פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



18
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
12/12/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 282
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, ד' בטבת התשע"ט (12 בדצמבר 2018), שעה 9:17

מדד המגדר של שוות- המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

ד"ר אלה שטראוס - מנהלת תחום כימיה, משרד המדע והטכנולוגיה - מינהל השירות האזרחי-לאומי

יעל ישראלי נבו - עו"ד בלשכה המשפטית, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

רחל יפרח - מדריכה ביחידה לשוויון בין המינים, משרד החינוך

נאוה כהן אביגדור - ממונה על שוויון מגדרי, המשרד לביטחון פנים

כרמלה מגן - ממונה על מעמד האישה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנאן נג'ארה - ממונה על שוויון מגדרי, משרד הבינוי והשיכון

נועה נאמן - עו"ד, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הרווחה

עדית הילה נחמן - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אשרת בכר - סגנית יוהל"מ, משרד הביטחון - צה"ל

אור צוברי - סטודנטית, נציבות שירות המדינה

יפית אלפנדרי - מנהלת ומרכזת סטטיסטיקה מגדרית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

אילה גינת - ראש תחום סטטיסטיקה של שכר, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

שמעון אלון - מנכ"ל, מכון ון ליר

פרופ' חנה הרצוג - מנהלת שותפה "שוות", מכון ון ליר

נעמי חזן - חברת כנסת לשעבר, מכון ון ליר

הגר צמרת - חוקרת, מפתחת מדד המגדר של שוות, מכון ון ליר

רונה ברייר - אחראית תחום פמיניזם ומגדר, מכון ון ליר

תמר עבאדי - צלמת, מכון ון ליר

דניאל יונס - דובר, מכון ון ליר

עופר ליכטיג - נציג פדרציית מיאמי, מכון ון ליר

אביה יצקן - פיתוח פרויקטים, מכון ון ליר

הדס בן אליהו - מנהלת מדעית מרכז ידע נשים ומגדר, מכון ון ליר

לירון דורי - חברה במעמד לקידום האישה, לשכת רואי החשבון בישראל

נינה אוסטרזקו - תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

תמר קרביץ - סגל אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

יעל אלטמן - רכזת התכנית פוליטיקאיות צעירות באוניברסיטה העברית, התאחדות הסטודנטים

סאוסאן תומא שוקחה - רכזת סינגור, עמותת נשים ונערות נגד אלימות

אלינור דוידוב - מנהלת תחום המאבק בהדרת נשים, שדולת הנשים בישראל

שני אלדן-חיימי - מנהלת פיתוח והדרכה עמותת כ"ן - כח נשים, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

הילה חסן לפקוביץ' - מנהלת פרויקטים, ארגון נבחרות

אסתר קרמר - מדריכת פרויקטים, ארגון נבחרות

ליאור אלפנט - יו"ר, פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל

עמוס לנמן - עו"ס, פני"ם חדשות

אלה לנמן - עו"ס, פני"ם חדשות

אסנת ורטמן - מנהלת מחלקת חינוך, מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית

לזלי זקס - מננכ"ת, נשות הכותל

תמר אוחנה - רכזת מטה ירושלים, כוח לעובדים

טל דקל - חברת הנהלה, אחותי-למען נשים בישראל

תמר אמיר - יועצת ארגונית, שת"יל

אביטל שכטר - יועצת ארגונית, הקרן החדשה לישראל

קרן חדד טאוב - מנהלת מרכז מנהיגות, קולך - פורום נשים דתיות

חמוטל גורי - מנכ"לית Consult4good

עינת וייסבורט - מנכ"לית דרך אישה

קרן בר יהודה - עו"ד

אתי סממה - מוזמנת

מבשרת נבו - שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), מייצג/ת את שווים שונים

מתנאל זאב רנד - שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), מייצג/ת את שווים שונים

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים


מדד המגדר של שוות- המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית

בוקר טוב ובוקר קשה. אני חייבת להגיד כל פעם שאנחנו חושבות שיש לנו הזדמנות לעשות דברים שיש בהם חשיבה ויש בהם תכנון לעתיד יותר טוב המציאות מכה בנו. ואתמול המציאות הכתה בנו בצורה הכי קשה על ידי רצח האישה ה-25, אימאן עווד. וחשוב לי להזכיר את השם כי לאף אחת מאיתנו לא מגיע להפוך למספר, ואף אחת מאיתנו לא מגיע לה להיות עוד מספר, גופה שסופרים אותה וממשיכים הלאה. האישה מספר 25 היא אימאן עווד, צעירה בת 28, יש לה ילדה בת ארבע שנים והיא רק התחתנה לפני כמה חודשים.

אני חושבת שהגיע הזמן לא לעבור לסדר היום כל פעם שיש רצח אישה. אנחנו יצאנו לרחובות לפני כמה ימים, לפני שבועיים, יצאנו לרחובות, שבתנו, צעקנו, אמרנו 24 נשים יותר מדיי, אישה אחת יותר מדיי. וכמובן היו הצהרות. והיה זעזוע אצל מי שהזדעזע שגילה שיש נשים שנמצאות במקלט, בורחות, מנסות לחוס על חייהן. ראש הממשלה בנימין נתניהו, מאז הביקור המפורסם ב-25 בנובמבר במקלט הנשים לא הזיז כלום.

אני פונה עכשיו ואני אומרת לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו: 50 מיליון שקל זה גרושים לעומת הכסף ששופכים על כל מיני דברים. 50 מיליון שקל זה עלות תכנית שלא עאידה תומא כתבה אותה ולא הנשים המשעממות כתבו אותה, אלא הצוותים המקצועיים של המשרדים השונים. הגיע הזמן, אם אתם באמת רוצים לעשות משהו אל תדברו איתנו על רוצים לחשוב מה אפשר לעשות ובודקים מה אפשר לעשות, מקימים ועדה, עד שאמרנו להם שיש ועדה. הגיע הזמן לקחת עט ולחתום על הוראה להעביר 40 מיליון שקל היום לתכנית הזו. להקדיש את ה-50 מיליון שקל לתכנית הזו.

אני מבטיחה לכם, בעוד שבוע, כשיעבור חודש ואוכל מבחינה בירוקראטית להעלות שוב את העניין של ועדת חקירה אני מעלה את זה בכנסת שוב. ואנחנו נלך במאבק הזה ולא נירגע עד שתהיה לנשים אפשרות להמשיך בחיים שלהן ועד שתהיה אפשרות לנשים לגשת לבקש עזרה ולקבל עזרה. ועד שתהיה לנו אפשרות לשבת ברוגע ולדון בדוחות ולדון במאמרים ולנסות לבנות לנו עתיד יותר טוב.

אימאן עווד נרצחה, ואני מאוד מאוד מקווה, אמרתי את זה בהתחלה, כל פעם שאמרתי 24 נשים נרצחו הייתי עם יד על הלב שלא אגיד 25. והיום אני עם שתי הידיים על הלב שלא להמשיך לספור עד סוף השנה עוד נשים.

אני פותחת את הישיבה שבכל זאת אנחנו - - - אני גם אולי אצטרך לצאת כי ועדת חוקה דנה עכשיו בנושא של מדרג עבירות ההמתה ואנחנו נאבקות שם כדי לנסות לשכנע שרצח על רקע מגדרי אמור להיות אחת מעבירות ההמתה שמגיע עבורן עונש מקסימלי. לצערי הרב, לא מקבלים את המונח רצח על רקע מגדרי. קשה להסביר או להוכיח שזה היה על רקע מגדרי, ככה נאמר לנו מבחינה משפטית. ואני אומרת שיש קבוצה של חברות כנסת ואני איתן שנאבקות על זה. ואני מקווה שכולן יאבקו כי כל עוד הרוצחים מסתובבים חופשי או מקבלים עונש קל הרצח ימשיך.

היום אנחנו במדד המגדר של שוות, המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית, ואנחנו בדוח של 2018. את האמת היה אמור להיות לנו קצת רוגע כדי לקרוא ולעיין בתוצאות המדהימות שהבאתם לפתחנו ממרכז שוות. כל שנה אתן מנערות מחדש את המוסכמות ואת ההבנה השטחית למיקום שלנו בחברה וליכולת שלנו להתקדם. אני רוצה לתת לפרופסור חנה הרצוג, בבקשה גברתי. וכמובן, אני מברכת על זה שפרופסור נעמי חזן, חברת הכנסת לשעבר, נמצאת איתנו. בבקשה.

תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ראשת הוועדה למעמד האישה ושוויון מגדרי. היא זאת שפתחה את הבית הזה להיות המקום הקבוע שאנחנו משיקות כל שנה את המדד ומלווה אותנו לאורך כל הדרך. רציתי לברך גם את חברות וחברי הכנסת אבל לא הגיעו, אבל יש לנו את חברת הכנסת לשעבר, פרופסור נעמי חזן - -

כולם בסוף יהפכו לשעבר.

נכון.

ברכות לכל הנשים שהגיעו הנה: נציגות ארגוני נשים, מתעניינות, פמיניסטיות ושגם לא. בעולם המדדים שהולך ומתרחב צריך גם לשאול למה צריך מדד מגדרי נפרד ומה הייחוד שלו ומה התרומה. אני רוצה לעשות את זה בקיצור נמרץ אבל זה חשוב לי גם לאותם אנשים ונשים שמגיעות פעם ראשונה למקום וגם אלה שמלוות אותנו לאורך כל הדרך.

קודם כל מדד המגדר פוּתח ופוֹתח מחויבות להטמעת חשיבה מגדרית כאסטרטגיה כוללת לקידום נשים בחברה האזרחית ובחברה דמוקרטית. הוא לא עוסק בנשים, הוא עוסק בהסדרים החברתיים שבין גברים לנשים. ומתוך העמדה הזאת שמגדר זאת לא בעיה של נשים אלא בעיה של חברה יש שלושה עקרונות שמובילים אותנו, ואני אתייחס אליהם בקצרה רבה.

האחד, המדד מרחיב כל שנה ושנה את המימדים שהוא בוחן וגם את האינדיקטורים שבונים את המדד בשביל להכיל יותר ויותר תחומי חיים שעוסקים בהסדרים שקשורים ליחסים בין גברים לנשים. העיקרון השני שההגיונות הבונים את מימדי החיים הם צריכים להיות מורכבים ולא רק מה שאנחנו נוהגים לדבר – כלכלה, שוק עבודה, אקדמיה. אלא להיפך, לבוא ולפתח שפה אחרת, מבט אחר, שמכיל תחומי חיים שלא חשבנו עליהם או לא דיברנו עליהם ולא חשבנו דרכם.

ובמדד הזה יש לנו למשל את מושג העבודה. אנחנו מגדירים את מושג העבודה מחדש. יש עולם שלם שלא נכלל במשק הלאומי שלנו מכוון שהוא לא מוגדר כעבודה. אנחנו מדברות על עבודה שקופה, זאת שנעשית בבית או במקומות העבודה, ויהיו לנו את חלק מהנתונים. אז מהבחינה הזאת אנחנו לא עוסקות בשוק העבודה. אנחנו עוסקים בהגדרה מחודשת של העבודה. וכך גם בייצוג – אנחנו מדברים על עוצמה, ואנחנו מדברים לא רק על ייצוג פוליטי, אנחנו מדברים על ייצוג של נשים בכל הצמתים של קבלת החלטות, אם זה בכלכלה, אם זה אקדמיה, אם זה התרבות.

והעיקרון השלישי שהוא מאוד חשוב לנו זה שאנחנו לא עובדות רק על ההבחנה הבינארית, הדואלית הזאת, גברים לעומת נשים, אלא אנחנו עוסקות בהצטלביות. מה שבאנגלית אומרים intersectionality, אנחנו מחפשים תרגום למילה הזאת. אנחנו עושים את הצימותים שבין מיקומי שוליים שונים של החברה, ולכן המדד שלנו עוסק גם בנשים בפריפריה, גם נשים בחברה הערבית, גם נשים בחברה החרדית. ואנחנו מקוות בעמדה הזאת שאנחנו מרחיבות כל הזמן לאסוף עוד ועוד מיקומים מצטלבים כאלה שמשפיעים על מעמדן של הנשים.

לכן מהבחינה הזאת למדד המגדר, שאלה שפתחתי, יש יתרון עצום ותרומה חדשה מכוון שהוא פורס תמונה מאוד רחבה ומעמיקה, מייצר שפה אחרת, חדשה, שמכלילה את ניסיון הנשים ומשנה את האופי ודורשת שינוי של אופי המחשבה על מדיניות וקידום לשינוי חברתי. אז מול מדד הדמוקרטיה שלא מזמן פורסם, שמבוסס על סקר ואומר לנו ממצא מאוד מעניין שגברים ונשים אין ביניהם הבדלים בשאלות שנוגעות לדמוקרטיה בישראל ולשביעות הרצון.

המדד שלנו מספר סיפור אחר. הוא נותן תמונת מצב אמיתית, מה קורה בשטח, מה קורה לנשים וגברים בתחומי החיים השונים. אז הממצא הבולט ביותר והמדאיג ביותר זה שלא חל שיפור בפער המגדרי בישראל במרבית תחומי החיים. וכבר כולן מכירות אותי אז אני אגיד את זה עוד פעם – אנחנו יודעים שנשים מתקדמות, נשים בעלות השכלה, רוכשות השכלה, בחלק מהתחומים אפילו משכילות יותר מגברים. אבל יש לנו תופעה שהרצפה עולה, כלומר, הנשים נכנסות, התקרה נוסקת והפער נשאר קבוע. אין מדיניות לצמצום פערים, וזאת שאלה שאנחנו רוצים לשים על סדר היום.

המדד מבקש להרחיב את מושג הביטחון. וכשכתבתי את הדברים זה היה לפני אתמול בערב כשהגיעה הידיעה המכאיבה. ומושג הביטחון מבחינתנו הוא עיסוק בשוק העבודה שהוא שוק עבודה מעורער והוא שוק עבודה ממוגדר ואין שיפור בביטחון הכלכלי והתעסוקתי בישראל. שליש מהשכירים במשק אינם נהנים מהביטחון התעסוקתי לאורך זמן. ד"ר הגר צמרת - - - מספרים, אני רק מעלה על פני השטח את הנקודות המרכזיות שצריך להסתכל עליהן.

נשים נכנסות היום יותר לשוק העבודה, הן עובדות, אבל מרוויחות פחות מהגברים. המנגנונים להבטחת ביטחון כלכלי בהווה וגם עם הפרישה הם לא שוויוניים. יש פער מגדרי, לא סוגרים את הפערים בהיקף של עוני, לא בהבטחת הכנסה, לא בשיעורי פנסיה. לזה מצטרפת גם תחושה מאוד חזקה שאנחנו עכשיו דיברנו עליה בהתחלה דרך דבריה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יש לנו העדר ביטחון ותחושה של סיכון ופגיעות בתחומי חיים אחרים, שגם שם הפער לא מצטמצם. תחושת הביטחון של גברים לעומת הנשים, בהליכה ברחוב, קיים פער, היא לא מצטמצמת. ומה שלצערנו לא יורד מהכותרות זה האלימות כלפי נשים. על זה יש לנו נתונים.

מה משתמע מכל הדברים שאמרתי, כי הזמן הוא קצר – נדרש שינוי של מבנה העומק. בחינה ביקורתית של ההגיונות הכלכליים, הפוליטיים, התרבותיים, שמכוננים את אי השוויון וחשיבה אסטרטגית חדשה לשינוי, ממבט מגדרי. מכאן הקריאה שלנו, כל שנה, וגם השנה, לנבחרי הציבור, לא רק, אבל אנחנו יושבים בבית הזה אז הפנייה היא לנבחרי הציבור, קחו אחריות, פתחו ופתחו מדיניות רגישת מגדר שתתרום לשוויון מגדרי שכן זה לא אינטרס של נשים בלבד אלא זה אינטרס של כל חברה מתוקנת, צודקת ודמוקרטית. תודה.

תודה רבה. אני מנסה לא להיות צינית היום, ממש מנסה בכוח לא להיות צינית כשאת אומרת שאין מדיניות ברורה ואני פונה למקבלי ההחלטות. אני חושבת שלצערי הרב אני אפילו טוענת שיש מדיניות, אבל היא לא בכיוון שאת מדברת עליו. יש מדיניות שיש בה נסיגה רצינית מאוד. ואם נהיה בעוד שנתיים-שלוש ונבדוק את המדד אני מפחדת להגיד שיכול להיות שתהיה נסיגה אפילו והמדד יראה שהפערים הולכים וגדלים. אנחנו רואים מה קורה בימים האלה בכל מיני נושאים של הדרה ושל הפרדה וכו'.

ד"ר הגר צמרת, בבקשה גברתי.

באמת המדד כל כך עשיר, אני בעיקר רוצה להציג את הנתונים אחרי ההקדמה של פרופ' חנה הרצוג. אז המדד כולל 13 מימדים השנה, בשנת 2018, עם 78 אינדיקטורים. כאשר בעצם כשאני אומרת 78 אינדיקטורים זה 78 סדרות שכל אחת מהן זה ממקור נתונים אחר. אז לכן מדובר על פריסה עצומה. אני אעבור עכשיו על מה החידושים שהכנסנו השנה.

אז הוספנו מימד חדש, מימד החברה החרדית, ששוב העניין של ההסתכלות שלנו על intersectionality, הצטלבותיות. המדד הזה כולל פערים בהשתתפות בשוק העבודה בין חרדיות לחרדים, בשכר החודשי, בשכר לשעת עבודה ובהשכלה. חידוש נוסף זה הכנסה ממוצעת מפנסיה, הוספנו את זה למימד של העוני. אחרי זה אני אציג את הנתונים, אני כרגע מציגה את החידושים.

הכנסנו במימד של הזמן עובדות ועובדים מעל 50 שעות בשבוע – בהקשר של שוק עבודה מעורער, העניין של הקושי בתפיסה של איזה סוגי עבודה, אנחנו גם ניכנס לזה תיכף בנתונים. בתחום של תרבות ותקשורת יש לנו נתונים חדשים של בימאיות ובימאים בסרטים שהוגשו לפרס אופיר.

מה זאת אומרת?

זה נתונים של דוקטורנטית שכאן נמצאת איתנו, ליאור אלפנט, שחוקרת את העולם הזה - -

אני רק רוצה להבין – הוספתם את הנתונים בקשר להכנסות ולשעות עבודה.

לא, זה מספר הבימאים ומספר הבימאיות בסרטים שהוגשו למוסד הזה של פרס אופיר.

אה, לבדוק כמה בימאים וכמה בימאיות.

כן, ושאנחנו רואים שזה באמת מאוד מוטה. כמובן, כמו כל תחום שאנחנו יוזמות לבדוק. במימד העוצמה שאצלנו כולל גם עוצמה פוליטית וגם עוצמה כלכלית הוספנו מדידה של האם יש שינוי. אנחנו תמיד עוקבות אחר מספר המנכ"ליות והמנכ"לים בכלל במשק ועכשיו יש לנו גם נתון מהשנים האחרונות כמה ממונים מנכ"לים. האם באמת יש את השינוי, זה בדיוק מה שאמרת, וכמובן שהתמונה לא נראית מבטיחה.

אז בואו נתחיל וניכנס לנתונים עצמם. הנתון שנמדד בכל מדדי המגדר בעולם ובישראל תמיד זה בעצם הפער המגדרי בשכר החודשי והשנה אנחנו רואים בו אכן גידול. זה בדיוק מה שבאמת, פשוט הפתיחה שלך הייתה כל כך מתאימה – אנחנו בעצם רואים גידול מזה שנים ארוכות בפער הזה, מ-34% ל-35%. הפער בשכר החודשי הממוצע בין נשים עלה. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי גם מוצג כאן ואנחנו רואים שיש - - - זה כפי שהיה בהצגה של פרופ' הרצוג, התמונה הזאת שאנחנו מראות תמיד, תמיד הפער נשמר. אפשר לראות למטה בשכר החודשי הממוצע מה שאמרתי את העניין שממש רואים כבר איזשהו סוג של גידול בפערים. והקו של השכר הממוצע ב-2016 של נשים היה 7,633 שקלים ושל גברים 11,663.

במימד העוצמה הכלכלית והפוליטית, מספר המנכ"לים והמנכ"ליות, שימו לב, הפערים עצומים. לכן גם ההסתכלות שלנו על הבימאים ובימאיות, זה משהו שאנחנו תמיד רואות, אנחנו קוראות לזה סגרגציה אנכית – ככל שהתפקיד יותר יוקרתי, השכר יותר גבוה וכו', הפער בעצם גדל. אז פה זה התבוננות על המנכ"ליות. אנחנו רואים שבאמת הפער הוא עצום וגם ממש לא משתפר. איך אנחנו יודעות שזה לא משתפר? הנה מינוי מנכ"לים חדשים בחברות בורסאיות - - - חדשה שהכנסנו. שימו לב - -

אני יכולה לשאול – בדרך כלל המנכ"ליות זה חוזים אישיים?

כן, כי זה בכלל החברות - -

כי רק זה מסביר את הפער העצום הזה.

כן. ועכשיו בדקנו מינוי מנכ"לים חדשים בחברות בורסאיות מ-2014 ל-2018 וב-2018 רואים כמה מונו – 50 גברים ו-3 נשים. זאת אומרת, בדיוק העניין של הכיוון, האם אנחנו בנסיגה או ב- - - השאלה היא רק אם אנחנו בהקפאה או בנסיגה, לא מבחינת התקדמות.

חברות כנסת, זה הנתון היחיד המעודד, שימו לב בצד את השרים והשרות - -

ובכל זאת צריך להיזהר איתו כי ללא החילופין הבלתי פוסקים בקדנציה הזו לא היה מספר הנשים מגיע לזה. הן לא היו ממוקמות מלכתחילה במקום שהן ייכנסו לכנסת.

אוקיי. יש לנו את מספר השרים והשרות שזה 19 שרים ו-3 שרות.

אני מתנצלת, אני חייבת לרוץ לחוקה. אני אחזור.

(היו"ר מירב בן ארי)

במימד העוני והביטחון הכלכלי אז אנחנו עוקבות אחרי מספר מקבלות ומקבלי הבטחת הכנסה. אנחנו רואים שיש ירידה במספר בכלל בגלל שינויים במדיניות הכללית של צמצום מדיניות הרווחה. והנתון החדש שלנו שהכנסנו השנה זה הכנסה ממוצעת מפנסיה, שזה בעצם בחינה רק של משקי בית שבהם זאת ההכנסה היחידה. ואנחנו רואים שפנסיה של גברים היא כמובן יותר גבוהה מפנסיה של נשים. ואנחנו מצפות שגם בתחום הזה יהיה גידול באי שוויון כי מי שקשיש היום בעצם מייצג הסדרים ישנים יותר שאנחנו לא רואות שהם השתפרו, לפחות לפי התחזית שלנו.

בנושא של שוק עבודה מעורער – יש לנו נתון שבעינינו הוא חשוב מאין כמוהו, נתון של כמה שכירים ושכירות לא מקבלים 12 משכורות בשנה, 12 תלושים. זה נתון מאוד חשוב כי הוא מבטא את חוסר היציבות בשוק העבודה. שימו לב למספר: כמעט 36% מהנשים לא מקבלות 12 תלושים. זה למעלה משליש. אז כשאנחנו חושבים על אבטלה שהיא 4%, מה זה אומר לנו אם בעצם יש לנו לפחות חלק מהשנה בוודאות נשים שהן מובטלות במובן שהן לא מקבלות תלוש. ושימו לב שגם גברים, 29%, גם אחוז דיי גבוה, אבל כמובן שנשים יותר.

שוב, שוק עבודה מעורער, נתון חשוב מאין כמוהו, שיעור השכירות והשכירים שהשכר שלהם לא עולה על שכר מינימום. שימו לב שגם שכרן של שליש מהנשים לא עולה על שכר המינימום, ורק 18% מהגברים. מדובר בעצם על תעסוקה מסוג מאוד מסוים.

מספר העובדות בעלות יותר ממשרה אחת – תחשבו שאנחנו בעצם מדברים על נשים שלא מקבלות 12 תלושים, מקבלות שכר נמוך פחות משכר מינימום וגם יש להן עדיין יותר ממשרה אחת. מדובר בעומס כמעט בלתי אפשרי. כמובן שיש יותר נשים מגברים כאלה, זה 162,000 נשים.

מספר העובדים והעובדות במשרה חלקית – אז גם זה שוב, זו בדיוק אותה תמונה מכל מיני זוויות אחרות על סדר גודל של כשליש עד 40% מהנשים שעובדות בתנאים מאוד מעורערים. וזה גם תחום שאנחנו משוות אותו ברמה הבינלאומית. התעסוקה המעורערת באיחוד האירופי בשנת 2017 זה ממש אותם מימדים כמו שלנו. מי שעובד מעט שעות בשכר נמוך וביטחון תעסוקתי נמוך אז באיחוד האירופי – אצלנו אנחנו מדברות על סדר גודל של בין שליש, 40%-33% מהנשים ובאיחוד האירופי הנשים שבמצב הזה הן סדר גודל של 27% והגברים 15% באיחוד האירופי - -

בגלל קוצר הזמן ויש פה הרבה דוברים אז בואי תתקדמי רק לדברים שיותר רלוונטיים כאן. יש דברים פשוט שרואים וברורים.

אוקיי. סגרגציה בהשכלה ובתעסוקה – זה העניין של החלוקה למקצועות, משהו שאנחנו עוקבות אחריו מדיי שנה, באיזה מקצועות נשים וגברים עובדים. הדבר המעניין שאנחנו תמיד מראות בתחום הזה זה שבהשכלה אנחנו יורדים בסגרגציה. כלומר, המצב שלנו משתפר, נשים הולכות ולומדות יותר תחומים של הנדסה ומתמטיקה. יש לנו למטה שם את ההשוואה בין זה לזה. ולעומת זאת, כשאנחנו מסתכלים בשוק העבודה המצב משתנה בקצב הרבה יותר איטי. נניח שיש לנו בעלי משלח יד בתחום של ההנדסה זה 77% גברים ו-23% נשים. בצד השני יש לנו את המטפלות ואת המורות, שכמובן מדובר במקצוע שהוא ברובו נשי.

הנושא של זמן – עבודה, משפחה וזמן. העובדים מעל 50 שעות בשבוע, כאשר אנחנו מדברים על עובדים בשכר, וזה חשוב להדגיש, אנחנו מתייחסות גם לעובדים בכלל, גם בבית. העניין של עבודה בישראל בהשוואה למדינות ה-OECD הוא יותר בעייתי בגלל שבישראל זו המדינה עם מספר הילדים הגבוה ביותר ממדינות ה-OECD אז זה אומר שהלחץ ושעות העבודה האחרות הן עצומות. ולכן כשאנחנו מקבלים את הנתונים שישראל בערך במקום השישי נראה לי, זה בדיוק פורסם אתמול, במדינות ה-OECD בשעות עבודה בכלל, השאלה היא באמת - - - העומס הוא באמת בלתי אפשרי.

נושא של העבודות השקופות שזה המדידה והבחינה של שעות העבודה שהן גם בבית וגם בשכר. זה מחקר שנערך במרכז שוות. אנחנו רואים שפה כשאנחנו בודקים סך הכל את מספר שעות העבודה שנשים עובדות אז הוא יותר גבוה משעות העבודה שגברים עובדים אם אנחנו כוללים גם את העבודה בבית. אז 82 שעות בשבוע נשים עובדות וגברים בערך 78 שעות בשבוע, ואנחנו רואים פה את החלוקה ביניהם.

יש לנו כמובן גם התייחסות לאלימות בהקשר של הפתיחה המזעזעת של הישיבה ושל היום הזה. קיים מחסור חמור באיסוף ופרסום שיטתי בנושא של אלימות, זה הדבר שאנחנו מהכובע שלנו, של עוקבות אחרי הנתונים, רוצות באמת לקרוא כאן, שזה עניין מאוד משמעותי שצריך לעקוב אחריו בצורה אחרת, גם בהקשר של המידע.

מימד החברה הערבית – יש לנו פה את העניין של העלייה. ההשכלה של נשים בחברה הערבית יותר גבוהה מאשר של גברים. אנחנו רואים את זה גם ב-15-13 שנות לימוד בחברה הערבית וגם 16 ומעלה. כאשר אנחנו משווים את המצב, זו בעצם תמונת מראה של כל החברה - -

דווקא על החד הוריות שהכי מעניין אותי התקדמת.

כן. השכר החודשי הממוצע - -

מדהים. עשיתי עכשיו חישוב כדי לבדוק וזה מדהים, זה עדיין 90% נשים עובדות - - - דווקא את הנקודה שהכי מעניינת אותי התקדמת לי עליה. עשיתי פה חישוב.

בגלל החידושים. זה - -

בסוף החודש אני גם פותחת כאן את השדולה של המשפחות החד הוריות. ואני רואה הרבה הרבה גברים קפצו, ואמרתי להם, תשמעו אני חייבת נתונים, אז הנה, עשית לי סדר. 90% נשים עומדות בראש משפחות חד הוריות. 11% גברים, זה עלייה של אחוז.

ב-2016 152,000 נשים בראש משפחה חד הוריות ו-20,000 גברים.

נחזור למימד של החברה הערבית. ששוב אנחנו אומרים, זו תמונת הראי. בעצם נשים משכילות יותר, ראינו את זה גם - - - לאיזה מקצועות הן הולכות, הן קידמו מאוד והגדילו את לימודי הנדסה ותכנות וכו'. זה בכלל החברה הישראלית וספציפית בחברה הערבית אנחנו רואים שבאמת נשים יותר משכילות והשכר שלהן יותר נמוך. שימו לב, הממוצע של נשים ערביות בישראל זה 5004 ₪ ושל גברים ערבים 7384 ₪. ומצד שמאל אנחנו רואים את השכר החודשי בחברה הכללית של נשים, 7633. כלומר, השכר הממוצע של נשים בחברה הישראלית הוא יותר גבוה משל גברים בחברה הערבית.

יש לנו את ההשוואה בפריפריה. שימו לב שבפריפריה השכר הממוצע של נשים הוא 4400 ₪. זה יותר נמוך מהשכר הממוצע של נשים ערביות בגלל שנשים ערביות שמשתתפות בשוק העבודה הן - -

אז זה נשים ערביות שגרות במרכז כנראה?

נשים ערביות משתתפות בשיעורים נמוכים, וזה רק הנשים המשכילות. לכן השכר שלהן יותר גבוה. בפריפריה שיעור ההשתתפות יותר גבוה.

המימד של החברה החרדית – גם פה אנחנו כמובן רואים שנשים חרדיות, לא הצגתי את זה פה, אבל יש לנו את הנתונים שהן יותר משכילות והן גם משתתפות הרבה יותר. שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות בשוק העבודה זה 77% לעומת 55% מהגברים החרדים. ועדיין ההכנסה הממוצעת של גברים חרדים גבוהה יותר מההכנסה הממוצעת של נשים חרדיות.

מעניין.

מימד התרבות והתקשורת, מה שעאידה התעניינה בו קודם, זה הנתון שהוספנו, הבימאיות ובימאים של סרטים שרשמו לפרס אופיר. אז יש לנו כאן את החלוקה בין סרטים דוקומנטריים ל- - - בכל מקרה, יש הרבה יותר סרטים של בימאים גברים. וכמובן המעקב שלנו אחרי - -

אה, עשית את המצעד השנתי של גלגל"צ היום? כי זה כבר היה בעיתון, ראינו שהמצב שם - -

אנחנו מפרסמות את זה כל שנה, אנחנו הכנסנו את זה.

יפה.

כי זה בדיוק העניין – בעצם כל מקום שאנחנו מאירות ובוחנות אנחנו רואות את התוצאה. ובאמת כאן יש לנו שתי תוצאות כלליות של כלל המדד – מצד ימין אפשר לראות באיזה מקומות מידת האי שוויון הכי גדולה – המקום שבו אי השוויון הכי גדול זה במימד העוצמה. כלומר, בעצם במי ששולט ומנהיג בחברה. זה בא גם בעניין הפוליטי וגם בעניין של מנכ"לים, פרופסורים, מי שנמצא בטופ של הפירמידה. שם יש את האי שוויון הכי גדול. ואנחנו פשוט הפרדנו את זה לשני צדדים כי בצד שמאל יש לנו את ה-intersectionality. אנחנו רואים שבהצטלבותיות גם בחברה החרדית יש אי שוויון גבוה ביותר, וגם בחברה ערבית.

זו התוצאה הסופית של המדד שלנו שאותו קיבלנו בשנת 2004 לרמה של 100% ורצינו לבדוק את כיוון ההתפתחות. אז אנחנו מצביעות במהלך 12 נקודות המדידה שמדדנו על איזשהו סוג של צמצום של סך אי השוויון. כאשר כשאנחנו בוחנות ממה הוא נובע אז אחד המקורות של צמצום האי שוויון הוא גם במימד העוצמה. אמנם אי השוויון שם הוא הכי גבוה אבל גם, דווקא בגלל זה, הוא מצטמצם. ובעניין של חברות הכנסת, גם המנכ"ליות יש שיפור. ובסך הכל בתחום של שוק העבודה והמבנה, כפי שהציגה פרופ' הרצוג קודם, אנחנו מצפות אפילו לגידול באי שוויון.

למה אין שינוי בשנים האחרונות, הייתה ירידה ואז בשנים האחרונות זה לא זז?

זה באמת נכון. אני בדקתי את זה כמה פעמים. זה נובע הרבה מהדברים הפוליטיים. כשיהיו לנו בחירות אני מניחה שזה ישתנה - -

וגם ממדיניות הרווחה. ההפרטה משתוללת כשנשים הן הסובלות העיקריות.

הבנתי. תודה רבה. פרופ' נעמי חזן.

תודה רבה גברתי היושבת ראש. אני דווקא רוצה לעשות את החיבור בכמה מילים בין הנתונים האלה לבין מה שקורה בחוץ. כי ממש בעוד כמה דקות יעצרו במדינות ישראל שוב גברים ונשים לעמוד 25 דקות בדומייה בשל עוד רצח של נשים. ופה אנחנו כביכול מציגות נתונים יבשים על פער מגדרי מתמשך מובנה. מה הקשר בין שני הדברים? החיבור הוא חיבור ברור וחשוב. אי שוויון מובנה כפי שהוא מוצג כאן, חוסר שוויון מתמשך זה הבסיס לאפליית נשים, להדרת נשים, לאלימות כלפי נשים, לביזוי נשים, לזלזול בכבוד האישה ובסופו של יום גם לאלימות כלפי נשים. ולכן אין עולם של מחקר ועולם אמיתי, יש מצב שמזין את היום-יום לפעמים בצורות מחרידות לחלוטין. זה הקישור הראשון.

הקישור השני הוא דיי ברור. אנחנו יושבים ויושבות כאן היום בבית המחוקקים. וחשוב מאוד לראות איך מתרגמים את הזעם הגואה למדיניות מושכלת וקונסטרוקטיבית שתמגר את הבסיס לתופעות שאנחנו עדים להן היום. ועבודת התרגום הזו לשינוי היא העבודה, אני מאמינה, גם של בית המחוקקים.

הנקודה השלישית – אני מודה, אני מאוד מזדהה עם דברי הפתיחה של חברתי היושבת ראש הקבועה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני כבר שבועיים לא ישנה טוב כי כל פעם שאני פותחת את הרדיו, כל פעם שאני יוצאת לרחוב, כל פעם שאני משתתפת בהפגנה אני בעצם מביעה שילוב של תסכול וזעם. וזה יוצא מהלב, אבל הראש אומר שהתשובה היא בשינוי שיטתי, מושכל, של היסודות של האפליה המתמשכת. ולכן מילה שאני אומרת לעצמי כל היום וכל יום עכשיו בתקופה האחרונה לצערי, אבל אני רוצה גם לחלוק איתכם – זעם זה לא מדיניות. הוא גם מדריך רע מאוד למדיניות. זעם צריך להביע, אבל אם רוצים לשנות צריך להתייחס לאי שוויון המובנה ולצמצם את הפערים כדי לא לאפשר לתופעות הללו להמשיך - - - תודה גברתי.

תודה רבה. סאוסאן תומא, מעמותת נשים נגד אלימות.

שלום לך גברתי, שלום לכל הנוכחות. רציתי רק להתייחס לכמה דברים שדיברנו עליהם בנושא המדד בקשר לחברה הערבית. אני חושבת שכל המדיניות שדיברנו עליה, על אפליה, על הפער שנמצא, אני חושבת שזה מוכפל בחברה הערבית וזה מוצג בנתונים שמולנו. למרות שיש עלייה בנושא של השתתפות נשים אקדמיות, נשים משכילות יותר, גם בכל התארים, תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי. הן מגיעות והן נהיות גם באחוזים גבוהים מהגברים בחברה הערבית, אבל אנחנו רואות שאחוז השתתפותן בשוק העבודה הוא ממש נמוך, נמוך מאוד, וזה כן על רקע מדיניות של הממשלה שאין פתרונות. אין אזורי תעשייה שהם בחברה הערבית.

עד היום יש רק אזור תעשייה אחד שהוא משותף לכפר קאסם ולכפר ליד, לב הארץ. חוץ מזה, אין אזורי תעשייה בישובים ערבים. למרות שיש תכנית של תחבורה ציבורית שהיא ממש טובה, אבל זה לא הפתרון. הפתרון להביא מקומות עבודה ליישובים ערבים, לתת להם להתפתח ולא להוציא את האנשים והנשים מהיישובים שלהם למקום העבודה במרכז. כי המדינה היא לא המרכז, המדינה גם בפריפריות. זה אחד הדברים שרציתי להגיד.

שנית, בבחירות האחרונות שראינו שיש עלייה גם בייצוג נשים בבחירות וייצוג נשים מבחינת חברות מועצה זה לא מספיק. למרות שיש חוק לעודד לייצוג נשים בבחירות ולעודד לייצוג נשים להיות מועמדות ברשימות ולתת להן 15% מהתקציב. זה לא עבד בחברה הערבית כי המועמדים הם לא מהמפלגות כולם, הם רשימות של משפחות וחמולות, ומבחינתם תקציב המדינה הוא לא כל כך משמעותי. זה אחד.

שנית, כי במועצה המקומית לפעמים למפלגות והרשימות יש רק נציג אחד, ולא כולם מעוניינים שאישה תהיה בראש הרשימה. ועם זאת, ראינו שיש שוני בחברה שיש 13 נשים שהיו בראש הרשימות וזה גם נתן עלייה בייצוג נשים במועצות המקומיות. אני מקווה שזה ישפר, יחלחל וייתן תכניות לתעסוקת נשים, לייצוג נשים, למניעת אלימות נגד נשים ולתת עוד תכניות. אבל זה גם עוד תקציבים מגדריים ועוד תקציבים שהם בראייה מגדרית. תודה לכן.

(היו"ר עאידה תומא סלימאן)

תודה סאוסאן. אני מבקשת מכולן, עכשיו השעה 10:00 וב-10:00 כל הנשים אמורות לשבות. אנחנו בגלל הדיון יכול להיות שלא נוכל ולפעמים עדיף להמשיך במלאכה, אבל אני רוצה שנעמוד דקה דומייה לזכרן של הנשים ולהתאחד עם כל הנשים שיוצאות עכשיו ממקומות העבודה.

בדיוק עכשיו, אני מאוד מקווה, שכולם משביתים את העבודה ויוצאים לרחבות, לכניסה של המשרדים, ושובתים למען הנשים שנרצחו מתחילת השנה ולמען הנשים שנרצחו בכלל במדינה.

אני רוצה לתת לד"ר אלה שטראוס, ממשרד המדע והטכנולוגיה, בבקשה גברתי.

בוקר טוב. אני גאה לומר שמשרד המדע מנסה ותורם לנושא של קידום שוויון מגדרי והוגנות מגדרית. אנחנו עושים את זה באמצעות הכלים שעומדים לרשות המשרד שזה פרסום קולות קוראים למימון מחקרים ומרכזי ידע בנושאים של פיתוח מדיניות לקידום שוויון מגדרי. גם קיים מרכז ידע שהוקם. זאת השנה השלישית לפעולתו ובו חברות הדס, חנה הרצוג ונעמי חזן וגם הגר צמרת. שמנסה ליצור איזה נקודה של contact point לכל מי שיידרש לו סיוע בנושא של קידום שוויון מגדרי. השתתפנו בישיבות שעושות מעקב אחרי התקדמות מרכז הידע, וראוי לציין שהם עובדים בצורה טובה ויפה וגם מתקדמים יפה.

כשיסתיים המימון למרכז הידע נעשה איזושהי חשיבה כדי לראות איך אפשר ברמה הלאומית לשמר את מרכז הידע. כרגע הם נכנסים לשנה השלישית - -

אני מציעה שלפני שמסתיים המימון תתחילו בחשיבה כדי שלא יהיה- - -

כרגע הוא נכנס לשנתו השלישית ובמהלך השנה הזאת, לזה התכוונתי, אנחנו ננסה לראות איך נותנים פתרון לטווח ארוך יותר. אני מניחה שחלקכם מכירים את הפעילות של המשרד, אנחנו גם נותנים תמיכה של מלגות לסטודנטיות מצטיינות כדי לסייע להן להתקדם, לעשות תארים מתקדמים ולמצוא את מקומן אחר כך יותר טוב בשוק העבודה. בנוסף לזה במסגרת המשרד או ליד המשרד פועלת גם המועצה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה שנותנת מענה בתחום חינוך, אקדמיה, תעשייה ושלב הביניים של הצבא. גם המועצה מנסה לפעול כדי לקדם את הנושא על ידי פרסום של קולות קוראים ומכרזים לצורך ביסוס המדיניות שלה. לאסוף נתונים על מנת שנוכל לבסס את המדיניות בצורה טובה יותר.

במסגרת הקולות הקוראים אנחנו מקבלים גם הצעות מחקר שנוגעות לנושא שעלה כאן היום של אלימות נגד נשים. זה קצת מאחור אבל אני מקווה בכל מקרה שזה גם יתרום לכל המאבק והנושא יתקדם לכיוונים טובים יותר.

תודה רבה. הילה, בבקשה.

אני מארגון נבחרות. אנחנו פועלות למען קול ושוויון לאישה החרדית. הבאנו נייר עמדה שהכל מפורט כאן. אני רוצה רק לשתף בהרגשה שהייתה לי כשראיתי את השקפים האלה וראיתי שבכוחות הפוליטיים אין בכלל אישה חרדית. אולי לא יודעים – אין שום אישה חרדית היום שנמצאת בעמדה של כוח, לא במועצות המקומיות - -

לא בבית שמש?

עליזה בלוך היא אישה יקרה אבל היא לא חרדית. החרדים מתחלקים - -

בסדר, אני, תסלחו לי, לא ממש בקיאה.

המגזר החרדי הוא לא מקשה אחת. אני מדברת על חרדים ברמה של לא ממלכתי דתי, לא אנשים שהם בחינוך הממלכתי דתי, אלא אנשים שיוצאים מהחינוך החרדי. אין אישה אחת בכל מוקדי הכוח האלה שהזכרת. ובעצם כמו שראיתם אנחנו סובלות מאפליה כפולה כי גם בפוליטיקה שזה האחוז הכי גבוה וגם החברה החרדית שזה האחוז הכי גבוה, אנחנו נמצאות שם. ואנחנו בשנת 2018. אנחנו כאן כדי להזכיר שוב שבג"ץ קבע שהמפלגות החרדיות צריכות כן להכניס נשים לרשימה. הוא קבע שאסור להן להדיר נשים, ולהזכיר שזה עדיין לא קורה ועדיין לא נותנים לנו כנשים להיכנס למפלגות.

אני יכולה להגיד על עצמי – אני רצתי ברשימה בכפר יונה, אני מגיעה מכפר יונה, למועצה המקומית, רשימה חילונית. לפני שניגשתי למפלגה החילונית ביקשתי את ברכת הדרך מהרב של היישוב, הרב בירך אותי בהצלחה ובברכה. בסופו של דבר היו חילוקי דעות על האג'נדה הדתית ונאלצתי לפרוש מהמפלגה. חזרתי אליו, יש לו גם מפלגה חרדית, אז הוא אמר לא לא, אצלי אני לא מקבל נשים. וראינו את זה גם בכל הארץ. ראינו תמיכה נרחבת גם של חברי כנסת חרדים במועמדות נשים מכל הסוגים, רק לא אישה חרדית. ברגע שזה מגיע לאישה חרדית שם נגמר הפרגון, אין- -

זה לא עניין של פרגון, זה מפר את הסטטוס קוו של יחסי הכוחות בתוך החברה. כשזה קורה אצלם זה בסדר, אבל שלא יביאו אלינו את זה הביתה.

אני קוראת למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית לא לאפשר להדרה הזאת להמשיך. יש לנו פה שתי מפלגות, ש"ס ו-ג' שהן יושבות בממשלה והן פשוט מדירות נשים, וזה מועדון סגור לגברים בלבד. ואני חושבת שזה כתם על הדמוקרטיה שזה קורה. כי אנחנו מדינה דמוקרטית וזה משהו שהוא לא דמוקרטי. אם הם מתעקשים לעשות את זה צריך להפעיל את כל הכוחות שיש כדי שזה לא יקרה. אין לנו מי שיצעק את הצעקה הזאת בשבילנו ובגלל זה אנחנו נמצאות בכל המקומות ומדברות איפה שאפשר כדי לבקש באמת את העזרה של מי שיכול שישנו את הדבר הזה.

אנחנו לא יכולות, אנחנו נמצאות ממש במלכוד, אנחנו לא יכולות לרוץ במפלגות שהן לא מתאימות לערכים שלנו ואנחנו גם לא יכולות לרוץ במפלגות שהן מתאימות לערכים שלנו כי אנחנו נשים. אז אנחנו מודרות פעמיים.

אני חייבת להגיד כיושבת ראש שותפה של השדולה למען נשים חרדיות בכנסת עם חברת הכנסת מרב מיכאלי שאחת גם הדרכים שנאבקו בכן, ואני אמרתי את זה מהתחלה לנשים שבאו וביקשו שאני אעמוד בראש השדולה – אמרתי להן, מחר יתקפו אתכן על זה שערביה מנהלת לכן את השדולה. וזה קרה בדיוק ככה. אבל אני חושבת שאנחנו תמיד רוצות להגיע למקום של קבלת החלטות ושוכחות שיש לפני זה גם את הכוח שיש בידיים שלנו ואף אחד לא יכול לקחת מאיתנו שזה הקול שלנו, ההצבעה שלנו. כלומר, ההשתתפות בהצבעה.

ואולי אולי אם פעם אחת יבינו שמאגר הקולות הזה שעומד לרשותם, הגברים החרדים, הם לא יקבלו אותו, אולי זה יעשה איזשהו שינוי או שהנשים החרדיות יצטרכו להקים איזשהו גוף פוליטי נפרד.

קודם כל אני ממש רוצה להודות על כך. אני יודעת שחברת הכנסת עושה הרבה בשבילנו וממש תודה. אני רוצה להגיב על זה. ה- -

אני עושה למען כולנו כי כשהמצב הוא ככה זה משליך עלינו. שתדעי לך, העובדה שהמפלגות הדתיות נמצאות בקואליציה זה משליך על מצב הנשים באופן כללי במדינת ישראל. זה גם ההדרה מהמקומות הציבוריים וגם ההפרדה המגדרית שקורית בימים האלה והכל. זה משליך.

אני רוצה רק להתייחס לזה באמת. המפלגות החרדיות הן המפלגות של הבית שלנו. זאת אומרת, אני לא יכולה להגיד לכל הנשים לא לבחור. העמותה שלנו נקראת לא נבחרות לא בוחרות. משם זה התחיל, לא לבחור במפלגות שמדירות אותנו. ובסופו של דבר נבחרות, קיצרנו את זה, אבל זה המקור, לא נבחרות לא בוחרות. מחאה כזאת, מי שמכיר טוב את הציבור החרדי, היא קצת קשה להשגה כי אישה חרדית בדרך כלל היא אישה שהולכת אחרי מה שהרב יגיד.

אז אני ממש מבקשת ממי שיש בידו את הכוח ומי שהחוק אצלו ומחוקק את החוקים לעזור לנו בזה גם מהכיוון הזה. אנחנו עושות מה שאנחנו יכולות בכיוון מלמטה של להגיד לנשים ולקרוא להן לא לבחור במפלגות שהן לא שוויוניות. ומהצד השני אנחנו מבקשות עזרה גם מלמעלה.

והדבר שחברת הכנסת אמרה – לפתוח מפלגה נפרדת. אנחנו לא רוצות מפלגה רק של נשים כמו שאנחנו לא רוצות מפלגה רק של גברים. אנחנו לא רוצות. אנחנו רוצות מקום בבית שלנו. גדלנו בבית הזה, אני באה מבית של ש"ס, אבא שלי היה נציג של ש"ס, אין שום סיבה שאני לא אהיה נציגה. אין שום סיבה. אני לא רוצה לבחור באף מפלגה אחרת, אני רוצה לבחור במפלגה שלי ואני רוצה מקום במפלגה שלי ואני רוצה חוק שם. תודה רבה.

זכותך, וזה מאבק ארוך, אני פשוט אמרתי שאלה גם אופציות שעומדות. יש לך את הזכות לבחור באופציות האלה או להתעקש. ואני חושבת שכל מה שתבחרו אנחנו נצטרך לעמוד לצידכן בבחירה הזו. אם בחרתן להיות בתוך המפלגות האלה או מחוץ למפלגות.

אסתר.

אני אוסיף בנוסף למה שהילה אמרה ואמרה מאוד מדויק, אני אוסיף עוד מדדים בתוך המגזר החרדי שאולי לא היו כל כך פה. למשל מנהלי עמותות – במגזר החרדי יש הרבה עמותות, עזר מציון, יד שרה, בכל העמותות האלה אף אישה לא עומדת בראש אחת העמותות האלה. במשרד לשירותי דת יש את שירות החברה קדישא בארץ, אין מנכ"ל, עומדת בראשו סמנכ"לית, כי אסור שאישה תהיה מנכ"לית. אז אין בכלל מנכ"ל יש רק סמנכ"לית כדי שאישה לא תהיה מנכ"לית.

עשיתי סקר כמה מנהלות עמותות חרדיות יש. מעט מאוד שאחוז גבוה מתוכן זה עמותות שדווקא מדברות לנשים כמו עמותות לנשים חד הוריות, שם עוד אפשר למצוא אישה, אבל אין שום אישה שמצליחה להרים ארגון או עמותה ולעמוד בראשו. יש למשל עמותה שנקראת זיכרון מנחם שפתחו אותה זוג, מי שמנהלת את העמותה זאת אישה, היא גם הדליקה את המשואה, מי שחתום על כל המסמכים זה בעלה, זאת לא היא, והוא נקרא מנהל העמותה.

אני ישבתי על האתר של העמותות בישראל אני חושבת שכמה שעות ובדקתי את כל העמותות החרדיות – כמעט ואין נשים בכלל במייסדות העמותות וגם שכן אז הן פחות מ-50% תמיד מהמייסדים. אין דבר כזה שנשים חרדיות לא בניהול בתי ספר של בנות ולא בניהול כל המקומות - -

מי מנהל בתי ספר של בנות? גברים?

גברים. גם כשאישה מנהלת בפועל מי שחתום על מסמכי הניהול זה גברים. מה שאומר שנשים חרדיות, גם כשהן עובדות, 70% ומשהו מהנשים החרדיות עובדות ואחוז הגברים הרבה יותר נמוך, אבל הנשים שעובדות לא יכולות להגיע בכלל לתפקידים ניהוליים. וגם כשהן רוצות – אני למשל, פעילה חברתית כבר הרבה זמן, מי שמכיר אותי אני כבר הרבה שנים בכנסת פעילה דווקא בנושא חינוך יותר, כשאני מגיעה למקומות החרדים פחות מסתכלים עליי. בשאר המגזרים אותי, במגזר החרדי לא מוכנים לשים את השם שלי בעיתון, בוודאי שלא תמונה שלי, כשבשאר התקשורת אני מוזכרת. כי אישה חרדית גם אסור לה להתפרסם בעיתונות, אסור לה להתפרסם בתקשורת. התקשורת החרדית לא כותבת שמות של נשים. יכתבו א' קרמר, לא יכתבו אסתר קרמר.

את השם שלי לא רצו לשים ברשימה אמרו לי שזה לא צנוע.

כשפרסמו את זה שנבחרתי ליושבת ראש לא פרסמו את השם שלי. ויו"ר ועדה לקידום מעמד. מעמד מי, לא יודעים.

אם זה לא היה כזה עצוב זה היה מצחיק. גם פרסומת בקופת חולים למחלות של נשים, סרטן האישה, סרטן בן נון, כל מיני, זה ממש למחוק, שאין דבר כזה. אז אנחנו עושות מה שאנחנו יכולות. אנחנו משתדלות לעשות הכל ומבקשות גם את עזרת המחוקקים לחשוב על פתרונות שיעזרו לנו גם.

אתמול הייתה ועדת הכספים בנושא של עבודה במגזר החרדי. וכל הזמן הדגישו את זה שצריך לעודד עבודה של גברים.

כן, כי אחוז הנשים העובדות הוא כמעט אותו אחוז כמו האוכלוסייה הכללית, אבל הגברים לא עובדים.

ועל כמה נשים חרדיות מפוטרות כל שנה וחודשיים בחופש?

זה נכון. התעסוקה ותנאי התעסוקה הם מחפירים בעיניי, גם לנשים חרדיות וגם לנשים ערביות. אלה הקבוצות המוחלשות ביותר.

אני רק חייבת לסיים בפתגם שהיום קיבלתי מהמורה שלי לערבית – אין דבר בלתי אפשרי.

בלתי אפשרי הוא רק נמצא במילון של המשוגעים.

יעל אלטמן, רכזת התכנית פוליטיקאיות צעירות באוניברסיטה העברית, בבקשה גברתי.

גברתי יושבת ראש הוועדה, אורחות ואורחים יקרים, מכובדי שלום רב. שמי יעל אלטמן, אני בת 23, ירושלמית, סטודנטית שנה ב' למשפטים מהאוניברסיטה העברית. תמיד אהבתי את העולם הציבורי, את הפוליטיקה, את היכולת להשפיע ולעצב את החברה שלנו. החל מוועד כיתה, מועצת התלמידים בבית הספר, המנגנון תמיד סיקרן אותי, רציתי להכיר את העולם של הגדולים. אני אפילו זוכרת שלפני מבחני הבגרות הייתי צופה בערוץ הכנסת, סתם ככה, להנאה.

מזה כשש שנים אני פעילה בתנועת התעוררות בירושלים, היום אחרי מערכת הבחירות הסוערת שעברנו בעיר אני יכולה לומר בגאווה, התנועה הגדולה ביותר בירושלים ובמועצת העיר. מערכת הבחירות האחרונה הייתה מרתקת עבורי מסיבה נוספת – הפעם גם התמודדתי בעצמי למועצת העיר ירושלים. אמנם במיקום לא ריאלי אבל זו לחלוטין הצהרת כוונות וזו אמירה להמשך. זו אמירה שהזירה הציבורית והפוליטית במיוחד אינן זרות לנו הנשים. אנחנו שם, זו הזירה שלנו, גם בגילנו הצעיר.

זכיתי לעבור בשנה האחרונה תהליך של העצמה אישית ומקצועית בזכות התכנית פוליטיקאיות צעירות בה השתתפתי. תכנית אשר נועדה לעודד נשים צעירות להיכנס לזירה הציבורית והפוליטית, להקנות להן ידע, כלים והיכרות טובים יותר עם הפוליטיקה הישראלית ברמה הארצית והמקומית בכדי שיוכלו לעשות את צעד הכניסה פנימה באופן בטוח ונחוש יותר. השנה אני ועוד חמש מבוגרות התכנית התמודדנו בבחירות המקומיות ברחבי הארץ. צעד ראשון למימוש הכלים שניתנו לנו בתכנית. בירושלים, בבאר שבע, בלהבים ובמקומות נוספים. הצעד הזה הוא בעצם צעד ראשון לקראת כל אחת לאן שהיא תחליט לקחת את העשייה שלה, בין אם להיות נבחרת ציבור, מנכ"לית שראינו שיש חוסר וכו'.

התכנית פותחת השנה את שנתה הרביעית באוניברסיטה העברית בירושלים ואת שנתה השלישית באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. והשנה ארכז את התכנית בירושלים. אני מקווה שבעתיד ישבו כאן סביב השולחן בוגרות נוספות שלנו ושל תכניות נוספות ושהעשייה החשובה של כלל הגופים כאן, במיוחד העשייה המחקרית סביב הנושא תישא פרי ותביא נשים נוספות לעשות את הצעד החשוב להיכנס לזירה הציבורית או להוביל בה. והנתונים חידדו לי הרבה מאוד דברים שאני אשמח להעביר למשתתפות השנה. תודה על ההקשבה.

תודה לך. לירון דורי, בבקשה.

בוקר טוב לכולן, אני לירון דורי, אני רואת חשבון, בעלת משרד ראיית חשבון, מרצה, מנחת סדנאות ניהול. אני כאן מטעם לשכת רואי החשבון. מתוקף התפקיד שלי בלשכה וגם מתוקף העבודה שלי אני בקשר עם רואות חשבון רבות, ותמיד עולה שאלה אחת: מדוע אין יותר היצע של משרות אם. ובכלל, משרת אם, אז מדוע השכר הוא כפי שהוא, מדוע הוא לא שכר של משרה מלאה.

אני רוצה לשאול אתכם שאלה כזו – מה זה משרת אם? מה זה אות הקלון הזו שנקראת משרת אם. הרי הוכח מחקרית שאין קשר בין ריבוי שעות עבודה לבין יעילות והשגת תוצאות. להיפך, הפחתת שעות העבודה מביאה ליעילות. נשים מטבען הן יעילות יותר וממוקדות תוצאות, אז מדוע המשק שלנו למעשה מתגמל חוסר יעילות ומסתכל על שעות עבודה מרובות כעל משהו מוצלח, על משהו שמשיג תוצאות ומפריד את הנשים בצד וקורא לזה משרת אם כמישהי שלא מוכנה לבוא ולתרום מזמנה.

לא, להיפך, המשק צריך להסתכל על הדברים בצורה אחרת: אישה שבאה ועובדת מספר שעות עבודה מסוים היא לא אמורה להגיע לתוצאות אחרות מגבר, היא אמורה להגיע לאותן תוצאות בדיוק. היא לא אמורה להיות מוגדרת במשרת אם. היא אמורה להיות מוגדרת כסמנכ"לית כספים שמביאה תוצאות. וזה ממש לא משנה באילו שעות היא עושה את זה.

יש מספר חברות, מעטות לצערי, ששם מחלקות הכספים מנוהלות על ידי נשים. האם מחלקות הכספים האלה מלאות בשעות הערב? לא, אותן נשים נמצאות בבית. האם התוצאות של אותן חברות רחוקות מהתוצאות של מחלקות כספים שמנוהלות על ידי גברים? בכלל לא. מה זה אומר – שיש כאן איזושהי בעיה של תפיסה. משרת אם, המונח הזה, בעיניי, צריך לרדת מהלקסיקון. המשק צריך לתגמל לא לפי שעות עבודה אלא לפי תוצאות ולפי יכולות.

וברגע שאנחנו נבין את זה ומעסיקים יתחילו לתגמל לא על פי שעות עבודה אלא לאן את יכולה להביא את הארגון הדברים ישתנו. ואגב, אנחנו כאן בפורום של נשים אבל אין שום סיבה שגבר שרוצה לנהל משק בית, להיות עם אשתו, להיות עם הילדים שלו, שהוא לא יוכל לעשות את זה. למה הוא לא יכול לעשות את זה? כי כרגע המעסיקים מסתכלים בצורה משונה על גבר שמבקש לצאת מוקדם מהעבודה ולהוציא את הילדים. אני יכולה להעיד מבחינת משק הבית שלי שבעלי יוצא פעם אחת בשבוע. הדבר הזה הושג אחרי, אני לא יכולה לקרוא לזה מלחמות, כי זה לא היה מלחמות - -

לא, זה היה משא ומתן.

- - היה צריך לעשות שינוי תפיסה. לא מבחינתי ומבחינתו, אלא מבחינת אותו מעביד, שינוי תפיסה משמעותי לזה שכן, מגיע לי שיהיו לי חיים פרטיים אחרי העבודה. זה לא הופך אותי לעובד פחות טוב, להיפך, אני עובד יותר טוב ואני מנהל את העובדים שלי יותר טוב. אני דואג שגם העובדים שלי יצאו הביתה. זה דבר אחד שאני רוצה להעלות.

הדבר השני שאני רוצה להעלות זה את הפער המשמעותי שיש בין האקדמיה לבין השטח. כבוגרת תואר ראשון ותואר שני, וגם קורס דירקטורים שעשיתי לאחרונה, אני יכולה להגיד לכם שהנשים מייצגות מאוד יפה את מגזר הפיננסים באקדמיה. אפשר להגיד שזה 50%, אולי טיפה יותר. אבל כשיוצאים לשטח ומסתכלים על מי תופסות את התפקידים, ואני לא מדברת על הדרג הניהולי, דרג הביניים, אני מדברת על הדרגים הבכירים, אנחנו עדיין רואים שיש פער גם מבחינת הדירקטוריונים, גם מבחינת הרמות הבכירות בחברות במשק.

אין לי פתרון לזה. אני לא יודעת להגיד מאיפה זה נובע, בגלל זה אני נמצאת כאן, כדי להעלות את הדבר הזה. זה לא שיש נשים פחות מוכשרות, זה לא שיש נשים שנרתעות מתחום הפיננסים, הן שם, הן כבר קיימות, הן באקדמיה. אבל מהאקדמיה עד לפרקטיקה יש שם איזשהו גשר וצריך לראות איך אנחנו עוברות את הגשר הזה. תודה רבה על הזמן שלכן.

תודה, תודה. יש מישהו או מישהי שרוצה לדבר ולא נרשם? כי אני הולכת לסכם.

אני רוצה להגיד, כמו כל שנה, עשיתן עבודה נפלאה כמו כל פעם וכל שנה אתן מביאות חידושים במדד הזה. אני חושבת שכל שנה אני שואלת את עצמי איך אפשר באמת לגזור, מתוך המדד הזה שמביא לנו הרבה, תובנות מדיניות או הצעות לשינויים במדיניות שיוכלו באמת לסגור את הפערים. כי אנחנו בסופו של דבר אוספים מידע ומצלמים את תמונת המצב לא רק בכדי לצלם אותה ורק לדעת מה קורה, אלא ללמוד מתוכה איך אפשר לשפר ואיך אפשר לסגור את הפערים האלה.

ואני רציתי להגיד שבשנה הקודמת כאשר הצגתם את המדד אני פניתי למשרדי הממשלה, לראש הממשלה ולרשות לקידום מעמד האישה והצעתי לגבש תכנית פעולה כוללת לקידום שוויון מגדרי ולנסות גם לקבוע מדדים איך להטמיע חשיבה מגדרית בתוך המשרדים השונים. ואני גם חייבת להגיד שזה אחד מהנושאים שקיבלתי עליו תשובות. כלומר, המשרדים ענו. זה לא תמיד קורה, אבל הם ענו וחלק מהם הודיע שיש להם ועדות לחשיבה מגדרית.

אני הייתי מציעה באמת, וזה להחלטתכן, כי אני יודעת שזו עבודה נוספת, לנסות לבדוק באמת מהתובנות ומהתוצאות אולי כדאי לפנות למשרדים, לוועדות האלה בתוך המשרדים, ולהציע הצעות קונקרטיות שאתן חושבות שאפשר שיסגרו חלק מהפערים או יתרמו לסגירת הפערים. אני גם מציעה – חשבנו בזמנו להקים צוות לצד הוועדה לקידום מעמד האישה, גם מכם מהמרכז וגם מעוד ארגונים וחברות כנסת, לנסות לחשוב ביחד איך באמת יכולות או שזה יכול להיות חקיקה שנצטרך לעשות או לחץ כדי לשנות מדיניות של משרדים.

ואני, למרות שזה נראה קצת אבסורדי עכשיו להתחיל להקים ועדה מאחר והדיבורים הם שהולכים לבחירות, אבל אולי כדאי באמת להקים את הוועדה הזו ולהנכיח אותה לצד הוועדה לקידום מעמד האישה או צוות הפעולה, בואו לא נקרא לזה ועדה, בכנסת הטרמינולוגיה חשובה. את מכירה את זה, פרופ' נעמי.

רציתי רק להעיר הערה קטנה כי זה סוגר לנו במידה רבה את במה שפתחנו. יש החלטות טובות, אין ביצוע. הסיפור של טיפול באלימות ובתקציב לטיפול באלימות כלפי נשים לא מועבר, לא מקוים.

לא שלא מועבר. לא הוקצה. עשו לי טובה, זה צריך להגיד. אישרו תכנית, לא אישרו תקציב לתכנית.

מעולה. עזרת לי מאוד מכוון שזה בדיוק מה שרציתי להגיד. יש החלטת ממשלה על הערכה מגדרית של תקציב המדינה. זה אומר, כל משרדי הממשלה חייבים אבל אין תקצוב. זאת אומרת, כל האנשים שיושבים במשרדים לא יודעים איך לעשות את החשיבה הזאת, לא יודעים איך לחשוב מהמבט המגדרי. בלי הדרכה, בלי ארגוני נשים שיביאו את העולם הזה, כל הדברים האלה עולים כסף. כלומר, זה חלק מתקציב המדינה.

אנחנו נשארים ברמה ההצהרתית, אבל אין בעצם תרגום של ההחלטות המצוינות לפרקטיקות. לכן המדיניות לא רק שהיא לא מממשת את ההמלצות אלא היא הרבה פעמים דווקא בגלל שאומרים זה קיים, זה ישנו, אז היא הופכת להיות איזה מסך שחוסם אותנו ביכולת באמת להפעיל את כל ההמלצות הטובות הללו. לכן זו שאלה פרקטית שאנחנו כארגוני נשים, אבל כבוחרות ובורחים בוודאי - - -

כן.

אפשר להוסיף מילה?

אפשר תמיד, את כן.

נתתי נאום חוצב להבות אבל לא היית.

אני אצפה בזה אחר כך.

מה שאת מציעה הוא מאוד מאוד חשוב כי אמרתי קודם ואני חוזרת שצריך לחבר בין המידע והנתונים לבין העשייה לבין השטח. ולמיטב זכרוני לאף אחד במקום הזה לא היה את האומץ להקים צוות אסטרטגי לגבש מדיניות כוללת. ויש הזדמנות עכשיו, מה שהצעת, בדיוק לעשות את הצעד הזה – להביא יחד את המחוקקות, מחוקקים, כמה נשות שטח וכמה מומחיות ולחשוב ביחד על אסטרטגיה שהיא לא רק עניין של תרגום או ביצוע, אבל אסטרטגיה ברורה, חדה, ארוכת טווח למיגור אי השוויון. אני חושבת שאם מותר לי לתת לך מחמאה לשם שינוי, זה גאוני. ואם אפשר להתחיל את זה לפני הבחירות יש בזה אמירה והאמירה הזאת זו צוואה נהדרת לך ולאחרות בקדנציה הבאה.

תודה רבה. בדרך כלל אחרי שאני מסכמת- - - שתי מילים.

אני מנציבות שירות המדינה מאגף לשוויון מגדרי, מיכל הצטערה שהיא לא יכלה לבוא. אבל אני חייבת לסכם אולי בכמה מילים אופטימיות וממש בקצרה אני חייבת להגיד שהתכניות שלנו ל-2019 זה בדיוק זה – זה לקדם נשים לתפקידי מפתח, לתפקידים בכירים, לדרגות בכירות, ויש לנו כמה תכניות מאוד מאוד רלוונטיות שינסו איכשהו לעזור לדבר הזה להתקדם. יש לנו תכניות, מי שמעניין אותה יכולה לפנות אלינו, אני לא אלאה אתכן עכשיו.

יופי. אנחנו דנו בעבר בתכניות וגם במצב בתוך נציבות שירות המדינה וכבר הרבה זמן מאז הישיבה האחרונה שעשינו על זה. אולי זה רעיון באמת לכנס דיון על המצב בנציבות שירות המדינה ומה בדיוק מתוכנן שם ומה קורה. תודה רבה.

אני חושבת שאנחנו נגענו בדברים העיקריים. את העניין של צוות אסטרטגי אני לוקחת על עצמי. ואני חושבת שהגיע הזמן באמת כי מה שקורה – אם גם נסתכל על הדברים שאמרתי בפתיחה וגם אתן אמרתן אחר כך, לפעמים האירועים הקשים שקורים בתוך השנה והמרוץ הזה אחרי כל מיני תופעות שאנחנו רואות בחברה לא מאפשרים לנו לעצור לרגע ולחשוב אסטרטגית ולתכנן. ואני חושבת שהגיע הזמן באמת לעשות את זה, ועם הוועדה. בעיניי רק לוועדה יש את היכולת לתת את המרחב הזה שכולם ישבו באופן שווה ונחשוב ביחד איך לקדם את הנושאים ומה התכנית שלנו האסטרטגית לעתיד.

תודה רבה לכולם, אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:34.