פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים
הכנסת
3
הוועדה מיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן
23/10/2018
מושב חמישי
פרוטוקול מס' 53
מישיבת הוועדה מיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן
יום שלישי, י"ד בחשון התשע"ט (23 באוקטובר 2018), שעה 12:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 23/10/2018
גזלת רכושם של יהודי תימן עם עלייתם ארצה
ח"כים נוכחים
פרוטוקול
סדר היום
גזלת רכושם של יהודי תימן עם עלייתם ארצה
מוזמנים
¶
מ.א לתפקידים מיוחדים, הסוכנות היהודית - יהודה שרף
ראש מכון בן-צבי, מכון יד יצחק בן צבי - עפרה תירוש -בקר
מנכ"ל, הספרייה הלאומית - אורן וינברג
ראש אגף אוספים, הספרייה הלאומית - אביעד סטולמן
אנשי מחקר ואקדמיה - משה גברא
אנשי מחקר ואקדמיה
-
שמריהו הלל
יו"ר האגודה לטיפוח חברה ותרבות, מורשת יהודי תימן - יגאל בן שלום
יו"ר ארגון ילדי תימן בישראל - אבנר פרחי
ארגון ילדי תימן בישראל - שלמה מקבילי
יו"ר הועד להנצחת ילדי תימן, ארגון ילדי תימן בישראל - רחמים עדן
נשיא הפדרציה העולמית ליהדות תימן - משה נחום
מזכיר הפדרציה העולמית ליהדות תימן, הפדרציה העולמית ליהדות תימן - שלמה סמרה
חברת הפדרציה העולמית ליהדות תימן, הפדרציה העולמית ליהדות תימן - טובה שלמה - אכלופי
הפדרציה העולמית ליהדות תימן - פנינה סמרי
חברת הפדרציה העולמית ליהדות תימן, הפדרציה העולמית ליהדות תימן - ציפורה מנצור
חבר הפדרציה, הפדרציה העולמית ליהדות תימן - שמעון כהן
חברת הפדרציה העולמית ליהדות תימן, הפדרציה העולמית ליהדות תימן - מזל אבולוף
סמנכ"ל פיתוח, חברת Basis טכנולוגיות - דוד ליטוב
מנהל הגנזך, רשות האוכלוסין
-
מאיר אמסלם
נציגי משפחות הנעלמים - ערוסי רצון
נציגי משפחות הנעלמים - אליהו יצחק
נציגי משפחות הנעלמים - יהודה זכריה
נציגי משפחות הנעלמים - אברהם מדמון
נציגי משפחות הנעלמים - אהובה צדוק
נציגי משפחות הנעלמים - ישי כהן
נציגי משפחות הנעלמים - ציון הדר
נציגי משפחות הנעלמים - אברהם חביב
נציגי משפחות הנעלמים - נחמן מזעקי
נציגי משפחות הנעלמים - רחמים קרוה
חבר ועדת שלגי לשעבר, נציגי משפחות הנעלמים - יגאל יוסף
נציגי משפחות הנעלמים - דינה ג'רפי
נציגי משפחות הנעלמים - מיכל דחוח הלוי
נציגי משפחות הנעלמים - הלן רוזנרוט
נציגי משפחות הנעלמים - שושנה אקדע
פורום משפחות החטופים - הלל שמריהו
פורום משפחות החטופים - רחל דותן
מוזמן/ת - ירדנה הדר
מוזמן/ת - עמיהוד חדד
מוזמן/ת - אבי זלינגר
מוזמן/ת - מרגלית עפרוני
מוזמן/ת - אברהם אלשיך
מוזמן/ת - איתמר אלשיך
מוזמן/ת - רחמים חסיד
מוזמן/ת - כהן רמי
מוזמן/ת - אהרון ברעוז
מוזמן/ת - רונית גברא
מוזמן/ת - שולמית כהן
מוזמן/ת - אילנה ניסים
מוזמן/ת - זכריה אשבל
מוזמן/ת - חגית כהן ליבה
מוזמן/ת - עזרא קרני
מוזמן/ת - רחמים שחף
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
–
–
–
זהרה חמדי
מוטי חרמון
אסתר קרני
מוזמן/ת - רינה קרני
מוזמן/ת - ניסים מנצורה
מוזמן/ת - מסעודה כועי
מוזמן/ת - זכריה דחוח הלוי
מוזמן/ת - בתיה דחוח הלוי
מוזמן/ת - אבשלום זלינגר
מוזמן/ת - עמית פז
מוזמן/ת - אלי כהן
מוזמן/ת - אלי יעיש
מוזמן/ת - עליזה אשכנזי
מוזמן/ת - אהובה חדאי
מוזמן/ת - אסתר אוליאל
מוזמן/ת - יאיר עוזרי
מוזמן/ת - שמעון והב
מוזמן/ת - יוסף עבוד
מוזמן/ת - אבינועם קרני
היו"ר נורית קורן
¶
בוקר טוב לכולם. היום יום שלישי, י"ד בחשון התשע"ט, 23 באוקטובר 2018, השעה 12:40. אנחנו מקיימים היום דיון בנושא: גזלת רכושם של יהודי תימן עם עלייתם ארצה.
הדיון שאני מקיימת היום הוא לעילוי נשמתו של הרב שלמה קורח ז"ל, שנטל חלק פעיל באיתור ספרי הקודש. אני צריכה גם לומר שהוא ניסה לאתר את אחותו והוא היה פעיל בנושא של ילדי תימן, מזרח והבלקן החטופים, ועל כך אני מוקירה את זכרו ואני מודה לו על כל מה שהוא עשה למען העדה, למעני גם ולמען אנשים אחרים. אחד מגדולי הרבנים שידעה יהדות תימן, ואני מבכה על לכתו. אני באמת רציתי לבטל את הישיבה אבל מצד שני אמרתי שזה דווקא לזכרו, דווקא שכל כך הרבה אנשים הגיעו היום לדיון, היה חשוב לי לקיים את הדיון ואני באמת מרכינה ראש על לכתו. אתמול, בבני ברק, הוכרז יום אבל. אני אומרת לכם שגם לי, אישית, זה מאוד מאוד קשה שהוא איננו ושהוא הלך ושאני לא יכולה להתייעץ אתו.
ועכשיו נעבור למה שהתכנסנו בשבילו פה: במסגרת דיוני הוועדה, אנחנו קוראים את כל דיוני החקירה של ועדת כהן-קדמי, שנפתחו ב-26.12.2016. אמנם נפתחו הרבה מאוד מסמכים, כ-400,000 מסמכים, ואנחנו לאט לאט פותחים עוד נושא ועוד נושא. נשארו חמישה אחוז מהחומרים שלא נפתחו אבל גם אותם אנחנו כל הזמן מבקשים לפתוח. אני צריכה להזכיר את הפעילות המאוד חשובה שלנו בנושא של קלטות אודיו שצולמו בוועדת החקירה, ואנחנו מבקשים לקבל אותן ולחשוף אותן, ולא נשקוט עד שנקבל אותן. אנחנו ממשיכים בפעילות הזאת וגם לפתוח חומרי חקירה שחסויים עדין בהגנת הפרטיות אבל בודקים, וכל דבר שאפשר לפתוח אנחנו פותחים. צריך גם לציין שהגנז דיווח שחסרים לו 78 תיקים, ונעשה שם סדר בעקבות דיון שערכנו, ומתוך 78 תיקים נשארו רק 38 תיקים שהם לא יודעים מה עלה בגורלם אבל לאט לאט. הגנז עושה עבודה וכל פעם נחשפים עוד ועוד דברים וגם אותם אנחנו דורשים לפתוח.
בחלק מהמסמכים מצאנו תיקים שמדברים על רכוש של ילדי תימן. זה התיק. יש עוד תיק נוסף, ואנחנו דפדפנו בו ולתדהמתי הגדולה אנחנו מגלים פה מסמכים וחלופת מכתבים מזעזעת. היא מספרת פה על גזל, ממש גזל, של כל החפצים – אם זה רכוש אישי, אם זה ספרי תורה, אם זה תכשיטים. חפצים אישיים של משפחות שלמות שנלקחו ולא הוחזרו לבעליהם. הסיפור שכולם עוד מעט יספרו פה יהיה שביקשו מכולם להוריד את התכשיטים מעליהם או לתת את ספרי התורה או לשים את המזוודות כי בעליה למטוס, המטוס לא ימריא מרוב הכובד. ערמו את כל הדברים בשלוש ערימות - זה מה שסבא וסבתא שלי סיפרו. הם ערמו את הכל בערימות, ומחלופת המכתבים שאנחנו מוצאים פה, הג'וינט כותב לסוכנות שהם כבר מילאו שתי אניות, את "לוצ'ה" ואת "לוק", והם מבקשים עוד שלוש אניות. תראו כמה רכוש היה. עוד שלוש אניות שיסיעו את כל הרכוש של יהודי תימן לארץ.
מהתכתובת אנחנו יודעים ששתי האניות האמורות הגיעו – "לוצ'ה" לנמל אילת ו"לוק" הגיעה לנמל יפו בתל-אביב. אנחנו יודעים שהן הגיעו. יש כאן רשימות מסודרות של מי שנתן ספרי תורה ומי שנתן רכוש. יש פה תעודות מסודרות, יש רשימות מסודרות. לצערי הרב, לא רואים אותן כל כך טוב אבל יש פה רשימות של אנשים, מדויקות. כך שאם יש טענה שאי אפשר לאתר את האנשים, זו טענה לא נכונה. לא נכונה. אפשר היה לאתר את האנשים, זו לא בעיה, נתתם פה מספר סידורי והייתם מסודרים, אתם יכולים להחזיר. זאת טענה אחת שלי.
יש טענה נוספת שחשבו שהספרים האלה הם רכוש ציבורי. אפשר לעשות בהם מה שרוצים ולכן, אנחנו רואים כאן, יש לנו פה את הג'וינט שכותב לאדון בשם רפאל ממחלקת העלייה של הסוכנות, שהסתבר שהוא ניהל את כל הנושא של הרכוש, והוא כותב: "הנדון – ספרי תורה וספרי קודש של העולים התימנים. הנני מסתמך על שיחותינו הקודמות ועל חילופי המכתבים שהיו בינינו בעניין הנ"ל. עם הגיע המטען לאילת באנייה "לוצ'ה", הגיע עתה הזמן להרכבת ועדה שדובר עליה בינינו" – אני מצטערת שאני קוראת לאט, זה לא ברור – "כפי שהוסכם, צריכה ועדה זו להיות מורכבת מבאי כוח של הסוכנות היהודית, הג'וינט, מרכז התאחדות התימנים וההסתדרות, הוועד הפועל של ההסתדרות - הוועדה לענייני תימן, המכון למדעי המזרח שליד האוניברסיטה העברית והמכון לחקר קהילות ישראל במזרח התיכון שליד האוניברסיטה העברית.
ברור שאין כל צורך לשתף את הוועדה במסירת המטען הפרטי של עולי עדן או של עולי תימן במידה שהמטען הזה אינו כולל ספרים, חפצים פרטיים אלה, תוכל הסוכנות למסור בדרך הרגילה. מאידך, חשוב שתינתן לוועדה, ובפרט לבא כוח, למכון למדעי התורה ולמכון לחקר קהילות ישראל במזרח התיכון, לבדוק את הספרים אפילו אם הם רכוש פרטי כי לפעמים יוכל להימצא בספר פרטי חומר היסטורי או מדעי אחר בעל ערך רב. אין הכוונה כמובן להחרים ספרים פרטיים אלא לתת את האפשרות לעמוד על תוכנם ולהשתמש בהם בצורה מדעית הולמת. יש איפוא לדאוג לכך שהארגזים הכוללים ספרים לא יפתחו אלא בנוכחות הוועדה שתורכב."
בקיצור, זה אומר בדיוק את רוח הדברים שהספרים, יש להם ערך היסטורי אבל יש להם גם ערך היסטורי וסנטימנטלי גם לאנשים הפרטיים שזה היה שלהם אז זו ממש גזלה. זה ממש גזלה לקחת ולהחליט שאפשר לעשות בהם הכל.
אני רוצה עכשיו את משה שרת – עד עכשיו הראיתי שמה שקורה כאן, שהסוכנות והג'וינט עשו בספרים מה שהם רוצים אבל מכתב אחד שפשוט הכעיס אותי הכי הרבה זה מכתב שנשלח על ידי שר החוץ, משה שרת. משה שרת, להזכירכם, לימים היה ראש הממשלה בישראל. הוא כותב לשר הדתות והוא אומר לו: "כיון שהיתה למשרד החוץ יד בהבאת אנייה לחוף אילת, אשר פרקה שם את המטען היחיד במינו של 300 ספרי תורה מגלות תימן, הריני נוטל רשות לעצמי להפנות את תשומת לב כבודו לעניין. אין לי ספק כי משרד הדתות הוא המוסד היחיד המוסמך לטפל באוצר זה ולהביאו אל מנוחתו ונחלתו. חזקה שיש בין ספרי התורה גווילים עתיקי ימים הראויים לשמירה מיוחדת. כן הובאו באותה אנייה הרבה סדורים, מחזורים, ספרי ש"ס ושאר ספרי קודש הראויים אף הם לטיפול מיוחד.
הנני מציע כי משרד הדתות יתקשר באופן ישיר עם יו"ר ועדת הנגב, מר יצחק צ'יזיק, כדי לדאוג להעברת כל הכבודה הזאת למקום הדרוש.
הוצאות הסעת האנייה מעדן ועד אילת שולמו על ידי הג'וינט ואילו ההובלה מאילת לפנים הארץ היא על חשבון המדינה. אני מניח כי לא יקשה על משרד הדתות לשאת בהוצאות אלו והנני מציע לכבודו להתקשר גם בנדון זה עם ועדת הנגב."
ואני שואלת אתכם
¶
לא היה ראוי להחזיר את הספרים האלה לבעלים שלהם? למה היה צריך לקחת אותם משרד הדתות? הרי היו ספרים שהיו עליהם סימונים. מה הולך כאן? למה היה צריך ועדת נגב? למה הוועדה שמטפלת, הוועדה הזאת היתה אמורה לטפל בעולים ובישובים בנגב. מה לה ולספרים? ולמה הם צריכים להגיע לטיפול ראוי ושמירה מיוחדת? איפה? לא אצל הבעלים שלהם?
חברים, מי שחתום פה הוא משה שרת. אז אני אומרת לכם: תדעו לכם שהכל נעשה, זה פשע מאורגן בצורה של גניבה לכאורה בחסות המדינה. אנחנו כאן היום מקיימים את הדיון שוב, לעילוי נשמתו של הרב שלמה קורח, ואני אפתח את הדיון ואתן לרב רצון ערוסי לפתוח בדברים. בבקשה כבוד הרב, רבה של קרית אונו.
הרב רצון ערוסי
¶
כבוד חברת הכנסת נורית קורן, כבוד כל היושבים במליאה, מגיע לך יישר כוח חזק מאוד על פעילותך הענפה והמתמדת בכל הנושא המאוד מאוד טראגי, כאוב, לאומי, ברמה של חרפה. יישר כוחך ותמשיכי כך אבל יישר כוח על כך שמצאת לנכון לקיים את הישיבה היום, לא למרות פטירתו של הרב שלמה קורח אלא בגלל פטירתו של הרב שלמה קורח. אין גלעד יותר אמתי ונכון בכך שאנחנו ממשיכים לפעול מכוח זעקתו, זעקה מלב ונפש, שהוא זעק לא רק על ילדי תימן הנעדרים לרבות אחותו אלא ובעיקר על גניבת הספרים. הייתי מקורב אליו ושמעתי את הזעקה הזאת. הזעקה הזאת גם באה לידי ביטוי בעיתונות ובתקשורת וכולי. לכן, זה דבר מאוד מאוד חשוב.
הרב שלמה קורח, אם יורשה לי לומר, עלה לארץ ילד אבל כבר הבין מתוך התובנה שלו, שאנחנו נמצאים בפלנטה אחרת מאשר תימן ולכן, כבר בהיותו בחור בן ישיבת "פונוביץ'", ארגן ארגון רבני ישיבות של יוצאי תימן, כדי שתהיה להם גאוות יחידה. הם היו כל כך מושפלים. הוא הוציא ביטאון "המסילה" כדי לבוא ולומר שיש לנו דרך. יש לנו את עולם התורה בארץ, יש לנו את מורשת האבות בהמשך דרכנו. זה ייאמר לזכותו שלמרות גדלותו בתורה, הוא פעל רבות מאוד למען העדה על מנת לקדם את ענייניה.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים אבל עלינו לדעת – במדרש נאמר: "בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה". יש שתי בכיות - יש בכיה על חורבן בית ראשון ויש בכיה על חורבן בית שני. בית ראשון, זה אותם ילדים נעדרים והרכוש הגזול, בעיקר הספרים הקדושים. בית שני, אנחנו מאבדים את צמרת ההנהגה הרוחנית כמו הרב שלמה קורח וכל קודמיו, מארי יחיא אלשיך זצ"ל, מארי סאלם עוזרי זצ"ל, שהם היו קורבנות של הגניבה הזאת, והם מוחים למה עדין אין פתרון לתעלומה הזאת. לכן, זוהי בכיה כפולה. עלינו לשקוד ולא לנוח עד לפתרונה.
אומר לכם מאריי ורבותי
¶
בנוגע לספרים, היה מארי סאלם עוזרי, רבה של זנוח. מאוחר יותר היה רב בקרית אונו, צדיק יסוד עולם. איבד גם בן, חלל צה"ל, ונכד נעדר בצוללת "דקר". איבד את מאור עיניו בערוב ימיו. הזמין אותי כשהוא כבר איבד את מאור עיניו בערוב ימיו לסעודה שלישית אחרי השיעור שאני מקיים בבית הכנסת ונעתרתי. גמרנו את הסעודה השלישית והוא בוכה בדמעות שליש ואומר לי: אתה יודע כבוד הרב שאבד לי בן, אבל לי נכד ובכיתי הרבה מאוד. אבל על הספרים הקדושים אינני מפסיק לבכות, ובכה כמו תינוק. זאת אומרת, אצל יהודי תימן, גניבת הספרים הקדושים האלה היתה מכה קשה מאוד, יותר מן הבנים. לא שהבנים זה לא כאב. עד כדי כך יהדות תימן קשורה למורשת ולאוצרות הרוחניים הללו.
סיפרתי זאת לפרופסור יהודה רצהבי זצ"ל, והוא היה בארצות-הברית בשנת שבתון וגילה את אחד הספרים של הרב שלום עוזרי בספרייה באמריקה.
הרב רצון ערוסי
¶
הנכד נמצא, יאיר נמצא והוא יאמר לכם את כל הפרטים. הוא גילה את הספר הזה, כתב לי: אכן מצאתי ספר אחד. כמובן מארי סאלם כבר נסתלק ואמרתי לאביו זכרונו לברכה, שגם הוא כבר נסתלק מן העולם וכך הבן, לאחר שנים רבות הנכד גאל את הספר הזה והוציא אותו לאור עולם אבל עד כדי כך הוא בכה. נמצא כאן הנכד של מארי יחיא אלשיך זצ"ל, אנחנו מדברים על מסמכים מתעדים. יש לי כאן מסמך של מארי עוזרי משנת תשי"ג שמדבר על השריפה המבוימת של הספרים. נמצא כאן נכדו של מארי אלשיך שהיא צדיק יסוד עולם ביושרו וגאונותו, חתן התנ"ך העולמי ויש לו מסמכים בידיו שהוא כותב על תביעה שהוא רוצה לתבוע. המדינה רצתה לתבוע אותו והוא רצה לתבוע את המדינה על שני ספרי תורה שגזלו ממנו.
הרב רצון ערוסי
¶
את זה הנכד יספר. הוא קיבל, אגב, אירוע מוחי בגלל זה. מארי יוסף קאפח ז"ל, גאון עולם, כותב הרבה הערות על גניבת הספרים הללו.
לכן, מוריי ורבותיי, אני מברך על המעמד הזה, מברך את כל הפעילים, ויש כאן ארגונים – יישר כוחם, מברך את הצוות שלך אבל לא לנוח ולא לשקוט עד להוציא: א. את התעלומה. ב. התנצלות ברורה כי זו חרפה לאומית. אסור שעם ישראל היושב בציון בשנות ה-70 עוד לא נותן מענה לפרשה הנוראית והעגומה הזאת. התנצלות ברורה והתחייבות לשפות את הפרשה העגומה הזאת, ויש דרכים נאותות איך לשפות. השם יהיה בעזרך ובעזר כל הפעילים.
היו"ר נורית קורן
¶
תודה רבה כבוד הרב. אני מאוד מודה לך על הדברים. העלית פה את הנושא שהרבה אנשים סיפרו לי וגם קראתי בכמה מקומות, שביימו שריפה של המחסן ביפו והציתו אותו בארבע פינות, ובאחד המסמכים שמצאתי כאן, מצאתי מישהו שאומר שהוא מבקש לדעת מה נעשה באפר של הגווילים. הוא מבקש לדעת מה נעשה, הוא מבקש להביא את זה לקבורה. אז אתם רואים שאנשים באו והתריעו, אנשים כתבו, אנשים אמרו את הכל. למה לא שמעו אותם? למה לא נתנו מענה לכל הדברים הללו?
אני תכף אתן לשני הנכדים אבל אני רוצה לתת כאן למשה נחום קודם. בבקשה משה, אני נותנת לך את רשות הדיבור. אני רק מבקשת בתמצית כדי שאוכל לתת לכולם. בסדר? בבקשה.
משה נחום
¶
אצלי זה עבודת מחקר ואת לא יכולה לתמצת. אם את רוצה לדעת את האמת, איך גנבו, לאן גנבו, איפה אחסנו, איך ביימו את השריפה – זה מחקר שלם.
משה נחום
¶
זה נושא שאני חקרתי אותו בגלל שאבי המנוח, בהירותו ירדה לתהום ברגע שהוא לא יכול היה לקבל את ספרי הקודש אבל כדי שנדע את גנבו את ספרי הקודש: יצחק בן צבי שהיה נשיא – סבי, הרב יחיאל נחום זצ"ל, בדק את הרבנים והסוחרים בכל ארץ תימן. בשנת 46 הופיעה אנייה בנמל תל-אביב ולקחה אותו ואת חיים צדוק. חיים צדוק – בן-גוריון ביקש מסבי לקחת אותו אתו לתימן. הוא נסע באנייה עם אשתו ושוטטו בתימן שנתיים, משנת 46 עד 48. הג'וינט, כשישבתי אתם, עם יחיאל, מתברר שהם העלו 58,000 ולא 48,000. שאלתי: מדוע הפסקתם את העלייה? אמרו לנו: כי בן-גוריון אמר רק 10,000 ופתאום הגישו לנו חשבון על 58,000 אז הפסקנו את העלייה. סגרו את העלייה ב-54 טוטאלית. בכל אופן, ב-47, הרב שלום סעדיה גמליאל, נשיא מכון שלום לשבטי ישורון – זה היה מכון מחקר אקדמי שהאוניברסיטה נעזרה בו. הנשיא גמליאל כתב 38 ספרים. אדם מבריק, ידע את השפה הארמית על בוריה, היה ממונה על איסוף הכספים של ה"ג'זיה", של כופר הנפש - -
משה נחום
¶
אני אגיע לזה אבל צריך לדעת איך זה קרה. הוא שכנע את התימנים בעדן למסור את הספרים, ספרי הקודש, לידי אנשי הסוכנות.
דיברתם על הרב יחיא אלשיך. אני לא יודע אם דיברתם אתו אישית. אני הייתי בקשר אתו, הוא היה תלמיד של סבי המנוח. 55 ספרי קודש היו לו בהיכל. 18 ארגזים מטר על מטר היו עמוסים בספרי קודש, כתבי יד עתיקים. אני אמרתי שבשנת 52 נמצא בגרמניה, רכשו ספר של כתבי יד עתיקים והם שילמו בשבילו רבע מיליון דולר. הוא נמצא בשטוטגרט, ביודאיקה של האוניברסיטה.
משה נחום
¶
אני ראיתי בשטוטגרט. שאלתי את המדריכה: Wie viel hast du bezahlt fur die Bucher? היא ענתה לי: שילמנו רבע מיליון דולר. רבע מיליון דולר שילמו על סידור תפילה אחד. אז, בשנת 50, כשזה נמכר. אני הייתי שם בשנת 56, כשיצאה משלחת מהארץ כדי לתכנן את הקשרים בין גרמניה לישראל. היינו בקלן ולא בבון.
הנקודה החשובה, שנבין
¶
יש פה אישה שבעלה היה מספר לי על זה שהוא ארז ארבע ספרי תורה של בית הכנסת בשני ארגזים מלאים שהעמיס אותם על החמורים עם כתבי יד עתיקים וספרי קודש. זאת אומרת, התימנים יודעים כמה ספרים הם הביאו אתם.
ביום השריפה, זה אני גיליתי כי הייתי נוכח שם על הגבעה וכתבתי את זה בספר שלי, ותיארתי איך הרב יחיא אלשיך זצ"ל מתפלש בעפר לרגל השריפה הזאת. אני קפצתי מעל הגדר וכמעט נהרגתי ואני גם מתאר את זה, ונתתי את השם של יוסף קלדרון, שהרים אותי מהכביש. לא התמהמהתי, לקחתי שק רפיה, הרטבתי אותו, לקחתי דלי של מים ונכנסתי למחסן. קודם כל, מעל הגבעה אני רואה מחסן נשרף בארבע פינות. איך יכול להיות דבר כזה? ראיתם פעם שריפה שעולה מארבע פינות המחסן? מחסן ענק. וכתוב שם: והאנשים, הסוורים והדיילים אומרים: הרכוש של יהודי תימן עולה באש. מה קרה לכם? זה הצגה יומית מטופשת אבל כך התנהגו אלינו, התימנים.
לומר לכם שהרב אלשיך שבע נחת מכל זה או הרבנים התימנים, הרב חוברה וסבי המנוח ואבי המנוח, לראות מחסן עולה באש. עשינו את ההצגה הזאת שנית עם עמיקם שוסברגר בשביל ערוץ 10.
היו"ר נורית קורן
¶
כן. אני אתן לך בהמשך, חשוב מאוד כל מה שסיפרת עכשיו. אני רוצה להמשיך עוד קצת. יש עוד משהו חשוב?
משה נחום
¶
תביני, היו אנשים שלנו בסוכנות היהודית שפיתו את התימנים להאמין באנשי המשלחות. זו הבעיה שלנו, שנתנו אמון. להתנער מזה, זה דבר הכי קשה ואני חושב שצריך לחקור מי אלה התימנים שהיו בתוך העסקה הזאת.
היו"ר נורית קורן
¶
אנחנו רק התחלנו את הדיון. אנחנו נקיים עוד ישיבות בנושא ואני רוצה לקבל את הכתובת שאתה אומר בגרמניה, ופה הרב אמר בלונדון, ואנחנו ניסע למקומות האלה ונראה את הספרים.
משה נחום
¶
עוד נקודה אחת חשובה: שלמה גמליאל, יהודי בן 90, ישב שלוש וחצי שנים והקליט את כל העבודה של ועדת החקירה הממלכתית. בספרי, אני חתרתי להקמתה. היא הוקמה בגלל החתירה שלי ואף אחד לא הקים את הוועדה הזאת כי זה מופיע על שמו של משה נחום. אז לא לטעות. אז הוא אומר לי כך: ב-1907 הופיעו כמה אשכנזים בצנעא וביקשו מהדוד שלי, שהיה ממשפחת - - -, לרכוש ספר או סידור תפילה או חומש, שהיה בכתב יד עתיק על קלף וגוויל, שהיה מדישונים ומאיילים. הציעו לו 80,000 ריאל - אני רציתי להביא אותו לכנסת – והם סירבו. שימו לב, בתימן, 80,000 ריאל בזמן שהפועל היה מרוויח חצי ריאל לחצי שנה, ופה נותנים לו 80,000 ריאל והוא מסרב. את זה גם כן גנבו לו.
יאיר עוזרי
¶
אני יאיר בן חיים עוזרי ז"ל, נכד למארי וזקני רבי שלום בן אברהם עוזרי, בן יחיא עוזרי, שאת זעקתו שנפרשה על פני כל ה-32 שנים שהיה בארץ, מאז שעלה בינואר 1950 אודות הגזלה של הספרים, כפי שהזכיר כבר הרב רצון ערוסי. אבל מה שחשוב זה שיש לי את המסמך האוטנטי שאותו גם צילמתי לוועדה, ואני רוצה להקריא בקצרה: "אברך את השם אשר יעצני אף לילות יסרוני כיליותי על האבידה אשר אבדה עלי בעלותי ארצה בשולחי את הספרים שלי – זה כתב ידו של סבי משנות ה-50 – בשולחי את הספרים שלי וספרי אנשים אחרים עם ספרי בית הכנסת בתוך ארגז עד שהגיעו לנמל יפו תל-אביב, וטענו פקידי הנמל שנעשית שריפה במחסן הנמל, ואחרי טרחה גדולה ויגיעה רבה עד שניתן לי רשות חמישה, שישה רגעים לחפש במחסן, ומצאתי סידור תפילה אחד ממה שהיה בתוך הארגז שכבר הוא שרוף בקצותיו." והוא אומר: "מי יודע איך היה בהפעלת הדליקה במחסן." הוא מטיל ספק כי הוא מרגיש שהיה פה איזה ביום. "כלל ליבי בוער כאש יוקדה על ספר מלחמות השם, העסקת ידיד, ותכף אני אדבר בקשר אליו, "שיהיה תקציב מתוך כתב יד מארי ורבי הישיש, הרב יחיא בן שלום אגסי..." וכולי וכולי. וזה הוא כותב בעקבות כתובות שהוא מצא אצל חבר שלו בארץ.
כשהוא כבר הגיע לארץ, אחרי שהיה מספר חודשים בעין-שמר, הוא הלך והקים את הישוב זנוח. הוא הקים את זה עם הקבוצה שלו מאנשי - - - ואז הוא חבר לרבי שלום סעיד ג'מאל, שהזכירו אותו פה, שהוא היה מנהל המדור ב - - - והיה אחראי על פרוזדור ירושלים. הוא כותב לו בג' אייר התשי"ג: "הנני להודיעך שהבאתי ספרים מתימן, שלי ושל אחרים ושל בית הכנסת, ושלחתי אותם במסמך אורגינל על ידי אליהו שלום - - -, והודיעני מהם שהגיע ונשאר לי ארגז אחד לאחר מאמצים רבים עד שנתנו לי אישור להיכנס למחסן בנמל יפו, ולא מצאתי ארגז שנשאר לי ומצאתי ספר אחד משל אחרים. הוכר לי שכבר נשרף ארגז אבל אמר לי המנהל של המחסן הנ"ל שמה שנשאר מהשריפה, אספו אותם בתוך ארגזים, ולא רצה לפתוח אותם לחפש מה שנשאר לי.
הוא פונה עכשיו למארי סאלם סעיד ג'מאל: "בעקבות תורתו שעשה נציג עולי תימן שתתעזר בעדי" – תראו איזו לשון יפה יש לו – "ותמליץ שיפתחו לי הארגזים לחפש מה שנשאר לי ולאחרים לפי שיש לי בתוכם ספרדים נחמדים ושות' – שאלות ותשובות בחיי מארי הישיש זצ"ל וכולי. "אני מבקש, אין לי לפנות לעזרה זולת לשם יתברך על ידך, שכרך כפול מן שמיים בזה ובבא". זה מתשי"ג.
היו"ר נורית קורן
¶
זה לא יאמן שהמסמכים האלה נשמרו וזה מה שהוא כתב. זה המכתבים שהוא כתב. פשוט לא להאמין.
יאיר עוזרי
¶
סבי נפטר בסוף שנת 81, ועלה לי הרעיון וביקשנו רשות מהמשפחה לאסוף את כל החומר שנשאר בעיזבונו, ואכן מצאתי עולם שלם וזה חלק מהדברים. לאחרונה הוצאתי את כל התיעוד על פי המסמכים בספר שמונה 610 דפים, שהוצא במסגרת "מכון מש"ה", ומי שירצה יוכל לעיין. שם הספר: "עוז ושלום".
אבל זה רק ההתחלה של הדברים. מסתבר שפרופסור רצהבי, שהזכירו אותו פה, מפרסם ב"ידע עם" בתשמ"ב על קינה על מראות צנעא בשנה קשה, והוא אומר שהקינה הזאת כלולה בקונטרסט תימני בן 14 דפים שרכשה ספריית הסמינר לרבנים בניו-יורק, ומסתבר שזה הקונטרסט של סבא שלי. הוא פה לא מזכיר את זה, רק אחרי ארבע שנים, שתביני, וזה התגלה לו חמש שנים קודם אבל כנראה שהוא לא זיהה את החותמת ורק אחרי ארבע, חמש שנים הוא מזהה את הכתב של סבא שלי. ובאמת, הרב אבירן יצחק הלוי היה בניו-יורק והיה לי קשר אתו כי יש שם שאלות ותשובות של סבא שלי ושל הסבא-רבא שלו, הוא הנין של הרב יחיא יצחק הלוי, ובאמת הוא מגיע לניו-יורק והוא מספר לי: אכן אודות עזרתך מצאתי אותו ב-JEWISH THEOLOGICAL SEMINARY שבניו-יורק. הוא כתב יד בן 28 עמודים ולא יותר. לא נמצא שם חומר נוסף ממנו. הוא מציין שהמספר המצוי בידך הוא זה וזה, מספר הרכישה - - -
יאיר עוזרי
¶
עוד שני משפטים: בזמנו פגשתי את פרופסור רצהבי ואמרתי לו: פרופסור רצהבי, תן לי את המקור, אני רוצה לתבוע. הוא ענה אולי בתום ואולי בהיגיון: תשמע, מי שקנה, רכש ביושר. זה עבר כמה יעדים ואין לך אפשרות לתבוע אותם.
דבר נוסף
¶
לפני שנתיים, שלוש אני מקבל דרך חבר מכתב מארצות-הברית, והם מספרים לי שעומד למכירה פומבית – יש פה את הפרסום באנגלית, אני אתן לך העתק של חברת "קסטנבאום", שמוכרת במכירה פומבית כתב יד. היא אומרת שכתב היד הזה של רבי שלום בן אברהם עוזרי.
יאיר עוזרי
¶
כתב היד הזה, שסבי מתלונן עליו, שהוא בוכה עליו ושהוא מזכיר את זה. מכירה פומבית רשמית, מפרסמים את זה במשך שבוע ימים - -
יאיר עוזרי
¶
רציתי להשיג את זה אבל לא הצלחתי. מסתבר שזה נמכר בעילום שם, אחרי חודש נודע לי, ב-26,000 דולר לאספן שכנראה רכש את זה בעילום שם.
היו"ר נורית קורן
¶
עכשיו יש כאן באמת דברים יצוקים. אנחנו רואים כתובות, אנחנו רואים הכל. אני אבקש מיושב ראש הכנסת שהוועדה שלנו תגיע למקומות האלה ותראה במה מדובר, ונראה איך אפשר לעזור או לקבל את הכתבים חזרה. צריך לראות איך אנחנו עושים את זה.
יאיר עוזרי
¶
אני אומר שיש פה תיאורים של - - - כל הדברים האלה, שגנבו אותם באירופה והצליחו לקבל אותם חזרה היורשים שלהם, ואת אלה, שהם ספרים יותר חשובים מאשר הצילומים והתמונות, את זה אי אפשר להחזיר? למה?
יאיר עוזרי
¶
יותר מזה – אומר לי עורך דין: עוד יתבעו אותך שאתה מפרסם את הקובץ הזה, כי פרסמתי את זה בספר כי קיבלתי העתקים וזה לא שלי, זה שלהם. עוד יתבעו אותי.
היו"ר נורית קורן
¶
טוב. אנחנו נראה. אנחנו נתייעץ בלשכה המשפטית שלנו, נראה מה אנחנו יכולים לעשות. נבקש מיושב ראש הכנסת להגיע למקומות שאתם מציינים ולכן, כל מסמך מאוד חשוב והישיבה הזאת מאוד חשובה.
אני אתן לנכד השני, בבקשה.
איתמר אלשיך
¶
אני הנכד של הרב מארי יחיא אלשיך, שהרב רצון הזכיר אותו. לנו לא צריך לספר סיפורים. אני אמנם רק בן 40 אבל הכרתי את סבי במשך 20 שנה, וראיתי בן אדם שנגמר במהלך החיים. כשאני ראיתי אותו ב-20 השנים האחרונות שלו, רק מהסיפור הזה. בבית לא היה מעולם שבכינו אותו על שום דבר, הוא לא בכה על שום דבר, על כל צרה שעברה עליו. כשראינו אותו מיילל, שמענו אותו מהסלון מיילל, סבתא שלי מהמטבח היתה צועקת: מי הזכיר לו את הספרים? והיתה הולכת לשם ומגרשת את האנשים – אל תזכירו לו את הספרים.
אני זוכר אותו ארבע שנים לפני שהוא נפטר, יושב בסלון. הוא עבר כמה אירועים מוחיים. כתוב במכתבים, יש פה מכתבים אותנטיים ממנו, שהוא תולה את האירועים המוחיים, זה היה ברור, בכל הצער שלו מה... אני רואה אותו יושב בסלון ותולש את הזקן ואומר: מה עם הספרים? את זה ראיתי בעיניי. מה עם הספרים? מדובר על 50 שנה בערך אחרי.
אני רוצה להקריא פה, ברשותכם, שני מכתבים: האחד שהוא כתב לסוכנות, בתוך כמה חודשים אחרי הגניבה. מכתב שהוא כתב לסוכנות, יש לי את כתב היד אצלי, לא הבאתי אותו, לא הספקתי להביא את הצילום אבל אני יכול להעביר אותו לוועדה.
איתמר אלשיך
¶
ומכתב שני שהוא כותב כמה שנים אחרי שהוא עבר את האירוע המוחי הראשון, שזה בסביבות תש"ן, לפני 29 שנים. המכתב הראשון לסוכנות: "לכבוד הנהלת הסוכנות היהודית, מדור הגביות, ירושלים." הם כותבים לו פה איזו תביעה של תשלום חוב של העלייה, מה שהרב הזכיר פה. אני לא יודע בדיוק מה זה. "הייתי מוכן לשלם מרצון טוב אך אני דורש תחילה שיגיע לידיי מה שמגיע לי, ואז כל מה שתחייב אני אשלם." מה מגיע לו? אז הוא כותב: "אני תובע לקבל הרכוש המשפחתי שהגיע לנמל יפו ולא נודע עוד איפה מקומו. הרכוש הזה כלל: 24 ספרי תורה ויותר מאלפים או אלפיים ספרי קודש", אני לא יודע למה הוא מתכוון פה, "ובהם עשרות כתבי יד עתיקים שתאריך זמן כתיבתם קרוב ל-800 שנה."
איתמר אלשיך
¶
"מאות אלפי זהובים אינם שווים כערכו של הרכוש הזה". אז הוא כותב פה: "שאלותיי הן איפה הרכוש?". זה מכתב אחד. המכתב השני שהוא כתב אחרי שהוא עבר את האירוע המוחי הראשון, שבגלל זה כל יהדות תימן הפסידה אותו. מארי יחיא אלשיך היה ידוע. אפשר לשאול פה הרבה מהנוכחים פה. הזיכרון שלו היה לא יאומן כי יסופר. הוא העיד פעם בפני מישהו מהמשפחה אצלנו, שעד הסיפור של הגניבה הוא לא ידע מה זה שכחה. הוא ראה שמדברים על אדם שלומד ושוכח. הוא אמר: אני לא ידעתי מה זה אבל כשגנבו לו את הספרים הוא נכנס לצער והוא התחיל לשכוח, יהודי שידע לקרוא מהסוף להתחלה. יש עליו סיפורים...
אני רוצה לקרוא את המכתב השני, שזה פשוט שובר את הלב לראות אותו. הוא כותב לאיזה ידיד שלו, שהוא פתח איזו ישיבה בבית אלשיך על שם בית הכנסת. אז הוא כותב: "אני חושב שסיפרתי לך בקיצור, אתה זוכר אולי יותר ממני, כמה היתה בית הכנסת שלנו עשירה מאוד בספרי הקודש. היו בה קרוב ל-50 ספרי קודש עתיקים וספרי תורה של בית הכנסת 22", זה מה שהיה הרכוש הפרטי שלהם, "ויש ביניהם ספרי תורה מ-900 שנה ואולי מ-1000 שנה." מה שאמרתי קודם, קרוב ל-800 שנה זה כתבי היד העתיקים של ש"ס, של תלמוד ומשניות. "ספרי תורה של בית הכנסת, עשינו להם כלים מפחים חדשים והכנסנו שניים בכל כלי", שזה מי שיושב לידי פה, רבי אברהם אלשיך, הוא מאלה שארזו את זה בכלים, "והלחמנו אותם מכל המקומות ולקחנו אותם". מכל המקומות הם סגרו. והספרים העתיקים, שזה כתבי היד, משניות, ספרי הרמב"ם, המדרש הגדול – מי שיודע איזה רכוש זה. כתב יד, "נור אלצ'לאם", זה "מאור האפלה" והרבה - -
איתמר אלשיך
¶
יש פה רשימה של הספרים, חלק מכתבי היד שהיו. "תיג'אן", מי שלא יודע מה זה, זה חמישה חומשי תורה. בלשון יחיד זה "תאג'", בלשון רבים זה "תיג'אן", שעליהם סמכו התימנים במסורת הידועה שלהם, על הדיוק שלהם. דברים כאלה מלפני 500 או 600 שנה, אין להם ערך. אחד הוא הצליח להציל או שניים. כשאני הבאתי את זה לאיזה סוחר עתיקות, הוא רצה – היום זה נמצא באיזה מקום – הוא רצה להציע לי על זה 800,000 דולר עוד כשסבי היה חי, לפני 24 שנים. זה הערך.
אני חייב לקרוא איך הוא מסיים את המכתב: "כשהגיעו ליפו, שלחנו אותם דרך עדן באניות כדי שיבואו דרך הים כי הם רבים מאוד. כשהגיעו ליפו אחרי שישה חודשים בערך, נתפלאו עליהם. הלכנו לקבל אותם והיו מחזירים אותנו ריקם. פעמים אומרים לנו: לא יתכן שכל אלה הם של בית כנסת אחד. פעמים אומרים לנו: איפה תניחו אותם? פעמים אומרים לנו: תביאו ראיה ממשרד הדתות שהם שלכם, ובכל יום אומרים דבר אחר. ובכן, נשארנו עד שאמרו שנשרפו באש. ובכן, הלכנו כמה פעמים ולא רצו שניכנס לראות אותם, ונשארנו ג' חודשים (שלושה חודשים) עד שליקטו אותם. אחר כך הביאו לנו ארון אחד ואמרו: אלו שנשארו ולא יותר. פתחנו את הארון הזה והם כבר קראו את התכולה. וכמה ספרים נשארו משם, ממה שאמרו לנו שנשאר מהשריפה."
הזכירו את הרב שלמה קורח. אתמול אמר לי הרב שהרב שלמה קורח אמר לו, ויש את האח של הרב שלמה קורח שגם היה עד לזה - -
היו"ר נורית קורן
¶
כן, צריך להגיד שגם מאיר קורח היה צריך להיות פה אבל אנחנו נעשה ישיבה נוספת ואני כבר אומרת שלא יהיה לנו מספיק זמן לתת לכולם, נעשה ישיבה נוספת.
איתמר אלשיך
¶
"ובכן, נשארנו כל השנים בוכים ומבכים עליהם, ולפני ארבע שנים חליתי ונכנסתי לבית חולים, ושכחתי הרבה מלימודי." כך הוא מסיים את המכתב.
היו"ר נורית קורן
¶
כואב הלב. אדם גדול ובאמת רב גדול, ואחד מעמודי התווך של העדה שלנו וממש כואב הלב. באמת כואב הלב. זה רק מראה שביהדות תימן היו ספרים בעלי ערך רב, של מאות שנים, ששמרו אותם ויש להם באמת ערך גדול.
דוקטור משה גברא, בבקשה. אני מתנצלת מראש, כמה שאתה יכול לקצר. בבקשה.
משה גברא
¶
אני לא רוצה לדבר על ההיבט האישי, סיפורים אישיים יש הרבה, רק אולי טיפה. אמא שלי היתה רודפת אחרי אחי הגדול גם לשירותים אחרי השמועות שארבעה ילדים ממשפחת גברא נעלמו. זה רק בשביל לקבל... והסיפור של אמא שלי, שלקחו לה את התכשיטים בעלייה למטוס.
אבל אני רוצה יותר להתמקד במחקר שלי. אני עוסק כבר 37 שנים במחקר. כתבתי 20 ספרי מחקר על יהודי תימן, בעיקר התרכזתי בתימן ולא על העלייה לארץ. אני רואה שרוב התיאורים כאן הם על הגניבה ובעיקר אי ההחזרה של הספרים, אז אני רוצה להתמקד דווקא בתכשיטים ובכתבי היד. אני אולי אתן תמונה קצת כוללת בשביל לקבל רקע שישלים את מה שנאמר כאן:
אני ראיינתי כ-2,000 עולים. מתוך כל הדברים עולה שהעולים שהגיעו לארץ, הם הגיעו כמעט ללא רכוש. וכשניתי לתהות מה קרה בדרך, הסתבר שהיו כמה שלבים. השלב הראשון – זה קודם כל עוד שבתימן המוסלמים נישלו את היהודים, זה כפי שמופיע גם בספר של הרב שלום מנצורה, על העלייה והמוסלמים. זה לא קשור לוועדה אז אני לא רוצה לפרט.
מה שקשור בשלב השני – בדרך לעדן היו 10 תחנות מכס שהשבטים המוסלמים הציבו. בכל תחנה 10% מהכסף, כך שיצא שהעולים הגיעו למחנה העולים "חאשד" ללא כסף.
משה גברא
¶
ברור. אני מדבר על הרוב כמובן כי תמיד היו כמה שהצליחו. הם הגיעו למחנה העולים חולים וממש במצב קשה מאוד גם בגלל בעיה של סופות חול, שלא היו רגילים, מגיפות ולא ניכנס לזה כרגע. הרכוש כמעט היחיד שנותר לעולים במחנה היה ספרי קודש, ספרי תורה, כתבי תורה, שעל זה מדברים כאן הרבה, והתכשיטים.
רוב מוחלט של הנשים העולות למעשה מתארות סיפור כמעט אחיד. לפני העלייה למטוס אמרו להן: תורידו את התכשיטים כיוון – והיו שלושה נימוקים שפחות או יותר סיכמתי את כל התיאורים של העולים: תיאור אחד – שהמטוס לא יעלה. זה חוזר על עצמו אצל הרבה מאוד נשים. המטוס לא יעלה עם תכשיטים. נשים שפעם ראשונה בחיים שלהן רואות מטוס, לא יודעות מה המשמעות וכולי. זה סיפור אחד. הטעם השני שאמרו להם – שארץ ישראל היא ארץ הקודש, וכל התכשיטים הם טמאים, של ארץ תימן, ולכן הם יטמאו את ארץ הקודש ולכן צריך להוריד את זה. הנימוק השלישי שהיה – שאמרו לאנשים להתרחץ מדרך הטבע וכדומה, ואז הם החליפו להם את הבגדים. מה הסתבר? שהנשים הרבה פעמים החביאו את התכשיטים ואת הכסף בתוך הבגדים, בתוך השמלות. אני ראיינתי את גברת מאשה פרידמן, שהיתה אחות ראשית במחנה העולים. היא מספרת לי סיפורים משעשעים אפילו. היא אומרת לי ככה: נשים הלכו להתרחץ, הורידו את הבגדים. במקום להחזיר להם את הבגדים עם התכשיטים, לקחו להם את זה או שרפו או עשו מה שהם רוצים, ובתמורה נתנו להם אפילו שמלות של נשפים כי מה שהג'וינט ארגן, תרומות בגדים מארצות-הברית, אז תרמו להם כל מיני, כולל שמלות נשף. הרוב היו בגדים לא צנועים שהם לא היו רגילים וכולי. אז זה לגבי התכשיטים. ויש בספר שכתבתי תיאורים על העלייה הגדולה מתימן, ספר שזכה אגב לפרס ראש הממשלה לפני שנה וחצי. זה לגבי התכשיטים, שזה פחות או יותר תמונה אחידה. מעט מאוד מהנשים הצליחו להעלות איתן לארץ את התכשיטים. כלומר, גם מה שהיה על הגוף, גם את זה הצליחו לקחת.
לגבי הנושא של כתבי היד - -
משה גברא
¶
אני רוצה לומר גם כמה מילים לגבי כתבי היד: למיטב ידיעתי, אני בדקתי את הכמות הגדולה ביותר של כתבי יד תימנים. 37 שנה בדקתי קרוב ל-10,000 כתבי יד, ואני יכול לומר לכם מהניסיון שלי מה שאני מצאתי. אז קודם כל, הרבה מאוד כתבי יד בספרייה הלאומית, כולל גם מכון לתצלומי כתבי יד כי יש שתי מחלקות. המכון לכתבי יד, שיש להם כתבי יד ממש - -
משה גברא
¶
בספרייה הלאומית כאן, ויש להם גם מחלקה לתצלומי כתבי יד. כלומר, הם מצלמים כתבי יד שנמצאים בספריות בעולם, או כתבי יד פרטיים או - -
משה גברא
¶
כן, רק על תימנים אני מדבר. יש להם גם מארצות שונות אבל שתי מחלקות יש בספרייה הלאומית שהן של כתבי יד תימנים. אז ככה: לגבי כתבי היד המקוריים שנמצאים בספרייה הלאומית – יש להם כמות גדולה מאוד של כתבי יד תימנים שעליהם גם כתוב במפורש מי הבעלים, מתי רכשו אותם וכדומה, ויש גם הרבה כתבי יד שלא כתוב שום דבר. יש עוד אוסף אחד שנקרא "אוסף אילת", שאני בזמנו, לפני 20 שנה, כשבדקתי אותם באופן שיטתי, לא נתנו לי לראות אותם אפילו. אז אמרו שאסור לראות אותם, זה לא קיים בכלל - -
משה גברא
¶
זה "אוסף אילת", ככה זה נקרא או במילים פשוטות שלנו – האוסף הגנוב. זה מה שמדובר כאן שהגיע עם אניות לאילת, ומאילת העבירו את חלקו לספרייה הלאומית וזה נקרא "אוסף אילת".
משה גברא
¶
עכשיו ככה: בכמות הגדולה – גם בארץ יש לנו אוספים גדולים ואנחנו יודעים מה הם. יש גם בספריות בחו"ל הרבה מאוד כתבי יד שלא כתוב עליהם שום דבר. צריך לדייק, ואני רוצה גם לתת תמונה מלאה: יש הרבה כתבי יד שנקנו ביושר ונקנו עוד בתימן וחלקם נקנו גם בארץ. ביושר. אמנם במחיר זול וכולי, אבל זו שאלה אחרת. אי אפשר לומר שכל כתבי היד גנובים, ברור שיש כתבי יד שנקנו ביושר ובהגינות, ויש כתבי יד שנגנבו - -
היו"ר נורית קורן
¶
אין שום בעיה. שיראו לנו איפה קנו, מה רכשו. צריכות להיות תעודות, שיראו לכולם קבל עם ועדה.
משה גברא
¶
"אוסף אילת" זה האוסף של כתבי היד המקוריים.
מה שאנחנו עוד יכולים לראות הוא שכתבי היד העתיקים ביותר לא נמצאים בארץ בכלל.
משה גברא
¶
הם נמצאים בספרייה – יש איזה 20 ספריות בארצות-הברית, קנדה. כמעט כל ספרייה בעולם שיש בה כתבי יד, יש להם גם כתבי יד תימנים. וכתבי היד הקדומים ביותר נמצאים בעיקר בארצות-הברית, בכמה ספריות בארצות-הברית, ברלין ולונדון.
היו"ר נורית קורן
¶
אז אנחנו נשמח לקבל ממך כתובות ולהגיד לנו איזה ספריות, ואנחנו ננסה לנסוע לשם.
דוקטור יגאל בן שלום, בבקשה. תודה רבה דוקטור גברא.
יגאל בן שלום
¶
תודה רבה. קודם כל, אני שוב רוצה לברך את חברת הכנסת נורית קורן, אני חושב שזה מפעל חשוב ילדי תימן, והישיבה של היום היא ישיבה מאוד חשובה. אני הייתי רוצה להתרכז רק בשתי נקודות מהעבר כדי לא להוסיף על מה שאמרו קודמי עם ידע רב אלא אני רוצה להציע דרכי פעולה לעתיד. אז קודם כל, יש לי הוכחה עקיפה על כך שבאמת הורידו את התכשיטים וספרי התורה בעלייה למטוס.
לפני חצי שנה הבאתי לארץ את הטייס שהעלה את עולי תימן לפני שהג'וינט והסוכנות נכנסו לתמונה. זאת אומרת, הוא היה טייס מתנדב בחברת "אלסקה", והוא מספר לי – אלג'ין לונג – הוא היה בארץ, הוא היה אורח שלי - -
יגאל בן שלום
¶
אני גם עומד לפגוש אותו בעוד שבועיים, אני נוסע לארצות-הברית. מה שהוא סיפר זה שהוא באמת ראה את העולים שם, זה לא היה במחנה מסוים, זה בחולות, והוא ראה את המטען שלהם והוא לא אמר להם להוריד את המטען אלא הוא הוציא כיסאות מתוך המטוס והעלה אותם עם המטען שלהם. זה היה לפני הפעילות המסודרת של הג'וינט והסוכנות. זה דבר אחד, חשוב שנדע את זה.
הדבר השני – כל הסיפורים ידועים ומוכרים. יש לנושא הזה גם הוכחות.
יגאל בן שלום
¶
בייתר שאת. יש לנו מלומדים שיושבים גם פה, שמחתתים את רגליהם לספריות בעולם, וכדי לבצע מחקרים על יהודי תימן הם משלמים מכספם כדי לצלם. יש באמת בספרייה הלאומית כתבי יד. במקביל לישיבה שלנו פה, יש ישיבה של ה-GA. GA זה ישיבה של כל הפדרציות היהודיות בארצות-הברית, הם יושבים עכשיו בתל-אביב. גם הסוכנות וגם הגו'ינט – אני דיברתי בזמנו עם מנכ"ל הג'וינט על הנושא הזה והוא אמר לי: תשמע יגאל, זה לא בזמני, זה לא בתקופתי - -
יגאל בן שלום
¶
- - זה הסוכנות. אנחנו צריכים לעמוד על כך שהג'וינט והסוכנות יקימו קרן. אני גם דיברתי אתמול עם יו"ר הספרייה הלאומית בלומברג, על כתבי יד. רציתי שתהיה סריקה של כתבי יד שנמצאים בכל העולם, אני יודע גם איפה, ושיסרקו. זה עולה הרבה הרבה כסף.
אני מציע את הדבר הבא מבחינת פעולה: שהג'וינט והסוכנות יקימו קרן. כמו שיש קרן שנקראת איל"ר – קרן להשבת רכוש של יהודי אירופה – קיימת קרן כזאת, יש שם מיליוני דולרים, יקימו קרן לשני דברים: גם להשבת רכוש אבל יש היום השבת רכוש וירטואלי. מה זאת אומרת? יכול להיות שאת כתבי היד עצמם לא נוכל להשיג כי הם נמכרו ביושר או לא נוכל להוכיח שהם נגנבו אז אפשר לצלם אותם, לסרוק אותם ולהקים פה, בספרייה הלאומית, מאגר של כתבי היד התימנים מכל העולם, וזה יהיה לרשות כולנו ולרשות החוקרים. זה דבר שצריך לעשות על חשבון המדינה, הסוכנות והג'וינט.
למה אני אומר את זה? אני, כמו רבים אחרים, מנסה לגייס כספים לפעילות שלנו. אז אני פונה גם לפדרציות בארצות-הברית – יש פדרציית סן-פרנציסקו ויש פדרציית טורונטו וכולי. רבותי, אני אומר ביושר ובגלוי: הכספים של היהודים בעולם מגיעים לישראל, חלק. הם לא מגיעים לפעילות של כל העמותות שלנו ביחד שעוסקות ביהודי תימן.
יגאל בן שלום
¶
רגע, נורית. אני מדבר עם ראשי פדרציות ובאמת, יש פעילות לרב ערוסי, של - - -, של משה נחום. פעילות יוצאת מן הכלל, לא שונה מפעילויות אחרות. לא מגיע שום דבר לפעילות שלנו. ולכן, מה שאני אומר, שאת צריכה לדעתי לדבר עם יושב ראש הסוכנות, בוז'י הרצוג, - -
היו"ר נורית קורן
¶
תודה רבה ליגאל בן שלום. חברים, עוד טיפה סבלנות, יש כאן סדר מסוים שאני עושה ונותנת לאנשים. יש כאן כמה אנשים שצריכים לצאת, אני פה, אני אתן לכולם.
היו"ר נורית קורן
¶
בסדר. שירלי, גשי אליו וקחי ממנו את הכתובת. יגאל יוסף, בבקשה. הרב רצון ערוסי צריך לצאת אז ממש עוד חמש דקות, תכף אשמע את כולם.
יגאל יוסף
¶
אני למעלה מ-30 עסוק בסיפור של יהודי תימן כי אחותי נעלמה והרבה שותפים יש למאבק הזה. אבל סבי נפטר בשנת 1980. הוא היה מורה בבית-ספר בחסות משפחת בנין בעדן, 15 שנים. כשהוא נפטר, אני מצאתי בתוך החומרים שלו מכתב מהסוכנות היהודית ביפו, איפה שנשרף המחסן עם כל הדברים שלו, והוא טיפוס שכל חייו אסף דברים. כל מיני ספרים חשובים וכל מיני דברים כאלה. אני לא יודע מה הערך של זה. אני לא התעסקתי עם זה עד היום כי היה חשוב לי יותר להתעסק עם הסיפור של ילדי תימן ולא בזה אבל לצערי הרב, אני רוצה לומר משהו לכולנו, לציבור שלנו: את זרקת איזה משפט כרגע על מלחמת קרדיטים. את תצליחי להוביל את התהליך הזה בתנאי אחד – שכולנו נדע שאנחנו נעבוד אתך, נביא את החומרים, את המחקרים - -
יגאל יוסף
¶
- - נכון. חוקרים שיחקרו, כל מי שיש לו מסמכים שיביא מסמכים, בלי מאבקים על קרדיטים. זה מה שעשה לנו - - - בסיפור של ילדי תימן, ובזה נפסיק ונהיה מאוחדים, יתייחסו אלינו יותר ברצינות. כשאני רואה את האחרים המגחכים לסיפורים, הם עדין נשמעים כמו אבותינו.
הלל שמריהו
¶
דקה אחת אני אגזול מזמנכם: אני משתתף בשבתות עיון בכל מיני מקומות כי המקצוע שלי תנ"ך ופילוסופיה. לפני שנה קיימתי איזה סמינריון עם טוביה סולמי בקיבוץ שפיים וקבוצה מרמת-גן, שם התפללתי כ-14 שנים. גרתי שם ונתתי שיעורים ב"מרכז כדורי" של יהדות בבל. קמו קבוצה של תימנים שיצאו לטיול אישי והגיעו לקנדה - וכאן אני כבר נותן לך את הכתובת – ומצאו, ואני מתקשר עכשיו לטייס הזה שבא לארץ מ"אלסקה" וכולי וכולי. הם אומרים שבמסגרת הטיול הגיעו לבית חב"ד באלסקה, ובמקום שכוח אל מצאו שם ביום שבת ספרי תורה, תכשיטים - -
הלל שמריהו
¶
בקנדה. יש לי אח חב"דניק בקנדה, ביקשתי ממנו שאכן יבדוק גם הוא בדרכו שלו. בשבת זו, האחרונה, לפני יומיים, ובזה אסיים כי אמרתי דקה, היתה שבת עיון בקיבוץ שפיים עם עמותת "קהלני" מרחובות. היות וידעתי שאם הרב יהיה כאן, פגשתי את שלום יהב, ראש הקבוצה שהוא בעל מסגרייה, איש עתיר ממון, שיצא לטיול. אמרתי לו: תקשיב, האם אתה יכול לבוא ולתת עדות שראית? הוא אומר: אני מוכן בכל עת ובכל זמן. ובכן, אם ניקח את הטייס הזה מאלסקה וחב"ד מאלסקה והרכוש שם, זה המקום.
היו"ר נורית קורן
¶
יגאל, כמו שאמרתי, אני אבקש מיושב ראש הכנסת במיוחד לנסוע ולראות את כל הכתבים. אנחנו ניקח אנשים שמבינים בכתבים הללו, אנחנו ניקח הוכחות מהאנשים, יש דברים שרשומים עליהם שמות ואנחנו נתחיל להתחקות. יש לנו גם רשימה, ותכף יישב כאן דיוויד. יש לנו רשימה של מי נתן את הספרים לסוכנות, ואנחנו ננסה להשתמש באיזו טכנולוגיה כדי להשוות את הספרים.
אז כבוד הרב, תודה רבה שהיית אתנו.
היו"ר נורית קורן
¶
אמן, אמן. תודה רבה.
אנחנו ממשיכים. אני אתן לכולם. אני רק רוצה התייחסות של הסוכנות עכשיו אז עד שכבוד הרב ייצא – כבוד הרב, תודה רבה.
אני רוצה התייחסות של הסוכנות. הם שמעו מספיק דברים עד עכשיו. לא הרבה אבל את החלק הארי שמעתם, יהיו כאן עוד עדויות. אז אני מבקשת מהסוכנות תגובה. יהודה שרף, בבקשה.
יהודה שרף
¶
אז כך – בסוגריים, מישהו כאן העיר על שלושת הקופים. אנחנו רחוקים מאוד מלהיות שלושת הקופים...
יהודה שרף
¶
תודה. אני הקשבתי רוב קשב למה שנאמר כאן. אני חייב לומר – אני מנהל המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית, שומע חלק מהדברים בפעם הראשונה.
יהודה שרף
¶
בשבע השנים האחרונות. אני הגעתי לסוכנות בכלל מהצבא, אני לא נולדתי בסוכנות.
ברשותך, חברת הכנסת קורן, אם נוכל לקבל העתק של המכתבים ושל האנשים כדי שנוכל לגשת לארכיון שלנו, להתחקות ואז נוכל לתת תשובה. אין לי אפשרות לתת כרגע תשובה.
היו"ר נורית קורן
¶
יהודה תשמע, אני רוצה לומר שבתחילת הפרשה, כשהתחלתי ואפילו כשכבר הקמתי את השדולה, ייאמר לזכותו של יושב ראש הסוכנות דאז, נתן שרנסקי וגם ג'וש שוורץ, ששניהם אמרו לי: אנחנו ניתן לך כל מסמך שיש, ובאמת קיבלנו מסמך של רשימה של אנשים שנפטרו וזה נמצא אצלנו. מה שקרה עד עכשיו, שנאמר לי שאין יותר מסמכים. אז אני ממש מבקשת ממך – אני קודם מודה לך על שיתוף הפעולה אבל אנחנו חייבים לדבר עם קודמך. אם אתה יכול לברר מי יצא לגמלאות, מי היה הקודם שלך. אם נמצא מי שבגמלאות כדי שבאמת נוכל לחקור את העניין ולרדת לשורש העניין. הסוכנות פה, יש לה תפקיד מאוד מאוד חשוב. היא הביאה את העולים והיא ניהלה את המחנות.
אני רוצה להזכיר לך – אמנם אני לא קושרת כי ילדים זה משהו אחר והספרים זה משהו אחר אבל שני הדברים מאוד מאוד כאובים - -
יהודה שרף
¶
גברתי, המנכ"ל האחרון שייבדל לחיים ארוכים הוא דוד לוין, הבן של אבי האסירים. לפניו, לצערי, הם כבר לא אתנו. אני אקשר ביניכם.
היו"ר נורית קורן
¶
אנחנו נקבע פגישה מסודרת ונעביר לכם רשימות, ואנחנו נבקש התייחסות. אם יש ארכיון מסוים, כבר להודיע לנו ולהעביר לנו מסמכים. תודה.
מהג'וינט הגיעו? לא, מהג'וינט לא הגיעו. אני מבקשת אנשים ממשרדים. יש לנו אנשים מהספרייה הלאומית? בבקשה אורן.
אורן וינברג
¶
צהרים טובים. אני אתייחס לגבי שתי נקודות שעלו לגבי כתבי יד שנמצאים בספרייה הלאומית: אחד מהם, אני סיפרתי לך בזמנו כשנפגשנו בנושא אחר, "אוסף אילת" שהוזכר כאן. למיטב ידיעתנו, מה שאנחנו יודעים הוא שבשנות ה-50 – האמת שהערכנו עד עכשיו שזה היה בשנות ה-50 המאוחרות אבל זה כנראה הגיע בתחילת שנות ה-50 ואני אסביר מדוע: הגיעו שקים מהסוכנות עם כ-450 כתבי יד. לפי מה שאנחנו יודעים, ולכן זה מסומן כ"אוסף אילת", מתוך הדברים שהגיעו מאילת באניות, והם הועברו לספרייה. האוסף הזה, והיום שוחחנו עם מישהי מוותיקות הספרייה, לא טופל במשך תקופה ארוכה ואפילו לא התלהבו במיוחד לקחת אותו מהסוכנות, כנראה בגלל שהבינו את המקור של האוסף. הוא ישב זמן רב ללא טיפול עד שקוטלג, תועד בתיעוד, שהוא תיעוד ממוחשב - -
היו"ר נורית קורן
¶
כלומר השק הזה נשאר סגור, אף אחד לא נגע בו, אף אחד לא ראה אפילו אם יש שמות פרטיים של אנשים כדי להחזיר את זה לאנשים?
היו"ר נורית קורן
¶
בדיוק. איך יכול להיות שמגיע אליהם משהו שהסוכנות אומרת להם: בואו קחו. לא בסוכנות ולא בספרייה הלאומית אומרים רגע, נפתח את הכל, נראה מה יש בפנים, נראה אם זה שייך לאנשים ונחזיר לאנשים.
אורן וינברג
¶
אני אסביר: בשנות ה-60 האוסף התחיל להיות מטופל. אגב, באותן שנים היו הרבה מאוד אוספים שהגיעו לספרייה, לא רק מתימן אלא גם מאירופה - -
אורן וינברג
¶
אני לא בטוח שזה החלק של הספרייה אבל בכל מקרה, בשנות ה-60 התחילו לטפל באוסף. האוסף רשום, מתועד, כולל כל השמות שמופיעים בתוך אותם כתבי יד. מי שמכיר כתבי יד תימנים, בכתבי יד רבים מופיעים שמות של מעתיקים, לאו דווקא של בעלים. מעתיקים, זה אומר שזה יכול להיות השתלשלות של דורות רבים, והשמות מופיעים במקרה שיש בעלים. האוסף הזה מקוטלג וממוחשב. כלומר, כל אדם יכול להגיע לאותם פרטים ולראות את כתב היד.
מדובר בסך הכל, רק להבין, ב-450 כתבי יד. ההערכה שלנו – דברו כאן על הרבה מאוד מספרים. אני אומר באופן יחסי למספרים שעלו - -
אורן וינברג
¶
אני מדבר על האוסף שיש אצלנו כרגע, שזה "אוסף אילת". מניחים שהוא במסגרת אותם דברים שנעלמו. עוד פעם, אנחנו לא עשינו על זה מחקר היסטורי - -
היו"ר נורית קורן
¶
בסדר, אבל אתה אומר שיש רשימה. יש רשימה מה יש בדיוק שאנחנו נוכל לראות אבל יש לי שאלה - -
אורן וינברג
¶
שניה רגע, אני רק אסיים: במשך השנים היו מקרים שהגיעו אנשים פרטיים, הביאו את כתב היד וקיבלו אותו חזרה.
אורן וינברג
¶
זאת שאלה טובה. זאת אחת הבעיות הגדולות לזהות קודם כל אם אכן הבן אדם הוא הבעלים. דבר שני, ככל שהשנים חולפות, כמובן שהשאלה מי הבעלים, כשיש משפחה ויש יורשים וכולי. לנו אין בעיה להחזיר כמובן, הבעיה היא למי להחזיר.
עכשיו, מדוע אני אומר לגבי התאריכים? התיעוד הראשון שמופיע אצלנו הוא משנת 51, שמישהו קיבל את כתב היד או מישהו בא וביקש את כתב היד וקיבל אותו כבר ב-51. האחרון שיש לנו הוא מ-93.
אורן וינברג
¶
אם יהיה מכתב שיעניין אתכם עם הסיפור שחזר כאן לגבי נושא של גניבה – כלומר, הוא סיפר לספרייה את הסיפור של הגניבה, כתב מכתב, הגיע, הוזמן, מצא את כתב היד, הוכיח בעלות וקיבל אותו חזרה.
היו"ר נורית קורן
¶
כן. זה ממש מעניין כי אתה יודע, אני רוצה להגיד לך שכל החומר הזה, יש פה מלא מכתבים של אנשים שאומרים: תחזירו לנו, בשנות ה-50.
היו"ר נורית קורן
¶
כן, לסוכנות. אני רוצה לומר לכם שפשוט מה שקורה – אני כל הזמן אומרת איך זה? זה פשוט כמו פשע מאורגן. באמת, פשע מאורגן שנעשה שגם הספרים, גם הילדים, זה פשוט נורא - ממשלת מפא"י. ואתם יודעים מה? מי יושב היום בראש הסוכנות? יצחק הרצוג. בוז'י הרצוג. נצר לכל המפא"יניקים שלכאורה הגזלה הזאת, זה פשוט מזעזע אותי.
היו"ר נורית קורן
¶
אני מאשימה פה את ממשלת מפא"י. אני מאשימה פה – משה שרת חתום על הדברים. אני מאשימה פה את ממשלת מפא"י. הם ניהלו את הכל.
אורן וינברג
¶
אני רוצה להוסיף עוד שתי נקודות – אני לא מומחה לכתבי יד, ומה שאני אומר כאן זו השערה של אנשים שכן מתעסקים בכתבי יד: אותם כתבי יד ב"אוסף אילת" שהגיעו לספרייה באותה תקופה, לא נחשבים ואני לא מתכוון לפגוע באף אחד, ככתבי יד חשובים מבחינת הערך המחקרי וכנראה גם לא הערך הכספי. ההנחה שלנו – קודם כל, אמרנו שכל מי שיבוא - -
אורן וינברג
¶
אנחנו מניחים שמה שהגיע אלינו זה מה שנשאר אחרי שכל השאר, מה שאף אחד לא רצה. אחרת זה לא היה מגיע גם לספרייה הלאומית.
נקודה אחרונה - -
אורן וינברג
¶
אני אומר שוב: אני לא נולדתי אז. עלה כאן הנושא של צילום כתבי יד, סריקת כתבי יד בכל העולם. אז קודם כל, זה רעיון מצוין רק שאנחנו - -
אורן וינברג
¶
- - שנייה. אנחנו עושים את זה כבר. יש בעולם – דוקטור אביעד סטולמן הוא ראש אגף האוספים, וכדאי שכולם ידעו את זה כי זה יכול גם לעזור.
דן מרזוק
¶
הייתי שמח אם תעשה לנו סדר בכל מה שנמצא אצלכם היום. כמה בקשות הוגשו אליכם עד היום לקבל חזרה כתבי יד?
אורן וינברג
¶
לפי מה שאנחנו יודעים, בין שניים לשלושה מקרים. אגב, בחלק מהמקרים אנשים לא רצו לקחת את כתב היד.
דן מרזוק
¶
אני רוצה להבין: לספרייה הלאומית הוגשו עד היום שתיים או שלוש בקשות לקבל חזרה כתבי יד? זה מה שאתה אומר לנו פה?
אביעד סטולמן
¶
אגב, יכול להיות בהקשר לשאלה שלך, שהסיבה שלא הרבה אנשים ניגשו וביקשו בגלל שהרבה מאוד מכתבי היד האלה, אין להם שום אלמנט שיכול לזהות. יש שם העתקות – אורן הזכיר שכתבי היד האלה הם בדרך כלל לא ספרים מאוד מאוד ידועים, אוטוגרפים של חכמי תימן אלא העתקות, כמעט כולן מהמאה ה-19 ואולי מהמאה ה-20. זאת אומרת, יש שם עשרות סידורים, אנשים שפשוט העתיקו. אז היכולת של מישהו לבוא ולומר: זה שלי - אגב, באחד המקרים שאנחנו כן החזרנו את זה ב-94, היה כתב יד שהיו לו שני חלקים והיה לו חלק אחד, אז הוא היה יכול להוכיח בהסתברות מאוד גבוהה ולכן הספרייה נתנה לו את זה.
אורן וינברג
¶
אנחנו לא יודעים. אין לנו היסטוריה של תיעוד מהסוג הזה. אני אומר עוד פעם: היו מקרים שאנשים באו והשתכנעו שהמקום הנכון זה הספרייה הלאומית והשאירו אותם. אגב, בחלק מהמקרים הם הביאו לנו סריקות של ספרים שיושבים אצלם, וקיבלו סריקות של כתבי היד שנמצאים בספרייה.
אביעד סטולמן
¶
לגבי הפרויקט הזה שאורן הזכיר - הספרייה הלאומית עוסקת כבר הרבה מאוד שנים בצילום של כל כתבי היד העבריים בעולם. יש בערך 100,000 כתבי יד מכל הגלויות כאשר אני לא זוכר להגיד כמה כתבי יד תימניים יש אבל בעצם יש לנו מאגר מידע שכל כתב יד תימני בכל מקום שהוא נמצא כולל בגרמניה, פרט כמובן לכתבי יד שנמצאים בידיים פרטיות, אנשים פרטיים שלא נתנו לנו צילום ולא נתנו לנו את המידע. אז יכול להיות שחלק מכתבי היד שנגנבו ונמכרו, שנמצאים בידיים פרטיות, אין לנו פירוט אבל רובם של כתבי היד, אני מניח שיש לנו. אז אפשר לבצע מחקר, וכמו שהוזכר פה יש מטא-דאטה. כלומר, מידע שעל בסיסו – אנשים אגב יכולים להיכנס לאתר של הספרייה הלאומית - -
היו"ר נורית קורן
¶
אנחנו נעשה פגישה ונראה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי שנכנס, אני תכף אתן לך לדבר. אני מבקשת ממוטי חרמון, אנחנו עוד מעט סוגרים את השידור שלנו ולכן חשובה לי עוד נקודה אחת, ואנחנו נשארים. בבקשה, מוטי חרמון.
מוטי חרמון
¶
שלום לכם. שמי מוטי חרמון ואני הגעתי מאילת במיוחד. קודם כל, כמו שכבוד הרב אמר, אני רוצה להודות לחברת הכנסת נורית קורן על הכתפיים הצרות שלה, לקחת מטלה כזאת של לטפל בילדי תימן הגנובים ובספרי הקודש הגנובים - -
מוטי חרמון
¶
אז לכן, על מנת שתתקדמי במלוא הכוח, אני פונה לכל הגופים ולכל אותן עמותות לשלב ידיים כי מהקרעים האלה, אחרים נבנים והם מנצלים את זה. אז אני מבקש מכם - -
מוטי חרמון
¶
- - זו פגישה חשובה. אנא מכם, עזבו את האגו. אני לא בן העדה התימנית, אני נראה תימני. אני מרוקאי, ואני אספר איך הגעתי לשלב הזה שהוזמנתי על ידי גברתי היושבת ראש לפגישה הזאת.
כשם ששם הוועדה לטיפול בילדי תימן והבלקן החטופים, אני מאז ומתמיד ידעתי שיש ילדי תימן גנובים, לא ידעתי שיש גם ילדי מרוקו גנובים, שאני התוודעתי וגיליתי שיש לי הרבה חברים שגנבו להם. מן הסתם, השם נפתח והורחב לילדי מזרח ובלקן. אז אני רוצה לקלקל את המסיבה ואת הסיבה הזאת שלשמה אנחנו נפגשים פה כי לפני שלוש, ארבע שנים קיבלתי טלפון מבן אחותי והוא אמר לי: מוטי, כנס לאינטרנט, לעמוד זה וזה. נכנסתי. ואני מגלה את סבא-רבא שלי מופיע, ולא האמנתי. מה סבא-רבא שלי, שנפטר לפני עשרות עשרות שנים במרוקו מופיע באינטרנט? וחיפשתי ומצאתי שהוא היה אב בית הדין הרבני של העיר מרקש במרוקו. גיליתי שהוא כתב ספר. בזמנו, כאב בית הדין, היו שולחים אליו שאלות והוא היה עונה תשובות, וקראו לזה ספר שאלות ותשובות, וכל זה כינסו תחת ספר שאלות ותשובות של יהדות מרוקו.
המשכתי לחקור וגיליתי שהספר של סבא-רבא שלי נמצא באוניברסיטת בר-אילן. לקחתי מטוס, המראתי והגעתי לתל-אביב, והגעתי לאוניברסיטת בר-אילן. ואכן, הציעו לי את הספר. אני מתרגש כשאני מספר את זה. ספר של סבא-רבא שלי, כולו כתב יד רש"י. שאלתי את הגנז שם איך הספר של סבא-רבא שלי ממרוקו הגיע לאוניברסיטת בר-אילן? והוא מספר לי שיהודי אמריקאי מכר לאוניברסיטה מלאי של ספרי יודאיקה.
מוטי חרמון
¶
אין לי מושג. אני לא יודע, אני לא יכול להעיד על זה אבל הספר נמצא היום באוניברסיטת בר-אילן. אני צילמתי אותו. אני צילמתי גם את כתב רש"י וגם את הספר המתורגם, אז כך שאני, גברתי היושבת ראש, אם אפשר להרחיב את שם הוועדה לא רק לספרי תימן שנגנבו אלא להרחיב את זה כי מן הסתם את תקבלי עוד הרבה מידע על דתות, על היהודים משכבות אחרות, מאוכלוסיות אחרות במדינות אחרות שגם רכושם נגנב.
לפני שלוש שנים אני התוודעתי לאיזו שהיא כתבה של יהודי תימני שנסע לאנגליה, ובמסגרת הטיול הזה הוא רואה בחלון ראווה ספר תורה בכתב יד תימני שעומד למכירה. הוא מגלה שזה ספר תורה של המשפחה, והוא מספר שם בכתבה ב"ידיעות אחרונות" על הספינה "לוצ'ה" שהגיעה לנמל אילת. אני בעברי הייתי עובד חברת "צים", אז אני מכיר קצת את נבכי האניות. התקשרתי למנהל נמל אילת וביקשתי לפגוש אותו כי הוא גם חבר שלי. פגשתי אותו, והוא הפנה אותי לרב-חובל הנמל. נפגשתי עם רב-חובל הנמל – אני לא רוצה עכשיו למסור יותר מדי מידע כיוון שיושבים ארגונים שעלולים בעתיד להפריע לי להגיע למידע הזה.
מוטי חרמון
¶
אני קיבלתי ספר מתנה ממנכ"ל נמל אילת שנקרא: יובל לנמל אילת. כידוע, העיר אילת נכבשה ב-49, לא ב-48. הספר מספר על ההיסטוריה של נמל אילת בשנת 49 ולא להאמין – שנת 50 חסרה. שנת 50 זו השנה של הספינה "לוצ'ה", שהגיעה לנמל אילת וחנכה את נמל אילת כי היא היתה האנייה הראשונה שהגיעה לנמל אילת. ואיך אפשר שהספינה הזאת נעדרת מספר כל כך חשוב?
מה שאני רוצה להגיד זה שלא עצרתי פה. התכתבתי עם חברת "לוידס". מי שיודע, חברת "לוידס" היא חברת הביטוח הבינלאומית שקיימת כבר כמעט 300 שנה, שמבטחת אניות. שלחתי שלשום אי-מייל ללונדון וביקשתי לקבל פרטים על האנייה "לוצ'ה" שהגיעה לנמל אילת כיוון שהם, לא כמו ששמעתי מנציג הסוכנות, שהם היו אבות אבות המועלים, ואני אבקש מגברתי להפסיק להשתמש בשפה דיפלומטית. הגניבה היתה גניבה. גנבים ישנם, מוסדות גונבים ישנם. כולנו יודעים שזה מן המפורסמות שאיזו שהיא תמונה של יהודי שנגנבה באירופה במלחמת העולם השנייה, מדינת ישראל, כל הגופים הבינלאומיים - -
מוטי חרמון
¶
- - כל העולם עומד נגד אותה מדינה, והתמונה לא נמכרת בסוף.
עכשיו, אני מבקש לשאול שאלה את נציג הארכיון הלאומי, הספרייה הלאומית: שמענו מהדוקטור המכובד שיושב שם, שאני לא זוכר את שמו, והוא אמר שהוא ביקש לראות את "אוסף אילת" ולא נתנו לו. ואתה מספר שהגיעו אנשים וראו וקיבלו. זאת אומרת, שכן חשפו את המידע. אז אני רוצה לדעת האם המידע הזה אכן נחשף או שהמידע הזה לא גלוי?
היו"ר נורית קורן
¶
אז נעשה פגישה אתם, ואנחנו נראה מה יש בידיהם. אחר כך אנחנו גם נעשה ישיבה נוספת והם יבואו.
מוטי חרמון
¶
גברתי, אני רוצה להציע הצעה קטנה אחת: אנחנו יודעים שהיה אסון בעם ישראל ב-1938, מה שנקרא "ליל הבדולח". כולנו יודעים מה קרה באותו ערב, זו שואה אמתית. זה ליל אחד שבו נשרפו ספרים, בתי כנסת וחלונות ראווה של היהודים נופצו. בהיסטוריה של עם ישראל ידוע ליל הבדולח. לילה אחד ידוע. אני מבקש מגברתי דבר אחד, ואני מאמין שכולם יסכימו: לאירוע הזה של הגניבה של 70 שנה לתת שם. לתת שם למען הדורות הבאים, שהנכדים שלנו ימשיכו לחקור ולגלות מי עומד אחרי הפשע הגדול הזה.
היו"ר נורית קורן
¶
תודה רבה. אני רוצה לתת לחבר הכנסת מלכיאלי. אני תכף אתן לכולכם, אני פה. אנחנו לא הולכים, אני נותנת לכולם. חבר כנסת מלכיאלי, בבקשה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס)
¶
צהרים טובים לכולם. גברתי היושבת בראש, אני רוצה קודם כל להודות לך שאת לא מרפה בכנסת הזאת - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס)
¶
- - ולהעלות את הנושא. אני רוצה לומר לכל מי שנמצא כאן, התימנים ולאו דווקא, שנורית עושה עבודה – כשהיא התחילה את הקמת הוועדה, אני אמרתי לעצמי ככה בראש, הלוואי וזה יצליח. מאוד לא האמנתי בזה אבל התרומה שלך להצפת הנושא והמידע שעולה כאן, עוד הרבה הרבה דורות ידברו על זה ומגיע לך הרבה הרבה תודה רבה.
בטח דיברו על הפטירה של הרב קורח אתמול. אני חושב שזה כל כך מתאים - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס)
¶
- - שביום כמו שעם ישראל ולא רק העדה, מתאבל על אחד מגדולי בעלי הרוח של העדה, כשמדברים על אוצר הספרים העשיר כל כך שהיה של העדה התימנית. אני חושב שאם ניכנס היום להיכלי בית המדרש, לישיבות ולכוללים ונחפש הרבה ספרות של יהדות תימן, אנחנו לא נמצא הרבה. אני חושב שהיה מישהו שיכול להיות שבמכוון, כמו במדינות אחרות שרצו להשמיד את העם היהודי, אז קודם כל נגעו ברוח, נגעו בספרים. ואני לא רוצה להשוות חלילה אבל אני חושב שהפשע שעשו כאן, שהעלימו את חיי הרוח של יהדות תימן בספרים, בתרבות, בגאונות, שהרי כשיש ספר בית המדרש, זה עובר מעל - - -. שירה יכולה להימחק, להישכח אבל ספר שמסביר את התורה והגמרא יישאר לנצח נצחים. עד היום הבן שלי לומד את מה שאבא שלי למד וזה במשך מאות שנים. והספרות הזאת שנעלמת, אני חושב שזה פשע ואני חושב שאנחנו פה קואליציה ואופוזיציה, צריכים לקרוא לכל מוסדות המדינה להפסיק את הטירוף הזה ולהציף את הכל מחדש ולהעלות את החומר האדיר הזה.
ואני אסיים
¶
סבא שלי ז"ל עלה מאירן. והוא סיפר וכאב על זה כל ימיו, שאת הספרים שהוא כתב, פירוש על התורה, לקחו ממנו בכניסה לארץ. הוא ניסה לשחזר פה וזה לא הלך. הם באו לפה, גם פרנסה לא היתה להם - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס)
¶
- - היו צרות אחרות שהיה צריך להתמודד איתן, לא פשוט. עד יומו האחרון הוא תמיד אמר לי: כתבתי ספרים על התורה והכל נעלם. אמרו שיחזירו, יש משלוח, עד היום תכלס זה לא נמצא. ואין ספק שהתורה האדירה של יהדות תימן נמחקה בגלל פשע של אנשים שנמצאים, חלקם חיים, אבל המוסדות עדין חיים.
אני אסיים שוב ואחזק אותך על הפעילות שתמשיכי. אנחנו אחריך, ותמשיכי להציף את הנושא הזה עד שנביא קודם כל לסיום תפיסתי. אמרתי פעם אצלך בוועדה שאני, כילד, התייחסנו לעוזי משולם כמו לא נורמלי, כמו מטורף, ואמרתי שראש הממשלה צריך לקרוא רחוב על שמו. צריך להתנצל בשם מדינת ישראל ולהנציח אותו.
היו"ר נורית קורן
¶
תודה רבה, בעזרת השם. תודה רבה על התמיכה, התמיכה חשובה מאוד.
אני רוצה לתת למבוגרים בינינו. כולם ידברו. לא סגרתי את הדיון. אברהם חביב, בבקשה.
אברהם חביב
¶
אני עליתי לארץ כשהייתי בגיל 17. יצאנו מתימן, מצנעא, ביום שני. הגענו לג'בל ביום שישי. אמרו לנו: אם אתם לא זזים, היום, תישארו שלושה חודשים פה. ישבו הרב מוגהז, הרב צברי, ואמרו: נחלל שבת, ניסע. הגענו למחנה חאשד בצהרים. הכרנו אחד שהיו קוראים לו יוסף צברי, היה שומר בשער. הוא אומר לנו: תזהרו, יש פה משהו לא בסדר אבל לא אמר לנו מה. נכנסנו. הנשים נכנסו להתרחץ, נתנו להם שמלות ולקחו להן כל מה שהיה עליהן. זו עדות. אני עד לזה. באותה שבת התפללנו בצהרים, הוצאנו ספר תורה והכל. נשארנו בחאשד בערך חודש ימים. לפני שבאנו לארץ אמרו לנו: אם אתם תיקחו דברים כמו כסף או זהב או ספרים, המטוס ייפול. אני ואחי – לאחי היה ספר תורה ואני גם כן, "תכלאל". אני לקחתי את ה"תכלאל" שכתוב עליו יום ההולדת שלי.
היו"ר נורית קורן
¶
כן, איפה שכתוב השם שלך. צריך להגיד שבדרך כלל ההורים כתבו מתי נולדו הילדים בתוך הספר.
אברהם חביב
¶
אבי ז"ל כתב את יום ההולדת שלי. אני מדבר בקיצור: כשעלינו למטוס, המטוס היה ללא כיסאות והכניסו אותנו כמו עדר של כבשים, אחד עם השני. לא בכלל כיסאות. אני לקחתי את ה"תכלאל" ואחי לקח את הספר תורה. אמרנו ייפול מטוס, לא ייפול מטוס, אנחנו לוקחים את זה, יהיה מה שיהיה. נכנסנו. הגענו לשדה התעופה בן-גוריון. מישהו שקיבל אותנו שם אומר לי: אני רוצה לפתוח את הספר. פתח את הספר ואמר לי: אתה יכול לקרוא מתוך הספר הזה? ספר תורה שלנו. קראתי. הוא התלהב מהקריאה שלי, בחור כזה צעיר שיודע לקרוא בספר תורה. אני לקחתי את ה"תכלאל" ומסרתי את הספר תורה לאמא שלי, אמא חורגת שלי. נתתי לה את הספר תורה, עלינו לשם ונעלם לנו הספר בשדה התעופה. העלו אותנו למשאיות, זרקו אותנו בראש העין. אמא, איפה הספר. היא אמרה: אני לא יודעת, נכנסנו בתוך האוטו, אין עם מי לדבר.
התגייסתי לצבא ב-30.4.51. בשנת 53 הלכתי לטייל בתל-אביב ברחוב אלנבי ואני רואה באחת החנויות את התיק של הספר תורה.
אברהם חביב
¶
נכנסתי לחנות, אמרתי לו: אני רוצה לקנות. הוא אומר לי: יש לך כסף? אתה חייל. אמרתי לו: זה ספר תורה שלי. הוא אמר: אם אתה לא תסתלק מפה אני אזמין לך משטרה.
אברהם חביב
¶
כן. היה תיקון, איך אני הכרתי את התיק הזה שלנו? הציר שלו נסדק, ובינתיים היו מומחים ללכת לסדר, זה תיק מאוד מיוחד. קוראים בערבית "מזייבק", ואני הכרתי אותו בגלל התיקון הזה. אני לא יודע אם הספר תורה היה בפנים. כשאמרתי לו: מה אתה מגרש אותי, יש לי כסף, אני רוצה לקנות. הוא אמר: יש לך 7,000 דולר? בשנת 53.
היו"ר נורית קורן
¶
אברהם, סיימת את הסיפור שלך? תודה רבה. זו עדות חשובה מאוד. זו עדות שתישאר עכשיו כאן, בכנסת, הכל מוקלט. הכל יישאר פה. אני מודה לך מאוד.
אברהם אלשיך, בבקשה.
אברהם אלשיך
¶
אני גדלתי בתימן. עליתי ארצה בגיל 16. אני גדלתי בתימן בבית הכנסת אלשיך, בית הכנסת שלנו. אבא שלי היה אחראי על בית הכנסת. לפני העלייה, אני אקצר, לא ארחיב – לפני העלייה תכנן איך להעביר את הספרים. איך לארוז אותם. אני הייתי יחד אתו, יד ביד. קודם כל, בית הכנסת אצלנו, קראו לה "האוצר". בבית הכנסת היו 58 ספרי תורה. חלק גדול של המשפחה והיתר של הציבור. יש כאלה שכבר הלכו לעולמם. בקיצור, מה עשה אבא ז"ל? הזמין קופסאות מיוחדות לארוז את הספרים. כל קופסה מכילה שני ספרי תורה. אני ישבתי אתו כמעט יומיים רק לארוז ספרי תורה. הקופסאות האלה 18 במספר.
אברהם אלשיך
¶
היו גם ספרים של בית הכנסת. הספרים של בית הכנסת, עד כמה שאני זוכר, בקופסאות האלה ארזנו בעיקר את הספרים של בית הכנסת אבל ספרים אחרים, מי שהיה עוד חי, לקח את הספר. ומי שכבר הלך לעולמו ואין כבר יורשים, אז זה נשאר.
אבא שלי הזמין 18 קופסאות. בכל קופסה נכנסים שני ספרי תורה. ישבנו לרפד את הקופסה מבפנים. יש כאלה ספרים שיש להם מעין מעיל כזה. שמנו את המעיל, שמנו עוד כמה מטפחות, הכנסנו את הספרי תורה, שמנו עליהם עוד פעם בכדי שלא יזוזו, לרפד אותם. שמנו למעלה עוד מטפחות וסגרנו ובדקנו שאין תזוזה בכלל. לקח לנו יומיים. 36 ספרי תורה אני ארזתי עם אבא שלי בשיטה הזאת.
לאחר זאת, אומר לי אבא
¶
אבל איך נשלח אותם? אמרתי לו: נראה תכף, קודם נברר. הוא אומר לי: איך עכשיו נארוז את ספרי הקודש. היה לנו למעלה מ-2,000 ספרי קודש, ביניהם לפחות לפחות, בלי להגזים, אולי 25% מהספרים האלה כתבי יד עתיקים בני 800 שנה, למעלה מ-800 שנה, כל הספרים האלה. ישבתי עם אבא שלי לארוז את הספרים האלה, ספרי קודש, שבועיים. שבועיים אני ואבא יום יום, יום יום. ולאחר זאת, הוא גילה לי שהם יישלחו על ידי משפחת יצחק, זה שאבא שלהם היה פעם רב ראשי בצנעא בתימן. בקיצור, אחד מהבנים, קראו לו שלמה, היה בא אלינו הביתה לקחת את השכר. בלי סוף כסף של בית הכנסת, כסף של הבית של אבא שלי אישית, שתי חנויות מכר וגם את הכסף הזה, רק בשביל המשלוח של הספרים. הספרים האלה, לאחר זאת, כשהגיעו לארץ, הגיעו ליפו. אבא שלי הלך בפעם הראשונה לראות, אמרו לו: שמע, זה לא הספרים שלך. כתוב על הספרים האלה משפחת יצחק. אין אלשיך פה. הוא אומר: כן, זה שלנו. כל צנעא יעידו מה היה לנו בבית הכנסת, קראו לבית הכנסת שלנו "האוצר". אמרו לו, נסע אולי למעלה מ-20 פעם, והם התחייבו שזה יגיע לרב רפאל אלשיך, פה בארץ ישראל. הוא גר ביפו, הוא עלה בשנת 1920 אני חושב. הם אמרו שרשמו את על שמם, משפחת יצחק, ובזה נגמר הסיפור. אני לא רוצה להרחיב כי זה ממש מזעזע.
אברהם אלשיך
¶
בכל אופן, התחלנו לברר, אלה התחמקו, משפחת יצחק, כנראה שיש להם גם יד... אחי, יותר גדול ממני בארבע שנים, התפלל באותו בית כנסת שהם התפללו פה בארץ. אנחנו לויים. הזמינו אותו בתור לוי לקרוא בספר תורה. בדרך כלל, כל עולה תימני קורא בספר תורה, אז הזמינו אותו בתור לוי. ודווקא אחד מהספרים של המשלוח נפתח באותה שבת. הלך למנחה, במנחה פותחים ספר תורה אז הם פותחים את ההיכל. פתחו את ההיכל, הספר הזה לא קיים, נעלם. נעלם מההיכל.
סיפור שני
¶
אני הייתי עם אבא שלי אצל אחד האחים, קוראים לו שלמה. הייתי אצלו בבית, וראינו שיש לו ספר בבית. אבא שלי ז"ל בא לדבר אתו ופתאום מגלה שיש לו ספר בבית. אבא שלי הסתכל על הספר, הוא אומר: זה שלנו. הייתי עם אבא שלי, אמרתי לו: אבא, תזמין משטרה עכשיו, אנחנו נפתור את הבעיה. הוא אומר: לא, אנחנו נסתדר. הם ילדים של רב ראשי ולא ירמו אותנו, ופה נעלם הכל. אני לא רוצה להרחיב.
אברהם חביב
¶
אני הייתי באיזה טיול במינכן, לקחו אותנו לבית כנסת שם, והיה ארון כזה עם זכוכיות והיה ספר תורה של תימנים. אז היא סיפרה לנו שזה מ... אבל אמרתי לה: אבל כתוב גם בעברית וגם בתרגום וגם בערבית. איך יכול להיות שזה – האשכנזים מדברים אידיש אבל זה...
היו"ר נורית קורן
¶
אם תדע מה השם של בית הכנסת, אנחנו ננסה לברר.
חברים, אני ממש מתנצלת, יש לי כאן עוד אנשים.
אברהם אלשיך
¶
רציתי להוסיף רק מילה קטנה: כשאמרו שנשרפו הספרים והכל, השאירו חלק של דפוס, שכנראה לא היה להם צורך, אז אלה חזרו ואין שום זכר של שריפה, של ריח של כלום. באחד הספרים יש לנו את החותמת של בית הכנסת.
היו"ר נורית קורן
¶
תודה. אני ממש מתנצלת בפני כולם אבל עוד טיפה סבלנות, אני אתן לכולם. אני רוצה לתת לדייוויד הוא מדבר על טכנולוגיה. שמענו כאן גם מהספרייה הלאומית, יש כאן את "יד בן צבי", גם לך עוד מעט אתן. אתה רוצה לספר לנו ממש בקצרה על הטכנולוגיה, ולראות איך אנחנו יכולים בכל זאת להתחקות אחרי הדברים.
דוד ליטוב
¶
בסדר. לא ניכנס יותר מדי לעומק בנושא הטכנולוגי. אני מייצג את ענף הטכנולוגיה. אני מייצג חברה אמריקאית בשם Basis Technology בארץ. כששמעתי את הסיפורים קורעי הלב על מה שקורה כאן, קודם כל עם ההיעלמות של ילדי תימן ועכשיו גם עם הנושא של הרכוש, פנתה אלי יושבת ראש הוועדה וגם אשת תקשורת שאנחנו עובדים אתה, רותם, שיושבת מאחורי, ושאלו איך אנחנו יכולים לעזור. התשובה היא שאנחנו בהחלט ננסה לעזור, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לתקן את העוול אנחנו ננסה לעשות. אחת מהטכנולוגיות שיש לנו, ואני לא אכנס לפרטים, היא טכנולוגיה שיודעת לעשות השוואת שמות ולכן, אם לכם ולכן יש שמות של אנשים - -
היו"ר נורית קורן
¶
תסתכל, אלה הרשימות שיש מתוך מה שכתוב ומה שנאסף, ויכול להיות שאנחנו כן נוכל איך שהוא לסדר את זה.
דוד ליטוב
¶
הרשימות האלה הן בעברית אני רואה. אז לנו יש טכנולוגיה שאם יש לכם שמות של אנשים, יהודים מתימן, באנגלית או בערבית, אנשים שלקחו מהם רכוש, אנחנו יכולים לקחת את השמות האלה ולהצליב את זה למאגרי מידע שיש גם בארץ וגם בעולם, ולמצוא אפשרות שאולי האנשים האלה מסרו רכוש במקומות שונים, גם בארץ וגם בחו"ל. אנחנו בהחלט מוכנים להירתם למשימה ולנסות לעזור לאתר את הרכוש דרך טכנולוגיה של הצלבת שמות.
היו"ר נורית קורן
¶
יופי. תודה רבה רבה. אני עכשיו אליך זהרה, עוד לא סגרתי את הדיון. אני רוצה שתספרי לנו, זהרה, על התכשיטים ועל איך שעלית למטוס ומה קרה אבל זהרה, ממש קצר כדי שאני אתן פה לעוד אנשים.
זהרה חמדי
¶
כן, הבן שלי ממהר. בשנת 50 באנו מתימן עשירים, שמחים. נסענו ברגל כל יום מקום אחר, כל יום רצינו להגיע לארץ ישראל רוקדים, שמחים, עשירים, מלאים על חמארים. אני כלה, חודש ימים אחרי הנישואים, כל הבגדים, כסף, תכשיטים, הכל. חודש ימים נסענו. הגענו לחאשד, חיכינו לאווירון, הכל טוב ויפה. ממש עשירים, שמחים, כל הזמן, כל ערב שרנו ורקדנו והכל. הכל ברגל ולא הרגשנו בכלל הדרך, שאנחנו מהבוקר עד שלוש, ארבע, ברגל. מגיעים אנשים חולים. בבוקר משעה ארבע, נוסעים, אותו דבר. מהשמחה להגיע לארץ ישראל השארנו את כל הרכוש שלנו, השולחנות בבתים מלאים כל טוב, לא מכרנו כלום. עושר. בבית של בעלי, שהיה עשיר מאוד, היה בית ארמון. היה בנוי - - - היה הבית של בעלי, משפחת קהלני, ארמון. הכל שיש. הם היו בנאים. בעלי היה ארגזים של כסף. הוא וגיסי היו בונים בבית - - -. היה לנו פחים של כסף, גרוש, לא כסף של ניירות. כסף, מוהר, הביא לי את התכשיטים, את הצמידים, את ה - - - את הכל. ואמא שלי רקמה לי את כל הבגדים של כלה.
חודש ימים אחרי הנישואים הגענו לחאשד, מחכים לאווירון. הגיע האווירון, הדוד שלי היה עשיר מוחלט. היו לו ארגזים מפה עד הודעה חדשה, ספרי קודש. לא היו לו ילדים. היו לו ספרי קודש, תורה, נחושת, הכל. - - - נחושת והכל. קוראים לו אהרון - - -. הוא נפטר, הוא ואשתו, יש לו נכדים, שתי בנות היו לו, אחת נפטרה ואחת עוד בחיים. בקיצור, אמרו לו: תשאיר את הכל פה, יבואו באנייה. נתנו לנו בגדים של בית סוהר, פסים כאלה. תשאירו הכל כאן, יבוא באנייה. לקחו לנו את התכשיטים, את הכל. אני אומרת לבחורה: בת הדוד שלי, משפחת חמדי קוראים לה, והתימני שלמה בדיחי, שניהם שלחו מהסוכנות, שניים אשכנזים ושניים תימנים, אחת בחורה ואחד בחור. תשאירו הכל פה, יבוא באנייה. אני מבקשת תביא לי תחתונית, תביא לי שמלה משלי, קר לי. לא, לא, אי אפשר, אי אפשר לפתוח. ואני בוכה מזמן שלקחו לנו, עלינו לאווירון, היה עוד חגור עם כסף לבעלי. לא, לא, אומר לו בדיחי, לך תוריד את זה שם בפינה. הוא ירד מהאווירון עם עוד כלה תימניה מהכפר, היה לה "לאזם" כזה עד כאן. "לאזם" זה יקר מאוד, הרבה כסף. אמרו לה: תרדי שם עם בעלי. ירדו שם, שמו את הכל בפינה ועלו. אז בדיחי, הבחור, שם את זה בקיטבג שלו ועלה. ואנחנו רואים שהוא שם את הכל בתיק שלו ועלינו.
הגענו לראש העין, אין לנו שקל אחד. אין לנו בגדים. שלושה ימים לפני ראש השנה, אין לנו שקל. בא גיסי מראשון – תביא הבגדים של החתונה. ואני בוכה כל הלילה, קר לי, אני קופאת מקור, הייתי חולה ממש. את הבגדים לקחו לנו בחושך, לא נתנו לנו. מה? מי לקח לכם? אמרנו: אמרו האווירון לא יתרומם. מה? אווירון לא יתרומם? לוקח טנקים, לוקח... מי בא אחריכם עכשיו? אמרתי לו: ההורים שלי, הרבה עולים. זה בשנת 50, הרבה עולים מהכפרים, מצנעא, מכל המקומות. שלח לאבא שלי מכתב, בדיוק אבא שלי הגיע בחמורים וגמלים וכל הרכוש שלו, ספר תורה וכלי זוהר, נחושת, הכל היה לאבא שלי. שלח לו מכתב רשום שהם יבואו אליך, כפתור אחד אל תיתן להם. איך שאבא שלי הגיע, אמרו לו בדיוק כמו שאמרו לנו: תשים את הכל כאן ויבוא באנייה. אבא שלי היה חזק וגיבור, אומר לו, לבדיחי: קודם נתן לו שתי סטירות, שמאל וימין. אמר לו: כלב בן כלב, אתה תיקח את הדברים? לא מספיק שלקחת לבת שלי את הכסף והבגדים, בעלה היה עשיר מאוד, לקחת להם את הכל? שקל אחד אתה לא תיקח ולא תיגע בדברים שלי. ממש השאיר אותו עומד בין האנשים כמו אבן, שנתן לו שתי סטירות על שמאל וימין. יש מכתב למשפט בירושלים, כשאתה מגיע. משפט למעלה ומשפט למטה בירושלים. אתה לקחת לכולם את הבגדים ואת הכסף ואת הכל. ההוא רק ראה את המכתב, אמר לו: טוב, טוב. אבא שלי עלה אחריו, כולם עלו עם כל הרכוש שלהם, ואבא שלי זכה להיכנס לארץ ישראל עם כל הרכוש שלו.
ואני אומרת לכם
¶
נכנסנו, לא היה לנו שקל לקנות בבוקר שום דבר. מזלנו שהיתה לנו משפחה בראשון, בא ולקח אותנו לחג. קנו לי בגדים ולחמותי ולגיסי ולבעלי, לקחו אותנו לתל-אביב לקנות לנו בגדים. נשארנו אצלם חודש ימים לאכול ולשתות.
היו"ר נורית קורן
¶
תודה זהרה, תודה רבה רבה. תודה. העדות שלך פשוט נוראית.
אבנר, ממש שניים שלושה משפטים כי יש לי פה את נציגת מכון "בן צבי", אני רוצה לתת לה לדבר. יש לי את נסים מנצורה. בבקשה, אני אתן, רק סבלנות. אני רק מבקשת שכל אחד יקצר.
היו"ר נורית קורן
¶
אבנר, אני קודם כל רוצה לברך אותך על הנחישות שלך לקרוא שם רחוב על ילדי תימן החטופים, והצלחת סוף סוף לעשות את זה בשבוע שעבר. ברכות.
אבנר פרחי
¶
כן, אבל בניגוד למה שעסקה הוועדה לילדי תימן, שהיו עוד גורמים שהתעסקו בזה, פה רק המאמץ שלך יכול לפתוח את הדברים האלה ובאמת, תבואי על הברכה.
אני רוצה להעיד כאן מעדות ממקור ראשון, עדות שראיתי על שני דברים: במסגרת עבודתי ההתנדבותית בוועדת החקירה הממלכתית הגעתי עם עורך דין יוסיפוב לארכיון הציוני. היה שם תיק שנקרא "מחנה גאולה", וכשפתחנו אותו - הפתיחה היתה לראות מה היה במחנה, כמה אנשים, לראות את ההיסטוריה, את המבנה, ופתאום אני נחשף שם למשהו שאני חושב שהוא התחיל את כל הנושא של גניבת הספרים. אני רואה מכתב של יצחק בן צבי, שבאותה תקופה עמד בראש מכון מחקר לשבטי ישראל בסמוך לאוניברסיטה העברית, והמברק נכתב כשהוא היה בעדן, והוא כותב ליצחק רפאל, מנהל מחלקת העלייה בסוכנות היהודית והוא אומר לו: יש פה אוצר בלום של יודאיקה שצריך למיין, לקטלג ואף לנסות לרכוש.
מהר מאוד הוא כנראה הבין בעזרת אנשים אחרים, סייענים, למה לרכוש אם אפשר לקחת את הדברים האלה בצורה אחרת, אבל זו היתה ההתחלה, על ידי יצחק בן צבי. ואני, לימים, דיברתי עם הספרן שלו, אברהם, שליווה אותו מ-48, והוא באמת סיפר לי על הנושא הזה, שהגיעה האנייה והספרים נלקחו מהאנייה. ואז שאלתי אותו איפה אני יכול לראות את הספרים האלה שנגנבו? אז הוא אומר: זה נמצא בספרייה הלאומית. אמרתי לו: איך אני אזהה את זה? הוא אומר: "אוסף אילת".
אחר כך, שמענו על הנושא הזה של השריפה - -
אבנר פרחי
¶
לא הלכתי לספרייה לראות כי באותה תקופה מישהו הלך לראות וסיפר לי שלא נותנים לראות וזה סגור.
שמענו על השריפה של המכס, ואיך שהוא הצלחנו לאתר מישהו, אני לא זוכר כרגע את שמו, הוא היה בן 17, שהעיד על עצמו שהוא בן 18 כדי שיוכל להתגייס שם לאיזה שהוא ארגון, והוא היה שומר במחסן המכס הזה, והוא סיפר שכל הסיפור של המכס זה בלוף ולא נשרפו שם ספרי תורה ולא נשרף כלום אלא שרפו את הארגזים עם כמה סידורים וספרים שאין להם ערך יודאיקה כי הם לא היו בכתבי יד.
הדבר השני שראיתי בתיק "מחנה גאולה" זה את התכולה ואת רישום התכולה של האנייה "לוצ'ה". זו פעם ראשונה ששמענו על האנייה "לוצ'ה", שיצאה מאיזה שהוא מקום באפריקה והגיעה למחנה עדן, שהיה אחד הנמלים השוקקים באותה תקופה. בתכולה שלה היה כתוב: 323 ספרי תורה עתיקים. את המספר הזה אני זוכר טוב. 323 ספרי תורה עתיקים.
אני שמעתי מאמא שלי, וככה אני כבר 25 שנה מספר לאנשים, שאמא שלי, אמרו לה שהבת שלה מתה, אז היא באה בוכה לצריף, איפה שסבא שלי היה, והוא אומר לה: יא בינתי, את בוכה על הבת שלך ואני בוכה על הספרים שלי. המכה הזאת של גניבת הספרים, כנראה שלגברים היא היתה מכה מאוד קשה כי הוא מיד אחר כך חלה ותוך כמה חודשים הוא גם נפטר. אמא שלי ז"ל, היתה מספרת שהתכשיטים שהורידו מהם הגיעו עד לגובה של הדלת של המטוס. המטוסים היו נמוכים באותה תקופה אבל ערימת התכשיטים הגיעה עד המטוס.
אחותי יונה סיפרה שהיא ואחותי רחל, בגלל שהם עלו לארץ, לארץ הקודש, אז תפרו להן שמלות חדשות עם כובע חדש ועשו להם גם תכשיטים, טבעת, ובתוך המטוס באו והורידו להם את זה בתוך המטוס.
משפט אחרון
¶
אני ראיתי תכנית ב-BBC על תימן, והיה שם ילד תימני משהו כמו בגיל 14, והוא סיפר על הספרים התימנים כי בתימן, כיוון שהתימנים לא נהגו ללכת להשתטח על קברי צדיקים אז היו מוחזקים כמה ספרי תורה מפורסמים שמהם היו מבקשים ישועות, והוא מנה כמה ספרים וביניהם ספר שנקרא "בית אלפרחי". המכה הזאת של ספרי תורה עתיקים, כי גלות תימן היתה אלפיים שנה בתימן וצברה אגרות הרמב"ם, כתבי יד של הרמב"ם, יודאיקה בצורה לא נורמלית מבחינת הערך הכספי שלהם, וכל היודאיקה הזאת שהתימנים הביאו בערך כספי מאוד מאוד גבוה נלקחה פה על ידי מוסדות המדינה. על ידי יצחק בן צבי, על ידי יצחק רפאל, על ידי משה שרת, גם על ידי בן-גוריון.
היו"ר נורית קורן
¶
אבנר, תודה רבה. סליחה שהאצתי בך אבל יש לנו הרבה אנשים. פרופסור עפרה תירוש, בבקשה. היא מ"יד בן צבי". אני רק רוצה לחזק את הדברים של אבנר – אני קראתי עוד מסמך אחד כאן שבן צבי הגיע לתימן והוא התחיל לאסוף גם שם כל מיני ספרים והביא אותם. אני יודעת שאת חדשה בתפקיד, לא הרבה זמן. מה את יכולה לספר לנו?
עפרה תירוש - בקר
¶
אני פרופסור באוניברסיטה העברית, ועיקר המחקר שלי הוא יהודי צפון אפריקה. אני מכהנת מזה שלושה שבועות כראשת "מכון בן צבי" לחקר קהילות ישראל במזרח. אז יש לי בקשה: ההזמנה לבוא הנה הגיעה אלי לפני יומיים. אני מאוד מבקשת שלישיבה הבאה נדע על זה לפני כדי שאוכל להתכונן.
ביומיים שהיו לי, הספקתי לדבר עם האחראי בספרייה על כתבי היד האלה, התימניים, שיש בספריה של "יד בן צבי", והוא אמר לי שיש כ-50,60 כתבי יד שהם סרוקים ונגישים דרך אתר הספרייה הלאומית, מתוך שיתוף פעולה בין הספרייה הלאומית – שיתוף פעולה של העלאת כל כתבי היד היהודיים בעולם, של כל הקהילות, על אתר האינטרנט כדי שכולם יוכלו להשתמש בהם, ויש הרבה מאוד. יש כ-50,60 כתבי יד תימנים ב"מכון בן צבי", שלפי בדיקתו אין אף אחד מהם ששנוי במחלוקת לגבי הרכישה שלו או מי שתרם אותו.
עפרה תירוש -בקר
¶
אבל יש לי בקשה מעבר לזה: הדור שמטפל בדברים האלה עכשיו, במוסדות האלה כמו אורן וינברג, דוקטור אביעד סטולמן ואני ואנשים אחרים, אין לנו קשר לדורות הקודמים. אנחנו מנסים לעזור. פשוט היו כאן כל מיני קריאות. לצעוק עלינו? אין שום סיבה.
עפרה תירוש -בקר
¶
אז אנשים שנמצאים בדורנו עוד לא נולדו בתקופה ההיא ואנחנו מנסים לעזור. את זה אני רוצה להבהיר. את עושה פעולה מאוד חשובה ורוצים לעזור רק אני רוצה לומר משהו: זה שנניח מוסד כל שהוא קונה כתב יד, וזה אמרו לי, ש"מכון בן צבי" קונה או קנה כתבי יד מסוחרים מהימנים. בודקים תמיד ממי זה אבל יש הרי שלשלת של מכירות עוד קודם לכן. אני אתן לכם דוגמה: לא מזמן התגלתה – זה יותר קשור לתחום המקצוע שלי אז אני מבינה בזה יותר – התגלתה גניזה באפגניסטן. אני לא יודעת אם שמעתם על זה, הופיע בטלוויזיה, הופיעו פרופסורים שאול שקד וחגי בן שמאי ודיברו על זה. הסוחרים, אין להם אלוהים, הם ניתקו את הדפים זה מזה. מפרידים את הדפים זה מזה כי אז משלמים על כל עמוד ועמוד בנפרד. ויש סוחרים ממולחים שעושים בכתבי היד במהלך הדורות כל מיני דברים.
עפרה תירוש -בקר
¶
אז אני אומרת שצריך לבדוק כמה שאפשר ולנסות להתחקות אחר המקורות שמכרו את כתבי היד האלה.
היו"ר נורית קורן
¶
נכון, זאת תהיה עבודת נמלים, אני בטוחה בזה אבל ברגע שיהיה שיתוף פעולה, אנחנו נוכל לעשות את הכל. אל תשכחי שאם אמרו שאנשים תרמו, אז אני רוצה לראות גם מי תרם. צריכים להיות מסמכים.
היו"ר נורית קורן
¶
אני, אחרי שהקראתי בפתיחת הישיבה את המכתב הזה, שבאים ורוצים להשתתף בפתיחה של הארגזים כדי לקחת דברים, זה בעיני נורא.
עפרה תירוש -בקר
¶
אני גם קראתי. אני עשיתי שיעורי בית וקראתי את החומר הנלווה לישיבה, קראתי את המכתבים האלה. זה באמת נורא אבל יש אנשים שבאמת רצו, ואני מאמינה שיצחק בן צבי, עד כמה שאני שמעתי ואני אלמד את זה עוד, רצה באמת לשמר את החומר של המיעוטים ושל קהילות ישראל.
היו"ר נורית קורן
¶
אין בעיה. צריך היה לשלם לאנשים שיהיה להם מה לאכול. את רואה, זהרה סיפרה שכשהמשפחה לקחה אותם, לא היה מה לאכול.
עפרה תירוש -בקר
¶
דקה אחת, אנשים פה דיברו. יצחק בן צבי לא הסכים שיקנו לו עוד חליפה כי זה עולה כסף למדינה אז צריך...
היו"ר נורית קורן
¶
אני מבקשת, אני צריכה לסיים. אנחנו נעשה עוד דיון וכל מי שירצה לדבר ושנתעד אותו יבוא עוד פעם. אנחנו נעשה בעוד שבועיים עוד דיון. אני רוצה לתת לאנשים המבוגרים שהגיעו, ואנשים שהפסידו יום עבודה כדי לבוא. נסים מנצורה ולידך האיש עם הבארט, אני לא שמעתי את השם.
היו"ר נורית קורן
¶
לא, לא, אתם לא מעירים. אני עכשיו צריכה לסגור את הדיון. כל אחד אומר בשתי שורות את מה שיש לו להגיד ואני חייבת לסגור.
עמיהוד סעדיה חדד
¶
בסדר, בסדר. סליחה. אני יליד העיר סדה בתימן. עליתי בגיל שש. סבי, עליו השלום, היה הרב של המקום וכמובן, הוא כתב גם ספרים ואבא גם כן בעקבותיו כתב ספרים. עלינו ארצה ביום כ"ז אלול התש"ט, שזה אומר 21 בספטמבר 49. אבא ואמא סיפרו לי תמיד, ועד סוף ימיהם סיפרו לי את הסיפור הזה וגם הרגשתי את זה על עצמי. הסיפור היה כזה: היה נציג בשם הסוכנות שקראו לו שרעבי יחיא. הוא היה איש אמיד מאוד בעיירה שלנו, וכולם סמכו עליו. אבא לקח את כל מה שיש לו כי היתה הוראה כזאת, ארז אותם בארגזים כמובן, זה ספרי תורה, המון המון כסף כי הוא עבד שנים ואסף אותם לקראת הדבר הזה, כי הם חשבו גם על הדבר הזה. זה כסף וזהב, תכשיטים, משהו שאפשר היה מאוד מאוד טוב להסתדר בארץ אילו היינו מקבלים את זה.
הסיפור הוא כך
¶
הגענו לארץ ישראל, ככה הם סיפרו, וחיכינו שנה, שנתיים. כל השנתיים האלה דיברנו עם נציג ושאלנו אותו מה קורה? הספינה לא מגיעה? אחרי תקופה מסוימת הבן אדם, נטרפה דעתו כי הוא באמת ידע את האמת ואושפז בבית חולים. אבל אחד האנשים אמר: למה אתם מחכים? כל הציוד שלכם נשרף ביפו. ככה אבא אומר. איך היה עצוב. באחד הספרים, ספר מאוד עתיק, הוא גם רשם את כל תולדות המשפחה. תאריכי לידה של כל בני המשפחה, ואחר כך בהמשך ראינו שזה היה כל כך חשוב כי אין לנו תאריכי לידה, לא יודעים מתי נולדנו בכלל. גם האבא וגם אנחנו.
עמיהוד חדד
¶
כל הספרים האלה היו ארוזים. כשהגענו לארץ – בשנה הראשונה התחלנו לברר בכל מיני מקומות עם הנציג. הנציג אומר: חכו, יגיע, יגיע. בערך שנתיים אחרי כן הוא אומר, בא אלינו איזה מישהו, אבא לא ידע מי הוא אפילו ואמר: שמע, על מה אתם מדברים בכלל? כל הציוד שלכם, כל הספרים שלכם, כל הכסף שלכם הלך. אז אבא אומר לו: טוב, בסדר, הספרים נשרפו אבל הכסף לא יכול להישרף. איפה הכסף והזהב?
בקיצור, מה שאני רוצה לומר, שאני הרגשתי את זה כשאני הייתי ילד, כשהגענו, כמו שהגברת הזאת אמרה, לא היה לנו מה לאכול. שלחו אותי, ילד בגיל שבע, לנסות לעבוד, אני ואחי הגדול, וחסכנו פרוטה על פרוטה בשביל האוכל. היינו זקוקים מאוד. היה מטעם הממשלה, היו שולחים אתנו עם איזה פתק לאיזו שהיא מכולת בכפר סבא ואומרים: בפתק הזה תקבלו מרגרינה, תקבלו לחם. היו נותנים לחם או שני מרגרינה בשביל כל המשפחה. כאב לב. ועד סוף ימיו הוא דיבר על הדברים האלה. אני מודה לכם.
ניסים מנצורה
¶
כיוון שאני שמעתי הרבה דוברים, ומאוד חשוב היה לשמוע את כל מה שנאמר פה אבל אני, איך אומרים? נעתרתי לבקשתך, נורית, ובאתי היום. מי שיודע, אבי ז"ל היה מוביל העלייה של מרבד הקסמים, והיה גם ראש הרשות של העיר שלנו, של ראש העין אבל מה שהוא סיפר לי, ואני גם אפשר לומר שנוכחתי, הוא ארז שני ארגזים של כתבי יד עתיקים נדירים של שושלת המשפחה. מי שיודע, הרב הראשי ליהודי תימן, שני דורות לפני הרב יחיאל יצחק הלוי היה סבא שלנו. ולכן, הצטברו שם כתבי יד נדירים.
ניסים מנצורה
¶
לא, זה סיפור נפרד. ארז אותם בשני ארגזים וסגר אותם בפלומבה עם המשלוח. הוא היה האחרון שסגר את דלת המטוס האחרון בעלייה. כשהוא הגיע, הראש שלו היה יותר בעלייה ובעולים, וכשהוא הולך ליפו לבקש את מה שמגיע לו, התשובה היתה: המחסן נשרף. היום אנחנו יודעים יותר אבל כבר אז אנחנו ידענו שהיו גם שיתופי פעולה של גורמים מתוכנו לכל מה שקרה שם. הספרים האלה נגנבו. אנחנו יודעים שחלק מהם נמצאים בארצות-הברית אבל אנחנו צריכים להגיע אליהם.
אני, בשנת 64, כשלמדתי פה, בבית הכרם בירושלים, הגעתי לבית הספרים הלאומי, ושם אני רואה כתב יד שכתוב עליו יהודה מנצורה. אני מיד הבנתי שיש פה חלק מן הדברים.
סיפור אחר, בקצרה - -
ניסים מנצורה
¶
דקה. הספר הזה שאתם רואים, זה ספר חומש של ספר בראשית ושמות, כתב יד עתיק, מעל 40 שנה. יש פה גם את הקולופון שאומר מתי – 400 שנה. הספר הזה שייך לאבא של אשתי, והסיפור הוא כזה, איך זה נמצא? היו שני כרכים, זה חומש בראשית ושמות, והיה גם עוד כרך, במדבר ודברים. כשהוא בא לעלות למטוס אמרו לו: תשמע, את הספרים האלה אתה לא יכול להעלות. אמר להם: תשמעו, עכשיו שבת בראשית ואני צריך לקרוא בספר, אני עולה עם זה למטוס. ככה הוא הציל את זה. הספר השני נעלם. תודה.
שולמית כהן
¶
אני אעשה את זה בקצרה כי כל כך הרבה דיברו על הכל. מה שאני עברתי, חוויה בחאשד, אז הפשיטו אותנו, את התכשיטים ואת הבגדים, ואני זוכרת חוויה מאוד קשה, שכשהורידו לי את הכובעים היפים והשמלות והתכשיטים, אני זוכרת שהביאו לי חצאית אדומה כזאת קטנה, קצרה, ואני הייתי עם מכנסיים ושמלה ארוכה ושרוולים ארוכים וכובע. אני נשארתי בלי כובע, הורידו לי את הכובע ואני עשיתי ככה ואז התחלתי לצעוק ולבכות. אני לא יכולה, אני באתי עם כובע על הראש, אני רגילה לכובע, לשמלות ארוכות, הפשיטו אותנו והם אמרו: לא, את תלבשי את החצאית הזאת. אמרתי: לא, מה אני אעשה עם הכיסוי ראש? אז הביאו לי מטפחת אדומה שאני אכסה את הראש. אז לא ידעתי אם לכסות את הרגליים, סליחה מכבודכם, או לכסות את הראש. והיתה לי חוויה נוראית וצרחתי ובכיתי, ואותו דבר גם אמא שלי וגם אחותי. עברתי תלאות, כמו שאומרים, ובכי וצעקות וסיפרו פה כל כך הרבה דברים, האוכל והריבה שקיבלנו...
שולמית כהן
¶
כלום. שום דבר. מה שסיפרו לעלות למטוס, זה היה בחאשד. לא עולים למטוס עם זה ואסור. עלינו בלי שום דבר. סיפרו כבר כל כך הרבה חוויות אבל אני עברתי חוויה אישית שבכיתי, אני רוצה לכסות את הרגליים. באמת היתה לי חוויה מאוד קשה.
מרגלית עפרוני
¶
הסיפור של אבא שלי כבר מסופר, ואני לא אחזור על זה, זה היה כאב לב שלו עד עומק נשמתו. בגסיסה שלו, הוא לא רצה לדבר על זה אבל סיפרתי את הסיפור הזה כשהייתי סטודנטית באוניברסיטת תל-אביב לפני פרופסור ברוור ואמרתי לו: מה עושים? הוא אמר: אני הייתי עד בעלייה, הייתי פעיל בעלייה. הם מכרו את כל הציוד שלכם, הסוכנות מכרה את כל הציוד שלכם לרוסיה כדי לממן את העלייה. זה מה שפרופסור ברוור, שהיה עד לעלייה ואני חושבת שכדאי - -
היו"ר נורית קורן
¶
בסדר. אנחנו תכף ניקח ממך את הטלפון.
בבקשה, ממש קצר. אני רוצה לומר לכם שנעשה דיון נוסף, וכל מי שרוצה לדבר, שיבוא שוב. אז מה שאתה מעדיף. אני ממש מתנצלת. אתה תבוא שוב? אוקי.
מנחם, קצר, אני חייבת לסגור.
מנחם יצהרי (חתוכה)
¶
אני רוצה לחזק את הגברת שדיברה פה. בתוך החטיפות של הילדים שיתפו פעולה גם תימנים שקיבלו תפקידים. אחי, שנחטף, הוא נחטף על ידי שלושה אנשים. את שמותיהם אנחנו מכירים. ב-94 איתרתי את השלישי והייתי אצלו בבית, ואמרתי לו: יוסף, אתה חילקת תלושי אוכל ואתה באת עם הצוות של המרפאה בראש העין וחטפת את אחי בצהרי היום, כשאמא שלי בעבודה. אמא שלי היתה בכפר סירקין ואחי למד בכיתה אל"ף ואני הייתי במעון, והיינו שני יתומים. הוא סיפק להם - -
מנחם יצהרי (חתוכה)
¶
- - הוא אמר: אני הייתי פקיד קטן, עשיתי מה שאמרו לי. אז שתדעו לכם שבתוך חטיפות הילדים היו סייענים מהעדה התימנית.
היו"ר נורית קורן
¶
מנחם, אנחנו יודעים.
אני מבקשת סליחה מכל אלה שלא דיברו. אנחנו נעשה דיון נוסף. כל מי שרוצה לבוא לדיון הבא ולדבר, אנחנו נכבד אותו וניתן לו לדבר. אנחנו נמשיך ונפעל. אני אקיים דיון בעוד שבועיים, ואנחנו נודיע לכם.
אנחנו מבקשים מכולם, כל מי שיש לו שמות, ספרים וכל מידע אודות הספרים, להעביר לוועדה. אנחנו ננסה לאתר רישומים של כל הדברים. אנחנו נדון בפתרונות ונשמע עצות נוספות מה לעשות, כמו ששמענו כאן את דוקטור יגאל בן שלום ואת דוד, וכל מי שיש לו מידע וכתובות על מקומות שבהם ראו את הספרים, אנחנו מבקשים מכם להעביר לוועדה.
אני מודה לכולכם, אני נועלת את הדיון. אני מבקשת מכל המוסדות לעשות הכל. אנחנו נשב אתכם כדי שנוכל לעשות את הכל. תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:57.