פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים
הכנסת
30
ועדת הכלכלה
10/07/2018
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 817
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ח (10 ביולי 2018), שעה 14:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 10/07/2018
תכנית משרד הבינוי והשיכון לדיור הציבורי - "לגור בכבוד"
פרוטוקול
תכנית משרד הבינוי והשיכון לדיור הציבורי - "לגור בכבוד"
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט
חגי רזניק - מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון
אביטל בגין - מחלקת הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
נדב שיינברגר - ראש המטה של שר האוצר, משרד האוצר
ארז שני - סמנכ"ל עמיגור
משה בר - יו"ר ארגון תנו יד לחירש, נכים למען נכים
ירון הופמן דישון - מרכז אדווה
ספיר סלוצקר-עמרן - האגודה לזכויות האזרח
דני גיגי - מקדם מדיניות, פורום הדיור הציבורי
טטיאנה קדוצקין - יו"ר תנועת הנכים "נתגבר", פורום הדיור ציבורי
אורנה פרץ - פעילה חברתית של הדיור הציבורי בקרית שמונה
דניאלה חרמון - פעילה במאבק הדיור הציבורי
מיטל כהן - מדיירי הדיור הציבורי
ריקי כהן בן לולו - מדיירי הדיור הציבורי
חגית סיגאוי - מדיירי הדיור הציבורי
מיכה רחמן - מדיירי הדיור הציבורי
לילה שוורץ - מדיירי הדיור הציבורי
משה יחזקאל - מדיירי הדיור הציבורי
יוסי הירש - גמלאי משרד מבקר המדינה
אנחנו פותחים בישיבתה של ועדת הכלכלה. אני רוצה לומר לכם כמה מילים על הדיון הזה ועל מטרתו של הדיון הזה, כדי שכולנו נהיה מסונכרנים. מהבוקר אנחנו מקיימים פה בכנסת את יום הדיור הציבורי. זה יום מאוד מאוד עמוס ואני קודם כל מודה לכל אחד ואחד מכם. הבית הזה הוא הבית שלכם וטוב שאתן משמיעות פה גם את הביקורת, גם את הכעס, גם את התסכול, זה המקום להשמיע את הדברים האלה.
הישיבה הזו, יש לה מטרה, אני אומר את זה מראש לפני שאנחנו מתחילים. אנחנו שמענו מהבוקר על המון המון בעיות, קשיים, אתגרים. גם עכשיו בישיבה הזאת אנחנו עוד נשמע, אבל המוקד של הישיבה הזאת מבחינתנו הוא ניסיון לחשוב על פתרונות. אנחנו עם הבעיות שנים, אני בדיוק דיברתי פה עם כמה פעילות, לפני שהתחלנו את הדיון הזה ואמרו לי 'אנחנו באים ליום הדיור הציבורי ובאים ליום הדיור הציבורי ובאים ליום הדיור הציבורי ואנחנו רוצים לראות לאן אנחנו מתקדמים. אנחנו רוצים לא רק לבוא ולשמוע את הבעיות, אנחנו רוצים לשמוע איך אנחנו מתקדמים למקום אחר יותר נכון ויותר טוב'.
אני רוצה לקדם בברכה את שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת יואב גלנט. אני מקדם אותו בברכה, לא רק בגלל שהוא השר הרלוונטי והוא מגיע לדיון הזה בנושא שהוא מטפל בו, אני מקדם אותו בברכה גם מכיוון שהשר עכשיו עושה מהלך שאני אומר לכם לא נעשה קודם, לצערי הגדול לא נעשה קודם, אני חושב שהוא היה צריך להיעשות לפני שנים, וזה ניסיון לחשוב אחרת, מחוץ לקופסה הסגורה שבממשלה לאורך השנים, ובמיוחד בשנים האחרונות חשבו בה. החשיבה הזאת היא חשיבה שמנסה להבין איך אנחנו מקדמים את הדיור הציבורי כחלק מהפתרון האסטרטגי לבעיית הדיור במדינת ישראל, לא כמשהו בשולי הדרך, לא כמשהו קטן, אלא כמשהו מרכזי.
ולכן אנחנו נתחיל את הישיבה הזו בהצגה קצרה של השר, אולי גם של המנכ"ל, של כמה נקודות מרכזיות בתכנית שהם השבוע מציגים בפני הממשלה. אני רוצה רק להסביר לכם, כדי שכולכם תבינו, זה שהשר מציג תכנית בפני הממשלה זה עדיין לא אומר שהממשלה קיבלה את התכנית הזאת. זה לא המצב. כדי שתכנית כזאת תעבור בממשלה, למרות שהשר נמצא איתנו והוא עומד מאחורי התכנית הזאת, התכנית הזאת והמהלכים האלה צריכים הרבה לחץ ציבורי.
אני אומר את הדברים בצורה לא דיפלומטית, בכדי שכולם יבינו. גם בממשלה יש כאלה גורמים בעלי משקל ובעלי מעמד, שהם לא בראש הזה, לא בכיוון הזה ולא חושבים בכיוון הזה ולכן אתם צריכים לדעת, כאזרחים במדינת ישראל, שאם אתם רוצים להשפיע אז חשוב לנו שתדעו מה הם הדברים שנמצאים על השולחן לדיון ולהחלטה, ואם אתם חושבים שהדברים האלה הם דברים שנראים לכם, כאזרחים במדינה אתם צריכים להשמיע את קולכם. אדוני השר, תודה לך שבאת ורשות הדיבור בבקשה.
אדוני היושב ראש, חבר הכנסת חנין, המנכ"ל וכל האורחים, נציגי העמותות השונות וכל מי שפעיל בתחום ובכלל.
אני רוצה להציג בפניכם קודם כל מה אני פגשתי לפני שלוש שנים בדוח מבקר המדינה שהוגש על התקופה שלפני כניסתי למשרד, ואני מקריא לכם. 'משרד הבינוי לא פעל כמאסדר בכל הנוגע לקביעת תכנית ארוכת טווח לסיוע בדיור לזכאים. אף שבידי המשרד מצויים נתונים בנוגע לתמונת המצב הנוכחית, הוא לא הכין תחזית הנוגעת לצרכים העתידיים, למשל תמהיל הדירות וכדומה, וגם לא פעל למציאת מכלול מענים שבכוונתו לספק בהקצאת דירות וגם לא הכין תחזית לתקציב'. משרד מבקר המדינה מציין כי 'ללא הרחבת מקורות התקציב לרכישת דירות מעבר לתמורה שתתקבל בגין מכר הדירות הישנות ימשיך להידלדל מלאי הדיור הציבורי ותצומצם האפשרות להקצות פתרונות לזכאים' ויש עוד שורה ארוכה של דברים.
אנחנו לקחנו את העניין הזה ביחד, כל הגורמים, המנכ"ל, יושב ראש עמידר שנמצא כאן ואנשי עמיגור, כל מי ששותף ומה ראינו? קודם כל צריך לזכור את המציאות. המציאות היא שבמדינת ישראל יש 250,000 בתי אב שמסתייעים במדינה לצורך דיור. החשבון הוא פשוט, כ-65,000 משפחות גרות בדירות של הדיור הציבורי, 165,000 מקבלות סיוע בשכר דירה, מ-700 שקל ועד 3,000, ועוד 30,000-20,000 משפחות ברשימה נפרדת במשרד הקליטה שאפשר להכליל אותה בתוך העניין. זה מגיע לרבע מיליון משפחות, בממוצע אני מעריך שזה מגיע למיליון נפש במדינת ישראל ואני חושב שאתה לא יכול לא לפתור את הבעיה.
הסיבה היא פשוטה, אני מכיר את זה מהחיים הצבאיים, כשאתה הולך בראש הכוח אתה קובע את הכיוון, אבל מי שקובע את הקצב זה מי שהולך אחרון ואם לא, אתה צריך לחזור לאסוף אותו. לכן אם אנחנו לא דואגים למי שהולך איתנו וזה האנשים שקשה להם לגמור את החודש, לא משנה מה הסיבה שהם הגיעו לזה, זו בעיה שלנו, זו לא בעיה שלהם בלבד. הם צריכים לגייס את הילדים שלהם לצה"ל והם משלמים מע"מ כי ככה זה מופיע אוטומטית בחוק והקרקעות במדינה, קרקעות המדינה, שייכות להם כמו שהן שייכות לכל אזרח, רק הם צריכים ביטוי. ואנחנו לקחנו את העניין הזה לידיים.
המציאות שמצאנו הייתה מציאות מאוד מאוד קשה והדוגמה הכי בולטת לזה זה שבממשלה הקודמת נרכשו שש דירות לדיור הציבורי במשך שלוש שנים, או שנתיים וחצי. חוץ מזה מצאנו, למשל, תופעה של מאות דירות שעומדות ריקות בכל רחבי הארץ והסיבה שניתנה הייתה ש'אין זכאים בקריטריונים'. כמובן ששינינו את זה מיד ואני אגיד מה עשינו בקצרה ואכנס לתכנית.
רכשנו עד כה 1,770 דירות חדשות לדיור הציבורי. יש לנו כ-165,000 מסתייעים, זה הגדלה של 20,000 ביחס למה שהיה בעבר תודות לפעולה הנמרצת של המנכ"ל שהנגיש לאוכלוסיות שלמות את הזכויות שלהם. למעשה הם זכאים, הכסף יכול להגיע, אבל הם אף פעם לא ביקשו את הזכאות.
אכלסנו מחדש 600 דירות שעמדו ריקות ברחבי הארץ מכל מיני סיבות. אומרים לך שהקריטריון לא מתאים, כי נגיד הוא קובע שלדירה המסוימת מי שייכנס לתור הוא רק מי שהכנסתו היא בגובה מסוים, נניח שכר מינימום ויש לו איקס ילדים. אם יש לו ילד אחד פחות או שיש לו 500 שקל מעל שכר המינימום הוא לא יכול לגור שם? זה הרי דבר לא סביר. אני מעדיף להסביר לבן אדם למה הוא לא נכנס לדירה, מאשר להסביר לשניים למה הדירה עומדת ריקה, זה נשמע לי הרבה יותר הגיוני. סידרנו את זה.
גייסנו מיליארד שקל במסגרת גיוס אג"ח בלקיחת חוב של עמידר, קנינו בכסף הזה כבר 550 דירות ואנחנו נצא לסיבוב נוסף, תיכף נדבר על זה. יש לנו 2,650, זה יגיע ליותר עם הרחבות שבס, דירות קטנות לאוכלוסיות מבוגרות שנמצאות בתהליכי בנייה. בזמן שאנחנו מדברים בונים באשקלון, בונים בתל אביב בדרך השלום, כבר הגיעו לקומה שנייה ושלישית ואנחנו עושים את זה בעוד מקומות, בהרצליה, בחיפה וכן הלאה.
כמובן אתם מכירים את נושא ההקצאה של דירות הדיור הציבורי, הוא עלה גם לתקשורת בעקבות מכתב המנכ"ל לפני ימים אחדים. בגדול קבענו, סיכמנו עם שר האוצר, והתחלנו במצב שבו בכל מקום שבו יש הקצאה למחיר למשתכן 5% מהדירות יילכו לדיור ציבורי. זה לא עובר באופן חלק לגמרי בכל מקום, אבל בוודאי במקומות שבהם ערך הקרקע גבוה, ודרך אגב, אלה גם המקומות שבהם הביקוש לדיור ציבורי יותר גבוה, בכל המקומות האלה זה ייפתר.
הדוגמה הבולטת של עכשיו, של באר יעקב, זה שמשווקות 800 דירות והמשמעות היא ש-40 דירות במכרז המתוקן יילכו לדיור ציבורי בבאר יעקב. זאת אומרת מתחילים לבנות, ישווקו, יבנו, 40 יבואו אלינו, הכסף של ה-40 האלה יועמס על ה-760 האחרות, כך שייקר אותן במעט וה-40 האלה, יחליט מנכ"ל המשרד לפי רשימת הקריטריונים מי יקבל אותן לעתיד לבוא. כך זה יהיה בכל מקום.
יש דברים נוספים, אבל כללית אני חושב שעשינו פעולה. כאשר אני הסתכלתי על המציאות ואנחנו גם צריכים להסתכל על העתיד, לא רק על מה שאנחנו עושים עכשיו, אני גיליתי את הדבר שכולם מבינים אותו, שמה שעשינו ביחס לעבר הוא גדול, אבל מה שעשינו ביחס למה שצריך הוא קטן. זאת אומרת הבעיה שניצבת לפנינו היא בעיה גדולה מאוד ואנחנו צריכים לטפל בה. אנחנו באנו, ביחד עם מנכ"ל המשרד, עם סגן השר ז'קי לוי שהוא עושה עבודה, שהוא עושה עבודה נאמנה ומסורה ביותר וממש מייצג את האוכלוסייה ביחד איתי, באנו עם תכנית שקוראים לה 'לגור בכבוד', הפצנו אותה ואני אדבר על עיקריה.
הבשורה שאני יכול להגיד לכם כאן הבוקר זה שבקבינט הדיור, שהיה היום, הבוקר, עם שר האוצר, הנושא הזה עלה לדיון ושר האוצר הודיע שהוא יתמוך בנושא בממשלה. המשמעות של העניין הזה שהחלטה לממשלה תובא אחרי שבוע הבא, מיד אחרי תשעה באב, ובמסגרתה אנחנו נקבל פרק זמן קצר של חודשיים שבו אנחנו נקבע איך אנחנו מיישמים כל אחד ואחד מהסעיפים שאני הולך להציג כאן מתוך כוונה להיכנס לתכנית שהיא תכנית ארוכת טווח, עשור לפחות, שבמסגרתה הולכים ורוכשים דירות.
אני אשאיר למנכ"ל לפרט את הפרטים, אני רק רוצה לומר עוד שני משפטים בנושא הזה. מה המקורות שמשמשים אותנו על מנת להביא את הדירות. זה ברור לכולם שאם נניח 7,500 דירות עולות כל אחת מיליון שקל בממוצע, אז זה 7.5 מיליארד שקל להעביר אותן. אבל אני רוצה לציין כמה דברים כדי שאנשים יבינו. ראשית כל עוד הדירה נשארת כדירה של המדינה ומשתמש בה דייר בדיור הציבורי זה נכס של המדינה, כלומר המדינה העבירה מנכס שוטף, מה שנקרא בלשון חשבונאית, לנכס קבוע, לדירה שלה. לצורך העניין היא רוצה למכור, היא מכניסה את הכסף בחזרה. זה דבר אחד.
הדבר השני, חלק ניכר מהכסף לא מגיע מכסף תקציבי, כלומר הוא לא מופיע בתקציב המדינה, מאיפה הוא כן בא? אחת, אמרתי, מהקרקע, 5% למחיר למשתכן בהיקף ניכר, הקרקע מממנת את זה. הדבר השני, זכויות בנייה. נניח אנחנו באים לקבלן שהוא לא קבלן של משרד הבינוי והשיכון, בשוק הפרטי, ואומרים לו 'עד עכשיו היה לך אישור לבנות במקום מסוים 100 דירות, אנחנו ניתן לך אישור לבנות 120 דירות, אבל תקצה לנו מתוך ה-120 עשר דירות לדיור הציבורי. תמורת זה אנחנו ניתן לך את הזכות'. זו יכולת של המדינה, אנחנו שולטים על התכנון. הדבר השלישי, מיסוי. באים לקבלן או לבנאי, אומרים לו 'תשמע, אנחנו נפרוס לך את תשלומי המיסוי, נשנה אותם וכן הלאה, בתנאי שאתה תיתן לנו 5% או 10% מהדירות לדיור ציבורי'.
כל מה שאני אומר אלה מודלים שהלכתי ולמדתי אותם בעולם. זה קורה בברלין, זה קורה באמסטרדם, זה קורה במנהטן, לא באיזה מקומות חשוכים, זה קורה בכל העולם המודרני. הכנסנו גם את הנושא הזה. ואז למעשה, יש לך מקור נוסף, זה המקור התכנוני, המקור המיסויי ומקור הקרקע, וחוץ מזה כסף. כל הדברים האלה שאתם תראו אותם, ביחד עם דברים נוספים, הם הבסיס לרעיון. ודרך אגב, כשאתה עושה הקלה במס אתה לא רק מקל על מישהו בהכנסת כסף, אלא אתה גם מייצר איזה שהיא דינמיקה במשק שלא בטוח שהיא בכלל מזיקה אלא יכול להיות שהיא מועילה, כך שהשילוב הכולל יכול להביא לתוצאה מאוד טובה.
אני מבקש שבכמה דקות המנכ"ל יציג את עיקרי הדברים, אבל אני אומר לאנשים כאן בצורה מפורשת, התכנית הזאת הונחה על השולחן, הממשלה תאשר את קווי הבסיס על מנת לצאת בכיוון, השלב הבא יהיה תהליך המימוש, שהוא לא יהיה קל, כמו תמיד הוא תהליך ממושך, אבל אנחנו נעים על המסילה ומבחינתי הדבר החשוב ביותר, גם אם זה יהיה הממשלה הזאת וגם בממשלה שאחריה, כל תהליך שקשור לדיור ציבורי יהיה חייב להתייחס לתכנית הזאת ולשאול האם זה יותר טוב ממנה, או פחות טוב, האם משפרים, האם משנים.
זה הבסיס ומי שרוצה לרשום במקום 7,000 10,000 יכול גם לעשות את זה. זה עניין של החלטה, ההחלטה היא לא משמעותית, אנחנו צריכים להבין שבן אדם צריך, חוץ ממזון ולבוש, גם בית, הוא לא יכול לגור ברחוב או לא בתנאים שקרובים לרחוב ואנחנו בעניין הזה פועלים ואני מקווה שנצליח. עד כאן הדברים שלי. בבקשה, חגי.
אז קודם כל אני באמת מודה לשר הבינוי והשיכון שבאמת יש לי את הזכות לעבוד תחתיו ושהוא שם תכנית באמת באומץ לב ציבורי יוצא דופן ואני שמעתי, כפי שהוא עדכן, ששר האוצר אמר שהוא יתמוך בתכנית, אני מקווה שאכן זה כך ואני מקווה שהממשלה תאשר את הדבר הזה. אני אציג את העניין המקצועי, אני גם מנכ"ל ואני אמור להתייחס למקצועי, אבל אני לא מתאפק להגיד תודה לפעילוֹת, בעיקר פעילות, ופעילי הדיור הציבורי, כי אני חושב שהמאבק הזה של הדיור הציבורי הוא מאבק שאתם יצרתם תודעה במדינת ישראל שלא הייתה קיימת. אתם לא שקופים ואני חושב שעל הדבר הזה אנחנו צריכים להודות לכם.
אני רוצה לשאול, אני לא יודעת אם בתכנית של השר אנשים בדיור הציבורי שגרים 30 ו-40 שנה והיום הם בני 70, מדוע הם לא יכולים לרכוש את הדירות?
אני אתייחס לזה בסוף דבריי. (מצגת). אז באמת, כמו שאמר השר, הוא הוביל שורה של שינויים שלא היו עד היום. נמשיך הלאה, נראה את הטבלה. אז באמת, אם נתייחס לדברים, כמו שהשר הציג הוא כבר הנחה ולמעשה אנחנו גייסנו והבאנו מיליארד שקל מתוך הלוואה ארוכת טווח, גייסנו דרך הציבור מיליארד שקל וכבר רכשנו דירות. כחלק מהתכנית, והשר התייחס לזה, אנחנו נגייס מיליארד שקל נוספים על מנת לקנות עוד כ-800 דירות, וזה מהלך שהוא מהלך נוסף שיכול לטפל במלאי המיידי.
בנוסף לזה כשמדברים על אמצעים תקציביים כאלה ואחרים ומבקשים ביטוי תקציבי, אז יש תכנית של מה שנקרא מקור שהוא חוץ תקציבי. השר מינה אותי בזמנו להיות חבר בקרן שקוראים לה הקרן לשטחים פתוחים וחלק מהכנסות רמ"י, רשות מקרקעי ישראל, על פי קריטריונים, עשינו דברים חשובים בקרן הזאת, הקימו מדשאות, הקימו מגלשות, זה דבר חשוב, אבל יותר חשוב, או לא פחות חשוב, זה להקים דיור ציבורי ולכן חלק מההצעה שהשר מביא פה זה הקמת מנגנון כזה שבמסגרת הזאת מאות של דירות יירכשו מדי שנה. אנחנו אומרים פה 700, זה בהחלט יעד ריאלי. אנחנו רוצים להדגיש פה שהכנסות רמ"י מקרקע עלו משמונה מיליארד ל-15 מיליארד שקל. אנחנו לא הלכנו לשנת מקסימום, הלכנו לשנה ממוצע, של שמונה מיליארד, זה עוד 700 דירות.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם עוד משהו שאתם מכירים אותו. מי שממתין לדיור ציבורי, וממשלות ישראל לדורותיהן לא דאגו לפתרון, ואם התכנית הזאת לא תיושם גם לא ידאגו קדימה, הוא קיבל מאותה ממשלה, מאותו אוצר המדינה, כל שנה סיוע קבוע בשכר דירה שהוא סיוע מקסימלי, בדרך כלל מעל 3,000 שקל עד 3,900 שקל. אין שום סיבה, ואמר את זה השר וכתב בתכנית, שלא ניקח את הכסף הזה וגם אותו נהוון, להוון להווה, להיום, וכמו שעשינו עם המיליארד שקל, נקנה בכסף הזה דירה עם השלמות מסוימות שאנחנו יודעים לעשות אותן ואפילו בסופו של דבר הדירות יוכלו לעבור לבעלות הדיירים, כמו שאת אמרת. הדבר הזה בהחלט יכול להיות מקור לעוד 1,000 דירות נוספות בשנה.
למי שלא עוקב אחרי הכול, אני אסייע למנכ"ל, העסק הוא די פשוט. במקום שהשכירות תשמש לתת אותה למשכיר היא תהפוך להיות משכנתא. באופן כללי, זה הסיפור. אם נניח שמישהו מסתייע ב-2,000 שקל ומביא עוד 2,000 שקל, אז הוא שוכר ב-4,000, בשנה זה 50,000, ב-20 שנה זה מיליון. אם אתה מביא את זה להיוון בהיום אתה יכול לקבל על זה 700,000 שקל בבנק. אתה לוקח 700,000, לא חשוב, עושה עוד קצת סיוע מהמשרד, קונה דירה וכל חודש המדינה והמתגורר, השוכר, מחזירים לאיש או לחברה את הכסף ואז הכסף הולך לאן שצריך והדירה נשארת ברשותו של מי ששכר אותה, מי שקיבל אותה מהמדינה.
אז באמת תודה לשר על ההבהרה. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו שאין לו היבט תקציבי והוא יכול לייצר כל שנה דירות לדיירי דיור ציבורי. המדינה נותנת זכויות תכנוניות, אין שום בעיה למדינה, וכמו שהשר אמר הדבר הזה קורה בכל העולם, אין שום סיבה שהמדינה לא תעניק זכויות תכנוניות ותוותר על ערכים תכנוניים מול נתינה של ערכים חברתיים כמו דיור ציבורי. ולכן, וזה יעד בהחלט ריאלי, במסגרת הקצאות תכנוניות, גם ברמת המבנה הבודד וגם ברמת התב"ע, התכנית הכוללת, לתת זכויות ליזמים ולקבלנים לבנות ולהפריש לדיור ציבורי. אותו הדבר גם בהקלות של מיסוי.
הפתרון הזה נותן 4,000 דירות בשנה, 2,000 מתכנוני ו-2,000 ממיסויי, ולקחנו יעדים שהם ריאליים, בהתאם לעתודות התכנון וגם אפילו עשינו לזה עוד פילטר, על עתודות התכנון, על התחלות בנייה שיוצאות מעתודות התכנון. זאת אומרת פה הלכנו על היעדים הריאליים ביותר.
והדבר האחרון והמשלים, היו כבר החלטות, היו החלטות ממשלה והיו החלטות מועצה, הוביל השר, שבמסגרת ההטבות שכבר ניתנות במחיר למשתכן יועמסו עד 5% לדיירי דיור ציבורי ולנכים. במסגרת הזאת בסופו של דבר סוכם על מכרזים במקומות מסוימים שבאמת המכרז יכול להכיל את זה, זאת אומרת האתר יכול לשאת את זה כלכלית. אנחנו עומדים על המשמר ודואגים שהדבר הזה יבוצע, וכשזה לא יבוצע אנחנו דואגים שהמכרז ייעצר והנה, מכרז ראשון בבאר יעקב, המכרז הזה נעצר ועכשיו שולבו בו 40 דירות לדיור הציבורי. ופה מציע השר, בתכנית שלו, להגדיל את המימוש של תכנית שהיא כבר מתקיימת וניתנות הנחות לקרקע כך שייבנו דירות דיור ציבורי.
זאת התכנית, התכנית הזאת היא ריאלית, היא מציבה חזון אמיתי, אבל זה לא הכול. אמר השר, אנחנו לא נעסוק רק בהגדלת המלאי, למרות שזה הדבר שהוא בראש ובראשונה החשוב, להקטין תופעות של ניצול ולהקטין תופעות של תלות במערכת ולהקטין את המצב האבסורדי הזה של החברה החלשה בישראל, בסופו של דבר חלק מהקריטריונים הם קריטריונים אכזריים, אם דיבר השר על 160,000 מסתייעים בשכר דירה, חלקם צריכים לעבור לצד של הזכאים או לכל הפחות לעבור לסיוע בשכר דירה מקסימלי. ולכן ההצעה הזאת שהניח השר על שולחן הממשלה תעסוק גם בבדיקה, או של שינוי הקריטריונים, או של הגדלת הסיוע, לציבורים כמו נשים חד הוריות, שבהכרח ברח מהן גבר ולא משלם מזונות והן מקבלות את אותם המזונות מביטוח לאומי, אבל לא מכירים להם בזה כהבטחת הכנסה, אז לתת לזה ביטוי. ופגוע נפש, שאני לא יודע, אני מעריך שחלקכם מכירים מה זה חיים לצד פגוע נפש, אבל פגוע נפש שהוא 100% פגוע נפש הוא כלוא בגופו לא פחות מפגוע גוף 100%, ולהכליל אותו פנימה, וגם אולי לבחון מנגנונים שלא ינציחו עוני, שאנשים, שגם אם הם לא נמצאים בהבטחת הכנסה, אבל באלמנטים כאלה או אחרים הצליחו לשפר את מעמדם, יוכלו להיכנס לתוך המעגל הזה.
היבט אחרון שהתכנית עוסקת בו, היא גם קובעת סטנדרט שהוא סטנדרט אמיתי ונכון לשיפוץ ולרמת תחזוקה סדירה בדיור הציבורי.
אני רוצה לתת את רשות הדיבור לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. כולכם מכירות ומכירים אותה והיא שותפתי, יוזמת היום הזה של הדיור הציבורי בכנסת, הרבה שנים. תמיד חשוב לשמוע אותה בנושא הזה וגם בנושאים אחרים, אז לעונג לי לתת לך, אורלי, את רשות הדיבור.
תודה רבה לך. האמת, אין משהו סימבולי מזה שאתה יושב היום ומנהל את ועדת הכלכלה, שותפי לדרך עוד משנים אחורנית. לא יכולתי לבחור לי פרטנר טוב יותר, ראוי ועיקש. אז נכון, בנושאים מסוימים אנחנו חלוקים, אבל בנושאים שבהם אנחנו מסכימים אנחנו יודעים לשתף פעולה בצורה הטובה ביותר בשביל הציבור.
יצאתי לדרך בכל מה שנוגע לנושא של הדיור הציבורי, שזה היה אחד הנושאים הראשונים שבהם התעסקתי, אני זו שיזמתי את אותו מחקר שבדק מה קרה, מה התמורות בדיור הציבורי, לאן הלך הכסף, איפה הכסף ולהעלות את הנושא הזה לסדר היום. היה לא פשוט. כשאני נכנסתי לכנסת ואמרתי שאני רוצה להתעסק גם בדיור ציבורי אמר לי אחד הכתבים הפוליטיים, 'את עושה את טעות חייך, שום דבר לא יזוז שם, הציבור, לא מעניין אותו, העיתונאים, לא מעניין אותם, האנשים האלה הם גם לא כוח אלקטורלי ולכן הם גם לא יצביעו ולכן אין שום סיבה הגיונית שתלכי לעסוק בדברים האלה, לכי תתעסקי באירן'. תקשיבו, גם ילדים בסיכון, אמר לי מי שהיה בעבר שותפי גם לסיעה, 'אני לא מבין את האובססיה שלך, ילדים בסיכון הם לא כוח אלקטורלי, הם לא מצביעים וההורים שלהם, לא אכפת להם'.
תגידו, המחשבה הפוליטית הזו היא מקוממת, היא אכזרית ולכן לא מביאה לשינוי. אני שמחה שיש לנו פרטנר אמיתי במשרד השיכון. שני פרטנרים, אפשר להגיד שלושה, גם השר, גם סגן השר וגם המנכ"ל, שהלב שלהם במקום הנכון, הראייה שלהם ו - - - תראו, כשמדברים לפעמים על גנרלים אז אומרים שיש להם אומץ לב בקרב, במלחמה, אבל בפוליטיקה הם לא יודעים להיות אמיצים.
אמר האלוף גלנט. אבל בזירה הפוליטית הם לא יודעים להתנהל, אין להם אומץ והם בסופו של דבר גם לא משאירים חותם. אני חייבת לומר שהמפגש הראשון שלי עם שר השיכון יואב גלנט היה מלא בחששות מבחינתי, כי כשאני נכנסתי אמרתי מה לאלוף לשעבר ולדיור ציבורי, כאילו איך נצליח לרתום אותו לסיפור הזה? הוא גם לא בא מתוך המקום הזה, ואני זוכרת שאחרי השיחה בינינו, לא יודעת אם הצלחתי לשכנע אותך או אם הנושא הזה היה מספיק מעניין אותך, אבל גיליתי שיש פרטנר אמיתי והפרטנר הזה גילה אומץ לב גם בזירה הפוליטית.
תראו, לצערי הרב יותר מדי פעמים שרי שיכון, הם רצו לקרוא לעצמם שרי בינוי, כי שיכון לא עניין אותם, האנשים לא מעניינים, כאילו זו חברה קבלנית, לא הציגו תכנית ארוכת טווח לפתרון המשבר של הדיור הציבורי וכדי לעשות את הדבר הזה היה צריך פשוט לקבל החלטה. זה לא עניין תקציבי, זה לא עניין כלכלי, כי כשרוצים משהו מוצאים את הכסף, מוצאים את המקורות, זה היה עניין של אג'נדה. ואני חייבת לומר שבכל הנושא של הפתרונות לדיור הציבורי אז בחלק מהמקרים הצלחנו לדאוג לכך שמשרד השיכון לא רק שישים את ליבו, את הקשב שלו, אלא הצליח להוציא לימונדה מהלימון.
לא היו להם הרבה תקציבים בתוך המשרד, מה גם שחלק מהתקציבים יצאו מהמשרד ועברו לקבינט הדיור ובמעט שהיה להם עשו את המקסימום שיכלו לעשות. לצערי הרב היה שקט ארוך מדי מצד שר האוצר הכביכול חברתי שלנו - - -
וכשאני דיברתי על דיור ציבורי פעם אחר פעם אחר פעם, לא מצאתי אוזן קשבת, או כן קיבלתי סימפטיה אמיתית, כי זה בן אדם שבא מאולגה ומכיר את הדיירים של הדיור הציבורי, אני עובדת לפי תוצאות, משרד האוצר לא עשה דבר וחצי דבר כדי לקדם את נושא הדיור הציבורי במשמרת הזו וזו הייתה אכזבה גדולה ביותר. זה לא שמשרד השיכון לא ניסה, זה לא שמשרד השיכון לא הציע, וההחלטה האמיצה של שר השיכון וסגנו להציג תכנית ארוכת טווח, לא בשיתוף משרד האוצר, ולהגיש אותה הן לתקשורת והן להחלטת ממשלה הביאה לכך שביום הזה מהרגע שזה הוצג עד עכשיו היה שקט תעשייתי ממשרד האוצר. ביום הזה, שזה יום שלכם, דיירות ודיירי הדיור הציבורי, זה מאבק שנשאתם אותו על גבכם יום אחר יום, כי אנחנו עושים פה פעילות סיזיפית בכנסת, אנחנו מטפלים באופן שוטף, וחגי יודע כמה מקרים אנחנו מעבירים להם, הפכנו להיות משרד הרווחה, המשרד הקטן שלי, של כל הנושא של הדיור הציבורי.
כל פעולה וכל דבר שנדרש משרד השיכון עשה במעט שיכול היה לעשות. אני מודה לו על כך, אבל לולא האומץ הפוליטי של השר גלנט, שכולנו יודעים שכנראה עבר איזה שהוא חתול שחור, גם אם רוצים להגיד וגם אם לא, עזבו, אני לא פוליטיקלי קורקט, זה לא הטיפוס, הפך להיות כזה שאולי גרם לכך ששר האוצר לא רצה למהר לאמץ את התכנית. זה שהצלחנו לשמור את הסיפור על זה בלב ליבה של התקשורת, של הדיון הציבורי, הביא לכך שאי אפשר יהיה להתעלם מזה. למה אתמול שר האוצר לא הודיע שהוא תומך? למה שלשום הוא לא הודיע שהוא תומך? למה ביום הדיור הציבורי פתאום אנחנו מתבשרים שהוא תומך - - -
זאת אומרת שהלחץ שלנו, שההתמדה שלנו, שהסיפורים האישיים שלכם, שהם מזעזעים, כי לא צריך להיות גאון כדי להבין, מספיק להסתכל על דוחות הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שמוכיחים באופן חד משמעי, ככל שהאישה מוחלשת יותר היא בסכנה גדולה יותר להטרדות מיניות. אנחנו ראינו את זה היום בתערוכה ואחרי כל אישה שנחשפה ונשים אמיצות ביותר יש עשרות נשים שלא נחשפו, אני מכירה את חלקן הגדול וזה רק מעט מאוד, אבל הסיפור הזה הוא סיפור של כשל חברתי.
אנחנו ניסינו לתקן, גם על ידי תקנות וגם על ידי הוראות וגם על ידי חוק השקיפות, שביחד עם דב חנין באמת באמת, שהןא גם ד"ר למשפטים, כמה שניסו, שני משפטנים פה ניסו לסבן אותנו, משפטנים ממשרד המשפטים, שתסלחו לי, אני אומרת לכם, משרד המשפטים שהיום מיושב עם מי שהוא מיושב הוא אנטי חברתי בעליל. גם בהתחדשות עירונית כשניסינו להגן ביחד עם משרד השיכון על אותם דיירים שעוברים להתחדשות עירונית, המכשול הגדול שלנו היה מול משרד המשפטים.
גם כאשר היועץ המשפטי של משרד השיכון הלך איתנו ונתן לנו את כל הגושפנקה נאלצנו להתמודד עם משרד המשפטים שאמר 'אני לא רוצה לתת להם זכויות' ו'למה להגדיל להם זכויות?' אז הצלחנו להכניס שם, באמת. חגי, אתה זוכר את המאבקים? וגלנט זוכר אותם כי הוא אמר לי 'אני מביא לך את זה' והצלחנו להביא לכך שגם בהתחדשות עירונית הזכויות נשמרות לבניין החדש. גם כאשר מגדילים את הדירה הם לא צריכים לשלם יותר. גם בקרן, שתאפשר אחר כך את השימוש של הוועד, איך לאפשר לאותם דיירים ולא שיהיו מוגלים מהבית שלהם, ויתרה מכך, והדבר החשוב ביותר, ואותו משרד המשפטים ניסה למנוע והצלחנו להעביר להם את זה על הראש, שהזכאות לקנות את הדירה הישנה במחיר הישן תהפוך להיות גם כלפי הדירה החדשה. זאת הייתה בשורה מדהימה, אבל מה שלא יודעים זה שאנחנו המשכנו את השעון של הזכאות תוך כדי שהבניין נבנה, מה שאומר שדאגנו לזכויות האמיתיות.
אז אני רוצה להגיד לכם תודה, כי אם לא הייתם שם כנראה שיכולנו לצעוק הרבה, אבל לא היה עם מי לשתף פעולה. זה שהחלטתם להביא את זה להצעת מחליטים בממשלה למרות שלא קיבלתם את תמיכת השר שלכם, שר האוצר של 'כולנו' וגם של הציבור כולו, הפך להיות מין מלחמת אגו שתשמעו, זה הזכיר לי את הגז, ולמה? כי כשהגיע הנושא האמיתי בין האינטרס הציבורי לאינטרס של החבר של השר, הוא העדיף את האינטרס של החבר, ביקש ניגוד עניינים, 'אל תיתנו לי להחליט, אני לא רוצה להצביע על החבר שלי' כי מתווה הגז טוב לו. במקרה עכשיו שהיה, זה היה כמעט האינטרס הציבורי לעומת האינטרס מול מי שלא בדיוק כבר חבר שלו בימים האחרונים, וגם זה כמעט הלך לכיוון האינטרסים האישיים לעומת האינטרסים הכלליים הציבוריים.
לפעמים השינוי הגדול הוא הזמן הנכון במקום נכון באישיות הנכונה, וחבר'ה, בפוליטיקה צריך אומץ לב, מי שלא יהיה לו אומץ לב לא יוכל לשנות. למזלנו הגדול החברים בקואליציה הזו, שבחלקם לא מעניין אותם כל כך דיור ציבורי, אבל אלה שיושבים פה היום מעניין אותם דיור ציבורי. אני יודעת, אחד מהם אני מכירה מבית, זה בדנ"א שלנו, גדלנו על זה, הבנו את זה, זה היה אחד הנושאים שבגינם נכנסנו לפוליטיקה.
כשאני מסתכלת על הילדים אלה, על חסרי קורת הגג, על אותו חייל שהלך לצבא לאיזה שהוא מבצע צבאי וצריך לחזור הביתה ואין לו בית לחזור אליו כי הוא עבר את גיל 18 ושני האחים הקטנים שלו לא מספקים או לא מספיקים בשביל להביא את הזכאות ונפסקת ההשתתפות בשכר דירה כי הזכאות פקעה בבת אחת, יש פה משהו שהיום אנחנו אנשי בשורה. לא בגלל שמישהו רצה לתת לנו את הבשורה הזאת, בגלל האומץ שלכן, בנות, שלכם, הדיירים, של הילדים שלכם, מאבק של שנים שנושא פרי. לקח לנו כמעט עשור.
אבל תקשיבו, אני עקרבית טבעית ואני עקשנית ואני גם יודעת להיות לוחמת ואני מרגישה שהמלחמה הזו השיגה משהו, סוף סוף הייתה תכנית ארוכת טווח ואני מאמינה שעל הפרטים עוד נשב ונדבר ונבדוק איך אפשר להגדיל ואיך יגיעו תקציבים. אבל מי שניסה לצנן את המשקיעים בחוק דירה שלישית עשה הלכה למעשה העברה של שני מיליארד שקל מדי שנה לבעלי הדירות הפרטיות. תגידו לי, מה זה? זה אמירה פעם ככה, פעם ככה, כמו שהיה עם פרס בבחירות 80'? פעם כן, פעם לא. אנחנו צריכים לראות כוונות אמיתיות ויש פה כוונה אמיתית. תכנית ארוכת טווח שבאה לתת פתרון אמיתי למה שיקרה בהמשך.
אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לנושא של המחיר למשתכן. הנושא של המחיר למשתכן יכול לפתור בעיות של אוכלוסיות מסוימות, בהחלט לא של האוכלוסיות האלה. הובטח לנו על ידי אותו שר ש-5% מהמחיר למשתכן יהיו לדיור הציבורי. אנחנו עוקבים, אנחנו לא מסתפקים בהצהרות. לא קרה. אני מקווה ומצפה ממך, אדוני השר, שתעקוב ותדאג שהדברים האלה אכן יקרו גם עכשיו.
אני קוראת על קבלנים ויזמים שנתקעים עם דירות כי המוגרלים, אלה שהוציאו אותם מהגרלות מפעל הפיס והעבירו אותם להגרלות משרד השיכון, או משרד האוצר במחיר למשתכן, לא רוצים פתאום, גילו שהדירות בפריפריה כנראה גם בשכירות לא יצליחו להחזיק את המחיר שלהן, נתקעו עם דירות. למשל בעפולה אומרים 'אל תוציאו לנו יותר דירות, אנחנו לא מצליחים למכור את מה שיש'. אני מבקשת מכם, תיקנו את הדירות האלה במחיר נמוך, תהפכו אותן לדירות של דיור ציבורי כבר עכשיו. כל הדירות שלא יימצא להן קונה, אתם צריכים לרכוש אותן מהקבלנים ולהפוך אותם לדירות של דיור ציבורי כי יש משפחות שקורסות, יש משפחות שמפונות יום אחר יום בגלל שאין להם את ההשתתפות הנוספת. יש משפחות שצריכות לעקור את הילדים שלהם מהמסגרת החינוכית שלהם ולהעביר אותם לבית ספר אחר כי הם לא מצאו דירה באזור. יש נשים חד הוריות שמוטרדות פעם אחר פעם על ידי אותו בעל בית שאומר לה 'תשמעי, במקומך יש לי תור שלם בחוץ, את רוצה שאני אסדר לך את התריסים? יש לזה מחיר'.
ואנחנו יצרנו את הקטסטרופה החברתית הזו במו ידינו, אנחנו כמדינה, ואת הקטסטרופה הזו צריך להפסיק ואני שמחה מאוד שאנחנו אנשי בשורה היום. אני מחזקת את ידך, אדוני השר, ואני מקווה מאוד שאומץ הלב הזה ייתן לך גם המשך עשייה פורייה בהמשך כי אנחנו זקוקים לפוליטיקאים אמיצים ולא רק גנרלים אמיצים, כי בנושא החברתי אין לנו יותר מדי חיילים. אני שמחה מאוד שהחייל הזה עושה עבודה נאמנה וגם מצליח. אז תודה רבה, זה הישג שלכן ושלכם. אנחנו נדאג שהנושא הזה, אם יאומץ על ידי הממשלה, יהפוך להיות הוראת חוק.
לא, חברים, אנחנו נקיים פה דיון מסודר. אני מבקש, יש לנו מעט מאוד זמן כי בשעה ארבע מתחילה המליאה והדיון הזה מסתיים לפי הוראת יושב ראש הכנסת ולכן כל מי שאני נותן לו רשות דיבור החל מהרגע הזה מתחיל את דבריו במשפט הכי חשוב ואחר כך אומר את הדברים הפחות חשובים וכל אחד מוגבל בשתי דקות כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו לדבר.
תודה רבה. קודם כל אני רוצה לומר תודה רבה לכם, חברי השדולה של הכנסת, שיש בכלל שדולה של הדיור הציבורי, לאורלי לוי ולדב חנין. תודה רבה לחגי וליואב גלנט, שאתם מקשיבים לנו, אבל אני רוצה לומר משהו אחר. אנחנו בכנסת ובכנסת יש כאן את נבחרי הציבור. מישהו כאן התבלבל, אנחנו בחרנו בכם כדי שאתם תטפלו בבעיות שלנו, אם זה דיור, אם זה חינוך, אם זה תעסוקה, למה אני צריכה להגיע לפה וכולנו צריכים להגיע לפה ארבע שנים, שנה אחרי שנה, ועדה אחרי ועדה, ולהתחנן לפניכם לקורת גג?
תמכנו בכם, בחרנו בכם, תדאגו לנו. מישהו כאן התבלבל. אני לא רואה פה אף שר רווחה, אני לא רואה פה נציגים של הממשלה, אני לא רואה פה את ראש הממשלה. אם היה מדובר באשתו עכשיו הוא היה מופיע כאן.
מישהו כאן התבלבל, אנחנו תמכנו בכם, הבית הזה מייצג את אזרחי מדינת ישראל ואתם לא עובדים בשביל עצמכם, אתם מקבלים מאיתנו משכורת כדי לעבוד עבורנו.
יש לנו ילדים שעושים צבא, נהרגים בצבא ההגנה לישראל ואין להם קורת גג והם עובדים ומתפרנסים בכבוד ואין להם קורת גג. למה אנחנו צריכים להתחנן על נפשנו? מה עשינו רע? אנחנו באים מדימונה וקרית שמונה ואילת ותל אביב, אנחנו חד הוריות, אנחנו אלמנים, אנחנו קשישים.
ומגיע לנו לחיות בכבוד. אני אומרת כאן לכולכם, עוד חצי שנה הממשלה הזו תיפול, אל תתמכו באף מפלגה שלא תתמוך בדיור ציבורי. אל תתמכו באף מפלגה שלא תתמוך בדיור ציבורי, כי ראשי הערים לא רוצים דיור ציבורי, דיור ציבורי נחשב לעוני. חיים ביבס היה צריך להיות כאן, ראשי הערים היו צריכים להיות כאן ולתמוך במאבק שלנו. הם לא עושים לנו טובה.
תודה, דניאלה. חברים, אנחנו בדיון של ועדה, אני מבקש מהאנשים לעזור לנו לקיים את הדיון בצורה מסודרת. יש הרבה אנשים שרוצים לדבר, בואו נקשיב להם ונשמור על שקט.
מה שלי יש להגיד קודם כל זה איפה ילד הדיור הציבורי החברתי, זה ממש מאוד מעניין אותי. מישהו יכול לענות על זה? למה שר האוצר לא פה? שר האוצר שגדל בתוך דיור ציבורי מפקיר את הדיור הציבורי, תגידו לי, זה לא חרפה? זה לא בושה?
אז קודם כל רציתי להגיד שכל הקרדיט מגיע לנאבקות, ללוחמות של הדיור הציבורי שלא נחות לרגע. (מחיאות כפיים).
ריקי, בבקשה. סליחה. חברות, קודם כל באמת מגיעות לכן מחיאות כפיים, אם הייתי יכול הייתי בעצמי מוחא כפיים. אנחנו בוועדה של הכנסת - - -
בסוף הדיון. חברים, חברות, אנחנו בוועדה של הכנסת ואנחנו נתנהל כמו ועדה לכל דבר ועניין עם החלטות בסוף הדיון שלנו, שזה הדבר הכי חשוב ולכן נקיים את זה בצורה מסודרת. ריקי, בבקשה.
אני רוצה להמשיך ולהגיד למרות שכל הכבוד, מחיאות הכפיים עוד מוקדמות. כרגע יש תכנית על הנייר, אנחנו רגילים שבמדינה הזאת ועדות שהן חשובות ותכניות שהן חשובות נשארות בתכנית מגרה, וגם אם יש לנו ביקורות על התכנית יש סוף סוף תכנית שממנה אפשר לתקן ואפשר להוסיף עליה.
אני אומרת יותר מזה, המאבק לא נגמר, הוא רק מתחיל, המאבק מתחיל. כל מה שעשינו עד עכשיו זה היה כדי שתהיה איזה שהיא אמירה, איזה שהיא תכנית, איזה שהוא משהו, אנחנו כרגע נמצאים ברמה שיש נייר. בעצם אין עדיין שום דבר ואנחנו נצטרך להמשיך להילחם כדי שהדברים שאנחנו דורשים יהיו בפועל ובסופו של דבר יתורגמו לדירות שאנשים אמורים להיכנס לתוכן. זאת אומרת, מחיאות הכפיים, אני מציעה לשמור את הכוח הזה למאבק בשטח שאנחנו צריכים ללכת ולעשות אותו.
תודה לך, ריקי. חגית סיגאוי. אנא, תפסי מקום ליד השולחן, בינתיים אני נותן את רשות הדיבור לירון הופמן דישון ממרכז אדווה, ותודה על המחקר החשוב של מרכז אדווה והנתונים באמת החשובים והמחכימים שהבאתם בפנינו על הדיור הציבורי. בינתיים חגית, בבקשה.
באמת יפה ונחמד ומגניב, מהבוקר שהתחלנו את היום הזה אנחנו שומעים רק על התכנית שלך, באמת כל הכבוד שיש תכנית, אבל מבחינתי, ואני חושבת שזה צריך להיות מבחינת כל המאבק, התכנית הזאת זה דף. כמו שפה הדף לבן וריק, כך התכנית הזאת כרגע. מבחינתנו כל עוד זה לא יעבור את האוצר, מה ששלוש שנים לקח לממשלה הזאת בכלל להביא דף עמדה. מי יודע עוד כמה זמן תחזיק הממשלה הזאת, גג שנה, תכניות נבנות ונעשות שנים, בשנה לא תצליחו להשיג את מה שמפרסמים עכשיו. זה לא יקרה.
קודם כל שהאוצר יכיר בזה. זה לא מספיק לנו שאתה אומר שהגישו את זה היום והוא אמר שהוא תומך, יש הרבה דברים שכחלון אומר שהוא תומך וזה סתם דיבורים. מה עם חוק? למה אין לזה חוק? הרי אתה באמת שר השיכון הכי חברתי שהיה בעשור הזה, אבל תגיד לי מה זה ייתן לי שמחר אתה מסיים את כהונתך, מה אני אגיד לבן שלי? 'סליחה, גלנט סיים את תפקידו, עכשיו מתחילים מלחמה חדשה לשר חדש'? מה אני אגיד לבן שלי? 'סליחה שחגי היה צריך לסיים את תפקידו. נהנינו ממנו, באמת נהנינו והיינו שמחים גם ליהנות, אבל פה זה נגמר'. מה אנחנו אמורים לעשות? איפה חוק?
תודה, חבר הכנסת דב חנין. אני אמרתי גם בוועדה קודמת, תודה רבה לכל מי שנמצאות כאן ומובילות את המאבק.
חברות, אני רק מבקש מאוד לשמור על השקט, יש פה המון אנשים ותודה לסדרנים של הכנסת שאפשרו לכולם להיכנס, אבל אנא שמרו על השקט. בבקשה, ירון.
ותודה גם לכם, לשדולת הדיור ולשר השיכון. שתי הערות קצרות. התכנית הזאת בסך הכול יש בה אלמנטים חיוביים, היא באמת, כמו שנאמר קודם, התכנית הראשונה שמציבה יעד ארוך טווח של מספר משמעותי של דירות דיור ציבורי. מה שאין בה באופן מאוד בולט זה קריאה לכסף, לבנייה תקציבית. אני מבין שזה ככל הנראה המגבלות של משרד השיכון שפועל ללא אישור ממשלה או בלי תמיכה של אוצר ומנסה נאמר להחליק תכנית, והלוואי שתצליח, אבל אני אומר לכולם, ממשלה שמחליטה לקחת את נושא הדיור ולהפוך אותו ליעד לאומי ממשלתי שמהכסף, כמו ששמים בנושאים אחרים, וזה באופן בולט לא נמצא כאן.
ודבר אחד אחרון, דיור ציבורי בהיקף רחב שתכנית כזאת היא רק טיפה בדרך להשגה שלו הוא פתרון לא רק למשפחות עם קשיים כלכליים שבעצם במידה מסוימת הם שנמצאים פה ומייצגים, דיור ציבורי בהיקף רחב הוא פתרון לכל הציבור, למעמד ביניים, משמש לפתרון של משבר הדיור ולכן כל הכפיים שהיו פה הן לא רק למי שנמצא פה, שפותרים ונאבקים על הפתרון שלהם, אלא נאבקים על הפתרון של משבר הדיור לכלל הציבור בישראל. הכפיים, לכן, הן משמעותיות באופן מיוחד.
אני רציתי להצטרף לקו של החוק ושל הבנייה התקציבית. בכל מדינה מסודרת שיש דיור ציבורי בקנה מידה גדול הוא מוסדר בחוק, בחוק מיוחד וברגולציה ואז זה נשאר ליותר ימים ואז גם יש תקציב שמדי שנה מוקצב לזה. בנוסף, גם בנייה של 7,200 דירות זה מספר קטן, גם לנוכח המספרים שהביאו כאן, של - - - משפחות ויתווספו לזה, זאת אומרת שזה לא יפתור את המחסור ולכן כל הכבוד לתכנית הזאת, זו התחלה מצוינת, אבל ממנה צריך ללכת לחוק עם בנייה של 10,000 או יותר דירות בשנה ולחדש דיור ציבורי שהוא במסגרת חוק ובנייה תקציבית, וכמו שאמר ירון, גם למעמד הבינוני.
כן, תודה רבה לכם. שמי לילה שוורץ, אני פעילה חברתית ואמנית מוכרת ואני חיה בדיור הציבורי שמונה שנים ברמת אביב הירוקה. אתם בטח חושבים שזכיתי בגדול וזה נכון, אני כל בוקר מודה לחברה בישראל שנתנה לי את האפשרות הזו. הדיור הציבורי הזה חלילה לא נבנה על ידי מדינת ישראל, אלא נתרם כתרומה על ידי תורם קנדי פרטי. השר יואב גלנט מאוד מעוניין, אני קוראת בעיתונות, לעבוד עם רון חולדאי, שבדרך כלל קורא לאנשים מהשכונות פולשים, ככה הוא מגדיר אותנו.
בכל אופן אני אספר לכם מה עובר עלינו ברמת אביב -2018. כל בוקר אנחנו קמים להפתעה חדשה. בוקר אחד חולדה מתה בכניסה לבית, בוקר שני צואה של בעלי חיים בכניסה לבית, חברת עמידר שולחת עבריינים שיאיימו עלינו וסוג האיומים, ולפי דעתי יואב גלנט מכיר את הסיפורים האלה כי כתבתי לו לכנסת אפילו, הוא חלק מהאנשים שאני מתכתבת איתם. אלה הם האיומים מדי יום, ובמיוחד על האזרחים הוותיקים, 'תכיני טופס 17, אני אדאג שתגיעי לבית חולים', 'אני אדאג לגרש אותך מהדירה', 'חכי חכי אני אתפוס אותך לבד' ועוד מיני - - -
גברתי, הדברים שגברתי אומרת הם עבירה פלילית, אני מציע לך לא רק לפנות לשר גלנט, אלא לפנות למשטרה.
וגם השר לבטחון פנים יודע על כך והחשד הוא שהמשטרה מגנה על פוליטיקאים או אני לא יודעת איך להגדיר את זה ולא על אזרחי מדינת ישראל. היום אין מי שיגן עלינו, מאכרים שולטים ברכוש הכי יקר של מדינת ישראל. תודה על ההזדמנות.
אנחנו הנחנו בפני הוועדה נייר כנייר המשך לשנה שעברה שמציג גם את התנועה קדימה וגם את הדברים שצריכים עוד טיפול. אני רוצה להתחיל בתודה למשרד השיכון, באמת חגי ורונן פתחו את הדלת לסיוע המשפטי בשביל לשמוע את כל הביקורת ולנסות למצוא יחד פתרונות למגוון של מצבים מאוד קשים.
אני רוצה פה להגיד מה שכבר עלה. מתוך כל הנושאים שאנחנו הצגנו בנייר חוזר ונשמע פה הצורך בחקיקה. צריך לזכור שהחקיקה היא לא רק לגבי לב הדברים, שזה הגדלת המלאי ושינוי הקריטריונים, אלא קודם כל ההכרה המוכרזת בזכות לדיור בכבוד שצריכה להופיע עלי חוק במדינת ישראל ואחריה את כל הפרטים הקטנים יותר והקטנים פחות, שמאפשרים לנהל את התהליך הזה באופן תקין ונכון, איך הוועדות פועלות, מה התפקיד של החברות המשכנות מול מה התפקיד של משרד השיכון, מה צריך לעשות כל דייר. כל הדברים האלה נוספים לשאלת מבחני הזכאות שהתנופה הגדולה שיש עכשיו היא נהדרת וצריך לשמור אותה, שהיא לא תהיה תנודתית לפי הממשלה וההרכב שלה והיכולות של כל שר ושל כל בעל תפקיד.
תודה, נדב, שהצטרפת. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לספיר סלוצקר-עמרן, מהאגודה לזכויות האזרח ואחריה דני גיגי מפורום הדיור הציבורי.
תודה רבה. קודם כל אני מסכימה עם ריקי, באמת יש פה נשים גיבורות ששנים כבר מגיעות לכנסת, נאבקות ברחובות, מקימות אוהלים, עוזרות לנשים אחרות ובאמת עושות כל מה שהן יכולות, מדם ליבן הן מדברות פה שנה אחרי שנה כדי לקדם גם את הזכות לדיור שלהן ושל הילדים שלהן, אבל גם את הזכות לדיור של ילדים אחרים ונשים אחרות.
יש פה כמה תהיות שעולות לי. אחת, על סמך מה האמון שניתן בחברת עמידר, כבר היו דיונים בעבר, אבל קיימנו שוב דיון פה בוועדת השקיפות על המחדלים והשחיתויות שעולים שוב ושוב ושוב בחברה הזו. אז על סמך מה ניתן האמון הגדול הזה שהם יגייסו עוד פעם סבב אג"ח ואנחנו אמורים לבטוח באיזה שהיא צורה, לא ברור לי למה, בזה שהם יעשו את העבודה הזו? יש פה חברה מושחתת - - -
מאוד, וכל עוד לא נעשה שם טיפול שורש מעמיק, אני לא רואה על סמך מה האמון. זה הדבר הראשון.
דבר שני, אני רוצה להגיד שאני עורכת דין באגודה לזכויות האזרח, אנחנו עובדים עם הרבה משרדי ממשלה כבר במשך שנים, אני כמעט שלא מכירה משרד, וזה אני אומרת לחיוב ולשלילה, שאלא אם כן דברים לא מגיעים למנכ"ל הם לא מטופלים. יש פה בעיה קשה, חגי, ואני אומרת את זה כמחמאה לך, אבל אפשר להבין שזו לא מחמאה לכל השאר, שלא יכול להיות שרק מקרים שמגיעים לטיפולך האישי מתקדמים. רק נשים שמגיעות לפה לכנסת, מתחננות, רודפות, מגיעות דרך עורכי דין, מפה ומפה ומפה, מפורסמים מקרים בתקשורת, מהקרן לידידות, מידיד, מהסיוע המשפטי, רק אז איכשהו אנחנו מצליחים לבצע איזה שהיא התקדמות.
ואני לא מדברת על המקרים הגדולים של נשים שלא זכאיות וצריך להכניס אותן לתור, אני מדברת על תיקונים פשוטים בדירה, אם לא מגיעים לחגי, הדברים לא מבוצעים. אז יש פה בעיה מערכתית שלא צריך לחכות עד להתגשמות פה של התכנית הזו, צריך לדבר ולעשות את הדברים האלה עכשיו.
ואני אשמח להתייחסות, להבין איך גם מטפלים בגורמים בעייתיים בתוך משרד הבינוי והשיכון, אבל גם איך אנחנו מטפלים בגורמים בתוך עמידר ששמים בלמים ועושים כל מה שאפשר כדי לא לבצע את תפקידם.
דבר אחרון, עניין של 7,000 דירות הוא חשוב ומבורך, אבל הוא ממש לא מספיק. אני חושבת שזה התפקיד שלנו להמשיך לדרוש. לא רק 10,000, 15 ו-20, למה? כי חייבים לנו כבר משנים קודמות. זה לא מעכשיו שפתאום בונים 7,000 דירות או קונים 7,000 דירות, או אני לא יודעת מה, יש פה שנים שלמות שנגנבו כספים מהדיור הציבורי, שלושה מיליארד וכספים נוספים, ולא הושקעו, לא בבניית דירות ולא בקניית דירות. לכן ה-7,000 דירות האלה הן שום דבר. אנחנו נברך עליהן, אבל כמו שריקי אומרת, יש לנו עוד עבודה רבה וחשובה.
ואני אשמח, חגי, להתייחסות אל מול העבודה שלכם מול חברת עמידר. כבוד השר, אני אשמח גם להתייחסות שלך, כי זה באמת נהיה כבר מתיש ומגוחך לכולנו, ההתנהלות הזו במשך שנים. תודה.
היי. קודם כל אני מתחבר מאוד למה שספיר פה אמרה על ההתנהלות של עמידר, אני חושב שיש פה בעיה מבנית בהתנהלות של עמידר שאנחנו צריכים לטפל בה. אני חושב שזה משהו שלא עלה פה מספיק ביום הזה והוא צריך להיות מטופל. אני שם לכם את זה על השולחן. יצא דוח מבקר חמור, זה בשבילכם, אתם צריכים לטפל בזה.
מעבר לזה אני מתרגש, אני חייב להגיד, אני חושב שהעבודה הקשה פה של שדולת הדיור, ביחד עם אורלי לוי, של הפעילים והפעילות פה, שעשו עבודה פשוט מטורפת בשנים האחרונות והרימו פה מאבק שבאמת זה כבוד גדול להיות חלק מזה וזה כבוד גדול לראות את זה ואני חושב שבסופו של דבר הם מביאים תוצאות. כן, צריך לעבוד על הפרטים, כן, צריך לראות מה הבעיות בתכנית, אבל כן, יש תכנית וזו התחלה. יש תכנית וזה משהו שאנחנו נאבקנו עליו וזה משהו שמבקר המדינה ביקש, זה משהו שכולם רצו שכבר יהיה וסוף כל סוף יש הסתכלות, לא על 2,000 אנשים שממתינים במשרד השיכון, לא על עוד 27,000 שנמצאים במרכז הקליטה ואף אחד לא מסתכל עליהם, אלא על כל המכלול, עוד 160,000 משפחות שממתינות ומקבלות סיוע בשכר דירה ונזרקות לרחוב כל פעם ומנוצלות ונפגעות, וסוף כל סוף אני מרגיש שיש הסתכלות עליהן ועל זה אני בהחלט מברך.
תודה לך. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לד"ר יוסי הירש, שהוא בוגר משרד מבקר המדינה. זו ההזדמנות לומר לך, אדוני, את ההערכה שלנו לעבודה של מבקר המדינה, אגב עד עצם הימים האלה.
בנושאים של דיור ציבורי, גם כמובן העבודה שלך לאורך השנים וגם העבודה של מבקר המדינה היום. בבקשה. ד"ר הירש, בבקשה.
אני פרשתי ממשרד מבקר המדינה, אולי אני אלך ללמוד ואני אעשה דוקטורט, אני מקבל את האתגר.
קודם כל תודה שהזמנתם אותי לכאן, אני הייתי 41 שנה במשרד מבקר המדינה, מהן השתדלתי לשרת בעניין של הדיור הציבורי. אני חושב שאין דבר יותר חשוב מזה במדינת ישראל. זה דבר מאוד מאוד משונה שככל שמדינת ישראל מתעשרת יותר האזרחים שלה נעשים יותר עניים. אני ראיתי את זה רק לאחרונה בדוח של ועדת אלאלוף, ולא צריך את הדוחות כי אנחנו כולנו מכירים את זה וחשים את זה. אני גם גר בשכונת מצוקה. 74% מההכנסות מוקדשות להוצאות דיור, מה זה אומר? זה אומר פשוטו כמשמעו, שאם רוצים לצמצם בצורה משמעותית את בעיית העוני במדינת ישראל זה קודם כל לספק פתרונות דיור וזה לא בשמים.
אני שמעתי, אגב, את חגי וזה יפה מאוד שיש תכניות ואני באמת מברך על התכניות, אבל כפי שחגי אמר, זה די פשוט, ואני אומר אפילו קצת יותר מזה, בוודאי אני מניח ששר הבינוי והשיכון מודע לזה, שמעתי את שר הביטחון הקודם שאומר שמבצע 'צוק איתן' עלה תשעה וחצי מיליארד ₪, מה שאני מציע זה לעשות מבצע דיור, בצד 'צוק איתן'. בוא נגיד שככה לשמחתנו אין כל שנה 'צוק איתן' אז אפשר להקדיש שנה אחת שזה יוקדש אקסטרה לנושא הזה של הדיור שהוזנח שנים רבות ולא ייתכן מצב כזה שאנשים, אני קראתי את זה גם בנייר היפה של הסיוע המשפטי, קוראים לזה 'זכאות על הנייר', אני לא שמעתי דבר כזה, לא בהיסטוריה של מדינת ישראל וגם לא בכל העולם, דבר כזה שנקרא 'זכאות על הנייר'. אני חושב שזה שוד לאור היום, זאת אומרת לתת למישהו זכאות, להסתובב עם צ'ק ללא כיסוי, זו רמיסת החוק על ידי רשויות המדינה. לא ייתכן, אני אומר לכם בכנות, אני לא הייתי ישן בשקט אם הייתי יודע שאפילו זכאי אחד של המשרד, אין לו קורת גג.
יוסי, תגיד מתי הוצאת דוחות על איזה זמן המתנה בעבר, כדי שנבין איפה אנחנו נמצאים עכשיו.
זמן המתנה סביר בעיניי זה שלושה חודשים, לא מעבר לזה. שנה, מקסימום שבמקסימום. לא ייתכן דבר כזה, זה לעשות צחוק מאנשים. 20 שנה? סליחה, לחכות שאנשים ימותו? אני שמעתי באחת הוועדות, אני התביישתי ובא לי לקבור את עצמי, זה היה בוועדה לביקורת המדינה, שאלו את מנכ"ל עמידר, הייתה מישהי זכאית ושאלו אותה 'איפה את ממוקמת בתור?', היא אמרה 'אני מקום ראשון בתור' ואז קארין שאלה, 'אוקיי, אז מתי היא מקבלת דירה?' המנכ"ל אמר, 'אני לא יכול להגיד מתי מישהו ימות בדיור הציבורי על מנת שהיא תקבל דירה'. זאת אומרת שזו הגישה, מחכים שמישהו ימות על מנת שמישהו ייכנס לדירה. זה לא יכול להיות דבר כזה.
רק הערה אחת, ברשותכם. שמעתי את הגברת אומרת שרק חגי יכול לפתור בעיות במשרד הבינוי והשיכון, אני חושב שזו פשיטת רגל של המשרד. סליחה, לפני 23 שנים אני הייתי בבית ספר להכשרת מנהלים, הדבר הראשון שאמרו לי, סיפרו לי איזה סיפור שהיה מנכ"ל של משרד שהוא מת על משמרתו, שואלים, 'אחרי כמה זמן נודע שהוא מת?' שלוש שעות, אם זה שלוש שעות זה אומר שהוא מנכ"ל טוב, למה? זה אומר שהמשרד שלו מתפקד. אז לא יכול להיות שמשרד כזה תלוי במנכ"ל. עם כל הכבוד ואני באמת מכבד את הכישורים של המנכ"ל.
שלום רב לכל חברי הכנסת וגם לשר גלנט. אני הייתי, אפרופו, אם אתה זוכר אותי, אצל גברת אבישי, שום הזדהות. זה היה אפס, זה היה מינוס. גברת אבישי הייתה מה זה - - - טוב, שמי טטיאנה, אני מתנועת 'נתגבר' של נכים שקופים, נכים שלא נמצאים בכיסא גלגלים. יש אפליה מוחלטת בין מישהו שחולה לא פחות ממישהו שנמצא בכיסא גלגלים והם נמצאים מתחת השמים, אין להם בכלל קורת גג ולא נכללים בשום תור, בשום מקום. בן אדם שמקבל 770 שקל סיוע לשכר דירה, שהוא חי על 3,169 שקל נטו, אין לו הנחה לתרופות, אין לו שום הנחות, הבן אדם הזה רעב, הוא לא יודע מה לקנות, תרופות או אוכל. זה משהו נורא.
אני פונה לכל הציבור, תנו תמיכה לאנשים הכי הכי מסכנים, בבקשה. אני עשיתי הרבה פגישות עם חברי כנסת, אני שנה שביעית פעילה בזה.
ועוד משהו, הייתה פגישה עם פרופ' ירון זליכה כשהיו ההפגנות של הנכים על כיסא גלגלים, הוא המליץ שם, יש המלצות של פרופ' זליכה להגדיל את הסיוע ולהכניס את האנשים לתור לדיור ציבורי.
סליחה, דב חנין, אולי ייתנו לנו תשובות. אנחנו שומעים כל הזמן פניות של אנשים, הוא עומד שם, שייתן לנו תשובות.
חברים. אורנה פרץ, בבקשה. ואני מבקש מכל אחד ואחת להתייחס בכבוד לכל מי שמבקש לדבר בוועדה. יכול להיות שיש מישהו ש - - -
שמי אורנה פרץ, אני פעילה חברתית גם של הדיור הציבורי בקרית שמונה ומתגוררת בדיור הציבורי 34 שנה.
מעבר לבעיה שלי, שאתה יודע, היא לא פחות חמורה מאשר כולם כאן, שאנחנו גוררים חובות של למעלה מ-20 שנה, שלדעתי הגיע הזמן, אם הייתי קונה בית לפני 30 שנה מזמן הוא היה שלי, ויש עיקולים ועיקולים והעיקולים לא מפסיקים והוועדות רק דוחות אותנו והחובות לא נמחקים. זה דבר ראשון, אבל יש לי בעיה עוד יותר חמורה, שנכון, עם כל הכאב שלי, יש כאן בחור שמתגורר בדירת עמידר נכון לעכשיו, הוא לא זכאי, לצערי, מבחינת הקריטריונים, אמא שלו נפטרה לפני חודשיים, הוא בא לסעוד את אמא שלו ולצערי הרב אמא שלו נפטרה. לא מספיק האסון הזה, נשרף לו הבית לפני שבועיים ודוחים אותו, הוא לא יכול להישאר בבית מכיוון שהקריטריונים הם כל כך קשים שאם הוא היה סועד את אמא שלו חמש שנים זה היה בסדר. אבל לזרוק משפחה שלמה לרחוב זה בסדר, למה? אני צריכה לחיות כמה וכמה שנים, כי סטודנטים בקרית שמונה גרים בדיור הציבורי ולא מפנים אותם, אבל משפחה שלמה, אין לה בית. הבן אדם לא עצלן - - -
אוקיי. אני רוצה שפשוט לא יזרקו את הבחור הזה מהבית והבעיות הן לא של משרד השיכון, יש לנו שר שיכון מעולה. סוף סוף, אחרי 30 שנה, הגיע שר שיכון מעולה, ששר האוצר יתמוך בו ויעזור לו כי יש כאן אנשים מדהימים.
קוראים לי משה יחזקאל, אני תושב באר שבע, עליתי לארץ ב-1989, 26 למאי, עם הוריי ז"ל. שלוש שנים הייתי גר במרכז קליטה נורית בבאר שבע, לאחר שלוש שנים עברתי לשכונה ו'. 26 שנה אני בארץ בדירה ציבורית עם הוריי ז"ל. ב-2015 אבי נפטר וב - - -
ב-2005 אבי נפטר, ז"ל, ארבע שנים לאחר מכן אמי נפטרה. לפי החוק מגיע לי שנתיים לשלם לפי איך שההורים שלי שילמו. הם לא הסכימו בהתחלה, אבל אני הבנתי דרך חברים שמגיע לי לפי החוק וגם ביררתי. לקח כמה זמן, בערך חצי שנה, אחרי חצי שנה אמרו לי שמגיע לי. אם לא הייתי נלחם הם לא היו מוותרים, הם היו אומרים לי ישר 'צא מהדירה', נלחמתי.
אמרתי, לעתיד לבוא אני אתמסד, אני לא מוותר על הדירה, יש לי גם הרבה זיכרונות ואחרי שנתיים אמרו לי שצריך להביא שלושה תלושים אחרונים. בזמנו היה שכר מינימום 23.12, הייתי מקבל 4,300, אמרו לי 'תשלם 1,800'. אני גם חולה סוכרת, רק התרופות שלי בחודש זה 400 ₪ ואני צריך לשלם ארנונה, גז, מים. זה לא מסתדר. לפי החוק הייתי אמור לשלם 450, גג 500, בלחץ. לא ויתרתי, נלחמתי, שלוש שנים לאחר מכן התחתנתי ויש לי ילדה בת שנה וחודשיים ואני עדיין נלחם.
לפני כמה זמן שלח לי עורך דין של עמידר, משרד השיכון, לא יודע, איזה עורך דין, הייתי קורא לזה סוללת עורכי דין ואמרו לי שיש לי שבוע להגיע איתם להסדר, אחרת יתבעו אותי. אותי זה לא מעניין, כי אני אלחם, לא נעים לי מאלה שחתמו ערבים, שזה משפחה וזה חברים. תמיד הם מנצלים את החלשים, כאילו כביכול הם לא יודעים כלום, 'אנחנו מעל הכול, יודעים, לנו יש את הכוח, אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים'. שמתי לב, תמיד כסף הולך לכסף, אני לא אוותר, אני אלחם עד הסוף, מה שכואב לי שרוצים לתבוע את אלה שחתמו וזה כואב לי כי זה לא נעים. אני לא מבין למה אני צריך להגיע לחוב של 100,000 שקל ועורך הדין, נראה לי, לפי איך שאני רואה, נראה לי שהוא כנראה רק קיבל את התעודה והוא מנסה להוכיח כביכול - - -
תודה רבה לך, אנחנו נבדוק את העניין. תודה לך, אדוני.
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני.
כבוד היושב ראש, דיברו על דיור ציבורי, אני אמשיך לדבר על דיור ציבורי, אבל אני אדבר על היישובים הערביים שיש בהם אפס דירות ציבורי. ביישובים הערביים מאז קום המדינה לא נבנתה ולו דירה אחת והאזרחים הערביים הם 52.5% מתחת לקו העוני ודיור ציבורי בא לעזור לאנשים עניים.
הממשלה, פניתי כמה פעמים, אפילו בישיבה אצל השר במשרד, דיברנו על זה, אני לא רואה שום תכנית שמתייחסת ליישובים הערביים, לאזרחים הערבים, בנושא דיור ציבורי. לפעמים לזכאות אתה מבקש, זוג, משפחה, בעל ואישה, אצלנו לא נותנים להתחתן כל עוד שאין דירה, אז יש לנו אנשים שכבר עוברים את גיל 30 והם לא מצליחים גם להתחתן. אני חושב שגם אנחנו, כ-20% מהאוכלוסייה, מגיע לנו טיפול בנושא הזה.
בנוסף, עוד משפט, דיור בר השגה, אותו עניין, אנשים לא יכולים להיכנס לרשימה כי הם עוד לא נשואים. כל עוד הם לא נשואים הם לא יכולים לקבל. זה המצב. אני חושב שצריך שינוי בקריטריונים, שינוי בגישה ולהחליט ש - - - היום יש גם בשטחים שמנסים להכניס אותם - - -
אני מסיים. יש היום שטחים שמכניסים אותם לתחום המתאר בכמה יישובים ערביים, שהם אדמת מדינה, שיבנו שם לדיור ציבורי. תודה.
תודה לך. חברות וחברים, כרגע רשומים אצלי כמה עשרות דוברים ודוברות שרוצים לדבר בדיון הזה, אני יודע שכל אחד מכם, אלה שלא הצליחו לדבר בדיון יש סיפור אישי משמעותי, כמה מכן אני מכיר ואני יודע שהסיפורים שלכן כואבים, ראויים להישמע, צריך לשמוע אותם, אבל בעוד שש וחצי דקות - - -
אני בטוח. בעוד שש וחצי דקות אנחנו נצטרך לסיים את הדיון ולכן אני מבקש מכל אלה שלא יכלו לדבר בדיון הזה להעביר אלינו לוועדת הכלכלה את הדברים שלהם. אני רוצה כרגע לסכם את הדיון בהחלטות של ועדת הכלכלה של הכנסת ואני אאפשר אחר כך לשר גם לומר כמה מילות סיכום.
חברות וחברים, אני רוצה קודם כל להודות ליושב ראש הקבוע של ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל, שביקש ממני להוביל את הדיון הזה, גם דיברתי איתו על הכיוונים של ההחלטות שאנחנו נקבל ואנחנו נסיים את הדיון הזה. זו איננה שדולה, זו ועדה של הכנסת, ועדה של הכנסת מתכנסת ומקבלת החלטות ואנחנו נקבל החלטות כמו שוועדה של כנסת מקבלת.
אני רוצה לסכם את הדיון כך, קודם כל איפה אנחנו צריכים להיות. אמר השר בתחילת הדיון, מיליון בני אדם בישראל הם אנשים שצריכים בעיקרון דיור ציבורי. אנחנו מדברים על מיליון בני אדם. זה אתגר ענקי, עצום, שעומד בפנינו. איפה היינו? בסוף שנות ה-60, חברות וחברים, רבע מהדירות במדינת ישראל היו דירות של דיור ציבורי. 207,000 דירות היו דירות של דיור ציבורי. מי בנה את הדירות האלה? מי שבנה את הדירות האלה בסוף שנות ה-60, מי שבנה את הדירות האלה זו הייתה המדינה. זו הייתה מדינה הרבה יותר ענייה ממה שהיא היום, הרבה יותר ענייה.
לא, שיכונים, בעיקר שיכונים. לכן אם אנחנו חושבים שדיור ציבורי הוא חיוני אנחנו רוצים שדיור ציבורי יזכה למענה - - -
חבר'ה, אם הוא יקריא את המסקנות של הדיון, זו ועדה, מאחת הוועדות החשובות של הכנסת. יהיה לזה תוקף, נוכל לבקר מה נעשה ומה לא נעשה. אנחנו ויתרנו על השדולה בשביל הוועדה.
אני מבינה אתכם, גם אני רוצה לדעת מה שר האוצר רוצה, אני גם רוצה לדעת אם שר האוצר - - -
איפה הילד מאולגה? הילד שגדל בדיור הציבורי? איפה הוא? ילד הדיור הציבורי מאולגה מפקיר אותנו. איפה כחלון?
חברות וחברים, אנחנו מצפים שהפתרון לדיור הציבורי יהיה במסגרת תקציב המדינה. הדיור הציבורי לא יכול להישאר בן חורג במערכת. אנחנו חושבים שהדיור הציבורי הוא חלק מרכזי מפתרון בעיות הדיור של מדינת ישראל.
זו הקטסטרופה, מפרידים אימהות מהילדים שלהם ומשלמים על הילדים הון תועפות במסגרות חוץ ביתיות.
אתם ביקשתם תשובות מהאוצר, שר האוצר לא נמצא כאן, שר השיכון נמצא כאן והוא רוצה להגיד משהו.
תודה לכם. אני מבקש לתת לשר השיכון להגיד כמה מילים. חברות, העם דורש דיור ציבורי, אנחנו לגמרי בעד זה.
באים בעשר הדקות האחרונות ואומרים 'יכולנו לשבת במשרד'. באמת תודה רבה שנזכרתם לבוא בעשר הדקות האחרונות.
צריך פיקוח על עמידר. חברה מסוכנת, עמידר. מסוכנת לתושבי ישראל. חברת עמידר מסוכנת לתושבי ישראל, היא נגד האזרחים. עמידר שולחים עבריינים שיכו אותנו. רק פיקוח על עמידר. לסגור את עמידר.
גבירותיי היקרות, אני מציע לכן לשמוע כי מה שנראה עכשיו כהתלהבות רגעית הוא טוב לעכשיו ואם לא תשמעו את מה שיש ליושב ראש הוועדה וגם לי להגיד אז התוצאה של זה תלך איתכם שנים ארוכות קדימה כי יש משמעות למה שאומרים ולמה שמסכמים. החגיגה היא בסדר וגם ההתלהבות, אבל בואו נשים רגע את הדברים על דיוקם ונגיד כמה מילים.
תראו, קודם כל אני מודה לחבריי, גם לדב חנין, גם לאורלי לוי אבקסיס, גם לחברי הכנסת שהצטרפו וחלקם יצאו. אני רוצה לומר לכם את הדברים הבאים. ראשית, אנחנו, כמו שאמרתי לכם, מבינים את הבעיה. זה לא שלב פשוט ומי שמכיר את נושא הדיור הציבורי, ואני למדתי אותו, גם מדב ואורלי למדתי וגם מכם, נושא הדיור הציבורי הוא נושא שהוזנח לאורך עשרות שנים, לא שנה ולא שנתיים. עכשיו אנחנו הגענו אל העניין הזה על מנת לשנות כיוון ולהתחיל לפתור. חלק ניכר מהעניין הזה בא כתוצאה מהלחץ שמופעל כאן, גם בשדולה בכנסת וגם על ידי הנשים וגם הגברים שנמצאים כאן, אבל לא פחות מזה, גם לי יש הבנה והכרה במה אני עושה. את החיילים שאתם דיברתם עליהם אני הייתי מתחקר בסופי שבוע ושואל אותם למה הם נשארים בבסיס והם אמרו לי שאין להם לאן ללכת. את זה אני לא מכיר מאתמול, אני מכיר את זה מלפני 20 שנה. לכן אני לחלוטין מבין את הדברים.
הדבר השני, בואו נסתכל על הצד החיובי של הדברים. שמנו כאן תכנית שלא הייתה כמותה בדיור הציבורי מאז ומעולם, בוודאי מאז שדוד לוי זכה לקיים מהלך שלא היה כמוהו לפני כ-30 שנה. התכנית הזאת מדברת על סדר גודל של 70,000 יחידות דיור בעשור. אנחנו ניכנס עכשיו למשא ומתן ולתהליך הסכמי על מנת להביא אותה להחלטה. מאחר ששמעתי כאן התנגחויות ושתקתי ושמעתי, אני רוצה לומר לכם את הדברים בצורה מפורשת. אי אפשר לעשות שום דבר במדינת ישראל ללא אישור, ללא החלטה וללא תמיכה של משרד האוצר, כיוון שכל בעיות המדינה, מביטחון עבור להתיישבות, עבור לחקלאות וגם לדיור ולשיכון, כל הנושאים האלה קשורים לאוצר וצריך לחלק את המשאבים.
אני אומר לכם, גם לך, ריקי, כדאי שתשמעי לפני שאת הולכת, ששר האוצר קשוב מאוד למה שאתם אומרים והסיבה שהעניין הזה מגיע לדיון - - -
הלוואי שהיה מגיע לחמש דקות. הוא מהבוקר בכל הוועדות. אתה חצוף שאתה בכלל יוצא אליה. היא הראש המוביל את כל הדיור הציבורי.
חברים, אני מבקש עוד שתי דקות שקט. הגעתם כבר עד לכנסת, בואו ניתן לשר להשמיע לכם כמה מילים. כדאי להקשיב, לא בכל יום יש את ההזדמנות הזאת, תשמעו דברים. בבקשה, אדוני השר.
אני מודה לך. אני מבין בהחלט את המיות הלב, המצוקה וכל מה שמביא לתהליכים האלה, הכול בסדר, אבל אני אומר לכם בצורה מפורשת ויותר, גם מה שעשינו בשלוש השנים האחרונות לא נעשה מכסף שמישהו המציא אותו, אלה משאבים שמשרד האוצר הקצה. אם קנינו כמעט 2,000 דירות, זה עלה שניים וחצי מיליארד שקל. זה הגיע. אני חושב שזה התחלה, אני חושב שזה לא היה לפני כן וכדאי לשים את זה על השולחן. התקציב הזה ניתן, לפי לחץ של משרד הבינוי והשיכון, תהליכים לא פשוטים, אבל אני מציע לא לנהל כאן מערכה פוליטית על דבר שהוא לא נכון. המערכה צריכה להתרכז באיך אנחנו מתמקדים בלפתור את הדברים קדימה וזה ששר האוצר נענה לעניין הזה זה מפני שהוא מבין את הצורך. הוא יכול היה להתייחס לזה כמו שרי אוצר קודמים ולא לתת לזה לקרות. זה יובא להחלטת ממשלה. זה לא פשוט, זה לא קל.
לכן מה שאני אומר לכם, אנחנו נביא לזה שהתכנית הזאת תונח על השולחן ויחל הביצוע שלה. אני אגיד לכם יותר מזה, בכל סיטואציה, בכל ממשלה, אי אפשר יהיה להתעלם מהתכנית הזאת, אני לא אתפלא אם בסיטואציה כזאת או אחרת היא תהיה חלק מקווי היסוד של כל ממשלה קרובה בעתיד בשנה או בשנתיים הבאות אחרי שיתרחשו בחירות. לכן אני מציע שהלחץ שלכם ירוכז על העניין ולא על האנשים.
לא הייתם יכולים למצוא פרטנרים יותר נאמנים. מבלי קשר לשדולה, לא הייתם יכולים למצוא פרטנרים יותר נאמנים לעניין הזה מאשר שר האוצר ואנוכי ואנחנו נביא את העניין הזה קדימה לפתרון.
אנחנו את הישיבה סיימנו לפני עשר דקות, אבל אני מודה לשר שמעבר לזמן הישיבה נשאר כאן, גם כדי לשמוע אתכם, גם כדי לדבר איתכם. זה מעבר לזמן הישיבה.
אני נותן לכם עצה בתור מי שכבר הוכיח לכם שהוא בעדכם, גם בפועל וגם בתכניות. אני נותן לכם עצה כי בעוד שנה או שנתיים יישב פה שר אחר ואני אומר לכם, תשמעו טוב מה שאני אומר, כי חשוב לי שהדברים יתקדמו בשבילכם, אל תתקפו את האנשים על בסיס פוליטי ועל בסיס אישי. אם יש דברים שאתם רוצים לקדם תקדמו אותם. התהליך הזה שבו הופכים מישהו לאויב שלכם נשאר להרבה שנים, הכותרת היא כותרת של שתי דקות. אל תעשו את זה, תתקדמו לכיוון שצריך.
יש לנו תכנית עכשיו, צריך להתקדם עם התכנית וגם כחלון וגם אני וגם אורלי לוי וגם דב חנין נעזור בזה. כל טוב.
הישיבה ננעלה בשעה 16:05.