פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



16
ועדת הכלכלה
17/10/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 832
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, ח' בחשון התשע"ט (17 באוקטובר 2018), שעה 9:30

1. הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח-2018 (מ/1189)

2. הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון - היתר הדרכה למומחים), התשע"ז-2017 (פ/4198/20) של חה"כ מיכל רוזין, יוסי יונה, דוד ביטן, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, אלעזר שטרן, איל בן ראובן, נחמן שי, דב חנין


3. הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון מס' 6) (החמרת ענישה בשל מתן שירותי מורה דרך ללא רישיון), התשע"ז-2017 (פ/2736/20)(כ/687) של חה"כ טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, ענת ברקו, נאוה בוקר, שרן השכל, רועי פולקמן, מירב בן ארי, בצלאל סמוטריץ', מכלוף מיקי זוהר, רחל עזריה, ניסן סלומינסקי, אורן אסף חזן, יצחק וקנין, שולי מועלם-רפאלי

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
עבד אל חכים חאג' יחיא
דב חנין
שולי מועלם-רפאלי
לאה פדידה

יהודה גליק
מיכל רוזין

סמנכ"ל חווית התייר, משרד התיירות - פנחס שני

היועץ המשפטי, משרד התיירות - דוד קובסנאני

יועץ משפטי, משרד התיירות - שרון מאיר

סמנכ"ל בכיר אגף השקעות פיתוח תשתיות, משרד התיירות - דורון אהרון

יועץ מנכ"ל, משרד התיירות - גל חנה

יועץ משפטי, משרד התיירות - רם ליסטמן

עו"ד-הרשות להגנת הצרכן, משרד התמ"ת - אילנה מזרחי

עוזרת ראשית ליועמ"ש רשות המיסים, משרד האוצר - לילי אור

עו"ד-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - תמר קלהורה

עו"ד מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - שמרית גולדנברג

ראש ענף-סוכנות לעסקים קטנים, משרד התמ"ת - איתמר גזלה

מנכ"לית, התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל - חני סובול

יועצת משפטית, התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל - יעל טבק

יו"ר אגודת מורי הדרך - בני כפיר

ממונה תכניות מתאר מחוזיות, מינהל התכנון - שרה לב

מנהלת המחלקה הכלכלית, התאחדות המלונות - פנינה בן דוד

חבר הנהלה, אגודת מורי הדרך - אורי בר-אל

חבר הנהלה, אגודת מורי הדרך - צבי הילמן

חבר הנהלה, אגודת מורי הדרך - יהודה לוי

יו"ר, אגודת אשכול - מרדכי ברנס

מנכ"ל לשכת מארגני התיירות נכנסת לישראל - יוסי פתאל

חבר מזכירות "מורשת דרך" - עמוס גרבצקי רגב

אחראית ריכוז קורסים עמותת נצרת לתיירות, עמותות תיירות - האלה ג'ובראן

יועמ"ש, רשות הטבע והגנים - אופיר בר טל

מדריך, נציגי מורי דרך - דורון אורן

עורך דין ומורה דרך, נציגי מורי דרך - יהונתן צבי

היועמ"ש קבוצת אפיפי, מפעילי התחבורה הציבורית - הרצל רבניאן

פורום קהלת - מיכל זליקוביץ

נציג תחום תיירות - חגי ארבל

אגודת מדריכי הטיולים - מוזמן של ח"כ מועלם - שרגא גודינגר

אגודת מדריכי הטיולים - מוזמן של ח"כ מועלם - ניר בן דוד

אגודת מדריכי הטיולים - מוזמן של ח"כ מועלם - גבריאל אסולין

מייסד הליכות ג'יין - ניסן אלמוג

סטודנט להוראת דרך דובר סינית - עודד פאפוריש

מנהלת תחום הטיולים במרכז הדרכה "המעורר" - ענבל לוי

סמנכ"לית המועצה לשימור אתרים - נחמה נובנשטרן

מוזמן/ת - רחל ברוידא

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה ), מייצג/ת את התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל, מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל - יעל גויסקי אבס

שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את החברה להגנת הטבע - רפאל גרסון

איתי עצמון

לאה ורון

הדס צנוירט


הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון מס' 6) (החמרת ענישה בשל מתן שירותי מורה דרך ללא רישיון), התשע"ז-2017, פ/2736/20 כ/687, הצעת ח"כ טלי פלוסקוב
הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון - היתר הדרכה למומחים), התשע"ז-2017, פ/4198/20, הצעת ח"כ מיכל רוזין
הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח-2018, מ/1189

שלום רב, אני מבקש לפתוח את הישיבה. גברתי מנהלת הוועדה, היועץ המשפטי, רשמת, דובר. הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח-2018; הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון - היתר הדרכה למומחים) – צירפנו את זה?

לא.

הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון מס' 6) (החמרת ענישה בשל מתן שירותי מורה דרך ללא רישיון), של טלי פלוסקוב ורשימה של כמעט כל חברי הכנסת.

ברשותכם, נציגי השר, נציגי המשרד – חשוב לי שתקשיבו. אני רואה בהצעת החוק הזו הצעת חוק חשובה מאוד-מאוד. בכוונתי לעשות הכול – כמובן, בלי להיכנס לעניינים פוליטיים, אבל בהנחה שיהיה לנו הזמן לעשות את הדיונים, בכוונתי להעביר מה יותר מהר את ההצעה הזו.

ההצעה הזו רוב-רובה עוסקת בסוגי ההדרכה השונים. זו ליבת החוק. אני אומר לכם את הכיוון שלי ועמדותיי כדי שנהיה – ואני לא מתכוון שהדיון הזה יהיה דיון של נאומים והרצאות. אנחנו צריכים להתמקד בתהליך עצמו, חוץ מכמה חברי כנסת שירצו לומר כמה מילים בעניין – בקצרה – אני רוצה שנעסוק בדיון עצמו.

נשים את העניין על השולחן, ואומר לכם איך אני רואה את זה כאזרח וכמי שמדברים אתו. אני רוצה לחזק את מעמדו של מדריך הטיולים, אין ויכוח – אנחנו לא שם. מדריך טיולים צריך להיות מדריך שיש לו ההכשרה – הכול בסדר. אני כבר עולה את המדרגה. אבל אני לא מוכן שפתאום יהיה פה משק סגור. אני לא רוצה שמחר מנהלת הוועדה ביחד עם כל מנהלי הוועדה בכנסת, באופן עצמאי, החליטו שהם יוצאים לטיול באתר מורשת, ויש פה בכנסת מישהו שלא זה מקור הכנסתו. הוא לא חי מזה, אבל הוא מומחה לאתרים כאלה ואחרים, כסטודנט או עבד פעם – לא משנה. ומנהלי הוועדות מאוד שטחיים, הם לא רוצים את זה ברמה גבוהה. הם רוצים מישהו מהחבר'ה, ורוצים לצאת אתו. אין מצב שאמנע את זה.

אבל אם זה במערכת החינוך?

במערכת החינוך מורה לא קם בבוקר ואומר: תעלו לאוטובוסים – יוצאים להדרכה. מה שאני מנסה לומר – קודם כל, אני מדבר על עמך ישראל לסוגיו השונים – לעדותיו, לקבוצותיו, כל אחד במקומו הוא. אני לא רוצה למנוע את זה. שכל מי שנוסע ונותן הדרכה, תהיה משטרת ההדרכה. אני גם אומר לחבריי – זה לא רציני. אני מדבר תיירות פנים.

אבל אפשר ועוד איך לקבוע מהם הגופים, מהם האירועים שאני כן רוצה שיהיה מדריך מקצועי, לא חאפר, לא אחד שזה הופך להיות מקור פרנסתו או החלטור שלו, והוא קורא לעצמו מדריך. זה אני לא מקבל. זה מנקודת מבטי לא יהיה.

אבל יש דברים נוספים, שגם אליהם אנחנו צריכים להתייחס. לא כולם מדריכים שלמדו הכול, אבל יש להם נקודת ייחוס מאוד מעניינת. שלוש פה? לא הגיע. הוא בהדרכה. נתתי אותו כדוגמה. גם שם אני רוצה שיהיה לזה כללים. שלא כל אחד פתאום נהיה שלוש. זו לא הכוונה. אפשר בקביעה כזו או אחרת של המשרד שיודע לומר: בדקנו, עשינו לו את הבחינות, ששלוש הוא באמת זה, עשינו כל מה שצריך – אל תתפסו אותי עכשיו. אני רק מנסה למצוא את הנתיבים. ברור לי. כי אומרים לי: זה האזור שלי, אני כאן, יש לי ייחוס משפחתי או לא חשוב מה.

יש הקבוצות הנוספות, שלאה התייחסה אליהן בפעם הקודמת. איפה לומדים, מי נותן את התעודות, והאם מדריכים של החברה להגנת הטבע יכולים, מבלי לפתוח את כל הדיון הזה. גם זה דברים שאפשר למסגר אותם. ודאי בכל הנוגע למערכת החינוך, למוסדות. זה דברים שאין לי ספק. זו גם המסה הגדולה של הטיולים. בואו לא נהפוך כל אוטובוס של חבר'ה שיוצאים ממקום כזה או אחר לסיפור של טיולי הדרך בישראל. לא היא. רוב המערכת גם לא לוקחת על עצמה, ודאי אחרי האירועים – היו לצערנו אירועים לא נעימים, שרוצים לצאת לדרך, כשהם יודעים שיש מדריך שמכיר את הדרך, שיודע לתת מענים לבעיות שאתם יודעים לתת עליהם את המענים, שיודעים איפה המסעדות שהם מקבלים עליהם הנחה ויכולים לאכול, נהגי האוטובוס, וזה בסדר גמור. אני בעד. אבל אם אתם מתכוונים לעשות לי בדיון הזה חפירות 1914 – אתם טועים.

מה זה 1914?

מלחמת העולם – המוטו המרכזי שלה, שהיתה מלחמת חפירות. ישבו שני צדדים, זה לתוך החפירה של השני.

יש עוד – העניין של דוברי השפות, שזה מסגרת. יש מסגרת פולחן דתי, שזה נכון לדתות השונות. דיברנו על זה גם כן. וכל החריגים. אלה, אגיד שוליים במירכאות – לא במובן המהותי של המילה. זה לא הליבה. הליבה היא סיפור ההדרכה בתוך מדינת ישראל או בשטחי ישראל. זה הסיפור. ובזה נטפל. למי היא מכוונת, מה הקהל. אם אנחנו יודעים לחשוב כך, ולא תערימו עליי – אני רוצה לעזור. אני רוצה שהעניין הזה יוסדר ובצורה מכובדת. על זה מה שנאמר בגמרא – זה נהנה וזה לא חסר. שכל אחד יידע: זו חלקת האלוהים שלי – אני חי בה, אני יודע. איני דורך על חבריי. כולם יכולים להתפרנס בכבוד. במדינה הזו, ברוך השם, יש מספיק אתרים בשביל כולם. לכן אני אומר – בואו נעשה את זה שכולם יהיו מרוצים.

אגב, אני לא מתכוון כאן כל מי – אני מתחיל. אני נותן לחברי הכנסת ממש.

אתה חייב לי תשובה מפעם שעברה, על מיהו תייר.

ניתן לזה התייחסות. היא לא חייבת להיות ברגע זה כי היא לא עוצרת אותנו מלהתקדם בתהליך. אאפשר לחברי הכנסת בקצרה. חברתי שולי ואז יהודה.

תודה רבה. אני רוצה להבין, ליאור ואנשי המשרד. בעצם אם מתרגמים את הרצון של איתן, שלדעתי משותף לרצון של כל חברי הכנסת, כפי שבא לידי ביטוי בדיונים הקודמים ולא פעם אחת – בעצם אנחנו בתוך ההגדרה הזו של מי מוביל את הטיולים, תיירות, הדרכות של ישראלים בתוך מדינת ישראל וארץ ישראל - תהיה הגדרה של מורי דרך, של מדריך טיולים, של מרכזי טיולים? איך זה מתורגם למעשה בעצם? כי היום בהגדרות יש רק מורי דרך, ודי שפכנו את התינוק עם המים. בעצם יש לנו פה ארבעה דברים שלגביהם אני שואלת: מורי דרך כבר קיים, מצוין – ברור לכולנו. שלושת האלמנטים הנוספים הם מדריכי הטיולים על ההסמכות שלהם – המדריכים המוסמכים ואלה הארציים, עם כל הרזולוציות.

מה זה?

סלח לי. בבקשה. יש עמדה. אתה לא חייב לאהוב את כל מה שאנחנו אומרים פה. אני לא פותח את הדיון. חברי הכנסת הם היחידים שנותנים פה דקלרציות.

יש רשות דיבור לקורבנות? לפני ששופטים אותנו.

קודם כל, אנחנו לא שופטים. אתה לא אוהב שמפריעים לך בהדרכה. זו ישיבה שלישית. כבר דיברתם. אנחנו כבר בתוך הסעיפים. בואו נתמודד בתוך הסעיפים. בבקשה.

בעצם אני מבקשת לשאול על שלושת האלמנטים הנוספים, שעלו פה בדיונים הקודמים. איפה, איך וכו' זה יתורגם ללשון החוק – אחד, עניין מדריכי הטיולים, שתיים, מרכזי ההדרכה, ושלוש, כל העניין של מה שמוכר כמדרשות טיולים – בתי ספר שדה של החברה להגנת הטבע, המדרשות של אשכולות וכו'. אתם מומחים גדולים ממני בתחומים האלה.

תודה. בבקשה, יהודה.

בוקר טוב. בוקר של הארת פנים לכולם. קודם כל צריך לברך על העובדה שבשנים האחרונות יש גידול בתיירות, גם חוץ וגם פנים – נמצא בגידול גדול מאוד. יישר כוח גם לממשלת ישראל וגם למשרד התיירות, שר התיירות וכו'.

אני פה יושב בפיצול אישיות: גם חבר כנסת וגם מורה דרך.

אתה עם תעודה?

כן, תעודת מורה דרך. מורי דרך כולם עברו הכשרה ולימודים אינטנסיביים, קשים, יקרים. עוברים השתלמויות. חוץ מהשניים שחייבים לפי החוק הם עוברים השתלמויות, מרחיבים את הדעת שלהם, ועושים מעל ומעבר כדי לשפר כל הזמן את איכות ההדרכה שלהם. לכן מן הראוי לשמר את המקצועיות הזו ולתת לתפקיד הזה את מלוא מקומו.

באותו זמן, אני גם בפיצול אישיות מהצד השני, בעובדה שאני מאמין גדול בליברליות. כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. מצד שני, אי-אפשר שיהיה פה בלגאן. לכן אני חושב שהחוק הזה, וזו הנקודה שצריכה כל הזמן - מצד אחד, לאפשר לגורמים פרטיים, שלא יהיו פה פקחים שיחלקו דוחות לכל מי שלוקח משפחה או קבוצה רנדומלית נקודתית. אגב, זה לא חייב להיות מישהו לא מקצועי; זה יכול להיות חוקר בתחום מסוים, שרוצה לקחת קבוצה מיינדד לנושא הייטק או לנושא כבישים, והוא לא צריך לעבור. לכן אני חושב שהחוק הזה פה עושה את האיזון המדויק הזה בין הרצון שלנו, שההכשרה תהיה מדויקת ומשמעותית, וגם היא תהיה תדמיתית למדינת ישראל, כי באים לפה תיירים בשפות שונות, ואם נאפשר הפקרות לכל האנשים שמנצלים את הדבר הזה כדי להסית נגד מדינת ישראל, זה גם פניה של מדינת ישראל.

תודה, אדוני. חאג' יחיא.

אנחנו צריכים להבדיל בין תיירות חוץ לתיירות פנים, ובמיוחד במקומות קדושים, כי מי שנמצאים במקום ומנהלים אותו הם שיכולים לעשות את ההדרכות המתאימות.

בנוסף, תיירות פנים – מישהו פעם ב- עושה קבוצה עם חברים – דיברת על זה, כבוד היושב-ראש. כל עוד זה לא בתמורה ולא עושה את זה בכסף ועוד ועוד, הרי שאני לא חושב שיש מקום לומר לו: אתה עבריין וצריך לקנוס אותך. צריך לעשות את האיזון הדק הזה, בין שאנחנו רוצים שאנשים יקבלו את ההדרכה הנכונה, כי לא כל יום יוצא למישהו להגיע לאותם מקומות, אז שיידע בדיוק מה יש שם, במיוחד – ואמרתי את זה בישיבה הקודמת – בתי ספר. לפעמים כיתה הולכת, לפעמים כמה כיתות יחד. הם מגיעים למקום מסוים, למסלול מסוים. הם צריכים להבין היסטורית מה היה פה, מה יש פה, ואפילו אם המדריך יודע אם יש תכנון עתידי למקום הזה, שגם יידעו מזה. אבל קבוצת חברים יצאו – אנחנו מגזימים, כי הם לא יפנו.

אצלנו יש עונות. יש אנשים, שלוקחים אוטובוס, מגיעים לגולן בתקופת הדובדבנים. הרי המסלול הזה קבוע. לא מקבלים הדרכה, אין להם מדריך. נהג האוטובוס בדרך עובר ממקום מסוים, אומר: פה כך וכך, וזה מסתיים. הוא לא מקבל תמורה נוספת לזה שבדרך הוא מספר את הסיפורים האלה. אני לא יודע אם האשה שמארגנת פעם בשנה, צריך לומר לה: את עבריינית. זה האיזון שאני חושב שיש צורך לקחת אותו בחשבון. לפעמים גם פעם בשנה, פעמיים בשנה אשה מגיעה לחברון, מגיעה לירושלים. על זה אנחנו צריכים לדעת לתת את האיזון בין זה שאומר: לא למדתי אבל אני מבין טוב יותר מאלה שלמדו. גם את זה אנחנו מכירים. לא על זה אנחנו מדברים.

תודה. לאה.

כבוד היושב-ראש, פתחת בדבריך והבהרת, ואנחנו צריכים לאפשר גם למנעד וגם למגוון של הדרכות – וזה גם תוצר של מנעד של מחירים של קבוצת טיולים פנימיים – אני מתעקשת לא לומר תיירות פנים. אנחנו רוצים לבחור. יש חבר'ה טובים מאוד שעברו קורסים של תו תקן ועברו קורסים של החברה, של קרן קיימת, של אשכולות, כל מיני דברים אחרים. אי-אפשר להטיל בהם דופי. הם מדריכים מעולים, מכירים את שביליה ורזיה וסיפוריה של הארץ הזו, של הצמחייה הזו. הם יודעים להוביל את הילדים שלנו, את התלמידים שלנו, ואנחנו צריכים לדעת לחבק אותם, להכיל אותם פנימה בתוך החוק ולהגיד כך. תיירות חוץ זה משהו אחר; כאן בארץ יש לנו מנעד, מגוון, ובמיוחד אנחנו צריכים להחריג את מערכת החינוך. לא כל אחד שקם בבוקר והחליט שהוא מכיר רקפת, יוצא לספר את הסיפורים שלה. לכן אני מאמינה מאוד במדריכים האלה, רובם גם יוצאי צבא, והיו מדריכי חווי"ה, מטיילים ועושים, ואנחנו וצריכים להכניס אותם פנימה בתוך החוק כדי שהם יוכלו לקבל את זה.

אני כן רואה, כבודו, קצת סכנה במקומות של פולחן דתי, שאם אנחנו לוקחים ילדים רכים לשם, ולא יודעים איזה מדריך שם, והוא עוד יכול לספר להם סיפורים, שלא בטוח שנרצה שילמדו אותם.

אבל הם לא מגיעים לבד.

מערכת החינוך היא מאוד מובנית במקומות ובתוכניות השל"ח והטיולים.

אני מצטרפת לחברת הכנסת שולי. אם החוק יודע להחיל את זה פנימה, שיש מנעד ויש אלה שיש להם תו תקן, הסמכה כזו או אחרת - אנחנו מבטאים נכון את הרצון שלנו.

תודה. תינתן לכם האפשרות להתייחס לגופו של סעיף. זה הרבה יותר פשוט, שגם אם יש משהו שמוצא חן בעיניכם, מצד אחד, אולי מישהו אחר - נשתדל למצוא את האיזונים בתוך התהליכים – לכן אנחנו כאן. ברשותכם, אם יש התייחסויות, ואני תמיד מכבד ומאפשר – שלא מישהו יחשוב: אני יודע לומר זאת טוב יותר מחברי. בבקשה.

יוסי פתאל, לשכת מארגני תיירות נכנסת בישראל. הערה לא מהפוזיציה שלי אלא לעניין החוק בכלל. יצא שחוק שירותי תיירות הפך להיות בחוק מורי הדרך, והוא מכיל פה למעלה ממחצית החוק. בכל המדינות האחרות בעולם החוק נראה אחרת לגמרי – הוא מקיף יותר - מסתכלים על אירופה וארצות הברית. ההערה שלי לוועדה – כיוון שזה היה כבר פה בוועדה – נעמי חזן רצתה להעלות חוקים בנושא הגנת הצרכן; מצדנו היה פרופ' דוד ליבאי, והיתה החלטה בחדר פחות מפואר בזמנו, שכל נושאי התיירות צריכים להתרכז בחוק אחד, ומאז קרה תהליך הפוך, ופירקו את חוק התיירות להרבה מאוד חוקים אחרים, ואני קורא לאדוני ולוועדה, מבלי להתייחס לחוק הזה - כל נושא התיירות חייב לחזור לתוך החוק הזה, ולהחזיר את זה מהנושא של הגנת הצרכן, כי נשארנו במצב שהתיירות הנכנסת מופקרת לחלוטין גם במסגרת החוק הזה. אני לא מדבר על מעמדנו, שנמצא בדיונים אתם. תיירים היום מגיעים לשדה התעופה - והחוק לא מתייחס לזה – עומדים שלוש שעות בתור. מגיעים לירושלים פקוקה ומלוכלכת. עומדים בתחתית הר תבור שלוש שעות עם חברת מוניות שהשתלטה על הקו ומשלמים מחירים מופקעים. המדינה החליטה שהיא עסוקה בלהביא תיירות. משרד התיירות עושה לצערנו כנראה עבודה טובה מדי – יש גם משבר של עודף תיירות, ומהרגע שהתיירים דורכים במדינת ישראל, ותסתכלו על החוק – יש אפס התייחסות ומופקרים לחלוטין, אינם מוגנים. אין לי עניין- -

כדי לסגור עניין. יש שר תיירות שלא נראה כמותו מזה שנים רבות. זו עובדה. הוא לא חבר מפלגתי. לא מבית אבי, לא מבית אמי, אני חלוק על רוב הדברים שהוא ממלמל, אבל הוא חבר אישי שלי ללא שום קשר. אני יודע לעשות את ההבחנה. הוא אכזב רבים כשעשה עבודה מצוינת, ולא נראה כמוהו. זה בא לידי ביטוי כמעט בכל תחום. הוא הביא את חוק התיירות. יוסי, לא נספיק. יוסי, זה נרשם. יהיה שר. הוא ודאי לא ירצה להיות – לא כי זה לא חשוב.

כבודו, בהמשך לדבריו של מר פתאל – אני יהונתן צבי. דיברתי גם בפעם הקודמת, אדוני שמע את דבריי. יש פה כמה כשלים בבסיס החוק שיש לדון בהם.

תינתן לכם האפשרות להגיב לגופם של דברים.

הכלי היחיד שיש ליוסי פתאל זה מורי דרך, שבלעדיו הוא לא מסתדר. אני עובד עבורו.

חברים, תימנעו מלתת רוח גבית לחברים, שאתם יודעים לומר – הוא לא אמר הכול. הבנתי את זה. בבקשה.

אומר היכן הוועדה עצרה בדיון הקודם, שהתקיים ב-20 ביוני. היא הגיעה עד ההגדרה ממונה על הוראת דרך. בדיון הקודם נשמעו הערות מהותיות, כמעט אופרטיביות שהיו בהגדרות, והיה חוסר הבנה לגבי המודל שמוצע בהצעת החוק. קיימנו מספר ישיבות בלשכה המשפטית עם נציגי משרד התיירות, נציגי משרד המשפטים כדי לנסות לפשט את הצעת החוק. אני חושב שכרגע ההגדרות הן יותר פשוטות. ההוראות האופרטיביות שנוגעות לחובת הרישוי של מורי הדרך הועברו לסעיפים הבאים. אני מציע שהוועדה קודם כל תשלים את הדיון בסעיף ההגדרות, ולאחר מכן אציג את מודל הרישוי החדש. הממונה על – זו הגדרה שאושרה. הגדרת סוכנות נסיעות אני מבין שאתם מסירים. עמ' 2 בנוסח שמונח על שולחן הוועדה.

בבקשה.

"סיור" – סיור ברגל או בכלי תחבורה המיועד לתייר וכולל ביקור באתרים או הדרכה לגביהם, בין במסלול קבוע ובין במסלול שאינו קבוע;

"רישיון הוראת דרך"; "רישיון" – רישיון שניתן לפי סעיף 5;

בבקשה.

שרגא גודינגר, מדריך טיולים. סעיף 5 אומר מורה דרך – מילים אחרות. אנחנו רוצים להכניס לסעיף הזה בעל רשיון, גם מדריך טיולים מוסמך – משרד החינוך, מדריך טיולים ארצי – משרד החינוך, ומדריך ידיעת הארץ- - -

הרעיון ברור.

זו היתה השאלה שלי – איפה ההגדרות של האלמנטים הנוספים נכנסים בחוק.

דודו קובסניאנו, היועץ המשפטי של משרד התיירות. אני מציע שקודם כל נסביר מה המתווה, וזה יחסוך לנו לדעתי כל מיני שאלות.

אפרופו הרכבת – הרכבת בנתניה עולה באש. אנשים שוברים חלונות וקופצים. רק סיימנו כאן. אחר כך הם לא מבינים למה אנחנו – בבקשה.

אנסה להסביר את המתווה שעשינו לגבי מורי דרך. קודם כל, פיצלנו בין תיירי חוץ לתיירי פנים. אמרנו ששירותי הדרכה לתייר חוץ מחייב מורה דרך. שנית, אמרנו שעקרונית, הדרכה לתייר פנים אינה מחייבת מורי דרך אלא באותם מקרים שהשר יקבע באישור ועדת כלכלה, שזה יהיה דיון שכל אחד יוכל להעיר, שצריך את שירות ההדרכה, בהתחשב בין השאר במאפייני הסיור, בסוג האתרים או במקומות שבהם נערך הסיור.

בנוסף, מי שעושה סיור, לוקח את המשפחה שלו, שזה לא בתמורה ולא דרך עיסוק, לא יידרש לרישוי של הוראת דרך. לכן אין עם זה בעיה.

בנוסף, כל אותם מערכת החינוך, בתי ספר שדה וכדומה - כל עוד לא ייכנסו בחריגים, מאחר שבתיירות פנים לא יידרש רישוי הוראת דרך, אין בעיה ואז פתרנו את הבעיות. רק באותם מקרים חריגים שנגדיר בתקנות באישור ועדת הכלכלה – רק אז יידרש מורי דרך. זה פעם אחת.

אתה רוצה שנצביע על החוק ואז תעשה תקנות? מה פתאום?

כך מקובל בכנסת.

כבוד היושב-ראש, אתמול אמרת, וגם בוועדת הפנים עשינו את זה, שיש מצב שקודם כל אנחנו רוצים לראות את המפרט ואז להתקדם עם החוק. בואו נחריג קודם כל. אני דואגת שכן מדריכים הטיולים וזה ייצאו החוצה.

נתייחס לזה. הטענה שלך היא טענה, ונתייחס לזה.

זו בעיה בהרבה הצעות חוק פרטיות, כי לא מתקינים תקנות במשרדים הרבה שנים.

הטענה שלך אינה מופרכת. אנחנו מכירים אותה. יש לי בקשה – אנחנו לא מאשרים ברגע זה. הוא מציג את המתווה – נצטרך להתמודד אתו.

אני אומר שברירת המחדל היא שבתיירות פנים לא צריכים שום רישוי למורי דרך אלא באותם מקרים שיובאו לוועדת הכלכלה לאישור.

אחר כך אמרנו – יש עוד שני מצבים שלא צריכים חובת רישוי: אחת, כשמדובר באתר תיירות, אם שירות ההדרכה ניתן מטעמו של מפעיל האתר, והדבר השני הוא מה שדיברנו ונדבר אחר כך – הנושא של ההדרכה בידי מורה רוחני, כשמדובר בסיור שבעיקרו הוא פולחן דתי. הדבר השני זה שפה ייחודית. זה עקרונית המתווה שאנו מציעים לגבי כל נושא ההדרכה.

אז אני לא מבינה – בעצם שוב אנחנו נשארים רק עם ההגדרה של מורה דרך, גם ביחס לתיירות פנים. זו היתה השאלה של בפרקטיקה לפני רגע. כשאתם משאירים הגדרה בחוק של מורי דרך, ואומרים: כל השאר יבוא בתקנות- -

הפוך. כל מי שדיברת עליו, יכול להדריך בארץ מתי שהוא רוצה.

כלומר משפטית, עד שלא תביאו את התקנות, מדריכי טיולים יוכלו להדריך בארץ כל קבוצה מתי שהם רוצים? בתיירות פנים כמובן.

התשובה היא כן, ואומר יותר מזה. באותן תקנות רק מי שספציפית נגיד שהוא צריך או הדבר הזה צריך הדרכה – רק אז הוא יצטרך.

אז גם מי שאין לו תו תקן יכול להדריך? גם מי שאין לו שום הסמכה? אז מה עשינו בזה?

בדיוק ככה. אני מסכים אתך, הגב' מועלם. גם הגב' פדידה.

חברים יקרים, לא הבנתם אותי כנראה, ואת הפתיח שלי. זה מה שנקרא שמקדימים קנה לוושט. אני רוצה שהדברים קודם כל יובהרו כאן. אני רוצה להבהיר כמה נקודות. הסיפור הוא לא תיירים. העניין המרכזי הוא תיירות פנים. זה הסיפור. בוא נאחז בשור.

שנית, כפי שאמרתי – אני עושה את ההבחנה – אני אומר מה מנקודת המבט שלי. אין מצב שאנשים ירצו להדריך – אלה, משפחת זה, את אלה של משפחות, את לאה והחברות שלה והחברים שלה. אמרנו – זה נגדיר. נכניס אותו למסגרת כדי שנדע מה זה לאה וחברותיה רוצות לצאת לטיול, ולוקחות לעצמן את אחד החבר'ה. זה אחד.

יש קבוצה שנייה – כל השאר, ומכניסים אותם לתוך מסגרת. יש עוד מדרגה – מיהו המדריך. יש המדריכים שעוברים את כל ההכשרות וכל הזה, יש אלה שלאה, ונדמה לי שגם את העלית את זה, שולי, אלה שלומדים בכל מיני מערכות – בתי ספר שדה למיניהם, שיכולים להיות חלק מתוך אלה שמתאפשר להם להדריך. זה המסד שעליו עכשיו יש לשים את כל התהליך הזה.

יהיה ויכוח, ונצטרך להכריע בו, שבו אני אומר לכם את דעתי. לא משנה מה העניין. מהניסיון. אני מעדיף את כל הכללים בתקנות, כי בחקיקה ראשית קשה וגם לא נכון מקצועית להיכנס לכל הרזולוציות האלה, אבל אני יודע – בחירות, שר מתחלף, וכל החוק הזה לא מעניין אותו. אני לא רוצה שייווצר מצב שאנחנו כובלים את המערכת, ולא משנה לטובת מי עכשיו. זה יכול להיות קבוצה אחת או קבוצה אחרת. כל עוד אין תקנות, המצב הנוכחי נמשך. אני רוצה שהדברים יסתדרו, כי זה יהיה לא הגון. לא אתן למצב – הכיוון הוא נכון, אני מאמין בו. אבל שלא ייווצר מצב שעשינו חוק, ויש כאלה שירוויחו ממנו, יש כאלה שייגרעו ממנו, שהם אמורים לקבל את ההגנות בתקנות, אבל כיוון שאין תקנות, הם עוצרים את הצו.

אני רוצה לחדד נקודה בעקבות ההסבר שנשמע כאן ממשרד התיירות. הכוונה, אם אני מבין נכון – לפתוח ככלל את ענף תיירות הפנים או המטיילים בארץ בנושא ההדרכה למעט חריגים. חלק מהחריגים קיימים כבר כאן בחקיקה ראשית, וחברי הכנסת התבקשו לאשר את המקרים האלה. יש עוד מקרים שכרגע אנחנו לא יודעים להגדיר אותם – המשרד לא נתן הגדרות מדויקות או לא יודע להגדירם כרגע, וניתן פתח לשר לקבוע את אותם מקרים בתקנות באישור ועדה.

יכול להיות – ואני מעלה כאן נקודה לדיון – שלא יהיה צורך באותם מקרים. יכול להיות שהחריגים שנקבע כאן בחקיקה ראשית הם מספיקים, והשר לא יראה צורך לקבוע עוד מקרים נוספים שבהם תחול חובת רישוי בתקנות. זו שאלה שאני חושב שהוועדה תצטרך לבחון ולדון בה.

בבקשה.

אנחנו רגילים ברוב המשרדים – לא רוצה לומר בכולם – לעבוד בטור ולא במקביל. יש האפשרות שתוך כדי – אנחנו דנים בחוק הזה, ייקח עוד קצת זמן - להכין משהו בתקנות שאפילו אם אנחנו צריכים לאשר אותם אחרי אישור החוק במידת הצורך, אבל שנדע. יש מקומות שראינו בוועדות אחרות. למשל, הייתי בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יש חוקים שבמקביל הכינו את התקנות.

לא בטוח שיש צורך.

מי שחשב על החוק הזה אמר: נשאיר את זה כדי לא להרחיב מדי את החוק עצמו, אלא יש הוראות שאפשר לתת.

יש חריגים שכבר כרגע המשרד חושב שראוי שתחול חובת רישוי.

לכן אני אומר – תעבדו במקביל. אם זה לא הרבה, ותראו שאין צורך - אפשר להכניס אותם פה.

משרד המשפטים.

ד"ר תמר קלהורה ממשרד המשפטים. השאלה של מה קורה עם בעלי מה שמכונה תו תקן ממשרד החינוך וגורמים אחרים, נדונה אצלי כאשר הערנו הערות לתזכיר. בדקתי את זה מול האנשים במשרד החינוך. יש להבין שכל נושא תו התקן מוסדר בחוזר מנכ"ל משרד החינוך. לא בשום חקיקה, לא בשום תקנות. הנחיות. וכפי שנאמר לי, זה בנוי לצרכים של מערכת החינוך. זה שאנשים שקיבלו את תו התקן הזה היום גם מדריכים טיולים מחוץ למערכת החינוך, לפי המצב המשפטי הקיים כיום, בגלל ההוראה הגורפת שחייבים רק מורי דרך, היום הם מפרים את חוק שירותי תיירות.

מעניין.

הצעת החוק הזו מבקשת לעשות דה-רגולציה במובן הזה שהיא רוצה להגדיר רק מתי חייבים או מי חייב. כלומר גם מי מחייב וגם באילו מצבים. אלה שני חיתוכים שיכולים להיות מקבילים. אני חושבת שכדי לא לסרבל את זה – ולא משנה אם זה יהיה בחוק או בתקנות – כדי לא לסרבל ולא להכביד על מי שיש לו כבר תו תקן ממשרד החינוך, עדיף לא להכניס את זה בחוק ולהתחיל לחפש הגדרות, כי אז אולי בכלל אנחנו צריכים לתקן חקיקה של משרד החינוך. בשביל ליצור פטור מהרגולציה של שירותי תיירות, נצטרך ליצור רגולציה של משרד החינוך. לכן דווקא המבנה הזה שנבנה כאן, שאומר: לצורך החוק שלי אני מגדיר באילו מקרים אני רוצה הוראת רשיון מיוחד ועוזב את כל שאר המקרים, מכל הבחינות של דה-רגולציה ופתיחת השוק לתחרות, אני חושבת שזה עדיף ולא להכניס הגדרות.

ההערה שלך חשובה מאוד-מאוד, ואני מודה לך עליה. אני רק רוצה להבין אם אנחנו רואים עין בעין את הדברים שאת אומרת. אני אומר לאלה שמייצגים פה את הגורמים שהתייחסנו אליהם, שהכוונה שלהם פה היא גם שיתאפשר להם להדריך מחוץ למסגרות האלה כן או לא.

התשובה היא כן. הם יוכלו מחוץ למסגרות, וזו לא תיחשב הוראת חוק, חד-משמעית.

אז למה לא להכניס את זה כחריג?

אין צורך. פה קיבלת יותר ממה שחשקה נפשך.

בבקשה.

יושב-ראש אגודת מורי הדרך, בני כפיר. כל המסגרות שצוינו פה בשיחה שהיתה, קיבלו מאגודת מורי הדרך מתווים משפטיים כדי לפתור את הבעיה. אין לנו שום בעיה עם המדריכים של תו תקן – הם מדריכים את מערכת החינוך, וכבודם במקומם מונח. הם לא מאפשרים, מערכת החינוך, למורי דרך להדריך את בתי הספר כי אין לנו רשיון של תו תקן. לכן אני אומר – אם אלה נמצאים במסגרת שלהם, שימשיכו במסגרת שלהם, וידריכו מה שהם יכולים. בית ספר שדה- - -

היתה פה הערה של חברתי. לא אמרתי אם אני מסכים אתו או לא. הוא אומר: אין לי בעיה – הם קיבלו את האפשרות להדריך בתוך המערכות שלהם. אנחנו לא יכולים להיכנס למערכות שלהם וזה בסדר.

אלא אם אנחנו עושים תו תקן.

הרי זה הקו המפריד. העניין הוא – בעצם הוא אומר: אם אתם פותחים להם את האפשרות להדריך מחוץ לתו תקן, שהם נכנסים לשטח שלנו, למה שלא יתאפשר לנו להיכנס לשטח שלהם?

נכון, לא דומים תלמידים ולא דומים זה – הכול נכון, אבל זו שאלה שאני לא יכול לנפנף אותה. חברים, כל אחד מדריך בשפתו. כל אחד עכשיו מציג את הדברים מהמקום – עזוב אותי. זה לא תפקידי עכשיו לדבר אתכם במושגים של איפה נוח. אני מנסה לראות – יכול להיות שאחרי כל מה שאומר בני כפיר, אני אומר לו: עם כל הכבוד – הוא לא צריך תן תקן כי הוא יכול להדריך בחוץ. אתה, כיוון שמדובר בתלמידים ובזה - תצטרך.

זו לא אכסניה, אדוני היושב-ראש. הוא יכול לפנות למשרד החינוך, ולעבוד בכללים שלהם.

בבקשה, בני.

לגבי בתי ספר שדה – הם כל השנים הדריכו עם מדריכים שלהם. יש לנו היום כ-20 בתי ספר שדה בארץ, וכל בית ספר שדה יש לו אזור העבודה שלו. בית ספר שדה בהר מירון לא ידריך בבאר שבע, ובית ספר שדה בחצבה לא ידריך בצפת. מה שפנינו למשרד החינוך- - -

אתה אומר לי שמדריך שגר בתל אביב ל א יוכל להדריך בבאר שבע?

אין לנו בעיה שזה מדריכים שלהם עם הכשרה שלהם, עם עבודה שלהם. אנחנו מבקשים שידריכו באזור שלהם ולא יתפזרו על כל הארץ.

אני רוצה להבהיר – ואני אומר את זה גם לנשיא להב - אנחנו בעד עסקים קטנים ובינוניים. אני רוצה להבהיר – לא נסגור את השוק. שאף אחד לא יטעה כאן. אין מצב שלא נאפשר תחרות.

גם בכל הכבוד, מדינת ישראל היא לא ארצות הברית. זאת מדינה קטנה. אתה המומחה בתחום, אבל- -

אתה יודע שאני רוצה לעזור לכם. אני לא מכחיש זאת ולא מסתיר זאת, אבל אני רוצה שהדברים ייעשו במידה הנכונה והראויה. איפה שאני מרגיש שזכויותיכם עלולות להיפגע יתר על המידה, אלחם עבורכם, אבל אני לא רוצה לייצר מצב שאנחנו סוגרים שוק, דהיינו שיגידו: אין מספיק מדריכים – מכיר את זה. כמה אתה לוקח? אלף שקל להדרכה? אתה 1,500? זה לא יקרה. שנהיה ברורים. יש כללי יסוד, שאנחנו רואים אותם עין בעין. אנחנו לא נייצר גילדות. יש מספיק.

יש לנו מקרה קלאסי של הקוזאק הנגזל, כי מורי הדרך פנו לכנסת לוועדת החינוך כדי שתתיר להם להדריך במערכת החינוך, ו-וועדת החינוך הורתה פחות או יותר לשל"ח, לסדר נהלים, כדי שהם יוכלו להדריך. בנו להם מסלול מקוצר של שלושה שבועות שיאפשר להם להדריך במערכת החינוך – לקחת את הפרנסה שלנו, אם מדברים על פרנסה. כיוון שיש נושאים שהם לא היו חשופים אליהם – הם לא יודעים מה זה ביטחון בבטיחות, לא יודעים מה זה שטח. ביקשו מהם שלושה שבועות לעשות השתלמות- - -

עשיתי קורס ידיעת הארץ, אבל אל תתנשאו אחד על השני. אני אמרתי בשפה מכובדת, בשפה עדינה, אמרתי: כיוון שמדובר בהדרכות מיוחדות בבתי ספר, יכול להיות שיש מסגרת, שמי שרוצה להדריך בבתי ספר, יידרש לעשות השלמה, כי מדובר בילדים, מדובר – האחריות שניתנת עליו כמדריך בית ספר – לא יודע, אבל בואו לא נתנשא אחד על השני.

אם כך, מקובל עליי שכל תווי תו תקן, שעובדים עם בתי הספר ורוצים להדריך בכל הארץ – שולי, אני מנסה לכבד אותך.

אני מכבדת אותך, אבל כל השיח של מה מקובל עליך ולא מקובל עליך, נראה לי טיפה מתנשא. לא צריכים פה את האישור שלך כדי להחליט מי מדריך טוב ואיפה הוא יכול להדריך. יש שיח שאני לא יודעת מי הכניס אותו לכם לראש. באתם לפה והייתם בטוחים שהמצאתם את הדרכת הטיולים למדינת ישראל, וזה לא עובד.

משפט אחרון.

אני מוכן משחק הפוך – כל תו תקן שרוצה להדריך, תעשה לו קורס מורי דרך מקוצר, בלי שיש לו הסמכה, והוא יקבל את הצד השני.

הבנתי. ובעזרת השם, משיח צדקנו יגיע.

אמן.

דב, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. יש לנו מעט זמן לדיון הזה, ואני רוצה להעיר הערה לתהליך. לקראת הדיון קיבלתי המון חומרים מהמון גורמים שנמצאים פה מסביב לשולחן - אני מודה לכולכם. הארתם את עיניי בהרבה שאלות שעל שולחננו.

הפנייה שלי למשרד התיירות. אנחנו ננהל את הדיון בוועדה, והוא יהיה מאוד רציני ומעמיק. אני פונה אליכם, שבמקביל לדיון שלנו, גם אתם בנפש חפצה ובאוזניים פקוחות תפתחו מחדש את תהליך ההידברות עם הגורמים שנמצאים פה. יש הערות חדשות שלא הכרתי אותן קודם, שהגיעו אלינו בתקופה האחרונה. יש מה ללמוד ומה לחשוב.

היתרון הגדול שלהם – הם לא באים מתפישה שאומרת: זה מה יהיה. ממש לא. זה לא הכיוון.

גם נעשו הרבה שינויים בחוק.

אני בעד זה. אני מכיר את השר לוין. הוא לא שייך לאלה בממשלה שהאזרחים משעממים אותם, אז תמשיכו בקו של הדיאלוג. אני חושב שזה מאוד חשוב. יש להקדיש מאמץ. יש כמה שאלות בחוק – בלי להיכנס לפרטים כרגע - שעדיין צריך לשנות ולתקן ולחדד. תשמעו את האנשים היקרים האלה, כי יש להם מה ללמד את כולנו לא רק בהוראת דרך אלא גם באיך פותרים את התחום הזה. תודה רבה.

אני רוצה להבהיר – תעשו הבחנה בין מהות לבין הגדרות. יש פה שני מעגלי התייחסות. כל השאלות שאתם מעלים הן נכונות. הן מהות, שנצלול פנימה בסעיפים האופרטיביים. יש מצב שיכול ויקרה – והוא קורה לעתים קרובות – שבו אנו צוללים למהות, ומסתבר שכתוצאה מזה שאנחנו משנים את המהות, צריכים לחזור ולתקן את ההגדרה. זה קורה. גם הגדרות שנאשר אותן, אם תוך כדי תנועה יסתבר – חוזרים ומתקנים.

אני רוצה לומר משפט אחד, כי לא יהיה לנו הרבה זמן. לדיון הבא – אני אומר באמת. לא יהיה ריבוי דוברים. בכל הכבוד, אני אומר זאת בצורה מאוד ברורה, כי זה לא יסתיים, והחוק החשוב הזה, אם לא הייתי רואה אותו בחשיבות עליונה, והוא נדון כבר בשבוע הראשון של המושב – הרבה מהחוקים שמביאים, אני שם אותם בצד. יש חוקים שהחלטתי שאני נותן להם את העדיפות המרכזית, וזה אחד מהם. לכן אני אומר גם לכם – אנא, שבו בבית. קראו אותו. אל תחממו את עצמכם. צריך לשבת, ולראות עניינית, מקצועית את הדברים, ותמיד לראות את זה ברוח הדברים שאמרתי פה. זה יהיה עמוד הענן לפניכם כל הזמן – שוק פתוח, הדרכות פנים, תו תקן ואיך אנחנו מוצאים לשלב את כל אלה ביחד. כך אני רוצה שנראה את זה. מי שחושב שאאפשר שמישהו ייצא מכאן בשקט ויעלה לגג לרקוד – טועה. לא יהיו ריקודים. יהיה מצב שבו אנחנו מאזנים, כי בסוף אנחנו אמורים לשרת – גם אתכם – אתם חלק מהעניין, אבל בסוף כל העבודה שלנו היא כדי לשרת את האזרחים לסוגיהם השונים, שרוצים לקבל את ההדרכות. זה יהיה שוק פתוח. מבוקר, מסודר, אך פתוח. אני לא חושב שגם נשיא להב רוצה שאני בתוך עסקים קטנים ובינוניים אסדר לגילדה מסוימת בתוכה, שתוכל לעשות כרצונה.

אני מבקש ממך לא להגדיר אותנו כגילדה. זה פוגע בי. זו כבר פעם שנייה. אני לא גילדה.

אמרתי שאני לא רוצה שזה יהיה. אם הייתי חושב שאתם – לא הייתי משתמש בטרמינולוגיה הזאת. הייתי אומר: אתם כן.

זה משתמע.

לא. יש חקיקה. יש התנהלות שעלולה, אם לא נפעל ונבקר, ועלולה, כי המציאות מייצרת את זה – לא כי אתה רוצה.

כי המושגים האלה כבר הופיעו בעבר, וזה לא אתי.

אנחנו מתקדמים. אל תפריע לי להיות בצד שלך. בבקשה.

אני רוצה לתמוך בהצעה של משרד התיירות. אני חושבת שהיא נכונה – אני חני סובול, מנכ"ל התאחדות משרדי הנסיעות. כמי שאמונים גם על תיירות הפנים וגם על התיירות הנכנסת וגם על התיירות היוצאת, אנחנו בטוחים שמשרד התיירות יידע לאזן בין כל הצרכים של כולם. אני חושבת שנכון מאוד כרגע להוציא את תיירות הפנים מהתחולה, ולהתקין תקנות, שיענו על הצרכים המיוחדים. זה ייתן לנו זמן לעשות את עבודת המטה.

נכון, רק יש שאלה אחת – מה קורה בין החיקוק לבין הפרקטיקה. אני מסכים עם ההתנהלות הזו. היא גם מקצועית נכונה וראויה. כל הוויכוח הוא מה יקרה בתווך.

אני בוטחה שיש פה מספיק משפטנים סביב השולחן שיודעים לעשות את זה נכון. אני כבר יכולה לחשוב על משהו אחד שלא קרה לצערי בחוק אחר, שהשולחן הזה אמר שיותקנו תקנות, ואפילו דחה את תחולת החוק עד שהתקנות האלה יותקנו, אבל לא אמר בלבד ש, ואדוני יודע על מה אנחנו מדברים.

המהלך הזה יפתח את השוק לתחרות. אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו רוצים להפחית נטל רגולציה, אז זו הזדמנות לכך, ויתרה מזאת – זו הזדמנות להוריד את המחיר של המוצרים הישראלים.

מסכים אתך בזה. תודה. בבקשה.

שלום. מיכל זליקוביץ, פורום קהלת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מורי הדרך עבדו קשה כדי להשיג את הטייטל שלהם, כל מה שהם יודעים וכל מה ששילמו בשביל זה – חייבים לשמור על זה. מצד שני, חשוב גם לשמור על חופש העיסוק, ונאמר כאן כבר רבות על האפשרות לתחרות בשוק הזה.

ההצעה שלנו היא קודם כל לשמור על איחוד הכינוי – מה שנקרא, יש תו איכות, שזה מורי הדרך, וגם לתיירות חוץ מגיעה אפשרות לבחור מה שנקרא חמישה כוכבים של מורי הדרך. זה חמישה כוכבים כמו שיש בהמשך הצעת החוק הזו לגבי מלונאות. לא חייבים לתת להם דווקא את ייחוד העיסוק, כלומר תייר שבוחר להגיע למלון 5 כוכבים, יוכל ללכת אליו ויקבל את הבסט של הבסט, אבל יש אפשרות, שהוא ירצה ללכת לאכסניה פשוטה. השאלה, אם יש אפשרות שיבחר גם את מורה הדרך או את מדריך הטיולים שהוא מעונין בו, וכך יהיה דירוג של איכות.

אני חייב לסיים, כי אם לא, עובדי הכנסת חייבים לסיים את הדיון – זו הנחיית המנכ"ל. אני רק רוצה לומר לך - אני מעדיף מדריך פחות טוב ממדריך טוב? זו תחרות על מחיר – לא תחרות על איכות. אני לא מסכים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.