פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים
הכנסת
41
הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול
27/11/2018
מושב חמישי
פרוטוקול מס' 130
מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול
יום שלישי, י"ט בכסלו התשע"ט (27 בנובמבר 2018), שעה 10:05
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 27/11/2018
התמודדות עם נפגעי סמים במסיבות טבע ומזעור נזקים
פרוטוקול
סדר היום
התמודדות עם נפגעי סמים במסיבות טבע ומזעור נזקים
מוזמנים
¶
רוני ברקוביץ - סגן מנהל אגף אכיפה ופיקוח, משרד הבריאות
חגי ברוש - מנהל תחום בכיר פיתוח טיפול ושיקום ברשות, המשרד לבטחון פנים
אורית שפירו - מנהלת תחום בכירה סמים ואלכוהול ברשות, המשרד לבטחון פנים
בועז לבנה - ק. בחירות ברישוי, המשרד לבטחון פנים
דפנה רומן - קמ"ד חקירות, המשרד לבטחון פנים
רים ארשיד - מנהלת תחום, משרד הרווחה
קרן רוט איטח - מנהלת היחידה למניעת סמים, משרד החינוך
אילן שמש - סגן מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך
יוחאי ואג'מי - ראש מינהל בטחון, מרכז השלטון המקומי
אורי בן יהודה - ראש תחום בטחון וחירום במרכז המועצות האזוריות
רונן בשארי - ראש אג"מ, מד"א
פנחס בוימל - עו"ס
שירן מאור - צוות מוביל, פורום המרחבים הבטוחים
ניר תדמור - ראש צוות, פורום המרחבים הבטוחים
נעה ישראל - מובילת מרחב בטוח, פורום המרחבים הבטוחים
יגאל טרטקובסקי - חבר, פורום המרחבים הבטוחים
יאיר גרינבאום - מוביל ארגון, פורום המרחבים הבטוחים
מעיין שנקר - מנהלת הפרויקט, עמותת על"ם
רוזי כהן - ראש תחום עבודת רחוב, על"ם
רועי חומרי - ראש תחום עבודת רחוב, עמותת על"ם
מיכל אברהם - מנהלת פרויקט אנשים טובים, עמותת על"ם
עידו מלכה - פעיל ב"אנשים טובים" ופורום מרחבים בטוחים, על"ם
אביבה וולף - מזכירת אילסם, אילסם
ד"ר אביבה וולף - מזכ"לית, איל-סם
יעל אלעד - מובילת צוות - Safezone
עומרי פריש - מנכ"ל כפר איזון בחזרה למסלול, קהילות טיפוליות
יחיאל מגנוס - מנהל מגנוס איתור וחילוץ, מגנוס איתור חילוץ והצלה
מתן בן משה - תכנית רדיו "תודעה רבה", מוזמנים נוספים
עמוס אליאב - עצמאי, די לעישון הסמים במרחב הציבורי
עופר סלומון - עצמאי, "הורים תתעוררו"
יגאל סויסה - עצמאי, בן סויסה ההנצחה
מיכל שטיין - דוקטורנטית, אונ' בן גוריון
עודד פריד - נציג האגודה לשמירת זכויות הפרט
דניאל לבנת - סטודנט, חבר תא
יהב ארז - ראש תא סטודנטיאלי, SSDP
אסנת ניר - עיתונאית
אורן ליבוביץ - מנהל מגזין קנאביס, מוזמנים נוספים
אליהו יצחק - פעיל חברתי, מוזמנים נוספים
דניאל לבנת - סטודנט, מוזמנים נוספים
יהב ארז - ראש תא סטודנטיאלי
היו"ר תמר זנדברג
¶
בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הסמים שלהכנסת בנושא התמודדות עם נפגעי סמים במסיבות טבע ומזעור נזקים. אנחנו מתקרבים לקראת סיום הקדנציה ואני מקווה שבצעדי ענק, ובעצם הוועדה הזו כבר פעילה בלא מעט נושאים בתחום הסמים, אני לא זוכרת שעסקנו ספציפית בנושא הזה עד היום, אבל מדי פעם כל פעם הגיעו אלי וגם בתור יו"ר הוועדה, כל פעם הנושא הזה מתעורר עבורנו, בשיח הציבורי, כאשר קורה אסון.
במהלך הקיץ או אפילו בחודשיים-שלושה האחרונים, ארבעה בני אדם נפגעו במסיבות. יש לנו פה את חלק מהנתונים, באוקטובר 2018 שני גברים, בן 55 ובן 27, בפסטיבל בגליל, בספטמבר 2018 התמוטטו שני צעירים בשנות העשרים לחייהם במהלך מסיבת טבע, אושפזו במצב קשה במחלקה לטפול נמרץ. באוגוסט 2017, מקרה שרבים מאתנו זוכרים, של החיילת טוהר דוד שהתמוטטה במסיבה ולא פונתה בזמן לקבלת טיפול רפואי ולאחר מכן לצערנו הרב נפטרה לאחר מספר שעות שהיא הושארה ברכב.
כינסנו את הדיון הזה כדי להסתכל על התופעה הזאת בגובה העיניים, בצורה שבמסגרתה קודם כל חיי אדם עומדים כמובן מעל הכל, מצבים שבהם אנשים ימותו במסיבות הם מצב בלתי נסבל, זה מוות שאפשר למנוע אותו ואין שום סיבה שאנשים ימותו בנסיבות כאלה. דבר שני, עוד לפני חס וחלילה המצב הגרוע ביותר, אנחנו לא רוצים לפגוע בבריאות של אף אחד. קבלת טיפול רפואי היא קודם כל זכות יסוד וזכות בסיסית ודבר שני גם הוא דבר שצריך וחובה שיוגש בכל מצב לכל אדם, ופה יש לנו מצב שבו מצד אחד פחד וחשש ומצד שני אולי סטיגמות ובורות מונעות הגשת טיפול רפואי, מסכנות חיים ובמקרי קיצון גם לוקחים חיים.
מדינת ישראל היא לא המדינה היחידה שמתעסקת בנושא, מסיבות יש בכל העולם. אנחנו הרבה פעמים בנושאים אחרים בוועדה הזו גם מסתכלים למדינות אחרות ולזירה הבינלאומית כדי לראות איך יש התמודדות במקומות האלה כדי לדעת שאנחנו לא לבד ויש לאן לשאת את עינינו ויש מודלים שאפשר ללמוד מהם, והגישה שלנו היא שבכל מקרה אם אנחנו נתמודד בכל מצב כפי שהוא ולא נהיה מונעים מפחדים, ייטב ויקל עלינו כאמור קודם להציל חיים ודבר שני לשמור על הבריאות, ודבר שלישי לשמור על זירות שבהן בני אדם יכולים גם ליהנות, לבלות במסיבות בלי שהדבר יעלה בחייהם או בבריאותם ונוכל לנהל את הזירה הזו באופן כמה שיותר רגיל ונורמטיבי.
אני רוצה להתחיל דווקא כפי שאנחנו עושים כאן הרבה פעמים ברשותכם, עם הגורמים האזרחיים. אני רוצה לשמוע מהשטח איך נראית הזירה הזאת, איך נראות המסיבות האלה, מה קורה שם, ואחר כך נגיע לגורמי הממשלה והמשרדים השונים, גם כדי לשמוע על מה אתם מכירים באופן כללי וגם המקרים הנקודתיים האלה ומה אפשר ללמוד מהם לאור שעבר טיפה זמן.
קודם כל אני אומרת באופן כללי לכל הדיון הזה שלפי סעיף 120.ד.1.ג לתקנון הכנסת, השמות של מי שמבקש או יבקש לחסות את שמו כדי שלא ייגרם לו או לזולתו נזק יהיו חסויים ולא יירשמו בפרוטוקול, ואם מדובר בקטינים או חסרי ישע, אם יש פה כאלה, זה לפי סעיף 120.ד.1.ב לתקנון.
בואו נתחיל עם פורום המרחבים הבטוחים. בבקשה. יש כאן את עופר סלומון, עמוס אליאב. את מי אתה מייצג?
עמוס אליאב
¶
אני אב עצמאי, אדם פרטי. יש לי פעילות שבאה להתנגד לעישון סמים במרחב הציבורי, זו תופעה שנהיתה מאוד נפוצה.
יגאל סויסה
¶
אני מציג את הסיפור של הבן שלי שחלק מפה מכירים, גם חיליק מכיר, מה שקרה לו אחרי שירות צבאי שהוא נסע להודו. אני אספר בקצרה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
אוקיי. פורום המרחבים הבטוחים, את חגי ברוש מכירים, עמרי פריש, חיליק מגנוס, פנחס בוימל. את מי אתה מייצג?
היו"ר תמר זנדברג
¶
נתחיל מהנציגים העצמאיים ונעבור לגורמים האזרחיים של מרחבים בטוחים ומזעור נזקים. אחרי זה הרשות למלחמה בסמים ואחרי זה משרדי הממשלה. בבקשה.
עופר סלומון
¶
שמי עופר סלומון, אני עורך הדף בפייסבוק שנקרא "הורים תתעוררו". אני מטפל בכל מה שקשור לקטינים, סמים ואלכוהול. התחלתי כהורה בהנהגת הורים ויצאתי למסיבות של הנוער, ראיתי את כמויות האלכוהול ואחר כך, בשנה וחצי האחרונות, של הסמים שנכנסו. מכיוון שברוב הערים סיירות ההורים לא יוצאות למסיבות שטח אלא רק למסיבות בית ספריות או למסיבות מסודרות, אני בחרתי כן לצאת למסיבות השטח, שמהר מאוד הבנתי שאלה מסיבות סמים ואלכוהול ומסיבות השטח הן רק כיסוי.
עופר סלומון
¶
יש סיירת שעובדת במתכונת מאוד מצומצמת, היא לא פעילה שם כל השנה, היא יוצאת ומטפלת ועושה עבודת קודש רק במסיבות השנתיות הגדולות של בתי הספר התיכוניים, שזה פורים וסוף שנה.
עופר סלומון
¶
יש סביב להוד השרון מספיק יערות. גם אזור השומרון וגם אזור של צומת ירקון ונחל ירקון, ומשם החגיגות מתחילות. הסמים זה משהו מטורף, האלכוהול - - -
עופר סלומון
¶
יש קוד שתיקה כזה שמודיעים בקבוצות כמה דקות לפני המסיבה לאן להגיע, הם שומרים על זה בסוד כדי שלא נוכל, והמשטרה לא תוכל לנטרל ולבטל את המסיבות האלה.
עופר סלומון
¶
שם דבר ללא ידיעת ההורים. ההורים יודעים שהם יוצאים למסיבה, בטח לא למסיבת טבע ולא לאן שהם מגיעים. מה שקורה שם זה שאין שם פיקוח, אין שם אמבולנסים, לא אנשים שיכולים לתת מענה.
עופר סלומון
¶
גשי לכפר הבפטיסטים או לירקון או ליער בן שמן, תתפסי לך זולה, ארבעה רמקולים עם גנרטור, ויש לך מסיבת טבע. מה שקורה שם זה שהכל מותר מהכל ואנחנו לא פעם, אני והאנשים שהתלוו אליי, הוצאנו בנות מהשיחים מקני הסוף, כשהן לא יודעות איך קוראים להן בכלל, מה המצב שלהן, כשהיו עליהן גם שניים ושלושה בנים.
אנשים שותים בלי הבחנה ומעשנים בלי הבחנה ואין מי שיציל אותם. לשמחתי או לצערי יש תוהו ובוהו שלם, שאני הצלחתי להציל חיים של הרבה מאוד קטינים, כי הגעתי לשם, כי טיפלתי, כי הזעקתי את האמבולנס, הזעקתי משטרה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
כשהגעת לשם, מה בעיקר התופעות המסוכנות שנתקלת בהן? שתיית יתר של אלכוהול? סמי פיצוציות?
עופר סלומון
¶
שתייה וסמים ואנשים מבולבלים ואנשים שהולכים בין העצים ובין השיחים ובשטח עצמו, הם לא יודעים לאן הם הולכים, מה הם עושים. בני נוער שתומכים בחברים שלהם ומנסים לעזור להם ולתת להם מים, יש קוד שבשתיקה, הם לא יזעיקו את ההורים. הם יחשבו שזה יעבור. הם חושבים שזה האנג אובר כזה שאם ניתן לחברה שלנו ששוקלת 45 קילו שלא אכלה כלום וגם שתתה וגם עישנה, או לחבר שלנו, ניתן לו קצת מים וניתן לו זמן להתאושש, זה יעבור. זה אסון. לא מפנים אותם.
כשאני עובר למסיבות היותר מסודרות אז יש שם בעיה אחרת. מכיוון שהמסיבות האלה ללא רישיון היח"צנים גם לא מזמינים אמבולנסים ומהאסונות שאנחנו יודעים שנהרגו, פשוט ידעו שאם יזמינו אמבולנס, אחרי האמבולנס תגיע המשטרה ותסגור להם את המסיבה, אז אנשים עשו חשבון של כסף על חשבון של חיים. זה למסיבות של היותר בגירים.
אני רוצה להגיד פה דבר מאוד מאוד חשוב, שהנתונים שנתת, את יכולה להכפיל אותם בכמה אפסים מהאנשים שנפגעו מסמים ולא הגיעו לבתי חולים ולסיטואציות מדווחות. אני מכיר הרבה מאוד מקרים, סיקרתי ביחד עם אמיר שווין הכתב של YNET וידיעות אחרונות על הצבא, על מסיבות טבע, על כמות הסמים שהיו מעשנים, ואני יכול להגיד לכם בפה מלא, בתור אחד שחי את השטח כי אני גם מפנה לעמותות כמו אל-סם ושלוותא וכל מיני גופים שמטפלים בנוער ובבגירים האלה, שהמציאות היא מטורפת, הסמים פה בגדול ואם אני נוגע רק במסיבות הסמים, זה ממש ככה, זה לא מסיבות טבע, זה מסיבות סמים.
עמוס אליאב
¶
אני מנהל קבוצה גם כן בפייסבוק, גם כן פעיל אבל רק ממש לאחרונה, התחלתי במאי בעקבות מקרים שראיתי בסביבתי הקרובה. הקבוצה שלי נקראת "די לעישון הסמים במרחב הציבורי" כי אם פעם ההתמודדות עם סמים הייתה במרחב הפרטי, היום המערכה עוברת למרחב הציבורי לצערנו.
מה שעופר אמר מאוד נכון, צריך לזכור שיש המון מקרים שלא מגיעים לעיתונים, סמים משפיעים על שיקול דעת. מדובר על קבוצה מאוד גדולה של אנשים שמשתמשים בסמים במסיבות האלה.
עמוס אליאב
¶
בני נוער וגם לא בני נוער. במסיבות של בני נוער אין רק בני נוער, יש גם אנשים יותר בוגרים. שאלת איך הם מגיעים ליער - - -
עמוס אליאב
¶
כן, זה נושא הדיון. הדבר שהיה חשוב לי להגיד בישיבה הזאת, זה להתייחס למונח הזה, "מיזעור". המונח מיזעור הוא מונח שמתאים לתחום של ניהול סיכונים, זה מונח מאוד חשוב והוא גם משקף גישה לדעתי מאוד פרגמטית וחשובה, אבל זה תחום שהוא שונה מתחום של מאבק בנגעי הסמים, והוא שונה מכיוון שהוא כולל בתוכו הסכמה או יותר נכון קבלה של המציאות הזאת, והתמודדות וצמצום של הנזקים שלה, וזה בסדר גמור, אבל התחום של המאבק כולל בתוכו חוסר הסכמה וחתירה לעבר אידיאל מסוים שאסור לנו לזנוח את האידיאל הזה.
אני רוצה שאנחנו נדון גם על אכיפה מונעת, זאת אומרת שמסיבות סמים בכלל לא יתקיימו. עצם זה שאנחנו לא אוכפים מספיק ולא נותנים מספיק הרתעה לקיום מסיבות כאלה, אנחנו בעצם כבר יוצרים את הסיכון. הסיכון נוצר ואז אנחנו צריכים למזער אותו.
יגאל סויסה
¶
בסדר. רק כשאתה מאבד את הקרוב לך ואת היקר לך מכל אתה מבין את המשמעות של החיים. זה בן יחיד שלי, לוחם בכפיר, חובש, חיליק מכיר את הסיפור כי הוא השתתף בצעדה שעשינו. יצאתי למסע להזהיר את החבר'ה הצעירים מסמים. אני לא אומר "נו נו נו" לסמים לאף אחד, אני אומר שילד נורמטיבי אחרי שירות צבאי מעולם לא החזיק סיגריה, מעולם לא עישן נרגילה, מחפש אחרי שירות צבאי כלוחם, כלוחמים אתם מבינים את הלחץ שיש להם, הם מחפשים את הטיול הגדול, יורד לשני טיולים לדרום אמריקה שזה הסם הביוקר, ולהודו, זה השאנטי והישיבה, עשיתי עם ערוץ 10 מסע להודו, הגעתי לשם להזהיר את הצעירים, 650 חבר'ה צעירים ישבו וכולם ראו את חייו ומותו של בן, הסרט הזה בפייסבוק, וראו מה קרה לילד נורמטיבי ביום הראשון עם גיטרה שהוא מגיע להודו, הוא לא יגיד כן או לא, הוא ימשיך לנגן, והצ'ילום הזה, כלי העישון עובר בין כולם, פעם ראשונה, פעם שניה, פעם שלישית בן נוגע, ומסיבת טבע כמו ששם בגואה, זה לא מסיבת טבע, זו מסיבת חוף. בן רואה את כולם רוקדים, כולם קופצים, משתמש ב-LSD, חומר כימי, מקפיץ לו את כל השירות הצבאי, מקפיץ לו את כל העבר שלו והוא נכנס לסרט, יש כאלה בסרט טוב, סבבה, אומרים אחרי זה "זה כמו בקבוק בירה". לבן עף כל השירות הצבאי, כל המערכות שהיו לו בחיים, ובן מגיע לפה ובחג השבועות אחרי שהוא חזר, הוא פשוט תלה את עצמו אחרי פרידה ממני.
אני יצאתי למסע, אני אחרי 200 - - - זה המסע בהודו, כל אלה, כמעט 9,000 חתימות ועוד ספר חדש - - -
יגאל סויסה
¶
לא, זה קרה בארץ. בן חזר. וזה 235 הרצאות בצה"ל בחינם, אני נוסע עם האוטו שלי, אני מלא בהודעות ממש"קיות חינוך, אני מראה להם את הסרטון. אני לא אומר נו נו נו לסמים, אני אומר שילד נורמטיבי יכול ליפול לסם. זה כמו מפעל הפיס, זה לוקח אותו לסרטים רעים, זה מקפיץ לו הכל. מי שראה את הסדרה אבודים, מה זה עושה לחייל, מה זה עושה ללוחם, הוא רוצה פשוט לעזוב את העולם.
ביום העצמאות 2016 בן מבקש לדבר איתי ב-01:30 בלילה ואנחנו נוסעים לראש הנקרה, הוא פותח את הלב ואומר לי "באתי להיפרד ממך". כולנו כאן הורים, אתם יודעים מה זה 18 שנה להכין סנדוויץ' לילד, לגדל ילד, לשלוח אותו לשירות צבאי והוא מגיע, וכך אתה מקבל אותו. "אני אלחם עד היום האחרון", כך הבטחתי לו. תודה רבה.
יגאל סויסה
¶
יש לי עוד משהו, יש פה ספר שכדאי שתדעו, אין סמים קלים. אין סמים קלים. 600 ומשהו משפחות מרוסקות. היום אתה לא צריך טלגראס, אתה מביא את הסם אליך. אין סמים קלים, יש התחלה. אתה מתחיל להשתמש וזה רק עולה. אתה מזמין ילד עם אופניים, ילד בן 12, הוא יביא לך סם, טלגראס, היום שליחים בנהריה. נהריה מרוסקת מסמים, משפחות מפורקות. אני אראה לך הודעות מה קורה. תתעוררו, זה לא מסיבות הטבע. אני הייתי בקסול. אישה התרגשה כל כך מההרצאה, היא אמרה לי "תעלה פה לתוש". חיליק מכיר. 10 קילומטר בהרים, תראה ילדים עם שרוולים אחרי שירות צבאי. אני מרחם על ההורים. תלכו תראו את הילדים שלכם, הם גמורים. תחלצו אותם.
היו"ר תמר זנדברג
¶
תודה רבה. אנחנו מחזקים אותך. תודה שבאת ואני בטוחה שזה לא קל. אם כבר אנחנו עם יגאל נמשיך עם עמרי וחיליק ואחר כך נעבור הלאה.
עומרי פריש
¶
שלום אני מנהל כפר איזון. אני מלווה את נושא מסיבות הטבע אני חושב כבר 25 שנה, לא ניכנס פה עכשיו להיסטוריה שלהן, ממסיבות ה- - - ואילך ואילך, הן עוברות שינויים, הן עוברות כל מיני פאזות, אני לא חושב שמסיבות טבע זה רק סמים, במסיבות טבע יש הרבה דברים וסמים זה מרכיב בילד-אין שאי אפשר בלעדיו, אבל המסיבה הזאת היא לא מסיבת סמים בפני עצמה.
הרבה קבוצות כאלה שאתם רואים פה שהן באות למסיבות, אני יושב איתם בכפר ומטכסים עצה מה לעשות. אחת אני לא רואה פה, בשנה האחרונה יש גם קבוצה של דתיים, אני מניח שאתם יודעים שחלק מהמסיבות עברו לחמישי בערב בשנה האחרונה כי יש ביקוש של הדתיים, אז ביום שישי בערב אי אפשר, אז חלק מהמסיבות כבר עברו לימי חמישי וזה הולך all over. הייתי בהמון מסיבות, גם בארץ, גם בקסול, גם בתוש, גם בהודו, עשרות בתאילנד.
מה שאנחנו צריכים לחפש, על מיזעור נזקים אני מסכים איתו במאה אחוז, מסיבות היו ומסיבות תהיינה. איך מביאים אינפורמציה, איך מגבירים מודעות, איך מעלים את הסכנות. אני שומע גם מאנשים – אין לי יכולת לבדוק את זה - שמספר הנפטרים ממסיבות הוא הרבה יותר גדול ממה שהקראת, רק זה לא מגיע לתקשורת אז זה לא נספר, אבל ממה שאני שומע מהמשתתפים במסיבות יש הרבה יותר.
צריך לזכור שיש גם שינוי בסוגי הסמים, בשנתיים האחרונות ה- - - - כתוצאה ממהפכת הקנאביס שבטח לא נקדיש לה עכשיו זמן, קפצו קפיצת מדרגה מאוד משמעותית בחלק מהסמים שאנחנו רואים את התוצאות שלהם, זה בדיוק הסוגים האלה של הסמים. לכן אני חושב שהפוקוס העיקרי צריך להיות בנושא של מודעות והסברה והבנה.
לגבי קטינים זה סיפור אחר לגמרי, שם לדעתי צריכים להיות הרבה יותר נחרצים, בנושא של קטינים. אני יכול להגיד לכם, זה לא סוד, אני רואה מאות כאלה בשנה, מגיעים אלי לטפול, אז אני גם מכיר את הצד של הנזקים מצוין, ובכל זאת אני אומר את מה שאני אומר, לדעתי זה ה- - -
יחיאל מגנוס
¶
הנושא שאנחנו דנים בו הוא בתחום התרבות. הסמים מלווים את המין האנושי משחר היווצרו, לא היה מין אנושי בלי סמים, אין מין אנושי בלי סמים וכולנו משתמשים בסמים. שוקולד אדוני אוכל?
היו"ר תמר זנדברג
¶
חברים, מהות הישיבה זה שכל אחד מדבר בתורו ואנחנו שומעים את כל העמדות ומנסים להפיק ידע קולקטיבי. בבקשה.
יחיאל מגנוס
¶
הסמים מלווים את המין האנושי משחר היווצרו. אם אחליף את המילה "מין" ב"סמים" זה גם אותו דבר. לא היה מין אנושי בלי מין, אין מין אנושי בלי מין וגם לא יהיה. וכמו שהסדרנו את כל המנהגים התרבותיים שלנו במין הסדרנו גם את כל המנהגים שלנו בעניין סמים.
העלו פה כמה נקודות. אחת הנקודות זה הגידור של השימוש בסמים כי השימוש בסמים מלווה את המין האנושי משחר התהוותו. מה זה סמים? זו שאלה של תרבות, זמן ומקום בהגדרה.
אנחנו בשנים האחרונות זוכים לספין תקשורתי מדהים בעניין השימוש בקנאביס, כאשר השאלות הדמגוגיות המטעות שמוצגות לציבור הן שימוש לגאלי או שימוש לרפואה. אז אם כדי שתהיי בריאה תאכלי את הבקבוק הזה, אז שיהיה לך בתאבון, רק שתהיי בריאה. כך שעל הנושא הרפואי אין - - - אבל זו תרופה שהיא מדהימה, החולה קובע את המינון והוא מתחלק עם התרופה עם כל השכונה והדנים בתרופה הזאת זה לא הרופאים והרוקחים, זה הפוליטיקאים, תתפלאי.
יחיאל מגנוס
¶
כן. זו תרופה מאוד מיוחדת. היא גם מרפאה הכל. מפלטפוס, קרעים בנעליים, - - - בעד תרופה, בעד, נגד, הכל זה מרפא. זה אלוהי. זה מדהים.
אנחנו סופגים את הפגיעות כתוצאה מהשימוש התרבותי, הנושא הוא תרבות, קולטורה. תרבות היא לא שפיטה. מי ששופט תרבות שם עצמו ללעג, עושה מעצמו כסיל.
לצערי הטיפול בנושא הזה נתון לדעת הציבור. הציבור נהנה מידע רכילותי ציבורי שאחד מעביר לשני, "אחי מהיחידה" שזה הכי נאמן והכי טוב, ועל בסיס של בורות, דעות קדומות ופחד נגזרים דברים וזה מסב לנו נזקים איומים כמו ששמענו פה.
על מנת לטפל בנושא הזה אנחנו נקראים להעלות את המודעות, להביא את זה לשיח ציבורי. לגדר כמו שגידרנו סיגריות. הרי אף אחד לא יעשן פה בחדר לא כיוון שיש פה פקח, אלא מכיוון שאיש לא ייתן לאף אחד לעשן פה כי זה הגידור הציבורי שקבענו בעניין הזה.
את השיח הציבורי הזה אנחנו לא מנהלים. מסיבות טבע זה דבר נפלא. זה אדיר, זה נפלא וזה פנטסטי, ויש בכל דבר שאנחנו עושים – מאחר ואנחנו המין האנושי – ותתפלאו חוץ מאשר אנחנו כאן המין האנושי לא מושלם, זאת אומרת אנחנו בשלבים האחרים לו, אז אנחנו צריכים להביא בחשבון גם את אחוז הטעות שלנו, היינו את כמות התאונות. התאונות זה הצטברות של הרבה מאוד נתונים בו זמנית לאותו מקום. יש לנו תאונות. על רוב המישורים אנחנו לא שולטים, אבל יש רבדים בהם אנחנו יכולים להתנהל ולשלוט ולמזער נזקים, וזאת משימתה של הוועדה הזאת, להבדיל את המישורים שבהם אנחנו יכולים להשפיע ולגרום למזעור בנזקים, להפחתה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
קודם כל תודה. דבר שני אני רוצה להיעזר בניסיון שלך, מהם הצעדים שאתה רואה שהם יכולים לתרום למזעור הנזקים ולגידור.
יחיאל מגנוס
¶
כלי הנשק היחיד שבנושא תרבותי, זה לא אכיפה, זה לא חינוך, זה לא הסברה, זה תרבות. קולטורה. אנחנו צריכים לפתוח את זה לשיח ציבורי רחב, מעמיק, ולא לסגור מסיבות טבע ולא לבטל. אנחנו נעמיק ונגדיל את מספר הנפגעים בשיטות המטופשות האלה, מטופשות, אין לי מילה אחרת, כי בים טבעו השנה 72 אנשים. אנחנו לא נוציא את הפקק ונוריד את המים מהים. זה הבל הבלים.
דרך אגב, נהרגו 16 איש מאופניים חשמליים ו-72 טבעו בים אז אני מציע לרוחצים לחלק אופניים חשמליים, זה פחות מסוכן.
מסיבות הטבע יתקיימו, זה חלק מהתרבות האנושית. אנחנו צריכים לנהל את התרבות שלנו, לעצב אותה, להשפיע עליה כמידת יכולתנו ולפי משאת נפשנו ורצוננו לקיים את התרבות שלנו. וזה נושא תרבותי, זה אומר שאנחנו צריכים להביא את זה לשיח ציבורי מרמת הגן והלאה, וצריך לדבר על זה בגלוי ואם דעתך היא בעד ואני נגד, זה מכובד באותה מידה, אבל אנחנו צריכים לכבד אחד את שני. אחד הדברים הבסיסיים זה להביא לשיח ציבורי, וכאן יושב חגי, זה להביא מידע אמיתי ולא רכילותי ברמה ציבורית שכל העם תומך בטלגראס ובגראס והכל נפלא, אבל צריך לתת מידע אמיתי בסיסי עמוק כדי לנהל דיון. זה לא על בסיס רכילות, על שמועות ועל "חבר אמר לי", אני מספר לך, את מספרת לו, והוא מספר לי ואנחנו שלושתנו מאמינים בשטות מוחלטת כי אנחנו אמינים אחד על השני, ולזה קוראים שיווק ואת זה עושים לנו במשך הרבה מאוד זמן בעניין הגראס. שיווק של גראס, כל יום יש ב-YNET כתבה נפלאה על נפלאות הגראס, יש גם כתבה על אשתו של שימי תבורי, כנראה שמה שמעניין אתכם זו אשתו של שימי תבורי, נכון? מה היא אמרה היום? אלה הן כתבות שיווקיות.
הגראס עבר בכמות המכירות בהיקף הכלכלי את הטבק. ישנם גופי ענק שמשווקים לנו גראס. משווקים לנו גראס, ויחד עם הגראס הזה עולה ובאה אותה תרבות של מועדונים ומסיבות. הייתי עכשיו במועדון בתל אביב, עשיתי סיבוב מועדונים, זה פנטסטי. המסיבות שאתה הולך אליהן הן כאין וכאפס לעומת המועדונים. אני אומר לך, הייתי בעשרות רבות של מסיבות סביב העולם, המועדונים רבותי זה מדהים.
אנחנו חייבים להביא את זה לשיח פתוח ציבורי, רק מודעות תגונן עלינו. שום דבר פרט לזה. לא אכיפה, לא הסברה, לא חינוך, וכאן צריך לעשות כמה צעדים בסיסיים כמו שעושים החברים היקרים האלה, ללכת למסיבות, להשגיח, לספק עזרה ראשונה, לספק מודעות, לשוחח עם האנשים.
פעלנו ועשינו צעד גדול, בזה אני אסיים, הקמנו את הבית החם בצפון הודו. במשך 11 שנים טיפלתי לבד בכל נפגעי הסמים של הודו. קרסתי כלכלית ונפשית מהעניין הזה, היה לי אז חבר שהיה בג'וב טוב, קראו לו אריק שרון, הוא היה ראש הממשלה. הלכתי אליו ושטחתי בפניו את העניין, הוא שאל אותי "מה אתה רוצה", אמרתי "אני רוצה להביא את האנשים להודו לראות", לקחו חמש דקות והיו 25,000 דולר. עמרי הצטרף למשלחת הזאת, פעם ראשונה שאנשים שמטפלים בנגע הסמים ראו מסוממים בקרבתם. זה היה מדהים. הם פחדו להתקרב, חשבו שזה מדבק, והם ראו שזה ילדים כמו שלי ושלך, אותו דבר. לא אחרים. ואז הם שאלו מה עושים, ואז אמרנו "נקים פה מרכז שיעלה את המודעות" וישנו מתנ"ס בצפון הודו, חגי מריץ את העניין הזה, אליו נכנסים המטיילים. מקום נחמד, שפוי נעים ונקי ויש שם מתנ"ס וזוג נהדר שמקבל את כולם בחום, והם מבלים שם, וזה נהדר, בתוך הבוכה ומבולקה של הודו, יש מקום מאורגן, נקי, נעים ועוד בחינם. נהדר. ואז הם שואלים "של מי זה" ואומרים להם "של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול" מה שמעניק להם מודעות גבוהה.
התרגיל הזה במודעות רבותי, 11 שנים היו לנו בין 9 ל-12 מקרים כל שנה במנאלי ובקסול. ב-13 השנים האחרונות אנחנו עומדים על ממוצע של אחד לשנה. זו המשמעות של מודעות.
אנחנו צריכים לפעול, להביא את זה לשיח ציבורי, להביא את זה למצב שהמסיבות האלה יהיו חוקיות, מוכרות, ראויות, עם תנאים בסיסיים לקיומן, משטרה, אמבולנס והכל בפנים, ולא מניעה, לא מלחמה בסמים אלא מודעות. שיח פתוח ציבורי על בסיס של ידע אמיתי, לא על רכילות ולא על בסיס של חברות שמשווקות לנו סמים.
רועי חומרי
¶
אני ראש תחום עבודת רחוב בעמותת על"ם. אנחנו מפעילים כבר שמונה שנים פרויקט להפחתת נזק שעובד במסיבות, חלקן מוסדרות, מה שנקרא חוקיות, חלקן פחות.
קצת לספר מה הוציא אותנו למסע הזה שבכלל יגיע למרחבים האלה, אנחנו פעלנו כשיצאנו למסיבות האלה, בהתחלה, כשהקמנו את המיזם, רצינו לאתר קטינים שנמצאים במסיבות טבע בגלל שברחוב פגשנו אותם, סיפרו לנו על מה קורה במסיבות, אמרנו "בסדר, בוא נגיע למסיבות".
כמה שנים אחר כך הפרויקט עבר אבולוציה מאוד משמעותית כי לא יכולנו להישאר אדישים למה שראינו במסיבות.
אני רוצה לפתוח ולהגיד, הכאב כאן הוא קשה מנשוא ותנחומיי. ועם זה, אני מבקש לא להביע עמדה מוסרית כלפי שימוש וצריכה של סמים ומשני תודעה, כי אני חושב שזה לא העניין וזה לא הדיון. לי אין שום אלמנט מוסרי כלפי הדבר הזה. אותי מעניין שמרגע שאנשים ביצעו את הבחירה לצרוך סמים ומשני תודעה להפחית את הנזק וכאן מי שמתנגד למושג הזה, אני חולק עליכם, כמו שאנחנו להבדיל בזנות פועלים להפחתת נזק, זה לא אומר שאנחנו מעודדים זנות, כמו שלמכורים, יש הפחתת נזק של חלוקת מזרקים להפחתת נזק, גם כאן אין שיפוט מוסרי של התופעה, צריך לפעול להפחתת הנזק.
היו"ר תמר זנדברג
¶
אני מבקשת, לדעתי היית הדובר השני, אנחנו שומעים את כל אחד ותאמין לי, מהניסיון שלי בוועדה הזו הידע המקצועי המצטבר סביב השולחן הוא לא דבר שאפשר להיאטם בפניו. צריך להקשיב, כל אחד מביא את הזווית שלו ואנחנו כל הזמן לומדים.
רועי חומרי
¶
אני כמובן מפריד בין קטינים לבין בגירים כי יש החלטה שקטין מותר לו לקבל על חייו ויש החלטה שאסור לו לקבל על חייו, כולל שימוש בחומרים. ובכל מה שנוגע לקטינים אני יכול להגיד שבחלק מהמסיבות האלה, עצם ההגעה למסיבה, עוד בלי לצרוך שום חומר משנה תודעה, היא מהווה סיכון בפני עצמו, הם חשופים לפגיעות על רקע השהות במסיבות וזה אלמנט ואספקט שחשוב להתייחס אליו, אני לא יודע אם זה מה שהוועדה שמה לעצמה.
רועי חומרי
¶
כיום אנחנו מגיעים לקשת מאוד רחבה של מסיבות, אנחנו מגיעים למסיבות, שוב כמו שאמרתי, חוקיות, כאלה שמוסדרות, כמו הפסטיבל האחרון שנפטרו בו שני אנשים, היה שם מרחב להפחתת נזק, הייתה שם, אם יורשה לי לרגע להגיד, פעילות מאוד מאוד משמעותית של כוחות הביטחון, של משטרה ושל כוחות הרפואה שהמפיקים שם שכרו. היה שם ניסיון כן ואמתי לתת את המעטפת הכי טובה שניתן כדי לשמור על בטחון המבלים. לצערנו מתוך 10,000 אנשים שבילו וחגגו שם, שניים קיפחו את חייהם. זה מאוד מצער, זה מאוד כואב.
אני חייב להגיד כמי שהיה במסיבה, הייתה הרבה ביקורת על המשטרה, אני חושב שהיא לא מוצדקת, מראות עיני. אכיפה מאוד משמעותית בתוך המסיבה, כוחות אדירים של משטרת תנועה שמנעו עליה של אנשים שהם לא פיכחים על הכביש, מובילי רכבים שעמדו וחילטו רכבים, אחד אחרי השני של אנשים שעלו, 200 מטר מהיציאה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
תיכף נגיע למשטרה, אני רק רוצה לשאול ברמה היותר בסיסית על הפעילות שלכם. אתם מגיעים מה, עם ניידת?
רועי חומרי
¶
לא, אנחנו פותחים שם מרחב להפחתת נזק, אחר כך ירחיבו על מבנה המרחב. המטרה שלו היא להפחית את החשיפה ואת הגירוי החושי ושתהיה יכולת לעשות איזה שהוא תהליך של עיבוד רגשי עם האנשים את התופעה שהם חווים כרגע, לרוב זה סוגים שונים של התקפי חרדה שנוצרים כתוצאה משימוש בסם או ערבוב של כמה דברים, הצפה של חוויות טראומטיות מהעבר, אנחנו פוגשים הרבה אנשים שמציפים חוויות טראומטיות מהצבא, הרבה אנשים שמציפים חוויות טראומטיות על רקע של פגיעה מינית. שני נגעים ופגיעות שאנחנו מתמודדים עמן כחברה וצפות שם. אין מה לעשות, אין לאן להסתיר את זה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
רובם ככולם של המתנדבים מגיעים מקשת של דיסציפלינות טיפוליות. פסיכיאטרים, פסיכולוגיות, עובדים סוציאליים אבל גם מטפלים בעזרה כמו מטפלים באמצעות, אנשים שעוברים הכשרה ואינטנסיבית ושוטפת כולל עיבוד של החוויות אחרי המסיבה, כי יש טראומטיזציה משנית לאנשים שמטפלים בתחומים כאלה, שגם זה חשוב, לטפל במטפלים, ועובדים בשיתוף פעולה הדוק עם כוחות הרפואה שנמצאים במסיבות האלה, ועם כוחות הביטחון במידה כזו או אחרת.
היו"ר תמר זנדברג
¶
זה בכניסה למרחב, האנשים שלנו לובשים חולצה שמאפיינת אותם, זה המקום היחיד שפרויקט על"ם לובש מדים "איש טוב" או "אישה טובה" ואחרי שמונה שנים יש כבר מוניטין מסוים ומגיעים, יש לנו גם לקוחות חוזרים.
רועי חומרי
¶
אנחנו יכולים לעמוד בעשר מסיבות בשנה. העומס על האנשים, שוב, אנחנו עובדים מתרומות וגיוס המונים, להעסקה יש עלויות כלכליות, למשאבים, אין לנו יכולת כרגע. הלוואי והייתי יכול. אנחנו פועלים להפיץ את הידע שלנו ואת התפיסות ככל שניתן לגורמים אחרים שרוצים לעשות את העבודה. אנחנו כן משתדלים לדגום כל מיני סוגים של מסיבות כדי שיהיה לנו משהו איתן להגיד על התופעה. אנחנו יוצאים לליינים של מסיבות חמישי גם, חבר'ה דתיים, חבר'ה מהציבור החרדי. אין כאן מישהו שיושב סביב השולחן שאין מישהו מהקהל שמזדהה איתו שלא לוקח חלק במסיבות. אני שכן של חיליק בתל אביב ובשכונה שלנו יש גם אנשים שהילדים שלהם עם הילדים שלי בגן, שכנים שלנו שגם הולכים למסיבות כאלה.
רועי חומרי
¶
אם אני אקח חלק מהדברים שחיליק אמר, תרשה לי לחלוק עליך בחלק אחר, זה יכולת להסדיר את זה בצורה יותר טובה. יש מסיבות קטנות שמאוד היו שואפות לייצר אלמנטים של הסדרה ומיסוד, ויש יכולת למדינה לבוא ולהתנות הסדרה בקיום של מרחבים של הפחתת נזק, כי את דיברת על נפגעים גופניים שמגיעים לבתי חולים, העלו כאן קצה של יוד מה שקורה בכפר איזון, מי שמצליח להגיע לכפר איזון. אבל חסם הבושה, הטראומות הנפשיות, הטראומות שחווים לפעמים במסיבות, פגיעה מינית על רקע של. אדם שעשה סם והוא מבחינתו היה בחוויה של אורות אבל אחר כך כשהוא מתפכח ומבין איזו חוויה גופנית הוא עבר בתוך התהליך הזה של תחת השפעה ונוצרת טראומה בעקבות מה שהוא או היא עשתה תחת השפעה של חומר, כל הנפגעים האלה הם שקטים, הם לא נוכחים פה, הם לא מופיעים בשום סטטיסטיקה, אין להם שם, אין להם פנים, אבל הם במספרים מאוד משמעותיים ויש יכולת להפחית את הנזקים האלה. יש אפשרות להפחית את הטראומה הרגשית שלפעמים צפה ועולה כשמשתמשים בסם.
אתם מדברים פה על מסיבות טבע, אני שוב רוצה להסכים עם חיליק, יש מסיבות מועדונים בתל אביב שכמות הסמים שם לא נופלת כהוא זה ממה שקורה, אנחנו בקשר עם הקהילה הגאה כרגע שלקחה על עצמה לטפל בעצמה ולהתחיל לחנך את הקהל שלה להפחתת נזק במה שקורה בעקבות השימוש בחומרים, אנחנו תומכים בהם ככל שניתן אבל זה לא רק מסיבות הטבע.
צריך להגיד בסופו של דבר, רוב האנשים מגיעים כדי לבלות וליהנות והם רוצים לעשות את זה בצורה בטוחה, ורובם גם צריך להגיד, ביחס למספרים ש- - - מצליחים לעשות את זה בצורה בטוחה. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו עוזרים לאלה שלא צולחים את הדבר הזה. תודה.
מעיין שנקר
¶
דבר ראשון אני משתתפת בצערך. אני וניר נציגים של פורום מרחבים בטוחים, שמורכב מכמה ארגונים, בין השאר מעל"ם ועוד כמה ארגונים. אני ממש משתתפת בצערך ואני רוצה גם להגיד שאנחנו נתקלים באנשים כמו הבן שלך ועוד כל מיני די הרבה במהלך מסיבות.
אני רוצה להגיב, דיברת על מניעה. אנחנו פעילים כבר מעל שמונה שנים בתוך המרחב הזה, אנחנו יוצאים להמון מסיבות. רועי הזכיר עשר, אבל לאורך שנים זה מצטבר להרבה מאוד מסיבות מכל מיני סוגים, החל ממסיבות קטנות של 300-200 איש ועד למסיבות ענקיות של 10,000 איש. הסצנה נמצאת פה כבר עשרות שנים בארץ. יש מעל ל-300,000 חוגגים בשנה שמגיעים מכל רחבי האוכלוסייה, זה גילאי 16 עד 60, כשרוב האנשים הם סביב ה-30-18 פחות או יותר.
מהניסיון שלנו בערך 80% מתוך האנשים שבאים למסיבות האלה ייקחו חומרים משני תודעה כגון MDMA, LSD, מריחואנה וכולי. מתוך ה-80% האלה 20% יזדקקו לאיזה שהוא מענה רגשי, נפשי, ו-10% מתוך זה גם ייכנסו למשבר מה שאנחנו קוראים לו משבר פסיכדלי.
כיום במסיבות וגם במסיבות שאנחנו יוצאים אליהם - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
הבנתי. זה נתון עקבי בכל העולם, מה שאתם רואים פחות או יותר פה זה אותו נתון שרואים אותו בעולם?
עומרי פריש
¶
מצד שני זה אומר שלשירות הצבאי אין משמעות אחרת במדינות אחרות זה היה צריך להיות אחרת. אז צריכים לנסות להבין את המספרים האלה.
יחיאל מגנוס
¶
הכמות באחוזים שנפגעים איטלקים, גרמנים, אוסטרים, צרפתים עולה על האחוזים של פגיעה פה. ואני לא זוכר אותם בצבא שלנו. הניסיון הפוליטי הזה לצוות עם הצבא - - -
רועי חומרי
¶
סליחה, אין ניסיון פוליטי לצוות עם הצבא, ואני לא אשלוף את חוגר המילואים כי זה לא רלבנטי. מה שאנחנו העלינו זה את סוגי הטראומה שצפים בשעת המשבר.
היו"ר תמר זנדברג
¶
תראו, גם 50% מכל מחזור מתגייסים בכלל לצבא. טראומה ופוסט טראומה כתוצאה מפגיעה מינית למשל זו תופעה אוניברסלית, אולי האוניברסלית ביותר בעולם. כלומר בטוח יש כאלה, וגם יש טראומה מתאונות דרכים שאנחנו פוגשים הרבה. הוועדה עשתה הרבה דיונים בתחום של קנאביס רפואי ש-PTSD זה אחת ההתוויות שיכולים מאוד להיעזר, וזה מגיע מכל מיני דברים אז שירות צבאי תורם, אין ספק, ופגשנו פה הרבה והרבה חיילים משוחררים, פגשנו נפגעות תקיפה מינית, פגשנו נפגעי תאונות דרכים, פגשנו מכל מיני דברים. פה זה משהו ספציפי, אבל אין לי שום ספק, פוסט טראומה היא לא תופעה ישראלית.
ניר תדמור
¶
הבאנו איתנו גם הרבה מאוד נתונים ממחקרים שנעשו בכל העולם במרחבים בטוחים דומים לשלנו, אז נציג גם אותם אם צריך.
עומרי פריש
¶
אני בדקתי ישראלים צעירים שנפלטו משירות צבאי מיד עם תחילת השירות, המכנה המשותף הכמעט מוחלט היה שימוש בקנאביס מגיל 16. - - - היכולת להתמודד ול- - -
מעיין שנקר
¶
אני מוכרחה להגיד ש-80% מהחוגגים שלוקחים את החומרים האלה באמת חוגגים, באמת משתמשים בחומרים האלה כדי לרקוד יותר, כדי לחוות כל מיני חוויות חיוביות. אבל חלק מהחוגגים גם יחוו כל מיני השפעות אחרות כגון בלבול, כמו איבוד תפיסת זמן, כמו פירוק עצמי, כל מיני חוויות שהן לא כל כך מיטיבות, וכאשר אין במסיבות האלה שום מענה רגשי או נפשי מעבר למענה של מד"א שהוא מענה רפואי ומעבר למענה של משטרה ואבטחה שזה מענה חוקתי, האנשים האלה נופלים לתוך מקום חסר ולאחר מכן נופלים לנטל על מערכות הבריאות ומערכות בריאות הנפש.
אנשים שיגיעו למערכות בריאות הנפש סביר להניח שיחזרו למערכות האלה ויהיה להם הרבה יותר קשה אחר כך לחזור לחיים שלהם.
אנחנו פוגשים במרחבים האלה בעקבות השימוש בחומרים פסיכדליים הרבה טראומה, בין אם טראומה מינית, בין אם טראומה צבאית, בין אם טראומה על אלימות במשפחה או אלימות בכלל, אנחנו פוגשים אנשים מכל השכבות הסוציו אקונומיות בארץ, החל משדרות ועד לרעננה.
אנחנו פועלים לפי פרוטוקולים מאוד מאוד ספציפיים של ארגוןMAPS , שזה ארגון לחקר פסיכדליה בעולם ופרוטוקול שקשור לטראומה שיוסד בתל חי, שמדגיש את המידיות ואת ההימצאות בזמן המשבר כאפשרות הכי טובה לעזור למשבר ולשנות אותו.
אנחנו פועלים על פי גישת מיזעור נזקים שמדברת על שהות בזמן האירוע וגם על מתן חינוך נכון. אנחנו פוגשים הרבה מאוד אנשים שלא יודעים את ההשפעות של החומרים שהם לוקחים, הרבה מאוד התקפי חרדה שנובעים מחוסר ידע.
אני קצת ארחיב על המרחב שלנו. זה מרחב שנמצא במסיבה במקום שהוא יחסית מרכזי, אבל לא על הרמקולים, המרחב שלנו הוא מרחב נקי, מרחב לבן, מרחב שהמטרה שלו היא להפחית גירויים כמה שיותר. את שאלת קודם איך אנשים מגיעים, אז גם הרבה אנשים מכירים, גם אנחנו נמצאים עם קשר למד"א ולאבטחה, כך שאנחנו שומעים על כל מיני מקרים במסיבה ומזעיקים אותנו אליהם. אנחנו מביאים את האנשים לתוך המרחב ובמרחב הם פוגשים דבר ראשון הזנה בסיסית של מים ואוכל ושמיכה וצל וכולי, דברים שממש ממש זקוקים להם, וליווי של מתנדבים שהם כולם אנשי טיפול ומוסמכים ומקבלים הכשרות בנושא טרנס ומזעור נזקים וטראומה.
אנשים נמצאים אצלנו בין חצי שעה לבין חמש שעות, משתנה בסרט שהם קיבלו. אני רוצה גם להגיד שהרבה מאוד, בעקבות ההימצאות שלנו בתוך המרחבים האלה הרבה מאוד משברים פסיכדליים נמנעים. הרבה פחות אנשים נעצרים על ידי המשטרה, הרבה פחות אנשים מפונים למד"א. תודה.
ניר תדמור
¶
הנתונים שאני רוצה להציג חלקם מגיעים מהארץ וחלקם מגיעים מפסטיבל שנקרא בום פסטיבל, זה קורה בפורטוגל, פסטיבל הכי גדול היום בעולם, בייחוד בנושא של מוזיקה אלקטרונית.
מה שאנחנו רואים משם זה ש-67% מהאנשים שהשתתפו בפסטיבל - - -
ניר תדמור
¶
67% מהאנשים שהשתתפו בפסטיבל כשהם נשאלו לאיזה ארגון מהארגונים שמציעים סיוע, ויש לנו את האבטחה, את המשטרה, את הכוחות הרפואיים ואת המאהל למזעור נזקים שזה דומה למה שאנחנו עושים, כשהם נשאלו לאן הם היו פונים לבקשת עזרה בפעם הבאה שתהיה פסטיבל, 67% אמרו שהם יפנו למתחם למזעור נזקים.
אני מאמין שהסיבה שרוב האנשים היו פונים למתחם כזה זה כי הם נפגשים במתן תמיכה שהיא לא שיפוטית. לנו אין שום חוות דעת על מה שהם צרכו, על הסיבה שהם צרכו, אנחנו שם כי הם במצוקה, אנחנו שם כדי לתת עזרה. אז אם עמרי פוגש את החבר'ה רוב הפעמים ימים אם לא שבועות אחרי שהם נכנסים לאיזה שהוא משבר, ואם חיליק פוגש אותם הם כנראה גם ככה, גם לרוב אני מאמין לא בישראל, וגם הם כבר נמצאים באיזה שהוא משבר מתמשך, אנחנו פוגשים אותם ברגע האמת. אנחנו פוגשים אותם לפעמים שניה לפני שזה נהיה משבר, לצורך העניין, לדוגמה, אנחנו פוגשים כמעט כל מסיבה, זה אנשים שמתוך השכרות וזה המון פעמים אלכוהול בלבד – חשוב להדגיש – המון פעמים אלכוהול בלבד, מורידים לעצמם את הצמיד נגיד. כשאדם מאוד שיכור ומסתובב בפסטיבל בלי צמיד, המפגש הראשון שיהיה לו זה עם כוחות האבטחה בצורה די אגרסיבית, ובמצבי תודעה כאלה של תחת השפעת סמים, זה יכול מהר מאוד להידרדר למצבים לא נעימים.
אנחנו במקום הזה מהווים איזה שהוא גורם מגשר. הדבר הראשון שנעשה כשיהיה לנו יצירת קשר עם מישהו, זה לראות אם יש איזה שהוא ספק שיש סכנה רפואית למצב שלו, ואז אנחנו יוצרים קשר עם מד"א, יש לנו מכשירי קשר עם אזניות, אנחנו בקשר עם מד"א, עם האבטחה, אם נצטרך התערבות כשמישהו מתפרע אז נקרא לאבטחה, אנחנו לא יוצרים מגע פיזי עם אף אחד, זה לא התפקיד שלנו.
ומהרגע שמד"א נתנו לנו את האישור שלא נשקפת שום סכנה בריאותית אנחנו מציעים מתחם שהוא שקט, כמו שמעין אמרה, שהוא בטוח, לא כל אחד יכול להכנס אליו, יש שם ליווי של אנשי טיפול, לפעמים גם כמו שמעיין אמרה, זה לרוב יהיה בין החצי שעה לחמש שעות, לפעמים זה גם 30 שעות. חומרים ממריצים, אנשים שלא יכולים לישון עכשיו ואנחנו ממש עושים משמרות, שיהיה איתם מישהו ער, מישהו שיש להם איתו איזה שהוא קשר של אמון.
אחד הדברים שאנחנו מאוד רוצים לקדם זה את הנושא של הכשרות לצוותים של פרמדיקים ואנשי עזרה ראשונה, לתת להם עוד כלים וללמד אותם מהניסיון שלנו בשטח, כמובן שגם ללמוד מהם. אבל אני מדבר על הידע שלנו יש לתת מהניסיון שלנו בשטח בנושא של עזרה ראשונה נפשית ואנחנו ממש מעוניינים לעשות את ההכשרה הזאת ולהעביר את הידע הזה בקנה מידה ארצי.
אנחנו גם מעוניינים לקבל הכשרה ממד"א כדי שאנחנו נדע לתת עזרה ראשונה פיזית במידה ומישהו קורס לידנו וכמובן שאוטומטית להזעיק את מד"א. בנושא הזה אני אגיד שאנחנו לא מגיעים היום לאירועים שהמפיק לא מתחייב להביא אליו את מד"א או אמבולנס חדרה או כל שירות חוקי ומוסדר של מתן עזרה פיזיולוגית. אנחנו לא יכולים לקחת על עצמנו אחריות שמישהו יקרוס ואנחנו נצטרך לפנות אותו ברכב הפרטי שלנו חלילה החוצה מהמסיבה.
ניר תדמור
¶
עשר מסיבות בשנה זה אחד הארגונים. זה בעצם המסיבות שקורות בתמיכה של על"ם. הייתי אומר שכל הארגונים ביחד, הפורום כולו הייתי אומר שנותן מענה לבערך 30 מסיבות בשנה. אם הייתי צריך להעריך, וזו הערכה שלנו שעשינו על סמך השנים שאנחנו בתחום, אבל הערכה בלבד, יש מאות מסיבות בארץ בשנה. בחודשי הקיץ בטח יהיו עשר כל שבוע, לפחות.
עומרי פריש
¶
מד"א זה יהיה רק בגדולים ובממוסדים וכדי למסד את כל מה שאת אומרת נדרש מהמפיקים המון כסף. כל הקטנים הם לא נדרשים וגם אין להם את הכסף.
שירן מאור
¶
אני אגיד את זה באופן יותר ברור. יש בערך 30 מסיבות שמגיעות עם רישיון. כל היתר, מאות המסיבות, הן מסיבות קטנות של בין 100 איש לגג 300, שהרבה פעמים זה חבר'ה בני נוער או צעירים שרוצים לארגן מסיבה לחבר'ה שלהם ולהרוויח קצת כסף ואין להם באמת את האופציה לעמוד בכל ההיבטים של הרישוי של להביא מד"א ואבטחה וכולי, אז הם עושים את זה באופן לא חוקי. ושם הרבה פעמים - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
סתם, נניח שאני רוצה לקחת 30 מחבריי, יש לי יום הולדת, ולצאת למרחב ציבורי פתוח בין אם זה פארק הירקון ובין אם זה יער בן שמן, לשים הגברה ולהביא אוכל ושתיה מהבית ולעשות מסיבה.
בועז לבנה
¶
אני ממדור רישוי עסקים במשטרת ישראל. כעקרון בשביל לעשות מסיבה, מסיבה צריכה לקבל רישיון עסק. עכשיו יש - - -
בועז לבנה
¶
שניה. יש פריט רישוי שנקרא פריט 77 ה' - שזה אירועים תחת כיפת השמיים. אין דבר כזה מסיבת טבע. זו מסיבה שאנשים באים ורוקדים ונהנים. מסיבות שהם עובדים לפי פריט 77 ה' שזה מעל 500 איש, הם צריכים לעבור דרך הרשות המקומית ודרך כל נותני האישורים שביניהם זה משטרת ישראל, מד"א, כב"א איכות הסביבה ומקבלים את האישורים המתאימים, צריכים להיות בתנאים שלהם.
בועז לבנה
¶
אם זה פחות מ-500, אז פה יכולים לקבל פריט מהרשות המקומית שנקרא 4.8. ברגע שיש להם משקאות משכרים אז יש פריט שנקרא הגשת משקאות משכרים.
היו"ר תמר זנדברג
¶
הבנתי. רק אני שניה עושה לי בראש, מבחינתנו המדרגה בין מסיבת חברים שאני יכולה לארגן לחבר'ה שלי לבין מסיבות שמגיעים אליכם, זה אלמנט המסחריות. ברגע שזה הפך להיות משהו מסחרי שמוכר אלכוהול, זה כבר הופך להיות טעון רישוי ושם אנחנו במדור שלך.
היו"ר תמר זנדברג
¶
בסדר, זה כבר - - - אבל באמת אני שואלת, נניח אדם עושה מסיבה לחברים שלו והוא לא מוכר, או כל אחד מביא מהבית או שהוא - - -
עופר סלומון
¶
בסדר, אבל זה ממש לא נכון. אני אומר לך שבני נוער שרוצים לעשות מסיבה, שהם לא 500 איש והם לא 300 איש, גם אם רוצים להיות 100 אנשים והם ייכנסו עכשיו לפארק הירקון הם צריכים רישיון ואישור מרשות הירוקים שם, של פארק הירקון שיתנו להם רישיון, שתהיה דרך - - -
עופר סלומון
¶
כי צריך דרך מילוט, שאם חס וחלילה קורה משהו אמבולנס יכול להגיע, בלי קשר למכירת אלכוהול.
בועז לבנה
¶
אם היית נותן לי להשלים ולא מתפרץ, אז יש גם חוק שנקרא חוק - - - מקומות ציבוריים. יש חוק כזה שבא ומגדיר בנושא של אסיפה או תהלוכה או אנשים שבאים להתאגד ביחד, ובדרך כלל כשאנשים באים להתאגד ביחד במסיבות שהם רוצים שיהיו מסיבות חוקיות שלא תחת רישוי עסקים למשל, אז הם באים למשטרה ומבקשים "אנחנו עושים פה מסיבה, עם אלכוהול, מסיבה משעה כזאת עד שעה כזאת" והמשטרה נותנת את התנאים שלה, צריך אבטחה, צריך סדרנים צריך ככה וככה, ואז אפשר.
רוב המסיבות שהן מסיבות טבע, הן מסיבות קטנות ולא חוקיות, בדרך כלל המשטרה מוצאת אותן או דרך הפייסבוק או דרך שמישהו מתלונן במשטרה ואומר "יש פה מסיבה בשמורה בואו תבדקו מה קורה פה" או שזה ניידות סיור שמסתובבות ושומעות איזה שהוא רעש או כל דבר אחר ובאות ורואות מסיבות לא חוקיות כאלה, אנחנו באופן מיידי תמיד עוצרים את המסיבות האלה, לא ממשיכים, לדעתנו יש פה חשש לשלום הציבור וגם אנחנו חוקרים ומעכבים את המפיקים, יש פה בעצם גם נושא של - - - שזה דו"ח של עסק ללא רישיון ולפעמים גם מוציאים כתבי אישום. בסופי שבוע אנחנו מדי פעם מקבלים דרך התחנות ודרך המרחבים והמחוזות שמפסיקים אירועים כאלה. אין דבר כזה שהמשטרה שומעת על אירוע כזה ולא מפסיקה אותו, שהוא לא חוקי.
היו"ר תמר זנדברג
¶
אני שניה מפרידה בין המסיבות הגדולות שאתם מתארגנים מראש, עוד רגע נגיע אליהן, לבין מה שאמרת עכשיו. לצורך העניין אתם מקבלים דיווח דרך אחת מתחנות המשטרה, נניח שאני גרה ליד, ומתקשרים אזרחים ואומרים "יש פה רעש לא תקין" וכולי, אתם מגיעים, מבחינתכם המסיבה לא חוקית וצריכה להסגר. זה ברמת רישוי העסקים, וברמת החקירה של המפיקים ומארגנים, אם אתם מצליחים להגיע אליהם. בדרך כלל המארגנים עצמם נמצאים בשטח?
היו"ר תמר זנדברג
¶
הבנתי. אבל אני עכשיו שואלת מבחינת הזירה עצמה. אתה מגיע למקום שאולי יש בו 50 או 100 או 200 איש, המסיבה לא חוקית ואתה רוצה לסגור אותה ולחקור את המפיקים, שחס וחלילה יכול לקרות אסון, מילוט, לא יודעת מה, אבל יש א נשים והאנשים שנמצאים בשטח הם אולי חלקם זקוקים לטיפול רפואי, אולי חלקם זקוקים לעזרה ראשונה נפשית או פיזית או אני לא יודעת מה.
בועז לבנה
¶
בוודאי כשמפזרים את המסיבה אז אנחנו לא עוזבים את המסיבה והולכים, כמובן שאם יש אנשים שצריך טיפול רפואי מתקשרים למד"א, מתקשרים לכל מיני גורמים, שיבואו לטפל. אנחנו לא עוזבים את המסיבה.
בועז לבנה
¶
לא. א. כשמנהלת סיור מגיעה ורואה שהמצב קטסטרופלי ורואים שיש אנשים שיכורים אז לא עוזבים את המסיבה כי יש גם חשש לסדר הציבורי. מביאים עוד ניידות משטרה, מזמינים את מד"א במידה וצריך טיפול. אנחנו לא סוגרים את המסיבה והולכים. אין דבר כזה.
יחיאל מגנוס
¶
תמר ברמה הפרקטית על סמים פסיכדליים עדיף לא לפרק את המסיבה באמצע, כי דלקה לא לוקחת פחות משבע-שמונה שעות, לפעמים עשר. ברמה הפרקטית של סמים פסיכדליים, עדיף שהמסיבה - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
רגע, כמו שאמרתי קודם, חלק מהיתרון של השולחן הזה זה שולחן עגול, זה מפגש בין גורמים. אז אתה אומר מהזווית שלך, עכשיו יש פה כאלה, שמענו אחד שהוא רואה אחר כך את האנשים, עכשיו נשמע רגע את חיליק, ניסיון מהצד השני איך זה נראה כשהמשטרה באה לסגור מסיבה.
יחיאל מגנוס
¶
ראיתי כמה מסיבות שהמשטרה סגרה. הגיעו להקות של שוטרים והתנפלו על ה- - -, עצרו אנשים, לא הזמינו שום מד"א ושום בטיח, לא זכיתי לראות את זה, וראיתי לפחות עשר פעמים. המסקנה מזה שהגוף הזה שהוא בסדר גמור, אין לי שום ביקורת עליו, הוא לא הגוף שצריך לטפל בעניין. פשוט מאד, אנחנו משתמשים לתיקון המחשב במסגר, זה לא יילך. הנושא הוא נושא תרבותי, נושא של התארגנות, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מביאים לידי כך שמי שרוצה לעשות מסיבה לא בגלל התנפלות של המשטרה ירחיק בפעם הבאה את המסיבה למרחק יותר גדול ויביא את הקהל לסיכון הרבה יותר גדול, ולהיפך. איך אנחנו עושים שבהינף קולמוס קטן או לחיצה באינטרנט הוא יקבל את הרישיון למסיבה, המסיבה תהיה מוכרת, המיקום שלה יהיה מוכר והסיוע של כל הגורמים שיכולים לתת בטחון לחוגגים יהיה במקום, וזו אחריות ציבורית שלנו. לזרוק את זה על המשטרה זה לא נכון.
מעיין שנקר
¶
אני רוצה להוסיף שבאמת אנחנו באים להרבה מאוד מסיבות שנסגרות על ידי המשטרה כי הן לא מוגדרות כחוקיות, ובאמת המענה שניתן שם לחוגגים, אפילו אם הם לא צריכים כרגע מד"א או כרגע איזה שהוא טיפול נפשי, הם כרגע נמצאים תחת השפעת חומרים פסיכדליים ומה שקורה, מה שאנחנו ראינו בהרבה מאוד מקומות, שאנשים כאלה יוצאים לכביש ומהווים סיכון גם לעצמם וגם לנהגים אחרים מסביבם.
אנחנו לא נכנסים פה להאם צריך או לא צריך לסגור את המסיבות האלה, זה משהו שהוא נטו עניין חוקתי ואכיפתי, אבל אני חושבת שכאשר אתם באים לסגור את המסיבות האלה, צריך לעשות איזה שהוא מרחב ביניים. אנחנו נמצאים שם ואנחנו נותנים מענה, אבל אנחנו לא יכולים לתת את המענה הכולל. יש איזה שהוא מרחב ביניים שצריך להיות בין זה לבין שעכשיו החוגגים הולכים לכביש ועוברים למסיבה אחרת.
שירן מאור
¶
אנחנו רוצים להרחיב גם עם נתונים וגם לגבי הבורות של המשתמשים. יש בורות עצומה בקרב המבלים והמשתמשים לגבי קודם כל מה החומר שאני לוקח עומד לעשות לי. אנחנו יודעים שיש קורלציה מאוד גבוהה בין אם אני יודע למה אני נכנס והאם תהיה לי או לא תהיה לי טראומה בעקבות זה.
לא יודעים איזה חומרים, לא יודעים אם אלה חומרים שהם אמיתיים או שהם מזויפים, לא יודעים חומר מסוים אם אני אקח עם חומר נוסף, ומנתונים שלנו באירועים כאלה, כמעט 40% מהמשתמשים משלבים כמה חומרים ביחד, הם לא יודעים מעבר לחבר שאמר שזה בסדר לקחת MDMA עם קוקאין, הם לא יודעים שהסיכוי לקבל התקף לב משילוב של MDMA וקוקאין הוא מאוד גבוה. הבורות היא עצומה.
אחד דברים שקורים בעולם במרחבים בטוחים כמו שלנו זה שאנחנו רואים שמנגישים מידע, מחלקים ברושורים מאוד ברורים שאומרים "זה LSD, זו מנה שהיא מסוכנת אבל לא מסכנת את החיים שלך, כך כדאי לקחת את זה, זו החוויה שעומדת לקרות לך" חשוב לומר שהתפיסה שלנו זה שבהנגשת מידע אין בה לגיטימציה ואין בה שידול בשום צורה. כמו שאני בא בבית ספר לכיתה ז' לדבר איתם על חינוך מיני, אני לא אומר להם "לכו תעשו עכשיו מין" לילדים בני 13, אני חושב שזה ממש לא מתאים ולא הזמן, אבל אני מבין שיש בעיה. ועם בעיה בין השאר, הדרך להתמודד איתה זה על ידי מיזעור נזקים ועל ידי הנגשת מידע והסברה בשביל לדאוג שא ותם נזקים חמורים שאנחנו מכירים, בין אם בנפש ובין אם בגוף, יצטמצמו.
ניר תדמור
¶
אני רוצה להגיב. השאיפה שלנו היא להגיע למצב שבו המפיקים של המסיבות האלה מחויבים בעצם לדאוג גם ללקונה הזאת של ההיבט הנפשי והרגשי של החוויה של האנשים שהם מזמינים לחגוג. אם מד"א דואגים לפיזיולוגי, והמשטרה והאבטחה דואגים לפיזי בטיחותי, פלילי, אז אנחנו דואגים לנפשי ולרגשי, ואנחנו רוצים, לפחות שואפים לקבל הכרה ולעבוד בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, ושיהיו איתנו פסיכיאטרים ופסיכולוגים שנוכל להתייעץ איתם באופן רשמי ולא רק בתור מי שעובד בבריאות הנפש שאני מתייעץ, מחוץ לשעות העבודה, מה שנקרא.
אז אנחנו רוצים באמת לשאוף לשיתוף פעולה כמה שיותר מעמיק עם המשטרה, עם מד"א, עם מערך בריאות הנפש בארץ ולדאוג שזה יהיה חלק מהשירותים שמוצעים באופן קבוע ומחייב לקהל של החוגגים.
היו"ר תמר זנדברג
¶
שניה חברים. נעשה דיון מסודר. אני רוצה להכניס ממש בקצרה גם את אביבה וולף וגם את עודד פריד, אנחנו בשלב השטח, מיד אחר כך הרשות למלחמה בסמים, מד"א ואחרי זה משרד הבריאות. זה כרגע הסדר. בינתיים חגי ברוש מהרשות למלחמה בסמים.
חגי ברוש
¶
אני קודם כל רוצה גם להשתתף בצערך. זה היה - - - לא קל. תראו, אנחנו בחודש האחרון קיבלנו הנחיה מהשר, דני שחר ראש הרשות, לבנות צוות בין משרדי שכולל שותפים מהחברה האזרחית, המגזר השלישי שעוסקים בתחום, על מנת לגבש המלצות למזעור הנזק בתחום הזה. זה לא ענין פשוט ובאמת הגופים שפועלים פה עושים עבודת קודש, יש דרך אגב גופים נוספים, כן ירבו, אבל אנחנו צריכים פה הסדר, אני חושב שחיליק דיבר על זה קודם.
צריכים פה הסדרה כי 90% מהמסיבות, לפחות מהנתונים שיש אצלי, הן בחורף. הנה, בסוף השבוע הקרוב כבר יש ארבעה מסיבות שאנחנו יודעים עליהן, באחת מהן אפילו אנחנו מתכננים לבקר, ובקיץ זה מגיע לבין 10 ל-15 מסיבות מדי שבוע, זאת אומרת כשאנחנו מצליחים – וכמובן שאני מודה לכל מי שפועל בנושא הזה – אבל אם אנחנו מגיעים לעשר מסיבות בשנה, אז אנחנו נוגעים בקצה של הקצה, ו-90% מהמסיבות האלה הן בכלל לא חוקיות, זאת אומרת מרבית המסיבות הן לא בצד החוקי.
אני רוצה להגיד עכשיו כמה דברים. נכון שברגע שאתה פונה למשטרה, המשטרה נותנת התניות, זה עולה כסף ליזם, אוקיי. אבל בואו גם נזכור שבתוך העולם הזה, שבאלמנט החוויה שלו יש גם כוחות ציניים שלא בדיוק מרוויחים כסף רק ממכירת שתיה או אוכל או כרטיס, אלא גם מתפרנסים ממכירה מאוד אינטנסיבית של סמים, בואו, זה לא איזה שהוא עולם נקי וטהור. ממש לא. אז אנחנו צריכים להבין גם את הקושי שיש לממשלה, למדינה, לבוא ובאמת להגדיר את הנושא הזה.
יחד עם זה, אנחנו נבנה צוות עם כל השותפים הרלבנטיים, כולל המשטרה, כולל משרד המשפטים, כולל משרד הבריאות, כולל החברים מהמגזר השלישי כדי באמת להגיע לאיזה שהוא רעיון שיוכל בסופו של דבר לתת מענה על מנת, בתהליך הסופי, להציל חיים. אנחנו לא רוצים לראות, מעבר לנזק שגם נוצר וגם העובדה שלצערי חבר'ה גם באיזו שהיא דרך בסוף מוצאים את מותם, אבל הפתרון חייב להיות פתרון הסדרתי שנוכל לתת את המענה גם באותן מסיבות כרגע שהן מוגדרות על פי חוק כלא חוקיות.
חייבים להכנס, אני מקבל את ההערות שנאמרו פה, אני אומר שהנושא של כמובן הסברה במתחם, העברת האינפורמציה האמתית והנכונה והרלבנטית היא מאוד מאוד משמעותית, אבל צריך לבנות פה באמת מנגנון שלם, כמו שנאמר קודם, המשטרה לא יכולה להגיע למתחם כזה לבד. היא משטרה, היא גוף אוכף חוק, היא לא גוף שמטפל, היא לא גוף שמאבחן מצב טראומטי כזה או אחר. אנחנו נצא לדרך בעבודה מסודרת על העניין הזה, ואני מניח שבעבודה מאומצת, תימשך כמה שתימשך, אבל שבסוף נגיע לאיזה שהן הסכמות שהן ריאליות ברמת כלל החברים בממשלה ששותפים לעניין הזה, ונוריד את זה בצורה מסודרת לשטח.
אבל יש לנו עניין כרשות באמת להכנס לעומק הסיפור הזה. אני רוצה לומר לכם שהנתונים הם באמת, לפחות באינפורמציה שיש לנו הם די דומים למה שמעניין סיפרה קודם. בין אם זה חוויה, זה פחות רלבנטי איזו טראומה צצה, אבל הטראומות צצות, יוצרות בעיות, אני יודע שחבר'ה שם נכנסים במהלך המסיבות, פשוט נעלמים ולא מוצאים אותם ויש שם סרטים ברמה. בכל אופן, הכיוון שלנו זה באמת ללכת להסדרה ממשלתית כדי שבאמת נוכל להגיע למקסימום המסיבות האלה ולתת איזה שהוא מענה שבסופו של דבר ימנע קודם כל מוות של אנשים ופגיעה של אנשים.
זה יכול לכלול גם מערכות – אני מניח שמן הסתם יעלה הנושא של בדיקה של איזה חומר לדוגמה בנאדם הולך להשתמש בו, לפחות זה משהו שאנחנו רוצים להמליץ שייעשה.
חגי ברוש
¶
שניה, אנחנו נדבר. אני לא רוצה להכנס לכל הפרטים. אני רק אומר, כשהולכים לתהליך כזה, מה שיכווין אותנו זה באמת שנדע שלפחות שבנאדם בא וכבר קנה, מה לעשות, הוא כבר קנה את החומר, אז לפחות שהוא יידע מה הוא מכניס לגוף. יש היום מכונות שמספקות, מן מעבדות ניידות כאלה שאפשר, יש ערכות - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
שניה חברים, יש גם פרוטוקול. זה שאמרת את זה עכשיו כאילו לא אמרת, לא בגלל שלא שמענו, כי זה לא בפרוטוקול. אז בבקשה שהדיון יהיה מסודר.
חגי ברוש
¶
בסופו של דבר אנחנו רוצים לעסוק בהצלת חיים ובסופו של דבר אנחנו רוצים שלפחות שבנאדם כבר קנה משהו, הרי בואו, זה לא מיוצר ב"טבע",. חבר'ה, דיברתי קודם, מדובר על אנשים ציניים שרוצים רווח, היה לנו מקרה בשנה שעברה שמישהו הכין תמהיל של סם בצורה לא טובה וארבעה אנשים, או שקיפחו את חייהם או שהפכו להיות נכים, אני לא זוכר, זה היה באזור ראשון לציון. אז העסק הזה לא עובד בצורה נקיה. זה קטע פלילי נטו, אדם רוצה להתפרנס, ואנשים משלמים על זה בחיים שלהם אחר כך, אנחנו רוצים למנוע את זה. הדבר השני, באמת להכנס לנושא של הסברה, מאוד משמעותי. גם להורים להערכתי צריך קודם כל, באמת, אני מלא הערכה, אורית פה איתי מאגף המניעה אצלנו, אנחנו באיזה שהוא אופן נחבור אליכם לפעילות משותפת, אבל זה מעורר השתאות, כל הכבוד.
אנחנו צריכים גם להכנס המון לנושא המניעה על כל הרצף, גם בקרב הורים, גם בקרב אלה שמגיעים לבלות, שיבינו את הסכנות האמתיות, לא משחקים ולא סיפורים עלי באבא. באמת, אם אנחנו מדברים על משהו כמו 80% שמשתמשים וש-20% מהם חווים איזו שהיא אפיזודה כזאת או אחרת, החבר'ה צריכים לדעת שאחרי זה החיים נראים אחרת, החיים משתנים מיד אחרי זה ואתה מתחיל להכיר שלפעמים החבר הכי טוב שלך זה הפסיכיאטר, ואולי אביבה תתייחס לזה עוד מעט.
היו"ר תמר זנדברג
¶
חגי, אם אני מסכמת מה שאתה אומר, מכיוון שאתה הראשון מהרשויות, חוץ מהמשטרה, אתם ברשות למלחמה בסמים מבחינתכם זה נמצא בתכנית העבודה? אתם מתכוונים להכנס - - -
חגי ברוש
¶
זה ברמה של הנחיה של שר שמבקש לקבל המלצות בין משרדיות מכל המשרדים ביחד לשבת, ולבוא ולהגיד איך אנחנו עושים פה איזו שהיא הסדרה לעניין הזה, ואני אומר, אני עוד לא יודע את טיבה. בטח למשרד המשפטים יש עמדה X, למשטרה יש עמדה Y, צריך לשבת כולם ולמצוא בסוף איזה שהוא - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
אני רוצה לבקש ממך אם כך, אני אומר את זה גם בסיכום אבל אומר גם כעת, אני רוצה לבקש ממך לפני הצוות הבין משרדי הזה, לערוך אצלכם ברשות, אתה כמובן תוביל את זה, אני לא יודעת איך אתם בתוך הרשות, איזה שהוא שולחן עגול עם גורמי הטיפול והגורמים האזרחיים, גם חיליק, עומרי, הפורום, על"ם, כי אתה שומע שיש פה המון - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
מצוין, פשוט כדי שהצוות הממשלתי גם יידע מה לעשות בצורה הנכונה, הוא צריך קודם - - - הרי משרד המשפטים לא יודע מה קורה במסיבות, הוא יגיד "לא, עם זה יש בעיה, כי זה ככה" וכולי.
אביבה וולף
¶
אני פסיכיאטרית, אני מזכ"לית באיל-סם שזו החברה לרפואה וטיפול בהתמכרויות, שעשינו דווקא בסוף השבוע האחרון כנס שנתי על כל העניין הזה.
האמת היא שאני לא כל כך מעורבת בכל הנושא הזה לצערי תקופה ארוכה, רק בתקופה האחרונה, ומה שאני שומעת עכשיו, אני מייצגת עכשיו את עצמי או אני מקווה שאצליח לקחת את זה לפחות לאיל-סם, כי ברמת משרד הבריאות והתכניות שם קטונתי.
אני חושבת שבאמת כמות האנשים והנזקים שנוצרים במסיבות האלה, זה מפחיד ממש. אם זה ההכחשה שלנו, לפחות הפסיכיאטריה, אני לא יודעת כמה אנחנו מבינים בזה, ולדעתי הנזק הוא עצום, הנזק הנפשי לאנשים, כל העניין של ההצפות ושל הטראומות, אני משערת שאם לעמרי היו מיטות של שבע קומות בכפר אז הן היו מלאות.
אביבה וולף
¶
אני רגילה שאני מתקשרת ואין מקום. ואני חושבת שאתה המקום היחיד שמבין מה זה הסיפור הזה בכלל. כשהם מגיעים כבר למחלקות הפסיכיאטריות, כמו שאת אומרת, אני לא יודעת אם אנחנו בכלל יודעים מה אנחנו צריכים לעשות עם הדברים האלה. ומבחינתי זו בעיה מאוד מאוד קשה, כי בעצם אם אני מנסה לסכם את מה שאני שמעתי, זה שיש המון חבר'ה שזה עוד נוער, אחרי צבא, לא משנה, זו אוכלוסייה ענקית של אנשים שהם פגועי נפש קשים שאף אחד בכלל לא יודע על קיומם, בסוף זה מגיע אלינו בתור בוגרים בני 40 במקרה הטוב, אם לא לפני, שאנחנו אומרים שהם מופרעים, פסיכופטים וכאלה, או איזה משוגע או לא יודעת. מי בכלל זוכר שזה התחיל במסיבה והוא לקח משהו.
אני רואה הרבה אבחנות של סכיזופרניה שאין שם סכיזופרניה בגלל שיש פסיכוזות, בלגן מטורף.
אביבה וולף
¶
זה כלום לעומת מה שאני שומעת פה, זה כאילו אני לא רואה, הניסיון שלי אפסי באופן יחסי אליהם.
היו"ר תמר זנדברג
¶
לא, זה אני מבינה. מה שאני שואלת, אני שואלת את הדבר הבא, את רואה אותם אחרי שהם כבר נגיד פסיכוטיים ומגיעים אליך למיון או למחלקה - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
מה שאת אומרת שאת מזהה דפוס שיטתי, שאם נלך אחורה, וכנראה מהניסיון שלך, או אם אותו פסיכיאטר שיראה אותו במפגש הראשוני - - -
אביבה וולף
¶
אני לא יודעת, לא רוצה לדבר על מספרים בגלל שאני רואה פירורים. לי עשה חשק מאוד גדול לבוא ולהיות שם ולהתנדב, אחר כך אין לי זמן, אבל אני חושבת ש- - -
אביבה וולף
¶
אתה מכיר אותי עמרי. קודם כל רציתי לדבר בשביל, לא יודעת אם אני אתפוס אותם אחרי זה, אני חושבת שאני מאוד אשמח שנעשה משהו ביחד, אפילו לא ברמה האישית, ברמה של להביא את זה לאיל סם, יש שם המון אנשים, שכן נעשה משהו, זה אבסורד, עשר מסיבות עם כל הברדק הזה. לא יודעת, זה בסיסי, נרחיב את הדוכן, נמצא תרומות, נעשה משהו, כי אם אנחנו נחכה שיהיה - - -
מעיין שנקר
¶
ברשותך, אני רוצה לחזק את מה שאת אומרת ולהגיד שאנחנו נתקלים בהרבה מאוד חוסר ידע של גורמים רפואיים בנוגע להשפעות כי לצורך העניין השפעה של חומר משנה תודעה יכול להיתפס בצורה מאוד פשוטה כהתקף פסיכוטי זמני.
אביבה וולף
¶
אני מדמיינת שנכנסים למסיבה ומפזרים אותם, אם יש לנו כמה שעוד לא קיבלו טראומה מהטריפ, אז עכשיו יקבלו טראומה מהסיטואציה. אז לסגור, שכולם יהיו בפוסט טראומה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
טוב. יש לנו עוד הרבה דוברים ואנחנו חייבים לקדם את הדיון הזה. בבקשה עודד ואחריו רונן.
עודד פריד
¶
אני אעשה את זה בקצרה. אני ראש פורום המדיניות הציבורית באגודה למען הלהט"ב וביקשתי את זכות הדיבור כי הזכירו את הקהילה הגאה, אז אני אומר שיש הרבה פעמים וגם כבוד יושבת הראש, הזכרת שאנחנו מסתכלים לחו"ל לראות מה נעשה בחו"ל ואיך אפשר ללמוד משם, אז אני מציע גם למי שיושב כאן סביב השולחן על מה נעשה בתוך הקהילה הגאה.
הדיסקליימרים הנדרשים כמובן, אני מדבר אך ורק על בגירים ולא קטינים, זה סיפור אחר לחלוטין. אגיד למי שלא יודע ולא מכיר שבקרב הקהילה הגאה, בייחוד בקרב גברים הומואים יש ממש תרבות של צריכת סמים, לא ניכנס ללמה זה, לחץ, דיכאון, חיים בארון, תגובות חברתיות הומופוביות אבל זה נמצא, ואז באמת דיברו כאן הרבה מאוד אנשים שפוגשים את אותם משתמשי סמים אחרי או תוך כדי, אז מה שאני רוצה לספר זה על פעילויות שנעשו בתוך הקהילה הגאה, לפני ועל איך הן השפיעו.
לפני שנתיים פרופ' פיני הלפרן מנהל המחלקה לרפואה דחופה באיכילוב העלה פוסט אחרי מצעד הגאווה, העלה פוסט שבו הוא כתב איך המיון באיכילוב הוצף במשתמשי סמים ונאלצו ממש להעביר מטופלים לבתי חולים אחרים בגלל תופעה של שימוש בסמים במהלך מסיבות.
שנה מאוחר יותר, כלומר באירועי הגאווה האחרונים הייתה ירידה דרסטית בהפניות למיון והיא לא הגיעה יש מאין. היא הגיעה בגלל מספר דברים מאוד קונקרטיים שאפשר ללמוד אותם ולעשות אותם יותר.
קודם כל זה באמת הכשרות והדרכות לאנשי מקצוע. גם רופאים, גם אחיות, גם אנשים רפואיים, לא תמיד יודעים ספציפית את העניין הזה, ועוד יותר מזה אגיד, הם לא מכירים את הז'רגון, הם לא מכירים את הווייב ואת התרבות שיש מאחורי זה, ואפילו אם פרמדיק ניגש לבליין שנמצא כרגע תחת השפעת סם ושואל אותו "איזה סם לקחת" והוא אומר לו שהוא על K, או על G, או על כל שם אחר שהוא השם המקובל במסיבה, יכול להיות שהפרמדיק בכלל לא יודע במה מדובר וזה חלק מהעניין. הייתה ממש הדרכה במיון איכילוב, עשה אותה ד"ר רועי צוקר שמוביל את התחום הזה.
הדבר השני זה הסברה לקהילה. כל הזמן מדברים פה על אחרי, על תוך כדי המסיבה, אפשר לעשות את זה גם לפני, גם להסביר מה זה החומרים האלה, מה הם הולכים לעשות, כי זה עוזר. גם השילובים המסוכנים, יש טבלה מסודרת, היא עברה.
עודד פריד
¶
הרעיון הוא לא להיות שיפוטי, לא לבוא ולהגיד "תעשו סמים" ולא "אל תעשו". אלא אם אתם עושים סמים אז GHB ואלכוהול לא הולכים ביחד וזה מה שכנראה יוביל אתכם במקרה הטוב למיון, במקרה הרע למוות.
היו"ר תמר זנדברג
¶
סליחה, המשטרה, כי פה אני שומעת ועוד שניה ארחיב את זה, אבל המשטרה שמן הסתם נמצאת באתרים האלה, לא הייתה פניה לאתר "תורידו"?
היו"ר תמר זנדברג
¶
אני מסכימה איתך, פשוט מה שפה נאמר זה שאם זה יהיה באתר של מסיבה זה כאילו יעזור למשטרה להגיע למסיבה - - -
עודד פריד
¶
אז פה בדיוק הדיון הזה הוא חשוב והמדיניות חשובה. כי השאלה אם המדיניות היא "בוא לא נדבר על זה ובוא נסתיר את זה ובוא לא נתייחס לזה ובוא נחשוב שאנשים יעשו את הבירור הזה אולי לבד" לבין "בוא ננגיש את המידע", ואני אומר עוד פעם, ברמה העובדתית אין פה תיאוריה. יש פה עובדה. היו X פניות למיון לפני שנתיים, נעשו פעולות מסוימות ואחוזי הפניות ירדו באופן מפתיע. לא מפתיע בכלל, ובאופן מופתי, בין היתר בגלל שאנשים ידעו מה כן לעשות, מה לא לעשות, כמה לעשות.
אני לא אומר לאנשים "לכו ותקחו קטמין", אבל אם אתם לוקחים תדעו מה זה אומר, כל כמה זמן, איך לעשות את זה כדי לא להגיע בסופו של דבר, אני אומר עוד פעם, ההגעה למיון היא החלק הקל יותר. אנשים באמת מקפחים את חייהם בנסיבות האלה, וזה איום ונורא, הדבר האחרון שאני אומר, וזה כן אנחנו עדיין לא שם, זה עלה פה ואני אומר את זה לפרוטוקול, ואנחנו צריכים לייבא את זה מחו"ל, זה ערכות בדיקה של החומרים עצמם. זה לא מיוצר בטבע, לא. אקסטזי ומה שאתה קונה, איפה שאתה קונה, איך שאתה קונה, זה לא בבית מרקחת, זה לא על ידי חברה מסודרת ואתה אף פעם לא באמת יודע, והמקסימום שאתה יודע זה שקנית ממישהו שקנה ממישהו שאמר לך, שפעם שעברה שהוא קנה ממנו זה היה חומר ממש טוב.
אז עם זה חברים וחברות לא הולכים למכולת, עם זה כנראה הולכים באמת למיון ואנחנו ממש חייבים גם את זה לשים על השולחן ולאפשר בלי שיפוטיות, ובלי שזה יהיה באיזה שהוא מקום בעייתי ואני אחשוש, לא. ממקום הכי פתוח והכי מבין שהמטרה שלנו בסופו של דבר היא להפחית את הנזק, וכך מפחיתים את הנזק.
רונן בשארי
¶
אני אשלים פה את הפאזל כי אני יושב פה מהתחלה ואני שומע ככה, אחד אומר אמבולנס, השני אומר מגן דוד אדום, אחד זורק "פרמדיק", אז בואו נעשה רגע סדר. הגוף הלאומי על פי חוק שמגיש עזרה ראשונה זה מגן דוד אדום. מגן דוד אדום מעצם היותו אמון בחוק, הוא קובע גם על פי חוק תקנות אירועים ציבוריים תחת כיפת השמיים – לדברייך – קובע את הסד"כ הרפואי הנדרש למסיבות, לאירועים, לכל דבר שנדרש על פי רישוי, אם אנחנו מקבלים את זה מהמשטרה לצורך העניין, שמפנים את המארגנים, או שהמארגן פונה אלינו. לא בהכרח המארגן חייב לקחת את מגן דוד אדום וזה צריך להיות על השולחן.
יחד עם זאת, אני אגיד למה כן מגן דוד אדום, כי זה מחובתי. א. אנחנו עוברים הכשרות, גם בחלק, בנושאים של סמים, ומצבי דחק רפואיים נפשיים, ב. מד"א הוא הגורם היחידי שיש לו את הפרקטיקה ביום יום כי זה לא רק מסיבות סמים. זה גם בבתים וזה גם ברחוב וזה גם ב-1001 סיטואציות, ולכן הפרקטיקה לא פחות חשובה לקבל את הזיהוי של המקרה הרפואי וראוה מה קרה במסיבות, חלק השאירו את הנפגעים ושמו אותם בטנדר ונתנו להם לישון כי חשבו שזה יעבור, או חלק לצערי, זה אבטחה של אמבולנסים פרטיים שבעצם קיבלו ראשונים את הנפגעים ואחרי זה הזעיקו את מד"א בהתאם לזמינות באותו מרחב של המסיבה, ובעצם הנפגעים עוכבו. ראו את השניים האחרונים בגליל, בצפון, שני המבוגרים שמצבם היה קשה, ובסופו של דבר הובאו לצוותים של מד"א ובעצם עשו שיחלוף, שאם היינו לצורך העניין במקום אז מן הסתם היה רצף טיפולי מהיר ואני לא נכנס אם איכותי פחות או לא, אני לא נכנס לזה כי אני לא בא להגיד שחברות אמבולנסים אחרות הן לא טובות, אני רק אומר מה העדיפות של מד"א.
נכון, זה כרוך בכסף, מה לעשות, ואמר פה חגי ואני מצטרף, זה לא לשם שמיים, אנשים עושים את זה לרווח כלכלי ויש הרבה דברים מאוד סמויים בעניין של כסף, ומה לעשות, לשים צוותים נכונים וכמותיים, זה נעשה דרך אגב, במד"א יש קציני רישוי, בכוונה ניתקנו את הרישוי מול ההכנסות, יש אנשים שזה המקצוע שלהם, הם לומדים ומוכשרים על מנת לעשות תכנית מבצעית נכונה בהתאם לפרמטרים שהאמרגן אומר, כמות אנשים, מרוחק מבתי חולים, אופי האירוע וכיוצא בזה, מבוגרים, צעירים, נוער, ובהתאם לפרמטרים האלה בעצם האמרגן נדרש לעמוד באבטחה הרפואית הנדרשת.
הנוהל הזה דרך אגב מאושר על ידי משרד הבריאות, נמצא ושקוף לכולם. ובסוף האמרגן עושה את השיקולים הכלכליים שלו את מי הוא רוצה, ולצערי בכל המקרים החוקיים, במרבית המקרים אנחנו נמצאים, יש חלק מאוד קטן שאנחנו לא נמצאים והשיקול הוא רק עניין כספי ולא עניין מקצועי כזה או אחר.
היו"ר תמר זנדברג
¶
זה מבחינת ההימצאות שלכם במסיבה. מה מבחינת הטיפול הרפואי עצמו, נגיד בכל ניידת כזאת - - -
רונן בשארי
¶
בכל ניידת יש מן הסתם את התרופות שנוגדות את הפעילות של אותם סמים. אני לא בטוח שאני צריך לדעת מה זה K ומה לא, אני צריך לדעת את המשפחות, הרי בסוף זה משפחות גנריות של אופיאטים, ואנחנו מעבירים את זה בהכשרות של מד"א, הפרמדיקים יודעים את זה, אפילו נהגי האמבולנס - - -
רונן בשארי
¶
אני לא עומד פה למחקר, אני רק אומר לכם שאנחנו יודעים לטפל בזה. יש אגף רפואה שלם במד"א שזה התפקיד שלו.
היו"ר תמר זנדברג
¶
שניה רונן, אני שואלת, הפרמדיקים, אלה שמגישים עזרה ראשונה שנמצאים בניידת, במסגרת ההכשרה הסטנדרטית שלהם, יש איזה שהוא מרכיב על סמים?
רונן בשארי
¶
אגף רפואה במד"א בהכשרות הבסיסיות של מגן דוד אדום, חלקן נעשות במשותף עם הנחיות משרד הבריאות. בייחוד עכשיו הנושא של הדחק הנפשי - - -
רונן בשארי
¶
בוודאי שיש הכשרות שעכשיו, הם לא סתם דיברו על זה כי הפרמדיקים עכשיו במבצע של משרד הבריאות, בפרויקט מיוחד, העבירו את כל הפרמדיקים את כל נושא הדחק הנפשי, כחלק ממדיניות של לאו דווקא למסיבות אלא בכלל.
היו"ר תמר זנדברג
¶
סליחה שאני מפסיקה אותך, רק פשוט כדי לסנכרן. מהניסיון שלכם, מרחבים, אלה שנמצאים הכי הרבה בשטח, או חיליק, יש איזה שהוא חוסר בידע של אנשי מד"א? בוא נשמע ואז תמשיך. פשוט שנדע.
ניר תדמור
¶
בהחלט. אני רוצה גם להגיד שאנחנו במסיבות משתפים פעולה באופן מלא עם הפרמדיקים והם גם מאוד שמחים ואנחנו שמחים מהשיתוף פעולה הזה, לא רק כי לנו יש ידע שאין להם ולהם יש ידע ש אין לנו, גם בגלל שאנחנו יכולים לפנות מהם את המקרים שהם לא צריכים להתמודד איתם כי הם צריכים להיות פנויים למצבים אקוטיים פיזיים, לסכנות בריאותיות. ואם עכשיו מישהו מתפתל על אלונקה והוא אזוק לאלונקה כי הוא מתפרע, כי הוא מפחד, כי הוא בחרדה, אבל אין לו שום סכנה בריאותית שנשקפת לחייו ולקחו לו מדדים, עדיף שאנחנו נתמודד עם ההתפרעות שלו ונרגיע אותו, ושהם יהיו פנויים למישהו אחר שבדיוק באותו רגע התעלף.
המסיבות מגיעות למצב שאנחנו מתנהלים על גבול החמ"ל, קריאות על גבי קריאות, אחת אחרי השניה, בדרך כלל יש לנו מספיק הבנה והיכרות עם השטח כדי לדעת שלצורך העניין בזריחה, אחרי כל הלילה, או לצורך העניין בזריחה של היום האחרון של הפסטיבל אם זה אירוע של כמה ימים, תהיה לנו הכי הרבה עבודה.
ובמצבים האלה זה קריטי שאנחנו נפנה את מד"א מלהתעסק בדברים שהם לא חייבים להתעסק בהם ואנחנו יכולים. זה דבר אחד. עוד דבר- - -
ניר תדמור
¶
מבחינת שיתוף הפעולה עם מד"א בעיקר היינו רוצים להיות חלק מהתקן, פשוט להיות ברמה הרשמית חלק מהצוות שמסייע למתן תמיכה במשבר. זה דבר אחד.
העניין הוא לא רק מד"א, אני רוצה להעלות את הנושא של הרופאים. היום בבתי הספר לרפואה, ואני לא מדבר רק על פרמדיקים, ואני ממש שמח לשמוע שגם במד"א נכנס יותר ויותר ידע בנוגע לחומרים האלה, זה מעולה, אנחנו הראשונים שנהיה בעד. גם היום בבתי חולים, אפילו בתי חולים מאוד נחשבים בעולם, חסר ידע בנוגע להשפעה של החומרים האלה כי החומרים האלה הם טאבו. לפני כמה חודשים קיבלנו שיחת טלפון מבחור ישראלי שגר בלונדון שהוא וחברה שלו לקחו ביחד MDMA והלכו למסיבה. החברה הגיעה הביתה והתמוטטה, נכנסה לאיזה שהוא התקף, תנועות לא רצוניות, פרכוסים וכולי, הוא הזמין לה אמבולנס, הגיעו לבית חולים, בבית החולים אמרו לו שהיא כנראה הולכת לסבול מנזק מוחי בלתי הפיך, הוא כמובן התקשר להורים שלה, הם הגיעו ממדינה אחרת, הוא התקשר לאחותו שתבוא לתמוך בו כי הוא עוד שניה מאבד את חברה שלו, ואחרי חמש שעות בבית חולים די יוקרתי בלונדון, הרופאים הבינו ש-MDMA יכול לגרום לירידת ריכוזים של סודיום, של מלחים בדם. זה קורה בגלל שה-MDMA, אחד המטבוליטים שלו, החומרים שאליו הוא מתפרק, מאותת לכליות לאגור נוזלים וגם יוצר השפעה על מערכת העצבים שמעוררת צמא.
כשאדם שותה הרבה מים ולא מוציא מים הוא מדלל את ריכוז המלחים בדם שלו, ריכוז מלחים בדם יכול להביא למוות, יכול להביא לבצקות מוחיות וזה יכול להיפתר עם אינפוזיה עשירה במליחה, שנקרא הייפר טוניק סולושן, וזה ידע מאוד בסיסי שלא נגיש לכל רופא היום, יכול להציל חיים וכבר יצא לנו באמת להעביר מהידע שלנו מהשטח מידע לרופאים שהיום – אני רק אגיד דבר אחרון, הנושא הזה הוא נושא שאנחנו חיים באופן יום יומי. כל מי שהגיע מהפורום חי את הנושא הזה באופן יום יומי. רק השנה הכשרנו בערך 200 איש שהגיעו מרצונם החופשי לעבור הדרכה של יומיים כדי להתנדב איתנו במסיבות ופסטיבלים, הגיעו רופאים, הגיעו פרמדיקים, הגיעו פסיכולוגים, הגיעו מטפלי גוף-נפש, הגיעו אנשים מכל התחומים, הגיעו אנשים שהולכים למסיבות שרואים אנשים קורסים לידם והם רוצים לתת להם עזרה ראשונה.
אז זה תחום שהוא חי מאוד, יש המון עניין מצד הקהל והחוגגים שרוצים לדעת עוד, רוצים לדעת איך לעזור, זו תופעה שרואים אותה המון במסיבות, את המשברים האלה, וזה משהו שיש לנו גם הרבה ידע לתת וגם הרבה רצון לשתף פעולה עם כל הגורמים.
רונן בשארי
¶
אני חייב רק להתייחס למה שהם אמרו. אם אלה שני הפערים אני רגוע, מהסיבה הפשוטה שזה בסך הכל חוסר ידע. למד"א אין את הסמכות להשאיר חולים בשטח או להעביר אותם לטיפול אחר, כל עוד יש נפגע שהגיע לידיים של מד"א אנחנו חייבים היום על פי החוק לפנות אותו לבית חולים, כמובן, דרך אגב מי שלוקח סמים, אז אני לא יודע כמה הוא מתמצא בזמן ובמקום ומה ההשפעות המאוחרות או ה- - - ונכון להיום החוק לא מאפשר לנו להשאיר, אלא אם כן יש רופא שהוא יכול להשאיר אותו.
רונן בשארי
¶
למד"א אין רופאים בשירות הפרה הוספיטלי. אנחנו עובדים לפי פרוטוקולים. דרך אגב, מד"א לא נכנס היום לעניין של הסמים, זה בהכשרות מאז שאני זוכר את עצמי לפני 30 שנה כפרמדיק. זה חלק מההכשרות. הסמים לא נולדו היום הם היו, והם תמיד כנראה יהיו.
רונן בשארי
¶
כשיש ספק אין ספק ומפנים. כמובן שלפני זה יש אנמנזה ויש שלוקחים מהחבר שנמצא, אם הנפגע עצמו - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
לפי המספרים שנשמעו פה, יכולים להיות לך מאות או עשרות אנשים שמפונים ממסיבות לבית חולים בכל מסיבה?
רונן בשארי
¶
אז אני אסבר את האוזן לוועדה, גם במסיבה בפארק הירקון של זמר ידוע כשיש מתעלפות, אז גם ידינו - - -
רונן בשארי
¶
חלק מהאבטחה, מגיעים רופאים שמאבטחים בשביל להקל על העניין הזה, ולזהות מי נדרש ומי לא, ולשחרר.
היו"ר תמר זנדברג
¶
לא הבנתי. אמרת קודם שמבחינת מד"א אין לכם סמכות לשחרר בנאדם אלא אם - - - ואז לבית חולים.
היו"ר תמר זנדברג
¶
זאת אומרת אם זו מסיבה גדולה ואתם חושבים שצריך רופא בשטח, לצורך העניין, הופעה של שלמה ארצי, בוא נתרחק רגע, מתחום אחר.
היו"ר תמר זנדברג
¶
לא, אם אתה אומר שכל מתעלפת, כל מפגש עם מד"א מסתיים או בשחרור מרופא או בבית חולים - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
הבנתי. כלומר הימצאותו, מה שעכשיו גילינו, שהימצאותו של רופא בשטח זה דבר חשוב שיכול להקל עליכם - - -
רונן בשארי
¶
אוקי, זה פער שזיהיתי בין מה שהם אמרו לבין העניין הזה. זאת אומרת הם לא יכולים לסייע לנו ולשחרר ואני לא יכול להעביר אליהם, בסדר? הסמכות היחידה שאני מחויב זה למתקן רפואי שהוא בית חולים או - - -
רונן בשארי
¶
אז הוא היה משחרר. אם לא הייתה אינדיקציה רפואית, בסופו של דבר היום החוק מאפשר לרופא - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
אני גם לא חושבת שמישהו פה בלי הכשרה רוצה לקחת אחריות על שחרור בנאדם. אם יהיה מתחם שיש בו רופא והרופא הוא חלק מ - - -
יחיאל מגנוס
¶
המהות היא להביא לידיעה שבשימוש בסמים צריך ידע, זה יוצר מודעות, ומודעות מורידה את הסיכון.
שירן מאור
¶
רונן, אני רוצה לומר באופן מאוד מאוד חד מהצרכים שלנו. דבר ראשון להושיט יד ולהגיד, בואו נשב ביחד סביב שולחן, נדבר לעומק. בשולחן פה לא נצליח להגיע לכל הרזים והדברים הקטנים שאפשר לשתף פעולה בהם ולהציל חיי אדם דרכם. זה פעם אחת.
דבר שני שהוא מהותי, בואו נעשה הדרכות משותפות. אתם תקחו את המתנדבים שלנו, תעשו להם - - -
עופר סלומון
¶
יש לי שאלה, אנחנו נגענו בהכל ושאלה הכי חשובה אני עדיין לא מבין בשעה וחצי. אם אנחנו מדברים על משהו שהוא לא חוקי ואני בעד התרבות ובעד העזרה הראשונה והחינוך והכל, אבל למה אנחנו לא מדברים פה על האכיפה בכלל? אם מגיעים ויודעים שיש מסיבה, למה לא עושים לאנשים שום דבר - - -
עופר סלומון
¶
רק עוד משפט אחד. אם אני יודע שאני אשתה במסעדה או בפאב ואני אצא ואנהג אני יודע שמשטרה תהיה בחוץ ואני מאבד את הרישיון שלי, ויש לי פחד מזה. הרי כולנו מפחדים וכולנו לא נוהגים בגלל האכיפה, לא בגלל שאנחנו - - - למה שום דבר בנושא האכיפה לא קורה?
היו"ר תמר זנדברג
¶
סליחה עופר, זה משפט אחרון שלך או שתצא בבקשה כי יש עוד אנשים שלא דיברו. משרד הבריאות, חוץ מרוני אין פה אף אחד? טוב. רוני.
רוני ברקוביץ
¶
אני רוצה להוסיף רק משפט אחד למה שנאמר פה ואמרו פה הרבה דברים נכונים, גם דיברו על הסוגים שיש, אלכוהול, מריחואנה, אקסטזי ועל LSD, ואתה הזכרת אגב את ה-GHB, גם דובר אצלך הרבה על השימושים לרעה ב- - - לא משנה.
מה שקורה גם בסופו של דבר, שירן אמר את זה, זה שילוב של החומרים. מכיוון שהאקסטזי שנותנים אותו במסיבות וגם רואים אחר כך בבדיקות מעבדה, הם מכילים לא רק אקסטזי, גם אמפטמינים ומתא-אמפטמינים. ה-LSD וגם האקסטזי מכילים הרבה פעמים קתנונים סינטטיים שזה אפדרון, - - - שאלה חומרים סופר מסוכנים, גורמים להזיות קיצוניות, תחושות אובדניות חרדות ופרנויה. כלומר מה שקורה פה בעצם שמי שחושב שהוא לוקח LSD נקי, אני אומר – החומרים בעצמם מסוכנים – או אקסטזי נקי, הרבה פעמים היו מקרים שאלה בכלל לא היו חומרים נקיים, הם מעורבבים עם חומרים הרבה יותר קטלניים מהחומרים עצמם והשילוב שלהם ביחד עם האלכוהול, שאלכוהול בעצם מגביר את השימוש ואת האפקט של כל החומרים הללו, זה יכול להיות אפקט קטלני. רק רציתי להוסיף את הנקודה הזאת מבחינת לכלוך החומרים, שאף אחד בעצם לא יודע מה הוא לוקח, ואם אומרים לו שזה חומר א', ב' או ג', זה יכול להיות שלושתם ביחד פלוס כל ד', ה', פלוס כל החומרים שאנחנו ראינו שבעצמם הם חומרים סופר קטלניים ומסוכנים.
היו"ר תמר זנדברג
¶
עודד, השאלה שלך נכונה, היא פשוט מופנית לגורם הלא נכון .רוני אחראי על משהו מאוד ספציפי, לצערי הרב למרות שהזמנו אין פה גורם אחר ממשרד הבריאות, וזה עוד יותר גרוע, מילא אם משרד הבריאות היה תומך או לא תומך, עוד יותר גרוע שהוא בכלל לא ראה שהדיון הזה נוגע לו. את זה אני לא מצליחה להבין. משרד הבריאות הוא משתתף קבוע בכל אחד מדיוני הוועדה כבר ארבע שנים. זה שהוא לא פה בנושא הזה, באמת קשה לי לתפוס את גודל המוזרות של הדבר הזה.
אבל אנחנו נכניס אותו לעניין כי משרד הבריאות פה הוא מאוד מאוד רלבנטי, גם בתחום של בריאות הציבור, גם בתחום של הפצת מידע לציבור, גם בתחום של טיפול, גם בתחום של הנחיית גורמי הטיפול, ו-1001 זוויות וזה באמת דבר מוזר ביותר.
אני רוצה להתקדם לסיכום הדיון.
רועי חומרי
¶
- - - וד"ר ספיבק שהם אחראים לתחום של ה- - - מהפגישות שלנו, על אף שהם לא הגיעו לוועדה, יש נכונות לבוא וגם לבצע למידה. - - - ערכת בדיקה היא לא רק בדיקה, היא גם ניסיונות ליצירת מגע וקשר חינוכי ל- - - והנחייה, שוב, לא לעידוד שימוש בסם אלא אם כבר בחרת לעשות שימוש בסם, איך את יכולה לעשות אותו באופן שימזער סיכונים - - -
פנחס בוימל
¶
אני אהיה קצר. בתור הצעיר בחבורה. אני אגיד בשני מילים מי אני. אני בוגר לימודי עבודה סוציאלית בתל חי, למדתי במסלול מדיניות, לא במסלול טראומה, אבל אני מחובר בו מכל הכיוונים. חבר טוב שלי נפטר במסיבה לפני חודשיים, בעודי במסיבה בחו"ל ב- - - והצמרמורת והרעידות בקול זה בגלל שאני מאוד מחובר רגשית לכל מה שנאמר פה. זה לא משנה אם זה מהצד שאתה הצגת או מהצד שאתה הצגת, או מה שהמשטרה מספרת.
אני בא להציב מראה למצב המורכב שלנו. אנחנו היום במצב שכל מי שממונה על להתעסק בתחום הזה, לא יודע מספיק. לא משטרה, לא ארגונים, לא עמותות, לא הכנסת, לא אף אחד. לא יודעים מספיק, ומי שכן יודע כנראה לא מצליח לפעול נכון.
אני חושב שמפה צריכה לצאת קריאה, לי אין פתרונות, אני עובד סוציאלי בתחילת הדרך, המגזר השלישי מבחינתי זו מפה שעוד לא הבנתי אותה. אבל בגדול, בתור בנאדם שנפגש עם חומרים פסיכדליים, עם חברים במצבי קיצון, בחודש האחרון, עם ילדים בני 14 שעושים סמים, אתם יכולים לקרוא לזה סמים קשים, אבל סמים שהם קשים לילד בן 14 בטוח, והניסיון האישי שלי והמידע שאני פוגש בשטח אומר שאנחנו צריכים להסתכל על זה בצורה מורכבת. אם אנחנו נשאיר את זה ב"החומרים האלה מסוכנים וצריך לאכוף אותם" אתה חותך לעצמך את הרגל. אם היית אומר לי בגיל 17 "אל תעשה סמים", הייתי צוחק עליך וממשיך לסם הבא שאני יכול למצוא, וזה חבל שזה ככה, וזה קשור למה שחיליק אמר על תרבות וחינוך והסברה וכל הדברים האלה.
אם לא נפעל להעלות את המודעות, של עצמנו פה בוועדה, מודעות להשפעה של החומרים האלה, לטוב ולרע, לא כי אנחנו מחפשים מה החומרים האלה מסכנים אותנו. החומרים האלה גם עוזרים. דיברתם על מכון MAPS, המחקרים של מכון MAPS, וגם בארץ, על MDMA לפוסט טראומה, על גמילה בעזרת חומרים פסיכודליים, וזה לא התחום של הוועדה הזאת אז לא אפתח את זה, אבל צמצום נזקים חייב לבוא עם מודעות לכל הצדדים של התופעה הזאת. תודה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
תודה רבה. אני רוצה מאוד מאוד להודות לכל המשתתפים בדיון, זה מבחינתנו דיון ראשון וגם באמת עם המון הרחבה של ידע בתחום שעומד לנגד עינינו באמת הצלת חיי אדם ושמירה על הבריאות ועל איכות החיים של הרבה מאוד אנשים, של אלפים ואולי עשרות אלפים, שמשתתפים במסיבות כאלה מדי שנה.
עלו כאן המון נקודות קונקרטיות, ואני חייבת לומר, זה אחד הדיונים הנדירים כאן בוועדה, ואנחנו דנים ארבע שנים בהמון נושאים שקשורים לשימוש בסמים ואלכוהול על כל היבטיו, אחד הנושאים עם הכי הרבה קונצנזוס – אולי זה יפתיע אתכם – ועם גישה הכי עניינית ובוגרת. אני רוצה להחמיא לכל המשתתפים, כולל משרדי הממשלה, המשטרה, מד"א. תאמינו לי, יש לי ניסיון בתחום הזה. שמענו כאן לאורך השנים המון בורות, המון דברים שהיינו צריכים לעבוד קשה כדי להביא הרבה גורמים מסביב לשולחן למקום יותר קרוב, וכאן אני מרגישה שעברנו את זה באיזה דילוג ואנחנו כבר נמצאים במקום הרבה יותר תכלס של מה לעשות ואיך לעשות את זה, מתוך הסכמה כמעט פה אחד, לפחות של גורמי הטיפול והאכיפה והגורמים הממשלתיים, שקודם כל גישת מיזעור נזקים היא המטריה שמכסה פה ועומדת מעלינו, ודבר שני שכל אחד באמת יכול לתרום את חלקו לעניין.
אי לכך אני רוצה לבקש מהרשות למלחמה בסמים להוביל דיון של שולחן עגול בנושא, ביחד עם מד"א, המשטרה שנמצאת היום אצלכם במשרד, אז זה מאוד נוח, משרד הבריאות, אני כן רוצה לשים כוכבית, ציון לגנאי למשרד הבריאות שמבחינתי פה הוא נוכח-נפקד בחדר, המון ממה שנאמר נוגע למשרד הבריאות, גם ברמת הרגולציה, גם ברמת הטיפול, גם ברמת הגברת המודעות והידע והפצתו, וזה שמשרד הבריאות נעדר מפה, אולי זה באמת המשרד האחרון שהוא הכי רלבנטי אבל נשאר הכי מאחור מבחינת מה צריך לעשות נכון לרגע זה, כמו שאני מתרשמת בדיון.
אז אמרתי מד"א, משטרה, משרד הבריאות, משרד החינוך. הרשות למלחמה בסמים מובילים את השולחן, ביחד עם החברה האזרחית, על"ם, פורום המרחבים הבטוחים וחיליק ועמרי, אתם בטח מכירים ועובדים, מי מכם שיוכל לבוא יבורך. איל סם יכולים להשתתף, אני חושבת שזה גם תחילתו של שיתוף פעולה חשוב.
היו"ר תמר זנדברג
¶
יש פה רווחה? אוקיי. יש לנו כמה דברים שעומדים על הפרק, אחד זה נושא ההכשרות לגורמי מקצוע ו- - -
יחיאל מגנוס
¶
אפשר להוסיף עוד גורם אחד שאנחנו לא הזכרנו, שהוא מוביל תרבותי במדינה שלנו, את הצבא לתוך הפורום הזה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
אוקיי. טוב. אז כאמור יש לנו פה כמה דברים על הפרק. האחד – נושא ההכשרות לאנשי מקצוע, פרמדיקים, אנשים בשטח, עובדים סוציאליים, איל-סם, מורים, משרד החינוך, כל מי שיהיה. דבר שני זה עיבוד וכתיבת והכנת ולאחר מכן הפצת ידע רלבנטי לציבור. כאן באמת אפשר להשתמש בניסיון שהוצע כאן של הקהילה הגאה, אני מניחה גם בלי לדעת שיש אתרים, חומרים, כן, חומר שיקיף את כל הנושאים. זה לנושא הנגשת המידע.
דבר שלישי, עבודה על אותם מרחבים מוגנים במסיבות עצמן. צריך לבדוק מה צריך לעשות על מנת להפוך את המרחב המוגן הזה לאיזה שהוא פריט רישוי, לא יודעת, רישוי עסקים, כל מי שאחראי על הפקת הרישיונות למסיבה הזאת, אני לא יודעת אם אפשר להכניס את זה כפריט טעון רישוי מבחינת המשטרה, אולי כן, אולי פריט מומלץ בתור התחלה, תראו איך אתם, ומה הדרישות שלכם גם שיהיה, רופא, מה צריך שיהיה.
נושא ערכות הבדיקה, משרד הבריאות חייב לתת על זה את הדעת. תעלו את זה, ואני שמעתי את זה גם בדבריך ושמחתי. משרד הבריאות חייב לתת פה קוים מנחים, מה לבדוק, איזה, מה, מו, מי, גם הניסיון של רוני הוא רלבנטי אבל יותר של גורמי טיפול וכולי. הנגשת המידע וערכות הבדיקה.
היו"ר תמר זנדברג
¶
אוקיי. במסגרת העבודה שלכם אני מבקשת אם אתם יכולים כשלב מקדים או במסגרת העבודה, למפות את החסמים הקיימים היום כולל מה שהוזכר כאן שבעצם האם ההתנהגות של המשטרה היא האופטימלית ביותר, האם היא עוזרת או שיש בה אלמנט של בורות, שהיא מזיקה, מה החסמים לדבר הזה, האם הרבה מסיבות חומקות מהרישוי בגלל שהרישוי מסובך מדי, יקר מדי ולכן יותר אנשים מסכנים את חייהם - - -
היו"ר תמר זנדברג
¶
בסדר. זה דיון ראשון, שמענו פה המון דברים, אני מבקשת עבודת מטה מהרשות למלחמה בסמים. בואו נסכם, כמה זמן תהליך כזה מבחינתכם?
חגי ברוש
¶
זה עניין של דיונים ושל ישיבות. אני מעריך שנתחיל כבר לזמן לישיבה בחודש הקרוב ונתחיל לעבוד. אבל אני כבר אומר כזה דבר, תראי, אני מכיר את החברים שלי ממשרדי המשפטים וממשרדים אחרים. מה שחיליק מבקש, בואו נתחיל את העבודה ונראה מה קורה, בלי "מהירה וקלה", וכל מיני סיסמאות.
היו"ר תמר זנדברג
¶
בסדר. חגי, אני כרגע ביקשתי מיפוי קודם כל של החסמים, דבר שני של מה שקיים, דבר שלישי של מה שצריך, שעלו פה לפחות ארבעה דברים שאתה גם מכיר אותם וידעת אותם כבר, לכן אמרתי שמבחינתי הדיון הזה מעודד יחסית, כי אני רואה את כל הגורמים מי יותר, מי פחות, אבל פחות או יותר באותו כיוון. לא שמעתי פה אלה אומרים "מה פתאום, לא צריך", לא. אני באמת אומרת. גם אתה וגם אני ישבנו בדיונים שנראו אחרת לגמרי מבחינת גורמי הממשלה והטיפול וכולי. אז פה אני מבקשת מיפוי, אני מבקשת שולחן עגול לשמוע את כל גורמי המקצוע ואני מבקשת לחזור אלינו קודם כל עם איזו שהיא מסקנה ראשונית מה החוסרים, מה צריך, מה התפקיד של משרד הבריאות, איפה המשטרה צריכה להשתפר, מה מד"א צריכה לעשות, איפה אפשר לתגבר, אולי איל סם באמת אם נעשה פיילוט עם רופאים שיוצבו במרחבים המוגנים האלה ויאספו קצת ידע ויראו את המצב בשטח ויעשו בדיקה, סומכת עליכם עם הנושא הזה ותחזרו אלינו למסקנות ראשוניות.
פשוט אנחנו בסוף הקדנציה, הייתי רוצה לקבוע לעוד חודשיים דיון המשך. בואו נקבע לעוד חודשיים דיון המשך, אם נהיה פה, מצוין, אם לא אז נוריש מורשת לבאים אחרינו בוועדה הזו. אני מודה לכולם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:02.