פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/11/2018


מושב חמישי




פרוטוקול מס' 716
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ה' בכסלו התשע"ט (13 בנובמבר 2018), שעה 10:35

עתידה של המכללה האקדמית בוינגייט

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
עודד פורר

יואל חסון
אחמד טיבי
פנינה תמנו

עופר בוסתן - ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

נח גרינפלד - מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

הדיל יונס - עוזרת ראשית, מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עידו שוואב - רפרנט מקרו וספורט, אגף תקציבים, משרד האוצר

בתיה הקלמן-לב - ממונה תחום רוח וחינוך, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' רוני לידור - נשיא המכללה האקדמית בוינגייט

שלמה בן גל - מנכ"ל, המכללה האקדמית בוינגייט

שמעון דנאי - יו"ר מועצת המנהלים, המכללה האקדמית בוינגייט

ד"ר פיני שמעון - יו"ר ועד הסגל האקדמי, המכללה האקדמית בוינגייט

ד"ר ברוך צ'יש - בוגר מכללת וינגייט, 30 שנה מרצה במכללה

צחי לגזיאל - יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת וינגייט

אריה לוי - המשמר החברתי

גרשון טננבאום - מומחה, עצמאי

הראל - תלמיד, עמותת חינוך לפסגות

מורן - תלמיד, עמותת חינוך לפסגות

רוני - תלמידה, עמותת חינוך לפסגות

הדר - תלמיד, עמותת חינוך לפסגות

תמיר - תלמיד, עמותת חינוך לפסגות

ג'וואד - תלמיד, עמותת חינוך לפסגות

מיאל - תלמידה, עמותת חינוך לפסגות

לאמה - תלמידה, עמותת חינוך לפסגות

דאניה - תלמידה, עמותת חינוך לפסגות

חגי לוין



אודיה לוי



אמיר אסדי

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

עתידה של המכללה האקדמית בוינגייט

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 13 בנובמבר 2018, ה' בכסלו התשע"ט. הנושא: עתידה של המכללה האקדמית בוינגייט.

לפני שניכנס לנושא אני רוצה לציין, נמצאים איתנו שני התלמידים היקרים שגרים לא רחוק מירושלים והלוואי והמבוגרים ילמדו מהם, רבקה מקצרין ותמיר מחצור הגלילית. הם ילוו אותי היום כאן במסגרת העמותה של חינוך לפסגות. העמותה הזו לוקחת פרויקטים מסוימים בתוך מערכת החינוך, ביישובים מסוימים, בתי ספר מסוימים ומכניסה את התלמידים שרוצים למסלול של שאיפות. התוודעתי לבוגרים שלהם וגם לתלמידים שבתוך המערכת ואני אומר לכם, אם תתמידו, תגיעו להישגים רבים ותצליחו בחיים ואתם בידיים טובות, רק אני מקווה שהעמותה תשרוד ותמשיך לעשות את הפעולות החשובות, כי לעיתים הממסד שלנו לא יודע לעזור מספיק וביד רחבה לאלה שנצמדים לו לכנף כדי לתת דחיפה. אני מודה גם לעמותה וגם לפעילי העמותה שמלווים. אין לי ספק שתצליחו.

רבותיי, מכון לאומי לספורט, מכוח זה התעוררו שאלות רבות בסוגיית מעמדה של המכללה ועתידה של המכללה עם יכולת התפקוד שלה. אני יודע שחוק וינגייט, אני חושב שאפילו עשינו דחייה ליישום בחלק מהדברים, אז קודם כול לפני שנגיע למכללה, נשמע איפה זה עומד מבחינת החוק, כל התהליכים מתקדמים לפי הקצב איך שציפינו, איך שרצה המחוקק? לאחר מכן נגיע לסוגיית גורלה של המכללה.

מי מדבר איתנו מהרשות הלאומית לספורט? בבקשה.

אני עופר בוסתן, ראש מינהל הספורט.

התיאגוד מתקדם במאמצים רבים להשלימו. אנחנו בתהליך של בחירת מנכ"ל. סמנכ"ל כספים, כבר המכרז יצא. יש לנו צוותים משותפים, מתמודדים עם הנושא של התיאגוד. כבר הוקמה המועצה של התיאגוד.

אושרו חברי המועצה?

אושרו כל חברי המועצה.

אתה יכול להרחיב כשאתה אומר מה זה מתמודדים עם הנושא של התיאגוד? איפה זה עומד?

הנושא הראשון כרגע הוא כמובן בחירת מנכ"ל ובחירת סמנכ"ל כספים שזה שני התפקידים הבכירים במכון. כמובן שתפקיד מנכ"ל הוא נגזרת של התפקידים האחרים מבחינת משכורות וחוזים. הוצאנו כבר את התפקידים לסמנכ"ל.

מתי יבחר מנכ"ל?

אנחנו מקווים שבהקדם. עדיין לא סיימנו.

אני אגיד לך, אדוני, החוק חוקק במרץ 2017. אנחנו נמצאים כבר שנה - - -

צפינו סוגיות רבות בהליך החקיקה ששאלנו ונשאלנו, גם ענייניים קנייניים, כל הסוגיות הבירוקרטיות.

אבל כדי להתחיל בכלל לטפל בסוגיות, הדבר הראשון זה צריך בעל בית שמנהל את זה.

עודד, היית מנכ"ל משרד ממשלתי. אתה יודע בדיוק שעד שמכינים מכרז ועד שקובעים ועד שמגיעים להסכמות, לכן שאלתי אם אושרו כל חברי המועצה. זה כבר ברכה.

כולם אושרו. אנחנו כבר קיימנו מספר ישיבות של המועצה הזאת. המנכ"ל, אנחנו רוצים לבחור את הכי טוב שיש והוקמה ועדה וגם נלקחה חברה שמתכללת. אני מקווה שאנחנו נגיע מהר מאוד לסיכום של התנאים שבהם המנכ"ל צריך לעמוד ולהביא את האיש הטוב ביותר לניהול המכללה.

עוד לא פורסם מכרז למנכ"ל?

עוד לא. עוד לא גמרנו את הנושא של הכנת תנאי הסף לתפקיד.

אני רוצה להוסיף. שלמה בן גל, מנכ"ל המכללה האקדמית בוינגייט.

בדיונים שהיינו פה בראשותך דובר על הסדרה של המכללה בנושא של האדמות, ההתפתחות, נושא של המתקנים שבזמנו נבנו עבור המכללה ונושא של המעונות. הדברים האלה לא הוסדרו. אני מקווה שבתהליך אכן יוסדרו שלושת הסעיפים הללו.

יש משא ומתן? יש מגעים? זה התחיל לכיוון כלשהו?

אין עדיין משא ומתן, אין מנכ"ל. כשיהיה מנכ"ל נתחיל לשבת איתם ונעשה את זה בצורה הכי טובה כי יש חשיבות לקיום של שני הגופים האלה על הגבעה הזאת.

אנחנו עכשיו בהליך של חקיקת חוק התרבות והאומנות. המשפטנים דיברו על תהליך צינון, מה שנקרא לא רק בהתקררות משפעת. ברגע שיש אמירה כלשהי שמישהו מרגיש מאוים, אוטומטית הוא מתחיל להתיישר לפני האמירה למרות שעדיין לא חוקקה, אם הגדרתי טוב למרות שאני לא משפטן. זה קרה בסוגיה של המכללה או שאתם מתנהלים עולם כמנהגו נוהג כפי שהיה בעבר? אתם לא מרגישים שנאלצתם לעשות צעדים כאלה ואחרים? במילים יותר פשוטות, האם המכללה נפגעה עד היום מהתהליך או שלא?

מאוד, כן.

מי הדובר?

שמעון דנאי, יושב ראש מועצת המנהלים של המכללה.

המכללה הזאת היא מכללה מאוד מפוארת, ידועה בכל העולם. היא מכשירה את רוב מורי הספורט והחינוך הגופני בבתי הספר בארץ, מכשירה מדריכים ומאמנים לכל אגודות הספורט. היא מכשירה מנהלים לכל המוסדות הציבוריים, עיריות וכדומה. היא מכללה חד-חוגית.

היום אנחנו מדברים על רב-תחומי ואנחנו רוצים ללכת להיות רב-תחומי ולקבל יותר ידע מהסביבה.

אם אתם חפצים חיים, אני חושב שתצטרכו להיות רב-תחומיים.

חפצים חיים, לכן האיחוד הזה חשוב לנו. הבעיה העיקרית שלנו היום, שאנחנו לא מצליחים - - -

באיחוד המכללות, ות"ת, אתם אמורים להתאחד עם מי?

בתיה מהמל"ג. - - - איחוד עם מכללת וינגייט ולוינסקי.

בזמנו לך אמרתי, עד שאתה בוכה על זה, תבכה על הצרה האמיתית.

זו כבר החלטה שנעשתה על ידי משרד החינוך, החלטה שנעשתה על ידי המל"ג, אושרה על ידי בית המשפט. זה מתקדם קדימה, לכן אנחנו מחפשים את עזרת ועדת החינוך שתעזור לנו שנוכל גם לקבל סטודנטים מהפריפריה, מחצור וכדומה. אנחנו לא מצליחים היום לבנות מעונות לסטודנטים מהפריפריה. אנחנו מנסים להיעזר על ידי משרד האוצר אבל כמובן שמים לנו תמיד בלוק על האדמות. אנחנו חייבים מעונות כדי להתפתח. אנחנו צריכים כיתות. המכללה גדלה מהר.

אתם צריכים הגדרת בעלות על הקרקע.

אנחנו הולכים להביא ספורטאים מכל העולם שילמדו בארץ ואולי הם יישארו פה, ספורטאים יהודים, אז אנחנו חייבים להתפתח. אנחנו צריכים מעונות בשבילם. אין לנו אפשרות, אין לנו את הקרקעות. אנחנו נשמח אם הוועדה תירתם ותעזור לנו בדברים האלו כדי שנוכל ללכת קדימה.

זה שיש היום דיון, יש בזה אמירה מאוד ברורה שלא שכחנו אתכם, גם את ההבטחות שלנו ואנחנו נמשיך לעקוב. אנחנו חפצים בכך, א', שהחוק ימומש כפי שהוא חוקק, מצד אחד. מצד שני, יבוצעו גם ההבטחות שניתנו. אני אומר לכם כיו"ר ועדת החינוך, צריך לשמור על האותנטיות של מכללת וינגייט. גם אם יהיה איחוד עם לוינסקי, צריך לוודא שאכן לוינסקי לא בסוף תקבל עוד איזה שלוחה של לוינסקי.

נכון.

אני חושב שזה חשוב, זה מתבקש וצריך שיהיה.

מהמכללה, אתם רוצים להוסיף משהו?

פרופ' רוני לידור, נשיא המכללה.

צריך להבין שהמטרה העיקרית בחוק מכון וינגייט היא בעצם להקדיש את המכון לפעילות של ספורט הישגי. אנחנו כאנשי מדעי הספורט והתנועה מאוד מברכים על זה, אבל זה ברור שבסיטואציה הזאת המכללה בעצם שנמצאת על גבעת מכון וינגייט מ-1957 ונוסדה ב-1944, אין לה שום אפשרות להתפתח על הגבעה הזאת, כי אנשי מכון וינגייט מצהירים ובצדק שכל פעילות צריכה להיות מוקדשת לספורט הישגי וזו בעצם הייתה הטענה שלנו, שאי אפשר להתעלם מהמכללה האקדמית בוינגייט. זה גוף שנוסד 13 שנה לפני מכון וינגייט והחוק הזה בעצם מתעלם מהמכללה לחלוטין. זו הייתה בעצם הטענה שלנו. ניסינו להעלות את הטענות שלנו לגבי גם הנושא של הקצאת אדמות. אנחנו לא הולכים לבנות שם בתים פרטיים, אנחנו הולכים לבנות שם כיתות לימוד ומעבדות ומעונות.

אבל היה קושי אמיתי לקבע בחוק את ההסדרה הזו והייתה הבטחה של המשרד, אנחנו נעקוב אחריה, שתוקם המועצה וייבחר מנכ"ל ותתכנסו להידברות ונקבע את זה בהסכמים.

הלוואי. זו בדיוק הייתה החלטת הוועדה.

מה שקורה היום זה ששולחים לנו מכתבים ואומרים, אנחנו מצטערים, אין לנו מספיק מקום, אנחנו עדיפים, אין לנו מקום בשבילכם.

בסדר, זו נקודת פתיחה לכל משא ומתן. גם אתה היית עושה את זה, גם אני הייתי עושה את זה.

תודה.

בבקשה, תציג את עצמך.

תודה רבה, שמי ד"ר פיני שמעון, יושב ראש ועד הסגל האקדמי במכללה האקדמית בוינגייט.

אני בפתיחת דבריי רוצה להודות לך, חבר הכנסת מרגי על קיום הדיון הזה. אני זה הבחור ששלח לך את המכתב. מעריכים מאוד את הדיון הזה כי אנחנו דואגים לעתידנו.

הדוברים הקודמים שגם הם מייצגים את המכללה, אני חושב שהציגו את העובדות לאשורן. המכללה הזאת היא מוסד ייחודי, מיוחד, היחידי במדינת ישראל שהוא מוסד עצמאי שמשרת את הספורט והחינוך הגופני במדינת ישראל, ומשכך אנחנו טוענים שיש לו זכות קיום עצמאית.

יש במדינת ישראל מוסד אחד כזה. יש מכון לאומי לספורט, חשוב. העברת את החוק, הכול בסדר גמור, רק אין אקדמיה לספורט. במידה והמוסד הזה יתאחד עם מכללת לוינסקי, לא רק ההערכות שלנו אלא ההיסטוריה של האיחודים האחרונים מעידה שהגדול בולע את הקטן וזו עובדת חיים. היה איחוד של הרצוג וליפשיץ. ליפשיץ נעלמו ונמחקו. היה סמינר הקיבוצים, מכללה עם הטכנולוגית. אפילו באינטרנט לא מוצאים את השם שלהם. נעלמו. זאת המציאות. גם המסמכים, ואנחנו קוראים את המסמכים, כל טיוטות המסמכים מוכיחים בצורה חד משמעית, בסופו של יום הגדול בולע את הקטן. אלו החיים ואנחנו לא רוצים להיות הדג הקטן שהדג הגדול בולע אותו.

בדרך כלל כשיונק טורף יונק, אתה תמצא את זה שנטרף במנוסה. אצל הדגים זה הפוך, אתה תראה את הדג עם הפנים קדימה לתוך - - - . זו המציאות, אבל הבנת גם כן מה קורה?

זה מה שנעשה כאן, שהם הולכים עם הפנים קדימה כשהם מודעים בהחלט לתהליכים האלו. המסמכים מראים את זה, ההיסטוריה מלמדת את זה.

יש מקומות דומים לנו. אם ניקח את המודלים האירופאיים שיש מכון לאומי לספורט, לצידו יש אקדמיה שמחזקת אותו. כאן מצד אחד מחזקים את המכון הלאומי, מצד שני רוצים להוריד מהגבעה - - -

לו יצויר, הרי זה שני משרדים שונים שלא בהכרח משרד זה ידע על תהליך שקורה.

ידע.

אני המחוקק שאמרתי, לא היינו ערים לכך. הליך איחוד המכללות יצא בלי שום קשר שהולך להיות מחוקק חוק הרשות הלאומית לספורט, מכון לאומי או רשות לאומית לספורט. יתכן מאוד שאם זה היה מתבצע קודם, זאת אומרת שאם התהליך היה ניבנה באמת כפי שצריך והרציונל כמו שאתה מציג, יכול להיות שהגזירה הזו של האיחוד במקרה הזה הייתה מחריגה את זה.

מאחר והתורה ניתנה משמיים והר סיני פעמיים, אבל זאת האחרונה שקיבלנו נשארה אצלנו, וזו לא תורה מסיני. יכול להיות שאנחנו לא התייאשנו והות"ת תקשיב לי גם. יכול להיות, כפי שהות"ת יודע להחריג מכללות כאלה ואחרות בגלל השקפת עולם כזו או אחרת או קבוצה פוליטית כזו או אחרת, יכול להיות שאם תעמדו על כך, וזו אמירה שאם קצת נקשיב לה, יכולה להתקיים. יכול להיות שאפשר לחשוב, גם אם אין דברים שהם בלתי הפיכים מבחינת איחוד המכללות, שיכול להיות שבאמת זה לא מאוחר. השאלה אם באמת הרשות הלאומית תרצה בזה.

חבר הכנסת מרגי, ספציפית להתייחסות במתווה. אני מצטט מהמתווה שחתומים עליו המל"ג ומשרד החינוך. כתוב: "נוכח שיקולי תקציב ותקצוב, מספר המכללות האקדמיות לחינוך שתעבורנה במעמד עצמאי יהיה מוגבל". לא נאמר שלא יעברו במעמד עצמאי.

להערתך קודם, אני נפגשתי עם שרת הספורט, נפגשתי עם מנכ"ל משרד הספורט ויושב פה נציג ממשרד הספורט מר עופר בוסתן שמייצג את העמדה. העמדה של משרד הספורט שהמכללה הזאת ראויה להתקיים על גבעת מכון וינגייט, להמשיך לתפקד ולשרת את הספורט הישראלי, החינוך הגופני, אורח החיים הבריא במדינת ישראל. אנחנו רואים בתקופה האחרונה מה עושה מעמד כמו באבו דאבי שג'ודאיקה ישראלי עומד ויש את ההמנון ואת הדגל הישראלי, זאת אומרת, זו גאווה לאומית.

זה למרות ההתנהלות שלנו.

אוקי. לא מבקשים להקים מוסד חדש, אנחנו רק מבקשים שלא יסגרו מוסד קיים שמשרת את הספורט הישראלי.

תודה. עודד, בבקשה.

תשמע אדוני, דווקא בגלל שציינת שאני הייתי מנכ"ל משרד ואני מכיר את התהליכים וכו', אז אני גם מכיר את האגו של המשרדים שלפעמים נאבקים אחד בשני כאילו הם לא באותה ממשלה. חס וחלילה שלא יהיה למשרד הזה או שהמשרד הזה לא יהיה למשרד הזה ואף אחד גם לא מוכן להעביר סמכות כזו או אחרת ממשרד למשרד אף על פי שזה המצב הנכון.

אני אומר לך, אם אנחנו נניח לא היינו מחוקקים את חוק המכון הלאומי לספורט, לא היה מכון וינגייט והיינו יושבים וחושבים עכשיו, הולכים להקים מכון לאומי לספורט, ואומרים איך צריך להיראות מכון לאומי לספורט אחרי שהיינו אומרים שצריך להיות מבנים, אז הדבר הראשון שהיו אומרים שצריך להקים בתוכו זה אקדמיה. לא יכול להיות שיש מכון לאומי לספורט מצד אחד, שאין לו אקדמיה בצד השני. מה יעשו פה? יסגרו את המכללה הזו, היא תיבלע בתוך מוסד אקדמי אחר ויתעוררו בעוד ארבע-חמש שנים ויגידו, אבל מה, אנחנו חייבים שיהיה לנו, ויתחילו להקים מאפס אקדמיה בתוך המכון הלאומי לספורט. זה פעם אחת.

מהצד השני יגידו, שוב, גם בגלל שאני מכיר את התהליכים ויסלחו לי החברים במשרד הספורט, אבל אם החוק חוקק במרץ 2017 ואנחנו נמצאים עכשיו בנובמבר 2018 ועדיין אין מנכ"ל, אז לא נעים לי לומר אבל בתקופת הממשלה הזו כבר לא יהיה מנכ"ל. הם עוד לא פרסמו את המכרז. אם הם יעבדו מהר אולי הם יספיקו להקדים את הבחירות לפרסום המכרז, אבל מאותו רגע גם היועץ המשפטי יגיד, סליחה, סטופ, עצור הכול, אבל בינתיים אנחנו בגלגלים, אז אני אומר את זה למשרד הספורט בכל הענווה. לא יודע, תפרסמו מכרז, לא תפרסמו מכרז. תמנו מחר ממלא מקום מנכ"ל.

זה בתוכנית.

מה זה בתוכנית? חבר'ה, אתם ממרץ 2017. איזו תוכנית? על מה אתם מדברים? ממלא מקום מנכ"ל, מנהל הקמה, יום אחרי שחוקקו את החוק היה צריך.

מר בוסתן, בתחום של משרדך, אמנם לא ספורט, האומנות והתרבות יותר מעניינת שם. יש חוק אחד שעשינו אותו בסיום המושב, בשבועיים וחצי, אני בוועדה הזו. ניסיתי להלין על כך, למה ברגע האחרון ועכשיו אני עסוק בחוק. כשרוצים, אפשר להאיץ תהליכים. עשינו לכם את החוק הזה. קידמנו אותו. עבר די זמן. אני מתחבר לזה שלבחור נציגים למועצה ותנאי סף ואישורים של כאלה ואחרים. נגמר. היום אתם בהליך של בחירת מנכ"ל שאמור לרכז את כל ההקמה. להגיד לך את האמת? אל תקים את הרשות הלאומית. אני רוצה לדאוג למכללה, כי מה לעשות, שלא ייקחו את זה אישית כי זה לא אישי. יש פה שליחה של הות"ת שאנחנו מכבדים, אבל על הגוף הזה אני לא סומך כל כך. הוא מתנהל לאיטו, הוא הפוך בהשקפת עולמו, בניגוד אלי. אני חושב שהוא צריך לדחוף ידיים יותר לתוך העשייה בתוך האקדמיה, להזיז דברים באקדמיה, אבל לטעמי הוא לא דוחף את זה. אני אתן מייד לות"ת להתייחס, לכן אני אומר לך, אתם צריכים להאיץ את התהליך. אני אומר לך, תקום הרשות הלאומית. הסתדרנו 70 שנה בלעדיכם, עוד שנה, 71.

אני מבקש לצאת מפה עם שלושה דברים: אחד, משרד הספורט צריך תוך שבוע לדעתי, ולא צריך יותר משבוע כדי למנות מנהל הקמה שיהיה ממלא מקום מנכ"ל עד לבחירתו של מנכ"ל. זה בעניין המכון הלאומי לספורט. זה פעם אחת.

פעם שנייה אדוני, וזה דווקא ועדת החינוך, התרבות והספורט שרואה את שני המשרדים האלה תחת אותה מטרייה, צריכים לעצור את העניין הזה של החיבור למכללת לוינסקי. אם צריך שינוי חקיקה, אני מוכן לנסח הצעת חוק ולקבוע שבתוך המכון הלאומי לספורט תהיה אקדמיה ומכללה לספורט שתהיה חלק ממנו ופה ואילך לך על המל"ג, מה שנקרא, נבוא מעליו בחוק, עם כל הכבוד, כי אני יודע גם איך אי אפשר לעבוד מול המל"ג ויש להם את התוכניות שלהם. יכול להיות שזה היה נכון בזמנו לאחד עם מכללת לוינסקי, אבל היום להקים מכון לאומי לספורט בלי מכללה זאת תהיה בכייה לדורות.

אם הייתי רואה שזה קודש קודשים עובר כחוט השני על כל המכללות, הייתי סקפטי ואומר, קשה, אבל זה לא עובר כחוט השני. החריגו. פה יש סיבה מוצדקת להחרגה.

בבקשה, אדוני.

ד"ר ברוך צ'יש, בוגר של המכללה ו-30 שנה מרצה במכללה.

לפני ארבע שנים המכללה חגגה 70 שנות קיום. שלושת האנשים שיושבים פה, יושב ראש הוועד המנהל, הנשיא, המנכ"ל דיברו בשבח המכללה, עד כמה המכללה היא מכללה ראויה וגדולה עם פרסטיז'ה עולמית וכו'.

לפני שנה היה טקס נהדר של חלוקת פרסים לספורטאים לאומיים, מאמנים לאומיים ושופטים לאומיים שמנהל המכללה הגה והוציא. היו שם עשרות אנשים. הם מצד אחד מהללים את המכללה, מצד שני מובילים את המכללה אולי לא בחמש שנים הקרובות, אולי לא בעשר, אבל תוך 15-20 שנה לא תהיה המכללה. אנחנו צריכים כמו שאמר חבר הכנסת פה ואתה רמזת, להתייחס למיוחדות של המכללה בתמונה הכללית של החינוך הגופני והספורט במדינת ישראל. זה לא רק הספורט, זה לא רק החינוך הגופני אלא זה החינוך הגופני והספורט בישראל, והאנשים האלה במקום להוביל את המאבק נגד האיחוד שרבים מאיתנו, אני מייצג פה את עצמי אמנם אבל אני דיברתי עם רבים וגם עם רבים מחברי הסגל שאנחנו נפגשים איתם. מי שהיה צריך להוביל את הישיבה הזאת זה לא שלושת האנשים שיושבים פה ועוד כמה. הם היו צריכים להוביל את המהלך הזה.

הם ראו את הנחרצות שלנו בחקיקה, הם כנראה קיבלו רגליים קרות ממני. היום שיניתי להם את הרושם.

החקיקה שלכם הייתה מבורכת לגבי המכון. ההצעה של חבר הכנסת עודד היא מבורכת, אבל אולי כמה צעדים קדימה, כי לחוקק חוק ולהעביר חוקים וכו' זה עניין - - -

לא, הוא אמר אם לא תהיה ברירה.

אני גם יכול להגיד שכמו שאמר היושב ראש, כנראה שאנחנו מעבירים חוקים יותר מהר מאשר ממנים מנכ"לים, אז נעביר חוק.

אנחנו לא אוהבים לחוקק על הראש של משרד החינוך ועל הראש של הות"ת/מל"ג, אבל כשאין ברירה - - -

אני חושב שהם היו צריכים להוביל את המאבק להחרגה. יש מנהל אחד באוהלו שפרש עכשיו מתפקידו כי מנסים לעשות דבר של חיבור בינו לבין מכללת תל חי והוא מתנגד.

זה עניין אחר.

בסדר גמור, זה עניין אחר אבל בתיאוריה הוא דומה. הם היו צריכים להוביל את המהלך.

זה דומה, אני אגיד לך למה. אוהלו בקצרין, יש לה את האותנטיות שלה, תחומים שלה ויש לה חשש סביר שתל חי, יכול להיות שיקום נשיא או לא יודע מה ויגיד, התחום הזה לא מדבר אלי או שלא יהיה כלכלי. זה החשש בכל איחוד של מכללה שהיא אותנטית. זה החשש של מה שיקרה ובמיוחד הוכיחו לנו המשברים בפקולטות למדעי הרוח. באוניברסיטה העברית נדרשנו בשנים האחרונות להתערב, חוגים עם שלושה סטודנטים, ושוב הות"ת והמל"ג בהשקפת עולם שלהם חושבים שהם לא צריכים להתערב ואני חושב שמדינה חייבת לשים את הידיים על ההגה ולהסתכל לטווח הרחוק ולומר אם היא רוצה לצד החדשנות, לצד הידענות, לצד ההישגיות גם שיהיה לנו ריפוד מהצדדים של איכויות במדעי הרוח ותחומים אחרים. זו דעתי. זה ויכוח כנראה שלא יגמר ואנחנו נמשיך להתווכח. מוויכוח לא מתים.

ות"ת.

שלום רב, קודם כול אתחיל ואגיד שאני נמצאת כאן בדיון ואני טיפה מופתעת מהאמירות שיוצאות מנציגי הסגל, משום שבבית המשפט בחודש אפריל הם אמרו ודרשו מהפרוטוקול בפני בית המשפט המכובד שהם אינם מתנגדים עקרונית לעניין האיחוד. אני אזכיר גם את הדיון שהיה פה בוועדת החינוך בכנסת.

מי הגיש את העתירה? למה זה הגיע לבית משפט?

המבקשים היו הנציגים של הסגל.

אנחנו לא עוסקים פה בעתידו של הסגל. אנחנו יודעים יפה מאוד לדאוג לסגל שלנו. אנחנו מדברים פה על ויכוח מהותי שקשור לספורט הישראלי, למדינת ישראל, לכל הנושא של החינוך הגופני, הבריאות של תושבי ישראל. מה קשור הסגל? אני יושב ראש ועד הסגל, לא מדבר פה על העובדים, אני מדבר על המוסד, האם יש לו זכות קיום - - -

מה נושא העתירה? אתה הגשת, לא?

כן, כן, אני חתום על העתירה. אנחנו דרשנו לפחות אם יהיה איחוד - - -

אבל היא אומרת בצדק, אם כבר אתה מנהל מאבק וזו השקפת עולמך, יכולת לומר, תשמעו, אם אנחנו כבר בבית משפט, אנחנו בעמדה עקרונית חושבים שצריכה להיות מכללה אקדמית צמודה למכון הלאומי, נפרדת.

חד משמעית זה מה שאמרנו. בעניין של הסגל, שזו זירה אחרת, הלכנו לבית הדין לעבודה כדי שאם חלילה יקרה הדבר, וזו מחובתנו, יהיה צו מניעה מהאיחוד. עד שייגמר העניין של הסגל, אז אנחנו שם, אבל זו לא הזירה הזאת. אנחנו יודעים להתמודד על הסגל במקומות אחרים.

אני אתן לך להמשיך ואחר כך נעשה פאוזה קטנה בה נציג את חברי הכנסת הצעירים שלנו שעוד לא הצגנו אותם. בבקשה, גבירתי.

אתחיל ואציג את הנושא מנקודת מבט רחבה יותר. כפי שיודעים כל האנשים שיושבים סביב השולחן, משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה חתמו לפני - - - על מתווה להעברת המכללות האקדמיות לחינוך ממשרד החינוך לות"ת מתוך ראיה אסטרטגית מהותית של העלאת הרמה האקדמית של המוסדות האלה. מבחינתנו היעד הוא העלאת איכות הכשרת המורים במדינת ישראל.

אדוני הנכבד ישב עם ד"ר רבקה ודמני לפני מספר חדשים וחלק שבחים באמת למהלכים שמקדם מל"ג יחד עם משרד החינוך בנושא הזה ועל החשיבות של הנושא הזה.

אני לא מפקפקת כהוא זה וגם המל"/ות"ת לא מפקפקים כהוא זה מהמוניטין שיש למכללה האקדמית בוינגייט, מהייחודיות, מהאותנטיות כמו שאמרת, מהצבע הייחודי שלה, מהתרומה שלה למדינת ישראל.

כל אלה לא יפגעו?

זאת בכלל לא שאלה. השאלה שאנחנו דנים בה היא מהות של מוסד להשכלה גבוהה. יושב כאן חבר כנסת נכבד, מציע להקים את האקדמיה בתוך מכון לאומי, שזה נשמע לנוכחים פה באמת מרשים ומרהיב, אבל עם כל הכבוד, חוק המל"ג , סעיף 15 מגדיר את קווי היסוד של מה הוא מוסד להשכלה גבוהה. מוסד להשכלה גבוהה הוא קודם כול ישות עצמאית, אוטונומית ולא יושב בתוך גוף שהוא מכתיב לו ומנהל את העניינים שלו, ומחר, בעוד עשר שנים גם יחלקו תואר אקדמי לכל שחקן כדורגל.

משטרת ישראל לא פועלת היום להקמה של מכללה לשוטרים בבית שמש?

זה לא אקדמי.

אקדמית. הם רוצים להפוך אותה לאקדמית. הם הגישו בקשה למל"ג. אתה יכול לעשות את הקטע האקדמי עצמאי בתוך המכון הלאומי לספורט.

לכן גם את זה אפשר לעגן ולהגן את עצמאותה של המכללה, אבל החשש שלך נאמר.

העניין הוא כזה, יש לנו כיום 21 מכללות אקדמיות לחינוך. ברור לכול שזה יותר מדי. זה פוגע באיכות הכשרת המורים. כולנו כאן בחדר רוצים מורים טובים לילדי מדינת ישראל. זה לא פחות חשוב מדברים חשובים אחרים שנאמרו כאן בדיון. היום אנחנו במצב שכל מכללה, יש לה את התביעות שלה ואת האיכות שלה. תבוא אוהלו, ואמרה את זה, אני בקצרין. תבוא חמדת הדרום, תגיד, אני בנתיבות.

עם מי איחדתם את חמדת הדרום?

חמדת הדרום, בוא נשאיר שנייה את זה בצד.

גם אני בכוונה שאלתי על חמדת הדרום.

תיכף אנחנו נגיע לחמדת הדרום. אם כבר מדברים על בכוונה, אני בכוונה מביאה גם את הדוגמאות של המכללות האלה. אלה מכללות שסדר גודל של מספר הסטודנטים שם הוא 600-700 סטודנטים. מוסד להשכלה גבוהה, כדי שייספר בדברי הימים צריך מאסה קריטית של סטודנטים, של סגל, של גופים מנהלים. אומרת פה המכללה בעצמה, אני מתבססת על חוג אחד. הכשרת מורים לחינוך גופני, יש להם גם שני תארים מצוינים לתארים שניים, אבל הכול מתבסס על תחום אחד. אקדמיה היא דבר שמפרה את עצמו אחד עם דברים אחרים. אם רוצים באמת להתקדם ולהתפתח מבחינה מדעית, מבחינה תשתיתית, מבחינת סגל, מבחינת מה שהמכללה יכולה לעשות, היום אנחנו נמצאים במציאות שאנחנו יודעים במל"ג שאיחודים זה העניין.

הלכה מכללת הרצוג והתאחדה עם מכללת ליפשיץ. לפני האיחוד מכללת ליפשיץ מנתה 600-700 סטודנטים, יתקן אותי נח, ומכללת הרצוג מנתה 1,200 סטודנטים. כיום אנחנו מדברים על ארבע שנים אחרי האיחוד. 3,000 סטודנטים לומדים במוסד המיוחד ואני יכולה לבשר לכם היום שבישיבת מל"ג היום אנחנו מקבלים גם החלטה ככל שהיא תעבור, להעביר את מכללת הרצוג מיסודה של מכללת הרצוג וליפשיץ, לות"ת, שתהפוך להיות אחת ממשפחת מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. אני חושבת שזו בשורה, אני חושבת שזו קדמה. אני חושבת גם אם ליפשיץ התנגדו לכך, היום אנחנו מדברים על מכללה רצינית, מהותית, מובילה במרחב ירושלים, לחינוך הממלכתי-דתי.

לגבי חמדת הדרום - - -

לא, לא, זה לא הדיון. שאלתי. הבנתי את התשובה.

אז זהו המהלך. אין לנו שום בעיה שהמכללה והסגל ישבו יחד עם השני ויגיעו להסכמות. צריך גם לזכור שלגבי ההחלטה שלהם, אנחנו אמנם יצאנו בקריאה אבל ההחלטה להתחתן היא לא משהו שאנחנו הכתבנו. מכללת לוינסקי מבחינתנו יכלה גם להתאחד עם סמינר הקיבוצים ווינגייט יכלה להתאחד - - -. רצו המוסדות, אנחנו לא מתערבים בזה. התקבלה החלטה בגופים המנהלים שאנחנו מכבדים את הגופים המנהלים. יושבים לידי הגופים המנהלים של מכללת וינגייט. התקבלה החלטה בוועד המנהל, באסיפה על איחוד. זו החלטה שבאה מלמטה מלמעלה. אנחנו כאן בתפקיד שלנו יחד עם משרד החינוך שיש לו תפקיד מפתח, נשמור על כך שהאיחוד באמת יגשים את עצמו על הצד הטוב ביותר ויעמוד בהנחיות שלנו כמוסד להשכלה גבוהה.

גברת בתיה, קודם כול אני שמח שנתת את הסקירה ואת הרציונל. אני מתחבר. אין ספק שמוסד אקדמי מכובד צריך להיות עם תשתיות רחבות ותשתית של מרצים וסטודנטים וגם חוזק כלכלי. אנחנו מסכימים, אנחנו לא אומרים שלא, לכן גם לא עלינו על בריקאדות לעצור את המיזוג הזה בין המכללות.

עדיין, מה לעשות, יש מושג שנקרא שיקול דעת של המנהל הכללי. לפעמים צריך להחריג מציאויות מסוימות ואם אי אפשר להחריג, צריך לקבל את אותו אפקט, את אותה תוצאה בסוף. המדינה צריכה לומר שצריכה להיות מכללה שכל ייחודה וייעודה, אלא אם כן היו הרבה אז היינו עושים תחרות בין לבין, של הכשרת מורים לחינוך גופני וכל המקצועות הנלווים אליהם. אני חושב שסביב תעשיית הכשרת המורים לחינוך גופני יכולים להתפתח ענפים נלווים, אם זה במחקר, אם זה בהעצמה כלשהי, וזה לא דמיון, זה אמיתי. צריך את הדברים הנלווים, הבריאות בספורט ועוד הרבה דברים שיכולים להתפתח סביב זה.

אני רוצה לעשות את הפאוזה שביקשתי לעשות ואני רוצה שחברי הכנסת הצעירים שלנו להיום מעמותת פסגות שמלווים את חברת הכנסת פנינה תמנו שאטה ואת חבר הכנסת יואל חסון, יציגו את עצמם.

רבקה ותמיר, כבר הצגנו אותם, רבקה מקצרין ותמיר מחצור. הם השכימו קום ובאו מהצפון הרחוק.

שלום, קוראים לי הראל, אני מעמותת חינוך לפסגות, נווה עופר. אני בן 11, בכיתה ו'. אני אוהב את עמותת חינוך לפסגות כי שם מתגברים אותנו, נותנים לנו חיזוק לתיכון וככה אני מצליח בחיים.

מאיפה אתה בארץ?

מתל אביב.

תודה רבה, בהצלחה. לי אין ספק שתצליח, כי אני נפגשתי עם הבוגרים של המסלולים של חינוך לפסגות והשמיים הם הגבול.

שלום, שמי מורן, אני מעמותת חינוך לפסגות בעכו. אני עוד מעט בן 12. אני אוהב את חינוך לפסגות. אני מכיתה ג' שם. אני אוהב את התגבורים, את המורים, את כל מה שהם עושים בשבילנו ושהם שם בשבילנו.

ואתה גם עושה למען עצמך, משתדל יותר?

כן.

ודאי.

שלום, אני רוני, אני גם בעמותה של חינוך לפסגות בירושלים ואני בת 12 וחצי. אני אוהבת את העמותה הזאת בגלל שגם מתגברים אותנו והם עוזרים לנו בכל מיני מקצועות שאנחנו צריכים.

אתם פעם ראשונה בכנסת, רוני?

כן. לא סתם לומדים, לומדים בדרך כייפית ומהנה, כל מיני מצגות וסרטונים.

תודה.

שלום, שמי הדר, אני מעכו, בן 12 עוד מעט. אני נמצאת בעמותה לחינוך לפסגות, שם מתגברים אותנו ומאפשרים לנו את הידע. אני שם מכיתה ג'. אני מאוד אוהבת את המדריכים ואת המורים ואני נהנית שם.

תמיר, רוצה לומר משהו?

מה אתם אומרים על הדיון שמתקיים?

לפי דעתי חשוב שתמנו את המנכ"ל.

תודה.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש.

בהצלחה.

אדוני, אני חייב לצאת וחשוב לי רק לומר משהו גם בהתייחס למה שאמרה הנציגה של הות"ת.

בבקשה.

אני חייב לומר למשרד הספורט, אני בא מהצד שלכם, לא כנגדכם. אם אני הייתי יושב כמנהל ההקמה או כמי שאמור לקחת את הפרויקט הזה שנקרא המכון הלאומי לספורט במכון וינגייט, זה היה חלק בלתי נפרד מהויז'ן, מהחזון של המכון הלאומי לספורט. אתם צריכים להוביל את זה ואני אומר לכם ואני אומר את זה גם לות"ת. מכללה כזו בתוך מקום כזה בוודאי לא תהיה רק מכללה למורים לחינוך גופני. זה מניהול קבוצות ספורט ומדעי הניהול ועד למקצועות הבריאות והתזונה והפיזיולוגיה. יש פה מקום בלתי מוגבל לייצר - - -

חבר הכנסת הדובר הוא יושב ראש ועדת המשנה לספורט בוועדה הזו, קחו בחשבון.

גם יש מאחוריי הקמה של כמה מוסדות אקדמיים עוד לפני שנכנסתי לכנסת, ואני אומר לך, אתם יכולים להוביל פה משהו שהוא חסר תקדים. הות"ת רואה את זה דרך הטבלאות של התקציב ושל מספרי הסטודנטים. צריך לראות את זה דרך החזון. תהיה לכם פה רוח גבית לעניין הזה. עם כל זה שעכשיו הם מתנגדים, הם אלה שבסוף ימחאו לכם כפיים.

זה לא שלא מינינו ממלא מקום מנכ"ל. מייד עם פרישתו של המנכ"ל מינינו. אנחנו בדרך למינוי מנכ"ל קבוע. יש לנו בן אדם שמונה על ידי המועצה לממלא מקום מנכ"ל.

התהליכים בעבודה?

כן.

יצא רושם כאילו - - -

זה מה שהבנו.

אז אני חוזר ואומר, יש ממלא מקום שמייד מונה עם פרישת המנכ"ל הקודם.

זאת אומרת שאם אני עכשיו רוצה לייצר תהליך של הידברות בין המכללה למכון, יש את מי להזמין.

הוא יכול, כן.

הבנת מה אני הולך לעשות בזמן הקרוב. אוקי, תודה.

נכנס אלינו חבר הכנסת אחמד טיבי עם שני חברי הכנסת הצעירים שלו להיום והם יציגו את עצמם.

ג'וואד.

מאיפה אתה?

מטירה.

איזו כיתה?

ה'.

שמי מיאל, אני מטירה, כיתה ט'.

וכמה שנים אתם בפסגות, מאיזו כיתה?

אני ארבע שנים.

ואתה, ג'וואד?

שנתיים.

יפה. שיהיה לכם בהצלחה.

הוא אמר לי שהוא חושב שהוא רוצה לכבוש את המקום הזה.

הכבוד הוא לי. אני לא דוקטור בורג. דוקטור בורג אמר, אי אפשר שניים באותו תפקיד.

מה אתה רוצה מבית הספר שלך?

ספורט.

אנחנו עכשיו מתעסקים במכללת וינגייט.

יופי. וינגייט עשו דבר טוב שאני ואתה שיתפנו בו פעולה. היו סטודנטים ללימודי התעמלות באוניברסיטה בג'נין שלא הייתה מוכרת והיה דיון בוינגייט. מי זה נשיא וינגייט?

רוני לידור. הם נפגשו איתי.

אני קיבלתי עליך דיווחים מצוינים. אני רוצה להודות לך בהזדמנות זו. עשית עבודה מצוינת.

תודה לך.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

מהנדס.

מהנדס תשתיות, הוא אמר לי.

העיקר לא רופא. יש לנו יותר מדי רופאים.

תודה רבה, יעקב.

בהצלחה. צחי לגזיאל, בבקשה, תציג את עצמך.

אני צחי לגזיאל, אני יושב ראש אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית בוינגייט.

מכובדיי, לצערי עודד יצא, רציתי לשאול אותו כמה שאלות.

הפרוטוקול נמצא, הוא יוכל לקרוא את זה, אל תדאג.

שמי צחי לגזיאל, אני יושב ראש אגודת הסטודנטים בוינגייט.

מה עתידה של אגודת הסטודנטים בוינגייט יחד עם אגודת הסטודנטים בלוינסקי? האם יהיה איחוד? האם תהיה אגודה אחת? איך זה יראה בעצם? הסטודנטים של המכללה האקדמית, לאן הם יפנו בעצם בבעיות אקדמיות ואירועם למיניהם? האם יש לזה תשובה?

אני אענה לך. לו יצויר עכשיו, אפשר ללמוד בעברית, מה הסטטוס שלך כסטודנט?

בעברית.

ואם תתמודד לאגודת הסטודנטים?

בעברית.

זה מה שיקרה.

בהקשר הזה של העברית יש ארבעה קמפוסים שונים שלכל אחד מהם יש אגודה משלהם ויש אחת ראשית לכולם. האם לוינסקי תהיה הראשית?

אני אגיד לך מה אני שואל. מאחר ואנחנו שואפים לשמר את הייחודיות של מכללת וינגייט, מסתמא, גם הסטודנטים שלהם ירצו לשמר ואני מקווה שיכבדו את הרצון הזה ותהיה אגודת סטודנטים של מקצועות ענף הספורט ושל עובדי ההוראה האחרים. זו השאיפה שלי. מה יהיה? החיים יותר חזקים מכל רצון לא שלי ולא שלך ולא של אף אחד.

יש לי שאלה נוספת. עלתה פה הנקודה של האם יש אפשרות לפתח באמת מכללה בשיתוף פעולה עם מכון וינגייט שהוא מכון לאומי, והאם שיתוף הפעולה הזה יכול להיות באופן מלא וכן לשמר את הנושא של מכללה חד-חוגית או לצורך העניין דו-חוגית. מנקודת המבט שלי, אני באתי ללמוד בוינגייט מהסיבה הפשוטה שזו המכללה הכי טובה בארץ לחינוך גופני והוראה עם אנשי החינוך הכי טובים בארץ, עם המרצים האקדמיים הכי טובים בארץ.

בילדותי הייתה בבאר שבע מכללה למורים לחינוך גופני. היא נסגרה.

מכללת קיי. היא קיימת.

הם עברו לקיי, אבל המכללה עצמה.

היא הייתה מכון עצמאי.

זה היה בבית הפועל בשכונה ב'.

אני אמשיך ואגיד שהתחלתי ללמוד בכל מוסד אחר ובחרתי בוינגייט בגלל הייחודיות שלו. באמת מעניין אותי לדעת אם יש אפשרות לשיתוף פעולה במסגרת החוק כמובן. בנוסף לסעיף 15, האם אפשר לשנות אותו או באמת מה ההיתכנות של זה מבחינה כלכלית? כמובן האם זה יכול לקבל תקצוב מהמדינה?

זה מה שנקרא צופה פני עתיד. יש מישהו שיכול לענות לו? בבקשה.

חבר הכנסת מרגי, אני רק רוצה לומר משהו מבחינה אקדמית, כי בכל זאת אני איש אקדמיה וצמחתי במכללה והגעתי לדרגות הגבוהות ביותר במסלול האקדמי בישראל.

תראה, המודל שהוצג כאן, של מכללה על יד מכון לאומי לספורט, אני חושב שלמען ההגינות הדוברים הקודמים היו צריכים לומר שזה מודל מאוד נדיר בעולם. הוא כמעט ולא קיים.

אחיות בית ספר גם היה משהו נדיר ומוצלח.

הוא קיים בהרבה מקומות באירופה, בוא נדייק.

הוא קיים בדיוק בשלושה-ארבעה מקומות בעולם.

שלושה זה עדיין נדיר.

באירופה אפשר לספור על יד אחת כמה מקומות כאלה יש. באסיה אפשר לספור על יד אחת, חצי יד, ובצפון אמריקה אין אף מודל כזה. למה אני אומר את זה? אני אומר את זה כי מעבר לסוגיות של מכון-מכללה יש את הסוגיות של התחום האקדמי, ואני כאחד שצמחתי במכללה, התואר הראשון שלי הוא במכללה ועשיתי תארים מתקדמים בחו"ל והגעתי עד דרגה של פרופסור מן המניין.

אני חושב שהיום בהשכלה הגבוהה בתחום האקדמי המודל הזה כבר לא קיים. גם בעולם, לא רק בספורט. אנחנו בבידוד. אחת הסיבות שאני שקלתי כנשיא מכללה ופתחתי את זרועותיי לאיחוד, זה משום שאני רוצה ליצור מוסד אקדמי רב-דיסציפלינרי, רב-תרבותי, שהסטודנט לחינוך גופני, חוץ מחינוך גופני יוכל ללמוד עוד מקצוע. אני מסתכל על זה בהיבט רחב. אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אחוז הנשירה של מורים לחינוך גופני במדינת ישראל הוא הגבוה ביותר מבין שאר המקצועות, מדוע? אני גם הייתי מורה לחינוך גופני שלוש שנים. אתה עומד בשמש, אתה עובד בגשם, העור שלך חשוף וכדומה.

ונותנים לך את השעות הכי דפוקות במערכת.

יפה, ונותנים לך עוד 40 שקל בשנה לקנות לך דמי שיזוף ומשקפי שמש, ולמה שסטודנט שלומד חינוך גופני לא יוכל ללמוד חינוך גופני ואולי תנ"ך ויהדות ופילוסופיה וספרות ומתמטיקה?

זה כבר היה בעבר.

המודל הזה לא היה אף פעם. אני מבקש לדייק בעובדות. בעבר היה משום שהמכללה כמו המכללות האחרות לא נתנו תואר אקדמי, אז כדי שסטודנט במכללה יקבל תואר אקדמי, אז בנוסף ללימודיו בסמינר, במכללה וכדומה, לפני שהיא נתנה תואר אקדמי הוא הלך ללמוד עוד חוג באוניברסיטה. זה לא היה קיים.

אני מבקש רק להוסיף לדיון, אני חושב על העתיד. אני אדם אופטימי מטבעי, חבר הכנסת מרגי, ואני חושב שיש כאן ניסיון בלתי רגיל לאחד בין תחומי דעת בשתי מכללות שכרגע מנוהלות על ידי אותו בעל הבית. זה שתי מכללות סוכנותיות. יש רצון עז מצד הסוכנות לסייע לנו. יש רצון עז מטעם משרד החינוך לסייע לנו ומטעם מל"ג/ות"ת. אם מדינת ישראל תקבל החלטה שמכללות אקדמיות לחינוך תעבורנה כפי שהן לתקצוב ות"ת, אני אהיה הראשון שאשמח, מדוע לא? ועם זאת אני אביע את ההסתייגות בכל דיון אקדמי, שאני חושב שלא טוב למכללות להיות חד-חוגיות. עוד חמש-עשר שנים אם נישאר במודל הזה - - -

אני לא מסכים איתך.

אנחנו ניסגר.

אפשר לעבור ואפשר לא לעבור ובלבד שתישמר הייחודיות.

הייחודיות תישאר במודל הזה.

אני מקווה.

זה במסגרת המשאים ומתנים של המוסדות.

אתה נתת תשובה, לכן אני לא יכול להיות החלטי. אנחנו לא באנו עם דעה נחרצת, איחוד/לא. מצד אחד אמרתי את דעתי הנחרצת שזו לא גזירה משמיים. אפשר להתמודד איתה, אפשר להחריג. מצד שני אני מקבל את הטענה שמוסד אקדמי צריך להיות חזק, איתן, עם בסיס רחב של סטודנטים ועם בסיס רחב של מרצים איכותיים מכל הגוונים. מה שכן עומד לנגד עיניי, אני כנבחר ציבור, כיו"ר ועדת החינוך, שמדינה צריכה לומר את דברה, איזה תחומי ידע ורוח צריכים להתקיים, למרות שמה לעשות, הם לא מייצרים הכנסה מהירה.

לצערנו.

לא לחינם שאלנו ילד קטן. הוא כבר רוצה להיות מהנדס. שאיפה טובה, אבל אנחנו לא צריכים רק מהנדסים, צריכים משהו שקשור לרוח, לנשמה גם כן. אסור לנו לאבד את זה ולכן אני חסיד של לשמור על האותנטיות. איך זה יהיה, צמוד, לא צמוד, בנפרד, מאוחד, ממוזג? תקראו לזה איך שאתם רוצים. זה מה שאני רוצה לוודא.

תודה לך.

בבקשה, אדוני.

אני פרופ' גרשון טננבאום. אני פרופסור בפלורידה סטייט ומרצה בבינתחומי בישראל.

ברשותך, תן לי להציג את שתי הבנות שהצטרפו אלינו מעמותת פסגות. תאמרי לנו מה השם שלך ומאיפה את.

קוראים לי לאמה, אני מזרזיר.

קוראים לי דאניה, מזרזיר.

ברוכות הבאות, נאחל לכן הצלחה. בבקשה, תמשיך.

אני בוגר המכללה כמו שאר חבריי. אני רוצה לציין, חבר הכנסת מרגי, שהייתי המורה של נשיא המכללה הנוכחי ובן כיתתו של המנכ"ל.

אני חייב לומר שאני כאן בגלל שמדינת ישראל והמוסד הזה יותר חשובים לי מכל דבר אחר. למרות שיש החלטת איחוד ואני מקבל שיש חוקים במדינה, למען מדינת ישראל טוב שלא יהיה איחוד והחברות שלי איתם פחות חשובה מהעיקרון הזה.

מותר לך גם אם תישאר חבר שלהם לומר את דעתך.

ואני מקווה שהם גם יזכרו את זה. אם אני הייתי היום נשיא המכללה, הייתי הולך לחיזוק המכללה ולא להחלשתה.

איך?

גם להעצים את ההיבט המדעי שהם מתיימרים להיות נפלאים בו. הם לא כל כך נפלאים בו, הם יודעים את זה. הם יכולים לחזק את ההיבט הזה הרבה יותר ממה שהוא קיים היום, ולהחזיק את המסלול להוראת חינוך גופני.

למה? הם מכון מחקר?

כבודו, הם מוסד אקדמי.

אז מה? אתם מתוקצבי מחקר?

ממש לא. היו הרבה אי דיוקים במהלך הדיון, אני מצר עליהם.

נכון, היו הרבה אי דיוקים, לדוגמא, שהם לא יכולים להתרחב במכון וינגייט. הם כן יכולים להתרחב במכון וינגייט. זה הכול עניין של משא ומתן עם נציגי הממשלה. הם כן יכולים לפתח.

קראתי את התכנים שאמורים להילמד במכללה המאוחדת. זה יחליש אתכם, זה לא יחזק אתכם, רוני, וקראתי גם את מסמך המשילות שהוא בעייתי מאוד וכדאי שגם אליו ישימו לב. תודה.

תודה. נח, אתה רוצה לומר משפט לסיכום?

מבחינתנו כמשרד החינוך, תומכים באיחוד.

אתם מאמינים שצריך לשמור את הייחודיות.

לא רק זה, אלא אנחנו גם בחלק הזה עם עיניים צופיות קדימה כדי להבטיח עצמאות כזו או אחרת לספורט, חיזוק של הספורט בתוך המכללה. אני אישית אינני מאמין בנושא של איחוד עם רשות ספורט. הניגודים בין מסלולים אקדמיים למסלולים לא אקדמיים, הרוב יודע למשוך לטובת המסלולים הלא אקדמיים. האקדמיים הופכים להיות כסות. אם ניקח את הניסיון הלא טוב עם הספורט במציאות שבה הם בקושי מאפשרים את המתקנים, רמת המתקנים במקום וכן הלאה, כולם מודעים לכך. אני לא חושב שהמכללה צריכה להיות תלויה. היא צריכה להיות עצמאית, כמה שיותר אקדמית בתוך האיחוד והיא יכולה להשיג את זה והיא יכולה לחזק את המעמד של החינוך של הספורט, במעבר לות"ת גם לפתוח לא רק חינוך גופני אלא לפתוח גם מסלולים אקדמיים לספורט ולא רק לחינוך גופני, ולהתפתח ולתרום בצורה אקדמית נהדרת.

תודה. אני שמח על היוזמה, על הדיון, כי בהליך החקיקה החששות היו יותר שמא המכון הלאומי בסמכויות שניתנו לו יוכל לייצר קורסים ולעשות כנסים. היה חשש של זליגה לתחומים שהם לא של המכללה. אין ספק שגורלה של מכללת וינגייט לנגד עינינו מהסיבות האלה.

כיו"ר ועדת חינוך אני רוצה לוודא שיהיו לנו מורים טובים, מורים שלא רק יודעים להריץ אותנו בקצב 6 או בקצב 5 או בקצב 7, אלא מורים שידעו, כשמריצים אותי בקצב 6 בשעה כזו או אחרת, מה התהליכים הפיזיולוגיים שאני עובר וכנ"ל כל ההשלכות, מבינים גם בתחומי הבריאות, תחומים אחרים, תזונה ותחומי ידע נוספים. הוא חלק מסגל ההוראה. הוא צריך להיות איכותי כמו שאנחנו שואפים שרמת המורים תלך ותשתפר ותעלה. משם אנחנו באים ורוצים לשמור כפי שאמרתי לאורך כל הדיון, על הייחודיות של המכללה, בין אם זה יהיה עם מיזוג, בלי מיזוג. אנחנו אכן נוודא ונעקוב אחרי זה ואולי נעשה אפילו מפגשים יזומים, במיוחד שהמועצה כבר קמה ואתה אומר שיש מנכ"ל, אז אנחנו נעקוב מקרוב.

אני מודה גם לות"ת על הסקירה, לתלמידים שהתארחו אצלנו היום מעמותת פסגות, מודה לכולם כמובן.

בסיכום רציתי לקרוא לזירוז הליך בחירת המנכ"ל. ברגע שיש ממלא מקום, שזה לא עוצר את העבודה, אבל קח בחשבון את ההערה של חבר הכנסת עודד פורר. מרגע שהוכרזו בחירות, לא תוכלו למנות שום דבר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:34.