פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



5
ועדת החינוך, התרבות והספורט
05/11/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 706
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ז בחשון התשע"ט (05 בנובמבר 2018), שעה 9:30

הצעת צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשע"ט), תשע"ח-2018

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
עודד פורר – מ"מ היו"ר
איתן ברושי
מאיר כהן

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

לירן שפיגל - ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך

אורי שלומאי - עוזר ראשי, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ששון דקל - מנהל תחום בקרה ותקצוב, משרד הפנים

יובל וורגן - ראש צוות בכיר (מחקר ומידע), מרכז המחקר והמידע, הכנסת

מיכל רבקה מנקס - סמנכ"ל חינוך רווחה וחברה, ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

מיכל זליקוביץ - פורום קהלת

מירב ישראלי

יהודית גידלי

טלי רם



הצעת צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשע"ט), תשע"ח-2018

בוקר טוב לכולם. אני אפתח את הדיון ולאחר מכן אני נאלץ ללכת לפגישה שנפלה עלינו. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 5 בנובמבר 2018, כ"ז בחשוון תשע"ט. הנושא: הצעת צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשע"ט), תשע"ח-2018.

להזכירכם, הדיון התקיים, והמשרד בנוהל הקבוע הציג את המסמך, צו 7(ב), ואני פניתי לאנשי המשרד ואמרתי - אנחנו כמה שנים מאשרים את הצו הזה והכנסת מאשרת את זה עשרות בשנים, לא יודע ממתי החוק הזה מחייב, וזה נראה כאילו אנחנו מאשרים, בסדר, זה לא אומר כלום.

ואז באתי בבקשה למשרד אם ניתן לא לאשר את זה בישיבה הקודמת ולקבל היום מצגת שתסביר את הצו ותאמר לנו מה נעשה, ונעשים הרבה דברים תחת הצו הזה, אבל לא ייתכן שזה ייראה כמו – תסלח לי השפה הפורטוגזית – איזה דוח בפורטוגזית שאף אחד לא מבין אותו. אז בבקשה, הצעה לסדר.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול התפרסם – ולא בפעם הראשונה – על סימנים של חצבת במערכת החינוך, גם מורים וגם תלמידים.

לא, החצבת במדינת ישראל התגלתה.

לא, זה לא חדש, אבל אנחנו יודעים - - -

אנחנו רוצים לגייס את מערכת החינוך לזה בשמחה.

מאחר שאני רק מציג הצעה לסדר, ואתה ממהר, ובכל זאת האיום הזה קיים, זה לא סביר שאין תגובה. אני לא יזמתי הצעת חוק אבל ראיתי שדחו אותה.

אז אני אעדכן אותך.

אני חושב שוועדת החינוך צריכה לקיים דיון.

יפה. התפרצת לדלת פתוחה. לירון, דוברת ועדת החינוך, אתמול הפנתה את תשומת ליבי, היא גם חושבת כמוך.

רציתי להציע בישיבת צוות.

שאלתי אותה אם חבר הכנסת אלאלוף לא עשה דיון בנושא הזה, אז הוא עשה אבל לא התייחסו לקטע של מערכת החינוך.

מאחר שהתחילו לצוץ יוזמות של ראש מועצת מרחבים, שי חג'ג', שנקט יוזמה ואמר – ילד שלא מחוסן לא יתקבל במוסדות החינוך ועוד יוזמה כזו, אמרתי יש מקום, והיום בישיבת צוות נמצא איזו משבצת לדיון.

אני רוצה להגיד גם לשלטון המקומי. אני חושב שזה נכון כן לאפשר – עד שאין נהלים יותר ברורים – לשלטון המקומי להגיב. אנחנו מדברים גם על הגיל הרך וגם בכלל, ואני חושב שצריכה לצאת פה אמירה שלך. זה נראה לי דבר קריטי, עם כל הכבוד, נראה לי דבר קריטי והתופעה שהורים שלא מחסנים, מסכנים את הילדים ששותפים, זה לא דבר שאפשר לסבול אותו ברמת ערבות הדדית מינימלית – חבר הכנסת מאיר כהן בטח יסכים איתי.

ואני אומר לכם, חבריי מהשלטון המקומי, אתם צריכים לדרוש דיון השבוע. ועד שאין הנחיות אחרות, אני כן חושב שמותר לתת סמכות לראשי רשויות לפעול בעניין הזה. זה לא דבר שצריך לעכב את התגובה, זה יכול להיגמר לא טוב.

אני רוצה לשאול – הצעירים שבינינו – אני זוכר שרוב החיסונים, פרט לגיל הרך שעשינו בטיפות החלב, את רוב החיסונים עברנו במערכת החינוך.

לא. חצבת מתחיל עם כולם. בגיל שנה מתחילים.

היום, היום. היום במערכת החינוך יש מבצעים של חיסונים?

אבל זה לא חובה. יש הורים שלא רוצים.

עד כמה שאני יודע – אני בדקתי את זה בשבוע שעבר לאור מה שאתה אמרת עם מרחבים – יש מקומות שראשי הרשויות נפגשים עם ועדי ההורים המקומיים, ובהסכמות – בהסכמות, אני אומר, בהסכמות – לא כאמירה גורפת, הם בהחלט משכנעים. יש כבר צוותי שכנוע שפונים להורים סוררים, אבל יש הצעת חוק שהונחה על שולחן הממשלה.

אבל חוק ייקח שנה, שנתיים.

רבותיי, מאחר שיהיה דיון ולא נקדים את המאוחר, בבקשה, דודי, 7(ב).

תודה רבה. דודי מזרחי, מנהל אגף תקציבים במשרד החינוך. כאמור, בדיון הקודם הוועדה ביקשה מאיתנו לשפוך אור על שני דברים מרכזיים. אחד, הועלתה טענה שצו 7(ב) הוא חלקי ולא נותן מענה לדיפרנציאליות או לפרוגרסיביות של התקצוב שצריכה לבוא לידי ביטוי על ידי המדינה; הועלתה טענה שצריך להשקיע יותר תקציבים באוכלוסיות חלשות; טענה נוספת שהועלתה, שהמשרד הוא לא מספיק שקוף.

כאשר התייחסתי לכך מטעם המשרד בדיון הקודם, התייחסתי לשורה ארוכה של מהלכים שנעשו בדיוק בכיוון הזה בעשור האחרון, והתבקשתי על ידי היושב-ראש להכין סקירה מפורטת מה נעשה במערכת החינוך בעשור האחרון. בין היתר, לבקשת חבר הכנסת יוסי יונה שהיה כאן, לתת פריזמה גם בהקשר של ההישגים ביחס לתשומות שהושקעו, איך זה בא לידי ביטוי בהישגים, וזאת הסקירה שהנחנו כאן. ככל שתרצו להעמיק ולהרחיב, כמובן שנשמח.

אתם מעבירים השתלמויות למנהלים שידעו איך הסל שלהם מורכב, איך מנתחים אותו, מה מגיע להם, מה לא מגיע להם?

קודם כול, כן. זה משתנה בין היסודי לחטיבות הביניים ולחטיבה העליונה.

ביסודי זה הרבה יותר פשוט. אני מדבר על החטיבה העליונה.

ביסודי, בחמש שנים האחרונות היה שדרוג משמעותי בעקבות כניסת בתי הספר לניהול עצמי, ככה שמנהלי בתי הספר הם אלה שמנהלים את התקציב שלהם בעצמם. בחטיבה העליונה, הסל בנוי בצורה כזו שהתקציבים מגיעים ישירות לבעלות, מנהל בית ספר הוא גורם מאוד מאוד משמעותי.

יש לנו, אני מודה, איזשהו עקב אכילס בחטיבות הביניים, ושם אנחנו הולכים החל משנת הלימודים הקרובה, ב-2019, להתחיל בפיילוט לניהול עצמי גם בחטיבות ביניים, כשהמשמעות היא שהמנהל הוא יותר אוטונומי, הוא שולט יותר, מכיר יותר את התקציבים שלו, ואם תרצה נשמח להרחיב על זה.

בבקשה, מצגת.

(שקף: תקציב בסיס ביחס למספר התלמידים – מגמה רב שנתית). ראשית, אפשר לראות כאן גרף משנת 2000 עד שנת 2019. בכחול זה תקציב המדינה בבסיס התקציב. בשנת 2000 תקציב המדינה למערכת החינוך, משרד החינוך, עמד על 21 מיליארד, ואפשר לראות שבין השנים 2000 ל-2008, קצב הגידול של התקציב היה נמוך מאוד, מדובר על 30% גידול בשמונה שנים, שזה כמעט לא מחזיק את הגידול הטבעי.

מה הגידול הטבעי בשמונה השנים האלה?

אנחנו מדברים על סדר גודל של 25% - אני אומר כרגע בשליפה. אפשר לראות שמשנת 2009 מתחיל שינוי רדיקלי של המגמה.

מתי התחיל עוז לתמורה וכו'?

אני אתאר באופן פרטני. יש לנו תקופה בין 2000 ל-2008 שהמערכת יחסית בסטגנציה, מאבקים על רפורמות – אני מניח שכולכם מכירים את הסביבה הציבורית שהייתה באותה תקופה – בעצם כמעט ולא נכנסו תוכניות חדשות, והחל משנת 2009 אנחנו רואים שינוי משמעותי, אני תכף אפרט.

(שקף: ממוצע תקציב לתלמיד 2000-2018). אנחנו רואים את זה בא לידי ביטוי בממוצע התקציב לתלמיד. בעוד שאנחנו רואים שהיקף התקציב לתלמיד בשנת 2000 עומד על 13,000 שקלים, בשנת 2008, שמונה שנים לאחר מכן, הגידול הוא שולי, כ-15,000 שקלים לתלמיד. אנחנו רואים את הגידול המשמעותי, ובעיקר זה בא לידי ביטוי בשיפוע שממשיך לעלות. אנחנו רואים שהתקציב לתלמיד הולך ועולה בהתמדה ואנחנו מגיעים כיום, בשנת 2018 - - -

סליחה. אתם מכניסים לתקציב לתלמיד את שכרו של המורה?

בוודאי.

אז מה עשינו? מה בוודאי?

אם תרשה לי ברשותך חמש דקות ולאחר מכן.

אני מבטיח עשר דקות. אתה איש טוב, באמת.

אני משתדל. הגידול בעלות לתלמיד מבטא את מכלול ההשקעות של משרד החינוך – החל משכר המורים, דרך תוכניות, ואני אפרט.

(שקף: תוכניות משמעותיות בעשור האחרון). אז מה בעצם עשינו? מה התוכניות המשמעותיות בעשור האחרון שהובילו לשינוי הזה? ראשית, 2008-2019 – אגב, זה חוצה ממשלות, מדיניות עקבית של הממשלה בשנים האחרונות. שנת 2008 עד 2012 – רפורמת אופק חדש בגני ילדים, בתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים; שינוי שבוע העבודה של המורים, למידה בקבוצות קטנות, שעות פרטניות, והגדלה משמעותית של שכר המורים, למעלה מ-30% גידול.

2008 עד 2012 – פעימה ראשונה של התוכנית להפחתת מספר תלמידים בכיתה, החלטת ממשלה, זאת הפעימה הראשונה, חצי מיליארד שקלים.

שנת 2009 – תוכניות התערבות בהיקף מאוד רחב, אגב הוצגו כאן בוועדת החינוך של הכנסת, בנושאים של פדגוגיה, ערכים ואלימות. גם הפחתת תלמידים בכיתה, גם תוכניות ההתערבות שאושרו ב-2009, כולם דיפרנציאלי.

2009 – מהלך מאוד רחב של המשרד לחזק תשתיות ידע בצמתים קריטיים, ביסודי ובחטיבות ביניים, באמצעות תגבור שעות הוראה ופיתוח מקצועי, הדרכה למורים. גם כן הוצג כאן בוועדת החינוך של הכנסת.

2011-2015 – מהלך של ניהול עצמי בחינוך היסודי, דיפרנציאלי.

כל התוכניות כאן עתירות במשאבים, תכף אני אציג את זה באופן מסכם.

2011 – התוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21, דיפרנציאלי – מחוז צפון, מחוז דרום. כל בתי הספר היסודיים בארץ מתוקשבים.

כמה מההוצאה זה על הגידול במספר התלמידים? הרי אוכלוסיית ישראל גדלה כל הזמן ויש גידול במספר התלמידים. אני חושב שחלק מהכסף הזה הוא לא שיפור מצב אלא הוא צילום מצב.

אני מסכים איתך במאה אחוזים ולכן אפשר לראות כאן.

אבל אתה חייב להסביר את זה כי מי שלא מבין יכול לחשוב ששר החינוך הזה השתגע, הוא לקח מההתנחלויות לחינוך. בדרך כלל זה הפוך.

אני מסכים איתך שצריך להסתכל, ולכן השקף הזה הוא השקף הכי משמעותי: ממוצע תקציב לתלמיד 2000-2018, שהוא מתייחס לתקציב לתלמיד, לא כמה סך הכול גדל התקציב - -

לא נומינלי אלא ריאלי.

- - מה ההשקעה לתלמיד. ואפשר לראות את הגרף שמתחיל להשתנות באופן רדיקלי ב-2008.

אני ממשיך לעבור ואחרי כן אני אפרט ואני אחבר את זה גם לצו החינוך.

2012-2015 – יישום דוח ועדת טרכטנברג, חינוך חינם בגילאי שלוש וארבע, גם כן דיפרנציאלי לפי הסטטוס של הרשות.

צהרונים בפריפריה – הפעימה הראשונה החלה גם ב-2012-2013 בעקבות יישום דוח טרכטנברג, עוברים על תוכניות של מיליארדים רבים של שקלים.

2013-2017 – רפורמת עוז לתמורה. רפורמת עוז לתמורה עשתה שני דברים משמעותיים. אחד, העלתה את שכר המורים ביותר מ-42%; דבר שני, יותר שעות לימוד בקבוצות קטנות תוך שינוי שבוע העבודה של המורים.

2015-2019 – לראשונה, תקצוב דיפרנציאלי בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים בשעות ההוראה. מהלך מאוד מאוד משמעותי שנעשה ומיושם.

2015-2021 – הפעימה הנוספת של התוכנית להפחתת מספר התלמידים בכיתה, תוכנית שגם דובר עליה רבות כאן בוועדה ואושרה כאן בוועדה. הפחתת מספר התלמידים בכיתה בחינוך היסודי, גם כן דיפרנציאלי. מהלך של הרחבת המלגות, תוכניות השאלת ספרי לימוד.

2015 – התוכנית ללמידה משמעותית. יותר שעות הוראה לצורך התנסות בבתי הספר, למידה חווייתית.

2015-2017 – תוכנית בתי הספר של החופש הגדול, גם כן דיפרנציאלי. 2015 – תוכנית לסייעת שנייה והצטיידות בגנים בגילאי 3 ו-4, גם כן מתוקצב באופן דיפרנציאלי.

2016 – תוכנית לאומית לחיזוק המתמטיקה והמדעים, דיפרנציאלי.

2016-2017 – ממשלת ישראל מעבירה את החלטת ממשלה 922 שאימצה בין היתר את תוכנית אתגרים של משרד החינוך. זו תוכנית אסטרטגית להעצמת החינוך הבלתי פורמלי והעצמת עובדי הוראה במגזר הערבי, תוכנית של כ-200 מיליון שקלים לבסיס. כאמור, רק לאוכלוסיות חלשות.

2017 – חוגים בפריפריה במחוז הצפון, בהחלטת ממשלה, במגזר החרדי ללימודי יסוד, תוכנית ליוצאי אתיופיה; 2017 – גם כן בעקבות מהלך, צריך להגיד, של השלטון המקומי ושל ועדת החינוך ומשרד האוצר כמובן, אנחנו מרחיבים באופן משמעותי את הסבסוד של הצהרונים בכל הארץ, גם כן דיפרנציאלי, תוכניות של מיליארדים רבים. לאחר מכן יש ניתוח.

2018 – ניצנים בחופשות, סבסוד קייטנות בחנוכה ובפסח, כאמור דיפרנציאלי.

2018-2019 – בעקבות הרפורמה בחינוך המיוחד, שדנו עליה גם בוועדה, אנחנו מקצים כ-250 מיליון שקלים בשעות הוראה עבור טיפולים, ובתקציב שקלי באופן דיפרנציאלי בחינוך היסודי ולבתי ספר בחטיבות הביניים. מתחיל משנת הלימודים תשע"ט, ה-1 בספטמבר, כאמור דיפרנציאלי.

אתה יכול לתת עוד פרטים על זה? זה מעניין. תוכנית שמתחילה, אתה אומר – שקלי, שעתי, דיפרנציאלי – למה אתה מתכוון?

היום לבתי ספר יש מה שנקרא סל סטטיסטי שאיתו מנהל בית ספר עם הצוות המקצועי מקבל החלטה איזה מענה הוא נותן לילדים עם הלקויות היותר קלות – לקות למידה קלה, בעיות רגשיות קלות – זה סל בית ספרי שעומד היום על סדר גודל של 1.1 מיליארד בחינוך היסודי ובחטיבות ביניים והוא מועבר לבתי הספר בנוסחה.

אנחנו זיהינו שבבתי הספר החלשים, שיעור התלמידים המתקשים שזקוקים לסיוע הוא גבוה יותר, ולכן עבור הסל הזה של שעות ההוראה שאיתן בעיקר מעסיקים מורות מקדמות, טיפולים פרה-רפואיים, דברים מהסוג הזה, הסל הזה הוא לא מספיק והוספנו 120 מיליון שקלים לסל הזה, שמחולק לפי מדד הטיפוח של בית ספר לפי החולשה הסוציו-אקונומית של בית הספר.

מגיע ישירות לבית הספר - -

ישירות לבית ספר, הוא כבר נמצא.

- - או בתוכניות? יש איזה פיקוח עליו, לאן הכסף הולך?

כן. כל תלמיד שהמנהל רוצה שיקבל את התקציב מהשעות הללו, צריך להיות מוקלד עם תעודת זהות, עם כל הפרטים, עם האבחון שלו במערכת פנימית שלנו שנקראת "שילובית". המנהל ממלא את כל הפרטים, המפקח מאשר.

להגיד שהכול מושלם, הוא לא מושלם, ואחת הסיבות שעשינו את המהלך והרפורמה בחינוך המיוחד, כדי להגדיל בין היתר את הפיקוח והבקרה, אבל זה דבר שהתחלנו איתו כבר.

אם הזכרת את הרפורמה בחינוך המיוחד, בשבוע שעבר קיימנו פה ישיבה – לא מן המניין – עם צמרת המשרד, בליווי חוברת ומצגת, מה ההיערכויות שנעשות ליישום הרפורמה. אנחנו לא מחכים שיגיע המועד.

אני מציע לכם, היות ואני מכיר לפני ולפנים - היו זהירים בכספים האלה, הקטנים לכאורה. זה 120 מיליון שקלים, שלהערכתי, מהידיעה שלי, הם קצת מבוזבזים.

הם שומעים את זה ממני כמעט בכל ישיבה.

הם לא מפוקחים כראוי. אתם צריכים לדאוג שזה מגיע ישירות לתלמידים. אנא מכם.

פיקוח ובקרה, אין מה לעשות.

אני גם הייתי מנהל בית ספר, אני מכיר גם את ראשם של מנהלי בתי הספר. במקום שאתה מקבל כסף קל ואין לך פיקוח, מהר מאוד יש נטייה לעשות עם זה דברים אחרים.

חבר הכנסת ברושי רוצה להעיר הערה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אין ספק שיש גידול משמעותי בתקציב משרד החינוך וגם ראינו את זה – הצגת פה כמה ממשלות – ראינו את זה גם בממשלה האחרונה.

אבל אני חושב, עם כל המאמץ שנעשה, שכר המורים הוא נמוך מדי. תנאי ההעסקה של מערכת החינוך הם לא מספיק הולמים את הדרישה של איכויות ואת ההשוואה למקומות אחרים. והיה צריך לעודד גם – מה שראיתי שנכשל עם הרופאים אולי בינתיים – אבל לעשות דיפרנציאלי למורים שמגיעים למקומות הרחוקים והקשים, ולעתים צריך להטיס מורים למקומות רחוקים בקצוות לשעות שיכולות להיות קריטיות לתלמידים שהם לעתים קבוצות קטנות.

(היו"ר עודד פורר, 09:55)

ולכן, אני חושב שאין פה ביטוי מספיק – ניתן ליושבי-ראש להתחלף.

אני רוצה לומר, כמי שבא מהפריפריה, ודאי גם חברי חבר הכנסת כהן, צריך לתת ביטוי כמו שרצינו וכנראה לא הצלחנו מספיק עם הרופאים, כפי שהיה מקובל גם בעבר, לתת ביטוי לשכר המורים או מערכת החינוך על פי המרחקים ממרכזי אוכלוסייה.

ההחלטה לעבור ממרכז לנגב, גליל, ערבה, רמת הגולן, היא החלטה מאוד קשה – גם ברמה המשפחתית וגם ברמה הכלכלית כי בסוף ההוצאות יותר גבוהות דווקא שם, ואני חושב שלא נעשה מספיק כדי להשביח את מערכת החינוך במקומות האלה.

אני רוצה לומר עוד נקודה שאי אפשר להתעלם ממנה, בטח מי שהיה ראש רשות – גם חברי וגם אני. יש משקל גדול לכמה הרשות שמה בתקציב השוטף על החינוך. ואם נוסיף לזה גם את יכולת ההורים, ויש לעתים התאמה בין יכולת ההורים ויכולת הרשות לבין המרחק למרכז הארץ – מה שניסיתי לומר קודם – צריכה להיות פה התערבות יותר רצינית, גם בהטבות לאזורי הספר והפריפריה למורים וגם להביא בחשבון, עם כל הפיקוח של היושב-ראש על תשלומי הורים, יש פער גדול במערכת החינוך, בא לידי ביטוי ביכולת הרשות ויכולת ההורים.

ואלה לא מרכיבים שרואים אותם על הגרף, ואני אישית בעד לתת כמה שיותר אבל נדמה לי שהדיון הוא לא מספיק – לא רואים פה את המיצ"ב ולא רואים פה את הבגרות.

יש בהמשך סקירה מפורטת.

ולא תמיד יש קשר ישיר בין ההשקעה לתוצאה. אבל ברמה של הדיון עד עכשיו – ואני גם נאלץ לצאת – אני רוצה להגיד שבעיניי, בסוף בסוף בסוף, הכי חשוב זה עניין המורים, המדריכים, המערכת החינוכית.

ולא נעשה מספיק, כי אתה רואה את שכר המורים. אמרת, העלינו את השכר. מה העלינו, ל-8,000 שקלים לחודש למורה מתחיל? אנחנו יוצרים חוסר עידוד לאיכויות גבוהות ללכת למערכת החינוך בגלל תנאים שאינם מועדפים מספיק שהממשלה קובעת, גם עם התקציב הגדול שעומד לרשות שר החינוך. תודה.

חבר הכנסת מאיר כהן.

אין לי שום ספק, באמת שאין לי שום ספק שזו התפתחות יפה מאוד, התפתחות דרמטית, למרות שיש את המרכיב של שכר המורים, אני עובד במערכת מ-1982 עד 2003, ולא זכיתי לעדנה הזאת כמו שאתם מציירים את זה.

אבל תראו, אני הייתי בין אלה שדרשו את הדיון הזה. אני דרשתי את הדיון הזה ואני דרשתי את השקיפות הזאת כי בזמן האחרון אנחנו עדים לתופעה פסולה באי תשלומי ההורים בתוך המערכת.

תשלומי ההורים הם אחד מהדברים המעיקים ביותר על החיים של כל הורה, ולא משנה, אני לא מדבר רק על הפריפריה. אני מסתכל על חבר'ה שגרים במודיעין והם אנשים ממעמד ביניים, קשה להם מאוד עם תשלומי ההורים. תשלומי ההורים כמו שאתה יודע זה כמה מיליארדים, להערכתי בהערכה זהירה זה 4 מיליארד מתוך התקציב הזה. במדינה שיש בה חוק חינוך חינם - - -

זה בנוסף.

לא, זה בנוסף למה שמופיע פה.

אני אומר, זה כאילו 4 מיליארד מתוך התקציב הזה - שערו בנפשכם - במדינה שיש בה חוק חינוך חובה חינם.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת, על פי בקשתי עשה מחקר. לגדל ילד במערכת החינוך הישראלית מגן, מטרום חובה ועד י"ב זה 250,000 שקלים. אתם מאמינים? 250,000 שקלים. זה מדהים כמה שההורים במדינה הזאת משלמים.

לכן, אני הייתי מציע בישיבות שלכם של משרד החינוך, אני הגשתי הצעת חוק שיורידו דרמטית את התשלום לטיולים כי זה פנטסטי שמטמיעים את זה בתוך תוכניות. אני חושב שגם משרד החינוך באחריותו לבוא להורים האלה – שהם הלקוחות שלו, כמו שהתלמידים לקוחות – ולהגיד: אנחנו השנה הזאת עושים hold בכל נושא התוכניות ואנחנו אומרים אמירה ברורה שאנחנו מורידים את הנטל מעל ההורים במדינת ישראל.

אין לזה אגב אח ורע - בדקתי את זה במדינות ה-OECD - אין שום מדינה, אדוני היושב-ראש, במדינות ה-OECD, שההורים משלמים כמו במדינת ישראל בחינוך ציבורי. בחינוך פרטי, שישלמו מה שהם רוצים. בחינוך ציבורי זה איום ונורא. זוגות עובדים ולא יכולים לשלם – אני חושב שאתה מסכים איתי כי גם אצלכם לא יכולים לשלם את מה שהתלמידים מבקשים. זה תשלומי חובה, תשלומי רשות, והטיול השנתי, ולצערי הגדול - -

הצגות, מוזיאונים.

- - מתהדרים בפניי ראשי ערים ואני אומר להם את זה, באים ואומרים לי, תראו איזה העלאה ואני ישר בא ובודק, שואל את שכבת ההורים - אגב, ככל שהיישובים יותר מבוססים, דווקא בפריפריה יש לקיחת אחריות יוצאת מן הכלל, אבל ככל שהיישובים מבוססים – אדוני, הייתי ביישוב שלך וסיפרה לי גברת אחת שהיא במקרה בת משפחה שלי, אני משלמת שיעורי תגבור לילדים שלי, לכן הם מגיעים להישגים.

כלומר, בית הספר לא בא ואומר בוא ניקח את החוליות החלשות וניתן להן תגבורים. אם ההורים לא עושים את זה, וזה גם הוצאה.

התגבור זה ניחא. הבעיה היא דברים שהם חובה.

בוודאי.

על אחת כמה וכמה.

על אחת כמה וכמה במערכת שהיא ציבורית, שבאמת אמורה כל הזמן לקחת את הילדים מהקרון האחורי ולהביא אותם קדימה. הרי אנחנו מצווים על זה, אלה בתי ספר הטרוגניים.

אבל האם טיול זה חלק מתוכנית הלימודים?

בוודאי.

אז היא צריכה להיות משולמת.

נכון, אני מסכים איתך לגמרי. תודה רבה. עוד פעם, אני אומר את דבריי בהסתייגות גדולה, דווקא בגלל שאני בא מתוך המערכת הזאת, קורים דברים טובים במערכת החינוך. אני זוכר ימים שהיה קושי גדול מאוד למורים, למנהלים, אפילו להצטייד בדברים בסיסיים לבית הספר. ויש היום באמת איזה תקופה של עדנה.

אבל, כל מה שתציגו כאן יהיה לוקה בחסר עד שמערכת החינוך לא תתחיל להתייחס לתשלומי ההורים כי זה באמת הופך להיות לכמעט בלתי אפשרי.

אם תרשה לי, מונח לפנינו גרף.

אני מכיר אותו, קראתי.

זה בסוף עניין של מדיניות. אם מסתכלים בין השנים 2010 ל-2018, הממשלה הגדילה בכ-5 מיליארד שקלים את התקציב שמיועד להקלת הנטל על ההורים – חינוך חינם מגילאי 3-4, צהרונים, הזנה, סייעת.

אני חייב להגיד בעניין הזה, סליחה. א. להציג את השקף הזה יחד עם חינוך חינם לגילאי 3-4 זה עושה עוול כי גילאי 3-4 לא היו תשלומי הורים, פשוט לא היה חלק מחוק לימוד חובה. חוק לימוד חובה חל מגיל 5. זה כמו שאם מחר נעביר את חוק לימוד חובה מגיל אפס או מגיל חצי שנה, אז תגיד לי – תראה כמה אנחנו הגדלנו את ההשתתפות שלנו לעומת נטל התשלומים של ההורים. זה לא.

גם כיתות קטנות לא שינו את התשלום של ההורים.

סליחה. אתה צריך לבחון – והשקף שאתה אמור להציג לנו פה הוא שקף שמציג לעומת חוק לימוד חובה, זאת אומרת זה שהשקענו עכשיו יותר מיליארדים נומינלית בגלל שהחלנו את חוק לימוד חובה מגיל 3, זה לא אומר שהקלת על נטל תשלומי ההורים.

נטל תשלומי ההורים צריך להיות אל מול חוק לימוד חובה. בהקשר הזה, מה שצריך להיות עוד בעמודות הקודמות – אם תחזור לשם – זה גם הגידול במערכת החינוך, זאת אומרת כמה גדל מספר התלמידים בין 2015 - - -

הצגנו את זה.

לא, זה צריך להיות ביחד כי כשאתה מציג נתונים נומינליים - - -

הצגנו את זה בדיוק לפני שנכנסת.

אם אתה רוצה להציג את זה בדיאגרמה יפה, אתה צריך להציג את זה באופן יחסי.

שני דברים. מה שאתה אמרת פלוס עליית השכר של המורים. הוא התייחס לזה.

כן. לא בכמה גדלה ההשקעה אלא כמה באמת בסוף משקיעים. אני אומר לכם עוד פעם – תראו, יש לי מאבק גם על העניין של תשלומי הורים ובכלל איך מערכת החינוך תופסת את עצמה כחלק מהעניין, אבל מה שאומר מאיר זה נכון.

בסוף, בשורה התחתונה – אני נהנה מזה, אשתי מורה לאנגלית, אז אני נהנה מזה. למה? כי כל מה שהם לא לומדים בבית הספר היא צריכה ללמד אותם אחר הצהריים והיא מתפרנסת מזה.

אדוני היושב-ראש, הפסיקו ללמד מרוקאית אז אני לא נהנה מזה.

אתה לא נהנה מזה. אולי נעשה את זה מקצוע חובה חמש יחידות. בשורה התחתונה, אי אפשר להתעלם מזה שהנטל שמושת על ההורים הולך וגדל, וכמו שאמרה מנהלת הוועדה - -

מעיק.

- - אי אפשר להתייחס לטיול – זה לא fun, זה לא nice to have – הוא חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים, וככה צריך להתייחס לזה. לכן, אני שם את זה ככה בקונטקסט של איך מציגים.

נתבקשתי על ידי היושב-ראש - זה גם מה שהכנו כאן – לשקף מה המהלכים שנעשו בעשור האחרון, כיצד הם הפחיתו את נטל התשלומים של ההורים.

לא, זה בסדר.

אם אני מסתכל איך זה משפיע על משפחה - - -

לא, לא.

נתבקשתי על ידי היושב-ראש. אין לי בעיה, אני אעשה מה שצריך.

נטל התשלומים של ההורים בהקשר של תשלומי הורים.

לא. בהקשר בכלל - - -

לפני 2011, כשבאו לכנסת לאשר תשלומי הורים, אישרו תשלומי הורים לגילאי 3-4? זה עבר אישור של מישהו?

אני חושב שזה היה מוצר מפוקח על פי חוק.

לא, ממש לא. הרי הם באים לאשר את תשלומי ההורים בוועדה. נכון?

כן.

האם כשהם הציגו את תשלומי ההורים לפני 2011, לפני הרפורמה - - -

היה פיקוח על המחיר.

היה פיקוח על שכר הלימוד.

לא. האם כשאישרת את תשלומי ההורים, אישרת פה גם את תשלומי ההורים בגילאי 3-4? כי אחרת, כשאתה מציג לי את תשלומי ההורים, אנא ממך, תביא לי גם את מה שמשלמים ההורים מגילאי אפס עד שלוש. אם אנחנו לוקחים את זה כחלק מתשלומי ההורים, תציגו את זה כחלק מתשלומי ההורים. זאת אומרת, כשאתם באים לאשר פה תשלומי הורים, תאשרו מגילאי אפס עד שלוש.

אני אומר לך באמת, אני בצד שלכם ואנחנו נאשר את הצו בסופו של דבר, וככה המערכת עובדת וזה לא אתה באופן אישי, אבל אני אומר, אל תציגו תמונה מעוותת.

חלילה.

תציגו את התמונה. זה שהקלתם בגילאי 3-4, עם כל הכבוד, אין לזה שום קשר, שום קשר לתשלומי ההורים במערכת החינוך שבה חל חוק לימוד חובה. שום קשר. זו אחיזת עיניים בשביל לייצר, השקענו יותר. זה טוב שעשו את גילאי 3-4 תחת חוק לימוד חובה, אבל זה לא גרע כהוא זה מתשלומי ההורים. זה גרע בנטל במקום אחר.

אני מוחה על האמירה אחיזת עיניים כי זה מה שהתבקשנו להציג – כיצד ההשקעות - - -

בהקשר של תשלומי הורים.

לא. לא בהקשר הזה. אני מכבד כל מה שאתה אומר, אני משקף את מה שהתבקשתי על ידי היושב-ראש להציג, כיצד הפעולות שביצע המשרד השפיעו על נטל התשלומים של ההורים – בין אם זה מהלכים בספרי לימוד, בקייטנות, בית ספר של החופש הגדול.

אולי תוסיפו פה אז גם את נקודת הזכות שנתנו להורים בשנה האחרונה במסגרת - - -

אני לא משרד האוצר, אני מייצג את משרד החינוך. אני משקף נושאים שנעשו במערכת החינוך. החיסכון השנתי לממשלה זאת עובדה. על אותו תקציב, אותם 5 מיליארד שקלים, הייתה יכולה להתקבל החלטת מדיניות. אני עובד מדינה, אני משקף את המדיניות שהתקבלה. את אותם 5 מיליארד שקלים היה אפשר להחליט שמחלקים בצורה אחרת. התקבלה החלטה לחלק אותם באופן פרוגרסיבי לחלשים עבור הנושאים הללו.

אני חושבת שיש פה עניין סמנטי, סליחה. מיכל מנקס, מרכז השלטון המקומי. אני חושבת שהכוונה הייתה פה להציג את נטל ההוצאה לחינוך של ההורים, לאו דווקא בהקשר של תשלומי הורים שמאושרים כאן בוועדה.

נכון. זה מה שהתבקשנו להציג.

כשאנחנו מדברים על הצו בסופו של דבר. אוקיי, בואו נמשיך.

(שקף: שיעור השתתפות גילאי 3-4 בגני ילדים ציבוריים מתוך קבוצת הגיל). בפרק הראשון התבקשתי לסקור את ההיבט התקציבי ולאחר מכן דובר בעצם על מה התוצאות במערכת. אני אסקור את זה בקצרה.

ראשית, אנחנו רואים שבעוד שבין השנים 2000 ל-2008 שיעור ההשתתפות בגילאי 3-4 בגני הילדים הציבוריים, כמעט זה לא השתנה, נע בין 68% ל-72%, בעקבות יישום דוח ועדת טרכטנברג אנחנו מגדילים באופן שיטתי את שיעור התלמידים מגילאי 3-4 שמשתתפים בגני הילדים הציבוריים, מגיעים ל-92%, ולמה זה חשוב? זה חשוב בעיקר במקומות החלשים, כאשר אנחנו מזהים שילדים מגיעים פעם ראשונה לגן בגילאי 5, הפער הלימודי ועולם התוכן שהם מביאים איתם הוא פער מאוד מאוד גדול, ויש בכך תרומה משמעותית מאוד לצמצום פערים.

(שקף: ממוצע שעות לתלמיד לפי שלבי חינוך בחינוך הרגיל בשנים 2008-2018). במבחן התוצאה, ממוצע השעות לתלמיד – אלה שעות פרונטליות, אני לא מדבר על השעות הפרטניות שהן בעצם תולדה של הרפורמות, גם אופק חדש וגם עוז לתמורה – רק השעות הפרונטליות מול כיתה הולכות וגדלות בשש-שבע שנים האחרונות.

כשאתה סופר שעות פרונטליות מול כיתה , אתה סופר גם בעצם את גילאי 3-4 עכשיו?

לא. הגרף הצהוב מתייחס לחינוך היסודי; הגרף הכחול לחטיבות הביניים; והגרף הסגול לחטיבה העליונה. צריך להגיד שרוב המשאבים שהוזרמו בחמש שנים האחרונות לשעות הוראה הם בעיקר דיפרנציאליים כתוצאה מההחלטה לתקצוב דיפרנציאלי בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים.

אבל שוב, תרשה לי להעיר לך, ואני אומר את זה דווקא כאחד שבסיס חיי בדימונה. אתם יצרתם כבר מצב שהוא אבסורדי. בדימונה אצלי כשאני הייתי ראש עיר וגם היום, הילדים מסיימים בשעה 15:30 כי באמת יש מגוון יוצא מן הכלל – יוח"א וכו' וכו'. דווקא אתמול בגבעתיים מספרת לי גברת שהילדים שלה יוצאים ברבע לאחת.

נכון.

כלומר, נוצר איזה מצב אבסורדי, שרצינו רצינו רצינו, ובאמת עשינו תיקון גדול מאוד אבל דווקא אצל שכבות ביניים הם מתמודדים עם זה. אני יודע שהבן שלי – נכדתי, הנכדה הכי יפה בעולם – מסיימת כיתה ב' ברבע לאחת והולכת לצהרון, שמי מממן אותו?

אתה, או האימא שלה.

בסדר, אני לא רוצה להגיד מי. אז דיברנו על תשלומי הורים. נגמרו תשלומי הורים.

תוסיף לזה עוד משהו, מאיר.

מסכנים. אני פוגש את השכנים שם במודיעין, חבר'ה צעירים נחמדים, ואומרים לי: מאיר, אתה חבר כנסת, אנחנו עובדים, אני ואשתי עובדים, אבל אלוהים אדירים, בנוסף לתשלומי ההורים אני לא יכול להגיד לאשתי בשעה רבע לאחת תחזרי מהעבודה, אז אנחנו לוקחים צהרון. על הצהרון אנחנו משלמים 1,400 שקלים משעה 13:00 עד שעה 15:00.

איפה?

למה? זה לא המחיר.

חבר'ה, תבדקו את זה.

זה המחיר הריאלי.

בצהרון פרטי אולי.

תבדקו. תבדקו, חבר'ה.

- - -

אבל יש חוק פיקוח.

חוק פיקוח שהוא חצי עקום, אבל לא משנה.

אני כן אגיד בהקשר הזה עוד משהו, בנוסף לדבריו של מאיר. צריך להבין, התיקון שנעשה מול דימונה הוא מבורך, אבל יש שכונות ברשויות גדולות שהן שכונות קשות.

פריפריאליות.

שהמצב שלהן לעומת אזורים מסוימים בדימונה הוא הרבה יותר גרוע.

אני אבקר איתך בדימונה בכל האזורים.

באזורים מסוימים, מאוד מאוד מסוימים.

לכן התקצוב שנעשה כאן, בית ספר בדרום תל אביב מקבל יותר מבית ספר בצפון תל אביב. אני מסכים שאחד העקרונות שצריך לשמור עליהם הוא לא בשם הדיפרנציאליות לשחוק את החינוך הממלכתי.

בדיוק. שזה ייהנה וזה יחסר.

כי אחרת – לא נמצא כאן כרגע נציג האוצר – אחת המלחמות שלנו עם אגף תקציבים לפני שיישמנו את התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי זה לא לשחוק את תקן הבסיס, מה שבמשך שנים רצו לעשות, אלא לשמור תקן בסיס ללא שינוי, וכך נעשה.

זה חשוב.

אני מסכים שתמיד צריך – אמיתי, צריך יותר. אמרת קודם עדנה. אני לא חושב שאנחנו נמצאים בנקודת אופטימום אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בקו מגמה של שיפור, אני אציג על מספר תחומים.

כשאני עובר בבתי ספר ואני רואה מעבדות לפיזיקה ומעבדות לכימיה, בשבילי זה עדנה. אני, בשביל להקים מעבדה לפיזיקה נלחמתי – עם זכרונו לברכה לא הייתי צריך להילחם, הוא היה בסדר, עם יוסי שריד בשנה שהוא היה – אז היום זאת עדנה, שתדע לך. מנהלים היום, יש להם הרבה יותר facilities מאשר בשנות התשעים שהיה קשה מאוד לבנות מעבדות.

על חשבון הרשויות.

אני ברשותכם מתקדם. (שקף: ממוצע תלמידים לכיתה נורמטיבית לפי שלבי חינוך). היבט נוסף: ממוצע מספר התלמידים לכיתה.

בעקבות התוכניות שהחלו בהחלטת ממשלה בשנת 2009 – בעצם היו שתי פעימות – מספר התלמידים הממוצע בכיתות ירד מ-35 ל-31 בחטיבות הביניים, ובחינוך היסודי אנחנו מדברים על ירידה ל-27.5 והשנה כבר ל-27 - זה לא מופיע כאן בגרף - כאשר גם כאן זה ממוצע. המספר המקסימלי נקבע באופן דיפרנציאלי לפי מדד הטיפוח של בית הספר. זאת אומרת, החלשים, גודל הכיתה שלהם הוא קטן יותר מאשר החזקים.

בוא נמשיך כדי שיישאר עוד זמן להתייחסויות.

אני אתקדם לדברים המשמעותיים. (שקף: אחוז האקדמאים בקרב מורים). בעצם מה יצא כתוצאה מאותן השקעות? אנחנו רואים שאחוז האקדמאים במערכת החינוך ממשיך לעלות. אנחנו רואים שיש ביקוש גדול יותר למקצוע ההוראה. אחד היעדים אגב שאושרו כאן בוועדת החינוך עוד ב-2009 כשהוצגה התוכנית האסטרטגית של המשרד, רואים גידול עקבי באחוז האקדמאים במערכת החינוך.

(שקף: אחוז הזכאים לבגרות מתוך סך התלמידים בי"ב). גם בחינוך היסודי, גם בחינוך העל-יסודי, אחוז הזכאות לבגרות, זה שקף מאוד מעניין, בין שנת 2002 ל-2008 אנחנו רואים ירידה עקבית מדי שנה באחוז הזכאות לבגרות, מ-60% ב-2002 ל-56% בשנת 2008. אף אחד לא יודע להגיד אחד לאחד מדוע זה נעשה, אבל ברקע קיצוצים אגרסיביים במערכת החינוך, הפחתת שעות הוראה.

לא, לא.

אני משקף את הדברים. הפחתת שעות הוראה ומאבקים - - -

תבדוק מה היה שם במגזר הערבי ואז אתה תראה את הסוף, זה ממש לא שייך לתקציבים.

בין כל המגזרים.

אכן, במגזר הבדואי שהוריד בצורה משמעותית, משנת 2010 יש השקעות מצוינות במחוז דרום, אבל אין לזה קשר.

לא, אבל אני אומר, בין 2002 ל-2008 בכל המגזרים רואים ירידה באחוז הזכאות לבגרות, בעוד שמ-2009, בעקבות ההשקעות המסיביות בחטיבה העליונה ולפני כן בחטיבות ביניים, אנחנו רואים גידול הולך ועולה, גידול של 18% בשיעור הזכאות, והדבר בא לידי ביטוי גם באחוז המצטיינים, זה השקף הבא.

(שקף: שיעור המצטיינים בבגרות מהלומדים בכיתה י"ב). זה לא שהורדנו את האיכות של תעודת הבגרות ובתוך כך העלינו את אחוז הזכאים לבגרות. הגדלנו את שיעור המצטיינים בבגרות מהלומדים בי"ב באופן משמעותי, הדבר בא לידי ביטוי בשקף הזה, בעוד שבעשור לפני כן המגמה הייתה שונה.

(שקף: מבחני המיצ"ב- אקלים בית הספר במגמה רב שנתית – דיווחי תלמידים). מבחני המיצ"ב משקפים גם הישגים לימודיים או ידע לימודי, אבל גם אקלים. אנחנו יכולים לראות שבכל מה שנוגע למעורבות באירועי אלימות, בכל הנוגע לצריכה של אלכוהול, יש ירידה עקבית כאשר מסתכלים על מגמה של עשור. ברמה שנתית יכול להיות תיקון לכאן או לכאן, אבל אנחנו רואים ירידה עקבית ושיטתית במעורבות באירועי אלימות של תלמידים.

אני חייב לומר בהקשר הזה.

אתה יודע, אדוני היושב-ראש, זה נראה להם כל כך טבעי, שהם הפסיקו לדווח על זה. אני מקפיד ללמד כל שבוע בבתי ספר. זה אחד הדברים – אחרי שאני גומר ללמד אזרחות אני מדבר עם כיתות י"א-י"ב על תרבות השתייה שלהם. חבר'ה, הם אפילו לא מבינים למה שואלים אותם כי הם בטוחים שזה חלק מהשפה שלהם.

אני מוכן לשים את ראשי באש. אין דבר כזה שיש ירידה בבתי ספר בתיכוניים בשתיית אלכוהול.

אני מסכים.

הם שותים בכל מקום, בכל מסיבה. זה הפך לנורמה חברתית שהם אפילו לא מדווחים עליה. כי מה פעם שאלנו כשהתחיל המיצ"ב? שאלנו האם אתה שותה אלכוהול? אז הם אמרו לא, הם אמרו כן. היום לכולם ברור ששותים אלכוהול.

אתה שם לב שבכלל זה בירה, בריזר וסמירנוף. ואם הוא שותה קוניאק או וודקה?

- - -

אפשר לעשות מחקר רק על זה. יש יחידה נפרדת - - -

זה באמת לא שייך לזה אבל החבר'ה שותים.

מאיר, בוא נגיד את האמת על המיצ"ב, והיית מנהל בית ספר. אתם יודעים מה התופעה שקורית בבתי הספר בימים של מבחני מיצ"ב.

למה בימים? בחודשים.

אתם יודעים איזה ילדים יוצאים החוצה ולא נבחנים את המיצ"ב בדיוק בימים הרלוונטיים, איך מייפים את המציאות ואנחנו גם יודעים איך לא מדווחים בבתי הספר על אירועי אלימות. גם את זה אנחנו יודעים. לא רק אלימות נגד תלמידים, אלא אפילו אלימות נגד מורים לא מדווחת. ברמה הזו.

עוד פעם, אין לי טענות אליך כי אתה מציג את הנתונים כפי שיש אותם בתוך המערכת, אבל המערכת חייבת להיות ערה לזה שלראות את הנתונים האלה ולהגיד תראו איזה יופי, שותים פחות, פחות מעורבות באירועי אלימות, זה פשוט ניתוק מוחלט ממה שקורה בבתי הספר, בכיתות הנמוכות אפילו, בכיתות הנמוכות, ברמה הזו. אני אומר לך – אלה הנתונים של המיצ"ב, אבל - - -

יש שני מהלכים שהמשרד בודק את זה. יש את הנתונים של המיצ"ב של הרשות הארצית למדידה והערכה, ויש מחקר מקביל שמבצע השירות הפסיכולוגי. היות ואני לא גורם המקצוע שמבצע את המחקרים אז מטבע הדברים אני לא יודע ללמד זכות על התוקף המדעי שלהם.

יחד עם זאת, יש אנשים שזאת העבודה שלהם והם עושים אני מניח את מלאכתם נאמנה, אבל זה נושא שדורש עיון. צריך לזכור גם שהכול יחסי. אנחנו רואים שבשנים האחרונות יש בלימה של המגמה הזאת, של ההפחתה.

יש בלימה של הדיווחים. יש מנהלים שמסתירים את הדיווחים האלה.

אתה אומר את זה כאקסיומה, מטבע הדברים אני לא יודע להתווכח עם זה.

מערכת שאין בה שגרה בטוחה וטובה, היא הופכת למערכת שבודקת את עצמה לדעת. זאת המערכת עם הכי הרבה מבחנים ובדיקות במדינת ישראל. אנחנו מתרגשים מכל מבחן.

שאלו אותי פעם למה, אז אני אומר לך. שר החינוך לא כל כך מאמין למנכ"ל שלו, אז הוא בוחן אותו כל הזמן – תביא לי תוצאות; המנכ"ל לא כל כך מאמין למנהלי המחוזות אז הוא כל הזמן בודק אותם; מנהלי המחוזות לא בטוחים עם המנהלים, כל הזמן בודקים אותם; המנהלים לא כל כך בטוחים עם המורים, כל הזמן בודקים אותם.

מערכת, במקום להתעסק עם שאלות עקרוניות מהותיות, הופכת, מבזבזת את זמנה בבדיקות שלעתים הן מיותרות – תאמין לי, אני אומר את זה מתוך ידיעה. הוא כל כך צודק היושב-ראש עודד במה שהוא אמר. מבחני מיצ"ב, כל היישוב, כל בית הספר, כל ההורים, מכוונים למבחן המיצ"ב.

אתה יודע מה, אני פעם כמנהל בית ספר אמרתי למשרד החינוך – בואו תבחנו אותי בזמן נתון מתי שאתם רוצים. כנסו לבית הספר. גם לי זה יהיה מצוין. אל תגידו לי בעוד שלושה חודשים, ומייד מתחילים לכוון את הילדים. לא, תיכנסו ביום מסוים, תגידו לי יום לפני – מחר אנחנו באים ואנחנו עושים מבדק ל-30 תלמידים, עושים מבדק מדגמי.

כלומר, המבדקים האלה הם טובים אם הם נעשים כמו שצריך, פעם בשנה. שיגעו את המנהלים. אמרה לי פעם מנהלת, אין לנו זמן להתעסק עם השאלות הערכיות בבית הספר כי אנחנו כל הזמן נבדקים. אתה יודע, אשתי מורה למקרא – והיא מורה טובה, לא בגלל שהיא אשתי – אתם יודעים כמה טפסים היא ממלאת? זה מדהים.

יש מהלך מאוד רחב של המשרד להפחתת הביורוקרטיה.

היא אומרת, אנחנו כל הזמן ממלאים. הטופס לרכזת המקצוע, ורכזת המקצוע לרכזת השכבה, וכולם עסוקים בטופסיאדה, בזמן שכשאני הייתי מורה בבית ספר היינו לוקחים את הילדים, שמים אותם אצלנו בבית, מכינים להם חביתה ואומרים להם – שבו, יש לנו זמן בשבילכם.

והשיח הזה של אני-אתה, של אנחנו עם התלמידים, היה הרבה משמעותי מהשיח של המורים עם המבדקים והמבחנים. ואני אומר את זה שוב על סמך בדיקה. חבר'ה, תלכו ותיקחו את הדוחות של ה-OECD. זה מדהים כמה במקומות שיש מערכת שיש בה שגרה והשגרה בריאה, ומערכת שמאמינה בעצמה, אז הם לא מתחילים להטריף את המערכת.

אני יכול להגיד באחריות – אני אומנם לא נציג הפדגוגיה – אבל היות והדבר הזה שגור בהנהלת משרד החינוך, בכל כנסי המנהלים שהתקיימו בחודשיים האחרונים המנכ"ל הציג תוכנית סדורה להפחתת נטל הדיווח של המנהלים והפחתת הביורוקרטיה.

מצוין.

מעולה.

זה נושא שאנחנו מודעים לכך שדורש שדרוג ואנחנו פועלים בכיוון הזה.

(שקף: מבחני המיצ"ב – הישגי בתי הספר במגמה רב שנתית). הדיון על הטופס של המיצ"ב, אני מציע לעשות אותו בנפרד, אבל רואים כאן במקביל, דיברנו קודם על נושא האלימות והאקלים הבית ספרי בכל הנוגע להישגים הלימודיים, גם ביסודי וגם בחטיבות הביניים אנחנו רואים שיפור הדרגתי ועקבי בציוני המיצ"ב.

אגב, אחד הדברים היותר חשובים בשנתיים האחרונות, רואים מגמה של צמצום פערים, לא רק גידול או שיפור בהישגי המיצ"ב אלא גם צמצום פערים, החלשים עולים ומשפרים את הציונים שלהם בהיקף יותר משמעותי או כשיפוע יותר גבוה.

או משפרים או פשוט נגרעים ואז אנחנו רואים את הצמצום.

לא. אני חושב שמשפרים אבל זה שווה דיון בפני עצמו.

כמה ילדים יש לך במערכת החינוך?

שלושה. שניים ואחת בדרך.

באיזה כיתות?

בכיתה ב' - - -

עוד לא עשו מיצ"ב.

עדיין לא.

צריך להבין. אגיד לך מה הכי מפריע לי. יש תחושה של מערכת שכל כך רוצה להגן על עצמה, שפשוט מכסה כל מיני דברים כדי שזה ייראה טוב. זה יורד מלמעלה עד למטה.

אין לי בעיה. אני לא חושב שמנכ"ל משרד החינוך או מנהלי האגפים או מנהלי המחוזות או מנהלי בתי הספר רוצים לעשות רע, ממש לא. וזאת נקודת ההנחה ונקודת המוצא שממנה צריך לצאת. אבל כרגע נקודת המוצא היא שכולם צריכים להראות כמה הם טובים, אז מייפים את המציאות ואז אנחנו לא באמת מתייחסים למציאות שהיא אמיתית. זה בהקשר של המיצ"ב ושל הנתונים שהוראו פה.

כמו שאמר מאיר, מי שחי את זה יודע כמה אירועי אלימות יש נגד מורים – בבתי ספר טובים, ביישובים טובים, לא ביישובים רעים.

אמרתי שיש ירידה במגמה, לא אמרתי שאין. יש עדיין הרבה מה לעשות.

ורואה גם שהמגמה היא לא בירידה, היא בעלייה.

יש עלייה בחומרת האירועים.

לא רק זה. יש ירידה בדיווחים. אני יודע על אירועים לא מדווחים. אני יודע על אירועים לא מדווחים שבתי הספר לא מדווחים על אלימות נגד מורים. ברמה הזאת.

אני רוצה להספיק התייחסויות של החברים. תסיים ואז נשמע קצת התייחסויות.

(שקף: הישגי ישראל במבחנים הבין-לאומיים). אני רוצה לעבור להישגים במבחנים הבין-לאומיים, שרבות מדובר עליהם. אפשר לראות כאן את מבחן PIRLS, את מבחן TIMSS. כאשר מסתכלים על מבחן בשנה כזו או אחרת, לפעמים יש ירידה קלה, יש עלייה קלה, אבל כאשר מסתכלים על קו המגמה בטווח של עשור רואים בבירור שישראל נמצאת במגמה של עלייה גם במתמטיקה וגם במדעים. גם במבחן PISA, כשאנחנו מסתכלים החל משנת 2000 עד 2015 על התוצאות של מדינת ישראל אפשר לראות גם באוריינות מתמטיקה, גם במדעים, גם בקריאה, שיש מגמה של עלייה.

אז נכון, המבחן נדגם אחת לשלוש שנים ויכולה להיות סטיית תקן לכאן או לכאן, אבל אנחנו מזהים באופן מובהק שכן יש שיפור. כל מה שאני נותן כאן זה מתוך דוח של הראמ"ה שמצטט מדוחות ה-OECD, אפשר לתת את כל הדוחות עצמם.

בתוך ה-OECD הם בחנו בסדרה של מדינות בעצם מהי מגמת השיפור. אפשר לראות שההאצה בישראל במגמת השינוי ארוכת הטווח בהשוואה למדינות אחרות היא מאוד מאוד גבוהה, אנחנו נמצאים בקו אחד עם יפן וגם גרמניה ופורטוגל, מערכות שעשו שיפור משמעותי.

עוד מילה על השקיפות, שזה עוד דבר שהתבקשנו בדיון הקודם להתייחס אליו. המערכת עברה שדרוג משמעותי, דרמטי, בכל הנוגע לשקיפות, בכל מה שנוגע גם לתשומות וגם לתפוקות. עברה ב-2014 החלטת ממשלה שעל פיה משרד החינוך נכנס למתווה סדור של שיקוף כל נתוני המערכת ברמת מוסד חינוכי וברמת רשות, בנוגע לתקציבים ובנוגע להישגים של התלמידים על מגוון פרמטרים, הכול פתוח לציבור.

במקביל, אנחנו מפרסמים סדרה של פרסומים – בין מתוקף חוק כמו הצעת התקציב - שכוללים מידע על המערכת, וגם פרסומים תקופתיים שלנו, כשהכול פתוח ונגיש.

תודה. פורום ועד ההורים היישוביים.

אחד הדברים שתמיד מפחידים אותי בדיונים מהסוג הזה, שמציגים לנו המון המון עצים ושוכחים להסתכל על התמונה הכללית, שזה היער, ואני אגע בכמה דברים ואחרי זה אני אדבר על היער עצמו.

בחלק מהמצגת שנציג משרד החינוך הציג יש משום, נקרא לזה ראייה מאוד מאוד מאוד חד-כיוונית, ושוב, בלי הראייה הכללית. למשל, בשקף שמדבר על השקעת משרד החינוך בתוכניות שמקלות על נטל ההורים, שמו שם בתור ציון את נושא הכיתות הקטנות. מה בין זה ובין הקלת הנטל, אין כלום.

זה נכון שפורום ועדי ההורים הוביל את מחאת הסרדינים, שהובילה בין השאר גם לרפורמה, בשלב זה רק עד כיתות ו', זאת אומרת א' עד ו' – נכון להיום רק ד', אבל א' עד ו' בסופו של דבר - אבל בין זה לבין הקלת הנטל אין ולא כלום.

תשלומי הורים, ציינתם כנתון – שוב, באותו שקף – את ההפחתה בתשלומי ההורים. אני רוצה להזכיר שתשלומי הורים לא ירדו במשך עשרות שנים באגורה אחת, להוציא את חוק ביטוח תאונות אישיות, שזה עשינו, יזמנו יחד עם הוועדה ועם מרכז השלטון המקומי, היינו שלושת המרכיבים האלה ומשרד החינוך, היינו ארבעה העמודים שעליהם נשען החוק הזה. ושוב, כאן החיסכון להורה הבודד הוא זניח כי זה ירד מ-75 ל-49 שקלים.

לא בכל המקומות זה היה 75 מלכתחילה.

את צודקת.

ובמקומות בודדים - - -

דווקא בחלשים זה היה 75 שקלים, בחזקים זה גם היה 32 שקלים. האמיני לי, אני מכיר את הנתונים בכל הארץ.

כדאי להגיד שזה לא ירד מ-75.

כי בסוף אני חוטף את הפידבק הזה, את האש הזאת.

מדברים על זה שהקלו. ההקלה בתשלומי ההורים הייתה פעם ראשונה השנה, וגם זה לפחות מאחוז אחד מהתלמידים כי זה רק לחלק קטן מתלמידי א'-ב', שבו הרשויות המקומיות רוכשות את סל התרבות באמצעות משרד החינוך. ומה לעשות ורוב תלמידי ישראל לא נמצאים ביישובים שרוכשים את סל התרבות באמצעות המשרד. יותר מזה. גם שם באותו אחוז בודד, זה רק ב-99 שקלים.

יש עוד דבר אחד. בשקף של ההפחתה המשמעותית, שוב, יש עיוות וכאן למשל חינוך חינם, נאמנים עליי דבריך, היושב-ראש, שאי אפשר להציג את זה כהפחתה כי קודם זה לא היה בתוך התחולה. אז לכן זה לא הפחתה.

וגם בצהרונים, יש כאן איזושהי הגזמה מבחינת העלות כי הדלתא שנשארה בין חוק הפיקוח ומה שהיו המחירים לפני זה, זה לא 1,500 לחודש או 1,000 שקל לחודש, אלא פחות מזה. המקסימום היה – אני מדבר על הדלתא כרגע, על הפער בין המצב הנוכחי - - -

צהרונים, תאמין לי, זה הרבה יותר. זו הערכה שמרנית.

לא, אני מדבר כרגע על הצהרונים. זו הפחתה, הפחתה מבורכת, שאנחנו היינו שותפים לה ורצינו אותה ותמכנו בה, אבל סדר גודל של 600 שקל מקסימום לתלמיד.

תחשוב על העלות השנתית.

אני מדבר, אני מדבר על התמונה.

בין 150 ל-1,000 שקלים בחודש זה מה זה הערכה שמרנית.

התשובה היא נכון.

היו מקומות שגבו 1,400 שקלים מההורים והם לא משלמים כלום.

לא, לא. אני מברך על זה, שלא יהיו אי הבנות. אני מברך על זה, אני מודה על זה, אני מעלה את זה על נס, אבל צריכים להיכנס למספרים הנכונים.

ועכשיו אני מדבר על היער עצמו, לא על העצים אלא על היער. רבותיי, כל הזמן יש לנו ברקע שני חוקים שמדינת ישראל החליטה וחוקקה והכנסת עבדה עליהם, וכל מה שמופיע כאן יכול להיפתר באחת אם רק תיישמו את שני החוקים האלה – אחד זה חוק חינוך חובה חינם, והשני חוק יום לימודים ארוך. תיישמו את יום לימודים ארוך, אין לך בעיה של צהרונים. נורא פשוט, תיישמו את החוק שאתם עשיתם, אל תתנו לי הנחה. תעשו את מה שאתם החלטתם וחוקקתם, רק תעשו את זה.

הם המחוקקים.

אותו דבר יום לימודים ארוך. למה אני כהורה צריך לשלם את תשלומי ההורים, שזה בעברית פשוטה מס גולגולת רגרסיבי, כדי לממן תוכניות שמשרד החינוך רואה אותן כחלק מתוכנית הלימודים עצמה?

שני דברים אחרונים שאני רוצה להגיד. אחד, על חשבון מה זה בא? אני נותן רק דוגמה אחת על חשבון מה זה בא.

שכחתם לציין שבאותה תקופה פתאום נעלם כל נושא שעות הפיצול למקצועות הליבה שהיה בכיתות א'-ב'. נעלם, אף אחד לא מדבר על זה. מה המשמעות? הוצאה נוספת לשיעורים פרטיים שההורים צריכים לתת כי הבסיס שעליו כל הפירמידה הזאת של החינוך נבנית, רעוע, כי אין להם את הבסיס במקצועות הליבה. את זה שכחו.

והדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו – רבותיי, במרכז השלטון המקומי עשו עבודה לדעתי נהדרת וכדי שהיא תהיה גם מקצועית לקחו כבר-סמכא אקס שר חינוך שהוביל את המהלך שנקרא בניית סל תלמיד לישראל. אנחנו היינו שותפים ותרמנו את חלקנו כפי שהתבקשנו. לצערי, מדינת ישראל עד היום לא הגדירה מה תכולת סל התלמיד, מה כל תלמיד בישראל זכאי לקבל מהמדינה, וזה לא משנה איפה הוא גר. לא משנה אם הוא גר בירוחם או גר בכפר שמריהו, לא רלוונטי, מה הוא זכאי לקבל מהמדינה.

בזה מדינת ישראל נמנעת מלעסוק, וחבל.

תודה. מרכז שלטון מקומי.

מיכל מנקס, סמנכ"ל חינוך רווחה וחברה.

לא אמרתי. אני זאב גולדבלט, מפורום ועדי ההורים היישוביים.

אני מודה שהמצגת מרתקת, היא אפילו הובילה לדיון מעניין.

אבל לא בנושא.

בדיוק. שלא קשור לנושא. אני מזכירה, אנחנו דנים בהוראת החוק על הקיום המשותף של מוסדות החינוך, שהוא משותף למשרד החינוך ולרשויות המקומיות. לא שמעתי פה ולו מילה אחת על השקעת הרשויות המקומיות, לא התבקשנו להראות אותה. ראינו את המאה אחוז, את התמונה השלמה והיפה, לא ראינו את החלקים - -

את היחס.

- - שמתוקף החוק משתתף בהם השלטון המקומי, ואני מדברת לא רק על החלק היבש כי הרי לו היינו לוקחים לא רשות מקומית אלא בית ספר מסוים, דגימות של בתי ספר, ומחלקים את סך התקציב או סך ההשקעה באותו מוסד, היינו רואים משתתפים נוספים, שלא לדבר על חזרה – אני חוזרת למהות השיתוף.

אז אני מרשה לעצמי לטפוח לעצמי על השכם גם, בשם הרשויות המקומיות, משום שהרבה מהדברים והרבה מההצלחות, אנחנו שותפים להם, ואני אומרת את זה ולא בציניות.

מה שחשוב הוא באמת להתמקד במהויות. ההגדרה של מחויבות המדינה לחינוך לא ברורה, רכיבי ההשקעה בתלמיד לא ברורים ולא מוגדרים, על אף שיש חוברת ירוקה – אנחנו מכירים אותה, מי שעובד בתקצוב חינוך, אלה הם האורים והתומים משום ששם כתובים אחוזי ההשתתפות – אני מודה לזאב שהזכיר את אותו דוח ואותה עבודה שנעשתה על ידינו. יו"ר מרכז השלטון המקומי כונן ועדה בראשותו של שר החינוך לשעבר - -

איזה שר חינוך?

שי פירון.

- - שמטרתה הייתה להגדיר את מערך האחרויות והשותפות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי בגדול, וכמובן להגדיר את רכיבי הסל הבסיסי אותו מחויבת המדינה להקנות תחת חוק לימוד חובה, ומעליו בוודאי שצריך להתחיל לראות איך אנחנו תופרים את הדברים.

הסיפור הדיפרנציאלי נמצא שם, אנחנו לא נגד דיפרנציאליות. ההיפך. נמצאים שם גם תשלומי ההורים והמלצתנו. זאת אומרת, נעשתה עבודה רחבה, העברנו את הדוח הזה לכל הגורמים ואני אשמח לשבת ולדון בו. אגב, זו הצעה שעלתה, אלה דברים שאמרתי ברוח הדברים גם בדיון הקודם, בהחלט נפלה על אוזניים קשובות, אני אשמח.

תודה. משרד החינוך, לפני שאני מסכם.

שני דברים. ראשית, מיכל, אני מודה לכם שהעליתם את הנושא של סל התלמיד. התייחסנו לזה גם בדיוני הוועדה שאתם קיימתם.

יש סל תלמיד ויש הגדרה ברורה של קריטריונים לתקצוב היום במדינת ישראל ומה כל ילד צריך וזכאי לקבל. אני חושב שיש לנו בעיה וזה נושא שאנחנו נצטרך לדון עליו בהמשך, בין היתר גם בפורום הזה, שאנחנו לא תמיד מצליחים לאכוף על רשויות מקומיות לתקצב מחלקן את מה שהן מחויבות לתקצב כדי לעמוד בחובה שלנו כלפי התלמידים וזה נושא שאנחנו בהחלט נידרש אליו.

דבר שני, זאב, רק במענה למה שאמרת האם הפחתת מספר תלמידים בכיתה זה תשלומי הורים, כן או לא, הרי אתם – אתה וחבריך, עמיתיך – ישבתם אצלנו וכאן בוועדה באינספור דיונים, ובלחץ עצום, הפעלתם לחץ שנאפשר לגבות כסף מההורים כדי לפצל כיתות. הלכנו למהלך לאומי רחב כדי להפחית את מספר התלמידים בכיתה כדי בין היתר להפסיק את התופעה הזאת. אני שמח שעכשיו זה קונצנזוס אבל - - -

דודי, אני בחיים לא תמכתי במהלך כזה של גביית כסף לטובת פיצול. בחיים לא.

אפילו אצלי בחדר, אבל - - -

בסדר, זה לא העניין כרגע.

תודה.

ראשית, אני מודה על המצגת המעניינת שבהחלט מהווה קיום חובת ההיוועצות עם הוועדה. עם זאת, אני מכאן ולהבא מצטרף גם להערה של מרכז השלטון המקומי. הנושא הוא באמת צו ומערכת היחסים של ההשתתפות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, וזה מה שבאמת היינו צריכים לראות פה. זאת אומרת, בדיון באמת מעניינים הרבה מאוד דברים, אבל כמה מתוך כל תוכנית נושא בנטל השלטון המקומי וכמה נושא השלטון המרכזי.

אני חייב לומר, ואני אומר את דעתי פה – אומנם אני כרגע יושב-ראש הוועדה ואני היחיד פה, אבל אני אומר את דעתי.

מדינת ישראל כמדינה הולכת ומתפרקת מהאחריות שלה לחינוך הילדים, ומעבירה את הנטל או לשלטון המקומי או להורים. זאת אומרת, אי אפשר לבוא לשלטון המקומי, שהוא שותף דרמטי אני חושב במערכת החינוך מבחינת התשלומים, ולהגיד: אנחנו מערכת החינוך, אנחנו נחליט מה קורה, אתם רק תשלמו. וזה אגב עוד אמצעי גבייה מההורים ומהאזרחים.

כי מאיפה מביא מרכז השלטון המקומי את הכסף? מאיפה מביאה הרשות המקומית את הכסף כדי לממן את חוק לימוד חינם? מהארנונה שהיא גובה מהאזרחים, מההיטלים שהיא גובה מהאזרחים ומהמסים העקיפים שהיא גובה מהאזרחים. זאת אומרת, בסוף, מי שמשלם את כל העסק הזה זה האזרחים בצורה כזו או אחרת.

אני בדעה שאם רוצים וצריכים להעלות מסים, תעלו מסים באופן ברור. תשלומי ההורים זה פשוט מס עקיף. פשוט מס עקיף שמייצרים אותו ואומרים, הנה, אין מסים אבל יש תשלומי הורים.

זה מס ישיר.

וברגע שהולכים כל פעם ודורשים מההורים לקנות משהו כדי לחנך את ילדיהם זה כאילו התפרקות של המדינה מהמחויבות שלה בתחום הזה.

אני חושב שהמדינה, יש הרבה שירותים שהיא נותנת שהיא לא חייבת לתת. חינוך היא חייבת לתת, וכשמדינת ישראל חוקקה בשנת 97' לדעתי פה בכנסת את חוק לימוד חינם, יום לימודים ארוך, ומאז בכל חמש שנים לאחרונה בעקבות המחאה שלנו כאן בכנסת כל שנה כשמביאים תקציב אנחנו דורשים מהאוצר, דוחים את המימוש באמצעות חוק ההסדרים.

- - -

עוד פעם, זה לא משרד החינוך. זה פיקציה. זה פיקציה ואומרים, יש פתרונות אחרים. בטח שיש פתרונות אחרים כי ההורים משלמים כך וכך כסף לתוכניות, צהרונים, שאגב הפכו להיות – ותסלחו שאני כן אגיד גם ביקורת על התוכנית הזאת – הפכו להיות בייביסיטר, ובייביסיטר הכי זול שאפשר לייצר. כנ"ל לגבי בית הספר של החופש הגדול. צריך ללכת לבית הספר של החופש הגדול כדי לראות כמה התפרקה המדינה מהרצון שלה באמת לטפל במצוקה הזאת - -

תוכנית עם פידבק מעולה.

- - תוכנית נפלאה, שבאים חבר'ה צעירים, נותנים כדור לילדים, וילדים לא רוצים ללכת לשם, לא סתם.

ברוב המקומות אלה מורים.

זה לא משנה אם זה מורים או לא מורים.

ברוב המקומות אלה מורים.

השאלה היא מה התכנים שמועברים שם.

רמה גבוהה מאוד.

אני אומר לך שהתכנים שמועברים שם הם המינימום של המינימום של המינימום של הבסיס, ברמת בייביסיטר, ולטפל בחופשות ובלוח החופשות באמצעות יצירת קייטנות מסובסדות, בעיניי זה לא הטיפול שהיה צריך להיות, ואי אפשר להתייחס פה כפי שאמר נציג ועד ההורים היישוביים זאב, בלי להציג את העניין של ביטול פיצול כיתות א'-ב', שהוא היה דרמטי לדברים אחרים שקורים בהמשך הדרך.

ואתה רואה היום ילדים בכיתות א' ו-ב' לוקחים שיעורים פרטיים. ילדים בכיתות א'-ב' במקומות חזקים נעזרים במורים פרטיים כדי לבנות לעצמם את הבסיס הנכון, ואני כן אבקש שתובא מצגת שכזו, היא תהיה חייבת להראות את היחסיות בתשלומים בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי כחלק מזה שלפחות אם המדינה יודעת לקחת מהשלטון המקומי ולהכריח אותו לשלם את הכסף הזה, לפחות שתיתן לו את הקרדיט על זה שהוא משלם.
זאת אומרת, כל מה שמוצג פה, צריך להראות כמה משלם גם השלטון המקומי מתוך זה. בעיניי זה אלמנטרי.

לכן, הוועדה כפי שאמרתי קודם, רואה שקוימה חובת ההיוועצות לעניין הצו הזה וכן קוראת גם למשרד לאמץ את דרך ההיוועצות הזו בדרך כפי שהייתה השנה, עם ליווי מצגת מפורטת בצמוד לצו, כשהבקשה היא שהחל מהשנה הבאה המצגת תכלול גם את מערכת היחסים בין שלטון מרכזי למקומי, מה יחסיות התשלומים.

אני אבקש לאשר את הצו מבחינת חברי הוועדה. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד
צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשע"ט), תשע"ח-2018, נתקבל.

אני בעד. הצו אושר.

אין מתנגדים?

אין מתנגדים. אין נמנעים אפילו. הישיבה הזו נעולה. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:45.