פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



18
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/08/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 692
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ג' באלול התשע"ח (14 באוגוסט 2018), שעה 13:20

היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ט בחינוך החרדי

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מרדכי יוגב

שמואל אבואב - מנכ"ל, משרד החינוך

גילה נגר - המשנה למנכ"ל, משרד החינוך

שוש נחום - סמנכ"לית ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

תמיר בן משה - מנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך

סיגל אלה - מנהלת תחום תקציב חינוך פורמלי, משרד החינוך

לירון ספרד - עו"ד, עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך

רות אלמליח - מ"מ מנהל המחוז החרדי, משרד החינוך

שוש איפרגן - סגנית מנהל המחוז החרדי ומנהלת תחום מינהל, משרד החינוך

אהרן בלוקה - מפקח, אגף קידום נוער במחוז החרדי, משרד החינוך

שושנה וייס - מפקחת, מתאמת קדם יסודי במחוז החרדי, משרד החינוך

אסתר חרך - מפקחת, אחראית על רישום במגזר החרדי, משרד החינוך

תרצה יהודה - מפקחת, מתאמת חינוך יסודי במחוז החרדי, משרד החינוך

שולמית סויסה - מפקחת, מתאמת חינוך מיוחד במחוז החרדי, משרד החינוך

יונתן עוזרי - מפקח, חינוך טכנולוגי חרדי במחוז החרדי, משרד החינוך

גור רוזנבלט - מנהל מינהל רישוי בקרה ואכיפה, משרד החינוך

עדן יאיר - סטודנטית, תיאום פעולות כנסת-ממשלה, משרד החינוך

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

ישראל גולומב - פורום רשויות חרדיות, מרכז השלטון המקומי + יועץ לסיעת יהדות התורה

א.גרשון בינט - מ"מ מנהל מנח"ח, עיריית ירושלים

חיים ביטון - מנכ"ל, מעין החינוך התורני

הרב שאול אריה מורגנשטרן - מנהל בית ספר ידיד ה'

דוד שרפר - יו"ר פורום מוכש"ר, עמותת למרחב

יעקב גנזלר - איש חינוך

רבי ישראל דהן - מנכ"ל, בעלות בית יוסף באשדוד

שאול משה - מנהל ת"ת ברמות

יוסף (יוסי) גלס - מנכ"ל חינוך, עמותת לב לרפואה באשדוד

שמואל יעקב אברהם - עמותת לב לרפואה

אסתר קרמר - אחראית תחום חינוך דתי חרדי ומחוז ירושלים +קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

ליאל מלכביץ' - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

אפרת בנבנישתי - ס' יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

יעקב אביחי יוסף - רכז פיתוח, עמותת ידידות טורונטו

הניה מרמורשטיין - מנהלת עמותת עלה

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה, ארגוני הנכים

מ' - אימא לילד עם אוטיזם

מיכל דליות - מוזמן/ת

היידי מוזס - מוזמן/ת

יונתן אלון - מוזמן/ת

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד) מייצג/ת את הסתדרות המורים

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד) מייצג/ת את הסתדרות המורים

אור אזרחי - שדלן/ית, מייצג/ת את הסתדרות המורים

אתי דנן

אירית שלהבת


היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ט בחינוך החרדי

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, הישיבה הרביעית במספר היום. מתחילת הקדנציה נערכו 692 ישיבות לא פשוטות של הוועדה. היום 14 באוגוסט 2018, ג' באלול התשע"ח. הנושא הוא היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ט בחינוך החרדי.

בחרתי לתת התייחסות מיוחדת בסקירה שמשרד החינוך נותן לפתיחת שנת הלימודים לחינוך החרדי. לאורך כל השנה אנחנו נדרשים לסוגיות בחינוך החרדי. יש צרכים רבים במערכת החינוך החרדית שלא באים לידי ביטוי, אני לא יודע אפילו אם נמצאים באותה עוצמה של הצורך על שולחן העבודה, לא רק בגלל המשרד אלא גם בשל הדי-אן-אי של החברה שלנו, החברה החרדית.

לכן ביקשתי לערוך דיון מיוחד, מה גם שמושתות על מערכת החינוך החרדית מטלות, והייתי אומר אפילו גזרות אחרות שלא חלות על החינוך הממלכתי. רק כדוגמה, חוק הפיקוח על בתי הספר, ועוד כהנה וכהנה. המאפיינים שלנו פתאום הם לא לרוחם של כל מיני – עם כל הכבוד המגיע להם – יועצים משפטיים, שפתאום זה נוגד להם כל מיני כללים כאלה ואחרים. שכחו את ההיסטוריה, רוצים להתנתק מן ההיסטוריה, למה בכלל ניתנה הכרה, אם לרשתות בחינוך החרדי ואם למוכש"ר.

לכן אתן לך, אדוני מנכ"ל משרד החינוך להציג התייחסות מיוחדת. אתה נמצא אתנו כבר כמה שעות. אתן לך לתת סקירה ולאחר מכן נשמע כמה דוברים.

ברוך הבא חבר הכנסת מוטי יוגב, שחושב שאני לא רואה אותו אבל אנחנו מאומנים בתורת הסימנים בקריאת התורה אז ראיתי את תנועת היד שלך. הוא אמור לצאת, לא עלינו, ללוויה בצפון, אז אתן לו לומר מספר מילים ואז ניגש להצגה של המנכ"ל.

ברשותכם, אפתח בהתנצלות. נפטר חברנו סגן ראש המועצה האזורית הגליל התחתון, דב וולפה מלביא, שהיה אחראי שם על החינוך, אז אני אסע לשם עוד מעט.

החינוך החרדי יקר בעיניי והייתה לי לגביו יותר מהתייחסות אחת. לא אומר כרגע, כי זה עניין של עבודת מטה לדעתי. אני רק משבח, ויחד עם זה רוצה להסב את תשומת הלב לנצרת עילית, שהיינו שם ביחד. ריבוי העדות, עם הדי-אן-איי שעליו דיברת והקהילות, והמשימה העילית, נצרת עילית, ואני משבח את האוכלוסיות החרדיות שעלו להר יונה, מחייב- - -

אתה יודע שיושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצי היא מנצרת עילית, והיא יושבת פה.

הנה, את רואה. תמסרי לראש העירייה שלך התייחסות. אני חושב שזה צריך להיות יקר בעינינו. גם סמיר היה שם. צריכה להיות התייחסות מיוחדת וממוקדת לצרכים של כלל האוכלוסיות שמחזקות את נצרת עילית במציאות שהייתה של עקירה שלילית. אני מקווה שכל אימא עם ילדים בכלל האוכלוסיות רואה עתיד בנצרת עילית. לכן המענה שם מחייב התייחסות יותר ייחודית, כי זה מחייב הסעות לכיוונים שונים, זה מחייב פיצולים. ככה זה – זה האופי של הדי-אן-אי של האוכלוסייה החרדית, כפי שאמרת.

התכוונתי לדי-אן-אי אחר, אבל לא משנה.

אני לא בא לחנך את האנשים אלא רק לומר: בואו ניתן מענה למה שיש. חוויתי את זה בעמנואל – לא אאריך יותר – שם הייתי מפקד חטיבה. לא נתעסק בזה יותר.

אני מברך אתכם על הישיבה הייחודית הזאת. בעזרת השם- - -

נסיעה טובה.

בבקשה, אדוני המנכ"ל. יש בפני כולכם את המצגת?

אנחנו שמחים לקיים את הדיון. אעשה את זה בתמציתיות.

החינוך החרדי משמעותי מאוד עבורנו. הוא משמעותי משום שאנחנו צריכים להעניק לו את הצביון, את החותם, את האופי, ובה במידה לראות איך אנחנו מקדמים את הפער שיש בין מחוזות שמסודרים אצלנו. המחוזות מסודרים למתן מענה לכל האוכלוסיות, וכאן זה מחוז בפני עצמו, וזה אתגר.

אנחנו פותחים את השנה עם 6,797 מוסדות. יהיו לנו כ-440,000 תלמידים בחינוך החרדי. יהיו לנו כ-31,000 עובדי הוראה, ואנחנו פועלים ב-116 רשויות מקומיות.

אדוני היושב-ראש, מה השתנה מן הדיון שקיימנו פה בשנה שעברה לשנה הזו? אתה זוכר שאחת הסוגיות המרכזיות שהעסיקה אותנו היא מתן הרישיונות למוכר שאינו רשמי. בכל שנה השתרכו בתור 10,000 מוסדות והמייצגים שלהם כדי לקבל רישיון. שנה אחר שנה הוציאו אנרגיה רבה על העניין הפרוצדורלי הבירוקרטי וזה הסב אנרגיה גדולה בעיסוק.

זה הסב אנרגיה גדולה בעיסוק ורווח כיס לכמה שהתפרנסו מזה.

וכל השדלנים שהיו בתווך בין הבירוקרטיה המשרדית ובין הצורך. היו אנשים שהגיעו למשרדים וייצגו באופן מיותר, כי אנחנו צריכים לטפל בעניין.

עסקנו במהלך השנה – וזה היה נושא מורכב, לא פשוט, משום שארבעה מרכיבים קובעים האם מוסד רשאי לקבל רישיון: העניין הראשון, שהוא עניין הבריאות, לא נמצא אצלנו, אבל אתה יודע שאתמול עד מאוחר בערב עסקנו עם משרד הבריאות באותם 1,600 בתי ספר שאין להם רישיון וייצגנו את העניין הזה ואני מקווה שנפתור אותו; העניין השני הוא העניין הפדגוגי; העניין השלישי הוא נושא הבטיחות.

לכן בנינו שיטה חדשה. מה הבשורה? ש-49%, כמעט 50% מן המוסדות קיבלו השנה רישיון לחמש שנים. לא יבואו יותר אלינו בכל שנה. 6.9% קיבלו רישיון לארבע שנים. 12% קיבלו רישיון לשלוש שנים. השאר לא עומדים בקריטריונים, ואין כוונה לוותר, אין כוונה שאנחנו לא נעמוד בקריטריונים. לכן נביא גם אותם להסדרה. זה הישג חשוב מאוד לכולנו.

הדבר הבא הוא החינוך המיוחד, שהוא אתגר חשוב ורגיש עבורנו בכלל, ובחינוך החרדי בפרט. השנה יהיו 1,666 כיתות בחינוך המיוחד. יהיו לנו כמעט 24,000 ילדים.

מה שיעור הגידול בחינוך המיוחד במגזר החרדי? גדלנו מהשנה שעברה לשנה הנוכחית כמעט ב-8%, ליתר דיוק ב-7.8%. זה גידול של כמעט פי שלושה. אנחנו רואים פה מגמה ברורה של גידול, בדיספרופורציה, בחינוך המיוחד. עלינו לשאול את עצמנו האם באמת זה הפרופיל המובהק, הצרוב והנכון של ילדים בחינוך המיוחד, או האם אין לנו כלים, אין לנו מתן מענה בחינוך הרגיל ולכן מעבירים אותם לחינוך המיוחד. אבל פתחנו את הכיתות.

בינוי – החינוך החרדי סובל מפער בבינוי. הוא סובל גם מפער בנושא של לקויות בטיחות. לכן השנה מכלל הכיתות, 35% מן הכיתות יינתנו למגזר החרדי. לא בגלל שדלנות ולא בגלל לחצים פוליטיים אלא בגלל קריטריונים סדורים שהסדרנו. כאשר עובדים לפי קריטריונים התמונה מתייצבת לנגד עינינו והיא משקפת פערים. אם רוצים להשוות פערים – צריך להתעסק גם עם המגזר החרדי ולא צריך לייצג את זה רק בקואליציות פוליטיות. אפשר להסתכל בנתונים ולראות שצריך. לכן בשמחה נטפל השנה ונגדיל את ההיקפים. לא ניתן מענה, זה לא יפתור את כל הבעיות, אבל הנתח משמעותי. נתמיד בו ונצמצם פערים.
חשוב לנו מאוד להגיע להישגים לימודיים, במקום שיש אפשרות לכך וזה עולה בקנה אחד עם הרוח והצביון וההבנה ושותפות. המשרד לא עובד בכיפוף ידיים והמשרד לא עובד בכוחנות. הוא צריך לעבוד בהבנה ובשיתוף פעולה.

לכן השנה נפעל ב-80 מוסדות חינוך – אני מקווה שנגיע לזה, זו השאיפה שלנו – ויהיו בהם 210 כיתות, ויהיו בהם למעלה מ-4,000 תלמידים, שבהם נרכז מאמץ להישגים לימודיים. במה אנחנו רוצים להגביר את ההישגים? בשפה העברית, בחשבון, בטבע ובאנגלית. זה לא מוסכם בכל מקום, אין פתיחות בכל מקום, אבל במקום שיש אנחנו רוצים לתת תקציב תוספתי ולהביא את זה לכדי ביטוי.

אנחנו מאפשרים ל-6,600 תלמידים השנה, בעזרת השם, כפי שאומרים, שיגיעו לחוגים בהעשרה מקצועית, בכל הנושאים שדיברנו עליהם. נפעל ונגיע, ותקצבנו חוג לכל ילד באותם תכנים ופעילויות שזה אפשרי.

אנחנו מגדילים את היקף החינוך הטכנולוגי – דיברנו על כך רבות – עוד פעם, ברוח, בצביון ובאופי של החינוך החרדי. אנחנו לא מביאים רוח זרה למוסדות הללו, אבל במקום שיש הבנה נגיע ל-130 כיתות שבהן יהיו 2,600 ילדים בחינוך הטכנולוגי. נגיע לכך שהחינוך החרדי יגיע להסמכה טכנולוגית יותר מאשר החינוך הרגיל. בחינוך הרגיל נעמוד בסוף השנה ב-54% הסמכה ואילו בחינוך הטכנולוגי החרדי נגיע ל-65% הסמכה. לכן זה חשוב מאוד.

הדבר הבא הוא המוסדות שנפתחו כמוסדות של הממ"ח. בשנה הזו יהיו 105 גני ילדים, כמעט 50 מוסדות חינוך ביסודי ו-60 בתיכון.

נפתח השנה שישה מרכזי פסג"ה (פיתוח סגל הוראה) שבהם אפשר יהיה ליצור השתלמויות, העצמה ופיתוח של המורים, עוד פעם, באופי שמתאים. זה יהיה במודיעין עילית, ביתר עילית, רכסים, ירושלים, אשדוד ואילת.

אנחנו בחתירה מתמדת והדוקה לצמצם את הנשירה. אחוז הנושרים הגדול ביותר היום במערכת החינוך במדינת ישראל הוא במגזר החרדי, לדאבון לבנו. הצלחנו ביתר המגזרים לצמצם. האתגר של המערכת הוא בחינוך החרדי. אנחנו צריכים לצמצם את היקף הנשירה. היינו ביותר מ-2% ואנחנו נצטמצם ונרד ל-1.1%. ועדיין שיעור הנשירה בחינוך החרדי גדול יותר מאשר בכלל החינוך בארץ.

צר לי לומר לך, אין לך את הכלים, זה לא אצלך, במה שקשור לבנים, אבל בואו נמשיך.

תיכף נשמע מה חסר.

אני אומר לך, רוב הנשירה היא בשלבים של מוסדות תרבותיים ייחודיים בישיבות גדולות, מה שנקרא. רוב הנשירה היא שם. שם אתה לא נמצא, אתה נעדר.

היושב-ראש תיכף ישלים. אני רוצה להגיד לך מה הכלים שאנחנו מעמידים השנה, ואתה תיכף תרחיב. אני אומר לכם: זה לא מספיק, אבל מה אנחנו מעמידים השנה. ערכתי אצלי סדרה של ישיבות, בדקתי ולכן אנחנו מדברים על זה. יכול להיות שזה לא מספיק, יכול להיות שזה גם לא נכון, אבל זה מה שהוצאנו מתחת ידינו. נשקיע ב-97 כיתות מב"ר, נהיה ב-77 כיתות אתגר, יהיו לנו 17 מרכזים טכנולוגיים, יהיו לנו 101 כיתות במיזם הטכנולוגי. פילחנו את זה: יהיו לנו 5,708 ילדים במסגרות הללו. חשבנו שהמסגרות האלה מכילות, נותנות מענה לפרופיל של הילדים שקשה להם להישאר במסלול הרגיל. הבאנו את הכלים הייחודיים של המרכיבים האלה כדי למנוע נשירה. אם יש דברים חסרים, נשמע.

נטפל ב-401 ילדים שנשרו מן המערכת. אני לא רוצה לפרט כאן את הכול. איתרנו אותם. גם יצרנו את הקשר בינינו לבין המסגרות שלנו. אנחנו עדיין לא נותנים מענה לכל הצרכים, בל נשלה את עצמנו, ההיקפים הרבה יותר גדולים.

אני רוצה לומר רק במשפט: אדוני היושב-ראש, אתה עוקב מקרוב אחר עניין השיבוצים וקיימנו פה סדרה של דיונים ובכל שבוע אתה עוקב. אנחנו נותנים לך גם דין וחשבון על העניין. לכן זה מחייב גם את המערכת לעבוד. אין כמעט יומיים שאנחנו לא עורכים ישיבות אצלנו.

אני מקווה שתמונת המצב משקפת את המציאות. מה תמונת המצב נכון להיום? אדוני היושב-ראש, אתה יודע שבסך הכול יש כ-11,000 בנות שסיימו כיתה ח' ועוברות לכיתה ט'. זאת אומרת, המעבר של ההרשמה הוא בקרב 11,000 בנות. בעת הזו נכון להיום יש לנו 40 בנות לא משובצות. מאז הבוקר כאשר דיברנו הצלחנו להוריד את המספר בביתר עילית וכרגע אנחנו באתגר בבית שמש. בביתר עילית המספר ירד מהבוקר; בבני ברק המספר הוא שש בנות; אלעד; בנתניה – שלוש בנות; צפת; ונתיבות. בסך הכול 40 בנות, אבל כל אחת היא עולם ומלואו, שלא נתבלבל. 40 בנות שיושבות בבית ולא משובצות זה 40 משפחות חרדות ודואגות.

זה בלי ירושלים, שעדיין בעבודה.

בירושלים נשלחו השיבוצים. היום אחר הצהרים אפגש עם ראשי הסמינרים בציפייה ובשאיפה ובהכוונה ובאמירה, שאם העירייה העבירה – ואתה יודע אילו מאמצים נעשו: מה שעבר הוא לא מה שרצו בתחילת הדרך. עשינו שמיניות באוויר בכדי לצמצם את הנפח.

צריך לומר שזה לא בסיס לדיון. זה סופי. אם תאמר להם שזה סופי כולם ייצאו מורווחים.

בדיוק כך.

לכן אני לא רואה אפשרות שהסמינרים לא יקלטו את הילדים שאת שמותיהם מסרנו, אני לא רואה מצב כזה. זה מספר מצומצם, מתחשב, פשרות ואלף ואחד דברים. כעת צריך לקלוט את הבנות.

מה קרה בפניות? הרי שיבצנו והיו גם ערעורים. היו 100 פניות שהתקבלו אצלנו בוועדות הערר. נשארנו כרגע, נכון לבוקר הזה – אני מדבר רק על העל-יסודי, לא על הקדם-יסודי, בסך הכול היו 157 פניות אבל אני רוצה לעסוק כרגע רק ברישומים כי זה מה שמעסיק אותנו לפתיחת השנה – 10 פניות נשארו בבירור, 37 פניות נדחו, 36 קיבלו את המוסד המבוקש, ו-13 התקבלו למוסד אחר, לא למוסד שהם ביקשו.

בסך הכול אני רוצה לומר את האורות ואת הצללים. אני לא רוצה להשלות את עצמנו. במבט השוואתי נעשתה פה פעולה אינטנסיבית מאוד ולא חיכינו לדקה התשעים. מרגע שהבנו שאנחנו צריכים ליצור סדרה של פעולות אינטנסיביות חודשים רבים בטרם פתיחת השנה – כך נהגנו. יצרנו שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, התמדנו בזה ולכן המספרים הם כאלה. אני מקווה ורוצה להאמין שהמספרים הללו משקפים נכונה ונכוחה את המספרים הנכונים ושנמצא את עצמנו בסוף במספר מצומצם.

אני מסכם: אנחנו במאמץ גדול להעצים, להרחיב ולפתח את החינוך החרדי. זה עדיין אצלנו בהשלמות האחרונות. אני מקווה שנמצא פתרון גם לדברים האחרונים.

תודה רבה. מאחר ואין הרבה דוברים, נאפשר התייחסות לאנשים מימין לשמאל. מי שמבקש רשות דיבור רק שיצביע. גם עובדי המשרד, אם מישהו רוצה להוסיף, בבקשה. אם לא, נעבור לאורחים שלנו. בבקשה, כל מי שידבר שיזדהה בשם ותפקיד, מאיפה בא בארץ, ולא לומר למה הוא בא, אנחנו מבינים למה הוא בא, רק שיאמר את מה שהוא רוצה להגיד.

שמי יוסי גלס. אני מגיע מאשדוד. אני מגיע כיושב-ראש ארגון רפואי בדרום. זה לא קשור לדבר שלשמו באתי לכאן. אני רוצה לשאול ארבע שאלות ולהגיע בסוף לעניין העיקרי.
ראשית, האם יש נהלים באגף האכיפה, שמוציאים דוח לפני שהמנהל יודע ונותן תשובה?

שנית, למה האגף פועל בכל השנה ללא שום נוהל שהוא יכול להציג לציבור?

דבר שלישי, האם עובדי האגף מותר להם לבוא לבית הספר, לחקור ילדים ליד המורים וליד המנהל ולאיים?

דבר רביעי, אבא שלי זיכרונו לברכה, שנפטר לפני חודש וחצי, היה במשך 40 שנים מנהל במשרד החינוך. הוא נפטר לכאורה גם עקב עגמת נפש כי חקרו אותו במשך שבוע שלם 18 פעמים, כאשר באו אליו לבית הספר שהוא ניהל באשדוד, "חנוך לנוער". האם קמה איזו ועדת בדיקה על מה שקרה שם? אולי כדאי להקים ועדת בדיקה על מה שקרה שם, שמנהל בעקבות כל עגמת הנפש נפטר, אחרי שבמשך 40 שנים זה לא קרה לו. אני יכול גם להוסיף דברים, מה בדיוק קרה באותם לילות שהוא הגיע הביתה מבית הספר אחרי החקירות האלה, כאשר לפני חודש וחצי הוא נפטר.

אני נציג בעלות "בית יוסף" באשדוד.

כבוד יושב-ראש ועדת החינוך, כבוד מנכ"ל משרד החינוך, המנכ"ל אמר עכשיו שהמשרד לא עובד בכיפוף ידיים ואינו פועל בכוחנות. אני רוצה לשאול שאלה: האם כשאנחנו פונים במשך שבע שנים לשר ולמנכ"ל, ולמנכ"לית לשעבר, והכול במיילים ובמכתבים, כאשר עובד מדינה לא עונה תשובות ולא מגיב במיילים, האם זה תקין?

דבר שני, האם יש נהלים? האם יש מבקר למשרד שאמור לענות תשובות כאשר מישהו מתלונן על מפקחת או מישהו מתלונן על משהו לא תקין? האם יש מבקר שאמור לענות תשובות, לתת הסברים ולעשות בדיקה אמיתית?

דבר שלישי, האם כשהסתדרות המורים הוציאה מכתב וכתבה במפורש לא להכניס לבית הספר את אגף האכיפה, האם זה קשור לשאר המוסדות או ששאר מוסדות המוכש"ר מופלים והסתדרות המורים אמורה לדאוג רק לאלה שתחתיה? נשלחו שני מכתבים בעניין זה אך המשרד המשיך לפעול, אגף האכיפה המשיך לפעול באיומים, בעצירת תקציבים ובכוחנות מבלי לתת מענה ומבלי לשמוע את תגובת הבעלות.

דבר נוסף, האם כשעובד אגף האכיפה מגיע ורואה ילד בחינוך המיוחד נמצא על הרצפה וחושב שהילד נמצא במצב פסיכיאטרי, האם העובד הזה אמור להבין בחינוך? האם אמורה להיות לו הכשרה בחינוך, ועוד יותר בחינוך מיוחד? האם הוא מבין שיש הבדלים בין ילד שנמצא במשך 15 שנים בחינוך המיוחד וחי על תרופות ונמצא בפנימייה פוסט-אשפוזית והוריו נמצאים מחוץ לבית, האם הוא מבין שילד כזה יש לגביו נהלים אחרים? והאם יש נהלים כאלה?

עוד שאלה, האם הוקמה ועדת בדיקה חיצונית למוות הפתאומי של מנהל בית הספר? אני דורש שיקימו ועדת בדיקה.

אני מבקש שהנושא הזה, של הקשר בין אגף האכיפה לחתימה מיידית של דחיות על רישיונות בשל כל מיני סיבות, גם נושא זה ייבדק.

אני מייצג את הסתדרות המורים.

אני לא מכיר את המכתב הספציפי והחוזרים הספציפיים שאתה מפנה את הוועדה אליהם כי הם לא בפניי, אבל אני יכול לומר שהסתדרות המורים היא ארגון העובדים היציג שמייצג את כלל עובדי ההוראה. הסיכומים שלנו עם משרד החינוך הם הסיכומים שלנו כמי שמייצגים את כלל עובדי ההוראה.

לעניין התחולה הספציפית על בעלות כזו או אחרת – זה שאלה משפטית, שכאן אין לנו מספיק נתונים כדי להשיב. אבל השאיפה שלנו כשאנחנו מסכמים, וגם השאיפה של המשרד, שתנאים שאנחנו מסכמים יחולו וישורשרו על כל עובדי ההוראה. זו השאיפה. אני לא יכול להרחיב כי אין לי מספיק נתונים אבל אשמח להתייחס אם תעביר אליי את הפרטים ולהציג עמדה.

תודה. דוד שרפר, יש לך משהו להוסיף מהדיון הקודם?

בוודאי. אני יושב-ראש פורום מוכש"ר.

אדוני המנכ"ל וכבוד היושב-ראש, אנחנו מדברים על קרוב ל-30,0000 תלמידים שלומדים בחינוך המוכר שאינו רשמי החרדי, שהם מחוץ לשתי הרשתות. לא אכביר במילים, אבל נמצאים במצב מכפיר. המצב הזה נובע מכך שאם פעם היינו צריכים להוכיח שאנחנו מתוקצבים ב-40% ממה שמתוקצב תלמיד אחר בכלל מערכת החינוך, היום משרד החינוך חותם על זה במצגת השקיפות שמוציא אגף התקציבים. אין לי אלא לברך על כך, אבל הוא לא מתבייש בזה, הנתונים האלה מוצגים – תלמיד מוכר שאינו רשמי מקבל 40% תקצוב.

התלמיד הזה נתון לפיקוח. יושבת פה הנהלת המחוז החרדי ואנשיו יודעים יפה מאוד שיש פיקוח הדוק. אם עד לפני חמש שנים היה מפקח אחד שפיקח על כל מוסדות המוכש"ר והפטור, היום יש כמה?

אתה מגייס את המשרד לעזרתך.

יש גידול של אלפי אחוזים ברמת הפיקוח, אבל 40% תקציב נשאר. אנחנו מדברים על התלמידים במדד הטיפוח במצב הכי נמוך בחברה במגזר היהודי. אני לא מתעלם גם מן המגזר הערבי.

אם הייתי שר החינוך הייתי שואל אותך עכשיו כמה שאלות.

אני נכון לענות ומוכן להתמודד, בשמחה.

אנחנו נמצאים בבעיה קיומית. הבעיה הזאת נובעת משני תהליכים הפוכים: אחד, וזה מתחבר למה שהצהירו פה וכאב לי מאוד לשמוע את מה שנאמר פה, רמת הפיקוח ורמת הדרישות מאותם בתי ספר עלתה בעשור האחרון במאות אחוזים אבל התקציב לא התאים את עצמו. אנחנו נמצאים במודל תקציבי – אמר את זה חשב המשרד – שלא מתכנס. לתת למישהו 40% תקצוב ולדרוש ממנו 100%, זה דבר שלא יכול לעבוד. אין לזה פתרון קסם. צריך להכיר את המשמעות של זה על עשרות אלפי תלמידים.

אבל לא עומדת לו הזכות לא להתנהל כפי שצריך, להלין שכר או לעשוק את העובדים.

חד-משמעית. רק יש פה בעיה שאין לה פתרון.

אל תפתח מוסד. אין גזרה משמיים. אני לא יודע להתאפק, יש לי בעיה, אני אדם בעייתי, אני מכיר את עצמי. אתה נמצא פה ואומר דברים. אם הייתי שר החינוך הייתי עונה לך. תלין שלא עומדים אתך בהסכם: אומרים שבמוכש"ר זה 75% תקצוב אבל עשו בעקיפין סידור אחר. תציג את הבעיה בצורה איכותית – אני אתך. אתה חוטא למטרה שלמענה אתה יושב פה. תאמר מה העיוותים. לא עומדת לרשותך שום נקודת זכות שלא לעמוד בביקורות של אגף פיקוח ובקרה, אני איתם בקטע הזה. בעניין אגרסיביות – יש לי מה לומר. תאמר מה העיוותים שנוצרו במשך השנים.

אדייק. אני גם איתם לחלוטין. מוסד צריך לעמוד בכל הכללים.

תדבר על העיוותים שנוצרו.

הרגולטור צריך להתאים. אם הוא דורש עמידה בכללים – והם צודקים, אין לי שום בעיה איתם – הוא רק צריך לתת את הכלים לעמוד בהם. אין פתרון קסם, אף אחד לא יודע לקחת 40% ולהפוך אותם ל-100%, זה לא קיים. אתה אומר "אל תפתח מוסד" – אם יחליטו שאין מקום למוסדות מוכר שאינו רשמי זה החלטה חוקית שצריכה לעבור.

אדייק את הדברים. מה לעשות, הנה עוד פעם אני מתערב בריב לא לי. יש ראשי מוסדות מוכש"ר שמודעים לכך שהם צריכים להביא את ה-100%. הם באו במכוון למוכש"ר כאשר הם ידעו שהם לא הולכים לקבל את ה-100% והם הבטיחו לעצמם ולהורים שחלק המוסד יביא מן הבית וחלק ההורים יביאו מן הבית, וכך קורה ביום-יום.

אני לא מכיר מה זה "מן הבית". כל מערכת החינוך העל יסודית היא מוכש"ר. שם היא מתוקצבת אחד לאחד והיא יודעת להתקיים והיא יודעת לעמוד בדרישות.

יפה. אז בוא תאמר למנכ"ל: אולי הגיע הזמן בשנת השבעים למדינת ישראל לבטל את ההפרדה הזו של המוכש"ר. אתה רוצה 100%. זה דיון שחוזר על עצמו בכל שנה. אתה רוצה 100%, אדוני? בוא תהיה ממלכתי, תהיה כפוף לכל הכללים. זו הטענה.

תייצג גם את הדברים שלי.

אני עוזר לך, אתה לא מבין. אתה רוצה לשנות את הזהות שלך? לך למשרד, הם יקבלו אותך באהבה, או לממ"ח, או לממלכתי, או לתתמ"ד או לכל ה"בר-מיננים" החדשים שנולדו. אתה אומר: אני לא רוצה לשנות את הזהות שלי. אני רוצה להישאר במוכש"ר, לטוב אבל לא לרע. זה מה שאתה אומר. לדוגמה, אם הייתי עכשיו יושב בכיסא שלך הייתי אומר לך: תקשיב, כאשר נולד המוכש"ר מול המדינה הוא נולד ב-75%. היום בפועל הגענו ל-40%. איך זה קרה? זאת הטענה שאתה צריך לטעון. אל תלין על כך שאתה מוכש"ר. אתה מלין על כך שאתה במוכש"ר? אף אחד לא גזר עליך את הגזרה הזאת. אתה בחרת בזה.

אפשר לראות את זה כך, רק שזה לא מדויק. בסוף לומדים פה תלמידים שמגיע להם. ההורים לא יודעים לדייק עכשיו, מוכש"ר או לא מוכש"ר. הם שולחים את הילדים שלהם למערכת החינוך. אין להם אלטרנטיבה אחרת, לא קיימת כזאת. יש להם בית ספר מול הבית – לא קיימת להם שום אלטרנטיבה. מה אתה רוצה שההורים יעשו?

סליחה שהפרעתי לך, תמשיך.

בשורה התחתונה, יכול להיות שיש הרבה פתרונות, ואדרבה, אם המשרד יציג פתרונות אחרים אז הציבור יבחן אותם.

ברשותך, אני מבקש להחליף כובע ולדבר דקה על החינוך המיוחד גם במוכש"ר. משרד החינוך משקיע המון בקידום החינוך המיוחד. יש נקודה אחת שקשורה למעשה רק למגזר החרדי: כל גני הילדים במגזר החרדי בחינוך המיוחד פועלים במסגרת המוכש"ר. אין חינוך רשמי בחינוך המיוחד בגני הילדים.

גם בבתי ספר.

אני מדבר על גני הילדים.

מה הבעיה?

החינוך המיוחד זכאי על פי חוק חינוך מיוחד לקבל תקצוב של 100%. באופן מעשי החוק הזה רחוק מלהיות מיושם. בעצם בגלל מודל התקצוב, בגלל שיטת התקצוב הוא מקבל – אני לא יודע לכמת את זה עכשיו – לא 40%, אבל אנחנו מגיעים לפערים עצומים.

אם אני לוקח נקודה אחת שאליה אני מתייחס: איך מחשבים את שכר הגננות. היום מועסקות בגני החינוך המיוחד גננות שיש להן תואר בי-איי וגם ותק וגמולי השתלמות והן זכאיות לשכר גבוה יותר שהבעלות צריכה לשלם אותו. המשרד נשאר הרבה מאוד שנים אחורה והוא מתקצב גננת לפי פרופיל של מוסמך 15. זה עלה לאחרונה בכמה שקלים בעקבות ההסכם הקואליציוני, זה היה תמיד מוסמך 12. זה לא הולם את מה שהגננת הזאת צריכה לקבל. ובעוד פרמטרים: אם יש גננת שהיא אימא לילדים מגיע לה עוד 10% בשכר. המשרד לא מתייחס לזה, הוא לא בודק אם היא אימא או לא אימא. גמול חינוך מיוחד שמגיע לכל גננת כזאת – המשרד לא מתקצב. פה אין שכר לימוד מההורים. אמור להיות תקצוב של 100% שאמור לממן את הכול. בחינוך המיוחד אסור לגבות שכר לימוד. צריך שמישהו יצלול לעומקים האלה. אלה ניואנסים כאלה- - -

תצללו מול המשרד. המנכ"ל שומע. אם יש עיוותים, תיעזרו בנו. עומדת לכם הזכות גם לקחת ייעוץ משפטי ולעמוד מול המשרד כי זה מופיע בחוק. החינוך המיוחד צריך להיות מתוקצב במאה אחוז. המנכ"ל יתייחס לזה.

אני מבקש שהמנכ"ל יתייחס לזה ויפתח אתנו ערוץ בנושא הזה.

אני אימא של ילד בן 15 וחצי, ילד עם אוטיזם. אנחנו מבני ברק. הילד היה בשתי מסגרות בבית ספר לתקשורת באזור והוא נפלט משתיהן. כבר בהתחלת חודש יוני הוא נפלט מבית הספר השני. המצב שלו הידרדר מבחינה רגשית, נפשית והתנהגותית. הילד נמצא בבית כבר מהתחלת חודש יוני. היה לנו קשה מאוד לחפש מסגרת מתאימה שתתאים לצרכים שלו. מצאנו בית ספר שנותן מענה במיוחד לבעיות התנהגות קשות, שהוא בית ספר "דקלים" בירושלים. עד עכשיו הוא למד בחרדי ועכשיו אני רוצה להעביר אותו לממ"ד. הגענו לבית הספר לכמה פגישות ופשוט התרגשתי לראות את המקצועיות ואת המקום של ההכלה. לדוגמה, הילד שלי בא לשם וישר משך שיער למורה, מרט לה את השיער. היא פשוט לא זזה. היא אמרה לו: "נכון שאתה מתרגש? בוא תגיד שלום לאימא ותבוא איתי לכיתה." כל כך באצילות, בשקט כזה בפנים. אני לא יודעת איך היו מתנהגים במקום אחר. אני גם חווה את היחס במקומות אחרים, מיד אומרים "הילד שלך כך, הילד שלך כך" כאילו שאני אשמה. אבל זה בית ספר של חינוך מיוחד, זה לא בית ספר לילדים רגילים. ועד שמצאנו מקום שנותן מענה, הוא שובץ בבית הספר והתקבל, יש לנו מכתב קליטה מבית הספר, אבל משרד החינוך לא מאשר הסעה. דמיינו לכם מה זה ילד עם אוטיזם יום אחד בבית, דמיינו מה זה ילד כזה שנמצא חודשיים בבית. עד שמצאנו מסגרת מתאימה שנותנת לו מענה והכלה. למה לא מגיע לו כמו לכל ילד אחר?

הבנו. מגיע לו, אין ילד שאין לו מענה. אם לילד לא היה מענה בשנה הזו, כפי שציינת, שמחודש יוני הוא בבית ללא מסגרת, מבחינתי, כפי שאני רואה את זה, אדוני המנכ"ל, אין לו מענה ברשות המקומית שבה הוא גר ומרגע שאין לו מענה ברשות המקומית צריך להביא את זה לוועדת חריגים של ההסעות ולראות איך נותנים מענה לילד. תודה.

אני מקואליציית הורים לילדים עם נכויות ואחראית על תחום החינוך החרדי המוכש"ר במחוז ירושלים.

יש כמה בעיות גדולות שקשורות לילדים מיוחדים במגזר החרדי, הן בכלל הציבור והן בחינוך המיוחד.

אתחיל מן הבעיה הכי בולטת בחודש–חודשיים האחרונים, זה בעיית ההסעות. בחינוך המיוחד החרדי יש שינוי מהותי בסדר השנה. השנה באוגוסט, במקום לקבל לימודים בשבועיים הראשונים של אוגוסט הם קיבלו את הלימודים בשבועיים האחרונים של אוגוסט. רשויות מקומיות רבות לא הסיעו את התלמידים. זה אומר שתלמיד מלוד שצריך לנסוע למודיעין לא קיבל את ההסעה. אני שומעת על עוד הרבה תלמידים שלא קיבלו הסעה. זאת אומרת, יש קייטנה בבית הספר, או המשך של שנת הלימודים, אבל אין להם הסעה, וזה אומר שהילדים לא יכולים להגיע ללימודים והם נשארים בשבועיים הללו בבית.

מצד אחד הייתה התחייבות שיהיה מענה. זה בדיוק כמו בתקנות ההסעות, אם ירדת לסוף דעתי.

קודם כול, לא הייתה התחייבות. בדיוק אתמול דיברנו. הייתה ישיבה עם המוסדות החרדיים על השינוי בימים.

אתה רוצה שאראה לך התחייבות כתובה על כך שיהיה מענה להסעות בחינוך המיוחד בחרדי?

היה שינוי בימים. הבעיה היא ברשויות המקומיות. רשות עושה הסכם עם חברת הסעות להסעה מ-1 בספטמבר ועד 15 באוגוסט. הרשות לא ערוכה לתת את המענה הזה כי יש מכרז, יש תאריך שבו המכרז פג, ופה באים לשנות ימים. לכאורה אין הבדל במספר הילדים המוסעים, אבל זה לא באותה תקופה ואז אין הסכם.

ברור. תודה. אתה יודע למה אנחנו בני האדם עשויים כך? כדי להתמודד עם דברים שהם יוצאים מן הכלל. מכונה לא מתמודדת עם יוצאים מן הכלל, היא מתוכנתת.

עוד בעיה היא בעיית הבינוי. בגלל שזה מוסדות מוכש"ר יש בעיה גדולה.

ברשותך, אומר, השנה נדרשתי לגן מונגש לכבדי שמיעה בנתיבות. עירבתי את תמיר בן משה. הייתי צריך להפעיל קשרים, ואני אדם גאוותן, אני לא אוהב לבקש נדבות. הרשות המקומית אמרה בצורה חד-משמעית: זה גן מוכש"ר, לכן אני לא מנגישה. צריך למצוא בנהלים איך לפתור את הסוגיה הזאת. אז פניתי לתמיר בן משה שהתגייס לתת מענה, אבל זה לקח כמעט שנה. יש עוד הרבה דוגמאות. הצגתי דוגמה אחת כדי להסביר.

זה בעיה אחת של הבינוי, והבעיה השנייה היא מה שקורה היום בבני ברק, שיש לנו בית ספר שפינו אותו.

"אוהל שרה".

ויש כמוהו בעיות בעוד מקומות, יש בביתר בתי ספר שלא פועלים.

הם לקחו את זה לטובת משהו אחר?

אני לא יודעת.

עם כל הרגישות שיש לנו לחינוך המיוחד, כבר בשנה שעברה כאשר הייתי בסיור ב"אוהל שרה" החשש הזה קינן. אלה ילדים שהם אוכלוסיות מיוחדות. הקימו להם שם חממה טיפולית, הם כבר התרגלו למקום. זה כמו כל ראש רשות שאתה לא רוצה להתערב לו בניהול המשאב הפיזי הפנימי שלו. אבל צריך לבדוק את זה. אני לא נחרץ, לא אומר חד-משמעית שלקחו מאלה ונתנו לחסידות זו וזו, אני לא אומר את זה בצורה נחרצת. אם אני בא לטפל בצורה עניינית, במקרים כאלה צריך שלמשרד החינוך תהיה אמירה.

כרגע זה בבני ברק, שם אין מבנה. מה המקום השני?

בביתר.

הרשות המקומית תאמר לך. לגבי ביתר יש ויכוח משפטי. לא נכניס את זה לכאן.

עוד נקודה היא בעניין יחידת השילוב. היום במגזר החרדי, קודם כול מוכש"ר מקבלים רק - - -סייעות. זה אומר שילד שקיבל 24 שעות סייעת- -

הוא חרדי אז יותר קל לו...

- -הוא מקבל פחות שעות.

בעיה נוספת, שנת הלימודים החרדית התחילה ב-א' אלול. שנת הלימודים הכללית מתחילה ב-1 בספטמבר. שוב, יש לנו פה שבועיים שהתלמידים נמצאים בלי סיוע. זאת אומרת, יש סייעת לכל השנה, אך מראש חודש אלול ועד 1 בספטמבר יושבים תלמידים בלי סיוע ואין להם את כל עזרה שהם צריכים.

עוד נקודה אחת בעניין המתי"אות. - - - אין טיפולים פרה-רפואיים במסגרות החרדיות בכלל.

סוגיית המתי"אות עלתה בדיונים על הרפורמה. אני רוצה לעזור לך.

אין להם מתי"אות. תודה רבה על העזרה שאני מקבלת.

אין ספק, כאשר אנחנו מצהירים שהחינוך המיוחד במוכש"ר וגם בחרדי יושווה, צריך לקחת בחשבון שיש לתת את הכלים איך זה יקרה. פשוט צריך לייצר כלים. הסוגיה הזאת של המתי"אות היא חֶסֶר לתלמידים, חסר להורים, חסר גם לצוותים. צריך לראות איך השירות הזה אמור להינתן.

אני פונה בשם אמא חרדית שלה יכלה להגיע לפה. היא אומרת לי שיש לה ילד שהוא על הספקטרום. היא אומרת שיש לו קשיים מועטים אך הוא זקוק לעזרה. "השנה רצינו מאוד לשלב אותו למשך כמה ימים בגן רגיל". נאמר להם שילדים עם בעיית תקשורת לא יכולים גם וגם. "הבן שלי בגן תקשורת. האם נחרץ גורלו בגן מיוחד ולא מגיע לו איזה צ'אנס להשתלב בחברה רגילה?" חשוב לנו להבין שהוא יגדל להיות גבר לא יעיל.

תודה. השאלה מובנת, המקרה מובן. אם ירצה המנכ"ל, יתייחס באופן כללי. זו פנייה פרטנית – תשלחו לו אותה. תעבירי את הפנייה, כפי שקיבלת אותה, לאחד העוזרים של המנכ"ל.

קודם כול, אני רוצה לומר תודה גם ליושב-ראש.

על מה? על שאני נוזף בך? תציג את עצמך לפרוטוקול.

אני מנהל מינהל רישוי בקרה ואכיפה במשרד החינוך.

המון תודה על פעילות הוועדה הזאת שלאורך כל השנה מתמודדת ועושה הרבה מאוד דחיפה על כל הפעילות שלנו בכלל, וכמובן גם בחינוך החרדי. קודם כול תודה.

הזכיר המנכ"ל את נושא הרפורמה ברישוי. נמצאים פה נציגי בעלויות שיודעים עד כמה הנושא הזה פישט והקל תהליכים.

אני רוצה להתייחס לפרטים בסיפור שהוזכר כאן לגבי אשדוד והביקורת כלפינו שהייתה מרומזת.

מה זה "מרומזת"? בצרפתית אומרים "פרושמור"...

אין לנו הרבה מקרים כמו המקרה הזה. אני כמנהל המינהל לא נכנס לתיקים ספציפיים בדרך כלל. זה אחד המקרים הקשים. אני אומר בצער רב, אנחנו לא עובדים אצל הבעלויות. אנחנו דואגים לתלמידים, אנחנו דואגים למורים שיקבלו שכר כדין.

דבר באופן כללי.

המקרים הכי קשים הם כשתלמידי חינוך מיוחד שזכאים לתקציבים בהיקפים גדולים מאוד, דווקא הם לא מקבלים את מה שהם אמורים לקבל בשל סיבות כלכליות, כי משהו בדרך מעכב את התקציב שלא מגיע ליעדו. זה כואב תמיד, וכואב שבעתיים כשמדובר בתלמידי חינוך מיוחד. אנחנו בודקים את רשימות השירותים הפרה-רפואיים שמדוּוחים, מתחקים אחריהם, הטיפולים מדווחים אבל האיש שעשה את הטיפולים אומר: לא הייתי שם אף פעם; או רואים מורים שמדוּוחים שאומרים: אף פעם לא היינו במקום הזה; או רואים תלמידים שמדוּוחים והם לא במוסד, לפעמים הם בכלל נשרו והמוסד לא מדווח על הנשירה, מתוך תמריץ כלכלי. לא רק שהתלמיד נשר, שהמוסד לא הצליח להחזיק אותו, אלא גם כל נהלי האגרה שם לא דווחו, הקב"ט לא יודע בכלל כי מנהל המוסד ממשיך לדווח על התלמיד, מסיבות כלכליות לגמרי. כך, מסיבה שמישהו רוצה להרוויח כסף, נפגעים ילדים.

תודה, גור. אין ספק. אבל אני אומר לכל הנוכחים, אנחנו בוועדה לעתים קרובות דורשים אכיפה ובקרה כלפי כל נושא במשרד. בסוף הבעיות מגיעות אלינו ומתברר שמינו פועלים ולא פיקחו עליהם או שתקצבו והתקציב לא הגיע. מה שעלה בדיון, וגם בשיח שיש בינינו, הרי אין לנו עניין לסגור מוסדות אלא אם כן כלו כל הקיצין.

ויש סכנת חיים.

מה שאנחנו מבקשים ונתקלים בו, גם כאשר הדוח קטלני יש לתת אפשרות שימוע למנהל. אני לא מדבר על מקרה ספציפי של מוסד מסוים, אני מדבר באופן כללי. לא באתי לפתור בעיות ספציפיות היום. תוך כדי הליכה יש לתת זמן קצוב, שהמוסד קודם כול יוכל להמשיך להתקיים. לפעמים הגזֵרות הן כמעט קטלניות. קודם כול, זכות השימוע עומדת לכל אדם. צריך לאפשר לעשות את זה באופן מכובד. אדם שכשל צריך להיענש, אבל צריך לעשות את התהליך באופן מכובד ולראות אם זה בר-תיקון. זה אפילו תלוי-סנקציה, אפילו תלוי-קנס. אם זה בר-תיקון, לתת את האפשרות לתקן. בסוף התלמידים האלה אם לא ימצאו מענה פה נצטרך למצוא להם מענה במקום אחר. אם זה מצב חסר תקנה עד כדי ועדה קרואה או מינוי מפרק- - -

בדרך כלל במצבים קשים אנחנו מביאים בעלות אחרת שתיקח אחריות על המוסד כי האחריות על התלמידים היא שלנו.

תודה. הדברים הובהרו.

בעניין ההצעה של האישה שיצאה מכאן, בעניין הזה אנחנו- - -

בין הבינוי לנגישות בבינוי.

זה מחייב ועדת חריגים. אין ספק, זה מקרה קלסי לוועדת חריגים.

נכון, אבל יש פה ניגוד בין רצון ההורים למוסד מסוים שהוא רחוק מאוד מול ההמלצה של הפיקוח. הרי כל הבקשות בחריגים מגיעות לפיקוח של החינוך המיוחד.

עם כל הכבוד לפיקוח, במקרה הזה, ילד באוטיזם במצב שהיא תיארה, בתפקוד נמוך מאוד, שנמצא בבית מחודש יוני, לא הייתי רוצה לומר לך מה אני חושב על אותו פיקוח. תקשיב, החיים האלה הם במתחים ונדרשים איזונים. אני מוכן לקחת אמירה מקצועית של הפיקוח, אבל לא לצד אחד. כאשר פיקוח נחשף – אני לא רוצה להיכנס למקרה ספציפי- - -

הילד נמצא בבית עם טיפול צמוד של המערכת.

לא באתי להעביר עכשיו ביקורת על מפקחת מסוימת. הילד נמצא בבית כבר מחודש יוני. אם תבוא המפקחת ותגיד: הילד בבית מחודש יוני בגלל ההורים – אז לא אתן להם סעד.

הילד מיוני מקבל טיפול צמוד של מערכת החינוך במדינת ישראל. אני מלווה את הילד מינקות. זכיתי להכיר אותו ולהוביל אותו. הילד הזה באמת זכה לטיפול אישי מאוד.

מה קרה מחודש יוני ועד היום?

התלמיד מלווה אישית על ידי הפיקוח, מלווה אישית על-ידי, שאני מפקחת מצוות החינוך המיוחד של המחוז החרדי.

מה קרה מחודש יוני?

מצבו הנפשי של הילד הורע. היינו בבית ספר עם הפסיכיאטרים. הילד לא יכול היה להגיע לבית הספר. הוא הגיע למצב שלצערי הרב- - -

הוא קיבל טיפול?

הוא קיבל טיפול. שמונה שעות עובד נמצא אתו בכל יום בבית. אני מלווה את הילד. הוא עטוף אהבה ועטוף מקצועיות.

תודה על ההבהרה.

אפרופו ההסעות, אני מרגישה שאגף ההסעות לא תמיד מקבל את ההמלצות של המחוז החרדי. אני לא בטוחה שזה מגמתי, אבל אצל הילד הזה, מאחר וההידרדרות הפסיכוטית שלו קשה מאוד, כן נמליץ לאשר. תאמינו לי שאנחנו נלחמים בהורים, נלחמים במערכות רבות כדי להשאיר את הילדים בעיר ושיקבלו את מעטפת הטיפולים. אנחנו שמחים על כל אחד שלא מוסע.

גם אני. תודה.

מישהו רוצה להוסיף?

מהדברים היה נשמע כאילו יצא לעז על המוסד. בבית המשפט הוכחו כל הדברים. חשוב לציין את הנקודה הזאת.

אשמח להתייחס לדברים. אני בת 17 מנצרת עילית, אני יושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית שהיא הגוף הנבחר והמייצג את כלל בני הנוער.

כאשר אני מתייחסת לכותרת הזאת אני מדברת באופן כללי. אחד האתגרים שעומדים לפנינו הוא שילוב המגזר החרדי בתוך המועצה הארצית ובתוך עולם המועצות. כאן אני קוראת לכל היושבים מסביב לשולחן הזה, אנשי חינוך שנמצאים בתוך המחוז החרדי, אני קוראת לכם לקחת חלק.

בואו תשתלבו.

בואו תשתלבו. אני בטוחה שדרך עולם המועצות ודרך חינוך לדמוקרטיה אנחנו יכולים לשלב הרבה בני נוער בתהליך קבלת ההחלטות במדינה. זאת אומרת, דברים שאנחנו מקדמים, כולל ערכים שאנחנו רוצים לקדם.

תודה. זו קריאה חשובה.

חיים ביטון, אתה בכל זאת רוצה להתייחס? המשרד זמין עבורך. מותר גם להודות.

אם לא יכו אותי, אני באמת חושב שיש כאן אנשים שצריך להודות להם. קודם כול לך, יושב-ראש הוועדה, שבכלל כינסת דיון ספציפי על הנושא החרדי. זה לא היה בתקופות אחרות.

רק שחלק מן היושבים פה לא יינזפו על כך שהם באו לדיון.

אגב, אני מכיר את כל הכאבים שמועלים פה על השולחן מהרבה מאוד היבטים.

אני חייב לציין גם את המנכ"ל, שהוא קשוב. יש קשיים, הם על השולחן, מטופלים. כל אחד פה אומר מהכאב הפרטי שלו ובאמת עצוב לשמוע כאבים פרטיים, אבל כאנשים שמנהלים אופרציות, צריך להבין שבגודל ובעוצמה כזאת יש גם בעיות קטנות. אני אומר את זה בצורה מפורשת: יש טיפול בדברים הפרטניים, במיוחד בוועדה וגם במשרד, וגם במחוז. יש לי ביקורת על כמה דברים ספציפיים.

צריך להעצים את המחוז אם רוצים לקיים אותו, להעצים אותו, לתת לו את הכלים.

אני גם רוצה להודות בהזדמנות הזאת למר תמיר בן משה שעושה עבודה מדהימה.

חכה, נראה כמה הוא ינצל בחומש שלו. אני מחכה בסבלנות לתום החומש לראות מה הניצול.

בבקשה, אדוני המנכ"ל, מילות סיכום.

את הדברים הפרטניים רשמנו.

אנחנו גם יודעים לטפל בהם.

לגבי אכיפה, ברמה העקרונית – אנחנו רוצים להבהיר שבכוונתנו להמשיך את האכיפה ובכוונתנו להסדיר סטנדרטים ונאותוּת ומידות. יש לנו אחריות רבה לכספי הציבור, יש לנו אחריות רבה לילדים, יש לנו אחריות רבה למורים. לכן האכיפה היא כלי משמעותי מאוד. ננהג בכל הרגישויות. כל מקום שאין בו רגישות – אנחנו נטפל בזה. זה יהיה בצורה ראויה כפי שמתבקש. אבל המטרה שלנו היא ליצור רמת סטנדרטים איכותית במערכת.

לגבי הסיפור הספציפי – אני לא נכנס. אנחנו נראה את הדברים.

לגבי ההסעות – אנחנו עושים מאמץ לשבץ ילדים במוסדות האפשריים הנגישים סמוך למקום מגוריהם. המדיניות שלנו היא לא להרחיק ילדים בנסיעה של שעה. נסיעה של שעה זה דבר מורכב מאוד. אם היו יושבים פה אנשים היו מספרים את הסיפור של השעה הזאת. אבל במקום שאין אפשרות אחרת וזה בכורח, זה בכלל לא מתוך בחירה צרופה נכונה ומקצועית, אנחנו לא רוצים להסיע ילד מבני ברק לירושלים, אבל בנסיבות שאין שום ברירה אחרת זה כורח שאנחנו צריכים להידרש ולבדוק אותו לעומק. אבל המדיניות שלנו היא לפתוח מוסדות סמוך לילדים, לא לנסוע יותר מ-40 דקות. ילד אוטיסט, שלא נדע, לא יכול לשבת שעה בהסעה. הייתי ב-60 מוסדות חינוך מיוחד, באתי בבוקר וראיתי איך הם יורדים מן האוטו וראיתי מה המשמעות של שעת נסיעה של ילד. הוא מגיע, לוקח הרבה מאוד זמן אחר כך להרגיע אותו, מכניסים אותו לסדר. לכן המדיניות שלנו היא לא להיעתר לכל בקשה במקום שיש בו פתרון אחר. לא מתוך זדון ולא מתוך שרירות-לב אלא אנחנו מבינים את המשמעות, שיש לזה מחיר.

אנחנו מודעים לפער הרפואי בכלל ולדברים הספציפיים שהועלו פה, כולל גם במוכש"ר. אקח את כל ההערות הללו לתשומת לבי ואראה מה אנחנו עושים.

הוועדה מודה למנכ"ל משרד החינוך ולצוות משרדו שהגיע לכאן ונתן את הסקירה. אני מודה לכל האורחים שבאו והשתתפו בדיון.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין מתווה – אני יודע שאי אפשר לעשות את זה בשנה אחת – להחזיר את המצב לקדמותו. כשאומרים שהמוכש"ר מתוקצב ב-75% – שיהיה 75% מכל מה שתלמיד בממלכתי מקבל, כולל כל הסל, כל השעות, כולל שכר המורים, כולל הכול.

לא לחינם ה-75% האלה חזרו להיות 40%. מה שדוד שרפר לא השכיל להסביר וניסיתי לעזור לו, צריך לומר שאין ואקום. כשיש חוסר זה חייב לבוא. המענה ניתן לא במאה אחוז, כי אם שעות התקן בממלכתי הן עד 13:00, במוכש"ר בדרך כלל לומדים עוד שלוש שעות לפחות בממוצע. אין ואקום. הם נדרשים לתת. זה יוצא או מההורים או – שאלת איך מביאים כסף מהבית? ראשי מוסדות נמצאים בעבודה נוספת שנקראת שנור, בגיוס תרומות. לצערי הרב – במקרה הזה יש לכך אפס סובלנות – הם נאלצים לפגוע בשכר המורים ובתשלומים הנלווים. זה לא מקובל עלינו.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:25.