פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



23
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
17/10/2018

הכנסת העשרים





הכנסת





מושב רביעי



פרוטוקול מס' 270
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, ח' בחשון התשע"ט (17 באוקטובר 2018), שעה 9:30

רצח נשים - מתחילת השנה נרצחו 15 נשים

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
מירב בן ארי
עליזה לביא
נחמן שי

סעיד אלחרומי
מסעוד גנאים
יעל גרמן
תמר זנדברג
דב חנין
רויטל סוויד
רחל עזריה
מרב מיכאלי
יעל פארן
פנינה תמנו שאטה

המשנה למנכ"ל, בטחון פנים - אליעזר רוזנבאום

מת"ל, ועדת חוקה - מאיר דב ברקוביץ

ר' חו' אלמ"ב מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים - לי פרל

ק' חקירות מין ומוגבלויות אח"מ, המשרד לביטחון פנים - מיטל גרף

עוזרת יועמ"ש, בטחון פנים - בוסנה ירדני

יועץ השר, בטחון פנים - דניאל וידלנסקי

עוזרת מ"מ מנכ"ל, בטחון פנים - כנרת מנגן

מ. ארצי אלמ"ב, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - חגי מויאל

מדריכה ארצית ביחידה לחינוך למיניות, משרד החינוך - אשרת וילנאי

מנהלת המח' לטיפול באלמ"ב ותקיפה מינית, משרד הבריאות - זהר סהר

סגנית מנכ"לית הרשות, הרשות לקידום מעמד האישה - אושרה פרידמן

מנהל תחום בכיר דוברות ותקשורת, הרשות לקידום מעמד האישה - יקותיאל צפרי

רכזת אלימות במשפחה, עיריות ומועצות מקומיות - רקפת וייגרט

מנכ"לית, עמותת ל"א - לחימה באלימות נגד נשים - יעל גולד

מנכל"ית, פורום מנהלות מקלטים - דינה חבלין דהן

יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות - לרה צינמן

מנכל"ית עמותה, עמותת נשים ונערות נגד אלימות - נאילה עואד - ראשד

יו"ר עמותת בת מלך, בת מלך - צילית יעקבסון

מנהלת קשרי קהילה, בת מלך - אורלי טובולסקי חדד

יו״ר העמותה, נשים למען נשים - עידית מלמוד

מנכלית, הקול הנשי - גלית נחום

מנהלת קשרי ממשל, ויצו - אבישג שחם חדד

כתבת, תאגיד השידור הישראלי - ורד רוזה פלמן

מוזמן/ת
נציגת שדולת הנשים בישראל
–
–
ציפורה רוזנברג
מרים זלקינד

ע"פ ח"כ רויטל סויד, ע''פ
עו"ס בעיריית נתניה
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
–
–
–
–
–
עידו בן-תורה
רונית סלמון אברה
לילך שם טוב
איילה
יצחק

מוזמן/ת - אודליה מילר

מוזמן/ת - לנה קוזנצובה

מוזמן/ת - זאנש מקונן

מוזמן/ת - רז רוזנברג

ענת מימון

דלית אזולאי

א.א., חבר תרגומים

רצח נשים - מתחילת השנה נרצחו 15 נשים
1. רצח נשים- מתחילת השנה נרצחו 15 נשים- של חה"כ תמנו פנינה
1. רצח נשים- מתחילת השנה נרצחו 15 נשים- של חה"כ סויד רויטל

בוקר טוב לכולם. אנחנו שוב נפגשים לעוד ישיבה שלצערי הרב היא מצערת.

אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-17.10.2018.

זאת ישיבת חירום לאחר בקשה לדיון מהיר של חברת הכנסת פנינה תמנו שאטה. הצטרפה אליה לאחר מכן חברת הכנסת רויטל סוויד והיא אושרה על ידי נשיאות הכנסת.

מתחילת השנה נרצחו 15 נשים. זאת הכותרת שנתת, חברת הכנסת פנינה, ולצערי אני חייבת לתקן. היינו צריכים להשתמש באותה כותרת, אבל 20 נשים נרצחו מתחילת השנה הזו.

אולי 21, הלילה יש עוד אחת.

אני מקווה שלא. אני מקווה שנישאר עם המספר המזעזע של 20 נשים. אני יודעת שנמצאה אישה חבולה לאחר שעברה אלימות מאוד קשה בכל חלקי גופה. היא נמצאת במצב קשה. זה קרה שוב בנתניה.

השאלה שצצה בראשו של כל אחד ואחת מאיתנו, מה קורה בנתניה? בשבוע הזה שתי נשים, וכעת השלישית כפי שציינתי. אבל העניין הוא לא רק נתניה. העניין הוא כל הנשים, כל אזרחיות המדינה שעלולות להיות במצב כזה.

התופעה, הבעיה החברתית המכאיבה מאוד, היא חוצה את כל הקבוצות, והיא קיימת בכל הקבוצות: יהודים, ערבים, אשכנזים, מזרחים, עניים, עשירים, מה שתרצו. כל החלוקות האפשריות והקבוצות נמצאות בקרב כל אזרחי המדינה שסובלים מבעיה כזו.

התופעה הזו היא קודם כל מחרידה, וכל אישה שמאבדת את החיים שלה בצורה הפושעת הזו היא עולם ומלואו. היא משאירה מאחוריה ילדים, משפחה, אמא, אבא, אחים ואחיות, שמרגישים את הסבל לאורך כל החיים שלהם.

חשבתי שאלו סיבות מספיקות כדי שכולנו נתאחד סביב נושא אחד. הזעזוע שכולנו מרגישות והכעס מכל מקרה רצח נוסף אמור לזעזע את כולם, לא רק אותנו. לא רק את ארגוני הנשים, לא רק את המשפחות השכולות. את כולם. הייתי רוצה לשמוע מהשרים והשרות אפילו מילה אחת, אפילו גינוי, מס שפתיים, תנחומים למשפחות.

מעבר לזה, פניתי לראש הממשלה מר ביבי נתניהו במכתב לפני יומיים. ביקשתי ממנו שיכריז על שעת חירום בנושא הזה. שיכנס ישיבה מיוחדת של הממשלה שתדון רק בנושא הזה. אני יודעת שיש וועדה בין משרדית, וכולכן עברתן את הסאגה שלנו עם הוועדה הזו.

הגיע הזמן שתהיה תכנית חירום. לא תכנית ארוכת טווח. אתמול בלילה התפרסם שסוף סוף הופץ התזכיר הממשלתי לתיקון חוק שמאפשר את השימוש באזיקונים על גברים אלימים ומסוכנים.

לאלה שלא יודעים, הצעת החוק שלי בנושא הזה והצעת החוק של חברת הכנסת עליזה לביא, כבר עברו בקריאה טרומית לפני שלוש שנים כמעט.

ומה קורה להן?

נתבקשנו לחכות כדי לקשור את זה לתזכיר החוק הממשלתי. שלוש שנים. להגיד לכם את האמת, אני מברכת.

כמה נשים נרצחו מאז?

מאז נרצחו בסביבות 60 נשים.

זה מקומם מצד אחד. אפילו השמחה על הוצאת התזכיר הזה היא מהולה בצער הזה. בצער שהרבה נשים איבדו את חייהן. שתדעו לכם, כ-70% מהנשים הנרצחות במדינת ישראל כבר הגישו תלונה בעבר. אולי היה אפשר להציל 70% מהנשים שנרצחו מאז.

אתמול בלילה פתאום התזכיר מוכן, למרות שאני גם כן אחשוף עוד משהו. נאמר לנו שהמשלחת שבגללה – כשהיה הפיילוט, קודם אמרו לנו לחכות. יש פיילוט שצריך להפעיל אותו כדי לנסות את האזיקונים. חיכינו בסבלנות. את תוצאות הפיילוט לא שמענו, אבל ישב פה השר ארדן, ואני יודעת שהוא תומך נלהב בחוק הזה. הוא אמר לפני כמה חודשים שתצא משלחת שתבדוק איפה במדינות שהאזיקונים פועלים בהן, מה היעילות של האפשרות הזו להגן על נשים.

אנחנו ידענו שהמשלחת לא יצאה בגלל תוצאות הפיילוט. בינתיים, שלחתי מכתב לשר ארדן והזמנתי אותו להגיע לוועדה, שיסביר לנו מה קורה. זה קרה לפני מקרי הרצח האלה. זה קרה בשבוע שעבר. אני הוצאתי את המכתב.

לצערי הרב, אני עדיין לא מבינה. תכף נשמע אולי הסבר מה קרה. לשמחתי, יש תזכיר חוק שבינתיים יפעל כהוראת שעה. מוצע כהוראת שעה. אני ארצה להבין מה קורה בנושא הזה, למה זה הוראת שעה ולא חקיקה שלמה? מה קרה? למה שינו?

אני חושבת שזה נושא שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. אני רוצה לתת רשות דיבור לחברת הכנסת פנינה תמנו שאטה שיזמה את הדיון הזה. בבקשה.

קודם כל, תודה רבה גברתי היושבת ראש. כפי שאנחנו יודעים בתקנון בדרך כלל דיון דחוף, אם אושר בנשיאות, יש לך עשרה ימים ועד כשבועיים לקיים את הדיון. את בחרת לפתוח בדיון הזה את המושב הזה.

פתחנו בכנסת בצורה חגיגית ביום שני – וזה לא היה יום חג. יום לפני נורתה בצורה אכזרית אנגווץ וואסה. היא הותירה אחריה ילדה בת חודשיים, ילדה בת 6 וילד בן 7 שהיה עד לאותה ירייה שהותירה אותה מדממת בפינת אוכל.

כשבאנו לכאן כל היום עסק בהרבה מאוד נושאים, רק לא בנושא החשוב ביותר. זה חיים של אנשים, חיים של נשים. כל הזמן אנחנו שומעים בחדשות על אישה כזאת או אחרת שנרצחה. יש כאלה שגם מעדיפים איפשהו להרחיק את זה מלב הקונצנזוס הישראלי, כאילו מדובר בנשים עולות, אתיופיות, רוסיות, ערביות. אבל לא כך פני הדברים.

אישה היא אישה, ילדים זה ילדים. אמרת נכון שאנחנו צריכים להתלכד סביב המאבק הזה, גברים, נשים, כולם. ערבים, יהודים, עולים, ותיקים, כולנו צריכים להיות יד אחת סביב המאבק הזה.

לאורך כל אתמול שוחחתי עם משפחות של נרצחות. החורבן, השבר לא מתאחה לאורך כל החיים. שלחתי לך את אותה הקלטה של מי שלא הצליחה להגיע לכאן, אבל אביה רצח את אמה כשהייתה ילדה והיא הייתה עדה לכך. הוא רצח בשנית את האישה השנייה לאחר שהוא שוחרר מהכלא.

אתמול קיבלתי פניה של אבא שחתך את הורידים ליד הילדים שלו לפני שבוע. היא הייתה מפוחדת ואמרה שהיא מפחדת, והוא מסוגל להגיע כל רגע. הוא הגיע אתמול בלילה ועצרו אותו.
אנחנו שומעים על 20 מקרי הרצח השנה, וזה דיי והותר. זה זועק לשמיים. אנחנו מדברים על אלפים של נשים שחיות תחת טרור. נדמה שלמדינה יש זמן. וועדה בין משרדית, בזה הם מסתפקים.

מה עם השרים? שיקימו וועדת שרים. מה עם רשות למאבק באלימות נשים? מה עם הגדלת המענים? שיהיו מענים מותאמים לנשים שכן רוצות לקום וללכת, למרות שהגישה שלי זה שהגבר צריך להיות מורחק, אבל גם זה ראינו שלא מספיק, כי יש אולי שניים-שלושה בתים לטיפול בגברים מכים. מה עם הקצאה משאבים? אולי זה בגלל שיש רק ארבע נשים בממשלה?

רק ארבע?

ארבע נשים שיכלו לזעזע. אני באמת שואלת את עצמי, אולי אנחנו לא על סדר היום. אחד הדברים הכי מזעזעים שגיליתי - נמצאת פה זנאש, שקודם כל אני רוצה להודות לך. זנאש היא אחותה של ירגדו טרפה שנרצחה לפני עשרה חודשים בפתח תקוה. אני יודעת כמה אומץ צריך בשביל להגיע לכאן.

כשביקרתי לאחר הרצח אצל המשפחה, גיליתי שבעצם הרוצח – הילדים לא יכולים לחזור. שישה ילדים יתומים לא יכולים לחזור לבית, לזירת הרצח, אבל הרוצח צריך – הוא זוכה ב-50% לפי חוק יחסי מימון, והוא צריך לוותר על הבית.

זה מה שנקרא הרצחת וגם ירשת.

הרצחת וגם ירשת. הפרקליטות הגיעה בעבר להסדרי טיעון עם רוצחים כדי שיוותרו על הבית ויורשעו רק בהריגה. לצערי, רק לפני שבוע סגרו הסדר טיעון עם מי שרצח את אשתו בבאר שבע. כרגע השם שלו לא עולה לי, אבל אני אשמח שהדובר שלי תכף יביא את השם. קוראים לו סרגיי.

למה? כי אחרי שהוא רצח אותה עם סכין בבית כשהילדים נמצאו, היה קשה להוכיח את היסוד הנפשי. באיזו מדינה אנחנו חיים?

אני רוצה להודות גם בהמשך, גברתי יושבת הראש – הגיעה גם איילה שאחותה נרצחה. איילה, ברוכה הבאה. בואו תתפסו מקום. אחותה נרצחה בידי בן זוגה.

לאט-לאט יגיעו משפחות שמפסיקות לשתוק. משפחות שאומרות דיי, הן לא מתביישות. הן יוצאות ממעטה העלטה בכדי שאנחנו נוכל יחד איתן ויחד עם הנשים שמחר מקדמות מחאה, לא רק להשמיע כל זעקה, אלא גם לדאוג שזה לא קורה.

תודה גברתי היושבת ראש.

תודה, חברת הכנסת פנינה. אני יודעת שנמצאים ונמצאות אתנו בני ובנות משפחות של נשים שנרצחו, שכולנו מרגישים את הצער ואת האבל שלהם. אני מחזקת אתכן. אני חושבת שזה צעד חשוב שתגיעו לפה ותשמיעו את קולכן.

אני ארצה לשמוע גם את חברי הכנסת, חברי הוועדה. חבר הכנסת נחמן שי.

תודה רבה, עאידה. תראי, אנחנו כבר אולי שלוש שנים פה, קצת יותר. אני חושב שהיו בערך עשרה דיונים כאלה.

זה ה-13.

כן, לא טעיתי. לא השתנה שום דבר. להפך, אני רואה מגמת עלייה. כל פעם באים, יש פה כבר אוכלוסייה קבועה, יש פה מועדון. יש ארגוני נשים לסוגיהן, יש כמה נציגים מהממשלה ונפגשים פה כל כמה שבועות, עוברים את המסע הזה והולכים הביתה. שום דבר לא קורה .יש איזו אדישות, כאילו זו מכה משמיים. שתי מכות, אגב. הפועלים שנופלים והנשים שנרצחות.

עכשיו גם כשהתותחים יורים – הנה כבר מתחיל, אז זה דיי שקע. את הצעקות של הנשים לא ישמעו כנראה כשהתותחים יורים. דוחקים את זה הצידה.

ביטלו ראיונות אתנו בבוקר.

אה, כבר ביטלו.

כן, כי ירדנו מסדר היום. היו לי ראיונות וביטלו אותם כי זה ירד מסדר היום.

אני לא מבטל. אנחנו לא ניתן להוריד מסדר היום את בעיות הפנים הקשות של מדינת ישראל כי יש מלחמה עם חמאס. הייתה, יש ותהיה. זה לא משנה שום דבר. השאלה היא איך המדינה הזאת מתנהלת, ושמענו את ראש הממשלה לפני ארבעים ושמונה שעות מדבר.

הייתה לנו גם וועדה בה ישבנו באחד האולמות, והגישו לנו ב-30.12 בערך, כי היו צריכים להגיש עד סוף השנה. רק שאלנו שאלה אחת, יש כסף? אמרו שאין. אז כל הוועדה מיותרת, אין לה שום משמעות. אם לכל המסקנות שלה לא היה שום כיסוי תקציבי, אז מה אתם משחקים אתנו משחקים?

עכשיו אפשר לבדוק אחורה מה קרה מאז הוועדה? שום דבר. אתמול ישבו שני שרים, עשו עוד פעם – יעשו עוד איזה משהו, כי הלחץ מתגבר, הדם של הנשים זורם ברחובות.

אני אומר לך, אנחנו יכולים להגיש כמה שיותר הצעות, זה לא יעזור בשום דבר. רק הממשלה, לצערנו, מחזיקה בכוח כדי להזיז את הדברים. הממשלה לא רוצה. נקודה. אין לזה הגדרה אחרת. היא פשוט לא רוצה. היא מפקירה נשים.

יש אלפי נשים – אני לא יודע מספר מדויק, שהן תחת איום מתמיד. הבעלים שלהן, החברים שלהן, הלא יודע מה שלהן מסתובבים באופן חופשי ויכולים להתקרב אליהן כי אין אזיקים אלקטרוניים, כי על זה רבים. הם חוזרים אליהן, עושים איזושהי התפייסות כזו או אחרת. כל הסיפורים ידועים. בסוף הם דוקרים, יורים, שוחטים, אני לא יודע.

זו אחריות ישירה של ממשלת ישראל. לא אף אחד אחר. אנחנו לא יכולים לעשות כלום בעניין הזה חוץ מאשר לדחוף עוד ועוד את הנושא לסדר היום.

את אומרת ששלוש שנים הצעת החוק שלך מחכה והממשלה מחכה לחוק של הממשלה - - -

ובערב ישיבת החירום, אופס, התזכיר יוצא. זה טוב, אבל מעניין התזמון.

אני אומר לכם. אני קורא לכולכם לצאת לרחובות, להפגין. תקשורת זה כלי אחד, אבל שמענו - - -

מחר יהיו הרבה הפגנות.

אבל זה לא מעניין אף אחד.

אל תגידו את זה.

זו המסקנה שרוצים שנגיע אליה, שנתייאש.

אני מבקשת, תכף אני אתייחס.

אני השקעתי בזה הרבה חשיבה, כי זה מאוד מעסיק אותי. למה זה לא מצליח להבקיע את חומות האדישות? למה מקבלים את זה כדבר שהוא טבעי? מידי פעם, בעל רוצח את אשתו. מה לעשות? זה חלק - -

יש פקקי תנועה, יש רכבת שנתקעת ויש עוד רצח. הכל זה חלק מהמציאות. זה לא צריך להיות חלק מהמציאות של מדינת ישראל. בשום פנים ואופן לא.

לכן אני אומר, גם הכנסת – אני לא מוותר על התפקיד שלנו, עאידה. אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים, אנחנו צריכים ללחוץ על הממשלה. אתם צריכים ללחוץ על הממשלה. התקשורת צריכה להצטרף לעניין. זה צריך להיות מסע מורכב.

לא יכול להיות שהסטטיסטיקה הזאת עולה כל הזמן וכולנו מגויסים למאבק הזה. שילכו ללמוד ממדינות אחרות, שיאמצו את התכנית הזאת שאני לא יודע מה יש בה כי אני לא זוכר, אבל אם יש לה משמעות שיעשו.

תצעקו ותלחמו יחד אתנו בעניין הזה, כל מי שיכול. כל אישה, לא רק המאוימת. יש רבות מאוד שאינן מאוימות. גם גבר, זה בעצם בסוף לא משנה. זו משימה שאני רואה בה כאחת מהגבוהות ביותר בסדר העדיפות של החברה הישראלית כיום. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת נחמן שי.

אני רוצה להגיד משהו. אל תגידו "זה לא עוזר". אני התחלתי את המאבק הזה ב-1992, אז היה טאבו. אף אחד לא רצה לדבר על אלימות. רק דרך מאבקן של הנשים השגנו מה שהשגנו. נכון, הממשלה והמוסדות של המדינה לא עובדים מספיק טוב כדי לסגור את הפער הזה בין המציאות לבין מה שנעשה.

כל מה שנעשה, נעשה בגלל מאבק של נשים. אוי ואבוי לנו אם נגיע למסקנה שחבל וזה לא יזיז.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה, גברתי היושבת ראש. אני מצטרף להרגשה בעצב, משום שזה באמת הדיון ה-13 על רצח נשים, ועד עכשיו הדימום הזה מתמשך. עד עכשיו הממשלה לא זזה בצורה רצינית ועמוקה כדי לפתור את הבעיה הזו.

לפי דעתי, החוזק של המדינה נמדד לא רק באיך היא עומדת בפני האויבים החיצוניים, אלא בפני הסכנה הפנימית. כאשר אזרח או במיוחד אזרחית לצורך העניין, כאשר נשים לא מרגישות בטוח או מאוימות, אז המדינה כולה מאוימת. החוסן של המדינה כולו נפגע. צריך להתייחס לרצח נשים – לרצח בכלל, אבל לרצח נשים בפרט, כאיום בטחוני על חייהם של האזרחים והאזרחיות בתוך המדינה.

לכן, לצערי הרב, עד עכשיו אנחנו לא רואים שהממשלה שמה על סדר יומה את העניין של מניעת רצח נשים, או לתת הגנה לפחות לנשים המאוימות. זה עצוב, אבל חשוב לא להרים את הדגל הלבן.

תודה רבה, חבר הכנסת מסעוד גנאים.

זה קצר כי אני חייב ללכת לוועדת החינוך.

חברים וחברות הכנסת, אתם נשארים אתנו? אני רוצה לתת לאיילה מנתניה את רשות הדיבור. לפני שאני מתחילה את העדויות, ואני יודעת שיש אתנו היום הרבה מהמשפחות. קודם כל, מי שלא רוצה להיחשף מול מצלמה, אני מבקשת שתפנה למנהלת הוועדה ותודיע לפני שמגיע תורה לדבר, כדי שנוכל להסתדר כי אנחנו בשידור ישיר.

מי שלא רוצה שירשמו אותה בפרוטוקול בשמה המלא, גם כן שתודיע לנו כדי שהשם יהיה חסוי. כמובן, כמו שאנחנו רגילים, שלוש דקות לכל דובר ודוברת. בבקשה, גברתי.

שמי איילה, אני אמא לשני ילדים ובוגרת שני תארים. אני אחות לשמונה אחים ואחיות, אבל לפני הכל אחות לנרצחת שהותירה ארבעה ילדים קטנים. יום אחד לא מצאו את אמא שלהם. הם מתמודדים עם געגועים וסיוט לכל החיים.

מתי זה היה?

זה קרה בסוף שנת 2003. 14 לדצמבר 2003. כמו שנאמר ואומרים, הכתובת גם הייתה על הקיר. זעקנו זעקה, היא הלכה וחזרה למקלט. יחד עם זאת, לא הצלחנו להציל אותה והיא לא הצילה את עצמה.

היא נרצחה בדבר הכי בסיסי שיכול להיות, במלחמה לחופש לגדל את ילדיה. לגדל את הילדים שלה, לראות אותם גדלים, לראות אותם מחייכים. סך הכל זה מה שהיא רצתה. מישהו החליט שזה לא מתאים לו, וזה לא נוח לו וקטל את חייה. הוא לא קטל רק את החיים שלה, הוא קטל את החיים של כל המשפחה. המשפחה הזאת נכנסה לשחור עד היום.

זה לא משנה עד מתי, אנחנו לא יוצאים מזה. אנחנו אמנם נלחמים, אבל הכי כואב זה שאני הגעתי לקבר שלה, אני בכיתי לאחותי. את הלכת, אבל אני מקווה שאת לפחות תהיי האחרונה. לצערי זה לא קרה ומאז קרו הרבה רציחות. כולם ממשיכים את החיים שלהם, המשפחות ממשיכות את החיים שלהן, אבל נשים נרצחות חופשי.

אני באתי לוועדה הזאת היום כדי להגיד שכל מי שיושב פה שיאמר את דבריו. אחרי שהוא יאמר את דבריו, שיעשה משהו רציני. אני רוצה להגיד שזה סוג של מלחמה פה. במלחמה מכשירים לוחמים טובים. גם פה צריך להכשיר אנשים שיילחמו את המלחמה הזאת.

מדובר על אישה, על ילדים, על משפחות. יש הרבה דברים שצריך לעשות, שאף אחד לא יודע. רק משפחת הנרצחים יודעת אותם. לצערי הרב הרוב מתמודדים לבד. נכון שהילדים מקבלים טיפול, אני לא יודעת עד כמה זה עוזר.

כלכלית ונפשית, עד היום אנחנו לא מקבלים כלום. לא מקבלים טיפול. זה בירוקרטיה, וזה צריך להיפסק. זכויות הרוצחים עדיין נשמרות אגב. הוא דורש את הדירה של הנרצחת, הוא דורש מהילדים שלו. זה צריך להיפסק.

במלחמה צריך להכשיר מישהו. אני חושבת שצריך להכשיר גברים, כי נשים בטבען מדברות ומשתפות. זה לא מספיק. הגרעין הקשה זה הגברים. גברים הם אלה שרוצחים את הנשים. בואו נכשיר גברים, אולי גבר ידבר לבטן של גבר.

זו הבקשה שלי היום, וכמובן שזה עניין של תקציב. זה חשוב. זה מאוד חשוב בכל פינה. כל משמעות וכל החלטה שנעשית זה חשוב וזה משפיע. מישהו צריך לקחת את זה ברצינות.

כולנו, שכנים, חברים, כולם. קטנים וגדולים כאחד. זו הבקשה שלי מכולכם. אני מקווה מאוד שלא נדע עוד כאב.

אני מכירה טוב מאוד את אנגווץ. קשה לי ללכת למשפחה ולהגיד את הכאב. אתם מצטרפים לכאב שלי, זה נורא. הילדים של אנגווץ לא יראו יותר חיבוק ולא נשיקה מאימא. זה הבסיס שילד צריך לקבל. רע לי שיש עוד נשים שחיות את זה, שחיות את היום הזה.

תודה.

תודה לך.

עוד משהו. העניין של אקדח זמין זה מסוכן. אם גבר סיים את שעות העבודה שלו, שיפקיד את זה במקום העבודה ויחזור הביתה. זה מסוכן מאוד.

תודה רבה. רק בשבוע שעבר הוועדה הזו קיימה דיון על הרחבת התבחינים למתן אישור נשק אזרחי. אחת ההמלצות הייתה להפסיק את ההרחבה הזו, את מה שנקרא רפורמה, כי אנחנו מבינות את הקלות שיש כאשר הנשק זמין ונמצא בתוך הבית. אפילו כאשר לא משתמשים בו לרצוח, הוא מאיים כל הזמן וסוחט מהאישה מה שרוצים.

חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. את לא רוצה עכשיו?

לא, נתקעתי קצת. את יכולה רק להגיד מה זה ה-8?

בגדול זה מספר השנים – אנחנו עוד מעט 15 שנים, אז כל אזכרה אנחנו עושים מספר. אנחנו מדפיסים חולצות ועושים שלטים. זו הדרך שיש לנו כרגע להנציח את אחותנו. זה הצבע שהיא אוהבת, סגול.

אני באתי לשמוע את המשפחות, כי הבנתי שיש כאן הרבה משפחות של נרצחות שהגיעו לכאן. נראה לי שיותר חשוב לשמוע אותם.

להגיד את האמת, אני יודעת את החשיבות גם שהנשים עשו את הדרך, המשפחות עשו את הדרך כי לשמוע, במיוחד שאנחנו נמצאים בשידור ישיר והציבור שומע. העדויות שיהיו הן חשובות. זה אולי יזעזע מישהו ויגרום לעוד אישה ועוד אישה לצאת מחר ולהפגין בכל הצמתים והמקומות שהוכרז שיהיו בהן הפגנות. אני אהיה בתל אביב מחר, ואני קוראת לכולכן, איפה שיש ליד הבית שלכן הפגנה, תלכו לשם.

אנחנו גם נרצה לשמוע דיווח מנציגי משרדי הממשלה באיזשהו שלב, לפני שאנחנו מסיימים ב-11:00. בסופו של דבר, אנחנו רוצות לדבר על זה, אנחנו רוצות לחשוף את זה, אבל אנחנו גם רוצות לשנות את המציאות. לכן אני רוצה להתעקש על זה שנציגי המשרדים גם ידברו.

חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה.

תודה, גברתי יושבת הראש. אני חושב שאחרי הדברים הנוראיים ששמענו לפני כמה דקות, כל רצח הוא רצח נוראי. כל רצח הורס משפחה, הורס את סביבת המשפחה. כל העולם של המשפחה הזאת נחרב. על אחת כמה וכמה כשמודבר ברצח של אישה, של אם שמשאירה מספר ילדים אחריה. אנחנו יודעים שכל המשפחה הזאת מתפרקת, ולכן הנזק הוא "כפול".

מה אנחנו צריכים לעשות? אני אכנס ישירות להצעה שאני מציע. ראשית, חשוב לי שהפוליטיקאים ואנשי הציבור ידברו בנושא הזה בקול רם. חשוב שנגיד את המילים שלנו בכל פורום ובכל הזדמנות שאפשר להגיד את זה ולגנות את זה בכל לשון של גינוי.

המאבק צריך להיות מאבק משותף. צריך לאגם משאבים וכוחות נגד התופעה הנוראית הזאת.

אני חושב שלא נעשה מספיק בנושא הזה. אני חושב שיש מודעות מסוימת, תודות לעשייה שלך, כבוד היושב ראש. מספר ישיבות היו בנושא הזה ואני מציע גם להמשיך בזה. להמשיך לנדנד כל הזמן בנושא הזה. מה חשוב יותר אם לא הנושא הזה?

צריך גם איגום משאבים. אני לא רואה תכניות עבודה מסודרות של משרדי הממשלה הרלוונטיים, גם במניעה, גם בענישה, גם בחינוך והסברה. לפחות בכמה מהחברות ובעיקר אני מדבר על החברה הבדואית והערבית.

הסוגיה האחרונה – אני דיברתי על זה אתמול בוועדה לביקורת המדינה בנוכחות המפכ"ל. נושא הבקשה לצווי איסור פרסום גורפים. הסיפור הזה צריך להיפסק. ברגע שאישה נרצחת והיא מקבלת כותרת מזערית בעיתון מסוים, ולמחרת הסיפור נשכח. הפרסום, רבותיי, הוא חלק מהמניעה של הרצח הבא. הפרסום העיקרי - - -

אבל יש שמירה על הפרטיות של הילדים.

נכון, אין לי בעיה עם זה, אבל לא לקחת את הנושא של פגיעה בחקירה כסיבה של אי פרסום גורף של הסוגיות האלה. תודה.

תודה רבה. אני יודעת שהצטרפה גם אחת המציעות של הדיון. אני כבר התחלתי עם העדויות וחברי הכנסת. זה בסדר, חברת הכנסת רויטל וחברות הכנסת האחרות? קחו בחשבון שב-11:00 אנחנו חייבות לנעול את הישיבה הזו. יושב הראש לא מאפשר מעבר לשעה 11:00.
זנאש, אמרתי את זה נכון? בבקשה.

קוראים לי זנאש מקונן. אחותי נרצחה לפני עשרה חודשים. אני לא יודעת אם אני אצליח לדבר על זה, קשה לי.

את רוצה שניתן למישהו עד שאת תרגישי יותר טוב? את תוכלי עכשיו או לתת לך כמה דקות? מה שנוח לך.

חברת הכנסת רויטל סוויד, בבקשה.

בוקר טוב. שוב אנחנו כאן, כמו שאומרים, בשולחן שכל אחד מכיר היטב את השני. עאידה, אני חושבת שאת קיימת עשרות דיונים בנושא. כששוחחנו לפניכן וכשיזמנו את הדיון היום, אני וחברתי חברת הכנסת פנינה תמנו שאטה, בעצם ידענו שאנחנו מדברים פה על עוד דיון, אבל גם אמרנו: "אנחנו לא יכולים לעבור על הדבר הזה בשתיקה".

אני חושבת שמצבור האירועים, כולל אולי אפילו האירוע מהיום בבוקר שבו נמצאה עוד אישה כשהיא מחוסרת הכרה כתוצאה מאלימות, מביא אותנו לזעוק "דיי". הדם של אחיותינו הוא לא הפקר. אנחנו יוצאות לרחובות. אנחנו אומרות שאנחנו לא מוכנות שזה יעבור בשתיקה יותר.

גם אם זה לא בשתיקה, זה בעיקר כשיש על שולחן מקבלי ההחלטות מעשים אופרטיביים – בין אם זה המלצות של וועדה בין משרדית, בין אם זה הצעת החוק של חברתי חברת הכנסת עליזה לביא עם האזיקים האלקטרוניים, שכבר יש פיילוט במשרד הביטחון. בין אם זה דירות לגברים אלימים, שכבר מהשלב הראשוני אפשר להוציא אותם לאותן דירות ייעודיות. לא עושים שום דבר. המשטרה והרווחה לא מיידעים שיש את האפשרות הזאת.

הגיע הזמן לעשות שינוי בחשיבה באופן מהותי, ולהבין שצריך לטפל בזה מהשלבים הראשונים. אלימות מילולית, אלימות כלכלית. לא חייבים להגיע לרגע שבו אישה כבר חוששת שהיא הולכת לאבד את חייה, ובסוף נגרם מה שנגרם.

מעבר לדיון היום, אני חייבת לומר שיושבת ליידי – היא גם חברה, היא גם אישה יקרה והיא גם לקוחה שלי, לילך שם טוב.

אני חושבת שאין מי שלא מכיר את לילך ואין מי שלא מכיר את הטרגדיה האיומה שהיא עברה. לי הייתה את הזכות להכיר אותך, לילך, ממש ימים ספורים אחרי הטרגדיה שאת עברת.

את הפכת, ולא ניכנס לזה כרגע – אני כן רוצה להיכנס למה שאת מפעילה. את הפכת לסמל למאבק של עוצמה, שאני לא יודעת איך אפשר לתאר אותה. נשים שלא מוכנות יותר שיקרה דבר כזה לאחיות שלהן, לחברות שלהן.

את נמצאת פה היום, אני יודעת מה זה לוקח ממך, אני יודעת מה זה גוזל ממך. אני יודעת אילו משאבים את משקיעה, ואני גם יודעת שזו משימת חייך.

אז קודם כל, אנחנו פה, ואנחנו מחזקות אותך. אני ברמה האישית מחזקת אותך. מבחינתי, את סמל להרבה מאוד דברים. הגיע הזמן שישמעו אותך ושכמותך ואותנו. במאבק הזה כולנו בחזית אחידה.

תודה. ניתן ללילך ואחר כך לחברת הכנסת. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. לפני קצת יותר משמונה שנים, ביום הולדת 38 שלי, אני איבדתי את שלושת הילדים שלי, עומר, רוני ואור. לא בתאונה, לא במלחמה. בדבר הכי - אפשר לקרוא לו במרכאות או לא במרכאות - לא סקסי, רצח בתוך המשפחה. מי שרצח אותם היה אבא שלהם.

במקרה, הוא רצח אותם ולא אותי. במקרה אני הגעתי לכאן כדי לומר שוב את מה שיש לי להגיד. יש לי להגיד כל כך הרבה דברים, והם לא דברים פשוטים בכלל.

אני מאוכזבת מאוד מהתפקוד של הרבה מאוד אנשים שיכלו בשנים האלה למנוע את הרצח הבא. בפברואר 2010 יצא דו"ח שמבחינתי הוא דו"ח מעולה. לדו"ח הזה קראו דו"ח וינטר.

לפי הדו"ח הזה, אני למדתי את כל האורות האדומים לזיהוי מצבים מסוכנים. למדתי אותו בעל פה. הדו"ח הזה נגנז, מאיזושהי סיבה. כנראה שלאנשים מסוימים לא נעים להתעסק עם דברים שהם לא מסוגלים להתעסק איתם.

יצאו מפה משלחות לכל העולם והתקיימו וועדות על וועדות. בסופו של דבר, מה שהיה יכול למנוע את הרצח הבא של עוד כמה ילדים ואולי גם עוד כמה נשים, לא נמנע.

אני דיברתי באופן אישי עם מוטי וינטר, וכשאני הבנתי שהדו"ח הזה נגנז, אני הייתי מזועזעת עד עמקי נשמתי. הדו"ח הזה יצא אחרי רצח רוז פיזם. חמישה חודשים לפני הרצח של הילדים שלי הוא פשוט היה בכנסת. כולם ידעו וכולם ישבו.

אני ישבתי פעם אחת – הזמינה אותי חברת הכנסת אורלי לוי לדיון, ומאז הטילו עליי וטו להיכנס לכנסת. ברגע שחברת הכנסת פנינה תמנו שאטה התקשרה אליי אתמול ולא הרגשתי טוב, אמרתי שעד הבוקר אני מבריאה ובאה לכנסת כי יש לי הזדמנות להגיד את מה שיש לי כל כך הרבה שנים. אני פשוט כועסת ומתביישת שיש דו"חות, יש את היכולת הזאת למנוע את הרצח הבא, ושום דבר לא קורה כאן. כלום.

זה שאני כאן באה להשמיע את המחאה שלי על החוצפה והתעוזה שיש מקרים שאפשר לשנות אותם, יש סעיפים בחוק שאפשר לעבור עליהם או לגייס את עצמנו כדי לבנות ולהעביר חוקים, אז למה לא עושים את זה?

חוק אחד שרצו מאוד להעביר, זה העברת האינפורמציה בין הגופים הבין-ממשלתיים. אני אספר ספור אישי שלי. אני חייבת לספר אותו. רק בגלל שתבעתי את המדינה, התבררו לי דברים שלא ידעתי לפני. הוא נמצא מסוכן סביבתית על ידי קצין מבחן. אף אחד לא טרח להגיד לי את זה.

מתי זה היה? לפני הרצח?

לפני הרצח. הוא הטריד את המאהבת שלו, הוא ניסה להתאבד ליד הבית של המאהבת שלו. הוא הובא בפני שופטת לבית משפט. היא כתבה בתזכיר: "אין לאיתי מה להפסיד, ולכן אני מורה על אבחון של קצין מבחן". אותו קצין מבחן מצא שהוא מסוכן סביבתית. אף אחד לא טרח לומר לי את זה.

כמה שבועות לפני הרצח הוא הלך לפסיכיאטרית שלו. הוא היה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. הוא אמר לה: "אני רוצה שתאשפזי אותי כי אני לא מרגיש טוב". היא סירבה לאשפז אותו. כשהיא סירבה לאשפז אותו, היא הגדילה לו את המינון של התרופות האנטי-דיכאוניות שלו.

הוא אסף את כל התרופות האלה, ורגע לפני שהוא רצח את הילדים שלי ב-153 דקירות סכין, הוא סימם אותם. אותה פסיכיאטרית לא עדכנה אף אחד, ואני הייתי ידועה לרשויות.

אז כולם אומרים שהמעמד הסוציו אקונומי הוא בינוני ומטה, ואני אומרת שלא. גרנו בבית של שתי קומות, עם שתי מכוניות, משאית ועובדים. זה בית שלא היה מבייש אף אחד. כולם חשבו שאני סוג של נסיכה, וגם אני חשבתי. אני לא סבלתי מאלימות פיזית. אני סבלתי מאלימות סמויה מאוד קשה.

הגיע הזמן שגם נשים יידעו מה זה אלימות מילולית, פסיכולוגית, רגשית, כלכלית. זה עניין שאף אחד לא יודע כי אף אחד לא מעלה את זה על סדר היום. אישה שלא חוטפת את הבוקס או הסטירה, היא לאו דווקא אישה שהיא לא אישה מוכה. נשים לא יודעות את זה.

עוד סיפור אחד קטן. אני חייבת להגיד אותו. זה אולי יזעזע, כי לא יצאתי עד עכשיו לתקשורת עם הסיפור הזה, אבל הוא חייב להישמע.

במהלך המשפט שקיימתי נגד המדינה, התקשר אליי באותו יום שהעניין הזה סוקר בחדשות – באמצע ארוחת הערב קיבלתי טלפון, לא עניתי לשיחה. אחרי השיחה ראיתי שיש לי הודעה קולית. התקשר אליי חוסה מבית החולים הפסיכיאטרי שהרוצח ישב איתו, והוא אמר לו שהוא הולך לרצוח את שלושת הילדים שלי.

אותו חוסה הלך למדריך שלו שהוא היה בשיקום וסיפר לו. המדריך הרים טלפון לעובדת הסוציאלית בבית החולים הפסיכיאטרי בפרדסיה. הוא אמר: "משהו מאוד רע עומד לקרות". הם לא עשו כלום. כמה שבועות אחרי זה הילדים שלי נרצחו.

כן, אני כועסת על ההתנהלות של המדינה ואני כועסת על זה שאף אחד לא מעביר אינפורמציה. אני כועסת על זה שאני אם שכולה באופן מאוד מיותר. הילדים שלי היום היו אמורים להיות בחיים.

אין מילים. פשוט אין מילים. אני חייבת להגיד שאני לא יודעת אם כעס מבטא את ההרגשה שאנחנו יכולות להרגיש. אני שואלת את עצמי, הפסיכולוג הזה, הפסיכולוגית ההיא, המדריך וההוא שידעו ולא הודיעו, האם הם עדיין נמצאים בתוך המערכת?

כן.

עכשיו מנסים לשנות את החוק.

אני יודעת, יצא איזשהו תזכיר בנושא הזה. בכל זאת, אני חושבת שלהציל חיים, אפילו החוק מאפשר תחת החיסיון, אם הם מרגישים את הסכנה והם מודעים. הם אמורים להיות מוכשרים לזהות את הסכנות האלה.

שאף אחד לא יגיד לי על השוטר הרוצח מלפני שבוע, זה אי אפשר היה לראות את זה. תמיד יש סימנים ואורות אזהרה. צריך להכיר אותם. צריך לדעת עליהם. זה שלא מדברים על הנושא של אלימות נגד נשים וזה שרק אנחנו הנשים וכמה גברים שאכפת להם צריכות לשבת לבד ולדבר על זה, אני חושבת שזה מה שגורם לכך שבסופו של דבר לא מזהים את הסימנים כמו שצריך. נשים מאבדות את החיים שלהן וילדים קטנים מאבדים את החיים שלהם. העולם של כמה משפחות נחרב.

אני יודעת שמחכים מהמשרדים, אתם תצטרכו לחכות עוד קצת. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה.

אני מצטרפת לכל מילה שאת אמרת. באמת, אין מה לומר. אובדן חיים של אם משפחה זה אובדן חיים לכל המשפחה. זה אחד הדברים הטראגיים, במיוחד כשאנחנו מדברים על גבר שרוצח את בת זוגו. אנחנו יודעים שקרוב לוודאי שאם זה היה גבר, הוא לא היה מעז להרים עליו יד או לדקור אותו. הוא עושה את זה מפני שהוא יודע שהיא אישה, מפני שהוא יכול, מפני שהוא כבר דיכא אותה לפני כן.

אני רוצה להאיר את תשומת ליבנו ולצאת פה בבקשה ובקריאה ממשרד המשפטים להכיר ברצח נשים על ידי בני זוגן כרצח בנסיבות מחמירות.

את בוודאי יודעת שיש לנו היום - - -

אני גם הופעתי בפני וועדת חוק ומשפט ודרשתי את זה.

נכון. אנחנו כבר חצי שנה דנים בחוק הזה. במסגרת החוק הזה, שזה חוק שמדרג מחדש את כל עבירות ההמתה והרצח, יש במסגרת החוק הזה מסבר נסיבות שמצדיקות הגדרה של רצח בנסיבות מחמירות. אז, דרך אגב, העונש הוא בכלל בלי שיקול דעת. אפרופו שאנחנו אומרים שהעונשים מקלים. במקרה כזה, העונש הוא מאסר עולם . אי אפשר פחות. זה מאסר עולם באופן אוטומטי.

הכירו ברצח על כבוד המשפחה, הכירו ברצח עדים ועוד רשימה של שמונה נסיבות, הכירו בכל הנסיבות האלה כרצח בנסיבות מחמירות. את הנושא של רצח נשים על ידי בני זוגן, משרד המשפטים מסרב להכיר.

הסיבה שהוא אומר, ואני אשמח לאחר מכן לשמוע כמובן את ההתייחסות, שאין כאן ערך מוגן. ברצח על כבוד המשפחה יש ערך מוגן, ברצח עדים יש ערך מוגן - - -

אין רצח על רקע כבוד המשפחה, יש רצח נשים.

אומרים את זה כדי להרחיק מהקונצנזוס הישראלי.

את הערת על כך בוועדה, אבל זה עדיין כתוב כך. אני משערת לעצמי שזה ישתנה.

אוי ואבוי אם זה עדיין כתוב כך.

לא, זה ישתנה. ההערה שלך נלקחה לתשומת לב. בוודאי ובוודאי שיש ערך מוגן ברצח נשים על ידי בני זוגן. אי אפשר לבוא ולומר שזה לא. שלא לדבר על כך שאנחנו נימצא במצב, כמו שאת אומרת, רצח זה רצח. אז רצח בחברה הערבית יהיה רצח בנסיבות מחמירות שהעונש עליו מאסר עולם ורצח בחברה היהודית לא יהיה? זה לא עולה על הדעת. זאת הקריאה שלי מכאן.

תודה רבה, חברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

תודה גברתי על הדיון החשוב. אני מודה לחברות המציעות, חברות הכנסת תמנו וסוויד. תודה על הדחיפות של קיום הדיון הזה שמצטרף לעבודה הברוכה שנעשית כאן בוועדה. היא לא מספיקה, כי אין לנו שותפים. אני נדהמתי לראות איך ראש הממשלה פותח את הנאום המרכזי של פתיחת מושב החורף ומדבר על מדינת ישראל שאני לא כל כך מכירה אותה.

בעיר שלי ביום רביעי שעבר נרצחה אישה. יומיים אחרי זה, ממש סמוך לביתי נרצחה עוד אישה. אתמול בלילה עוד אישה, ניסיון לרצח. מן אפקט דומינו שאף אחד לא עוצר אותו. יש לנו תשובות.

2013, כאן בוועדה, אנחנו יושבים כולנו ואומרים: "מה עוד לא עשינו?" ו-"איך לא?". בפעם הראשונה קמה וועדה שמתכללת בין המשרדים. יושבים פה שותפים שלנו. הדברים נבדקים ומוצגים לוועדה, ושוב חוזרים ומוצגים לוועדה. יש פתרונות וגם יש כסף. אמנם לא מלוא הכסף, אבל הכסף קיים.
אף אחד לא מתחיל לעבוד בזה. למה?

לא הוקצו המשאבים הנחוצים לתכנית. גם את זה צריך להגיד.

אין לנו אף אחד בממשלה שהנושא הזה באמת קרוב לליבו. אני לא רואה אף שרה או שר שנזעקים לעניין הזה, גם לא מי שאמון ואמונה על הנושא הזה. בטח ובטח מי שהיה צריך לתת את הדעת.

אני מודה מאוד לשר לביטחון פנים ולמשרד המשפטים, שאתמול בלילה פרסמו את תזכיר החוק שלנו שהיה צריך לצאת לדרך כבר מזמן. האיזוק האלקטרוני. שלוש שנים אנחנו עובדות על האיזוק האלקטרוני.

יש עוד פתרונות, יש עוד דרכים. הטכנולוגיה מתקדמת. אנחנו מדינה שיודעת לעשות את זה, להיכנס לחדרי הלב עם כל מיני דברים זעירים וכל מיני – אז יש היום פתרונות, והם מיושמים בהצלחה בספרד ובעוד מדינות.

יצאו ללמוד, יודעים שיש אפשרויות. אז למה לא? נכון, יש עוד שאלות, אבל אפשר לשבת ולהחליט שזה הנושא היום. הרי בטרור סביבנו שהוא לא רצח על כבוד המשפחה או בתוך המשפחה, או שאין כזה דבר כבוד או כל ההגדרות המילוליות הפוליטיקלי קורקט. רצח ואלימות של נשים לא זוכות לאותו מעמד של טרור מסביב, ואנחנו רואים את זה מסביבנו.

אנחנו רואים, חיים ונושמים את האווירה כאן במדינת ישראל. עוד לא הצלחנו להרעיד את אמות הסיפים בהבנה הזאת שהרצח הבא נמצא על הקיר. הוא פה אתנו.

ישבנו באין ספור וועדות. אני לא אשכח את הדיון שהזמנו חברות שלנו מרמלה, ישבו 10 נשים מאותה משפחה ויושבת פה – את זוכרת את זה, את ישבת אתנו. יושבת פה אישה ואומרת שהיא הבאה בתור, וכך היה.

היינו אמורות לצאת לסיור שם.

יצאנו לסיור לרמלה. ברמלה ולוד.

הפתרונות קיימים. הדו"ח, אנשי המקצוע, איגום של כל הדעות, הידע והפרקליטות. עדיין אומרת לנו הבת של עליזה שפק: "הלכנו, התלוננו". אמא שלי אמרה: "אני כבר שייכת לדור אחר". אמא שלה בגיל שלי בדיוק. מה זה שייך לדור אחר? היא וויתרה. הבת של עליזה שפק אומרת לנו: "אל תוותרו. תעזרו לנו".

זו המשמרת שלנו, של כולנו, כל בעלי התפקידים, חברות וחברי הכנסת, ארגוני הנשים. אני רוצה להודות לכל המשפחות והנשים היקרות שבאו לכאן היום ומשתפים אותנו. מה שאת נתת לנו היום לילך, זה רמזור אדום. אנחנו לא משתמשים בכל הכלים הקיימים.

תודה חברת הכנסת עליזה. זנאש, נרגעת קצת? בבקשה.

קוראים לי זנאש, אני אחות של המנוחה. אחותי נרצחה לפני עשרה חודשים באכזריות. היא השאירה ילדים, הכי קטן בן 6. הכאב הוא מאוד עמוק, אי אפשר לתאר אותו כל המשפחה מרוסקת ממש, במיוחד אמא שלי שלא יכלה לעמוד בזה. מטריד אותנו המצב שלה. פשוט קשה מאוד להתמודד עם זה.

צריך לשים לזה קץ. צריך להפסיק את זה, שלא יחוו את המצב שלנו.

תספרי קצת על זה שהיא הגיעה למשטרה לפני.

זה התחיל ככה: חצי שנה לפני הרצח, התחילה כל האלימות. השתנה הכל בבית והיה לה קשה, היה לה קשה לעבוד. הם היו עובדים באותה משמרת. אם הוא היה עובד בוקר והיא הייתה עובדת בוקר, אז הוא שינה את המשמרת כדי לעבוד איתה וללכת איתה יחד.

היה לה קשה. היא לא יכלה לישון בלילה, הוא היה מציק לה. היא התלוננה למשטרה והמשטרה לא עשתה שום דבר. היא יכלה למנוע את זה. היא דיווחה גם לעובדת סוציאלית, ולא עשו שום דבר. ככה היא נרצחה.

בבוקר ליוותה את הילדים שלה לבית הספר, וכשהיא חזרה הוא דקר אותה למוות. זה כואב. ממש כואב.

תודה.

למה צריך שיהיה לו חלק מהרכוש? הילדים נמצאים בשכירות, הם משלמים כמעט 4,000 שקלים. גם נפשית הם מרוסקים. אין להם כוח להמשיך. במיוחד הקטן, הוא רוצה להתאבד. בהתחלה היה לנו קשה שכל הזמן היינו שומרים עליו. הוא רוצה להתאבד, רוצה ללכת לאמא.

אין לי מילים מה להגיד. הוא בן שש. הוא חווה את זה, הוא אומר: "אני רוצה לחזור לאמא, אני רוצה ללכת לאמא. קשה לי, נמאס לי". ככה הוא אומר, במילים האלה.

זה קשה, אני לא יודעת מה להגיד. אני מקווה שתשנו את החוק כך שהילדים יקבלו את הדירה. שתהיה להם קורת גג. לפחות בזה. את אמא הם איבדו, אין חזרה. היא כבר מתה. לפחות תעשו משהו בזה.

כבר קשה לי לדבר.

תודה. אני חושבת שזו בקשה שאמורה להיות מובנת מאליה. לפחות שתהיה לילדים קורת גג והם יישארו בבית אליו הם רגילים, או לפחות לתת להם בית חלופי. לצאת למצב כזה שהוא גם רוצח וגם מקבל את - - -

הוא לא מאבד את הזכויות שלו.

הוא לא מאבד, כן.

חבר הכנסת דב חנין. תסלחו לי, אבל אני ממש אבקש עכשיו לדבר ישר ולעניין, שלוש דקות, כי אני רוצה לפנות גם כן למשרדים ולסיים ב-11:00.

תודה לך גברתי יושבת הראש על הדיון החשוב הזה. באמת, הערכה לכל הנשים שנמצאות פה מסביב לשולחן. אני ממש מצטער ואפילו מתנצל בפניכן שאני חבר הכנסת היחיד שאיננו אישה.

לא, נחמן היה, מסעוד וסעיד.

אני שמח על כך.

אני אגיד לכם ממה אני מוטרד בדיון הזה. אני מוטרד מכך שאנחנו נמצאים פה עדיין במעגל של המשוכנעות ושל אלה שמבינות את הבעיה. אני מאוד חושש שאנחנו לא כל כך מצליחות ומצליחים לפרוץ את המעגל הזה.

למרות הכותרת החשובה של ידיעות אחרונות – אני מעריך את זה מאוד, אבל אנחנו לא באמת מצליחים לפרוץ החוצה, לא מצליחים להגיע לספסל הממשלה. יש לי את התחושה הקשה שאנחנו לא מעניינות ולא מעניינים את מי שצריך. משעממות ומשעממים את מי שצריך לקבל את ההחלטות.

תראו, המון יוזמות תקועות. יש רעיונות, יש הצעות. יש יוזמות חוק של יושבת ראש הוועדה ושל חברות כנסת אחרות.

החוק למאבק באלימות, אני הגשתי אותו וכמובן - - -

יש תכניות שאפילו הממשלה כבר אימצה אותן, אבל הן לא מתוקצבות, אז מה עשינו? אתם יודעים מה הדבר הכי מרתיח? לא רק שלא מתקדמים בכיוון הנכון, מתקדמים בכיוון ההפוך, בכיוון הלא נכון.

בשעה שאנחנו יושבים כאן, השר לביטחון פנים מקדם רפורמת נשק שתגדיל בצורה נוראית את כמות הנשק הזמין בישראל. ארגוני הנשים צועקים, ובצדק, שהדבר הזה יהיה האקדח על שולחן המטבח שיגביר את מקרי הרצח, ומצפצפים על כולנו.

חברות וחברים, אני פונה אליכם. אני יודע שלא צריך לפנות, אבל צריך להשמיע את הצעקה הזו בכל מקום. אסור לשתוק. צריך להמשיך וללחוץ, צריך להמשיך להילחם. שלא תהיה לנו התחושה שמה שקורה פה בחדר שכולנו מבינים, אנחנו רחוקים מאוד מאיפה שצריך להיות. תודה.

תודה. מאוד טוב לי לראות את חברי וחברות הכנסת מגיעים, אבל אני מתחילה לפחד שלא יישאר זמן לבקש לדעת מה בדיוק עושים במשרדים ומה התקדם מאז. אז אני מבקשת לתת לחברת הכנסת רחל עזריה, ואחריה אני ארצה לשמוע מנציג הבת"פ. בבקשה.

תודה רבה ויישר כוח על הדיון. אני רוצה לומר ממש תודה לך, זנאש, שהגעת לדיון, וגם לכן, לילך ואיילה. אני הגעתי מדיון אחר על נשים מסורבות גט, אז נכנסתי באמצע. תודה רבה שהגעתן, כי הרבה פעמים ההרגשה בכנסת זה שאנחנו לא בקשר מספיק קרוב עם מה שקורה בשטח. לכן גם הרבה פעמים קבלת ההחלטות היא לא מדויקת למה שקורה בשטח, אז אני רוצה לומר תודה.

נושא שאני רוצה להעלות, כבוד יו"ר הוועדה, ומאוד חשוב לי שזה ייכנס גם בסוף לסיכום של הדיון. אני רוצה להעלות את הנושא של ההכשרות לשופטים, למטפלים, לשוטרים, לרופאים. אין להם היום הכשרות כמו שצריך. אין הכשרות, אין ריענון, אין השתלמויות.

הסיפור שלך, לילך, הוא מאוד – וגם שלך. אתן בעצם אומרות שכולם באיזשהו רגע יכלו לעצור את זה. לכולם היה רגע שהם שמעו, אבל לא היה מי שתכלל את זה ולא היה להם ברור מה צריך לעשות.

ברגע שיהיו הכשרות כאלה, ברגע שיהיה ברור מה צריך לעשות, אז אפשר להתחיל את השרשרת ולמנוע את זה.

כמו שאני ציינתי, היה פה דו"ח. באמת אחד הדו"חות המעולים. דו"ח וינטר. פשוט גנזו אותו.

זו צריכה להיות הדרישה של הוועדה, שיהיו את ההכשרות כדי שבכל רגע, אם מגיע מידע, יודעים מה לעשות. כרגע מגיע מידע, ואני רוצה לומר – אני מתארת לעצמי שאלה שהיו ברגע האמת, הם לא הבינו מה הדבר הנקודתי הקריטי שצריך לעשות.

אני לא חושבת שהם אנשים רעים שהיו בדרך. אם היה מידע ואם היו הכשרות, בעיניי הדברים היו נראים אחרת. אני מקווה.

לצערי הרב, את צודקת שצריך לעשות יותר הכשרות, אבל את הא'-ב' לפחות אני יודעת שהם מקבלים. נוכל לדבר על זה, אבל אני מתחילה להילחץ.

אני רוצה לתת למשנה למנכ"ל של המשרד לביטחון פנים, מר אליעזר רוזנבאום. אני יודעת שאתם אחראיים על חלק ניכר מהתכנית הבין משרדית.

חלק קטן.

חלק קטן. אני יודעת שמשרד הרווחה – אני מעריכה שהגיעו אנשים רמי דרג.

העליתי את השאלה – בשעה טובה יצא תזכיר החוק בעניין האזיקונים לאחר שחיכינו שלוש שנים. למה זה צריך להיות ככה, למרות שנודע לי שהיו שיקולים אחרים? השאלה היא למה זו הוראת שעה ולא תיקון חוק רגיל?

בוקר טוב גברתי יושבת הראש וחברי הכנסת. בראשית דבריי, אני רוצה כן לציין שמהשר דרך המנכ"ל אנחנו עוסקים בנושא. זה עובר גם דרכי ודרך הגורמים המקצועיים גם במשרד וגם במשטרה בנושא הזה. אני תכף אפרט איפה אנחנו עומדים בחלקים שאנחנו אחראיים על יישום התכנית הלאומית.

אני מבקש להזכיר ש- - -

כדאי רק לדעת, אנחנו לא נוכל עכשיו לעבור על הכל. יתקיים דיון לקראת היום הבין לאומי למאבק באלימות. רק לאמוד מקרוב איפה אתם עומדים ביישום התכנית.

ברור. אנחנו חלק מהוועדה הבין משרדית שמנכ"ל משרד הרווחה מוביל. מעבר לישיבות של הוועדה הבין משרדית, אני באופן שוטף יושב עם איריס פלורנטין, שהיא מובילה את הנושא הזה. ישבתי איתה רק לפני שבועיים כדי לראות שאנחנו מתקדמים בחלקים שלנו מולם.

זאת מדיניות השר. אנחנו הצוות המקצועי מיישם אותו.

ראשית, אנחנו סיימנו את הפיילוט. היינו צריכים כבר לפני ראש השנה להיות בספרד ופורטוגל. לצערי, הספרדים לא יכלו לקבל אותנו, כי הם החליפו את חברת ההפעלה. הם ביקשו לדחות את זה, אז זה מתואם כרגע ל-26.11.18. בזה אנחנו נחבר גם את הפורטוגלים. יכול להיות שבאותה נסיעה ייסעו גם לארצות הברית - למרות שכולם משתמשים בטכנולוגיה של הגי'.פי.אס, שיש איתו לא מעט בעיות. זו הטכנולוגיה שקיימת.

גם אני חשבתי שהקדמה מאפשרת טכנולוגיה טובה יותר, אבל יש בהחלט בעיות לגבי קבלת התראות בתוך מבנים, במרחקים. צריך להתמודד עם הדבר הזה. כנראה שזה לא יהיה מאה אחוז, אבל גם 70%-80% זה - - -

זה לא יהיה 100%, אבל זה יהיה 80% מעל מה שיש לנשים היום.

צריך להפעיל את המערכת הזאת עם המגבלות. אולי נצטרך להגדיל את הטווחים בין הבעל לאישה, כדי שיהיה מרווח ביטחון על אותם פערים בהתראות. בקנדה יש פרויקט, אני אראה אותו באופן אישי. נעשה את הכל כדי לקדם.

תזכיר החוק שפורסם יעזור לנו. הוא הוראת שעה מאחר ואנחנו סיימנו – זה פיילוט כי אנחנו רוצים באמת ללכת ולבצע את הפרויקט הזה בצורה בטוחה ומבוקרת, ולכן – אבל זה לא מפריע אם זה מוגדר כהוראת שעה. הרבה מאוד תזכירי חוק הם הוראת שעה - - -

כן, אבל הוראת שעה צריך להביא אותה כל שנה לכנסת ולאשר.

זו לא תהיה המגבלה.

אתה יודע יותר טוב מכולם כמה רציתי לצאת לדרך הזו. אני מעריכה מאוד ואני יודעת על הוויכוח שהתקיים בין משרד המשפטים למשרד הבט"פ. בישיבה האחרונה אנחנו דרשנו שלא לעכב את החקיקה עד לסיום כל הבדיקה, כי ממילא החקיקה לוקחת זמן.

אני שמחה לראות שניתנה ההוראה ויצאנו לדרך. אני מאוד מקווה שזה לא ייתקע באמצע חקיקה מתוך כל מיני סיבות כאלה ואחרות. בין הטרומית לבין התזכיר עברו שלוש שנים. אני מאוד מקווה שבין התזכיר עד החקיקה לא נעבור דרך כל כך ארוכה.

חברת הכנסת עאידה, מכעיס אותי לדבר על האזיקונים כשיותר מ-60% מרוצחי הנשים היום מסתובבים בינינו. מה המשטרה עושה עם מקרי הרצח של הנשים? יותר מ-60% ממקרי הרצח של הנשים הערביות מסתובבים בינינו. זה האיום, זה הטרור.

נאילה מנשים נגד אלימות. אני אוסיף לזה ש-70% ממקרי ניסיונות הרצח, גם כן לא מפוענחים. כלומר, 70% מאלה שניסו כבר לרצוח את נשותיהן, עדיין מסתובבים.

85% מהנשים שמתלוננות על אלימות בתוך המשפחה, התיקים שלהן נסגרים.

רק עוד כמה דברים - - -

רק לתקן.

שיתייחס גם לדברים שלה, זה דברים מאוד חמורים. 85% מהתיקים שנסגרים זה קטסטרופה.

שניה.

אז לגבי התזכיר חוק של העברת המידע, גם פה פורסם תזכיר החוק לפני שבוע וזה יעזור מאוד כדי להעביר את המידע לרווחה, בריאות, למשטרה, על שולחנות עגולים שמקיימים. המידע הזה והעברת המידע הוא חיוני. בלי זה אנחנו בפער. אני מקווה שזה גם יקודם בזריזות, כדי שגם הנושא הזה שהוועדה שלי ולאחר מכן בוועדת היישום, ציינו את זה שזה בהחלט פער מאוד משמעותי.

לגבי מה שגברתי ציינה, אנחנו גייסנו עד עכשיו 7 מתוך 10 תקנים שהקצנו לעובדות סוציאליות במגזר. 3 בתהליך. יש לנו פער בטייבה, בעירון. אני מקווה שאנחנו נצליח למצוא.

הקצנו 5 תקנים נוספים בתחילת 2019, אנחנו נעמוד על 15 במגזר הלא יהודי. גברתי, את מכירה את הפרויקט הזה. זה פרויקט חשוב מאוד, מצליח מאוד, מסייע רבות באותן תחנות המשטרה במגזר.

אנחנו בתהליך עם הרווחה, הם אמורים להגדיל עוד 40 תקנים במהלך שלוש שנים, עד 2021, 15 תקנים בכל אחת מהשנים. אנחנו נגדיל באופן משמעותי את הטיפול הפרטני של כל אותן נשים מאוימות. אני מקווה שזה ישפר.

קו החירום שלנו קרס אתמול מרוב נשים שנמצאות במצוקה ולחץ. אנחנו יושבים פה כל פעם ואמרים שנעשה, ואנחנו כל פעם באותו מקום.

אני רואה את הפרצוף הבא. כמנהלת מקלט, כל פעם שאני פותחת את העיתון הבטן מתהפכת לי שזו לא מישהי שיצאה מהמקלט שלנו ושיכלתי להציל אותה.

אנחנו יושבים ומדברים, ואני יכולה להראות לכם, אתמול הקווים קרסו מרוב נשים מאוימות ובלחץ. אז איזו בשורה אנחנו מעבירים? מה אנחנו אומרים להן?

אנחנו באים לפה וחוזרים ואני לא מעזה להסתכל להן בעיניים. חוץ מהסיפורים ו- - שהצטרפה אליי, לא יצאתי עם כלום.

לדברייך, אין לנו את הפריבילגיה להתייאש. אנחנו נצא לרחובות ואנחנו נצעק ונעשה הכל, אבל מי ישמע אותנו? אנחנו 50% מהאוכלוסייה ולא מתייחסים אלינו.

כמה אתם יורדים לשטח? כמה אתם פוגשים את הנשים?

שניה.

לא, זה חשוב. כמה אתה פוגש. עאידה, תרשי לי, יזמתי את הדיון. יש לי שאלה ואני מצפה לשמוע אותו. מתי פעם האחרונה אתה היית במקלט לנשים?

קודם כל, אנחנו מקיימים גם במשרד אצלנו - - -

לא ישיבות במשרד. לא בסטריליות. מתי אתה הלכת למקלט של נשים? מתי פגשת את הנשים האלה?

פנינה, אני מתנצלת. אני חייבת להפסיק את זה. אתן יודעות, ואני אמרתי את זה מההתחלה. אני אצטרך לסכם את הדיון הזה ב-11:00 כי הצוות של הוועדה יקום ויעזוב אותי, ולא יהיה לא סיכום ולא כלום כי אלו הוראות יושב ראש הכנסת.

מאוד כואב לי שבדיון עמוק כזה וכואב כזה, אני צריכה לתת את ההערה הזו. אני האחרונה שחושבת, ואני אומרת לכם את זה בגלוי. אני יודעת שמהישיבה הזו, ואמרתי את זה בפתיחה, ובגלל זה גם לא יזמתי את הדיון בעצמי. אני יודעת שאלה דברים שאם הם לא מזדעקים בממשלה כולה ומבינים שאנחנו במצב חירום, לא יקרה כלום.

התכנית היא לטווח ארוך. אני יודעת שלא היינו צריכים לחכות עד שיהיו עוד רציחות ונכנס ישיבת חירום כדי שהתזכיר ייצא ב-21:00 אתמול.

אנחנו ישבנו פה לפני כמה חודשים וביקשנו שיזדרזו עם זה. הדיון המשיך. אני יודעת שיש צורך בתכנית חירום. תכנית לטווח ארוך, בסדר, למרות שהיא לא מיושמת. אני יודעת שלא הוקצה לה התקציב, כי אנחנו לא מעניינות אף אחד. אזרחיות המדינה הזו כנראה לא מעניינות את הממשלה. כאשר הן נרצחות על ידי בני זוגן, זה עניין משפחתי, לא עניין לאומי. לא עניין של כל המדינה. זה כנראה לא מעניין את ראש הממשלה.

אני פניתי אליו, ואני מצפה – אני פונה עכשיו מול השידור הישיר, מול הוועדה הזו. אני שוב פונה לראש הממשלה ואומרת לו: תיקח אחריות. אם אתה כבר מעביר סמכויות שלך מכל מיני סיבות, תגידו. אתם רוצים את הסמכות להגן על אזרחיות מדינת ישראל או לא?

אנחנו לא מעניינות, אנחנו משעממות.

לצערי, אני יודעת שאתם כנציגי משרדים מנסים לעשות את העבודה שלכם. אני מדברת עכשיו על ההחלטה המדינית, הפוליטית, על הרצון הפוליטי בלשנות את המצב. תכנית לטווח ארוך.

"כל מה שנדרש לתכנית הבין משרדית למאבק באלימות, אני מקצה את המשאבים לשנה הבא". קשה לעשות את זה? כל יום אני שומעת על הקצאות כאלה ואחרות. אני לא אכנס לטיבן ולאילו מטרות. הוא יכול לעשות את זה.

שתצא השרה לשוויון חברתי והרשות לקידום מעמד האישה ותגיד: "יש לנו תכנית, ואנחנו נעקוב על זה". אני לא שמעתי אפילו ציוץ מהצד הזה.

"אני מסיר את כל העכבות, ואני עובד עם שרת המשפטים". אני יודעת שהוא ישב פה ואמר שהוא עובד על זה. הנה, רק אתמול יצא.

אני לא רוצה לחכות שתירצח עוד אישה כדי שנרגיש את הרגשת החירום. הנשים האלה שכל יום בבוקר נפגשות עם הנשים המוכות והנשים שבסיכון, כאשר הן קוטעות את הדברים וצועקות זה יוצא מדם ליבן. הן אלה שנפגשות איתן.

המשפחות שנמצאות אתנו ושילמו מחיר, ימשיכו לשלם מחיר. לפחות אולי זה ינחם אותן שהן הקורבן האחרון.

אני יודעת שהצטרפת רק עכשיו, תציג את השם.

שמי יצחק, אני בן דודה של אנגווץ אשר נרצחה לפני יומיים באכזריות רבה לעיני ילדיה. רצחו משפחה שלמה.

אני חושב שהדרך הכי טובה להילחם בדבר הזה, ברצח כל כך נורא, זה החמרת ענישה. שרוצחים כאלה יידעו שהם לא יוצאים מהכלא. שיישארו בכלא עד סוף ימי חייהם, לא יראו אור יום. כמו שהם הרגו את הקורבן והיא לא תעלה מן הקבר ולא תראה את משפחתה, הם צריכים לדעת שהם לא ייצאו, לא יראו אור יום, לא יגדלו משפחה. לא יקיימו את חייהם כרגיל.

הרתעה זה הכלי הכי טוב, ולא להעלות טענות של אי שפיות וכל התעלולים המשפטיים שאני מודע אליהם גם מתוקף עיסוקי. אני רק אומר שצריך לשים לזה סוף על ידי הרתעה משמעותית ביותר.

המשפחה קמה מאבל רק לאחרונה, לאחר שאמא של הנרצחת נפטרה לפני שנה וחצי. האחים והאחיות שלה לא יכלו להגיע. באתי בתור נציג המשפחה כדי לזעוק את הזעקה שלהם.

תודה.

היא סבלה מאלימות?

לפי הסימנים שעולים לאחרונה עולה שהיא סבלה, פשוט הסתירו את זה.

זה מה שאמרתי לפני שנכנסת. אין דבר כזה שפתאום זה קורה. במקרים האלה תמיד יש סימנים.

חברות הכנסת, נשארו לנו בדיוק ארבע דקות. אני נותנת לכל אחת דקה ומשאירה שתיים לסיכום. בקשה, חברת הכנסת מירב ואחריה חברת הכנסת תמר.

תודה חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תודה לך על כל מה שאת עושה כאן בוועדה בשביל לחזור ולהעלות את הנושא הזה על סדר היום, לא לוותר ולא להפסיק לדרוש, לא להפסיק לצעוק.

את יודעת, אנחנו אומרות אדישות וראש הממשלה אמר בפה מלא שזה משעמם אותו ולא מעניין אותו, אבל אני רוצה לדבר על הצביעות.

יש לך חצי דקה.

חצי דקה לדבר על הצביעות של הממשלה הזאת, שהיא הראשונה להזדעק על קדושת החיים כל פעם שנדקרת חלילה אישה או נרצחים ילד או ילדה על ידי פלסטיני. המדינה רועדת. הממשלה מגנה מקיר לקיר. כוחות הביטחון יוצאים מדעתם. נבנות שכונות חדשות. מה לא עושים?

אבל כשאישה נרצחת על ידי בעלה, כשהילדות והילדים של לילך נרצחים על ידי אבא שלהם, דממה. הצביעות היא מצחינה, היא פשוט מצחינה למרחוק. בגלל זה באמת חייבים להחליף את הממשלה הזאת בהקדם.

תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג.

תודה. אני רק באתי קודם כל כדי להזדהות ולהפגין נוכחות, כי אני חושבת שאני מצטרפת לדברים של מרב. הנחישות שלך כל פעם לכנס את הוועדה מחדש ולא להגיד כמו שהרבה פעמים אומרים פה בכנסת "כבר עשינו", "כבר דנו", כאילו יש בלעדיות. כמו שהמציאות לא מפסיקה, גם הוועדה הזו לא מפסיקה.

לכן לי לפחות באופן אישי היה חשוב לבוא לכאן, ואני שמחה שהייתה כאן נוכחות מאוד משמעותית כדי להראות את החשיבות שאנחנו מייחסות ומייחסים לדברים.

רצח הנשים זו תופעה חברתית. זו לא טרגדיה אישית, זו תופעה חברתית וזו תופעה לאומית. אם חצי מאוכלוסיית המדינה נמצאת בסכנה, זה דבר שצריך להרעיד את אמות הסיפים.

מעבר לכל המדיניות שנאמרה כאן בנושא האכיפה, הטיפול והרווחה, אי אפשר לחשוב שאנחנו נמשיך להציף את הרחובות בנשק, ולחשוב שחיי אדם וחיי אישה ייחסכו ולא להפך. גם את זה צריך לקחת בחשבון במשרד לביטחון פנים.

תודה. אנחנו קיימנו דיון בשבוע שעבר על זה ופניתי לשר הבט"פ. אני מחכה לתשובה ממנו. נשארו לי בדיוק שלושים שניות.

אני מודה לכל המשפחות שהגיעו עד לפה. אני יודעת שאי אפשר לסכם דיון כזה. יש לנו עוד המון מה לעשות. אני מפה שוב קוראת לשרים, שכולם ייצאו ויכריזו מה הם עושים למען המטרה הזו. לא ביום יום, אלא בתכנית חירום.

אני קוראת לראש הממשלה, ותאמינו לי, אתם עוד תשמעו איך אנחנו ממשיכות את המאבק הזה. אני לא ארפה. אנחנו עוד נמשיך עד שנשיג את הביטחון לאזרחיות שסובלות מאלימות.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.