פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



5
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
23/10/2018

הכנסת העשרים



הכנסת


25/11/2018
10:06
מושב חמישי



פרוטוקול מס' 271
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ד בחשון התשע"ט (23 באוקטובר 2018), שעה 10:00

מגמות ירידה בתמותה מסרטן השד- האמנם?

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
עליזה לביא

סעיד אלחרומי
מסעוד גנאים

מנהלת הרישום הלאומי לסרטן, משרד הבריאות - ד"ר ברברה סילברמן

טוקסולוגית ראשית, בריאות הסביבה, משרד הבריאות - ד"ר תמר ברמן

ראש היחדה למחלות זיהומיות, משרד הבריאות - מיכל ברומברג

מרכזת סטטיסטיקה של בריאות, משרד הבריאות - נחמה גולדברגר

יו"ר הלשכה לאתיקה, ההסתדרות הרפואית בישראל - ד"ר תמי קרני

מנהלת המכון האונקולוגי, סמנכ"לית בית החולים הדסה - פרופ' תמר פרץ

יועצת האגודה למלחמה בסרטן בנושא סרטן שד, בי"ח שערי צדק - ד"ר שני פאלוך שמעון

מנהל רפואה אונקולוגית, קופת חולים מכבי - ד"ר נאוה זליגמן

מנכ"לית האגודה למלחמה בסרטן - מירי זיו

מנהל פעילות האגודה למלחמה בסרטן בחברה הערבית - פאתן ג'טאס

מתנדבת יד להחלמה, האגודה למלחמה בסרטן - רונית דבי לב

מהל מחלקת מרים, קרן מרים למאבק במחלת הסרטן - ד"ר יוסף עבוד

מנכ"ל, קרן מרים למאבק במחלת הסרטן - מוחמד חאמד

יועצת פיננסית, פני"ם חדשות - ענת גבלי

יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת - מאירה בסוק

מנכ"לית, אחת מתשע - סיגל רצין

לביאות בוורוד, עיריית חיפה - דיצה קציר

אריות חיפה, עיריית חיפה - עמי כהן

מתנדבת יד להחלמה, האגודה למלחמה בסרטן - יפה אליאסף

מתנדב, האגודה למלחמה בסרטן - חנאן חביב אללה

מתנדבת, לשמה-מדיניות, יזמות וקהילה - שפרה קרימלובסקי

מתנדבת, לשמה-מדיניות, יזמות וקהילה - רחל בנעט

מנהלת שיווק, אחת מתשע - נעה פישר

דוברת, אחת מתשע - מיכל ארליך

יועצת לקידום שוויון מגדרי, עיריית חיפה - באטריז רוזן כץ

מת"ל-הוועדה למעמד האישה - גלי עציון קוחול

רשות האוכלוסין - מאיר אמסלם

מ.א לתפקידים מיוחדים, הסוכנות היהודית - יהודה שרף

מוזמן/ת - פניאל רוזנטל

מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת
מוזמן/ת

–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–

דינה ג'רפי
אבנר פרחי
אברהם חביב
ישי כהן
הלן רוזנרוט
נחמן מזעקי
רחמים עדן
עמיהוד חדד
אורן וינברג
שמעון כהן
זכריה אשבל
עזרא קרני
חגית כהן ליבה
מסעודה כועי
אברהם מדמון
אהרון ברעוז
ציון חדר
רחל דותן
יהודה זכריה
פנינה סמרי
כהן רמי
מנחם יצהרי
אבינועם קרני
ניסים מנצורה
ירדנה הדר
ציפורה מנצור
טובה שלמה אכלופי
עמית פז
מזל אבולוף
רונית גברא
יגאל יוסף
שושנה אקדע
איתמר אלשייך
ערוסי רצון
שלמה מקבילי
הלל שמריהו
שלמה סמרה
משה גברא
מרגלית עפרוני
אהובה צדוק
אביעד סטולמן
דוד ליטוב
אבשלום זלינגר
רחמים קרוה
שלומית כהן
יגאל בן שלום
עפרה תירוש בקר
אלי כהן
אילנה ניסים
שמעון והב
אסתר אוליאל
עליזה אשכנזי
רינה קרני
רחמים שחף
אסתר קרני
רחמים חסיד

ענת מימון

דלית אזולאי

א.א, חבר תרגומים


מגמות ירידה בתמותה מסרטן השד- האמנם?

בוקר טוב לכולם ולכולן. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה23.10.2018. אנחנו היום בנושא מגמות ירידה בתמונה מסרטן השד – האמנם?

לפני כן, אני רוצה לפתוח בכמה מילים. גם לאורחים ואורחות שנמצאים אתנו וגם לאלה שמקשיבים ורואים את השידור הזה מהבית. אתמול היה רגע מכונן בכנסת ישראל. אתמול עברה בקריאה ראשונה הצעת החוק הממשלתית שאוסרת צריכת זנות ומגדירה אותה כעבירה מנהלית.

אנחנו רצינו כחברות כנסת אשר קידמנו את הנושא ופעלנו למענו הרבה שנים, וכמובן אלה שפעלו לפנינו בקדנציה הקודמת ולאורך שנים. גם המטה למאבק בזנות. כולנו רצינו שזו תהיה עבירה פלילית. רצינו הפללת צריכת זנות כדי להגן על הנשים שמוצאות את עצמן נכנסות למעגל הזה של דיכוי, השפלה, אלימות וניצול.

גם כן מה שנעשה אתמול הוא צעד, בעיניי היסטורי. זה מעבר משיח שמתייחס לתופעה כמקצוע העתיק ביותר, משיח שאיכשהו נותן לזה לגיטימציה תחת הכותרת של צרכים וצרכים מיניים, לשיח שונה. אנחנו מדברים על אחת מצורות הקיפוח והשעבוד הכי קשים לנשים. מעכשיו זה לא מקובל. מעכשיו זה אפילו עבירה שנקנסים עליה.

אני חושבת שזה היה רגע שבו הראנו איך אפשר לשתף פעולה בין חברות כנסת וחברי כנסת מכיוונים פוליטיים שונים למען זכויות נשים. הראנו שאפשר גם לשתף פעולה עם פעילות שטח, עם ארגוני נשים, עם התנועה הפמיניסטית שעבדה מאוד קשה עד שהגענו ליום הזה.

אני מאוד מתגאה בזה שגם הוועדה שלי, הוועדה לקידום מעמד האישה, הקצתה וועדת משנה לנושא הזה, שמובילה אותה חברת הכנסת עליזה לביא. וועדת המשנה עשתה עבודה נהדרת גם בנושא. כמובן שאר החברות.

זאת שעה טובה לנשים, ואין לנו הרבה כאלה בתקופה האחרונה, אני חייבת להגיד.

דבר נוסף, ביום רביעי (מחר) הכנסת תדון בהצעה שלי להקמת וועדת חקירה פרלמנטרית בעניין רצח נשים. אני אומרת את זה כי הוועדה הזו כבר כינסה 13 ישיבות חירום בעניין רצח נשים מתחילת הקדנציה הזו. היו עוד עשרות ישיבות שקשורות בנושא אלימות נגד נשים.

ניסינו דרך הוועדה גם לעשות בקרה על מה שנעשה, כדי להיאבק בתופעת הרצח ורצח נשים. אבל היום אני מרגישה שאנחנו בשעת חירום. אני גם כן פניתי לראש הממשלה בשבוע שעבר במכתב המבקש ממנו להכריז על שעת חירום, ועל כינוס וועדה שתדון בתכנית חירום למאבק ברצח נשים. זאת כדי להציל עוד נשים וכדי למנוע את הרצח הבא

לצערי הרב עוד לא שמעתי ממנו. אני רוצה וועדת חקירה. רצח נשים לא התחיל בקדנציה הזו, הוא מתמשך. יש עלייה שמדאיגה אותנו בשנים האחרונות. יש הרגשה, מאחר ואחוז גבוה מהנשים שנרצחו התלוננו לפני, פנו לרשויות ובכל זאת נרצחו. אנחנו רוצות לדעת איפה נכשלנו בלהגן על הנשים האלה. אנחנו רוצות לדעת איך אפשר לשפר את העשייה כדי להגן על האישה הבאה.

לצערי הרב, עד עכשיו, עד הרגע הזה, כנראה ההצעה שלי תיפול מחר. אני חושבת שהגיע הזמן כמו שהשמענו ונאבקנו למען החוק שחגגנו אותו אתמול, להיאבק למען הצלת חייהן של הנשים שסובלות מאלימות ונמצאות בסכנה.

אני חושבת שכל קול שנשמע בעניין הזה אולי ישפיע על ההחלטה מחר.

לנושא שלנו. החודש הזה, חודש אוקטובר, הוא חודש המודעות לסרטן השד. אני יודעת שנעשית עבודה נהדרת גם על ידי האגודה למלחמה בסרטן, גם על ידי משרד הבריאות וגם על ידי עמותת מרים שעוסקת באוכלוסייה הערבית בנושא.

עקבתי אחרי כל פעילויות השטח שהיו, וראיתי כמה מאמצים מושקעים על מנת להביא את הנשים לעוד מודעות ולעוד אורח חיים בריא.

בכל זאת, אנחנו גם שמענו את התוצאות של הסקר שבכל שנה מפרסם משרד הבריאות, והבנו שיש ירידה של 25% בתמותה של הנשים שחולות בסרטן.

אני יודעת כמה זה קשה לקבל את הבשורה המרה, אבל אם באה הבשורה המרה, ההבנה והידע שזה לא חייב להסתיים בסוף המר אלא זה יכול להיות ניסיון, אמנם קשה וניסיון חיים מלמד, סוחט רגשות ועייפות, אבל יש תקווה. יש אחוז מאוד גבוה של תקווה לעבור את זה ולהמשיך את החיים.

אני חושבת שזה משנה לכל אישה. אני יודעת שלפי הסטטיסטיקה יש יציבות מבחינת התחלואה בקרב נשים יהודיות, אבל מצד שני עדיין קיימת מגמת עלייה בקרב נשים ערביות, אולם במתינות כפי שהבנתי.

אני הבנתי שמצד שני בסקר נאמר שבחיפה יש את אחוז התחלואה הגבוה ביותר. כשכנה של חיפה, רבע שעה נסיעה, אני יודעת שגם בעיר שלי, עכו, יש אחוז תחלואה מאוד גבוה.

נמוך.

נמוך? אם זה נמוך אז אוי ואבוי.

בעכו זה נמוך מהצפוי. בתל אביב וחיפה זה מעל הצפוי.

אוקי. אז תכף נשמע את הסטטיסטיקה שיש. אני מבינה שגברתי מדברת מתוך ידע לאחוזים. תכף נשמע.

ההרגשה האישית שלי, היא שהאחוז הוא מאוד גבוה בעכו. אם בבניין שלי חלו 4 אנשים או 5 אנשים בבניין אחד בסרטן, מותר לי להרגיש שזה אחוז גבוה. אמנם זה לא מדעי, אבל זאת ההרגשה הסובייקטיבית.

אני רוצה לתת קודם כל לדוקטור ברברה סילברמן, מנהלת הרישום הלאומי לסרטן במשרד הבריאות. אני הבנתי שהכנת מצגת, אמנם אני לא יודעת כלום על מצגת. נהוג לשלוח לנו את המצגות ולאשר אותן לפני שהן עולות.

אני לוטה בערפל. כמה זמן המצגת שלך?

היא מאוד קצרה. את נתת כבר את רוב הנקודות החשובות.

עשיתי לך ספוילר.

אין המון להגיד מעבר למה שאמרת, אז נעשה את זה מהר.

כפי שאת אמרת, קודם כל יציבות בקרב אוכלוסיית הנשים. עלייה באוכלוסיית הנשים היהודיות, עלייה בנשים ערביות. בעצם זה עניין של הצלחה כאילו. כי כל עוד שאנחנו עושים בדיקות סקר, אנחנו מזהים יותר ויותר מקרים של סרטן. כל עוד שיש יותר מודעות ויותר נשים יוצאות להיבדק, יעלו את המספרים.
עכשיו, בניגוד ללפני שלושים שנים, נשים מדברות על המחלה הזאת. משום כך אני חושבת שיש הרגשה שיש יותר ויותר, למרות שאולי לא. נשים מרגישות חופשיות לדבר על המחלה.

רק רציתי להגיד שוב שכאשר אנחנו מדברים על סרטן השד, מדברים ברוב המקרים למחלה של נשים מבוגרות. רואים שהתחלואה עולה עם הגיל בכל קבוצות הלאום. בכל קבוצת גיל התחלואה בסרטן שד חודרני הכי גבוהה באוכלוסייה היהודית ואוכלוסיות אחרות,, ויותר נמוכה בנשים ערביות.\

החודרני.

אותו דבר הממוקד. הנה הממוקד (מצגת), רואים כאן בקו האדום הזה איפה שנכנסה התכנית הלאומית לגילוי מוקדם של סרטן, כי שוב פעם, כל עוד עושים בדיקות סקר, מזהים יותר ויותר מקרים שאי אפשר לגלות רק על פי סימפטומים קליניים. רואים את העלייה גם בנשים ערביות וגם בנשים יהודיות.

שוב, התחלואה יותר גבוהה במיוחד בנשים מבוגרות, במיוחד בקבוצת הנשים שאמורה לעבור בדיקות סקר.

איפה אנחנו נמצאים בעולם? אפשר לראות שהתחלואה בסרטן השד מתוקנן לגיל, יותר גבוה מהממוצע ב-oecd. זאת לא הפתעה, זה ידוע כבר שיש גנטיקה שמשפיעה על התחלואה בסרטן. יש מודעות ובדיקות סקר, ולכן זאת לא הפתעה לראות שאנחנו מעל הממוצע.

אנחנו באנו במיוחד לדבר על עניין התמותה - - -

סליחה, כשאת אומרת שזה עניין של גנטיקה, זה רק עניין של גנטיקה או שיש עוד גורמים כמו זיהום סביבתי? כי אני זוכרת שהיו לנו דיונים פה בוועדה הזו, והובאו לנו מחקרים שנעשו בעניין זיהום סביבתי. אני לא במקרה העליתי את הנושא של חיפה, כי ידוע שיש שם זיהום סביבתי קשה.

דווקא לסרטן השד - - -

אני אשמח להתייחס לשאלה הזאת אחר כך.

אחר כך.

בסדר, אז בואו נדבר על תמותה - - -

לא, את לא ענית לי.

אוקי.

את מוכנה שהיא תענה במקומך? אני רוצה תשובה מוסמכת ממשרד הבריאות.

יש גורמי סיכון לסרטן השד, עניין של גנטיקה והיסטוריה משפחתית וגם עניין של השמנת יתר ודיאטה. אם יש עניין של חשיפה סביבתית לעומת ההשפעה של גנטיקה, השמנת יתר ודיאטה, ההשפעה של הסביבה מאוד נמוכה.

אז אני רוצה להבין מה - - -

לסוג הסרטן הזה, סרטן השד?

לסרטן השד.

אני רוצה להבין דבר אחד. אם אנחנו מדברים על גנטיקה שהיא גורמת לזה שבמדינת ישראל האחוז הוא יותר גבוה מה-OECD. אם עושים תקריב בעניין התחלואה, למה באוכלוסייה הערבית או אצל נשים ערביות יש את העלייה הזו בשנים האחרונות? הגנטיקה השתנתה?

יש מספר תאוריות. ברוב סוגי הסרטן בארץ, שיעור התחלואה באוכלוסייה הערבית, היסטורית, יותר נמוך. יש כמה סיבות לכך, אבל יש תאוריה שמדובר על אורחות חיים, דיאטה, פעילות גופנית. כל עוד שהאוכלוסייה הערבית מאמצת את אורח החיים המערבי, יש עלייה בתחלואה בסרטן.

חייבים גם במיוחד בסרטן השד וגם בכל סוגי הסרטן שאפשר לזהות אותם מוקדם, כל עוד שאנחנו מחפשים יותר אנחנו מוצאים יותר. כאשר אנחנו רואים את העלייה, במיוחד כאשר אנחנו רואים את זה כל כך מקביל לעלייה בשימוש בממוגרפיה כמו שאנחנו רואים בשקף הזה, אנחנו חייבים לקחת בחשבון גם את הסיפור של בדיקות סקר. מוצאים את זה יותר מהר. יהיו תמיד בבדיקות סקר מספר מקרים של סרטן שאם לא היינו מוצאים אותם בבדיקות סקר, יכול להיות שהם לא היו מתקדמים.

כאשר עושים ניתוח הסיכון-תועלת, בקרב מי לעשות את בדיקות הסקר? למי יהיה הרווח הכי טוב? לכן עושים את זה בקבוצה שבה עושים את זה.

אני יודעת שהיה לנו דיון מאוד ממוקד בכל העניין של הורדת גיל ההמלצה לקיום הבדיקה הממוגרפית.

כן, יש וועדה במשרד הבריאות.

יש וועדה שבינתיים ענתה לי, לפחות לפנייה שהייתה לנו, בבקשה כן להמליץ שהסיכון הוא יותר גבוה מהתועלת בבדיקות האלה.

סליחה, אני מבקשת להתייחס לנושא הזיהום הסביבתי. אני רופאה - - -

את רשומה, אני אגש אלייך.

אני לא מסכימה עם דעתה.

בסדר גמור. אני אתן לכל הרשומים והרשומות לדבר. מי שמגיע או מגיעה פעם ראשונה לוועדה הזו, יתפלא לשמוע שיש וועדה בכנסת שנותנת לכולם לדבר. זה בחדר הזה.

אז רק תתנו לה לסיים את מה שיש למשרד להגיד. סיימת בכך את הדברים?

רצינו לדבר על תמותה. אז רציתי לתת את הסטטיסטיקה על תמותה. חייבים לקחת בחשבון מה משפיע על התמותה, מאיפה אנחנו מקבלים את הנתונים. זה בעצם כמה אנשים בארץ נפטרו בגלל מחלה מסוימת, ןאיך אנחנו יודעים. זה מה שנרשם על הודעת הפטירה.

אז כל עוד שיש יותר תחלואה, אנחנו נראה יותר תמותה. בנוסף, כל עוד שהאיכות ושלמות הדיווח בהודעות פטירה משתפרת, גם אנחנו נראה את העלייה בתמותה. זה נשמע מוזר, אבל בואו נגיד שלפני 40 שנים אישה שנפטרה בגלל זיהום, בגלל מחלה זיהומית, בגלל כימותרפיה, בגלל סרטן השד, אולי הם היו רושמים משהו אחר. עכשיו טורחים לכתוב סרטן השד.

אני רוצה להבין. אישה שהגיעה לבית חולים, ואנחנו יודעים את האחוז של הזיהומים המאוד גבוה בבתי חולים שגורם לפעמים לחולים דווקא למות לא מהמחלה אלא מהזיהומים.

לא, אני לא מדברת על מה שקורה בבית החולים.

שנייה, לא סיימתי את השאלה.

היא מדברת על תרבות שהשתנתה, שבעבר בכלל לא היו מדברים על סרטן. זה היה נקרא "המחלה".

לא, היא מדברת על מה שרשום בתעודת הפטירה. כלומר, הסיבות למוות שכותב הרופא כאשר הוא קובע את המוות. נכון או לא? הבנתי אותך נכון?

נכון.

אני רוצה להבין, מישהי עם מחלת סרטן שד או מישהו עם מחלת סרטן באופן כללי, נכנס לבית חולים. אנחנו יודעים שהיא לא הייתה בשלב של מוות, אבל היא תפסה איזה זיהום. מה כתוב? מה הרופא כותב בסיבת המוות? אני רוצה לדעת.

קודם כל, אני רציתי להתייחס לנשים שנכנסו לבית חולים בגלל המערכת החיסונית הירודה שלהן בגלל הטיפולים לסרטן או בגלל הסרטן. האישה נכנסה לבית החולים עם מחלה. זה לא שהיא חלתה בתוך בית החולים - - -

אף אחד לא אמר שהיא חלתה בתוך בית החולים.

כל עוד שרופאים מקבלים הדרכה יותר טובה איך בדיוק למלא הודעת פטירה, אז רופא אמור לכתוב לא רק את הסיבה המידית לפטירה, אלא גם את הסיבה האמתית. כאשר רופאים לא מקבלים הדרכה כזאת - - -

גברתי, את מדברת כמישהי שצופה מהצד. סליחה. את משרד הבריאות בשבילי עכשיו. משרד הבריאות אמור להוציא רגולציה וצריך להוציא הוראות ברורות לרופאים והרופאות: אתם תכתבו כך. הסיבה המידית ושורש הבעיה.

יש - - -

תגידי לי ברמה התאורטית - - -

אז אני אומרת שהיה דווקא שיפור בדיווח בדיוק בגלל שלאורך החינוך של הרופאים, הם עוברים סדנאות איך למלא הודעות פטירה. אולי בעבר, במיוחד כאשר אני למדתי בארצות הברית, לא קיבלתי דבר כזה לפני ארבעים שנים.

אני יכולה לשאול שאלה?

כן.

באיזושהי הוראה שיוצאת ממשרד הבריאות לבתי חולים, באיזשהו – אני לא רוצה לסמוך רק על – אחרת הייתם סומכים בכל על מה שהם מקבלים ולומדים באוניברסיטה. יש לכם הוראות ברורות בהרבה דברים. יש כלל ברור שיוצא ממשרד הבריאות ומרעננים אותו מידי פעם, שאומר- ככה אתם צריכים לרשום?

יש כלל כזה.

מישהו בודק אם ההוראה הזו מיושמת? הבנתי שאמרת שיש שיפור. כלומר, זה קורה משלעצמו. יש אכיפה? בודקים את זה?

אני לא יכולה להגיד אישית מי עושה את זה, אבל אני כן יכולה להגיד שקודם כל יש הדרכה רשמית שסטודנטים לרפואה מקבלים. זה אני יכולה להגיד.

אוקי.

יש בקרות של בתי החולים, לפעמים עוברים על תעודות פטירה ורואים מה סיבת המוות. הנושא עובר.

אני דוקטור מיכל ברומברג ממשרד הבריאות. יש על זה פיקוח. זה אולי לא מיטבי, אבל קיים פיקוח. הנתונים האלה עוברים ללשכת הבריאות וגם היא בוחנת את זה. זה עובר אחר כך ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומסתכלים על הנתונים. יש כאן בקרה.

אוקי, תודה. אני מבינה ששיעור התמותה בקרב נשים ערביות הוא לא בירידה.

נכון. מה שכן נכון, שהעלייה בתמותה יותר נמוכה מהעלייה בתחלואה. אנחנו בדקנו את זה סטטיסטית. אם העלייה בנשים ערביות מ-1990 עד 1025 הייתה בממוצע 6% בשנה, העלייה בתמותה רק 1%.

זה אומר שלמרות שיש עלייה בגילוי ותחלואה, יש מקום לשיפור, ברור, אבל - - -

זה קשור יותר לטיפול בעצם.

כן. לטיפול וגם לשלב שבו מזהים את המחלה.

חבר הכנסת סעיד, בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש על כינוס הישיבה הזאת בנושא מאוד חשוב. תחילה, אני רוצה להתייחס לשני נושאים שפתחת בהם.

אני רוצה לברך אותך ואת כל הח"כיות מכל המפלגות שדחפו והביאו לכך שמליאת הכנסת אישרה אתמול בערב את החוק למניעת זנות. אני חושב שזה חוק מחולל שינוי ומאוד חשוב. הוא מסר גם למקבלי החלטות וגם לאנשים שאמורים לעסוק בנושא הזה. אי אפשר - - -

ולצרכנים עצמם.

ולצרכנים. אי אפשר להאשים את הנשים החלשות, את הנרקומניות, איפה שהמדינה לא טיפלה בנשים שנמצאות ברחוב. אי אפשר להטיל את זה על הקורבן עצמו, את הסיבה לכך שהוא בעצם נמצא במצב הזה.

הסוגיה השנייה היא רצח נשים, ואני מאוד מחובר לנושא הזה, גברתי היושבת ראש. אני חושב שוועדת חקירה היא מחויבת מציאות לרצח נשים בחברה הישראלית בכלל, ובעיקר בחברה הערבית ובמגזרים שונים בתוך החברה הערבית. אני חושב שזה נושא –

מפליא אותי שהממשלה מפחדת מוועדות חקירה. וועדות חקירה ומבקרים, רבותיי, הם לא מפחידים אף אחד. להפך, הם יכולים לייעל את עבודת הממשלה, את עבודת הרשויות המקומיות ואת עבודת כל גורם ממשלתי.

לעניינינו. שני נושאים. אני חושב שראיתי עכשיו שיש מגמת עלייה בתחלואה, והיא יותר גדולה ממגמת העלייה בתמותה בקרב החברה הערבית. אני חושב שכאן צריך לשים את הדגש על רמת המודעות והפרסום שהגורמים הרלוונטיים עוסקים בהם בקרב החברה הערבית ובקרב אוכלוסיות שונות בחברה הערבית.

אני בא מהאוכלוסייה הבדואית בדרום, ואני חושב ששם רמת המודעות היא מאוד נמוכה. בגלל שאנחנו נמצאים בחודש הזה, חודש המודעות לסרטן, אני חושב שאנחנו צריכים להשקיע משאבים ומאמצים באוכלוסיות האלה.

הנושא השני זה הסביבה. רבותיי, ישנם מקומות, ישנן אלפי נשים במקומות שונים בארץ – חיפה היא הדוגמה הברורה ביותר. וואדי - זה גם כן דוגמה. המדינה מקימה תחנת כוח, תחנת חשמל על יישוב קיים, ואומרת להם: "האופציה שהמצב ישתנה הוא בעוד 20-30 שנים".

עדיין יש אלפי נשים בדואיות בדרום שנמצאות בקרבה של עשרות מטרים לתחנת כוח עצומה שנמצאת בדרום. אני חושב שכל הגורמים צריכים לשלב כוחות בכדי להילחם בתופעות האלה. יבורכו כל האנשים שעוסקים בדבר.

תודה רבה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אני רוצה לשמוע מגברת מירי זיו, מנכ"לית האגודה למלחמה בסרטן. בבקשה, גברתי.

קודם כל, תודה ותודה על המפגש והציון של היום הזה. כמו שדוקטור סילברמן אמרה, את בסך הכל דיווחת על רוב הנתונים שהיו ודווחו על ידי רישום סרטן.

צריך לציין שרישום סרטן בישראל הוא לא הערכה, אלא הוא נקבע על פי תעודות זהות ותעודות פטירה שעל פי חוק מועברות למשרד הבריאות, גם מהמקומות הפרטיים וכדומה.

כלומר, אנחנו בהחלט מהווים דוגמה לעולם ביכולת גם להפחית תמותה. לא צוין שבהשוואה בין לאומית אנחנו נמצאים במקום ה-14 מעל ממוצע ה-OECD בשיעורי הריפוי. שיעורי הריפוי הכלליים בישראל הם 88% שורדות מעל 10 שנים.

אתמול פאתן ואני היינו ביום עיון מרתק שהיה בנצרת סביב מחקר משותף שנערך על ידי אוניברסיטת חיפה, פרופסור מירי כהן, שהיא עומדת בראש חברה לפסיכו-אונקולוגיה, בעבר עמדה בראש המערך הפסיכו-אונקולוגי ברמב"ם. מנהלת עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. עוד לקח חלק פרופסור זיאד עאבבין, שהוא ראש עמותת אלקודס לבריאות הציבור בירושלים המזרחית.

הם עשו מחקר כמותי ואיכותני משותף, שבדק חולות שנטרלו את המצב הביולוגי שלהן באותו שלב, כאלה שהחלימו וכבר אין להן עדות למחלה. לא כאלה שאובחנו עם מחלה גרורתית. מצאו הבדלים משמעותיים.

קודם כל, כואב לשמוע ששיעורי ההישרדות ל-10 שנים זה 64%. מאוד רחוק מהמצב בישראל. ערבית בישראל זה 84.4%. מצאו כמובן עוד כל מיני פרמטרים תרבותיים אחרים.

אין ספק, כמו שאמרה דוקטור סילברמן, מאז שהאגודה יזמה את פרויקט הממוגרפיה הארצי שמופעל יחד על כל קופות החולים – ראינו בהתחלה שאין היענות של נשים ערביות וגם אין היענות זהה בפריפריות חברתיות.

למשל בעומר, בבאר שבע, שיעורי ההיענות היו נורא גבוהים, אבל בשכונה ו' בבאר שבע הם היו נורא נמוכים. אז הפעלנו את ניידת הממוגרפיה שיזמנו, שהיא בודקת בשנה כ-25,000 בדיקות.

משנת 2011 הצטמצמו לחלוטין הפערים בשיעור ההיענות לממוגרפיה שגם בה אנחנו גבוהים מממוצע ה-OECD, בין יהודיות וערביות. עדיין נמוך יותר ב-5% בקרב חרדיות, זה גם היה יותר גדול והצטמצם, אבל ערביות לפי הניטור שעשה פרופסור הנרד, נסגר לגמרי ב-2011.

זאת אומרת, זה לא עניין תרבותי, זה עניין של הנגשת שירותים.

נכון מאוד. אני מסכימה איתך.

וזה היה אמור להיות תפקידה של המדינה. כל הכבוד שעשיתם את זה, אבל זה תפקידה של המדינה.

אני מסכימה איתך. כתבה על זה מבקרת המדינה בזמנו. יש על זה מאמר ויש על זה דו"ח. אנחנו גוף שלא לוקח כסף מהמדינה וממשרד הבריאות. היא ביקרה את משרד הבריאות וציינה אותנו בעניין הזה.

מה שאני רוצה להגיד זה שבעבר אותן נשים שאובחנו מאוחר, היום מאובחנות מוקדם יותר. לפי שיעורי הריפוי שאנחנו רואים כאן, הנשים הערביות מאובחנות מוקדם יותר. הן מטופלות על ידי אותם רופאים נהדרים, אונקולוגים מצוינים, כירורגים מצוינים. כל הצוות הרב מקצועי, האחיות לתיאום הטיפול לסרטן השד וכל מה שיש לנו, כולל במשפחה הקדושה שהקמנו בנצרת.

הן היום מאובחנות יותר מוקדם, ולכן הן שורדות, מחלימות יותר. גם ביהודיות לקח המון שנים. ב10 השנים האחרונות רואים 25% ירידה. זה לא היה קודם לכן.

אני רק אתייחס לנתונים של רישום סרטן מכיוון שזה הוצג לאחרונה.

רק אם אפשר בקיצור.

בסרטן השד לפי הצפוי והמצוי, מצאו שיעורים גבוהים בחיפה ובתל אביב, ושיעורים נמוכים מהצפוי בירושלים, בעכו ובעוד כמה מקומות. ההשערה היא, כמו שאמרה דוקטור סילברמן, ורק עכשיו יצא דו"ח של ה-AACR- American association cancer research, יש להם דו"ח ורואים שם את ההשפעה.

זיהום אוויר מסביר בערך 2%, לעומת עישון שמסביר 30% והשמנה שמסבירה 30% מהתחלואה בסרטן בכלל, לא רק סרטן שד.

לכן בעכו ההשערה היא שיש יותר אוכלוסייה צעירה, יש יותר נשים גם ערביות שיולדות פחות ילדים, יותר מאוחר, פחות מניקות, יותר משמינות, יותר אורח חיים "ישבני". בתל אביב מאידך, שאין שם את התעשייה של חיפה – לא שאני מדברת על התעשייה של חיפה, אני לא מומחית לזה.

מעניין אותי האם ההשערות האלה מבוססות על מחקרים שנעשו בעכו? בדקו כמה הנשים הערביות יולדות ומה אחוז הילודה שלהן, או שזו השערה חסרת בסיס?

השאלה שלך במקומה. פרופסור ליטל קינן בוקר היא סגנית המרכז לבקרת מחלות, והיא אחראית על רישום סרטן. היא בפירוש ציינה שצריך מחקר שיבדוק את הדברים האלה. זה רק צילום מצב שבחיפה ותל אביב השיעור יותר גבוה מהצפוי, ובירושלים ו – לא עשו מחקר סיבתיות ואכן צריך שהוא ייעשה.

מעניין ששנים כבר אנחנו מבקשות מחקר סיבתי, ובעיקר בנושא זיהומים סביבתיים. אני זוכרת שהדיון הראשון שקיימתי בנושא הזה היה ב-2015, וביקשתי ממשרד הבריאות להקים וועדה שתבדוק את העניין של זיהומים סביבתיים והקשר שלהם גם לסוגי הסרטן השונים. עד עכשיו אני לא שמעתי שהוקם דבר כזה וגם לא קיבלתי שום החלטה בעניין הזה.

אני חושבת שבלתי מתקבל על הדעת שעד עכשיו לא נבדק העניין של זיהומים סביבתיים והשפעתם. אני יודעת שבחיפה יש אחוז מאוד גבוה של זיהומים סביבתיים, שדובר עליהם גם בקשר לתחלואות אחרות שנמצאות באזור.

אני לא מסכימה עם הניתוח שנעשה על עכו, מאחר ואני חיה שם ואני יודעת קצת. אני חושבת שגם התשובה של נציגת משרד הבריאות ברדיו ששמעתי שסיבת התחלואה הגבוהה בחיפה היא אולי בגלל שאחוז האוכלוסייה הערבית הוא יותר גבוה ושם אחוז התחלואה הוא יותר גבוה.

אני שמעתי את זה ברדיו. אני הקשבתי לתכנית מעלפת שהייתה, עם ראיון מאוד ארוך שעשה מי שהיה חבר כנסת, היום חבר כנסת לשעבר גואטה בתכנית שלו. אני הקשבתי טוב וזה מה שנאמר שם.

אני מסכימה שעדיין התחלואה היא בעלייה בתוך האוכלוסייה הערבית, וזה יכול להשפיע על הסטטיסטיקה. אבל יש מוקדים אחרים בחלוקה של האוכלוסייה, שיש בהם אחוז של ערבים אפילו יותר גבוה מאשר זה שנמצא בחיפה. שם לא ראינו את זה.

דרך אגב, עכו היא העיר השנייה מבחינת רמת ההשמנה במדינת ישראל. זה אחד הדברים.

אני רק רוצה לציין משפט אחד. באגודה למלחמה בסרטן אנחנו מממנים כל שנה בערך 45 מחקרים. פרופסור פרץ הייתה חברה בוועדה הזאת, ופרופסור צ'חנובר שהוא חתן פרס נובל גם הוא היה פעם חבר שם והנשיא שלנו.

כבר סיימת את המשפט שלך.

אנחנו מכריזים במיוחד על מחקר מיוחד שאנחנו מבקשים – אנחנו לא אומרים לחוקרים מה לחקור, אבל הנושא היחיד שהקצנו לו מחקר מיוחד בתקציב גדול יותר, זה לחוקרים שיציעו בקשות בנושא של זיהום וסרטן. יש עבודות בתהליך, אך עוד אין תוצאות.

אוקי, תודה. אני אתן לפרופסור תמר פרץ, אבל חבר הכנסת מסעוד גנאים תרצה להתייחס עכשיו? יש לך את הזכות.

תודה רבה. תודה על הדיון החשוב, מאחר ואנחנו מדברים ודנים בהצלת חיי אדם, בהצלת חיי נשים. תמיד אני אומר שפוליטיקה בכנסת זה לא רק וויכוחים פוליטיים, אלא דבר ראשון זה הצלת חיי אדם. הפוליטיקאי יכול להשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים שלו פה כדי לזרז, לתמוך, לעזור בהצלת חיי אדם, בדרך כלל.

אני לא הייתי בתחילת הדיון, אבל ראיתי סימן שאלה במודעה על הדיון- "האמנם?". אז אמנם יש ירידה, אבל בחברה הערבית בקרב נשים ערביות אין ירידה או יש עלייה? אז אם הדבר - - -

אתה קולט אותי ישר מקריאת הכותרת.

כן אני קראתי וניסיתי להבין את הכותרת, אבל כל עוד העניין הוא תלוי באמת בהנגשת שירותי הבריאות, בהעלאת המודעות, אז את החיסרון הזה צריך במהירות, כי כפי שאמרתי אנחנו מדברים על הצלת חיים אדם. מדברים על הצלת חיי נשים.

אם מדובר במפגעים, כפי שאמר חברי סעיד אלחרומי, למשל בוואדי – וכל עמודי החשמל או תחנות הכוח והמתח הגבוה שם, גם צריך להסיר כל גורם שהוא מעלה את הסבירות שהנשים וגם הגברים יחלו במחלת הסרטן.

בסוף, באמת, אני רוצה להודות ולהעריך כל מי שעוסק במלאכת הקודש הזו להציל חיי אדם. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת גנאים. פרופסור תמר פרץ, מנהלת המכון האונקולוגי הדסה. בבקשה גברתי.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה על ההזמנה. ראשית, אני רוצה לברך אתכם על כל המעשים בנושא הזנות. החפצת נשים היא בעיה מאוד קשה. זה מאבק מתמיד וחשוב.

בנושא סרטן השד. אני לא עובדת משרד הבריאות, אני רופאה ומדענית ואין לי כל ספק שבארץ זיהום האוויר הוא הגורם מספר אחד לעלייה שאנחנו רואים בתחלואה.

יש מאמר שאנחנו פרסמנו בנושא הזה. כל המפעלים המזהמים בחיפה והצפון הם ללא ספק, לדעתי, הגורם העיקרי לכך שבאזור חיפה שיעורי התחלואה הרבה יותר גבוהים מאשר בארץ.

אני מסכימה עם חבר הכנסת שציין קודם שגם העברת מזהמים לדרום יביאו לתמונה דומה. זה דבר ראשון שצריך להגיד.

יש חוקים לאכיפת זיהום אוויר, והחוקים האלה לא נאכפים כראוי. לגבי המחקרים, אני לחלוטין חולקת על מה שנאמר עד כאן. מקוצר הזמן אני אשמח לשלוח לך את המאמרים שלנו בנושא הזה שפרסמנו. זו נקודה ראשונה.

לגבי האבחון. בארץ ההמלצה היא לבצע ממוגרפיה מגיל 50. הנשים הערביות מאובחנות בממוצע בגיל 44. כלומר, הן בכלל לא מגיעות לגיל של הממוגרפיה. לכן לכל הסיפור הזה של הממוגרפיה לגבי נשים ערביות אין שום משמעות.

אני בדעה מזה עשור שלנשים ערביות ויהודיות ילידות הארץ יש לבצע ממוגרפיה מגיל 40. צריך לעשות מבצעים מיוחדים ולבדוק אותן. זה גיל שיש בו פעילות הורמונלית גבוהה, ולכן חייבים לעשות להן גם אולטרסאונד.

למרות שזה לא הוכח חד משמעית, הדעה בקרב אנשי המקצוע של האבחנה היא שאולטרסאונד מגלה מוקדם בנשים מתחת לגיל 50. לכן אין ספק שבקרב הנשים הערביות במיוחד, חייב לחול שינוי ברגולציה, וזה חייב להיכנס לסל הבריאות.

אני חייבת להגיד שקיימנו דיון מיוחד וגם פרופסור ג'מאל זידן הגיע לדיון. הוא גם כן היה מסכים איתך לגמרי בנושא הזה.

אני הסתכלתי על שיעורי התחלואה, וראיתי – אני שלחתי קבוצה של שאלות למשרד הבריאות מתוך מעקב מהדיונים הקודמים, והייתה לנו המלצה, לפי כל חוות הדעת ששמעתי, שכן יבדקו את האפשרות בלהוריד את גיל הבדיקה של הממוגרפיה, ושיהיה מתוך הסל.

את האמת, ראינו שאחוזי הבדיקה, כלומר בשאלות ששלחתי למשרד הבריאות וקיבלתי תשובות עליהן, אם אנחנו בודקים את התשובות, אפשר לראות בצורה - - -

אם נדבר על ממוגרפיה - - -

תשימי את גרף 4, ורואים בדיוק מה שאת אומרת, שהשיעורים זהים לחלוטין בגיל הצעיר בין יהודיות וערביות- - -

אני לא מבינה מה אתן מנסות להוכיח עכשיו. אני עוד לא שאלתי, עוד לא הצגתי מה רציתי להגיד ואתן קופצות למסקנות ורוצות להוכיח כבר שאני טועה. תירגעו. אני יודעת שאתן יודעות יותר טוב ממני, אבל בכל זאת, ממה שהוצג לי ברור שהבדיקות שמתחילות – הנשים עושות הרבה פחות בדיקות מגיל 40.

אפילו הייתה מסקנה, וביקשנו שרופאי המשפחה שבכלל לא כולם מודעים לבדוק מי מהנשים שמגיעות אליהם נמצאות בקבוצות סיכון גבוהה וצריך להמליץ להן לבדוק את עצמן לפני הגיל המומלץ על ידי המשרד.

יש ירידה חדה במספר הנבדקות. אין מה להגיד. מגיל שמשרד הבריאות נותן את הבדיקה בסל התרופות, אנחנו רואים שהאחוז הוא מאוד גבוה וכל הכבוד על זה. אבל זה מדגיש עוד יותר שהמלצה של משרד הבריאות, הנגישות והנגשה של השירות, לכלול אותו בתוך סל התרופות, יגרום לזה שהרבה יותר נשים ייבדקו מגיל יותר צעיר.

אז אם התחלואה בקרב נשים ערביות עדיין בעלייה, אחוז הבדיקה של נשים ערביות שווה כמעט לאחוז הבדיקה של הנשים היהודיות, לפי הסטטיסטיקה הזו. אז אם זה שווה ואתם עדיין אומרים לי שמגלים את המחלה בשלב יותר מאוחר - - -

היום לא.

סליחה, זה מה שנאמר לי. אני מצטערת. נאמר שזה עדיין בעלייה, כי מגלים את המחלה לא בשלבים מוקדמים. אם האחוזים הם שווים, זאת אומרת שתופסים את המחלה בשלב יותר מתקדם אצל נשים ערביות. זאת אומרת שהמחלה מתחילה בגיל יותר צעיר.

ולא נותנים להן לעשות ממוגרפיה מגיל 40.

זה מה שניסיתי לעשות. הסתכלתי על הסטטיסטיקה שקיבלתי ועל הטבלאות השונות. אולי אם אני מסתכלת על כל טבלה לבד אז המצב מצוין. אני קצת עשיתי קורלציה וניתחתי. יכול להיות שטעיתי. זאת התמונה שמצטיירת מהדברים ששמעתי עד עכשיו.

אני ארצה אחר כך להתייחס לכל הנושא של הבדיקה מגיל מוקדם יותר. בינתיים, סיגל רצין, מנכ"לית אחת מ-9. בבקשה גברתי.

קודם כל, תודה רבה על הדיון הזה. תודה על זה שלצד מגמות הירידה בתמותה מסרטן השד, הייתה גם שאלה עם סימן שאלה "האמנם?".

אנחנו נמצאות כאן בעיקר – וגם תודה לך, פרופסור פרץ. חסכת לי משהו. אנחנו כאן כדי לשאול שאלות. אנחנו לא אוספות את הסטטיסטיקות. אנחנו רואות את המספרים והמספרים מעוררים הרבה סימני שאלה. אנחנו כאן כדי לשאול את משרד הבריאות את השאלות, בתקווה גם לקבל תשובות. אנחנו גם כאן לבוא בדרישות שאנחנו מוצאות לנכון.

אני רוצה רגע להתחיל – כל הזמן מדברים על מספרים ועל סטטיסטיקות, אבל אני רוצה להתחיל מאיזשהו סיפור פרטי מאוד כואב שממנו אנחנו גם יכולות לצאת לחלק גדול מהשאלות.

קשה לי לדבר על זה. ביום חמישי האחרון הלכה לעולמה אישה נפלאה בשם חלדיה אבו כמיר, בגיל 52. חלדיה הייתה מתנדבת העמותה, והיא חלתה בגיל 42 בסרטן שד. בגיל 42 היא הרגישה איזשהו גוש. גם מפאת בושה וגם מפאת זה שהיא לא כל כך קיבלה התייחסות לנושא, היא עזבה את זה והלכה רק חמש שנים אחר כך להיבדק. היא אובחנה כחולת סרטן שד.

היא עברה טיפולים מאוד קשים, והתחילה קצת לבדוק מה קורה בחברה הערבית, מה קורה סביבה. היא מצאה הרבה דברים גם תרבותיים, אבל גם דברים שהממסד לא עושה, ולכן נשים בחברה הערבית חולות – זאת אומרת, זה שהן חולות בגיל צעיר יותר הן חולות בגיל צעיר יותר, אבל בהרבה מאוד מקרים שהיה ניתן למנוע את ההתפשטות של המחלה זה לא קורה.

חלדיה לקחה על עצמה – אני מתרגשת שאני מדברת על זה, אז תסלחו לי. היא לקחה על עצמה להיות שליחה בחברה הערבית, ופשוט רצה מעיר לעיר, מכפר לכפר, מקופה לקופה, מרופא לרופא, נתנה הרצאות, נתנה סדנאות ושיתפה. היא הגיעה לאלפי נשים בשנה.

באמת, לזכותה היא הצילה הרבה מאוד חיים. יהי זכרה ברוך. לזכרה רצינו שאחותה תגיע לכאן, אבל היא לא יכלה לדבר מרוב התרגשות.

מכאן אני רוצה לצאת לכמה וכמה שאלות למשרד הבריאות. לא רק בהקשר של חלדיה, אלא בכלל.

אנחנו מדברות על אלף נפטרות מסרטן שד בשנה. קצת למעלה מאלף. אנחנו אומרות: אלף זה המון. זה הרבה. על מאה ומשהו אנשים שנהרגים בשנה מתאונת דרכים המדינה רועשת וגועשת, אבל על אלף נשים שהולכות לעולמן מדברים ומעלים כסטטיסטיקה. השאלה הגדולה שלנו למשרד הבריאות היא כמה מהן היו יכולות לחיות היום לו אובחנו בשלב הגילוי המוקדם?

אנחנו לא יודעות, כי אנחנו לא מצאנו את זה בסטטיסטיקה. אני אשמח לקבל על זה תשובה. יכול להיות ש-800 מהן היום היו יכולות להיות בחיים, יכול להיות שרק 200. אנחנו לא יודעות כמה. זאת שאלה ראשונה שלי למשרד הבריאות.

בנוסף, באיזה גיל הנשים שנפטרו מהמחלה חלו? גם זה לא מפורסם. כל הזמן מדברים על זה שזו מחלה של נשים מבוגרות מעל גיל 50. חלדיה היא דוגמה לאישה שחלתה בגיל 42 ונפטרה בגיל 52.

זאת אומרת, מבחינת הסטטיסטיקה, היא הלכה לעולמה אחרי גיל 50. אנחנו היינו רוצות לדעת מבחינת הנשים שנפטרו, כמה מהן חלו לפני גיל 50 וכמה אחרי?

אנחנו היינו גם רוצות לדעת למה ניתן לייחס את הירידה בשיעור הנפטרות בחברה היהודית? האם זה באמת בגלל גילוי מוקדם? האם זה בגלל תרופות מתקדמות יותר? זה נתון שלנו מאוד חשוב לדעת אותו כי אנחנו עוקבות.

בנוגע למדיניות מגובשת באיתור נשים בסיכון. אנחנו יודעות שמשרד הבריאות עוסק באיתור נשים בסיכון בצורה מסודרת מעל גיל 50. אנחנו גם יודעות שאחוז הגנטיות באוכלוסייה בכלל הוא מאוד נמוך, בין 10%-15%, לא יותר. זאת אומרת שהרוב הגדול הוא רנדומלי.

אנחנו יודעות שבעצם בטווח הזה שבין 40-50 אנחנו לא יודעות מי בסיכון. אין מדיניות מגובשת לאיתור של נשים בסיכון. אין מדיניות מגובשת בכלל לאיתור נשים צעירות חולות. אנחנו רואות את זה – את דיברת על הבניין שלך בעכו, אנחנו רואות את המספר של הנשים הצעירות שהולך ועולה. בשנתיים האחרונות יש לנו מבול של נשים צעירות חולות.

אנחנו בעצם, מעבר לשאלות האלה, קוראות למשרד הבריאות קודם כל לגבש איזושהי מדיניות לאיתור נשים בסיכון, כולל הנחייה לצוותים רפואיים, לרופאים, לצוותים של קופות חולים.

גם אנחנו מדברות על העניין של הורדת גיל הממוגרפיה, שיאפשר לאתר נשים – אנחנו יודעות שנשים בחברה הערבית למשל חולות בגילאים צעירים יותר.

זה בעצם מה שלנו יש כרגע להגיד. בעיקר שאלות שאין לנו תשובות עליהן והיינו שמחות לקבל.

אני אוסיף אחר כך, ותכף ניתן לכם לענות. אני כמובן רוצה גם להוסיף שאלה על המחקרים שתקיימים במשרד הבריאות על הקורלציה בין זיהומים סביבתיים לבין תחלואה בסרטן. האם קיימים מחקרים כאלה? האם המשרד יוזם דברים כאלה? מה בדיוק קורה בכיוון הזה?

אני רוצה לתת לקרן מרים למאבק במחלת הסרטן. מר חמאד, בבקשה.

קודם כל, אני אנסה לדבר בעברית. אני לא טוב בעברית, אבל אני אנסה לדבר.

אני לא רוצה לחזור על אותם דברים. תודה על המפגש. 1 מ-9 חברים שלנו- - -

אפשר רק מילה על הארגון?

עמותת מרים היא עמותה שמייצגת את המגזר הערבי. לכל סוגי הסרטן, אנחנו תומכים נפשית, כספית ויש לנו הרבה תכניות להעלאת מודעות ולתמיכה בחולי סרטן.

איפה אתם יושבים?

בנצרת, אבל אנחנו עובדים ביותר מ-45 יישובים במדינה. אנחנו עוסקים בהעלאת מודעות ותמיכה בחולי סרטן.

למשל, בבתי חולים יש לנו ליווי יום יומי למתנדבים שאנחנו נותנים להם מלגות, והם מלווים את החולים כל יום בבתי חולים ובבית שלהם.

אז מה אנחנו עושים להעלאת מודעות? עשינו את פרויקט אוקטובר הוורוד, שאנחנו עושים בכל המדינה עם הרבה אנשים. אנחנו עושים כנסים להעלאת מודעות לסרטן שד. הרבה נשים עולות על הבמה ומדברות על זה מול אלפי אנשים בכל הארץ. בנוסף, אנחנו מאירים את המקום בוורוד.

אני לא רוצה לחזור על אותם דברים, אבל רציתי לציין משהו שאנחנו בעמותת מרים כל שנה רואים שהגילאים במגזר הערבי והנשים במגזר הערבי – לנשים הערביות יש סרטן בגיל צעיר.

למשל, הזמרת של אוקטובר הוורוד השנה, השם שלה מונה מיארי, והיא חולת סרטן בת 24.

פגשתי אותה באירוע.

סרטן שד?

כן, סרטן שד. יש גם בעמותת מרים עכשיו שתי חולות סרטן בנות 28 ו-25. אנחנו רואים שהגילאים – אני לא אומר שהממוגרפיה חייבת להיות מתחת לגיל 30, אבל גם העלאת מודעות לכל הגופים. עם כל הכבוד לאגודה למלחמה בסרטן ולאחת מ-9, למשרד הבריאות וכולם, גם המודעות צריכה להיות בגילאים – אפילו שכל הגופים פועלים להעלאת מודעות, הם מדברים על 40-50 ולא על 25. הם לא אומרים להן מה לעשות, לאן ללכת, מה הכתובת שלהן.

לפחות לבדיקה עצמית.

לבדיקה עצמית או לרופא.

שהצעירות יהיו מודעות לבדיקה עצמית.

נשים עדיין לא יודעות את זה. יש משהו מיוחד שקרה השנה, ב2018 בפעילות של מרים. לפני יומיים היינו ברהט, וזו הייתה הפעם הראשונה של מרים ברהט. זו הפעם הראשונה שהם אפילו שומעים על סרטן שד.

הניידת מגיעה לרהט, סליחה.

אני לא אומר שהניידת לא מגיעה, אבל יש הרבה נשים ברהט שאמרו לנו – יש אישה שאחראית על מעמד האישה במועצת רהט, והיא אומרת שהיא לא ידעה שכל כך חשוב לדעת על הנושא של סרטן השד. זה חשוב לציין.

אני גם רוצה לתת דקרה לדוקטור יוסף עבוד.

שלושה נושאים בכללי- - -

דוקטור יוסף עבוד.

אני דוקטור יוסף עבוד מעמותת מרים. אנחנו מייצגים בעמותה בעיקר את המגזר הערבי, ולכן אנחנו נמצאים שם.

הנושא של הגיל שדיברה עליו פרופסור פרץ מאוד חשוב בשבילנו, כי אנחנו רואים סטטיסטיקות של בתי החולים, שאומרות שהגיל הממוצע של גילוי סרטן שד אצל הנשים הערביות הוא נמוך יותר. זה אחד.

דבר שני, אנחנו שואפים ל-100%. אנחנו מגיעים ל-89% ריפוי, אבל בגלל שאנחנו שואפים ל-100% אז האחוזים הבודדים האלה, האחרונים, אנחנו צריכים להתייחס לגנטיקה. למרות שהן מיעוט בנשים, הן רק 5%-10% גנטי, אז צריך להתייחס לגנטיקה. הגנטיקה אצל נשים ערביות עדיין לא ברורה. אצל נשים ערביות ויהודיות ילידות הארץ אנחנו לא יודעים. אנחנו רואים דפוס משפחתי, יש תורשה, אבל אין לנו מושג מה הגנים.

מפה עולה הנקודה השלישית שאני רוצה להעלות, זה עניין הנגשת הטיפול. אנחנו מדברים על הנגשת בדיקות הסקר, אבל מחקרים הראו שעיקר השיפור בריפוי הוא בגלל שיפור בטיפולים. צריך שילוב בין השניים, לא רק הנגשת בדיקות סקר, אלא גם הנגשת טיפולים.

במגזר הערבי, לצערי, אנחנו עדיין רואים אולי תרבותית גם, שיש עדיין פחד או חשש מהטיפולים האלה, ואין עדיין מודעות מספיק טובה כדי להביא את הנשים לדרוש את הטיפול או לבקש את הטיפול, ללכת לרופא לקבל טיפול.

אני מבינה שבעצם הטיפולים נמצאים בבתי חולים, ורק בבית חולים בנצרת בקרב האוכלוסייה הערבית. השאר, צריך לפנות לבתי חולים שבסביבה של כל מקום מגורים. כלומר, עכו והסביבה זה בבית חולים נהריה או רמב"ם כאשר צריך הקרנות.

למשל בנושא הקרנות, אני פעם שמעתי תלונות על זה שאם אישה מקריית שמונה צריכה הקרנות, היא צריכה להגיע לרמב"ם לקבל את הטיפול.

היא יכולה להגיע לצפת.

יש בצפת כבר הקרנות? מצוין.

חברת הכנסת עליזה לביא תודה, ואנחנו נמשיך. הנושא של הנגשת טיפולים זה עניין חשוב.

תודה גברתי יושבת הראש. קודם כל, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. תודה לכם. אנחנו נפגשים פה כל שנה בחודש הוורוד הזה.

הייתי לפני שבועיים במועצת אירופה והיה מאוד מרגש, למרות חילוקי הדעות, הדו"חות וכל הדברים הלא נעימים שם. הבניין היה כולו מואר בוורוד, ואין הבדל בין אף מדינה, אף קבוצה. כולם באותה מצוקה. המודעות הציבורית שהולכת וגדלה במרחב הציבורי היא מאוד חשובה.

גם אני לפעמים שוכחת להיבדק. האזכור הזה - - -

מצבך טוב, אם לפעמים.

כן. האמת שאני נחשפתי לזה כבר לפני 10 שנים, אחרי שגיסתי היקרה והאהובה חלתה. זאת הייתה שנה שכל המשפחה התגייסה בטיפולים המאוד קשים. היא אמא לחמישה ילדים קטנים. באמת מודל לחיקוי עבור כולנו.

אחרי 7 שנים טובות הסרטן חזר והגרורות – היא נבדקה. היא ספורטאית, היא מדהימה. היא לקחה את זה כדרך להעצים נשים אחרות. היא פתחה חמ"ל אצלה בבית לכל אישה.

עם כל המודעות, עם כל הבדיקות וכל המעקבים, הגרורות אחרי 7 שנים חזרו בצורה אכזרית. היא מתמודדת. אני כל הזמן רואה ולומדת ממנה. התרופות, כמו שאמרת ואתה דיברת על ההארכה של החיים והמקום הזה גם בתוך סל התרופות, ההתמודדות, למי יש ביטוח ולמי אין ביטוח. כל הדברים שאתם באמת מכירים, עוסקים ויודעים.

אני מאוד התרגשתי לשמוע אתכם. אני חושבת שהנקודה התרבותית היא מאוד משמעותית במרקם האנושי של החברה בישראל.

אחד הדיונים הראשונים שהיו כאן בוועדה לפני חמש שנים היה עם נשים חרדיות ועם נשים מהמגזר. אני לא אשכח לעולם את המשפט שלקח הרבה זמן לשמוע אותו כאן בוועדה, אבל הבנתי שיש מקומות ובעיקר חסידויות שהתפיסה היא: "בנסתר ממך אל תדרוש".

כלומר, עדיף לא לדעת. עדיף להתעלם ומה שיהיה יהיה. הבנתי שבדרך של כעס או תלונות אי אפשר להתקדם. צריך ללמוד את השפה. צריך להבין איך הולכים. הרבה מאוד פעמים צריך להשתמש בקשרים שהם מתחת לשולחן.

המסע שהיה באמת גם חלק מהחסידויות, זה קודם כל היה מסע של – אם אני מתראיינת ברדיו חרדי, אז אני לא אומר "סרטן השד". אני אקרא לזה סרטן הנשים. אני אבין שאני מכבדת ויקשיבו לי יותר.

אותו כנ"ל במקום שאתם באמת עוזרים - - -

איך עושים את ההבדל בין סרטן רחם לבין סרטן שד?

מה שראיתי באותו דיון, ואני זוכרת שביקשתי ממשרד הבריאות ולא היו לנו נתונים. אני חושבת שהיום כבר יש יותר נתונים על הפילוח באוכלוסייה. כלומר, מה שאז למדנו זה שנשים חרדיות, מבחינת אחוזים, וגם נשים ערביות, היו באחוזים גבוהים יותר בגלל הבדיקה, שאין מודעות, אין הנגשה או גם השעות שאפשר לעשות.

התמותה היא יותר גבוהה אצל הערביות, אבל לא התחלואה.

אני לא מכירה את הנתונים נכון להיום. אני מניחה שאנשי המקצוע כן מכירים. אני חושבת שכדי באמת להגיע לכולן, גם בשפה הוורבלית אבל גם בשפה התרבותית, אנחנו צריכים לעשות עוד עבודה כדי באמת להביא את כולן ואת כולם למודעות ולא לשכוח. לא לשים את עצמנו כמו תמיד בסוף סדר היום.

טוב, תודה. דוקטור שני פאלוך.

אני מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד בשערי צדק, ושל מרכז טליה לטיפול בנשים צעירות בשערי צדק. אני הקמתי את השירות הראשון לטיפול בסרטן שד בצעירות כבר ב-2011 בתפקידי הקודם בשיבא, וממשיכה את הפעילות הזאת בשערי צדק.

אני גם כן חברה בוועדה לטיפול בנשים צעירות של האיגוד האונקולוגי האירופאי, ואני עורכת המשנה של הקווים הכלליים לטיפול בסרטן שד של האיגוד האונקולוגי האירופאי.

אני אתן כמה היבטים גם כן מהפעילות הזאת. לפני שבועיים התקיים הכנס הדו שנתי של סרטן שד בנשים צעירות. למרות שזה נושא מאוד חשוב ונוגע ללב, אנחנו צריכים להיזכר בנושאים שמאוד מסעירים את כולנו.

לכולנו יש את הסיפור האישי. אמא שלי נפטרה מסרטן שד לפני עשר שנים, אז אני צריכה נורא להיזהר לא לתת לדברים האלה לבלבל אותנו בעובדות המדעיות. העובדות המדעיות הן שלצערי לנשים מתחת לגיל 50 אין לנו כלים ברורים ויעילים לאבחון מוקדם. לכן אנחנו צריכים לבחון את הדבר הזה בקפדנות.

אני כן אציין שיש וועדה שמשרד הבריאות הקים השנה שתתכנס בתחילת 2019 ותעבור על כל הנתונים העדכניים מה הם הכלים הכי יעילים לסקר מוקדם לסרטן שד. היא תעבור עוד פעם ותבדוק שוב על סמך כל הנתונים הכי עדכניים לפי הספרות הכי מעודכנת מה צריך להיות.

אני חושבת שבשביל להיכנס לדיון כזה כאשר יש כבר וועדה שמשרד הבריאות הקים, לפני שהיא מתכנסת ומגיעה למסקנות בתחילת 2019 אני חושבת שזו טעות. אני חושבת שצריך לתת לוועדה הזאת לעשות את העבודה הזאת.

היא תתכנס בתחילת – קודם כל, אני מברכת על זה שאני שומעת שמשרד הבריאות כן נענה למשהו שביקשתי כבר שנתיים. אף אחד לא טרח להודיע לי שכן מקיימים וועדה כזו. טוב לשמוע.

השאלה היא האם הוועדה תתכנס בתחילת 2019 או תסיים את עבודתה?

חברי הוועדה צריכים עד סוף 2018 להגיש המלצות בכתב.

כלומר חודשיים.

לקראת התכנסות בתחילת 2019. יש תכנית עבודה וכל חברי הוועדה חייבים להכין עבודה כתובה על זה.

גברתי, יכול להיות שאת מדברת על דברים שאת מבינה בהם, אבל אני גם צריכה להבין. הכינו חומרים לקראת התכנסות. זאת אומרת, הם עדיין בשלב שהוועדה עוד לא התכנסה? אתם בהכנות להתכנסות הועדה אשר תתחיל לדון בחומרים? ככה זה?

אני לא יושבת ראש הוועדה. אני מוזמנת וקיבלתי משימות לעשות. אני חייבת להגיד שמה שחשוב שיקרה בוועדות האלה זה שלא יהיו דיונים פופוליסטיים, אלא שאנשים יבואו מוכנים.

אבל את לא ענית לי.

אני לא יושבת ראש הוועדה. אני יודעת שאני קיבלתי משימה, מטלות להכין חומר מאוד ספציפי לקראת ההתכנסות של הוועדה הזאת.

אוקי, הבנתי. אז בעצם הוועדה עוד לא התחילה. אתם עדיין בהכנות לקראת התכנסות. בסדר, כדי שאני אבין. כשאדרוש את ההמלצות, מתי לדרוש אותן. זה לא בא כדי להתריס או משהו, אני פשוט רוצה להבין.

אני חושבת שבתחילת 2019 יהיו המלצות. זה דבר אחד.

בכנס הבינלאומי ציינו שדרוש מחקר בשביל הנשים היותר צעירות, למצוא כלים יותר יעילים כי הכלים הקיימים לא מספיק טובים. זה באג'נדה של האיגוד האונקולוגי האירופאי כאחת ההמלצות של הוועדה.

לגבי האוכלוסייה הערבית. אני אומרת את זה גם על סמך מחקרים שקיימים, וגם אני מדברת מהניסיון שלי בעבודה בירושלים, שהיא בהחלט שונה מהעבודה שלי במרכז.

יש צורך להרחיב ולהעמיק את המחקר של הצרכים הפסיכוסוציאליים והתמיכה במגזר הערבי. גם שם יש פלחים שהם שונים. הצרכים של נשים ערביות ישראליות הם כנראה שונים מהצרכים של נשים שמגיעות מהרשות הפלסטינית.

היו נתונים שהוצגו בכנס אתמול על הדבר הזה. אנחנו צריכים להבין את זה, כדי שכשהמטופלות האלה מגיעות אלינו, אנחנו נתאים את התמיכה והמערכת כדי לתמוך בהן לפי הצרכים שלהן. אנחנו לא מספיק מותאמים ואין לנו מספיק ידע כדי להתאים את המענה שאנחנו נותנים לנשים האלה היום. המענה הוא מאוד חשוב.

בנושא של מניעה והפחתת סיכון. יש מחקר מאנגליה שמראה שגורם הסיכון הכי גבוה עכשיו לנשים לחלות בסרטן בכלל, ב20 השנים הקרובות, זה השמנת יתר.

אז אני קוראת למשרד הבריאות לעשות איזשהם מבצעים בנושא של אורח חיים לגבי למנוע השמנת יתר, לטפל בהשמנת יתר, להעלות את המודעות כבר בילדות בתיכונים על פעילות גופנית ואורח חיים בריא.

המניעה זה יותר טוב מזה שנטפל בזה אחר כך ונגלה את זה מוקדם.

שלשום התפרסם מחקר שנעשה שתלמידים ותלמידות במרכז מקבלים חינוך לאורח חיים בריא, ובפריפריה רק 16% מהאוכלוסייה. זה כאילו ללכת בניגוד לכל היגיון. איפה שיש תחלואה יותר גבוהה, איפה שיש זיהומים יותר גבוהים, איפה שיש עושים פחות בנושא של העלאת מודעות במשרדי הממשלה.

אין ספק שצריך גם כן להמשיך לחזק את הפריפריה מבחינת הרפואה, הנגישות והנגשה, במיוחד באזורים האלה, במיוחד איפה שהאוכלוסיות החלשות יותר.

אני רוצה להעלות נושא אחרון. אנחנו כבר במאה ה-21, העולם התקדם. אנחנו הולכים יותר ויותר לכיוון של עניינים גנטיים. באוכלוסייה האשכנזית, באחד מ-40 אנשים יש מוטציה בגן מסוים. כלומר, 2.5% מהאוכלוסייה האשכנזית הבריאה נושאת גן ורובם לא יודעים מזה. לפחות לחצי מהם אין סיפור משפחתי.

אני חושבת שאחד הדברים הכי יעילים שאנחנו יכולים לעשות כדי לעשות השפעה אמתית לאורך זמן, זה סקירה של האוכלוסייה האשכנזית למוטציות האלה. מי שיש לו את המוטציה, יש לו סיכון עד 80% לחלות בסרטן שד, עד 60% לחלות בסרטן שחלות. שם אנחנו יכולים לעשות התערבות אמתית כדי להציל חיים.

אני חושבת שזה משהו שהעלות שלו היא תהיה מינורית, אבל ההשלכות יהיו מאוד נרחבות.

אני חושבת שכאשר מדברים על עלויות במקרה הזה, צריך להזכיר לכולם שהעלות של טיפול בחולה היא הרבה יותר גבוהה. בנוסף לכל הדברים החיוביים - - -

בכל התחומים במדינה.

בכל התחומים מניעה זה הרבה יותר יעיל כלכלית וטוב לכולם. תודה על ההקשבה.

אבל כנראה נושאים כאלה שקשורים לבריאות משעממים את מקבלי ההחלטות. לא רוצים להקשיב לדיבורים על הנגשת טיפולים.

אולי משהו יותר שמח?

אתה יודע מה? כנראה אנחנו צריכים משהו יותר שמח. פרויקט לביאות בוורוד, בבקשה גברתי.

שמי דיצה קציר, אני באה מהצד של שורדות הסרטן. אני פגשתי בסרטן בפעם הראשונה כשהייתי בת 38. פגשתי בו אחר כך כמה שנים מאוחר יותר. היום אני בריאה, ומשתתפת בשני פרויקטים בהתנדבות באגודה למלחמה בסרטן. אני עושה גם דברים בשביל עצמי, להישאר בריאה. אחד מהם זה הצטרפות לקבוצה של לביאות בוורוד.

לביאות בוורוד היא קבוצה של נשים בגילאים שונים. אנחנו מדברים על נשים החל מגילאי 20+ ואז 60+. כולן פגשו בסרטן שד. חלקן עדיין נמצאות בטיפולים, חלקן החלימו. אנחנו הצטרפנו וקיבלנו את המטריה של קבוצת האריות חיפה, שזו קבוצה שחותרת כבר הרבה זמן.

קצת על הסירה, רק שתבינו על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על סירה מסורתית מהמזרח, שיושבים בה 20 אנשים משני הצדדים של הסירה וחותרים. במקרה שלנו זה חותרות. כולנו חותרות. יש לנו הדרכה מקצועית של מועדון אריות חיפה.

הנשים מדווחות כמעט כולן על שיפור קודם כל במצב הרוח. אנחנו מדברות פה על איכות חיים, וכולנו יודעים שאיכות חיים תורמת לבריאות שלנו. גם הבנות, אנחנו קיבלנו הדרכה שאנחנו נחתור ונחזק את היד החלשה יותר. יש כאלה כמוני שזה שני צדדים, אז אנחנו מנסות לחזק את שני הצדדים. הן מחזקות את הצד שחלה.

כמעט כולן מדווחות על שיפור גם בתנועה של היד וביכולת לתפקד עם היד.

אני רוצה להדגיש את זה שיש לנו בקבוצה גם נשים ערביות מהמגזר הערבי. חמאדה מכיר אותי מהפעילות שלי בבית חולים האיטלקי. יש לנו גם שם נשים שאנחנו מצרפים אותן לקבוצה הזאת.

בגדול, זה מה שיש לי לספר על הקבוצה. אנחנו רק רוצים – זאת אומרת, אנחנו באנו לוועדה הזאת קודם כל בכדי לספר על הפעילות הזו שלנו ולקדם, עד כמה שאתם תוכלו לעזור לנו לקדם את הספורט הזה, מכיוון שאנחנו הצטרפנו גם לארגון העולמי.

יש היום בעולם כ-200 קבוצות של נשים חותרות בוורוד. אנחנו רשומות באיגוד. בזמנו גם מירי נתנה לנו את הכבוד להשתתף בכנרת שהייתה תחרות כזאת.

אנחנו מרגישות שזה גם הקטע של לחתור וגם להיות חלק משורדות הסרטן. כל מי שנוגע בעניין של סרטן שד, לנשים ששרדו יש איזושהי גאווה להיות שורדות, ולהנחיל את זה הלאה ולהראות שגם אם הבשורה נוראית כמו שאת אמרת, יש חיים יחד עם סרטן השד, לצד סרטן השד ואפשר לשרוד אותו.

תודה רבה. כל הכבוד.

אפשר רק משפט אחד?

בבקשה.

שמי עמי כהן, אני מנהל המועדון. בקבוצה היום יש 60 חותרות פעילות ועוד 60 שממתינות לאישורים להצטרף להתחיל לעבוד.

מצוין, כל הכבוד. אני מקווה שיהיו כמה שיותר שורדות ונוכל לחגוג איתן ולקנא בהן שהן חיות חיים בריאים כאשר אנחנו יושבות פה ועובדות קשה. אנחנו מנסות לתרום למאבק הזה דרך העבודה שלנו פה.

דוקטור נאווה זיגלמן, בבקשה.

אני רוצה להצטרף לברכות גם על שני החוקים החשובים וגם על המפגש היום. אני ראש תחום אונקולוגיה במכבי, והסתכלתי על הנתונים במכבי - בשאלה שלך בהזמנה לכאן האם יש ירידה בתמותה, כי הבנתי שזו השאלה שיש לך.

כמובן שאנחנו נשענים על נתונים של הרשם הלאומי. יש גם נתונים בשנתיים-שלוש האחרונות, מאוד מדויקים, שמגיעים אלינו מתוך אבחנות במכבי ואישורי תרופות, שלפעמים הם מוקדמים יותר.

אז היה זמן קצר מזמן ההזמנה שלך ועד שהספקתי לעשות אנליזה יחד עם הרשם, כך שלשאלה שלך האם עקבנו לפי מספר תעודת זהות של מטופלת שחלתה בגיל 46 ומה קרה לה בגיל 51, אני כבר אומרת שלא. זו שאלה מאוד חשובה.

כן הסתכלנו על חולות חדשות עם גידול שד פולשני, כי למעשה התמותה היא מגידולי השד הפולשניים. נשים צעירות עם גידולי שד פולשניים, האחוז ירד משנת 2000 – אצלנו זה היה בסביבות 32% ל-26% בשנת 2015.

אז הסתכלנו על תמותה. זו אנליזה מאוד שטחית, וזו גם הסיבה שלא שלחתי את זה כמצגת. מה שהחלטנו להסתכל זה רק על נשים מתחת לגיל 50, היות ונשים מעל גיל 50 סיבות המוות יכולות להיות שונות.

אני הסתכלתי בזמנו על אוכלוסייה של נשים מעל גיל 70, ואז סיבות המוות כלל לא היו קשורות. אז הסתכלנו רק על נשים מתחת לגיל 50 עם גידול שד פולשני. הסתכלנו 5 שנים אחורנית.

זאת אומרת, מספר הנשים בגילאים האלו שנפטרו לעומת מספר הנשים שאובחנו כ-5 שנים קודם – ואני כן חושבת שאנחנו רואים את אותן מגמות שדובר עליהן.

אם בשת 2005 הגענו ל-14.9% יחסית תמותה, אז בשנת 2015 כשאנחנו מסתכלים על נתוני 2010 זה כבר יורד ל-11%. זה כמובן לא מעקב מספיק ארוך.

מבחינה מדעית, אני לא יכולה לומר לך אם זה קשור בגילוי מוקדם או בטיפול טוב יותר. זה גם לא מחובר לתעודת הזהות. אבל אני חושבת שזה כן נותן לנו אופטימיות מסוימת.

אני כן רוצה להתייחס לאחת הנקודות החשובות שהועלתה כאן על ידי פרופסור פרץ לגבי גידולי שד ונשים ערביות. כשיש לנו תכנית לאומית, התכנית היא בדרך כלל מתייחסת לנשים בסיכון רגיל. סרטן שד זה כמובן לא מחלה אחת, זה קבוצה של מחלות.

אנחנו יודעים שבאוכלוסייה הערבית וחלק מהאוכלוסייה הספרדית זה גידול עם מאפיינים שונים, שבניגוד לאוכלוסייה הכללית הוא מופיע דווקא בזמן שיש חשיפה לכמויות גדולות מאוד של הורמונים של הנשים עצמן.

אנחנו ראינו את זה גם בנתונים שאספנו ברמב"ם לפני כעשור וחצי, שנשים שחלו אחרי הריון ולאו דווקא הריון ראשון, היו יותר נשים ערביות או נשים שאינן אשכנזיות ואינן נשאיות לברקה.

לכן כשאני חושבת על גילוי מוקדם, אי אפשר להתייחס לכל האוכלוסיות באותה צורה. חייבת להיות דיסקציה של איזה גידולים מדובר ואיזה גורמי סיכון. אם יש קבוצות באוכלוסייה שגורמי הסיכון העיקריים הם דווקא הורמונים שהן מייצרות בזמן הריון או בשיא היצירה שלהן, אז הן צריכות לעבור גילוי מוקדם בהתייחסות שונה לגמרי ולא כחלק מהכללים ששמנו בתכנית הלאומית.

אני לא ארחיב כאן מעבר לזה, כי אני לא רוצה לצטט יותר נתונים בלי להביא לכם את ההוכחות. חלק מהדברים האלה נבדקו. אני חושבת שזה חשוב מאוד שזה ייצא כאן מהוועדה הזו.

תודה רבה. כפי שאמרתי, אנחנו כבר התייחסנו לנושא הזה שנתיים רצופות בדיונים אצלנו. אנחנו המלצנו. אני שמחה לשמוע שמשרד הבריאות הקים וועדה שהולכת לבדוק את כל הנושא של הבדיקה.

אני חושבת שהעמדה שנאמרה בעבר, שהיא גורפת וארצית בעניין הנמכת הגיל ובדיקה בגיל יותר מוקדם, כנראה צריך לקחת בחשבון את מה שנאמר עכשיו, שאולי צריך לשנות אבל לא לכלל האוכלוסייה, אם זה כרוך בסיכונים שהוסבר לנו בעבר עליהם. צריך להתמקד יותר בקבוצות שיש אפשרות של סיכון יותר גבוה אצלן מכל מיני סיבות.

אני אתייחס לזה יותר בסיכום, אבל זה מביא אותנו גם לשאלה של מה בדיוק מושקע ברופאי משפחה מהכשרות וידע, כדי לגלות מי הן אלה שנופלות בתוך קבוצות הסיכון ולהמליץ להן לבדוק. זה גם נושא שדובר עליו והמלצנו עליו למשרד הבריאות.

יש לי 3-4 שאלות שאני רוצה להפנות בסוף למשרד הבריאות, אבל אני רוצה לתת – יש לי רק שני דוברים שנשארו. גברת רונית דבי לב, אני מבינה שזה יותר עדות. בבקשה, גברתי. אחר כך אני אתן לפאתן ג'טאס מהאגודה.

שמי רונית דבי לב. אני מתנדבת בפרויקט של יד להחלמה של האגודה למלחמה בסרטן. זה נשים למען נשים, נשים חולות למען נשים חולות.

אני חייבת לומר שעד לפני שנתיים הייתי מנהלת שירותי רוקחות, הרוקחת הראשית של בית חולים איכילוב. לפני כן הקמתי וניהלתי סניפים של סופרפארם. אני מכירה גם את המגזר הפרטי וגם את המגזר הציבורי.

אני מאוד שמחה על ההזדמנות לדבר פה. הרומן שלי עם הסרטן התחיל לפני שמונה שנים, עם סרטן בבלוטת התריס. קיבלתי ניתוח וטיפול ביוד רדיואקטיבי. לפני כ-3.5 שנים אובחנתי עם סרטן שד עם גרורות ללימפה. שם נכנסתי לשנה המפרכת והקשה שנכנסות החולות לטיפול בכימותרפיה, ניתוח והקרנות.

בעודי מנסה לעלות על המסלול וחושבת שאני מחלימה, בינואר אובחנתי עם סרטן שד גרורתי מפושט לעצמות. אני אחרי ניתוח גב מאוד קשה ומסובך של חיבור חוליות והרחקה של גרורות מחוט השדרה.

אני תוצר של רפואה מדהימה שקיימת במדינת ישראל. אני על הרגליים. יש כמה נקודות שהייתי רוצה לקבל את ההזדמנות לדבר עליהן.

אחת מהן, יש לנו במדינה רפואה נהדרת. היא רפואה שמאפשרת גם את הבדיקות הנכונות, גם את הטיפול התרופתי הנכון, גם רופאים ברמה עולמית גבוהה ביותר. לצערי אנחנו חוטאים, וההרגשה הרעה של חברותיי החולות, בסופו של דבר מתמקדת על הבירוקרטיה.

הנקודה הבסיסית, לפחות כפי שאני רואה את הדברים, קורית בממשקים בין השירותים שקופות החולים נותנות לבין בית החולים. זה שני גופים שאנחנו נדרשים לקבל שירותים מהם, וכאן אני חושבת שאני יודעת לשים את האצבע איך להקל ואיך לעשות יותר טוב, במיוחד לאור העובדה שבשנים האחרונות נכנס תיק חולה ממוחשב. המידע אמור להיות נגיש.

אז אנחנו החולים מוצאים את עצמנו בתור שליחים עם כל האישורים, הוועדות, האישור הזה וקביעת התורים וכולי. בלי משפחה תומכת זה בלתי אפשרי.

מתוך רפואה שמשקיעה בנו עשרות אלפי שקלים, יוצא מפח נפש ותחושה שלאף אחד לא אכפת. אני אומרת, הרפואה בארץ היא מעולה. רופאים מעולים. טיפולים הכי טובים בעולם.

אני חושבת שכדאי לעשות איזושהי קבוצת מיקוד, לצאת עם איזושהי תכנית להקטנת הבירוקרטיה כדי לאפשר לנו לחיות יותר בקלות, למי שכבר נשאר בחיים, עם הרפואה המצוינת שלנו.

נקודה שניה שאני רוצה להעלות זה נושא הממוגרפיה. אני לא נכנסת למדדים. אני חושבת שהקריטריונים של משרד הבריאות הם נכונים וטובים, אבל לא אני האדם בעל ההסמכה.

אני רוצה להצביע על מודל של זמן ממוגרפי שנמצא בארצות הברית. האגודה למלחמה בסרטן מפעילה וואן, מאין ממוגרפיה ניידת, במטרה להנגיש לפריפריה את הממוגרפיה.

בואו תנגישו את הממוגרפיה לכלל הציבור. תביאו את זה להם למקום העבודה. זאת אומרת, תאפשרו וואן כזה שיגיע לחברה כזו וכזו, שביום מסוים הם יידעו שהם יכולים להיבדק.

זה קורה בכנסת. יש יום אחד בכנסת שהמרפאה בכנסת מארגנת, ואז עושים את הבדיקה.

אז אני אומרת, אם ואן אחד מאפשר 25,000 בדיקות בשנה, אז עם ואן נוסף שמוקדש למקומות עבודה, אנחנו מקבלים עוד 25,000 נשים נבדקות בשנה. זאת נקודה שרציתי להעלות וזה משהו שצריך לחשוב עליו.

נקודה שלישית ואחרונה. השנה הזאת שבה אנחנו נכנסות לטיפולים אחרי אבחון היא שנה מפרכת ברמה הפיזיולוגית והנפשית. יש לנו חברה תומכת עם עמותות כמו "האגודה למלחמה בסרטן", שנותנות לנו מעטפת חמה, נכונה, מחבקת ומרוממת, מאפשרת ומחזקת ברמת חיים. הנקודה היא, שלעיתים ההנגשה לא תמיד מאפשרת. המידע על זה לא מגיע לנקודת הקצה בזמן ומספיק, בגלל שאלות כמו האם מותר לאגודה להסתובב בבית חולים ודברים מהסגנון הזה. אני חושבת שצריך לאפשר את זה יותר. כחולה, שכל מה שרציתי זה לשרוד, לא הייתי מודעת לחשיבות ולתרומה של המעטפת הזאת. אילו הייתי יודעת הייתי נעזרת בה קודם. זה לא תקציב, היא קיימת.

אז לחשוב איך לאפשר לבוא במגע אתנו עם החולים ולהגיד לנו: יש ותבואו. זה לא מתאפשר. אני מבינה את הבעייתיות אבל יש דרכים להתמודד עם זה. אני רוצה גם להודות על ההזדמנות לומר את הדברים.

תודה לך. אני חושבת שעצם העובדה שבאת עם רקע מקצועי שאפשר לך להכיר את המערכת, עזר לנו להביא את הדברים בצורה ממוקדת.

נכון מה שאמרת. יש רמה של מערכת רפואית מאוד גבוהה, רק יש בה את הבעיה של הבירוקרטיה והבעיה של עומס. יש גם בעיה שנעשית יותר ברורה, שהנגישות לטיפולים היא לא לכלל האוכלוסייה באופן שוויוני והפערים הולכים ומתרחבים לצערי הרב.

פאתן ג'טאס מהאגודה למלחמה בסרטן, בבקשה

תודה רבה גברתי היושב ראש. אני מודה לך על הדיון הזה ועל העקביות שבה את עוסקת בנושא הזה. זה משמח אותי מאוד.

הפעילות של האגודה למלחמה בסרטן בכלל ובחברה הערבית בפרט התחילה עוד בשנות ה-80 במאה שעברה, בנקודות של בדיקות עצמיות בנצרת, בשפרעם ובכל מיני מקומות. בשנות התשעים עברנו ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן על כל העניין של בדיקות הממוגרפיה. ב-1997 היו כ-18% אחוזי בדיקה וב-2011 היו 71% אחוזי בדיקה. זה משמח אותנו.

האם הגענו לכולם? בכלל לא. אנחנו יודעים שהדרך עוד ארוכה. מצד שני, מבחינת הפעילות, כל התקנים של עובדות סוציאליות ואחיות ערביות בתוך מחלקות האונקולוגיה בכל בתי החולים בארץ , הם ביוזמה ובתקנים מממומנים מהאגודה למלחמה בסרטן. ככה זה התחיל. אנחנו מממנים לחמש שנים, בתנאי שבית החולים אחר-כך יקלוט. בהרבה בתי חולים המשכנו 6 ו-7 שנים, 9 שנים ואפילו הגענו ל-14 שנים.

זה כולל בתי חולים ממשלתיים?

בתי חולים ממשלתיים, בכולם. כל העובדות הסוציאליות הערביות באונקולוגיה התחילו באגודה למלחמה בסרטן.

אני רוצה להבין.

זה מצוין, אני לא באה אליכם בטענות. אני לא מבינה למה המדינה לא יכולה לממן עובדת סוציאלית ערבייה? למה זה צריך להיות עבודה של אגודה וולונטרית?

זאת שאלה טובה. את צריכה לשאול את זה אצלך בבית.

מה, לא מגיע לנו?

זה בדיוק העניין. זה עניין שאנחנו ראינו אותו.

זה אפילו עוד לפני חוק הלאום.

אלה הפערים שאנחנו ראינו.

זאת שערורייה בעיניי.

לא היו עדיין עובדות סוציאליות ערביות. היו יהודיות דוברות ערבית.

לגבי מתאמות שד. ברהט יש לנו מתאמת שד כבר יותר מעשור במימון ובתקן של האגודה למלחמה בסרטן וקופת חולים כללית. אנחנו בעצם מנסים לקדם את כל הדברים בשטח באופן יסודי. אכן התוצאות מגיעות.

האם התוצאות מספקות אותנו? לא. עדיין יש פער בריפוי. אצל היהודיות 89.7% ואצל הערביות 84.4%. לפני עשור הפער היה 10%. הורדנו את זה ל-5%. אנחנו רוצים לסגור את הפערים האלה לגמרי.

איך אנחנו יכולים לסגור ומה אנחנו יכולים לעשות? ישנן כמה סיבות. העניין הסביבתי ברור לכולנו. הוא גרוע וצריך להיאבק. נותנים לכם את כל המנדט להיאבק בעניין הסביבתי. לא צריך עוד הוכחות שהוא גורם לאסטמה או סרטן. לא צריך הוכחות בכלל אבל הקשר הסיבתי הזה לא כאן קבור הכלב, לדעתי. יש לנו הרבה דברים שהם מוכחים. למשל, עישון. המצב של העישון באוכלוסייה הערבית הוא מסוכן.

אני מעלה בפניך, גברתי היושבת ראש, את העניין שעכשיו יבוא אלינו עם העניין של נרגילה וכניסת נשים ערביות לעישון נרגילה. אני לא יודע מה היה בעוד עשור.

דבר שני. אורח חיים גרוע יש לנו, בכל הדברים ובכל הממדים. זה דבר חשוב שאנחנו כאוכלוסייה ערבית צריכים להסתכל על עצמנו. עוד פעם אני אומר, זה לא בא בסתירה בעניין הסביבתי שהן אכן בעיות אקטואליות בישראל ובעיקר בחברה הערבית. איפה האוכלוסייה הערבית יותר מרוכזת? בצפון.

אני מגיע לעניין של החסמים. איפה עדיין יש לנו חסמים? כן גברתי היושבת ראש, יש לנו עדיין חסמים מבחינה גנטית. בדיקות גנטיות צרכים עדיין לחרוש עוד יותר כדי לדעת מה הבעיות בחברה הערבית.

לגבי רפואת משפחה, לדעתי שם קבור הכלב. אנחנו באגודה אומרים שכל אישה, בכל גיל, צריכה לבדוק את עצמה אם יש סימנים ללכת להיבדק. אני נותן הרצאות לבנות בכיתה י' לגבי כל העניין של אורח חיים בריא ואיך להסתכל על החיים הלאה.

עשינו פרויקט בטיפות חלב עם נשים הרות בהיריון ראשון. כל זה נכון, אבל להגיד שכל העניין הוא להוריד את הגיל לבדיקות הממוגרפיה? אני עוד פעם אומר, האגודה היא זאת שיזמה את הממוגרפיה בארץ. אנחנו לא מתנגדים לעניין של הורדת גיל. מבחינתנו, כאשר אונקולוגים יוכיחו את זה אז למה לא? אבל אם אנחנו מסתכלים על החברה הערבית, הבעיה היא עדיין ברפואת המשפחה, ברופא שיכול להגיד לאישה ללכת להיבדק.

עוד שאלה שאני מעלה למשרד הבריאות. יש קבוצות סיכון בסרטן שד והן צריכות לעשות ממוגרפיה מגיל 40. האם יש איזו אכיפה לעניין הזה? האם יש מישהו שממליץ לאישה שלא הייתה בהריון ולא ילדה בכלל, שרופא המשפחה יגיד לה שאחרי גיל 40 תעשה ממוגרפיה לפחות פעם אחת בשנה? לפי דעתי אלו הדברים שצריך לתפוס אותם.

אנחנו מברכים על פעילות בשטח שמקדמת את עניין המודעות בחברה הערבית ובארץ בכלל. אנחנו צריכים ביחד לעשות את הדברים הנכונים. העניין של בדיקת האולטרסאונד, כמה כן מקבלים אותה וכמה כן עושים אותה?

עוד עניין שאת תעזרי לנו. יש צורך בכירורגיות נשים ורופאות נשים כי יש נשים מוסלמיות שלא רוצות להיבדק על-ידי גבר. זה עניין של ההנגשה. אם הם לא רוצות להיבדק על-ידי רופא, צריך לאפשר להן להיבדק על רופאה אישה.

לאחר ששמעתי בראיון טלוויזיוני את דוקטור בוטיינה נקד אבוד, שהיא רופאה כירורגית בבית חולים בני ציון בחיפה, רציתי להזמין אותה. לצערי, בגלל אילוצי עבודה היא לא יכלה להגיע. זאת אחת הנקודות שהיא - - -

נמצאת פה דוקטור תמר כרמי שהיא כירורגית.

אני יודעת אבל אני מדברת על משהו אחר. אני מדברת על כירורגית ערבייה. אחד החסמים הוא עניין של חסם דתי או תרבותי. נשים לא רוצות להיבדק על ידי גבר.

יש את סלמה שגם מתמחה.

אני חייבת להגיד שהחסם הזה הוא לא רק עניין תרבותי. כל עוד שמשרד הבריאות לא מפעיל בקרה טובה מאוד על רופאים, שלצערי הרב מואשמים בהטרדות מיניות, נשים יהססו יותר ויותר מלגשת לרופאים גברים בבדיקות אינטימיות כאלה.

אני רוצה לסכם ויש לי שאלות למשרד הבריאות. בפניה שלי אליכם ביקשתי לדעת כמה תקציב הוקצה לקמפיינים בעניין עישון. אני יודעת שעניתם לי באופן כללי. אני עדיין זוכרת שהזדעזעתי בשנה הראשונה שלי פה, שהיה מיליון שקלים רק לעניין העישון ולא נוצל כולו בשנת 2015.

עכשיו אתם אומרים שהקצתם 3 מיליון. לא הסברתם לי כמה הוקצה לאוכלוסייה הערבית. הסברתם שהיה קמפיין בשפה הערבית, אבל לא ידעתי מה האחוזים של פילוח ההקצאות. אני ארצה לדעת. אני מבקשת לדעת. אם את לא יודעת עכשיו, אז הלאה. אני רוצה לדעת.

היה גם קמפיין גרוע. לא לקחו בחשבון את האוכלוסייה הערבית שכן יכולה לתרום לקמפיינים כאלה.

אני רוצה לדעת כמה הוקצה. עד כמה שידוע לי, אחוזי העישון בקרב נשים ערביות, נכון שהן לא שוות לנשים יהודיות, אבל הן בעלייה. להבדיל מנשים יהודיות, שזה בירידה.

האם נעשתה מחשבה איך להתמקד, לחלק, לעשות את התמהיל ואת הקמפיין של העישון? זה נושא מאוד חשוב לדעת עליו.

אני ארצה גם לקבל תשובות בעניין מחקרים על קורלציה בין זיהומים סביבתיים, ואני יודעת, פאתן, שכולם יודעים, אבל בינתיים אנשים משרד הבריאות מתעקשים שזה לא קשור.

אני רוצה לדעת האם בודקים את זה והאם משקיעים מחקרים. אני יודעת שיש בעיה אצל משרד הסביבה לאכוף את כל הרגולציה הקשורה בסביבה. זה לא בידיים של משרד הבריאות להוריד את רמת הזיהומים הסביבתיים, זה יותר בידיים של משרד הסביבה. כנראה הלחצים של המפעלים הגדולים הם יותר חזקים מהלחצים של הנשים החולות והגברים החולים בסרטן.

אני חושבת שהגיע הזמן שגם הוועדה תפנה למשרד הסביבה ותבקש אכיפה יותר מוגברת, דווקא במקום ואזור כמו חיפה בעניין הזיהומים הסביבתיים.

אני תמר ברמן, טוקסיקולוגית ראשית לבריאות וסביבה במשרד הבריאות. רציתי להתייחס לנושא שהעלית, לנושא המחקרים.

אני יודעת שבמסגרת התכנית הלאומית לצמצום חשיפה למזהמים סביבתיים במפרץ חיפה, יש מימון של מחקרים, גם מחקרים אפידמיולוגיים.

אנחנו עוסקים במדידה של חשיפה של האוכלוסייה לזיהום סביבתי. זאת אומרת, הנושא האפידמיולוגי באמת מאוד מורכב. לבודד את התרומה של עישון ותזונה - - -

שניה. תשמעו, אנחנו בוועדות בכנסת לא יכולים להיכנס לפרטי פרטים מקצועיים. אני ארצה לקבל תשובה מנומקת. נכון שצריך לעשות הפרדה בין גורמים שונים. השאלה היא לא רק לבדוק את רמת החשיפה, אלא לבדוק בבדיקה גם כן על מידע אחר שמצטבר על התחלואה, לעשות את הקורלציה הזאת ולבדוק האם קיימת או לא קיימת.

אני מסכימה איתך שזה מחקר שהוא מאוד חשוב. אני אומרת שלדעתי, מבחינה מתודולוגית הוא הרבה יותר מורכב. היו מחקרים כאלה, ואז הייתה וועדה מלווה שאמרה שהמסקנות של המחקרים לא היו נכונות. זה הרבה יותר מורכב.

אני אומרת שאנחנו עושים משהו שלדעתי הוא הרבה יותר פשוט, וגם נותן תמונה של חשיפה היום. כל הוויכוח הוא גם על חשיפה בעבר. אני אומרת, לגבי חשיפה היום, היום אנחנו לוקחים דוגמאות ביולוגיות מאנשים ואומרים למה הם חשופים והאם יש יותר חשיפה במפרץ חיפה.

לדעתי זה נותן תשובות לגבי האם היום הם חשופים יותר, למה הם חשופים יותר. אנחנו בודקים מתכות כבדות, אנחנו בודקים חומרי הדברה. בודקים כל מיני מזהמים סביבתיים כדי במקום לדבר באופן כללי על סביבה וסרטן, אפשר להגיד באופן ספציפי. האנשים האלה חשופים יותר למזהם ספציפי. יותר למקד את הבעיה. אז את זה אנחנו כן עושים במשרד הבריאות.

מצוין. תודה. אני בכל זאת ארצה תשובה מנומקת בכתב אחר כך.

אני רוצה קודם כל להודות לכל אלה שהגיעו לדיון. אני חושבת שנכון כולנו מסכימים שהגענו מבחינת הישגים להארכת חיים ולאיכות יותר משופרת של החולים והחולות. אני מאוד מקווה שנגיע ליום שנגיד שגם מצב הנשים הערביות נמצא לפחות באותו מצב שקיים באוכלוסייה באופן כללי. זה לא המצב היום.

בעיניי, זה אומר שצריך להגביר דווקא את המאמצים ואת ההשקעה בקבוצות שעדיין סובלות גם מעלייה בתחלואה וגם מעלייה בתמותה. אנחנו עדיין מדברים על עלייה בתמותה. אנחנו לא הגענו אפילו לאיזון או להפסקת העלייה.

לכן, אני רואה שדווקא שם צריך להשקיע מאמצים ומאמצים יותר מוגברים. בגלל זה שאלתי גם כן על העישון, שאלתי על הנגשת הבדיקות. אני עדיין מתעקשת שב-2015, ב-2016, ב-2017 ועכשיו 2018, אני פונה שוב למשרד הבריאות בוועדה. אני מברכת שהקימו סוף סוף את הוועדה שביקשנו כבר לפני שנתיים להקים אותה. הקימו את הוועדה שתדון בעניין של הבדיקות.

אני מבקשת הפעם לקחת בחשבון שאולי לא צריך להכליל את הורדת הגיל לכלל האוכלוסייה, אלא להתמקד בקבוצות עם סיכון גבוה כמו נשים ערביות, כמו נשים המוגדרות בסיכון גבוה.

זה לא אומר שאנחנו פותרים – אני עכשיו מוציאה את הסיכומים. נאמר פה על ההתמדה. חלק מההתמדה זה לבדוק מה ביקשנו כל שנה. אחד הדברים שביקשנו מ-2015 זה להבין האם יש הכשרות וביקשנו שיהיו הכשרות מיוחדות לרופאי משפחה שימקדו אותם יותר בקבוצות הסיכון, ולבקש מהם להמליץ ללכת לבדיקות.

אני לא קיבלתי תשובה על זה מהמשרד, האם ואיך בודקים אם הם עוברים הכשרות. אני יודעת שקופות החולים עוקבות אחרי ההכשרות של הרופאים שלהם, אבל משרד הבריאות לא בודק את ההכשרות שעושים לרופאים.

אם אני טועה, אני מבקשת שתשלחו לי תשובה בנושא הזה. הפעם אתעקש לקבל תשבוה הרבה יותר ממה שהתעקשתי בעבר גם כן, למרות שאני עושה את זה בדרך כלל.

אני רוצה לדעת האם רופאי המשפחה מקבלים את ההנחיות וההכשרות האלה.

בנושא בירוקרטיה, אני מכירה את זה. אני מכירה את זה מקרוב. כמי שליוותה במשפחה שלי חולי סרטן, אני מכירה את זה מקרוב. אני יודעת כמה מאמצים צריך להשקיע בזה מהאנשים שסובבים.

להגיד לכם את האמת, כל הכבוד שהאגודה מממנת עובדות סוציאליות, אבל זה שערורייתי מה שאני שומעת פה. למרות שאני חושבת ששערורייתי שגוף מבחוץ מממן עובדת סוציאלית ערבייה, וכאשר הנחת הייסוד – וגם יהודייה.

עובדות סוציאליות יהודיות נמצאות במחלקות. זה בעיניי חלק מהתפיסה שאמורה להתפתח יותר כנראה במשרד הבריאות, שבריאות היא לא רק בריאות פיזיולוגית, אלא היא גם בריאות נפשית, טיפול עוטף וכל הנושאים האלה.

אני חושבת שהתקנים הקיימים, וכל הכבוד שאתם מממנים, אבל הם לא מספיקים. אני ליוויתי חולי וחולות סרטן וראיתי מה בעצם נותנות עובדות סוציאליות.

אני לא באה בטענות כי אני לא אכנס לעומס, אבל הן בעיקר עוזרות בדברים הפרוצדורליים. אין להן זמן לשיחות ארוכות, תמיכה וכולי. הן צריכות לעזור בכל הדברים. אני חושבת שהגיע הזמן לחשוב על לפתח את השירות הזה.

אולי כדאי גם כן, ואני הצעתי את זה בתחום אחר כאשר דיברנו על תעסוקת נשים ערביות והתרעמתי על זה שמשרד הבריאות קיבל תקציב מיוחד בשנת 2017 של 20 מיליון שקלים לקדם תעסוקת נשים ערביות. הוא השקיע בהכשרת אחיות בנגב, אבל החזיר 13 מיליון בזמנו לאוצר. היה אפשר לפתח מה שקראתי לו אז "מקדמות בריאות".

לקחת נשים, להכשיר אותן, זה לא חייב להיות לימודים אקדמיים. הן יהוו מן העלאת מודעות ונגישות לאוכלוסייה כדי לקדם את נושא הבריאות. אני קראתי לזה בזמנו "מגשרות בנושא בריאות" ו"מתאמות בריאות".

צריך להזכיר למשרד שישתמש בכסף שהוקצה להם בתחילת השנה לקידום תעסוקת נשים ערביות. גם להכשרת אחיות אבל גם לשקול את הנושא הזה כדי לקדם אורח חיים בריא לנשים הערביות.

בעניין הנגשת הטיפולים. אני מסכימה ב-100%, כאשר הטיפולים מחייבים בנסיעות ארוכות עד להגעה למקום הטיפול וקושי בליווי, אני חושבת שזה דבר מאוד חשוב. צריך לשקול את זה ולבדוק עם משרד הבריאות איך אפשר. אני יודעת שנפתחה בנצרת המחלקה האונקולוגית, שתי מחלקות כבר.

אני מאוד מקווה שבשנה הבאה נציין עוד התקדמות בנושא הזה ונחגוג לנשים רבות את ההחלמה שלהן. נזכור את אלה – אני הייתי חייבת להגיד את זה, כי השנה אנחנו גם באוכלוסייה שלנו איבדנו זמרת נפלאה למחלה. היא חברת הנהלה של הארגון שלכם.

הזמרת רים בנא. אני חייבת להגיד שהיא תרמה רק בהתנהגות שלה איך שהיא קיבלה את המחלה והתמודדה איתה, תרמה למודעות הרבה שמתפתחת באוכלוסייה לנושא.

כל הכבוד לכל העושות והעושים בנושא. החלמה לכל החולות. אני נועלת את הישיבה. תודה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.