פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



54
ועדת החוקה, חוק ומשפט
07/08/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 676
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ו באב התשע"ח (07 באוגוסט 2018), שעה 13:30

1. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח-2018
2. הצעת תקנות ההוצאה לפועל (תיקון מס' ), (קבלת מידע על קיומו וגובהו של חוב מזונות), התשע"ח-2018
3. הצעת צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון רכב שנתיות שמוטלות מכוח פקודת התעבורה), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר
אורי מקלב

אושרת דיין - ממונה ייעוץ משפטי במרכז לגביית קנסות, משרד המשפטים

הדר פיקל - מתמחה במרכז לגביית קנסות, משרד המשפטים

מרב זוהרי - עו"ד, משרד המשפטים

ענת הר אבן - מנהלת המחלקה המשפטית, רשות האכיפה והגביה

קטי מורלי - מנהלת תחום רישוי רכב ונהולים, משרד התחבורה

ליזי אהרונוב - מנהלת פרויקטים חשבות, משרד התחבורה

תמר פרידמן - לשכה משפטית, משרד התחבורה

אסף אשר - סגן חשב משרד התחבורה

מאיה סגיר - מרכזת בכירה הכנסות וגבייה, משרד התחבורה

ירון גולן - סגן בכיר ליועץ המשפטי לרשות שוק ההון, משרד האוצר

שמואל זקן - צוות ביטוחי רכוש שוק ההון, משרד האוצר

יוסף פולסקי - עו"ד בלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

גיל סלומון - סמנכ"ל רגולציה, איגוד חברות הביטוח

ירון אליאס - יועץ משפטי, איגוד חברות הביטוח

שאול נוי - יו"ר אידאה

יוסף רוזנמן - משקיף, המשמר החברתי

עקיבא חופי - עוזר חבר הכנסת מלכיאלי

יהודה גוטמן - משקיף, המשמר החברתי

שגיא אהרון - שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל

תמי סלע
אלעזר שטרן
יהונתן קיי – מתמחה

אסף פרידמן

יפה קרינצה



1. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח-2018, פ/4874/20 כ/801, הצעת ח"כ מיכאל מלכיאלי

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. יהונתן, שליווה אותנו, עומד לעזוב אותנו. הוא התבגר, ועכשיו שיהיה לו בהצלחה. הוא ינהל את הישיבה מבחינת הייעוץ המשפטי. יהונתן, המיקרופון לרשותך. בהצלחה, זו התרגשות גדולה.

תודה רבה. מדובר בהצעת חוק של חברי הכנסת מלכיאלי ובן צור. מטרת הצעת החוק היא לוודא שבמקרה של רכב מעוקל שנגנב או אבד בתאונת דרכים, מה שמכונה היום total loss, כל הגורמים שמעורבים – הזוכה, החייב וחברת הביטוח – יודעים מה הסטטוס של הרכב ויודעים מה הם צריכים לעשות כדי לוודא שהכסף לא נתקע אצל חברות הביטוח אלא עובר למי שהוא אמור להיות אצלו.

חשוב לציין, וציינו את זה גם בדיון הקודם, שלא מדובר במספר מקרים רב, מדובר בהערכה של כ-38 מקרים בשנה, כאשר ההצעה הזאת נועדה להיות יעילה ומאוד פשוטה כדי לא להוסיף תשלומים והוצאות כדי לפתור את אותם הדברים.

במצב היום הוא שאם רכב מעוקל הוא באובדן מוגמר, כמו שמוגדר בחוק, אז אם לחייב המבוטל יש תמריץ כלכלי - כלומר הוא זכאי לפיצוי גבוה יחסית שהוא יכול להיפטר מהחוב שלו או מחלק הארי של החוב שלו - הוא יפעל מול הזוכה שאמור לקבל את הכסף, יסיר את העיקול ויעביר את הבעלות על הרכב לחברת הביטוח.

אם הוא מעוקל, איך הוא יעביר את הבעלות?

יש הבדל בין עיקול ברישום על כלי רכב לבין מימוש העיקול.

כל רכבי הליסינג מעוקלים, כל רכבי הנכים מעוקלים ברישום.

היום יש כ-700,000 כלי רכב מעוקלים ברישום.

רכב שנלקחה עליו הלוואה מהבנק, רשום שיעבוד. זאת אומרת זה שיעבוד ברישום.

עיקול זה מתוקף חוק ההוצאה לפועל או פקודת המסים (גבייה) או - - -

זאת אומרת זה מונע למכור, אבל הרכב נוסע.

נכון. המימוש הוא במספר מקרים מאוד מועט. יש אלפי מקרים של מימוש, אבל לוקחים שיקולים של התפיסה, של הבדיקה ושל המכירה ולכן בהרבה מאוד רכבים המימוש לא קורה וברוב הרכבים העיקול הוא רק ברישום. באותם מקרים אנחנו רוצים לדעת מה קורה כשהרכבים הללו נמצאים באירוע של אובדן גמור.

ואז מה, חברת הביטוח צריכה לשלם?

בעיקרון, חברת הביטוח צריכה לשלם כאשר הרכב עובר אליה, לפי החוק היום. הם לא יכולים להעביר את הרישום אליהם כי הרכב מעוקל. לכן, כאשר לחייב יש אינטרס להסדיר את הנושא הוא מטפל בזה, מסיר את העיקול, מקבל את הכסף ואין בעיה. הבעיה שהחוק הזה מנסה לפתור היא במקרים שבהם המבוטח לא פועל - סכום הכסף לא מעניין אותו או שאין לו את הכוח לעשות את זה ביורוקרטית - והכסף נשאר אצל חברות הביטוח. בבית משפט השלום באשקלון היה מקרה דומה, ושם בית-המשפט קבע שלא ראוי שהכסף יישאר אצל חברות הביטוח וצריך להסדיר את הנושא.

בוודאי שלא, יש מישהו שחייבים לו.

המנגנון שמוצע בהצעת החוק לא יטיל עוד הוצאות על המערכות הקיימות אלא יעשה איזשהו פתרון של הגורם היעיל ביותר, שהוא חברות הביטוח.

שמטילים עליהם חובה להעביר את זה?

בדיוק. לא להעביר, אלא במקרה שנודע לחברת הביטוח שרכב מעוקל היה מעורב בתאונה והוא באובדן גמור או באובדן להלכה או נגנב, יהיו להם 100 ימים להודיע לגורם שהטיל עיקול שיש שינוי במצב הרכב. הגורם שהטיל עיקול זה מכוח פקודת המיסים (גבייה) – עיריות, ביטוח לאומי, רשות המסים, הממשלה, המרכז לגביית קנסות - יש להם 90 להחליט האם רוצים להטיל עיקול על-ידי צד שלישי על אותם תקבולים שמגיעים למבוטח, שהוא החייב פה. במקרה של הוצאה לפועל - יהיו להם 30 יום להודיע לגורם שפעל דרכם – זה שרוצה להטיל את העיקול - על השינוי במצב הרכב וגם הוא יוכל בתוך 90 יום לפעול להטיל עיקול בידי צד שלישי. אם לא הוטל עיקול על-ידי צד שלישי ועברו 90 הימים - תהיה חובה על הגורם שהטיל את העיקול להסיר את העיקול והכסף יעבור לחייב.

העיקול יוסר.

לא יהיה המשך, זה יהיה כמו רכב רגיל, בלי שום עיקול. זו הצעת חוק פרטית?

זו הצעת חוק פרטית של מיכאל מלכיאלי ויואב בן צור. הוא קיבל אישור, הוא נמצא בצפון לבדוק את הנושא של רמת הכוננות.

חשוב לי לציין שעל הצעת החוק הזו עבדנו עם כל הגורמים הקשורים – משרד המשפטים, מרכז האכיפה והגבייה, המפקח על הביטוח ודיברנו גם עם חברות הביטוח. כולם השתתפו גם בדיון הקודם.

כבר קיימנו דיון אחד על הנושא הזה.

אנחנו הופתענו - - -

בין הראשונה לשניה והשלישית?

תיכף אתן לכם. בואו נעשה את זה מסודר.

אדוני היושב-ראש, הבעתי את התפעלותי מאיפה אדם הגיע להצעת החוק הזאת, אבל היו פניות אלינו.

ודאי.

אנשים שרצו לפעול יכלו לפעול, אתה מדבר על אנשים שלא פועלים ואנחנו רוצים להכריח את המערכת לפעול.

כן, לטפל בהם. זה סתם כסף שאם אתה לא פועל, נשאר בחברת הביטוח. מישהו מצד הממלכה רוצה להגיד משהו בעניין? אתם מסכימים, מקובל עליכם. אוקיי.

אדוני, אנחנו מברכים על החוק. אין לנו בעיה עקרונית עם החוק כי כשמדובר ברכבים שהם total loss זה לא משנה - הכסף יוצא מהחברה למבוטח או שהולך למקום אחר. כמובן, אם זה מוסדר בצורה נכונה אנחנו כביכול אדישים לאירוע. בשיחות שקיימתי עם חבר הכנסת מלכיאלי הבנתי שזה באמת הרציונל של החוק. דא עקא, נכנס עוד סעיף קטן שלא היה בהתחלה, ואני חושב שלא לזה התכוון המשורר, וזה מה שנקרא "אובדן כהלכה". זה כבר אופרה אחרת לגמרי; קודם כול, מבחינת המספר של הרכבים זה לא 38 או 40 רכבים, זה כבר מקפיץ את זה לממדים עצומים.

כדאי שתסביר מה ההבדל בין total loss לאובדן כהלכה.

אסביר. קודם כול, מדובר במושג כלכלי-ביטוחי. רכב שעושה תאונה, יכולה חברת הביטוח לראות שהנזק גדול, אבל הרכב לא מושבת לגמרי.

זה באחוזים, זה לא סתם. זה בין 50% ל-60%.

זו הערכת נזק של בין 50% ל-60%, אבל יכולה החברה להחליט שגם פחות. זאת אומרת, זו החלטה של חברה להגדיר את הרכב. ואז היא אומרת: אני לא מתקנת את הרכב ומחזיקה אותו למבוטח, אני גם לא מגדירה אותו כאובדן גמור. אנחנו חושבים שהאירוע הכלכלי לא משתלם לחברה ומעבירים את הרכב לגורם אחר. אותו גורם יכול לתקן אותו או לעשות ממנו חלפים. אבל במקרה כזה, כשמתבצעת העברת הבעלות החברה היא לא ב-100% של החזר כספי אלא יש חלק מהכסף שמגיע לחברה. נכון שהיא משלמת - - -

היא קונה את הרכב. תן לי לפרוט את זה לפרוטות בלשון שלנו, שאנחנו מבינים, מפני שיש לי הרבה ניסיון עם אובדן להלכה בהיבטים אחרים, שאני נלחם בתופעה הזאת עם חברת הביטוח – אם הרכב הזה עולה לכביש ולא מפרקים אותו אלא מתקנים אותו. תיכף אסביר.

חברת הביטוח יכולה לשלם לך על תיקון במוסך מורשה; ב-total loss אין לה שיקול דעת. אבל אם יש נזק מסוים - ניקח נזק של 50%. יש רכב ששווה 100,000 שקל ועכשיו השמאי העריך שיש נזק של 50,000 שקל, חברת הביטוח צריכה להשקיע עכשיו 50,000 שקל ברכב הזה. במקרה הזה, משיקולים כלכליים, היא לא עושה את זה. היא נותנת למבוטח את כל ה-100,000 השקלים ובזה נגמר האירוע מבחינת חברת הביטוח והמבוטח, והרכב עובר לחברת הביטוח.

למה חברת הביטוח מאוד נדיבה? היא נותנת אותו לסוחר רכב שקונה אותו ממנה ב-70,000 שקל ולא ב-50,000, והוא מטפל ברכב הזה. הוא משקיע ברכב 10,000 שקל ומוכר אותו ב-90,000 שקל במקום ב-100,000, וככה יוצא שכולם מרווחים. חברת הביטוח, במקום להפסיד 50,000 שקל הפסידה רק 30,000 שקל, הסוחר מרוויח - וכאן המשחק. לא ניכנס לזה, זה לא הדיון.

על זה עשינו כבר דיון במקום אחר.

יש לנו קו פתוח ואנחנו חברים.

אני וחבר הכנסת מקלב זה כמו להקה נודדת, אנחנו כל הזמן במקום אחר.

אנחנו חברים מתוך זה שאנחנו מתכתשים כל הזמן. בסופו של דבר, מה שמעניין את הוועדה זה מה קורה באירוע הזה כשהחברה משלמת לך, וזה לא total loss שהרכב הוא בתהליך של ביטול אלא הרכב נשאר במצב של רכב נוסע, הוא לא נמכר לחלקים.

אחדד, כי בסיטואציה הזאת - - -

זה נכון שהבעלות לא עוברת על שם חברת הביטוח, ואנחנו רוצים שכן יהיה תהליך כזה. נניח שחברת ביטוח מוכרת את הרכב הזה לסוחר, אז הוא נרשם על שם הסוחר.

בהכנות לקריאה הראשונה דיברנו עם משרד האוצר, ומהנתונים שקיבלנו, זה כולל את הרכבים של אובדן להלכה, שמגיעים למצב שבו עברו 80 הימים, הנושא לא הוסדר והכסף נשאר. לא מוסיפים על ה-38 עוד מקרים, הם כבר - - -

בהצעת החוק של מלכיאלי זה לא היה.

בחוק אחר - - -

הופתעתי פעמיים; הופתעתי ממהירות הדיון, כי בדיון הקודם אמרתם לנו ללכת לדבר עם רשות האכיפה, ולא הספקנו כי חשבנו שיש זמן. היה סעיף אחר שהיינו צריכים לדבר אתם עליו ובדיון הקודם הפניתם אותם אליהם. לא הספקנו לדבר אתם – זה נושא אחד. הנושא השני – הסעיף הזה שהוכנס.

אני רוצה להבהיר לכם את הסיטואציה. לפי החוק, אם יש רכב ששוויו 100,000 שקל ו-50,000 שקל שאני יכול לקבל. קודם כול אני משלם את 100,000 השקלים, ובשביל לקבל את ה-50,000 שקל אני צריך לרדוף אחרי החייב. החייב אדיש, הוא לא יבוא.

אם לא העביר בעלות אתה לא משלם לו.

אתה לא תעביר בעלות, כי יש סיכון. ההצעה הזו אומרת שאתה לא יכול לשלם לו עד שנושא הבעלות לא יוסדר; ונושא הבעלות לא יוסדר עד שלא יהיה ביטול. 100,000 השקלים נשארים אצלך עד שהוא מעביר.

זה לא מה שכתוב בחוק.

חברת הביטוח לא מעבירה את הרכב על שמה כשהיא משלמת את כל ה-100,000 שקל. מה עושה חברת ביטוח כשיש אובדן כהלכה ומשלמת את כל 100,000 השקלים? היא לא מעבירה על שמה את הרכב.

היא מוכרת את זה.

לסוחר רכב.

אבל איך היא יכולה למכור אם זה לא על שמה? צריך להיות איזה משהו.

כדי שהמבוטח יקבל את 100,000 השקלים היא מחתימה אותו על העברת בעלות.

נכון.

אבל זה לא דרך חברות הביטוח. אתה יכול לא לשלם לאותו מבוטח כל זמן שהוא לא מוריד את העיקול.

אבל זה לא החוק.

זה מה שאנחנו רוצים שיובהר בחוק.

בסדר, צריך לחדד את זה.

זה היה ברור, אבל אם לא – יהונתן, תחדד את זה. פרט לנושא הזה, יש עוד הערות.

אני רוצה להעיר לנושא הזה שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה של אדישות של החייב. ה-100,000 שקל האלה, כנראה שיש לו חובות או עיקולים בגובה של 100,000 שקל, אחרת הוא היה כבר מסדיר את זה. אם אנחנו מתנים את זה בחתימה של החייב, זו בעיה. צריך ליצור איזשהו הסדר שדומה לסעיף 34 לחוק המכר.

להסיר את העיקול.

שהסרת העיקול מאפשרת את העברת הבעלות לחברת הביטוח או למי מטעמה, כי אם אנחנו מחכים פה לחתימה של החייב על טופס - - -

השאלה היא אם הוא יכול להעביר בעלות בלי חתימה של בעל הרכב.

הגדרנו את זה שזה חוק שנובע מאדישות של החייב, אז לא חתימה של החייב אלא צריכה להיות - - -

אז הזוכה חייב להיות מחותן בעניין.

החוק הזה מסדיר שהזוכה מקבל הודעה והוא מטיל עיקול על תגמולים; אם הוא לא הטיל עיקול על תגמולים אז בטח החייב יבוא לחתום. אבל אם הטילו עיקול על תגמולים, החייב אין לו טעם לבוא.

אבל זה כמו ב-total loss. אנחנו לא צריכים להסתבך באובדן כהלכה. אנחנו צריכים להציג את האובדן כהלכה כמו ב- total lossבלי שחברת הביטוח תיפגע מזה, בגלל שהיא לא תהיה חייבת להעביר את הכסף כל זמן שלא עושים את ההסדר. זה הכול.

אני לא כל כך מבינה איך זה היום. הרי גם היום, אם יש רכב מעוקל ויש אובדן כהלכה, לחברת הביטוח יש אינטרס לדרוש מהמבוטח שיחתום כי אחר כך היא תצטרך למכור לסוחר הרכב. אני סומכת על חברות הביטוח שהן יודעות לדאוג לענייניהן ושמול המבוטחים הן יודעות לדרוש מה שצריך כדי שהם יוכלו להמשיך עם התהליך אחר כך. כל זה, כשלמבוטח יש עניין לקבל את הכסף, כמו שנאמר פה. כל הסיטואציה שאנחנו מדברים עליה זה כשהוא לא פונה ולא מבקש ולא עושה שום דבר, ולכן הוא גם לא יחתום. זה לא נראה שיש פה באמת בעיה.

לכן היום אין בעיה מבחינת חברת הביטוח, כי היא לא מעבירה את הכסף כל עוד אין חתימה של המבוטח. אם המבוטח לא יכול לחתום הוא גם לא יקבל את התגמולים.

אם יש לו אינטרס – הוא יחתום; אם אין לו אינטרס - - -

אם לחברה יש אינטרס - היא יכולה לפנות אליו. זה לא משנה את האפשרות הזו, ההבדל היחיד הוא שהיא תצטרך להודיע גם לזוכה שיש שינוי בסטטוס של הרכב ואז הזוכה יוכל לפנות. זה השינוי.

לפי החוק כרגע אנחנו צריכים להעביר את הכסף קודם כול לגורם שלישי - מה שמגדיר הרשם.

לא, אתם לא צריכים להעביר את הכסף לאף אחד.

זה מה שכתוב בחוק.

כל מה שההצעה אומרת זה שעל חברת הביטוח ליידע את אותו צד שלישי שהטיל עיקול על השינוי במצב כדי שהוא יוכל לשקול – את מה שגם היום הוא יכול לעשות - אם להטיל עיקול בידי צד שלישי על זכויות של המבוטח. הוא יכול לעשות את זה, אם הוא רק היה יודע שיש סיבה לעשות את זה יכול להיות שהיה עושה את זה גם בלי קשר לחוק. פשוט יש פערי מידע, וזה בא רק לגשר על פערי המידע.

אבל יש לו סמכות לעשות כל דבר - - -

היום המצב הוא שהוא זכאי לתקבולים, אז יש להם את ה-100,000 שקל; עד שהוא לחתום הם נשארים עם 100,000 שקל והוא נשאר עם הרכב. מה שיקרה עכשיו זה שהם ישלחו הודעה לצד ג' – לזוכה, לצורך העניין - שהוא זכאי לתקבולים; הזוכה יתפוס את הכספים, יאבדו את 100,000 השקלים ולא יקבלו את הרכב בגלל שהוא לא חותם על הרכב.

הגורם המעקל יצטרך להסיר העיקול.

יסיר את העיקול, אבל במשרד הרישוי זה יהיה עדיין רכב על שם החייב, והחייב לא יעביר את זה על שם חברת הביטוח ואז הם יוצאים קרחים - - -

אז אפשר להוסיף חידוד לסעיף, שהיה והנושא הוסדר – כלומר הכסף הועבר למי שהוא אמור אליו – הבעלות תצטרך לעבור.

זה ביצה ותרנגולת.

בלי החתימה שלו? למה אתם לא מעלים את כל הסיבות האלה גם אם הרכב total loss? מה ההבדל? אז בואו נדבר על התהליך. בואו נעזוב את 100,000 השקלים ונדבר על הצעת החוק. חברת הביטוי תודיע, והזוכה ודאי יבוא לקבל את 100,000 השקלים שלו. אבל איך אתה יכול לגרום לבעל הרכב להעביר את הבעלות על הרכב? במצב כזה חברת הביטוח לא תרצה לשלם רק לזוכה בלי שמשחררים אותו מהבעלות על הרכב, אז איך מכריחים את בעל הרכב לחתום? זו שאלה.

שיחתום על ייפוי כוח.

ואם הוא לא רוצה לחתום על ייפוי כוח.

הרי בעל הרכב חייב כסף. האינטרס שלו הוא להחזיר לבעל החוב כסף כמה שהוא יכול.

ואם זאת גרושתו?

לכל אדם יש אינטרס להחזיר, כי מה האלטרנטיבה? נניח שיש לו כאן 100,000 שקל; האלטרנטיבה היא לתת לחייב או שיישאר אצל חברת הביטוח, אז בטח שהאינטרס שלו הוא להחזיר.

לא בטוח. נניח שהוא בהליך משפטי עכשיו והוא חושב שהוא ייצא צודק, האינטרס שלו יהיה לעכב את הכסף אצלי, לא לחתום לי ויהיו לו 100,000 שקל אצלי. הוא יתנהל בבתי משפט, ויכול להיות שהוא חושב שיזכה בסוף ההליך המשפטי.

אם הוא זוכה, אז יחזירו לו את הכסף.

מי יחזיר לו?

אם העברתם לחייב והוא זוכה במשפט - - -

הוא לא יבוא לחתום, לא יהיה לו שום אינטרס ללכת למשפט - - -

אין לו אינטרס שיישאר אצלכם, זה שטות. הוא רוצה להחזיר כמה שיותר לחייב. זה א'–ב' של כל הדברים האלה.

אדוני אומר שכשבן אדם הולך לבית משפט אז קודם כול הוא משלם את החוב, ואז הוא הולך לבית המשפט כדי לנסות להחזיר את החוב. אין אנשים כאלה בכל מערכת בתי-המשפט, אני חותם על זה.

אתה צודק בסברה, אבל במריבות ובעיקולים לא תמיד ההיגיון הרצוף והנכון הוא זה שפועל. הוא חושב שהוא עוד יגיע לפשרות עם הזוכה. בחלק לא מעט מהמקרים הסברה שאתה אומר וההיגיון לא פועלים שם. במקרים האלה חברות הביטוח צודקות – הן ישלמו לזוכה את ה-100,000 שקל אבל הבעלות לא תשתחרר, ואין משהו שמחייב.

צריך להסדיר שהבעלות עוברת לחברת הביטוח או למי מטעמה, כמו בסעיף 34, בלי צורך בחתימה של החייב. זה מה שצריך לכתוב בחוק הזה.

אבל משרד התחבורה יצטרך לבדוק את זה. משרד התחבורה מופתע, ובעיקרון צריך להעביר בעלות כאשר יש אישור של שני הצדדים.

אם היתה תאונה עכשיו, אתה לוקח לו את הרכב בכוח?

אבל האיש רוצה את זה, אני מבין.

אני לא בטוח. עשו לו עיקול - - -

האינטרס הוא של החייב, של בעל הרכב.

- - - משהו שהוא לא בתפיסה היהודית ודאי. מה הם אומרים? הם אומרים: אם היתה תאונת דרכים ויש על הרכב הזה עיקול, בין אם החייב מסכים או לא מסכים הזוכה יקבל את זה מיד, ולא צריך חתימה. העובדה היא ששמו לו עיקול ולא לקחו לו את הרכב. אם באמת היה כזה כוח חזק בידי הזוכה הוא היה יכול לקחת את הרכב. הוא לא לקח את הרכב, בסך הכול שם עיקול; במעשה הזה, שאתה לא צריך את החתימה שלו, לקחת לו את הרכב.

משרד התחבורה אומר שאי אפשר לעשות את זה.

אבל זאת ההצעה.

חבר'ה, בואו נתרכז, אחרת נסתובב ונסתובב ולא ייגמר. כן, משרד התחבורה.

רציתי להבהיר שני דברים. תקנה 283 לתקנות התעבורה קובעת שאי אפשר להעביר בעלות ברכב, אלא כשהרכב נקי מכל עיקול או שיעבוד. הרכב צריך להיות נקי – זה דבר ראשון. דבר שני, צריך את שני הצדדים כדי להעביר את הבעלות ולכן הם יצטרכו להשיג את החתימה שלו איכשהו.

איך זה מסתדר עם הפוליסה התקנית, שאני מניחה שהפוליסות מנוסחות לפיה, שקובעת שאם המבטח שילם למבוטח את מלוא שווי הרכב או החליפו – לענייננו זה מלוא שווי הרכב – בשל אובדן גמור להלכה או בשל אובדן גמור, תעבור הבעלות בשרידי הרכב למבטח.

אני צריכה לבדוק את זה, אני לא יודעת.

הוא חתום על הפוליסה, אז - - -

וזה אובדן גמור או אובדן להלכה?

אובדן להלכה.

נצטרך לבדוק את זה. אנחנו מופתעים בשאלה, לא התכוננו לזה מראש.

אני לא חושב שיש פה סתירה, הפוליסה התקנית היא לא חוקה. ההוראה הזאת היא אכן נכונה והיא חלה במרבית המקרים, אבל כשיש עיקולים או שיעבודים, כמובן שצריך להתחשב גם בדברי חקיקה אחרים. זה לא איזושהי הוראה שגוברת על כל הוראה אחרת. נאמר פה שיש הוראות אחרות שלא מאפשרות את מעבר הבעלות - - -

לכן הם תקועים.

אבל כשיש עיקול והעיקול מוסר המצב הזה יכול להתקיים. כלומר, שילמתם את מה שאתם אמורים לשלם - - -

כל זמן שמתקיים הרעיון של הסעיף, שהבעלות עוברת - - -

זה מתקיים בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח.

אז אנחנו מנסים למצוא את המנגנון של העברת הבעלות אגב העברת הכספים לגורם שלישי.

אם העברת הבעלות עוברת ולא צריך את החתימה שלו – אז נפתר הכול.

לפי מה שכתוב פה, זה לא נצרך או תוספת. כתוב: רכב באובדן גמור הוא אחד מאלה – רכב שנגנב או רכב ששמאי רכב מוסמך קבע לגביו כי התקיימו בו אחד מאלה: הוא יצא מכלל שימוש והנזק הישיר שנגרם לו, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך, הוא 60% - שזה אובדן גמור – או קבע שמאי רכב מוסמך כי שיעור הנזק שנגרם לרכב, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך הרכב, הוא לפחות 50% משווי הרכב מיום קרות מקרה הביטוח, רשאי המבטח לפצות את המבוטח כאילו היה אובדן גמור, להלן – אובדן גמור להלכה.

"שילם המבטח למבוטח את מלוא שווי הרכב או החליפו ברכב מסוג ובאיכות דומים בשל אובדן גמור או בשל אובדן גמור להלכה, תעבור הבעלות בשרידי הרכב למבטח". זהו, זה פותר לכם את זה. אתם לא יכולים להעביר את הבעלות בגלל העיקול; הנושא של העיקול מוסדר לפי ההצעה הזאת של חברי הכנסת ואז אתם יכולים להעביר את הבעלות.

מה הבעיה שאתם חושבים שקיימת? תגידו, ונפתור.

אגיד.

אני שמח שאתה עוזר לי הפעם.

במקרה הזה, אני עוזר לך מאוד. יבוא אותו מבוטח ויגיד: לא קיבלתי את הכסף. כאן כתוב ששילמו למבוטח, וגם הסברה היא הגיונית. שילמו לך את הכסף - לא צריך את האישור שלך, קיבלת את הכסף שאתה מקבל. אבל עכשיו הוא יגיד: נתתם את הכסף לזה שעיקל את הרכב.

- - - זכאי לרכב. החוק החדש גובר על ההוראה.

אני אומר גם מבחינת ההיגיון - מעוקל זה עדיין לא נקרא שהבן אדם קיבל את הכסף. יש כאן דין ודברים, עשו עיקול על הרכב לטובת זכאי שביקש את זה. יש הבדל גדול מאוד בין זה שהמבוטח עצמו קיבל את כסף, כי אז גם ההיגיון אומר שככה זה צריך להיות – גם אם הסכמת לקבל את הכסף, צריך את העברת הבעלות. ברגע שקיבלת את הכסף באופן אוטומטי הרכב עובר. אבל כאן מדובר על צד שלישי שמקבל את הכסף.

כן, אבל זה צד שלישי שבעל הרכב חייב לו כסף.

אבל זה עוד לא נקבע סופית, זה בהליכים משפטיים.

לא בהכרח. אם זה הולך לדיונים משפטיים?

אם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים לדאוג שלא יהיה מימוש מיידי, בגלל זה הכנסנו את העניין שהגורם המעקל יצטרך לשקול שיקולים דומים למה שהיה עושה לגבי הטלת עיקול ומימוש של רכב כדי שלא יהיה מימוש מיידי. אם הוא מצא לנכון שראוי לממש במצב כזה את הכסף כולו מיד – הוא ייקח את כל הכסף. בכל מקרה, ההוראה הזו תהיה הוראה חדשה וספציפית שתגבור על הוראות קודמות. אנחנו לא רוצים להגיע למצב של מימוש מיידי, זו היתה ההערה שלנו לקראת הקריאה הראשונה ולקראת הדיונים שעשינו. אנחנו לא רוצים שיהיה מצב שבגלל שאדם שהיה עליו עיקול עבר תאונה אז הלך הרכב והלך הכסף.

מה שאנחנו אומרים פה זה שכשיש אובדן להלכה ואתה לוקח לי את כסף. למה?

מי זה לי?

לי, לחברה. בתוך ה-100,000 שקל האלה יש כסף ששייך לי. אני משלם 100,000 שקל שווי רכב, אבל כל עוד הוא לא חותם לי, ומשרד התחבורה אומר שאי-אפשר - - -

אבל הוא לא יצטרך לחתום לך לפי הפוליסה.

אז איך אני אעשה את זה? איך אני מעביר את הרכב?

העליתם שאלה. משרד התחבורה, בבקשה.

אבדוק את התשובה לשאלה, אני לא יודעת לענות.

השאלה היא אם הוא צריך לחתום כדי להעביר להם או שזה יעבור אליהם אוטומטית.

בעיקרון, ככל הידוע לי, הוא אמור לחתום. אני לא מכירה את האופציה, אצטרך לבדוק אותה.

תנסי אולי לבדוק עכשיו, תוך כדי דיון. בבקשה, יוסף.

ההערה של משרד התחבורה נכונה בעולם רגיל, שאז ודאי צריך את ההסכמה של בעל הרכב – זה ברור. אבל בעולם של מכירה ואובדן, כמו בסוגיה שלנו, אני חושב שלא צריך את זה. כמו שבהוצאה לפועל או במכירה על-ידי רשות הרכב נמכר, הוא נמכר נקי מכל שיעבוד ועיקול ואף אחד לא שואל את בעל הרכב. כאשר רשות מוכרת רכב – זה מעשים שבכל יום - - -

אבל יש הוראות שמסדירות את זה, ופה אין.

למען הסר ספק, אפשר לקבל את ההצעה של ענת שיחולו על זה הוראות סעיף 34 לחוק המכר. זה למען הסר ספק, להיות סגורים מכול הכיוונים.

אני לא יודעת אם זה הניסוח, אבל זה הרעיון.

כל עוד זה משרת את המטרה שלפיה הבעלות עוברת, אין לנו התנגדות לכל מנגנון שייקבע.

יש חלק אחד שכל כולו העברת מידע לגורם שהטיל את העיקול על כך שכרגע הרכב שעליו הוטל העיקול שווה הרבה פחות ויש לחייב זכות לתגמולים, שזה גם נכס. גם קודם הוא היה יכול להטיל עיקול על הנכס הזה, עכשיו הוא יודע שזה המצב והוא ישקול את צעדיו. כלומר, זה רק להעביר מידע.

לגבי העניין של הסרת העיקול במועד מסוים: אם באמת יש רכב שהוא עדיין על הכביש ונוסע – הבנו שרכב שנגנב אז הוא בוודאי כבר לא משמש את החייב ואם הוא ב-total loss אז אני מניחה שאסור לו לנסוע אתו – אני לא יודעת מה קורה עם רכב שהוא בין 50% ל-60%, האם מותר לו להמשיך להשתמש בו במצב הזה, ואז יכול להיות שהוא ממשיך לנסוע עם הרכב. יסירו ממנו את העיקול, ומצד שני - - -

הרכב מושבת.

הרכב הזה עובר איזה תהליך. אם הוא חוזר לכביש - יש הערה על רישיון הרכב, יש פרוצדורה של משרד התחבורה ואלה רכבים שהולכים למסלול שונה. עכשיו אנחנו מתעסקים בסיטואציה שבמקום כזה חברות הביטוח מקבלות תשלום עבור העברת הרכב הזה. אם אין לי חתימה של בעל הרכב, שזה קניינו – גם אם הוא חייב, זה עדיין קניינו – אז אני לא יודע לעשות את זה. החוק אומר: תעבירו אל כל המאה אחוז, ואחר כך תחפשו.

זה רלוונטי גם לרכב שנגנב.

יש פה עוד שיקול: כל עוד ההליך נתקע ואני לא יכול לעשות שימוש ברכב הזה, הוא גם מאבד ערך.

אז יהיה לכם אינטרס להודיע יותר מהר לזוכה.

אבל אולי הוא לא רוצה, אולי אין לו אינטרס.

גם אם הוא שלח מוקדם – אני עוזר לך הרבה היום.

כן, אני שמח.

יש פה טעות, שהחוק לא אומר לחברת הביטוח להעביר כסף לאף אחד. הוא לא יוצר העברה שלא היתה קודם. גם אם יוטל עיקול בידי צד שלישי על ידי הזוכה, בין אם הוא רשות המסים או זוכה פרטי, על אותם תגמולים, אז כדי לממש את זה יש הליך, ואם יש טענות לחברת הביטוח היא תטען אותן, בדיוק כמו שזה קורה היום. השאלה היא אם יש הצדקה להסיר עיקול. אם זה רכב שאין בו כל שימוש וזה רק ברזלים – אין סיבה שיישב עיקול על דבר שלא שווה כלום; אבל אם זה רכב שנוסע - - -

לא, זה מושג כלכלי.

העיקול זה שווי הפוליסה. ברגע שהרכב הלך לברזלים - אין לו שווי.

- - - בהרבה מקרים ויש עיקול, הרי לא יכולת להעביר בעלות גם היום.

ברור שמדובר בהרבה מקרים, הרבה יותר מאשר total loss.

אבל גם היום אתה לא יכול להעביר בעלות כי היה עליו עיקול, אז מה עשית?

אבל אני לא מחויב להעביר את הכסף ולחפש.

כדי לא לבלבל בין הדברים - העיקול הוא על הפוליסה, השווי שיש בחברת הביטוח. כל השווי של הרכב הופך לכסף שנמצא בחברת הביטוח. אבל כדי שנבין על מה אנחנו מדברים, יש כאן שני נושאים: חברת הביטוח שואלת איך תעביר את הבעלות, הרי הוא לא יחתום. יש כאן חוות דעת משפטית שאומרת: לא צריך. אפשר לחדד את זה בחוק, שברגע שחברת הביטוח משלמת היא יכולה להעביר בעלות גם בלי הסכמה.

כמו שקבוע בתקנה היום.

כמו שקבוע בתקנה. אני מבין שזה עדיין לא משפטי, זה רק תקנה.

התקנה היא חוזית, היא לא קניינית.

אבל כתוב פה העברת בעלות.

נבדוק את זה משפטית.

זה חוזה, זה פוליסה תקנית. זה לא הוראות לגבי מעבר קנייני של בעלות על רכב. אלה שני עולמות משפטיים שונים.

אדוני היושב-ראש, נצטרך לקבל תשובה האם יש לזה תוקף של חוזה או ממש תוקף - - -

כך זה עובד היום.

אני לא בטוח שזה עובד ככה. זה לא עובד ככה; גם אם זה נמצא בחוזה, אל תביאו מזה ראיה. היום אם הוא משלם את הכסף - הוא מחתים אותו. תמי, אגיד לך למה זה לא עובד ככה, מפני שהיום הוא משלם למבוטח את הכסף, אז הוא מחתים אותו.

אבל כשהוא לא משלם לו, כשאין לו אינטרס לבוא לקבל את הכסף כי יש לו חובות של 100,000 שקל?

אז הוא ישאיר את זה אצלו, לכן הצעת החוק. זה שאת אומרת שזה כתוב בפוליסה ולכן יש לזה תוקף חלוט, שאפשר להעביר בעלות – אני חושב שמה שאמרה כאן נציגת משרד התחבורה, שאין דבר כזה, היא הצודקת, כי אף פעם לא ניסו לממש את זה כי בסך הכול החתימו אותו.

אבל, אדוני היושב-ראש, נעזוב את חברת הביטוח, נניח שפתרנו את הבעיה הזאת. יש כאן הבדל גדול מאוד אם אתה משלם למבוטח את הכסף ואז אתה אומר לו שאתה מסיר את העיקול ומחייב אותו להעביר את הבעלות לבין זה שהזוכה לוקח את הכסף. תזכור, הזוכה יכול להיות רשות המסים; רשות המסים מעקלת לפי מיטב שפיטה, מחליט הפקיד בגלל שיש לו ויכוח אתו, ועכשיו אתה הולך להעביר את כל הכסף הזה - - - ?

לא מעבירים סתם, בגלל זה הכנסנו בהמשך החוק את עניין השיקולים שיש לקחת.

יש הבדל בין חילוט לבין עיקול. עיקול זה עדיין לא פסיקה שהכסף מגיע, זה יכול להיות בדיון. אז איך אתה מעביר?

החוק הזה לא מעביר שום כסף לאף אחד.

ירון, בבקשה.

החוק הזה לא אמור לשנות את ההוראות המהותיות שקבועות, לא בחוק חוזה ביטוח ולא בהוראות הפוליסה התקנית. הוא חוק שהוא יותר פרוצדורה; הוא מייצר את ההליך שחברת הביטוח צריכה להודיע ומה קורה אם ההודעה מגיעה לגוף המעקל. היא בסך הכול מודיעה על זכות לתגמולים. אני לא רואה סעיף בחקיקה שאומר שבעקבות זה יש חובה למבטח לשלם.

אין.

החובה למבטח לשלם קיימת מכוח ההוראות האחרות – פוליסה תקנית וחוק חוזה ביטוח – ושם צריך להמשיך להתנהל כמו היום.

אבל הרשם יכול להחליט - - - אתה צריך להופיע בפניו, לשכנע אותו. זה בהחלט שינוי מהותי, ממצב שהקניין הוא אצלך למצב שאתה צריך להוכיח לרשם.

אבל זה יכול להיות גם היום. החוק הזה לא נוגע במהות הזאת, הוא לא מתעסק אתה. הוא בסך הכול מייצר את הפרוצדורה שכולם ידעו על זה שיש עיקול.

אין רשם שיעשה דבר כזה.

נניח שבא נושא והטיל עיקול על התגמולים. הוא שולח לכם צו מימוש – לא משנה איזו רשות זאת - ואתם אומרים שאתם לא יכולים לשלם כי אתם לא יכולים להעביר את הבעלות על שמכם. אז אותה רשות יכולה לתת לכם את הצו, שהוא לצורך סעיף 34א, שיראו בזה ששילמתם את התגמול לנושה – אם זה זוכה בהוצאה לפועל, רשות המסים או המרכז לגביית קנסות – כאילו אותה רשות נתנה צו למכירת הרכב, ועם הצו הזה תלכו למשרד הרישוי.

אתם הופכים את נטל ההוכחה, בניגוד לזכויות המהותיות.

אנחנו נלך למשרד הרישוי? הפכתם את היוצרות, אני צריך להוכיח עכשיו שאין לי אחות.

הרי ברור שהקניין שלי, אז למה אני צריך ללכת מול הרשום ולעשות איזשהו הליך כדי להוכיח?

אתה רוצה לתת את החתימה של החייב לסוחר הרכב; זה מה שקורה, נכון? כי אתה לא מעביר על שמך, אתה רוצה להעביר את זה בסוף - - -

כי אני לא יכול. איך אני יכול להעביר?

אתה רוצה להעביר את זה על השם שלך?

אני רוצה על שמי. איך אני עושה - - - ?

יהיה לך צו של הרשם שמאשר לך שכנגד העברת תגמולי הביטוח - - -

למה צריך צו רשם בשביל להוכיח את הברור מאליו – שיש לחברת הביטוח בעלות על השרידים? זה מנגנון שעובד - - -

אם יש את הבעלות, אז אתם לא צריכים.

זה לא שונה מהמצב היום. היום אתה לא נותן כסף לפני שהבעלות עוברת אליך, נכון? החוק הזה לא נוגע בזה.

להיפך. יש פה משהו שעוזר לחברת הביטוח, שבאיזשהו שלב העיקול מוסר ואז הם יוכלו להעביר בעלות.

הוא שולח אותנו לרשם - - -

הוא לא שולח אתכם לרשם. הוא מיידע את הרשם שהוא יכול - - -

הוא משכלל את התהליך גם מבחינה זו שחברת הביטוח תוכל להעביר בעלות, כי העיקול הזה תוקע - - -

עכשיו הם אומרים שגם אם הוסר העיקול, בלי החתימה של החייב הם לא יכולים להעביר בעלות. זו הטענה שלהם.

ודאי.

זה לא משהו שאמרתם בדיון הקודם.

הופתענו כמוכם.

לפי הפוליסה זה אפשרי, השאלה היא אם זה עובד ככה.

תבינו, הפוליסה זה הסדר חוזי בין המבוטח לחברת הביטוח, ויש הליך קנייני של העברת בעלות שזה הליך - - -

דוברת משרד התחבורה אמרה פה שאי-אפשר לעשות תהליך כזה.

לכן צריך להבין איך זה עובד בנקודה הזו. אם אחדד את הנקודה שיש בה עדיין קושי – שזה לא העברת המידע – זה האם יכול להיות מצב שהעיקול יוסר אבל חברת הביטוח לא תוכל להעביר אליה את הבעלות בגלל שהחייב לא חותם על זה, למרות שהפוליסה אומרת שיש לה זכות כזו ברגע שהיא שילמה את מלוא הכסף, ולא משנה למי. זה משהו שצריך לבדוק, כי פה כתוב שזה שולם למבוטח.

אבל הפוליסה היא חוזית.

אז מה אם היא חוזית? המבוטח מחויב אליה. השאלה אם צריך עוד חתימה שלו כתנאי לזה. את זה צריך לבדוק.

זה כבר לא קשור אלינו. משרד התחבורה אומר בפירוש שאי-אפשר להעביר רכב - - -

הם לא אומרים בפירוש. היא אמרה שצריך לבדוק.

צריך לחדד את זה, שזו בסך הכול הצעת חוק צרכנית. דהיינו, זו הוצאה לפועל שאומרת שקרה כאן אירוע, שהוא אירוע דרמטי לגבי הרכב המעוקל הזה. זה אירוע שהוא לא משהו זמני, הרכב הזה הוא באובדן כהלכה או total loss, ולעיקול על הרכב כבר אין משמעות, יש כבר כסף. עכשיו אנחנו רוצים להודיע לזוכה שקרה אירוע, ואני מבין שזה גם מה שמציע הצעת החוק אומר. יש כל מיני שיקולים למה זה רק עיקול ולא חילוט או דברים כאלה - גם לרשות המסים יש סמכות שאין לאזרח רגיל, יש סמכויות שיש לפקיד השומה; הוא אומר: זה החוב שלך, אני לא מאמין לך, והוא שם עיקול על הרכב ועכשיו מתחיל משא ומתן שיכול לקחת זמן. איך שלא יהיה, כל זוכה, בין אם זה רשות המסים ובין אם זה אדם פרטי, יקבל הודעה מחברת הביטוח. איך שלא יהיה, כל זוכה – בין אם זה רשות המסים ובין אם זה אדם פרטי – מקבל הודעה מחברת הביטוח. זה שחברת הביטוח מחזיקה את הכסף – זה ודאי לא הוגן. אתם בכלל לא מחותנים כאן להחזיק את הכסף, אתם צריכים לשלם את זה.

אין לי בעיה.

אנחנו מחויבים על זה בהצמדה וריבית.

זה לא טוב לי, אל תתבלבל.

אנחנו רק מבקשים שברגע שיש אירוע דרמטי כמו total loss או אובדן כהלכה והרכב מעוקל, לשלוח לזוכה הודעה.

אמרנו שאין לנו שום בעיה לשלוח הודעה.

בלי קשר, זה גם מסוכן לאזרחים.

תמי, יש לכם איזה מוצא?

לצערי, לא. התשובה שלנו היא שצריך ייפוי כוח של בעל הרכב כדי להעביר בעלות.

הוא ייתן לי?

כשהוא מגיש את התביעה.

בטפסים של התביעה.

ואם הוא לא רוצה?

אז אתם לא יודעים מהמקרה הביטוחי.

למה שייתן לי את זה?

כל הרעיון היה לטפל במבוטחים שלא משתפים פעולה.

כל הרציונל של החוק הזה הוא לא ל"ו צדיקים, הוא על אלה שהם לא.

לא לא לא, אדם שפשט רגל איננו לא צדיק. הוא נכנס לסיטואציה - - -

אבל הרציונל של החוק הוא אנשים שלא משלמים, והוא ייתן לי ייפוי כוח?

אנשים שנעלמים.

יכול להיות שמישהו עקץ אותו והוא נכנס לפשיטת רגל. הוא אדם מאוד ישר, ומישהו עקץ אותו. לא כל מי שנמצא לפועל זה אנשים לא ישרים.

אורי, איך אנחנו יוצאים מזה?

אני חושב שאם מדובר רק על תהליך של הודעה – ואת זה צריך לחדד – אני חושב שגם חברות הביטוח מסכימות וגם מציע החוק מגיע בזה למה שהוא רצה להגיע, שאם קורה אירוע דרמטי בנושא של רכב שיש עליו עיקול זה לא יכול להיות כאילו לא קרה שום דבר, צריך להניע את המערכת. איך מניעים אותה? שהזוכה מקבל הודעה שקרה המקרה ויש אפשרות.

זה עיקר הצעת החוק.

אם אתם יודעים למפות אותו ככה, אני חושב שאנחנו צריכים להסכים כולם, אין לנו בעיה.

הנקודה שעדיין לא לגמרי ברורה זה הסיפור של הסרת העיקול, כי בסיטואציה שהעיקול יוסר והחייב ממשיך להשתמש ברכב - - -

הוא לא יכול. הרכב פיזית יישאר אצל חברות הביטוח, אבל הן לא יוכלו לעשות שום דבר.

אז אני לא רואה בעיה.

אדוני, אפשר הצעה? הישיבה הקודמת היתה לפני שבועיים-שלושה, ולבקשתכם, היינו צריכים להספיק כמה דברים, וזה קיץ וזה היה קצת צפוף. לא הספקנו להיפגש גם עם רשות האכיפה על סעיף אחר לגמרי, שעוד לא הגענו אליו בכלל. אני מציע שננסה גם אנחנו לחשוב, גם עם משרד התחבורה - - -

אם מדובר רק על הודעה? מה הבעיה עם ההודעה?

מכיוון שיש עוד דברים בחוק.

הניסוח הסופי יבוא בפניכם.

הניסוח הסופי קיים.

אקרא אותו.

לגבי הודעה בלבד?

הנוסח הופץ לקראת הישיבה.

תקראו את הנוסח ובואו נראה אם אנחנו הולכים רק על ההודעה, אז נגמור את הסיפור.

"הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע״ח-2018.

הוספת סעיף 108ב.

1. בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א-1981 (להלן - החוק העיקרי), אחרי 108א יבוא: מתן הודעה בדבר רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן.

(א) נודע למבטח כי רכב מבוטח שהוא רכב מעוקל נגנב או נקבע כרכב באובדן ולמבוטח יש זכות לתגמולים, ישלח לגורם המעקל, לפי העניין, הודעה על שינוי מצב הרכב ועל זכות החייב לתגמולים אצל המבטח בתוך 100 ימים מהמועד שבו נודע לו הדבר;

(ב) בסעיף זה -

'גורם מעקל' - כל אחד מאלה:

(1) מערכת ההוצאה לפועל;

(2) המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות;

(3) גורם שהטיל עיקול על רכב מכוח פקודת המסים (גבייה);

'רכב באובדן' - כל אחד מאלה:

(1) רכב באובדן גמור כהגדרתו בחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות), התשנ״ח-1998;

(2) רכב באובדן גמור להלכה בהגדרתו בהוראות לפי סעיף 38;

'רכב מבוטח' - רכב שבוטח בביטוח נזקי רכוש ונזקי רכוש של צד שלישי כמשמעותו בהוראות לפי סעיף 38;

'רכב מעוקל' - רכב שהוטל עליו עיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז-1967, חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה-1995 או פקודת המסים (גבייה).

תיקון חוק ההוצאה לפועל.

בחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז-1967, אחרי סעיף 21א יבוא: רכב מעוקל שהוא רכב שנגנב או הוא רכב באובדן.

21ב. (א) קיבלה מערכת ההוצאה לפועל הודעה ממבטח על שינוי במצבו של רכב מעוקל לפי סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח, יודיע מנהל מערכת ההוצאה לפועל לזוכה שהטיל עיקול על הרכב על השינוי האמור ועל זכות החייב לתגמולים אצל המבטח, לרבות פרטי המבטח, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה מהמבטח.
(ב) בהליך למימוש תגמולים שהם חלף רכב שנגנב או רכב באובדן שהוטל עליהם עיקול כאמור בסעיף קטן (א), ישקול רשם ההוצאה לפועל שיקולים דומים לאלה שהיה שוקל בהליך למימוש רכב שעוקל, בשינויים המחויבים.

(ג) חלפו 120 ימים מיום שהתקבלה הודעה לפי סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח, יבטל מנהל מערכת ההוצאה לפועל את העיקול שהוטל על הרכב, ויודיע על כך לרשות הרישוי ולצדדים הנוגעים בדבר.
(ד) בסעיף זה –

'חוק הפיקוח על הביטוח' - חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א-1981;

'מבטח' - כהגדרתו בחוק הפיקוח על הביטוח;

'רכב באובדן' - בסעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח.

3. תיקון בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה-1995, בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (ו) יבוא:

(ז) קיבלה רשות האכיפה והגבייה הודעה ממבטח על שינוי במצבו של רכב מעוקל לפי סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח, רשאי מנהל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות להטיל עיקול בידי צד שלישי על זכות החייב לתגמולים אצל המבטח.

(ח) בהליך למימוש תגמולים שהם חלף רכב שנגנב או רכב באובדן שהוטל עליהם עיקול כאמור בסעיף קטן (ז), ישקול מנהל המרכז שיקולים דומים לאלה שהיה שוקל בהליך למימוש רכב שעוקל, בשינויים המחויבים.

(ט) חלפו 90 ימים מיום שהתקבלה הודעה לפי סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח, יבטל מנהל המרכז את העיקול, ויודיע על כך לרשות הרישוי ולצדדים הנוגעים בדבר.

(י) בסעיף זה –

'חוק הפיקוח על הביטוח' - חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א-1981;

'מבטח' - כהגדרתו בחוק הפיקוח על הביטוח;

'רכב באובדן' - כהגדרתו בסעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח.

4. תיקון פקודת המסים (גבייה). בפקודת המסים (גבייה), בסעיף 12א, האמור בו יסומן '(א)', ואחריו יבוא:

'(ב) קיבל גורם שהטיל עיקול על רכב מכוח פקודה זו הודעה ממבטח על רכב מעוקל לפי סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח, רשאי פקיד הגבייה להטיל עיקול בידי צד שלישי על זכות החייב לתגמולים אצל המבטח.

(ג) בהליך למימוש עיקול תגמולים כאמור בסעיף קטן (א) יביא פקיד הגבייה בחשבון כי התגמולים הם חלף רכב שנגנב או רכב באובדן, ויפעל כפי שהיה פועל בהליך למימוש עיקול על רכב, בשינויים המחויבים."

שאין לו סמכות יותר מאשר היתה לו אם הרכב היה בעצמו - - -

הוא צריך לחשוב על זה שלא באמת שפתאום יש כסף. זה כסף שאמור לשמש - - -

אותה זכות שהיתה לו ברכב יש לו עכשיו על הכסף. כמו בלשון הגמרא, שאין לאדם יותר ממה שיש לו - אותה זכות שהיתה לו ברכב יש לו עכשיו על הכסף, אבל לא מעבר לזה. הוא לא מקבל איזה זכויות יתר, מזומנים.

בדיוק. הוא צריך לחשוב כאילו הכסף מיועד לשים את המבוטח באותו מקום בו הוא היה כשהיה לו רכב.

"(ד) חלפו 90 ימים מיום שהתקבלה הודעה לפי סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח, יבטל פקיד הגבייה את העיקול שהוטל על הרכב ויודיע על כך לרשות הרישוי ולצדדים הנוגעים בדבר.

(ה) בסעיף זה –

'חוק הפיקוח על הביטוח' - חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א-1981;

'מבטח' - כהגדרתו בחוק הפיקוח על הביטוח;

'רכב באובדן' - כהגדרתו בסעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח.

5. תחילה. תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו (להלן - יום התחילה).

6. הוראות מעבר. הוראות חוק זה יחולו גם לגבי רכב שהתקיימו בו התנאים האמורים בסעיף 108ב לחוק העיקרי ערב תחילתו של חוק זה, ולעניין חובת מתן ההודעה לפי הסעיף האמור, יימנו 100 הימים למסירתה מיום התחילה."

זאת אומרת, בסופו של דבר מדובר כאן על ההודעה.

לא, יש פה גם אופציית מימוש.

איפה אתה רואה את זה?

למשל סעיף 2ב. הליך מימוש התגמולים, זה מימוש תגמולים בלי התייחסות לכך שאלה תגמולים מותנים וצריך לנכות מהם את שווי הבעלות. התגמולים זה כל ה-100,000.

אמרתם רק הודעה והלכתם על כל הפרק של המימוש.

זה לא נכון, אני חושבת שזה קצת מטעה. הליך המימוש קיים גם היום; אם הוטל עיקול על התגמולים – אפשר לממש. כל מה שהצעת החוק אומרת, אם יש הליך כזה – ומדובר על תגמולים שהם חלף רכב - היא מנחה את הרשם איזה שיקולים לשקול כדי שלא ייפגע אותו חייב, שאם זה רכב היו לוקחים בחשבון שהוא משמש אותו לפרנסתו, משמש אותו בחייו, אולי יש לו בן חולה – כל מיני סיטואציות כאלה. זה אמור לשמש אותו כדי לקנות רכב חלופי, ולא יסתכלו על זה כעל מזומנים שאין להם שום קשר. זה מה שהסעיף הזה אומר, הוא לא מוסיף הליך מימוש שלא קיים גם היום לפי חוק ההוצאה לפועל, לפי פקודת המסים או כל דבר אחר. יש הליכי מימוש, אם הוא היה מטיל עיקול על התגמולים ויש לו זכות לעשות את זה כי זה נכס שנמצא בידי צד שלישי, אז הוא היה יכול גם לבקש לממש. כל מה שאומרת הצעת החוק בנוסף זה איזה שיקולים צריך לשקול בהליך הזה. אין פה תוספת של הליך מימוש. התוספת היחידה זה: 1. ההודעה, שדיברנו עליה; 2. שהעיקול יוסר בחלוף תקופה, שזה דווקא מאפשר לשחרר את הרכב להעברת בעלות, בכפוף להליך שנדרש כדי להעביר את הבעלות, שקיים גם היום.

אבל יש פה עוד עניין. יש פה התייחסות מאוד ברורה - היא גם בין השורות והיא גם בשורות עצמן - שהנכס שעומד למבחן זה סך כל התקבולים. ה-100,000, כפי שציינו, ולא ה-100,000 פחות שווי השרידים - - -

התגמולים להם זכאי המבוטח, לא מה שהוא לא זכאי.

אני נותן לו את השלם ולוקח 50%.

אם יש אמירה ברורה, מעבר לאמירה לפרוטוקול, שהתגמולים זה התגמולים בניכוי שווי השרידים - שאין ספק שזה קניין של המבטח ואין סיבה ורציונל שהמבטח ינסה להוכיח בפני הרשם שזה הקניין שלו.

עכשיו אתם שולחים אותי לשכנע את הרשם שזה חלק שלי.

כשמתוך ה-100% רק - - -

60% שלו. למה אני חלק מהסיפור הזה?

הרי זה אוטומטי, רק הכסף שאתה מעביר לו.

חבר הכנסת מקלב, אתה יודע שאני מעביר לו את השלם. בכל מקרה אני מעביר לו את ה-100%.

אתה מעביר לו את ה-100,000 שקל אבל אתה לוקח את הרכב עצמו. זה מה שקורה.

אני לא יכול, הוא לא חותם לי.

מפה התחלנו, זו היתה נקודת המוצא.

בעל הסמכות יורה על העברת הבעלות אליכם. הרי צריך לתת פה צו מימוש; במסגרת צו המימוש תהיה להם סמכות לתת צו להעברת הבעלות אליכם.

אז בואו נכתוב את זה במפורש, ולא שישקול שיקולים.

הוא יכול כן או לא; הוא יכול לקחת מה שהוא רוצה, הוא יכול לקחת חלק.

אבל גם היום יש שיקולים על פוליסה.

אבל לא בסיטואציה הזאת.

באותה סיטואציה בדיוק.

זה מצב מציאותי, כמו שענת אמרה, שהם יכולים לעשות את זה.

לא נכון, לא בסיטואציה הזאת.

רשות המסים יכולה למכור, אני יכולה למכור.

חבר הכנסת מלכיאלי, שדיברנו אתו – זו ממש לא היתה כוונת המשורר, הוא היה במחשבה אחרת לגמרי.

חשבתי שאנחנו כבר בשלים. נעצור פה, תצטרכו דיון בין כולם עכשיו, אחרי שזה חודד, ונצטרך לעשות ישיבה.

לא יתקבלו טענות של חופש.

אנחנו נסגור פה. ניסינו לעשות את זה עכשיו וזה לא הולך ואנחנו סתם מסתובבים. חידדנו את הדברים, ועכשיו יצטרכו לשבת עוד ישיבה אחת של הגופים כדי לראות איך מחדדים. אני חושב שיש כאן איזה כיוון, אבל נעשה את זה בישיבה נוספת.

נשב עם רשות האכיפה ומשרד התחבורה, נראה לי שנצליח.

ועם היזם או עם מייצגו – שזה אורי עכשיו.

דיברתי עם חבר הכנסת, זה ממש לא זה.

זה לא בדיוק. הגעתי בשביל זה, וזה לא בדיוק.

הדגש היה על הנושא של ההודעה.

אפשר לעשות את זה נורא פשוט - שהרשם שמורה על העברת הכסף מורה על העברת הכסף במקביל לזה שהוא מעביר את הבעלות על הרכב. הרשם מוסמך לעשות את זה, זה משפט פשוט, לא צריך לדחות סתם.

מדובר רק במצבים של אובדן להלכה. אפשר לחדד שרק במצבים האלה, שהרכב הוא באובדן להלכה, העברת הכספים תותנה גם בזה שיש את האישור להעברת הבעלות.

תחזור עוד פעם. אם זה יכול להתקבל – טוב, ואם לא – אנחנו סוגרים את הישיבה ותהיה עוד אחת.

אפשר לומר באופן ברור שהרשם שמוסמך להעביר את הכסף, במעמד המימוש הוא נותן את הבעלות על הרכב לחברות הביטוח. יש לו סמכות לעשות את זה.

אם יש אישור של בית-משפט על העברת בעלות מ-א' ל-ב' – אנחנו יכולים.

הרשם שמורה על המימוש יכול להורות להעביר את הרכב. זה הסמכות שלו, זו לא בעיה. זה דברים שקורים בכל יום ולא צריך לדחות חוק בשביל דבר כזה.

ואז זה בסדר?

כן. מבחינתם, אם יש צו - - -

אם יש צו להעברת בעלות – אנחנו מכבדים צו.

זה מה שקורה היום.

אנחנו נעביר בעלות לחברת הביטוח.

אורי, יש כאן הצעה. תחזור על ההצעה.

ההצעה הפשוטה היא שהרשם מורה על המימוש, ובשעה שהוא מורה על המימוש הוא ממשיך ואומר שהבעלות על הרכב מועברת לחברת הביטוח. זה בדיוק משפט אחד מסודר, שכולם מסכימים עליו.

או שיראו בהחלטת הרשות כאילו ניתנה החלטה להעברת הבעלות.

השאלה היא אם זה צודק. אין לי בעיה איך עושים את זה, אבל הבעיה היא לא איך עושים את זה חוקית. יש רכב שמעוקל על-ידי רשות המסים ועכשיו קרה אירוע של תאונת דרכים והרכב הפך לכסף, האם רשות המסים יכולה לקבל את זה באופן אוטומטי ובעל הרכב הוא בכלל לא מחותן פה? היה כאן עיקול, ועכשיו אתה רוצה להעביר לרשות המסים את מלוא הסכום של הרכב מבלי שתקיים - - -

בדיוק בגלל זה חידדנו בסעיף שהוא ישקול את השיקולים הללו, כאילו מדובר ברכב.

כל גורם שיפוטי שיורה לנו על שם מי להעביר את הבעלות – אנחנו נעביר.

זה קורה גם היום. מה קורה היום כשיש - - - ?

גם הוצאה לפועל. כל גורם שיפוטי שמורה לנו על שם מי להעביר. רשם הוצאה לפועל הוא גורם שיפוטי, ולכן אנחנו נעביר.

או רשות אחרת, על פי דין. אם היא פועלת מכוח פקודת מסים (גבייה) – מותר לה.

אדוני היושב-ראש, לדעתי זה נושאים קצת יותר מורכבים.

אעשה דבר פשוט. נאשר את זה בהנחה הזאת ואני אגיש רביזיה כדי שיהיה זמן לדבר קצת. אם בסוף תגיעו למסקנה שזה לא הולך - - -

אז מוסיפים - - - לחוק?

אני מבינה שאין פה מחלוקת על המהות של התוספת שרוצים להוסיף, שבסך הכול היא סמכות שקיימת היום – להורות על העברת הבעלות ברכב בלי שצריך את ההסכמה של החייב. מה שמטריד אותי קצת זה שלא רצינו לעסוק פה בהליך המהותי, והסמכות הזו קיימת ממילא בחוק ההוצאה לפועל לפי פקודת המסים. אנחנו אומרים דבר שמיותר להגיד אותו. יכול להיות שאם זה מרגיע את כולם זה לא אסון, אבל בכל זאת הייתי רוצה לבדוק אם זה מוצדק בכל המצבים, אם אנחנו לא מוסיפים משהו שהוא מיותר. בגדול, זה נראה בסדר, ויושבים פה כל הגורמים ואומרים שזה נשמע להם הגיוני ומתאים, אבל זה דברים שבודקים בנחת.

אני רק רוצה שתשקלו אם בסעיף (ב) של תיקון פקודת המסים (גבייה) נכון שיעשה את זה פקיד הגביה או הממונה על הגביה, כי בעולם של פקודת המסים (גבייה) הגורם שיותר שוקל שיקולים זה ממונה הגבייה ולא פקיד הגבייה.

בדקנו כל גורם, מה הסמכויות שלו, ודווקא ראינו שפקיד הגבייה הוא הגורם היותר מתאים לעניין הזה. אבל אולי נוודא את זה מול מישהו מרשות המסים שעוסק בתחום.

למה רשות המסים? - - - למה הם המחותנים פה כל כך?

גם אנחנו נבדוק את זה.

רשות המסים שוקלת רק את השיקולים שלה – של הזוכה – ולא של החייב.

סיכמנו את העיקרון. עכשיו, תמי, תרכזו את הנושא אחרי שיתגבש משהו. אם זה מגובש – טוב, ואם לא – יש את הרביזיה ואפתח את הכול ונצטרך לעשות עוד פעם.

מה ההערה שנוספת?

מה שענת אמרה, שיראו את ההחלטה הזאת כאילו ביקש העברת בעלות.

העברת בעלות לחברת הביטוח או מי מטעמה.

שתשלום התגמולים יהיה מותנה בזה.

אוקיי, תעשו את זה.

מי בעד הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח-2018? מי נגד?


הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
הצעת החוק נתקבלה.

אושר, תודה. אני מגיש על זה רביזיה ואחרי שאשמע איך זה מסתדר אחליט אם לבטל אותה.

גם אנחנו צריכים לבדוק לגבי הממונה.

תהיו בתוך הלופ. אני מניח שתצטרך להיות עוד ישיבה, אבל לא במסגרת הוועדה אלא ביניכם, כדי לסכם את זה.

ונאחל בהצלחה לעוזר המשפטי.

ברשותכם, חבר הכנסת מלכיאלי היה מאוד שמח להיות פה. הוא ביקש ממני להודות בשמו ליושב-ראש הוועדה, למנהל הוועדה - - -

צריך לכולם, כי זה קצת יותר מסובך.

כן, יש כאן הרבה, אבל הוא ביקש להודות אישית ליושב-ראש הוועדה, למנהל הוועדה ולצוות המשפטי - לתמי סלע ולאחל ליהונתן בהצלחה.

תודה, רק תגיד לו שכשהוא יחזור ייכנס לכל הנושא כי צריך לסגור את זה סגירה סופית. בינתיים זה ברביזיה.

הצעת תקנות ההוצאה לפועל (תיקון מס' ), (קבלת מידע על קיומו וגובהו של חוב מזונות), התשע"ח-2018התשע"ח-2018

אנחנו עוברים לנושא הבא: תקנות ההוצאה לפועל (מידע על חוב מזונות). בבקשה, ענת.

בנובמבר 2017 פורסם תיקון 54 לחוק ההוצאה לפועל שמאפשר לזוכים בהוצאה לפועל לקבל מידע על קיומו של חוב מזונות שיש לחייב בתנאים שקבענו בתוך החוק – לא תמיד נמסור את המידע הזה.

שיראה אם בכלל שווה לו להיכנס לזה.

כן, כדי לדעת את כדאיות פעולות מתקדמות יותר, כמו מימוש רכב או מכירת נכס מקרקעין, מאחר שסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל קובע קדימות לתיק המזונות. לא רצינו שזוכה סתם ישקיע משאבים ויכול להיות שכל המשאבים שהוא ישקיע יעברו לטובת זוכת המזונות. חשבנו שיהיה ראוי להעמיד בפניו את המידע, מה גם שהיה בג"ץ שהתנהל ושם המדינה הבטיחה שהיא תסדיר את העניין. התקנות באות לסדר את הפן הפרוצדורלי.

שלב ראשון של עיון באתר האינטרנט - הגשת שאילתה ממוחשבת שנותנת לזוכה אינדיקציה ראשונית אם קיים תיק מזונות; השלב השני, כדי לדעת על גובה החוב, צריך להגיש בקשה לרשם. החוק קובע שהרשם צריך לתת זכות תגובה לחייב. זה לא כתוב בתקנות, כי לא רצינו לחזור על לשון החוק. בהינתן שהרשם רואה שנכון למסור את המידע על גובה החוב לחייב, גובה החוב יימסר במדרגות חוב, וגם את זה הסדרנו בתקנות, אז אקרא אותן.

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7ב3, 7ב4 ו-88 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז-1967 (להלן- החוק) ולפי סעיף 108 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 ובאישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקינה תקנות אלה:

הוספת תקנות 23ד1עד 23ד4

1. בתקנות ההוצאה לפועל, התש״ם-1979 (להלן -התקנות העיקריות), אחרי תקנה 23ד יבוא:

'שאילתה לקבלת מידע על קיומו של חוב מזונות 23ד1.

(א) בשאילתה לקבלת מידע על קיומו של חוב מזונות לפי סעיף 7ב3(ב) לחוק המוגשת באמצעות אתר האינטרנט של מערכת ההוצאה לפועל יצהיר הזוכה כי

(1) המידע המבוקש בשאילתה נדרש לו לשם שקילת הכדאיות של נקיטת הליך לגביית החוב הפסוק מהחייב או המשך ניהולו של הליך כאמור, ולשם כך בלבד;

(2) הוא לא יעשה במידע כל שימוש לתכלית אחרת מזו האמורה בסעיפים 7ב3 ו־ 7ב4 לחוק ולא יעבירו לאחר."

הסעיפים האלה מדברים על השקילה של כדאיות של נקיטת ההליך.

זה בעקבות מה שהוועדה דרשה אז, שתהיה הצהרה שהוא עושה את זה רק בשביל - - -

נכון. ההערות של הוועדה בעל פה נכנסו לנוסח בכתב.
"(ב) הוגשה שאילתה לפי סעיף 7ב3(ב) לחוק והתקיימו התנאים המנויים בסעיף 7ב3(א) לחוק וכן התנאי בדבר הצהרת הזוכה כאמור בתקנת משנה (א), יוצג לזוכה חיווי על דבר קיומו של חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל אחר המתנהל נגד החייב; לא התקיימו התנאים כאמור או לא היה לחייב תיק מזונות, יוצג לזוכה חיווי שלא התקיימו התנאים לפי סעיף 7ב3 לחוק; החיווי יוצג באתר האינטרנט בלבד ולא יישלח אל הזוכה."

לא רצינו שהמידע הזה יסתובב בידי הזוכה.

זה עוד דבר שבדיון בוועדה סוכם שיהיה בתקנות, שאם התשובה שלילית לא יהיה כתוב שאין תיק אלא יהיה כתוב שלא התקיימו התנאים. אם לא היה כתוב ככה אפשר היה להשיג מידע.

אם יש תיק מזונות שהחוב בו לא עולה על השיעורים שקבועים בחוק, אז אנחנו - - -

נכון, אז סוכם שזה יהיה כתוב בצורה כזו: התנאים לא מתקיימים – וזהו.

"(ג) בתקנה זו ובתקנות 23ד2 עד 23ד4, 'חוב מזונות' - כמשמעותו בסעיף 7ב3(א) לחוק.
23ד2. הוראות להגנת המידע. בהעמדת המידע על דבר קיומו של חוב מזונות כאמור בתקנה 23ד1 יישם מנהל מערכת ההוצאה לפועל אמצעים טכנולוגיים נאותים כדי –

(1) למנוע, ככל האפשר, את האפשרות להעתקה ממוחשבת של מידע על חוב מזונות וכן את האפשרות של הגשת שאילתה באמצעים ממוחשבים מטעם גורם אחר שאינו הזוכה;
(2) למנוע אפשרות קבלת המידע באמצעות שירותי חיפוש מקוון ברשת האינטרנט, שלא דרך אתר האינטרנט של מערכת ההוצאה לפועל;

(3) למנוע מצב שבו מספר השאילתות שיכול זוכה להגיש ביום יעלה על עשר;
(4) להקנות הגנה סבירה מפני חדירה, שיבוש, הפרעה או גרימת נזק למחשב או לחומר מחשב."

אלה תקנות רגילות שאנחנו כותבים בדרך כלל כשאנחנו עושים שאילתות מקוונות, למנוע שמחשבים יעשו את השאילתות האלה. זאת אומרת, שזו תהיה שאילתה שמוגשת על-ידי גורם אנושי.

"בקשה לקבלת מידע על חוב מזונות במסלול המקוצר" – עשינו סעיף מיוחד בחוק לקבלת מידע במסלול המקוצר, אז פה הגדרנו את התכליות.

"23ד3. בבקשה לקבלת מידע לפי סעיף 7ב3(ג) לחוק על חוב מזונות שמגיש זוכה בתיק המתנהל במסלול המקוצר לפי פרק א׳1 לחוק, יצהיר הזוכה כי –

(1) המידע המבוקש נדרש לו לשם החלטה אם המשך ניהול התיק יהיה במסלול המקוצר.
(2) הוא לא יעשה במידע כל שימוש לתכלית אחרת מזו האמורה בפסקה (1) ולא יעבירו לאחר.
23ד4 מסירת מידע על גובה חוב מזונות והשימוש במידע.

(א) בקשה לקבלת מידע בדבר גובה חוב המזונות לפי סעיף 7ב4(א) לחוק תיערך לפי טופס 30 שבתוספת הראשונה ותוגש לרשם ההוצאה לפועל; בבקשה יצהיר הזוכה כי –

(1)המידע המבוקש נדרש לו לשם שקילת הכדאיות של נקיטת הליך מסוים בתיק ההוצאה לפועל שהוא מנהל נגד החייב;
(2) לא יעשה במידע כל שימוש לתכלית אחרת מזו האמורה בפסקה (1) ולא יעבירו לאחר."

הערה ששמתי לב אליה הבוקר, כשהסתכלתי שוב: ב-(1), נראה לי שכדאי להשוות בין שתי התקנות. בתקנה 23ד1(א1) כתוב שהמידע המבוקש נדרש לשם שקילת הכדאיות וכו', ולשם כך בלבד. נראה לי שגם פה כדאי להוסיף את המילים "ולשם כך בלבד".

בסדר גמור.

"(ב) אישר הרשם את הבקשה למסירת המידע על גובה חוב המזונות כאמור בתקנת משנה (א), יצורף להחלטתו פירוט של מדרגות החוב לכל תיקי המזונות של החייב; ציון מדרגת החוב יהיה בהתאם לאמור להלן:"

זה אומר שהוא לא מקבל מידע על הסכום המדויק של החוב אלא רק את הטווח.

העתקנו מתקנות נתוני אשראי.

"(1) מדרגה 1 - החוב עולה על 0 שקלים חדשים ואינו עולה על 15,000 שקלים חדשים;
(2) מדרגה 2 - החוב עולה על 15,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 50,000 שקלים חדשים;
(3) מדרגה 3 - החוב עולה על 50,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 100,000 שקלים חדשים;
(4) מדרגה 4 - החוב עולה על 100,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 250,000 שקלים חדשים;
(5) מדרגה 5 - החוב עולה על 250,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 500,000 שקלים חדשים;
(6) מדרגה 6 - החוב עולה על 500,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 750,000 שקלים חדשים;
(7) מדרגה 7 - החוב עולה על 750,000 שקלים חדשים ואינו עולה על מיליון שקלים חדשים;
(8) מדרגה 8 - החוב עולה על מיליון שקלים חדשים.״
יש כאן טפסים שאנחנו מוסיפים.

את הטפסים לא צריך לקרוא.

מאחר שהחוק נכנס לתוקף כבר ב-1 ביולי 2018 קבענו שהתחילה היא: "תחילתן של תקנות אלה ביום י״ח בתמוז התשע״ח (1 ביולי 2018)."

אוקיי, אין הערות. זה בסך הכול מימוש של הדברים שנאמרו בעל פה, אז נצביע. מי בעד אישור תקנות ההוצאה לפועל (תיקון מס' ) (קבלת מידע על קיומו וגובהו של חוב מזונות), התשע"ח-2018? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
התקנות נתקבלו.

תודה, התקנות אושרו.



הצעת צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון רכב שנתיות שמוטלות מכוח פקודת התעבורה), התשע"ח-2018

אנחנו עוברים לנושא הבא. מי מציג?

משרד התחבורה פנה למרכז לגביית קנסות בבקשה לגבות את אגרות הרכב שמושתות על רכבים. משרד התחבורה שולח לכל בעל רכב אגרת חידוש רישיון רכב מדי שנה. ישנם מצבים שאגרות רישוי הרכב אינן משולמות ומשרד התחבורה מבקש להסדיר את גבייתן באמצעות המרכז לגביית קנסות. מאחר שלא חלה על גביית האגרות האלה פקודת המסים (גבייה), חוק המרכז מאפשר לגבי אגרה שסכומה נקבע בחיקוק שיותקן צו של שרת המשפטים ובאישור ועדת החוקה, ואנחנו פה בשביל לאשר את הצו.

איך זה היום הולך?

היום לא גובים את זה.

זה נאסף למגירה, זו בדיוק הבעיה.

לא הבנתי. אדם צריך לשלם אגרה; הוא לא משלם, ו-?

היום אין לנו כלים אפקטיביים במשרד התחבורה לבצע את הגבייה של האגרות שלא משולמות.

מה זה נקרא היום? לפני עשר שנים היה לכם?

היה לנו.

אז מה קרה שפתאום אין לכם את היכולת?

לא, לא היתה לנו את היכולת.

זאת אומרת, גם לפני עשר שנים לא נעשתה גבייה?

לא.

זאת אומרת, לכל אורך החיים. אז למה אנשים משלמים?

אל"ף, האנשים הנורמטיביים משלמים כי יש פה תהליך - - -

אתה לא יכול לעבור טסט בלי לשלם. השלב הראשון בשביל לעבור טסט שנתי לרכב הוא תשלום אגרת רכב. אם לא שילמת אתה נוסע בלי טסט, אתה נוסע בלי ביטוח, ואנחנו במדינה שבה האנשים, רובם ככולם, אנשים ישרי דרך.

אדם שלא שילם אגרה לא יכול לעבור טסט וממילא לא יכול לנסוע על הרכב.

לכאורה, כי הוא יכול לנסוע, הרכב - - -

בסדר, אבל אז הוא כבר מתחיל להסתבך לגמרי.

לשאלתו של היושב-ראש – לא שאלה ישירה, אבל עקיפה – אני חושב שההכנסה מאגרות רכב היא 3.5 מיליארד שקלים בשנה.

אגרות רכב נעות סביב 4.6 מיליארד שקלים בשנה, שהולכים לאוצר.

כאן כתוב שיש 70,000 מקרים - - -

340 מיליון שקלים, לשלוש שנים אחורה.

בואו נבין קודם כול על מה מדובר. איך קורה שאדם לא משלם וזה מצטבר לשלוש שנים? הוא נוסע בלי רישיון ובלי טסט או שהרכב שלו לא פועל? איך זה מגיע לזה.

אסביר איך הגענו לזה ואז יהיה יותר קל להבין מה קורה. עשינו בדיקה של מי שלא שילם את אגרת הרכב בשנים האחרונות. לשאלתך אם הרכב נוסע או לא נוסע – את זה אנחנו לא יודעים כי למעשה הוא ניתק את הקשר שלו עם משרד התחבורה. לכל אחד מאתנו שיש לו רכב, אנחנו נמצאים בקשר שוטף שנתי עם משרד התחבורה על-ידי חידוש רישיון הרכב. במקרה הטוב, שאני רוצה לקוות, הרכב שוכב מתחת לבניין ולא נוסע. יש לזה צרות ובעיות אחרות, אבל זה פחות מטריד אותנו. יש את המקרים שבהם הבן אדם לא שילם, לא עבר את הטסט, אני לא יודע אם הרכב בטיחותי, והוא נוסע על הרכב. הוא גם לא שילם וזו גם סכנה בטיחותית.

שזו גם עבירה פלילית.

וגם תחשוב מה האינטרס של בן אדם כזה כשהוא מעורב בתאונה לברוח מהאירוע, כי הוא גם יודע שהוא נוסע בלי רישיון ולכן הוא בורח מהמקום.

ולכן?

לכן פתחנו במהלך של גבייה.

אתה מדבר על מצב שאדם נוסע עם רכב, שזה סכנת נפשות אולי, ומצד שני, כל מה שמטריד אותך זה רק הגבייה.

ממש לא. זו פרשנות שלך.

אז תסביר לי איך אתם פותרים את הבעיה הזאת. אם אתם יודעים על רכבים שלא משלמים, ואתה אומר שחלק מתוכם בטח נוסעים - - -

כמו ששמת לב, אני משרד התחבורה, אני לא שוטר. דרך הגבייה שלי אני מנסה להוריד את המוטיבציה של אנשים שעל ידי זה שלא משלמים גם נוסעים שלא כחוק. אם בן אדם משלם, הוא עובר את בדיקת הטסט, עושה את כל הדברים ואז רוב הסיכויים הם שהוא ייסע בצורה נורמטיבית; אם בן אדם מחליט לא לשלם ומה שמעניין אותו זה לא הפן הכספי אלא הפן הפלילי – אני לא נמצא שם.

יכול להיות שהוא רוצה לחסוך את הכסף, אבל גם יכול להיות שהוא רוצה לחסוך הרבה מאוד תיקונים. השאלה היא מה עושים כדי שזה לא יקרה עוד לפני הנושא של גביית האגרות, הרי לא יכול להיות שזאת הפקרות מוחלטת. אין לכם שום דרך לעשות בדיקה? אתם יודעים שמות של אנשים, יודעים רכבים – אין לכם שום דרך לעשות בדיקה שם?

מה שהחוק אומר זה שאם תתחלנה פעולות אכיפה וגבייה ותוך שנה יגיעו דרישות מהמרכז לגביית קנסות - - -

מה יעזור? הרכב שלו כבר לא רלוונטי, הוא כבר זרק אותו בשדה, נניח, ואתה שולח לו דרישה לשלם - איך זה יפתור לכם את הבעיה? הוא ימשיך לא לשלם, אז מה תעשו?

אל"ף, יש פה אמירה ציבורית שעכשיו אנחנו מתחילים לגבות מאנשים שלא גבינו מהם עד היום. אותו בן אדם שאמר: אני לא משלם כי לא בא לי לשלם - - -

אין כאן פעולה ציבורית, יש כאן פעולה אנטי ציבורית.

רגע, אני רוצה להבין אותם קודם.

אם אני אומר לאותם אנשים שעד היום משרד התחבורה, רשות אכיפה וגבייה, לא הלכה וגבתה מהם את הכסף ועכשיו אנחנו גובים מהם את הכסף - זה מוריד את האינטרס של האנשים לא לשלם בטענה שאף אחד לא יבדוק את זה.

אבל במובן מסוים – אני מהרהרת בקול רם - אם זה נמצא אצל משרד התחבורה והוא עוסק גם בגבייה של האגרות וגם בהיבטים האחרים, של אנשים שלא עשו טסט או שהרכב שלהם יושב והם לא הודיעו לאף אחד ולא הסדירו את כל ההיבטים שגם גורמים מטרד, אז זה באמת אצלו והוא רואה את כל התמונה. דווקא במובן מסוים, שעכשיו הגבייה היא רק אצל המרכז לגביית קנסות וברגע שהוא שילם כבר לא מתעסקים אתו, אולי אוריד את הטיפול בהיבטים האחרים, שהם יותר חשובים.

זה קשור גם ליכולת האכיפה ויכולת האיתור של המרכז, שלא קיימת אצלנו. ניסינו לעשות פעולות גבייה בעבר ולאתר את אותם אנשים שלא משלמים – אין לנו את היכולות האלה.

תמי, בזה הם צודקים.

השאלה היא אם הם יגיעו אליו ועכשיו ימשיכו מולו בפעולות גם במישורים היותר מהותיים.

אבל יכול להיות שאדם לא משלם בגלל שהוא לא יכול לעבור טסט.

הוא לא יעבור טסט כי הוא צריך להחליף את כל ארבעת הגלגלים, נניח.

הוא ישלם, אבל הוא לא עבר טסט. המרכז לגביית קנסות לא מתעסקים בטסט.

לכן שאלתי מה כל זה עוזר לנקודה האמיתית.

אתה יותר מדי עדין, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אין לנו שום דבר נגד רשות האכיפה והגבייה. אני חושב שהם צריכים לקבל את הסמכות, וזה בסדר.

דרך אגב, כשהם מדברים על זה שהם רוצים לקבל את הסמכות ולהתחיל לגבות רטרואקטיבית מהאנשים – דבר שלא עשו 70 שנה במדינת ישראל, לא גבו ולא עשו שום פעולה – ואם נכונים דברים דבריך שאם אדם לא משלם זה עניין של חיים ואדם בורח, אז איפה הייתם? למה כל כך הרבה שנים לא עשיתם שום פעולה? איפה הייתם, אם זה 110 מיליון שקלים כל שנה, ולא עשיתם שום דבר? זו שאלה של חיים, לא רק שאלה כלכלית, שהיה לכם אפיק הכנסה ולא עשיתם אותו.

התשובה, שאתם יודעים את האמת – אני רוצה לדון אתכם לכף זכות - שהיום מצאתם אפיק הכנסה לקחת מאנשים שחייבים בהנחת עבודה שהיתה במדינה עד היום שאדם שלא בא להעביר טסט או לא שילם, שהוא אדם מספיק ישר והוא כנראה לא נוסע עם הרכב הזה. לא זו אף זו, אדם שבא לחדש - שכח ולא שילם חצי שנה. כשהוא בא לחדש, הוא צריך לשלם לא מהרגע שהוא מגיע – זה מה שקיים גם היום. זה לא שאדם אומר: שנה אחת אהמר ולא אשלם – ואז הרווחתי. לא מרוויחים. אדם שיש לו רכב פעיל, רכב שנוסע על הכביש - - -

אורי - - -

אדוני היושב-ראש, עוד מילה אחת. אנשים כבר פנו אליי, שקיבלו 6,000 שקל. מספר אדם שלפני שלוש שנים היה לו רכב ישן ששבת. ניסו להביא מנוע, לא הצליחו להביא מנוע, ניסו וניסו והרכב הזה אל נסע יותר. מה הוא עשה? המוסך לקח חלקים או לא לקח חלקים או לקח לגריטה וזרק אותו. האם הזה קיבל עכשיו דרישת תשלום של 6,000 שקל.

צריך לקחת בחשבון, אדוני, ההודעה שהרכב לא נוסע ולא מחדשים את רישיון הרכב בגלל שהרכב כבר לא על הכביש, זה תהליך קשה. צריך להפסיד יום עבודה, לגשת למשרד הרישוי ולהגיש מסמכים. זה תהליך קשה, זה לא קשה ידידותי שמעבירים איזו מסמך. אנשים לא עשו את זה מכיוון שככה גדלו על זה, שלא צריך לעשות את זה, ככה גם המוסך הנחה אותו. היום באים לבקש רטרואקטיבית על שלוש שנים אחורנית. למה שלוש שנים ולא 20 שנה או 30 שנה? כי אתה לא יכול יותר, אם היית יכול יותר היית גובה, גוזל מהציבור.

אתה רוצה – אז מה-1.1.2019 לתת סמכות ולהודיע לכל בעל רכב שמהיום יש מדיניות שונה של משרד התחבורה. היום לא משאירים את זה, שמי שלא חידש אז הוא בטח לא נוסע. אנחנו דורשים פעולה אקטיבית של האנשים; פירקת את הרכב, הרכב היה total loss, הרכב הלך לגריטה – אתה צריך לבוא ולהודיע; אם לא – כל זמן שלא הודעת החיוב ממשיך. תבוא ותעשה את זה. מי שלא יעשה את זה, יינקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל – אני מקבל את זה. גם אני רוצה לעשות את זה, מדינה מסודרת.

על כשלים שלכם לבוא היום – לא רק שאתם לא מתביישים במה שהיה, אתם עוד רוצים לבוא ולקחת מאנשים כסף על זה, וכל מה שהחוק מאפשר לכם – שלוש שנים. הייתם לוקחים גם 20 שנה, רק החוק לא מאפשר לכם את זה. זה פשוט מקומם שבאים היום בפגרה, בדרך אגב של סמכות מנסים לעשות שינוי דרמטי בכל הנושא של הגבייה ופגיעה – באמת פגיעה – באזרחים, אזרחים שהם ישרי דרך, ידעו שנהגו כפי שהורו להם והיום יש להם תביעות על אלפי שקלים.

ענת, נניח שזה עובר אליכם ואתם צריכים לגבות. אתם שולחים לאדם לשלם על שלוש שנים והוא מחזיר לכם תשובה שהרכב היה מושבת. מה קורה אז?

אנחנו מעבירים את זה למשרד התחבורה.

משרד התחבורה: אתם מקבלים תשובה שהרכב היה מושבת, לא נסעתי.

אענה, ואתייחס גם לדברים של חבר הכנסת מקלב. חלק מהטענות שהוא מעלה הן מוצדקות, ואני חושב שזה נכון. עם זאת, אנחנו מדברים על שני דברים: פעולה של גבייה מכאן ואילך, שאני מבין שזה מוצדק ונכון לשיטתו; דבר שני, גבייה של שלוש שנים אחורה. נכון, שאם היינו יכולים לגבות כמה שנים יותר היינו גובים, אבל מבחינת הנושא המשפטי אנחנו יכולים לגבות עד שלוש שנים אחורה.

מי שרוצה לעשות גריטה, למכור לחלקים או לעשות את כל הדברים האלה - יש שיטות מקובלות שעושים את זה. הולכים היום למשרד הרישוי, מודיעים שהרכב מושבת, שהרכב בפירוק - - -

אבל הם לא הודיעו. למה החוב הזה נוצר?

הם מקבלים את האישור ועושים את זה. אנחנו מדברים על קבוצה שלא עושה את זה.

אל תגיד קבוצה. כמה עשו את זה?

אנחנו מדברים על קבוצה שלא עשתה את זה - - -

- - -

חבר'ה, תנו לו רגע להגיד. צריכים להגן גם עליו. אורי, נשמע אותו ואחר כך ניתן.

בסופו של דבר, מי שמחליט בוקר אחד שהוא הולך לפרק את רכבו, צריך שיעשה את זה בשיטות שמשרד התחבורה מכתיב. מי שיחליט ללכת לאיזה מוסך כזה או אחר ולפרק את רכבו ולא להודיע ובוקר אחד הוא מתעורר לחוב שקיים ומתפלא שיש לו חוב – גם זה מוזר בעיניי. לפני משורת - - -

בעיניי יותר מוזר שלא עשיתם שום דבר כל כך הרבה שנים. אל תאשים את האנשים שלא עשו כשאתה לא עושה שום דבר במקביל. איפה אתם הייתם?

אורי, רגע, רבותי. לא לא, אורי, די. בוא נשמע אותו ואחר כך נשאל.

לפנים משורת הדין, אנשים שיהיו להם מסמכים ואדע לאמת את המסמכים האלה – קרי, הלך למוסך וביצע פירוק רכב, ואני יודע לאמת את הדברים – לא נגבה ממנו את החוב כי מבחינתי הרכב מפורק. מי שהרכב שלו היה בשימוש ולא שילם מסיבות כאלה ואחרות – אגבה ממנו, בלי שום ספק. אם בן אדם נסע על רכב ולא יודע להביא לי מסמכי פירוק או להציג מסמכי השבתה - - -

זה לא פתרון. איזה מסמכים? אדם פירק כבר לפני שבע שנים, רק עכשיו אתה גובה ממנו על שלוש השנים האחרונות. לפני עשר שנים פירק, ורק עכשיו אתה גובה ממנו על שלוש שנים.

זה לא נכון.

יש חוק שאומר שאם אדם מפרק את רכבו הוא צריך להודיע?

כן, כן.

הוא לא פירק, השאיר את זה ברחוב.

זה משלוש השנים האחרונות. חוב בן שבע שנים לא ייגבה.

החוב, חלקו בן שבע וחלקו בן שלוש.

מבחינתנו, אם הוא הפסיק לשלם לפני שבע שנים – חובו בן שבע, והוא לא ייגבה.

אם הרכב הוא לפני 20 שנה או 30 שנה – מה נראה לך? נראה לך שהרכב הזה נסע על הכביש רק הוא לא שילם או שהוא לא נוסע?

הוא אומר שאם זה יותר משלוש שנים הם לא גובים בכלל.

לא, הוא לא אומר.

אם זה ישן יותר, הם לא גובים גם את השלוש. זה מה שהוא אומר.

אנשים קיבלו יותר משלוש שנים.

תפנה אותם אליי, אני אתן להם תשובה אישית.

לא אפנה אותם, לא אעשה כזה דבר שהם יהיו בידיים שלכם. אנחנו נוציא דבר מתוקן. תביאו לכאן מסמך איך אתם רוצים לעשות. אני לא רוצה מסמכי גריטה ולא מסמכי פירוק – אין מסמכי פירוק. מי ייתן לו, איזה מוסך? הוא לא הוציא את זה, אז עכשיו אתה רוצה שהוא ייתן לו את זה? מה הוא יודע בכלל מהעניין הזה? לא יהיה דבר כזה כאן, זה לא יעבור בצורה כזאת. לא תחשבו שעכשיו תיקחו 340 מיליון מאנשים בגלל שפעלתם ברשלנות, ועכשיו שהוא יוכיח את זה. מה כאן, מדינת הפקר? אתם פעלתם ברשלנות הרבה יותר גדולה מאזרח; האזרח, במשך עשרות שנים אף אחד לא חייב אותו, ועכשיו אתה רוצה לקחת כסף רטרואקטיבית מאנשים בגלל ששינית את השיטה? בגלל שמאפשרים לכם?

אם מחילים את מכאן ולהבא וקובעים נהלים - - -

מאה אחוז. מכאן ולהבא – אין בעיה.

אני חושבת שזה לא צריך להיות לפנים משורת הדין. אנשים ידעו להבא שהם צריכים לשמור ראיות, ויש לזה הצדקה. הם יראו שלא היה בשימוש, אז פוטרים אותם מהאגרה. אבל יש גם את הצד של איזה פעולות ייעשו כלפי מי שישלם אבל הוא לא עבר טסט.

אי-אפשר לגבות היום גבייה רטרואקטיבית אגרסיבית.

200,000 האנשים האלה, כמה שנים הם לא משלמים?

בשלוש השנים האחרונות.

אני שואל כמה שנים הם לא משלמים. יש כאלה בתוכם שלא שילמו שש שנים, שבע שנים, עשר שנים. את כל אלה הורדתם?

פילחנו את החובות לפי תחילת החוב.

כמה בסך הכול ישנם? שיהיה לי מושג על מה מדובר.

לפי מה שהועבר לי, מדובר על 2% בשנה.

בין 250,000 ל-300,000 אנשים.

אתה אומר ש-200,000 לא שילמו שלוש שנים; יש גם כאלה שלא שילמו חמש שנים ועשר שנים. אני שואל כמה כאלה יש בסך הכול, שלא שילמו.

קרוב ל-300,000.

הם יצאו מהאוכלוסייה, זה חלק מהדין ודברים שלנו אתם.

אבל כמה היו לפני שהחלטתם על שלוש שנים? נניח שהייתם מחליטים 20 שנה אחורה – כמה אנשים כאלה יש? לפי זה נבין על מה אנחנו מדברים, אם אנחנו מדברים על עבריינים או על אנשים שפירקו - - -

את זה אי-אפשר לדעת.

אפשר. אם רוב האנשים האלה לא שילמו כבר 20 שנה, אז לא מדובר על עבריינים אלא על אנשים שהרכב שלהם בכלל לא קיים.

אדוני היושב-ראש, זה ודאי לא עבריינים. אנחנו מקבלים פניות מהאנשים שלא נסעו ברכב.

השאלה היא אם פנו אליך עשרה אנשים, אבל כאן - - - השאלה היא כמה מתוכם נוסעים עם רכב.

רק עכשיו התחילו לקבל.

איך יכלו לקבל אם עוד לא אישרנו את זה? מה פירוש, הוצאתם חיובים עוד לפני שאושר?

בלי הוצאה לפועל.

בלי הוצאה לפועל, ודאי. זה המכתב הראשון שהם מקבלים.

זה המכתב שהם קיבלו בפעם הראשונה?

כן, ודאי פעם ראשונה. אנשים לא מודעים בכלל שהם חייבים. החוק היה, אבל חוק שלא מימשו אותו. הנוהל וההתנהלות היו אחרת, והיום אתם רוצים לגבות אחורנית? אתם לא חושבים שאתם עושים משהו אנטי חברתי? זה קיבל אישור של השר? לא יכול להיות שהשר הסכים לדבר כזה. הכנסה מצאתם לכם על חשבון האזרחים התמימים, שהחזיקו רכבים ישנים שאין להם אפילו את הכסף לתקן אותם ולקחו את הרכב לגריסה, ולא קיבלו עליו אפילו 500 שקל. מהם אתם רוצים לגבות 6,000 שקל בהוצאה לפועל? שערורייה.

אם אדם יגיד שהרכב נגרט - - -

יבוא ויגיד – בסדר, אבל הוא רוצה ממנו אישורים.

איזשהו מסמך רשמי שהוא גרט את הרכב.

אין שום אישור רשמי. מאיפה אישור? הוא נתן את זה למוסך, שילם על זה כסף.

אתה יודע מה מטריד אותי בכל הסיפור? מטריד אותי שכמות הפונים אליך או אלינו או אל משרדי הרישוי היא כל כך נמוכה. מ-125,000 כלי רכב ששלחנו אליהם, הרוב הגדול בכלל לא פנה חזרה.

וכמה מתוכם שילמו?

2,000 איש.

2,000 מתוך 120,000; מה זה אומר? שכולם חושבים שאתם מבלבלים את המוח.

או שאנשים בכלל לא מתייחסים ונוסעים באזורים מסוימים - - -

אז מכאן ולהבא תעשו.

גזלתם את הכסף מאנשים ששילמו. אדוני, אני מבקש שיביא רשימה של כל הרכבים האלה, מאיזה שנת ייצור הם. מדובר על רכבים חדשים?

הגיל הממוצע 17 שנה.

17 שנה?

כן, שהרכב לא נוסע.

אז יכול להיות שרוב הרכבים האלה בכלל לא נוסעים.

בסדר, אנחנו מבינים את זה.

אז מה אתה רוצה שנעשה? אתה רוצה לגבות מהם כסף?

אני רוצה לגבות מאותם אנשים שבשלוש השנים האחרונות הפסיקו לשלם.

כן, אבל הוא הפסיק לשלם בגלל שהרכב שלו כבר לא רלוונטי, כבר לא נוסע.

את כל הרכב הוא קנה ב-2,000 שקל.

ומה קרה עם הרכב בזמן הזה? השאיר אותו בחנייה?

אולי זרק אותו. אין לי מושג.

שילם על זה לגריטה.

הפרויקט שנותנים רכב לגריטה ומקבלים על זה איזה סכום עדיין עובד?

אין היום. זה נגמר.

מתי זה הפסיק?

זה לפרק זמן קבוע של תקציבים של המשרד לאיכות הסביבה.

פתאום מודיעים על זה, יום בשנה וזה נגמר תוך יום.

כבר כמה שנים זה לא קיים.

מתי זה נגמר?

כשנגמר התקציב. עכשיו, לדוגמה, מתחיל פרויקט של דיזל.

כבר שלוש-ארבע שנים אין.

יכול להיות שאנשים מסרו את הרכב שם - - -

אם זה נעשה במסגרת המבצע יש לנו רישומים, כמובן.

זה לא קיים כבר שלוש שנים. אדוני, אם היית יודע כמה עוולות יש בזה. היתה לי פנייה של מישהו עכשיו שעבר תאונת דרכים - - -

בואו נעשה איזו פשרה. אם לאדם אין את המסמכים אבל הוא כותב לכם שאין לו את הרכב – שאותו תורידו. אתם יכולים לבדוק, דרך אגב. למשל, תשלח בודק ויתברר שלאיש הזה יש רכב והוא נוסע בו אפילו – זה סיפור אחר.

או שעבר עבירת תנועה באותו זמן.

לא צריך לעבור. הוא הולך אליו ובודק. נאמר שמקבלים את ההצהרה של האיש שהרכב שלו לא היה על הכביש במשך שלוש שנים. אם את זה תקבלו, אז אפשר להשאיר את זה ותתעסקו רק עם אלה שכן נמצאים על הכביש שלוש שנים. אני חושב שגם אורי מסכים שאם אדם נוסע הזה עם הרכב הזה כל הזמן ולא שילם – הוא כן צריך לשלם. זכותכם תהיה, לאותם אלו שאומרים שלא נסעו עם הרכב שלהם, שתעשו את הבדיקות שלכם. תתפסו שהוא שיקר - - -

ההצעה שלך באמת נכונה – אמיתי - אבל מה שיקרה זה שאנשים לא יודעים, מקבלים חוב ומיד משלמים.

לא יקבלו חוב. אם נחליט את זה - יודיעו להם את זה.

ואם זה יעבור לרשות האכיפה והגבייה, שיכתבו לו: אם לא נסעת ברכב, זכותך לבוא ולהודיע לנו.

אני אומר אולי דבר שהוא ידוע, אבל חשוב לי לציין אותו - שום חוב עדיין לא עבר להוצאה לפועל.

ודאי, עדיין לא העברנו.

ברור, אחרת היינו צועקים עליך שאתה עושה בלי סמכות.

אז אני אומר שוב: מכאן ולהבא אין לנו בעיה, מגיע שתיגבו. וההיפך, אסור לאנשים לנסוע, חס ושלום, אם לא עברו טסט ואת זה לא תהיה לנו בעיה להעביר למרכז הגבייה או לענת – תחת איזה ראש שתרצה.

אנחנו שותפים בהרבה ועדות שמשותפות לוועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החוקה, וגם היום דנת בחתימות – שלא צריך חתימות ודברים כאלה. היום לעבוד בשיטות ישנות, שצריך לבוא למשרד הרישוי ולהודיע, להביא מסמכים – אנשים באמת - - -

רק שניה, תיכף נחשוב על זה.

הדבר הזה הוא מכאן ולהבא, אבל מחויבים היום שיהיה יותר דרך האינטרנט, לספק שירות שבצורה דיגיטלית אפשר יהיה להודיע על זה.

אוקיי. מכאן ולהבא – אין לנו בעיה על שלוש שנים אחורה. אני מציעה שאנשים יקבלו עם הסבר מפורט, שאם הרכב לא היה על הכביש הוא צריך להודיע, ותהיה דרך קלה להודיע ואז הוא לא צריך לשלם. ישלמו רק אלה שלא יכולים להצהיר את זה. זכותכם, על אותם אלה שהצהירו, לעשות את הבדיקות שלכם ואם יתברר שאותו אחד שהצהיר שלא נסע ברכב ואתם תופסים אותו שכן נוסע – שישלם, ועוד הרבה כי אם הוא נוסע על רכב בלי אישורים זה חמור, זו סכנת נפשות.

אני מקווה שאני מתפרץ לדלת פתוחה, אבל הכוונה היא לחובות שהם מה-1.1.2018 ולא מהיום.

לא לא, 1.1.2019.

זו שנה קלנדרית של פעילות של רכב. אני לא מדבר על שלוש שנים, זו השנה הקלנדרית, שיכולות הגבייה שלנו יהיו מהשנה הנוכחית.

מישהו שהיה צריך לשלם לפני חודש - - -

אם הוא נוסע על הרכב הוא חייב. פה מדובר על כאלה שהרכב שלהם מת.

ב-1.1.2018 כבר לא היה לו רכב, למה הוא צריך לשלם את זה עכשיו?

אם הוא מצהיר – הוא לא ישלם.

מכאן ולהבא זה מהיום. מה זה שנה קלנדרית? רישיון רכב מסתובב סביב כל השנה, בכל חודש יש רישיונות רכב.

אם מישהו שהיה צריך לשלם לפני חודשיים או שלושה והוא לא שילם - - -

אתה יוצר הליך גבייה חדש, מדיניות גבייה חדשה - - -

מכאן ולהבא, למה אתה צריך - - -?

כן, אבל אני לא רוצה שיהיו כאלה שנוסעים בלי טסט.

ברגע שהוא מקבל אז לא פוטרים אותו מחובות. אם הוא רוצה לעשות טסט ולא שילם שלוש שנים אחורה - - -

אם זה מהיום זה הולך גם שנה אחורה, ענת? חוב מוגדר כשנה אחורה.

אין לי בעיה עם שנתיים אחורה. בן אדם שרוצה לחדש רישיון עכשיו והוא נוסע – שישלם את כל החוב שלו, ומצדי גם חמש שנים. אני הוגן. אבל בן אדם שאומר: לא נסעתי ברכב, אני לא חייב על זה - למה הוא צריך לשלם מה-1.1.2018 עכשיו?

אז הוא פטור. אם הוא לא נסע הוא לא צריך לשלם.

אבל הוא אומר שהוא רוצה את האפשרות.

השאלה היא אם אתה מאפשר למרכז לגביית קנסות לגבות את אותם חובות שאתה מקבל את זה שיעמדו על תשלומם גם מה-1.1.2018 או רק חוב שקיבל הודעה על דרישת תשלום אחרי התאריך הזה.

אם הוא ממשיך לנסוע – זה לא משנה.

אם הוא ממשיך לנסוע הוא חייב לשלם כי אחרת לא יעבור טסט, אז לא צריך את גביית הקנסות.

אם הוא ממשיך לנסוע – זה לא משנה, אנחנו אפילו לא מגבילים אתכם, אתה יכול לקחת ממנו שלוש שנים או חמש שנים.

מכאן ולהבא - אין לנו שום בעיה; אחורה – מי שנסע בלי טסט, אין לנו שום בעיה שישלם את זה. הבעיה מתחילה רק עם מי שאומר שהרכב שלו מושבת. ההצעה אומרת לקבל את ההצהרה שלו והוא לא יצטרך לשלם אחורה, אבל זכותכם לעשות את הבדיקות שלכם ואם יימצא שהוא שיקר – באבי אביו, מה שנקרא.

השאלה היא איך מביאים את זה לידי ביטוי. צריך איזשהו נוהל שמחייב, שאם מישהו מקבל מכתב כזה ופונה לרשות הרישוי ומודיע או מצהיר שהרכב היה - - -

הוא לא צריך להגיע לרשות הרישוי.

אני רוצה לקבל את ההצעה שלך. כל הוכחה על רכב שנסע – עבירת תנועה או כל מידע אחר שיש להם בתוך התקופה הזאת - ניתן להם את הסמכות גם בהוצאה לפועל. הוא לא צריך להוכיח בצורה אקטיבית.

לא, הפוך. לא הבנת, זה הפוך. אדם מצהיר - - -

לא הפוך. אני רוצה להגיד שאני מוכן לתת את הסמכות, גם רטרואקטיבית, לרשות האכיפה אם יש הוכחות שהרכב בשימוש. הם צריכים להוכיח, על ידי הוכחות שלהם – אני לא מגביל אותם. זה יכול להיות על-ידי ביקור במוסך או על-ידי עבירת תנועה.

צריך לצאת מנקודת הנחה שכל 120,000 הרכבים האלה הושבתו. אם יש להם - - -

לא לא, שאדם יודיע שזה כך.

הוא לא ידע שהוא צריך להוכיח.

אז עכשיו אומרים לו.

חלק מהאנשים האלה הם בחוץ לארץ שנתיים, הרכב שלהם בזבל כבר שלוש שנים. הם לא יודעים בכלל, נוחתים בנתב"ג ויגידו להם לשלם שלוש שנים אחורה.

עזוב מי שלא בארץ, אל תתפוס מקרים חריגים. יש כתובת, זה עובר אליו גם אם הוא בחוץ לארץ. מה, לא יודעים להעביר היום? הוא צריך רק להגיד: רבותי, הרכב שלי מושבת, לא היה על הכביש. נקודה.

מה זה נקרא להגיד? למי הוא אומר, לאוויר?

את זה נמצא, זו לא בעיה.

זה צריך להיות מובנה בדרך דיגיטלית.

בדרך דיגיטלית, פקס – כל מה שתרצו. זו לא בעיה, את זה נפתור. אנחנו לא יכולים לסכם כי אתה צריך לקבל תשובות ולתת תשובה. אז בואו נעצור פה, כשתביאו תשובה תביאו גם את הדרכים הכי פשוטות שאדם יכול להודיע.

העניין הוא עניין מהותי, לא טכני.

אני יודע. אמרתי שגם את זה תביאו, זה הכול. אתה צריך להביא תשובה מהותית, אבל אני אומר שתחשבו גם שהדרך להודיע תהיה הדרך הכי פשוטה, שכל אדם יכול לעשות את זה.

אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, ואני פונה בזה גם לשר התחבורה: לא יכול להיות שעושים גבייה רטרואקטיבית על נוהל שהיה מקובל במשך עשרות שנים במשרד התחבורה, שלא שלחו חיובים. אנשים, ככה הנחו אותם: אם אתה לא נוסע, אתה לא מעביר טסט, הרכב הלך בכל צורה שהיא – אתה לא חייב לשלם את אגרת הרכב. עכשיו לקחת מאנשים רטרואקטיבית - - -

לא לוקחים. אם הוא נסע על הכביש הוא היה חייב לשלם.

יש אנשים שמקבלים 6,000 שקל מההוצאה לפועל והולכים לשלם את זה. אנחנו ניקח מאנשים כסף שלא מגיע.

אני אומר הפוך: אם הרכב שלך לא היה על הכביש – תודיע לפקס הזה או למייל הזה ואתה פטור.

מדובר פה על אדם שלא חייב. אותם אלה שנוסעים – שיוכיחו את זה.

איך הם יכולים להוכיח שהוא נוסע? כאן סומכים על האדם שיגיד את האמת. אם נסעת – תשלם. במקום לשבת בבית סוהר שנסעת – אני הייתי שם אותו בבית סוהר.

מי שנסע – צריך לבוא; מי שלא נסע – לא צריך להביא.

50 שנה האמינו לו שלא נסע.

לא האמינו לו בכלל.

לא ביקשו ממנו כסף.

לא ביקשו בגלל שהם לא מאורגנים.

אני לא חושב שזה הוגן. אם זה היה חיוב אמיתי - - -

טוב, בואו נעצור פה.

מדברים פה על רכבים של 17 שנה, שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהרכב הזה מושבת ולא נסע. אנחנו רוצים להגיד שתושבי מדינת ישראל הם ישרים בדרכם, זה מה שהיה נהוג. לכן לבוא היום עם גבייה רטרואקטיבית – היא לא חברתית, היא לא נכונה, היא לא הוגנת, היא תגרום עוולות לאנשים. נעשוק אנשים שישלמו בלי שהם היו חייבים.

אנחנו צריכים לעצור פה, הזמן שלנו כבר נגמר. נסגור את הישיבה.

יכול להיות שאם יוצג לוועדה נוהל מה קורה במקרים שאנשים פונים, אז תנוח דעתה של הוועדה.

יכול להיות שנעשה את זה כך, גם אפשרות.

צריך לזכור שאם זה לא מכאן ולהבא, זאת אומרת גם אלה שהרכב מושבת, יקבלו סכומים משמעותיים לתשלום ואז הם צריכים להודיע וצריך לקבוע נוהל. אם אני קובעת את זה מכאן ולהבא, אז לכל היותר המדינה - - -

בסדר. יכול להיות ש-50,000 איש הם עבריינים שנסעו והמדינה מוותרת להם מראש. לא בטוח שאנחנו רוצים את זה. אני סומך על האיש שיודיע. להערכתי, מכאן ולהבא אין בעיה; יש את הבעיה אחורה, זרקתי לכם רעיון שיכול להיות שיפתור אחורה. תחשבו עליו ותראו אם יש לכם בכלל מנדט לעשות את זה, אם יש לכם אמצעים קלים שאדם יכול להודיע ואז נעשה עוד פעם ישיבה קצרה.

תודה, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:39.