פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



21
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27/11/2018


מושב חמישי

פרוטוקול מס' 733
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ט בכסלו התשע"ט (27 בנובמבר 2018), שעה 11:19

מעמד הגננת כעובדת הוראה - לציון יום המורה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מסעוד גנאים
מאיר כהן

ינון אזולאי
לאה פדידה

אורנה פז - מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך

אסף שירמן - מנהל תחום, אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

עמית ענבר - אגף שכר, משרד האוצר

יפה בן דוד - מזכ"לית הסתדרות המורים

עדנה דוד - סגנית מזכ"לית, יושבת ראש סניף חיפה, הסתדרות המורים

מוטי סמט - סגן מזכ"לית ויושב ראש סניף ירושלים, הסתדרות המורים

לילי פוקומונסקי - מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

דליה רוט - סגנית מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

רות ברק - מחלקה לגננות, הסתדרות המורים

שרה דורות - מחלקה לגננות, הסתדרות המורים

ציפי גוטנטג - יו"ר תא גננות, סניף ירושלים

ויקטוריה נדב - יו"ר תא הגננות בתל אביב

שושי זיקס - גננת ונציגת גננות, סניף ירושלים

רותי אלחדד - גננת, הסתדרות המורים

נירה לפס - מנהלת בית ספר "בית זאב", עפולה

יפה פרטוק - מורה, הסתדרות המורים

נחום גוטנטג - נציג הפורום המשפטי למען ישראל

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

מעמד הגננת כעובדת הוראה - לציון יום המורה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 27 בנובמבר 2018, י"ט בכסלו התשע"ט. הנושא: מעמד הגננת כעובדתה הוראה - לציון יום המורה.

כפי שידוע לכם, אנחנו מציינים את יום המורה בכנסת פעם בשנה. בכלל יש לנו תסביך המורה כל השנה, אבל מציינים ביום מיוחד את יום המורה, יום בשנה בכנסת.

מי שמובילה את היום הזה זו יושבת ראש ועדת זכויות הילד, יפעת שאשא ביטון. היא יו"ר השדולה, אז לקחה את הבכורה. אין ספק שהמקום הטבעי של זה בוועדת החינוך שלנו, אבל אנחנו הגברים ידועים כמפרגנים. אין לנו אגו, במיוחד חברי הכנסת שיודעים לפרגן לחברות הכנסת, ואנחנו מברכים אותה על היום הזה. היא כרגע נמצאת בדיון שהיא מנהלת באולם שלנו, של ועדת החינוך. אנחנו גלינו לכאן, לאולם של ועדת הכנסת. יש כאלה פה מהחברים שלי שמלינים על כך, אבל זה בסדר.

היום מציינים בכנסת גם את יום מניעת האובדנות. אני יו"ר השדולה למניעת אובדנות. גם את יום הפג מציינים בכנסת. זו הכנסת. ברוכים הבאים לכנסת, כי הכנסת היא לא מה שאתם רואים לפעמים באולם המליאה. האמת והעוצמות מתרחשות כאן בוועדות.

אני בחרתי לדיון שלי הפעם במסגרת ציון יום המורה את הגננת. אני מודה ליושבת ראש הסתדרות המורים והגננות, גברת יפה בן דוד שהיא פרגנה גם לקטע הזה שזה יום הגננת. היא רואה בכם לא פחות, למרות שאומרים הסתדרות המורים והגננות, אבל אני מקווה שנצליח להפוך את הפירמידה.

למה בחרתי את הגננות? כי אנחנו מובילים את ההקמה של המועצה לגיל הרך שהממשלה קצת חורקת בהפעלה ובהקמה שלה. אנחנו מאמינים בהיפוך הפירמידה. הגדלת השקעות בגיל הרך, מלידה ומעלה תוביל להעצמת התלמיד בגילאים המתגברים ולכן אמרתי, הגננת. לא יותר הגננת נשכחת בגן. הגננת היא חלק ממכלול עובדי ההוראה של כל מערכת החינוך ויש לה תפקיד חשוב. היא המסד שעליו שמים את הטפחות אחד על אחד כדי לבנות את הידע, לבנות את התשתית הרגשית, לבנות את כל התשתיות של התלמידים, של הבוגרים שלנו.

ידוע, אני אומר את זה ויפה שמעה את זה ממני פעמים רבות. אני מייחל ליום שמערכת החינוך שלנו תשתנה ותותאם. אמרתי, ויש כאלה שנמאס להם לשמוע את זה. לא יעזור כלום, המרחק ביני לבין הבן שלי הקטן שמתגייס מחר, 40 שנה. מערכת השעות שלי ושלו היו כמעט זהות. שמתי אותן אחת על השנייה בשקף. כמעט זהות, ואני שואל למה? מערכת החינוך עושה עבודה נפלאה. מערכת החינוך עושה ועומדת ביעדים שמצפים ממנה, אבל צריך להתאים אותה. יש לנו כוח הוראה של מורים וגננות. לא יודע למה אומרים מורים וגננות. מתי יאמרו מורות וגננים? אנחנו מתכוונים לכל המינים. מורים וגננות עושים עבודה נפלאה, עבודה יום-יומית, לא תמיד עם התנאים הנדרשים. לא לכולם יש את התשתיות ואת התנאים הנדרשים ובכל זאת עושים. אנחנו מלווים, מחזקים.

אני שמח שבעשור האחרון מעמדו של המורה השתפר ועדיין יש מה לעשות. שכרו של המורה השתפר ועדיין יש מה לעשות. אנחנו שואפים, כשישאלו כל ילד קטן מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול, שיאמר מורה, לא יאמר רופא. או גננת. הנה אני אומר לכם, לפרוטוקול ולכולם, כשאני אומר מורה אני מתכוון מורה, גננת, הכול, כל צוות ההוראה, ואני מודה לכל הגננות. יש כאן גננים? לא. לכל הגננות שהגיעו היום, זה לא מובן מאליו לחגוג איתנו בכנסת, לציין את יום המורה.

לנכד שלי במודיעין יש גנן.

כן, כן, יש הרבה גננים.

יש, לא הרבה, בואו לא ניסחף. יש גננים.

יש כיום 200 גננים.

גברת לילי פוקומונסקי, שלום לך. לא הייתי מציין את ה-200. הם עדיין מעט מזער.

זאת רק ההתחלה.

מי שמכיר את הדיונים בוועדת החינוך, מדברים רק ברשות דיבור.

אין ספק שאנחנו בכיוון הנכון, רוצים, שואפים להעצים את זה שבאמת תהיה שאיפה לא רק להייטק. חמש יחידות מתמטיקה ואנגלית, טוב שיהיה. אנחנו צריכים את אלה ואת אלה. כדי שיהיו חמש יחידות מתמטיקה ותהיה כמות גדולה, ובפיזיקה ובאנגלית ובמקצועות ההומאניים שאני לא מוותר עליהם, מקצועות הרוח והנשמה שלעיתים אנחנו עד כדי כך שכמעט מחסלים אותם. גם שם צריך להשקיע. אין גוף בלי נשמה. חייבים גם להחיות את זה עם נשמה. צריך גננות ראויות, צריך גננות מוכשרות, צריך גננות עם מוטיבציה. מוטיבציה זו סביבת עבודה טובה ונוחה וידידותית ועם שכר הולם כדי שיהיה שקט נפשי וביטחון תעסוקתי.

אני מעביר את רשות הדיבור ליפה בן דוד ולאחר מכן לחברי הכנסת, ונשמע את האורחות שלנו. בבקשה.

קודם כול שלום לכולם. רק בפתח דבריי לפני שאני אומר את עיקרי הדברים, באמת כמו שיושב ראש ועדת החינוך אמר שהוא לארג', אני רק מבקשת שבפעם הבאה אל תהיה לארג' על החדר של ועדת החינוך כאשר מדובר בנושא של חינוך ובמיוחד ביום המורה. רבים מהמורים נמצאים שם בחדר של ועדת החינוך כי אנחנו אמרנו להם להגיע לוועדת החינוך, וגברת שאשא עם כל הכבוד, סגרה את החדר ולא נותנת להם לצאת, כי אם יצאו אז לא יהיה לה קהל שם, אז מה לעשות, יש גם כאלה, זה בסדר.

איזה דיון יש שם?

שם יום הפג.

טוב, חסל סדר חדרים.

אז זו רק הערה מאוד כללית ומהותית, אבל רק שנדע עם מי יש עסק. עוד מעט בחירות, אז אנחנו גם נדע מה לעשות. כל אחד יבחר כפי רצונו ואנחנו בוחרים רק את אלה שעובדים למען ציבור עובדי הוראה ופועלים למען ציבור עובדי הוראה.

שלום לכולם, חברים וחברות, ועדי החינוך הנכבדים. יש פה חברי כנסת שיושבים איתנו, הם חברים בוועדת החינוך והם שותפים.

אני יכול לציין את חברי הכנסת שנמצאים כאן, הם מתמידים בוועדת החינוך, מאיר כהן, שר לשעבר, מהבוקר אנחנו צמודים מדיון לדיון, מפגישה לפגישה. אני מציין את זה בפניו כי הייתי בסיטואציה הזו בקדנציה הקודמת, אחרי שרות להיות ח"כפש באופוזיציה. הוא לא ח"כפש, אני ח"כפש, אבל הוא מתמיד, והייתי שם ואני יודע מה זה וזה לא מובן מאליו וכל הכבוד, מאיר. בבקשה.

יישר כוח, וכל אחד שנמצא פה בעיסוקו ומעמדו.

קודם כול אני רוצה גם להודות ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת, הרב יעקב מרגי שנענה לבקשתנו להקדיש את יום המחנך הנוכחי לגננות, ובתוך כך לחינוך הגיל הרך וחשיבותו. קשה מאוד להפריז בחשיבות החינוך לגיל הרך. ילדים בשנותיהם הראשונות זקוקים למסגרות איכותיות, מכילות, מקצועיות, חמות ואוהבות בפרט בשנים הללו.

הילדים שלנו זקוקים לתיווך, לבניית הביטחון העצמי שלהם, לגבולות, לרוך וכמובן לתכנים פדגוגיים. זו מלאכה מאוד מורכבת, מאתגרת עם משמעויות קריטיות לעתיד של הילדים, ובאחריות הזאת נושאות אלפי גננות מקצועיות ומסורות.

החינוך לגיל הרך לילדות ולילדים בגילאים 3 עד 6 עבר מהפכה של ממש. לאחר המחאה החברתית שהביאה להקמתה של ועדת טרכטנברג, הוועדה הרחיבה את חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4 ובכך יצרה שינוי משמעותי בעבודת הגננות שעתה ניצבים בפניהן אתגרים חדשים ומורכבים.

ההתמודדות של הגננות עם הרחבת החוק נמצאת עדיין בעיצומה. אקדים ואומר, החלטת ועדת טרכטנברג להרחיב את החוק היא החלטה ראויה, חשובה ואני מברכת עליה. יחד עם זאת, כדי שהרפורמה החשובה הזאת תשיג את כל מטרותיה, צריך לתת לגננות את הכלים כדי לילדים שלנו את החינוך הכי טוב שאפשר, ויש המון מה לעשות, החל מצמצום מספר הילדים בגנים, פתיחת כיתות גן נוספות, המשך בתגבור סייעות ביחס למספר הילדים והחלת תוספת סייעת נוספת גם בימי שישי, שלא שונים מיתר ימי השבוע במאום, וכלה בהשקעה במבנים שבהם נמצאים גני הילדים. אני מבטיחה לכם דבר אחד, כל שקל שהולך להשקעה בחינוך בכלל ובחינוך לגיל הרך בפרט, יחזיר את עצמו וישלש את ערכו בעתיד.

החלטת ועדת טרכטנברג עשתה מהפכה חשובה וראויה ויש להמשיך ולהרחיב אותה. מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה אמיצה ולקחת אחריות גם על החינוך לגילאי לידה עד 3. כולם מזעזעים מכל מקרי אלימות כלפי פעוטות שבוצעו על ידי מטפלות. בחודשים האחרונים היו מספר מקרים כאלו וכל מקרה כזה הוא אחד יותר מדי.

חשוב לי להדגיש, מקרים אלו התרחשו במעונות ובפעוטונים שאינם מפוקחים על ידי משרד החינוך והמטפלות הללו אינן גננות. זו עוד הוכחה ניצחת לכך שמדינת ישראל חייבת לקחת על עצמה את האחריות על המסגרות הללו. נוכח אותם מקרים מזעזעים, הסתדרות המורים מקדמת בימים אלו הצעת חוק שתאסור על מטפלות להציג את עצמן כגננות. כמו כן על פי ההצעה, מסגרות שאינן מנוהלות על ידי גננות מוסמכות לא יקראו גני ילדים. לאבחנה הזאת יש חשיבות כפולה, פעם אחת בשביל ההורים שיוכלו לקבל החלטה מושכלת לגבי המסגרות אליהן הם רושמים את הילדים, פעם שנייה כדי לחזק את מעמד הגננות שלנו שעברו ולמדו והכשירו את עצמן ועושות עבודת קודש.

רגע לפני סיום אני רוצה לציין משהו כללי על מצב מערכת החינוך שלנו שהיא בסך הכול מורכבת מעשרות אלפי מנהלים, מורים וגננות נפלאות שקמים כל בוקר לשליחות הכי חשובה בחברה שלנו. אני רוצה להזכיר לכולנו שבימים אלו שבהם גורמים שונים מנסים להפיל על עובדי הוראה את האחריות לבריאות הציבור, אנחנו נמשיך לעמוד כחומה בצורה ונזכיר לכולם, עובדי הוראה קמים בבוקר בשביל לחנך את הילדים של כולנו. הם צריכים לעסוק בחינוך וחינוך וחינוך, לא בבדיקת פנקסי חיסונים.

האחריות על בריאות התלמידים מוטלת על משרד הבריאות וכך הדבר צריך להישמר. אני קוראת לכל גורמי הבריאות בישראל, בצעו את המוטל עליכם והשאירו את עובדות ועובדי ההוראה לעסוק בחינוך. לא נמנע מהילדים שלא חוסנו את הזכות לחינוך, ולהיענש על מחדלי הוריהם. חשוב לציין שעובדי ועובדות הוראה יוצרים קשרים חיוביים וקשרי אמון עם הילדים והוריהם. מניעת כניסת הילדים תגרום לכאוס ולמשבר אמון ביניהם. לזאת אסור לנו לתת יד ולכן נפעל לתיקון הצעת החוק. משרד הבריאות הוא שצריך לפקח על הסנקציות שאותן הוא מבקש להטיל. זה המקום לדרוש, להחזיר את אחיות בית הספר שהיו בעבר וקיימו את המעקב מי התחסן ומי לא ודאגו לכולם שהם יתחסנו.

על הדרך צייני את הצבע של החלוק שלהן. את זוכרת איזה צבע חלוק היה להן? ירוק עם פס כזה בצד.

נכון.

לפני שאסיים אני רוצה להזכיר לכולם, למי שהספיק לקרוא את עיתון ידיעות אחרונות. הייתה שם גננת שהצליחה, וזו רק דוגמא. מה שהיום פורסם בידיעות אחרונות זה מה שקורה בכל הארץ. הגננות הללו לא רק באות לעבודה ובזה נגמר. הן מזמנן הפרטי משקיעות בילדים. היה מקרה ששני ילדים לא הצליחו לדבר, לא הצליחו להוציא הגה מהפה, ואותה גננת לקחה אותם כפרויקט, הלכה לבית שלהם, יצרה קשרי אמון בין הילדים לבינה והיא הצליחה לעשות את היש מאין, והילדים הללו הצליחו לדבר. ההורים אפילו בהלם איך הגננת הצליחה לעשות מה שרבים מאנשי המקצוע לא הצליחו לעשות, אבל זה הפנים של הגננות שלנו במדינת ישראל וכדי שהן יוכלו להמשיך לעשות את העבודה המסורה מכל הלב ועם הנשמה, צריך לתת להן את הכלים, לא להשאיר אותן בחזית לבד. היום לצערי לא רק הגננות, גם ציבור עובדי ההוראה לפעמים נמצאים בבתי הספר, בגנים, כמו בחזית.

אנחנו צריכים לעודד את המעורבות של ההורים, למנוע את ההתערבות של ההורים ולשים באמת קץ להתנהלות הקלוקלת הזאת שלצערי הולכת ומתרחבת, ואני בטוחה שיחד עם זאב שנמצא פה נשתף פעולה כדי לעשות אמנה משותפת כדי להציב גבולות ברורים מה מותר, מה אסור. כשם שאנחנו כעובדי הוראה יודעים מה הזכויות שלנו, מה החובות שלנו, כל אחד צריך לדעת מה הזכויות שלו ומה החובות שלו, ורק בשיתוף פעולה, זאב, נוכל לעשות זאת. אני בטוחה כמי שאני מכירה אותך, שיש עם מי לדבר ואני עכשיו זורקת לך את הכפפה, בואו נעשה זאת למען ילדי ישראל, למען הילדים הרכים הללו, כי אם את זה לא נעשה, את הגננות הטובות, את עובדי ההוראה הטובים והאיכותיים, נפסיד, ואנחנו כבר רואים את זה, אז בנימה אופטימית אני רוצה להגיד תודה לוועדת החינוך שהיא שותפה אמיתית שלנו לדרך. יש עוד ויהיו בינינו חילוקי דעות וזה בסדר גמור, כי לכולנו יש מטרה אחת משותפת, להיטיב ולשפר את מערכת החינוך במדינת ישראל. יש בפנינו עוד עבודה רבה ומשימות כבדות משקל, ובעזרת השם נעשה ונצליח כולנו יחדיו. תודה רבה לכם.

תודה רבה. יפה נותנת תמיד תחושה של לוחמת שמגיעה להסתערות בכנסת, והיא מצליחה ומכניסה אותנו למסלול לפעמים, אבל זו יפה מטבעה וככה היא צריכה להיות, ולי אין ספק שהיא תצעיד את המורים.

תציגי את עצמך.

קוראים לי נירה, מנהלת בית ספר "בית זאב" בעפולה.

יושבות איתי חברות צוות הנהלה. בזכות עבודה קשה שעשינו לקליטת מורים מיטבית, מורים חדשים, קיבלנו פרס "קליטה מיטבית" והוזמנו היום לוועדה.

הם לא ינשרו אחרי ארבע שנים, המורים החדשים?

אני מקווה שלא, כי אנחנו עושים עבודה קשה. היא מורה חדשה שנקלטה בצוות הנהלה.

להגיד לכם גם חג שמח. אתם עושים המון בשבילנו. להגיד תודה לאישה יקרה שיושבת פה ולעוד אחרים, ואני מתנצלת, אני יוצאת עם המון כבוד אליכם.

מגיע לך. תודה.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

אדוני היושב ראש, 27 משנותיי הייתי מנהל בית ספר ונדמה לי ש-20 שנה הייתי שייך להסתדרות המורים. אני מאוד מצטער שכשאני הייתי בהסתדרות המורים, לא הייתה מזכירה אנרגטית כמוך. אני חושב שהמצב היה הרבה יותר. אני עזבתי את הסתדרות המורים, את יודעת את זה יפה, ועברתי לארגון, כי הייתה לי ביקורת גדולה מאוד על ההתנהלות של הסתדרות המורים, ואני יותר מאשר שמחתי שאת הגעת לשם. את תעשי עבודה נהדרת.

אמרת היושב ראש ואתה צודק, המסד לשיח החינוכי בכל מקום הוא הגננות, אבל אני מציע, יפה, אין לי שום ספק שאת כל הנושא הארגוני אתם תפתרו ואנחנו נהיה יותר מאשר חיילים שלכם בכל מה שקשור לזכויות ולמרחבי העבודה של גננות, של מורים בבית הספר.

מאיר, אני לא קוטע אותך, אני רק אומר שנציג האוצר נמצא כאן, מר אסף שירמן שהוא הרפרנט של עובדי ההוראה ולכן אני מקווה שהוא מקשיב טוב לדברים החשובים.

בסופו של דבר במקום שאין מרחבי עבודה לגננות או למורים, שום שיח פדגוגי לא יכול להתנהל.

אני קורא לגנים ואני קורא לבתי ספר המרחבים המוגנים של החברה הישראלית. במקום שיש מרחב מוגן כזה, בתוכו יכול להתחולל שיח, אבל בנוסף לכך אני מציע, כי תמיד הסתדרויות מורים התעסקו בזכויות וחובות. אני באמת מציע שאת הנושא של הגננות, תהיו פורצי דרך. אני מציע את זה ממקומי בענווה גדולה. תדברו על השיח הפדגוגי בתוך הגנים. יש לו משמעות בלתי רגילה. נעשים דברים נהדרים בתוך הגנים בכל מיני מקומות. לקחת את הדברים הטובים האלה, לתעד אותם שיהפכו לחלון הראווה של הגננות.

יצא לי לבקר בגן הדיאלוגי. יוצא מן הכלל.

מה זה?

זה גן שלוקח את כל הדברים של היום-יום, של השיח בין הגננות, בין ההורים, מייצר איזה דיאלוג בתוך הגן, שמצליח להוריד למטה את כל הכעסים. פותרים את הבעיות בתוך הגן ומנהלים שיח של מה רוצה הילד. זה מדהים.

נכנסתי לגן חובה. הילדים לוקחים חלק ביצירת חומרי ההתעניינות שלהם, חומרי הלמידה. יש שם גננות שבעיניי הן הטובות ביותר בעולם.

היות וטיילתי בכמה מקומות בעולם וביקרתי במערכות חינוך, שמתי דגש על גרמניה בזמנו, על מערכת החינוך הבווארית. אני לא סתם אומר שהם הטובים ביותר בעולם.

הדבר השני, אני מוריד את הכובע לכל גנן ולכל גננת שעובדים בגנים שהם הטרוגניים. לא חוכמה לעבוד בגנים של ילדים טובים. כשאני נכנס לגן וגננת עובדת עם קבוצה הטרוגנית, מילדים קשים שהגננת היא האימא שלהם, האבא שלהם, האחות שלהם, הכול, ועד לילדים שלא צריכים, שמה שהם צריכים זה את הנגיעה של הגננת, אבל בגנים כאלה אלה הגנים שמבחינתי הם הדבר הטוב ביותר.

מכבד אותנו שר החינוך.

ולכן אני מסכם ומברך אתכם. מי שעובדת בגן הטרוגני כזה, דעו לכם שאתן החלוצות של המחנה. מי שעובדות בפריפריה, ואני יודע מה גודל המשימה של גננות בתוך הפריפריה ככל שהמקומות מרוחקים יותר עם אוכלוסייה יותר בעייתית. הגננות האלה באמת עושות עבודת קודש ואני מאוד מקווה שאנחנו כחברה יכולים תמיד להגיד שאנחנו נותנים לכם את כל הכלים לעשות את זה. יישר כוח ואנחנו רק יכולים להצדיע לכן כחברי כנסת מהשורה. תודה רבה.

תודה רבה, מאיר.

שמענו את מזכירת הסתדרות המורים והגננות, שמענו את חבר הכנסת, השר לשעבר מאיר כהן.

ינון, אני ברשותך אעביר את רשות הדיבור לשר, כי הוא איתנו ב"גיחה". בבקשה.

צהריים טובים לכולם, ליושב ראש הוועדה, ידידי, חבר הכנסת יעקב מרגי, ליפה בן דוד היקרה שדואגת לגננות ולמורים של ישראל, לאורנה פז וכמובן לכל חברי הכנסת היקרים, ומעל הכול לכן, הגננות וכל מי שעוסק בעבודת ההוראה, כמובן נציגי ההורים, זאב.

המון שנים דיברו על היפוך הפירמידה, כי כולם מבינים במוח שאלה השנים המעצבות באמת ושעבודה נכונה ומושקעת בגיל הצעיר אחר כך מנתבים את הילד והילדה לחיים הרבה יותר טובים וכל שקל בגן מקביל ל-20 שקלים השקעה בכיתות י', י"א וכו', אלא מה, שהפנימו, אבל היה איזה חסם גם לבצע.

בארבע השנים האחרונות אני שמחתי שהובלנו באמת מהפך, ראשית רפורמת הסייעת השנייה. אני פוגש את הגננות, אני פוגש אתכן בשדה ופעם אחר פעם מספרות לי איך זה שינה הכול כשיש גננת ושתי סייעות במקום גננת וסייעת על 30 ילדים. זה החזיר את הצבע לפנים לגננות שיכולות לעסוק בלגעת בילדים, להגיע לכל ילד למרות שעדיין זה קשה. אני לא חלילה בא למעט, אבל זה הפך מאיזושהי תורנות החלפת חיתולים בתחילת שנה, חלק מהילדים לא גמולים בגיל שנתיים ושמונה חודשים, לעבודה אמיתית של חינוך, לעבודה של נגיעה בילדים.

המהלך השני שהוא פחות מדובר ובעיניי הוא לא פחות חשוב זה ממש בהובלה שלכן, זה מהפך הגננת המובילה ואשכולות הגנים.

היום עליתי לרדיו, שאלו אותי על החוג לכל ילד שנתנו בעוטף עזה.

כשאתה לא עושה, לא שואלים למה אני לא. כשאתה עושה, מתחילים לשאול למה אנחנו לא.

אמרתי ד', ה' ואמרו נו, ומה עם ו', ז' ו-ח'?

הנושא הזה שיש גננת מובילה ויש קבוצה של 15 גננות שהן סוף סוף מעין משפחה. זה לא פיקוח. הגננת המובילה היא לא מפקחת, היא לא בוחנת אלא היא כתובת שאפשר לפעמים להתייעץ ומה אני עושה, יש הורים כאלה שמציקים. פתאום יש עם מי להתייעץ, את לא לבד.

מעל הכול, אני פשוט רוצה לומר לכן תודה. אני עומד ומשתהה פעם אחר פעם לגדולה של הגננות של מדינת ישראל, לסבלנות, לנגיעה האישית בכל ילד וילד. אתן נוטעות את הביטחון, את המסוגלות של ילדים בגיל הכי חשוב. פתאום ילד מתחיל להאמין בעצמו בזכותן, בזכות הגננות המופלאות של מדינת ישראל. אני חושב שאתן צמרת הצמרת של החברה הישראלית. אני אוהב אתכן מאוד, אני מוקיר אתכן. בשם ממשלת ישראל כולה, בשם הציבור הישראלי כולו אני רוצה רק לומר לכן תודה רבה ואנחנו אוהבים אתכן מאוד מאוד.

מאיזה מספר ילדים שמים סייעת שלישית?

30. סייעת שנייה.

זה רק לגילאי 3-4.

26 ילדים בגיל 3, אפשר?

זה מה שאמרנו. כשלא עושים, לא שואלים למה לא. כשמתחילים לעשות, אז למה לא כיתה ד' ולמה לא מ-25. אנחנו רק מברכים ומודים ויש תמיד מה לעשות, ולזכותו של השר שהוא קשוב.

שר האוצר, שישמע מה שהשר אמר. אנחנו אמרנו ותשחררו קצת כסף.

אני גם רוצה לשבח אותם. הם בני ברית טובים.

אנחנו ערים להזרמות המאסיביות של הממשלה בשנים האחרונות לחינוך. אני יכול לומר לכם כיו"ר ועדת חינוך, אני לא יודע אם אמרתי את זה הרבה בנוכחות השר, אבל על מה אני מקבל פידבק ממנהלי המחלקות? הם קשובים לוועדה, הם נענים. לא פשוט למשרד שמתנהל לפי תוכנית תקציבית שנתית תוך כדי הליכה לעשות התאמות בגלל דיונים. יש שרים שעם האגו שלהם, עם כל הכבוד, אז מה אם הוועדה עשתה, אמרה. קשובים. אפילו מנהלי האגפים מברכים על כך כי יש דינמיקה של עשייה ושינויים. השינויים רבים אבל אנחנו עסוקים בגננת היום. תודה רבה.

חבר הכנסת ינון אזולאי.

שלום לכבוד השר, אדוני היושב הראש, ברכות על היום הגדול הזה. גברת יפה בן דוד, האמת, אני לא חבר בוועדת חינוך.

יש לו בבית.

אתה יודע מה, אם התחלת בזה, אז אני באתי מבית של חינוך. אבי ז"ל 22 שנה בחינוך, אימא שלי בחינוך המיוחד, האחים שלי. רק אני נפלתי בין הכיסאות, המזל שלי שזה בין 120 כיסאות, אז לפחות זה טוב.

ואשתו גננת.

גננת, מנהלת מעונות וגנים, התחילה מגננת. יש לי ילדים בגנים, אז בסדר, ברוך השם.

אתם יודעים, אנחנו נמצאים קרוב מאוד לחנוכה. חנוכה, היוונים ביקשו שהיהודים ירשמו על קרן השור – אין לנו חלק באלוקי ישראל. כולם שואלים, קרן השור, מה עניין דווקא קרן השור? בקרן השור היו עושים מס בקבוק, בקבוק לתינוק ואז שמים בו את הדייסה. מגיל קטן התינוק היה מסתכל ומרגיש את זה. תינוק, מה הוא מבין? אחר כך יש גם מחקרים שאומרים שגם בבטן כבר הוא מבין אם שמים לו את המוסיקה. ודאי שכאשר ילד מגיע לגיל חינוך של גני ילדים, כבר שם מתחילים לעצב את הדמות של הילד, לא מזלזלים, לכן גם שם צריך את העיצוב הנכון לתת לילד, וכל אחת מכן וגם גננים שיש, נותן בעצם את העוצמה לילד. אם שותלים את השתיל בצורה נכונה, אז בעצם העץ הזה יגדל ויהיה עץ ישר וטוב, לכן אני מברך אתכם ביום הזה. שיהיה בהצלחה, שלא תצא תקלה תחת ידכן ויישר כוח.

עוד דבר שראיתי שיפה אומרת וסיפרתי לה בדרך. הרבה היום משתמשים בעובדי הוראה. אבא שלי ז"ל אמר דבר נכון. אמר, היום שמים אותם שהם גם יהיו אחיות בבית ספר, שהם יהיו הכול. פעם היו קוראים להם מחנכים, היום קוראים להם עובדי הוראה. זה כל הסיפור. צריך להחזיר אותם למחנכים והם יהיו רק מחנכים ולא יתנו להם עוד עבודה.

תודה רבה באהבה גדולה.

מסעוד גנאים, גם לו יש חלק ונחלה במערכת החינוך. בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אני מברך על קיום היום הזה. אני מברך את הגננות שעושות עבודת קודש, כי כולנו יודעים ומשוכנעים שאם אנחנו רוצים שינוי חינוכי, איך לבנות את האישיות של התלמיד, של הבנים שלנו, זה צריך להתחיל מוקדם מאוד. זה מלידה, מהשנים הראשונות האלה שאתם אמונים עליהם כגננות וכמורות וכסייעות.

רציתי לשאול את השר אבל הוא יצא, בקשר להמשך הסייעת השנייה, משום שהציעו לי בבתי ספר, לא יודע אם יש גם, שיהיה בכיתה א' למשל לצד המורה עוד סייעת או עוד מורה.

תביא רק כסף והכול יהיה.

אמרתם מהאוצר, זה שכר, לא תקציבים, אז אנחנו לא יכולים - - -

אני מורה לשעבר.

אין לשעבר, מורה נשאר מורה.

מורה נשאר מורה. אולי אחזור, לא יודע. אני נהנייתי מלהיות מורה.

אני חושב, אדוני היושב, שמורה נשאר עמוד השדרה של כל העשייה החינוכית, הפדגוגית לכל מערכת החינוך בישראל, המערכת הערבית או היהודית או החרדית. עמוד התווך והדינמו הבסיסי והראשי זה המורה, לכן השקעה באיכות המורים זה רק יהיה טוב לילדים שלנו ולחינוך.

בקשר למורים בחברה הערבית, יש הרבה בעיות. אני לא אפרוס את כולן פה. יש את העניין של האבטלה ויש את העניין, שלחתי לכבוד השר וגם לביטחון פנים, עניין של אבטחה ושמירה על בתי הספר. יש הרבה תקנים שהם חסרים ולצערי הרב לאור כל האלימות הגואה והעולה, אנחנו מאוד צריכים לתת למורה את הביטחון הזה, את שלומו כדי שהוא יוכל לעשות את המלאכה והשליחות שלו בשקט ובכבוד.

תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה.

אם תשאלו אותי אם אני מכירה או זוכרת את השם של המורה מכיתה י"א, י"ב, לא, אבל אם תשאל אותי אם אני זוכרת את השם של הגננת שלי, אני אגיד לך בחיוך, ישר, יהודית הגננת.

ומה עם שושנה הגננת שלי?

גם אתה זוכר, נכון כבודו?

יש לי שושנה עד היום, מחנכת אותי, אשתי.

הגננת שלי במרוקו, קראו לה אניטה והיא חיה עד היום. אני בן 63.

אז קלעתי לדעת גדולים, ואם זה אומר שהיינו כל כך רכים וקטנים ואנחנו זוכרים את שם הגננת וזה נחרט בליבנו, זה אומר כמה היא תרמה לעיצוב של מי שאנחנו היום וכמה היא חשובה במערכת הזאת.

כששלחתי את הילד הראשון שלי לגן, קראה לי הגננת ואמרת לי, תשמעי לאה, יש איזו בעיה, הילד שלך מאוד אוהב לדבר, מאוד אוהב לבצע הכול. כשזה מגיע לצייר, לא רוצה. ואז היא אמרה לי, תקשיבי, קחי את הילד, יש פער גדול. לקחתי את הילד לאבחון ובאמת מה שחסר לילד, מוטוריקה עדינה. היא הצילה את הילד. היום הוא כבר סטודנט מצטיין, הכול טוב ויפה, אבל אם אותה גננת שאז היו 31 ילדים יחד עם סייעת אחת יכלה להציל את הילד שלי במקרה, שזה דבר, אם לא הייתי רואה אותו, אני כאימא לא שמה לב והגננת שמה לב, תאר לך מה היא תעשה כשיש לה עוד כוח אדם והיא פנויה וקשובה לתת את הכישרון שלה, את היצירתיות שלה ואת היכולת שלה לילדים.

עם כל הכבוד שאנחנו באים היום לפרגן, בואו נשים גם את המוקשים. נכון להיום גננת לילדים בגיל 3 עם 29 או 27 ילדים נשארת עם סייעת אחת. בני 3 לא תמיד גמולים. בני 3 צריכים יחס. אני, כבוד היושב ראש, עם שני ילדים הלכתי לגור בין אימא שלי לחמותי, מהלחץ, אז אם היא צריכה לטפל ב-27 ילדים, זה דבר שאנחנו צריכים לשים לב כי ילדים הולכים לאיבוד. גיל 3, הם צריכים עוד ללכת לשירותים, ואם היא הולכת לשירותים וזאת נותנת לו בקבוק, מי מטפל בכל ה-25 האחרים? זה דבר אחד, לכן לזה אנחנו צריכים לשים לב.

הדבר השני, כבודו, באמת ובתמים, אני ממש פוחדת שיעשו גם בית ספר של החופש הגדול יחד עם הגננות. יש יתרון בעובדי הוראה, גם מורות וגם גננות שיש מה שנקרא חינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי משלים. אני רוצה שהגננת שלי תלך לחופש בחנוכה. אני רוצה שהמורה שלי תלך לחופש בפסח. בשביל זה יש מערכת חינוך בלתי פורמלית. אני רוצה שגם הילד ירגיש שהוא בקייטנה, ירגיש שינוי, ירגיש אווירה.

זו לא חובה.

זה מה שהיום מחייבים אותם.

לא, לא. רק אם הן רוצות. לא מחייבים.

כמי שאחראית על החינוך הבלתי פורמלי, הייתי ביוקנעם ואני הייתי אחראית על הקייטנות. פתאום אין, אנחנו לוקחים את בית הספר של החגים, בית ספר של החופשים הגדולים ומשתמשים במורים או בגננות, לכן אני אומרת, יש יתרונות ויש חסרונות בלהיות מורה וגננת. הם בחרו את זה למרות השכר הנמוך. לפחות בואו ניקח להם את מה שכבר קיים ואת מה שיש.

ניתן להם.

זה תפקיד שוחק, תפקיד קשה. אימא ל-27 ילדים, אני לא יודעת איך אתן יכולות לשרוד, ולכן צריך לשים מעבר להצדעה גם את המוקשים ולקדם אותם ולטפל בהם. תודה.

אנחנו מצדיעים להם בגלל המוקשים.

זאב. מעורבות ולא התערבות.

כמו שאני מכיר את יפה, היא עכשיו תזדעזע ממה שאני אגיד. הגננת הינה מורה בכירה. לא סתם מורה בכירה, אלא בניגוד למורה רגילה שלה יש את המעטפת של כל המורות החברות איתה באותו מוסד ואת הנהלת בית הספר, הגננת עובדת לבד. היא בעצם, קראתי לזה המפקדת היחידה שעומדת לבד וחשופה לבד. נכון, יש גם את הגננת המובילה, את רכזת האשכולות וכן הלאה, וגם את המפקחת, אבל בקצה יש את הגננת לבד והיא נמצאת שם באותו מוסד, סולו, ועל זה אנחנו מעריצים אתכן, שלא יהיו אי הבנות.

כאן אני רוצה להגיד כמה מילים. אנו ההורים סבורים שיש לראות בנו ההורים מכפיל כוח, שותף שלכן הגננות בבניית המרקם האנושי והחינוכי בגנים. שתפו אותנו, אל תראו אותנו כגורם מפריע או מטריד, שהרי אנחנו חרדים לשלום הילדים שלנו. מניסיון למדנו שכאשר קיימת פתיחות ושיתוף, יש תמיד היענות רבה ואפילו הערצה. המקרים להם אנחנו נחשפים, אני מדבר על מקרי האלימות, נובעים בין השאר מחוסר רגולציה, אני מדבר על מקרי אלימות של סייעות בעיקר כלפי ילדים. זה נובע בין השאר מחוסר רגולציה ואין הגדרות מקצועיות, למשל לנושא הסייעת. גם על זה דיברה יפה קודם, לכן אני סבור שעלינו ההורים והסתדרות המורים במקרה הזה, לפעול יחד לקידום חקיקה שהציגה יפה. רוב מוחלט של ההורים רואים בכן הגננות דמות חינוכית, סמכותית, מחבקת, ולא ניתן לעשבים שוטים לשנות את דמותכן בעינינו.

כמי שהיה שותף בין השאר גם לנושא הרפורמה של הסייעת השנייה כולל מפגש עם ראש הממשלה אצלו בבית שבו הוא התחייב על הרפורמה הזאת, כששמע כמה זה עולה, אמר, אין שום בעיה, אנחנו ניישם את זה. אני אומר לכם שאנחנו מחויבים לנושא הזה ואנחנו נפקיד וננסה להרחיב את זה גם לקבוצות או לגנים עם פחות ילדים.

כמו שדיברה חברת הכנסת לאה, ההבדל בין 30 ל-27 הוא לא כזה דרמטי מבחינת היקף העבודה. נהפוך הוא.

גם כשנעשה 27, ישאלו למה לא 20.

אני כבר אומר לך, אני אעשה את זה.

תעשה. בלקחים שנפיק נעשה חושבים. ההשקעה הזו חשובה. אני אמרתי לעצמי כשאני נכנסתי לתפקיד יו"ר ועדת חינוך, בדיוק הם היו במחאת הסרדינים ובאו אלי ותמכתי במאבק, אבל כשנחשפתי לאתגרים שיש במערכת החינוך, יכול להיות שצדקנו כשדחפנו, אבל אני אמרתי לעצמי, אני חסר אחריות. איך יכולתי לדחוף את המדינה להשקיע מאות מיליוני שקלים? יכול להיות שיש דברים אחרים שיותר חשובים. אני לא כרגע מחווה דעה, רק זה עשה לי חשבון נפש. כאני היום מפעיל לחצים על שר החינוך או על הממשלה, יש לי תמונה יותר רחבה, אבל זה כבר נכנס. איך אומרים אצלנו? שטח שנכבש, לא מוחזר, לא משוחרר. אנחנו רק שואפים לעוד ועוד.

אני אסיים אבל אני חייב להתייחס למה שאמרת. הניסיון שלי לפחות, ואני קצת יותר מבוגר ממך אפילו, מלמד שאם לא היינו משקיעים במחאת הסרדינים, לא היה לא את זה ולא את זה כי מערכת מטבעה נוטה לסטגנציה, נוטה לקיבעון, וכשיש גורם חיצוני שמכריח אותה להתקדם ולעשות שינויים, רק אז היא פועלת. במקרה הזה אנחנו הובלנו את מחאת הסרדינים והצלחנו. הובלנו את מחאת הסייעת השנייה והצלחנו.

אולי בהזדמנות הזאת נעלה את זכרו של איציק מנחם שהיה אחד מהמובילים של מחאת הסרדינים.

נכון. מי שהיה בזמנו יו"ר של גדרה, יצחק מנחם, נפטר ממש לאחרונה מדום לב והיה בפירוש אחד מהמנהיגים אצלנו בנושא של מחאת הסרדינים.

אני רוצה לסיים בשתי מילים. ראשית, אנחנו נשמח להרים את הכפפה ולשתף פעולה איתך, יפה, בכל מה ששייך לגיבוש אמנה יחד עם הסתדרות המורים ויחד עם משרד החינוך כמובן, אבל אנחנו סבורים שטוב ונכון יהיה אפילו שבעתיים אם כנסת ישראל תפעל בצורה נמרצת לחקיקה של שני חוקים שאנחנו רואים אותם כהכרחיים: אחד, זה החוק להסדרת מעמד ההורים ונציגותם, והשני, החוק להסדרת מעמד המורים ונציגותם. אנחנו חושבים ששני החוקים האלה שלובים אחד בשני כמשלימים אחד את השני ואין לי ספק שאם נדע ונשכיל באמת לעבוד ביחד, שום מערכת לא תעמוד בפנינו.

תודה. אורנה פז, בבקשה.

שלום רב, אני מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי מזה שלושה חודשים.

בהצלחה.

תודה רבה. קודם כול אני מבקשת לברך על היום הזה ולהגיד תודה רבה לחבר הכנסת מרגי וליפה בן דוד שבחרו להקדיש את היום הזה דווקא לגננות.

אני שמחה על ההזדמנות לעצור את המרוץ היום-יומי על מנת להוקיר ולהצדיע לעובדי ההוראה בכלל ולגננות בפרט במעמד החגיגי הזה. כמנהלת האגף לחינוך קדם יסודי אני מכירה את פועלן של הגננות מקרוב ואני יודעת עד כמה הן מסורות, מקצועיות, אחראיות, מחויבות ופועלות מתוך תחושה של שליחות.

בגן הילדים נבנית הגרסא דינקותא של הילדים. בגן הילדים לומדים ערכים, מיומנויות וידע אותם הילדים נושאים כצידה לאורך כל חייהם. בגן הילדים נבנית התשתית הערכית, החברתית והאזרחית שלהם ולגננות ולגננים תפקיד חשוב מאין כמוהו ביצירת תשתית זו.

הקמת המועצה הלאומית לגיל הרך היא מסר חשוב, הרואה בחשיבות הגיל הרך יעד לאומי. גם הרפורמות של השנים האחרונות, רפורמת טרכטנברג, רפורמת הסייעת השנייה והגננות המובילות הן עדות להכרה של מקבלי ההחלטות וחשיבות הגיל הרך, אך כפי שהעלו פה החברים, הדרך עדיין ארוכה להיפוך הפירמידה. אני עובדת הרבה מאוד שנים. אני 30 שנה במערכת החינוך הקדם יסודי. הדרך להיפוך הפירמידה כפי שאני רואה אותה וכפי שגם חברים העלו אותה, עדיין ארוכה.

אנו משקיעים רבות בפיתוח המקצועי של הגננות והגננים.

את אומרת את זה גם לשר בדיוני העבודה במשרד?

בוודאי. אנו משקיעים רבות בפיתוח המקצועי של הגננות על מנת לתת להן את הכלים והידע להנחיל לילדי דור האלפא הלומדים היום בגנים את מיומנויות המאה ה-21 על מנת שיהיו אזרחים ערכיים ומועילים.

מה שאתה ציינת, חבר הכנסת מאיר כהן, אתה היית בגן הדיאלוגי כנראה בצפון הארץ. זה היה בצפון?

כן.

יש לנו כ-100 גנים דיאלוגים בצפון ואנחנו עובדים בשנתיים האחרונות על גנים עתידיים, ויש לנו המון מודלים שונים של גנים - - -

לחדשנות הזו אני מייחל.

יש לנו כבר 1,300 גנים שפועלים. יש לנו "גן יער", "גן ים", "גן תל", גנים סנסו מוטוריים, גנים עם רובוטיקה, גנים מדעיים.

יפה.

איך הנושא של לימודי הליבה בתוך הגנים מתפתח? באיזה כיוונים?

יש את כל לימודי הליבה, שזה מתמטיקה, שפה, כישורי חיים, אומנויות.

שזה לא פרונטלי.

לא פרונטלי. זו למידה אינטנסיבית שמשתלבת. זה הייחוד בעצם של גן הילדים. אין לנו למידה פרונטלית.

אני רוצה עוד משפט אחרון, ברשותך. אני מאחלת לכל המורים, המורות והגננות המשך עשייה חינוכית מוצלחת. מבקשת להגיד במיוחד ליפה בן דוד וללילי פוקומונסקי תודה רבה על שיתוף הפעולה. ביחד נעשה ונצליח.

תודה. עכשיו לילי, בבקשה.

אני לילי פוקומונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים. בעברי גננת, מנהלת גן 35 שנה.

אני רוצה לענות לחבר הכנסת כהן, שכשציינת שהגננות בפריפריה עושות עבודת קודש - - -

כל הגננות ובמיוחד בפריפריה.

לפעמים הילדים במרכז תל אביב, במקומות הסוציו אקונומיים הכי גבוהים - - -

גם בתל אביב יש מקומות חלשים.

הם אלה שזקוקים יותר ויותר כי הם גדלים בלי הורים. הורים קרייריסטים.

בואו נסכים שבכל מקום יש ילדים מכאן ומכאן. אני מאוד אוהבת את הקטלוג הזה של ילדים מהפריפריה.

בכל מקום הגננת קשובה ומכירה את הילדים - - -

לילי, אני חשבתי שאמרת שדווקא הם צריכים מכיוון אחר, ואני מסכים איתך, את יודעת למה? שכשיש הורים חזקים, הם דעתניים, הם גם תובעניים יותר וזה מחייב את הגננת ליותר ואוי ואבוי לה אם לא. בבאר שבע בשכונות שאני גדלתי לא רק שלא באו אליה בטענות, גם שלחו לה קוסקוס ולביבות.

עברו הימים האלה גם בבאר שבע.

אני בכוונה מביא את זה בהקצנה כדי לחדד את המסר.

יש כל כך הרבה הורים עורכי דין, מתוסכלים שרק מחפשים איך להיכנס לחיים של הגננת.

נחזור לגננת, לא להורים.

אני רוצה להגיד משהו. מי שלא עבד בגן הילדים, לא יודע מה זה גן ילדים.

מה שאתה אומר על ההתערבות, על המעורבות של ההורים, צריך לשים גבולות בנושא הזה.

הוא יסכים איתך על הגבולות.

א', לא דיברתי על התערבות ומעורבות. ב', אמרתי שצריכים לחוקק. החקיקה נועדה בראש ובראשונה להגדיר את גבולות גזרה.

זאב, תודה.

אני רוצה להגיד שהגננות עושות את העבודה שלהן, רק שלפעמים בתחילת דרכם של הילדים שנכנסים לגנים, בני שנתיים ושמונה חודשים, ההורים חוששים ממה שיהיה לילד. הרי ילד בן שנתיים ושבעה-שמונה חודשים הוא תינוק עדיין. עם כל הכבוד לוועדת טרכטנברג וכו', אף אחד לא ראה את ההשלכות העתידיות עם הילדים האלה שהם כל כך קטנים וצריכים להתמודד או להיות במסגרת של עוד 35 ילדים, לכן אני חושבת שצריך לשים לב לנושא הזה.

אשמח מאוד שזה יעבור לכבוד השר - הרפורמה של הסייעת השנייה, מעשה נפלא, אבל זה שיש ניוד סייעות, לא כל יום הסייעת השנייה נמצאת בגן, או הגננת. אם חסרה סייעת בגן אחר, לוקחים את הסייעת ומעבירים אותה למקום אחר, זאת אומרת שבכל מקרה הגננת נשארת עם סייעת - - -

אז טוב שהזכרת את זה. יש הצעת חוק שלי שמונחת במשרד החינוך וזה סיפור תקציבי ואוצרי, חוק הסייעות. הצעת החוק שלי, חתמו עליה מספר חברי כנסת, שאני לא מצליח לקבל עליה הסכמה כי אני חושב שסייעת כבר הפכה להיות חלק מצוות ההוראה. ברגע שהמקצוע הזה יהיה פרופסיה, יהיו עוד נשים שירצו להיות מועסקות כסייעות ולא יהיה מחסור. מה לעשות, את נוגעת בנקודה בעייתית, אבל כשיש מחסור, גם אם את היית מחלקת הגנים, היית עושה את אותו דבר, אבל אנחנו כולנו תקווה שהמקצוע הזה יהיה מאתגר שכל כך הרבה יתמודדו על התפקיד הזה ושלא יהיה מחסור.

אני מסכמת. יש סופר שאמר ש"כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן הילדים".

רוברט פולגום.

נכון. תודה. בזה אני מסיימת.

אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת מרגי, למזכ"לית יפה בן דוד, שהחלטתם לקיים את הדיון הזה, כי הגננות באמת הן הבסיס של כל החינוך ושל החברה הישראלית.

תודה. מוטי סמט.

לא תכננתי לדבר, אבל יפה הפילה עלי - - -

מוטי הוא סגן מזכ"לית ויושב ראש סניף ירושלים.

אני רוצה לספר לכם משהו. כשנדרשתי פעם להיות בייביסיטר לשמונה נכדיי, אני אחרי ארבע שעות התמוטטתי, אז צא ולמד מה זה עם 30 ילדים ושתי סייעות.

אני אבוא. הנכדים מתפנקים עלינו, מרשים לעצמם, ואצל הגננת הם לא מרשים לעצמם. קשה, אין ספק.

אבל ביום חג שכזה אני רוצה לבוא ולהעיר ולהתייחס למשפט האחרון שלך שאותי הוא הכי מטריד. אני מצדיע לגננות, אבל הגיע הזמן שיהיה קריטריונים ברורים לקליטתן של סייעות. רוב הסכסוכים שמגיעים אלי, בגיל הרך, זה סכסוכים בגלל רמת סייעות. אני לא רוצה להגדיר ולספר מה. הגיע הזמן.

לא בושה לומר שסייעות זה היה מאגר כוח אדם של ראש הרשות ושל פונקציות בעירייה והיה צריך תעודת זהות ודופק, בלי לפגוע באף אחת, ויש ראויות ויש מוכשרות, אבל אין ספק שצריך להסדיר זאת.

הגיע הזמן. גננת עומדת לא מול 30 ילדים, אלא מול 60 הורים.

70.

סיכוי עצום שהסייעת תתקשר עם אחד מהם באחד הספונג'ות שהיא עושה בבית, ואני מעריך את זה, אבל לא יתכן שתהיה מערכת של הלשנות של רשות מקומית, שנציגותיהן יבואו וירדו לחיי גננות. אמרנו דברים נפלאים על הגננות אבל מי ששובר אותן זה האנשים הכי קרובים אליהן, וזה הסכסוכים הכי עמוקים, והחוק שאתה מעלה, ככל שיעבור מהר יותר ויקבל ביטוי חזק יותר ועוצמתי יותר, זה יסייע לגיל הרך, כי הוא פוגע במוטיבציה של הגננת. אני לא מדבר על כל היקף עבודתה יום ולילה ועל האחריות האישית שיש לה, על הביקורת והבקרות, אבל סייעת אחת בלבד יכולה לגרום נזק עצום לגן שלם, ואני לא רוצה לתאר תיאורים שהגיעו אלי, קשים ביותר, שאנשים התמוטטו.

תודה. אין ספק, במקומות עבודה מתפתחת התרבות שכמעט כל מקום עבודה שני שולחים לפסיכולוגים ומבחני אישיות. למרחב שאנחנו מכניסים את הילדים שלנו, את הדבר הכי יקר שלנו בגיל הרך, חייב שיהיו תנאי סף, חייבת שתהיה איזו הכשרה, חייבת שתהיה הגדרה.

יו"ר תא הגננות בתל אביב ושמה בישראל, ויקטוריה. בבקשה, בקצרה.

קודם כול אני שמחה שהתכנסנו כאן וסוף כל סוף הגננות הן בפרונט ולא שפופות. לצערי חל שינוי מהותי. ההורה הפך להיות לקוח של משרד החינוך והגננות הפכו להיות המשווקות. החברה מאבדת את הערכים ואת הכבוד שלה למעמד הגננת והחינוך בפרט. הורה בא, דורש מגננת. גם אם אין לו את הכלים הנכונים, הוא דורש ממנה. גננת צריכה לעמוד מול הדרישות. לפעמים היא מגובה ולפעמים היא לא מגובה, וזה מגיע לידי כך שגננת פשוט נשברת, וכשהיא נשברת, המערכת תתמוטט איתה לאט לאט.

הורים פעם היו באמת מעורבים. הם הפכו להיות מתערבים ברמה כזו שהם משמיצים בתקשורת. היד קלה על המקלדת.

בפייסבוק.

בכל מקום. השיימינג הזה כבר הטופ. יש לגיטימציה וקלות דעת שהורה מאפשר לעצמו. אם משהו לא מוצא חן בעיניו הוא פשוט עושה מזה מהומה. לא בא ומדבר. זה הופך להיות אלימות מילולית ואני לא רוצה שזה יגיע לאלימות פיזית.

חברת הכנסת לאה פדידה אמרה שהיא זוכרת את השם של הגננת. אני הפכתי להיות גננת בעקבות הגננת שלי. אני גם מדריכה גננות ואני בשטח הרבה. גננות נושרות בגלל שאין מודעות, אין תמיכה. יש אלימות וזה לא יכול להמשיך ככה.

אני מאוד מכבד, אבל יש תחושה שהאמירה שלך דווקא כאחת שמרכזת גננות בתל אביב, היא מאוד לוקחת רק את החלק האפור ושמה אותו בפרונט.

אני רוצה לחדד. מה שאת עוברת, עוברת כל מורה היום במערכת החינוך. המערכת צריכה באמת היום להגן על המורים, לכן אני דיברתי על מרחבי העבודה של המורים וזה חלק ממרחבי העבודה.

אבל אצל גננת זה יותר מחודד כי היא לבד בחזית.

תחושת הבטן שלי אומרת שרבים הדברים הטובים ורבים ההערכות שמקבלות הגננות מאשר האלימות שמקבלת הגננת, ודווקא ביום כזה יש מקום לדבר על הדברים הטובים. זה לא אומר שצריך לנהוג בהסתר פנים. המצוקות הן מצוקות, אבל זה לא חזית הכול. אני נמצא בשטח. אני חושב שהיום גננות טובות מוערכות הרבה מאוד. כשאני מגיע לגן של הנכדים שלי במודיעין, גם אני וגם הרבה מאוד הורים מתייחסים ביראת קודש לגננות לא בגלל שאנחנו מהדור - - -

כי אנחנו מהדור ההוא. זה בדיוק המשפט.

לא נכון, כי במקום שאתה נתקל עם גננות שהן מבינות את השיח עם ההורים ולא כל ביקורת, הן לוקחות אותה למשהו שמתגוננות - - -

היום אמצעי החשיפה הם גדולים והורה מדבר עם הורה תוך כדי עבודה, מחליף מסרים, לפעמים גם שלא בצדק. יש תופעות של ביקורת שהיא בצדק כלפי גננות. יש גם תופעות שהורים שואפים. הם ציירו לעצמם את המודל האידיאלי שלא בהכרח הגננת יכולה לספק להם או אפילו המערכת לא מצפה מהגננת, ואנחנו מבינים.

אני רוצה להגיד משהו. אנחנו צריכים להבין שבכיתות הגדולות יותר אנחנו לא כל כך הרבה מעורבים, אבל בגני ילדים אנחנו אימהות היסטריות.

את כל כך טועה.

מאיר, זו דעתך. אני לא רוצה לפגוע בך, אבל לדעתי פשוט מזמן היית הורה.

באמת, סליחה, את מורידה את זה לשיח - - -

מאיר, צר לי מאוד אם נפגעת. אני לא התכוונתי לזה אפילו שזה נאמר בהומור.

אני רוצה להגיד דבר כזה. כן, ועוד איך ההורים מאוד מעורבים. כמי שבאה מהשלטון המקומי וההורים הגיעו אליה, זה טענות קשות, טענות הזויות. מסכנה הגננת. קבוצות וואטסאפ. בכל דבר הם צריכים להיות מעורבים, מה עושים בקבלת שבת, איזה סוכריות שמים על העוגה, האם החלון נפתח, החלון נסגר, ולכן ההתמודדות הזאת, אי אפשר להקל בה ראש.

לא מקלים. תודה. זה אתגר.

תודה. רק משפט לחבר הכנסת ינון אזולאי.

אני רק רוצה קודם כול לחזק את הדברים. אני הורה שיש לו ילדים בגן ואשתי הייתה גננת והיום היא מנהלת גנים. רק לשם השוואה, כשאת מדברת על זה שההורים מתערבים, הדבר הוא נכון. קודם כול זה טוב להעלות את זה גם ביום כזה. זה לא יום חג שהוא רק חג, זה יום שגם מעלים את הבעיות ואת הקשיים, עם כל הכבוד.

אשתי מנהלת מעונות וגנים של המגזר הכללי. באים לשם עם וואטסאפים וכל הורה שיש לו איזו בעיה, הוא כבר מעלה אותה מייד, ואז כשהוא מעלה מייד, פתאום השני נזכר שאולי גם פעם הייתה לו בעיה וגם הוא מעלה, ואפילו לפעמים שזה היה בגן אחר. לעומת זה יש לי ילד בגנים חרדים. אין להם וואטסאפ. גם אני אותו דבר, אין לנו וואטסאפ. כשיש בעיה אנחנו מתקשרים לגננת באופן פרטי ויודעים לפתור את הבעיה. הבעיה נפתרת וההורים מעורבים, ועדיין אשתי גם שולחת לה את העוגה במקום הקוסקוס והם בקשר. זה לא רק אשתי, זה כל הגנים ככה ועושים להם ערבים כאלה. אחר כך אין תגובות בוואטספים שלהם כי אין לנו את זה, אז היום המצב של הגננות באמת להתמודד הוא קשה יותר.

הוא מאתגר יותר.

מאתגר וגם לפעמים חשופות לאלימות מילולית ויותר מזה.

תודה. ויקטוריה, סיכום. אני חייב לסכם את הדיון.

אני רוצה לסכם בשני מישורים. קודם כול, האמון בגננות נפגע. מקליטים אותנו, שזה ברמה לא נורמלית.

אני פוחד לומר אפילו בהומור, כי אחד נפגע לי כאן. את יכולה להגיד תלונות עם חיוך. גם המראה עצוב, גם התלונות. את מבינה למה מאיר פנה אליך? תאמרי את כל הטענות בחיוך. את מבינה מאיפה זה בא לו.

לסיום, אני שמחה להיות הגננת במערכת הזאת. אני שמחה ללוות גננות גם בקשיים שלהן ולא רק בשמחות שלהן. גאה להיות בכל העשייה החינוכית מלווה על ידי לילי והמחלקה לגננות, ויפה בן דוד שמלווה אותנו. רק מפה לצמוח. חשוב מאוד, שימו את הגננות קדימה. כמו שכולם פה ציינו, אנחנו הבסיס לחינוך טוב בהמשך.

עדנה דוד, בבקשה.

עדנה, סגנית מזכ"לית, יושבת ראש סניף חיפה, אחד הגדולים יחד עם ירושלים והמרחב.

אני מברכת על היום החגיגי הזה שבו באמת מעלים על נס, ואני כן אקח את הפן החיובי של היום הזה, מעלים על נס את עבודת הקודש של הגננות. אכן, כל הבסיס לחינוך נעשה בשנים הראשונות בגיל הרך, ואני יכולה להגיד כמנהלת בית ספר יסודי לשעבר שהייתה מקבלת את הילדים בכיתה א', את טיב הגננת ראית בטיב הילדים, באיכויות, בנימוסים, בדרך הארץ ובידע שהם הגיעו, אז זה המקום ממנו אנחנו בהסתדרות המורים שולחים את ברכתנו וכמובן את הגב החזק לציבור הגננות היקר ומודים על העבודה הנהדרת שהם עושים, ובאמת גם מכאן קוראים גם לשיתוף הפעולה עם הרבה מאוד גורמים ברשויות, עם ההורים, כי אם לא נשלב ידיים וניתן לציבור הגננות ולעובדי ההוראה בכלל את הגיבוי ונגנה כל סוג של אלימות כולל טרור המקלדת שהוא טרור בפני עצמו, אנחנו פשוט הורסים וכורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים.

תודה. גננת מהשטח.

קוראים לי שושי, אני גננת פה בירושלים.

אני קודם כול מברכת, ואמרו פה קודמיי דברים חשובים. דיברו פה על מעמד הגננת. עצם העובדה שכל אחד יכול להחליף אותי כשאני חולה, זה נורא מוריד את המעמד. כל אחד מהרחוב כולל באחד הגנים שעבדתי, הציעו את הפיליפינית של הסבתא שתבוא להחליף אותי, זה מעמד הגננת, כי כשכל אחד יכול להיכנס ולהחליף וכשיש שביתה כל הורה חושב שהוא יכול להיכנס ולהקליט בפועל, איפה מעמד הגננת?

אתן אחראיות להשיג את ממלא המקום?

כן. המפקחת אומרת לך, תמצאי את ממלאת המקום, שהגן לא ייסגר. רק שהגן לא ייסגר.

תודה.

דבר שני, לא לכל גן יש שירות פסיכולוגי. פה בירושלים אומרים, אין לנו תקן לכולם. איך זה יכול להיות שאני עובדת לבד? אין לי חדר מורים, אין לי צוות להתייעץ איתו ואין לי אפילו שירות פסיכולוגי ואף אחד לא מגיע לגן. זה צורך בסיסי אלמנטרי.

פנית לשירות הפסיכולוגי?

פניתי, "אין לנו תקנים". אף אחד לא מוכן להגיע .

מהתקנים הקיימים אין להם?

אין להם מספיק. "תביני שלא לכל הגנים יש".

גילאי 3-4 לא מתוקצבים.

אוקי, תודה, אז מה?

דבר שלישי, משהו שצריך לחשוב עליו. דיברו פה על חוק הורים וגננות. איפה הרשות מול הגננת? יש שתי מערכות שמנהלות ולפעמים יש פער מאוד גדול - - -

תודה רבה לך. עוד גננת?

שמי שרה דורות, אני עובדת כגננת בנתניה כבר כמעט 30 שנה. אני גם עובדת בהסתדרות אבל עכשיו אני רק גננת.

אני רוצה לומר לכם שזה מקצוע קסום. כשהדלת נסגרת אחרי שההורים הולכים לעבודה, זה הדבר הכי נהדר שיכול להיות. יש לך 35 זאטוטים שאומרים שאת הכי יפה, הכי מדהימה. הם מקשיבים הרבה יותר מאשר לאימא, סבא, סבתא. הגב ממש מזדקף כשאנחנו רואים תהליך שעשינו נכון, כשאנחנו מביאים ילד ממקום איקס למקום הרבה יותר גבוה, ואנחנו עושות את זה יום-יום.

מספר הגננות המעולות הוא רב. אנחנו מבקשות להחזיר לנו את האוטונומיה. הלחצים של ההורים, של הרשות, של המערכת, של כולם ביחד יוצרים הרבה מאוד קיבעון בעבודה, טופסולוגיה, כל מיני רעיונות שמישהו ממציא כדי לשמור כביכול עלינו. תשחררו. אנחנו ילדות גדולות, אנחנו יודעות לקחת את האוטונומיה ולעשות מזה מטעמים. אנחנו יודעות להחליט מה נכון לאותה אוכלוסיית גן שלנו ספציפית. אנחנו יודעות להחליט מה נכון לאותו ילד.

העלו פה את הכתבה שאותה גננת הלכה לבית של הילד כדי ליצור מצב של אמון. אחת תחליט ללכת לבית של הילד, אחת תחליט לזמן את ההורים. כל אחת יכולה לעשות את זה ובגדול.

כשהיינו תלמידים והיינו מתלוננים על מורה מסוים, המנהל היה אומר, כל מורה והשיגעון שלו. כל אחת בדרכה היא.

נכון. אני רוצה לומר שיש חוקי מסגרת ואנחנו פורצות את הדברים בהתאם לילד שעומד מולנו, כי אם ילד לא מביא אוכל ואני אלך ואני אביא מהבית שלי, אני לא רוצה שאף אחד ידע מזה. זה שלי ושלו. אם היה ילד עם בעיות תחושתיות קשות והיה צריך ללוות את ההורה למספרה, אז הלכתי איתו, ולא היה כתוב בשום מקום ולא חיפשתי אם יש חוק או אין חוק, אבל אני לא רוצה שאף אחד יכתיב לנו.

מה שהגברת יפה בן דוד אמרה לפני כן, שאני אבדוק את פנקס החיסונים, כי אתם בעצם סגרתם אותי. נתתם לי הוראות שהיישום שלהן קושר אותי, כובל אותי ולא נותן לי את האוטונומיה להיות מקצועית.

אין ספק. תודה.

אני רוצה להקדיש את הסיכום למורה שלי מכיתה א'. זה היה לפני 52 שנים בבאר שבע. בית הספר שלי, מי שמכיר גיאוגרפית את באר שבע, היה סמוך לבית החולים סורוקה. בעלה היה רופא בבית החולים סורוקה, היא הייתה ניצולת שואה, נכה ברגל, המורה חיה, שמה שזוכרים ממנה כל מי שעבר דרכה, שקודם כל בתחילת שנה לא עניין אותה מה היא הולכת ללמד. היא עברה בין כולם, בדקה את הילקוטים. מי שהיה לו ילקוט קרוע, לקחה והביאה לו ילקוט אחר ויכולת לראות את הילקוט הקרוע מתוקן אצל תלמיד אחר אחרי כמה זמן. בחורף כשהיו גשמים ושלגים, היא בדקה מי בא עם נעליים קרועות וסיפקה לו נעליים. זו המורה שלימדה וחינכה לסולידריות, לערבות הדדית, לא היום, אני מדבר אתכם על שנת 66' כשהמדינה הייתה בצעירותה, בחיתוליה. היו אנשים גדולים ויש אנשים גדולים ולי אין ספק, כמו המורה חיה היו בעבר, יש בהווה ובעתיד יהיו, ויש גם תקלות ולא בושה לדבר על תקלות וצריך לדבר על תקלות וצריך לטפל בתקלות.

אנחנו כולנו בסך הכול רוצים שהילדים שלנו יופקדו בידיים הכי מקצועיות, כי רגישות, הכי נאמנות, וכדי לקבל את זה אנחנו צריכים להעצים את עובדי ההוראה שהגננות הן חלק מעובדי ההוראה. הסייעות בהשקפת עולמי הן חלק מצוות הוראה. זו לא עוד אחת וצריך לשנות את זה. צריך להפוך אותה לפרופסיה. נכון, יהיו דרישות סף לסייעת ויש דרישות סף לגננת, אבל צריך להגדיר אותה.

אנחנו חסרי אחריות. אתה יכול להגיע לגן ולראות את הצוות שם, אתה מזדעזע מצורת ההתבטאות שלה. היא לא עברה את ההכשרה שעברה הגננת. אין לה את סף הרגישות. היא מביאה איתה את כל המטענים שלה, את כל ההוויה שלה לתוך הגן, ולך תחרוק שיניים. לפעמים זה מתפרץ, אז זה מתפרץ על הגננת. זה לא יתפרץ על הסייעת כי היא תפחד לדבר עם הסייעת.

עשינו רפורמה. טוב שכך. היא התחילה אבל אסור לנו להיתקע שם. אחרי שכבר הטמענו אותה תקציבית, אחרי שכבר המערכת יודעת "לאכול את זה" באופן קבוע, אנחנו הולכים ומשתפרים. אני חושב שהשנה הזו צריכה להיות שנת ההתמקצעות של הסייעת בגן. לי אין ספק שזה יהיה לכם לעזר, כי אני מאמין שאתם רוצים אותן יותר מקצועיות, יותר איכותיות, יותר אנושיות, יותר רגישות.

אני אתן את מילות הסיכום ליפה בן דוד. אני מתנצל, כי זה אחד הימים העמוסים.

כל מקבלי פרסי נובל היהודים, הישראלים, הצברים היו בתחילת דרכם בגן הילדים. אל תשכחו את זה, כגננת של פעם, של 35 שנה. שם הם התחילו.

וואו. אמירה. תודה רבה. בבקשה, יפה.

כפי שאמרתי, אני באמת רוצה להודות לך שבאמת שמנו את היום הזה, את הדגש ובאמת את הפוקוס על הנושא של הגננות.

נמצאת פה איתנו אורנה פז, ומפה אני רוצה לומר לך, אורנה, מגיעים אלי מקרים מאוד קשים, גם חלק של מפקחות, גם מה שנעשה ברשויות. יש לנו פגישת עבודה בקרוב. אני רוצה לומר רק בצורה הכי ברורה, מה שלא יעשה המשרד, נעשה אנחנו. אני לא רוצה להגיע למקום שאני אצטרך להוציא הנחיות כדי להגן ולעגן את זכויותיהן של הגננות, ולכן רק בשיתופי פעולה. יש להם את המשרד מצד אחד, יש להם את הרשות, יש להם את ההורים, יש להם כל פעם חזית אחרת. כדי שאנחנו נוכל לעגן את זכויותיהן של הגננות שאת רואה אותן היום, זה הגננות המצוינות ויש כאלה רבות וטובות שנמצאות בכל הארץ ומי כמוך יודעת, ולכן מחובתנו. א', זו גם זכות, אבל זו חובה מוסרית כדי לסייע להן כדי שהן יוכלו להמשיך לעשות את כל מה שהן יודעות, ותנו להן את האוטונומיה לעשות. תאמיני לי שהן יודעות ועושות את זה.

תודה רבה ושוב מאחלים לך הצלחה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:37.