פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים
הכנסת
13
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
04/12/2018
מושב חמישי
פרוטוקול מס' 904
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ו בכסלו התשע"ט (04 בדצמבר 2018), שעה 9:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 04/12/2018
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 61), התשע"ט-2019
פרוטוקול
סדר-היום
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ו–2016.
מוזמנים
¶
אביב אוחנה - ממונה יישום סטנדרטים רפואה קהילתית חטיבת, משרד הבריאות
תמר מתתיהו - עוזר ראשי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
איה דביר - עו"ד, משרד המשפטים
נעמי הימיין רייש - ראש תחום רגולציה וחקיקה בסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה
שקד כסלו - לשכה משפטית, משרד האוצר
סיגל סודאי - מנהלת המחלקה המשפטית ליחסי עבודה, איגוד לשכות המסחר
מרדכי עזרן - מנהל תחום משפט עבודה קיבוצי, התאחדות התעשיינים
מזל נייגו - ממונת חקיקה, לשכת עו"ד
מיכל שמר - חברת ועדת עבודה בלשכת עורכי הדין, לשכת עורכי הדין
בר זהר זונשיין
היו"ר אלי אלאלוף
¶
בוקר טוב, אנחנו ב-4 בדצמבר 2018, כ"ו בכסלו תשע"ט, השעה 09:03. בוקר טוב לכולם. אנחנו אמורים לדון בהצעת חוק של עבודת נשים. תרשו לי, הצעת חוק של חבר הכנסת אורי מקלב וחברים שונים, כולל אותי. האחרים לא נמצאים פה.
חשוב לי לפתוח בזה שאנחנו היום יודעים ומאוד מוקירים את המחאה של הנשים. ולא רק של נשים, לדעתי כל אזרח נורמלי, הגון שעיניו בראשו צריך לגנות את המצב של פגיעה בנשים, ופגיעה באזרחים בכלל בצורה כל כך אלימה עם תוצאות כל כך מזעזעות. 24 נשים נרצחו השנה, במיוחד באלימות תוך משפחתית. אני חושב שזאת תעודת עניות לחברה הישראלית, ולצערי, לא נעשה מספיק כדי להתמודד עם המגפה הזאת והמצב הקשה הזה.
משרד הרווחה פה במקרה?
היו"ר אלי אלאלוף
¶
זה גם עבודה, אבל זה עניין של משרד הרווחה. אני חייב לציין את אומץ הלב של מנכ"ל משרד הרווחה, העבודה והשירותים החברתיים מר קפלן, שהודיע שבאמת גינה את המצב בו משרד הרווחה לא הפעיל כבר שנתיים תוכנית לתמיכה בנשים מוכות שיוצאות מהמקלט. התקציב קיים, 11 מיליון כל שנה, והתקציב הזה לא נוצל. רק אחרי שהיה דיון פה אז רצו למכרז בתנאים, לדעתי, לא נכונים.
בתפקידיי הקודמים, בעיקר בתפקידי הקודם בקרן רש"י, הכרתי מאוד מקרוב את המקלטים לנשים מוכות, והייתה לי הזכות אפילו להיות המתכנן. המערכת שלנו תיכננה מה זה מקלט לנשים מוכות. מי שרוצה לראות מה זה שירות לאנשים בסבל, אז שיבקר את המקלט בבאר שבע. אני אומר את זה מפני שלא יכול להיות שיש תקציב, שנתיים לא מבצעים אותו, וכשמוציאים אותו לפועל זה ללא חשיבה עמוקה ונכונה שאמורה לאפשר הפעלה מיידית, לא פזיזה, נכונה של המצב של הנשים המוכות.
אתם יודעים שחוק בסיסי הוא שנשים מוכות לא מגיעות למקלטים של היישוב שלהן, אלא כמה שיותר רחוק מהיישוב שלהן. מוציאים אותן למקום שהן יהיו יותר מוגנות. כמובן שזה דורש מהילדים גם כן שינוי מסגרות חינוך, וזה גורם להשפעה לא הכי קלה על הילדים. והדבר המוזר זה שכשהן אמורות לצאת משם – ולצאת בדרך כלל לא כדי לחזור הביתה, כי לבית כבר לא מתאים השם "בית" בכלל – אז הן נשארות בסביבה, ונותנים לתוכנית ארצית, לעמותה ארצית ללכת להפיץ את התוכנית הזאת.
אז אמרתי מה שחשבתי, ולשמחתי המנכ"ל הבין את הדברים. למרות שהמכרז יצא ממש בפזיזות הפעם, ללא חשיבה, הם יחזרו ויגרמו לכך שהמקלטים לנשים מוכות ילוו, ויש כאלה 14, אז הן יכולות בכלל לעשות את העבודה בצורה יותר מדויקת, יותר אנושית, בהכרה של המערכת הקהילתית שבסביבה. אני חושב שזה אחד הכלים, לצערי לא הבלעדיים, לא מספיק גדול. צריכים להיות הרבה יותר מרכזים לנשים מוכות, אבל אנחנו יודעים שזה דבר שגם קשה להקים ועוד יותר קשה לתחזק, כי התקציבים הנדרשים הם עצומים.
אז היום נתנו חופש למי שרוצה לשבות, לא לעבוד, אבל הנושאים שאנחנו דנים בהם הם דווקא נושאים שקשורים לנשים, ולכן חשבנו שטוב לקיים את הדיון ולא לדחות אותו.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אני מאחל לחבר שלנו דני סידה שגר בצפון, שם יש מבצע "מגן צפוני", שזה ייגמר רק בשלום, וזה טוב לכולם.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
קוד לבוש שחור, ויש כאלה שהחליטו שזה אדום. אני צריך גם להתנצל כלפיך אתמול, התבדחתי והצטערתי בערב. אני מקווה שלקחת את זה כהערת חברים וקצת בבדיחות דעת, ולא בכוונה.
ברשותך, חבר הכנסת מקלב, אתה רוצה לפתוח?
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גם על זה שלקחת מזמן הוועדה ונתת לחוק הזה, במיוחד עם דברי הפתיחה שלך. בסופו של דבר אנחנו נמצאים היום בחג חנוכה, חג עם אור, עם תקווה. אנחנו גם מקווים שיהיה יותר טוב, ואנחנו גם עסוקים בלהביא חיים לעולם, להביא אור לעולם. החוק דווקא מתעסק בנשים שנעדרות, נאלצות להיעדר מהעבודה לא מתוך רצון או בחירה אלא מתוך הכרח. לא נכביר במילים, אדוני היושב-ראש, וחברי הכנסת, על החשיבות והצורך בטיפולי פוריות ועל הקשיים הנלווים לטיפולים האלה, גם טיפולים פיזיים לא קלים, גם מתחים, ציפייה, וגם הוצאות כלכליות ישירות ועקיפות לטיפולי פוריות.
אם תרשה לי ממש שלוש שורות מתוך פניות שקיבלתי, מפנייה אחת. פונה אליי אישה שעוברת טיפולי פוריות, היא אומרת: סליחה שאני פונה אליך בנושא רגיש שאנשים מתביישים להעלותו. בתור אחת שעוברת טיפולי פריון נחשפתי לעולם שלא רק קשה פיזית ונפשית, אלא בנוסף יש את הקושי הכלכלי. אנחנו בתחילת הדרך, ואני מקווה שהיא לא תהיה ארוכה. כל חודש עלות הטיפולים נאמדת בכ-1,000 שקלים חדשים. כל מחזור חודשי של ניסיון להרות אני נאלצת לבלות כעשר שעות בחודש בבדיקות ובריצות. אני מדלג. כיוון שבדיקות פריון בדרך כלל נפרסות על שבועיים, על פני שעות וחלקי ימים, מדוע נשים שנאלצות לבלות במרכז בריאות האישה לצידן של נשים הרות, המקבלות 40 שעות כל היריון, צריכות לצאת לבדיקות שלהן על חשבונן, להתחמק ממקום העבודה בכל מיני תירוצים? מתנצלת על הניסוח הישיר ואולי לא מתאים להישלח כי לא מספיק מכבד, אך נרשם עם הרבה כאב ותקווה.
בעצם אישה שמשלבת את הדברים, את הקושי מצד אחד, את העצות הכלכליות, גם את הבעיה ואת התמודדות עם מקום העבודה בשל ההיעדרויות הקצרות, ולפעמים גם היותר ארוכות כשמדובר בטיפול בהפריה עצמה או בהזרעה. כשבחופשת מחלה אני חושב שרוב האנשים אומרים: אני לא הרגשתי טוב, ולא מתביישים. אולי לא מפרטים, אבל לא אומרים. נשים שעוברות טיפולי פוריות מטבע הדברים שומרות את זה לעצמן גם מהסביבה שלהן, וזה לא פעם גם גורם לבעיה ומכביד על יחסי עובד ומעביד. ככל שאנחנו מאשרים ונותנים לגיטימיות להיעדרויות האלה זה מחזק את הקשר בין עובד למעביד ולגיטימי להיעדר.
לתומי, כשהגשנו את הצעת החוק בעקבות פניות רבות בנושאים האלה, כמו שאנחנו גם יכולים להבין לבד, לעצמי למדתי קל וחומר. אמרתי שאם נשים הרות מקבלות תוספת של 40 שעות, אני גם מקטלג את טיפולי הפוריות באותו קטלוג של נשים הרות. נשים הרות זה הרי לא מחלה. היריון זה לא מחלה. זה טיפול שאנחנו רואים כערך עליון, כזכות לגיטימית, כזכות חשובה מאוד, להורות, להביא חיים חדשים לעולם, להיות אימא. אנחנו רואים את זה גם כזכות אישית, כחיוב חברתי, דבר לאומי, לאפשר את זה ולתת את כל העזרה שצריך לתת. חשבתי לקטלג את זה ולהצמיד את זה לזכויות שיש לנשים הרות. אם כשכבר יש חיים עוקבים אחריהם, משמרים אותם, נותנים את הזכויות האלה, אז קל וחומר למישהי שרוצה להביא את החיים האלה. כשנשים הרות, זה לא חייב להיות עם בעיה, נותנים את המעקב. היום, במיוחד בימים אלו שמרכזי הנשים, מרכזי האישה שיש בכל קופות החולים, נותנים את רוב האפשרויות מחוץ לשעות העבודה. היום המרכזים האלה מתאימים את עצמם לנשים עובדות, אפשר לבוא אחרי צוהריים לטיפולים שצריכים לבוא אליהם באופן שוטף. בשונה מטיפולי הפוריות שהם דווקא בזמנים האלה – אנחנו מדברים עכשיו במיוחד על המעקב, על האולטרסאונד שנלווה למספר הימים בחודש באותו מחזור טיפולי, שזה נעשה בין השעות 07:30 ל-08:30 בבוקר, ולכן חשבתי שגם להן להעניק את זה.
אני מקצר. אני היום נמצא אחרי ההתנגדויות שהיו, אולי אני לא מקבל אותן, אבל אני כיום זורם איתן ביחד. אנחנו לא מבקשים להוסיף עוד ימים, לא מבקשים להוסיף עוד שעות. מבקשים בסך הכול את הזכות לנצל מימי החופשה ומימי המחלה שיש לכל עובדת, אם אין לה לא דיברנו. מהימים שיש לנשים, מימי המחלה שיש לתת להן גמישות. הגמישות, אדוני היושב-ראש, בשני פרמטרים, בימים ובשעות. אותם הימים שכיום בחופשת המחלה אין זכות לממש ביום הראשון מסיבות כאלה ואחרות, אנחנו מבקשים בטיפולי פוריות לתת את האפשרות לקבל אותם בימים ובשעות כדי שזה באמת יתאים לאותם טיפולים, לטיפול שהאישה צריכה לעבור. על זה בעצם מבוססת היום הצעת החוק. היא לא מבקשת להוסיף, לא פוגעת במעבידים. אנחנו לא באים לקראת משהו נוסף. רק בזכויות הקיימות שיש לה, להגמיש את ימי החופשה שקיימים לאישה ולהרחיב אותם, להשוות אותם להיריון ולא לימי מחלה. זה הכול.
דן סידה (ש"ס)
¶
אני שוב נחשף לעבודה פה, עבודה על סוג של הצעות חוק האלה שאני אומר: איך הסתדרו בלעדיהן עד עכשיו? איך הן לא עלו עד עכשיו? ואני מסתכל על השמות ואני רואה – או שזה קשור לזה שאני חדש פה או שזה קשור לאישיות של היושב-ראש ושל החברים שמגישים את ההצעות האלה שוב ושוב. נותר לי רק לברך על הדבר הזה, ותשלימו את זה.
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
עוד לפני שנכנסת הצעת החוק הזאת הונחה. אני אומר שאם הוא היה כאן בזמן שהצעת החוק הזאת הונחה הוא היה גם מצטרף. הייתי גם מצרף אותו.
מיכל שמר
¶
אין הרבה מה להכביר במילים על הצעת החוק הזאת. אנחנו כמובן תומכים. זה שזה לא עלה קודם, כנראה שזה בגלל שאנחנו עולם חדשני ומתקדם, ויותר ויותר רואים סוגים שונים של משפחות, סוגים שונים של אפשרויות להביא ילדים, וצריך להתאים את החוק ואת הפסיקה לקדמה הזאת. ויפה לראות שפתחו פה גברים ביום כזה, שתומכים במלוא מובן המילה בהצעת החוק הזאת. וכמובן שגם אנחנו תומכים בה. תודה.
שקד כסלו
¶
הנוסח בעיקרון מקובל עלינו. אגף תקציבים כן רוצה לבחון את כמות השעות שבפועל צריך בשביל טיפולי הפוריות. הם רוצים ליצור איזושהי תשתית.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אז פעם הבאה שיקבל את ההחלטות בזמן הנכון. אנחנו לא נתחשב בהערה הזאת. בבקשה, משרד המשפטים; אחר כך – נעמי.
איה דביר
¶
בוקר טוב. גם לציין הפרוטוקול שוועדת השרים דחתה את הדיון בהצעת החוק הזאת, ולכן תקנונית הממשלה מתנגדת.
איה דביר
¶
לפי תקנון הממשלה ועדת שרים צריכה להצביע ולתמוך בהצעת חוק, ואם לא, היא מתנגדת. לא הייתה הצבעה על הצעת החוק הזאת, היא נדחתה בשבועיים, ולכן אני רק מיידעת את הוועדה שלפי תקנון הממשלה אין תמיכת ממשלה בהצעת החוק. דבר שני שרציתי להגיד זה שאנחנו - - -
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
אבל הייתה הסכמה טלפונית. זה לא היה עולה טרומית ולא היה מתקבל טרומית אם לא הייתה הסכמה. הייתה הסכמה טלפונית – אנחנו מכירים את הכנסת, אדוני היושב-ראש, אם לא הייתה הסכמה על זה זה לא היה עולה בטרומית – ודאי של חברי הקואליציה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
זה לא אקט פוליטי, זה אקט אנושי פה. בואו, קצת לפעמים כששמים את המילה פוליטית היא מקלקלת.
איה דביר
¶
גם אמרתי שהכנסת היא כמובן סוברנית להחלטותיה, רק אני משקפת לכנסת שתדע מה הפוזיציה הרשמית של הממשלה. ולגבי הנוסח שעכשיו היועצת המשפטית הניחה, הוא נוסח שמתואם בין כל המשרדים, אלו ההערות שהעברנו, הן מקובלות עלינו. הנוסח הזה הוא טוב מבחינה מקצועית.
נעמי הימיין רייש
¶
אני רוצה להגיד איזשהו משפט מקדים לגבי כלל הדיונים שהולכים להיות כאן היום, שכמובן אנחנו מתואמים עם כל משרדי הממשלה, גם העמדות המקצועיות שלנו. ככלל, אנחנו סבורים שחוק ימי מחלה בא לייצר איזון בין צרכים של עובדים לבין אילוצים של מעסיקים. ימי מחלה מטבעם מייצרים נטל כלכלי על מעסיקים, נטל כלכלי לגיטימי שמעוגן בחוק. אנחנו חושבים שמכסות ימי המחלה שנקבעו לכל סוג: מחלת עובד, מחלת ילד, מחלת בן זוג, נכון יותר שהם יהיו כימי מחלה כלליים, ולא להתחיל לייצר הגדרות ספציפיות לסוגים שונים של מחלות. אני אומרת את זה ביחס לכמה דיונים שהולכים להיות כאן היום וגם ביחס להצעות חוק שעומדות על הפרק ועולות מפעם לפעם, שמונחות על שולחן הכנסת ומתייחסות ספציפית לכל מיני מחלות. לדעתנו נכון יותר לדבר על ימי מחלה ככלל ולא להעדיף סוגים שונים של אירועים על פני אחרים.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
יוזמים דיון. את אומרת שכדאי להסתכל על נושא החופשות בכללותו, זה יוזמה של המשרד? נשמח שהמשרד ייקח על עצמו הסתכלות כוללת על נושא כזה או אחר.
נעמי הימיין רייש
¶
כרגע החוק מסתכל על ימי המחלה באופן כללי ולא באופן ספציפי. אם יש צורך לעשות איזשהו שינוי בחוק ימי מחלה אז זה צריך להיעשות בראייה רוחבית ולא באמצעות יוזמות פרטניות.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
לחזור לכל הנושא ולדון למרות שזה נקודתי, למרות שזה לא אמור לעלות כסף למדינה. תבינו דבר אחד, אם החוק הזה הוא רוחבי כמו שאתם אומרים זה מפני שהמערכת בכלל לא מוכנה להתייחס בצורה דיפרנציאלית בנושא זה או אחר. בדוח העוני המלצתי, והייתי במיעוט וזה לא עבר, שנתייחס באופן דיפרנציאלי לבעיות מסוימות שמשפיעות על אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה.
קחו לדוגמה היום, לא אגיד את שם החברה כדי לא לפגוע בה, אבל לא נתנו לנשים להזדהות עם היום הזה מפני שאם הן היו מזדהות זה היה על חשבונן האישי. אז הזכות המינימלית של הפגנה, של הזדהות ביום קשה כזה, שהוא לא פוליטי, הוא לדעתי חברתי ממדרגה ראשונה. אי-אפשר ליישם אותו, אי-אפשר אפשר לעשות אותו, מפני שהייתי אומר שכל מי שנמצא בהבטחת הכנסת או בהשלמת הכנסה וזקוק לפוריות אז בואו נשלם לו, וניתן לו את התנאים הטובים ביותר. תאמינו לי שאנשי ההייטק יכולים לוותר על יום עבודה או על שעות עבודה בלי בעיה. אבל היות שהמערכת לא מוכנה לשקול דברים בצורה דיפרנציאלית, וקובעת שכל קשיש גם מהאלפיון העליון או כל אישה שהולכת ללדת צריכה לקבל מענק לידה, למרות שהיא יכולה להיות הנכדה של המיליארדר מס' שתיים או שלוש או בעשירון העליון, אז אין לנו ברירה.
יש לנו עמדה. תראו שאפשר יהיה לעשות את זה סלקטיבי ומתאים לאוכלוסיות שזקוקות לחופשות האלה, שזקוקות לשעות העבודה. תבינו, פה זה חוק שהולך להיטיב עם האוכלוסייה הכי חלשה ולבזבז על אוכלוסייה שלא זקוקה לזה. תחשבו על זה קצת. לא הצלחתי על-פי בקשת שר האוצר לקיים צוות של כלכלנים בכירים כדי שינתחו את המצב הזה של קצבה בגישה דיפרנציאלית לאוכלוסיות חלשות לעומת אוכלוסיות מבוססות. לא מצאתי בעולם הזה האינטלקטואלי, עם חופש החשיבה, לא מצאתי שלושה חברי אקדמיה שהיו מוכנים לבוא לדון בנושא הזה. לדון.
אז אין ברירה. אם אי-אפשר להיטיב אם האוכלוסייה החלשה, אז ניטיב גם עם האוכלוסייה הלא חלשה. תבינו את זה. וזאת נקודה מאוד מרכזית בתפיסת העולם שלי. אני לא זקוק לקצבת זקנה, לשמחתי. אבל אם המדינה החליטה לבזבז עליי ועל אלפים כאלה 3 מיליארד שקל בשנה – זה החישוב שעשינו בזמנו בקצבאות אוניברסליות של הביטוח הלאומי – מי אני שיכול לעצור את זה? וזאת הבעיה שלך. אז פה אני אומר שאם זה היה אפשרי הייתי ניגש בצורה דיפרנציאלית לאוכלוסייה שזקוקה לפוריות, ובצורה סלקטיבית. אבל אם אין, אז אנחנו נמצאים במצב הזה. אני אומר שזה בזבזני. אבל כמה מקרים אלה?
תחשבו על זה, זה החלק האנושי. אל תשכחו שיש אנשים שבשבילם, וגם אנשים הכי נורמליים שבעולם, טיפול בפוריות זה אחד הדברים הכי מהותיים, זה ישנה את החיים של הנשים ושל המשפחות בכלל. תסתכלו על זה לא בראייה תקציבית או טכנית חופשות או אפילו בחוק. חוק זה לדעתי לא תמיד מהות, זה טכניקות. אז תחשבו על המהות, ותראו שאפשר לעשות את זה.
אני מציע שאם תהיה עמדה ברורה של משרד המשפטים שרוצה שזה יחזור לדיון בוועדת שרים, אם אין - - -
איה דביר
¶
אני חושבת שלא הבהרתי כהלכה. רק רציתי לשקף לוועדה, שהיא מקבלת את ההחלטות, את הפוזיציה הרשמית של הממשלה במקרה שבו חוק פרטי מתקדם כשהוא לא קיבל עמדת ממשלה תומכת. אני לא מבקשת שום דבר.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אני רק רוצה להגיד שאנחנו פה מכינים את החוק לקריאה ראשונה. זאת אומרת שיש לנו עוד מספיק תחנות כדי לתקן, להשוות, לספור, וכו'. זכותם לעשות את כל זה. בבקשה.
סיגל סודאי
¶
לגרסה השנייה אנחנו לא מתנגדים. אבל אנחנו חושבים שלעניין של דרכי ההוכחה לגבי ההיעדרויות האלה כשמדובר על חלקי ימים או שעות – פשוט להתייחס גם לעניין הזה.
ענת מימון
¶
למה? היום פסקה (4) אומרת: "אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר", ואז אנחנו אומרים שההיעדרות היא על חשבון ימי מחלה. אנחנו רק מסבירים שלעניין הזה החישוב פשוט יהיה מהיום הראשון.
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
ראשית, גם למשרד הכלכלה, אנחנו מבקשים כאן לא להוסיף ימים. אנחנו מבקשים את האפשרות למימוש הימים שמוקנים כבר לאותה עובדת. פעם אחת. דבר שני, במגזר הציבורי זה כבר קיים, אדוני היושב-ראש. החוק לא היה מחוקק אם זה היה למגזר הציבורי. דבר שלישי, אני דווקא רוצה להתחבר למה שאמרת, אדוני היושב-ראש, ואני אומר שורה אחת שגם פונה אחת כותבת: זה לא הכסף כמו ההכרה בלגיטימיות של הטיפולים. פעם אחת. בגלל מה שאמרתי.
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
כן, אבל זה לא בא לידי ביטוי בחלקי הימים, למשל, וזה גם נותן, אדוני היושב-ראש, דווקא אפשרות ומוטיבציה לחזור כשיודעים, נניח שעתיים, ואז גם המעביד יכול להיות בכלל לא גורם לשום הפרעה, כפי שאמרתי. כאן עוד אישה מציינת את זה, היא אומרת: לסבר את האוזן, אישה בחודש טיפולים ממוצע נאלצת – אני מתכוון לזה שאמרו שאולי האוצר מבקש לצמצם את השעות – היא מדברת על ממוצע של ארבע-חמש פעמים ללכת לקופת חולים לצורך בדיקת דם או למעקב אולטרסאונד זקיקים. ותמיד בשעות הבוקר, דווקא בין 07:30 ל-08:30, וכן יום נוסף לפחות של הזרעה, כעשר שעות בחודש. היא כותבת שאין שום אישה שעוברת זאת מרצונה, ולכן אין שום חשש לניצול של החוק. אנא פעל בעניין הזה. ויותר מזה, גם יש מישהי שיותר מפרטת, היא אומרת: תיתן מענה גם ליום השאיבה וההפריה שבו נדרשת היעדרות של יום שלם. בממוצע יש שניים-שלושה ימים כאלה בשנה במידה שזה לא מצליח.
אנחנו מדברים בסך הכול על מינימום, ולא על תוספת של ימים. הרי לבוא לפחות שעות – אנחנו באמת חוטאים לאותן נשים ש-40 שעות הן לא הרבה. אנחנו לא מבקשים עכשיו 40 שעות נוספות. ויתרנו על 40 שעות. לכן להחליט שזה רק 20 שעות אין צורך. מדברים מהפול שיש לה, מתוך הקופה שיש לה, אז מה זה? 20 שעות, 30 שעות, אנחנו לא נכנסים לזה, יכול להיות שיש לה רק עשר שעות.
תמר מתתיהו
¶
אני רוצה לציין בהקשר למה שאמר חבר הכנסת מקלב, שהתיקון בעצם מתייחס רק לאותן עובדות שלא חלים עליהן הסכמים קיבוציים או הסדרים מיטיבים אחרים ביחס לחוק דמי מחלה. זה רק לאלו שבעצם לא משלמים להן את היום הראשון וחצי מהיום השני והשלישי, והן ייהנו מאותן 40 שעות. אגב, צריך להתייחס, לדעתנו, גם לעובדים גברים בטיפולי פוריות.
ענת מימון
¶
אני מתייחסת לנוסח שחולק לכם במהלך הישיבה, שכתוב עליו "נוסח לדיון", שהוא שונה מהנוסח שעבר בקריאה הטרומית.
"הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – היעדרות בשל טיפולי פוריות)
1.
בחוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, בסעיף 7(ג), פסקה (4), האמור בה יסומן (א) ואחריה יבוא:
"
(ב) בזקיפת ימי היעדרות לפי פסקת משנה (א) זכאי עובד או עובדת להביא בחשבון גם חלקי ימים ועד 40 שעות בשנה למועסקים במשרה מלאה, כנהוג במקום העבודה, או החלק היחסי מ-40 שעות כאמור, בהתאם לשיעור חלקיות המשרה בה הוא מועסק; שיעור חלקיות המשרה יחושב כיחס שבין שעות העבודה של העובד בחודש ובין מספר שעות עבודה בחודש במשרה מלאה כנהוג במקום העבודה או 182 שעות, לפי הנמוך.
(ג) על אף האמור בסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, עובד או עובדת יהיו זכאים לתשלום דמי מחלה החל מהיום הראשון להיעדרם ועד 40 שעות בשנה או החלק היחסי מהם, כאמור בפסקת משנה (ב), והתשלום בעד חלקי ימי היעדרות לעניין זה יחושב לפי היחס שבין שעות ההיעדרות ובין שעות העבודה של העובד באותו יום אילולא נעדר;"
אני רק אסביר. כבר היום פסקה (4) בסעיף 7 לחוק עבודת נשים 7(ג) קובעת שעובדת יכולה להיעדר לצורך טיפולי פוריות, אם כמובן יש אישור רפואי בכתב, במידה שאישר זאת הרופא, ו"דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה".
הקושי שבאמת נוצר הוא בגלל שחוק דמי מחלה קובע – כולנו מכירים את ההסדר – שהיום הראשון הוא על חשבון העובד, ימים שני-שלישי רק 50%, ורק החל מהיום הרביעי העובד מקבל את מלוא היום. ולכן ההוראה שבעצם אנחנו מוסיפים פה בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) מאפשרים לזקוף מתוך אותם ימי מחלה 40 שעות למי שמועסק במשרה מלאה, ומי שבמשרה חלקית לפי החלק היחסי, לצורך היעדרות לטיפולי פוריות, כמובן בתנאים שכבר קיימים בסעיף עם האישור.
ובנוסף, בסעיף קטן (ג) אנחנו מדגישים שזה יהיה החל מהיום הראשון, כלומר החל מהשעה הראשונה. ואם אני מבינה נכון, בעצם מה שיעשו זה שבסוף החודש יחשבו כמה שעות היא נעדרה, החלק היחסי פשוט ירד לה. לדוגמה, אם זה היה ארבע שעות אז ירד לה חצי יום מחלה, נכון? זה יהיה החל מההיעדרות הראשונה. זהו, זו ההוראה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
ברור, אבל אחרי שזה יאושר במליאה לקריאה ראשונה יהיה עוד דיון לקראת קריאה שנייה ושלישית.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
מי בעד? מי נגד?
הצבעה
בעד – פה אחד
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ו–2016, אושרה.