פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
08/08/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 850
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, כ"ז באב התשע"ח (08 באוגוסט 2018), שעה 9:00

הצעת תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון מזון המכיל ממתיק), התשע"ח–2018.

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר
ג'מעה אזברגה

מנהל תחום מזון ראשי לתוספי מזון, משרד הבריאות - יוסי שדה

מנהל שירות המזון הארצי, משרד הבריאות - אלי גורדון

יועמ"ש, משרד הבריאות - שרון גוטמן טרודלר

מנהלת ענף המזון והמשקאות, איגוד לשכות המסחר - יפה חובב

אימא לילדה חולה ב- PKU - אפרת גפן

נשיא, ארגון בעלי סטומה - מידד גיסין

עוזרו של משה בר, תנו יד לחירש נכים למען נכים - דן קדרון

שמרית גיטלין-שקד

ענת כהן שמואל

רונית יצחק


הצעת תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון מזון המכיל ממתיק), התשע"ח–2018

בוקר טוב. גילוי נאות, אני אומר בוקר טוב לאחיין שלי, למי שלא יודע. בוועדה הזאת לפחות פוגשים קצת משפחה.

עושים עוד דברים טובים.

היום 8 באוגוסט 2018, כ"ז באב תשע"ח, השעה 09:05. אנחנו נמצאים ברוויזיה שביקשתי. קודם כול נפתח את הרוויזיה, זאת הפרוצדורה?

אפשר קודם כול לקיים דיון.

אתה יכול לשמוע קצת מה קיבלנו, ומה רוצים להציע.

כבר יודעים מה תהיה ההחלטה. היום ההחלטות הן פה אחד.

אנחנו רוצים להצביע על פתיחת הרוויזיה?

נצביע על פתיחת הרוויזיה. מי בעד פתיחת הרוויזיה?

הצבעה

בעד – פה אחד
פתיחת הרוויזיה אושרה.

תודה. אין נגד. היום הכול ילך ככה.

התלבטנו סביב פרסום של החומר הזה, איך הוא נקרא?

אספרטיים.

אספרטיים. ואחרי הבדיקה שהיועצת המשפטית שלנו עשתה גם לגבי אירופה, גם באירופה מציינים את זה, ואין שום סיבה שאנחנו לא נעשה את זה, במיוחד שיש סכנות בעיקר לילדים עד גיל שלוש, ואלו סכנות בלתי הפיכות. אז אין שום סיבה שנסתיר את זה מהציבור.

דווקא משרד הבריאות, שתפקידו לשמור על הבריאות של כל אזרחיו, גם כן אמור לתת לזה הגנה. לכן אנחנו בעד להחזיר את זה. אמרו לי שהזמינו אם של ילד.

כן, אפרת.

מי זאת?

אני.

קודם כול נשמח לשמוע אותך.

אני אימא לילדה שחולה ב-PKU – Phenylketonuria. אני לא יודעת מי יודע, מי לא יודע, אני אגיד את זה בקצרה. בעצם מי שחולה במחלה הזאת אז יש לגוף שלו בעיה לפרק את חומצת האמינו, שזה פנילאלנין, שחלק מזה הם אספרטיים. אלו ילדים ואנשים חולים שחיים תחת דיאטה, כשכל מה שקשור לחומצה - - -

תסלחי לי, זה תוספת כוח של מאה אחוז. חבר הכנסת ג'מעה, בוקר טוב.

מה נשמע? בוקר טוב.

בבקשה.

בעצם כל מה שקשור לחלבון אסור להם לאכול, או במידה ממש ממש מועטה ומבוקרת, כמובן. מה שקורה לגבי האספרטיים, לא תמיד – לפעמים כן ולפעמים לא – אנחנו רואים שזה מצוין במזונות. וגם אם כן, ממש בקטן, לפעמים רק באנגלית מאחורה.

מבחינתנו אנחנו רוצים שזה יופיע בהדגשה, כמו המוצרים שהם ללא גלוטן, שזה כבר מופיע בחזית של האריזה בצורה שההורים רואים את זה. אני יכולה להגיד לך שלפעמים זה נמצא במשחות שיניים של ילדים ששמים כדי שזה יהיה קצת מתוק.

מאוד קשה לילדים גם ככה עם כל הדיאטה, ולנו כהורים, להסתכל ולחפש איפה כן ואיפה לא, אז חשוב לנו שזה משהו שיופיע בהדגשה. שוב, במזונות שזה קיים שזה יופיע, כי יש כאלה שגילינו אחר כך שזה לא מופיע, למרות שהחומר הזה קיים.

מה שלום הילדה? בסדר?

כן, מטופלת.

משרד הבריאות רוצה להסביר לנו?

אדוני היושב-ראש, אני מציע שאנחנו נהיה אחרונים בהתייחסות.

מישהו רוצה להתייחס? נציגות התעשיינים? אין לכם התנגדות. בסדר. הנציג של משה, אין לך התנגדות?

יש הרבה נכים שמשתמשים בחומר הזה, בסוכרזית ובכל הדברים האלה. אני גם משתמש בזה. באמת אומרים שזה לא הכי בריא, אבל יש אנשים שפשוט לא יכולים לעכל סוכר, אז זה עוזר לנו המון. אבל אני חושב, היושב-ראש, יכול להיות שזה טוב באמת, כי זה יפתור בעיה כשזה יהיה מסומן.

אז אין לנו ברירה, אלא להגיע למשרד הבריאות. בבקשה, יוסי.

יוסי שדה, אחראי על תחום תוספי מזון, הוא יתייחס לכל זה.

בבקשה, יוסי.

לגבי נושא של אספרטיים. ראשית, הוא תוסף מזון מותר במדינת ישראל למגוון גדול מאוד של מוצרים, לאחר שנחקר 30 שנה. זה תוסף המזון הממתיק שנחקר הכי הרבה שנים, ועבר את הכי הרבה המחקרים, ונמצא שאין שום סיבה לא לעשות בו שימוש ראוי כמו שהוא נעשה במדינת ישראל. כלומר, לקצוב כמות זה לא מסכן אף אחד, למעט הקבוצה של חולה ה-PKU, שהיא קבוצה מיוחדת במינה, ולכן ההתייחסות שלנו היא פרטנית. היא מודגשת אפילו במסגרת כדי לא לגרום חלילה נזק למי שלא אמור להיגרם לו נזק.

אין שום בעיה עם הצריכה של אספרטיים, זה קיים בכל ארצות העולם, באירופה, בארצות הברית, בקנדה, בניו-זילנד, באוסטרליה, בכל המדינות בעולם עושים שימוש בתוסף הזה. אנחנו לא מאשרים אותו לשימוש במזונות לגילאים אפס עד שלוש, אף-על-פי שאם מישהו יצרוך את זה לא ייגרם לו איזשהו נזק. אבל לטווח ארוך לא היו מספיק מחקרים כדי שיתייחסו לקבוצת הגיל הזאת ויגידו שזה מספיק בטוח. ולכן אנחנו לא סומכים את ידינו על שימוש כזה לתינוקות ופעוטות, משמע – אפס עד שלוש.

יחד עם זאת, אין שום בעיה לצרוך את התוסף הזה, ולכן הוא קיים בכל המזונות.

ולכן מה ההמלצה שלכם?

בתקנות שקיימות היום – ההצעה שהובאה ביוזמתכם מדברת על איזשהו שינוי נוסח שלמעשה מבחינתנו אין לנו איזושהי התנגדות לייצור של אספרטיים. אנחנו חושבים שמאחר שאנחנו דוגלים בחקיקה בין-לאומית וביישור קו עם חקיקה בין-לאומית היינו מעוניינים שהנוסח יהיה באותו הנוסח הקיים בחקיקה האירופית, שגם מתייחס לאזכור המילה אספרטיים. כי לא יעלה על הדעת שאם כבר אנחנו מדברים על אזכור המילה אספרטיים, שלא הייתה קיימת, אז כדאי להזכיר אותה באופן שבו היא קיימת בחקיקה הבין-לאומית, וזה בחקיקה האירופית. אספרטיים לא מוזכרת בחקיקה בארצות הברית, היא לא מוזכרת בקנדה, היא לא מוזכרת בניו-זילנד. באף חקיקה לא מוזכרת המילה אספרטיים באזהרות.

ולכן, אני אומר שאם אנחנו רוצים בכל זאת להזכיר אותה, ואין לנו שום התנגדות, אז להזכיר אותה בצורה שקיימת בחקיקה הבין-לאומית, משמע בחקיקה האירופית.

יש ליועצת המשפטית שלנו את הנוסח.

אדוני היושב-ראש, ברשותך. באופן עקרוני חקיקה אירופית, שדובר עליה יותר מפעם אחת במהלך המפגשים כאן סביב הסוגיה הזאת, היא כן מוכרת גם לנו, היא מאפשרת את הגמישות ליצרן או ל-business food, business operator, מה שנקרא, לסמן את השם המלא של התוסף ברשימת הרכיבים. ואם היא לא מופיעה ברשימת הרכיבים בשם מלא אלא במס' אז לכתוב אזהרה אחרת.

השיקולים שעמדו כנגד עינינו כשכתבנו ויצאנו עם המסר שלנו מתבססים על יצירת איזשהו מכנה משותף רחב ביותר מבחינת האזהרה. כמו שאמרנו וכמו שציינת, אנחנו כן רוצים להגן על כלל אוכלוסיית מדינת ישראל, לרבות חולי PKU. ולכן, כבר מאז 1984, ועוד לפני, התוסף מאז שהוא נמצא בשימוש מלווה באזהרה כזו או אחרת שהשתנתה עם השנים, עם טכנולוגיות וכו'.

לסיכומו של דבר, אני מבין שאין באופן עקרוני התנגדות לאף אחד למסר ולאזהרה כפי שהוצגו על-ידי היועצת המשפטית של הוועדה. לכן, שוב, אנחנו אומרים כמו שיוסי אמר, גם האופציה הראשונה שהצענו לטעמנו היא טובה, גם האופציה הזאת, ולכן, להחלטתכם. אם אין לאף אחד התנגדות חבל על הדיון.

אז נלך על האופציה השנייה.

לנוסח שמונח כאן בפנינו.

כן.

אז זה הנוסח שלנו?

אין התנגדות, זה בדיוק הנוסח הזה.

גם בנוסח הזה, גם בנוסח הקודם, אנחנו - - - המטרה, לכן אין לנו התנגדות.

תקראי אותו, בבקשה. בואו נאפשר ליועצת המשפטית לקרוא.

אני אקריא.


"יצרן או יבואן של מזון ארוז מראש המכיל ממתיק מהסוגים המפורטים להלן יסמן אותו באזהרות המפורטות לצדם להלן, לפי העניין, שיסומנו במסגרת, ובאותיות ברורות וקריאות שגודלן לא יפחת משליש גודל אותיות שם המזון:



(1) אספרטיים (E951 - Aspartame) או מלח של אספרטיים-אססולפם
E962 - Salt of aspartame-acesulfame)) –
"מכיל - - - "

מכיל אספרטיים, בסוגריים, מקור של פנילאלנין. שזאת בעצם האזהרה שדורשים באיחוד האירופי כשאין רישום של שם המוצר ברכיבים. אנחנו בעצם נדרוש אותו תמיד. כשהמוצר מכיל אספרטיים תהיה חובה בכל מקרה לכתוב את המילים:

"מכיל אספרטיים (מקור של פנילאלנין)."

זאת המשמעות.

מקובל? ג'מעה, מקובל?

כן, מקובל.

אם זה ככה, אנחנו שמחים להיפגש תמיד.

אפשר להוסיף משהו?

בבקשה, גב'.

אולי לא הבנתי נכון, אבל לפי מה שהם אמרו זה או שיהיה ציון של זה או שיהיה במספרים או באותיות כמו שזה מופיע – E951.

לא.

לא.

לא.

זה גם וגם? כי יש אנשים שלא ידעו מה זה, לצורך העניין. אם תגידי לי E - - -

זאת הסיבה שכרגע מציעים משהו שיהיה גורף, גם אם ברשימת הרכיבים מופיע שם מלא. זה מה שקורה היום למעשה ברוב המקרים - - -

באיחוד האירופי.

החקיקה פה תהיה קצת שונה מהחקיקה באירופה, ותהיה חובה של ציון שם מלא.

גם וגם?

בחזית?

בעברית. לאו דווקא בחזית. לא, אין בחזית. זה לא יהיה בחזית.

זה לא יהיה בחזית.

אין אפשרות שזה יהיה בחזית?

אבל זה יהיה במסגרת.

כדי שנסב את תשומת ליבו של הצרכן המתעניין בסוגיה זה יהיה מודגש.

באותו גודל של האותיות, לא?

זה חובה של שליש גודל אותיות שם המזון.

אלו ההסדרים הקיימים.

אז אפשר להצביע. זה התיקון היחידי. במסגרת, רק בעברית.

זה לא ברור? אפשר לכתוב מילים קשות כאלה בעברית?

האמת שלא כתובה שפה. שרון, מה לעניין שפה? לא כתוב כאן.

כל הוראות הסימון הן בעברית, זה מתוקף החוק.

אבל זה לא טוב שזה יהיה בעברית, כי אחת הנקודות שרצינו זה שזה יאפשר לייצא.

למה זה לא יהיה גם בערבית?

וגם בערבית, למרות שהיא כבר לא שפה רשמית, לצערנו.

אבל הוא אומר שזה נובע מהחוק.

אבל במצב עד עכשיו היא גם לא הייתה רשמית. המצב הקיים נכון להיום שרושמים בכל המוסדות. נכון להיום לפני החוק, גם אחרי החוק, אגב, נשארה באותו מעמד שהיה לפני החוק, כביכול רושמים בשפה הערבית גם במוסדות הממשלתיים שהם משתמשים בזה.

לדעתי, חייב להיות גם בשפה הלועזית, באותיות לועזיות, כדי שזה יהיה שיווקי גם בחוץ לארץ. חבל.

כשמייצאים את המזון ממדינת ישראל לחוץ לארץ, מה שיחול על אותו מזון אלו הוראות סימון במדינת היעד.

זה לא משנה.

זה כבר לא משנה לי. מה שכן, צריך לקחת בחשבון שמוצרי מזון מיובאים כבר מסומנים במסר כזה או אחר. אולי משעמם, אבל אני אחזור. אחת הסיבות שיצרנו את הנוסח כמו שיצרנו אותו זה כדי לשלב את כל הווריאציות של מוצרי מזון שמגיעים מכל מיני מדינות, ולהגיע למצב שבו הנוסח הוא יחסית גנרי. אבל גם הנוסח הזה מקובל עלינו.

והפרסום בערבית?

בעברית ובערבית.

סליחה, אבל יש לנו גם בתי חולים מהמגזר, וזה חשוב.

גב', מדברים רק ברשות כדי שזה יהיה אפקטיבי.

תשמע, בכל זאת יש צרכנים במגזר שמשתמשים בשפה הערבית.

מה קורה בפרסום בערבית?

אם ליצוא עושים את זה בערבית למדינות דוברי ערבית, על אחת כמה וכמה צרכנים שהם 20% מאוכלוסיית המדינה.

גם אם מזון יוצא לחוץ לארץ - - -

לדעתי צריך. היום רושמים ברוסית ובאמהרית.

בסימונים.

סימון בעברית זאת החובה.

בפרסומים האחרים על מזון אחר יש פרסום בערבית?

אין חובה של זה. הדבר היחידי ,ממה שאנחנו זוכרים וממה שעשינו פה, אלו תקנות של חנק שבהן חובה לכתוב בשתי שפות, גם בעברית וגם בערבית. אבל שם הסיכון הוא הרבה יותר רחב, ולמעשה אוכלוסיית היעד היא הרבה יותר רחבה. מדובר באזהרה מפני חנק מכל מיני מזונות, פיצוחים, נקניקיות, וכדומה. זאת אומרת, על כל קהל היעד שאלו ילדים מגיל אפס עד חמש.

שם צוין במיוחד שזה יהיה גם בערבית?

כן, שם ברמת התקנות חייבנו.

זה היה פרסום המזון היחיד שסומן?

כן, זה מה שזכור לי בשלוף כרגע.

כן.

ואם שרון מאשרת, אז זה בטוח.

זה מה שאני זוכרת, שאזהרת החנק גם בערבית, ושם באמת - - -

הוא מדבר על הזיכרון שלך או שלא?

אני מדבר מהזיכרון שלי, אבל היא מאשרת, היא היועצת המשפטית.

כל הסימון של המזון פה, מזכירה לנו היועצת המשפטית, כולו רק בעברית, לצערנו. לא היינו מספיק ערניים.

אני מציע, אני גם חושב שזה גם הגיוני – אנחנו מדברים על נושא שנוגע לבריאות, ובסך הכול זה להעיר את תשומת לבו של הצרכן בשפות גם חוץ מהעברית, זה לא יזיק לאף אחד. ברגע שמייבאים מזון מה זה משנה. זאת אומרת, זה לא עולה לבקש מהחברות או לחייב את היצרנים לרשום את זה בערבית.

אבל זה לא רק לייבא אלא זה לייצר פה במקום. אם אתה מייצר פה במקום למה לא לפרסם כבר בערבית?

כן, בדיוק, אם מייבא או מייצר, זה ללא עלות.

באופן עקרוני החקיקה מחייבת סימון בשפה העברית.

אפשר להתחיל היום לשנות חקיקה.

אפשר הכול.

לפחות להצדיק את הנסיעה של ג'מעה.

אפשר לסמן גם בשפה נוספת לפי החקיקה, וברוב התעשייה המקומית – יתקנו אותי אם אני טועה – ברוב המקרים הסימון הוא בשתי שפות, ויש הלימה בין מה שכתוב בעברית לבין מה שכתוב בערבית. זה מבחינת מוצרי המזון שמיוצרים בארץ.

הנה, נתת פתרון.

אבל שם זה וולונטרי.

אז בוא נקבע שכל פרסום - - -

סליחה שאני עוצר, זה עם דגש על וולונטרי. מה משמעות הדבר? שהיצרן יכול, הוא רשאי, לא חייב.

אני לא יועץ שיווקי, אבל כדאי לו לפרסם גם בערבית.

זה מבחינת החקיקה. זה ברור. זה מה שעושים בדרך כלל.

אני מבקש להכניס לפרוטוקול שיהיה גם בערבית.

לא לפרוטוקול, לתקנה.

אבל, חברים, יש בערבית סימון על האריזה הזו?

לא.

שמרית, החוק הוא לפי 1145, יש תקן. החלק המילולי של פרטי הסימון הנדרשים בתקן יהיה בעברית. "מותר שסימון זה יהיה גם בלועזית, בתנאי שיכלול את כל הפרטים הנדרשים בתקן ויהיה זהה בתוכנו לכתוב בעברית." זאת אומרת שאם את רוצה לשנות משהו בערבית, אז תשני בבקשה את כל מה שרשום בסימון המוצר, שיהיה רשום גם בערבית.

ואני רק רוצה להזכיר שיש לנו מקום מוגבל לסימון.

סליחה, גב', את לא יכולה לדבר, עוד לא הצגת את עצמך.

זה מה שרשום: למרות האמור לעיל, סימון שם המזון בלבד בלועזית אינו מחייב סימון בלועזית של כל פרטי הסימון הנדרשים בתקן. זאת אומרת שזה התקן. לפי זה אנשים מסמנים במדינת ישראל.

אבל קפצנו לשפה שהיא מועדפת במדינה למרות החוק הידוע. ערבית היא שפה מועדפת במדינה שלנו. בבקשה, גב'.

כמו שיוסי שדה אמר, אם אנחנו הולכים לעשות שינוי מסוים אנחנו צריכים שינוי גורף. אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש לנו מגבלה של מקום לסימון. אנחנו פה באזהרה הזאת, בשונה מהתקנה האירופית, שמים אותה במסגרת. יש פה כבר שוני, היא מובלטת והיא במסגרת. יש הגבלה של מקום, ותהיה לנו קצת בעיה.

אבל אם המוצר כבר מסומן גם בשפה הערבית אז אוטומטית יהיה לו.

אדוני היושב-ראש, במידה שהוא מסומן, במידה שהיצרן, היבואן, לא משנה, בחר לסמן גם בשפה הערבית, הוא חייב לסמן את כל פרטי הסימון כפי שכרגע יוסי הקריא.

אוטומטית.

באופן עקרוני, שוב אני אומר, דרישת הסימון היא בשפה העברית בלבד, כל ההוראות, כל התקנות שאנחנו מדברים עליהן מתחילות ומסתיימות בדרישה המחייבת של סימון בעברית. גם אם מוצר מזון מיובא מחו"ל והוא מסומן באנגלית, בצרפתית, ברוסית, עדיין איך שהוא נכנס לשיווק במדינת ישראל, לצנרת השיווקית במדינת ישראל, הוא מחויב בסימון בשפה העברית. זה המינימום.

אני דורש וחושב שיהיה חשוב בכל זאת ל-20% מאוכלוסיית המדינה דוברי הערבית וכותבי הערבית שיהיה כתוב בערבית. זאת אומרת שכל האזור בערבית. אנחנו בכל זאת עדיין נמצאים במזרח התיכון. אני חושב שחשוב שיהיה כתוב גם בערבית.

כרגע הדרישה שלך כל כך מוצדקת, בעיני לפחות, אני לא אדבר בשם אחרים, לצערי. זה נכון.

בסדר.

אבל כרגע אם אתה עושה את השינוי אתה צריך לעשות אותו מערכתי, לא נקודתי במוצר הזה המיוחד. אני חושב שנרשום את זה, אני ממליץ. כנראה שלא יהיה לנו זמן לעשות קידום חוק כזה ביחד, אבל זה שווה קידום חוק.

יש לנו דיון על חוק הלאום היום, אתה יודע.

כן, אבל זה נגמר בזה שאפשר ללכת לישיבה במקום אחר.

כן. בכל אופן, אני רוצה לפחות לציין את זה בפרוטוקול במיוחד בזמנים האלה הרגישים. אני לא אתנגד שיסומן אם אלו מוצרי מזון בכל שפה אחרת. בהחלט אני לא אתנגד ולא אכשיל את זה.

אז בוא ננסה לנסח את זה ככה. בהזדמנות הזאת אנחנו רוצים להזכיר שכל הפרסומים בנושא מזון חייבים לכלול גם את השפה הערבית, במיוחד בחומרים שמסכנים את האוכלוסייה. אני לא רואה משפטית איך לעשות את זה בתקנות של היום, לכן אני מציע שיהיה תהליך של הצעת חוק פרטית – אני מצטרף ראשון בנושא הזה. אבל כרגע, כמו שאמרת, זה יהיה רשום בפרוטוקול.

אני מבקש שזה יהיה רשום. אני לא רוצה להכשיל את כל התהליך של החקיקה.

על-פי בקשתו של חבר הכנסת ג'מעה וחבר הכנסת אלאלוף. קראנו?

קראנו. אפשר לעבור להצבעה על כל התקנות, עם התיקון שהקראתי בנוסח שמונח לפנינו.

מי בעד התקנות כפי שהקראנו? גב', את רק מוזמנת, עוד לא חברה, אבל אנחנו מקבלים את התמיכה המוסרית שלך. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון מזון המכיל ממתיק), התשע"ח–2018, אושרה.

התקנות אושרו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 09:30.