פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



21
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/07/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 676, 677
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ח (10 ביולי 2018), שעה 10:49

לציון יום המאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית
1. תכנית למניעת אלימות בחינוך הערבי הפורמלי
2. הביטחון המופקר של בתיה"ס: ירי על תלמיד בבי"ס תיכון בג'לג'וליה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
יוסף ג'בארין
מסעוד גנאים
חנין זועבי
מאיר כהן

סעיד אלחרומי
לאה פדידה
מוסי רז

עלי הייכל - מינהל חברה ערבית, משרד החינוך

אריה מור - מנהל אגף הביטחון, משרד החינוך

הילה סגל-זדביל - שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך

יוסי עמירה - אגף ביטחון, משרד החינוך

יוסי חידר - מורה, משרד החינוך

נאיף ד'גש - אגף קהילה ומניעת פשיעה, המשרד לביטחון פנים

סברי חמדי - מורה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אהרון ברנשטיין - מפקח פדגוגי כולל, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עזרא חן - משרד החקלאות

ריאן כמאל - מרכז השלטון המקומי

עימראן כנאנה - ראש מועצה מקומית יפיע

ריאן דרהקאן - מנהלת בית ספר תיכון ג'לג'וליה

פרופ' מונא חורי כסאברי - האוניברסיטה הערבית

עאטף מועדי - מנכ"ל ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

שרף חסאן - יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי

נסרין חדאד חאג' יחיא - ראשת התוכנית ליחסי יהודים-ערבים, המכון הישראלי לדמוקרטיה

רסול סעדה - עורך דין, קרן אברהם

רות לוין חן - קרן אברהם

שפאא יאסין - רכזת טמרה, קרן אברהם

וסים חוסרי - עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי

ראונק נאטור - מנכ"לית שותפה, עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי

איברהים אגבריה - עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי

פאדי שביטה - מנהל שותף, עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי

ד"ר דיאנא דעבול - המועצה הפדגוגית הערבית

ד"ר עזאלדין חליאלה - עמותת רופאי השיניים הערבים בישראל

מועאד עודה - המרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכים

יוסף ג'מעה - יו"ר ועד הורים מרכזי

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים


לציון יום המאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית
1. תכנית למניעת אלימות בחינוך הערבי הפורמלי
2. הביטחון המופקר בבתיה"ס: ירי על תלמיד בבי"ס תיכון בג'לג'וליה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 10 ביולי 2018, כ"ז בתמוז תשע"ח. הנושא: תכנית למניעת אלימות בחינוך הערבי הפורמלי, ויש לנו דיון נוסף. שילבנו שני דיונים, הביטחון המופקר בביה"ס במגזר הערבי, וגם זו פריבילגיה. אני אומר לחברי הכנסת, בימים אלו אין דיונים בוועדות, דיונים שהם לא חקיקה, בכל אופן אצלי. ביטלתי את כל הדיונים. השארתי רק חקיקה פרט לדיון הזה, וזה שצירפנו אותו ביחד, הם יהיו בשעה וחצי ביחד שני דיונים, כי מה לעשות, אנחנו בסוף מושב ויש סדר של חקיקה, אבל אמרתי, המצב פה באמת דורש התייחסות ואני מבקש שבשעה וחצי אנחנו נהיה יעילים ואפקטיביים כדי לצאת עם סיכום משמעותי שיביא לכלל מעשה.

מי מנהל את היום הזה של יום המאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית? בבקשה, אדוני.

תודה אדוני היושב ראש. תחילה, אני מברך את חברי איימן עודה שיבוא עוד דקה או שתי דקות, על היום החשוב הזה. אני מברך אותך אדוני היושב ראש שמכל הוועדות, היושב ראש הסכים בסוף לערוך את היום החשוב הזה. זו לא פעם ראשונה שאנחנו דנים בעניין של האלימות. אני אתרכז בעניין של האלימות והפשיעה במערכת החינוך או התפקיד של מערכת החינוך במיגור בלחימה בפשיעה באלימות בחברה הערבית.

יש לי אמרה שתמיד אני חוזר עליה, שלצערי בתי הספר, הם ראי למצב של החברה. הכוונה, את האלימות שאנחנו חווים בבתי הספר בין התלמידים או את האלימות שאנחנו חווים בצורת התקפות על הסגל הבית-ספרי, אם זה מורים או מורות וכל התופעות של הוונדליזם וכל סוגי האלימות, לצערי הרב הם משקפים את המצב האלים שחיה בו החברה הערבית, אבל בסוף התפקיד של החינוך ושל בתי הספר לא להיות ראי אמין למה שיש בחברה, אלא להיות ראי מתקן. הכוונה, שאנחנו דרך החינוך מנסים לתקן את המצב של החברה, של הקריטריונים, של המידות, של כל עולם ההתנהגות הפסול שאנחנו רוצים לתקן אותו.

חווינו בבתי הספר לצערי הרב לאחרונה התקפות על מורים, התקפות על תלמידים, את האירוע החמור ביותר בג'לג'וליה כאשר אנשים צעירים נכנסו לשם וירו בתלמיד ויצאו משם. אנחנו ביקרנו שם. הסכנה הגדולה יותר מזה, זה שיש אחוז של תלמידים שאת האנשים האלה שהם משתייכים לכנופיות פשע, אנשים עם נשק, הם נהפכו למודל. הם מעריצים. יש אחוז מסוים שמעריצים אותם, שזו הדוגמא של הגבר, של החזק, וזו הסכנה הגדולה ביותר.

אדוני היושב ראש, אני חושב שמערכת החינוך צריכה לפעול בשני מישורים: מישור אחד זה העניין של תוכניות הלימוד, את החינוך לסובלנות, לקבלת האחר בלפתור את הבעיות בדיאלוג אנושי, את החינוך לקדושת חיי בני האדם. את כל הדברים האלה מערכת החינוך, היא אמונה עליהם, אבל היא לא לבדה. יש את ההשפעה המאוד חשובה של המשפחה, של הבית, של הרחוב, כי בסוף אתה יכול לחנך את הילד שלך את החינוך הכי טוב, אבל יוצא לרחוב והוא בסוף יושפע ממה שיש בחוץ. מקלקלים לך את כל החינוך של הילד שלך.

המישור השני זה המישור של אבטחת בתי ספר. ב-2010 הייתה החלטת ממשלה, נדמה לי 3837, שבאמצעותה הוחלט על אבטחת בתי הספר הערביים. שם הוקצו 520 תקנים. התקנים האלה אזלו. היום יש מחסור ביותר מ-200 תקנים לאבטחת בתי הספר. אני חושב, על משרד החינוך לעבוד. אני כבר את הנושא העליתי בפני השר לביטחון פנים דרך שאילתות, דרך העלאה גם במליאת הכנסת. על משרד החינוך, אני חושב, לפעול גם מול המשרד לביטחון פנים כדי להקצות את התקנים האלה ולהשלים את המחסור וגם לשתף פעולה כדי שאבטחת בתי הספר הערביים לא רק יהיו החלטת ממשלה, אלא או יהיו בחקיקה או יהיו דרך קבע. חלאס. כל מוסד חינוכי שניבנה חדש, יש לו אבטחה. תודה.

תודה. עמותת סיכוי, בבקשה.

שלום לכבודכם, שלום לקהל הרחב, שלום לידידיי, לעמיתיי. קוראים לי אגבריה איברהים, אני מעמותת סיכוי מפרויקט המאבק באלימות בחברה הערבית עם דגש על תוכנית עיר ללא אלימות.

(הצגת מצגת)

יש תוכנית שהיא מוכרת לכולנו, שקוראים לה עיר ללא אלימות, שהיא בעצם התוכנית המרכזית של הממשלה כדי להתמודד ברמה הבין-משרדית עם תופעת האלימות באופן כללי. התוכנית הזאת התחילה לפעול משנת 2004 כאשר בפועל אחרי כל כך הרבה שנים אנחנו רואים שבשטח, ובפועל האלימות זה לא רק שהיא לא הצטמצמה, אלא הולכת ומגברת, מה שבעצם מחייב את כולנו לבחון לעומק את התוכנית הזאת שהיא הייתה אמורה להגיע לתוצאות הרבה יותר יעילות גם ברמה ארצית, והדגש היום הוא על החברה הערבית שהאלימות הולכת ונהיית יותר חמורה ויותר חריפה. זה לא סוד וזו עובדה שהיא מוכרת לכולם.

אנחנו נמצאים בוועדת החינוך והשאלה היא מה הקשר בין תוכנית עיר ללא אלימות לבין מערכת החינוך. התוכנית עיר ללא אלימות הייתה אמורה מלכתחילה להתעסק בהרבה תחומים וביניהם החינוך, הרווחה, האכיפה, זמן פנאי והקהילה, כאשר החינוך נחשב כציר מרכזי, כאשר בפועל הקצאת התקציבים באמת לא עומדת מבחינה זו בסדר עדיפות ראשון.

אני רוצה להצביע על עובדה מסוימת שאני מצפה גם שהוועדה הזאת תתייחס ותביא לשינוי מסוים. אחד הפרויקטים של תוכניות הדגל של תוכנית עיר ללא אלימות במישור החינוכי זה מה שנקרא מדריך מוגנות. זה תפקיד שבעצם הוכיח את עצמו גם בבתי ספר יהודים, גם בבתי ספר ערביים, שהוא הביא לכך שהצליח להפחית את מידת האלימות במסגרות של בתי הספר.

אדוני היושב ראש, אנחנו מכירים את התוכנית הזאת. חבל על הזמן. מה התוכנית הזאת עשתה ספציפית למגזר?

אני אוסיף על מה שאמר חבר הכנסת מאיר כהן. האם אתה יודע לומר לי אם כל הרשויות מיישמות אותה? יש קשיים ביישום?

כרגע אין לי מספרים, אבל אני גם איש שבאתי מהתוכנית עצמה. אני יודע שבפועל היא עובדת והיא מצליחה והיא הוכחה מבחינה מקצועית גם בחברה הערבית. הבעיה היחידה שלה, שהיא בעצם לא מופעלת בכל בתי הספר. לא בכל חטיבות הביניים וגם לא בתיכונים, וגם היא לא מותאמת עד הסוף לחברה הערבית, אבל זה אחד הדברים שהם מהקונקרטיים, שהם באמת לא מיושמים בצורה נאותה ובצורה צודקת בגלל הגבלה של משאבים. זה לפחות גם ברמה המוצהרת של התוכנית.

זאת תוכנית מצ'ינג ולכן היא תמיד בעייתית ביישובים חלשים. זה המגרעה הגדולה של התוכנית. הרשות צריכה לשים את חלקה.

כן, כן, אבל יש רשויות שהן חזקות, שמו חלקן.

רגע, בואו נעשה סדר. התוכנית עיר ללא אלימות זה במשרד לביטחון פנים ולצערי הרב הפעלתי אפילו לחץ אתמול על נציגי המשרד לביטחון פנים שיגיעו וישלחו נציגים. הם רצו להציג לי תוכנית הגנה מרחבית על בתי הספר. אמרתי לו, אני לא צריך אותך לדיון. תבוא, תאמר לי, האתגרים של המשרד לביטחון פנים למיגור האלימות בחברה הערבית באמצעות מערכת החינוך ובשיתוף מערכת החינוך. אמנם השיחה הייתה ב-23:00 בלילה והוא קיבל נזיפה מלשכת המפכ"ל מדוע הוא מדבר איתו בשעה כזו. אם לא יגיעו עד סוף הדיון, ניתן את המחאה שלנו ואם צריך, נזמין אותם שוב.

אתה תציג, אבל יהיה חסר לנו פה התייחסות של המשרד לביטחון פנים כולל הנתונים על הפריסה, על היישום, אם זה עם מצ'ינג, אשכולות 1-3 אם פטורים ממצ'ינג, לא פטורים ממצ'ינג. זה סוגיות שאנחנו צריכים לגעת בהן. מי שיודע, אחר כך, בהמשך.

בבקשה, אדוני.

תודה רבה אדוני, זו גם הייתה הכוונה שלנו. אנחנו מציגים את הדברים מתוך מקום שאנחנו כולנו ביחד צריכים לעבור לרמה בשטח ואיך אפשר לקדם את זה.

הדבר השני, בחינוך הבלתי פורמלי אנחנו יודעים שתוכנית 922 הביאה לתוצאות חיוביות במישור הזה, אבל ברמת השטח זה עוד לא מספיק וקיים צורך מאוד גדול לפתח תוכניות ספציפיות ברמה של החינוך הבלתי פורמלי, שזה יהיה מותאם לטיפול בנושא - - -

למרות הזרמת המשאבים בשנה האחרונה ובשנתיים האחרונות לחינוך הבלתי פורמלי במגזר הערבי, עדיין חסרים תוכניות?

יש הזרמה - - -

סוף סוף אני לא מתווכח עם חנין. היא צודקת. יש הזרמה של כסף. אין ניצול נכון.

לכן אני שמתי את זה על השולחן.

לכן המשפט שאין מספיק תוכניות זה משפט חסר. המשפט שלאחריו, חסר תוכניות שהן מותאמות ומנוצלות בצורה יעילה שמביאה לתוצאה. כל עוד שהתוצאה היא לא כפי המצופה, סימן שהתוכניות לא מנוצלות והן לא מספיקות.

אולי לעבור מה צריך לעשות כדי להתאים את התוכנית לצרכים של החברה הערבית, מה ההמלצות שלכם.

לגבי מה צריך לעשות, אני באמת אביא שתי דוגמאות שזה אמור להדליק נורה אדומה גם לנו אבל גם לתוכנית עיר ללא אלימות בתור אחראית, שיש תוכניות שהוכיחו את עצמן בשטח אבל אף אחד לא בא והרים אותן כדי להפיץ אותם בכל היישובים. אני ביקרתי לא מזמן בעיר אום אל פאחם ויש שם תוכנית שהיא משלבת בין האימאמים של המסגדים לבין העברת מסרים לכלל הקהל בכל היישוב ופשוט התוכנית הקצתה שם חצי תקן לבן אדם שעושה את החיבורים האלה, ואנחנו יודעים כמה כוח יש במקומות האלה וכמה כוח השפעה יש על כלל האנשים. לצערי זה כמעט היישוב היחידי שהתוכנית הזאת מופעלת שם. זה או שהיא לא מופעלת בכלל ביישובים אחרים, אבל זה משהו שהוכיח את עצמו, אז זה כאילו נשאר בכל מיני מקומות שהתוצאה הסופית זה באמת - - -

אתה אומר שבעצם הבעיה תהיה - - - באנשי חינוך ומנהלי בתי הספר. אתם הולכים לאימאמים, למטיפים. לא שיש לי התנגדות, אבל יותר באנו לשמוע לא אם אתה מנצל אימאם כזה או אחר שיש לו כוח השפעה.

זה גם חשוב. אנחנו הממסד. אנחנו רוצים לראות אם משרדי הממשלה רואים את הבעיה, יודעים להציף את הבעיה, יודעים להתמודד איתה.

לא, התוכנית משלבת גם בתי ספר. תענה. יש בתי ספר שם. יש את כל המוסדות באום אל פאחם. זה לא רק המסגדים. הכול, כל החברה האזרחית וגם הממסד החינוכי.

הוא הביא כדוגמא. הלאה.

אני הבאתי את זה בתור דוגמא. דוגמא שנייה זה מה שנקרא סיירת הורים. סיירת הורים זה משהו שגם הוכיח את עצמו, אבל יותר בחברה היהודית ויש צורך להתאים אותה. יש מלא אנשי מקצוע כאן מסביב. יש פחות שיתוף של אנשי מקצוע מהחברה הערבית - - -

זה מה שאני רוצה לשמוע, את הדברים האלה.

כדי להביא להתאמת התוכניות. אם תוכנית של סיירת הורים, שאנחנו יודעים שהיא הוכיחה את עצמה, למה שהיא לא תצליח גם בחברה הערבית וגם כשיש תקציבים?

למה אתה חושב שיש מחסור באנשי מקצוע בחברה הערבית?

לא שיש מחסור.

לא משתפים אותם.

הם לא משותפים.

בשילובם, בשיתוף. אחת ההמלצות שלנו כעמותת סיכוי זה רק לשתף מנהיגות מקצועית, ויש אנשי מקצוע שהם מובילים בתחום הזה. או שהם עובדים בצורה עצמאית או שהם עובדים בצורה לפעמים מנוגדת, אבל אין גוף שככה מגייס אותם כדי לעבוד - - - .

בסופו של דבר אנחנו מדברים על משאבים. לצערי, אם אני אתייחס ספציפית לתוכנית עיר ללא אלימות, היא מתוקצבת עד היום ליישובים לפי מספר תושבים של היישוב ולא לפי רמת הפשיעה והאלימות שלה, וזה משהו שבעצם התוצאה הסופית שלו, שהוא מפלה את החברה הערבית, כי אנחנו יודעים, אותו מספר תושבים של ישוב ערבי, אחוז האלימות שלו הוא הרבה יותר גדול מאותו ישוב של - - -

אמרת את המשפט החזק. תודה.

חנין, בבקשה.

כאשר ראש הפירמידה מתכנן, הוא מתכנן לפי אוכלוסיית הרוב. התוכנית העיקרית של עיר ללא אלימות לא מותאמת לחברה הערבית, אז אתה צריך רמת יוזמה יותר גדולה, רמת שיתוף פעולה יותר גדולה ביישובים הערבים, פי חמש ושש מאשר רמת שיתוף הפעולה בתכנון. מה הדרישה הייתה? הדרישה הייתה מראשי הרשויות, תנו לנו את הכסף, אנחנו נבנה את הסעיפים. אל תגידו לנו סעיף X כך התקציב, סעיףY כך התקציב. אנחנו נבנה את הסעיפים, והדרישה הזאת לא נענתה בחיוב, כלומר, יש תוכנית מובנית שהיא נוחתת מלמעלה ולא מתאימה לנו.

הצטרף אלינו מוביל היום הזה וכנהוג בכנסת, מי שמוביל את היום, נותנים לו דברי פתיחה. איימן היה במקומות אחרים ואנחנו מכבדים אותו בברכה. אנחנו תוך כדי דיון הכנסנו אותך. אנחנו מקיימים דיון משולב בשני נושאים, ואמרתי זאת, מאחר ואם אין אני לי, מי לי, ביטלנו את כל הדיונים בוועדות. נשארנו רק עם חקיקה עד סוף המושב, אבל מצאתי לנכון לקיים את הדיון הזה בגלל גודל הבעיה וגודל המצוקה. בבקשה אדוני.

כבוד היושב ראש מרגי היקר והרציני והאכפתי שאני מעריך אותך.

תודה.

חבריי, חברי הכנסת, פדידה, חנין, מוסי, מאיר, חבריי נציגי הוועדות, אני רואה גם את עימראן כנאנה, ראש מועצה מקומית יפיע, אהלן וסהלן. שייח' כמאל ריאן, צריך להזכיר את השם שלו כל הזמן, כי הוא המוביל הכי עקבי במאבק נגד אלימות ופשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אני רואה גם את עטפי מעדי, מנכ"ל ועדת המעקב לחינוך ערבי, גם את שרף חסאן שהוא יו"ר הוועדה. טוב, אז אני שמחתי. אתם מבינים שאני יודע שאני שמחתי.

כל המכובדים כולם.

נציגי הממשלה, כל המכובדים, אהלן וסהלן. מרגי, אין נושא יותר חשוב לנו בשנת 2018 כמו המאבק באלימות ובפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. מבחינתנו זה מצב חירום מספר 1. תבינו שבשנת 2017 נהרגו 78 אזרחים ערבים. בגלל שאנחנו מדברים במקום של חינוך, אז אני רוצה לחשוב קצת על החינוך הערבי. אז חיפשתי פלשתיני בכל מקום. בגדה המערבית נרצחים עשרה ערבים לכל מיליון אזרחים. בעזה 11 ערבים לכל מיליון אזרחים. בירדן עשרה אנשים לכל מיליון. במדינת ישראל 46 ערבים לכל מיליון. אפשר לדבר הרבה למה או מה הסיבות, אבל גם בקרב האוכלוסייה הערבית מצאנו כל מיני הבדלים, שאחד מהנושאים שאנחנו נאבקים נגדם זה ארגוני הפשע המאורגן בקרב האוכלוסייה הערבית. חברים, אנחנו מוכנים להקריב את הכול בשביל להיאבק נגד ארגוני הפשע המאורגן בקרב האוכלוסייה הערבית, אבל זה לא הנושא של הוועדה הזו. זו ועדת חינוך. חשיבות החינוך היא במקום האסטרטגי. החינוך לא יפתור את הפשיעה תוך חצי שנה, אבל מאבק נגד ארגוני הפשע כן יפתור לפחות חצי מהפשיעה, אבל חינוך זה דבר אסטרטגי.

לפני כשבועיים הייתי עם חברי מסעוד גנאים בישיבה עם מנכ"ל משרד החינוך, אבוהב. הייתה ישיבה רצינית ואנחנו מקדמים שבשנה הבאה, 2018-2019 בבתי הספר הערבים תהיה שנת מאבק נגד אלימות ופשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית, שנת לימוד וחינוך למען סובלנות. הרבה כסף, הרבה תוכניות. אנחנו לא נרפה. זה נושא החירום מספר 1, לכן אני מאוד מעריך את קיום הישיבה הזו. מרגי, ערבים נהרו בכמויות, אם לא באוטובוסים, אבל בצורה פרטנית לכנסת כי הנושא בוער בעצמות שלהם, לכן אנחנו לא נרפה אבל אנחנו מבינים שזה חייב להיות בשילוב ידיים יחד עם משרד החינוך, עם המשטרה, עם כל הגורמים. אנחנו נעשה את הכול בשביל שיתוף פעולה אמיתי וכן עד שנצליח למגר את התופעה הכואבת הזו. תודה.

תודה. מוסי.

אני רוצה בקיצור, קודם כול להודות לחבר הכנסת איימן עודה על היוזמה של היום הזה. זה מאוד חשוב וכמובן זה כללי. הנתונים שהוצגו פה קודם מדברים בעד עצמם. יש כאן בעיה של מיעוט לאומי בתוך המדינה שיש לה הרבה סיבות גם בתוך החברה הערבית, גם בתוך הממסד. אי אפשר לדון כרגע בכולם.

לגבי הנושאים של חינוך, אני רוצה לחזק את הדברים של חברת הכנסת חנין זועבי שאמרה שכשיש תוכנית צריך להתאים אותה פר תרבות, וזה ברור. אני חושב שגם יש מחשבה על זה בפרויקט עיר ללא אלימות. צריך שתהיה על זה יותר מחשבה. צריך גם להגביר ולחזק את הפרויקט הזה בתוך היישובים, להגדיל את התקציבים שלו, כי יש לו אפקטיביות מסוימת וכמובן לא להסתפק רק בו. זה מכלול של המון דברים כדי להתמודד עם בעיה. אגב, אלימות יש בכל חברה, גם ביהודית, גם בחברה הערבית בעזה וגם בשבדית בשבדיה, אבל צריך להוריד את זה למימדים כמה שאפשר יותר נמוכים. אני מאוד אהבתי את הפרזנטציה של סיכוי שהצביעה על הדברים החשובים לדעתי, ואני חושב שחשוב שנעסוק בנושא הזה לא רק ביום הזה אלא במשך כל השנה.

תודה. מאיר כהן, בבקשה אדוני.

תראה אדוני, חשוב מאוד לארגן ימים כאלה. אני מוצא את הפתרון בחינוך, חינוך, חינוך, לכן אני מדגיש ואני שואל את השאלות. אני מכיר לפני ולפנים את היישובים הבדואים בנגב ואני מכיר את עמיתיי מנהלי בתי הספר, את ראשי המועצות שכל אחד עושה כמיטב יכולתו, אבל משהו מאוד לוקה בחסר בכל השיח בתוך היישובים האלה בנושא של פעילות אחר הצהריים ופעילות הפנאי של הילדים. יכולים להחזיק אותם עד 13:00-14:00 בבית הספר. אני חושב שיש היקש גם ביישובים בצפון ובמרכז הארץ. כמעט ואין פעילות אחר הצהריים, ואם משרד החינוך נכנס ומספר על פרויקטים, כשאני שואל כמה בערוער, אז אומרים לי, יש 20 תלמידים בערוער, והלב נחמץ.

לא מדויק.

אתה יכול להגיד שזה לא מדויק. אני חייב להגיד לך שבדקתי את הנתונים במשרד החינוך על מה שהם מתוקצבים. אם יש משהו אחר, אבל כשמשרד החינוך בא ואומר, בצפון אני משקיע כל כך הרבה כסף, ואני שואל, בסופו של יום בכמה אנשים אתם נוגעים? והם מדברים איתי על עשרות, אז לכן אני קיבלתי את מה שחנין אמרה, שיש פער גדול בין תוכניות, בין שקפים, בין מפקחים שיושבים וכותבים תוכניות לבין מה שצריך השטח, ואולי אדוני, אחד הדברים שצריך לעשות זה באמת לקחת ראשי רשויות, מנהלי אגפים, ועדי הורים, הורים מהיישובים, איתם לשבת ולהגיד, אנחנו מביאים תקציב, בואו אתם ותהפכו את התקציב הזה למיטבי, כי אין מי שיודע יותר טוב מה שצריך יותר מאנשי השטח, לכן אני קצת כופר בהמון תוכניות שבאות ממשרד זה למשרד אחר. אתה יודע כמה ישובים ניסו למשל דבר פשוט, כשהייתי ראש עיריית דימונה, עשה שינוי. מוקד רואה, אתם מכירים את זה? מוקד רואה זה מצלמות בתוך היישוב. אתם יודעים איזה שינוי זה עשה? שכמעט כל פעם, וכל בית ספר וכל קרן רחוב כוסתה במצלמות, אז זה לא עניין של האח הגדול, אבל זה נותן איזו תחושה ביישוב של דברים מפוקחים, מסודרים. כמעט ואין ישוב ערבי שיש בו מוקד רואה וזה חבל מאוד.

הדבר החשוב, אני לא מוצא ביישובים הערבים, בחלקם כן, בחלקם לא, אבל צריך לעבוד על זה ואני מציע, חנין וגם לחבריי חברי הכנסת. ההורים הם חלק חשוב מאוד במשולש הזה של חינוך. הוא אמר שסיירות הורים מאוד מצליחות ביישובים יהודים וחבל מאוד שלא מצליחים להניף אותם במגזר הערבי. יש משמעות לסיירת הורים שמטיילת - - - . תודה.

עוד החמצה שהמשרד לביטחון פנים לא כאן איתנו. תודה.

יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי. בבקשה, תציג את עצמך.

שרף חסאן. טוב, קודם כול מכיוון שאנחנו בוועדת החינוך, אני רוצה להדגיש את חשיבות התוכניות החינוכיות, לא רק התוכניות של התרעה, כי דובר על עיר ללא אלימות שבמרכזה הרתעה ומצלמות וכו'. זה לא פותר לבדו את עניין הפחתת האלימות. כל תוכנית להתערבות צריכה לטפל בשני צדדים: א', להפחית, למגר את האלימות, ו-ב', למנוע עד כמה שאפשר מבני נוער להצטרף לפשע המאורגן.

כפי שנאמר, חלק גדול מהבעיה זה הפשע המאורגן בחברה הערבית, ולכן אני רוצה להציג שבע נקודות שיתייחסו לכל תוכנית חינוכית. חבר הכנסת איימן עודה דיבר בעצם על תוכנית של משרד החינוך. לא כל תוכנית היא תוכנית טובה. צריך לשים לב לכמה נקודות: א', זה עניין הערכים. כל תוכנית חינוכית שצריכה להיות בבתי ספר, צריכה להתייחס לפן הערכי-זהותי-לאומי של החברה הערבית. בלי לחנך לשייכות, לזהות, שאתה חלק מהחברה, כל תוכנית תהיה חסרה.

הדבר השני, צריך עבודה מקיפה מגיל צעיר ועד התיכון, לא פעילויות חד-פעמיות, גם אם יהיו כל כך חזקות, וגם משהו שיכסה גם את החינוך הפורמלי והחינוך הבלתי פורמלי.

הנקודה השלישית שחשוב לקחת בחשבון זה הסוגיה של צדק חברתי, ואני קושר את זה עם נושא הנשירה הסמויה והגלויה מבתי ספר. בלי לטפל, להשקיע בילדים, בבני נוער, בשכבות מוחלשות, כל תוכנית תהיה חסרה. אם אנחנו מדברים על מי האוכלוסייה שבסופו של דבר מצטרפת לארגוני פשע, זה בדרך כלל, לפי מחקרים, מאוכלוסיות מוחלשות, לא רק, אבל אוכלוסיות מוחלשות בעיקר ולכן צריך לטפל באוכלוסייה הזאת מגיל צעיר.

עוד נקודה אחת שחשובה. עד עכשיו אין תוכנית מקיפה של מערכת החינוך. יש יוזמות של מנהלים של בתי ספר, של מורים. זה לבד לא מספיק. צריך תוכנית של כל בתי הספר ברמה יישובית. תודה.

תודה, נשמע בסוף. אני רוצה לתת זמן למשרד החינוך כדי לשמוע אותם.

בבקשה, חברת הכנסת לאה פדידה.

תודה רבה. ראשית, אני רוצה להודות ליוזמי היום, אבל להגיד לך היושב ראש שלא רק בימים מיוחדים אתה מטפל, ואנחנו בוועדה הזאת מדברים על הסוגיה הזאת.

כשאנחנו מדברים על חינוך אנחנו צריכים לזכור שאכן זה המפתח, אבל חינוך צריך לפגוש את הילד בכל שעות היום וזה מה שנקרא חינוך הוליסטי וחינוך מחבר. החינוך הפורמלי צריך לדבר עם החינוך הבלתי פורמלי על מנת לתת לילד את מה שהוא צריך. אותו נער ונערה שנמצאים במסגרת פורמלית ומצליחים לקבל את הכלים, כשהם יוצאים החוצה ואין להם מעש ואנחנו לא נותנים להם את פעילות הפנאי שמתאימה ומותאמת להם, על מנת לעשות תוכנית אנחנו צריכים לדעת מי הקהל שעומד לפנינו, מי הצרכנים.

יצא לי ללוות שנתיים את עיר ללא אלימות בעיר שבה הייתי סגנית ראש עיר, ביוקנעם. זה חולל מהפכה, אבל רק אחרי שבמשך חצי שנה הם בדקו מי הקהלים, מה הם צריכים, וגם אם זה שולחן סנוקר. כדי שהמדריך למוגנות ידבר איתם ויביא אותם לשולחן ויגרום להם להיכנס למועדון ולמסגרת, אז שמים את זה כדי לראות באמת מה הנוער הזה צריך אחרי צהריים, איך אנחנו מביאים אותו לתוך המרכז ונותנים לו את הכלים להתמודדות ונותנים לו את האופק להתקדם הלאה. תודה.

תודה. עורך דין רסול סעדה, בבקשה.

כבוד היושב ראש, תודה על קיום הדיון. אדוני, אנחנו למדים לא רק ממחקרים, גם ממה שאנחנו עושים בשטח. חלק מהטיפול שאנחנו עושים הוא בעיקר על התפר הזה בין הקהילה של מה שאנחנו מכנים הוועדות המייעצות, גם של אימאמים, גם של הורים, גם של נוער, בתפר הזה של מה אפשר לעשות עם מערכת החינוך.

אני אדגיש, אדוני, דבר אחד. מערכת החינוך היום חייבת לייצר תודעה בנושא האלימות והפשיעה. הקמפיין האחרון שאנחנו יזמנו שהיה לפני החג בנושא של החג, שאנחנו לא קונים לילדנו נשק, נשק צעצוע הכוונה, וחולק לילדי בתי הספר, אנחנו בדקנו שזה רתם עוד ועוד הורים.

יש כשל אחד בנושא התוכניות שמופעלות הן על ידי עיר ללא אלימות וגם במאגר של תוכנית אתגרים של החינוך הבלתי פורמלי, שהמון פעמים התוכנית אינה מותאמת קהילה. אני חושב שזה הכשל העיקרי. כל נושא המצ'ינג והתקצוב הוא פחות בעיה היום ברשויות המקומיות, למרות הצורך בעוד. תודה.

תודה.

אדוני, אנחנו מהמשרד לביטחון פנים. אני מבקש שיתנו לנו רק הזדמנות להתייחס.

אתה מהמשרד לביטחון פנים?

כן.

למה אתם לא מודיעים? אני אומר את זה פעם אחר פעם.

ניסיתי, השתקת אותנו.

תודה.

לא נרשמתם.

תודה. משרד ממשלתי צריך לדעת איך באים לוועדה ואיך נרשמים ואיך מבקשים רשות דיבור. בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אני מודה לך על קיום הדיון הזה. אני מודה גם לחברי איימן, ראש הרשימה המשותפת על היום הזה, יום שלם בוועדות וגם בכנס שיהיה אחר הצהריים, וגם במליאת הכנסת אנחנו נוגעים בנושא הקריטי מאוד לחברה הערבית, זה נושא האלימות.

הדיון הספציפי והנושא הספציפי שרציתי לדבר עליו זה הירי בבית ספר תיכון בג'לג'וליה לפני כמה שבועות. הזדעזענו כולנו למשמע הידיעה הקשה שרעולי פנים נכנסו לבית ספר תיכון בג'לג'וליה, רדפו אחר אחד התלמידים שם ובקור רוח ירו בתלמיד הזה בתוך חצר בית הספר. מובן שהצוות החינוכי, המורים, המנהלת שנמצאת איתנו כאן ואני מברך אותה שנאותה להגיע ולהציג עוד מעט את הסוגיה ואת מה שקרה שם, הצוות המקצועי כולם היו בתדהמה וכולם היו במצב מאוד קשה. אני מקווה שאנחנו אחרי הדיון הזה נצא עם מסקנות, נצא בתובנות שיועילו לטיפול ולמיגור התופעה הזאת. אני אשאיר את שאר הדברים למנהלת בית הספר.

מנהלת בית הספר, בבקשה גבירתי.

שלום לכולם, קודם כול אני רוצה להתחיל בדברים טובים שלא תמיד אומרים אותם בתקשורת, שלפני שבוע בית ספר קיבל פרס חינוך מחוזי כבית ספר מצטיין ברמת מחוז מרכז, ברמלה, וזאת תעודת הצטיינות לסגל ולבית הספר.

אבל את היריות כולם פרסמו. הפרס עבר ככה.

תגידי את השם שלך. הם לא יודעים מה השם שלך.

תודה רבה אדוני.

השם שלי, ריאן דרהקאן, מנהלת בית ספר תיכון ג'לג'וליה, שנה רביעית, עם הישגים מצטיינים.

כמה תלמידים בבית הספר?

500 תלמידים בתוך בית הספר ועם אחוז זכאות של 88% שהוא נקרא באחוזי הזכאות הגבוהים ביותר בין בתי הספר הממשלתיים במרכז ובארץ בכלל. בית הספר, לאור השנים האחרונות לקח על עצמו אחריות גדולה להרים את התלמידים למצב הטוב ביותר. ג'לג'וליה, אוכלוסייה, יש בה הרבה מורכבות, הרבה תרבויות, הרבה שונות, הרבה משפחות, הרבה זרים. יש שוני קצת בין מקום אחד לאחר. למרות כל הקשיים היה לנו אתגר להוביל את בית הספר למקום הכי טוב והצלחנו בזה, אבל כשאתה בין יום ולילה מתעורר בבוקר על מקרה כזה, על אירוע ירי שבתוך בית הספר, זה פתאום שובר לך את כל הביטחון, את כל המערכות, את כל תחושת החוסן שהייתה, כאילו נפל עלינו דבר שקשה מאוד לקבל. למרות זה אני כמנהלת מדברת בשם שלי, עמדתי על הרגליים והתמודדתי בכל הכוחות שאני יכולה. עם תמיכת משרד החינוך ועם כמה תמיכות מגורמי החוץ הצלחנו לעבור את התקופה הזו לאורך שלושה חודשים ולייצב את התלמידים ואת כל המורים, אבל אני לא יכולה שלא להודות שזה יצר משבר בבית הספר, יצר זעזוע בקרב המורים. יש עכשיו כמה העברות של מורים. היה סיכוי לנשירת תלמידים לבתי ספר אחרים.

המורים ביקשו לעבור?

יש כמה מורים שעברו למקום המגורים שלהם, אבל זה יצר מצב של תחושת חוסר ביטחון בקרב המורים, למה? כי כבר זה קרה. מה נעשה ומה הולכים לעשות בכדי למנוע שזה לא יקרה? זאת השאלה שנשאלת עכשיו ל-1 בספטמבר 2018, האם אני בטוחה שלא יהיה עוד מקרה אלימות כזה שאנחנו הותקפנו על ידי גורמי חוץ שאין להם שום חוקים, שום אכיפה שמונעת מהם, שום שמירה. אין ביטחון מלא בתוך בית הספר. אין גידור, אין שמירה, אין שומר חמוש. השומר פתח את הדלת, נכנסו בקלי קלות. כשנכנסו שני אנשים עם נשק גלוי מול כולם, מה אתה יכול לעשות? הרבה אנשים היו חכמים ואמרו שכן, אחריות בית ספר, היה יכול למנוע. אף אחד לא היה יכול למנוע. שני אנשים נכנסו לתוך בית הספר עם ירי ועם נשק בידיים. מי יכול לעמוד מולם? נכנסו, ירו בתלמיד כשהיה עומד בחצר ויצאו בקלי קלות. אנחנו אנשי חינוך, אנחנו מורים.

גבירתי, משפט מסכם, מה את מצפה מהוועדה.

אני מבינה אותך שמשפט מסכם, אבל אתה מדבר על דוגמא חיה.

ברור. אני לא מקנא בך, לא מחליף אותך. תיארת את הסיטואציה ונשאבתי כאילו אני חווה אותה. אני מבין אותך, אבל אנחנו רוצים בדקות שיש לנו גם לתת לעוד הרבה דוברים. אני רוצה שתאמרי לנו מה את מצפה.

א'-ב', כשמדברים על זכות קיום, הצרכים הפיזיים הראשונים הידועים של כולנו, אנחנו לא יכולים להמשיך לנהל באותה סוגיה עם תחושה טובה וביטחון מלא ללא שמירה חזקה, ללא אבטחה בתוך בתי הספר. במועצות אומרים לך, אין לנו תקציבים. במשטרה אומרים לך, אנחנו לא יכולים - - -

זה בחקירה, אנחנו לא יכולים להתייחס.

אני סבלתי שלושה חודשים עם חברת השמירה שלא רוצים לבוא לשמור בג'לג'וליה. כל שבוע היה לי שומר אחר.

קיבלת ליווי ממשרד החינוך?

ליווי ממשרד החינוך קיבלתי. ליווי משטרה, היו נוכחים שלושה חודשים. היו עם השומרים. הניידות עמדו מול בתי הספר. אני חייבת להגיד את האמת, ניסו לתמוך בכל מה שהם יכולים, המשטרה. אני מדברת על זה אחרי האירוע, אבל עכשיו אני מדברת על מה הולך להיות. השוטרים לא יכולים לשמור על בית ספר כל יום והם לא חייבים לשמור על בית ספר כל יום. צריך לגייס מערכת אבטחה.

תודה גבירתי. יוסף, בקצרה.

באמת אין ספק שסוגיית האלימות כפי שאתה מתרשם, לאורך כל שלוש השנים האחרונות, היא הסוגיה המרכזית. עובדה, אתה רואה ראשי רשויות מקומיות, נציגי עמותות, פעילים. אתה לא מכיר אותם אישית. אני מכיר אותם אישית. אלה האנשים שמובילים את החברה הערבית בישראל. זה רק כדי להדגיש את חשיבות הנושא.

היות ואנחנו בוועדת חינוך, כבוד היושב ראש, אני רוצה להדגיש, ואמרתי את זה בפני נציגי משרד החינוך. יש גם כשל בחומר הפדגוגי שקיים במשרד החינוך להתמודדות עם תופעת האלימות, התמודדות עם מצבי סיכון, עם נוער בסיכון, הרבה חומר, בעיקר חוזרים של המנכ"ל שלא קיימים בשפה הערבית, ואני לא רוצה רק שיתורגמו.

אני חושב שהגיע הזמן שמשרד החינוך ייקח אנשי מקצוע ערבים, ולא חסרים כאלה גם מסביב לשולחן, והם פשוט יכינו את החומר הזה להתמודדות עם תופעת האלימות, עם נוער בסיכון, עם נוער נושר. זה מאוד כמובן נדרש בחינוך הערבי. בנוסף, כמובן לצרכי האבטחה. אבטחה היא לא רק לעניינים ביטחוניים כפי שמנסים לומר. צריכים גם אבטחה במובן החברתי שלה. בתי הספר מופקרים. קיים אולי מסר שהכול אפשרי והכול הפקר. הגיע הזמן גם לספק את האבטחה הנדרשת הזו, שלא לדבר על כך, זה אולי בהזדמנות אחרת, על בעיית המיגון. כפי שאתם יודעים, במרבית בתי הספר היום, חס וחלילה אם תהיה רעידת אדמה, אנחנו נישאר בעצם בלי שום הגנה. זה אולי לשבוע הבא, אנחנו נדון בו. יישר כוח.

יוסף ג'ומעה, תציג את עצמך.

כבוד יושב ראש הוועדה, חברי כנסת נכבדים, אני יוסף ג'ומעה, יושב ראש ועד הורים מרכזי בטייבה.

אדוני, פשוט מאוד עובדה מאוד מצמררת. במדינת ישראל בשנת 2018 אני כבחור בן 38, פעם ראשונה שאני רואה סמים בחיים שלי למרות שאני ייצגתי כעורך דין בתחום הפלילי. זה היה בתוך בית ספר. מה שאני מנסה להגיד כאן זה דבר מאוד חשוב, שהפעילות של המשטרה, אני נתקל בתקופה האחרונה אחרי שהתחלתי בתפקיד של יושב ראש ועד הורים, שהמשטרה מעוניינת להיכנס לבתי הספר לתת כל מיני הדרכות, אז אני באתי ואמרתי להם, אין לי שום בעיה, אבל מה הבעיה עם הקטע של הסחר בסמים בתוך בתי הספר? מה אתם עושים בעניין של הסחר אפילו בנשק, אדוני, בתוך בתי הספר? אז אין שום תשובות. מנגד אומרים לנו, אנחנו רוצים להיכנס ולתת הדרכות בכל מיני עניינים.

לעניין החינוך הבלתי פורמלי ותוכנית אתגרים, האמת, שבאמת כפי שאמר פה חברי לעניין התוכנית, לא חסר תקציבים, אבל מה שכן חסר זה עניין מאוד חשוב, שהתוכניות, קונים אותן מהמאגר הירוק של משרד החינוך לא על פי הצרכים של התלמידים, וזה הדבר שמאוד חשוב. מאוד חשוב שאת התוכניות שקונים ונותנים לילדים יהיו בהתאם לצרכים של התלמידים.

פרופ' מונא חורי.

שלום, אני פרופ' מונא חורי כסאברי מהאוניברסיטה העברית.

אני רוצה להגיד בקצרה, אני יודעת שהזמן קצר ואני גם בטוחה שבשני המשפטים שאני אגיד לא נפתור את הבעיה, אבל מה שאני חושבת שאנשים פה מדגישים, את החוסר בהתאמת התוכניות לחברה הערבית, אחת הבעיות בכלל של תוכניות התערבות במדינת ישראל זה התאמת התוכניות למחקר. אנחנו פשוט כל היום כחוקרים עסוקים. כל הקריירה שלי עשיתי על הנושא של - - -

ואף אחד לא לוקח מהמדף את המחקרים.

אף אחד לא לוקח את מה שאנחנו עושים.

החוכמה נמצאת במקום אחד.

אנחנו כותבים, אנחנו מצביעים על גורמי הסיכון של האלימות, אנחנו חוקרים את החברה הערבית ובסופו של דבר כשאני שומעת על תוכניות, הרבה פעמים אינם מתכתבים עם מה שאנחנו מצביעים עליו במחקר.

וחבל.

אחת הבעיות החמורות שיש בבתי הספר, אגב, כולנו מדברים על נשק. לא נעים, אני מבינה את המנהלת, זה אלימות בין תלמידים, היום-יומית. 60% מהתלמידים הערבים חווים אלימות יום-יומית בבית הספר. אם אנחנו לא נפתור את הבעיה הזאת, אנחנו לא נוכל לפתור את הבעיה היותר קשה.

אנחנו מדברים על בתי הספר. הילד לא מגיע ללוח חלק בכיתה א'. יש לו שש שנים עד שהוא מגיע לשם. אם אנחנו לא נחנך נכון בגיל הרך, שום בית ספר לא ימחק את כל מה שחינכנו בשש השנים הראשונות.

אתם פניתם למשרד החינוך עם התוצרים שלכם?

אנחנו דווקא עם משרד החינוך עובדים מאוד צמוד. משרד החינוך בתוכניות שלו כן מיישם את תוצאות המחקרים.

תודה. חשוב לשמוע. עאטף מועדי.

שלום לכולם, כבוד היו"ר, אני עאטף מועדי, מנכ"ל ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי.

אני אמשיך ממה שמונא אמרה, שגם תוצאות המיצ"ב האחרונות, 2017, מראות שיש - - -, אז למעשה אנחנו לא פותרים, אלא 5% פה, 11% שם, אז כל המגמה היא מגמת עלייה של אלימות על גווניה. החשש הגדול שלנו זה שבאמת ההתנהגות האלימה תהפוך לתרבות אלימות ופה אנחנו באמת ניקלע לבעיה אחת גדולה שלדעתי מחייבת דבר פשוט, א', תוכנית לאומית להכריז, לא רק הנושא המרכז של שנת 2018, אלא באמת תוכנית לאומית עם משאבים, עם תקציבים, לבנות תוכניות, מודלים, לפתח, על ידי פרופ' מונא, על ד"ר דיאנה דעבול. יש אנשי מקצוע ממש ממדרגה ראשונה שאנחנו גאים בהם. הם יכולים לעשות את העבודה.

עאטף, יש עדיין את המושג הזה של נושא מרכז?

כן, זה עדיין קיים פה ושם.

אף אחד לא בדק את היעילות של הדבר הזה? השנה נושא מרכז, האלימות, בשנה הבאה - - -

כולם עוסקים במלחמה באלימות, אבל זה יוזמות ונגיעות ללא תוצאות.

נכון, זה מה שאני אומר.

עאטף, משפט מסכם.

המורים היום זועקים לשמיים. כ-40,000 מורים אומרים, אין לנו כלים, אין לנו ממש איך להתמודד עם התופעות האלו. אף אחד לא הכשיר, אף אחד לא נתן העצמה, אף אחד לא נתן להם כלים ואני חושב שזו המטרה שצריכה להיות.

נסרין חדאד חאג' יחיא.

שלום, קודם כול אני רוצה לברך את הרשימה המשותפת שעושה עבודת חיל. לצערי הרב התקשורת העברית לא יודעת לתווך גם את הדיונים האלה לציבור היהודי וחבל מאוד.

בהמשך להערה של חברת הכנסת פדידה לגבי הממשק בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי, אני רוצה לחזק את הנקודה הזאת ולהגיד משהו שהוא הרבה יותר חמור מזה. לצערי הרב המשרדים הממשלתיים, משרד החינוך, משרד התרבות, אף אחד לא יודע יד ימין מיד שמאל. יש המון תוכניות. לא חסרים משאבים ולא חסרים תקציבים, אבל אף אחד לא יודע מה נעשה עם הכסף הזה ואיך הוא מנוצל בתוך הרשויות המקומיות הערביות.

אני רוצה לחזק את הנקודה ששרף חסאן דיבר עליה. גם אם המדינה תמשיך לשפוך מאות מיליארדים, לצערי הרב כל עוד התלמידים הערבים יגדלו כשהם לא יודעים מי הם, מה הזהות שלהם, מה המעמד שלהם בתוך המדינה, גם מאות מיליארדים לא יטפלו בבעיית האלימות.

נקודה אחרונה. אני תוהה איפה עבדאללה חטיב. זה ראש הפירמידה, זה ראש מערכת החינוך הערבית במדינת ישראל. למה הוא לא נמצא בדיון הזה?

לגבי החפיפה בין המחקר לבין המלצות מדיניות, בשדה האחרונה יצא לי לכתוב מחקר מאוד גדול עבור משרד החינוך על איך אפשר לעשות ניצול יעיל של המשאבים שהוקצו עבור החינוך הבלתי פורמלי, 650 מיליון. אני לא יודעת איפה הדברים עומדים היום, אבל אני בהחלט חושבת שאפשר לקחת המון מהמחקר, ללמוד ממנו וליישם אותו במסגרת השטח.

המלצה אחרונה – להקים ועדה בין-משרדית שתכלול את משרד החינוך, תרבות, ביטחון פנים וכלל המשרדים הממשלתיים כדי שנבנה תוכנית הוליסטית לטיפול בתופעה.

תודה. עימראן כנאנה.

אני עימראן כנאנה, ראש מועצת יפיע.

אני אדבר על שני דברים: אתגרים ותוכנית עיר ללא אלימות. אני שמעתי הרבה על התוכנית הזאת עכשיו, אבל אני מבין שהרוב לא מכירים מה זה תוכנית עיר ללא אלימות. היא תוכנית מובנית, נלחמנו לקבל אותה. הרבה רשויות שילמו את המצ'ינג שלהם.

ישוב כמו יפיע של כ-20,000 תושבים, יש לנו שני בתי ספר תיכוניים, שניים חט"בים, חמישה יסודיים. התוכנית מובנית באופן של אכיפה. חלק לאכיפה הולך, חלק לרווחה, חלק לחינוך ועוד חלקים אחרים. הנתח של החינוך הוא מדריך מוגנות אחד ששמנו אותו בבית ספר חט"ב אחד. - - - וכל הבעיה של האלימות, לא מספיק מדריך מוגנות אחד או רק תפקיד כזה. יש צורך בהרבה פעילויות למניעת האלימות, אבל אנחנו מדברים על עשרה בתי ספר עם מדריך מוגנות אחד. שתבינו מה זו תוכנית עיר ללא אלימות. זה מה שאנחנו מקבלים.

אתגרים – בניגוד למה שאמר חברנו לשעבר, בחברה הערבית עוד לפני תוכנית אתגרים, יש לנו פעילות. זה באופן יחסי בין היישובים, יותר או פחות. קיבלנו תוכנית אתגרים. גם הכסף המושקע שם בקושי מספיק לחוג לכל שלושה-ארבעה ילדים. דעתי, שעם הסכמתי להרבה דברים שנאמרו, מדובר בחברה הערבית שמחלת האלימות היא מחלה קשה שצריך ניתוח רציני. אנחנו מקבלים כדורי הרגעה ולא פותרים שום חלק מהבעיה, ומצטרף לשאר הדברים שאמרו חבריי. צריך לנתח קודם כול ניתוח מעמיק למחלה עצמה וביחד לראות איך לנתח אותה. גם להתאים כל תוכנית או כל הצעה לשטח, וזה אמרו הרבה חברים כאן.

אמרו וחוזר על זה.

צריך להתאים לשטח.

תודה. נאיף ד'גש, בבקשה אדוני.

תודה רבה שנתת לי הזדמנות, אדוני יושב הראש. נאיף ד'גש, משרד לביטחון פנים, אגף קהילה ומניעת פשיעה. אני עובד בתחום הזה 18 שנים.

נכון להיום במשרד שלנו ישנם שלושה גופים, שזה עיר ללא אלימות, מציל"ה, שזה אגף חברה ומניעת פשיעה והרשות למלחמה בסמים. שלושת הגופים האלה עובדים בכ-220 רשויות מתוך 256 רשויות במדינה. נכון מה שנאמר כאן, שיש הרבה תוכניות שמתחלקות מבחינת תקציבים, אבל התקציבים נקבעים על פי מפתחות מסוימים, לפי גודל היישוב.

מהתוכניות שאנחנו מפעילים אותן, מה שדיברו כאן, נושא של מדריך מוגנות שזה דבר מאוד מוצלח בבתי ספר, רצוי גם כן לאמץ אותו, אבל זה לא רק העניין הזה. אנחנו פועלים בהרבה מאוד תחומים. נושא של מניעה, שזה סדנאות, נושא של פעילות ספורטיבית, והבחירה של התוכניות כמו שאמרה כאן חברת הכנסת חנין וחבר הכנסת כאן, אנחנו לא בוחרים לרשות את התוכניות שלה. הם בוחרים לעצמם על פי הצרכים שהם מציגים. כמובן יש מגבלה של תקציב, שאנחנו דרך המגבלה הזאת אומרים, אפשר לכסות רק חלק. ראש מועצת אבו גוש יעיד גם כן בקטע הזה שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה די טוב מזה מספר שנים.

בנוסף לתחום הזה יש מה שנקרא תחום הסייבר. אנחנו עובדים בקטע הזה של תחום הסייבר, שזה בעצם לעקוב אחרי ילדים דרך הרשתות החברתיות, לבדוק איזה סיכונים עוברים שם הילדים או לאתר סכנות. אני לא רוצה לפרט יותר מדי כאן, אבל נושא של אונס, נושא של סמים, נושא של פגיעות חברתיות, ניסיונות התאבדות. כל הדברים האלה עולים מייד. כל חמשת משרדי הממשלה שותפים לפרויקט הזה או לתוכנית הזאת, בעצם לטפל בנערים, בילדים, בנשים בכל העניין הזה.

נכון לשנה התחלנו תהליך של איחוד ביחד, שזה כולל את שלושת הגופים: מציל"ה, עיר ללא אלימות והרשות למלחמה בסמים. לפי חוק שהתחיל ב-7 בפברואר, בשנת 2019 אנחנו נתחיל עם תוכנית חלוקה חדשה, עם תוכנית תקצוב חדשה, כאשר לכל הרשויות במדינת ישראל תיכנס התוכנית הזאת עם תקציב.

נאיף, אני רוצה לשמוע ממך האם יש התייחסות מיוחדת לחברה הערבית בסוגיות האלה? כשאני אומר לי מציל"ה, עיר ללא אלימות, בפס רחב, אנחנו נקבל את התוצאות באותם מדדים שאנחנו מקבלים בכל התחומים. סוגיית האלימות בחברה הערבית ידועה. החברה הערבית סובלת ממנה. מדינת ישראל סובלת ממנה. כולם סובלים ממנה. זה אתגר ברמה הלאומית להתמודד עם התופעה הזו. השאלה אם אתה יכול לבוא ולומר לי שהמשרד לביטחון פנים, כשהוא מדבר על מציל"ה, הוא לא מדבר על מציל"ה שהוא מפעיל בדימונה או בבאר שבע או באילת. כשהוא מדבר על עיר ללא אלימות, זה לא באותה מתכונת, לא באותה עוצמה, לא באותה רמה כפי שהוא מפעיל אותה בעפולה, תל אביב או ירוחם. זה מה שאני רוצה לשמוע, אם יש התייחסות מיוחדת.

אני יכול להגיד לך באחריות מלאה ובפה מלא, כל התוכניות שנבחרות ביישובים הלא יהודיים הן מותאמות ומונגשות תרבותית. הן נבחרות על פי הצרכים של הרשות. ראש מועצת אבו גוש, הוא עומד מקרוב - - -

אתה עושה את זה אידיאלי. זה לא נכון.

ראש מועצת אבו גוש בכבודו ובעצמו, הוא מאשר את התוכניות ובחירה של התוכניות. אני לא בוחר לו את התוכניות. הבחירה בשיתוף עם הרשות על פי הצרכים של הרשות. אנחנו מלווים את כל התוכניות.

אם הוא אומר לך, אני לא צריך מוגנות, אני צריך עובדת סוציאלית בבית הספר הזה, אתה מאפשר לו?

יש, כן.

זה לא נכון. תסמכו עלינו שאנחנו מכירים את השטח.

אנחנו בעיר ללא אלימות עובדים בחמישה תחומים מרכזיים: נושא של פנאי, נושא של חינוך, נושא של אכיפה, נושא של טכנולוגיה.

נאיף, אתה יודע לענות לשאלה שלי? אני לא הקשבתי, יכול להיות שענית. האם ההתייחסות לחברה הערבית היא התייחסות שונה?

בהחלט כן.

במה זה מתבטא?

מותאמת תרבותית.

מותאמת תרבותית ומה עוד?

לפי כל ישוב אנחנו תופרים חליפות.

משאבים, אותו דבר? אותו מפתח?

לא, יותר טוב.

תציג את זה. אני צריך לחלוב?

אין לי כרגע את המפתחות אבל מבחינתנו הרשויות הערביות, אם אנחנו לרשות יהודית של 30,000 שקל צריכה לקבל 5 מיליון, הרשות הערבית עם 20,000 שקל מקבלת 5 מיליון.

תודה. משרד החינוך. להזכיר לכם, זה דיון משולב בשני נושאים, אז מי שמיצה את הנושא הזה, יפנה מקום. בבקשה.

שלום, אני עלי הייכל, ממונה חינוך חברתי קהילתי תלמידים ונוער במשרד החינוך, מינהל חברה ונוער. אני חינוך חברתי תוך בית-ספרי ארצי וגם חינוך בלתי פורמלי.

אני רוצה להגיד לחבר הכנסת מאיר, אנחנו לפני שנתיים התחלנו בתוכנית של החינוך הבלתי פורמלי, תוכנית אתגרים.

אני יודע, במחוז דרום.

לא רק מחוז דרום. מדובר על כל הרשויות הערביות. מדובר על 76 רשויות, מתוכן גם בתי הספר במועצות האזוריות. מדובר על 130 מיליון שקל לכל שנה למשך חמש שנים, כאשר 70 מיליון שקל מהם בנושא של עניין של פנאי משמעותי, מנהיגות נוער, עניין של מעורבות והתנדבות ועניין של מיומנויות תעסוקה. הדברים האלה זה מאוד חשוב. לפי דעתי מחזקות את השייכות, ופה אנחנו צריכים לעבוד בשביל למגר את האלימות. אני צריך ללמד אותו שיהיה שייך לחברה שלו, לשכונה שלו ולכפר שלו.

לעם שלו.

ולעם שלו. אני מאמין, החינוך הבלתי פורמלי הוא אולי החשוב ביותר.

הייכל, תקשיב, אני אשאל אותך שאלה. אתה מגיע בתור משרד החינוך לפה. כך גם משרדי הממשלה. זה לא אורחים שבאים עכשיו לשמוע. אתה צריך לבוא ולומר, אני יודע שהתקציבים לחינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית גדלו בצורה משמעותית. שים נתונים.

אני אמרתי 130 מיליון שקל לכל שנה.

לעומת?

650 מיליון שקל.

לעומת כלום.

כמעט ולא היה כלום. עכשיו יש במשך חמש שנים.

יש ניצול - - -

יש מימוש. את הנתונים כבר יש לנו. יש לנו קצת בעיות, אבל אל תשכח, בחברה הערבית למשך כמה שנים לא היו תשתיות, לא כוח אדם וגם לא תשתיות פיזיות, והשנה אנחנו לאט-לאט - - -

הייתי שר הרווחה. הגעתי לשכנים שלי - - - . אמרתי, אתם יודעים מה צריך? לפתוח שתי מועדוניות. אמרו, אין לנו מקום. הבאנו קרוואנים, פתחנו מועדוניות. תשמע, כל מה שאתם תשימו, ותשימו מפקחים על מפקחים ומדריכים על מדריכים, משרד החינוך צריך לעשות סעיף של בינוי, לבוא לכל ישוב כזה מוכר ולא מוכר. ילדים יגיעו למגרש כדורסל ויגיעו למועדון נוער ויגיעו לספרייה. משרד החינוך, הכוונות שלו הן נהדרות ויש כסף, אבל צריך עם משרד השיכון - - -. צריך לעשות התאמה - - -

יש ועדה כזאת, ופה ראשי הרשויות נמצאים. ועדה שמאגמת את כל המשרדים זה לבנות מתקנים שהם מתאימים לחינוך הבלתי פורמלי. בגלל שאין לנו מתקנים, מה עשינו? יש קול קורא. אנחנו עשינו שבתי הספר בחברה הערבית יפתחו אחרי הצהריים, וקראנו לזה בית ספר כעוגן קהילתי והיום אני אומר לך, יש 162 בתי ספר. אנחנו מתכוונים בשנה הבאה להגיע ל-220 בתי ספר. זה כעוגן קהילתי, שהתלמידים יגיעו אחרי הצהריים או יישארו בבתי הספר על מנת לקבל חינוך כמו שצריך.

בעניין בחירות תוכניות, אדוני יושב ראש ועד הורים בטייבה, אני רוצה להגיד לך, בשביל לאשר תוכנית חינוך בלתי פורמלי, ועד ההורים צריך להיות שותף בשולחן עגול שמתקיים. אתה צריך להיות גם מאלה שמחליטים. שולחן עגול זה שמחליט איזה תוכניות יכנסו לתוכנית.

אני כן משתתף בשולחן העגול ואני יודע מה - - -

עוד דבר בנושא של התוכניות. דרך אגב, תוכניות במאגר הירוק של משרד החינוך לחברה הערבית לא היו. רק לפני שנתיים התחלנו להכניס את התוכניות. היום אפשר להגיד, המון תוכניות מהחברה הערבית, ואלה גופים מהחברה הערבית שנכנסו לתוכניות שהן מותאמות לחברה הערבית. עדיין יש כברת דרך ארוכה בשביל להגיע למה שאנחנו מצפים.

מיקוד לאלימות?

90% מהתוכניות מכוונות לעניין של ערכים, של סובלנות.

הייכל, תעצור. הרי אתם לא עובדים מול מנהלי בתי הספר, עובדים מול הרשויות.

אנחנו עובדים לא מול מנהלי בתי הספר. יש רכזי חינוך חברתי ורכזי מעורבות חברתית בבתי הספר.

והצהרת כוונות ותקצובים ומשאבים רבים בשנים האחרונות וחבל שלא לפני כן, אבל זה נעשה. אחת מהלקונות שאנחנו נתקלים בה לאורך כל הדרך מסיבות אובייקטיביות ושלא אובייקטיביות, תהליך הקליטה, הקושי או יכולת, אפילו יכול להיות חוסר הרצון גם של חלק מראשי הרשויות או חוסר כלים. אין להם כלים לקטוף את הפירות האלה שאתם רוצים להעניק להם. יכול להיות שאתה מדבר על דברים שהמנהלת היקרה שיושבת פה, אם הייתה מקבלת אותם, הייתה 'וואו' עושה. בלי זה קיבלה את פרס החינוך של המחוז.

אני חוזר כמעט בכל נושא שאני מדבר שמשרד החינוך משפיע כלפי מטה, לבקר, לפקח, לראות. האינטרס הוא שכל סעיף תקציבי ימומש במלואו ביעילות ושיגיע ליעד שאליו הוא צריך להגיע. אם לא יהיה פיקוח ובקרה בגלל הקשיים האובייקטיביים של ראשי רשויות, מה לעשות, אני לא יכול לבוז להם, לא יכול לדון אותם, אם יש להם קשיים ביום-יום שלהם. יכול להיות שהמשאבים האלה ילכו למשהו אחר. יכול להיות שאתה לא מעניין אותם בכלל. תעזוב אותי מהטרטור שלך, מהבירוקרטיה, לא רוצה את ה-10 מיליון ₪ שלך, תן לי להתמודד בחיי היום-יום.

חנין זועבי ואני מסכם את הדיון.

דיברנו פה הרבה ואני קצת אולי חולקת על תוכניות שהן ממוקדות אלימות. אני לא יודעת מה זה תוכניות ממוקדמות אלימות. אם יש אווירה של כבוד, של להקשיב לתלמיד, של להתייחס לתלמיד כבן אדם, אם אין בעיה של ניכור, ואני מצטרפת לדברים המאוד חשובים של נסרין. אם אין בעיה של ניכור, אז זו מלחמה באלימות. זה לא מיומנות ספציפית של מקצוע טכנולוגי לתת לו, והסכיזופרניה שאנחנו עושים, אדוני היושב ראש, בין חינוך פורמלי לבין חינוך לא פורמלי, כאילו החינוך הפורמלי, אנחנו יכולים להמשיך, אין בעיה שאנחנו לא עונים על הצורך בזהות, על הצורך בלהילחם בניכור, על הצורך לתת מעמד להיסטוריה של התלמיד, לזהות של התלמיד, לצרכים של התלמיד. אם בחינוך הפורמלי ממשיכים להתייחס לתלמיד כמכונת הישגים ורוצים לתקן את הפגם הזה בחינוך הלא פורמלי ועושים את ההפרדה הזאת, אז לא להיות מכונה - - -

תודה. מסעוד גנאים.

תודה אדוני היושב ראש. רק שאלה והערה. היה דיון פה לפני כשבועיים או שלושה שבועות על כל עניין התקציב הבלתי פורמלי, איך מחלקים ואיך מתורגם בשטח, משום שבסוף, אני כמו קרל מקס קצת בעניין של ניתוח הבעיה של הדת. הוא אמר, הבעיה לא בשמיים אלא בארץ. הכוונה, הבעיות, שכל התוכניות האלה זה ביישום. 850 מיליון שקל זה לא דבר פשוט. זה טוב. כל שקל זה טוב, אבל השאלה האם הוא מנוצל או לא מנוצל. משרד החינוך הבטיח להעביר לוועדה פירוט איך כל התחנות של התקציב הזה עובר ובמה מנצלים אותו ומי והאם אלה שבסוף באים בחיכוך, באים בסוף עם התלמיד שהוא בסוף הספק הזה שאמור לתת לתלמיד את השירות החשוב הזה, החינוכי, האם בסוף הוא ראוי, יש לו את הכישורים והאם באמת המסר והמטרה של התקציב הזה מיושם בשטח. זו השאלה.

תודה. משפט בבקשה ואני מסכם את הדיון.

אני הילה, אני מהשירות הפסיכולוגי ייעוצי, אני ממונה על קידום אקלים ומניעת אלימות. נמצאים פה גם חבריי, אריה מור ויוסי עמירה שקשורים לביטחון ולאבטחה.

אני אגיד איפה הדאגה שלנו ואני אגיד בכנות, אנחנו כן מצליחים לראות לפחות במיצ"בים, דובר כאן על העבודה שאנחנו עושים באמת נתונים מהמחקרים ומהאקדמיה. אנחנו מצליחים לראות שינוי בבתי הספר היסודיים. אנחנו נתקלים בקושי גדול בבתי הספר העל-יסודיים, שם הדאגה הגדולה שלנו ושם מגמות הסיכון המתמשכות גם באלימות וגם בנתונים אחרים. אנחנו כן מתכוונים בשנה הבאה, כוח של ליווי והדרכה שכולו מהחברה הערבית וכולו בונה את התוכניות בהתאם לנתונים, להיכנס לצערי, שוב, לנתח מסוים מבתי הספר. אנחנו לא מלווים את כל בתי הספר. יש בסך הכול בערך 200 בתי ספר שנה ששם יש מיקוד של אלימות גבוה, ששם אנחנו נכנסים לליווי ולהדרכה.

תודה.

הוועדה מודה ליוזמי הדיון המשותף, לחברי הכנסת ולאורחים היקרים שהשתתפו בדיון.

הוועדה שמעה את הקשיים ואת תופעת האלימות בחברה הערבית.

הוועדה מודה למשרד החינוך על תשומת הלב המיוחדת שמעניקים לחברה הערבית.

אני לא אקריא אותם, כל ההמלצות של סיכוי שהצגתם, כולם יכנסו לסיכום של הוועדה ויופנו למשרדי הממשלה הייעודיים. חבל שאני אקריא את כולם, הנה הם מופיעים בפניכם.

הוועדה קוראת למשרדי הממשלה לסייע וללוות את ראשי הרשויות ולנצל את כל התוכניות המיוחדות שמיועדות למגר את האלימות במערכת החינוך ובחברה הערבית.

הוועדה קוראת לנצל את המשאב של מכוני המחקר ואנשי האקדמיה ולממש את הפוטנציאל הגלום בהם כדי לתת את המענה הנכון.

הוועדה כפי שעשתה בעבר, תמשיך גם בעתיד לעקוב אחרי ההתפתחויות ואחר המגמות ולבחון אם כל התוכניות האלה מובילות שינוי או לא. במידה ולא, נצטרך לתת את הדעת על כך.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:01.