המשיח.

אולי גם ...

אולי, לך תדע.

תזכה להיות החבר הכי צעיר במועצה.

אני יותר מבוגר ממה שאני נראה.

יש על זה פטנט רשום ...

אז ניצחתי אותך, כי אני ממש נראה טוב ... אבל הפער גדול מאוד.

לפני שלוש שנים לא צחקתי כך בדיונים על התאגיד.

אני מנסה לומר לך, דן יקירי, שאין מזרזים את המזורזים. אני אומר את זה גם לנחמן שי, שעושה את עבודתו, הוא צריך לזרז את המזורזים, במובן הזה שהוא מהתומכים ומן האנשים שהלכו לאורך השנים בעד רשות השידור, והיום התאגיד, והוא רוצה שהעסק הזה יגיע לתמונה המלאה. יחד עם זאת, צריך למצוא את נקודת האיזון, שלפעמים מרוב הרצון, יותר מאשר של האנשים עצמם, זה עלול לייצר תקלות. אילו לרגע הייתי חושב שמאן דהוא אצלם מתרשל בעבודתו – הפחד הגדול שלי, ואני אומר את זה גם לנחמן שי ואומר את זה גם לנו – שמרוב שאנחנו לוחצים אותם לעמוד בלוחות הזמנים כפי שנקבעו - - -

לא אנחנו אלא זה חוק. כעת זה הפרת חוק.

ברור לי. אתה צודק, אני ער לזה. מרוב שאנחנו כל כך מזרזים אותם, כשחס וחלילה עלולה להיווצר תקלה, אפילו תקלה אל מול העובדים, אם חס וחלילה מחר עלולה להיות תקלה שנובעת מן העובדה שעובדים במקום שהוא אתר בנייה, ואני מכיר את זה, יגידו: לא התרעתם? לא אמרתם? לא ראיתם? תמיד נזכרים אחרי להגיד את כל מה שצריך שייאמר. אם היה לי ולו החשש הקל שאמצא את עצמי מול ההנהלה, שמישהו מהם מנסה באמת להתרשל או להתעכב –

כל אשר אני רוצה לבקש בשמי ובשם נחמן שי ובשם חברי הכנסת, לדעת שהם באמת עושים, לא מנצלים אפילו לדקה את האפשרות לעכב את התהליך הזה. בזה אני רוצה להיות בטוח, שאם אתה תבוא, דן אילוז, שזה יהיה טוב יותר מאשר כשנתנו להנהלת העיר לחפש לנו אתר, כשאמרנו להם: בואו תמצאו אתם מקום בירושלים, ולא מצאו שום מקום. שגם אם מחר אומר לך: אתה מנהל הפרויקט, הנה, אתה, מה שתחליט יהיה, כשאתה אומר לי: וואלה, מצאתי פערים, אפשר היה לסיים אתמול. אם זה מתקיים אז הם לא עושים את עבודתם נאמנה. אני אומר לך שאם תצליח אז זה רק להיות, מה שנקרא, עבודה של דווקן – מצאתי חדר פנוי עם כניסה שאפשר להגיע דרכה.

זו התחושה האישית שלי, שהמזורזים ממילא עושים את עבודתם בזירוז.

אני מבקש שנקבל פעם בחודשיים דיווח על כל ההתקדמות בתהליך, ולחילופין, גם אם יש בעיות שצריך להתערב בהן, ויכולות להיות בעיות. אני אומר את זה גם לך, נחמן, שגם כאשר כתוב בחקיקה שיש להעביר כסף לא תמיד מעבירים את הכסף למרות שכך כתוב בחוק. זה קורה מידי יום.

אני שמח שערכנו את הדיון.

בכל מקרה הוא היה נכון.

הוא כרטיס צהוב להנהלת התאגיד. אנחנו העברנו חוק ואנחנו מצפים שתמלאו אותו, לא רק בהיבטים התוכניים וכולי אלא גם בדברים הארגוניים. אני יודע שדברים ארגוניים לוקחים זמן ודיברתי על המורכבות ההנדסית, שהיא גדולה מאוד, ואני מבין גם שאין בארץ כמעט – לא תמיד יש אפילו אנשים שיודעים איך לעשות דברים כל כך מורכבים כאלה, ולכן בסדר.

אבל אנחנו חורגים הרבה ממסגרת הזמן. לא הצגת תאריך. הייתי שמח מאוד שתיתן לנו תאריך יעד. אמרת: אחרי האירוויזיון. אני מבין שהאירוויזיון זה בשבילכם גם כן שיא גדול, שאף הוא מסובך. אבל אתה צריך להציג תאריך יעד, גם לעצמכם, לא רק לנו, כדי שזה יופיע גם בפרוטוקול.

נמצא כאן עדיין נציג משרד האוצר? אני מבקש שיתייחסו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאנחנו מקיימים את הדיון הזה כדי להעלות עוד נקודה.

זה דבר אחד. חשוב שלא נצא מכאן מבלי לדעת שיש לכם נקודת סיום. תמיד יהיו שיירים אבל אתם יודעים שהמאסה עוברת באותו תאריך לירושלים. הדאגה שלי היא לא רק לתאגיד אלא גם לירושלים, ידידי, כי גם אם לא היו כאן נציגי עיריית ירושלים, אני לא צריך אותם, אני יודע טוב מאוד שהעיר הזאת זקוקה גם לתאגיד.

וגם לניקיון.

להמון דברים.

נקודה שנייה חשובה בעיניי היא הקשר ביניכם לבין העובדים, כי זה מאות עובדים שצריך לשמור על הזכויות שלהם ולהגן עליהם ולמנוע מצב כפי שהכרנו בהיסטוריה, של מריבות וסכסוכים, שבסוף באים לידי ביטוי בשידור. כל עוד התהליך הזה מתנהל מתוך הבנה איתם, גם אם הוא עובר דרך בתי המשפט, בסוף זה צריך להיות בתיאום ובהבנה עם העובדים, מתוך שמחה שמבצעים את התהליך הזה ושהפעולה הזאת מושלמת.

איילת נחמיאס ורבין, אני מבקש שתחליפי אותי. רק מילה אחת אני רוצה לומר לדרור וגשל, שנוגעת לעניין אחד: עניין הקנסות, אגרות רשות השידור. בוא הנה, אתם חצופים. אתם חלק מן המערכת. החוצפה הזאת, שבסוף ההוצאה לפועל היא הסיפור הגדול.

רשות האכיפה והגבייה.

זה לא רשות האכיפה והגבייה. העבירו אליהם אבל הם רק נקודת הקצה. הם מבצעים את ההוראה שניתנה להם על ידי - - -

הם מכנסים ועדה של פטורים והנחות פעם בשלושה שבועות כדי שאנשים לא יוכלו להגיע ולקבל.

חבר'ה, זה לא לעניין.

(היו"ר איילת נחמיאס ורבין)

ביקשתי תשובה עם תאריך יעד למעבר התאגיד לירושלים.

אני רוצה לומר משהו בהתייחס לדברים שאמרת על העובדים. יושב כאן חברי תומר שלפניק. אחד הדברים היפים שקרו בתאגיד, אני מוכרחה להגיד, נחמן, ולא חשבתי בהתחלה שזה יהיה כך, הוא שנהייתה סולידריות בין העובדים שהגיעו מרשות השידור לבין העובדים החדשים שנקלטו. אני חושבת שזו תופעה – באמת אף אחד מאיתנו לא צפה אותה. אני חושבת שההתנהלות שלהם והחברות ביניהם מעוררת הערכה רבה מאוד.

אני גם רוצה לציין, נחמן, שמהתקופה של ההתחלה, שהיו אליי פניות כל הזמן על כל מיני דברים, אני מרגישה – וזה השתקף גם בדברים של תומר שלפניק – שבאמת יש הידברות עם ההנהלה והתייחסות שוטפת לצרכים של העובדים. אני חושבת שבמובן הזה עשיתם משהו נכון. יש להם גישה ישירה אלינו כי באמת העבודה המאורגנת חשובה לנו, ומן הבחינה הזאת, נחמן, קרה משהו טוב.

מה המענה לשאלתו של חבר הכנסת שי?

כפי שאמרתי, קומת ההנהלה מוכנה ברובה. הקומה הבאה היא קומת החדשות והאולפנים, גם של הטלוויזיה וגם של הרדיו. זה יקרה אחרי האירוויזיון, במהלך הקיץ זה יושלם.

כלומר עד ראש השנה תוכלו לערוך את הטקס?

התשובה היא כן.

תעשו את הטקס בראש השנה. זו תהיה מתנה יפה לירושלים.

ברגע שהחדשות יעברו, בעצם זה מרב עובדי התאגיד. יש גם את הרדיו וזה יקרה - - -

תשאירו משהו במודיעין?

לא, במודיעין לא יישאר. בעזרת השם, לא.

אבל יש לכם נציגות בבאר שבע, חיפה ותל אביב, שם ממשיכים לפעול. בסדר. אתם תאגיד לאומי, אתם צריכים להיות בכל הארץ. אז אנחנו מדברים על ראש השנה.

החדשות והטלוויזיה, שזה מרבית התאגיד.

זה לב העניין. אני מקבל. בסדר.

חבר הכנסת שי, אני מודה לך, ואני מודה לכם על ההבהרות שלכם. אנחנו מאחלים לכם בהצלחה. יש לכם אתגר גדול. לפחות יהיה לכם שקט מחברי הכנסת בחודשים הקרובים. תודה רבה לכם.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:25.