פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



14
ועדת החינוך, התרבות והספורט
18/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 740
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י' בטבת התשע"ט (18 בדצמבר 2018), שעה 11:17

המחסור בגני ילדים בכפרים הערבים-הבדואים בנגב - לציון יום הנגב

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
יוסף ג'בארין
מסעוד גנאים
חנין זועבי
מאיר כהן

טלב אבו עראר
סעיד אלחרומי
דב חנין
אחמד טיבי
איימן עודה

ניר שמואלי - סגן מנהל מחוז דרום, משרד החינוך

כמאל עטילה - דובר למגזר הלא-יהודי, משרד החינוך

אלכס שפרלינג - ממונה ביקורת הסעות, משרד החינוך

יובל דרייר שילה - מתכנן, אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך

אורי רבה - מפקח ביקור סדיר, מחוז דרום, משרד החינוך

ליאור פנחס שחר - מנהל אגף תאום ובקרה, משרד הפנים

אתי וויסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

פאיז אבו צהבאן - ראש עיריית רהט, משרד השלטון המקומי

כאמל ריאן - מרכז השלטון המקומי

חבאס אלעטאונה - ראש מועצת חורה

אברהים אלהואשלה - ראש מועצה אזורית נווה מדבר

עומאר אבו רקייק - ראש מועצת תל שבע

מחמד מסאבחה - עורך דין, סגן ראש מועצה תל שבע

סלאמה אלאטרש - יו"ר מועצה אזורית אל קאסום

סולטן אלקרעאן - מנהל מחלקת חינוך, כסיפה

יוסף אלעטאונה - מנהל מחלקת חינוך, מועצה מקומית חורה

יעקוב אבו בלאל - מ.מ. מנהל מחלקת רווחה, מועצה אזורית נווה מדבר

עלי אלענאמי - מנהל מחלקת חינוך קדם-יסודי, מועצה אזורית נווה מדבר

אלסרור סאלם - דובר, מועצה אזורית כסיפה

מעיגל אלהואשלה - המועצה האזורית לכפרים הבלתי-מוכרים

רון גרליץ - מנכ"ל שותף, עמותת "סיכוי"

עופר דגן - מנהל שותף, המחלקה למדיניות שוויונית, עמותת "סיכוי"

אחלאם אבו קרן - מנהלת המחלקה לפיתח חברתי וכלכלי, אג'יק-מכון הנגב

נדא אבו גאנם - אג'יק-מכון הנגב

מרואן אבו פריח - רכז סניף עדאלה בנגב

ישי מנוחין - מנהל תוכנית ישראל, מזון-תגובה יהודית לרעב

גאולה קשת - יו"ר עמותת "גדולים מהחיים" למען חולי סרטן

אבו קוידר ג'אבר - תושב אל זרנוק, ישוב לא מוכר

נעים אבו גאנם - חבר ועד עמותה

מוחמד אבו ג'ודה - תושב, זערורה

נסרין אבו גאנם - מורה

ראסם עמאש

אתי דנן

א.ב., חבר תרגומים

המחסור בגני ילדים בכפרים הערבים-הבדואים בנגב - לציון יום הנגב

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 18 בדצמבר 2018, י' בטבת תשע"ט. הנושא: המחסור בגני ילדים בכפרים הערבים-הבדואים בנגב-לציון יום הנגב.

- - -

אתה רוצה לעשות הצגה או להפריע לי לדיון? אין לי בעיה לנעול את הדיון עכשיו. אני רוצה להביא תוצאות. תן לי לנהל את הדיון. עוד לא התחלנו אותו. שלחו נבחרת של ארבעה-חמישה. אתה לא יודע מה יש במרכולתם, אתה מתנפל עליהם. חכה.

אני רואה את התוצאות.

אני לא מרוצה מהתוצאות שהיו עד היום, אבל מה הקשר? אני אתייאש? אני אלך הביתה? לא מתייאש. רבותיי, לכבד אחד את השני. אני אתן לכל חברי הכנסת להתבטא. אני אעשה חבר כנסת ואורח לסירוגין.

מסעוד גנאים ראשון.

אדוני היושב-ראש, תחילה תודה על קיום הדיון, תודה לחברנו טלב אבו עראר על היום החשוב הזה.

נכון אמרת אדוני היושב-ראש, שזה אולי הדיון השלישי או הרביעי בוועדה על עניין המחסור בגני ילדים בחברה הערבית בנגב, במיוחד במועצות אל קאסום ונווה מדבר. כאשר מדובר ב-4,700 ילדים שאין להם מסגרת, זאת אומרת שאלה ילדים בסיכון, זאת אומרת שילדים אלה לא מקבלים את הזכויות הבסיסיות שלהם.

תמיד אמרנו, אדוני היושב-ראש, שכאשר לממשלה יש בעיה עם הכפרים הלא-מוכרים או עם החברה הבדואית, אם הממשלה לא מכירה במקום, זה לא אומר שהיא לא תכיר בזכויות הבסיסיות של תושבי המקום משום שאלה זכויות אדם בסיסיות. חינוך זה זכות, בריאות זה זכות, רווחה זה זכות. בסוף, כאשר ראש הממשלה והממשלה מדברים על קירוב הפריפריה, מדברים על שגשוג ופריחת הפריפריה, הדבר הזה, אי-אפשר לעשות אותו לא דרך כביש 6, לא דרך סלילת כבישים אלא דרך מתן שירותים בסיסיים בחיוך, בבריאות, ברווחה.

לפני כמה שנים לא ארוכות היה איזה מחקר על בני הנוער הערבים, שכ-40% מהם, ורובם לצערי הרב בדרום, הם לא לומדים ולא עובדים. אחר כך מתפלאים על אחוזי האלימות והפשיעה בחברה הערבית כאשר אנחנו לא נותנים ולא מספקים את השירותים ואת הזכות הבסיסית בלחנך, בלתת בריאות, בשירותי רווחה, אז לא נתפלא על התוצאות האלה.

לסיכום אדוני היושב-ראש, מנופי השינוי החברתי, הכלכלי, התרבותי הם החינוך בעיקר. אם אין חינוך, המצב ישאר כמו שהוא ולא ישתנה לצערי.

תודה. אברהים אלהואשלה, בבקשה אדוני.

בוקר טוב לכולם, אני אברהים, יושב ראש מועצה אזורית נווה מדבר. אני רוצה גם להודות לחבר הכנסת טלב אבו עראר על ארגון היום החשוב הזה.

אני קודם כל צריך לציין שמשרד החינוך מחוז דרום משתף פעולה אמיתי יחד איתנו, אבל אני חושב שהבעיה היא לא בתקציבים, בבניית בתי ספר מבחינת תקצוב ושעות לימוד, אלא קודם כל אנחנו מועצות ביישובים בהקמה.

צריך לחלק את הבעיה לשני אלמנטים. יש את הילדים והתושבים שהם גרים בתוך הקו הכחול ששייך מוניציפאלית למועצה האזורית, ויש את החלק שמחוץ לקו הכחול שאנחנו מהווים כקבלן משנה של משרד החינוך לתת להם את השירותים.

על מנת להביא את הילדים האלה, אתה לא תביא אותם ותזרוק אותם בוואדיות, אתה צריך לתת להם תנאים, מבנה, שירותים בסיסיים. על מנת להביא אותם אתה צריך לתכנן. מי מתכנן לנו את היישובים שלנו? זה הרשות להתיישבות והסדרת היישובים הבדואים. היא מתכננת לפי המדיניות שלה, לפי קצב הזמן שהיא רואה, ולכן אין לנו את תוכניות המתאר והתוכניות המפורטות להביא תקציבים ולבנות מבנים.

נכון, גם התקציב כשנתנו אותו להסעות, אנחנו לא רוצים להסיע את הילדים שלנו. אני מדבר כאן לא על המדיניות ועל מי יכופף את השני. אנחנו אחראים על הילדים כמדינה, כנבחרי ציבור, כאבות, כאימהות. מי מכם מוכן להסיע את הילדים שלו בגילאי שלוש בדרכים לא-דרכים, הרריות, לעבור את התעלה ולהסיע אותם במקום להקים את הגן בקרבת הבית שלו?

וכמה קילומטרים גם.

אני אומר לך, אני מסיע ילדים מחצבה, מעיר אבות, מהערבה לבית ספר באבו קרינאת. אני מסיע אותם 75 קילומטר, וממצפה רמון לומדים בשגב שלום.

איזה גיל?

אני אומר לך, כיתות א.

משרד החינוך הקצה לנו תקציב, שהתקציב הזה לא פר 20 שקל לילד, להסיע אותו. הילדים האלה, אתה צריך להסיע אותם. אני מורה לנהיגה בתפקידי, מבין את משמעות הבטיחות מבחינה בטיחותית לילדים, זאת אומרת, כשאני מסיע אותו, אני צריך לשים כיסא בוסטר לשמונה ילדים בטרנזיט. האם אני צריך כל יום לעבור את המסדר הזה ולשים אותם כסרדינים באוטו? וקודם כל אתה צריך לצאת מוקדם כי ההורים גם יוצאים לעבודה, מי שעובד.

אתה אומר, הבעיה מורכבת.

מורכבת. האחריות הזאת צריכה להיות על הממשלה. אני כמועצה לא יכול לבנות. הרי אני מתכנן והאנשים עוברים צורת חיים. צריך לתכנן להם. זה לוקח שלוש-ארבע שנים. כשאני רוצה לבנות גן, בינתיים הילד הזה גדל. באיזה תנאים הוא גדל?

שנית, מופעלים עלינו, המינהל, הרשות, רשות הפיקוח וגם משרד הפנים וגם כל הרשויות האכיפה להרוס את הבתים. בזמן שאני מתכנן צריך לבנות ולבנות גנים, וגם הורסים לנו. היום יש צו מנהלי של להרוס מכולות, ואנחנו דיברנו בוועדת הכספים על מנת להעסיק וליצור מקומות עבודה. תנו לנו את ההזדמנות להסדיר ולתכנן. אנחנו צריכים לתכנן. תאפשרו לנו תוך זמן קצר אנחנו נביא את הילדים האלה. תודה לכם.

מאיר כהן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד כמה מילים. א, יהיה קל מאוד להפוך את הנציגים של משרד החינוך מחוז דרום לשעירים לעזאזל בישיבה הזאת וחשוב מאוד שאמרת את הדברים.

תראו, הבעיה היא הרבה יותר כוללנית. שאלת רוח המפקד בסיפור הזה היא שאלה מאוד חשובה. כשאני אומר רוח המפקד, אני מתכוון לשניים, גם לשר החינוך וגם לראש הממשלה. איזה נגב הם רוצים? האם הם רוצים שאנחנו נמשיך להתבייש במצב שבו 5,000 ילדים לא מגיעים לגני הילדים, והנגב, מתייחסים אליו בהסתר פנים, כאיזשהו משהו אקס-טריטוריאלי?

התופעות שאני רואה כל בוקר כשאני נוסע, של ילדים שמחכים על כביש 25 או 31 בחורף ובגשם, ונוסעים כמו שראש המועצה אמר, 70 ו-80 קילומטר בתנאים לא-תנאים, האם זאת המציאות שאנחנו רוצים במדינה שלנו לראות או אנחנו רוצים לשנות את זה בצורה דרמטית?

אני עוקב אחרי מה שמשרד החינוך ומחוז דרום עושה. הוא עושה דברים מצוינים במה שמאפשרים לו ונותנים לו, אבל אני שוב חוזר לכך שהקריאה צריכה להיות מכוונת לגמרי לשר החינוך. הישיבה הבאה שתהיה כאן היא ישיבה שמראה, כשרוצים, מה עושים ואיך מעלים תעריפים מ-22,000 שקל לילד ל-37,000 שקלים לילד במגזר הדתי, לעשות את זה תוך שנתיים כשרוצים, אבל כאן ממשיכים לגמגם, ולכן אני אומר, אדוני, צריכה לצאת קריאה מהיום הזה בכדי שהוא יהיה אפקטיבי, קריאה לשר החינוך, שאין עוד מדינה מתוקנת שבה יש אלפי ילדים שלא הולכים לגן. אגב, זה בדיוק השלב ששם מעצבים את האישיות שלהם. הכול מתחיל בגן, ולכן הקריאה צריכה להיות מאוד ברורה לשר החינוך, שלא ישלח לכאן את הנציגים ממחוז דרום, שאני, היות ואני גר שם ועבדתי במקום הזה 27 שנים, עושים כמיטב יכולתם, אבל מיטב יכולתם לא מספיק מול מה שהם מקבלים.

הנתונים, רק להגיד לכם, באל קאסום שמו עוד 26 מבנים יבילים, בנווה מדבר עוד 20. יש אישור הסעות שלקח זמן עד ספטמבר, עד שזה יגיע, ובנוסף לכך, אדוני, יש החלטה שנותנים לכל 20, מלווה.

ל-5,000 ילדים צריך עיר גנים.

בדיוק. אמרנו את זה, בישיבה הבאה. זה 5,000. כמה שאתה עושה את המעט הזה, זה כלום, לכן צריכים לקבל החלטה, תוך שנתיים משרד החינוך מפסיק לנשום ופותר את הבעיה הזאת. רבותיי, האנשים האלה, כל מה שנעשה בדימונה ובבאר שבע ובירוחם ובמצפה, במידה והפזורה הבדואית לא תקבל את מה שאנחנו מקבלים, את מה שהילדים שלנו, כל הנגב יקרוס. הם לא אורחים בנגב. יש לי ויכוח איתם, יש לי גם עם אבו עראר ויכוח, אבל הם לא אורחים בנגב, הם אזרחים שווי זכויות. המצב הוא מצב מביש. כואב לי הלב כל בוקר במיוחד בחורף לראות את הילדים הקטנים האלה שעומדים לצידי הכביש.

תודה, מאיר. סלאמה אלאטרש.

תודה אדוני היושב-ראש. סלאמה אלאטרש, נבחרתי לפני פחות מחודש ימים להיות יו"ר המועצה האזורית אל קאסום.

כשנכנסתי לתפקיד ידעתי כמה שהמצב קשה במועצה האזורית אל קאסום, אבל אני מגלה שהמצב הוא קשה מאוד, ואני באתי לכאן כי אני צריך את העזרה של כולם.

מועצת אל קאסום, כשפיצלו את אבו בסמה בשנת 2012, היא מתחילה מטרבין, מרהט עד צומת חתרורים אחרי ערד. זה בערך 80 קילומטר. הרוחב שלה מתחיל מכביש 25 עד קו התפר עם הרשות הפלשתינית. זה בערך 40 קילומטר. יש לנו 70,000 תושבים. זה רבע מאוכלוסיית הבדואים בנגב, במועצה האזורית אל קאסום.

משרד הפנים מכיר לנו כתושבים במועצה האזורית אל קאסום, בערך ב-11,000. משרד הרווחה מכיר לנו ב-51,000. משרד החינוך ב-49,000. עם נתונים אלה אני לא יודע איך להתמודד מבחינת גם תקנים וגם מתן שירותים.

אני באתי בהצעה למשרד הפנים שייקחו את הפזורה ממני, יתנו לי לטפל בכפרים שלי. אף אחד ממשרדי הממשלה לא רוצה לטפל בפזורה, אבל יש לנו מצב היום שהוא קשה מאוד בחינוך. אי-אפשר לפתור את הבעיות של החינוך של מועצת אל קאסום, שבאה פעם אחת בכנסת ופעם אחת במשרד החינוך. יש לנו שיתוף פעולה מלא עם אנשי משרד החינוך ויש לנו אוזן קשבת עם משרד החינוך מחוז דרום ואנחנו משתפים פעולה ועובדים ביחד.

יש לנו מחסור בכיתות ויש לנו הרבה בעיות בחינוך לא רק בכיתות לגיל שלוש וחמש. יש לנו הרבה בעיות בחינוך, אדוני היושב-ראש.

עם משרד החינוך אתם ביחסים מאוד טובים. מי האשם? למי אתה מפנה אצבע מאשימה? מי הבעיה?

הוא חודש בתפקיד. הוא נותן לך סקירה מה הוא גילה.

אדוני היושב-ראש, יש לנו הרבה בעיות בכל הנושא של החינוך אצלנו, גם מוסדות חינוך, גם היתרים, שמשרד החינוך מתקשה להשיג היתרים לפזורה. אי-אפשר לפתור את הבעיה בישיבה אחת. אנחנו צריכים לעשות תוכנית אב לחמש שנים על מנת לפתור את הבעיות. אנחנו יודעים לפתור אותן. אנחנו אנשי השטח, אנשי החינוך בדרום. אנחנו מכירים את הבעיות שלנו. אנחנו יכולים לפתור אותן. אנחנו צריכים את העזרה שלכם.

לא יכול להיות שהיום כשאני רוצה לבנות גנים על מנת לחסות הסעות ולחסוך את הסבל של הילדים בגיל שלוש וחמש בשכונות מגורים שיש מספר ילדים שעונה על הצרכים לבנות כיתה שם, אני נתקל בקשיים בהיתרי בניה.

יש קרקע?

יש קרקע. אין בעיה של קרקע. יש לנו רשות של בדואים. יש לנו את המדיניות של האחראי על הבדואים בנגב, השר אורי אריאל.

משרד החקלאות, נמצא מישהו מהרשות? מתאים להם. יטופלו בסיכום ובדיון הבא נביא אותם. נעשה עוד דיון. נביא כנראה גם את מנכ"ל משרד החקלאות, גם את ראש המינהל, גם את מנכ"ל משרד החינוך.

אדוני היושב-ראש, משפט לסיום. אני חושב, אם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה של נווה מדבר ואל קאסום פעם אחת ולתמיד, אנחנו צריכים החלטת ממשלה. הכפרים האלה מוכרים משנת 2004 ואין בהם כלום.

תודה. הדברים ברורים, ננסה להתמודד איתם. דב חנין.

תודה לך אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתמקד בשאלה אחת שהיא שאלה מאוד חשובה והפתרון שלה הוא מאוד מאוד פשוט. אני מתכוון לשאלה של גני הילדים ואותם אלפי ילדים שלא מגיעים לגני ילדים, ואותם אלפי ילדים שמוסעים קילומטרים רבים כמו ששמענו מראשי המועצות כדי להגיע לגן ילדים.

אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש. אני יושב-ראש ועדת המשנה לתחבורה ציבורית. משרד התחבורה לא מסכים לפתוח קווי אוטובוס או מיניבוס במקומות האלה שאתם מסיעים בהם ילדים. אני שואל אותך אדוני היושב-ראש, מה זה, אנחנו שתי מדינות? משרד התחבורה אומר, לא בטוח לנסוע, אני לא יכול לשים שם מיניבוס, אז לילדים בגיל שלוש כן בטוח לנסוע עשרות קילומטרים? ולכן המצב הזה הוא לא מצב הגיוני, הוא לא מצב צודק, הוא לא מצב נכון, הוא גם לא מצב חוקי. אם אסור לנסוע במיניבוס במקום הזה כי זה לא בטוח לבן אדם מבוגר, בטח אסור להסיע לשם תינוק או ילד בן שלוש. הפתרון הוא נורא פשוט. צריך לאפשר להקים גני ילדים במקומות שאנשים גרים בהם.

אדוני היושב-ראש, אני מכיר את הוויכוח. יש את הוויכוח על הבעלות, כן בעלות, לא בעלות. הוויכוח הזה לא רלוונטי בשאלות של חינוך. הגישה של חוק חינוך ממלכתי היא מאוד פשוטה. היא אומרת, כל ילד שנמצא, צריך לתת לו פתרון, לכן המדינה נותנת פתרון לילדים של מבקשי המקלט למרות שיש ויכוח על השאלה, מסתננים, מבקשי מקלט, פליטים. פתרון לילדים המדינה צריכה לתת. אותו דבר צריך לקרות בנגב. זה נורא פשוט. צריך להקים את מרכזי השירות האלה המינימליים. אפשר אפילו במבנים יבילים בהתחלה. לעשות את זה מייד. להפסיק את ההסעות לילדים. 8,600 שקל עולה להסיע ילד בשנה. זה גם יקר, זה גם מסוכן, זה גם לא צודק, זה גם לא חינוכי. תקימו את גני הילדים איפה שאנשים נמצאים ואחר כך אפשר יהיה להתווכח למי שייכת הבעלות בקרקע. זה עוד יקח כמה שנים.

משרד האוצר מעביר 80 מיליון שקל בשנה למשרד החינוך כדי להסיע תלמידים. ידעת את זה?

ראש עיריית רהט, חדש. נאחל לך הצלחה.

מחודש.

נאחל לו הצלחה. יש לו אתגר לא קל לפניו. בבקשה אדוני.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה. נכון, אני חדש-ישן.

כידוע לכם, אני גם באתי ממערכת החינוך. הייתי מנהל בית ספר גם, מורה בבית ספר עהד בחורה, בית ספר למצוינות.

יש לנו בעיה עם הישגי התלמידים בבגרויות. אנחנו כרשויות עניות בסוציו-אקונומי 1, אין לנו את היכולות לסבסד כל מיני תוכניות שיכולות לעזור לילדים לקבל תוצאות טובות.

הדיון היום על המחסור בגנים. עכשיו אני אשאל אותך, אני אנווט אותך. אתה מסתמא, יכול להיות שלא, יכול להיות שכן, אתה גם מארח ילדים בגנים שלך מהפזורה.

כן.

אז דבר איתנו על זה.

בסדר. אני בסוגיה שהיא באמת מצחיקה. יש לי עוזרת גננת שמגיעה באוטובוס עם ילדים בני שלוש מאזור דודאים. העוזרת הזאת היא "בעלת הבית" של הילדים האלה. פשוט מאוד אנחנו לפעמים נאלצים בגלל הפזורה שמסביב לרהט, לשכור בתים מהתושבים על מנת שהילדים האלה ילמדו בתוך הבתים כי אין לנו מספיק שטחים. ברהט יש כמעט 160 גני ילדים. בבאר שבע יש 220, אבל תושבי רהט הם 65,000 תושבים, לכן אנחנו בסוגיה הזאת.

אתה אומר, יש לך מחסור בגנים.

מחסור בגנים. למשל משפחת זיאדנה, היא גרה ליד בית קמה. מונים שם כ-2,000 תושבים עם כל הילדים שלהם. גם גנים, גם תיכונים, יסודיים מגיעים לרהט. אין להם גנים שם. תודה.

תודה, אדוני. יוסף אלעטאונה, ברוך הבא, שמחים לראות אותך תמיד.

תודה רבה היושב-ראש ותודה גם לחבר טלב אבו עראר על היוזמה בקיום הדיון היום.

אני רוצה להתמקד בדיון הזה. העניין של הגנים הובא לשולחן הזה של הוועדה, ברשותך, שלוש-ארבע פעמים, ואני חושב שהגיע הזמן גם להתמקד וגם לייעל את העניין. אי-אפשר לקיים את הדיון הזה לפי דעתי בלי הריבון בנגב. בנגב יש ריבון שנקרא הישות להסדרת הבדואים בנגב, שהיא לא קיימת והיא הגורם המעכב העיקרי לפתיחת הגנים ואישורם. גם הוקצו ממשרד החינוך כ-90 מבנים יבילים וצריך לשאול את השאלה למה המבנים האלה לא קיבלו את ההיתרים.

נשאל את כל השאלות. יש לנו סיכום מאוקטובר 2017. אנחנו נשאל שאלות, למה שום דבר לא זז.

גם משרד האוצר והתכנון, הם צריכים להיות חלק מהדיון הזה בכדי לתת את האישורים ואת ההיתרים לגנים האלה.

לפני עשר שנים היה דיון על תלמידים בתיכונים שלא ביקרו ו-70% שלא היו במערכת החינוך. כשהנגישו את בתי הספר התיכונים בכפרים הערבים הבדואים הבלתי-מוכרים בנגב, כשהקימו את בתי הספר, אחוז הנשירה ירד מ-70% ל-12% ו-13% ו-14%.

אני חושב שגם בקטע של גני ילדים אי-אפשר כמו שאמר חברי דב חנין, שהכבישים והשבילים והוואדיות שנמצאות שם, משרד התחבורה במדינת ישראל לא מאפשר תחבורה ציבורית שם. גם אי-אפשר להסיע ילדים. ראינו את כל התמונות בשבועיים האחרונים על ההסעות שם. לפי דעתי צריך גם לתת את הדעת.

תודה. ראש מועצת חורה. בבקשה, אדוני.

שלום לכולם, שלום ליושב-ראש, שלום לחבר הכנסת טלב אבו עראר. תודה רבה לטלב אבו עראר שיזם את הישיבות של היום הזה.

דיבר יוסף אלעטאונה שהוא מנהל מחלקת חינוך ביישוב שלנו בחורה. על אותה בעיה אני אדבר, גם הגנים של הילדים. טוב לפזר את הגנים לתוך היישובים, והיישובים הקרובים ליישוב של חורה. רוב הגנים, גם לומדים בתוך היישוב וזה מעמיס על היישוב שלנו.

היינו בסיור, ראינו את זה בעיניים.

כן, זה מעמיס עלינו. העניין מסוכן גם לילדים הקטנים של שלוש-ארבע שמסיעים אותם באוטובוסים שהם לא תקינים.

אני מקווה שהכול יעזור לפתור את הבעיה הזו. המבנים היבילים, לשים אותם במקום קרוב לאנשים האלה, במיוחד לגנים ולתת להם את האישורים המתאימים, כי צצה לנו בעיה היום שיש גן, אין לו לא חשמל, לא כלום. בקור הזה, הילדים, ויש להם תוכנית אחרת, גם עד שעה 16:00 לומדים.

אני מקווה שכולנו נפתור את הבעיה, ואני מברך את כולם.

כולם ביחד, שילוב ידיים. חנין, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו דנים בוועדת החינוך בנושאים שונים, אז אנחנו סבורים שהנושאים האלה הם נושאים חינוכיים. הנושא הזה כמו שמעידים פה האנשים, הוא לא נושא של משרד החינוך. כולם אומרים שאנחנו בשיתוף פעולה. זה לא מהרגלי להגן על משרד החינוך.

הבעיה היא, אנחנו לא מול סוגיה חינוכית, אנחנו מול סוגיה פוליטית שלוקחים את הילדים כבני ערובה על מנת לגרש אנשים, לא להסדיר את המגורים ואת החיים שלהם, אלא לקחת להם את האדמות, לגרש אותם ולכפות עליהם הסדר מסוים.

הבעיה והגורם המעכב כמו שאמר יוסף אלעטאונה, הוא לא משרד החינוך אלא המינהל, הרשות להסדרת ההתיישבות, ואני לא יודעת אם הם מיוצגים פה, אבל מה הבעיה ומה האחריות של משרד החינוך? שמשרד החינוך לא נלחם ברשויות האלה על מנת להגן על הילדים. גם משרד החינוך חייב להגיד שאנחנו לא מרשים לא למינהל ולא לרשות להסדרת ההתיישבות לקחת את הילדים כבני ערובה. הסוגיה הזאת היא בתחום האחריות שלנו. אנחנו אחראים על הילדים ואנחנו רוצים לבנות לילדים בתי ספר וגני ילדים סמוך למגורים שלהם.

אמרנו זאת.

אז זה שהמדינה שהיא גם מפתחת מדינה בתוך מדינה, הרשות להסדרת ההתיישבות היא כמו רשות בתוך המדינה בשביל להראות לערבים הפלשתינים בנגב איך אנחנו כן נגרש אתכם וכן נשתלט באדמות שלכם.

אני חושבת שמי שאחראי פה ומי שצריך לתת את המענה פה זה המינהל והרשות להסדרת ההתיישבות, וההמלצה הראשונה שלך, ואני לא כל כך מסכימה עם טלב, עם המחמאות שהוא נתן לך. אתה כן ברגשות אולי מזדהה איתנו, אבל אתה לא פועל בצורה מספקת - - -

מבחן התוצאה את צודקת, לא מתחבא.

כן.

מבחן התוצאה את צודקת. שנה, סמכנו שיהיה שינוי. מכרו לנו שיהיה שינוי. התבשמנו בשינוי של ה-10% או 5%.

משרד החינוך צריך להגיד את ההמלצה.

מקבל. תמצאי עוד אחד מתוך ה-120 שאומר לך, את צודקת.

שאנחנו אחראים וצריכים לבנות, לא להסיע ילדים. אנחנו לא מסכימים להסיע ילדים. לבנות גני ילדים ובתי ספר סמוך למגורים של הפלשתינים בנגב, האזרחים.

תודה. סולטן אלקרעאן.

תודה היושב-ראש. סולטן אלקרעאן, מנהל מחלקת החינוך בכסיפה.

אני רוצה אולי לעשות סדר בכל הבעיה הזו מבחינת ההשלכות על הרשויות. אנחנו כרשות נותנים שירותי חינוך ל-9,000 תלמידים, מתוכם 50% מהתלמידים הם תלמידים של הפזורה הבדואית.

מה ההשלכות? ל-50% מהתלמידים, כמעט 4,500 תלמידים, כולם מגיעים מהפזורה הבדואית.

אצלך 50% מהפזורה?

50% מהתלמידים הם תלמידים של הפזורה וכולם מגיעים מרשות אל קאסום, בעיקר.

ישנם גם שטחי הפקר שאף אחד לא אחראי עליהם. ישנם גם שטחים שאל קאסום לא אחראית עליהם וגם כסיפה לא אחראית עליהם, כך שחלק מהתלמידים, אין להם כתובת, לא כסיפה ולא אל קאסום.

לעניין הנתונים שהוצגו לפני כמה דקות, יש כמעט 400 תלמידים מתוך כסיפה שהם לא בתוך מערכת החינוך בקדם-יסודי. מה שנוצר, שחלק מהתלמידים רשומים בכסיפה גם בזמן שהם לא רשומים בכסיפה, ביישוב, כך שהמספר הזה לא הכי מדויק.

אנחנו מדברים על צמצום פערים ואנחנו מדברים על מערכת חינוך שאולי בעוד כמה שנים תגיע להישגים כל כך טובים. אנחנו רואים שיש עליה. אף אחד לא חוסך שתהיה גם עליה, אבל איפה הבעיה? במחקרים האחרונים שהוצגו, נעשה מחקר על ידי ג'וינט אשלים שהוא בדק לאורך כל הגיל, מגיל לידה עד הינקות איפה כדאי להשפיע ומה קריטי להשפיע. נמצא שם שלב מסוים שזה שלב האוריינות. שלב האוריינות שזה מאפס עד שש, זה השלב הכי קריטי להשפעה. אם אנחנו מסתכלים על התוצאות היום בנגב, כל הבעיות של הילדים הבדואים נופלים בכל הנושא של האוריינות, של הרמה הגבוהה של הסינתזה ושל האנליזה בבחינות, ומכאן, יש לזה הרבה השלכות.

לגבי נוסחת ההקצאות שהיא על ידי משרד החינוך. תראו, משרד החינוך כשהוא נותן הקצאה לבניין מסוים ביישוב מסוים, הוא מסתכל על חדרי הלמידה בכל היישוב. ישנן גם בעיות עם מורכבויות בתוך היישוב שלא תמיד היישוב יכול לעשות את הוויסות הנכון. למשל, רצח בשבטים. אי-אפשר לקחת ילד מבית ספר מסוים לבית ספר מסוים וזו נקודה שבאמת נצטרך לשים עליה את הדעת.

מה שאני מציע כמנהל מחלקה, צריך להתמקד בנגב ולא כל פעם במבנים. צריך להתמקד בתהליכים. מעניינת הגישה ההוליסטית, להסתכל על המערכת בגישה הוליסטית, ממש להסתכל על כל המערך ולא להסתכל קדם-יסודי, יסודי ועל-יסודי, להסתכל בגישה כזו.

נקודה שניה, הקמת מוסדות חינוך בריכוזים, איפה שהילדים מגיעים. זה מאוד חיוני. אם הרשות של הבדואים רוצה לפנות אותם, אז שתפנה גם את המוסדות.

נקודה אחרונה זה מתווה הפיתוח המקצועי שזה לא פחות חשוב, גם הפיתוח המקצועי של הגננות.

תודה. מסכים איתך, אבל זה לא הדיון.

רק משפט אחד ואני מסיים. יש עכשיו מתווה פיתוח מקצועי על ידי השלטון המקומי. הם מבקשים תשלום מהסייעות. הסייעות לא יכולות לשאת את זה והרשות לא יכולה לשאת בזה. תודה.

שלח לי פניה מסודרת, נבדוק את זה.

יוסף ג'בארין, בבקשה.

האמת היא, הנושא הזה הוא מאוד כואב כפי שאתה בטח יודע על בשרך, ומה שכואב זה היעדר ההתקדמות בנושא למרות שיש פתרונות מקצועיים שגם הוצגו כאן. אני רואה נציגי למשל עמותת "סיכוי". בדיון הקודם היו הנציגים כאן, היה גם המנכ"ל והצבענו על המלצות מקצועיות איך לטפל בסוגיה הזו.

אני רוצה להגיד לך, המצב כיום אחרי הדיון הקודם שהיה לנו, המילה שמתארת אותו זה שערורייה. זה שערורייתי. אם אני לא טועה, בדיון הקודם, כבוד היושב-ראש, השקופית שהציג המנכ"ל דיברה על ירידה משמעותית מכ-5,000 תלמידים ללא מסגרת חינוכית בין שלוש לחמש. הוא דיבר על ירידה ל-1,500. יש לי את השקופית.

זה בתוכנית.

בתוכנית, כן. הוא אמר שבעוד שנה היעד הוא - - - . במקום ה-1,500 ילדים שבאמת אם זה היה המספר, היינו אומרים, התקדמנו, אנחנו עכשיו מה שומעים ממרכז המחקר של הכנסת שכל הכבוד לכם על העבודה הזו? 4,700, זאת אומרת, אנחנו מדברים על צורך בלפתור בעיה של אלפי תלמידים. מביאים לנו נתונים שנפתרה הבעיה של עשרות תלמידים. מה זה הדבר הזה?

למה אני בהתחלת הדיון אמרתי, איפה נציגי המשרד? כי האחראי על הבינוי לא מוצא לנכון להגיע לכאן ולדבר על הנושא הזה ולהגיד לנו מה הבעיות. אתה יודע כפי שאני יודע כפי שראשי היישובים יודעים, המצב כיום זה מצב לא חוקי. חוק חינוך חובה מחייב את משרד החינוך למצוא מסגרת לילדים. זה לא חוקי. מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה הזאת?

ברגע שראיתי את הסיכום של הדיון משנה שעברה, הסיכום של היום כבר מוכן. הדיון היום הוא בגלל יום הנגב. אני כבר יודע מה אני הולך לומר בסוף היום כבר בתחילת הדיון, לכן יהיו פה כל הגורמים שאשמים בכך שהנושא לא מתקדם. הם ודאי יאמרו שיש בעיות כאלה ואחרות. לא מעניין אותי. צריך לתת מענה. אנחנו ארבע שנים דנים. אני חושב שבתחילת הקדנציה הזו נגעתי בסוגיית ה-5,000 ילדים מהמגזר ללא גני ילדים.

ראשי הרשויות, אני אומר לכם עכשיו בכנות, אנחנו כבר שלוש שנים דנים, לא מצליחים להתקדם.

ארבע שנים.

אל תקבלו שום הבטחה. זה לא יקרה. צריך פשוט לתכנן צעדים ציבוריים של מאבק, של הפגנות, של שביתות, אחרת לא יקרה כלום כי הם רק מבטיחים בינתיים.

תודה. עופר דגן.

תודה אדוני היושב-ראש. עופר דגן מעמותת "סיכוי".

אנחנו כבר שלוש-ארבע שנים יושבים מסביב לשולחן הזה ודנים באותו נתון של כ-5,000 ילדים שלא מגיעים לגני הילדים. שלוש שנים ולמרות ההצהרות וגם קצת המעשים בזמן האחרון של משרד החינוך, הנתון הזה כמעט שלא השתנה. לאחרונה בעקבות הדיונים החשובים סביב השולחן הזה משרד החינוך התחיל לבנות גני ילדים יבילים באותם כפרים שכבר יש בהם מרכזי שירותים, והתחיל להסיע את הילדים לגנים האלה.

כמו שאמרנו בדיונים קודמים, הפתרון הזה של הסעות כפתרון יחיד הוא פתרון בעייתי מאוד בלשון המעטה גם מבחינה חינוכית, גם מבחינה בטיחותית, והנתון שאנחנו מראים היום בנייר העמדה שהגשנו לוועדה מראה שגם מבחינה כלכלית זה הפתרון היקר בצורה דרמטית יותר מהחלופה הקיימת.

לפי הנתונים שאנחנו מציגים היום, הפתרון הזה יעלה למדינה בעשר השנים הקרובות 400 מיליון שקלים יותר מהפתרון החלופי של הקמת מרכזי שירותים בכפרים שאין בהם גני ילדים.

מעבר לכל זה אנחנו מעריכים שגם אם הפתרון הזה ייושם, גם אם ימשיכו באותה דרך, אנחנו לא נראה תוצאות בשטח, ולראיה, אנחנו כבר רואים שלפי הדוח האחרון של הממ"מ משרד החינוך התחיל להסיע ילדים, מסיע כבר אלפי ילדים. זה כנראה ברובם אותם ילדים שגם קודם היו מגיעים בהסעות של הילדים הגדולים יותר, ועדיין מספר הילדים שלא מבקרים הוא 4,700 ילדים. גם אם המספר הזה יצטמצם קצת כי הסעות התחילו רק לאחרונה. גם אם הוא קצת ירד, האם אנחנו באמת מעריכים שהורים שגרים במקומות מרוחקים ישלחו את הילדים שלהם בהסעות האלה? כמה עוד גני ילדים ומבנים יבילים אפשר לבנות באותם מרכזי שירותים?

אני מזכיר אדוני היושב-ראש, שאתה בדיונים הקודמים הנחית את משרד החינוך למצות קודם כל את התפוסה במרכזי השירותים הקיימים ואז לראות כמה זה מוריד את הבעיה.

לא, אני אזכיר לך, קראתי לו להקים מרכזי שירות. נכון, אי-אפשר לעשות גן ליד כל בית.

נכון.

מרכזי שירותים נוספים ושיבחר לו באיזה מפת פריסה. המדינה יודעת להתמודד עם קשיים משפטיים ובירוקרטיים עתידיים.

וזה הזמן אולי גם לשאול את משרד החינוך כמה גנים אתם עוד יכולים לבנות באותם מרכזי שירותים? כמה מקום עוד יש שם לבנות גנים?

אנחנו חושבים שכמהלך משלים להסעות הילדים חייבים כדי לפתור את הבעיה כולה לתת מענה לכל 5,000 הילדים, להקים גם מרכזי שירותים חיוניים. זו אחריות של משרד החינוך ביחד עם המועצות האזוריות, אבל היוזמה צריכה לבוא ממשרד החינוך, כי הרשויות האזוריות, הכפרים האלה נמצאים מחוץ לתחומי השיפוט שלהם. האחריות של משרד החינוך לבוא לרשויות המקומיות, לבקש מהן את הנתונים וליזום הקמת מרכזי שירותים חדשים באותם כפרים.

תודה. בבקשה.

תודה ראש הוועדה, תודה לכולם. אני מעיגל אלהואשלה מהמועצה האזורית לכפרים הבלתי-מוכרים.

חברים, שלא נשלה את עצמנו, אני לפני 20 שנה בדיוק, ב-1998 הייתי אחראי מחלקת חינוך והיינו בוועדה פה כמה פעמים. מספר התלמידים בגיל שלוש-ארבע היו 6,500. תוציא מזה שתי מועצות, מועצת נווה מדבר ומועצת אל קאסום, אנחנו בשום דבר לא התקדמנו.

מקסימום טיפלנו בריבוי הטבעי.

אל תתפלאו, חברים, שכל אנשי הנגב יהיו באמת עבריינים בגלל משרד החינוך. כולם מהללים את משרד החינוך. משרד החינוך ממש מטעה את הוועדות ואנחנו לא התקדמנו שום דבר. הילדים שלנו חייבים לקבל זכויות כמו שכל אנשי מדינת ישראל.

צודק. תודה.

אבו קוידר, בבקשה אדוני, בקצרה. אנחנו רוצים עוד לשמוע את משרדי הממשלה, אלה שנמצאים כאן. אלה שלא נמצאים כאן, נביא אותם. אם לא נביא אותם, נביא אותם בצו הבאה.

אני אבו קוידר ג'אבר מהיישוב אל זרנוק, ישוב שלא מוכר.

אל זרנוק, איפה זה?

זה 10 קילומטר מזרחית מבאר שבע.

בתחילת דבריי אני רוצה להגיד שתי תודות, תודה אחת לחברי אברהים, ראש המועצה, ואדון רם זאבי שהתחיל תפקידו, לאחל להם שתי תודות.

בגדול, שני מוקשים יש בתוך זה, כי אדון אברהים לפני חצי שנה שלח את המהנדס שלו להקים שני גני ילדים ביישוב ועדיין אין שום תוצאה כי הוא מחכה לאישור ממשרד החקלאות. אני חוזר ואומר ומדגיש שזה משרד החקלאות. אדון רם זאבי הראה נכונות וביקר ביישוב וביקר בבית ספר שהוא מעל 1,000 תלמידים. אשכול ילדים בגני ילדים, מעל 400 ילדים. במקום שמרכזים את גני הילדים בתוך בית הספר בכדי שמשרד החקלאות יהיה מרוצה. גם הילדים הקטנים מתחת לגיל חמש, הם צריכים ללכת ברגל, לעבור את הנחלים, לעבור את הוואדי, לעבור את כל הבלגן, ובכל זאת הראה נכונות. עדיין אנחנו לא רואים תוצאות ולא יודעים.

אם אני אמשיך עוד לתלמידים יותר גדולים, כבוד היושב-ראש, יש לנו מעל 400 תלמידי תיכון. אנחנו בית הספר היחיד בדרום שכמעט ואין לו הסעות, יסודי אני מתכוון. משרד החקלאות החליט שגם בית הספר הזה חייב לקבל 12 אוטובוסים, כי שנה אחת אתה יכול לבנות מבחינה תקציבית, מבחינת כסף אתה יכול לבנות שני בתי ספר תיכון ביישוב, ועדיין אנחנו מחכים.

תודה. מרואן אבו פריח, בבקשה.

מרואן אבו פריח, רכז סניף עדאלה בנגב.

אני רוצה להוסיף נקודה אחת בהקשר לדבריו של חבר הכנסת יוסף ג'בארין. לא רק שהדברים לא השתנו על פני השטח, אלא גם השינוי שנעשה, הוא כיבוי שריפות. מה אני אומר כאן? אני אומר שחלק מהילדים שמוסעים לגנים, הם לא מוסעים בהסעות מיוחדות עם מלווה אחד על כל שמונה תלמידים כמו שנאמר כאן בוועדה, אלא הם מוסעים ביחד עם התלמידים של חטיבת הביניים ושל היסודי והם תלויים בלוח זמנים שלהם, כלומר, אם הילדים צריכים לסיים ב-14:00, הילדים של הגנים צריכים לחזור איתם באוטובוס עמוס בשעה 14:00, והדבר הזה לא מתקבל על הדעת. צריך לפקח על מערך ההסעות. אם יש החלטה ותקנה, אותם ילדים שצריכים לנסוע לגנים הסמוכים במרחקים עצומים לפעמים, מלווה אחד לכל מספר ילדים.

אם כבר עושים את החטא הזה, שיעשו אותו תקני.

עד הסוף. זאת הנקודה. תודה.

הבנתי אותך. תודה.

אחרון הדוברים לפני שנעשה סיכום, יו"ר עמותת "גדולים מהחיים" למען ילדים חולי סרטן, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, שמי גאולה גולי קשת, אני משמשת בהתנדבות מלאה כיושבת-ראש עמותת "גדולים מהחיים". כפי שאני מעדיפה שיקראו לי, אני אימא גדולה מהחיים לגל שחלה בגיל שמונה וברוך השם היום בן 21, השתחרר מצה"ל לפני מספר שבועות.

מאז שגל הבריא אני פועלת בהתנדבות מלאה למען ילדים חולי סרטן ללא הבדל דת, גזע ומין בכל בתי החולים ובכל המחלקות האונקולוגיות לילדים בארץ.

אני רוצה להביא היום בשורה טובה. אני אולי היחידה פה. אנחנו לפני כחמש שנים הקמנו את "גן החלומות" בכפר אז"ר סמוך לבית חולים תל השומר. בגן הזה יש כ-40 ילדים מגיל לידה עד גיל שבע, ילדים חולי סרטן בתנאים סטריליים, גם יחודי בעולם. אין דבר כזה, אנחנו היחידים שעשיו את זה. הגן הוא בהתנדבות מלאה. ההורים לא משלמים כלום, הכול מכספי תרומות, ובעזרת משרד החינוך אנחנו זוכים גם למשרות של גננות.

הבשורה שאני רוצה להביא, שבחודש האחרון חתמנו על חוזה עם עיריית באר שבע , ובעזרת השם בחודש ינואר אנחנו נניח את אבן הפינה לגן החלומות הדו-לשוני הראשון בבאר שבע שמיועד לילדים חולי סרטן בחברה הבדואית ובחברה הישראלית ביחד.

תבורכי. תודה רבה.

אני רוצה רק לבקש את המודעות ואת העזרה, שכל ראשי הרשויות, במידה ואתם יודעים שיש ברשות שלכם ילדים שזקוקים לעזרה של העמותה, אם זה בתחום החינוך ואם זה בתחום אחר, אנא תפנו אלינו. אנחנו כאן בשביל להביא את האור הזה לכולם.

תודה. מי מדבר בטעם אג'יק? בבקשה.

שלום לכולם, שמי אחלאם, אני מנהלת המחלקה לפיתוח חברתי וכלכלי באג'יק, אחות במקצועי ובוגרת תוכנית - - -

מה הפירוש של אג'יק?

אני באה אליך. מנהלת תוכנית - - - ומומחית בייעוץ והדרכה בגיל הרך.

כידוע לכם, החברה הבדואית היא החברה הצעירה ביותר בארץ והילדים הבדואים כמו שאמר טלב אבו עראר, בגילאי לידה עד גיל שלוש מהווים 13% מכלל האוכלוסייה הבדואית בנגב, כ-35,000 ילדים. רק 5% מהילדים הבדואים האלו נמצאים במסגרות חינוך טיפול.

כיום פועלים רק 11 מעונות יום בכל היישובים הבדואים. ישנו מחסור אדיר במעונות יום ומסגרות חינוך מתחת לגיל שלוש.

הלוואי וזה היה התחום של הוועדה שלי. זה עדיין במשרד העבודה וזה עדיין בוועדת העבודה. אנחנו שואפים שכל החינוך מלידה עד ההשכלה הגבוהה יהיה כאן בוועדה הזו. אני מאמין שבסוף זה יקרה.

אני רוצה להמשיך.

אבל משפט, כי זה לא הנושא.

אוקי. אני רוצה לדבר על יוזמה בשנת 2003 שאג'יק מכון הנגב יזם ופיתח תוכנית הורים כשותפים שנותנת מענה לילדים מתחת לגיל שלוש, מסגרות חינוכיות, תוכנית מאוד יחודית ונותנת מענה לצרכי הקהילה בשיתוף עם ההורים.

התוכנית עובדת בגישה קהילתית והיא משתפת את ההורים בחינוך וגידול הילדים. הוכשרו נשים מתוך האוכלוסייה הבדואית כמטפלות לילדים מתחת לגיל שלוש והן עבדו עם האימהות וילדיהן בתוך הבתים בתחום חינוך וגידול הילדים ובתחום התפתחות הילד. המטפלות האלו ליוו את הילדים והאימהות בבתים ולאחר מכן הם הקימו בבתים שלהם - - -

מה שבטוח הוא שהילדים שעברו דרך המעונות שיזמתם והקמתם הולכים לגנים.

כן, אבל חשוב להגיד שזה מודל שעובד. הם עבדו עם הילדים האלו בתוך הבתים ואני חושבת שצריך לאמץ את הגישה הזאת כמודל מאוד מוצלח.

ודאי. מוחמד אבו ג'ודה, בבקשה. תגיד לנו רק מי אתה ומאיפה אתה.

תודה היושב-ראש, אני מוחמד אבו ג'ודה, מתגורר ביישוב זערורה שזה נמצא בין כסיפה לפורעה. ביישוב הזה יש 3,000 משפחות, כל יום יוצאים 680-700 תלמידים מ-א עד ת. כל הילדים האלה, יש חלק שיוצא לכסיפה ויש חלק שיוצא לפורעה. אלה שיוצאים לכסיפה, יש כביש ראשי ויש ואדי.

כביש אל פורעה זה כביש כורכר ויש בו מדרגות עפר וכל זה. יום אחד ירד גשם, הילדה ירדה מהאוטובוס והתחלקה, נפלה תחת הגלגלים של האוטובוס ונהרגה על המקום. אין כביש 6.5 קילומטר, אני בדקתי. אין כביש ואין דרך כמו שצריך. הילדים שנוסעים לבית ספר, אוטובוס עושה ככה ועושה ככה, הראש שלו דופק בקיר הזה, פעם בקיר השני, מגיע לבית ספר מטושטש וחוזר מטושטש. הוא לא לומד שום דבר.

אני מבקש ממשרד החינוך שהוא אומר יש כסף ויש ועדות. אני ב-2015 הזמנתי את דב חנין ועוד חבר כנסת ועשיתי ביום הראשון שביתה לילדים, והיו אצלי בבית ואמרו בסדר, אנחנו נבדוק. משרד החינוך שיפנה אלי. אני הלכתי למשרד החינוך בבאר שבע. אף אחד לא עזר לי. אני מבקש שהוועדה תעזור לי עכשיו.

תודה. נסרין.

קוראים לי נסרין אבו גאנם. מה שאני מבינה כאן, פצע, לא מרפאים אותו עם פלסטרים. חד משמעית. במקום שמשרדי הממשלה ירדו לנגב, לפי דעתי הפתרון היחיד והוא הכי משמעותי, שהנגב יגיע לממשלה. מה זאת אומרת? ממש עכשיו כל ראש מועצה, כל ראש עיר ממחר מוציא החלטה כזאת, מביא קרוואן 12 מטר, 16 מטר, מגדר אותו ואז יגיע המינהל, אז תנו לי אישור לגן. יגיע משרד החינוך, תקצבו לי, ואז בנינו עוד - - - . אם אני אשאר ועדה ועוד ועדה ועוד ועדה, סתם חבל על הניירת.

אני אנסה לפרש אותך. היא באה בביקורת. היא אומרת, תקשיבו טוב-טוב, כשאין לנו איפה לגור אנחנו יודעים להרים את המבנה ושמים אותו. למה כשמגיעים לגנים, ועדה ועוד ועדה? הבנתי אותך? תודה.

מה אני אעשה, אני מדינה, אני כנסת, אני לא יכול להמליץ מה שאת ממליצה, אבל הסברתי אותך. תודה רבה.

משרד החינוך, יש לי אפשרות לתת לכם להציג מה שעשיתם. אין ספק שנעשו דברים שמבחינתי הם מבחינת התנהלות שוטפת. מי שמכיר את הדינמיקה במגזר הבדואי, התמודדתם מקסימום עם השוטף. כשאנחנו קיימנו את הדיון ב-2017 זה היה מצב חירום והבטיחו לי שהולכים לטפל בזה כבמצב חירום. היה פה המנכ"ל. המנכ"ל דיבר על תוכנית רחבה יותר. אפשר לבוא להגיד, אתה צודק, המנכ"ל אמר, הכנו את הכסף, הכנו את היבילים, יש בעיות ביורוקרטיות, מינהלת הבדואים, מינהלת הזה.

אני עכשיו נותן לכם עצה ואני אומר לכם חד משמעית. אני עוד חודש מהיום מקיים ישיבה נוספת. יגיע לכאן מנכ"ל משרד החינוך, מנכ"ל משרד החקלאות, ראש המינהלת, איש האוצר שמטפל בזה, מינהל התכנון שיגיע לפה. זה לא הוגן להפיל את כל המצב הזה שיש בו גם בעיה אידיאולוגית, בעיה אפילו של כל המדינה. יש סוגיה גדולה בוויכוח, הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. אי-אפשר להתעלם, אי-אפשר לשים את זה בצד ולדבר על גנים וגנים כשהמשרד אומר, אני לא יכול לפעול.

אני רוצה את כולם פה בשולחן הזה, שכל אחד יאמר לי לוחות זמנים, מה הוא הולך לעשות. אני רוצה לשמוע באוזניים. נכון, לא יהיו מרכזי שירות בכל הפזורה, אבל לפחות אני יכול לצמצם את הנסיעות מאזור מצפה, לשים מרכז שירות שם. לתת באזור ערד עוד שניים בפזורה שם, באזור מזרחית לבאר שבע. עם כל הכבוד, זו בעיה, צריך להתמודד איתה. אנחנו יודעים להתמודד עם דברים יותר קשים במדינה הזו.

בינתיים לצאת לרחובות ולהפגין. לחץ ציבורי.

בבקשה.

שמי ניר שמואלי, אני סגן מנהל מחוז הדרום. הייתי גם בדיונים הקודמים. אני חושב שהיינו עקביים לאורך כל הזמן ואמרנו שהסוגיה התכנונית היא סוגיה שאינה נמצאת לפתחו של משרד החינוך. צריך לראות את סוגיית התכנון, איך לפתור אותה. משרד החינוך יודע להציב מבנים רק במרכזי שירותים. הוא לא יכול לחרוג מהחוק.

אני מזמין אתכם לבוא לראות ביישובי הקבע תנופה של בניה ענפה, יפה, מתקדמת, לא פחות טובה מאף עיר במדינת ישראל. היינו לפני שבועיים באבו תלול. ישב פה ראש המועצה בנווה מדבר.

לכן נתתי לכם ציון לשבח בשוטף.

אבל גם אם זה נכון, אתם לא צועקים, אתם לא מוחים, אתם לא הופכים עולמות. אתם רגועים.

ניר, אני לא יכול לבוא אליך בטענה. אומרת חנין ובצדק, משרד החינוך ער לבעיה. אתה בא ואומר כעובד ציבור, אני לא יכול לפעול בניגוד לחוק. עם כל הכבוד, כשיש מגבלה, המשרד צריך לבוא ולומר עמדה מקצועית ללא התרת או פתיחת או שחרור המגבלה הזו. הוא צריך ליזום שחרור. תגיד לי, הוא לא רוצה ליזום? לכן אני רוצה את שלושתם פה. אני רוצה לשמוע. אין מציאות כזו שמדינה ריבונית תבוא תגיד שהיא חיה בשקט ובשלווה עם זה ש-5,000 ילדים ללא מסגרת חינוכית בגיל שלוש עד חמש. אין דבר כזה. אני לא אשלים עם זה. אני הייתי עסוק בשנה האחרונה, מקבל את התוכחה שלך, חנין. אני לא אומר את זה מהשפה ולחוץ.

למה יש אשכול גנים בכפרים לא מוכרים? למה הם יכלו לבנות אשכול גנים בכפרים לא מוכרים? הם עשו כזה דבר.

יש דבר כזה?

יש אשכולות גנים בכפרים לא מוכרים. הם יכולים לעשות את זה גם.

אדוני היושב-ראש, במרכזי השירותים אפשר לעשות הכול. יש שם גם אשכולות גנים. זה מודל שאנחנו מובילים אותו.

יש מרכזי שירות באזורים של הכפרים הבלתי-מוכרים?

יש.

כמה כאלה יש?

בלא-מוכרים יש 16 והדרישה שעלתה פה זה להרחיב.

אם ככה, מצאו את הפתרון איך להקים מרכזי שירות באזורים הבלתי-מוכרים, נכון? תודה. אני לא מוכן להקריב את הבדואים על פופוליזם או על בעיות אחרות שם. הן קיימות, יש לי עשרים אלף הזדמנויות לדבר עליהן.

אני באמת רוצה עד לדיון הבא את המדיניות של המשרד, כתובה. בתוך 30 יום יהיה לנו דיון. אני ביקשתי זאת בדיון הקודם, אתה זוכר מר דגן? כמו שיש 16 או עשרה, לפי המרבה והממעיט, אני חושב שלפחות בטווח הקרוב כדי להתמודד עם הבעיה הזו, ולא עשיתי מחקר, לפחות עוד עשרה עד 15 מרכזי שירותים באזורים הבלתי-מוכרים. המדינה לא תיפול מכך, הבעיה של הסדרת הקרקעות של הבדואים, לא יחמיר המצב. עובדה שאנחנו חיים טוב עם העשרה, עם ה-16 כמו שאתה אומר והשמיים לא נפלו. אני מבקש תשובות לדיון.

תקשיבו טוב-טוב, אני אמרתי, נזמין את כל מי שביקשתי להזמין. אני מבקש את מדיניות המשרד לגבי תוספת של מרכזי שירותים. ביקשתי זאת בפעם שעברה, אני מבקש את זה שוב.

תודה רבה, הישיבה נעולה, ותודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר.


הישיבה ננעלה בשעה 12:23.