פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת המדע והטכנולוגיה
לדיון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס'...)(הגנה על קטינים מפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע"ט-2018
12/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 3
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת המדע והטכנולוגיה
לדיון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס'...)(הגנה על קטינים מפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע"ט-2018
יום רביעי, ד' בטבת התשע"ט (12 בדצמבר 2018), שעה 9:30

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - הגנה על קטינים בפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע""ט-2018 (מ/2522/20) (פ/3602) – דיון והצבעה על הצעת החוק בקריאה הראשונה.

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר
שולי מועלם-רפאלי – מ"מ היו"ר
חיים ילין
אברהם נגוסה
רויטל סויד

יהודה גליק
תמר זנדברג

מנכ"ל משרד התקשורת - נתנאל כהן

היועצת המשפטית, משרד התקשורת - דנה נויפלד

מנהלת מחלקה בכירה ייעוץ משפטי לשכה מש, משרד התקשורת - ניצן ליבנה

מנהלת אגף הנדסת תקשורת, מנהל הנדסה, משרד התקשורת - אתי שמואלי

רפרנטית מים באג"ת, משרד האוצר - רעיה עדני

מנהל אגף ישומי מחשב, משרד החינוך - אהרון דיין

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - יערה למברגר

ממונה על שיוויון מגדרי, בטחון פנים - נאוה כהן אביגדור

מת"ל, ועדת המדע - מי-טל גרייבר שורץ

מת"ל, המועצה לזכויות הילד - כרמית כהן

אחראית קשרי כנסת, המכון הישראלי לדמוקרטיה - אליזבט זלטקיס ג'ייקובס

עמיתה בכירה, המכון הישראלי לדמוקרטיה - תהילה אלטשולר

מנכ"ל, עמותת נתיבי רשת - יונה פרסבורגר

מנכ"ל "לוקחים אחריות", ארגון לוקחים אחריות - נחמיה כהן

דובר התנועה לזכויות דיגיטליות - ניר הירשמן רוב

סמנכ''ל, ארגון לוקחים אחריות - איתי שאוליאן

יחסי ציבור, הפורום הדיגיטלי שומרים על הילדים ברשת - דניאל וייס

יו"ר, הפורום הדיגיטלי שומרים על הילדים ברשת - יוסף שפייזר

חבר, הפורום הדיגיטלי שומרים על הילדים ברשת - יחזקאל שטלצר

אמא, הפורום הדיגיטלי שומרים על הילדים ברשת - מורן לניאדו

אבא, הפורום הדיגיטלי שומרים על הילדים ברשת - ניר פיין

מנחה קלינית הקליניקה לזכויות דיגיטליות, האוניבסיטה העברית בירושלים - דנה יפה

עורך דין, חברת פלאפון - רונן לשם

מרצה וחוקרת - עידית סולקין

סטודנט-קליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר, אוניברסיטאות - עמרי ברהום

סטודנטית בקליניקה לזכויות דיגיטליות, האוניבסיטה העברית בירושלים - אביב בן שחר

מתמחה, משרד המשפטים - משרד המנכ"ל - עידית מועלם

מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת, מלכ"ר - אלעד מלכא

שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את סלקום - צח בורוביץ



משה מזרחי

ורד קירו-זילברמן

נועה בירן - דדון

הדס צנוירט



הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - הגנה על קטינים בפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע""ט-2018, פ/2522/20, הצעת ח"כ שולי מועלם-רפאלי

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת המדע והטכנולוגיה. על סדר-היום: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - הגנה על קטינים בפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע""ט-2018.

ראש הממשלה הבהיר שהוא אינו מסכים להטלת רגולציה על האזרח, ולכן עשינו מספר שינויים בנוסח. היום אני רוצה להעלות את הצעת החוק לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

אנחנו לקחנו את החוק הזה והסתכלנו על שלוש בעיות שעלו פה, מבחינת חברי הכנסת, שהעלו פה בפנינו, שעלולות להיות רגולציות על האזרח. דיברו אתנו על רשימות שחורות, על ניתוק האינטרנט מרגע שלא משיב לשלוש פניות, ודיברו אתנו על מה זה פורנו - האם אני מכתיב לאזרח מה זה פורנו, לא מכתיב.

לעניין הרשימות השחורות, תכף יבהירו משרד המשפטים למה הטענה כנראה אינה רלוונטית, מאחר שיש כמות גדולה של אנשים שלא מבקשת את השירות. יש סיבות שונות לכך שאנשים לא ירצו להיכלל בשירות, וזו זכותם של האנשים – זה אולי מאט לו את המחשב, אנשים שמרגישים מוגנים גם ככה, שמרגישים שאף אחד אצלם לא צורך פורנו אז למה צריך את זה וכו'. לכן עניין רשימות שחורות ירד מהפרק.

כרגע מה שנותר על סדר-היום הוא דבר אחד: מה קורה אחרי שהמנוי לא ענה שלוש פעמים – האם אנחנו מנתקים לו את האינטרנט או לא?

- - -

מספיק עם השטויות. אני חסר סבלנות.

אתה לא יכול לומר לי דבר כזה.

אמרתי כבר שהם לא ברשימה שחורה.

אני ממש מבקש לדבר. אלה רשימות שחורות.

זה לא יקרה. גם אם תמשיך להגיד רשימות שחורות עוד מאה שנה, זה לא יקרה. שכח מזה. שכח מזה. חפש רעיון אחר . ושוב אני חוזר – גם משרד המשפטים וגם היועצת המשפטית של הוועדה וגם אני אומרים לך שזה לא רשימות שחורות.

לגבי העניין של חובת היידוע, זה מבחינתי ומבחינת שולי ייהרג ובל יעבור. כל אזרח במדינה או כל בעל מנוי יהיה חייב להשיב, האם הוא מעוניין או לא מעוניין. זה דבר שהוא לא – בשום קונסטלציה - יירד מהשולחן. ניר המוכשר, אגיד לך למה. הר ילדים שמקבלים את הדפדפן הזה, לא ישיבו. ילד שלא ישיב אחרי שלוש קריאות, לתפישתך, זה מבחינתך לא מעוניין. אז ילדים לא מעוניינים. אני צריך תשובה של בגיר, של בעל מנוי, והבגיר והוא בעל מנוי, הוא צריך לתת לי מענה, אם הוא רוצה או לא צריך או כן צריך. ילד, אתה לא יכול לצפות ממנו להשיב – אל"ף, הוא גם לא יכול להשיב, טכנית, כי הוא צריך להזדהות כבעל מנוי, אז הוא לא יכול להשיב, מן הסתם, כי הוא לא יכול להזדהות כבעל מנוי – רק בעל המנוי יכול לעשות את זה; ומהרגע שהוא לא יכול להשיב, מבחינתך הוא לא מעוניין, אז איך הגנתי על ילדים? הרי הדרך היחידה להגן על ילדים היא שבעל מנוי ישיב. שאני אדע שהילד תחת פיקוח של ההורה שלו. אם ההורה שלו השיב לא מעוניין – פה התפקיד שלי כמחוקק מבחינתי נגמר.

ואם הוא לא ישיב, מה יקרה?

זה עומד על סדר-היום כרגע, נשאר פתוח. בקריאה השנייה והשלישית זה יוכרע, איך כל אחד מהמנויים משיב.

אחת: נדנוד. יראה את זה כל יום. ישגע לו את השכל עד שיענה. שתיים – שהספקית תפנה, אבל זה עניין כלכלי מאוד גדול, שאני לא יודע איך אנחנו יכולים לכסות את העלות הזאת, כי אם הספקיות צריכות לפנות לכל אלה שלא עונים – סיפור של מיליונים.

לא שמעת שאתמול ההאשמה החדשה היתה שכל המטרה של החוק שלך ושלי היא להעביר כסף לספקיות האינטרנט כנראה.

תכף נראה כמה עולה להן כל הסיפור הזה.

נראה לי שזה רק דופק אותם.

בסוף, זו גם אופציה. זו אופציה קשה, יקרה, אופציה שהיא רגולציה כבדה על הספקיות, אבל היא אופציה. אופציה של האטת גלישה, רגולציה על הלקוח - בעייתי. אז יש עוד אין ספור רעיונות.

בסוף, נכריע על זה, אבל נכריע על זה בין קריאה שנייה לשלישית, כי זו הכרעה מאוד מורכבת, וצריך להידרש לה הרבה שכל ומחשבה. לכן בקריאה הראשונה, שאנחנו מעבירים כרגע, אין פתרון לאיך כל אחד מהלקוחות באמת יודע ומכריע.

לגבי הטענה של משרד האוצר, רעיה, שזו הצעת חוק תקציבית – אני מקבל את זה בשלב זה, כי לדעתי עניין הכסף רק מתחיל, כי אם נבין, בין הקריאה השנייה והשלישית, כדי להביא למצב שכל בעל מנוי מקבל גם את השאלה וגם עונה עליה, ויכול להיות שיידרש לזה כסף – אני הולך לדבר עם שר האוצר. אגב, נקבעה לי אתו פגישה. ואני אדבר אתו על כך, ואבקש ממנו את הסיוע. אני יודע ששר האוצר מיינדד לעניין הזה. הוא גם אמר בצורה ברורה, שהוא רוצה לקדם תהליכים, איך למנוע את השימוש של קטינים בתכנים פורנוגרפיים, אבל זה בשלב מאוחר יותר. לכן בשלב זה נוריד מ-50 אגורות ל-40 אגורות. זה עדיין יכניס אותך במסגרת הנכונה, כי יש 12 מיליון מנויים.

ההורדה ל-40 מיליון שקל לא משנה את המסגרת של החוק כהצעת חוק תקציבית, כי כמות המנויים בישראל גדלה.

רעיה, זאת הדרך שלך עכשיו לתקוע את החוק?

אני לא מעוניינת לתקוע אותו.

כל שבוע מישהו אחר מכם בא עם רעיון איך לתקוע אותו.

יש הסכמה מול יו"ר הוועדה, לגבי ההצעה המקורית שלו לגבי התשלום לספקיות. הוא ביקש ממשרד האוצר לאשר 30 אגורות למי שמקבל- -

יש לי פתרון אחר – לא 30 אגורות אל א6 מיליון שקל בשנה, לא משנה כמה מנויים יש.

בלתי אפשרי לחלק את זה. למי תחלק 6 מיליון שקל בשנה?

לכל הספקיות, בהתאם לחלוקת כמות המנויים שיש להם.

תביאו הצעה איך לחלק את זה, לקראת קריאה שנייה ושלישית. הרי שבוע אחרי שבוע אנחנו מבקשים מכם נוסח והצעות, ואתם לא מביאים. תביאו הצעה.

כמה רשום בהסכם הקואליציוני שלי?

לעשר שנים היתה מגבלה של זה?

עשר שנים. כמה היה רשום בהסכם הקואליציוני בוועדת כספים? הרי זה על בסיס הסכם קואליציוני שקיבלתי.

ההסכם שהוקרא בוועדת הכספים לא היה בכסף; היה הסכמה לנוסח הצעת החוק שהגשת לחלק התקציבי, 30 אגורות לעשר שנים למי שמקבל את הסינון. ההערכות שלנו מאוד נמוכות. למי שמקבל.

אם אני לא טועה, הסיכום היה 3 או 4 מיליון שקלים בשנה.

יש פה גם שאלות מהותיות לגבי האופן שבו מחלקים את התקציב והתגמול שאנחנו נותנים לכאלה שעד היום לא עשו כלום.

להצעת חוק תקציבית צריך 50 חברי כנסת שיתמכו?

כן. הממשלה לא רשאית לתמוך בהצעה הזאת.

אז אנחנו מבקשים להביא את זה בניגוד לעמדת הממשלה, ואני רוצה לראות את שרי הממשלה מצביעים נגד, כמו שהצביעו נגד החוק של עורר פורר. רעיה, אתם כל שבוע, משרד אחר בא לפה עם רצון אחר לתקוע את הצעת החוק הזאת. אני מבינה שהיום הגיע תורך, אחרי תור משרד המשפטים ומשרד התקשורת.

אין לנו שום רצון לתקוע את הצעת החוק.

שולי, אני מוחה על זה, כי אני רוצה לומר פה שרעיה היא מינדד לעניין והתאמצה. היא מחויבת לעניינים כלכליים ומקרו כלכליים, אז אי-אפשר לבוא אליה בטענות. במקרה הזה רעיה לא נגדנו. היא רק קמצנית...

על כסף של אזרחי מדינת ישראל אני קמצנית. אם זה היה שלי – בכיף.

לפני שנדבר על כמות הכסף, אנחנו צריכים לשאול, על מה אנחנו רוצים לשלם לספקיות – על היידוע או על הסינון?

על פעולת היידוע ועל מתן הסינון.

אם אתה משלם על כל מנוי, אתה משלם רק על היידוע. אם אתה משלם על מי שמסונן, אתה משלם על הסינון.

אבל את הסינון הם נותנים בחינם בכל מקרה.

לא. זה עולה להם כסף. יש לזה עלויות. עולה להם סדר גודל של חצי דולר למנוי.

אתה עכשיו מייצג את חברות האינטרנט, אדוני המנכ"ל?

לא באנו לתקוף. באתי להצביע על החוק. תני לי להבין – נצביע.

אדוני היושב-ראש, גם לי יש מה לומר, ואני חושבת שהניסיונות שוב ושוב לתקןע את החוק מצד משרדי הממשלה - הם לא יכולים לעבור בלי מחאה ענקית שלי לפרוטוקול.

אנחנו רוצים - לתמרץ ולתגמל את החברות שלא משלמות לנו כסף על הדבר הזה, כדי שנשלם להם כסף עבור מי שמסונן. אנחנו רוצים להגביל את המודעות. אנחנו רוצים לתת בסופו של דבר את הכסף לספקיות עבור סינון ולא עבור היידוע. אני חושב שזה אינטרס משותף.

המנכ"ל אומר: נעשה דבר פשוט: חובת היידוע – אנחנו מטילים בחוק – לא נותנים להם שקל על זה, אבל בוא נהפוך את זה – במקום 30 אגורות לכל מנוי, ניתן להם סכום מסוים על כל מנוי שיצטרף לשירות. אם תיתני להם 30 אגורות, זה יעלה לך כ-300,000 שקל בשנה.

לא נכון. אני מקווה שבעקבות החוק הזה יהיה גידול בכמות האנשים שמבקשים את הסינון.

נקבע סכום שנתי. אני הולך לקבוע סכום שהוא לא יהיה הצעת חוק תקציבית אלא פחות מזה, והוא יחולק לחברות האינטרנט בסוף שנה ביחס לכמות המנויים שיצטרפו. כלומר ניתן להם את זה פר מנוי שיצטרף.

אני מבקשת להגביל את זה במספר שנים.

עשר שנים.

זה מה שסוכם.

מי שיחלק את הכסף, יהיה משרד התקשורת.

אנחנו רוצים תמריץ לספקיות להכניס כמה שיותר אנשים לסינון.

פר מנוי מסונן.

משרד התקשורת יחלק לספקיות לפי כמות המסוננים.

ואם לא כל הכסף מנוצל באותה שנה, יעבור לשנה הבאה, שמא הספקיות יעבדו יותר קשה להכניס יותר אנשים.

אם בשנה הראשונה יצטרפו מיליון איש, ובשנה הבאה יצטרפו 2 מיליון, לא להם את הכסף שנשאר משנה קודמת?

לא נשארו כספים בשנה קודמת. התקציב במדינת ישראל הוא תקציב שנתי.

אתם לא עושים העברות תקציביות? אני מאשר לכם את זה כל יומיים.

רעיה, אני מקבלת את מה שאת אומרת, כי אנחנו פועלים פה בעוד חוקים. אני שואלת, לו יצויר ש-X הכסף השנה, עשו הספקיות עבודה נהדרת, החוק עשה, הפורומים הדיגיטליים שבעד, שנגד צפייה בפורנוגרפיה – אלה שבעד, לא יודעת מה יעשו. הצטרפו השנה X אנשים, שהסתיים כל הכסף. בשנה הבאה ה-X הזה מכפיל את עצמו. מה זה אומר?

המגבלה של סכום היא לא נכונה, כי היא גם מתמרצת את החברות, שיהיה כמה שפחות מסוננים.

לא. אני לא נותן לחלק לו.

למה? את נותנת להם פר אחדם. זה לא שהם מקבלים 5 מיליון ועכשיו שוברים את הראש.

נגיד שבגין כל מנוי - אמרת שזה עולה להם כחצי דולר, אז נגיד שאני נותן 2 שקלים למנוי.

על כל מנוי מסונן. לא שיידעו אותו.

אם נתנו 2 שקלים, יש לנו אפשרות להסכים עד 2.5 מיליון מסוננים בשנה.

ומי שמעבר ל-2.5 מיליון לא יקבל.

כן.

אם יש חברה אחת, איך תחלק את זה בין החברות?

בא משרד התקשורת, נותן לו דוח בסוף שנה - צירפתי מיליון. אומר לך: קח 2 מיליון.

בסדר. אם הסך מעל 2 מיליון, איך תחלק?

הסך יהיה 2 שקל למנוי.

עד 2.5 מיליון משתמשים. יש מגבלה תקציבית.

בשנה.

ואם יש 3 מיליון משתמשים, מי לא יקבל כסף?

אז נתחיל לעשות את החלוקה באופן דיפרנציאלי יחסית לכמות שיש. כלומר נאמר שיש 3 מיליון מנויים – נחלק את ה-5 מיליון ל-3 מיליון מנויים, ואז ניתן במקום 2 שקלים, 1.85 שקלים. נראה כמה זה ייצא.

מה את מציעה?

אם יצטרפו 3 מיליון מנויים, אני מצהיר לפרוטוקול שאני מביא חצי מיליון שקל מהבית תרומה לעניין הזה. 3 מיליון מנויים שיצטרפו לסינון. מוכן לתרום מכספי, אם מותר לי חוקית.

אני רוצה להבין מרעיה – אומר המנכ"ל: זה עולה להם כחצי דולר. איזה אינסנטיב יש להם להכניס יותר אנשים לסינון, אם את לא נותנת להם אפילו את המינימום שזה עולה להם?

אני לא משלמת להם- -

אני לא רוצה שתשלמי להם. אני רוצה לתמרץ את הספקיות לפעול להכניס כמה שיותר אנשים לסינון. הרי היידוע מוסכם על כולנו- - -

אם וכאשר ייגמר הכסף, אני ואת נדע להביא עוד כסף. בואו נהיה במצב הזה ש-2.5 מיליון איש מצטרפים.

ואם באמת האיומים של צופי הפורנוגרפיה יתממשו, ולא ניבחר לכנסת הבאה, מה נעשה?

אל תבני אל זה. את תיבחרי, וגם אני, בעזרת השם. נלך על 2 שקל למנוי שמצטרף, במקום 30 אגורות.

זה לא נכון לתת את מלוא העלות לספקיות. זה תקדים לא טוב.

אני רוצה לתת נתון נוסף. חברות האינטרנט עלולות להפסיד כסף, אם וכאשר יהיו ללקוחות שלהם תוכנות סינון על המחשב.

חברות האינטרנט גם מפסידות על זה שדרשתם מהם לענות תוך 6 דקות. דרשתם ולא שילמתם, כי אנחנו משיתים רגולציה.

2 שקלים לכל אחד שיצטרף עד 5 מיליון שקל, לא יותר.. מוגבל לעשר שנים.

אין לי ספק שעוד עשר שנים כולם יבינו שצריך חסימה לפורנוגרפיה.

קודם כל, אני חייב לברך על השינוי. אני מברך את כבודו ואת שולי על כך שעכשיו 3 מיליון אזרחי מדינת ישראל לא יהיו חסומים.

לא 3. 12 מיליון מנויים.

אני מברך על השינוי. זה מאוד הגיוני שהשינוי הוא יתבצע.

רעיה, בלי קשר לחוק, אם אני בעד או נגד – היגיון צרוף. ברגע שאתה אומר שיש לך 2.5 מנויים עם סינון, אם יהיו, כפול 2 זה 5 מיליון שקל. אני לא מכיר בכלכלה שום אינסנטיב למישהו לתת את תוכנת הסינון, מה המוטיבציה שלהם ברגע שמ-2 שקלים זה יורד ל-1.85 או ל-1.60?

אבל אין לי כסף.

אני מבין. לכן אם אתה רוצה להעביר – ואני מציע לך לא בגלל שאני בעד החוק אלא כדי שתהיה מוטיבציה פה למה שאתם רוצים – לרשום, עד 2.5 מיליון כפול 2 זה בחקיקה. עכשיו תרשום, שאם יהיו מעבר לזה, תידרש הסכמה של שר האוצר או מי שאתה רוצה כדי. אל תוריד את המחיר. אם אתה מוריד את המחיר, לאף אחד אין מוטיבציה לעבור את ה-2.5.

זה יהפוך את הצעת החוק לתקציבית במהות שלה. גם באישור שר אוצר. זה משנה בהגדרה.

לא נכון. כלומר המוטיבציה צריכה להיות שהם לא יורדים – ההפך. אם הייתי במקומך הייתי רוצה שאפילו יקבלו יותר, כלומר אם הם הסוכנים שלך מבחינת התוכנה עצמה, שהיא מסננת, תן להם כמה שיותר.

זה במהות, כנראה בסופו של דבר, יש כאן עניין ערכי, שהוא צד אחד, ויש פה עניין כלכלי. יש פה כנראה התנגשות בין שני הערכים האלה. אני לא אומר שרעיה באה לטרפד. כל הפקידות שיושבת פה, אף אחד לא רוצים לטרפד כלום. אני מזכיר לכם שמעליהם יש שרים, שקובעים מדיניות. על-ידי זה שאומרים: רעיה, את מטרפדת את החוק, אני נותן לך יותר כוח ממה שאני נותן לשר. כי בסופו של דבר זה לא עובד. לכן אני לא נגדך.

מצד שני, את שומרת על הקופה הציבורית, ואני חושב שהפנייה שלכם צריכה להיות למי שקובע את המדיניות.

שר האוצר. קיבלתי.

אנחנו מכירים את הטריק. גם אם יהיו 50 ידיים שירימו, עדיין בסופו של דבר אנחנו נמצאים מול הנומרטור. צריך שיהיה מקור תקציבי.

נומרטור זה 6 מיליון.

אם אתה עובר, אתה מפעיל. אתה צריך להביא מקור.

אמרתי 5 מיליון.

כלומר אתה הולך על 2.5. זה משהו אחר.

אם יצטרפו 2.5, עשינו פה היסטוריה.

אם נקודת המוצא שלך היא 2.5- -

בתור התחלה? שנה ראשונה? אגב, זה עולה להם חצי דולר לשנה?

זה חצי דולר לחודש – לא לשנה.

יש לנו הרבה הערכה אליך. יש לומר – אתם כבר היום אמורים להציע סינון חינמי.

הסינון כרגע היום הוא רשתי. אתם מדברים על אפליקציה חיצונית שתותקן על מכשיר הקצה. אלה שני דברים שונים לגמרי.

נכון.

מבדיקות שעשינו, זה עולה לנו חצי דולר לחודש למנוי.

וסינון רשתי לא עולה כלום?

עולה הרבה פחות.

יש שתי אופציות לחברות לבחור: הן יכולות לבחור לפתח את האפליקציה, או לקנות אותה בצורה חד-פעמית, ואז הם לא ישלמו סכום קבוע חודשי. לכן העלות היא יותר נמוכה כשהם מפתחים את זה. כמות המנויים הגדולה תגרור פיתוח. זה מה שחברי הכנסת מבקשים. פיתוח הוא עלות חד-פעמית. אין סיבה לשלם אותה כל שנה. לכן אני מבקשת להגביל בעשר שנים, כי אחרי עשר שנים כבר יחזירו את ההשקעה שלהם. הוא מדבר על עלות מנוי.

אני לא יודע לענות על זה. אני לא איש מערכות מידע. אני לא יודע איך מפתחים אפליקציות.

תודה. שפייזר, בבקשה.

הפורום הדיגיטלי. חברים, אנחנו הגענו גם עם הורים וגם עם ארגונים, וכל הדיונים התקציביים האלה הם חשובים, אבל אראה לכם משהו שאתמול הוצאנו מהאינטרנט. יש פה לי פה דוגמאות ברורות. ילד חיפש בננה. יש לי כאן תמונה יותר קשה. חס ושלום, ילד פשוט חיפש סוס חום. יש פה תמונות - טשטשנו אותן. אני אתמול במקרה עשיתי חיפוש במקרה – דוגמה – בגד ים. אתם צריכים לראות איזה תמונות יש פה. הדברים לא פשוטים. ילד שמחפש בננה, לא אמור לראות דברים קשים.

אני אומר לכם, כל הציניקנים וכו', יש כאן בעיות תקציביות ואחרות אולי – אנחנו חייבים להגן על ילדינו. זו מגפה. אני כן קורא לכל הורה להתקין את האפליקציה, אבל הסינון חייב להיות רשתי, חייב להיות תחת החוק. אנחנו חייבים להגן על ילדי ישראל. אנחנו חייבים למצוא את הדרך. כולנו ביחד.

בבקשה.

אני מורן לניאדו. אני אמא לילדים שהם בגיל הסטטיסטיקה וטרם לה, ולכן אני פה, בתקווה שניצור עבורם מציאות קצת יותר מוגנת. אני שומעת פה את הדיונים והסתכלתי על הדיונים שהיו פה לפני שנים. אני חושבת שהמציאות פה היא בהדחקה מאוד משמעותית למה שקורה בשטח.

המציאות היום, שאם אתה הורה מחונך, אתה יכול להיות שם עבור הילד שלך ולקבל את השיתופים. במקרה הטוב זה יהיה פורנו רך – זה רק חמישה גברים עם אשה, שהם יספרו לך; במקרים הקשים יותר זה סרטונים עם אלימות קשה מאוד, ובמקרים הרכים, שעדיין נותרה בהם איזושהי תמימות, הם יספרו למה הבן שהם ראו עושה פיפי לבת בתוך הפה. זו המציאות שהילדים היום חיים בה, והסטטיסטיקה פה, ואתם חברי הכנסת ישנים בלילה, כשיום-יום כמות אדירה של ילדים נפגעת מינית, וזה נזק נפשי.

זה עולה כסף, יש פה מלא בירוקרטיות. יש פה חופש ביטוי שהוא חשוב מאוד, אבל אין פה מוגנות לילדים, ואם אנחנו רוצים לתת להם ליהנות מהרשת, מהטכנולוגיה, אנחנו לא יכולים להשאיר הכול ככה פרוץ, ויש לזה מחיר. הטכנולוגיה יכולה לאפשר לי לנסוע ב-300 קמ"ש בכביש, אבל יש מגבלה על הטכנולוגיה. אז היא פוגעת לי בחופש, שהטכנולוגיה יכולה לאפשר לי לנוע בעולם הזה. היא לוקחת לי קצת מהחופש הזה, כדי שלא אצא לשדה קטל שאני לא יכולה לצאת אליו.

אני חושבת שיש פה שני חוקים שאפשר לחוקק – או חוק שמונע מילדים להגיע לרשת מתחת לגיל 18, ולטלפונים חכמים, או חוק שמייצר עבורם מציאות שבה הם יכולים לחיות, גם אם יש לזה מחירים של חופש ביטוי, של תמונה של מיכאל אנג'לו שהם לא יראו. יש הרבה דרכים שההורים שלהם יכולים לספק להם את האומנות הזאת. אז יהיו פה מחירים שנצטרך לשלם, ואם לא נהיה מוכנים לשלם אותם, אף אחד פה לא יוכל ליהנות משום טכנולוגיה בסופו של דבר.

אתם מדברים פה על ילדים מכורים, שהנזקים הכלכליים של הטיפול הנפשי בהם הוא כמעט בלתי הפיך, וזה נזקים עצומים. כל חבר כנסת פה שמעיז להתנגד פה ולא לעזור, איך לקדם את החוק הזה, שייצא בצורה הכי טובה, שהיא הכי מוגנת והכי מאפשרת, גם אם יש פה מחיר שמסנן עבור ילדים את התוכן הזה או מקשה על העולם של המבוגרים במעט, כי תהיה איזו רשימה שאולי מישהו יכול להשיג עליה, שמי שכתוב בה ואפשר לפגוע בה, אל מול הנזק שמתרחש היום – איך אפשר להשוות את זה בכלל?

חברי הכנסת, שגם צריכים להצביע לקראת קריאה שנייה ושלישית, אני מבקשת מכם, לפני שאתם הולכים לישון בלילה, תבינו את הנזק האדיר שקורה פה. ואני מייצגת פה הורים רבים אחרים שפנו אליי, שחיים בכפר סבא, שחיים בבאר שבע, ואולי התמזל מזלם והם חיים באיזה ישוב אנתרופוסופי, אז הילדים שלהם, זה יקרה להם בגיל קצת יותר מאוחר. אין לנו חופש היום לילדים היום. אין מרחב בטוח ואין מוגנות.

תודה רבה, גברתי. מה שאמרת מדאיג מאוד, לפחות אותנו. ד"ר תהילה אלטשולר, המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בוקר טוב. דבר ראשון, אני רוצה לברך אתכם. אני חושבת שהמהלך שנעשה פה, יהיה דוגמה בשבילנו לאיך מסדירים דברים שקשורים לדיגיטל. אתם באים עם ערך שאתם רוצים להגן עליו, וכל התהליך שנעשה, של הדה ליברציה מול משרדי הממשלה ומול ארגוני החברה האזרחית והתוצר שיש עכשיו, שלדעתי, עם עוד כמה תיקונים קטנים, הוא תוצר מאוד סביר, אני חושבת שמגיע לכם קודם כל ברכות על זה, ומותר גם לומר את המילים הטובות לפני שמתחילים.

אין לנו מחלוקת על זה שצריך להסתיר פורנוגרפיה ועל זה שהנזקים שנגרמים לילדים מחשיפה לפורנוגרפיה הם נזקים גדולים. יש לי מחלוקת ביחס לשאלה, איך מציגים את התופעה הזאת, כי למשל, מה שהוצג כאן עכשיו בהרבה פאתוס, זה תוצאות חיפוש של מנוע חיפוש בינג, לא מסונן, ש-98% מהמשתמשים בישראל, משתמשים בגוגל. לא אמרתי שזה טוב – על זה נדון כשנדבר על מונופולים, אבל גוגל יותר מסננת.

למה אני אומרת את זה – כי אני חושבת שמדובר פה במצב מעט יותר מסובך מזה שאפשר להסביר באמצעות כלי מדיניות אחד. ברור לנו שנצטרך לעשות פה מהלך יותר רחב. הרבה יותר רחב מהצעת החוק הזאת. יש העניין של חינוך, ויש העניין של רגולציה עצמית של הפלטפורמות הגדולות, ויש הסיפור של כלי מדיניות שנוגעים לסינון ויש הסיפור של עוד כלים שאפשר להשתמש בהם ולטפל בסיפור הזה.

זה צריך להיות על סדר-היום.

אנחנו כאן כדי שזה יהיה על סדר-היום. רק זה צריך להיות בשכל.

אני רוצה לדבר פה בקצרה על כמה קריטריונים חשובים, שצריך לדבר עליהם. הדבר הראשון הוא שבכל העולם מוטרדים מהסיפור של פורנו, אבל יש הבנה שחסימה טכנולוגית הופכת להיות יותר ויותר קשה, וצריך לתפוס פורעי חוק ולהאשים אותם בעולם האמתי. אנחנו מכירים את זה גם מהעולם של הסתה לאלימות.

אם תוכלי להפנות לרעיון שהעליתם, שאנחנו רוצים לבדוק אפשרות לאמץ אותו בחקיקה.

זה לא סותר. יכול להיות גם זה וגם זה.

ודאי. דיברתי על אגד של כלי מדיניות. שום דבר לא מוציא את האחרים. אבל – אחד, תפסת מרובה לא תפסת. אף כלי מדיניות לא יכול להיות פוגעני יותר מדי. שתיים, צריך אפשרות טכנולוגית טובה להתניע את הדברים האלה – אחרת אנחנו סתם מדברים.

הדבר השלישי, צריך להגן על הזכות לפרטיות, כי המשמעויות של הזכות לפרטיות, ברמה החברתית, לא פחות חשובות מהמשמעויות של הגנה על ילדים, אם אנחנו רוצים להמשיך לקיים פה דמוקרטיה. וכמובן, אין פתרון אחד שיכסה הכול.

ואולי עוד דבר, וזה מאוד חשוב, כי זה קשור לסיפור שלכם עם רעיה.

משרד האוצר – זה לא רעיה אישית.

כן. המדיניות חייבת להיות מבוססת נתונים, כי אנחנו צריכים, אם יש כסף מוגבל, לחשוב באילו נקודות אנחנו מכניסים אותו. למשל – אתן דוגמה שפחות דוברה פה – אחד הדברים זה עצם התקנת התוכנה. שלחתם להם קליק. הם הקליקו עליו. הורידו בסוף את התוכנה או לא? היו להם בעיות קשות? אחת.

שתיים, מה קרה שלושה שבועות אחר כך, כשהתוכנה התחילה לעצבן אותם, שהיא חוסמת יותר מדי, ואז הם מסירים את תוכנת הסינון? איפה הנתונים לגבי זה? אני חושבת שאלה דברים נורא משמעותיים שאנחנו זקוקים להם כדי לקבל תמונת מצב נכונה פה. לדעתי, כדאי שזה ייכנס לתוך החוק. למה – כי אם אנחנו מדברים, למשל, על תוכנות הסינון, והיה פה המון שיח על סינון יתר וסינון חסר. אגב, שניהם בעייתיים. אנחנו צריכים פיקוח טוב יותר של משרד התקשורת על איכות תוכנות הסינון, על ההתפתחות שלהן; על התפתחות של מערכות לומדות שמסוגלות לשפר את מערכות הסינון. מאוד חשוב לי שתכניסו את זה לתוך החוק, את החובה של משרד התקשורת לייצר מערכת פיקוח שקופה על תוכנות הסינון. זה המפתח. כי אם הן לא יהיו מספיק טובות, אנשים יסירו אותן אחרי שלושה שבועות, ולא עשינו דבר.

רושם בפניך, המנכ"ל, את ההערה? היא חשובה.

זה בדיוק מה שאמרתי כל הזמן.

תצטרכו מישהו שיעסוק בזה.

ביום שאחרי אנחנו צריכים מנגנון שלם שמתעסק גם בפיקוח וגם באכיפה.

צריכים תקנים...

אמרתי לרעיה – זה צריך להיות חלק מהסכום. לכן לא נכון לפגוע בסכום שעובר, כי זה צריך להיות חלק מהסכום הכולל.

אני חושבת שצריך להסתכל גם על קטינים ועל קבוצה שהיא לא הומוגנית. חלק גדול מהביקורת שהוטחה בפניכם היתה – אבל כל ילד בן 15 יכול לעקוף, ומצד שני, באים לפה ואומרים: אבל ילד בן 8 נחשף. אני באה מהעולם של רגולציית תקשורת מסורתית. אני מכירה היטב את כל העולם של סיווג. בכל המדינות שבהן מטפלים היום בפורנו באינטרנט, לא עושים את זה מתוך הסתכלות על קבוצת ילדי הגיל מ-6 עד 18 ביחד. לכן חלק מכלי המדיניות שאנחנו צריכים לאמץ, אנחנו נאמר – בסדר, ילד בן 14 יהפוך, אבל בשביל הילד בן ה-8 זה יהיה יותר – וזו אמירה מאוד חשובה.

למרות שאנחנו start up nation, עדיין לא כל ילדי ישראל הם האקרים מדופלמים.

ברור, אבל גם הנזק שנגרם לילד בן 17 מחשיפה לפורנו, הוא לא כמו הנזק שנגרם לילד בן 8. גם את זה צריך לומר. זה לא סתם שיש סרטים מעל גיל 13.

לגבי ההצעה שאנחנו שמים עכשיו על השולחן – היא הצעה משלימה ולא במקום, אבל אני חושבת שהיא מאפשרת עוד נקודת התבוננות על המקום הזה. ראשית, אנחנו מדברים רק על פורנוגרפיה. גם אמרתי את זה בפעם הקודמת.

אז נסדר את הנוסח עכשיו. רק פורנוגרפיה.

צריך פה אגד של כלי מדיניות ולא אחד.

אנחנו מציעים ורסיה על הסדר שקיים באוסטרליה ועובד בסדר גמור, וההסדר הזה הוא להטיל אחריות לא רק על ספקי האינטרנט אלא על הרחובות הראשיים של הפורנו באינטרנט, והם חברות ש-90% מהן נשלטים על-ידי חברה אחת.

יודעים אף יודעים.

אנחנו מציעים סוג של חלונית, שכל חברה שמציגה פורנו למטרות מסחריות – כלומר או בכסף או תמורת פרסומת, תהיה חייבת לשים חלונית, שתהיה לא פורנוגרפית כמובן, אבל היא תגיד בצורה מאוד ברורה שאתה נכנס פה לתוכן בעייתי. אתה צריך להקליק לי שאתה מעל גיל 18. אם הקלקת, אתה יכול להיכנס. אם לא, אתה עף אחורה מאיפה שבאת.

- - -

תקשיבו לזה עד הסוף. גם אני הגבתי בהתחלה כמוכם, והיא הסבירה לי את הרציונל מאחורי זה, וזה נשמע לי רציונל שאפשר דווקא לאמץ אותו.

אני מזכירה - זה בנוסף. לא במקום.

התפישה שלי היא כזאת: כלי כזה עובד על ילדים בגיל צעיר. הוא לא עובד על ילדים מעל גיל 10, נניח, אבל יש עדיין קבוצת ילדים בגיל 6 עד 10 שהכניסה את המילה "סקס" לגוגל, כי היתה נורא סקרנית. זה עוד שלוחה במלחמת השלוחות.

ומי יבדוק? אי-אפשר ליישם את זה.

משרד התקשורת לא יכול לעשות את זה?

משרד התקשורת איננו הרגולטור של האינטרנט. הוא לא מתעסק בתוכן.

אני חושבת שלהוריד את זה מהשולחן- -

אני מבטיח לך שאבדוק את זה עד הקריאה השנייה והשלישית, ונראה אם זה אפשרי. אם זה אפשרי, למה לא? תבדוק את זה, אדוני המנכ"ל.

12,000 פרטי תוכן בשנה – כואב לי להגיד פה טרור. אפשר לדבר גם על פורנו. אתם לא מפחידים אותי בקטע של הניטור. ניטור כולם יודעים לעשות.

תהילה, כיוון שלא היית פה בדיון הראשון לפני 14 דיונים, התחלנו משם.

תבדוק, אם יש דרך לחייב אותם לעשות את החלונית הזאת, התראה, לפני מה אתם נכנסים.

הרבה פעמים גם ילדים בני 6 ו-8 ייכנסו לזה, כי זה מעניין אותם.

הבנתי. תודה. בבקשה, חיים ילין.

אנחנו דיברנו רק על הטכניקה ודיברנו רק על הכסף ולא דיברנו על המהות. המהות לא נמצאת פה על השולחן – בטח לא במשרד התקשורת, בטח לא אצל מיקי ובטח לא אצל שולי ובטח לא אצלי, אבל היא כן נמצאת תחת משרד החינוך. ואותי מקומם, שמשרד החינוך – הרי זה חלק מחינוך הילדים שלנו. כל הורה הוא אחראי.

אנשי משרד החינוך מלווים את הדיונים.

משרד החינוך עושה פעולות, אבל זה לא עוזר.

אני חייב להבין, כשאנחנו מדברים על 5 מיליון שקל, אם זה כולל את משרד החינוך או לא.

זה לא קשור. זה רק לאלה שמצטרפים.

אין לנו שום בעיה לחלק את התקציב הזה גם בין-משרדי, ואין שום בעיה עכשיו שלא יהיה. רעיה, את יודעת את זה – אין לך שום בעיה עם זה. משרד החינוך יכול עכשיו לבוא ולקנות את אותה אפליקציה, אם הוא רוצה, לחלק אותה לכל בתי הספר, שכל מי שרוצה בבתי הספר, ב-WIFI, גם אם הוא מתחבר, הוא לא יכול להיכנס לתכנים האלה. ואז ההורה יודע שב-8 שעות שהוא נמצא- -

לבתי הספר יש תוכנות סינון כבר היום.

אני לא דיברתי על רגולציה. למה אתם לוקחים את זה כל הזמן לשם? אני עד עכשיו שמעתי את משרד התקשורת, שמעתי את משרד האוצר. לא שמעתי את משרד החינוך. משרד החינוך יכול לעשות הרבה דברים, אבל עדיין התופעה קיימת. יותר מזה - אני לא רואה מצב כזה. אבל מצד שני, אני כן מקבל את הדעה שנאמרה פה, שיש הבחנה בין הגילאים. בהחלט אנחנו רואים את זה.

לבסוף, פעם, כשהיו לי ילדים קטנים, מתחת לכיתה ט' לא קניתי פלאפון לאף אחד.

זה דור אחר. תגיד לילד בן 9 שאתה לא קונה לו פלאפון. אתה יודע מה יקרה לי? זה עולם אחר.

אני מזכירה כי בדיונים הממושכים בוועדת הכלכלה הסיכום היה שמנויים חדשים, הדבר הזה מוצע להם בנקודת המכירה. אני מזכירה את זה, כי ברבות הוויכוחים והכן ייחסם ולא ייחסם, זה עלה.

מי שקונה את הפלאפון – אני מזכיר - זה לא הממשלה ולא משרד החינוך. זה ההורה. והנידוי הזה הוא חלק בדיוק של משרד החינוך. הנידוי מהרשת, הנידוי החברתי.

זה לא נידוי.

את מוכנה לתת לי לדבר ולא להפריע לי? הפרעתי לך? אז למה את מפריעה לי? גם זה חלק מחינוך.

אני טוען, שאנחנו, גם בחקיקה הזאת, לא יכולים – הרי אנחנו לא יכולים לחוקק שהורה צריך להיות אחראי על ילדיו. אנחנו גם לא יכולים לחוקק שהוא צריך לאהוב את הילד שלו. אני מדבר על המהות שאני רואה בה. יש חוק שאתה יכול לדבר על סינון. בסוף החוקים הם משהו שצריכים להרתיע, מצד אחד, לעזור, מצד שני, אבל מצד שלישי, הדבר הטוב ביותר שיהיה זה תוכנית חינוך לטווח ארוך נגד אלימות ונגד דחייה של ילדים בתוך החברה, גם מוגבלים.

היא קיימת.

זה קשת רחבה מאוד, שבתוכה אתם עושים פוקוס כרגע רק על תחום אחד, כי התחום הזה של פורנו הוא – האלימות שקיימת בין ילדים אותי יותר מפחידה מלעשות בננה ולראות משהו אחר. לא יעזור לכם. לא יעזור כלום. כי הילד המנודה מהחברה הוא יותר חשוב מכל דבר אחר. תתחיל משם, והכול ישתנה.

תודה. ברשותכם, הערות של משרדי הממשלה לנוסח החוק. משרד המשפטים, הערות, לפני ההצבעה על החוק.

ראשית, בהחלט הנוסח המוצע כרגע ענה על הרבה מההערות העקרוניות שלנו. כמובן, ברירת המחדל שהיתה הערה עקרונית שלנו כרגע שונתה, וההערות שאומר הן הערות פרטניות. ההערה העקרונית קיבלה מענה.

לפני כן, לא הבנתי לגמר את ההצעה של ד"ר אלטשולר. אני חושבת שהיא מעלה הרבה שאלות ובעיות.

לכן נדון בה בין השנייה לשלישית.

מבחינה פרטנית – אתחיל דווקא מהסוף. נושא מהותי שלא דובר, ולא הבנתי את המענה עליו – מה מבחינת האכיפה. אנחנו חושבים שעיצום כספי הוא כלי מתאים לאכיפת הפרות כאלה, אבל הוא צריך להיות בהתאמה למבנה שהחוק בנה לעיצומים הכספיים.

כיום כבר יש עיצום כספי שקבוע על ההפרה הזאת. הבנתי שהיתה אכיפה על-ידי משרד התקשורת – המשרד ודאי יוכל להרחיב. זה נמצא בחלק ב', שהוא החלק המתאים לסוג העבירות האלה. מוצע פה בהצעה להעביר את זה לחלק ד'. אנחנו חושבים שזה לא מתאים, בכמה רמות. אל"ף, מבחינת הסכומים. אנחנו רואים עיצומים כספיים בהרבה חוקים. כשקובעים סכומים גבוהים מדי בעיצומים כספיים, אתה חושב שאתה עושה טוב, ובסופו של דבר בתפישה שלנו יוצרים נזק. לא אדבר על משרד ספציפי אלא אדבר כללית כדי לא להאשים. משרדים רואים את הסכום הגבוה – רועדת להם היד מלהטיל אותו, ואז הם עושים פליק פלאקים משפטיים ויצירתיות של מתעמלת כדי למצוא דרך לא להטיל עיצום. ואז לא מטילים את העיצום.

קיבלתי את ההערה. גם נדון בזה בין שנייה לשלישית.

ואז גם נגיד איך לנסח את ההפרה בצורה נכונה בעינינו.

מבחינתי הדברים האלה הם ברי תיקון בין בשנייה ושלישית.

רציתי לשאול לגבי קוד זיהוי ייחודי.

אבהיר. גם נבהיר, גם לפרוטוקול וגם לחקיקה – ברגע שלקוח מסכים לקבל את תוכנת הסינון או מעוניין בה, הוא מקבל את זה מקומי ולא רשתי, בשלב הזה. על זה אנחנו מדברים. מקומי, זה אומר שזה מותקן על המחשב שלו, על ציוד הקצה. זה לא ברשת.

אבל יש לו מחשב, יש לו פלאפון.

מקומי. בין הקריאה השנייה והשלישית, אמרנו שנבהיר שעל רשתות האינטרנט תחול החובה, שכל אחד מבעלי המנוי משיבים. שם גם נבקש מחברות האינטרנט, לוודא, שמי שהוריד את התוכנה או ביקש אותה והסכימו, גם התקין אותה. זה כמובן ישים טכנית - מתקינים על הלינק קוקי כזה, שמאשר שבאמת התוכנה הותקנה בהצלחה, ואז חברת האינטרנט יודעת אם הוא התקין אותה או לא.

אם הוא מסיר אותה?

זה עניין שלו.

מה לגבי ילד שייכנס לשירותים, ויסיר את האפליקציה מהמכשיר?

להסיר את האפליקציה, אפשר בלי אישור ההורה?

הוא יכול לקנות אלכוהול, להיכנס לחנות לאביזרי מין.

כלומר אפשר לעשות את תוכנת הסינון רק עם אפליקציה שמותקנת על הטלפון?

כשמדובר על מכשיר סלולרי, כשמדובר על תוכנה חיצונית, זה רק אפליקציה.

היום לכל האפליקציות הרציניות – ויש אותן בכל העולם – נשלחת התרעה להורה, למייל שמבקשים, שהילד הסיר את האפליקציה.

שההורה יעשה את זה. זה עניין שלו. הבנו שסינון רשתי הוא יעיל עד לרגע שהילד מוכשר טכנולוגית, ואז זה לא רלוונטי.

אז אנחנו מדברים על סינון מקומי. אם וכאשר ההתקנה התבצעה בהצלחה, מבחינתנו הכול בסדר. אבל יש חובה על ספקיות האינטרנט – אל"ף, לוודא שההתקנה בוצעה, ובי"ת, לוודא שכל אחד ענה, ועל זה נדבר בין השנייה והשלישית.

אני חוזרת לעניין קוד הזיהוי הייחודי שנועד לאמת בגיר.

חברת האינטרנט תהיה מחויבת לדבר עם בעל המנוי. ספקית. לא עם המשתמש. עם בעל המנוי.

צריך לראות איך מבדילים בין אבא לילדים לבין בעל עסק עם עובדים.

בעל עסק עם עובדים יכריע בשביל כל העובדים שלו.

הוא יתקין להם אחד-אחד?

לא חייב. הוא יכול להגיד שהוא לא מעוניין. אם הוא מעוניין, כל העובדים שלו יקבלו את הלינק הזה.

אז הוא יחליט בשביל אלף או 500 עובדים?

אם הוא בעל עסק – כן. אם הוא לא רוצה כבעל עסק, שהאנשים שלו יצרכו פורנו תוך כדי עבודה - זכותו.

הוא מחליט להם על שעות, הוא מחליט להם באילו ימים אפשר לקחת ימי בחירה - פתאום על הפורנוגרפיה הוא לא יכול להחליט? בחייאת. אחר כך שואלים, למה הדיונים האלה מצליחים להוציא ממני את כל העצבים. אפילו בקטע הטכני, הוא מחליט להם באיזה פזומט הם יכולים להשתמש. כולם אנשים עם בחירה חופשית. זה הבסיס לקיומנו כאן.

אני שואל שאלה נוספת: אם בשלוש האופציות, שאנחנו נותנים למנוי, תהיינה שלוש האופציות הבאות: אחת: סינון מקומי, שתיים, סינון רשתי, שלוש, לא מעוניין – מה זה אומר?

סינון רשתי הוא רגולציה לצרכן. זאת הבעיה עם סינון רשתי. הרי בסוף כשאתה מסנן – דבר ראשון, אתה יכול לסנן ברמת ה-DNS, אתה יכול לסנן ברמת התכנים, אבל אז אתה מתחיל לייצר מצבים כמו בארצות הברית, שהתחילו להוריד כל מיני ערכים מוויקיפדיה וכל מיני תמונות כי הסינון השתגע. סינון מקומי, שזה הכיוון שהיושב-ראש וחברת הכנסת מועלם הולכים אליו – הוא סינון נכון יותר, דמוקרטי יותר, שכל אדם יכול גם היום.

סינון רשתי אתה לא יכול להוריד, להסיר.

הבנתי. הלאה. נמשיך. בכל מקרה, בין הקריאה השנייה והשלישית, יכול להיות שבסוף הפשרה תהיה, שמי שלא משיב, יכול להיות שהוא יקבל סינון רשתי זמני עד שישיב.

רגולציה על הצרכן.

יכול להיות שהיא תקרה. אל תפסלו גם את האפשרות הזאת. מבחינתי, אני אהיה חייב שכל אזרח ישיב. גם שישיב לא מעוניין. העיקר שישיב.

אני אומר את העיקרון. אם יש קוד זיהוי שבאמצעותו בעל המנוי- - -

נניח שישלחו לו לסלולרי להקיש 4 ספרות, ואז אתה ממשיך את הדרך. כי אתה בעל המנוי, והסלולרי שלך מופיע במערכת.

צריך לראות את המטרה. המטרה לאמת שהוא בעל מנוי.

ואז הוא אוטומטית בגיר.

אני מנסה להבין איך זה עובד. אם שולחים 4 ספרות - מי שמחזיק את המכשיר רואה אותן, מקיש 4 ספרות.

לא. בדקתי את זה. בעל מנוי הוא אחד. יש לו גם טלפון אחד. זה לא כמה אנשים. יכול להיות שלבעל המנוי תחת המנוי שלו יהיו כמה משתמשים, אבל בסוף יש בעל מנוי אחד. הוא עם טלפון אחד. הוא יקבל את ההודעה לטלפון שלו, עם 4 ספרות, נניח, ויקיש אותה כדי להתקדם, כדי לעשות את הפעולה, אם מעוניין או לא מעוניין. יגיד לך את זה עכשיו נציג פלאפון.

זה נכון. אצלנו קוראים לזה לקוח ומנויים.

אז מנוי. הלאה. נפתרה הבעיה.

לקראת שנייה-שלישית צריך לראות את הפרטים. צריך לראות שזו דרך שאכן, מצד אחת, מאמתת שזה בגיר. מצד שני, היא לא דרך קשה מדי לתפעול.

אני לא מחפש בגיר. אני מחפש את בעל המנוי. בעל המנוי הוא בגיר. בברירת המחדל.

הוא צריך להיות בעל אמצעי תשלום.

אני תוהה אם בעל המנוי הוא בהכרח בגיר.

אני שואל אותך, איש ספקית האינטרנט - בעל המנוי הוא בגיר?

צריך לבדוק את זה.

אני אומר לכם שבעל המנוי בגיר. בדקתי את זה אתמול שוב. אם יש לו אמצעי תשלום, מבחינתי הוא יכול לעשות את זה. הוא הגורם המשלם.

אתה לא יכול לעשות שום שינוי בלי אמצעי תשלום.

בעל מנוי משלם – זו ההגדרה בחוק.

כי אם הוא בן 16 ויש לו כבר אפשרות לשלם לבד, הוא לא בגיר.

אלה הדברים העיקריים.

תודה. משרד התקשורת.

אני רק רוצה לדבר על סוגיה עקרונית, ואז נצלול. הדבר החשוב מבחינתנו כמשרד תקשורת, בסופו של יום, אחרי שאנחנו מחוקקים את החוק, ופרק הזמן שנצטרך להתארגן לנושא הזה - זה לאכוף את החוק, בהתאם לדברים שנרשמים כאן.

משא ומתן ייערך עד הקריאה השנייה והשלישית.

בסדר. הדבר החשוב ביותר, יש לזכור – אנחנו תחת חוק הים. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להרחיב את היכולת שלנו להרחיב את סוגיית המודעות על-ידי כך שאנחנו מודיעים על האופציות שקיימות גם היום בחוק לבעלי המנויים לצורך העניין, כדי שיוכלו להשתמש באמצעים האלה. חבר הכנסת מיקי זוהר, אני אומר לך - אני מסתכל על המשפחה שלי פנימה, שהם בעד – בעיית המודעות היא רבה בנושא הזה.

לכן ביקשתי שתהיה הכרעה של כל מנוי, לטוב ולרע. העיקר שתהיה הכרעה. ואז אני יודע שפתרתי את בעיית המודעות.

הדבר השני, לעודד את הספקים לספק את השירות. זה מה שאנחנו רוצים.

עוד הערה, שלא נשכח – משרד התקשורת יהיה צריך להיות מתואם, איך תהיה הפנייה לאזרח. חשוב שיהיה כתוב בה מה הנזקים שפורנו גורם, מה הסכנות שיש לילדים מפני תכנים, כדי שהלקוח שיקבל את הפנייה הזאת, לא יסתכל על איזה דף לא מעניין ויגיד: לא מעוניין, או יעיף את זה, אלא שיבין את הסכנות ואת המשמעויות לילדים בצפייה בפורנו באינטרנט, כולל המחשת נזקים של ילדים וכדומה, שההורה באמת יתרגש מהפנייה. לא יקבל אותה ויגיד: הכול בסדר.

מי-טל גרייבר שורץ, איגוד האינטרנט הישראלי - מצד שני, הנוסח הזה צריך גם להבהיר שהסינון הוא לא 100%. צריך למצוא את הנוסח.

בסדר. אופי הנוסח והקונספט של הנוסח יהיה בתוספות של החוק, בין קריאה שנייה ושלישית. בבקשה.

אני רוצה לדבר על הנחות העבודה ואז לדבר על הפרקטיקה. הנחות העבודה אומרות, שאנחנו מגבירים את המודעות, ואנחנו מתמרצים את הספקים כדי לספק את השירות.

לכן עשינו את זה. הסכמנו לבקשתך, עד 2 שקלים, 5 מיליון איש.

הפרקטיקה, לאור מורכבות הרשת, והסכנות באינטרנט, היא מאוד מורכבת. חלוקת התקציב גם ככה היא מורכבת. אנחנו לא מתחמקים מאחריות. אנחנו לוקחים אחריות מוגברת בנושא הזה ומורחבת. היא צריכה להביא לידי ביטוי תמריץ לחברות עבור הסינון עצמו, ולנו כמשרד, שאנחנו לא נמצאים שם עדיין בהקשר הזה – אכיפה יעילה גם על סוג הכלי שאנחנו רוצים שיהיה בחוק בסופו של דבר, והוא מתעדכן ודינמי כל הזמן, וגם על החברות עצמן, שמספקות את השירות כפי שאנחנו רוצים לראות בחוק. לכן זה מאוד חשוב בהקשר הרחב.

עיצום כספי. חשוב לי לומר לך מהניסיון המצטבר שלנו. ועדה מייעצת על- - -

סיכמנו שנדון בזה בשנייה ושלישית. הבטחתי לך שזה יעלה לדיון בקריאה שנייה ושלישית, ויכול להיות שנערוך בזה שינוי.

לגבי רשתי מקומי, יש פה מורכבות לכאן ולכאן. אני ממליץ – אולי לא בדיון הזה – לשמוע לסוגיות הטכניות והמורכבויות שקיימות. שלא בסוף שכרנו ייצא בהפסדנו – נגיד מקומי, ובסופו של דבר הילד בקצה יכול פשוט למחוק את האפליקציה.

לא. אנחנו נתעקש שגם חברות האינטרנט, שנותנות את הסינון המקומי, אם יהיה רצון להסרת האפליקציה, זה רק באישור בעל המנוי. שבעל המנוי יהיה כל הזמן בבקרה על זה. אנחנו נתעקש על זה. אנחנו מדברים על סינון מקומי שבעל המנוי הוא תחת בקרה עליו. אם אין לו בקרה על הסינון המקומי הזה, לא עשינו דבר. זה חייב להיות בבקרה שלו. הוא יחליט, אם מסירים ומתי מסירים. כלומר גם אם יהיה רצון להסרה, זה צריך להיות בהסכמת בעל המנוי. צריך לוודא את זה גם מבחינת הטכנולוגיה.

צריך להבין את מה שאנחנו אומרים כדי שלא יהיה רשום משהו בחוק, ונצטרך לחזור אחרי שנה, לתקן אותו. אלה העקרונות.

בבקשה.

ניצן ליבנה, משרד התקשורת. יש לנו כמה הערות נוספות. אם אנחנו צריכים להיות מעורבים בנוסח ההודעה, זה ידרוש תיקון רשיון - מה שאומר ששלושה חודשי היערכות זה לא מספיק. נצטרך יותר זמן.

בין הקריאה השנייה לשלישית.

בעניין ההודעות שיהיו במספר שפות, נבקש שזה לא יהיה בהודעה המקורית אלא שתהיה אופציה לראות את ההודעה במספר שפות. אם ההודעה עצמה תהיה במספר שפות, היא תהיה מאוד ארוכה - אנשים לא יקראו אותה עד הסוף. אנחנו ממליצים שזו תהיה הודעה בשפה העברית עם אפשרות להיכנס לאתר שמציג את ההודעה בשפות נוספות.

כל הטכנולוגיות הן בידיים שלכם.

אי-אפשר לעשות: בחר שפה?

לא, לפי הנוסח הנוכחי אתה מחייב אותם שהכול יהיה. יכול להיות שמה שניצן אומרת זה מה שצריך.

שהנוסח יהיה – אפשר בחירה מאחת מהשפות.

כי בסוף, ניצן, אתם אלה שתגידו איך זה ייראה – ביחד עם הספקיות, ביחד עם האיגודים. זה אצלכם. אתם אנשי המקצוע.

ויש לנו הערה לעניין התקנות. אנחנו מציעים שזה לא יהיה בתקנות. זה סעיף קטן (י). התקנות האלה, יהיה יותר קשה לעדכן אותן, והן כוללות פרמטרים שהמשרד לא יודע לקבוע אותם, כמו האם האפליקציה חוסמת רק תוכן פוגעני או לא. זה כניסה לתוכן עצמו.

אנחנו מדברים רק על פורנוגרפיה.

גם בפורנוגרפיה, לא נוכל לקבוע אם זה באמת חוסם.

אנחנו מציעים שמנכ"ל משרד התקשורת יפרסם באופן עתי רשימה של התוכנות או של השירותים המקובלים בתחום, ורק אותם אפשר יהיה להציע.

בסדר. תרשמי את זה בנוסח.

העתי הזה מתייחס להתקדמות הטכנולוגית.

כן.

הבנתי. משרד החינוך.

רוני דיין, משרד החינוך. יש תוכנית מוסדרת – גם טכנולוגית וגם פדגוגית – מאוד מפורטת, מתאומת עם המשרד לביטחון פנים, עם משרד המשפטים וגורמים נוספים בחברה האזרחית, ששותפים לפעולה הזאת.

לגבי החוק, אני לא יכול להביע את עמדת השר, כי לא ניתנה לי ההודעה בעניין.

לי הוא אמר שהוא בעד.

כפי שמסתמן פה, למשרד אין התנגדות.

תודה. משרד האוצר. אין מה לומר? הכול בסדר? יופי.

הנקודה חוזרת שוב ושוב למשרד החינוך. אנחנו כן בפעולות שלנו עושים פעולות מול ההורים, ובנושא של החוק הזה אנחנו נגביר את הפעילות החינוכית.

תודה. בבקשה.

אנחנו מבקשים להעיר שתי הערות. ראשית, הצעת החוק מדברת על סינון של אתרים ותכנים פוגעניים.

שינינו – רק פורנו.

הנקודה היא לגבי תכנים. אנחנו מציעים שזה יהיה רק אתרים.

לא התקבלה הערתך. הערה שנייה.

בסופו של עניין, אנחנו נקבל ויקיפדיה עם- - -

לא נכון.

אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה וליוזמת הנוספת, חברת הכנסת מועלם, שמצליחים לאט-לאט לאזן בין שני ערכים חשובים מאוד: ערך ההגנה על קטינים, ומצד שני, הערך של דמוקרטיה. אינטרנט הוא כמו תשתית. כמו שאנחנו צריכים מים בשביל לשתות, אנחנו צריכים אינטרנט בשביל דמוקרטיה.

קיבלתי.

יש פה עניין של אגירת מידע. בסעיף 1ט, כתוב כאן שספק הגישה לאינטרנט וכל הפועל מטעמו לא יעשה שימוש במידע וכן הלאה – או עקב מילוי תפקידו. צריך לנסח את הסעיף הזה על דרך השלילה ולמנוע כל גישה למידע. זה חשוב וקריטי.

בנסחות יעסקו בזה.

תודה. כרמית פולק, המועצה לשלום הילד.

כרמית פולק, היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. אנחנו מלווים את ההצעה הזאת מתחילת הדרך, והיא עברה הרבה תהפוכות. אנחנו חושבים שההצעה כפי שהיא היום, אחד הדברים המשמעותיים ביותר שלה - וזה נאמר פה על-ידי מנכ"ל משרד התקשורת – זה המודעות. העובדה שזה מנגיש את התקשורת לכל אחד מהאנשים. יש חשיבות עליונה לדבר הזה, כי הנתונים היום מראים שכמעט אף אחד מהאנשים לא בחר בסינון. אנחנו רוצים לברך את חברי הכנסת על הגעה לנוסח המאוזן.

תודה. איגוד האינטרנט, בבקשה.

לכל אורך הדרך היינו נגד חשיפת תכנים פוגעניים ופורנו לילדים, והוויכוח היה רק על הדרך. אני שמחה שהגענו להסכמה בנושא.

גם אני שמח.

דיברנו על סינון מכשירי הקצה.

הבהרנו שכל - אמרנו שרק מכשירי קצה.

אם חושבים שיש דברים חמורים שגם בגירים לא צריכים לראות, אפשר לתקן את חוק סמכויות.

אנחנו לא שם כרגע.

טוב. ותקציב לפרסום, שזה הגברת המודעות.

זה אנחנו הולכים לדבר עם שר החינוך. זה לא קשור.

והודעה דרך משרד החינוך, כפי שהוצע בוועדת הכלכלה בזמנו, זה גם משהו שיכול לעבוד.

תודה. חברת הכנסת סויד, היועצת המשפטית והצבעה.

קודם כל, בהחלט השינוי הוא שינוי מבורך. הוא מתחיל להתמודד עם אחת הטענות שהעלינו.

מתמודד לגמרי. הורדנו את החסימה.

אבל לא אמרנו מה יקרה.

אמרנו שבין שנייה לשלישית.

אז מצד אחד, בהחלט אני מברכת על כך שהורדתם את האפשרות הדרקונית והקיצונית בעיניי, שכל מי שלא מגיב אחרי שלוש פעמים ולא בוחר באחת החלופות, מורידים לו את השאלטר ומנתקים אותו מהאינטרנט. זו בהחלט התקדמות מאוד משמעותית, מצד אחד. צריך לברך על זה.

מצד שני, עדיין אנחנו נשארים פה עם הרבה דברים פתוחים כמו מה קורה אחר כך.

אמרנו שנכריע על זה בין קריאה שנייה לשלישית.

הדבר הזה, שאנחנו דוחים לקריאה שנייה ושלישית דברים כל כך משמעותיים, ואנחנו יודעים מה זה קריאה שנייה ושלישית. אנחנו יודעים מה זה דיוני ועדה. זה בשנייה יכול לחזור אלינו ולהגיע לנוסח שהיה.

אין לי פתרון לזה.

סע לאט – תגיע מהר.

ראיתי את ההצעה שלך, ד"ר אלטשולר. היא בהחלט הצעה מאוד מעניינת. לא כולה מעוגנת היום בחוק. היא לא כולה כתובה פה.

זה ההתחלה.

בסדר גמור. אנחנו מחוקקים, ויש לנו אחריות. אנחנו יודעים איך דבר נראה בקריאה ראשונה, ואחר כך איך הוא נראה בשנייה ושלישית. לכן, מצד אחד, ההתקדמות היא מבורכת – אי-אפשר לזלזל בה, היא בהחלט נותנת את הדעת לאחת הבעיות החמורות שהיתה פה. יחד עם זאת, אני עדיין לא רואה איך מבטיחים את הסיפור של הרשימה השחורה ושל הניתוק, ובטח- - -

- - -

חברים, זה לא רק ערכים פה. זה גם פופוליסטי.

לכן, כל עוד הדברים לא סגורים, אנחנו נצביע נגד, ואני מקווה שבקריאה שנייה ושלישית- -

תודה רבה. היועצת המשפטית. לא להפריע. מי שמפריע לה, יוצא מהאולם מייד. חברי הכנסת – רק אחרי שלוש קריאות כמובן.

למען הפרוטוקול ולמען הסדר הטוב אני רוצה לסכם את הדברים שנסגרו כרגע. אני רוצה להדגיש את הדברים שכבר שינינו בנוסח מהקריאה של הפעם השנייה – לא דברים מהותיים - הדברים שסוכמו היום ואלה שנשארו לדיון פתוחים לקראת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית.

קודם כל, לנושא של הגדרת התוכן הפוגעני, כפי שהבנתי, אנחנו מתמקדים אך ורק בפורנוגרפיה. זה אומר שנתקן ונוריד את הנושאים של הימורים – את הסתה וגזענות כבר הורדנו, והנושא של משחקים ואלימות. ואנחנו נשארים רק עם פורנוגרפיה.

חשוב לומר שכלי הסינון – זה לא בחוק - יאפשרו את זה.

שולי, תחליפי אותי לדקה בבקשה.

(היו"ר שולי מועלם-רפאלי, 10:49)

בסעיף קטן (א), תוכן פורנוגרפי.

זה לא תוכן פורנוגרפי. מה שכתוב בחוק – יש היום בסעיף 4ט הגדרה מפורשת. אנחנו רק משאירים את פסקה (1). יש לנו הגדרה בחוק התקשורת לתוכן פוגעני, שמה שיישאר זה יהיה: כל אחד מאלה – (1) הצגת חומר תועבה כמשמעותו בחוק העונשין, ובכלל זה פסקאות (א), (ב) ו-(ג), לרבות והכול כשאין בתוכן המוצג ערך אומנותי, חדשותי בלבד.

זה אומר שפסקאות (2), (3) ו-(4) לא נכנסות לתיקון הזה של החוק. זה השינוי הראשון.

בהמשך, לקראת ההכנה לקריאה השנייה והשלישית, יש לנו סעיפים קטנים (ב) ו-(ג), שמדברים על חובות של ספקי גישה – הדברים האלה קבועים כבר היום בחקיקה. אנחנו נצטרך להידרש, האם אנחנו משאירים את הפסקאות האלה או לא - בסעיף 4ט, פסקאות (ב) ו-(ג), שמדבר על הוראות לעניין חובת ספק גישה לאינטרנט ליידע את מנוייו בדבר אתרים פוגעניים ותכנים פוגעניים ואפשרויות ההגנה, וגם דרכי היידוע – ישלח בדואר, יפרסם. אנחנו נבקש מהוועדה להחליט, האם אנחנו צריכים את סעיפים קטנים (ב) ו-(ג), והאם ההגדרה תישאר לסעיפים (ב) ו-(ג) כפי שהיא, או שכל השינוי ייעשה כמכלול לכל סעיף 4ט. כרגע זה לא בפנינו. מה שכרגע ייעשה, זה צמצום ההגדרה לפסקה אחת בלבד.

שנית, עשינו שינוי בסעיף קטן (ה) לנוסח שמונח בפניכם לגבי ההודעה למנוי. אנחנו בהתחלה כתבנו שבהודעה הוא יתבקש לענות תוך שבוע. קיבלנו הערות, שזה לא ריאלי. מה שנעשה – המענה לא יהיה תוך שבוע אלא החובה תהיה על ספק הגישה לחזור למנוי תוך שבוע ימים. זה שינוי שהוא לכאורה לא מהותי, אבל בא להקל על הצרכנים.

עוד שינוי שהציע משרד התקשורת, והתקבל פה, ואציין אותו – גם, כדי להקל על תשובת הצרכן, בסעיף קטן (ו): "תשובת המנוי או בקשתו לשנות את בחירתו כאמור בסעיף קטן (ה) תינתן באותו אמצעי אשר דרכו נשלחה ההודעה כאמור בסעיף קטן (ד)", כדי לא להקל עליו לבחור את הבחירה.



(היו"ר מכלוף מיקי זוהר, 10:52)

"(ז) ספק גישה לאינטרנט יפנה אחת לשלושה חודשים לפחות למנוייו שהשיבו" – אני מתחברת פה להערה של התנועה לזכויות דיגיטליות, שהציעו לפנות ולהמשיך לא רק למנויים שלא בחרו בשירות, אלא לכל המנויים להמשיך ולפנות ולהודיע להם על הסכנות. כרגע זה לא בפנינו. אני אומרת את הדברים כדי שזה יהיה ידוע, ונוכל להמשיך ולדון.

לעניין סעיף התקצוב, סעיף קטן (ח), אומר את העיקרון, כדי שכולם יידעו. מדובר על עד 2 שקלים למנוי מסונן לשנה למשך עשר שנים, ובכל מקרה, לא יעלה הסכום על 5 מיליון שקלים לשנה לכל הספקיות יחד. (ח) משתנה לחלוטין. העיקרון שסוכם בדיון – אנחנו ננסח אותו – עד 2 שקלים למנוי מסונן. זה אומר שמנוי שהציעו לו וקיבל את הסינון למשך עשר שנים, ובכל מקרה הסך לשנה לא יעלה על 5 מיליון ש"ח. התקצוב יהיה לעשר שנים, ובלבד שזה לא יעלה לכל הספקיות יחד על 5 מיליון ₪ לשנה.

סעיף הסודיות – כרגע ניסחנו אותו. יש הערות – נדון בו, אם צריך שינויים, לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

סעיף התקנות.

את מדברת על ט?

אני מדברת על הנושא של סודיות.

קיבלנו את ההערה, שזה יהיה גם לא לתת גישה.

בדיון הקודם עלתה השאלה - בעצם אתם לא רוצים לקרוא לזה רשימה שחורה.

משרד המשפטים הבהיר שזו לא רשימה שחורה. בכמות כזאת של אנשים, שישיבו שהם לא מעוניינים, וגם בהיקף זה, שאף אחד לא יכול להגדיר שמי שהשיב שהוא לא מעוניין, זה בשביל לצרוך פורנו, כי זה יכול להיות מאין ספור סיבות, זה לא יכול להיחשב לרשימה שחורה של צרכני פורנו לתפישתי.

לא. אני שואלת ככה: האם הסעיפים האלה, ז ו-ט, יוצרים מאגר שטעון רישום?

טעון רישום - לא יודעת. לא חושבת.

לכן אמרנו שאנחנו מפיצים את זה לכולם, ואז אין מאגר כזה. גם הוא לא יישמר יותר, כי אנחנו לא מפיצים רק לאלה שסימנו לא. אנחנו מפיצים לכולם.

זה מה שאני שואלת – האם אלה שסימנו, הם רשומים איפשהו?

התשובה היא לא.

אפשר תשובה ממשרד המשפטים?

לא עכשיו.

למה לא עכשיו?

אני רוצה לעבור להצבעה.

המאגר הזה טעון רישום.

יש פה נציג של חברת פלאפון. לדעתי כבר היום יש להם מאגר שטעון רישום. מה ההבדל מהמצב היום?

לרשום את הערת מנכ"ל משרד התקשורת לעניין קביעת מה התוכנות המקובלות בתחום וחיוב החברות להשתמש באותן תוכנות שנקבעו על-ידי המנכ"ל. הערה לגבי תיקון העיצום הכספי, העברה לחלק ב', בקשה לשנות את מועד התחילה כדי לאפשר היערכות. חובת דיווח לכנסת – לא היו הערות.

היו שינויים נוספים, שהוועדה ביקשה להכניס – אציינם בקצרה מאוד: חובת היידוע – כל בעל מנוי יצטרך להשיב אם הוא מעונין. חשוב להדגיש שבעל המנוי יהיה המשלם כדי להדגיש שהוא יהיה הבגיר.

חובה לייצר מערכת פיקוח הדוקה של משרד התקשורת על האיכויות.

הסינון יהיה בשלב זה רק מקומי.

נכון. לא רשתי.

ובכל מקרה נוודא שהתוכנה הותקנה ושכל מנוי ענה.

בדיוק. זה בקריאה השנייה והשלישית. תודה.

עם השינויים הקיימים, מי בעד החוק – ירים את ידו. מי נגד החוק? מי נמנע?

הצבעה

בעד הצעת החוק – 4
נגד – 2
נמנעים – אין
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - הגנה על קטינים בפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע""ט-2018, נתקבלה.

תישנו טוב. תצביעו נגד. גבוה, גבוה. תודה רבה. הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.