פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



5
הוועדה לפניות הציבור
04/12/2018


12/12/2018
12:56
מושב חמישי



פרוטוקול מס' 155
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שלישי, כ"ו בכסלו התשע"ט (04 בדצמבר 2018), שעה 12:00

פניות ציבור בנושא: טיסות אל על בערבי שבת

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר

מיכאל מלכיאלי

מנהל אגף כלכלה ויחסים בין-לאומיים, רשות התעופה האזרחית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - ישי דון יחיא

סמנכ"ל לקוחות ושירות, חברת אל על נתיבי אוויר לישראל - אמיר רוגובסקי

היועץ המשפטי, חברת אל על נתיבי אוויר לישראל - דן פולגמן

יועץ תקשורת, חברת אל על נתיבי אוויר לישראל - אריה ליבוש פרנקל

מנהל לשכת מנכ"ל, חברת אל על נתיבי אוויר לישראל - שלומי עם שלום

דובר החברה, חברת אל על נתיבי אוויר לישראל - איתן אטיאס

יו"ר זק"א - יהודה משי זהב

יו"ר בוועדה למען השבת - יצחק גולדקנופף

עו"ד, נוסע שהיה על הטיסה - ידידיה לוונטל

מנהל משרד נסיעות ואיש תקשורת - אפרים קמיסר

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את אל על - משה ביבי

אתי שבתאי

אור שושני

טיסות אל על בערבי שבת

שלום לכם, אנחנו דנים היום בוועדה לפניות הציבור בעניין טיסות אל על בערבי שבת, בעקבות האירוע שהיה לפני כמה שבועות, כאשר טיסת אל על יצאה לדרך מניו יורק לישראל בשעה שהמטוס, מסיבות שונות ומגוונות, לא היה יכול להגיע עד השבת ולכן הוא נחת באתונה. זה גרם סבל רב גם לאלה שהיו באתונה במקום בניו יורק – אם היו נותנים להם לרדת – וגם לנוסעים האחרים.

אנחנו קיבלנו פניות רבות מאוד בנושא, והיום אנחנו נדון בכך. אני דיברתי עם היושב-ראש של אל על, אלי דפס, והוא הבטיח לי שתוך עשרה ימים או שבוע יהיה דוח של המבקר של אל על, ואני מקווה שאולי תוכלו להציג לנו אותו או את חלקו פה בוועדה.

יש לנו גם פונים שהגיעו, וגם נציג של משרד התחבורה, ישי דון יחיא, מרשות התעופה האזרחית.

אני אפתח בפנייה שהביא לי נוסע שהיה שם. רציתי להפגיש אותו איתכם, אבל במוצאי שבת הוא כבר נסע חזרה, כך שלא היה אפשר להפגיש אותו. אבל אני אקריא פה את העובדות כפי שהוא מספר אותן.

הייתי על הטיסה המדוברת, ישבתי במרכז המטוס, כך שאני יכול להעיד שלב אחרי שלב על מה שאירע. אני טס בקו הזה בקביעות לצורך עסקים, בטיסה שבועית קבועה שיוצאת ב-18:30 שעון ניו יורק ביום חמישי ונוחתת בישראל בסביבות 11:30 בבוקר של יום שישי. זאת הטיסה האחרונה לפני שבת, מה שהופך אותה לפופולרית בקרב אנשי עסקים שנמצאים במהלך השבוע בניו יורק וחוזרים לשבת לישראל כדי להיות עם המשפחה.

באותו שבוע ידענו שאמור לרדת שלג בשעות הצהריים, משהו שיכביד על התנועה בדרכים. כל הנוסעים נערכו בהתאם ויצאו מוקדם יותר לשדה התעופה, וכולם הגיעו. מדובר במטוס ג'מבו עם מאות נוסעים, וכולם הגיעו בזמן ללא יוצא מן הכלל. בשדה אמרו לנו שהטיסה תתעכב בשעה, אבל לא הסבירו לנו למה. אומנם יום שישי קצר, אבל עדיין נספיק להגיע לפני שבת.

בינתיים הזמן עבר ולא נראה שמשהו מתקדם. התחלנו לחשוש. העלו אותנו על המטוס וראינו משהו מוזר. במטוס כזה, שאמורים להיות כ-40 אנשי צוות, ראינו בקושי כמה אנשים. הוסבר לנו שצוות הטיסה מתעכב בדרכים ועוד חצי שעה הוא יגיע. חצי שעה הפכה לשעה, ועוד קצת, ואז הצוות עלה. היינו כבר בשעה תשע בערב והיינו בלחץ, כי המשמעות היא נחיתה באזור השעה שתיים בישראל.

ביקשנו לרדת מהטיסה – זו הנקודה המרכזית בעיניי כיושב-ראש הוועדה – ולעשות את השבת בארצות הברית. אבל הקברניט הבטיח: הינה, אנחנו כבר יוצאים, אנחנו הראשונים בתור להמראה, נגיע בשתיים וחצי, לפני שבת. האמנו, למרות שראינו מטוסים אחרים נכנסים למסלול. המטוס החל ליסוע על המסלול, אבל הוא יצא לקבל טיפול להפשרת קרח מהכנפיים והמנועים.

ההליך כולו לקח למעלה משעה, והמשמעות – נחיתה לקראת 15:30, שעה לפני השקיעה, שזה חצי שעה בערך לפני הדלת נרות בירושלים. עד שהמטוס מתחבר לשרוול, עד שהמטוס מתפנה, עד שמספיקים לצאת מביקורת הדרכונים זה עוד שעה, כך שלפי החישובים היינו אמורים לבלות את השבת בשדה התעופה בן גוריון, משהו שלא היינו מוכנים לו.

החלה מהומה. רצינו לרדת. כל מה שביקשנו זה לרדת. היו צעקות, זה טבעי. אנשים מחכים בשדה מארבע אחרי הצהריים, כל רגע מבטיחים להם שכבר ממריאים – והשעון רץ קדימה. אבל בשום שלב לא הייתה לא אלימות מילולית ולא הרמת ידיים, ודאי שלא אלימות פיזית. בעקבות המהומה עלה הקברניט ברמקול ואמר שהוא חוזר לשער להוריד אותנו. אלא שבמקום להוריד אותנו בשער הוא התחיל לנסוע לכיוון מסלול ההמראה. האנשים כעסו, נעמדו, סירבו לשבת.

בשלב מסוים עלה הרב שלום בער סורצקין, ראש מוסדות עטרת שלמה, ברמקול ואמר שהוא דיבר עם הקברניט, והמטוס בעזרת השם ינחת שעה לפני שבת, והוא הזמין את כולם לבוא אליו לראשון לציון אם לא נספיק להגיע לירושלים. מאוחר יותר יספר הרב סורצקין, ואני מצטט ממה שפורסם בתקשורת, מתוך קטעי וידאו בהם הוא מגולל את הסיפור: השתמשו בי. שיקרו אותנו. אמרו לנו נתונים לא נכונים. ויותר מזה – לא התייחסו לאנשים, לא נתנו שום מידע. אמרו לי שהטיסה תיקח תשע שעות ועשר דקות, ביקשו ממני לדבר במערכת הכריזה של המטוס ואמרו שהמטוס ינחת בשעה שלוש בתל אביב. גם כשהיה שינוי, בכלל לא עדכנו אותנו, למרות ההצהרות.

כאן הוא מצטט את מה שהוא שמע בשם הרב סורצקין: יש לציין כי גרסאות הנוסעים מתאימות להקלטות הקשר בין קברניט המטוס לבין מגדל הפיקוח בנמל התעופה. הטייס, שעמד על מסלול ההמראה, התלבט אם לחזור או לטוס. הוא ביקש ממגדל הפיקוח אישור להמתין כמה דקות, ונימק זאת: "יש לנו בעיות עם כמה נוסעים. נקבל עדכון תוך כמה דקות אם אנחנו יכולים להמריא או שנצטרך לחזור בחזרה לשער".

אני רוצה להפסיק את הציטוט ולהגיד משהו בסוגריים. בפולניה היו אומרים שמה שיותר גרוע מרשעות זאת טיפשות. זאת אומרת, אם יש לך נוסעים שרוצים לרדת ואתה יכול לחזור לגייט ולפתור את הבעיה, אז ללכת ולהסתבך בהתלבטויות זה הכשל הניהולי לדעתי. אני סוגר סוגריים וממשיך במכתב.

הנוסעים מיהרו לנצל את הטיסה הארוכה לנמנום. הם ראו שהשעה המיועדת לנחיתה הייתה 04:25, ולאחר זמן זה ירד ל-04:15. הבנתי שאולי נספיק בקושי לצאת מהמטוס לפני השקיעה, ואמרתי לדיילות שכדאי לתאם עם משרדי אל על בארץ ארוחות שבת ומקומות לינה בטרקלין בבן גוריון לנוסעים שומרי שבת. מפה לשם אני קולט שעל הצגים מופיע בכלל זמן נחיתה 03:10. זה היה נשמע בלתי סביר, התחילו לחשושים שאולי אנחנו נוחתים בכלל באתונה.

אגב, פה בארץ כולם כבר ידעו שהם הולכים לאתונה, אבל הם במטוס עוד לא ידעו.

שאלנו את הדיילות, הן לא ידעו להגיד כלום, ואז הקברניט אמר שלא נספיק לנחות בבן גוריון לפני שבת, ולכן ננחת באתונה. באותו שלב מי שהתפרץ היו בכלל אנשים חילונים שרצו להגיע כמה שיותר מהר הביתה – "למה לרדת באתונה". אנחנו היינו לחוצים שהמשפחות שלנו מחכות לנו ואיפה נעשה את השבת. לשמחתנו שליחי חב"ד באתונה, הרב מנדי הנדל ורעייתו, עשו עבודה נפלאה וארגנו לנו סעודת מלכים.

במלון שסודר לנו מטעם אל על לא היו מספיק חדרים והיינו צריכים לישון עם אנשים אחרים באותו חדר. הוא מסביר פה את הסיבה, אבל אני לא אאריך. במוצאי שבת כולנו התקשרנו למשפחות לעדכן ולהתעדכן איך עברה השבת – ומה אנחנו שומעים? שאנחנו אלימים, שהרבצנו לדיילות, שניסינו לפרוץ לתא הטייס, ושחברת התעופה מאששת את הדברים ואומרת שתגיש תלונה נגד הנוסעים.

תפסנו את הראש. הסתירו מאיתנו מידע, צוות הטיסה לא הגיע בזמן, הם ידעו שהם לא יספיקו לנחות בארץ לפני שבת, סירבו לחזור לשער להוריד אותנו, השתמשו ברב סורצקין שירגיע אותנו, הם ידעו שהם נוחתים באתונה ואמרו לנו את זה רק שעתיים לפני הנחיתה – ואנחנו אלה שיוצאים לא בסדר?

ככה הוא כתב. ועכשיו הוא מספר על שליחי חב"ד.

יצוין כי בערב שבת, כשנחתנו ביוון, התקשרנו הביתה לעדכן אותם שלא נגיע לשבת ושלא ידאגו. אמרו לנו: עדכנו אותנו כבר בבוקר שאתם תנחתו בסוף ביוון. זאת אומרת, בארץ כבר ידעו לפניהם. גם שליח חב"ד באתונה עודכן כבר ב-11 בבוקר על המטוס שאמור לנחות אחר הצהריים. זו הנקודה המכעיסה בכל הסיפור: התנהגו איתנו בחוסר יושב ובלי הגינות.

אמרו לו שיש 60 מנות.

כשתקבל זכות דיבור תדבר יותר על הפרטים. גם הוא דיבר איתי על העניין של ה-60. כי הם לקחו בחשבון את אלו שהזמינו "ספיישל קושר", הם לא ידעו ששומרי שבת רבים לא הזמינו "ספיישל קושר".

אני ממשיך במכתב. הם לא אמרו לנו מה הולך לקרות, מתי בדיוק נצא ואיפה ננחת. המסקנה העולה היא ברורה: צוות הטיסה איחר למטוס... הוא עוד פעם אומר את אותו דבר, אז אני לא אאריך ולא אגיד את זה שוב.

אגב, הם אמרו לנו שהחב"דניקים היו בסדר גמור. ולא זו בלבד, הוא גם סיפר לי שארגנו להם מקווה באתונה. יכול להיות שמשמיים הביאו אותם לשם, כדי שיהיה מקווה באתונה. אבל זה סיפור אחר.

הוא טוען שכשהגיעו הנוסעים החילונים בשבת, חילקו להם שוקולדים ביציאה מהמטוס; ואנחנו, שחזרנו במוצאי שבת, לא קיבלנו כלום, רק רפש והמלצות – מה שמבליט עוד יותר את הפער ביחס לנוסעים.

זו הטענה של הפונה, שתכף אני אגיד לכם את השם שלו.

אני פונה אל כבודו בתקווה שיפעל בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותו. יש כאן שני מישורים. אחד, הגנה על כבודו של המגזר החרדי מול ההשמצות הפרועות, העומדות על גבול האנטישמיות. והשני, בדיקה מול כל נוסע אינדיבידואלי כיצד ניתן לפצות אותו על הנזק שנגרם על ידי החברה. אודה להתייחסותכם ולטיפולכם המסור.

אני הארכתי קצת בהקראת המכתב כדי שאנחנו נמקד את הדיון בעובדות ולא ברגשות, כי את הרגשות כולם כבר ביטאו. כמנהגנו בכל דיון בפניות הציבור, אנחנו פונים קודם אל הפונים. נשמע את הפונה ידידיה לוונטל. אתה היית במטוס, נכון?

אני הייתי במטוס. אני מייצג עשרות אנשים, להבדיל ממה שאל על חושבים. יש קבוצת ווטסאפ שפעילה כמעט 24 שעות, מאז שנחתנו בארץ, כמעט במשך שבועיים, ויש בה כמעט 140 איש. הקבוצה פעילה כל הזמן, ואתמול שלחתי ווטסאפ והודעתי שאני הולך לוועדה, ואם מישהו רוצה שאני אדבר בשמו, שישלח לי ייפוי כוח. קיבלתי עשרות ייפוי כוח. ואני עוד הכי רגוע מהם.

קודם כול, הבאתי כמה תמונות כדי להראות לכם מה הפירוש של "טיסת החרדים" שהייתה בעיתונים ושאל על התייחסו אליה.

אני מרשה לך להראות, אבל אני מעדיף שתידבק לעובדות.

אני רק רוצה להראות את זה כי העיתונים דיברו על "טיסת חרדים".

מה אתה רוצה להראות לנו בתמונה?

שהחרדים היו מיעוט שבמיעוט בטיסה. היו אולי 15 אנשים שחזותם חרדית על הטיסה.

מה זה אומר?

פשוט הכותרות היו שהחרדים התפרעו. הייתה לי פגישה במשרד אתמול, הגיעו אנשים לא דתיים, ומה שהם ראו זה "החרדים התפרעו על הטיסה". הם קראו את הכותרות בשבת, מה שהיה ב-ynet, "החרדים התפרעו". אז כאן אני מראה את "טיסת החרדים". היו על הטיסה אולי 15 חרדים.

עכשיו אני אמור להיפגע. מה זה משנה אם הוא חרדי או לא חרדי?

זה לא משנה בכלל.

בפירוש לא. מדובר פה בלקוחות מול החברה.

זה היה קונצנזוס של אנשים שומרי שבת מכל הגוונים והעדות. אגב, היו על הטיסה שומרי שבת שהמשיכו לארץ – כל אחד ורמתו הוא. אמרו, הילדים שלנו בארץ ומבחינתנו זה פיקוח נפש – והמשיכו לארץ. אמרו שאומנם הם לא נוסעים בשבת, אבל הילדים שלהם בארץ ומבחינתם זה פיקוח נפש.

עכשיו אני רוצה לתאר בדיוק אחד לאחד את מה שהיה. ביום רביעי, יום לפני הטיסה, כל אדם שהיה בניו יורק ידע שביום חמישי בין אחת לארבע יהיה שלג. ואכן ביום חמישי באחת וחצי היה שלג. אני למשל הייתי בפגישה בניו יורק ופחדתי שאני אפסיד את הטיסה, כי עזבתי את מנהטן בעשרים לארבע. ידעתי שיש לי סיכוי טוב לאחר את הטיסה, וה-waze באמת התחיל להראות שעה מאוחרת, אבל דיבר איתי חבר מהלאונג' ואמר לי שיש דחייה לשבע וחצי, אז ידעתי שאני מגיע בזמן.

הגעתי בערך בשעה שש לשדה התעופה. בשש וחצי כל נוסעי הטיסה, שכמדומני זה 400 נוסעים, היו בשדה.

זה לא נכון, אבל תכף נתייחס לזה.

בלאונג' אמרו שהטיסה סגורה וכל נוסעי הטיסה נמצאים. תמיד יש כאלה שלא מגיעים, אבל בלאונג' אמרו שהטיסה סגורה. אבל הדיילים לא הגיעו. בערך בשעה שמונה התחיל בורדינג, התחילו לעלות למטוס. הגענו למטוס, אני ישבתי בקומה העליונה, ואמרו לי שאני לא יכול לעלות למקום - - -

ישבת למעלה?

לא נתנו לנו לעלות לשבת, ונאלצתי - - -

תסלח לי שאני שואל, אבל מה זה למעלה?

מחלקת עסקים, בקדמת המטוס. אני ישבתי דלת ליד תא הטייס, לידי ישבה מנכ"לית יד ושם, ובזוג השני ישב הרב דרלי מטבריה. אני יודע איך קוראים לו כי בשלב מסוים הזמנתי אותו לשַבָּת. שלחתי לאשתי הודעה שתכין מיטות ואוכל, כי ככל הנראה יגיעו אלינו אורחים לשבת. זה היה עוד כשהם עבדו עלינו ואמרנו שאנחנו מגיעים הביתה לשבת.

נתנו לנו לעלות למקום רק בשעה תשע ומשהו, שאז הגיע שאר הצוות. רוב הצוות הגיע עצבני ביותר. עצבני ביותר. במחלקה למעלה יש שתי דיילות – אחת הייתה מאוד נחמדה ונתנה שירות נפלא, והשנייה, פשוט אי אפשר היה לדבר איתה, הדבר היחיד שעניין אותה היה להביא אוכל לטייסים. השירות היה פשוט... לפחות בקומה למטה. הדיילים שברחו מלמטה עלו למעלה. למעלה היה מקום המפלט.

בכל אופן, בערך בשעה תשע וחצי – ואני מניח שאני לא מדייק בזמנים – הטייס אמר שהוא הולך לעשות דיאייסינג, כלומר להוריד את הקרח. כמו שאותו יהודי כתב, הוא אמר: אני מתחייב שאנחנו נהיה בארץ שעה וחצי לפני שבת; אנחנו נטוס מהר, יש לנו מסלול מקוצר. בשלב הזה כבר היו אנשים שהתחילו להתמרמר ורצו לרדת. אבל הוא התחייב: אתם תהיו בארץ שעה וחצי לפני שבת.

הוא הלך לדיאייסינג, וכבר נהיה 11 ומשהו. התחילו צעקות, אנשים רצו לרדת. הטייס אמר: אני חוזר לגייט, נא לשבת. הוא התחיל לזוז, הכריז "אני חוזר לגייט". חלק מהאנשים, אגב, לא היו חגורים. יש פוסטים שאנשים, לא דתיים, פרסמו. היינו עם הטלפון, לא היינו חגורים, ובכל זאת הטייס התחיל לזחול, כאילו הוא הולך לגייט, אבל בעצם הלך למסלול. ואז התחילו צעקות. ואז, ככל הנראה אחרי שדיברו עם הרב סורצקין, הוא קם ואמר: אני מכיר את הטיסות האלה, אנחנו ננחת לפני שבת, יסדרו לנו הכול. ואז נרגענו והמשיכה הטיסה.

בשלב מאוחר יותר הודיע הטייס שנוחתים באתונה. התחיל רעש אימים במטוס. דיבר עם הטייס בטלפון יהודי לא דתי בשם ויליגר ואמר לו: אני אומר לך שהדתיים פה מוכנים לנחות בנמל התעופה בן גוריון. מנהלת הטיסה נתנה לו לדבר איתו בטלפון. הוא אמר לו שגם הדתיים מוכנים להגיע לארץ אם אתה נוחת לפני שבת, ואפילו לשהות שבת שלמה בשדה התעופה. הוא אמר: אני בודק. אחרי זה חזר: אנחנו נוחתים באתונה.

התחיל בלגן שלם בטיסה, דתיים ולא דתיים. אגב, צריך להבין שהאנשים, הלא דתיים, כעסו מאוד על הדיילות, שהגיעו מאוד מאוחר. כל האנשים הגיעו לשדה, והן לא הגיעו.

הדיילות, מתוך הכעס שלהן או מהמהומה שהייתה, אמרו: אנחנו לא נותנים שירות. ולא נתנו שירות. בביזנס למטה לא נתנו אוכל. אצלנו למעלה נתנו, אבל בביזנס לא נתנו, אני יודע את זה מנוסעים שהיו שם. גם במחלקות לא נתנו אוכל. הנוסעים התחילו לקחת אוכל לבד והחזירו את המגשים לבד למטבח. המטבח היה מלא בערימות של מגשים.

כשהטייס הודיע שנוחתים שם, התחיל בלגן שלם. הדיילים התחילו לסדר באטרף את כל המטוס, כי אחרת אי אפשר לנחות. בנחיתה באתונה, היות שהיה בלגן שלם, היו מזוודות על הרצפה, אנשים לא היו חגורים – שאלה עבירות על חוק הטיס. הרי חובה של הטייסים על פי חוק הטיס לדאוג שהאנשים חגורים ושהתיקים של הנוסעים ושל הדיילים נמצאים בארונות. אלא שהמזוודות היו מפוזרות וחלק מהאנשים לא היו חגורים, כך שלפי הגדרת החוק היה סיכון של חיי אדם ורכוש.

נחתנו באתונה. המלון היה מלון נחמד, מול שדה התעופה. אני הנחתי שלא יהיו מספיק חדרים, ואמרתי לחבר שאיתי "בוא נלך מהר, כי ודאי לא יהיו חדרים". אגב, חלק מהדיילים היו נחמדים ונתנו... לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים, אז לקחנו בייגל'ז שיהיה ללחם משנה ובקבוק יין לקידוש. אבל לא ידענו לְמה אנחנו הולכים.

לא ידעתם שיש חב"ד באתונה?

המציאות היא שהיינו שבת שלמה בלי מזוודות.

איפה המזוודות?

נסעו לארץ ככל הנראה. זאת אומרת שמיום חמישי בבוקר אנשים היו עם אותם בגדים עד מוצאי שבת. לי למזלי הייתה משחת שיניים וגרביים שקיבלתי במטוס. אבל אני אתן לכם דוגמה אחת: צלצל אליי השבוע עורך דין בשם משה יפה, שאמר לי שאני יכול להשתמש בשמו. הוא נסע עם בתו ליומיים לבית חולים. יש לבתו איזה סוג מחלה שהיא לא יכולה לאכול כל אוכל. כשנחתנו באתונה הוא פנה לצוות ואמר להם שיש לה בעיה רפואית: תרופות ואוכל. היא לא יכולה לאכול כל אוכל. ביקשו ממנו את מספר הטלפון. לא שאלתי אותו, אבל אני מניח שהוא השאיר את הטלפון שלו פתוח. הוא אמר לי: "עד היום לא חזרו אליי. למזלי התברר שהאורז שם היה עם שמן קנולה, אז בתי יכלה לאכול". הוא אומר שהוא עוד לא יודע מה ההשלכות הרפואיות של זה.

זה רק אחד מהמקרים, ואני כבר לא מדבר על אלה שהיו עם ילדים בלי חיתולים.

גם לא היו מספיק חדרים. אני ירדתי עם כניסת שבת ללובי ופגשתי שם אנשים... אמרו שאין חדרים, אז אחד שהוא קצת יותר מתמצא, מהבעלים של "איסתא", שולם לפידות, שהיה איתנו על הטיסה, אחד מ"המתפרעים", עשה הזמנה בטלפון ואמר שיש לו הזמנה וקיבל חדר. עוד יהודי שאני מכיר את שמו, קצת יותר אמיד, הוציא כרטיס אשראי ואמר: תנו לי סוויטה. לקח סוויטה. אחרים, שלא כל כך מתמצאים, לא עשו את זה. אני, כשאני הולך למלון, ילדיי לא ישנים איתי באותו חדר. אם אני הולך אז אני ישן עם רעייתי בלבד. אבל ירדתי וראיתי שיש אנשים שאין להם חדרים, אז הכנסתי אליי לחדר מישהו שאני לא מכיר, והוא היה איתי שבת שלמה.

ואיפה שאר האנשים ישנו?

20 איש כמדומני הלכו למלון אחר, ולהם בכלל לא היה מניין ולא היה כלום. ולגבי השאר – היו אנשים שהכניסו אנשים אחרים לחדר, אני לא הייתי היחיד. אני הכנסתי לחדר מישהו שאני לא מכיר. אני עד היום לא יודע את שמו, הוא מופיע לי בטלפון כ"חבר של מטוס".

אנשי חב"ד אמרו שחבל מאוד שלא הודיעו להם קודם שתהיה כזאת כמות של אנשים. הם אמרו שמזל שהודיעו להם מהארץ לא לסמוך על מה שאל על אמרה להם, כי יש הרבה מאוד אנשים. והם באמת עשו יפה מאוד. הם בעצם אמרו שאם הם היו יודעים הם היו מתכוננים כמו שצריך. אז הם עשו שתי סעודות ולא שלוש סעודות; לקחו את האוכל וחילקו אותו רק לשתי סעודות.

זה לא הסתיים רק בזה. במוצאי שבת המטוס המריא. אדון המנכ"ל כתב למישהו שהמטוס ימריא בשעה תשע וחצי. אלא שהמטוס המריא בשעה 12.

זאת אומרת שהם היו צריכים להביא מטוס מהארץ?

אני לא יודע. ממה שאני הבנתי הם הביאו מטוס מרומא בכלל. בכל אופן, המטוס המריא בשעה 12, זאת אומרת, כמעט שבע שעות אחרי צאת שבת. יצאו מאתונה כמעט שבע שעות מצאת השבת, הצוות במקום לא קיבל את רשימת השמות, בצ'ק אין רשמו את השם של כל אחד ידנית. עמדו בתור לצ'ק אין כמה שעות. יצאנו מאתונה ב-12 והגענו ארצה כמעט בשתיים לפנות בוקר. המזוודות חיכו בצד, ואני לא אדבר על תלונות של אנשים שלקחו להם דברים ממזוודות והיו חסרים דברים וכו', לא זה המקום.

בטיסה, שהיא טיסה קטנה, רק לאנשים האלה, היינו בלי מזוודות וגם לא ידענו איפה הן. כשנחתנו בארץ הודיעו שהן מחכות ליד המסלול. אגב, גם לא הודיעו שיש שירותי הסעה. התברר אחר כך שהיו שירותי הסעה, אבל לא הודיעו את זה לאנשים.

נוסעי אל על שנחתו בארץ בשבת התקבלו עם שוקולדים, בעוד שאצלנו על הטיסה היו שני אנשי ביטחון, מה שבדרך כלל, אני מניח, אין בטיסה כזאת קטנה. אגב, אחד מהם, שיש לי את תמונתו פה, כשאנחנו עלינו לטיסה ואמרו לו שאנחנו "המתפרעים" – הזלזול שהיה לו על הפנים כלפי האנשים שעלו, היה מבייש גם הוא. לא לחינם דאגתי שיצלמו אותי כשרואים אותו ברקע, כי היה ברור שגם הוא ניזון מהכתבות שהוא קרא וממה שהיה פה בתקשורת על "טיסת החרדים המופרעים". אלה העובדות, תודה רבה.

אנחנו נעבור לאל על.

אני אמיר רוגובסקי, סמנכ"ל לקוחות ושירות.

סליחה, רק עוד הערה אחת. נדמה לי שהאדון רוגובסקי – נדמה לי, אני לא בטוח שזה הוא – הופיע מולי בטלוויזיה, אני אפילו לא יודע באיזה תחנה, ואמר בריש גלי, קבל עם ועדה, שחרדים ניסו לפרוץ את דלת תא הטייס. אני מניח שבימים רגילים, במקרה הטוב היו אוזקים אותם מיד ובמקרה הרע היו יורים בהם. אנחנו ישבנו ליד תא הטייס ואני יכול להגיד שלא היה אחד שנקש על דלת תא הטייס, אפילו לא בטעות. זה הכול.

אמיר רוגובסקי, סמנכ"ל לקוחות ושירות, בבקשה.

אני אתחיל ואומר שאל על היא חברת תעופה שהלקוח הוא זכות הקיום שלה והיא עושה הכול כדי שהלקוחות יקבלו חוויה טובה וכדי להביא את הנוסעים שלנו בביטחון ובבטחה ליעדם במועד, כדי שיבחרו בנו גם בפעם הבאה שהם יטוסו. אז מבחינתנו הדבר הראשון הוא שהלקוח עומד במרכז, וככל שלקוחות נפגעים, בכל אירוע, אנחנו מטפלים בזה ויודעים לתקן. גם באירועים האלה, היכן שאנחנו נידרש להפיק לקחים, אנחנו נפיק את הלקחים.

אנחנו כבר הבענו את הצער שלנו על כך שהנוסעים לא הגיעו במועד שאנחנו רצינו להביא אותם לתל אביב, יום שישי בצהריים. לגבי הטיסה הספציפית הזאת, כל היתר נתון בבדיקה. אני אציין מספר עובדות, אבל אני רוצה להבהיר שוועדת הבדיקה לא סיימה את הטיפול שלה באירוע, וכשהיא תסיים ואנחנו נפרסם את כל המסקנות והפרטים, אנחנו נוכל להתייחס לכל הפרטים.

מדובר באירוע מורכב עם הרבה מאוד דעות ואמירות. יש את האמירות שנאמרו כאן, ויש גם אמירות אחרות, גם של נוסעים, שלא נמצאים כאן בוועדה.

הם היו בכל כלי התקשורת, הנוסעים האלה.

נכון. אני חושב שהדבר החשוב - - -

אגב, לגבי המועד של סיום הבדיקה, אמרו לנו שזה יהיה שבוע עד עשרה ימים, ואני חושב שאנחנו כבר שבועיים מהאירוע.

אני לא יודע מה נאמר, אבל אני יכול להגיד שהבדיקה עדיין לא הסתיימה. אבל חלק מהממצאים אני כן אציין כאן.

אני רוצה להתחיל במשהו אחר, שעליו הגיע הזימון לכאן. אדוני היושב-ראש, אנחנו כחברה פרטית חתומים על הסכם, וגם מצהירים על כך, שאנחנו לא טסים בשבת. לא מטיסים נוסעים בשבת. ואל על מקפידה על זה מהרגע שהדבר נחתם. אל על מקפידה על זה קלה כחמורה. ואני חושב שכאשר באים ומדברים על אל על בהיבט של שבת, צריך להכיר גם את הטוב בעניין הזה ולהגיד את זה. וזה הדבר הראשון שהייתי מצפה שיגידו – שאל על לא מטיסה נוסעים בשבת, וגם באירוע הזה אל על לא הטיסה נוסעים בשבת. אבל את זה לא שמענו מאף אחד מהאנשים שבאים ומלינים על כל האירוע.

אל על לא חיללה שבת ולא גרמה לנוסעים לחילול המוני של שבת. אל על הקפידה על כך. ואני מזכיר שבאותו יום הייתה טיסה אחרת, ואנחנו הצגנו את כל האסמכתאות וקיבלנו את כל האישורים על מנת שנוכל להגיע לתל אביב לאחר השבת, בשל סיבות של פיקוח נפש. הצגנו את הכול, ולא היינו עושים את זה אלמלא היינו מקבלים את האישורים המוקדמים לנושא.

ולכן, כאשר אומרים "מדוע לא המשכתם לתל אביב, הרי גם הנוסעים שומרי השבת רצו", אני עונה ככה: אל על אינה מטיסה נוסעים בשבת, בין אם הם שומרים שבת ובין אם הם לא שומרים שבת. אנחנו לא עושים הבחנה כזאת. ואנחנו לא ניקח את הסיכון לחילול שבת המוני. כי הרי אותו נוסע לא יודע מה הטייס מחשב בחישובים שלו, ואם המטוס היה נוחת דקה אחרי כניסת השבת היינו גורמים לחילול שבת המוני של 400 נוסעים. ואת זה צריך לדעת ולהגיד.

אבל השאלה המרכזית היא למה לא נתנו לאנשים לרדת. איפה זכות הבחירה החופשית? בעיניי זאת כליאת אנשים לשווא.

אני אגע בעניין הזה, אבל קודם אני חוזר ואומר: אנחנו מקפידים על העניין של השבת. וחשוב לציין שזאת החלטה של חברה פרטית-מסחרית, שבכל זאת קיבלה את ההחלטה הזאת. למרות שיש כאלה שממליצים אחרת, אנחנו דבקים בהתחייבות שלנו כלפי כל הנוסעים שעולים על הטיסות שלנו.

לאותם נוסעים שמלינים על כך שנחתנו באתונה, לאותם נוסעים שאולי לא שומרים שבת, אנחנו אומרים: כשאתם עולים על טיסת אל על אתם יודעים שהיא לא תטוס בשבת.

לגבי הטענות שהושמעו, אני חייב לומר שהתחושה שלנו כחברה היא שמנסים לגרור את החברה למקום שהיא לא נמצאת בו. דבר ראשון, אל על לאורך כל הדרך לא שיקרה. היא אמרה אמת לאורך כל הדרך. דבר שני, אנחנו לא הסתנו ולא האשמנו אף ציבור או מגזר כזה או אחר. כשיש לנו עניין עם נוסע, יש לנו עניין עם נוסע, ולא משנה מה הדת, הגזע או המין שלו. אנחנו לא מפלים בין נוסעים. העניין שלנו הוא רק מול הנוסע, ואני מניח שהכנסת ואדוני היושב-ראש גם יתבעו מאל על להתייחס לכל הנוסעים באותה מידה, וכך אכן אנחנו עושים. אנחנו לא מאשימים ציבור ולא האשמנו ציבור, ולא יימצא בכל הטענות והאמירות שהיו בתקשורת שנציג רשמי של אל על קם והאשים ציבור או מגזר כזה או אחר. לכן אנחנו מבקשים להוציא אותנו מהוויכוח הציבורי הזה, שהוא לא ענייננו. אנחנו חברה מסחרית שתפקידה להטיס נוסעים.

לגבי הסוגיות שעלו פה, אני אגע בחלק מהדברים.

אולי תתייחס לשאלה המרכזית, למה לא נתנו לאנשים לרדת, שזה הדבר הכי בסיסי שאפשר לבקש.

אני אגע בזה. אבל קודם כול חשוב לי לומר שהאמירה שהדיילות איחרו היא אמירה שצריך לתקן אותה. הצוות מגיע למטוס בהסעות על ידי חברת הסעות בניו יורק, כמו בכל מקום. הצוות לא מגיע בכוחות עצמו. הצוות נאסף על פי השעות שנקבעו על ידי אותה חברת הסעות, מתוך הנחה שהוא יגיע בזמן. ומתוך שלוש הסעות שהיו, שתיים הגיעו והשלישית התעכבה, כי בציר התנועה שלה היו תאונות וסיפורים ודברים. חבל שהיא התעכבה, אבל היא התעכבה, ואנחנו לא אומרים אחרת.

הבעיה היא שיש פה איזה ניסיון להאשים כאילו שהם בחרו לעצמם להגיע מאוחר. הם לא בחרו בזה. ההסעה אספה אותם, הם היו בזמן.

רבע לארבע.

אני לא אתווכח על זה, אבל יש פה הרבה דברים שאתה אומר שהם אינם מדויקים, אבל אני מכבד אותך ולא רוצה לסתור את דבריך. אז אל תסתור את דבריי.

סליחה, אבל בוועדה הזאת אין דיסקוסים, זו לא ועדה פוליטית, זו ועדה עניינית, כולם מדברים אליי.

היו גם כ-80 נוסעים שהגיעו באיחור לטיסה הזאת. לשמחתנו ולשמחתם, מכיוון שהטיסה התעכבה גם הם היו יכולים לעלות על הטיסה. יתרה מכך, נוסעים שהגיעו לטיסה הבאה וביקשו לעבור לטיסה הזו – גם אותם העברנו. אותם נוסעים שהתעכבו, התעכבו בגלל השלג. אני אראה רק תמונה אחת שחשוב לי להראות אותה בשביל להבין את המציאות שהייתה – מצב השלג בשדה התעופה. עכשיו, צריך להבין מה הייתה הנסיעה של אותן דיילות במונית - - -

כשאני רואה את התמונה הזאת אני חושב שבאמת לא היו צריכים להמריא.

באמת הרבה מאוד חברות תעופה ביטלו את הטיסות, כולל טיסות לתל אביב. אבל לאל על יש מחשבה אחת: להביא את הנוסעים ליעדם.

ועכשיו חשובות לי העובדות. אומנם באיחור, אבל בשעה תשע ועשרים בערב שעון ניו יורק נסגרה הדלת והמטוס התנתק מהשרוול והתחיל בתנועה שלו. המטוס היה אמור לנחות בשעה שתיים וחצי בצהריים לפי מסלול הטיסה המקורי ללא קיצורים וללא שום דבר, שזה קצת פחות משעתיים לפני כניסת השבת. לכן לא הייתה שום סיבה שבעולם לקבל באותו רגע החלטה אחרת. יתרה מכך, הייתה עוד טיסה, שיצאה אחרי. כך שבוודאי לא הייתה שום סיבה לקבל החלטה לא לצאת ולנחות בישראל בשעה שתיים וחצי.

אלא שהמטוס התעכב בגלל ענייני מזג האוויר, ובאמת מספר אנשים נלחצו וביקשו לרדת מהטיסה. עד פה העובדות נכונות. אותם נוסעים שביקשו לרדת מהטיסה פנו לצוות, והצוות פנה לטייס ואמר שיש נוסעים שרוצים לרדת מהטיסה.

ועכשיו אני רוצה להסביר איך התהליכים קורים, ואם תרצו נציג רת"א יתמוך בדבריי. אחד, כאשר מטוס נמצא על מסלול ההמראה הוא צריך לקבל אישור ממגדל הפיקוח לזוז משם. הוא קיבל אישור. אבל מרגע שהוא יוצא ממסלול ההמראה, סלוט ההמראה שלו כבר יכול להיאבד. ודבר שני, הוא גם צריך לחזור ולהתחבר חזרה לגייט.

ועכשיו אתייחס לשאלתך, אדוני היושב-ראש, שאני חושב שיש לגביה איזו אי-הבנה של הדברים. מטוס שצריך לחזור לגייט – צריך שיהיה גייט להתחבר אליו. מגדל הפיקוח אמנם נתן לו אישור לצאת ממסלול ההמראה, אבל הוא לא נתן לו אישור להתחבר לגייט – ואת זה כולם שוכחים.

הוא יכול היה לבקש את זה.

הוא ביקש, אבל נאמר לו שרק שעתיים אחרי זה יהיה לו גייט פנוי. עכשיו, אם הוא היה מחכה את השעתיים האלו, אם הוא היה צריך להוריד את הנוסעים, אז לפי הנחיות הביטחון, שהאמריקאים מאוד מקפידים עליהן, הוא היה צריך להוריד גם את הכבודה. תארו לכם מטוס ג'מבו של 400 נוסעים ואנחנו צריכים עכשיו לחפש מזוודות של, נניח, 15 או 20 נוסעים.

לא, מבטלים את הטיסה, כי כבר שבת. זה פשוט מאוד. אם אתה צריך לחכות שעתיים לגייט אז אתה אומר: רבותיי, היות שאנחנו נגיע בשבת, אנחנו מבטלים את הטיסה, וכל מי שרוצה, נעביר אותו לטיסות אחרות.

לא היו טיסות אחרות, כי הטיסות האחרות לתל אביב בוטלו. למעשה עמדו בפני הטייס שתי אפשרויות. אפשרות אחת: להמתין לגייט ולבטל את הטיסה, שאז 400 נוסעים לא היו מגיעים לתל אביב לא ביום שישי בערב וגם לא במוצאי שבת. להגיע במוצאי שבת בשעה אחת ועשרים זה עדיין יותר טוב מלהגיע ביום שני, שזה מה שהיה קורה, כי הטיסה הייתה יוצאת רק ביום ראשון הבא.

דבר שני, כאשר הוא עמד במסלול ונותרה בערך כשעה לשבת, קם ביוזמתו הרב סורצקין – שאנחנו מאוד מעריכים את התערבותו – ופנה לטייס וביקש להבין מה קורה. הוא אמר לו, תקשיב, אם אנחנו ממריאים עכשיו יש לנו שעה לשבת; ואם לא אז לא, ואני מבטל את הטיסה. הוא אמר לו "תן לי להרגיע אותם". הוא הרגיע אותם ואמר "אתה יכול לצאת". הטייס הודיע למגדל הפיקוח שהוא יוצא חזרה למסלול ההמראה. הוא לא רימה. הוא התכוון לטוס לתל אביב ולא לאתונה ולא לשום מקום. האמירה שנאמרה פה שידענו מראש שהוא טס לאתונה, היא ממש לא נכונה, כפי שיוכח בוועדת הבדיקה.

הטייס חזר למסלול ההמראה, אחרי שהוא עשה הפשרה עוד פעם. בינתיים הזמן עבר והוא המריא בשעה 23:45. לכן האמירה של מר לוונטל פה אינה מדויקת. הוא לא היה באחת-עשרה על מסלול ההמראה, אלא מ-21:40 עד 23:45. זה הזמן שהוא היה בשטח.

היות ועל פי התקנון של הכנסת אנחנו צריכים לסיים ב-13:00 בגלל שהמליאה נפתחת, אני מבקש לצמצם.

אני אצמצם. ב-23:45 הוא המריא. כאשר הוא חישב ב-23:45 – ואם צריך גם נציג את המסקנות האלה בפני ועדת הרבנים לשבת – הוא יכול היה לנחות בשעה ארבע בתל אביב, שזה עדיין מספיק זמן לפני כניסת השבת. הרב חיות, הרב של אל על – ואני לא מכיר עוד חברת תעופה שהייתה עושה את זה – נערך בשדה התעופה בנתב"ג לארח את הנוסעים שומרי השבת בשבת. אני, זה לא ענייני אם מישהו לוקח נהג כזה או נהג אחר, אני לא עוסק בענייני הלכות, יש לי רב. והרב של אל על אמר שהוא נערך לארח את הנוסעים בנתב"ג. קיבלנו אישור משדה התעופה, פתחנו את הטרקלין של אל על ללינה, נערכנו עם כפר חב"ד להביא מנות לשדה התעופה. כלומר, היינו ערוכים לזה.

אלא שלצערנו המטוס קיבל נתיב טיסה ארוך יותר על ידי מגדל הפיקוח של JFK, מסיבות של מזג האוויר וסיבות אחרות. דבר שני, היו רוחות וכדומה. אחרי מספר שעות – כפי שיעלה בוועדת הבדיקה – התברר לנו שיש סכנה לחילול השבת, כי בעקבות כל מה שציינתי עכשיו הטווח קוצר לסדר גודל של חמש דקות. מנכ"ל אל על קיבל החלטה שהוא לא לוקח סיכון על חמש דקות ולכן המטוס ינחת באתונה, כי אנחנו לא מטיסים נוסעים בשבת. אני חושב שצריך לכבד את ההחלטה של מנכ"ל אל על בסיטואציה הנוכחית, שלא לקחת סיכון על חמש דקות. הוא לא לקח סיכון לגבי השבת, לא לגבי שום דבר אחר.

עכשיו, יש לי גם אמירות... הוזמנו 103 חדרים. זה שהוא אומר שהתבססנו על מנות הגלאט – הוא צודק רק בחלק מהדברים, אני לא סותר אותו.

הוא דיבר עם מנהלת הטיסה, אותו בן אדם. הוא אמר לה: כמה? היא אמרה: יש לי פה 66 אנשים. הוא שאל לפי מה. היא ענתה: לפי ה"קושר". אז הוא אמר: אבל יש פה 180 שומרי שבת.

אני אסביר את זה. קודם כול, זו החלטה שקיבלנו בישראל, מנהלת השירות בטיסה לא קשורה לעניין. אנחנו בדקנו כמה מנות גלאט יש שם, ראינו שיש 66, ואמרנו שנזמין סדר גודל של עוד 40 חדרים, אז הזמנו 103. בסוף נשארו 157. האם יכולנו לדייק יותר? יכול להיות שבטיסה אחת בזבזנו חדרים ובטיסה אחרת... אבל להגיד שהזמנו רק... שמעתי איזו אמירה של מישהו שהזמנו רק 20 חדרים. לא, הזמנו 103 חדרים, ויש לי פה את כל הקבלות.

הזמנו מחב"ד 150 ארוחות, וגם על זה יש לי קבלות על ארוחות ששילמתי לחב"ד אתונה. זאת פעם שלישית שאנחנו מנחיתים מטוס באתונה בשנים האחרונות, כך שאנחנו כבר מתורגלים איתם ולא צריכים סיוע מאף אחד.

אתם הזמנתם את חב"ד אתונה?

אנחנו הזמנו ואנחנו שילמנו על זה. אנחנו משלמים לחב"ד מסיבה מאוד פשוטה: כי הרב מנדי פשוט עשה שם עבודה נפלאה, וזאת פעם שלישית שהוא עושה את זה עבור אל על.

את זה אני מאשר.

התהליך שנעשה איתו היה מסודר, והזמנו 150 מנות. גם זה לא היה מספיק, הוא צודק. כי בסופו של דבר עשינו הערכה. אבל להגיד שהערכנו רק לפי 66 או שהזמנו רק לפי 66 זו אמירה לא מדויקת.

ידעתם שזה 150 כפול שלוש?

כשאני מזמין מחב"ד אנחנו מזמינים גם לקידוש, גם לארוחת ערב שבת וגם למהלך השבת; אנחנו יודעים שהם לא יכולים לאכול במלון. ואני אומר שוב, זו לא פעם ראשונה שאל על נחתה באתונה בגלל שבת, ואנחנו מתורגלים בעניין.

טוב, אני חייב לתת גם לרב גולדקנופף - - -

רגע, דבר אחרון. אין לי ספק שהיו דברים שיכולנו לעשות יותר טוב, אני לא אומר שלא. אבל להאשים אותנו בעלילות והסתות וכדומה, זה פשוט לא מקובל. אנחנו האחרונים שנמצאים בלב הוויכוח הזה. אנחנו מארחים במטוס אל על את כל הנוסעים ללא הבדל ומכבדים את כולם, אבל מצד שני, אנחנו חברה שומרת שבת, ופה אין דמוקרטיה – לא נטיס נוסעים בשבת. וכך עשינו גם בטיסה הזאת.

תודה רבה.

אני רק אומר שכשנסיים את ועדת הבדיקה אנחנו נפיק את הלקחים, נוציא את המסקנות, אבל תנו לנו את הזמן שלנו. אנחנו יודעים לתחקר את עצמנו. תודה.

יכול להיות שאחרי שנקבל את הדוח נוכל לעשות דיון מעקב. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. יש דבר אחד שכן צריך לדעת, ועליו היה הכעס הגדול שלי ושל אחרים. אתה אומר שאתם לא עומדים מאחורי כל הפרסומים. נכון, דובר אל על לא יצא באמירה שהחרדים התפרצו והתפרעו. אבל אני ציפיתי מכם שדובר שלכם יעלה באותו יום ויגיד שהדברים האלה הם לא על דעתכם ואתם לא מסכימים עם זה. אנחנו, הציבור החרדי, חשופים להסתה כל הזמן לצערנו הרב, ואתם כאילו הצטרפתם לחגיגה, כי לא הכחשתם מהצד.

סליחה שאני מפריע, אבל גם הדוברים שלהם הצטרפו.

הדוברים הצטרפו או לא – זה יינתן בוועדת הבדיקה. אבל אני חושב שחלק מהמסקנות שלכם צריך להיות שכשאתם רואים הסתה מול ציבור, אתם צריכים לקום ולהגיד שאין ידכם בחגיגה הזאת.

חבר הכנסת מלכיאלי, סליחה שאני קוטע אותך, אבל אני חייב לומר שני דברים. אחד, אני באופן אישי אמרתי ברשת ב' בצורה הכי מפורשת שאנחנו לא מאשימים ציבור זה או אחר. אני אמרתי את זה כבר ביום ראשון. אבל זה נוח לתקשורת לא לצטט דברים. בנוסף, ביום שלישי מנכ"ל אל על הוציא אחרי הפגישה עם הרב סורצקין הבהרה שאל על לא מאשימה. זאת הייתה הבהרה שפורסמה בכל אמצעי התקשרות ופורסמה לכל עובדי אל על. אני יודע שלפעמים לתקשורת נוח לעסוק בדברים אחרים, אבל אל על יצאה כבר מיום ראשון נגד הפרסומים שהאשימו מגזר כזה או אחר.

תודה רבה. הרב גולדקנופף, בבקשה. אבל אתה צריך לקצר, כי אנחנו קרובים לסיום.

ראשית כול אני רוצה להגיד תודה רבה לדוברים לפניי. הוא דיבר על זה שאל על היום לא טסה בשבת, אבל הוא לא אומר את זה במדויק. ההסכם הוא לא לטוס, לא להמריא ולא לנחות בשבת.

הטיסה מאתונה, בלי הנוסעים, נחתה פה בשבת?

לצערי כן.

וזה נוגד את ההסכם שלכם? כי הוא אמר שההסכם הוא לא להטיס נוסעים.

נכון, אבל - - -

מה ההסכם אומר?

לא כתוב במפורט אם אותו מטוס שהביא את הנוסעים לאתונה יכול להמשיך לישראל ולחלל שבת, אל הפרטים האלה לא הגענו בהסכם שלנו עם אל על. ההסכם שלנו עם אל על כפי שהוא היום – זה אחרי 2,000 שעות עבודה של ועדת הרבנים עם אל על. אני בטוח שאם ידידיה לוונטל ישקיע את העבודה הזאת ביחסי הציבור שהוא רוצה מאל על - -

אני לא רוצה יחסי ציבור מאל על בכלל.

- - אז את אותו שירות שהוא מדבר לגבי השבת – ככה הוא ידבר גם לגבי הלקוחות. כי גם אני לא פעם נפגע שם מהדיילות, למרות שאני נוסע פעם בשנה.

הדיילות בדרך כלל בסדר גמור.

אני רוצה להפריד את הנושא שלנו מהנושא של השבת. אני לא אדבר על הנושא הפרסונלי, כי זה נושא שבו אל על צריכה להגיע להסדר עם הלקוחות שנפגעו. כמו שאמרתם פה, זו בעיה שלכם עם הנוסעים, ואתם צריכים לראות שהלקוח יהיה כל פעם צודק ויהיה כל פעם מרוצה. אבל לצערנו, הלקוחות שלכם עדיין לא מרוצים.

לגבי השבת, שזה לא ענייני הגוף אלא ענייני הנפש והרוח, יש פה שתי בעיות של אל על, מקומות שבהם וועדת הרבנים לא השלימה את ההסכם שלה עם אל על. נקודה אחת זה הנושא של הכבודה. לא מורידים אדם מהמטוס אם לא יכולים לאתר את הכבודה שלו. לזה צריך למצוא פתרון. כי אם קורה נושא של חילול שבת ואנחנו מוצאים שיש אנשים על המטוס שלא רוצים לחלל שבת – הכבודה שלהם תישאר על המטוס והוא ירד בלי הכבודה. גם לפי חוקי השב"כ ולפי כל החוקים, צריך למצוא את הדרך איך אפשר להסדיר מקרה כזה, שמישהו בא ואומר שהוא לא רוצה לפגוע בערכים שלו. או שנביא עדות מעורך דין, או עדות מרב או דיין, או מאב בית דין. כמו שאנחנו מביאים אישור שהוא יכול להטיס חולה, שימצאו את הדרך איך בן אדם לא יכול - - -

אפשר לעשות דבר פשוט: מי שרוצה, שיירשם מראש ויגיד שהוא שומר שבת, ואז אם יש טיסה של יום חמישי, שישימו את המזוודות שלו מלכתחילה באיזושהי פינה.

הרב אייכלר, יש עוד דבר שאני רוצה להגיד לאנשי אל על שנמצאים כאן. אני חושב שעם כל כך הרבה עוגמת נפש, כדאי לבטל את הטיסה הזאת. הטיסה הזאת יוצאת ב-20:50 ומגיעה ב-14:15 לישראל - - -

לא, זאת טיסה אחת קודם.

זאת טיסה שמגיעה ב-11:40.

11:40 זה בנס; בדרך כלל היא מגיעה ב-12:30. וב-12:30 להגיע לירושלים עם כל הפקקים, או לחיפה או למקום אחר – רבותיי, לא שווה לכם לקיים את הטיסה הזאת. תרדו מהנושא הזה.

זו לא בעיה שלהם. מי שגר בחיפה, שלא יעלה על המטוס הזה.

אז שלא יעלו על המטוס הזה. אנחנו נוציא הודעה שאנשים חרדים לא יעלו על המטוס הזה.

הגמרא אומרת שאסור לצאת ביום שישי מצור לצידון אחרי חצות. יהודה, אתה רוצה לומר משפט? בתור מה?

בתור הכרת הטוב. אנחנו עדים לאווירה של עליהום; שיש הזדמנות וכל אחד מביא את הסיפור האישי שלו, "לא קיבלתי את זה, לא קיבלתי את זה". אבל אני חושב שהאווירה של העליהום - - -

העליהום היה נגד הנוסעים, לא נגד אל על.

גם וגם וגם. יש לנו שתי אוזניים ואנחנו שומעים גם את זה וגם את זה.

אבל צריך גם הכרת הטוב. אל על אומנם היא חברה פרטית, אבל בסוף היא חברה לאומית, ואני לא אדבר פה על מלחמת יום הכיפורים, שהם היחידים שהביאו חיילים ונשק, וכך גם יהיה במלחמה הבאה – לא תהיה פה חברה אחרת. לכן אי אפשר לשפוך את התינוק עם המים. יש כל כך הרבה טוב באל על. אני כארגון זק"א – אתם לא מבינים בכמה חולים, פצועים, הרוגים, תרופות וכדומה הם מסייעים. אין שום חברה שהייתי ניגש אליה ומבקש מהם טובה ככה. גם אצל החשמונאים היו דברים רעים שהם עשו, אבל מזכירים רק את הדברים הטובים - - -

תודה רבה.

אז לא היה לך את הסלט של אשתך באותו שבת, אבל לא צריך להתלונן. בסך הכול הייתה חוויה, כולם חזרו הביתה, והכול בסדר.

יהודה, תודה רבה, תודה.

לא צריך את העליהום על אל על. אל על היא חברה עם הרבה מאוד מעשי חסד, וצריך לזכור להם את זה.

תודה רבה. אדוני, משפט אחד, כי אני חייב לסכם.

אני אפרים קמיסר, מנהל משרד נסיעות ואיש רדיו. אני יושב על הצומת שבו התרחשה התאונה הזאת. כי התאונה הזאת לא התרחשה רק עם הנוסעים, היא התרחשה - - -

אירוע.

תאונה. אני יושב בדיוק על הצומת הזה. זה היה צריך להיגמר באותו יום ראשון. היה צריך לגמור את זה תוך יום אחד. כמו שחבר הכנסת מלכיאלי אמר, הייתה צריכה להיות ביום ראשון דוברוּת נכונה יותר, מחייכת יותר, אוהדת יותר – ואז לא היה סיפור.

תודה רבה לקמיסר. אני חושב שאמרת את אחד המשפטים הכי נכונים בסיפור הזה, שנוגע לא לתפעול אלא ליחס שהיה אחר כך.

אני רוצה לסכם את הדיון. הוועדה שמעה את נציג הנוסעים עו"ד ידידיה לוונטל ושמעה את סמנכ"ל לקוחות ושירות של אל על, אמיר רוגובסקי. הוועדה גם שמעה בדאגה, מפי הנוסעים, על היחס המשפיל שהם עברו ועל הסבל שהם נאלצו לעבור לפני השבת, ובעיקר על כליאת שווא של נוסעים שביקשו לרדת ואפשר היה להוריד אותם. לפי התמונות והעובדות, הנכונות, שהביא מר אמיר רוגובסקי, המסקנה הפשוטה היא שהטיסה הזאת לא הייתה אמורה לצאת, היו צריכים לבטל אותה, גם בגלל השלג וגם בגלל התנאים והמצב.

אבל להגדיר את זה ככליאת שווא - - -

כן, זאת הייתה כליאת שווא.

כשאדם אומר שהוא רוצה לרדת ואתה לא נותן לו, זה כליאת שווא. אני מדבר במונחים ציבוריים, לא במונחים משפטיים; אני לא מדבר על כליאת שווא משפטית, אני מדבר על כליאת שווא עובדתית.

לגבי הכתבות השקריות שפורסמו באמצעי התקשורת בשבת – אומנם הוועדה קיבלה את תשובתה של אל על שזה לא בא ממנה, אבל נוסעי אל על סבלו מאוד מההסתה שהייתה באמצעי התקשורת ולא שמענו הכחשה מספיק גורפת ומספיק חזקה.

הוועדה שמעה מפי סמנכ"ל אל על מר אמיר רוגובסקי כי הוקמה ועדת בדיקה לאירוע, שטרם סיימה את בדיקתה. כשהיא תסיים היא תדווח לוועדה בהקדם האפשרי על מסקנותיה. ייתכן שאנחנו נקיים דיון מעקב.

באופן עקרוני, כפי שאמרתי ליושב-ראש אל על, אני אומר גם לכם נציגי אל על ואני אומר גם לציבור: כמו שבנושא בטיחות הטיסה כשיש ספק אין ספק, כך גם לגבי השבת. אצל אנשים שומרי שבת צריך להבין שכשיש ספק אין ספק. אם אי אפשר לנסוע, לא נוסעים. ואם יש ספק – לא נוסעים. ואפילו אם כן נוסעים, צריך לאפשר למי שלא רוצה לנסוע לרדת. ואם צריך לסדר את המזוודות מלכתחילה באופן שיוכלו להוריד אותן מבלי לחפש – מה טוב.

הוועדה פונה להנהלת אל על כחברה שלא מטיסה בשבת ומבקשת להסדיר נהלים חדשים ומדיניות חדשה, כולל הכשרה לדיילים ולמנהלי הטיסות שנוגעת לציבור הנוסעים שומרי השבת. זה לא רק בעניין השבת, זה גם בעניין תפילות – מתי כן אפשר להתפלל, מתי אי אפשר. אפשר להסדיר את זה, כמו בחברות מכובדות שמסדירות את זה.

אני רוצה לציין נקודה שאולי נעשה עליה פעם דיון: יש נשים שזכויותיהן נרמסות על ידי זה שמחייבים אותן לשבת ליד גברים. הן רוצות לשבת בנפרד, וצריך לאפשר לאישה – זו זכותה – לא לשבת ליד גבר. זה דבר מאוד חשוב, במיוחד ביום מאבק על זכויות האישה. אני חושב שלאל על זה יהיה חשוב מאוד שאישה תוכל לבקש מקום שאיננו ליד גבר.

גם גבר, אם הוא יבקש.

גבר? חס וחלילה, אל תגיד דבר כזה. אבל אישה – יש לה זכות. אני רוצה לציין שבאל על אמרו לי שכאשר אנשים באים ומבקשים, הם מכבדים את הבקשות האלה.

בתוך כל הדברים, אנחנו רוצים לשבח את חברת אל על על זה שהיא לא מטיסה נוסעים בשבת, דבר שאין לו אח ורע.

היא עומדת בזה, היא עומדת.

הבעיה בוועדה שלנו היא שהיא עוסקת בבעיות. באים פה אנשי אגד ואומרים "אתה לא מספר שאנחנו מסיעים מיליוני אנשים ביום והכול בסדר. רק כשלא בסדר אתה מספר". אז אותו דבר לגבי אל על. אנחנו עוסקים אומנם בבעיות, אבל אני לא שוכח את הדברים הטובים שאל על עושה. אבל כן היה כשל ניהולי בטיסה הזאת, וצריך עכשיו להסיק מסקנות כדי שבפעם הבאה שיש מקרה כזה, ידעו בדיוק מה צריך לעשות ומה לא לעשות. נהלים.

אני מאחל לכולם חנוכה שמח, תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.