פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול
28/11/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 131
מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול
יום רביעי, כ' בכסלו התשע"ט (28 בנובמבר 2018), שעה 9:00

מניעת פיטורין ושמירה על רצף טיפולי של מטופלים בעקבות סגירת עמותת "אל סם"

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

עפרה אוסטין - רכזת בכירה, שיקום לתחלואה כפולה, משרד הבריאות

שבי אהרון - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי ברוש - הרשות הלאומית למאבק באלימות, סמים ואלכוהול, המשרד לביטחון פנים

יואב בן ארצי - מנהל תחום התמכרויות, דרי רחוב ושיקום האסיר, מרכז השלטון המקומי

אלי ליכטר - יו"ר, עמותת "אל סם"

אורנה לשם - מנכ"לית, עמותת "אל סם"

נחום מיכאלי - מנהל יחידה ארצית, עמותת "אפשר"

טוהר נעים - "מחושך לאור סיפור חיי", מרצה-מאמן מנטלי, מטופל לשעבר ב"אל סם"

בת שבע פנחסוב

א.ב., חבר תרגומים

מניעת פיטורין ושמירה על רצף טיפולי של מטופלים בעקבות סגירת עמותת "אל סם"

בוקר טוב לכולם, ברוכות וברוכים הבאים לישיבת ועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת בנושא מניעת פיטורין ושמירה על רצף טיפולי של מטופלים בעקבות סגירת עמותת "אל סם", ואנחנו נוסיף עכשיו באמת גם את עמותת "אפשר".

אני רוצה להתחיל עם משרד הרווחה, איתך שבי, כי פשוט לפי מה שאני מבינה, לפי מה שפורסם, מדובר פה בעצם במהלך ארוך טווח שנמשך כבר כמה שנים, של משרד הרווחה, מהלך שאני חייבת להגיד באמירת אגב, שבאופן כללי ברציונל שלו הוא מהלך נכון במובן הזה שבאמת מדובר בשירותים שהמדינה צריכה לספק באופן עצמאי. בעולם מושלם לא צריך בכלל עמותות כי המדינה היא זו שמספקת את השירותים, במקרה הזה שירותי הרווחה, ובכלל כל תהליך העמותותיזציה, במיוחד אני חייבת לומר של שירותי הרווחה, הוא מהלך שהוא באופן כללי לא רצוי, שבו המדינה מוצאת את עצמה מפנה וואצ'רים או קופונים או מתקצבת, בעצם מחזיקה עמותות כדי שיספקו שירותים שבסוף הם שירותים ממשלתיים, הם שירותים ציבוריים שהמדינה היא זו שצריכה לספק לאזרחים במסגרת המחויבות הכי בסיסית של מדינה לאזרחיה, במיוחד החלשים ביותר, אלא מאי, שמציאות נוצרה וקיימת, והיא קיימת הרבה מאוד שנים, וגם כאשר רוצים לעשות מהלך שהוא מהלך חשוב, אני מניחה שהספינה הזו היא ספינה איטית להטות אותה ממסלולה.

אני רוצה לשמוע ממך שני דברים, קודם כל איזו הקדמה קצת על התהליך הזה ואיך הוא מתקדם מהזווית שלך. שניים, וזה גם אני אומרת אפרופו הידיעה שבעצם כל התהליך הזה נדחה בחצי שנה, אבל חצי שנה זה זמן קצר אם לא מתארגנים ואם לא עושים במהלכו משהו, אז איך ההיערכות הזאת ואיך תנוצל החצי שנה הזאת באמת להיערכות נכונה מבחינת רצף השירותים כך שגם בני הנוער והמבוגרים במקרה של עמותת "אפשר" באמת לא יפגעו, ורצוי אפילו שהשירות ישתפר ולא יינזק.

הדבר השלישי זה איך באופן כללי גם לטווח הארוך, מעבר להיערכות עצמה ולתקופת המעבר, איך המדינה נערכת, איך אתם נערכים, משרד הרווחה, כדי להבטיח לא רק את תקופת המעבר אלא גם באמת שהשירות יתחזק, ישתפר. לדוגמא, סוגיה שגם קשורה לעובדים עצמם כעובדים אבל גם לשירות שהם מעניקים. האם נגיד אותם עובדים שעובדים היום בעמותות יקלטו במסגרת הרשויות המקומיות? האם השירותים עצמם יינתנו באותו אופן? האם הם יצומצמו? האם הם יורחבו? האם הם ישולבו עם שירותים אחרים? מה החזון בטווח הארוך אחרי תקופת המעבר, לאספקת השירותים האלה באופן ישיר על ידי המשרד?

בעיקרו של דבר אנחנו עושים סוג של חזרה מסוימת מוועדת העבודה והרווחה.

אני יודעת, הסיכום לפנינו. אני מתנצלת, פשוט אנחנו קבענו את הדיון וזה מנדט שלנו, אז אני החלטתי כן לעשות. אני גם לא יודעת מה יקרה לעתיד. יכול להיות שאנחנו אלה שנמשיך לעקוב אחרי זה. בכל אופן זו המחויבות שלנו ולא רציתי להיבטל ממנה גם אם יש עוד ועדה.

אז בעיקרו של דבר קו העבודה של משרד העבודה והרווחה ככלל הוא להפעיל שירותים בקהילה, קרי ברשויות המקומיות על ידי מחלקות הרווחה. זה סוג של פעולה שלטונית, נאמר, שנעשית לאורך זמן, והמסגרות החוץ-ביתיות אמורות להיות מסגרות או במיקור חוץ, עמותות, חברות וכו', וזה איזשהו קו שמתפתח.

מה זה מתפתח? מה עד עכשיו?

יש עדיין מספר עמותות שפועלות, ביניהן "אל סם" ו"אפשר", בקהילה. כשאנחנו מדברים על קהילה ביישובים, הן נותנות בעצם שירות דומה למה שנותנת מחלקה לשירותים חברתיים או יחידה לטיפול בהתמכרויות.

האם יש תחום אחר חוץ מהתמכרויות שבו היה שירות שסופק על ידי עמותות והוא הוכנס אל תוך המשרד?

כן, היו כמה דברים בהקשר הזה. היה נושא של ניידות רחוב שעלם הפעילו בהקשר הזה, עבר עכשיו לרשויות המקומיות שיפעילו אותן באמצעות עמותות.

רגע, אז הניידות של עלם עדיין מופעלות אבל משרד הרווחה - - -

העבירו את התקציבים למחלקות הרווחה, לרשויות המקומיות והן עושות איזשהו חיבור. בגלל שזו תוכנית מיוחדת, יכולות לעשות חיבור.

אני זוכר שבאשדוד הייתה אגודה לקידום הקשיש. אגף הרווחה היה מפעיל באמצעותה פרויקטים.

זה אנחנו מכירים.

בדרך הזו, דוגמא, מפעילים עכשיו את עלם או גופים אחרים, אבל התקציב נמצא ברשות.

עלם "נבלעה" לתוך - - - ?

עלם הוא ספק השירות של הרשות המקומית.

לא. עכשיו הוא יהיה ספק אם הרשות תחליט. קודם לכן, בשירות הקודם שהייתי בו, שירות נוער וצעירים, אז הייתה ממש התקשרות ישירה של המשרד מול עלם והפעילו את התוכנית הזאת בהסכמת הרשות המקומית. שינו את הקונספט. זה קו מסוים שהיה.

לאורך השנים, בהקשר הזה שלנו מול העמותות, בכל נקודת זמן של מכרז הייתה פנייה לרשויות המקומיות ונאמר להם, חברים יקרים, האם אתם מעוניינים להפעיל את התוכנית הזאת שמופעלת כיום על ידי "אל סם" ועמותת "אפשר"? חלק מהרשויות לקחו את זה ובעצם ירד חלק מכוח האדם שהיה ב"אל סם" בכל נקודת זמן שהיה מכרז. בהקשר הזה, דוגמא קרובה, למשל אפרופו תל אביב, בסיבוב האחרון עיריית תל אביב החליטה שהיא לוקחת את הטיפול באלכוהול והימורים וזה ירד מעמותת "אפשר" בהפעלה ישירה. זו דוגמא מסוימת לתהליך שקיים.

הרעיון ככלל של המשרד בעניין הזה היה לעשות איזושהי פעולה שמעבירה הפעם את כלל הפעילות שקיימת בעמותות לרשויות המקומיות בכדי לאפשר גם עיבוי, גם תהליך של איזושהי הרחבת העשייה.

אני חייב לציין בהקשר הזה שכל התוכניות החדשות שנעשו, ותמר, את מכירה את חלקן, השנה הזאת אנחנו מקצים 90 מסגרות חדשות, ביניהן הנשים. כולן הלכו לרשויות המקומיות בהקשר הזה. זה לא היה שום דבר שקשור לעמותות כקונספט עקרוני שאומר, הרשויות תפעלנה את התוכניות האלה. ברגע זה כ-90 עובדים סוציאליים ברחבי הארץ, גם במגזר הערבי, גם במקומות אחרים קיבלו יחידות נוער, חלקם אפילו במקומות שעמותות פעלו ויחידות מבוגרים ויחידות אחרות, וזה איזשהו קונספט שאמר, הכיוון הוא כיוון של רשויות מקומיות.

כפי שמובן גם, הרצון לתת את המהלך הזה הוא מהלך שעיקרו היה סביב לנסות גם לעבות את השירות, גם מבחינה מסוימת לתת למערכת שלטונית לנהל אותו. אנחנו נמצאנו באיזושהי סיטואציה שכאשר התקבלה החלטה ממשלתית היה צריך לעשות איזושהי פעולה של איתור התקנים. כיום המערכת מופעלת באמצעות מה שנקרא הועדות. קו העבודה היה להפסיק עם זה ולהפוך את זה לסוג של תקנים כפי שכל המערכת עוברת. הועדות זה נקרא מספר שוברים שווה ערך להפעלת כוח אדם על בסיס זה, ומכאן לעבור. היה בתהליך הזה עיכוב בהקשר הזה של איתור התקנים, ובאמת בעניין הזה הייתה איזושהי הודעה שהיא הייתה קצרת מועד מבחינת "אל סם".

אני חייב לציין כמו שאמרתי גם בפעם הקודמת, גם אחרי מספר ימים ציינו מילולית שבוודאי שזה לא יסתיים במועד הזה מבחינת העמותה ושיהיה פרק זמן ארוך יותר, ואכן בהחלטה שהתקבלה ניתנה לעמותת "אל סם" הארכה של חצי שנה ולעמותת "אפשר" שלושה חודשים, זאת אומרת ב-30.6 אמורה הפעילות שלהן בתחום הזה להיפסק.

מה קורה עד אז? מה שקורה עד אז, בתהליך משותף גם עם מרכז השלטון המקומי והכי חשוב כמובן האוצר, זה הניסיון שלהם להקצות את אותם תקנים, זאת אומרת, בעצם התוכנית הספציפית הזאת נכנסת לרשויות המקומיות כמשהו חדש. בעיקרו של דבר אמור לעבור מכאן לרשויות המקומיות, והזמן של ההארכה בשיתוף גם עם הרשויות המקומיות ועם נציגי האוצר היה שסדר גודל של שבעה חודשים מדצמבר, שעכשיו עובדים על זה, הוא סדר גודל סביר.

כמובן אין בכוונתנו לקחת איזה שהם עובדים של עמותות וכל השאר, אבל במצב המסוים הזה יש כאן עובדים מיומנים שרכשו במסגרת השירות וגם במסגרת פעולה של העמותות, ידע. עובד שנמצא ברשות מקומית, תיעשה אליו פנייה בוודאי ובוודאי על ידי הרשות המקומית בשביל שייקלט. הוא יעמוד במקום הראשון אם וכאשר, עובד שכמובן ירצה. זו באמת נקודת מוצא אחת בעניין הזה. זה באמת משהו שמכוון לשם. זאת מסגרת הזמן שאנחנו מדברים עליה וההתקדמות של התהליך, תמר, כמו ששאלת, הוא בעיקרו של דבר נעשה כעת בשביל לקבל את האישור לתקנים הללו, ויש מספר ועדות עם מרכז השלטון המקומי שאמורות להיות בחודש הבא בכדי לייצר מה שנקרא קריטריונים להקצאה הזאת.

להקצאה של התקנים?

של התקנים לרשויות המקומיות הספציפיות שבהן פעלו העמותות עד כה, כשבעיקרו של דבר הרצון הוא להגיע למצב שבו מירב העובדים יקלטו עד סוף אפריל בשביל שאפשר יהיה לעשות סוג של חפיפה, אם תידרש חפיפה, כי אם עובדים יוכלו להיקלט ישירות, אז מה טוב, בהקשר הזה. לעשות סוג של חודשיים חפיפה בין העובדים מהתחומים השונים להעברת המטופלים ולקבל את הרצף שלהם.

אחד הדברים שמעסיקים אותנו, ואת שותפה למאמץ הזה, זה הניסיון לאפשר את פעילות השירות לטיפול בהתמכרויות בכל הארץ, בהקשר הזה. אנחנו כיום פועלים בסדר גודל, אחרי התוספת, של 185 ישובים ואנחנו רוצים להגיע לכלל 250 ישובים. זו פעולה נוספת שאפשר לעשות אותה.

העלו כמה דברים. צריך לציין, ואני חייב לומר שוב, זו הנקודה עכשיו. העמותות עשו עבודה טובה עם עמותות ותיקות, עשו עבודה טובה לאורך השנים בהקשר שלנו ואין כאן ניסיונות לחפש איזשהו משהו שהעמותות - - - . זה לא המקום. העניין הוא יותר עקרוני.

יחד עם זאת צריך לציין, אנחנו מדברים כאן על סדר גודל משותף של תקנים מלאים, 48 תקנים לשתי העמותות גם יחד, סדר גודל של תקנים מלאים, 15, אם אנחנו מתרגמים את זה, זה בהועדות, לכן המערכת היא לא מערכת גדולה. הרשויות המקומיות הן המערכת הרצינית היום בהקשר הזה. תל אביב היא דוגמא באמת שונה בהקשר של זה ש"אל סם" באמת שם מנהלים ביד רמה את התהליך הזה, אבל במירב המקומות האחרים, ברשויות הגדולות וכל השאר יש יחידות, כאשר היחידות פעלו באופן דומה לפעולת העמותות, זאת אומרת חלקן אזוריות, והן נתנו מענה. גם עכשיו מדובר על כך שחלק מהתקנים הללו שישבו ברשויות מסוימות יהפכו להיות אזוריים בדומה למה שקורה עם העמותות ובדומה למה שקורה עם הרשויות, זאת אומרת כל מיני חלקי פניות שישנן, חלק מהרשויות לא רוצות להרים או לא יכולות להרים את זה ואין לנו בינתיים את המשאב הזה, יקבלו את המענה האזורי במקומות אחרים, אז בעיקרו של דבר זאת עוד פעולה נוספת שאמורה לא לפגוע באוכלוסייה בעניין הזה, אז זה בעצם נכון לשלב הזה.

אוקי, אז בוא נשמע רגע את העמותות ואחרי זה אתה תחזור ותתייחס. בבקשה.

אליהו ליכטר, יושב ראש עמותת "אל סם", בבקשה.

תודה קודם על הזימון לישיבה. יסלח לי שבי, נציג משרד הרווחה שאני חולק עליו מהתחלה עד הסוף.

אני גם רוצה לשמוע קצת על העמותה, פריסה, באיזה ישובים.

זה את תשמעי. שמי אלי ליכטר ואני משמש כיושב ראש העמותה שש שנים. העמותה פועלת מעל 40 שנה ב-18 סניפים ברחבי הארץ. העמותה הוקמה על ידי גברת עדה מכנס לזכר בתה שניסתה להתאבד כתוצאה משימוש יתר בסמים, ונשארה נכה עד עצם היום הזה. במהלך שנות קיום העמותה טיפלנו בהצלחה יתרה באלפי בני נוער שנפלו לסמים, אלכוהול והימורים.

החל משנת 2010 אנחנו פועלים במסגרת חוזה עם משרד הרווחה, כאשר ב-1 בנובמבר 2018 הפילו עלינו תיק. אמרו, נגמר ההסכם שלנו. כמובן ההודעה הייתה מהיום למחר, 31 בדצמבר אתם מסיימים.

מה תקציב העמותה השנתי בשנים האחרונות?

4.5-5 מיליון שקל.

מאיפה המקור?

בערך 60% זה משרד הרווחה והיתר תרומות.

תרומות פרטיות?

פרטיות.

מאנשים פשוט? תרומות קטנות, גדולות, קרנות?

מכל הסוגים.

קצת סיוע גם מקרן החילוט.

בשנה שעברה לא קיבלנו.

דרך אגב, יש לי חדשות. עוד לפני סוף השנה תהיה כנראה ישיבה של הקרן.

יוצא מן הכלל.

בשורה טובה.

אוקי. אותם 60% מהתקציב, משרד הרווחה מעביר כתמיכה?

באמצעות הועדות.

הוא קונה את השירות מאיתנו.

כן, באמצעות אוהדות.

כן.

זאת אומרת, אין איזו תמיכה או משהו כזה, תקציב תמיכות.

לא, לא.

אנחנו לא מקבלים בכלל תמיכות.

אוקי.

ואותו משרד שאמור להיות משרד רווחה, שהוא אמור להיות רגיש ובקיא בתחום הטיפולי, עושה מעשה נמהר בצורה בלתי רגילה. היום מלאי המטופלים שלנו כולל כ-300 מטופלים שנמצאים בתהליך טיפול, חלקם מחכים לתחילת הטיפול. משרד שמסוגל כך להתנהל עם עמותה שרק טובות אפשר לומר עליה, ולזרוק לרחוב 300 בני נוער שנמצאים בסיכון, פשוט לא יאומן.

אני רוצה לומר בצורה הכי מפורשת, אם הם חושבים שהם יקלטו מיידית במחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות, זה לא יהיה תהליך נכון וזה גם לא יקרה. אנחנו יודעים, אנחנו בקשר היום עם חלק מהרשויות המקומיות, חלקן גדולות שאומרות, אנחנו לא רוצים את זה, בצורה הכי מפורשת. בחיפה למשל אנחנו שכם לשכם עם מחלקת הרווחה של העירייה. מחלקת הרווחה מטפלת בחלק וחלק אנחנו, כי יש אנשים שלא רוצים להגיע לרווחה, רוצים להגיע לעמותה, אלינו. תשמעו אחר כך את טוהר, אז אתם תבינו.

משרד רווחה כזה חושב שבני הנוער המטופלים הם פיונים בלוח השחמט, שניתן להזיזם ממקום למקום בלי התראה ובלי הכנה מראש.

נניח בחיפה, שזה אחד המקומות גם ששבי ציין כרגע, שבעצם זה גם וגם.

כן, נכון.

איפה אתם מספקים את השירות, באיזה מקום פיזי?

אנחנו פיזית יושבים במקום אחד. המבנה היה שלנו.

באותו מקום של משרד הרווחה?

המבנה היה מבנה של העמותה.

איפה זה נמצא, אגב? איפה בחיפה?

ברחוב דבורה.

בתוך שוק תלפיות.

מתחת לרחוב החלוץ, סמטה. המבנה היה שלנו. היינו במשא ומתן ובשיחות עם מנהל מחלקת הרווחה של העירייה הוא אמר, אני רוצה אתכם כעמותה, שתמשיכו, אבל אנחנו רוצים לעשות שיתוף פעולה, בואו נתייעל יחד, נשב יחד, ואנחנו יושבים יחד ועושים עבודה נפלאה ביחד.

ואיך חלוקת המטופלים, מי לכאן, מי לכאן, איך הולכת?

אנחנו גם לוקחים את כל הפריפריה.

מה זו פריפריה?

פריפריה של חיפה.

נשר, קריות?

כן.

זה יתרון עצום שלהם, הקטע הזה שהם יכולים לצאת ולעבוד ביישובים קטנים, בקיבוצים לפעמים.

מה זאת אומרת לעבוד? אתם שם נמצאים בחיפה, מטופלים באים אליכם.

כן. המודל של חיפה הוא מודל פנטסטי.

אם אני גרה בקריית ביאליק - - -

יש גם סניף בקריית ים.

יש לנו 18 סניפים.

לא, אבל בסניף של חיפה, שם איפה שאמרת, בשוק תלפיות, מטופל, הוא נכנס לבניין, האם הוא הולך למשרד הרווחה או ל"אל סם"?

יש מנהלת שבמקרה זה היא מטעם העירייה. היא מחליטה מי מתאים למה. יש הרבה בני נוער שיעדיפו להגיע ל"אל סם" בגלל התיוג, בגלל כל מיני דברים.

הבנתי, אוקי, ויש מנהלת אחת?

מנהלת אחת.

אוקי.

המודל הזה, הלוואי שהיו מעתיקים אותו לכל הארץ, כי זה מודל יוצא מן הכלל.

וכמה מטופלים נניח בשנה או בחודש? נגיד שם בחיפה.

30 בחודש.

ומשרד הרווחה, כמה?

אותו דבר.

הרשות המקומית, אני לא יודעת בדיוק להגיד.

כמה בחיפה, אתה יודע?

עוד בערך 30 לדעתי.

30 בשנה?

זה 30 בחודש כפול 12 חודשים.

אבל 30 שונים כל חודש?

לא, חלק ככה, חלק ככה.

הבנתי.

הזמן הממוצע לטיפול זה בתשעה חודשים.

מה כולל טיפול? כל כמה זמן הוא מגיע?

פעם בשבוע לפחות, כולל בדיקות שתן.

מחלקת הרווחה בחיפה חככה בדעתה האם לקחת את התקנים האלה או לעשות איזשהו שינוי. יצרו שם באמת מודל מעניין בהקשר הזה. זה מבנה של העירייה, נכון?

לא, לא.

שכור על ידכם?

זה היה שלנו. אנחנו עשינו את השיפוצים שם מתרומות שלנו.

של מי הבעלות?

הוא שכור.

שכור על ידי העירייה.

היום העירייה משלמת. בעבר אנחנו.

בואו ניקח רגע את הדוגמא הזאת של חיפה. מה יקרה ביוני?

בעיקרו של דבר לא יקרה יותר מדי, אלא שפשוט העובדים שנמצאים שם הופכים להיות עובדי עיריית חיפה.

ראשת העיר חיפה לא רוצה.

עזוב רגע את העניין הזה. אנחנו מדברים על הקונספט. כל הרשויות לוקחות את התוכניות החדשות בסופו של דבר, וגם התוכניות שחילקנו השנה הזאת, נתקלנו רק ברשויות שהן מגדירות את עצמן אולי יוקרתיות באזור המרכז שלא קיבלו. המערכת של המגזר הערבי והמערכת של הפריפריה קלטו את כל התוכניות החדשות למרות העול הקשה עליהן, לכן מהבחינה הזאת הרשויות תיקחנה את העניין הזה. הם יהפכו לעובדים בתקינה ומבחינה מסוימת אפילו ישופר מעמדם מאוד, עובדים עם זכויות. הם יהיו עובדי עיריית חיפה עם כל המשתמע מכך מכיוון שיש כאן איזשהו מעבר להפוך אותם לתקנים.

מה זה אומר הועדות? אם מגיעים פחות מטופלים, העמותה תקבל פחות כסף. כאן אין שום סיפור. נגמר הסיפור הזה. יש לך משכורת קבועה.

מה שיקרה, שיטפלו בפחות בני נוער.

למה?

כי אין להם מדד. הוא בא לעבודה, הוא עובד שכיר. אם הוא יעשה היום שלושה טיפולים או עשרה טיפולים, הוא יקבל את אותה משכורת. אצלנו הוא מקבל משכורת אבל אנחנו בודקים אותו בפרודוקציה.

אנחנו מציינים פה מדי שנה גם בוועדה של תמר את הנושא של יום העובדים הסוציאליים. אנחנו מכבדים את כולם. יש להם בקרה.

אני אענה על השאלה הזאת. הוא יכול לטפל במספר מסוים של מטופלים ואז יהיו כאלה שהם פחות מדי מכורים, הם ילכו לסוף הרשימה, אנחנו נחכה מתי הם יהיו יותר מכורים ויוכלו להתקדם.

אבל מה זה שונה מהמצב היום?

כי היום אני מטפלת בכולם. אין אצלי מצב שבן אדם מגיע אלי ואני לא מטפלת בו. כל אחד, גם אם זה בתחילת ההתמכרות.

תסבירי לי את ההבדל מהזווית שלך.

תראי, מה שקורה היום, אין מצב שמגיע אלי מישהו והוא לא מטופל. אין מצב כזה, ובמקרה שנגיד אני over low - - -

אנחנו לוקחים עוד עובד.

בדיוק. א', אנחנו לוקחים עוד עובד. אני לא תלויה בשום דבר.

אין לנו תקנים.

מאיפה את לוקחת את הכסף לעוד עובד?

לפי ההועדות שאני אקבל, לכן אין בעיה אצלנו.

אני פה רוצה רגע להגיד משהו. תראו, שיטת ההועדות, שזה לא ועדת העבודה והרווחה, אבל יצא לנו להיתקל בשיטת ההועדות דרך באמת העובדים הסוציאליים למכורים, ואנחנו באמת גם מציינים פה בוועדה כל שנה את יום העובדים הסוציאליים. שיטת ההועדות היא לא שיטה סבירה לאורך זמן להעסיק עובדים סוציאליים, להעסיק אנשים במקצועות טיפוליים. אנחנו מאמינים בעבודה קודם כול, אנשים שבאים למשרה, יש להם את היקף המשרה שלהם, יש להם בתוך זה את היקף העבודה, את השכר ואת הזכויות הסוציאליות, ואם יש קצת פחות, אז מצוין, יופי, ואם יש קצת יותר, אז צריך לתגבר ולהוסיף מטעם התקציב. אם את אומרת לי ששיטת ההועדות עכשיו הפכה להיות חזות הכול וזה מצוין כי ההודעות מוסיפות - - -

לא, ממש לא. אנחנו מוכנים לעבוד לפי תקנים. אין לנו בעיה.

למה משרד הרווחה לא יכול לעבוד לפי תקנים, לטענתכם?

לא אמרתי שהוא לא יכול.

משרד הרווחה כבול בהסכמים עם השלטון המקומי. אם יש לו תקן שיורד, אז השלטון המקומי, אם הוא לוקח את התקן, הוא מעסיק עובד. הוא לא יכול לפרוט את התקן לכסף ולהעביר את הכסף לגורם שלישי.

כמה עובדים אתם מעסיקים היום?

25 עובדים סוציאליים. עובד סוציאלי אצלנו מקבל לפי צו ההרחבה. אנחנו לא פוגעים בשום דבר, ולהציג את זה שהוא יקבל הרבה יותר בשלטון המקומי, אני חושבת שזה לא נכון. הוא יקבל את אותו דבר.

אורנה, עובד קבוע בתקן, בעל זכויות, זו שיטה יותר טובה משיטת ההועדות.

אבל אני חשבתי שבאנו לדבר על מצב ההתמכרויות ולא על מצב העובדים.

אני שאלתי מה לדעתכם יפגע בשירות, אמרתם לי, ההועדות זה יותר טוב מתקן. זה לא מובן לי.

לנו אין בעיה בתקן.

אז מה הבעיה? מה ישתנה?

לנו נתנו הועדה שמכסה חצי מהעלות האמיתית, כי אמרו לנו שכדי שתקבלו את ההועדה אתם צריכים לעשות 30 טיפולים בחודש. התחשיב של משרד העבודה הוא מתחת לתקציב הריאלי ואנחנו צריכים לגייס עוד כסף, אבל היום פתאום משרד הרווחה עשירים, הם נותנים תקנים.

נו, אז זה מצוין. אז מה לא טוב?

תנו לנו גם כן.

אורנה אמרה שבאנו לדבר על המטופלים. בואו תסבירו לנו מבחינת המטופל. אני אישית מעדיפה שמשרד ממשלתי, שעובד קבוע בתקן עם זכויות סוציאליות ישרת את המטופלים, למה? כי זה שירות שהמדינה חייבת לאזרחיה, ושעובד שהוא מוגן עם זכויות ויודע שלא הוא צריך לגרד טיפולים בשביל המשכורת שלו, יעניק טיפול יותר טוב. מה בזה יפגע, אם זה הם, אתם? תאמין לי, למכור שמגיע לא אכפת.

עדיין לנו גם יש זכויות.

מי זה לנו?

לנו, עמותת "אל סם".

למה? איזה זכויות יש לעמותת "אל סם"?

יש לנו זכויות שאנחנו 40 שנה מטפלים בבני נוער ופתאום זורקים אותנו וסוגרים לנו את העמותה. למה לעשות את זה? יש במדינת ישראל 47,000 עמותות. למה יש 47,000 עמותות?

כי משרדי הממשלה לא עמדו עד עכשיו במחויבויות שלהם ועכשיו הם עומדים, אז מה לא טוב?

עדיין יש 47,000 והם כולם עושים עבודת קודש.

אין ספק.

הם עושים עבודה יותר טובה מאשר המדינה עושה ופתאום רוצים לסגור אותנו. אנחנו לא מוכנים לזה. את המוניטין שאנחנו יצרנו במשך 40 שנה אנחנו לא רוצים לזרוק לפח ואנחנו לא ניתן למדינה לזרוק לפח את המוניטין שלנו.

אוקי. אורנה.

אני רוצה לדבר על כמה דברים. עמותת "אל סם" עושה שלושה דברים: טיפול, מניעה וקו חם. אני דווקא רוצה לקחת את זה ברגע הזה לנושא של קו חם. כל יום יש לנו טלפונים בנושא של הקו החם. יש לי כאן קטע שכתב לי, ואני לא אקריא את זה כרגע, מישהו שעומד בראש הקו חם. הקו החם זה אומר שבבוקר מישהו, יש לו בעיית סמים במשפחה, אם זה חייל, אם זה הורה, אם זה המטופל עצמו, חש חרדה וכו', אדם חם, בגובה העיניים מקשיב לבעיה שלו ומכווין אותו לכל המקומות בארץ. אם העמותה תיפגע, אין את השירות הזה, אף אחד לא נותן את השירות הזה.

כמה שיחות יש בקו החם?

יש כ-400 שיחות בחודש.

מי עונה לשיחות?

יש לנו מזכיר שהוא עונה. הוא זה שכתב לי את הדברים כאן. אני רק אקריא משפט אחד. הוא כתב לי ככה: "אני רגיל לשיחות רבות בימי ראשון. אתמול הקו החם עלה בלהבות, 12 שיחות אחת אחרי השנייה". בדרך יום ראשון זה היום העמוס שאנשים מתקשרים אליו.

כי הם משתמשים בסופי שבוע.

נכון, אז אנחנו מקבלים. כל אחד והסיפור שלו, מורכב, שיחות של חצי שעה לפחות, של אנשים שמצאו את עצמם בסיטואציה שלא חשבו שיגיעו אליה אי פעם. חלק מהמקרים הם בכלל לא שייכים ל"אל סם" או בגלל הגיל או בגלל שאין סניף באותו מקום. אנחנו אלה שיושבים, אנחנו מקשיבים, ותאמינו לי, זה סיפורים קורעי לב, שמצלצלת הסבתא על הנכד שלה או האימא על הבן שלה ואנחנו כל פעם עונים.

מי עונה לשיחות, המזכיר שלכם?

המזכיר.

איזו הכשרה יש לו?

קודם כל הוא איש - - -. אני הייתי שם כשבן אדם הכי קרוב אלי נפל לשימוש כבד ואני טיפלתי בו, לא משנה כל הסיפור האישי שלו, אבל יש כאן הרבה מאוד אנשים. הוא קיבל את ההכשרה.

יש גם עובדים סוציאליים.

לא, הוא מקבל את השיחה ברגישות הרבה, וכשיש מעבר לזה, מפנים לעובד הסוציאלי ועובדים סוציאליים חוזרים אל הבן אדם.

כלומר, מדובר בעובד עמותה שעבר הכשרה שלכם?

כן.

והוא מפנה.

אם זו שיחה טיפולית, הוא מפנה לעובד הסוציאלי.

הבנתי. 400 שיחות בחודש.

כן.

מה הפילוח פחות או יותר של השיחות מבחינת התוכן? אנשים פונים על עצמם, על משפחה, הפנייה לטיפול?

הרוב משפחה, וגם כשזה הם עצמם הם יגידו, זה לא אני, זה החבר שלי.

השיחות, מה הן? מחפשים טיפול?

מחפשים טיפול. השם הראשון שעולה זה באמת "אל סם". הם רוצים טיפול.

כמה מתוך ה-400 האלה מגיעים לטיפול אצלכם?

זעום, אפס פסיק משהו. אנחנו נותנים את השירות ברמה הארצית.

חשוב לי גם להגיד שהשבוע הכשרנו חמישה סטודנטים לרפואה. אנחנו מכשירים אותם עכשיו שבשעות אחר הצהריים כשאין לנו מענה שלנו, יהיה מישהו אחר שיקלוט את השיחה, יקבל את השיחה וכו'. אמנם אני לא מקבלת על זה כסף, אבל אף אחד לא לוקח את זה.

שבי, אצלכם בשירות ההתמכרויות יש איזשהו מענה טלפוני? במרכז סיוע הייתה לי פה עוזרת שלי, התנדבה במרכז סיוע. השיחות במרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית זה אחד הדברים - - -

נכון. במרכזים באמת זה משהו שהוא משמעותי. ההחלטה המשרדית הינה שקו 118 של משרד הרווחה יכסה את הכול. אנחנו נהנים מכל מיני דברים שקיימים כיום דווקא באמצעות מיקור. מתקיימים קווים חמים, שזה היה רעיון. כל שירות התחיל לבקש את הרצון הזה. המשרד ציין ואמר, חבר'ה, נעשה משהו מרוכז, 118, ואז הוא מעביר את זה למחלקות הרווחה את כל הפניות הללו.

כלומר, היום יש קו חם של משרד הרווחה שעונה על כל הפניות.

עונה על כל הפניות.

ואנשים יודעים את זה? כמה שיחות יש בקו הזה?

יש המון שיחות בנושאים מגוונים. זה יכול להיות בתחום קשישים, בתחום ילדים.

אני לא שמעתי על זה.

קו חם מהסוג הזה, שבעקבות פניות חוזרת עובדת סוציאלית עושה שיחה ממש טיפולית טלפונית, לא קיים בתחום הזה בשום מסגרת אחרת.

אנחנו גם מפעילים קו חם, אבל הקו החם שלנו רק מספק מידע, זאת אומרת, התקשרה איזו אימא, מפנים אותה לסניף של "אל סם" או של שבי.

הבנתי.

אורנה, נחזור לנושא?

זה חלק מהנושא. זה חלק חשוב אפילו.

אז זה איזשהו שירות שקיים ב"אל סם" שחשוב לדעת שבמידה ולא יהיה, זה יפסק.

אוקי.

הדבר השני זה הרצאות מניעה. אנחנו רצים ברחבי הארץ. חשוב לי להגיד במה אנחנו שונים מכל גוף אחר שנותן את הרצאת המניעה. בסוף הרצאת המניעה מה שאנחנו עושים, בדרך כלל מגיעים אנשים אל המרצה, שזה נוגע להם באופן אישי והם מבקשים עזרה וסיוע.

כמה הרצאות בשנה או בחודש?

אני לא יודעת להגיד לך כרגע אבל כל מי שפונה אלינו, מקבל, ומדובר בכמה עשרות בחודש.

מי נותן את ההרצאות?

בדרך כלל הגישה שלנו, שהראשונים שיקבלו את ההרצאות זה העובדים הסוציאליים של "אל סם", אגב, כי זו אפשרות שלהם אולי להגדיל את השכר שלהם וזו גם אפשרות שלי לתת את השירות הטוב ביותר.

יש לי סניף בסח'נין. סח'נין נותן לכל האזור ולכל הפריפריה במגזר הערבי. שבוע שעבר אני עליתי עם העובד הסוציאלי של סח'נין לרמת הגולן. אנחנו היינו בבית הספר במסעדה. זה בית ספר מקסים של המגזר הדרוזי, מזמינה את כולם לבוא איתנו לראות. ישבנו ביחד, העובד הסוציאלי ואני עם המורה היועצת. העובד שלי עשה שם הרצאת מניעה. יש כרגע כמה בני נוער שאמורים להגיע אליו לטיפול. מודל כזה שמבית הספר של היישוב שבו נמצאים, זה מגיע בסופו של דבר לטיפול שלנו, זה משהו ייחודי וזה שירות יוצא מן הכלל גם במגזר היהודי וגם במגזר הלא יהודי, ואני חושבת שבכל מקרה זה לא ילך במקום אחר.

אני רוצה עוד משהו להגיד. אני דיברתי עם מנהל הרווחה במסעדה ובכל האזור שם ברמת הגולן. אתה יודע מה הם אמרו לי? הם אמרו לי שגם אם יהיה לי תקן, אנחנו לא יכולים לאייש בן אדם. אנחנו חייבים את השירות שלכם. אין לנו אפשרות. אף אחד לא רוצה. אין לנו בכלל אפשרות להשיג עובדים סוציאליים וגם אם יהיו לנו, אנחנו לא נוכל להעסיק עובד סוציאלי עם רמת מיומנות כזאת שהוא עושה את זה.

כשאני הלכתי לבית הספר בשבוע שעבר וכולם, כיף חאלאק, מה נשמע וכו', אתה ראית את הקרבה, את הקשר הישיר של העובד של "אל סם" עם השטח, וזה מודל ייחודי. במודל שמוצג כאן זה לא יכול לקרות, אז חשוב לי להגיד את זה.

אוקי. רק לסיכום, קו חם, הרצאות המניעה והטיפול של העובדים הסוציאליים, מבין התקציב של ה-4.5 מיליון, כמה מהעוגה נניח לשנה הולך על הקו החם, כמה על המניעה, הרצאות, וכמה על - - - ?

חוץ מהתקבול שאנחנו מקבלים ממשרד הרווחה עבור הועדות, כל היתר אנחנו מממנים מתרומות.

זה לא מה ששאלתי. מכלל התקציב השנתי של העמותה, כשאתם יושבים בסוף השנה לישיבת תקציב, וציינה אורנה שיש לכם שלושה תחומי פעילות: קו חם, מניעה וטיפול.

הרוב זה טיפול.

כמה רוב?

50-60.

50%-60%?

הטיפול.

חצי בערך?

מה שאנחנו מקצים לעמותת "אל סם" בברוטו, זאת אומרת גם השתתפות רשויות מקומיות עומד על 2.8 מיליון, זאת אומרת נטו ישירות המשרד משקיע משהו כמו 2.3 מיליון, מבקש מהרשויות המקומיות את חלקה. זה בעצם החלק הזה.

זה הטיפול?

זה הטיפול.

ושאר הכסף?

אנחנו מגייסים.

רגע, זה לא מה ששאלתי. אני עכשיו לא שואלת על ההכנסות, אני שואלת על ההוצאות, על חלוקת התקציב. יש בערך 2.8 מיליון שזה ההועדות, זה הטיפול. שאר הכסף, נניח אם הם מגייסים עוד 1.8 כדי להגיע ל-4.5, אם אני זוכרת נכון, 1.8 מיליון בשנה הולך על קו חם ועל הרצאות מניעה?

זה לא בדיוק ככה. אין אצלנו חלוקה כזאת תקציבית כי אנחנו לוקחים את המשימה של העבודות שאנחנו רוצים לעשות כשכל הפעולות - - -

הבנתי, אז חלק מהתרומות הולכים לתגבור הטיפול.

כל העבודות מסביב בסופו של דבר משרתות את הטיפול, כי הרצאת מניעה באה לשרת את הטיפול.

הכול סבבה אבל בסוף אתם ארגון, והארגון, יש לו כל מיני תחומי פעילות. אני רוצה לדעת, היום יש 4.5 מיליון שהולכים כביכול להיעלם ולהיכנס לשירות משרד הרווחה. 2.8 יוסת באופן ישיר מהועדות לתקנים. זה הבנו. שאר השירותים שאתם מספקים, אני לוקחת את זה ברצינות. קו חם זה דבר חשוב. נשאר 1.8 מיליון. כמה ממנו מעובה טיפול, כמה ממנו יוצא על הקו החם, כמה ממנו על ההרצאות?

הרי בסוף את מובילה את הדברים מתוך קבלת החלטות כזאת או אחרת.

נכון.

יש כמה דברים בסיסיים שחסרים לך כרגע ברמת הידע.

אז אתה מוכן שהוא ידבר רגע לפניך ואז נחזור אליך?

אם יורשה לי, חגי, אני נורא רוצה שתדבר אבל תן לי עוד כמה סעיפים.

תראה, נאמר מקודם נושא של הפריפריה. מאוד חשוב לי להגיד, אנחנו מונגשי פריפריה יותר מאשר גם אם יהיה, ואמרתי את זה - - -

איך זה? יש לשכות רווחה בכל ישוב בפריפריה. אולי רגע ניתן לחגי, כי אני מרגישה שיש משהו אולי בקייס שלכם שאתם לא מצליחים להעביר. איזו עמותה יכולה להיות מונגשת מהרשויות המקומיות בפריפריה בכל ישוב?

אף נער לא ירצה להגיע לשם.

זה משהו אחר.

אחד הנושאים שאגף טיפול ושיקום ברשות החדשה הולך לקחת על עצמו זה הנושא של פיתוח רצף - - - ביישובים, זאת אומרת שיהיו יחידות של שבי, שיהיו יחידות של פאולה, שתהיה מרפאה וכו'. כשאת מסתכלת על המפה הלאומית של טיפול אמבולטורי בנוער במדינת ישראל, אנחנו היום פחות או יותר באזור ה-28%-29% מהיישובים בארץ, יש להם איזשהו מענה לטיפול בנוער. שבי ואני עובדים מאוד יפה ביחד.

מענה של הרווחה.

זה לא שבי, זה עניין של סדרי עדיפויות של משרד. תזכרו שהמאבק הלאומי או העבודה הלאומית בתחום הזה התחילה לפני 30 שנה, ב-1988. אנחנו עדיין בכל מה שקשור לטיפול בנוער מאוד חסרים. עיר כמו ראשון לדוגמא, עיר של 270,000 תושבים, יש שם, תקן אותי שבי, או חצי תקן או תקן אחד של טיפול בנוער. זה לא שבי, זה עניין של תקציבים שהוא מקבל.

ברור. כולנו לאותה מטרה.

ישנם ישובים שאין להם בכלל מענה. מלא ישובים שאין מענה כרגע בנושא של נוער.

רעננה.

אני רוצה לבוא ולומר שבסוגיה הזאת אנחנו כמדינה נמצאים בחסר ולכן התפקיד של "אל סם" עולה, כי אם את מסתכלת לדוגמא על סך המטופלים של "אל סם" בשנת 2017, את רואה ש-18% מסך המטופלים שהשירות טיפל ברמה של נוער ב-2017, בא מהטיפול שעושה "אל סם". זה לא שמילאנו את כל היישובים בארץ במטפלים. מה שאני מנסה לבוא ולומר זה שעדיין לגוף הזה יש תפקיד, יש לו עוד מה לעשות, כי גם אם שבי עכשיו לוקח ומעביר את התקנים לרשויות המקומיות שהוא הולך להעביר להם, עדיין יש עוד למעלה מ-100 ישובים שלא ניתן שם מענה ולכן התפקיד הזה לא הסתיים.

רגע, מה זאת אומרת, לא ניתן מענה ו"אל סם" כן נותנת מענה ליישובים האלה?

יש מקומות שגם אף אחד.

יש היום ישובים לפעמים גם משמעותיים, גדולים בהיקפם שאין שם מענה לנוער לא מפני שהשירות להתמכרויות לא רוצה, מפני שמשרד הרווחה - - -

אבל מה זה קשור?

אני מסביר שגם אם מוסיפים עכשיו עוד תקנים ומעבים רשויות כאלה ואחרות, עדיין יש להם תפקיד באותם מקומות שאין שם שום דבר.

אבל הם גם היום לא נמצאים במקומות האלה.

כן נמצאים.

הם נמצאים באותם מקומות שמשרד הרווחה לא תקנן והעביר להם בהועדות.

אז אם יסגרו את העמותה, איך יינתן השירות במקומות שבהם - - - ?

אחרי התהליך הזה, שבי יתקן אותי אם אני טועה, יהיו ב-73 ישובים. עדיין חסר המון.

בעיקרו של דבר הסידור שישנו, שהעמותה והעמותות נגעו במקומות שבהם מחלקות הרווחה לא פועלות. זה סוג של קופי פייסט להפעיל את זה במקומות הללו על ידי נאמר העובדים במחלקות, וכל היתר, מה שחגי מציין זה בעצם התוספות והניסיון לסגור את הפערים שהמשרד מנסה לעשות אותם.

עדיין יש מקומות שאין כלום.

נכון.

אין כלום ו"אל סם" נמצאת שם?

אין כלום כי ל"אל סם" אין הועדות לפעול שם.

השנה הזאת הוקצו 27 יחידות - - -

אתה אומר, משרד הרווחה, במקום לקלוט את העובדים, פשוט צריך לתקצב עוד ולהשאיר אותם, להגדיל.

זה מה שהוא אמר.

שהמשרד ייתן בעצמו את השירות בכל מקום. למה לא?

המשרד עצמו השנה נתן בעוד 27 ישובים חדשים והקונספט שאורנה מציינת אותו אמור להיות יחסית דומה, כי מה בעצם מבוצע כאן כיתרון? שעובדים נמצאים ונותנים מענה אזורי, ואנחנו לא אוהבים את המענה האזורי. זה לא נכון ובוודאי שלא עם בני נוער, לא משנה, גם אם רשויות מקומיות עושות את זה או עמותה עושה את זה. זה צריך להגיע למצב שבו בכל היישובים יהיו יחידות לטיפול בנוער או טיפול במבוגרים ואנחנו מנסים לסגור את הפער הזה.

מבחינת משרד הרווחה השינוי הזה כרוך בתוספת תקציבית או שזה העתק אותו דבר?

השינוי הזה יהיה בתוספת מסוימת בכדי שזה יהיה תקן.

של כמה?

זה לא משהו דרמטי.

אנחנו מקבלים רק 60% מהם, אז איפה יהיו 40%?

זו שאלה אחרת. קודם כל שאלתי האם מבחינת משרד הרווחה, התקציב שלו נותן אחד לאחד?

התקציב שלו בעיקרו של דבר נותן אחד לאחד עם איזה שהם עדכונים שאמורים להיות שווי ערך - - -

אבל אם אתם נותנים אחד לאחד ופה יש תוספת של עוד 40% שהם מגייסים תרומות, אז בעצם כלל השירות שיינתן למטופלים ירד ב-40%.

בוודאי.

משרד הרווחה בהקשר הזה עושה את פעולתו מול העמותות לחלק שהוא בנוי סביבו.

בסדר, אבל השירות לציבור ירד.

יש בעיקרו של דבר פעולות תוספתיות שנעשו וזה דבר יפה שנעשה בהקשר הזה. המשרד לא מחזיק את עמותת "אל סם". המשרד מפעיל תוכנית בתוך עמותת "אל סם".

קונה שירות.

כן, קונה שירות מסוים בתוך עמותת "אל סם". כל היתר זה פעולות שעמותת "אל סם" ועמותת "אפשר" יזמו והפעילו ובצורה יפה עשו את זה בהקשר הזה כתוספת. מה התשובה לגבי העניין הזה? התשובה בעיקרו של דבר היא ניסיון לעבות עוד יותר מבחינת האחריות שלנו כמשרד ולסגור את הפער לגבי היישובים שאנחנו לא נמצאים שם.

לא הבנתי. יש כרגע לפחות 1.8 מיליון שמבחינתי בתור ציבור יחסר, בשנה. אני הציבור הישראלי. אני קיבלתי שירות בשווי 4.5 מיליון, עכשיו אני אקבל שירות בשווי 2.8 מיליון.

המחויבות שלנו כשירות לטיפול בהתמכרויות הינה לתת טיפול סוציאלי. הפעולות שנעשות כאן על ידי העמותה הן פעולות שנוגעות למניעה, לאיתור אוכלוסייה וכל השאר. זה פעולות שנותנות איזשהו עיבוי לטיפול הספציפי בהקשר הזה. זה לא משהו שכאילו הולך לאיבוד.

זה הולך לאיבוד.

לא אמרתי שזה לא הולך לאיבוד מבחינה עניינית בהקשר הזה, אבל השירות לא עוסק במניעה. יש כאן גם את הרשות, גם עמותות שעושות את זה. אנחנו מיועדים לכוון למשהו מסוים. מה קורה עם השירותים האלה, זאת באמת שאלה שעומדת בפני עצמה. כמו שאמרתי, המשרד החליט לא להקים קו חם ספציפי שירותי, דבר שהיינו מאוד רוצים אותו, אז הוא עושה את זה בכל מיני צורות אחרות. זאת איזושהי תוספת שהיא לא בהכרח נוגעת לטיפול הסוציאלי הישיר אלא משהו נוסף.

שבי, היא נוגעת. המטופלים לא מגיעים אחרת.

השירות הטיפולי הסוציאלי יינתן אחד לאחד.

בסדר, אבל זו עצימת עיניים משיקולים אחרים.

עוד דבר שנורא חשוב לומר. תמיד הראיה שלי היא ראיה לאומית כוללת. אני מכיר לא מעט ראשי רשויות. אני חושב שיואב מייצג רשות מאוד משמעותית, אולי תיכף הוא ידבר, שמאוד שמחים על הפתרון הזה כי מצד אחד יש להם עמותה עם מוניטין של 40 שנה שמכירה את התחום, מאוד מקצועית, אני מכיר את הדרך שבה היא עובדת, חבל על הזמן. הוא לוקח את השירותים שלהם, אין לו תקנים בתוך המערכת שלו, לו זה עולה פחות כסף, אין לו בעיות עם ועד העובדים וכו'. דרך אגב, גם לאוצר המדינה. יש פה משהו שלא מסתדר לי, כאשר אנחנו יודעים שעדיין גם אחרי השינוי שעכשיו השירות מוביל, בהיקף של משהו כמו 60% מהיישובים אין מענים כרגע. אין כלום.

אוקי, אבל זו סוגיה טיפה אחרת.

בבקשה, טוהר.

שלום לכולם, שמי טוהר נעים, אני מכור נקי כשמונה שנים, תשעה חודשים ושישה ימים, אבל מי סופר.

איפה אתה גר?

רעננה.

אני באתי לדבר על כל האלמנטים שעד עכשיו לא דוברו כאחד שחווה את האלמנט הטיפולי גם ברווחה, גם הייתי בקהילה. אני עכשיו לא בא להגיד שום ביקורת על אף מוסד, לא בא להלל אף מוסד. אני בא לדבר מהמקום האישי שלי.

אני הייתי מטופל באילנות. אחרי 11 חודשים, מגיל 22, ביקשתי עזרה, נכנסתי לאילנות. אילנות זו קהילה טיפולית.

היינו, אנחנו מכירים.

סבבה. למי שלא מכיר, קצת רקע.

אחרי 11 חודשים ברחתי, הגעתי ל"אל סם". טופלתי שם, הייתי חריג גיל. הייתי מטופל עד גיל 24 וחצי. זה אומר חריג גיל, שב"אל סם" מטפלים עד גיל 24.

אחרי גיל 24, אחרי שהפסיקו לי, הייתי מטופל ברווחה ברעננה בתוך מקום, כאילו הכניסו אותי בגלל שאין ברעננה יחידה. 80,000 תושבים, אין מענה לכל 80,000 התושבים מבחינת סמים, אלימות ואלכוהול. כל הנושא הזה לא מטופל. אין גם תוכנית מניעה ארצית במקום הזה. זה עוד משהו שלא דובר פה, אז ככה שהייתי שם מטופל. לא מצאתי את עצמי בטיפול הזה ברווחה. אחרי כמה מפגשים הפסקתי להגיע. התחלתי לטפל בעצמי, ללכת בטיפול פרטני במקומות אחרים, בתשלום, שזה נראה לי משהו שלא היה אמור להיות ברמה האישית.

סוגיה נוספת. בתור אחד שהיה מכור לסמים, שההורים שלו חוו משבר נוראי, זה משהו שלא צוין פה. ב"אל סם" יש קבוצות טיפוליות להורים, משהו שהמדינה לא מספקת. בשום מקום אין קבוצות להורים, אין מענה טיפולי. אני יכול לספר לך באופן אישי עם יד על הלב, אבא שלי היה אמור להיות פה. זה לא הסתדר משום מה. אבא שלי לא יצא מהבית במשך 11 חודשים חוץ מבית-עבודה, עד שהוא הלך לקבוצות התמיכה ב"אל סם".

של הורים.

יש קבוצות הורים.

לא מדויק. קבוצות הורים זה דרך קבוצות תמיכה כאלה ואחרות.

שבי, אין קבוצות הורים כי אתם לא תמכתם. גם אנחנו עושים את זה מכספנו.

אני יודע להסביר את עצמי מצוין. אני היום גם מרצה על סיפור החיים שלי. אני עובד בתחום המניעה.

אתה עובד ב"אל סם" היום?

לא, אני לא עובד ב"אל סם", אני מאמן מנטלי, עובד פרטני, שנה שלישית ללימודי הדרכה בנוער בסיכון. אני עובד בתחום הזה כי זה נוגע לליבי וחשוב לי. אם היו לי את הכלים שאני נותן היום לבני נוער, אני מאמין שלא הייתי מגיע לאן שהגעתי.

סוגיה נוספת בנושא רמת המטופלים. יש ארבעה אלמנטים שבעצם עלולים להיפגע מכל הנושא הזה. הרצף הטיפולי נפגע. אני שנפגעתי על ידי הרצף הטיפולי, הפסקתי להגיע. אני שהייתי מטופל ב"אל סם". באתי מאילת בשני אוטובוסים בשביל שעה שיחה, שתבין עד כמה המטפלת הייתה משמעותית בחיים שלי.

טיפול פרטני?

כן. קוראים לה תמי - - -, מטפלת מאוד משמעותית בשבילי. זה אחד.

ההורים שלי חזרו לתפקד, אפשר להגיד. אבא שלי יצא החוצה. הם קיבלו מענה גם מקצועי איך לזהות את הבעיות. זה גם מה שאני עושה היום.

יש עוד נושא שחשוב מאוד שידובר. הורים יחששו לפנות לרווחה אם זה ילד בגיל 16, גיל 15, גיל 17 מבחינת דבר אחד, הרישום העתידי שיהיה רשום לו בתיק שהוא השתמש בסמים א', ב', ג', ד'.

מה זה תיק?

תיק לצבא.

זה יכול לפגוע לו בעתיד הצבאי שלו.

אבל אני חושב שגם מעצם זה שהם עובדים עבור הרווחה, הם מדווחים. יש רישום.

גם כאן יש רישום.

מה זה רישום? איפה רושמים לאנשים? יש "אח גדול"?

שהוא מטופל על ידי שירותי הרווחה.

אבל זה תיק לרווחה. לאן זה מועבר? למה שזה יפגע? אני לא מצליחה להבין. זו לא מדינת האח הגדול.

אסור לנו להעביר שום מידע בלי אישור - - -

איזה תיק מועבר לאן?

אני יכול להגיד לך, בתור בחור צעיר לא הייתי הולך לעירייה בגיל 16-17. לא הייתי הולך לרווחה, עם יד על הלב, הכי אמיתי, הכי כנה.

שיתוף בתי ספר עלול להיפגע, כי זה משהו דיסקרטי ועלול לפגוע בשם המותג של בית הספר, אז זה גם משהו שעלול להיפגע מכל המקום הזה, מכל הסיטואציה הזאת, וכמובן שיש ערים שבהן הרווחה עובדת ויש שם זמני המתנה של בין חודשיים לארבעה חודשים לקבלת מטופלים. זה משהו שפה לא דובר וזה משהו שפה לא שווק מספיק וזה משהו שהוא בעיה קיימת. אין באמת תקנים, זה א', אין מענה להורים, זה ב', אין את הקו החם, שזה ג', וכמובן שאין מענה מקצועי בערים מסוימות חוץ מ"אל סם", שזה משהו שחייבים לדבר עליו.

המסר שלי ברמה האישית וברמה הכוללנית לכל הוועדה הזאת, זה שבמקום שהרווחה תפעל במקום העמותות המדוברות, יהיה שילוב פעולה. מה שיש היום, בעצם להרחיב את המענה של הרווחה במקומות המצוינים, להרחיב את הטיפול בערים המסוימות שהם לא הגיעו אליהם, אם זה המגזר הערבי, אם זה המגזר היהודי, אם זה בני הנוער, אם זה ההורים שעלולים להיפגע. במקום שהם יפגעו, שבעצם משרד הרווחה יעשה את מה שהוא צריך לעשות ויתקצב בהתאם ואז נעלה את רמת הטיפול לרמה הבאה. זהו, זה היה המסר שלי.

אוקי, תודה. נחום.

אנחנו בעמותת "אפשר" בעצם נמצאים באותה סיטואציה כמו "אל סם", רק פי שניים וחצי יותר. יש לנו 800 מטופלים נכון לרגע זה ואנחנו משרתים למעשה 143 רשויות בארץ, כאשר מתוכן, ואת הרשימה גם הנחתי לפנייך, 94 רשויות, יש להן לא יותר מאשר מטופל אחד או שניים. אני אדבר על זה מייד.

הסיבה שהשירות ניתן על ידי המדינה מימים ימימה, היא כי האוכלוסייה היא אוכלוסייה ייחודית שברשויות לא בהכרח תמיד כולם רוצים לטפל בהם, ואני חייב לומר שאחד הטלפונים הראשונים שקיבלתי ממנהל מחלקת רווחה באחת הרשויות, שהוא בא ואמר לי, מה, השתגעו במשרד הרווחה? אני לא רוצה את האלכוהוליסטים והשיכורים אצלי בלשכה. זה המסר, והמסר הזה חוזר הרבה מאוד פעמים.

המדינה לפני שנים, אנחנו מפעילים את זה כבר 28 שנים, החליטה שבגלל האוכלוסייה הייחודית מי שצריך לטפל בזה זו המדינה, זאת אומרת המשרד באמצעות גוף. אין ספק שרשויות שרוצות לטפל, זה מה שנעשה ושבי אמר קודם, לפני כל מכרז, ויואב יושב פה לפניי, מחליטים - אנחנו רוצים, רואים שיש להם, אין שום בעיה. להטיל על רשויות מטעם המשרד את המחויבות, רשויות פונים ואומרים, אנחנו לא רוצים לעשות את זה, לא רוצים לטפל באוכלוסייה הזאת.

ההחלטה הזאת הייתה החלטה ארגונית פרופר. החלק המקצועי מתלבש עליה, ואחת הראיות, שאנחנו קיבלנו כמו "אל סם", כמונו, את ההודעה על הפסקת הפעילות בגלל סוף חוזה. אם החוזה שלנו היה גם כן 31 בדצמבר, היינו צריכים תוך חודשיים להעביר מטופלים. אף אחד לא חשב על ההשלכות, שזה לא הגיוני מקצועית. אף אחד לא חושב ברמה המקצועית מה קורה עם מטופלים וכו'. הכול היה עניין ארגוני. עכשיו עוטפים את זה בכל מיני טעמים.

מבחינה מקצועית משרד הרווחה, משרד מפואר, חשוב. מה התקציב השנתי של משרד הרווחה?

8 מיליארד.

8 מיליארד שקל בשנה לאזרחי המדינה על שלל שירותים, ביניהם שירות ההתמכרויות, שזה המנדט שלנו. מה החשש? שתהיה פגיעה במובן המקצועי. שמענו פה עד עכשיו שני דברים, שמתי כוכבית, זה הקו החם והרצאות מניעה, שהם דברים חשובים מאוד שפשוט יגרעו, אבל בטיפול הסוציאלי עצמו?

קודם כל שני הדברים האלה מבחינתי, כמה שהם חשובים ואנחנו עושים את זה באותה מידה, זה לא מנדט של משרד הרווחה מבחינת ההסברה וכו'. אני אומר שוב, לא זה העניין. גם "אל סם" וגם אנחנו בעצם מיינדד לנושא הזה של מטופל. ברגע שיש אדם מכור ביישוב, זה התפקיד שלנו. ברשויות רבות האדם הזה יעבור למספר 5, 7, 8 בסדר עדיפויות כי רשויות רבות, יש להן אלף ואחת בעיות אחרות. אלכוהוליסטים, זה לא מעניין אותם.

שליש מהאוכלוסייה שלנו, אוכלוסייה ערבית מהמגזרים הערבים, מרכזי טיפול באוכלוסייה הערבית. באוכלוסייה הערבית אומרים לנו במפורש, זה לא מעניין אותנו, בעיקר המוסלמיות – לא מעניין אותנו אלכוהוליסטים. ניתן להם את השירות, לא ניתן להם את השירות. בשבילנו זה הדבר היחידי. אנחנו עוסקים רק בנושא הזה, אז מבחינת טיב השירות או ההשקעה בהחלט אני חושב שעמותה יכולה להשקיע הרבה יותר ומשקיעה הרבה יותר מרשות מסוימת שזה יהיה עוד אחד מאלף ואחד אנשים מטופלים שנמצאים אצלה.

עמותה יכולה גם לגייס. אני מדבר על משאבים נוספים. למשל, משרד הבריאות מעביר למשרד הרווחה תקציב כדי להפעיל רופאים באמצעותנו. כאשר זה יפוזר לכל הרשויות, אין סיכוי שכל רשות תפעיל רופא, זאת אומרת השירותים הרפואיים שניתנים, ניתנים על ידנו באמצעות משרד הרווחה ומשרד הבריאות. זה חלק מתוך השירות. באיזשהו מקום יש פה בעיה בהחלט, זאת אומרת יתרון שקיים.

גם מבחינת מעמד העובדים אני חולק על התחושה. עמותת "אפשר", אגב בדרישה של משרד הרווחה נותנת לעובדים אפילו לא צו ההרחבה, מלכתחילה תנאי השכר מלאים כמו בשירותי המדינה. אנחנו מפעילים עבור עיריית באר שבע למשל את העובדים של עיריית באר שבע. הם לא רוצים לעבור לעירייה כי הם ירדו בשכר ברגע שהם יעברו להיות עובדי העירייה. אחרי 28 שנים לבוא ולהגיד לנו שבעצם אין אצלכם קביעות וביטחון? יש לנו עובדים שיוצאים עכשיו לפנסיה אחרי 28 שנים, שהם עובדים אצלנו, הרבה יותר ביטחון שיש להם היום מאשר יכול להיות ברשות מקומית.

יש פה איזשהו הליך ארגוני, הליך של המשרד שבעצם עוטפים אותו בכל מיני אלמנטים, ואנחנו פונים, ואני אומר במפורש, רשות שרוצה לטפל באוכלוסייה שלה כמו שהיה עד היום, אנחנו מברכים, נעשה את זה.

אני חייב לומר, כשיואב בן ארצי לפני שנתיים וחצי קיבל, ההליך היה הליך - - -

לא קיבל. לקח.

לקח. שלוש ישיבות. ישבנו על מטופל-מטופל ובדקנו מי מתאים, מי לא מתאים ומתי הוא יעבור ואיך הוא יעבור, בצורה מכובדת, גם כשלא אהבנו את הרעיון, אבל לפחות זה היה מכובד. לעשות את זה היום כשרשויות אומרות, אנחנו לא מעוניינות? 94 רשויות, יש להן לא יותר ממטופל אחד.

בישיבה לפני יומיים היה ראש מועצת רמת ישי. יש לו שני מטופלים ב"אל סם" ומטופל אחד אצלנו. הוא אומר, אני לא רוצה. אני אקח 1/13 תקן? אז מה הוא יעשה עם הדבר הזה? ואז אומרים לנו, יש תשובה, המשרד ייקח רשות אחת שתהיה אזורית. אם רשות אחת תהיה אזורית, למה לא עמותה תהיה אזורית? אנחנו כבר נמצאים שם.

דיברתם על חיפה קודם, דוגמא. עיריית חיפה היא עצמאית, היא מטפלת בתושביה, אבל יש לנו מרכז בחיפה, בצ'ק פוסט שמשרת את ג'סר א-זרקא מלמטה ואת עתלית ואת נשר ואת הקריות, ויש לנו שלוחות שנמצאות בעכו, בנהריה וכו', זאת אומרת, יש אוכלוסייה מאוד רחבה מסביב. אומרים היום, כל המקומות הקטנים האלה, תהיה רשות אחת במקום עמותת "אפשר", אז מה עשינו? אצלנו, אנחנו מיינדד לעניין וזה הנושא שלנו. ברשויות, יש כאלה שלוקחות את זה חזק יותר ואני מברך אותן, אבל יש רשויות שאומרות, אנחנו לא רוצות. למה לא לאפשר להן בעצם לעבוד עם ספק? משרד הרווחה אומר, אתם חייבים לקחת תקנים ולעשות את זה לבד. אנחנו חולקים על הגישה הזאת. אנחנו חושבים שהגישה הזאת לא מקצועית, לא תיטיב עם הלקוחות, לא תיטיב עם המטופלים.

אני חושש שבסופו של דבר יהיו הרבה מאוד מטופלים שירצו להגיע בוודאי לרשויות שלא כל כך ירצו בכלל לטפל בהם, כשאנחנו בהחלט קיימים, ואני חושב שגם מבחינת טיב הטיפול וההשקעה בטיפול לא יהיה טוב יותר. אגב, גם ההבטחה שניתנה לנו לפני חודשיים שהרשויות יקלטו את העובדים שלכם, באו הרשויות ואמרו, עם כל הכבוד, ברגע שיש לנו תקנים אנחנו צריכים לעשות מכרז פנימי, אנחנו צריכים לעשות מכרז חיצוני, ועם כל הכבוד, ואנחנו כולנו יודעים, כשמקבלים תקנים, הרשות עושה ישר את החשבון. עובד סוציאלי שיצא עכשיו מהאוניברסיטה עולה חצי מעובד סוציאלי עם ניסיון וותק, אז למה לקחת אחד עם ניסיון וותק ולשלם עליו פי שניים? ניקח ישר מהאוניברסיטה את העובדים החדשים. אלה שיקולים שאנחנו צריכים לקחת אותם בחשבון. יש לנו 50 עובדים סוציאליים, יש לנו 80 עובדים. זה סיפור לא פשוט כל כך ברמה הזאת. עמותת "אפשר" לא תיסגר. עמותת "אפשר" עוסקת בדברים אחרים נוספים.

במה?

היא מפעילה מרכזי יום, מה שנקרא "בתי לין", היא מפעילה פרויקטים מול רשויות מקומיות, לא שייך להתמכרויות. לחלק שלי זה התמכרויות.

בתחום ההתמכרויות מה עוד אתם עושים?

בתחום ההתמכרויות אנחנו מפעילים פרויקטים של הסברה ומניעה. לצערי גם משרד הקליטה סגר היום את הברזים. יש לנו פרויקט ענק של מתבגרים בעלייה. יש לנו פרויקט של סדנאות מניעה לנהגים יחד עם שירות מבחן, שזה דרך המשרד, והרבה מאוד פעולות הסברה ומניעה כמו ש"אל סם" עושים, אבל למבוגרים.

מה חלק מהתקציב מהעמותה שהוא בתחום ההתמכרויות?

בתחום ההתמכרויות 11 מיליון שקלים, שמתוך זה משרד הרווחה מעביר - - -

מה התקציב של העמותה סך הכול?

24 מיליון.

24 מיליון, מתוכו 11 בתחום ההתמכרויות. כמה ממנו הועדות של משרד הרווחה?

7.2 מיליון.

כלומר, 3.8 מיליון אתם תמשיכו להפעיל את הפעולות.

אם נצליח, אף על פי שהיום בגלל שיש לנו הסכם עם משרד הרווחה, אנחנו יכולים להפעיל דברים, כי הרבה פעמים אומרים, זה בסיס. שירות מבחן כבר בא ואמר, אם לא יהיה לכם הסכם עם משרד הרווחה, אני לא בטוח אם נוכל להפעיל דרככם, יהיה צריך לעשות מכרזים. לא בטוח שנפעיל. חלק מהפעילויות ירדו מאיתנו מן הסתם בגלל שלא יהיה לנו כבר חוזה עם משרד הרווחה. 28 שנים זה נתן לנו איזשהו בסיס.

אני רגע מסכמת סיכום ביניים ממה שנאמר פה מההתרשמות שלי. סלחו לי, אני יודעת שאתם לא תסכימו איתי על הכול ואני מבינה. יש גם איזשהו מה שנקרא זיכרון ארגוני שנבנה עם השנים. כמו שאני רואה את זה, עולות עד עכשיו שתי בעיות מרכזיות, אחת זה שיש שירותים שהעמותות מעניקות, שירותים נלווים שהם לא בתחום הטיפול הסוציאלי עצמו, שהם שירותים חשובים, הם עושים איזשהו reaching out לאוכלוסייה, בין אם זה הקו, בין אם זה הרצאות, דברים שבסוף מגיעים לאוכלוסייה. זה חלק ממה שגורם גם לתחום ההתמכרויות להיות קצת פחות מה שנקרא מתחת לרדאר מאשר הוא היום, כי אנחנו מכירים, תחום ההתמכרויות, אחד התחומים המוחבאים, אחד הדברים שאנשים הכי הרבה מתביישים בהם, הכי הרבה קשה לאתר ולהגיע לטיפול. לוקח המון זמן עד שאדם מכיר בבעיה של עצמו. משפחות נהרסות. אנחנו ראינו את זה לאורך השנים בכל המרכזים. אחת הבעיות זה באמת ה-reaching out לאוכלוסייה, להגיד להם, יש לכם לאן לפנות, בואו תפנו, זאת בעיה, אתם לא לבד וכו'. זו בעיה אחת.

בעיה שנייה, וזה מה שבעצם הצביע עליה חגי, שזה כבר המשרד עושה רפורמה ואין שום תוספת, כלומר זה בעצם אחד לאחד, זה בעצם העתקה, ואז יגידו לך העמותות, אולי במידה מסוימת של צדק מבחינתן, אז למה לא אנחנו? מה ההיגיון כשלעצמו שהשירות נותן? שוב, יש בזה היגיון שלעצמו, אני לא אומרת. יש היגיון ערכי שהמדינה מעניקה ולא מתקצבת עמותות. עמותת זה אולי כן, אולי לא, אבל פה יגידו לך, יש עמותות שהוכיחו את עצמן, יש להן ניסיון, יש להן התמחות.

אני הייתי מצפה שאם המשרד, זה לא אליך אבל אנחנו תיכף נחשוב איך להעלות את זה למעלה, שאם המשרד כבר עושה שינוי, שאנחנו בתור אזרחים נרוויח מזה משהו במובן שהמשרד יגדיל את התקציב. זה באמת מה שבעצם חגי אומר. אז אני יכולה להגיד, אוקי, ואז אנחנו נעבור באמת לדבר על תקופת המעבר, שכל הידע המקצועי יעבור וישמר והתקנים ונשמור על זכויות העובדים והכול חשוב מאוד, אבל המשרד יגביר את השירות לאוכלוסייה ולא יגיד אוקי, רק אחד לאחד ומי שלא קיבל עד היום, ימשיך לא לקבל, ומי שקיבל, אז במקום לקבל דרך עמותה, יקבל דרך.

המשרד כמשרד אומר, אני רוצה ללכת על מהלך להעביר את הכול אלי. מתוך 8 מיליארד דובר כאן על כלום. זה מיליונים בודדים. זה תקציב השונות באיזה לא יודעת איפה. אם הייתי רואה, המהלך הזה זו רפורמה של כניסת השירות פנימה, שוב, מבורך, אני אומרת מהתחלה, אמרתי במשפט הראשון. מבורך. אני לא בעד עמותות, אבל תנו לנו איזה מהלך חמש שנתי להרחבת השירות, כמה מיליונים תוספת כל שנה, משהו שהציבור יגיד, לא זו בלבד שהשירות לא נפגע, אלא הוא מתווסף.

את כל מה שאנחנו נותנים ועמותת "אפשר" נותנת אובר, זה ילך לטמיון.

אז זה אני אומרת, זה שני דברים: אחד, זה כל מה שאובר והשני זה גם השירות עצמו. עוד לא הגענו למצב שכל המדינה מכוסה מבחינת שירות.

יואב.

טוב, קודם כל אני חייב להגיד ואמרתי את זה גם לאורנה. היו לי איתה הרבה מאוד שיחות בשבועיים האחרונים וגם כמובן עם נחום. כתפיסה, אני מאוד שמח על זה שהמדינה לוקחת אחריות. עשינו את זה בדיוק עם העמותה לפני שנתיים וחצי בדיוק מאותה סיבה, שבעיניי האחריות של הרגולציה ושל השלטון המקומי לטפל באנשים בכל מגוון הבעיות שלהם, וגם להפוך את תחום ההתמכרויות לתחום שהוא מטופל תחת הרדאר ולא מסתירים אותו והוא לא אי בודד באיזשהו מקום ביישוב או ביישובים אחרים.

אני חושב שהדרך שזה נעשה היא דרך כל כך לא מקצועית, כל כך לא מכבדת. היא הכניסה את המערכות לסחרור. היא לא נעשתה בצורה שיטתית, בואו תנפו, א', את השירותים שניתנים, ב', את המקומות שניתנים השירותים, את הפערים שצפויים להיות, איך מתמודדים עם הפערים האלו. אנחנו בעידן שזה כבר לא מכור או לא מכור, זה רצף של שימוש, ולסיפור של העיסוק של האוכלוסייה ושל בני המשפחות שלהם יש משמעות מאוד גדולה.

אני מוטרד, דרך אגב, כי אני רוצה לקחת את השירות אלי מתוך תפיסה מקצועית, אבל את השירותים האלו, מתוך התקנון שאני אקבל אני לא אוכל לתת, והם מאוד משמעותיים, ויש גם כבוד לעמותה שעושה את זה כל כך הרבה שנים עם הבנה מאוד עמוקה, עם רגישות מאוד עמוקה. השירותים האלה לא התפתחו מכלום, הם התפתחו מתוך ניסיון, בקיאות, התמדה, נחישות וטיפול באוכלוסייה הזאת, כנ"ל אצל נחום, זה לא נולד עם הקמת השירות. ממש לא. אלו דברים בעיניי שהם באמת הבסיס. אחרי זה כל העניין של השינויים והארגונים, אבל הבסיס לא היה קיים. מעבר לזה שהוא לא היה קיים, הכניס משפחות ועובדים ומערכת שלמה, אני אקצין ואומר, לחרדה קיומית. ככה לא עובדים.

של מה?

של העובדים, של המטופלים. קיבלתי הנחייה לסגור הועדות. טמטמתי את כל המערכת לסגור הועדות ב-31 בדצמבר. לא הבינו מה אני רוצה מהם. גם אני לא הבנתי מה אני רוצה מעצמי, לומר את האמת, כי זו הייתה החלטת מחטף בלי הכנה ארגונית.

זה משהו אחר.

זה לא משהו אחר, זה חלק מאותו עניין.

שנייה, לזה אפילו עדיין עוד לא הגענו. אתה איחרת. אני אמרתי בפתיחת הדיון שיש דבר אחד, שזה המעבר והדרך שבה זה נעשה וכו', ויש דבר אחד, זה המהות, מה אנחנו מצפים, מה החזון אחרי המהלך הזה, אז אני פה קצת מודאגת עוד מזה כי אני רואה, אין תוספת ויש שירותים שייעלמו. אתה אומר ובצדק, המעבר, וזה נכון.

עכשיו השאלה שלי אליך מהזווית שלך. עכשיו ניתנה ארכה של חצי שנה. בחצי שנה הזאת אם נעשה את המעבר תקין ומראש ונתכנן, אז הכול בסדר או שגם אז יש משהו שיחסר?

אני אחזור למה שאמרתי קודם כי זה בהחלט משליך על מה שאני אומר בהמשך.

אם התהליך הזה היה לאחר מיפוי של השירות שניתן גם ברמה של רכיבי השירות וגם ברמה של מקומות שהוא ניתן והיו רואים את הפערים הקיימים, היה נכון יותר להבין אותם ולראות איך מגשרים עליהם, אפרופו מה שאת אמרת, אם עושים רפורמה, אז בואו נעשה את זה בצורה מסודרת ונעבה את השירות בהתאם למה שנלמד עד היום.

"אל סם" מלמד אותנו שני פרקים: אחד, היא סוג באמצעות קו חם. לא דומה קו חם של 118 לקו חם ייעודי לטיפול במכורים. אני אגיד לך את האמת, אם אני הייתי באיזושהי בעיה, 118 היה מפנה אותי לעוד גורם. לא יודע אם הייתי מתקשר לעוד גורם. כמו שאת אמרת קודם, עד שבכלל פונים לקו, כל הסיפור של ההכחשה גם ברמה המשפחתית וגם ברמה הפרטנית הוא חתיכת סיפור בהתמכרויות או בכלל בבעיות, תופעות חברתיות. לא הייתי פונה כל כך מהר. קו ייעודי זה משה ואחר, והייתי מתקשר שמונה פעמים לקו הייעודי ומגיע לקבל טיפול. הקו הייעודי הוא נורא משמעותי, הוא חלק מההבשלה. תהליך השינוי לוקח חמישה שלבים. הוא חלק מהתהליך הזה. זה אחד.

שניים, הנושא של הסברה והרצאות, אנחנו לא נגיע לזה, אני אומר את האמת. אנחנו בעידן של רצף שימוש ומאוד קשה להביא לקוחות שאפשר לעשות להם מניעה ונכון לעשות להם מניעה. מאוד יהיה קשה להביא אותם לטיפול, אז עם שני הפרקים האלו אני בסימן שאלה. עם השאר אני חושב שהעיר יכולה לעשות את זה בהחלט. היא תעשה את זה, אבל יחסרו בה שירותים שניתנים היום על ידי "אל סם", אלא אם כן נתוגבר בהתאם.

נתוגבר במה?

בתקנים שאפשר יהיה לעשות את הפעולות האלו. אפשר לפתוח קו חם.

הכול זה כסף.

כסף למה?

יואב, כמה תקנים קיבלתם?

עוד לא קיבלנו. אני אמרתי שאני רוצה ארבעה.

כמה היו מיועדים לעיריית תל אביב, ארבעה?

אני חייב לומר בהגינות שארבעה וחמישה תקנים לעיריית תל אביב.

לא, שאלו אותי לפי מצבת מטופלים, חגי.

זה מצבת התקנים שיש לשבי בתל אביב. זה יפה מאוד.

ואני רוצה להגיד שאנחנו כל חודש תורמים למטופלי תל אביב כסף מעמותת "אל סם" מהרבה מאוד דברים שאנחנו עושים מסביב.

עוד נקודה שלא אמרתי קודם, ברשותך. יש לנו עוד שירות שהוא נפלא ואנשים לא מספיק יודעים עליו וחשוב לי להגיד. התחלנו להצמיד עובדים סוציאליים לפנימיות. יש היום בפנימיות חרדה מאוד גדולה לגבי הנושא של שימוש בסמים. כל מנהל פנימייה יאמר לך את הקושי, זה בית, איך להתייחס לזה, ויש היום המון סמים בתוך פנימיות. כשיש לנו עובד סוציאלי בתוך פנימייה, השירות שניתן הוא כל כך טוב, הוא כל כך מדויק, הוא כל כך נכון. לא חושבת שבכל הרפורמה בכלל חשבו על הקטע הזה.

עוד נקודה אחרונה. תראו, אנחנו עובדים בעיקר עם בתי ספר. אם בעבר מטופלים שלנו הגיעו דרך שירותי התקו"ן וכל הדברים האלה, שירות מבחן, היום אנחנו הרבה יותר למדנו להיות בקשר עם בתי הספר. היום היועצות הן אלו שמפנות אלינו. יש חוזר מנכ"ל היום שמדבר על זה שהם צריכים לפנות למשטרה. אף אחד בבית הספר לא רוצה לפנות למשטרה. מנהלי בתי הספר פוחדים היום מההורים, חוששים מההורים ולא רוצים לעשות את זה. להפנות נער בכיתה י' למחלקה לשירותים חברתיים, ואני בטוחה שתסכים איתי, אף אחד לא יגיע. ל"אל סם" קשה להם להגיע, אז גם את זה לקחת להם? סליחה, זה נורא. אתם פשוט צריכים להבין.

תודה. משרד הבריאות.

שמי עופרה אוסטין, אני עובדת של ד"ר פאולה רושקה, המחלקה לטיפול בהתמכרויות.

אני אתן קצת רקע. המשרדים האחראיים לטיפול באוכלוסיות נפגעי ההתמכרויות הם משרד הרווחה ומשרד הבריאות. המשמעות היא שחלק מהשירותים הם ברישוי משותף ובמימון משותף, ובאמת אחד מהשירותים האלה הם השירות של עמותת "אפשר" לנפגעי התמכרות לאלכוהול, כך שמשרד הבריאות מעביר מדי שנה תקציב של מעל מיליון שקלים עבור שירותים שונים ובהם מימון רופאים שעובדים במרכזי הטיפול של "אפשר". למרות זאת את ההודעה על הפסקת ההתקשרות אנחנו קיבלנו מהספק עצמו, מנכ"ל עמותת "אפשר", לפני כשבועיים, זאת אומרת שלא היינו שותפים להחלטה, לא לקבלתה ולא לאופן יישומה. כשפנינו למשרד הרווחה כדי לקבל הבהרות, הבנו שההחלטה התקבלה כבר ביולי כשעדיין לא ברור לנו מה המשמעות לגבי אותם רופאים שמועסקים על ידי העמותה, שכרגע הכוונה היא שיועסקו על ידי הרשויות המקומיות אבל לא ברור לנו מי יפקח על העבודה שלהם, באיזו מתכונת וכמובן באיזו פריסה, כי אין כידוע מספיק רופאים לתת כיסוי לכל הרשויות.

אנחנו מדברים על 240 רשויות כשבנוסף לפגיעה בטיפול יש כאן שאלות לגבי ההבנה באמת של רצף טיפולי. אתה מפסיק מהיום למחר טיפול, מה המשמעות עבור המטופל שהוא נשען ונותן אמון במטופל מסוים, אם הוא ימשיך את הטיפול, למי הוא יפנה. החשש שלנו, שהתוצאה תהיה הצפה של פניות לקופות החולים שכמובן אינן ערוכות כי לא היה לנו מידע על כך מראש.

עוד דבר אחד. לו היינו יודעים מראש, אפשר היה כן לפנות לתקציב 2019 בניסיון ליצור מודל מרפאתי חלופי שיטפל בנפגעי התמכרויות לאלכוהול שהוא בהחלט אחד - - -

אתם משרד הבריאות, לא?

אבל זה תלוי באיזשהו מידע מוקדם ובאמת בנייה של מודל טיפולי שהיינו - - -

אבל מה מפריע לכם לבנות מודל טיפולי? אנחנו פה ארבע שנים בוועדה. זו באמת קצת הייתי אומרת, תשובה קצת מוזרה, תסלחי לי. משרד הבריאות, את יודעת את הגישה שלי, סליחה שאני נופלת עליך אבל את פשוט הבאת את הטיעון הזה שאני מודה שהוא קצת מוזר בעיניי ואני אגיד, בלשון המעטה. המון מהטיפול במכורים ובהתמכרות הוא בכלל נמצא אצלכם במשרד הבריאות. לפתח מודלים וכו', מה מונע מכם? אתם מחכים להודעה כן או לא המוקדמת של משרד הרווחה על 2.5 מיליון שקלים בשביל לפתח מודל? באמת.

אלה ההסכמים הקיימים.

אז עם כל הכבוד, תעמדו בהסכמים הקיימים. יש לכם חצי שנה. תפתחו מודל. בואו נקבע ישיבת המשך עוד חצי שנה, תראו לנו את המודל הנהדר שפיתחתם עם התקצוב ממשרד הבריאות והטיפול, השירות למכורים, ואנחנו נשבית את כל העמותות במדינה וגם את משרד הרווחה וניתן לכם לטפל.

לגבי פרק הזמן באמת שהוארך, היינו פה בדיון קודם בנושא יום העובדים הסוציאליים על חוסר בעובדים סוציאליים ברשויות. אני לא יודעת כמה המצב השתנה מאז, אבל אני באמת בספק שעוד חצי שנה כן יהיה מענה בכל הרשויות לנושא הזה.

טוב. תודה רבה לכולם. אני רוצה לסכם בשני דברים שכבר אמרתי אותם אבל מתחדד לי שהם באמת הנקודה.

קודם כל החצי שנה הזו, אורכה ששמענו עליה, היא צריכה ללא שום ספק, זה ברור כאן לכולם, להיות מנוצלת להיערכות מחדש בצורה שקודם כל תבטיח את השירות, ויורשה לי לומר, תשפר. המטרה שלנו זה לשפר את השירות של כולנו. זה בסוף מה שהציבור רואה מאיתנו ופה זה באמת לא משנה כנסת, ממשלה, משרד רווחה. לא חשוב, הציבור רואה את כולנו כגוף אחד. זה דבר אחד.

דבר שני, יש פה שני דברים שמדאיגים אותי. אחד, זה באמת שירותים שניתנים היום על ידי העמותות שלא יינתנו. אני מבינה שהמשרד דואג לשירות הסוציאלי, אבל יש שירותים שניתנים היום על ידי העמותות שימצאו פה בסיכון. הקו החם זה אחד מהם, הרצאות מניעה זה אחד מהם. בנושא של הרצף הטיפולי אני לא שקטה פה כרגע שבאמת כל הרצף יועתק as is, כי יכול להיות שבתוך הרצף הזה יש מרכיבים שהם חלק מהשירות הסוציאלי שניתן היום וחלק הם משלימים או עוטפים או ניתנים היום באיזשהו, המעבר מגמילה לשיחות פרטניות, לאחר כך פתאום איזה טלפון שמרים ומכיר את אותה אחת, וכל הדבר הזה, אני לא רגועה שזה מועתק כפי שהוא וימשיך לתפקד אותו דבר.

הדבר השני וזה הדבר המרכזי מצד המשרד, אני באמת הייתי מצפה להוספה תקציבית במסגרת כל המעבר הזה. מדובר בסכומים לא גבוהים. מדובר במיליונים בודדים שעבור השירותים האלה הם עולם ומלואו ויכולים להתחיל לשים אותנו על איזשהו גרף עלייה, כי אחרת באמת מה ערבותה? מה עשינו? מה זה חשוב? אם זה כסף מתגלגל, אז מה עשינו בזה? ולכן הוועדה תפנה לשר הרווחה כבר היום ותבקש ממנו בהמשך גם לשיתוף הפעולה הקודם והמוצלח שהיה לוועדה עם השר בתקציב הדו-שנתי כבר מזמן. אתם רואים למה תקציב דו-שנתי זה לא טוב? אפשר לבקש כסף רק פעם בשנתיים ולא פעם בשנה. פה יש באמת מהלך.

הוועדה תפנה לשר ותאמר לו שהיא מברכת את המהלך הזה כי אנחנו בעד מבחינת מדיניות סוציאל-דמוקרטית. נכון יותר לספק שירותים על ידי המדינה ועל ידי משרד ממשלתי ולא על ידי עמותות. זה כלל אצבע יסודי.

על מנת לתת למהלך הזה את מלוא החשיבות ולהראות שמשרד הרווחה משתפר בשירות שהוא נותן לאזרח, שהוא מרחיב את השירותים, שהוא באמת יוצק תוכן אמיתי למהלך הזה, אנחנו מבקשים תוספת תקציבית בסך כמה מיליוני שקלים שתתווסף לתקציב כבר השנה, כבר בתקציב 2019, המהלך הארגוני הזה. אני לא שמעתי על רפורמה ארגונית בלי תוספת תקציב. אין דבר כזה. רוצים לשפר את השירות, זה בא עם כסף. זה לא חינם.

אנחנו מבקשים כבר השנה להוסיף תוספת ולו שתהיה, אנחנו מבינים שהשנה היא תהיה צנועה מכיוון שזה כבר בתוך שנת תקציב וכו'. אנחנו מעריכים כרגע את המסגרת התקציבית שדרושה לכל המהלך הזה ב-10 מיליון שקלים, כאשר אנחנו מבינים שכמובן מן הסתם לא יוכלו את כל התוספת הזו להכניס כבר במסגרת התקציבית הקיימת, אבל תוספת של 2,3,4 מיליון שקלים כבר לתקציב 2019, זה יהיה איזושהי קריאת כיוון שהמשרד הולך ושם פה בדבר הזה, ולקראת התקציב הבא תוספת נוספת גם לתקנים וגם להשלמת השירותים החסרים. זה בצירוף מעבר הדרגתי ושילמד את השירותים ויקלוט אותם כפי שהם ויראה מה הם השירותים שיישארו בעמותות, מה הם השירותים שיקלטו במלואם. כמובן זה אומר שכל העובדים יקלטו ובעצם הידע יוטמע ויהיה רצף טיפולי עבור המטופלים, כמו שצוין כאן, אז אנחנו נדע מבחינתנו שבאמת עשינו משהו טוב לטובת המטופלים ולא רק שלא פגענו בשירות, אלא אפילו שיפרנו אותו והתחלנו באיזשהו תהליך של גדילה וכו'.

יש לנו חצי שנה. אנחנו כמובן נקיים דיון המשך בחצי שנה הזו לאור התשובה שתתקבל ואנחנו נתחיל ונעקוב אחרי הנושא. גם ועדת הרווחה מעורבת, זה בסדר גמור. עודכנו בסיכום הדיון עם משרד הרווחה. אנחנו גם נעביר למשרד הרווחה את סיכום הדיון שלנו ונסתנכרן ביחד ככה שהדבר הזה ימשיך ללוות, ונמשיך לעקוב בחצי שנה הזו. יש עוד זמן, נעשה דיון המשך, נראה לאן דברים מתקדמים ונמשיך הלאה.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:28.