פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
06/11/2018


מושב חמישי



פרוטוקול מס' 710
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ח בחשון התשע"ט (06 בנובמבר 2018), שעה 14:11

תערוכת "גשר לחיים" - ציורי אוטיסטים בוגרים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אילן גילאון
יהודה גליק
מרדכי יוגב

ענת גורן - מנכ"לית, אלו"ט

מיכל שמאע - רכזת סדנת אומנות, אלו"ט

שפרה - מנהלת מרכז תעסוקה, אלו"ט

תמנע מוסט - אימא של אייל, בוגר

דרור זייגרמן - אבא של ערבה, בוגרת

תמי בן דוד - אימא לבוגר

אסף מוסט - אח של אייל, בוגר

שוקי כהן - אמן

ישראל פרנקל - חבר, אלו"ט

ערבה זייגרמן - חברה, אלו"ט

מרים דובלר - מתנדבת מגרמניה

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

תערוכת "גשר לחיים" - ציורי אוטיסטים בוגרים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 6 בנובמבר 2018, כ"ח בחשון התשע"ט. הנושא: תערוכת "גשר לחיים" – ציורי אוטיסטים בוגרים.

קודם כול, הכבוד הוא לנו לארח את התערוכה. אגלה לכם סוד גלוי, כבר נהנינו ממנה. היא פה שבועיים. אני מודה ליהודית שכל פעם מחדש החדר הזה מארח תערוכה אחרת וכל אחת יותר מדהימה ויותר איכותית מקודמתה, מבלי לפגוע באף תערוכה שהייתה עד היום. כל פעם זה מרגש מחדש.

אני שמח גם על הנוכחות המכובדת גם של חברי הכנסת, גם של האורחים. אני אשמח לשמוע אחרי הפתיחה, בקצרה שלושה-ארבעה דוברים שיתייחסו.

אנחנו אנשים מאמינים ששום דבר לא במקרה. היום יצא לי להצטלם עם השלט הזה - "גם אני שונה ומיוחד ושווה בדיוק כמוך", צילום של ילד שלצערי הרב במערכת החינוך באחד היישובים בצפון לא נהגו איתו כבוד ולא נהגו איתו בחסד וליווינו אותו. אחת היוזמות, האימא, מכינה לו תערוכה של אנשים שיצטלמו עם השלט הזה.

חשוב שייאמר, אנחנו בוועדת החינוך, כל מה שקשור לילדים אוטיסטים החל מגני הילדים, עובר דרך מערכת החינוך, אנחנו בהתקדמות רבה. אם שנה שעברה ב-1 בספטמבר היינו כמעט בכאוס, משרד החינוך היה כמעט בכאוס בשיבוצים, השנה זה עבר בצורה יותר חלקה. הפנימו שצריך להגדיל ולפזר בארץ גם את מספר הגנים לילדים וגם את בתי הספר לילדים אוטיסטים עם תפקוד נמוך.

עוד יוזמות חשובות שקורות באמצעות כפרי הנוער, שנבנים מוסדות חינוך לילדים אוטיסטים בתוך כפרי הנוער. יש אחד בכדורי, שזה מוטמע בקמפוס של 700 תלמידים ועכשיו יש יוזמה פילנטרופית, זה בהליך בניה, גם באשל הנשיא. זה רק מוכיח שכישרון יכול להיות חבוי בכל מקום ובכל אדם, בכל נשמה. מבחינתי הם נשמות גדולות, יותר גדולות מהגוף שלהם. הכול באהבה.

תודה לכל מי שיזם את זה ותודה לכם.

ענת גורן, מנכ"ל אלו"ט, בבקשה מספר מילים והתייחסות לא על כל הבעיות שיש עכשיו עם האוטיסטים, אבל על התערוכה.

קודם כול השם "גשר לעולם", מרגש, מדהים, הכי מתאים שיכול להיות.

אני שמחה להיות כאן בפתיחת התערוכה שמוצגת בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. באמת איזו קבלה ואיזו הכלה, ואת חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב ראש הוועדה על הנכונות להקדיש את כל תשומת הלב, ועדה רשמית כמו שאמרת, לבוגרים שלנו עם אוטיזם.

הרוח החיה שעומדת מאחורי התערוכה זו הגברת שנמצאת פה לידי, תמנע מוסט ובנה אסף שבשנים האחרונות דואגים שהתערוכה הזאת תגיע לכל מקום בארץ ולא רק בארץ, גם בעולם, מתוך רצון להראות את היכולות המדהימות שיש לאנשים עם אוטיזם.

תמנע היא אומנית, היא גם אימא של אייל, יש פה ציור שלו, שגר בבית אביב, בית לחיים שמפעילה אלו"ט בירושלים. הוא נמצא במרכז התעסוקה שמפעילה העמותה יחד עם עוד 56 חברים. התערוכה שאתם רואים כאן היא פרי עבודתם של עשרה צעירים עם אוטיזם שדרך הציור והאומנות מביעים את עולמם הפנימי.

אתם יכולים לראות כאן את היצירות של האומנים: מיכאל גילת, שי גור, איתי עזר, ערבה זייגרמן, משה אפומדו, אורית אוחיון, עמוס שפר, טלי גרומברג ומתי עדן. כל הכבוד.

התערוכה הזו מראה לנו לאן אפשר להגיע כשנותנים לצעירים עם אוטיזם את התמיכות המתאימות ואיזה יכולות מדהימות מתגלות כשזה פשוט קורה.

החדר הזה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לא זר לאלו"ט. אנו נמצאים כאן שעות רבות, בשיתוף פעולה מלא עם הוועדה, עם אנשי משרד החינוך, התרבות והספורט כדי לאפשר את הטיפול המיטבי בילדים עם אוטיזם במערכת החינוך המיוחד, בשילוב, במערכת החינוך הכוללנית.

אני רוצה באמת לנצל את ההזדמנות הזאת ולהודות לוועדה שפעם אחר פעם מעלה את הנושאים האלה, דנים בהם, מקבלים החלטות ומתקדמים קדימה להישגים מרשימים.

תודה לך תמנע על היוזמה. תודה גדולה לצוות מרכז התעסוקה בהובלה של שפרה, למדריכים, לעובדים הסוציאליים, למטפלים הפרא-רפואיים, למיכל שמאע, רכזת סדנת האומנות שעובדת עם הבוגרים שלנו. תודה לכולכם ותודה לכל מי שהגיע לכבד את הבוגרים עם אוטיזם ואת המשפחות שלכם.

תודה רבה לך, ענת. אנחנו ניתן לתמנע לומר כמה מילים ולאחר מכן נכניס לסירוגין חבר כנסת-אורח.

א', אני מאוד מתרגשת. זה פשוט חלום להגיע לפה. אתם לא יכולים לתאר.

לפני שנה היינו פה מוזמנים של מיכל סדן וביקשנו להציג פה, ואני מה זה שמחה ואני מודה לך, יהודית, ולך חבר הכנסת מרגי. אין לכם מושג, אין מילים, ממש בהתרגשות. זה דבר ראשון.

מה שקורה זה כאילו סיפור סינדרלה. אני עצמי אימא לאייל, בוגר אוטיסט בן 33, ואני בעצמי ציירת. לפני חמש שנים אני הצגתי תערוכה באוניברסיטה, בפרנק סינטרה, ומייד אחריו מנהל המסעדה אבי שבו הסכים שהילדים שלנו, הבוגרים האוטיסטים יציגו שם תערוכה.

תערוכה אחרי זה הייתה ביפו 19 אגף לאומנויות. יושבת פה מדלן המקסימה עם החולצה הכתומה-אדומה. היא הייתה רכזת של כל התערוכות. אחרי שהצגתי שפרה ביקשה תערוכה שם. מייד אישרה. לא חיכינו יום, לא חודש, לא שנה. אחר כך הצגתי במתנ"ס במושבה הגרמנית. נתנו להם מייד אחריי. בית הכרם, מתנ"ס זיו, נתנו אחריי.

אחר כך הדרכים התפצלו. הם הציגו במתן, מרכז תורני לנשים חרדיות. אני לא חרדית, אז זה בלתי אפשרי, ואחר כך התערוכה הבאה לפני שלוש שנים בקריה בתל אביב, תשעה שבועות בבור, בפנטגון, בחיל האוויר, חיילים רכשו תמונות. אין מילים. יש צילום של הרמטכ"ל ליד ציור של ירושלים. אחר כך משרד החוץ, ונתנו כבוד גדול לממשלת גרמניה ששלחה פה, אתם רואים את מרים וויולה. שתי אלה מתנדבות מעמותת "הגושרים" מגרמניה. כל שנה שולחים לישראל 1,500 מתנדבים. חלקם עובדים עם ניצולי שואה, חלקם עם נכים ו-10%, 150 חבר'ה עובדים בהתנדבות בהוסטלים ברחבי הארץ כשהם טסים על חשבונם, חוזרים על חשבונם. אין מילים. thank you so much. we love you so much. you're unbelievable.

אחר כך הצגנו, לפני שנה, בפברואר, במורשת בגין, וזאת התערוכה התשיעית, והכול בתמיכה ובסיוע של שפרה שהיא מדהימה. אין דבר כזה. אין שיתוף פעולה כזה. לבד אי אפשר, ובעזרה של הבן שלי אסף אנחנו יושבים כל יום, 24 שעות וחושבים איפה תהיה האכסניה הבאה, איפה יהיה המקום הבא.

גם בחוץ לארץ, תמונה יפהפייה של ישראל פרנקל המדהים שעוד מעט ידבר. שלחנו למרקל תמונה של נשר שהוצגה במשרד החוץ. היא אמרה, אני לא יכולה לקבל מתנות, אז היא הגיעה לעמותת "הגושרים" שהם שולחים את המתנדבים, 1,500 כל שנה והיה שם טקס בברלין, ומי שרוצה אחר כך לבוא, יש פה קטעי עיתונות.

יש לנו גם מכתב ששלחנו למרקל להודות לה על המתנדבים והיא שלחה לנו תשובה בחזרה: אנחנו מאוד חושבים גם, זה לא רק גשר לעולם הפנימי, זה מבטא את מה שהם מרגישים ויש להם פה יכולות בלתי רגילות.

זה גם גשר לארצות חוץ לארץ. רוצים אותנו בעוד ארצות וזאת שפה בין-לאומית. האומנות לא צריכה מילים וזה היופי שלה. אתה יכול לבטא את מה שיש לך בפנים באמצעות צבע ותנועה, ואתם תראו פה ציורים. פשוט חבל שאני אדבר. זה פשוט מדהים. תודה רבה לכם.

תודה רבה. מוטי יוגב, בקצרה בבקשה.

בקצרה, ברשות היושב ראש, חבר הכנסת מרגי, אילן ויהודה, חבר הכנסת.

אתם, כל ראשי אלו"ט והמשפחות ואחרונים חביבים, הציירים, האומנים וכל מי שמסייע בעדם. זה מרגש מאוד, משמעותי מאוד.

אני כבר לפני כשלושה וחצי שבועות צילמתי פה את הצילומים ושלחתי אותם ב-waze המשפחתי, בין היתר כי שניים מילדיי בחרו לעסוק בתחום. אחת הייתה בת שירות בבית אביב, נדמה לי שנתיים, והיום היא מורה בנווה איתן שבעמק בית שאן.

מי זאת?

עטרת שטיימיץ היום. ועוד בן שבחר בהשתחררותו מהצבא, הוא פה בחוות הנוער הציוני, זה עד גיל 21, עמיחי, וכך אנחנו משתדלים פה בוועדות הכנסת בזכותו של היושב ראש, הוא זיכה אותי אתמול לעשות את הישיבה על הצרכים של ילדי גנים. הפער הוא גדל והולך ויש צורך בעשרות גנים נוספים, ואתמול על כך היו פה נציגי אלו"ט, על הצורך להוסיף עוד גני ילדים כל שנה ולהתאים אותם, וההתאמות הדרושות. אנחנו נמשיך ונעקוב אחרי הצרכים הללו. הצורך הזה הוא באמת צורך גדול מאוד והציורים רק מביעים, אני אומר פה לכל הציירים, עד כמה יש בפנים כל כך הרבה, ואני מודע לכך גם מכאלה שהגיעו לצה"ל לשירות במקומות משמעותיים, עד כמה מגלים שבפנים יש יכולות שלאנשים אחרים אין, עד כמה היתרונות יחסיים של אנשים שלכאורה אתה חושב שיש מגבלה בדבר אחד ויש יתרונות יחסיים גדולים בדבר אחר, אז אני רק רוצה לומר תודה לכם שהבאתם את הציורים האלה ופתחתם לנו עוד צוהר להבין ולכבד.

יהודית, אני חושב שצריך להוציא את זה לאור, שעוד אנשים ידעו על הגודל הזה וידעו להעריך אותו וידעו גם אולי יותר טוב להתמודד איתו ולהוציא את הטוב שטמון בכל אחד מהנערים והבוגרים הללו לטובת עצמם, המשפחות והחברה בישראל. תודה לכם.

תודה. מיכל שמאע. מיכל היא רכזת סדנת אומנות.

אורחים יקרים, האומנים המציגים כאן היום הם אנשים בעלי לקות תקשורת. בדרכי אני מנסה הרבה שנים להוביל אותם לעשייה אומנותית דרך למידה באותה דרך שלומדים תלמידים מבצלאל או כל מוסד אקדמי אחר.

השיטות בהן אני משתמשת ללמד הן מגוונות בכדי לתת להם סיכוי להבין תהליכים של עשייה אומנותית. הדרך המיוחדת שבה הם מתקשרים מחייבת אותי למצוא דרכי תקשורת עקיפות וייחודיות על מנת ללמד את החברים אומנות ולהביא אותם לחוויית הצלחה וסיפוק אומנותי.

המיומנויות שאני מנסה להקנות ניתנות על ידי פירוק התהליך. לדוגמא, כאשר המשימה היא העתקת תמונת טבע, אנו מגדירים את קווי המתאר של החלקים המרכזיים בתמונה על ידי העתקתם לניילון. כאשר קווי המתאר בלבד מופיעים על גבי הניילון, החברים מסוגלים להעתיק אותם על דף חדש. לאחר מכן הם ממלאים אותם בשכבות צבע. ההבדל בין שטח צבעוני וקו מתאר של התצלום אינו ברור להם בגלל עומס הפרטים, על כן למען הצלחת החברים יש לפרק את העבודה לתתי משימות.

ההיכרות העמוקה ביני לבין החברים יצרה קשר של אמון שמביא לעבודה פורייה. התקדמות החברים בתחום האומנותי אמנם מאוד איטי, אבל היא בהחלט קיימת וניכרת לעין והתוצאה כפי שאתם רואים על הקיר, לאו דווקא מעניינת אותם לכשעצמה אלא המסע המוביל אליה.

לנו המדריכים חשובה ההערכה של קרובי המשפחה והן של הקהל הרחב שלא מכיר מקרוב את הנפשות המיוחדות הללו.

את צודקת, אנחנו לא מכירים מקרוב את הנשמות של אלה שעוסקים עם הנפשות היקרות. כל הכבוד לכם.

יהודה גליק.

מה שהייתי בעיקר רוצה לעשות זה למחוא לכם כפיים, למרות שהיושב ראש לא מרשה.

קודם כול אני מודה גם ליושב ראש וגם ליהודית על האירוח של האירוע הזה, וגם לתמנע שהסבה את תשובת ליבי כבר כמה זמן, אבל אני בעיקר רוצה לומר לכם שבשנה האחרונה התוודעתי לספר שהוציא אותו אביעד פרידמן - "היום שבו תקרא לי אבא". קראתי אותו פעמיים ובשני הפעמים לא הפסקתי לבכות. לא הפסקתי לבכות בעיקר כי אני מצדיע לכם, לכל מי שיושב כאן, בוגרים בעצמכם, אומנים וההורים שלכם והמשפחות שלכם. אף אחד מכם, לא בא לו בקלות. התאמצתם.

דיברה פה עכשיו על המסע. התאמצתם. אתם גיבורים של הציבור שלנו פה היום. פשוט להצדיע לכם, כי הכי קל היה לברוח לפינה ולשקוע ולהגיד, אנחנו לא יכולים, ואנחנו פה עומדים פה בהתפעמות ובהתפעלות מההישגים שלכם ומודים לכם שאתם מהווים עבורנו, יוצרים לנו דרישות לעצמנו כמה אפשר אם מתאמצים ומסוגלים כשהעסק לא בא בקלות, אז לכן רק להגיד לכם תודה על מה שאתם מלמדים אותנו בעבודות שעשיתם.

אני עמדתי והסתכלתי ובאמת מפעים את הלב. רואים שפה נעשתה עבודת עומק שחשפה נשמה גדולה. תודה רבה לכם שאתם מלמדים אותנו להיות בני אדם.

מה ששמחתי בסיומו של אותו ספר, שאנחנו כבר ברוך השם במקום אחר ממה שהיה לפני 20 שנה, ואותו ילד שאמרו לו שכלום לא יהיה לו, היום הוא כבר מתגייס לצבא, וכל אחד מכם, אני בטוח שההורים שלכם ביום הראשון, לא נתנו להם תקווה, ותראו, גידלתם ילדים לתפארת, אז גם לכם וגם להורים וגם למשפחות וגם לאלו"ט ולכל אלה שתרמו לעניין הזה, ברוכים תהיו. תודה רבה לכם.

אני הייתי מציע, המתנדבות מבינות עברית?

לא.

מישהו שדובר אנגלית, שישב לידן. זה לא הוגן.

ישראל פרנקל.

קוראים לי ישראל פרנקל, אני מצייר כבר 24 שנים. למדתי לצייר - - - . אחר כך העתקתי מהג'ורנל ציור שאני זוכר. אני רושם קו מתאר - - - . אני אוהב לצייר.

כל הכבוד. דרור, בבקשה.

תודה. אני אהיה קצר. אני הייתי פה בוועדה הזאת ואני יודע את כוחה של הוועדה.

אני אבא של ערבה. היא אחת הציירות פה. אני אולי קצת אשבית את השמחה. ההוסטלים במצב לא כל כך קל.

ברור.

ואתם יודעים את זה. אילן שיושב לידי עזר לי רבות יחד עם חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס בהקמת ההוסטל בבית גנים, ואני חושב שצריך לעשות מאמץ שההוסטלים האלה ימשיכו לפעול במתכונת כפי שהם פעילים ופועלים, ולשם כך התקציבים שעומדים לרשותם אינם מספיקים. יושבת פה מנכ"ל אלו"ט והיא יכולה להעיד. אני מציע שתיקחו את זה. אילן, אתה הרי מאוד ער לעניין הזה, ויעקב ויהודה. צריך לעשות מאמץ כי ההוסטלים עומדים במצב לא פשוט. אין כסף לשלם משכורות. המשכורות אינן מספיקות. קשה מאוד לגייס אנשים לעשות את עבודת הקודש הזאת. כדי לגייס את האנשים צריך גם לשלם להם.

אנחנו מדברים על ההוסטלים שמעל גיל 21.

נכון. היום שליח פיצה מקבל לשעה יותר מאשר מקבל אדם בהוסטל והוא עושה שם עבודה שאני לא רוצה לתאר. אתם יכולים לתאר לכם מה נעשה שם. אני מציע שהוועדה תעשה ביקור יחד עם אלו"ט בשני הוסטלים, יראו את המצב.

גם במיתר.

גם במיתר, זה אותו דבר. אותם מתנדבים, אותן משכורות.

דרור, יש ראשי ועדות ששוחים בתחומים של כמה ועדות. א', אנחנו נלך לבקר. אין לי בעיה למרות שאני כאיש ציבור. תחום האחריות של הוועדה זה במסגרת חוק חינוך חובה, שזה 18. במקרה של ילדים שצריכים עדיין, 21. אני יכול לומר לכם שלפעמים פנו אלי הורים שהילד אמנם הגיע לגיל 21, בדיוק בשנים האלה רואים את השיפור, רואים את ההתקדמות וזה נסגר וצריך לעבור לחסות של משרד העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו מכירים את הדילמות. מה שאפשר לעזור, נסייע.

יעקב, אני הייתי פה ואני מכיר את כל העניינים האלה, אבל אני פונה אליכם.

בשמחה. נניע את זה.

מעבר להיותכם חברי ועדה, אתם גם חברי כנסת וצריך לעשות את המאמץ. קחו דוגמא, אילן. כשהוא רצה לעשות את המאמץ, עשה את המאמץ ועזר ועשה מאמץ גדול לשנות את אותו חוק שאסור היה לאלו"ט להשכיר בניינים להוסטלים, ושינו את החוק. כשרוצים-עושים. צריך לקחת דוגמא ולעשות את המאמץ.

בשמחה. אילן, תגייס אותנו. בבקשה, אילן.

אתה בוודאי מגויס. היושב ראש הצנוע מדי פעם נותן לנו מקדש מעט של נחת ואין הרבה רגעי נחת במקום הזה, אתם ודאי יודעים. בכל אופן אנחנו צריכים להחליף דיסקט באיזשהו מקום.

יקיריי, כולנו אנשים על הספקטרום, את זה צריך להבין. אין אנשים מוגבלים ובלתי מוגבלים. כל בני האדם הם מוגבלים או נשאי מוגבלות או מוגבלים לפרקים או יש בסביבתם מוגבלים. בטכנולוגיה הנוכחית אנחנו כל כך יכולים להקל על הדבר הזה. אני לא מאמין במאבק בחיים. אני חושב שהחיים צריכים להיות כאלה שאנשים יכולים להרבות שמחה. גם יכולים לאפשר את זה. זה עניין של בחירה שלנו. כשאני אומר להחליף דיסקט, זה לראות במכלול את הדברים האלה. אנחנו לא מבקשים חמלה, אנחנו מבקשים הגינות ובלי דעה קדומה.

פעם הייתי סוציאליסט, היום אני נגישיסט, וההבדל הוא בכך שהיום אני יותר מכל מאמין שאתה צריך לשנות כך את הסביבה ולא לתקן את האדם שמן המקום שבו הוא נמצא הוא יוכל להגיע למחוז חפצו, מכובד ועצמאי. זה כל מה שאנחנו רוצים כאן. בשביל זה צריך להיות משהו שאנחנו איבדנו, קצת יותר סולידריים ונבין שזה לא סטטוס נרכש. אתה לא לומד באוניברסיטה להיות מוגבל. די בכך שלא עברת את הכביש נכון או לא קיבלת מספיק חמצן בלידתך או אתה עם קווים אוטיסטיים אוPDD או דברים אחרים, והנה זה אצל כולם ואצל כל אחד, ולכן השכחה שלנו היא נורא מהירה. אתם גם רואים את זה בוויכוחים פה, שכאילו זה שייך למישהו אחר. כל אחד נתון בתוך העניין הזה.

ילדים מוגבלים הם כמו אנשים מבוגרים, רק יותר נינוחים וגם קצת יותר ריקיים, וזה כל אחד מאיתנו.

פה אני רואה דברים, חבל על הזמן ובאמת אני מוקיר לך. זו לא פעם ראשונה שאתה עושה את זה.

יהודית, לא אני. אני רק השמש. תודה, אילן. אתה תמיד מרגש אותנו מחדש. כשמדברים על איים של שפיות בכנסת, זה אילן.

לא צריך לריב על כל דבר.

שוקי כהן.

שלום, אנחנו נפגשנו פה לפני שנה. אז היה ונציה.

בעוונותיי אני מחובר לנתינה, ל"גשר לעולם", מסתבר היום בכמה כיוונים.

זה לא עוון גדול. מה זה בעוונותיי? במצוותיי.

אחד, אני משמש כמנכ"ל אזרחים למען החייל הבודד ויש הרבה שקוראים לי אבא של החיילים הבודדים, והדבר השני, מלפני שמונה חודשים אני משמש כמנכ"ל אומני ישראל מתאגדים, יחד עם הגברת שירי מאיר.

אנחנו מייצגים את האומנות הפלסטית, את האומנים הפלסטיים. יש לנו גלריה גדולה ואנחנו עושים הרבה תערוכות בכל מיני מקומות בארץ. בגן העיר בתל אביב, קוראים לה "ספייס", וגם במרחב של גן העיר יש לנו עכשיו תערוכה 70 שנה למדינה עם רכבות, קטרים, פסלים.

אני בא מהמקום הזה שאני יודע מה זו אומנות. אני גם אמן בעצמי. אני רואה את התמונות שיש פה והן תמונות מדהימות, ואני אומר לכם עכשיו, כל חודש אנחנו מחליפים תערוכה. אני מתחייב לפחות שתיים-שלוש תמונות של מי שירצה אצלכם, להציג בחינם אצלנו ולנסות לדחוף אותה.

אנחנו עושים משהו מאוד יפה אצלנו בגלריה. אנחנו משתדלים לשלב אומנים צעירים ומתחילים עם אומנים ותיקים על מנת לקדם את הדור החדש. אנחנו משתדלים לדחוף כמה שיותר מכירה של יצירות על מנת שבאמת אותם אומנים שעובדים ומשקיעים גם יתחילו לראות קצת כסף. אנחנו עושים דרך אגב, חלק גדול בהתנדבות מלאה, גם עם החיילים וגם עם זה.

חלק מהרעיון שלנו היה לשלב את האומנים על ידי זה ש-10%-15% מהמכירה יתרמו הן לחיילים בודדים והן לכל מיני גופים שצריכים עזרה. יש פה תמונות באמת מדהימות ואני אהיה מוכן לשלב אצלנו ולעזור לכם אפילו להקים תערוכה. תודה.

מנהלת הוועדה, גברת יהודית גידלי, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש.

אני רוצה להזכיר פה כמה נקודות קצרות. אחת, התערוכות בוועדת החינוך, התרבות והספורט מתקיימות כבר במשך 20 שנה. התחיל אותן בזמנו יושב ראש הוועדה דאז, אברום בורג, והן התקיימו בבניין הקודם. אחר כך הייתה איזו הפסקה מסוימת של כמה וכמה שנים. הייתה התחדשות של התערוכות בחדר זה בשנתיים האחרונות.

אני מבקשת להודות לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב ראש הוועדה, שיש לו את הפתיחות ואת הרצון והקבלה וההכלה לקבל כאן את התערוכות באשר הן, וזאת תערוכה, אני לא ספרתי, אבל עשינו כאן במשך שנתיים למעלה מעשר תערוכות. הייתה פה תערוכה של גולדין והייתה פה תערוכה שלכם, התערוכה על ונציה, הייתה תערוכה של אומנים דרוזים, הייתה פה תערוכה של אמניות נשים, הייתה ירושלים, 50 שנה והיו פה תערוכות במגוון של נושאים, של אומנים. אני מקווה שהפרויקט הזה כבר נכנס בכנסת לדרך המלך וזה ימשך, ותודה לך.

כבוד הוא לי. יש עוד מי שרוצה להתבטא?

אני שכחתי מרוב התרגשות את הדבר הכי חשוב.

מה שרציתי להגיד, משהו מאוד מעציב. קודם כול, המושג "שכר מינימום מותאם" חייב להתבטל ולעבור מן העולם. זה דבר ראשון.

דבר שני, ועדת לרון צריכה להתבטל ולתת לאנשים ללכת לעבוד, כי הרי מה קורה היום? אנשים לא יוצאים לעבודה לא כי הם מקבלים קצבה, כי הם לא רוצים לאבד אותה, ולכן צריך לשחרר אותם מזה. מיסים למיסים, לרווחים, קצבה לסטטוס ותפסיקו את הדבר הזה, ואנחנו יכולים לאפשר את זה לעצמנו כדי שכל האנשים יעשו בטכנולוגיה הנוכחית. יכולים 90% מהאנשים לעשות 90% מהעבודות, אז איפה הבעיה? ולכן זה רק תלוי בנו.

לאט לאט נעבור את הגשר. שפרה.

אני מנהלת את מרכז התעסוקה.

והעובדת הכי ותיקה באלו"ט.

קודם כול אני מאוד מתרגשת. אני לא רגילה לנאום. מי שמכיר אותי יודע את זה. אני רק אגיד תודה רבה לכולם. תודה רבה לצוות שעובד איתי בשיתוף. אני חושבת שבלעדי הצוות לא היינו מצליחים להגיע לאן שאנחנו מגיעים. תודה רבה לכולכם שהגעתם. זה נורא מרגש שהגעתם. כשאנחנו חוזרים לעבודה זה נותן לנו את הכוח להמשיך ולעשות עוד, כי אם אנחנו מצליחים להביא את החברים למקומות כאלה ולהראות באמת את היכולות שלהם, אז השמיים הם הגבול מבחינתנו. לעשות עוד ועוד ולא לעצור.

תודה. תמנע, אני רוצה שאחת המתנדבות, ניתן לה את הכבוד לדבר בפרלמנט הישראלי בוועדת החינוך. היא תאמר מספר משפטים ותתרגמי אותם. בבקשה, קצת על ההתנדבות, על החוויה הישראלית שלה מבחינתה.

(אומרת דברים בשפה האנגלית להלן התרגום החופשי)

שמי מרים, אני מגרמניה ואני נמצאת פה כבר 4 חודשים. אני מתגוררת בבית אביב ועובדת שם מרבית היום עם הילדים האוטיסטיים. אני אוהבת את העבודה היא מאוד מעניינת – איך שהם חיים שם, איך שהם הולכים למיטל ומה שהם לומדים שם. אני אסירת תודה להיות כאן ,יש תמונות גדולות . תודה לכולם זה דבר יפה לעשות, אני חושבת.

אתם הבנתם?

אני הבנתי.

היא מדהימה. יש מילה אחת, you're amazing.

תודה רבה.

השם שלי הוא תמי בן דוד ואני אימא.

אדון מרגי, אני מודעת לעבודה הנהדרת שלך בשביל התלמידים שלנו האוטיסטים בוועדות שמתקיימות אצלך, באמת בחינוך, אבל אני רוצה לגלות לכם סוד. חמותו של חבר הכנסת גילאון היא מדריכה של אנשי מקצוע פרא-רפואי בחינוך, דפנה. אנחנו נמצאים באותו מרכז למשפחה.

העניין הוא שעד גיל 21 בחינוך יש אנשי מקצוע. מה שהזכיר פה דרור זייגרמן, מגיל 21, מה לעשות, כל הנכים גדלים, כל האוטיסטים גדלים. ברגע שהם מסיימים את חוק החינוך הם עוברים לשייכות לרווחה, ואנחנו נמצאים שם במצב מאוד קשה. אין אנשי מקצוע לא פרא-רפואי, לא עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, כל מה שצריך אין לבוגרים. המצב של החבר'ה, כל ההשקעה שנעשתה בחינוך עד גיל 21 יורדת לטמיון ומשפחות יום-יום מתמודדות עם קשיים מאוד גדולים כשאין להן למי לפנות לקבל סיוע, עזרה, ליווי, לא בשוק הפרטי ובטח לא בשוק הציבורי. זו הבעיה.

תודה. אין ספק, גם בחינוך עדיין יש הרבה מה לעשות, אבל אנחנו מודעים שאין רצף וזה מתחיל מחדש, לעיתים גם לא מתחיל. קשה מאוד, רק ניסיתי להפעיל קצת שיקול דעת מנהל לגבי בוגרים מעל גיל 21, לא הצלחתי כי איפה הם יעצרו? אבל אין ספק שצריך לקיים דיון. אני מוכן ליזום דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לראות באמת איך מגדילים את ההשקעה ואיך משפרים את השירות.

לי קוראים אסף, אני אח של אייל. יש לו ציור כאן, הוא משתתף בתערוכה.
אני הייתי פשוט רוצה להקריא מכתב שקנצלר גרמניה, מרקל, שלחה לאימי.

בבקשה.

המזכירה הכי קרובה למרקל כותבת לה ככה, מה-28 במארס 2014, מברלין: "גברת תמנע מוסט הנכבדה, רוב תודות על מכתבך לקנצלרית, ד"ר אנגלה מרקל. הקנצלרית ביקשה ממני להשיב אל מכתבך. הקנצלרית שמחה מאוד לקבל את האיגרת שלך בה הינך מודה לה על הסיוע שבנך מקבל מדי שנה ממתנדבים גרמנים בבית אביב. גם אנו בדעה שהתגייסותם של גרמנים לסיוע הינה מהותית וחשובה ביותר ליחסים הגרמנים-ישראלים. התועלת הינה הדדית ושני הצדדים יוצאים נשכרים, שכן כך נוצר חיבור ישיר בין אדם לאדם משתי המדינות שלנו". בסוף היא צרפה גלויה עם השם שלה.

אני רוצה להגיד שגם בברלין הציור של ישראל פרנקל, מה שאימא שלי תמנע אמרה, זה הגיע לשגרירות. באו המתנדבים של גרמניה ונתנו להם הרבה כבוד, וגם ממשרד החוץ.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד. קודם כול אני גאה שיש לי אח כמו אייל.

אני רוצה להגיד שהחלום שלי, ש"גשר לעולם" יצא מגבולות ישראל, שיגיע לעוד מדינות. שיגיע גם לגרמניה, ארצות הברית. זה החלום שלי.

אתרום את חלקי הקטן. אני אומר לדוברת של הוועדה שתוציא הודעה לתקשורת. נעביר את זה למשרד החוץ וגם לתקשורת הזרה והלוואי שמכם יראו ויעתיקו.

תודה רבה.

תודה רבה לכם. אתם מוזמנים להמשיך לשבת, אני אלך לסבלותיי ותתכבדו.

הישיבה ננעלה בשעה 14:49.