פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
ועדת הכלכלה
10/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 881
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ב' בטבת התשע"ט (10 בדצמבר 2018), שעה 13:00

1. הצעה לדיון מהיר בנושא ייבוא ירקות ופירות פרוע לישראל מאיים על החקלאות המקומית, של חה"כ ברושי איתן
2. הצעה לדיון מהיר בנושא יבוא ירקות ופירות פרוע לישראל מאיים על החקלאות המקומית, של חה"כ סידה דן

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

מיכל בירן
איתן ברושי
חיים ילין
דן סידה

מוזמנים: אורי צוק-בר - סמנכ"ל, מחקר כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

גלעד אלירז - מנהל, אגף סחר חוץ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יוליה אונגר - מרכזת בכירה כלכלה, רשות המיסים, משרד האוצר

תמר לוי בונה - רפרנטית חקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

עמיר ריטוב - ראש מועצת לב השרון ויושב-ראש מרכז המועצות האזוריות בישראל

שי חג'ג' - ראש מועצת מרחבים

צבי אלון - מנכ"ל, מועצת הצמחים

מאיר צור - מזכ"ל, תנועת המושבים

אילנה דרור - כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל

גלית חזקיה הרשקוביץ - דוברת, התאחדות האיכרים בישראל

אופיר אטיאס - מנכ"ל, מרכז לוגיסטי ירקות, רמי לוי – רשתות שיווק

מנשה כדור - קניין מרכז לוגיסטי ירקות, רמי לוי – רשתות שיווק

חיים חבלין - מנהל, חקלאות, התנועה הקיבוצית, תנועות ההתיישבות

עמיחי גלר - מנהל, שולחן מגדלים, ארגון מגדלי דגים, תנועות ההתיישבות

אליהו אהרון - מזכיר, ארגון מגדלי הירקות

דורון אוביץ - מגדל, ארגון מגדלי הירקות

נועם עמיר - מגדל, ארגון מגדלי הירקות

מאיר עמר - מגדל, ארגון מגדלי הירקות

רוני עבודי - מגדל, ארגון מגדלי הירקות

חזי דניאל - מגדל, ארגון מגדלי הירקות

אחי סיטבון - מגדל, ארגון מגדלי הירקות


מבשרת נבו - שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), מייצג/ת התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוצים

יובל יפת - שדלן עצמאי (עצמאי/ת)

לאה ורון

אלון דמלה




ייבוא ירקות ופירות פרוע לישראל מאיים על החקלאות המקומית, של ח"כ דן סידה (מס' 11440).

שלום לכולם. גברתי מנהלת הוועדה, הרשם – מה שלומך? – הדובר, ערוץ הכנסת, חברותיי וחבריי, אנחנו מתחילים ברשותכם את הדיון. יש כאן שני נושאים שעל סדר יומנו, שאנחנו דנים בהם היום. הראשון הוא: ייבוא ירקות ופירות פרוע לישראל מאיים על החקלאות המקומית, של חבר הכנסת איתן ברושי ושל חבר הכנסת סידה דן.

נכון. מדובר בדיונים מהירים.

כן, דיונים מהירים. אז אנחנו נתחיל ברשותכם; נפתח ונאפשר לחבר הכנסת ברושי. אני לא רואה את דן סידה עדיין. בבקשה, איתן.

אדוני יושב-ראש וחבריי, אני אעשה את זה בקיצור כי באמת מזמן לא ראינו ציבור גדול כזה שהתאסף במיוחד לדיון הזה, איתן, בראשותך. אני רוצה להגיד שאתמול הייתי במטולה, ב-7:30 נפגשתי עם ראש המועצה, הסתובבתי על המערכת. היום נפגשתי עם חקלאים במטולה, ושאלתי: מה הדבר הכי חשוב לכם? החקלאים אמרו שהבעיה שלהם זה לא חיזבאללה, אלא מדיניות הממשלה. דווקא ישבו מגדלי פירות – לא דווקא, זה בעיקר התחום – והתלוננו על ייבוא של פירות וכל מה שקשור.

והדיון הזה שאנחנו ביקשנו, חברי דן יחד איתי, הוא כתוצאה של פנייה של ארגון מגדלי ירקות של החברים שיושבים פה, גם צבי אלון המנכ"ל ומאיר יפרח מזכיר הארגון, על חשש שכבר נחתמים הצווים לימים הקרובים, לחגים הבאים. וזה אחרי שהיה ניסיון בחגים קודמים, שהייתה בהלה או יוזמה של גורמים כאלו או אחרים לאפשר ייבוא, שקודם כול לא היה חסר, ובעיקר זה לא הוריד את המחירים.

אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, לעצור את שגעון הזה, שגורם ליבוא שלא לצורך ושתוך כדי כך הוא גם פוגע באיכויות וגם ביכולת הקיום של החקלאים. קודם כול, המסורת הזאת של החלטות להביא לחגים תוצרת חקלאית טרייה, בעיקר ירקות ופירות בטרם בדקו את הצורך וזמן רב לפני שיודעים את הנתונים – כבר נותנים את האישורים. ולכן, הדיון הזה הוא לא מוקדם מדי. הוא בדיון בזמן כדי שתהיה פה אמירה ברורה למשרד החקלאות. יש לנו את היכולת לספק את הצרכים של השוק המקומי. וייבוא צריך לעשות רק כשאין ברירה, רק במידה הנכונה, בלי לפגוע בחקלאות המקומית, בלי לפגוע בצרכנים ולא בבריאות שלהם.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להסתפק בזה, כדי לאפשר לחברים פה, שבאו מרחוק, לדבר.

אוקיי. בואו, ברשותכם, נתחיל עם מזכ"ל תנועת המושבים. בבקשה, חברי מאיר צור.

תודה. תודה רבה איתן. איתן ברושי זה המובן מאליו שהוא נמצא במקום שהוא נמצא, גם אתה, איתן כבל, למי שמכיר אותך, זה גם המובן מאליו, אבל זו הזדמנות גם להודות לך על הפעילות הנמרצת לטובת החקלאים והחקלאות בכל הזדמנות.

תראה, אני רוצה להסביר מה זה הייבוא הזה בעצם. הייבוא הזה הוא בראש ובראשונה ייבוא של אבטלה ממקום אחר לכאן. אני מסתכל על הצד של החקלאים. בסוף אם אתה רוצה לאכול – ישובים פה מגדלי המלפפונים מאחיטוב – בסוף אם אתה רוצה לאכול מלפפון - - -

אחיטוב זה הבסיס, נכון?

בסיס למה?

למלפפונים.

כן.

מעצמת מלפפונים, כן.

תוסיף לזה את העגבניות, זה נחמד.

60% מהייצור הארצי.

בסוף אני חושב, ופה זה הכלכלה שלא מתחברת בין תפיסת עולם שלנו לתפיסת עולם של הממשלה. כבוד היושב-ראש, כדי לאכול מלפפונים, לקנות מלפפונים במחיר סביר במשך 10 חודשים בשנה, צריך שחודשיים בשנה המחיר יהיה קצת יותר גבוה. כי החברים באחיטוב לא מגדלים כל השנה מלפפונים כי למכור רק ב-1.8 שקל ולהפסיד כסף. אם את הכלכלה הזאת לא מבינים יש כאן תקלה. בסוף הם 10 חודשים מקושי מתגלגלים, חודש אחד מוכרים ב-4-3.5 שקלים, קצת נושמים, וחודש ב-5 שקלים, ומה זה הם חיים גם את השנה הבאה. אם את זה לא מבינים, מה שיקרה יהיה כאן ייבוא כל השנה. וכל השנה יהיה ב-4 שקלים.

למה זה ככה?

זה בנוסף לתפיסת עולם מעוותת שאפשר לקנות הכול בחור של הגרוש. אני חושב שקריאה צריכה לצאת מכאן שאנחנו - - -

למה התנודות במחיר?

התנודות במחיר בגלל שחקלאות זה חום וקור, זה צמחים, זה דבורים, זה חגים, אלף ואחד דברים אחרים.

מחלות, לצערנו.

וזה גם ייבוא. דוגמה מצוינת זה הבצל. מה שקורה עכשיו עם הבצל, שהוא יקר ואי-אפשר לעשות מרק בצל. למה אי-אפשר לעשות מרק בצל? כי במשך שנים, בתקופה הזאת הביאו בצל בכמויות גדולות, לא היה כדאי לגדל, והנה היום אין בצל. בכל העולם אין בצל. יש תקלה.

בכל העולם תקלה.

יש תקלה במקום אחר, ופה לא גידלו בצל, וזה מה שקורה. אדוני היושב-ראש, חד וחלק מפה צריכה לצאת קריאה ברורה מאוד, שמאחדת לא רק את החדר אלא מאחדת את כל עם ישראל, גם את סוף השולחן שיושבים בו היבואנים, יושבים הרשתות, שאנחנו נעזרים בהם. הם הלקוחות שלנו, אבל הם גם צריכים לזכור שהם הלקוחות גם ברגעים שאנחנו כל השנה – וצריכה לצאת מפה קריאה שמדינת ישראל, מממשלת ישראל, הכנסת, עם ישראל רואים בייצור המקומי ערך בל יעבור. ועושים הכול כדי לייצר פה את כל הדברים שאפשר, ובוודאי פירות וירקות ועוד דברים אחרים, אפשר לעשות כאן בלי בעיות. תודה רבה.

כבוד היושב-ראש, רק אם אפשר להעיר?

שם ותפקיד?

אני גלית, דוברת התאחדות האיכרים. מאיר, עם כל הכבוד, לך יש שיח ישיר עם שר האוצר. זו לא מדיניות של הממשלה, זו מדיניות האוצר.

אני רואה שחזרת פוליטיקאית.

רגע, תן לי לסיים. אני מנסה להגיד משהו.

בואי, האינטליגנט שלך לא נמצא כאן. את לא צריכה לקבל יותר מהגובה שלך. בואי, את בסך הכול דוברת. יאללה, נעבור הלאה.

אני רוצה להגיד משהו, כי מדובר במדיניות – אני רוצה להגיד משהו לפרוטוקול. מדובר במדיניות של שר האוצר ולא של הממשלה.

לא נתתי לך לדבר, יקירה.

נתת לי. עשיתי ככה ואמרת לי - - -

אני חשבתי שיש לך הערה, לא שיחה.

זו הערה.

גלית.

אני רוצה לומר הערה. זו המדיניות של שר האוצר ולא של הממשלה.

את לא קיבלת רשות דיבור.

והיא גם לא צריכה לקבל. היא לא חקלאית, והיא לא מייצגת חקלאים. היא מייצגת את חברת "עמיר", והיא לא צריכה להיות חקלאית.

ביום שכל החקלאים יהיו ביחד, המשיח כבר יגור פה ויהיה הסכם שלום גם. זו הבעיה שלנו.

החקלאים ביחד. הם לא מהחקלאים, הם לא חלק מהחקלאים. היא באה הנה לעשות פרובוקציות.

אני דיברתי עניינית.

הדובר הבא עמיר ריטוב, בבקשה. רק תציג את עצמך, עמיר.

אני עמיר ריטוב. אני ראש המועצה האזורית לב השרון ויושב-ראש מרכז המועצות האזוריות בישראל.

כתבתי איזשהו מאמר לאחרונה בנושא החקלאות, וקיבלתי טלפון – נראה לי שאפשר לחשוף את זה, זה לא כזה סודי – מבן, מנכ"ל משרד החקלאות. הדבר היחידי שהפריע לו שם הוא שכתבתי – הוא התחיל להתווכח איתי לגבי הנושא של הייבוא, שזה לא כך.

הוא הוזמן לישיבה היום.

הוזמן ולא הגיע. יפה.

הוא משתדל לא להגיע לוועדה.

אני רוצה להגיד לכם כזה דבר. במסגרת התפקיד שלי, במסגרת ה-twinning של משרד החקלאות עם משרדי החקלאות הגרמני והאיטלקי, הייתי בסיור. הייתי בסיור בגרמניה וראיתי איך הדברים שם עובדים. ראיתי עכשיו מה קורה בצרפת כשקצת מעצבנים את הצרפתים, בטח את החקלאים הצרפתיים. אנחנו פה באמת שקטים ונחמדים. זאת אומרת, אנחנו באים לפה, אנחנו נגיד כמה מילים. דרך אגב, איתן, שמתי לב שיש לנו פה רוב, אנחנו יכולים להעביר החלטות, מה שאנחנו רוצים. רק תציע הצעה ואנחנו פה.

חברים, תקשיבו, לא יכול להיות, לא יכול להיות, מצב החקלאות כל כך קשה, שאנחנו – בעצם הבקשה שלנו היא: אל תפריעו. אנחנו כבר התייאשנו מלהגיד: בואו, תראו, אנחנו אלה ששומרים על השטחים החקלאיים; אנחנו אלה ששומרים על השטחים הפתוחים; דואגים לאספקת תוצרת טרייה; דואגים לטפל בביוב של מדינת ישראל; שומרים על הגבולות.

מה שאמר איתן זה נכון. מה מטריד אותם שם במטולה? המנהרות של החיזבאללה לא מעניינים בכלל. המחיר של התפוח מעניין. לכן, אני אומר, חברים, בואו נפנה פה בצורה מסודרת. איתן, אני חושב שאתה יכול לעשות את זה. יש לך את היכולת, את הסמכות והכוח להגיד להם: חבר'ה, מספיק, מספיק. עוד רגע לא יהיו פה חקלאים בכלל. כשאני חושב על דור העתיד בחקלאות, מי יעבד את כל החקלאות במדינת ישראל?

כל הקריאה שלנו היא כזאת. אני מברך את חבר הכנסת החדש, גם אמרתי לשר שלך: אנחנו יכולים לעשות מהפכה בש"ס. שלושה מושבניקים יש לנו בש"ס.

נכון, נכון.

אנחנו יכולים היום להשתלט על התנועה.

לא צריך להשתלט. היא בסדר גמור בחקלאות.

הבקשה שלנו היא חד משמעית: תנו לנו לחיות, זה הכול. תנו לחיות.

תנו לגדול בשקט.

תודה, עמיר. אלי אהרון, אנחנו עכשיו כך: ידבר ח"כ ואורח, בסדר? אז ברשותכם, אנא דבר כבודו. ולאחר מכן, אלי אהרון, ארגון מגדלי הירקות. אני כבר אומר, יש את אחי סיטבון, דורון אוביץ, נעם עמיר, חזי דניאל, צבי אלון, גלעד אלירז, ועמיחי גלר וגלית חזקיה.

אני רק מבקש מכם, אנא תהיו מאוד ממוקדים כדי שגם נצא מכאן עם איזשהן החלטות. בבקשה.

כבוד היושב-ראש, כשהלכתי לשאול מי אחראי על פתיחת ייבוא אז אומרים: שר האוצר יחד עם משרד החקלאות. אני הולך למשרד החקלאות ואומר לו: מי? הוא אמר לי: מה אתה רוצה? זה החקלאים אומרים לי אם כן לפתוח לא לפתוח.

תראו, המלחמה בין יוקר המחיה והתיק שמפילים על החקלאים, אני אומר לכם את זה, בושה וחרפה. אבל כולנו אשמים, כי אנחנו לא מסבירים את זה. לא מסבירים את זה מספיק חזק. זה לא יעזור כלום. אם אתה מקבל מלפפון בשקל ומוכרים אותו ב-5-6 שקלים – עכשיו אני אספר לכם את הסיפור, כי אנחנו נחשפנו אליו דרך ועדת החקירה של פישמן. ואני רוצה שכולכם תדעו אותו. כשהרשתות קונות מכם הן לא מרוויחות את 400%-500% שכולנו מדברים עליו. הן, קודם כול, צריכות לשרת את ההון הזר, את המערכת הבנקאית ולהחזיר את כל החובות. ותאמינו לי, כבל ואני כבר יש לנו בית ספר שם. אנחנו מבינים איך המנגנון הזה עובד.

ובסוף מה? החקלאים פושטים רגל. המערכת הבנקאית לא נכנסת פנימה. מישהו אחר ניכנס פנימה דרך השוק האפור שאף אחד לא רוצה לדבר עליו, ועוד כל מיני אנשים טובים למיניהם שמשתלטים בכלל על השוק הזה. ואנחנו כולנו מפסידים.

פערי התיווך לא יכולים ליפול על החקלאי. כולם חושבים שאנחנו המיליונרים, כולנו חושבים שאנחנו עושים את ההון מחקלאות, שאנחנו מתפרנסים מחקלאות.

ומאיר, אני רוצה להגיד לך הערה, כי אני לא אוהב את הוויכוח הזה. אבל הוויכוח הזה משקף בדיוק את הפרצוף של החקלאות במדינת ישראל.

זה לא ויכוח. אם הייתם נותנים לי להשלים את המשפט - - -

די, די, גלית.

אבל לא רציתי להגיד - - - לא נתתם לי לסיים.

גלית, די.

את יודעת, יש לי פלוס אחד. נבחרתי. את יודעת, מה לעשות. עדיין זה פלוס שנותן לנו אפשרות פה להתפרץ ולהגיד מה שאנחנו חושבים.

אבל תסתכל, מאיר, מה קרה. עכשיו אני אגיד לך מילה פוליטית: אתה מצטרף לשר האוצר ולכולנו, מה הוא עושה למחרת? עשה לך נע באוזן בלי שאתה הרגשת. הוא פתח לך את הייבוא של עגבניות על הפרוץ שלך. וזה הכי כואב לי. למה? כי מי שנמצא פה מכיר את זה, מבין איך המערכת עובדת. והתמימים שמצטרפים לפוליטיקה ורוצים לשנות לא מבינים. אבל עשו לך את זה מול הפרצוף. כאב לי הלב. לא עושים את זה. יש דברים שאסור בפוליטיקה. ועשו לך את התרגיל הזה ואני אמרתי את זה לכולם: תדעו לכם, חבל לי על מאיר. לא עושים את זה.

עכשיו תסתכל על המציאות כמו שהיא. כולנו נמצאים באותו צד של המתרס. כולנו רוצים חקלאות, עתיד טוב יותר לחקלאות. וכולם חושבים שאנחנו מתעשרים, וכולם חושבים שאנחנו מגדלים כנראה בין גדרה לחדרה את כל הירקות ואת על המטעים שלנו. לא מבינים עדיין שאנחנו מחזקים גבולות מדינת ישראל. כשהמנהרה במטולה מתגלית, מה? הולך מטע. כשבעוטף עזה צריכים לבוא ולגעת – אותו דבר. אנחנו שם, אנחנו נמשיך לחיות שם. זה הייעוד שלנו, אי-אפשר להרוג אותנו.

פתיחת הייבוא, ואף אחד לא מספר את זה, של עגבניות והפלפלים מירדן, מה הביא לנו?

מחלות.

מחלות. ואתם גידלתם, ו"זרעים גדרה" מה קרה איתם? טראח, חטפו אותה. מאיר, אתה יודע את זה בפלפל, ואנחנו באשכול יודעים את זה על העגבניות. ומה? כולנו נדפקנו. עכשיו מה קרה? המדינה בסוף, שרצתה להוזיל את המחיר – אתה מבין מה קרה? – הכניסה לפה בשביל להוזיל מחיר. בסוף היבולים שלנו נחתו לרצפה. למה? כי הייתה לנו מחלה.

אז מה שאני מציע הוא, קודם כול, שהאוצר ישב יחד עם משרד החקלאות ויחד עם החקלאים ולקבוע – באמת, אין מה לעשות, לפעמים אנחנו מבחינת מזג אוויר לא מסוגלים לספק את הצריכה – אז לפתוח איפה שצריך, וממדינות שנמצאות בדיוק בתקן שלנו, של ה-OECD. אתה לא פותח עכשיו מהביוב של עזה. אתה לא יכול לפתוח את זה. זה לא עובד ככה. כי בסוף זה מביא לנו מחלות. אני לא מדבר במושגים של מחלות של בני אדם, אני מדבר במושגים של מחלות של זרעים, שבסופו של דבר כולנו נפגעים.

אני חושב ששם נמצאת הנוסחה, זאת אומרת, אם אנחנו באמת נפתח ציר בין האוצר למשרד החקלאות וחקלאים מתי, ואנחנו יודעים בדיוק מתי, כאילו שאנחנו לא יודעים מתי יש יובש ומתי חום ומתי קור. אנחנו יודעים מתי העונות, כמעט הכול ידוע. באותן עונות באישור ובשיתוף פעולה של החקלאים, כדי באמת שלא יהיה מצב כזה שהעגבנייה תימכר ב-14 שקל, אני מסכים לזה. גם זו אחריות שלנו דרך אגב. גם זו אחריות.

אני פעם אמרתי: תגיד, אם היה – פאושלי, אתה יודע?

כן.

3.5 שקל לקילו עגבניות. 4.5-5 שקל לקילו פלפל לאורך כל השנה. זה המחיר. אתם מוכנים? אומרים: בטח, הרשתות אומרות לי כן – ישבו אצלי כל הרשתות – אנחנו מוכנים. ואז מה הם עושים? עושים את התרגיל הידוע: זה סוג ב', לא מגיע לך את המחיר הזה; זה בררה, לא מגיע לך את המחיר הזה. אז במקם לתת את המחיר שסוכם, בעצם נותנים חצי מהמחיר הזה. ומה יכול לעשות המשק המשפחתי? אני לא מדבר במושגים של קיבוצים שהם יכולים – יש להם מסה של גידולים – איכשהו לספוג. למשק המשפחתי זה מה שיש, לא משהו אחר. טראח. עכשיו משעבד את הווילה – לא את הווילה – את הבית שלו, וזהו, גמר את קרירה ואת החיים שלו. הוא עכשיו עובד רק בשביל המערכת הבנקאית. ויש לנו כאלה לא מעט, לצערי.

אז, כבוד היושב-ראש, לפתוח את הציר הזה. ואני מבקש ממך שלא יפתחו ייבוא בלי שידוע שאנחנו לא יכולים לספק את הסחורה.

תודה, אדוני. אלי אהרון.

כן.

ואתה אדוני, חבר הכנסת דן סידה, מתי שתרצי.

כואב לי הראש.

אין בעיה.

אני יכול לתת לך פטיש בראש? להעביר את כאב הראש.

לא, לא. אדוויל זה כמו פטיש.

אלי אהרון, בבקשה.

אני אלי אהרון, ארגון מגדלי ירוקות. א', אני רוצה להגיד – וזה בהמשך למה שחיים אמר – אין קשר, אין קשר. וצריך שיהיה ברור לכל העולם, כולל לאוצר וכולל לכל אלה שמנחיתים עלינו מעת לעת כל מיני הנחתות. אין קשר בין המחיר לצרכן, שהצרכן משלם, ובין מה שהחקלאים מקבלים.

אני אגיד עוד יותר, יש מחירים שמפורסמים, מה שנקרא "מחיר התקליט". אני אומר שאין קשר, אין קשר, בין מחיר התקליט ובין מה שהחקלאי מקבל. מדוע? מכיוון שזה מה ששילם מי שקנה את הסחורה, אבל מזה צריך להוריד 40% ואז אתה את מה שחקלאי מקבל לפני ההוצאות שלו בפתח המשק. זאת אומרת, 60% מהמכירה הזאת.

לצערי הרב, האוצר לכל אורך הדרך מחבר בין בעיית יוקר המחיה – שכולנו מתפללים שבסופו של דבר מישהו יפתור אותה – מחבר אותה עם החקלאים. אין קשר. הוכח כבר. גם שכמייבאים תוצרת חקלאית וגם כאשר – הזכירו בישיבה הקודמת שלך, איתן, בנושא החלב, 19 אגורות לוקחים מהחקלאי כדי לפתור את בעיית יוקר המחיה וכולי, ויוזיל. על זה אנחנו יודעים מה קורה היום בתקשורת, מה אומרים על הדבר הזה, שזה בסופו של דבר לא מגיע לידיו של הצרכן. וליבנו עם הצרכן.

אני חקלאי. נכנסתי לחקלאות בשנת 1976, זה 40 ומשהו שנים. כשאני התחלתי להיות חקלאי היו 60,000 חקלאים בערך. היום יש 14,000-8,000, תלוי איך סופרים אותם, איך סופרים קיבוץ, איך סופרים זה.

חיית מחמש דונם גם. חיית מחמש דונם בכבוד.

חייתי מחמש דונם, ועם שני דונם גם אז, בזמנו. היום אנחנו בסדר גודל הזה. תשאל שאלה מאוד פשוטה: איך בכל זאת מאז ועד היום, כשחלה התדרדרות, החקלאים עדיין ממשיכים לגדל? אמרו כבר מי שאמרו, אמרו את זה בצורת בדיחה, אבל זו לא בדיחה: כל חקלאי יש לו את התקווה. בשנה הבאה יהיה טוב יותר, בעונה הבאה, בחודש הבא יעלו המחירים ובאמת מה שקרה – הרי ידוע, מאז ועד היום, זה לא היום, תמיד מחירי התוצרת במהלך השנה היו נמוכים לחקלאי. הרבה מאוד פעמים מתחת לעלויות הייצור שלו. רק מה, היו "פיקים". ה"פיקים" האלה איזנו אותנו על פני כל השנה ויכולנו להגיד: יאללה, התפרסנו. לא נהיינו עשירים, אבל הצלחנו להתפרנס.

מה קרה? שר החקלאות, כאשר אנחנו מדברים איתו – ויושב פה גלעד, איפה? מטעם משרד החקלאות שגם כן, בין היתר, היה אחראי על נושא הייבוא. שר החקלאות אמר לי פעם: תגידו לי, מה אתם בוכים; אנחנו מייבאים – יכול להיות שהמספר הוא נכון – בסך הכול 3.8% מסך כמות התוצרת שנצרכת בישראל. ואני אומר לו: אבל אתה יודע מה קורה? הרי בדיוק ה-3.8% האלה נופל לנו על אותם ה"פיקים", על התקווה הזאת שיש לחקלאים, שסוף-סוף נוכל להתפרנס. אתה חוטף אותם ומשאיר את החקלאים עם ראש מתחת לפני המים, והחקלאים מגיעים לסוף השנה בלי תקווה. זאת הסיבה למה כמות החקלאים הולכת ויורדת.

גם הבן שלי רצה להיכנס לחקלאות – ואני אומר את זה בכאב, כי אני מעודד כן חקלאים צעירים לבוא. אתה רואה את מי הבאנו לפה? דווקא את החקלאים הצעירים, לא הביאנו את המבוגרים. הבאנו דווקא את החקלאים הצעירים, שמנסים לחפש את התקווה הזאת. ואלה שהחליטו בכל זאת. אני אמרתי לבן שלי: תשמע, זאת החלטה שלך, זה המצב. הוא היום מזכיר של מושב מבטחים. הוא הלך ללמוד, נהיה מזכיר של מושב מבטחים. ואני מאוד שמח מצד אחד שאני לא צריך לטפל בבעיות שיצוצו לו, ומצד שני אני מאוד עצוב, כי אני רציתי שהוא כן יהיה חקלאי.

תודה, אלי. תודה.

לכן, אני אומר שאם רוצים לפתור את בעיה הזאת, א', צריך לבטל את העניין הזה של הייבוא, כי הוא לא תורם דבר וחצי דבר לצרכן. אם הוא היה תורם, עוד יכולתי להגיד – זה לא תורם. מי שמרוויח את הכסף הם אלה שבאמצע. אלה לא החקלאים.

תודה, יקירי. דן סידה, ולאחר מכן –אחי סיטבון.

שלום לכולם. ראשית, אני לא יודע אם כולם יודעים, אבל אני חקלאי פעיל ממושב ספסופה.

הכי פריפריה שיש.

הכי פריפריה ועדיין פעיל ומגדל כרמי יין. לא משנה, אני חקלאי פעיל. זו הנקודה. אני נמצא פה כבר 10 חודשים במערכת של המבנה הזה, ואני שומע את הדברים הנאמרים פחות או יותר, את רוח הדברים בכל מיני פורומים, בכל מיני שולחנות, הדברים פחות או יותר חוזרים על עצמם. במיוחד אצל איתן בוועדה שלו, פעם אלה הרפתנים, פעם אלה הדבוראים, כולם מגיעים לפה. בסופו של דבר, יש אווירה של משבר, משבר מתמשך. וכל אחד מנסה לשייך את זה, ולשים את האצבע, מה, איפה הבעיה, מאיפה זה נולד, ולאן אנחנו הולכים, ואיך פותרים את זה.

באמת יש פה אנשים אלופים בחקלאות. ברושי מבין את המטריה, ומעל כולם איתן, חבר הכנסת וקנין, יש פה אנשים נפלאים, שמכירים את המערכת, יודעים לעבוד. אבל אני מנסה להיות האורח לרגע, זה שפחות או יותר מנסה לשים את היד על זה. ולי זה מאוד פשוט. השבר שלנו מתחיל בזה שהייתה מפלגה אחת, שהובילה את החקלאות בישראל מאז קום המדינה. והיא הולכת ונחלשת והנכסים האלה – אני מדבר על מפלגת העבודה המקורית, ההיסטורית, שהיום היא הולכת ונחלשת ומאבדת את הכוח שלה בנקודות החשובות לחקלאים. אפילו מאיר צור עזב למפלגה אחרת.

המפלגה השנייה ששמנו בה את יהבנו בצורה מובנית כמפלגת התיישבות אופיינית, אלופת ההתיישבות, אבל כנראה האמון שלהם, אנחנו מדברים על הבית היהודי, שהמומחיות שלהם כנראה ביש"ע ולא בארץ ישראל. הם לא מסוגלים להכיל את הכול בצורה מובנית. אז אנחנו בעצם נמצאים בשבר לאורך ולרוחב. לכל מקום שנסתכל יש אי הבנה של החקלאות. אין מישהו שיתכלל. הגוף שנקרא משרד החקלאות, שזה הבית של החקלאים, שהוא עומד באמצע בין האוצר ובין החקלאים, בין משרד ראש הממשלה ובין כל התוכניות, תמיד נמצא משרד החקלאות כבית שאליו פונים, שם בוכים, שם מקטרים ומגיעים לאיזונים. אנחנו לא נמצאים שם, ויש שם איזשהו משבר.

אנחנו צריכים, אני חושב, כל הגופים החקלאים, כולם בלי יוצא מהכלל, לא משנה עכשיו באיזו מפלגה, בואו לא ניקח את זה למחוזות של מפלגות, כולם צריכים להתאחד כרגע, לעבור את התקופה הזאת ולראות לאן הפנים של חקלאות, הפנים הפוליטיים, לאן זה הולך. ואחרי זה להבין שבלי שאנחנו נלך כולנו כגוף אחד במצב הזה, אנחנו כולנו נתרסק ויפוררו אותנו לכל אחד לתחום שלו. אז בואו ננסה לעבור את התקופה הזאת, לראות מה מחכה לנו אחרי הבחירות הקרובות, ולראות איך אוספים את השברים ובונים משהו חדש.

חוץ מזה לא נראה לי שום פתרון – יש פתרון, אפשר לעשות – כבל ושאר החברים עושים אינפוזיה פה וחוסם עורקים פה, אבל הפתרון הכללי צריך להיות בעצמנו, להתכנס בתוך עצמנו ולנסות למצוא את הפתרון הכולל.

תודה, תודה, דן. אחי סיבון, חקלאי ממושב דקל, בבקשה.

קודם כול, שלום. אני קצת מתרגש, פעם ראשונה שאני בכנסת. הזמנתם אותנו לדבר על ייבוא של ירקות טריים למדינת ישראל.

מה אתם מגדלים?

אני מגדל ירקות בבתי צמיחה. בתי צמיחה, למי שלא מכיר, אלה אותן חממות, בתי רשת, שעולים הרבה מאוד כסף לבנות אותן בשביל לייצר לתושבי ישראל תוצרת טרייה כל יום, שמר פלוני או גברת אלמונית יוכלו ללכת לסופר ולקנות עגבניות טריות כל יום.

אני בסך הכול בן 40 היום, עוד שבוע, לא חשוב.

כמעט מזל טוב.

תודה.

והקדשתי את חיי באמת בצורה לא צינית לגידול תוצרת חקלאית, שהחברים שלי מתל אביב יוכלו לאכול עגבניות, מלפפונים, פלפלים טריים. יושבים פה ידידיי, קניינים של רמי לוי, הם מכירים אותי, מקבלים את הסחורה שלי, הם יודעים על מה אני מדבר כשאני מדבר על תוצרת איכותית.

דיברו פה לפניי על למה יש תנודות שוק, למה המחירים עולים, למה המחירים יורדים. אני חייב לשים על זה את הדגש, כי יצא כך שגם החגים הם אחרי תקופות קשות. ואני אסביר. פסח הקרב ובא אלינו, בשביל להביא סחורה טרייה בפסח למדפים ברשתות, למדפים בסופרים, אני צריך לשתול עכשיו עגבניות, צריך עכשיו פלפלים, ומלפפונים כמובן. אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה של שיא החורף. אם החורף יגיע לרמה קיצונית של מינוס בטמפרטורות ויהיו נזקים חקלאיים אמיתיים, אז באמת יהיה מחסור בפסח בסחורה טרייה. אבל אם זה לא יקרה, לא יהיה מחסור, כי אנחנו שותלים. אני בשבוע הבא שותל עגבניות בחממה, שעלתה לי הרבה מאוד כסף בשביל שתוכלו לקבל סחורה בפסח.

והתכנון הוא כזה ארוך טווח, ברמה שנתית, בשביל, עוד פעם, לספק לכם את הסחורה, שתהיה לכם סחורה טרייה על המדף. נכון שאני גם צריך להתפרנס ממנה. והעלויות של גידולי חורף, נקרא להם, אחרי שהסברתי מה הם, הם קצת יותר יקרות. אז מן הסתם אני מצפה לפגוש מחירים קצת יותר גבוהים. והמהלך הזה של ייבוא פרוע מראש, מה שנקרא – כבר מתכננים את הייבוא, לפני שראינו שיש חורף קשה, לפני שראינו שיש מחסור – וזה מכניס אותי לפלונטר וגורם לי לא לרצות לשתול בתקופות כאלה, וזה מבלבל את החקלאי ביום-יום שלו לגבי עתידו, לגבי תוכנית המשקית שלו.

אני בן אדם שמאמין בשיתוף פעולה. יעידו ידידיי פה שאני עובד איתם. אנחנו נותנים תוכנית קדימה, ויודעים לצפות קדימה את הקשים פחות או יותר, ולתכנן את הכמות השבועית שהם רוצים שאני אספק להם או שאני רוצה לספק להם. הדבר הוא אפשרי. ברמה האישית, לצערי – דיברתם על זה גם אתם – אנחנו לא יודעים להתאחד ברמה ארצית, שלא נדבר ברמה אזורית, אחד עם השני. אם שני ארגונים שונים רבים אחד עם השני פה על השולחן, אז איך אני והחקלאי השני נוכל לעשות שיתוף פעולה בשביל לפתור את הבעיה של המזון במדינת ישראל?

אוקיי.

זה כלל מאוד, זה אפשרי. רמת המחירים גם הסברתי. חיים ילין הלך וחבל שהוא הלך. כי רציתי להגיד מילה טובה עליו, שהוא בא מהדור שלנו - - -

אם רצית מילה טובה, אז לא צריך.

אז לא נגיד את זה, אה.

אני אמסור לו.

כי הוא בשלוש מילים אמר את כל הבעיה אם הקשתם לו. וגם את הפתרון הוא אמר אם הקשתם לו. וגם העקיצה שהוא עקץ פה את מאיר, חבל שהוא עשה לנו את אותו דבר. הלך לנו מהמועצה ובא לכנסת שלכם.

עוד דבר שחשוב להסביר, והסברתי את זה, אני רוצה להעמיק בו. הנושא של נתח רווחים מאוד נמוך לאורך זמן שוחק את המשק שלנו. אני בשביל לספק לך סחורה, בעוד שנתיים אצטרך לקנות טרקטור חדש. אם העסק שלי לא ירוויח אני לא אוכל לקנות טרקטור חדש, לא אוכל לעבד את השטחים שלי. אני לא אוכל לספק לך עגבנייה. וחבר'ה, זה ישירות, זה לא בעקיפין, זה לא אוונטות. הסחורה שלי שיושבת פה במדף במודיעין, ויושבת פה במדף בירושלים.

עוד לא אמרת, אמרת לי ירקות. איזה יקרות?

אני מגדל, אמרתי, ירקות: עגבניות, פלפלים, חצילים ומלפפונים.

את זה לא אמרת. עכשיו אמרת.

אז עכשיו אני חוזר.

ירקות. זה פלפלים, עגבניות.

הוא אמר. רק את החצילים הוא לא אמר קודם. לא עקבת.

כי השנה לא שתלתי.

אוקיי, סליחה.

בשביל שנוכל לספק את הדברים, אנחנו צריכים להרוויח כסף. אנחנו לא יכולים לעבוד על נתח רווחים מאוד נמוך כל השנה. זה לא בושה להרוויח כסף. חבר'ה, אני מפעיל עסק.

אנחנו דברנו מאוד כללי. משפט אחד ברשות כבל, אתה עכשיו מגדל ירקות, ואנחנו דנים פה לקראת, למנוע את הייבוא לפסח. אז תגיד מילה.

אמרתי, אם לא יהיה חורף תהיה מספיק סחורה.

הוא אמר שהוא שותל עכשיו.

לא, דקה. יש טענה שגם נאמרה, שיש תיאום בין ארגון מגדלי ירקות ומועצת הצמחים ובין משרד החקלאות. מה הוא המקום שצריך לקבל החלטה על ייבוא ואיך מתאמים את זה?

קודם כול, ברגע של חוסר. לעשות ייבוא, היום להרים טלפון לטורקיה: תעמיסו לי משאית של עגבניות, שלחו לי אותה לארץ. זה עניין של חמישה-שישה ימים – תקנו אותי אם אני טועה – והסחורה פה. אז חמישה-שישה עגבנייה תהיה ב-10 שקלים. מה קרה? כמה קילו גברתי קונה בשבוע? קילו?

שקית קטנה.

אז תשלמי עוד 5-4 שקלים. בפעם בשבוע, פעם בשבוע.

לאה היא משלנו, עזוב.

מדובר בפרנסה שלי, באוכל של הילדים שלי. על זה אנחנו חיים. על אותם "פיקים" שהוא דיבר עליהם.

רציתי שהדיון ירד לפסים המעשיים.

ירד.

אוקיי. עד עכשיו סיסמאות, ולא עשינו כלום.

נראה לי שמיציתי.

אתה דיברת יפה מאוד.

תודה, אחי סיטבון. דורן אוביץ ממושב עמיעוז, בבקשה.

קודם כול, גם אני מתרגש. זו פעם הראשונה שאני מדבר כאן.

זה בסדר גמור.

רק תאמר לי, ברשותך, מה אתה מגדל.

אני מגדל עגבניות, פלפל, חציל, גם עובד עם כל החבר'ה האלה.

כל שוק מקומי. זאת הבעיה. אין ייצוא.

לשוק המקומי, לרשתות. אני דור שלישי לחקלאים בארץ כבר. ולצערי, אני ממליץ לילדים שלי גם כן לא להיות חקלאים. יש לי ארבעה ילדים חמודים.

אתם הצעירים הראשונים שהגיעו לוועדה מהחקלאות.

הצעירים הראשונים, כן. אני מקווה שאלה לא יהיו האחרונים גם.

זו האמת. אני מקיים כבר עשרות דיונים.

סיכוי גדול שאלה האחרונים.

אני מקווה שאלה לא יהיו אחרונים. בסך הכול, החקלאות היא מאוד יפה והחקלאים עובדים מאוד יפה בארץ, אבל, לצערנו, בגלל העלויות הגבוהות – ואני חוויתי משבר כלכלי גדול מאוד בעקבות הייצוא, שהפכנו לא רלוונטיים בייצוא מול מדינות הרבה יותר זולות מאיתנו. ומעולם לא חלמנו שיעשו ייבוא של עגבניות לישראל. זה משהו הזוי היה, אבל העובדה שזה בא.

ואני חשוב שזה מכת מוות לחקלאות בכלל. בוודאי שהחקלאות נמצאת במצב מאוד קשה, החקלאים נמצאים במצב מאוד קשה בהלוואות גדולות, בהתחייבויות. ונדרשים מאיתנו כל מיני תקנים. ומצד שני, עושים ייבוא של תוצרת זולה ללא הבחנה וללא תיאום. וזה מביא אותנו למשבר שהוא יהיה סופני.

אני מדבר בשם הרבה מאוד חקלאים, ואני מבין את המצב. אני מבין שהמדינה חושבת על יוקר המחיה, כמו שהוא אמר, הוזלת יוקר המחיה, אבל לא זה יוריד את יוקר המחיה. מניסיון בייצוא, אני יודע שמדינות באירופה מציבות מכסות כדי להגן על חקלאים שלהם. אז אני חושב שזה משהו שיצטרך להישקל.

תודה, דורון. נועם עמיר ממושב ישע, ולאחר מכן – חזי דניאל.

אני גר במושב ישע. אני חבר של אחי מהבית ספר, ככה מכיתה א' יושב לידי. ואז ככה הגענו פעם ראשונה ביחד, וזה כבר הפסד שלנו. אני גם דור שלישי בארץ, באזור, שכן של דורון. אני מגדל עגבניות מגיל צעיר.

אילו עגבניות אתם מגדלים?

עגבניות רגילות.

אלה שרק נראות יפה?

גדלנו הכול.

עגבניות שגדלות חממות, עגבניות שרי - - -

מה זה השאלה הזאת? ככה אחרי כל מה שאמרנו עלייך.

אח שלי, תאמין לי - - -

אחרי כל מה שאמרנו עלייך.

זה לא מספיק שאני – זה דיון אחר על הטעם.

אתה מוזמן אצלי למשק, אני אתן לך לטעום.

הוא יוכל להעביר לך שיעור בהיסטוריה.

אתה מוזמן לבוא לטעום.

- - - שאתה לא אוכל עגבנייה טורקית, אחי.

תדע לך, אני מקפיד שלא.

אוקיי, כבר טוב.

אני יודע איך נראית טורקית.

זה לא עוקץ.

לא, אמיתי. עזוב את העוקץ, אתה גם רואה את הצורה שלה.

בטעם גם.

הטעם, היא מחוררת בפנים.

יכול לתת לך את הנאום ציוני, מי אני, ומה אני, סבא שלי הקים את השומר וכל הציונות.

תגיד, אל תדלג על זה.

לא, אני דור שביעי מכיוון מסוים בארץ, אנשי השומר יודעים את מי הקים את - - - במדינת ישראל. וציונות, ואנחנו עוטף עזה, והילדים שלי רצים תוך 10 שניות לממ"ד בלילה.

כל הנושא זה שצריך לשכנע את כולם, למה, ומאיפה אנחנו. ונראה שכולם פה משוכנעים, ואני לא פה רואה אחד נגדי. משרד החקלאות הוא לא פה. הוא אמור להיות, היחיד שלא פה.

תכף. אל תדאג.

לא, אני לא רואה פה מישהו נגדי.

האוצר פה, תמר מתאמנת.

כולם פה איתנו. כולם פה משוכנעים שצריך לעזור לחקלאים. אני לא מבין כאילו מי נגד פה. את מי אני צריך לשכנע. השאלה היא מה עושים.

תכף. אז תדבר. קודם כול, אני נותן לך את ההזדמנות.

אני מאשכול, רץ לממ"ד, אני מגדל תחת אש. בטפטופים של 2008 נשכבתי עשרות פעמים על החול עם הפועלים שלי. זה 2008, רק שתעו מה היה, ב"עופרת יצוקה". צריך לבוא ולחיות ולהרגיש איך אנחנו חיים.

מעבר לאחריות המדינית-הציונית לחבל שלנו, שזה חבל ארץ שנשאר לירקות. חבר'ה, אנחנו מגדלים את רוב הירקות בארץ. זה חבל אשכול, והוא חמישה ק"מ מהגדר.

היום חבל אשכול הוא אסם ירקות, נכון?

כן. עגבנייה בטוח, לגבי שאר הירקות אפשר - - -

90% מהעגבנייה מגיעה מאשכול. גם מלפפונים מגדלים אצלנו וגם חצילים, גם קישואים.

כן, אבל אחיטוב זה האסם.

והקיבוצים את כל תפוחי האדמה. עזוב, לא חסר. החשיבות של החבל הזה – מי שטיפה, המדינה שלנו לא גדולה. היא כולה 100 ק"מ מתל אביב. הם באים, מטיילים אצלנו עם ה-SUV האלה, החבר'ה מתל אביב. רואים מה זה חבל אשכול. כן עם הג'יפים האלה של הייטק.

יש פה מישהו שמספק מלפפונים לשופרסל?

כולם פה.

כן, כן, כל מי שמגדל מלפפונים.

שופרסל עושה סיבוב על כולנו, אל תדאג.

תכף נדבר איתו, אוקיי.

עכשיו השאלה למה צריך ייבוא? זה באמת עוזר ליוקר המחיה או לא? הבעיה פה, אני מבין, שזה יוקר המחיה, לא? כל הזמן מחאת הקוטג', מחאת הזה. הקוטג' לא ירד. אם לא שמתם לב, כמה חברי כנסת חדשים פה עלו והומלכו מהמחאה הזאת, ושום דבר לא השתנה. הדירות עלו קצת ב-2 מיליון שקלים. אבל בואו נחסוך 10 שקלים לחודש על העגבנייה, אבל הדירה עלתה במיליון שקל. הדלק עלה. רואים מה קורה בצרפת, אנשים שקצת יודעים באמת לזרוק בקבוקי תבערה כמו שצריך. כשדופקים אותם החקלאים שם מאוד אלימים, לא כמו פה. אלה חבר'ה מאוד מתורבתים וחמודים. החקלאים שלנו לא יודעים לצאת להפגין, בקושי. והייתי בכל ההפגנות כמעט.

והשאלה היא למה ייבוא? זה לא באמת עוזר, זה לא באמת מוריד את יוקר המחיה. תראו, העגבנייה לא ירדה. חוץ מלפגוע במנוע הזה, שמייצר פה את רוב הירקות, זה לא עושה כלום. בטווח הארוך זה יעלה את המחירים בהרבה. זה מה שצריכים להבין פה. תוך חמש שנים יהיו פה פנצ'רים באספקת הייבוא והעגבנייה תעלה 20 שקל. היא תעלה 20 שקל, כי גם הטורקים מבינים. היום מדברים איתי חבר'ה שטיפה מתעסקים בטורקיה ואומרים לי: הטורקי כבר אמר, הוא מסתכל על השוק פה, הוא מתמחר את המחיר ליבואן הישראלי לפי השוק פה. הוא לא מתמחר – בטורקיה הוא עולה 1.5 שקלים. תקנה ממני ב-1.5 שקלים, תרוויח – כל המאכרים האלה, הסוחרים – תרוויחו 3 שקלים ותמכרו פה ב-4 שקלים. לא, הוא כבר מראש מוכר ב-4 שקלים. הם למדו את השוק. היה להם איזה שנתיים עד שהם למדו, הם למדו את השוק.

מה שיקרה כשאנחנו לא נייצר הוא שיהיה פנצ'ר, ואז לא יהיה על מי להישען. לקחת אדם בריא, לתת לו להתרגל לרוץ על קביים, גמרתם את החקלאות.

אוקיי. ברור.

עכשיו מחירי הירקות באירופה – אני לא יודע אם מישהו פה היה באירופה לאחרונה וקנה ירקות. זה 5 אירו לקילו. באירופה רגילים לקנות ב-20 שקלים קילו עגבנייה. רק פה כל יוקר המחיה על הירקות. יש פה משהו יותר זול מאירופה חוץ מהירקות? זה גם ככה הדבר היחיד שהכי זול. אז לקחת את הדבר שהכי זול ולעשות ממנו זה – ממנו תבוא הישועה ליוקר המחיה?

אוקיי. תודה , יקירי. חזי דניאל ממושב אחיטוב. ולאחר מכן – צבי אלון. חברים, קדימה, בבקשה.

כמו שאמרת איתן, אני ממושב אחיטוב. אני חקלאי פעיל וגם המזכיר של היישוב. מושב אחיטוב מבוסס כולו – זה מושב של חקלאות נטו. אני קטונתי, חבר'ה, אתם באים מהדרום, אנחנו, איך אומרים, לא נשכבנו תחת אש. אנחנו מרכז הארץ, סליחה. אבל בהחלט אני חושב שמגיע לכם על העניין הזה - -

זו לא גאווה.

זה המצב.

זו ההערכה, זו לא גאווה.

אסם המלפפונים, כמו שפעם קראו לנו, אני חושב שזה קצת פחות אסם. השיא שלנו זה בסביבות 3,500 דונם של חממות שבהן גידלנו בעיקר מלפפונים. היום אנחנו נמצאים במצב פחות טוב. לצערנו, שטחי הגידול קטנו. והם לא קטנו בתוך המושב, הם קטנו מחוץ למושב כי החקלאים שלנו בנו חממות באדמות שמחוץ למושב, ובמושבים שכנים שהפסיקו לגדל שם כל מיני גידולים תחת פלסטיק, כמו פרחים דברים כאלה, שהחקלאים גדלו שם.

אנחנו כמעט ולא נמצאים מחוץ למושב היום. אז אנחנו יושבים היום ביחד על 3,000 ומשהו דונם. עם זה אנחנו מנסים לגדל את כמות המלפפונים, שלחקלאים שלנו יש הסכמים כתובים או לא כתובים עם הלקוחות שלהם, שאלה בעיקר כמובן רשתות השיווק.

אני רוצה להעיר הערה אחת לגבי הייבוא. ואמר פה איתן: תגיעו לנקודה. אני רוצה להביא כדוגמה את מה שקרה בראש השנה האחרון. בראש השנה האחרון פתחו את הייבוא, כמו שהולכים לפתוח גם לקראת פסח, וכמובן כל חגי תשרי וכל פסח פותחים את הייבוא חופשי, בלי מכס. וגם בראש השנה הזה פתחו את הייבוא. תראו איזה פלא, המחירים דווקא עלו.

אז פנו אלינו החבר'ה ממשרד החקלאות – יושב פה אחד מהחבר'ה, גלעד, שאנחנו בקשר טוב איתו וקשרי עבודה טובים איתו – ושאלו למה בעצם זה קורה? אז אני הסברתי לגלעד שאנחנו החקלאים מאוד חששנו. התגובה של המלפפונים, דרך אגב, לנזקי מזג אוויר ודברים כאלה, לשינויים במזג אוויר, היא תגובה מאוד-מאוד מהירה. זאת אומרת, אחרי יומיים-שלושה אתה כבר רואה נבילה ביבולים. אנחנו החקלאים הבנו שלקראת ראש השנה הולך להיות ייבוא מאוד רציני, אנחנו לא נוכל לעמוד בתחרות הזאת. מה עוד שימי השיווק יוצאים בחול המועד של ראש השנה, ואנחנו נגיע בטוח להשמדה של תוצרת. השתדלנו להימנע מזה בכך שפשוט לא שתלנו בחממות. לא שתלנו ולא הכנו חממות, לא הכנו משתלים של מלפפונים לקראת ראש השנה. ומה שקרה הוא דווקא עלייה חדה מאוד במחירים, וכמה שפתחו – גלעד, תקן אותי, פתחתם את זה חופשי לגמרי - - -

פתחנו, אבל אני מתקן, נכנסו 300 טון בראש השנה.

נכנסו, זה נכון. למרות זאת המחירים עלו מעל 7 שקלים מחיר סיטונאי.

ואנחנו נייצא 300 טון?

מחיר סיטונאי של מעל 7 שקלים, מה שכמובן משרד החקלאות ומשרד האוצר לא מוכנים שזה יקרה. אבל לא היה מאיפה להביא. וזו הייתה המציאות.

אוקיי.

אני אומר את זה בצער גדול, החקלאות שלנו באחיטוב, ואני חושב שזה נכון גם באזורים שלכם, בכל מקום בארץ, החקלאות הולכת ומתכווצת. יש דברים שלא תלויים בנו החקלאים. אם הממשלה או בכלל מדינת ישראל באה ומכתיבה לנו את העלויות, כמו, למשל, שכר עובדים, כן עלויות העובדים, אנחנו לא יכולים להתחמק מהדבר הזה. על פי חוק, אנחנו חייבים לשלם שכר מינימום. אנחנו צריכים לשלם את התנאים הסוציאליים שלהם. אנחנו צריכים לשלם את כל ההיטלים והאגרות, וכל הדברים האלה בשביל לקבל את התאילנדי, שעד שהוא מגיע זה גם כן סיפור בפני עצמו. תאילנדי שבורח לנו. אני כבר לא מדבר על תאילנדים ברחנים. הם בורחים לנו, אתה צריך לחכות שלוש שנים או עד שהוא משחרר את הוויזה שלו, או עד שהוא ייצא מהארץ, מועיל בטובו לצאת מהארץ. זה גם כן מחסור בכוח אדם. העלויות האלה לא קיימות לא בעזה, ולא בירדן ולא בטורקיה.

חבר'ה, לשר האוצר הכי קל לחתום על צו ייבוא. הוא עושה לעצמו חיים קלים. הוא לא מתמודד עם הבעיות הקשות. הבעיות הקשות זה להביא את החקלאים למצב שהם יכולים לספק את הצרכים של מדינת ישראל. באמצעים הנוכחיים, אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אני אומר לכם, אתם החקלאים מכירים את המציאות אצלכם, אני מכיר את המציאות אצלנו. היום החקלאות, תסלחו לי, היא של שנות ה-60' ושנות ה-70'. ואני אביא לפה מומחה של משרד החקלאות ואגיד לו: חברים, ככה לא מגדלים. אבל אין. אם אנחנו הצלחנו בהון העצמי שלנו, החקלאים שלנו באחיטוב הצליחו – וכמעט ולא הייתה פה איזושהי עזרה ממשלתית בעניין הזה – להגדיל מ-100 דונם, שהסוכנות היהודית בסוף שנות ה-60' נתנה כסיוע ליישובים, מה שקראו אז, החדשים, גדלנו לכמה אלפים של דונמים. והכול בכוחות החקלאים עצמם, כמעט ללא סיוע.

תודה, חזי.

סליחה, עוד נקודה אחת.

האחרונה, כן.

תראו, מדברים כאן על היבואנים ועל רשתות השיווק וכל הדברים האלה. אני אומר לך שמי שחותך את הנתח הגדול בכל הסיפור הם היבואנים ורשתות השיווק. עשו פה איזשהו עיוות של השיווק. אין בכלל תחרות. היום לא מתחרים על לבו של החקלאי. ואם לא מתחרים על לבו של החקלאי, אז הם יכולים להכתיב לו את תנאי הסחר. יכולה מחר רשת שיווק כזאת או אחרת לבוא ולהגיד: אתם תשלמו מחר קומיסיון לא של 30%, אלא של 40%, החקלאי יגיד: אמן. הוא לא יכול לעשות שום דבר, כי החקלאי יודע שהוא תלוי בהן. מקורות פרנסה של אלפי אנשים, אלפי משפחות במדינת ישראל - - -

זה מקור הבעיה במדינת ישראל.

אלפי משפחות במדינת ישראל שהיו יכולות להיות במשחק הזה, כן, הם אנשים שיכלו להתקיים מחקלאות, להוות איזשהו משקל פחות או יותר לנושא של הסחר בתוצרת החקלאית מול רשתות השיווק, זה לא קיים. זה ההפסד הגדול שלנו.

תודה, חזי. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת מיכל בירן. ולאחר מכן – צבי אלון.

לי יצא בדיוק חצי שנה לעבוד בחממה של מלפפונים כשהייתי בהיאחזות ובדיר. אני מודה שלא הצטיינתי בשני התחומים. היה ידוע שהגרעין שלי עושה שבת מתים טלאים בדיר, ובאיזשהו שלב הפסיקו לסמוך עלינו. אז אני מודה שלא הצטיינתי בעניין. אבל אם יש דבר אחד שאני זוכרת זה כמה שזה קשה. וכמה זו עבודה לא פשוטה, בעיקר בתוך החממה.

כולנו לוקחים כמובן מאליו את היכולת באמת לאכול פירות וירקות טריים, זה כמעט חלק מהישראליות. אבל בסוף, כשמגיע הרגע לעמוד מאחורי החקלאים כולם נעלמים. הממשלה הזאת יודעת להפחיד כל הזמן על כל האיומים האסטרטגיים שיש מסביבנו, אבל בתוך השכונה הזאת שאנחנו נמצאים בה, זאת אמורה להיות הבנה די בסיסית שאסור לנו בשום פנים ואופן להיות תלויים בתוצרת טרייה מבחוץ. פשוט אי-אפשר. אגב, אמרתי את זה בכל נושא כשהייתי נגד ויתור על מניית הזהב בצים. אין. אנחנו צריכים שתהיה לנו עצמאות. אנחנו צריכים שיהיו לנו אוניות ישראליות; אנחנו צריכים שתהיה לנו תוצרת ישראלית.

עכשיו הדברים קשורים. כשאתם מאפשרים את הייבוא הזה בשביל, דוגרי, כותרת קטנה בעיתון, שגם אף אחד לא זוכר. אבל בשביל זה אתם עושים את זה, כלכלת בחירות נטו. בסוף, אנשים לא מתקיימים רק חודשיים בשנה. יש להם גרף שלם של ציפיות, ובסוף, אם זה לא מביא כסף – זה לא תנועת נוער, זו לא התנדבות של אנשים – זאת הפרנסה של אנשים. אם בסוף, לאורך זמן, אי-אפשר להתקיים פה מחקלאות בכבוד, וכן גם לקנות את הטרקטור וגם שיהיה כסף לנסוע עם המשפח לחו"ל ולחיות את החיים הטובים, כי בסוף זאת עבודה קשה, וזאת הפרנסה שלכם, אתם אמורים להתפרנס בכבוד. אם זה לא יהיה בכבוד – אני מגיעה מהכנס של המתמחים, אתם יודעים עומדים שם בתור להיות עורכי דין? והשאלה אם הם יתפרנסו מזה מוטלת בספק. אם לא יהיה ברור שאפשר להתפרנס מחקלאות, לא יכנסו אנשים צעירים לתחום. ואם לא יכנסו אנשים צעירים לתחום, ואנשים לאט-לאט יסגרו, אנחנו נישאר בלי תוצרת טרייה.

יושב פה נציג של רמי, וברצוני רק שאלה. בדיוק הקדמת אותי כזאת הייתה השאלה שלי. אני מבקש שתגיד פה לוועדה: כמה אחוזים אתם גוזרים מהרגע שזה מגיע מהחקלאי לרגע שזה מגיע לצרכן בסופר שלכם?

איך את עושה טעות כזאת?

איך אני עושה? אני אשמח לשמוע למה טעות.

תכף תשמעי את ה-2%-3% שהם אומרים.

שניים-שלושה, דבר ראשון, אם זאת האמת – את האמת, אני גם הייתי שמחה לשמוע.

לא, זה מה שהם יגידו. זה מה שהם יגידו.

למיטב ידיעתי, יש היטל של איזה 22% של טיפול בתוצרת. אז בסוף, תקן אותי, יש עוד משהו חוץ מה-22%?

שיווי שימוש ארגזים שלהם גם. סדר גודל, אני אמרתי, של בין 35% ל-40%, כי מעבר לעמלה הזאת של ה-22% שאת מדברת עלייה, יש הוצאות נוספות, שימוש ארגז, וכל מיני פטנטים.

פטנטים.

תחת שמות שקשה לפענח אותם.

אני אשמח לשמוע גם בלשונו של הנציג של רמי לוי. כי אני את השיטות שלכם מכירה. אתם אומרים שאתם נלחמים ביוקר המחיה, ודופקים את העובדים שלכם. אתם אומרים שאתם נלחמים ביוקר המחיה, ודופקים את המגדלים. אני מכירה את השיטות שלכם. אתם אבירי יוקר המחיה, ובסוף הכיס של רמי לוי טופח וגדל בזמן שאנשים שעושים את העבודה הכי קשה נדפקים שוב ושוב.

אתה רוצה לענות עכשיו?

אני אגיד משפט אחד.

לפני כן, בבקשה, דן סידה.

אני חושב, גברתי חברת הכנסת, הציע כבר איזה מישהו משהו חכם. אני לא מקורי, אבל אני מאמץ את זה. הוא אמר שאם נעשה איזושהי תקנה או חקיקה או משהו שליד המחיר לצרכן יהיה המחיר החקלאי, הכול יתאזן.

נכון.

את זה אמר פה, איתן ברושי, אני חושב.

אמרתי שאמרו את זה לפניי חכמים ממני.

למה לא להגביל את - - -

בדיוק. רוצה שר האוצר להתערב בחגים? אין שום שבעיה. תגיד תקנה מיוחדת לחגים שבה אתה עושה רגולציה על רמי לוי שלא יקרע את האנשים.

זאת הצעת חוק של התאחדות האיכרים, מה שהוא אומר.

בסדר. אני אומרת שזה אחלה. אבל אני אומרת ששר האוצר מתערב פה ביד קשה בחגים כדי שאנשים לא ישלמו הרבה כסף. שיתערב בזה ויגביל את רמי לוי ואת רשתות השיווק בחגים. בואו נראה אז שיש לו אומץ לעשות את זה.

צודקת. תודה מיכל, אני אתייחס לזה גם. כן, שם ותפקיד.

שלום לכולם.

מיכל, יוצאת מהכלל. - - -

די, חברים.

לא מסכימים שם, מה לעשות.

תסכימי - - -

כן, בבקשה, כדורי מנשה.

אני כדורי מנשה, מנהל הרכש של החברה. א', מטעים פה לאורך כל הדיון. החברה שמה לה כמטרה, אנחנו נגד ייבוא. אנחנו פועלים בהתאם לזה. לצורך זה, מאיר צור יודע טוב מאוד, הוא מלווה אותנו, ואנחנו בקשר מצוין איתו ועם כל התנועות האחרות. הקמנו - - - בערבה עם מחירים קבועים לאורך כל תקופה הגידולים. כלומר, ישבנו עם החקלאים, בנינו ענפי מוצר ואנחנו משלמים בלי דיחוי את מה שסוכם - - - כל תקופת הגידול שלהם.

הייתי לא ברורה, כמה אחוזים?

תני לו, תני לו.

סליחה, אין פה תנאי סחר בכלל. יש fixed price לאורך כל התקופה. גם מאיר יעיד על כך גם שהשכנים שלו מאוד מרוצים מהעסקה.

בפן השני בצפון, קנינו בית אריזה לרשת, שתפתור את בעיית המחירים מול החקלאים, היא בעצם תחסום את פערי התיווך. ואכן זה עובד מצוין, כולל חקלאים ממטולה, כולל חקלאים מעלמה, מדלתון, מרמות נפתלי, מבית הלל, מכל יישובי הצפון.

אגב, שילמו את ההתערבות או עוד לא שילמו את ההתערבות?

סליחה?

ההתערבות המפורסמת שולמה או עדיין לא?

זה בולשיט, אנחנו לא מתעסקים בדברים כאלה קטנים, באמת.

חבר'ה, להתקדם. מנשה.

אנחנו פה מטפלים בחקלאים, לא מתעסקים בדברים רדודים כאלה. זה טוב לאנשים שהם נאיביים בחברת "עמיר", לא אותנו.

יתרה מזאת, אנחנו לא קובעים מדיניות של ייבוא, ואנחנו נגד ייבוא. והמסר הוא פשוט: כל עץ זה חייל, וכל גומה זה למעשה שוחה. כך אנחנו רואים את החקלאות. אני חקלאי בעצמי, אגב, שלא תתבלבלו.

יתרה מזו, השנה לבצל היה וירוס שנקרא "הלבנת הקש".

איך?

"הלבנת הקש". והיא למעשה השמידה את גידול הבצל.

מחלה, מחלה.

אני הבנתי שזאת מחלה. "הלבנת הקש", אוקיי. תודה.

נכון. באירופה בחלק מאזור הגידול הייתה בצורת. וזה גרם לחוסר לא רק בישראל, גם בכל אירופה יש חוסר של בצל. אי-אפשר להשאיר סופר במוצר בסיסי כמו בצל, או עגבנייה, או גזר או, תפוח אדמה שלא נמצא לקניין, לעקרת הבית או למי שעושה את הקנייה.

אבל אין מאיפה להביא.

אלי, תן לו.

תן לי לסיים. זה לגבי הבצל. אנחנו - - - קילו 1. גם שהחבר'ה מהאוצר וממשרד החקלאות לפני ראש השנה פנו אלינו וביקשו לקבל עצה מה לייבא, אמרנו להם: לא צריך שום דבר, יש הכול בארץ. זה בפרוטוקול אצלי במשרד. זאת אומרת, אנחנו נגד הייבוא, אנחנו חוסמים את הייבוא, אבל מה לעשות - - -

אני שמחה לשמוע, אבל תענה לי.

סליחה, אני רק אסיים.

תני לו, תני לו.

מה לעשות שלפני 15 ו-20 שנה – ויעידו פה חקלאים – דונם עגבנייה הניב בין 20 ל-24 טון. השנה זה בקושי מגיע לשישה טון לדונם.

למה?

למה? בעיות של וירוסים בקרקע, בעיות של וירוסים בזרעים, בעיות ששחקו את הכלכליות באופן טוטלי. אנחנו נצמדים למחיר ששווה לכל נפש במגדלי העגבנייה. הם לא מסוגלים לספק את כמות שאנחנו צורכים.

כזה פער. אתה אומר, מ-24 טון לשישה טון. זה מטורף.

כן, כן. - - - הם יעידו פה.

כן, כן, זו הבעיה שלנו.

עכשיו במקום המדינה תקום ותטפל בעיות הווירוס, בעיות טיפוח הקרקע, קל להגיד הרשתות. הרשתות לא מעלות מחיר. פער התיווך שלנו מצטמצם משנה לשנה. ואני אביא את זה בדוחות.

כמה הוא?

רק בעגבנייה ומלפפון.

סליחה, אל תפריעי לי. אני לא הפרעתי לך.

אבל בכרובית, בשעועית ירוקה, הכול מאות אחוזים.

אל תפריעי לי, בבקשה.

גליתי, גלית. הרי כולנו נגד, כולנו מולו. עזבי.

לא, לא, אתה איתנו במקרה הזה, כי אנחנו נגד הייבוא.

אבל אתם לא מכירים את השיטה.

אני אתייחס לכול.

יתרה מכל זה, כן, אנחנו עובדים באופן פרטני עם החקלאים. אנחנו אוספים חקלאי-חקלאי אלינו, עושים איתו תוכנית עבודה, עושים איתו הסכם מוגדר למחירים. אנחנו עכשיו בפרויקט גדול מאוד עם משתלת גרנות גם בעניין הזה.

מנשה, העניין ברור. תודה.

תודה רבה.

בבקשה.

רגע, הוא לא ענה לי אבל.

- - - לא חשוב.

לא, לא, איתן. כמה אחוזים? 40% זה נכון?

לגבי השאלה שאת כל כך מסתקרנת - - -

שם.

שמי אטיאס אופיר, אני מנהל פרויקטים ברמי לוי. אנחנו חברה בורסאית. את מוזמנת לקחת את הדוחות ולראות - - -

אתה מסרב להגיד לי כמה אחוזים אתם מרוויחים?

רגע.

תקל עלינו.

יש סקר במשרד החקלאות.

למעלה מ-30% רווח גולמי רק במחלקת פירות וירקות.

מאיפה את מביאה את הנתון הזה?

זה ב"עמיר" חומרי הדברה.

ב"עמיר" חומרי הדברה.

יש משרד החקלאות, יש לו נתונים.

אנחנו חבר בורסאית. הדוחות בורסאיים.

זה לא נכון?

אז תקל עלינו ותגיד את הנתונים, במקום שנחפש את הדוחות הכספיים שלכם.

- - -

תקשיב, זה ממש נכלולי מהתשובה שלך. תן תשובה. כמה אחוזים אתם מרוויחים לעזאזל?

- - -

אין בעיה, תגיד לי גם וגם.

- - - נטו זה 2% - - -

אמרתי לך.

דוחות בורסאיים. מה את רוצה? כנסי לבורסה, תראי.

כמה ברוטו? 40%?

ברוטו זה לא רלוונטי, נשאר מה נשאר בסוף. יש הוצאות.

תודה.

את מה שבין הברוטו לנטו זה בדיוק מה שאפשר להנדס.

מיכל, תודה. העניין ברור.

את הברוטו אנחנו משלמים.

כבודו, משפט אחד לסיום, ברשותך.

לא ממחלקת הירקות שלנו.

אני מציע שאת המס שאנחנו משלימים על הייבוא ייתנו, יעבירו אותו אוטומטית סובסידיה לחקלאים. משלמים הרבה מאוד מיליונים שם, שיעבירו לחקלאים.

אני יכול להגיד משהו? משהו מקצועי.

לא. אי-אפשר. לא, לא. חברים, יש אנשים שעוד לא דיברו. ואני רוצה לסכם. העניין ברור. אתם חושבים שזה הדיון הראשון? רק בגלל שזה דיון מהיר, אני מקיים אותו. אני יודע לזמר את זה. מאז שהייתי בשנת 1988 במשרד החקלאות, שום דבר לא השתנה. אז תנו לי לסכם את זה. מה, כל אחד נהיה איזה – החקלאים פה – לא רוצה להשתמש במילים בוטות. בסיפורים אני ממלא מחברות. בבקשה.

לא, לא הבנו אותך.

ההיפך, אני תכף אגיד את הדברים שלי.

לא הבנתי אותך.

אני עוד לא אמרתי.

הוא עוד לא אמר כלום, מה אתה רוצה.

הוא מחמם מנועים עכשיו.

אני איתך רק. אני רק מנסה להגיד, כולם מסבירים לי. אני יודע את המצב שלכם. ותכף אני אתייחס אליו. בבקשה, צבי אלון. לאחר מכן – גלעד אלירז.

אני רוצה להיות מאוד ממוקד. אני חושב שלכולנו הייתה גאווה גדולה לשמוע את החבר'ה הצעירים שבאו מאזור עוטף עזה. עושים עבודה יפה גם במשקים, עד התלם האחרון, וגם פה הציגו את הנושא. ואני לא רוצה להרחיב. אני אגיד בכמה סיסמאות אפילו לומר. א', נאמר פה וצריך להדגיש את זה שבפירות וירקות מדינת ישראל היא פחות מהממוצע של ה-OECD וזאת הקטגוריה היחידה – שמתי לך, לפני השינה תקרא.

ראיתי, כן.

הקטגוריה היחידה שאנחנו ב-15%, ב-14%, ב-7%, כל שנה והמאפיינים שלה, זולים יותר מהמחירים לצרכן.

לצרכן.

מהמחירים לצרכן. לא צריך להתפלסף הרבה.

הדבר השני שחשוב, אני רוצה להבהיר את זה, ואחי הדגיש את זה. אבל אני אתן לכם דוגמה מהחיים. המכס כולה הוא שקל על עגבנייה. בשביל מה בכלל צריך להתעסק עם זה, איתן? המחיר בשוק עלה ל-5 שקלים, ל-6 שקלים, ל-7 שקלים. אנחנו לא צריכים כאלה פרופ' למתמטיקה כדי להבין שכדאי להעמיס כמה מכולות ולהביא. בשביל מה אתם מורידים את המכסים? אני מדבר על הממשלה. לא צריך. אין מדינה בעולם, ואני מכיר, שככה עושים ריצ'רץ' עם המכסים. המכס בנוי לכך שהוא יגן כשיש רמת מחירים מסוימת, והוא יאפשר ייבוא ברמה כזאת או אחרת כשהמחירים בארץ עולים.

עכשיו מה זה שקל בשביל הצרכן? צרכן שמשלם 6 או 7 שקלים, זה כלום.

אבל זאת גישה לא נכונה, סליחה. אני אגיד לך למה. אתה בדיוק נופל לידיים של האוצר בעניין הזה. כי כשמשפחה נכנסת, ואני קונה, אני לא קונה רק עגבניות והולך. יש כאלה שמגיעים, קונים שתי עגבניות, שלוש עגבניות ובורחים. אני עושה את הקניות, בטח אצל הירקן. בסדר? בגלל זה אני יודע להגיד לך מאיפה כל אחד, איזה טעם יש לו ומה הוא. הוא נכנס, הוא קונה סל. וכשהוא קונה, ויש משפחות ברוך השם, אז הוא קונה כבר ארבעה קילו, חמישה קילו עגבניות, זה כבר אחד. הוא קונה גם קצת אגסים, היום אנחנו כבר יש לך סביב הלוח יש לך זה, אז הוא כבר קונה פה.

נכון, תפוחי עץ, מלפפונים.

מה העניין? כשאתה יושב פה, אתה עושה את החשבון נקודתי. האזרח במה שקשור לסל, הוא יוצא עם הסל. וכשהוא יוצא עם הסל, הוא אומר לעצמו: מה קרה? מה פתאום הסל שלי - - -

1,000 שקל.

נכון. פתאום משפחה, אם לי הסל - - -

אז תיקחו בחינם. למה לשלם? קחו בחינם. הם מרסקים את השוק. בלי מכס, הם מרסקים את השוק.

שנייה, נשמה. אני לא נגדך. תקשיב שנייה.

צריך מכס.

אתה מוכן, בבקשה? עשה לי טובה, ראיתי לאן הגעתם עם השיטות שלכם. עכשיו אתם תקשיבו לי. עזבו, תנו לי לדבר אני אחר כך. אני מנסה לעזור לכם. אני פה כל אלה לא מעניינים אותי. מעניין אותי החקלאי. זה מה שאני עושה פה בוועדה זו מבוקר עד ערב. היחיד שנלחם פה מתוך כל 120, בסיועו של איתן ברושי עוד איזה שניים-שלושה, שבאמת עושים.

אנחנו נגיד את זה בסוף.

אני אומר את זה לא בשביל שמישהו ימליץ עליי להדליק משואה או משהו, או יעשו לי, או יביאו לי.

ברור.

אבל יחד עם זאת, צריך למצוא את נקודת האיזון. ואין בית לחקלאים היום. אין בית אמיתי לחקלאים. אין מי שילחם עבורם, זה כבר תקופה ארוכה. אבל אל תפריעו לי. עד שלא תשמעו אותי מלא, שמעתי אתכם מלא-מלא. ואיך אומרים? לשמחתי או לצערי – אני לא אגיד את זה – שום דבר לא חודש לי. ממש לא.

אבל אני רוצה לראות איך מתקדמים. אני לא מולך. אני מנסה שאחת הבעיות הגדולות שמתקיימות פה בוועדה ואני רואה את זה, מי שבא להציג, הוא מציג את זה בעיניים שלו. ואז כל אחד רק מציג את זה רק בעיניים שלו, אין נקודת איזון. וצריך להסתכל על זה בכמה רמות. מה אתה אומר – אל תשתמשו בעניין הזה שלמשפחה זה שקל.

זה לא מה שהוא אמר אבל. הוא התכוון לזה שזה מרסק את השוק. זה מרסק את השוק.

הוא מדבר שוטף, אני מכיר כבר 30 שנה.

יותר.

השקל הזה מרסק את השוק.

יותר כבר. צודק.

זה ייבוא פרוע. בגלל השקל הזה יש ייבוא פרוע. לא השקל של עקרת בית.

רגע, אתה מדבר מדם לבך, ואתה מציג את הדברים. אני רוצה רק להשלים, רציתי להשלים את המשפט, ואז היית מבין שזה עומד אחד מול השני. א', קצת התנתקת מהנקודה הקודמת שאמרתי. האדם שנכנס וקונה, הוא קונה הכי בזול מכל ה-OECD. אל תשכח את זה.

לזה הקשבתי.

עכשיו כשהוא מתבקש לשלם עוד שקל, אתה אומר: צביקה, תראה את התמונה הכוללת. נכון, אבל לא נתת לי להשלים. התמונה הכוללת אצלם היא שהם פושטים את הרגל ומפסיקים לעבוד, כי השקל אצלי ואצלך כצרכנים זה מייקר. אבל הוא, כשהוא חי מ-100, 200 טון שהוא מייצר וחסר לו שקל, זה 300,000-200,000 שקל, שהוא מקיים את המשפחה כל השנה. זאת אומרת, החקלאי הזה לא מייצר אלפי טונות.

תמר, תכף את. אני מגיע אלייך.

לא, אני בסדר.

הוא מייצר כמה מאות טונות של ירקות או של פלפל. וכשחותכים לו את זה בשקל, מה זה שקל? אז על זה אמרתי: בואו נסתכל, השקל בשביל אחי זה הקיום של המשפחה, כי הוא לא מרוויח יותר.

אוקיי.

הדגשתי את הנקודות האלה. אני רוצה מילה - -

מילה, כן.

- - על המכס בחגים. איתן, אני לא נחשב ליקיר אגף התקציבים שנים, עוד מהימים שאנחנו הכרנו. אבל המהלך הזה שבספר החוקים יש צו שאומר שבחגים – והחגים האלה, איתן, זה 60 יום, 60 יום, זה לא השבוע של פסח ועשרה ימים של חגי תשרי. 60 יום בשנה. כתוב בספר החוקים דבר משפיל. כתוב שם שבתקופה הזאת יהיה ייבוא בלי מכס ללא תנאי.

ללא כל מגבלת כמות.

ללא תנאי. זאת אומרת, גם אם בארץ, איתן, 3 שקלים מלפפון, אז מישהו ימצא בעמאן 1.5 הוא יביא את זה, ישרוף לנו את כל אזור חבל אשכול, וירוויח שקל 1.

ואנחנו מתחננים כבר שנתיים. מאיר יפרח כבר כתב, אני לא מה, חוץ מבית המשפט בהאג, הוא כבר כתב לכולם: תפסיקו עם הנוהל הזה של החגים. לשמחתנו, שר החקלאות גם פנה השנה ואמר: תרדו מהעניין של החגים. אני אומר לך, זה יותר עניין של בושה מאשר של נזק. את הנזק יש להם כל פעם.

אוקיי. תודה.

איתן, אני צריך לצאת. מילה אחת. אני מתנצל, אני פשוט צריך לצאת למינהל. אני מציע שבסוף הדיון החשוב הזה, איתן, תצא קריאה לאוצר, לשר האוצר לא לפתוח ולא להוריד את המכס. ציינו פה את היחסים החדשים שיש לי עם שר האוצר, אז גם אני אעשה את זה. אבל בהחלט הדבר הזה לא צריך להתבצע. לא צריך להוריד את המכס. אני מקבל גם את העניין שאם המחיר עולה וממילא כדאי להביא, אז יביאו ולא שואלים אותנו. ולחזק את החקלאות כאן. תודה רבה. אני פשוט חייב לרוץ.

תודה, אדוני. גלעד אלירז, בבקשה.

אני גלעד אלירז, מאגף לסחר חוץ במשרד החקלאות.

אני מבקש לא להתנפל עליו. הלוואי והוא היה הבעיה.

כבוד היושב-ראש, אנחנו במשרד החקלאות בוודאי רואים בחקלאות כערך. אבל מצד שני, יש גם את עניין עתות המחסור והמחיר לצרכן. ותפקידנו הוא לאזן בין שני הקצוות האלה. אנחנו עובדים לאורך השנה בתיאום מלא גם עם התאחדות חקלאי ישראל וגם עם מועצת הצמחים. מה שצבי אלון אמר על השקל זה נכון מצד אחד, ומצד שני ביחד איתו אנחנו מסכימים על מחיר קבוע לאורך תקופה. כשהמחיר גבוה מעל מחיר מסוים, אנחנו פותחים את הייבוא. והדבר הזה נעשה בתיאום גם עם מועצת הצמחים, גם עם התאחדות חקלאי ישראל. ויעיד גם ידידי חזי מאחיטוב, גם כשיש נוהל, לפני שאני פותח כל גרם של מלפפון לייבוא, אני מתייעץ איתו, ומדבר איתו ושואל אם באמת יש מחסור לפני שאנחנו מפעילים את הייבוא הזה בפועל.

לכן, המיקוד צריך להיות באמת במחסור בתקופת החגים. כמו שציין צבי אלון, פנה שר החקלאות לשר האוצר, הציע מספר מנגנונים אלטרנטיביים שהייבוא לא יהיה ללא תנאי, אלא יהיה ייבוא מתואם. ואני קורא פה גם מהשולחן הזה לידידיי במשרד האוצר לשבת ביחד ולמצוא מנגנון מתואם לחגים.

תודה, גלעד. עמיחי, בבקשה.

אני מארגון מגדלי דגים. אני מגדל מלפפון שלוקח לו שנתיים לגדל אותו, כלומר: כל אמנון, קרפיון, בורי.

איפה אתה גר?

בקיבוץ ניר דוד-תל עמל.

אני גם הייתי דייג.

אני יודע, בדפנה.

בדפנה.

תאמין לי, אני יודע. רציתי להגיד הרבה דברים על פערי תיווך וזה, אני לא אגיד את זה. אני אגיד על נר שני לחנוכה 1936.

אם יש ענף שהולך למות לגמרי, זה ענף הדייג. וכדאי שנדע את זה. הוא התחיל בדיוק באותן שיטות.

הוא מת.

בבקשה.

1936, נר שני של חנוכה. קיבוץ תל עמל-ניר דוד עלה לקרקע. שנתיים אחרי זה קיבל ברכה מנתן אלתרמן: "תבורכי תל עמל – במטר ובטל; בדגה עלי גל". ומזה התחיל המדגה בארץ לפני 80 שנה.

באופן אישי, אני אומר פה עכשיו, כי יש פה מישהי שצריכה לשמוע את זה. אני בן 63 עוד מעט. שירתי בשייטת 13. יש הרבה דברים שאסור לי להגיד, אבל היום כבר מותר להגיד שארבע שנים מחיי הקדשתי להבאת יהודי אתיופיה. אני מודה שבניסיונות שלנו להגן על ענף הדייג, לא מצאתי את עצמי אף פעם במצב כזה. אני כאילו נלחם באנשים שחושבים שאני או שקרן או רמאי. אני לא מתכוון לתמר, תמר היא לא זאת שזה. אבל זאת ההרגשה. הורגים אותנו ברכות, ברכות כל פעם מוסיפים עוד תנאי כדי להרוג אותנו. הייתי אומר שהגענו להסכם שהיה בסדר. תנו לנו למות בשקט עם ההסכם הזה, ואולי מזה יצמח משהו חדש.

נכון. הוועדה זו, ולי היה חלק במאבק הזה כדי לעצור את - - -

כדי לעצור את המכס?

כן.

אתה אולי הראשן שהבין את בעיית הדייג.

נכון.

- - -

כן, אוקיי. תודה. גלית, בבקשה, בקצרה ממש.

תודה. בקצרה, אני רק רוצה להבהיר, ויש פה מי שיעביר את זה אחר כך למאיר, שאני מאוד מכבדת אותו, וזה לא היה במקום של תקיפה. בסך הכול אמרתי – הוא אמר שזה מדיניות ממשלה, ואני אמרתי שמדובר במדיניות האוצר.

אינטונציה יש לה משמעות מאוד גדולה.

לא נתתם לי, ישר קפצתם.

לא, אבל את התחלת באינטונציה. לא קפצנו.

אז תנו לי להשלים. מה שאני אמרתי היה דווקא ממקום של להחמיא, שזה מדיניות האוצר ולא מדיניות הממשלה. ועכשיו, מהמקום החדש שיש לו, אולי הוא יצליח לשנות את זה.

אנחנו נעביר לו את המסר באינטונציה חדשה, עוקצנית לא פחות.

זו הייתה כוונתי. אני מאוד מעריכה את מאיר.

עכשיו אני רוצה להגיד. אני אתחיל מהסוף, בגלל שזה מדיניות האוצר, אז חייבים להבין שהסיבה שפותחים את הייבוא היא לא באמת טיפול ביוקר המחיה. היא מה שאמרה חברת הכנסת פה לפניי; היא הכותרות בעיתון. כי לגעת בטייקונים, ברשתות השיווק שהן ריכוזיות, והיום הן גם הסיטונאיות וגם היבואניות, וגם הקמעונאיות, לגעת בהן זה קשה, כי שם נמצא ההון ושם יש להם חברים. ולגעת בחקלאים זה קל. ובשביל לדברר לציבור את הטיפול של משרד האוצר ביוקר המחיה, אז צריך לעשות את זה כאן, כי אי-אפשר לדעת, כל יום כמעט יש בחירות. אז צריך לעשות את זה הכי מהר שאפשר. ולגעת בטייקונים זה מאוד קשה, אז הכי קל לפגוע בחקלאים. זאת הסיבה. זאת הסיבה שלא מטפלים בפערי התיווך.

אני לא טייקון. אל תסתכלי עליי.

אני מסתכל עלייך כנציג.

אני לא טייקון, אני משרתם של אדונים. יש פה חקלאים.

בדיוק, משרתם של אדונים. זאת הבעיה. אני אומרת הסיבה היא שיוקר המחיה לא מטופל. נקודה. יש לנו הצעות חוק גם עם איתן ברושי וגם חברי כנסת רבים בכנסת של טיפול בפערי התיווך, של פרסום מחירי רכישה. אף אחד לא מקדם את זה, כי פוחדים לגעת בהם.

עכשיו לגבי העניין של המחירים, אני אספר לכם מה הטריק. הטריק הוא להוריד מחירים לפני שבודקים, לפני חגים, לפני זה. וכבר הוכיחו את זה בהמון כתבות בתקשורת, שאחרי שהבדיקה נעשית המחירים חוזרים חזרה. וטריק נוסף שהוכחתי אותו כמה וכמה פעמים – אתם מוזמנים להיכנס לעמוד הפייסבוק של התאחדות האיכרים – זה כשהעגבנייה מאוד זולה, המלפפון מאוד זול אצל רמי לוי, אז תפוח האדמה הוא הכי יקר מכל רשתות השיווק. הכרובית והשעועית ירוקה, שאף אחד לא בודק, במאוד אחוזים הרבה יותר גבוה. תבדקו אותי, בבקשה, תכנסו לרשתות ותראו. איפה שבודקים, איפה שזה הירקות הבסיסיים שמה המחירים אכן נמוכים, אני מודה, אבל בשאר המוצרים האחרים יש גביה של למעלה ממאות אחוזים של פער תיווך.

אני מאוד אשמח שתמר כנציגת האוצר גם תספר לנו איפה בדיוק הוכח שהייבוא מוריד מחירים, כי ראינו אתמול את הכתבה שהייתה על הטונה, שגם הורידו את המחירים - - -

העלו המחירים לצרכן.

זה אושר לדיון מיוחד בכנסת, דיון על הטונה.

לא רק שהמחירים, כל מפעל הטונה בארץ קרס, המחירים עלו. אז אף אחד לא יצא מזה נשכר. רק פגיעה בחקלאות בארץ ובכל מה שקשור בה.

אוקיי.

רגע, שנייה.

ואם כבר מחליטים כן לפתוח את הייבוא, אין לנו, לחקלאים, שום התנגדות. אבל תנו לנו את הכלים. תנו לחקלאות ולחקלאים את הכלים להתמודד מול הייבוא שעל המדף. גם את העלויות וגם את כל הדברים שמתמודדים איתם. ברגע שתהיה תחרות, אנחנו מוכנים להיות בתחרות. אבל כשאין כלים, המשחק הוא לא הוגן, הורגים את החקלאות. וקודם אמרו איפה דובי, יושב-ראש ההתאחדות, דובי נמצא כרגע במטולה, כי חלק מעצים שלו נעקרו בגלל כל המבצע שיש עכשיו. אם לא תהיה פה חקלאות, אז גם לא יהיה מי שיעשה את הדברים האלה ולא ישב במקומות האלה.

תודה.

רק לסכם ולהגיד שאני אשמח מאוד להבין מתמר באמת איפה הם רואים – כי הוכחנו את זה גם בעגבניות, שהמחירים אותם מחירים כשיש ייבוא, גם בבקר שניכס והמחירים לא ירדו, ובטונה שיצאה אתמול, ולא קורה שום דבר. זה פשוט כותרות, כי אי-אפשר לטפל ביוקר המחיה.

תודה. תמר, אני רוצה את ההתייחסות של משרד האוצר. שם ותפקיד ואני רוצה לסכם.

אני תמר לוי בונה, אגף התקציבים, משרד האוצר. עלו כאן טענות על ייבוא פתוח לגמרי, ואני אשמח לדייק את זה. קודם כול, צריך להגיד את זה באופן ברור: רק ירקות רכים מיובאים, ירקות קשים מיובאים בהתאם לצורך, בהתאם למה שקורה בארץ, בהתאם לתנאי הגידול. מתוך ירקות הרכים - - -

מה ירקות רכים? עגבניות ומה?

מלפפון, חסה, בעיקר זה עגבנייה.

עגבנייה, מלפפון ופלפל.

לא, בפעם הקודמת הביאו תפוחי אדמה.

די, חבר'ה, תנו לה. אני רוצה גם כן לסכם. כבר הבנו.

השנה מתוך מכסה של 35,000 טון בירקות רכים, נוצלו 10,000, מתוכם 8,000 – יתקנו אותי כאן אנשי רשות המסים אם אני טועה – מתוכם 8,000 זה עגבניות. אז אני חושבת שרוב הדיון כאן הוא דיון על העגבניות, כי בשאר הדברים הנתונים זניחים.

גם מלפפונים, סליחה.

300 טון זה זניח מאוד ביחס לגידול שם.

לא, לא. ה"זניח" הזה הוא מאוד בעייתי. כבר אמרו את זה. אני לא רציתי לחזור על מה שנאמר. כי כל טונה כזאת שכנסת לשוק היא מפילה את המחירים בעשרות אחוזים. את צריכה לדייק.

כבוד היושב-ראש, אני אשמח - - -

תן לה, תן לה. בבקשה.

הקשבתי ברוב קשב.

אז, כמו שאני רואה את זה, השיח כאן הוא שיח על עגבניות. ואני אתייחס לעגבניות. אבל חשוב לי להגיד: הייבוא הוא לא ייבוא פתוח לגמרי. ירקות שניתן לאחסן, כמו תפוח אדמה, כמו גזר, אנחנו מביאים אותם בהתאם לתנאי השוק. ומסיבה מאוד ברורה. ירקות רכים, אם מביאים אותם, צריך מיד להזרים אותם לשוק. אף אחד לא יקפיא פה עגבנייה, וזה ברור לכולם.

ועל כן, רק ירקות רכים הם פתוחים. גזר ניתן לאחסן אותו, תפוח אדמה ניתן לאחסן, ולשחרר במשורה לאורך השנה, ובאמת לא להשפיע לא על המחירים ולא על הכמויות. וגם צריך להגיד, פתחנו את זה אך ורק בחגים.

ואני רוצה לדבר על העגבניות באופן ספציפי.

עכשיו איזה חג יש היום?

די, די, בבקשה.

שוחחו כאן בוועדה על מכסת מדף שתנוצל גם בירקות הרכים. כלומר, אותו דבר בהתאם לתנאי השוק. אני רוצה להזכיר לכולנו את שנת 2015, אז הייתה מכסת כזאת, שהיא מכסת מדף בהתאם לתנאי השוק. ובכל זאת, היה מחסור מאוד חריף ב-2015. כבוד היושב-ראש בוודאי זוכר את זה, כי הוא קיים כאן דיון.

אני תכף אתייחס לזה.

הוא קיים כאן דיון על המחסור הזה ועל המחירים.

לא, כי אז החגים פרצו למשרד, ללוח.

כלומר, לא ניתן היה לחזות אותם?

אף אחד לא נערך לזה. אף אחד להתייחס לזה; אף אחד לא היה ערוך לזה.

וגם לא בדקו בחקלאות.

אותי אף אחד לא ילמד מה היה שם. אני, איך אומרים, כבר נהייתי מומחה. אני תכף אתייחס לזה.

בשמחה.

פתיחת המכסה הזו היא בהחלט חלק מהלקחים של 2015. אני רק רוצה להזכיר לכולם, ממחיר של 4.8 שקל לעגבנייה באוגוסט הגענו למחיר ממוצע – לא מחיר קצה, מחיר קצה היה היסטרי – מחיר ממוצע של 11.8 שקל לעגבנייה. 144% גידול במחיר.

אין דבר כזה.

נתוני למ"ס, לא נתונים שלי.

לתקופה של כמה זמן, סליחה?

מאוגוסט לאוקטובר.

וכמה זמן היה המחיר הגבוה הזה?

בחגים.

2015.

המחיר הגבוה הוא ברשתות השיווק.

כמה זמן?

בחגים.

חודש.

אבל המחיר הגבוה הוא ברשתות השיווק.

מאז שנפתח הייבוא לא ראינו דוגמה.

מחיר הגבוה, כבוד היושב-ראש, הוא ברשתות השיווק, לא אצל החקלאי. ופה קבור הכלב.

תכף. תכף. תנו לי, בבקשה.

אדוני, ב-2017, למשל, אז שררה מכסה הפתוחה של החגים, המחיר בין אוגוסט לאוקטובר אכן עלה, אבל הוא עלה מ-5 שקלים ל-7 שקלים, ולא מ-5 שקלים ל-12 שקלים. וזה הבדל אדיר לצרכן. והמטרה הייתה לרסן את זה. עכשיו צריך להגיד, כפי שנאמר כאן, הכמויות זניחות. אנחנו מדברים על סביב 200,000 טון עגבניות, שלא נרשם איזה קיטון מסוים של ייצור.

תמר, אלה המחירים שמקבלים רשתות השיווק, לא החקלאים.

אני מדברת.

אבל תתייחסי.

אז אם את רוצה לדבר, בבקשה, תעדכני אותי.

לא, היא שואלת. היא שואלת לגבי המחירים.

מה השאלה?

זה מחיר של רשתות השיווק. אם המחיר הוא גבוה אצל רשת השיווק, זה לא בהכרח המחיר שמקבל החקלאי.

מה זה קשור לחקלאים למה שאמרת כרגע?

אני מציינת עובדה שכאשר שרר הייבוא, המחיר היה 12 שקל בחגים למשקי הבית על העגבניות, ולא שרר ייבוא.

לרשת השיווק, אבל זה לא המחיר שקיבל החקלאי.

ועובדה שכאשר שרר ייבוא - - -

זה לא מה שקיבל החקלאי.

- - -

שנייה.

אז הפתרון הוא לעקוץ את החקלאי.

חבר'ה, תנו לי, בבקשה. תודה. אתם רוצים להחליף אותי?

לא.

זה לא עוד הרבה זמן.

זאת נקודה חשובה, איתן. לפי זה הם פותחים את הייבוא. לפי המחיר של רשת השיווק.

בבקשה. ועוד תתגעגעו אליי, תזכרו.

את אומרת דבר לא הגיוני.

הלאה, תתחילו מהיום. סיימת?

אני רק רוצה להגיד עוד פעם, ברגע שפתחנו את הייבוא לא ראינו קפיצה כזו במחירים. הייבוא בסך הכול הוא זניח. אנחנו מסתכלים על נתוני ייצור קבועים, בעיקר הסיפור הוא עגבנייה, אבל גם במלפפון לא רואים ירידה בייצור הארצי. ועל כן, אם יש פגיעה - - -

לא נכון. יש ירידה גדולה.

לפי נתוני הלמ"ס.

יש ירידה גדולה בעגבניות.

יש ירידה לגבי מלפפון. הנתונים שלך לא נכונים.

אנשים פשוט יוצאים לביזנס.

טוב, אוקיי.

אני מסתכל על 2015 – 350,000 טון; וב-2017 – 360,000 טון. אפשר אחרי זה לעבור על הנתונים, אדוני מנכ"ל מועצת הצמחים, ולדייק אותם. אני מסתכלת כאן על 350,000 לעומת 360,000.

תודה. משפט, שם ותפקיד.

אני חיים חבלין, מנהל החקלאות בתנועה הקיבוצית. אני מקיבוץ הגושרים, אגב, וחקלאי לשעבר הרבה מאוד שנים. אני מכיר את כל הגידולים.

קודם כול, באמת בקצרה, נוצר פה איזשהו מצג באמת עבור החקלאים שהגיעו לכאן – זה נורא חשוב לי להגיד את זה – נוצר איזשהו מצג שיש פירוד בין החקלאים. זה לא נכון. כל החקלאים מאוגדים במזכירות התאחדות חקלאי ישראל. יש ארגון אחד, קטן, לא מאוד משמעותי, שעושה הרבה רעש. קוראים לו "התאחדות האיכרים", שיצא, פרש מהתאחדות חקלאי ישראל. הוא מייצג כמה חקלאים במושבות, וזה זכותו וזה בסדר. חבל. אבל זה יוצר איזושהי - - -

כל הכבוד, אמרת את זה.

סליחה, אני לא הפרעתי לך.

והוא גם מוכר תשומות לחקלאים ב"עמיר".

תגיד משהו מקצועי, אתה לא אומר אף מילה.

ובעניין הזה חשוב שנדע שהחקלאות מאוחדת סביב התאחדות חקלאי ישראל. זה דבר אחד.

אוקיי.

חותמת על הייבוא.

דבר שני, אני חושב שהנושא הכי חשוב – וכן קריאה שצריכה לצאת מפה – הרשתות נהיו טייקון מאוד-מאוד גדול. כלי הייבוא הפך להיות כלי איום בידן על החקלאים. הן משתמשים בו באופן עסקי, וזה בסדר. זה התפקיד שלהן. הן רוצות לקנות הכי בזול ולמכור הכי יקר.

אנחנו כושלים בעיקר בכך שאנחנו לא דוחפים והפסקנו לדחוף את נושא השוק הסיטונאי האמיתי במדינת ישראל. שהרשתות – שופרסל ורמי לוי, זה זול וההוא זול – שילכו ויקנו בשוק הסיטונאי, שיהיה פה שוק אמיתי. הדבר הזה לא קיים היום. ואני חושב שפה צריכה לצאת קריאה: לחדש את הבנייה של השוק הסיטונאי האמיתי במדינת ישראל, כמו שיש בהולנד, כמו שיש בבלגיה. לא יכול להיות שמדינות – שיש בהן תמיכה ישירה בחקלאים, ושאין להן מחירי מים כמו פה ואין להן מחירי עבודה זרה כמו פה – מביאות לפה תוצרת יותר זולה. ובכך החקלאי הישראלי נפגע, כי במדינה הזאת קשה לגדל, קשה להוציא ירקות מהמדבר, ובמטולה גם.

אז תודה. ובהזדמנות זו, איתן, אתה באמת עושה עבודת קודש עבור החקלאים. מדי שבוע יש פה דיון בנושא אחר בחקלאות. שאפו ענק, ואני חושב שאתה חומת המגן האחרונה שנשארה לחקלאות.

תודה, יקירי. איתן, רק משפט ואני רוצה לסכם.

אני רוצה, קודם כול, להודות לחברי דן ששותף לכל הנושאים שעלו פה, וכמובן ליושב-ראש, שהוא שותף מוביל מאוד. אבל אני רוצה להזכיר שאנחנו העברנו הצעה בכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בתיאום עם כבל ויושב-ראש הקואליציה. עברה להידון בוועדת הכלכלה. והיו מספר נושאים. שניים נידונו בהרחבה – המים והפשיעה. ושני הדברים שעסקנו בהם פה, גם פערי התיווך - - -

- - -

רגע , יש עוד זמן. אבל שני הנושאים שפה, גם הייבוא הפרוע, שאני קורא לו כך, וגם פערי התיווך, יהיו חלק מאותם נושאים שסוכמו עם התאחדות חקלאי ישראל כנושאים מרכזיים שהיו אמורים להיות נידונים בוועדה. ואני חושב שזו הייתה תרומה חשובה, הדיון הזה.

ורק אני רוצה להזכיר בסופו של דבר מה שעומד לפנינו עכשיו זה פסח הקרוב. וכפי שאני מבין, נחתמו, נחתמים הזמנות לפסח. ואם רמי לוי עומד עם מוניות בשערי הנמל בטרם החלטה, ודקה אחרי הוא כבר על המדף, מישהו מנהל את זה. עוד לפני החלטות כבר מקבל את החלטות להביא דגים או להביא דברים אחרים. לכן, אני מבקש מהיושב-ראש לסכם פה דברים ברורים, שאנחנו באים ואומרים את מה שנאמר פה על ידי רבים, שאנחנו נגד לשחוט או לפגוע בצרכנים. אבל תמיד אומרים – משפט אחרון, כבל – אומרים כל הזמן באוצר: מה אתה רוצה? יש יותר צרכנים מחקלאים. וזה נכון, אבל בלי החקלאים גם לא יהיו צרכנים.

ולכן צריך לשמור על האיזון בין יוקר המחיה והמשך קיומם של החקלאות והחקלאים. האיזון הזה מופר לעתים קרובות. ברגע שלא נשמור על האיזון הזה, לא יהיו צרכנים מסודרים והחקלאים יתחסלו. ולכן, אני רואה ביושב-ראש את האיזון הנכון בין שמירת המחיר לצרכן ובין יכולת הקיום של החקלאי. חקלאי שסוגר לא פותח כעבור חודש. זה לא ריצ'רץ'. ואנחנו עדים, השבוע בגולן, עשרות רפתות נסגרו. והממשלה מתקדמת צעד אחר צעד לחיסול החקלאות בישראל. וגם הרשתות לא יוכלו, וגם הצרכנים לא יוכלו להיות. ולכן אני סומך על איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שינסח גם את הסיכום הזה וגם בהמשך את האיזונים הנכונים. נהיה הוגנים מול הצרכנים, אבל נשמור על החקלאים. זה תפקידנו. תודה.

תודה.

איתן, אני יכולה לקבל את זכות התגובה למה שנאמר?

אני חייב לסיים, יקירה.

במשפט.

בבקשה.

אני רק רוצה לומר שהגוף הקטן שאליו התייחסת, אפשר לבחון אמפירית בפרוטוקולי הכנסת ובממשלה, עד כמה אנחנו מייצגים ועובדים מול החקלאים כאן לעומת התאחדות חקלאי ישראל.

איתן, משפט אחד לגבי 2015.

מועצת הצמחים, שאומרת על רשתות השיווק – תפקיד מועצת הצמחים הוא לפקח על רשתות השיווק, והיא לא עושה את זה.

זו פוליטיקה. משפט אחד קצר לגבי מה שקרה ב-2015. נציגת האוצר, תמר, לפני 2015 הכול היה בסדר. וגם אחרי 2015 הכול בסדר. וזה לא בזכות הייבוא. אי-אפשר להגיד שב-2015 הייתי חולה בדלקת ריאות, והיה לי חום גבוה, אז אני אבלע אנטיביוטיקה כל פעם בחורף כמנע למחלה שאולי תבוא. את יודעת מה קורה עם האנטיביוטיקה שבולעים אותה סתם? אז בסוף יש עמידות, והחולה מת.

מה שקורה זה שאתם פשוט מקדימים את הפתרון לפני שהמכה באה. מה שקרה ב-2015 היה אירוע חריג, חריג בצורה של עשור, שלא קורה כל שנה.

תודה. אני רוצה ברשותכם לסכם. תראו, אני ותיק בענייני החקלאות והחקלאים לא פחות מרוב האנשים פה ואולי אפילו יותר מחלק מכם. קודם כול, אני רוצה להגיד שבאמת היה לי לעונג רב לפגוש חבר'ה צעירים, ומבחינתי, אתה צעיר מאוד.

- - -

אני יודע, גם אם אתה נראה טוב זה כבר התקדמות. יש כאן חבר'ה צעירים, באמת שזה לא דבר מקובל. אני כמעט ולא רואה את זה בעולם החקלאי סביב השולחן הזה. ובעיקר אנחנו פוגשים אנשים עם שערות לבנות לא כי מגיל צעיר, אלא כי באמת כמעט בעולם החקלאי אין צעירים. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, שאני רוצה להדגיש אותה ולומר, זו העובדה שמהמשבר הגדול של סוף שנות ה-80' ועד היום לא באמת נעשתה עבודה. ממשלות ישראל לדורותיהן לא קיבלו החלטה אסטרטגית איך הן צריכות ומה הן מצפות מהחקלאות. כתוצאה מכך, החקלאות איכשהו מצליחה לשרוד, כי חקלאות כל מדינה צריכה. היא כבר לא ערך. וכשהיא כבר לא ערך, היא הופכת להיות רק עניין של תשומות בלבד. אז זה חלק מהמשברים שיש.

תראו, אני לא רוצה להתעסק עכשיו בעניין של פערי התיווך, כי מה שאני אומר לך, תמר, לאורך כל הדרך – וכך העניין עם הפטם, וכך העניין הזה כמעט בכל הדברים שאנחנו פוגשים אותם – מתקיים פער בין מה שהחקלאי אומר כמה יש לי ביד ובין כמה הלקוח, הצרכן בסוף קונה את זה. זאת אומרת, לאורך כל הדרך האוצר והמערכת הולכים למקום שהכי קל להם. זה לא המקום בהכרח צריך. זה לא שכל החקלאי הם צדיקים וכולי, וכולי.

ודרך אגב, אחרי המשבר ב-2015, מי שהתערב וקיים פה את הדיונים ואמר: חברות וחברים, אי-אפשר שזה יקרה, הייתי אני. כי זה לא רק בתוצרת הטרייה. אני רוצה להזכיר לך שזה היה כמעט בכל דבר. חגים. לחגים יש גורמים נוספים שהם מעבר ליש גשם, אין גשם, מחלה כזו או מחלה אחרת. גם כן ימי עבודה, ימי עבודה נכסים פה לתוך התהליך הזה והופכים להיות חלק בלתי נפרד מהעלויות ומהחשבון.

כשבאנו וישבתי עם משרד החקלאות בהתחלה – וברור לי, ברור לי שבמתח הזה שמתקיים תמיד, והוא מתח שמתקיים תמיד. וצריך לראות דבר דומה שמתפתח, אם המדינה לא תדע לנהל אותו נכון כבר מהתחלה, זה הייבוא דרך אתרי האינטרנט. זאת אומרת שהוא מתקיים היום בצורה מאוד-מאוד משמעותית. אין היום מישהו שיעז, אין שר אוצר שיעז לבוא ולהטיל מסים בצורה דרקונית על קנייה של מוצרים דרך האינטרנט.

מקוונים.

אתה מייצר פה, אתה נותן הטבות לזה, אתה זה כמו עם המיסוי וכולי, במוצרים מסוימים; אבל אתה כבר לא יכול לעצור את העולם הזה. אבל יש בתווך אלף ואחד דברים. ההבדל בין ייבוא כיסוי לאייפון, ואני צריך, אם אתה מזמין אותו מסין או אתה קונה אותו פה, הוא – אם, חס וחלילה, יש מחר מלחמה, אז או שאני אלך בלי כיסוי או שיעלה לי יותר. אבל אם מחר יש מלחמה והטיל הראשון, או הרקטה הראשונה נוחתת באזור יהוד, כמו שנחתה בפעם הקודמת, או באזור אשדוד, ואתה צריך לסגור נמלים, כי אתה לא יכול, אתה חייב להוציא את הספינות החוצה למרחב מתוך הנמל, ואתה אותו דבר זה, אתה פתאום מוצא את עצמך בבעיה. אני כבר לא נכנס לעניינים המדיניים, מה שהחקלאים כותבים, וגם זה בדיל, מערכת היחסים שלנו עם עזתיים, מערכת היחסים שלנו הטורקים. אני עוד אפילו לא נכנס למבחני הבריאות שעושים לכל פרי וירק כשהוא נכנס כאן. לעומת הייצוא, שכל גרגר נבדק, והופכים להם עולם.

הייבוא בקלות.

הייבוא בקלות. בקלות. זאת אומרת שאף אחד לא בודק, או אנחנו בודקים, יודעים לגבי העגבנייה שמגודלת במי שופכין, לא במים מושבים.

מי ביוב.

מי ביוב, בכל מיני מקומות, שבזה מותר. מה אני בעצם אומר? לצערי, אני חשבתי שכבר התהליך רץ, כשאנחנו הקמנו את השולחן ואמרנו: בואו נייצר איזון. אנחנו יודעים היום לראות עד גבול מסוים. ואני מסכים איתך, תמר, אי-אפשר לצפות בתוצרת הטרייה עד הסוף. אבל בשם של האי היכולת לראות עד הסוף, אתה לא יכול לרסק את החקלאות הישראלית. כי אם הוא כבר יודע מראש שיכולה – ואני לא נכנס עכשיו אם החקלאי בטורקיה כבר מתאם, ולא יודע וכן יודע, עזוב את זה; זה כבר למיטבי לכת. אני מדבר על העניין המאוד-מאוד בסיסי.

יש את העניין של הפטם שיש לו התמודדות מסוג אחד, בגלל הפירוק וכולי. בדרך כלל עושים את זה ערבים שיש להם – זה נופל על כן חג עיד אל-אדחא, כן נופל, לא נופל, אלף ואחד דברים, שדרך אגב את רובם אפשר לצפות מראש. נכון, לא על הדיוק של היום, אבל אתה יודע פחות או יותר את מולד הירח, מתי הוא מתקיים שם, פלוס-מינוס. אלה לא דברים חדשים. אפילו בביצים, אנחנו יודעים את המורכבות. למשל, בפסח רוב האנשים לא יודעים שהחברה החרדית לא אוהבת לרכוש את הביצים החומות, בגלל אלף ואחת סיבות. כי אין להם יכולת לראות את הכתם האדום, זה עולמות תוכן של אלף ואחד מרכיבים, שכן מקפיצים מחירים וכן מייצרים את זה, וכן מצריכים – אנחנו מודעים לכל הדברים. אין דבר מהדברים שנאמרו סביב השולחן, בוודאי הזה, שהוא חדש. ואין דבר שברצון טוב, אי-אפשר להתכונן אליו.

זאת אומרת, לפעמים אני מרגיש – אני לא רוצה להשתמש במילה, אבל אני לא יכול – לפעמים זה כמו סוג של רשעות. לא שחס וחלילה אני מייחס למי מכם את הדבר הזה, אבל זה בשורה התחתונה. אני מהצד, אבל אני חי את החיים האלה, ויש לי את היכולת להסתכל על החקלאים ועל המערכות האחרות. ועדיין הרבה יותר קל להביא מטורקיה עגבניות או מירדן, ואנשים שיכולים לנוח כל השנה – יש אנשים שמחכים רק למערכות בחירות. את יודעת, החברות האלה שחיים מבחירות לבחירות.

יחסי ציבור.

לא, לא. אני מתכוון לאלה שמדפסים חומרים וזה.

פה יש הרבה, איתן.

סליחה, עושים קופה, נחים ארבע שנים, עד הבחירות המוניציפליות. אותו דבר כאן. יש את אלה שמחכים עד החגים, מה שנקרא, יש את שלושת הרגלים. פה יש להם את חגי תשרי, פסח, וקצת שבועות. בשבועות – לא לכם – בשוליים זה עניין של חלב, הגבינות וכל הדברים האלה. וחייב שיהיה לזה סוף.

גברתי, קודם כול, אני מבקש – אני הולך לקיים אצלי פגישה. אני ארצה לזמן אליי את מנכ"ל משרד החקלאות ואת הגורם הבכיר באוצר שעוסק בזה, אם זה ראש אגף תקציבים או שי באב"ד, מנכ"ל האוצר. אנחנו חייבים לייצר מנגנון אחת ולתמיד, שיכול להיות ששנה אחת החקלאים קצת יפסידו כי החשבון היה קצת יותר מדי. ופעם אחרת, אולי קצת החקלאים מרוויחים יותר כי החשבון היה לטובתם. אבל המנגנון צריך להיות מנגנון אחיד, שחוזר על עצמו פעם אחר פעם. יודעים. כמו שחס וחלילה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שיש אירוע ואתה יודע שעושה א', ב', ג', ד', זה סדר הפעולות שנדרש, אותו דבר בחגי תשרי ובימי הפסח. חברים, אי-אפשר, החקלאים לא מרוויחים. תשמעו, לא יכול להיות המצב המטורף הזה.

אבל נציג של משרד החקלאות אמר שהם העבירו למשרד האוצר הצעות למנגנונים אלטרנטיביים.

כן.

תעבירו אותן, בבקשה, לוועדת הכלכלה.

אני אומר, גלעד, בסוף זה לא – אני אומר את זה גם כן לצוק-בר ידידי, והוא כבר פה, באמת. ואני יודע כמה דברים. בשורה התחתונה מה שאני רוצה לומר הוא: אנחנו מכירים את התהליכים האלה. אני חייב, ועכשיו אני רואה את זה כשליחות אישית, כמי שייצר את השולחן הזה שמשרד החקלאות מתוכנן מבעוד מועד כבר היום בשונה מ-2015, ואני יודע אישית. יש לי מחלוקות גדולות מאוד עם המנכ"ל הזה. הוא ימני – כלכלי אני מדבר, אני לא מדבר עכשיו על פוליטיקה מדינית, זה לא חכמה אצלו, אבל אני מדבר על תפיסת העולם הכלכלית שלו.

אנרכיסטית.

לדעתי, הוא שייך לפורום קהלת.

הוא הופיע - - -

כן, כן. הוא ממש ימני מאוד, בסדר. אבל למרות זאת, הוא הקים אצלו שולחן, והוא נערך לזה מבעוד מועד, והוא כבר יודע את המכתבים שלי מבעוד מועד, ואני כבר יודע מבעוד מועד איזו גבינה תהיה חסרה. אין כמעט דבר שהוא לא יודע להגיד מבעוד מועד, לפחות חודשיים לפני. כי אתה רואה את המגמות, כי אני מניח, גלעד, שאתם שואלים את החקלאים, ואתם רואים מי גידל, לא גידל. אבל לא יכול להיות מצב, כמו שקרה בפעם האחרונה שלמרות הייבוא עדיין מחיר המלפפונים עלה ולו רק מן הסיבה – זאת אומרת, ביום שיש בסלט, כשאתה נכנס למסעדה, יותר עגבניות ממלפפונים, יש פה בעיה; אתה מבין שיש פה בעיה. בדרך כלל, כשאתה נכנס מקבל סלט, הוא מוצף במלפפונים, קצת מקשטים אותו עם עגבניות.

- - -

ברור, זה עניין של - -

תמחיר.

- - תמחור. לכן, מה שאני מנסה לומר הוא: אני אדאג שיהיה לזה סוף. בפגישה הזו שאני אדאג שתעשה הכי דחוף שאפשר, אנחנו נקבע את כללי המשחק. חייבים לסגור את הפינה הזו. חייבים לקבוע כללי משחק שלא אלה יבכו פעם ולא אלה יבכו בפעם השנייה. וזה רק ברצון טוב, תמר. זו לא דרמה גדולה. יש את העניין הגדול שקוראים לו יוקר המחיה / פערי תיווך. זה עולם תוכן ענק. אני לא אתעסק בו עכשיו.

האמת שרצינו פה בוועדה, רק בגלל - - - לא נהיר לנו עד מתי הכנסת הזאת תחזיק, אבל התכוונו לעשות ממש סידרה של דיונים שיעסקו רק בעניינים האלה, כי אחת ולתמיד הגיע העת שנדע באמת מה הסיפור סביב העניין.

ברור שזה לא הכול על הגב של החקלאים.

אני נותן לך.

דרך אגב, מדינת ישראל היא – קחי את אירופה, תראי מה קורה עם החקלאים בצרפת ובמקומות אחרים. שם מאוד-מאוד אגרסיביים, וזה כשהם מקבלים סבסוד. הם מקבלים סבסוד עמוק כמעט בכל דבר, כי הם שם רואים את העניין של החקלאות כערך. זה חלק בלתי נפרד, שהם מתגאים, אם האיטלקים בכל השטחים שיש להם בטוסקנה, ואם הצרפתיים וכל המקומות האחרים, כל אחד במקום שלו. זה חלק בלתי נפרד. שלא נדבר על ההולנדים. אז כמה אפשר לדבר על החקלאות הישראלית ה-ה-ה, ובסוף, כשאתה מסתכל פנימה – ובאמת אני לוקח על עצמי שאני מבין בחקלאות, באמת, אני אומר את זה - - -

אני אמרתי שבכל העולם החקלאות זה ציונות, חוץ מאשר בישראל.

אוקיי. תיאר יפה.

רק תוודא שגם אבו יהיה בפגישה הזאת, בבקשה.

שמך?

אילנה דרור, מהתאחדות חקלאי ישראל.

אני שמח שאת שומרת על אבו, אבל אני אחליט.

אני אשמח אם גם אבו יהיה.

אני אומר את זה לא בגלל שאני – אני בשלב הזה, כיוון שאני יודע את מה שאבו אומר ואני שליח של התנועות במקרה הזה. אני לא רוצה עכשיו דיון שבאות עכשיו: עוד פעם נעשה את זה. אני יודע בדיוק מה צריך, כמו שסגרתי את חגי תשרי בלעדיכם. ועשיתי את זה לא רע, בלי בעיטות מתחת לרגליים של כל הגופים השונים. וזה גם מה שיהיה.


תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:48.