פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



21
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/11/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 731
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ח בכסלו התשע"ט (26 בנובמבר 2018), שעה 13:00

1. אי הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
2. אי הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית של חבר הכנסת יהודה גליק
3. אי הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית של חבר הכנסת יעקב אשר
4. אי הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי
5. אי הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית של חברת הכנסת אילת נחמיאס ורבין
6. אי הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית של חבר הכנסת מאיר כהן

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מרדכי יוגב
מאיר כהן
נורית קורן

אורלי לוי אבקסיס
אילת נחמיאס ורבין
יעקב אשר
מיכל רוזין
יהודה גליק
יעל כהן פארן
מיכאל מלכיאלי
עליזה לביא
דב חנין
אסנת מרק

ציון משה - ראש אגף בטחוני חברתי, משרד הביטחון

חביבה סלומון - ר' יח' הנחל ש"ש ומקד"צ, משרד הביטחון

ערן יוסף - יועמ"ש, משרד הביטחון

אירית ברוק - מנהלת מחלקת תנועות נוער, משרד החינוך

מאור גונן - מתמחה בלשכה המשפטית, משרד החינוך

איתן טימן - מנהל האגף לחינוך חברתי, משרד החינוך

אריה מור - מנהל אגף הביטחון, משרד החינוך

שנית פנחסי-הראל - עוזרת ליועצת המשפטית, משרד החינוך

רועי הראל - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

עוזי דיין - יו"ר חוגי הסיירות של קק"ל

יוסי ברוך - יו"ר מועצת המכינות הקדם צבאיות

יעל דומב - חברת ועד מנהל מועצת המכינות

אריה שמיר - הורים שכולים, אבא של שני שמיר ז"ל

יעל שמיר - הורים שכולים, אמא של שני שמיר ז"ל

שי לוי - הורים שכולים, אבא של אגם לוי ז"ל

אייל בללי - הורים שכולים, אבא של גלי בללי ז"ל

אוריאל בר שלום - הורים שכולים, אבא של אילן בר שלום ז"ל

רונה מור - בת הזוג של אוריאל בר שלום אבא של אילן ז"ל

שרון סדן - הורים שכולים, אמא של יעל סדן ז"ל

שרית אנג'ל אור - הורים שכולים, אמא של אלה אור ז"ל

יצחק אור - הורים שכולים, אבא של אלה אור ז"ל

מעיין אור - אחות שכולה

אלי ברהום - הורים שכולים, אבא של מעין ברהום ז"ל

אתי בללי - הורים שכולים, אמא של גלי בללי ז"ל

יעל כהן - הורים שכולים, אמא של רומי כהן ז"ל

עופר כהן - הורים שכולים, אבא של רומי כהן ז"ל

עדן כהן - אחות שכולה

רבקה אנג'ל - סבתא שכולה

רפאל אנג'ל - סב שכול

דוד אנג'ל - משפחה שכולה

אסתר דוידוביץ' - משפחה שכולה

אפרת רייטן - עורכת הדין של משפחות הרוגי אסון נחל צפית

רונן שמיר - מנהל מחלקת יחסי ציבור תמי שיינקמן ושות' המלווים את הורי האסון

טל בסון - יועצת תקשורת תמי שיינקמן ושות'

רנית בר און ארז - עו״ד

דנה קאופמן - עו"ד

דוד דהאן - יו"ר ודובר, הארגונים החברתיים בכנסת

נעמי אבנשפנגר - ד"ר לחינוך ערכי לאהבת ישראל

רז רפאל - רכז מפעלים

ברנדה הורביץ פרוור - מנהלת בית ספר מעלה אדומים

חגי לביא - סגן מנהלת בית ספר בויאר

רויטל אשעל-שורץ - אזרחית מודאגת

עדן כהן - תלמידה

שליו זקן - נפגעי נחל צפית

נדיה מטר - נפגעי נחל צפית

בת ציון הררי - נפגעי נחל צפית

יהונתן אלגברי - נפגעי נחל צפית

אביתר אברהם - נפגעי נחל צפית

יואל עזרן - נפגעי נחל צפית

גלעד עמרוסי - נפגעי נחל צפית

ליזה קוניאבסקי - נפגעי נחל צפית

ירדן גפן - נפגעי נחל צפית

אריאל בן שושן - נפגעי נחל צפית

שיראל גרלק - נפגעי נחל צפית

ורד חכים - מוזמן/ת

בהירה ברדוגו - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את הורי הצעירים ממכינת בני ציון שנספו באסון השיטפון בנחל צפית

משה ברדוגו - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את הורי הצעירים ממכינת בני ציון שנספו באסון השיטפון בנחל צפית

יהודית גידלי

איה לינצ'בסקי



אי הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת. 26 בנובמבר 2018 י"ח בכסלו תשע"ט. על סדר היום בקשות לדיון מהיר של מספר רב של חברי כנסת. ששה חברי כנסת שבקשו את הדיון הזה הם: אורלי לוי אבקסיס, יהודה גליק, יעקב אשר, מיכאל מלכיאלי, אילת נחמיאס ורבין ומאיר כהן.

כותרת הדיון היא אי הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית. אני מקווה שהמציעים אמרו בהסתייגות, אלא אם כן הוכח אחרת, האמת היא שכולם רוצים לשמוע מה נעשה בנושא הזה. זכר הדברים, הקולות וצער המשפחות עדין מהדהדים ומלווים את כולנו לצערנו הרב.

במהלך הדיונים שמתקיימים בוועדת החינוך, שומעים הרבה דעות ברוכות של הרבה ארגונים וגופים שקבעו שביתה אצלנו ואנחנו מקבלים אותם כמוסדות מובנים מאליהם וכשאתה מברר אתה רואה שאין רגולציה. אלה הילדים שלנו שהפקדנו בנחל צפית, מה שלצערנו הרב עלה בדם רב ואנחנו לא רוצים שהקורבן הזה, שכבר נאלצנו להקריב, יהיה לשווא. שלא נחזה זאת עוד במסגרת כאלה ואחרות.

אני מודה לחברי הכנסת על היוזמה הזאת, למרות שכבר קיימנו דיון אחד, נרצה לשמוע היום במרחק זמן מהאסון מה נעשה. נשמע בתחילה את המציעים ואחר כך נשמע את האורחים. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס בבקשה.

ראשית אני רוצה להודות לך יושב-ראש הוועדה, על הנכונות שלך לדון ולרדת לפרטי פרטים ואני מודעת לוועדה שהסיקה מסקנות מה-8 במאי, אבל יש לי תחושה שלא הרמנו את כל האבנים, שלא בררנו לעומק את הדברים, שלא באמת נגענו מה הוביל לאותו מחדל, מה הביא לכך שעשרה נערות ונער, שהם הילדים שלנו ושל ההורים שפה, קפחו את חייהם.

אנחנו מדברים במספרים אבל לכל אחת ואחד מהם יש שם ופנים, בכוונה בקשתי להביא לי את התמונה של הילדות והילד הזה, כדי שנסתכל בהם. אני אמא לילדה בת 18 שעכשיו בודקת את האפשרויות של התנדבות, בנוסף לשירות שהיא הולכת לעשות. התחושה שלי שאני לא יודעת, בעיקר לנוכח האסון הזה, לאן אני שולחת אותה. לאיזה ידיים אמונות? מי האחראי? האם אני אוכל לישון בשקט, לא בזמן שהיא בשירות קרבי, אלא בזמן שהיא נותנת שנה נוספת של שירות מתוך מחשבה ורצון לתרום למדינה ולחברה בישראל.

עדי רענן, אגם לוי, יעל סדן, אלה אור, צור אלפסי, אילן בר שלום, שני שמיר, מעיין ברהום, גלי בללי ורומי כהן. לכל אחת ואחד מהם היו חלומות, היה מסלול חיים שנגדע. אותם חיים שנגדעו לא יוכלו לשוב אבל הם הותירו אחריהם משפחות שלימות, הורים אחים ואחיות שנאלצים להתמודד עם האובדן הזה, מתוך ראייה של מה שקורה מסביב כאילו לא סופרים אותם.

כשאני אומרת כאילו לא סופרים אותם אנחנו מדברים על מפה ואילך. אנחנו מדברים על אחריות, שאולי עכשיו נסיק מסקנות ונגיד לכם באופן התנדבותי על אותן מכינות שכתרנו להם כתרים של אידיאליזציה, כמו שאמר כאן אחד מההורים ואני בכוונה מכניסה את המילים שלו.

אני מבקשת להקריא משהו: "מועצת המכינות הקדם צבאיות, צר לי על האידיאליזציה שאתם מנסים לייצר סביב האסון בנרטיב הציבורי של המכינות הקדם צבאיות. נחשפתי להרבה רומנטיות, טפיחות על השכם, אליטיסטיות ערכית בלתי מוצדקת ועצב. אולם לצערי מעט מאוד חשבון נפש אמיתי היו שם".

את חשבון הנפש הזה אדוני, אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות פה בוועדה והמסקנה צריכה להיות ועדת חקירה פרלמנטרית. כשאני אומרת ועדת חקירה פרלמנטרית הכוונה שלי שישבו על המדוכה, בדיוק כמו שעושים היום בעניינים פיננסיים בוועדת הכלכלה. אנחנו מדברים על חיי אדם, אותם ילדים שהלכו לתת תרומה למדינה, עוד שנה מהחיים שלהם ומצאו את מותם והמשפחות שלהם מצאו את עצמם בבלגן, חוסר יחס, רשלנות וזלזול בחיי אדם ומישהו אומר, בואו נדבר על מה יהיה.

רק ועדת חקירה פרלמנטרית, שיופיעו מולה כל הגורמים ויתנו את כל התשובות. אולי אם נעקוב צעד אחר צעד נגלה ליקויים נוספים שלא שמנו לב אליהם ואנחנו חייבים לשים אליהם לב. בשביל התחושה של ההורים האלה, שהם לא מופקרים בשטח, אנחנו חייבים להם את המעט הזה.

תודה אדוני היושב-ראש. במסגרת הזמן המועט אז קודם כל אני מצטרף לניחומים למשפחות שמבחינתם האסון הזה הוא יום-יומי והוא קורה כל יום שעה שעה. אני גם לא רוצה אדוני היושב-ראש להיות בית דין שדה של הדברים הללו, כי יש הרבה מידע שאנחנו לא יודעים. בישיבה הקודמת הצעתי הצעה שלדעתי יכולה לפתור את זה, הכותרת שלה הייתה איגום משאבים.

בשנים האחרונות משרד החינוך הקים מערכת לתפארת לתיאום טיולים. מערכת עובדת, ידידותית מאוד, אני חייב לשבח את מערכת החינוך על המערכת הזאת. מערכת ידידותית, ברורה, מלווה בכל השלבים, לפני ואחרי, נותנת התראות בזמן. אני לא רוצה לומר שהכול בידי שמיים, אבל אם היו עוברים דרך המערכת הזאת יכול להיות שלא היו מגיעים לטיול בסופו של דבר.

למערכת הזו יש הזדהות על ידי הקשת סמל מוסד וכניסה עם סיסמה אישית. בדקתי את המערכת והיא מעולה, כך גם שמעתי מכל בתי הספר. מדינת ישראל עוד לא למדה שיש דבר כזה שנקרא איגום משאבים. מכינות קדם צבאיות או גופים כאלה ואחרים נופלים בין הכיסאות. אין להם הגדרה של סמל מוסד, אין להם הגדרה של בית ספר, אין להם הגדרה של מוסד חינוכי והם לא יכולים להשתמש במערכת הזו.

אם היינו פותחים את המערכת הזאת לכלל המשתמשים, גם לגופים סמי ממשלתיים, סמי מדינתיים, בוודאי גוף כל כך חשוב כמו המכינות הקדם צבאיות. אם היו נכנסים לתוך המערכת הזאת לא היה צריך ועדת חקירה ממלכתית.

בדיעבד המכינות נכנסו, לצערנו אחרי האסון, אבל יש עוד הרבה גופים שלא עונים להגדרה.

זה מה שאני שואל, האם המכינות הקדם צבאיות היום נכנסו למערכת הזאת?

נכנסו לאחר האסון.

דבר שני, אפשר לעשות את זה גם בגופים כמו רווחה ועוד גופים נוספים שיוכלו להיות בתוך המערכת, בזה נוכל לחסוך הרבה מאוד בחיי אדם.

תודה רבה לך אדוני היושב-ראש. אתה ואני עברנו אירוע קשה ומתמשך במשרד החינוך כשהיה מורה פדופיל בבית ספר. מה שמשותף לשני הדיונים הוא שיש דיונים שאתה מתכונן אליהם, קורא נתונים, קורא מסמכים וקורא ניירות עמדה, אבל יש דיונים שאתה צריך להתכונן אליהם נפשית. שתדעו לכם שאני מדברת בשם כל החברים שלי פה, אני רציתי גם לקרוא את שמות הילדים שלכם, אני לא עושה את זה כי אני חושבת שיותר חשוב מה שייאמר סביב השולחן, אבל שתדעו לכם מבחינתי, זה כל מה שחבר כנסת היה צריך לעשות פה קודם כל.

הדבר החמור בעיני אדוני היושב-ראש, שבסופו של דבר צריך את ועדת החינוך, צריך את חברי הכנסת ותודה לחברת הכנסת אורלי לוי שאמרה שלא שותקים יותר על הדבר הזה, כדי שנבוא ונאמר למשרד החינוך לא עוד. לא נשתוק, לא נעבור על זה כאילו עשיתם משהו מאוד גדול, עד שאנשים, שבגללם הילדים האלה נכנסו לנחל בזמן שנכנסו לנחל לא ישלמו את המחיר ואנחנו נדע מה במשרד החינוך מתכוונים לעשות בעניין, כולל משרד הביטחון, כולל מועצת המכינות, שאני יודעת שרתומים לעניין, דברתי עכשיו עם דני זמיר. אבל צריך יותר מזה עכשיו. הם לא יכולים להסתפק יותר ב"כינסנו את הוועדה" או "יש ועדה בין משרדית שמתכנסת".

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשמוע ממך, תסביר לי למה ההורים לא יכלו להופיע בפני הוועדה הבין משרדית? תסביר לי הסבר אחד הגיוני.

אני יכול רק לבקש הסברים.

אני יודעת שאתה לא יכול כי אני מכירה אותך. איך זה יכול להיות? אפילו אם להורים יש בדל אינפורמציה שיכול היה להשפיע על איך שהוועדה מסתכלת על הדברים, גם אם זה עניין רגשי מבחינתם. איך אתם מעזים בכלל לא לפגוש אותם?

בעוד שבועיים מניחים את דו"ח אהרונישקי. אני אומרת לך שאם הוועדה לא תיפגש עם המשפחות בשבועיים האלה, לפני שהדו"ח נחתם, מבחינתי הדו"ח הזה לא יכול לעבור את שער פולומבו. הוא לא נכנס לבית הזה ואין לו שום משמעות מבחינתנו. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, לצערי הגדול גם משרד החינוך וגם משרד הביטחון מגלגלים עיניהם לשמיים ובשיחות לא פורמאליות אומרים זה לא אני זה הוא. יש פה עשרה ילדים מתים שלא אחזור על השמות שלהם, אני מכבד אותם.

האחד, לפני שעושים ועדות חקירה, לנסות להקיא כל ניסיון בציבוריות הישראלי לייחס, לבנות בתת מודע איזה שתי מערכות. הרבה שנים התעסקתי עם טיולים. אני זוכר איך בימים הראשונים ניסו לגונן על האחראים ולצייר אותם כציונים רומנטיקנים שלא צריך לכעוס עליהם כי הם נהדרים. אם זה היה קורה למישהו אחר היו עורפים את ראשם אחרי 48 שעות. כאן היה מהלך מתוכנן לצייר כך את האנשים שהיו אחראים למותם של הנערים. נכון שאין להם סמל מוסד, אבל יש להם היגיון. אז מה אם אין להם סמל מוסד? איפה האחריות האישית שלהם?

אני שמח שלאט לאט ההורים התחילו להשמיע את קולם והאנשים התחילו להבין שאנחנו לא מתעסקים ברומנטיקנים ומדריכי טיולים שכל משאת נפשם היא לחנך את הילדים שלנו. אנחנו מתעסקים באנשים שהם חסרי אחריות. צריך לשים את זה על השולחן.

דבר שני, אני בהחלט תומך בוועדת בדיקה. צריך לעשות ועדת בדיקה שההורים יוכלו לבוא ולדבר בה, שאנשים יוכלו לבוא ולדבר בה, מנהלי בתי ספר, מנהלי טיולים יוכלו לבוא ולדבר. שתצא מהוועדה הזאת קריאה שלא משנה מה הוועדה הבין משרדית תחליט, אבל אני מתחבר לדברי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ראוי שתהיה עמדה שהוועדה הזאת תחליט עליה, גם אם זאת תהיה ועדה שוועדת החינוך מקימה, לדעתי אתה סוברני לעשות את זה. תודה.

נדמה לי שבתורה אין ערך יותר עליון מערך חיי אדם. כשעשרה בחורות צעירות ובחור צעיר נקטפים בעקבות רשלנות, שברור שהייתה פה רשלנות, לא יכול להיות שאנחנו המשכנו הלאה כאילו לא קרה כלום. לא יכול להיות אפילו כמסר לציבור, לא יכול להיות כמסר להבא של הפקת לקחים. לא יכול להיות מצב שהורים לא מקבלים מענה, לא יכולים להשמיע את קולם, לא יכולים לשאול שאלות שעולות. זה דבר ראשון של אחריות ציבורית.

לכן הצטרפתי גם לבקשה לברר למה כבר שבעה חודשים טרם הוקמה שום ועדה לבדיקת האסון ולמה לא מוכנים להפיק את הלקחים לאחריות הגורמים והכי חשוב, מה ניתן לעשות כדי שהדבר הזה לא יקרה שוב בשום פנים ואופן לעולם, באף מוסד, עם סמל מוסד ובלי סמל מוסד, עם אחראים רשמיים ובלי אחרים רשמיים. אסור לנו לאפשר שדבר כזה יקרה אי פעם, גם לא אחד. תודה רבה.

עד כאן חברי כנסת המציעים ומרגע זה נעבור לסירוגין, הורים, חבר כנסת. את משרדי החינוך והביטחון נשמע בסוף כדי שתוכלו להתייחס לדברים.

שמי אריק שמיר, אבא של שני שמיר שנספתה באסון הנורא הזה ואנחנו פה כדי למנוע את האסון הבא. לנו זה כבר לא יעזור. אנחנו אבדנו את היקר לנו מכל. אבל חייבים לעשות משהו כדי שהאסון הבא לא יקרה. לדעתנו יש כשלים שלא נבדקו ולא מונעים את האסון הבא.

היום אנחנו ב-26 לחודש, בדיוק היום לפני שבעה חודשים קרה האסון. בדיוק עכשיו בשעה הזאת. בשעה 13:00, כשהתחיל הדיון, הילדים שלנו עוד היו בחיים. עכשיו הם כבר נשטפו בנחל. האסון הזה לא קרה בגלל איתני הטבע. אנשים הרגו את הילדים שלנו. התרבות בעולם המכינות של הליכה על הקצה, אנחנו יכולים לעשות הכול ושום דבר לא עוצר אותנו - זה מה שהרג את הילדים שלנו. היעדר הפיקוח והלקונה שמשרד החינוך ומשרד הביטחון יצרו, כאילו יש פה גוף שמפוקח ומנוהל - זה הרג את הילדים שלנו.

מאז האירוע הזה לא קרה בעצם כלום. אומרים לנו שהייתה ועדת בדיקה. מי שאומר שהייתה ועדת בדיקה, זה שקר. לא הייתה ועדת בדיקה. הייתה ועדה להסדרת נהלי הטיולים במכינות. הוועדה הזאת לא בדקה שום דבר, היא לא בדקה מה הכשלים שקיימים במכינות, קיימים כשלים ואנחנו נדבר עליהם.

ביום ראשון, יומיים אחרי האסון, מר אבואב מתראיין בתכנית בוקר בטלוויזיה, כשעוד לא הסתיימו ההלוויות. הוא מתראיין בטלוויזיה ואומר שהקימו ועדה להסדרת נהלי הטיולים במכינות. הם ידעו שיש בעיה בנהלי הטיולים ועכשיו אמרו שיקימו ועדה מהר כדי לסדר את נהלי הטיולים מה שהיה צריך לסדר מזמן וככה עשינו ועדת בדיקה.

אני מקריא מטיוטת דו"ח הוועדה שהועברה אלינו: "מטרת הוועדה, בחינת הסדרת טיולים ופעילות חוץ במכינות הקדם צבאיות וקביעת נהלים בעניין". זה בדיוק מה שמר אבואב אמר בתכנית הבוקר ביום ראשון. הוא כבר ידע שזו הבעיה וזה הפתרון וצריך לסדר את הנהלים. לא בדקו כלום. לא בדקו מה קורה בעולם המכינות.

איך אפשר להסיק מסקנות ולתקן את מפעל המכינות, החשוב הזה, זה מפעל שאנחנו חושבים שנכון שיצמח, אבל איך אפשר לתקן אותו אם לא בודקים מה קרה שם? הנהלים האלה שסודרו, היה צריך לסדר אותם לפני עשר שנים מתוקף חוק המכינות.

אני רוצה להתייחס לחוק המכינות שהוא שני משפטים, אבל גם החוק הקצר הזה מתייחס בדיוק לסוגיה שלנו. בסעיף 2א' בחוק הזה כתוב שמנכ"ל משרד החינוך או מי שהוא הסמיך לעניין יכיר במכינה. במסגרת ההכרה במכינה הזו, זה למעשה הפיקוח על המכינות, יבדקו את הנושאים הבאים, כך כתוב בחוק: אופן התאגדות המכינה, יכולתה הכספית, בעלי התפקידים בה, התכנית החינוכית, התנאים הפיזיים והתנאים הבטיחותיים הנדרשים לפעולתה. כך כתוב בחוק שחור על גבי לבן. "התנאים הבטיחותיים הנדרשים לפעילותה". בפועל מפקחים על כל הסעיפים שכתובים בחוק, על תנאי הבטיחות – לא. לנו אין סמכות לגעת בנושא הבטיחות.

כל מכינה מגישה מידי שנה דו"ח שמפרט את כל הנושאים שכתובים בחוק, איך הם עומדים במה שכתוב בחוק. בבטיחות הם לא מגישים כלום. לא מבקשים שום דבר. לא מבקשים מהם לדווח לפי איזה נהלים הם עובדים? לא מבקשים לדווח על אירועי בטיחות. תדווחו על אירועים. ילדים נפצעים במכינות, זה לא מדווח. אנחנו יודעים על אנשים שנפצעו, סבלו מכוויות קור והסתירו את זה מההורים שלהם כי לא היה להם נעים מול המנהלים של המכינה, שיגלו שהם עברו פציעות. האירועים האלה לא מדווחים ויש הרבה כאלה.

במכינת בני ציון, בשנה שלפני האסון הזה, היה אותו טיול גיבוש, ילדים התייבשו באותו טיול גיבוש וכמעט מתו. אם היו מדווחים והיו מתחקרים את זה כמו שצריך, האסון הזה לא היה קורה. מיד היו מבינים שיש פה לקונה, שאין פה אף אחד שלוקח אחריות על הדברים האלה.

מסקנה, גם כשזה מיטב בנינו, צריך לכתוב את הרגולציה וצריך לפקח.

אבל החוק גם הסמיך את משרד החינוך. זה שעכשיו הם מקימים ועדה מפה ואילך, הם מתנערים מזה שהייתה להם אחריות.

זה היה בדיון הקודם, אנחנו רוצים למצות את הדברים.

אבל זה נמשך.

תודה. תסכם בבקשה כדי שיהיה לנו זמן לשמוע גם את האחרים.

כל החיים שלי כבר הלכו. אני מבקש מכם להקדיש חמש דקות לשמוע את דברי.

מצדי אני נותן לך את כל השעה, לא חמש דקות.

אנחנו מבינים שלא בדקו מה הכשלים. אחרי האסון הגיעו אלינו סיפורים מסמרי שיער על דברים שקורים במכינות, על תרבות של הליכה על הקצה, שמכשולים קיימים כדי לעבור דרכם, שום דבר לא יעצור אותנו ונכנסים עם הראש בקיר. זה עניין של תרבות והתרבות הזאת לא נבדקה.

זה דומה ליחידות מובחרות בצבא, גם שם מתפתחות מסורות כאלה של דברים שלא ייעשו. לא מזמן שמענו ביחידת מגלן על חיל שקפץ מג'יפ על שיחים ונפצע קשה. במכינות עושים דברים יותר גרועים מזה ואין שום פיקוח. הצבא מנסה להילחם בתופעות האלה ולא מצליח. במכינות אף אחד לא מנסה, יש גלוריזציה של זה. אף אחד לא מפקח ואף אחד לא בודק.

בטיול הזה, הרמזור האדום של האסון שהולך לקרות דלק מול עיני אלה שהובילו את הטיול הרבה לפני הטיול. היו התרעות על שיטפונות שהולכים להיות. כל ההורים, כולם, התקשרו למכינה ואמרו שהולכים להיות שיטפונות. מחזירים לנו תשובות שמשנים את המסלול, יהיה בסדר, אל תדאגו, אנחנו מודעים למזג האוויר, מרדימים אותנו ומשקרים לנו. פשוט משקרים לנו. 200 טיולים של משרד החינוך בוטלו באותו יום ולנו הם שקרו.

יש לי תמונה שצולמה חצי שעה לפני האסון, תמונה שצילם אחד מאלה ששרדו את האסון הזה. בתמונה רואים את קבוצת הילדים, שני נמצאת באמצע, הם הולכים על קו הרכס לכיוון מערב לפני הירידה לנחל. ברקע עננים שחורים, גשם התחיל לרדת עליהם, יחד עם כל ההתרעות וכל האזהרות והגשם מול העיניים אל מול אגן הניקוז של הנחל הזה והם יורדים לנחל.

הם יורדים לנחל לא בגלל טעות בשיקול הדעת, לא בגלל שהם לא ידעו או שהם טעו ולא בגלל נוהל כזה או נוהל אחר. הם ירדו בגלל התרבות ששום דבר לא עוצר אותנו. הבת שלי הלכה עם תיק של 17 קילו על הגב, זה טיול גיבוש, פעם ראשונה שהם פוגשים אותם, עוד לא יודעים מה המגבלות שלהם. בתמונה הזאת רואים איך הם יורדים לנחל. שום נוהל לא יעזור כאן זה עניין של תרבות ואת התרבות הזאת חייבים לבדוק.

אני רוצה לומר דבר אחד לסיכום לגבי גופי הממשלה, אי לקיחת האחריות של גופי הממשלה, גם של משרד החינוך וגם של משרד הביטחון, שיצרו את הלקונה הזאת בחוק. יש לי בת בגיל 21 שהייתה לפני שלוש שנים במכינה, זו פעם ראשונה שנחשפנו למכינות. אנחנו מגיעים למכינה בכל מקום זה משרד החינוך, משרד הביטחון, היינו בטוחים שאנחנו שולחים את הילדים שלנו למקום מסודר, כמו שאני שולח את הילדים שלי לטיול בצופים, לטיול בבית הספר, שזה מסודר, יש פה אבא ואמא. רק עכשיו אנחנו מבינים שילד בן 23,24, סטודנט, שנמצא בין עבודות, הוא המדריך והוא המוביל, הכול על הכתפיים שלו.

אגב, זה גם סודר אחר האסון.

נקודה נוספת בהיבט של האחריות, הילדים שלנו, חוץ מזה שמתוקף חוק המכינות משרדי הממשלה היו צריכים להיות אחראים על הבטיחות שלהם, שמונה מתוך עשרה הילדים היו תלמידי יב' בטיול גיבוש, על חשבון ימי בית ספר. טיול ב-יב'. מר אבואב, מנכ"ל משרד החינוך, אמר יומיים אחרי האסון באותו ריאיון בטלוויזיה שהם אחראים עד גיל 18, הם לא אחראים על המכינות, זה מעבר לגיל. אבל הם היו תלמידים תחת חוק חינוך חובה. עדיין, עד היום אף אחד לא לוקח אחריות על הדבר הזה.

תודה. הצטרף אלינו חבר כנסת מציע, מיכאל מלכיאלי בבקשה.

תודה אדוני היושב-ראש על קיום הדיון, אני חושב שזה דיון מאוד חשוב וקריטי, כמו ששמענו מדברי האנשים שדברו. שתי הערות: קודם כל צריך להפיק לקחים, זה דבר מאוד נחוץ. בעלי מוסדות שעוסקים בנושא חוששים שלא יהיה עודף רגולציה. בסוף צריך להתכנס למקסימום בטיחות אבל עם מינימום הכבדה, לא להוסיף עוד אישורים ועוד אישורים, זה יעזור לכולם.

דבר נוסף, צריך להציע לכל מוסדות החינוך, גם הלא מפוקחים, גם מוסדות שהם לא מכינות, כולל ישיבות, חינוך בלתי פורמלי, שתהיה להם האפשרות לגשת למשרד החינוך לקבל את האינפורמציה. אולי זה יעלה עוד קצת כסף, אבל חס ושלום אף אחד לא רוצה לראות עוד אסון כזה ולהגיד, טוב, הם לא היו בחינוך הפורמלי, אז מה נענה להורים? שחסכנו כמה שקלים כי הם לא היו בחינוך הפורמלי?

לכן לדעתי משרד החינוך, גם שהוא לא אמון על אותם מוסדות, חייב לקחת את האחריות, לפחות לתת את האופציה של נגישות לדבר הזה, כי זו הצלת חיים.

אני אציג את עצמי, חברת כנסת חדשה, אסנת מרק, מהעיר מעלה אדומים. העיר שלנו איבדה ילדה, את אלה, שההורים שלה נמצאים פה. שמעתי בקשב רב את האבא היקר שדיבר מדם לבו. אדוני היושב-ראש, אני חושבת שלפני שמחפשים משהו, צריך להסדיר את סיפור המכינות. סיפור המכינות במדינת ישראל לדעתי לוקה בחסר, הוא פרוץ. כל אחד יכול להרים מכינה, יכול לקבוע ימי גיבוש, כל אחד יכול להחליט מתי יוצאים ומתי חוזרים. אם רוצים לטפל באמת, כדי שחס וחלילה לא נמצא את עצמנו שוב בוועדה וסביב השולחן יושבים הורים שכולים ובוכים ואנחנו בוכים אתם על הילדים שלהם, אז קודם כל צריך להסדיר את נושא המכינות במדינת ישראל, זה הנושא הכי חשוב.

בעניין של מה שקרה כאן באסון בנחל צפית, החבר'ה שלקחו באותו יום את האחריות על עצמם, בוודאי ובוודאי שיש להם אחריות שיוכית לכל האסון. אף בר דעת לא שולח או מכניס ילדים לתוך נחל סוער כזה וביום כזה. אני יכולה לומר שאני בתור אמא, יש לי ילדים בוגרים, כשהם היו יוצאים לטיולים שנתיים, אם זה היה בחורף הייתי מרימה טלפון, שואלת ובודקת את כל הבדיקות הנכונות מול בית הספר או מול משרד החינוך.

נעשו בדיקות.

נעשו בדיקות ובסופו של דבר מי שלקח את האחריות ומי שלקח את שיקול הדעת, זה היה שיקול דעת מוטעה מיסודו. אדוני היושב-ראש, אני בטוחה שאם הייתה הסדרה של המכינות במדינת ישראל, לדעתי לא היינו מוצאים את עצמנו במקום הזה היום.

אני יעל כהן, אמא של רומי כהן זיכרונה לברכה ממושב מאור. אני מודה לכם על האפשרות לבוא לפה. אני חושבת שזה היה צריך להיעשות קודם, אני שמחה לראות נציגים ממשרד הביטחון, שאני מבינה שלא היו בדיון הקודם ואני שמחה לראות נציגות שלהם פה. אני מצטרפת למה שאמר אריק, אנחנו פה כדי למנוע את האסון הבא. אני מקווה שכל אחד שיושב פה ייקח על עצמו אחריות למנוע את האסון הבא. זו המטרה של הדיון הזה. כי את רומי ואת כל הבנות היקרות וצור לא נחזיר. אבל אולי נצליח למנוע את האסון הבא. זה ברור כשמש שאף אחד יותר לא יוריד ילדים ביום שיטפון לנחל.

לא ברור.

אל תהיי בטוחה.

אולי בשנה שנתיים הקרובות. אמרו לי, מאז האסון אנחנו מקבלים הרבה פניות מאנשים שעבדו במכינות, שמכירים את המכינות, שהיו חניכים במכינות ושומעים סיפורים מסמרי שיער. הטיול הזה לא היה טעות בשיקול דעת מקומית של מנהל, הייתה טעות בשיקול אבל לא רק, זה היה תוצר של 20 שנות הזנחה של משרדי הממשלה, משרד הביטחון, משרד החינוך וראש הממשלה, שלא טרח לענות לעשרה מכתבים מדממים מעשר משפחות שכולות. לא קבלנו אפילו מכתב "תודה, קבלנו את פנייתכם, נדון בנושא". כלום. אתם חושבים שזה ראוי?

לא.

מבחינתי זה לא ראוי.

קבלת תשובה לפרוטוקול. עניתי כיושב-ראש ועדה.

תודה. שמענו הרבה סיפורים. טיולי שיטפונות זה משהו יום יומי בהרבה מאוד מכינות. קיבלנו תמונה של הילדים שלנו מלילה קודם מצולמים משכשכים במי אותו שיטפון שהרג אותם יום למחרת. המדריך אמר להם: אני נכנס, מי בא אחרי? תכניסו את זה טוב לראש. אריאל ניומן נהרג ב-2014 מהתייבשות. הוא היה בדיוק כמו רומי, לא ידעו על רומי כלום, לא קבלו על רומי שום שאלון רפואי ולקחו אותה לטיול גיבוש בנחל צפית, נחל עם מצוקים תלולים של שלושה מטרים, סולמות של 300 מטרים, מדובר במלכודת מוות.

שמעתי את הדיון הקודם שהיה פה, היה סמל מוסד לא היה סמל מוסד. קודם כל, זו בושה וחרפה שהם לא יכלו לקבל את השירותים של חדר המצב של משרד החינוך. אמר לי מישהו שעבד במכינות שלוש שנים ומפחד להיחשף, הוא מפחד מהאנשים רבי הכוח, הוא אמר לי, אם הסיפור הזה ייגמר רק בהסדרה של חדר המצב לא עשינו כלום.

לא ציפינו שיהיה רק חדר מצב, קודם כל שיהיה חדר מצב.

איך יכול להיות שגופים בודקים את עצמם? אני לא מצליחה להבין, על דברים פחות חמורים הקימו ועדת חקירה. לא הגיוני לתת למשרד החינוך שכשל, 20 שנה הממשלות לדורותיהם הקימו את המכינות, נתנו להם לצמוח כגופים פרטיים, אני שלחתי את הבת שלי למפעל פרטי? אני שלחתי את רומי לבית ספר?

בדיעבד, אני אגיד לך משהו שקורע את הלב כשאומרים אותו, מסתבר שכן.

נכון, אבל רוב ההורים לא יודעים את זה.

מסתבר שכן, מפעל הכנסה פרטי.

רוב ההורים חיים בתחושה שהם שולחים אותם למשרד החינוך.

הילדים האלה קבלו דחיית שירות ממשרד הביטחון.

אני מבקש לסכם.

כמו שאמר אריק, איבדתי 17.5 שנה, תצטרכו לסבול עוד כמה דקות.

אנחנו סובלים אותך ולא סובלים ממך.

שלחתי את הבת שלי להכנה לצה"ל, למכינה קדם צבאית, כשמה כן היא. אם רוצים שזה יהיה מפעל חינוכי פרטי, בבקשה תסירו מיד את השם מכינה קדם צבאית. בדיעבד, שלחתי אותה להכנה לצה"ל, צה"ל לא לוקח שום חלק, עד היום, שבעה חודשים אחרי, דממה ממשרד הביטחון. משרד החינוך, שאחראי בחוק לקחת, לקח אפס אחריות.

אז מי מלווה אתכם?

אף אחד. אנחנו מלווים אחד את השני. דבר נוסף, מדריך שעובד שלוש שנים במכינה אומר: לא קבלתי הדרכה. חמש פעמים הייתי בסכנת חיים, נסעתי עם ילדים אחרי שלושה ימים של טיולי בשטח, אני נוסע אחרי לילות ללא שינה, אחראי להסיע ארבעה ילדים וכמעט נרדם על ההגה. יש ילד שנשכח בבור מים, טבע ומת. ילדים שטבעו בנחל משושים. מי יודע על זה? אריאל ניומן שדברתי עליו קודם, היה שבוע בארץ, הגיע מחו"ל לא ידעו עליו כלום, הולך לטיול. זו בדיוק התרבות שדיבר עליה אריק, שצריך לחקור אותה בוועדת חקירה. אם לא תקום ועדת חקירה, האסון הבא על הכתפיים של כל אחד שיושב כאן בוועדה ולא עשה את המקסימום. תודה רבה.

יש לנו אותו שם וגם רומי למדה בבית הספר של הבנות שלי, אני לא אחת מהמציעים אבל באתי לכאן קודם כל כדי להגיד להורים שאנחנו אתכם. יש לכם פה גב של חברי כנסת מכל סיעות הבית וזה לא טריוויאלי. אין הרבה נושאים שאנחנו לא חלוקים עליהם. אנחנו פה כדי להגיד לכם שאנחנו אתכם ושנעשה הכול כדי שהאסון הבא יימנע. באנו לכאן כדי לשאול את השאלות בשבילכם. אפילו בשביל לדעת שיחקרו עד הסוף מה היה שם והביא לאסון הנורא הזה.

אני באמת שואלת, איפה משרד החינוך ומשרד הביטחון שיש פה כזה מקום פרוץ, כל כך מחוץ לכל היגיון? הייתי מדריכת חוגי סיירות והייתי לוקחת את החניכים שלי לדברים מאוד מאתגרים כמו הליכות בלילה עם ציוד על הגב. אבל כל מדריך בשטח יודע את זה שבחיים לא נכנסים לאזור לפני שיטפון. לא יורדים לנחל כשרואים כאלה עננים. לא עושים דברים כאלה. זה פשע. זה מחדל בל ייאמן. כל בן אדם שיודע משהו על טיולים יודע מה עושים ולא עושים.

חניכים ספרו לי שהם עשו טיולים גם בעבר וירדו לנחלים.

אנחנו כוועדה צריכים לתת את הגב להורים ולהראות להם שכנסת ישראל מאחוריהם וחייבים לחקור את הנושא עד תומו.

אדוני היושב-ראש, זה דיון חשוב. אנחנו אתכם ההורים, קשה לדבר אחרי ששומעים את העדויות שלכם על הסבל שלכם שנמשך כמעט שנה ואף אחד מהמשרדים הרלוונטיים לא עשה דבר. אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לשים את הנושא על סדר היום ולא להניח לו. לעשות דיון נוסף בקרוב ולראות איך מתקדמים עם זה ולא להניח לזה. אנחנו צריכים למגר את התרבות הזאת של ה"סמוך" ושאנשים עושים דברים בלי לחשוב ומוציאים אותם לכזה דבר. צריך פשוט למגר את התרבות הזאת.

באתי בעיקר לשמוע אתכם. אני חושבת שלא שומעים אתכם מספיק ובתכיפות האירועים שקורים במדינה יש כל הזמן הרוגים, פצועים, אסונות ומחדל רודף מחדל. לכן הרגשתי צורך רב להגיע לכאן ולהקשיב לכם. אני חייבת לומר שתרבות ה"סמוך" קיימת לא רק במקומות לא מוסדרים לכאורה, היום אנחנו דנים על עד כמה המכינות הקדם צבאיות כאלה. אני רוצה לספר שלפני מספר שבועות כשהיה גשם וחשש לשיטפונות בדרום, היה אמור לצאת טיול של בית ספר תיכון. נאמר לי על ידי צוות בית הספר שהתקשרו שוב ושוב למשרד החינוך ומשרד החינוך ולא נאמר להם שיש חשש לשיטפונות ולא תעשו את הנחל, אלא נאמר שזה לשיקולה של המנהלת. המנהלת אמרה שהיא לא לוקחת את זה על אחריותה.

פה הייתה אמירה חד משמעית לא לצאת לטייל בנחל. אלה היו ימים של שיטפונות וגשמים. אנחנו מגלים את המחדלים האלה ואת תופעת ה"סמוך" והאלתור לצערי גם בבתי ספר במערכת החינוך וגם בצבא. אנחנו חייבים לעקור את הדברים האלה מהשורש. אם נתייחס רק למכינות הקדם צבאיות נפספס את רוחב היריעה.

אמרתי בתחילת דברי שזה לא נגמר שם. תודה רבה.

שלום לכולם, אני מזדעזע ממשמע אזני, בעיקר מהדברים שנאמרו על ידי ההורים. מדובר במחדל לאומי שקורה אחרי התרעות רבות באותו יום. אני מבין שבוטלו כ-200 טיולים באותו יום ודווקא במכינה הזו הטיול לא בוטל.

אדוני היושב-ראש, כחברי ועדת החינוך יש לנו אמירה. בכדי למנוע את האסון הבא חייבים להסדיר את עניין המכינות. לא יכול להיות שהעניין יישאר פרוץ כמו שהוא היום. מדובר במחדל לאומי. אני אומר לך שחייבים למנוע את האסון הבא. החיים של הילדים האלה, שהם פנינת הארץ היפה שלנו לא יחזרו. אנחנו כאן, חברי הכנסת, נבחרנו על ידי הציבור וחלק מההורים שיושב כאן בחר בנו, בכדי שנייצג אותם נאמנה, בכדי שנמנע את האסון הבא. זו העבודה שלנו, בשל כך אנחנו נמצאים כאן. אני דורש מכל ועדת החינוך ומהיושב-ראש, לעשות הכול בכדי למנוע את האסון הבא.

צהריים טובים לכולם. שמי איציק אור, אבא של אלה אור זיכרונה לברכה. תודה רבה שהדיון הזה מתקיים ותודה שהזמנתם אותנו. רוב מוחלט של ההורים של הילדים שנספו נמצאים כאן אתנו. נמצאים חברים של המשפחות, סבים וסבתות, אחים ואחיות של הנספים ואולי בהמשך יימצא זמן להקשיב גם להם, כי גם הם איבדו את היקרים להם.

אשתי, שחוץ מזה שהיא אמא של אלה, מנהלת בית ספר הרבה מאוד שנים, היא אפילו דברה עם חדר מצב של משרד החינוך ערב קודם וזה לא עזר, כי אין למקום סמל מוסד. נמצאת פה גם ברנדה, שהייתה מנהלת של אלה שש שנים במהלך התיכון, תודה רבה לכל מי שבא לתמוך בנו.

אני חייב לומר שאנחנו, עד לפני כמה חודשים היינו מאוד בעד מוסד המכינות. יש לנו ששה ילדים וכולם, בלי יוצא מהכלל, היו במכינות קדם צבאיות. לגמרי במקרה הבוקר שלחנו לצה"ל את הבן הקטן שלנו. זה יצא מקרי שביום הגיוס שלו נקבע הדיון הזה, כנראה שאין מקרה. הוא התגייס לצה"ל לשלוש שנות שירות, גם הוא בוגר מכינה. עם כל הקושי, מדינת ישראל חשובה לנו ונמשיך לשלוח את הילדים שלנו לצה"ל. עוז שהתגייס היום ואלה, גדלו כתאומים, 14 חודשים הפרידו ביניהם, אני מקווה שיצליח למרות הקושי, שיעבור את השירות בצה"ל בהצלחה רבה, אחרי שכל האחים שלו היו בצה"ל.

כמו שאמרתי, אנחנו בעד מוסד המכינות, אבל היום ברור לנו שאי אפשר להיות בעד מוסד המכינות. חשבנו שאנחנו שולחים את הילדים למכינות קדם צבאיות. היינו משוכנעים בכך. פתאום קרה האסון ומשרד הביטחון מתנער. הרי משרד הביטחון, מכיוון שיש לו אינטרס מובהק שהילדים האלה יגיעו ברמת מוכנות גדולה יותר לצבא, דוחה להם את השירות. הוא גם עושה להם ביקורות כשהם מגיעים למכינות שלא מישהו ידחה את השירות שלו וילך לטייל שנה בחו"ל. אבל ברגע שקרה האסון, משרד הביטחון נעלם, התאדה.

הכאב מאוד קשה. ועדת ההסדרה של משרד החינוך הוקמה באיחור. חוק המכינות נחקק ב-2008, איפה היה משרד החינוך? איפה היה משרד הביטחון עשר שנים? את ההסדרה שעשו יום אחרי האסון היו צריכים לעשות ב-2008 ואז לא היה האסון. אנחנו באנו לכאן, הכי קל היה לנו להסתגר כל אחד עם האבל שלו, לשבת בבית ולהתאבל, כל אחד מתמודד בצורה אחרת, אבל עזבנו היום יום יום עבודה, באנו לכאן, כי בעיני אני רואה סוג של צוואה של הבת שלי ושל כל הילדים, למנוע את האסון הבא. שלא בעוד חמש, עשר או 20 שנה חלילה יקרה אסון כזה ואני אדע שלא עשיתי מספיק ולא נלחמתי שבמדינת ישראל תקום ועדה שתחקור את האירוע הזה לעומק. זה הרי לא יכול להיות, כמו שהבן שלי חלילה יעשה תאונת דרכים, יהרוג הולך רגל ואני אעמוד בראש הוועדה שחוקרת מה היה בתאונת הדרכים. זה מה שעשה משרד החינוך. זה לא יעלה על הדעת.

אין לנו חלילה טענות למישהו ספציפי אישי, אני לא יודע למה אנשים מסתתרים. מי שהיה צריך לעשות את זה ב-2008, אני מתאר לי שרובם כבר מחוץ לפוליטיקה, בוודאי לא שר החינוך היום ולא מנכ"ל משרד החינוך. אני רוצה להזכיר לציבור שב-1997 היה האסון הנורא בנהריים, שנרצחו שבע בנות מבית שמש על ידי חיל ירדני, משונאי ישראל. האסון שלנו לא נגרם על ידי שונא ישראל, האסון שלנו נגרם על ידי אנשים מתוכנו, שזה הרבה יותר גרוע. כל אסון הוא נורא. כל הורה שמאבד ילד זה נורא ואיום, אבל כשזה אסון מיותר לחלוטין, זה עוד יותר נורא. צעקנו, זעקנו, מה לא עשינו כדי לעצור את הטיול הזה, אמרו לנו אל תדאגו, הכול יהיה בסדר, אל תדאגי אמא של אלה, כך אמרו לה, אלה תחזור הביתה בשלום. אלה קבורה היום במישור אדומים, היא לא חזרה הביתה בשלום.

ב-1997, באותו היום, משרד החינוך הקים ועדת בדיקה חוץ פרלמנטרית שעמדו בה אנשים רבי פעילות. יושב-ראש הוועדה היה יגאל פלסנר מהיחידה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה. היה מיכאל גל ז"ל - - -

כשמישהו אחר נושא באחריות, אין בעיה להקים ועדת חקירה.

הגיע הזמן שאנחנו נקים ועדת חקירה פרלמנטרית פה בכנסת ואתה תוביל אותה.

היה צריך להקים ועדה כזאת בשבוע שישבנו שבעה.

אני לא רוצה להכאיב לך, אני מתאפק מתחילת הדיון, ניהלתי את הדיון לפני חצי שנה סמוך לאסון. אני לא רוצה להגיד לך לקרוא את הפרוטוקול, ישבו פה אנשים ואמרו, אל תגעו בהם, אמרו על המכינות, כשהדם עוד, סליחה על הביטוי, חם ורותח. אני שומע היום קולות אחרים, כנראה שהיו לכם ציפיות שמישהו יעשה משהו עם האסון הזה.

צריכה לקום ועדה הרבה יותר רצינית מוועדת ההסדרה. באסון בנהריים מלך ירדן הגיע לנחם את כל שבע המשפחות. ראש הממשלה לא רק שלא הגיע לנחם, שלח לנו מכתבים, אבל כשענינו לו, שבעה חודשים אחרי האסון, דממת אלחוט, אין ראש ממשלה במדינת ישראל. מן הראוי שתקום ועדת חקירה פרלמנטרית. מן הראוי שמשרד הביטחון ישב שם, כי גם הוא אשם. אם הוא לא ישב והוא לא אשם, שמחר ימחק את השם מכינות קדם צבאיות. לכל מכינה יתנו שם אחר. צריך לעשות משהו שהמדינה תרעד. לא יכול שדבר כזה יקרה. תודה רבה.

שמי שי לוי אבא של אגם. רציתי לדבר קצת על התפקיד שלנו. כהורה, התפקיד שלי לשמור על הילדה שלי. אני נכשלתי. לא בדקתי לאן היא הולכת. לא בדקתי לאיזו מסגרת היא הולכת וחשבתי שמכינה קדם צבאית היא מקום מצוין, גאוות יחידה, יש תחרות להתקבל למכינות, רק הטובים הולכים לשם. אחרי שהיא מתה אתה מגלה שזו הפקרות אחת גדולה. שקר גדול. שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. אם יש מנהל מכינה אחראי אתה נשאר בחיים. אם יש מנהל מכינה מופקר, הבת שלך מתה.

אני קורא לכם, אני נכשלתי כהורה, אתם כפרלמנט, יש לכם תפקיד לשמור עלינו, על הציבור, תעשו את זה, אל תכשלו כמוני. תשמרו על הילדים האחרים שהולכים למכינות. אתם יודעים כמה כוח דורש לבוא לדיון כזה. לבוא לפה ולבקש שאתם תעשו מעשה כדי שילדים אחרים לא יפגעו זה לא ברור מאליו. אני יכול לשקוע באבל שלי, לשמור על המשפחה שלי, אבל כמעט עשרה זוגות הורים הגיעו לפה כדי לקרוא לכם.

מה שעשה משרד החינוך זה עוול, הם לא שכחו, זו לא לקונה. התנהלו דיונים במשך שנים, במודע, בכוונה תחילה לא דובר הנושא הזה. תחפשו פרוטוקולים, לא שכחו. זה לא ששר א' התבלבל ושר ג' שכח או שמנכ"ל לא שם לב. היו דיונים ונציגי מכינות, כולל אלה שפשעו פה, באו ואמרו אל תפקחו עלינו, תנו לנו לעשות מה שאנחנו רוצים, זו הדרך לגדל מנהיגים. לא ככה מגדלים מנהיגים. לא שולחים אותם ככה לקצה, תכשירו אותם, תשאלו אותם. מכינות מסוימות ונבחרות, כמו שנאמר כאן, עושים דברים מסוכנים. לא לוקחים ילדה בת 17.5 שבקושי מסוגלת להתמודד עם אתגרים כאלה ושולחים אותה למותה. אני לא בטוח שחיילי שייטת היו יוצאים מאסון כזה בשלום.

הדו"ח הזה בעיני הוא פשוט טיוח אחד גדול. כמו שנאמר פה, לא נבדק כלום. גם הדו"ח הזה, שמסיר נהלים מעתה והלאה, מה הוא אומר? הוא חוזר על עמדת משרד החינוך העקרונית, אנחנו אחראים על הילדים עד סוף יב'. עכשיו הם גילו ששמונה ילדים נהרגו בגיל יב', אז הם שינו הוראה אחת: אם תלמידי יב' יוצאים לטיול גיבוש, אז ההוראות שלנו חלות, אפשר להתקשר, אבל אם הם בגיל יב' ודקה, בגיל 19, זה לא עניין של משרד החינוך, זה בכלל לא מעניין אותו. הוא המליץ למכינה מה לעשות, יעשה יעשה, לא יעשה לא יעשה, זה גם בסדר. משרד החינוך כפוף לחוק, שיכבד את החוק. לא יעלה על הדעת שהנאשם המרכזי פה יבדוק את עצמו. צריך גוף חיצוני שיבדוק אותו. תודה.

שמי אוריאל בר שלום, אבא של אילן זיכרונה לברכה. באתי לפה כדי להגיד שאסור שאסון מכינת בני ציון יחזור על עצמו. אני רוצה להודות לכם חברי הכנסת והיושב-ראש, שקיימתם את הדיון הזה. זה לא אסון של נחל צפית ולא אסון של נחל צאלים, או אסון של הנגב, זה אסון של מכינת בני ציון. ככה צריך לזכור את זה. אסון של אנשים שחשבו שהם מעל הטבע, שהם מעל הכול ומעל החוק.

אני מתחנן לפניכם שתקימו ועדת חקירה פרלמנטרית שתבדוק את האסון כדי שהוא לא יקרה שוב, כדי שלא יצטרך לשבת פה מישהו אחר במקומי. לצערי הרב, הוועדה של משרד החינוך זו ועדת טיוח, התלבטתי אם להשתמש במילים יותר מגונות, אבל אני אומר לכם שזו ועדת טיוח, זו הפקרות, זו בושה וזו התחמקות מאחריות. זו ועדה שהוקמה בחטא על ידי יועצי תקשורת והמסקנות שלה פורסמו בחטא על ידי יועצים משפטיים. כל המסקנות האלה מסורסות, אין בוועדה הזאת שום כלום חוץ מבריחה מאחריות.

המסקנות האלה מנציחות את ההתעלמות של משרד החינוך מהחוק שהכנסת עצמה חוקקה. זה זלזול בכנסת. זה זלזול בנו. המסקנות האלה מותירות את המערב הפרוע שבמכינות, שמעתם את הדוגמאות אני לא צריך להוסיף להם, זה רק כואב יותר. ההתנהגות של משרד החינוך זועקת לשמים וגם של משרד הביטחון. זה ההפך ממנהיגות, ממה שרצו לחנך, כמו שכתבתי במכתב, ותודה לחברת הכנסת לוי שציטטה, זו התפרקות של כל השדרה הפדגוגית. פשוט התפרקתם לגמרי. משרד החינוך, אני אומר לכם, אני לא מזהה פנים, אבל אני אומר לכם שקרסתם. לצערי לא עמדתם בשום ציפייה שהייתה אמורה מכם, אני לא מחפש ראשים, פשוט תנו לאנשים אחרים לבדוק מה קרה, תקבלו את הדין ותשתפרו. אף אחד לא מחפש ראשים, אנחנו מחפשים להשתפר כדי שלא יקרו עוד אסונות כאלה.

לסיכום אגיד שמי שמפעל המכינות יקר ללבו חייב לתמוך בוועדת חקירה פרלמנטרית. כמו שנאמר, הממשלה מתעלמת מאתנו, אנחנו לא מצפים לוועדת חקירה ממלכתית. אבל אתם המשענת האחרונה שלנו וזה מה שנותר לנו. אז שתחקור, תסיק מסקנות אמיצות ובלתי תלויות, אנחנו נעמוד מאחוריכם. תודה רבה.

אני קודם כל רוצה לחבק אתכם. כשהאסון קרה הבת שלי הייתה במכינה, כשעברנו לנחם בין המשפחות היא אמרה לי, זו יכולתי להיות אני. אני ממש מעריצה את העמידה שלכם ואת היכולת שלכם לבנות ולהיבנות. אתה מדבר על ששה ילדים שלך שהיו במכינות, זו תעודת כבוד, הרי אתה יודע מה זה לילדים שלא מתקבלים למכינות, כמה ישבנו בוועדת חוץ וביטחון כדי להגדיל את מספר המקומות? אז אם מדברים על הגדלת מקומות, יש מי שלוקח אחריות ויש דחיית שירות. כאן, לאורך כל הדרך יש בריחה אחת גדולה מאחריות ושני שרים שמתנצחים.

אני מתביישת, אני כואבת כאמא, אני זועקת כאזרחית ואני לא יודעת איפה לשים את הראש שלי כחברת כנסת. כמו בהרבה מהאירועים הקשים כאן, הכנסת חייבת לקחת אחריות. התפקיד שלנו כנציגי ציבור זה לפקח על עבודת הממשלה. לצערי אין על מה לפקח כי אין עבודה. אנחנו חייבים, בכלים שלנו יש, ועדת חקירה פרלמנטרית, לבוא ולקדם את זה.

אני לא מאמינה גדולה, שבוע שעבר, ראש הממשלה שהצביע נגד ועדת חקירה על רצח נשים, אפילו לא ידע על מה הוא מצביע ולא התבייש לומר את זה, אז לצערי אני לא תולה הרבה תקוות, אבל עדיין זה כלי משמעותי שיש בו כדי להצביע על המשרדים שייקחו אחריות.

ברשותכם אני רוצה לקחת רשות דיבור, זה חומר למחשבה גם לנו. לפעמים מביאים אלינו יוזמה טובה ואנחנו רצים למשרדי הממשלה לתמוך בהם ולהריץ. פה חוקקו את החוק, שימו לב כמה שורות יש בחוק הזה, למרות שאפשר להיתלות במה שיקרה, יש הפניה להכין נוהל בטיחות לתקלות. בדיונים פה אנחנו מדברים על תנועות הנוער וכל מיני יוזמות כאלה שקמות כמו פטריות, על פוטנציאל כלכלי לכל מיני עמותות ואגודות לתמיכה בכל מיני קהילות ואנחנו דוחפים אותם לפתחי משרד החינוך ולמערכת החינוך. גם אנחנו צריכים חומר למחשבה בקטע הזה, לפני שמאלצים, עד שזה לא יהיה מוסדר מא' ועד ת'. אלה הילדים שלנו.

שמי עורכת דין אפרת רייטן, אני מלווה ביחד עם עורך הדין אלי זוהר את עשר המשפחות השכולות.

באיזה הליך את מלווה אותם?

אנחנו מלווים אותם בשלושת המישורים: אחד, הציבורי, שבשמו אנחנו נמצאים כאן, עזוב מכל האחרים. אני רוצה לדבר בשם המישור הציבורי.

חשוב לנו לדעת באיזה הליך.

בהליך הפלילי המדינה מייצגת.

מתנהל הליך פלילי?

ההליך פלילי, שמסיימים עכשיו את החקירות לגביו, נמצא בפרקליטות ויוגש כתב אישום.

מתקיים גם הליך אזרחי?

הליך אזרחי יתחיל לאחר הגשת כתב אישום. עכשיו אנחנו חוזרים למישור הציבורי. חשוב לי לומר שלושה דברים קצרים. קודם כל אני רוצה להתחיל ממה שאתה אמרת בישיבה הקודמת ואני מצטטת את הדברים שלך כבוד יושב הראש: "אין דבר כזה סמכות בלי אחריות. כשיש סמכות בלי אחריות והאחריות בלי סמכות – זו לקונה וזה לא יהיה ואנחנו נמליץ את זה". זו נקודת המוצא של כל ההורים היקרים האלה כאן והם קבלו סטירת לחי ממשרדי הממשלה, לפני האסון ואחרי האסון. כמו ששמעתם, לא התייחסו אליהם, לא קבלו אותם ולא עשו שום דבר.

נקודה שנייה, חשוב שכולם ידעו כאן. לא ההורים לבדם קוראים לוועדת חקירה, מועצת המכינות ומכינת בני ציון עצמה יצאו בהצהרות פומביות כתובות שהם תומכים בהקמת ועדת חקירה.

יש להם ברירה?

אלה יותר הצהרות לתקשורת.

זה לא משנה. כולם תומכים, גם כבוד הנשיא. נקודה שלישית, שאולי היא החשובה מכול. הרי כל ההורים חוזרים ואומרים את אותו דבר. אנחנו לא רוצים שאסון כזה יקרה שוב. מה שהם קבלו כרגע, אותה טיוטה שהכינה ועדת ההסדרה, יש בה הרבה בעיות, יש בה נקודת מוצא.

היא מוגדרת כוועדת הסדרה? לא ועדת חקירה או בדיקה.

היא נקראת "דו"ח הוועדה לבחינת נושא הסדרת טיולים ופעילויות". היות ואנחנו רואים פני עתיד בלבד, כי אין מה לעשות, את שלהם הם כבר הקריבו, אני אומרת לכם כאן שיש התרעות חמורות עכשיו, לא שלנו, של גופים, של מועצת המכינות, שבאים למשרד החינוך ולמשרד הביטחון ואומרים שהדו"ח הזה לא מספיק. הרי אתם יודעים את זה טוב, אני מסתכלת לכם בעיניים ואתם יודעים את הדברים האלה, הוא לא מספק, יש כאלה שאפילו לא מוכנים לחתום עליו וגם את זה אתם יודעים, שהיו חלק מתוך הוועדה שלכם, הם באים ומתריעים היום במכתבים ואומרים לכם שהאסון הבא, לאו דווקא בטיולים, כי כאן מהר מהר כתבתם נהלים, אבל האסון הבא הולך לקרות. אם זה במבנים, אם בדברים אחרים וזה לא מספיק. אז כל השאלות האלה הם לפתחכם.

תודה. משרד החינוך, איזו ועדה זו הייתה? ועדת חקירה? ועדת בדיקה? ועדת הסדרה?

שמי איתן טימן, מנהל אגף חברתי קהילתי.

עוד פעם יושב-ראש האגף לא נמצא? אני אשכח איך הוא נראה. הוא מפחד ממני?

הוא בפולין. הוא נוחת מחר ואם הדיון היה מחר הוא היה מגיע.

אני מכבד אותך. בבקשה.

אנחנו יושבים בצלו של האסון הכבד שבו נספו עשרה מטובי ילדינו. אסון השיטפון חייב את כולנו לעצירה והתבוננות מחודשת בכל מערך היחסים בין משרד החינוך והביטחון והמכינות הקדם צבאיות בכלל. בעקבות העצירה וההתבוננות מחדש הוקמה באופן מידי, כשבוע לאחר האסון, ועדה בראשות מנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבואב שמטרתה הייתה בחינת ההסדרה של טיולים ופעילויות חוץ במכינות הקדם צבאיות ובניית מתווה שייתן מענה מלא בתחום הבטיחות והביטחון בטיולים מחד, אך ישמור את עצמאות המכינות מאידך.

הוועדה הורכבה ממליאה ושתי ועדות משנה, אחת בתחום הביטחון והבטיחות והשנייה בתחום הרגולציה. מתוך הבנת הדחיפות ויישום המסקנות, לצד פעילות הוועדה יושמו מסקנות ראשוניות מיד עם קבלתן במתווה לתקופת ביניים עד לשינוי התקנות.

הנושאים שקודמו ליישום בתקופת הביניים נגעו למספר נקודות שהן:
1. לבקשת המכינות הושתתו עליהם באופן מידי נהלי חוזר מנכ"ל ביטחון ובטיחות בטיולים ופעילויות חוץ לרבות מתן שירותי לשכת תיאום טיולים וחדר מצב.
2. מונו והוכשרו בעלי תפקידים חדשים במכינות, במהלך חופשת הקיץ הכשרנו כ-500 בעלי תפקידים.
3. השתת פיקוח ובקרה בשטח על הטיולים ופעילויות החוץ.
4. משרד הביטחון לקח עלך עצמו את תחום ההכנה לצה"ל.
5. כמו כן, גובשה טיוטה לשינוי תקנות החוק הקיימות והתאמתן למתווה המוצע בהצעת הוועדה.

אתה יכול להסביר לנו לפי מה הוחלט לפעול במישורים האלה? האם ההורים הופיעו בפניכם? הסיבה שאני שואלת זה בגלל שאני חוששת שלא כל האינפורמציה הייתה פרושה לפניכם. גם ועדה שנועדה להסדיר, מחובתה קודם כל לדעת מה קרה באירוע, כדי שהיא תדע מה להסדיר. אם הם ידעו להסדיר את הדברים האלה, למה הם לא עשו את זה קודם?

טיוטת דו"ח הוועדה הוגשה לעורך דין של ההורים בחודש יולי. ב-12 לדצמבר נקבעה פגישה של ההורים עם שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך, בה יוצג להורים הדו"ח הסופי. לאחר הפגישה יוצע הדו"ח לציבור. ככה שמבחינת הנושא, באנו עם הרחבת יתר, גם עם ארי מור, הסמנכ"ל הבכיר בנושא ההסדרה שעשינו, לראות איך זה עובד.

אני לא אוהב לשחק ב"נדמה לי" אני גרוע במשחק. מרגע היוודע האסון, שני המשרדים הנוגעים בדבר התנהגו כך, אני לא אומר שבצדק, זה ה-DNA של משרדי הממשלה, הייתי שר קדנציה אחת, לעיתים אנחנו נדרשים לעתירות של בתי משפט והעמדה הראשונית של משרד המשפטים שמלווה את המשרד הממשלתי היא לא לקחת אחריות ולא להגיב. אם תגיב זה אומר שאתה לוקח אחריות. זה ב-DNA של המשרד הממשלתי.

לכן מרגע שקרה האסון, במקום לגלות מנהיגות והייתי מצפה את זה ממשרדי הממשלה. אני לא מכסה על משרד החינוך, הוא אפשר יציאה של תלמידי יב', יש לו אחריות, תן למשפטן להגדיר אותה. התאפקתי לא להגיד את זה בדיון הראשון כי אנשים היו מפרשים את זה כאילו אני בוחר ללכת לסוגיות אחרות, כלכליות, אבל היו דוגמאות שמשרד הביטחון ידע לקחת אחריות ולא בשביל העלות הכלכלית. אנחנו לא אוהבים לדבר בסמנטיקה, אבל לפחות בשביל התחושה של ההורים שלא אבדו את הילדים שלהם לריק, שזה התאדה ושזהו.

שמישהו סופר אותנו. עד עכשיו לא מרגישים את זה.

לכן אתם יכולים לבוא ולהקריא לי את כל הפרוטוקול של ההסדרה. לכן ביקשתי לדעת אם זו ועדת הסדרה או ועדת בדיקה. מלכתחילה זו לא ועדת בדיקה, זאת אומרת שמדינת ישראל, שבעה חודשים אחרי האסון לא טרחה לבדוק מה קרה. אני מקווה שזה לא מיתוס, הבן שלי מתגייס ביום רביעי והאחיינים שלי היו במכינות, בגלל שהקורבן שלכם היה תחת האצטלה של המכינות הקדם צבאיות ומי שעשה אותן איכותיות זה ההורים האיכותיים והילדים האיכותיים שהלכו לשם. לכן הזעקה לא עלתה אז. סליחה שאני מתייג, אבל בקבוצות פחות איכותיות לצורך העניין, שלא יבינו אותי לא נכון, הייתה קמה זעקה אחרת, היו עולים על בריקדות והמדינה כולה הייתה רועשת וגועשת ויכול להיות שזה לא קשור לקיפוח חיי אדם אפילו.

אז מה אתה אומר? שמדרגים את המכינות?

אני אומר משהו אחר, שכנראה אנחנו אפילו לא יודעים מה אנחנו זועקים בחברה הישראלית. לפעמים אנחנו זועקים איפה שלא צריך לזעוק ושותקים איפה שצריך לזעוק. כאן הייתה צריכה לקום זעקה.

למה היא לא קמה לדעתך? כי הם נהנים ממעמד מיוחד? זו פרה קדושה? אתה אומר שבארגונים אחרים הייתה קמה רעידת אדמה. מי שומר פה על המכינות יותר מאשר על הילדים? מי שומר על מנגנון יותר מעל הילדים?

אף אחד לא שומר על מנגנון, אני אומר לך שרציתי לקרוא וחברי כנסת כאן וגם בכירים, אמרו בדיון הקודם לא לשפוך את התינוק עם המים, לא לגעת במכינות.

מפחדים לשפוך את התינוק עם המים ומפחדים להביא לידיעת הציבור, אם הייתה כתבה אחת נורמלית בטלוויזיה שהייתה אומרת לי על ההפקרות שקורית פה, לא הייתי שולחת את רומי. ניסו לתקן את הדברים, היו דיונים פה בכנסת, כתבה אחת לא ראיתי. איפה היו העיתונאים? למה לא הבאתם לידיעת הציבור שמדובר בעמותות פרטיות. כל מנהל כאוות נפשו.

פרטיות נטו. לא רק זה, גם אחרי רוב המכינות עומדים גופים גדולים. יש פה שילוב של משרדי ממשלה שפוחדים לגעת שמא האחריות לא תיפול עליהם ושוב, בגלל ההילה סביב המכינות. כמו שה"סמוך" היה שהכול מתנהל כמו שצריך, גם ה"סמוך" הזה שיתוקן ויטופל ולראיה שבעה חודשים מהאסון אף אחד לא בדק. תהיה חקירה פלילית ארוכה - - -

אגב, זה הטיעון שלהם, כי יש חקירה פלילית.

לגבי חקירה פלילית, ככל שהסנגורים יהיו איכותיים, התהליך יימשך עד שזה כמעט יישכח מלב. לגבי ההליך האזרחי שדברתם עליו, תחכו עד שיסתיים ההליך הפלילי ובינתיים אנחנו ממשיכים לשלוח את הילדים שלנו למסגרות כאלה ואחרות. אני קורא גם למשרד הביטחון בפעם האחרונה, גם למשרד החינוך, לקחת את סוגיית האחריות. בשונה מהמשפחות והחברה האזרחית, יש לכם את כל האמצעים להגן על עצמכם מפני אחריות השיוכית של המשרדים. יש לכם את כל הסוללות המשפטיות, את כל הסיוע המשפטי וכל הקשרים המשפטיים עם הפרקליטות ועם משרד המשפטים כדי להגן על עצמכם מפני אחריות, מה שאין למשפחות ולחברה האזרחית.

למרות החשש הכבד, אני חבר קואליציה, אני קורא בפעם האחרונה שתקום ועדת הסדרה. שתקום בראשות המנכ"ל, אין מישהו אחר, אני יכול להחמיא שהמנכ"ל, הבכיר במשרד, עשה ועדת הסדרה. אבל אתה עושה לעצמך הנחות כשאתה אומר לא לוועדת בדיקה. זו לא ועדת בדיקה. אני מבקש תשובה תוך שבועיים משני המשרדים. משרד הביטחון נותן דחיות שירות, הם תומכים, יש מכסות שהם מקצים, במידה ובמשורה, אני יודע כמה רוצים לפתוח לדברים אחרים אבל יש מכסות לדחיות השירות ממשרד הביטחון. משרד החינוך תומך. תקימו ועדת חקירה, אם אין לכם את האומץ להקים ועדת חקירה, נסגור היום את כל המכינות בקריאה. לא רק את המכינות, אני אקרא לסגור גם את כל הפעילות של כל תנועות הנוער, כי אתם לא אחראים עליהם, שנות שירות.

אתם באמת רוצים שיסגרו את כל ארגוני הנוער?

אין מה לעשות. אתם רוצים שהילדים שלנו יהרגו?

תשאל את ההורים אם הם היו רוצים לשלוח את הילדים שלהם למקום שלא שומר עליהם? אז אני אומרת לך בתור אמא, שלא אשלח את הילד שלה למקום כזה.

עוזי, אתה יודע שהתשובה היא לא. אנחנו לא רוצים את זה.

גם אני לא רוצה, אבל אם האלטרנטיבה היא לא לחקור את האסון הזה, אני לא מפחד. אני נותן שבועיים לשני משרדי ממשלה ואני מבקש לקבל תשובה חד משמעית שתוקם ועדת בדיקה מעמיקה של האסון הזה, בראשות אדם ניטראלי. אני לא אעזוב את הנושא הזה, זה לא יעבור בשתיקה. אני הייתי בטוח שהנושא הזה נבדק. את ההסדרה אנחנו ביקשנו בדיון הקודם. בקשתנו ועדה שתבדוק ותסדיר, אני שמח שהיא נעשתה. אם לא, אני אקח את כל חברי ועדת החינוך, אחתים אותם על ועדת חקירה פרלמנטרית שתקום לאלתר, תוך שבועיים.

אני אומרת לך שכבר כתבנו בקשה לוועדת חקירה פרלמנטרית, אני אשמח מאוד אם תצטרפו, חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. אדוני היושב-ראש, בינתיים מה שקורה, שהמשפחות האלה, לא רק שהפכו להיות משפחות שכולות, היום הם גם יתומים מבחינת מי שאמון עליהם ומי שמלווה אותם. לא משרד החינוך ולא משרד הביטחון. אני מבקשת להקים, אם זה אגף השיקום במשרד הביטחון או כל גוף אחר במשרד החינוך, גוף שיהיה אמון על הקשר השוטף וילווה את המשפחות האלה כי מבחינתם הם כמו גייסו את הילדים שלהם, אף אחד לא נותן להם דין וחשבון והם נמצאים לבד בלי שום ליווי ובלי שום הכוונה.

הדיון פה היה מחמם את הלב, אבל שוב, אני אישית יצאתי פגוע מאוד ממשרד החינוך. יושב פה נציג משרד החינוך, שבא עם נייר שאולי מנכ"ל משרד החינוך כתב לו ולא מתייחס במילה אחת למה שנאמר פה.

הוא אמר - - -

הוא אמר מה שהכתיבו לו וזה ממש פוגע. משרד הביטחון ממשיך לשתוק. לא מדבר

אני הפסקתי אותו כי ראיתי לאן זה הולך, כדי להגיד לי מה ההסדרה אני יכול לקיים דיון לבד ואבדוק אם נוהל ההסדרה מקובל עלינו או לא, לכן לא רציתי שימשיך. הוא יכול לבוא בטענות, כי לא אפשרתי לסוללה שהגיעה לדבר וגם לא אפשרתי למשרד הביטחון. כרגע הדיון היה על בדיקה ובדיקה לא נעשתה.

לכן אני קורא בצורה החריפה ביותר ומבקש שתעבירו את הסיכום שלי לשרים שלכם ולמנכ"לים. אין לכם מה לחשוש מאחריות. החוק קיים אתכם או בלעדיכם. יש לכם איך להגן על זה. אני מבקש להקים ועדת בדיקה תוך שבועיים. אם לא, נקים ועדת חקירה פרלמנטרית.

אדוני היושב-ראש, דבר ראשון, לב כולנו אתכם פה, קואליציה ואופוזיציה עם ההורים השכולים שאני מכיר והיינו בהלוויות ובניחומים, מצטער שלא הספקנו להיות אצל כולם. אין ספק שהבנות והבנים הללו הם מהטובים שלנו וצריך למצוא את הדרך איך המגדלור שלהם יאיר הלאה לדורות הבאים.

אני עובר לפרקטיקה. באופן אישי אני חושב שלא נוכל להימנע מלהקים ועדת חקירה פרלמנטרית בלי לערוף ראש זה או אחר כי הסדרה נותנת תשובות מסוימות קדימה וזה אסון כבד מידי בכדי שלא ניקח אותו גם ברברס. כך עושים גם בבדיקות צבאיות, על כל המשתמע מכך.

חשוב שבטווחי זמן קצרים, דברת על שבועיים, נתכנס על הדבר הקשה הזה ואולי צריך לערב פה גם את המל"ל כי יש פה עניינים של ביטחון לאומי, לראות איך לגבי המכינות לא שופכים את התינוק עם המים אבל נשפכו פה הרבה תינוקות ויש לנו חובה מוסרית מצדנו לטפל בזה.

אם לא יתוקן אין לי בעיה. מספיק להצטעצע.

שמי אתי, אמא של גלי בללי, גם אני כאן כדי למנוע את האסון הבא. אני רוצה לגעת בעוד אספקט, אחרי שניכר שהדברים שרצינו בראש ובראשונה לדבר עליהם מתכנסים לכיוון חיובי ועל זה אני גם רוצה להודות.

כולי תקווה.

אני אקח את המילים של הדובר האחרון שדיבר על המגדלור שיאיר לדורות הבאים. בהמשך לכל ההליכים המתקיימים פניתי למועצת המכינות בבקשה להקים מכינה אחת שתנציח את האירוע הזה ואת תרבות ה"סמוך" שמדברים עליה פה לא אחת. ינסו לדבר על איך הדבר הזה קרה ואיך הדבר הזה לא יקרה בעתיד. החלטתי לנצל את ההזדמנות שיושבים כאם נציגים גם ממשרד החינוך ולבקש להעלות את זה לשיח ציבורי. אם אחרי רצח רבין דברנו על מוות לדמוקרטיה, אני חושבת שיש לנו כאן נושא לא פחות חשוב לדבר עליו בהיבט חותך מגזרים. בני הנוער הם המקום שיכול לעשות את זה, הם המקום שצריך לספוג את זה ברמה הזאת שאולי ממנו יצמח משהו קצת יותר טוב ממה שיש לנו היום.

שמי ברנדה הורביץ פרוור, מנהלת של אלה במשל שש שנים בתיכון במעלה אדומים. חצי שעה אחרי שקברנו את אלה קיבלתי טלפון ממשרד החינוך ששאלו אותי למה היא לא הייתה בבית הספר? זה פשוט מראה איפה - - -

בצבא קוראים לזה כסת"ח.

כמנהלת בית ספר, מהר מאוד בדקתי, ברור שאחרי האמירה הזאת כי לא חשבתי על זה לרגע, מותר למנהלים לאשר 15% מהזמן ליציאה לילדים כדי לבדוק סיירות, שירות לאומי וכו'. אין לנו כמנהלים שום הנחיות איפה מותר לנו לשלוח את הילדים ואיפה לא. אנחנו לא יודעים, הם יוצאים, נכנסים, יש אישורים, אין אישורים. לנו כמנהלים בסופו של דבר ישנה אחריות. ארגנו לי רשימה של עורכי דין, דאגו לי ברשת עמי, אמרתי שאני לא רוצה אותם. אבל זה שגם לגבי מנהלים אין שום דבר ברור, שאלו אותנו והמורות אמרו שהם לא יכולים לצאת כי יש מבחן והם אמרו שיש להם אישורים. הבלבול במושגים, כשאומרים למנהלת בית ספר שיש אישור, ברור לי שיש אישור. כל הבלבול של המושגים צריך להיבדק.

אדוני היושב-ראש, הדיון מגיע לכיוון טוב, אבל יש לי חשש אחד, ששני המשרדים הרלוונטיים האלה - - -

לפני שאתה אומר, אין להם ברירה.

אני רואה בעיני רוחי את הכדרור החוזר בין אחד לשני. השאלה אם זה לא תפקיד של משרד ראש הממשלה או גוף אחר, שייקח את ההחלטה לעשות את ועדת הבדיקה בצורה ניטרלית. אין אדם משים עצמו רשע, אתה לא יכול לבקש את זה מהם, הם בוודאי יברחו מזה בכל צורה שהיא והנה, אנחנו שבעה חודשים אחרי זה. צריך לקרוא לממשלה, שתהיה החלטת ממשלה שמקימים ועדה כזאת. ועדה של מומחים והיא תסמן את המשרדים. המשרדים לא יודעים לצערי לקבל את ההחלטות האלה, בטח שמדובר בשני משרדים, כל אחד זורק לכיוון השני.

אז תהיה ועדת חקירה פרלמנטרית. תודה רבה לכולם שבאתם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:32.