פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



18
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
05/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 908
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, כ"ז בכסלו התשע"ט (05 בדצמבר 2018), שעה 10:00

1. שני שליש מחסרי הבית אינם מקבלים את הקצבה המגיעה להם ואינם שורדים את חיי הרחוב הקשים
2. שני שליש מחסרי הבית אינם מקבלים את הקצבה המגיעה להם ואינם שורדים את חיי הרחוב הקשים
3. שני שליש מחסרי הבית אינם מקבלים את הקצבה המגיעה להם ואינם שורדים את חיי הרחוב הקשים

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר
מאיר כהן
סופה לנדבר
אברהם נגוסה

סעיד אלחרומי
דב חנין
פרץ עמיר
פנינה תמנו

עוזרת ראשית מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - הדיל יונס

מנהלת אגף א'-פרט וחריגים סגנית מנהל, משרד הבינוי והשיכון - רות מנע

מנהלת תחום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - מריה פודגייצקי

עו''ס התמכרויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אלי גיגי

מנהלת אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי - דבורה בדר

מרכזת בכירה אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי - מירב לוי

מנהלת המרכז למצבי חירום אגף רווחה ירושלים, מרכז השלטון המקומי - טובה לייבוביץ

חוקר ומרצה, מכללת ספיר - שמוליק שיינטוך

יו״ר, ארגון הנכים - עמיחי תמיר

מרצה, האוניברסיטה העברית - הדס מור

מתנדבת, עמותת לשמה - מרים כץ

מתנדבת, עמותת לשמה - שפרה לזבניק

דייר רחוב - רוסלן ציילובסקי

סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב - אזיס בדראן

סטודנט, אוניברסיטת תל אביב - מואמן ביאדסי

סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב - אור גולן

סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב - דנית דבי

סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב - ביאן חאסקיה

מרצה, אוניברסיטת תל אביב - אלכס לויטין

סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב - ויקטוריה מאירמן

סטודנט, אוניברסיטת תל אביב - מחמוד מסרי

סטודנט, אוניברסיטת תל אביב - מוחמד מרדאוי

סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב - אסיל עיראקי

סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב - מיסם עקל

עוזרו של היו"ר, תנו יד לחירש נכים למען נכים - דן מיכאל קדרון

מוזמנת - מאיה דומן

מוזמנת - דפנה נוביק

מוזמנת - הילה גרינגרס

מוזמן - אור הרמן

ענת כהן שמואל

אתי בן-שמחון


שני שליש מחסרי הבית אינם מקבלים את הקצבה המגיעה להם ואינם שורדים את חיי הרחוב הקשים, של ח"כ עמיר פרץ (מס' 11404).

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום 5 בדצמבר, כ"ז בכסלו, תשע"ט. הנושא הוא: שני שליש מחסרי הבית אינם מקבלים את הקצבה המגיעה להם ואינם שורדים את חיי הרחוב הקשים. הדיון דחוף, של חבר הכנסת עמיר פרץ, סעיד אלחרומי ושלי.

הייתה לי ההזדמנות להיות ביום העיון שהיה ב"ספיר" על חסרי הבית. אני מלווה את הנושא של צעירים חסרי בית כמעט ארבע שנים בוועדת המשנה. אבל כאשר שמוליק רצה לעשות את זה בוועדת המשנה, אמרתי שזה נושא שהוא הרבה יותר רחב, מדובר על אוכלוסייה מבוגרת. לכן, זה מתאים שזה יהיה בפורום של הוועדה. אני רואה גם פה את חברי הכנסת, והשרה לשעבר, סופה לנדבר, שהצטרפה אלינו. זה היה חשוב לי שזה יהיה בפורום הזה של ועדת העבודה והרווחה.

אני מכירה את הנושא של חסרי בית. המצב במדינה יחסית לאירופה – בדיוק היה לנו דיון לפני כן, וחבר הכנסת מאיר כהן, שאל על ה-OECD, הוא יחסית טוב, לפחות מבחינת הנתונים, אנחנו עומדים על אחוז של 0.02% יחסית לשנת 2016, שאחוז דרי רחוב מהנמוכים בעולם. השאלה, אם התוצאה של נתון כזה נמוך הוא תנאי פתיחה טובים, כי מדובר על מדינת רווחה, או פשוט שאנחנו לא סופרים אותם טוב, את חסרי הבית, איזשהו נתון שהוא לא כל כך מדויק.

אני יכולה לומר לכם מהעולם שלי של צעירים חסרי בית, שרוב הצעירים חסרי בית, רובם בכלל לא נכנסים לתוך העניין של דרי רחוב, אל"ף, בגלל הגיל. שנית, כי הם מוצאים סידור. איך אחד אמר לי, או שאני מתרסק אצל חברים. כבר היה לנו מקרה של בנות שרות לאומי, ששמענו שפתחו אוהל בסוף שבוע, זאת אומרת, הם בטח לא יילכו ליחידה לדרי רחוב. כתוב פה על נתון הרבה יותר גבוה, אנחנו יכולים להגיע כמעט לאלפים, לכן, זה עוד יותר מטריד. ויש פה גם את הנוכחות של חברי הכנסת שמעיד עד כמה שאנחנו מוטרדים מהעניין.

עוד הערה אחת שלי לעניין, שהיא סופר קריטית, והיא תהיה פה בדיון. ואני מבקשת שחברי הכנסת התייחסו אליה. בסוף הבעיה שחבר הכנסת שמולי מציג במחקר שלו, שבאמת הבטחת הכנסה עניין של שנה, ודרות רחוב בממוצע, מגיע כמעט לארבע שנים, אם לא יותר. איך בעצם אדם חי מגמלה של שנה, והוא עדיין חוזר ומתנהל ברחוב - כמובן הגיל. ראיתי גם פה דרי רחוב, כמעט 100, שיש להם ילדים, שזה משמעותי, מה עושים עם הילדים, באיזה מסגרת, עד כמה המשפחה בעצם מפוצלת. הנושא המהותי בעיניי, שגם בוועדת המשנה שלי, גם התעסקתי - הסכומים של הגמלה –1,632 זו הגמלה ל-2018, וכמובן הסיוע בשכר דירה, שאומנם הוא לפי ארבע שנים, מתחיל גבוה, ומהר מאוד מדרדר לנמוך, בעיקר של דר רחוב, גר הרבה שנים, בסוף הוא יכול למצוא את עצמו עם 800 שקלים אחרונים. אנחנו יודעים שבעשר השנים האחרונות, שיש עלייה של 50% בשכר הדירה, אבל התקציב, הסיוע בשכר דירה, שאגב, הומלץ על ידי כל הוועדות, כולל ועדת אלאלוף להעלות את הסיוע בשכר דירה, לדרי רחוב ובכלל, לאוכלוסייה.

אני רוצה להודות לך, שמוליק, בהתחלה כבר. אתה בין הבודדים במדינת ישראל שעוסק בחסרי בית. אמרתי את זה גם ביום עיון שלך, ולכן, היה חשוב גם הדיון כאן. אבל חשוב גם שחברי הכנסת שלא מכירים, שיכירו אותך, ואת הפעילות שלך. אני מניחה שתגיד על זה מילה, אבל אתה היחיד שמתעסק בחסרי בית, מגיע לך את כל הברכות.

נתחיל עם חברי הכנסת המציעים, לאחר מכן, שמוליק, וכמובן חברי הכנסת.

תודה רבה.

חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, תודה, גברתי היושבת-ראש, תודה לך גם על היוזמה של הדיון. אני בהחלט חושב שזה נושא חשוב, ולכן, הצטרפתי בכדי לחזק את הנושא הזה שהתקבל, ויידון בוועדה הזאת. תודה גם לעמיר. אני חושב שחברה נורמטיבית נמדדת והחוזק שלה נמדד בהתייחסות לאוכלוסיות החלשות האלה.

ראיתי את הנתונים, לפחות במגזר הערבי, אלה שמתו כתוצאה מפעילות עבריינית, ורצח בתוך החברה של אלף ומשהו משנת אלפיים. כשראיתי דרי רחוב – 600 ומשהו, זה זעזע אותי, כי אלה אנשים שבעצם הופקרו ברחובות, גם מבחינת הטיפול הממשלתי, וגם החברה האזרחית – בוא נגיד את האמת, שהאנשים האלה לא קיבלו את תשומת הלב המיוחדת, והסכנה המידית היא בצעירים שבחבורה הזאת שהתדרדרו וינוצלו בצורה מאוד רעה בתחומים של זנות, בתחומים של עבריינות רחוב, שכל החברה אחר כך תשלם את המחיר.

שוב, אני מודה לחבריי שיזמו את הדיון. כאן אני כדי לחזק את העמדה הזאת. באמת, לשמוע גם את אנשי המקצוע ונצא מכאן בכיוון לטובת העניין, לטובת האוכלוסייה המאוד מוחלשת הזאת.

תודה רבה.

בבקשה, חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה.

תודה לך, גברתי, על הדיון המהיר שאנחנו מקיימים היום. אין בכלל ספק שמדובר בנושא שאם לא נציף אותו, הוא יישאר איפשהו בשוליים ואיש לא יעסוק בו. אינני מכיר את ד"ר שמוליק, את המכללה אני מכיר. לכן, רציתי להודות לך על כך שאתה עוסק בעניין, וחוקר אותו.

אני אוסיף שני דברים. אל"ף, ודאי הנתונים שהוצגו בפניי הם נתונים מאוד חשובים. ברור לחלוטין שהפער בין הנתונים שקיימים במשרד הרווחה לבין המציאות, הוא פער שקיים. כמה הוא, אני מקווה שנשמע כאן איזה עובדות יותר מוצקות כדי שיהיה לנו כלים להתמודד עם המתחרים הפורמליים שמוצגים בפנינו.

מבחינתי, ההשקעה הכי גדולה צריכה להיות בהגדלת הסכום שמיועד להשכרת דירה. אם נצליח להשכיר לו דירה, הוא כבר לא יהיה דר רחוב, ואם הוא לא יהיה דר רחוב, יש סיכוי לשקם אותו. אם יש סיכוי לשקם אותו, יכול להיות שהוא יהפוך יעיל לחברה, ולא נטל על החברה.

בסך הכול, הנתונים שלך הם נתונים מאוד קשים, והסכומים שמדוברים כאן, גם אם מישהו יהיה כלכלן הכי מוצלח, אין לי מושג איך הוא יצליח לכלכל את חייו עם הסכומים שמוצגים בפנינו. פה צריך להתמקד בתקציב מיוחד לתהליך שיקום והחזרתם לחברה של אותם דרי רחוב. אני, מבחינתי חושב, שהמאמץ העיקרי שלנו, זה להקנות להם – אל"ף, ביטחון עצמי. כי אני רוצה גם שתתייחס לסוגיה של כל אלה ששואלים, שבעצם להיות הומלס או דר רחוב זה פסיכולוגי. יש כאלה שבכלל אומרים, גם אם תציע לו את הדירה היפה ביותר, הוא לא רוצה, הוא מעדיף את אורח החיים הזה. אני לא מקבל זאת. באופן טבעי אני מתקומם נגד ההנחה הזאת שפותרת אותנו מכל אחריות.

לכן, הייתי מאוד שמח אם גם הייתם מתייחסים להנחה הזאת כדי שנוכל להתמודד. אני מקווה שגם נגיע לסיכומים ראויים, נחרצים, חד-משמעיים, שיצליחו להניע את המאבק בתופעה הזאת שהיא כתם על מצחה של החברה הישראלית. אלה לא השקופים של החברה הישראלית, אלה - לא רוצים להגדיר את ההגדרה שמתרוצצת במוחי, כי לא מגדירים הגדרות כאלה בני אדם, אבל הם הרבה מתחת לשקופים במדינה הזאת.

תודה.

בבקשה, חברת הכנסת סופה לנדבר.

גברתי היושבת-ראש, כל הנוכחים, וחברי כנסת, אני חושבת שהדבר הזה שהיום אנחנו דנים על חסרי דיור, אני הייתי אומרת חסרי דיור, מפני שלא כולם התגלגלו לרחוב, הם בקושי מחזיקים מעמד, אבל מחזיקים מעמד.

מאיר, בתור שר הרווחה, עשה אתי יחד, כאשר הייתי שרת העלייה והקליטה, פעילות כדי להעלות את רווחתם של אותם קשישים. ואני שואלת, הם דיירי רחוב או דיירי אוויר. מפני שהאנשים האלה היום קשישים, אני מתכוונת, מקבלים ממדינת ישראל 800 שקלים ואלף פלוס לזוג - עם הכסף הזה הולכים למצוא דירה? - בוודאי שלא. כאשר משכירים את הדירה, ונמצאים בתנאים לא תנאים. אנחנו יודעים שהיום משרד השיכון, כסף שמועבר על ידי משרד האוצר דרך משרד השיכון, זה כסף ל-157 אלף איש שאין להם דירה שלהם, אין להם גג מעל הראש. מתוך האנשים האלה 64 אלף הם קשישים. ואני אומרת, שהם גם מתגלגלים בחברה הזאת בשוליים של החברה. אני לא סתם אמרתי, בגלל שאני זוכרת שכל פעם עשיתי צעד וצעד, ונלחמתי עם האוצר, והסברתי. אני חושבת שזה שהיום מעלים בוועדה הזאת את המצב של הקשישים, הוא מיוחד במינו.

אני, עכשיו לפני שיצאנו מהממשלה, עשיתי תוספת של 300 שקלים. אני נלחמתי שנה וחצי – 300 שקלים, סגרתי את כל התכניות של הרווחה שהיו במשרד העלייה והקליטה כדי לעזור לאנשים האלה לשרוד. אנחנו הפעלנו את החוק הגדלה, פנסיה מינימום. אבל אנחנו כולנו כנראה סוגרים עיניים ולא מסתכלים על המצב שקורה במדינת ישראל. אני חושבת 157 האלף האלה גם דיירי רחוב, כדי שהאנשים האלה ישרדו, אני לא יודעת איך הם שורדים. אם יש היום קצבת זקנה, ויש השלמת הכנסה, אז הם מקבלים מהמדינה סכום זעום. אבל כאשר אין השלמת הכנסה, ויש פנסיה כל כך נמוכה, אז האנשים האלה נמצאים ברחוב.

אנחנו כולנו קואליציה ואופוזיציה, צריכים להפוך להיות קואליציה לאנשים הללו, מפני שהם צריכים כתובת במדינת ישראל, הם צריכים את הבית במדינת ישראל, והם חייבים לקבל גג מעל הראש.

תודה רבה, גברתי.

חשוב לומר, הדיון הוא לא רק קשישים. הדיון הוא מגיל 26 - מדובר על כל האוכלוסיות.

תודה רבה על הדיון, חברים, חברות, אני מבקש ממך, אם תוכל בתחילת המצגת שלך להבהיר את ההבחנות, הבחנות מדויקות בין דרים למחוסרים, וכו' בכדי שהוועדה תשמע. תראו, משנה ראשונה כשהייתי שר הרווחה, וברגליי פגשתי את האנשים האלה, שרובם הגדול, על פי תפיסתי, הם מתמקדים במטרופולין הגדול. השאלה לפני שאנחנו מדברים על קצבאות ועל שינוי התעריפים, מיצוי זכויות. כשאתה מסתכל, ובוודאי אתה מגיע למסקנות האלה, כ-50% פחות או יותר, רק כ-50% - חצי מהאנשים האלה לא מגיעים אליהם, בחלקם אפילו לא יודעים מה מגיע להם. אין מיצוי זכויות. חבר'ה, בביטוח הלאומי, יש בערך כמיליארד וחצי עד שני מיליארד שקלים שמגיעים לאנשים, והם לא יודעים שזה מגיע, ואלה בוודאי האנשים האלה בתוכם. אז לפעמים אנחנו קופצים ומדברים על כך שצריך להגדיל קצבאות, עמיר. אבל כשאתה מסתכל 50% מהאנשים האלה - - -

לא משתלם להם לבוא בשביל 800 שקל, הוא לא רוצה. אפילו לדרי רחוב יש כבוד עצמי.

רק 38% מהזכאים פנו וקיבלו הבטחת הכנסה.

כשאני פניתי לראשי הרשויות, ובדקתי האם בכל רשות שהתופעה הזאת נמצאת, יש באמת עובד או עובדת, שזה עניינם. שיודעים ללכת ולאתר את האנשים האלה וליצור אתם שיח של זכויות. לצערי הגדול, בחלק מהמקרים, אמרו לי לא. בחלק האחר של המקרים, אמרו, תשמע, אתה יודע, עובדים סוציאליים יש על הגב שלהם המון. ואני תקצבתי בחלק מהמקומות שאמרו לי לא, ואין לנו כסף. תקצבנו משרה וחצי משרה של אנשים שתפקידם היה ללכת ולאתר אותם. אבל, שוב, זה לא היה מסודר, זה היה לא קל לי אצל חלק מהרשויות, וחלק לא, אבל הסיכום הוא מיצוי זכויות. כדאי לשים דגש על מיצוי זכויות.

תודה.

יש מצגת שתיתן לכם נתונים.

רק לציין עובדה אחת, בנוסף לחבריי שדיברו. קודם כל, חסר יוזמה מצד משרדי הממשלה להגיע לאנשים האלה ולהודיע להם על הזכויות הקיימות. דבר שני, גם אם הם רוצים לקבל את זה, החסם הביורוקרטי הוא קשה, עד כדי שאנשים מתייאשים לדרוש בגלל החסמים הביורוקרטיים - זה בלגאן. מה שאמר עמיר פרץ, אומרים, לא משנה, גם אם תיתן לו – זה תרוץ של הממסד.

תודה.

אני ד"ר שמוליק שיינטוך, מהמכללה האקדמית ספיר, בית ספר לעבודה סוציאלית.

קודם כל, תודה שהזמנתם אותי לוועדה היום. אפרופו חסמים, אז באמת, חסמים ביורוקרטיים, זה אחד החסמים המרכזיים. חסם נוסף, דיברתם פה על המצב של האנשים חסרי הבית, עוד רגע אני אבחין בין חסרי הבית לחסרי דיור. המצב של האנשים הוא כזה, כשהם מנסים לקבל את מה שמגיע להם, אז בעצם הם האיש הקטן מול המכונה הענקית הזאת שנקראת המדינה, ואחד האמצעים להסיר את החסמים האלה, זה שהמדינה והקהילה מתגייסים כדי לעשות את זה ביחד עם חסרי הבית. זאת אומרת, אנחנו רואים את זה כמשימה של כולנו, לא רק של חסר הבית להשיג את הקצבה הזאת. זה שאנחנו מדברים על זה כאן היום, אני רואה את זה כחלק מהדברים האלה.

אני אתייחס לכמה דברים שאמרתם, ואז אני אעבור למצגת. מבחינת סיבה פסיכולוגית, או לא פסיכולוגית, שנים התווכחו אם זה סיבות פסיכולוגיות או סיבות מבניות. בשנים האחרונות ברור לכולם שהסיבות שאנשים מגיעים לרחוב הן סיבות מבניות שקשורות לבעיות בשוק הדיור, ולזה שאנשים אין להם כסף לשלם, אז זה או שוק התעסוקה או קצבאות. ברגע שאין קצבאות, אנשים מגיעים לרחוב, כי אין להם כסף לשלם. מבחינת הבדל בין חסרי הדיור לדרי רחוב – מה שהמדינה מגדירה תת קבוצה, שהמדינה מגדירה בתוך חסרי הבית, מ-1991, כמו שבטח אתם זוכרים, היו פה 72 התנחלויות, במרכאות כפולות, של אנשים ברחוב ב-48 ערים, שיצאו ומחו על הבעיה של הדיור, ואז נוצרה הפרדה בין חסרי דיור לדרי רחוב, כי בדיוק באותו זמן התחילה היחידה לדרי רחוב בתל אביב, ואז ברמה הארצית, אז ההפרדה היא בעצם בין מי שמוגדר על ידי משרד הרווחה כדר רחוב, לבין שאר האנשים שלמשרד הבינוי והשיכון יש גם הגדרה ספציפית של מישהו חסר דיור.

הנתונים כמו שאמרת – 38% ממצים הבטחת הכנסה. 48% ממצים סיוע בשכר דירה. כדי לסבר את האוזן רק, הנתונים של הביטוח הלאומי הם שבאוכלוסייה הכללית מבחינת המיצוי אז בין 48% ל-64% ממצים, אז גם באוכלוסייה הכללית יש הרבה אנשים שלא ממצים.

אני רוצה להראות לכם קצת נתונים מהמחקר. הגוש הכחול הזה, הוא בעצם מספרים של דרי הרחוב, שאנחנו רואים שב-2005, היו 2,949 אנשים. צריך להבין שמשרד הרווחה, מגדיר תת אוכלוסייה בתוך חסרי הבית בכלל. אז אלה המספרים. זה התחיל עם 900 ומשהו בשנת 2000, 2,949 בשנת 2005, וזה ירד ונאמד על 1,872 בשנת 2016.

מה הסיבה לירידה מ-2005 עד 2007, 2008? עמיר פרץ היה אז שר הביטחון, אבל אני לא יודע להגיד עוד דברים שקרו. אולי אתה זוכר מה קרה אז בממשלה, מה עשיתם, כי בכל זאת היה שינוי.

שאלה מצוינת.

קודם כל, הממשלה ב-2006, לדעתי, הייתה אחת המצוינות ששנתה את התפיסה החברתית, טוב שזה נמשך לאורך זמן. אז התחלנו להעלות שכר מינימום, התחלנו לתת קצבאות יותר גדולות, אבל זה בהחלט שינוי, מאז זה התייצב.

הקו הכתום הוא יחסית יציב ולא דרמטי, בלי עליות דרמטיות, הוא עולה באופן מתון, וזה הקו של הסיוע בהבטחת הכנסה שדרי רחוב מקבלים מהמוסד לביטוח לאומי.

מה הסיבות למקרי המוות?

יש הרבה סיבות למוות של דרי רחוב ברחוב. הרבה מזה, זה שהם נמצאים ברחוב, קופאים בחורף. מבקר המדינה בשנת 2015, לדעתי, ביקש ממשרד הרווחה להכניס נתון כזה לתע"ס, ואכן, משרד הרווחה הכניס את הנתון לתע"ס, כדי לבחון מוות של דרי רחוב. יכול להיות שמשרד הרווחה יכול - - -

מריה תתייחס מיד אחריו.

אני רוצה היום להתייחס למה שמעל הקו הכתום הזה. בעצם, מה שמעל הקו הכתום, זה ה-62% שלא ממצים הבטחת הכנסה. זה דרי רחוב שלא קיבלו הבטחת הכנסה. הקו האפור, זה קו של מי שזכאי לסיוע בשכר דירה. אנחנו רואים שגם הוא עולה באופן מתון עם הקפיצה של 2011. רות מנע פה, תוכל אולי להסביר את הקפיצה הזאת אחר כך ממשרד הבינוי והשיכון.

מה ששוב חשוב, שמעל הקו האפור הזה, זה דרי רחוב שלא זכאים לסיוע בשכר דירה, כמו שאמרתם, בכלל לא מגיעים למשרדים, ולא מקבלים את מה שהם זכאים. אבל אחד הדברים שמעניינים אותנו, זה הפער בין הקו האפור לקו הצהוב. בגלל שבעצם הקו הצהוב, זה מי שמממשים בפועל סיוע בשכר דירה. אנחנו רואים ב-2015, יש לנו 450 אנשים שהם זכאים ולא ממצים, ב-2016, 405 אנשים שזכאים ולא ממצים. אז השאלה למה הם כבר עשו את המסלול ולא מיצו? אחת הסיבות שיכולה להיות, זה הפער. דיברתם פה על הסכומים, הפער בין כמה שהוא הסיוע בשכר דירה – שנתיים ראשונות 1,170 שקלים. שנה שלישית 1,004 שקלים, שנה רביעית 883 שקלים. כדי להשלים בין הפער הזה לבין כמה שעולה דירה, המינימום הוא 2,500 או 3,000 שקלים, דרי רחוב לא באמת יש להם את הכסף להשלים את זה.

אתה איש אקדמיה, שמוליק, אני מציע לך שתבדוק במשרד השיכון, כמה מהם מעבירים אותם לפריפריה הרחוקה, אתה תופתע. ראש עיריית דימונה מקבל בערך כשניים עד שלושה כאלה בחודש, והם היו מעמסה ענקית. הם היו מגיעים ומשרד השיכון היה דואג להם לבית, בדירות עמידר ריקות, ובחודש הראשון היה שקט, בחודש השני הם היו מתווספים למחלקת הרווחה של העיר. וככה מצאתי אצלי עשרות כאלה. ליבי עליהם, הם קיבלו את השרות כמו כולם. אבל כאשר נברתי, מסתבר, היינו חסרי דיור, והסתובבנו. כל הזמן באו ואמרו לנו, דימונה, מצפה, ירוחם, קריית שמונה, בסוף השתכנענו ובאנו.

אני ממשרד השיכון.

אני רק רוצה להעיר.

רות, היות ובדקתי את זה, אני בודק את דבריי, ואני עדיין גר בדימונה, ואני עדיין חבר של ראשי הערים. זה קורה.

אנחנו לא מאשרים העברות. אתה יודע מה, זה באמת ויכוח פילוסופי. אפשר לבוא ולומר - - -

מה זה פילוסופי? יש 100 משפחות כאלה בפריפריה, את אומרת פילוסופיה?

אפשר לבוא ולומר שבמקומות שיש לנו דירות, למה אנחנו לא מעבירים? אז אנחנו עונים, נטל על הרווחה, קשיים שכבר קיימים ברשות, ולכן, הפסקנו עם העניין הזה. אבל כל הזמן יש שאלות סביב העניין הזה. בשנים האחרונות אנחנו לא העברנו, ולו משפחה אחת.

בשלוש, ארבע השנים האחרונות.

ד"ר שיינטוך, הנתון שהכי מעניין אותי, הוא לאו דווקא הקווים, אלא התמונה הכחולה. התמונה הכחולה מראה לנו פיק קשה ביותר בסביבות 2005 משהו כזה. זה פיק שלא מפתיע אותי. זאת אומרת, 2003, נתניהו שר האוצר, קטסטרופה בכל התחומים החברתיים במדינת ישראל. כל פרמטר חברתי שאתה תבדוק אותו, אתה תראה ש-2005 מגיעים למצב הכי קטסטרופלי, נכון, זה לא מפתיע אותי.

מה שמעניין אותי להבין, זה מה נעשה, באמת, אם בדקתם, אולי תבדקו. מה נעשה בשנים אחרי זה ששיפר במשהו את המצב? זה חשוב להבין, שיפור משמעותי את המצב.

הירידה הזאת לא קיימת.

אז נתניהו לא היה שר אוצר, זה הבנו, אבל מה קרה כן.

אולי התכנית של נתניהו שיפרה את המצב.

לא יודעים, לכן יש לנו חוקרים. אנחנו רוצים שיבדקו ויגידו לנו.

אני רוצה לענות לך מכיוון קצת אחר, כי מספרים של אנשים חסרי בית הם עניין בעייתי. בעצם, אתה צודק בשאלה שלך למה משנת 2005 והלאה, ובעצם, אחרי זה קצת התייצב. אבל אני רוצה להרחיב את השאלה ולשאול האם באמת יש לנו את כל הנתונים, בגלל שמשרד הרווחה עצמו, אומר, שמעבר לכחול הזה, בכל שנה יש עוד 500 עד 1,000 דרי רחוב שהיו יכולים להיות מוגדרים, ולא נספרים. זה אומר, שבשחור הזה יש עוד 500 עד 1,000 אנשים.

אני אאפשר לכולם להתייחס.

הנתון הזה של 500 עד 1,000 דרי רחוב שהיו יכולים להיות מוגדרים ולא מוגדרים, ולא נספרים בסטטיסטיקות, זה מספר שאני שומע מאז שנת 2000. זאת אומרת, כבר 18 שנה יש 1,000 אנשים בשחור, שמעל לכחול, שלא מקבלים את הסיוע. צריך לזכור שהאחוזים שאנחנו מדברים עליהם, ה-38% שכן מקבלים סיוע בהבטחת הכנסה, זה מתוך הכחול. אם אנחנו מוסיפים את האלף, הנתון הזה יורד.

אני אסגור כאן עם השקף הזה. זאת טבלה של 18 מדינות עם המספרים של חסרי הבית באותן המדינות, ועם האחוז – מירב, את הזכרת אותו קודם – של כמה אחוז מתוך האוכלוסייה הם חסרי בית, והאוכלוסייה הכללית ומספר האנשים באוכלוסייה.

באחוז הכמעט נמוך ביותר, קצת לפני יפן, השאלה היא האם באמת יש לנו שירותים כל כך טובים, ויש לנו שירותים טובים. מריה תדבר, ותציג את היחידה לדרי רחוב, ויחידת דרי רחוב עושה כל יום, עובדים סוציאליים ביחידות עושים עבודה מאוד חשובה, ואכן, מוציאים את דרי הרחוב מהרחוב. השאלה היא אם זה מספיק כדי להוציא אותם ושהם לא יחזרו. האם יש לנו תנאי פתיחה יותר טובים? אני לא חושב שלפחות מחלק מהמדינות האלה יש לנו תנאי פתיחה יותר טובים, ואז זה מחזיר אותי למספרים של כמה אנחנו סופרים. כנראה שאנחנו לא סופרים הכי טוב, וההוכחה לזה, כמו שאני רואה אותה, זה שההגדרה של דרי רחוב – דובר בזה כבר בוועדה שלך, מירב, העובדה שאנחנו סופרים יחידה. האנשים ביחידה לדרי רחוב, באופן מאוד מצומצם שהוא שונה מאוד מההגדרות בעולם, מצמצם את האוכלוסייה שאחרי זה מקבלת שירותים, ומקבלת גם קצבאות.

אם אנחנו עושים ממוצע של האחוזים האלה, מגיעים בין 0.13% ל-0.38% זאת הערכה. ביקשתם מספרים, כמובן, אם אין לי מספרים פורמליים, אף אחד לא יודע כמה חסרי בית יש בארץ. אבל מהממוצע של הטבלה הזאת, אנחנו מגיעים לזה שיש בין 11,00 ל-32.5 אלף חסרי בית בישראל, זה הנתון של 2016, מבחינת משרד הרווחה, או 1,872.

יש פער עצום בין הנתונים של העמותות והדיווחים שלהן לבין הנתונים של המשרד.

לגמרי. אבל השאלה הנשאלת היא מעבר לאלף אנשים שנמצאים פה בשחור, כמה אנשים עוד יש. כנראה שמדובר בכמה אלפים, גם אם אנחנו לא מגיעים ל-32.5 אלף, כנראה שמדובר בכמה אלפים טובים.

אני רוצה רק להגיד משפט אחרון. מבחינת הסכומים, אני חושב שחשוב לציין את זה. העניין של הסכומים לא קשור למשרד הבינוי והשיכון, לא קשר למשרד הרווחה, ולא קשור למוסד לביטוח לאומי. הם גורמים משלמים ומטפלים. מבחינת הבטחת הכנסה, זה כאן בכנסת צריך להיות מוחלט. זה באמת סכומים, גם כשמעלים ב-300 שקלים או ב-1,000 שקלים זה המון כסף.

אני אמרתי שהעליתי את זה עם מלחמה במשך שנה וחצי. שנה וחצי ניסיתי להסביר לממשלה מה המצב של האנשים האלה, עד כמה שהוא גרוע.

כן, אלה מצבים באמת קשים, והם צריכים יותר מ-1,632 שקלים שהיום הם מקבלים. הדבר השני, זה הסיוע בשכר דירה, שזה משרד האוצר. ואני אצטט את התגובה שלו למבקר המדינה כשהוא שאל למה לא מעלים את הסכומים, משרד האוצר אומר: "עם מספר כזה של זכאים, גם העלאה קטנה בסיוע תהווה נטל כבד מאוד על תקציב המדינה".

התשובה השנייה היא, שהיות שמקבלי הסיוע בשכר דירה מהווים 25% מכלל שוכרי הדירות במשק, הגדלת הסיוע כמבוקש עשויה להשפיע על המחירים בשוק השכירות כולו. כל אחד יחליט האם זו תשובה מקובלת או לא.

תודה רבה.

קודם כל, באמת, לפני שאני אומר את הביקורת שיש לי, הרבה הערכה לאנשים שעוסקים בתחום הזה, אלה שפועלים בתחום של דיירי הרחוב, הם אנשים שעושים עבודת קודש. תודה לך, מכובדי, על המחקר שמראה לנו נתונים קשים שצריכים להדיר שינה מעינינו.

במבחן התוצאה, אנחנו בבעיה. 610 אנשים מתים, זה פיקוח נפש, חברים. זו לא תופעה יוצאת דופן, זה מספר מאוד קשה. מכל הנתונים, אני רוצה להגיד, שבגדול, התמונה שמצטיירת בפנינו, גברתי יושבת-הראש, שהמערכת פשוט לא עובדת. גם כשאני מדבר רק על הנתונים הגלויים.

איזו מערכת? עכשיו אתה הודית למערכת, ואתה אומר שהמערכת לא עובדת, אז מי זו המערכת?

המערכת זו ממשלת ישראל.

יש אנשים נפלאים שזורקים אותם לזירה, והם עושים מלאכת קודש, אבל במבחן התוצאה - - -

אני מתעקש להגיד את הדברים. סליחה, דב, אני לא נוהג כך, בטח לא להתפרץ. אנחנו יכולים לשבת כאן וללטף את הכתפיים של כולם. יש כאן משרד הרווחה, מאוד ברור, זה תפקידו. יש כאן נתון - -

זה לא רק תפקידו.

זה רק תפקידו. מיצוי זכויות זה רק תפקידו. אני לא מדבר על גובה התקרות. יש 1,500 איש, מתוכם יש מחלקה שהם דרי רחוב במשרד הרווחה. הממשלה מינתה אותם לטפל באנשים האלה. בלי גובה אמורים 100% או 80% או 90% או 70% להגיע אליהם ולעשות איתם שיח של מיצוי זכויות. עושים את זה רק עם 48%. ליבי עליהם. אבל אם אנחנו נשב כאן ונברך את כולם, לא עשינו שום דבר.

אנחנו צריכים לקבל תשובות ממשרד הרווחה, למה 52% לא יודעים את הזכויות שלהם.

המערכת לא עובדת במובן הזה קודם כל כשהנחות היסוד שלה הן לא נכונות. כאשר מדברים על תשובה שהיא – אתה אומר מיצוי זכויות, אדוני, אבל תשובה לאנשים שהם יכולים להיות דרי רחוב 20 חודשים, אבל המספרים שיש לנו אומרים שרבים מהם נמצאים יותר מ-48 חודשים, זה אומר שהפתרון המערכתי לא נכון, זה לא מיצוי הזכויות, אלא אין כלים.

עוד בעיה. כל המנגנון שאומר שכדי לשקם דייר רחוב בעצם מתנים את זה, במה שנקרא, שיתוף פעולה, שזו בעצם דרישה של המערכת, זו דרישה לא ריאלית. היא לא ריאלית, היא לא מתקיימת בעולם המציאות.

דרך אגב, זה בניגוד להחלטת בית המשפט.

היא לא מתקיימת בעולם המציאות, ולכן, כשדורשים אותה, בעצם לא יכולים לתת פתרונות. הנתונים שנורא קשים לי לראות, גברתי היושבת-ראש, זה הנתונים של הגילאים. 26-55, רוב דיירי הרחוב הם בגיל של עבודה. יש דיירי רחוב עם ילדים קטנים, אלה נתונים קשים מאוד. זה לא רק אנשים קשישים כמו שאמרת.

מה צריך לעשות? הבעיה העיקרית היא חוסר הבית. וחוסר הבית זה לא הפתרון השקרי הזה של סיוע בשכר דירה. זה שקר. אין לזה שום קשר עם דיירי רחוב, זה בלוף אחד גדול. צריך לתת לאנשים דירות, צריך לייצר פתרונות של דיור ציבורי. נותנים להם כסף, מה הם יעשו עם הכסף, יתחרו בשוק השכירות המטורף שיש לנו? – זה בלוף. לרוב לא רוצים להשכיר להם, ואין להם בטחונות. לכן, אם אין פתרון של דיור ציבורי, אנשים ימשיכו לגור ברחובות. הפתרון הוא, להרחיב בצורה מהפכנית את הדיור הציבורי קודם כל.

אני מנהלת שרות טיפול בדרי רחוב, משרד העבודה והרווחה. מאוד כעסקתי על מה שאמרת, עד שהגעת למשפט האחרון על הדיור הציבורי, ואז סלחתי על כל מה שאני לא מסכימה אתך בדרך.

לחברי הכנסת מותר להגיד הכול. את יכולה לומר עמדה אחרת, פה לא כועסים.

תראו, כשיש כל כך הרבה נתונים שהם לא באים בקנה אחד עם מה שאנחנו סופרים, ואנחנו סופרים נתונים בעמל רב. כשאנחנו מדברים על נתונים, אנחנו מדברים על אנשים ספציפיים, דוחות ספציפיים. כל דר רחוב שנפטר, אני באופן אישי מקבלת דוח ועדכון מה קרה. שאלת למה אנשים נפטרים? אני אגיד לך מספר. 70% משימוש מופרז בחומרים פסיכו-אקטיביים, לא משום סיבה אחרת. וזה רק במקרים שבהם הצלחנו לקבל סיכום מנומק ממערכות הבריאות ממה הבן-אדם נפטר, לא תמיד יש לנו את הפריבילגיה הזאת. זה קודם כל נתוני פתיחה. האנשים לא מתים במספרים שאתה מדבר עליהם. אני לא יודע מאיפה אתם סופרים, אני מאוד מקווה שאנחנו צודקים ולא אתם, זה לא המספרים. גם אדם אחד שנפטר ברחוב, שווה בדיקה.

אלה המספרים שלכם.

הכול קשור זה בזה כדי לקבוע מה סיבת המוות.

כשאנחנו מדברים על הפרדה בין חסרי דיור לדרי רחוב, ההפרדה היחידה שהיא רלבנטית למשרד העבודה והרווחה, זה מי רוצה לקבל מאתנו שרות, ומי לא רוצה לקבל מאתנו שרות. השרות הוא לא – להזכירכם. 1,850 מקבלי שירות שנה שעברה, זה אנשים שהצלחנו להפוך את השרות שלנו לרלבנטי לצרכים שלהם. עם כל הקושי שבדבר, בוא נדבר מספרים. אתם יודעים מה, זה משהו שיש בו – אתה דיברת פה חבר הכנסת על מערכת לא מתפקדת – אני לא יכולה לקבל את זה, ואגיד לך גם למה. קודם כל הכוחות שלנו דלים, בוא נקרא לילד בשמו.

לכן אמרתי, כל הכבוד לכם, אתם עושים עבודת קודש.

אני לא ביקשתי. גם לא עושים עבודת קודש, אנחנו עושים עבודה מאוד מקצועית, תאמין לי, עבודת קודש זה משהו אחר. אנחנו עושים עבודה מאוד מקצועית וגם מאוד קשה במשרד העבודה והרווחה. כשאנחנו מדברים על מימוש סיוע בשכר דירה, אני באמת חושבת שזה מופע קסמים מה שאנחנו עושים. לקחת בן-אדם עם קושי בהתארגנות, עם 1,100 שקל לשנתיים, ואחר כך זה הולך ויורד, ולמצוא לו איך הוא מצליח לקום מהרחוב וללכת.

אתם יודעים מה המספרים, אני אגיד לכם מה המספרים. מתוך 1,850 אנשים שקיבלו מאתנו שרות, ועכשיו אני אומרת לכם נתונים של משרד השיכון והבינוי. 1,003 קיבלו סיוע בשכר דירה, מימשו אותו, ועוד 350 אצלנו במוסדות. אז 500 איש לא הצלחנו להפוך את הדבר, מאוד לא רלבנטי הזה לצרכים שלהם, כן ב-50 לא הצלחנו. אבל אתם יודעים, המספרים האלה מאוד מרשימים. אני רוצה להגיד לכם, שאני בודקת נתוני ביצוע משנה לשנה, אני לא יודעת אם נוכל לעשות טוב יותר בנתונים האלה. כי הדירות לא נהיות זולות יותר. בעלי הבית לא מחכים לאוכלוסייה שלנו, ואומרים, בוא תשכיר אצלי נכס. אולי תבואו כמה חבר'ה ביחד, דרי רחוב, עם בעיות אלכוהול וסמים, תעשו את זה ביחד, ואני אתן לכם דירה. איפה זה קיים, תגידו לי? אני מסתכלת על הנתונים שהעובדים מביאים לי כל שנה בסוף שנה, ואני לא מצליחה להבין איך הם מצליחים לעשות את זה, באמת שלא. אני מסירה כובע בפני אותם עובדים סוציאליים ואותו צוות מקצועי שעומדים ברחוב בגשם, באים לדר רחוב, ואומרים לו, בוא נעזור לך – פסגת החלומות – 1,600 שקל סיוע בהבטחת הכנסה, וגם אולי נצליח 1,100 או משהו סיוע בשכר דירה, בוא, שווה לך. לא, לא שווה. לא שווה למי שלא יודע להתארגן.

בהבטחת הכנסה לא, בשכר דירה כן. אני לא מסכים. אני לא מכיר דר רחוב שאומרים לו, אתה הולך לקבל 1,600 שקלים, והוא אומר להם אני לא רוצה.

אני רוצה לתת לכם עוד נתון לגבי מיצוי זכויות. אנחנו רואים נתונים של מי קיבל הבטחת הכנסה. תקנו אותי, זה 800 ומשהו איש שקיבלו הבטחת הכנסה במהלך השנה. כ-400 איש קיבלו נכות. יותר חשוב מזה, אני רוצה להגיד לכם, 103 איש ליתר דיוק, מתוך מקבלי השרות שלנו קיבלו בשנה שעברה, התחילו לקבל קצבת נכות. מישהו מבין מה זה אומר לקבל ממישהו שהוא ברחוב, אין לו מסמכים, אין לו תעודת זהות, מה זה לעשות לו נכות – זה אומר שצריך לקחת אותו לבדיקות רפואיות, שהוא לא תמיד ישתף פעולה, הוא לא מגיע לוועדות. נחפש אותו, צריך להביא אותו. אני באמת אומרת לכם, אני לא יודעת איך 60 העובדים האלה שלנו, שזה פורום העובדים היעודים לטיפול בדרי רחוב עושים את זה. אני לא יודעת איך עושים את זה עם בן-אדם שנמצא ברחוב. איך מצליחים למצות את הזכויות שלו לנכות. אז לבוא ולהגיד שהמערכת – המערכת עושה בעיניי כבר בגבול של הבלתי אפשרי, וזאת האמירה שלי. הקצבאות לא מספקות. כוח האדם שלנו לא במצב שיכול לעשות מעבר.

מרינה, את במשרד הרווחה אחראית. אי אפשר לבוא ולהגיד מקבלים רק 50%, זה הדבר הכי טוב שאנחנו - - - אני מצטער, תגידי למה אתם לא מצליחים לעשות.

יש אנשים שהגיעו מאופקים, שאני רוצה לשמוע אותם. יש חסר בית. גם משרד השיכון. בבקשה, תתחשבו. אתם יכולים לבוא כל הזמן גם לוועדת המשנה, וגם לוועדה פה, נעשה עוד דיון. אבל לפחות מי שכבר הגיע נשמע אותו.

אני מנהלת האגף לטיפול בחריגים במשרד הבינוי והשיכון.

אני רק רוצה למי שלא מכיר את התכנית שלנו לומר כמה מלים. מדובר בתכנית סיוע סל של 52 אלף שקלים, שאנחנו מחלקים אותו לארבע שנים במסלול מהיר. דרי רחוב לא עוברים את מסלול בקשות הסיוע שכלל מבקשי הסיוע עוברים. הם עוברים מסלול ירוק, ממלאים רק שאלון, מביאים מסמך שהם עונים להגדרה דרי רחוב, ובמסלול מהיר אנחנו משלמים את הכסף. נכון, הכסף הזה לא מספיק – לא לדרי רחוב ולא לנכים, ולא למשפחות חד-הוריות, ולא לאסירים משוחררים, ולא לנשים מוכות. אנחנו כל הזמן פועלים סביב הסוגיה הזאת.

יש פער גדול בין מה שאנחנו נותנים לבין מה שקיים בשוק. אנחנו העלינו את הסוגיה הזאת בוועדת אלאלוף, מירב, את מכירה את העניין הזה. פרק גדול ונרחב עסק בסוגיה של סיוע בשכר דירה, ביקשנו להגדיל אותו. לצערי, ההמלצות לא יושמו, ולכן, אנחנו עדיין באותו מקום. אבל, ב-2015, 2016, כאשר קיבלנו תוספת תקציבית, הקבוצה הראשונה שחשבנו שנכון לתגבר אותה, הייתה קבוצת דרי רחוב והגדלנו את הסיוע. אבל לצערי זה לא קורה כל שנה. אנחנו נאלצנו לחזור למסלול הרגיל שלנו.

אני רוצה להזכיר תכנית שהמשרד מוביל בהחלטת ממשלה שנקראת "לגור בכבוד". יש החלטת ממשלה שמינתה צוות בין-משרדי, שעוסק בסוגיה של הדיור הציבורי. אנחנו חושבים שמה שיש לנו לשרטט דיור ציבורי, לא עונה על הצרכים הקיימים שצריך להגדיל אותו. אחת ההמלצות של הצוות הזה, אמרה שלדרי רחוב – וזו באמת חדשה מרעישה, ואני מקווה ומתפללת שזה יקרה, להקצות מתוך המכסה של הדירות שביקשנו, 400 דירות לדרי רחוב. יש פרק שלם שעוסק בעניין הזה. זה חשוב, ואנחנו מאוד מקווים שזה יגיע.

איפה זה עומד?

זה עכשיו עובר סבב הערות בין כל חברי הצוות, וזה יוגש לממשלה.

מה, זה דירות מעבר?

תראי, זה אמור להיות דירות מעבר. אנחנו מקווים, זה שלוש בדירת חדר עם כל המעטפת השיקומית שהוא אמור לקבל ממשרד הרווחה. אנחנו מאוד מקווים שנגיע למקום הזה, גם לדרי רחוב, וגם לקהלים נוספים שאנחנו באותו מסמך של "לגור בכבוד" מובילים. זו באמת בשורה, ואני מקווה שנגיע לשם, זה בהקשר של העניין של הדירות.

יש עובד סוציאלי שהגיע במיוחד מאופקים. נשמע אותו. בבקשה, אדוני.

אני עובד באגף הרווחה באופקים. אני רוצה בתחילת דבריי להגיד, שיש לנו מחלקה מצוינת, עובדים טובים, שעושים עבודה טובה בתחומים רבים. יחד עם זאת, יש לי ביקורת מאוד קשה על הנושא של דרות הרחוב. מנקודת המבט שלי כעובד בפריפריה של אופקים, אני לא נמנה על אותם 60 עובדים שהמפקחת כרגע דיברה. אני תמיד אומר שאני עו"ס דרי רחוב בהתנדבות.

מה הגדרת תפקיד שלך?

עו"ס התמכרויות.

משרד הרווחה עשה נכון שהפריד את התמכרויות מעו"ס דרי הרחוב.

אבל אין לך דרי רחוב באופקים.

יש לי 16 דרי רחוב.

לא, אין עו"ס כרגע לדרי רחוב.

אין עו"ס לדרי רחוב, ותיכף אני אגיד מה חסר לי במחקר המצוין של ד"ר שמוליק שם טוב, שאני ממש התרגשתי לקרוא אותו. אני אגיד כמה דברים, אולי קצת בערבוביה.

ראשית, טרם שהגעתי לכאן, הייתי צריך לבוא עם דרת רחוב כשנסעתי בבוקר למקלט שהיא נמצאת שם, והיא הייתה אמורה לבוא לדבר על הנושא של סיוע בשכר דירה. היא קיבלה סיוע בשכר דירה, כשהיא לא הצליחה לעמוד בזה, והדבר הזה לא סייע לה. אי אפשר היה, היא לא יכלה לעמוד בקצבה הנמוכה הזאת, והיא בחרה להיות במקלט, כי היא כל הזמן מספרת לי כמה הצעות היא מקבלת ברחובות. אנשים מוכנים לתת לה לינה לחדר, אבל רוצים גם שירותי מין – זה פשוט מאבק יום יומי. אני מדבר בחוליה הזאת, הנשים זו החוליה הכי קשה והכי כואבת.

אני רוצה להגיד עוד משהו. אתם יודעים מה הדבר לפני כל הקצבאות שמדברים עליו, ולפני כל הדברים החשובים האלה. אני עשיתי עכשיו לקראת הוועדה הזאת, איזושהי העמקה וגיליתי שיש משהו הרבה יותר חשוב לדרי הרחוב, לפני כל הקצבאות האלה. אתם יודעים מה, העלבון שלהם, שלא רואים אותם, שלא נוגעים בהם, שמתרחקים מהם. מילא, האנשים ברחוב, אבל גם אנחנו הממסד, אנחנו לא חותרים למגע. אנחנו לא מנסים - אתם יודעים, דר רחוב שאין לו עובד סוציאלי שילווה אותו – מה הסיכויים שלו בכלל? מה הסיכויים שלו? מה הסיכויים שלו לעבור את כל החסמים האלה? אני אומר שהיום נראה לי שבמדינת ישראל עדיין, לפחות מהמקום שלי, ואני מדבר רק על הטריטוריה שלי, והביקורת שלי, היא בגלל שאני מכבד את המקום הזה, ולא, כי אני קוטרייט.

אני יושב פה היום, ואני חושב שכאילו עדיין יש דעה רווחת שדרי רחוב יש רק בתל-אביב. מזמן התופעה הזאת נדדה לדרומה ולרוחבה של הארץ המובטחת שלנו.
עוד משפט אחד. אני, המון פעמים עמדתי במצבים – התע"ס הזה הוא תע"ס יבש, אין בו נשמה. נדרשתי לייצר פתרונות, אבל כשיש פתרון אחד, אומרים לך, תשמע, אבל הבחור אלכוהוליסט, אתה לא יכול לשים אותו שם. זאת אומרת, יש פתרון ל-10% מדרי הרחוב, אבל רובם, שהם גם אלכוהוליסטים, אז אין. שלחתי המון פעמים בכאב לב אנשים בימי חורף, ולא היה לי פתרון בשבילם, חד וחלק. אני הייתי רוצה לראות קודם כל את המהלך שישלים את כל מה שאתם אומרים פה. למה שדר רחוב ירצה לשתף פעולה אם אין עובד סוציאלי שמחזר אחריו? שנוגע בו, למה אין דבר כזה?

אני אמשיך מהסוף של הדברים שלו, ואני אומר, שאתמול הייתי בעזריאלי, במחאות נגד אלימות ורצח נשים. ניגש אליי אדם, והוא אומר לי, תשמעי, אני נרקומן, אני דר רחוב, אני פה ברחוב כאן. אני רוצה לצאת מזה, תעזרו לי לצאת מזה. תעזרו לנו. שאלתי אותו, אז מה הבעיה? בוא, אני אשלח אותך לעובדת סוציאלית, אם צריך אנחנו נתערב ותלך לגמילה. הוא אומר לי, אני כבר הייתי בגמילה, ואז כשאני יוצא מן הגמילה, אין לי לאן ללכת, ואז אני נופל עוד הפעם לסמים. אנחנו מתחילים לדבר אתו, ואני אומרת לו, מי העובדת הסוציאלית שלך, והוא אומר לי, אין לי עובדת סוציאלית. אמרתי לו טוב, איך אנחנו תופסים אותך? בסוף, נתנו את הטלפון של אדם, הדובר שלי. אני חושבת שבאמת, הדברים שאמרת הם נכונים. גם לאנשים שיש להם תחלואות כפולות, או התמכרויות כפולות, צריך לתת מענה, הם רוצים עזרה. ואני אומרת, אין מקריות בעולם.

אני רק רוצה לומר לך, יש גם אנשים שגרים ביערות. אני, לפני חצי שנה כאשר שמעתי שיש שני אנשים שגרים ביער ליד אשקלון, אני הייתי בהלם. הם גרים ביערות, שלחתי אנשים פעילים שלי לראות במו עיניהם, הם אמרו לי כן, והם צריכים עזרה נפשית. הם גרים ביער, כי הם צריכים עזרה נפשית. כל המערכת התייאשה מהם. אני לא חושבת שאפשר להתייאש מאנשים כאלה, כי בסוף כל אחד מגיעה לו הזדמנות. הדבר הנוסף, נדמה לי שאנחנו עוסקים בדרי הרחוב, בזמן שיש אנשים שהם או-טו-טו מפונים לרחוב. אם אני מדברת אתמול עם אשה שהיא מוכה, והיא ברחה מבעלה, אבל עם תינוק, היא לא יכולה לצאת לעבוד, היא לא מקבלת שום עזרה, שום עזרה. ואת יודעת מה הכי חמור. חמור בעיניי, כשהיא רוצה להכניס למעון את הילד – מירב, אני יודעת שאת נאבקת על העניין של הקיזוז של המזונות. אמא, שהיא בורחת מבעלה המכה, והיא רוצה להכניס את הילדים למעונות, אומרים לה, תביאי לנו שלושה חודשים תלוש משכורת. מה זה התנאי המטומטם הזה?

גם בזה אנחנו מטפלים.

דירות המעבר האלה הם סופר חשובות. אני דווקא אופטימית אם אתם אומרים שזה בתהליכים מתקדמים. חשוב שנעשה על זה דיון, כדי לתת תקווה. תודה.

אני דייר רחוב, אני בן 32. אני מכור לסמים ואני גר ברחוב בעיר אופקים, יותר נכון, אני גר במקלט, שאין בו לא חשמל, לא מים, לא שירותים, לא כלום. כל הצרכים אני עושה ברחוב. באמת, חסר לי יחס של אנשים.

מאיפה הגעת לאופקים?

כל החיים אני גר באופקים. יש לי משפחה. אני בא ממשפחה של מכורים, כל המשפחה שלי מכורים, כולל אמא אבא.

התמכרויות בארץ זה קרה להם?

כן, עכשיו. ניסיתי גמילות, ויצאתי מגמילות, ולא היה לי איפה ללכת, וחזרתי לבית. עוד הפעם ההורים משתמשים, אז התחלתי להשתמש. בגמילה האחרונה שלי, כמעט הצלחתי, אז שמעתי שהעיפו המשפחה שלי בחוץ למקלט, ובגלל זה נפלתי. יותר מזה, אני כבר חצי שנה לא קיבלתי קצבה, או הבטחת הכנסה. אני מבקש נדבות.

למה?

אתה משתף פעולה עם הפקידה, היא הגישה את הבקשה שלך לקבל?

לא, הייתי מיואש, חסר אמון.

השלמה קטנה וחשובה. יושב פה בן-אדם, כמו ששמוליק אומר, הוא היה צריך לקבל קצבה לפני חצי שנה, אולי הוא יקבל אותה רק בחודש הזה, כי לא היה הקצאת כוח אדם שתחפש אותו, שתאתר אותו, שתעצב אותו.

אז עכשיו שחיפשת ואיתרת אותו אתה מרגיש טוב.

כן.

אני מודה לך, רוסלן, שבאת.

בבקשה, אורי, מכדורגל לחסרי בית. רק ממש משפט שלך. אנחנו נעשה המשך, כבר הגעת במיוחד, אז רק מילה לפרויקט שלך.

לפני חמש שנים הקמתי עמותת כדורגל לחסרי בית. ד"ר שיינטוך הוא המלווה המקצועי שלנו. מה שאנחנו מנסים לעשות, אנחנו עובדים גם בשיתוף פעולה עם הרשויות, גם עם משרד הרווחה, גם עם עיריית תל אביב, וגם עיריית ירושלים, מנסים להיכנס בתווך הזה, שכמו שאמרתם, אנשים, יש להם חשד גדול מהממסד מנסים להגיע אליהם דרך הספורט, דרך המגרש. יש לנו מתנדבים. זו עבודה מאוד קשה, מאוד סיזיפית. לכל אחד יש ליווי מאוד ארוך, עם תמיכה. לא מספיק רק דיור. אם תשים אותו בארבע קירות, הוא לא יידע מה לעשות עם עצמו. צריך ללוות אותו, צריך לתת לו תמיכה. תודה על הליווי.

אלי עושה עבודת קודש, כי זה בסופו של דבר, התפקיד של העמותות.

אני מבקש לומר דווקא למשרד השיכון ומשרד הרווחה. המטרה של הוועדה היא לא חלילה לנזוף בכם. אנחנו מעוניינים לעזור לכם. לכן, מריה, כשאת מדברת על חוסר בעובדים, זה מה שמעניין אותנו. זה ברור שכל עובד עם העומס שלו, עושה את המקסימום שהוא יכול. לכן, מאוד חשוב שתגישו איזה מסמך אופטימלי שבמקום 60 עובדים צריך 120 עובדים. או שאלות של תקציב. זה התפקיד שלנו לעזור לכם, כדי שהכלים שיש בידכם יהיו טובים יותר.

תודה.

אני מאוד מודה לשמוליק שיינטוך על המחקר החשוב הזה. משרד הבינוי והשיכון, משרד הרווחה שותפות – אנחנו עובדים כבר הרבה שנים ביחד.

אני מודה לך שהגעתם במיוחד מאופקים כדי לתת קצת את תמונת השטח, וכמובן גם לחברי הכנסת, ולחברי הכנסת המציעים – חבר הכנסת עמיר פרץ וסעיד אלחרומי. אני רוצה רק במשפט אחד לנסות לנגוע. אני אבקש מאלי לעשות המשך, או לפחות אצלי בוועדת המשנה, נעשה על חסרי הבית, אנחנו מתעסקים בזה. יש כאן נושאים שלא הספקנו לנגוע בהם.

אמר עמיר פרץ, ובצדק, צריך לעשות איזשהו מתווה לאיך כן אפשר להגיע לאותם אנשים שלא מגיעים לזכויות שלהם. אחד מהם זה להציב איזשהו יעד אופטימלי של המשרד בנושא של מיצוי זכויות, כי בסוף אם רק 38% מהם מצליחים, אנחנו חייבים להגיד מה הכלים שצריך בשביל שאנשים יגיעו למיצוי זכויות. אז צריך איזשהו מסמך. אני לא יודעת, אם רוצים שנעשה כאן דיון בעוד חודשיים, תבואו, תגידו מה אתם חושבים שצריך. המחקר הזה יהיה חייב לתת איזשהם נתונים, אני לא יודעת אם לקחתם אותם. מבחינתי, הוא באמת חשוב, גם הייתם ביום עיון. לקחת מתוך המחקר, ולעשות המלצות שצריך לתקן. אגב, אני הייתי מתחילה. הוא אמר פה משהו על תקנות התע"ס, לא היה לי זמן להיכנס לזה בכלל, בשינוי תקנות התע"ס שדיברנו עליהן לפחות לפני שלוש שנים. איך משנים את תקנות התע"ס שבו אדם מוגדר שם כדר רחוב, לא רלבנטי למציאות היום, לא רלבנטי.

צריך לעשות מתווה איך להגיע לאנשים האלה. המשרד צריך לקבוע יעד אופטימי למיצוי זכויות, ומה ההמלצות של המשרד בעקבות המחקר.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.