פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



21
ועדת החוקה, חוק ומשפט
15/10/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 682
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, ו' בחשון התשע"ט (15 באוקטובר 2018), שעה 13:00

הצעת צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון רכב שנתיות שמוטלות מכוח פקודת התעבורה), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר
מרב מיכאלי
אורי מקלב

יעקב אשר

מרב זוהרי
ענת הר אבן
אושרת דיין אליהו
שמרית רגב
ישי בן אלי
–
–
–
–
–
מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
יועמ"ש, רשות האכיפה והגביה, משרד המשפטים
ממונה ייעוץ משפטי, רשות האכיפה והגביה, משרד המשפטים
דוברת, רשות האכיפה והגביה, משרד המשפטים
חשב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ליז אהרונוב - ראש תחום כספים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חוה מרים ראובני
אלי מורגנשטרן
–
–
סגנית היועמ"ש, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
רפרנט תחבורה באג"ת, משרד האוצר

יהודה גוטמן - אזרח

שגיא אהרון - שדלן/ית (קונטקטי בע''מ), מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל

תמי סלע

אסף פרידמן

מוריה אביגד



הצעת צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון רכב שנתיות שמוטלות מכוח פקודת התעבורה), התשע"ח-2018

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא הצעת צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון רכב שנתיות שמוטלות מכוח פקודת התעבורה), התשע"ח-2018. צהריים טובים לחברי הכנסת, אנשי הממלכה, הגופים האחרים שנמצאים פה, בפרט מי שמייצג את עולם התקשורת, כולם ברוכים. בבקשה.

נזכיר שאנחנו בדיון שני על צו שהוא לפי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, והמטרה של הצו היא להסמיך את המרכז לגביית קנסות לגבות סוג מסוים של חובות, שהוא אגרות לרישוי רכב. היו כמה נקודות שעלו בדיון הקודם ושאלות שעלו בעקבותיו, הן היו בתכתובת מייל ואני מציעה שנפתח אותן ונציג בדיון את ההתייחסויות.

נקודה מרכזית שעלתה פה הייתה שמדובר גם על חובות שהתגבשו לפני החוק. הצו יאפשר שהמרכז יגבה את החובות האלה מיום פרסומו של הצו, אבל דובר על חובות שכבר התגבשו שלוש שנים קודם לכן. עלתה כאן טענה שזה מהווה שינוי מדיניות גביה, בפרט ככל שמדובר באנשים שלא שילמו את רישיון הרכב בגלל שהרכב מושבת, לא בשימוש. אז נקודה אחת הייתה שמוצדק יותר לאפשר את הגביה מכאן ולהבא, תוך שהם באמת מבהירים את השינוי ואת האפשרות לאנשים שכבר לא משתמשים ברכב להודיע שהרכב מושבת. זה דבר אחד.

גם לגבי הפרוצדורה עצמה של ההודעה על השבתה – זה עלה פה בקטנה ויותר בהתכתבויות – היום זה דורש הגעה למשרדי רשות הרישוי ויש היום במשרדי ממשלה ושירותים מערכת של הזדהות ממשלתית מקוונת שכן מאפשרת לבצע זאת. שוב, זה לא חלק מהצו אבל זה עלה כחלק מהפרוצדורה מול אנשים שלא משתמשים ברכב, עד כמה בקלות הם יכולים לבוא, להודיע, להזדהות ולבצע את ההליך הזה ואז להימנע מתשלום של אגרות כשהרכב לא בשימוש. אני חושבת שאלה הדברים העיקריים.

לא, הדבר העיקרי מבחינתי הוא בכלל לא קשור לזה. הדבר העיקרי בעיני הוא – אתם מדברים על אגרה, משרד התחבורה, אני מדבר על כך שסיכנתם את מדינת ישראל באופן הכי מטורף שרק אפשר. הרי אם אתם רוצים אגרה, אתם יוצאים מתוך הנחה שהרכב הזה פעיל, לא הושבת – כי אם הוא הושבת אתם מסכימים שאין מה לשלם אגרה – אתם חושבים שהרכב הזה פעיל, אז שלוש שנים אדם נוסע עם רכב שאין עליו טסט, כי אי אפשר לעשות טסט בלי ששילמו אגרה, אין עליו כנראה גם ביטוח, אין כלום, אף אחד לא בודק את ההיתכנות שלו. מסה כזאת גדולה של אנשים שמסתובבים בכבישי הארץ – הפקר. איך זה יכול להיות? אני לא מדמיין לעצמי. על כמה רכבים מדובר?

אין לי את הנתונים.

הנתונים שהועברו לנו לגבי החייבים הם 180,000 חייבים וחוב של 360 מיליון שקלים, כשמדובר על שלוש שנים.

180,000 לשלוש שנים, נניח שזה 60,000.

2% שלא משלמים ויש כ-3.5 מיליון רכבים. אנחנו לא יודעים בכמה מתוכם הרכב נמצא על הכביש, בשימוש, וכמה הוא בהשבתה.

ההפך. אני אומר, הם יוצאים מתוך הנחה - - -

שחלקם על הכביש.

אם הם חושבים שחלק לא, אז הם לא צריכים לשלם אגרה.

הם כן צריכים, משפטית הם חייבים.

אני לא חושב שזו הנקודה המשפטית.

אנחנו מחויבים לגבות אגרה, אנחנו לא בודקים אם הרכב נוסע או לא.

אני רק אסיים את השאלה. אני אומר שיש 60,000 רכבים, לפי השיטה שלכם, שאם אנחנו רוצים שהם ישלמו אגרות זאת אומרת שאנחנו מסכימים שהרכבים האלה קיימים ולא הושבתו.

לא נרשמו כמושבתים.

אז 60,000 רכבים נוסעים על הכבישים בלי טסט, בלי ביטוח, אף אחד לא יודע אם הרכב כשיר או לא. איך אתם, משרד התחבורה, חיים עם זה? איך אתם ישנים בלילה עם דבר כזה? אלא אם כן, אתם יודעים שהרכבים האלה כנראה הושבתו ועכשיו אתם רק מחפשים מקור להכנסה נוספת – לא אישית את, אני מתכוון, אלא משרד התחבורה, את כמייצגת.

אני רוצה להסביר, אם תרשה לי, בכמה משפטים, אני לא אאריך. 60,000 כלי הרכב האלה שמדובר עליהם - - -

כך אמרתם – 180,000 לשלוש שנים.

אבל סביר להניח שזה חוב של שלוש שנים, זה אותו רכב, אז זה 180,000.

אותו רכב, אז זה 180,000 רכבים – השם ישמור.

לא, להפך.

זה מספר החייבים. נגיד שהחוב שלהם הוא 2,000 – זה על פני שלוש שנים אבל החייבים הם אותם חייבים.

אנחנו לא יודעים אם כלי הרכב האלה נוסעים או לא. אף אחד לא מדווח לנו אם הוא מתניע ונוסע או שהרכב עומד על לבנים. יש אפשרות כזאת. אם הוא הודיע לנו הוא לא מחויב. אנחנו נמצאים במצב שיכול להיות שהוא מושבת בפועל אבל משפטית הוא לא משובת. אנחנו לא יודעים שהוא מושבת ולכן מבחינה משפטית, גם אם הוא בפועל, כאמור, מושבת ולא נוסע, הוא מחויב בתשלום אגרה. אנחנו דורשים את זה לא בגלל שאנחנו מניחים שהוא נוסע, אלא בגלל שיש לנו חובה לדרוש את זה מכול רכב שלא קיבלנו לגביו באופן אקטיבי הודעת הפסקת שימוש.

לגבי הנסיעה, ברור לחלוטין שחלק משמעותי מהמניע – אדוני יכול להשתכנע יותר או פחות – לעשות את הפעולה שעכשיו אנחנו נמצאים בה הוא לגרום למצב שהרכבים: או יעשו טסטים, ישלמו וייסעו תקינים, או שיורדו מהכביש ולא נמצא מין מצב ביניים כזה שיש כלי רכב שאולי אינם תקינים, לא שילמו אגרה, לא עושים טסטים ומצבם לא ידוע. אני מבקשת לציין שבסופו של דבר לנסוע עם רישיון רכב לא בתוקף, בין מבחינת אגרה ובין מבחינת טסט, זו עבירת תעבורה. כאשר עוברים את השנה זו העמדה לדין ומשטרת ישראל אמורה לבדוק. היא עוצרת מאות-אלפי מכוניות בשנה לבדיקה ורואה אם הרישיונות שלהם תקפים.

אם אני הייתי משרד התחבורה או משטרת ישראל, לא חשוב לי, במקום לבוא לפה, לוועדה, לדפוק על השולחן ולהגיד: רבותי, הם צריכים לשלם אגרה, לא שילמו לנו אגרה, הייתי אומר: זה ה-peanut, זה כלום. נכון שזה כסף. אני הייתי דופק על השולחן ואומר: רבותי, נוסעים כאן 60,000, או 180,000, רכבים שמסכנים את ביטחון הציבור, נוסעים בלי טסט. זה לא רק טסט, יכול להיות שהרכב בכלל לא כשיר כי אי אפשר לעשות טסט בלי ששילמו את האגרה. זו סכנת נפשות לכולם. זו הנקודה המרכזית שהייתה צריכה לזעזע את אמות הספים – איך כזאת מסה אדירה של רכבים נוסעים בלי טסט, בלי ביטחון, עם סכנה אדירה לציבור. מה אתם באים אלי עם הנושא של האגרה? בסדר, זה חשוב, אבל זה כלום ביחס לסכנה העצומה שיש לציבור.

מה אני מסיק מזה? א', אני מסיק מזה שאם לא באים בטענה הזאת ולא זועקים, המשטרה ומשרד התחבורה, שהם לא יכולים לישון בלילה בגלל הסכנה, אלא באים לדבר אתי רק על האגרות, שאתם יוצאים מתוך נקודת הנחה שהסכנה באמת לא קיימת. סכנה לא קיימת יכולה להיות רק במצב אחד, שאתם מבינים שהרכב מושבת, ואז אתם באים ואומרים: אם הוא מושבת והם לא דיווחו יש לנו הזדמנות ליצור עוד מקור הכנסה – שאולי זה בסדר, אבל זה ליצור עוד מקור הכנסה. את מבינה מה שאני אומר?

אני מצטערת שאדוני מייחס לנו את הכוונות בצורה כזאת.

כי אני לא קולט איך יכולה להיות מסה כזאת של רכבים שנוסעת על הכבישים. אם יש, אני אומר, אני לא ישן בלילה עכשיו. מאז שדיברנו בישיבה הקודמת ושאלתי את השאלה, אני לא ישן בלילה. כל רכב, אם הוא לא עבר טסט, לא בדקו אותו, אני לא יודע אם הגלגלים שלו בכלל מכוונים, אם הוא ראוי, אם יש לו ברקסים, כי הוא לא עבר בדיקה, לא עבר כלום – וזה רכב ישן בדרך כלל, אז אם הוא לא עבר זה עוד יותר מסוכן. איך אנחנו יכולים לישון בלילה כך? מאחר ויש לכם את השמות של האנשים – נכון, יש לכם?

יש לנו, ודאי.

יש לכם, אז מה היה צריך לעשות? ללכת לבדוק אם האנשים האלה עבריינים, נוסעים על הכביש עם רכב שמסכן את כל הציבור. מה, אנחנו רוצים לחכות שתהיה תאונה ואז יבדקו שפשוט הרכב הזה שלא עצר באדום לא עצר באדום מסיבה פשוטה, כי אין לו ברקס, ואין לו ברקס כי הוא לא עבר טסט? לבדוק את זה זה מה שמעניין אותי.

אנחנו מטפלים בזה בזירות אחרות.

גם מבחינה הגיונית, ברגע שאדם משלם אגרה הוא כבר מרגיש כאילו כבר חצי מותר. אם בן אדם יודע שמשיקוליו שלו הוא השבית כרגע את הרכב – הוא עדיין לא משבית אותו עולמית, הוא עדיין לא בא ואומר: אני הולך לזרוק אותו – התפר הזה נפגע. יש באמת טעם לפגם שאתם מתמקדים כרגע בקטע של – ואני לא מייחס את זה כמובן לך, אנחנו מכירים מוועדת כלכלה, יש לנו הרבה מאוד שעות - - -

אנחנו מכירים היטב.

בסך הכול גם האגרה הזאת מגיעה עם הרישיון. זה בא ביחד. זה חלק אינטגרלי מהרישיון. אם אין רישיון לרכב אין שום סיבה לשלם גם את האגרה. אם אתם רוצים סתם לבוא ולהתמודד עם הבעיה הזאת בכלל, כדי לגרום לאנשים אולי לגרוט את הרכבים יותר, תבואו עם תוכנית רחבה יותר. אל תתפסו רק את הקנסות ואת הדבר שיותר קל לכם לעשות כי זה גורם נזק לאנשים וזה לא צריך להיות כך.

אנחנו נמצאים פה בדיון שמקורו בצו לפי חוק המרכז לגביית קנסות והוצאות.

לא, זה לא הדיון, זו הסמכות שאת רוצה לתת.

תרשה לי, אדוני, אתה מכיר אותי, אני לא מאריכה ואני משתדלת גם להשיב לעניין. הנושא שנמצא פה על השולחן, שזו סמכות הוועדה וזה הנושא שהבאנו לפה, הוא הנושא של הגביה. זה לגמרי לא הנושא היחידי בהקשר הזה. חבר הכנסת אשר מכיר, בוועדת הכלכלה – שזה הפורום שבו אנחנו באים עם חקיקת התעבורה – שם אנחנו מדברים על ענישה, על סנקציות, על הטלת קנסות, על הזמנה לדין, על נקודות, על העבירות.

אבל זאת לא עבירה.

זה כן עבירה. לנסוע עם רכב שרישיונו לא בתוקף זאת עבירה.

הוא לא נוסע.

חוה, אם הייתם באים אלי והייתם אומרים לי: הנה, אדוני, אנחנו באמת כל כך מודאגים שעשינו בדיקה, מצאנו שמתוך ה-60,000 או ה-180,000 "איקס" אנשים נוסעים בלי רישיונות, בלי טסט, אנחנו מטפלים בהם ועכשיו יש לנו תוספת, שאנחנו רוצים שהם ישלמו את האגרה – הייתי עושה את זה בחפץ לב ובהבנה גדולה. אבל לבוא רק על האגרה – ואני לא חושב שפניתם למישהו על עצם העניין שנוסעים כאן רכבים שמסכנים את הציבור בצורה כל כך נוראה – זה לא יכול להיות. אני מרגיש שאני דן בפיצ'יפקס, כשהנושא עצמו, סכנת הנפשות, עומד לנגד עינינו. זה לא יכול להיות.

לשולחן הזה הבאנו את מה שמצריך את השולחן הזה. במקומות אחרים, בזירות אחרות, בכלים אחרים - - -

זאת השאלה, אם במקומות אחרים - - -

בוודאי.

אם אני אגיד לך – אני לא רוצה להגיד לך – שעשיתי בדיקה בכל הוועדות וכולן אמרו לי שמעולם לא הביאו להן נושא שאומר ש-180,000 כלי רכב נוסעים בלי טסט, בלי כלום? יש סכנת נפשות לציבור וצריך לדפוק על השולחן, לעשות עיכוב קריאה.

אני רוצה לומר לך שבמסגרת כמעט 30 דיונים שהיו בוועדת כלכלה בנושאי תחבורה, בטיחות בדרכים והכול, הנושא הזה לא עלה אפילו פעם אחת על השולחן, לא על ידי המשטרה ולא על ידי משרד התחבורה.

לפני שנה וחצי בערך העלינו את הקנס בוועדת הכלכלה על נסיעה ברכב בלי רישיון בתוקף. זה דבר שעשינו בוועדת הכלכלה לפני שנה וחצי, אז זה לא שלא עשינו.

בסדר גמור, במסגרת העלאות של דברים נוספים.

צברנו דברים, אנחנו לא באים על כל שורה לבד.

אבל, חוה, יש לך רשימה של שמות האנשים שעליהם מדובר שהיה להם רכב והם לא שילמו אגרה. אתם צריכים לבוא ולהגיד לי: תראה, סטטיסטית, אנחנו, המשטרה, משרד התחבורה, מתוך 180,000, או ה-60,000, היינו אצל 20,000 והורדנו אותם מהכבישים בגלל שהם נוסעים בלי רישיונות. אתם לא צריכים בשביל זה שום ועדה. הם נוסעים בלי רישיון, נוסעים בלי טסט - - -

זה תפקיד משטרת ישראל לבצע - - -

הם נוסעים בלי טסט, הם נוסעים בלי כלום – הורדנו אותם מהכבישים. הייתי אומר: וואו, כל הכבוד, כי הרי יש לכם את השמות, אתם לא צריכים ועדות, אתם לא צריכים כלום.

אנחנו לא גורם אוכף.

ואז, אם היית באה ואומרת לי: ניסן, תשמע, ל-20,000 האלה שכבר תפסנו שהם נוסעים על הכביש, עשינו מה שעשינו אבל חוץ מזה אנחנו רוצים גם לחייב אותם בתשלום אגרה, זה משהו אחר לחלוטין.

אנחנו לא גורם אוכף. אני יכולה לשלוח להם תזכורת - - -

מי זה "אנחנו"?

משרד התחבורה.

אז את אומרת: המשטרה אשמה. אז את רוצה שנחכה עד שהמשטרה תבוא?

יש לי את הסמכויות שלי, אני לא יכולה לעשות ולמלא את כל התפקידים. אני הרגולטור, אני שולחת להם רישיון, אני שולחת להם תזכורת.

למשטרה יש את הרשימה של ה-180,000?

יש לה את כל קובץ הרכב בשלמותו.

שלילת רישיון, כל אלה שמשוללי רישיון – מי אוכף את זה?

אכיפה זה רק המשטרה.

אבל מי מנהל את הדבר הזה? קח לדוגמה, אדוני היושב-ראש, שלילת רישיון, כשאנשים שנמצאים בשלילה יש מעקבים האם הם נוסעים או לא.

אני שואל: העברתם למשטרה רשימה - - - ?

אנחנו נעביר.

נעביר זה סיפור נפרד. רגע. העברתם למשטרה שמות של 180,000 אנשים שאצלנו חשודים ברמה מאוד גבוהה שהם נוסעים על כבישי ישראל בלי טסט, בלי רישיונות, בלי כלום, מסכנים את הציבור בכל רגע ורגע? גוואלד, צריכים לעצור את הכול. זו סכנת הנפשות הכי גדולה שיש. הוא לא יעמוד בעצור לא בגלל שהוא עבריין, בגלל שהברקס שלו לא עוצר כי הוא לא עבר טסט. לא עשיתם את זה.

הוועדה צודקת ואנחנו נעביר את כל - - -

נקיים דיון רחב על הכול.

רק שניה, אני רוצה לתת איזושהי סקירה קצרה, בבקשה. בבדיקה שעשינו מצאנו 220,000 רכבים שלכאורה נוסעים בלי ששילמו את אגרת הרכב, חובות שהצטברו ל-620 מיליון שקל.

אל תגיד "לא בלי ששילמו את האגרה", תגיד: "בלי שיש להם טסט". זה שהם לא שילמו את האגרה זה משהו צדדי.

מבלי שיש להם טסט, נכון מאוד. אנחנו יותר ממסכימים, הרבה יותר ממסכימים. זה נכון מאוד. פנינו לכל אותם אנשים שלכאורה נוסעים ברכב ללא ששילמו. עד היום, בסביבות 10,000 באו והסדירו את חובם ועוד 28,000 בעלי רכבים באו והורידו את הרכב. יכול להיות שיש חפיפה גם.

מה הנתונים? כמה?

28,000 בעלי רכבים הורידו את הרכב. פנינו בשלב זה רק ל-125,000 ויש מכתבים שמחכים לעוד 60,000.

זה מכתבי ההתראה האלה?

כן. אנחנו בהחלט מסכימים לבקשה - - -

כמה חזרו ושילמו? אני לא מבין.

10,000 שילמו כבר.

את כל שלוש השנים האלה?

שנה, שנתיים או שלוש. הם חייבים שבע, רובם חייבים שבע שנים, אנחנו מראש פנינו רק לשלוש שנים או פחות, לפי העניין.

אני לא מבין. זה שבא ושילם לך את הכסף – מבחינתך הוא צדיק יסוד עולם, הוא בין ל"ו צדיקים. נסע, סיכן את מדינת ישראל, בלי טסט, בלי רישיון והוא ל"ו צדיקים עכשיו. איך אתה מקבל את הכסף בכלל?

אתה צודק. אדוני, אתה צודק.

יש אצלנו "קים ליה בדרבה מיניה", כלומר, צריך לקבל את העונש החמור.

אתה צודק. אנחנו נעביר את כל הקובץ של האנשים, אנחנו נדרוש מהמשרד שיעביר לידי משטרת ישראל את כל הקובץ של האנשים, הן ששילמו ולא עשו טסט והן שלא שילמו ולא עשו טסט. אם לא נעשה את הסדר היום, לא נדע. כלומר, המצב יכול היה להימשך – איך המנכ"לית אמרה לי? 40 שנה אף אחד לא עשה כלום – כמו שהוא היה עד היום. אנחנו רוצים להסדיר.

למה לא העברתם עד היום? למה באתם לפה, ואנחנו כבר יושבים ישיבה אחר ישיבה – למה לא העברתם? זה הדבר הכי פשוט. דבר ראשון. גוואלד. סכנת נפשות. קודם כל הייתם צריכים להעביר את זה בכלל.

כי אין בית מדרש בלי חידוש. למדנו, שמענו, אנחנו נעביר את הבקשה של הוועדה וניישם אותה.

החשבים גם למדו קורס ביחסי ציבור, איך להעביר דברים, זה לא סתם.

ישי, לפני שהוא היה חשב של משרד התחבורה הוא היה חשב שלנו. במשרד התחבורה הוא אמר: איך זה לא מטופל? זה הסיפור.

כמה זמן אתה חשב של משרד התחבורה?

שלוש שנים.

שלוש שנים זה הרבה זמן, היה צריך כבר – מילא, היית אומרת לי חצי שנה.

עברתי בערך 10 ועדות עד שזכיתי להגיע לכבודכם. אני עובר סאגה נוראית, לצערי הרב.

היושב-ראש, למה אתה בא אליו בטענות? הוא מהכובע של החשב. לא סתם החשב נמצא פה. כל התהליך התחיל מהסתכלות של החור של הגרוש, מהכסף, לא מהסתכלות על הצורה הבטיחותית של הבעיה.

אורי, כשלא היית הסברתי – אני מלמד עליהם זכות, צריכים ללמד עליהם זכות הרי – שהם לא באו בכובע אחר, רק בכובע הזה, כי הם באמת יודעים שהרכבים האלה לא נוסעים על הכביש, אז ממילא אין סכנת נפשות. אלא מה? עכשיו יש להם בעיה רק של כסף אז הם באים לבקש את הכסף.

הלוואי, הלוואי שזה היה נכון.

עכשיו אנחנו יודעים על מה אנחנו דנים – על אנשים שלא משתמשים ברכב כבר שלוש שנים. אנחנו רוצים לבוא ולהגיד: נכון, אתם לא משתמשים ברכב, אבל אגרה תשלמו, למה? כי לא הפקדתם את הרישיון איפה שצריך. אם זה הדיון אז הדיון הוא שונה לגמרי ממה שהוא עכשיו.

אני אחלק את זה. יש כנראה ארבעה סוגי אנשים: יש את האנשים שלא שילמו ויודעים שהיו צריכים לשלם והשתמשו ברכב - - -

והם נוסעים שלוש שנים בלי טסט ובלי כלום?

כן. אולי יש חלק שיותר.

מסה של 180,000 איש?

לא, חלקם. כנראה שניים או יותר.

הוא לא אומר כולם, הוא אומר חלקם. הוא לא יודע אם זה 1% או 20%.

יש את האנשים שלא שילמו ולא נוסעים ברכבים, ויש את האנשים שלא שילמו והם תמימים, הם נוסעים באוטו והם טועים.

מה זאת אומרת "טועים"? הם לא יודעים שצריך לעבור טסט?

כן. לא יודע. נגיד, נגיד שיש אנשים כאלה.

בוא נחשיב אותם בקבוצה הראשונה.

המכתב לא הגיע.

לא מכתב, אבל הוא לא יודע שהוא צריך לבוא? יש מישהו במדינה שיש לו רכב הוא חושב שהוא לא צריך להעביר אותו טסט?

10,000 איש שקיבלו את המכתב באו שילמו, בוודאי ובוודאי הלכו ועשו טסט.

רגע, יש לך את הנתון? כמה מתוך 10,000 האלה ששילמו הגישו הצהרה עכשיו שהרכב לא בשימוש?

לא, הוא אמר הפוך – שילמו והלכו לעשות טסט. זה 10,000 רק.

לא הגענו להצהרה.

איך אתם יודע אם עשו טסט או לא?

אני אסביר. הרצון הכי גדול לא לעשות טסט הוא לא לשלם את האגרה. מי שמשלם את האגרה - - -

אני לא בטוח, יכול להיות בטיחות ברכב או דברים כאלה.

סלח לי, הנושא של בטיחות ברכב וכו' – הרי תבין שאם הוא לא עוצר באדום בגלל שהברקס לא עובד, זה לא רק שהוא מסכן מישהו אחר, הוא גם מסכן את עצמו, את המשפחה ואת הילדים.

ויותר מזה – הוא גם רוצח בפוטנציאל, כי אם הוא יעשה תאונה ויפגע במישהו, כנראה שהוא יברח.

לא חשוב, הוא יפגע בעצמו קודם כל. האדם מסכן את עצמו גם, לא רק את השני.

רוצח פוטנציאלי לא בגלל שהוא יברח, בגלל שהוא רצח, בגלל שהוא דרס מישהו.

הוא יפגע במישהו, הוא רק פצע אותו אבל הוא יודע שאין לו רישיון אז הוא גם יברח.

אתה חושב שהוא לא יפגע בעצמו? מי אמר שדווקא השני יפגע? אם הוא יעבור באדום ויתקל במשאית אז הוא לא יישאר בחיים, לא השני.

נכון מאוד.

בקיצור, מה אנחנו עושים?

אנחנו מסכימים לגמרי. מה שאנחנו רוצים זה לעשות סדר, ולבקשתכם, גם בלי לפגוע באנשים שלא נסעו ברכב. אנחנו ניתן תקופה שבה אנשים יוכלו לבוא ולהצהיר שהם לא נסעו ברכב, מי שיבוא ויצהיר, בלי שהוא יצטרך להביא מסמכים – אנחנו ננסה לבדוק את זה אחר כך, אני לא בטוח שנצליח – ויוריד את הרכב מהכביש, לא יצטרך לשלם את האגרה.

תבדקו, זה חשוב לבדוק, גורם הרתעה.

ניתן תקופה כזאת. בזמן הזה גם כל מי שישלם לא יידרש לשלם את הריבית ואת ההצמדה. זה גם קיים היום וזה יהיה קיים גם עד סוף התקופה הזאת. אנחנו ניתן עוד תקופה של ארבעה חודשים – אני חושב שזה הרבה זמן – לבוא להצהיר, להסדיר וכו'. אחרי שהתקופה הזאת תיגמר, מי שלא עשה את זה, סימן שהוא כנראה נוסע ברכב, לא שעה לבקשותינו המוצדקות לשלם אגרה רק לשלוש שנים, כנראה שרובם עושים את זה קצת יותר, ואנחנו רוצים להעביר את החובות האלה על מנת לשמור על הבטיחות של כולנו, אחד, לרשות האכיפה והגביה, שניים, למשטרת ישראל.

בוא נלך אחד לאחד, נתחיל עם הכסף כי אני חושב שזה הדבר השולי לחלוטין.

אבל זה עושה סדר.

בוא נניח נתחיל עם זה. אתם אומרים שייצא מכתב לכולם, שבמכתב הזה יגידו: רבותי, בשלוש השנים האחרונות לא שילמתם אגרה, אם הרכב שלכם לא היה בשימוש תודיעו לנו ואתם פטורים, לא צריכים להוכיח, לא כלום.

אבל אנחנו נבדוק אתכם.

שניה, קודם אני רוצה לשמוע את ההצעה. צהריים טובים, גברתי.

שלום, צהריים טובים, אני מתנצלת מאוד על האיחור. אם יורשה לי, רק שאלת הבהרה: מה זה אומר – שאנחנו פוטרות את האזרחיות והאזרחים עכשיו מהצורך להודיע על הוצאת הרכב משימוש?

לא, חס ושלום.

הגעת בדיוק בזמן, זו הנקודה.

הם צריכים להודיע, אם הם יודיעו הם לא יצטרכו לשלם את החוב.

אנחנו רוצים לדעת איך הם מודיעים, מה אנחנו מבקשים מהם, מה הצורה. היום, כדי להודיע צריך להגיע פיזית, לעמוד בתורים.

בואו ננתח את זה אתו. אני רק רוצה להגיד למרב, שהצטרפה אלינו, שהשאלה המרכזית היא לא זו של הכסף, השאלה המרכזית היא שהאנשים האלה שלא שילמו אגרה גם לא יכולים לעבור טסט. זאת אומרת שיש 180,000 רכבים, מבחינתם, שנוסעים על כבישי ישראל בלי טסט, בלי כלום, מסכנים את הביטחון של כולם. זה הדבר המרכזי, לא הכסף. מה אתם מדברים אתי על כסף? טפלו בזה. יש לכם את השמות של האנשים. איך זה שלא בדקתם? זו השאלה המרכזית והיא כרגע בצד.

אבל תגיד את ההסתייגות שלך – שאתה מניח שרוב ה-180,000 - - -

כן, אמרתי שאם הם לא באים בנושא הזה, אז או שרק עכשיו הם מתחילים לעשות סדר, או שהם מניחים שבאמת הרכב הזה לא נסע. אבל בוא נלך לשיטתך.

אבל, אדוני היושב-ראש, אחת האינדיקציות – אני אומר את זה גם לחברת הכנסת מרב מיכאלי –כשקיבלנו את הנתון הזה בפעם הקודמת, היא שרוב הרכבים הם רכבים ישנים, רובם מעל 17 שנה.

אז ממה נפשך? או שהוא לא נוסע עליו – ואם הוא נוסע עליו זו סכנת נפשות פי אלף יותר גדולה. יש את השמות של האנשים, צריכים רק לבדוק, המשטרה או מישהו, שם שם.

180,000 ואין שום נוהל שנגיד פעם בשנה, או פעם בשנתיים, פעם בתקופה מסוימת שבודקים, מה קורה עם מכוניות שלא שילמו עליהן את הרישוי?

אנחנו עושים גם את הנוהל הזה.

עכשיו הוא רוצה, עד עכשיו לא עשו.

הנוהל אומר שנשלח לך מכתב שאתה צריך לעשות טסט. אחרי שלא שילמת את הטסט, חודש אחרי שלא תשלם ישלח לך מכתב נוסף שיגיד לך: אדוני, לא עשית טסט על הרכב ולא שילמת את האגרה, אנא פנה, תעשה טסט ושלם את האגרה. לא עשית את זה, אחרי עוד חודשיים או שלושה, אני לא זוכר, שוב ישלח אליך מכתב ושוב יתזכר אותך.

אבל המכתב צריך גם להדגיש אם הרכב יצא משימוש כי זה לא היה. באגרת הרישיון רק היה כתוב שהשימוש ברכב מחייב טסט וזהו.

ומה אחר כך? מתי מגיעים לבדוק אם האיש נוסע או לא נוסע?

כל אלה שלא יעשו את זה, לבקשת הוועדה – ואני אשמח שהוועדה גם תכתוב את זה בהחלטה – אנחנו נעביר: אחד, למשטרת ישראל, על מנת להגיד שלכל האנשים האלה, לפי מה שידוע לנו, יש רכבים על הכביש והם נוסעים בלי שהם עשו טסט; שניים, נעביר להמשך טיפול לרשות האכיפה והגביה, שתחילת הטיפול שלה הוא עוד שני מכתבים נוספים, אני מזכיר, איתור ושני מכתבים נוספים, שגם יתזכרו אותו: אדוני, תעשה את הטסט, שלם את האגרה. כלומר, האזרח יקבל חמישה מכתבים לפני - - -

אני רוצה רגע לסכם את ההצעה שאתם מציעים. נעזוב רגע את הנושא של הביטחון בנסיעה על הכבישים וכל זה, בואו נדבר על החלק הכספי. אתם אומרים שמוציאים מכתב ל-180,000 האלה ואומרים בו: רבותי, לא שילמתם אגרה, אם אתם נוסעים ברכב, נא לשלם את האגרה, אם אתם לא נוסעים ברכב, תודיעו לנו.

תצהירו.

כן, תצהירו. אם הוא כותב לכם: אני לא נוסע ברכב, הוא פטור ולא צריך לשלם שום אגרה.

נכון.

יפה, זה מקובל. אם הוא אומר שהוא נסע, הוא יצטרך לשלם, כל הדברים שדיברנו.

אם עשו שימוש ברכב – אתה הגדרת את זה נכון כי זה גם אם בן דוד שלו נסע.

לא משנה, אם הרכב היה על הכביש, לא שהוא עמד ליד הבית ושימש מחסן לכל מיני דברים. זאת אומרת שבאופן תיאורטי, האנשים האלה, אם הם באמת לא נסעו, מספיק שהם יודיעו לכם שהם לא נסעו ואתם מקבלים את זה בלי הוכחות ובלי כלום. זה אחורה.

נכון. אני רק אגיד שאם גיל הרכב מעל 15 שנה אז הוא רק מצהיר ולא צריך כלום. 15 שנה מהיום, לא מלפני שנתיים, שאז שלחנו את המכתבים.

ואם זה 10 שנים?

אם זה 10 שנים אז נצטרך שהוא יחתום על ההצהרה עם עורך דין ואני אסביר גם למה. זה לא הגיוני, אז אנחנו באים לקראתו ואומרים לו: למרות שלפי חוק לא באת והצהרת, והיית צריך, אנחנו נמחק לך את החוב, אבל לפחות את ההצהרה תעשה בפני עורך דין, כי רכב שגילו – אני רק מזכיר לוועדה שרכב שעבר תאונה והוא טוטלוס, או נגנב, או נמכר וכו', נמחק לגמרי. מדובר על בן אדם ששם את הרכב ועשה ממנו עציץ, או גרט אותו, או מכר אותו לחלקים, ולא בא להצהיר – שזו דרישה, לדעתי, מאוד-מאוד בסיסית מאזרח. תחשבו, אני מעביר רכב למישהו, מחר הוא ייסע אתו, יעשה נזקים וכו', ואני - - -

חבל שלא הבאנו לכאן את איגוד המוסכים, הם יגידו לך כמה רכבים בני 10 שנים מושבתים לגמרי בגלל חלקים שחסרים, בגלל תאונה עצמית שהוא גם לא קיבל דבר מהביטוח ולא קרה שום דבר. אם אין ביטוח מקיף אז נגמר הרכב, הוא לא מתקן אותו ונגמר הסיפור.

10 שנים בלי ביטוח זה - - -

לא 10 שנים בלי ביטוח, הוא כבר 10 שנים באמת לא נמצא.

אבל אם גילו של הרכב - - -

גילו 10 שנים, בביטוח מקיף, תאונות עצמיות - - -

זה נראה לי - - -

אנחנו גם מדברים היום על רכבים קטנים - - -

אבל המוסכים גם מעדכנים את רשות הרישוי, כי הם לא יכולים להשתמש במנוע בלי לעדכן את רשות הרישוי אז הם חייבים לעדכן.

הם לא משתמשים, הם אומרים: נזרוק אותו, המנוע לא בסדר.

אם זה במוסך מורשה אז הוא חייב לעדכן. זו עבירה פלילית.

הם יגידו לך כמה רכבים נמצאים. הוא לא משתמש במנוע.

אז זו עבירה פלילית. הוא מחזיק רכב לא רשום, זה אסור. הוא חייב לעדכן.

הוא לא משתמש במנוע.

המוסך חייב לעדכן אותם.

הוא לא משתמש במנוע, אז למה הוא צריך לעדכן את זה?

הוא חייב לדווח. זה החוק.

אבדן מוחלט – אני חושב שזו דרישה מאוד בסיסית מהאזרח - - -

הוא אומר לו: את החלקים האלה אני אזמין לך, החלקים וכל מה שאתה צריך עולה לך כך וכך, בעל הרכב אומר: אל תזמין, תעזוב אותי וזהו.

גם אם לא אמרו את זה במפורש עד היום, מעתה יגידו. עד היום זה לא נאמר. היו שולחים את אגרת רישיון הרכב ורק כתוב - - -

זה נאמר, זה נמצא באתר, אבל זה לא - - -

באתר כן, אבל בן אדם קיבל את האגרה, הוא הבין מזה שאם הוא רוצה להשתמש ברכב - - -

אדוני, ברשותך, כי אני תכף צריכה ללכת לישיבת סיעה. אני אגיד את זה כך: ראה, אדוני, אתה יודע שמעבר לחברותי בוועדת החוקה וזה שאני משתדלת להגיע לכל דיון, הנושא הזה כמובן חשוב לי במיוחד משום שהוא נכנס בתוך המהלך הגדול שאני מובילה כבר כמה וכמה שנים, שאדוני שותף לו, באמת לצמצם, ובסופו של דבר לבטל, את השימוש בפקודת המסים (גביה) לגביה מינהלית, דרקונית, ארכאית. לכן אני מאוד מברכת על המהלך - - -

הם לא משתמשים בזה.

הם היום לא משתמשים, אבל הם פשוט לא יכולים.

לא, אנחנו יכולים והחלטנו לא לעשות את זה ולפנות למרכז.

החליטו לא, אנחנו שמחות. לא חשוב. לכן אמרתי, אני מברכת על המעבר.

למה הם לא יכולים?

עזוב את זה רגע, יש לך במסמך ההכנה את הגדרות החוק לעניין הזה.

משרד התחבורה לא יכול על דברים שלו - - - ?

מה שמבחינתי חשוב – שזה לא יקרה ושזה עובר לרשות האכיפה והגביה. אבל צריך להגיד שעצם זה שזו הסיבה שבגללה עכשיו אתם נדרשים בכלל לסוגיה הזאת של רכבים שכל כך הרבה שנים אתם לא יודעים מה קורה אתם, זה חמור מאין כמותו בעיני, באמת.

לכן זו כבר ישיבה שנייה שאני עושה על זה.

וצודק אדוני שבאמת מדובר בפיקוח נפש. נכון שיש אחריות לאזרח ולאזרחית אבל צריכה להיות גם אכיפה. זה לא יכול להיות שאם לא הודעתי אז סבבה, 17 שנה האוטו שלי, אין לדעת, אולי מישהו משתמש בו ואולי לא.

אני מוכן לשלוח לכם מיילים שכתבתי בדיוק את זה ואני אשמח מאוד שהוועדה תנחה את משרד התחבורה – אני מזכיר שאני עובד משרד האוצר – ואנחנו גם נעשה את זה.

אז, אדוני, צריך להנחות בצורה מפורשת את משרד התחבורה. זו באמת שערורייה.

אנחנו נעביר את כל הפרטים למשטרת ישראל.

אנחנו, את החשבון הזה בינינו, ניישר אחר כך.

אדוני היושב-ראש, שחברת הכנסת מיכאלי לא תחשוב שאנחנו רק רוצים לפטור מזה. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שרוב הרכבים האלה הם רכבים ישנים והרכבים האלה לא על הכביש. זה לא ש-180,000 רכבים נמצאים ללא טסט. אנחנו לא חושבים שהמספרים האלה בכלל מעניינים. יותר מזה, אנחנו גם יודעים שהנוהג המקובל עד היום – זה לא רק שלא הייתה אכיפה – כולם יודעים, כל עם ישראל יודע שאם הרכב שלך לא עובד, אם קיבלת בגריטה והיה לך מבצע, קיבלת, אם לא קיבלת, אכלת אותה.

לא היה לי שום מבצע. הייתה תאונה עם האוטו, הוא הלך. אבא שלי הלך – כשאני עוד הייתי מזועזעת ראש מהתאונה – למשרד הרישוי, הודיע שהאוטו נפטר, מנוחתו עדן.

היום לא הולכים להודיע מכיוון שאנשים אומרים לעצמם: הרכב שלי לא פעיל, זרקתי אותו, העברתי אותו, הוא לא על הכביש, אני לא חייב, מכיוון שדורשים ממך היום – ואנחנו רוצים לשנות את זה ואני חושב שחייבים לשנות את זה – בעידן הטכנולוגי של היום, לבוא למשרד הרישוי להודיע על כך שהרכב לא על הכביש. זה לא מציאותי.

אורי, מרב רוצה להדגיש לך שהנקודה המרכזית אצלה כרגע בדיון הזה, מעבר לנושא של פיקוח נפש וכל זה, שהיא שמחה שזה לא יגיע לפקודת המסים (גביה) אלא יהיה מבוצע על ידי - - -

דווקא להפך, אני רציתי להגיד שמעבר לנושא של פקודת המסים (גביה) והגביה היותר שפויה וראויה, רציתי להגיד שזה פיקוח נפש והוועדה באמת חייבת לוודא שמשרד התחבורה עובר לנוהל שהוא - - -

בואו נסכם את ההצעה שלכם ונראה אם אנחנו עומדים בה. ההצעה שלכם באה ואומרת – נעשה נקודה מהיום, מכאן ולהבא, אחר כך נדבר אחורה, זה מה שאני מקווה שיהיה מכאן ולהבא – ייצא נייר ברור ומובן לכל, תוך חודש, שבו מסבירים לאנשים: תדעו לכם, כך וכך, במידה ותחליטו להשבית את הרכב אתם חייבים לעשות כך וכך. תכף נראה מה אתם חייבים לעשות.

מה זה "מכאן ולהבא" – מכאן ולהבא על החובות?

לא על החובות, מכאן ולהבא על רכבים חדשים.

על טסטים חדשים.

הדיוק הוא חשוב כדי שנבין על איזה חובות מדובר – חוב שהתגבש מכאן ולהבא.

לא רק חוב, כל אדם היום שיגיע לעשות טסט על הרכב שלו, קנה רכב חדש וכו', יידע באופן ברור – שלא יהיה לו תירוץ והוא יוכל להגיד "לא ידעתי" – שאם הוא רוצה להשבית את הרכב זו זכותו, אבל הוא צריך או להפקיד את הרישיון במשרד הרישוי, או - - -

או לגרוט את הרכב.

יש ביטול רישום.

או – ועוד מעט נדבר על זה – אולי משהו שאפשר לעשות דרך האינטרנט, אני לא יודע.

זה לא אולי, זה חייב להיות. עמידה בתור מבחינתי - - -

רגע, עוד מעט נדבר על זה. אני אחזור על זה, אני רוצה קודם כל לראות את המבנה הכללי. צריך לעשות את זה ומכאן ולהבא אנחנו לא מאפשרים מצב של הצטברות של אנשים, שעוברת שנה ואנשים לא עושים, או שנתיים. לא מאפשרים יותר הצטברות של זה.

אני מציע - - -

רגע, עכשיו תן לי לחזור קדימה.

לא אחורה, על הקדימה. "לתשומת לבך" – אני מקריא מתוך רישיון רכב שהיום קיים – "רישיון הרכב תקף רק לאחר תשלום האגרה ועמידה במבחן כשירות". כאן צריך להיות המשך: לידיעתך, רכב שהפסיק להיות שמיש, חובה עליך להודיע למשרד הרישוי שאתה מפסיק שימוש, במידה ולא, אתה תהיה חייב בתשלום. אני מציע שגם בטופס של העברת בעלות שוב פעם נגיד לו: העברת בעלות, עכשיו יהיה לך טסט, תדע לך שאם - - -

אבל לא יתנו לו בכלל להעביר בעלות אם הוא בלי טסט.

יש טסט.

מי שקונה, לא קונה על מנת לא להשתמש ברגע זה והוא קונה רישיון רכב בתוקף. אין מה לכתוב את זה. גם הטופס הוא כזה קטן, אין מקום לעוד הודעות, כעובדה.

אז אני רוצה להגיד לך שאני מכיר הרבה אנשים – כנראה עו"ד ראובני קונה רכבים טובים – שקונים ביד שנייה ומתברר שקנו חתול בשק, ודווקא אחרי הקנייה, תוך חודש או חודשיים, מתברר להם שהם לא יכולים - - -

אנחנו לא מדברים על אלה שיש להם חובות, אנחנו מדברים מכאן ולהבא, אנחנו רוצים שהם לא יוכלו להגיד בעוד שנתיים "לא ידעתי".

זה אירוע, העברת בעלות זה אירוע שמזכיר לאנשים, אנשים קוראים את מה שכתוב פה. אתם רוצים לא לכתוב? אל תכתבו. אם הבעיה היא הדיו של השורה הזאת, זה מאוד מכביד עליכם – אל תכתבו.

פשוט הטופס עמוס באזהרות.

אני רק רוצה להגיד לך, זה חשוב מאוד, הדבר הזה צריך להיות תנאי – אני אומר למשרד התחבורה: תפנו לחשבות עכשיו – חייבים לראות איך אנחנו מעבירים את ההודעה הזאת של הפסקת הרכב והוצאתו מרישיון, השבתת הרכב, בדרך דיגיטלית. היום אנחנו מתקדמים בכל הדברים על ידי ממשל זמין, לא יכול להיות שעם הדבר הזה צריך לבוא בפועל למשרד הרישוי. מי שיודע ומי שעובר את זה – זה שעות לחכות בתור. הם לא זמינים. בן משפחתי קנה רכב, הוא היה חייב להעביר את זה במשרד הרישוי ולא בדואר בגלל שזה היה רכב של נכה – אני גם לא ידעתי את זה – גם עם המידע שהיה באינטרנט הוא רץ ממקום למקום באזור גוש דן ולא הצליח. מכוני הרישוי שהוא היה צריך, שבסמכותם לעשות את זה – המידע אמר שהם פתוחים עד 16 והיו פתוחים עד 15:30, המידע היה לא נכון וכך הוא עבר ורץ באזור ובסוף גם לא הצליח. אני רק אומר לך מה אנשים עוברים.

מה שאנחנו רוצים להגיד, שמעבר לנושא של לבוא פיזית היום, צריכים למצוא עוד דרך שתקל, שאנשים לא יצטרכו - - -

כן, יש גם מערכת הזדהות ממשלתית מקוונת ויש כל מיני שירותים.

אנחנו מסכימים לגמרי. אנחנו נמצאים במהלך ארוך טווח עם הרבה שלבים לצמצם את ההגעה של אנשים למשרדי הרישוי. רק לפני שבועות ספורים הוחלט לבטל את החובה לשאת את הפלסטיק של רישיון הנהיגה כדי שאנשים לא יגיעו למשרד הרישוי כדי להוציא אותו. כפלי רישיון וכפלי רישיון נהיגה - - -

מתי מגיע הנושא הזה אליכם?

אני לא יודעת להגיד לך מתי. אנחנו נמצאים במהלך מול "ישראל דיגיטלית" לנושא של הזדהות, כי מה שקורה זה שצריך לוודא ששכנים מסוכסכים, למשל, אחד לא יבטל לשני את הרכב. שם, תעודת זהות ומספר רכב זה מידע שלהמון אנשים יש עליך ולכן זה זיהוי מאוד-מאוד חלש.

אני מסכים.

יש היום מערכת הזדהות, משהו גנרי, רק צריך להצטרף לשירותים שאפשר.

אנחנו נמצאים בעבודה מולם כי המשרד לנו הוא ממש התחנה הבאה שלהם בתהליך הזה, כי אנחנו משרד שמתממשק בהיקפים עצומים עם הציבור הרחב, לכן בהחלט המשרד נמצא בעבודה בנושא הזה. אני רק אפנה ואוודא שגם הסעיף המסוים הזה, לשירות המסוים הזה, ייכנס שם לתוכנית עבודה.

אבל זה בתוכנית עבודה. אני לא רוצה לעצור, אני אומר לכם, זה פיקוח נפש. זה אחר כך אזרחים שיהיו חייבים יותר ויותר כסף. אנחנו מאוד מבקשים את אישור הוועדה. המהלך הזה הוא - - -

אישור הוועדה למה?

לגבות את האגרה דרך - - -

רגע, עוד לא הגעתי לזה. אני מדבר כרגע מכאן ולהבא על רכבים שאין להם חובות ואין להם כלום. אדם קנה רכב, יש לו רכב ואנחנו רוצים ליידע אותו שמה שקרה עד עכשיו לא יקרה, שבעוד שנתיים הוא לא יבוא ויגיד לי: לא ידעתי ויצבור שנתיים. אין. מעכשיו הודיעו לך עם אותיות קידוש לבנה וכל הדברים. יותר הטיעון "לא ידעתי" לא יתקבל. את זה אנחנו רוצים למנוע. לכן, הדרך היא שבכל מקום שרק אפשר צריך להכניס את זה, יכול להיות שאולי אפילו בטסט, בתיאוריה. יכול להיות שצריכה להיות שאלה כזאת: מה קורה אם אתה רוצה להשבית רכב? לא יודע. יכול להיות. להכניס את זה במודע, כי אני לא מסתכל בהיבט של האגרה, חוה, אני מסתכל בהיבט של סכנת הנפשות.

פעם אחרונה שעברתי תיאוריה הייתה לפני 47 שנה.

גם טסט. אם מישהו מאתנו ייגש לטסט לא בטוח שהוא יעבור.

לגבי הצו, השאלה איזה חובות אתה רוצה לאפשר למרכז לגבות.

רק שנייה. קודם כל אני מדבר על המצב קדימה. בזה אנחנו מסודרים ואתם תמצאו את הדרך איך להקל על האדם שמחליט מכאן ולהבא להשבית את הרכב.

אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, זה אקוטי, זה קריטי. לאו עכברא גנב אלא חורא גנב, אתה יודע למה אני מתכוון. זה שאנשים לא הודיעו, זה רק בגלל - - -

גם הם יודעים, כל אלה שיושבים פה גם יודעים את הכלל הזה, איך שאני רואה במעוף הציפור, לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. כולם כאן יודעים את זה, זה בסדר.

אפשר להסביר את זה – לא העכבר הוא הגנב, אלא החור שיש הוא הגורם לגנב. העכבר נכנס בחור, יש חור.

אני מזכיר רק שיש 3 מיליון ומשהו אזרחים ששילמו את חובם והצהירו שהם הורידו את הרכבים.

כמה הצהירו על השבתת רכב?

מיליונים.

כל שנה יש כ-200,000 שיורדים מהכביש.

מה שאורי מתכוון, שאם לא היו נניח משחטות של רכבים, לא היו גניבות של רכבים. אם לא היה להם מה לעשות עם זה שהם גונבים את הרכב אז לא היו גונבים.

אם לא היו קונים חלקים.

הסברתי רק את המושג. בכל מקרה, דיברנו על המצב קדימה, עכשיו בואו נדבר על המצב אחורה. אם מקובל עליכם שאם האדם הודיע אחרי כל המכתבים שלכם שהוא לא יצטרך לשלם, מבחינתי אני חושב שזה בסדר. יש את הדילמה רק כשאתה אומר שאם זה יותר מ-15 שנה אז לא צריך להוכיח בכלל, ואם זה פחות מ-15, חדיש יותר, הוא צריך רק הצהרה – לא של נוטריון אלא עורך דין, נכון?

כן.

אבל אני רוצה לשמוע מה קורה בתהליך. שני דברים: מה קורה בזמן הזה? שלחו וזהו? שלחו עכשיו לאנשים, אנשים לא הצהירו, לא ידעו, לא הגיע אליהם המכתב והם תכף יהיו עכשיו ברשות האכיפה והגביה?

אבל גם רשות האכיפה והגביה חייבת, לפני שהיא פועלת מול מישהו, למסור לו ביד. היא לא יכולה לפעול בלי זה. המדינה לא פועלת - - -

אתם צריכים להבין שלפעמים מדובר באירועים שקרו לפני 17 שנה.

אורי, הדרך ואיך הוא יידע – זה על כל תהליך של גביית קנסות, זה לאו דווקא פה.

אבל אנחנו עושים כאן צעד שלא היה בכנסת, ואני לא חושב שהוא חברתי או הגיוני - - -

מה פירוש "שלא היה בכנסת"?

גביה רטרואקטיבית על אירועים שקרו לפני 17 שנה.

לא, לא, שלוש שנים אחורה בלבד, זהו.

החוב של שלוש שנים, אבל כמה זמן - - -

זהו, רק שלוש שנים אחורה.

אמרנו, רק על שלוש שנים אחורה.

גם אם היה לו 7 או 17 שנה – יש אנשים שאני יודע שהם לא שילמו 7 שנים – אנחנו גובים רק שלוש שנים.

אני שומע מה שאתם אומרים, אתה באמת גובה רק על שלוש שנים – אבל כמה זמן הוא כבר לא שילם?

שלוש שנים. אם הוא לא שילם לפני 10 שנים, שלוש שנים - - -

אז בתוך שלוש השנים יכול להיות אחד שכבר 10 שנים לא משלם?

כן, ודאי.

יפה, אז אני מדבר על זה עכשיו.

אבל לא מחייבים אותו לשלם על זה.

אני מחייב אותו רק על שלוש השנים האחרונות.

האירוע של השבתת הרכב קרה לפני 17 שנה?

אז הוא יצהיר וזהו, לא יגבו ממנו.

אז עכשיו אני מדבר ברור: האירוע של השבתת הרכב, הפעם האחרונה שהוא התניע את הרכב שלו, היה לפני 15-16 שנה, ועכשיו - - -

אז הוא יצהיר - - -

בסדר, הוא יצהיר, הוא יכול להצהיר היום. מה קרה אם האדם הזה לא הגיע? הוא כבר 17 שנה לא נמצא בכתובת הזו, הוא כבר - - -

אז אי אפשר יהיה לתבוע אותו.

לא יתבעו אותו.

אתה מדבר על גביה - - -

אורי, זה מה שהוא אומר – שאם לא מגישים לאיש דואר רשום או ביד אי אפשר לתבוע אותו, אז אם לא מוצאים אותו אי אפשר לתבוע אותו.

מה אתם עושים במקרה כזה? אם לא מאתרים מישהו, יש דרך להמציא לו?

אתם אומרים שאתם מוציאים מיד להוצאה לפועל – במקרה הזה זו רשות יותר רכה – שמיד יש לגבות. היום הוא לא גר שם, הוא לא יקבל את המכתב הראשון וגם את המכתב השני, לא יעשו מאמץ לחפש אותו ואז הוא מקבל חוב עם הוצאות.

זה הוצאות זניחות בגלל שזו רשות האכיפה והגביה.

כמה הוצאות יהיו לאדם שלא גר בכתובת, משרד התחבורה ישלח אליו מכתב, הוא לא ראה את זה ועכשיו רק דרככם הוא יגיע? אדם שזו פעם ראשונה שהוא בכלל מקבל את המכתב, זה דרככם ויש לו מיד הוצאות.

60 שקל זה איתור מסירה?

איתור ומסירה זה 40 שקל לדעתי, תלוי איפה.

לפי התקנות של מסים (גביה), שיעור הוצאות מקסימלי הוא 44 שקלים.

אם הצו יאפשר שימוש בסמכויות של המרכז רק בחובות חדשים, אז לגבי אותם אנשים שממשיכים להשתמש ברכב, הם יבינו שעכשיו יגיעו אליהם – השנה הם לא מודיעים על השבתה כי הם כן משתמשים – יגיעו אליהם עם אמצעי הגביה של המרכז, הם גם אחורה לא שילמו, עכשיו הם יצטרכו, כדי לעשות טסט ולעמוד בכללים, לשלם גם אחורה.

נכון.

וזה גם היום קורה.

אבל שלוש שנים אחורה.

לא, במקרה הזה הם יצטרכו גם יותר אחורה.

יותר, בטח.

אם מישהו השתמש גם היום בלי - - -

אנחנו לא נגבה שקל על משהו שהוא יותר משלוש שנים.

הם לא יכולים על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

היום, בלי קשר לזה.

אנחנו אולי יכולים, אבל אנחנו רוצים להתחיל משהו חדש וגם לבוא לקראת האזרחים, כמו שאתם אמרתם, ובן אדם עם 17 שנה, אנחנו לא גובים ממנו על 17 שנה.

אני שואלת בלי קשר לסמכות של המרכז. בן אדם היום רוצה לשלם טסט, הוא הבין שהוא הסתבך, הוא רוצה להשתמש ברכב ולהיות בסדר ויש לו חוב ארבע שנים אחורה – לא דורשים ממנו לשלם את זה?

דורשים.

אני חושב שתמי צודקת ולא אתם.

ולגבי האחרים - - -

רגע, רבותי, יש פה אי הבנה. אדם שקיבל את המכתב ופתאום התעורר לזה – נניח שהוא כבר 10 שנים לא שילם ונסע, הוא מודה, הוא אומר: אני נוסע עוד ברכב – מה הוא צריך לעשות לפי מה שאנחנו אומרים?

הוא הרוויח, הוא חוטא נשכר.

כן. הוא צריך לשלם שלוש שנים. הוא בא לטסט, לא יתנו לו להעביר טסט אלא אם כן הוא שילם את האגרה – אז יחייבו אותו לשלם אגרה על כל 10 השנים או רק על השלוש?

שלוש רק.

רק על שלוש. אורי, אתה שומע? רק על שלוש. גם בטסט לא יחייבו אותו לשלם יותר משלוש שנים.

בפרקטיקה של היום זה לא כך, אני לא יודע - - -

אבל אנחנו מסדרים את זה.

הולכים לעשות פרקטיקה חדשה כאן.

אתם ביקשתם – אנחנו מטפלים.

אני לא בטוח אם מה שהם אומרים עכשיו זה נכון מכיוון שמשפטית - - -

תכתבו את זה בהחלטה.

מה תכתבו? יש לכם יועצת משפטית, היא אומרת אחרת. אני רואה שהיועצת המשפטית בודקת את זה.

למה? חוה אומרת את אותו דבר.

חוה?

שלוש שנים.

שלום שנים. הנה, היועצת המשפטית.

זו הנחיית היועץ.

שלוש שנים, מאפריל 2015.

הנחיית היועץ היא שאת לא הולכת לגבות על מה שקרה לפני שלוש שנים ולא נעשתה שום פעולה, זה היועץ אמר, שאם לא נעשתה שום פעולה. אבל אדם עכשיו בא אליכם, אתם יודעים שהוא נסע ברכב 7 שנים - - -

שלוש שנים מכיוון שבכל החובות שלפני כן לא טיפלנו, לא גבינו - - -

לא יגבו חובות לפני אפריל 2015.

העיקרון הוא שאני אגבה רק חובות חדשים, שאני אמנע לצבור חובות לכל מיני אנשים שבפועל הרכב שלהם היה מושבת אבל מאיזושהי סיבה הם לא באו להצהיר, בין אם המכתב לא הגיע אליהם או מכול מיני סיבות שהם לא רצו לבוא ולשבת אבל אני לא אתחיל עכשיו לרדוף אחריהם. אלה שבפועל הם על הכביש, אז גם החובות החדשים יאפשרו לי להגיע אליהם, נכון? כי הם עדיין מקבלים את זה.

לא, אם אתם לא תקבלו החלטה שאנחנו יכולים לגבות שלוש שנים אחורה, אני לא אוכל לגבות את זה.

למה לא?

כי יש אנשים שימשיכו לנסוע ולא יעשו טסט ואותם אתם לא נותנים לי לתפוס על ידי המרכז. יש אנשים שלא שילמו שלוש שנים והם ימשיכו.

בסדר, אבל אז כבר כולם יודעים.

אז מה אם הם יודעים? יש רשעים גם שיודעים.

אתה מצמצם את אלה שאתה מגיע אליו מהמרכז לגבייה - - -

בסוף, הקבוצה שתישאר זו הקבוצה של האנשים שנוסעים ברכבים והחליטו לא לשלם ואותם אני רוצה להעביר למרכז לגביה.

זאת המטרה.

רבותי, בוא נסכם כי השעה 14:00.

ניסן, על השאלה שאני עכשיו שואל לא קיבלתי תשובה: אותם אנשים שלא הצהירו רטרואקטיבית, לא החדשים, הם לא קיבלו, לא משנה מה - - -

והם מודים שהם נוסעים.

לא, הם לא נוסעים, הם לא נוסעים כבר ברכב, זה אירוע שהיה כבר לפני 17 שנה. עכשיו הרשות לאכיפה והגביה תטפל בחוב הזה או לא?

אם הם מודיעים שהרכב שלהם מושבת?

הם לא הודיעו.

אם יש אצלנו מצב שבו הם חייבים, הם נמצאים ברשימת ה-180,000, לא באו אלינו להצהיר, לא לפני 17 שנה ולא היום, שהרכב לא בשימוש, מבחינתנו זה חוב שאנחנו מעבירים לגביה לגבי שלוש השנים האחרונות.

מה אתה רוצה שהם יעשו?

מה המשמעות של רטרואקטיבית?

מאיפה אני יודעת שהם לא נוסעים?

כשענת תגיע אליהם לגבות – נניח שהם לא שמעו, לא ידעו כלום – אם היא לא תדע למצוא את המה נפשך אז הם אף פעם לא ישלמו. היא מצאה, הם אומרים: כן, אנחנו מודים שבאמת בשלוש השנים האחרונות לא שילמנו.

הם יגידו שהם גם לא היו חייבים כי הרכב הושבת לפני 17 שנה.

כן, לא שילמנו כי השבתנו את הרכב. אז אני מניח שההצהרה הזאת תופסת. הם יהיו פטורים, כמו אם הם הצהירו לפני שהעבירו את זה אליהם.

ואם אחרי שהעבירו, גם צריך - - -

אמרתי שזה תופס כמו לפני.

הם יעבירו אלינו את המידע. אנחנו, כמו כל בעל חוב אחר - - -

אז מה, הם משלם את 40 השקלים ובזה זה נגמר?

לא. כל בעל חוב אחר, ברגע שבעל חוב אומר: אני לא צריך לשלם את החוב הזה, אנחנו פונים לגורם הרלוונטי ואם הוא אומר לי: באמת הוא לא צריך לשלם. אני מסתדרת עם האוצר על 40 השקלים האלה לבד, אני לא צריכה את הבן אדם.

החשב הקודם סידר את זה.

אבל הפירוש הוא שאתם נותנים להם סמכות גם על גביה רטרואקטיבית.

אם הוא מודיע שהוא השבית את הרכב הוא לא משלם. אם הוא לא מודיע כלום, מה אתה רוצה שיעשו?

אז אם הוא לא מודיע אתה כן נותן לו רטרואקטיבית?

איך אני יכול לחייב אותו? באים אליו לחייב אותו, הוא אומר: רבותי, אני השבתי את הרכב – לא יגבו ממנו. אם הוא לא יגיד גם אז – אז מה אתה רוצה שיעשו? הוא מסתכל עליהם וצוחק – מה אתה רוצה שהם יעשו? הוא צריך להגיד: רבותי, השבתי את הרכב.

אני אגיד לך איפה זה עומד – מה לעשות שאנחנו לשכה שמקבלת פניות? אתה יודע כמה מבעלי החוב האלה לא נמצאים בכלל בארץ? לא יקבלו? חובות מצטברים, הכתובת שונתה - - -

אז מה החשש?

זה מצטבר והמפגש לא יהיה עכשיו, המפגש יהיה בעוד הרבה זמן - - -

אז אנחנו נעשה להם הפחתה. יש לנו סמכויות הפחתה.

אתם מכניסים את עצמכם לדברים – עד היום לא עשיתם שום דבר - - -

אורי, מה אתה רוצה שיעשו כן? מה אתה רוצה? אולי האיש כן נסע? אתה רוצה לבטל לכולם? ואם האיש כן נוסע?

אני הייתי מבטל – כמו שהגביה היא על שלוש שנים, גם החיוב צריך להיות מתי היה האירוע. ממתי הוא לא משלם. אותו היגיון של היועץ המשפטי, שבא ואמר שאי אפשר לגבות הרבה כסף אם לא נעשתה פעולה שלוש שנים אחורנית, ואת זה אנחנו יודעים לקבל, אותה סיבה, אותה סברה, אותו שיקול דעת שהוא נתן לגביית הכסף, גם אירוע שהיה לפני 15 שנה, 17 שנה, אנחנו לא צריכים להתעסק אתו.

אבל מישהו צריך להגיד שהיה כזה אירוע.

הוא לא שילם 15 שנה.

לא, זה שהוא לא שילם זה לא אומר כלום – ואולי הוא נסע? הוא צריך להגיד. מה, את המינימום הזה?

אולי באמת הוא לא השתמש אבל אף אחד לא עשה את זה? כל עם ישראל לא בא והכריז על זה, אז - - -

אבל כל עם ישראל בא ומכריז. כל עם ישראל משלם. יש אנשים שלא משלמים. אנחנו צריכים לדאוג ל-3 ומשהו מיליון שמשלמים, לא לאלה שלא משלמים.

הוא בעל רכב, יש לו אחריות על הרכב.

אורי, יש מינימום. אתה מגיע לאיש – הרי אם אתה לא מגיע לאיש הוא ממילא לא משלם – באיזשהו שלב והאיש צריך להגיד: השתמשתי בזה או השבתי. אם הוא אומר השבתי – בסדר, אז הוא לא משלם. המינימום הוא שצריך להגיד משהו.

אתה שם לב למה שאנחנו עושים, איזו פעולה דרקונית שלא הייתה כמותה?

למה? מה אנחנו עושים?

אם הוא לא משתמש, הוא רק הודיע – הוא לא משלם אגורה.

הולכים כאן לשחרר אנשים במסות.

אדוני, זה לא דרקוני.

אתה היום מעורר אירועים שהיו לפני 17 שנה.

לא מעורר אותם, אבל מישהו צריך להגיד שהאירוע הזה היה. אורי, מישהו צריך להגיד שהיה אירוע כזה, נכון?

הוא לא שילם אז היה אירוע. אתה כל שנה לא עושה שום דבר, עוד שנה לא ביררת את זה ועוד שנה לא ביררת - - -

אורי, זה שאדם לא שילם – זה אומר שהוא השבית את הרכב? הנה, עובדה שיש הרבה אנשים שלא הודיעו וברגע שהגיעו אליהם הם אמרו: אנחנו נסענו והם משלמים.

אנחנו לא מבררים אירוע שהיה לפני 17 שנה, אנחנו מבררים אירוע של היום. הוא הפסיק להשתמש לפני 17 שנה אבל הוא גם היום לא משתמש. הוא מודיע: היום אני לא משתמש, אני לא משתמש בשלוש השנים האחרונות. לא מעניין אותי אם הוא הפסיק להשתמש לפני 6 שנים, 8 שנים או 20 שנה. כל מה שאני צריכה הוא שהוא יגיד בשלוש השנים האחרונות.

זו הבעיה, שזה לא מעניין אותך ואותנו זה כן מעניין. מה שלא מעניין אותך אותנו מעניין.

לא, זה גם אותו לא מעניין.

אנחנו מדברים על אירוע שהיה לפני 17 שנה, כל שנה לא הודעתם, עוד שנה - - -

- - -

חוה ואורי, רבותי, אני צריך לסגור את הישיבה. המחלוקת היא אחת: אורי בא ואומר שאם אדם לא שילם "איקס" שנים, זהו, אל תשאלו אותו בכלל, תמחקו לו אוטומטית כי אם הוא לא שילם מסתמא שהרכב מושבת, ואנחנו אומרים: מי אמר? המינימום שאנחנו מבקשים הוא להגיד. זה המינימום. מה עוד אפשר לבקש? תגיד שלא השתמשת – מוחקים לך.

אז למה אתה לא גובה ממנו את כל החוב? למה אתה גובה רק שלוש שנים?

זו הנחיית היועץ.

יש כללים לגבי שיהוי. זה לא סביר שרשות - - -

תשמע מה שתמי אומרת, זה לא סביר - - -

הכללים לגבי השיהוי מדברים על שלוש שנים.

מאותה סיבה שאתה לא גובה כסף, גם אל תבוא אליו עם שום פעולה שאתה רוצה עכשיו לבוא אליו. אני אומר לך שאני ארצה לקבל את המידע מהם – 10,000 האלה ששילמו, חלקם שילמו את זה על אף שהם לא היו חייבים.

נחזיר להם את הכסף. מי שיצהיר - - -

אני יודע מה קורה עם אבא שלי או אימא שלי כשהם מקבלים מכתב, מיד בדואר – הם כבר לא שואלים אותי – הם הולכים לשלם את זה.

אדוני חבר הכנסת, אנחנו גם נפרסם בעיתון, לאלה שאין להם כתובת, בסדר?

לא הבנתי.

האנשים האלה ששילמו, ה-10,000 האלה שכן שילמו, זה לא בגלל - - -

רגע, אתה מדבר על מי ששילם. עזוב רגע, אני לא מדבר כרגע על אלה ששילמו, אני לא יודע בדיוק מה המכתב. אני מדבר על מה צריך להיות. אם שלחו מכתב, בטעות נניח או בלי קשר עוד למה שסיכמנו, וחייבו אנשים על מה שלא סיכמנו, אז יחזירו להם. אני מדבר כרגע על מה שצריך להיות.

נכון, מי שיבוא ויצהיר והוא שילם – נחזיר לו את הכסף.

גם אם אני בא לקראתך בעניין הזה, לגבי החלק של הצהרה בפני עורך דין – זה עוד הוצאה כספית.

איזו הוצאה כספית? עורך דין, לא נוטריון. למי אין חבר או בן משפחה עורך דין? באמת, יש גבול.

מדובר אולי על 500 שקל סך הכול, תלך לעורך דין - - -

איזה 500 שקל?

אם חצי שנה לא שילמת.

איזה עורך דין? אני לא יודע. אני מכיר אצלנו, שכן שלך עורך דין – כל עוד זה לא נוטריון – רק להצהיר שחתמת בפניו, אצלנו לא לוקחים כסף.

אפשר לבוא להוצאה לפועל, אם לא לשכן, זה עולה 44 שקלים ויש גם שכר מצווה בחינם.

אתה מדבר על אנשים שנמצאים בכל הארץ.

יש הוצאה לפועל בכל הארץ.

לצערנו, היום אין בית שאין בו עורך דין אחד לפחות. חברים, יש לי ישיבת סיעה, אני חייב לסיים.

לגבי הנוסח עצמו של הצו, כרגע כתוב בו: אחד, שהתחילה היא מיום פרסומו של הצו – יום פרסומו של הצו יכול להיות תוך 10 ימים, אם הוועדה רוצה לתת איזושהי תקופת זמן שבמהלכה יישלחו המכתבים ויבוצע התהליך יכול להיות שיש מקום לקבוע תחילה קצת יותר מאוחרת. הדבר השני הוא שכתוב פה שזה לגבי חובות שהאדם התחייב בהם מיום 15 באפריל 2015, שזה לפי הכללים של השיהוי, מאז הם התחילו לשלוח מכתבים ומאז התחילו להיספר שלוש השנים, אבל זה אומר שזה גם חובות עבר.

שלוש שנים.

איפה יבוא לידי ביטוי כל מה שהסברנו עכשיו?

זה לא יבוא לידי ביטוי בצו.

בפרוטוקול של הוועדה.

תוציאו בפרוטוקול.

זו התחייבות שלהם כי אין מקום בצו להכניס את כל הדברים האלה, זה צו שעוסק בסמכות של המרכז לגבות.

הצו הזה יכול להיות מלווה במכתב או סיכום?

הוא מלווה בפרוטוקול של הוועדה וההתחייבות שלהם. ההחלטה של הוועדה יכולה להיות שהיא מבקשת לקבל משהו שחתום על ידי המנכ"ל או על ידי - - -

אדוני, תבקש דיווח תוך חצי שנה.

במידה והחשב הכללי לא יאשר משהו מפה, אני אעצור ואבוא אליכם.

למה אני רוצה את הנייר? כי אני רוצה לדעת שכולנו הבנו אותו דבר.

אז אתה יכול לבקש את הנוהל כשהוא חתום על ידי נציג רלוונטי ממשרד התחבורה שכך הם יפעלו בעניין הזה. דבר אחד שהוא באמת ברמת הנוסח – מבחינת החוק, הסעיף הזה מדבר גם על חוב שהשיעור שלו נקבע בחיקוק. דיברנו על זה בתכתובת שנכון יהיה לציין גם ששיעורה של האגרה נקבע בתוספת בחלק הרלוונטי. נכניס את זה בצו עצמו. אני יכולה לקרוא את זה.

תמי, שהתחילה תהיה ב-1 בינואר 19.

הם רוצים שהתחילה תהיה בינואר 19. עכשיו אנחנו כבר באמצע אוקטובר, זה משאיר להם חודש וחצי.

בסדר.

1 בפברואר אפשר גם.

לא משנה לי, לא חשוב.

אני אקרא את הנוסח:

"בתוקף סמכותי לפי פסקה (14) להגדרת "חוב" שבסעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) בהסכמת שר התחבורה והבטיחות בדרכים" – שקיבלנו אותה – "ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מצווה לאמור:

תחילת החוק לעניין אגרות רישיון רכב שנתיות
1.
תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה כמשמעותה בסעיף 3(ג) לפקודת התעבורה" – ואנחנו נוסיף – "ששיעורה נקבע בחלק ג' לתוספת הראשונה לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, שחייב נתחייב בו מיום כ"ו בניסן התשע"ה (15 באפריל 2015) ואילך, תהיה ביום כ"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019).

כאן כתוב שזה עובר אליהם לגביה.

שמהמועד הזה הם יכולים להתחיל לגבות.

אני רוצה לבקש ממך שאתה תעשה את הרביזיה, אצלך, כפי שאנחנו כבר רגילים, לעבוד בשיתוף פעולה גם בדברים אחרים. אני רוצה לראות את המסמכים שהם כותבים בעניין הזה, את ההתחייבות. ואני חושב שהצהרה של עורך דין צריכה לרדת ל-10 שנים, לא 15 שנה ולא 14 שנה. זה דברים שכבר לא מציאותיים ברכבים של היום.

12.5 שנים. 15, 10 – 12 שנה, בסדר.

10 שנים, לא צריך יותר.

12 שנה, שכל אחד ירגיש שהוא מכובד. בואו נעשה כך: אנחנו נאשר את הצו, אני אגיש רביזיה ואני אוריד אותה – אז אני לא צריך ועדה ולא כלום – אחרי שאני אראה שתסכמו את כל מה שדיברנו פה, שאתם מעלים על הכתב שזה הסיכום באמת.

גם עם לוחות זמנים באינטרנט.

גם מה שדובר פה.

עם מי התכתבתי במייל?

אתי.

אז יש סיכום עם מנכ"לית משרד התחבורה, אני אשלח.

ישי, תכניסו את כל מה שדיברנו פה, תכניסו את כל הדברים, הם לא בצו אבל שנדע שיש את נייר הסיכום הזה, ואז אני מוריד את הרביזיה ויש לכם את זה.

והצורה המקוונת – מתי תהיה? חצי שנה? שלושת-רבעי שנה? תגידו תאריך יעד.

הוא אמר.

ארבעה חודשים. אנחנו ניתן זמן להצהרה לארבעה חודשים. בזמן הזה - - -

לא, לגבי האינטרנט, ביטול דרך האינטרנט.

על האינטרנט אני לא יכול להתחייב.

תגידו. חצי שנה? תגידו.

אנחנו לא יודעים, זה גם לא תלוי רק במשרד התחבורה.

מי שבעד אישור הצו ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון רכב שנתיות שמוטלות מכוח פקודת התעבורה), התשע"ח-2018, נתקבלה.

אני מגיש רביזיה. תעביר כמה שיותר מהר כדי שנוכל לעשות את זה. תודה לכולם, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.