פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים

הכנסת



11
ועדת החוץ והביטחון
17/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 289
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, ט' בטבת התשע"ט (17 בדצמבר 2018), שעה 12:30

ישיבת פרידה מנקח"ל

חברי הוועדה: אבי דיכטר – היו"ר
איל בן ראובן
עמר בר-לב
ענת ברקו
מרדכי יוגב
עליזה לביא
שולי מועלם-רפאלי
איילת נחמיאס ורבין
עמיר פרץ
אלעזר שטרן
נחמן שי
עפר שלח

נציב קבילות החיילים, אלוף (במיל') יצחק בריק

מירי פרנקל-שור

שמואל לטקו

רמי בן שמעון



ישיבת פרידה מנקח"ל

שלום לכולם. מי שמתבלבל בגלל הישיבה – מאחר וזה גם דיון פתוח וזה גם לא שמישהו מופיע בפני הוועדה אלא אנחנו נפרדים היום מאלוף במילואים יצחק בריק, נציב קבילות חיילים. למי שלא זוכר, הוא מינוי שהוועדה הזו מאשרת. והוועדה הזו אישרה פעמיים את המינוי: בחלוף חמש שנים ובפעם הראשונה.

היום אנחנו נפרדים ממנו ולכן הישיבה היא יותר סחבקית, אפשר לקרוא לזה כך. זה לא יחזור על עצמו בישיבות הבאות.

הדבר שהכי אפיין את הפגישות שהיו בחדר הזה עם בריק זה שאנשי צבא במדים או שלא במדים, מי שהיה יושב מול בריק, תמיד היה מתייחס אליו כאל מפקד ללא שום קשר לכלום. הוא היה המפקד. אני זוכר את אחת ההופעות פה של אלוף מכהן בצה"ל שאמר: אני לא יודע מה, כשבריק לידי, אני עובר לדום ומצדיע.

זה באמת מייצג את בריק, קודם כל ומעל לכול, על הדברים שהוא עשה למען ביטחון ישראל כלוחם, כמפקד בצה"ל, כמי שנושא את עיטור העוז – אנחנו יודעים היטב, את העיטור הזה לא מחלקים בצה"ל כך סתם – על תפקידו במלחמת יום הכיפורים, על האופן שבו הוא ביצע את הדברים.

בעשר השנים אחרונות כנקח"ל, אני באופן אישי מכיר אותו לא מעט שנים בוועדה, גם כחבר ועדה וגם כיושב-ראש בשלוש השנים האחרונות. זו באמת זכות לקבל מבקר, נציב קבילות חיילים, שיש לו משמעות של ביקורת, מטבע הדברים, לא רק כתובת אלא גם ביקורת – זו זכות גדולה לנו כוועדה מפקחת לעבוד מול ועם אדם כזה ואני יודע שלעיתים לחלק מהאנשים זה קשה, לעיתים לחלק מהאנשים זה לא נוח.

אבל לזכותו של בריק יאמר שהוא לא נבהל לא מאלה שזה לא נוח להם ולא מאלה שזה קשה להם וגם לא מאלה שזה נוח להם וקל להם. הוא הביא את עצמו, הוא מבוגר ממני, לדעתי, בחמש שנים ואני חושב שכוחו במותניו.

כוחו במותניו – גם הפיזי, גם המנטלי וגם האומץ לומר את הדברים שהוא מאמין בהם. ואין אחד מאיתנו וגם אחרים שכשהם שומעים את בריק מדבר, חושבים אחרת. באמת, הדברים באים תמיד בלהט. אין לי להטומטר כזה למדוד את הלהט שלך בשנה הראשונה או בשנה האחרונה, אבל אני מניח שלו היה מכשיר כזה, הוא היה אומר שהלהט הוא אותו להט.

זה להט של שליחות. לדעתי בריק לא עשה בחייו דברים חוץ מאשר שליחות, אם זו שליחות צבאית, אם זו שליחות ביטחונית ואם זו שליחות אזרחית. בשנים שהיית באזרחות, היית בקרן רש"י כמה שנים - - -

הייתי יושב-ראש פורום ראשי ערים ורשויות.

זאת אומרת, השליחות הציבורית והשירות הציבורי הוא באמת נשמת אפו ולכן אני חושב שהמעמד הזה שבו אנחנו נפרדים מבריק אחרי 10 שנים בתפקיד נציב קבילות חיילים הוא בעיניי הזדמנות מאוד חשובה, לפני הכול ומעל הכול, לומר תודה. תודה אדירה. לאחל הצלחה לכל כיוון ומעש שתבחר לנכון.

אם הוועדה הזאת תוכל לייעץ במשהו בתפקידים הבאים או אם אנחנו נחשוב שאתה יכול לייעץ לוועדה במילוי משימותיה, אנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לפנות אליך.

התלבטנו איך להיפרד מבחינת שי שהוועדה נותנת ובחרנו לתת את הספר "סודות ירושלים", למרות שהסודות האלה כתובים בספר. כתבנו גם הקדשה שברשותכם אקרא:

"יצחק בריק היקר, תודה גדולה על 10 שנים כנקח"ל ועל תרומתך המשמעותית לוועדת חוץ וביטחון ולמדינה בתקופה הזו. כל זאת בנוסף, כמובן, לתרומתך האדירה בתקופתך בצה"ל כמפקד מתחיל במלחמת יום הכיפורים, עיטור העוז, ועד לחברות במטכ"ל בדרגת אלוף. יישר כוח גדול על הכול, בהערכה רבה, חבר הכנסת אבי דיכטר, יושב-ראש הוועדה וכל חברי הוועדה ואנשי הצוות שלה.".

בריק, באמת מכל הלב, תודה רבה. תהנה מהספר ותהנה גם מהדברים האחרים. אנחנו נהנינו. לפני שאתן לך את זכות הברה, אני רוצה לתת למי מחברי הכנסת שמבקש לברך. איילת ולאחר מכן - - -

נתחיל עם שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ.

עמיר פרץ, בבקשה.

שלום לכולם. אני חושב שאנחנו נפרדים מאחד האנשים שאם הייתי רוצה לחפש דימוי שמתאים לו, זה כמו אותו מנתח שעומד לפני פצע שהגליד והוא מתלבט אם לפתוח את הפצע או לא לפתוח אותו כי הוא לא יודע מה הוא יפגוש שם. האם הוא יפגוש מחלה קשה או מחלה קלה.

אני חושב שבריק לא התלבט. בכל הזדמנות שהייתה לו לפתוח פצע, הוא קודם כל פתח. עכשיו הוא בא ואמר: עכשיו נתווכח אם זו מחלה קשה או מחלה קלה. אני חושב שהעומס הזה לפתוח פצעים הוא דבר הכרחי במערכת כל כך מורכבת שנמצאת בכל כך הרבה לחצים, שסדרי העדיפויות שלה יכולים להשתנות בכל יום מחדש בגלל אירועים שלא תלויים בה, בגלל החלטות שתלויות בה, בגלל שאלות תקציביות, בגלל שאלות אחרות.

לכן העובדה שאתה מאלץ את כולנו ואת כל המערכות לדון בכל הנושאים האלה תוך כדי שהפצע פתוח וחשוף לנגד עינינו היא כבר ברכה גדולה מאוד שאתה משאיר אחריך. כמו שאמרתי קודם, והתכוונתי לזה, יש חלק שמברכים שאתה הולך ויש חלק שלא שמחים שאתה הולך. אם אתה נמצא במצב מהסוג הזה, אז הצלחת בתפקידך. יישר כוח ותמשיך לעשות הכול מכל הלב כי אני יודע שאתה עושה הכול מתוך אמונה במדינת ישראל ובביטחונה.

תודה רבה לדוקטור אמיר פרץ.

אני מרגישה שאני מברכת את האלוף בריק בשם משפחת השריון הגדולה והמורחבת. אתה יודע, אני חברה בוועדה הזאת קצת יותר משנה ואני ממש זוכרת את המפגש הראשון שלנו בבסיס האימונים מל"י. אני יודעת, גם בחודשים האחרונים, כשהיו לנו ויכוחים לא מעטים, פומביים ואישיים, בשבתות בבוקר ובימים ובשעות רגילות, ידעתי וכל הזמן השתמשי במונחים כמה כבוד אני רוחשת לך וכמה אני יודעת שהדאגה שלך לצבא היא כנה ושאתה בא באמת מהמקום שבו – אני רוצה במידה מסוימת להתנצל בפניך על זה כל הזמן אמרנו "טראומת יום הכיפורים".

למה אני מתנצלת? לא בגלל שזה לא נכון אלא בגלל שמי שרואה את האנשים שיצאו מהמלחמה הזאת יודע דבר אחד מאוד ברור: הם יצאו מהמלחמה אבל המלחמה הזאת לא יצאה מהם. לכן אני מסבירה את עצמי כי אני מרגישה שלפעמים זה נאמר בצורה נונשלנטית כזאת כאילו באדישות או בזלזול, חס וחלילה.

האלוף בריק, כשאנחנו כל הזמן אומרים לך האלוף, אנחנו כבר לא שמים את במיל' כי אלוף נשאר אלוף, אני חושבת. עם כל העימותים הקשים שהיו פה וגם אם לא דייקת בכל דבר ובהתנהלות ושאנחנו ניסינו לכוון אותך ולכוונן אותך, אני מקווה שהיה לך ברור כל הזמן כמה כבוד אנחנו רוחשים לך וכמה הערכה.

אני רוצה שתדע שגם איפה שלא הסכמתי איתך, מנעת ממני שינה בלילה, כמו שצריך בבסיס טירונים כי אני רואה את עצמי כטירונית לעומת הניסיון שלך ולעומת התרומה האדירה שלך לביטחון ישראל. תודה רבה. האלוף בריק, אם מותר, אני מצדיעה לך מכל הלב.

תודה רבה. עליזה לביא, בבקשה.

אני רוצה לומר לך תודה בשם חיילים ובשם מילואימניקים. שתדע לך, בכל התקופה של הדברים שנאמרו גם על ידך והדוחות שהוגשו וגם הדברים הקשים שהוטחו בך, ברמה האישית, ברמה המקצועית, לאורך כל הדרך קיבלתי גם עדויות וגם פניות שהמשותף להן הוא: מה שבריק אומר זו אמת. מה בריק אומר, עליזה, זו אמת בניגוד להרבה מהמצגות ולהרבה מהנתונים שנחשפנו אליהם כאן. אני חמש שנים כאן והפער הזה מדיר שינה מעיניי וגם מעיני חבריי.

אבל יותר מהכול, אתה העמוד שהולך לפני המחנה. אנחנו נצטרך להגיד לך כולנו תודה וללמוד ממך איך לא מכופפים את הראש גם כשאתה חוטף הרבה מאוד סטירות. בחיים הפוליטיים כאן אנחנו חוטפים. אבל מה שאתה חווית כאן ומה שאתה עברת כאן ולרגע לא היססת ולרגע לא חזרת אחורנית.

את התודה הזאת אני רוצה לומר גם בשמי אבל גם בשם רבים שהמשיכו להעביר גם עדויות ואתה נגעת בצורה מדויקת כמו כירורג מקצועי בבעיות המשמעותיות שגם בצבא, לצערי הרב, עדיין מעדיפים שלא לגעת בהן. אני מדברת כרגע על זרוע היבשה ואני מדברת על כל הנושא של איכות המשרתים והעדפות כאלה ואחרות.

רציתי לקנות לך ואני אקנה לך – לא הספקתי – את הספר של הרב יונתן זקס "לתקן עולם שבור". מה שאנחנו יודעים ביהדות זה שתמיד תמיד צריך לשאוף לתקן. לא לטייח ולא לתת כל מיני תירוצים, גם כשהנתונים מלמדים ומצביעים אחרת.

הדוח שלך הוא אחד הדוחות החשובים ביותר שנתנו ושצריך להמשיך לעבוד בהם. אני לא נכנסת כרגע לדרך, אבל אני חושבת שיש פה הרבה מאוד עבודה שהשארת גם לבא אחריך וגם לנו כוועדת החוץ והביטחון ובטח ובטח לצבא. הדוח שלך הוא קריאת השכמה למערכת כולה ואם הצבא בעוד חמש שנים כשיהיה טוב בזכותך – דיינו. תודה רבה.

תודה רבה, עליזה.

ענת ברקו, בבקשה. אחריה – שולי מועלם. אני מבקש מהדוברים לקצר, אנחנו רוצים להספיק לתת זכות דיבור לכולם.

אני יכולה לספר לכם ששירתנו ביחד. אני הייתי קצינה בדרגת סגן ובריק היה מח"ט באוגדת שריון סדירה שנכנסה ללבנון בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. זה היה מזמן. אבל גם באוגדה בריק היה שם דבר. גיבור מלחמה, אדם מקצועי, ערכי שראינו את זה על כל צעד ושעל.

אם היו נקח"לים שהסתפקו בטיפול בקבילות של נפקדויות, תקלות במרפאה או אמירות כאלה ואחרות של מפקדים – מה שמיוחד בבריק זה שכל דבר לקחת לרמה המערכתית. לא הסתפקת בטיפול בזוטות אלא לקחת את זה וחשבת איך המערכת יכולה להפיק מזה תועלת.

גם לא צמצמת את עצמך לתפקיד נקח"ל כי הביקורת שנשמעה – והיא הייתה טיפשית – להגיד את זה לאדם כמוך: אבל אתה נקח"ל, אז למה אתה בכלל מתעסק בדברים אחרים? אלה לא דברים אחרים, זה הכול אותו דבר. זה הצבא שכה יקר לליבנו, זה הצבא שנתת לו את החיים שלך לאורך כל הדרך, לאורך כל השנים הללו.
אני חושבת שכמו שהיית כתובת לכל טירון וטירונית, היית גם כתובת לכל אלוף – אלופה הייתה לנו רק אחת – ולכל מפקד ומפקדת. זו התחושה שהייתה בצבא וזו התחושה שאנשי המילואים יוצאים איתה.

זאת אומרת, גם היום, אני בטוחה שגם לאחר השחרור, אם אפשר להגיד, אתה תמשיך לוודא שהדברים שאמרת והדברים שהבאת לידיעת הציבור ייבדקו. זה לא "שגר ושכח" בנוסח שאנחנו מכירים אלא זה לוודא ביצוע ולראות שהדברים קורים. ביקשתי מראש הממשלה שיזמין אותך לקבינט. בכל מקרה שיזמין אותך ויפגוש אותך. אני חושבת שזה חשוב שהוא ישמע באופן בלתי אמצעי את הדברים שאמרת.

באהבה גדולה, הרבה מאוד הצלחה ואנחנו נישאר בקשר כמו שהיינו כל השנים.

תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם, לאחריה – איל בן ראובן.

תודה. יש סביב השולחן הזה הרבה אנשים שבשבילם הצבא הוא בית וגם בשבילך. יש סביב השולחן הזה הרבה מאוד אנשים שמאמינים שצה"ל הוא עדיין צבא העם, וגם אתה. וככזה ראית בכל חייל וחייל, בכל מפקד ומפקד בדיוק את העולם המלא - - - וכל הדרך שבה הובלת לתיקון ולעשייה יסודית נבעה משלושת התפיסות האלה: צה"ל הוא בית, יש לנו אמון מלא במפקדים ובחיילים ויש בנו רצון גדול לתקן.

אני מרגישה שהרבה פעמים בסוף הייתה הסכמה מוחלטת בינך לבין מפקדי הצבא על רוב הדברים שהבאת, שאכן ראוי וצריך לבדוק אותם כי בסוף התהליך, הצבא וכולנו כמדינה, כעם, כחברה נהיה טובים יותר.

אני חושבת שהשיח, גם אם בשוליים שלו היו דברים שהיה צריך להתנצל עליהם ובתוך הוועדה ומחוץ לוועדה, השיח הוא השיח שבאמת מאמין שהדך של כולנו היא "תיקון עולם במלכות שדי", שהמטרה בסוף היא שנהיה בני אדם טובים יותר, צה"ל טוב יותר וחברה טובה יותר.

כמי שמאמינה שזאת הדרך להוביל את כולנו למקומות טובים יותר, אני יודעת שגם כשאתה מסיים עכשיו את התפקיד, אתה לא הולך לעשות לביתך כי ביתך הוא הבית הכללי: מדינת ישראל, החברה הישראלית וצה"ל.

אני מאחלת לך בכל זאת שגם בבית הפרטי תראה רוב שמחה ונחת, בעזרת השם. בהצלחה.

תודה שולי. תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן, לאחריו – עמר בר-לב. איל, בבקשה.

לדעתי, בחדר הזה יש מעט מאוד אנשים אם בכלל שיש להם כל כך הרבה שעות בריק. מבחינתי, התחלה ביום כיפור, נדמה לי ששנינו, אתה היית כבר מ"פ ואני הייתי טנקיסט צעיר, אבל לחמנו אפילו באותה גזרה בתעלת סואץ. שנינו שרוטים מאותה מלחה מאוד לא פשוטה.

לאחר מכן, חיל שריון, אוגדה 36, בריק מפקדי. אני מפקד חטיבה 188 ובריק הוא מורה בשבילי. מלמד אותי גם כאשר אני כבר מפקד חטיבה סדירה פעם שנייה. אני חושב שהדבר השלישי שמייחד ומשותף לנו זה "צה"ל שלנו".

זאת אומרת, אנחנו חיים וגאים – אני גאה ואני יודע שגם אתה – בתואר הזה שצה"ל הוא הצבא שלנו. אנחנו מרגישים את זה גם כאשר אנחנו לובשים בגדים אזרחיים.

אני בהחלט מרגיש ואמרתי לך את זה ואני אומר את זה גם פה, אתה תירשם בצה"ל בכלל ובצבא היבשה בפרט, כאחר מהאנשים שתרמו יותר במה שנתת לצה"ל ובמה שנתת למדינת ישראל. אין לי ספק בעניין הזה.

בגלל הקרבה הכול כך גדולה שלנו, הרשיתי לעצמי גם לדבר חופשי. מי שלא יודע, אני גם פרסמתי את זה אחרי הדברים שאמרתי, כמו שבריק מדבר מנהמת ליבו, גם אני קורה לי – לפעמים, מעט מאוד – אבל גם אני דיברתי מנהמת ליבי.

בריק גם ייזכר כיחיד שהצליח להוציא אותך משלוותך.

זה נכון. אני אמרתי את זה בשבוע שעבר.

זו הייתה הפעם הראשונה שאני הרמתי קצת את הווליום אבל בדיוק באותה מידה, ביום שישי, מי שלא יודע, הרמתי טלפון לבריק. אני חושב שזו הייתה אחת השיחות היותר מרגשות לי ולך וגם אמרת לי שאתה מתרגש וגם אני התרגשתי בשיחה הזאת.

זאת הייתה שיחה של שני אנשים חברים ואוהבים. אני אומר את זה בצורה חד-משמעית. על כך אני רוצה להגיד לך תודה ענקית גם ממני, גם מצה"ל, מחיל השריון. זה מגיע לך. אין מילים.

ואני רוצה להגיד לך תודה על הפומביות שנתת לשיחה הזאת.

בחיים לא ראיתי פרידה כזאת.

כולם מתחבקים – מה זה פה?

אני לא. אני שומרת נגיעה.

עמר בר-לב, ולאחריו – מוטי יוגב.

בריק, אנחנו מכירים כבר כמעט 45 שנה, למרות שלא הייתי בשריון. חברי הטוב אילן גדרון שנהרג במלחמת יום כיפור היה מ"מ תחת פיקודך. אחרי זה, אצל המשפחה, משפחת גדרון בשבעה, באזכרות ובאירועי ההנצחה השונים נפגשנו לא מעט כך שהקשר בינינו הוא קשר אישי שלא קשור בכלל לא לשריון ולא לתפקיד המקצועי של כל אחד מאיתנו.

זה השתנה כשבתחילת הכנסת הזאת, לפני קרוב לארבע שנים, נעשיתי יושב-ראש ועדת המשנה למוכנות צה"ל למלחמה. במסגרת זאת, לפני שלוש שנים הגיע דוח שלך על מצב הימ"חים שהיה דוח קשה מאוד. בעקבות זה זימנתי אותך לוועדה יחד עם גורמי צה"ל.

זה היה אחד הדיונים הכי מתסכלים בלשון המעטה במובן הזה שלא מצאתי שום מכנה משותף בין העמדה שאתה הצגת לבין העמדה שגורמי צה"ל הציגו. לדברים המצב היה טוב, יש תהליך וכן הלאה.

הסוף של העניין היה שבעקבות זה ובעקבות לא רק הוועדה אלא עוד דברים – וגם עשינו סיור יחד עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר בימ"ח – צה"ל החליט להשקיע 300 מיליון שקל בימ"חים. אין ספק שהמצב היום יותר טוב מהמצב אז ואני מעריך שלולא אתה היית מתריע והופך שולחן, אז חלק מזה לא היה קורה.

אותו דבר לגבי הדוח שלך שפורסם לפני שלושה חודשים. זה דוח סודי ביותר שלא פורסם בציבור, אבל פורסם לנו חברי הוועדה. ועדת המשנה עסקה בזה. בריק, אין ספק שהכדור שהרמת להנחתה – אני אומר את זה בצורה מדודה – גרם להתעוררות גדולה מאוד בצה"ל עצמו. גם אנחנו חברי ועדת המשנה נכנסנו למספר נושאים שהצבעת עליהם וגם נוציא על זה דוח.

אני חושב שהתכונה הזאת שלך שלפחות אני נתקלתי בה פעמיים בשלוש וחצי השנים האחרונות, שבשלב מסוים אתה הופך שולחן, אתה בסופו של דבר אתה משיג את מה שטוב לכולנו. זה היה בקבות דוח הימ"חים וזה גם עכשיו בעקבות הדוחות שלך. אני בטוח שצה"ל יהיה יותר טוב וכבר היום הוא יותר טוב ויותר חזק ממה שהיה לפני מספר חודשים ואין לי ספק שזה יימשך. זאת המטרה של כולנו. גם ברמה האישית וגם בתור יושב-ראש ועדת המשנה למוכנות צה"ל, באמת תודה רבה.

תודה עמר. חבר הכנסת מוטי יוגב, לאחריו – חבר הכנסת נחמן שי.

בריק, זכיתי להכיר אותך לפני קרוב ל-35 שנה באישון לילה, כשהיית מח"ט 211, אם אינני טועה, בנבי מוסא ואני חניך בקורס מג"דים ומחליפים מתרגלים ואתה נותן לנו קפ"ק 1 וקפ"ק 2 בעמידה בסביבות אחת וחצי בלילה. אלה לא השעות הקלסיות להיות ער. גם כבדת אותנו בוס קפה שחור. זו הייתה הפקודה הכי בהירה והכי קצרה ששמעתי. אני זוכר את זה עד היום ומתרשם ומתפעל מזה עד היום. יצאנו לכיבוש הגבות ממערב, אני כמג"ד מתרגל. זה השאיר בי רושם עצום של ענייניות, של מקצועיות, אפילו יחס אלינו כחניכים. הרגשתי בטוח. זו תמונת העולם שנחרתה בי עמוק.

אני חושב שאותה מסירות נפש של מערכות ישראל הבאת איתך לתפקיד הנקח"ל. חוויתי אותה גם כמה וכמה פעמים בפניות או בהפניות חיילים וגם ברוחביות, שפה דיברו עליה, ובמערכתיות שלקחת בעיות פרט וטיפלת בהן באופן מערכתי וגם באותה אכפתיות ואחריות ובהרחבת האחריות למקומות שבהם ראית את הכשל ואת הבעיה.

כפי שאמר פה הדובר לפני, יושב-ראש ועדת המוכנות, חברי עמר, על המציאות שבה אפילו האהבה שלנו לצה"ל – יש ביטוי כזה, נדמה לי, ברב קוק – לא תסמא את עינינו מלראות את מומיו. כדי לתקן. יש לך זכויות גדולות גם בעליה המדורגת הזאת של השנים האחרונות ואני חושב שהייתה עליה, וגם מכוח הדוח הזה למה שיש עוד לעשות, בלי לפרט כרגע פה.

אז על האכפתיות הזאת ועל עוד תכונה שנאמרה פה של דובר אמת בלבבו – זו לשון הפסוק – אני אישית חשבתי שאתה צודק ושצריך לקחת את כל הדברים הללו בשביל לתקן. כך אני חושב שאנחנו כוועדה, במידת האחריות שלנו, בלי לפגוע בתהליכים שנעשו בצה"ל ונעשו בצה"ל בהחלט תהליכים – גם הרמטכ"ל צודק שלא דומה צה"ל של 2018 לצה"ל של 2015 – על כל זה באמת תודה רבה גדולה, אפשר להגיד, שאנחנו פה בכנסת בשם כל ישראל. גם אני מצדיע לך.

תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

תודה רבה. התחברתי לדוחות של בריק כי באחת הישיבות הסגורות של הוועדה שאנחנו לא מדווחים על התוכן שלהן, הציגו שקף מסוים ונגעו בנקודה מסוימת שבאמת זכורה לי מאז מלחמת יום הכיפורים. במלחמת יום הכיפורים לא נלחמתי בשורות השריון אבל ליוויתי את השריון, גם את האוגדה של ברן, כל המלחמה ובדרך הזאת התחברתי ללחימה של צה"ל ומדתי מקרוב מאוד על אותה חוויה איומה שעברה על מדינת ישראל ועל צה"ל.

בין הנדרים שנדרתי באותו מעמד והמשכתי בזה בכל תפקידיי הציבוריים עד הכנסת ובכנסת, זה שהדברים האלה לא יחזור על עצמם כמה שאני יכול לעשות. כוחותינו מוגבלים. קשה לומר, אבל זה כך. כשראיתי את ההערה הזאת שהייתה בשקף – אני לא תייחס אליה כי אנחנו מכבדים את העקרונות של הסודיות – אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות.

הדיון הזה היה בערב יום הכיפורים כאילו ההיסטוריה העבירה אותנו 45 שנה ופתאום עוד פעם אני מסתכל על זה ואני אומר: זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות שההערה הזאת מופיעה שם. מאותו רגע ולאורך כל הדיונים שהיו, חשבתי שאתה אדם אמיץ שעומד על דעתו. זו תופעה נדירה בנוף הציבורי במדינת ישראל.

רוב האנשים, אחרי שגם מפעילים עליהם לחץ ובעיקר שולחים כל מיני בולדוגים כאלה ואחרים שינשכו אותם, בלי לנקוב בשמות, אז הם נסוגים, אומרים" בשביל מה אני צריך את זה? אתה בחור צעיר בן 70 ואתה אומר: אני יכול לחיות עוד 10 שנים גם בשקט, אני לא מוכרח את הצרה הזאת על הראש שלי.

אבל אנשים שנלחמו אז ומאז בכל הקרבות שעבר ועל מדינת ישראל, הם אנשים שעשויים מחומרים אחרים והם אנשים שיש להם את העקשנות ואת אורך הרוח ואת העצבים ואת הנכונות לשים את הראש שלהם על הגיליוטינה והיו כמה שהתנדבו להוריד את הגיליוטינה כששמת את הראש שלך.

לכן אני מאוד מכבד אותך ומעריך את התרומה שלך, גם אם הוועדה של ידידי עמר תכתוב את מה שתכתוב, זה לא מוריד כמלוא הנימה מהמאבק שניהלת. זה גם לא נועד להוריד את האמון שיש לנו בצבא, לכל אלה שחשבו לסכסך בין השחקנים.

התפקיד שלך מלכתחילה הוא להיות איש לא נחמד. מבקר, נציב קבילות הוא איש לא נחמד. הוא מתעסק עם השוליים של הצבא או עם הדברים השליליים שמתרחשים בו ובאופן טבעי לא אוהבים אותו כי הוא שם את המראה ואנשים צריכים להסתכל במראה ולא כולם אוהבים את המראה שמציגים להם לפני העיניים.

לכן אני רוצה להודות לך באמת כישראלי שחי בארץ הזאת, לא כחבר כנסת ולא כמי שפעם היה דובר צה"ל ועוד כמה תפקידים שמילאתי בעברי. כישראלי שחי פה ורוצה לראות הרבה אנשים כמוך בזירה הציבורית שיילחמו על העמדות שלהם ושלא יירתעו.

בגלל שאתה מה שאתה גם לא הפחידו אותך נדמה לי. ראיתי אותך עד השבוע שעבר עומד על שלך. לא זז כמלוא הנימה. באותו להט שדיברת ביום הראשון כשהגשת לנו את הדוחות האלה, כך דיברת ביום האחרון. אמרתי לעצמי: זאת דוגמה ומופת. קיבלת עוז, לא מופת, אז אפילו יותר.

אתה מסיים אומנם 10 שנים בתפקיד. אני מאוד מקווה שתמשיך ותהיה מעורב במאבקים הציבוריים כדי לטהר את הזירה הציבורית במדינת ישראל – היא זקוקה לזה. אני מאוד מקווה שהאנרגיות שלך ימשיכו ללוות אותנו הרבה שנים כימי כמוני יודע ש-70 זו רק ההתחלה. זה לא ה-60 החדש, זה ה-40 החדש, זה ה-30 החדש, מי יודע מה עוד. תודה רבה. באמת תודה רבה לך. עכשיו זה החיבוק. אני אביא לך את הספר שלי.

תדעו לכם שב-73' גברים לא היו מתחבקים כך. אני מאוד מאוד שמחה.

תודה רבה. בריק, יש לך שתי אפשרויות אחרי מה ששמעת כאן: או לברוח או להגיב. כמו שאני מכיר אותך, אתה תגיב.

קודם כל, מקרב לב אני רוצה להגיד לכם תודה ענקית. אני חושב שזכיתם שיש שיתוף פעולה מדהים בין כל החברים שיושבים פה. לא תמיד חייבים להסכים, אבל שיתוף הפעולה היה בהחלט לתועלת עם ישראל, לתועלת הצבא.

כל מי שכאן עשה את עבודתו, עשה את זה נאמה מתוך אמונה שלמה שזה הכיוון שצריך ללכת איתו. ידע לקחת את הביקורת, ידע לטפל בה, יכול גם להגיד דברים שהוא חושב אחרת, אבל זה השיח. מצאתי כאן במה מצוינת, ושיתוף פעולה שנתן גם לי כוח להמשיך הלאה.

נולדתי בקיבוץ גלאון לפני 71 שנה. צמחתי עם המדינה. חונכתי על אהבת מולדת. הייתי תבנית נוף מולדתי, ככה גידלו אותי בקיבוץ. גבעות מוריקות מסביב, חיטה, פרדסים. הוריי איבדו את משפחותיהם בשואה. אני זוכר שכבר בבגרותי הבנתי שאם אני רוצה להיות משמעותי בצבא, לא אעסוק רק בדברים שהם טובים לי אלא בדברים שבהם אני יכול לתרום למדינה שבה אני חי.

אני מאלה שעדיין קמים בבוקר ולא שואלים את עצמם "מה ייצא לי מזה" אלא "מה אני יכול לתרום למדינה". אני מגיל 18 בשליחות, ככה אני מרגיש. עד גיל 71, עד היום, לא עצרתי לרגע והכול היו תפקידים לטובת מדינת ישראל וביטחונה.

ההפסקה הכי גדולה בין תפקיד לתפקיד הייתה חודש. כל הזמן אני במרוץ. התגייסתי לצבא, כאמור, ב-65'. בששת הימים הייתי כבר מפקד טנק בקרבות אבו עגילה ואום כתף. במבצע כראמה הייתי מפקד מחלקה – מבצע קשה מאוד, עם 30 הרוגים. גם הפלוגה שלי כמ"מ חטפה מכות קשות מאוד – זו כבר הייתה חווית המלחמה השנייה שלי. עוד חתמתי שנה קבע כי הרגשתי שאני צריך לתרום לצבא. הייתי ארבע שנים – שלוש בסדיר ורביעית בקבע.

השתחררתי והייתי 11 שנה אזרח, מגיל 22 ועד גיל 33. למדתי בטכניון, חזרתי למשק וריכזתי את המשק. הכול לטובת החברה. מצאתי את עצמי במלחמת יום הכיפורים – מלחמה נוראה ואיומה. התחלנו את הלחימה עם למעלה מ-200 לוחמים והגענו רק שבעה: אני והתותחן שלי שהחלפנו שבעה טנקים שנפגעו ואני נפצעתי פעמיים, ועוד חמישה ששרדו את שדה הקרב.

איזו חטיבה?

חטיבה 217 באוגדה של ברן. ברוב ימי הלחימה הייתי בחוד החנית של האוגדה. נשארתי הקצין היחידי בגדוד והטנק היחידי שנשאר בגדוד המקורי היה טנק של בחור בשם גליק. הגדוד התחלף על אנשיו מספר פעמים. כשיצאתי מהמלחמה הזאת גמלה בי ההחלטה שלשם אסור יותר שנחזור.

לאחר המלחמה קיבלתי את הפיקוד על הגדוד שבו נלחמתי. הייתי אז מ"פ במילואים ובמקביל הייתי מרכז המשק של הקיבוץ. אחרי 11 שנה חזרתי לצבא. באתי לשנה – זה הסיכום שהיה לי עם רפול – נתנו לי דרגת אלוף-משנה ואמרו לו: הניסיון הקרבי שלך חשוב לנו מאוד, תבוא לשנה, תתרום ותמשיך אחרי זה כמח"ט במילואים.

הגעתי לשנה ונשארתי 20 שנה. פרצה מלחמת לבנון הראשונה וכמו שכל פעם קרה לי "אתה הרי איש מצפוני, איך אתה עכשיו יכול לעזוב?". לחץ אדיר. אישתי כמעט התגרשה ממני. הלכתי עם המצפון ונשארתי 20 שנה. עשתי את התפקידים הכי בכירים בצבא: אוגדה 36, הייתי המפקד של איל שהיה מח"ט 188; הייתי מפקד אוגדת מילואים; גם הייתי סגן מפקד חילות השדה; לאחר מכן הייתי אלוף, מפקד גיס דרומי ומפקד המכללה לביטחון לאומי.

כשסיימתי את תפקידי בצה"ל, הלכתי למה שקשור לפיתוח הגליל והנגב. הצטרפתי לסטף והקמנו את פורום ראשי ערים ורשויות שאני הייתי היושב-ראש שלו והובלנו תהליכים מרכזיים שהיום גוזרים מהם את הסרטים ולא זוכרים מאיפה זה התחיל: חוצה ישראל לנגב ולגליל, כל מערכת הרכבות שהיום נבנית התחילה שם עם החלטות של ראש הממשלה אריק שרון שאני הייתי קבוע אצלו בתוך ועדת השרים – המלצתי לו להקים את הוועדה הזאת על מנת לקבל החלטות שיזיזו תהליכים – יש יישובים חדשים, כבישים, רכבות. כל זה, יחד עם חבריי, הובלנו תהליכים מאוד גדולים.

לאחר מכן מצאתי את עצמי 4 שנים בקרן רש"י שעוסקת בחינוך ויצרתי מצ'ינג בין הקרן לבין הממשלה, עם הממשלה, לפרויקטים אדירים של חינוך.

בעשר השנים האחרונות אני נציב קבילות חיילים. אחד הדברים הראשונים שאני הבנתי הוא שאני לא הולך להתעסק רק בקבילה הבודדת כי אני יכול להתעסק באלפי קבילות ולא לפתור שום בעיה. אני מתעסק בסיבה, במהות: מה מביא חיילים לקבול. והסיבה שמצאתי היא אובדן האמון של החייל במפקד. כי אם הוא מאמין בך כמפקד, הוא יפה אליך ולא אליי.

כשהחייל מאבד אמון במפקדו, הוא מאבד מוטיבציה, הוא מאבד תפקוד. ולכן החלטתי להתעסק לא רק בחיילים אלא גם במפקדים ועשיתי שלושה שינויים מרכזיים כנציב: הראשון שבהם, אני עוסק מבוקר עד לילה במנהיגות. עברתי מעל 1,500 יחידות. שלוש פעמים את כל יחידות צה"ל – לוגיסטי, קרבי, טכנולוגי, הדרכה, עורף. הכול.

לכל יחידה אני מגיע לפחות פעמיים. בשבוע אני מגיע לשלוש-ארבע יחידות ולכל יחידה ארבע שעות. אני משוחח עם כל המפקדים על מה זו מנהיגות. אחרי זה אני מדבר עם המפקדים הבכירים יותר ביחידה ולומד מהשיח הזה מה שאף אחד לא יכול ללמוד.

אני רוצה להגיד לכם ביושרה ובצניעות, אני חושב שאני מכיר היום את הצבא, את מה שקורה באמת בשטח, יותר מכל אחד אחר.

אבל לא הסתפקתי רק בזה. עשיתי שינוי נוסף: הכנסתי את המפקדים לתהליך של הקבילות. כלומר, לא הנציבות לבדה עושה את זה אלא המפקדים מעורבים בזה. הם חלק מהעניין. אז זה יוצר תהליך של התחברות, של הבנה הדדית, של לקיחת אחריות.

הדבר השלישי שהיה מהפכה הוא השינוי המערכתי. כלומר, במקום להתעסק רק בקבילה הבודדת – היו קבילות קשות – יצאתי לשטח עם חבריי, למדנו את היחידות אם זו בעיה של חייל או של אלפי חיילים. מצאתי שהרבה פעמים זה מתחיל מקבילה ונגמר בעשרות אלפי חיילים או אלפי חיילים, במערכים שלמים: מערך התצפיתניות, כיפת ברזל, מערכי הגדודים המעורבים, מחנות רמת הגולן, הימ"חים ועוד מאות מערכים.

צה"ל שילם על ההמלצות שלי קרוב ל-2 מיליארד שקל על מנת לתקן את הדברים שהצפתי. תמיד זה התחיל מ"מה אתה מבין? מה אתה יודע? זה לא תפקידך" ותמיד זה נגמר בטיפול יסודי בתחומים. אני יודע להגיד לכם שבני גנץ, כשהיה רמטכ"ל, אמר: בריק, אתה עוקץ אותנו חבל על הזמן, קשה לנו איתך, אבל מזל שאתה נמצא איתנו. ידעו לקבל ביקורת וגם תיקנו ביקורת.

כך פעלתי במשך אותן 10 שנים, כך שלא התחלתי עכשיו. התחלתי בתחילת דרכי בנושאים מבצעיים שהצבא תיקן, שילם ושיפר.

בסוף דבריי אני רוצה להגיד לכם שאני אמנם גמרתי 55 שנים של מרוץ, של תרומה לצה"ל. אין בכוונתי ללכת לפוליטיקה – אם מישהו רמז שיש לי אינטרסים, מישהו דוחף אותי מאחור, וכל מיני אנשים שממציאים המצאות כדי לא להתעסק בעניין אלא להתעסק באיש. אני מקווה שרוב העם מבין איפה האמת מונחת.

אני הולך לעסוק בחינוך. ממשיך לעסוק בחינוך. כבר יש לי המון הרצאות לתיכוניסטים ובצבא. לגלות לכם סוד: הצבא לא נגדי. הצבא אוהב אותי. עד היום אני מקבל פידבקים מדהימים מהצבא ממפקדים אלופים ומטה שלעיתים מעזים להגיד את זה לאוזניי אבל לא כל כך מעזים תמיד להגיד את זה בחוץ. זה לא שהם שקרנים, הם אנשים - - -

יש מישהו שמתווך, הרבה פעמים.

אוקיי, תיווך. אבל במפורש הצבא רוצה אותי הלאה, רוצה אותי אצלו בהרצאות, בדיונים. הצבא איתי. יש איזו מתיחות, לא של הצבא מולי, אלא של קומץ אנשים, אני לא נכנס לזה כרגע. אין לי בעיה, האמון שנוצר בין הנציבות בתקופתי לצבא והשיתוף פעולה הם מדהימים. עד עצם היום הזה, השיתוף פעולה עם הצבא מדהים. אני נמצא ביחידות, אני מרצה, אני מדבר, אנשים לא מדירים אותי, רוצים שאני אגיע. הכול בסדר, לא רבתי עם אף אחד. דרך אגב, גם לא עם הרמטכ"ל.

כאמור, אני עוד שבועיים עוזב. מדינת ישראל יקרה לי ואני בא רק מהעניין הזה, חשיבות המדינה וצה"ל כמובן. אני אוהב את צה"ל, גדלתי בצה"ל, אני אוהב את המפקדים בצבא ואני חושב שיש לנו בהחלט חלקים מצוינים בצבא כמו חיל האוויר וגם הרבה מאוד יחידות טובות ביבשה.

יש לנו כמה בעיות קריטיות של תרבות ארגונית ונושאים אחרים – אני לא אכנס לזה – שאותם צריך לשפר על מנת שנוכל לצעוד קדימה מול אתגרים מאוד לא פשוטים במלחמה הבאה, אם תהיה כזאת.

אני מניח שבעזרתכם כוועדת חוץ וביטחון עניינית, רצינית, אכפתית, מאוד מעורבת ועם אנשים טובים בצבא, אני משוכנע שבסופו של דבר נמצא את הדרך לתקן את הליקויים שלא תמיד נעים לשמוע אותם אבל הם הכרחיים בשביל שנעמוד מול האתגרים היותר מורכבים שנהיה בהם מכל מלחמה אחרת, כתוצאה מכל מה שיקרה לנו בעורף, אני לא אכנס כרגע לתוך התהליך.

עוד פעם, תודה רבה. נהניתי מאוד לעבוד איתכם ואשמח להיות בקשר עם כולכם. אני ממשיך למען מדינת ישראל.

בריק, הגיע כאן אלעזר שטרן.

גם אני רציתי להצטרף למברכים. הבנתי שהם ברכו.

אחרי בריק לא מברכים יותר. זו ברכת הרב הראשי. זה נגמר פה.

בריק הבריק.

האמת שאני בדרגתי לא יכול - - - כן, שטרן.

רציתי להיות פה מההתחלה אבל לא יכולתי להיות.

תברך, זה זמנך עכשיו.

גם אני הייתי שותף להנאה צרופה ממה שבריק תאר פה לאורך השנים בצה"ל, בתרומה שלו, אני ואפילו הילדים שלי. אני בטוח שיש לו עוד הרבה מה לעשות, כמו שהוא אמר פה, בעיצוב דורות של מפקדים ולוחמים בצה"ל, מעבר לתרומה החשובה שלו עדיין.

תודה רבה. יש פה שר ביטחון לשעבר, אלופים, תתי-אלופים.

וגם סמלות, אתה יודע.

וגם סמלים וסמלות, כן.

בריק, שיהיה בהצלחה ותודה על הכול.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.