פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



29
הוועדה לזכויות הילד
16/07/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 234
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, ד' באב התשע"ח (16 ביולי 2018), שעה 11:03

הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז-2017, של חה"כ יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איילת חמיאס ורבין, איציק שמולי, אורי מקלב, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעל גרמן, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, אלעזר שטרן, איתן ברושי, איל בן ראובן, מאיר כהן, קארין אלהרר, עליזה לביא, מסעוד גנאים, יעקב מרגי, דוד ביטן, אכרם חסון, מיכאל מלכיאלי, אלי אלאלוף, יואב קיש, רוברט אילטוב, סתיו שפיר

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
איילת נחמיאס ורבין

חן כהן לאביאן - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נועם פליק - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

הילה סגל - ממונה על אלימות ופיתוח כישורי חיים, משרד החינוך

לירן שפיגל - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

בלה רדונסקי - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

אורה גולד הירש - מדריכה ארצית בנושא טיפול בפרט, משרד החינוך

מיכל אברהם - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רפ"ק ליאורה סולטן יעבץ - הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון פנים

יעל לינדנברג - אגף התקציבים, משרד האוצר

נתנאל אשרי - רפרנט רווחה וביטוח לאומי, אגף התקציבים, משרד האוצר

צפרירה הלל דיאמנט - ממוניה ארצית על יישום סטנדרטים בסיעוד, משרד הבריאות

מיטל גבאי - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

יהונתן חדד - עו"ד, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

כרמית פולק כהן - עו"ד, היועצת המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

מיכל מנקס - סמנכ"ל חברה וחינוך, מרכז השלטון המקומי

דנה דקו מדנס - מנהלת המחלקה המוניציפאלית, מרכז השלטון המקומי

אירינה בידני - מנהלת אגף הגיל הרך, עיריית מגדל העמק

ורד וינדמן - עו"ד, מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

איילת רוזין - עו"ד, היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

עומר בדארנה - מנהל רשת, מכללת סכנין

נג'לא ג'ראיסי - מנחה, מכללת סכנין

פייגי טבק - מנהלת מחלקה, בית יעקב

ריקי רוזמרין - מפקחת חינוכית, נעמ"ת

מיכל כרמל - נעמ"ת

יערה שילה - חברת ועדת היגוי, הקואליציה לחינוך מלידה

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

אחז אגם - פורום ועדי ההורים היישוביים

אלון גת - פורום הגנים, ועדי ההורים היישוביים

חנן דגן - מנכ"ל איחוד גני הילדים

ד"ר שולמית ביסמנובסקי - ארגון גני הילדים הפרטיים

לירון לנקרי - עו"ד, יו"ר חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

קרן איוס
שרון רוגוזינסקי
–
-
עו"ד, מנכ"לית חיבה - איגוד הגנים הפרטיים
ארגון הגננות

שמחה סחר - העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

ישראל אליאסף - ארגון הורים, ירושלים

שירן יחיא - ארגון ההורים הירושלמי

משה אשכנזי - סגן יו"ר ועדת החינוך, מפלגת העבודה

ארז דייגי - אזרח, הורה

סילביה בן אבו - אימא

אסנת וטורי - מוזמן/ת

ענת דייגי - מוזמן/ת

שרית חיה גבאי - מוזמן/ת

ליאת גלנס - מוזמן/ת

רומי קדם - מוזמן/ת

עדי פלג - מוזמן/ת

גלי קרן - מוזמן/ת

ימית אברהמוף - מוזמן/ת

ליאורה סולטן יעבץ - מוזמן/ת

רעות ברג - המשמר החברתי

איציק פרי - המשמר החברתי

יובל יפת - שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מטב)

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

אהובה שרון, חבר תרגומים









הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז-2017
הצעתם של חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איילת חמיאס ורבין, איציק שמולי, אורי מקלב, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעל גרמן, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, אלעזר שטרן, איתן ברושי, איל בן ראובן, מאיר כהן, קארין אלהרר, עליזה לביא, מסעוד גנאים, יעקב מרגי, דוד ביטן, אכרם חסון, מיכאל מלכיאלי, אלי אלאלוף, יואב קיש, רוברט אילטוב, סתיו שפיר

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. על סדר היום הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז-2017, הצעת חוק שיזמתי יחד עם קבוצת חברי כנסת רבים. למעשה אחת ההצעות שיש לה תמיכה רחבה במשכן הזה, קואליציה ואופוזיציה, מכל סיעות הבית.

לפי החלטת ועדת השרים התחייבנו שנצמיד את ההצעה לנוסח שהיה בהסכמות עם משרד המשפטים ועם משרד הרווחה ואנחנו נגביל את ההצעה המקורית שמתייחסת לחסרי הישע בכלל, שזה אומר כל הילדים בכל הגילים. זה אומר מוסדות של חוסים, מוסדות של קשישים. זאת אומרת, באמת יריעה מאוד מאוד רחבה. הסכמנו להגביל אותה בשלב ראשון לגילי לידה עד שלוש, לא כי אנחנו חושבים שבמוסדות האחרים שציינתי זה לא חשוב, זה חשוב והכרחי, אלא משום שאנחנו מבינים את הקושי לאחר שנתיים של ניסיון כאן בתוך הבית הזה לקדם את ההצעה הזאת. אנחנו מבינים את הקושי ואנחנו מוכנים לעשות את זה צעד-צעד ובלבד שאנחנו נתחיל להתקדם.

יחד עם ההסכמות אליהן הגענו עם המשרדים השונים, בעיקר משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, התייחסנו לנושא של מסלולים אלטרנטיביים כגון תמרוץ ועידוד, יצירה של מציאת בשטח ומתוך כך בעצם להביא לרישות של כל המערכת כאשר בסופו של דבר אנחנו נגיע לנקודת זמן בה זה יהיה חובה.

בכל זאת אני רוצה כבר בפתיחתה הדיון לפנות למשרדים האלה ולשאול שאלה. אנחנו יודעים שסגן השר ליצמן מקדם את הצעת החוק לגבי הצבת מצלמות במוסדות של קשישים בבתי אבות, במקומות סיעודיים, שם הרחיקו עד כדי התקנה של מצלמות בחדרי שירותים ומקלחות. אני מבינה את הצורך, אני יודעת שהמציאות שם בעצם מחייבת את ההתקנה במקומות הללו, אבל זה מחזיר אותי לדיון הזה שאנחנו נמצאים בה ואני רוצה לשאול אם שם הרחקנו כל כך, למה אנחנו לא יכולים בכל זאת ללכת למתווה של חובה במוסדות של גילי לידה עד שלוש. למה אנחנו לא יכולים לבנות מדרגות, לומר שנתחיל בשנה הזו בצורה כזו וכזו אבל אנחנו יודעים לסמן את לוחות הזמנים באופן כזה שבסופו של דבר זה יהיה אחד התנאים המחייבים ברישוי ובפיקוח של מעונות היום, ואנחנו יודעים, וצריך לומר, שלצד הצעת החוק הזו של המצלמות, אנחנו מקדמים את הצעת החוק לפיקוח על מעונות היום, שהוא הצעה חשובה ומשלימה את המהלך הזה, ואנחנו רוצים שבסופו של דבר מצלמות יהיו חלק מהעניין של הרישוי.

נקודה נוספת, ואני מבקשת לחסוך מכל אותם אלה שינסו עכשיו בצורה אולי קצת פופוליסטית – ותסלחו לי אם אני אהיה קצת בוטה וממוקדת בדיון הזה כי אין לנו עוד זמן לבזבז ולהיות נחמדים – ההורים ישלמו, ההורים לא ישלמו, זה כן ייפול על ההורים או לא. תקשיבו לי, אני בשנתיים האלה מקיימת דיון עם כל גורם אפשרי, מארגונים, דרך הורים, דרך משרדי ממשלה. ההורים מוכנים לשלם את זה. הם לא צריכים לשלם את זה אבל אם זה היה תלוי בהם, הם גם היו מוכנים לשלם את זה. השאלה כאן על מי זה מושת, היא שאלה לא רלוונטית כרגע. כי כדי להתקין מזגנים במעון, אף אחד לא אומר שההורים ישלמו את זה או המדינה תשלם את זה. יודע כל בעל מעון שהוא צריך מזגן והוא צריך בובות והוא צריך מיטות לילדים ובואו נודה גם שמצלמות זה לא סיפור כל כך גדול כמו שמנסים לצייר אותו והוא הרבה פחות ממזגן.

אני מאוד מבקשת, בואו ננסה להיות ממוקדים וענייניים. אנחנו רוצים להצליח להעביר את החוק הזה הכי מהר שאפשר. אני כבר עכשיו אומרת לכם שגם בתקופת הפגרה אנחנו נקיים דיונים כדי שאנחנו נוכל להגיע בעזרת השם למושב הבא כאשר אנחנו מוכנים לקריאה ראשונה.

אני רוצה בראשית דבריי לפנות למשרד המשפטים, לקבל תשובות על השאלות שאלתי ולראות איך אנחנו יכולים לייצר מתווה שבסופו של דבר יביא אותנו לנקודה בה התקנת מצלמות במוסדות של לידה עד שלוש, היא חובה ולא רק עניין וולנטרי.

משרד המשפטים.

ייעוץ וחקיקה. אני אפתח ואומר שללא ספק התכלית של הצעת החוק הזאת היא בהחלט חשובה ואנחנו שותפים לחשיבות ולצורך, כמו שאנחנו למדים גם מהתקשורת. יחד עם זאת, כמו שאתם בוודאי יכולים להניח, ההצעה גם מעלה מורכבות, היא נוגעת בהרבה סוגיות משפטיות, ארגוניות, סמכויות, תקציביות ובאמת נדרש לגבש כאן איזשהו מתווה שכמובן מצד אחד יענה על הצורך המאוד חשוב הזה ומצד שני באמת יעשה את האיזונים הנדרשים, ויבטיח שההסדר הזה הוא אפקטיבי. אני גם אומר בסוגריים שהצעת חוק שהוזכרה כאן בעניין מצלמות בבתי חולים של משרד הבריאות גובשה והובלה על ידי משרד הבריאות ממש בצמוד אתנו תוך שתפרנו את החליפה שמתאימה עם האיזונים הנדרשים וגם בהצעת החוק, בתפיסת החוק שנמצאת כרגע על השולחן בעניין של מצלמות בבתי חולים, היא קובעת איזונים מאוד מאוד ספציפיים. אני אתן סתם כדוגמה למשל שנקבע שניתן יהיה לאפשר צילום גם במרחב הפרטי של המטופל אבל יחד עם זאת בעצם הצילום מוגבל רק כאשר יש שני אנשים בחדר וכאשר אחד מהם נמצא בתנועה. זו דוגמה להראות שאנחנו תופרים את החליפה המתאימה כדי לאפשר מצד אחד כמובן את ההשגה של התכלית המאוד חשובה הזאת ומצד שני באמת לאפשר איזשהו מרחב פרטי לאדם.

מבחינתנו, כמו שציינת, היה לנו חשוב לעגן מספר עקרונות שקיבלו ביטוי בהחלטה של ועדת שרים, שהמצלמות היו גלויות, שלא תתבצע הקלטת קול, שצריך לעשות הבחנה בין המעונות השונים, לקבוע איזשהו סטנדרט של מספר מסוים של ילדים שבעצם ההצעה תחול לגבי מעונות שנמצא בהם מספר מסוים של פעוטות וכמובן להגביל את השימוש בצילומים האלה.

אני מציעה שנשב ונתאים במטרה מצד אחד להגשים את התכלית המאוד חשובה הזו ומצד שני לתפור את החליפה הספציפית שמתאימה.

כמו שציינת, אכן הצעת החוק של הפיקוח על מעונות שיצאה היום לקריאה ראשונה, אני אדגיש שגם שם יש סעיף שמסמיך להתקין מצלמות. ועדת שרים קבעה שהסעיף הזה ינוסח יחד אתנו ובתיאום אתנו כדי לתפור את האיזונים הנדרשים.

תודה רבה. סעיף המצלמות שנמצא בחוק הפיקוח, בסופו של דבר יישען על מה שאנחנו נעשה בתהליך החקיקה כאן אבל אני כן רוצה לחדד את השאלות. ישבנו ושוחחנו הרבה מאוד פעמים בניסיון לקדם את ההצעה הזו וזה נכון אנחנו כל הזמן הסתכלנו על הערוץ המקביל של אותו חוק שמדבר על התקנת מצלמות במוסדות של קשישים. והנה, במוסדות של קשישים אנחנו רואים שאנחנו הגענו לאיזשהו מתווה שבעצם גם מחייב וגם מגיע למרחבים שאנחנו בכלל לא דיברנו עליהם במסגרת של לידה עד שלוש. אנחנו אפילו לא נכנסנו לשם אלא דיברנו על המרחבים הציבוריים וכולי. אני שואלת למה מה שנכון לקשישים לא נכון לילדים. למה היכן שאנחנו צריכים להגן על אותם חסרי ישע, שאנחנו יודעים שיש את אותם המאפיינים, אלה לא יכולים להגן על עצמם אלה לא יכולים על עצמם, אלה לא יכולים לספר את מה שעובר עליהם וגם אלה לא יכולים לספר את מה שעובר עליהם, וכאן אנחנו כן מצאנו את החליפה המותאמת בלי שום חשש לגבי הנושא של הפרטיות, אם כי אני מוכרחה לומר גם כאן באמירת סוגריים שאני צריכה לקדש את הפרטיות או לקדש את ההגנה על הילדים, אז כולכם כבר יודעים ומכירים שדעתי היא שצריך לקדש את ההגנה על הילדים. למה אנחנו לא יכולים להביא את זה למצב של חובה גם במעונות היום? אם אנחנו יכולים במוסדות קשישים, למה זה לא יכול להיות במעונות הילדים? אני כבר מוכנה ללכת לפשרה, אפילו לא במתווה של משנה הבאה כי אנחנו יודעים שיש את דור המדבר שצריך להתארגן, אז כאן אנחנו ניתן את התמרוץ, את העידוד ואת הליווי וההורים כבר ידעו לדרוש את זה בשטח, אבל לפחות שנדע שמעוד שנה כולם חייבים בזה.

אני אומר לגבי ההצעה של משרד הבריאות שבעצם בהצעת החוק נקבע ששר הבריאות רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין התקנה והפעלה של מצלמות במרחב המשותף ובמרחב הפרטי. הסעיף הזה הוא מסמיך את שר הבריאות לקבוע את ההוראות הספציפיות. הוא לא קובע חובה. בהמשך לכך יש טיוטת תקנות שהונחה על שולחן הכנסת ושם נקבעה החובה עם אפשרות, מה שנקרא לשכנע שאין צורך בהתקנת מצלמות ככל שבאמת מדובר במחלקה שאין צורך בהתקנת מצלמות. אני אומר שהצעת החוק עצמה מסמיכה את השר ובהקשר הספציפי לגבי המחלקות שנקבעו, אותן מחלקות סיעודיות, שם נקבעה ברירת מחדל של התקנת מצלמות תוך אפשרות לוותר על הדרישה הזאת.

זה אומר שאנחנו נוכל בהצעת החוק שלנו להכניס סעיף שיסמיך את השר לקבוע חובה כזאת? אין לי בעיה שמוסד יצטרך לבוא ולשכנע למה הוא לא צריך ולא הפוך.

אני צריכה לבדוק את זה אצלנו.

אם עשינו את הדרך הזו, ואני מכירה את ההתנגדות שיש ברמה העקרונית, אני מוכרחה לומר ביושר שכל מי שאנחנו יושבים אתו במשרד מבין את הצורך ואת החשיבות ורואה אתנו עין בעין את הנושא הזה. יש כאן את העניין המקצועי והמשפטי שקצת מפריע לנו ללכת בצורה חלקה. אני אומרת את הדברים בצורה הכי ברורה שיכולה להיות. משום שהתקדמתם מאוד בכל הנושא של מצלמות במוסדות של קשישים, אני מבקשת שהמשרד יבחן את אותה אפשרות גם במוסדות של לידה עד 3.

שוב, אני אומרת שאני מוכנה ללכת למתווה. אנחנו ערב פתיחת שנת הלימודים ואני מוכנה ללכת למתווה שהוא עידוד ותמרוץ שיעשה את שלו בשנה הראשונה והחל מעוד שנה, שזה יהפוך להיות חובה.

נקודה נוספת. אני לא מוכנה בשום פנים ואופן, למרות שאנחנו עדיין לא יודעים לאן נוכל לקחת בחוק הפיקוח את הנושא של מספר הילדים, אבל אני רוצה שמספר הילדים יהיה הגיוני. אני לא מוכנה שכמו שבתזכיר הממשלה שמונח היום 28 ילדים כן יהיו מפוקחים עם מצלמות ו-27 ילדים לא. זאת אומרת, לי זה לא משנה עכשיו אם יש בן אדם מסוכן, אם הוא נמצא עם חמישה ילדים או עם שישה ילדים או עם 20 ילדים. אנחנו נקבע כאן באופן ספציפי לחוק הזה מאיזה מספר ילדים ובאיזו מסגרת כי אני יודעת שיש גם את הסיפור של בתים פרטיים, באיזו מסגרת מכניסים מצלמות. דעתי השמרנית והאישית היא שכל מי שבוחר לעבוד עם ילדים, שתהיה לו מצלמה. בחרת לעבוד עם ילדים ולעשות את זה בבית, עניין שלך, אני לא אומרת לך לא, אבל תדע שיש לזה השלכות ודרישות. אני יודעת שעמדת המשרדים היא קצת אחרת אבל אני בטוחה שנצליח למצוא את העמק השווה.

מיכל. תודה רבה. הזדמנות לומר תודה רבה על כל העבודה מאחורי הקלעים. האנשים לא מכירים את האינטנסיביות וזו הזדמנות לומר תודה.

המועצה לשלום הילד.

תודה. מנכ"לית המועצה לשלום הילד. אני רוצה לומר - גם אם זה ברור מאליו לכל מי שיושב כאן – בקול רם וברור שאני חושבת שברור לכולם, לציבור ההורים, לילדים, ודאי למועצה לשלום הילד וגם לגננות והמטפלות שהנושא המרכזי שצריך להיות על הפרק הוא נושא של חוק הפיקוח על מסגרות לגיל הרך, נושא של הכשרות, של סטנדרטים, של רישוי. והדבר הזה היה צריך לקרות כבר עם קום המדינה, לפני כמה כנסות אבל הדבר הזה לא קרה והוא הדבר המהותי. אני מקווה שלא רק שזה יעבור בכנסת הנוכחית אלא זה יעבור עם המספרים ההגיוניים של ילדים ולא 28 ילדים אלא חמישה ילדים כדי שזה יחול על כלל הילדים. זה הדבר המהותי והחשוב והוא יעסוק במניעה אבל גם בחינוך, וזה הדבר החשוב.

כל זה לא בא כדי לומר שהצעה מאוזנת ששומרת על הפרטיות, אבל שומרת בעת ובעונה אחת על ההגנה על הילדים, שזו ההצעה שמונחת על השולחן עכשיו שיצאה מאוזנת ונכונה, זה לא אומר שההצעה הזו לא צריכה להתקדם קדימה ובמרץ. חשוב לומר גם את זה בצורה ברורה. גם המועצה לשלום הילד חושבת שהפרטיות של ילדים היא חשובה ולכן הצעה שאומרת שהפרטיות הזו תופר אך ורק במקרה של חשד להתעללות, היא הצעה נכונה ומאוזנת ומביאה לידי ביטוי את שני האינטרסים האלה ואת שתי הזכויות האלה במקביל.

הנושא של התמריצים. הקשבתי בקשב רב למשרד המשפטים. גם אני משפטנית ואני לא מצליחה להבין ממתי בטיחות וביטחון של ילדים צריך להיות עניין לתמריצים. אם מקבלים הכרעה ערכית שהמצלמות עשויות במקרה של חשד להתעללות להגן או על הילד עצמו או על הילד הבא או לשמש לאיסוף ראיות כי אנחנו יודעים שבמקרים האלה לפעמים אי אפשר בכלל לדעת מה קרה לילד ובוודאי שאי אפשר להעמיד לדין בגילים האלה, אם מקבלים את ההכרעה הערכית הזאת – ונדמה לי שמקבלים את ההכרעה הערכית הזאת – איך אפשר לנמק בצורה הגיונית שזה יהיה נחלת אלה שיבחרו לעשות את זה? אם אומרים שהבטיחות והביטחון של ילדים הוא מהותי וחשוב, אז אין שום הצדקה שבעולם לעשות את זה בשיטה של תמריצים. אם עושים את זה מאוזן מבחינת פרטיות, וזו ההצעה שאומרת שזה יהיה גלוי אך ורק לרשויות אכיפת החוק, שאומרת שזה לא יהיה פתוח 24/7, אף אחד לא מעוניין כאן באח גדול וזה לא העניין, אם מקבלים הכרעה ערכית כזו, משרד המשפטים, איזה נימוק הגיוני יכול להיות ולומר שמי שיכול, מי שרוצה יעשה את זה וילד במקום א' יזכה להגנה וילד במקום ב' לא יזכה להגנה? אין שום יכולת לנמק את הדבר הזה.

לכן אני חושבת שצריך להתכנס סביב ההצעה המקורית של יושבת הראש, לקדם אותה בדיוק כפי שהיא כתובה, עם ההגנות המתחייבות על הפרטיות של הילדים אבל לא בצורה שלא תנקוט אפליה ולא תשאיר ילדים רבים מחוץ לתמונה הזו. במקביל כל הזמן להמשיך לקדם את חוק הפיקוח שהוא העניין שיבטיח גם חינוך וגם הגנה מבעוד מועד. אני מקווה שגם הפגרה תנוצל לשני החוקים המאוד מהותיים וחשובים אלה.

תודה רבה. כמו שאמרתי, אני אחזור ואומר, חוק הפיקוח יקודם במקביל. מבחינתי אלו הם שני חוקים שמשלימים האחד את השני ולא מייתרים אחד אתה שני. אנחנו זקוקים לשניהם באותה מידה. זאת אומרת, חשוב לי כל הזמן לחזור ולומר כי יש כאלה שאומרים נעשה את זה ולכן לא צריך את זה. להפך, אנחנו זקוקים לשניהם ומבחינתי אין שום בעיה שבסוף הדרך אנחנו נגיע לזה שהמצלמות יהיו חלק מהרישוי בחוק הפיקוח. גם את זה אני מוכנה לקבל ובלבד שזה יתקיים.

אני מוכרחה לומר משהו לגבי הנושא של התמריצים ואיך בכלל הגענו למציאות הזו. בסופו של דבר תהליך כזה גם יכול לייצר מציאות. אנחנו יודעים שבמציאות הקשה הזו, בה אנחנו נמצאים היום, יש לנו מיליון מפקחים שם בחוץ. יש לנו את כל ההורים. כל ההורים שידעו לדרוש בניגוד לדברים אחרים ולחוקים אחרים. יש את כל ההורים שידעו לדרוש. המסגרות יבינו שאם הן לא יתקינו, כנראה ההורים יחפשו את המקום האחר והבטוח יותר מבחינתם. לכן, יחד עם עידוד ותמרוץ מצד המדינה, תהיה איזושהי תנועת מלקחיים שתוביל למציאות חדשה בשטח.

למרות ההכרה שלי בנושא הזה, וזה הטיעון המקצועי שעלה, אני עדיין חושבת שגם אם לא בשנה הראשונה, אז בשנה השנייה או השלישית, זה יהפוך להיות כחובה, כחלק מתהליך הרישוי. לכן אני אומרת שיש בי את מידת הגמישות אבל לא עד הסוף ואני חושבת שלשם אנחנו צריכים לשאוף.

התייחסות נוספת להצעת המחליטים בהקשר למה שציינה ורד. יש כאן באמת איזונים לגבי כל הנושא של התקנת המצלמות. אנחנו מקבלים שוב את כל הסעיפים שהעלה משרד המשפטים, גם על הנושא של ההסכמות מול המשרדים, גם על הנושא של גילי לידה עד 3, גם על הנושא שהמצלמות יהיו גלויות, שזה יגביל את הצילום במקומות רגישים. אנחנו באמת מקבלים את כל התנאים האלה. התנאי היחידי שאנחנו רוצים לפתוח אותו הוא העניין של החובה ובאיזה שלב אנחנו רוצים להפוך את זה לחובה ומספר הילדים בכל מסגרת שתחייב התקנת מצלמות.

משרד הרווחה ואחר כך ההורים.

הלשכה המשפטית של זרוע העבודה במשרד העבודה והרווחה. גם לי חשוב להצטרף לדברים שנאמרו כאן לגבי החשיבות של הנושא של המצלמות. יחד עם זאת אנחנו כן מודעים לכשלים ולרגישות שהסוגיה הזו מעלה.

לגבי שאלה שהועלתה כאן קודם, לעניין התנאים. הנושא של המצלמות, במסגרת הטיוטה שאושרה, זה כן נכלל כתנאי לפעילותו של המעון בנושא של הפעלה כשיש כאן מכלול של היבטים, בין אם זה הנושא של ההתקנה וההפעלה, אופן ומשך שמירה. כלומר, אלה דברים שכן באים לידי ביטוי בהצעת החוק הממשלתית.

בהצעת החוק של הפיקוח, של הרישוי.

כן, שאושרה על ידי הממשלה לפני כמה ימים ועתידה לעלות בימים הקרובים לקריאה ראשונה.

מבחינת חובה, במשרד שלכם – לפחות מהשיח שאני מקיימת אתו אני מבינה – אין התנגדות שזאת תהיה חובה גורפת על כל מסגרת ובמיוחד אם זה נכנס בתוך חוק הפיקוח וזה הופך להיות חלק מהרישוי. זה בהחלט יכול להפוך להיות כחובה. נכון? בהחלטה של שר.

לפי הנוסח הקיים, החובה להתקין תקנות נוגעת למעונות יום לפעוטות כאשר הנושא של התמריצים, לפי החלטת הממשלה, ייבחן לעניין כל המסגרות לילדים בגילי אפס עד שלוש. יכול להיות ששם באמת ייתנו על זה את הדעת.

נוכל להפוך את זה לחובה. בסדר. מבחינה פרוצדורלית, ברגע שאנחנו מקדמים את החוק הזה, חוק הפיקוח בעצם יישען על החקיקה הזאת או שהוא ישתלב?

אפשר. חוק הפיקוח יכול לומר שיתקיימו חובות לפי החוב הזה. זאת אומרת, כתנאי לרישיון יצטרכו להתקיים חובות לפי החוק הזה. לא יצטרכו לחזור עוד פעם על כל הפרוצדורה.

תודה רבה, משרד הרווחה. נציג ההורים, בבקשה.

פורום ועדי ההורים היישוביים סבור שיש לקדם את הצעת החוק המקורית, לא הצעת החוק המתוקנת, ואפילו להחמיר אותה. אני אישית סבור שצביעות, כפל לשון, זה ניסיון להונות את הציבור והכול בטענה שכאשר מקלפים את כל העטיפות, מה שעומד מתחת לכל הסיפור הזה בטענות של חלק ממי שמייצג את הגנים, את הגננות ואת הסייעות, זה שפרטיות הגננות והסייעות גוברת על חייהם ושלומם של הפעוטות חסרי הישע. אני חושב שזו טעות, תקלה ואפילו פשע.

בנקים, דואר, משרדי רשות מקומית, אוטובוסים, בתי הורים, משרדי ממשלה, בכולם יש מצלמות ואף אחד לא שאל את העובדים אם הם מסכימים או לא מסכימים, ואולי מסיבה אחת פשוטה, כי כאן מדובר בכסף וכנראה שכסף זה האלוהים החדש שחשוב יותר מחייהם, שלומם ובריאותם של פעוטות חסרי ישע.

אני לא בטוחה שזה כסף. לדעתי כסף זה רק התירוץ כאן אבל אחר כך אני אומר את דעתי.

ולמה אתה מדבר בבוטות כזאת?

מצלמה, עם כל הכבוד, תפקידה לא לתעד נוסח האח הגדול שזו תכנית בידור לעם, בידור להמונים, אלא תפקידה לתעד כדי לאפשר חקירה, אימות או הפרכה והרתעה של טענות. קודם כל להרתיע את מי שעלול לעבור על החוק ולפגוע בחסרי ישע, ובמידה ויש תלונה, או שיאוששו את הטענה הזאת או שיפריכו אותה. לכן כל הטענות והשימוש הזה במושג של אח גדול, זה נועד בין השאר להלך אימים ולעשות הוזלה וזילות של כל הדבר הזה.
אנחנו חושבים שסעיף 2 בחוק שהנחת על שולחננו, על שולחן הכנסת, חייב להישאר. זאת אומרת, תהיה חובת התקנה ולא רשות. לא תמריצים אלא סנקציות כנגד מי שלא יתקין ופיקוח. על פיקוח אין שם שום נגיעה ואנחנו סבורים שצריך להיות גם פיקוח.

חוק הפיקוח הוא חוק נפרד.

אני מדבר על פיקוח על התקנת המצלמות. לוודא. אני מקבל את זה שבאמת יש בכל גן כמספר הילדים כפולה של מספר המפקחים. זאת אומרת, ברור לי שההורים יפקחו על קיום החוק הזה במידה והוא באמת יצא לפועל ואנחנו מאוד מאוד מאוד בעד. אנחנו מקבלים בפירוש את מה שהתחלת אתו בהתחלה, שאין שום רבותה במי ישלם. על מי זה יושת, זה נושא זניח לחלוטין כרגע, בעיקר שזו הוצאה חד פעמית בסך הכול. מה שחשוב כרגע זה להתקין את המצלמות ולוודא שהן פועלות. תודה.

תודה רבה לך, זאב. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. האחת, העניין שאתה אמרת בצורה בוטה ואני אומרת אותה בדרך כלל שלא בסביבה הזו ולא משתמשת באותן מילים לגבי כל העניין של הפרטיות. שוב, לא כי אנחנו כופרים בנושא של הפרטיות, הוא חשוב אבל מצד שני אי אפשר באמת לנהל או להתייחס בכזאת צביעות לכל הסיפור הזה. בסופו של דבר, אני כל הזמן אומרת, גם מי שבחר להחזיק את הדבר הזה, ויתר על הפרטיות שלו. אני כל הזמן מספרת על האפליקציות ששואלות מותר לי לגשת לאיש הקשר שלך, מותר לי לגשת לגלריה שלך, ואני מנסה תמיד להתחכם בפעם הראשונה ואומרת לא, לא, לא, אז אין אפליקציה ובסוף אתה אומר כנס לאן שאתה רוצה, העיקר שתהיה אפליקציה. כולנו עושים את זה, גם כל מי שמנסה לטעון אחרת וזה מעבר לכל המקומות האחרים שאנחנו מצולמים באופן בלתי רצוני ואנחנו לא בוחרים כי אנחנו נכנסים למסעדות, אנחנו מצולמים, בקניון אנחנו מצולמים, אנשים עובדים בחנויות, בבנקים, במשרדי הממשלה, בהרבה מאוד מקומות והם מצולמים. לבוא ולדבר על הרעת תנאים ועל עוד כל מיני סוגיות שעלו, בעיני זאת לא יותר מתירוץ עלוב.

אבל אני מוכרחה גם לומר משהו לטובת המטפלות. לא כל מי שאתה שומע כמייצג אותן, באמת מייצג אותן. אני פוגשת הרבה מאוד מטפלות בשטח, אני מגיעה למעונות יום, אני מוזמנת על ידם למעונות יום, יש הרבה שהתקינה עוד לפני כל הגל האחרון והתקינו את זה כחלק מהשיח שהיה בוועדה בשנתיים האחרונות ואתה רואה כל פעם שיש קבוצה של מעונות שמצטרפת. אין להם בעיה עם זה. יש פער בין האנשים בשטח לבין מי שמייצג אותם וצריך לזכור גם את הנקודה הזאת. תודה רבה לך על הדברים, זאב.

אני חושבת שנאמרו כאן הרבה דברים שאין טעם לחזור עליהם. אני מאוד מחזקת את מה שאמרה ורד ואני מאוד מחזקת את הגישה שלך ומתחברת לדבריו של זאב.

כן חשוב לי להזכיר שבפעם הקודמת ישבנו כאן עם הורים של ילדה שקיפחה את חייה, שלא לומר נרצחה, בתוך מסגרת ואילולא המצלמות לא היינו יודעים לעולם מה קרה שם. יושבים אתנו כאן הורים שהרבה פעמים אין תשובות למה שקורה עם הילדים שלהם כתוצאה מהיעדר מצלמות. הרי אנחנו יודעים שהטבע הוא כזה שמי שאין לה במה להתבייש או מי ששלם עם עבודתו, יתקין מצלמות. אני חושבת שהמרווח הזה בו אנחנו רק משאירים תמרוץ, משאיר פתח דווקא במקומות הכי בעייתיים. הוא נותן מענה למקומות הפחות בעייתיים ומשאיר אותנו עם המקומות הבעייתיים.

אנחנו דורשים את העניין הזה של מצלמות בכל מקום שבו נמצאים חסרי ישע, על אחת כמה וכמה הילדים שלנו. אנחנו מודאגים – חשוב לי לומר את זה וזה לא נובע משום רצון להציק למישהו, בטח לא להפוך את העבודה של המטפלות ללא נעימה – כי נוצרה כאן מציאות. אולי נגיע למצב אידיאלי שבעוד כמה שנים נצטרך לוותר על זה, אבל המציאות של היום היא מחייבת את התקנת המצלמות.

עוד כמה שנים כבר לא ישימו לב שזה שם. רק עכשיו אנחנו עושים סיפור מהדבר הזה.

נכון. אני באמת שמחה לשמוע אותך גם מדברת על החשיבות להכניס את זה כמה שיותר מהר. אין לנו זמן. חשוב לי לומר שאנחנו מדברים כאן על דברים ותהליכים, אבל חשוב לעשות מהלכים שהם ישאירו כמה שפחות ילדים מופקרים כי כרגע זה שטח מופקר לגמרי. אני שמחה שזה בא ביחד עם חוק הפיקוח אבל גם בפני עצמו לדעתי זה ממש חשוב. תודה.

תודה רבה אסנת, גם על כל הפעילות והרוח הגבית, לך ולכל הנציגים של ההורים, הקואליציה שיושבת כאן. זה מאוד מאוד חשוב. אמרתי בדיון הקודם ואני אחזור ואומר שללא הלחץ שלכם ושל הארגונים שעובדים אתנו כמו המועצה לשלום הילד ואחרים, לא היינו יושבים כאן היום. אנחנו שנתיים נלחמים על זה בכנסת. זה לא רק העניין של הרצח של יסמין וינטה שבאמת בדמה היא חתמה את כל המהלך הזה. אם אתם לא הייתם יוצאים לרחובות, זה היה נגמר שם בכאב של כולם על המוות המיותר הזה. לא בטוח שהיינו מצליחים להתקדם את הצעדים המשמעותיים האלה.

אני באמת רוצה להודות לכל ההורים באשר הם שיצאו ונרתמו כדי שנשב כאן ונקדם את החוק.

המשרד לביטחון פנים.

ייעוץ משפטי, משטרת ישראל. אני מדברת אך ורק על סעיף 3 להצעה עצמה.

הצעת המחליטים?

סליחה, ההצעה שהונחה היום.

כן. זו הצעת המחליטים.

למעשה מצוין שברגע שבאמת יש איזושהי עבירה שאולי נעברה ויש כמובן סרטון, המשטרה צריכה להמציא צו של בית משפט על מנת לקבל את אותם סרטונים.

אנחנו נרכך את זה.

זה לא לרכך, זה לבטל לחלוטין ואני אסביר מדוע. סעיף 32(א) לחסד"פ מסמיך שוטר לקבל ולתפוס או שנעברה עבירה או שעומדת לעבור עבירה או משהו שמתעד עבירה. לכן הסמכות הזו היא טבועה ולא צריך בשום מקום להדגיש את זה כי זה קיים. לכן צריך לבטל בכלל את העניין של השגת צו של בית משפט. מבחינתנו, אנחנו גם יכולים לתפוס את המצלמה עצמה, את הסרטון ואת המכשיר עצמו וכמובן אחר כך להחזיר, אבל זו הסמכות שקיימת.

אני מבקשת להוריד את הסעיף.

להוריד את הסעיף או רק את המילים "לפי צו של בית משפט?

לפי צו של בית משפט, זה מספיק לי.

אנחנו נשאיר את זה בסמכות המשטרה. תודה רבה על ההערה שהיא חשובה מאוד. אנחנו בהחלט מקבלים אותה. זה גם חלק מהנוסח שעלה בשיח שקיימנו כל הזמן מול המשרדים שאנחנו באמת – אני לא אומר נסתפק כי זה אולי נשמע רע – נתייחס לסמכות שיש בידי המשטרה ואנחנו נקבל אותה ולא נצטרך להגיע לערכאות אחרות, גם מפאת העניין של הזמן. הרבה פעמים אלה תהליכים שלוקחים זמן. אלה סוגיות שעלו בדיונים השונים שקיימנו ואנחנו בהחלט מקבלים. נתייחס לזה בתהליך החקיקה. תודה רבה.

ארגון חיב"ה.

אני מברכת על כך שאנחנו כבר במצב של דיונים ובשלב מתקדם. חבל שזאב יצא כי יש לי משהו לומר לו.

הוא צריך ללכת לדיון אחר.

אני אומרת שנכון שיש מקום לומר את הדברים ישר ולא ללכת מסביב, אבל צריך לזכור שאנחנו רוצים לשמור על איזשהו איזון ושלום בית עם כל העוסקים במלאכה. המקום שבו תיכנס הדרגתיות, הוא טוב גם לנו למיגור הפחדים. הרי מי שיושב כאן יודע שאנחנו עברנו צד, ממקום מתנגד למקום תומך אבל זה היה תהליך.

לא כולם עשו את התהליך שלכם.

אני יודעת אבל גם לי זה לקח זמן ואני יכולה לומר שבמקור ראשון, בארגון שלי, אני הייתי הראשונה להציב מצלמות כדי לקחת אחרי, לא אקרא לזה עדר, כדי לשמש דוגמה אישית.

אני חייבת לומר שכדי לאפשר לאנשים למגר את הפחדים, צריך גם לתת להם את האפשרות לבחור. אם אנחנו עושים איזשהו מהלך ביניים כמו שאת אומרת, ואני מסכימה עם חברתי כיועצת משפטית, למקום שבו לא צריך לתמרץ, זה באמת הליך שהוא מיותר, אלא לעשות שנת מעבר שבה מי שרוצה בשלב ראשון לעשות, ומי שלא - בשלב שני ייאלץ לבחור מקצוע. זאת אומרת, זה ייכנס בגדר חובה אבל כן יאפשר גם לעוסקים במלאכה, אפילו למטפלות, להחליט אם הן רוצות לחיות במסגרת שבה יש מצלמה. אם אנחנו נמצאים במקומות שהם עתירי כוח אדם, שנמצא שם בוותק לאורך זמן, ואנחנו צריכים לתת להם את היכולת להחליט אם להישאר או לא או לשנות את תנאי העבודה, אתם קוראים לזה הרעת תנאים, יש לזה מונחים משפטיים מדיני עבודה אחרים, אנחנו צריכים את מהלך הביניים הזה שבקצה שלו תהיינה מצלמות בגני ילדים. אבל באמת הדבר קשה ובואו נעשה את זה בשנת מעבר.

הכסף הוא זניח. מי שמנהל עסק יודע שההוצאה הזאת תיכנס לסך ההוצאות השוטפות המוכרות, תהיה מוחזרת במע"מ ובמס. היא תיכנס לחלק מהפחת של הגן. תדעי שאותנו זה לא החלק שמטריד.

אני יודעת. הערתי את ההערה כבר בראשית הדברים כדי שלא ננסה למחזר איזשהו שיח לא רלוונטי.

לגמרי. אני חושבת שככל שהדיונים האלה יהיו יותר שקופים ויותר יונחו לדעת הציבור, כך גם המטפלות שנמצאות מהצד השני וקוראות את הדברים תרדנה מהמקום המתגונן והמפחד כי בסך הכול אנחנו עושים את הצעדים אבל בקצב שלנו.

גם מי שנמצאת במקום של מטפלת, אני גם אימא. אל תנתקו אותנו מהמקום הזה שמי שמטפלת היא מצד אחד ומי שהיא אימא מהצד השני. יש לנו גם איזה שהם חלקים משותפים. גם אני הייתי רוצה שלילדים שלי, אפילו לחייל שלי בצבא, תהיה איזו מצלמה מעל הראש כשהוא מתקשר ואומר לי אימא, שאני אדע למה. הלוואי.

זה תהליך. אני מברכת עליו. השנה הזאת שאת מקדמת אותה תהיה טובה לכולם ואני יכולה לומר לך שהיא תעביר במשוכה יותר אנשים ופחות מתנגדים. בכל אופן, תודה על ההזדמנות.

תודה רבה. אחרי דבריך אני אחדד עוד נקודה שעלתה בדיונים עם משרד המשפטים, למה בעצם תמריצים. את דיברת על הנושא של כפייה וזה בעצם הטיעון המשפטי שעלה. אנחנו לא יכולים לכפות על בן אדם להיות מצולם. זה כמו בנושא של האזנות סתר, אלא אם זה נעשה בצורה כביכול וולנטרית של תמרוץ ועידוד, זה אומר שזה נעשה בהסכמה ואז זה מוריד לנו את כל הסייגים המשפטיים שיש בהאזנות סתר.

אני בכוונה מעלה את זה ואני רוצה לטעון כנגד זה כי עדיין יש מקומות שהם לא בוחרים אם הם מצולמים או לא. כשעובדי בנק מגיעים לשם, הם בוחרים לעבוד בבנק והם לא בוחרים להיות מצולמים או לא, כשהם מגיעים לחנויות בקניון, הם לא בוחרים להיות מצולמים, כשהם עובדים במסעדות הם לא בוחרים וכשאת מושכת כסף, אף אחד לא שואל אותך אם מתאים לך שיצלמו את זה כן או לא. אני לא אשקר, שבחלק מהדיונים כששאלתי למה כספומט כן ומקומות אחרים לא, אמרו כי צריך לשמור על האשראי שלכם. אז סליחה, צריך לשמור על הילדים שלי יותר מאשר על האשראי שלי.

אני מסכימה לגמרי.

תבינו שגם בתוך השיח על הפרטיות, ואנשים לא אמרו את זה מרוע, אלה אנשים שבאמת מבינים את הצורך, בכל מה שקשור לנושא של פרטיות, עדיין אנחנו מאוד מאוד מבולבלים כחברה לצורך העניין, כאנשי מקצוע שעוסקים בזה ביום יום, כאנשי מקצוע שבאמת חרדים לדליפת המידע של כל אחד שיושב כאן בחדר וכל האחרים שנמצאים בחוץ, ובכל זאת אם צריך לעזור להם להבין כמה זה חשוב, אנחנו נהיה כאן כדי לעזור להם להבין כמה זה חשוב.

מנהלת אגף הגיל הרך, עיריית מגדל העמק. הדיון הוא מאוד חשוב ותודה לכל מי שעוסק בזה ומקדם את הדברים. אני באה מהשטח. קרוב ל-17 שנים אני ניהלתי מעונות יום של רשת התחלה חכמה של החברה למתנ"סים. היו תחתיי שלושה מעונות יום מכלל הישובים בצפון. אני יכולה לומר לכם שזה חשוב. אין ספק שזה כן מרעיד את השטח מבחינת המטפלות, אין ספק שהמצלמות יעזרו לנו לרגע אחרי. אבל רגע לפני אני מאוד מאוד מבקשת, מעונות יום, כל המשפחתונים, אני עשיתי השבוע סיור עם מנהל אגף הרווחה במעונות יום ויצאתי בוכה. יצאתי בוכה. אין פיקוח בטיחות. יש פיקוח אבל כל הפיקוח שקיים הוא כאילו אפשר לסמן וי אבל מה שקורה במעונות לפני המצלמות, תיכנסו ותראו. ההורים לא יודעים מה לבחור. אני לא יודעת איך הם מכניסים ילדים לחלק מהמסגרות שקיימות קרוב ל-30 שנים. זה לא מעכשיו. חשוב לי לציין את זה.

אגב, ההורים זו נקודה מאוד מאוד חשובה. כשנגיע לדבר על חוק הפיקוח, אנחנו נדבר על למה בחרנו את הצעדים המסוימים האלה כשלב ראשון. גם הורים צריכים לקחת אחריות.

לגמרי.

אם הם מגיעים ורואים שהילד נמצא במחסן, שלא יכניסו אותו לשם. אם הורה ועוד הורה ועוד הורה יסרבו – אני יודעת שעכשיו תקפצו ותאמרו שאין מספיק מסגרות והם קהל שבוי – ויאמרו שכאן הילד שלי לא יהיה, בסופו של דבר בשביל להחזיק את הילדים שלכם הם ייצרו מסגרת קצת יותר שפויה.

עוד משהו שהחלטנו לעשות זה להוציא אגרות הסברה להורים כדי שידעו מה לחפש. נעשה כנס מאוד גדול בעיר שלנו. נכון, יש מצוקה ולכן זה עוד דבר שאני פונה אליכם בנושא. משפחתונים. אנחנו כן רוצים לאפשר משפחתונים אבל לא כל מי שהיא עקרת בית, קמה מחר בבוקר ואומרת אין לי מה לעשות, זה כסף טוב, אני אפתח משפחתון. אנחנו רוצים עוסק מורשה גם למשפחתונים. אנחנו רוצים שלנו תהיה את האפשרות לתת אותם. זה חלק מהסדרה שחייבת להיות. משפחתונים כן יצילו את המקומות ואת הערים בהם יש מצוקה אבל אנחנו גם שם צריכים לשים מצלמות וכן לחייב וכן לקחת אותם כחלק כי הילדים שנמצאים לא בפיקוח, שם הבעיה שלנו.

אנחנו מתייחסים לכלל המסגרות ולא רק אלה שמפוקחות היום, מה גם שאנחנו יודעים שחלק מאוד מאוד קטן, כ-23 אחוזים, נמצאים תחת פיקוח וגם שם אנחנו רוצים את זה. אגב, קיבלנו ניירות עמדה מחלק מהמסגרות המפוקחות שהם מאוד תומכים במצלמות אבל לא אצלם. אנחנו נשכנע אותם. נסביר להם שגם שם זה חשוב. את צודקת.

אני אומר את האמת. אנחנו אומרים שהמצלמות הן גם לצורך הרתעה. אז נכון, יש מי שזה ירתיע אותו אבל גם יש איזשהו אפקט של התרגלות. מתרגלים למצלמות. הסיפור הגדול הוא למנוע את האסונות הבאים. בואו נחשוב לרגע אם הסיפור של יסמין וינטה היה מסתיים במוות בעריסה, המטפלת הזו היום, כשאנחנו יושבים כאן ומדברים על החוק, הייתה נשארת שם ומתעללת בילדים אחרים. אז בואו לא נקל ראש במניעה העתידית שאנחנו עושים גם אם צערנו הרב מישהו שילם על זה מחיר.

עוד דבר אחד קטן שרשמתי לעצמי. העובדות במעונות היום, לרוב זה מקצוע נשי, ואנחנו יודעים שכך הוא גם מתוגמל. 17 שנים אני מנהלת את המאבק הזה מבפנים ומבחוץ.

לא נדון עכשיו בכל החוליים החברתיים.

אני אומרת שגם זה מתסכל אותן. אני לא אומר שאם היא בחרה לעבוד שם, היא צריכה לתת את המקסימות. אני לא אומרת שזה לא חייב להיות.

בכל מקום שבחרנו, אנחנו צריכים לתת את המקסימום.

נכון. זה מה שאני אומרת. אם בן אדם עובד 17 שנים באותו שכר מינימום ובאותם - - -

אנחנו בדיון על המצלמות. יש נטייה להתפזר לפיקוח שהוא חשוב ואתם יודעים שגם הוא בנפשי וגם אני מקדמת את הצעת החוק הזו, ובכל זאת אני מרשה לעצמי לומר שבואו נשים בצד ונתמקד במצלמות. ברמה הפרקטית יהיה לנו יותר קל לקדם את זה ויש לנו מספיק מה "להתווכח" ולדון גם בסוגיה המאוד מאוד ממוקדת הזו של המצלמות. תודה רבה לך.

המשמר החברתי, רעות.

דיברת ארוכות על הפיקוח. אני אומר את זה רק במילה. לא יתכן שבמדינת ישראל 2018 אין איזשהו גוף שמפקח אחרי חינוך גילאי אפס עד שלוש.

נכון.

אנחנו חייבים להסדיר רגולציה אמיתית של פיקוח אמיתי על כל המענים שניתנים לזה היום. אם עכשיו באים ורוצים לפתור את זה על ידי הצבת מצלמות, בסדר גמור, בואו נדאג - - -

לא, אנחנו לא רוצים לפתור את זה על ידי הצבת מצלמות. אמרתי את זה כבר בראשית הדרך ואני אחזור ואומר את זה כדי שלא מי שישמע את המשפט הזה יחשוב שזאת מהות הדיון. אז לא. לא אני ולא אחרים שיושבים כאן – אני מרשה לעצמי לדבר גם בשמכם – חושב שהמצלמות יפתרו את הכול. ממש לא. הם חלק קטן, קטן, קטן בתוך כל המכלול הזה שאנחנו מבקשים לקיים במסגרות לידה עד שלוש, ואגב, אנחנו צריכים לומר גם ביושר שלא המצאנו את זה בקדנציה הזו אלא כבר דיברו על זה גם בקדנציות הקודמות אבל לצערי הרב לא הצליחו להביא את זה לנקודת הסיום. חשוב שזה ייאמר גם לפרוטוקול.

אנחנו לגמרי מקבלים את העניין. אני אומרת שאם אנחנו עכשיו דנים כאן בנושא המצלמות, זאת באמת, כמו שאת אומרת, הזדמנות להכניס כמו שצריך פיקוח. החוק הזה פשוט יכול להיות בסופו של דבר עוד אות מתה. אנחנו עוקבים אחרי הרבה מאוד חוקים שעוברים כאן, אבל בסופו של דבר לא קורה אתם כלום. זאת ההזדמנות להכניס לחוק הזה משמעות אמיתית, מי יפקח אחרי המצלמות, מי יעקוב אחרי החומרים, מי יבדוק שהחומרים האלה לא נמחקים אחר כך.

לשם כך יש דיוני חקיקה. את מוזמנת להיות חלק, גם בפגרה.

עבר החוק להקמת המועצה לגיל הרך, עדיין לא יושם. חוק חינוך חינם לילדים חולים לדוגמה, 17 שנים עברו עד שהתקינו את התקנות וגם עכשיו זה קרה אחרי מאבק מאוד עיקש שלנו. עכשיו עושים את זה. בואו נעשה את זה כבר כמו שצריך וניתן משמעות לחוק הזה כדי שהוא יהיה באמת משמעותי וייושם כמו שצריך.

מקבלת. תודה רבה.

אני רוצה לומר שאני לא מתנגד לשום נושא של חקיקה ומצלמות. אני חושב שמצלמות הן דבר חשוב. זה מהווה גם נדבך נוסף להגנות. מעבר להגנה על הילדים, גם הגנה מפני תלונות שווא שהיום יש בלי סוף.

נכון.

ילד מגיע עם נשיכה או מכה, אני רואה תלונה במשטרה על דברים שהם הזויים. צריך לקבוע את כל הכללים כמו שצריך. חבל לי שזה מסתיים בגילי שלוש ולא ממשיך הלאה. ראינו המון ספינים שעשו כדי להשית את זה על המגזר הפרטי כאילו זה לא קיים במגזר הציבורי.

קיים בכל מסגרת. הנה, אני אומרת את זה בשבילך. גם קיים לא רק במסגרות של לידה עד שלוש אלא גם קיים במסגרות של הילדים הגדולים יותר.

נכון, ואנחנו רואים את זה כל הזמן. אני חושב שזה צריך לכלול את כולם.

אני כן רואה כמה בעיות בחוק שצריך לפתור אותן. הגדרות משפטיות, בהגדרות החוק כלפי מה זה פעוטון, מה זה מעון, שאלה דברים שוליים שאני מניח שאנחנו נפתור אותם בזמן הישיבה. דבר אחד חשוב לי לומר. אני רואה שגם בכל החקיקות ופיקוח עתידיות, הן לא קיימות. בחקיקות עתידיות לגבי פיקוח, גם לא קיים. כל הנושא של מניעה. המצלמות הן לא מה שימנעו.

מאיפה אתה יודע מה יהיה בחקיקה העתידית?

מהכרות עם מי שכתב אותה ושיחות עם מי שכתב אותה. אני לא רואה התייחסות, וגם בעבר לא ראיתי התייחסות - - -

איפה? תגיד לי במה. אני לא מצליחה להבין מהדברים שלך.

אני מנסה לומר, אם תתני לי.

לא, מה זה החקיקה, מי כתב אותה? על איזו חקיקה עתידית אתה מדבר?

חקיקה ממשלתית בה ישב יובל, חקיקת הפיקוח, וכתב אותה.

אני חושב שאנחנו כן צריכים לקיים דיון פתוח ולרכז אותו ולראות איך אנחנו מונעים אלימות. לא רק איך אנחנו מענישים ותופסים את זה, כי יש דברים שאף פעם לא מגיעים אליהם והם גם לא באים מתוך חקיקה. אנחנו צריכים לבוא ולראות ולנתח מה הבעיה ומה הגורמים לה, ובדיון פתוח, ושם לפתור את הבעיה. לא לטפל בזה אחרי אלא לתפוס את הכול לפני. לא לטפל בסיפטום אלא לטפל בבעיה מראש.

הכשרה זה משהו שיכול לעזור?

גם, אבל היא לא מספיקה.

כשירות נפשית יכולה לעזור?

בדיוק. אנחנו צריכים לסנן את העובדים.

זה חלק מהחוק. אני יודעת מה אני הגשתי.

אנשים שלא מתאימים לעבודה כזאת. אנחנו צריכים ממש לשבת ולבחון את האנשים. יכולים לקחת בן אדם הכי מקסים בעולם שאנחנו יודעים שהקצה שלו, הסף שלו - - -

לא מסוגל להתמודד בעבודה עם ילדים.

הוא לא צריך להיכנס וצריך כן לאבחן אותו ולמצוא אותו בזמן. אנחנו רואים את זה על אותם אנשים שאמרו, וראינו את זה גם בפעם האחרונה במקרה שהיה בגבעתיים - - -

אתה חוזר לחוק הפיקוח.

עוד לפני אנחנו צריכים לשבת על זה.

לפני מה? מה עוד לשבת? תגידו לי. יושבים כאן שנים בכנסת.

יושבים אבל מעולם לא דנו בזה.

לא דנו?

לא דנו בזה. לא דנו איך לחפש ואיך למנוע את זה.

חנן, במחילה מכבודך, רק אני בשלוש וחצי שנים שאני כאן, יחד עם האנשים שיושבים כאן, יושבים ומדברים בדיוק על הסוגיות האלה, על הסוגיות של התאמה נפשית, קראנו לזה כשירות נפשית, ודיברנו על הנושא של רישום פלילי שהיום לצערנו הרב נעדר מכל הסיפור הזה. אגב, לא רק במקומות הלא מפוקחים אלא גם במקומות המפוקחים. הבנתי שקיבלו הנחיה לפני שנתיים שאסור להם לבקש רישום פלילי כי זה פוגע בפרטיות של המטפלת. מישהו כאן התבלבל לגמרי. עוד סוגיות נוספות שנכנסות פנימה כדי לבחון, עוד לפני שהגענו למבנה ולתנאים הפיזיים ולכל מה שאנחנו רוצים שיהיה שם כדי שזה באמת יהיה מקום ראוי ומותאם לילדים. בהיבט הפרסונלי, נגענו בכל אותן סוגיות. אני אומרת לך, גם אם זה נשמע בוטה, שאין לנו יותר מה לדון. אנחנו צריכים להביא את החוק ולהתחיל לדון בתכל'ס, בחוק עצמו, מה אנחנו רוצים שיהיה שם ואיך אנחנו מקדמים אותו.

בפעמים הקודמות העליתי בחקיקה שצריך לבחון את אותם אנשים, שללו אותי.

הנה, אתה מוזמן לדיוני החקיקה שלי ויש לך בנושא הזה שותפה נאמנה. אני. תודה רבה.

אני קובעת לפי סעיף 120 לתקנות, ככל שתהיה בקשה ויעלה צורך יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים עליהם מדובר בדיון או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים וככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.

בבקשה, ענת.

אני רוצה להציג את עצמי למי שלא מכיר. אמנם הסיפור שלי לא מפורסם כמו הסיפור של יסמין וינטה.

אני רק אומר שכל פעם כשדיברתי על יסמין, הבאתי אותך כדוגמה למי שהתעלומה שם לא נפתרה וכנראה לא תיפתר לעולם.

זה בדיוק מה שאני רוצה להדגיש. את הבן שלי אולי אתם לא מכירים, אולי לא ראיתם את התמונה שלו מתנוססת אצל כולם בפייסבוק ומשתפים. הבן שלי גם נפטר במעון. ההבדל הוא שבמקרה של הבן שלי אני לעולם לא אדע מה בדיוק קרה לו. אין צילומים, אין תמונות, הגן שלו ממשיך לעבוד. אנחנו מדברים כאן על מניעה ואנחנו מדברים על חשיבות חוק הפיקוח שכמובן אני תומכת בו, אבל בעצם, המצלמות, למה אנחנו דוחים? למה אנחנו מחכים? כל שבועיים בממוצע נפטר פעוט או תינוק במעון. אתם באמת חושבים עכשיו שאנחנו נדע מה קרה במקרה הבא? האם באמת אנחנו רק מדברים על מקרה מוות? מה עם כל המקרים בהם התינוק לא נפטר? מה עם המקרים בהם הם חיים ומקבלים מכות ומוטחים על הרצפה? האם אנחנו צריכים לחכות למצלמות שאולי הורים יתקינו בסתר? האם אנחנו צריכים באמת לחכות שאולי המפעיל של המעון במקרה ישים שם מצלמות וישכח שהוא מפעיל אותם כמו במקרה של יסמין?

אני חושבת שהחוק הזה צריך לעבור מיידית ולא רק תמרוץ. אני כן חושבת שזאת חייבת להיות חובה. אנחנו חיים במציאות שאין פיקוח וגם כשיהיה פיקוח והדרכה והכשרה וכל הדברים הנפלאים שהעלו כאן, עד שאנחנו נראה את הדברים האלה בשטח, ייקח המון המון שנים. איך אנחנו מגנים על הילדים שלנו עכשיו? לא בעוד עשר שנים, כשיהיו הדרכות ויכריחו לעבור הכשרות ותהיה עזרה ראשונה כהכרח ודברים כאלה נפלאים ונהדרים שעובדים עליהם בימים אלה, ואני מברכת עליכם. איך אנחנו דואגים להם מחר בבוקר? למה אנחנו צריכים לחכות עכשיו לתמריצים? מי ירצה לשים את המצלמות האלה? הרי יש התנגדות מאוד נמרצת וחריפה גם מבעלי המעונות לשים. אני מדברת על מעונות פרטיים. אתם חושבים שבתל אביב למשל לא שאלנו ולא ביקשנו?

תל אביב הרימה את הכפפה. ראשון לציון הרימה את הכפפה. הרצליה הרימה את הכפפה. יש הרבה מאוד רשויות שהרימו את הכפפה ואמרו שהן אפילו לא מחכים לנו, סיימו את הליך החקיקה ואנחנו כבר נהיה שם.

זה נהדר. אנחנו עומדים מאחורי המהלך בתל אביב ודוחפים מצד ההורים גם את הסיפור של תל אביב. אבל זה לא מספיק. הרשות העירונית לא יכולה להתערב עד כדי כך במעונות פרטיים ואנחנו מופקרים על ידי המעונות הפרטיים. אגב, במיוחד בתל אביב. אני רוצה לספר למי שלא יודע, ואני מניחה שהדבר כולל גם את הערים הבנויות והצפופות. יש מחסור נורא חמור של מעונות ואני מבטיחה לכם שאני שאלתי שאלות ש-90 אחוזים מההורים לא ישאלו אותן. שאלתי אם היא יודעת עזרה ראשונה, שאלתי אם היא עברה הכשרה, שאלתי כמה אנשי צוות יש בכל שעות היום. נשארתי עם הבטחות ריקות. כלום לא היה לי ביד. כשאחר כך הסתכלתי על תיק החקירה ואמרתי שאלוהים ישמור, אני עשיתי בתור הורה כל מה שיכולתי. לא רק זה אלא אנחנו עכשיו לא מדברים על חוק הפיקוח שבאמת אמור למנוע את המצבים האלה שאני שאלתי שאלות וקיבלתי תשובות שאין להן אחיזה במציאות. אנחנו מדברים על עכשיו לתחקר מה קרה לילד שלי ומה יקרה בעוד שבועיים לתינוק הבא.

ואלה שלא יודעים עליהם בכלל.

אלה שמתעללים בהם ואלה שמקבלים מכות ושהמטפלת הזניחה אותם, ואני לא יכולה להסביר להם איך אני אישית מוצפת בפניות של הורים שעכשיו ניצבים מול שוקת שבורה. הם אומרים שהם יודעים שמשהו לא בסדר בגן, עכשיו אני אעביר את הילד שלי הסתגלות? אני מזכירה לכם שגם להעביר את הילדים, זה לא כזה פשוט להעביר אותם ממקום למקום כל פעם. גם אם הם עוברים התעללות, עדיין יש כאן איזשהו תהליך פסיכולוגי שהם הסתגלו למסגרת מסוימת. להתחיל להעביר אותם באמצע שנה למקום אחר, למצוא מקום אחר, לקחת ימי חופש. פונים אלי הורים וממש לא יודעים מה לעשות. הם גם אומרים שאין להם איך לפנות למשטרה כי עם מה הם יפנו? הם יראו שיש לו מכה על היד? מה הם יכולים לעשות?

או שאני אבוא עם צילומים שהושגו בצרה לא כשרה.

ואז את חשופה לתביעה.

אני חושבת שצריך לטפל בתחום הזה עכשיו. לא לחכות 20 שנים עד שתהיה הכשרה והדרכה וליווי ודברים שהם נדרשים והכרחיים. צריך לטפל בנושא עכשיו.

תודה רבה ענת. הסיפור שלך באמת קשה ואפילו קשה שבעתיים כי זה כאילו יהיה בגדר חידה לנצח.

הוא קשה שבעתיים בגלל שהיא ממשיכה לעבוד כרגיל. בדיוק כמו שהסייעת של יסמין וינטה, אם לא היו המצלמות, הייתה ממשיכה לעבוד כרגיל. כך אצלי קורה בימים אלה. אף אחד לא יכול למנוע, אני לא יכולה לומר מי זאת ואנחנו כולנו בעצם נשארים עם אותם עשבים שוטים שנכנסו למערכת ואי אפשר לעקור אותם.

אני כן רוצה לסייג ולומר, ולא בכדי אני אומרת שזה יישאר כחידה, כי יש גם מקרים של מוות בעריסה. ילדים גם נחבלים בלי שנעזור להם, אבל המקום הזה שאנחנו נמצאים בו בחוסר ודאות ושהספק ממשיך לכרסם, הוא כנראה ימשיך לכרסם לתמיד, הוא מקום מאוד מאוד קשה.

זו הסיבה שלצוותים צריך להיות אינטרס שיהיו מצלמות.

אני רק רוצה להדגיש עד כמה אנחנו מול שוקת שבורה. הסיטואציה היא שאנחנו יודעים שיש שם כל כך הרבה מחדלים בגן ששמנו בו את דוד.

אתם לא יכולים לדבר כי זה לשון הרע.

אבל אנחנו גם יודעים שהיא התקשרה, לפני שהיא התקשרה למד"א, היא עשתה שלוש שיחות טלפון עם בעלה. אפילו לא שואלים אותה מה קרה שם. אנחנו יודעים כל כך הרבה מחדלים שהמשטרה אפילו לא טרחה לתחקר כי הם יודעים שלא יהיה על בסיס מה להרשיע. זה עד כמה המצב חמור, שגם כשיש כל כך הרבה חשדות, אין אפילו טעם לחקור כמו שצריך כי לא יצא מזה שום דבר כי בסופו של דבר לא תוכל לצאת מזה הרשעה. אנחנו מדברים על חסרי ישע מוחלטים. איזה ראיות כבר אפשר למצוא? אין הרבה שאפשר להשיג. מי שמכיר את המערכת המשפטית היטב יודע שצריך ודאות מאוד מאוד גבוהה כדי להרשיע. אי אפשר לבוא עם דברים שהם בקטנה.

גם כשיש ראיות שהן לא מאוד מאוד דרמטיות, ויש תיעוד שלהן, מאוד קשה להגיע בסופו של דבר להרשעה או לכתב אישום. הכול תלוי בחומרה של מה שמשיגים.

אני רוצה להתחבר לדברים שלך ולפנות שוב למשרד המשפטים. אמרתי את זה גם בדיונים השונים שניהלנו. מה שקורה היום במציאות בשטח זה ג'ונגל. כי הורה שנכנס קצת לאיזושהי חרדה - ובואו נגיד את האמת, עם כל מה שרואים בטלוויזיה, כולם נכנסים לחרדה, זה מלחיץ גם את מי שאין לו ילדים והוא חושב שאם היה לו ילד, מה הוא היה עושה, עד כדי רמות כאלה – והרעיון של התקנת מצלמות באופן מבוקר, מתוך הנחיה שלנו, תמנע את הג'ונגל שקיים היום בחוץ. זאת אומרת, תיעשה הסדרה בכל שטח ההפקר הזה ואני חושבת שזה צריך להיות גם אינטרס שלנו כשאנחנו חושבים על השיקולים המשפטיים. בשיח הבא שיש עם המשרד לגבי חיוב של זה כחובה, גם אם לא באופן מיידי השנה אלא בעוד שנה, לקחת בחשבון שכל עוד אנחנו לא שם, כל אחד יעשה דין לעצמו ואני חושבת שזאת המציאות שלא היינו רוצים לחיות בה.

תודה רבה ענת.

הקואליציה לחינוך מלידה.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים. 14 שנים אני בדיונים, כך שאף אחד לא יגיד שלא היה ולא נאמר. החוק הזה, חוק הפיקוח לפחות, הגיע לקריאה שלישית ונפל באמצעות הרבה לחץ של לוביסטים.

אני רוצה לדבר על היבט אחר. נכון שרשויות לקחו על עצמן את הדגל אבל אין מיפוי. אין מיפוי של מסגרות. 77 אחוזים מהילדים, אף אחד לא יודע איפה הם נמצאים. כשמדברים על שוליים, השוליים של השוליים נפגעים יותר, אם זה בחברה הערבית ואם זה בחברה החרדית. בזמנו לקחנו את פרופסור מנואל טרכטנברג. בואו לשמגר ותראו שם את כל המחסנים שהם בעצם מחסנים של הדירות העליונות, גרים שם אנשים ויש שם משפחתונים. המיפוי לוקה בחסר. זה בלט לנו במקרה באשדוד, שם המטפלת קיבלה דום לב והילדים היו שעתיים. אנחנו עזרנו שם. דובר של אשדוד שאל אם אנחנו יודעים היכן הדירה. עד כדי כך.

אבל זה נכנס לכל הנושא של הפיקוח והרישוי, שכל מי שיעבוד עם ילדים יצטרך להירשם. אנחנו נדע בדיוק איפה הוא נמצא.

זה בדיוק אותו דבר לגבי המצלמות. איך אני מחיל את המצלמות על כל המסגרות.

דבר שני שמטריד יותר, ואני מתחברת לסיפא של הדברים שלך. גם אם הורה צילם, הוא הפלילי. את יודעת שיש הורים שמדברים אתך , אנחנו שולחים אותם, והדבר הראשון שהם אומרים לך זה שהם מפחדים כי המשטרה אמרה להם שהם ייחקרו באזהרה. זאת אומרת, הפושע הוא ההורה שמגן על הילד שלו. זה מחדל בפני עצמו. את מכירה את המחשבה שלנו. אני חושבת שצריך לצאת מהקונספט הזה של אימהות עובדות, מספיק עם זה, לתת חינוך לילדים, זה מה הילדים צריכים לקבל. אני מתחברת לוורד. ברגע שזה יהיה חינוך, הם תחת החוק ואז הם מקבלים מאבטחים למעונות, מקבלים אנשים מוכשרים, אז כל הסל נשמע ונראה אחרת. אני חושבת שלשם צריך לחתור. אני מקווה שהמאבק בהדרגה יצליח ושום לא ימות לא כך ולא אחרת. מספיק.

ולא ייפגע בכלל.

לא ייפגע בכלל.

תודה רבה יערה. אני רק אומר שיש מספר מקרים בהם יש תיעוד של אלימות, ואפילו אלימות קשה. ואגב, אלימות זה לא רק אלימות פיזית אלא יש גם אלימות נפשית שהרבה פעמים הילדים סוחבים את הצלקות האלה הרבה מאוד שנים. לא יכולנו לעשות כלום עם ההקלטות האלה וגם כשהייתי מוכנה להשתמש בחסינות שלי, מסתבר שהיא לא ממש הייתה מועילה כי אני יכולתי להשמיע ולהראות את זה כדי לנסות לייצר איזושהי הגנה עבור ההורים האחרים אבל בסוף מי שהקליט אלה הם ההורים והם היו חשופים לתביעה. אני יכולה לספר לכם על מקרים שהורים קיבלו מכתבים מעורכי דין שאם הם ידברו עם מישהו ויספרו על מה שיש בקלטת – לא משהו שהם המציאו – הם ישלמו 100 ו-200 אלף שקלים. בואו נודה על האמת, בשנייה הזו הם השתיקו את ההורים.

את זה צריך לשנות

גם בזה יש הצעת חוק עומדת אבל אמרתי גם למשרד המשפטים שאם נחייב התקנת מצלמות במעונות היום, זה ייתר את האזנת הסתר הזאת. צריך לבחור אם אנחנו רוצים לחיות בג'ונגל שכל אחד יכול להקליט או שאנחנו רוצים לעשות את זה באופן מבוקר ומווסת, ואני חושבת שאנחנו כולנו רוצים לעשות את זה באופן מבוקר ומווסת. אנחנו נעשה הכול כדי שלשם זה ילך.

אני חושבת שהמבוגר המשמעותי שהילד פוגש הוא מתווה את עתידו. אני חושבת שאנחנו צריכים לדאוג לכך שהמבוגרים הכי משמעותיים שהילד פוגש יהיו מבוגרים משמעותיים דיים.

גם על זה נדבר בחוק הפיקוח. תודה רבה.

דוקטור שולמית ביסמנובסקי.

תודה רבה. אני מארגון הגנים הפרטיים בישראל. אני רוצה להזכיר, כבוד היושבת ראש, שבארגון הגנים יש הרבה מאוד גננות שכבר שנים, עוד לפני הדיונים כאן, התקינו מצלמות מתוך בחירה שלהן, גם במסגרת של שיח של אמון בינן לבין ההורים. המטרה של ההורים היא בעצם שיהיה נתון בידי הגננת החיבור בין סמכות לבין אחריות. הרבה מאוד פעמים ההורים פונים לגננת לראות, ילד נפצע, כדי לראות במצלמות מה קרה. לפי החוק הזה על הגננת ייאסר לתת להם לראות את המצלמות כי כתוב כאן בסעיף 3 שהצילומים ייעשו ויישמרו בצורה מאובטחת ולא יימסרו לכל גורם פרט לרשויות אכיפת החוק. זאת אומרת שאתם מונעים המגננת את האפשרות להמשיך את השיח של האמון בינה לבין ההורים גם על דברים של מה בכך. זאת אומרת, פה ילד נפצע, פה ילד ננשך והם רוצים לראות. אני חושבת שצריך לאפשר את השיח הזה. זה מאוד מאוד חשוב.

אני חייבת לומר שזה שיח מרענן מאוד ואני מודה עליו. בדיוני החקיקה אנחנו נראה איפה ומתי אנחנו כן נאפשר את זה ולמי נאפשר את זה אם בכלל. מאוד חשוב שתהיו חלק מהדיונים.

זכות ההורים לדעת דברים מתחת למשהו פלילי מדי.

ילד נפל, ההורה לא צריך לראות כל נפילה של ילד. אני חושבת שגם להורים זה לא טוב ונכון לראות כל דבר שקורה בכל זמן נתון. יחד עם זאת, יש מקרים שהם באמת קשים ויכולים גם לייצ איזשהו ערפל האם באמת הוא נפל או שקרה כאן משהו אחר.

לפי זה בכל שיח יהיה צריך ללכת דרך המשטרה.

אני מזמינה אותך לדיוני החקיקה.

אני אבוא.

כדי שכאשר ניגע בפרטים, ננסח את זה בצורה כזאת שזה יאפשר.

אנחנו נשמח מאוד לראות שבאמת החוק יתקיים עד גיל 3, כמו שאת אומרת כאן, כולל גנים עירוניים שקיבלו ילדים מתחת לגיל 3, כל הסקטור של גיל 3, שקיבלו מגיל שנתיים ו-8 חודשים שיתקינו בהם את המצלמות.

אנחנו מדברים על מסגרות של מעונות. מי שהרוויח שנה, הפסיד שנה, אני לא בטוחה שאנחנו ניכנס לזה בשלב הזה של החקיקה.

אם כן, צריך לשנות את שם החוק.

בהגדרות של גילי לידה עד 3, רשום מסגרות, מעונות יום. אגב, אני אשמח מאוד שזה יהיה גם מ-3 עד 6.

חייב. שם יש גננת אחת על שלושים וכמה ילדים.

כרגע התחייבנו שזה יהיה גילי לידה עד 3, כך שגם כל האמירות הפוליטיות של כל מיני ארגונים, זה כרגע לא על השיח.

זה יעלה אחר כך ל-3 עד 6, כשההורים של לידה עד 3 יעלו במסגרות.

עוד דבר אחד. במסגרת האיזונים שמשרד המשפטים דיבר עליהם צריך לבדוק, בשונה מהקשישים, את נושא הפדופיליה שצריך לתת לו איזון בחוק.

מה זאת אומרת?

את אמרת שאם אפשר בקשישים לשים את המצלמות, למה לא לשים בילדים. כאן יש את הנושא הפדופילי שצריך לקחת בחשבון, שלא יעברו הצילומים האלה לגורמים עוינים.

זה ברור. זה יחידת הסייבר.

מאחר ויש גנים עם מצלמות, ועובדה שזה לא מנע את המקרים, אני חושבת שהכי חשוב זה לעסוק במניעה וכמו שההורים מבקשים, להתחיל מעכשיו.

זה כן מונע. זה מונע את המקרים הבאים.

נכון, זה מונע אבל זה לא מנע את המקרה של המחדל.

אבל זה מנע מהסייעת הזאת להמשיך לעבוד.

חשוב למנוע מהסייעות להמשיך לעבוד ולדאוג להדרכה בשטח עם מדריכות פדגוגיות כי מדריכות פדגוגיות שנמצאות שנה שלמה בגן, יכולות לראות מבעוד מועד התנהלות לא תקנית של עובד ולהוציא אותו עוד לפני שהוא עשה משהו.

אבל היום זה לא קורה במעונות המפוקחים. הרי הם דרך הארגונים וזה ניגוד אינטרסים.

שולמית, תודה רבה על הדברים החשובים. אני לא מסתירה את ההתלהבות שלי שכן, זה שיח אחר ושונה שהתנהל כאן סביב השולחן. אנחנו כבר בפרקטיקה של איך ולא אם כן או לא. אני לגמרי מברכת על כך. תודה רבה. ההערות כמובן נרשמו כדי שנתייחס אליהן בתהליך החקיקה, בהקראת החוק.

משרד האוצר, בבקשה.

נושא הזה אכן חשוב ולכן משרדי הממשלה באמת עסקו ועסוקים בנושא הזה. ההחלטה הגיעה אל הממשלה ולוועדת שרים ולצורך גיבוש מענה מתאים שכולל את האיזונים הוחלט על מנגנון. טרם גובשו כל הפרטים אבל זה יוחלט בשיתוף עם משרד העבודה. אני אדגיש שההסכמות של ועדת שרים ושל הממשלה היו על מנגנון כזה. אני אציין שכל הרחבה או סטייה מההסכמות האלה לכיוון של הטלת חובה על כלל המסגרות, הן המפוקחות והן לא מפוקחות, יש לזה השלכות כלכליות שעתידות להיות די משמעותיות ונצטרך לעמוד עליהן בהמשך.

אני אספר לך. בדיונים עם האוצר, עת קבענו את המסגרת התקציבית גם של העידוד ותמרוץ, יצאנו מנקודת הנחה שמאה אחוזים מהמסגרות ילכו על המהלך הזה ואנחנו נתמרץ את כולן. כך שמסגרת תקציבית, גם לעידוד ותמרוץ של כל המסגרות הקיימות היום, נמצא בתוך החוק.

דבר שני. אם את שואלת אותי איך זה צריך להיראות, זה אומר שבשנה הראשונה שזאת שנת מעבר, של התארגנות, כי גם אם נצליח בעזרת השם להביא את החוק לכדי בשלות ונצביע עליו במושב הקרוב, במושב הבא, אנחנו נהיה בתוך שנה שכבר התחילה. זה אומר שאנחנו נייצר מציאות שכמה שיותר מעונות ירצו להצטרף בהנחה שבשנה העוקבת זה כבר הופך להיות חובה. בזמן שזה הופך להיות חובה, הנה, אני אומרת את זה כאן על השולחן גם לכל אלה שירצו לקפוץ, לא בטוח שהמדינה צריכה לממן את זה. המדינה לא צריכה לממן. כשמישהו רוצה לפתוח פיצוציה או דוכן פלאפל או כל בית עסק אחר, ויש לו קריטריונים של רישוי, המדינה לא אומרת לו שיתקין כיור כדי לשמור על הנושא של התברואה והיא תממן לו אותו. הוא יודע שזה מה שהוא צריך. גם אנחנו ניתן את השלב של השנה, שנתיים, מעבר, התארגנות של כל השטח, מי שיעשה את זה בשנתיים האלה יתומרץ ואחר כך מבחינתי זה הופך להיות חובה. אתם רוצים לעבוד עם ילדים, זה חלק מהתקן. כמו שאתה שם מזגן, אתה תשים מצלמה. זה הרעיון. אז בעצם אין כאן את העניין של המגבלה התקציבית כי אנחנו לא מכוונים לשם.

זו הסיבה, אגב, שאני כבר במשפטים הראשונים שלי – לא אמרתי את כל מה שיש לי לומר ואתם בטח שומעים אותי כל הזמן אומרת את כל המכלול של הדברים – אבל המשפט הזה של בואו לא נתחיל עכשיו לספר סיפור, ההורים כן ישלמו, לא ישלמו, על מי זה יוטל, היבט כלכלי או לא היבט כלכלי, זה לא רלוונטי כי זה לא האישיו. האישיו כאן הוא אם אנחנו כן מחייבים מצלמות או לא מחייבים מצלמות. השטח כבר ידע להתארגן עם זה.

לכן אמרתי שאלה לא רק השלכות תקציביות, יכול להיות כן ויכול להיות לא, אבל יש כאן השלכות כלכליות. זאת אומרת, נכון, זה לא האישיו, אבל זה משהו שבסופו של דבר יש לו השלכה כלכלית וצריך לקחת בחשבון את ההשלכות האלה.

השלכה כלכלית למי שמפעיל. בסדר. כל מסגרת שאנחנו מחייבים אותם בכל מיני דברים, יש לזה השלכות כלכליות. כשמכניסים מזגן שעולה פי כמה וכמה, יש לזה השלכות כלכליות. יש להם מקרר, אלה השלכות כלכליות. יש להם תנור. בסוף, אם אנחנו רוצים להרוג את החוק, אנחנו הורגים אותו ברגע. הוא כבר היה בשלבי גסיסה אחרונים. אבל אם אנחנו רוצים להחיות אותו, אפילו את הפשרה שאני עשיתי כדי שאנחנו נשב כאן והנה, אני אומרת לכם את זה הכי פתוח. אם לא הייתי אומרת שאני מוכנה לבחון גם מודלים חלופיים, לא היינו כאן היום. אם היינו מתעקשים עם ראש בקיר שזאת תהיה חובה נקודה, מהשלב הראשון, אני אומרת לכם ביושר שלא היינו כאן היום. העניין הוא שאנחנו כבר כאן וצריך לראות איך אנחנו עושים את זה הכי נכון והנה, יש לנו את המקבילה שלנו שאלה המוסדות לקשישים, שאלה בתי אבות והמסגרות הסיעודיות. אם שם אפשר, גם אצלנו אפשר ואנחנו נעשה הכול כדי להשוות ביניהם. תודה רבה, יעל.

איילת רזין.

היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני רוצה להחזיר לשולחן את נושא הנתונים, על איזה נתונים אנחנו מדברים. אני מסתכלת על הילדים, על התינוקות, אלה תינוקות שיישארו חשופים. 30 אחוזים מהפונים למרכזי הסיוע היו מתחת לגיל 12 בזמן הפגיעה. 7.5 אחוזים מכלל הפונים מסרו שהפגיעה שלהם התרחשה במערכת החינוך. לא בטוח שאנחנו מדברים על אותן פעוטות שהחוק מכוון להגן עליהן אבל עדיין המספרים הם עצומים. הנתונים מדברים בעד עצמם ואנחנו מדברים על פיקוח נפש של ממש. דווקא ההגנה על מי שהכי צריך אותה, אותן תינוקות, אותו גיל אפס עד שלוש, אלה אותן תינוקות שהן יישארו חשופים וחסרי הגנה, אותם מקומות קטנים, כל מיני פעוטונים - - -

מאיפה את יודעת? את קובעת כאן במסמרות כל מיני דברים.

לא קובעת.

אבל שומעים אותך ואומרים שנכון, המקומות הקטנים יישארו חשופים. אנחנו עוד לא קבענו מאיזה גודל של מסגרת זה יהיה. אצלי בחוק למשל מדובר משלושה ילדים. בתחילת הדברים שלי אמרתי שמבחינתי מחזיקים ילד אחד, צריכים לעמוד בכל. בסוף בסוף אנחנו גם צריכים להיות מציאותיים ועם רגליים על הקרקע. אנחנו נשב כאן בדיון ואנחנו נקבע מאיזה מסגרות, איפה המסגרות, כדי שאנחנו נוכל גם לקדם את זה באיזשהו צעד אחד קדימה ולא ללכת למשוואה של לא הכול או כלום. אני מאוד מבקשת, אל תנסו לייצר כאן – הפעם אני אומרת את זה. מספיק לי השיח של החודש וחצי האחרונים כדי להבין שאנשים זורקים משפט לחלל האוויר והוא הופך להיות עובדה ועכשיו לכי תתחילי להילחם באיזושהי קונספירציה. לא מתאים. תגידי מה חשוב לך שיהיה. אנחנו מתייחסים לזה. כמו שאמרה שולמית שחשוב להם שבחוק תהיה אפשרות כזו וכזו וחשוב להם שיהיה כך וכך ותחדדו מה זה מסגרות, תגידי מה חשוב לך שיהיה כדי שנוכל להתייחס. אל תגידו מה יש כי עדיין אין כלום. יש כאן דיון רגע לפני שאנחנו יוצאים לתהליך חקיקה ושם אנחנו נקבע מה יהיה.

התכוונתי לסיים ואולי הייתי צריכה לפתוח בזה. אנחנו מברכות.

לא צריך לברך. תאמרי מה צריך.

אבל אנחנו כן מברכות כי אנחנו יודעות שהדבר הזה הושג בחריקת שיניים ובמאמץ גדול מאוד וארוך שנים. אני אסיים בזה ואפתח בזה. זה מה שנקרא רגל בדלת. וזה חשוב. עדיין חשוב שיישארו על השולחן ובחלל האוויר אותם ילדים חשופים וחסרי הגנה. אני מצטערת, הייתי צריכה אולי לפתוח בזה. גם הטענות שנשמעו על הפגיעה בפרטיות, בכל מקום אנחנו מתועדים ומצולמים, אפילו עכשיו, בתחבורה ציבורית, באמת בכל מקום, אז באמת זו טענה שהיא ממש שחוקה.

כן הייתי רוצה לשים דגש בדיוני החקיקה על הנושא של חיזוק ותמרוץ, מה שנקרא ביי סטנדרי. העומדים מן הצד. אותם עובדים שהם לא פוגעים, עובדות במסגרות שהן לא פוגעות אבל הן רואות את מה שנעשה ולא מדווחות.

חובת דיווח.

נכון. יש חובת דיווח.

אני לא צריכה לתמרץ אותן. הן צריכות לדבר. הבעיה היא שגם הן מפחדות.

נכון. השאלה אם הן יודעות איך לפנות.

תקשיבו, כדי שנהיה ממוקדם. בואו נשים את הדברים ממקרים ספציפיים שהיו. הן נמצאות שם, הן רואות, הן מפחדות. הן לא מדברות וכל עוד הן לא מדברות והין מצלמות, את גם לא תדעי את זה. גם במקרה שהיה בגן שהוא בגילי 3 ומעלה, לא בלידה עד 3, היה מקרה של גננת שהתנפלה על ילד, עמדה שם סייעת בהריון. שאלו אותה למה היא עמדה שם ולא עשתה משהו, היא אמרה: אני בהריון, פחדתי. במקרים האחרים שגם אין תיעוד, הרבה פעמים הן לא מדברות כי מאשימים אותן אחר כך בסגירת חשבון מול הגננת. אנחנו נמצאים במציאות מטורפת. מטורפת. באמת, אין שום הגדרה אחרת, רק יותר חמורה מזה כדי לתאר את מה שאנחנו נמצאים בו. לכן המצלמות עושות שכל בכל המקרים האלה. אין לנו ברירה. זה לא שיש לנו ברירות אחרות והיינו יכולים לדעת מה קורה שם. אין לנו ברירות אחרות. יש לנו שני מבוגרים שיודעים לדבר, כל היתר לא יודעים לספר את הסיפור שלהם. זו הסיבה שאנחנו צריכים את זה שם, אנחנו צריכים את זה הכי מהר ואנחנו צריכים את זה גורף כמה שיותר מהר.

נכון. אני חושבת שצריך לחדד ולחזק את המנגנון של דיווח ולו אנונימי.

את לא יכולה.

אני מדברת על לשים זרקור ולהתקין מצלמות, אפילו להסב את תשומת לב הרשויות לאותה מסגרת. אני אומרת שמנגנון הדיווח לטעמי, וממה שאני מכירה - - -

לא אנונימית. זה לא רלוונטי.

אבל הוא התחלה. הוא כמו מידע מודיעיני. הוא התחלה בעקבותיה יש פוקוס על אותה מסגרת, בין אם זה פוקוס משטרתי, בין אם זה פוקוס של רשויות הרווחה ובין אם של הרשות המקומית. זאת התחלה. ברור שאי אפשר לעשות משהו עם המידע הזה אבל אפשר להסב את תשומת הלב.

תודה רבה. אחז, אבל תהיו בבקשה קצרים כי אנחנו לקראת הסוף. אחר כך חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

אני מתנצלת על שהגעתי באיחור. לכן עדיף שידברו הנוכחים.

אני אשתדל להיות די מצומצם. דבר ראשון, אני רוצה להודות על העובדה שהחוק מתקדם אבל אני כן מבקש שהחוק יעבור במתכונת הנוכחית שלו שכתובה בפנינו ולא במתכונת המרוככת ואני אסביר למה.

ראשית, אנחנו בקיץ חדש. בקיץ הזה המעורבות ההורית בהתנהלות היא הרבה יותר משמעותית. אנחנו מכירים מחאות חברתיות ואנחנו יודעים שלמחאות חברתיות יש נטייה להתרכך ועכשיו המעורבות ההורית היא בשיא כוחה ולכן אני לפחות מפחד שאם אנחנו נאבד את המומנטום, המומנטום הזה ילך. אם אנחנו נלך לכיוון של תמריצים, גם עם אמירה של שנה-שנתיים, כשזה יגיע לשנה-שנתיים, לא יהיה מי שימשיך לדחוף את זה.

זה קבוע בחוק. אם אנחנו הולכים למנגנון של שנה והתוקף של החובה נכנס לצורך העניין ב-1 בספטמבר 2020, זה בחוק.

אני מקבל את הדברים. אני אומר שחשוב להדגיש את הדברים הללו.

נקודה נוספת שהיא מאוד חשובה. כמו שענת ציינה קודם, יש מקומות שאין כוח שוק. יש מקומות שהביקוש יחסית להיצע הוא כל כך גדול, שאף הורה לא יכול לבוא ולומר שאם לא תשים מצלמות, אני לא ארשום את הילד שלי אצלך כי לא תרשום אצלו, או שתישאר בבית או שהחלופה היא כל כך פחות טובה, שלא יהיה לזה משמעות. לכן חייבים שהדברים האלה יהיו.

צריך לזכור שמבחינת המפעילים, ואני שמח שהדברים נאמרו כאן יותר מפעם אחת, זאת אף פעם לא הייתה סוגיה של כסף והם אף פעם לא התנגדו בגלל שזה היה יקר. זאת תמיד הייתה סוגיה עקרונית ולכן תמרוץ כן או לא או עלויות, על מי הן נופלות, הן בכלל לא רלוונטיות לסיפור. אנחנו חייבים לקחת את החוק הזה כמו שהוא עכשיו ולקדם אותו קדימה בשביל שעכשיו זה יהיה. זה לא מצריך באמת קושי משמעותי. אם היו כאן רשויות שאמרו שהן לוקחות את זה על עצמן, ואני לא רוצה לספר לכם עד כמה ועדי עובדים ברשויות הם חזקים, והרשויות אמרו שבמעונות שלהן זה יותקן או בגנים שלהן זה יותקן, סימן שזה אפשרי וזה יכול לקרות. זה בסך הכול אומר להביא איש שיתקין את זה תוך יום אחד וזה יעבוד. ההיערכות, לצערי, אני חושש שהדברים לא יתמסמסו תוך השנה הזאת גם אם זה יהיה כתוב בחוק. ראינו חוקים, איך הם משתנים ואיך הדברים נופלים וחבל. עכשיו זו שעת הכושר הנכונה.

תודה רבה. שרון מארגון הגננות. את יודעת שאנחנו מדברים על גילי לידה עד 3? כל המסמכים שהוצאתם, הצלחנו, הוצאנו, הורדנו, לא רלוונטי. אנחנו לא דנים עליכם. בעזרת השם אני מקווה שנגיע גם לדון בכם אבל כרגע אתם לא חלק מהחוק הזה.

אנחנו כרגע לא חלק מהחוק הזה אבל מאוד מאוד חשוב לנו היות ואנחנו כן נמצאים בתוך מערכת החינוך והיות והילדים שנמצאים בגנים הפרטיים מגיעים אלינו אחר כך, והיות והצוותים – וכל הזמן מדברים על הצוותים – הם צוותים שעובדים גם אתנו בגני הילדים, מאוד מאוד חשוב לנו לבוא ולהדגיש שהצוותים הם חלק והכשרת הצוותים זה א'-ב' גם במעונות הפרטיים. א

זה חוק הפיקוח.

אני חושבת שהם היו לוקחים לאחור, שנתיים לאחור, שלוש שנים לאחור, והיו באמת מכשירים את הצוותים - - -

לא, אי אפשר לקחת לאחור. אנחנו בקדימה נכשיר.

קדימה מעכשיו ואילך. אני חושבת שדבר שקודם למצלמות, לפני הכול, כי מצלמות זה אחרי מעשה, אני רוצה לפתור את הדברים - - -

אבל זה מונע את המעשים הבאים. אתם כאילו מנהלים שיח של חירשים כי אתם צריכים לספק עכשיו איזה ציבור של גננות. אני רוצה לומר לך משהו, שרון. אני מסכימה אתך שהכשרה זה א'-ב' ואני מסכימה אתך שכשירות נפשית היא א'-ב'. אגב, לא כולם מסכימים אתי בסיפור הזה. אנשים חושבים שלא צריך אפילו להיכנס לנקודה הזאת אבל אני אומרת לכם חד משמעית שחייב להיות. זה שאני לא עבריין מורשע, זה לא בטוח שאני גם מתאים לעבוד עם ילדים. אני יכולה להיות מקסימה במקצוע אחר וכאן, מה לעשות, לא מתאימה.

נכון. חד משמעית נכון.

אני יכולה לומר לך בוודאות של יותר ממאה אחוזים – כי היו מקרים – שגם בגנים שהם מפוקחים, של משרד החינוך, של גילי 4, 5 ו-6 היו מקרי אלימות קשים. את יודעת מה? אני אומר לך עוד משהו. גם מצד גננות מאוד מוערכות. מאוד, שמה לעשות, אחרי 35 שנים, כנראה קרה שם משהו. ואם לא היו הצילומים האלה, לעולם לא היו מאמינים שהמלאך הזה שבאמת באמת עשה עבודת קודש במשך 34 שנים, חטא בשנה ה-35 שלו. לכן אני אומרת בואו לא ננסה עכשיו להוציא מן הכלל. ההכשרה היא חשובה, הכשירות הנפשית היא חשובה, כל התהליך של הפיקוח והליווי וההדרכה הם חשובים וגם המצלמות במציאות בה אנחנו נמצאים חשובות.

את אמרת שהגענו למציאות מטורפת. איך בעצם הגענו למציאות הזאת? בעצם כל בן אדם היום שרוצה לפתוח, כל אישה.

נכון. זה לא רק היום. זה משנות ה-60.

לכן אני חושבת שצריך לתת דגש שלפני המצלמות, קודם כל צריך לתת דגש ולפתור את הנושא של מי נמצא עם הילדים שלנו.

זה לא לפני. זה גם וגם. לא לפני. תפסיקו לזרוק את זה. לצד זה.

להכשיר צוותים, אלה תקציבים. אני חושבת שזה נמצא ברף מאוד מאוד גבוה, לא פחות גבוה מהמצלמות. ברגע שאנחנו נכשיר את הצוותים, אני חושבת שנפתור הרבה בעיות.

לא את הכול.

תודה רבה שרון.

משפט אחרון לגבי מה שאמרה שולמית, לגבי הנושא הזה שכן יבדקו את המצלמות. אני חושבת שכאן צריך להיות קצת אמון, שצריך להיות בין גננת לבין הורה.

היא מדברת מתוך האמון של הגננת וההורה.

תודה רבה. אני חוזרת ומדגישה, למרות שזה אולי קצת משבש את הסדר הכרונולוגי של מה שמחפשים כאן, שהמצלמות לצד הפיקוח, ההכשרה, ההדרכה והכול, זה לא זה במקום זה. אני גם לא מוצאת כאן עכשיו עניין של רף. אם אנחנו יכולים לקדם את הכול ביחד, אין שום סיבה שאנחנו נעשה קודם את זה ואחר כך את זה. לכן אנחנו נמשיך כמובן בתהליך.

משרד המשפטים רצה לסכם בכמה מילים ו אחר כך אני אסכם את הדיון.

רציתי לומר משהו. אני רוצה לומר שההדרגתיות הזאת של המצלמות היא התחלה טובה לקדם דברים. זה חשוב. אני חושבת שצריך לעשות חוק המטפלת שהוא יפתור והוא יהיה עוד נדבך, וכך לבנות. להמשיך ולחכות 14 שנים - - -

הפירמידה הייתה צריכה להיראות לגמרי אחרת.

נכון.

פשוט בצוק העתים אנחנו עושים את הדבר הזה קודם. אין בנו שום שמחה על כך שהחוק הזה בא לפני הדברים האחרים.

ברור שלא. בחוק חובת הדיווח. אלה חוקים שכבר קיימים וצריך לקדם אותם, ואז יש לנו כבר משהו.

יש כאן עוד כמה שביקשו רשות דיבור, אבל אנחנו לא נספיק לשמוע אותם. כמו שהבטחתי לכם, לא רק שזה לא דיון אחרון אלא זה דיון ראשון ואתם גם לא תצטרכו לחכות למושב הבא כי זה יקרה עוד בפגרה ואז תוכלו להגיע להמשך השיח. מי שלא דיבר היום, אני מבטיחה שהוא ידבר בדיון הבא.

אני כן רוצה לומר תודה על הדברים. זה באמת חשוב. ניסיתי גם לומר את זה. אנחנו חייבים להתקדם וכל עוד אנחנו אמרנו או הכול או כלום, זה היה כלום. לכן אנחנו חייבים להתחיל לבנות ת זה.

משרד המשפטים, בבקשה.

שמעתי אתה דברים שנאמרו בוועדה ובפרט ההערות לגבי הצורך בקביעת חובה לאחר פרק זמן מסוים. אני אביא את זה בפני הגורמים הרלוונטיים. כמובן שבכל מקרה יהיה צורך לקבוע את האיזונים הנדרשים ולשים לב לכל השיקולים לא רק משפטיים שכרוכים בכך. שוב, אני אביא את זה אצלנו.

דיברו כאן על מרחב ציבורי וצילום. כן חשוב להבין שיש הבדל בין צילום במה שנקרא מרחב ציבורי קלאסי כמו למשל כאן לבין צילום שהוא רציף, צילום של קטינים באופן רציף. זה לא אותו דבר. לכן אנחנו נמצאים כאן כי אנחנו רוצים לתפור את החליפה המיוחדת שבאמת מתאימה, אבל אלה באמת שני דברים שהם שונים.

כמו שגם נאמר כאן, מצלמות הן לא פתרון קסם וחשוב שבמקביל יהיו עוד צעדים נוספים שיבטיחו את זה.

חד משמעית. תודה רבה מיכל. יושבת כאן חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין שהיא שותפה בכל הדיונים והיא גם אמרה שחשוב לה לשמוע אתכם ולכן היא לא דיברה אבל היא כמובן תמשיך ללוות אותנו. נכון?

כן.

אני בטוחה שהיא מתחברת לכל דבר שעלה כאן.

אני כן רוצה להתחיל מהסיפא של הדברים של מיכל, ואמרתי את זה גם בראשית דבריי. חוק המצלמות לא בא במקום חוק הפיקוח. הוא לא בא במקום ההסדרה של שטח ההפקר הזה אלא הוא צעד משלים. כמו שאמרתי גם לפני כן, אין לי שום בעיה שככל שאנחנו נתקדם בחקיקה, הוא יהפוך להיות חלק מתהליך הרישוי כדי שאנחנו באמת נוכל להביא את הדברים ביחד.

מה שאני מבקשת בסיכום דבריי לנוכח כל מה שעלה כאן. מיכל, זה בעיקר מכם, ממשרד המשפטים. כן למצוא את המתווה שבו אנחנו הופכים את זה לחובה. אני רוצה שהמתווה שמתנהל לגבי הקשישים, נוכל ללמוד ממנו ולהקיש ממנו למסגרות של גילאי לידה עד 3. אם שם זאת חובה, אין שום סיבה שכאן זאת לא תהיה חובה. אני מבינה את הצורך בהדרגתיות, אין לי שום בעיה שאנחנו נהיה בשנת מעבר של עידוד ותמרוץ ואחר כך אנחנו בעצם נהפוך את זה לחלק מתנאי רישוי של כל מי שרוצה לעבוד עם ילדים בגילאי לידה עד 3. את גודל המסגרות, את ההיקפים, את המרחבים הפיזיים בהם זה יהיה, אנחנו נקבע בדיוני החקיקה.

אני רוצה להודות לכולכם. אנחנו ניפגש בקרוב לדיון נוסף.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30.