פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



47
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/11/2018


מושב חמישי

פרוטוקול מס' 729
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ח בכסלו התשע"ט (26 בנובמבר 2018), שעה 9:14

הצעת תקנות הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (כללים לזכאות להסעה לליווי ולארגון ההסעה), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מאיר כהן

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

שמעון אבני - מנהל אגף הסעות, משרד החינוך

חיה הראל - אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

אילן שי - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

עילם שניר - עו"ד, משרד המשפטים

הדס אגמון - עו"ד, ממונה משפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

נחום עידו - מנהל השירות לילדים ולמתבגרים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אדוארד וייס - עו"ד, סגן היועץ המשפטי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רביד פאר - מהנדס רכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

כרמית פולק כהן - עו"ד, היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד

נועה בן אריה - עו"ד, היועצת המשפטית, מרכז השלטון המקומי

ד"ר אלי יפה - סמנכ"ל קהילה, מגן דוד אדום

יעל יוספברג - יו"ר הוועד המנהל, אלו"ט

הדס ארנון שרעבי - עו"ד, אגף קידום זכויות, אלו"ט

אביבית ברקאי אהרונוף - עו"ד, ארגון בזכות

שמואל סלוטקי - נציג ארגון צהר

הניה מרמורשטיין - מנהלת עמותת עלה

זהר פילבר - מנהלת המרכז לנסיעה בטוחה, בית החולים אלין

יעל כהן נסים - בית חולים אלין

ולרי זילכה - עו"ד, בית איזי שפירא

אסתר קרמר - קואליציית הורים עם צרכים מיוחדים

אייל כהן - יו"ר נחמ"ד, פורום ועדי ההורים היישוביים

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל יחידת מידע ומיצוי זכויות, קשר - הבית של המשפחות המיוחדות

נועה בן שאול - עו"ד, אקי"ם

דקלה דאנה - אימא לילדת חינוך מיוחד

חיה שוחטוביץ - אימא לילד חינוך מיוחד

אריקה קפלן
ישראל טירי
–
–
הורה
הורה לשני ילדים עם צרכים מיוחדים

אורה חכם



נועה בן אריה - שדלן/ית

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר תרגומים






הצעת תקנות הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (כללים לזכאות להסעה לליווי ולארגון ההסעה), התשע"ח-2018

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-26 בנובמבר 2018, י"ח בכסלו התשע"ט. על סדר היום הצעת תקנות הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (כללים לזכאות להסעה לליווי ולארגון ההסעה), התשע"ח-2018.

בדיון הקודם התחלנו לחזור על התקנות ומשרד החינוך, נשלחתם להכין שיעורי בית בעקבות שאלות שנשאלו. תאמרו לנו מה התיקונים. הבנתי שיש נוסח עם חלק מהתיקונים וחלק מהתשובות. תעברו על התיקונים.

לכולם יש את הנוסח?

לא לכולם. זה נמצא בהדפסה חוזרת. מיד יגיע.

התקנות כאן הן עתירות מלל ואין עניין בכל דיון – ויהיו הרבה דיונים – להדפיס אותן שוב. כל אחד ייקח אתו את הטיוטה ואם הוא רוצה לבוא לשיעור הבא, שיבוא עם הטיוטה שלו ועם התיקונים. היום התקנות יודפסו אבל שוב לא נדפיס אותן.

שיעלו לאתר.

בוודאי. אני אומרת את זה בתום כל ישיבה. זה תמיד עולה לאתר.

אני אומר לכם מראש שמה שיש באתר, זה מה שיהיה. אנחנו לא נדפיס שוב חבילות של ניירות. נקודה. מהיום התקנות לא יודפסו שוב. קחו את זה לתשומת לבכם. תרשמו לכם. תורידו מהאתר את מה שיש.

אני אומר כמה מילים לפני שאני אעבור על השינויים. השינוי המרכזי הוא בעצם ביטול ועדת ההסעות. התיקון המרכזי שבעצם משליך על רוב התיקונים שעשינו זה ביטול ועדת ההסעות. בעקבות הדיונים שקיימנו גם במשרד וגם עם אביבית ועם גורמים במשרד המשפטים, התגבשה אצלנו העמדה שבעצם מרגע שקביעת הזכאות, הגורם החשוב ביותר לקבוע זכאות זו ועדת הזכאות לפי חוק חינוך מיוחד, המסלול הרגיל של בחינת ההחלטות שלה, של השגה על ההחלטות שלה, זו ועדת השגה לפי חוק חינוך מיוחד. גם ברגע שיש סמכות לוועדת ההסעות, נוסף על הסמכויות שלה לפי חוק חינוך מיוחד, לקבוע זכאות להסעות, אם חושבים שההחלטה שלה לא הייתה נכונה, צריך לפנות לוועדת ההשגה שהיא הגורם שבוחן את כל ההחלטות האחרות של הוועדה הזו. אחרי שהסמכות הזו עברה לוועדת ההשגה, הבנו שוועת ההסעות נשארה עם מעט סמכויות וגם ההשגה, הכלי הזה של השגה הוא בדרך כלל של גורם יותר בכיר בתוך משרד ממשלתי, בוחן את ההחלטות של הגורם היותר זוטר.

לכן ההחלטות שהן בסמכות של מנהל אגף הסעות, של שמעון, הגורם היותר בכיר ממנו במשרד זה מנהל מינהל הפיתוח. לכן זה גם הגורם הטבעי שצריך לבחון את ההחלטות שלו. לכן אותן סמכויות שנשארו אצל שמעון, ההשגה עליהן תהיה למנהל מינהל הפיתוח. אז אין יותר צורך בוועדת ההסעות ולכן הורדנו אותה והוספנו את ההוראות שקובעות את מסלולי ההשגה, או לוועדת השגה או למנהל מינהל הפיתוח, וזה השינוי.

תעבור על השינויים ונמשיך הלאה.

בפתיח של התקנות, המילים "בהתאם ל-" נשמטו. זה תיקון טכני. הוספנו לוועדת החינוך את המילים התרבות והספורט.

בהגדרות מחקנו את ההגדרה של ועדת הסעות.

הוספנו לגבי השאלה של שיבוץ מחוץ לאזור הרישום או לרובע את ההפניה לתקנות שמסדירות את ההליך הזה של רישום מחוץ לאזור הרישום או לרובע. אלה תקנות העברה בתקנות הרישום ולכן בהגדרות נוספה הגדרה של תקנות העברה ותקנות הרישום.

בתקנה 2(ב), בעקבות הערה שהייתה בדיון, הוספנו את המילים "או אם שובץ הילד במוסד לחינוך מיוחד" והורדנו את המילים "לפי חוק חינוך מיוחד" בסוף. זה רק עניין טכני של ניסוח יותר בהיר.

בתקנה 2(ג), במקום לכתוב "שיבצה הרשות המקומית" כתבנו "החליטה הרשות המקומית לפי תקנות הרישום או לפי תקנות העברה".

צריך את באישור המנהל להעביר.

זו הערה של אביבית ואנחנו רוצים להוסיף כאן עוד חידוד. הכוונה "באישור המנהל לעניין זכאות להסעה".

לא לשיבוץ של הילד אלא להסעה. כאן זה כאילו הוא מאשר את השיבוץ של הילד.

הכוונה היא לא שכל החלטות השיבוץ וההעברה של הרשות המקומית יהיו כפופות למנהל אגף הסעות. הכוונה היא שלעניין זכאות להסעה, צריך את האישור של המנהל בנושא הזה. אנחנו נשנה את הניסוח.

בתקנה (ד) לעניין החוות החקלאיות, המרכזים הימיים, כל המקרים בהם חלק מתכנית הלימודים של תלמיד נעשית מחוץ למוסד החינוך, הוספנו את הסיפה: "למען הסר ספק, הסעה אל מוסד חינוך כאמור לעיל וחזרה או אל ביתו".

בתקנה 2 הוספנו עוד תקנה (ז): "על החלטת ועדת זכאות ואפיון כאמור בתקנה 2(א)(1) יכולים הגורמים המנויים בסעיף 13(א) של חוק חינוך מיוחד, להגיש השגה לוועדת השגה ויחולו הוראות סעיפים 12 - 13 של חוק החינוך המיוחד".

לאחר מכן יבוא סעיף (ח): "על החלטה של המנהל כאמור בתקנה 2(א)(2) יכולים הגורמים המנויים בסעיף 13(א) של חוק החינוך המיוחד, להגיש השגה למנהל מינהל הפיתוח במשרד החינוך".

מי זה מנהל מינהל הפיתוח במשרד החינוך?

תמיר בן משה.

לתקנה 3.

במקום ועדת הסעות לעניין הזכאות לליווי, הוספנו את סעיף 3(ד): "המנהל החליט לבקשת הרשות המקומית, בהתאם לסוג המוגבלות ורמת התפקוד, שהוא זכאי לליווי".

הוספנו את סעיף 3(ז): "על החלטת ועדת זכאות ואפיון כאמור בתקנה 3(ב) יכולים הגורמים המנויים בסעיף 13(א) שחל חוק חינוך מיוחד, להגיש השגה לוועדת השגה ויחולו הוראות סעיפים 12 – 13 של חוק החינוך המיוחד".

הוספנו את סעיף 3(ח):"על החלטת המנהל בהתאם לסעיף 3(ד) יכולים הגורמים המנויים בסעיף 13(א) של חוק החינוך המיוחד, להגיש השגה למנהל מינהל הפיתוח במשרד החינוך".

עד כאן. קראנו.

היכן עצרנו בפעם הקודמת?

למיטב זיכרוני, עצרנו בתקנה 5.

הייתם צריכים לתת תשובות. יש לכם? גם לא זאת תשובה. כך חינכו אותי כשהייתי קטן.

אני חושב שרוב השאלות היו קשורות לדברים ששינינו עכשיו. היו עוד כמה שאלות, אבל רוב השאלות היו קשורות לסעיפים שעברו שינוי.

הייתה שאלה לגבי מסגרת המשך.

בסעיף (ה) הוספתם, לא אמרת את זה קודם: "או להסעה ממסגרת המשך לביתו".

כן. התייחסתי לשתי השאלות לגבי מסגרת המשך. שאלה אחת הייתה אם לאפשר להורים במקום אחר ואחרי מסגרת ההמשך. בכלל הורדת מקום אחר, יש לה פוטנציאל להגדיל עלויות בגלל פיצול הסעות.

להערכתי אלה לא העלויות כמו חוסר רצון לשאת באחריות.

זה נכון.

זה יותר מהעלויות.

זה גם נכון. יש לזה גם שיקולים של חשש להיפגעות.

אם אני הייתי עושה רה-ארגון ומנסה לבנות את משרד החינוך מחדש, סוגיית הסעות ומינהל הפיתוח, לא יודע איך זה עובד ביחד. בלי לפגוע, יש לי שיתופי פעולה ונעשית עבודה גדולה, אבל אני לא יודע. זה כמעט מין בשאינו מינו.

הנושא של הורדת ועדת הסעות, זה נושא חדש לגמרי שפותח את השאלה של הסמכות של מנהל אגף הסעות. בגדול באמת הרוב המכריע של הילדים, עכשיו ההכרעה לגביהם תהיה בוועדת זכאות ואפיון. אני חושבת שעדיין צריך לבדוק מה האוכלוסייה הנוספת.

אני רוצה להיות יותר תכליתי. עד לסוף הדיונים והתקנות, תבדקו את הסוגיה הזו לעומק. מערכת חינוך היא מערכת חינוך ואף אחד לא יתנדב להיות מערכת חינוך במדינת ישראל אלא היא פועלת על פי חוק. יש ילדים שאנחנו עוסקים בהם, אלה הילדים בהם אנחנו עוסקים. לא עוסקים בילדים שאחרי שעות התקן – ואני מכבד גם את זה, שלא יישמע שאני מזלזל בזה – הולכים לעשות טיפולים שהם אקסטרה. זו המהות ואם החליט בעל מקצוע וגורם מקצועי שילד אחרי מסגרת החינוך, יש לו מסגרת של טיפול המשך, כמו שאנחנו ידענו לקחת, משרד החינוך ידע לקחת ממסגרות אחרות של טיפול, לדוגמה, ילדים חולים, לקח על עצמו משימות נוספות מעבר לחינוך, אני חושב שגם כאן צריכה להיות ראייה יותר רחבה.

יש לנו זמן להתייחס לזה. השאלה הזו נשארה פתוחה והיא בצריך עיון. אני חושב שצריך למצוא את ההסדר ותכסו את עצמכם – אחריות, חתימת הורים, מה שתרצו, אבל צריך למצוא את ההסדר כי הסעה חזרה הביתה קיימת ויש לה מימון. במקום שזה יהיה לרחוב הרצל 33, שיהיה למוסד זה וזה. צריך למצוא את המכניזם, איך זה עובד.

תנו לי תשובות עד סוף הדיונים. תודה. אנחנו ממשיכים בהקראה. גברתי, את מפריעה לי, את לא מקשיבה לי עד הסוף וסתם מעלה אותי לטונים גבוהים ואני לא רוצה בכך. קיבלתי על עצמי היום לא לעלות לטונים גבוהים. תשתדלו לא להביא אותי לשם.

אנחנו נעשה עכשיו המשך הקראה ובסבב ההתייחסות הבא אני אתן לכם אפשרות להתייחס גם לדברים עליהם דיברנו עד עכשיו.

תקנה 4 של ועדת הסעות ירדה כולה. אנחנו מתקנים אותה.

תקנה 4 החדשה.

כן.

4. העסקת מלווה

(1) נותני שירות ההסעות ברשות המקומית לא יעסיקו את המלווה ולא תהיה למעסיק של המלווה זיקה לנותני שירות ההסעות, אלא אם כן הרשות המקומית מבצעת את שירות ההסעות.

(2) הרשות המקומית או נותן שירות של הרשות המקומית לא יחליפו את המלווה במהלך כל שנת הלימודים, אלא אם כן ישנן נסיבות שאינן מאפשרות ליווי של אותו מלווה במהלך כל שנת הלימודים.

(3) הרשות המקומית תוודא שהתקבל לגבי המלווה אישור משטרה כאמור בחוק למניעת העסקה של עברייני מין.

5. כישורי המלווה ותפקידיו

(1) לא יהיה אדם מלווה, אלא אם כן התקיימו בו כל אלה:

(1) מלאו לו 18 שנים לפחות.

(2) הוא בעל ידע בשפה העברית או הערבית לפי העניין, לרבות קרוא וכתוב.

(3) אין לו מגבלה רפואית המונעת ממנו למלא את תפקידו.

(4) הרשות המקומית וידאה שהתקבל לגבי המלווה אישור משטרה כאמור בחוק למניעת העסקה של עברייני מין.

(5) הרשות המקומית וידאה כי יש ברשותו אישור שעבר זמן קצר לפני כניסתו תפקיד קורס עזרה ראשונה לרבות בנושא החייאת ילדים, שערכה הרשות המקומית או מי מטעמה לפי דרישות משרד הבריאות. במקרים חריגים רשאי הממונה, באישור מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית, לאפשר את תחילת עבודתו של מלווה, אף אם טרם עבר קורס החייאה, ובלבד שיסיים קורס כאמור בתוך 30 ימים מתחילת עבודתו. עלות קורס עזרה ראשונה לא תושת על המלווה.

(6) הרשות המקומית וידאה כי מלווה עבר זמן קצר לפני כניסתו לתפקיד השתלמות מקצועית, ובכלל זה הוראות רלוונטיות של תקנות תעבורה בדבר עזרה ראשונה, הוראות בטיחות, מצבי חירום, היכרות עם צרכים של סוגי מוגבלות שונים. במקרים חריגים רשאי הממונה, לאפשר את תחילת עבודתו של מלווה, אף אם טרם עבר השתלמות כאמור, ובלבד שישלים דרישה זו בתוך 30 ימים מתחילת עבודתו. הרשות המקומית תוודא כי מלווה יעבור השתלמות ריענון מדי שנה.

(7) נקבע כי ילד זכאי למלווה אישי, תוודא הרשות המקומית כי המלווה האישי אינו משמש גם בתפקיד מלווה הסעה.

(2) המלווה אחראי על שלומם ובטיחותם של הילדים עם המוגבלות בהסעה ואלה תפקידיו:

(1) המלווה ידאג לשלומו ובטיחותו של ילד עם מוגבלות, יהיה קשוב לצרכיו וישמור על ציודו.

(2) המלווה לא ישאיר ילד עם מוגבלות ברכב ההסעה ללא פיקוח והשגחה. לעניין זה, נוכחות נהג ההסעה ברכב לא תחשב פיקוח והשגחה, זולת במקרים חריגים ולזמן קצר בלבד, לרבות לצורך ליווי ילד אל תוך מוסד החינוך או ממנו.

(3) המלווה יוודא לפני תחילת ההסעה, שיש בידיו רשימת הילדים המיועדים לנסוע באותה הסעה כאמור בתקנה 12(ב)(6), שמסר לו הממונה. פרטי קשר עם מוסד החינוך של כל ילד. המלווה אחראי לכך שכל הילדים המיועדים לנסוע בהסעה ייאספו לפי הרשימה האמורה.

(4) בעת קבלת ילד להסעה, יוודא המלווה כי נמצא עמו כל הציוד הרפואי הנחוץ לילד.

(5) המלווה יוודא כי כל הילדים עם מוגבלולת חגורים במהלך כל הנסיעה וכן יוודא כי כל הילדים עם מוגבלות שזקוקים לכך לצורך נסיעה ברכב, חגורים במושב בטיחות או במושב מגביה כהגדרתם בתקנות התעבורה.

(6) המלווה יוודא כי אין ברכב כל חפץ שעלול לפגוע בילד עם מוגבלות הנוסע בו וידאג כי התיקים נמצאים במקום שאינו יוצר סיכון.

(7) המלווה יוודא כי כל חפץ כבד ברכב ההסעה רתום למושב פנוי או למהדקים ברצפת הרכב.

(8) המלווה יהיה נוכח במשך כל ההסעה וישב במקום שממנו ניתן לראות את כל הנוסעים ולא ליד הנהג ובאופן שמאפשר ראיית הנוסעים במשך כל הנסיעה. נוצר מצב שמחייב את המלווה לקום ממקומו במהלך הנסיעה, ידווח על כך לנהג הרכב ויבקש מימנו לעצור את הרכב בצד הדרך עד אשר ישוב למקומו. במקרה הצורך יזעיק המלווה שירותי הצלה.

(9) הורדת ילד מהרכב בהגעה אל מוסד החינוך:

(1) המלווה יוריד ילד עם מוגבלות מהסעה למוסד חינוך רק כאשר איש צוות שקבע מנהל מוסד החינוך נמצא במקום כדי לקבל את הילד.

(2) אם מוסד החינוך הוא גן ילדים, המלווה יביא את הילד עם המוגבלות עד תחילת יום הלימודים אל תוך כיתת גן הילדים עם ציוד הנדרש כולל ציוד רפואי וימסור אותו לאיש צוות האחראי לקבלו.

(10) המלווה יוריד את הילד את הילד עם המוגבלות מהרכב ויעלה אותו לרכב מדלת שאינה פונה לכיוון הכביש למעט אם מיתקן להורדת כיסאות גלגלים ממוקם בצדו האחורי של הרכב.

(11) בהגעת ההסעה ליעדה לאחר הלימודים, ימסור המלווה לידי האחראי את הילד עם המוגבלות, או אדם אחר מטעמו שהאחראי אישר מראש. הורה יכול לאשר מראש ובכתב כי נער עם מוגבלות יגיע לבד מנקודת הירידה מהסעה אל ביתו. לא נמצא במקום האחראי או אדם אחר כאמור, לא יורד הילד עם המוגבלות מההסעה, והמלווה ייצור קשר עם האחראי ובהיעדר קשר עם האחראי יפנה אל הממונה ברשות המקומית ויפעל לגבי הילד עם המוגבלות לפי הנחיותיו.

(12) המלווה ידווח לממונה על כל אירוע חריג הקשור לשלומו של ילד עם מוגבלות שהתרחש בהסעה. המלווה והממונה ידווחו לאחראי על הילד על האירוע החריג סמוך ככל האפשר להתרחשותו ולא יאוחר מ-24 שעות לאחר שאירע. יראו כאירוע חריג גם אי מילוי אחת מהדרישות המפורטות בתקנות אלה.

(13) בסיומה של ההסעה, יבדוק המלווה את רכב ההסעה ויוודא שלא נותר בו ילד עם מוגבלות או ציוד של אחד הנוסעים.

(14) אין בהוראות תקנה זו כדי לגרוע מהוראות תקנות התעבורה.

בסוגיית המלווה דנו בסבב הקודם בצורה מאוד מעמיקה ואני חושב שזה פחות או יותר בא לידי ביטוי, אלא אם כן נשמע עכשיו שיש דברים חדשים.

לגבי השתלמויות, קצת לא ברור לי. הרשות המקומית תדאג כי מלווה עבר וכולי.

זאת לא השתלמות במכללה למינהל.

מה הוא צריך להציג?

בנוסח הקודם זה היה לפי ההוראות של המנהל הכללי. כרגע לא ברור מי קובע את תוכן ההשתלמות. זה נשאר באוויר.

הייתי ראש עיר. אני מכיר את זה. דבר כזה בעיני ראש עיר, זה משהו.

צריך להבין שלתקנות האלה יהיה המשך. פירוט יתר יהיה בחוזר מנכ"ל לגבי הסעות שבימים אלה אנחנו מסיימים אותו. שם יהיה כתוב. כאשר כאן כתוב על המלווה לעבור השתלמות, שם יהיה כתוב באיזו שעה וכולי.

צריך להפנות.

צריך להפנות בתקנות להוראות המנהל הכללי.

זה נוסח שכתוב בחקיקת משנה. הם לא מאשרים הפניות.

אפשר לומר כפי שקבע המנהל הכללי. אנחנו לא מפנים לחוזר מנכ"ל. יש את זה בתקנות.

מבחינתנו, אנחנו מוכנים לכך.

מניסיון, יש תחלופה גדולה במלווים. אני חושב שבדבר אחד אנחנו צריכים להיות קשוחים לגמרי. לא ניתן פרק זמן של 30 ימים לעבור קורס החייאה. מי שלא עבר קורס החייאה, לא עולה לאוטובוס.

אתה צודק ברציונל אבל אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של הכול או לא כלום.

רשות יכולה לאסוף את כל החבר'ה שאמורים להיות המלווים. אני אומר את זה באחריות.

זה האידיאל.

בעירייה ידענו לעשות את זה ולהביא ממד"א את האנשים המתאימים ולתת להם, נדמה לי, קורס של 90 שעות במרוכז ותקנו אותי אם אני טועה במספר השעות. אני אומר לכם שזאת סכנת נפשות. שלא יעלו אנשים שלא יכולים לעשות את הטיפול המינימלי.

המשמעות הוא שיהיו הסעות בלי מלווים.

זה לא נכון. הפאניקה הזאת מיותרת. במקום שאתה מסודר ואתה אומר שזה מה שצריך להיות, זה יהיה. עולים אנשים לנהוג בלי רישיון?

מאיר, אתה צודק אבל אם אני אתייחס לאוכלוסיות האלה עליהן אנחנו מדברים, גם תקופת חופשת הקיץ להיערך בה בצורה מיטבית, אין לנו . לרובם שנת הלימודים היא עד ה-15 באוגוסט. לכן צריך לתת. אולי 30 ימים זה זמן רב אבל לעשות הכול או לא כלום, אנחנו עלולים, מתוך החמרה, להזיק.

אני לא אומר לעשות הכול או לא כלום. דווקא בגלל שמדובר באוכלוסיות כאלה, אנחנו צריכים להיות זהירים. באוכלוסיות שהן פחות רגישות, ייקוב ההר את הדין. לא מגיע אם הוא לא עשה את זה. למלווה יש משמעות מאוד חשובה. מלווה נוסע במקומות מסוימים שלוש שעות ביום ברכב שנוסע בתשתיות שלפעמים – תסתכלו מה קורה בפזורה הבדואית – אין בהן כבישים סלולים. אם המלווה לא יהיה ערני ואנחנו לא נבנה פרופיל של מלווה טוב, אנחנו מפספסים את העניין.

תבדקו את הטווח הזה של 30 ימים.

לגבי 30 ימים, מחלקת ייעוץ וחקיקה שקיבלה את הנוסח של התקנות, אותם גורמים אצלם שבודקים את הנושא של חופש העיסוק, אמרו שזה הנוסח המקובל שמסדירים בתקנות.

אין ספק שהרציונל שאומר חבר הכנסת כהן, זה הנכון והרצוי והעדיף. אני הייתי אומר שעדיפות ראשונה תהיה להעסקת מלווים, למי שעבר קורס החייאה או קורס עזרה ראשונה של מד"א אבל זאת עדיפות ראשונה. בנוסף, לשים את ה-30 ימים.

אני רוצה להבין. חופש עיסוק מדבר על הוראת מעבר כשמישהו כבר מועסק כמלווה. זה משהו אחר.

בדיוק. לא כשהוא מתחיל.

אתה מכניס את זה כהוראת הקבע. אולי מה שאפשר לעשות זה כהוראת קבע לומר שהמלווה חייב לעבור את הקורס ולעשות הוראת מעבר שמי שכבר משמש כמלווה, ניתן לו פרק זמן.

תוך 30 ימים.

אני חושבת שלזה הם התכוונו ולא להוראת קבע כזאת.

אני מבקש לרשום את זה כהערה.

משרדי הממשלה. שלטון מקומי.

היועצת המשפטית, מרכז השלטון המקומי. לאחרונה המשרד הפיץ איזושהי הנחיה שמדברת על הנושא של ילדים מגיל 12 שיוכלו להיות עצמאיים במובן של ההמתנה לפני העלייה להסעה ובסיומה. סעיף קטן (11) הוא סעיף שנקרא יחד עם סעיף (9). אם אני מסתכלת על סעיף (9), הסעיף קובע את הכלל ובעצם סעיף קטן (11) קובע את אותה חריגות של נער. אלא שההנחיה שלכם הייתה יותר ספציפית. היא דיברה על ספציפיקציה של גיל וקבעה את התנאים לכך. האם לא צריכה להיות התאמה בין מה שכתוב כאן בסעיף קטן (11)?

יש את ההגדרה של נער בחוק לימוד חובה. זו הגדרה של גיל.

ההגדרה שלכם היא הגדרת נער. האם כיוונתם אליו גם בהנחיה הספציפית ששלחתם לרשויות? כרגע אין התאמה בין ההנחיה שהורדתם לבין מה שכתוב כאן.

אנחנו התכוונו לגיל 12. אני לא יודע אם נער זה גיל 12.

נער הוא מגיל 14.

אם כן, אין התאמה. כדאי שאנחנו נעשה התאמה בין ההנחיה שנתתם לבין זה.

תרשמו.

יש עוד הערה שהיא טכנית אבל היא חשובה ותנו לה מענה. לגבי אישור מההורים שהילד יגיע לבד מהרכב הביתה. כדאי שזה יהיה אישור שנתי כי אחרת יש בעיה עם זה.

זה לא יומי. זה שנתי.

בעניין הזה אני אומר לחבר הכנסת כהן שלפני ההנחיה של משרד החינוך, צריכה להיות איזושהי הצהרה של המשמורן של הילד, של ההורה או המשמורן הטבעי של הילד, שיאמר שהוא מתיר באופן ברור וחד משמעי עלייה וירידה באופן עצמאי, המתנה בעלייה ובירידה באופן עצמאי, ומחובתו של ההורה לספק הצהרה כזו בפני הרשות המקומית שהיא הגורם המארגן את ההסעה.

קלעתי לדעת גדולים.

מגן דוד אדום. קורס החייאה הוא לא קורס עזרה ראשונה. פעם כתוב קורס עזרה ראשונה ופעם כתוב קורס החייאה. יפטרו אותו בקורס של שלוש שעות קורס החייאה והסיפור יסתיים, אבל לדעתי זה לא מספיק.

זה צריך להיות קורס עזרה ראשונה לרבות בנושא החייאת ילדים. זה צריך להיות בכל מקום קורס עזרה ראשונה.

אף כי טרם עבר קורס עזרה ראשונה.

הובן, הופנם, יתוקן.

דבר נוסף. במקרה הצורך יזעיק המלווה שירותי הצלה. שתי הערות. שיתקשר ל-101 ולא יתקשר לשירות בתי הספר, לשירות היפגעות תלמידים.

אני מצטרף. היה כאן דיון לגבי אחד הישובים בצפון בחברה הערבית שילד התמוטט ובית הספר התקשר לארגון אמבולנסים פרטי. עד שהם הבינו, עד ששלחו רכב, הם חשבו שהזעיקו את מד"א אבל זה לא היה מד"א והילד הזה לא אתנו. התקיים דיון בנושא. הוקמה ועדת בדיקה. אני חושב שההערה במקום. יש ארגון הצלה רשמי וכדאי שבתי הספר, לא כל אחד יעשה לעצמו הסכם ארגון כלשהו. יש סדר. אנחנו מדינת סדר. לזה כיוונת?

כן. הדבר השני, לאו דווקא המלווה כי אם המלווה עושה עכשיו עיסוי, שלא יתקשר אלא יתקשר הנהג. לכן במקרה הצורך יש להזעיק בטלפון 101. מי יתקשר – לא להגדיר בחוק. מחר הוא לא יתקשר, הוא כן יתקשר, הוא עושה עיסויי לב ולכן הוא לא יתקשר.

צריך להטיל אחריות על מישהו. אין מה לעשות.

זה ייכנס להסדר עם מד"א, אם הוא יתקשר דרך הדרך הזאת ולא בדרך אחרת? מה אומר ההסכם?

ההסכם אומר בתוך בתי הספר. ההסכם מטפל בהיפגעות תלמידים. יש לנו הרבה מאוד מקרים שהדברים לא כל כך ברורים ולא כל כך מובנים. מתקשרים לשירות היפגעות תלמידים שהוא לא נט"ן, הוא לא אמבולנס, הוא מטפל שהולך ברגל ונדרש להגיע תוך רבע שעה.

אל המוסד.

אל המוסד. כאן צריך להגיע מהר ויעיל, ורק ב-101. זה הטלפון היחיד שיכול לקבל קריאות כאלה.

אני מבקש תשובות. תבדקו את זה ותנו תשובות.

יושבת ראש הוועד המנהל באלו"ט ואימא לילד. לגבי המלווה, הדברים די ברורים. מה שלא ברור לי זה כמה מלווים יכולים להיות בהסעה אחת או כמה מלווים אחראיים על כל ילד. מאחר והנסיעות בחינוך המיוחד הן נסיעות עם ילדים מורכבים, יש נסיעות עם שישה ילדים, יש נסיעות עם שמונה ילדים, וחשוב לי לדעת כמה מלווים נדרשים להיות בהסעה.

סליחה שאני עונה וכל פעם שאני אענה, אני מבקש מראש סליחה. התקנות הן על מנת לוודא שלא ננצל את המלווה האישי למלווה של ההסעה. מעניין אותך כמה מלווים יהיו בהסעה. בסדר. הם יענו על השאלה הזאת. תרשמו אותה. אני מבקש לקבל תשובה.

אלו"ט. כמה הערות קצרות. לא ברור מי מעסיק את המלווה. ברור רק מי לא מעסיק אותו. הייתי רוצה לדעת מדוע ומי אחראי כאן.

הייתי רוצה שתהיה התייחסות למלווה לפי סוג מגדר. יש מקרים שנדרשת דווקא מלווה אישה או נדרש דווקא מלווה גבר. למשל בנות במגזר החרדי.

לאו דווקא. אנחנו מכירים תופעות והסטטיסטיקות שם בהסעות גבוהות מן הממוצע.

הייתי רוצה שתהיה התייחסות מגדרית במידת הצורך.

עניין נוסף הוא פרטי המלווה. יש דרישה לתת את פרטי הנהג. הורים לפעמים עוברים סבל גדול בקבלת פרטי המלווה. אני רוצה שתהיה אפשרות לתת להורים את פרטי המלווה.

אני אחזור על מה שאמרה יעל. אנחנו חושבים שצריך להיות מלווה לכל הסעה כי זה אקוטי. לפחות אחד כי אצל כל הילדים בחינוך המיוחד, בטח אצלנו, הילדים עם האוטיזם, זה ממש אקוטי. זה יכול ממש להציל אפילו את הנהג מלעשות תאונה.

תודה. אתם רוצים את התקנות יותר ממני. נכון? הממשלה, אתם ערים למה שקורה במדינה. בואו נאיץ. מה שהבנו, בואו נדלג הלאה כדי שנספיק לעבור על התקנות. מה שלא חייבים להעיר, לא להעיר.

ארגון בזכות. שתי הערות. הערה לגבי ליווי אישי לילדים עם צרכים רפואיים. אני מדברת על ילדים שמקבלים מלווה רפואי במהלך יום הלימודים. למעשה הם לא זכאים לליווי הזה באופן ישיר בהסעה אלא זה צריך לעבור דרך איזושהי פרוצדורה כדי לקבל אישור לליווי הזה גם במהלך ההסעה. שוב, מאחר שמדובר בילדים שנמצאים במצב של סכנת חיים ולכן הם מקבלים את הליווי הרפואי גם בבית הספר, צריך שיהיה איזשהו רצף, שתהיה להם השגחה גם במהלך הנסיעה ושלא יצטרכו לקבל אישור לזה אלא משהו אוטומטי. זו הערה אחת שנשמח אם משרד החינוך יוכל להתייחס אליה.

הערה שנייה ששוחחתי עליה לפני הדיון עם עורך דין אילן שי, לגבי הנושא של קריטריונים לזכאות להסעה ולליווי על ידי ועדת הזכאות. להוסיף את המילה "שוויוני" או לתת איזה שהן אמות מידה שיהיה ברור שכל ועדת זכאות מחליטה על פי אותן אמות מידה, מי זכאי להסעה ומי זכאי לליווי. הציעה קודם היועצת המשפטית של הוועדה להפנות לחוזר מנכ"ל, להוראת המנהל הכללי. אפשר לעשות התייחסות גם כזאת. נשמח לתגובת משרד החינוך.

לגבי התקנות שהוקראו. אמנם גם הדס וגם קודמתה התייחסו לעניין ליווי בכל הסעה אבל אדוני, מבחינת הנתונים של משרד החינוך, יש היום 22,295 מסלולים להסעה ו-24,500 תלמידים שזכאים לליווי. כלומר, יש פחות מסלולים מאשר תלמידים שזכאים לליווי. לכן לא ברור מדוע משרד החינוך לא מאפשר ליווי בכל הסעה ומתעקש לתת את הזכאות.

לפי סטטיסטיקה פשוטה, השאלה המטרידה היא שעלולים להיות מספר מלווים כמספר התלמידים. יש פחות מסלולים ויותר מלווים.

לא. אני אומרת שגם מבחינת משרד החינוך, אם הסיבה היא תקציבית, אז לא ברור כיצד זה עולה בקנה אחד.

נבדוק.

הערה טכנית. אם אפשר לנסח אחרת ובמקום המילה "למסור את הילד", הילד הוא לא חפץ, לשנות את הנוסח.

כן. ידאג לקבלתו על ידי זה וזה.

כן. בסגנון הזה. תודה רבה.

עלה. לגבי סעיף (ו), המנהל יכול לאשר ליווי אישי לילד שמוציא אישור רפואי עדכני והוא סובל מאפילפסיה. הייתה למשל בקשה של ילדה שסובלת מסרטן והיא באמצע טיפולים והיא יכולה להגיע לבית הספר אבל בהסעה יש לה קשיים של שיווי משקל. ביקשו מלווה אישי ומדובר בתקופה קצרה אבל זה לא אושר כי זאת לא אפילפסיה אלא משהו אחר.

אני לא אמור להחליף בשיקול דעת את המנהל ואי אפשר לשים בתקנות את כל האפשרויות.

לא את כל האפשרויות אבל אישור רפואי. למה רק לאפילפסיה? יש מחלות אחרות.

תענו בהמשך.

עמותת אקי"ם ישראל. אני רוצה להצטרף לדברים של קודמותיי. לגבי הזכאות לליווי בכל הסעה, בעצם הסעיף הזה כרגע יוצר סוג של חוסר ודאות מי זכאי ומי לא זכאי. היום למשל ילדים עם מוגבלות שכלית קלה לא זכאים לליווי בהסעה וזה יוצר בעיות רבות. מגיעות אלינו המון פניות של הורים לילדים שכן צריכים את הליווי הזה בגלל בעיות התנהגות למשל. כרגע לא ברור אם הם זכאים או לא זכאים וההורים לא ידעו לפי התקנות האלה אם הם זכאים.

וקודם הם ידעו?

כן.

קודם הם ידעו מי זכאי ומי לא.

הם ידעו שלא.

זה מה שרציתי לשמוע ממך.

אני אומרת שחשוב לקבוע קריטריונים כמו שאביבית אמרה, שהם יהיו שוויוניים וכמובן לפי הצרכים.

דבר נוסף. מלווה אישי בהסעה, אני חושבת שזה גם חיוני לילדים שיש להם התנהגות מאתגרת, נסיבות מיוחדות כאלו של התנהגות מאתגרת קיצונית ולכן כדאי גם להוסיף את העניין הזה.

מה זה התנהגות מאתגרת?

למשל ילד שהוא יכול באמצע הנסיעה לפתוח את הדלת, הוא יכול להרביץ לילדים אחרים בהסעה. התנהגות שיכולה לפגוע או בעצמו או במישהו אחר.

אין דבר שיכול לאתגר את הנהג. זה אופי התקנות.

פעם שנייה שלי בוועדה. יש לי מספר שאלות. דיברנו על ההסעה וזה בסדר, אבל אני רוצה לחזור אחורה מבחינת פיקוח על ההסעות. יש חברה שנקראת משכל שהתפקיד שלה הוא לעשות סיורים, מה שנקרא לתווך בין הרשות לבין ההסעות.

בקרות. הם עושים בקרות.

שלוש שנים אני בתחום.

אתה לא מתווכח אתה.

שלוש שנים אני בתחום ולא ראיתי פעם אחת.

לא נתקלת בהם.

לא נתקלתי בהם.

הם סמויים.

סמויים מהעין. לא ראיתי אותם.

מענה לבעיות שעולות בהסעה מחוץ לשעות העבודה. אם יש ממונה ברשות והוא לא נמצא, מי נותן לנו מענה? ימי שישי, חגים בהם הילדים לומדים. אנחנו מדברים על הסעה אבל יש בעיות שעולות ואין מענה.

העונשים לחברות ההסעה. אנחנו מדברים עכשיו על הרבה דברים ורודים, על מלווים וכולי, אבל כאשר לא מגיע נהג להסעה, ההסעה לא מגיעה, 250 שקלים קנס, לפעמים זה בגדר בדיחה. הרבה פעמים חברות ההסעה לא מתייחסות לקנסות האלה.

אני בעד לקבוע 1,500 שקלים קנס. רק תחפש אחר כך את החברה שתרצה להסיע את הילדים. אני מסכים אתך אבל בוא נהיה מאוזנים. אחת הטעויות, אפילו שלי, למה אני מדבר? אני לא כועס. אחת הטעויות היא שלפעמים אנחנו רוצים לשאוף לאופטימום בגלל שאנחנו באמת מחוברים לנושא אבל אנחנו גם צריכים לדעת לא להיסחף ולהיות מאוזנים כי בסוף, בסוף, בסוף מרוב חיבוק, אנחנו גם חונקים לפעמים את העסק ומאבדים את התכלית הראויה. אני מסכים.

איפה אתה גר אדוני?

בלוד. אני גם שלחתי למזכירות מייל טרם הגעתי לכאן. בעיר לוד יש נוהל מסודר. אנחנו בין הערים המסודרות.

אנחנו מציינים לטובה את אגף החינוך בעיריית לוד.

בפורום ועדי ההורים היישוביים אני שומע על הרבה תקלות ואני מעלה נושאים לאו דווקא רק מלוד. בעיר לוד ברוך השם, המצב תקין.

טוב שהבהרת כי היינו עלולים לחשוב אחרת.

לא. כתבתי את זה במייל.

הרבה פעמים יש לנו מלווים שהם לא יודעים להשתמש במכשירים סלולריים. מבוגרים לא יודעים. אז לא יוצאת הודעה להורים.

אני לא יודע מה יותר מסוכן, אי הכשרה בהצלת חיים או שימוש במכשיר סלולרי. אני אומר לך שעל פניו הוא לא עובר תנאי סף להעסיק מלווה כזה ולא בגלל שהוא לא יודע להפעיל. התקנות האלה מוחקות את תנאי הסף של דופק ותעודת זהות. פעם היה מלווה מי שיש לו תעודת זהות ודופק. יש כאלה שיש להם תעודת לידה ותעודת זהות אבל אין דופק. זה היה תנאי הסף. התקנות האלה באות לומר פחות או יותר מה הציפיות שלנו ממלווה. הוא הציג את זה בקטע של חוסר יכולת או ידע להפעיל מכשיר סלולרי, אבל זה הפך להיות הכרחי. אלה לא מותרות. אם אתה רוצה שהוא יתקשר ל-101, הוא צריך לדעת איך מחייגים ל-101. הבנו.

בתקנות רשום שהוא צריך להודיע למוסד החינוכי שהוא מגיע ולהורים. הרבה פעמים הוא לא מודיע להורים ואז הורה לילד עם אוטיזם או בעיות נשימתיות וכדומה, זמן ההמתנה למטה, לפעמים הוא בגדר בלתי נסבל. לדוגמה, קרה תקר, אבל המלווה לא מודיע. הילד מתחיל להתפרע והוא יכול לרוץ לכביש וזה יכול להיגמר בדברים שהקדוש ברוך הוא ישמור אותנו מהם. אם אפשר להוסיף בתקנה שהוא צריך להודיע טרם הגעתו. זה יהיה ממש טוב לשני הצדדים.

אני אימא לילדת חינוך מיוחד.

בלי שמות בבקשה.

בסדר. רציתי להתייחס לשני דברים שנאמרו כאן. קודם כל, החזרה הביתה אחרי ההסעה. הבת שלי אחרי הלימודים הולכת לשלווה. איך זה בא לידי ביטוי?

מסגרות המשך. דיברנו על זה.

אבל זו מסגרת המשך מוכרת.

נקודה שנייה היא לגבי הליווי. היא בבית ספר ולמה זה לא אוטומטי? זה ממש לא ברור לי.

את המסגרת שלווה מי אישר לך? משרד הבריאות? משרד העבודה והרווחה?

כן.

בדרך כלל משרד הרווחה.

כן.

היא זכאות להסעה וליווי במסגרת החינוכית. בתום הלימודים היא עוברת לשלווה. מה הדין לגבי ההסעה לשלווה והליווי לשם? הבנתי אותך?

זה דבר אחד. כתוב חזרה לבית.

נגענו בזה. ביקשנו תשובה. הם הבינו ממני, למרות שלא אמרתי, שאם הם רוצים שהתקנות יאושרו, הם יצטרכו לתת לנו תשובה על כך. למרות שאמרתי את זה בחיוך, הם הבינו את התוכן.

הליווי שהוא לא אוטומטי.

תחדדי. מה את מצפה?

תמיד יש לנו מלווה. אין מצב שאין מלווה.

במסגרת החינוכית?

בהסעות.

מהמסגרת החינוכית.

כן. הרבה פעמים יש צעקות והוא לא משתלט על מספר הילדים כשיש מלווה אחד. כשלא כתוב שבאופן קבוע צריך להיות מלווה, זה מאוד לא ברור לי.

תודה.

אני אימא לילד בחינוך מיוחד. אני רוצה להעיר לגבי סעיף 3(ה), לגבי ילד במצב רפואי. כאן כתוב רק מצב רפואי, לקבל טיפול פולשני. מה אם הטיפול הוא לא פולשני אבל עדיין הוא ילד מורכב בריאותית? האם הוא זכאי לליווי אישי?

לגבי ההכשרה. אני רוצה שיהיה ברור שהוא צריך לעבור הכשרה במיידית ואין לו 30 ימים כדי לעבור הכשרה כשילד במצב בריאותי.

לגבי מד"א. זה משהו שאפילו מישהו ממד"א צריך השתלמות איך לטפל בילדים עם מוגבלות. אם מישהו מתקשר למד"א ויש ילדים עם אוטיזם או יש ילדים עם בעיות, הם צריכים לדעת איך לטפל בהם.

בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות עושים תקנות מה צריך לדעת ארגון הצלה. זה לא כאן.

נציג מד"א רצה שיתקשרו רק למד"א אבל אנחנו צריכים להיות בטוחים שהם יכולים לטפל כמו שצריך.

לגבי השפות. אנשים מגיעים מכל העולם. יש לי חברות שהילדים שלהם דוברי אנגלית, ילדים עם בעיות התנהגותיות שמוסעים בהסעה אבל אי אפשר לדבר אתם בגלל השפה. צריך לדעת מי הילדים ומה הם צריכים. אולי זה בוועדת זכאות. צריך לומר לא רק ערבית אלא לדעת מה שפת הילד.

בנוסח הקודם נאמר או שפה אחרת וזה ירד. לפחות אצלי יש נוסח בו כתוב או שפה אחרת.

נשמע בסוף התייחסויות. תודה רבה לך.

קשר, הבית של המשפחות המיוחדות. לעניין השפה, צריך לפעמים לזכור את ההורים כי אנחנו מכירים שסיטואציות כאלה קיימות.

אני רק אוסיף בקצרה לגבי מה שנאמר לגבי סעיף (3)(ה). הנושא של מלווה אישי, יש לו הגדרות. זאת אומרת, צריכה להיות איזושהי קוהרנטיות. יש הגדרות, יש גם מצבים מסכני חיים. עשו על זה דיונים והייתה על כך חשיבה מה שצריך להיות. צריכה להיות קוהרנטיות. דרך אגב, גם אפילפסיה לא מאוזנת, לא יודע אם צריך סעיף נפרד כי אם מלווה אישי, ואפילפסיה לא מאוזנת נכנסת להגדרות האלה, צריך ליצור קוהרנטיות.

עוד נקודה אחת שאני רוצה להעלות לגבי הציוד הרפואי. אני מבין אולי את ההבחנה שלוקחים לתוך הגן ומעבירים לאיש צוות, אבל ציוד רפואי הרבה פעמים, גם אם הוא לא בגן, צריך עזרה עם הציוד הרפואי. לכן כאן ייחדו את העזרה עם הציוד הרפואי רק אם מדובר בגן ילדים. כולנו חיים את הסיטואציות שיש ציוד רפואי וילדים שלא יכולים לסחוב אותו. את החלק של הציוד הרפואי צריך קצת יותר כללי. שלא יהיה ברור שרק בגן ילדים ילד מקבל עזרה בציוד הרפואי אבל אם הוא הגיע לבית ספר והוא בכיתה ב', הוא לא מקבל וצריך להתמודד.

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אנחנו רוצים לברך על שמשרד החינוך באמת עשה בין הדיון הקודם לדיון הזה חשיבה והיה נכון לכל מיני שינויים שהם מאוד מוצלחים בעינינו.

לגבי הזכאות לליווי, סעיף (3). סעיפים (ד), (ה) ו-(ו) הם מעין סעיפי חריג. גם לטעמנו סעיף (ה) ו-(ו) מנוסחים באופן מצומצם מדי ואפשר היה להרחיב את המקרים החריגים. מעבר לכך, סעיף (ד) שאומר "המנהל החליט לבקשת הרשות המקומית בהתאם לסוג המוגבלות ורמת התפקוד שהוא זכאי לליווי" – לכל הפחות את הסעיף הזה שמשאיר את כל סמכות ההחלטה בידי משרד החינוך, לפחות את הסעיף הזה אפשר להרחיב כך שהוא יכלול גם מצבים רפואיים מיוחדים או איזושהי אפשרות לבעיות התנהגות. זאת אומרת, להרחיב את זה לא רק לסוג מוגבלות ברמת תפקוד אלא גם למצב מיוחד שדורש ליווי.

גם לי יש כמה שאלות. כמו שאמרתי, בנוסח הקודם היה הנושא של שפה אחרת וזה ירד. השאלה למה זה ירד. האם הספיק באמת עברית או ערבית.

זה שעלות קורס עזרה ראשונה לא תושת על המלווה, עולה מזה שקורסים אחרים כן מושתים עליו. זאת אומרת, על ההשתלמות הוא אמור לשלם?

לא.

זה פשוט מטעה. צריך לומר שאף קורס, העלות לא תושת עליו.

אני לא חושב שהוא עובר קורסים מעבר לקורס עזרה ראשונה. השאר זאת השתלמות.

הוא עובר בכניסתו לתפקיד הכשרה מסיבית, רצינית, מהותית ומשמעותית.

על ידי מי?

הרשות המקומית מעבירה לו את ההכשרה הזאת. כל שנה הוא עושה שמירת כשירות, אם נכנסו נהלים חדשים, ריענון.

זה לא מה שכתוב כאן.

בסבב הקודם של הדיונים דובר על כך.

שמירת הכשירות הזאת, זה משהו קצר.

כאן כתוב שכאשר הוא נכנס לתפקיד, הוא צריך לעבור שני קורסים. הוא צריך לעבור קורס עזרה ראשונה ואת ההשתלמות, שם יש עזרה ראשונה לפי תקנות התעבורה שאני מבינה שזה משהו ספציפי.

קורס עזרה ראשונה משולב בתוך ההכשרה השלמה הזאת.

אם כך, הנוסח לא נכון.

כרגע זה לא מה שכתוב.

אם כך, נצטרך לתקן את זה.

קחו את שני הסעיפים של הקורסים ותסדרו אותם ולכתוב שעלות של קורס לא תושת עליו בכל מקרה.

אמרנו שזה יהיה כפי שהורה המנהל הכללי.

אני מבינה, נועה, מקובל שאתם מעבירים. מבחינת המימון הגעתם להסכמה?

לא.

אין הסכמה. אנחנו עוד יושבים על זה.

זה משהו שעלה בישיבות הפנימיות.

אני לא מסכים שזה לא פתור.

אין לי ספק שתגיעו להבנות ולהסכמות. הם מבינים שבשולחן הזה, אנחנו לא מטילים חבויות על הרשויות המקומיות ללא שיש שיפוי. יש לנו זמן. אני בא לומר שיש לכם את הזמן להתארגן עם זה ולהגיע להבנות ולהסכמות.

זה לא בתקנות.

זה לא קשור לתקנות. ודאי.

כשתסדרו את כל העניין של הקורסים, איזה קורסים בדיוק הוא צריך לעבור, גם את הריענון, כרגע זה לא לגמרי ברור. בזמנו היה שנתיים לעזרה הראשונה.

מיצינו.

בתקנה 5(ב)(2), הייתי מוסיפה בסוף "לרבות לצורך ליווי ילד לתוך מוסד החינוך וממנו או לביתו או ממנו". לפעמים הוא גם מלווה אותו הביתה.

הוא לא לוקח אותו מהבית.

בשום מקרה?

לא.

בסעיף (3), לדעתי כדאי שמלווה יהיה גם את פרטי יצירת קשר עם האחראים על הילד. שיהיה לו את מספר הטלפון של האחראים על הילד.

ייחסנו את זה לנהג.

גם על הילד וגם על הנהג.

יש את זה על הילד. דיברנו על זה. מיצינו את זה.

שתהיה לו את הרשימה המרוכזת.

היה נושא שנדמה לי שהוא עלה כאן בוועדה ורצית שמשרד החינוך יבדוק אותו. הנושא של וידוא אחת לכמה זמן של השלמות של ערכת ההחייאה. לא הייתה הסכמה על זה. אני חושבת שאתה ביקשת את זה.

לא.

זה לא נכנס. אצלי כתוב שאם יש ערכת החייאה בהסעה, שיוודאו שערכת ההחייאה פועלת.

אני לא יודע מה זה ערכת החייאה.

ברכב הסעה יש ערכת החייאה? לא חייבנו.

לא. אם יש. זה היה רשום אצלי מדיונים קודמים.

בחוק שאני העברתי כאן בוועדה, מיצינו את זה. התייחסנו. לכל מכשיר יש את תאריך הביקורת. לא פג תוקף אבל תאריך ביקורת. אם יש מכשיר בהסעה, צריך שתהיה ביקורת.

צריך לומר שזה לא יהיה בכל מקרה.

אני לא יודע. לא מכיר. באמבולנסים יש ערכת החייאה. ערכת עזרה ראשונה, זה משהו אחר.

מאיפה הבאנו את זה?

לא יודעת. רשום לי.

זה לא כאן.

רשום לי שביקשת מהם לבדוק את הבדיקה של התפוגה.

עוד לא חייבנו מכשיר החייאה ברכב הסעה. לכן לא נתייחס לתאריך.

בסדר. בסעיף (14), אין בהוראות תקנה זו כדי לגרוע מהוראות תקנות התעבורה. נראה לי שצריך להוסיף "ומהוראות כל דין".

מיכל רבינוביץ לא הסכימה לזה.

למה?

כי היא אמרה שאין אף אחד שיודע את כל ההוראות.

ובהסעות כל שכן.

בסדר. אלה ההערות שלי.

תשובות לגבי פיקוח, בקרה, קנסות. משרד החינוך או אנחנו?

מה שאת רוצה. לפני 40 שנים בבקו"ם אמרו שלא שואלים שאלות. שאלת – תעני.

אני רק אומר לגבי הנושא של בקרות משכל ונושא הקנסות. בקרות משכל, קודם כל, זה עניין שרשות בוחרת האם לקחת את השירות הזה או לא לקחת אותו. היא יכולה לבחור שלא ואז הבקרה מתבצעת באמצעות מי שאחראי על תחום ההסעות ברשות המקומית והוא יכול להסתייע בבקרה חיצונית. זאת אומרת, לשכור שירותי בקר חיצוני. יש חברות שמעניקות את השירות הזה.

זה מבחינת השלטון המקומי וטוב שכך. אני כאזרח או אפילו כמחוקק שמפקח על עבודת הרגולטור, אני רוצה לדעת שעכשיו הוא לא רק תקצב אותך כשלטון מקומי אלא הוא גם צריך לפקח שאת עושה את עבודתך.

הלוואי היה מתקצב אותי. על הבקרה?

לא. על ההסעות. משרד החינוך, יש פיקוח?

יש פיקוח. יש גם חברה שלנו שעושה פיקוח. אגב, אנחנו מטילים הרבה מאוד קנסות. אנחנו מפטרים ומחליפים נהגים ומפטרים מלווים.

לדיון הבא תוכל לתת לנו דוח מה היה בשנה שעברה?

כן. הכול נעשה דרך הרשות.

באה נועה ואמרה שיש חברת בקרה ומי שרוצה את השירות שלה, שוכר אותה.

כן.

או שהרשות בעצמה עושה פיקוח על מערך ההסעות. לי חשוב לדעת האם משרד החינוך מפקח בכלל על כל מערך ההסעות. הוא לא צריך לסמוך אלא אם כן יבוא ויאמר שהוא מחייב רשות מקומית לבצע פיקוח ובקרה.

בחוזר מנכ"ל החדש, אמרתי שיהיו לזה השלכות למטה, כתוב בצורה מפורשת ומפורטת כמה פעמים בשבוע על הרשות לעשות ביקורות בשטח ולא להשאיר את זה ברמה כללית.

אני אשמח לקבל נתונים לגבי מה שהיה בשנה שעברה.

אתם מפצים את הרשויות?

הרשות לא צריכה פיצוי. היא קונסת את המסיע.

אני כראש רשות שולח מישהו לפקח על כל המסיעים שלי. נניח יש לי 50 מסיעים. זאת משרה.

הם משפים את זה בעלויות הכלליות של מערך ההסעות.

אף אחד לא משפה את המשרד כשהאנשים שלו יוצאים.

מאיר, אני אחסוך לך ואחסוך לשמעון. מאחר ויש אי הסכמה על הקטע הזה של המימון, בין מרכז השלטון המקומי לבין משרד החינוך, כל תשובה שתקבל עכשיו, היא או נכונה או לא נכונה. לכן ביקשתי עד סוף התקנות לקבל לשולחן הוועדה אמירה גם של מרכז השלטון המקומי וגם של משרד החינוך שהגיעו להבנות לגבי המימון. שיפוי של כל פעולה שרשות מקומית נדרשת לעשות בעקבות התקנות האלה, היא צריכה להיות משופה באחוז שנקבע בהסכמי הגומלין בין משרדי הממשלה.

אני מציע לכם שלא תעסיקו חברה. באמת. את העלויות האלה של החברה, תחלקו בין הרשויות. הרשויות יודעות לעשות את זה הרבה יותר טוב מהחברה.

תרשה לי לחלוק על מה שאתה אומר.

תרשה לי לחלוק פעמיים על מה שאתה אומר. אתה יכול לתת נתונים לגבי החברה הזאת שהגיעה לכל מסיע במדינת ישראל?

אף אחד לא יגיע לכל מסיע.

הרשות תגיע לכל מסיע.

גם הרשות לא מגיעה לכל מסיע.

הרשות תגיע לכל מסיע. אם אתה נותן שיפוי לרשות ואתה נותן תקנות לרשות, הרשות תהיה חייבת להגיע. אני לא יודע עד כמה זה יהיה אולי במגזר הבדואי שם אנחנו מנסים לשנות, אבל כל ראש רשות לא מעז היום להתעסק עם הסעות ואם נותנים לראשי רשויות שיפוי ואומרים להם שתמורת השיפוי הזה הם צריכים לעשות א', ב' ו-ג' – הם יעשו את זה הרבה יותר טוב מהחברה שלכם. תסמכו עליהם.

אני מבקש תשובות לקטע הזה. משרד החינוך, תשובות נוספות למה שעלה כאן.

אני רוצה לחדד בנושא של המלווים כי זה עלה אצל כולם. ראשית, אין הגדרה של כמה מלווים או לכמה ילדים. אין מפתח.

אני מבין שזה לפי המסלול.

כן. על הסעה צריך להיות מלווה. לא על כל הסעה.

אני רוצה להתקדם. תרשה לי. התכנית היא, קודם כל זה מסלולים. לילד אושרה זכאות להסעה וזכאות למלווה. אתם קובעים מסלול. אני רוצה להאמין שמה שעומד לנגד עיניכם קודם כל זה המסלול הכי קצר והזכאויות של הילד. אם למשל ניקח מונית, תצטרכו לקחת בחשבון מבחינת הכיסאות גם את המלווה וגם את התלמיד.

נכון.

כנ"ל בהסעות של מיניבוס. אין מפתח שיכולה להיות הסעה שמספר המלווים יהיה כמספר התלמידים.

נכון.

לוקחים זאת בחשבון.

זה בדיוק מה שרציתי לומר.

תיארתי לעצמי אבל רציתי שזה יהיה בלשון העם.

אם יש בקשה חריגה להסעה, אנחנו מאשרים. יש היום הרבה מאוד הסעות שיש בהן שניים ושלושה מלווים.

אני אומר לכם שאני מבחינתי, ההבחנה הזאת הברורה בתקנות שהמלווה האישי לא הופך להיות מלווה של ההסעה, זה מכסה את החשש שלי.

האם יכול להיות מצב שיש מלווה אחד על 25 ילדים עם מוגבלויות?

לא. אין הסעה עם 25 ילדים. יש הסעה כזאת בחינוך הרגיל.

20 ילדים.

לא.

למה אתם אומרים שאין?

בחינוך הרגיל, כן.

אני רוצה לייעל את הדיון. התקנות האלה מדברות על הסעות לילדים עם מוגבלויות ולא על כל המכלול של החינוך המיוחד. אדם יכול להיות זכאי להסעה והוא לא עם מוגבלות. לכן, לא לערבב. הבנו. ענית. נקודה.

תשובות נוספות למה שעלה כאן מעבר למלווה.

מנחם שאל למה בגן הילדים המלווה צריך לרדת. זה כך משום שבגן הילדים יש רק גננת והיא גם מגיעה לקראת 8:00 בבוקר. יש רק עוזרת אחת לגננת.

דיברתי על הציוד הרפואי.

רגע. יש כבר ארבעה ילדים בתוך הגן. היא לא עוזבת את הגן ולכן התקנות אומרות שהמלווה ילווה את הילד לגן עם הציוד. בבית הספר יש אדם ליד שער בית הספר משעה 7:30 בבוקר. אין צורך שהמלווה ייקח את הציוד.

השאלה אם אותו אחד שמגיע ייקח את הציוד. יש מקרים בהם פשוט מתחילים לריב מי ייקח את הציוד. כבר רשמתם את הציוד הרפואי.

את אומרת שעומד אדם בפתח בית הספר בשעה 7:30, מי זה אותו אדם?

יכולה להיות מורה תורנית מטעם מנהל בית הספר. יש תורנות קבועה משעה 7:30 בבוקר, אז מתחילים לקבל את הילדים.

בהגדרת התפקיד שלה, של אותה מורה תורנית, היא יודעת שהיא אמורה לסייע לילדי ההסעות אם יש ציוד רפואי?

כן.

זה מוגדר?

כן. היא יודעת שהיא צריכה לקחת את התיק שלו.

נאמר לפרוטוקול.

היא צריכה לקחת את התיק שלו, את הציוד הרפואי, ואם יש צורך לפעמים תיק נוסף לבגדים נוספים כי הוא מחליף בגדים באמצע היום.

ואם במוסד הזה יורדים עכשיו מההסעה הזאת שלושה ילדים עם צרכים מיוחדים ועם ציוד רפואי, היא הרמבו?

היא לא הרמבו. מורה תורנית אחת עומדת בשער.

היא תזעיק עזרה.

בוודאי. יהיה עוד מישהו.

תודה. שמעון, אני מבקש בחוזר מנכ"ל להיות יותר נדיב מהתקנות.

אני מחכה שנסיים את התקנות.

כן, אבל חוזרי מנכ"ל לא עוברים לאישור הוועדה.

עד שלא נסיים את התקנות, לא נסיים לכתוב את החוזר.

אמרנו לפרוטוקול שנבקש לחדד זאת בחוזר מנכ"ל בצורה נדיבה יותר מאשר מתאפשרת לנו בתקנות.

זה יהיה משמעותית יותר.

אני רוצה לחדד עוד משהו. בבתי ספר של ילדים נכים, יש שלוש וארבע מורות שמחכות בבוקר. בבתי ספר לילדים עם נכות פיזית שיורדים בכיסאות גלגלים, יש הרבה יותר אנשי צוות שמקבלים אותם בבוקר בשער בית הספר ולא רק מורה אחת. יש היערכות לעניין הזה ויש מודעות לדברים.

יש עוד תשובות או שסיימנו?

יש דברים שאנחנו צריכים לבדוק כמו הבקשות לחדד את הסעיפים על קביעת הזכאות על ידי המנהל. אבל אני רוצה לומר משהו לגבי מה שאביבית אמרה שיהיה רצף בין הזכאות למלווה אישי במוסד החינוך לבין הליווי האישי בתקנות.

כמי שמכיר את חוזר מנכ"ל בנושא של ליווי אישי במצבים של סכנת חיים, אני לא חושב שיש כאן חפיפה מלאה. לא תמיד הצורך בטיפול פולשני הוא בתדירות כזו שמחייבת את הטיפול הפולשני במהלך ההסעה לעומת משך הזמן שהוא הרבה יותר ארוך שיש בבית הספר כאשר אז הטיפול הפולשני הוא במרווחים יותר גדולים. לא תמיד בפרק הזמן של ההסעה יש צורך בטיפול פולשני.

לו יצויר שיש ילדים שבתדירות גבוהה יותר צריכים את הטיפול הפולשני. בזכאות תינתן התייחסות גם להסעה?

בהסעה יש אפשרות לטיפול פולשני אבל לא אוטומטית כל מי שקיבל זכאות בגלל טיפול פולשני בבית ספר, צריך לקבל אותו בהסעה.

לא בהכרח, אבל במידה.

אנחנו ממשיכים.

אנחנו בתקנה 6.

6. כישורי נהג ההסעה ותפקידיו

(1) לא יועסק אדם כנהג להסעת ילד עם מוגבלות אלא אם כן בידו רישיון נהיגה תקף לפי תקנה 183א, 184 או 185 לתקנות התעבורה ואם ניתן לו רישיון כאמור עד יום ח' בטבת התשנ"ו (31 בדצמבר 1995) – גם היתר להסעת קבוצת ילדים לפי תקנה 84(ה) לתקנות האמורות.

אחר כך תסביר לנו כי כולנו בקיאים בכל התקנות, חוץ מאשר בתקנה האחרונה. תסביר לנו מה המשמעות של כל התקנות.

(2) הרשות המקומית תוודא שהתקבל לגבי הנהג אישור משטרה כאמור בחוק למניעת העסקה של עברייני מין.

(3) הרשות המקומית תוודא שלא יוחלף נהג במסלול הסעה במשך כל שנת הלימודים, אלא אם כן ישנן נסיבות שאינן מאפשרות שאותו נהג יקיים את ההסעה במהלך כל שנת הלימודים.

(4) נהג רכב להסעת ילדים עם מוגבלות יבדוק את תקינות רכב ההסעה לפני כל נסיעה להסעת ילדים עם מוגבלות.

(5) הנהג יחזיק לפני תחילת ההסעה רשימה של כל הילדים עם מוגבלות שאמורים לנסוע בה, פרטי יצירת קשר עם האחראי על הילדים עם מוגבלות בהסעה, ופרטי קשר עם מוסד החינוך של כל ילד ואת תיאור מסלול הנסיעה.

(6) אם יש מקום פנוי בהסעה, ניתן לשלב בה עובד של מוסד חינוך ובלבד שניתן לכך אישור מראש ובכתב מהממונה.

(7) לא יעלה הנהג להסעה הכוללת ילדים עם מוגבלות אדם, זולת המלווה וילדים עם מוגבלות האמורים לנסוע בהסעה או עובד לפי תקנת משנה (ו), אלא באישור מראש של המנהל.

(8) הנהג יציית להוראות המלווה בכל הקשור לשלומם ובטיחותם של הילדים עם מוגבלות.

(9) בסיומה של ההסעה, יבדוק הנהג את רכב ההסעה ויוודא שלא נותר בו ילד עם מוגבלות.

(10) הנהג יבטיח כי ילד עם מוגבלות בגיל 3 עד 8, וכן ילד עם מוגבלות שבשל צרכיו זקוק למושב בטיחות, ייסע בהסעה עם מושב בטיחות תקין או מושב מגביה תקין לפי תקנה 83א לתקנות התעבורה.

(11) אם נוסע בהסעה ילד הנזקק לציוד רפואי, הנהג יוודא כי הציוד הרפואי יעוגן למרכב הרכב בדרך שתמנע את תזוזתו ברכב.

(12) בהסעה שבה מוסעים ילדים עם מוגבלות המתניידים באמצעות כיסא גלגלים יעגן הנהג את הכיסא לרכב, לפי הוראות יצרן הרכב ויצרן כיסא הגלגלים, לפי הוראות אגף הרכב במשרד התחבורה, לפי האיור בתוספת הראשונה וכמפורט להלן:

(1) הנהג יעגן את כיסא הגלגלים לרצפת הרכב באמצעות ארבע חגורות ריתום תקניות.

(2) הנהג יחבר את רצועת הבטיחות למרכז שלדת כיסא הגלגלים במקום מולחם, במקביל לרצפה.

(3) אם ישנו סימון על כיסא הגלגלים, יבחר הנהג את הרצועות לסימון זה ולא יחבר את הרצועות לכל חלק אחר של כיסא הגלגלים.

(4) הנהג ירתום את רצועות הקשירה לפי הזוויות הבאות: קדמית – 40 עד 60 מעלות, אחוריות – 30 עד 45 מעלות. אם מדובר בכיסא גלגלים או בטיולון עם מנגנון הטיה של המושב או הגב, ניתן להסיע בהטיה שלא תעלה על 30 מעלות.

(5) הנהג יחגור את הילד בחגורת בטיחות באחד מהאופנים האלה:

(1) בחגורה המחוברת משני צדדי לרצפה – על עצמות האגן ועל עצמות הכתפיים של הילד.

(2) בחגורה המחוברת מצד אחד לרצפה ומצד שני לדופן הרכב – על עצמות האגן ועל אחת הכתפיים.

(3) שטח הרצפה המינימלי לעיגון כיסא גלגלים או טיולון ברכב לפי הוראות אלו יהיה 70 סנטימטרים רוחב, 120 סנטימטרים אורך ובתוספת 21 סנטימטרים סביב לצורך מעבר.

(13) בהסעה שבה אין מלווה, אחראי הנהג לביצוע התפקידים המנויים בתקנה 6(ב)(3), (5) עד (7), ו-(10) עד (12), בשינוים המתאימים. ואולם תקנה 6(ב)(11) לא תחול, אם לבקשת האחראי על הילד עם מוגבלות עדכן הממונה את הנהג כי אין צורך בליווי של ילד מנקודת ההורדה אל ביתו או אל מוסד החינוך.

(14) אין בהוראות תקנה זו כדי לגרוע מהוראות תקנות התעבורה.

משרדי הממשלה, הערות לסעיף הזה. אין. בבקשה, מי שהרים יד.

המרכז לנסיעה בטוחה עם צרכים לילדים בטוחים באלי"ן. אני מברכת על ההכנסה של כל הסעיפים האלה. יש לי כמה הערות קטנות לגבי הסעה של ילדים בכיסא גלגלים. מניסיוננו בשטח, באמת להכניס את המילה טיולון ליד כל אזכור של כיסא גלגלים כדי להסיר את הספק לגבי העניין הזה.

החגירה של הילד בחגורת הבטיחות של הרכב צריכה תמיד להיות משני הצדדים של הרצפה. זה לא יכול להיות צד אחד רצפה וצד אחד דופן הרכב אלא אלה שני צדי הרצפה ודופן הרכב כי יש שלוש נקודות עיגון וחשוב לציין את זה.

בסעיף (5)(ב), בחגורה מחוברת מצד אחד לרצפה ומצד שני לדופן הרכב, החגורה צריכה להיות מחוברת משני הצדדים, לרצפת הרכב ולדופן הרכב כי אחרת היא לא מגינה על גוף הילד.

לגבי שטח הרצפה המינימלי. זה שטח הרצפה שמצוין כרגע בהוראות של אגף הרכב ואני מציעה להוסיף או לפי הוראות אגף הרכב כי ככל הידוע לי זה עדיין נמצא בעדכון ובדיון ויכול להיות שזה יהיה קצת יותר גדול.

תודה רבה.

יש לי שאלה לעניין הזה של סעיף קטן (ב) כדי שנבין כי זה אחר כך משפיע על איך אנחנו כותבים את המפרטים במכרזים. הסיפור של הרתימה וחגורת הבטיחות בשני צדדים פלוס דופן, שלוש נקודות עגינה, זה משהו שקיים היום?

כן.

בתקנות מנחות ובהוראות מנחות של משרד התחבורה? כלומר, רכב להסעה, שם זה יופיע כחובה? כלומר, שלוש נקודות עיגון?

כחובה. לא סתם אני מציינת את זה כי בהמון הסעות אין חגורה נוספת לחגירת הנוסע וילדים נמצאים בסכנה יום יומית כל יום. התשובה האוטומטית של הרבה נהגים ומסיעים היא שהם לא מכירים את החגורה הזאת.

נמצא כאן נציג של משרד התחבורה שכותב את התקנות.

אני רוצה לדעת אם אנחנו צריכים כי היום במכרזים – סליחה שאני מתעכבת על הנקודה אבל חשוב לי להבין.

עם כל הכבוד, נציגי משרדי הממשלה צריכים להיות בשולחן הדיונים. הם לא משקיפים מהצד. אתה רוצה להתייחס לשאלה? שמעת את השאלה?

כן.

תתייחס ביחס לגיל הרכב במכרזים שאנחנו מתנים אותו כעשר שנים, האם זה יכול לתפוס או לא, או שצריך לשנות גם את גיל הרכב.

משרד התחבורה. הנושא של עיגון כיסאות הגלגלים נבדק וראינו שיש תקן ישראלי שעל פיו אנחנו נעבוד. לא כל המידות שנרשמו כאן ונאמרו כאן. כן יש שלוש נקודות עגינה. זה נכון. מה שזהר אמרה, זה נכון. יש תקן שפורסם ועל פי אנחנו עובדים. זה העדכון שאנחנו נעשה.

זה העדכון שיהיה למכרז הקרוב?

לחוברת של המכרז.

והוא יחייב שלוש נקודות עגינה.

כן.

אולי בגדול צריך להפנות להוראות שלהם ואם הם יעדכנו בעתיד לארבע נקודות עגינה, זה יישאר.

כתבנו את זה כי זה לא היה סגור עד הסוף. הרחבנו בזה בזכות אלי"ן אחרי שקיבלנו את כל הנתונים כי הם המומחים בתחום.

אלי"ן, קיבלתם מחמאה.

אנחנו עושים שינויים ויש שתי נקודות שצריך התייחסות לגביהן. אנחנו נפיץ את המפרט.

אנחנו נפנה את זה לנוהל.

אז זה יהיה גמיש. ברגע שהם יאשרו את זה, זה יישאב לתקנות.

המפרט של משרד התחבורה.

תיקון נוסח.

מבחינתנו המפרט קיים. האם אפשר לעשות זאת רטרו, אני לא יודע.

זה לא עניין של רטרו. נניח שאתם משנים היום הנחיה מסוימת לגבי כללי הבטיחות ברכב להסעה של ילד בכיסא גלגלים.

זה רישום חדש.

הרכב שלי בתוך המכרז, אני קובעת שהוא לא יעלה על 10 שנים. רכבים שנמצאים אצלי באינוונטר של הנסיעה, בני שמונה ותשע שנים, יתכן שלא מותאמים להנחיות החדשות שלכם. האם אתם מודעים, כשאתם מבצעים שינוי של ההנחיה, כשמוציאים עדכון הנחיה, למנעד גיל הרכב שהרשויות המקומיות מאפשרות במכרז?

אנחנו יושבים אתם על כל הדברים האלה וחד משמעית תהיה תקופת מעבר. זה לא שזה יופץ ומהיום, עכשיו כל הרכבים עם שמונה נקודות עגינה.

לא רק עגינה אלא גם השטח. כל הרכבים שקיימים היום על הכביש. השוק לא יודע להתמודד עם זה.

זאת אמירה מאוד דרמטית מה שאתה אומר.

אני שואל אותך שאלה. האם לרכב הסעות בטיחותי לילדים עם מוגבלויות יש לו רישוי אחר? לנהג יש הכשרה אחרת?

לא בהיבט הזה.

זאת אומרת, אם אני נהג מיניבוס ואני החלטתי לשים שלט מאחור ולשים מיתקן הרמה והסעה, ואני עולה על מכרז, אני מוכשר אוטומטית להיות נהג.

שוב, בהיבט שלנו של משרד התחבורה, בודקים את התקינה. הרכב עובר בדיקת מעבדה. כל רכב עובר בדיקת מעבדה לפני שהוא נרשם במשרד הרישוי לראשונה.

אני מדבר על הנהג.

על הנהג אני לא יכול לתת לך תשובה כי זה אגף הרישוי. אני לא יודע.

אני מבקש לקבל תשובות בנושא הזה.

זה אותו רישיון.

אם כן, לא צריך כל הכשרה אחרת.

מעבר להסעת ילדים.

את התקנות מספר 183, 185, נקריא בפעם הבאה.

אני מבקש בדיון הבא להיות יותר מפורטים. להבא, תשתדלו להיות ערניים.

הערה קטנה לגבי סעיף (7)(ב), לגבי הנושא של מניעת העסקת עברייני מין. אני חושבת שחשוב לנו לקבל גם לגבי הנהג את הרקורד שלו מבחינת עבירות תנועה.

זה דבר שאנחנו בוחנים אותו במסגרת תנאי המכרז. אנחנו מבקשים גיליון הרשעות בעבירות תנועה.

לסעיף (יא). מדובר כאן על הסעה שאין בה מלווה. מעבר לזה שכמובן אנחנו חושבים, כמו שנאמר כמה פעמים, שבכל הסעה צריך להיות מלווה, ולפעמים אפילו יותר מאחד ולפעמים מלווה אישי, אבל היה וכבר יש מצב בעייתי של הסעה ללא מלווה ומוטלת עליו כאן אחריות, אנחנו סבורים שהמינימום הנדרש הוא שהוא יעבור את אותן הכשרות שנדרש לעבור מלווה.

הנהג?

כן.

הוא עובר הכשרת עזרה ראשונה.

אבל לא יותר מזה.

לא יותר מזה.

לגבי (י). הנהג הבטיח כי ילד עם מוגבלות בגיל 3 עד 8. השאלה שלי היא אם ילד התחיל גן ילדים בגיל שנתיים ושבעה חודשים, ויכול להיות דבר כזה.

למה התכוון המחוקק כשהוא אומר גיל שלוש.

יש הוראה בחוק לימוד חובה שאומרת שיראו ילד שהגיע לגיל שלוש עד 31 בדצמבר כאילו הגיע לגיל שלוש ב-1 בספטמבר.

אני רוצה לחדד את מה שנאמר על רכב ועל האבזור של הרכב. מהיכרות של עם רכבים שהם גם בני עשר שנים, שזה טווח הרישוי שלהם לבצע הסעה, הם בעצם יכולים להסיע ילד בחגורת בטיחות כשהיא מעוגנת שלוש נקודות. החגורה פשוט לא נמצאת שם אבל הרכב מתאים לקבל חגורה כזאת ולשימוש בחגורה כזאת. חשוב לאכוף את זה.

אין ספק. אם עושים תקנות, צריך לאכוף אותן.

ארבעה נושאים. אני גם רוצה לחזור אחורה. לגבי 6(ה). בנושא של פרטי הקשר של המוסד החינוכי של כל ילד. כמה מוסדות חינוך מותר להסיע בהסעה אחת?

אין הגדרה כזאת.

הוא יכול להסיע ארבע, חמש, שש?

הוא יכול להסיע 10,000. אין הגדרה כזאת.

אולי צריכה להיות.

אולי צריכה להיות אבל אין הגדרה כזאת.

אין דיון. נשמע תשובות.

אם אפשר להוסיף בעניין של חיוב פיקוח של הרשויות על ההסעה, שיהיה בתוך התקנות. איך הם יעשו את זה, דרך משכל או דרך מישהו אחר, כפי שהם רוצים, אבל שיהיה פיקוח ושיהיה החיוב לכך.

לא ראיתי זמן הוצאה בהתאם לשעות הלימודים, מה שבעצם מפורט בחוזר מנכ"ל אבל כאן בתקנות זה לא נמצא.

זה בא מחשש של כל הורה. ההתמודדות היום יומית.

קורה הרבה פעמים שמגיע נהג הסעה ועכשיו יש לו עוד קו, ולכן הוא מקדים את היציאה של הילדים בחצי שעה ולפעמים גם בשעה. הוא אומר לגננת או לבית הספר שאם הוא לא יוצא עכשיו, הוא נוסע ולא חוזר. המלווה, אם יש, הוא בן ערובה.

הבנו. נקבל תשובות.

מבחינת מבנה ממונה ההסעה. שאלה לשלטון המקומי. יכולה להיות הסעה אחת בעיר עם ממונה אחד וכמו ירושלים או לוד או לא משנה איזה מקום - - -

6,000 הסעות עם ממונה אחד.

כן. האם יש איזה משהו שמחייב?

במשרד החינוך יש לנו מנהל אחד על כל מערך ההסעות.

והוא מוכשר.

התפקיד של ממונה הסעות בדרך כלל הוא להעסיק את המלווים, לדאוג להם להכשרות, לדאוג לכל הקווים ובסוף הוא לא נותן מענה כשיש בעיה. יש הבדל בין הסעה אחת לבין 6,000 הסעות ואז זה פוגם בשירות לתושב או להורה.

מה שקורה בפועל זה שברשות המקומית חובתנו להעסיק ממונה על ההסעות, מי שמרכז את תחום ההסעות. אין תיקנון בהתאם להיקף ההסעות או להיקף המסלולים או להיקף מערכת ההיסעים בפועל. ברשויות שמודעות לכך יותר ושהיקף העבודה הוא באמת בלתי נתפס ומורכב, לאמור, יש גם ריבוי של הסעות בתחום החינוך המיוחד – רשויות מקומיות באמת מסתייעות בבקרי חוץ, בחברות.

לא. השאלה היא אחרת. אני אתן דוגמה. אני עיר מסוימת. משרד החינוך מעביר לי תקציב, אני אקח ממונה אחד ומה שיוצא, יוצא. הם מעבירים כסף אבל בסוף אין תוצר. אי אפשר לחייב.

אדוני, זה לא עובד כמו שאתה חושב. זה לא מוצר מדף. יש שקלול כללי של כל תקצוב ההסעות. למרות שלא הייתי בהאזנה ברצף, אני יכול לומר לך שממונה הסעות ברשות צריך להיות אחד. בסוף צריך כתובת אחת אחראית. ברגע שזה מערך הסעות כמו לדוגמה תל אביב או ירושלים, לי אין ספק שזה מתחלק אחר כך לגזרות או לאזורים או לגילאים, כל עירייה איך שהיא עושה את המבנה הארגוני שלה. אבל בסוף צריכה להיות כתובת אחת. אני לא חושב שצריכה להיות תקינה לכמה מנהלים את מערך ההסעות בעיר. אחר כך שמעון יבקש שמונה עוזרים ואנחנו נסתבך.

אני רוצה לדבר על הפיקוח. אני כאימא, סבלנו הרבה, בכלל לירושלים היה משבר מאוד גדול, ושלחתי הרבה אי-מיילים על הרבה בעיות מאוד מאוד חמורות שהיו עם הבת שלי ולא ראיתי כל תשובה מהפיקוח.

למי שלחת מיילים?

גם לפיקוח הארצי, גם לפיקוח בירושלים. לא ראיתי איזו אסמכתה לקנסות שהם היו אמורים לקבל.

עיריית ירושלים, כמו בכל שנה, יש לה הרבה בעיות. היה לה גם משבר השנה. אני ישבתי אתם ואנחנו עושים אתם עכשיו עבודה באמת ברחל בתך הקטנה כולל מפגשים אצלנו במשרד ואנחנו מלמדים אותם איך צריך לנהל את הדבר הזה למרות שזאת לא אחריותי, כדי שנפסיק לחזור לשערוריות שקורות בעיריית ירושלים בכל פתיחת שנה. ירושלים היא מקרה חריג.

כל מקרה מלמד או לא מלמד. שאלה. כמה המדינה מתקצבת את סוגיית ההיסעים במערכת החינוך בכלל? בערך, בגדול.

מה היקף התקצוב?

כן.

כמיליארד ו-600 מיליון שקלים בשנה.

יש מוקד ארצי לסוגיה הזאת של ההסעות?

ארצי, לא.

אם אין ארצי, אין כלום.

מה זה ארצי?

רגע. תן לי. אני עוד לא יודע מה אני רוצה. חכה. בוא נלך ביחד. זה דיון.

אבל זה קשור לרפורמה. זה מה שהיה חשוב לי לומר קודם. אחד הדברים שאנחנו זיהינו בכל המערך בחינוך המיוחד שהמדינה מתקצבת אותו בכ-11 מיליארד שקלים נכון להיום, שכל מה שכרוך בפיקוח, בקרה ורגולציה של משרד החינוך, היה לוקה בחסר. אחת הסיבות שיצאנו לרפורמה כל כך גדולה שכוללת הזרמה של כ-200 אנשים, כוח אדם תוספתי, למערכת החינוך במטרה כן לשפר את הרגולציה וכן לשפר גם את הקשר עם ההורים בכל רשות. בכל מחוז יהיו יושבי ראש ועדות זכאות שאחד התפקידים שלהם הוא בין היתר להיות בקשר עם ההורים, לקבל באופן שוטף מידע מהורים, אם יש בעיות במערך כזה או אחר של מערכת החינוך. אגף ההסעות הוא זרוע של משרד החינוך ואם תהיה בעיה ספציפית עבור ילד ספציפי בהסעות, אותו גורם שהוא גורם של משרד החינוך יוכל בין היתר לפנות לאגף הסעות שלנו ובתוך כך גם לעשות את ההסדרה מול הרשות.

אני לא כיוונתי לזה. כשאני אמרתי מוקד, לא ביקשתי שמשרד החינוך ייקח אחריות ויקים מוקד וכל ההורים יצטרכו לפנות אליו.

כל הורה ידע שיש לו כתובת.

אחת הבעיות הקשות אתן מתמודד הורה לילד עם מוגבלות היא אי הוודאות. המתח הזה שבבוקר והמתח של החזרה. עזוב את המתח כל היום. זה מתח אדיר. רק מי שהיה שם, יכול להכיר את זה. זה בנוסף לכל המעמסה והצרכים של הילד. זה בשעות שיא. אין ספק שרשות מקומית כמו עיריית ירושלים, צריך לקבוע איזה גודל, ההורה צריך לדעת. לפעמים יש להורה טלפון של המלווה וטלפון של הנהג. המלווה והנהג, מעניין אותם כרגע האימא כשהוא תקוע בפקק ואשתו מהצד השני ויש לו מסלול נוסף לאחר מכן? כל העסק יושב לו על הראש שלו והאימא מנדנדת ובצדק. האימא צריכה לדעת שאם הנהג או המלווה לא נותנים לה את המענה, או לא מרגיעים אותה, יש מעליהם מישהו. מי מעליו, לקבוע את זה ואני לא יודע איך. אם צריך לשפות את הרשות המקומית, ישפו אותה. ממערך הסעות בסדר גודל כזה וכזה, יהיה איש פניות ציבור.

אני גם כתלמיד וגם כהורה לילדים במערכת החינוך הכללית, אני לא זוכר שהייתי צריך אי פעם לפנות למישהו מעל המנהל. יש מקרים, יש כאלה שכן הלכו למפקח או למחוז. בחינוך המיוחד בנושא הסעות, וכן, בנושא הסעות, זה כמעט דבר שבשגרה כאשר פעם בשבוע ההורה נמצא בדילמה או מול קיר אטום. לכן הסוגיה הזו של פניית הורים – ותודה לך על שהתייחסת, זה היה צורך שעלה בדיון – היא אי הוודאות וצריך לתת מענה, שיהיה מענה מעבר לנהג או למלווה. צריך לראות. תחשבו על זה עד סוף התקנות כדי לראות איך אנחנו נותנים מענים. אימא לילד בשעה 8:00 בבוקר, גרה בירושלים או בתל אביב-יפו והיא צריכה לדעת איפה הילד שלה נמצא עכשיו והיא רוצה תשובות או שהיא מחכה אתו בחוץ 45 דקות או שהילד לא מגיע בחזרה מבית הספר. אתם יודעים מה עובר על הורה שמחכה בחוץ לילד שלו והוא לא מגיע ואין לו תשובה לא מהמלווה ולא מהנהג? צריך שיהיה מענה לסוגיה הזאת. זה יקל. אלה לא מותרות וזאת לא נוחות אלא זה יקל על ההורים בצורה משמעותית.

תחשבו על זה ותנו לי תשובות בסוף הדרך.

רציתי רק להזכיר את גיל הרכב. נותנים להם אפשרות לרכב של עד עשר שנים על הכביש. רכב הסעות בן עשר שנים, הוא במצב גרוע.

לא בהכרח.

אני אומרת את זה כאימא שהילד שלה מוסע.

זה מה יש. אין מה לעשות. מכוניות של היום הן מכוניות. אלה לא אותן הסעות שאנחנו רואים. יכול להיות שאת באה ממקום שאת רואה את ההסעות, אבל גם אני מזדעזע כשאני רואה רכבי הסעות ילדים במגזרים מסוימים כמו החרדים והערבים. אני רואה את הסוג של הרכב אבל זה להסעות בכלל לילדים רגילים וכבר אז אני מזדעזע. אני לא רוצה להאמין שאותם מיניבוסים מסיעים ילדים עם צרכים מיוחדים. זה לא הקטע של הגיל. גיל 10 הוא גיל סביר לרכב. אוטובוסים שהמדינה מממנת בהסעות תלמידים, היא קובעת את הגיל הזה וזה גיל סביר, כל שכן כשזה רכב הסעות קטן יותר. כשירות הרכב, הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים, לא יודע, אני אמנם סתרתי את הדברים שלה אבל לו יצויר שהרכב עדיין לא בגיל 10 אבל הוא בתנאי תחזוקה ירודים.

יש גם את התקנות הספציפיות של משרד התחבורה לגבי רכב הסעות של תלמידים.

כשרכב הסעות עובר רישוי שנתי, רק הבטיחות או כולל עוד?

רק הבטיחות.

בלמים, הגה, וינקרים. זהו. מה עם הכיסא או החגורות? אם הכיסא רוקד או הברגים השתחררו, אף אחד לא בודק, למרות שיש לו סמל מאחור של כיסא גלגלים.

לא בודקים.

אף אחד לא בודק. 10 שנים, מה שנתן היצרן, זה מה שיש.

גם ברכב פרטי, אם יש בעיה עם חגורת בטיחות, הבודק לא רואה את זה.

רכב פרטי, זה אני והרכב וזהו. אבל כאן אני מדינה שמתקנת תקנות להסעת ילדים עם צרכים מיוחדים. אלה ילדים שלא יבואו לומר לנהג שאין כאן חגורה או לפעמים הילד בעצמו יפרק את החגורה בגלל המוגבלות שלו. אנחנו צריכים לתת את הדעת על זה. אנחנו כבר מתקנים תקנות.

רובם גם לא מדברים.

גם זה. לזה כיוונתי. שאלה במקום. אני מבקש תשובות בסוף.

אני חייבת לציין שרכב הסעה הוא לא כמו רכב ביתי. הוא נוסע כל היום וכל היום הוא עסוק בהובלת ילדים. אני יכולה לומר שהילד שלי נסע ברכבים שלא היו בו חגורות.

זה שונה ממה שאני אמרתי עכשיו?

לא.

תודה. חבל לי על הזמן. אנחנו כבר מסיימים את הדיון.

משהו מפריע לי בגיל. צריך להוסיף משהו שאומר שזה תלוי בילדים כי יש ילדים עם אוטיזם שהם יכולים להיות בני 13 ו-14 אבל הם כמו ילדים בגיל שלוש. יש ילדים שהם מספיק גדולים לחגורה אבל , הם בני חמש, אבל הם עדיין צריכים אותה.

עברנו עכשיו מגיל הרכב לגיל הילד.

צריך להוסיף שזה לא קשור לגיל אלא גם המצב שלהם.

יש הוראה שעברנו וקראנו אותה.

לגבי גיל הרכב והתקנות, בבקשה.

רק רציתי לומר שיש בחוק הסעה בטיחותית לילדים ופעוטות עם מוגבלות, יש גם את סעיף 5 שהוא לא בסמכות ועדת החינוך אלא באישור ועדת הכלכלה. "שר התחבורה יקבע תקנים ומפרטים טכניים לרכב המיועד להסעת ילדים עם מוגבלות ופעוטות עם מוגבלות לפי סוג המוגבלות באופן שיבטיחו את בריאותם ובטיחותם של הילדים עם מוגבלות או הפעוטות עם המוגבלות לפי העניין".

הוא תיקן תקנות והרכב מלפני עשר שנים.

יש תקנה בטיחותית. מפרטי רכב בטיחותי.

זה ידוע.

על זה הם מדברים.

אז אפשר לתקן את התקנות האלה אבל זה לא בסמכות הוועדה הזאת.

קבעתם מפרט, קניתי רכב, קיבלתי אישור, יכול להסיע ילדים עם צרכים מיוחדים. מה קורה אחר כך? דברים התקלקלו. אם לא היינו מגבילים ל-10 שנים והיינו אומרים 20 שנים, זה 20 שנים על אותו מפרט. אני אפילו לא יודע איך לעשות את זה.

ככל שהשינויים בהנחיות האלה ייצרו שינוי מהותי שצריך להתאים את הרכב, את המרכב אליו, צריך לייצר הוראת מעבר מספקת דיה כדי שנוכל להתאים את עצמנו לזה.

בסוף יש חברות שלא מסיעות. בסוף נישאר בלי מסיעים.

תביאו תיקון לתקנות האלה? לזה הכוונה? להביא תיקון לתקנות לוועדת הכלכלה?

מכוח התקנות שפרסמו מפרט.

כן, אבל יכול להיות שיש דברים שצריך לתקן כאן וגם הוראת מעבר. אם זה לא עומד במה שקורה כאן, תצטרכו לתקן את התקנות. תתייחסו לזה.

לא רק זה. אני עדיין שמרגע שרכב קיבל אישור לפי המפרט הזה, הוא צריך לעבור בדיקה אחת לזמן מה.

כתוב שהוא יעמוד בדרישות.

פעם אחת.

לא. מי בודק? לכאורה יעמוד זה כל הזמן.

מי בודק שזה כל הזמן?

נכון.

יש לו אישור משנת 2009 ואנחנו עכשיו ב-2018.

הוא צריך פעם אחת לעבור מעבדה.

במכרזים שעורך השלטון המקומי, לא סביר שגוף בדיקה או מי שהרשות המקומית תקבע, יקבע שהוא עומד בסטנדרט.

היא דורשת וההוא יביא לה אישור שהוא עבר לפי המפרט אבל הוא עבר את זה ב-2009 ואנחנו ב-2018. אין תקנה שאומרת לו לך תחדש את האישור הזה כל שנה. אין הנחיה לעשות זאת כל שנתיים. זה יכול להיות רכב בגיל עשר, בגיל תשע, הוא תקין לפי המפרט אבל גם יכול להיות מצב אחר, שהוא עבר איזו חבלה או מישהו עשה איזו התאמה שהיא לא לפי המפרט.

אני הבנתי. זו הערה מעולה.

לא נמצה כאן. צריך לבדוק.

נדבר על זה.

אני רוצה להתייחס לאחד הדברים שנאמרו כאן.

אתה תצטרך להתייחס לכל ועוד לא סיימנו את הסבב. אני לא רוצה לעצור כאן.

נאמר כאן נושא ההרשעות. אפשר בדיון אחר. אני חושב שהרשעות של נהג או מספר הרשעות כן צריך להיות איזשהו תנאי סף כזה או אחר.

עבירות תעבורה.

עבירות תעבורה.

לגבי סעיף (ו). אם יש מקום פנוי בהסעה, ניתן לשלב בו עובד של מוסד חינוך ובלבד שניתן לכך אישור מראש ובכתב מהממונה. קודם כל, אם זה במוסד חינוך, מוסד החינוך של התלמיד.

מה זה מקום פנוי? הרי אין מספר. מה זה מקום פנוי?

כדי שההסעה לא תהיה ארוכה מדי, היא תעמוד בדרישות של המרחק הסביר, יש בה שישה ילדים ברכב שיש בו שמונה מקומות.

זאת אומרת, יש ברכב מקום שלא מנוצל.

אם כן, מוסד חינוך של התלמיד. בתנאי שלא תהיה הארכה של המסלול. אם מורה רוצה להגיע, היא יכולה להגיע לבית של התלמיד ולעלות שם.

ואם אחרי שהורידו את כל התלמידים היא ממשיכה?

זאת תהיה בעיה של המורה, עם כל הכבוד. אי אפשר לאחזו את החבל משני קצותיו. אם זה לא אפשרי, היא לא תעלה על ההסעה.

אני אומר לכם. פעם אחר פעם אני חוזר לפרוטוקול וחבל ששמעון לא כאן, ואני אומר שהנחת העבודה שלנו שמתחילים קודם כל באורך המסלול. אחר כך שיקולים נוספים.

אולי צריך להפריד את התקנה הזאת. כי זה בעצם לא יעלה הנהג על ההסעה.

אני רוצה להתקדם.

ברשותך, עוד שתי הערות קצרות. האחת, נושא הציוד. מושב הגבהה, מושב בטיחות וכל מיני דברים שזה ברור שהם על אותה חברת הסעות ולא כמו שקורה לפעמים שמבקשים מושב כזה או אחר מהורה.

דבר שני, כל נושא המכרז שאולי צריך לתת לו איזה אישור של ממונה על ההסעות ולייצר איזשהו מנגנון פיקוח גם על נושא המכרזים.

אני אבא לשני ילדים עם צרכים מיוחדים. לפי תקנה (ח), הנהג יציית להוראות המלווה.

לא בכל נושא. בכל הקשור לשלומם ובטיחותם של הילדים.

כן. לא קיים כזה דבר. עד היום לא קיים מושג כזה בכלל. המלווה הוא בובה של הנהג.

ידענו את זה ולכן תיקנו תקנות ואנחנו הולכים לאשר אותן.

זה נושא שפוגע וקרה לי עם הילדים שלי.

אנחנו מכירים את המציאות ולכן באות התקנות.

עוד דבר חשוב לגבי ההסעות עצמן. הילדים שעולים להסעה, הנהג מנסה לדחוף כמה שיותר ילדים להסעה. שני הילדים שלי על כיסאות גלגלים. יש מסילה של כיסאות הגלגלים, אז הוא שם אחד בצד הזה ואחד בצד הזה ועוגן אותם.

גלגל בכל צד של מסילה.

בדיוק.

תאר לך שהרכבות בארץ היו נוסעות כך.

לגבי בטיחות, זה עצוב מאוד.

איפה אתה גר?

בקריית משה, בירושלים.

כשאני פנייתי לנהג ושאלתי אותו למה הוא עוגן את הילדים בצורה כזאת, הוא אמר לי: אל תגיד לי מה לעשות.

ואתה תלוי בו .

אני תלוי בו. מה עשיתי בסופו של דבר? כמובן הורדתי את הילדים כי אני לא אתן לילדים שלי לנסוע כך.

זה רק מחדד את הצורך בפיקוח ובקרה ובמוקד פניות ציבור בסוגיות האלה בערים גדולות ומורכבות. צריך לקבוע כללים בנושא הזה.

כאן אני רוצה לסיים את הדיון.

אם אפשר עוד דבר אחד קטן בקשר לזה. בתקנה (יא), תקנה 5(8) לא חלה בהסעה שאין בה מלווה. אחרי הנהג לביצוע תפקידים המנויים בתקנות מסוימות. אחד הדברים שלא חלים, זה הזעקת שירותי הצלה. זה עלה כאן קודם. השאלה האם להטיל עליו חובה כללית של הזעקת שירותי הצלה אבל בוודאי אם אין מלווה.

אני לא רוצה תשובה עכשיו. אנחנו נועלים את הדיון. נמשיך בנקודה בה הפסקנו ונקבל תשובות ותיקונים.

תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:58.