פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



21
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/10/2018


מושב רביעי


פרוטוקול מס' 693
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, ה' בחשון התשע"ט (14 באוקטובר 2018), שעה 10:00

סיור במכללה למינהל בראשון לציון

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
אמיר אוחנה
מירב בן ארי
יוסי יונה
עודד פורר

פרופ' אורן קפלן - נשיא המכללה למינהל

אבי בלשניקוב - יו"ר דירקטוריון מועצת המנהלים של המכללה למינהל

רפי גמיש - מנכ"ל המכללה למינהל

דידי סויסה - יועץ של המכללה למינהל

פרופ' אורנה בן נפתלי - רקטור המכללה למינהל

פרופ' סוזי נבות - בית הספר למשפטים

פרופ' אורית פישמן אפורי - דיקן ביה"ס למשפטים, המכללה למינהל

ד"ר נילי קרקוב - ביה"ס למשפטים, המכללה למינהל

פרופ' דפנה קריב - סגנית הנשיא וראש המחלקה ליזמות וחדשנות

פרופ' דן אלנתן - מינהל עסקים, חשבונאות וניהול בינלאומי

פרופ' תמר אלמור - דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה

פרופ' שמואל איצקוביץ - דיקן מדעי המחשב, המכללה למינהל

פרופ' טל שביט - דיקן מינהל עסקים, המכללה למינהל

פרופ' שמואל שולמן - המחלקה לפסיכולוגיה, המכללה למינהל

מירית בן דור - דיקנט הסטודנטים במרכז נגישות אקדמית

ד"ר דוד לוין - ביה"ס לתקשורת, המכללה למינהל

אביטל בליוס - חשבת, המועצה להשכלה גבוהה

ריבה זרגרי - יועמ"ש של המכללה למינהל

אריאלה ישראלי - מנכ"לית המכון ללימודי המשך, המכללה למינהל

נועה לביא - ראש מינהל המטה

אסתי מצא - סמנכ"ל כספים, המכללה למינהל

טלי בירון - קשרי חוץ, המכללה למינהל

אירית דרוויש - ראש מינהל ביה"ס למינהל עסקים, המכללה למינהל

ליאה דיסטניק - מזכירה אקדמית ומנהלת הספרייה

אורית זוניס - ראש מינהל ביה"ס למשפטים, מד"ה ופסיכולוגיה

סימי ברלב - מנהלת הקמפוס החרדי, המכללה למינהל

איריס מולה - ראש מינהל, המכללה למינהל

רינת דוניצב - סמנכ"ל משאבי אנוש, המכללה למינהל

ליאור טויל - אגודת הסטודנטים

קובי כחילה - סטודנט שנה ב', ביה"ס למשפטים

תמיר ויאדר - סטודנט שנה ב', ביה"ס למדעי ההתנהגות

מוניקה שמילוביץ אופנר - ממונה תחום מדעי החברה, המועצה להשכלה גבוהה

ג'ניה מיטניצקי - סגנית חשבת, המועצה להשכלה גבוהה/ועדת התכנון והתקצוב

שמואל ששוני - משרד יחסי ציבור-יוניק

יהודית גידלי

סמדר לביא, חבר תרגומים


סיור במכללה למינהל בראשון לציון

בוקר טוב ושנה אקדמית טובה ואנחנו גם גאים וגם שמחים לארח אתכם פה בקמפוס שלנו. שמי אורן קפלן, אני נשיא המכללה, אני עובד פה 28 שנה ובשנה האחרונה גם התמניתי לנשיא.

המכללה קיימת 40 שנה, היא הוקמה לצמצום של פערים חברתיים על ידי גורם חברתי שאז נקרא ההסתדרות. ככה זה התחיל, בתור דרך באמת לפרוץ את, נקרא לזה מגדל השן, ואני חושב שאת המשימה הזו בהחלט ביצענו.

בחרנו להתחיל פה כי המקום הזה, כשאנחנו אומרים לצמצם פערים חברתיים או לפרוץ חומות זה לתת הזדמנות לאנשים למצות את הפוטנציאל שלהם וגם לעזור למי שמתקשה. אני בתור פסיכולוג ילדים, חלק מההתמחות שלי היה לאבחן ולמצוא את הקשיים ואנחנו נמצאים בעידן שהפרעות הקשב, ליקויי הלמידה והקשיים להיכנס ולקבל הזדמנות באמת לפרוץ קדימה, הם בלב הבמה והמקום הזה, שגם חלקו בחסות של המוסד לביטוח לאומי, שקיבלנו ממנו תמיכה להקים אותו. הוא בלב הקמפוס והוא עוזר להרבה מאוד סטודנטים, שבלי התמיכה הזאת העוטפת פשוט לא יוכלו לסיים את הלימודים שלהם.

גילוי נאות. מ-77' עד 80' ומשהו הייתי משתלם סדרתי במכללה למינהל, יש לי כמה תעודות, לא לפני הרבה זמן.

בהמשך אנחנו נשמח גם לדבר, אבל חשבנו שמירית, שמנהלת כאן את המרכז, תוכל לסקור ולספר לנו איך זה עובד.

בוקר טוב, שבוע טוב, שנה אקדמית טובה. שמי מירית בן דור, אני מנהלת דיקנט הסטודנטים במרכז לנגישות אקדמית. ניסיתי לחשוב איך להביא בזמן כל כך קצר את מהות הדיקנט במרכז הנגישות והחלטתי לפתוח במקרה של ד'. ד' היא סטודנטית עולה שעלתה לארץ עם ההורים שלה, גדלה במשפחה עם אב מתעלל ומכה, בעיקר את אמא שלה, ונקלעה לסיטואציה בה בעצם אמא שלה, להגנה עצמית, או שלא להגנה עצמית, רצחה את אביה לנגד עיניה. היא ניסתה לטעון להגנה עצמית, הפרקליטות לא קיבלה את זה, היא נכנסה לכלא, ישבה בכלא כמה שנים וד' באה ללמוד אצלנו. כשאמא שלה כבר יצאה מהכלא היא באה ללמוד אצלנו משפטים במסלול לאקדמיה במכללה למינהל.

ד' צריכה ליווי כלכלי, ליווי רגשי, ליווי אקדמי פחות, היא בחורה מאוד אינטליגנטית, אבל בעצם היא קיבלה מאיתנו את כל השירותים ואת כל הליווי, ממלגה רחבת היקף ועד להתאמות תנאי למידה, מכיוון שבעקבות המקרה הטראומטי היא גם פיתחה פיברומיאלגיה, שזה כאבים כרוניים בשרירים ועייפות כרונית. היא קיבלה התאמות, היא גרה במעונות שלנו, היא קיבלה טיפול פסיכולוגי, ליווי צמוד של יועצת המלגות שלנו ובסופו של דבר היא קיבלה גם ליווי מתכנית 'סיפתח' שאני אדבר עליה קצת אחר כך, אבל היום ד' היא מתמחה בפרקליטות, אותה פרקליטות שהכניסה את אמא שלה לכלא, אפילו עם חלק מהצוות שם שעדיין קיים.

אז נכון, לא כל הסיפורים הם טלנובלה כמו של ד', אבל כן יש פה מגוון סטודנטים. נוטים לחשוב הרבה פעמים שאנחנו מוסד במרכז הארץ ואוכלוסייה מאוד מאוד מסוימת, אז כאן אני רוצה להגיד, בתור מי שמלווה את האוכלוסיות המגוונות שנמצאות פה בקמפוס, שיש פה הכול מהכול. יש פה הרבה סטודנטים שצריכים את הליווי שלנו.

אז דיקנט הסטודנטים זו בעצם מחלקה שהתפקיד שלה הוא להנגיש את הלימודים לסטודנטים עם צרכים מיוחדים/נוספים לקבוצות מגוונות באוכלוסייה. אנחנו גם מדברים על סטודנטים עם לקויות למידה והפרעות קשב וסטודנטים עם מוגבלות, כשאני ארחיב קצת על מרכז הנגישות. אנחנו מדברים על עולים חדשים, על סטודנטים ממצב סוציואקונומי נמוך, יש לנו תכנית מלגות, תכנית דגל שנקראת 'תנופה להצלחה' שעובדת כבר עשר שנים, תכנית של מלגות רחבות היקף, שאנחנו ממיינים סטודנטים שניבוי ההצלחה והיכולת האקדמית שלהם גבוהה ומלווים אותם לאורך שנות התואר.

יושב איתנו קובי, עומד איתנו יותר נכון, שיציג את עצמו אחר כך בכמה מילים, הוא חלק מהמלגה. אנחנו גם מלווים סטודנטים עם צרכים נוספים כמו מילואימניקים, סטודנטיות הרות, ספורטאים, שצריכים יחס - - -

מילואימניקים, הייתם צריכים את החוק שלנו, של הוועדה, או שעשיתם את זה לפני כן?

עשינו והרחבנו, המכללה שלנו היא בין המשוכללות והמובילות.

אנחנו הראשונים למעשה שחתמו על אמנת מילואים עוד לפני - - -

אתם לא ראיתם בזה פגיעה בחופש האקדמי.

לא.

כי הילכו עלינו אימים גם עם זה.

וגם אנחנו נותנים שירותים לכלל הסטודנטים, סיוע בנקודות משבר, סדנאות. אתה מדבר על חקיקה, אז כן חשוב לי להגיד גם על מעורבות חברתית, כי עברה חקיקה עכשיו של מעורבות חברתית, אנחנו שנים כבר מפעילים כל מיני פרויקטים למען הקהילה עבור מלגות, אבל השנה אנחנו עושים קפיצת מדרגה בעקבות החקיקה וניתן לסטודנטים לקבל קרדיט אקדמי, שתי נקודות זכות, עבור 60 שעות מעורבות חברתית.

וחוץ מזה שאנחנו לוקחים את העשייה החברתית שלב אחד קדימה וחוץ מזה שהסטודנטים ישתלבו בכל מיני ארגונים, אם זה עם ילדים, קשישים, לארוז ארגזים וכו', אנחנו רוצים שהם יהיו גם אקטיביים בנושא של שינוי חברתי וילמדו על מאבקים, יידעו להוביל מאבקים. הם ממש לוקחים את זה צעד אחד קדימה ברצועת קורסים מיוחדת שנקראת 'עושים ועושות הבדל'.

אני רוצה לשאול, איזה קרנות יש לכם פה של מלגות? מי עוזר לכם? נגיד אייסף? אימפקט?

תכנית המלגות שציינתי, 'תנופה להצלחה', הם כספים של המסלול האקדמי במכללה למינהל.

לא, אבל איפה הכסף? אימפקט נגיד?

אימפקט יש לנו פה, אנחנו המוסד הלא מתוקצב הראשון מבחינת מספרי מלגאי אימפקט בקמפוס.

שאימפקט הכניס?

נכון. אייסף, אין לנו מסלול אקדמי במכללה למינהל.

לא, אבל את נוגעת בנקודה חשובה. אנחנו כמוסד לא מתוקצב בכלל מאוד מודרים מכספים, גם של קרנות. אנחנו הרבה פעמים מוצאים את עצמנו עושים, במגבלת האפשרויות שלנו, מנסים לעשות עם קצת הרבה. כן, יש בזה כשל, את נוגעת בנקודה שיש בה כשל.

למה אין פה קרן אייסף, אם יש בבינתחומי?

את מדברת איתי כ-?

כנציג הקרן. שנינו נציגי הקרן, אבל אתה נציג רב מעלה יותר.

זאת אומרת שאת מעלה את השאלה הזאת כתהייה בינינו.

כתהייה בינינו.

אז אנחנו נתהה יחד.

אנחנו נשמח מאוד אם תהיה פה קרן אייסף.

אנחנו שנינו, אני ויוסי, בוגרים של הקרן. אני גם הייתי בלא מתוקצב, הייתי בבינתחומי, אבל יוסי כמובן הוא מהאליטה של האוניברסיטאות, לא ציינתי את זה קודם, אז אני מהאליטה של המכללות.

אבל יש לו נקודת זכות, הוא מבן גוריון.

בכלל, הוא איש טוב, אנחנו אוהבים אותו, אבל אנחנו רוצים, למה שאייסף באמת לא יהיה כאן? זהו, אנחנו נתהה איתם ביחד. משימה.

אוקיי. ספציפית המרכז לנגישות אקדמית, שזה המקום שבו אנחנו יושבים עכשיו, אתם יושבים בחדר הסדנאות של המרכז לנגישות אקדמית, הוא הוקם בשנת 2012 במסגרת מיזם המהפכה של המוסד לביטוח לאומי בסיוע נרחב מאוד של המוסד לביטוח לאומי ובעצם נותן מענה לסטודנטים עם לקויות למידה, סטודנטים עם הפרעת קשב וסטודנטים עם מוגבלות פיזית, חושית, נפשית, מחלות כרוניות וכו'.

קצת מספרים. זה נכון לסוף שנה שעברה, כי השנה אנחנו עוד לא מעוגנים במספרים. 196 סטודנטים עם מוגבלות, שזו החלוקה שלהם פחות או יותר, ועוד 250 סטודנטים עם לקויות למידה והפרעת קשב מורכבות. שוב, זה לא כל הסטודנטים שמקבלים התאמות במוסד, זה כאלה שצריכים - - -

הכול מונגש להם? אתם כבר ברמת הנגשה - - -

אנחנו ברמת הנגשה גבוהה.

פיזית? לא פיזית?

לא אגיד לך פיקס, אבל גבוהה.

אני רק אומר עוד דבר, שזה רק החבר'ה שמצהירים על עצמם. יש על זה מפתח של הרבה אנשים עם לקויות שמתביישים לבוא ולומר שיש ואנחנו צריכים להידרש להתאים את עצמנו מבלי גם להביך אותם.

נכון, ובהמשך בדיוק למה שרפי אומר, אני חושבת שדווקא חשוב להסתכל פה על מספר סטודנטים עם מוגבלות נפשית, שזה מספר גדול, ואני דווקא חושבת שזה אומר שסטודנטים פחות ופחות מתביישים. אני לא חושבת שפעם היו פחות סטודנטים עם מוגבלות נפשית באקדמיה, אבל היום הם יותר פונים, יותר נעזרים, פחות מתביישים, אז אני חושבת שזה נתון חשוב.

אנחנו יושבים במרחב הפיזי שהוא כולל את חדר הסדנאות, חדרי למידה, חדר עבודה בקבוצות וסטודנטים גם יושבים פה ללמידה שקטה, גם יש פה סטודנטים שנבחנים, יש סטודנטים שנבחנים עם ציוץ ציפורים ברקע, יש סטודנטים שנבחנים עם טמ"ס, טלוויזיה במעגל סגור, זה פתוח פה בחדר ליד, אתם תוכלו לראות, שמגדיל להם את הטקסט, ללקויי ראייה. חוץ מהמרחב הפיזי, שמיועד לרווחת הסטודנטים ללמידה, גם מה שחשוב להגיד זה שהצוות שלנו יושב פה באותו מתחם, שזה חשוב. בכלל כל הדיקנט יושב פה, שזה חלק מהנגישות של המקום הזה, מי שנכנס לפה נכנס בכל מיני נושאים והצוות תמיד זמין לו ותמיד הדלת פתוחה. יש פה רכזת לקויי למידה ויש פה רכזת נגישות ואני יושבת פה ורכזת מלגות ורכזת מילואים ודיקנט וכולנו תמיד זמינות.

כדאי לכם, היום לדוגמה פרסמו את סקר שביעות הרצון של הסטודנטים, לכן כדאי להיות נגיש.

למרות שאני חייב להגיד לך שאנחנו אמיתי עושים את זה לא מטעמים אסטרטגיים, אנחנו עושים את זה כי זה נכון חברתית. בן אדם שיש לו מוגבלות כזו או אחרת זה לא אומר שהוא לא יכול ללמוד ולהצליח.

אנחנו נותנים לסטודנטים פה מגוון שירותים, שאני לא רוצה להתעכב על כולם, אבל כן אני רוצה להגיד גם לגבי חונכויות, חונכות, אנחנו רואים בזה פרויקט דגל, זה המענה הכי משמעותי שאפשר לתת לסטודנט חדש באקדמיה שהוא סטודנט עם מוגבלות או סטודנט לקוי למידה. החונכות בלמידה נותנת ליווי אקדמי, ממש סיוע בלימודים, גם חברתי הרבה פעמים וגם רגשי, מוריד את רמת הלחץ.

במה זה מזכה את החונך?

החונך מקבל מלגת מעורבות חברתית בשיתוף עם פר"ח, אנחנו עובדים עם בשיתוף עם פר"ח בנושא הזה.

ועוד משהו שרציתי כן יותר לפרט עליו זה תכנית 'סיפתח' שציינתי מקודם גם לגבי ד' שבעזרת התכנית היא השתלבה להתמחות בפרקליטות. אז תכנית 'סיפתח' היא תכנית של הג'וינט ושל משרד הכלכלה ובעצם נועדה לסייע בכל מה שקשור להשתלבות של סטודנטים ובוגרים בשוק התעסוקה. התכנית התחילה בשבעה מוסדות אקדמיים, היום היא בתשעה מוסדות אקדמיים ואני שמחה להגיד שהמוסד שלנו הוא מספר אחת מבחינת מספר סטודנטים שקיבלו ליווי בתכנית הזאת, כ-56 סטודנטים עם מוגבלות, שזה בהכרח סטודנטים שמוכרים בביטוח לאומי ובמשרד הביטחון. הם קיבלו ליווי על ידי התכנית הזאת וד' היא ביניהם.

נגישות בקמפוס. הקמת המרכז, כבר ציינתי, ב-2012 באמצעות הביטוח הלאומי. הנגשה חושית גם באמצעות הביטוח הלאומי. הנגשנו חושית של הקמפוס, שזה אומר שיש פה שילוט קולי, הכוונה קולית, step hear, מערכת שמע, הנגשת שמע באולמות גדולים, מאחזי יד, סימני אזהרה, כל מה שצריך להנגשה חופשית. הנגשה פיזית התחלנו ואנחנו בעיצומה, כל הנמכת הדלפקים, נגישות בכיתות, שירותי נכים וכו'.

אני תיכף אתן דוגמה לפרויקט קטן בנושא של הנגשת הכיתות. הנגשת המידע שזה נושא מאוד מאוד מורכב, גם הנגשת אתר האינטרנט והנגשת כל הפלטפורמות שהסטודנטים עובדים איתם, שזה - - - לא פשוט בכלל. כתיבת נהלים בנושא, חשוב, מה לעשות, איך מתייחסים לסטודנטים עם מוגבלות בטקסי בוגרים, מה עושים אם יש סיור, למה צריך לדאוג, מה עושים אם רוצה להיכנס מישהו עם כלב שירות לקמפוס וכל הדברים האלה.

גברתי, אנחנו יודעים גם בהקשרים אחרים של חינוך, משעה שהמוסד מפתח נגישות לתלמידים, סטודנטים, בעלי לקויות או מוגבלויות כאלה ואחרות, אחד הנספחים של כך זה בעצם מסגרת תקציבית מאוד מאוד גדולה, כי כל העניין, כמו שאת הולכת במשהו שהוא יותר פרטני למול אדם ספציפי עם המוגבלות שלו וכו', מאוד מעניין אותי כיצד אתם נערכים תקציבית. לפי מה שמוצג כאן זה וואו, מאוד מרשים. אני אומר את זה בחיוב ובהערכה.

יש תקצוב של המדינה באמצעות המועצה להשכלה גבוהה וות"ת?

איך אתם מתמודדים עם סוגיית ה - - -

אנחנו לא מקבלים את התקצוב הזה.

אני רוצה רגע להעלות רעיון.

הוא לא תקצוב מלא.

אנחנו לא ברשימת התפוצה של המועצה להשכלה גבוהה. הם לא יודעים איפה אנחנו יושבים.

אתם ברשימת התפוצה של המל"ג, לא מבחינה תקציבית, זה הכול.

הם פה והם יגיבו.

לא, אני רוצה רגע להתייחס. אתה נוגע בנקודה חשובה.

רפי גמיש, מנכ"ל המכללה.

הוא פרסם מאמר בדה מרקר. עשינו שיעורי בית.

הסיפור הוא כזה. אחת, המל"ג מכיר אותנו, אנחנו בקשר נהדר עם המל"ג, הם מגיעים הנה, אנחנו מגיעים אליהם, אנחנו בקשרי עבודה מצוינים. אני חושב שהשאלה שאתה שואל לא נוגעת למל"ג, לא רלוונטית למל"ג. יש הרבה דברים שחלק מהם מוגדרים כצורך לאומי, למשל נגישות, זה עכשיו עלה על השיח, אנחנו היינו שם הרבה לפני מתוך אג'נדה חברתית. אז התשובה היא לא פשוט, אנחנו לעניין הנגישות כבר עובדים בזה כמה שנים טובות, חלק - - -

מאז שחוקק החוק.

לא, לפני. אנחנו התחלנו לפני עם הסיפור הזה, כמו אגב עם הרבה דברים אחרים. הסיפור התקציבי הוא לא פשוט, לא פשוט בכלל, וזה מצטרף גם לשאלה שלך לגבי הקרנות. אנחנו בדרך כלל לא נהנים מתקציבים, גם כשמדובר בצורך לאומי. להנגיש קמפוס, הרי ברור לכם שחלילה וחס, אני לא רוצה להתייחס במונחי תשואה, זה לא כסף שאתה שם כי אתה מקבל פה שביעות רצון, אתה עושה את זה כי אנחנו חייבים את זה חברתית. אני חושב שיש לנו תפקיד בחברה הזאת ואנחנו עושים את זה משם. זה לא פשוט בכלל, הרבה פעמים זה עולה לנו בלעשות משהו ולא עד הסוף, או לא כמו שרצינו לעשות אותו, כיוון שאנחנו מוגבלים.

אז מה הם המקורות?

המקורות הם מקורות פנימיים שלנו.

וביטוח לאומי שנתן תקציב גם לוועדת ה - - -

אבל הוא נתן 700,000 מתוך חמישה מיליון.

יוסי, חשוב שתדע. אני הייתי יו"ר ועדת משנה, תחת אילן גילאון שלקח את כל סוגיית ההנגשה בכלל ואני לקחתי את הקטע של ההשכלה הגבוהה. אז היה תקצוב סביב ה-200 מיליון שקלים, של המוסדות להשכלה גבוהה, שזה חלקי ביותר. אבל יש תקצוב. השאלה איך, מה מו מי, נשמע בהמשך מהוות"ת.

אז כן חשוב להגיד, לפי מה שאני יודעת, המוסדות המתוקצבים קיבלו משהו כמו 90 מיליון, אם אני לא טועה, לנושא של הנגשות פיזיות של הקמפוסים. מעבר לזה יש גם תקציב פרטני, פר סטודנט, זאת אומרת כל סטודנט - - -

והמכללות הבלתי מתוקצבות כמה קיבלו? אפס.

מה שקיבלנו מביטוח לאומי.

אבל אפס. זאת אומרת ישנו רגולטור שרוצה לכוון את המדינה מה הוא רוצה כמדינה, אבל הוא מדבר רק עם שחקן אחד, עם השחקן המתוקצב. השחקנים הבלתי מתוקצבים הם ילדים חריגים, תקרא להם מאומצים, תקרא להם בכל שם גנאי אחר, לא קיימים. האם זה טוב? האם זה רע? התשובה, מחדל, בושה. בושה, בושה.

אבי התייחס לזה, אין ספק שזו סוגיה, בכלל כל סוגיית הרגולציה בהשכלה הגבוהה, צריך לשבת, לשים את זה על השולחן, לפתוח את זה. אני לא מקבל, בוויכוחים שלי עם המועצה להשכלה גבוהה, עם ות"ת ומל"ג בסוגיה הזו אני טוען שהרגולציה מזמן צריכה להיות מונחת על שולחן כלשהו, לפתוח את זה, להתאים את זה למה שקרה, מה שקרה מאז שהתחילה מהפכת הנגשת ההשכלה הגבוהה בחברה הישראלית. אני חושב שהם נתקעו באיזה מבנה מסוים. אני אומר דברים לא פוליטיקלי קורקט, צריך לפתוח את המועדון הסגור, נקודה.

זה המשפט.

אבל אני אוסיף הערה.

זה המשפט שצריך לצאת מפה.

זו דעתי ואם צריך להביא עוד כסף, שיביאו עוד כסף. לא באנו לפגוע באף אחד, לא על חשבון אף אחד.

אז אני אוסיף משפט לעניין הזה. מן הסתם, אני מקבל את העמדה של יעקב, חברי הטוב, בדרך כלל מה שקורה זה שכאשר נניח מדינה תוחבת את ידה לכיסה ואומרת: אוקיי, הנה עוד משאב ועוד משאב, עכשיו אנחנו מדברים על מכללות שהן בלתי מתוקצבות, אז הרי יש איזה שהם יחסי גומלין בין תחיבת היד לכיס לבין הרגולציה ואז השאלה היא, גם נניח שיגיע הרגע, מן הסתם הוא יגיע, יהיה דיון שכזה בין המדינה לבין המוסד עד כמה המוסד יהיה מוכן לקבל איזה שהם מין, מה זה רגולציה? מין תכתיבונים כאלה, נכון?

המוסדות כפופים כמעט בכול פרט לשכר הלימוד.

לא כמעט, בכול.

ממה נפשך? אי אפשר לומר: אני הרגולטור שלך, אני אקבע לך איזה תארים, כמה מכסות, כמה זה, אם אתה זה, איך תיתן, וכשמגיעים לסוגיה הזו של תקצוב - - - אין ברירה, זה צריך להיות מונח לדיון, ואני אומר יחד עם זאת, בצורה הכי ברורה, זה צריך לבוא עם תוספת תקציבית.

אני ממשיכה ממש בכמה מילים, אני רוצה לתת הזדמנות לסטודנטים שבאו במיוחד להגיד כמה מילים. העלאת מודעות והדרכות, על פי תקנות נגישות להשכלה גבוהה זה גם חלק מתפקיד מרכז הנגישות, לעסוק בהעלאת מודעות והדרכות. אז אנחנו עוסקות בזה הרבה, אם זה דברים חווייתיים, גם לסטודנטים וגם לסגל, ואם זה ממש כלים של הוראה נגישה לסגל האקדמי, אני לא ארחיב על זה. זה חלק מלומדה, אנחנו נערכנו גם ללומדה לסטודנטים, גם לסגל אקדמי וגם לסגל מנהלי, שכולם יעברו את הלומדה בנושא של נגישות. לסגל אקדמי, כמובן נגישות בהוראה, ולסגל מנהלי נגישות בשירות.

פרויקט כיסא נגיש זה בעצם חלק מהנגשה פיזית של הקמפוס. כל הכיתות, יש מקומות שמסומנים כמקומות של כיסא נגיש, סטודנטים שזכאים לשבת בכיסא נגיש מקבלים כרטיס זכאות או כרטיס - - - וכדי להעלות את המודעות לעניין הזה עשינו סרטון 'כיסא נגיש' שברשותכם, אני אשאיר אותו לסוף כי אני רוצה לתת לסטודנטים להגיד כמה מילים על עצמם. אם נספיק נראה את הסרטון בסוף.

תמיר ויאדר נמצא איתנו פה, סטודנט שנה ג'. תמיר ויאדר סטודנט לקוי למידה שגם הוכר בביטוח הלאומי על לקות הלמידה שלו והפרעת קשב, וקובי כחילה, שהוא סטודנט שנה ב' למשפטים, חלק ממלגת 'תנופה להצלחה'.

בוקר טוב, שנה אקדמאית מוצלחת לכולם. בפתח הדברים אני קודם כל אגיד שאני לא שחקן ובאתי לפה בצורה הכי אותנטית שיש וזו פעם ראשונה שאני פוגש את מירית. אני אעיד על עצמי שאני בן אדם מאוד אמיץ וכשבאתי למכללה למינהל קיבלתי פיק ברכיים, כי כשאתה נכנס לכאן ואתה רואה את החניון המלא ב-fancy cars האלה ואתה לא בא מאותו מקום - - -

אני אגיד בקצרה על עצמי כי אני לא באתי לכאן לגולל את סיפור חיי, אני גדלתי בבת ים, אמא שלי חד הורית ואין לי שום עזרה משום אדם. כשנכנסתי לכאן הייתי מאוד סקפטי, באתי לכאן עם תעודת הבגרות שלי ולא האמנתי שאני אצליח לעמוד בשכר הלימוד. זה שכר שהוא אסטרונומי למישהו שעובד על כמה אלפי שקלים בודדים בחודש וכשנכנסתי לכאן והתחלתי את התהליך באמת פגשו אותי, אני לא קורא לכם הדיקנט, אני קורא לכם יחידת המלאכים, מה שהם עושים כאן לא יכול להיות מגולם בשכר עבודה, כי יש עבודות שאתה מגיע אליהן ואתה עושה משהו אתה לא יכול לקבל על זה שכר כסף, אתה לא יכול לקבל על זה משהו גשמי, כי אתה משנה לבן אדם חיים, אתה משנה לבן אדם את סדר העבודה שלו. כשבאתי לכאן פגשה אותי עינת, שלא נמצאת פה - - -

עינת מרכזת המלגות שלנו, שמלווה את ה - - -

עינת באמת ליוותה אותי. לא טרטרו אותי בבירוקרטיה ובמסמכים כמו שיאה לנו ובאמת הקשיבו לי ועזרו לי ותמכו בי. אני עובד במתכונת של משרה מלאה במטרה לעזור בבית כלכלית ורגשית. אני סיימתי את שנה א' שלי בממוצע 90 וללא העזרה שלהם ושל, תסלחו לי, הקדוש ברוך הוא לא הייתי עושה את זה. ובאמת באמת תודה מקרב לב ובצורה הכי אותנטית, הכי אמיתית. אני לא יודע מה מטרת המפגש הזה בכלל, פשוט אמרו לי והתייצבתי ותודה רבה. באמת חבורה של מלאכים. תודה לכם. (מחיאות כפיים).

בהצלחה, מעבר לכפיים.

בוקר טוב לכולם. קוראים לי תמיר ואני סטודנט שנה ג' למדעי ההתנהגות. אני עם לקויות למידה מאוד מאוד חריפות, מה זאת אומרת? אני דיסלקט, דיסקלקול, דיסגראף, כאילו אין ד' בכל זה שאין לי, בנוסף לכול אני דיסלקט ברמה הכי חריפה שיש. אני בן 26 וכותב וקורא כמו ילד בכיתה ג'. ברגע שהמציאו את ההודעות המוקלטות בווטסאפ ניצלו לי החיים.

אני אובחנתי בגיל שלוש וחצי, בגיל ארבע כבר התחלתי לקחת ריטלין, בבית ספר יסודי הייתי ע' שרת, לא באמת למדתי בבית הספר, הייתי מסתובב בכיתות, נכנס לא נכנס. בית ספר תיכון, בכיתה ט' נמאסתי על המנהל, שלחו אותי לאבחון כזה, לראות מה עושים איתי. המטרה של האבחון הייתה להראות שיש לי איי קיו לא מתאים כדי שיעיפו אותי מבית הספר, קיבלתי איי קיו 146 בערך, משהו כזה, שהמנהל לא ידע איפה לאכול את עצמו. אחרי זה סיימתי בגרות מלאה, התגייסתי לצבא, הייתי לוחם, קיבלתי מצטיין חטיבתי ב'עמוד ענן' ועכשיו אני פה.

לוחם איפה?

בנח"ל. עכשיו אני פה ואני בג'אט לג, בדיוק נחתתי מטוקיו בבוקר, אני על שעה וחצי שינה, קצת קשה לי, אז תסלחו לי.

אז איך זה בעצם להיות סטודנט עם לקויות למידה כאלה חריפות? אתה רץ מרתון. אתה רץ מרתון כמו כולם, רק שלך יש עוד איזה שניים שלושה קילו על הכתפיים. נגיד בצבא יש את זה שנדפק עם המאג, גם הייתי מאגיסט בצבא, אז אני יודע, זה שצריך לדדות מאחורי כולם, אז זה בעצם מה שאני עושה, רק שזה לא גרם לי לדדות אחרי כולם, להיפך, זה אתגר אותי, זה גרם לי לרצות למרות הקשיים שלי להראות לכולם שאני יכול. סיימתי את השנה הזאת עם ממוצע 95, שתכלס זה הכול בזכות הדיקנט שעזר לי וליווה אותי.

אתה יכול להגיד מה עזר לך, מבחינת התאמות למשל?

כן. הארכות זמן, מבחנים בעל פה.

בעל פה?

לא כאילו בעל פה, שִכתוב. וכמובן הדיקנט פה מדהים, באמת, חבל על הזמן, אבל עדיין יש דברים שלא קורים, למשל סטודנטים כמוני שצריכים הרבה הרבה לקרוא ולא יכולים לקרוא, מסתמכים על תכניות הקראה ובקמפוס יש בעיה שכל הקבצים זה PDF, לא וורד, אז בעצם אתה עכשיו מקבל לקרוא את הדי.אס.אמ ואתה לא יכול לעשות עם זה כלום, כי אתה צריך לשכור מישהו מהכסף הפרטי שלך שיקריא לך את זה, כי אתה לא יכול לקרוא. אני חושב בתור - - -

דיברתי קודם על הנגשת המידע ואמרתי שחלק מסובך ביותר.

מה שאפשר לשפר, לפי דעתי, זה הקטע הזה. אני מאוד אשמח.

אתה עובד עכשיו?

כן, אני מדריך בקיבוץ, אני מדריך בחינוך הבלתי פורמלי, משרת סטודנט, יש לי גם סטארט-אפון קטן שלי שאני עובד עליו עם עוד שני שותפים.

תספר שהתקבלת לתכנית מתמחים בכנסת.

כן, התקבלתי לתכנית מתמחים בכנסת ב - - -

אצל מי?

אני עדיין לא יודע אם אני הולך, כנראה בחודשים הקרובים צריכים לחזור אליי. זהו. משהו ששכחתי? זהו, תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים).

אין ספק שמי שיקבל אותך בכנסת ייהנה.

כן, יזכה.

אבל אני רוצה רגע להגיד משפט אחד. אני חושב שדווקא שני הסיפורים האלה מספרים את הסיפור הכי טוב. יש שיח שלם על האם כולם צריכים ללמוד באקדמיה, כן או לא, לי לפחות יש דעה שלא כל אחד צריך ללמוד באקדמיה ויש מקומות אחרים טובים, אבל מי שמתאים, אני חושב שחובתנו החברתית לתת לו את הכלים. יושב פה אדם עם איי קיו של 146, זה איי קיו של מחונן-על, זאת אומרת שבממוצע הוא הרבה מעבר לממוצע. תבינו שבהסללה או בגישה הכי קל לבוא ולהגיד: זה לא יכול, כי יש לו איזה שהיא בעיה נקודתית פשוטה שלא מעידה על היכולת שלו.

אפרופו צרכים לאומיים, דווקא המקומות של תקצוב, לא תקצוב, יש שיח, אנחנו נהיה מוסד מתוקצב או לא, אני לא מדבר על זה, אני מדבר על מקומות כאלה שבהם אנחנו משנים חיים. אגב, גם בסיפור הקודם, אתם מבינים שאנחנו פה עושים פה מעגל. הוא ירכוש השכלה, הוא ייצא לדרך, אחיו הקטן, סביר להניח, בזכותו, גם כן ייצא מהמעגל וזה הסיפור שלי כבוגר במכללה הזו ואני חושב שיש פה מאות רבות של סיפורים כאלה.

רפי, יש לי שאלה.

רק רגע, אני מצטער שאני מתפרץ, אבל בנושא הזה אתה נגעת בנקודה שהיא מאוד מאוד רגישה ויש פה אנשים שהקלפים בידיים שלהם, אז אם אני יכול להגיד את מה שיש לי בנושא אני מאוד אשמח. מה שקרה באקדמיה זה נס. זה באמת נס שאנשים כמוני, עם כל כך הרבה קשיים, יכולים להראות מה הם שווים וליישר קו עם כולם, אבל מה שבאמת עצוב, ששם זה נעצר, אחרי האקדמיה. עולם העבודה עדיין לא מספיק נגיש, כאילו אנשים משכילים שעבדו קשה, הזיעו כמו כולם, קיבלו את התעודה, מגיעים לשוק העבודה ובגלל שהם לא יכולים לכתוב מייל בלי תוכנת הקראה או שהם לא יכולים לקרוא יותר מכמה מילים בודדות שום מקום עבודה לא רוצה להעסיק אותם.

אני רוצה להעיר משהו וגם לגבי מה שאמרת. אחת, עד כמה שאני זוכר, דווקא איציק שמולי העביר, אולי בעזרתךְ, את הצעת החוק שמחייבת מקומות עבודה להעסיק שיעור מסוים של עובדים בעלי מוגבלויות.

5%, כן. העניין הוא שהוא צודק בזה שהוא אומר שאפשר להעסיק אותו, אבל אם התנאים ומקום העבודה לא מונגש אז מה הוא יעשה שם? הוא יילך לעבודה שלא מתאימה לו - - -

אני הייתי במיונים של המשטרה ויצא לי דפ"ר של אמבה, בגלל שלא הנגישו את המבחנים הפסיכוטכניים.

אבל למה אין הנגשה במשטרה? זה לא בסדר. מבחינת נציבות שירות המדינה לדעתי זה כן אמור להיות מונגש.

אני באתי לקצינה והתחננתי על חיי, הראיתי לה תעודת הצטיינות מהצבא, ממוצע של שנה ב' 95, בעזרת ה' אני אקבל מצטיין דיקן.

כן, זה מאוד תלוי איפה אתה נמצא.

אז בואו נעשה סדר בעניינים.

אני אתאפק, אני אומר שהוא בחור בגוף הלא מתאים.

איזה גוף הוא בחר?

משטרה.

דווקא אני פגשתי בחור בשירות לאומי והוא - - -

דווקא המערכות האלה אמורות להיות - - -

בואו ננסה לנהל את הדיון לא כמו בוועדות, אנחנו באקדמיה.

ועוד יוסי מבקש את זה, לא קל לנהל איתו דיון.

נכון, אני מציק לו. בכל אופן, מה שאני אומר, יש מרכיב אחד, שעבר חוק כזה, ומירב הציגה טענה מאוד טובה, שאוקיי, יש את החוק, השאלה עד כמה יש הלימה בין קיומו של החוק הזה לבין באמת המאמץ של מקום העבודה כדי להנגיש את העבודה. אולי זה האתגר שעכשיו ניצב בפנינו, חברי וחברות הכנסת, להשפיע על מדיניות, לחוקק חוקים כאלה שמחייבים אמצעי הנגשה במקום העבודה. זה אחת.

חזרה לשאלה שרציתי לשאול בתחילת הדברים. כשאתם מציגים כאן, ומאוד מרשים מה שאתם עושים, האם אתם יכולים לתת לנו איזה שהוא מידע לגבי הייחודיות של המכללה הזו בהשוואה למכללות אחרות? זאת אומרת האם מבחינתכם, נניח כשנכנסתי לכאן ודיברתי על הנושא הזה ואז אמרתי, רגע, האם זו ספינת הדגל שלכם, שמייחדת את המכללה הזו בהשוואה לאוניברסיטאות או מכללות אחרות? מעניין לשמוע.

אני אענה לך. אני מאוד התלבטתי אם לבוא להיות כאן יושב ראש מועצת המנהלים. אני די חדש, אני יושב בדירקטוריון של הטכניון כבר חמש שנים, אני עובד באוניברסיטת בן גוריון ואני במרכז הבינתחומי, יש שם את בית ספר לאודר שאני מנהל את העסקים שלו בעשר השנים האחרונות כאן בישראל. כשפנו אליי לבוא להיות כאן יושב ראש מועצת המנהלים, אמרתי ממש לא בראש שלי לבוא להיות יושב ראש מועצת המנהלים של המקום הכי אליטיסטי שיש. יש את הבינתחומי ואת המכללה למינהל, ואיך הוא דיבר על החניון? זאת אומרת מי מגיע עם למבורגיני ומי מגיע עם מסדה 2 חדשה ומי ומי ומי. שכר הלימוד פה הוא שכר לימוד גבוה, 35, 36, 37, 38, 40, אצלנו ובבינתחומי, ואתם שניכם שילמתם ואתם שניכם יודעים בדיוק, זה שכר לימוד גבוה מאוד, זה משכנתא, זה משכנתא נוספת.

ואני הלכתי ובדקתי ואני אומר לכם, גם לגבי המרכז הבינתחומי, אבל אני יכול להגיד לכם, כי פה אני אחראי על זה היום, סל השירותים הסוציאלי, החברתי, שסטודנט מקבל היום אצלנו שם בכיס הקטן את כל האוניברסיטאות המתוקצבות והלא מתוקצבות מבחינת מלגות, תנאים, פריסה, קבלה. בסל הנוסף שהוא נותן, גם למציאת מקומות עבודה בהמשך, מבחינת יחידות לסטודנטים שמלווים אותם בשנה ג' למציאת מקומות עבודה, הסל לסטודנטים כאן הוא פי מיליון מכולם. וזה, אגב, דבר שהסטודנטים משלמים ומצביעים ברגליים ובאים לפה. תזכרו שאנחנו מכללה מהגדולות בארץ, עזבו את זה שאנחנו המכללה הראשונה.

אגב, אני חייב להגיד לכם בתור מנכ"ל הכנסת הראשון של מדינת ישראל, אני לא מכיר ביקור של ועדה ועוד ביום ראשון שיש פה מספר שיא של ארבעה חברי כנסת. בדרך כלל זה יושב ראש הוועדה, מנהלת הוועדה וכופים על איזה שלושה-ארבעה עוזרים פרלמנטריים לבוא שלא יהיה בושות. אז אני חייב להגיד לכם שאני, בתור אחד שמכיר את הכנסת, אני מאוד מודה, אני מאוד מאוד מודה.

זה הקסם שהוא מפעיל עלינו.

זה מפתיע וזה מכובד וזה ראוי ואתם מכבדים. אתם מכבדים ואין לכם מושג כמה שזה חשוב. לפעמים זה מאוד מביש, שיש סיורים של ועדות, מגיע היושב ראש וזהו, וכל היתר, יש להם את כל הסיבות הכי טובות בעולם. אין ביקורת על חברי הכנסת, אסור, זה בסדר. אז באמת אני חייב להגיד בשם המכללה, שזה פשוט מה שנקרא ראוי לציון וברכה.

כיו"ר ועדה אני רק רוצה לומר שבקדנציה הזו טיפלנו בהרבה בעיות והתמקדנו במערכת החינוך, במושב הזה תהינו, אחרי שתיקנו כמה דברים, עם רפורמה בחינוך המיוחד ועוד כמה דברים, נשאר לטפל בהשכלה הגבוהה. אז לא לחינם גם פתיחת שנה אקדמית, אני חושב שצריכה להיות אמירה. אין ספק שהמושב הזה, אם הוא יהיה ארוך, ההשכלה הגבוהה תזכה להתייחסות משודרגת בוועדה.

למרות שחשוב לומר שאנחנו עוסקים בהשכלה הגבוהה והיו נושאים והחבורה כאן, כמה יש לך בוועדה, 15 חברי כנסת? זו החבורה של ההשכלה הגבוהה, אני ופורר היינו רק בשבוע שעבר בפאנל בוגרים בבינתחומי וזה מה שאמרתי לו, הדבר הראשון שאמרתי להם: יושבים מולכם שני חברי כנסת שמתעסקים בהשכלה הגבוהה. יוסי יונה, זה ברור, כי הוא בא משם. לכן מי שנמצא פה הם בכל מקרה נמצאים יום יום בהשכלה הגבוהה ועוסקים בזה כל הזמן. אז הגענו לפה מה שנקרא בכבוד רב, כי זה מעניין אותנו.

אחת האמירות שלכם, שהחלטתם לציין את זה בביקור במכללה ועוד במכללה בלתי מתוקצבת, שבאמת יש את הסרט ההוליוודי 'שכחו אותי בבית', דווקא עם חבר הכנסת פורר ואת, שסיימתם מכללה, אתם בוגרי מכללות, לצורך העניין, אתם מכירים את היצור הזה ובאמת היום הסטודנטים מצביעים ברגליים והולכים למכללות. יוסי, יש היום בריחה מהמוסדות, אנשים לא הולכים היום לעשות את הפסיכומטרי, כי נמאס להם מהאליטיסטיות השחצנית של האוניברסיטאות, ואני לא מדבר על באר שבע, שאתה מגיע משם, אלא אני מדבר במיוחד על זה שהיית קודם, באוניברסיטה - - -

הם לא אוהבים שקוראים להם באר שבע, בן גוריון הם אומרים.

האליטיסטיות, שעושים לך טובה שנותנים לך בכלל להיכנס.

אתה יודע למה אני הלכתי לבינתחומי? שישמע את זה יוסי. אני עשיתי שלוש שנים קבע, בבינתחומי בזמנו, אני לא יודע היום, לדעתי הצטרפו אחריו, מי שעשה שנתיים קבע ביחידה קרבית קיבל פטור מפסיכומטרי. אז אני השתחררתי ויכולתי להתחיל ללמוד מיד. השתחררתי באוגוסט, באוקטובר הייתי במכללה, לא הלכתי לעשות שנה פסיכומטרי.

אני רוצה לענות על השאלה שלך בממד אחר לגמרי. יש מצבים בחיים שזה אפס או אחד. למשל שני החבר'ה שראית פה, אתה לא יכול לעזור חצי כוח, לקחת עזרה שנדרשת ולחלק אותה מבחינת משאבים לשניים. עדיף לעזור לאחד כמו שצריך ולצערי על חשבון אחד שבא אחריו ואין לך את האפשרויות. עכשיו, שאלת מה התפקיד שלנו, אני חושב שהפרויקט הזה הוא לא רק להנגיש השכלה. היום יש כל מיני מערכות, היום כל מי שרוצה להגיע, אני לא רוצה להגיד לרכוש, אבל מי שרוצה להשיג תואר אקדמי יכול במערכת כזו או אחרת, הפואנטה זה לקחת אנשים, לתת להם את ההשכלה האיכותית, כשהאיכותית בעצם עולה. אם אתה רוצה את המרצים הכי טובים, אתה רוצה להשקיע בפרויקטים ובתכניות, המשאבים פר סטודנט הם משאבים גדולים. אני חושב שפה הפואנטה היא שזו הייחודיות של המכללה, לקחת אנשים, וגם מפה שכר הלימוד גבוה.

העניין הוא, רק הערה, אבי, לגבי מה שאתה אומר, כן, אני לוקה גם במחלה הזו שאתה ציינת, מחלה אליטיסטית, כי אני בכלל בוגר של אוניברסיטה פרטית בארצות הברית, של ה - - -

זה לא אתה ספציפית.

אבל הגישה שלי היא, ואלה באמת שאלות שמעבר לעניין של ההנגשה שאותי מעסיק, כי אני בא ממדעי הרוח, אני בא מתחום הלימודים ההומניים והם ממש יקרים ללבי, אני קראתי על המכללה לפני שבאנו וקראתי גם את מה שכתבת על העניין של הטשטוש, שאתה מאמין בכך שחל טשטוש בין האוניברסיטאות לבין המכללות, אבל לבי יוצא מכאב כשאני רואה לדוגמה שאין מספיק, זה הרושם הראשוני, של איך אנחנו משלימים את ההשכלה ההומנית גם במכללות. אני דווקא רוצה להעלות את המכללות למעלה וזה חסר לי, על פניו, שבוגר מכאן, בין אם הוא לומד או לומדת משפטים, מחשבים, what ever, מבחינתי אם הוא או היא לא יצאו מהמכללה עם איזה שהיא דיאטה הומנית של אנתרופולוגיה קצת, היסטוריה כללית, פילוסופיה וכו', אז זו החמצה גדולה מבחינת סוג האזרחים ובוגרי המכללות והאוניברסיטאות שאנחנו מוציאים מכותלי המכללה והאוניברסיטה.

מבחינתי זו לא הדאגה שלי כפילוסוף, אלא כשאני מסתכל על הבוגר הראוי והרצוי של האוניברסיטאות והמכללות, ואני תוהה אם אתם פועלים בכיוון הזה כדי לתת איזה שהיא מעטפת הומנית לאנשים שאתם מכשירים לשוק העבודה וזו האוריינטציה של המקום.

45 שניות של משפט תשובה. אל"ף, אני מסכימה איתך. בי"ת, בחלק מהיחידות כאן, משפטים זו דוגמה טובה, אי אפשר לסיים את התואר בלי ללמוד יסודות החשיבה ההומניסטית ויסודות החשיבה החוקתית. זה מקצועות הליבה שלי, אם תרצה.

תודה רבה.


(בהמשך הסיור)

עכשיו אני עושה תואר שני ביזמות. זה תואר חדש במכללה, חדשנות ויזמות. תואר ראשון בתקשורת.

כל פתיחת סמסטר אנחנו מחלקים להם מתנות - - - מעבירה לנו כל שנה, רפי נותן לנו את השוטף לכל השנה. אנחנו מחלקים להם מתנות, נותנים כרטיסי סטודנט, מתקפים אותם, כרטיסי חניה שאנחנו מספקים להם, של עיריית ראשון לציון, כרטיס חניה שניים וחצי שקלים במקום עשרה שקלים לחניה. יש באגודה, אני תיכף אראה לכם, מתנות, תבחרו לכם מה שבא לכם.

אנחנו מפעילים מעל 21 מועדונים מקצועיים, שזה משהו שהוא די ייחודי לנו במכללה למינהל. זה הכול דרך אגודת סטודנטים שמפעילים אותם, ממועדון נדל"ן שאת מכירה מהבינתחומי - - -

אני רק אגיד, מועדון זה בעצם אג'נדה שהסטודנטים מובילים על דעת עצמם. אנחנו מתקצבים אותם אבל יש קריטריונים של מחויבות, לבוא פעם בשבוע. ככה למעשה קמו 21 מועדונים, סביב נושאים מסוימים, מהתא הגאה ועד - - -

תא טבעוני, השקעות, להקת מחול. אנחנו מצליחים לנגוע במעל 1,500 סטודנטים היום, נכון לעכשיו, בפעילות השוטפת שלנו. זאת אומרת סטודנט שבא לרכוש כאן השכלה וללמוד פסיכולוגיה, או תואר ראשון לתקשורת ומשפטים יוכל לצאת עם עוד ארגז כלים שהוא יודע על נדל"ן, או למד כאן בתוכנת השקעות עם מנטורים איך להשקיע. זו מערכת שלמה שאנחנו מתפעלים בסוף עם המכללה, כיף גדול לעשות את הדבר הזה, פלוס שמונה מחלקות שאנחנו מתפעלים, רווחה, נושא מילואים, בתי דין וועדות משמעת - - - חלילה את הסטודנטים שמעתיקים או נתפסים בהעתקות, מאוד מחמירים בנושא הזה כאן במכללה, עם הקוד האתי שהשתלב בבית הספר למשפטים. אני אשמח להראות לכם את המועדונים.

כמה מועדונים?

כרגע יש 21 מועדונים, החבר'ה עוד בשיעורים, הם צריכים לצאת, זה היום הראשון שלהם. אנחנו כבר נראה את מועדון הדיבייט. מאיפה חזרתם מחו"ל? הם חזרו מתחרות בסרביה. הם בדיוק מספרים ש - - - ברגע שהם זיהו שאנחנו מישראל הם קמו ועזבו את האולם, הקטארים גילו שהם מישראל ועזבו את האולם.

התחלנו ללמד פה ערבית, איזה שהוא פרויקט של - - - התאחדות הסטודנטים. אנחנו מלמדים אותם, יש תוכנה שמלמדת ערבית, עם סטודנטים מאום אל פחם שמלמדים אותם, הם חברים באגודה שלנו - - - כלכלה, מועדון דיבייט, כמו שציינו. מועדון שחמט, מועדון חדש, יש כבר מעל 50 נרשמים, זה ממש משמח אותנו.

זה מוצלח מאוד. יש תוכנה היום שתוך מספר שיעורים, עשרה שיעורים, אתה יודע לדבר ערבית בסיסית. זו תוכנה שהיא חברת בת שעובדת עם התאחדות הסטודנטים.

למה שלא תעשו קורס - - -

באמת? אחרי זה נהיה קשה לכם במסדרונות של הכנסת - - -

אבל יש לכם שלוחה בתל אביב.

לא, אין לנו של - - - לפני כ-40 שנה, כשהמכללה קמה היא קמה הרי ביסודה כהסתדרות הפקידים, בשלב מסוים המל"ג דרש הפרדה בין לימודי התעודה לבין הלימודים לתואר ולכן יש מכללה למינהל ששם לומדים הנהלת חשבונות - - - וכל מיני כאלה ואצלנו זה הלימודים לתואר.

אנחנו עכשיו נכנסים לשתי כיתות, כדי שלא ארבעה ידברו במקום אחד אז נכנסים לשני חוגים שונים. אז אתה, כבודו, יחד איתך נכנסים לבית ספר למשפטים, לברך לקראת שנת הלימודים.

אתה עושה הדרת נשים?

ואל תדאג, שניהם נכנסים לבית ספר לתקשורת. אז שניים פה, שניים פה וככה תוכלו לברך כדי שלא נעמיס עליהם.

אין בעיה.

(בהמשך הסיור)

מכבדים אותנו בנוכחותם ארבעה חברי כנסת, התפצלנו לשתי כיתות. חיכינו שהם יבואו ואל"ף, יברכו אתכם בשנה אקדמית מוצלחת. דבר שני, אני חושב שזו הזדמנות, מי שרוצה גם לשמוע וגם לשאול, כל מיני דברים שמעניינים אתכם. הביקור הוא יחסית קצר, אבל ניתן את הצ'אנס.

טוב, אנחנו לא נבזבז לכם זמן, אתם באמצע שיעור ואתם ביום הראשון. אני חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מ'כולנו', אצל כחלון. האמת ששנינו בוגרים של מכללה, שנינו בוגרים של הבינתחומי בהרצליה.

מה זה מכללה? של המרכז הבינתחומי.

כן, בגלל שאנחנו במכללה אז אני מרגישה בנוח. אנחנו עוסקים הרבה בהשכלה גבוהה בכנסת. אין לנו ספק, אמרנו את זה גם בשבוע שעבר, שנינו היינו בפאנל בוגרים של הבינתחומי ושנינו אמרנו שמכאן תצא המנהיגות העתידית של הכנסת ושל מדינת ישראל. אנחנו באמת עוסקים, אנחנו כמעט ארבע שנים בוועדת החינוך, בקידום הנושא של ה - - - החוק האחרון שלי בכנסת היה על נקודות זיכוי למילואימניקים ולסטודנטים מעורבים חברתית, שזה ישפיע כבר השנה אצלכם בקמפוס. לשמחתי המקום הזה כבר דואג לאנשי מילואים עוד לפני החוק, אבל לא כולם כך ולכן כן היה חשוב לקדם את החוק הזה, ובכלל אני עסקתי גם בסטודנטיות בהיריון, עסקנו גם בכל מה שקשור לאגודות הסטודנטים.

אני יו"ר השדולה למען הסטודנטים בהשכלה הגבוהה ואנחנו באמת באמת מאמינים בכם, אני באמת חושבת שאחת מפה לפחות צריכה לבוא לכנסת, אם לא יותר. אל תיעלבו, אני תמיד אוהבת להביא נשים. אז שיהיה לכם בהצלחה ושנת לימודים טובה ומוצלחת.

ואם אפשר עוד הערה אחת אחרונה, שאני אומרת בכל מקום, אמרתי את זה גם בשבוע שעבר, אל תהיו רק סטודנטים, תעשו עוד דברים, תהיו מעורבים, תתנדבו, תשפיעו ותשפיעו על המדינה שלכם. להיות סטודנטים זה קל, אבל להרים קצת את הראש מעל הלימודים ולהסתכל על חוויה סטודנטיאלית כחוויה מעצימה ומעורבות חברתית ואכפתיות זה חלק בלתי נפרד, לדעתי, מלהיות סטודנט או סטודנטית. בהצלחה.

אני עודד פורר, אני מ'ישראל ביתנו', אנחנו אמנם ממפלגות שונות, אבל אנחנו גם חברים. יש גם חברים בכנסת, לא רק חברי כנסת. כמוכם, אני חושב שגם מירב וגם אני מייצגים איזה שהוא דור קצת יותר צעיר בכנסת, כן אני הייתי רוצה לשמוע מכם ואולי בזמן הקצר באמת לאפשר לכם לשאול שאלות. אני לא אגיד הפוך ממירב, שיהיו חברי כנסת ולא חברות כנסת, תצאו מפה, מי שייצא ויפרח, אני מבין שאתם בחוג בתקשורת, ואתם שנה?

ב'.

אז אולי תצא מכאן עיתונאית.

אז עברתם כבר, אתם קצת מכירים את המערכת הזו של ההשכלה הגבוהה ואת פתיחת שנת הלימודים. יש לכם הזדמנות גם להתלונן, אם יש דברים לא טובים, לא על המכללה, כי פה כולם מסתכלים עליכם, אבל באופן כללי, ואם יש לכם שאלות או דברים שמציקים לכם כסטודנטים שאתם חושבים שחשוב שיהיו וייתנו עליהם את הדעת, אני חושב שיש לכם הזדמנות להגיד את זה בפנים, כמו שאומרים, אנחנו פה.

קוראים לי יובל.

מאיפה את בארץ?

אני מחדרה.

את גרה בחדרה ונוסעת כל פעם?

- - - אתם טיפלתם בשנים האחרונות עם כל נושא המלגות. אני לא יודעת אם זה נוגע אליכם ספציפית, אבל זה חינוך ברחב וזה עדיין לא קורה כמו שצריך, גם מבחינת ההתנהלות, גם החלוקה. אני יכולה להעיד על המון אנשים שאני מכירה שלא קיבלו והגישו ואחרים שכן קיבלו. כאילו מה ש - - - אז הייתי רוצה - - -

את אומרת, בקיצור, שאין מספיק מלגות לסטודנטים?

יש מלגות, אני חייבת להגיד שכן יש מלגות, פשוט משהו שם - - - תמיד אפשר יותר, תמיד נרצה יותר, לא תמיד אפשר, אבל אפשר לראות איך באמת מסדרים את המערכת הזאת של המלגות - - - כרגע זה לא.

נראה לי שענית בסוף לשאלה שלך. אני יכולה להגיד לך שאחד הדברים, מהביקורים פה, לפחות אני, אני הייתי מלגאית של קרן אייסף, זאת קרן שנותנת למצב סוציואקונומי, וזו קרן שלא קיימת כאן במכללה ואחת המשימות שאני יוצאת מהביקור פה זה כן לנסות להביא את הקרן לפה. היא קרן משמעותית, היא עובדת במוסדות לא מתוקצבים ואין סיבה שהיא לא תהיה פה.

ובלי קשר, אני חושבת שאת צודקת, הנושא של מלגות חייב לעבור איזה שהוא הילוך. השאלה הראשונה ששאלתי אותו זה אילו מלגות יש פה, כי אני יושבת כמה זה קריטי. אז אנחנו ניקח את זה בחשבון ו - - -

מה שאני אומרת, לדוגמה, אני קיבלתי את המלגה ואני מאוד מודה על כך, אבל לקח לי 14 חודשים לקבל אותה ואני בניתי על הכסף הזה, בוודאות בניתי על זה ו - - -

יש גם הרבה שלא מכירים את המלגות שהם יכולים לקבל ולאיזה ערוצים אפשר לפנות וזה משהו שאולי צריך לטייב אותו ברמת המוסדות בכלל.

עוד שאלות?

סטודנטים לתקשורת, עומדים פה שני חברי כנסת, לא יכול להיות שאין לכם שאלות אלינו.

טוב, תודה רבה ובהצלחה.

(בהמשך הסיור)

- - - לסטודנטים למשפטים לגעת במוסד שהכי רלוונטי לתחום לימודיכם ולחברי הכנסת, שהם מכבדים אותנו כאן בהצגת הדור הצעיר שיהפכו לעורכי הדין של העתיד.

שלום לכולם. קודם כל נתחיל בברכות. שתהיה לכם שנה פורייה, שנה אקדמית בתואר למשפטים הנכסף. אני מבין שזו שנה שלישית, נכון? כשברקע כולם רוצים להיות, מעבר למשפטנים, גם עורכי דין. מבחני הלשכה, אתם ערים לדיון הציבורי, לתקנות, לאמירות של בעד ונגד ואני חושב שלא לחינם מקצוע המשפטים הוא מקצוע מבוקש. לא בגלל ההכנסה, אני חושב שהוא צורך בחברה הישראלית, זה מקצוע שהוא נלווה, חייב להיות נלווה לעוד מקצועות רבים, יש כאלה שמשלבים את זה עם תחומים נוספים.

החובה שלכם זה להוכיח את עצמכם, להשביח את המקצוע הזה, להשביח את הענף הזה, הכמות לא בהכרח חייבת להוריד, אבל צריך את האיזון, כפי ששמענו כאן בסקירה המכללה למינהל יודעת לשמור על האיזונים האלה של כמות עם איכות ורמה של לימודים.

לא סתם, אלא ביום פתיחת השנה האקדמית נבחרה המכללה למינהל על ידי ועדת החינוך של הכנסת, בחרנו כאן לברך אתכם ואם יתירו לנו גם לשמוע מכם שאלה אחת או שתיים, אין לי התנגדות. בבקשה, חברי, פרופ' יוסי יונה, חבר הוועדה.

בוקר טוב ובהצלחה. אני מסתכל על האולם הגדוש והמלא הזה ואני אומר, רגע, מה קורה פה? האם פה זה סטיית תקן? כי על פי הדיווחים בעיתונות חלה ירידה משמעותית במספר הסטודנטים שמבקשים ללמוד משפטים. אז מפה אני הולך הביתה ובודק שוב את הנתונים לראות עד כמה הם עומדים בהלימה עם מה שקורה במכללה למינהל.

כפי שבאמת חברי יעקב אמר כאן, אנחנו נושאים אליכם ברכה, אנחנו מאחלים לכם הצלחה רבה בלימודים עם דגש מסוים, דברים שקרובים ללבו של יעקב ושלי, בתהליך ההכשרה שלכם ובתקווה בעבודה שלכם תדעו לשלב את ההבנה, את הבקיאות ואת העבודה המקצועית עם אחריות חברתית. אני מבין גם מהיושב ראש, אבי, אתה יושב ראש ועד ה-?

יושב ראש מועצת המנהלים. גם יושב ראש ועד העובדים.

יפה. אם כן, יש לכם רגישות לעניין הזה, אז אני באמת מקווה שהמכללה הזאת תוציא מתוכה, משעריה, משפטנים, עורכות ועורכי דין שיידעו לשלב באופן הטוב ביותר את המקצועיות שלהם, את הפרנסה שלהם ואת קידומו של האינטרס הציבורי הרחב. אז שוב, שיהיה לכם בהצלחה רבה ומן הסתם אנחנו עוד ניפגש בצמתים כאלה ואחרים. (מחיאות כפיים).

בוקר טוב לכולם. מי שלא מכיר, אני אבי בלשניקוב, יושב ראש מועצת המנהלים, אתם באמצע שיעור, אנחנו לא רוצים להפריע הרבה, אבל באמת אני רוצה בשם כולנו, בשם המכללה למינהל שחוגגת בימים אלה 40 שנה, כידוע לכם אנחנו המכללה הראשונה במדינת ישראל, אז אנחנו בתור המכללה הראשונה במדינת ישראל זוכים היום לביקור של ועדת החינוך של הכנסת שבאה לבדוק, לראות, להציץ בכל מה שקשור ביום הראשון של פתיחת שנת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל.

אנחנו מודים לכם, חבר הכנסת מרגי, חבר הכנסת פרופ' יונה, שבחרתם בנו, ישנם עוד חברי כנסת פה מטעם הוועדה שנמצאים בחוגים אחרים. הרצינות, האכפתיות, בעצם העבודה שבחרתם אותנו זה לא מובן מאליו, אנחנו מודים לכם, מודים לכם מקרב לב.

אני יכול לומר לכם שבתור מנכ"ל הכנסת בעבר ישנם הרבה דיונים באוויר על תפקידם של חברי כנסת, כל מה שאנחנו יודעים שכל מה שקורה בתוך המליאה זה יומיים וחצי בשבוע, תכלס ישנה עבודה קשה במסגרת הוועדות, סיורים, בימי ראשון, ימי חמישי, ואתם רואים את זה מול הפרצוף. אתם כולכם כאן לומדים משפטים, אחת הנגיעות בקריירה זה להגיע לעולם הציבורי, לבית הנבחרים, למוסדות השלטון והשלטון היום מבקר אותנו והשלטון היום הגיע אלינו ובחר בנו.

אז שוב, תודה רבה מקרב לב, זה לא מובן מאליו. תודה לך, אדוני יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, ופרופ' יונה. תודה רבה.

תודה רבה.

חברים, לפני שחברי הכנסת עוזבים אותנו, למי מכם יש שאלות? שאלה? אני אולי אעזור לכם, כמה מכם גרים כאן באזור? באזור ראשון, דרומה, וכו'? איזה חלק מהסטודנטים כאן משתתפים בקליניקות? סיפרו לכם, אני מקווה, קצת על הקליניקות, דיברתם על אחריות חברתית והיא מאוד מאוד בולטת כאן. קבוצת האוכלוסייה כאן היא גם אולי קצת שונה. מי מהסטודנטים עובד כדי לממן את שכר הלימוד שלו? ועכשיו מה אתם רוצים לשאול את חברי הכנסת?

גובה שכר הלימוד.

לא גובה שכר הלימוד, אלא מתי תתקצבו אותנו.

לפי השאלות הייתה חפיפה.

זה היה בשאלה, הנחיתי את העדים.

למה לא מתקצבים את שכר הלימוד שלנו כפי שמתקצבים את האוניברסיטאות?

אני מודה לך על השאלה. אני אומר לך את העמדה שלי. כפי שאתם מכירים, קודם כל קרתה במדינת ישראל בשני העשורים האחרונים מהפכה בהנגשת ההשכלה הגבוהה. לצערי הרב, מי שהיה אמור לדחוף ולהוביל את זה נשאר מאחור.

- - - המל"ג-ות"ת המדינה, שהיא המדינה, היא הרגולטור של המדינה, הם נשארו עם החלוקה הזו, אוניברסיטאות, מכללות מתוקצבות, מכללות בלתי מתוקצבות. אני, בהשקפת העולם שלי, ואני מאמין שזו גם השקפת העולם של חבר הכנסת יוסי יונה, חושב שהגיע הזמן. מרגע שהרגולטור הוא רגולטור על כולם הוא קובע לכם גם את מספר היחידות, הכול הוא קובע, רמת הלימודים והכול, אין שום סיבה שהוא לא יתקצב גם את המכללות הבלתי מתוקצבות.

לכן צריך לבטל את החלוקה הזו, ואני אומר באותה נשימה, זה לא צריך לבוא על חשבון אף גוף, אף מוסד להשכלה אחר, המדינה צריכה להוסיף כסף תוספתי כדי לתקצב את כלל המכללות. אין הצדקה שתלמיד א' לומד במכללה מתוקצבת ומשלם שכר לימוד 14,000, 15,000, 16,000 שקלים ותלמידים במכללות לא מתוקצבות - - -

שכר הלימוד - - -

מ-30,000 ועד תטפסי לאן שאת רוצה, גם 60. אין שום סיבה. לכן אני חושב שהגיע הזמן, השאלה שלך מהדהדת, והבטחתי בפתיחת הסיור היום במכללה שאחת הסוגיות שיידונו במושב הזה של הכנסת זו הסוגיה הזו. אני מקווה ששר האוצר יהיה קשוב לכך.

אפשר שאלה נוספת?

בעבר סטודנטים למשפטים יכלו לחתום על אבטלה במהלך מבחני הלשכה וכאלה, צמצמו את זה לתקופה מאוד מאוד קצרה, מה עושים בנידון?

אני, בכנות, לא מכיר את הסוגיה הזו, אני אשמח לקבל שאילתה במייל שלנו ולהתמודד איתה.

לא שמעו את השאלה.

השאלה הייתה דמי אבטלה לסטודנטים בזמן הלימודים לבחינות הלשכה, מדובר בחודשיים-שלושה. שאלה אחרונה.

השאלה היא כזאת. אני הייתי חייל, הייתי לוחם בצנחנים, מפקד, הרווחתי 700 שקלים בחודש, זו הייתה המשכורת שלי. היום מרוויחים הרבה יותר, מגיע להם, לרגע אני לא חולק על כך, אבל היום כשאני סטודנט אני מרגיש שהרבה הרבה הרבה יותר קשה לי להחזיק את עצמי, אם זה מבחינת מס הכנסה. אני רואה את ההקלות של החיילים ומה הם מקבלים וכל זה, ואני אומר לך את האמת, אני הכי ציוני וחושב שיש מי שצריך להגן על המדינה, אבל אני לא מצליח לסגור את החודש ואני חושב שחייל בגיל 18 חי הרבה יותר טוב ממני, בתור סטודנט שאני צריך לשלם לעצמי את שכר הלימוד וכל הדברים האלה.

אני גם תוהה, אף שאני מבין שלמשוחררי צה"ל יש איזה פררוגטיבה שהם מקבלים סיוע.

- - - הם לא עושים שלוש שנים.

לשלוש שנים. זאת אומרת יש את הסיוע הזה שעומד וקיים.

מדובר בסיוע מינימלי ש - - -

אוקיי, אני מבין, פשוט מבחינת קודם לימוד העובדות. אז הטענה היא לא למעשה אם מקבלים או לא מקבלים, אלא האם הסכום שאותו המדינה מעניקה לחייל משוחרר הוא כזה שמאפשר לו אכן להיכנס למוסד אקדמי ולחיות ברווחה יחסית. זה הסוגיה שאתה מעלה, נכון? אני לא יודע, אני לא מכיר את העובדות, אבל כפי שאמר יעקב, גם לגבי הסוגיה הזאת אנחנו בוודאי נהיה מוכנים לבחון אותה, נכון?

תראה, אם אתה עוקב, יש תהליכים מבורכים וקידמנו מספר נושאים להטבות לחיילים משוחררים באקדמיה, כולל גם למילואימניקים. לא מספיק, מסכים איתך, השאיפה היא שחייל בשירות משמעותי, המדינה תדע לתת לו השכלה. אם לא נותנים חוק חינוך חובה, כולל השכלה גבוהה, כולל תואר ראשון, לפחות כדי לתמרץ, אני חושב שהגיע הזמן, המדינה יכולה לשאת בכך. אני אומר לכם, כמי שמלווה את תקציב המדינה פה ושם, אני חושב שהגיע הזמן, הגיעה העת מכל ה-, אני קורא לזה הטלאים, עוד הטבה כאן והטבה שם ותחבורה ציבורית וזה, אני חושב שאם זה היה מתבטא בתואר ראשון מלגה לכל התואר על חשבון המדינה, אני חושב שזה היה דבר מבורך. והלוואי, בעזרת ה'.

אני לא מדבר דווקא על המלגה ועל - - -

אם אני אחסוך לך בקטע של שכר הלימוד אני אפנה לך הכנסה.

לאו דווקא על שכר הלימוד, אני מדבר על הקלות יותר, הקלות במס, הקלות בכל מיני תחומים קטנים.

רגע, אני רוצה להבין, יש לך גם כסטודנט, הכנסה שעוברת את רף המס היום?

לא, אבל עדיין לוקחים ממני - - - גבוה.

אם אתה עובר את רף המס, התשובה שאני אקבל מפקיד האוצר, הוא יגיד: תשמע, גם סטודנט, גם מצליח להכניס הכנסה שעוברת את רף המס, והיום רף המס עלה יחסית לעומת שנים קודמות, צריך למצוא את האיזונים. האמפתיה קיימת, הרצון לסייע גם לחיילים משוחררים, גם לסטודנטים, והנטל על הסטודנטים הוא גדול, אבל שוב, צריך לדעת מה העיקר, מה נוגע לחתך יותר רחב והלוואי שהיה הכול חינם.

נוכח הדברים האלה אין לי אלא לקוות שתמשיכו איתנו, או שהבחירות יוקדמו ולכן רק נצטער ש - - -?

אני יהודי מאמין, אני אומר שזה תלוי בו, אבל במקרה הזה זה תלוי בו ובעוד נושאים. אם הוא ירצה הוא יעביר את חוק הגיוס כפי שהוא, ואם הוא ירצה הקדנציה הנוכחית תימשך. אם היא או הוא, אני לא יודע.

תודה רבה.


(בישיבת הסיכום)

שוב צהריים טובים. אנחנו מברכים גם את הצטרפותו של חבר הכנסת אוחנה לסיור. נמצאים איתנו כאן ועדת החינוך של הכנסת בראשותו של השר לשעבר חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, שהחליטה לציין את פתיחת השנה האקדמית במוסדות להשכלה הגבוהה כאן אצלנו במכללה. נמצאים איתנו גם חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה, נמצא איתנו חבר הכנסת פורר, נמצאת איתנו חברת הכנסת בן ארי ונמצא איתנו אמיר אוחנה, שציינתי בהתחלה.

אני ציינתי את זה קודם, אני כמנכ"ל הכנסת לשעבר, לא זוכר סיורים של ועדות כנסת בהרכב של חמישה חברי כנסת. בדרך כלל זה יושב ראש הוועדה עם שני עוזרים פרלמנטריים ומזכירת הוועדה ותו לא. אנחנו מעריכים את זה, אנחנו לא רואים את זה כמובן מאליו ואנחנו מודים לכם, זה בהחלט מלמד על רצינות חברי הכנסת, אבל אני האחרון שצריך לתת ציונים, אבל זה בהחלט מלמד על רצינות, גם של הוועדה, גם של השליחות וגם של הנושא עצמו ואני באמת באמת, כיושב ראש מועצת המנהלים של המכללה, מודה לכם שבחרתם בנו.

אנחנו חוגגים השנה 40 שנה, אנחנו המכללה הראשונה במדינת ישראל, אנחנו הסנונית הראשונה של מהפכת המכללות, אחרינו זה כבר הכול היסטוריה. אנחנו מציינים במסגרת 70 שנה למדינת ישראל את ה-40 שנה שאנחנו קיימים כאן ואין ספק שבתור ראשונים, בתור החלוצים, יש לנו הרבה תובנות. אנחנו יותר מכולם בעלי הניסיון הרב ביותר, המקצועי ביותר, ואני יכול להגיד לכם כיושב ראש שאני גאה להיות יושבראש המכללה פה, אני די חדש. אני מכיר את המוסדות להשכלה גבוהה, אני יושב בדירקטוריון של הטכניון בחמש שנים האחרונות, אני מכיר היטב את אוניברסיטת בן גוריון, אנחנו עושים שם הרבה דברים, את המרכז הבינתחומי, את מרכז לאודר, שהקמנו שם בית ספר לאודר, שאני מנהל את העסקים שלו בארץ, לכן אני מכיר את זה טוב. אני מכיר את ההשכלה הגבוהה ואני אומר לכם שהמקום הזה, רבותיי חברי הכנסת, המקום הזה, המכללה למינהל, זה בהחלט מודל לחיקוי.

אז בתור אלה שהובילו את המהפכה מהתחלה אציג לכם איזה שהיא תכנית לעתיד, שתצאו מפה, מהביקור של השעתיים, עם קצת חשיבה, שבדרך תחשבו קצת עלינו. אנחנו רוצים לתת לכם כמה רעיונות שתיקחו איתכם מהביקור הזה, כי באמת זאת המכללה והכול בעצם מתחיל כאן. עד אז היו רק אוניברסיטאות, היה מועדון סגור, ואנחנו היינו הראשונים. אגב, זה המקום, בייחוד כשנמצאים פה חברי כנסת, להגיד שדווקא מי שייסד את המקום הזה זאת ההסתדרות הכללית ומי שקיבל את ההחלטה לפני 40 שנה, חבר הכנסת יונה, שהמכללה הזאת תהיה לא מסובסדת, מנותקת מהעטינים ועצמאית, הייתה דווקא ההסתדרות, בהחלטה מלפני 40 שנה. החלטה בזמנים קצת אחרים, אבל זאת החלטה של ההסתדרות הכללית, שהמכללה הזאת תהיה בלתי מתוקצבת, עצמאית. כבר אז חשבו שיהיה לה קל לפרוץ. היום במבנה הבעלות שלנו להסתדרות הכללית יש 20%, ויש להם גם שני נציגים שנמצאים פה אצלנו בדירקטוריון.

אז כמובן בשם פרופ' אורן, שהיא נשיא המכללה, בשם הרקטורית שלנו, פרופ' אורנה בן נפתלי, המנכ"ל שלנו, רפי גמיש, אחד המנכ"לים הצעירים במדינת ישראל, דה מרקר הכתיר אותו כאחד מ-40 המנכ"לים המבטיחים במדינת ישראל, הוא בסך הכול בן 36 והוא מנהל את המפעל הגדול הזה ביד רמה ובזרוע נטויה. פרופ' יונה קורא את המאמרים שלך מעת לעת, הוא גם מצטט אותם מעת לעת, הוא גם אמר לי - - -

לא, כי עשינו שיעורי בית. אנחנו אקדמאים.

הפרופסורים לפילוסופיה זה משהו, זה עם. אני רוצה להעביר את השרביט אליך, תזרוק כמה רעיונות. מילה אחת רק לגבי סוגיית הנגישות שדיברנו קודם לכן, שראיתי שכל חברי הכנסת מה שנקרא התעוררו על זה, סוגיית הנגישות וסוגיה של קליטת גם סטודנטים וגם עובדים עם מוגבלויות. אז אם אתה זוכר, בתקופה שלנו, בתקופה שהייתי מנכ"ל הכנסת, אנחנו נתנו דוגמה אישית, קלטנו חד פעמי 18, ח"י, עובדים עם מוגבלויות ששום מקום עבודה לא קלט אותם וגם נתנו להם אחרי שנה קביעות עד גיל 67 וקבענו בתקנות, ולחבר הכנסת מרגי הייתה יד בזה, הוא אחד מאלה שהלך איתי כמנכ"ל הכנסת יד ביד להוביל את הנושא הזה, קלטנו אותם באותו שכר של עובדי הכנסת, באותם התנאים, בשוויוניות מוחלטת. קלטנו 18 עובדים - -

נהנים מהם עד היום.

- - והתפללנו שיתר משרדי הממשלה יילכו בעקבותינו, דבר שלא קרה. דבר שלא קרה עד היום, זה באופן ספורדי, וגם בכל מה שקשור לנגישות.

אנחנו משקיעים כאן הרבה כסף בנושא הזה. המכללה שלנו, אפילו שהיא המכללה היקרה, אנחנו והמרכז הבינתחומי, אנחנו היקרים, אבל אנחנו יודעים להוציא בחזרה את הכסף על הסטודנטים שלנו. הפעילות החוץ סטודנטיאלית שיש לנו מעבר ללימודים, הפעילות החברתית, הפעילות הקהילתית, היא פורחת. אני יכול להגיד לכם שיושב כאן טויל, שהוא יושב ראש התאחדות הסטודנטים, בדיוק לפני שבועיים הם חזרו מחודש בהודו. לקחו כאן קבוצה של סטודנטים, הלכו לפעילויות כאלה ואחרות עם משרד החוץ וכו' ומה שנקרא בתיקון עולם. הסטודנטים שלנו לא צריכים, אנחנו לא צריכים להגיד להם פר"ח, פרויקט פר"ח, כל הסטודנטים אצלנו פעילים בצורה כזו או אחרת. ואגב, סטודנט שמתקבל ורוצה ללמוד אצלנו לא יעזוב בגלל נושא שכר, אפילו שאנחנו 35,000 ו-38,000 שקל. לא יעזוב, אנחנו עושים הכול, יש לנו מנגנונים לכולם, כולל הלוואות, בלי ריבית, בלי הצמדה, לשש שנים, לפריסה, הולכים לקראת.

מילה אחרונה, המנכ"ל שלנו ידבר על כל מה שקשור לוות"ת, לרגולטור שלנו, לרגולציה שלנו, אני רוצה שתדעו, לא קל לנו. לא קל לנו, אנחנו בהחלט ילדים חורגים, אף אחד, אפילו שנמצאים פה נציגים של הוות"ת, ואמרו לי, אני עם הפה הגדול שלי, אמרו לי: תיזהר, אל תגיד. אני לא מפחד מאף אחד - - -

הם לא מפחידים, הם קשובים.

אז אני לא מפחד מאף אחד. הייתי תקופה לא ארוכה גם מנכ"ל משרד מבקר המדינה, כך שבאמת אנחנו לא מפחדים מאף אחד, אבל במועצה להשכלה גבוהה המכללות הן לא בסדר העדיפות, הן לא באג'נדה, הן לא יוזמות שום דבר. הכול אנחנו צריכים בשיניים, בציפורניים, בהזעה.

מה - - - בסדר העדיפות?

מתחת לסדר העדיפות. אנחנו לצורך העניין מאוד מתחנפים אליהם, פרופ' יונה, אנחנו מאוד מנסים להיות בסדר, כי הם הרגולטור ואני הייתי רגולטור הרבה שנים על שוק התקשורת במדינת ישראל ואני יודע מה זה, בתקופה שהייתי מנכ"ל משרד התקשורת, אבל לא קל לנו. לא קל לנו והלוואי, אם ירצה ה' ובעזרתכם, סדר העדיפות, סדר החשיבה בכל מה שקשור בקשר בין הרגולטור, המועצה להשכלה גבוהה והוות"ת, היחס למכללות, כל שכן למכללות הבלתי מתוקצבות, ישתנה. כאן היום זה כור ההיתוך של החברה הישראלית. יש לנו סטודנטים מהפריפריה ומהמרכז והכי קל זה שהאוניברסיטאות האליטיסטיות לא מקבלים אותם, למה? ככה. לך דבר עם מל"ג. ואנחנו מקבלים אותם ופה הם רוכשים את ההשכלה ומפה הם צומחים.

ממכללה כמו שלנו, שהיא הראשונה, טובי חברי הכנסת, המנכ"לים בשירות המדינה, מנכ"לים בשירות הציבורי. אנחנו המכללה הראשונה, אנחנו עובדים 40 שנה, הכנו רשימות, הבוגרים שלנו הם בטופ של החברה הישראלית ואנחנו גאים בזה, למרות המועצה להשכלה גבוהה, למרות הוועדה לתכנון ולתקצוב, בזכות ראשי בתי הספר שנמצאים פה, הרמה שנמצאת פה, הקלאס שנמצא פה ומה שנותנים פה לסטודנטים.

שלום. אנחנו בלב המפגש, אז אני רוצה להתחבר גם לדברים שנאמרו קודם. אני הנשיא הראשון, לדעתי בארץ, אבל בוודאי במכללה, שאת הקריירה המקצועית שלו עשה פה. אני פותח את השנה ה-29 שלי פה ולמעשה כל הצוות שלי, בלי יוצא מן הכלל, הסגניות שלי, אפילו המנכ"ל, כל הדיקנים, צמחו פה. יושבת פה גם פרופ' דפנה קריב, מצוות ההנהלה, שהיא אחראית על הפיתוח הגלובלי, אנחנו רוצים חלק מהאג'נדה שלנו להפוך את הסטודנטים הבינלאומיים שיגיעו לארץ לענף יצוא מאוד אטרקטיבי ואנחנו מנסים להוביל את הדבר הזה.

אני רוצה לעשות את ההבחנה בין המל"ג לוות"ת. יש את מערכת הבקרה, אנחנו פה כל המוסדות, יושבת פה גם הנציגה שאנחנו עובדים איתה, ואני חושב שמערכת היחסים היא מאוד טובה ואנחנו בקשר מאוד טוב, ויש את הוות"ת שאנחנו כמובן לא נמצאים בו, אנחנו לא מתוקצבים, כמו שתיאר אבי מהבחירה שלנו. הטענה שלנו היא לא על זה, כי הרי אם היינו רוצים להיות מתוקצב מלכתחילה, כמו שאבי אמר, לפני 40 שנה ההסתדרות הייתה, היא בטח הייתה יכולה לדחוף את זה.

על מה בעצם אנחנו טוענים? אנחנו טוענים על איך אנחנו קמנו כמשהו שהוא לא הבעיה, אלא הפתרון, לפערים חברתיים, לבעיות וקושי להיכנס לתוך מערכת ההשכלה הגבוהה, ומה שכואב לנו זה בסופו של דבר הרעיון שהסטודנט שלנו לא מקבל את התקצוב, למעט, אגב, בקמפוס החרדי, ששם המדינה כן מצאה דרך לתקצב את הסטודנט באופן אישי. הדבר הזה, גם אם הוא היה חלקי, אפילו לא מלא, היה מאוד עוזר לסטודנטים שלנו. אנחנו לא חייבים להיות חלק מזה, אנחנו לא צריכים להיות שום דבר בתוך העוגה באופן אישי - - -

הייתה גם החלטה בוועדת וינוגרד שכן - - -

והדבר השני הוא מהמקום של באמת התרומה החברתית. נכנסתי לפני שנה לתפקיד, ביום הראשון, פחות או יותר, הגעתי לבית הנשיא, לפרויקט שהיינו כל הנשיאים של המוסדות הגבוהים בארץ, של תקווה ישראלית. בכל מוסד הנשיא יזם שיהיה רפרנט שידחוף את הנושא הזה של צמצום פערים. אצלנו אין רפרנט במימון המדינה ואנחנו בהתנדבות מנסים להשתלב בפרויקט הזה.

יש לי אחת המומחיות, פרופ' יפעת ביטון, לנושא של קידום הנושא של מעמד הנשים בישראל. היא יועצת הנשיא שלי לענייני מגדר. יש תקציב במדינה כדי לקדם את הסיפור הזה. זה האינטרס, אני חושב, של המדינה, לקחת את המשאבים שיש לנו, את הפרופסורים, את המומחים, שנוכל למנף את הדברים שאנחנו עושים. אנחנו לא מרגישים שאנחנו זקוקים לכסף לפעילות ליבה שלנו, כי את זה בחרנו במו ידינו, אבל ללכת ולדחוף את האג'נדות החברתיות שאנחנו יכולים לעשות, במקום הזה צריכה להיות איזה שהיא דרך שתעזור לנו לעשות את זה, ורפי יציג עכשיו כמה רעיונות פרקטיים שאותם היינו רוצים לקדם.

טוב. קודם כל תודה שבאתם ואתם מכבדים אותנו בנוכחות. אנחנו רוצים להיות יותר קונקרטיים, אנחנו רוצים להצביע על כשל אחד ושני פרויקטים. אם אני אוסף את מה שאורן ואבי אמרו, אז באמת יש את נושא התקצוב. זה לא סוד שמדובר פה בנושא סבוך, מורכב, אנחנו גם מוסד אחד מתוך כמה מתוקצבים, לי קשה לראות איך הופכים עכשיו את כל הסיפור הזה ואיך מתקצבים את אלה שלא מתוקצבים לא על חשבון אלה שמתוקצבים כמובן, כי מטרתנו היא לא לקחת מזה ולתת לזה, אבל אני כן רוצה להעלות בהקשר הזה סוגיה שלא עולה הרבה כסף, לדעתי, ומדברת על צרכים לאומיים.

יש לא מעט מקרים שמדינת ישראל באה ומגדירה צרכים לאומיים, זה מכמות הידיים העובדות בענף ההייטק, כדוגמה, ועד באמת נושא המגדר, להעלות אותו לשיח ובעצם לצמצם ויש עוד כל מיני פרויקטים כאלה. כדי לעשות זאת יש תקציב שהוא תמיד אקסטרה, מעבר לתקצוב פר סטודנט שמקבל מוסד מתוך מטרה שאם לא מתעסקים בזה באמת, אם לא שמים מישהו שעוסק בזה או מייצרים לו תשתית שעולה כסף זה לא קורה.

אנחנו יכולים לסמן וי מול מל"ג ולהגיד: הנה, יש לי ממונה על ענייני מגדר, לצורך הדוגמה, כשאנחנו לא דוגמה טובה מפני שאנחנו המוסד בין היחידים שמלכתחילה יש פה שוויוניות נרחבת, אבל אז הנה עמדתי בתנאי מל"ג, אבל לא באמת קורה פה איזה שהוא שינוי. ובהקשר הזה של צרכים לאומיים, מידיים עובדות, שלנו יש את בית הספר למדעי המחשב הגדול בארץ, יש בו כ-1,500 סטודנטים, אנחנו נדרשים לעשות קסמים עם תקציב – שתבינו, עבור סטודנט באוניברסיטה האוניברסיטה מקבלת עשרות אלפי שקלים מעבר לשכר לימוד, אנחנו במשאב שהוא כמעט חמישית מכך נדרשים לעשות את אותו קסם, אגב, שוב, מתוך צורך לאומי. אמר אורן שלחרדים פתרו את זה ועשו תקצוב פרסונלי, אז אנחנו מבקשים לקרוא לכם להקים איזה שהיא ועדה שמדברת לפחות על הדברים שמוגדרים כצורך לאומי.

אם נושא המגדר כרגע חשוב בהיבט של ההשכלה הגבוהה, אז הגיעה העת שגם מוסדות לא מתוקצבים לא יודרו מהתקציב הנקודתי הספציפי הזה. ואם רוצים לקדם את האוכלוסייה הבדואית או הערבית או החרדית, כמו שעשו, אני חושב שזה אינטרס של החברה שגם אנחנו, כמוסד, נוכל לתרום מהיכולת שלנו כדי שנוכל לעשות. כי הרי לא ייתכן שמי שבסוף בא למכללה הוא יודר מהבינלאומיות, נושא המגדר לא יהיה על סדר היום כי אין מי שמתקצב את זה. אז אני מדבר על זה, זה תקציב קטן עם אפקט גדול. ועוד פעם, רק לנושא של הצרכים הלאומיים. מה שמוגדר, אנחנו רוצים להיות שווים בני שווים בהקשר הזה. זה דבר ראשון.

הדבר השני, אנחנו עכשיו יוזמים פרויקט. לא ציינו, מי שהקים אותנו באמת זה ההסתדרות מתוך אג'נדה חברתית, אני חושב שמבין אחד מהשניים או השלושה שקוראים להם השוק הפרטי, אבל אנחנו לא באמת פרטיים, אנחנו מוסד לא מתוקצב, שהוא מלכ"ר אמיתי, 20% שייך להסתדרות, 20% שייך לסגל ועוד 60% לחבר נאמנים שהם אנשי ציבור שמקדישים את זמנם בהתנדבות מלאה. אבי הוא אחד מהם. אני חושב שיש לנו בורד מטובי המשק, יושבים שם באמת אנשים, מדורון שהרבני, שהוא מנכ"ל EY וכל מיני אנשים שחלק מהם עברו פה במוסד הזה, במהפכה הראשונה, וכל מה שהם רוצים זה להחזיר חזרה לחברה. אני חושב שזה דנ"א מאוד מיוחד, מעבר לזה שיש לנו כ-63,000 בוגרים, אני חושב שהמוסד הזה, גם כשמסתובבים בו, מדבר בעד עצמו. כל הכסף וכל הדבר הזה חוזר חזרה לסטודנטים.

אני חושב שגם בקטגוריה של שכר, בהקשר הזה יוסי יידע בטח, שם אנחנו לא מככבים בדה מרקר בסיפור של מכללות בשכר, מדובר פה במוסד – וגם בביקור האחרון של המל"ג, שהגדירו אותנו, זה מוסד אקדמי אמיתי.

רפי, יש לכם ארגון בוגרים?

יש לנו ארגון בוגרים. יש לנו, כמו שראית, 63,000 בוגרים, שאגב, מה שמייחד את כולם, כמוני, אנחנו חייבים הרבה למקום הזה. אני יכול להגיד לכם שאני הגעתי לאן שהגעתי המון בזכות המקום הזה. והסיבה היחידה, שאתה לפעמים בעל כורחך גדל במקום שהמודעות ללימודים לא גדולה, תעודת הבגרות שלך, לי מחאו כפיים שיש לי בגרות, אף אחד לא דיבר איתי על ממוצע 70 או 95, אף אחד לא ידע לכוון אותי. אותי, ואני חושב שעוד הרבה כאלה שנמצאים.

המונים.

המונים. וכל הסיפור הזה בעצם בסוף מוליד השכלה. זה ברור שאם אין לך את הבגרות הנכונה לא תתקבל ליחידות המיוחדות בצבא, לא תוכל אחר כך ואז, לא רוצה להגיד שהחזק מתחזק והחלש נחלש, אבל יש פה כשל שלא קשור לאקדמיה, דקה לפני.

וזה מוביל אותי לפרויקט הבא שאנחנו רוצים לעשות. דווקא מכיוון שיש לנו בית ספר גדול למדעי המחשב ודווקא כי עכשיו גם הדה מרקר וגם כולנו עוסקים בשינוי של שוק העבודה, כולנו מבינים שמי שלא ישתלב, גם בלימודי רוח וטכנולוגיה, ואגב, גם בטכנולוגיה לימודי רוח, הקומבינציה הזאת היום היא כלי עבודה נדרש. אנחנו רוצים לתפוס את החבר'ה האלה, החבר'ה שיושבים בפריפריה החברתית, אותם אלה שיכולים, שרוצים וגם יכולים, אותם אלה שלא היה להם את היד המכוונת ואת המשאבים הנדרשים כדי להגיע לשם, לזהות את החבר'ה האלה ובעצם לייצר מסלול כמו שיש לנו היום שנקרא אל"צ, אקדמיה לפני צבא. היום יש בכל מיני מוסדות פרויקטים כאלה, אבל זה מותאם רק לאוכלוסייה הספציפית שההורים שלהם מודעים - - -

זה נקודתי גם.

נקודתי. אנחנו להיפך, אנחנו רוצים לאתר את אלה שיכולים, אלה שרוצים ויחד עם מעטפת שהמדינה תתמוך בה, ולא רק אנחנו כמוסד, אנחנו פשוט כבית ספר הכי גדול נשמח להיות חלק, אבל גם לא רק אצלנו, לקחת אותם, לבנות אותם ובאמת לבנות, לא את הסיירת, אלא להנגיש את הדבר הזה מתוך מקום להכניס אותם לצבא ליחידות הנכונות, אחר כך להשלים להם תואר בסוף השירות הצבאי ובאמת לפתוח לכולם שוויון הזדמנויות. פה לא מדובר בהרבה כסף, יש לנו מהפכה גדול בכל מה שקשור לחמש יחידות מתמטיקה ובעצם זה לקחת שלב אחד קדימה. אין שום סיבה בעולם שהפרויקטים האלה לא יהיו נחלת הכלל.

ניסיתם פיילוט מול רשות מקומית מסוימת?

עשינו פה בראשון לציון, יש לנו כבר לא פיילוט, אנחנו כמה שנים טובות עושים את זה והתוצאות מדהימות. בנינו מערכת שיודעת לקחת את הילדים האלה, עוד הפעם, שרוצים ויכולים. יש פה מאמץ לא קטן מצד אותו ילד שנדרש לעשות את זה ובשיתוף פעולה עם מערכת החינוך, שמכירה להם בלימודים האלה ויש איזה שהיא הדדיות, והתוצאות מדהימות. החבר'ה האלה, ברור לכם שאנחנו סוללים להם הצלחה ודאית בשוק העבודה לפחות.

מה אחריותה של הרשות המקומית?

בית הספר. יש להם יום אחד שהם משחררים אותם מבית הספר והם מכירים בזה, אבל צריך פה איזה שהיא שותפות - - -

תסביר מה זה.

אקדמיה לפני צבא זה תלמידים בכיתה י' שבאמת מאותרים כבעלי יכולת ורצון, אמרתי, ולמעשה לוקחים אותם מהשלב הזה ומתחילים ללמד אותם תואר ראשון.

ואיך אתה עושה את זה לא בראשון?

אין לנו שום בעיה. כמו שאנחנו עושים את הקמפוס החרדי בבני ברק, או כמו שאנחנו רוצים מאוד לעשות, להקים קמפוס ערבי בצפון, אנחנו גם בימים אלה עובדים על הדבר הזה, מבחינת תשתיות אנחנו נערכים, יש לנו סגל של 1,400 מרצים, אנחנו יודעים לעשות את זה.

יש את זה, עודד. יש ניצנים לאקדמיה, משרד החינוך עם המוסדות להשכלה גבוהה, אבל זה נקודתי וקטן. הוא רוצה להפוך את זה למשהו שבשלב מסוים זה יהיה מוצר מדף. החזון שלנו בסוף זה שזה יהיה מוצר מדף.

אין סיבה שלא. חבר'ה, אין סיבה שלא. אם אנחנו מדברים על חיזוק הפריפריה, החברתית אני מדבר, אין שום סיבה בעולם שלא. האינטליגנציה פה ובדימונה ובכל מקום אחר היא זהה, זה פשוט עניין של שוויון הזדמנויות ועל זה אנחנו מדברים. אני חושב שזו האג'נדה, על זה קמנו, על זה נוסדנו ויש מאות דוגמאות כמוני וליאור פה, ואני מסתכל, שבזכות השוויון הזה הם יודעים להחזיר אחרי זה חזרה לחברה. אנחנו הופכים את עצמנו לאזרחים טובים יותר. אחד כמוני, אני למדתי פה, אחר כך לא הייתה שאלה אם אחי ילמד, כן או לא. אז אני לקחתי את שני האחים שלי שילמדו והאח השלישי בדרך. צריך לעשות שינוי כזה. אתה עושה שינוי עם בן אדם אחד ואז המעגל הזה מתפשט.

על זה אנחנו מדברים, על זה קמה המכללה ועל זה אנחנו חוגגים 40 שנה ואנחנו צריכים להביא את הדבר הזה לשלב הבא. וזהו, זה מה שאנחנו קוראים לכם, להיות שותפים שלנו במהלך הזה, יחד עם המל"ג כמובן ו - - -

זה לא יכול להיות בלי - - -

זה הסיפור.

אני מתנצלת כי אני צריכה לצאת, אני רק רוצה להגיד לכם תודה רבה על הביקור. אני חושבת שאמרת דברים מאוד יפים, כמובן, אבל הדבר הכי משמעותי בעיניי זה שוועדת החינוך פותחת את שנת הלימודים האקדמית במוסד שהוא מכללה לא מתוקצבת. זה עוד פעם לנפץ משהו במה שנקרא, מה שדיברנו על האליטות הישנות.

אני רק אומר לכם, אמר כאן יושב ראש הוועדה, ובצדק, שהוועדה במושב הזה תיקח לתשומת ליבה את הנושא של ההשכלה הגבוהה. בעבר היה שהמדינה תקצבה ישירות את הסטודנטים של המכללות, כשהנשיא דיבר הערתי על וינוגרד, שאני זוכרת בתקופתי שהסטודנט קיבל את אותו תשלום מהמדינה, כשבעצם המדינה באה ואמרה: לא משנה לי איפה אתה לומד, מה שמשנה לי שאתה סטודנט. אז זה אפשרי, זה קרה בעבר, אפשר לעשות את זה, לדעתי, גם השנה הזו.

אני כמובן, אמרתי את זה גם בתחילה, מי שלא היה, אמרתי על חברי הכנסת שהגיעו, שאלה חברי הכנסת שנמצאים בוועדת החינוך גם לאורך כל השנה ופעילים בה. אז אלה האנשים, והם גם ידברו אחריי, שיבואו, אנחנו לרשותכם בכל דבר ועניין, באמת, לא רק בגלל ההיסטוריה, לפחות שלי ושל פורר, אלא באמת בגלל שאנחנו מגויסים. אני כל הזמן, ומרגי יודע את זה, מדברת על הפריפריה החברתית של מדינת ישראל. הגיאוגרפית, כבודה במקומה מונח, אבל את הפריפריה החברתית לפעמים, ואני אומר בזהירות, אנחנו נוטים להזניח, למרות, איך אמרת? שהשכל נמצא בכל מקום, גם בשכונות מוחלשות במרכז הארץ.

אני רוצה שחברי הכנסת ידברו, אני אסכם בסוף.

וגם יש לכם יו"ר אגודה מעולה. איפה ליאור? הוא נהדר, הוא בא לכנסת, הוא מקסים.

נקודה אחת לפני שאת הולכת. אם אנחנו מדברים על - - - אז במסגרת הקמפוס החרדי שלנו, יש לנו בבני ברק, יש לנו שם 500 חרדים, אגב, 50% גברים, 50% נשים. באופן טבעי, לא באיזה הכוונה. זאת אומרת יש הרבה דברים שנעשים פה, מנפצים, וזה עובד וזה עובד יפה.

תודה.

יוסי, בבקשה.

רק דקה, אני רוצה לספר סיפור שימחיש את האתגר שאנחנו עומדים בפניו, מקרה שהיה. חייל שחזר מאחד המבצעים בעזה, הוא למד פה, זה היה סוף השנה הראשונה שלו, הוא אמר לי: אני לא יכול להמשיך, אין לי כסף. קיבלתי מכתב ממחלקת הרווחה של עיריית תל אביב ושם כתוב שהבחור הזה, האבא מטופל ב - - - האמא נכה 100%. הבחור הזה לקח על עצמו לצאת מהמעגל הזה, הוא התנדב ליחידה קרבית, באותו מבצע הוא איבד עשרה חברים שלו, הוא חזר לפה, אחרי שלושה שבועות הוא שוב גויס. הצלחתי להשיג לו תרומה והוא סיים את התואר, לא בהצלחה גבוהה, אבל הוא סיים את התואר בהצלחה והתקבל לאחת מהחברות המובילות בהייטק.

אני לוקח מקרה כזה ואני שואל האם אנחנו כמוסד לא מתוקצב צריכים לקחת על עצמנו את האוכלוסייה הזו? למה שבאוניברסיטת תל אביב או במקום אחר, שהם מתוקצבים, לא ייקחו על עצמם את העול הזה? זה מתקשר גם לעניין הזה של התפקיד של - - - אם יצא לכם לראות את החזון של בית הספר שאני הקמתי אותו, מדעי המחשב, כתוב שם 'ניצול מרבי של המשאב הארצי בתחום ההייטק', וזה כולל את האל"צניקים, את התיכוניסטים, זה כולל את השכבות בפריפריה ואני אישית לא רואה תרומה גדולה לחברה במוסד שלוקח את האוכלוסייה הטובה ביותר ובעצם מתקדם על גביהם. האתגר שלנו הוא לקחת את האוכלוסייה שנמצאת למטה או מתחת לממוצע ואותם להעלות למעלה.

תודה. בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה.

ברשותכם, אני רוצה להודות לכם, לאבי, לאורן, אורנה, הדירקטורית, ורפי גמיש, המנכ"ל, ו - - - שמן הסתם יש להם חלק בארגון הביקור. תראו, העניינים שאתם מעלים הם מאוד מורכבים. נגיד, מספר הנחות יסוד שאני מחויב להן. קודם כל בוודאי שאני מברך על פתיחתן של המכללות ככאלה שיכולות אכן לתת מענה לצורך הנרחב באוכלוסייה כדי לקבל השכלה גבוהה. מאוד מאוד פשוט וברור. וגם אני מייצג, אם תרצו, בתוך האקדמיה, כי אני עדיין איש סגל של אוניברסיטת בן גוריון, גאה מאוד להכריז על כך, על האוניברסיטה המופלאה ששם התפתחתי אינטלקטואלית, מחקרית ועוד, אוניברסיטה מופלאה, אבל גם בתוך ההקשר הזה אני מוכר כמישהו שתמיד נאבק כדי שהאוניברסיטאות תפתחנה את שעריהן ותאפשרנה כניסה גדולה יותר של אוכלוסיות.

כן, אני מזהה את עצמי ומגדיר את עצמי, אני יודע שהתואר הזה הוא קצת בעייתי גם בכנסת, אני אליטיסט, אבל אני לא חושב שבאמירה שאני אליטיסט אני צריך לעשות את ההיררכיות. מבחינתי זה כמה שניתן כדי להעלות את רמתן של המכללות, שגם הן תהיינה אליטיסטיות. זאת אומרת אליטיזם זה - - -

זה לא שלילי.

זה לא קללה. אדרבה, בואו ונאפשר למכללות להתפתח, לתת תארים, דוקטורטים וכו', למה לא? זו בעצם הגישה שלי. אני מצר על כך שהאוניברסיטאות הפכו להיות אליטיסטיות במובן הזה שהן מגודרות והן צמצמו את אפשרות הכניסה אליהם. זו הנחת היסוד.

עכשיו, לגבי הסוגיה המאוד ספציפית. ראו, אני עדיין לא יודע, אני באתי לכאן והתרשמתי מאוד, אין מה להגיד, אתם עושים עבודה. התרשמות ראשונית, אבל המון פעמים התרשמות ראשונית היא זו שקובעת. אז יפה מאוד, אתם עושים עבודה נפלאה. המוסד הזה הוא מוסד פרטי, הוא הכריע מבראשיתו שהוא רוצה להיות מוסד פרטי. כלומר משעה שהוא רוצה להיות מוסד פרטי, בהיבטים מסוימים הוא מקבל את תכתיביה של המדינה, כמו שציין אורן, מבחינת המל"ג, יש פיקוח לגבי איכותם של התארים שמוענקים במכללה, ואז יש את הקטע של הוות"ת שאומר אוקיי, בחרתם את המסלול הזה של פרטיות, רגע, יש פה בחירה. כמו בתחום הרפואה הפרטית, הרי המלחמה שלנו בכנסת, מהי? או שאתה ציבורי או שאתה פרטי. עכשיו מה שיש לנו כאן, אני לא פוסל, שימו לב, אבל כדי שייצא מעז מתוק בסופו של יום, מה אני מתכוון? אני גם בוגר של אוניברסיטה מאוד פרטית ומאוד אליטיסטית, אוניברסיטת פנסילבניה, שזו אחת מאוניברסיטאות העילית בארצות הברית, אז אני גם יודע שבאוניברסיטאות הללו, הליגה הגבוהה בארצות הברית, ישנה מעורבות של השלטון הפדרלי בהתנהלות, לא רק במובן של פיקוח על תארים, כן במקרים שבהם ישנן איזה שהן תכניות שהן ייחודיות או שהממשל מממן משום שזה מקדם את האינטרס הציבורי הרחב.

אז פה אנחנו צריכים להתכוון, לכך אני מתכוון שמעז ייצא מתוק, זה לא העניין שאוניברסיטה בסופו של יום תהיה מתוקצבת, אתם מבינים, אתם מקבלים איזה שהן חירויות על עצמכם, אתם צריכים לחשוב היטב מאוד מה אתם מוכנים אם אתם רוצים להיכלל כאוניברסיטה רגילה. יבוא אליכם הרגולטור ויגיד לכם: חבר'ה, יש לי פה הגבלות על השכר של המרצים, על השכר של היושב ראש, על השכר של הנשיא וכו'. אז אתם יודעים, יכול מאוד להיות שבאיזה שהוא דיאלוג - - -

בהתנדבות מוחלטת.

יפה. אם תהיו מוכנים לאיזה שהוא דיאלוג שמביא בסופו של דבר את מעמדה של המכללה למעמד של אוניברסיטה ציבורית, אז באמצע ניתן למצוא, כמו שכאן רפי הציג, איזה שהם פרויקטים כאלה ואחרים, שיכולים להיות שיתוף פעולה שהמדינה תרצה לבוא ולומר: יש לי אינטרס לאומי, אני אקדם א', ב', ג', ד'. אבל, שוב, יחסי הגומלין תמיד יהיו רגישים ומורכבים.

תודה, יוסי. עודד.

ראשית, אני לא אחזור על השמות והתודות, כי אני חושב - - -

אנחנו הולכים אחרי ההצגה של יוסי.

אני אקח את מה שיוסי אמר וזה מבחינתנו כולל. אני רק אתייחס למה שאמרת, יוסי, ופה אנחנו אולי קצת חלוקים, אני חושב שהיום הסיטואציה היא שחלק מהמכללות יכולות להרים את האוניברסיטאות. זאת אומרת ישנן אוניברסיטאות שנותרו מאחור גם בתפיסת העולם שלהם והמכללות הן אלה ש - - - הרבה מהדברים. יש יותר ויש פחות, יש מכללות יותר טובות ויש מכללות פחות טובות, כמו שיש אוניברסיטאות יותר טובות ואוניברסיטאות פחות טובות. אני חושב שהמודל הישן של ההשכלה הגבוהה בישראל צריך להיעלם. אבל זה נושא הרבה יותר רחב ולא בו ניגע.

אבל כן אני רוצה להתייחס לנושאים שאתם העליתם אותם והוא גם האתגר שעומד לא רק בפניכם, אלא בפני כלל מערכת ההשכלה הגבוהה וזה מספרי הסטודנטים התקועים עד יורדים במדינת ישראל. אם היה גידול מאוד מאוד גדול בשנים הקודמות, אז היום אנחנו נמצאים בצעד לאחור. אני חושב שהרעיון שאתם העליתם, לפחות לגבי בתי הספר הוא מדהים, הוא מדהים כי פעם אחת הוא עונה על פער שקיים היום במערכת החינוך. מערכת החינוך עצמה היום לא מכינה את התלמידים לעולם כפי שהיא צריכה להכין אותו, אנחנו מרגישים את זה בצבא ואחרי זה מרגישים את זה גם באקדמיה, אבל בטח במקומות העבודה ולכן בעניין הזה אני חושב, חבר הכנסת מרגי, אנחנו יכולים כוועדת חינוך להוביל את הנושא הזה בכל עיר ועיר. יש מספיק מוסדות להשכלה גבוהה שצריכים להירתם לזה, זה לא רק הביזנס של המכללה למינהל, זה איזה שהיא ראייה לאומית.

הפעם השנייה, וזה משהו שאני מדבר עליו לא מעט, אולי אתם תרימו את הכפפה, ישנם כבר אחרים שכן מנסים להרים את הכפפה, גם כפוטנציאל שיעזור למדינת ישראל פעמיים, בעולם כולו, אם אנחנו צריכים להעריך ולפחות ההערכות האלה שמדברות לגבי מה שאנחנו יודעים, מתוך שמונה וחצי מיליון יהודים שלא חיים בישראל, שישה מיליון חיים בישראל ועוד שמונה מיליון וחצי לא חיים בישראל. יש כ-300,000 סטודנטים יהודים מרחבי העולם, אני לא מדבר על זכאי עלייה, כי אם אני אלך לזכאי עלייה, המספר בוודאי עוד יותר בערך בין פי שלושה לפי חמישה, שהם פוטנציאל ללימודים בישראל. מערכת ההשכלה בישראל היא מושכת, היא אטרקטיבית. אם יבנו תכניות שמתאימות לנושא הזה, פה אני חושב שממשלת ישראל יכולה להירתם מתוך מחשבה שלפחות חלק מהסטודנטים האלה הם, אם נפעל נכון, גם יישארו בארץ.

אנחנו נשיג פה שתי מטרות משמעותיות, גם של עידוד עלייה לישראל וגם של הצלת, לא פחות, מערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל, כי להערכתי בשנים הקרובות אנחנו נראה מוסדות נסגרים. יהיו מכללות שייסגרו בשנים הקרובות. אלה, לדעתי, שתי הבארות שבהן אפשר לחצוב, האחת נמצאת בחינוך הממלכתי והשנייה היא בחינוך היהודי בעולם, למשוך אותו לארץ, צריך בשביל זה תכניות מתאימות, בשפה האנגלית, מעורבות, בשפות אחרות, אבל אני אומר לכם, מהידע שלי בתחומים האלה, מדינת ישראל היא אטרקטיבית לסטודנטים יהודים, היא מעניינת אותם, הם יבואו לפה, הלימודים פה הם הרבה יותר זולים והרבה פעמים גם יותר טובים במקומות שבהם הם לומדים.

תודה. אמיר.

טוב, קודם כל תודה שאתם מארחים אותנו כאן. לא יודע כמה יודעים, אבל אני אחד מ-60 וכמה אלף?

63,000.

63,000 הבוגרים של המכללה למינהל. למדתי ממש כאן בפקולטה למשפטים. כשראיתי את פרופ' סוזי נבות, אז אורו עיניי, וגם כמובן אורנה בן נפתלי, שלימדה אותי משפט בינלאומי, ובאתי אלייך, אני לא יודע אם תזכרי, באתי אלייך עם חוברת שהכנתי עם אוסף ציטוטים של חשין. אז יש לי יותר מפינה חמה בלב למקום הזה, אז באמת תודה רבה שאתם מארחים אותנו, אבל בעיקר תודה וכבוד והערכה ליושב ראש הוועדה שהחליט לבוא דווקא למקום הזה כדי לפתוח את שנת הלימודים האקדמית.

אני חושב שהדברים שאני למדתי כאן נתנו לי כלים פרקטיים, אחר כך עשר שנים עסקתי בעריכת דין, כלים פרקטיים להתמודד עם העולם שבחוץ, כלים שחלק מהחברים שלי שלמדו באוניברסיטאות לא קיבלו. פה באמת עיקר הגדולה של המקום הזה, לפחות בפקולטה למשפטים שאני למדתי.

ועוד דבר, אני חושב שעיקר גאוותכם צריכה להיות על זה שלא קיבלתם שקל מהמדינה, עשיתם את כל זה בכוחות עצמכם. אני מבין שעכשיו יש אולי איזה מחשבה לשנות את המהלך הזה, אבל - - -

הם לא רוצים שנקל עליהם, הם רוצים שנקל על הסטודנט. אני זיהיתי את הניואנס.

נכון מאוד.

אז אולי הייתי צריך להגיד בפתח הדברים, אני מתנצל שלא הגעתי מהתחלה, אבל אני כן אשאר עד הסוף, אז אני אשמע גם את הניואנסים, אבל אני חושב שזה דבר שצריך להתגאות בו. אני מחזיק מעצמי ליברל במובן הכלכלי, אני נמצא במפלגה הלאומית ליברלית, כלומר אני רוצה מדינה קטנה, אני רוצה הרבה יותר חופש לאזרחים, הרבה יותר חופש לפרט וזה אומר להשאיר יותר כסף בכיסים שלהם ופחות אצל המדינה. אני רוצה ממשלה קטנה, לכן אני לא בטוח שלהרחיב את תחומי שליטתה של המדינה על עוד ועוד תחומים זה דבר שאני תומך בו, אבל אילו הייתי שר - - -

השליטה קיימת.

רגע, אילו הייתי שר חינוך והייתי מחליט בכל זאת להכניס אתכם למעגל הזה של המתוקצבים, אז אני כבר אומר, אני כן הייתי עושה את זה על חשבון, כי אני מסכים עם האדון שאמר כאן שאתם עושים פה משימות חברתיות חשובות שאולי האוניברסיטאות היו צריכות לעשות אותן ולא בהכרח עושות. אז כן הייתי עושה איזה שהוא תעדוף - - -

פרופ' איצקוביץ, ראש בית הספר למדעי המחשב.

כן, אז הנקודה שלך הייתה נקודה מעניינת ונכונה.

בהקשר הזה, אולי אני אצטרף למה שאתה אומר, אמיר, הסבסוד צריך להינתן לסטודנט ולא בהכרח למוסד.

יכול להיות. שיטת הוואוצ'רים, אגב, בכלל במערכת החינוך, היא שיטה שמאוד שובה את לבי, אני מאוד נמשך לשיטה הזאת, היא לא נוהגת עדיין, אבל ככל שאני אוכל לסייע בלקדם אותה אני אעשה את זה. תודה רבה.

תודה רבה לך. שוב אני מצטרף לכל ההצגה, כל אחד לפי כבודו ומעלתו, חבל לחזור על הדברים. קודם כל אנחנו לא מלינים על הוות"ת והמל"ג, מי שרוצה לשנות שישנה את חוק המועצה להשכלה גבוהה, ישנה, יחליט, אנחנו מציגים עובדה. אין לנו שום טענה כגוף, לטעמי הגוף, הממשלה, יו"ר המל"ג, שר החינוך והממשלה, הם צריכים להגדיר לו יעדים אחרים, תחומי עבודה שונים ממה שהיה, זה לא מותאם למהפכה שנעשתה בהשכלה הגבוהה.

רבותיי, הכי קל ללכת לאיבוד בדוגמה האישית, אבל אני רק אזכיר, דיברו לתת, אני התאפקתי מלומר לסטודנט הראשון שדיבר: עם כל כך הרבה קשיים איך בכלל העזת לבוא? אז אני החמצה של מערכת החינוך. אני דוגמה אישית, אני לא ידעתי את מנת המשכל שלי רק כשהגעתי למבדקי טיס ועברתי עוד שלב ועוד שלב, לא הבנתי - - - עוד שלב ועוד שלב ועוד שלב. הגעתי ליחידה שזה גדוד קשר, ובא השליש שמכיר אותי מהשכונה, אני גדלתי בבאר שבע, אני גר בנגב, אני עדיין שם, הוא אמר לי: תשמע, יש לך את הקב"א הכי גבוהה בגדוד. זו החמצה.

לכן אני בא משם, אני מתחבר למה שאתה אומר. כן, המדינה בת 70 והיא יכולה להרשות לעצמה שכבר בכיתה ט' יידעו לעשות סדרה של, נקרא לזה אבחונים, אני לא רוצה השמות, אבל אבחונים, ומי שיש לו פוטנציאל כבר להתחיל את מסלול ההמראה לאקדמיה מכיתה ט', לתת לו. כן, לתת לו אותה, אני לא נבהל. אני עוקף את הרצון של המכללה למינהל לא להיות מתוקצבת, הסטודנט כאזרח מדינה, בעל תעודת זהות כחולה, לא צריך להיות מופלה בגלל שהוא לומד במכללה כזו או אחרת. כן, צריך לאמץ את המודל, הגיע הזמן שהמדינה תתקצב את הסטודנט.

ואתם יודעים מה? גם החלוקה הזו, מתוקצבת, לא מתוקצבת, זה לא הלכה למשה מסיני, אפשר לשנות את זה. שוב אני אומר, כן, המדינה צריכה לדחוף את היד לכיס, להביא תקציב תוספתי, זה לא צריך לבוא על חשבון מה שקיים, כי מה שקיים היום נותן מענה למה שקיים, אם רוצים לפתוח את זה לכלל המכללות. יותר מקומם אותי שאני שומע סקירות בוועדת החינוך של הוות"ת על פרויקטים לאומיים שהמדינה שמה כסף וכשאתה שואל לאן זה הולך, אז רק למתוקצב, כשהחלק הארי לאוניברסיטאות, עוד איזה ליטרת בשר קטנה, סליחה שאני אומר, למכללות המתוקצבות, כי השם מכללה במועדון הסגור כמעט הוא - - - זה לא נכון. אני חושב שיש לנו מערכת השכלה גבוהה חזקה, טובה. גמרנו, המהפכה כבר קרתה, ההשכלה הגבוהה מונגשת, צריך להעצים את זה ולהסביר שאין תלמיד שירצה ללמוד, להיכנס בשערי ההשכלה הגבוהה, ושהסוגיה התקציבית תהווה לו משוכה בלתי עבורה.

צריך לפרסם את זה, להביא את זה, ופה אני חושב שמערכת החינוך צריכה להקציב יותר ולתת את הרוח הגבית לתלמידים. להגיע, להתנסות, לא לפחד. אנחנו כבר יודעים להגדיר קשיים לימודיים ומוגבלויות ויודעים להתמודד איתם. אני אומר לכם, מגיעים תלמידים שעד כיתה י"א כתבו ברמה של כיתה ד' ולא נבהלים מבחינות הבגרות ועוברים את זה. לכן אנחנו שם.
אני רוצה לומר, בסוף מי שצריך לקבל את ההחלטה אלה הפוליטיקאים, זה הממשלה, חברי הכנסת והממשלה, אבל לצערי הרב יש לחץ בלתי סביר, ואני לא אומר את זה כדי לקנטר, חברי המועדון הסגור, יש לחץ בלתי סביר. אני יודע איזה שינוי שר החינוך רצה לעשות במועצה והוא חטף, הוא חטף התנגדות עזה והגיע הזמן. הפתיחות הזו לא תבוא על חשבון אף מוסד מחקר, אף אוניברסיטה, אף מכללה כזו או אחרת, צריך לתת את זה במידה שווה לכל הסטודנטים ובמיוחד, כפי שאמרתי, הפרויקטים הלאומיים, אין שום סיבה שהם לא יהיו גם במכללות לא מתוקצבות, עד שנתקן את ה - - - אין שום סיבה. אם אני רוצה לעודד מקצוע מסוים, שהוא במצוקה כרגע, כך לדוגמה - - -

משפטים.

הצלחת להצחיק אותי. קח לדוגמה את הענפים של הפסיכולוגיה, קלינאי תקשורת ומנתחי התנהגות, שיש מחסור. בפריפריה אנחנו נתקלים בהרבה תחומים שאנחנו דנים בהם בוועדה, הצרכים היומיומיים לילדים עם צרכים מיוחדים וזה, אז למה שזה יהיה נחלתם רק של המוסדות המתוקצבים? אין שום סיבה.

כפי שאמרתי בתחילת הדיון, ובזה אני מסיים, אני אומר זאת בגאווה לא מוסתרת, בארבע השנים האחרונות עשינו עבודה בוועדת החינוך, מסות של דיונים, קרוב ל-700 דיונים, 600 ומשהו דיונים, בשיתוף של חברי ועדה נמרצים שבאים, מגיעים, אני נהנה, לעתים דיונים של 18 חברי כנסת, 12, 18, משישה ומעלה זה הישג, כי חברי כנסת מתחלקים בוועדות שונות ושישה זה כמעט עניין של שגרה בוועדת החינוך, אלה דברים שלא היו. זה הביא לשינוי. אני אומר לכם, אני מקבל את הריקושטים מהצמרת של משרד החינוך, צמרת המשרד, שאומרים: בזכותכם הדברים עלו אלינו מהשטח וקיימנו דיונים ודברים משתנים.

אז אני יכול לפנות זמן איכותי, אחרי שסיימנו את הרפורמה בחינוך המיוחד, כמה - - -

עשינו לכם פיליבסטר עד חמש בבוקר, נכון.

אנחנו גאים, נאבקנו, אבל בסוף סיימנו באהבה רפורמה שעוד לא התחילה. התחלנו את שנת הלימודים הנוכחים ב-1 בספטמבר במינימום תקלות שאפיינו את שנה שעברה. בעקבות הדיונים שהיו כבר המערכת התחילה לעבוד ואני יכול לפנות זמן איכותי להשכלה הגבוהה.

ואני איתכם בהנגשה, הנגשה זה גם מודעות, הנגשה על כל המרחב שלה. ושוב, בהצלחה, לכם ולסטודנטים, אין מדינה בלי אקדמיה, אין מדינה בלי השכלה גבוהה.

אני רוצה להגיד מילה אחת על יעקב, באמת, מילה אחת, ברשותכם. העובדה, כפי שאתה ציינת, אבי, שהגענו בהמונינו, במרכאות או ללא מרכאות, זה הודות ליעקב, שהוא מצליח לגייס אותנו לפעילויות כאלה ואחרות. אנחנו התברכנו ביושב ראש ועדה נמרץ, מקצועי ויסודי. במיוחד אני אומר זאת כמישהו ששייך לאופוזיציה ומנסה למרר את חייו, הוא איש הגון, באמת הדיונים מתקיימים בוועדת החינוך באופן מאוד מאוד הגון עם פתחון פה - - -

עד לפני שנה הייתי מסמיק.

ולכן מרב המחמאות ליושב ראש ועדת החינוך, יעקב מרגי. (מחיאות כפיים).

זה היה בשם כל חברי הוועדה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.