פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
18/12/2018


מושב חמישי

פרוטוקול מס' 283
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י' בטבת התשע"ט (18 בדצמבר 2018), שעה 10:00

הנגשת שירותי בריאות ורווחה לנשים בדואיות בישובים הבלתי מוכרים – לציון יום הנגב

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
ניבין אבו רחמון

סעיד אלחרומי
איימן עודה

אורית פלסר - ראש ענף תקצוב רשויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מרים בן עטר - מנהלת נפה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

צביה ירדן - אחות מרכזת תחום בכירה אבטחת איכות הטיפול, משרד הבריאות

עדי בן מרדכי - ממונה על שותפויות, אגף לתכנון אסטרטגי, משרד הבריאות

עמיחי לוי - ממונה תח"צ מחוז דרום, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יריב מן - מנהל אגף בכיר לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית בנגב, משרד החקלאות

ליאור שחר - מנהל אגף תיאום ובקרה, משרד הפנים

מג'יד אלעטאונה - מנהל האגף לשירותים חברתיים נווה מדבר, מרכז השלטון המקומי

עבד אלחמיד אבו רביעה - מנהל שירותי רווחה, מועצה אזורית אלקסום

נסר אבו סריחאן - מנהל מחלקת הרווחה, כסייפה

עטייה אל אעסם - המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב

יהודית ברקת - ראש תחום בקופת חולים לאומית

רונית וייזר - רכזת נושא בריאות האישה, שירותי בריאות כללית

רשא אלעטאונה - משפטנית, אית"ך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי

שלומית סומך להמן - מנהלת אלבאכור לקידום ילדים בגיל הרך בחב, ארגוני נשים בנגב

רוית דינמז-יחזקאל - מנהלת קשרי ממשל ויח"צ- משולחן לשולחן-לקט ישראל

חנה אשכנזי - מנהלת כפר נוער לשעבר, פני"ם חדשות

פאתן ג'טאס - מנהל פעילות בחברה הערבית, האגודה למלחמה בסרטן

חריאק אבו זאיד - מדריכה ומורה לאזרחות, טייבה

אמל אלנססרה - מנהלת עמותת סידרה

חנאן אלסאנע - עמותת סידרה והחברה להגנת הטבע

עאישה זואדנה - ארגון אג'יק

מרואן אבו בריח' - סניף עדאללה

תריאק אבו זייד - תושבת כפר קאסם

מורן יפה - סטודנטית

נוי שדה - סטודנטית

עדן קנובסקי - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את לקט ישראל

דלית אזולאי

ס.ל., חבר תרגומים

הנגשת שירותי בריאות ורווחה לנשים בדואיות בישובים הבלתי מוכרים

בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום 18.12.2018. אנחנו במסגרת היוזמה של יום מיוחד לנגב, לנַקַבּ, בכנסת שיזם חבר הכנסת טלב אבו עראר ואני חושבת שתהיה לו הזדמנות תוך כדי גם להצטרף אלינו, אבל נמצא איתנו גם הבן של הנגב, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, והוא יפתח את הדיון. אני רק חייבת להגיד שהיוזמה הזו זו לא יוזמה ראשונה, גם בשנה שעברה וגם בשנה שקדמה לה, היו ימים מיוחדים של הנגב, של נַקַבּ.

אני מתעקשת להגיד נַקַבּ כי הרבה פעמים כאשר מדברים על הנגב בכנסת מדברים על צד אחד בנגב ולא כוללים את כל התושבים ואת כל הבעיות הקיימות בנגב. כשאומרים נַקַבּ ישר נזכרים ומזכירים שיש אוכלוסייה גדולה שסובלת בעיקר מבעיות שהן מסוג אחר.

הוועדה לקידום מעמד האישה שמה דגש על הנושא של הנשים בנגב ועל מכלול השירותים של המדינה, המונגשים והלא מונגשים, ולפעמים הלא קיימים, לנשים ערביות בדואיות ואנחנו נתמקד בזה היום, אבל קודם אני רוצה לתת לחבר הכנסת סעיד אלחרומי לפתוח באופן כללי. בבקשה.

סבח אל ח'יר, אלג'מיע. תודה, גברתי היושבת ראש. תודה על קיום הדיון ותודה מיוחדת גם על הטיפול בסוגיה הבדואית במהלך השנים האחרונות. אני חושב שזאת הוועדה שבה הכי הרבה נידון הנושא של האישה הבדואית, של המצוקות של החברה הבדואית בכלל וכשאנחנו מדברים על האישה הבדואית זה בעצם על מכלול הסוגיה של החברה הבדואית.

גם תודתנו לחברנו טלב אבו עראר שיזם את היום הזה. אני רציתי להגיע לכאן ולפתוח את היום הזה בוועדה למעמד האישה מכיוון שאני חושב שהאישה הבדואית היא החוליה הכי חלשה בחברה הישראלית כיום. האישה, שהבית שלה נהרס מצד אחד, בכפרים הלא מוכרים, זאת האישה שאיננה מועסקת, זאת האישה שאיננה מונגשת לבריאות וגם לנושא הרווחה, למרות שיש עבודה מצוינת שעושים החברים כאן במועצות האזוריות, אבל זה לא מספיק.

כשאנחנו מדברים על בריאות, גברתי היושבת ראש, אנחנו מדברים על כפרים שלמים שאין בהם סניף של קופת חולים ואין בהם טיפת חלב. אני לפחות שנה מטפל בסוגיה הזאת, אבל אנחנו נתקלים בבירוקרטיה מאוד מאוד נוקשה ובכדי להוציא נושא אחד, לפתוח סניף של קופת חולים ביישוב לא מוכר, זה עולם ומלואו, זה סיפור ארוך, מכמה משרדי הממשלה, בכדי להגיע למצב שייפתח סניף של קופת חולים.

אחד המקומות שהכי מזעזעים זה יישוב שלם שנקרא אל פורעה, בנגב המזרחי, ליד ערד, שאין בו סניף של קופת חולים ואין טיפת חלב והנשים של אל פורעה נאלצות להתנייד לערד או לכסייפה בנגב. בשאר המקומות המצב הוא לא יותר טוב, אנחנו מדברים על ביר משאש, מדברים על רחמה, מדברים על חלקים גדולים מוואדי נעם. ואדי נעם, דרך אגב, זה היישוב הלא מוכר הגדול במדינה, יש בו מעל ל-15,000 תושבים וכאן אנחנו נתקלים במצוקות של החברה הישראלית.

אני חושב שכל חברה, החוסן שלה נמדד באיך שהיא מתייחסת לאוכלוסיות החלשות בחברה הזאת. מדינה וחברה שאיננה יודעת לטפל ברגישות ולטפל ביסודיות במצוקות של האוכלוסיות החלשות שלה זאת מדינה חלשה. החוסן של המדינות לא נמדד בכוח צבאי ולא נמדד בעושר, אלא נמדד באיך שהעושר הזה מתחלק לכל רובדי האוכלוסייה.

אנחנו היום מתחילים בוועדה הזאת, אבל יש לנו תשע ועדות במקביל, חלק במקביל, חלק יבואו אחר כך ובשעה שתיים יש לנו סיכום באודיטוריום של כל היום הזה. גם מליאת הכנסת תדון בשעה ארבע בנושא הזה ואני מאחל לכולנו יום מוצלח, יום פורה, שנצא במסקנות שאכן ידחפו קדימה את הנושאים שאנחנו מקדמים, ובמיוחד בוועדה הזאת, הרווחה והבריאות של האישה הבדואית. תודה, גברתי היושבת ראש.

תודה תודה. האמת שניסיתי לעשות קצת עבודת בית לפני שהגענו לדיון הזה. לא כדי ללמוד מה הנושאים, כי אני כבר יודעת מה הנושאים ועשיתי סיורים, ביום חמישי שעבר הייתי צריכה להיות בעוד סיור בנגב, אבל חזרתי על הדיונים שהתקיימו בוועדה בנושאים שקשורים להנגשת שירותי רווחה ובריאות וגם חינוך ותעסוקה לנשים ערביות בדואיות. ראיתי שהדיון הראשון התקיים ב-15 ביולי 2015, כלומר חודש וחצי אחרי שאני התחלתי לכהן כיושבת ראש הוועדה ומאז אני בטוחה שהיו מעל ל-12 ישיבות כאלה, ביניהן גם ישיבות עם משרדים שונים, התכתבויות עם משרדים. הוצאתי אותן והסתכלתי עליהן, וראיתי שכאילו מבקשים מאיתנו לעבוד עבודת נמלים, כל פעם אפשר להתקדם רק אולי מילימטר אחד לכיוון שאנחנו רוצות להתקדם. ראיתי שעלו כמה וכמה נושאים, הייתי רוצה שהדיון היום יתמקד בהם, כדי שנוכל להתקדם עוד קצת בנושאים האלה.

אני עדיין זוכרת את הסיפור של המשאיות והג'יפים שמנגישים את שירותי הרווחה לכפרים, הם עדיין קיימים. אני יודעת שחיכיתי שנה עד שארגנו את הסיור כדי לראות במו עינינו את המשאית שמגיעה לכפר כדי להנגיש את שירותי הרווחה ואני חייבת להגיד שלמרות שקיימת המשאית, אשמח לדעת אם היה שיפור במצב של השירותים, כי אז זה לא כלל עובדות סוציאליות ערביות במשאית וזה אומר שבעצם רוב הנשים שהמשאית אמורה להנגיש להן את השירות לא יכולות באמת להשתמש בשירות עד הסוף, בגלל מחסומי שפה.

אני אשמח גם לשמוע, מי נמצא ממשרד הרווחה היום? אני אשמח גם לדעת איך הולכת התכנית שמחליפה את מרכז אלואחה. בזמנו נסגר מרכז אלואחה והייתה תכנית של הכשרות והטמעת שירותים בתוך לשכות הרווחה, אז מה קורה איתם. אנחנו גם נצטרך לשמוע על הבעיות של בריאות, מצב הבריאות ובריאות הנפש באופן ספציפי, כאשר אני יודעת שבאופן כללי קופות החולים לא היו מוכנות לרפורמה בבריאות הנפש ועוד יותר אפילו בנגב. אני אשמח לדעת מה התעדכן בנושא הזה.

אני רוצה לתת לרשא אלעטאונה. אני מנסה קודם לתת לנציגי הציבור לדבר ואז אשמח לשמוע תגובות כי יכול להיות שיעלו עוד נקודות על ידי הנציגות או הנציגים שרוצים להעלות שאלות לנציגי הרשויות והמשרדים. בבקשה, רשא. את מאית"ך?

כן, אני מעמותת אית"ך-מעכי, משפטנית. אני כבר ארבעה חודשים בתפקיד, יחסית חדשה.

מזל טוב.

בתקופה הזאת נתקלתי בכמה בעיות רק בנושא של הרווחה. אני מדברת על הרווחה בעיריית באר שבע, היה לי סיפור של מישהי שהייתה נכה בבית, בית מוזנח. ניסיתי כמעט שבועיים, שבועיים וחצי, להשיג את הרווחה. אין מענה, אין היענות, אין מענה הולם, זה פשוט - - -

אין מענה או אין מענה הולם? כי יש הבדל בין שני הדברים.

אז זהו. בהתחלה לא היה מענה בכלל ואחר כך המענה לא היה הולם. זה די הפריע לי ואני מצפה באמת שיהיה שינוי בזה.

מה בדיוק הייתה הדרישה? להביא לה עזרה לבית? למה הם לא נענו?

יש לה ילדים בבית. כשאני הלכתי לביקור שם והם היו יחפים בבית. היא לא יכולה להתנייד, היא צריכה עזרה בכל דבר, אז מן הסתם רווחה ברגע שהיא שומעת על סיפור כזה היא צריכה ישר לענות. דיברנו ודיברנו ודיברנו, דיברנו גם עם ראש המחוז שם ואין, לא היה מענה, זה היה לקראת הבחירות, אני חושבת, והם היו עסוקים בזה, אבל זה - - -

הרווחה לא אמורה להיות עסוקה בבחירות.

זה היה לקראת הוועדה ו – אני חושבת שזה כן די השפיע. מה שכן אני רוצה להגיד שאני מצפה שיהיה משהו, שישתנה משהו.

אוקיי. תודה. מר עטייה אל אעסם, יושב ראש הכפרים הבלתי מוכרים.

שלום לכולם. אני חי בכפר לא מוכר ואני יודע את המצב בכפרים הלא מוכרים. אני חושב שזו צביעות מצד המדינה לדבר על שיפור מעמד האישה הבדואית בזמן שהיא מקשה על האישה הבדואית ועל האוכלוסייה הבדואית בכל מיני דרכים. הדבר הראשון, בכפרים הלא מוכרים אין תחבורה וזה מחסום בקשר לעבודה לנשים. אין גנים וטרום חובה ל-5,000 ילדים, הם לא במסגרת והאימהות שלהם מרותקות לבית ולא עושות שום דבר.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. כשמדברים על שירות הרווחה, ואני לא מאשים את העובדים בשירות הרווחה, הם מנסים ככל האפשר לשפר את המצב, אבל המדיניות שהם חייבים לעמוד בכללים שלה היא קשה מאוד. הרבה מקרים, אם אני לא טועה מאות מקרים, שירות הרווחה מפנה נשים שאין לילדים שלהם אוכל, זה לא עבודה או משהו כזה, אוכל, שהמדינה הרסה להם את הבתים שלהם, מפנים אותם אלינו לעזור להם בשביל להביא להם אוכל. כשהמדינה מדברת על נשים בדואיות והולכת והורסת את הבתים של הנשים הבדואיות אז היא בעצם נתנה מכה קשה לנשים הבדואיות. המדינה צריכה להתחיל לחשוב, קודם כל לאישה צריך להיות בית, כל השירותים שכל אזרח מקבל במדינת ישראל, גם אישה בדואית צריכה לקבל אותו דבר. זה מה שחסר לנו.

אני רוצה לסיים במשפט, לצערי הרב מי שאחראי עלינו, על הכפרים הלא מוכרים, על הבדואים בנגב, זה משרד החקלאות, זה לא משרד השיכון. בעניין התכנון, הבנייה, הפיתוח והכול זה משרד החקלאות והוא כנראה שם אותנו בקטגוריה של צמח או חיות. תודה.

אני חושבת שהמשפט האחרון הוא משפט מאוד קשה. מאוד קשה.

רק לאלה שהגיעו פעם ראשונה לדיונים אני רוצה להזכיר, כדי שיהיה לכם זכות דיבור ואני אדע שאתם רוצים להגיד משהו, נא להירשם אצל מנהלת הוועדה כדי שאוכל לתת לכם זכות דיבור. חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, אני שמחה שהצטרפת אלינו וכשתרצי לדבר תגידי לי. אני רוצה לתת לד"ר יהודית ברקת מקופת חולים לאומית. כן, גברתי.

זו אכן ההופעה הראשונה שלי בוועדה הזאת, אבל אני רציתי בכמה מילים לתאר את הניסיונות שלנו להתמודד עם המצב הקיים ולתת במקסימום שאנחנו יכולים את השירותים הנדרשים לנשים שהן חברות אצלנו בקופת החולים. אז אנחנו עובדים בשני צירים. אל"ף, ההגעה של הנשים לסניפים קיימים בערים כמו בכסייפה, חורה, לקייה, ערוער, רהט, אבל הפואנטה היא, כי זה גם מה שהאחרים עושים, כמו שאת תיארת את המציאות הקודמת, אנחנו מאוד משתדלים להבין את המציאות הקשה ולהנגיש את השירותים.

את דיברת קודם על הנושא של העבודה הסוציאלית, יש לנו עובד ייעודי שדובר את השפה, שייך למגזר, הוא מגיע לשטח, או שמגיעים אליו - - -

כלומר יש לכם עובד ערבי בדואי.

כן.

במקום דובר את השפה ושייך, אפשר להגיד ערבי בדואי.

טוב, את מכתיבה את הכללים.

לא, במקום - - -

לא ככה, פשוט אני לא רוצה גם לפגוע אז - - -

מה לפגוע? בלהגיד שהוא ערבי? זה לא קללה, זאת זהות, נושאים אותה בגאווה.

אוקיי. הפתרון ועולמות התוכן שהוא עוסק בהם, את ציינת את הנושא של בריאות הנפש, שהוא פותר בעיות ומנגיש את הנושא בצורה שגם הולמת תרבותית את הנושא, ודבר נוסף, דוגמאות נוספות, אני יכולה לתת דוגמה של איש קשיש, ללא מקרר, שהיה צריך תרופות בקירור, הוא הצליח להסדיר לוחות סלולריים מארגונים וולונטריים. זאת אומרת זה לא אידיאל, אבל לפחות מנסים באמצעים שקיימים לעשות.

יש לכם חברים וחברות בקופה שהם מכפרים בלתי מוכרים?

כן.

ומכפרים שהם מחוץ לערים הגדולות, נכון?

כן.

יש לכם תחנות של קופת חולים במקומות האלה?

בלא מוכרים אין, במוכרים יש. קיים את החסם של ה - - -

בסדר, המוכרים זה מובן מאליו. איך מנגישים את שירותי הבריאות לחברים שלכם שנמצאים בכפרים הלא מוכרים?

שוב, את אמרת ככה, אנחנו מגיעים, לדוגמה, לבתי ספר ולגנים בנושא של קידום בריאות, אנחנו מחסנים, אנחנו יוצאים לשטח, גם לבדיקות מעבדה, גם לחיסונים, כמו שפעת, פנאומווקס, באותה דרך נותנים את - - - דם סמוי, בדיקות מעבדה נערכות פעמיים בשבוע בשטח. ביקורים תכופים של רופא ואחות נעשים בשטח.

כלומר אם אני חיה בכפר בלתי מוכר ואני בדיוק כמו שאני היום, חולה, אני יכולה להזמין רופא שיגיע אליי הביתה?

אני לא אומר במאה אחוז, זה גם תלוי בחריפות המקרה. יחידות טיפולי בית. דיברתי על העובד הסוציאלי, דיברתי על מניעה, דיברתי על קידום בריאות, אנחנו מקיימים גם סדנאות חד פעמיות, זה כבר בתוך הסניפים, לאוכל בריא, לעולים לכיתה א', ל'חכם בשמש', צחצוח נכון. עשינו פעילות של הרצאה של אחת מתשע ויום למחרת הבאנו את ניידת הממוגרפיה כדי להגביר. זה בגדול. היינו שמחים מאוד אם המכשלה המנהלית הייתה מאפשרת לנו להקים סניפים בתוך היישובים.

מה החסם העיקרי לפתוח סניפים?

האישורים של המינהל.

אוקיי, זה הרשות. זה בעצם המחסום והחסם העיקרי. אני חושב שאנחנו צריכים גם, לא יודע, דרכים שהן לא קונבנציונליות. יש בתי ספר בכל הכפרים הלא מוכרים היום, כמעט בכל הכפרים, באל פורעה יש שלושה בתי ספר, יש גני ילדים בכל המקומות, חוץ אולי מרחמה, עדיין אין בית ספר שם. לכן אני חושב שקופות החולים, אפשר להגיע לבתי הספר האלה, אפשר לעשות שיתוף פעולה עם משרד החינוך ועם הוועדים המקומיים ולתת את השירות שמה והמאבק מול המינהל בעצם נמשך.

בבקשה, חברת הכנסת ניבין אבו רחמון.

שלום לכולם. תודה לך, חברת הכנסת עאידה. קודם כל אנחנו מדברים כאן על סוגיה פוליטית, על כפרים לא מוכרים. המדינה משתמשת לרעה באי מתן שירותים ותשתיות בסיסיות כמובן כמנוף לסילוק הערבים הבדואים מאדמתם, לכן זה מונע מהם גם את השירותים החיוניים הנדרשים לקהילה הזו.

אפילו אם אנחנו מדברים כאן על שירותים של בריאות, שנמצאים במקום, ממשיכים גם עוד יותר מחסומים לבלום או לעכב את גישת הנשים למתקנים וזה נובע מבעיות שפה למשל, זמינות נמוכה של שירות ואי שביעות רצון מהשירות הזה. זאת אומרת שהשירות הזה לא מותאם ולא מתאים לקהילה הזו. לכן אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל לחשוב מאפס, להתחיל לבנות מחדש סוג של מערכת בריאות מיועדת לקהילה הזו שתהיה מיועדים לכפרים אלה, למעמד הפוליטי שלה, גם בשפה שלהם וגם משהו קרוב לעולם של הנשים האלה, גם מערכת שמתפקדת בזמנים הכי טובים לקהילה הזו.

אי אפשר להתקדם בנושא הזה בלי מעורבות מהקהילה עצמה. אני חושבת שהתערבות של אנשי מקצוע, עובדים סוציאליים למשל, מהקהילה, זה כן עוזר לעשות את הצעד הזה, אחרת אנחנו כל פעם עושים את יום הנגב הזה ומדברים על אותה סוגיה ועל אותן בעיות ועל אותם קשיים ומחסומים שמן הסתם הם מתחילים עם המחסום הפוליטי, כי אנחנו מדברים על כפרים לא מוכרים, אבל בסופו של דבר אנחנו גם רוצים לעזור ולמצוא פתרון לאנשים האלה שלפחות יקבלו את הטיפול הבסיסי במובן החיוני והבריאותי כמו שצריך. תודה.

תודה, חברת הכנסת. אני רק רוצה להגיד, אני מבקשת שתירשמו אצל המנהלת כדי שאני אדע.

הערה בהתאם למה שהוזכר.

מי כבודו?

עבד אלחמיד אבו רביעה, מנהל שירותי רווחה אל קסום.

מיד אני אפנה אליך, אבל אני רוצה להגיד הערה ואגיד אותה בערבית. (מדברת בערבית). אני אמרתי לנשים שלא יודעות להתבטא בעברית שהדיון הזה הוא בשבילן והן צריכות לבטא את הבעיות שלהן בשפה שלהן ואני מוכנה לתרגם אותן, שלא יחשבו שהשפה תהיה המחסום בדיון הזה. (מדברת בערבית). עבד אלחמיד אבו רביעה, בבקשה, אדוני.

רק רציתי לתת הערה אחת, בשנת 2001 אמא שלי נפטרה לי בידיים בעיכוב של חצי שעה של הגעת מד"א ומשנת 2001, אני תושב היישוב מכחול, עד היום אין אפשרות כזאת. אני כרגע התחברתי למה שדיברו פה וזה מאוד מאוד כאב לי והחזיר אותי לטראומה שאני עברתי, שאני רץ עם אמא שלי לפגוש את האמבולנס בכניסת ערד, במרחק של 17-16 קילומטר, תוך כדי זמן כזה באמת הייתי יכול להציל אותה. זה משנת 2001 ואנחנו היום 2018 כמעט והיישוב מכחול אותו יישוב מכחול, לא התקדם.

אם הייתי אומר שאני רוצה להיכנס לכסייפה, היישוב הכי קרוב, גם המכשולים שנמצאים בכביש ראשי כזה מעכבים אותי בנסיעה פשוטה. אז לא היה בכסייפה מגן דוד או אמבולנס שהיה יכול לתת שירות כזה. אני אגע אחר כך ואני אדבר על שירותי הרווחה, שאני אחראי על זה ואני יודע מה הבעיה בנגישות. כשאנחנו מנסים להנגיש המצב הוא לא פשוט, הוא הזוי, אבל אני מדבר כרגע מנקודת מבט שהיא כואבת לי אישית, שעדיין מלווה אותי ואני מנסה היום, גם בכובע של עובד סוציאלי, גם בכובע של מנהל שירותי הרווחה באלקסום, שהיא אחראית על 70,000, תבוא לבדוק את זה בנתונים, אף אחד לא מכיר בזה, גם משרד הפנים לא מכיר בזה, גם הרישום במועצה לא מכיר בזה, כי מתייחסים לפי הרישום. זה שבעה יישובים, בשביל שאני אגיע למקומות שאני צריך להגיע אליהם, זה הזוי, אני אומר לכם, זה הזוי, עם שני רכבים אני יכול לספק את כל השירותים? עם תקנים של 20.25 עובדים סוציאליים?

כשמדברים על מעמד האישה ואכפת לי מזה ומעניין אותי, יש לי תכנית של 'עוצמה' ויש לי תכנית של 'נושמים', ושתי התכניות האלה פועלות. אין לי מוקדים באותם יישובים. כשמדברים על יישובים, והוא דיבר על יישובים נפלאים, ואני מגיע ואני רואה, לפעמים, אני אומר לכם בכנות יורדות לי הדמעות על המצב שנמצא ואני שותק, למה?

כשבאה אליי אישה והיא בוכה והיא אומרת לי: הילדים שלי אתמול ישנו בבוץ, למה? כי הגג מטפטף בלילה ובגשם. האם אני צריך ברכב שלי הפרטי האישי, בשנה שעברה, להציל משפחה שהאוהל שלה נהרס? 11 ילדים, אבא ואמא. אני ועוד מישהו מעובדי המועצה הלכנו, רכב של המועצה ורכב אישי שלי, הפרטי, והלכנו והצלנו את המשפחה בלילה, החלקנו בבוץ בכדי להוציא ילדים קטינים משם, רעבים, למקום בטוח. האם זה תפקיד של מנהל שירותי הרווחה להתעסק בזה? כן, חברים, אני מתעסק בזה. במקום שנתעסק לפי המקצוע שלי כעובד סוציאלי ובהתאם לנהלים ובהתחשב בתרבות ומסורת, אני מתעסק בדברים אחרים.

קטונתי, כשהוא מגיע אליי והוא מצפה ממני כעובד סוציאלי וכמנהל מחלקה לספק לו שירותים שהם לא בטווח העבודה שלי אני נענה ואני מנסה לעזור לו. שבע מיטות, אני פונה לספק בשעות הערב: תעשה לי טובה. הרי נוהלי הסיוע של הרווחה זה תהליך בירוקרטי, לפעמים זה לוקח חודש וחצי ואני פעלתי בצורה בוא נגיד טיפה לא טובה ולא נעימה, כי הספק מכיר והלך ולקח שבע מיטות בלילה והלך, רק בגלל שהגג מטפטף.

זה חלק קטן מהמצב של היישובים והכפרים אצלנו. זה כואב. אני יכול לדבר שעה, אבל אני רוצה לצמצם. חברים, זה כואב. אני רוצה לשים את הבעיה על השולחן ולהגיד לכם, תנו לי אפשרויות. אני הגדלתי את המחלקה בתוך שנה, שנה ומשהו, אפילו באנרגיה סולרית, שזה לא התחום שלי, התעסקתי בזה ועסקתי בזה לאנשים שזקוקים לחשמל 24 שעות כי זה החיים והמוות שלהם. או שהוא הולך להשכיר בבאר שבע, ישלם 3,000 שקלים רק לשמור על נכה כזה, או מישהו שזקוק למוצרי חשמל. חברים, המצב לא טוב ולא פשוט ואני מדבר מתוך כאב ומהלב, ואני מצפה שתצאו היום, אולי, מהוועדה הזאת, עם משהו גם בכלל. תודה רבה.

תודה לך. אני מבינה את הכאב שלך, באמת. אני התחלתי ופתחתי בזה שאנחנו עוסקות בנושא הזה כבר שלוש שנים, מאז כניסתי לוועדה קיימנו כמה דיונים ואני יודעת כמה המצב קשה. אם אני לא טועה אחת התיאוריות שלומדים זה סולם מאסלו וכשאין לאנשים את החיים הבסיסיים ואין להם את הבית ואת האוכל אנחנו לא נעשה כמו מארי אנטואנט, שאמרו לה שאין להם לחם והיא אמרה להם: תנו להם ביסקוויטים.

אני חושבת שמה שאמרת, עם כל הכאב, מעיד על האתגרים האחרים שעומדים בפני עובדים סוציאליים ואנשים שצריכים לשרת ולספק באמת את הצרכים של האוכלוסייה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמבלי שינוי יותר מהותי של הכרה, של מתן מקום לתושבים לחיות בחיים סדורים, העבודה שלכם תישאר כיבוי שריפות, לצערי.

עבד אלחמיד, רציתי לשאול, האם יש לך מוקדי שירות בכפרים של אלקסום? למשל תראבין א-צנאע, הם אמורים להגיע לבאר שבע לקבל שירות? ודריג'את ומכחול? שעובדת סוציאלית תקבל את האנשים שם, מה מונע את זה? האם יש ומה מונע?

תיכף אני אענה על זה. אני בעד הגישה שאני צריך לגשת לפונה ולא הפונה יגיע אליי, זה מה שאנחנו הולכים. יש מבנים רב תכליתיים שנמצאים היום באום בטין, שהם מופעלים דרך התכניות שלנו. יש מרכז מופת לקשישים, יש מועדוניות שם, יש פעילויות שנעשות וגם בתכניות שהעובד הסוציאלי יתחיל להתיישב שם. יש לנו קצת בעיות שאנחנו צריכים להתגבר עליהן, מבחינת אינטרנט, כי היום המערכת של העובד הסוציאלי ממוחשבת, כמו במרפאות, הוא צריך להיכנס ולעשות את כל העבודה. אני פונה היום להנגיש את השירות, גם לאום בטין ואל-סייד ודריג'את וגם לתראבין, יש לנו שם מבנה של המועצה שהוא רב תכליתי, אבל אני לוקח את החדר שלי, הקטן הזה, בשביל להנגיש את הטיפול. אני נגד הגישה שהמטופל יגיע אליי לקבל את השירות, אני צריך להנגיש לו את השירות.

אוקיי, ולכן אני שואל, כשאישה מדריג'את רוצה ללכת לסניף רווחה, פעם בשבוע, אולי שעתיים בשבוע תשב שם עובדת סוציאלית ותקבל את האנשים, שכולם יידעו שליד בית הספר או בחדרון קטן, מישהי מקבלת אותם ביום ראשון בשעות הבוקר. ככה, לדוגמה.

כן.

תודה. אמל אלנססרה, מנהלת עמותת סידרה.

שלום לכולם. בוקר טוב לכולם, אהלן וסהלן, חברת הכנסת עאידה תומא, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אני כל כך מיואשת שכל פעם רצה, יותר משלוש שנים וחצי, וכל פעם אני מדברת על אותם נושאים ואני מרגישה שהגעתי לשלב שאני לא מחדשת כלום ואתם כבר מכירים את השטח יותר טוב אפילו ממני, איך באמת אני כל פעם מדברת על הנגשת השירותים, אני מדברת על ציר אלקסום, נווה מדבר, העובדים הסוציאליים, לא מנגישים את השירותים, אף אחד לא מגיע לביקורי בית. הנשים בכלל לא מודעות לכך שיש שירותי רווחה, חלק מהן, חלק גדול, שרוצות באמת להגיע, אבל בגלל התחבורה הציבורית, בגלל המחסור בשירותים, אין שום גישה אחרת.

אני אהבתי את הגישה, כן, הוא דיבר על סבל, הוא דיבר על חלק מהדברים שהם באחריותו וחלק שהם לא באחריותו המלאה, איך ניתן להנגיש בצורה מאפשרת, תואמת, למצבן של הנשים בחיי המדבר, במיוחד הכפרים הבלתי מוכרים. לדעתי כל עוד אין הכרה אנחנו עדיין חופרים באדמה שאין בה מים, שהיא כן תואמת, שאפשר יהיה לחיות בה חיים. החלום שלנו חיים בריאותיים.

לגבי מסגרות הבריאות, אני רואה שיש מחסור. העניין זה לא מחסור, אין קיימות למסגרות בריאות. חלק מהנשים בהסעה בבוקר, אנחנו הגענו באיחור, מספרת לי שהיא איבדה את הנכד שלה בגלל שהמרפאה אצלם עובדת משעה 8:00 עד 12:00, וזה מצחיק וכואב. למה עובדים עד 12:00, אחרת אין שום מסגרת אחרת. מגיע רופא המשפחה פעם בשבוע, שלוש פעמים הוא נעדר, פעם הוא לא נמצא בארץ, פעם אני לא יודעת איפה הוא נמצא, אין שירות בריאותי בסיסי, אני לא מדברת על שירות שהוא רופא או רופאת נשים ואני רוצה שיהיו רופאות נשים, אני רוצה שיהיו אחיות במקום אח, אני רוצה שיהיו נשים מהחברה שהן יטפלו בבעיות של הנשים.

אין בכלל קיימות לדבר הזה וזה מתיש. זה מתיש ומתסכל. לכן אני מציעה באמת להקים מוקדי שירות לנשים במקומות שלהן, להנגיש להן את הדברים הכי הכי בסיסיים. איך באמת לחשוב ביחד ולעשות את הדברים האלה. איך שטיפלתם פעם בתחבורה הציבורית, באמת להמציא איזה שהוא אלמנט או מנגנון שיאפשר לנשים באיזה שהיא גישה להגיע לתחבורה הציבורית ואז לממש את הרצונות שלהן ואת חיי היום יום שלהן. אבל עדיין הדברים נתקעים בדברים שהם מאוד בסיסיים.

אם איש מקצוע שהוא מתאר את הדילמה שלו, איך אני יכולה להביא אמצעים אחרים? אם איש המקצוע נתקע עם זה מה אני יכולה לעשות? אמל אלנססרה, שהיא מנהלת עמותת סידרה, מאפשרת ביכולות שלה, עאידה, סעיד, אבל מעבר לזה אני אוטוטו לא יכולה, לא יכולה לנשום. הנשים, גם הן לא יכולות. כמה שאני מאפשרת להן להגיע, ייצוג, שהן ידברו, והן מדברות, הן לא מפחדות, וכמה פעמים הן הגיעו והסבירו והביעו, אבל עדיין אני מרגישה שהדברים זזים לאט לאט. כל הכבוד שאתם שמים את הדברים על השולחן, אתם דנים בזה, וזו זכות שאנחנו דנים בזה, אבל עד מתי זה נמשך ככה?

אמל, אני מבינה את התסכול שלך, גם אני לפעמים עומדת מול תסכול כזה וכל פעם שאני מסיירת בנגב ואני מגיעה למקומות הכי מרוחקים תמיד השאלה הראשונה שעולה לי בראש, אם למישהו בכפר הזה חס וחלילה יש התקף לב ואם מישהי כורעת ללדת, מה הם עושים? באמת, זה הדבר הראשון שעולה לי בראש כל פעם שאני מבקרת ואני אומרת מה הם עושים במקרים כאלה, במיוחד אם זה ביום והגברים כבר לקחו את המכוניות ויצאו לעבודה שלהם והנשים נמצאות לבד שם ומישהי צריכה ללדת. מה, היא צריכה להתאים את זמן הלידה שלה לחצי יום שהרופא נמצא בכפר?

זה בלתי מתקבל על הדעת ואנחנו יודעים שאי אפשר לנהל דיונים כאלה. אני כל הזמן בדילמה, אמרת איש מקצוע בדילמה, עכשיו פוליטיקאית בדילמה. בדילמה האם באמת לחפור ולעשות את עבודת הנמלים של עוד הישג קטן ועוד דבר ועוד דבר ועוד דבר, או שוב להגיד שאי אפשר לדבר על הבעיות האלה בלי לדבר על הבעיה הפוליטית הגדולה של הכרה באזרחים שקיימים על האדמה ונמצאים, אבל לא רוצים להכיר. ותשתיות ושירותים, אי אפשר לספק בלי הכרה, עם כל הכבוד. אי אפשר, ובלי רצון פוליטי כן לשרת. אז אם דילמה של איש מקצוע, זו הדילמה של פוליטיקאי, לחזור כל פעם לנושא הכללי או לנסות בכל זאת להביא עוד הישג קטן ועוד הישג קטן.

בעניין התחבורה הציבורית, תאמיני לי, בסיור הראשון של הוועדה הזו בקדנציה הראשונה, כשהגעתי גם לביקור אצלכם והגעתי לאום אל חיראן, לפני שהפכה למוקד של – ואז נאמר לי בצורה ברורה, רוצות לעבוד, אבל איך נצא מהכפר לעבודה אם האוטובוס אפילו לא עוצר בכניסה לכפר שהיא מרוחקת שני קילומטרים מהבית, אלא מושך אותנו ליישוב הבא? ואחר כך צריכות לחזור ברגל ולהיכנס ברגל. אז אני מבינה, אבל בכל זאת אנחנו רוצות לנסות ורוצים לנסות לשנות את המציאות ואני יודעת שאי אפשר להתייאש.

אבל אנחנו כן התקדמנו בכמה סוגיות וצריך להזכיר את זה. בנושא התחבורה אנחנו התקדמנו.

זה נכון. התחבורה הציבורית, כדאי להזכיר - - -

בנושא החינוך הבלתי פורמלי, עם שרת התרבות, עם מועצת נווה מדבר לפחות, סיכמנו שבתי הספר בכפרים הלא מוכרים ייפתחו אחר הצהריים ונפעיל אותם לחינוך בלתי פורמלי ושהילדים לא יישארו שם בתוך הכפר. יש התקדמות, נכון שהיא לאט, אבל - - -

סעיד, זה עדיין לא התחיל.

זה יתחיל אחרי הבחירות.

זה אמור להתחיל, אבל אני יודעת שאנחנו כאילו חופרים בסלע.

נכון.

את זה צריך להגיד, אנחנו כאילו חופרים בסלע וזה קשה. כל דבר שאפשר להשיג, אני הייתי בישיבה לפני שבוע במשרד התחבורה עם מנכ"לית משרד התחבורה ואחד הנושאים שדיברנו עליהם זה היה התחבורה הציבורית בנגב, כולל הכפרים הבלתי מוכרים. עלו כל מיני רעיונות, אבל אני יודעת שאתם היום נמצאים במשרד, עושים תכנית ומביאים חוות דעת חיצונית לבדוק את האפשרות בכל זאת לרשת בכל זאת את הכבישים הראשיים בתחנות שהן מקבילות לכפרים הבלתי מוכרים.

אז זה לא היה, אם חושבים על זה, לפני שנה או שנה וחצי. חלק מהצפת הנושא, אני הייתי מתה שכל פעם שאני מציפה נושא פה למחרת הייתי מקבלת את השינוי שאני רוצה, אבל לצערי זה לא קורה בצורה כזו. אבל אנחנו נמשיך להיאבק, זה חלק מהמאבק. אנחנו נמשיך לבדוק מה משרד התחבורה עושה עם התכנית הזו ואנחנו נמשיך לבקש ולדרוש שתהיה תחבורה ציבורית שתקל קצת. אבל מצד שני, קופות החולים, הגיע הזמן להשתמש בבניינים הרב תכליתיים שנמצאים.

הם נמצאים.

הם נמצאים, אני לא צריכה, כחברת כנסת, לטפל בפנייה של מישהו שהרופא מגיע פעם בשבוע ואם הוא חולה אז אין רופא לשבועיים. זה לא עבודה לחבר כנסת לטפל בפניות כאלה, אבל אנחנו עושים ועושות את זה כי אנשים בסופו של דבר צריכים לקבל.

ד"ר מג'יד אלעטאונה, מנהל האגף לשירותים חברתיים, נווה מדבר. בבקשה, אדוני. גם אצלך היינו בביקור.

בוקר טוב לכולם. אני אענה לך בהתחלה על השאלה ששאלת על השירות הנייד. אני לא אתבייש להגיד מאיפה זה צמח, היות שאני הוגה הרעיון ולא מישהו אחר. אם מישהו אחר חושב שהוא הגה את הרעיון, שיקום ויעמוד על הרגליים, זה היה רעיון שלי. תתפלאי לשמוע מאיפה יצא הרעיון, מתוך עיון בספרות ביהדות. יום אחד בקליפת אגוז אני קורא על רבי עקיבא מבקר כיתה, הוא הרגיש בחוסרו של תלמיד ואז הוא אמר: מה עם התלמיד הזה? אמרו לו שהוא חולה. עזב את הכיתה, הלך לבקרו, מצא אותו מרושל, מוזנח, השקה אותו, האכיל אותו ואז הוא אומר: ר' עקיבא, החייתני, ואז הוא אמר: כל מי שלא מבקר חולים כאילו שופך דמים.

מהרעיון הזה אני אמרתי, ד"ר מג'יד, אם אתה לא מגיע לאחרון הצמאים או החלשים אתה עושה חטא גדול. לכן שירות סוציאלי נייד זו המצאה שלי, זו משאית גרמנית, ארבע על ארבע, מורכבת משני חדרים, מצוידת בלוויין של הייטק. מאותה משאית יכול העובד להיות מחובר לביטוח לאומי, ללשכת האם. יש לנו גם - - - אפשר לעשות עבודה קבוצתית עם האימהות והמטרה היא באמת להנגיש את השירות.

בנוסף לשירות הנייד, כדי להרחיב את הרשת, הקמתי בארבעת היישובים שלנו ארבע לשכות קטנות שנקראות לשכות רווחה, ובנוסף ללשכת האם בבאר שבע שהיא גם מקבלת כל השבוע.

אפשר לשאול על הניידת? אני עדיין זוכרת שבביקור שלי זו הייתה הפעם הראשונה שהניידת יורדת לשטח, כמה פעמים היא מבקרת?

חמישה ימים בפול טיים והתפקיד שלה גם הוא לתור בכל השבטים המרוחקים, החל מבקעת באר שבע ועד אילת, זה האזור שלי הדרומי, ולתור ולאתר. גם העובדים שם כעובדי אינטייק, בהתחלה הוא מזהה מי המשפחה ומשם מכוונים ללשכת האם, שהיא בתוך באר שבע.

הצלחתם לגייס עובדות סוציאליות - - -

יש עובדות. ברוך ה', יש לי גם יהודיות, גם קיבוצניקיות, גם עובדות וגם - - -

עם כל הכבוד, אני לא מדברת על היהודיות ועל הקיבוצניקיות, כבר ראיתי אותן.

לא, יש יהודים - - -

אפשר רק להמשיך את השאלה כדי שתוכל לענות לי?

כן, בבקשה.

האם הצלחתם לגייס עובדות סוציאליות ערביות לניידת?

אני אומר לך חד משמעית, יש ערביות, יש בדואיות, יש יהודיות ויש קיבוצניקים. והיהודים שעובדים גם דוברים ערבית, עשינו להם הכשרה מיוחדת. לכן היום השפה הערבית במשאית מתקיימת והעובדים משתדלים לעשות את השירות הטוב ביותר. הבעיה זה לא זה, אלא יש בעיות אחרות שהן אולי היחידות במדינת ישראל. לדוגמה, הריסת בתים, ילד שאתה הורס לו, בהגדרת הקריטריון של ילד בסיכון הוא ילד בסיכון ולא ראש רשות ולא ראש ממשלה ולא שר יכול להיות – האיש בא אליי ובוכה ואומר לי: לאן אני הולך? אז אני נמצא בחוסר מוצא.

דבר נוסף, אחד היישובים שנמצא על גבול מצרים, ביר הדאג', יש אנשים שאין להם תעודת זהות ולצערי שירתו בצה"ל גם, וכשאין לך תעודת זהות אתה לא יכול לקבל, לא ביטוח רפואי, לא ביטוח לאומי ולא תעסוקה, שום דבר. לכן אני בא ואומר איפה שתזרוק אבן בנגב אתה תיתקל בבעיה. הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות ומבצעי המדיניות יעשו את הדברים שצריך.

יחד עם זאת אני רוצה להגיד לכם ולהיות מציאותי גם, כולם דיברו על שירותי רווחה, מי שיכול להגיד מתי התחילו שירותי רווחה במגזר, שירים אצבע. אני הקמתי, הבדואי הראשון שהיה, השירות הסוציאלי התחיל ב-1978 בזכות הליכוד, לא בגלל שאני ליכודניק, לאחר שעלה בגין ב-77' הוא החליט להביא - - -

בוא, בוא, אני לא רוצה לעסוק בהיסטוריה - - -

דקה, ברשותך. את המארחת, אני מסיים. חוק הנימוס אומר לאפשר לי לסגור מעגל, לכן אני מסיים ואני - - -

אני מודה לך על השיעור בנימוס, אבל אני מנהלת פה ועדה מאוד עניינית.

מילה אחרונה על מעמד האישה, ברשותך.

מאוד עניינית. אני רוצה - - -

אני מסיים.

אני רוצה לדעת דברים.

בבקשה, תשאלי.

יותר מאשר היסטוריה אני רוצה לדעת מה קיים היום ואיזה סוג של אתגרים ובעיות עומדים בפנינו.

אני בא ואומר, ואני רוצה להיות מציאותי, כבדואי הראשון שלמד עבודה סוציאלית, בהשוואה לעבר מותר לדבר גם על חצי הכוס. היום יש לנו תשע לשכות בתשע ערים, מספר העובדים הסוציאליים, בלי להגזים, מעל 120. נכון, חסר המון, צריך להגיע לכולם, אבל יחסית אי אפשר להגיד שהדברים האלה לא מתקיימים.

דבר אחרון, על מעמד האישה, ברשותך, היות שאני גם מומחה למעמד האישה. אני חולק על סעיד במילה, ויסלח לי, אם אנחנו מדברים על מעמד האישה, ובזה אני מסיים, לאפשר לאחרים, קרו שני דברים, האישה הבדואית היום מודעת לזכויותיה יותר מאשר פעם. אם היא מלומדת, בזכות ההשכלה, זה כרטיס ביקור להיכנס לעולם ההישגי. וגם אם היא אנאלפביתית, מספיק לשבת בסלון ביתה, מחוברת לצלחות של לוויין, היא יכולה לצפות על אין סוף גילויים שיש בעולם. לכן בשתי הדרכים, אולי זו הסנונית המבשרת על בוא האביב בהמשך, יש הרבה צעירות שלומדות, אני גאה בזה, ועל מנת לקדם את מעמד האישה צריך לראות בגבר סוכן שינוי ולגייס אותו בפעילות הטיפולית וההסברתית ותודה רבה.

בזה אנחנו חלוקים בכלל.

תודה. אני לא חושבת, אני חיכיתי לראות איך זה לא מסתדר עם הדברים שאתה אמרת, אבל קודם כל אני רוצה להגיד, אמרת שהכול יחסית וזה נכון. הכול יחסית, אני בודקת את המצב מול המצב שאמור להיות נורמלי, אני לא משווה את המצב שלנו ללפני 30 שנה כי בינתיים אנחנו אמורים להיות – אני משווה את עצמי לאן אני צריכה להיות ולאן האישה הערבייה הבדואית צריכה להגיע וזה היחס שאני רוצה לראות. איפה אנחנו אמורים להיות, לא איפה היינו פעם. כי היינו פעם וכולם רוצים להתקדם משם.

אני רוצה לתת לחנאן אלסאנע, בבקשה, גברתי.

שלום, עאידה, תודה, עאידה. שלום לכולם. קודם כל אני חנאן אלסאנע, פעילה חברתית וגם מתנדבת בסידרה וגם מנהלת בחברה להגנת הטבע, מחוז דרום, ביחידה הבדואית. אני לא רוצה להתייחס לחיים של החברה הערבית הבדואית, כי כולנו, כל מי שנמצא מסביב לשולחן וכל מי שהגיע לפה, הוא בא ממניע, בגלל שהוא רוצה להיות חלק מהפתרון כי יש קשיים שהאישה הערבית בכפרים הבלתי מוכרים כן מתמודדת איתם, בכמה רמות. אבל אני כן רוצה להציע את הפתרון.

החסם הראשי, אני חושבת, עאידה, ואני מאוד מסכימה איתך, שזה עניין ההכרה. זה נכון, אבל בעיניי זה לא החסם הראשי כי את החסם הזה כבר עברנו אותו כשהכירו ביישובים של מועצות אלקסום ונווה מדבר ועדיין הנשים באותם היישובים האלה, ההכרה היא רק על הנייר, עדיין הן מתמודדות עם קשיים רבים במתן זכויות בסיסיות. אנחנו מדברים על הזכות הבסיסית לבריאות ושירותי רווחה. למרות שאני יודעת טוב מאוד, מתוך הרווחה של אלקסום ושל נווה מדבר, שהם משתדלים והם מתאמצים, עם כל המשאבים שיש להם, כן לתת מתן ומענה לנשים בתוך היישובים, גם המוכרים, של אלקסום ונווה מדבר, אבל עדיין אחוז גדול של הנשים לא נהנות מהזכות הבסיסית.

לדעתי, אם אני מסתכלת שנים אחורה, אני אומרת שהפתרון עדיין רחוק, אבל אם אני מסתכלת מסביב לשולחן אני יודעת שהפתרון מאוד קרוב. אני מאוד מאמינה שהגיע הזמן ש – בדרך כלל זכות לא נותנים, היא נלקחת, לוקחים את הזכות, ויש פה אנשים מסביב לשולחן שהם מקומיים ויש להם את המיומנויות ויש להם את היכולת ליזום, לצאת מפה עם המלצה להקמת ועדה מקצועית, להכין תכנית מקיפה, בדיקה ותכנית מקיפה לתת מענה לקשיים ולשירותים של הנשים בבריאות ובענייני רווחה. אני מאוד מאמינה שיש פה מי שישלים אחד את השני, את המשולש, יש את האנשים בשטח, הקהילה עצמה, הם רוצים להיות חלק, נשים, הגברים שנמצאים פה, לעמותות וארגונים, הם רוצים להיות חלק מהפתרון והם נמצאים פה, הממשלה וה - - -

אל תעשי ככה 'ממשלה', אנחנו לא ממשלה. שם.

חנאן, סליחה, ברשותך, לא חסר תכניות, לא חסר ועדות.

לא, אני אומרת שהממשלה לא רוצה להכיר, אבל יש לנו נציגות מכובדת, מתחילה ויש לה את היכולת, מר סעיד הוא מקומי ויודע לתעדף תכנית כזו. אני מאוד מאמינה ביכולת, עאידה, איימן, דב חנין. יש אנשים שממש - - -

מדהימים.

מדהימים שכן יכולים לתמוך. אני כן ממליצה להקים את הוועדה, לבנות תכנית ולהתקדם, ואני לא רוצה רק המלצות, אנחנו באמת רוצים לתת את המענה הזה. החסם שאני רואה זה יותר הכרה באדם, באזרח הערבי הבדואי ולא ביישוב, ואני מאוד מקווה שתהיה תכנית כן להכיר באדם, באזרח הערבי הבדואי וגם באישה בתוך היישובים הלא מוכרים ולתת להם את השירותים הבסיסיים גם והזכויות האזרחיות של מדינת ישראל.

תודה, חנאן. בכל העניין של תכנית אני מבינה שאת מדברת על תכנית שיותר באה מהשטח, יותר באה מהצרכים והרצונות של התושבים והתושבות, יותר מאשר תכנית שפקידי ממשלה ישבו וכתבו. אני יודעת שיש הרבה תכניות כאלה ואני במעקב אחרי חלק גדול מהן ולהגיד לך את האמת, אני יוצאת מדעתי בניסיון להבין באמת איך התכניות מיושמות. יריב מן נמצא פה והוא יודע כמה אני מנסה לעקוב אחרי התכניות שלא כל כך, לדעתי, יוצאות ליישום.

לא ציינת שגם סייעת לנו להביא תקציב למשרד הכלכלה, של עשרה מיליון שקל לטובת תכנית מיוחדת לעידוד תעסוקה של נשים מהחברה הבדואית בנגב.

טוב שאתה מזכיר את זה. עוד יתחילו להאמין שאני ממשלה באמת, אני מצליחה להביא תקציבים וזה.

למה לא?

יש כמה שנרשמו לדיון הזה, אבל אני עדיין רוצה לשמוע את הרשויות, את המשרדים, את נציגי המשרדים, כדי להבין במה התקדמנו מהדיונים הקודמים. כולכם כמעט הייתם אצלי בדיונים, שעקבו אחרי שירותי רווחה ושירותי הבריאות וגם שירותי התעסוקה. אבל אני רוצה לשמוע עוד שניים-שלושה נציגי ציבור ואז אני אעבור אליכם, אבל חבר הכנסת איימן עודה, רצית להגיד משהו.

תודה, חברתי, היושבת ראש עאידה תומא. אני רוצה לברך את חברי טלב אבו עראר על יום חשוב זה. אני אדבר בערבית, אבל אשחיל כמה מילים בעברית בשביל הפרוטוקול, אז גם וגם. האמת, אני מאמין בתורת היחסות של איינשטיין, אבל יש דברים מוחלטים בחיים, אחד הדברים המוחלטים במדינה זה שהאזור המוזנח ביותר בכל המדינה זה הכפרים הבלתי מוכרים. זה מוחלט. זה לא עניין של יחס ויחסית, אלא מוחלט ממש שהאזור המוזנח ביותר, העני ביותר, בכל המדינה זה הכפרים הבלתי מוכרים בנגב. מוסכם? מוסכם.

יש עוד דבר מוחלט, דרך אגב, אין נציג מהממשלה פה, וזה לא יחסי, זה אפס נציגים מהממשלה, מממשלת הליכוד יש אפס אנשים פה. זה גם דבר מוחלט.

אתה מתכוון לחברי הכנסת.

כן, חברי הכנסת בוודאי.

אתם לא מייצגים את הממשלה, אתם מייצגים את המשרדים.

וזה גם דבר מוחלט. רציתי להגיד כמה דברים. (מדבר בערבית). תודה רבה.

שוקראן. נסר אבו סריחאן, מנהל מחלקת רווחה כסייפה.

שלום לכולם. היום אני מנהל מחלקת הרווחה בכסייפה, אבל עבדתי גם ביישובים הלא מוכרים כעובד סוציאלי שנים רבות ואני רוצה לבקש, אי אפשר להאשים את העובדים הסוציאליים ואת משרד הרווחה בכפרים הלא מוכרים, מדברים על הזנחה רבת שנים, זאת לא הזנחה רבת שנים, אני חושב שזאת המדיניות הברורה ביותר כי היא נקבעת על סמך אותן תכניות שנקבעו בשנות ה-60, בקשר לכפרים הלא מוכרים. לאחרונה גם שמעתי ממג'יד שמאשימים אותו גם בפוסט טראומה שהילד מפתח כתוצאה מהריסת בתים, או איזה טיפול נפשי אתם עושים, חברים, העובדים שלנו חסרי אונים, כל אלה שמטפלים בכפרים הלא מוכרים.

כשאתה אומר מאשימים, למי הכוונה שלך?

האוכלוסייה שמאשימה את העובדים הסוציאליים במשרד הרווחה בטיפול - - -

יש ציפיות מהרווחה.

ציפיות מהרווחה בכפרים הלא מוכרים. בכל אופן זאת הערה, יש לי גם עוד שתי הערות. לאחרונה האישה הבדואית שותפה לקידום ושינוי רציני במעמד, ממסורת למודרנה. יש עדיין את הבעיה של הרודנות של הגבר הבדואי, של חוסר השוויון, של השליטה, של המסורת הקשה מאוד של החברה הבדואית ובזה אנחנו דנים בחדרי חדרים בתוך הטיפול בעבודה הסוציאלית. לאחרונה גם משרד הרווחה הנחה את העובדים הסוציאליים ועשה תכניות ברורות לגמרי לטיפול באלימות במשפחה, לטיפול בנשים מוכות, כולל הגנה וטיפול המשך.

אם אני אדבר על כסייפה, לצערי אותה עובדת סוציאלית שהוכשרה עזבה, לי בכסייפה חסרים ארבעה עובדים סוציאליים, יש תקנים, אני לא יכול לאייש כי אין לי עובדים סוציאליים ואני, ברשותכם, רוצה לקשור את זה למאבק העובדים הסוציאליים ואני רוצה את תמיכת אנשי הציבור, נציגי הציבור וחברי הכנסת. לא ייתכן שהעובדים הסוציאליים נלחמים ובפחות תמיכה, מבחינת שכר ותנאי עבודה. אני לא מצליח לגייס עובדים סוציאליים שיטפלו באישה המוכה, שיטפלו במשפחה שסובלת מאלימות במשפחה ואני מקווה שזה ייפתר תוך סיום המאבק של העובדים הסוציאליים.

האלימות בחברה הבדואית היא אלימות פושעת שרק מתרחבת וראינו לאחרונה את הרצח גם של הגבר והאישה, שלושה בלוד וביפיע. בחברה הערבית זה צריך להיות טיפול מערכתי של כל מוסדות המדינה, כל המשרדים, זה לא טיפול שעובד סוציאלי בחדר טיפולים יכול לעשות. יש גם את תופעת הנשק הבלתי חוקי, שלכל ילד בן 16 יש שני רובים בחצר. זה גם צריך להיגמר. אני מאמין שתוך תהליך ממושך נתחיל בחינוך, טיפול וכן למגר את תופעת האלימות, כולל שיתוף פעולה עם כל המשרדים.

אני רק רוצה להגיד שאני התעכבתי בתחילת הדיון כי בדיוק הייתי בדיון בוועדת הפנים ואני מבינה מחברת הכנסת חנין שהייתה שם, עכשיו סיימתם? הדיון היה בנושא של פשיעה באוכלוסייה הערבית וזה חלק מהמאבק שאנחנו מובילים. כך שאני מבינה אותך, חוץ מזה שבוועדה הזו, בשיתוף פעולה עם ועדת הרווחה היו לנו שני דיונים בעניין תנאי ההעסקה של העובדים הסוציאליים והשביתה של העובדים הסוציאליים.

אני רק אסכם במשפט אחד, שבעצם המצוקה של נשים שסובלות מאלימות, כשהיא מגיעה למחלקת הרווחה ונפגשת עם העובדים הסוציאליים, הבעיה שלי עם נשים שלא מגיעות, בגלל מסורת, בגלל פחד, בגלל טרור, בגלל אלף ואחד הסברים - - -

בגלל שלא קיימים הרווחה בכפר שלה או ב - - -

אבל כשהיא יוצרת קשר עם מחלקת הרווחה כן מגיעים אליה לביקורים.

כן, אבל עד שהיא תוכל.

אז תודה על הדיון.

תודה. אני חושבת שאתם נמצאים בחזית, את זה אמרתי כמה פעמים, אני לא חושבת שהחברה מאשימה אתכם במצב, אבל החברה, ככל חברה מוחלשת, יש לה ציפיות ויש לה ציפיות במיוחד ממי שהיא רואה אצלם את הכוח. אתם גם המשכילים, אתם גם נמצאים בעמדות של ניהול הרווחה, וזה טבעי שתהיה להם ציפייה. לא טבעי ששולחים אתכם להיות בפרונט, בקדימה, מבלי לתת לכם את הכלים המתאימים, וזה מה שקורה עם העובדים הסוציאליים, שאתם בעימות הראשוני עם הציבור, אבל אין לכם את המכלול הכלים שיכולים לענות על הצרכים שעולים ומתגברים שוב ושוב.

אני לא חושבת שהחברה מאשימה אתכם במצב, אבל לחברה יש ציפייה לפתרונות. זה בדיוק כמו שבאים אלינו כח"כים ואומרים לנו: מה אתם עושים? אתם אשמים, אתם לא מצליחים לעשות. זה כמעט אותו דבר.

עאישה זואדנה, מאג'יק. עאישה תדבר בערבית.

עאישה זואדנה היא מכפר בלתי מוכר ליד רהט וזו אחת הבעיות, כל פעם שהיא רוצה להסביר לאנשים איפה היא נמצאת היא מתקשה להסביר והם מתקשים להבין. היא לא מקבלת מכתבים והדואר לא מגיע לכפר והשירותים לא מגיעים לכפר.

(מדברת בערבית).

(מתרגמת את הדברים): אני בחרתי לדבר בערבית לא בגלל שאני לא יודעת לדבר בעברית, אלא כי אני חושבת שהדיבור בערבית פה יש בו אמירה שהייתי רוצה להביא אותה.

אם אמא שלי צריכה להגיע לביטוח לאומי אני צריכה לקחת יום חופש מהעבודה כדי להתלוות אליה, כדי להסביר לה על מה היא בדיוק חותמת ועל איזה מסמכים מחתימים אותה, כי היא לא יודעת את השפה. השפה כאחד המכשולים שהיא מדברת עליהם. המקרה של אמא שלי זה לא מקרה יחיד וזה לא המקרה הפרטי שלה, אלא יש הרבה נשים. היא בגיל 59 ויש הרבה נשים, גם בגיל שלה וגם צעירות יותר, שלא ממשיכות את הלימודים שלהם ולא יודעות את השפה העברית.

אני רק רוצה להגיד שהתקיים מאבק די עיקש בתקופה האחרונה של כמה חברי כנסת כדי להחזיר את התקציב של שני מיליון שקל שמשרד החינוך לא יכול היה לשלם באותו שלב - - -

מתוך 60 מיליארד.

(מדברת בערבית).

(מתרגמת את הדברים): מתוך 60 מיליארד לא מצאו שני מיליון לכיתות ללימודי מבוגרים והצלחנו לאחרונה להשיג את הסכום הזה, רק צריך להבין שבמקום להגדיל את הסכום הזה אנחנו צריכים להיאבק שהסכום יישאר.

(מדברת בערבית). את רוצה שאני אתרגם?

היית עושה את זה מהתחלה, אני בקושי מדברת. את ראית שאני בקושי מדברת.

תרגישי טוב, קודם כל. זה בדיוק מביא אותי למקום הזה שאמא שלי מרגישה שהיא בלתי נראית וזה גם מביא אותי למקום הזה שאנחנו בכפרים הבלתי מוכרים. אם אני פותחת שיחה עם אמא בנושא הזה אז היא אומרת לי: תגידי, עאישה, את רצינית? אני הולכת לממשלה הזאת שהורסת לי את הבית, היא באמת תיקח אחריות על הרגשות שלי שאני הולכת לרופאה שלי ולא מצליחה להסביר את עצמי ואני נראית כמו מטומטמת שם?

אוקיי.

זה מה שהיא מרגישה. לי מאוד חשוב להגיד שזה לא מתקבל על הדעת שמתייחסים לנשים בדואיות, שיש להן גם מגבלה של שפה, כאילו שהן לא נמצאות, הם יותר הופכים - - -

אני רק רוצה להגיד משהו. ניתנה לך הזדמנות, ולא כל יום זה ניתן לך, להגיע לכנסת ולהביע את הבעיות. אני חושבת שעניין השפה הובן.

הובן? מעולה. עכשיו, עוד משהו.

יש לך דקה להעלות עוד בעיה באופן מרוכז. בבקשה.

לנשים הבדואיות אין באמת מסגרות שהן של תרבות ופנאי. מה שזה אומר, שלאמא שלי אין תעסוקה משעה שמונה עד שאני מגיעה והיא מתעסקת בי. צריך שיהיה שם משהו שאמא שלי באמת תלך ומשהו שהוא מותאם תרבותית לאמא שלי ולכל הנשים שנמצאות כאן בלי כלום.

ועוד בעיה שאני מעלה, אנחנו הופכים ליותר טכנולוגיים, אבל עד שאמא וכל הנשים בגיל הזה יבינו איך מבחינה טכנולוגית הן יכולות ללכת למשרד הפנים ולרשום את המספר ולקבל את התור שלהן, אז יש לנו זמן לזה. אז מה שאני מבקשת, שבאמת יהיו תקציבים כדי ללכת איתם קצת קדימה עם הנשים שנמצאות במקום הזה ולא שאנחנו נהיה המקום הזה של מתרגם ומלווה. תודה.

תודה רבה. מרואן אבו בריח'. סניף עדאללה בנגב.

כן, שוקראן, עאידה, בוקר טוב. סבח אל ח'יר לכולם, סבח אל ח'יר, פאנל נכבד, בוקר טוב. אני רוצה לעמוד על שתי נקודות מרכזיות בקצרה, אני לא רוצה להרחיב יותר מדי. אני אתחיל בנתון שכולנו יודעים, שעל פי נתוני משרד הבריאות שיעור תמותת הילדים בכפרים בנגב, במיוחד הלא מוכרים, הם הגבוהים בישראל. זה דבר שכולנו יודעים, דבר שמשרד הבריאות - - -

זה כפול שלוש, עד כמה שזכור לי.

נכון מאוד, עם זאת אנחנו מוצאים עד היום, 2018, כ-30 כפרים לא מוכרים שבהם מתגוררים אלפי תושבים בנגב ואי אפשר לקבל שירותי רפואה בסיסיים. על מנת לקבל טיפול במרפאות לאם וילד למשל, או בטיפות חלב, נאלצות נשים רבות לצאת מהיישוב שבו הן מתגוררות ולחפש אמצעי בכדי להגיע ליישוב הקרוב. לפעמים זה לוקח 40 דקות, אין תחבורה ציבורית, אין כבישי גישה, והדבר הופך לסיוט. אז מכאן אני יכול להגיד שמשרד הבריאות מפר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המגן על זכותו של כל אדם לחיים כיוון ששירותי רפואה מונעת מיועדים לא רק להבטיח תנאי חיים טובים יותר, אלא גם לספק תנאי מינימום ולהגן על חייהם של נשים וילדים.

נקודה שנייה זו בעיה שאנחנו צריכים לחשוב עליה ולנסות למצוא פתרון איך אנחנו יכולים להוביל לפתרון. אחת הבעיות זה האוכלוסייה של הכפרים הלא מוכרים בנגב, משפחות רבות עם ילדים עם צרכים מיוחדים. הילדים עם הצרכים המיוחדים, חלק מהם, באחת הפניות שקיבלתי לאחרונה, בבית אחד יש ארבעה ילדים עם מחלת CP. מחלת CP, אם לא מכירים, זה ילדים עם צרכים מיוחדים שצריך להאכיל אותם דרך צינור. כדי להאכיל ילד דרך צינור נדרש חיבור קבוע לחשמל. בימים שאין חיבור קבוע לחשמל והלוחות הסולריים לא תקינים צריכים למצוא דרך כדי להגיע לכפר קרוב או ליישוב קרוב ולקבל שירות במרפאה הכי קרובה. לדוגמה, המשפחה הזאת צריכה לפחות 40 דקות. אני הייתי אצלם בכפר, לקח לי 40 דקות מהכביש הראשי להגיע אליהם הביתה. 40 דקות נסיעה. האמא בבית, אין גבר בבית, אין רכב בבית שיוביל אותה, אין לה דרך, זה הופך סיוט וטראומה של ממש להוביל את הילד ברגע שאין חשמל ליישוב הקרוב.

גם צריך לזכור, כאמא אני עכשיו אולי אשים לב לדברים נוספים, ואני טיפלתי במקרים כאלה, שאם חס וחלילה אחד הילדים צריך להיות בבית חולים האמא צריכה להיות איתו ואז שלושה הילדים שבבית, אין מי שיטפל בהם. אני מכירה מקרים שבהם האישה בחורף, בגלל שאין לה חשמל מהלוחות הסולריים, היא עוברת לסורוקה ומתאשפזת בעל כורחה, היא והילד, כדי להתחבר לחשמל ולהצליח להמשיך את הטיפול לילד.

נכון מאוד.

זה אחד המקרים שאני במעקב.

באמת זה אחד המקרים במשפחה הזאת, אלה מספר בתים, ארבע משפחות, קרובי משפחה, שגרים אחד ליד השני ואם משפחה אחת צריכה לצאת עם הילד צריך לדאוג שמישהו יישאר באמת עם שאר הילדים בבית. זו נקודה שצריך לשים דגש עליה, צריך לשים לב יותר, לראות באמת איך אנחנו יכולים, אוכלוסייה עם אלפי אנשים, איך אנחנו יכולים למצוא פתרון לילדים עם הצרכים המיוחדים. זה אל"ף.

בי"ת, יש מספר מרפאות בנגב, מספר מרפאות של טיפות חלב והן מספקות שירותי בריאות, לא רק טיפות חלב, הבעיה זה כמו לסמן וי. יש מרפאה, יש מרפאה בוואדי נעם, המרפאה הזאת עובדת כמה שעות, היא עובדת שעתיים ויום אחד בשבוע.

סליחה, המרפאה הזאת עובדת יומיים בשבוע על מספר מאוד נמוך של תינוקות.

היא עובדת פעמיים בשבוע.

אני מבקשת לדייק.

אם עכשיו תפתחי את האתר שלכם בכללית - - -

אני לא מכללית, אני משרד הבריאות.

אז משרד הבריאות, אני יכול לענות לך. אם תפתחי את אתר כללית הוא יציג שזה עובד יום אחד בשעתיים - - -

ממש לא. אני ביקרתי שם, אני יודעת בדיוק - - -

אני מבקשת, תהיה לך הזדמנות לענות.

לא, צריך לדייק בפרטים.

אני מבקשת לא לקיים דיאלוג בתוך הדיון, תרשמו את כל ההערות שיש לכם על הדברים שעולים, שאתם חושבים שהם לא מדויקים, ותענו להם. אני שומרת לכם את חצי השעה האחרונה.

אני נמצא בשטח באופן יומיומי ובקשר עם התושבים באופן יומיומי ואתמול ביקרתי ושלשום ביקרתי ואני נמצא באופן שבועי ואני אומר, לדוגמה ואדי נעם, המרפאה הזאת עובדת יום בשבוע שעתיים באותו יום. צריך לדעת ולהקים צוות שיפקח על פעילות המרפאות בכפרים האלה, כמה שעות הן עובדות וכמה ימים והאם הצוות הזה מספק את השירות לכלל התושבים שנמצאים בתוך הכפר. זה אחת.

שתיים, האם למשרד הבריאות יש לוח זמנים או תכנית מפורטת למצוא פתרון לסוגיה הזאת של המרפאות ושירותי הבריאות בכפרים הלא מוכרים בנגב. אנחנו מדברים על אלפי אנשים. לפי דעתי צריך להקים ועדה, לפקח - - -

עוד ועדה?

עוד ועדה שתפקח על הנושא הזה.

אולי במקום הכסף של הוועדה נשלם לעוד אחות.

אני רוצה לסיים ולומר שהרבה נשים בכפרים הלא מוכרים שאני פוגש באופן שבועי, באופן קבוע, אומרות לי רק דבר אחד, אף אחד לא סופר אותנו ואף אחד לא רואה אותנו. אני חושב שזה דבר שצריך לעמוד עליו היטב ולהתמקד בו להרבה זמן.

תודה. אני חושבת שימים כאלה גם נותנים לנשים הנפלאות שנמצאות פה לראות שיש מי שסופר אותן ויש מי שדואג להן. נכון שלא תמיד מצליח להביא בדיוק את מה שהן חושבות, אבל יש מי שדואג.

אין ספק.

כמה מילים לפני שאתה עוזב אותנו.

כן. תודה, גברתי היושבת ראש. אני הקשבתי בקשב רב לכל האנשים שהעלו סוגיות מאוד חשובות, אבל אנחנו קיימנו את הוועדה היום לטפל בשתי סוגיות ממוקדות, נושא הרווחה ונושא הבריאות, ולכן אני אתמקד בהן. אני הייתי ממליץ, גברתי היושבת ראש, שמסקנות מישיבת היום, אחת בנושא הרווחה, אנחנו צריכים למפות את זה כמה שיותר מהר, בתוך שבועיים מקסימום. האם אלקסום ונווה מדבר מתוקצבים לפי מספר התושבים שהם באמת בפועל נותנים להם שירות? וזאת בעיה רצינית.

אני כבר יכולה לענות לך, לא.

אני רוצה לקבל את זה באופן רשמי בכדי שאנחנו נתקדם הלאה בנושא הזה. אני מכיר את זה מעבודתי הקודמת, מהגלגול הקודם שלי כראש רשות וכמי שטיפל בנווה מדבר. הנושא השני בנושא הרווחה זה הנגשת השירות. עבד אלחמיד, אני אומר לך, כראש רשות אני מכיר איך עושים את זה, אפשר לעשות מוקד שירות באלסייד, אפשר לעשות בתראבין אל-צנאע, אפשר לעשות מוקד שירות בכל יישוב ותתאמצו ואם צריך שנעשה את זה מול ראש המועצה אנחנו נלחץ על הדוושה שם בכיוון הזה. אותו דבר בקשר לנווה מדבר.

הסוגיה השנייה זה קופות חולים. גברתי היושבת ראש, שמעתי נציגה של לאומית כאן, אני מציע לך ממש ללכת לכיוון של אל פורעה עכשיו. באל פורעה אין קופת חולים בכלל, יושבים פה גם נציגי המשרדים הממשלתיים, אם יש בירוקרטיה מסוימת בואו נשים את זה על השולחן כמה שיותר מהר לסיים את זה ולהשתמש במוסדות ציבור שכבר נמצאים שם בכפרים האלה. יש מוסדות ציבור שכבר נמצאים ואפשר לעשות שילוב של החדרון הזה והחדר הזה של הרווחה ושל הבריאות, ביחד. אנחנו במצב חירום. רבותיי, אנחנו לא במצב רגיל נורמלי, אנחנו במצב חירום, בואו נתקדם עם זה.

ואני אומר לכם, גברתי היושבת ראש, כשאנחנו נפתח את בתי הספר אחר הצהריים לפעילות בלתי פורמלית, וזה כבר עבר את האישור הראשוני, אנחנו כבר נהיה במקום אחר כי גם רווחה וגם בריאות אפשר לשלב שם. תודה.

אני רק רוצה, לפני שאתה יוצא, בסיור שהתקיים ב-2016 וביקרתי בו בנווה מדבר, נאמר לי שלשכת הרווחה נותנת שירותים, או המועצה נותנת שירותים לכ-40,000 תושבים, 23,000 מהם מכפרים מוכרים והשאר מהכפרים הבלתי מוכרים, אבל מקבלת תקצוב רק על כ-6,000 איש. ואז אני פניתי, יש בעיה בכל העניין של הרישום, אבל מצד שני אני גם פניתי לשר הרווחה וביקשתי קודם כל תקצוב דיפרנציאלי בעניין, במיוחד שרוב הרשויות המקומיות או התושבים בנגב הם במצב סוציואקונומי נמוך וכל העניין של גם מצ'ינג וגם תקצוב הוא בעייתי ביותר. אני חושבת שהגיע הזמן, אם יש תכניות במשרד החקלאות שקשורות, ואני דיברתי על זה גם בעניין גני ילדים, שבמקום להגיד שמעונות היום ריקים ואני הסברתי למה הם יכולים להיות ריקים, לסבסד את העלות של השהייה של הילדים כך שלאמא יהיה לה טעם אמיתי בלצאת לעבוד, ואני חושבת שהגיע הזמן לקחת צעדים בלתי רגילים כדי לפתור את הנושא.

אני חייב להגיד משהו לסעיד, ברשותך.

סעיד יוצא. אני קודם כל רוצה להסביר, יש יום מלא ועמוס בדיונים בכל מיני ועדות וחלק מחברי הכנסת, אנחנו חילקנו את עצמנו בכל הוועדות. אבל כל מה שתגידו יועבר הלאה.

רק בעניין המלצות אני אבקש דבר אחד.

המלצות לקראת הסוף.

כי אני חייב גם לצאת לוועדה שנייה.

אז מה? אני בסוף אמליץ לבד? יאללה, בבקשה.

אני אומר, כשדיברו, והוא במיוחד דיבר על תקציב ומשאבים, אני אומר לכם שזה ממש טיפה בים, מה שאנחנו מקבלים היום לאור המצב. אני אומר את זה בכנות, שמישהו מסביב לשולחן יעמוד ויגיד לי תכניות, תכניות אצלי. תכניות מגרה לא חסר לי, רק תנו לי תקציבים ומשאבים ויראו. ואני לא רוצה מטעמי מקצוע לדבר על התכניות הכי סודיות שאנחנו עושים במחלקה שלנו, שפיתחנו אותן, שנמצאות. ממש אני לא רוצה לדבר - - -

אוקיי, הבנתי.

אני רק רוצה משפט אחד להגיד. יריב, אתה היית אצלי בביקור ביום חמישי, אתה ומרים בן עטר. התרגשנו כשאישה בת 52, חד הורית, אומרת שבזכות הטיול פעם ראשונה היא רואה את הים. זה משדר כבר את כל הכאב.

תודה רבה. אני רוצה לתת לאחרונה מהתושבים לדבר, כי אני חייבת לקבל תשובות מהמשרדים. תריאק אבו זייד מכפר קסום. אני אבקש, תנסו לאתגר ולהעלות את הסוגיות, אל תדברו בכללי, תעלו סוגיות שאפשר לספק להן פתרונות. תפאדללי, תריאק.

סבח אל ח'יר לכולם. אני תריאק אבו זייד, אני לא מהתושבים הלא מוכרים, אני מכפר קאסם, מהמשולש. באמת התלבטתי אם לדבר בערבית או בעברית, אבל החלטתי בסוף לקצר את הדרך ולדבר בעברית. אני בדואית, פליטה, הסבים שלי מהנגב. היום הזדהיתי איתם, אני באה משלושה כובעים, אני אישה, בגלל זה אני פה, בדואית וגם מורה לאזרחות ומדריכה לאזרחות בכל המרכז.

אני מתחברת למה שנאמר פה על ידי חבר הכנסת איימן, העניין הזה הוא לא רק העניין של הנשים הבדואיות או רק הכפרים הלא מוכרים, או הנגב. בשנה שעברה יזמתי סיור כזה עם כל מורי אזרחות מהצפון והמרכז ומהשולחן הזה אני פונה לכל החברה הערבית, שמה שעבר עליי באותו יום עם המורים, הם שומעים על הכפרים הלא מוכרים, אבל לא יודעים מה זה כפר לא מוכר. בגלל זה אני חושבת שכל מי שנמצא פה, שיפיצו וידרשו, שידרשו עם כל האנשים שמחוץ לחברה הערבית. זה לא עניין (מדברת בערבית).

את אומרת שהציבור צריך לבקר כדי להבין מה הבעיות ולדעת מקרוב.

כן.

תודה. אני חייבת להתחיל לקבל תשובות. מרים בן עטר, מנהלת נפה במשרד הרווחה. אני חושבת שעלו פה טענות גם של מנהלי הלשכות ואת יודעת שאני טיפלתי באופן ישיר בנושא הזה כבר תקופה. את יכולה לחדש לנו משהו בגישה או במדיניות של המשרד, שהשתנה? מה הקשיים העיקריים ואיך אתם מנסים לפתור אותם?

קודם כל אני אתחיל בנימה אישית. אני לא הייתי אמורה להיות פה היום, אמור היה להיות מפקח בדואי במשרד, חאלד אזברגה, הוא לא נמצא פה בגלל טרגדיה אישית שקשורה למה שדיברתם, לתופעות של אלימות.

בלוד?

כן. אני מוכרחה להגיד שהאירוע הזה, כשהוא נוגע מאוד קרוב למישהו שמאוד מעריכים אותו ומאוד אוהבים אותו, הוא השותף שלי לעבודה כבר כמעט חמש שנים, מאוד קשה להתמודד עם המציאות הזאת. אבל אני שמה את זה בסוגריים.

מה התחדש אצלנו? אני חושבת שבשנים האחרונות מאז מתן החלטות הממשלה ותקציבים מיוחדים לרשויות הבדואיות אנחנו התחלנו מסע משותף, ואני אומרת משותף כי משרד הרווחה לא מכתיב אותו, אלא עובד ביחד ובשיתוף פעולה עם מנהלי המחלקות ויש לנו תשעה מנהלי מחלקות שעוסקים פה ונותנים כל מה שהם מסוגלים לתת, שקובעים לנו מה הן התכניות המתאימות הרצויות להם כדי לקדם את האוכלוסייה שבאחריותם.

אני רוצה להגיד משהו, בשולי הדברים קודם כל, כי נאמר פה הרבה על התקצוב הלא מתאים או לא הולם, אז במשרד הרווחה לא חיכינו לדיונים האלה, התקציבים שמגיעים לרשויות, לשתי המועצות האזוריות, הם בהתחשב ב-50,000 תושבים בכל אחת מהן. גם בתקינה שהמועצות האזוריות מקבלות יש תוספות, יש את המפתח הרגיל ויש תוספת קטנה ובעזרת תכניות ייחודיות אנחנו מצליחים להגדיל בצורה משמעותית את התקינה של אותן רשויות כדי שיהיה יותר כוח אדם.

סוגיה של כוח אדם היא סוגיה כואבת, נורא נכון להגיד שחשוב שתבוא רופאה או אחות מהחברה לטפל, לסייע, אבל אנחנו מתקשים למצוא גם את העובדות הסוציאליות או את העובדים הסוציאליים של החברה שיהיו. יש לנו הרבה סיוע מהצפון, אני מוכרחה להגיד, וזה סיוע שהוא טוב, כי הוא בשפה, אבל הוא לא טוב בהקשר של לא מכירים ולא נשארים.

סליחה, אני בזמנו העליתי את הרעיון של להכין ולהכשיר צוותים, גם כעובדים סוציאליים, אפשר לקחת - - -

אז אני אגע בזה.

שנייה. גם כעובדים סוציאליים, אבל גם בתפקיד מגשרות. מגשרות, דבר שעשה המשרד בזמנו עם האזרחים שהגיעו מאתיופיה. היו מגשרות חברתיות, כלומר שהן יותר קהילתיות, שיש להן את היסודות העיקריים, הכשרה של שנה ואז הן יוצאות לשטח. זה גם מתגבר את הכוחות שאתם לא מצליחים להגיע לכפרים הבלתי מוכרים, כל העובדים הסוציאליים להגיע לשם. אז מגשרות יכולות להיות שם. נעשה משהו בזה?

יש תכניות של הרשויות, לפחות שמכשירות ומעצימות נשים בציפייה ובתקווה שהן גם יהיו מגשרות.

לא, סליחה, שנייה. כדי שלא נשב בעוד שנתיים אני רוצה תשובות יותר קונקרטיות. יש תכנית שיש בה תקציבים לעידוד תעסוקת נשים ערביות בדואיות, שאני יודעת שחלק מהדברים שנעשים זה הכשרת אחיות. אוקיי, יש את התכנית של האחיות, יש לנו בעיה של מחסור בעובדות סוציאליות, יש מחסור במגשרות.

נכון.

אני לא מדברת על זה שאיזה לשכה עושה העצמה בתקווה שאולי יהיו מגשרות, אני מדברת על תכנית סדורה של המשרד, תכנית בנויה מהתחלה שמגייסים לה ומקבלים את הכסף עבור תעסוקת נשים, לוקחים אותו לתכנית הזו, עושים שתי ציפורים באבן אחת, גם תעסוקה וגם שירותי רווחה. אני דיברתי על זה כמגשרות ברווחה, מגשרות בבריאות, מה קורה עם זה?

מגשרות בבריאות יש.

אני יכול להתייחס לזה.

אני רוצה תשובה רשמית של המשרד.

אני אתן תשובה. קודם כל בהקשר לעובדים הסוציאליים, התחילו מגעים עם ספיר, עם האוניברסיטה בבן גוריון ועם עמותת ריאן כדי לאתר נשים וגברים מהחברה שמעוניינים ורוצים ללמוד עבודה סוציאלית ולבנות להם מסלול הכשרה ייחודי כי יש לנו איזה שהיא בעיה - - -

כשאת אומרת 'התחילו קשרים', מתי? מה?

סליחה, זה לא בתחום של משרד הרווחה, הנושא הזה, כבוד ראש הוועדה. אנחנו מקדמים תכנית שנקראת 'שער לאקדמיה' עם המל"ג שבראשה עומדת פרופ' מונא, שכחתי את שמה, יש 200 מיליון שקל לעידוד צעירים מהחברה הבדואית להיכנס למוסדות הלימוד בדרום, לחמישה מוסדות לימוד. התחום של עבודה סוציאלית הוא התחום עם התעדוף הראשון כולל נושאים שקשורים לפסיכולוגיה רגישת תרבות, כולל קלינאות תקשורת, כל מקצועות הטיפול מקבלים קדימות ראשונה. מכללת אחווה פותחת עכשיו מסלול לנושא של פסיכולוגיה רגישת תרבות כי אין לנו פסיכולוגים דוברי ערבית בכלל בדרום.

משרד הרווחה יכול להעלות את הצורך, אבל הוא לא אחראי על הנושא של הכשרת העובדים הסוציאליים. אני מקווה שיותר ויותר תלמידים ותלמידות יילכו ללמוד עבודה סוציאלית ויחזרו לעבוד ביישובים.

יריב מן, אם אתה לא יודע, פעם כשפירקו את לשכות הרווחה והיו צריכים פעם עובדים סוציאליים, המשרד בעצמו יזם. לי לא אכפת איך אתם מחלקים את העבודה בממשלה, לא אכפת לי מי אחראי כל עוד אתם עושים את העבודה.

נכון, זה מה שקורה.

זו יוזמה ממשלתית, זה לא ריאן, זה לא - - - זה יוזמה ממשלתית, אפשר להגיד שזה קיים ועובד מטעם הממשלה.

נכון.

אוקיי, אבל אני מבינה שזה רק עכשיו מתחיל, כלומר עוד לא נבנתה התכנית עד הסוף, עוד לא איתרתם סטודנטים, זה בתהליך.

לא, יש 400 סטודנטים שהתחילו את התכנית כרגע, בבן גוריון, ספיר, אחווה, סמי שמעון, האוניברסיטה הפתוחה ומכללת אשקלון, מתוכם אני יכול להביא מספר, אין לי אותו פה, אני אדבר עם ות"ת-מל"ג לגבי מספר הסטודנטים והסטודנטיות לעבודה סוציאלית. לגבי נושא הגישור, שוב, כמו שיש במשרד הבריאות פרויקט למגשרות זו שאלה מקצועית של משרד הרווחה, אבל לגבי הלימודים של עבודה סוציאלית, זה נכון, זאת בעיה שייקח שנים לסגור את הפער, אבל היא התחילה להיכנס לאפיק של פעולה.

אוקיי. אני אבקש אחר כך שתדווחו לי מה בדיוק המציאות בלימודים האקדמיים היום, איזה תכניות קיימות מבחינת עובדים סוציאליים, כמה יש בתכניות האלה מהסטודנטים מהנגב והסטודנטיות. עם פילוח מגדרי, אני רוצה לדעת כמה סטודנטים וכמה סטודנטיות בתכנית הזו.

אני רציתי להגיד ברשותך שתי מילים. בזמנו אני הגשתי תחת הכותרת 'קהילה' 1,000 מגשרות עם תכנית שהם ילוו את המשבר הפסיכוסוציאלי ולא קיבלנו והכסף חוזר לאוצר. התכנית השנייה, הגשתי מגשרים בכספים ל-100 מגשרות במועצה שלי, היא נדחתה, הגשתי תשע דעות של - - - ומומחה למעמד האישה, גם לא זכיתי לתקציב. אז תעבירי את הכסף, אני אעשה את זה גם במעמד האישה.

אני חייב לענות על זה. ד"ר מג'יד, אני חייב להגיד לכם, המשרד היחידי ש – בתכנית הפיתוח 2397, שאת מכירה, יש 75 מיליון שקלים למשרד הרווחה. אני אומר פה, לא היה קל מול האוצר להביא תקציב לרווחה כי רווחה זה לא תעסוקה, זה לא מייצר השפעה על המשק בטווח זמן מיידי. המשרד היחיד שאנחנו לא האמנו, אמר לנו ישראל, מנהל המחוז, אמרנו לו: מה התכניות שאתה מתכוון לעשות? הוא אמר: התכניות שאני מתכוון לעשות זה מול מנהלי מחלקות הרווחה בדרום. אמרנו לו: תגיד אתה, כמשרד, מה כוכב הצפון המקצועי של משרד הרווחה, הוא אמר: אני אגדיר את זה יחד עם מנהלי הרווחה, ואתם יודעים את זה. אני טועה?

ברור.

זו הדרך.

אתם עיצבתם את התכנית בתקציב התוספתי כי אנחנו מאמינים – סליחה, משרד הרווחה מאמין שאתם יודעים יותר טוב מהמטה בירושלים מה הצרכים של החברה הבדואית.

אוקיי, אני יכולה להוסיף לדרישות שלי ואני יודעת שבדרך כלל אתם עונים לדרישות שלי, אני רוצה לדעת את ה-75 מיליון שקל, הם תוספתיים לתכנית החומש או רק לשנה?

לא, הם חלק מתכנית החומש.

כן, אבל הם לחמש שנים או לשנה?

לחמש שנים.

אז אני ארצה לדעת דיווח על 2018-2017, על הניצול של הכסף מתוך ה-75 מיליון שנעשה על ידי משרד הרווחה ולאיזה תכניות.

אפשר לענות לך עכשיו? נמצאת פה - - -

שלום, אני עובדת בתקצוב במחוז. בשנת 2017 סיימו בהחלטת הממשלה, בהחלטת החומש, ב-100% ניצול, כלומר כל הכסף שהועבר לרשויות, הכול נוצל. עכשיו אנחנו עומדים לקראת סיום 2018, עוד אין לנו את הנתונים של סוף שנה, אבל לפי דוח - - -

לא לזה התכוונתי. עם כל הכבוד, אני לא שאלתי האם ניצלו את הכסף או לא, אני רוצה לדעת איך נוצל הכסף, לאיזה תכניות, באיזה כפרים. זה מה שאני רוצה לדעת.

אנחנו נגיש את זה.

יש לנו את הפילוח.

אני נותנת לכם ארכה, אתם יכולים לחזור למשרדים שלכם ובעוד שבוע לקבל את החומר, אבל לקבל אותו. אני רוצה דיווח, ב-2017, ב-2018, כמה כסף נוצל מתוך ה-75 מיליון שקל שהוקצו למשרד הרווחה לנגב ואני רוצה לדעת לאיזה תכניות בדיוק הם נוצלו.

אנחנו לא עצמאים בתכניות, שיהיה ברור. אני למשל, מומחה לתכניות שיש לי, לא תמיד, יש לי תכניות שנדחו, וחשוב להגיד את זה על השולחן. שחור על גבי לבן.

אוקיי. אני רוצה לדעת איזה - - -

ברשותך, עוד מילה לטובת האישה.

אדוני - - -

מילה רק.

אתה לא קונה אותי, כל פעם 'לטובת האישה', שנייה, אני רוצה לנהל את הדיון.

לא, יש משהו חמור על מעמד האישה. מדברים על מעמד האישה.

לא, שנייה, אני מבקשת. אני מתחילה קצת להגיע לאן שאנחנו צריכים להגיע בדיון הזה. אני רוצה לקבל את המידע הזה, לדעת לאיזה תכניות הוקצו התקציבים, זה כולל אם היו תקנים חדשים שקיבלתם אותם תוך התכניות האלה ולאן הוקצו. את המיקום הגיאוגרפי, את התכנית, את הכסף ומה בוצע ומה לא בוצע.

יש עוד בעיה במגרשים, ברשותך, לנשים.

אני נתתי לכם - - -

מדוע, ברשותך, אישה מגיל 18, כמו הגבר, לא נותנים לה לרכוש מגרש. זה הזמן להגיד לו את זה. מדוע אישה או נערה מעל 18, הגבר מקבל והיא לא מקבלת. למה? זה חלק מהשיקום של הרווקוּת, זה חשוב מאוד. אתה לא מאפשר לה, היא באה אליי כל יום, רווקה מעל 20, אתה לא מוכר לה.

תשמעו, אני מבקשת, אני ממש לא יכולה לצעוק. אני מבקשת מכם, אני נתתי שעה וחצי לדיון הזה, לא ייתכן שעכשיו מתחילים להעלות לי נושאים. את הנושא של המגרשים, אני מכירה אותו ודיברנו עליו כבר. אני לא יכולה להתחיל לדבר על נושאים ששעה וחצי לא עלו, עם כל הכבוד. ואני ממש מתאמצת, כדי להשמיע את הקול שלי, אז תעשו לי טובה.

אז אם אני יכולה להמשיך את הדיווח לגבי אלימות, שאלת לגבי התכנית שפיתחנו אחרי שסגרנו אל אלואחה. בכל רשות בדואית היום נמצא כוח אדם ייעודי לנושא של האלימות. עברנו תהליך בשיתוף מנהלי המחלקות והצוותים הבכירים שלהם והעובדים הסוציאליים של המחלקות כדי לפתח איזה שהיא רגישות לתחום האלימות ולמצוא דרכי התמודדות וטיפול בשוטף של המחלקה.

אני מוכרחה להגיד שדווקא המנהל של אלקסום, שהיה פה, פתחנו לפני חודש בצורה חגיגית מרכז ראשון, מרכז לטיפול באלימות במשפחה שפועל בצורה מאוד יפה, מגיעות נשים מהפזורה דווקא ומקבלות טיפול קבוצתי, פרטני ותהליכי העצמה בהתייחסות לכל מיני בעיות.

יש מרכז שני שנמצא ברהט ואני מקווה שאט אט אנחנו נפתח בכל רשות את המרכזים לטיפול באלימות כמו שבכל הרשויות האחרות ואנחנו משווים את הסטנדרטים של הטיפול לפחות.

הרבה מהדברים שעלו התייחסו להנגשת שירותי הרווחה לכפרים הבלתי מוכרים.

יש ויכוח עם חלק מהמחלקות בהקשר של איזה שירותים מנגישים לפזורה ואיזה שירותים עדיף לקיים במקום נייטרלי, במרכאות, כדי לאפשר דיבור חופשי ומתן התייחסות אמיתית לנושאים. אני יודעת שהמחלקות מאוד רגישות ומאוד מגיעות לכל קריאה של אישה שזקוקה לעזרה. אין לנו כרגע יותר ג'יפים ויותר כבישים ו - - -

כמה ג'יפים יש?

אצל ד"ר מג'יד יש שני ג'יפים ויש שני ג'יפים אצל - - -

אז אתם עדיין עם ארבעה הג'יפים.

עדיין עם ארבעה הג'יפים, גברתי.

הם לא התקלקלו ביניים?

התקלקלו וחידשו אותם.

והמשאיות?

המשאית. המשאית האחת.

ההיא, שהורידו אותה באותו יום לשטח.

היא ממשיכה וד"ר מג'יד קצת סיפר עליה דווקא.

אוקיי. אני זוכרת את הדיון - - -

אני רוצה להגיד עוד משהו, ברשותך, אם אפשר.

אם אפשר בקיצור, כדי לתת ליריב מן.

משרד הרווחה עושה כל מה שביכולתו במסגרת התקציבים שהוא מקבל לסייע ולפתח כל מה שניתן לסייע, אבל יש בעיות, וגם אם אנחנו נצא ונפתח קורסים לעובדים סוציאליים יש משהו בחברה. החברה גם צריכה לעשות איזה שהוא תהליך של שינוי וצריך לדבר עם בנות צעירות, לעודד אותן להגיע למקומות שלא כל כך נוח להגיע. אחד הקשיים של נסר פה זה שכסייפה נחשבת למועצה רחוקה, אף אחד לא מגיע. חודשים על חודשים על חודשים יש תקנים ריקים ואף עובדת סוציאלית לא רוצה להישאר שם, כי זה רחוק וכי אין לה אישור - - -

גם צוערים של שלטון מקומי.

גם אחיות.

וכי אין אישור משפחתי להתרחק ולצאת מהיישוב. בבקשה, זה מאמץ שצריך להיות של כולם, לשנות משהו. כי התקציבים כן נמצאים - - -

יש משהו שאני קצת מתקשה להבין. יש מהפכה שקורית מבחינת ההשכלה לנשים ערביות בדואיות, לצעירות ערביות בדואיות, שמגיעות לבאר שבע, לבן גוריון, ומגיעות לאחווה - -

נכון, ולא יגיעו לכסייפה.

- - ולחו"ל, לומדות בחו"ל והן מתקשות להגיע לכסייפה?

הן לא מתקשות, הן לא מגיעות.

הן לא רוצות.

יש ביקוש אדיר לעובדים סוציאליים בכל המחלקות הבדואיות. אז כולן מתקבלות, ברהט, בבאר שבע, במיוחד עובדים סוציאליים מהצפון שבאים ושוכרים דירה - - -

אבל הן לא נשארות.

אני רוצה להגיד לכם, מה יותר אמביציוזי מאשר להיות חברת כנסת? אם היו אומרים לי: יש לך כנסת ליד הבית בעכו ויש לך אחת בירושלים, איפה את רוצה? הייתי בוחרת ליד הבית. אז אם לא מצ'פרים יש - - -

ברור שלא, לא זה הסיפור. זה העניין התרבותי, לא זה הסיפור.

חברת הכנסת, ראש הוועדה, תיכף תדבר הנציגה של משרד הבריאות, אבל אנחנו יודעים שבטיפות חלב יש כבר נשים שיוצאות מהקורסים של האחיות שלמדו בבן גוריון, הן לא רוצות לבוא לעבוד ביישובים הבדואים, הן רוצות לעבוד בסורוקה, באסותא.

הן רוצות להיות בקופות, אבל לא בשטח.

הן רוצות להיות במקומות שהם פחות מפוקחים חברתית או שיש - - -

לא, לא, לא, תשפרו את התנאים כולם יגיעו.

מה זה 'תשפרו התנאים'? אז למה אני נוסעת לשם ואת לא?

תשפרו את ה - - -

סליחה, למה אני יכולה לעבוד שם ואת לא? אני לא הבנתי מה זה שיפור התנאים.

למה שלא תציעי לעשות עבודה משותפת?

בכיף, אין בעיה.

לא הבנתי מה זה שיפור התנאים, עד עכשיו - - -

עכשיו יש לי דז'ה-וו הדיון הזה, איתך במיוחד, התקיים לפני שנה, נכון?

איתי?

או שנה וחצי. את פעם ראשונה פה?

לא.

הייתה מישהי אחראית על הנושא של הכשרת אחיות וזה עלה בדיוק ככה ונאמר לי שהסיבות הן תרבותיות ואני כעסתי אז. עכשיו אני יותר רגועה.

אני מזמינה אותך באמת לראות את המטבע מהצד שלנו.

את יודעת למה? כי אני מאמינה גדולה שכאשר נותנים אופציות לנשים הן פורחות והן יוצאות והן עובדות.

אני איתך.

אז תני לי להמשיך.

אני גם אישה, אני איתך. אבל יש בעיות שצריך להכיר בהן.

אבל את חושבת שיש משהו בתרבות שלי - -

חס ושלום.

- - שלא מאפשרת.

אל"ף, לא שלך - - -

אני רוצה להגיד דבר אחד. אמרתי את זה לפני 14 שנים כאשר אמרו שנשים ערביות לא יוצאות לעבוד בגלל חסמים תרבותיים, אמרתי להם, אם אבא שלי נתן לי ללכת לגור בחיפה חמש שנים כדי לקבל את התואר ולחזור, הוא לא ימנע ממני לעבוד בשום מקום. כבר גרתי מחוץ לבית, כבר לא הייתי מפוקחת, כבר כולם יודעים שהם לא רוצים להיות מפוקחים - - -

ואת חברת כנסת היום.

עם כל הכבוד אני אומרת שזה עניין לבדוק ואני מוכנה לשבת איתךְ ולעבור על התנאים ולבדוק איך אפשר לשפר את זה ואם יש צורך בלצאת בקריאה לצעירות שלנו שיעבדו ויתחזקו את מערך השירותים שלנו בתוך הכפרים אנחנו נעשה את זה, אבל לפני זה - - -

אני יכולה להגיד משפט שלם? כי כאילו נשאר רק העניין התרבותי. אבל אין מה לעשות, צריך לשים על השולחן את מה שאנחנו מתמודדים איתו, אין מה לעשות. אני כבר 20 שנה באמת עובדת בעניין הזה של הקהילה הבדואית, להנגיש את כל שירותי הבריאות, לעשות אותם יותר טובים, אני אומרת לך את זה בשיא הכנות. לפני 20 שנה היו לנו שתי אחיות בדואיות, אשתו של מג'יד ואחותה, זהו. היום יש לנו המון אחיות, נהדרות, מקסימום, סופר דובר אינטליגנטיות, הרבה אחיות בקהילה הבדואית שעובדות, אבל יש לנו קשיים ואנחנו מתמודדים עם קשיים. אנחנו מתמודדים עם הרבה הרבה קשיים.

בעיקרון יש לנו גם מחסור אדיר בכוח אדם, אדיר, ברווחה. אני חושבת שבנגב זו אחת הבעיות הקשות. כשהוא מדבר על פתיחה של טיפות חלב וקופות חולים זה חלק מהעניין, אם היה לנו שפע של כוח אדם, להקים ארבעה קירות זה פחות בעיה, כולם מוכנים לתרום להקים ארבעה קירות - - -

לפני שלוש שנים, כשהתווכחתי עם משרד הבריאות שהחזיר 13 מיליון שקל שניתנו למשרד הבריאות לעידוד תעסוקת נשים ערביות ואמרתי למה צריך קורס אחד של אחיות בנגב, תעשו שני קורסים, יש לכם את התקציב, אל תחזירו אותו לאוצר. שאף אחד לא יגיד לי, אני יודעת שיש בעיות, אבל אני יודעת שיש תכניות שאמורות לעודד ולפתור את הבעיות האלה.

יריב מן, אני יודעת שאתה צריך לעזוב לעוד דיונים, אבל אני חושבת שהדיון פה הוא לא פחות חשוב ואתה יודע שהרבה מהנושאים שאתה מטפל בהם המפתח העיקרי נמצא בידיים של הנשים. אז אני יודעת שיש לכם את הקשיים, אני באה להגיד בואו ניקח את הידע והחוכמה של האוכלוסייה, של הנשים, עם הידע שיש לכם ובואו נתגבר על הבעיות האלה.

הלוואי. תראי - - -

זה מה שאנחנו מבקשים.

אני רוצה בעניין של הבריאות, עם כל הכבוד, אני לא יכולה להבין. כמו שמשרד החינוך היה צריך להנגיש את החינוך לכפרים הבלתי מוכרים כי יש חינוך חובה, אני חושבת שהגיע הזמן להתייחס לעניין הבריאות באותה מידה.

אני רוצה להגיד לך משהו. יש לנו טיפות חלב בהמון מקומות, בהמון כפרים בלתי מוכרים, הוא דיבר על ואדי אל-נעם, יש לנו טיפת חלב בוואדי אל-נעם. חבל שאין פה תמונה - - -

הנה הרשימה של טיפות החלב שיש.

אני יודעת אותה בעל פה, תאמיני לי.

אני יודעת שאת יודעת, אבל רציתי שתדעי שאני יודעת.

אוקיי. חבל שאין פה תמונה של ואדי אל-נעם. אני רוצה להסביר משהו נורא פשוט, האזור של הפזורה הבדואית ענק. מה זה נקרא להנגיש? זה לא ששמו לה טיפת חלב בתוך השכונה והיא לקחה את העגלה ויצאה לטייל. טיפת החלב בוואדי אל-נעם מונחת על ראש הר כשמסביב יש פזורה כשהבית הכי קרוב נמצא במרחק קילומטר וחצי. זה נקרא להנגיש? היא הולכת עם העגלה, איזה עגלה? עם הילד, עם ההיריון, עם הבטן, בטרשים, חבל שאין פה תמונה.

תבינו, צריך להבין שזה בעייתי. אל-אטרש, שזה כבר יותר טוב מוואדי אל-נעם, היא צריכה ללכת לפחות ארבעה-חמישה קילומטרים ברגל. מה זה להנגיש? ואני אוסיף עוד דבר ואני אגיד לכם עוד נקודת אור, כל התחנות האלה בפזורה הבדואית, לא עלה מספר התינוקות ב-20-15 השנה האחרונות, למה? כי הנשים מצביעות ברגליים. הנשים רוצות לבוא למרכזים, הן רוצות לבוא לתחנת אבו רביע שליד השוק, לתל שבע הגדולה, שיש שם שוק ויש שם חנויות, הן רוצות ללכת למקומות האלה. תסלחו לי, אבל לא עולה שם מספר התינוקות כבר שנים ואני יכולה לשלוח לך את הנתונים, אם את רוצה. גם אני, תאמיני לי, רוצה לבוא למרכז ואת בעצמך אמרת את זה מקודם.

לא, אני אמרתי שאני רוצה ליד הבית.

אני מוכנה להמשיך את כל השנים שנשארו לי עד הפנסיה במלחמה להנגיש את השירותים ולמען הנשים הבדואיות, זה 20 שנה שזה מה שאני עושה, אבל צריך לדעת את העובדות, כשמדברים על פזורה, פזורה זה קשה, זה מאוד קשה.

אני רוצה לשבת איתך אחר כך. אני אארגן פגישת עבודה איתך.

בשמחה. אבל לא, את באה אלינו, את באה לראות איך האחיות שלנו - - -

אל תאתגרי אותי, אני בנגב כל יום ראשון וחמישי.

את באה לראות איך האחיות שלנו מתמודדות.

בסדר, אבל אני מציעה לך - - -

חיכינו לך לפני שבוע.

חיכיתם לפני שבוע, אבל הדבר שהייתי צריכה להגיע לראות אותו היה סגור, המטבח, אז ביטלתי את כל הסיור. אני הייתי צריכה להגיע לראות את המטבח כאחת הדוגמאות שאתה יודע טוב מאוד שאני רוצה שתהפוך למקום עבודה שהוא נמצא להרבה מקומות.

אבל אני רוצה להגיד דבר אחד, אני רוצה להקשיב למה שאת אומרת ואני אגיע לראות, לא שאני לא יודעת, אני יודעת, אבל אני חושבת שהגיע הזמן להקשיב לנשים שנמצאות פה.

ברור.

לא שמעתי אישה שקמה וצעקה לי באמצע הדיון ואמרה לי 'תפסיקי להגיד שאנחנו רוצות את טיפות החלב ליד הבית, אנחנו רוצות לטייל, להגיע לתל שבע, ואנחנו רוצות להגיע לבאר שבע'. אני לא שמעתי אף אישה אומרת לי את זה.

אבל הן מצביעות ברגליים.

שנייה. צריך לשאול - - -

למה - - -

לא, לא, לא, את לא תקפצי כל פעם שאני אדבר. זו אותה פריבילגיה שלי כחברת כנסת וכיושבת ראש ועדה, להגיד את מה שאני רוצה להגיד ואתם, כנציגי משרדים, תצטרכו להקשיב לפעמים.

אין בעיה.

הציבור אומר את אמרתו והוא רוצה את השירותים. ואת יודעת מה? זכותו לקבל את השירות כן ליד הבית ואם זה קילומטר וחצי ללכת ברגל, עדיף על 20 קילומטר ללכת ברגל, אז תוקעים בקילומטר וחצי ואחר כך בודקים מה עושים עוד. שלא תגידו לי שזה המצב כאילו. אני חושבת שהגיע הזמן לצאת מדפוסי החשיבה ולחשוב מה רוצים והציבור אומר, 'אנחנו רוצים', אני לא חושבת שהיא תדע – לחיסון לילד היא תוכל לתכנן לצאת לבאר שבע, כי זה ייתן לה גם הזדמנות לטייל בשוק וזה ייתן לה הזדמנות להתאוורר קצת וזה חלק ממה שצריך ברווחה שיעשו, כן, אבל אם הילד חולה, היא רוצה את הרופא ליד הבית, היא לא רוצה לנסוע 40 קילומטר כדי להגיע לרופא, היא רוצה אותו ליד הבית.

אני יודעת את זה. יש רמות של צרכים וצריך לחשוב על זה. יריב מן, מה יש לך לחדש לי?

אני אתייחס לכמה נקודות שעלו פה, שלא קשורות רק ברמת הטיפול, אלא לנושא ההכרה. קודם כל תודה על הדיון. לגבי הנושא של ההכרה ביישובים עלה פה, נכון, מי שמקבל את ההחלטות על איזה יישובים נחשבים למוכרים או לא זה הדרג הנבחר, שרי הממשלה. משרדי הממשלה, יושבים פה נציגי בריאות ורווחה, הם מוגבלים מבחינת היכולות שלהם לפרוס שירותים בין היישובים המוכרים ללא מוכרים, זאת האמת, צריך להגיד את זה. זאת אומרת הרבה פעמים הטענה היא אליהם, אבל אנחנו עומדים מאחורי איזה שהיא מדיניות ממשלתית.

עכשיו, לשאלה לגבי הזכות של אזרח שגר ויש לנו כיום בהערכה 100,000 תושבים שגרים במה שהממשלה קוראת הפזורה, מה שהקהילה קוראת הכפרים הלא מוכרים, הערכה של 100,000 איש, הם זכאים לכל השירותים שקיימים, אבל אין פריסה של שירותים בצורה קבועה באותן נקודות. יש חריגים כמו תחנות טיפות חלב, בתי ספר, הנושאים האלה, וכמובן פריסה של שירותי רווחה שונים.

דיברו פה נציגים של אלקסום ונווה מדבר והם צודקים, התושבים שרשומים, למשל, במועצה האזורית אלקסום, מדובר כרגע בערך על 6,000, 7,000 איש, בפועל הוא צודק, הם מטפלים ב-50,000, מה שהם אומרים ואני מאמין להם, הבעיה היא שהתושבים נרשמים עדיין על יסוד השיוך השבטי. הדרכים שלנו להתמודד עם זה, עכשיו זה בעצם הוקמה ועדה לשיוך תושבים שלא רשומים בשבטים. על פי מרשם האוכלוסין יש 70,000 איש כאלה ועד היום הם היו לא מקבלים את מענקי האיזון. אלקסום, נווה מדבר, וגם כסייפה לדוגמה, לא היו מקבלים את מענקי האיזון ממשרד הפנים. הדבר הזה הולך להשתנות בהובלה של מרדכי כהן, מנכ"ל משרד הפנים. אבל כל עוד התושבים לא יירשמו באלקסום ונווה מדבר, החלוקה התקציבית, המדינה עובדת על פי מרשם התושבים וקשה למשרדי הממשלה לרשום על פי פרמטר אחר.

אולי על פי מרשם האזרחים.

לא, במרשם התושבים יש 70,000 איש שרשומים כשבטים ולא רשומים - - -

אני יודעת. הבעיה היא - - -

אי אפשר לכפות עליהם להזיז כתובת, המדינה לא - - -

לא, אי אפשר לכפות עליהם, במיוחד אם יודעים שחלק מלשנות כתובת זה לאבד חזקה על האדמה.

לא, זה לא קשור.

זה כן קשור.

היום יש לך תושבים, הנה, יושב פה מכסייפה, יש הרבה אנשים, מאבו רביע למשל, שיושבים במזרח הנגב, באזור ערד, הם העבירו את הכתובת שלהם לכסייפה והם יושבים מחוץ לקו הגבול של כסייפה. זה לא פוגע בהם, זה לא משנה, לגבי הסוגיה הקרקעית אין לזה השפעה. אף אחד לא יילך לבדוק מה תעודת הזהות של הבן אדם, אנחנו יודעים את זה, אבל הרשויות המקומיות, הן צודקות שהן נפגעות מזה.

דיברנו קודם על התקציב של ה-75 מיליון שקלים של משרד הרווחה במסגרת תכנית הפיתוח, באמת בנווה מדבר יש ניידת לשירותים, על הניידת הזאת, הוא לא ציין, אבל עכשיו מכללת ספיר הוסיפה את ה - - -

סיוע משפטי, מיצוי זכויות.

הסיוע המשפטי, מיצוי זכויות, וזה דבר שגם כן יעזור לאזרחים לקבל שירותים משפטיים כי אנחנו יודעים שהמחלקה לסיוע משפטי של משרד המשפטים נותנת סיוע בערבית לבדואים רק בבאר שבע. אז זה עוד כלי שיעזור.

האחיות, כל שנה עכשיו יוצא מחזור של בין 60 ל-70 נשים בעיקר שמועמדות לחזור ולעבוד כאחיות. דיברנו על זה קודם. תכנית המל"ג של 'שער לאקדמיה' באמת להוציא יותר ויותר צעירים לעולם האקדמיה. היה ויכוח גדול אם לפתוח מכללה ברהט, אנחנו התנגדנו לזה, כי רצינו שיהודים וערבים ילמדו כתף אל כתף בלימודים שהם איכותיים והיו הרבה גורמים שלא רצו, רצו לפתוח מכללה ברהט, כדי להתמודד עם בעיות אחרות ועמדנו נגד הדבר הזה.

שירותי מד"א. במסגרת תכנית הפיתוח הנוכחית משרד הבריאות אמר שהוא רוצה בזה ויש חמישה מיליון הקצאה של תקציבים לשירותי מד"א ביישובים הבדואים. חשוב להגיד, יש ניידת אחת של מד"א עם נהג בשם יאסר, שכחתי את שמו, נדמה לי שהוא יושב בשגב שלום, הוא אדם שמכיר כמעט כל משפחה, גם בכפרים הלא מוכרים, והתפתחה שם, יחד עם ארגון אג'יק, צריך להגיד את זה לזכותם, הם הצליחו ליצור מערכת מאוד מאוד ייעודית שמצליחה להגיע כמעט לכל מקום. אז זה יחסית מקבל מענה. זה לא אומר לרגע שיישמע ממני פה משהו שלגור היום ביישוב לא מוכר שווה לגור ביישוב מוכר, עדיין זה לא אותם צרכים, זה לא אותם שירותים, זה ברור ואנחנו לא מתכחשים לדבר הזה.

אני רוצה להגיד משהו לחברתי מארגון סידרה. יש לנו בעיה כממשלה ואני מודה בזה, אנחנו מדברים בעיקר עם גברים, למה? כשראשי הרשויות הם גברים נבחרי הציבור בדרך כלל הם גברים, ואני אומר שלממשלה יש קושי אמיתי להבין את הצרכים ואת העולם של הנשים כי אנחנו הרבה פעמים מקבלים מסרים שלא תמיד אנחנו יודעים לפרש אותם. אני חושב שמוטלת עלינו החובה לעשות יותר כדי להבין את הצרכים של הנשים בחברה הבדואית, אבל שוב אני אומר, הרבה פעמים בדיאלוג שלנו כממשלה שיודעת לעבוד עם נבחרי ציבור, הם אומרים לנו: חבר'ה, אנחנו נבחרנו פה, אני ראש העיר, אני ראש המועצה המקומית, אתה תדבר איתי, אתה לא תדבר עם ארגון מגזר שלישי. ואני מודה שאנחנו, בדיאלוג עם החברה האזרחית בחברה הבדואית, עדיין צריכים לעשות הרבה מאוד מהלכים - - -

מי מחליט לדבר ולגשת?

לא, אני רגע אומר שאני רק - - -

אתם יכולים לפנות אל הנשים, ישירות. אין צורך.

נכון, אני אומר אמירה כללית שהרבה פעמים בדיאלוג רשמי, כשבאים לעשות תכנית פיתוח, החובה של משרדי הממשלה, אני עכשיו אומר פה משהו כללי, הממשלה מדברת עם דרג נבחר, אבל - - -

יריב, אתה יודע טוב מאוד, כשאתם רוצים לדבר עם חברה אזרחית וכאלה שיושבים בנגב, אתם עושים את זה.

נכון.

אז בוא, אוקיי?

חשוב לי להגיד עוד דבר אחד, לגבי סוגיית המצ'ינג, כמו שאת יודעת מצ'ינג רווחה 25-75, כמובן שהמצ'ינג הזה היום, השיטה של משרד הרווחה, ויסלחו לי חבריי ממשרד הרווחה, זה לא נגדם, היא מתעדפת לתת שירותים בהרצליה ורמת השרון - - -

זה החזקים יקבלו יותר, החלשים יקבלו פחות.

כי נסר, לדוגמה, בכסייפה לא יכול - - -

לא, אין מצ'ינג, בתכניות הממשלה אין מצ'ינג.

רגע, הוא לא יכול לשלם לפעמים את ה-25% ואז הוא לא יכול לבצע את פעילות הרווחה ואז החלוקה היא לא צודקת. אנחנו מנסים להתמודד עם זה עכשיו דרך התכנית של משרד הפנים והאוצר אפשר לנו, דרך התכנית של משרד הפנים, רק אתם צריכים להיות עם מודעות לזה, לקחת כסף שאתם יכולים לעשות בו, לנטוע עצים, לשפץ כבישים, לעשות חוג דמקה במתנ"ס, ובמקומו לשים מצ'ינג על שירותי רווחה. צריך להביא את הדבר הזה לידיעה של ראשי הרשויות.

אבל זה בחלק מהתכניות.

יריב, זה תמיד נתקע שם.

אני רק אגיד שבשתי המועצות האזוריות אין מצ'ינג, כל התכניות 100% ותוספות ייחודיות שמכסות הוצאות אחרות של ארגון.

אוקיי. אני רוצה להבין, שקלתם את הנושא של – אני יודעת שיש מעונות יום שעומדים ריקים ברשויות המקומיות, נבנו ועומדים ריקים.

נכון. יש עשרה מעונות יום וחלקם, נגיד בכסייפה, יש תפוסה של 20 ילדים ולא של 80 ילדים.

עכשיו 40.

עולה.

כן.

אחת הבעיות היא, צריך להגיד את האמת, שאין לנו מספיק מקורות תעסוקה. אני חושב שזאת הבעיה. שוב, אנחנו לא מטילים את הנושא הזה, לא על התרבות ולא על סיפורים, אם ביישוב כמו כסייפה אין אזור תעשייה איפה האישה יכולה לעבוד? לנסוע לערד קצת קשה, שוב, כאן יש איזה שהוא חסם מסוים - - -

יריב, היה גם קושי לשלם את השתתפות ההורים ולכן הגשנו בקשה למשרד הפנים לסבסד את המעונות.

וקיבלתם?

לנו יש - - - אבל עוד - - -

אני מתפלאת עליכם, הצעות שאני מציעה לפני שנה ואתם מקבלים אותן, לא טורחים ליידע אותי אפילו ואתם שמים אותי במקום עכשיו להעלות את זה שוב ושוב. לפני כמה זמן ביקשתי את זה?

בדיונים שעשינו אצלך לפני שנה, זה היה הרעיון של ראש הוועדה.

תודה. היה רעיון, עכשיו אני יודעת, כאילו אם לא הייתי מתעקשת כי חשבתי שאפשר לדחוף את זה, לא הייתי יודעת שזה מתקיים, תודה רבה. אני שמחה שקיבלתם את ההצעה.

זה הולך לקרות בחורה ובכסייפה.

אני מחכה שתקבלו החלטות על עוד הצעות שהגשתי לכם. אני רוצה - - -

אני רוצה להתייחס, בבקשה.

שני משפטים, כי זה כבר עבר - - -

שני משפטים. אני ממינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות. רק להגיד ממש ברחב, שבשנה האחרונה מתגבשת תכנית ממשלתית לבריאות בחברה הערבית. היא לא מתמקדת בתת אוכלוסייה אלא בכלל האוכלוסיות, אבל כן יש לה פוקוס במזרח ירושלים ובנגב. כשאנחנו אומרים נגב הפוקוס הוא בחברה הבדואית מן הסתם ואני כן אגיד שהתכנית עכשיו – אגב, היא כן פותחה יחד עם נציגי הציבור וארגוני החברה האזרחית - - -

אני יודעת ואני יכולה למנות לך מי יושב אצלכם בוועדה הזאת.

מעולה, אני רק אגיד - - -

שרק יגיע אלינו הכסף והכול יהיה טוב.

זהו, אני רוצה להגיד איזה משהו, כרגע זה נמצא בדיוני הערכת תקציב עם האוצר ויש נכונות להקצות את התקציבים.

אוקיי. אני מבינה שהתכנית הושלמה אם אתם כבר בשלב של תקצוב.

היא בטיוטה סופית, כן.

אני אשמח גם לדעת אם יש ראייה מגדרית בבניית התכנית, כי זה אחד הנושאים שיעצתי בזמנו למנכ"ל, שגם יהיו בה ההיבטים המגדריים של בריאות האישה גם כן.

מופיע בתכנית, גם בריאות האישה הספציפית וגם, לצורך העניין, נגיד בבריאות הנפש יש התייחסות ספציפית לבריאות האישה.

זה עוד משהו. בעניין בריאות הנפש, לא התייחסנו לזה. אחת הבעיות בדיונים קודמים הייתה, בעיה רצינית, בעניין בריאות הנפש, שקופות החולים לא מצליחות לספק, במיוחד בכפרים הלא מוכרים את כל הנושא של בריאות הנפש. הדיון שהיה על אנשים עם מוגבלויות, גם כן התקיימו שני דיונים בוועדה הזו על נשים שמטפלות בילדים והנשים עצמן עם מוגבלויות בחברה הערבית הבדואית בנגב והיו שם כל מיני המלצות. תודה על העדכון, אני אשמח להתעדכן אם יש צורך בלחץ בעניין התקציבים לתכנית הזו.

אני רוצה להגיד דבר אחד, שכל פעם שאנחנו מעלים את הנושאים הרבה אמוציות עולות בדיונים האלה כי אני חושבת שהמצב הוא בלתי נסבל והמצב מביא הרבה אנשים לרמה של תסכול ושל כעס על איך אפשר להתמודד, מצד אחד. ואני יושבת ואני אומרת לכם בכנות, אני הסתכלתי על הבחורה שדיברה על המצב של אמא שלה והיא באה מכפר בלתי מוכר ואני רואה שהצעירה היא צעירה משכילה, היא צעירה שבטח עובדת והיא רוצה לחיות את החיים המודרניים, החיים שמספקים לה את הצרכים שלה והיא צריכה כל יום לחזור לכפר בלתי מוכר עם מחסור אדיר בתשתית הבסיסית של חיים נורמליים, ואני בטוחה שגם חלק מהצעירים והצעירות שנמצאים איתנו. הפער ההולך וגדל בין רמת החיים שהצעירים רוצים ומגיע להם לחלום לקבל לבין המציאות הקשה שבה הממשלה, בגלל מדיניות, ואני עכשיו לא פונה לנציגים של המשרדים, זה לא ברמה שלכם, זה ברמת המדיניות הכללית של הממשלה שרוצה לשמר את המצב כדי שהיא תוכל לבצע את המדיניות שלה, הוא הולך ונעשה יותר ויותר גדול והכעסים המצטברים בגלל הפערים האלה נעשים יותר ויותר גדולים.

מי שמבין יודע שצריך לסגור את הפערים האלה כדי להבטיח באמת עתיד יותר טוב לאוכלוסייה. אם אנחנו רואים כל מיני תופעות בחברה שהן גם תופעות האלימות וגם תופעות הנשק וגם תופעות החוליגניזם ובריונות בכבישים, זה חלק מזה. אני חושבת שהגיע הזמן לדבר על הנושאים האלה ולחשוב על תכניות שבהן הציבור והאוכלוסייה הם החלק העיקרי בבניית התכניות האלה. אם התכניות לא יגיעו מהציבור הם לא יידעו לענות על הצרכים.

אני שמחה לדעת שחלק מההמלצות מהדיונים הקודמים שהיו לוועדה הולכים ומתיישמים לאט לאט. הייתי רוצה לראות אותם מיושמים ביתר שאת ואני יודעת שיש המון תקציבים, לפחות במשרד החקלאות ניתן להם התקציב ליישום התכנית הזו שהם אמורים להשקיע, ובגלל זה שאלתי איך בדיוק ה-75 מיליון. אני עקבתי אחרי התכנית של – הלא-תכנית לעידוד תעסוקת נשים ערביות, כי לא הייתה תכנית וחלק מהדברים שהתעקשנו עליהם בדיונים, בשבעת הדיונים שקיימתי על תעסוקת נשים ערביות בדואיות, שקודם כל תבנו תכנית, אחר כך תדברו על עידוד תעסוקה. בלי לבנות תכנית, ועדיין זה לא מושלם, כי הנשים הנהדרות, ארגוני הנשים שהתחילו את כל הנושא של תעסוקת נשים ערביות עדיין מודרות מהתכניות האלה ולא מקשיבים להן, אז הגיע הזמן להקשיב.

אנחנו נמשיך לעקוב, אני חושבת שבלי תכנית-על שמשלבת את כל הנושאים ביחד אנחנו לא נצליח. בלתי מתקבל על הדעת שכזה הוא המצב ושיבואו לי ממשרד החקלאות ויגידו לי שרוב הכסף יהיה מושקע בחיזוק הרשויות המקומיות והצוותים של הרשויות המקומיות. עם כל הכבוד, זה לא הסדר, יש גם נושאים שקשורים בבריאות שצריך להשקיע בהם, יש נושאים שקשורים ברווחה שצריך להשקיע בהם, ואני מבטיחה לכם, אני אמשיך לקיים את פגישות העבודה מול הנציגים של המשרדים, מול משרד החקלאות ומול האוכלוסייה. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:25.