פרוטוקולים/עבודה/7990



5
ועדה משותפת – 2.2.2004

פרוטוקולים/עבודה/7990
ירושלים, ט' באדר, תשס"ד
2 במרץ, 2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 40
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

פרוטוקול מס' 115
מישיבת ועדת העבודה והרווחה

פרוטוקול מס' 157
מישיבת ועדת החינוך והתרבות

פרוטוקול מס' 38
מישיבת המאבק בנגע הסמים

שהתקיימה ביום שני, י' בשבט התשס"ד, 2.2.2004 בשעה 11:00

ס ד ר ה י ו ם
עישון נרגילה בקרב בני נוער.

חברי הוועדה: שאול יהלום – יו"ר ועדת העבודה והרווחה
הרב מיכאל מלכיאור – יו"ר הועדה לזכויות הילד
אילן שלגי – יו"ר ועדת החינוך והתרבות
אורי אריאל
משה גפני
נסים זאב
איתן כבל
אילנה כהן
יעקב ליצמן
עיסאם מחול
אורית נוקד
יוסי שריד

פרופ' שבתאי ורסאנו – ס' מנהל מח' ריאות בי"ח מאיר
פרופ' יונה אמיתי – משרד הבריאות
דר' מיקי רייטר – משרד הבריאות
חנה פלג – משרד הבריאות
גליה שחם – משרד החינוך
איריס מורדוקוביץ – משרד העבודה והרווחה
איתן גורני – סגן מנהל הרשות למלחמה בסמים
אורי אסטליין – הרשות למלחמה בסמים
דר' רחל בר-המבורגר – הרשות למלחמה בסמים
נעמה צוייג – הרשות למלחמה בסמים
אבי גור – ארגון הורים ארצי
ליאת קורן – "בטרם", המרכז הלאומי לבריאות ילדים
עו"ס מירה קרני – המועצה הלאומית לשלום הילד
עו"ד עמוס האוזנר – יו"ר הפורום למניעת עישון
שמואל אבאייב – השלטון המקומי
אבי נחמני – מועצת תלמידים ונוער ארצית
עמוס נבון – מועצת תלמידים ונוער ארצית
25 תלמידים – נציגי בתיה"ס התיכוניים

רחל סעדה

וילמה מאור

יהודית גידלי

בת שבע פנחסוב

חבר המתרגמים בע"מ



עישון נרגילה בקרב בני נוער

אני מתכבד לפתוח ישיבה משותפת של ארבע ועדות, ואני מברך מכבד ומוקיר את שאר שלושת ראשי הועדות וחבריהן, שהואילו לקיים ישיבה משותפת והם נמצאים איתנו. ח"כ איוב קרא, שהוא יו"ר הועדה למאבק בסמים, מתנצל על היעדרותו היות ואלה יומיים של חג לעדה הדרוזית ולמיעוט הערבי, אשר חוגגים את חג הקורבן. לכן חלקם אינם נמצאים בדיוני הכנסת, היות והם נמצאים באירועי החג ואנחנו מברכים אותם מכאן לאירועי חג הקורבן.

ברצוני לברך את כל הבאים לכאן אם כמשתתפי הועדות וכאורחי הועדות, נמצאים כאן גם בני נוער תלמידי כתה י"א מישיבת בני עקיבא "כפר הרואה" ותלמידי כתה י"א מתיכון בוייאר בירושלים, ואם אתם תרגישו צורך לומר משהו במהלך הדיון ומישהו מכם ירצה לתת איזושהי הערה, אנחנו נשמח לשמוע, כי אנחנו עוסקים היום בבני נוער.

הנושא שלנו הוא "עישון נרגילה בקרב ילדים ובני נוער". ברצוני לתת כאן את תמצית המחקר שנערך על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הוא הוגש לארבעת הועדות לקראת הדיון הזה.

המחקר אומר שעישון נרגילה נפוץ מאוד בקרב תלמידי בתי ספר, מכתה ז' ואילך. המחקר עצמו, שנערך ע"י הכנסת, הופץ רק בקרב אוכלוסיית מחקר של כ- 400 תלמידי כתות ז' ט' וי"א באזור השרון, ותוצאות המחקר הראו ש- 41% מכלל התלמידים מעשנים נרגילה, 22% מכלל התלמידים מעשנים לפחות בכל סוף שבוע, ובאופן יחסי לסיגריות ששם מדובר על 14%, ה- 41% זה פי שלושה כך שעישון נרגילה נפוץ פי 3 מעישון סיגריות.

מדובר במחקר שהתפרסם בכתב העת "הרפואה", הוא נערך ע"י ד"ר שבתאי ורסנו עירית גת נעמי אלדור ומיקה גרניץ "עישון נרגילה בקרב בתי ספר באזור השרון – שכיחויות הרגלים דעות ועמדות", 'הרפואה 142יא נובמבר 2003'. מי שמעוניין בפרטי המחקר אשר מביא עת עיקר הממצאים, אפשר למצוא זאת באותו גיליון.

הנושא הנוסף מבחינת המחקר הוא, כיצד הם רואים את חומרת התופעה. הם אומרים, שנזקי הנרגילה הם פי 4 כלומר ב"סבב" אחד של עישון נרגילה, נשאף עשן בכמות זהה לזו הנשאפת בעישון 4 סיגריות לפחות ולגוף נגרם נזק בריאותי בהתאם.

אין בנושא הזה די פיקוח, הסברה ומניעה מטעם משרדי ממשלה רלבנטיים ומטעם הרשות למלחמה בסמים, ולא נערכו די מחקרים בתחום הרפואה על הנזקים שהיו.

אני מודה על שהוזמנתי על מנת להציג כאן את הנושא הזה, העוסק בעישון נרגילה בקרב תלמידי בתי ספר. לפני שאגש לתוצאות המחקר עצמו, ברשותכם אני רוצה לסקור בקצרה את כל הנושא של מה ידוע ומה לא ידוע בעישון נרגילה, איזה נזקים ידועים ומהם הנזקים הפוטנציאליים, מה ההנחות השגויות, מה האמיתות וכו'.

מהי נרגילה? זהו כלי עישון שבזמנו ואולי גם היום עישנו בו אופיום ובהמשך טבק, מקורו בהודו לפני מאות שנים, ובמשך השנים הוא נפוץ דרך הארצות המוסלמיות והתרכז גם במזרח התיכון ואסיה, בעיקר בקרב המוסלמים, ובשנים האחרונות זה נעשה נוהג נפוץ בקרב בני נוער ישראלים. הוא נהוג אצל המעשנים המסורתיים ככלי עישון אישי, אבל בקרב הצעירים שלנו הוא נהוג ככלי עישון קבוצתי ואותה נרגילה מועברת מפה לפה.

זוהי דוגמה לנרגילה, היא מורכבת ממספר חלקים: הגביע שבו דוחסים את הטבק, צינור שמוביל דרך הגוף אל תוך מיכל המים שאמור לסנן את העשן, העשן מבעבע דרך המיכל ומגיע בסופו של דבר לצינור שמוביל אל הפייה שנמצאת בפה המעשן.

אמיתות, או פרטים טכניים, לגבי העישון עצמו. הטבק אינו טבק סיגריות רגיל, זהו טבק כהה עשיר יותר בניקוטין, אומרים שזה פי 2 עד 3 מאשר טבק סיגריות רגיל, הוא מיובא ממדינות ערב כמו מצרים ובחריין ואין עליו שום פיקוח. הטבק מעורב עם דבש שמגבש אותו, מוסיפים לו גם תמציות פירות לשיפור הטעם והריח ולגבי תוספות אחרות אין לנו שום מושג היות וכאמור אין עליו שום פיקוח.

הטעם של הדבש עם תמצית הפירות והריחות שמתווספים, דרך הלחות שמתווספת גם לעשן שעובר דרך המים, הופכים את העישון להליך שהוא הרבה יותר "קל ונינוח" בעיקר לילדים, ועשוי לכוון עליהם את ההרגל הזה. אין את ההרגשה והחריפות של הטבק שילדים צעירים חשים כשהם מעשנים סיגריות ומשתעלים. כאן העסק הזה הרבה יותר "נינוח" בגלל כל התוספות שהזכרתי.

לתוך הגביע הזה ניתן לדחוס עד 20 גרם טבק, שזה הערך המקביל של טבק בקופסה וחצי של סיגריות, 30 סיגריות, וזה מספיק לעישון של 45 עד 60 דקות בכל ססייה. את הטבק הדחוס בגביע הזה מכסים בנייר אלומיניום מחורר, ועליו מניחים גחל מסחרי של פחם, אשר מצית את הטבק ומאפשר את עישון הנרגילה. דרך אגב המעשנים המסורתיים מהדורות הקודמים, היו או עדיין ממוללים את הטבק בקצת מים, מניחים אותו בגביע כשהוא יותר שטוח, ואת הגחל מיד על הטבק עצמו. כאן הילדים ובני הנוער שלנו מכסים את זה, אני לא יודע מדוע אבל זה הנוהג.

אנחנו כחברי כנסת, למה אנחנו צריכים לדעת את כל התיאור הזה?

עומק השאיפה, הוא הרבה יותר גדול מאשר עישון סיגריה. מה אנחנו יודעים על תכולה של עשן נרגילה עד היום? לעומת הידע העצום שיש לגבי עישון טבק סיגריות, יש ידע דל ביותר לגבי טבק נרגילה.

העבודה היחידה שהתפרסמה בשנה שעברה, אשר עשתה אנליזה רחבה יותר של מה מוכל בעשן טבק נרגילה אשר עובר את המים ומגיע לריאות, היא העבודה שאני מצטט כרגע. בעבודה הזאת, ינקו מהנרגילה באמצעות מכשיר אוטומטי ונמצא שאחרי שזה עובר את המים יש 2.5 מ"ג ניקוטין בכל ססייה כזו של 10 גרם טבק, אבל מעבודות אחרות אנחנו יודעים שאם מודדים את רמת הניקוטין בדם ובשתן של מעשני נרגילה, הכמויות מקבילות ל- 75% או 80% ממעשנים של קופסה עד קופה וחצי ליום. כלומר, הניקוטין עובר את המים, מסתנן ומגיע לריאות ולאברים אחרים, בעיקר למוח ששם הוא גורם להתמכרות.

יש גם ריכוז גבוהה של מתכנות מסרטנות. עופרת – בססייה של 10 גרם טבק נרגילה, מקבילה לעופרת שנמצאת ב- 5.7 חפיסות סיגריות, כרום – מקבילה של 2 חפיסות סיגריות, קובלט – מקבילה של 7 חפיסות סיגריות, ניקל וארסן – בכמויות יותר קטנות מ- 3 סיגריות. חלק מהמתכות האלה, הן מתכות שידועות כמסרטנות לבני אדם, היתר הן מתכות חשודות כמסרטנות. יש ריכוז גבוה של זפת, שתכולתו בעשן הנרגילה לא נבדקה, אבל הכמויות הן כמויות המקבילות בערך לחפיסה עד חפיסה וחצי של עשן סיגריות. ידוע שאותה זפת בעשן סיגריות, מכילה מסרטנים רבים ולידיעתכם בעשן סיגריות יש 4,000 כימיקלים שונים כאשר 40 מתוכם אותרו כמסרטנים והיתר מזיקים בצורות אחרות. ישנו גם ריכוז גבוה של "CO" (חד תחמוצת הפחמן), שזה חומר רעיל שנקשר להמוגלובין ומונע ממנו לקשור חמצן כמו שהוא צריך באמת לעשות, והרמה במעשני נרגילה גם כן מאוד גבוהה.

הרבה חושבים שעישון נרגילה הוא בטוח, מכיוון שהמים מסננים את הרעלים – כפי שראיתם המים לא מסננים באופן יעיל את הרעלים. כמות גדולה של רעלים, הזפת הכוללת מסרטנים ידועים, וגם CO בריכוז גבוהה, כל אלה מגיעים לריאות.

עוד הנחה שגויה, המים מסננים את כל הניקוטין ולכן אין סכנה של התמכרות לעישון נרגילה – המים מסננים רק חלק מהניקוטין ועדיין כמויות משמעותיות של ניקוטין מגיעות לריאות ולמוח של המעשן.

עישון נרגילה פוגע במטען הגנטי בתאי הגוף, יש עלייה בשינויים הכרומוזומליים במעשני נרגילה, לעומת לא מעשנים. סרטן שפתיים נפוץ יותר, יש עלייה מיידית בלחץ הדם והדופק ועלייה ביצור של חומרים מחמצנים ובצמידות של טסיות דם עם תסחיפים של קרישי דם.

פוטנציאל נוסף של נזקים הוא ההתמכרות לניקוטין, במעבר לעישון סיגריות בגילאים מבוגרים יותר, העברת מחלות זיהומיות דרך פיית הנרגילה, כאשר מחלות כאלו יכולות להיות: "הרפס" "מחלת הנשיקה" "שפעת" "שחפת" "וירוס ה- "HIV" "דלקת הכבד מסוג C" ועוד פטרייה הנקראת "אספירגילוס" כל אלה ידועים כזיהומים שעלולים לעבור במגע של רוק, ואם מעבירים פיית נרגילה מלאה ברוק מהאחד לשני, הפוטנציאל להעברת מחלות כאלו קיים.

הסקר שערכנו, היה סקר שאלון אנונימי שהופץ בקרב 388 תלמידים בכתות ז' ט' ו-י"א באזור השרון, כלומר הוד-השרון כפר-סבא ורעננה. הוא בוצע במאי 2002 על ידי, ובשיתוף פעולה הדוק עם בי"ס לסיעוד אצלנו בביה"ח, הוא אושר ע"י משרד החינוך והסקר פוקח על ידי מורי הכתה וע"י סטודנטים לסיעוד אשר נכחו בכתה והסבירו על מהות הסקר וכן הסבירו שאלות בלתי ברורות, והתלמידים מילאו את השאלונים בצורה אנונימית.

כפי שנאמר קודם, המחקר פורסם בעיתון הרפואה בנובמבר 2003.

מה מצאנו?
מצאנו שעישון נרגילה נפוץ פי 3 יותר מעישון סיגריות, 41% מכלל התלמידים מעשנים נרגילה בתדירות כלשהי, 44% מהבנות ו- 38% מהבנים מעשנים נרגילה בתדירות כלשהי. בכתה ז' 15 מהילדים כבר מעשנים נרגילה, 22% מכלל התלמידים מעשנים נרגילה לפחות כל סוף שבוע. בנות הן מעשנות נרגילה כבדות יותר, מצאנו שמבין הבנות המעשנות, 64% מעשנות לפחות כל סוף שבוע לעומת 40% מכלל הבנים.

אם אתה פה מציין שבכתה ז' 15% מעשנים, הממוצע הוא 41% והמשמעות היא שבכתה י"א האחוז הוא גבוה מאוד.

בהחלט, 58%.

אם 60% מעשנים נרגילה, ולפי מיטב זכרוני אנחנו חיים בארץ ולא היינו בשום מקום אחר בשנים האחרונות, בכל זאת מאחר והאנשים הרי לא עושים שום דבר עבירה, התופעה היתה צריכה להיות גם גלויה לעיין. כלומר, היינו בכל אופן צריכים לראות כמעט בכל בית מכשיר לעישון נרגילה. אחרת, הסטטיסטיקה הזו איננה מתיישבת. לפחות מכשיר נרגילה אחד, ובקצב הזה אולי צריכים שני מתקנים, היינו צריכים לראות לא רק בכל בית אלא גם ברחובות.

לגבי מדגמים אנונימיים, למשל כילד אם אני מקבל סקרים כאלה אני יכול לומר: "מה אכפת לי לעשן נרגילה?!" ומסמן. אח"כ בסקרים פתאום יוצא ש- 60% מעשנים נרגילה.

אני מבקש לשאול את השאלות בסוף.

זה נפוץ, אבל אתה לא תמצא את זה בבית אלא בפארקים, בגינות ציבוריות, על חוף הים, לא כל ילד צריך להחזיק נרגילה כי הם מעשנים בחבורות, וחלק גדול מההורים כלל לא יודעים שהילדים שלהם מעשנים, כמו שהילדים הצהירו במחקר הזה.

הרי זו לא עבירה, מדוע הם מסתירים את זה ולא מספרים זאת להורים?

זה לא נשאל במחקר, את זה צריך לשאול את הילדים.

הוזכר קודם שהמחקר הזה הוא מאוד ספציפי והוא כאילו לאזור השרון, אמנם זה נעשה באזור השרון אבל יש כאן אנשים היושבים באולם ואשר יודעים על מחקר רחב יותר שנעשה בהיקף כלל ארצי, עם אחוזים מאוד דומים וחלקם אפילו יותר חמורים ממה שאני מציג כאן, וגם האגף לחינוך במשרד הבריאות ביצע בשנת 2001 מחקר כלל ארצי, אשר למיטב ידיעתי לא התפרסם עד היום, אבל אזכור ממנו אומר ששיעור מעשני הנרגילה בתדירות כלשהי הוא על חודו של אחוז דומה לאחוז שאני הסברתי כאן.

6% מהתלמידים המעשנים נרגילה, מוסיפים לטבק גם סמים או אלכוהול במקום מים במיכל הנרגילה.

כמה אחוזי תלמידים התנסו בפעם ראשונה בנרגילה במחקר הזה?

אני דיברתי על תדירות כלשהי, שזה 41%, לא דיברתי על התנסות של פעם אחת ויחידה.

הורים לא מודעים למעשי ילדיהם. 48% מהילדים המעשנים, אמרו שהוריהם לא יודעים על כך. יחד עם זאת, ההורים חושבים שנרגילה היא בטוחה. 38% מהמעשנים הצהירו כי הוריהם מסכימים שיעשנו נרגילה ו- 53% הצהירו כי הוריהם מעדיפים שיעשנו נרגילה על פני סיגריות. ממצא נוסף, הורים מעשנים ביחד עם ילדיהם. 23% מהתלמידים המעשנים נרגילה, עושים זאת מידי פעם ביחד עם הוריהם.

קיים קשר בין הרגל העישון של ההורים, לבין זה של הילדים. 40% מהורי הילדים שמעשנים נרגילה לפחות כל סוף שבוע, מעשנים או עישנו באיזשהו שלב בעבר נרגילה, לעומת 10% מההורים של ילדים שלא מעשנים.

עישון סיגריות.
14% מכלל התלמידים, 51% בנות ו- 49% בנים, מעשנים סיגריות. עישון סיגריות עולה בהתמדה עם עלייה בשכבת הכתה, בכתות י"א יש ירידה בכובד העישון של נרגילה ועלייה בעישון של סיגריות. בנות הן מעשנות סיגריות כבדות יותר, כמו שמצאנו שהן מעשנות נרגילה כבדות יותר הן גם מעשנות סיגריות כבדות יותר. מבין המעשנים מעל 5 סיגריות ליום, 48% הן בנות לעומת 15% שהם בנים. 25% מהתלמידים שמעשנים נרגילה, מעשנים גם סיגריות במקביל.

אם 48% הן בנות, 52% חייב להיות בנים. לכן הניסוח פה לגבי ה- 15%, הוא לא נכון.

התפלגות לפי כתות: בכתות ז', אפשר לראות ש- 15% מהתלמידים מעשנים נרגילה בתדירות כלשהי, רק 6% כל סוף שבוע, ולגבי סיגריות אחוזים קטנים יותר. כשעוברים לכתות ט', עישון נרגילה בתדירות כלשהי עולה ל- 58% וכך הוא גם נשאר בכתות י"א, 38% כל סוף שבוע, כל יום 17%, סיגריות 14%. כשעוברים מכתה ט' לכתה י"א, התדירות של עישון נרגילה נשאר אותו הדבר אבל כובד העישון, כלומר כל סוף שבוע, האחוז יורד מ- 38% ל- 22%, ולעומת זאת העלייה בעישון סיגריות בתדירות כלשהי עולה פי 2 וגם עישון סיגריות כל יום עולה פי 2. כלומר, יש כאן במהלך המעבר מהכתות בחטיבה ובתיכון עלייה בעישון סיגריות שהיא הקשר למעבר משכבה לשכבה.

זאת אומרת, שהנרגילה בעצם היא כרטיס הכניסה לסיגריות.

זו ההנחה.

התלמידים חושבים שעישון נרגילה מקובל ביותר בקרב הנוער, 95% מבין המעשנים חושבים כך ו- 71% מכלל התלמידים. התלמידים המעשנים נרגילה, מאמינים שהם ימשיכו לעשן טבק גם בבגרותם. ענו כך 33% מכלל המעשנים ו- 41% מבין אלה המעשנים כל סוף שבוע.

מסקנות לגבי עישון נרגילה.
· המים שבנרגילה, אינם מסנן מספיק יעיל לניקוטין וכימיקלים רעילים הנלווים לעשן.

מרבית ההורים מקילים ראש בסכנות של עישון נרגילה, ולא רואים בו נוהג מסוכן לבריאות ילדיהם, קיים חוסר ידע בנושא.

הסכנה העיקרית בעישון נרגילה בגיל הצעיר, היא התמכרות לעישון טבק והמשך עישון סיגריות למשך החיים.

עישון טבק במשך שנים, אנחנו יודעים שהוא גורם למגוון עצום של מחלות, מקצר את תוחלת החיים ומוריד את איכות החיים שנותרו.

הורים, מורים ותלמידים, חייבים להיות מודעים לסכנות האלה ולהחליט לפיהן האם כדאי להתחיל לעשן ולהתמכר.

משרד החינוך והבריאות וכנסת ישראל, חייבים להגביר את המודעות לסכנות שבעישון נרגילה ולפקח על המסחר בטבק נרגילה. הטבק הזה נמכר ב"פיצוחיות" ו"פיצוציות", אין עליו שום מגבלה ושום תווית בעברית, הכתב הוא בערבית, אין אזהרה של משרד הבריאות והדברים הם פרוצים.

פרופ' ורסאנו, אנחנו מודים לך על עריכת המחקר והצגתו בפנינו. הנקודה פה היא, שאנחנו נשמע כאשר מטרתנו היא באמת לרדת לעומק העניין.

אני הייתי מתמצת את השאלות שנשאלו כאן, ע"י ח"כ משה גפני ובעיקר ע"י ח"כ יוסי שריד, זה שלפעמים גם צריכה להיות איזושהי הרגשה טבעית. כלומר אתה עובר ברחוב ורואה אנשים בבתי קפה מעשנים סיגריות, אתה עובד בבית חולים ומי כמוך יודע כמה רופאים ואחיות מעשנים סיגריות ואין פציינט שלא רואה את זה. זאת אומרת אתה עובר ורואה זאת בכל מקום ובבתים בודאי, אבל אנחנו כמעט ולא רואים נרגילות וזו הנקודה. מה היתה הכוונה "בפארקים"? שהרי הוא צריך להביא את הנרגילה ולהחזיר אותה הביתה.

יש לנו איזשהו פער, שאנחנו אומנם מאוד מכבדים את המחקר אבל החשד שלנו הוא שאולי המחקר אמר 'מפעם לפעם אני יושב במסיבה ומעשן, אבל זה לא כמו שיש לי קופסת סיגריות ואני מכור לה וקונה קופסה פעם ביומיים'. זאת השאלה, ואנחנו צריכים לחקור אבל בכל אופן שכנעת אותנו בנזקים.

אני מבקש קודם כל לומר, שתפקידנו פה הוא קודם כל לפתוח את הנושא למודעות, וטוב שהישיבה הזאת נועדה לכך היום, של ארבע ועדות ביחד בכנסת. אני משוכנע שכפי שאנחנו מופתעים מהתוצאה הזאת בכלל והממצאים האלה בפרט, חלק גדול מהציבור לא יודע עליו ואולי גם הורים שילדיהם מעשנים נרגילה, או שאינם יודעים על כך בכלל או שאינם מודעים לנזק העצום שהעישון הזה גורם.

שמענו כאן את הנתונים, והם ממש חמורים. אני שומע שיש גם פגיעה במטען הגנטי וגם סרטן שפתיים וגם העברת מחלות זיהומיות דרך הפייה, וכל זאת מעבר לנושא ההתמכרות לניקוטין שאנחנו יודעים שהוא מסוכן, אז באמת שיש פה תופעה מאוד חמורה. בעישון סיגריות בקרב בני נוער, אנחנו לא עושים מספיק נגד התופעה הזאת.

אני רואה בנתונים שבכתה י' יש 14% ובכתה י"א 30% ואצל הבנות זה יותר מבנים, ואני מסתכל כאן על קופסת סיגריות ורואה שעל קופסת סיגריות ישראלית יש אזהרה באותיות קטנות מאוד "משרד הבריאות קובע שהעישון גורם למחלות חמורות", ולעומת זאת בקופסת סיגריות שלקחת מתייר צרפתי לפני כמה ימים, כתוב בגדול "עישון הורג" ומאחור כתוב "העישון גורם לתלות, אל תתחילו". כאלה אזהרות בשחור בתוך מסגרת, אנחנו גם חייבים שגם כאן תהיינה על כל חפיסות הסיגריות.

עברה תקנה כזאת.

נכון, אבל עם כל הכבוד, זה לא מתבצע. אני רוצה לראות שמשרד הבריאות וכל הגורמים יידעו לאכוף גם את התקנות האלה ושהדברים האלה אמנם יהיו בגדול ובשחור. העניין שהטבק הזה מיובא ללא פיקוח, גם זה נושא שהוא קודם כל באחריות משרד הבריאות. תגרמו לכך שלא ייכנס לכך טבק שאינו מפוקח, ובודאי אם מדובר בטבק שמסתבר בני נוער כל כך רבים צורכים אותו. זוהי סכנה שחייבים לבלום אותה, ואני מאוד מבקש שנציגי הרשות המבצעת יתייחסו לזה.

אני חושב שלא צריך פה להגזים בעניין, אבל יחד עם זה אני חושב שזה נכון לערוך את הדיון הזה ולעסוק בתופעה הזאת, ולהגיד שאם אנחנו יודעים שכל כך הרבה ילדים, גם אם זה לא לגמרי הכמויות שראינו במחקר אלא מתקרב או מחצית, זה דבר שאין עליו מספיק מודעות בחברה.

אני חושב שזה יהיה נכון שגם משרד הבריאות וגם מערכת החינוך יהיו מודעים, ושגם ההורים והילדים יהיו מודעים לנזקים הרבים שעלולים להיגרם מתוך עישון הנרגילה. אם אנחנו פה, אני חושב שזו צריכה להיות גם המסקנה של הועדה, שאנחנו ביחד נדרוש מהמערכות האחראיות להסברה לחינוך, שיכניסו גם את הדבר הזה למודעות. אבל לא צריך להגזים ולעשות מזה "סיפור גדול", כי זה רק ידרבן אותם כן לעשן. אבל יחד עם זה, אני חושב שהאנשים צריכים להיות מודעים הרבה יותר לנזקים שעלולים להיגרם בגלל עישון הנרגילה.

האם מישהו מנציגי הנוער כאן, מעוניין לומר באם הנתונים הם אמיתיים או לא?

אני תלמיד כתה י"א מבי"ס בוייאר. קודם העלתם טענה, שאתם לא מרגישים כל כך את הנרגילה ולא רואים אותה כמו שנפוץ לראות עישון סיגריות, וזה גם יותר נגיש. מצד שני, בהרבה בתי קפה ומקומות ציבוריים אחרים, נותנים לך את האפשרות להשכיר נרגילה.

השאלה שלנו אליך היא: האם אתה חושב שנתוני המחקר שהוצגו ע"י פרופ' ורסאנו הם אמיתיים?

אני חושב שהנתונים מתקרבים למציאות. נרגילה נראית להרבה אנשים כפחות מזיקה מסיגריות, ושהתלות שמתפתחת אליה היא פחות חמורה.

ואתה רואה שהיא נפוצה בקרב הנוער?

הרבה יותר מסיגריות. כמה שזה נשמע מוזר, אנשים כן הולכים עם זה ויש כאלה שזה הפך להיות "פק"ל" עבורם.

כמה עולה לשכור נרגילה כזאת בבית קפה?

זה נע בסביבות ה- 15 ₪, עפ"י ראש. וגם המכשיר עצמו הוא לא כל כך יקר.

כדי שלא תהיה אי הבנה, חרף ההתנסחות הצינית משהו שלי, אני לא בעד עישון נרגילה. אני נגד עישון בכלל, למרות שבאופן אישי אני מעשן, וכמעשן אני תמיד בעד כל החמרה על מעשנים. עישון זה דבר רע, עישון נרגילה זה דבר רע מאוד כפי שלמדנו היום מדר' ורסאנו, ואין על זה שום ויכוח.

פה מדובר בכלים ובכוחות לא שווים, אני לא יכול להתמודד גם עם המתודולוגיה של המחקר, אבל הבעתי את התמיהה שלי לגבי הפער בין המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה, לבין הממצאים שעולים מן המחקר. בכל זאת, מוכרחים להידרש שוב לפער הזה, שהרי אם זו תופעה כל כך רווחת היא היתה גם צריכה להיות מאוד מצליחה מבחינה מסחרית.

היינו צריכים למשל לראות בסביבתנו, בתי מסחר "פורחים" שהרי אם זה עסק כל כך טוב אפילו יותר מעישון, אזי זה עסק "לא נורמלי". אם זה פי 3 מהעישון, אז שורת ההיגיון אומרת שעל כל צעד ושעל ובכל פינה, היית צריך למצוא בית קפה כזה או בית ממכר לטבק מיוחד לנרגילות. אני לא אומר שאין, אבל לא להפריז ולהגיד שיש בכל פינה.

הרשתות הגדולות, עוד לא גילו את ה"פוטנציאל הכספי" שיש בדבר הזה.

אני חושב שלכל האירוע הזה, יש בעיקר איזשהו צביון חברתי. למשל עולה בדעתי שמאוד חשוב לשאול במחקר כזה, כמה "שאיפות" אתה שואף? משום שאם מדובר בעניין שהינו בעל צביון חברתי, אז אפשר לצאת לידי חובת חברה, גם בשאיפה אחת או אפילו במבט על הנרגילה אבל אח"כ אתה מקבל את זה בתוך הנתונים הסטטיסטיים. יש פה הרבה שאלות מתודולוגיות מקדימות.

הממוצע של מס' השאיפות, לפני העברת הפייה למישהו אחר, הוא 7 שאיפות, ובד"כ זה נעשה בקבוצות של 3 אנשים.

היו פה רמזים על מחקרים נוספים של משרד הבריאות, אז למה לנו לחיות על רמזים? אני מוצא לנכון "לשרבב" כמה הסתייגויות, כי אנחנו באופן מתמיד לפעמים הופכים את המציאות, למציאות יותר מידי אלארמיסטית. אם חיים במציאות מתמדת אלארמיסטית, ובכל רגע נשמעות אזעקות עולות ויורדות ו- 60% כבר משתמשים, אז אנחנו מתקשים מאוד להבחין בין סכנות אמיתיות לבין סכנות שאני לא אומר שהן מדומות, אבל יש בזה דבר בעייתי ואני לא בטוח שתמיד אנחנו עושים שירות נכון לאותם הדברים שמפניהם אנחנו רוצים להזהיר, ובכללם עישון נרגילה.

אני חושב שהתכנסות הרכב כזה של ועדות כנסת, הצגת הנושא והעלאתו לסדר היום הלאומי, היא מאוד חשובה אבל הכנסת לא צריכה להיות מופתעת. דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל, הוצג בפני הכנסת ביוני 2003, והוא כבר כולל נתונים על עישון נרגילה בסקר ארצי רחב יותר.

ככלל, לממצאים מנפת השרון יש חשיבות רבה מאוד, אבל צריך לזכור את ההערה המתודולוגית של ח"כ יוסי שריד, שזה נכון לקבוצה מסויימת. העניין הוא שגם הסקר הארצי, שנעשה ע"י משרד הבריאות והחינוך על 8,000 תלמידים מכל הארץ, העלה ממצאים די דומים וכך גם סקר נוסף שהוזכר פה קודם, של המחלקה לחינוך במשרד הבריאות. זאת אומרת, התופעה קיימת אבל למה לא רואים אותה? זאת שאלה שצפה כאן מכל מיני כיוונים.

הריטואל של עישון הנרגילה, הופך את זה לשונה מאוד מאשר עישון סיגריה. בסקרים השונים, נסקרו ילדים שעישנו נרגילה פעם או פעמיים במהלך חייהם, בעוד שעישון סיגריה בד"כ הוא הרגל הרבה יותר שכיח. עישון נרגילה, הוא בדרך כלל תופעה בריטואל קבוצתי של פעם בשבוע, ולכן הנפיצות שלה וגם היותה מאוד ממוקדת לבני הנוער, הופכת אותה לפחות נראית לעין לעומת עישון הסיגריה שכאן יש הרגלי צריכה שונים.

אם זה ממוקד בבני הנוער, אז זה אומר שזו תופעה זמנית, היות ובני הנוער מפסיקים להיות נוער כי הם מתבגרים.

מה אתם עושים לעניין הפיקוח על הטבק?

אני אגיע לכך בהמשך, ראשית לאבחנה.

יש שלב מסויים שזה עולה ואחרי כן זה כנראה יורד, כל נושא עישון הנרגילה בהיקפים הגדולים, היא תופעה של השנים האחרונות.

מה שלא נכון לגבי סמים, אז צריך להבחין גם בסוג הסכנות.

נכון. יש לתופעה הזאת משמעויות חמורות ביותר, בהיותה "get away substance" או איזשהו הרגל שפותח את השער לקראת הרגלים נוספים דומים לו כמו עישון סיגריות. יש גם שימוש בניקוטין. מה שמדאיג בעישון הנרגילה, בניגוד לסיגריות, קשה יותר להתמודד עם התופעה כי היא לא סטנדרטית. זאת אומרת, אין פה חברה או פס ייצור, אין פה תקן של כמות ניקוטין או כמות זפת פר סיגריה. יש פה ערבוב חומרים, שהם לא מבוקרים. בחלקם הנוער יודע מה הוא שם, בחלקם רק מי שמייצר ומייבא לארץ יודע מה הוא שם, וכאן הסכנה היא כפולה.

לגבי מה שאמרת, האם נעשה מחקר או ידוע לך על מחקר בקרב מעשני סיגריות בגילאים 30 עד 40, כמה מהם עישנו בצעירותם נרגילה וכמה לא, איך אתם יודעים שזה "שער" לתופעות חמורות אחרות?

מי אמר שלעישון צריך "שער"?

התופעה בהיקפה הנוכחי, היא חדשה. זה לא שהתופעה היא חדשה, אלא המקובלות וההיקף שלה במימדים האלה, הם תופעה חדשה יחסית.

אז מה עושה משרד הבריאות מול התופעה הזאת?

האם עשיתם את המחקר הזה רק אצל בני נוער, או גם אצל מבוגרים?

הסקר של יוסי הראל וקבוצתו, ביחד עם משרד החינוך ומשרד הבריאות, נעשה בקרב 8,000 בני נוער בכתות ו' עד י'.

אין מחקר במדינת ישראל אצל מבוגרים?

גם המחקר שראינו פה, הראה ש- 40% מההורים של אותם ילדים שמעשנים, הם בעצמם מעשנים.

אני חוזר ושואל, האם נעשה מחקר במדינת ישראל, לא "אגב" ילדי התיכון באזור השרון, כמה מבוגרים מעשנים? ואז נגיע לשאלה ששאל יוסי שריד, האם זו תופעה שחולפת?

בניגוד לשפע המחקרים בנושא עישון ובנושא נרגילה, המיקוד הוא בבני נוער ואכן נדרש להרחיב זאת.

מה עושה משרד הבריאות נוכח התופעה, עם כל השלכותיה כפי שנמסר, אחרי המחקר?

הדרך שלנו להשפיע, היא בשלושה אפיקים:

1 – העלאת המודעות והסברה. בנושא הזה יש בדו"ח שהוצג לכנסת, כבר את ההתראה הראשונה. לצערי הרב תחרות בתקשורת על מסרים, היא מול הרבה מסרים נוספים אחרים ותקציבי ההסברה שלנו מוגבלים, אבל יש לעשות הרבה יותר.

לתת דו"ח לחברי כנסת, בעמ' 240 ששם כתובה חצי פסקה, זו לא הסברה ומודעות ואת זה שנינו יודעים.

אני שואל שוב, מה עשה משרד הבריאות?

מה עם הפיקוח על הטבק ואיך זה נכנס ללא פיקוח?

אפיק מס' 2 – יש לנו שירותי בריאות לתלמיד, עם אחיות ורופאים בבתי ספר.

אל תגיד זאת, כי אתם מפטרים אותם.

אבל שירות זה, הוא בדיוק התשובה לכך וזה המנגנון שלנו להתמודד עם התופעה.

פרופ' אמיתי, עם כל הכבוד ואתה יודע כמה ישיבות ארוכות אנחנו מקיימים פה על העניין, מדובר על תחנות לטיפול באם ובילד ומי שמבקר אלה האמהות עם הילדים הקטנים.

בבתי הספר ששם נמצאות האחיות של אותה מחלקה, קוצצו התקנים וכיום יש אחות אחת על שבעה בתי ספר, והיא בקושי מספיקה לבדוק שיניים והימצאות כינים, ואני לא שמעתי שהיא יכולה להספיק לתת הנחיות או הרצאות, כפי שכאן שמענו.

זאת בדיוק הנקודה. יש לנו את הצינורות ברמה של "נימים", זאת אומרת שהצינורות קיימים ונפח הפעילות שאפשר לעשות עם כל כך מעט אחיות ועם מספר שהולך ויורד וכל כך מעט רופאים, מתסכל גם אותנו.

מאחר ואנחנו רואים שהמלחמה בסיגריות נעשית בין השאר על ידי עצם ההכרח של קופסאות הסיגריות ופרסומות לסיגריות, אז אולי הפרסומות לטבק הזה הוא מועט, אבל כל אריזה אפשר היה לעטוף אותה לפחות באזהרה, כדי שגם ההורים וגם הילדים יידעו בתמציתיות את הסכנות. מדוע שר הבריאות, אינו מביא לכנסת הצעת חוק כזאת?

מי הביא את הצו לועדת הכלכלה, להרחיב את נושא האזהרה על סיגריות?

הלשכה המשפטית של משרד הבריאות, בשיתוף משרד המסחר והתעשייה.

למה הלשכה המשפטית של משרד הבריאות, לא הביא צו גם על הטבק של הנרגילה?

הבעיה בנושא הנרגילה, להערכתי ההתמודדות פה היא הרבה יותר קשה בגלל העובדה שהשוק פרוץ, החומר מיוצר בצורה לא סטנדרטית, אין פיקוח על נקודות השיווק או המכירה או היבוא והייצוא, משרד המשרד המסחר והתעשייה משרד הבריאות משטרה ועוד הרבה מאוד מכלולים, תהיה פה בעיה גדולה מאוד בגלל ריבוי האפיקים והיותם לא סטנדרטים כמו בעישון.

במקרה כזה, הדרך היא לערוך סרטונים בטלוויזיה או לפרסם מודעות, ואף אחד מהם לא היה.

אני ממלאת מקומה של המפקחת הארצית, האחראית על תוכניות מניעה בנושא טבק אלכוהול וסמים.

ואני מבין שאת היית שותפה למחקר.

אני עצמי לא הייתי שותפה למחקר, אבל המשרד היה שותף למחקר.

אנחנו במשרד החינוך, כן מכירים את התופעה ולא מופתעים. למעשה משנת 1999, כל התוכניות שלנו בנושא עישון או מניעת עישון, מתייחסות גם לנרגילות.

במקרה אני גם מאזור השרון, ולפעמים כדי לראות צריך לדעת איפה להסתכל, ואני יכולה לספר לכם שכאשר אני צועדת את צעידת הערב שלי, אני פוגשת ילדים שחלקם אני מכיר וחלקם לא, כשהם יושבים מתחת לבית על ספסל עם נרגילה, ברור לי שההורים יודעים שהרי נרגילה זה כלי גדול שלא כמו סיגריות או דברים אחרים שאותם אפשר להסתיר, אי אפשר להסתיר נרגילה ולכן עישון נרגילה הוא מאוד גלוי.

אני חושבת שחשיבות המחקר הזה והמחקר של משרד הבריאות, זה להביא זאת למודעות המבוגרים קודם כל. כי כמו שכאן היתה התייחסות קצת בקלות ראש, אני מכירה זאת מכל מקום שאני נפגשת עם הורים, שהם קונים לילדים שלהם כמתנה לבר-מצווה, נרגילה כי זה כלי מאוד יפה.

כי הם לא יודעים מה החומר שיש בפנים, כי זה נקנה ביחד עם הנרגילה. הבעיה היא, שהם יכולים לעשן דברים מאוד מסוכנים וזה מה שהכי חשוב פה.

נכון שיש במחקר גם את ההתייחסות לאותם תלמידים שמשתמשים בנרגילה לעישון סמים, או שמערבבים עם אלכוהול ועושים שימושים נוספים אחרים בנרגילה, אבל מעבר לזה, אני חושבת שבראש ובראשונה החשיבות היא למודעות של המבוגרים לזה שזה לא כלי "תמים" וגם לא בילוי חברתי "תמים".

אבל גב' שחם, כנציגת משרד החינוך, הרי למשרד החינוך יש מורים, מנהלים ויועצים, מה אתם עושים בעניין הזה? אנחנו לא שמענו שקיימת תופעה. למשל בעבר, היתה בעיה אחרת שלגביה ראו שמשרד החינוך עושה משהו, יש לו ערכות וחוברות, הוא מחנך בנושא ועורך השתלמויות מורים, אבל במקרה זה כהורים לפחות, אנחנו לא כל כך מרגישים. לכן השאלה שלי היא: מה עושה משרד החינוך בנושא?

מההכרות שלי, תלמידים לא מסתירים. כאשר אנחנו שואלים אותם אם הם מעשנים נרגילות, הם מספרים על כך בחופשיות רבה. בדרך כלל, יש אירועים מסויימים כמו מסיבות ל"ג בעומר וכו' שבהם זה "מקובל" וכבר אי אפשר לערוך "מדורה" בלי נרגילה.

יש לציין, שכל התוכניות שלנו לגבי נושא מניעת עישון, מתייחסות הן לסיגריות והן לנרגילות. נמצא פה גם עו"ד עמוס האוזנר שהוא שותף מאוד פעיל שלנו בסמינרים לעמיתים, שאנחנו עורכים היום גם לבתי ספר יסודיים.

הפעולה שאנחנו נקטנו, זה להתייחס לכל הנושא הזה כבר בכתות ה' – ו'. בשבוע הבא, מתקיים סמינר עמיתים במכון "וינגייט" שגם הם שותפים שלנו לעניין הזה, וישתתפו שם גם תלמידי בתי"ס יסודיים. אנחנו מבינים שהגיל יורד, וזה אומר שאנחנו צריכים לערוך את הפעולות שלנו עם גילאים יותר צעירים. אבל לדעתי, נקודת המפתח פה היא דווקא המבוגרים.

אני יודעת שמשרד הבריאות, ביחד עם האגודה למלחמה בסרטן ומשרד החינוך, ואולי גורמים נוספים, מוציאים עכשיו איזשהו עלון הסברה לתלמידים בנושא עישון נרגילה, עם פירוט של כל הנזקים. אבל הבעיה היא, שעד היום לא היה כל כך ברור מהו בדיוק הנזק. אני חושבת שהמחקר כאן, בפעם ראשונה מקבץ את כל המידע המדויק, כי יכולנו לומר שאין הבדל בין עישון נרגילה לבין עישון סיגריות, אבל לומר בדיוק מהם החומרים שהם מעשנים ומהי מידת הנזק, את זאת לא יכולנו לומר.

אנחנו מוציאים מידעון לתלמידים, אבל לדעתי צריך להסביר זאת לאוכלוסיית ההורים בפרט ולמבוגרים בכלל. זה אמנם לא ברמה של "קטסטרופה" לאומית, אבל בהחלט לא יזיק להורים לדעת, שהנרגילה היא משהו לא טוב ושלא יאשרו כל כך מהר לילדים להשתמש.

אבל גב' שחם, אני חוזר ואומר שהציפייה שלנו ממך כנציגה בכירה של משרד החינוך, להגיש לנו מעבר לידיעה פה וידיעה שם, תוכנית הרבה יותר רחבה ורצינית.

לדוגמא, את מדברת על תלמידים בכתה ה' אבל יש לדבר תלמידים בכתות י' ו- י"א, שאיתם בודאי שכבר צריך לדבר, ואת לא מציגה לנו כאן תוכנית שאכן מדברים. את מדברת על ההורים, אתם אלה שקשורים להורים ולכם יש בתי ספר קהילתיים ופיקוח על חברת המתנ"סים, ואת לא מראה לי כאן שום תוכנית במקומות האלה.

לגבי המורים, האם מורה בשיעור אזרחות יודע להגיד כל מה ששמענו כאן? לא. משום שעד שתוציאו חוברת להורים, בינתיים תוציאו למורים. אני גם לא ראיתי שום מודעה בשום מקום, ואני עובר כל יום על כל העיתונות של משרד החינוך ועל כל חוזרי המנכ"ל, ובאף מקום לא ראיתי ולו גם התייחסות אחת לנושא.

לכן אני אומר, במיוחד משום שאת מייצגת כאן את המשרד, אנחנו מצפים ממך "לחומר טוב יותר".

אני דווקא חושב שהדברים שנאמרו, הם בעיניי מאוד ברורים. קודם כל ברור לגמרי שמדובר, בהבדל מסיגריות, בגילויים של תמימות מסויימת. מה ההוכחה הטובה לדעת אם זה נכון מה שאת אומרת, ואני מניח שזה נכון, אני לא מכיר הורה שקונה לבר-מצווה משהו שהוא מעלה על דעתו שזה יזיק לילד או לילדה שלו. זו אולי ההוכחה הנמרצת ביותר, שמדובר באמת בגילוי של תמימות. ומשום שמדובר בגילוי של תמימות, אולי יותר קל להתמודד עם זה.

קיימות הרי הרבה פעולות שעושה משרד החינוך בתחום העישון, ולזה אפשר לצרף את עניין הנרגילה.

יש לנו תוכניות משנת 1999, ואנחנו מרחיבים את הפעילות בנושא של נרגילות. יש לנו בהחלט הרבה תוכניות לכל הגילאים, מכתה ה' ועד כתות י' אנחנו מתעסקים בזה בצורה מסיבית.

תוכנית מיוחדת, או שאתם רק מוסיפים את המילה "נרגילה" למילה "סיגריות"?

תוכנית מיוחדת שמתייחסת לנרגילה, כי אנחנו רואים את התופעה של הנרגילות שהן באות הרבה יותר מסיגריות.

אני לא חושב שקיבלנו כאן תשובות מספקות.

אני רק אומר שחומר הסברה נשלח לכל בתי הספר בשנת 2001, ביחד עם המידע שהיה ברשותנו באותו זמן. גם המאמר של פרופ' שבתאי ורסאנו, נשלח עכשיו לכל המדריכות שעוסקות בנושא.

גם לי יש נרגילה ויש לי אפילו ערכה של נרגילות, אבל יחד עם זה, וראיתי את המחקר שנעשה, יש לי תחושה שקיימת הפרזה והחמרה בעניין הזה. יש קבוצות שיוצא לי לעשן איתן, וכל אלה שאני מעשן איתם אף אחד מהם לא מעשן סיגריות. אני רואה בזה, לפחות מהניסיון האישי שלי, הסיפור הוא יותר תופעה חברתית. אם זו הישיבה עצמה בחברה הזאת, הגלגול, הפירור, וסדור הבורי.

אני לא מנסה להקל ראש במיוחד לאור המחקר שמראה שיש לזה נזקים לא קטנים, אבל לא להגיד שזו "תופעה" ושכולם מסתובבים עם קיטבגים על הגב ועוברים ממקום למקום ופותחים שולחנות של נרגילות. אני אומר שוב אני לא בא להקל ראש בנושא או מעודד, אבל מכיוון שהמחקר נמצא "בחיתוליו", הייתי מציע שתיעשה בדיקה בין מעשני הנרגילה "הוותיקים".

אני מבקש מכולכם, בואו לא נפריז על כל דבר שהרי אפשר למות מכל דבר, גם על גבינה של 25% שומן צריך שיהיה כתוב "מזיק לבריאות", כי אני לא בטוח שמתים פחות מכולסטרול.

נושא הנרגילות ידוע לנו ואנחנו שמים לב אליו, אבל לא בגלל הכלי עצמו אלא בגלל החומרים שמכניסים בתוך הנרגילות, שהם לא תחת פיקוח ותחת בקרה.

לנו ידוע, שחלק ממעשני הנרגילות לא מעשנים טבק אלא מעשנים סמים והנושא הזה נהפך לנושא שאולי עם הזמן, ככל שמתרבים מעשני הנרגילות שלא יודעים מה הם שמים בפנים או שהם בעצמם לא מערבבים את התערובות אלא רק מעבירים את הפייה מפה לפה ומעשנים חומרים שאולי באמת אין להם מושג מהם מעשנים, זו צריכה להיות בעיה בראש מעיינינו מכיוון שידוע לנו וגם נאמר, שהכנסה של אלכוהול ושאיפה של אלכוהול, באמצעות אדי מים וחום, מזיקה בכל זאת ברמה גבוהה יותר ממה שאנחנו משערים, שלא לדבר על עישון מריחואנה שכן ידוע לנו שמשתמשים בו מעשני נרגילות וכן ידוע לנו שהקשר בין עישון נרגילות לבין שימוש בסמים, הוא קשר מובהק וקיים.

מי מביא את מי, את זה אני לא יכולה לומר כי בד"כ מעשני הנרגילות, כפי שהבנתם גם מהמחקר הזה, אלה ילדים צעירים מאוד שעושים את זה בשביל החברותא ובשביל הכיף ולא בגלל שהם רוצים לעשות עבירה כלשהי או בגלל שהם רוצים להזיק לעצמם, אלא הם רוצים ליהנות מהאירוע הזה. אני לא אקח את ההנאה הזאת מהם, אבל אנחנו כמבוגרים צריכים אולי באמת יותר לפקח, על מה נעשה כשילדים מעשנים נרגילה.

כפי שאת רואה זאת, כרשות למלחמה בסמים, האם את מרוצה מדרכי ההתמודדות של החברה הישראלית בנושא? האם אנחנו עושים די, האם יש עוד משהו שאת היית מציע לעשות ולא עושים?

אני חושבת שמה שנעשה עכשיו, התחלת המחקרים שאנחנו שותפים לחלק מהם, היא העשייה הנכונה כדי להבין מה שקורה. אני לא חושבת שיש לנו מספיק מידע על מה הנזקים שהנרגילה עשתה לאנשים בעבר, או לאנשים שמעשנים באופן קבוע, אלה שאלות שאני שואלת. לכן, על הנזקים יש לי הרגשה שאנחנו צריכים להמשיך ולעבוד יותר, ולעשות מחקרים 'האם באמת עישון הטבק כטבק מזיק כפי ששמענו?'. אני חושבת שזה דבר שעדיין אני לא יכולה לתת מידע מעבר למה ששמעתי, ומה ששמעתי זה משהו די ראשוני בעיניי, אנחנו כן יודעים על היקף התופעה.

את עוסקת בתחום הבריאות?

אני פסיכו-פרמטולוגית, שזה "השפעת חומרים על המוח".

ברצוני להבין, בא לכאן פרופ' שהוא ר' מחלקת ריאות, ומאחר והוא מנתח ריאות הוא לבטח ראה ריאה פגועה, אנחנו שמענו בעקבות מחקר שנעשה שמדובר בתופעה, והיו כאן כמה שאלות: האם זה מחקר בודד או שהוא נתמך כתופעה, שמענו גם קצת מהשדה וגם קצת ממחקר שעשה משרד הבריאות, שפלוס-מינוס אלה התוצאות, אז כאן הוא בא ואומר שכל מה שמדברים על סיגריות, ו"משגעים" אותנו וחברות ענק משלמות מיליארדים כפיצויים וכל הסוחרים כבר כותבים הזהרות על שליש קופסה וכו', אני אומר לכם שהנזק שנגרם זה פי כמה.

'אדוני, כל התיאוריה שלך היא תיאוריה שלא היתה כי אתה לא רופא ולא פרופסור ולא יודע כלום", אבל אף אחד לא אומר את זה. אז אני שואל, מה חסר?

דר' בר-המבורגר דיברה על "קשר מובהק בין הנרגילה לבין סמים". מנין המובהקות של הקשר, ועל מה היא מתבססת?

ממחקר מדעי שנערך בנושא, אשר מצא את הקשר המובהק הזה אצל ילדים, שמדווחים על עישון נרגילות ועישון בסמים.

כמובן שאני לא שוללת את נושא הנזקים, כפי שנאמרו ע"י פרופ' ורסאנו, אלא שמדבריו גם של ח"כ כבל, עולה משהו שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: אם הנזקים היו ידועים והיו חמורים, מבחינה אפידמולוגית היינו כבר צריכים להיות מודעים להם ומכירים אותם יותר ממה שהכרנו אותם עד כה. לכן, נכון להיום, צריך להתייחס לשני הממצאים שנאמרו כאן בועדה בכובד ראש, ולחקור את התופעה של עישון טבק בתוך נרגילות, ולראות באמת מהם הנזקים האפידמולוגים שאנחנו מכירים אותם ושכנראה גם נכיר בעתיד, כי התופעה היא נפוצה מעבר למה שחשבנו.

אבל הרי אתם יכולים, ומתפקידך כמדענית ראשית, לערוך מחקרים על מחקרים, ולרדת לפרטי הפרטים. אבל אני חושב שמהחומר שיש לנו עד עכשיו, אם מחר תראי מישהו צעיר מבני משפחתך הולך ומשתמש בנרגילה, אין לי ספק שאת תבוא ותתני לו הסבר במשך 3 שעות ותנסי למנוע זאת ממנו, רק מפני מה שיש בספק. הספק שזה מביא לאותם נזקים או פי כמה יותר מסיגריות, הרי זה לא אותה גבינה שאי אפשר לחיות בלעדיה.

אז אני אומר לרשויות, מהרשות למלחמה בסמים ועד למשרד החינוך והרווחה והבריאות, ואנחנו לא כחברי כנסת אלא כאזרחים פשוטים המסתובבים במסדרונות החברה, כפי שאנחנו כן רואים לגבי סיגריות אז אנחנו לא רואים שום פעילות נמרצת ואינטנסיבית בנושא, בעיקר פעילות חינוכית הסברתית אינפורמטיבית שתמנע את הנושא.

נרגילה היא לא כלי חדש, הרי משתמשים בנרגילה כבר כמה אלפי שנים. יש קבוצות אוכלוסייה מסויימות, שמשתמשות בה באופן אינטנסיבי. היינו צריכים לדעת על איזה שהם אפיונים שהצטברו במשך אלפי שנים אצל האוכלוסיות האלה, ואנחנו לא יודעים על זה.

לא נעשו מספיק מחקרים בנושא.

לא צריך מחקרים כדי לדעת איך וממה האנשים מתים, הרי מדובר באלפי שנים.

אבל האנשים מתים מסרטן.

אני לא יודע אם זה מסרטן, כי אצל העדה התימנית למשל, שלפי הדעה הרווחת היא משתמשת יותר בנרגילות, תוחלת החיים היא הרבה יותר ממושכת.

לא. אתה טועה, הדבר הזה היה פעם.

אבל הם לא התחילו עכשיו לעשן נרגילה. הארץ "קלקלה" אותם במובנים אחרים, אבל לא במובן של הנרגילה.

אני רוצה קודם כל "לתקן" את הדברים שאמר ח"כ איתן כבל ברמה האישית, ולהגיד שעד 1996 אני עישנתי יותר משתי קופסאות סיגריות ביום. ביום הבחירות לכנסת בשנת 1996, החלטתי להפסיק לעשן וכך עשיתי. מה שברצוני להגיד הוא, שהתופעה של הנרגילות היא חדשה בארץ כי לקח הרבה זמן לישראל "להשתלב" במזרח התיכון. זו באמת תופעה, כי גם הנוער הערבי בישראל, הביא את הנרגילות משכם ולשם הביאו אותן מרבת עמון וכאשר ביקרו במצרים קיבלו עוד דחיפה, וכו'. לכן אפשר לומר שזוהי תופעה חדשה כאן ואין מחקרים, ולכן אנחנו מתעסקים עם זה עכשיו.

אני חושב שהפאן שצריך לחקור בהמשך לפאן הבריאותי, הוא הפאן החברתי תרבותי בעניין הזה. בשבילי, המשמעות החברתית של עישון נרגילה היא אפילו לא תרבות פנאי אלא תרבות של ריקנות, של מישהו שרוצה מלבד לא לעשות כלום, גם לתת הרגשה לכולם שאין מה לעשות.

אני חושב שצריך "לתקוף" את השאלה הזאת, גם בפאן החברתי שלה. אולי אחד הדברים שצריך לשאול אותם זה, מהו הפרופיל של אותו נער שרץ כדי לקחת נרגילה. אולי זה מישהו, שמעבר לזה אין לו מה לעשות באותה ישיבה חברתית.

ל- 58% תלמידים מכתה י"א, אין מה לעשות.

אני בכל זאת חושב שאנחנו צריכים לתקוף את הפאן החברתי, וכן לנסות ולהקדיש יותר תשומת לב לשאלת השכנוע והתודעה, ולא רק בשאלה הבריאותית.

אני קורא כאן בדו"ח שהוגש לנו, שההורים לא יודעים ואני גם שומע ממשרד החינוך שההורים לא יודעים, ואני אומר לכם שבאמת ההורים לא יודעים. השאלה כאן היא פשוטה מאוד, איך אפשר לצאת מהישיבה הזאת עם החלטה מאוד פשוטה, שההורים ידעו בשנה הבאה.

זה לא שהם לא יודעים, אלא הם לא מודעים ויש בזה הבדל.

אני מקבל את דברי ההסבר שלך, ההורים רובם לא יודעים ועוד יותר לא מודעים.

אני רוצה להציע הצעה קונסטרוקטיבית, שבסיכום שאנחנו מוציאים לישיבה הזאת, ייאמר שאנחנו מבקשים שיתווסף לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, שבאמת הוציאו בנושא הזה ואני מברך אותם על כך, שבכתות ה' בבי"ס יסודי כתות ז' חטה"ב וכתות י' בבי"ס תיכון, שאסיפת ההורים הראשונה יעלה הנושא של עישון בכלל ונרגילה בפרט.

אני רוצה ללכת לכיוון של היו"ר שאול יהלום, שאנחנו מצפים ממשרד הבריאות וממשרד החינוך, שכאשר אנחנו באים לישיבה כזאת יגידו לנו: 'יש בישראל 1.6 מיליון תלמידים, מתוכם הגענו בשנים 90 – 91 בנושא הנרגילה ל- 800,000, אנחנו לא יכולים להגיע ליותר'. זה המצב, אבל שיגידו לנו מספרים.

לגבי משרד הבריאות, מה שפרופ' אמיתי אמר לגבי שירות בריאות לתלמיד, זה אחד השירותים החשובים ביותר. אז שיגידו לנו: 'בשנת 1990 הגענו ל- 800,000 תלמידים, עכשיו עקב הקיצוץ אנחנו נגיע ל- 790,000 תלמידים'.

אני חושב שאנחנו כבר "יודעים הכל", אנחנו כבר מבינים את העניין ובשלים לסיכומים.

אבי בכל אופן חושב שמשרד החינוך, בקטע של עישון נרגילה, עשה בסדר גודל של שינוי התייחסותי אפילו מהפכה, גם בתקציבים שהוא הקדיש זאת לתלמידים, וגם בחומרי ההסברה. להורים, אני מקווה שמהישיבה הזאת והלאה זה יהיה.

מלבד היותי נציגת "בטרם", אני גם דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באונ' בר-אילן. אני עושה את הדוקטורט שלי על עישון נרגילה בקרב מתבגרים, ואני מתקרבת לסיכום התוצאות שלו.

אני מרגישה שיש צורך לנפץ כמה מיתוסים, עוד לפני שאני מתחילה לדבר על זה. הועלו פה כל מיני טענות לגבי העישון המסורתי של נרגילה, ומה שאני רוצה להגיד זה שהעישון המסורתי של נרגילה הוא שונה מאוד מהעישון המתבטא אצל בני נוער כיום. בני נוער כיום, וזו אולי הסכנה שבעיניי היא מאוד חמורה וכמעט ולא הועלתה פה, מעשנים את הנרגילה בצורה כזו, שהיא עוזרת להם להגיע ולהיות מעורבים בהתנהגויות סיכון אחרות, וזה משהו שאני לא ראיתי שהוא מתבטא פה.

למשל, אפשר לראות שעישון סיגריות בקרב מעשני נרגילה, הוא פי 4 מאשר אנשים שלא מעשנים נרגילה. או למשל, ניסיון במריחואנה זה פי 7 מאשר אלה שלא מעשנים נרגילה. אז קודם כל זה שעישון נרגילה היא לא תופעה תמימה זה נכון, אבל מעבר לזה זוהי תופעה שמובילה להיות מעורבים בהתנהגויות סיכון לבריאות אחרות.

העובדה שבמחקר שבראשותו של דר' יוסי הראל, שבו הוא מערב כ- 8,000 בני נוער מכל הארץ, והוא מדגם מייצג ארצי של בני הנוער הלומדים במדינת ישראל. השכיחות של הבנות במחקר שלו היא נמוכה יותר מהשכיחות של הבנים, וזה לא רק בקרב הנוער הערבי ששם השכיחות היא משמעותית נמוכה יותר, הכלי של הנרגילה נחשב שם לכלי "גברי". גם אצל היהודים, העישון בקרב בנים הוא הרבה יותר פופולרי.

בעצם בדברים שאת אומרת, את מצדיקה את מה שנאמר כאן.

אני טוענת שהממצאים כאן הם די דומים, למעט כל מיני דברים קטנים. אבל מעבר לכך, הסיכונים של הנרגילה ככלי שמוביל לבעיות אחרות, הם גם גבוהים וגם צריך להתייחס אליהם.

ואת רואה שמישהו במדינה מתמודד עם הסכנות האלה?

אני רואה שצריך לעשות הרבה דברים.

היו"ר שאול יהלום שאל: 'מה חסר כדי שיעשו משהו?' וענה לו היו"ר אילן שלגי, שהרשות המבצעת צריכה לבצע את תפקידה. אבל בדיפלומטיה, הוא לא אמר מי זאת הרשות המבצעת.

זה לא מקרה, מכיוון שאין רשות מבצעת בישראל האחראית על נושא העישון, לא של הנרגילה לא של הסיגריות ולא בכלל, מכיוון שהכנסת לא הסמיכה רשות כזאת. נושא הסמכות לטפל בבעיית העישון, מפוזר היום בין רשויות שונות. יש לנו את "פקודת הטבק", שזו פקודה מנדטורית שהסמכות שם היא בכלל למשרד האוצר.

יש לך הצעת חוק בעניין?

אני אעביר לך הצעה, אשר תדבר על הקמה של רשות לאומית למלחמה בעישון. אני חושב שמשהו שהורג 50% מהמשתמשים בו, ראוי שתוקם רשות לאומית למאבק בעישון, על סוגיו השונים.

דבר נוסף, אם אתם תיקחו את הטבק הזה האם אתם יודעים מה יש בטבק לנרגילה? ואני לא מדבר סתם "באוויר" אלא אני מדבר על זה שבמשפטי הסיגריות שהיו"ר שאול יהלום הזכיר קודם, התברר שבטבק למקטרת, אחת החברות הכניסה חומר ששייך לרעל עכברים. אבל לאף רשות בישראל, אין את הסמכות ללכת ולבדוק מה יש בטבק הזה. אין שום חוק בישראל, שנותן לאיזושהי רשות במדינה ללכת ולבדוק מה יש בטבק. למשל, משהו כמו "בושם" אז את הבושם שנוגע קצת בעור, בודק משרד הבריאות ואין לו אפשרות לגעת לנו בעור, כל עוד לא יבדקו אותו. לעומת זאת מה שהולך לנו לריאות והולך לנו למוח, אף אחד לא בודק מה יש שם. במסמכים פנימיים של חברות סיגריות התברר, שהתגלו שם שיירים של ציפורניים של שערות של דם, אבל אף אחד לא בודק מה יש בסיגריות האלה.

מבלי להקל ראש בדברים שנאמרו, בחומרתם ובדברים שצריך לעשות גם בתחום המניעה וגם בתחום העשייה האחרת כמו החקיקה, אני רוצה לומר שאולי הדברים הגיעו קצת מעבר לפרופורציה.

אני יושב כאן בכנסת כבר הרבה שנים, הן מטעם הרשות למלחמה בסמים ולפני כן מטעם גופים אחרים, ובמהלך כל התקופה הזאת ראיתי מעט מאוד מקרים שבהם יושבות ארבע ועדות כנסת מכובדות, העוסקות בנושא כמו למשל נושא הסמים. כשקיימנו לפני זמן לא רב דיונים בנושא המריחואנה ונזקיה, לא ראיתי 4 ועדות יושבות וגם בועדה שלנו, שהיא הועדה למאבק בסמים, לא ראיתי הרבה חברי כנסת באים ומצטרפים לאמירה.

אם בכל זאת נשווה בין הנזקים, מבלי להקטין כי זה שהנזקים של הנרגילות ושל הטבק הם נזקים, בכל זאת הנזקים של הסמים הם חמורים ומן הראוי להעמיד את הדברים בסדרי פרופורציה.

המנדט של הרשות למלחמה בסמים, הוא 'סמים'. אנחנו מנסים ועושים מאמצים גדולים לצרף בשלב זה למנדט שלנו, את נושא האלכוהול שהוא מאוד בעייתי וגם הרבה יותר בעייתי מתחום הנרגילות, וזאת כדי שנוכל לפעול עפ"י חוק. התחום של הסיגריות, הוא לא הראשון שניקח אותו "עלינו", אבל זהו תחום שבאמת אין לו אבא, והרשות נוגעת בו משום הקשר שאותו הזכירו ד"ר רחל בר-המבורגר וליאת קורן, שקיים בין עישון בכלל עישון נרגילות ושימוש בסמים. לכן גם במחקר שלנו, אנחנו תמיד מתייחסים ומצרפים את הנושאים האלה, אבל מהבחינה האופרטיבית 'קצרה ידינו' גם מבחינת החוק וגם מבחינת האמצעים. כאשר אתם יודעים שכולנו חיים במשטר של קיצוצים, אז בסדרי העדיפויות שלנו היא הטיפול בנוער המשתמש במריחואנה.

מה התקציב של הרשות?

התקציב של הרשות ממקורות המדינה עומד השנה על 14.3 מיליון ,שזה הקטנה של 38% לעומת שנה שעברה.

כמה עובדים מחזיקה הרשות?

כ- 25 עובדים אצלנו, לא כולם במשרה מלאה, ויש עוד אנשים בשטח הממונעים לאו דווקא על ידינו, וכולם בעלי מקצוע ותחום ומהטובים שיש.

על כמה כפרים אתם מפקחים?

בשנה הבאה אנחנו נפקח על הרבה פחות. בסביבות ה- 60 מקומות, שחלקם הם איגודי ערים.

אבל הדברים האלה מתוקצבים ע"י רשויות המדינה, שהרי הם לא מחזיקים את עצמם.

הדברים האלה מתוקצבים ב- 14.3 מיליון, יש כמובן תקציבים של משרדים אחרים, הובטח לנו שנקבל סיוע תקציבי ואנחנו באמת מקווים שזה יקרה במשך השנה. אבל גם בסיוע שיגיע, יש לנו עוד הרבה דברים לעשות.

מאחר ונתת לנו כאן "מוסר" לארבעת הועדות שמתכנסות, זה בדיוק מה שאני רוצה להסביר.

יתכן שכאשר מדינת ישראל עסקה בעבר במאבק בסמים, היא עשתה ת הדברים האלה בתוקף זה וייסדה רשות למלחמה בסמים. וכפי שאתה אומר, היא ייסדה כ- 100 מקומות שבהם יש חינוך וגמילה בנושא הזה. בנושא הזה תמיד לא די ותמיד יש קיצוצים, ולצערנו הרב אנחנו מקצצים גם בקצבאות של נכים ושל קשישים, אבל אדוני רואה שאם המדינה באה ואמרה 'אני מנסה לעשות', היא עושה משהו. אז יש יחידות למלחמה במשרדי הממשלה, יש הסברה בעניין הזה ותמיד אפשר לשפר.

כאשר אנחנו רואים תחום שהוא על ידי אותו מחקר נראה לנו שרשויות המדינה מתעלמות ממנו, לא בכוונה אלא הוא עובר לנגד עינינו ומזיק מאוד, לכן אנחנו חושבים שבמקרה כזה טוב עושה הכנסת אם היא מרכזת מאמץ של 4 ועדות, כדי לדון ולקרוא מכאן לרשויות לעסוק, ואין שום סיבה שלא יהיו 4 רשויות בתחומים נוספים אחרים.

אני הייתי מצפה דווקא מאדם שבתחום קרוב לעניין, שרואה שלפי המחקרים זה "שער" אליך וככל שנאבק בנרגילות אז אולי אנחנו פחות נצטרך לרשות שלך, שזה טוב בעיניך, דווקא לשבח ריכוז מאמץ בכנסת ולא לבקר אותו.

אני לומד בבוייאר כבר 4 שנים ובכל שנה במהלך 4 השנים, מראים לנו מצגות כאלה באודיטוריום. המצגות מאוד יפות ומאוד ארוכות, אבל הבעיה היא שכאשר אנחנו שומעים את המשפטים האלה 'הנה זה מזיק לנו לריאה', אז או שאנחנו ישנים בגלל שהמצגת משעממת, או שאנחנו אומרים 'בסדר' ולא מייחסים לזה כל כך הרבה חשיבות.

לפני כחודש היה לו הסבר בבית הספר על הסמים, אבל משהו שם היה שונה. המצגת לא דיברה רק במילים אלא היא גם הראתה תמונות מאוד מזעזעות של אנשים ואברים פנימיים שנפגעו קשה. אני נמצא בחברה שגם היא מעשנת נרגילה, ויש לי חברים שמעשנים נרגילה סמים וסיגריות, ואפשר להגיד שלאחר שהאנשים ראו את המצגת הם הזדעזעו והפסיקו להשתמש. הם לקחו זאת לתשומת ליבם, כי מילים משפיעות הרבה פחות מתמונות שתמיד אומרות הכל.

משרד החינוך כן מנסה להביא למודעות, אבל לפי דעתי במקום לבוא לדבר הרבה ולעייף אותנו, אז כדאי לבוא ולהוסיף למצגת גם תמונות, ולא להתבייש מלהוסיף את אותן תמונות מזעזעות, כי זה מה שיעזור לנו.

אנחנו קודם כל מודים לכל עורכי המחקרים, אשר הציגו בפנינו את התופעה, ואנחנו כאן התוודענו לפחות לשני מחקרים: מחקר ותיק יותר שנערך על 8,000 בני נוער, שהוצא כבר בעיקרו בכתב בצורה תמציתית בדו"ח משרד הבריאות, והמחקר שהוצג ברפואה ואשר נערך ע"י פרופ' שבתאי ורסנו אשר גם הציג לנו את המצגת. כפי שגם שמענו מהגב' ליאת קורן, הממצאים שלה כעורכת מחקר באמצעו, מאוד קרובים למחקרים האלה.

אנחנו יכולים לבוא ולומר, שהתופעה קיימת וכרגע אין לנו אלא לסמוך על דעת הרופא שהיה כאן, שהתופעה מזיקה ואין לנו אלא לסמוך על המגמות שהוצגו כאן שהתופעה היא "שער" לתופעות הרבה יותר חמורות, עם עישון סיגריות ועם סמים.

לכן נראה לנו, שכל רשויות המדינה העוסקות בתחום האינפורמציה הבריאותית הבריאות החינוך וההסברה, חייבות לעשות פי כמה יותר ממה שהן עושות היום. אם בהרחבת הפעילות לאוכלוסיה להורים למורים ולתלמידים, אם בחידוד ומקצועיות המסרים בצורה הרבה יותר אינטנסיבית ומשכנעת כמו הניסיונות שנעשו בנושא הסמים ובנושא העישון, ובנושא תאונות הדרכים שאנחנו רואים, אנחנו צריכים גם "למכה" הזאת לשפר את איכות ההסברה ואיכות האינפורמציה.

אני קורא מכאן הן למשרד החינוך הן למשרד הבריאות הן למשרד העבודה והרווחה ולכל הארגונים הפועלים, לשתף פעולה. הייתי חושב שמכאן יוצאת הקריאה למשרד הבריאות להוביל את הנושא, ולערוך פורום משותף עד שנראה במחקרים האם התופעה היא חולפת, ואם היא חולפת היא מזיקה. יתכן וזו באמת תופעה חברתית, שבעוד כמה שנים נוכל לברך על היפסקותה המרבית, אבל כל עוד היא לא פסקה אז אנחנו מצפים להמשך המחקר בעניין ולפעילות שמשרד הבריאות יוביל, אשר תהיה פעילות הרבה יותר רצינית.

אני רוצה לומר, שבפני הועדה שהתכנסה כאן כצירוף של ארבעת הועדות: ועדת העבודה הרווחה והבריאות, ועדת החינוך והתרבות, ועדת המאבק בנגע הסמים והועדה לזכויות הילד, לא הוצגו מספיק נתונים שהרשויות הקיימות היום נלחמות ונאבקות בצורה מספקת. לדעתנו, היינו צריכים לקבל כאן תוכניות הרבה יותר רציניות והרבה יותר אינטנסיביות, אם ע"י משרד הבריאות בהצעות חוק שדומות לעישון סיגריות, אם בנושא של עבירות פליליות, אם בנושא של מעבדה שתבדוק את החומרים ותקבע מה עשו ע"מ לשווק במדינה, מבחינת רעלים קשים שיתכן והם קיימים כפי שהם קיימים בחומרים אחרים. וכן ע"י פעילות יותר אינטנסיבית של משרד החינוך בנושא של הורים ומורים, וכמובן עד כמה שאפשר בנושא של התלמידים.

לא הוצגו הנתונים בצורה מספיקה, ואנחנו מצפים שההובלה של משרד הבריאות, תגביר את המודעות ואת הפעילות, ושאנחנו תוך זמן מסויים נתכנס ונוכל לפחות אם לא לברך על צמצום התופעה, אז לברך על התחלת הפעילות שנועדה לצמצם את התופעה.

ברצוני להוסיף פנייה למשרד החינוך והתרבות.

למרות שבעבר יצא חוזר מנכ"ל בנושא הזה, בודאי שעקב הממצאים שראינו פה מן הראוי שיוצא חוזר נוסף. מן הראוי שתהיה הנחיה לבתי הספר ולמורים, לדבר על זה עם התלמידים ועם ההורים, בשעות מחנך ובאסיפות הורים. אלה נתונים מאוד מדאיגים, אני לא חושב שגם בקרב המורים יש ידיעה ומודעות ולא רק בקרב ההורים. זהו נושא שחייבים לחזור אליו שוב ושוב.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00