פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת
11
ועדת הפנים והגנת הסביבה
13/11/2018
הכנסת העשרים
מושב חמישי
פרוטוקול מס' 738
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, ה' בכסלו התשע"ט (13 בנובמבר 2018), שעה 10:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 13/11/2018
תעודת זהות למשפחות אנשי צד"ל שכיום בעלי תעודת תושבות בלבד
פרוטוקול
סדר היום
תעודת זהות למשפחות אנשי צד"ל שכיום בעלי תעודת תושבות בלבד
מוזמנים
¶
עמוס ארבל - מנהל אגף מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
רונן ירושלמי - מנהל תחום אזרחות, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
עמרי בן צבי - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
גדעון בן דרור - סגן יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי
אתי צור - חבר, הנהלת צדק לצד"ל
מישל נהרא - חבר, הנהלת צדק לצד"ל
דאהר נהרא - חבר, הנהלת צדק לצד"ל
פאדי מנצור - חבר, הנהלת צדק לצד"ל
דני אבו סמרא - חבר, הנהלת צדק לצד"ל
טניה אבו סמרא - מאנשי צד"ל
זהרה מושזר - מאנשי צד"ל
אליאס נהרא - מאנשי צד"ל
נג'אח נהרא - מאנשי צד"ל
ג'והנה נהרא - מאנשי צד"ל
מונצר דיאב - מאנשי צד"ל
מילאד ונא - מאנשי צד"ל
ג'וליה ונא - מאנשי צד"ל
נאהדה רשיד - מאנשי צד"ל
כרוסזאה ריזק - מאנשי צד"ל
עלי רישד - מאנשי צד"ל
יוסף פארס - מאנשי צד"ל
סמיר חצבני - מאנשי צד"ל
שריל מזהר - מאנשי צד"ל
ג'וסף מזהר - מאנשי צד"ל
נדאף פייר - מאנשי צד"ל
טנוס מרואן - מאנשי צד"ל
בהא ג'לבר - מאנשי צד"ל
ג'נדי תרבאש - מאנשי צד"ל
אילי ג'יליאן - מאנשי צד"ל
יוסף ג'יליאן - מאנשי צד"ל
היו"ר אכרם חסון
¶
בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין מאוד מיוחד, תעודות זהות לאזרחים מצד"ל שהגיעו במאי 2000 למדינת ישראל, וחלק מהם עד עצם היום הזה אין להם חוץ מתעודות תושבות. כל זה בא במסגרת יום מיוחד, יום הוקרה שאנחנו עורכים כאן בכנסת, אני ביחד עם שני האלופים לשעבר, בן ראובן ואלעזר שטרן, כדי למצוא פתרון סופי לסוגיית הדיור והתעסוקה ועוד מספר דברים לאנשי צד"ל.
איתנו כמובן נציגים ממשרדי הממשלה שנשמע אותם, אבל הם יסלחו לי כי הבנתי שחלק מהאוכלוסייה כאן לא דוברים את השפה העברית ולכן אני גם מדי פעם אדבר בערבית כדי שיבינו בדיוק על מה אנחנו מדברים.
חברים יקרים, אני רוצה להגיד לנציגי הממסד כאן, מאז שנכנסתי לכנסת לקחתי לאחריותי את נושא צד"ל. קיימתי כאן מספר ישיבות. תיק צד"ל נמצא במשרד ראש הממשלה, החברים האלה נפלו מאז מאי 2000 בין הכיסאות. אני אישית אמרתי מעל במת הכנסת מספר פעמים שאני מתבייש כישראלי איך מתייחסים לאנשים שאיבדו מעל 600 חללים עם הרבה נכים, הם קשרו את גורלם איתנו אחרי מבצע ליטני עד עצם היום הזה ולצערנו הרב לא הצלחנו לתת להם את המינימום שבמינימום כדי שהם ירגישו שממשלות ישראל מכבדות ומעריכות את העשייה וההקרבה שלהם.
אני רוצה שאתם תשמעו, חברים, אני הולך לנחם מישהו מצד"ל במטולה ואמא שלו נפטרה מעבר לגדר, מרחק 200 מטר, והוא לא יכול לראות אותה בחיים. זה צובט בלב, זה כואב שעד עצם היום הזה האנשים האלה לא זכו לזכויות שמגיעות להם על פי כל דין. לצערי הרב, לפעמים אנחנו נתקלים בבירוקרטיה מיותרת במשרדי הממשלה, תשובה זה לא תשובה, מורחים את האנשים, אנחנו רואים גם מבחינה סוציאלית איך מטפלים בהם בעיריות ובמועצות המקומיות. אנשים שאין להם כנסיות, לא יכולים להתפלל במקומות קרובים, אין להם בתי קברות איפה שהם גרים, הם מפוזרים בהרבה ערים ובהרבה יישובים ובסופו של דבר היום הזה מתקיים כדי קודם כל להגיד להם סליחה, אנחנו טעינו איתכם, אבל אנחנו לא נשכח ולא נשב בשקט עד שאחרון הצד"לניקים יקבל את מלוא הזכויות שלו בכל התחומים.
אז אני שמח שאתם נמצאים איתנו כאן. הגיע איתנו גם חבר הכנסת חמד עמאר, אבל אנחנו נשמח לשמוע קודם כל את נציג מינהל האוכלוסין ששם רוב הבעיות. מדוע חלק גדול מהאוכלוסייה הזאת עדיין לא זכו לקבל תעודות זהות? מה הקשיים, מי מעכב את זה, מה הם צריכים לעשות כדי שאנחנו נפתור את הבעיה הזו?
היו"ר אכרם חסון
¶
חברים, אני מבקש, בישיבות בוועדות לא מגיבים ולא מדברים. כל מי שרוצה לדבר יירשם ואנחנו ניתן לו את זכות הדיבור. בבקשה.
עמוס ארבל
¶
אני לא אסקור אחורה מ-2004, מאז נחקק חוק צד"ל, מה נעשה במדינת ישראל מבחינת משרד הפנים, רשות האוכלוסין, מאז ועד היום, אבל קבוצת האוכלוסייה הזו טופלה באופן מיוחד, באופן חריג ובאופן מבחינתנו הטוב ביותר שאפשר על פי החוק שחוקק אז ב-2004.
צריך לזכור שצריך להבדיל כאן במספר סטטוסים שהם שונים ואנחנו לעתים מתבלבלים ביניהם. יש אזרחים, יש תושבי קבע ויש תושבים ארעיים. חוק צד"ל אפשר לתת לכל האוכלוסייה שהוכרה א'5, זה תושב ארעי, לאחר מכן הם שודרגו לתושב קבע ומי שרצה ויכול היה וענה על כל הקריטריונים שינה מעמדו לאזרח ישראלי.
עמוס ארבל
¶
אז היו בסביבות 3,000 ושודרגו, לדעתי יש מעט מאוד היום עם א'5, שהם תושבים ארעיים, לא אמורים להיות, למעט כאלה שעזבו את ישראל, חזרו חזרה ללבנון או עזבו למדינות אחרות.
עמוס ארבל
¶
נכון, יש לי נתונים. נכון להיום בסביבות 2,800 קיבלו תושבות ארעית מסוג א'5, מרביתם שודרגו לתושב קבע.
עמוס ארבל
¶
אני יכול לתת, כן. יש היום בסביבות 2,400 אזרחים ישראלים, יש בסביבות 300 תושבי קבע ויש בסביבות 100 שהם עם רישיון ארעי. כך שכל אדם שכזה, יש לו תעודת זהות, מבחינתנו גם תושב ארעי מבחינת החוק הוא בעל תעודת זהות.
עמוס ארבל
¶
אני לא עוקב אחרי כל אחד. יש חלק שלא רצו, יש חלק שעזבו את הארץ ויש חלק שהם לא מאושרים, מבחינה פלילית, ביטחונית וכאלה, שהגורמים הביטחוניים אינם ממליצים או אינם מאשרים את השדרוג שלהם לתושב קבע. אנחנו לא מכירים תופעה, בטח לא תופעה, פה מקרה אחד, פה שניים, יכול להיות, כמקרה פרטני גם לגבי אזרח, אדם שהוא יהודי, ישראלי, או נוצרי או כל בעל דת אחרת, שבמידה שהוא רוצה לשדרג את מעמדו מ-א'5 לתושבות קבע או אזרחות, הוא צריך לעבור את אותם תבחינים בדיוק כמו אנשי צד"ל. בעניין הזה אם אין המלצה של גורמי הביטחון ומשטרת ישראל אז כמובן שאנחנו לא משדרגים.
הייתה קבוצה קטנה שנכנסה, שהם לא ענו על פי חוק צד"ל לקריטריונים, לדעתי משהו כמו 30 איש, לא יותר, נפשות, לאו דווקא גברים, והם היו חסרי מעמד בכלל. הם נכנסו לישראל עם הנסיגה של כוחות צה"ל חזרה לישראל, הם נכנסו איתם, או שהיו בצד הישראלי עוד כעובדים כאלה או אחרים בצד הזה.
עמוס ארבל
¶
ולא יכלו לחזור. ואז לפני חמש או שש שנים, עוד כשאלי ישי היה שר הפנים, טיפלנו בהם מול עמותה שישבה במעלות, אני לא זוכר איך קוראים להם, בחורה שם שהייתה קשורה לאנשי צד"ל, אספנו את השמות שלהם, בעבודה שעשינו מול יוסי פלד שהיה אז חבר כנסת ושר גם, הוא ריכז וטיפל באוכלוסייה הזו ונתנו להם ב'1 לשלוש שנים באישור שר הפנים ולאחר מכן שדרגנו את המעמד שלהם לתושבות ארעית של א'5.
יכול להיות מקרה פרטני כזה או אחר, שוב, כמו כל קבוצת אוכלוסייה, שיש איתה בעיה כזו או אחרת, אבל באופן עקרוני אין שום בעיה מבחינתנו לתת תושבות קבע ואזרחות ישראלית לקבוצת האוכלוסייה הזו.
עמוס ארבל
¶
נדמה לי שאז שר הפנים קבע שהם יהיו לפחות ארבע שנים א'5, אני לא בקי בכל אחד כמה זמן עבר מאז שנתנו לו את ה-א'5, אבל אם כן הוא יכול לשנות לתושב קבע ולאחר מכן לאזרח ישראלי. לא הייתה מניעה לשדרג אותם.
היו"ר אכרם חסון
¶
עמוס, בוא נבדוק, בבקשה, ברשותך, אם יש מישהו כזה במעמד שאתה דיברת עליו שנמצא איתנו כאן.
היו"ר אכרם חסון
¶
לפי מה שהוא אומר, הוא אמר שהוא לא הגיש בקשה, אבל איך אפשר שאשתו וילדיו מגישים בקשה והוא לא? יכול להיות ש - - -
עמוס ארבל
¶
או שהוא לא הבין, או שיש איתו בעיה ספציפית שאין לאישה ולילדים. אז מנעו אותו ולאחרים כן נתנו.
רונן ירושלמי
¶
אני רונן ירושלמי, מנהל המחלקה לאזרחות ברשות האוכלוסין וההגירה. רציתי רק להוסיף שחוק צד"ל גם קבע קריטריונים מי רשאי לקבל את המעמד הזה. ההגדרה של חייל צד"ל ובן משפחה זה איש צד"ל, בן זוגו, הורה או ילדו. כלומר יש מצב שיש פה איש צד"ל שאחיו פה, אבל על פי החוק הוא לא נופל בקריטריונים. לכן יכול להיות שישנם גם במקרים האלה אנשים שיש להם מעמד שהוא מעמד ארעי והם לא שודרגו כי הם לא עומדים בקריטריון הבסיסי.
רונן ירושלמי
¶
אני אומר עוד פעם, ההגדרה של החוק היא מאוד מאוד ברורה, זה בן זוג, הורה או ילד. אם יש אח, צריך להעביר את זה ולאור הוראת השעה שישנה צריכים להעביר מקרה כזה לשר הפנים לאישור. אם יש משהו פרטני, איזה שהוא מקרה פרטני שפונים אלינו לאחת מהלשכות ומסתבר שמדובר באח או מה שלא יהיה, אנחנו מעבירים את זה לאישורו של שר הפנים. זו גם איזה שהיא דרך במרכאות להלבין את אלה שלא יכולים לקבל במסגרת החוק ובהגדרת החוק.
רונן ירושלמי
¶
דבר נוסף, בכל מקרה של אדם שטועה, ויש כאלה שטועים, פונים ללשכה וטוענים באופן פרטני: אני זכאי לפי חוק צד"ל, בלי שום קשר לאחי, אחותי או אבא שלי. אנחנו אומרים לו שייגש למשרד הביטחון, שזה הגוף המוסמך, שיציג בפניו את הניירת שלו. ברגע שמשרד הביטחון פונה אלינו, וזה קורה, אמנם בטפטוף, כי אין הרבה, שהנדון פנה אליהם והוא הוכר כזכאי צד"ל, הוא ישר נכנס לרשימה של האנשים שיכולים לקבל מעמד ואזרחות. אז אני אומר, גם במקרים שהם טוענים שהם זכאים בפני עצמם ללא שום קשר לבן משפחה, הם אמורים להציג למשרד הביטחון והוא הגוף שאמור להגיד לנו, אנחנו לא מכירים אותם, האם הוא זכאי או לא זכאי.
היו"ר אכרם חסון
¶
(מתרגם תרגום חופשי מהשפה הערבית)
מר נהרא אומר שהחוק הוא נכון והוא ברור ולכן אין שום בעיה, מי שעונה על הקריטריונים מגיש ומקבל, מי שלא עונה על הקריטריונים לא מקבל.
היו"ר אכרם חסון
¶
(מתרגם תרגום חופשי מהשפה הערבית)
יש לנו 40 אזרחים, אין להם תעודת זהות, כתוב בתעודה, אין מספרים שם, הכול אפסים.
דאהר נהרא
¶
הלוואי, יש להם מספר אפס אפס אפס, לא יכול להיכנס לבית חולים, לא יכול לקבל תלוש, לא יכול לפתוח מספר תשלום בבנק, לא יכול לעשות שום דבר. 18 שנה הוא כבר בארץ, או שתזרקו אותם בחוץ או תנו להם מה שצריך לחיות. אי אפשר להמשיך ככה, אי אפשר. 18 שנה - - -
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
¶
אני אסביר אותו. הוא מדבר על 40 איש, יש להם תעודת זהות, שמספר תעודת הזהות שלהם הוא אפס אפס אפס.
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
¶
מה שהוא אומר, כי אני נתקלתי גם עם בעיה כזאת, יש 40 איש בערך, אפילו יותר - - -
עמוס ארבל
¶
אם יש עוד 40 כאלה, אנחנו לא יכולים לגלות אותם, אנחנו לא יודעים. מי שייתן לנו רשימה של כל ה-40, עם מספר כלשהו שיש לגביהם, שהם יודעים לגבי המספר הזה, תאריך לידה, משהו, נבדוק את כל השמות. היום בחוק סמכות שר הפנים רק לאשר משהו, מעמד כלשהו, גם ב'1, גם אישור לעבוד כאן בישראל, רק על ידי שר הפנים. זו הסמכות על פי תיקון חוק האזרחות, הוראת השעה. בהתאם לכך אנחנו נעשה מבצע לגבי כל הקבוצה הזו. אנחנו מאוד רוצים להלבין אותם, אף אחד לא חושב שעכשיו, אחרי 18 שנה יהיה אפשר להחזיר אותם חזרה ללבנון, אנחנו לא חושבים כך.
היו"ר אכרם חסון
¶
עמוס, אנחנו הקמנו פורום קטן של נציגות שלהם ביחד עם חבר'ה ישראלים ואנחנו נטפל בהם, נאסוף את המידע ונעביר לכם בצורה מסודרת.
היו"ר אכרם חסון
¶
מה ששמעת כאן, אתה מכיר את הסוגיות שאנחנו מעלים כאן? האם יש לכם פתרונות? אתם מטפלים בצד"ל? איפה הם אצלכם במשרד המשפטים?
עמרי בן צבי
¶
אנחנו מלווים את רשות האוכלוסין בטיפול בסוגיה. כמו שעמוס אמר, מי שיש לו סמכות להכריע בבקשות הפרטניות זה שר הפנים. כשמתעוררות שאלות משפטיות רוחביות כמובן שאנחנו מסייעים במה שצריך. כרגע, ממה שאני שומע כאן וממה שגם הגיע אלינו, לא התעוררה שאלה משפטית רוחבית שאנחנו צריכים לענות עליה, אבל אנחנו כאן ונשמח לענות על שאלות משפטיות ככל שיש. כמובן שנשמח.
ולגבי מה שהתעורר עכשיו, כמו שעמוס אמר, אני חושב שהדבר הנכון לעשות הוא שיפנו באופן מסודר לרשות האוכלוסין ואני בטוח שכמו שהם טיפלו עד עכשיו הם ימשיכו לטפל.
היו"ר אכרם חסון
¶
נכנס אלינו ראש מועצת מטולה, חבר יקר שביקרנו איתו, הלוואי שכל ראשי המועצות היו מטפלים באנשי צד"ל כמו שהוא עושה, הוא עושה עבודת קודש ואני מברך אותו ומברך את כל העשייה. עכשיו הוא דאג להקמת אנדרטה מיוחדת למען אנשי צד"ל, יש לו רעיון מאוד מיוחד, לפתח את התיירות במטולה באמצעות אנשי צד"ל. אני אשמח אם הוא יברך וידבר שתיים-שלוש דקות, שנשמע בדיוק לאן מגיעים במטולה עם אנשי צד"ל.
דוד אזולאי
¶
טוב, אז הייתי בוועדת חוץ וביטחון וגם דיברתי על הסוגיה של האנדרטה. אני אומר לצערי, דרך אגב, כאחד שלחם לצדכם ב-13 שנים שהייתי בשירות צבאי בתוך לבנון ובתוך שלוש השנים וחצי שאני ראש מועצה של מטולה, מתגוררים אצלי 17 משפחות יוצאי צד"ל ואני דיברתי על הסוגיה הזאת של האנדרטה, על הבירוקרטיה ועל ההזנחה של מדינת ישראל, לצערי, ב-18 שנה האחרונות, שלא השכילו להקים אנדרטה.
אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו בישורת האחרונה לקראת תחילת אנדרטה בגדר הטובה, כולכם בטח מכירים את הגדר הטובה, שעברתם בה לא מעט פעמים בזמן שהותכם במדינת ישראל ושהותנו בלבנון, ולצד זה אני רוצה להקים מתחם תיירות ועסקים קטן שיופעל רק על ידי אנשי צד"ל, תושבי מטולה ותושבי קרית שמונה. אני מקווה מאוד שמשרד ראש הממשלה ומשרד האוצר יקבלו את ההצעה שלי, שהיא תהיה פטורה ממע"מ, כמו באילת בדיוק, להקים מתחם תיירות ומסחר קטן ליד האנדרטה והיא תהיה פטורה ממע"מ וכך זה ימשוך יותר אנשים. אני מאמין שזה גם ייתן תעסוקה וגם יכבד את האנדרטה שתוקם שם.
אני באמת אומר בצער שאנחנו, מדינת ישראל, 18 שנים לא השכילו לעשות את זה. אני מאוד מקווה שבחצי השנה הקרובה אנחנו נהיה אחרי ואנחנו נהיה כבר בטקס החנוכה של האנדרטה ושיהיה לכולנו בהצלחה. תודה רבה.
מישל נהרא
¶
העניין שדיברתם עליו, הוא לא הגיש בקשה לאזרחות בגלל שהוא בן אדם שלא מדבר עברית. רוב החיים שלו הוא היה בצבא לבנון, שירת עם מישל חדד ואחר כך אנטואן לאחד והיה בשירות בית הסוהר בכלא אל-ח'יאם, הגיע לפה, לא מדבר ערבית. יש לו בעיה רפואית גם עם אשתו, הוא מקבל קצבת זקנה בסביבות 5,000-4,000 שקל, משלם שכר דירה מעל 4,000 שקל. העניין הוא שכל הזמן הוא לא במצב סביר. אף אחד לא טיפל בו, העבירו אותו, שמו אותו בקליטה, אין לו דירה. רוב אנשי הצד"ל, יש להם את הבעיה הזאת, רובם בממוצע בגיל מ-50 עד 70, הוא בן 75. זה כל הסיפור.
עמוס ארבל
¶
ראשית, אנחנו יודעים לטפל גם בכאלה שלא דוברים עברית. שנית, אפשר לצרף בן משפחה שמדבר, שכן, חבר, מישהו שיכול לבוא ולעזור לו.
עמוס ארבל
¶
אנחנו רוצים לטפל, אנחנו לא נגד, אנחנו בעד. מעבר לכך, תושבות הקבע שלו נותנת את כל הזכויות כמו כל אזרח ישראלי לגמרי, כלומר הוא לא נפגע בזה שהיום הוא רק תושב קבע ולא אזרח ישראלי חוץ מזה שאין לו דרכון והוא לא יכול להצביע לכנסת, זה שני הדברים היחידים.
עמוס ארבל
¶
אדון, אנחנו לא אומרים נגד. גם אם מחר בבוקר הוא יהיה אזרח, מבחינת התנאים, אמרת קודם, ביטוח לאומי וכל המסביב שקשור לזה, אלה אותם תנאים בדיוק. לא יהיה לו שקל אחד יותר ולא פחות.
עמוס ארבל
¶
שלא יתייאש, אין סיבה בעולם, זה משהו שאפשר לטפל בו וזה לא משהו מאוד מסובך, לכל תושב קבע יש זכות במדינת ישראל להגיש בקשה לאזרחות ואם אין מניעה, כמו שאמרתי קודם, הוא יהיה אזרח.
אתי צור
¶
שמי אתי צור. אני כתבתי את זה. אדוני היושב ראש, חבר הכנסת אכרם חסון, גבירותיי ורבותיי, חברות וחברי כנסת נכבדים, עמיתיי למאבק בנפגעי המערכת. בראש ובראשונה ברצוני להודות לכל השותפים להגעתנו הנה ולבמה המכובדת לה אנו זוכים ומקווים להישמע.
ברצוני לומר מספר מילים מתוך כאב אמיתי, אך תחילה הרשו לי להציג את עצמי. שמי אתי צור, אני ישראלית ויהודייה שוות חובות וזכויות במדינתנו, חונכתי על ערכי המורשת היהודית ועל ערכי הדמוקרטיה היהודית וגדלתי להאמין בשלום ובבואו וכי מדינתנו ועמי יכולים להכיל את מגוון התרבויות והמסורת סביבנו, בקבלה ובאהבה, כמו שמצווה עלינו דתנו.
אני ניצבת מולכם היום בשאיפה לספר סיפור, סיפור זה אינו שלי ואינו של בני עמי, אך הוא סיפור של בני משפחתי, כך אני בוחרת להגדירם וכך אני רואה אותם. הרשו לי להחזיר אתכם כ-30 שנים בזמן, לשירותי הצבאי אשר שירתי בדרום לבנון כפקידתו של אלוף משנה אברהם חידו ז"ל ביק"ל. כחלק משירותי שירתנו לוחמי צד"ל ולוחמי צה"ל אלו לצד אלו, לבנונים וישראלים יחד, מי היה מאמין, יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים זה לצד זה תוך מטרה משותפת אחת, לשמור על הבית. לראשונה בחיי הצלחתי להאמין שהדו קיום אפשרי וקרוב מתמיד.
בני משפחותיהם של חיילי צד"ל ראו בנו כבני בית, אירחו אותנו, דאגו לנו לכל מחסורנו ועשו בשבילנו כל שביכולתם כדי להקל על שהותנו במדינתם ולהראות את הוקרת התודה על המסוגלות לראות בנו מעבר לדיכוטומיה הברורה ולהגן אחד על ביתו של השני. צה"ל עזר לאנשי צד"ל, הוא אימן אותם, סיפק להם נשק והכשרה ובתמורה חיילי צה"ל היוו את קו ההגנה הראשון בגבול הצפוני.
הייתה פה הבנה הדדית, חיילי צד"ל האמינו בכוחה של מדינת ישראל והאמינו כי חבריה לחרב לא ינטשו אותם וכך גם חיילי צה"ל היו מוכנים למות למען חבריהם החדשים. בשיתוף פעולה עם חברינו הלבנונים עם מדינת ישראל הם חרצו את גורלם אל מול החיזבאללה, אך זה הסיכון שהם הסכימו לקחת, סיכון שהם הסכימו לקחת מתוך אמונה חזקה בנאמנות לחבריהם מצפון, צבא ההגנה לישראל ולוחמיו. אך טעות הייתה בידם, ב-24 במאי בשנת 2000 הוכרזה נסיגתו של צה"ל מלבנון וזאת ללא כל אזהרה והתראה, לא לאנשי צד"ל ולא לאנשי צה"ל.
איני כאן לבקר את ההחלטה, לשמור זאת בסוד או לעסוק בהחלטותיהם של הביטחון, אני כאן כדי למחות על ההחלטה שהתקבלה, או לא התקבלה מיד שלאחריה. עם נסיגתו של צה"ל מלבנון לא נשארה לאנשי צד"ל, שגורלם נחרץ, בררה אחרת. בהתראה של שעות בודדות הם נאלצו לארוז מזוודה, את כל חפציהם במזוודה קטנה, ולנוס על נפשם לעבר הגבול הישראלי. הם האמינו שהם יכלו להשאיר את חייהם מאחור כיוון שבני בריתם החדשים, הלוא הם צבא ההגנה לישראל ועם ישראל, יעמדו בהבטחותיהם ויקבלו אותם באהבה ובהבנה, יספקו להם מקלט, בית או אפילו חלקה קטנה, חינוך וקליטה הוגנת, רק את הצרכים הבסיסיים.
דמיינו את עצמכם, דמיינו את סביכם, אולי אפילו את הוריכם, אלו שבאישון לילה ארזו את כל שיכלו, עזבו את בתיהם וברחו מגורל מר וממוות בטוח. תמונות ילדות במסגרות, בובות צהובות וצעצועים. כיצד אנחנו, העם היהודי, למרות הקשיים והרדיפות אינו חש חמלה עבור אלו שנגזר עליהם גורלם?
היו שבחרו אחרת, כמו סלאמה שחזר בשביל בתו שנשארה בלבנון מאחור ועמדה תחת איומים. סלאמה נותר שם ללא כלום, ביתו נלקח, רכושו נלקח, משפחתו בישראל עדיין לא יודעת מה מצבו שם ומה עובר עליו. או ג'לס, שהתקשה לחיות במדינה שרואה בו כזר, אינו יכול להשתלב. הוא נתפס על ידי החיזבאללה ועונה עד שליבו נדם, נרצח בדם קר.
כיום קיימות בישראל כ-400 משפחות החיות כבר 18 שנה ונאבקות לשרוד. הן חיות מתחת לקו העוני, חוות קשיי הסתגלות קשים, קשישים וילדים כאחד נאלצו ללמוד שפה זרה ללא סיוע ונלחמו לדיור הולם, מציאת עבודה ופרנסה וחיים בכבוד. מדינת ישראל הפקירה את אלו, הפקירה את חברינו ואת בני משפחתנו, השאירה אותם ללא כל סיכוי לשרוד, לא כאן ולא בלבנון. למרות כל אלה אתם תמצאו אותם עדיין נאמנים למדינת ישראל, גם היום משרתים בצה"ל, משלמים מיסים, עומדים בכל חובותיהם, זה הזמן לתת להם את הזכויות.
אני פונה אליכם היום, נבחרי העם, שגינו בעבר ובני בריתנו שילמו על כך בחייהם, האם נמשיך להפנות להם עורף או שמא נתקן את העוול שנעשה? אני קוראת לכם להצטרף אלינו, להירתם למאבק למען חברינו ובני בריתנו הלוחמים, לתת להם סוף סוף דיור ונלווה לכך, לפתור בעיה של 50-40 איש מקרב הלבנונים השוהים בישראל ללא תעודת תושב ותעודת זהות כמו שמגיע להם.
היו"ר אכרם חסון
¶
קודם כל תבורכי, אנחנו מודים לך מאוד. אנחנו מעריכים את העשייה שלך במשך השנים, אנחנו מקווים שיהיו לך הכוחות להמשיך ולעזור ולקדם וכל הכבוד.
אני רוצה לקדם בברכה ילדה שהגיעה מיפו במיוחד, היא מלווה אותנו, קוראים לה נורהאן. אהלן וסהלן נורהאן, ברוכה הבאה.
איתנו עוד מהקבוצה שמלווה אתכם, דני אבו סמרא. בבקשה, בקצרה, לא לחזור על אותם דברים. בבקשה.
דני אבו סמרא
¶
שלום רב. ברשותכם, אני רוצה להודות לכם על הפגישה, תודה רבה. השם שלי דני אבו סמרא, אני גר בטבריה, נשוי עם ארבעה ילדים, שירתי בצד"ל מ-76' עד שנת 2000 ברצף, הייתי בדרגת סרן, הייתי סגן מ"פ 601, אחראי על 24 טנקים. בכל זאת לא הכירו בנו במשרד הביטחון, אנחנו הכול פה בסל קליטה, אפילו אנחנו באנו לארץ ב - - - צבא. אני הייתי בבסיס, אמרו לי: תיכנס לממשלת ישראל.
אנחנו התחלנו מ-76' עם ראיד חדד, אללה ירחמו. ב-76' לא היה כיפת ברזל, לא היה מטוס בלי טייס, אנחנו היינו כיפת הברזל, אנחנו היינו הכול, שמרנו על הגבול שלנו, שמרנו על הכפר שלנו והיינו ביחד, אנחנו וצה"ל, לאותן משימות הולכים, אחד שומר על השני, אוכלים ביחד, ישנים ביחד, הכול ביחד. אף פעם לא חשבנו שאנחנו נהיה בישראל ויהיו לנו בתים בישראל. היה לנו כפר, יש לנו משהו לזכור בכפר שלנו, יש לנו בית קברות, יש לנו הכול. פתאום אנחנו בארץ פה, מה אנחנו עושים? אנחנו גדולים בגיל, אין לנו מקצוע, אין לנו כלום, אנחנו אנשי צבא, לא מבינים כלום. אני עשיתי יותר ב-20 קורסים ב - - - בגולן, בטאבה, בכל מקום. לא רק אני, כל החבר'ה פה, אנחנו חיילים. אף אחד לא טיפל בנו כמו שצריך. מה נעשה? אנחנו כולנו עובדים פיזית, אנחנו לא יכולים לעבוד פיזית, אנחנו רוצים - - -
דני אבו סמרא
¶
בסדר. אנחנו מבקשים שיעשו לנו חוק, לכל בן אדם, ייתנו לנו חוק, משכורת בבקשה כל סוף חודש ודירה. כמו כל חייל בצה"ל שהוא עובד, הוא שירת ותודה רבה למדינת ישראל. תודה לכם.
היו"ר אכרם חסון
¶
תודה לך. הוא אמר שהוא מודה למדינת ישראל והוא מבקש עזרה במה שנקרא רכישת בית. זה הנושא שאנחנו מטפלים לכ-450 משפחות כדי לקבל בית וזה אולי גם נציג משרד המשפטים יבין. הם כאן כבר 18 שנים. אנחנו משתתפים בשכר דירה סמלי, בין 800 ל-1,200 שקל למשפחה. אם היינו נותנים להם את הבית היינו כבר משלמים משכנתא 18 שנים. אני לא יודע מי מקבל את ההחלטות, איך קיבלו את ההחלטה, למה עשו את הדבר הזה. אני כבר שנתיים אומר שהמדינה תיקח משכנתא ותיתן להם בתים, כל אחד והמפתח ותגיד לו תודה רבה על כל מה שעשית למדינת ישראל. זה מה שאנחנו זקוקים לו עכשיו. יש לנו הבטחה שזה יתממש, אבל לצערי הרב עד עצם היום הזה אין לנו את המסמך הרשמי הסופי עם החותמת שאכן זה מה שיהיה.
זה אתגר גם למשרד המשפטים שיעזור לנו, כי אי אפשר להשאיר 450 משפחות כשהם רחוקים מהתרבות, רחוקים מהשפה, אין להם עבודה. היה להם קשה מאוד להיקלט במדינת ישראל וגם בסוף החודש הם צריכים לדאוג לשכירות, אם לא, יזרקו אותם לרחוב. זה מצב שאנחנו לא מאחלים אותו לאף אזרח באף מקום בעולם.
פאדי מנצור
¶
אני מטבריה, שרתי בצבא עשר שנים, הגענו בשנת 2000 לארץ. אין לי מה להוסיף על כל מה שדובר כאן, דיברתם הרבה דברים, אין לי מה להוסיף, רק דבר אחד יש לי להגיד לכם. אני גאה שאני בישראל ואני אוהב את מדינת ישראל וגידלתי את הילדים שלי על אהבת המדינה הזו ואף פעם לא נתתי לילדים שלי שירגישו שהם אוכלוסייה אחרת מהאוכלוסייה היהודית, אחד על אחד. הם למדו בבתי ספר, סיימו בתי ספר וגם שירתו את המדינה הזו, כמו שאבא שלהם עשה.
אבל אני כן מאוכזב ממדינת ישראל, מהממשלה, הממשלה פגעה בנו בגדול. אנחנו לא צריכים לקבל מה שעשו לנו, אנחנו נתנו את החיים שלנו, אנחנו שישה אחים במשפחה אחת, שני אחים נכי צה"ל, איפה אנחנו? באיזה מעמד אנחנו? עובדים מהבוקר עד הלילה בקושי להביא את המשכורת הביתה. השכלה מאוד נמוכה, אין אחד מאיתנו כאן שיושב שיש לו השכלה גבוהה, אין אחד מאנשי צד"ל - - -
פאדי מנצור
¶
תשאלו את כל אנשי צד"ל, 680 משפחה, 700 משפחה, 900 משפחות, יש משפחה אחת מהם שיש להם מישהו שעובד בבית חולים? יש משפחה אחת שיש מישהו במשרד הפנים עובד? יש אחד מהם שעובד בבתי משפט? אין. לך לאוכלוסייה הרוסית, הקליטה הרוסית, כל הרוסים עובדים בכל מקום. לך לארגנטינאים, כולם עובדים בכל מקום מסודר. לך לאתיופים, בכל מקום הם עובדים. הקליטה הלבנונית, של הצד"לניקים, לא עובדים בשום מקום, מפעל ובית. זה המקום של הצד"לניקים.
אני מכבד כל מה שנאמר כאן, אין לי שום טענה, על הדיור ועל הכול, אני מדבר איתכם מכאב, אין לי אבא ואין לי אמא פה, יש לי מדינת ישראל, זה אבא ואמא שלי. איפה אבא ואמא שלי? אתם כשהייתם בלבנון אנחנו נתנו לכם את החיים שלנו, היינו לפניכם על הכביש, אבל כשבאנו לישראל זרקתם אותנו לזבל, סליחה על הביטוי, זה לא היה צריך להיות איתנו. האדון ממשרד המשפטים, למה אני ששירתי את מדינת ישראל בחיים שלי, נתנו אני ואחים שלי את כל החיים, צריך להגיש לבית משפט שאני אקבל את התנאים שלי מבית המשפט? איפה המדינה פה, למה היא לא הגנה עליי? אני הגנתי עליה בלבנון, נתתי את חיי, איפה המדינה הזו?
למה אני לא צריך לבקר את הקבר של אבא ואמא שלי? למה, אני לא בן אדם? מה, אני סוג ב' או סוג ג'? אני סוג א'. אני לא הייתי נותן לחייל אחד שיילך לפניי על הכביש. אני שירתי בתותחנים, קצין תותחנים, שמונה קורסים עשיתי בישראל. בשנת 99', ארז גרשטיין, שנפטר אצלנו, קיבלתי את דרגת הקצין ממנו. איפה אנחנו, חבר'ה? איפה אנחנו? הזכויות, בן אדם, תנו לנו את האישיות שלנו, מה שמגיע. אני לא רוצה להגיד לך תן לי ארמון, אבל תן לי לגור בכבוד.
פאדי מנצור
¶
אדוני, תסלח לי. אנחנו כל שנה עוברים מבית לבית וכל העברת בית זה 40,000-30,000 להעביר את הבית, מאיפה אנחנו? אנחנו כבר מתחת לאדמה, חבר'ה, אנחנו קבורים מתחת לאדמה חיים, אנחנו חיים במדינת ישראל לא חיים, לא יודעים מה זה חיוך. היינו חיים בלבנון בסכנה, אבל היינו מחייכים, היה לנו את החיוך. בישראל אין לנו את החיוך, אין לנו את הטעם. באים אלינו בביקור, מסתכלים מה אנחנו אוכלים בבית, אבל לא שואלים אותי מה כואב לך.
היו"ר אכרם חסון
¶
לצערנו מה שאתה מתאר אנחנו מכירים ואנחנו מצטערים שהמצב הוא כזה. אנחנו נעשה את הכול כדי לתקן את העוול שנעשה במשך השנים.
פאדי מנצור
¶
אני מבקש, אדוני, ד"ר חסון, אנחנו מודים לך, אני לא אמרתי, אני מודה לכל החבר'ה, מודה גם למשרד הפנים, תודה לכם, תסלחו לי על הכעס שלי, אבל אני אומר לכם שאנחנו מדברים מכאב. ד"ר חסון, אנחנו פה בישראל לא רוצים כלום, אנחנו רוצים לחיות בכבוד, הכבוד שלנו היה בלבנון, תנו לנו, הכבוד של הלבנונים זה גג.
פאדי מנצור
¶
אני כל החיים שלי לחיות מתחת לגג, לא לחיות באוהל. אני רוצה בית, בית שירים אותי וירים את הילדים שלי. זה מה שאני רוצה.
היו"ר אכרם חסון
¶
תודה רבה לך. גם מכבד אותנו בנוכחותו כאן חבר הכנסת יעקב אשר, גם נאפשר לו קודם כל לברך אתכם ודבר שני, הוא גם מכיר את הסוגיה ובטח ליבו איתכם ואנחנו נעשה את העבודה ביחד עם כל מי שמקבל החלטות כאן כדי לשנות את המצב. בבקשה.
יעקב אשר (יהדות התורה)
¶
תודה, אדוני היושב ראש. קודם כל אני חושב שהישיבה היא חשובה. יש מושג ביהדות, אצלנו בתורה, שנקרא הכרת הטוב, להכיר טובה למי שהיה ועזר לך גם כשזה היה קשה לו וגם כשזה היה כרוך, ודאי במקרה שלכם, בסכנת חיים. אני חושב שזו החובה הקדושה של כולנו באמת להכיר טובה לאנשי צד"ל. כולנו זוכרים את האומץ שלהם ואת הגבורה שלהם ואת האמינות ואת הנאמנות שלהם.
אני מודה שאני לא כל כך בתוך העניין, אני אשמח, אכרם, לשתף פעולה, אנחנו יודעים לשתף פעולה, מכל המפלגות. אני חושב שהדבר הוא צודק, חייבים לתת לכם, לא רק את ההרגשה, אלא לתת את הזהות ואת האחריות ושכל אחד ירגיש כאן שהוא לא נטע זר או משהו כזה. אני אשמח מאוד לשתף פעולה בכל עניין ועניין.
יעקב אשר (יהדות התורה)
¶
אני לא אגיד סתם דברים שאני לא עומד מאחוריהם, כי אני באמת לא מכיר את הסוגיה ואת החסמים, אבל אני בהחלט מתכוון להיכנס לעניין הזה. שיהיה לכם בהצלחה ואנחנו מודים לכם, שוב, בשמנו ובשם כל העם, על השירות הגדול שלכם שעשיתם ועל השירות הגדול שאתם עושים גם היום.
איתן ברושי (המחנה הציוני)
¶
אדוני היושב ראש, הייתי בבוקר בוועדת חוץ וביטחון ובהמשך במקומות אחרים, אני מכיר את הנושא ועסקתי בו בתפקידים קודמים. אני רוצה לומר שחלק גדול מהטענות שאני מכיר, וגם נשמעו בבוקר, הן צודקות, לא פעם ישראל לא מתייחסת נכון למי ששיתף איתה פעולה ובמשך השנים האחרונות נוצרה פגיעה בלוחמי צד"ל שחירפו את נפשם למען מדינת ישראל ואחר כך יצרו פה אפליה בין מפקדים יותר בכירים ופחות בכירים ופערים גדולים, בעיקר בשיכון, בין לוחמים ובין מפקדים.
אנחנו, שגדלנו על שוויון ועל יכולת לקיים חיים משותפים ולא כל דבר נקבע לפי הדרגה, יכולים לומר לממשלה שהיא לא בסדר בעניין הזה ואני מצפה שהתוצאה של היום הזה, שהוא חשוב, תהיה החזרת האיזונים הנכונים והשוויון הנכון בין לוחמים ומפקדים שחירפו את נפשם ביחד למען בטחון ישראל. היציאה החפוזה מלבנון השאירה את לוחמי צד"ל מאחור, ואני חושב שהיציאה הייתה נכונה, אבל היו מספיק הזדמנויות לממשלה, ומינו את השר פלד ואחרים ויש עכשיו נציגות שעוסקת ואני בעצמי עסקתי בזה כעוזר שר הביטחון אהוד ברק, אני חושב שאם יש משהו משמעותי מהיום הזה זה לא רק לתת כבוד, לא רק מחמאות, אלא גם המחאות ולאזן מחדש את ההתייחסות הנכונה של ממשלת ישראל מי שעמד לצדה בשעות הכי קשות.
גם עכשיו, לא פעם, ואנחנו יודעים מה קורה בעוטף עזה, ישראל זקוקה לסיוע הזה גם מעבר לגבול ולא יכולה להיות ממשלה שזקוקה לסיוע ונשענת על סיוע כמו של צד"ל בשנים גורליות וכשצריך להחזיר ללוחמים את היכולת להתקיים במקום לא פשוט, אחרי שעזבו את לבנון ועברו לישראל, לא יכולה להיות ממשלה שמפלה בין מפקדים בכירים לבין מפקדים ולוחמים אחרים. אני חושב שזה לא מאוחר לתקן. אני אומר את זה כמי שלא בא מהצד של אופוזיציה, אני בא מהצד של דאגה לערכים ולהמשך יכולת לשתף פעולה עם ישראל.
אני מכיר את זה גם ממקומות אחרים וגם מתקופות אחרות, לצערי אני אומר את זה, יש משהו לא תקין בהתנהלות של הממשלה, היא עושה שימוש מתכלה לפעמים, שמש וזרוק. אני חושב שהממשלה בעניין הזה לא בסדר וצריך לומר לממשלה, זה לא הרבה כסף, אבל יש בזה גם הבטחת התנאים להמשך שיתוף פעולה בעתיד. מי ירצה לשתף פעולה כשהוא רואה את המודל של משתמשים וזורקים? אני חושב שצריך לומר את הדברים באופן ברור, הממשלה בקטע הזה לא פעלה נכון, לא פועלת נכון והגיע הזמן לפצות ולהסדיר את העוול הזה.
היו"ר אכרם חסון
¶
יש מישהו שעדיין לא נתנו לו לדבר ורוצה להגיד מילה? כי לא נשאר לנו הרבה זמן. תציג את עצמך, בבקשה.
סמיר חצבני
¶
חצבני סמיר. רק דבר אחד להגיד לכם. היום הילדים שלי רוצים להיכנס לצבא, דבר אחד אני אומר להם, לא, בגלל ההתייחסות של – מה קיבלתי ממדינת ישראל? נלחמתי עם מדינת ישראל, נלחמתי עם החיילים של צה"ל, אני אומר לו לא. זה מההרגשה שאני הרגשתי, רק זה קחו בחשבון, כי הילדים שלנו גם עושים צבא.
טניה אבו סמרא
¶
קוראים לי טניה, אני אשתו של דני אבו סמרא. אני רק רוצה להוסיף דבר מאוד חשוב פה. אנחנו עוד איכשהו מסתדרים לחיות, אוכלים, לא אוכלים, מסתדרים, אבל הדאגה זה להורים שלנו. אני לא חושבת שאף אחד מכאן מוכן לראות את אבא או אמא שלו חיים בלי אוכל, עם חוסר ודאות, עם אי שייכות ואין שקט פנימי. הם לא יודעים להסתדר בשום מקום, הם לא יודעים לנהל את העניינים שלהם וגם, אם נגיע לשורה התחתונה, המצב הכספי, אני אין לי מאיפה לתת ומאיפה לעזור. חוץ מלראות ולבכות בשקט אני לא יכולה לעשות כלום. בתור איש דתי, אדוני, עם כל הכבוד, אני לא חושבת שאתה מסכים שתראה את ההורים שלך במצב על הפנים.
אני פונה עכשיו, שתחשבו על ההורים שלנו לפני שאני אומרת אני או אח שלי או אחותי או הילדים שלי. אני דואגת להורים שלי ואני לא רוצה להעביר אותם גופה ללבנון. אני מאוד מבקשת, מגיע להם את הכבוד ותודה רבה לכם.
פאדי מנצור
¶
העוזר שלו, היית במשרדים שלו. איפה החוק של אנשי צד"ל? איפה החוק של אנשי צד"ל משנת 2000 עד היום?
איתן ברושי (המחנה הציוני)
¶
אני לא מכיר דבר כזה, אבל הנושא הזה מטופל על ידי משרד ראש הממשלה כל השנים ואלה החלטות של ממשלה ואוצר. אין לנו זמן כרגע, אני עכשיו חבר כנסת, אני לא מתפקד כעוזר שר, אבל אני יכול לומר שאני מכיר את צד"ל עוד כשהגבול היה במטולה, מי שהיה רב סרן סעד חדד, הייתי אצלו לא פעם במשרד ואני – אני לא רוצה להאריך, אני רק רוצה לומר, אמרתי את דעתי, אני חושב שהממשלה לא מתנהגת נכון עם לוחמי צד"ל בהקשר הזה ואני חושב שצריך למצוא תכנית מיוחדת שתפתור את הבעיה, גם של הקיום וגם של השיכון. אני חושב שזכותכם לעמוד על הצרכים ואני מוכן לעזור.
היו"ר אכרם חסון
¶
סליחה שנייה, זה לא נושא לוויכוח. אנחנו כאן לא על תקן של מתווכחים. חברי הכנסת באו להביע תמיכה ויתמכו. הבעיה מוכרת, אנחנו העלינו אותה במליאת הכנסת, חברי הכנסת הצביעו על ההצעה שלנו, אבל בסופו של דבר כל הנושא הזה נשאר במשרדו של ראש הממשלה. יש תת אלוף אחד, פלסנר, אתם מכירים אותו, הוא מנהל, יש לנו הרבה חילוקי דעות איתו בעניינים רבים ובזמנו הוא גם הבטיח לי שהוא יתפטר אם הסוגיה הזו לא תיפתר והוא לא יקבל מה שצריך לעשות כדי להציל את המשפחות ולכן, בבקשה, בואו נעצור.
יש לנו עוד חבר כאן, בבקשה, תציג את עצמך.
היו"ר אכרם חסון
¶
(מתרגם תרגום חופשי מהשפה הערבית)
החבר אומר שיש לנו כאן לוחם צד"ל שבא עם הבן שלו לכאן, הבן שלו יצא שלוש שנים לשבדיה, הייתה לו תעודה ארעית כשהוא יצא לשבדיה, הוא חזר והם לא מוכנים לתת לו אזרחות כפי שהחוק מחייב. יש בעיה, מי שעוזב לא מקבל. אנחנו לא יודעים, אנחנו נצטרך תשובה אחרי זה ממך. הוא ממשיך, בבקשה.
זו תעודת הזהות שהייתה לו אז. (מדבר בערבית).
מישל נהרא
¶
כמו שאמרו כולם, נכון לאפשר - - - באנו לכנסת לא לטייל, באנו לקבל מחברי הכנסת החלטה או לחץ על הממשלה שתטפל בנו כמו שצריך.
עמוס ארבל
¶
יש פנייה של התארגנות צוות לצד"ל. הסוגיות שאנחנו עוסקים בהן, על פי החוק אפשר לטפל בהן, אין בזה שום בעיה. לדעתי יש פה אי הבנות ודברים שנתקעים - - -
עמוס ארבל
¶
מה שלא בסדר, אז אפשר כמובן להגיד שהוא לא בסדר. שאיזה גוף או התארגנות שמטפלת בכל קבוצת האוכלוסייה הזו, שיעבירו אלינו, אפשר להיפגש איתם, אפשר להעביר באופן מסודר רשימה של כל הבעיות שקשורות למעמד בישראל.
היו"ר אכרם חסון
¶
אנחנו מסכמים שכל הבעיות שיש לאנשי צד"ל, למשפחות, לחברים שלכם, בכל היישובים, תעבירו לקבוצה שחלק ממנה דיברו כאן, הם מעבירים לנו או לעמוס ישירות, תיכף עמוס יגיד לאן להעביר, ככה בצד, הם יטפלו בכל הבקשות וכל הפניות בצורה הכי טובה, כמובן על פי הכללים, על פי החוק, על פי המלצות של משרד הביטחון, כל מה שאמרנו בהתחלה.
מצד שני, אני רוצה להגיד לכם שנושא הדיור, אנחנו בשלבים אחרונים, אנחנו מקווים שהנושא הזה יאושר כבר בימים הקרובים, לפי מה שהובטח לנו, מה שהובטח. אני אומר הובטח, עדיין לא סגור, אם אנחנו מקבלים את ההבטחה הזאת כפתרון סופי אז יש לנו פתרון ל-400 משפחות בנושא הדיור.
תודה לכם, תודה שבאתם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:30.