פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
הוועדה לזכויות הילד
13/11/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 251
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ה' בכסלו התשע"ט (13 בנובמבר 2018), שעה 12:00

רב-שיח של בני נוער בסימן "גיבורים של החיים"

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
איילת נחמיאס ורבין

טובה בן ארי - מפקחת יישום חוק זכויות התלמיד, משרד החינוך

יוסי מיכל - מדריך ארצי לזכויות תלמידים, משרד החינוך

מיכל נימני - מדריכה במטה לחינוך אזרחי, משרד החינוך

יעל קוטון - ממונה חברתי קהילתי, משרד החינוך

עמיר קשי - מנהל תחום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שרית צרפתי - עו"ס ארצית לחוק הנוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ורד וינדמן - מנכ"לית, המועצה הלאומית לשלום הילד

כרמית פולק כהן - יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

ליהי טרן - דוברת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שקד יעקב - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מקסים קנבסקי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אורי שאול - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עמית ריבק - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהלי ליכטר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

נאור יפה - מועצת התלמידים והנוער הארצית

ראובן טגניה - מועצת התלמידים והנוער הארצית

רון משיח - מועצת התלמידים והנוער הארצית

דללין דסטאו - ארגון משפחה

איתי פנקס - יזם טכנולוגיה

פיירוז מועדי - יוזמה חברתית

ירון וקסמן - מנכ"ל העמותה, הגל שלי

אמיר סורסקי - בוגר העמותה, הגל שלי

שלו מלסה - חינוך לפסגות

מועתז סיקסק - חינוך לפסגות

רועי מלמד - יוניס"ף

רועי מור - מורה מלווה, IMAGINE

סלמאן מולא - מורה מלווה

אלמוג מסיקה - מוזמן/ת

עומר פנחסי - מוזמן/ת

שמעון פנחסי - מוזמן/ת

סלביק גלוסקין - מוזמן/ת

רחל שני - מוזמן/ת

תמי ברנע

הדס לוי, חבר תרגומים


רב-שיח של בני נוער בסימן "גיבורים של החיים"

צהריים טובים לכולם. אני מאוד מאוד מתרגשת לראות כאן את כולכם. אנחנו נמצאים בישיבה מיוחדת לציון יום זכויות הילד בוועדה לזכויות הילד בכנסת. למעשה את יום זכויות הילד הבינלאומי מציינים שבוע הבא ברחבי העולם ואנחנו החלטנו, מכל מיני סיבות, להקדים אותו ולקיים אותו היום. היום הזה כולו בסימן של ילדים שהם גיבורים של החיים. כך אנחנו קבענו כבר לפני מספר חודשים ואני כל הזמן אומרת, שום דבר הוא לא מקרי. ממש ברגעים האלה כשאנחנו יושבים כאן יש במדינת ישראל ילדים שהם גיבורים של החיים עכשיו, ואלה ילדי הדרום.

דווקא כבת קריית שמונה מאוד קשה לי לנתק בין שני האירועים, זה כביכול קורה בשני עולמות מקבילים: יש את הדרום, כל מה שהוא חווה, ומצד שני, למרות כל ההזדהות של אזרחי המדינה, אנחנו ממשיכים לנהל איזושהי שגרה. בפנים לי קצת יותר קשה להתנתק וזה נמצא באיזה שהם רגשות מאוד מעורבים. לא אשקר שאפילו התלבטתי אם זה נכון או לא נכון לקיים את היום הזה. ואז אתמול בלילה אמרתי – דווקא היום זה נכון לקיים את זה ולהגיד בקול שהילדים האלה שמתמודדים עם מציאות ביטחונית, שאנחנו יכולים אולי ברגעים האלה להבין את הפחד, את החוויה שלהם, אבל היא תיגמר אצלנו כשהכול יירגע, אצלם היא תישאר לתמיד.

הילדים ימשיכו לחוות בפנים, בנפש שלהם, את כל מה שהם חווים בימים האלה. וזה הכי נכון להיות כאן ולהגיד שלצד הגיבורים המופלאים שיש לנו סביב השולחן, ואנחנו עוד מעט נפגוש אותם ונשמע אותם, יש במדינת ישראל היום את ילדי הדרום שהם הגיבורים שלנו. ואני רוצה לשלוח להם מכולנו חיבוק חם וגדול עם הרבה מאוד תפילה שהרגעים האלה יסתיימו כמה שיותר מהר והם יוכלו לחזור לשקט ולשגרה ולחיים שלהם, אתם יודעים, בבית ספר, בגן, לדברים הקטנים שהם כל כך מובנים לנו מאליהם ועבורם עכשיו הם באמת רגעים של חסד אז אני שולחת להם מכולנו.

אנחנו בחרנו את הנושא של גיבורים של החיים כי אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד ילדים שמצליחים לצמוח דווקא מהמקומות הקשים, דווקא מתוך מצוקות, ולעשות דברים שהם מופלאים, לא רק עבורם, אלא עבור החברה בכלל. וכשאני מסתכלת דווקא על ילדים בעודם ילדים, אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו מאיפה הכוחות, מאיפה תעצומות הנפש ומאיפה הבגרות לקחת את המקום הכל כך קשה שהם היו בו ולצמוח ממנו אל תוך מקום שהם תורמים ומחזקים לא רק את עצמם, אלא גם את מי שנמצא סביבם.

ויש גם גיבורים של החיים שלא צמחו מתוך מצוקה, אלא באמת מתוך איזושהי אמפתיה, איזושהי רגישות חברתית מאוד מאוד גדולה כלפי כל מה שקורה סביבם ומתוך המקום הזה הם מחליטים לצאת ולתרום ולא להישאר רק בתוך חלקת האלוהים הקטנה והנוחה שלהם. וגם הם גיבורים וגם הם נמצאים כאן בינינו.

ויום זכויות הילד הוא יום מיוחד. אני כל שנה אומרת – ביום הזה אנחנו לא יכולים להעלות עוד נושא כמו שאנחנו מעלים בכל דיון בוועדה, אי אפשר כל הזמן לדבר רק על מה שדורש תיקון ועל מה שצריך לשנות ועל כל הלקונות שיש בתחומים כאלה ואחרים, אלא באמת לעצור ולתת את המקום והבמה לילדים שלנו. כי אנחנו באמת נמצאים כאן בשבילם. אני מרגישה שכל בוקר כשאני קמה אני קמה בשביל ילדי ישראל, בשביל לעשות למען ילדי ישראל ועם זה אני מגיעה לכאן לכנסת.

ומבחינתי היום זה יום חג שלכם, זה היום שלכם. כמו שאתם רואים, לא חברי כנסת, לא אנשי מקצוע רק מקיפים את השולחן אלא אתם, הילדים שבשבילם אנחנו נמצאים כאן, יושבים סביב השולחן הזה. ואנחנו ניתן לכם את כל המקום וכל הכבוד וכל הבמה כפי שראוי שתקבלו.

אנחנו נתחיל איתך, טובה בן ארי, אחראית זכויות הילד במשרד החינוך, שותפה שלנו לדרך, כל שנה ביום זכויות הילד ובכלל לאורך השנה. בבקשה.

תודה רבה. לכבוד הוא לי. יום חג שנחוג בכנסת בזכותך, חברת הכנסת יפעת, אנחנו מציינים בכנסת את יום זכויות הילד ממקום של כבוד ואחריות ואהבה ואמפתיה. ואני ממשיכה אותך, למרות שרשמתי ראשי פרקים אני ממשיכה אותך כי אני חשה, ולא רק אני, כל ילדי ישראל חשים את זה, שאת שם בשבילם. אלה שבגנים ואלה שבתיכונים - - - זה החלוקה, בשטח ככה זה קורה.
ב - - - בנובמבר מציינים בעולם 195 מדינות את יום ההולדת לאמנת זכויות הילד. את התאריך הזה, ה-20 בנובמבר, אתם אולי לא זוכרים, הצעירים אני מדברת, התאריך הזה נכנס ללוח העברי לפני 18 שנה כשנכנסתי לתפקיד, עם ההשמה וההתחלה של ההחלה של חוק זכויות התלמיד. 18 שנים זה גם מספר מכובד למדינת ישראל שעברה כברת דרך למען הילדים של עצמה. לילדים יש זכויות מיוחדות ונבדלות משל מבוגרים, אולי קצת יותר ממבוגרים. כי אנחנו מבוגרים מהצעירים אמורים לכוון אותם את הדרך.

כשקראתי את המסמך ששלחו לי מהוועדה אני יכולה לספר לך שאני ממש נפעמתי. נפעמתי מהתלמידים שעוד מעט אנחנו נפגוש אותם ונקשיב להם אחד אחד, לפלא הנעורים הזה שצמח פה בתוך החברה הישראלית ויהווה לנו איזשהו מוקד משיכה של כל הילדים אחריהם. מוקד שימשוך את החברה הישראלית למקום הרבה יותר גדול, הרבה יותר משמעותי במשפחת העמים. אז אני מברכת אתכם הילדים והנוער, המורות, חברת הכנסת שאשא, אני אסירת תודה שנתת לי את הזכות לכבד את הילדים בברכה. תודה.

תודה רבה לך טובה גם על השותפות וזה בהחלט כבוד לנו שגם את נמצאת איתנו כאן היום. מלווים אותי, כמו שמלווים גם חברי כנסת נוספים, חניכים של חינוך לפסגות. מועתז סיקסק ושלו מלסה. הם מלווים אותי במשך היום ואני מקבלת גם אותם בברכה ואת כל החניכים האחרים שחלקם פה וחלקם נמצאים עם חברי כנסת אחרים בישיבות ועדה אחרות. מועתז אתה רוצה לומר כמה מילים על עצמך?

קודם כל תודה ליפעת שאירחה אותנו בכבוד ובשמחה. אני מועתז, כיתה י', מיפו. יש כאלה שבאו לפה כדי ללמוד ויש כאלה שהמקצוע הזה מעניין אותם. אני לא מדבר כרגע על זכויות הילד, אני מדבר על הכנסת עצמה. למזלי אני - - - את זכויות הילד ואני יודע שיש הרבה זכויות שאין לילדים והם צריכות להיות לילדים ויש גם זכויות שיש לילדים. ואלה דברים שצריכים לשמוע אותם- - - כי לילד חשוב להתפתח בסביבה בריאה מבחינה גופנית ושכלית, שיהיה בסביבת שני הוריו ושיתפתח בצורה בריאה ומושלמת. זהו, זה מה שיש לי להגיד.

תודה רבה מועתז. זה מתחבר לי קצת לדברים שאמרה טובה לגבי הזכויות שלכם. אז אני רק אומר את התחושה האישית שלי, בלי להבהיל את המבוגרים. אבל נכון, לכם יש את הזכות, יש לכם את הזכות לחיות במקום שמגן עליכם, שומר עליכם, במקום בטוח, במקום שנותן לכם את כל מה שאתם צריכים. ולנו, המבוגרים, יש את החובה להעניק את הסביבה הזו לילדים שלנו. והלוואי שכל אחד שייצא מכאן, ובכלל, ילך עם התחושה הזו שבאמת אנחנו, המבוגרים, בסופו של דבר שמים את התשתית, נותנים את הקרקע הבטוחה לילדים. ובשבילנו זו חובה, זו לא זכות.

כל אחד מהנוכחים פה שירצה שאני אגיע לבית הספר שלו, אפשר לקחת גם ממנהלת הוועדה את הטלפון שלי, אני יכולה גם לתת לכם כרטיסי ביקור, אבל ברמה העקרונית אני אגיע לכל מקום. כי אני המאמין שלי זה להגיע לכל ילד או ילדה שרוצים לדבר איתי. וברוב ימות השבוע אני מרמת הגולן עד אילת מסתובבת. השאלתי פה לכמה אנשים את החדר שלי, אגב, כי הוא ריק.

שלו, את רוצה לומר כמה מילים? אני רק אומר כבר מראש ששלו היא אחת מהנערות שהן גיבורות של החיים שלנו היום שיציגו בהמשך אבל לפני כן את רוצה לומר כמה מילים?

כן. אני רק רוצה להגיד שקודם כל כנערה מרגישים - - - עלינו ולא באמת רואים איזה פועל. והיום שמחתי לגלות שיש באמת גב תומך ושיש בנאדם שאני יכולה לסמוך עליו. ושזה מדהים אותי לראות איך הדברים מתנהלים כאן. זה לא מובן מאליו בכלל, הדרך שאת פועלת, ושאת עושה הכל מהלב. תודה על הגב.

תודה רבה שלו. אני יכולה לומר לך שיש לכם הרבה אנשים שהם גב חזק ותומך עבור הילדים. אנחנו צריכים לעשות קצת יותר מאמץ כדי לחשוף אותם אליכם כדי שאתם תוכלו להיעזר בהם בעת הצורך. ואחד מהם זה המועצה לשלום הילד שגם מלווים את דיוני הוועדה שבוע אחרי שבוע, לפעמים גם יום אחרי יום, בבקשה ורד.

תודה רבה יפעת. אני בניגוד למנהגי רוצה לדבר מעט היום ולהקשיב הרבה. אני רוצה לברך קודם כל אתכם, את כל הנוכחים, הילדים, התלמידים שנמצאים פה, התלמידים שבגרו שנמצאים פה ואני מחכה בקוצר רוח להקשיב לכם, לומר לכם שאנחנו פה, אתם בוועדה שבאמת מקדישה מושבים כפגרה כאחד עבורכם. ואכן, אנחנו חוגגים את קיומם של זכויות ילדים אבל אנחנו יודעים שבשגרה לא כל הילדים, כפי שאמרת, מועתז, לא כל הזכויות ממומשות ולא לכל הילדים יש את אותן הזכויות וכל הזכויות. ואנחנו פה במהלך השנה כדי להבטיח שהדבר הזה יתקדם לכיוון הרצוי.

אני רוצה לדבר רק על זכות אחת ספציפית היום, בקצרה, שהיא החידוש המרכזי של האמנה, היא הזכות של ילדים להשתתף. הוועדה הזו מקפידה שילדים ישתתפו ולא רק ביום המיוחד הזה. ואני חושבת שלנו, המבוגרים, החובה להקשיב לילדים אבל לא לנו רק המבוגרים כקבוצה כמבוגרים אלא לקובעי המדיניות יש חובה. אני חושבת שאנחנו יכולים ללמוד הרבה מאוד מילדים על איך צריכה להיות מדיניות מיטיבה ביחס לילדים. ועל הרקע הזה הקמנו את פרלמנט בני הנוער שיושבת ראש הוועדה הייתה חלק מהמאמץ החלוצי הזה בשנה שעברה בכנס הנגב לשלום הילד.

בעצם משרדי הממשלה התכנסו כדי להקשיב לקבוצות מכם, כדי ללמוד מכם מה הפתרונות שאתם יכולים להציע לבעיות חברתיות כמו בעיות בתחום האינטרנט והגנה באינטרנט, ילדים שנמצאים בהשמה חוץ ביתית ועוד מגוון נושאים שמטרידים את קובעי המדיניות ואנחנו חושבים שבלי להקשיב להם אי אפשר יהיה לקבוע מדיניות מיטבית.

יש לנו גם שיתוף כזה עם משרד החינוך ועם יעל קוטון שנמצאת כאן, כמועצה מייעצת למחלקת נוער במשטרה, כדי שאתם תוכלו באמת להשמיע את קולכם ואנחנו נוכל לעזור לקדם מדיניות מיטבית. אז אני מברכת אתכם, מצפה להקשיב לכם ומברכת את יושבת ראש הוועדה על היוזמה הברוכה הזו שהיא כולה הקשבה לילדים ושתשמשו לנו השראה ושאנחנו נדע איך עם ההשראה הזאת לעשות דברים טובים יותר עבור שכמותכם. תודה רבה.

תודה רבה לך, ורד, ולכל הצוות. יושבת מאחורייך גם כרמית, המועצה בהחלט שותפה אמיתית. יש לנו גם נציגות של יוניס"ף. אנחנו לא פעם בוועדה מדברים לא רק על ילדי ישראל שהמקום הטבעי שלהם הוא ישראל אלא גם על ילדים אחרים שנמצאים כאן. ולפעמים אפילו על ילדים שנמצאים במקומות אחרים, כשאנחנו תמיד אומרים שילד הוא ילד הוא ילד וזו לא סיסמה. מבחינתנו ילד הוא ילד על כל המכלול, לא משנה איפה הוא נולד, לא משנה איפה הוא גדל, לא משנה מי ההורים שלו ומאיזה מוצא הוא הגיע. חשוב לנו שהילדים יקבלו את מה שמגיע להם לקבל בכל מקום. בבקשה, אם אתה רוצה לומר מספר מילים.

תודה רבה על ההזדמנות. אני מיוניס"ף ישראל. אנחנו גם שותפים של טובה ממשרד החינוך בכל הנושא של הטמעת זכויות הילד בחברה הישראלית. אנחנו גם שותפים של הוועדה כמיטב יכולתנו בכל מה שאנחנו יכולים להביא לשולחן, מהחומרים הבינלאומיים ומהעולם. וכמו שחברת הכנסת יושבת ראש הוועדה אמרה, אנחנו מנסים בעצם להיות החוליה המחברת בין ילדי ישראל לילדי העולם, גם ליעדים של העולם, גם לצרכים שיש בעולם, אבל בעיקר לנסות ולתת את תמונת המצב מה מצב הילדים בישראל כשאנחנו מסתכלים מבחוץ.

נכון שתמיד יש מה לשפר אבל התמונה בהרבה מאוד אספקטים והרבה מאוד דברים טובה. יש מקומות הרבה יותר בעייתיים בעולם. אנחנו ברי מזל בהמון דברים – מתחום הבריאות והחיסונים, דרך מערכת החינוך שלנו, על כל הבעיות שלפעמים יש בה - -

כל האתגרים.

כל האתגרים, נכון. ואני מאוד מתחבר למה שורד אמרה כקולגה וכאשת מקצוע – בסוף אנחנו, כל המשימה שלנו היא לקום בבוקר ולתת לכם את התנאים, בני הנוער והצעירים, לדאוג שהקול שלכם יישמע, שהדלתות יהיו פתוחות, שהקשב יהיה מספיק בנפש חפצה ובאוזניים כרויות כדי להקשיב לכם ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים כדי שאתם תממשו את הפוטנציאל שלכם. בשביל זה אנחנו קמים בבוקר ובשביל זה אנחנו עושים את כל המאמץ גם ברמה העולמית וגם ברמה המקומית.

בסופו של דבר אנחנו רק צריכים לאפשר לכם – אתם טובים יותר מאיתנו, חכמים יותר מאיתנו, לתפיסתי, מבריקים יותר מאיתנו ויש לכם גם הרבה יותר שנים ליהנות מהדברים שאתם היום תובילו ותקדמו למען עצמכם. אנחנו רק צריכים לא להפריע לכם. אז תודה על ההזדמנות ושיהיה לנו דיון ויום פורה.

תודה רבה רועי, ובמשפט הזה חתמת את השותפות בינינו כי אני כל הזמן אומרת, אנחנו צריכים רק לא להפריע, ואני לגמרי לגמרי מסכימה. לפני שאנחנו נעבור לגיבורים שלנו אנחנו ניתן את הבמה למועצת התלמידים והנוער הארצית שגם הם שותפים בוועדות. אני כבר פוגשת משנה לשנה יו"רים חדשים. כל שנה אני נפעמת מחדש וכנראה שזה הנוער שלנו, זה לא רק מי שנבחר, אלא זה הנוער שלנו – כל כך איכותי, כל כך מוכשר וניתן לכולם לראות בעצמם. בבקשה.

אני דוברת במועצת התלמידים והנוער הארצית. אנחנו מאוד שמחים ונרגשים להשתתף כאן, בוועדה הזאת במיוחד, ובכלל בכל הוועדות השונות לזכויות הילד. חשוב לנו באמת, אנחנו מקבלים מדיי יום כמה פניות, אם זה לזכויות של בני נוער בתעסוקה, בלימודים, ובכלל. אנחנו תמיד כאן כאוזן קשבת לייצג ובאמת לקבל את כל הפניות של בני נוער. ובאמת חשוב לנו להעלות את המודעות לזה ולהוריד את זה גם לשטח, שכל ילד וילדה במדינה יידעו את הזכויות שלהם, יידעו את מה שמגיע להם ויוכלו לפנות אלינו במידה ומפרים את הזכויות שמגיעות להם. אנחנו תמיד כאן כאוזן קשבת ואנחנו שמחים להיות נוכחים בוועדה הזאת, ובכלל לאורך כל השנה ביחד איתך.

קודם כל תודה רבה. וכמו שאתם יכולתם לראות, אני יכולה לומר לכם שגם הדברים וגם האופן שבו אתם מציגים אותם לא נופל משום הצגה של אף חבר או חברת כנסת ואף איש מקצוע ואתם עושים את זה בהתמדה במסגרת הוועדות השונות. ואני תמיד אומרת שהחוכמה שאתם מביאים לשולחן, בדרך שאתם מביאים אותה, היא הרבה פעמים הרבה יותר חזקה ממה שכל מבוגר אחר יבוא וינסה לומר את אותם דברים בדיוק. ולכן הנוכחות שלכם היא מאוד משמעותית גם בשבילנו. אז תודה רבה גם על השותפות שלכם.

נעבור לגיבורים שלנו. אחר כך, כמובן, אני אתן להתייחס למי שירצה. אני קודם כל חייבת לומר – יש הרבה מאוד גיבורים של החיים במדינת ישראל. שאנחנו רצינו לבחור אותם, ואנחנו במשך מספר חודשים נברנו וניסינו לראות את מי נכון וכדאי להזמין, היו כל כך הרבה ילדים, חלקם אפילו ילדים שכבר הפכו להיות מבוגרים אז זה עזר לנו קצת בסינון – אמרנו שאם יש כל כך הרבה אז אנחנו ננסה רגע להתמקד רק באלה שהם עד גיל 18, למעט מקרים מיוחדים שאין מה לעשות, כדי לשמוע את מה שהיה שם אנחנו חייבים שהם יהיו בגירים מבחינה חוקית. אבל לא יכולנו להביא את כולם לכאן.

אני מקווה שיהיו לי מספיק שנים בכנסת כדי שאני אוכל לתת ליותר ויותר ילדים להגיע הנה ולהציג את עצמם. מי שנבחר כאן, שתדעו, זו הייתה באמת בחירה של כבוד של מנהלת הוועדה תמי, יחד עם כל צוות הוועדה, היועצים שלי, שמלווים את כל התהליך, ואנחנו מאוד שמחים שאתם כאן. מאוד שמחים שהסכמתם להגיע לכאן. ואני אומר כבר בהתחלה שהכבוד הוא רק וכולו שלנו, אז תודה רבה.

אנחנו נתחיל עם דללין דסטאו. דללין, אני אשמח שתציג את עצמך, אני אשתדל מאוד לא להפריע באמצע, למרות שרק מלקרוא אודותיך ומכל ההכנה שעשינו יש לי הרבה מאוד שאלות. ואנחנו אחר כך נשאל, גם אני וגם מי מהקהל שירצה.

קודם כל הכבוד הוא לי להיות כאן. אני רוצה קודם כל להגיד בשמי, בשם מועצת התלמידים והנוער הארצית וארגון משפחה, אנחנו מאחלים לבני הנוער במחוז דרום יום שקט, יום נעים, יום שאנחנו נשמע לו בשורות טובות.

לי קוראים דללין דסטאו, בן 17.5 מעפולה, לומד בכיתה י"ב - - - מנכ"ל ארגון משפחה ונציג במועצת תלמידים והנוער הארצית. יש שאלות?

אתה רוצה שאני אעזור לך? ספר להם מהיכן הגעת, לפני כמה שנים הגעת, הם יהיו מופתעים בדיוק כמוני, אני בטוחה. לפני כמה שנים עלית לארץ?

אני עליתי לארץ לפני שש שנים ב-2012. מה שנקרא, הסיפור שלי לרוב שאני נכנסתי לכיתה ז' בפעם הראשונה בישיבה בבית ספר עמית אז המורה שלי נכנסה לכיתה ושאלה מי רוצה להיות במועצת תלמידים. ואתם שואלים אותי, אני לא מבין עברית ולא כלום ויש דבר כזה לפני עיוור לא תיתן מכשול אז אני החלטתי להצביע כמו שאר החברים בכיתה ולשמחתי נבחרתי. אבל בלי ידע. זה היה קשוח, מאתגר, במיוחד כשלא מבינים את השפה - - - מדברים במילים גבוהות ואני לא יכולתי להבין את המילים האלה עד הפגישה השלישית. שם פחות או יותר הבנתי.

גם חבר מאוד טוב שלי, אליה בטיטו, הוא היה יושב ראש מועצת נוער באותה תקופה, עזר לי להתקדם, להגיע, ועודד אותי. ובזכות המועצות אני נמצא איפה שאני היום. ובנוסף, אחרי שמילאתי כל כך הרבה תפקידים – הייתי יושב ראש מועצת הנוער העירונית של עפולה, הייתי יושב ראש מועצת תלמידים שלוש שנים, הייתי יושב ראש ועדת נוער בקהילה של המועצה המחוזית בשנה שעברה. זה התפקיד שאני אזכור לכל החיים שלי. החוויה באמת מדהימה, לעבוד עם 94 רשויות, כמעט 64 - - - כל יום רשות אחרת - -

אני מזכירה לכם שהוא רק שש שנים בארץ.

בכיתה י' שאלתי את עצמי שאלה מעמיקה, תוך כדי כל הפעילות שלי במועצות, ודיברתי עם עצמי קודם, אבל עשיתי חשבון נפש עם עצמי ושאלתי את עצמי, מכוון שאני גם ילד יתום, התייתמתי מההורים שלי בגיל שנתיים – האם מדינת ישראל מתעסקת באמת בעניין של ילדים יתומים. התברר לי מהר מאוד שלא - - - יש אנשים כאלה ואחרים שאומרים, יש את ארגון אלמנות יתומי צה"ל, אני מכבד את הארגון הזה, בהחלט מגיע ליתומי צה"ל את כל הכבוד שבעולם, אבל מה עם החבר'ה שכמוני, האחרים, שלרוב קשה להם לצאת מהדיכאון.

באחד מהימים חייגתי לחבר טוב שלי, ערב המימונה, צאת פסח, ואמרתי לו, תשמע, אסף, אני רוצה להקים פרויקט. הוא לא הבין מה זה והוא יודע שלרוב אנחנו עובדים ביחד ולא יודע מה קרה לי והוא אמר, בסדר, נראה אם אני זורם איתך, בוא ניפגש. באותו ערב נפגשנו, עשר בלילה, והתחלנו לגייס חבר'ה. אני יכול להגיד ש-14 חבר'ה שגייסנו עד ארבע לפנות בוקר הם עדיין הצוות הארצי של הארגון שמובילים את הארגון.

לעזור יותר מבחינה רגשית ומבחינה חברתית. מבחינה רגשית אנחנו משתדלים לסייע ביועצים חינוכיים, פסיכולוגיים, אח בוגר ואחות בוגרת. מבחינה חברתית יותר טיולים, פעילויות. בסמינר חנוכה אנחנו נקיים באחד מבתי המלון באשקלון את סמינר הפתיחה שלנו, משהו חגיגי שאני באופן אישי מצפה לזה בהתרגשות. שם אנחנו נכשיר כבר 60 חבר'ה שהם יתפזרו בכל רחבי הארץ. יש לנו צוות בירושלים, צוות בתל אביב וצוות בעפולה. יש את הצוות הארצי, צוות בתל אביב ועוד צוותים שאנחנו מתכננים להקים.

כשאני באתי והקמתי את הארגון אמרתי לעצמי שאני רוצה דבר אחד – שכמו שאני הפכתי את האתגר, ואני יכול להגיד לכם שהיה לי אתגר לא פשוט, נדדתי בין משפחות, בין סבא לסבתא, ראיתי את חלק מבני המשפחה מתים מול העיניים שלי, שבתור ילד זה לא דבר שאני הייתי צריך לעבור. אבל מצד אחד אנחנו בני אדם ולכל בנאדם יש את הקושי שלו, וגם אברהם אבינו עבר הרבה מכשולים בחיים, התמודד עם הרבה מכשולים. אז אני שאלתי את עצמי ואמרתי שאני חייב ללמוד על העבר ולהסתכל על העתיד. כשהגעתי לארץ זה באמת מה שעשיתי. החלטתי ללכת לפנימייה בעפולה – כפר ילדים עפולה עילית, ששם אני נמצא היום - - - לא נמצא ביום יום כי אני - - -

עסוק עם הארגון נכון?

מתי לומדים?

אמרתי שאני לא אשבש את השמחות, אנחנו תיכף נשאל מתי באמת יש זמן ללמוד, אתה גם תלמיד.

אני יכול להגיד שהבגרות שלי מצוינת, כל הציונים שלי בבגרויות קיץ הם ציונים טובים ואני נערך תוך כדי. למשל מחר יש לי מבחן אז אני כבר למדתי באוטובוס. מוצאים זמן כי אני מאמין שאם אנחנו רוצים באמת להצליח, אם בנאדם רוצה להצליח קודם כל הוא צריך להתנהל כמו שצריך מבחינת זמן. ואני גם מלווה בהמון אנשים שנתנו לי גב - - - חבר'ה צעירים, בני הנוער, חשוב לציין שהארגון מובל רק על ידי בני נוער.

כל השותפים הם בני נוער? אתה דיברת גם על יועצים.

כן יש יועצים, אבל מי שמנהל את הארגון בפועל אלה בני הנוער. יועצים מביאים - - - נפגשים, כמובן שאנחנו מקבלים מהם רעיונות ויש כאלה שמתקנים אותנו בכל מיני דברים מסוימים, אבל מי שבפועל עובד על הארגון זה בני הנוער. אם אנחנו רוצים להצליח צריך לסדר את הזמן שלנו כמו שצריך וזה מה שאני עושה. אני כל מוצאי שבת מסדר את הלו"ז שלי. ביום חמישי כתבתי באופן חגיגי באילת גם מסע הרצאות שאני יוצא בו, כמעט בכל רחבי הארץ, ששם אני פוגש הרבה בני נוער, איכותיים, בעלי עוצמה שרוצים לעשות. וצריך פשוט לסדר את היום נכון בשביל להתקדם. ואם אדם רוצה לשנות משהו, זה לא משנה, הוא יכול לבוא ולעשות את זה ככה.

מדיי פעם אני גם אומר להרבה חברים שלי – יותר ממה שאתה נמצא בתנועת נוער או במשהו אחר אתה יכול להשקיע את כל המשאבים שאתה משקיע בתנועה או במקום אחר יכולת להשקיע את זה בעצמך ולהקים משהו משלך, באמת לשנות משהו שמפריע. וכשאני יצאתי לפני שנה וחצי לדבר הזה הרבה אנשים לא האמינו בנו, הרבה אנשים שהיו איתנו בהתחלה ממש פחדו ואני יכול להגיד לכם שהחבר'ה שפחדו וזלזלו בנו הם מאוד רוצים לבוא ולהיות שם.

כי כשמצליחים כולם רוצים להצטרף.

אנחנו מאפשרים להם מסיבה אחת פשוטה – כי זה להראות קודם כל שבני נוער יכולים להצליח, לא משנה באיזה דרך. ואני גם כמנכ"ל הארגון לא רואה את האינטרסים האישיים שלי או של אנשים אחרים בארגון כי אני רואה אינטרס משותף של כולנו: שהרבה אנשים ששואלים אותי, הקמת את ארגון משפחה אז אני אומר להם, חברים, התבלבלתם, הקמנו. אמנם הרעיון בא ממני אבל בסופו של דבר מי שמממש את התהליך ונותן לארגון לצמוח כי אני השנה מסיים י"ב ושנה הבאה אני לא יודע איפה אני אהיה, איפה אני אמצא את עצמי. ובעצם גם - - - המשכיות שבני נוער ינהלו את זה.

יפה. תודה רבה דללין. אני אמרתי את זה אולי לא במפורש מקודם, עכשיו אני יכולה לומר את זה בצורה יותר מפורשת – גם המבוגרים יכולים ללמוד מהרבה מאוד דברים שאתה הצגת כאן, גם מבחינת ההתנהלות, גם מבחינת האמונה שלך בעצמך ואיך שאתה לוקח את הדברים בשתי ידיים ומקדם קדימה. ואני חושבת שהדבר הכי משמעותי לצד כל - - - אני חושבת שבכל משפט שלך היה אפשר להגיד וואו. הדבר האחרון שאמרת מעיד בעצם על העומק שבו אתה מתייחס לדברים, כשאתה אמרת: אני לא יודע איפה אני אהיה בעוד שנה אבל אני יודע שבזכות מה שיצרתי זה יוכל להמשיך ולפעול. וזה החלום של כל אחד, שהוא יוכל לטפח איזשהו בייבי של עצמו שגם כשהוא יזוז הצידה זה ימשיך לרוץ בלעדיו.

אני מאחלת לך להמשיך ולעשות מה שאתה אוהב, איפה שאתה אוהב, את מה שאתה מאמין בו, לפי הבחירה שלך ושתצליח לפחות כפי שהצלחת במשימה הזו. אני רק אומר לכם, כי הוא כנראה גם צנוע בנוסף לכל המעלות, אבל דללין נבחר על ידי ועידת המשפיעים של חברת החדשות לאחד מ-20 הצעירים המשפיעים בישראל שזה יקרא 20 מתחת 20. הייתה להם בחירה מצוינת, בלי שום ספק. תודה רבה דללין. מישהו רוצה לשאול? בבקשה.

אני ממשרד הרווחה, מנהל תחום ועדות תכנון וטיפול. רציתי לדעת איך ילדים שהתייתמו מהוריהם מגיעים אליכם?

האמת שאנחנו גם בתהליכים עכשיו - - - הרווחה. אני יודע שיש עניין של סודיות במשרד הרווחה בנוגע לילדים יתומים, אבל אנחנו כשיצאנו גם הסתכלנו על זה שוב - - - אנחנו עובדים עם פוסטרים, כל מיני הודעות, חבר מביא חבר, יותר דרכים יצירתיות. כי במשרד רווחה, אני לדוגמה פניתי לעפולה, הם לא יכולים לעזור לנו, אני גם מבין את זה, כי יש את העניין של סודיות. אבל אני מזמין, כמובן, את משרד הרווחה ואת כל הקשורים לעניין לבוא להיות השותפים שלנו.

יפה. אני חושבת שהרעיון הזה של להנגיש את עצמכם – אני מוכרחה לומר לך שגם בוועדות אנחנו הרבה פעמים אומרים שאחת המשימות שלנו זה להנגיש אותנו למי שצריך את השירותים האלה וזה שעליתם על זה בעצמכם זה נפלא. אני מאחלת ליתומים שאתם תצליחו להגיע אליהם כי אני חושבת שיש להם הרבה מה לקבל מכם.

בבקשה, כן.

אני ממונה על מנהיגות צעירה, על מועצת תלמידים ונוער ומד"צים. אני אוהבת עם החבר'ה המקסימים האלה ועם דללין. דללין, נשמח אם אתה תספר פה גם – במסגרת מועצת תלמידים ונוער ארצית הם איתרו כל מיני נושאים שכואבים להם והם רוצים לשנות. ודללין נמצא בקבוצה שהחליטה לפעול למען - - - אתה רוצה לספר בעצמך?

אני אספר בקצרה. בסמינר האחרון שלנו בקיץ שהיה לנו - - - כל אחד בחר איזשהו נושא שהוא יכול ללכת איתו, ואני גם רוצה להגיד פה תודה לראובן שאני מוביל את זה ביחד איתו. לכל מקום שאני מגיע אליו יש לי איזושהי מטרה מסוימת. כשהגעתי למועצת התלמידים והנוער הארצית, ובאמת הייתה לי את האפשרות להגיע מכיתה י' למועצת התלמידים והנוער הארצית אמרתי אני עובר שלב שלב ואז יצא גם עד הגלגל האחרון. יש לי את הבעיה של אלימות משטרתית בקרב האוכלוסיות השונות – אם זה בחברה הערבית, העדה האתיופית.

ואני פה באתי ודרשתי מהמועצה הארצית שאנחנו נקים צוות בנושא. יש לנו כבר צוות שהוקם, יש לנו חלקי תכניות עד חודש דצמבר, גם יושבים עם הוועדה המייעצת למפכ"ל ששם אנחנו - - - איך אנחנו פותרים. מצד אחד לבוא באיזושהי דרך נאמנה למשטרה ומצד שני גם שאנחנו נוכל לצאת מזה מרוויחים. איך אנחנו יכולים לצמצם. לצמצם אלימות משטרתית ככה זה לא יעבוד, אבל אנחנו יכולים להעביר, כמו שלדוגמה העברנו את המסר שלנו בדרום שחור, בקמפיין שמועצת הילדים והנוער הארצית הייתה שותפה.

וגם עכשיו בהזדמנות הזאת אני אגיד שאנחנו גם פתחנו בקו חם לאירוח אנשים מעוטף עזה למקומות אחרים. אז שם פשוט רציתי לבוא ולנצל את הכוח שלנו ולהיות שם בשביל בני הנוער - - - כי הם צריכים לדעת, אני רוצה להניח פה ככה סתם איזה פצצה שהרבה אנשים לא יודעים ש-60 בני נוער בקרב העדה האתיופית הם נמצאים בבתי כלא בישראל, בכלא לנוער - -

אנחנו קיימנו על זה דיון.

וזה כאב לי פשוט.

נכון. דללין, אני יכולה לומר לך שאנחנו קיימנו כאן במסגרת דיון הוועדה לזכויות הילד דיון שלם בנושא של המפגש בין המשטרה לבין בני הנוער בעדה האתיופית. אנחנו יודעים שיש תהליכים שקורים עכשיו בתוך המערכת כדי לצמצם את החיכוך ובעיקר את הפגיעה של העדה ולנסות להחזיר קצת מהאמון שצריך שיהיה בין העדה לבין מערכת החוק והמשפט.

אם אנחנו נקיים דיון נוסף כזה בעתיד, אנחנו יותר מנשמח שאתה תבוא ותהיה שותף, אפילו עם החברים השותפים שלך במועצת התלמידים והנוער. ובחרתם יופי של נושא, אני חושבת שזאת אחת הנקודות שבאמת צריך לטפל ולהתמודד איתה וכשיש נכונות של המערכת זה גם הופך את זה ליותר נגיש ומצליח. אז תודה רבה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, גם היא שותפה מתמידה בוועדה לזכויות הילד. איילת את רוצה להתייחס אחר כך?

אני רוצה לשמוע, כן.

אז תודה רבה לדללין. ואני שוב מזכירה, אתם בטח תשאלו את עצמכם למה, אבל שהוא רק שש שנים בארץ. השפה הרהוטה, המעורבות, האכפתיות, אני מוכרחה לומר שזה מקסים כל פעם מחדש.

ואנחנו נעבור לפיירוז מועדי, גם תלמידת כיתה י"ב מירכא, אנחנו נאפשר לפיירוז לספר על עצמה ואנחנו, כמובן, נשאל תוך כדי. בבקשה.

שלום לכולם, קוראים לי פיירוז מועדי, אני בכיתה י"ב כמו שאמרת, לומדת במגמת פיזיקה כימיה. אני נערה דרוזית. אני רוצה להגיד שהיום כן חג ואני אספר לכם כרגע על מיזם שהובלתי. המיזם הזה בהתחלה מצער ומרגש לספר לכם מאיפה נבע הרעיון לפרויקט שושן החיים. שושן החיים זה שם הפרויקט.
הכל התחיל באחד הימים, תוך כדי שהתארגנתי ללכת לבית הספר שמתי לב דרך החלון לילד עם כדור ביד וחיוך רחב, ועל פניו רואים את ההתרגשות שהוא הולך להשתתף במשחק כדורגל. בשנייה אחר כך הוא נדרס. אז כל החברים שהיו סביבו והתאספו, גם אמו בכתה מתוך כאב כי היא הרגישה שאיבדה את הכל. והיא הרגישה איך חלומו נגנז ברגע.

כשראיתי את התאונה הזאת משהו צפצף לי באוזן והתחיל תמיד לחזור בלילה ולהגיד לי שיש משהו לא טוב – ילד בכיתה א' נדרס מול עיניי ופספס את הכל בדריסה הזאת. אז בהתחלה הלכתי ותרמתי מדמי הכיס שלי למען עמותת אור ירוק. אבל לא הרגשתי סיפוק עצמי עם זה. אז ישבתי, חשבתי טוב טוב, בניתי תכנית עם יעדים ולוח זמנים. פניתי למנהלת בית הספר, מנהל מערכת חינוך בלתי פורמאלי אצלנו בכפר, גם למחנכת הכיתה שלי והתייעצתי איתם. חשפתי אותם לכל התכנית. אחר כך פניתי לראש הרשות ושיתפתי אותו בכל התכנית שעשיתי.

מה הייתה התכנית?

תיכף אספר לכם. גם פניתי למהנדס הכבישים אצלנו בכפר על מנת לתקן את אותו כביש שנדרס עליו התלמיד. ואני שמחה להגיד לכם שהכביש כן תוקן. אז גייסתי שגרירים, זה היה הצעד הראשון שלי, שגרירים בכיתה י' על מנת שהמיזם שלי ימשיך להתגלגל שנה לאחר שנה וגם שיעזרו לי. אחר כך עשיתי שני פנלים – אחד מהם היה באותה כיתה של התלמיד שנדרס, אז הוא סיפר על החוויה שלו, איך זה קרה ומה הוא מרגיש כרגע על מנת לעודד אותו. הפעם השנייה הייתה בכיתה י' – אחת מהשגרירים שגייסתי סיפרה מה החוויה שלה בנושא הזה, איך היא איבדה את אח שלה, אז היא הצליח להביע את רגשותיה וגם לתת - - - לבני כיתתה.

התחלנו לעבוד, הכנו שיר. בחרתי בזמר שגם אבא שלו נפטר מתאונת דרכים. השיר מתאר את חמשת השלבים שכל אחד מאיתנו חייב להכיר. גם הכנתי שילוט שילווה את השיר. עשינו משחק זיכרון – מדובר במשחק שעל כל פתק יש את התמונות של התמרורים שגם כל אחד חייב להכיר אותם. הצבתי כספת על מנת להטמיע את ערך הנתינה אצל הילדים והתחלנו לעבוד עם הגנים. בגנים העברנו דפי עבודה שביקשתי ממרכזת אור ירוק לשלוח לי. שרנו ורקדנו יחד.

אחר כך עברנו לבתי ספר יסודיים – אספנו ציורים מהם, התלמידים ציירו ציורים ואספתי אותם. שיחקנו, אספנו כסף. הצלחתי להשיג שני ימי שיא בשני בתי ספר אצלנו בכפר. בכל יום שיא מדובר בחמש פעילויות שמטרתן להטמיע את שלבי חציית הכביש. ובבתי ספר על יסודיים עשיתי גם שני פנלים ולכל פנל הזמנתי איש דת שהתייחס לנושא הזה מבחינה דתית, ערכית וחינוכית. הזמנתי גם מדריכים מטעם אור ירוק שהתייחסו לנושא הזה מבחינה חוקית והזמנו הורים שאיבדו בן שלהם או אחר שלהם עקב תאונת דרכים. כל אחד התייחס לנושא הזה מהפרספקטיבה שלו. אז היה יום מוצלח בכל בית ספר שהלכתי. הצלחתי להעביר להם את הלקח או פשוט להשאיר משהו אצלם.

אני רוצה להגיד לכם שהתכנית שלי עוד לא הסתיימה. בציורים שאספתי מכל בית ספר, גם מכל האמנים שלנו בכפר, אני אעשה תערוכת ציורים. תערוכת הציורים הזאת תהיה ניידת על מנת שתעבור לכל בית ספר אצלנו בכפר. יהיה גם יום פתוח לכל תושבי הכפר. הכנתי סרט, הלכתי לבתים, ביקרתי את ההורים שאיבדו את הילדים שלהם עקב תאונת דרכים, שאלתי אותם שאלות, ראיינתי אותם וצילמנו את זה. נציג את זה גם בתערוכת הציורים.

ואני רוצה להגיד שעשיתי והובלתי את כל המיזם הזה כי האמנתי ביכולתי לעשות שינוי חיובי ומשמעותי בקהילה שלי, כי כל אחד מאיתנו יכול והשמיים אל הגבול. וצעד קטן יכול להוביל לשינוי גדול או שינוי גדול מאוד אם רוצים את זה. תודה.

מקסימה. תודה רבה פיירוז. בואי תספרי לנו מתי בעצם התחלתם את התכנית, מתי זה קרה, אותו מפגש עם הדריסה של הילד שהוציאה אותך לפרויקט הזה?

זה היה בתחילת השנה שעברה.

זאת אומרת שהתכנית הזו רצה שנה שעברה ועכשיו?

כן.

גם אותך צריך לשאול – מתי את לומדת אם את מגייסת גם את אנשי המועצה וגם את אנשי הדת. קודם כל, התפיסה שלך, ההבנה שלך את המרחב הקהילתי של מי שיכול לבוא ולהשפיע, תשימו לב, היא לקחה גם את מי שחווה את זה, היא לקחה גם איש דת כי יש לו השפעה ומשמעות, את גייסת בעצם את כל מי שיכול לתרום לך להטמיע ולהעלות למודעות את הסיפור הזה. מתי את לומדת ומתי את עושה את זה?

איך שאמרתי שהשמיים הם הגבול – אם מישהו רוצה לעשות משהו או לעשות שינוי מסוים אז הוא צריך לשבת, לחשוב ולבנות תכנית. אז בניתי תכנית על מנת שלא תפריע גם לי בלימודים שלי. אז אולי גם ויתרתי קצת על ללכת עם החברות לקנות וגם ויתרתי לפעמים על שעות הפנאי שלי על מנת שלא לפגוע בלימודים שלי ולא - -

ולא בתכנית שהייתה כל כך חשובה לך. עוד מילה שככה תפסה אותי בהצגה שלך את הדברים כשאמרת – השגתי שני ימי שיא. זאת אומרת, מבחינתה זה הישג, זה כמו לקבל איזושהי מתנה וזה באמת מרגש לדעת מה המשמעות של הדבר הזה עבורך. אז באמת כל הכבוד. אני מאחלת לך כמו שאיחלתי לדללין שאת תוכלי להמשיך לעשות את מה שאת אוהבת ואת מה שאת מרגישה סיפוק ממנו גם אחר כך או לפחות יהיה מי שימשיך את זה כשאת תחליטי להמשיך לדברים אחרים.

אני רוצה להגיד משהו – השגרירים שגייסתי עכשיו מגייסים עוד שגרירים. הם עכשיו בכיתה י"א אז הם מגייסים שגרירים בכיתה י'. אז המיזם שלי ימשיך להתגלגל שנה לאחר שנה.

יפה. כל הכבוד. אני יכולה לומר לך שיש לך כאן במה בכנסת. תמי הקוסמת שלנו תדאג לזה אחר כך בערוצים המקובלים, וזאת הזדמנות מצוינת באמת לימים שמציינים כאן את בטיחות בדרכים להביא - -

היה לפני שבוע.

כן, אז אנחנו פספסנו את זה, אבל גם זה קורה משנה לשנה ואנחנו נשמור לך בהחלט את הזכות לבוא ולהציג את התערוכה במסגרת הוועדה לזכויות הילד ביום מיוחד שכזה כי חשוב שהמסר ייצא גם מכאן.

בבקשה, חברת הכנסת.

היה לי חשוב ולהגיד לכם שלום ואני מתנצלת שהכנסת הפכה להיות קצת כאילו לא קשור - - - חברי הכנסת מוצאים את עצמם רצים בין הצבעות ובין דיונים בוועדות והיה לי מאוד מאוד חשוב לבוא לכאן הבוקר כי לפגוש אנשים צעירים כמו פיירוז וכמו כל הצעירים שנמצאים כאן. אתם התקווה הלבנה הגדולה של כולנו, אתם התקווה הגדולה של החברה הישראלית.

ושתדעו לכם שכחברי כנסת ביום יום אנחנו כל הזמן מתכתשים ומתקוטטים אבל ההבדל בינינו, היחיד, כולנו רוצים את טובת מדינת ישראל, ההבדלים בינינו לפעמים הם בדרך. הסתובבה איתי ילדה מקסימה בשם מוריה מחינוכי פסגות, כמו עם רוב חברי הכנסת, וקראתי מהר מהר לחבר כנסת שקוראים לו חבר כנסת משה גפני שהוא יושב ראש ועדת הכספים כי רציתי להראות לכם ולילדים שהתארחו איתנו שהרבה פעמים מה שרואים בטלוויזיה זה לא באמת מה שקורה בכנסת. שהוא ואני לבושים שונה לחלוטין וחיים בעולמות אחרים – בסופו של דבר אנחנו עוסקים בהמון המון דברים ביחד. וזה הכוח.

כלומר, בסופו של דבר, וזה אני חושבת מה שמתואר בפרויקטים שעוד יוצגו כאן. אבל גם במה שפיירוז תיארה – אני עוסקת הרבה מאוד בנושא הקטל בדרכים שהוא בעיה מאוד מאוד קשה בחברה הישראלית בכלל, אבל בחברה הערבית והדרוזית במיוחד, הם סובלים הכי הרבה מפגיעות ונשבר לי הלב כשתיארת את הילד הזה עם הכדור ביד שפתאום נפגע ממכונית. אבל זה באמת תיאור יום יומי לצערי של מה שקורה.

ולכן המסר העיקרי שלי בשבילכם, כי אני חושבת שאנחנו יכולים ללמוד מכם לא פחות ממה שאתם יכולים ללמוד מאיתנו, כדי שזה יהיה ברור, אבל המסר שלי אליכם – מה מופלא בעיניי במה שבני הנוער עושים, שאתם מזהים הרבה - - - אתם יודעים, יש פה הרבה אנשים בכנסת שלא כולם התחילו בפעילות ציבורית בגיל מוקדם ואתם משפיעים בחברה המיידית שלכם. אתם הבנתם שאתם יכולים להשפיע ביום יום בחברה המיידית שלכם, במקום הכי קרוב אליכם – זה מתחיל במשפחה, זה מתרחב לכיתה, זה מתרחב לבית הספר, זה מתרחב לכפר, לעיר, לכל מקום שבו אתם נמצאים.

ובסוף בסוף בסוף תמיד כשאני פוגשת אנשים צעירים אני אומרת תשמעו, אני רוצה שתגיעו לכנסת. אבל אפשר להשפיע ולעשות טוב גם במקומות אחרים. וזה לא פחות חשוב, זה לא נופל בשום צורה ממה שאנחנו עושים כאן, אולי זה יותר חשוב. ובסופו של דבר הפירמידה הזאת שאת תיארת איך את מעבירה את המקל לילדים בכיתה י' שהם יגייסו את השגרירים – זה המסר, זה הכוח וזאת העוצמה.

ואני מתנצלת בפניכם, יש לי חוק בוועדת חוקה שהוא שלי, אחרת הייתי נשארת איתכם לשמוע, ואני מתנצלת בפני הצעירים המדהימים פה שאני לא אשמע את מה שאתם עושים. אבל שתדעו לכם שאיך שלא יהיה אתם הולכים איתנו לכל מקום מעכשיו. תודה רבה לכם וסליחה מקרב לב.

תודה רבה לך חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. היא לא שמעה את הדברים שאמרתי, וזה חשוב כי זה באמת המסר, אני חושבת שהדבר הגדול שקורה כאן זה שהחבר'ה הצעירים האלה יודעים לבנות משהו שתהיה לו המשכיות והם דואגים להעביר את השרביט הזו הלאה וזה משהו מיוחד.

מישהו רוצה לשאול את פיירוז שאלה, מישהו מהצעירים שלנו, מישהו מהקהל? פיירוז, המון המון תודה ואני מאחלת לך להמשיך להצליח במה שאת עושה וכמובן גם במה שתבחרי לעשות בעתיד.

אנחנו נעבור לאיתי פנקס. גם תלמיד י"ב. בוא תספר מהיכן אתה, מה אתה עושה ומה הדבר המיוחד שאתה מביא אלינו.

אז קודם כל צהריים טובים לכולם, תודה רבה על הבמה, על האירוח, על המקום הזה שאתם נותנים לנו לבוא, לשתף, לספר. אני באמת מעריך את זה. דללין ופיירוז, את דללין אני מכיר קצת מהפייסבוק, אנחנו חברים כמה שנים בפייסבוק, אני מדיי פעם רואה פוסטים שלו, מגיב לו, לא יותר מדיי, בחיים לא שמעתי את הסיפור שלך ככה, וגם שלך. וזה באמת מרגש ומחדיר מוטיבציה.

אני איתי פנקס, אני בן 17 בהוד השרון, תלמיד כיתה י"ב במגמת הנדסת תוכנה ואני יזם הייטק. אני יזם טכנולוגיה, אני מפתח אפליקציות, אני יועץ דיגיטל ואני מרצה בינלאומי. ואני אשמח קצת להרחיב על זה ולספר מאיפה הכל התחיל. כשהייתי בגיל 10 מאוד התעניינתי בתחום הזה של המחשבים, בפרט בתחום הזה של האפליקציות. היה לי אייפד 2 – זה היה האייפד הכי חדש אז, היום יש כבר דגמים יותר חדשים, אבל אני הייתי ממש מכור לכמה משחקים באייפד הזה והתחילו לזרום לי כל מיני רעיונות לאפליקציות שרציתי להשתמש בהן.
ובאותו זמן היה את האפסטור. האפסטור, החנות אפליקציות, היה מאוד פופולארי. נכנסתי לאפסטור וחיפשתי את האפליקציות האלה כי רציתי להשתמש בהן. ומהר מאוד הבנתי שהרבה מהרעיונות שלי לא קיימים. אנשים לא עשו אותם. והבנתי שהדרך הכי קלה להשתמש בהם ולהשיג אותם היא לבנות אותם בעצמי. אז הלכתי ללמוד תכנות, זה היה בגיל 10, למדתי את הבסיס של התכנות, ובגיל 12 האפליקציה הראשונה שלי הייתה זמינה להורדה במעל 100 מדינות בחנות האפליקציות של אפל. זה היה הישג מאוד מאוד חשוב בשבילי בגלל שהרגשתי תחושת סיפוק מאוד מאוד רצינית אחרי שנתיים שלמדתי וכמה חודשים של עבודה אני פיתחתי את האפליקציה הזאת.

האפליקציה הזאת הייתה איזשהו משחק קטן. וכשאמרתי לכם מקודם שהיו לי רעיונות מאוד מאוד גדולים שהתכוונתי לפתח אני לא התכוונתי לאיזה משחק קטן, זאת לא הייתה המטרה שלי, אבל מהר מאוד הבנתי שבשביל לבנות את הדברים הגדולים אני חייב להתחיל מהבסיס. וכבר ביום שהעליתי אותה מייד המשכתי וחשבתי על האפליקציה הבאה שאותה העליתי ממש במקביל ללימוד ההפטרה לבר מצווה שלי כמה ימים לפני שעליתי לתורה.

ומאז אני המשכתי, פיתחתי מעל 30 אפליקציות שונות עבור עסקים, עבור חברות. וכשהייתי בן 14 או 15 הבנתי שאני רוצה להקים איזשהו עסק שיספק לאנשים שרוצים לפתח אפליקציות, לאנשים שיש להם רעיונות ואין להם את הידע או את הניסיון או בהכרח את התקציבים הגדולים האלה שבתי תוכנה רציניים דורשים – שיאפשר להם לפתח את הרעיונות שלהם לכדי מציאות. אז גייסתי כמה בני נוער מאוד מאוד מוכשרים מתחום ההייטק. חלקם תותחים בשיווק, חלקם מתכנתים, חלקם מעצבים, חלקם יודעים לנהל פרויקטים. וביחד אנחנו בעצם סיפקנו שירותים של פיתוח אפליקציות ל-10 חברות שונות שפנו אלינו. עשינו הרבה מאוד פרויקטים מוצלחים.

ומשם אני המשכתי, פיתחתי עוד דברים. והיום אני גם יועץ דיגיטל. זה אומר שאני עוזר לחברות ולמשרדי פרסום בינלאומיים להבין את הראש שלנו, הצעירים, למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, למה אנחנו משתמשים באפליקציות שאנחנו משתמשים בהן. אחד הדברים היותר מעניינים שיצא היה לפני כמה שנים – שמעון פרס הזמין אותי יחד עם עוד כמה בני נוער ללשכה שלו. בגיל 93 פרס החליט שאינסטגרם זה מיושן והוא פותח סנאפצ'אט. מי אנחנו שנתווכח, באנו לפרס ועזרנו לו לפתוח את החשבון סנאפצ'אט וזאת הייתה חוויה מאוד מאוד מיוחדת.

במקביל לזה, כמו שאמרתי, אני מרצה בינלאומי. הייתי בתחרויות ובהרצאות בשברולט בארצות הברית. לא מזמן חזרתי מתערוכה של 50,000 איש מגרמניה. בגיל 14 נבחרתי לרשימה ה-30 אנשים המבטיחים בארץ מתחת לגיל 30 על ידי מגזין העסקים הבינלאומי פורבס, לצד אנשים כמו גל גדות ועומרי כספי. הצגתי את אחד הרעיונות שלי לאחרונה בערוץ 2 בתכנית הכרישים, רעיון לרשת חברתית עבור בני נוער שמבוססת על תקשורת בין חבורות, בין קבוצות של בני נוער.

ובימים אלה אני עובד על מיזם מהפכני בתחום המסחר הדיגיטלי עבור כל מי שמוכר באיביי, אנחנו עוזרים לו לנהל את החנות שלו להגביר את המכירות שלו ממש מהטלפון. ואני חושב שמה שמניע אותי לעשות את הדברים האלה, ואני בטוח שגם חברים שלי שיושבים איתי פה יסכימו איתי – זה שהמיינדסט שלנו, התפיסה שלנו כשאנחנו ניגשים לאיזשהו אתגר, לפתור אותו, להקים איזשהו פרויקט, אנחנו תמיד באים מנקודת המבט הזאת שאין שאלה שאין לה תשובה ואין בעיה שאין לה פתרון. וברגע שחופרים ויודעים להשתמש נכון בכל המשאבים שיש לנו, בין אם זה הדרכות באינטרנט והסביבה החברתית שלנו ובית הספר אפשר לפתור כל בעיה.

כל בן נוער, גם מבוגר, אבל כל בנאדם שיודע להשתמש בדברים האלה ויש לו את המוטיבציה יכול לשנות. כמובן, בסדר הגודל שהוא יבחר, ולעשות את הפרויקט שלו, את המהפך הזה שהוא רוצה לעשות בצורה הטובה ביותר ועל הצד הטוב ביותר.

תודה רבה איתי וצריך פה וואו אחד גדול. כל דבר זה וואו, וואו. יש לי כל כך הרבה שאלות. אתה דיברת בכזה שטף שאפילו לא הרשיתי לעצמי להיכנס באמצע. זה נשמע כזה פשוט, בגיל 10 עניין אותי אפליקציות אז הלכתי ולמדתי ופיתחתי אפליקציה... ברור. איפה למדת, איפה הפצת את האפליקציה הראשונה, איך הצלחת להגיע לסדרי הגודל שאתה מדבר עליהם בגיל 11 או באפליקציית ההתבגרות שלך רגע לפני הבר מצווה. יש פה דברים שהם לא לגמרי סגורים לי עד הסוף. הרצית בפני 50,000 איש – אתה מרצה רק בפני צעירים, אתה מרצה בפני קהל בכלל. ספר לנו קצת. קצת מאחורי הקלעים.

בשמחה. אני אתייחס לשאלה הראשונה שלך קודם לגבי האפליקציות – איפה למדתי, איך הגעתי לזה. אז כמו שאמרתי, בגיל 10 התחלתי להתעניין בזה ומצאתי איזשהו קורס, חוג, פעם אחת בשבוע כמה שעות אחר הצהריים מחוץ למסגרת - -

קורס לילדים בגיל 10?

לילדים בגיל 10 ללימוד אפליקציות. זו הכותרת שהייתה לקורס הזה. הגעתי והייתי מאוד נרגש ומהר מאוד הבנתי שזה לא יהיה כזה פשוט. זאת אומרת, אני לא מגיע ומתחיל לבנות את האפליקציה שלי ויש הרבה תהליך של למידה מוקדמת. אז התחלתי עם משהו שהוא לא בדיוק תכנות. זאת אומרת, גררתי כל מיני קוביות והרכבתי איזושהי, זה נקרא לוגיקה. איזשהו משחק שיודע לעבוד לפי שלבים. ואחרי שהבנתי את הבסיס של השלבים, של איך זה אמור לעבוד, התחלתי טיפה יותר להבין את השלב השני, שאני חושב שהוא לא פחות חשוב, שזה השלב של לדעת להעריך סדר גודל של פרויקט. זאת אומרת, היום אם מישהו בא אליי עם רעיונות, ניגשים אליי כל שבוע הרבה מאוד אנשים עם רעיונות שהם רוצים לפתח - -

רק בן 17...

ברגע שאני שומע אותם הדבר הראשון שקורה לי בסוף זה שאני מנסה להעריך מה זה דורש. מה זה דורש מבחינה טכנית, מבחינת אנשי צוות, מבחינת משאבים, כסף, בשביל לפתח את הדבר הזה. והתחלתי להעריך מה הסדר גודל של הרעיונות שלי. אז התחלתי מרעיון שידעתי שהוא יחסית פשוט, יחסית קל, פיתחתי את הרעיון הזה וישר הגשתי בקשה לאפל. בשביל להעלות אפליקציה לחנות של אפל צריך, מה שנקרא, רישיון פיתוח - -

ואז ילד בן 10 פונה לאפל לבקש- - -

פונה לאפל, כן, והצלחתי לשכנע אותם שיתנו לי להעלות את האפליקציה הזאת לחנות. לאפל יש חוקים מאוד מאוד מחמירים לגבי גילאים ומי כן יכול לפתוח חשבון ומי לא. והצלחתי איכשהו בסוף לסדר את זה ופתחתי חשבון והעליתי אותו.

היה מישהו מבוגר שליווה אותך, שסייע לך לפחות לעבור את המכשולים הבירוקראטיים?

המדריך שלי מהקורס, שמוליק, אחד האנשים שהכי השפיעו עליי אי פעם. הוא קרא לקורס I think different. זאת אומרת, מהמוטו הזה שצריך לחשוב שונה, צריך לעשות דברים שאנשים לא עושים ולהעיז. אז הלכתי לשם ועשיתי את זה. זה לא שהאפליקציה הראשונה שלי זכתה להצלחה מסחררת, רחוק מאוד מזה. אבל זה נתן לי את האור הירוק, האוקיי הזה שאני יכול לעבור למשהו יותר מורכב.

ומשהו שלמדתי על הדרך בשלב היותר מוקדם, בשנים הראשונות, זה שכולם מנסים להיות טובים בהכל. זאת אומרת, אם אני לוקח את התחום הזה כדוגמה, כולם רוצים רק לייצר אפליקציות טוב, לשווק אותן, לנהל את הפיתוח, לתכנת, אבל האמת היא שאני הבנתי שאני לא יכול להיות טוב בהכל ואני חייב להתמקצע במשהו אחד שאני טוב בו. ובחרתי שאני יותר טוב בתכנות. וצירפתי אליי עוד חבר בשם עומר שהוא היה, בעיניי, מעצב תותח - -

הוא היה בגיל שלך?

הוא היה שנתיים מעליי.

איך גייסת אותם? אתה דיברת על זה שגייסת אנשי צוות, מה, פרסמת מודעת דרושים, עברת מאחד לאחד, איך גייסת אותם?

אז כמו שאמרתי, בגיל 14 היו לי כל מיני רעיונות שרציתי לפתח אבל השורה התחתונה היא שרציתי להקים עסק. תלמיד בכיתה ח', אני חושב, אין לו הרבה משאבים ובעיקר אין לו הרבה זמן. יש לו בית ספר ואני רציתי למקסם את כל היכולות שלי, את הזמן שלי ואת הידע שלי בשביל להפיק את המיטב. אני הבנתי שאני לא יכול לעשות את זה לבד, אני חייב לגייס עוד אנשי צוות.

אז התחלתי ללכת לאירועים, לתחרויות ולמה שנקרא האקתונים. לא יודע אם כולכם מכירים את המונח – האקתון זה סוג של תחרות מאוד מאוד מואצת של פיתוח אפליקציות ביומיים. ושם קודם כל למדתי הרבה והדבר השני, הדבר שכל הזמן חשבתי עליו זה איך אני מאתר אנשים שיכולים לעבוד יחד איתי. איך אני מאתר אנשים - -

בהאקתון עצמו?

בהאקתון עצמו פניתי לאנשים - -

- - - במומחיות כשלעצמה נוספת על כל מה שאתה מציג כאן.

חלק מהאנשים שעבדתי איתם, היום, בחברה שלי השותפים שלי חלקם מבוגרים ממני בעשרות שנים, הם לא בני נוער. אז אני עובד גם עם כאלה, אני עובד גם עם בני נוער. ובנוגע להרצאות שלי אז התחלתי מלהעביר הרצאות לבני נוער בעיקר. אני עדיין מעביר, רוב ההרצאות שלי הן לבני נוער בשביל לעורר יזמות, לעורר את המוטיבציה הזאת, להחדיר בהם את הרצון לפתח דברים מעצמם. שהם יאמינו בעצמם שהם יכולים לפתח דברים דרך הסיפור האישי שלי. וזה הרבה יותר נוגע אליהם מאשר שמישהו בן 30 עם רקורד רציני בא אליהם. לפעמים אני יותר קטן מהילדים שאני מרצה להם, אז אם אני יכול ברור שגם הם יכולים.

ומאז המשכתי והתפתחתי והתחלתי להעביר הרצאות בנושא שיווק. שיווק ממוקד לדור ה-z. כולם מדברים הרבה מאוד על הנושא הזה וחקרתי אותו לעומק, את ההתנהגויות של הדור הזה, את ה- -

בזה אתה מרצה רק לצעירים או גם למבוגרים?

זה בעיקר למבוגרים, לחברות הייטק ולארגונים שרוצים - -

אתה נכנס לחברות הייטק להרצות בנושאים של שיווק?

כן. למחלקות שיווק אבל לא רק. זו הרצאת העשרה מאוד מעניינת.

יש לי שאלה קטנה, סלחו לי ההורים, איפה ההורים שלך בסיפור הזה? הם פשוט לא הפריעו.

אימא שלי פה קודם כל, מצלמת.

שלום אימא של איתי. אתה יודע, ילד בן 14 יבוא ויגיד אני רוצה לפתוח חברה, בוא חמוד, נאפשר לך, אחר כך, כן יש עוד דברים לעשות בדרך – איפה הם בתוך כל התהליך הזה?

קודם כל אני חושב שזה מאוד חשוב כשמסתכלים על דבר כזה לחבר את הנקודות במבט לאחור. זאת אומרת, במבט לאחור זה מאוד ברור שאני התחלתי בגיל 10, פיתחתי כמה אפליקציות והלכתי להקים חברה. אבל באותו יום שהחלטתי להקים את החברה זה לא היה כזה דרמטי. וזה הכל בהדרגה - -

למה? כי ההורים שלך כבר התרגלו מגיל 10 אם אתה מפתח אפליקציות אז שזה טבעי שזה יגיע?

לא, אבל זה התחיל כמו כל חוג רגיל של ילד שמתעניין בכדורסל או כדורגל והוא נכנס לאיזשהו חוג. וכן אני חייב תודה מאוד מאוד ענקית להורים שלי, לאימא שלי ולאבא שלי שאפשרו לי כן לקחת מסלול שהוא טיפה פחות נורמטיבי, טיפה שונה. וכשהם הבינו שאני רציני ואני יושב בבית שעות על גבי שעות ואני לומד ואני מפתח והם הורידו את האפליקציה שלי וראו שהיא קצת מעניינת אפילו אז הם נתנו לי את ברכת הדרך.

יפה, איתי, זה מאוד מאוד מרשים. גם אנחנו צריכים לומר תודה להורים שלך שהצליח להם מאוד מאוד איתך ואני מאחלת לך הצלחה. אין לי שום ספק שכל העולם לפניך. בהצלחה רבה. מישהו רוצה לשאול את איתי משהו? בבקשה.

אני חברת מועצת התלמידים ונוער הארצית, שיש לנו פה כמה וכמה נציגים. שמעתי עליך הרבה מאוד, איתי, ראיתי עליך כתבות ומאוד התעניינתי. אני ועוד אחד מהיושבים פה שהוא גם כן חבר במועצה הארצית גם כן זכינו בהאקתון שהיה בעיר שלנו ואנחנו עוד מעט עומדים לצאת איתו לפועל ושאלה שמאוד מעניינת אותי, ואני מניחה שמעניינת פה הרבה מאוד תלמידים ובני נוער, ואולי גם מבוגרים, מאיפה האומץ ככה להתחיל ולפתוח במסע הזה. הרי זה לא פשוט.

שאלה מעולה.

לא נראה לי שאומץ זו הבעיה פה בגזרה, כל הביטחון הזה.

אני חושב שהסוד הוא למעשה – יש לנייקי את הסלוגן הזה: Just do it. אני חושב שהאנשים הכי מצליחים בעולם בכל התחומים זה אנשים שכנגד כל הסיכויים, כנגד כל הבעיות, כנגד כל האנשים שניסו לעצור אותם פשוט הלכו ועשו את זה. כי אם אנחנו מתעכבים על איזשהו רעיון ספציפי ומנסים לעשות לו איזשהו ניתוח, אם נרצה מאוד אנחנו נוכל למצוא יותר בעיות לרעיון הזה מאשר פתרונות. אבל בסופו של דבר אי אפשר לדעת. שאלו אותי לא מזמן גם איך אתה יודע שרעיון שאתה משקיע בו הרבה זמן יצליח, שאתה לא מבזבז את הזמן שלך, שהוא לא הולך לפח. אני לא יודע. רוב הרעיונות שלי עד היום לא היו מוצלחים, רוב הרעיונות העתידיים שלי לא יהיו הצלחה מסחררת, אבל ככל שאני עושה יותר יש לי סיכוי יותר טוב להצליח. אומרים שעסק אחד מתוך 10 מצליח, אז אני אפתח 10 עסקים ואני אעשה את זה.

ואני חושב שגם הסוד זה להתחבר לאנשים הנכונים. לדעת שאתה לא יכול לעשות הכל בעצמך. לדעת ליצור שיתופי פעולה עם עוד גורמים שיכולים לעזור לך לקדם את הרעיונות ואת המיזמים שלך, ללמוד מאחרים, לתת, לעזור. כשאני התחלתי להיכנס לתחום הזה של התכנות אני שיגעתי מלא אנשים. היו פורומים שלמים בפייסבוק שאני פשוט נכנסתי וכל היום שאלתי שם שאלות. והיו אנשים שם שעזרו לי, הלכו איתי לשיחות ועשו איתי סקייפ ועזרו לי לפתור את הבעיות האלה. ובזכות האנשים האלה אני חייב היום לעוד אנשים שהם אולי בנקודת פתיחה יותר מוקדמת ממני, לעזור להם.

ואני חושב שלמצוא את האנשים האלה, להתחבר אליהם, ולא לפחד. כי באותה מידה שרעיון יכול להיכשל הוא יכול גם להצליח ואי אפשר לדעת את זה.

תודה רבה לך.

מדהים, פשוט מדהים. תודה רבה איתי. אני אשתף אתכם בגילוי נאות קטן. בימי זכויות הילד הקודמים הבת שלי התלוותה איתי, היא הגיעה איתי בכל יום לזכויות הילד. והיום היא לא יכלה כי מחר מגיע צוות של משרד החינוך לפרס בית הספר והיא צריכה להציג. ואמרתי לה, לא נורא, שירוש, זה גם קצת פורמט שונה. ועכשיו כשאני מקשיבה להם, זה התחיל עם דללין, אחר כך עם פיירוז ועכשיו אני שומעת את איתי ואני אומרת איזה באסה שהיא - - - ואני מבטיחה לכם שאני מגיעה איתכם, כולכם היום הביתה ואנחנו נדאג שהיא תראה את השידור שהיה. בתחושה האישית שלי כל ילד צריך לראות את מה שקורה כאן. באמת, אתם השראה ענקית.

ועכשיו גם עברנו לשידור ישיר בטלוויזיה.

ואמרה לי תמי ואמרתי לה, איך הם הפסידו את מה שהיה כאן עד עכשיו.

אנחנו נעבור לאתנחתא קלה ואנחנו נשמע צמד נגנים מיוחדים, תרתי משמע, את עומר ואת אלמוג, עומר פנחסי ואלמוג מסיקה. אתם רוצים לומר משהו לפני שאתם מנגנים?

כן, רוצים.

בבקשה אלמוג.

שנינו לומדים ב-ט' 5 באורט גרוטמן, אנחנו בכיתה תקשורתית. אגב, מה שמיוחד בנו זה שגם אנחנו סוג כאלה של יזמים. אני ועומר - - - אנחנו עורכים בעמותה שנקראת אימג'ין, שהיא קשורה לכל דבר שהוא מוסיקה או שירה. הופענו בהרבה מקומות, בפסגה שבנתניה, בפתח תקווה, בקונסרבטוריון שטייקר שבתל אביב ועכשיו אנחנו נוכל להופיע פה. ובבית ספר השנה היו בחירות ליושב ראש מועצת התלמידים, הייתי אחד המועמדים ואני זה שזכיתי. עומר יש לך מה להוסיף?

גם אני באותה כיתה איתו. שנינו מ- - - למרות זה שאני מנגן והרבה דברים אני גם אוטיסט. למה אני מתכוון – יש לי בעצם קושי בתקשורת. זו בעצם ההגדרה של אוטיסט אבל מצד שני זה גם דבר טוב כי אוטיסטים זה עם מאוד כישרוני. אוטיסטים זה גם עם מאוד יצירתי. אני לא אומר שאין - - - יצירתיים אבל בעצם כולם יצירתיים - -

למשל, אני, יש הרבה דברים שאני טוב בהם בעזרת זה שיש לי קליטה מהירה. ואגב, אני רואה כמה כאב מתנחל בכל הארץ. יש לנו ארץ יפה, ארץ שהשם הקדיש לנו במיוחד וזה מרגיש כאילו כל הרקטות שבאות לדרום זה כמו הצונאמי רק שזה לא מים אלא רקטות. זה לא גל של טילים, זה צונאמי ענק.

אנחנו רוצים שאתם כן תביאו מהכישרון שלכם כאן בפני כל הנוכחים. ואני רוצה לומר לכם שזה כבוד ענקי בשבילנו שאתם נמצאים כאן איתנו היום, ואתם מוזמנים לנגן.

תודה רבה.

תודה רבה.

(מופע מוזיקלי)

מקסים, מקסים. אמנם בכנסת אסור למחוא כפיים אבל זה היה ממש מתבקש. ואפילו שאנחנו בשידור אני בטוחה שמי שצופה בנו יסלח לנו. המון המון תודה. אני לא ידעתי איזה שיר אתם הולכים לנגן. אני ידעתי את הכל, את כל המסגרת, ואולי זה לא סתם נשאר לי כהפתעה. ואני מרגישה שנתתם לי מתנה אישית כי זה שיר שאני מאוד אוהבת. אגב, זה הרינגטון כשאחי מתקשר אליי ואני מאוד מאוד אוהבת את אחי. זה השיר שאני שרתי פה ביום הולדת של הכנסת, זה השיר שבחרתי לשיר. כל חבר כנסת היה צריך לתרום משהו אומנותי מעצמו ואני חברתי לשיר את השיר הזה כי אני חושבת שיש בו הרבה מאוד תקווה ויש לי משהו מאוד מאוד גדול בלב אליו. תודה רבה.

אפשר להוסיף משהו?

בטח.

אם מוחאים כפיים, לא משנה איפה, זה תגובה טבעית לגמרי. אם מרגישים משהו. זה לא משנה, צריך להיות גאים בזה. מחיאות כפיים אין לזה גיל, אין לזה.

מה שנכון נכון.

רק תגידו לי כמה זמן אתם מנגנים.

הוא חצי שנה יותר ממני ואני שנתיים.

אני מנגן כבר שנתיים.

אז אני שנה וחצי.

תודה רבה אתם מקסימים. אתם מנגנים מקסים. אני הייתי בטוחה שאתם תגידו שאתם מנגנים הרבה יותר זמן כי זה היה באמת בכישרון יוצא מן הכלל. המון תודה. אני ראיתי את התגובות פה מסביב ואת ההתרגשות של כולם. מקסים.

אמיר, אנחנו מגיעים אליך, אמיר סורסקי. אתה מגיע מתכנית הגל שלי, שאני מוכרחה לומר, תכנית שיצאה באופן מקרי לחלוטין שמלווה אותי כמעט מתחילת הקדנציה. הגעתי לביקור תמים מאוד במסגרת הביקורים שאני מקיימת בשטח, נפגשתי עם צוות מדהים שיושב כאן יחד איתנו. אפילו זכה בפרס כאן בכנסת על הפעילות המדהימה שהוא עושה עבור בני נוער בסיכון.

אתה בן 21 כבר, וזה אחד המקרים שעליהם סיפרתי בהתחלה שלא יכולנו להביא בן נוער שיספר על עצמו כי מבחינה חוקית אנחנו לא יכולים להביא בני נוער שהם בסיכון שיספרו על עצמם. אבל אתה תוכל לתת לנו את כל החוויה אפילו בפרספקטיבה רחבה בעקבות התהליך שאתה עברת ולאן אתה הגעת היום. אז הבמה היא שלך. ותודה לירון ולשותפים על ההזדמנות שאתם מעניקים לי כל פעם מחדש להביא את הסיפור הזה כאן לכנסת. בבקשה אמיר.

אז דבר ראשון אני אגיד – כולם אמרו תודה על המקום ועל זה שאני יכול לדבר פה אז תודה רבה. ותודה לכם, אתם הרמתם אותי לשמיים עכשיו. אני רציתי לציין את זה.

אני אתחיל מזה שהגל שלי זה העצמה אישית דרך גלישת גלים לנוער בסיכון. אבל לפני שאני אלך לצד הרטוב אני אלך למקום קצת יבש יותר. בעצם אני נשרתי ממשרד החינוך בכיתה י', לא התאימה לי מסגרת רגילה של תיכון, של לחץ, של מבחנים, משהו שהוא נורא קבוע ואני לא יכול לצאת לשום מקום. אז החלטתי לברוח. הרמתי את הרגליים שלי, עשיתי 101 בעיות בבית ספר, רק תעיפו אותי מפה, לא רוצה להיות פה. באותו הזמן ההורים לא הכי חושבים שאתה צודק ומה אתה חושב שאתה עושה. אבל המשכתי בשלי.

ראיתי שהדרך שלי זו הדרך שבה אני בוחר לנכון לעשות ועברתי לקידום נוער, לפרויקט הילה, מסגרת סקנד צ'אנס קוראים לזה, זה מה שגיליתי אחר כך. ששם זה רק המשיך. שם הפסקתי עוד יותר להגיע לבית ספר והתחיל האלכוהול והתחיל הסמים וכל מה שנער בגינה ציבורית מוצא ב-12 בלילה. דיי קלאסי. ואז אתה מרגיש ילד רע. אתה ילד רע, אתה עושה רע, כל מה שאומרים לך זה שאתה רע. קצת קשה. אז עם זה זה המשיך והגיעה המשטרה ותיקים פליליים. ואתה מוצא את עצמך לאט לאט סוג של מתנדף. אתה נופל בין הכיסאות.

ואז יום אחד אני מגיע לבית ספר, מהימים המועטים שאני מגיע, נטו בשביל לשבת ולעשן סיגריות, מגיע אליי אחד המורים בבית ספר, הוא לא היה מורה הוא היה בכלל מורה דרך אני קורא לזה, והוא שאל אותי שאלה נורא פשוטה, הוא אמר לי, אמיר אתה רוצה ללמוד לגלוש? מה, אני פראייר, בטח, אני אבוא לגלוש. אבל יש לו תנאי אחד. התנאי היחיד שלערן היה זה שאני צריך להגיע לבית ספר. לא ללמוד. להראות את הפנים שלי. כי לא הייתי מראה את הפנים שלי, לא הייתי אוהב לבוא בכלל. אמרתי, וואלה, הוא נותן לי גלשן, נותן לי מדריכים, טוב אני אגיע לבית ספר, אני אעשן עוד סיגריות, למה לא.

אני מגיע ליום הראשון בחוף הריביירה בבת ים, מגיע למקום שנראה כמו מקלט, לא מבין מה קורה שם. אמרו לי שיש לי מורים שם, מדריכים. אני רואה בחור עם שיער בלונדיני, שניהם יחפים, עוד איזה בחור, שני גולשים, מכניסים אותנו למשהו שהם קראו לזה כיתה אבל היה חול על הרצפה. והם לא היו לבושים בג'ינס ובחולצה, הם היו בבגד ים. ואלה המורים שלי עכשיו. אלה האנשים שלי. מוזר. אז נראה לי שאני יכול חברמן איתם, אני לא צריך באמת לשים עליהם, אין פה יותר מדיי גבולות.

ואז הם התחילו ללמד אותי על הים. בעצם כל מפגש עובד בראש, גוף, ראש – אני קודם לומד על הים ואז מסתבר שגם הים מלמד אותי בסוף כל התהליך הזה. וכן, בהתחלה הלכתי עם הראש בקיר, ואני לא צריך להקשיב ואני לא צריך חוקים ואני לא צריך את כל הדברים האלה, אני צריך גלשן ומים. זה מה שאני יודע מהסרטים. ואז מלמדים אותך שיש זרמים בים, השיעור השני או השלישי בגל שלי, זרם שלוקח אותי צפונה ודרומה וזרם שלוקח אותי לעומק הים. וואלה. אוקיי, לא נשמע כזה מאיים.

אבל כשאתה נכנס למים הזרמים יותר חזקים ממך ואתה פתאום באיזה פאניקה. אותה פאניקה ששוטר תפס אותי, אותה פאניקה שאומרים לי נכשלת במבחן ואתה עף מבית ספר, אותה פאניקה, אותו פחד. רק שהפעם לא הגבתי בפאניקה, הגבתי בפחד, לימדו אותי לפחד. לימדו אותי להבין שאם מגיע אליי גל גדול אם אני אצרח ואתחיל להשתולל אני אטבע, אני אשקע למטה. אני צריך לתפוס את עצמי ולהבין שזה בסדר ויש זרמים ואני צריך לזרום בהם לפעמים ואין מה לעשות. אבל אני כן יכול להשתמש בהם ואני כן יכול לעשות דברים בצורה אחרת.

אז התחלתי להקשיב לחוקים כי מסתבר שזה רק הרחיב אותי. בעצם עד עכשיו הייתי בטוח שחוקים לוחצים עליי אבל מסתבר שהחוקים רק נותנים לי מקום לפרוח, מקום לדבר. וזה התקדם וזה המשיך וזה כל ההצלחות הקטנות. עד היום הייתי ילד רע, עכשיו אני ילד שרע לו בכלל, אני לא ילד רע. וזה המשיך עם כל כך הרבה הצלחות קטנות שלא ראיתי בעצמי. עד לשלב הזה שהם אומרים לי, יש לך מבחן. עד עכשיו אני גולש, עכשיו מביאים לי מבחן, השתגעתם? מה קורה פה? אז עברתי את המבחן, וזה הדבר שאני הכי אוהב בעולם פתאום, זה ים, למה שאני אכשל בזה. 110 בלי לחשוב פעמיים.

ואחרי זה היה מבחן מסע מסכם, כל החבר'ה רצים עם הגלשנים, רצים את כל זה ואני שלהם. הבנתי שיש פה משהו שהוא יותר גדול ממני. שהיום בדיעבד אני מבין שזה ערכים, הערכים של בנאדם הולכים לפניו. וסיימתי את התכנית ואני שם לב שאני חוזר לבית ספר, אני עושה בגרויות, מוזר לאללה, לא משהו שציפיתי שיקרה.

מאז אותו ערן, אותו מדריך שתמך בי, עזר לי, ראה שאני פה, אני ילד שרע לו ולא ילד רע. אז הוא התקשר אליי ואמר לי שיש תכנית שקוראים לה אחים בוגרים, בעצם אני הופך להיות מחניך למדריך. והוא אומר לי את זה בטלפון ואני אומר לעצמי: מה הוא חושב לעזאזל, לפני רגע הייתי הילד הכי בעייתי בעולם, שותה אלכוהול, מעשן, עושה כל מה שאתם רוצים לחשוב, עכשיו הוא רוצה שאני אדריך – איפה אני. אבל אם הוא אומר את זה כנראה שהוא יודע יותר טוב ממני, אותו מבוגר שהיה עם בגד ים והייתי בטוח שהוא סתם עוד אחד מסתבר שהוא האור שלי.

אז הלכתי. למה לא. והלכתי וניסיתי. היו מיונים ומלא נערים אבל אני עם ערן. ערן אמר שאני מדריך, אני אלך בדרך שלי. והצלחתי והתחלתי להיות מדריך בעמותה, מדריך צעיר. עברתי קורס שבו למדתי לדבר, ובו למדתי להקשיב, ולמדתי להכיל ולמדתי מה זה הסמכות שלי. מה הסמכות ומה כל מילה שאני מוציא מהפה שלי יכולה לעשות, יכולה להשפיע ויכולה להראות. והתחלתי להדריך עשרות קבוצות. עם זה הבנתי שהדבר הזה הוא באמת הרבה יותר גדול ממני ושאני כבר לא רוצה לקבל, אני קיבלתי מספיק, מהיום החלטתי שאני נותן.

אז התחלתי לעשות שירות לאומי בעמותה, אני הראשון שעשה שירות לאומי בעמותה, פתחנו תקן, החלטנו שאנחנו הולכים הזה. בשירות לאומי הדרכתי עשרות קבוצות. אני יכול להגיד היום שעברתי את ה-250 נערים ומעלה שנגעתי והגעתי, שהם עד היום איתי בקשר, שאני מלווה אותם ואוהב אותם והם אוהבים אותי. פתחנו קורס של צילום ועריכה שבעצם הם באו בהתחלה לגלוש אבל עברנו דרך כל כך מדהימה שהם פתאום רוצים לשאוב ממני דברים אחרים, אז לימדתי אותם לצלם ולערוך ולעשות קסם ממשהו שהם לא ידעו שהוא קיים בכלל.

וגם אתה לא ידעת שיש בך כל כך הרבה לתת.

היום אני - - - פנימייה פוסט אשפוזית לנוער בסיכון. אני את החינוך כנראה אמשיך לאורך שנים. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד זה – ההגדרה של גיבור חיים, שאני קיבלתי את ההודעה שאני גיבור חיים, קיבלתי את זה בפורטוגל, הייתי בפורטוגל בנקודה מאוד מסוימת שהייתי עם ירון גם שם לפני שנה. ואז שאלתי את עצמי מה זה גיבור חיים, מה זה אומר, מה זה ההגדרה הזו, למה דווקא אני גיבור חיים. ואז הבנתי שאם הבנאדם שגרם לי להגיע למקום שאני נמצא בו אומר לי שאני גיבור חיים אז כנראה גם אני יכול להמשיך להעביר את הגיבור חיים הזה הלאה. כמו שאמרת שגיבורי החיים האלה נמצאים כרגע אז כן, הם נמצאים כרגע בכל מקום.

מדהים, אמיר. קודם כל תודה רבה. רציתי לשאול תוך כדי שדיברת אבל ענית מה קרה עם הלימודים באמת, אז אתה אומר שאפילו לשלב של הבגרויות – זה לא רק שסיימת את י"ב השנים שלך אלא אפילו לקחת את זה עוד צעד קדימה, שגם זה מאוד משמעותי. ואני אספר למי שלא מכיר, וזה יעודד אתכם, החבר'ה שדיברו לפניך, שלמעשה אמיר הוא המשך של אותה יזמות, שלצורך העניין אתם המשכתם אבל המשיכו במקום אחר ירון ועומר.

עומר וירון התחילו גם ממקום - - - אגב, כשאני באתי לפגוש את ירון בגל שלי בכלל גיליתי שאני מכירה אותו מהתקופה שהייתי סגנית ראש עיר. והוא גם היה נער צעיר, עוד לא התחיל ללמוד והוא בא וביקש ממני שאני אתן לו איזשהו מבנה כדי שהוא יוכל לעשות משהו עם בני נוער. ובאמת אפשרנו את זה ולא ידעתי שאני חלק, ממש קטן קטן, גרגר קטן, בתוך איזשהו תהליך ענק שהוא בכלל בנה לו אחר כך. וירון ועומר הקימו את הגל שלי ממקום של לסייע לבני נוער שהם נושרים בתוך המערכת כי הם באמת האמינו בהם והם באמת האמינו שכל אחד בסופו של דבר יכול לעשות את הדרך אם רק נהיה שם בשבילם.

והתחילו עם קבוצה מאוד קטנה שהלכה והתפתחה. וגם הם דפקו על דלתות של ראשי רשויות ושל כל מיני אנשים, עמותות, ארגונים, גופים שיוכלו לעזור להם כדי להפוך להיות למה שהם היום. והנה כמו שאתם רואים, הם כבר מצמיחים את הדורות הבאים. זאת אומרת שאתם יכולים לראות לנגד עיניכם, גם אתם, את התכניות שלכם בעוד כמה שנים, אנשים אחרים שיבואו וישבו כאן ויספרו על מה שאתם התחלתם.

ואמיר, יש בי תחושה, וזה אולי יישמע - - - יש בי תחושה עצומה של גאווה שאתה ידעת לקחת את המקום שהיית בו, לגלות על עצמך קודם כל על עצמך ואחר כך גם לגלות על מה שאתה יכול לתת לאחרים. וכשאתה דיברת ראיתי את המילה שליחות מרחפת לך מעל הראש. כי נכון, טובה, כשאנחנו מדברים על חינוך זה שליחות והכל, וזה, זה לבוא מהנשמה ולהמשיך את הדרך ואני מאחלת לך להמשיך עם אותה הרגשה שלך, אותה תחושה שאתה מביא היום ושיהיו הרבה אנשים שיהיו בדרכך שזקוקים לך ויצמחו יחד איתך ותעזור להם להגיע לאן שאתה מגיע. אז כל הכבוד.

מישהו רוצה לשלוח את אמיר, לשאול על העמותה, משהו שהיה בכם תוך כדי שהוא דיבר?

קודם כל זה דבר שהוא מאוד מאוד מרגש ודבר שהוא לא מובן מאליו. מעצם העובדה שזה שבחרת לקחת משהו שהיה אצלך חולשה, בחרת לבוא ולהניף אותו למען הדורות הבאים ולמען אחרים. אני גם הקמתי סוג של עמותה שעוזרת לבני - - - כאחד שהקים - - - בהתחלה כשחשבת להצטרף התלבטת או שישר החלטת אני בטוח ואני מניף את עצמי וישר אני הולך - - -

מעניין. אתה לוקח אותי הרבה זמן אחורה. אני חושב שברגע שאתה רואה את הבנאדם הנכון מול העיניים, כשאתה רואה בנאדם – אתם אמרתם פה שליחות וניצוץ, אני חושב שאני ראיתי את אותו הדבר וכנראה שזה משהו שמשך אותי בצורה הטבעית. כל אחד פה נגע שלכל אחד היה פה אחד, לא צריך הרבה, לא צריך כמה, אחד - -

צריך מבוגר אחד שיאמין בך.

אחד שיאמין בך ואתה שם, לגמרי.

מקסים אמיר.

ממש כמו - - - נוצרת על ידי מוחות וטובי האדם, ממש ככה. ישר כוח.

תודה רבה אמיר ותודה רבה, שוב, לעמותת הגל שלי. ואני מאחלת גם לכם, בשבילנו, למעננו כחברה, שתמשיכו להצליח במה שאתם עושים.

יש איתנו עכשיו את האחרונה חביבה, חביבה באמת, שגם היא התרגשה מאוד כשהיה כאן השיר. שלו מלסה. חוץ מזה שאת מחינוך לפסגות ומלווה אותי היום, זאת זכות אדירה, בואי ספרי למה את גיבורה של החיים מבחינתך.

כמו שאמרת אני מעמותת חינוך לפסגות, אני תלמידת י"ב מנתניה. מטעם חינוך לפסגות יצאתי למשלחת בלוס אנג'לס, בחופש הגדול האחרון. אני אספר קצת על המשלחת אחר כך אני אתחיל בעניינים למשלחת.

המיונים אספו את כל חניכי חינוך לפסגות מכל הארץ, זה בערך 80 ילדים, הם אספו רק תלמידים של 4-5 יחידות באנגלית. והם עשו מיונים כבר לפי - - - חינוך לפסגות כבר עשה את השיקולים שלו לפי מי צריך לצאת ומי לא. ונפלה בחלקי ההזדמנות הענקית הזאת להגיע למיונים בכלל. ובמיונים נתנו לנו רשימה של נושאים בחברה שאנחנו רוצים לשנות, שאנחנו צריכים להעביר על זה פרזנטציה למשך חמש דקות באנגלית. אני קיבלתי את הרשימה וברשימה היו כל מיני נושאים של תחבורה ציבורית, על לנסוע בשבת וכל מיני סוגיות במדינה. וכל הנושאים האלה נורא נגעו לי ועוררו בי איזשהו רצון לעשות ולשנות.

אבל הנושא הכי חשוב לי מכולם לא הופיע ברשימה וזו הגזענות. באמת חיפשתי איך אני יכולה להעביר פרזנטציה ולהעביר משהו שנוגע לי שלא כתוב בדף. ואני היחידה גם שלא השתמשה בנושא כתוב והעברתי בפרזנטציה באנגלית סיפור על - - - בהתחלה עשיתי סימולציה ואמרתי, דמיינו שכולכם הייתם בעולם מלא בצבעים ואתם הייתם נמצאים בצבע כתום – אתם הולכים ברחובות כתומים, אתם מדברים בשפה כתומה, אתם כתומים. ואז לקחתי את זה לנקודת מבט של מישהו בצבע ורוד שהולך ברחוב, באותם רחובות כתומים, מדבר בשפה כתומה ולאט לאט הופך להיות כתום.

אחר כך ניסיתי לשלב יותר סיפור שלי ושל העדה וניסיתי באמת להעביר את עצמי בסיפור הזה. ובזכות הסיפור הזה באמת הצלחתי והתקבלתי למשלחת והייתי בלוס אנג'לס לשבוע וחצי. ואני מודה על כך מאוד לחינוך לפסגות, אז תודה רבה. חשבתי שהמשלחת תהיה נורא מעצימה בשבילי וזו באמת הייתה חוויה מדהימה. וכשנכנסתי לאותו חדר שהיו בו בני נוער מכל ארצות הברית נכנסתי וגיליתי שאני האתיופית היחידה, בת ממוצא אחר. והיו שם בערך 120 אנשים, וזה היה קצת שוקינג בשבילי.
האמת שלא ייחסתי לזה חשיבות בכלל, פשוט כשחזרתי אז התגובה בארץ הייתה נורא מוזרה שאני יצאתי למשלחת. אני זוכרת את המורה שלי, היא שאלה מול כל הכיתה מי בילה את הקיץ שלו בחו"ל, ואני הרמתי את היד בביישנות. והיא אמרה לי: את היית בחו"ל? ואמרתי לה כן. זה לא משהו שהוא לא יוצא מהנורמה. והיא אמרה לי, מה, יש מימונים, איך עשית את זה? וסיפרתי לה על המשלחת, וקצת הייתי בשוק תוך כדי שאני עונה לה ולא ידעתי איך ממש לענות לה אבל סיפרתי לה על המשלחת ועל זה שאני ילדה שיכולה לממן וזה בסדר ושזה לא אמור להיות חריג במיוחד לצאת למשלחת, דווקא בגלל שאני ממוצא אחר.

וזו סוגיה שמאוד עוררה בי רצון לשנות ורצון כן להעלות את המודעות ולהגביר את זה שכל בנאדם, כל ילד יכול וצריך לצאת למשלחות. בגלל זה היציאה שלי למשלחת פתחה בשבילי לפחות איזושהי דלת והראתה לי שאם אני יכולה לצאת למשלחת הזאת אז זה פותח איזושהי דלת שלא משנה מאיזה מגדר אתה, מאיזה דת, מאיזה צבע, מאיזה מוצא אתה, לא משנה מאיפה אתה מגיע, אתה באמת יכול לעשות מה שאתה רוצה ולהגיע לאן שתרצה. וזה שאני הצלחתי לעבור את זה זה - - -

והמורה הזאת באמת הגיעה הביתה וחשבה ואמרה עם עצמה – אוקיי, זה דבר שהוא נורמאלי לחלוטין ואני לא תקועה בשנות ה-20. אז דווקא בשבילי זה עובר באיזושהי נקודת דרך, זה משהו שאני נורא שמחה לגביו שאני באמת הצלחתי לשנות תפיסה של אנשים מסוימים ושהצלחתי לפתוח איזושהי דלת.

יפה מאוד. במסגרת המשלחת נגעתם בכל הנושא של ה-BDS, ממה שאני הבנתי, נכון? בעצם את יצאת כדי לייצג את מדינת ישראל, לקרב את הלבבות בין יהודים לבין אמריקאים ולנסות לשנות קצת מהתדמית השלילית שיש לנו בעולם. ומה הייתה התחושה שלך, כמי שהיא עולה חדשה, למרות שצריך לומר, את נולדת כאן בארץ ממה שסיפרת לי, אבל בחוויה ובתחושה את יצאת לשם ואת עשית יחסי ציבור למדינת ישראל. צריך לומר את זה כמו שזה. מה הייתה התחושה שלך? את מרגישה שהצלחת, את מרגישה שהיו קשובים אלייך דווקא בגלל הדבר המיוחד הזה שאת מביאה איתך?

בהתחלה כשהגעתי זה באמת הרגיש כמו עלייה לשנה, זה הרגיש כאילו אני איזה אסטרונאוטית בחלל. אבל מהר מאוד באמת הגענו לנושאים שהשתלבתי שם מאוד מהר ושם הם קיבלו אותו בזרועות פתוחות. וכן, הצלחתי לשנות תודעה והם הבינו שבארץ ישראל יש צבעים שונים על הפלטה ושיש המון יהודים בארץ, מכל מיני מדינות, ושזה לא משנה מאיזה מדינה אתה מגיע – אם אתה יהודי אז כולנו אותו דבר בעצם. וכן הם נורא שמחו לקבל.

יפה. ואת שמחת להיות שם?

כן, מאוד.

נציגה של יחסי ציבור של ישראל. תודה רבה שלו וכל הכבוד. ואני בטוחה שאת עוד תעשי לנו שירות טוב גם בעתיד כשגרירה שלנו. מישהו רוצה לשאול את שלו?

לי יש שאלה. מה אמרת על נהיגה בשבת?

זה היה חלק מהנושאים שהיו בפרזנטציה.

את רוצה שבישראל ינהגו בשבת?

היא לא דיברה על הסוגיה הדתית. מה ששלו סיפרה זה שהיו מספר נושאים שהציעו לה לדבר עליהם והיא בחרה לדבר על משהו שלא היה כתוב ברשימת הנושאים. היא רצתה לדבר על משהו שקרוב לחיים שלה ולעולם שלה וזה הנושא של הגזענות ובזה היא בעצם ייצגה אותנו. וממה שאנחנו שומעים אז היא אפילו עשתה את זה בהצלחה.

בבקשה, דללין.

קודם כל אני חייב להגיד לך שאפו ענק. וכל מי שמכיר אותי יודע שאני בין לבין גם פועל שתהיה המשכיות מסוימת, אם זה בשוק היזמות, בכל מקום שאפשרי, ואני שמח לראות שיש כאלה אנשים איכותיים. ואת יודעת, אצלנו בעדה לא הרבה אנשים יוצאים ומתפרצים ופורצים דרך. כשדיברת חשבתי ישר, גם את בנתניה, גם - - - היא בנתניה, חבר מועצת העיר, ואמרתי, התופעה באמת הכי תדירה להיכנס לתמונה שלו, למקום שלו, לתפוס את ה- - - אני מאחל לך מפה רק שתצמחי. שגם, שנצמיח עוד אנשים מהעדה.

אחוות אחים. יפה. אתם נקודות האור. באמת, כולכם. נקודות האור של בני הנוער, של הילדים שלנו. התחושה שלי רק הולכת ומתעצמת – אתם הבאתם לכאן כל כך הרבה השראה, והרצון הזה שכל ילד או כל צעיר יפגוש במה שאנחנו פגשנו כאן היא באמת רק הלכה והתרחבה ככל ששמענו עוד סיפור ועוד סיפור. וכמו שאמרתי, יש עוד הרבה סיפורים אחרים שלא הגיעו לכאן לשולחן הוועדה, לא כי הם לא מספיק טובים, הם ממש סיפורים כאלה, אבל מכל מיני סיבות הם לא יכלו להגיע.

ואני מאחלת לכולנו שאתם תצליחו לפגוש כמה שיותר אנשים כדי שתצליחו להדביק באור שלכם כמה שיותר ילדים ובני נוער. אנחנו למעשה שמענו את כל הגיבורים שלנו של היום, ואני הסתכלתי כאן על הפנים תוך כדי השעתיים האלה וזיהיתי את ההתרגשות שיש לי בפנים, גם על הפנים של הרבה מאוד מכם. מישהו מהמשרדים רוצה לומר משהו לפני שאני חותמת?

מרגש.

אני רוצה לומר לכם שוב תודה גדולה שבאתם וששיתפתם. אבל בעיקר תודה גדולה על מה שאתם עושים בעצמכם שם בשטח, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו ובחלקות הנוספות שהוא מצליח לפרוץ קדימה. אני רוצה להודות מכאן לאותם מבוגרים שהאמינו בכל, כל אחד והאיש שהיה לידו. אתם יודעים מה, לפחות לא הפריעו לכם לצאת ולהגשים את מה שאתם רוצים וחולמים.

יעל, ליאור, אביטל, סתיו, ולך תמי, מנהלת הוועדה, ואליה, ובאמת כולם. כי אתם אלה שהבאתם את הנושא הזה. הרעיון שלנו בישיבת צוות כשעלה הנושא של גיבורים של החיים, הם אמרו, כל הזמן אנחנו מביאים במהלך הדיונים ילדים שמספרים על דברים מיוחדים, בואו נרכז את זה פעם אחת ביום המיוחד שלנו וניתן להם את הבמה. וזה לא יכול היה להיות יותר מוצלח ומרגש ממה שזה היה. ואני רוצה להודות לכם באופן אישי שהבאתם עבורנו, עבור כל מי שהיה כאן, את החוויה המדהימה הזו והצלחתם לעשות את זה ובגדול. ואני מקווה - -

בעזרה של גורמים חיצוניים שהמליצו לנו והפנו אותנו ושלחו לנו חומרים. תודה לכולם.

כמובן. יש פה הרבה מאוד עבודת צוות של הרבה מאוד זמן, כמו שאני אמרתי. ואני חוזרת חזרה לילדי הדרום שלא יכלו להיות איתנו כאן ונמצאים בהתמודדות האישית שלהם. ואני תמיד אמרתי, כמי שבאה מקריית שמונה, שילדי קריית שמונה עם כל החוויות הביטחוניות שהם גדלו בהן הם הגיבורים של החיים. אז היום אנחנו יודעים שגם ילדי הדרום הם הגיבורים של החיים. ואני שוב שולחת להם מכאן חיבוק גדול בשם כולנו. ושנתראה רק בדברים טובים ובעזרת השם שנה הבאה ביום זכויות הילד.

אפשר להוסיף עוד משהו קטן בנוגע לילדי הדרום?

בבקשה.

שמעתי בחדשות שבבתים של הדרום אחרי ירי רקטות יש הרבה דליפות ויש הרבה דם.

נכון. הם מתמודדים עם חוויות מאוד מאוד קשות.

ולמה, כי זה עוטף עזה, זה קל מאוד לעזתים לתפוס בטווח של כמה קילומטרים מאשר מאות.

תודה רבה אלמוג גם על ההזדהות הרגשית. ושבאמת ניפגש רק בנסיבות טובות. תודה גדולה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:51.