פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
הוועדה לזכויות הילד
18/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 261
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, י' בטבת התשע"ט (18 בדצמבר 2018), שעה 10:30

תאונות ילדים במגזר הבדואי – במסגרת יום הנגב בכנסת

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
ניבין אבו רחמון

ג'מעה אזברגה
יוסף ג'בארין
מסעוד גנאים

אחמד אבו סעלק - מפקח מחוזי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

זהבה רומנו - מנהלת התכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד הבריאות

יחיאל גולדבלט - תחום קשרי ממשל, משרד הפנים

הגר אלאפיניש - מפקחת גני ילדים מחוז דרום, משרד החינוך

יהודה רשף - ממונה תחום ביטחון מחוז דרום, משרד החינוך

לימור חנין - מדריכה מחוזית בטיחות מחוז דרום, משרד החינוך

עזרא חן - מנהל תחום משילות ושיתוף הציבור, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עאמר רשרש - ראש מינהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

צביקה אלעזרי - מנהל בטיחות נגב דרומי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מקבולה נסאר - מנהלת אגף הסברה לחברה הערבית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אביטל אפל פנקס - מנהלת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - סמנכ"לית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עינת שגיא אלפסה - דוברת, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

מיכל בר דורון - מנהלת אגף קהילה, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עודיי סמאענה - ראש מחלקת נוער, חורה, יחידות נוער ברשויות

כרמית פולק כהן - יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

פהימה עטאונה - מנהלת תחום בריאות, ארגון אג'יק בנגב

עטייה אל אעסם - המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב

מאג'ד בלאל - חבר מועצת העיר רהט

חסן אלעוברה - תושב העיר רהט

תמי ברנע

ס.ל., חבר תרגומים

תאונות ילדים במגזר הבדואי

בוקר טוב לכולם. ברשותכם אני פותחת את דיון הוועדה בנושא תאונות ילדים במגזר הבדואי שמתקיים במסגרת יום הנגב בכנסת. הוועדה לזכויות הילד עסקה ועוסקת רבות בנושא של בטיחות ילדים בכלל ולאורך כל הדיונים אנחנו זיהינו שיש צרכים ייחודיים בכל מה שקשור להיפגעות ילדים בנגב, להיפגעות ילדים בחברה הבדואית, ואנחנו תמיד אמרנו שלצד כל מה שאנחנו עושים ברמה הכוללת אנחנו חייבים להקדיש גם תכניות וגם משאבים ייחודיים לחברה הבדואית ומי ששותפים לאורך כל הדרך זה ארגון 'בטרם' שמלווה גם את תכנית הבטיחות וגם את התכנית הייחודית לילדים בנגב.

אני לא אכחיש שהמאבק האחרון שלנו היה בשימור התקציב שניתן בשנים האחרונות ואנחנו בסופו של דבר הצלחנו, יחד עם משרד החקלאות, לשמר את התקציב הזה תוך כדי התחייבות שאנחנו נקיים מדידה והערכה של התכנית וההישגים שלה ואני בטוחה שאנחנו נצליח להראות תוצאות. אני תמיד אומרת, כל ילד שנצליח להציל מבחינתנו זה עולם שלם, זה לא בשביל הקלישאה, אלא באמת כי כל נפש של ילד מבחינתנו זה עולם ומלואו.

מי שיזם את היום הזה, יום הנגב, בכנסת זה חבר הכנסת טלב אבו עראר, שמיד יצטרף אלינו, ומי שנמצא איתנו היום זה חבר הכנסת ג'מעה. אתה רוצה לומר כמה מילים בפתיחה לפני שאנחנו מתחילים בדיון?

כן, אני אגיד.

בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת ראש, על היוזמה, ותודה לחברי, טלב אבו עראר, על היוזמה של היום הזה. אני יודע שהיום הזה הוא כאוב מאוד. אנחנו מדברים על תאונות, יש גם תאונות למגזר, לצערי הרב מאוד ייחודיות. נגיד אם אנחנו מדברים על פגיעה לאחור, כמעט לא קיים במדינת ישראל פגיעה לאחור חוץ מהמגזר. אם אנחנו מדברים על 16-15 מקרים של נסיעה ברוורס, 12 מתוכן בתוך המגזר. זה אומר דרשני, זה אומר שהמצב הוא כל כך חמור במגזר שלנו לגבי נושא התאונות וילדים.

אנחנו חושבים שהדבר הזה מתחיל ומסתיים בעניין של המודעות. אנחנו עשינו קידום בריאות הרבה שנים, גם במסגרת קופות החולים וגם במסגרת בתי הספר, ואני מאמין גדול בעניין של החינוך מהיסוד. היסוד, זאת אומרת מכיתה א'. אנחנו חייבים לעבור גם לתיכונים וגם בתוך הרחוב וגם בתוך השכונה ואין מה לעשות, אבל היום יש הרבה מה לעשות בעניין הזה. אם אנחנו מדברים על 'עיר ללא אלימות', למשל, בתוך התכנית הזאת יש משאבים שאפשר לייצר.

אני רוצה לברך אותך בהזדמנות על זה שאתם הצלחתם לאשר את התקציב ביחד עם משרד החקלאות, שלא יעבור, זאת אומרת שהוא נשאר צבוע לעניין הזה של קידום בריאות בנושא של בטיחות הילדים.

אנחנו לרשותכם ותודה על היוזמה, עוד פעם, של חברי. אנחנו נמשיך לוועדה אחרת, אנחנו היום רצים, יש לי עוד מעט דיון בעבודה, רווחה ובריאות וצריך להתארגן גם לזה ולהמשיך את היום הזה. שיהיה לכולנו בהצלחה. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת ג'מעה. חברת הכנסת ניבין נמצאת גם כן איתנו, בבקשה.

שלום לכולם. אנחנו מדברים כאן על סוגיה פוליטית מהמדרגה הראשונה, כי אנחנו מדברים כאן על כפרים לא מוכרים קודם כל. אז גם אם אנחנו מדברים על כל סוגיית מניעת היפגעות ילדים בתאונות בית אנחנו גם צריכים לקחת בחשבון את הסיטואציה הזו וגם לקחת בחשבון איך מטפלים בסוגיה הזו, לכן אני תמיד אוהבת להציע מה כן לעשות ואיך לעזור לחפש פתרון לכל הסוגיה הזו ומן הסתם אני אומרת שתמיד, אם יש לנו חומר או אנשי מקצוע שמדברים בשפה של הקהילה, השפה הערבית, זה כן עוזר וזה עוזר לכל עניין המודעות, אם אנחנו אומרים שזה עניין של מודעות.

לכן נדרש פיתוח חומרים מותאמים תרבותית והנגשת הנושא בשפה הערבית, בשפה שהיא כל כך קרובה לקהילה שמשתמשת במילים, שקרובה לקהילה התרבותית, שמבינים אותה, שכן זה עוזר להם להשתמש בה. גם כל עניין אנשי המקצוע, אם אנחנו לא נערב את הקהילה, לא נערב את אנשי המקצוע מהקהילה, לא יהיו לנו תוצאות. לכן הכשרת אנשי מקצוע שפועלים בקהילה שם לקידום הנושא של הצלת חיים והכשרת מנהיגות מתוך הקהילה עצמה להטמעה של ההסברה והשינוי ההתנהגותי בתוך הקהילה, גם במובן החינוכי וגם במובן הפעילות החברתית היומיומית עם הצעירים, זה גם עוזר. גם אם אנחנו פונים לאימהות שם ולהורים בכלל, זה גם יעזור.

נראה לי שזה גם התפקיד של המוסדות שעובדים ופועלים שם, אני יודעת שפועלים המון עם הקהילה שם, ואני גם במיוחד באתי היום לוועדה לשמוע את האנשים מהשטח שעובדים עם הקהילה וגם לשמוע אנשים מהקהילה עצמה. לכן אני פונה לצעירות כאן (מדברת בערבית). בערבית גם אפשר לדבר ואני אעזור ליפעת לתרגם, כי חשוב לי לשמוע אנשים וצעירות וצעירים שנמצאים כאן כדי לדבר על הסוגיה באופן ברור יותר ומהניסיון האישי שלהם. ותודה לך, יפעת.

תודה רבה, חברת הכנסת ניבין. אני רק אומר בהתייחסות לראשית דברייך, אני מבינה בהחלט את הסוגיה שאת מעלה בהיבט הפוליטי, אבל חשוב לי לומר בוועדה לזכויות הילד שכשאנחנו מדברים על ילדים זה מעל הפוליטיקה. כשאנחנו מדברים על המגזר הערבי זה לא רק במקומות שהם לא מוכרים, אלא בכלל, אנחנו מחויבים לכל ילד שנמצא פה בגזרה שלנו בתוך מדינת ישראל. ככל שאנחנו נישאר במיקוד הזה אז אני בטוחה שגם נוכל לגייס הסכמה רחבה יותר להגנה על הילדים באשר הם ילדים. אני כל הזמן אומרת, ילדים מבחינתי זה לא פוליטיקה וכך אני רוצה גם שיתייחסו לזה סביב השולחן הזה.

מסכים איתך.

תודה רבה. אנחנו נפנה לארגון 'בטרם', אנחנו נפתח איתכם.

תודה רבה. שלום, גברתי יושבת הראש, חברי הכנסת הנכבדים וכל השותפים שלנו. אנחנו מאוד מאוד מוקירים ושמחים על ההזדמנות להציג פרויקט מאוד מאוד חשוב, שהוא לא לבד, יש הרבה פרויקטים, לשמחתי, שאנחנו רואים תוצאות שלהם.

אנחנו בהזדמנות זאת רוצים להודות לכל מי שעוד פעם שילב איתנו ידיים והבין כמה הנושא הזה חשוב וכמה אסור להפסיק את הפעילות. קודם כל אני רוצה להצדיע לידידי עזרא חן, שהוא נציג משרד החקלאות ומלווה אותנו לאורך כל הדרך. הוא לא איש קל, אבל איתו אנחנו מתחדדים, איתו ועם יריב מן, אנחנו כל הזמן מתחדדים איך לעשות את הפרויקט הזה בצורה המיטבית, והיום אתם תשמעו, כמה שיותר מהר, אנחנו נהיה מאוד ממוקדים, על איך הפרויקט הזה הצליח לעשות שינוי כבר, לא בשנה הקרובה אלא כבר. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, את תמיד שומעת ותמיד מבינה כמה זה חשוב. בסופו של דבר התקציבים האלה הם נורא זניחים וביחד איתך הצלחנו גם השנה להמשיך ואוטוטו ב-1 בינואר אנחנו פוסעים להמשך של הפרויקט החשוב הזה ותודה רבה.

מי שתציג את הפרויקט זו עמיתתי, מיכל בר דורון, היא אחראית על הדבר הענקי הזה ב'בטרם', זה פרויקט דגל שלנו, בלי להפלות את התכנית הלאומית. אנחנו גם, חברת הכנסת ניבין, הבאנו ידיד, חבר, שותף, ממועצת חורה, עודיי, שהוא ישמח לשתף בשתיים וחצי מילים איך הוא רואה את זה מנקודת המבט שלו. אז בבקשה, מיכל, ותודה רבה.

תודה, גלית.

תודה על ההצגה, גלית. (מצגת): אני ארוץ, אם יהיה ממש חשוב לעצור אותי, אז פשוט תעצרו אבל אני אנסה לרוץ כדי לתת גם לעודיי פה את ה – אני חושבת שאני יכולה לדבר עד מחר בבוקר, אבל כשעודיי ידבר ויספר מה זה עושה לו, זאת המשמעות האמיתית של הדבר הזה.

אז באמת התכנית לקידום בטיחות הילדים בחברה הבדואית, בתמיכה של משרד החקלאות, באה לתת מענה לתמונת המצב הזאת, כשאנחנו קמנו ב'בטרם', לפני 25 שנה, באנו להציל ילדים ואנחנו כבר 25 שנה מצילים ילדים ואנחנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעשות עבודה טובה אנחנו צריכים לעשות סדרי עדיפויות ולהתמקד קודם כל וראשית לכל בילדים שזקוקים לזה יותר מהכול. זו תמונת המצב, הילדים בחברה הבדואית בנגב הם בסיכון גבוה הרבה יותר מכל שאר ילדי ישראל, לתמותה, להיפגעות, לפניות למיון ולהתאשפז.

לסבר את האוזן, אם אני יורדת למחוז דרום, יושב פה יהודה ממשרד החינוך, מחוז דרום היום בישראל, הסיכוי של ילד, הוא נולד, נולדת בדואי יש לך סיכוי פי שבעה למות מאותו ילד שנולד מיטה לידך בבית החולים סורוקה, כי הוא יהודי ואתה בדואי. איך שנולדת הסיכוי שלך הוא פי שבעה למות. ואת זה אנחנו באנו לפה לשנות ואנחנו משנים. צריך להגיד את זה.

אם אני קצת מתייחסת לזירת ההיפגעות היותר משמעותית אז אנחנו באמת רואים ששליש מהפניות של ילדים בדואים למיון הם של ילדים בגילאי לידה עד ארבע ולכן אנחנו נתמקד לא רק בילדים בדואים, אלא בילדים בדואים בגיל הרך, כי הם הילדים שבעיקר נפגעים והמקום שבו הם בעיקר נפגעים זה הבית. כשדיבר חבר הכנסת על דריסות החצר, דריסת חצר היא תאונת בית, היא לא תאונת דרכים, כי היא קורית בסביבת הבית.

אגב, אנחנו יודעים בשנתיים-שלוש האחרונות שזה לא רק מדריסה לאחור, גם בדריסה קדימה, כשהחצר משמשת גם למשחק וגם לחניה, ילדים ייפגעו בה. אם הוא ייסע הצדה, אחורה, קדימה, כל עוד הוא נוסע באזור שבו הילד שלו משחק, כי אין לו אזור משחק אחר, הוא עלול לפגוע בו.

אז זה הפרויקט. בשנת 2014 התכנסנו בתמיכה של משרד החקלאות לפרויקט רב מערכתי. התחלנו בשלושה יישובים, צמחנו לשישה וברוך ה' בשנתיים האחרונות אנחנו פועלים בכל תשעת היישובים הבדואיים. הרשויות הבדואיות הן שותף מלא בפרויקט הזה, בלעדיהן הוא לא יכול היה להצליח. וזאת תמונת המצב.

יפעת, רצית לראות ירידה, אז סתם שתראו, הירידה לא התחילה ביום הראשון של הפרויקט. שינוי בתמותה ובהיפגעות הוא שינוי שלוקח זמן, שינוי של תרבות לא קורה מהיום למחר. אם אנחנו התחלנו את הפרויקט באמצע 2014, אנחנו יכולים לראות, בשנת 2017 נהרגו 36 ילדים בדואים מתאונות, בשנת 2018, נכון ל-18 בדצמבר 2018, וצריך להיות זהירים, נהרגו 17. כל אחד פה לא היה צריך למות, אבל נהרגו 17 ולא נהרגו 36 ותיכף תראו שאנחנו במגמת ירידה גם בהיבטים נוספים.

אני אראה לכם את זה ככה, אנחנו התחלנו עם שלושה יישובים, אחרי שנה, בשיתוף פעולה מלא עם בית חולים סורוקה שאפשר לנו גישה לנתונים שלו, אנחנו מדברים על ירידה של 10% מהילדים בפניות למיון. פחות ילדים פנו למיון מהיישובים שבהם התערבנו. בשנה השנייה הרחבנו את הפעילות וגם שם נצפה ירידה משמעותית יותר. צריך להבין, משנה לשנה, עם כל הצניעות, הפרויקט הזה נהיה טוב יותר, השותפים שלנו מחזירים לנו פידבק מהשטח, 'בזה היה טוב', 'זה לא היה טוב', 'תחזרו יותר על זה', 'תתעכבו יותר בזירה הזאת' ואנחנו הולכים ומשתפרים גם בירידה שלנו.

מי שירצה אחר כך אני אשמח לשתף אותו, אבל זו הירידה פר יישוב. כמו שאתם רואים, המגמה היא מגמת ירידה, ביישובים מסוימים יותר. צריך להגיד, אני יודעת שחלק מכם חושבים: רגע, אבל ברהט יש הרבה יותר ילדים מאשר בחורה אז ברור ששם תהיה יותר ירידה גדולה. לא, הסטטיסטיקה פה היא סטטיסטיקה שמתייחסת לשיעורים, זה אחד ל-100,000 ילדים, זה לא משנה אם יש ביישוב הזה 100 ילדים, 200 ילדים או 100,000 ילדים, בשיעורים הירידה היא ירידה מובהקת.

קשה לנו לדבר על חיסכון בהיפגעויות, הרבה יותר קל לנו לדבר על כמה ילדים מתו. קשה לי להגיד כמה ילדים לא מתו, כי אם אני בסוף שכנעתי את האמא הזאת אחרי ביקור בית לסגור את הארון במטבח של חומרי הניקוי, אני לא יודעת כמה ילדים לא הורעלו בבית הזה. אני רק יודעת שהיה סיכוי מאוד גדול שילדים יגיעו מהבית הזה למיון כי הם שתו אקונומיקה או סודה קאוסטית או כל כלי שהיה שם במטבח הלא מוגן, יום אחרי ביקור הבית היא מיגנה את המטבח. אני לא יודעת כמה ילדים לא נפגעו, אבל אני יודעת שהם לא נפגעו.

אז זה מה שעשינו, חישבנו. מחלקת המחקר של ארגון 'בטרם' עשתה השוואה בין כמות הילדים שפנו למיון בעבר וחשבה כמה ילדים יגיעו אם לא ניגע בהם, אם לא נתערב בהם. בחישוב של העונה, כי אנחנו יודעים שבחורף נפגעים יותר מכוויות ובקיץ נפגעים יותר כי הם בחופש, אחרי שלוש שנות התערבות אנחנו יודעים להגיד היום שמעל 2,000 חיי ילדים נחסכו. זאת אומרת שאם לא היינו מתערבים 2,000 ילדים יותר היו מגיעים למיון ואחר כך לאשפוז ונשארים נכים והיו עולים למשק הרבה יותר כסף.

אז איך עשינו את זה? אתם בטח שואלים. פעלנו במה שנקרא שילוב אסטרטגיות. פעם אחת עשינו תהליכי הסברה, שתיכף אני אפרט עליהם, וליבת הפרויקט הזה הייתה תכניות התערבות בשטח. אני ארוץ על התכניות, ברשותכם, ואני אשמח להרחיב עליהן אחר כך למי שירצה. הדרכנו נשים בטיפות החלב, הזירה הטובה ביותר להדריך נשים בדואיות. הן מגיעות לשם עם קצת פחות תחושה של הכול זה מלמעלה, כי אם הכול זה מלמעלה אז למה אני צריכה לחסן? אבל אני באה כי אני מבינה - - -

יש לכם מספר של טיפות החלב שם באזור?

כמה טיפות חלב? כל טיפות החלב.

כי יש מחסור שם, כמו שבדקתי.

נציגת משרד הבריאות תברר לך.

אני אביא לך את הנתונים.

אבל אנחנו הגענו – אני רוצה להגיד, בזירה הזאת הנשים מבינות שיש להן כוח לעשות שינוי. הן הולכות לחסן את הילדים שלהן כדי שהם לא יהיו חולים, אז אנחנו ניתן להם גם חיסון התנהגותי ונעזור להם בהסברה מאוד מאוד רחבה על ידי מדריכות בדואיות. יש לנו היום מעל 30 מדריכות בדואיות, הדרכנו מעל 16,000 נשים בדגש על זירת הבית ודריסות חצר.

אני רוצה רק, ברשותכם, בעקבות ההערה של חברת הכנסת ניבין. העניין של טיפות חלב הוא עניין כאוב במדינת ישראל בכלל, זאת אומרת יש מצוקה שהיא ניכרת בכל החזיתות, על אחת כמה וכמה ככל שאנחנו מגיעים למגזרים ייחודיים, אז המצוקה שם הולכת וגדלה, אבל אני רוצה פה לחדד ולשאול, המענים שאתם נותנים בטיפות החלב הם מעבר להסתמכות על טיפות החלב המובנות.

חד משמעית. זה נוסף - - -

בדיוק, ובגלל זה אני רציתי לחדד את זה. זה לא שלוקחים את טיפות החלב שנמצאות ושם מנסים, אלא כל המהות של התכנית זה לקחת ולהעצים את הפעילות ולהרחיב אותה מעבר למה שהיא ניתנת על ידי המדינה.

אנחנו מנצלים את זמן ההמתנה של הנשים בטיפת החלב ומדריכים אותן.

כן, אבל יש גם טיפת חלב ניידת שם.

הניידת עוסקת בנושאים אחרים. בנוסף לזה הקמנו קבוצות נשים, 'נשים מובילות שינוי', הדרכנו מעל 1,000 נשים במסגרת הזו. התכנית האהובה עלינו ביותר ושפותחה אצלנו, שנקראת 'דובי עזיז'. זו הדרכת ילדים בגני הילדים, גם על מניעת דריסה. דרך דובי, אנחנו לא רוצים להפחיד את הילדים, אז הדובי נפצע קצת, ממש קצת, ארבעה מפגשים שאנחנו עושים, הדרכנו מעל 17,000 ילדים בתכנית הזאת.

מעל 4,600 בתים שנכנסנו אליהם לביקור בית פרטני, אחד על אחד, בסיומו המשפחה מקבלת ערכת אביזרי בטיחות ואנחנו מגיעים אליה לביקור שני, גם כדי לבדוק לעצמנו האם באמת היינו יעילים בביקור הראשון, האם באמת היה שינוי בבית. והיה שינוי, אתם יכולים לראות. בהרבה מאוד בתים בדקנו, הבית מאורגן יותר טוב, יש הבנה יותר טובה של מה פוגע בילד שלי. סיפור הבלונים, אני לא יודעת כמה מכם מכירים את הסיפור של אגם, שנחנקה מבלון. זה עשה הרבה מאוד למודעות של הורים ואנחנו רואים שינוי בבתים, בחברה הישראלית בכלל ובוודאי ובוודאי בחברה הבדואית.

הדרכנו 1,500 בני נוער בפרויקט מנהיגות חברתית בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. ותודה, יהודה, שוב. פרויקט הבגרות החברתית, פרויקט שלוש שנתי, פרויקט עומק, שבא לבני הנוער הזה פעמיים, פעם אחת כי הם קבוצה בסיכון, הם נוהגים בפראות, הם לא מבינים סכנה מהי, ופעם שנייה, הם קרובים להיות הורים וכדי להיות הורים בטוחים יותר אנחנו פה כדי לחנך את הדור הבא, לא רק את הדור של היום. התכנית הזאת עברה הערכה, כמו שחברת הכנסת יפעת אמרה, אנחנו מודדים את עצמנו כל פעם מחדש, התלמידים מביעים שביעות רצון מאוד גבוהה מהתכנית הזאת, ההורים שלהם מאוד שמחים על זה שהילדים שלהם משתתפים בתכנית הזאת. הילדים הם שגרירים של בטיחות, בני הנוער האלה עשו תצפיות בבתים שלהם, בבתים של השכנים, וראו שיפור גם בתהליכי ההתנהגות בחצר הבית, אני לא אגיד הרבה יותר מזה.

עם זה אנחנו ממשיכים. תודה, אני אגיד שוב, בשנה הבאה אנחנו ממשיכים לעבוד עם אותם תשעה יישובים, כמעט באותם היקפים, קצת קצת פחות, אבל התכנית הזאת לא הייתה מצליחה אם היא לא הייתה מקבלת מעטפת שלמה של הסברה מתמדת שהתפקיד העיקרי שלה הוא להעלות את המודעות, ואז כשאני נכנסת לאמא בטיפת החלב, היא לא שואלת אותי מי אני ועל מה אני מדברת, היא אומרת: אה, ראיתי את השלט, ראיתי את הסרטון, ועכשיו בואי נעשה איתך תהליך עומק.

אז הנה בחשיפה ראשונה, סרטון ויראלי שהופק ממש בימים האחרונים ותפקידו לרוץ ברשת החברתית.

ואנחנו קוראות פה לכולם, אנחנו נשמח שתפיצו את זה.

להפיץ. אני מקווה שהסאונד יעבוד לנו והטכנולוגיה תעבוד לנו והעכבר יעבוד לנו. בבקשה, זה עובד.

(הקרנת סרטון).

האינטרנט לא זז, תנסי עוד פעם. בינתיים אני אתן לזה פרומו, מה שקורה זה שכל פעם כשאנחנו הולכים להסברה אנחנו עושים קבוצות מיקוד עם האוכלוסייה כדי להבין איך אנחנו פונים אליהם. ההסברה לא דומה, לא בחברה הערבית ובטח לא בחברה היהודית, ואנחנו דואגים גם להעביר מסר בצורה מותאמת וגם להשתמש במוביל דעת קהל. הפעם היה לנו הכבוד להשתמש בד"ר ג'בר, שהוא רופא ילדים, ואנחנו מודים לו.

בכלל הרופאים של בית החולים סורוקה הם שותפים מאוד מאוד גדולים לפרויקט הזה, בסוף הם מטפלים בילדים האלה. אז הנה, אני מראה לכם את זה שוב. חשיפה שנייה.

(הקרנת סרטון).

אנחנו עבדנו המון ברשת החברתית, פוסטים מכוונים לפי עונות, לפי היפגעות. נפגע ילד, אנחנו מה שנקרא ממנפים את ההזדמנות הזאת כדי להעלות מודעות, בפייסבוק, בקבוצת ווטסאפ ייעודית שפתחנו כדי לעבוד עם משפיעי דעה. ווטסאפ הוציאו הודעה שבקרוב הם יוכלו לתת לנו חשיפה של ה-forward שלנו, זאת אומרת אם אני מעבירה מסר לך, צביקה, ווטסאפ יוכל להגיד לי לכמה אתה העברת את זה ולכמה מי שהעברת לו. זאת התפיסה, התפיסה שכאן יושבים 60 איש, ל-60 האלה יש מוטת השפעה על עוד 60,000 לפחות, וזה הרעיון.

צריך להבין, העלאת מודעות ופעילות שטח היא חשובה. אם אנחנו לא רואים בסוף שפחות ילדים נפגעים וההתנהגות משתנה לא עשינו כלום. אז פחות ילדים נפגעים וההתנהגות משנה ותודה תודה תודה באמת.

תודה.

ורגע, לפני שאני מסיימת, אני חושבת שבמרב הצניעות, אני ככה לעומת מי שבסוף צורך את הסיפור הזה. אז, ברשותכם, עודיי.

תודה רבה, ארגון 'בטרם', ואנחנו נשמע בשמחה, בבקשה, רק תציג את עצמך לפרוטוקול.

טוב, אני עודיי, אני מנהל מחלקת נוער במועצה מקומית חורה. קודם אני אציין שאני מאוד מתרגש לשבת בשולחן הזה ולשתף, גם מבחינה אישית וגם תמונת מצב להעביר מהשטח. אני אתחיל לציין שלפני כעשר שנים אני איבדתי חבר יקר, בן דודה ומשפחה, לאחר ששתה רעל שאמא שלו שמה בתוך בקבוק שתייה. מאז אני מייחס כבוד רב ומצדיע לכל פרויקט שמטרתו כן להציל חיים.

לפני שלוש שנים נכנסתי לתפקיד מנהל מחלקת הנוער ברשות המקומית חורה ואני מאז מלווה את ארגון 'בטרם'. אני רוצה להתייחס לשלושה מאפיינים ייחודיים שנמצאים בפרויקט של 'בטרם', חלק מהם לא ראיתי באף פרויקט אחר, לפחות בפרויקטים שאני ממונה עליהם ברשות המקומית חורה.

דבר ראשון, אני רוצה להתייחס למעגל האישי. קודם כל פרויקט 'בטרם' מוכר כמקום השמה למקום התנדבות של בני נוער ברשות המקומית. משם הם מתנדבים בקהילה ומקבלים את שעות ההתנדבות. נער או נערה שמסיימים כיתה י"ב במגזר הבדואי, מאחר שאין בפניו את המסלול של גיוס לצבא יש בפניו שני מסלולים, או שהוא הולך לאקדמיה, או שהוא הולך לעולם התעסוקה ונישואים ובניית בית ולצערנו הרב, הרוב הגדול הולך לכיוון העבודה ונישואים ובית ומכאן נערות ונערים מתחתנים מוקדם. נער שהשתתף או נערה שהשתתפה בארגון 'בטרם' במהלך כיתה י', י"א וי"ב, מדובר כאן בפרויקט תהליכי שהוא תלת שנתי, אז בעצם הוא רכש את הכלים ורכש את הידע ואת המידע איך להרחיק את ילדו ובנו החדש שהולך להיוולד לו מסיכון ממשי בשטח.

המעגל השני, אני רוצה לדבר על מעגל המשפחה, המשפחה המורחבת והמשפחה המצומצמת. אנחנו רואים בני נוער בתכנית שמתנדבים בתכנית הזאת, הם נכנסים ומעבירים ידע שרכשו על ידי מדריכים מוכשרים מ'בטרם' שמעבירים את התכניות בבתי ספר. אנחנו רואים שהנער הזה מתחיל לעשות שינוי ולדבר ולהגיד לאמא שלו, למשל: אסור לשים תרופות בארון התחתון, אסור לשים רעל בבקבוק של שתייה. לאחות הנשואה, לשכנה, לאבא, לאמא ומכאן המידע עובר הלאה.

אני מאמין ששינוי בחברה הבדואית לא יתרחש בשום שיטה אחרת אלא מתרחש דרך הניצנים של השינוי והם בני הנוער, שהם עמוד השדרה של החברה. מכאן המידע יוצא הלאה. אם אנחנו נדבר כל הזמן על משאבים ועל כסף ועל תקציבים, אבל המידע לא יגיע אכן לאנשים בבתים ויגיע לכל אישה בחברה הבדואית, אני חושב שהוא פחות יצליח.

וכאן אני רוצה לעבור לנקודה השלישית, הנקודה של הקהילה. כאן הנקודה הייחודית של ארגון 'בטרם' בחברה הבדואית. ארגון 'בטרם' נכנס לתוך הבתים. אם אנחנו רוצים לארגן כנסים, לבוא ולשלוח הזמנות לאנשים, אני חושב שפחות משתתפים, כי אולי הם חושבים שהם יודעים הכול, כי הם חושבים שזה לא מעניין או זה מובן מאליו. לא, 'בטרם', בני הנוער בפרויקט 'בטרם' דופקים בדלת ונכנסים לבית ומסבירים ומעבירים פליירים ומדברים לאימהות ובמיוחד לאוכלוסייה - - -

זה בחורה?

זה בחורה ובכל החברה הבדואית, אני חושב. אני מלווה את הפרויקט הזה לפחות שלוש שנים בחורה וכל שנה בני הנוער נכנסים לבתים, והטוב בנושא, ואני מחזק את הנקודה הזאת, בני הנוער מתעדים שינוי, מטרתם בפרויקט הזה, בסוף הפרויקט, לבנות מצגת ולהראות מה הם עשו. אנחנו יכולים לראות תמונות של תרופות בארון תחתון, ואז הם שמים בארון העליון, אקונומיקה בבקבוק, אנחנו רואים שזה השתנה ואין עכשיו אקונומיקה בבקבוק. הם מתעדים את השינוי ומציגים את זה ברמת הרשות. וכאן בני הנוער מתגאים בעשייה שהם עושים.

חשוב גם לציין שהפרויקט הייחודי של 'בטרם' הפך לתכנית ליבה לתכניות המעורבות החברתית במחלקת הנוער אצלנו. עכשיו בחמשת התיכונים ברשות מובן מאליו שקבוצה של 'בטרם' עובדת ושולחים לי רשימה של תכניות שהם רוצים לרכוש, בבתי הספר, הם לא מדברים על 'בטרם' כי מבחינתם זה מובן מאליו שפרויקט 'בטרם' אכן פועל.

עוד נקודה ייחודית בארגון 'בטרם', מדובר כאן בפרויקט תהליכי ותלת שנתי. קבוצה מתחילה בכיתה י', עוברת לי"א ואז לי"ב וזה שונה מכל התכניות, גם של משרד החינוך, שאנחנו רואים היום במאגר, הרוב מדובר בתכניות חד שנתיות שאי אפשר לראות את השינוי מיידי אחרי שנה, אלא צריך ל - - -

צריך להטמיע את זה לאורך זמן, נכון.

אני מאמין שזה צריך להיות תהליך.

תודה רבה, עודיי. באמת תודה רבה, עודיי, גם על הדברים וגם על היכולת לנתח, בעצם לשים את האצבע על מה הופך את התכניות האלה לשונות מתכניות אחרות. אני כאשת חינוך, כשדיברת על מה שקורה במערכת החינוך ואמרת שזו לא תכנית של שנה, אלא מדברים פה על תכנית תהליכית, מבחינתי זה אומר הכול. גם אני כל הזמן טענתי במערכת שאם רוצים לייצר שינוי חברתי אמיתי ולייצר תהליך של הטמעה, הוא חייב להיות לאורך זמן, הוא חייב להיות חלק מאורח החיים בבית הספר ולא רק משהו שבאים, מסבירים והולכים. והלוואי שנשכיל לעשות את זה בעוד הרבה מאוד תחומים חשובים אחרים, לא רק בחברה הבדואית, אלא גם בחברה היהודית.

אני רוצה, שוב, להודות לארגון 'בטרם'. אני חושבת שהעבודה בתוך הקהילה, להגיע לאנשים, להפוך אותם לשגרירים בתוך הקהילה, זאת הדרך שמרחיבים את המעגלים, לא רק ברשתות החברתיות אלא גם ב - - -

ברשתות האמיתיות.

כן, בחברה האמיתית. נמצאים איתנו חבר הכנסת מסעוד גנאים וחבר הכנסת יוסף ג'בארין, שגם הם מדלגים מוועדה לוועדה, אז אני אתן להם את רשות הדיבור ואחר כך אנחנו נמשיך. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה רבה. כולנו ממהרים, כי היום עמוס בוועדות והנושא הוא נושא הנגב והאוכלוסייה הערבית בנגב. תחילה תודה על הדיון החשוב הזה, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו דנים בנושא הכאוב הזה של האחוז הגבוה של פגיעה ותמותת ילדים ערבים, לצערי במיוחד בדרום. כבר שנים, כאשר התחלתי את דרכי בכנסת משנת 2009, 2010, נדמה לי שהיה פה כנס גדול, 'בטרם' גם ערכו על הדוח שלהם והיו חברי כנסת והיו ראשי רשויות ערביים, מאחר שאנחנו רצינו להעלות את הנושא הזה שיהיה בראש העדיפויות. כפי שאמרנו, מדובר בעתיד שלנו כי הילדים שלנו, בסוף אנחנו לא רוצים לאבד את הילדות, אנחנו רוצים לשמור על הילדים שלנו כדי לשמור על העתיד ומבורכת העשייה של ארגון 'בטרם' בנושא הזה.

אז בקצרה אנחנו מהתחלה אמרנו שהעניין של לפתור את הבעיה הזו או להקל ולהפחית את אחוזי הנפגעים, זה בשני מישורים. המישור הראשון והחשוב זה הנושא התודעתי והחינוכי. מאחר שאם רוצים לעשות איזה שינוי בשטח אנחנו חייבים לעשות שינוי בתפיסה, בחשיבה וחינוך לחיים בטוחים. הבאנו הרבה דוגמאות שבמקום לקשט את הבית בכל מיני אבנים יקרות וכל מיני דברים, צריך לדאוג שהבית שלנו יהיה בטוח לילדים שלנו. אז בנושא הזה, עם הפרסומים, עם מה שאנחנו רואים, עם הנתונים שאמרתם שאכן יש שינוי, זה דבר מבורך ובאמת נותן תקווה שכן אנחנו יכולים לשנות. הדבר השני זה שינוי הסביבה ביישובים הערביים, או הסביבה בבתים, שתהיה סביבה בטוחה יותר.

אני מקווה שנצליח במשימה הזו, זו עבודת קודש להציל את חיי הילדים שלנו ותודה. אני מתנצל, כי אני חייב ללכת לוועדה אחרת.

תודה רבה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה.

הנוכחות שלהם ספציפית, של מכרים וידידים ופעילי ציבור ערביים, מקלה על העבודה שלנו כאן בכנסת. אמרתי מילה שהיא יותר פוליטית טעונה שהיא ניכור. ניכור שלנו במשכן הזה, כי עכשיו אנחנו מרגישים ככה יותר - - -

אתם מרגישים מנוכרים פה?

הרבה פעמים כן. לא פה, זה מה שאני אומר, שהנוכחות שלהם מקלה על אווירת הניכור בכנסת. אז אהלן וסהלן, ברוכים הבאים. האמת היא שאני מזהה פעילי ציבור מאוד מוכרים וגם ותיקים. עטייה אל אעסם כמובן, מאג'ד בלאל, שנבחר לראש עיריית רהט, מקבולה נסאר, שמלווה את הנושא הזה זה הרבה שנים. אלה לפחות שאני בקשר אישי איתם, אני מניח שיש עוד אחרים כמובן והנוכחות שלהם מצביעה על חשיבות הנושא.

בהזדמנות הזו אני רוצה להגיד לחברה שאני עובד איתה, שאני מאוד מעריך את המחויבות של יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת ד"ר שאשא ביטון. אנחנו מלווים את הנושא כמעט מאז שאת התחלת בוועדה הזו, זה אולי הדיון הרביעי או החמישי - - -

הפסקנו לספור מזמן.

כן, בנושאים הללו. וזה באמת לא מובן מאליו ואני מקווה שההרגשה היא שיש התקדמות ושמי שעוקב אחרי הנושא הזה מזהה שבאמת אנחנו מצליחים להתקדם. אני אומר שהלב נשבר כל פעם ששומעים, קוראים על עוד טרגדיה, בנגב וגם בכלל, אבל גם במיוחד בנגב. כל פעם עולה השאלה האם לא ניתן היה לחסוך בחיים של אותו ילד אחרי אירוע טרגי כזה. אני מאמין שאפשר, אני מודע לגורמי הסיכון המובנים ביישובים הערביים, במיוחד ביישובים הלא מוכרים, אבל השאלה, גם בהתחשב בגורמי הסיכון הללו, האם אנחנו יכולים לעשות עוד יותר מבחינת הגברת המודעות ופעילות בשטח ואני מאמין שאפשר.

אני רק רוצה להצביע, בכל מה שקשור במערכת החינוך, כבוד היושבת ראש, היה דוח לא מזמן של הרשות הלאומית למאבק בתאונות דרכים והוא הצביע על ליקויי בטיחות מאוד קשים בתוך בתי הספר, גם בכניסה ויציאה וגם במערך ההסעות וגם בדרכים. כאן אולי זה נושא שאולי יש פחות תשומת לב אליו בדיונים שהיו לנו - - -

אנחנו עוד מעט נשמע.

אני מקווה שבאמת נשמע בשורות טובות ממשרד החינוך שהקצה סוף סוף את המשאבים. זה נושא שעלה בדיונים קודמים ולא בטוח אז שאמרו שהם מחויבים לתיקונים הללו. אין ספק שזו שאלה תקציבית ואני מקווה שאפשר לשמוע על התקדמות בעניין הזה. שוב, זה כל מה שקשור למסגרת הזו של הורדת ילדים בבוקר ואז לאסוף אותם אחר הצהריים, ליקויים מאוד קשים של היעדר אזורים בטוחים, של היעדר מדריכות וכדומה, אבל, כפי שאתם יודעים, כל מערך ההסעות הוא מערך מאוד בעייתי מהבחינה הזאת.

אז אני אומר, אנחנו יודעים את מורכבות הסוגיה של הכפרים שהמדינה לא מכירה בהם, אבל אנא מכל הגורמים הממשלתיים, שהילדים שלנו לא ישלמו את המחיר. מה שצריך לעשות כדי לשמור על החיים של הילדים ועל הבריאות שלהם צריך להשקיע גם אם עדיין אין פתרון לסוגיות היותר מורכבות של היישובים הלא מוכרים. צריך פשוט להשאיר את הילדים מחוץ למעגל הזה. אנחנו נמשיך במאבק שלנו שהממשלה, שהמדינה תכיר ביישובים הללו, כל משרד ממשלתי והתכניות שלו, אנחנו נרצה רק שהילדים שלנו יישארו מחוץ לתחום ומחוץ למאבק הפוליטי הזה כדי שנבטיח את הבריאות שלהם ואת החיים שלהם. תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אנחנו נעבור, כך אולי זה יתחבר גם קצת לדברים שלך, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני מבינה שגם לכם יש מצגת. אז בבקשה.

שלום לכולם ותודה על ההזמנה וגם על ההזדמנות לדווח.

תציגי את עצמך לפרוטוקול.

אני מקבולה נסאר, אני מנהלת אגף הסברה לחברה הערבית ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני מתכוונת להציג את פעילויות ההסברה שביצענו בשנה שעברה וגם מה מתוכנן ב-2019 בתחום של מניעת דריסות חצר בחברה הערבית הבדואית בנגב. הקולגה שלי, צביקה אלעזרי, הוא גם יציג את פעולות השטח. צריך לציין שזה נושא שמלווה את הפעילות של הרשות יותר מעשר שנים. התופעה הזו קיימת, מוכרת, היא יותר ייחודית לחברה הערבית. היא מתקיימת גם, אגב, אפילו השנה היה מקרה של דריסת חצר בחברה היהודית, אבל הרוב המוחלט של התאונות האלה קורה בחברה הערבית.

אנחנו נחזור אליכם, ניתן לכם זמן להתארגן. בינתיים אנחנו נשמע את המשרדים הממשלתיים, משרד הבריאות, נתחיל איתך, זהבה. רק תגידי את השם המלא לפרוטוקול.

זהבה רומנו ממשרד הבריאות, מנהלת את התכנית לבטיחות ילדים. קודם כל תודה רבה לחברת הכנסת שאשא ביטון שמלווה אותנו בכל הנושא של לקדם את הנושא של בטיחות ילדים, זה כבוד גדול לנו, וחברי הכנסת האחרים גם כן שלקחו את זה על עצמם.

התכנית הלאומית לבטיחות ילדים שמה כאסטרטגיה את כל הנושא של בטיחות ילדים במגזר הערבי ובמגזר הבדואי בפרט. הקמנו ועדה לנושא האוכלוסייה הערבית. יושב ראש הוועדה הוא ד"ר מוחמד אלנבארי שהסכים לכהן כיושב ראש הוועדה. הוא עסק הרבה מאוד בנושאים שהם נושאים חברתיים, בהעלאה של מודעות, היו ישיבות מאוד פורות עם הוועדה.

הוא היה ראש מועצת חורה.

ראש מועצת חורה, כן, מאוד חשוב לציין את זה. מה שחשוב לי לציין כאן, שנעשית פעילות, נעשתה פעילות ומה שבכוונתנו לעשות במסגרת התכנית הלאומית זה להרחיב את הפעילות, להעלות את המודעות, לשנות התנהגות בקרב החברה הבדואית. בשנה האחרונה התקיימו שלושה קמפיינים בנושא של מניעת טביעות, בנושא של שכחת ילדים ברכב ובנושא של קנייה בטוחה באינטרנט. הקמפיינים שנעשו בעצם עברו תהליך של הנגשה גם לאוכלוסייה הערבית, זה פורסם בקרב האוכלוסייה הערבית שתוכל גם לשנות התנהגות. בחודש הקרוב יהיה קמפיין נוסף בנושא של מניעת כוויות. גם הקמפיין הזה יהיה מונגש לאוכלוסייה הערבית. אני מקווה שבמפגש הבא אנחנו נציג תכנית מפורטת כיצד אנחנו מתכוונים להרחיב את כל הפעילות בחברה הבדואית.

יפה. תודה רבה, זהבה. ננצל את זה, ככה במאמר מוסגר, העלית את הקמפיינים השונים, הנושא של שכחת ילדים ברכב, עבדנו קשה כדי שנהיה במצב הזה שזה אפילו לא בשיח. זאת אומרת תודה לאל, אנחנו נמצאים במקום שהוא אחר לגמרי ממה שהיינו כאן בתחושה של חירום לפני כשנתיים. אני אשמח שתיתני לנו סקירה, אם יש לך נתונים.

אנחנו יודעים שלאחרונה יש ירידה מאוד משמעותית בשכחת ילדים ברכב.

השנה.

השנה, אבל אנחנו עדיין לא יושבים על זרי הדפנה, אנחנו מתכוונים לעשות פעילות עם מכון התקנים לגבי טכנולוגיות שיתריעו על שכחת ילדים, אנחנו בשלבים די מתקדמים בנושא הזה. אני מקווה שאנחנו נוכל לעדכן בחודש פברואר על התכנית שאנחנו מתכוונים לעשות. אנחנו מתכוונים לעשות ועדה שתבחר בארבע-חמש טכנולוגיות שאנחנו נציג אותן למכון התקנים והם ייבדקו על ידי מכון התקנים.

אנחנו נסבסד את הבדיקה של מכון התקנים שהיא בסדר גודל של 100,000, 120,000 שקל לחמש טכנולוגיות שיעברו קריטריונים של הוועדה ובעצם אנחנו נגרום להן להיות מונגשות לקהל תחת התקן, וזאת הפנטזיה שהייתה פה.

נכון, ושגם משרד התחבורה יאמץ את זה.

והפנטזיה הזאת תתגשם, אנחנו כרגע עומדים בפני ועדת מכרזים להוצאת פטור וכו' וזה יתקדם. אני מקווה שבחודש פברואר נוכל כבר להציג תכנית מפורטת בנושא.

תודה. אני אשמח לקבל לוועדה נתונים, כי אני חושבת שזה חשוב שאנחנו נדע ונשים את ה - - -

הייתי רוצה רק להוסיף רק משפט אחד, שחלק מהפעילויות שמשרדים כאן יעלו זו פעילות שנעשתה בתמיכה ובהרחבה של התכנית הלאומית.

תודה רבה, זהבה. אני רק אחזור. קודם כל אנחנו נסמן לנו בוועדה, פברואר, לקבוע דיון, אנחנו נעשה את זה בתיאום איתכם כדי שנוכל לדעת שאנחנו ערוכים. אני אשמח לקבל נתונים על כל הנושא של טביעות ושכחת ילדים, לוועדה, כדי גם שנוכל למדוד וגם לדעת איפה אנחנו באמת עומדים, שזה לא רק תחושות בטן, אלא באמת רואים את השינויים הלכה למעשה בשטח. תודה רבה שוב.

מוכן לנו הסרטון?

כן.

אז בבקשה, חוזרים אליכם, הרלב"ד.

כן, אז הנושא הזה הוא לא חדש מבחינת תחומי הטיפול של הרלב"ד, יותר מעשר שנים מתקיימים קמפיינים ופעילויות בשטח בתחום הזה. בשנים הקודמות הייתה ירידה דווקא משמעותית בתאונות חצר, אבל אין לי בשורות טובות לגבי השנתיים האחרונות. בשנה שעברה היו שבעה מקרים שילדים נפטרו כתוצאה מתאונות או דריסות חצר והשנה אנחנו מדברים על עשרה מקרים - - -

נדרסו למוות, לא נפטרו.

אבל יש סוגיה שקשורה לנתונים שאנחנו נסביר אותה אחר כך, אולי צביקה יכול לפרט לגביה כי יש פער בהגדרות מה זה תאונת דרכים וחלק מהתאונות גם מסווגות כחקירה כללית בגלל תנאים מסוימים של הסביבה שזה היה שטח מגודר שלא מוגדר כביש, לא מוגדר תאונת דרכים, אבל אנחנו עובדים על הנושא של ההגדרות על מנת שנהיה יותר מדויקים מבחינת העבודה שלנו. ברלב"ד יש לנו שתי קבוצות מרכזיות להתערבות בחברה הערבית בנגב, הראשונה היא לגיל לידה עד ארבע וההתמקדות היא בתאונות חצר, ואני גם אומרת שהנתונים של 'בטרם' יותר חמורים משלנו וזה נובע מהפער בהגדרות בין הרלב"ד לבין ה – הגדרות אבסולוטיות של מה קרה שם שנקרא דריסות חצר.

אבל הרוב המוחלט של התאונות הוא בחברה הערבית, יותר מחצי מהתאונות האלה מתקיימות בחברה הערבית הבדואית בנגב והרוב המוחלט של הילדים הנפגעים הם מתחת לגיל ארבע ולרוב יש מעורבות של נהג בן משפחה. לא בכל המקרים, אגב גם נהגים שמגיעים מבחוץ יכולים במצבים מסוימים – לא יהיה להם טווח ראייה, חוסר בדיקה, חוסר ערנות, הכול, כל הסיבות וזה גם מתרחש.

גם הנושא של הרכבים הגדולים, שאנחנו יודעים שביישובים בנגב יש יישובים שבהם יש אחוז הכי גבוה של נהגי משאיות והרכב הכבד בארץ. אם אני לא טועה, בכפר לקייה או חורה 69% מהנהגים הם נהגים עם רישיון של רכב כבד. אז הכמות הזו אומרת משהו. בחברה הערבית גם עולה רמת המינוע, יותר רכבים בתוך הבית, יותר רכבים בחצר הבית וזה מעלה את הסיכונים שהילדים נחשפים אליהם.

עוד קבוצה שאנחנו מטפלים בה בצורה ממוקדת היא הצעירים. בנושא של הצעירים יש גם את גיל התיכון, שהוא עדיין מתחת ל-18, הם עדיין ילדים, אבל הם נפגעים בתאונות דרכים בצורה מאוד מאוד מוגברת. בשנה שעברה בחברה הערבית בכלל מגיל 15 עד 24, שזו אוכלוסיית הסיכון הכי גבוהה מכל הנהגים במדינה, בכלל, הם הצעירים הערבים, הם היוו 57% מכלל ההרוגים בשכבת הגיל הזו. אם אנחנו צוללים עוד יותר למיקוד באזור הנגב, לאוכלוסייה הערבית בנגב, גם שם אחוז ההיפגעות של נהגים צעירים או של צעירים מגיל 15 הוא פי ארבעה יותר מהאחוז שלהם בחברה הערבית.

אני אספר יותר על ההתערבות בנושא של דריסות חצר, אבל גם בנושא של צעירים בגיל התיכון שהם עדיין ילדים על פי החוק. אנחנו עובדים שם על הקבוצה הזו בתכניות אחרות, אם זה דרך כדורגל, אם זה גם בנושא של לימודי תיאוריה בבתי הספר וגם בפרויקטים אחרים שמיועדים לשכבת הגיל הזו, אבל אנחנו נתמקד עכשיו בגיל מלידה עד ארבע והעבודה שאנחנו מבצעים.

שנה שנייה שיתוף פעולה מתמשך עם ארגון 'בטרם', אנחנו מבצעים הדרכות פרטניות לאימהות שנמצאות בטיפות חלב, שזה מקום מפגש מאוד מאוד פופולרי, מפגש טוב לנשים בחברה הערבית בנגב. ההדרכות הפרטניות האלה ניתנות על ידי מדריכות מוכשרות שהן מתייצבות בטיפות החלב ועושות את ההדרכה עם חומרי הסברה ועם מערך הדרכה שגם הוכן מראש בתיאום של הארגונים. אנחנו מגיעים בשנה להדרכה של כ-10,000 אימהות, זה כולל גם מחלקת יולדות בסורוקה שהתחלנו השנה. מבחינת היישובים שאנחנו עד כה נמצאים בהם, חוץ מדימונה וערד, שזה טיפות חלב שמשרתות גם את הפזורה, יש בקסר א-סיר, אבו קרינאת, אבו תלול, ביר הדאג', ואדי אל-נעם, ערערה, אבו רביעה, לקייה ורהט, ובנוסף גם במחלקת היולדות.

השנה גם השקנו קמפיין. אני לא אומרת שזה קמפיין גדול, נקרא לזה מיני קמפיין. קמפיין קטן שמנסה לתקוף תודעתית את הנושא של החצר, דריסות חצר, והיחס לאשליה שחצר הבית היא מקום מוגן כשאנחנו בעצמנו הופכים אותו ללא מוגן על ידי כך שאנחנו לא משנים תפיסות או התנהגות. ניסינו גם להתחבר יותר למנטליות הערבית. אגב, הקמפיין הוא לכל החברה הערבית, אבל היה מיקוד מבחינת הפילוח ועבודה באזור הנגב. הקונספט הוא שחצר הבית הוא לשמחות, בהשראת שיר פופולרי בחברה הערבית, שיר מוכר מאוד, שנשאיר את חצר הבית לשמחות ולא להפוך למקום להלוויות.

כמובן המטרה של הקמפיין הייתה העלאת מודעות לבעיית ההיפגעות והנעה לשינוי התנהגות. כמה תוצרים וחומרי הסברה יצאו מהקמפיין הזה ואנחנו ממשיכים אותם גם בגל שני בחודש הזה.

אני אראה לכם את אחד הסרטונים שאנחנו עשינו במסגרת הקמפיין הזה. טוב, המצגת לא ממש משתפת פעולה איתנו.

היא מאתגרת אותך היום.

טוב. מבחינת הפעילויות המתוכננות, אנחנו מתכננים להגביר פרויקטים חדשים בחברה הערבית בנגב בתחום של הגנה ומניעת היפגעות של ילדים. במסגרת שיתוף הפעולה עם התכנית הלאומית לבטיחות ילדים אנחנו החודש עושים גל שני לאותו קמפיין, אנחנו עושים גם המשך בשנה הבאה לתכנית ההדרכות הפרטניות בטיפות חלב בשיתוף עם ארגון 'בטרם'.

יש לנו גם שיתוף פעולה חדש עם עמותת 'יד שרה', פרויקט ממש ייחודי שמיועד לשאול מושבי בטיחות ממש ברמה הכי גבוהה. המרכז של 'יד שרה', באותו מקום שמחלקים את הסל-קל בבתי החולים במקומות החלוקה גם יציע להורים בחברה הערבית, אגב, מכל האוכלוסייה, אבל בחברה הערבית אנחנו נעשה המון פרסום כך שנביא ליותר מימוש וניצול של השירות הזה, יחולקו בהשאלה מושבי בטיחות למשפחות, מושבי בטיחות באיכות גבוהה שיישארו איתם לאורך זמן ובעלות ממש ממש של חכירה קטנה.

בנוסף אנחנו גם מפתחים השנה פרויקט עם עמותת 'תפוח' שהוא ירוץ בבתי הספר והוא למעשה פיתוח של משחק שמשלב בין אוריינות טכנולוגית לבין למידה על התנהגות בטיחותית בדרכים. זה משחק ייחודי, טכנולוגי, שגם מערב בהגדרתו עבודה בין ההורים והילדים, מה שמקבלים בבתי הספר ומה שמעבירים למשפחה. אז הנושא הזה, שהילד כסוכן שינוי, אנחנו כנראה שמים המון אחריות על הילדים, אבל הם יוצאים גדולים וכן נושאים באחריות הזו.

אני אציין גם שאנחנו לא חושבים שזה מספיק ולכן עבודה יותר בשטח מתקיימת, דרך אנשי השטח ודרך הרשויות, וזה לא רק בשנה האחרונה, זה יותר מעשר שנים, ואני אתן לקולגה שלי וידידי, צביקה, להסביר את הפעילות של הרלב"ד.

רק, צביקה, ברשותך, באמת בשתי דקות כי נתנו מקום נכבד לרלב"ד. לא שלא מגיע לכם, אבל גם חשוב לי לשמוע נוספים פה סביב השולחן אז אם אפשר לתמצת את זה.

אני אשתדל למקד את הדברים, שאני אעמוד בשתי הדקות שאישרת לי. שמי צביקה אלעזרי ואני מנהל אזור הנגב ברלב"ד. בעצם כל מה ששמעתם עכשיו, על העשייה של חטיבת החינוך וההסברה שלנו, אני בין שאר עיסוקיי משתדל ליישם את זה בשטח.

אני אתחיל ככה, לפני כשנה התחלנו להכין תכנית מיקוד לחברה הערבית שבעצם בתוך תכנית המיקוד הזאת נכנסים כל יישובי הבדואים בנגב. המשמעות של המושג הזה של תכנית מיקוד זה שהבנו שאנחנו צריכים לעשות יותר ממה שעשינו עד כה. לא שלא עשינו בעבר, אבל אין ספק שמשאבים יכולים לחולל שינוי ולכן גייסנו ושמנו תקציב מאוד משמעותי לטובת הנושא הזה.

מילת המפתח בנושא הזה של בטיחות בחברה הבדואית, לטעמי, זה נושא של סדר יום וזה מה שהצלחנו ואני מקווה שאנחנו נמשיך להוביל את הנושא הזה שהוא נמצא על סדר היום של כל האנשים שיושבים פה, של מנהיגי היישובים, של ראשי היישובים בנגב. מילת המפתח השנייה זה שותפויות, ככל שאנחנו נעשה, אנחנו לבד או 'בטרם' לבד או משרד החינוך לבד, בוודאי שזה יעשה משהו, אבל זה לא יוביל למהפכה משמעותית ותיכף אני אציג כמה דברים שמתרגמים את מה שאמרתי עכשיו הלכה למעשה.

תכנית של אימאמים. אנחנו הכשרנו כ-30 אימאמים במסגרת פעילות אינטנסיבית של שישה ימים בימי עיון ממוקדים. האימאמים האלה בדרשות של ימי שישי, אני לא משוכנע שהם עושים את זה כל יום שישי, אבל מעת לעת בהתרחשות של תאונה כזו או אחרת אני מוודא שזה נעשה, אני מתקשר לאימאמים, באמת בדרשות של ימי שישי במסגדים, כולל גם בערבי חג. הנושא הזה של בטיחות בדרכים, בדגש על בטיחות ילדים וכמו שציינו גם נהגים צעירים, זה בא לידי ביטוי בדרשות שלהם.

נושא שני שאנחנו מנסים למקד זה נושא של – בנינו כשמונה מגרשי הדרכה ביישובים הבדואיים בהשקעה מאוד משמעותית וממש בימים אלה אנחנו עם משרד החינוך מובילים הכשרה של רכזי זה"ב בבתי ספר, לשם יבואו הילדים מבתי הספר, מכיתות א' עד ו', ללמוד. מי שמכיר מרכז הדרכה ביישובים הגדולים, אנחנו עשינו בזעיר אנפין מרכז הדרכה או מגרש הדרכה כזה בשמונה יישובים בנגב בהשקעה לא מבוטלת, כולל ציוד וכולל הכול. מחר אנחנו מסיימים את ההכשרה של אותם רכזי זה"ב והם יובילו את ההדרכה של הילדים כמו גם של ילדי גנים שיבואו לשם בסופו של יום. השאיפה שלנו שגם אימהות תבאנה לשם, זאת אומרת אמא תבוא עם הילד שלה לאותו מרכז הדרכה, תלמד, תקבל את האמצעים ותלמד יחד עם הילד איך שומרים על הילדים יותר בטוח.

נושא של שימוש באמצעי ריסון, במתקני ריסון, חגורות בטיחות. אנחנו נמצאים בפער די גדול. בשנתיים האחרונות אנחנו עובדים על העלאת השימוש בחגורות בטיחות בחברה הבדואית. לא הוצגו הקמפיינים, אבל עשינו קמפיינים מאוד משמעותיים בעניין הזה. אין לי את הנתונים של המדגם הקרוב שאנחנו נעשה, אבל אין לי בכלל ספק, ויעידו חבריי פה מהחברה הבדואית, שהנושא של שימוש באמצעי ריסון, גם לאלה שיושבים מאחור ובעיקר אלה שיושבים מאחור, אין לי ספק שאנחנו נעלה את ה-50% כי עד לפני שנתיים זה היה מתחת ל-50%.

ביקרנו בכל כניסה ליישוב, נדמה לי שחבר הכנסת מלקייה, בכניסה לכל יישוב יש שלט ענק, כל קמפיין שאנחנו מובילים ברשתות החברתיות בא לידי ביטוי באותו שלט גדול ואין תושב בחברה הבדואית, ומי שרוצה להעיד אני אשמח שיעיד, בכל יציאה מהיישוב יש שלט גדול, הנושא המרכזי היום זה חגורות בטיחות. יש שם תמונה של אמא שחוגרת את בנה ויש בצד הנגדי חגורת בטיחות של נער צעיר, כי אנחנו יודעים שהנערים הצעירים גם לא חוגרים.

אלה מקצת הדברים. אם תרצו אני יכול להרחיב הרבה יותר ממה שנתתם לי, אבל - - -

תודה רבה. אתה נשמע מקופח ביחס למי שקיבל פה במה באמת נרחבת, אבל אני מצטערת, חשוב שאנחנו נשמע אנשים נוספים ואני חושבת שההצגה שלכם הייתה בהחלט מרחיבה מהבחינה הזאת. משרד החקלאות, רק אתה הגעת או שגם - - -

החברים מפוזרים בוועדות השונות.

אז, בבקשה, אנחנו נהיה איתך, עזרא.

אני מאוד שמח שהשר נענה לבקשה להמשיך את התכנית במהלך השנה הקרובה. אנחנו לקראת הסכם חדש שיפעל בהמשך לפעילות שהתרחשה במהלך השנה הקודמת, במהלך השנים הקודמות. אני רוצה לציין שהכסף הזה הוא לא כסף מתכנית החומש לחברה הבדואית, אלא זה כסף משרדי.

נכון. ואנחנו מברכים על כך.

כן, זה לא מובן מאליו. החשיבות שהשר מייחס לנושא של הבטיחות היא מובנת והיא באה לידי ביטוי. אני אמרתי גם בדיון קודם, אני חושב שלבוא ולבסס חלק מהפעילות של 'בטרם' על משהו שהוא כן יהיה, לא יהיה, תקציב, זה לא ליבת העשייה של משרד החקלאות כי הוא עוסק בתכלול של עבודת משרדי הממשלה, המשרדים הייעודיים הם אלה – וגם הסכום הזה הוא לא בעיניי כזה גדול. הוא מאפשר פעילות, להשאיר את זה על פני השטח - - -

אנחנו רואים שהוא מאוד משמעותי, לפחות מבחינת התוצאות שניכרות בשטח.

הוא משמעותי, נכון, אבל לטעמי זה לא מספיק. העובדה שיש הרבה מאוד היפגעות בחברה הבדואית בדרום באופן מיוחד, בהשוואה למגזרים אחרים, מעידה שצריך לתת לזה משאבים נוספים. משרד הבריאות, משרד החינוך, בתכניות השונות שלו, הרלב"ד וכן הלאה, המשרדים הייעודיים שעוסקים ב – זה לא ליבת העשייה של המשרד, העובדה שבשלוש השנים האחרונות - - -

ארבע.

ארבע השנים האחרונות - - -

עכשיו החמישית מתחילה.

כן, עושים את זה, זה מעולה, זה חשוב מאוד, זה מפחית, אנחנו רואים גם את התוצאות והעובדה שאת מציינת שזה מלווה גם במחקר שהיה גם חלק מהתנאים להמשך הפעילות שלנו שם, היא מאוד מאוד חשובה והיא תצביע גם על מה שנצטרך לעשות בהמשך. שוב, אני אומר שצריך לפעול לטווח ארוך, שהמשאב הזה יהיה באופן קבוע במשרדים ייעודיים. זאת העבודה שצריכים לעשות כל השותפים.

תודה רבה, עזרא. אני אומר כמה דברים. קודם כל אני באמת מברכת על כך שבסופו של דבר הוחלט שאנחנו כן משאירים את התקציב, אם כי חשוב לומר שלא במלואו, אבל ברובו, לגבי התכנית הזו. אתה כאן אומר שצריך יותר, אף אחד מאיתנו לא יכעס אם משרד החקלאות יחזיר את מה שהוא צמצם ויוסיף על זה, אני חושבת שאפילו אנחנו נברך.

המקום הוא של משרדים אחרים הייעודיים, שזה תפקידם.

משרד החקלאות מדבר בשם משרד החקלאות, אנחנו אחר כך נדבר על המשרדים האחרים. חשוב להגיד, עזרא, ואמרתי את זה גם למשרד בזמנו, אנחנו בעצם בנינו פה חבילה של פעילויות שעוסקות בנושא של בטיחות ילדים בכלל וכל הרעיון היה שגם התכנית הלאומית לבטיחות ילדים לא תבוא עכשיו במקום תכניות שכבר היו בשטח, כי אז מה הועילו חכמים? נכון? הרעיון הוא שאנחנו נביא אותם בנוסף למה שהיה בשטח כדי שאנחנו נחזק את הפעילות הקיימת.

אין שאלה מהנתונים שהוצגו כאן, אולי כשאנחנו שוחחנו, לפני חודשיים זה היה, אז עוד לא ראינו את זה באופן ממשי, אבל אין שאלה מהנתונים שהוצגו כאן שהתכנית הזו מניבה פרי. אנחנו לא מדברים על נפש אחת, אנחנו מדברים אפילו על יותר מ-50%, זה ירד מ-38 ל-17, אם אני זוכרת נכון? בתמותת ילדים זה משמעותי מאוד, הלוואי שהיינו מצליחים לעשות את השינוי הזה, ואפילו חצי ממנו, כשאנחנו מסתכלים על התמונה הכוללת של ילדים במדינת ישראל.

כן, יש לנו שנה קשה גם השנה הזאת, אנחנו ניתן לכם סיכום שנה.

אני יודעת, בגלל זה אני אומרת את זה. לכן אם אנחנו מסתכלים באמת ביחס למשאבים שניתנים כאן, שאתה בעצמך מעיד על כך שהם לא משאבים מאוד גדולים, אבל הם מצליחים להוביל תהליך של שינוי מאוד מאוד גדול ואני חושבת שצריך לשמר את זה. אנחנו כמובן נבדוק את עצמנו גם בשנה הקרובה ובהתאם לזה אני מקווה שתתקבל החלטה מושכלת עם תוספת נדיבה, כי אני מקווה שבאמת נצליח להוכיח את עצמנו. אז שוב תודה, באמת. לצד כל ההומור והציניות, תודה רבה.

אני רוצה לעבור למשרד הרווחה, יש פה נציג של משרד הרווחה?

כן.

בבקשה.

שמי אחמד, אני מפקח ילד ונוער במשרד הרווחה. למעשה אין לנו תכניות מיוחדות למניעת תאונות ילדים במגזר הבדואי. מלבד זה שאנחנו נעזרים בארגון 'בטרם' שמעביר סדנאות לאימהות שהילדים שלהן נמצאים, שילדי הרווחה שנמצאים במסגרות והאימהות שלהם מקבלות סדנאות מארגון 'בטרם' וזה מסייע המון.

אגב, זה חלק מהפרויקט של משרד החקלאות עם 'בטרם'.

נכון.

זה לא משרד הרווחה שמביא את המשאבים.

לא, הוא אמר שזו לא תכנית שלהם.

כן, ברור. הוא מציין שזו תכנית 'בטרם'.

לא, כי 'בטרם', יש לה שיתופי פעולה עם משרד החינוך וכן הלאה עם משאבים שמביאים בתכניות - - -

זה בתכניות הכוללות.

כאן זה פרופר של משרד החקלאות.

אני סבור שיש למשרד הרווחה מה לעשות בתחום תאונות ילדים, יש לו מה להתערב. אנחנו מטפלים באוכלוסיות בסיכון ובאוכלוסיות חלשות תמיד הסיכון הוא יותר גבוה לפגיעות. זה נושא למחשבה למשרד הרווחה, עם פרויקטים לעתיד.

לכם, אתם המשרד.

לנו, אני מדבר בשמי, בשם משרד הרווחה.

זה נכון שבמקומות שבהם יש אוכלוסיות מוחלשות יותר, במיוחד אוכלוסיות בסיכון, שם הסיכון להיפגעות הוא גם גבוה יותר. הנושאים צריכים להיות מחודדים יותר וההדרכה והליווי מן הסתם בהתאם. כן, אני חושבת שמשרד הרווחה הוא פקטור מאוד משמעותי כי הוא בא בעצם בקשר עם אותן משפחות, הוא יכול לתווך את כל מה שאנחנו מדברים עליו כאן ישירות לאוכלוסייה, ואני מסכימה איתך לגמרי שאתם צריכים להיות חלק מהמערך הכולל הזה. אני שמחה שאתם מודעים לכך, עכשיו אני אשמח גם שתנקטו פעולה בעקבות המודעות. תודה רבה.

שתתחילו לעבוד.

יש לנו פה בקשת דיבור מעיריית רהט. מאג'ד, בבקשה.

בוקר טוב. תודה על זכות הדיבור, חברת הכנסת יפעת שאשא. את התחלת בדברייך ואמרת שהילדים צריכים להיות מעבר לפוליטיקה, מעבר לכסף, מעבר לכל דבר. אני מסכים איתך לחלוטין, כהורה לילדים שהקטנה מביניהם היא בת שנה וחצי, מבין את המצב והנתונים שהוצגו פה מאוד מדאיגים. אמנם זה ירד מ-38 ל-17, אבל עדיין 17 זה המון.

נכון.

אין יקר מילדים, הילדים זה אוצר וילדים זה ברכה וילדים זה דבר שצריך לשמור. אני בא מהעיר הערבית השנייה בגודלה אחרי נצרת והעיר הכי צעירה בארץ. חציון הגיל ברהט זה 14 שנים, אחוז לידה ברהט בממוצע ליום בין ארבע לחמש לידות וזה אומר שזו עיר מאוד מאוד צעירה. אני ממונה על תיק הרווחה ועל תיק הבריאות ואני בדקתי את הנתונים ולפני שנבחרתי – אני גם מתקן את חבר הכנסת, חברי יוסף ג'בארין, נבחרתי לחבר מועצת העיר ולא ראש העיר, ראש העיר זה היעד הבא שלי, בעזרת ה', ממונה על תיק הרווחה ותיק הבריאות. האמת, אני בדקתי את הנתונים והבנתי שנעשית – עודיי הציג את הדברים, זה משמח שנעשים דברים ואני כמוך, עודיי, אני מאמין שבני הנוער הם עמוד השדרה, הם צריכים להיות מעורבים, הם יכולים להוביל שינוי, אבל ברהט, למען האמת, אני בדקתי את העשייה של ארגון 'בטרם', הבנתי שאין תיאום ואין קשר בכלל בין 'בטרם' לבין מתאמת מחלקת הבריאות ברהט.

זו החלטה של ראש העיר.

אוקיי, בסדר, אבל זה לא משנה. דבר שני, אני גם עשיתי מחקר עם בני נוער, כמוך, ואני עקבתי אחרי הפעילות של 'בטרם', בשתי שכונות. אני עשיתי פיילוט וכמעט הפעילות לא הייתה מורגשת בכלל. זה אומר דרשני. זה אומר להביא, לעשות מצגת, להראות פעילות, אבל הפעילות – אני עשיתי פיילוט בשתי שכונות ו - - -

השאלה כמה קבוצות היו ברהט של בני נוער.

אני יודע. אני חושב שצריך לעבוד עם י"ג ולא עם בני נוער שהם - - -

בוא נעשה הבחנה, אתה יכול לומר מה התפיסה שלך ומה צריך לעשות, וזה חשוב, כי אנחנו פה כדי לראות איפה אנחנו יכולים להתרחב, אבל זה שאתה חושב שצריך לעשות עם י"ג זה לא מבטל את זה שנעשתה פה פעילות עם י', י"א, י"ב. אולי זה צריך לבוא בנוסף.

אני אומר שנעשים דברים, אבל הדברים לא כל כך מורגשים בשטח. אני אומר שצריך לתגבר את הפעילות, זה מתבטא במשאבים, זה מתבטא בכספים שצריך יותר, זה מתבטא גם כן שצריך לערב יותר ארגונים מהקהילה, שמבינים את השפה, מבינים את הדיבור. עם כל הכבוד ל'בטרם', היא עדיין לא מבינה את השפה, לא מבינה את ההתקשרות עם הקהילה, צריך יותר לחבר את הקהילה ויותר להגיע לגורמים דומיננטיים שיכולים – הרי בשנה הבאה, אם יהיה עוד בוועדה ונציג שירד מ-17 ל-13 ילדים זה עדיין גם אסון. אנחנו צריכים באמת - - -

זה הכול שאלה של איך אתה רוצה לראות את זה. אני מאחלת לנו שבהסתכלות הכללית במדינת ישראל נצליח כל שנה לצמצם, לא ב-50%, בעשרה ילדים, שכל שנה נרד בעשרה ילדים ואני חושבת שזו תהיה ברכה גדולה. נכון שכל ילד שמת מבחינתנו, ואמרתי את זה, זה עולם ומלואו, אבל אנחנו אנשים מציאותיים, אפשר אולי למזער נזקים, לא תמיד אפשר למחוק אותם. אני חושבת שההישג הזה, הלוואי על כולנו, שאנחנו נצליח להוריד בחצי את מספר ההרוגים באוכלוסייה הכוללת.

משפט לסיום. אני חושב שצריך לתת ולשריין יותר משאבים לכל הנושא של תאונות חצר בית, תמותת ילדים, ואני חושב שצריך לתגבר את הפעילות וגם לתת הזדמנות לעוד ארגונים מקומיים שיהיו שותפים, ואני חושב שגם משרד החקלאות צריך לתת יותר. נעשית עבודה טובה, גם ארגון 'בטרם', באמת, כשאני שמעתי את ההצגה בחורה זה עשה לי טוב בלב, אני חושב שגם הפעילות ברהט צריכה להיות. אתמול אישרנו תקציב של 150,000 שקל בעיריית רהט, אני אישית אלווה את זה ואני מקווה שהתוצאה תהיה יותר טובה. תודה.

יפה, אתה רואה? כבר מבורך.

רק, יפעת, לענות לו. קודם כל, כל מה שאמרת אנחנו מקבלים, אני חושבת שאנחנו מדברים באותה שפה, רק שתדע, כלל העובדים שלנו בשטח הם מתוך הקהילה ולכן כך אנחנו יודעים לעשות את השינוי. אבל תפאדל, כל מי שרוצה אנחנו רוצים ביחד.

בכיף

תודה רבה לשניכם. המועצה לשלום הילד ואחר כך פהימה עטאונה.

קודם כל אני באמת רוצה לברך על הפעילות המדהימה שאנחנו שומעים שנעשית פה. זה לא מובן מאליו, בכלל. אני כן רוצה להגיד לךָ שאנחנו, במועצה, אחד הדברים שאנחנו דוגלים בהם זה הכשרת ילדים שיהיו סוכני שינוי, בדיוק, מהרלב"ד, דיברת על סוכני שינוי. אנחנו חושבים שזה נורא נורא חשוב ואנחנו חושבים שיש להם המון איך להשפיע על המציאות שהם עצמם חווים אותה. אנחנו גם משתפים פעולה בכנס הנגב לשלום הילד, כידוע לך, עם רהט אנחנו משתפים פעולה, עם בני נוער מרהט וזה שיתוף פעולה מדהים בעינינו, אז לדעתי חשוב ששיתוף הפעולה הזה ימשיך.

אני רוצה להגיד שהעשייה הזאת חייבת להיות עשייה כוללת, כמו שאמר חבר הכנסת יוסף ג'בארין. היעדר סלילת כבישים ביישובים האלה, היעדר תשתיות, אנחנו רואים היעדר השקעת משאבים במקומות שהם הכי קריטיים להגנה ולמוגנות של ילדים. הרבה פעמים הסברה לא תעזור אם באמת ביציאה מבית הספר – היה על זה דיון בוועדת החינוך, אתה יוצא מבית ספר ואין כביש סלול, ההסעה לא יודעת לאן להגיע כדי שהילדים יעמדו ומאיפה הם יירדו. זה לא כמו שאנחנו רואים כביש עם מעבר חציה אז - - -

כן, הנקודה הזו ברורה.

כן, אני רק אומרת שבמובנים האלה אין ספק שצריכה להיות פה באמת עשייה הוליסטית כדי להשלים את כל הדברים המדהימים שאנחנו שמענו עליהם פה היום. וכמו שאמרת, אני באמת מקווה שנמשיך לראות גם שיתוף פעולה וגם ירידה בנתונים.

אמן. תודה רבה. פהימה, בבקשה.

פהימה עטאונה, אני מנהלת תכניות במחלקת קידום בריאות באג'יק, מכון הנגב. נכון שאני מנהלת תכניות ואני מהיישוב חורה, אבל אני מדברת כאישה מתוך הקהילה, שזה נושא כל כך כאוב וכולנו פה מסביב לשולחן נוגעים בנושא הזה. אני מדברת על אוכלוסייה שהיא מאוד צעירה, אם זה 60% מכלל האוכלוסייה שהם מתחת ל-18 ואני אומרת שאלה נתונים כל כך גבוהים ומדאיגים.

אג'יק, מכון הנגב, בשיתוף פעולה עם ארגון 'בטרם', עם כיל וארגון מתן, אנחנו גיבשנו תכנית שהיא תכנית קהילתית, אך ורק לקהילה הבדואית, שהיא מותאמת תרבותית. זה אומר שהפיתוח של החומרים שהם מותאמים לשטח, מותאמים לשפה הכי פשוטה, שהיא מדברת לכל אחד ואחד שהוא יכול לגעת בה. התכנית הזאת, שהיא בנויה על הנושא של הקניית ידע וגם העלאת מודעות, כשמדברים על הנושא של חשיפה לקהל מאוד רחב, במיוחד ביישובים גדולים, עם דגש על הכפרים הבלתי מוכרים, שהם האחוז הגדול ויש להם כל האתגרים ויש להם פוטנציאל מאוד גדול להיפגעות.

אנחנו מדברים על תכנית שהיא בשלושה שלבים, שלב ראשון אנחנו מדברים על עובדים של כיל, שהם ייקחו חלק בנושא של בטיחות מעבר לגדר של המפעל. זה לא משאית שיש לה חומר מסוכן שצריך לטפל, החומר המסוכן היום נמצא בבית, שזה נושא של חומרי ניקוי, מדברים על כוויות, והם גם ייקחו חלק גם בתרומה שלהם לקהילה. הנושא של החיבור שלנו עם 'בטרם' כגוף מקצועי וגם ארגון מתן וגם כיל, הניב תכנית ארוכת טווח. השנה אנחנו התחלנו בה בהכשרות לנשים, למנהיגות בקהילה, למסגדים. אגב, הגענו במספר מאוד גדול בקבוצות ברווחה, גם בקבוצה של ריאן, מתנ"סים.

אין גבולות לקהל היעד, כל אישה שבונה חוג בית אנחנו מגיעים אליה, כל גבר שרוצה לתאם במסגד מקום של גברים, אנחנו מגיעים אליו ואנחנו גם משתמשים בדברים לנושא של ארגון הנוער. היום באג'יק יש לנו יותר מ-3,000 מתנדבים ואני רואה חלק מהם שהם היום הגיעו, כך שאני מקווה שהם יוכלו לספר ולשתף אותנו בלמידה. אנחנו מעבירים את זה בלמידה מאוד חווייתית וכיפית, שהם יגיעו ויעבירו את זה.

נכון שאנחנו מדברים על תכנית ארוכת טווח ובלי איגום משאבים וגם בתכנית שהיא רב מערכתית, אני מדברת על משרדי ממשלה, ארגוני החברה האזרחית, למשל לאג'יק היום יש 20 שנה שהוא עובד בחברה הבדואית, הוא ארגון שיש בו אמון, אנחנו מגיעים עם אותה שפה, עם כל השותפים שהם מסביב לשולחן. אני בטוחה שיש עוד משאבים שנמצאים בשטח ככה להציל עוד ועוד ילדים. והכי חשוב שאנחנו לא נסמן קהילה מסוימת, נכון שהאחוזים שם מאוד כואבים, אנחנו נדאג לאוכלוסייה שתקבל עוד ועוד ועוד מענה, כך שאנחנו נראה עוד צמצום.

משפט סיכום, ברשותך.

אני רואה שכל מי שנמצא באולם ומחוץ לאולם, רשויות מקומיות ומתנ"סים, הם שגרירים והם מחויבים להירתם לכל תכנית שלא תוצע. תודה רבה.

תודה רבה לך. אתה רצית משפט, אבל ממש משפט לסיכום כי אנחנו צריכים לסכם את הדיון. תציג את עצמך.

שלום לכולם. אני חסן אלעוברה, תושב רהט. אני רוצה להזכיר משהו, למשל ברהט יש ילדים שחיים בפחון, בצריפים כאלה בתוך ואדיות. הרווחה של העיר ברהט עוזרת, מנסה לעזור להם, אבל אם מישהו יבוא ויראה, או שהייתי מזמין אתכם שתבואו לראות איך הילדים האלה גרים ואיך החיים שלהם בוואדיות. זה לא יכול להיות, הילדים האלה הם הגיל הרך והם הגיל שאנחנו רוצים לבנות עליהם בעתיד. אם אנחנו לא מחנכים אותם ולא נותנים להם מה שצריך, אז אוי ואבוי לנו. ולא רק ברהט, ביר הדאג' - - -

אוקיי, בסדר, אבל זה נושא שלם בפני עצמו - - -

של הילדים, כן.

הכול זה ילדים, אבל צריך לתת לו את המקום שלו, בנפרד. אני מסכימה ששם אפילו הנושא של בטיחות, צריך לעבוד עליו ביתר שאת. אם יש לך משהו קונקרטי לגבי הדיון, אז בשמחה. אני מבינה את הכאב שלך ומה שאתה מעלה הוא חשוב מאוד מאוד מאוד, אבל זו סוגיה מורכבת, גדולה, שעומדת בפני עצמה.

תאמיני לי, אני אישית הייתי מזמין אותך לנגב ושתעשי סיור בביר הדאג', ברהט, בזיאדנה, בכל המקומות. יש גם סביב רהט, שרהט נותנת להם שירותים למרות שהם לא תושבי רהט ואת התקציב שלהם מקבלת מועצה אזורית בני שמעון ולא רהט. הלוואי שתבואי לראות את כל הנושא הזה. תודה רבה.

בשמחה רבה. תזמינו אותנו ואנחנו נגיע. אנחנו כבר סיימנו את הדיון, אני גם רואה שאנחנו מתחילים להתפזר לנושאים אחרים, חשובים, אבל אחרים - - -

משרד החינוך.

כן, משרד החינוך, בבקשה.

אני עוסק בתחום של ביטחון, בטיחות ושעת חירום מול המגזר, קולגות לעבודה, לימור חנין, הממונה על זה"ב יחד עם הרלב"ד, אני מניח שהם עובדים, והגר אלאפיניש, הממונה מבחינת הפיקוח על גני הילדים.

קודם כל אני, כיהודה, אני כאדם, לא מצפה שייתנו לי, אני תמיד מנסה לראות איפה אני יכול בחברה שלי לתרום, לעשות בחברה שלי כמה שיותר. מאוד כיף לראות את כל העשייה שלכם, את כל החבר'ה הצעירים שהגיעו לפה. שיתוף הפעולה איתם הוא מדהים, אבל ככל שהם ייקחו יותר אליהם ויעשו בעצמם ופחות ייקחו מבחוץ, לדעתי זה ייטב. ככל שהפער יילך ויצטמצם ככה פחות נושאים יהיה לטפל בהם כדי שנוכל להוריד את העקומה שירדה פה.

אגב, כתבו פה בין 15 ל-24, ילד בן 15 נוהג, זה נראה לי קצת לא טוב מהבחינה הזאת, אבל כנראה שזה מה שיש.

לא, אנחנו כתבנו צעירים, לא נהגים, נהגים אנחנו מחשבים מגיל 16.

אוקיי, צעירים. הבנתי שכאילו יש בן 15 נוהג, למרות שרואים את זה במגזר, אגב. אני רוצה לומר לכם שיש פה פוטנציאל עצום של המגזר לתרום למדינה, פוטנציאל נהדר, וצריכים לממש אותו. כנראה שיש לנו עוד הרבה עבודה בעניין הזה. מאוד אהבתי את מה שאמרת, שאת לוקחת אלייך את התכניות ואת ממנפת אותן לטובת המגזר, מאוד יפה.

התכניות שאנחנו עושים הן מרובות, אני לא ארחיב אותן למרות שבאנו עם ארסנל של תכניות. אני אגע רק בעניין שלי, שהוא מאוד חשוב, זה חפץ חשוד. בעיקר בחופשות ובעיקר בזמן הפנאי, לא מעט ילדים נפגעו, גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, אבל מאחר שהדיון הוא במגזר הערבי אני אגע בו יותר, חפץ חשוד שנזרק, חפץ צה"לי שנשאר בשטח. אנחנו כבר כמה שנים עושים עבודה מאוד חזקה בעניין - - -

אתם הייתם אמורים לבנות תכנית שבעצם תהיה כהסברה - - -

יש, זה קיים, אני לא אתחיל עכשיו להציג אותה.

לא, רק לדעת שזה רץ.

היא קיימת לגמרי. יש גם את תכנית החומש, שהיא גם תכנית עצמאית בפני עצמה. לכן גם תכנית החומש, גם חפץ חשוד, שתי תכניות חזקות שרצות כבר כמה שנים, רק שהגברנו אותן בשנתיים האחרונות. אני אפסיק פה, כי נמצאת - - -

אז ממש במשפט, כי אנחנו אחרי זמן הדיון.

אני הגר אלאפיניש, אני מפקחת גני ילדים במגזר הבדואי. אני רק אסביר קצת על התהליך שאנחנו התחלנו אותו בגני הילדים. אנחנו מדי שנה, כמובן שזה תהליך מתמשך, אנחנו בתהליך, עדיין לא סיימנו אותו, אנחנו מקיימים ימי היערכות בתחילת השנה לגננות וחלק נכבד מימי ההיערכות אנחנו דנים ומעבירים על תאונות בית ובטיחות. שותפים גם נציגים מהמשרד וגם מהרשויות בימים האלה. אנחנו גם מקיימים כנסים לגננות מובילות, גננת מובילה היא אחראית מובילה מ-15 עד 22 גננות במגזר ויש לנו גם מנהלות אשכולות וגם מדריכות פדגוגיות שנכנסות לגנים ועושות חונכויות, שהן שותפות מלאות לתהליך הזה. הגננות בתכנית העבודה שלהן פורסות את נושא בטיחות ותאונות בית במהלך כל השנה, זה חלק מתכנית העבודה השנתית שלהן.

הן גם קיבלו הכשרה דרך היועצות והפיקוח איך להעביר סדנאות להורים בנושא תאונות בית וקיבלו כלים כדי להקל עליהם בסדנאות האלה. אנחנו בתהליך הזה, אני מקבלת סרטונים ומקבלת תמונות מהגננות איך הגברת המודעות אצל האימהות מתחילה לרוץ בשטח. זהו, אלה התכניות שלנו דרך הגננות להגיע להורים ואנחנו גם נעזרים ב'בטרם' בתוך הגנים. הסרטונים - - -

התכנית הלאומית לבטיחות ילדים - - - את הפעילות.

נכון. הסרטונים שאנחנו מקבלים מ'בטרם', זה גם רץ בקבוצות של ההורים ושל הגננות, יש להם קבוצות עם ההורים, שזה גם רץ שם ודרך הגננות אנחנו מגיעים להורים בסדנאות, בליווי יועצות חינוכיות, פיקוח, מדריכות.

התכנית הלאומית תגברה השנה את כל קורסי השחייה לילדים.

זה מופיע בתכנית החומש.

אוקיי, אבל בואו ניתן לגברת לומר משפט, אבל באמת במשפט, כי אני חושבת שהבנו את מה שקורה בשטח.

אני ממונה מחוזית, מחוז דרום, בנושא זה"ב, זהירות בדרכים, נגישות ואורח חיים בטוח. שני הנושאים האחרים אלה נושאים שנכנסו בשלוש השנים האחרונות, אז כמובן שאנחנו מתחברים פה לכל הדברים שנאמרו.

קצת קשה לתמצת את החינוך למשפט וחצי, אבל אני יכולה לומר לכם שיש לנו תכניות בבתי הספר, שזה שעה שבועית בכיתות א' ו-ה', בכיתות א' זה ללמוד תנועה, בכיתות ה' זה עצמאי בשטח. כיתות י' לומדים את הנושא של חינוך תעבורתי, שיעורים בחינוך תעבורתי. יש לנו שמונה בתי ספר מהמגזר הבדואי שמשתתפים בפיילוט תיאוריה השנה, שאנחנו מקווים מאוד שכבר בשנה הבאה כל בתי הספר בארץ בכיתות י' ילמדו תיאוריה במסגרת בתי הספר. אנחנו אוכפים את התכניות האלה, חשוב לנו שהן ייעשו. יש את השבוע הבינלאומי לבטיחות הילד, זה בחודש מאי, גם שם אנחנו נותנים דגש על כל הנושאים של כל מה שדיברנו פה, וכמובן שאני לא אחזור.

אני רוצה גם להודות כאן על השולחן הזה לשותפים שלי, אני מאמינה גדולה בשותפות, שזה צביקה אלעזרי מהרלב"ד וגם ליאת מארגון 'בטרם'. אנחנו עשינו בשנה שעברה כנס מאוד מאוד גדול לכל המגזר הבדואי, למנהלי בתי הספר, לרכזי הזה"ב, בנושאים האלה ואנחנו מאמינים שהילדים הם סוכני שינוי ומאוד מאוד חשוב שהם יעבירו את המסר הזה. תודה.

אני חייב להגיד תודה לארגון 'בטרם'. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, אני נציג שם, פשוט תענוג לעבוד איתם, אלה חבר'ה מקסימים - - -

אני מזדהה ומתחברת. תודה רבה לכולם. ברשותכם אני אסכם את הדיון ואני מתנצלת בפני האחרים שלא הספיקו לדבר, אנחנו פשוט הרבה אחרי הזמן.

ראשית אני מברכת את כל השותפים, את 'בטרם', את המשרדים, משרד החקלאות, באמת על ההירתמות, למרות כל האתגרים שהיו, הרלב"ד, משרד החינוך, שסוף סוף יש לו הרבה גם מה לומר ואני באמת שמחה ומברכת על כל הפעילות הזו, וכמובן לכל השותפים שהם מהקהילה, כי בסוף בסוף אנחנו יודעים, כמו שאתם אמרתם, הקהילה היא זו שמטמיעה את כל העניין הזה והיא סוכנת השינוי הלכה למעשה.

אנחנו כמובן, כוועדה, נעקוב ונבחן את התכנית, במיוחד התכנית שאושר התקציב שלה לשנה נוספת ואני מבקשת ממשרד החקלאות לא להפוך את התכנית הזו לתכנית תלויה, אלא שהיא תמיד תהיה חלק מהמערך של המשרד ואנחנו כמובן נבחן אותה משנה לשנה ונעשה את האדפטציות הנדרשות.

שוב תודה לכולם ואני מאחלת לכולנו שהנתונים יילכו ויירדו וכמה שפחות ילדים ייפגעו.


הישיבה ננעלה בשעה 12:10.