פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



13
ועדת החוקה, חוק ומשפט
13/11/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 705
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ה' בכסלו התשע"ט (13 בנובמבר 2018), שעה 13:00

1. הצעת חוק בתי המשפט (תיקון - מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירת מין), התשע"ז-2017
2. הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 90) (מינוי מומחה מטעם בית המשפט), התשע"ז-2017

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר
מרב מיכאלי

איילת נחמיאס-ורבין

ליאנה מגד - עו"ד, משרד המשפטים

אבינעם סגל-אלעד - ראש אשכול, משרד המשפטים

איזבל סרי לוי - מנהלת תחום - פגיעות מיניות בקטינים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חלי ברכה - עו"ד לשכה משפטית, הנהלת בתי המשפט

איילת רזין בית אור - יועמ"ש, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

איתי נעמן - ממונה ארצי - נפגעי עבירות מין, הסיוע המשפטי

רותם אלוני דוידוב - ועדת זכויות נפגעי עבירה, לשכת עורכי הדין

פנחס מיכאלי - ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין

נעמה מנחמי

אסף פרידמן

יפעת קדם




הצעת חוק בתי המשפט (תיקון - מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירת מין), התשע"ז-2017, פ/3697/20, הצעת ח"כ איילת נחמיאס ורבין

חשבתי שאת החוק הזה כבר סיימנו, אבל זה חוזר אלינו. חברתי איילת, מאחר והחוק הוא שלך - -

כן.

אני חושב שאת הגשת את הרביזיה, נכון?

אני הגשתי את הרביזיה.

רק תסבירי לנו מה, כדי שנוכל לאשר ולרוץ הלאה.

אני אנמק את הרביזיה. התחיל להתבהר איזה שהוא פער בין ההסכמות, כפי שאני חשבתי שהן היו, לבין האופן שבו הן תורגמו לנוסח של היועצת המשפטית המצוינת שלנו. הדבר גם בא לידי ביטוי בשיחות שניהלנו עם נעמה, עם משרד המשפטים. השאלה היא סוגיית הליבה. בגלל זה גם עשיתי את הרביזיה. אם זו לא הייתה סוגיית הליבה, אפשר היה לברוח ולהתקדם הלאה. פה מדובר בסוגיית הליבה. סוגית הליבה היא האם הקורבן, או שמא העבריין, בהליך האזרחי שנפתח אחרי שיש פסק דין פלילי חלוט, רשאי להיות זה שמתניע את התהליך שאומר: רגע, רגע, אני לא רוצה את חוות הדעת של מומחה בית המשפט, אני מבקשת חוות דעת מומחה מטעמי. פה עלתה הסוגיה שדנו בה.

דיברנו עליה.

בוא נאמר, פספסנו את המטרה של החוק שהגשתי ושל ההסכמות שהיו לי עם משרד המשפטים. המטרה פה היא לתת עיקרון דיוני ברור ומובהק לקורבן. בדיון הקודם הזכירו כל הזמן את נפגעי תאונות הדרכים. זה איזה שהוא סוג של דיון בעולם מקביל, מעניין ככל שיהיה, אבל דיון אחר לחלוטין. פה אנחנו אומרים, ויסכים או לא יסכים איתי משרד המשפטים והיועצת המשפטית שלנו, שהמטרה הייתה בפירוש לתת יתרון דיוני לנפגע, שזה נפגע עם חותמת של ההליך הפלילי. זה הרי לא נפגעת בעלמא, זה נפגעת עם הליך של הליך פלילי, שבאה ואומרת: אני מוכנה להסתפק בחוות הדעת של המומחה שיקבע בית המשפט כי אני לא רוצה לעבור את מסכת החקירות של המומחה של העבריין, או לבוא ולהגיד: אני, בגלל הנסיבות המיוחדות של המקרה שלי, מבקשת להביא את המומחה שלי. אני מדגישה שוב, המטרה פה הייתה לתת יתרון דיוני לנפגעת, לקורבן.

הדבר הבסיסי זה שבית המשפט קובע מומחה משלו, כדי לחסוך לכל הצדדים.

אמת.

זה המצב שהגענו אליו בדיון, לא המצב הבסיסי היום.

אני חושבת שלזה ניסן התכוון, להצעת החוק הוא התכוון.

לזה אני מתכוון. את באה ואומרת שהיא רשאית לבוא ולהגיד: אם זה כך, אני רוצה שיבוא זה שהיה קשור אלי, שיבוא מי מטעמי. גם הצד השני יביא מישהו מטעמו.

נכון. רק היא יכולה להתניע את התהליך של הבאת מומחה שאינו מטעם בית משפט. זה היתרון הדיוני. זה אירוע חשוב, זה עניין מהותי, לכך בדיוק כיוונתי. אם יורשה לי, לכך בדיוק כיוון גם משרד המשפטים. היתרון הדיוני היחיד שבעצם נוצר לה זה שהיא היחידה שיכולה להתניע את התהליך של המומחה מטעמה.

האם קיימת אופציה כזאת של אי שוויון שיכול לעבור? האם מבחינת הדיון בבית משפט וסמכויות הצדדים, מהרגע שעכשיו יש דיון בבית משפט, לא חשוב מה היה כבר בפסיקה הפלילית, חייב להיות שיהיה שוויון בין שני הצדדים כדי לא לתת לצד אחד יתרון על הצד השני?

הוא כבר עבריין מורשע.

עכשיו יש דיון אזרחי על פיצויים. האם בדיון בבית משפט, לא חשוב מה היה לפני, חייב שלשני הצדדים יהיו בדיוק אותם תנאים?

יש לו שוויון.

אין לו שוויון. הוא לא יכול לבוא ולהגיד: אני רוצה.

יש יתרון דיוני קל. אין שוויון מלא בבית משפט.

אם לאחד יתנו כיסא גבוה ולאחד כיסא נמוך, זה אי שוויון, אסור שיקרה דבר כזה. השאלה אם דבר כזה יכול להיות קיים, ואם יהיה דבר כזה, האם מישהו ילך לבג"ץ –סתם באופן תיאורטי – ובג"ץ יגיד: אין דבר כזה, חייב להיות שוויון מלא, מוחלט?

בעקבות הדיון הקודם העלה יו"ר הוועדה את השאלה: האם כל נפגע עבירה אכן יהיה מעוניין דווקא בחוות דעת בית משפט, לא במומחה מטעמו שמלווה אותו שנים, מכיר אותו. זאת הייתה שאלה ששאלנו את עצמנו סביב התזכיר, סביב הצעת החוק של משרד המשפטים. הצעת החוק לא התייחסה לנקודה הזאת. ההסדר שאותו אנחנו מציעים כרגע לעגן, ונדמה לי שזאת הצעת חברת הכנסת, הוא הסדר חדש. הסדר כזה לא קיים בסדרי הדין האזרחיים, עד כמה שאנחנו מכירים אותם. אנחנו חושבים שהוא מוצדק. עכשיו אני אסביר למה. אכן, כפי שגם נאמר פה, ההסדר הזה נותן יתרון דיוני מסוים לתובע. למה? כאשר התובע מגיש את תביעת הנזיקין בבית המשפט, הוא יהיה רשאי לבחור האם הוא מבקש מינוי מומחה או הוא מגיש חוות דעת מטעמו. אותה אפשרות בחירה לא תעמוד לנתבע על פי ההצעה. למה אנחנו חושבים שזה מוצדק והוגן? אני מזכירה לכולנו, תכלית החקיקה מבחינת עמדת משרד המשפטים הייתה לעודד הגשת תביעות על ידי נפגעי עבירות מין, משום שאנחנו מבינים את הנזקים המיוחדים שיש במעשים האלה, משום שאנחנו יודעים שאין תשלומים של פיצויים משמעותיים, לא בהליך הפלילי ולא מחוץ להליך הפלילי. במצב שבו כבר הייתה הרשעה בפליליים זה נכון לעודד, לאפשר איזה שהוא עידוד והקלה של הגשת התביעות האלו שלא מוגשות היום. תכלית החקיקה הייתה לעודד את התביעות האלו. זה מבחינת התכלית שלנו.

כשבדקנו מה הוא היתרון הדיוני שאנחנו מעניקים, נשאלה השאלה: על איזה ערכים מהותיים היא נועדה להגן, האם יש פגיעה מהותית באחד מהצדדים. לערך דיוני בפני עצמו יש משמעות ככל שהוא מקדם ערכים מהותיים מאחוריו. אנחנו בודקים מה היתרון הדיוני שאנחנו נותנים. נלך למצב שבו מבקש התובע מינוי חוות דעת מומחה מטעם בית משפט. במצב הזה אין פגיעה באף אחד מהצדדים. מדוע? כי המומחה הוא מומחה שממנה בית המשפט מרשימה שתהיה לבתי המשפט בהקשר הזה. הוא מומחה אובייקטיבי, הוא לא מטעם אחד הצדדים, הוא מומחה שעומד בכל אמות המידה של הנהלת בתי המשפט. פה לא נפגע דבר מהותי על ידי התובע. אני מזכירה לכולנו, גם כשהולכים בנתיב של בקשת מינוי מומחה על ידי בית משפט, אחר כך כל אחד מהצדדים רשאי, כמובן מטעמים מיוחדים שיירשמו, לבקש להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. כלומר, גם אחרי שמונה מומחה מטעם בית משפט, יהיה רשאי הנתבע לבוא ולהגיד: סליחה, סליחה, סליחה, נחמד, נחמד, נחמד, אני מעונין במומחה מטעמי. הוא יסביר לבית משפט למה זה מוצדק.

זה יהיה בנוסף.

בנוסף. בית משפט יחליט. אגב, זה עניין שהתובע צריך לקחת בחשבון. זה אומר שכשהוא הולך על חוות דעת מומחה, מאוד יכול להיות שהוא ייחשף אחר כך בפני מומחים נוספים. מאה אחוז הוא ישקול את צעדיו. מה קורה בצד השני? אם הוא לא מבקש מינוי מומחה אלא מגיש חוות דעת מומחה מטעמו, בוודאי שהנתבע לא נפגע. זה המצב הקיים היום. כשהלכנו ובדקנו מה המשמעות המהותית, ראינו שהנתבע מוגן, הזכויות שלו מוגנות. גם אחרי חוות דעת מומחה בית משפט, הוא יוכל להביא מומחה מטעמו, אם בית משפט יתיר לו. המומחה הזה הוא אובייקטיבי. כשאנחנו בודקים את הערכים המהותיים, אנחנו רואים שאין פגיעה בהם. אנחנו מציעים פה הסדר חדש. אנחנו חושבים שהוא מוצדק, בגלל התכלית המיוחדת של מקרי עבירות כאלה. נשאלתי במהלך ההתייעצות שהייתה לנו מה לגבי נפגעי עבירה אחרים. יש לנו אינטרס גם בנפגעי עבירות המתה ובנפגעי עבירות אלימות, אבל אנחנו מזהים שקיימת בעיה מיוחדת לגבי נפגעי עבירות מין, לכן ההצעה שלנו פה היא לא לגבי כל נפגעי העבירה.

גם בגלל סוג החקירה, מה שנדרש מקורבן העבירה לעבור באותה סיטואציה.

הייחודיות של נפגעי עבירות מין בהקשר הזה היא סוג הנזק שמאוד מתקשר לסוג הפגיעה שחווה הנפגע כשהוא נבדק על ידי אנשים נוספים. משום שמדובר בסוג פגיעה מאוד אינטימי, מאוד פוגעני, חודר לפרטיות של אדם, יש קושי לנפגעים בעבירות האלו להיבדק על ידי אנשים מטעם צד שהם לא מכירים, שהם חוששים מפניו וכו'. בהקשר הזה חשבנו שזה נכון.

האם ברירת המחדל זה שיש מומחה של בית משפט, או שכל צד יביא מומחה?

אני מזכירה לעצמנו שאנחנו מדברים כרגע בהסמכה בחוק להוציא תקנות. בצד התיקון הזה יהיו תקנות שיפרטו במפורש איך מגישים, מה עושים. הסעיף אומר כרגע שהשר יהיה רשאי לקבוע הוראות בדבר מינוי מומחה לבקשת תובע, כלומר, ניתן יהיה לבקש מינוי מומחה על ידי בית משפט, ובית המשפט יוכל להיעתר.

מומחה של התובע, או מומחה של בית משפט? מה הכוונה?

מומחה מטעם בית משפט.

אם הוא לא מבקש כלום, כל צד מביא חוות דעת מטעמו. זה ברירת המחדל.

זה המצב הקיים, שהוא מגיש עם התביעה את חוות המומחה. אם הוא לא רוצה להגיש, הוא מגיש עם זה בקשה למינוי מומחה מטעם בית משפט.

זה ה"דיפולט".

ברירת המחדל היא שכל אחד מביא. רשאית התובעת לבקש גם מומחה.

לא גם.

זה גם, כי אמרת שתמיד הצד השני יכול לבקש את שלו. אם היא אומרת שהיא רוצה מומחה של בית משפט, גם הנתבע יכול להגיד: בסדר, גם אני רוצה מומחה שלי. אם אין לו את האופציה הזאת, כל מה שאמרת קודם לא קיים.

ברגע שהיא רוצה חוות דעת מומחה של בית משפט, היא תגיש את כתב התביעה בלי חוות דעת מומחה מצורפת.

נתבע יכול לבוא, לפי מה שאמרת קודם, ולהגיד: אני רוצה שיהיה לי מומחה שלי.

לאחר השלב של מינוי מומחה.

הוא יכול לבוא ולהגיד שהוא רוצה מומחה משלו. אם לא זה, אין שוויון.

אני לא מסכימה איתך. המטרה פה היא לייצר יתרון דיוני. זה בדיוק כפי שהסבירה ליאנה. ניסן, אני מציעה שתפסיק לחפש, לפחות בהסדר שאנחנו מבקשות אותו כאן, שוויון.

ליאנה לא אמרה את זה.

ליאנה בפירוש אמרה שהיא מייצרת יתרון דיוני.

האם אפשרי שיהיה יתרון לצד אחד על פני השני? אמרה ליאנה שבמקרה הזה אין יתרון לצד אחד.

זה לא מה שהיא אמרה.

אם יקבעו שגם התובעת מביאה את המומחה שלה וגם הנתבע מביא את המומחה שלו, אז יש שוויון. אם ייקבע שיש מומחה של בית המשפט, הנתבע יכול לבוא ולהגיד: מאה אחוז, אני רוצה גם מומחה משלי. ליאנה אמרה את זה.

היתרון הדיוני שדיברתי עליו, שזה מה שאמרה ליאנה, לא מייצר פער שהוא בעייתי מבחינה משפטית, מבחינה מהותית ומבחינה דיונית. מה זאת אומרת? רק התובעת יכולה להגיד: אני רוצה מומחה מטעמי בשלב הגשת התביעה, אני לא מסתפקת בחוות הדעת של המומחה שיקבע בית המשפט. הנתבע לא יוכל להגיד דבר כזה, ניסן, אני רוצה שזה יהיה ברור. ליאנה, אני מדייקת? הנתבע לא יכול להגיד: אני רוצה חוות דעת מטעמי, רק התובעת יכולה להגיד את זה. בשלב הראשוני, בשלב המקדמי יש יתרון דיוני בכך שרק היא יכולה לבקש חוות דעת מומחה מטעמה.

נניח שהתובעת אומרת: אני רוצה מומחה של בית המשפט, ויש מומחה של בית המשפט. עכשיו בא הנתבע ואומר: אני רוצה מומחה שלי. האם זו זכותו?

מטעמים מיוחדים.

הכל מטעמים מיוחדים. זו זכותו?

כן.

זה לא הכל מטעמים מיוחדים.

לא בשלב ההתחלתי.

כשמגישים תביעה, התובעת יכולה להגיש את התביעה יחד עם חוות דעת. היא קובעת את המסלול שבו הולכים. עכשיו המסלול הוא חוות דעת שלה וחוות דעת של הנתבע. זו אופציה א'. אופציה ב', מינוי מומחה של בית משפט. באופציה ב' יכול הנתבע, כמובן ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לבוא ולהגיד: אני עדיין מבקש מבית המשפט לאפשר לי להגיש חוות דעת מטעמי. יש עדיין פער בין הדברים, יש פער בין הצדדים, כי התובעת יכולה כבר מהתחלת התהליך, כבר מ-day one לבוא ולקבוע את המסלול של התביעה ככזה שמחייב חוות דעת מטעם התובע ומטעם הנתבע. הנתבע, לעומת זאת, אין לו say באיך ההליך יתנהל ברגע הראשון. ברגע שכבר ההליך הותנע, הוא יכול.

אז הוא משווה את זה. איפה ההבדל?

אם נלך רגע לדוגמה של הכיסא הגבוה והנמוך, אז התובעת היא זו שקובעת אם יושבים כולם על כיסאות נמוכים או על כיסאות גבוהים. לנתבע אין את ה-say הזה לבוא ולהגיד לאיזה מסלול הולכים.

הוא יכול לשנות את הכיסא הנמוך לגבוה אחר כך.

הוא יכול לבקש מבית המשפט.

בית המשפט תמיד יכול.

הוא לא חייב להיענות. המסלול הזה קיים. כשכותבים בחקיקה "ברשות בית המשפט" ו"מטעמים מיוחדים שיירשמו", יש איזה סוג של ברירת מחדל שלא.

אמרת שבתביעה של התובעת - -

בתביעה של התובעת אין ברירת מחדל, היא יכולה להחליט מה שהיא רוצה.

כשהיא מבקשת מומחה של בית המשפט, זה גם מטעמים שיירשמו, נכון?

החוק אומר לתובעת: את יכולה לעשות מה שאת רוצה – או להגיש תביעה עם חוות דעת - -

בוא נדייק את זה. למה באנו עם החוק הזה, ניסן, גם אני וגם משרד המשפטים? כי אמרנו שאחת הבעיות הקשות זה שכשאין הסדרה של מומחה מבית המשפט יש מצב שבו הנפגעת, שהיא התובעת במקרה הזה, חווה מחדש את העבירה שהיא עברה ממילא. יכול להיות שברוב המקרים תהיה ברירת המחדל.

מה היא ברירת המחדל?

ברירת המחדל היא חוות דעת של בית המשפט.

קודם אמרת הפוך.

אמרתי מומחה מטעם בית המשפט.

אמרתם שברירת המחדל זה שכל אחד מביא את המומחה שלו.

עמדת משרד המשפטים, וזה כתוב במפורש בנוסח, שלבקשת תובע יוכל בית המשפט למנות מומחה מטעם בית המשפט.

אם התובע אומר: עשו לי טובה, אני לא יודע כלום, מה תהיה ברירת המחדל, מה קורה? כל צד מביא את המומחה שלו, זו ברירת המחדל.

אין ברירת מחדל.

אנחנו קוראים לזה כך. אם התובע לא מבקש כלום, מה קורה?

הוא חייב להגיש חוות דעת - -

כל צד מגיש חוות דעת של מומחה, נכון?

כשהתובע מגיש את התביעה, הוא מחליט על איזה מסלול הוא הולך. זה היתרון הדיוני. הוא מחליט אם הוא מיד מבקש מומחה בית משפט, או שהוא מגיש חוות דעת מומחה מטעמו, שזה המצב הרגיל.

אם הוא מגיש חוות דעת עם מומחה, אוטומטית זה יאפשר גם לצד השני להגיש חוות דעת עם מומחה.

איפה באמת היתרון הדיוני? כאשר התובע מגיש את הבקשה, מגיש את כתב התביעה.

בלי מומחה.

בלי מומחה. הוא מבקש מבית המשפט, אבל בית המשפט לא חייב למנות.

צריך מטעמים מיוחדים שיירשמו.

לא מטעמים מיוחדים.

לא חייב, אבל יכול.

בית המשפט יכול למנות מומחה לבקשת התובע. בכך יכול להסתיים אירוע מומחים בתיק הזה. אם יראה הנתבע שיש לו טעמים מיוחדים לכך שהוא מבקש להביא חוות דעת מומחים מטעמו, בית המשפט יבדוק את הבקשה, הוא יוכל להיענות.

ואם הוא מאשר לנתבע מומחה, אוטומטית הוא גם יאשר לצד השני.

נכון.

זאת הייתה המטרה המקורית של משרד המשפטים. למה באה הבעיה הזאת לעולם? בגלל שבמצב שהיה מומחה מטעם הנתבע –אני מזכירה, הוא עבריין עם הרשעה חלוטה - הנפגעת הייתה עוברת שוב את אותה חוויה. המטרה המקורית של משרד המשפטים ושלי הייתה להעביר את מרבית הכוח לבית המשפט, שהכוח יהיה בידיו של בית משפט למנות מומחה. זאת הייתה המטרה המקורית של משרד המשפטים. כפי שנעמה פה אומרת, זה גם מה שהיה בדיון. אני חושבת שהעמדה הנוכחית של משרד המשפטים היא סוג של החמצה, כי היא תייצר מצב שבו נפגעות עבירה לא בהכרח ייטו לבקש את מינוי המומחה.

למה?

המטרה המקורית שלכם הייתה מטרה מאוד מאוד טובה.

למה עכשיו לא? גם עכשיו היא יכולה לבקש.

היא יכולה לבקש. המטרה הייתה להעביר את מרבית הכוח, שלרוב ייטה בית המשפט. במובן הזה גם תהיה נטייה להגיש יותר תביעות.

תמיד השופט יהיה חייב לשמור על כך שיהיה שוויון בין שני הצדדים. יכולה להיות העדפה ראשונית, מה שנקרא, אבל היא לא יכולה להישאר כהעדפה של הצד השני. אם התובעת מבקשת והנתבע מבקש, השופט יכול להגיד לנתבע "לא", כי שם יש תוספת של טעמים שיירשמו. לאישה שמבקשת הוא לא יוכל להגיד "לא" כשהיא רוצה מומחה משלה. לנתבע הוא יוכל להגיד. תמיד צריכים לדעת שאם יש לה, יהיה לו.

זה לא מה שאנחנו מבקשות.

על זה לא היה הדיון.

אם יהיה לה מומחה משלה, גם יהיה לו בסוף. זה ברור לכולם.

אני רוצה לדייק את עמדת משרד המשפטים, את התכלית של החקיקה מבחינתנו.

את מתארת את העמדה הנוכחית, לא את העמדה המקורית.

אני מתארת את המהות. המטרה שלנו לא הייתה לתת יותר משקל לבתי המשפט על פני עמדות נפגעים וכו', המטרה שלנו הייתה להיטיב את התהליך עם נפגעי עבירות מין, לייצר הליך שייתן להם הקלה. בדיון הקודם נאמר שיהיו נפגעים שיעדיפו ללכת על מומחה בית משפט, יהיו נפגעים שלא יעדיפו את זה, הם יעדיפו לבוא עם מומחה מהבית. אנחנו אומרים, צריך לאפשר לנפגע לבחור. העמדה של המשרד הייתה לסייע לנפגעי עבירות מין להגיש תביעות אזרחיות. הנוסח עכשיו מאפשר בחירה לתובע, הוא מאפשר לו ללכת באחד משני נתיבים.

הוא מאפשר לו בחירה.

בית המשפט יכול להחליט מה הוא עושה.

בתיקים האלה יש יתרון דיוני, כי יש הרשעה חלוטה כנגד העבריין.

זה לא קשור. אלה שני דברים.

צריך לזכור איפה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בתביעה נזיקית.

אנחנו בדיני נזיקין. אין יתרון לתובע בשאלת הנזק. האירוע של תיק הנזיקין מתייחס לשאלת הנזק. העילה הוכחה בהליך הפלילי, זה פסק הדין. בשאלת הנזק אין יתרון מהותי לתובע.

פה יש יתרון דיוני לתובע. הוא מחליט אם הוא מבקש מומחה או הולך ל"דיפולט". הבחירה הזאת לא ניתנת לנתבע לגבי פתיחת ההליך. הוא יכול לבקש מינוי מומחה מנימוקים מיוחדים שיירשמו אחרי שכבר מונה מומחה בית משפט שחיווה את דעתו. מבחינה מהותית לא נפגעות זכויותיו.

אני רוצה להודות לחברתי איילת נחמיאס ורבין על הצעת החוק החשובה הזאת. המתווה שמשרד המשפטים מציע פה הוא המתווה הנכון בעיני - שיש קודם כל חוות דעת בית משפט, כאשר לתובעת או לתובע יש אפשרות לבקש אחרת, ואחרי זה הנתבע יכול לבקש מנימוקים שיירשמו.

אני חושבת שיש פה כמה שאלות שאנחנו צריכים להכריע בהן. השאלה הראשונה שאנחנו צריכים להכריע בה היא ברירת המחדל. ברירת המחדל עברה הרבה מאוד גלגולים בדרך. התחלנו את הצעת חוק בברירת מחדל שאומרת שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו. בדיון עברנו איזה שהוא שינוי שממנו עלה הרצון לאפשר לתובעת או לתובע לבחור אם הוא רוצה מומחה מטעם בית משפט או מומחה מטעמו. מה שאני מבינה עכשיו זה שכרגע ברירת המחדל היא שכל אחד ממנה מומחה מטעמו, אלא אם כן בית המשפט מסכים לבקשת התובע למנות מומחה מטעמו. כפי שאני מבינה את זה כרגע, ישנה ברירת מחדל.

אני אסביר מה ליאנה אומרת. אם התובעת אומרת שהיא לא יודעת מכלום, מה קורה אז? אז יש את השאלה של מה היא ברירת המחדל - האם כל צד מביא או שבית המשפט ממנה. ליאנה אומרת שהשופט מחכה לראות מה עושה התובעת, איך היא מגישה את הנייר שלה. אם היא מגישה את הנייר עם מומחה, סימן שהיא קבעה כיוון מסוים. אם היא מגישה בלי מומחה, היא גם קבעה משהו מיוחד, וזה אומר שעקפנו את הנושא של ברירת מחדל.

אני רוצה לברך את חברת הכנסת על הצעת החוק הטובה ואת עמדת משרד המשפטים. מה שעומד בבסיס הצעת החוק זו ההכרה שיש היום כמה מחסומים שעומדים בפני נפגעים ונפגעות בעבירות מין להגיש תביעות אזרחיות. אחד המחסומים זה מניעים כלכליים שאנחנו מנסים להתמודד איתם גם בסיוע המשפטי. הסיוע ניתן ללא עלות. מחסום אחר זה שנפגעת באה ואומרת: אני לא מוכנה לעבור את התהליך הזה עוד פעם, בוודאי לא כשמוטלת החובה להיבדק על ידי שלושה מומחים: שלי, של הנתבע ושל בית המשפט. אנחנו תומכים בעמדה הזאת שלנפגע תינתן זכות הבחירה איך להתניע ולגלגל את ההליך. אם היא מגישה את חוות הדעת שלה, היא אומרת: אני מסכימה שתהיה חוות דעת לנתבע וגם, אם יחליט בית המשפט, מומחה מטעמו בסוף. אם היא מבקשת להימנע מהמצב הזה, היא מבקשת למנות מומחה מטעם בית המשפט. אני הייתי מבקש שברגע שהתובעת, הנפגעת בוחרת שלא להגיש חוות דעת מטעמה אלא למנות מומחה מטעם בית המשפט, בית המשפט ימנה מומחה מטעמו. למה להיכנס למונחים של רשאי, לא רשאי? אם התובעת מגישה את התביעה שלה עם חוות דעת מטעמה, זאת הבחירה שלה, אבל אם היא פונה ואומרת לבית המשפט: אני רוצה את המסלול של מומחה בית המשפט, זה מה שצריך לעשות, למנות מומחה מטעם בית המשפט. לא צריך להיות העניין של רשאי בית המשפט למנות. רשאי זה גם רשאי להתנגד לבקשה שלה.

אני רוצה להסב את תשומת הלב שלמרות שלכאורה אין כאן יתרון מבחינת המהות, כן עלול להיות כאן יתרון מהותי לטובת הנפגעת. יכולה להיות כאן בחירה אסטרטגית. אם הנפגעת חושבת שיש לה נזק משמעותי, היא תבחר בהליך של מומחה בית משפט. אם היא חושבת שאין לה נזק, או יש לה קושי ממשי להוכיח את הנזק שלה, היא יכולה להביא מומחה מטעמה, בתקווה שהצד השני לא יילחם - אם מאחר שאין לו יכולת כלכלית להביא מומחה מטעמו, אם מאחר שהוא לא יודע אם יש לה נזק או לא. היא כן יודעת. בחירה אסטרטגית של נפגעת שיודעת שאין לה נזק, או יש לה קושי להוכיח את הנזק, תהיה להביא מומחה מטעמה.

ברגע שהיא מביאה חוות דעת שלה, אוטומטית יש גם לצד השני. יכול להיות שאין לה כסף, יכול להיות שאין לו כסף. עזבו, זה לא רלוונטי.

הוא כפוף למה שהיא תחליט.

מי בעד לאשר את הרביזיה של שתי הצעות החוק?


הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

אנחנו מפצלים את הצעת החוק הממשלתית.

את החלק שעוסק במומחים באופן כללי.

אנחנו מדברים רק על המומחים בנושא של עבירות מין. מי בעד לאשר את הפיצול, ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

מי בעד למזג את הצעת החוק הפרטית עם הצעת החוק הממשלתית לנושא הזה של עבירות מין?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

עכשיו אנחנו באים לאשר את הצעת החוק. אני לא חוזר, הדברים ברורים לכולם, תכתבו את זה ביחד.

יש נוסח. אנחנו חלוקות לגבי מה הוא אומר.

אין יותר חלוקות. לא נפתח את זה עוד הפעם.

זה הנוסח.

אם מה שאמרנו לא ברור בנוסח, תוסיפו מה שצריך כדי שיהיה ברור בנוסח. מי בעד לאשר את הצעת החוק של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

אני רוצה לברך ולהגיד תודה רבה לחברת הכנסת איילת ורבין, לוועדה ולמשרד המשפטים. הדבר הזה הוא צעד פורץ דרך בהכרה של זכויותיהם של נפגעי עבירה.

שלא נזדקק לכל הדברים האלה, אבל אם צריך - שיהיה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.