פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
ועדת הכלכלה
13/11/2018


11/12/2018
11:08
מושב חמישי

פרוטוקול מס' 854
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ה' בכסלו התשע"ט (13 בנובמבר 2018), שעה 12:50

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז-2017 (פ/4015/20), של חבר הכנסת אורן אסף חזן

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
לאה פדידה

אורן אסף חזן

אילנה מזרחי - עו"ד, מנהלת מחלקה בכירה, הרשות להגנת הצרכן לסחר הוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

הילה דוידוביץ-בלומנטל - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

חנן בליטי - גזבר, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

ניר שפר - חבר הנהלה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

אליהו מלך - עו"ד, יועץ משפטי, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

עדי בר טל - עו"ד, מייצגת את אולם נסיה ואולם דוריה, נציגי בעלי אולמות

מורן ספקטור - עו"ד, יועצת משפטית ומנהלת רגולציה, לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

יוסי גויטע - בעלים, Casamiento Dj’s, נציגי תקליטנים

יניב בלומנפלד - מנכ"ל, חברת אפקט, חברות הגברה ותאורה לאירועים

דרור מנור - חבר הנהלה, איגוד תקליטני ישראל

תומר ורד - חבר הנהלה, איגוד תקליטני ישראל

נדב ציון - חבר הנהלה, איגוד תקליטני ישראל

ניר קפלן - עו"ד, ראש תחום רגולציה, התאחדות המלונות

תהילה, אמילי, הראל ועדי - תלמידים, חינוך לפסגות

נחמן מזעקי - מוזמן/ת

יהודה כהן - שדלן/ית (י.כ שירותי לובינג ויח"צ), מייצג/ת את חברת פרי ורדים בע"מ (המנכ"ל הקודם של התאחדות בעלי האולמות)

מתן אלקלעי - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את אקו"ם

גל גולן - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את אקו"ם

גד ועקנין - שדלן/ית (אימפקט ל.א.ב בע"מ)

דפנה פביאן - שדלן/ית, מייצג/ת את התאחדות המלונות בישראל

איתי עצמון
מיכל נבו (מתמחה)

לאה ורון

אירית שלהבת

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז-2017, פ/4015/20, הצעת ח"כ אורן אסף חזן

שלום לכולם. צוהריים טובים. אני מבקש לפתוח את הישיבה השלישית של ועדת הכלכלה היום. הנושא שעל סדר יומנו הוא הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז-2017, של חבר הכנסת אורן אסף חזן.

אזכיר לך את הדברים – נגיד את זה בפתיח לקראת ההמשך – אומר שר הכלכלה: "לכן בשל מורכבות הסוגיה – איפה חבר הכנסת חזן? – חבר הכנסת חזן, בשל מורכבות הסוגיה, ועדת השרים לחקיקה תומכת בהצעת חוק זו בקריאה טרומית בלבד. היא תקודם בהסכמה עם משרד הכלכלה ותחזור לוועדת השרים לפני קריאה ראשונה."

אני לא זוכר שהסכמתי לזה.

אמרת: "תקודם בהסכמה. עכשיו אתה אומר ועדת שרים? אמרנו את הדברים. תודה רבה."

נכון, לא הסכמתי לזה.

אני רק אומר לך, לא רק לפרוטוקול אלא אני אומר לך, כי אחר כך זה מגיע לקואליציה. זה לא העניין שלי, רק אני שם לך את הדברים מול העיניים.

אתה מקריא. אמרת "ועדת שרים". הסיכום היה שכולם יהיו בהסכמה.

אני אומר את זה כדי שאדוני יידע.

בבקשה תציג את הנושא.

ברשותך, היושב-ראש, אתה באמת נותן פה עבודה, זו כבר הישיבה השלישית של הוועדה ביום כמו היום, שאפו, כולנו יודעים מה היכולות שלך. אישית אני גם מאוד אוהב אותך, אבל נגיע לזה אחר כך.

לא תמיד עוזר כשאתה אומר את זה ...

שמור אותי מאוהביי, מה שנקרא ... משונאיי אשמר בעצמי.

לפני שאני נוגע בהצעת החוק, ברשותך, בשלושים שניות: קשה לי מאוד לדון בנושא הזה דווקא היום, בשעה שבדרום קורה מה שקורה.

פתחנו בזה את הדיונים.

אז אני אומר ברמה האישית: אם חלילה תהיה למישהו ביקורת כלפיי אני מתנצל מראש, אבל בתפיסת העולם שלי, אני חושב שעצם קיום הדיונים היום הוא הניצחון האמתי שלנו.

בוודאי.

השגרה שאנחנו צריכים להמשיך אותה היא הניצחון האמתי. אז אם מישהו לקח את זה למקום רע, אני מתנצל.

הדבר שני, מתלווים אליי היום ילדים וילדות חמודים וחמודות, תהילה ואמילי, הראל ועדי. הם מ"חינוך לפסגות", ילדים שהם ברף הגבוה של המצוינות והם מודל לחיקוי. הם הגיעו היום לכנסת כדי להרחיב את האופקים שלהם וללמוד קצת מעבר לכותלי בית הספר. אז קודם כול, היה לי כייף אתכם, וכייף שאתם כאן.

היו כאן היום כבר הרבה ילדים.

אני חושב שכל הפרויקט הזה מקסים.

שלוש שנים הפרויקט הזה פועל, ובאמת כל הכבוד.

עכשיו לגופו של עניין: אני התחתנתי בשעה טובה לפני שנה ושבעה–שמונה חודשים. טוב שאשתי לא רואה את הפרוטוקול אז היא לא יכולה לכעוס שאני לא זוכר בדיוק מתי זה קרה. כאשר התארגנתי לחתונה, וזו הייתה חתונת בזק כי חשבתי שכך הכי נכון, במקום להיכנס לכל הברדק של מחשבות של חצי שנה, שמונה חודשים – יש משהו קצת הלכתי: יש יצר הרע שעובר בינו ובינה בתקופה הזאת לקראת הנישואין ורצינו להתגבר עליו. באמת עשינו חתונה טובה. גם האולם הציע הצעה מעניינת. הוא אמר לי: אם אתה מתחתן בעוד שבועיים התפנה לי תאריך, תקבל הצעה "חבל על הזמן". זה סיפור בפני עצמו.

מה שקרה לי בתהליך החתונה שלי ובארגון החתונה הוא שהתקשרתי בטלפון לבן דוד שלי. גילוי נאות: הוא יושב כאן לצדי, קוראים לו יוסי גויטע. עוד מעט הוא ידבר, נבקש בשבילו זכות דיבור. אמרתי לו: "שמע, אני רוצה שתנגן בחתונה שלי." הוא אמר לי: "לפני הכול תגיד לי איפה אתה מתחתן." שאלתי: "מה זה משנה?" הוא אמר לי: "אני לא יכול לנגן בכל אולם." שאלתי אותו: "מה זאת אומרת שאתה לא יכול לנגן בכל אולם?" ואז הוא הסביר לי שיש אולמות שאם אתה רוצה להיכנס אליהם אתה צריך לשלם כסף כדי לקבל את הזכות להופיע ברשימה, שהיא מאוד מאוד מצומצמת. בחלק מן האולמות, מעבר לכסף כדי להיכנס לרשימה, אם אתה גם פועל בפועל עליך לשלם אחוזים לאותו אולם. הייתי בהלם.

פתאום נזכרתי שקצת יותר משנה לפני כן, כאשר אחי התחתן, בדיוק היינו בתחילת הכנסת ולא ממש הייתי מעורב, לאחי היה בר ואז כשהוא בא לאולם הוא אמר: "את הבר אני עושה כי יש לי בר ויש לי עובדים וצוות ויש לי רישיון ויש לי הכול". האולם אמר לו: "רגע, יש לי פה רשימה של שני ברים, אתה יכול לקחת או מזה או מזה. אתה רוצה לספק את המשקאות בעצמך? אין בעיה, תשלם קנס של 5,000 שקל, בעצם תן להם 5,000 שקל על כך שהם לא עבדו ותעשה איזה בר שאתה רוצה".

לאט לאט אני יורד לשורש העניין וכותב על זה פוסט בפייסבוק ומקבל הודעות מפה ועד הודעה חדשה מאנשים. אחת סיפרה לי שאימא שלה היא מעצבת וחלום חייה היה שאימא שלה תעצב לה את החתונה, אבל האולם שאליו היא הגיעה החליט שיש לו מעצבת בית ושום מעצבת אחרת לא תיכנס, אלא אם כן היא תשלם 12,000 שקל קנס למעצבת ואז שאימא שלה תבוא ותעצב. או דברים פשוטים, כמו מעצבת שכבר לקחו אותה ורצו רק להוסיף עליה, כי הבחור עבד בחממה ובסוף השבוע נשארו הרבה פרחים. אמר: "במקום לזרוק את הפרחים לפח נמלא את האולם". אמרו לו: "אתה רוצה להכניס פרחים? אין בעיה – תשלם". ואותו דבר צלמים, ואותו דבר מגנטים, ואותו דבר כל האביזרים והתוספות בחתונה.

בסוף אני מגלה שהתעשייה הזאת הפכה להיות חונטה סגורה בתוך כל אולם. מתוקף איזו זכות? אני לא יודע. אבל ברגע שבא זוג לאולם וקיבל ממנו באמת פרזנטציה מהסרטים על המזון ועל התאורה וההגברה – שגם זה סיפור בפני עצמו שתיכף ניגע בו – וקיבל כבר את מחיר המנה והרכיב את המנה ויודע בדיוק מה הוא רוצה והוא כל כך הוקסם מהטעם של האוכל והשף ומנהל האירוע והמחיר, אז הוא מגלה שהמחיר של המנה זה בעצם הדבר האחרון שהוא צריך להיות מוטרד ממנו, כי בשלב הזה הוא צריך להתמודד מול האולם עצמו לגבי יתר הספקים.

הדבר הזה הוא בעיניי סכנה אמתית. אל"ף, כי אולמות אירועים לוקחים לעצמם את הזכות לעשות משהו שאני לא בטוח שהוא זכותם. הם לא יכולים לקבוע מה מותר ומה אסור, מי כן ומי לא.

הדבר הזה פוגע בתחרות. לפני שניגע ביוקר המחיה ובעלות החתונה אצל הצעירים, הוא פוגע בעסקים קטנים. בסוף מי הם אותם צלמים וברמנים ועושי מגנטים וכל מיני שזירות לאירועים? בסוף זה חבר'ה צעירים וצעירות, רובם בתחילת דרכם, שרוצים להצליח ולהתפתח, ובמקום שתהיה להם אפשרות להילחם על העתיד שלהם ולבנות את עצמם הם קודם כול צריכים להילחם להיכנס בכלל לשלב שיידעו מי הם. אז זה גם עולה להם ביוקר וגם מקשה עליהם וגם הם קורסים.

ויש גם את הזוגות הצעירים, שבסוף חתונה במקום שתעלה X עולה פי כמה וכמה יותר מ-X, תלוי באולם, תלוי בתאריך ותלוי בדיוק מה מחפשים.

הדבר הזה צריך להיעצר. צריך לפתוח את שוק החתונות לתחרות. אין לי בעיה שכל אולם יציע, אבל שהאולם, גם הוא עצמו יהיה חלק מן התחרות. זאת הסיבה מדוע אנחנו כאן.

תודה. אני מניח שיש כאן נציגים של בעלי אולמות. תאמר בבקשה שם ותפקיד.

אני חבר בהנהלת התאחדות האולמות ואני גם מחזיק שני אולמות וגני אירועים בירושלים.

אני קצת חולק. קודם כול, אני שמח שלקחת משהו לעשות בנושא הזה, רק לא כל כך ברור לי האם אתה מבין את המשמעות של יתר הדברים, מעבר לנושא. בואו נשים את התקליטנים בצד. אני כמקום, במה אני מייחד את עצמי? בזה שאתן אוכל מסוים?

עוד לא שמעתי- - -

סליחה, בחצי אוזן שמעתי את חברתי. אני מחזיר לרגע- - -

הנושא של התקליטן.

לפני כן, אני חוזר לאורן חזן. התקליטן הוא על אותו עיקרון של שאר הדברים.

אנא אמור לי בשני משפטים מה בעצם אומרת הצעת החוק שלך.

הצעת החוק שלי אומרת שהשוק יהיה פתוח לתחרות. זה הרציונל, שאם זוג רוצה להביא תקליטן, לצורך העניין, הוא לא יהיה מוגבל לרשימה שמציע לו האולם או לתקליטן ספציפי. הוא יוכל לבקש הצעה מן האולם, מישהו שעובד עם האולם, ויוכל לבקש מכל מאות או אלפי התקליטנים ברחבי הארץ לקבל הצעה להופיע אצלו בחתונה. וכך יתר הספקים. האולם ייתן את השירות שלו. אם ירצה למכור שירותים מעבר – אין בעיה, אבל שיהיו במסגרת תחרות.

זה כולל גם את האוכל.

אגב, השירות של האולם, הבסיס שלו זה האוכל ולא רק האולם. אני לא רוצה להכניס תחרות על האוכל באולם, זה לא, שיהיה ברור. מבחינתי שירות של אולם זה המזון. על אף שיש היום לא מעט אולמות שאין להם בעיה שייכנסו עם תחרות מבחוץ. גם אז הם מביאים חברות קייטרינג שיתחרו, אבל זה לא משנה.

ועוד דבר, שהוא הכי חמור בעיני, בסוף גם מאוד משנה מי הלקוח, ואת זה צריך לזכור. יש לקוחות שיש להם השפעה ציבורית, יש לקוחות שיש להם הד תקשורתי, יש לקוחות שיש להם גב כלכלי ויש לקוחות שיש להם יכולות משפטיות, שאיתם לא מתעסקים. אבל על מי זה נופל? על החלשים. זה "שיטת מצליח", שכופים אותה כדי שתצליח על אלה שלא יכולים להיאבק.

אני מהתאחדות האולמות. אמשיך את דבריו של חנן בליטי ואחדד.

אין לנו שום בעיה עם תחרות, אנחנו מאמינים בתחרות והכול בסדר, רק צריך להבין שכל אולם קובע את נהלי העבודה שלו. כל עוד החוק של אורן חזן יעקר את היכולת שלנו לקבוע נהלים, כמו לבוש, כמו עישון – יש דברים שהם רגולציה בכלל, ברור שאסור לעשן.

סליחה, רגע.

תן לי לדבר. לא הפרעתי לך. אסביר לך ובסוף אתה תבין.

אורן חזן, תן לו. רק התחלנו. זה דיון שבו כל אחד מציג את עולמות התוכן שלו.

כשמגיע ספק, יש לחלק את זה לשני דברים: יש את הרגולציה, כפי שאמרתי: עישון זה רגולציה, אסור לעשן; ויש את נהלי המקום.

שעדיין לא קיימים. לצערי זו רעה חולה.

אתה צודק לחלוטין ואנחנו נלחמים בזה.

אל תהרגו אותנו.

אבל בטח ובטח כחלק מנהלי מקום צריכים להחתים ספקים על דבר כזה כמו עישון.

כל מקום יצר את הסיפור של האירוח שלו. אנחנו רוצים שכאשר תקליטן מגיע למקום הוא יגיע לבוש בצורה נאותה, הוא לא ישתה אלכוהול במהלך העבודה שלו, כפי שאתם לא שותים אלכוהול במהלך העבודה שלכם, אלא אם אתם עושים לחיים לראש השנה. אני לא רוצה להלאות פה את חברי הוועדה, אבל יש הרבה מאוד נהלים שכל מקום יוצר לעצמו. זה בעצם שפת האירוח שלו.

הצעת החוק הזאת באה לעקר את היכולת שלנו ליצור נהלים. זאת אומרת שכל די-ג'יי - - -

- - -

תן לי לגמור את הדברים שלי עד הסוף. כיבדתי אותך. תכבד אותי בבקשה.

סליחה, עוד לא הגענו לתקרה, לאט לאט. לא צריך להתחיל מלמעלה. לדעתי הוא בכלל לא הוא, זה חיקוי ...

אנחנו צריכים להיות בעלי היכולת לשמור על הנהלים האלה, בטח באוכל ובאלכוהול. באלכוהול יש סיפורים שלמים, החל מזיופים. אני רוצה גם לקבוע נהלי עבודה.

אני אתך. אני רוצה לשאול אותך. בואו נגיד כך: לו יצויר – אנחנו עכשיו הרי משוחחים. בדיון הזה מציגים את הנושא, זה דיון פתיחה. אני שואל אותך: נניח ואנחנו מצליחים לייצר קוד. דרך אגב, בנקודת המוצא אתה צודק.

בזה גם אני מסכים אתך.

בסוף העסק שלך הוא מקום פרטי. אתה מבקש ממני בעצם להביא מישהו מעולם תוכן אחר. יכול להיות שהאיש הוא צדיק, אבל אני לא יודע. אתה אומר: עכשיו אתה מביא אותו כאשר האחריות בסוף היא עליך.

ברור.

שנייה, שנייה. אני מנסה לייצר איזו מסגרת, שאומרת: נניח, לו יצויר שאנחנו נצליח לייצר קוד. למשל – ואלה סתם דוגמאות, אני מדבר בקול, אני לא קובע מסמרות – רק תקליטנים שרשומים במקום מסוים, שיש להם הגנה על זכויות יוצרים, ביטוח וכל הדברים האלה.

שמגיעים לבושים לפי קוד לבוש.

אני מבין לחלוטין את מה שאתם אומרים. איננו מתעלמים. עוד לפני שאמרתם, אני כבר מראש מבין את הבעייתיות שיש בהצעת החוק של אורן חזן. אבל מצד שני, אני לא יכול להתעלם ממה שאומר אורן חזן. מה העניין? בלי שנשים לב, אומר אורן חזן את הדבר הבא: בסופו של דבר אנחנו סוג של לקוחות שבויים.

חד-משמעית.

אסביר, בשביל זה אנחנו פה, דנים בזה. למה אני מתכוון? אשים את החידוד של העניין. באתי אליך, אמרו לי שאתה אחלה, האוכל טעים, סבבה, גם ראיתי אירוע, נהניתי מאוד, אמרתי: אני רוצה להתחתן פה בפעם הראשונה.

יש הנחה על פעם שלישית? ...

אורן חזן, שלחנו לאשתך הודעה שאתה לא יודע מתי התחתנת. הרשתות סוערות.

12 בפברואר, ט"ז בשבט. הכול בסדר. בואו נירגע.

הוא אומר את הדבר הבא: באתי אליך, סבבה, אני רוצה. הוא אומר: התקליטן שלך מנגן מוזיקה של האייטיז. אני לא אומר שאני לא אוהב אותו אבל הטעם המוזיקלי שלי אחר.

אין לי בעיה, תביא איזה תקליטן שאתה רוצה , כל עוד הוא עומד בנהלים שלי.

תן לי לסיים. הרי התפקיד שלי לייצר איזונים. אני לא מוציא מתחת ידיי חקיקה בכפייה, אין דבר כזה. חקיקה היא מלאכת איזונים.

שכולם יהיו לא מרוצים.

בדיוק. מה אני מנסה לומר? אגיד לך את האמת, אני זוכר כשהתחתנתי. אמרתי לבעל האולם: "אח שלי, עם כל הכבוד, את זה תשמע בבית, תזמין אותם אליך לבית, אני רוצה מוזיקה מסוימת". כל אחד עם השיגעונות שלו, עם הטרללת שלו.

תזכרו עוד דבר, באמת אני אומר את זה, הנחת העבודה של אנשים כאשר הם מתחתנים, הם אומרים לעצמם: זה האירוע הכי חשוב שיהיה לי בחיים. עזוב את מה שיהיה אחר כך, אתה אף פעם לא יודע אבל כשאדם מחליט לקבל על עצמו להיכנס תחת החופה, בשבילו זה הרגע הכי גדול בחיים. יש כאלה שמתכננים עוד מהגן איך תיראה החתונה שלהם.

בדרך כלל: מתכננות.

אספר לך על אחותי, אתה לא תאמין. ואז בא האולם, ותאמין לי, אולם על הכיפק, ובסוף יצאה חתונה מיליון דולר, באמת.

בצפון אין לנו את הדברים האלה.

תיכף אסביר לך גם על הצפון. את צודקת, באמת משנה איפה האולם.

גם במרכז אין את זה.

לא אעשה פה שיימינג לאף אולם. אני מודיע לך שאם אתה אומר לי שאין דבר כזה, או שאתה משקר, ואני עדין, או שאתה לא מכיר את הענף שלך. אל תעבוד עלינו.

אני כבר 23 שנים בענף שלי, אבל בואו נעשה לרגע סדר.

תן לי לסיים משפט, ברשותך. כאשר אחותי התחתנה לפני חצי שנה, פלוס-מינוס, בהרבה מקרים עד שאני לא התערבתי, אני אומר לך, יצא לה המיץ. למה? כי הגבילו אותה.

מחייבים על תאורה והגברה.

עוד לא הגעתי לתאורה והגברה. אני לא נוגע בתאורה והגברה כרגע. את יודעת למה? כי אני מבין למה בעל עסק שמקים את העסק אין לו כרגע את הראש, את הכיוון, אולי את ההון הכלכלי להוציא עוד כמה מיליונים בשביל התאורה.

יש עוד הרבה שיקולים.

כבוד היושב-ראש, אנחנו סוטים מן העיקר.

אני רואה שאין בעיה במה שהוא אומר. רק דבר אחד אני רוצה להבין.

עוד אל תבינו כלום, זה עוד לא תפקידכם להבין. אנחנו נתקדם עקב בצד אגודל, לאט לאט.

כפי שחברת הכנסת לאה פדידה אמרה, האם מתוך אותם דברים אפשר לייחד את אותם דברים שלגביהם אין מחלוקת?

תן לי. בשביל זה אני פה.

בוא הנה, לפעמים כדאי לגור בפריפריה.

דרך אגב, אני התחתנתי בפריפריה.

אתה רוצה שנתקדם? תודה.

אני רוצה לצייר את המצב. אני אומר: לוּ יצויר. אני מבין את זה, אבל תזכור שאני מבין את החתן והכלה שבאמת, אני אומר את זה לא בציניות, חלקם זה החלום הגדול שלהם. יש כאלה, זה לא רק בנות, עם כל הכבוד, יש גם הרבה בנים שידעו תמיד בדיוק שאת כריעת הברך הוא רוצה לעשות כך, ושזה יהיה השיר שלו. כמוני, שהיה לי שיר מסוים שרציתי שינוגן בחתונה שלי.

אתה לא היית צריך לכרוע ברך ...

גם בזה אתה צודק.

אני מנסה לומר לכם עכשיו בשיא הרצינות, בואו ננסה לחשוב, קצת לצאת מתוך הקופסה ולייצר סוג של אמות מידה, ששני הצדדים יודעים להתמקם בעבורם, ולהגיד: "יש דברים שאני לא". למשל אולם אירועים, למשל אוכל.

אוכל ואלכוהול.

הנה, כבר עשינו התקדמות.

אמרתי את זה בדברים שלי.

אדוני מפריע לי לעזור לו. סוף סוף יהיה לך חוק שאתה מעביר.

יש לי כבר 12 חוקים שיזמתי, אולי אפילו יותר, אבל מי סופר ...

וואלה, באמת? כפרה עליך.

בואו נתקדם. בואו ננסה לייצר קוד שאומר: לי ברור, כפי שאמרתם, אלא אם כן זה אולם אירועים שנותן רק את האולם כמקום ואומר: "חבר'ה, אני לא מתערב לכם בכלום, יש לי פה אולם, תביאו את מי שאתם רוצים, תעשו את מה שאתם רוצים כל עוד אתם שומרים על המקום על פי הכללים שקבענו לעצמנו". כולם יכולים גם להרוויח מזה. נכון, זה גם בעל אולם. דרך אגב, אם אתם שואלים אותי, הרוב גם מצליחים בזה, כשבעל האולם מציע הצעה ואומר לו: "אח שלי, יש לי פה הצעה". כולם יודעים שאתם עובדים איתם, זה בסדר, אין לי בעיה עם העניין הזה. הנקודה היא שיש כאלה, ואני מכיר, שרוצים את העיצוב המיוחד שלהם, את הטאץ' המיוחד שלהם, ובתנאי שהוא עומד בסטנדרט של המקום.

אין לנו בעיה עם זה.

ואתה יודע לייצר. יפה לומר את זה אבל אחר כך צריך לראות איך מיישמים.

כשאתה אומר "טאץ' אחרון", אבל לא כשאתה אומר מלכתחילה להביא בעל מקצוע אחר, כי אחר כך תחליף אותי.

שמי כהן יהודה ואני מייצג פה כרגע את גן האירועים "גן הוורדים". הוא ביקש ממני לייצג אותו ואני נמצא פה בשמו של משה מ"גן הוורדים". כשאתה מתכוון לטאץ' אחרון - - -

רק שאלה על האולם שאתה מייצג, מכיוון שאמרת שם ספציפי: האם ב"גן הוורדים" יש רשימת "מומלצים", במירכאות?

לא בדקתי את זה.

יש או אין?

יש.

אני מניח שיש.

אני אומר לך שיש.

יש אולמות שאין להם רשימות מומלצים.

מומלצים זה משהו אחר.

הדיון הוא לא על אולם כזה או אחר.

דרך אגב, חברים יקרים, אתם מזכירים לי דיון מעולם תוכן אחר שהוא דומה.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשעובר מישהו תאונת דרכים ואז הוא צריך להגיד לאיזה מוסך הוא הולך או איזה שמאי הוא לוקח. כאשר אתה הולך למוסך, המוסך מציע לך שמאי מסוים. הרי זה הבלגן הגדול שאני מנסה להתמודד אתו. כאשר אתה הולך לחברת הביטוח – לכל אחד יש את העצה שלו.

אדוני היושב-ראש, בבקשה משפט אחד כדי להרגיע את כל הצדדים. אני מקריא לך מתוך חוזה של אולם גדול במרכז, מילה במילה: "עמלה: בהמשך לסיכום עם מנהל מחלקת המכירות, עמלת תפעול הינה 20% מגובה העסקה, ובתמורה תצורפו לרשימת הספקים המורשים." אתה מבין שרק פה, על הסיפור של די-ג'יי, לפני שנגעתי בשאר, אתה מעלה את המחיר לכל הפחות ב-20%, רק בשביל הזכות - - -

שלא ילכו למקום הזה. יש תחרות חופשית, יש אינטרנט, הכול פתוח. שלא יעשו אצלו אירוע.

התשובה שלך לא אחראית.

מהנקודה הזאת בדיוק נולדה הצעת החוק. היושב ראש, עם כל הכבוד - - -

תאמין לי שזה לא פשוט גם כשהם הסכימו.

אז קודם כול להגיד את האמת.

אורן חזן, מעכשיו אתה לא מוציא מילה. בסדר? נעבור לבן דוד שלך.

כתבתי כמה דברים. זה ארוך יחסית אבל עדיף שתשמעו.

אם אנחנו סובלים את בן הדוד שלך אנחנו יכולים לסבול אותך ...

לפני שאתחיל, הייתה לנו שיחה בחוץ עם בעלים של מקום מאוד מאוד נחשב, שממוקם יחסית במרכז, וכאשר דיברנו בחוץ הוא אמר לי: זה חוק הזוי, ודיבר על הקייטרינג. אני מסכים אתו, שנושא של אוכל חייב להישאר של האולמות.

אוכל ואלכוהול.

זה דבר אחד.

הוא מדבר על נושא של אלכוהול, אבל הם צריכים להבין שזוג היום מביא את הדי-ג'יי, הוא מביא את הספק. זאת אומרת שעל סמך זה שהוא שילם כסף הוא הזמין את שירותיו, שירותיו של הדי-ג'יי. כאשר די-ג'יי מגיע לאולם אירועים הוא צריך לכבד את אולם האירועים שהוא נמצא בו. הוא נחשב אורח באולם. אבל מצד שני, הוא הוזמן על ידי הזוג.

אבל הוא צריך לשלם. כשאתה בא לאולם, נגיד שאתה מורשה וכן הלאה, אתה צריך לשלם לו?

מה זה "מורשה"?

נחמדה או לא נחמדה – כשאני מדברת אתה שומע.

סליחה. אני רוצה רק לחדד את מה שאומר חברי.

כאשר מגיע הדי-ג'יי אתה צריך לשלם לבעל האולם על מערכת הסאונד שהוא יצר?

יש מקומות שכן ויש מקומות שלא.

אני בטוח שאתה צודק. יש מקרים שונים.

הזוג משלם. בהתחלה כשהם מגיעים מראים להם אולם יפה, הכול טוב ויפה, אומרים להם: זה האולם, זה המחיר. ואז כשהם נכנסים לפרטים אומרים להם: אתם צריכים גם הגברה ותאורה, אבל זה ספק חיצוני. אבל הספק החיצוני הוא תכלס 50% האולם ו-50% הספק, כלומר גם כאן האולם גוזר קופון. זה לא מעניין אותי. בצדק הם עשו את זה. למה? כי ברגע שהם מגיעים עם הגברה מבחוץ זה יכול לגרום נזק לאולם, לכלים שלו. זה לא הנושא. הנושא של הגברה ותאורה – זה לגיטימי וטוב.

אז כבר אנחנו מסכימים על שלושה דברים ואין עליהם מחלוקת.

לא נאמר שאין מחלוקת.

אגיד לך דבר פשוט מאוד. נמצאים פה שני בעלי אולמות.

עשו את זה במשך שנים. אני בעל חברת הגברה ותאורה שנקראת "אפקט". דרך אגב, רוב האירועים שאני עושה הם לא באולמות אירועים עקב כך שלפני שני עשורים השתלטו שתיים–שלוש חברות בארץ, שלא נציין את שמן, על רוב אולמות האירועים ומתוקף זה שהן יושבות שם גם כל דבר שאתה רוצה לשדרג – נגיד שהגיעה להקה לחתונה שלך. בדרך כלל הלהקה לא יכולה להשתמש בהגברה של המקום כי היא ממוקמת מעל רחבת הריקודים וההגברה צריכה להיות פרונטלית, ולכן כבר יותר נוח לך לבקש מהם את התוספות הנדרשות מאשר להביא את חברת ההגברה של האומן, מה שעוד יותר מעבה להם את העבודה ויוצר להם מונופול.

ברשותכם אני רוצה להרחיב את היריעה.

תן לו רק לסיים.

אסיים את דבריי תכף. אגיד לך משהו פשוט מאוד: גם בנושא של ההגברה שעליו הוא דיבר, לגיטימי שאולם שם הגברה באולם שלו, זה לגיטימי מאוד, אבל מצד שני, צריך להבין שיש חברות שמתפעלות את זה וקוראים לחברה X. מגיע הלקוח, אומרים לו: "או-קיי, באת אליי כי אתה צריך לשלם לי עבור הגברה ותאורה, אז עולה לך הגברה ותאורה 10,000 שקל, אבל אם תיקח די-ג'יי שאני מכיר זה יעלה לך 7,000 שקל". יש פה סינדול, מסנדלים אותנו דרך הגברה ותאורה, מסנדלים אותנו דרך רשימות מומלצים. ועכשיו אשמח לקרוא את מה שהכנתי.

יש לי שאלה. אני חייבת להבין את זה. זה מה שאומרים לי, שאם אני לוקחת את הדי-ג'יי הזה המחיר הוא 7,000 שקל? או שמכריחים אותי?

יש מקומות שמכריחים.

את חייבת לקחת את התאורה וההגברה שלהם. אז יש מקומות שאומרים לך: אני בעל חברת ההגברה ואם את רוצה לא לשלם 10,000 שקלים, אם את רוצה לשלם 7,000 שקלים אז קחי את הדי-ג'יי שלי.

זה דבר אחד, ובלי קשר לזה, גם מחייבים אותך – ועזבי לרגע את ההגברה – אומרים לך - - -

למה המחיר של הגברה ותאורה לא נמצא במחיר של שכירת האולם?

אז כן אפשר להעסיק מישהו אחר.

לא. לא. אני מסביר שוב. רגע, תעצרו כולם. אעשה לכם סדר. הוא מציג לך פן נוסף. הוא אומר לך: בלי קשר, בתוך המסגרת של המורשים, נניח שיש חמישה מורשים להגברה, הוא אומר: "מהחמישה, אם תיקח את האחד הזה ספציפית אתן לך עוד הנחה".

אני עוד לא הגעתי לשם. אני מדבר על השלב של להיות בתוך חמישה המורשים, או שישה או שבעה. אני מדגיש שוב, הצעת החוק הזאת באה לטפל בזוגות, ביוקר החתונות, ולטפל בעסקים הצעירים, כדי שתהיה להם אפשרות לתחרות שווה. צריך להבין את זה.

אורן חזן והחברים: תפסת מרובה – לא תפסת. האמינו לי, כבר הבנתי את העניין. יש כאן שני מעגלי התייחסות. יש מעגל אחד, שזה זכותו של בעל המקום, אלא אם כן הוא מונע ממך או מסנדל אותך.

זה בדיוק הצעת החוק.

דהיינו, אם הוא אומר לך: "אח שלי, אתה רוצה די-ג'יי? יש לי די-ג'י, וזה יעלה X שקלים." אתה שומע את השם של הדי-ג'יי ואומר: "אני כבר מזמן לא עם אלביס פרסלי, אני מאז כבר במקום אחר", אני מציג סתם דוגמה, "ואני רוצה להעביר". אז אומרים לך: "דע לך, אם אתה מביא מישהו אחר, הוא לא ברשימה שלי ותצטרך להוסיף עוד כסף". זאת שאלה.

קודם כול זה קיים.

זה בדיוק הסיפור, היושב-ראש. לגבי אלכוהול - - -

עזוב אותי. אנחנו עכשיו מדברים על הדי-ג'יי. עשה לי טובה. אתה כבר שותה עוד לפני ששמעת מוזיקה?

אני לא צריך לשתות כדי להיות בראש טוב.

זה לא קשור, זה נכון, אפשר לשווק אותך...

אני מנסה לומר את הדבר הבא כדי להיות ממוקד מאוד מאוד: במה שתלוי בי, בלי קשר עכשיו, אורן חזן הביא לפה נושא. מבחינתי זה צריך להיות בתוך מסגרת מסודרת. אני בעד בעלי האולמות, שדיברו אתי. אני רוצה לעזור לכם, אבל לא אאפשר מצב שבו קבוצה שלמה מוצאת עצמה שבויה. אני אומר את זה בצורה מאוד מאוד ברורה. זאת אומרת, שנמצא את עצמנו במצב שבו יש קבוצה – אתה יכול להגיד לו "אח שלי, אין בעיה, יש לי עלויות". תן לי להמשיך, אנחנו מבינים עניין.

יש לי רעיון איך לפתור את הבעיה.

חנן בליטי יש לי הצעה אליך. אין לי ניסיון בהפעלת אולם אבל יש לי ניסיון בחקיקה. אני ממליץ לך באמת באמת שתמתין. אם תוכל לעזור לנו אני בוודאי אשמח אבל אני ממליץ לך שתמתין. אל תצא מגדרך לפני שראית את התמונה הכללית. אני בא עכשיו ממקום - - -

אני עוזר לך בתשובה.

אבל תן לי לעזור לך. זאת עצה שלי אליך.

קיבלתי. תודה.

תאמין לי. קיבלת ממני עצה. אני יכול להגיד: "האדם לא הבין מה הוא אומר". אני לא רוצה. יש פה תמונה הרבה יותר רחבה מכפי שהתחלנו להציג. יש כאן כמה מעגלי התייחסות. יש מעגל של החובות של בעל האולם כלפי מקבל השירות, מה המקסימום שהוא מחויב לו, מה הוא יכול למנוע ממנו מלהכניס ומה הוא המקום שבאותו רגע הוא הופך להיות מכשול, שלא נדבר על מקומות שיכול להיות שזה האולם הקרוב למשפחה מסוימת או בעולמות תוכן כאלה או אחרים והם רוצים לערוך את החתונה או את האירוע באזור X ולא רוצים להתחיל ללכת למקומות אחרים.

זה מקטין את המחיר בכל הארץ.

יש מי שמתחתנים בחורף, יש מי שמתחתנים במקום מרוחק.

יש היצע גדול מאוד, יש תחרות.

ברוך השם. אני לא אומר את זה ממקום לא טוב.

אני רוצה שנהיה ממוקדים. לפני שאעביר את הדברים ליועץ המשפטי וניתן לניר קפלן מהתאחדות המלונות ואאפשר לכל אחד שכבר הגיע לכאן, רק צריך שלא נסטה וכל אחד יתחיל לצאת מחוץ לאטמוספירה. אנחנו מדברים על זוג שרוצה להתחתן באולם אירועים. הוא מגיע וחותם על החוזה על פי כל דין. לשיטתי העניין של האוכל הוא "עבדאן".

ואלכוהול.

ואלכוהול. אלא אם כן – לפעמים הזוג מביא. אבל האלכוהול צריך להיות לדעתי גם כן חלק.

בר אקטיבי זה משהו אחר.

מילה על האלכוהול. כל פעם הם זורקים את זה לאוויר אבל זה פיקציה ובלוף, ואסביר לך למה.

זה לא פיקציה.

עצור. אסביר לך למה זה פיקציה ובלוף. אציג דוגמה אישית.

אני אוהב מאוד את אולמות האירועים, אני מבלה באולמות אירועים, זה הבילוי שלי. לפחות ארבע פעמים בשבוע אני באולמות חתונה. רוב המקומות עושים לי כבוד, האמן לי, כאילו אני החתן בכל מקום. אין לי שום דבר נגד אולמות האירועים. לא אגיד את שם האולם. אני שומע מוזיקה ונדלק. עזוב אותך. יצא לי להיכנס לאולמות אירועים שלא הייתי מוזמן, לא של החתן ולא של הכלה.

יש לך הרגלים מוזרים.

את יודעת שפעם הוא הכין לי שווארמה, "חבל על הזמן".

העניין של האלכוהול הוא פיקציה, שיהיה ברור. לעתים אולם אומר לך: "אין לי בעיה שלא תיקח את הבר שלי, תביא איזה בר שאתה רוצה אבל בתמורה לזה תשלם 5,000 שקל קנס".

זה תקלה חמורה.

או שירותי מזיגה: "תיקח ממני את הברמנים, ואתה חייב להביא X ברמנים על כל אורח". אם זה לא היה כך אז באמת הייתי מאמין שהסיפור על האלכוהול תקין.

זה גם במסעדות, אם אתה רוצה להביא אתך יין אתה משלם קנס.

הדבר השני, גם בתוך מסגרת – וזה הדבר הכי מדהים פה – גם במקרים שלוקחים את הבר של האולם, כל זוג מביא מעבר לכך את האלכוהול פרימיום שלו מהבית. לא ראיתי אף אחד בודק, לא מגבילים אף אחד. אז בואו, או שרוצים להגיד את האמת ולמצוא את הפתרון, או שרוצים אחרת. זהו.

האמת לא אצלו פשוט.

יש לי שאלה. כתוב פה שזה חל על דיסקוטקים. עוד יש משהו כזה שנקרא דיסקוטקים במדינה?

נהיה קצת יותר ממוקדים. יש את הנושא של הרגולציה, שברור לכם שכל ספק צריך לעמוד בה, ויש את הנושא של נהלי המקום. אין לנו שום בעיה, אם די-ג'יי יעמוד בנהלי המקום - - -

ניר שפר, תן לי. שמעתי אתכם, הבנתי את הראש שלכם. אל תפריעו לי לנסות לעזור לכם ולמצוא את נקודת האיזון. תקשיב לי עכשיו היטב. אין דבר כזה נהלי מקום. נוהל מקום – זה לא כל אולם. הרי יש הבדל גדול בין עשרת הדברות ואחר כך בין רש"י שבוחר לו כל אחד. אם זה כל אחד עם הרש"י שלו, לא נצא מזה.

אבל לכל אחד יש את הייחוד שלו. אתה צריך להבין את זה. אם יש לי אולם צמחוני – חשוב לי שתבין - - -

למה, בגלל הגובה שלי אתה מעליב אותי? מה זה "שתבין"? הבנתי. תן לי.

כל מקום חייב לקבוע את הנהלים שלו.

תן לי, רגע. באת עם ההרצאה מהבית.

לא מהבית.

כן מהבית. עשה לי טובה, עכשיו אתה תקשיב לי. בסוף אני שצריך להחליט, ברשותך. לא באתי ממקום של להיות נגד. אני בעד, אבל אני חושב שיש פה בעיה וצריך לתת עליה את הדעת. אני מבין, אני רוצה שאנחנו נקשיב האחד לשני. פתאום אני מוצא את עצמי בכל כך הרבה חוקים שעסקתי בהם בעולמות תוכן אחרים כשאומרים: "מה אתה רוצה? ביישוב הזה אתה לא יכול להתקבל כי כולם צמחונים, בזה – כך וכך".

יש מה שנקרא כללי יסוד בסיסיים שאמורים קודם כול לשרת מערכת יחסים של לקוח ונותן שירות, הדברים הבסיסיים. אין מיקוח. אין ויכוח בינינו. לא אבקש שיגישו בשר באולם אירועים שהמיתוג שלו הוא טבעונות; לא אבקש במקום שנותן בשר להכריח אותו ולומר: "אני עכשיו רוצה, או שתיתן לי מסיבה טבעונות או לא חשוב".

אני גם יודע להגיע להבנות בעניין האלכוהול, מבלי לפתוח את זה עכשיו. נגיע לזה בהמשך. גם שם יש ליבה. אפשר לייצר את הכללים האלה.

את הגרגוס אתה יכול להביא לבד.

אני לא בא לפגוע במטה לחמו של בעל האולם, אבל אני גם לא רוצה למצוא את עצמי שבוי של בעל האולם.

לכן נשמע את החברים האחרים.

אני רוצה להגיד משהו שהוא דווקא קולקטיבי. עזוב עכשיו אותי כבעל אולם. אני מייצג גם את התאחדות האולמות, 500 בעלי אולמות. אני הגזבר של ההתאחדות. אני מוכן לתמוך במהלך של חברנו אורן חזן, בתנאי אחד: לגבי תקליטנים אנחנו מוכנים, כל התאחדות האולמות, לתמוך בזה, בתנאי שהתקליטנים שיגיעו לנגן יהיו בעלי הרשאה של זכויות יוצרים.

קיבלת.

הרי אתם אלה שמנגנים את המוזיקה, לא אנחנו. אני אומר לך, אני מוכן לתמוך.

מה זה הרשאה מאקו"ם?

עזוב. קיבלת.

מה פתאום?

אתה טועה. הדי-ג'ייז לא ירצו לשלם.

הדי-ג'ייז לא משלמים. האולם לא משלם עבור זה. בני הזוג משלמים.

הזוג משלם דרך אתר האינטרנט.

Welcome to מדינת ישראל. תנו לי לסיים.

לאה פדידה ואורן חזן, מרגע זה בלי רשות שלי אף אחד לא ידבר. חנן בליטי, אתה בינתיים גורם הבעיה מספר אחד כי אני רוצה שאתה תגיד את הדברים שלך אחרי ששמעת את הכול. אני מכיר את הבעיה ועסקנו בה פה כאשר דיברנו על זכויות יוצרים, האם הכול נופל על האולם. אני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אני מנסה לקבוע כללי משחק אחרים עכשיו. בלי משים אתה רוקד צעד קדימה ושני צעדים לאחור. עכשיו לא תגיד מילה. אני רוצה לשמוע את האורחים הנוספים ואז נתכנס לראות איך אנחנו יכולים להתמודד עם העניין. בבקשה.

אני מהתאחדות המלונות בישראל. אנחנו נבקש החרגה או התייחסות לבעיה שלנו. ראשית בעניין המזון, אני מבין שאין חולק עם הוועדה, שהבינה שהיא לא יכולה להכניס את המזון לתחרות.

אין חולק. תתקדם.

אגב, אפתיע אתכם: אין לנו בעיה בעניין הדי-ג'יי.

כל עוד הוא עומד בכללים ומשלם לאקו"ם זה בסדר.

הבעיה שלנו היא בתחום העיצוב.

עוד לא הגענו לזה.

קחו מלון פאר או קונצפט שיש לו עיצוב ספציפי. אקדים ואומר שאצלנו רוב האירועים הם כנסים וימי עיון ולא שמחות. הצעת החוק הזאת בנוסח שלה היום חלה גם על הכנסים ועל ימי עיון, וזה בעייתי.

אני מסכים. תתקדם הלאה.

בעניין של האירועים הפרטיים והחתונות הפרטיות, שזה פחות מ-50% אצלנו, כדוגמה סתמית וגם בלי אישורם, אבל נניח מלון "וולדורף אסטוריה", יש לו עיצוב ספציפי אמריקאי, עם יותר מחמישה כוכבים. כאשר אתה עושה אצלו אירוע, יש חבילות עיצוב: שהווילון הוא סגול והכיסא סגול, או שהווילון ורוד והכיסא ורוד.

זה לא תואם לעיצוב מרוקאי.

בא עכשיו מישהו – אשתי היא מרוקאית, היא הייתה נעלבת ממה שאמרת.

התחתנת ב"וולדורף אסטוריה"?

התחתנתי ב"באר של סבא", וגם אני סבלתי ממה שאתה אמרת.

אחלה של מקום.

באופן אישי אני יכול להזדהות פה עם הדברים שנאמרו.

אם גם אתה סבלת אז אתה מבין למה אנחנו פה.

אני מזדהה אתך. אבל במלונות זה קצת שונה.

מילה אחת על המלונות: "וולדורף אסטוריה" זה דוגמה אחת, ומנגד אני יכול להציג לך את "דיוויד אינטרקונטיננטל", שכמעט בכל לילה יש שם חתונה ובכל לילה יש שם עיצוב אחר לחלוטין. גם כאן אנחנו חוזרים אל מה שאמר היושב-ראש, שצריכה להיות מסגרת, ואפשר לעשות חריג לכלל. את זה אני מקבל.

אני חוזר לדוגמה השנייה של "וולדורף אסטוריה". רק אסיים את הדוגמה, רק עוד משפט.

חברים, אנחנו עכשיו לא באירוע ...

כבוד היושב-ראש, מכיוון שהמלון מוכר גם חדרים ולינה ואירוח, לא נוכל לפגוע בעיצוב של הלובי, של הכניסה, של אולם האירועים, שכל אורח יעשה מה שבא לו, כי זה יפגע לנו בשאר הביזנס. לכן בעניין של עיצוב כן צריך לאפשר למלון את הפררוגטיבה שלו לבחור ולהחליט ולהציע את המעצבים. זה דבר אחד.

זה אותו דבר עם אולם אירועים.

יש לי שאלה. אתה לא חייב לענות לי תשובה כי יכול להיות שאתה לא יודע. אם האולם שלך הוא גלאט כשר ואני לא רוצה גלאט כשר, אני רוצה הכשר של הרבנות.

זה בעייתי אצלנו מאוד. לא נכנסתי לתחום המזון כי אמרת שלא.

זה גם עניין של מחיר. אני אומר: אני אדם שמסתפק בהכשר של הרבנות הראשית. מה רע?

כבוד היושב-ראש, זה אסור לי.

- - -

חיכיתי למשפט הזה. הרי לכאורה אפשר לומר: "לך לאולם אחר". מה הבעיה? שאין אולם אחר. אפשר לדבר? עכשיו אני בעל הבית פה. העניין הוא כזה. קודם כול תאמרי שם ותפקיד.

אני ממשרד המשפטים.

פשוט הפרוטוקול גם צריך להתבשם בנוכחותך כאן.

אגיד לך, הילה דוידוביץ, את יודעת את זה.

יש פה מישהו ממשרד הכלכלה?

כן, אילנה מזרחי מן הרשות להגנת הצרכן.

היא טובה לנו.

הילה דוידוביץ, אני רוצה לומר את הדבר הבא: הרי מה העניין? אם אלה כללי המשחק אז בעצם אין לך לאן ללכת. אתה לא יכול להגיד: "תלך לכל מקום אחר". אם בכל מקום אתה צריך לבוא, והוא אומר לך: "יש לי את הדי-ג'יי שלי, יש לי את העיצוב שלי, יש לי את המגנטים שלי, יש לי את הצלמים שלי," בעצם אתה עובר רק מאולם לאולם. אני רוצה להיות בגוש דן. דרך אגב, יש אולם כפי שציינת בחיפה שבדיוק פנוי באותו יום.

אני התחתנתי בדרום. אני לא רוצה שיגידו שעשיתי פרסום, לכן אני לא אומר את שם האולם. אתו לא הייתה לי בעיה. יכול להיות שזה בגלל שזה אני, אני לא יודע, אבל לא נתקלתי בבעיה. אולמות אחרים לידו, גם בדרום, הייתה בהם בעיה; מלונות במרכז – הייתה בהם בעיה.

נגיע גם לעניין הזה. דעתכם הייתה ברורה לי עוד לפני שדיברתם.

לא עלינו, אם יש משפחה עם בעיות בריאות, האבא לא יכול לנסוע יותר מרבע שעה מן הבית, יש במרחק רבע שעה נסיעה שני אולמות, זו המגבלה. החתן רוצה שהאבא יהיה בחתונה. זו המגבלה. אז מה, יגידו לו: "לא, או שתשלם או לא"?

אני רוצה לומר גם לנציגי בעלי האולמות, יש לי הצעה. הבעיה הרבה יותר פשוטה ממה שאנחנו פה מנסים לצייר, כלומר הפתרון שלה הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו מנסים לצייר כאן. אם יש רצון טוב, בסוף בסוף אנחנו לא רוצים שסתם חאפרים יסתובבו לנו בתחום.

אבל אם יש לך יכולת שליטה ולא תוכל לקבוע עשרת דברות כי זה מאות עסקים – אני לא מדבר על המקרה שלי, אבל אולם רכש ציוד של עיצוב ורוצה לתת את פתרונות העיצוב מטעמו, אתה לא יכול להגיד לו - - -

הכול פתיר, האמן לי.

שוב, אני חוזר לעיצוב, צריך להכיר את המציאות. המציאות היא - - -

אבל אנחנו משלמים עבור זה.

המציאות היא שכמעט בכל אולם יש מעצב בית. זה לא מישהו שנמצא שם כי הוא חלק מן החברה אלא הוא מישהו ששילם כסף כדי לקבל את הזכות להיות המעצב הבלעדי.

לא בהכרח. הוא השקיע בציוד, כמו גם בבית המלון.

רגע, אתה משחק לי עכשיו לידיים. כפי שהוא השקיע בציוד, כך גם עסק עצמאי פרטי, בחורה צעירה או גבר צעיר שחלמו להקים חברה לעיצוב גם השקיעו. התחרות צריכה להיות שווה. זה דבר אחד.

דבר שני, הוא או היא השקיעו בעיצוב. מגיעים בני הזוג להתחתן והעיצוב לא מתאים להם.

אנחנו בעד תחרות.

אז איך אני קובע את הסטנדרט שלי במקום? אמר לך המלון: הוא רוצה לקבוע סטנדרט. דרך אגב, אנחנו בדיוק כמו המלונות.

יצא לי ללוות הרבה זוגות. בעיצוב אנחנו משלמים לכם לחוד, על כל מנורה במרכז שולחן – 100 שקלים, אם את רוצה מנורה כזאת או אחרת.

זה נחשב כאילו חברה חיצונית.

לא משנה, משלמים את זה לאולם. אני לא יכולה להביא משהו מעצמי?

את יכולה להביא את מי שאת רוצה, כל עוד הוא עומד בסטנדרטים של המקום.

אתה פשוט לא דובר אמת, או שאתה לא מודע לשוק, ואני לא מאמין שאתה לא מודע לשוק.

כשאתה מדבר על השוק – השוק הוא לא עור אחד. כפי שחברי הכנסת לא זהים אחד לשני כך השוק יש בו גוונים.

אבל אתה מייצג אותם, אתה מייצג את האולמות.

מזכירת הוועדה התחתנה אצלי וגם טל התחתן אצלי. אני יכול להגיד לך שהשוק שונה מאוד.

מי שאין אתו בעיה – אין אתו בעיה. אז אצלך אין בעיה. אתה מגן על אלה שעושים בעיות?

אני לא מגן.

אז אין בעיה. להיפך.

משפט אחרון.

כדי להניח את דעתו של חבר הכנסת אורן חזן, לא רק שאין לנו בעיה עם הדי-ג'ייז, שאנחנו בעד, אלא כך גם בעניין הצלמים וכולי. המוקד הוא עניין האוכל, כי יש לנו בעיה של כשרות.

יש בעיה בתחרות. אני שמח שיש פה אנשים ממשרד המשפטים. רשות ההגבלים העסקיים צריכה להתערב כי אסור לפי החוק לעשות הסכם שאוסר עליי להתחרות ואסור לעשות הסכם שמחייב אותי כצרכן, אסור לעשות הסכם שכובל אותי רק לספק אחד. יכול מאוד להיות שהוועדה צריכה לקרוא לרשות ההגבלים העסקיים להתערב.

רציתי להגיד לגבי הרחבת היריעה, אני חושב שכל הבעיה פה – אתה מדבר הרבה על מסגרת. הבעיה כאן, שכל השוק הזה פרוץ. אם מחר אני רוצה לפתוח חברת בר אני הולך לרואה חשבון ופותח חברה או עוסק מורשה ואני חברת בר, ואז אולמות האירועים חוששים שיגיעו חברות בר לא מנוסות שידפקו את השם של האולם. אדם מקבל חוויה כללית באירוע, גם של בר, גם של די-ג'יי, וזה מה שהוא חש. אותו לקוח לא יודע את ההבדלים.

אתה צודק, זאת הבעיה. אני מבין את זה אך עדיין לא יודע איך אנחנו נותנים לזה מענה.

אני יודע. אני בעלים של חברה ואני היום רוצה לקבל טכנאי הגברה ותאורה לחברה שלי. אין פה בית ספר מוסמך שבו אדם מקבל תעודה.

אין סטנדרטים.

נניח שמפרסם עכשיו יושב-ראש המנעולנים בארץ שיש אגודת מנעולנים ומי שרוצה להיות מנעולן יקבל תעודה.

דרך אגב, אני מכיר אותו.

הוא הקים את האגודה. אותו אדם שמתקין היום גשר תאורה או אותו אדם שנותן לך משקה, גם אם זה ספק שכביכול עומד אצלם בתנאים, הרי מי הוא אותו ספק – זה אותו אחד שהם קשרו אתו קשר עסקי. כל אחד כזה הוא בעצם ילד שהוא יוצא צבא או בן 30 שעבד בזה אולי יום, אולי שנה, אולי יותר. ספֵק אם יש לו ניסיון.

מה הפתרון?

כנראה לחוקק חוק. לדוגמה, אני כספק של משרד הביטחון צריך להביא ISO 9001, אישור של מכון התקנים שאני עומד בדרישות.

העניין ברור. גם אתה עכשיו סוגר לנו את השוק.

למה?

זה להכניס אותנו להוצאות, ולשם מה?

כדי שיעמדו בתקנים מסוימים ואז תוכל להביא אותם.

די-ג'יי לא צריך לעמוד בתקן.

הוא כן צריך לעמוד, בוודאי שכן.

רק שנשלם את הכסף עבור אותן עלויות שהוא מדבר עליהן.

איזו התקדמות, היושב-ראש.

הוא רוצה שנשלם על הזכויות. אז אין בעיה, תוותרו על ההגברה. אני צוחק.

למה? תשלם על הזכויות. מה קרה.

אני צוחק על זה.

אנחנו הקשבנו בסבלנות. אני מתחום המוזיקה, תחום הדי-ג'ייז. אנחנו נציגים כרגע מטעם איגוד התקליטנים הישראלי. כמה מילים עליי: אני מתעסק בתחום החתונות ב-25 השנים האחרונות, סדר גודל של 2,000 חתונות מאחוריי. את הנוכחים כאן אני מכיר, כמובן את ניר שפר, ומגיע לו המון קרדיט. אתם לא יודעים, אבל יש לו באמת את אחד המקומות היפים אז הוא לא מדבר סתם, הוא מדבר מכיוון שחשוב לו מאוד לשמור על המקום, ואני אומר את זה למרות שלכאורה יש כאילו ניגוד אינטרסים בינינו. לא. מה שניר שפר אומר – אני יכול לחתום על כל מילה. הדי-ג'יי לא צריך לשתות אלכוהול בעמדה ולא לעשן, ועליו לבוא בלבוש הולם. כבר עבדתי מספר פעמים אצל ניר שפר וכיבדתי את זה.

מבחינת הדי-ג'ייז, יש לנו בעיות קצת שונות מן התחום הצר הזה של ההופעה, כי גם אנחנו מן הסתם, ואתה יודע את זה, חשוב לנו להיראות טוב על העמדה. אנחנו בעידן של תקשורת ופייסבוק – רוב הדי-ג'ייז הנורמליים יודעים לכבד את עצמם, לכבד את הלקוחות שלהם וגם את המקום.

הבעיה שלנו קצת שונה, בתחום האפור. אורן חזן, היוזמה שלך מבורכת אבל יכול להיות שהיא קצת תפספס את הדברים שבמשך שנים אנחנו מנסים לעשות משהו לגביהם, אבל אני חייב להודות, אנחנו קצת סקפטיים. מדובר על הדברים הקטנים האלה. אציג דוגמה. אלה דברים שאתם אולי לא לוקחים אותם בחשבון אבל הם קיימים. העלינו את זה, דיברנו על זה, אבל בפועל לא ראיתי שיש איזה פתרון לגבי זה. זוג "סגר" עם אולם כזה או אחר במקום יפה מאוד. ברגע שהזוג אומר למקום שהוא רוצה להביא די-ג'יי משל עצמו, המקום – לא כל המקומות, אבל יש מקומות שעושים את זה – אומר להם: אין בעיה, אתם יכולים להביא די-ג'יי מבחוץ, לכאורה יש לכם חופש, תבחרו מה שאתם רוצים, אבל תצטרכו לשלם תוספת של סכום כזה או אחר.

על מה?

לצורך העניין, על ההגברה.

על הגברה בכל מקרה משלמים.

מטילים עליך קנס בגלל שהבאת די-ג'יי מבחוץ. זה מה שקורה.

בדיוק, בגלל שהוא לא מומלץ.

אנחנו נגד קנסות.

אמרתי את זה. אתה בטוח שהקשבת לדברים שלי?

אני חסיד של אותנטיות ואגיד לכם אילו עוד דברים נופלים בין הכיסאות. אציג לכם עכשיו דוגמה של משהו שחוויתי שלשום. אם אתם תמצאו איזשהו פתרון, אשמח. זוג שלח לי הודעה: "אהלן, קוראים לי ... קיבלתי את המספר שלך מאחותי, אתה היית הדי-ג'יי בחתונה שלה שהייתה מעולה. אני מחפש כרגע די-ג'יי לחתונה שלי לתאריכים ... האם זה רלוונטי?" זה היה רלוונטי וקבענו פגישה. אותו זוג הלך לאולם כזה או אחר שהייתה בו רשימת מומלצים ספציפית מאוד. אחרי הפגישה עם האולם הזוג ביטל איתי את הפגישה. אני חקרתי קצת. זה היה קשור לרשימת המומלצים של המקום. זה התחום האפור.

אבל זה לא אפור. זה בדיוק מה שאמרתי בפתח דבריי. אתה בטוח שהקשבת לי, שהיית פה? זה בדיוק מה שאמרתי, שהם קובעים לעצמם רשימת מאושרים – נקרא לזה מאושרים ולא מומלצים – שמשלמים כסף כדי להיות ברשימה.

גם מאושרים וגם מעושרים.

הם משלמים כסף כדי להיות ברשימה, וכל די-ג'יי שהוא מחוץ לרשימה או לא יכול בכלל להיכנס, או אם ייכנס הוא משלם כסף כדי להיכנס. על זה הצעת החוק. חבל שלא הקשבת לי.

איך תאכוף את זה? זו השאלה.

נטיל קנסות. בואו קודם נעביר את זה, שזה יהיה בחוק. אני מכיר את הבית הזה מצוין, ואיתן כבל מכיר אותו טוב יותר ממני. כדי להגיע לזה עברתי שלוש שנים. אני אומר לך, לא סתם עברתי שלוש שנים. הדיבור על תחרות בתוך האולמות התחיל עוד לפני, כי את הסיפור של הגברה ותאורה הכרתי בלי קשר, מן היום-יום, בכל חתונה שאליה אני מגיע.

אבל איך אתה שומר על האיכות?

הגשתי את הצעת החוק הזאת לפני שנה ושמונה חודשים, ואנחנו פה לראשונה. כדי להעביר אותה בקריאה הטרומית היו מלחמות עולם. תן לנו להתקדם.

אבל איך אתה שומר על בעלי האולמות, שלא ייפגעו מחלטוריסטים שיהרסו להם אירועים?

התשובה פשוטה מאוד: אפשר לחייב בביטוח, שזה דבר שיש לכל הדי-ג'ייז היום.

לא לכולם.

אז אין בעיה: שיעשו ביטוח. אני הגון. אפשר לקבוע כללים שלא עולים כסף, מצד אחד, אבל הם שומרים על האיזון מול האולם, מצד שני.

ואם הוא לא מקיים את הכללים האלה, מה קורה?

אל תקבל אותו. את זה אמר לך איתן כבל בדקה הראשונה של הישיבה.

אז אנחנו נקבע כללים ואין בעיה.

מי קובע מה הכללים?

אנחנו נקבע.

איך אתה קובע שהוא עומד בכללים?

אציג דוגמה נוספת: מקום שאני אישית אוהב מאוד. קיבלתי שיחת טלפון מהמקום הזה: "היי, תומר, נשמח שתהיה ברשימת המומלצים שלנו". נשמע סבבה, מה אכפת לי שימליצו עליי? "אנחנו מוכנים לשלם לך סדר גודל של 2,200 ש"ח" – שליש מן המחיר הרגיל שלי.

הם רצו לעזור ללקוח.

- - -

בסופו של דבר הם יצרו שם רשימה מסוימת.

די-ג'יי שמקבל 2,000 שקל – לא לוקחים אותו כי המחיר שלו כל כך נמוך ...

זה קורה. כבודו, אפרופו מה שאמרת, הצגת דוגמה: היה זוג שהגיע אליי ואמר לי: "האולם נותן לנו די-ג'יי בחינם".

מה רע?

מדהים, אחלה. בואו נהרוס את כל הענף לגמרי.

זה לא אמתי.

בסופו של דבר הם נפגשו עם הדי-ג'יי בחינם של האולם והם החליטו לשלם לי את המחיר המלא שלי. החתונה הייתה בשבוע שעבר. ברוב המקרים זה נופל. זה יצר מצב של זילות בכל נושא התקלוּט. הדי-ג'ייז קצת ירדו ברמה, המחירים ירדו, יש פחות איכות, יש די-ג'ייז שהם פחות עמוקים כי כל די-ג'יי היום יכול לקנות פלטה ולעשות מיקסים.

יש סטנדרטים. זה בדיוק העניין.

זה בסדר, זה המהות של תחרות.

אין בעיה עם תחרות.

גם אתה התחלת בתור ילד. מה אתה רוצה? עבדת כבר 25 שנים ועכשיו בא בחור צעיר שיצא מהצבא, קנה פלטה. דרך אגב, הם מוכשרים מאוד, אני רואה אותם, והם מתחרים, וזה בסדר גמור.

שתהיה תחרות, אבל למה שיעבדו בחינם? למה להרוס לנו את הענף?

רוצים לעזור לזוגות.

אבל זה לא עוזר. אז למה אתם לוקחים 350 שקל למנה? קחו 200 שקל למנה ותעזרו לזוגות. באתם שני נציגים של האולמות. את האולם שלו אני מכיר והוא בסדר, וגם את שלך, עבדתי באולם שלך. הכול בסדר, אין עמלות ואין קנסות. אבל אם אתה מייצג את הכלל – תראה מה הכלל עושה.

בסופו של דבר, כרגע אנחנו נמצאים במצב שיש די-ג'ייז שהם נפלאים ומוכשרים אבל הם הפסיקו לתקלט. הם התחילו לעשות כל מיני דברים נוספים, דברים אחרים. לא בגלל שהם לא היו די-ג'ייז טובים אלא בגלל שלא הייתה להם קומבינה עם האולם הזה או האולם האחר. זה שרשרת מזון: זה מתחיל באולם האירועים, שלפעמים מכשף את הזוג, מכניס אותם להלך רוח מסוים. תודה לך על ההקשבה.

אני היועץ המשפטי של התאחדות בעלי האולמות. אגיד רק שתי מילים. הבנתי את עניין האיזון שאתה מדבר עליו. אני חושב שזה הדבר הנכון. צריך לזכור שיש כאן אחריות, ולפי ההצעה כפי שאני מבין אותה זה עלול להוביל למצב שהאחריות נשארת עליי ואילו הסמכות לא שלי. את זה צריך לפתור לדעתי.

יש כאן שתי בעיות שצריך לתת עליהן את הדעת. האחת, כפי שאתה אומר, בסוף הרי מה העניין? זה השם של האולם. במצב הזה, כשאתה מביא מישהו מבחוץ – ועזוב עכשיו אם יש כללים או אין כללים – עלולים ליצור מצב שהוא השאיר "חרבנה". אתה הולך לחתונה ולא יודע שהדי-ג'יי הוא בכלל לא של האולם.

כולם יודעים שהדי-ג'יי הוא לא של האולם.

אז הפרחנית. לא משנה מי.

באף אירוע לא יודעים מי הוא הדי-ג'יי, מה הדי-ג'יי ולמה הדי-ג'יי. עזוב. אורן חזן אומר כך כי הוא עובר מאולם לאולם והוא יודע.

אתה יודע מי בונה את השם של האולמות? הספקים.

אולי להיפך.

יוסי גויטע, אתה מנהל משא ומתן עכשיו באולם? אתה מפריע לי עכשיו.

אני מנסה למצוא איזון. יש פה שאלות כבדות משקל, לא פשוטות, גם מבחינת המערכת הממשלתית, משרד המשפטים. יש כאן מישהו מרשות ההגבלים העסקיים?

אנשי רשות ההגבלים העסקיים לא הגיעו.

חשוב שהם יהיו.

את כל הדברים האלה נצטרך לדעת. לפני שאני מסכם, יהודה כהן, משפט, ואאפשר לשתיכן להתבטא וליועץ המשפטי. בבקשה.

אבל למה משפט קצר?

אמור את דבריך.

שמעתי פה את התקליטנים. כמי שעבר את חוק הרעש באולמות, עם יובל שטייניץ, והייתי יוזם של החוק הזה בשם התאחדות בעלי האולמות, זה בא בגלל התקליטנים. אולמי "רסיטל" בתל אביב, אולמי "גן טל", מה שקרה שם, התקליטנים היו באים, חשבו שזה דיסקוטק, היו מפציצים ברעש, ובעל האולם אומר להם: "תנמיכו טיפה כי יש פה אנשים".

אז אמרו לבעל האולם: "מי אתה בכלל?"

התקליטן אומר לו: "יאללה, יאללה, מי אתה?" למה להגיד "מי אתה"? את זה עבר בעל אולם "רסיטל" שהשקיע הון, ואז האורחים אומרים: "איזה אולם חרה".

כי לא הייתה לו הגברה שם. הדי-ג'יי הביא את ההגברה. אולם "רסיטל" נהרס כבר לפני כמה שנים.

תן לי לדבר. כאשר אתה דיברת אני ישבתי בשקט.

אין בעיה, בבקשה.

יזמנו את הצעת החוק. ומה עשינו?

התחלת לחלק פה הוראות?

יצרנו את רחבת הריקודים עם התנאים של המוזיקה כדי למקד, כדי שהמוזיקה לא תפריע לאנשים שנמצאים באולם.

על זה אין ויכוח כרגע.

אורן חזן, תאפשר לו, תן לי להגיע לסיכום. עכשיו כל אחד שופך את מה שיש לו.

אני רוצה להגיע למנה העיקרית היום.

נכון. בבקשה.

תקליטנים חושבים שהם נכנסים לבית שלהם ועושים ככל העולה על רוחם, חושבים שזה דיסקוטק. הם לא חושבים על המלצרים שזה פוגע להם באוזניים.

אני זוכר את הדיון הזה. אתה לא צריך לחזור עליו. הייתי בו.

לכן אני אומר, בנושא הזה הרי לכל אולם יש אפיון משלו. בואו למשל לבני ברק, שם מנה עולה 50 שקל. אני רוצה לשים בירה באולם – חבר'ה, לא נותנים להכניס לשם בירה, כי הרבי לא מרשה. מה זה עוזר לנו? אז מה אם אתה רוצה בירה או אם אתה רוצה קוניאק ויש לך את האפשרות?

הדוגמאות לא נכונות.

לא משנה. זה על אחריותו.

תבוא לבני ברק ותראה.

גם באולמות בבני ברק אני מבלה, אל תדאג, ולא מעט.

שם אסור. אם אתה זוכר את הרב שפירא זיכרונו לברכה, יושב-ראש ועדת הכספים, שהיה איש אמיד מאוד ורצה לעשות חתונה ב"הילטון" – הרבי לא הרשה לו. הוא אמר לו: "אני רבי של 50 שקל למנה, לא של 500 שקל למנה."

לכן יש קריטריונים לכל מקום. לכל אולם יש את הנתונים שלו.

מה שקורה פה – בעלי אולמות נלחמים על הלקוחות, נלחמים בציפורניים. אין להם 365 ימי עבודה בשנה, אין להם. אין להם שבתות, אין להם ימי שישי, אין להם חגים, אין להם את תקופת העומר, אין להם את כל הימים האלה. הם נלחמים על הזוגות. אם ניקח למשל את "נסיה" מול "אגדתא", האמינו לי, הלקוח מסתובב בכל האולמות האלה והתחרות היא על הלקוח. לא בשביל דבר כזה או דבר אחר.

יש שמירה. אם אין משמעת של תקליטן לבעל אולם – ועוברים את זה לא פעם - - -

רק להבין: המשמעת נקנית בכסף? אם הייתי יודע שהרשימה הזאת היא תלוית משמעת הייתי מדבר אחרת, אבל עובדה שכל מי שמשלם יכול להיות ברשימה.

אני רוצה לדבר על מקרים שקרו. לא יכול להיות שתקליטן נכנס לאולם ומפעיל מכונת עשן. כך קרה באולמי "רון" בבת ים. אין שם אחריות. מה קרה? חנקו 25 אנשים בתוך האולם. על מי האחריות באותו רגע? התקליטן אמר: "לא, זה מהמיזוג של בעל האולם". מאולמי "רון" בבת ים יצאו 25 אמבולנסים. עבור האירוע לא שילמו, את הנזקים לא ספגו, שום דבר. מה קורה בסוף עם התקליטן? לוקח את הציוד והולך הביתה.

למה בעל האולם הכניס מכונת עשן?

מה פירוש למה? - - -

העשן הוא של הגברה ותאורה.

- - -

לדעתי הוא מדבר שוטף. הייתה לכם הזדמנות לומר ולא אמרתם. עכשיו הוא אומר.

תנו לי לדבר. דיברתם ואני ישבתי בשקט.

חברות הבר שנכנסות – לא סתם מנעתי אותן. יש פה תקנות לכשרות אחידה לברים. התברר שהם היו מכניסים תולעים בתוך משקאות, ובסוף מנענו אותם. הייתה לי מלחמה מול כל הברים. היו להם במשקאות החריפים תולעים.

למה?

ככה זה.

אה, אתה מדבר על טקילה עם תולעים.

כן. זה גרם לנו זעזוע.

התברר לנו שאותו ברמן יום לפני כן נתן משקאות חלביים ונכנס לי לאולם עם המשקה בכלים החלביים שלו. למי יש אחריות לדברים האלה?

יהודה כהן, הבנו.

אין לי ויכוח אתך על שום דבר ממה שאמרת, אבל זה לא הצעת החוק.

יש לנו אחריות גדולה על כל אורח ואורח, וזה לא אחריות שלהם.

תודה. הילה דוידוביץ ממשרד המשפטים, מה עמדתכם?

קודם כול, הממשלה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת החוק.

את כועסת על הממשלה? באמת הם לא בסדר ...

יש לי עמדה מקצועית, ויש בסוף החלטה של הממשלה.

יש עמדה מקצועית. כדאי להקשיב לה.

אני מציגה. שוחחתי עם אנשי רשות ההגבלים עסקיים, לא פה. למיטב הבנתי אין בעיית תחרות. במרבית אזורי הארץ אין בעיית תחרות בין האולמות.

זה לא תחרות. יש פה טעות גדולה מאוד.

אני חושבת שלקרוא לצרכן "צרכן שבוי" בהקשר הזה, לתפיסתי זה לא כל כך מדויק.

משהו אישי: היית לאחרונה באירוע חתונה או בריתא או מסיבת יום הולדת שהתקיימה באולם?

כן, אני נשואה.

לא שאלתי אם התחתנת. שאלתי אם היית לאחרונה באירוע שאת מכירה את הפרטים שלו. לא שאלתי אם התחתנת או לא, אני לא נכנס לך לבית.

כן.

לא נתקלת בדבר הזה בשום מקום?

נתקלתי. כשאני התחתנתי גבו ממני עוד סכום כסף על תאורה ואמרו לי: "זה התנאי של המקום, אם את רוצה להתחתן פה," סכום לא מבוטל. יכולתי ללכת לאולם אחר. באותו אזור גאוגרפי היו כמה אולמות. יכולתי לבחור אולם אחר. אבל נניח את זה בצד.

אנחנו עוד לא בתאורה. אנחנו בבסיס, בספקים החיצוניים.

אני רוצה להתמקד בטיעונים המשפטיים.

אני רוצה להתמקד בספקים החיצוניים.

יש פה כמה נקודות שאני רוצה להעלות. יש פה עניין של חשיפה משפטית, כאשר מחייבים.

לא עכשיו, חבר'ה, יש לי בדיוק שלוש דקות לסיים.

צריך לזכור שיש פה בעל אולם. זה הקניין שלו, זה הרכוש שלו. כאשר מחייבים אותו לאפשר לספקים חיצוניים להיכנס לאולם שלו יש גם עניין של חשיפה משפטית. זה דבר שצריך לחשוב עליו ולבדוק.

לא אמרתי שלא. על זה אני מסכים.

גם בקניון זה קניין פרטי ואנחנו מחייבים כל מיני תנאים.

אני רק מעלה נקודות.

הילה דוידוביץ, בזה את צודקת. פתחתי ואמרתי: יש כאן קניין פרטי וצריך למצוא את נקודות האיזון הנכונות, ובתנאי שצריך לדעת איפה הקו שממנו והלאה הוא כבר מנצל את העובדה הזו.

זה מה שצריך להבין. אני חייבת להגיד, אני חושבת שצריך להתמקד בזה. הנחת המוצא מנקודת מבט משפטית היא שיש חופש חוזי ויש חופש עיסוק. כאשר אנחנו רוצים להתערב – אני מתמקדת בטיעונים המשפטיים – צריך להבין מה בדיוק הבעיה ואיפה הקו ואיפה הגבול. פה אני חייבת להגיד שמהדיון עד עכשיו לא לגמרי הבנתי. כל אחד הביא את הדוגמאות שלו, אבל בצורה יותר מספרית ומאומתת לא הבנתי מה בדיוק היקף הבעיה, כמה אולמות באמת מתנים כך ולא מאפשרים. צריך באמת להבין וריאציות של חוזים. אני יודעת שיש כל מיני סוגים של חוזים. יש מי שעושים רשימה: "תבחר מן הרשימה"; יש מי שאומרים: "יש ספק אחד, אתה חייב את הספק הזה". יש כל מיני וריאציות. כן הייתי שמחה שיהיה איזשהו מצג נתונים עובדתי.

על ידי יושבת עורכת דין בר טל מאולמי "דוריה" בדרום.

אני מצטרף אל מה שאמרה עורכת הדין דוידוביץ. כמובן כמו בכל חקיקה צרכנית שהוועדה הזאת מוציאה תחת ידיה, כדי לפגוע בזכויות יסוד לקניין ולחופש עיסוק צריך הצדקה, צריך נתונים. אני מצפה שלקראת הדיון הבא אולי יהיה כאן נציג הרשות להגבלים עסקיים שיציג בפני הוועדה אם יש בעיה של תחרות וכוח שוק מוגזם של ענף אולמות השמחה.

תודה. אני רוצה לסכם.

קודם כול, אני חושב שאפשר, ועוד איך, למצוא את נקודת האיזון. אורן חזן, אני בטוח שאין לך כוונה לפגוע בקניין.

ממש לא.

אני יודע. אני רוצה שנבין. זאת נקודת יסוד. אני אומר: יש קניין פרטי. הוא אומר: "אתה רוצה – תעשה אירוע אצלי, אם אתה לא רוצה – תעשה אירוע במקום אחר."

אבל יש פה בעיה. הילה דוידוביץ, סביב העניין הזה יש הרבה אולמות, אבל זה דרגות אחרות, זה רמה אחרת, לא כל אולם דומה לאולם השני. אני רוצה דווקא בסטנדרט הזה, למשל כמו באולם של ניר שפר, אני רוצה אולם בסטנדרט גבוה. אתה בעלים של איזה אולם?

אומר לך את השם אחר כך. אני לא עושה פרסומת. באתי כנציג ההתאחדות.

האולם שלו נקרא "ביער" והוא נמצא בחדרה.

בסדר, נהיית עכשיו הצנוע הידוע ... עזוב, בסך הכול אני שואל אותך. וואלה, הייתי שם. עד שמצאתי את המקום ... נזכרתי, זה היה לפני זמן רב.

דרך אגב, ייאמר לזכותו שהתקנתי אצלו תאורה של גרילנדות באירוע בחוץ ולא נדרשתי לשלם עמלה.

עכשיו אורן חזן מייעץ לי עסקית ואני כנראה אגבה ממך ...

אני מבקש שני דברים.

אורן חזן, קודם כול אני מבקש שתשב איתם והם ישבו אתך. תביאו לכאן, אם אתם מסוגלים, את אותן נקודות שבאמת שנויות במחלוקת. אני כבר יכול לנחש מה תהיינה אותן נקודות שנויות במחלוקת. הרי בסוף, אין לנו רצון לפגוע בזכות הקניינית. לא אוכל לקדם את הצעת החוק אם היא תתנגש בצורה קיצונית בזכות הקניינית, בזכות היסוד. תיפול אחר כך לידיים של משרד המשפטים, ואין לי עניין בזה. אני רוצה למצוא את הנקודה הנכונה.

בעניין הדי-ג'ייז, עם כל הכבוד לכולם, גם לאולמות, ולזכויות יוצרים, יש סיפור לא פשוט איתם. כבר דנו פה בעניין הזה. מצד אחד, כפי שאתה אומר, רוצים לעזור לחבר'ה צעירים, אבל גם כמעט כל אחד ששמע שלושה שירים נהיה די-ג'יי והוא מתמקצע תוך כדי תנועה. אני לא רוצה לפתוח את זה.

אורן חזן, שב איתם. תנסו להגיע לנקודת איזון שתוכל להיות נקודת המוצא.

כאן סקרו או סרקו – אפשר את שתי הוורסיות – את מגוון הבעיות שבהן אנחנו יכולים להיפגש ולהתמודד איתן. אני אומר לכם: צריך לעשות כאן סדר, לא מהפכה. אין צורך במהפכה, אבל אפשר כאן להסדיר את העניין בצורה מכובדת.

בכל מקרה הוא צריך אחר כך לתאם עם הממשלה.

אני מהרשות להגנת הצרכן. אני רוצה להגיד שני משפטים.

דבר ראשון, כאשר אתם ניגשים לעשות את התיאום וסיעור המוחות לגבי מה נכון יהיה להסדיר ומה החלוקה ומה הרשימה, צריך לקחת בחשבון, היו מקומות בחקיקה שהתערבו בהתניה של שירותים, למשל בחוק הפופקורן ו - - -

בוודאי.

כך אמרתי אתמול ליהודה כהן, שגם בית הקולנוע אמר שהאוכל אצלו הוא קניין, והיום אפשר.

בחקיקה, כמו בחקיקה – ואני מצטרפת כאן גם לדברים של היושב-ראש וגם לדברים של הילה דוידוביץ – צריך להראות מה הכשל והאם ההתניה מוצדקת. כאשר אתם ניגשים לסיעור המוחות, זה הדבר הראשון שאתם צריכים לתת לו את תשומת הלב המרכזית.

דבר נוסף אחרון שאני רוצה להגיד, אולי השימוש במונח "לקוח שבוי" לא נכון כאן, אבל כן יש מחקרים בתחום הצרכנות - - -

הוא לקוח שבוי לעניין הספקים, לא לעניין האירוע.

רק רגע. זה דווקא משהו שהולך לתמוך בך.

אמרתי שאת לטובתנו.

אני רק אומרת שאולי "לקוח שבוי" זה מונח לא נכון בהקשר הזה אבל כן יש מחקרים התנהגותיים בנושא הצרכנות שמעידים על כך שצרכן יש לו נטייה לספוג עלויות אחרי שהוא כבר הגיע למקום והתרשם וראה וסיפרו לו שהמנה עולה כך וכך.

אין לו ברירה. את צודקת.

זה עניין שקשור לגילוי. אנחנו בעולם של גילוי.

אני בעולם של התחרות ויוקר האירוע.

תודה רבה לכם. ישיבה מעניינת. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:10.