פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים

הכנסת



2

ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות
27/11/2018



מושב חמישי



פרוטוקול מס' 40
מישיבת ועדת משנה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות
יום שלישי, י"ט בכסלו התשע"ט (27 בנובמבר 2018), שעה 14:00

לקראת חקיקת חוק איסור צריכת זנות – היערכות משרד החינוך והרחבת תוכניות חינוכיות להתמודדות עם תופעת הזנות.

חברי הוועדה: עליזה לביא – היו"ר
מאיר כהן

שוש נחום - מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

אילן שמש - סגן מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

איריס מנדה בן יעקב - מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער, משרד החינוך

דינה דומיניץ - עו"ד, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

איילת דהאן - עו"ד, עוזרת למתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

דנה רוטשילד - עו"ד, ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

עילית מידן - עו"ד, פרקליטות המדינה, המחלקה הפלילית, משרד המשפטים

איריס רמתי הילמן - עו"ד, אחראית תחום סחר בבני אדם, פרקליטות המדינה מחוז תל אביב, משרד המשפטים

אריאל אררט - עו"ד, פרקליטות המדינה, מחוז תל אביב, משרד המשפטים

נועה יניב - עו"ד, פרקליטות המדינה, מחוז תל אביב, משרד המשפטים

רפ"ק שרית פרץ - ראש חוליית סחר בבני אדם, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

מיכל יוספוף - ממונה ביקורת גבולות, רשות האוכלוסין וההגירה

מרב רותם כהן - סגנית מנהלת שירות המבחן למבוגרים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ניצן בן דוב - מנהלת העמותה, מכון תודעה - חקר תופעת הזנות בארץ ובחו"ל

דניאל יהב - פרלמנט נשים

עומר אלקוסר - פרלמנט נשים

תהילה פרידמן - נאמני תורה ועבודה

כנעאן סוג'וד - נציגת פרלמנט נערות, ש.י.ן. לשוויון ייצוג נשים

סלמא הייכל - נציגת פרלמנט נערות, ש.י.ן. לשוויון ייצוג נשים

נאהד כנעאן - רכזת פרויקט, פרלמנט נערות ג'סר א-זרקא, ש.י.ן. לשוויון ייצוג נשים

האדיה אבו פול - נציגת פרלמנט נערות, ש.י.ן. לשוויון ייצוג נשים

שרא אבו ארקיה - נציגת פרלמנט נערות, ש.י.ן. לשוויון ייצוג נשים

ניצן כהנא - המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות

שלי הודיה הורוביץ - חברת ועד המנהל, ארגון נשים עובדות

הילה עישר אלמגור - עובדת סוציאלית, ארגון נשים עובדות

עופר פיפר - שחקן תיאטרון ויוצר ההצגה "נערה בלי שם"

שלומית גולדין הלוי - שחרית

אמיר ארבל
נילי



רומי



אודיה לוי



מאיה אוסטפלד

אמל ביבאר

אהובה שרון, חבר תרגומים


לקראת חקיקת חוק איסור צריכת זנות – היערכות משרד החינוך והרחבת תוכניות חינוכיות להתמודדות עם תופעת הזנות.

שלום לכולם. אני שמחה לפתוח את ישיבת ועדת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות. היום יום שלישי, י"ט בכסל התשע"ט, 27 בנובמבר 2018.

הישיבה שלנו היום עוסקת בהיערכות משרד החינוך והרחבת תוכניות חינוכיות להתמודדות עם תופעת הזנות. האמת היא שאני מאוד שמחה על הדיון היום. אנחנו עשינו שיעורי בית ממושכים לקראת הדיון היום. אחד הנושאים שחוזרים ועולים כאן הוא התמודדות מערכת החינוך עם הסוגיות שאנחנו מעלות כאן. לא אחת נתקלנו במבוכה של נציגי משרד החינוך. גם פניות שלנו בעבר למנכ"ל ולשר לגבי כניסה לבתי הספר, ללמוד על תוכניות העבודה שיש בסוגיות שאנחנו מעלים ומעלות כאן בוועדה, ונתקלנו גם בחוסר הבנה לגבי מה שאנחנו מבקשים. הבנתי שצריך ללכת צעד קדימה.

אני שמחה מאוד לבשר לכם על פגישה מצוינת שהייתה עם מנכ"ל משרד החינוך ובעקבות הפגישה הזאת, שאני ארחיב ואפרט, אנחנו מקיימים היום כאן את הדיון בהשתתפות הגברת שוש נחום, מנהלת המינהל הפדגוגי של משרד החינוך וכבר בראשית הדיון שלנו אני רוצה להודות על התחלה של הקשר שנוצר. אני רוצה להודות על ההתחלה. הקשר תמיד קיים אבל ההבנה של הערך המוסף של הדיון שהתפתח בלשכת המנכ"ל עם הבנה של השר ועם חזרה לכאן לוועדה.

אני רוצה לברך אותך חבר הכנסת מאיר כהן על ההתגייסות שלך לדיון המאוד מאוד חשוב הזה שהיה לך חשוב להגיע אליו. אנחנו מאוד מודים לך.

בדיון היום אנחנו רוצים ללמוד ולשמוע על הפעילות של משרד החינוך ועל התוכניות החינוכיות הקיימות להתמודדות עם תופעת הזנות. הייתה איזושהי הנחה שתופעת הזנות קיימת באזורים מסוימים כאלה ואחרים ולא היא. כל מי שמכיר את הנתונים וכל מי שמכיר את השטח יודע שהתופעה קיימת בכל מקום ואין אזורים כאלה ואזורים אחרים. חייבת להיות הבנה שהיא קיימת, מודעות ותוכנית פעולה. להפך, ככל שאנחנו מתעלמים, התופעה הולכת וגדלה.

כמו שאמרתי, נמצאת אתנו היום גברת שוש נחום שהיא סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי והיא תציג את הדברים במשרד, את שיעורי הבית המאוד מאוד עמוקים שנעשו בעקבות הפגישה.

הסוגיה הזאת של ההסברה, של החינוך, של המודעות, היא נדבך מרכזי בהתמודדות, במניעה ובטיפול בקרב תלמידים ותלמידות. אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית. החוק שיאסור צריכת זנות מתקדם ובעזרת השם נשלים אותו עוד במהלך הכנסת הזאת. אנחנו כל הזמן מדברים על שתי הרגליים הנוספות, גם השיקום וגם החינוך. אנחנו יודעים שכאן אנחנו נמצאים באזור שאנחנו חייבים לבוא ולהדק אותו. שני הנושאים האלה אמורים להגיע בהחלטות ממשלה ואנחנו כאן בינתיים, בוועדה, לא מחכים רגע אחד נוסף.

בשבוע שעבר היה כאן מנכ"ל הביטוח הלאומי שבמקביל מייעד מענה מיוחד לצרכים של האוכלוסיות שאנחנו כאן מטפלים בהן, על הרצף של הזנות. כל מי שהיה כאן בדיון, כל מי שהייתה כאן, ראינו רוח חדשה מנשבת עם הכרה ועם הבנה שצריך לבוא ולעשות שינוי.

כיום אנחנו עוסקים ברגל הנוספת והיא החינוך, הרגל של החינוך, של ההסברה, של ההבנה, של אי ההכחשה של קיום התופעה באזורים השונים.

אנחנו יודעים מהנתונים ומהמחקר שגיל כניסה לזנות בארץ נמצא בגילאים 13 עד 16. אלו הגילאים שאנחנו מכירים ומזהים. על פי המחקר שערך הקרימינולוג פרופסור אדלשטיין, 80 אחוזים מהקטינות בזנות עדיין לומדות במוסד חינוכי. הן חלק מהמוסד החינוכי. יותר מ-20 אחוזים נשרו מהמערכת החינוכית, דורדרו לזנות תוך מציאות של ההישרדות ברחוב. אנחנו פוגשות אותן, אנחנו מכירות אותן. בשלוש השנים האחרונות בסיורים אנחנו מכירות ונמצאים כאן ארגוני השטח, נציגות ארגוני השטח, שירחיבו.

שמענו כאן על עדויות קשות של צריכת זנות בטקסי בר מצווה. מזמינים נערת ליווי, מזמינים מישהי שנמצאת על הרצף. שמענו על אירוע קשה שהיה בבאר שבע, נסענו, בדקנו, פתחנו בדיון. שמענו על תופעה מזעזעת של אבות שלוקחים מסע הכרות את בניהם כמתנת בר מצווה. תופעות מתופעות שונות. נחשפנו למסיבות תיכון בסוף שנה אליהן מוזמנות נערות ליווי, נאספים כספים כדי לממש את ההזמנה הזאת, מוזמנות חשפניות, מוזמנות נערות למכור תמונות עירום או שמבצעות אקטים כאלה ואחרים תמורת מתנות ועוד ועוד.

כניסה לעולם הזנות – מהמחקרים ומהידע שלנו כאן בוועדה – לא מתרחשת רק בקבוצות של נוער בסיכון ואת זה אני כבר מבקשת להניח בראשית הדיון שלנו. זה עלה גם בשיחה עם המנכ"ל והורדנו את זה מעל השולחן. התופעה הזאת מוכרת לנו במנעד האזורים, במנעד מערכות החינוך, רשתות בתי הספר ועוד ועוד. העניין של הבדלים סוציולוגיים, סוציו-אקונומיים, דמוגרפיים, העולם השתנה. הידע והזנות פורצת אל תוך מכשירי הטלפון, מתוך המחשבים. ראינו ונחשפנו כולנו לכל מיני אירועים קשים שהיו, בעקבותיהם נערות דורדרו לזנות.

אנחנו למדנו – ותקני אותי או תעשירי אותנו – שאין תוכניות ספציפיות להתמודדות עם הסוגיה הזאת של הזנות. כל פעם אנחנו שומעות על תוכנית כזאת או על תוכנית אחרת. אם אני אשאל את החברות שלי מי הדמות בבית הספר עליה מוטלת האחריות, הן יענו: היועצות. אנחנו כאן די עייפנו מאיזושהי התעלמות או מבוכה של המערכת, לא במסגרת של יועצות בכיתה ולא במסגרת של כישורי חיים ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אם אלה הטרדות מיניות ואם זאת התמודדות עם סוגיית הזנות וכולי – אלה שני המוקדים שאנחנו שומעים, כישורי חיים ויועצות חינוכיות. על התוכניות ששמענו ונחשפנו אליהן, מסתבר שהן קורות בכמה בתי ספר שכנראה שם יש איזושהי או הבנה, הכרות של המנהלת או איזושהי מורה שקשובה לנושא.

רצינו לדפוק בדלת ולשמוע על תוכניות מקיפות, על הבנה שמחלחלת אל תוך המערכת שצריך לבוא ולהציף תוכנית מסודרת שתשים את הדברים על השולחן. אנחנו במציאות אחרת, במציאות שהחדר שהיה אמור להיות המגן על הנער ועל הנערה, הוא כבר מזמן לא כזה ואנחנו כולנו צריכים לתת על כך את הדעת, ומי אם לא משרד החינוך שצריך להניף את הדגל.

חבר הכנסת מאיר כהן, אתה רוצה להעיר בראשית הדיון?

כן. תודה רבה. אני רוצה רק לחזק כמה דברים שאת אמרת. בשנת 2013 ו-2014 אני עשיתי סקר משלי כשר הרווחה וסיירתי בלילות בכמה ערים בארץ ופגשתי נערים ונערות בזנות. אני לוקח את זה קצת הלאה, עד גיל 18 ואפילו עד גיל 22. כשאנחנו ישנים בלילה, להערכתי – לא ידענו לכמת את זה אבל אני אדבר על המינימום – יש כ-450 נערים ונערות שעוסקים בזנות. המדהים הוא שמראיונות שאני עשיתי עם כ-80 מתוכם, הסתבר שכאשר הם התחילו לעסוק בזנות, הם היו תלמידים בבית הספר. אגב, חלקם כבר נפלטו מתוך המערכת אבל הם היו תלמידים בתוך המערכת.

כמנהל בית ספר לשעבר, מאוד מאוד עניין אותי לשאול אותם האם כאשר הם התחילו היו שומרי סף בבית הספר שזיהו את המצוקות שלהם או כשהם באו ואמרו. נדהמתי מהתשובה של חלק לא קטן מהם לפיה בעצם בית הספר קצת דחק אותם הצידה והיה נוח יותר לבית הספר שמערכות הרווחה יטפלו בהם.

ולא מערכת החינוך.

ולא מערכת החינוך. הגדיל לעשות איש מאוד חשוב במערכת החינוך באותה תקופה כשאמר לי שהם מערכת החינוך, הם מתעסקים בסור מרע ועשה טוב. אמר לי שהם מתעסקים בעשה טוב. סור מרע, בזה תעסוק אתה, שר הרווחה. זה מאוד קומם אותי.

לכן באתי לפגישה הזאת. אם באמת קרה משהו – חלפו חמש שנים – בתוך המערכת, רק תבורכו על כך כי מערכת החינוך, במיוחד בבתי הספר העל-יסודיים, צריכה להבין שהתופעה הזאת חיה, בועטת ונמצאת בתוכה מעבר ללגיטימציה שהיא מקבלת עם כל הדברים שאת הזכרת. יכול להיות שאנחנו מדברים עברית כמו החבר'ה הצעירים אבל אנחנו לא מדברים באותה שפה. הכול לגיטימי, הם יכולים להיכנס, לקחת פלאפון ובתוך שלוש פעולות כאלה הם נכנסים לאתרים פורנוגרפיים ומכאן עולם הדימויים שלהם משתנה.

רבותיי, חבר'ה בבית ספר תיכון צורכים זנות. שיהיה לכם ברור. השאלה היא האם עדיין משרד החינוך מתעסק בסור מרע ועשה טוב או שמשרד החינוך מבין שלמרות כל המשימות – וחלילה, כל היום התעסקנו בהתאבדויות במשרד החינוך וראינו שם תוכניות נהדרות במשרד ובאמת, אני כבר 15 שנים לא במשרד החינוך אבל לבי רחב ואמרתי הלוואי ואני הייתי במשרד הזה לפני 15 שנים כי אז היה לי הרבה יותר קל כמנהל בית ספר. יש כל כך הרבה חומרים.

באתי לשמוע. באנו כולנו לשמוע. אני מקווה גבירתי שכבר פגשתי אותך ואתם עושים עבודה נהדרת, שאכן תהיו אנשי בשורה כי אנחנו לא יכולים להתעלם מזה. קל לנו כמנהלי בתי ספר או כאנשי חינוך לטאטא את זה מתחת לשטיח. אנחנו לא רוצים לדבר על זה כי זה מוריד את הרייטינג שלנו, כי איזה מנהל או מנהלת בית ספר רוצה שיתפסו תלמידים אצלה. ניחא שיעשנו, שיגלגלו ויעשנו ג'וינט כי מה לעשות, אנחנו בכנסת מהללים את הקנאביס הרפואי. אין הבחנה. אנחנו כל כך מדברים על הקנאביס הרפואי שהילדים אומרים, בסדר, דוד שלי מעשן קנאביס רפואי, גם אני יכול לעשן קנאביס. יש מנהלים שאומרים, ניחא, אנחנו יכולים לסבול את זה, אבל זנות לא אצלנו, ואם יש תופעה כזאת, שמישהו אחר יטפל בה.

הדיון הוא דיון מאוד חשוב.

תודה. אנחנו הפנינו שאלות מראש. אני רוצה לפתוח אתך ואחר כך אאפשר לכמה נציגות ארגונים לדבר ונמשיך.

השאלה הראשונה שאנחנו רוצים לשאול היא מה השתנה מאז הפגישה האחרונה בחודש שעבר ושוב אני רוצה להודות למנכ"ל על הדלת הפתוחה שהוא פתח עבורנו אחרי שנים לא פשוטות שלא נפתחה עבורנו הדלת. מה השתנה במשרד מאז פגישתנו האחרונה?

אני יכולה לומר כמה דברים. קודם כל, אני מודה לך על ההזמנה. אני בתפקיד חצי שנה ואני חושבת שהנושא הוא נושא בלבנו. אני גם ניהלתי שני בתי ספר תיכון ואני מחוברת מאוד לבני הנוער ולמערכת הקהילתית.

אני רוצה לומר משהו. בעקבות הפגישה אתך אנחנו קיימנו אצלנו ישיבה שהייתה ישיבת חשיבה. אני מתחברת לדברי חבר הכנסת כהן שנאמרו עתה. לא ניתן יהיה להתמודד עם התופעה הזאת כשיש לנו משרד רווחה בנפרד, משרד חינוך נפרד, רשות מקומית, קהילה פורמלית ובלתי פורמלית. הנושא הזה מחייב עבודה של שותפויות. לכן אני חשבתי להקים שולחן אצלי שבו אני אקח כמה נציגים ואנחנו נראה איך אנחנו מקדמים את השותפויות האלה. ברור לנו שכל נער ונערה שלצערנו הרב מגיעים לאותה דרגה קשה של הבדידות הזאת שמובילה אותם בסופו של דבר לתופעה, חיים בתוך משפחה מסוימת, בקהילה מסוימת, ברשות מסוימת, בסביבה מסוימת, לומדים בבית ספר מסוים בבוקר ואחר הצהרים מן הסתם לא נמצאים הרבה בתנועות נוער, בחוגים, בפעילויות וכולי אלא מגיעים לאותו פארק וכולי. לכן, זה דבר ראשון.

הדבר השני. עד עכשיו אמרנו יועצת. אמרנו שאנחנו עכשיו בעצם נתחיל לעבוד עם מינהל חברה ונוער, שאלה הרכזים החברתיים בבית הספר, שהם קשורים ברשויות ליחידות לקידום נוער, שזה גם הבלתי פורמלי. זאת אומרת, ננסה ליצור, בנוסף לזה, עוד מיקרו שהוא צפוף ואתם ניכנס גם לתוך מה שנקרא התנעת המודעות בקרב מה שנקרא ילדים נורמטיביים. נשים רגע כמה קבוצות כדי שנוכל לדבר.

כמו שאת אמרת, הילדה או הילד בגיל 12 היו ילדים נורמטיביים והנה בגיל 13 איכשהו נחשפו. אנחנו צריכים להקדים את זה ולכן להיכנס ולכן זאת לא רק היועצת. ממש לא. אנחנו נלך ונעשה יחידות שהן מאגר השותפים בתוך המערכת וגם עם מה שנקרא העולם של אחר הצהרים בתוך המערכת שלנו.

דבר שלישי. באנו ואמרנו שיש לנו את מה שנקרא הבנים ובנות הקצה. אני אתן עכשיו לאילן את זכות הדיבור. אנחנו מדברים על אותם 1,200 שנמצאים במצב שהם צריכים עכשיו מה שנקרא במיידי נושא כזה על הפרק ולא מסביב.

אני סגן מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, אגף יחסית חדש שקיים ארבע שנים שאיגם כמה אגפים - אגף שח"ר, אגף לקידום נוער, ביקור סדיר וכדומה.

תרחיב על האגף. זה אגף יחסית חדש ולכן חשוב שנכיר אותו היטב.

אגף שעוסק בילדים ונוער בסיכון למעשה מהגן עד סיום כיתה י"ב, מאגם בתוכו מגוון עצום של תוכניות בהתאם לגילאים, בהתאם לרצף חיים. אפשר לדבר על זה הרבה, אבל אני רוצה להתייחס דווקא לדברים הקונקרטיים.

כאגף שמתעסק עם התלמידים והתלמידות בסיכון, יש לנו מגוון נערים ונערות שלמעשה נמצאים בתוך שירותי הרווחה, בעיקר מוסדות חסות הנוער, בתוך מוסדות גמילה.

לא על זה אני מדבר.

אנחנו עשינו מיפוי.

משרד החינוך כבר לא משאיר למשרד הרווחה את הרע ומתעסק רק בטוב. אנחנו נכנסים לרע הזה גם כאשר מדובר בילדי רווחה וזה שיתוף הפעולה שאתה דחפת לו. נכנסנו לכל המוסדות, לכל בתי הסוהר, לכל מוסדות הגמילה, לכל הבתים החמים, לכל המסגרות האלה כדי לתת חינוך. תשים לב לשני דברים. חינוך, אנחנו רוצים שהילדים האלה יצאו עם בגרויות וזה חלק מהשיקום. זה חלק מהשיקום הגדול. הדבר השני, אנחנו מכניסים גם תוכניות שעוסקות בחינוך מיני. חינוך מיני לילדים האלה, זה סיפור מההפטרה שמי שמבצע אותו, אלה לא היועצות. יש לנו רכזות השכלה ויש לנו מורות. היה ברור לנו שהנערים והנערות הללו במסגרות האלה, מוסדות הגמילה, בתי הכלא, מוסדות חסות הנוער, הבתים החמים, היה לנו ברור לחלוטין שהם זקוקים לתחום הזה. פיתחנו תוכנית במיוחד לחסות, במיוחד בנושא של חינוך מיני. דרך אגב, כל הזמן התוכניות האלו צריכות להתעדכן כי המציאות היא כל כך מורכבת שכל שנה אנחנו מתיישנים ואתה כל הזמן צריך להכניס את הדברים החדשים. אני מאוד אשמח לשינוי בחקיקה, לשלב אותו בתוכנית החדשה. זה א'-ב'.

אני רוצה לומר דבר נוסף. יש לנו עדיין הארד קור של נערים ונערות מנותקים. זאת אומרת, חבר'ה שנשרו מבתי הספר ונצאים אצלנו בקהילה בתוכניות היל"ה. בקידום נוער ובתוכניות היל"ה.

אני שמחה להערתך לגבי החוק. אתה שומע תגובות כמו למה זה אסור?

אני לא מתעסק במה אסור ובמה מותר. ברור לי לחלוטין למה זה אסור. קודם כל, אני משרד החינוך, אני ממשלה, וברגע שיש חוק כזה – זה א'-ב' שאני צריך להישען עליו בתוכניות שלי. אותו דבר לגבי סמים, אותו דבר לגבי כל דבר. אני יכול להתעסק עם זה כאשר מחוקקים את החוק, אבל ברגע שהחוק חוקק – זה ברור לחלוטין שהוא בסיס לתוכניות החינוך שלי. אני משדר את מה שהמדינה משדרת. זה א'-ב'. זאת חובה. זו חובתנו.

אני רוצה לדבר על קבוצה נוספת. הקבוצה הזו היא קבוצה שבויה. אתה צודק. היא קבוצה שנמצאת בתוך המוסדות, בתוך המסגרות ויש להם גם את המעטפת של הרווחה וזה נפלא. יחסית קל להעביר להם סט מסודר פעם בשבוע או מה שאנחנו רוצים. היא נמצא בכלא והוא חייב לבוא.

יש לנו גם 6,000 ומשהו נערים ונערות שנשרו ממערכת החינוך והם לא נמצאים בכלל בתוך בתי הספר.

זה הנושא. 1,000 נמצאים בתוך מה שכללת עכשיו?

זה נע מ-900 עד 1,200 כי זה תלוי מתי. זה כל הזמן בתנועה.

6,000 נשרו?

הם נמצאים במוסדות חסות הנוער, בבתי כלא, במוסדות גמילה, בכל המסגרות של הרווחה, של שירות בתי הסוהר.

אנחנו מדברים כאן על 1.200. 6,000 נשרו ולא נמצאים במסגרות.

6,000 נמצאים אצלנו כי הם נשרו מבתי הספר והם לומדים אצלנו ברשויות המקומיות במה שנקרא תוכנית היל"ה. קידום נוער.

6,000, אלה כל המחזורים?

בכל הארץ. אלה גילאי 18-14. אלה לא ילדים קטנים אבל אלה נערים ונערות שנשרו. המגזר הערבי, המגזר היהודי, המגזר החרדי, כל מה שאתם רוצים. כל הארץ. יש לנו 140 רשויות מקומיות שיש להן יחידות לקידום נוער ויש לנו למעלה מ-200 מסגרות השכלה בקהילה. דרך אגב, זה שייך לרשות המקומית. זה לא בית ספר אבל זה בית ספר מהבחינה שהם עושים שם בגרויות והם לומדים שם לימודים פורמליים.

ואתם מפקחים עליהם.

אנחנו מאתרים אותם, אנחנו יוצרים אתם קשר, אנחנו מביאים אותם, אנחנו בונים להם תוכנית אישית.

לכן חשבנו שבדרך הזאת אפשר להגיע אליהם כדי להכניס את התוכנית הזאת לתוך הקבוצות האלה.

תוכנית של 200 מיליון שקלים.

זה החלק השלישי של הדברים שלך.

נכון.

את פתחת כאן חלון לאוכלוסייה הייעודית והמיוחדת הזאת.

נכון. תכף נדבר גם על האוכלוסייה האחרת.

גם לגבי האוכלוסייה הזאת, במיוחד הנערות, קשר טוב עם הרווחה. אני חייב לומר ששירותי הרווחה טובים עם נערות. באמת. שירותי הרווחה לנערות הם בסדר גמור ויש כאן שילוב של שני שירותים. אני מדבר כאן על נערות בקהילה שאנחנו צריכים לאתר אותן כי הן נשרו מבתי הספר. הסכנה היא שהן נשרו.

לאוכלוסייה הזאת הרבה מאוד שנים לא מיקדנו בכלל תוכניות לנערות. היינו ממוקדי נערים כי הנערים היו בלגניסטים והיה הרבה יותר ברור שהם צריכים לקבל את השירותים. בשבע השנים האחרונות פיתחנו יחד עם אשלים תוכניות שהן מיועדות לנערות ונעזרנו בשיתוף פעולה הזה גם עם שירותי הרווחה, עם שירות נוצץ. תוכנית הדגל היא תוכנית גוף נפש נערות. כדי לעבוד עם נערות, אתה צריך עובדות ולא עובדים. יש הרבה דברים בתפיסה המגדרית שאתה צריך לשנות בתוך השירות שלך כדי באמת להצליח לעבוד עם אותן אוכלוסיות. התחלנו להכשיר. שיהיה לכם ברור, תוכניות בנושאים הללו חייבות להיות גם מותאמות תרבותית. החברה החרדית והחברה הערבית והחברה הצרפתית וכולי, זה סיפור שונה שחייבים לתת לו התייחסות יותר קונקרטית.

אני רוצה לומר לכם שזו חוויה לא רגילה. עשינו את זה מכיוון שאנחנו עוסקים כאן בשילוב. זו עבודה קבוצתית עם שני מנחים, אחת עובדת קידום נוער שעוברת הכשרה מיוחדת והשנייה היא עובדת שהיא באה מהתחום של הספורט או יותר נכון גוף. בהתחלה התחלנו עם נערות לגופן וכן הלאה, הן עסקו יותר בתחום של אומנויות לחימה, אחר כך המשכנו עם וינגייט, לפתח את התוכניות האלו, והיום זה למעשה נעשה גם אצלנו וגם ברווחה כי זו תוכנית משותפת, תוכניות שעובדות על הסיפור של נערות מבחינת חיזוק האסרטיביות.

כלומר, מה שאני שומעת עכשיו זה שתהיה תוכנית ייעודית.

בדיוק. זה שלב א'. תוכנית ייעודית לנערות. אמרנו שעל הבסיס של חוסן, גוף, וינגייט וכולי, אנחנו נבדוק את הסוגיה הזאת של האם יש התייחסות למיניות ולזנות כסוגיה ישירה. אנחנו נבדוק את זה ונראה איך אנחנו מגיעים לאותן נערות.

אתם צריכים לבדוק את זה?

אני אומר לך למה. מצד אחד אתה יכול לקחת נערה וללמד אותה ג'ודו, חוסן וכולי ולהניח שהיא לא תידרדר. לא בטוח שזה מספיק. הגענו לאיזושהי תובנה שיכול להיות שאנחנו צריכים כאן להיכנס לבנות שהן כבר בהיל"ה שנשרו וכולי, לבדוק את העניין וזה בעצם אילן הולך לעשות. זאת אומרת, עוד קומה על מה שקיים.

במשך עשר שנים אני הייתי ראש העיר דימונה. היל"ה עבדו אצלי הרבה מאוד.

סגרנו את היחידה לקידום נוער בדימונה.

למה?

הפוליטיקה הרבה אותנו.

מתי זה קרה?

לפני שנתיים.

לא ידעתי. אני עדיין גר בדימונה ולא ידעתי.

סליחה, בנתיבות. בדימונה יש לנו יחידה לתפארת שעובדת עם הרווחה חזק.

הבהלת אותי.

סליחה. בדימונה יש לנו יחידה לתפארת. הייתי בה לפני חודשיים. מתנצל. יש לנו יחידה לתפארת עם הרווחה דווקא.

גם בבאר שבע. היינו שם בסיור והתרשמנו עמוקות.

נכון. התבלבלתי בין נתיבות לדימונה. סליחה.

שוש אמרה את הדבר החשוב ביותר. זה שם המשחק.

אין דרך אחרת. אין פורמלי ובלתי פורמלי, רשמי או לא רשמי. מה זה הדברים האלה?

אני אמרתי לכם עם איזה כעס על הסור מרע ועשה טוב. ישבנו ארבעה שרים ואמרנו שמעכשיו אנחנו פעם בשבוע יושבים לא ברמה של מנכ"לים אלא ברמה של שרים.

אתה עשית את זה. אני זוכר. אתה באת אלינו וביקשת לחינוך המיוחד.

לצערי הגדול מה ש-שוש אומרת, חבר'ה, זו פריצת הדרך האמיתית.

אין דרך אחרת.

משרד החינוך לא יוכל להרים את זה לבד על גבו. משרד הרווחה לא יוכל להרים את זה לבד על גבו. את לא אמרת לי דבר אחד והוא איך לייצר מחויבות אצל שאר השותפים.

אני אומר לך. אנחנו כרגע מקדמים במינהל הפדגוגי את מה שנקרא מרחב שותפות – מטה, מחוז, רשות. אנחנו הבנו שהמשרד והרשות חייבים יותר להתחבר יחד ולאו דווקא מה שנקרא באזורי הדמדומים. בדרך כלל ברשות, עיר ללא אלימות, אבל לא, במיינסטרים, במערכת הפורמלית והרגילה כאשר הנערות במערכות. משם צריך להתחיל. יש לנו חטיבה אחת של אילן שזו החטיבה של הבנות ולצערי גם בנים שהם כבר נמצאים באיזשהו קצה וגם שם צריך לתת את הפילוחים.

לפני שאת ממשיכה, אני רוצה לתת את רשות הדיבור עכשיו לניצן בן דב שהיא מנהלת מכון תודעה לחקר תופעת הזנות בארץ ובחו"ל. נחשפתי לעבודה המבורכת של יוזמה שצומחת מהשטח שמנסה להיכנס לבתי הספר.

תודה רבה. קודם כל, תודה רבה על הדיון הזה שהוא באמת חשוב. אני מודה שכבר הרמנו ידיים לרגעים וחשבנו שלא יהיו לנו שותפים., אנחנו שמחות לגלות שיש לנו שותפים ומקוות לשיתוף פעולה.

אני רוצה לפתוח בציטוטים שנאמרו במהלך סדנה שלנו שהתקיימה אתמול לתלמידי כיתות י"ב.

איפה?

ברמת גן. בתיכון אלון ברמת גן.

"הסדנה ביססה את הדעות שלי וזה ילך אתי לכל החיים".

"זאת בחירה של אישה אם היא רוצה לעבוד בזנות, זה הגוף שלה".

אמירה נוראה.

נורא. "הן לא יכולות לבחור פשוט להחליף עיסוק כי יש להן בעיה קשה בערך העצמי והן לא חושבות שהן יכולות לעשות משהו אחר".

"בעיה של הנשים האלה שהן בוחרות להיות בזנות, שילכו למשטרה אם לא טוב להן, למה זאת צריכה להיות אחריות של המדינה לשקם אותן?"

"זאת ממש בעיה של כולנו שיש נשים בזנות. זה מחנך גם נשים אחרות שזה משהו שהן יכולות לעשות בחיים אם אין להן כסף".

"הכול מתחיל ממודעות וזה שאת עושה לנו את הסדנה הזאת, זה ממש חשוב".

לא נגענו. ציטוטים שהמנחים שלנו שלחו לנו.

מילה על תודעה, לפני שאת ממשיכה.

תודעה עוסקת משנת 2002 בחינוך והסברה למאבק בצריכת זנות, בחינוך לנוער נורמטיבי, לא נוער קצה. אנחנו פוגשות גם בבתי ספר הכי נורמטיביים בכל הארץ נערות על רצף הזנות וגם נערים הכי נורמטיביים שצורכים זנות. מבחינתי השימוש הזה במושג של נוער קצה, הוא לא רלוונטי לדיון הזה.

הוא נוח.

חינוך צריך לקרות בכל הרמות. הוא צריך לקרות לכל ילד וילדה במדינת ישראל.

אני אתן כמה מקרים שקיבלנו בשבועיים האחרונים שמתארים עם איזה סוג של אוכלוסייה אנחנו מתמודדות.

העמותה פיתחה מערכים ייחודיים שעוסקים במאבק בצריכת זנות שפותחו על ידי נשות מקצוע והכשרנו 50 מנחים ומנחות בפריסה ארצית שעוסקים בדיוק בתחומים האלה, וגם הצגה חינוכית ייעודית שעבדנו עליה במשך שנה ועופר שנמצא כאן ידבר עליה.

השבוע קיבלתי מייל מנערה בת 17 שביקשה להתנדב בתודעה. היא אמרה שחברות שלה מהשכבה היו בזנות עד לא מזמן, היא עזרה להן לצאת מזה והיא רוצה לעזור גם לאחרות. הרמתי אליה טלפון והיא סיפרה שנערות מוכרות את גופן תמורת כסף, בגדים, סמים, מתנות, לנערים שגדולים מהן, נערים מהשכונה או מבית הספר. היא רוצה עכשיו לדעת איך אפשר להפיץ את המסר שזה פשוט לא מוסרי.

בשבוע שעבר פנתה אלינו אימא לנערה בת 14 שניסתה להתאבד כי היא מכרה תמונות עירום של עצמה כדי לעזור לאימא שנמצאת בתהליך גירושין במצב כלכלי מורכב. היא מתל אביב. לא מדימונה, לא מקריית מלאכי.

אני מבקש לחזור בך. ממש לחזור בך.

בסדר.

עד עכשיו אמרת דברי טעם אבל להגיד לא מדימונה? תשתחררו מזה, אתם אנשי חינוך.

כשאנחנו מדברים לרוב עם גורמים חינוכיים, זה לא קורה רק בקצוות של המדינה.

תשתחררו מזה. זאת אמירה מיותרת.

לא חשבנו שזה בקצוות.

אני מסכימה עם ההערה של חבר הכנסת מאיר כהן אבל אני רוצה לומר לך שניצן והחבורה הנפלאה הזאת - - -

אין לי שום דבר נגד ניצן אבל גם הם צריכים לזקק את השיח.

אתה צודק.

השיח הוא מגעיל.

אמרתי את זה כתגובה למה שנאמר כאן לגבי דימונה ולא כי אני חושבת שזה קורה.

כשאני נחשפת לעמותה הנפלאה הזאת, בתי הספר סגורים בפניה. הן לא יכולות להיכנס לבתי הספר. נקודה. כשאני הולכת למנכ"ל משרד החינוך, עוד קודם כאן בדיונים, אומרות לי החברות שההבנה שלנו היא שגורמי ההשפעה שמשפיעים על תלמידים, זה עמותות או מרצים שמגיעים לרגע אלא אלו המורים.

אז אני חוזרת אליך ובעצם אנחנו מגלים שמורים לא נמצאים במודעות, אין להם סדנאות, אנחנו ממשיכים להפיל עליהם. אני כאן בחמש השנים האחרונות שומעת ולומדת כל הזמן על עוד משימה שמורים אמורים לעשות ואז אומרים לי המורים שאף אחד לא דיבר אתם, אף אחד לא הנחה אותם והם לא יודעים איך לעשות. כל הארגונים שבאמת מפתחים תוכניות והארגונים הוולנטריים, שכאן המקום לומר שגם בכל העלאת המודעות של איסור צריכת הזנות ובכלל גם כאשר אנחנו המחוקקים, הכנסת והממשלה, נדמו – הארגונים פעלו בשטח.

אני היום רוצה לחשוף גם אתכם. דיברנו בדיון על היוזמות שקיימות בשטח, על הניסיון שהצטבר, על האפשרות לעשות שיתופי פעולה עם ארגוני השטח כי מהניסיון שלי, אם אנחנו רוצות ורוצים לנצח – אלה רק שיתופי פעולה.

אתם תעשו את התהליך שלכם וזה ייקח זמן, אבל תשתמשו באנשים היקרים שנמצאים כאן.

אני רוצה להתייחס למקרים של זיהוי שעלו בסדנאות. אחרי הסדנה שלנו בשבוע שעבר פנתה אלי נערה בטלפון לספר שהיא סובלת מכאבים בפי הטבעת. התחלתי לדבר אתה – וסליחה על הבוטות, זה סיפור שמגיע מהשטח יום יום – והיא לא ידעה עם מי להתייעץ על הכאבים. שאלתי אותה איך זה קרה. היא מספרת שהן נוהגות לבצע מין אנאלי כי הן מקבלות על כך דירוג גבוה יותר מהבנים שמציינים את הביצועים שלהן. זה בבית ספר נורמטיבי לחלוטין. שאלתי אותה למי היא יכולה לספר, ליועצת, למחנכת, לאימא והיא אמרה שהיא פשוט לא מסוגלת והיא לא מתכוונת לספר את זה לאף אחד מלבדי. זה כתוצאה מסדנה אחת בבית הספר.

אלו רק שלושה מקרים מהשבועיים האחרונים. אנחנו מקבלים עשרות שיחות בחודש, גם מיועצות, גם מהורים, גם ממחנכים ומחנכות וגם מנוער. יועצות מתקשרות לספר לנו שיש נערה שמסנג'רת והן לא יודעות מה לעשות אתה. אנחנו מדברות אתה ומנסות להבין מה הבעיה ומגלות שהיא בעמדות מאוד מאוד שגויות בכל מה שקשור לזנות. היא קוראת לנערה נערה מסנג'רת. היא האשמה. הנערה.

אני רוצה לחזק את הדברים שלך, ברשותך. אני רוצה להגיד את זה לאנשי משרד החינוך מהניסיון האישי שלי. בבתי ספר שלא מצליחים לייצר מערכת אמון בין התלמידים לבין המורים, תמיד אחרי שחבר'ה כאלה נכנסים לתוך מוסד והתלמידים יודעים שזה יישאר אצלם וזה לא יעבור להורים ולא ישימו עליהם סטיגמה, תמיד יש איזה גל מדהים. אני זוכר גם אצלי בבית הספר. יש גל מדהים כי ברגע שהחבר'ה האלה שבאים כאורחים מבחוץ, הם מצליחים לייצר אצל הילדים איזו פתיחות רגעית והם מספרים להם דברים שנשארים אתם. אני תמיד הצעתי למנהלים שלי, מצד אחד אל תכניסו כל הזמן סוכנים זרים מבחוץ כדי שהם ינהלו לכם את בית הספר, אבל פעם אחת כן תכניסו ותנסו לייצר אתם שיח, עם העמותות האלה, כי מזה יוצא רק טוב.

היום שמענו בדיוק את אותם הדברים מעמותה שמתעסקת באובדנות. שמענו בדיוק את אותם הדברים, אלא רק בכובע אחר. הם הגיעו לתוך בית הספר וילדים אמרו להם שהם ניסו להתאבד. שאלו למה לא סיפרתם למורים והתשובה הייתה שאם הם יספרו למורים או ליועצת, כנראה שהיועצת תספר את זה להורים שלהם. זה לא חלילה טרוניה נגד המשרד אבל אני אומר שלאחר שתבדקו את העמותות האלה, כי העמותות צריכות בדיקה. לא כל עמותה שרלטנית יכולה להיכנס לבית הספר. כדאי שיתייחסו אליהם יותר בכבוד. תעזבו את מה שהם אמרו על דימונה, אני אתחשבן אתם אחר כך, אבל הם יכולים לעשות עבודה נהדרת בתוך בתי הספר התיכוניים. נהדרת. תנסו ללקט מהם בלי שמות אבל מה שמורה לא יגלה ארבע שנים, יכולים לבוא חבר'ה כאלה מבחוץ ולגלות. אגב, בדרך כלל הם גם בגובה העיניים שלהם וגם צעירים קצת מעליהם בארבע-חמש שנים ומיד עם מייצרים אתם איזה שיח שיכול להפרות אתכם בהמון נתונים. תודה.

אני מצטער, אני צריך ללכת לדיון אחר.

תודה רבה לך חבר הכנסת מאיר כהן.

ניצן, יש לי שתי שאלות. תופעת הזנות נוכחת וקיימת או שהיא אי שם?

היא רצף מאוד נרחב של התנהגויות שאנחנו יכולות לראות שהן יום יומיות וכבר נחשבות במיינסטרים. למשל נערה שמעלה תמונה שלה באינסטרגם ומבקשת שידרגו אותה כאשר אחד זה "לא נוגע בה עם מקל" ועשר – "שווה 400 שקלים". השיח הזה הוא מחלחל על זנות והוא מחלחל לכל הרמות. את ההתנהגות של צריכת זנות ונשים כמוצר צריכה, צריך להוקיע ברמה החינוכית לא כדי לדבר על מיתוסים של זנות ושאסור ללכת ולשלם לאישה בזנות. השיח הוא שיח חינוכי ערכי שכבר אין פריבילגיה לא לקיים אותו בעידן הפורנו והמסכים. כך נראית התרבות של הנוער. 1 – לא נוגע בה עם מקל, ו-10 – שווה, שם עליה 400 שקלים. תיכנסו לאינסטגרם של נערות ותראו. אנחנו מעדכנות את המערכים שלנו לא אחת לשנה אלא אחת לחודש. אפליקציות חדשות שנכנסות אליהן. הן מקבלות כסף באפליקציות תמורת שיחות סקס, הן מקבלות כסף באפליקציות תמורת נסיעה במונית, הן מבצעות מין אוראלי תמורת נסיעה במונית. הדבר הזה הוא בכל הרמות, בכל הגילאים, בכל הערים בארץ וצריכת זנות היא משהו שקורה מגיל 12 ומעלה בכל הגילאים. אנחנו ממש רואות את ההתנהגויות האלה.

שאלה שנייה. איך את מגיעה לבית ספר אלון ברמת גן? מה את צריכה לעשות?

יועצת מחויבת שזה מעניין אותה ספציפית לעסוק בנושא הזה. אגב, יש שני תיכונים ברמת גן ששנה אחר שנה לוקחים את הסדנאות שלנו אבל אין מספיק כאלה. אין מספיק יועצות כאלה שחשוב להן לדבר על הנושא, שהן מודות שהן לא יודעות לעשות את זה והן נעזרות בגוף חיצוני, שהן מרגישות בנוח בלי אגו ובלי שום הרגשה של נחיתות שהן לא מביאות את השיח הזה בעצמן אלא מביאות גוף חינוכי חיצוני ועושות את זה ביחד.

כלומר, כשיש דלת פתוחה של מנהלת או יועצת חינוכית, אתן מצליחות להיכנס למערכת.

כן.

כמה בתי ספר?

השנה היינו בכ-40 בתי ספר. פגשנו מעל 1,000 בני נוער. אנחנו נכנסות גם למכינות, לצבא, בנינו הצגה חינוכית שמיועדת לקהלים גדולים יותר כדי לנסות להגיע ליותר מקומות ולפתוח יותר את האוזן ואת הלב כי באמת הכלי של התיאטרון הוא מדהים ואנחנו נדבר עליו. אבל בעיקר אנחנו מנסות למצוא דרכים להגיע אל הנוער. זאת מיומנות שאנחנו רוכשות כבר 18 שנים.

יש לכם מערכים דיפרנציאליים לפעילות לגיל 13 לעומת 17.

בהחלט. מערכים מותאמים לגיל וגם למגזרים שונים.

אתם רשומים במאגר?

לא.

יש אפשרות שתיכנסו?

בטח.

אני ממש מבקשת. מאגר התוכניות של משרד החינוך הוא מאגר שמאפשר אור ירוק לכניסה למוסדות. מחר בבוקר תיכנסי ותתחילי בהליך. תירשמו עם כל התוכנית שלכם. תיכנסו למאגר. אחרי שתהיו במאגר, אני יותר מאשמח שנקיים פגישה. אני מודה שאני צריכה גם ללמוד את העולמות האלה יותר לעומק. זה נושא מאוד מאוד מורכב. אני אשמח להיפגש. אם כן, דבר ראשון, להירשם למאגר, ושנית, לקיים פגישה. קודם כל, אני מאוד שמחה לשמוע שאתם פועלים בבתי הספר. זה אומר שיש לנו אוטונומיה בבתי ספר ומנהל יכול להחליט וזה בסדר גמור וגם אני מאמינה בזה.

זה אחרת אם יצא חוזר מנכ"ל.

בדיוק. אני חושבת שאנחנו נידרש קצת יותר ללמידת עומק, להכיר יותר, ואני גם אשמח לשמוע על ההצגה שעופר מעלה. אני אתן גם לעינב כי אנחנו יוצאים לפיילוט.

אני רוצה לבקש ממך, לפני שאתן את רשות הדיבור לעופר, במסגרת שאת יכולה, לדבר גם על השתלמויות של היועצות. לחשוף אותן. אנחנו חייבים לחסוך זמן. במקביל יום העשרה או השתלמות שלכם. אני צפיתי בהצגה. אני חושבת שאם אפשר, כדי לקצר – אני אומרת לך שאני שלוש שנים מנסה לקיים את הדיון הזה כאן בבשלות שלו.

אני חושבת שאין מניעה שהיועצות יצפו בהצגה. דרך אגב, יועצות כל שנה מקבלות רשימה של הצגות לצפייה. אני חושבת שאין שום מניעה. קדימה.

אם אפשר לומר שהנושא בוער.

בסדר גמור. בואו נהיה במיידית. מחר תירשמי למאגר, מוחרתיים קובעים את הפגישה ועושים היכרות, אחר כך אנחנו נכנסים ורואים מתי אפשר לעשות איזושהי צפייה נקודתית בהצגה הספציפית. אני פשוט לא מכירה את ההצגה.

החמ"ד הוא חלק מהדיון?

לא.

למה לא? מי אמר? עוד מעט נדבר גם על זה.

אני רוצה לומר משפט אחד אחרון. כל עוד זה נתון לבחירת מנהל או יועצת, אנחנו לא נגיע למספיק בני נוער.

אני דיברתי על חוזר מנכ"ל. אני לא חוזרת בי וזה לפרוטוקול.

אני למדתי משהו ואני הרבה שנים במערכת. אנחנו צריכים להתחיל לעבוד, להכיר ולשתף פעולה. דבר גורר דבר. הדברים האלה הם רגישים, הם מורכבים. אני מודה שחלק מהדברים יהיו חדשים לי. אנחנו צריכים ללמוד את זה אבל דבר גורר דבר. בואי ניכנס לעבודה שיטתית, נכיר ונתחיל.

בסוף הדיון נקצוב זמנים ונבקש לחזור אלינו.

זה יהיה הרבה יותר מהר מכפי שזה נראה ברגע שיוצאים לדרך.

שלום לכולם. אני שחקן תיאטרון ויוצר. אני גם מורה לתיאטרון. יש מספר הצגות חינוכיות שאני כבר שנים יוצר ומשחק בהן, בנושאים כאלה ואחרים, מתקשרים לנושא הזה. אחד הוא אלימות במשפחה, השני הוא סם האונס, כמה הצגות שאני משחק בהן. אני כאן כי אני רוצה לומר לכם שבעיני כאיש חינוך, כיוצר, כאומן, כאבא, בחיים שלי לא ראיתי כלי חזק יותר – ולא כאיש תיאטרון אלא בגלל שאני חווה את זה בשטח – מאשר תיאטרון כהשפעה על בני הנוער. כאשר מדברים אתם ועושים כל מיני שיחות אתם, אני מזהה את המגננות ואת הציניות. יש את הקסם של התיאטרון ואני מיד אחר כך רואה את הפנים שלהם דומעות, אני קולט את הלב שנפתח ואני קולט את האפשרות שלהם לראות אמפתיה וחמלה וזה מרגש אותי כמעט יותר מכל הדברים שאני עושה.

כשאני יצרתי את ההצגה הזאת שקוראים לה נערה בלי שם, אני גם בעצמי עברתי תהליך, הייתי נבוך להבין כמה דברים אני לא יודע כגבר, כמה רגשות אשם היו לי ואתם רק יכולים לדמיין כמה לבני הנוער היום יש פער וחוסר ידע וסוג של בורות עצובה של אינטימיות, של מהי אינטימיות ומה הם יחסים. הם רק מתחילים, זו רק ההתחלה. השנים הראשונות של היכרות של מה זה יחסים בין אישיים, יחסים זוגיים. הם פשוט לא יודעים. רוב המידע שיש להם זה פרץ של מידע ואסוציאטיביות של מידע זה דרך הפורנו ודרך יצרים ועולם אפל שהם נחשפים אליו כל היום. כשאני בא ואני עושה את פנינה של הצגה בכל נושא שהוא, אני קולט איך אני מצליח להגיע אליהם. אחר כך לפעמים זה מלווה גם בשיחה. אני פשוט רוצה לספר לכם שזה כלי אדיר שאני ממש מבקש ומזמין אתכם שתשתמשו בו. נשתמש בו יחד.

אחרי מחקרים שעשינו ונוכחתי לדעת שלי עצמי יש כל מיני סטיגמות ודעות קדומות, ואחרי מחקר שעשיתי וקריאה של כמה ספרים וגם תשאול של נערות במעגל הזנות והגעה למקומות כאלה ואחרים, יצרנו הצגה שמגוללת סיפור של שני נערים נורמטיביים, חברים טובים שכאשר הנערה חווה איזושהי פגיעה מינית מקרוב משפחה, בעצם מתחיל איזה מעגל של זנות. ההצגה מביעה בצורה מאוד חזקה שזה לא סיפור של מישהו בשוליים או של מישהי שבחרה בזה אלא 90 אחוזים מהמקרים הם של מישהי שחוותה פגיעה מינית. באמת הנוער מזדהה עם זה ויכול לומר שלא, זה מול העיניים שלי, זה יכול לקרות לי, כמה ברמה החווייתית זה נוגע בי כשאני רואה מישהי שאני מתאהב בה שהיא פשוט ילדה חמודה ומקסימה כמוני, ואיך הדברים מידרדרים למקום שהיא בטוחה שהיא בוחרת בזה והיא בטוחה שהיא חזקה אבל זה לא כך.

יש לי שתי שאלות חשובות. אתה הופעת כבר בבתי ספר. נכון?

עם ההצגה הזאת לצערי לא.

הופענו אתה בפני קהל של מבוגרים ועוד לא בפני נוער.

אנחנו צריכים בשלב ראשון להכניס את ההצגה הזאת למאגר ההצגות האפשרי. זה מיועד בעיקר לחטיבות העליונות?

כן.

לחטיבת הביניים ותיכון. מכיתה ט' ומעלה.

אני מבקשת, אם אפשר, לראות את ההצגה ואז אולי להביא גם כמה יועצות בכירות שיצפו ביחד ולעשות מעין שיח עליה. אין ספק שתיאטרון, הצגה, זאת אחת הדרכים החשובות ביותר כדי להטמיע נושאים מורכבים ורגישים אצל בני נוער.

זה נוגע ברמה החווייתית ולא ברמת הרציונל.

עוד נושא אחד שההצגה מעלה והוא לא דובר כאן, המעורבות שיש לבני נוער. המשפטים שבני נוער אומרים בדרך כלל כמו מה זאת אחריותי. יש שם סיפור של שני חברים טובים ובשלב מסוים הוא נוטש אותה בגלל הלחץ החברתי שהוא כל כך אופייני והיא מישהי שלא רוצים להיות חברים שלה. לו יש את ההזדמנות והוא בקונפליקט. לנער יש הזדמנות להושיט לה יד אבל הכוח של להיות חלק מהחבר'ה מכניע אותו.

ברשותך, בעקבות ההערה של תהילה, אני רוצה להבין. את בתפקיד שלך מנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך. אנחנו מדברים על החינוך החרדי, על החינוך הכללי, על החמ"ד. בדיונים קודמים שהיו כאן בנושאים אחרים, תמיד אמרו לנו שלחמ"ד יש את המנדט שלו, לחרדי יש את המנדט שלו.

אני עושה עכשיו הבחנה.

תעשי לנו סדר.

בחינוך החרדי המוכר שאינו רשמי, שם יש פיקוח של המוכר שאינו רשמי.

שאנחנו לא מדברים עליו עכשיו.

לא. יש לנו שני זרמים, הזרם הממלכתי והזרם הממלכתי-דתי. נכון שיש חינוך ממלכתי-דתי, מה שנקרא כמינהל. אבל כל נושא הייעוץ, שפ"י, השירות הפסיכולוגי חינוכי וכולי, אנחנו מדברים על עבודה בשיתופי פעולה בין הממלכתי לממלכתי-דתי. אין שפ"י של חמ"ד ושפ"י של ממלכתי. מאחר והפלטפורמה כאן היא פלטפורמה שנוגעת לפן, לא הקוריקולום של תוכנית הלימודים אלא להוויה של נער ונערה בגיל ההתבגרות הזה והאחר, בהחלט את חושבת שאנחנו יכולים להוות גשר כדי לשמוע את המורכבות של הנושא הזה בחינוך הממלכתי-דתי? אנחנו צריכים ללמוד גם את זה. אני אשמח לדעת. יש תודעה לממלכתי-דתי?

לא. אין תודעה לממלכתי-דתי.

עד לא מזמן הייתי יושבת ראש של נאמני תורה ועבודה. יש לעיסוק בנושא הזה בממלכתי-דתי רגישות מיוחדת. בגלל שאין הרבה לגיטימציה לעיסוק במין בריא, נורמטיבי ורגיל, בגלל ההקשר הדתי, אז לעיסוק בסיפור הלא נורמטיבי, זה כאילו מתווספת על זה עוד שכבה. זאת היכולת להפריד בין מה שהוא בעייתי מבחינת צניעות, מבחינה דתית, לבין משהו שהוא אלימות, פשע, ניצול – זה דבר שאני חושבת שצריך לעבוד אתו הרבה בצוות. זאת אומרת, הרבה לפני שאנחנו מגיעים לתלמידים, יש כאן עבודה עם הצוותים. כאן אני חושבת שיכול להיות שכן צריך לעשות הפרדה. זאת אומרת, זה מאוד משמח אותי שאין שפ"י כזה ואין שפ"י כזה. אני חושבת שבעבודה במגזר כן צריך לנהוג טיפה אחרת.

אדפטציות.

כן. בדיוק.

קודם כל בואו נלך על התוכנית הראשית.

זה שהבעיה קיימת, אתם בוודאי מכירים ולפעמים אפילו ביתר שאת. לא מזמן נחשפתי לסיפור על נערה שצולמה מתנשקת עם מישהו, עסק תמים, בגיל 16, אבל זה אסור. אלה סיפורי זוועות.

אני רוצה קודם כל לברך על הנכונות. צריך לומר שאנחנו שנים על גבי שנים יושבים כאן בדיונים וכל יושבות החדר הזה מאוד מאוד נחרדות מהסיפור של זנות קטינים ובמיוחד במשרד החינוך. מבחינתי עצם זה שבאת, זאת כבר בשורה משמעותית ואם תיפגשו עם מכון תודעה, אני מניחה שזאת תהיה בשורה עוד יותר גדולה.

מאחר ובכל זאת יש לי את הדקה לפנות אליך ישירות, אני רוצה שתביני שאנחנו מרגישות שזוהי שעת חירום. שנה אחרי שנה אנחנו מדברים על נתונים של 3,000 קטינות וקטינים בזנות במדינת ישראל שלפחות לפי המחקר של פרופסור אדלשטיין, 80 אחוזים מהם נמצאים אצלכם. הם מגיעים למערכת בבוקר.

דיברת על כך שאלו נערות שהיו נורמטיביות ואז דורדרו לזנות. אנחנו מרכזות את קואליציית המאבק בזנות, כל ארגוני הסיוע לנשים בזנות בארץ. הנתונים של הארגונים מדברים בצורה חד משמעית על כך שהם עוד לא פגשו אישה שלא נפגעה פגיעה מינית קשה ומתמשכת בילדות. אלו לא ילדות נורמטיביות שאיכשהו דורדרו לזנות. אלו ילדות שכשהן נפגעו בבית, אף אחד במערכת לא ראה אותן ואף אחד לא עצר את הפגיעה. אז הגיע איזשהו טורף ודרדר אותן לזנות וגם אז, כשהן המשיכו, והן היו בנות 13 כשזה התחיל, בנות 16, הן ממשיכות להגיע לבית הספר, הן יוצאות לשעתיים, יוצאות עם המורה לנהיגה שמציע לה את הטסט תמורת תעשי לי טובות מדי פעם או עם מישהו משכבה בוגרת. הדברים האלה קורים לצערי תחת האף שלכם וזו השעה באמת לכיוונון מאוד מאוד רציני, לא רק אצל קבוצות הקצה שכמובן ששם צריך לשים המון דגש. דיברנו הרבה בדיונים קודמים והדבר הכי חשוב הוא הכשרת צוותים, היכולת לראות אותן.

צריך לומר שנושא הזנות במשך המון שנים היה נושא טאבו בחברה הישראלית. יועצות חינוכיות שעובדות שנים רבות כנראה בכלל אף אחד לא דיבר אתן בהכשרה שלהן על כך. הגיע הזמן לדבר.

אני רוצה לחדד. את אומרת שהדבר הראשון שאנחנו רוצים עכשיו מבחינתך זה לוודא שכל בעלי התפקידים הטיפוליים בבית הספר, יש להם את ההכשרה לזהות ילדות וילדים שהם עדיין במערכת.

או שהם ברצף. הרי הרצף הוא כל כך רחב ובפוטנציאל. בסוף אלה ילדים נפגעי תקיפה מינית בבית לרוב. ודאי שלמחנכים יש כאן מקום אבל צעד-צעד.

צריך לומר שבסוף כולם עוברים אצלכם. גם צרכני הזנות של המחר, תלמידים במערכת החינוך. כאן צריך המון אומץ ואנחנו מבינות את זה אבל קורה כאן משהו. זה מדהים. תחשבו שהילדים האלה הם כן רואים עכשיו בטלוויזיה את מה שקורה. דיברת על השינוי החקיקתי. יש המון שיח בשנתיים האחרונות על כך שהדבר הזה הולך להיות לא חוקי. דיברו על הפללת לקוחות זנות. חושפים לאט לאט אבל אף אחד לא מדבר אתם על זה תכל'ס ואומר למה זה הולך להיות לא חוקי, למה זה אסור, למה לא הגיוני שילד שמסיים בית ספר בגיל 18 ועושה מסיבת גיוס, למה זה לא הגיוני שהוא יזמין נערת ליווי. אף אחד אף פעם לא דיבר אתם. בשינוי עומק שאנחנו רוצים לייצר בחברה הישראלית, זו ההזדמנות, דרך מערכת החינוך.

אני בשנה שעברה דיברתי עם עשרות תלמידי מכינות בכל הארץ כי הבנתי שזאת בעצם ההזדמנות האחרונה לראות חבר'ה צעירים מקובצים. אצלכם זה הרבה יותר רחב. אנחנו מבינות שנדרש כאן אומץ אבל אנחנו קוראות בואו ניתן להם את הכלים, את התשובות, על ידי אנשים שהם מוכשרים לכך, שהם לא עצמם שבויים במיתוסים. אנחנו בכל זאת חיים בחברה ששנים הדבר הזה היה בה נורמטיבי. אם עדיין המחנכים לא מוכשרים לזה, יש עמותות מצוינות שעושות את זה.

תודה. אני רוצה לצרף לדיון שלנו שני נושאים. נמצא עורך הדין אריאל אררט מפרקליטות מחוז תל אביב. זימנתי אתכם לדיון הזה ואני רוצה לעשות רגע פאוזה. נחשפנו בדיון הקודם לכל הנושא של סגירת מועדוני זנות וחשפנות וכל מה שאירע. רצינו לבקש הבהרות שלכם במסגרת הוועדה להתנהלות שהייתה, עד כמה שאתם יכולים להרחיב כאן בוועדה.

אני מפרקליטות המדינה. אני אפתח ואומר שהפרקליטות פועלת במאבק נגד מועדוני החשפנות, הזנות והסחר בכל המישורים. למעשה בכל מחוז של הפרקליטות – בין אם זו פרקליטות פלילית ובין אם זו פרקליטות אזרחית – יש רפרנט לנושא זנות וסחר שמחזיק אצלו הרבה ניסיון, הרבה מקצועיות בתחום הזה ופועל במאבק בתופעה הזאת בכל המישורים.

מה הכוונה בכל המישורים. בשנים האחרונות אנחנו ראינו איזשהו שינוי חשיבתי בפרקליטות, כך שבעצם המאבק בתופעה ובכל מה שקשור בתופעות הזנות, הוא לא מאבק שהוא רק פלילי אלא גם מינהלי ואזרחי. זה נועד לאיזושהי אכיפה משולבת של כל הגורמים לצורך מתן מענה מיידי. הכוונה היא בעצם שלא בהכרח המענה תמיד יהיה פלילי. אני פותחת סוגריים ואומרת שגם כאן אנחנו רואים שלא תמיד המענה הוא פלילי ולפעמים באמת צריך מענים משותפים של משרדי ממשלה שונים. אצלנו בפרקליטות אנחנו כן מסתכלים על איזשהו מענה משותף של כל המענים שפרקליטות מסוגלת לתת, שזה בעצם לא בהכרח פלילי אלא גם מינהלי, אזרחי, כלכלי כאשר אף אחד מהמענים האלה לא מוציא את השני.

אנחנו לא בסדנה משפטית עכשיו. אני רוצה להבין מה קרה באירוע האחרון. אם אפשר לקבל הרחבה. אנחנו לא בסדנה עכשיו. אני רוצה להבין מה הייתה עמדת הפרקליטות, למה בעצם מועדון החשפנות שהיה אמור להיות סגור מזמן, ממשיך להיות פתוח. אנחנו מדברים כאן על חינוך, על אוכלוסייה, ומה קרה לפרקליטות?

קודם כל, אני מבינה שאנחנו מדברים על תיק מסוים.

נכון. על מועדון הפוסיקט בתל אביב שנדהמנו כולנו לראות. אני הזכרתי, לא את. תסבירו לנו מה קרה. אנחנו לא מצליחים להבין.

נסגר התיק הפלילי.

אני אומר באופן כללי וככל שיהיה צורך, נמצאים כאן גם מפרקליטות מחוז תל אביב. באופן כללי התיק הפלילי בעניין של מועדון פוסיקט נסגר מחוסר ראיות.

ברשותך, אני רוצה להבין מה זה חוסר ראיות.

אנחנו כן רוצים לדבר על כך שגם העובדה התיק הפלילי נסגר, הרי שעדיין תלוי ועומד התיק המינהלי. לכן פתחתי ואמרתי על החשיבות של האכיפה המשולבת כי לפעמים הרף הפלילי הוא רף פלילי שדורש ראיות, שדורש ראיות לכאורה, דורש ספק סביר ובאמת אנחנו לא בסדנה משפטית ולכן אני לא ארחיב. אבל לפעמים הרף הפלילי הוא רף גבוה ולכן אנחנו בוחרים לפעול במשותף. זה אומר שלפעמים זה שהתיק הפלילי נסגר, לא אומר שהטיפול בתופעה נזנח. כרגע כן יש טיפול במועדון הפוסיקט שתלוי ועומד במישור המינהלי של סגירת המקום. למעשה יש לנו אפשרות לסגור מקומות על פי חוק סגירת מקומות או למשל לא לתת רישיונות עסק למקומות בהם מתקיימת זנות, ובמישורים המינהליים אנחנו ממשיכים לפעול גם למשל נגד מועדון הפוסיקט ומועדונים אחרים בתל אביב. אריאל יוכל תכף להרחיב על זה.

לכן היה לי כן חשוב להתחיל ולומר שאנחנו פועלים גם כדי לסגור את המקומות פיזית, גם כדי לפגוע בהם כלכלית בין על ידי סגירת מקומות אבל גם במישור הכלכלי. עכשיו אני מחיבה את הדיון וזה לא רק על המועדון הזה אלא גם על מועדונים אחרים שאם אנחנו מגלים שאין בהם את העבירה הספציפית הזאת, אפשר לפגוע בהם בעבירות כלכליות כמו הלבנות הון ודברים כאלה שפוגעים להם גם בכיס. זה בעצם לייצר איזושהי הרתעה בכל המישורים וכך לפגוע.

אני גם יכולה לומר שיש פעילות נוספת במעטפת היותר חיצונית של חוק סגירת אתרים, למשל פרסום מודעות זנות באתרי אינטרנט וניתן לסגור את אתר האינטרנט.

עם כל הכבוד וההערכה, כבר חוקקנו את החוק.

הוא גם נאכף. אנחנו פועלים לאכיפתו.

תודה לאל שהוא נאכף. עבדנו קשה כדי שיהיה חוק.

אני אומרת שהאכיפה המשולבת היא לא רק בתוך הפרקליטות אלא היא גם של כל הזרועות שפועלות כדי להילחם בתופעה הזאת ולכן באמת יש גם מענים גם במישורים האלה.

אני רוצה להזכיר שהסיבה היחידה שבכלל מדברים על לסגור את מועדון הפוסיקט היא עתירה שאנחנו הגשנו לפני שנתיים וחצי, אחרי שבמשך שנים זעקנו שבמקום יש חדרים אחוריים וניתנים בו שירותי מין כל יום, בחדרים האלה שנבנו למטרה הזאת וכל צרכני הזנות ידעו ששם זה אפשרי. אנחנו ידענו. אתם ידעתם. המשטרה ידעה. קרה דבר מאוד מאוד טוב. עתרנו לבית המשפט ואמרו לנו שהכול בסדר, הנה, שוללים את הרישיון ויש בכלל חקירה פלילית. מאז עברנו שנתיים, התחלנו הליך חידוש רישיון שהפרקליטות נתנה היתר זמני, איימנו שוב בעתירה ואז החליטו שלא לחדש את הרישיון. המועדון כבר כמעט שנה פועל בלי רישיון. נכון שהיום יש לכם בעיה כי בעצם המועדון עתר נגד החלטת המשטרה לסגור אותו ולכן הוא עדיין פועל בכל מיני פלפולים משפטיים אבל עם זאת לצד זה שהוא ממשיך אומרים בעייתי עם העתירה, אנחנו כולנו תלינו תקוות. יושבת ראש הוועדה דיברה על סגירת התיק. היה שם תיק סופר מבוסס אחרי מודיעין ועם ראיות. אנחנו קראנו את הדוח המשטרתי, שערותיי סמרו על אף שאני מכירה את הסיפור שם. הכול שם. החדרים עבדו. על כל 400 שקלים שאישה קיבלה, היא נאלצה לתת 100 שקלים לבעלי המועדון ואז אומרים לנו שגם כאן סוגרים מחוסר ראיות.

עם כל הכבוד לשאלות הוועדה וגם לדברים של ניצן, אני רוצה לומר שגם אם תיק נסגר, זה לא אומר שהאכיפה נגדו הסתיימה.

אני רפרנטית סחר בבני אדם של פרקליטות תל אביב ואני בעצם אחראית על סגירת התיק הפלילי. כמובן אסור לי, עם כל הרצון הטוב, להתחיל לדבר כאן על איזה ראיות היו או לא איזה לא היו בתיק אבל אני חייבת לומר שסגירה מחוסר ראיות היא סגירה שלא עומד מאחוריה שום רעיון. זה כמובן את יודעת. זאת לא סגירה מחוסר עניין לציבור. בסופו של דבר דוח מודיעיני – או אני לא יודעת מה ראית – הוא משהו אחר לגמרי מראיות שמובאות בפנינו. אנחנו כמובן מקבלים ראיות מהגוף החוקר והתיק שהיה בפנינו, לא היו בו מספיק ראיות לידיעה של הבעלים, שזה מה שאנחנו מחפשים, שיש שם זנות בחדרים. ראיה פלילית היא סיפור אחר לגמרי מדוח או מכל דבר אחר. אני לא צריכה לספר. כמובן שאם היו לנו, הדבר הראשון שהיינו עושים, הרי אנחנו לא באים להגן עליהם אלא אנחנו נלחמים בהם בהמון דרכים אחרות.

בסופו של יום, בתיק הזה לא היו מספיק ראיות. אין כאן איזה רעיון או איזה מקום לתקיפה כי בעצם זה מה שהובא בפנינו.

אני מאוד מאוד מכבדת אתכם ואני יודעת שאין כאן מוטיבציה שלילית אבל מי יושיענו? המועדון הזה בכיכר העיר פועל כל כך הרבה זמן בלי רישיון. הוא כבר כל כך הרבה שנים בלי רישיון בגלל העתירה שלנו וזה לא נראה כרגע שהוא הולך לכיוון של סגירה. אנחנו רואות מה קורה.

אני לא יכולה שלא לנתק את הדיון שהיה כאן עד עכשיו מול הרצון שלנו לשנות את המרחב הציבורי בישראל. כשאנחנו רואים את הוזלת היד שלש הפרקליטות, זה טוב שיש הפרדת רשויות בישראל, אבל אם זה חוזר אלינו, יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות עוד תיקון.

סליחה שאני אומר אבל המילה אוזלת יד של הפרקליטות היא רחוקה כרחוק מאדים מכדור הארץ במה שנעשה בשנתיים-שלוש האחרונות. אני אתן מספר נתונים. אני מרכז בפרקליטות את נושא האכיפה המשולבת. מי שלא מכיר, זה למעשה תכלול של כל הכוחות האזרחיים בשיתוף פעולה מוחלט עם הפרקליטות הפלילית כנגד תופעות פשיעה. לקחנו לעצמנו תופעה של המאבק בזנות הממוסדת, תופעה של ניצול נשים בזנות, כאחד מתיקי הדגל שלנו. אני חושב שחוללנו מהפכה, בוודאי באזור של תל אביב שהיא גם נושאת דגל בכל הארץ ואני אפרט.

בואו נזכור שאנחנו מדינה דמוקרטית, יש לה חוקים, יש לה מגבלות, גם כשאנחנו נמצאים מול תופעות פשיעה. תמיד הרצון הוא ללחוץ על כפתור ולמעוך את תופעת הפשיעה. אנחנו יודעים שיש לנו עוד מוסרות כאלה ואחרים שאף אחד מאתנו לא היה רוצה לשחרר אותם ובתוך המוסרות האלה אנחנו פועלים ואני כן אומר מה אנחנו עושים. לא מה אנחנו לא עושים.

אנחנו באמת מאגדים את היכולות המינהליות שיש למדינה. רק בשנה האחרונה סגרנו שמונה בתי בושת ומועדוני חשפנות שבהם יכולנו לבצע צווים מינהליים בהתאם לראיות הנסיבתיות המינהליות. אני חושב שזה מספר לא מבוטל. אני יכול לומר היום עד כמה אנחנו יודעים, שכמעט ואין בתי בושת ממוסדים גדולים בתל אביב נכון להיום פתוחים בעקבות שיתוף הפעולה הפלילי והאזרחי יחד עם המשטרה וגם עם ארגונים חוץ משטרתיים וחוץ מדינתיים שמסייעים לנו. אפשר לראות את זה בשטח. התופעה קורית ומתהווה. מעבר לכך שכל תיק בושת היום – ואיריס תחזק אותי – הוא כבר לא תיק שמטפל בעבירה קטנה אלא הופך להיות מגה תיק, תיק כלכלי שכמובן דורש היערכות מאוד משמעותית מאחורי הקלעים, של חודשים של הכנה אבל ברור שכאשר התיק הוא תיק כלכלי, המכה והגרזן שהמערכת מורידה על תופעה חמורה זאת, היא הרבה יותר משמעותית. אנחנו נאבקים על כל תיק, גם אם בית משפט מקצר לנו את המועד בעשרה ימים. אתמול היינו בערעור בבית משפט המחוזי, ערעור שהמדינה הגישה, כשבית משפט קמא קיצר לנו את המועד של סגירת מקום ששימש לבית בושת במסווה של "ספא". נאבקנו וזכינו גם בערעור. אנחנו לא משחררים גם כאשר מדובר בעשרה ימים בלבד. אנחנו הולכים עד הסוף וכל מקום שאנחנו יכולים לשים את היד ולבצע פעולה, אם לא פלילית בגלל מגבלות ההליך, פעולה מינהלית אנחנו מבצעים.

אני חושב שהתופעה הזאת בתל אביב, אני לא רוצה לומר מוגרה אבל כל מקום שצץ ורק מתחיל, אנחנו יכולים כבר, יש לנו את השיקולים שלנו שאי אפשר לפרט כאן ואתם גם מבינים אותם, שלפעמים אתה רוצה לפעול במקום ברמה המינהלית אבל אתה מבין שכדאי לך לחכות כדי לאסוף ראיות, כדי שתוכל לתת מכה קשה יותר באפיקים אחרים. אתה לפעמים מחכה כדי לבצע את האכיפה המינהלית.

בוודאי שאי אפשר לקרוא לזה אוזלת יד ואני באמת אומר לך עליזה שאת צריכה להבין שברמת היעדים שלנו, תראי את היעדים הרבים שאנחנו עוסקים בהם באכיפה משולבת, זה אחד היעדים המובילים. אני חושב שאין שבוע או שבועיים שאנחנו לא בבתי משפט כדי להגן על הדברים האלה.

אני באמת מודה. אכן נעשתה כאן עבודה מבורכת וזה גם המקום לברך את רובי קיים חברנו היקר מהמשטרה שיקבל ביום ראשון בטקס עיטור המאבק בסחר. אני רוצה לברך אותו על עבודה נהדרת שנעשית. הוא באמת ראוי ואמרנו זאת גם כשנפרדנו ממנו. זה המקום לברך ולהודות אבל עדיין נשארנו פעורות פה ולא כל כך הבנו איך למעשה זה נסגר מחוסר ראיות.

אני אומר עוד דבר מאוד משמעותי שאנחנו עושים. הזמנו את כל בעלי המועדונים בתל אביב כחלק ממגמה ללכת לקראת סגירה של מועדונים שפועלים במסווה של מועדון, הופעות אומן, אבל מאחוריהם יש זנות על היקפיה ותופעותיה. אנחנו באמת רואים תופעה מעניינת שכאשר בתי הבושת הגדולים נסגרים, לא הזנות הרגילה והמוכרת שנעשית בחדרים פנימיים, היא הופכת להיות מה שנקרא במרחב הציבורי של אותם מקומות אבל עם סוג של מעטה בניסיון להסתיר את התופעה. בעקבות זה אנחנו קיבלנו הנחיה מהמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים לבצע אכיפה מינהלית גם תוך הגדרת מה שנעשה במכוני ומועדוני החשפנות למיניהם וכולכם יודעים למה אנחנו מתכוונים, לפעול כלפי זה ברמה המינהלית ואף יותר מזה בהמשך הדרך. כל בעלי המועדונים בתל אביב הגדולים שעסקו בחשפנות הוזמנו למשטרה, קיבלו אזהרה בתיאום מוחלט עם הפרקליטות, אזהרה שהפעולה שלהם במה שהם מכנים לפ-דנס, הם מכנים ואנחנו לא כל כך ששים לכנות את התופעה הזאת בשם מכובס מהסוג זה, נחשבת בעינינו כגורם אכיפה כזנות לכל דבר ועניין האסור על פי החוק, ואם הם יעשו כן, בהמשך תהיה גם אכיפה בתחום הזה. כל המועדונים האלה באו. כל הניסיונות שלהם לעקוף מימין ומשמאל לא התקבלו על ידינו והראינו להם את הסרטים כדי שאחר כך לא יאמרו שלא התכוונו לזה אלא התכוונו לזה, ניסיונות שכל הזמן קורים. אנחנו לא נשחרר וניאבק עד תום בתופעה הזאת בכל תחפושת שתבוא.

תודה. אני רוצה לחזק אתכם. תבינו את הבקשה שלנו לפרוטוקול לשמוע אתכם ולחזק אתכם בהמשך העבודה.

אני רוצה להחזיר את רשות הדיבור אליך.

אני רוצה שעינב תציג את התוכנית שעכשיו אנחנו יצאנו אתה לגבי מיניות במרחב בטוח. זאת תוכנית בה אנחנו בפיילוט. אנחנו גם נשמח לשמוע את חוות הדעת.

שירות פסיכולוגי ייעוצי. אני רוצה להתחבר למה ש-שוש תיארה. באמת אנחנו מבינים שכדי להתמודד עם תופעות מאוד מורכבות כמו התופעה של זנות, אנחנו לא יכולים לטפל בתופעה הזאת בנפרד ולכן הקמנו תוכנית שהיא רחבה ולא עוסקת רק בזנות אלא היא עוסקת בכל הסוגיות של חינוך למיניות בריאה ועד מצבי פגיעה, ניצול והטרדה מינית. אנחנו קוראים לתוכנית הזאת מיניות במרחב בטוח. זו תוכנית בין-משרדית שמובלת על ידי משרד החינוך בשיתוף הג'וינט אשלים וכל משרדי הממשלה והיא על שולחן מקביל שעוסק עם כלה ארגונים שעוסקים בתחומים האלה שהם בעצם מזינים את התוכנית ויש להם ממשקים עם התוכנית.

התוכנית היא פיילוט. היא תוכנית רשותית. היא פועלת במספר ישובים כמו באר שבע, חורה, דימונה, פתח תקווה ואור יהודה.

אני רק אומר לפרוטוקול שהוועדה הייתה בסיור בבאר שבע ונחשפה לתוכנית. מאוד התרשמנו ממנה.

אני שמחה לשמוע. אני רוצה לומר שההזדמנות הגדולה בתוכנית הזאת, קודם כל התחלנו ממיפוי כדי לראות מה קיים בישובים האלה. אנחנו יודעים שקיימות תוכניות, קיימות עמותות, קיימים גורמים שעוסקים כבר בנושאים האלה בתוך הרשות, ממפים, מזהים את אנשי המקצוע שצריכים לעבור הכשרה. כרגע אנחנו עסוקים בהכשרות של כל היועצות ברשויות האלה. היועצות מעבירות הכשרות.

כל היועצות בתוך חמש הרשויות הללו עוברות הכשרות?

עוברות הכשרות. הצוותים שלנו מלווים את היועצות בהכשרת צוותי החינוך בתוך בתי הספר. כל העובדים הסוציאליים עוברים הכשרה. המשטרה. בעצם כל הגופים עוברים הכשרות בתוך הרשויות. ההזדמנות הגדולה בתוך הדבר הזה היא ששמו תקציב ייעודי לפיתוח תוכניות עדכניות וחדשניות בנושא. אנחנו עובדים עם מפתחי הדרכה, חומרים חדשים ועדכניים שמתייחסים להתנהלות הזאת גם בעולם הפיזי וגם בעולם הווירטואלי כי אנחנו מבינים שהתוכניות צריכות להתעדכן למציאות החדשה. הם מתנסים בתוכניות האלה ברשויות והרעיון הוא בעצם ללוות את התוכנית הזאת במחקר הערכה מלווה שעושה לנו את זה פרופסור רחל וייזל מאוניברסיטת חיפה וכמובן לבחון את התוכניות, את התאמתן ואחר כך להעביר אותן ולהפיץ אותן. גם אם התוכנית לא תעבור בכל הרשויות, כבר נעביר את התוכניות אחרי שנבדוק את התאמתן למסגרות שונות.

אני אומר עוד דבר. זה בכלל לא סותר את כל מה שאמרנו עד עכשיו.

ממש לא.

זה בעצם עוד דבר. זאת אומרת, אנחנו צריכים ללכת על כמה חזיתות בכמה מישורים במה שנקרא על הציר של קצה זה. אנחנו צריכים לפעול בשיתופי פעולה ולכל אחד אנחנו נמצא את החליפה המתאימה. לעבוד עם רשויות זו חליפה שמאוד מתאימה כי יש חינוך, רווחה, קידום נוער וכולי. זה בכלל לא קשור לעניין שבהחלט אנחנו יכולים, ברגע שאתם במאגר לצורך העניין, לחשוף את האפשרות לבתי ספר. זה עניין של חשיפה לרכוש את הסדנאות שלכם וכולי. אין סתירה בין הדברים. אני רוצה שיהיה ברור. אנחנו רוצים לעבוד בכמה מישורים.

בהמשך לדברים שלך על כמה מישורים, אני אומר כמה דברים שסגרנו והם ממש חדשים. יש לנו ערכה שאנחנו מעבירים ליועצות ואחר כך לצוותי החינוך לנושא של איתור וזיהוי ילדים בסיכון, שם יש גם התייחסות ספציפית לפגיעה מינית וניצול לזנות. בדבר הזה סגרנו שכל היועצות במהלך שלוש השנים הראשונות להכשרתן יעברו יחידה ספציפית על איתור וזיהוי ילדים בסיכון ויצטרכו להעביר את זה בבתי הספר. זה כמובן במקביל לעבודה של היועצות הוותיקות.

פתחנו קורסי מומחיות ליועצים בשלושה מוקדים בארץ – צפון, מרכז ודרום – שם עוברות במשך שנתיים הכשרה מעמיקה מעבר להכשרה של השלוש שנים הראשונות על כל הרצף, ממיניות בריאה ועד ניצול, פגיעה ומניעת זנות. יעברו שם גם יחידות ספציפיות בנושא הזה. עברו וימשיכו לעבור.

הדבר הנוסף שהוא חדש והוא החלטה שהתקבלה לאחרונה. כל שנה יש לנו השתלמות במערכת החינוך נגד אלימות מינית בינואר והשנה אנחנו נקדיש אותה לניצול מיני ברשתות החברתיות. לצורך כך אנחנו עובדים על חומרים חדשים. גם בנושא של המערכת לגלישה בטוחה, יפותחו חומרים חדשים בנושא.

לסיכום אני רוצה לומר שכל החומרים החדשים שאנחנו מעדכנים הם כדי להחדיר אותם אחר כך בצורה מסודרת למערכת כדי שיהיה חינוך למיניות בריאה על כל הרצף ועד למניעת פגיעה.

אנחנו מדברים על חמישה מוקדים ואנחנו מדברים על פיילוט.

כן.

לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור לאמיר, אני רוצה לקבל ממך תמונת מצב ולוח זמנים. את שומעת את הדברים, את שומעת על הקיים, מה לדעתך לוח הזמנים ההגיוני כדי שנוכל לחזור לדיון נוסף כאן בוועדה ולשמוע על ההתקדמות?

אני חושבת שבמהלך החודשיים הקרובים, ניצן, תיכנסו למאגר ואנחנו במשך החודשיים יכולים לצפות בהצגה. אנחנו צריכים לקיים שיח בנושא החמ,ד וכאן אני צריכה לראות איך אנחנו עושים את זה.

אגב, זה שווה שיחה עם יושבת ראש המזכירות הפדגוגית החדשה.

בסדר. אם אפשר, בסוף המפגש.

בסדר.

איפה נמצאת החברה הערבית?

את עכשיו מתפרצת לדלת פתוחה.

תציגי את עצמך.

אני באתי לכאן מטעם עמותת ש.י.ן. שוויון ייצוג לנשים. אני כאן עם הנערות שלי מכפר קארה וגם מכפר סבא. הנערות יכולות להציג את עצמן.

במגזר הערבי אין שום תוכנית שנוגעת בנושא הזה.

בכובע השני שלי אני מדריכה במוסד חינוך במינהל חברה ונוער.

את עובדת עם חגי.

כן. ועם ג'לאל. כל הנושא של החינוך החברתי והמעורבות במועצת התלמידים, אני בתוכו.

אין לך עזרה ואין לך סיוע ואין תוכניות.

אין לך שיח.

ניצן, אתם נכנסתם פעם לבית ספר במגזר הערבי?

לא נכנסנו כי זה הרבה יותר קשה להיכנס מאשר למגזר היהודי אבל כן יש לנו מנחים מהמגזר הערבי שהכשרנו כבר.

אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער. אני רוצה לומר בהמשך לקורס התמחויות שעינב דיברה עליו עשינו במחוז הצפון, רוב היועצות החינוכיות היו מהמגזר הערבי וחלקן כל כך התלהבו מהנושא של הזנות, מהיחידה של הזנות, שכבר העבירו את זה גם להורים. זאת אומרת, יש לנו שם שגרירות אמיצות ביותר.

אבל צריך לעשות את זה מסודר. אני מברכת על כך.

היועצות מעבירות לצוותים החינוכיים. יש לנו ביחידה את אוריידה שהיא בעצם מרכזת אצלנו את הנושא במגזר הערבי ויש לנו מדריכות שמעבירות את הנושא.

אני מציעה שנתכלל את זה. אם את עובדת במינהל חברה ונוער, זה עוד יותר טוב. נעשה תכלול ונראה איך אנחנו יכולים להגיע לשטח. בשמחה.

אמרתי בשקט לשוש שיש לה הרבה שיעורי בית.

כן, אבל נעמוד בלוח זמנים.

אני רוצה לבקש לקבוע דיון המשך בתחילת פברואר עם שוש וגם להזמין את המנכ"ל. זה להחלטתכם. כמובן להזמין לדיון הזה את כל אנשי המקצוע כדי לקבל תוכנית מפורטת של היערכות המשרד בנושא.

אני רוצה לסיים אתך, אמיר. אמיר פנה לוועדה והציג את עצמו ואת המיזם שהוא מוביל. כמוש אמרתי, אנחנו נמצאים בימים היסטוריים של חקיקת החוק שיאסור צריכת זנות. בנוסף אנחנו חייבים לקדם את כל מה שקשור לשיקום ולחינוך. אתה מוביל מיזם שקשור בשיקום ואנחנו כאן נותנים במה כי כך אנחנו עובדים ויוצרים כאן כוחות משותפים.

שלום לכולם. אני פנסיונר שלש צה"ל אחרי 26 שנים בצבא וחדש מאוד בעולם שאני עוסק בו היום, עולם הקולינריה. נמצאת אתי נילי. ברשותכם, אני אתן לה את הבמה לדקה כדי לדבר על ניסיון שלה כי אנחנו באים להשלים אחד את השני. היום אני מבין ביטחון אחר, מהו באמת ביטחון, אחרי 26 שנים בתחום ביטחון מאוד מאוד צבאי.

הניסיון שיש לנו, ויש לנו לא מעט בשנים האחרונות, ניסיון שלקחנו מפרויקט שקוראים לו סלעית, דרך עולם הקולינריה, ויש לנו היום בית ספר, אנחנו רואים מה זה עושה לאנשים, לאו דווקא מעולם הזנות, אוכלוסיות מיוחדות כאלה ואחרות, אוכלוסיות בין אם אלה עולים חדשים, דרך האוכל, דרך הטרנד המאוד מאוד חזק הזה של ריאליטי שמדבר כל שני וחמישי על אוכל. אנחנו רואים מה זה עושה לאנשים ומה זה יכול לתת להם ככלי לחיים, לצאת או להתפתח עם זה. היום אנשים עושים את זה גם כאקט הכשרתי וגם כהסבה מקצועית כי זה מעניין, כי זה כיפי, כי זה טעים, כי זה הרבה מאוד דברים שיש סביב זה.

למיזם של יציאה ממעגל הזנות, של נשים שנמצאות אצלך.

עשינו את זה בשנים האחרונות. נילי תוכל לספר על זה.

לפני כמה שנים אני יצרתי קשר עם מקלט סלעית. קראתי כתבה מאוד גדולה על המקלט ושאלתי את עצמי, במקום לעשות להם כיף ולתרום להם יום גיבוש, אולי ניתן לבנות האלה את החכה ולא את הארוחה המוכנה. יצרתי קשר עם מנהלת המעון.

עם נעמה.

נכון. הזמנו אותן אלינו. עשינו איזשהו סינון ראשוני. זה מקלט אליו מגיעות נשי אחרי שאספו אותן מהרחוב. בעצם כל הרעיון היה לתת להן כלים להשתלב בענף הקונדיטוריה. כך חשבנו. כך אני חשבתי עת פניתי אליהם. מה שקרה בפועל זה באמת קשת מאוד רחבה של דברים. קודם כל, הבנות האלה, תחושת המסוגלות שלהן מגיעה מאפס ל-100 תוך שעתיים וחצי, שלוש. זאת אומרת, הן מגיעות, יש להן משטח עבודה חלק ואחרי שלוש שעות יש להן שם מעדנים מדהימים שהן הכינו. אף אחד לא הכין להן, אף אחד לא עשה עבורן. האפקט הוא מהיר והוא מיידי.

הבנתי תוך מפגש ראשון, שני ושלישי שלא תמיד הן יכולות להכיל את המסוגלות הזו. זאת אומרת, הן כבר רואות שהן מדהימות, הן רואות שהן עושות והן חוות אבל הן לא מצליחות להכיל את זה. כאן אנחנו חוזרים לחלק היותר צעיר שלצערי או לשמחתי עבדנו גם עם נוער מנותק דרך מחלקת קידום נוער של עיריית כפר סבא במשך המון שנים, ליחידה קראו נוער רב תרבותי, וגם הם היו מגיעים אלינו לקורסים בבישול. הם מגיעים בשעה 4:00 ובשעה 7:00 יש שולחן מדהים ומריח. הם לא מסוגלים להכיל את היכולת העצומה שלהם.

ילדים שהמערכת פספסה.

כן. חלקם שנייה לפני ניתוק.

הם אצלנו במערכת.

נכון. התחברתי מאוד לחלק הזה כי באמת יש כאן כמה מקומות. פעם ראשונה זה באמת להחזיר להם את תחושת המסוגלות וללמד אותם להכיל את זה שהם ראויים. פעם שנייה זה באמת להכשיר אותם להשתלב בענף, כל אחד בקצב שלו, ברמה שלו. יש כאלה שאפילו ימכרו עוגות באיזה דוכן אוכל. אנחנו יודעים להכשיר אותם, ללוות אותם, לעבור אתם את כל ההתנגדויות שיש להם. זה כלי טיפולי והוא מאוד טעים.

אנחנו בשולחן המיוחד הזה בוועדה נחשפים וחושפים הרבה יוזמות שצומחות מהשטח ואנחנו מאבדים אותן. תודה רבה.

נמצאת אתנו רומי ואת מתעקשת על רשות הדיבור. אני חושבת שאני צריכה לסגור את הדיון. את רוצה לומר מילה על הנושא של חינוך? אני מבינה שאת מאוד רוצה לדבר.

אני עוסקת בזנות כבר מעל 10 שנים. אני לא אלכוהוליסטית ולא נרקומנית. רומי הוא השם האמיתי שלי ואין לי בעיה עם זה. אני חושבת שכל מה ששמעתי כאן עד עכשיו, יש לי המון מה לומר ואני לא אספיק לומר את הדברים בשתי דקות כי אני לא יכולה לשבור שיא כזה. אני כן רוצה לבקש ממך להתכונן למשהו שאני כן מכינה אותו. יש לי הרבה מה לומר לכל אחת ואחת כאן. אני חושבת שזה לא בסדר, ממש לא בסדר. אני הגעתי מבית עם הורים אמידים, מבית אמיד. ההורים שלי חינכו אותי וגם את האחים שלי לקבל את השונה, לדעת לקבל את זה שהוא שונה כל עוד הוא לא פגע באחר. אז בסדר, ההורים שלי לא ציפו לבת זונה ולבן הומו. אז מה? אני הזבל? אני לא בסדר? יש לי 12 שנות לימוד, יש לי בגרות מלאה. תודה רבה. אני בחרתי במקצוע הזה. אף אחד לא ייקח ממני את הזכות הזאת. יש עוד המון כמוני. המון. אני מקבלת מלא טלפונים, אני מקבלת מלא הודעות, בנות בוכות, מה נעשה עכשיו? לוקחים לנו את כל האפשרויות. מי שאל אותנו? מי? לא מקובל עלי שילד בר מצווה יזמין נערת ליווי, נכון, אבל בחור שמתגייס ועבר את גיל 18? אין לי ספק, דרך אגב, שכשהוא מזמין את הבחורה – הייתי שם, אני יודעת מה זה, אני הייתי שם כי אני רציתי. את זה אתם רוצים לשלול? תודה.

תודה רומי.

כמו שאמרנו, נחזור ונתכנס כאן בעוד חודשיים. אני אשמח מאוד להמשיך ולקבל גם מהארגונים של השטח את התובנות שלכם וההערות שלכם. היום לא הצליחו להגיע עוד כמה וכמה נציגי ארגונים בגלל התאריך ואנחנו כמובן רצינו להיצמד לתאריך. אני עצמי לא נמצאת עכשיו בפתיחה של הבית הצ'כי, של נשיא צ'כיה ואני יושבת ראש אגודת הידידות. היה לי חשוב להמשיך את הדיון ולתת לכולם הזדמנות לדבר ולשמוע. מבחינתנו זו פריצת דרך גדולה מאוד להכניס גם את שיתוף הפעולה אל תוך המנעד הרחב של עבודת הוועדה.

אני מברכת על הקשר האמיץ שמתפתח ונרקם. אני רוצה להודות לכם על העבודה החשובה והמבורכת. כאמור, נתכנס כאן כולנו בעוד חודשיים כדי לשמוע איך מתקדמים הלאה.

תודה רבה לשוש נחום, מנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך. ושוב, תודתנו למנכ"ל ולשר.

תודה רבה. המשך יום טוב.


הישיבה ננעלה בשעה 15:30.