פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
18/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 382
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, י' בטבת התשע"ט (18 בדצמבר 2018), שעה 12:02

שילוב האוכלוסייה הערבית והבדואית בתעסוקה - דוח מבקר המדינה 66ג (2016): פעולות המדינה לעידוד שילובה של האוכלוסייה הערבית בתעסוקה

חברי הוועדה: סעיד אלחרומי – מ"מ היו"ר
משה מזרחי

עבד אל חכים חאג' יחיא
יוסף ג'בארין
מסעוד גנאים

בני גולדמן - מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

טל מלכין - עו"ד, מנהלת ביקורת ראשית, משרד מבקר המדינה

מאיה רוז - מנהלת ביקורת בכירה, משרד מבקר המדינה

יריב מן - מנהל אגף בכיר לפיתוח חברתי-כלכלי בחברה הבדואית בנגב, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יעקב לוזון - מנהל אגף בכיר, ביקורת פנים, נציבות שירות המדינה

מור ברזני - עו"ד, מנהלת אגף גיוון, נציבות שירות המדינה

אלמוג חלמסקי - נציבות שירות המדינה

עקיבא איסרליש - סגן המפקח הכללי, משרד ראש הממשלה

אביעד שוורץ - רפרנט תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

עמיחי לוי - ממונה תח"צ מחוז דרום, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עומר רשרש - משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עבדאללה זועבי - רו"ח, מנהל תחום תכנון כוח אדם של מקצועות הבריאות, משרד הבריאות

אמיר וייס - ראש אגף מדיניות ממשלתית, המשרד לשוויון חברתי

חגי ראובן פורגס - מנהל מטה אגף מעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אלה בר דוד - עו"ד, מנהלת תחום תעסוקת מיעוטים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אימאן טרביה אלקאסם - תעסוקת חברה ערבית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

גלית וידרמן - מנהלת אגף בכיר, בקרת ההון האנושי ברשויות, משרד הפנים

גלעד שור - משרד הפנים

חגי לוין - סמנכ"ל תכנון, שירות התעסוקה

עמרי סנדרי איטח - מנהל תחום בכיר, מדיניות ומחקר, שירות התעסוקה

ברוריה נחמיאס - מנהלת תחום בכירה, המוסד לביטוח לאומי

יעל אבשלום - מנהלת תחום משאבי אנוש, המוסד לביטוח לאומי

מרק רוזנברג - חוקר, המוסד לביטוח לאומי

נאור נזרי - רפרנט גיוס, בנק ישראל

אברהים אלהואשלה - ראש מועצת נווה מדבר

עומר אבו רקייק - ראש מועצת תל שבע

מוחמד מסאבחה - סגן ראש המועצה המקומית תל שבע

מאג'ד אבו בילאל - חבר מועצת העיר רהט

נאיף רחאל - בית זרזיר

ודיע אבו עג'אג' - כסייפה

חסיין אל עוברה - רהט

ספיר נעמי מועלם גלעדי - רפרנטית יחידת הדירקטורים ויחידת שכר וכוח אדם, רשות החברות הממשלתיות

אריה קדוש - ראש אגף כוח אדם, רשות שדות התעופה

אבי שמש - מבקר פנים, רשות שדות התעופה

סיון אשוש - מתאם כוח אדם, רשות שדות התעופה

נועם כץ - סגן המזכיר הכללי, מנהל יחידת משאבי אנוש, רשות לניירות ערך

הריאט נחמה הילמן - נשים עושות שלום

טל אברך - פורום דו קיום, פורום ארגוני הנכים לנגישות

אליזבט זלטקיס ג'ייקובס - המכון הישראלי לדמוקרטיה

שמואל דוד - עמותת שתי"ל

דניאל אדרי - פעיל חברתי

סעיד סעיד אגא - אזרח המתגורר בעכו

ד"ר אברהם שגב - קמפיין נבטים

נועם נגאוקר - קמפיין נבטים

שרה הוזייל - לובי מקומי

שלומית סומך להמן - מנהלת עמותת אל באקו

נסים אבו עסא - רכז שטח וחופש, ביטוי מחאה

נדב שרון - מתאם הרשויות לנושא שדה התעופה המשלים

מרוא רחאל - תעסוקת נשים בדואיות

ישי מנוחין



יונתן בר-און

תומר רוזנר

פלורינה הלמן לוין

אהובה שרון, חבר תרגומים


שילוב האוכלוסיה הערבית והבדואית בתעסוקה - דוח מבקר המדינה 66ג (2016): פעולות המדינה לעידוד שילובה של האוכלוסייה הערבית בתעסוקה

אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא שילוב האוכלוסייה הערבית והבדואית בתעסוקה - דוח מבקר המדינה 66ג (2016): פעולות המדינה לעידוד שילובה של האוכלוסייה הערבית בתעסוקה.

בראשית דבריי אני אודה ליושבת ראש הוועדה חברת הכנסת שלי יחימוביץ שנאותה לקיים את הדיון הזה ואנחנו מקיימים אותו לציון יום הנגב בכנסת. יש מספר רב של ועדות שבהן מתקיימים עכשיו, במקביל, דיונים בקשר לאוכלוסייה הערבית בכלל אבל בעיקר בנושא האוכלוסייה הבדואית.

בפתיחת דבריי אני אומר שאנחנו דנים היום בדוח מבקר המדינה - בעצם זאת ישיבת מעקב – לשנת 2016, לפני שהתחילה התוכנית הממשלתית 922 ובוודאי גם בנושא התוכנית הכלכלית-חברתית של האוכלוסייה הבדואית. הנושאים לא השתנו בצורה דרסטית מאז. הדוגמאות בדוח ובממצאי המבקר הן מאוד לא משקפות את הרצון שלנו ואפשר לומר שחוסנה של מדינה, חוסנה של חברה, נמדד ביכולת שלה לטפל באוכלוסיות החלשות שנמצאות בה. החברה הבדואית בפרט – ואני בא מהמקום הזה – היא האוכלוסייה החלשה ביותר במדינה ובעיקר הנשים בחברה הערבית-בדואית בנגב. החברה הזו בשנים האחרונות עוברת מחיים מסורתיים לחיי הכפר ולחיי העיר. יש למשל את העיר הגדולה רהט שהיא היום העיר הערבית השנייה בגודלה אחרי נצרת. יש גם יישובים אחרים שהאוכלוסייה בהם גדלה בצורה מאוד מהירה. לכן אנחנו היום נדון בנושא הזה.

אני מניח שאנחנו לא נקבל את כל הנתונים ולאחר הישיבה הזו תהיה ישיבת מעקב, לפחות לגבי התוצאות אחרי תוכנית 922 ואחרי התוכנית הממשלתית לאוכלוסייה הבדואית אבל אנחנו רוצים לשמוע היכן אנחנו עומדים ומה נעשה עד עכשיו.

נשמע ממשרד מבקר המדינה סקירה קצרה לגבי הדוח הזה ולאחר מכן נפתח את הדיון. בבקשה, בני גולדמן, מנהל אגף.

כאמור הדוח הוא משנת 2016 ולמעשה ממצאי הביקורת מתייחסים לשנת 2015. עברו מאז כמה וכמה שנים. הדוח התייחס לכמה תוכניות גדולות שנגעו לחברה הערבית. תוכנית החומש לפיתוח כלכלי של יישובים במגזר המיעוטים, התוכנית הרב-שנתית לבדואים צפון, התוכנית לקידום הבדואים בדרום – דוח ועדת טרכטנברג. סך הכול תוכניות היו ב-2010. כלומר, הממשלה אישרה אותן ב-2011-2010 בהיקף של כ-4 מיליארד שקלים. כאמור, תוכנית 922, הדוח לא נגע בה. בסיום דוח הביקורת התקבלה החלטת הממשלה.

הממצאים המרכזיים ברמה טלגרפית. אנחנו מצאנו קשיים ביישום התוכניות שנבדקו בשלב הביצוע. נמצאו ליקויים בפעולות ההכשרה וההעצמה של האוכלוסייה הערבית, בעיקר אי תקצוב פעולות הכשרה עבור האוכלוסייה הערבית שהן באחריות שירות התעסוקה, שיתוף פעולה לא מספק בין מרכזי משרד הכלכלה דאז לשירות התעסוקה. בשירות המדינה ראינו שחל שיפור בשיעור העסקתה של האוכלוסייה הערבית אבל עדיין שיעורם קטן משיעורם באוכלוסייה. ראינו כמה ממוצע הוא מטעה. יש משרדי ממשלה, בעיקר בתחומי הבריאות, משרד הפנים – שם ראינו שיעור העסקה גבוה של החברה הערבית אבל מצד שני יש משרדי ממשלה בהם זה לא קיים.

בעיקר בחינוך.

גם חינוך, אבל בריאות כולל את בתי החולים בצפון ובדרום. אנחנו כן רואים בתפקידים מסוימים אבל מצד שני יש משרדי ממשלה עם שיעור העסקה אפסי. אנחנו ציפינו לראות שהפיזור יהיה יותר אחיד.

בחברות הממשלתיות המצב היה חמור ביותר. ייצוגה של האוכלוסייה הערבית בכל אחת מעשר החברות הממשלתיות העיקריות, הן בקרב עובדים והן בקרב מנהלים, קטן מאוד ובחלקו הוא אף אפסי.

בתאגידים שבדקנו, השיעור היה מאוד נמוך, במיוחד בתאגידים משמעותיים ייצוגיים כמו ברשות לניירות ערך עם אחוז וחצי, בשדות התעופה עם אחוז.

לא עסקנו רק בתעסוקה עצמה אלא בכלים תומכי תעסוקה. למשל נגענו בתחבורה ציבורית ושם כן נגענו דווקא ברהט שהזכרת קודם וציינו שם סיפור די עצוב. יש מרכזי תעסוקה, יש אנשים שרוצים לעבוד, אבל – אני אצטט את זה ואני חושב שזה דבר מאוד קשה ואני מקווה שהוא נפתר מאז – הבדיקה העלתה כי במועד סיום הביקורת ועל אף תמימות הדעים של כל הנוגעים בדבר כי הפעלת קווים תסייע להנגשת מוקדי תעסוקה לתושבי רהט, משרד התחבורה עדיין לא הסדיר את הפעלתו של קו מהקווים המבוקשים. מצאנו ששעות הנסיעה ותדירות נסיעותיו של קו האוטובוס בין רהט למרכזי התעסוקה אינם מותאמות לשעת עבודתו של התושב ואינן מאפשרות את השימוש בקו הזה. הבדיקה מעל כי עד מועד סיום הביקורת, טרם הוסדר הנושא. כלומר, יש עובד שרוצה, יש קו תחבורה שנוסע אבל החיבור ביניהם, בין העובד שרוצה לבין שעות העבודה, לא מתחבר. זה משהו שמונע תעסוקה מאנשים שרוצים לעבוד ומונע התקדמות.

מצאנו בעיות כאלה בעניין של מעונות יום וכדומה.

זה בטלגרפית הנושאים המרכזיים.

תודה. אני חושב שלפחות במספרים שנתת לגבי החברות הממשלתיות, שם האחוז שואף לאפס. בעשרת החברות הגדולות במשק וגם במשרדי הממשלה, נכון שחינוך ובריאות הם הראשונים מבחינת אחוז המועסקים מהחברה הערבית, אבל יש מקומות ששואפים לאפס.

אני אתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה.

כבוד היושב ראש, אני בא מוועדת הכלכלה שם דיברנו על אזורי תעשייה משותפים ועל אזורי תעשייה בנגב בכלל לטובת האזרחים הבדואים. זה ממש מתיישר יחד עם תעסוקת נשים. כל עוד אזורי התעשייה האלה תקועים, ואני חושב שהם תקועים במזיד ובמתכוון, הם מעלים נקודה שידועה מראש ואני חושב שצריך להתחשב בה במלוא כובד המשקל שלה ואלה דרישות בעלות של תושבי המקום. יוצא שהם לא מפתחים את אזורי התעשייה אלא תוקעים אותם וברגע שהם תוקעים את האזורים האלה, תוקעים את האפשרות של הנשים האלה לצאת לעבודה.

במקומות שיש אפשרות לעבוד, למשל בנגב, יש מספר לא מבוטל של נשים שיצאו לעבודה והתחילו לעבוד. במקומות אחרים בינתיים המדינה תוקעת למרות שהיא אומרת שהיא מתכננת. משרד הכלכלה מדבר על תכנון, משרדי ממשלה בכלל אומרים שיש להם כוונות אבל הכוונות כנראה לא תקינות והם לא רוצים לפתח את האזורים האלה. כאשר מדברים על היישובים, במיוחד על הנשים, לא מדברים על אחוז האבטלה כי הם לא נכנסו למעגל העבודה ואם הן לא נכנסו למעגל העבודה, הן לא נחשבות מובטלות.

הגיע הזמן שפעם אחת יהיה סקר לגבי אחוז הבלתי מועסקים.

אתה מתכוון לאלה שלא נרשמו בכלל.

כן. מי שלא עבד, פוטר או התפטר או סיים לעבוד במקום העבודה, לא ייחשב כמובטל. אנשים שלא סיפקו להן מקומות עבודה, במיוחד הנשים, לא ייכללו באחוז האבטלה. לכן אנחנו צריכים להדגיש את המושג בלתי מועסקים ואז אנחנו נוכל לשקף את האמת ואז נוכל להיכנס לעובי הקורה ולחפש פתרונות.

תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה אדוני היושב ראש. אין ספק שהנושא של תעסוקת נשים, זו לא פעם ראשונה שאנחנו נדרשנו אליו ודנו בו בוועדות הכנסת השונות, אם זה בוועדת הכלכלה או בוועדת קידום מעמד האישה. כל פעם אנחנו נחשפים לנתונים שמראים שעדיין אחוזי התעסוקה של נשים הם נמוכים מאוד ועדיין אנחנו חשופים לחסמים. בהתחלה היו אומרים חסם תרבותי, עכשיו אין מה שמכונה חסם תרבותי. נשים רוצות לעבוד, רק תנו להן לעבוד. תנגישו להן את העבודה ואת התעסוקה. תסירו את החסמים האלה והחסמים האלה הם בידי הממשלה ורשויות הממשלה.

אני רואה שיש קו ישיר ויש השפעה ישירה – לפחות לפי מה שקראתי עכשיו – בין רמת ההשכלה והחינוך לבין התעסוקה של נשים.

אנחנו מדברים על תעסוקה במשרדים ממשלתיים ובחברות ממשלתיות. זה הנושא העיקרי.

בסדר גמור. אנחנו מדברים על ניסיון לשנות את המצב בנגב. היום הזה בא לומר שאנחנו כולנו צריכים להירתם כדי לעזור לתושבי הנגב, לתושבים הערבים-הבדואים בנגב משום שהם זקוקים לעזרה מאחר והמצב הסוציו אקונומי נמוך. היינו גם בוועדת זכויות הילד וראינו שאחוז הפגיעה בילדים הגבוה, הוא גם בדרום וגם בנגב.

אני חושב שתעסוקת נשים הוא עניין של חינוך, עניין של השכלה, עניין של תחבורה ציבורית, עניין של שינוי תפיסה במשרדי הממשלה לתמוך ולתת תקציבים כדי לתת לנשים הערביות אפשרות להשתלב בשוק העבודה וכאשר אנחנו אומרים תעסוקה, אנחנו אומרים שינוי של החברה וברמה הסוציו אקונומית של כל תושבי האזור.

תודה. חברים, מי שרוצה לדבר, אנא להירשם אצל מנהלת הוועדה.

רשות הדיבור לחבר הכנסת משה מזרחי.

אני קראתי את הדוח של מבקר המדינה. באמת הסוגיה הזאת של מתן אחוז מסוים של מה שנקרא אפליה מתקנת – אני באתי בעיקר להקשיב ולשמוע מהנציגים היכן אנחנו עומדים בנושא הזה כי המספרים שם לא כל כך טובים. אני סקרן לדעת ולשמוע ממי שאמור לתת תשובות מה בעצם מונע מלמלא את האחוזונים האלה שנקבעו כדי למלא את השורות כי הדוח מתחיל במילים מאוד גדולות ויפות על השוויון, חברה מתוקנת וכולי. אני מאוד מקווה שיש תשובות טובות וכי פותחים את הדלתות, בלי קשר לדוח הזה שאני רואה עכשיו על תעסוקת נשים בדואיות שעל אחת כמה וכמה צריך לקדם את הנושא.

היום הזה הוא יום חשוב.

תודה. אנחנו מציפים את הסוגיה ואנחנו ניתן זמן מתאים למשרדי הממשלה להגיב ולתת את הנתונים. בסוף הדיון נסכם את הישיבה.

ראש המועצה האזורית נווה מדבר בנגב.

תודה. צהרים טובים. תודה ליושב ראש הוועדה ולמארגני היום החשוב הזה, יום שדן בענייני הנגב. מהשתתפותי בוועדות אני רואה שהנושאים הנדונים הם לגבי החברה הבדואית בנגב. כאשר מדברים על הנגב, אני מדבר על הנגב על כל תושביו, הן הערבים והן היהודים כאחד אבל היות והמצב שלנו הוא הקריטי בנוסחה הזו, אנחנו נתמקד בזה.
צריך לציין שהיישובים הבדואים בנגב, אנחנו בהקמה ובשינוי צורת חיים. אמנם השינוי הזה מוסכם על התושבים, ובין אם הוא לא מוסכם, אנחנו הגענו לאיזושהי סיטואציה על מנת להזהיר ולקבל את השירותים. צריך לתכנן ולכנס רשות מוניציפאלית שתיתן את השירותים. השינוי הזה, המדינה צריכה להתייחס אליו ולתקצב אותו כי היא עוסקת בשינוי. השינוי הזה, על כל מרכיביו, לא רק בהכרח המבנה הפיזי, הבית, אלא על ההרכב צריך להסתכל בצורה מערכתית וכוללנית גם מבחינת המנהגים, מבחינת צורת החיים, מבחינת הפרנסה, מבחינת המנהגים והקשרים. לשינוי הזה יש השלכה נפשית פסיכולוגית על האנשים. לצפות את העתיד, זה קשה. אמנם אנחנו שואפים לשינוי ואוהבים את המילה שינוי, אבל השינוי מהווה גם חסם נפשי והחסם הנפשי הזה גם הוא משפיע על השכל, להסתכל ולתפקד טוב.

לכן אני אומר שתעסוקת נשים, אני לא מאלה שאוהב להפריד בין נשים לגברים. לא. אנחנו חברה.

בוועדה הזאת אנחנו מדברים על תעסוקה בכלל.

יופי. לכן אני אומר שאנחנו צריכים להסתכל כך. נכון, צריך להתאים לכל מגוון את השירותים שלו. אנחנו צריכים לאפשר מקומות תעסוקה מתאימים לצורת החיים של אותה חברה בקרבת המקום שלה. בחוק הישראלי כאשר עבדו במפעל ים המלח, גרו אנשים ליד המפעל. כשאתה גר בקרבת המקום שלך, יש רווחה לאנשים. לכן בנו את דימונה במרחק של חצי שעה מהמקום. אני אומר, גם בקרבתנו. רוב האוכלוסייה הבדואית עובדת על הכבישים. בן אדם שנוסע כל יום למקום עבודתו, הוא יותר צפוי לתאונות ומסכן את חייו.

לכן אני אומר שצריך לדאוג ולתכנן, לשלב את החברה הערבית, הבדואית, גם במשרדי הממשלה כי כשהם שם, הם יכולים להביע ולהסביר בדיוק מה הם הצרכים של אותה חברה שהם באים ממנה ולא עושה זאת מישהו אחר שלמד ומתמחה בנושאים האלה, עם כל הכבוד לו.

לכן אנחנו חייבים ביחד, בנגב, ובסופו של דבר אנחנו בפריפריה ולכן המושג הזה מפחית מהשייכות שלנו לאותה סביבת מקום. הנגב הוא אמנם גם באילת וגם אצל הבדואים אבל הוא צריך להיות מרכז ומשמעות המרכז היא בשירותים שהוא מקבל. תודה לך.

תודה. מוחמד מסאבחה, סגן ראש המועצה המקומית תל שבע.

שלום אדוני. תודה. אדוני היושב ראש, חבריי, כל האורחים מהנגב, אני מודה לכם קודם כל על היום הזה. אני חושב שזה יום בו צריך לשמוע את כל אלה שהגיעו לכאן עם כל מיני בעיות. אני חושב שביום הזה אפשר לפתור אותן ואם לא, לפחות להשמיע את הדברים שלנו.

אני באתי מתל שבע, יישוב שהוא היישוב הראשון בנגב.

באיזו שנה נוסד היישוב?

1968. בשנות ה-60.

היישוב הראשון.

כן. מאז אין אפילו אזור תעשייה ואין אזור מסחרי ולמרות שהוא קרוב לבאר שבע, מצבו מאוד מאוד קשה. הנתונים האחרונים ששמענו בתקשורת מראים שהוא בתחתית כל היישובים במדינה מבחינת כלכלה ומבחינת תעסוקה.

בשנת 2004 הממשלה חוקקה חוק שילוב בני מיעוטים במשרדי הממשלה. יתקנו אותי חברי הכנסת אבל הייתה חובה להעסיק חמישה אחוזים בכל משרד ממשלתי. מאז, משנת 2004 ועד היום, אפילו לא היה פיקוח.

נקבעו יעדים כלליים לתעסוקת האוכלוסייה הערבית. נכון, לא הגענו ליעדים האלה. תתמקד באוכלוסייה הבדואית כי זה נושא הדיון.

באר שבע נחשבת לבירה של הנגב ויש בה משרדי ממשלה. כל משרדי הממשלה, אנחנו זקוקים להם וזקוקים לכך שידברו בהם בשפה הערבית והעברית. אני במקצועי עורך דין ואני נתקל במשרדי הממשלה – אם זה משרד הפנים, אם זה משרד הרווחה, אם זה ביטוח לאומי, כל המשרדים שנותנים שירותים – אני יכול לספור ולומר שיש כמעט 10 עובדים בדואי. למשל ביטוח לאומי שהוא המנוע העיקרי באזור. כך גם משרד הפנים וכך גם משרד הבריאות וכדומה.

אני לא יודע למה קיימת ההתעלמות מהאוכלוסייה הבדואית. אם יש החלטה כזאת, למה לא מיישמים אותה? למה לא מפקחים עליה?

אני חושב שצריך לתת תשומת לב כי יש הרבה משכילים באוכלוסייה הערבית והם יכולים להשתלב בכל משרדי הממשלה שנמצאים בכל הארץ, במיוחד בנגב, ובמיוחד בתל שבע יש הרבה משכילים שהם בעלי תואר שאפשר לשלב אותם. יש שלהם יכולות ויש שלהם כישורים שיכולים לתת שירות טוב. תודה.

תודה. זכות הדיבור לחבר הכנסת יוסף ג'בארין.

בינתיים אני רוצה לשמוע עוד.

נאיף רחאל, בבקשה, בקצרה.

אני מבית זרזיר. אני נכה צה"ל, אני נפצעתי למען המדינה שלנו. אשתי אחרי שירות לאומי של שנתיים והיא עברה את כל המבחנים כדי לקבל תפקיד במשרד ממשלתי. היא עברה כמעט שמונה ראיונות ועד עכשיו לא קיבלו אותה לעבודה. היא עברה את הריאיון ואמרו לה מתאים.

אנחנו עשינו צבא, אנחנו תרמנו למדינה שלנו, לא יודעים לאן ללכת. מה נשאר עוד? אני גם בא ממשפחה שכולה. לאן ללכת? אם אלה בדרום לא מקבלים, אנחנו בצפון לא מקבלים, אז מה נעשה? לאן נגיע? לאן נלך? אתם לא רוצים אותנו? נרד לפשע? אנחנו רוצים פתרון. אתם כל הזמן עושים ועדות וועדות ושום דבר לא מיישמים. רק רושמים. ממלאים את הדוח. חוץ מזה מה עשיתם? חבר'ה, כאן מישהו יושב ממשרד הביטחון, מהממשלה, מחברי הכנסת, מה עשיתם? אני עשיתי צבא והרבה אנשים לא עשו צבא, אז מה? לכן להגיע? חבר'ה, אני רוצה פתרון. אנחנו באים לכאן ורוצים פתרון. אנחנו לא באים לכאן רק לשבת לומר שלום ונגמר היום. אשתי עם תואר ראשון, עברה את הכול וגם אני, אז לאן? לרדת לפשע? רק פשע אתם יודעים לומר? תודה.

תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו ראש מועצת תל שבע.

תודה על הדיון המאוד חשוב. אני אפתח ואומר שכל סטודנט שנה א' כלכלה יודע שאי אפשר לקדם תעסוקה בלי אזורי תעשייה. כשאנחנו מדברים על הצורך בהקמת אזורי תעשייה ליישובים הערבים בנגב, אנחנו יודעים שיש לפחות תוכנית כתובה כזו ויש המלצות כאלו אלא שהתוכנית לא מתורגמת למציאות. גם כאשר הובטחו תקציבים בכתב וניתנו הצהרות, עדיין התקציבים האלה לא מועברים. אם נזכיר למשל את תוכנית החומש הראשונה שהייתה אמורה להסתיים בשנת 2016, אז דיברו על אזורי תעשייה באבו קרינאת, ואני שואל היכן זה עומד היום?

באבו קרינאת יש פיתוח. אתה רואה את עידן הנגב. יש אזורי תעשייה שבאמת לא פותחו.

ומה עם שאר האזורים?

שוקת יהיה משותף ללקיע וחורה, בני שמעון ומיתר. זה לא מתקדם בקצב שאנחנו רוצים אבל יש הקצאות. אף אחד לא נוגע בהקצאות האלה. עובדה שרק בעידן הנגב השקיעו.

חברים, אני לא רוצה דיון בין שניים.

זה טוב שנשמע. מה שאמרת, לא סותר את מה שאני אומר. אתה אומר שיש הקצאות וזה לא מתקדם. אתה אמרת בעדינות שזה לא מתקדם כפי שצריך ואני אומר שבפועל זה כמעט ולא מתקדם. אתה יודע, זה לא סיפור שכל הזמן השקיעו ועכשיו יש האטה. הרי זה קיפוח היסטורי. בלי שתהיה התקדמות משמעותית שאנשים יחושו את זה בפועל, אנחנו נשב כאן עוד שנה ועוד שנתיים ולא נרגיש בהתקדמות הזאת.

אלה דברים בסיסיים. באנו מהדיון בחינוך על הקמת כיתות כדי לשלב את הילדים במערכת החינוך. מדברים על 5,000 ילדים בלי מסגרת חינוכית. בלי שמקימים בתי ספר ובלי שמקימים כיתות, לא יהיה להם חינוך. אותו דבר כאן. בלי שיהיו אזורי תעשייה בקצב שיתאים את הצורך של האוכלוסייה, זה לא יפתור את הבעיה. אנחנו יודעים שלא מדברים רק על נשים אבל ברור שלנשים הערביות הקמת אזורי תעשייה בסמוך ליישובים הערביים שם, זו דרישה מאוד בסיסית.

אני יודע שיש תוכניות ואני יודע שמדברים על תקציבים אבל אני חש שמה שכולם חשים שבפועל זה עוד לא קורה. לצערי אנחנו עדיין רחוקים ממימוש מלא וראוי של התוכניות הללו.

תודה. חברים, אני רוצה להזכיר שמי שרוצה לדבר, אנשי הנגב, אנשי השטח, שיירשם אצל מנהלת הוועדה כדי שנוכל להתקדם ונגיע גם לסיכום בסוף הישיבה.

ראש מועצת תל שבע, עומר אבי רקייק.

שלום לכולם. אני אומר נתון לגבי תל שבע. אנחנו במדד העוני יורדים ואני לא יודע להיכן נגיע אבל אנחנו בתחתית של התחתית, לצערי. אזור תעשייה פנימי אין לנו. אנחנו מדברים על אזור תעשייה משותף. אנחנו רוצים גם פנימי.

לגבי נשים. הרבה נשים בדואיות בנגב, במיוחד בתל שבע, כן רוצות לעבוד. הסטיגמה הזאת שהנשים לא רוצות לעבוד, היא לא נכונה. לי תמיד יש קבלת קהל במועצה ורוב הנשים שנמצאות רוצות לצאת לעבודה אבל צריך למצוא חליפה מותאמת לנשים הבדואיות כך שיוכלו לעבוד בסמוך למגורים שלהן, כמו בחברה החרדית. אנחנו חברה שיש לה מאפיינים מיוחדים. נשים רוצות לעבוד בקרבת הבית, הן לא יכולות להיות שעות ארוכות מחוץ לבית ולכן אני חושב שיש להתייחס לנקודה הזאת של חליפה מותאמת גם למגזר הבדואי, במיוחד לתל שבע. אנחנו קורסים וזה צריך להדליק נורה אדומה אצל כל חברי הכנסת והממשלה. אנחנו צריכים התערבות מיידית בעניין הזה. גם להקים אזור תעשייה פנימי וגם משותף.

מה שאני יודע, ואני לא רוצה להפריע לך, שיש אזור תעשייה צפונית לתל שבע ויש בו 200 מגרשים שעוד מעט התב"ע צריכה להיות מאושרת.

כן. זה ייקח כמה שנים עד שיהיה אזור תעשייה שם. בינתיים אנחנו צריכים לסבול כמה שנים. אני אומר שצריך למצוא פתרונות מיידיים עד שנקים אזור תעשייה. תודה רבה.

תודה. שמואל דוד משתי"ל.

אני רוצה להיות מאוד תכליתי. אנחנו בוועדה לביקורת המדינה ואני רוצה לבקש שהוועדה תבקש חוות דעת של מבקר המדינה על פיתוח אזורי התעשייה בנגב במסגרת תוכנית החומש הראשונה ובהמשכה. יש בסיפור הזה כמה מרכיבים. סיפור אחד מאוד מוצלח הוא אזור התעשייה עידן הנגב ברהט אבל כל אזורי התעשייה האחרים שתוכננו, בשלבים שונים של בעייתיות. אזור התעשייה בשגב, 70 דונם, אנחנו שמונה שנים אחרי שהתקבלו החלטות ועדיין מקרטע. ערערה – לא שווק עד סופו. אבו קרינאת – רק חלקית. ביר הדאג' – בכלל לא. היישוב, תכנון היישוב, קידום הפיתוח ביישוב מוקפא לחלוטין ואין שם שום דבר שאפשר לפתח. העסק תקוע.

הבקשה שלנו, ואנחנו אומרים את זה פעם אחר פעם, היא לבדוק את קבלת ההחלטות, לבדוק איך יכול להיות שהמדינה מקדמת ומשקיעה תקציבים בהיקפים מאוד גדולים במקומות שיש בהם תביעות בעלות ואחר כך מגלה להפתעתה שלא מתאפשר לבצע אם דבר. איך יכול להיות שבכפר שלם עם 7,500 אנשים לא מצליחים לפתח כלום חוץ מבתי ספר ושירותים בסיסיים. לא מצליחים לפתח כלום במשך שנים, מ-2003, מ-2006, עת אושרו תוכניות מתאר ועד היום. לא יכול להיות המצב הזה. לא יכול להיות שבשתי מועצות אזוריות נקבעים אזורי תעשייה ולא קורים אחר כך דברים.

אנחנו באים ואומרים שהנושא הזה צריך לבוא לפתחו של מבקר המדינה שיבדוק מה קרה שם, שיבדוק גם את מה שהוחלט בעקבות זאת. החליטו להעביר את האחריות לרשות להתיישבות הבדואים שתקים אזורי תעשייה צמודי דופן. אנחנו לא נגד. אנחנו רק רוצים לבדוק האם הייתה קבלת החלטות מסודרת כדי לעבור מכיוון אחד לכיוון שני. מה היו הסיבות למעבר הזה. האם המעבר הזה קורה. התקציבים שהיו בתוכנית החומש הראשונה ולא הושקעו כי ביר הדאג' לא קיים, לאן הם הולכים? האם הם הולכים בהיקף הקיים או האם הם הולכים בהיקפים אחרים? האם הבעיות נפתרות? בפועל אנחנו נמצאים במצב שמצד אחד יש את הפריחה המאוד גדולה ברהט, מצד שני אומרים לנו שאוטוטו ייפתח אזור תעשייה בצומת שוקת, אבל בינתיים אין מגרשים, יש קושי באיתור מגרשים, יש קושי בפיתוח יזמות. נשים שגרות ביישוב וקשה להן לצאת למרחקים, אין להן מקומות תעסוקה. הדור משתנה. יותר ויותר נשים נכנסות למעגל העבודה, נשים צעירות יותר, חלקן משכילות יותר, ואנחנו נמצאים במצב שנשים אלה מחפשות מקומות ליד הבית ולא רחוק ממנו. הן מחפשות פתרונות. כל העסק הזה תקוע.

העניין הזה צריך להיבדק בראייה של תכנון אב. פעם אחר פעם אומר מינהל אזורי תעשייה שאנחנו נתכנן תוכנית אב לאזורי תעשייה אבל אנחנו בינתיים לא רואים שזה קורה. אנחנו לא מקבלים תשובות שמתקבלות על הדעת.

אנחנו מדברים על 62 אחוזים מהנשים הבדואיות בנגב שהן עם 11 שנות לימוד או עם 11 שנות לימוד בלבד. אין להן תעודת בגרות. יש שם קושי אמיתי. מרכזי ריאן, כל מה שפותח עד עכשיו, אמורים לתת לזה מענה. זאת אוכלוסייה גדולה מאוד שאין לה כיום מענים יעילים מבחינה מעשית. חלק משמעותי מהאוכלוסייה הזאת אלה נשים שלמדו פחות משמונה שנות לימוד וחלקן זקוקות לשירות הזה. לא יכול להיות שהמשרדים נסוגים מחלק מהשירותים. לא יכול להיות שלמשל התוכנית להשכלת נשים נעצרת ונבלמת ומקוצצת תוך כדי התהליך הזה.

תודה. מאג'ד אבו בילאל, חבר מועצת העיר רהט.

צהרים טובים. תודה כבוד היושב ראש, חבר הכנסת סעיד אלחרומי על ההזדמנות לדבר בוועדה. אני בא מהעיר רהט, העיר הערבית השנייה בגודלה אחרי נצרת והעיר הכי צעירה בדרום. כנ"ל כלל תושבי הדרום כאשר החברה הבדואית נחשבת לאוכלוסייה צעירה מאוד.

אני פוגש את הצעירים ברהט ואני פוגש את הצעירות ברהט. אני לא רואה אופטימיות אצלם והם דואגים לעתידם. אמנם בחברה הבדואית בשנים האחרונות חל מהפך מאוד משמעותי בכל מה שקשור בהשכלה כדי להשתלב בחברה וכדי להשתלב בשוק התעסוקה, אבל עדיין אני מכיר עשרות, אם לא מאות, שיש להם תואר ראשון ותואר שני והם ללא תעסוקה. לפני שנה פורסמה משרה בעיריית רהט לשישים גנים - תארו לעצמכם כמה הגישו מועמדות, מעל 600 בנות וזה אומר דרשני. אנחנו כחברה בדואית, אני חושב שבכלל הפריפריה צועקת. צריך להשקיע בפריפריה בכלל וגם בחברה הערבית-הבדואית בדרום כי אם לא תהיה תעסוקה, אם לא תהיה תחבורה ציבורית הולמת לאוכלוסייה בדרום, זה יוביל את החברה למבוי סתום ובסופו של דבר זה יהווה סכנה לכולם.

אני עוקב באתר של משרדי הממשלה ואני רואה שמתפרסמות משרות לחברה הערבית. בחוק מעוגן שצריך לתת לחברה הערבית משרות אבל בפועל כמעט לא מתקבלים מהאוכלוסייה הערבית.

מה לדעתך החסם? מתפרסם קול קורא במשרד ממשלתי מסוים להגיש מועמדות למשרה שמיועדת לאוכלוסייה הערבית.

לא יודע.

השם. רק השם, בגלל שהוא בדואי. סוג ב'. סלח לי על הדיבור הזה.

אני לא אמרתי.

אני אומר.

אני מקווה שלא.

אני חושב שגם את הסוגיה הזאת צריך לפתור. אני חושב שהחברה הערבית צריכה לקבל את המכסה שלה מבחינת משרות במשרדי ממשלה כך שיהיו אנשים דוברי שפה, אנשים שבאים מהחברה עצמה והם יכולים באמת להבין את האוכלוסייה ולהבין את הצרכים שלה. אני חושב שהגיע הזמן להשקיע בפריפריה, גם בדרום וגם בצפון, כי משם תבוא הברכה.

תודה. הדובר האחרון, ודיע אבו עג'אג'.

תודה אדוני. אני אציג שתי נקודות לגבי תעסוקה בחברות ממשלתיות ומשרדי ממשלה, וזו נקודה לביקורת המדינה.

אני מכסייפה, היום עובד ברשות מקומית. הייתי עובד השלטון המרכזי קרוב ל-13 שנים. אני עם חמישה תארים ולא הצלחתי לקדם מאחר ויש שתיקה מוסכמת בין משרדי הממשלה לא לקדם. אני עבדתי שבע שנים בירושלים. אני נותן דוגמה אישית. לא הייתה כוונה לקדם עובדים. עבדתי ברשות המיסים במשך 13 שנים.

כסייפה, אחרי 70 שנים מדינה ו-40 שנים ליישוב, אין אזור תעשייה בגלל הטענה של תביעות בעלות וזה באחריות המדינה לטפל ולפתיחה והקמת אזור תעשייה. תודה.

תודה. אבי שגב, תושב דימונה. אתה מדבר בקשר לנמל תעופה אזרחי בנבטים.

נכון. שלום לכולם.

אם זה יתרום לסוגיה.

בוודאי שזה יתרום לסוגיה.

אני סומך עליך שתשכנע את כולם.

בוודאי. אני משכנע אתכם תוך שתי דקות. אני מקשיב לבעיה הבדואית שהיא מוכרת והיא ידועה. אני תושב הנגב מאז שאני מכיר את עצמי. תעסוקת הבדואים בכלל – מכובדי, גם חבר הכנסת מזרחי – היא אכן בעיה כואבת. הפתרון נמצא לפתחנו. שדה התעופה בנבטים, כרגע מתנהלים לגביו תהליכים סטטוטוריים שונים על ידי רשויות שונות וכמעט כולם מתבצעים מתחת לפני הקרקע ולא סתם. קורים שם דברים שהוועדות השונות מוליכות מתוך אינטרסים לקיום ולמעשה להרשאת שדה תעופה אזרחי נוסף לישראל, למעשה בצפון. לפתחנו נמצאים 10,000 מקומות עבודה זמינים בתוך שנתיים כאשר המעגל השני, אדוני היושב ראש, של שדה תעופה אזרחי הזה יכניס לתוכו עד 10,000 אנשים לתעסוקה במעגלים שונים. אזורי תעשייה, אזורי בדק. יהיה שם לאן ללכת. המרחק מערוער הוא מאות מטרים. 17,000 תושבי ערוער. אנחנו לא תמימים. כולנו מכירים את המערכות האלה ואת האופן שבו הן מקבלות עובדים כמו שציינו כאן וראינו אבל אנחנו יודעים שבמעגלים ההיקפיים יעבדו המון חברות פרטיות ומי שחושב שבית מלון בערערה בנגב או מקומות מפותחים נוספים לתיירות באזור, המעגל השני של הדבר הזה כמו ברהט וכמו באזורים אחרים, הוא לא אפשרי – אני אומר לכם שזה מה שיקרה. כי תנועה של 10 מיליון נוסעים בשנה, תביא בהכרח תיירות לאזור הזה.

בשדה תעופה, הרי לא כולם טייסים. חלקם הגדול הם עובדים ברמות האלה שלא צריכים השכלה גבוהה מדי. שם אפשר להעסיק אוכלוסייה מכל הסוגים, בעלי השכלות ברמות שונות החל מניקיון, שמירה, אבטחה, הובלה, תדלוק וכהנה וכהנה. מזון כמובן.

לכן אני מבקש מהוועדה אדוני היושב ראש, וזה כוחה וזו סמכותה, לפנות למבקר המדינה ולבקש בדיקה מיידית ומהירה על מנת להבין איך המדינה מתנהלת כיום בתהליכים שהם עוד לא החלטה אלא הם בדרך לשם אבל קורים שם דברים שאסור שיקרו. שיקול הדעת שם, רבותיי, אני אומר לכם, שיקול הדעת שקורה שם מאלץ ראשי רשויות בצפון, ראשי רשויות בדרום, להיאבק ביחד ואתם יודעים כלפי מי? רק כלפי חיל האוויר שטוען שהוא לא יכול. אף אחד לא בדק את זה. את זה צריך לבדוק מבקר המדינה והוועדה הזאת צריכה לייצר את החזון וכנראה זו גם האחריות שלה כי לרשות המחוקקת זה התפקיד המיידי שלה, לבקר את הממשלה ואת המדינה על פעולותיה ושם היא צריכה להיות.

אני מבקש מחברי הכנסת הערביים ובעצם מכולם להצטרף למאבק הזה, לצרף כל כוח שאתם יכולים. לא כל מאבק במדינה הוא מאבק של יהודים או מאבק של ערבים. המאבק הזה הוא מאבק של אוכלוסייה. האוכלוסייה בנגב משוועת למקומות עבודה ולא רק ברמות ההיי-טק אלא גם ברמות הנמוכות. כל אחד רוצה להביא פרנסה הביתה ולכן זה יעזור מאוד גם לאוכלוסייה הבדואית. תודה רבה לכולם.

תודה. אני חייב לומר לך שכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית בנושא הזה – בנושא נמל התעופה וגם בנושא בית החולים השני בבאר שבע – כולם ביחד מתמקדים ודוחפים שיצא משהו לפועל בנושא הזה.

אני מבקש לשמוע את יריב מן, אחראי על הפיתוח הכלכלי ברשות להסדרת התיישבות הבדואים, בבקש, לגבי אזורי תעשייה ולגבי הסוגיות שעלו בתל שבע וברהט.

אני בפעם הראשונה מסכים לכל מה ששמוליק אמר ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אם הבעיה היא אתי או אתו, אבל אני מסכים.

אני מסכים למה שאמר חבר הכנסת. באמת הקצב של הפיתוח, אני לא יודע אם יש כאן נציג של משרד הכלכלה, מינהל אזורי תעשייה, אבל אם אין, אני אדבר בשמם, אבל הקצב, נכון, הוא לא עומד במה שהיינו רוצים לראות. נמצאים כאן שני ראשי רשויות.

נמצאים גם מהכפרים הלא מוכרים.

הקצב הוא לא מה שהיינו רוצים לראות. אחת הבעיות היא שמבחינה תקציבית, התקציב של משרד הכלכלה, גם בהחלטה 3708 מ-2012 וגם בהחלטה 2397, נשמר. השקל הזה לא יגיע ליישוב יהודי וזה התפקיד שלנו ואנחנו נדאג שזה יקרה. זה מיועד לחברה הבדואית בנגב.

אחת הבעיות היא, ולדוגמה אפשר לראות את זה גם באזורי תעשייה מפותחים, גם בעידן הנגב, יש אנשים – ואולי אתה מכיר את זה גם משגב שלום – שלצערי לקחו משבצות קרקע ואמרו למשרד הכלכלה שהם הולכים לבנות שם מפעל לבקבוקים אבל מאז לא שמענו מהם. לא בקבוקים, לא מים בבקבוקים, לא כלום. בא יזם אחר אמיתי למינהל אזורי תעשייה והוא אומר שהוא יזם אמיתי, הוא רוצה להקים מפעל. הוא בא לאותו יזם קודם וההוא אומר לו, לא, זה שלו מזמן והוא לא ייכנס לשם והוא לא ייתן לו להיכנס.

נתקלנו בזה פעם בשגב שלום וטיפלנו בזה.

נכון. זאת אחריותנו לטפל בזה כי בסוף אנחנו רוצים שהיזמים האמיתיים בחברה הבדואית יקימו מפעלים, יעסיקו נשים, יעסיקו גברים, יתרמו לפיתוח האזורי. אני אומר שזאת אחריות הממשלה לטפל בזה אבל אני אומר שלפעמים התקציב נמצא אבל הסוגיה של עד שהוא יצא ועד שהוא תומך היא לא יוצאת לפועל.

אני רוצה לציין עוד דבר. השנה עשינו מהלך עם מרכז ההשקעות בהובלה של נחום איצקוביץ', מנהל מרכז ההשקעות במשרד הכלכלה, והקצינו 25 מיליון שקלים ליזמים מהחברה הבדואית בנגב שקיבלו הקצאת קרקע ובעצם המדינה תשתתף ב-30 אחוזים מהקמת המפעל. לצערי הגישו בקשות – אדוני, אתה יודע, יש 100 אנשים שכבר קיבלו הקצאות בדרום – רק 12 ורק שישה בסוף יקבלו. זה אומר שגם לפעמים כאשר התקציב כבר נמצא, עדיין לא תמיד אנחנו מצליחים. לצערי חלק מהיזמים שקיבלו הקצאות קרקע - - -

האם יש ליווי של אנשים שרוצים לפתח עסקים באזורי תעשייה מסוימים, אם זה בשגב שלום או למשל בתל שבע? איפה עומד אזור התעשייה? אני טיפלתי בסוגיה הזאת.

צודק ראש הרשות ידידי מר עומר אבו רקייק. בתל שבע אין אזור תעשייה וגם בכסייפה, צודק מר אבו עג'אג' אלא שהוא שכח לציין שהוא עובד במסגרת אשכול נגב מערבי.

מזרחי.

כרכז בפרויקט שאנחנו מממנים לטובת הקמת הפיתוח וצריך לומר שהוא עושה עבודה טובה. בתל שבע ובכסייפה אין אזורי תעשייה ואנחנו חושבים שצריך להיות בהם אזור תעשייה כי היום עדיין יש חסמים בפני האישה הבדואית שמבקשת לצאת לעבודה והמדינה כבר התבגרה ויודעת שהיא צריכה להתאים את השירותים שלה לצרכים של קבוצות שונות באוכלוסייה. אגב, בעבר היה מתוכנן אזור תעשייה בתל שבע אבל לצערי נבנתה שם שכונה.

בימים האלה ושמוליק התייחס לזה, מתגבש איזשהו הסכם שהוא עדיין לא שלם ולכן אני לא רוצה לחשוף אותו כי זה גם עלול לפגוע בו, אבל נכון, יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות לפיתוח התיישבות הבדואים בנגב מבקש להוביל מהלך שיבוא למנוע חסמים ושבתל שבע ובכסייפה יוקם – כבר מתוכנן – אזור תעשייה אבל שגם יהיה כסף לביצוע שלו בהסדר מיוחד עם רשות מקרקעי ישראל. אנחנו עדיין לא קיבלנו אישור סופי של אגף התקציבים באוצר איך זה ימומן כי הגוף היחיד שמוסמך לתת סובסידיות לבעלי מפעלים, זה מינהל אזורי תעשייה במשרד הכלכלה, אבל בהחלט יש תוכנית כזאת.

יש לך אינדיקציה לגבי המועסקים במשרדי ממשלה?

כן.

או בחברות?

אני לא אחראי על זה אבל האינדיקציה שלנו היא מאוד מאוד בעייתית. אין לי מספרים מדויקים אבל אנחנו יודעים שבמשרד הרווחה ובמשרד החינוך יש מפקחים מהחברה הבדואית בנגב. כשאני שואל את עצמי כמה בדואים עובדים במשרדי הממשלה, אם זה באוצר, אם זה באגפי תכנון, אם זה במטות המשרדים, אני יכול לספור אותם על כף יד אחת. אני מכיר אחת. אם יספר לנו מר אבו עג'אג' שעבד ברשות המסים במטה, אין יותר מחמישה אנשים לדעתי ואני חושב שפחות שהם גרים ביישובי הבדואים בנגב ועובדים במטות משרדי הממשלה בירושלים. לצערי אני אומר את זה.

אגב, אני לא יכול להתמודד עם טענה שלא רוצים ערבים או לא רוצים בדואים. אני לא במקום הזה. אני פקיד, משרת ציבור, אבל לגור היום בערערה בנגב ולנסוע מערערה לבאר שבע בתחבורה ציבורית ומשם לירושלים במשכורת התחלתית של עובד מדינה – זה בעייתי.

לא בירושלים. משרד הפנים בבאר שבע, משרד התחבורה בבאר שבע. אנחנו מדברים על באר שבע עצמה.

זה נכון. ודיע, פעם נוספת שזה קורה, יש לך את מספר הפלאפון שלי, יש לי איזו מילה אחת או שתיים כדי להתמודד עם הדבר הזה.

תסכם בשני משפטים כי אנחנו רוצים להתקדם.

אני אסכם במילה אחת. אדוני יושב ראש הוועדה, אתה היית שותף לכל המודל החדשני של התעסוקה, של מרכזי התעסוקה בריאן ואחד הפיילוטים התקיים בשגב שלום.

אני הקמתי את ריאן בדרום. נכון.

הפריסה הכי גבוהה של מרכזי ריאן, מרכזי הכוון, נמצאת בחברה הבדואית בנגב וצריך לומר את זה. זה משהו שמשרד העבודה מוביל שם יחד עם מוחמד אבו אשיבה, מנהל ריאן דרום, ועושים עבודה. אני חושב שהחשיבות הכי גדולה של ריאן, אני אומר את זה כאן ונמצאת כאן אלה בר-דוד, זה לאו דווקא הנושא של הכוונה לתעסוקה. לפעמים מרכזי ריאן, יש להם את היכולת לתת לנו, לממשלה, הם יודעים לזהות מגמות בקהילה שלא תמיד אנחנו מבינים אותן. יש לנו עכשיו 70 אחיות שלומדות בבית חולים ברזילי והן עומדות להיות אחיות וילכו לעבוד בנגב. אנחנו כממשלה לא היינו ממציאים את הרעיון הזה אם לא הייתה באה קבוצת צעירים מהחברה הבדואית ואומרת שיש כאן הזדמנות. כמובן כאשר משרד הבריאות מסכים לזה ומשרד האוצר מתקצב את זה ומשרד העבודה מוביל את זה – אפשר לקיים את זה. אבל יש חשיבות לריאן בהיבט של זיהוי הצרכים ובעצם יכולת לקיים דיאלוג.

תודה. נציבות שירות המדינה.

קודם כל, אני רוצה להתייחס כאן לדוברים. אני חושב ששמענו כאן באמת מצוקה של האוכלוסייה הערבית בכל הקשור לתעסוקה כאשר הטענה המרכזית היא שהממשלה לא עושה די כדי לקלוט את העובדים מקרב האוכלוסייה הערבית. אני לא זוכר מי היה הדובר שאמר שיש גם כוונה כזאת שלא להעסיק אותם ואני רוצה לענות.
אין שום כוונה אלא ההפך הוא הנכון. נציבות שירות המדינה כיחידת מטה שהיא הזרוע הביצועית של הממשלה, בלי ספק לוקחת על עצמה לקדם את הנושא הזה של הגברה או גידול שיעור התעסוקה של ערבים.

אני רוצה להתייחס לדוח עצמו ולהתחיל דווקא מהכיוון החיובי. כתב מבקר המדינה שבין 2007 ל-2015 חל גידול בשיעור התעסוקה מ-5.7 ל-9.6 וכיום הוא עומד על קרוב ל-10 אחוזים. כלומר, זה אותו יעד שהממשלה הציבה בזמנו. יחד עם זאת נציבות שירות המדינה בהחלט ערה לשונות כפי שאמר כאן מר גולדמן במשרדי הממשלה. יש משרדים שבאמת שיעור התעסוקה של האוכלוסייה הערבית הוא מאוד נמוך או לא קיים בכלל ולעומת זאת יש משרדים שהמצב הפוך.

השאלה מה עשתה נציבות שירות המדינה, כפי שנכתב בדוח הזה. קודם כל, נציבות שירות המדינה קיימה כמה ישיבות בנושא ולאחרונה, ממש בשנה האחרונה, ותרחיב על כך גברת מור ברזני, הקימה יחידה שכל המטרה שלה היא הגיוון התעסוקתי בשירות המדינה. אני כאן רוצה להעיר שלא מדובר אך ורק על אוכלוסייה ערבית אלא אוכלוסיות עם מאפיינים ייחודיים כמו יוצאי אתיופיה, כמו חרדים ואנשים עם מוגבלות.

נציבות שירות המדינה – ותכף גברת מור ברזני תרחיב את הדיבור על כך – לקחה על עצמה לקדם את הנושא הזה כמה שיותר ואני חושב שבסך הכול לגבי העתיד יש כל הזמן מגמה של עלייה בשיעור המועסקים. כאן אני אבקש מגברת מור ברזני להרחיב את הדיבור על כך.

שלום לכולם. אני היום מנהלת את האגף לגיוון בנציבות שירות המדינה. האגף הוקם לפני שמונה חודשים במטרה להתוות פעם ראשונה מדיניות סדורה באשר לגיוון בשירות המדינה כמעסיקה. בחודשים שחלפו מינינו והכשרנו למעלה מ-60 ממוני גיוון בכל יחידות הממשלה. בכל יחידה ויחידה יש ממונה גיוון שתפקידו לכתוב תוכנית עבודה לגיוון במשרד.

אם אני צריכה עוד קצת לדבר על אותה מגמה חיובית שיעקב ציין, באמת בפעם ראשונה ששירות המדינה עמד ביעד הממשלתי של העסקת 10 אחוזים של עובדים מהחברה הערבית – בשנת 2016 ומאז אנחנו רואים את המגמה הזאת כאשר באמת האחוזים ממשיכים לעלות. כך גם ב-2017. בימים אלה אנחנו עובדים על הדוח שייתן סקירה על מצב שירות המדינה על 2018 וגם שם אנחנו רואים המשך מגמה.

אבל אנחנו לא נעצרים כאן. אנחנו לא מדברים רק על כמות. אותנו מעניין איכות. מעניין אותנו איכות המשרות והיכן משולבים אותם העובדים והעובדות הערביים. הדגש שלנו, הדגש של האגף, הוא על אקדמאים בדרגי ביניים ומעלה, במוקדי קבלת ההחלטות, במקומות בהם מתעצבים השירותים ובעצם החיים של כולנו. זה הדגש שלנו. אנחנו מנחים כך לפעול במשרדים באמצעות אותם ממונים ובאמצעות הנחיות שאותן אנחנו כותבים מעת לעת.

אם תרצו פרטים נוספים או אם יש שאלות, נשמח.

יש לך אינדיקציה לגבי הדרום? מה האחוזים שם?

אין לי אפילו יכולת לשלוף באופן הזה את הנתונים. לי יש יכולת לדבר על החברה הערבית בכללותה. אנחנו כן בוחנים היום את האפשרות שלנו לתת התייחסות פרטנית לתוך הקבוצה של החברה הערבית ולומר כמה דרוזים יש, כמה בדואים יש וכולי וכולי.

תנו לפחות באזורים כי באזור הדרום יש בעיקר רק בדואים.

אני מקבלת את הבקשה. נחזור הביתה וככל שנוכל לעשות את ההבחנה הזו, נעשה אותה. יש לנו עניין בשקיפות הנתונים לציבור ובהנגשתם לציבור. כך בדוח שהוצאנו באוגוסט האחרון וכך בעזרת השם בדוח שנוציא בתחילת 2019.

תודה. משרד הבריאות, עבדאללה זועבי.

צהרים טובים. מנהל תחום תכנון כוח אדם למקצועות הבריאות במשרד הבריאות. אני אתייחס ממש באופן כללי לאחוזי העסקה בסקטור הממשלתי בבריאות. אני גם ארצה ואשמח להתייחס ספציפית לאזור הדרום.

מתוך סך כל עובדי מערכת הבריאות הממשלתית, מועסקים כ-20 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית. כמובן יש מחוזות ויש לשכות של משרד הבריאות שיש בהם ייצוג רב יותר. לדוגמה, במחוז חיפה מועסקים כ-25 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית, במחוז הצפון מועסקים יותר מ-51 אחוזים, במחוז הדרום ועסקים כ-14 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית.

ברשותך, אני אתייחס ספציפית למיזם שהיה למשרד הבריאות בנושא אחיות בריאות הציבור, לפני כמה שנים, עם התפרצות מגפת הפוליו.

לפחות בדרום אני יודע שיש מצוקה מאוד גדולה בנושא הזה של אחיות בריאות הציבור.

אנחנו גם מודעים למצוקה ואנחנו מכירים בה. אני אשמח לפרט בפני הוועדה מה העשייה שלנו ספציפית באזור הדרום. לפני כחמש שנים בעת התפרצות מגפת הפוליו, הוקצו לאזור הדרום, ללשכת הבריאות באזור הדרום, כ-30 תקנים של אחיות בריאות הציבור. אגב, יושב ראש הוועדה, תוך חודש אוישו 100 אחוזים תקנים. כל התקנות אוישו תוך חודש. הוקצה גם מענק כספי לכל מי שיאייש את התקן הזה. בנוסף אנחנו מתחילים להכשיר מגשרות מקרב האוכלוסייה הבדואית, שישבו ספציפית בטיפות החלב בתוך היישובים והן יעברו הכשרה של משרד הבריאות בנושא תכנון הריון, הימנעות מתאונות בית, קידום התחסנות ובדיקות חיוניות בקרב הילודים והתינוקות.

אני אוכל להרחיב על הפתיחה המבורכת של לימודי הפרעות בתקשורת במכללת אחווה. אני מקווה שזה ינגיש יותר לאוכלוסייה הבדואית בדרום את ההיבט ההשכלתי של הנושא ובעקבות זה אני מקווה שגם נראה אותם בעוד כמה שנים משתלבים ככוח אדם מקצועי בתוך מערכת הבריאות. נכון לעכשיו במכינה יש סטודנטים וסטודנטיות בדואים. אנחנו מקווים שהם ייקלטו אחר כך גם ככוח אדם מקצועי. זה כמובן צעד מבורך.

נוכל גם להרחיב על פרויקטים שמוציא משרד הבריאות לפועל באופן ארצי. אנחנו בעזרת השם בינואר פותחים את ההכשרה הספציפית לחברה הערבית של עובדים ועובדות סוציאליים מהחברה הערבית. אנחנו מכשירים אותם.

אתה רוצה לומר לי שיש תקנים וכל תקן שמתפנה או נמצא בדרום יש לו איוש? שמעתי בוועדת העבודה והרווחה על הסיפור של מחסור באחיות בריאות הציבור.

לאחרונה אנחנו כן מגלים שיש בעיה באיוש באותם תקנים. זה קרה ממש לאחרונה. כפי שציינתי בתחילת דבריי אנחנו כן מודעים ואנחנו בדיונים מול הגופים והמשרדים הממשלתיים הרלוונטיים כדי לצמצם את הפערים בתופעה הזאת ובעצם לאייש שוב מחדש את התקנים. אני חייב להדגיש ולומר שבעת פתיחת התקנים האלה, תוך חודש אוישו כל התקנים. אחרי כמה שנים אנחנו כן מזהים איזושהי האטה ובעצם חוסר היענות בקרב כוח האדם באוכלוסייה הבדואית לאייש את אותם תקנים. אנחנו נאתר את הסיבות לכך. אני מבטיח שאנחנו נעבוד בהיבט ובהקשר הזה.

אדוני היושב ראש, אם אפשר להוסיף הערת בינים אחת. מהכרות שלי עם הנושא אדוני, אני יודע שיש נשירה. תופעה ידועה. יש נשירת אחיות בדואיות ממערכת הבריאות בשלב מאוחר יותר של החיים, לקראת נישואין וילדים. רואים נשירה גבוהה יותר מאשר במערכת האחרת. השאלה אם אתם פועלים גם בעניין הזה.

התשובה שלי מאוד מאוד פשוטה. אנחנו גם מקדמים הכשרות בקרב אותה אוכלוסייה, בעיקר אחיות אקדמאיות. באזורים אחרים ספציפית באוכלוסייה הערבית, לאו דווקא בדרום, כן קידמנו הכשרה של אחיות מעשיות כמו ביישוב ג'יסר א זרקא. אנחנו כן מודעים לזה. קשה לטפל בבעיית הנשירה אבל במקביל אנחנו כן פותחים הכשרות חדשות.

תודה. חסיין אל עוברה מרהט. בקצרה. אנחנו מתכנסים לקראת סיכום הישיבה.

שלום לכולם. אני תושב רהט, אזרח רגיל. מדברים כאן על מקומות עבודה, על נשים שעובדות ולא עובדות באוכלוסייה הערבית בנגב. אם אנחנו ניקח דוגמה, רהט היא היום עיר הבירה השנייה של הנגב אחרי באר שבע. היא עיר הבירה של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל אחרי נצרת. ברהט כמעט 67,000 תושבים ויש עוד 20,000 בפריפריה להם היא נותנת שירות. אתה לוקח את באר שבע או את דימונה שמונה מחצית מתושבי רהט ושם יש בית משפט. ברהט אין בית משפט. ברהט אין שום דבר. יש משרדים ממשלתיים כמו משרד רישוי או משרד הפנים אבל בית משפט – אין. אפילו בית דין שרעי לא קיים ברהט אלא בבאר שבע. אני לא מבין למה צריך להיות בבאר שבע בית הדין השרעי בהתחשב בעובדה שרהט היא עיר הבירה הראשונה של האוכלוסייה הערבית בנגב. למה זה צריך להיות בבאר שבע?

אם ניקח את תל שבע לעומת עומר. תל שבע קיימת כמה שנים והיא הכפר הראשון לאוכלוסייה הערבית בנגב. אין לה אזור תעשייה. אתה לוקח היום את עומר ואתה רואה שם אזור תעשייה שהוא מאזורי התעשייה המפוארים בנגב. מפעלים מסודרים, משרדים, הכול. למה אין את אתו הדבר בתל שבע? למה אין להם לפחות אזור תעשייה כדי שנוכל להעסיק את הנשים והגברים? אין שם כלום.

אני הייתי רוצה שהוועדה המכובדת הזו באמת תבדוק ותחקור את ממשלת ישראל למה קיימת האפליה כלפי האוכלוסייה הערבית בנגב. הערבים הם 33 אחוזים בנגב. ירצו או לא ירצו, זאת עובדה. אני חושב שמגיע לאוכלוסייה הערבית 30 אחוזים או 20 אחוזים מכל התפקידים וכל המשרות בנגב כדי לשרת את האוכלוסייה.

היום רוצים לאכלס את האוכלוסייה הערבית שמונה היום 33-30 אחוזים מתושבי הנגב, רוצים לאכלס אותם בשבעה או בשמונה יישובים. הרי בנגב יש 550 יישובים של האוכלוסייה היהודית, ממסמייה עד אילת, ולכן אם אנחנו לוקחים 30 אחוזים מהיישובים האלה, מגיע לערבים בנגב לפחות 150 יישובים. למה נותנים להם רק שבעה או עשרה יישובים ולא רוצים להכיר בכפרים האלה שקיימים עוד מלפני קום מדינת ישראל? למה צריך לעשות את האפליה הבולטת הזאת? תודה רבה.

תודה רבה. טל מפורום דו קיום.

אנחנו מדברים על תעסוקה לנשים ערביות-בדואיות מהנגב אבל אני חושבת שלא נגענו בנושא שנדון גם בדוח המבקר על מעונות יום. אישה שאין לה מסגרת לשים את הילדים שלה בגיל הרך, היא לא יכולה ללכת לעבוד. כיום פועלים בנגב 12 מעונות יום בשישה יישובים בדואים. אנחנו מדברים על למעלה מ-250,000 אנשים ו-33,000 ילדים בגילאים אפס עד שלוש כאשר מתוך זה יש 815 ילדים. זאת אומרת, שני אחוזים מכלל הילדים בשכבת הגיל נמצאים במעונות יום.

אחד החסמים היותר גדולים שאנחנו מגלים הוא נושא הסבסוד. קורה מצב אבסורדי שאישה מחליטה לצאת לעבוד, היא מוצאת עבודה, היא עושה את כל מה שהיא צריכה כדי לצאת מהבית, היא באה לשים את הילד או את הילדה שלה במעון, והיא מגלה בסוף שהיא צריכה להוציא אותו מהמעון בגלל שאין לה את הכסף לשלם על שהותו במעון. זאת אומרת, יכול להיות שהיא תעבוד 40 אחוזי משרה ותרוויח 2,500 שקלים או 3,000 שקלים אבל תצטרך לשלם שליש מזה למעון ולכן היא תפסיק לעבוד. היא תעדיף לשים את הילד אצל הסבתא לה היא לא צריכה לשלם או לא לעבוד בכלל. זו בעיה שעוד לא מצאו לה פתרון.

הדבר השני שאנחנו רואים והוא נדון הרבה פעמים אצל חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן בוועדה לקידום מעמד האישה זה הנושא של הקמת מינהלת. דובר על כך הרבה פעמים, על כך שיש צורך בהקמת מינהלת שתנהל את אגף מעונות היום, את הקשר בין אגף מעונות יום לבין הרשויות ובאמת תבדוק מה הם החסמים ואיך לפרק אותם. יש המון חסמים, אם זה בנושא של בינוי, אם זה בנושא של כוח אדם, אם זה בנושא של קרקעות, ודיברנו קודם על תביעות בעלות, אז גם זה נושא שצריך לטפל בו. יש המון חסמים שהרשויות שנמצאות באשכול סוציו אקונומי של 1 עד 4 לא יכולות להתמודד אתם. גם אם הן מקבלות תקציב לבנות מעון יום, אחר כך פתאום הן מגלות שהן בנו אותו והוא יעמוד ריק כי אין להן כסף להשלים את הבנייה וזה כבר משהו אקסטרה שהן לא מקבלות מהאגף או אין להן כסף לצייד אותו או להכשיר את האנשים. אז אתם תראו שיש מקומות בנגב, כמו שגב שלום וכמו חורה, שיש מעונות בנויים והם לא מאוישים וזה אבסורד.

תודה. מישהו משרדי הממשלה רוצה להתייחס לפחות לגבי הנושאים שנוגעים לתחום אחריותו?

אגף מעונות יום, משרד העבודה. אני מברך על החשיבות שכולם רואים כאן בפעילות החשובה הזאת. אנחנו כמובן שותפים לה, לאו דווקא בהיבט של עידוד תעסוקה אלא גם בהיבט הבסיסי של צמצום פערים בחברה. אנחנו חושבים שחינוך מיטבי בגילאי לידה עד שלוש הוא לא רק מוציא נשים לעבודה אלא הוא גם נותן לילדים בגילאים הכי רלוונטיים והכי קריטיים שיש, נותן להם כלים לפיתוח האישיות ואחר כך לצמצום פערים וכולי. מבחינתנו זו מטרה לא פחות חשובה.

לגבי מה שנאמר כאן. האגף למעונות יום, במובן מסוים אנחנו עובדים כמו משרד החינוך בהקשר של חלוקת תקציבים לרשויות מקומיות. רשות מקומית שעומדת בדרישות ובתנאים פונה אלינו ואם יש תקציב, היא מקבלת. אנחנו לפי החלטת הממשלה 922 מחויבים לשריין תקציבים למגזר הערבי כולו ולא בחלוקה למגזרים מסוימים. למגזר הערבי כולו. במאמר מוסגר אני אומר שעוד לא הייתה רשות שביקשה ולא קיבלה. הפוך. אנחנו השנה נאלצנו לקחת תקציבים ששוריינו למגזר הערבי - - -

אתה יודע למה זה קורה.

אני אענה לך על הכול. אני גם מכיר את הבעייתיות הזאת והיא גם עלתה בדוח המבקר בגללו התכנסנו. בהקשר של תקציבים, זו לא הבעיה. כן חשוב לי לומר את זה כי זו נקודה שאני אשמח מאוד שתעזרו לנו בהקשר הזה.

יש כסף. היו שנים שהכסף חולק כולו לרשויות מהמגזר הערבי. השנה לדוגמה לצערנו הכסף לא חולק רק לרשויות המגזר הערבי ונאלצנו להסיט אותו למגזרים אחרים כי פשוט לא היה ביקוש. אנחנו שמחים על בקשות שמגיעות אלינו ומעוניינים שהתקציב יופנה לייעוד שלו.

אתה יודע שזו סוגיה שנדונה בכמה ועדות, בנושא מעונות יום ובנושא תוכניות המתאר של הרשויות האלה. זה סיפור ארוך. רציתי תשובה לגבי חורה ושגב שלום. אני מכיר את המקום.

ואם אפשר לקבל נתון.

אנחנו יודעים שיש בעיות. אחת הדרישות המרכזיות שלנו היא היתר בנייה ואנחנו מודעים לזה וזה גם עלה בדוח המבקר, שיש קשיים להוציא היתרים ברשויות מסוימות. זה לא במקום של זריקת אחריות וכולי אלא פשוט לאגף אין כלים ויכולת להתמודד עם חסמים של תכנון ובנייה. אנחנו במקום מגיב. אם רשות פונה אלינו עם היתר, אנחנו מיד נותנים לה תקציב. אם לא, אין לנו את היכולת לתת.

אבל הייתה הצעה בדוח המבקר מה לעשות בסוגיה הזאת.

כן, אבל הצעת דוח המבקר לא הייתה לפתחו של האגף. אני מדבר על סוגיות התכנון. בהקשר הזה האגף הוא לא מוסד תכנוני ואין לנו כלים.

אתה יודע מה מכעיס בנושא הזה? שהכסף ישנו, משרד ממשלתי מעכב משרד ממשלתי אחר מלבצע את העבודה. זה מה שמעצבן בכל הסיפור הזה.

אני לא מומחה בסוגיות של תכנון ובנייה ואני לא יודע מה מעכב.

המבקר אמר את זה.

לצערי זה המצב. אנחנו כצעד משלים כאן מדי פעם נותנים תקציבים לתכנון, לעזור לרשויות להגיע לשלב עם ההיתר.

ספציפית לגבי הנושא הזה של מעונות קיימים ולא פתוחים.

כמה כאלה יש?

אני אחלק את זה לשני חלקים. יש מעונות שהם עם סמל, שהמעונות יכולים לאכלס אבל הם לא מלאים וזו בעיה אחת. בעיה שנייה היא שהמעון עומד ובנוי אבל הוא עוד לא קיבל סמל. הוא עוד לא קיבל את האישור שהוא עומד בכל הדרישות.

במצב הראשון שאמרתי קודם כל צריך להבין מה הבעיה, למה מעונות לא מאוכלסים או לא למה לא מאוכלסים אלא למה מעונות לא מלאים. זה עולה בדיונים.

בסך הכול שניים.

כן. אין הרבה כאלה. גם אם יש מעון שהוא לא מלא, הוא בעייתי ואנחנו נטפל בו אבל הבעיה היא לא גדולה. בהקשר של מעון שהוא קיים אבל לא מקבל סמל, גם כאן אנחנו יושבים ודנים בסוגיות האלה. האגף מתקצב בינוי והוא לא מתקצב הצטיידות. הרשויות המקומיות בכל הארץ מוציאות למכרז מבנים שהרשויות בונות לארגון מפעיל ומגלגלות אליו עלויות וזה בסדר. הארגון המפעיל מקבל מתנה מהרשות המקומית מבנה, שיתכבד ויוסיף כסף משלו להצטיידות בסיסית.

אבל רשות כמו שגב שלום, אין לה את הכסף להשיג את ההתחייבות הזאת.

הפוך. אני אומר בדיוק הפוך.

מה עם ההקצאה של עובד ייעודי לטיפול ברשויות המקומיות הערביות?

אלה הצעות שעלו בעבר ונשקלו. אנחנו חושבים שהבעיות לא ייפתרו על ידי הקצאה של כוחו אדם ייעודי לנושא הזה. יש בעיות אחרות בגללן יש קשיים במעקב ובקרה וקידום. זה לא הפתרון. זה לא ייתן מענה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה צמוד עם הרשות לפיתוח כלכלי ועם החברה האזרחית ועם מטה לעידוד תעסוקת מיעוטים. אנחנו בשיתוף פעולה עם כולם. אנחנו נותנים מידע, אנחנו מקבלים מידע, מנסים לעזור כמה שיותר אבל אנחנו לא חושבים שהדבר הזה ייתן את המזור לבעיה הזאת.

תודה. רשות החברות הממשלתיות. הנושא עלה כאן בגדול לגבי החברות הממשלתיות הגדולות שם האחוזים לא גבוהים. אולי יש לכם בשורות חדשות.

רשות החברות. אני אומר שנושא הייצוג ההולם הוא מאוד מאוד חשוב לרשות החברות ואנחנו פועלים רבות על מנת לקדם אותו. אני יכולה לומר שאנחנו עוקבים אחרי האחוזים בחברות הממשלתיות, כל שנה בדוח כוח אדם ושכר אנחנו פרסמים את הנתונים ובנוסף רשות החברות, כדי לקדם את מספר העובדים בחברות הממשלתיות, פנתה לחברות הממשלתיות הגדולות וביקשה מהם לנקוט בצעדים לשילוב האוכלוסייה על מנת להגדיל משמעותית את אחוז בני המגזר הערבי. כמובן שהחברות היו צריכות לדון על זה בדירקטוריון ולעדכן את רשות החברות. המטרה שלנו היא להגדיל את האחוז בחברות הממשלתיות בדגש על הגדולות.

אני אומר שהרשות פועלת רבות גם בדרגים היותר גבוהים, בדרגים של הדירקטוריונים, וכיום אחוז הדירקטורים המכהנים שהם מקרב האוכלוסייה הערבית עומד על 13 אחוזים, שזה אחוז מאוד יפה. יש עלייה. אנחנו עוקבים אחרי זה. זה נושא שחשוב לנו ואנחנו ממשיכים להיות פעילים ולקדם את זה.

יש לך נתונים לגבי מספר חברות שאפשר לתת דוגמאות? בדוח המצב הוא מאוד חמור.

בימים אלה אנחנו אוספים את הנתונים מהחברות הממשלתיות על שנת 2018. ככל שהוועדה תרצה, ברגע שיהיו לנו את הנתונים – אנחנו נמסור לכם אותם. הם גם יפורסמו ברגע שהדוח שלנו יפורסם.

יש החלטות ממשלה ולצערי הרב החברות הגדולות מקבלות את החלטות הממשלה כהמלצות ולא כמשהו שצריך לבצע אותו. אנחנו מבקשים שתעבירו לוועדה את הנתונים המדויקים לגבי החברות הממשלתיות. דרך אגב, אנחנו נקיים בקרוב דיון מעקב בנושא הזה. קחי על עצמך לעשות את זה ו לשלוח את זה לוועדה.

אני אוסיף שבזמנו אורי יוגב פנה לחברות וביקש מהן – מ-11 החברות הממשלתיות – "כי ראוי לקבוע יעד ארוך טווח אשר יביא את החברה למצב בו בשנת 2020 כ-10 אחוזים מעובדי החברה יהיו בני המגזר הבדואי".

נכון מאוד.

אנחנו היום ב-2019. צריכים להיות באזור החיוג של ה-10 אחוזים.

ברגע שיהיו לנו הנתונים, נעביר אותם אליכם.

תתחמו את זה בזמן ולא ברגע. בואו נגיד מספר חודשים. שלושה חודשים. מה שיש עכשיו, תמונת מצב, כדי שאנחנו כאן נקיים דיון מעקב בנושא הזה.

שירות התעסוקה.

סמנכ"ל תכנון, שירות התעסוקה. אנחנו מאוד שמחים על הדיונים מהסוג הזה. שירות התעסוקה מאוד מתחבר לאמירות שנאמרות כאן על קושי בהשמה. הדיון כאן התמקד על המגזר הבדואי בדרום. יש כאמור קושי רב במציאת מקומות תעסוקה מתאימים בקרבת היישובים וזה חזר ועלה בדיון שוב ושוב.

אני כן רוצה לומר משהו חדש מאז הדוח. אנחנו עשינו כלי ניסיוני ובעזרת משרד החקלאות והחלטת התקציב שהם נתנו לנושא, אנחנו נרחיב אותו עכשיו לכל האוכלוסייה בדרום. הכלי נקרא מענק עבודה מרוחקת. כיון שמאוד קשה לנסוע מאותם יישובים. יש מקומות עבודה, לא הרבה, בבאר שבע לצורך העניין ובן אדם שגר מרוחק מבאר שבע, זה אומר עלות זמן, נסיעה וטרדה ולא תמיד אפשר – כמו שדיברו כאן על אותה אישה עם ילדים – אבל אנחנו כן יכולים לסייע קצת בהקלת הנסיעה הזאת. בן אדם מובטל מהמגזר הבדואי שמגיע לשירות התעסוקה – לא רק מהמגזר הבדואי אבל יש לתקציב ייעודי משמעותי למגזר הבדואי – וימצא עבודה מרוחקת מהיישוב בו הוא מתגורר, בעצם בכל מקום אבל בפרט באגני התעסוקה, אנחנו נותנים כ-600 שקלים בחודש מענק כדי להקל על הנסיעות האלה בחצי השנה הראשונה. יש לנו מחקר מעקב שמראה שאכן זה מסייע לשלב תעסוקה. אגב, מעניין לומר שהוא מסייע יותר לגברים במגזר הערבי ופחות לנשים. כנראה זה מתחבר למה שדובר כאן, ששם החסמים יותר קשים, בעיקר הסוגיה של טיפול בילדים.

תודה. חברים, אנחנו הולכים לסיכום הדיון. יש מישהו שרוצה לומר משהו? ממש בקצרה.

אני תושבת רהט. אני בוגרת תואר שני. הייתי כשנה ללא עבודה.

באיזה תחום את בוגרת תואר שני?

בייעוץ. פניתי לכמה משרות, גם משרות ממשלתיות, ולא קיבלתי מענה. רק לפני שבועיים התחלתי לעבוד בפורום..., אחרי שנה שלא עבדתי. יש לי חברות בוגרות תואר ראשון וגם הן לא עובדות.

יש בנות משכילות ואקדמאיות מרהט ומהסביבה שבעצם אין להן מקום עבודה.

נכון. אני אחת הדוגמאות.

והן מוכנות לעבוד מחוץ לגבולות היישוב.

העמותה שלנו מורכבת מאנשי מקצוע יהודים ובדואים. אני רוצה לדבר על כך שניתן לייצר הרבה מאוד משרות בלי להקים אזורי תעשייה לנשים - אני מדברת על תעסוקת נשים – בתוך טווח זמן שהוא קצר יחסית. בקהילה הבדואית יש 60,000 ילדים מגילאי לידה עד שש. הרבה מהם לא מגיעים בכלל למעונות היום אבל הם כן מגיעים למשל לטיפול החלב.

אני חושבת שצריך להקים ועדה שהיא מייעצת לתחום של תעסוקת נשים ותתייחס לחסמים. אני חושבת שנכון להיום בתוך הטווח של גילאי לידה עד שש, עם 60,000 ילדים, אפשר לייצר המון מקומות עבודה שנשלטים היום בצורה משמעותית על ידי נשים יהודיות ועל ידי נשים ערביות מהצפון כי אין הכשרות מתאימות.

אם אתה מקים ועדה כזאת כמו שאני מדברת עליה שהיא בין משרדית, לשכת התעסוקה אמרה לי שהיא מוכנה להביא נשים וילדים למשל למעונות האלה שעומדים ריקים ובתוך המעון שעומד ריק, גם תקיימו את ההכשרות, גם לא תנשורנה נשים מהקורסים כמו שזה קורה היום וגם לנשים שלהם יהיה מענה חינוכי. מעון לא חייב להיות לתושבי היישוב. אם אתה עושה קורס שנתי למלוות התפתחותיות, באותו מקום שאת עושה את הקורס, תפתחו את מעון היום. יש 530 גני ילדים, יש מתנ"סים, יש מרכזים לגיל הרך, יש תוכניות ביתיות, יש משפחתונים. אפשר לעשות מערך שלם של הדרכות והכשרות ולהכניס את הנשים האלה וזאת תעסוקה בתוך האזור שלהן ובתוך היישוב שלהן. הן לא צריכות לצאת. לא צריך לזה מיליוני שקלים. צריך שישבו החינוך והרווחה ולשכת התעסוקה ויש המון נכונות. אני יודעת כי אני עובדת עם כולם.

רק בפרויקט שלנו אנחנו מקימים ספריות השאלה בתוך טיפות חלב, רק בפרויקט הזה יש לי מקום ל-30 ומשהו אנשים ואנחנו כבר התחלנו בתעסוקה מלאה בעלות לא גבוהה.

נציג בנק ישראל. הנתונים שאנחנו רואים בדוח לא מחמיאים לבנק ישראל. אולי יש לך בשורות.

חשוב לומר שבנק ישראל מקדם גיוון תעסוקתי. מבחינת הנתונים, זה נכון שהנתונים הם לא גבוהים. אנחנו נתקלים בחסם גיאוגרפי מאוד משמעותי. המטה של בנק ישראל יושב בירושלים. מעל 90 אחוזים העובדים גרים בירושלים ולכן בכל ירידי התעסוקה שאנחנו נמצאים בהם, אנחנו בעצם נתקלים בקושי הזה.

אתה מתכוון יריד תעסוקה לגיוס עובדים.

גיוס עובדים מהאוכלוסייה הערבית, הדרוזית, הצ'רקסית, הבדואית. זה בעצם החסם העיקרי. כמובן יש איזשהו קידום שאנחנו מנסים עם עובדים ספציפיים. היה למשל עובד אחד דרוזי מהצפון שקידמנו עזרה בשכר דירה, מימון של נסיעות.

האם יש לכם תוכנית לשילוב האוכלוסייה הזאת? שכר דירה זה משהו שמפתה או עוזר למי שמגיע מהדרום או מהצפון או מהמרכז, יישובים כמו טייבה, טירה, כפר קאסם. הם לא כל כך רחוקים מירושלים.

באמת אנחנו מוצאים שזה קושי. האוכלוסיות האלה מתקשות ולא מוכנות לעזוב את האזור בו הן גרות לטובת עבודה בירושלים. אנחנו מוצאים שזה קושי. אנחנו נתקלים בזה בירידי התעסוקה בהם אנחנו נמצאים לעתים מאוד קרובות. יש קשר ישיר עם מרכז ריאן ואנחנו נמצאים אתם בקשר ישיר. אפשר לומר שהחסם הגיאוגרפי הוא החסם העיקרי.

אבל אתם עובדים על זה.

אנחנו עובדים על זה. כן. המנכ"ל, מר חזי קאלו, הוא עובד על זה באופן ישיר. הוא נמצא אתנו באותם ירידי תעסוקה, הוא מגיע והוא מדבר. ראש מטה חטיבת משאבי אנוש שהוא מהמגזר הערבי מגיע. יש גם כמה מנהלים מהמגזר הערבי. זה משהו שהוא כן נמצא בתודעה ואנחנו כן עובדים על קידומו.

תודה. רשות שדות התעופה.

יחידת הביקורת ברשות שדות התעופה. אצלנו המצב השתפר ביחס למה שהוצג בתחילה על ידי נציג משרד מבקר המדינה. כיום מועסקים 60 באופן ישיר ברשות שדות התעופה ועוד כ-60 עובדים באופן עקיף, דרך קבלנים של שירותים חיצוניים. זה בעצם מהווה מעל שלושה אחוזים מכלל העובדים. כל מכרז ברשות מפורסם גם בשפה הערבית. אנחנו נתקלים, אנחנו פחות יודעים אולי לנתח את זה מבחינת הסיבות אבל אנחנו נתקלים במיעוט של פונים למכרזים עצמם למרות שכל מכרז מפורסם בשפה הערבית.

זאת אומרת, לא פונים מספיק אנשים או שלא פונים בכלל.

פונים אבל אנחנו מוצאים שאלה מעט פונים.

אולי זה קשור לנושא הפרסום והמודעות בתוך היישובים הערביים ובתוך הערים הגדולות. אני מתכוון לבחור במרכז. עדיין מחכים לנמל המרכזי בנבטים.

אנחנו לא במגרש של ההחלטות אלא במגרש של הביצוע.

אנחנו מסכמים. היום דנו בסוגיה מאוד חשובה ומאוד קריטית לגבי האוכלוסייה הערבית בכלל, שילובה של האוכלוסייה הערבית בשירות הציבורי, בחברות הממשלתיות, ותוך כדי עלה גם נושא התעסוקה בחברה הערבית, בעיקר בחברה הבדואית.

אני אסכם. זאת לא הישיבה הראשונה שהייתה נושא הזה בוועדה לביקורת המדינה. בקרוב אנחנו נקיים עוד ישיבת מעקב בנושא הזה. כפי שביקשנו רשות החברות הממשלתיות, תוך 90 ימים, ברבעון הראשון של 2019, אנחנו רוצים לקבל בוועדה – ואני מבקש את זה מכל משרדי הממשלה – עדכון עדכני לגבי מספר המועסקים, אחוז המועסקים ולפי חילוקה גיאוגרפית. למשל, בדרום, במרכז ובצפון. זה יעזור לנו מאוד גם בשאר הוועדות. אם יש קשיים ויש חסמים בקרב החברה הערבית לטפל בזה, ואני יודע שיש חסמים כאלה, גם מה שאמר חברנו מבנק ישראל וממקומות אחרים, אבל אם יש גם סיפור אחר של אי ביצוע החלטות ממשלה. תזכרו, חברים, יש החלטות ממשלה, יש תוכניות ממשלה בנושא הזה והן לא להמלצה אלא הן לביצוע.

אני מודה לכולם. אנחנו נתראה בקרוב לעוד דיון חשוב בנושא הזה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:29.