פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



5
ועדת החינוך, התרבות והספורט
02/07/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 665
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ט בתמוז התשע"ח (02 ביולי 2018), שעה 13:15

הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מירב בן ארי
מסעוד גנאים
מכלוף מיקי זוהר
יוסי יונה
מאיר כהן
מנחם אליעזר מוזס
אברהם נגוסה
עודד פורר

ג'מעה אזברגה
דוד אמסלם
ג'מאל זחאלקה
בצלאל סמוטריץ
לאה פדידה

יפה בן-דוד – מזכ"לית הסתדרות המורים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

הדס צנוירט

הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח-2018, מ/1199

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 2 ביולי 2018, י"ט תמוז התשע"ח. על סדר-היום: הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח-2018 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית, רביזיה.

כפי שזכור לכם מהדיון שהיה היום, הוגשה רביזיה על כל החוק. להזכירכם, לאחר כל הגשת ההסתייגות הצבענו על החוק. הוגשה רביזיה על החוק. אני יודע שחברי כנסת רצו לחזור בהם.

חברי כנסת של הקואליציה?

לא. חברי כנסת של האופוזיציה, שהגישו רביזיה, רצו לחזור בהם לא מהרביזיה אלא רצו להגיש בדיעבד על כל סעיף וסעיף. נבדק תקנון הכנסת, ואנחנו נצביע רק על הרביזיה על כל החוק – לא על כל הסתייגות והסתייגות. מי הגיש את הרביזיה?

מאיר כהן ויוסף יונה.

תסבירי, בבקשה.

בעיקרון, אם יש רביזיה על כל החוק, לא דנים. אפנה לסעיף 115ז1 לתקנון. אם יש רביזיה על כל החוק, צריך לדון ברביזיה על כל החוק ולא סעיף-סעיף.

יש דיון? מנמקים?

מנמקים את הרביזיה ומצביעים, האם לפתוח את החוק מחדש. דיון מחדש.

אם יצביעו בעד הרביזיה שלך, הדיון ייפתח. רביזיה על כל החוק מונחת על השולחן.

אני ביקשתי רביזיה על כל סעיף וסעיף.

לא עומדת. הרביזיה הוגשה על כל החוק.

אני רוצה לנמק.

אומרת היועצת המשפטית – אם יש רביזיה על כל החוק- -

ואם חבר הכנסת מאיר כהן אומר שאת הרביזיה שלו- - -

אבל יש רביזיה שלי, שאני הגשתי לוועדה, על כל החוק. אני רוצה לנצל את הכלי הפרלמנטרי הזה כדי לחסום פיליבסטר לא מהותי. לא אתה. כולם היו ענייניים בדיונים. חבר הכנסת מאיר, ההתנהלות שלך - גם של יוסי יונה. אני אומר, שלא ישתמע – למעט יוסי יונה. בבקשה. לשבת עוד דיון ועוד דיון, זה מעורר כבוד.

אדוני, הגשתי את הרביזיה, גם יוסי וגם אני הגשנו את הרביזיה, ומי שהצטרף אלינו. ודאי הגשתי את הרביזיה לכבודם של ההורים שקמו ויצאו כאן, חלקם בוכיים וחלקם עם תחושה שהמערכת הזו לא הקשיבה להם. אני שמעתי את מיקי אומר בסוף דבריו, ונותן הבטחה שאני מאוד מכבד אותה, שאנחנו נהיה כאן על המשמר – תקן אותי, מיקי – כדי שילדים לא- - -

אני מצטרף. מחויב לכך.

אין בזה לא קואליציה ולא אופוזיציה.

רק לסבר את האוזן – בקדנציה הזו שמתי את החינוך המיוחד על השולחן, וכ-80 דיונים מכלל הדיונים היו על החינוך המיוחד.

אני חבר בוועדה, ואני מקפיד לבוא לישיבותיה, ואני מחזק את דבריך, ומעלה על נס את זה שהוועדה הזו, בניגוד לוועדות אחרות, היא בהחלט פעילה, ונוגעת בעצבים החשופים של מערכת החינוך הישראלית. אני מאוד מכבד את זה. טוב לכולנו, קואליציה ואופוזיציה, לבוא לדיונים פה.

בכל אופן אני אומר לך, רחל, ואני אומר לאנשי משרד החינוך וגם לחבריי בקואליציה - זה חוק כל כך חשוב. אני האחרון שאומר שזה חוק מיותר. הוא לא חוק מיותר. זה חוק שעושה הסדרה, ומי כבעל ניסיון – מי שהיה בתוך המערכת הזאת, וניהל בתי ספר, מבין עד כמה החוק הזה הוא במקום. אבל דווקא בגלל חשיבותו היה ראוי שתקשיבו יותר להורים. דווקא בגלל חשיבותו. אני לא מבין, מאיפה זה בא? האם אתם עובדים, אנשי משרד החינוך – אין לי ספק, רחל, אני מכיר אותך שנים - שאת משקיעה את נשמתך, והוועדה משקיעה והיושב-ראש, אבל זה התסכול הגדול, שדווקא אתה יוצא מחוץ לישיבה, ואתה רואה את כל ההורים הבוכיים ואת כל אנשי העמותות הפגועים, וזה נראה כאילו זה קרב איתנים שלא היה בו צורך.

הוא בלתי נמנע. כמו בחקיקות אחרות.

אני לא בטוח. אבל היה אפשר לצמצם את רמת ההתנגדות.

20 דיונים, 30 דיונים, אם תוסיף את דיוני הרקע.

אני מסכים אתך שכל מה שלא תעשה, תמיד ייצאו אנשים שתאוותם לא בידם.

יחד עם זה, פגשתי כאן הורים שכל רצונם היה שיקשיבו, והיתה תחושה - לא של הוועדה; הוועדה הקשיבה. הם ביקשו, שמשרד החינוך יקרא להם, שמשרד החינוך ידבר אתם, שהם יהפכו לפרטנרים. בסופו של יום רק הורה שיש לו ילדים עם מוגבלויות יכול להבין, והוא המומחה. לכן אנחנו צריכים להקשיב להורים.

תודה.

רק אחד מנמק, לפי התקנון?

יוסי.

תודה, מרב על הייעוץ המשפטי, שהפעם פעל לטובתי...

אני מוחה, ומגן על הייעוץ המשפטי...

יוסי, אתה יודע כמה תיקונים אתה בזכות הנוכחות שלך בדיונים הכנסת לניסוחים? אל תזלזל.

ועדיין לא יצאתי בחצי תאוותי בידי. אבל הרשה לי לומר, אדוני, בהמשך לדברים שאמר ידידי מאיר כהן, יש הביטוי, שאתה אמון עליו – קול המון כקול שדי. זה באמת הזעקה הרמה ששמענו מההורים, שזה כשלעצמו אתה יכול לומר, אדוני, שזה לא השיפוט האולטימטיבי, אם החוק הוא טוב או לא טוב, אבל כשאתה שומע את הצעקה הרמה הזאת מצד ההורים, מצד הארגונים החברתיים, ואני מרשה לעצמי שוב, אדוני, לומר במאמר מוסגר, שכמו שאנשי משרד החינוך עושים את עבודתם, כך ההורים באים עם הכאב שלהם, והארגונים החברתיים, שליוו את העבודה הארוכה של ניסוח החוק הזה, אדוני היושב-ראש, ואתה יודע היטב איזו עבודה טובה ואיזו מסירות גדולה באה לידי ביטוי בעבודתם כאן בוועדת החינוך שלך הכנסת. אז זה אם כן במאמר מוסגר.

אני עדיין מאמין, אדוני היושב-ראש, ביתר תוקף, שהחוק הזה שהוצאנו מידינו, הוא חוק מאוד-מאוד בעייתי. התגלע בין רחל לביני תחילתו של דיאלוג, שלא מוצה עד תומו, ואני חוזר ואומר שהחשש המאוד גדול שלי הוא בעניין התקצוב הסטטיסטי, שנוגע לחלק גדול של תלמידים. אם יש 250,000, יש כמעט 100,000 תלמידים שיהיו בתוך המסגרות, שמגיע להם חינוך מיוחד, אבל הם לא עברו את הסף של ועדת הזכאות, ושם יש לי חשש שהוא די מוצק, גדול מאוד, שהילדים האלה הם לא יקבלו את הסד הפרטני שמגיע להם. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהחוק הזה - ובאמת משפט סיכום – כפי שאמרת, קיימנו המון דיונים. נעשו שינויים. עדיין הבעיה המבנית, העמוקה של החוק הזה, נותרה על כנה. היא תהיה בכייה לדורות. לכן זה הבסיס לרביזיה שהגשנו.

מי בעד הרביזיה – כפי שהוצגה? מי נגד?

הצבעה

בעד הרביזיה – 6
נגד – 8
נמנעים – אין
הרביזיה לא נתקבלה.

בעד – 6. נגד – 8.

הבטחתי לגב' יפה בן-דוד, מזכ"לית ההסתדרות. בבקשה.

אני אומרת את הדברים הללו מתוך הלב. במשך 18 דיונים, אם איני טועה, שהיו פה בוועדת החינוך, השתתפתי יחד עם הצוות המקצועי. אני רוצה קודם כל לפתוח את דבריי, ולדבר דווקא על הארגונים החברתיים. אני חושבת שכולנו צרכים ללמד זכות על הארגונים האלה. הם דיברו מדם לבם, מתוך כאב גדול ועמוק של הילדים שלהם. הם מתמודדים אתם ביום-יום. נכון שאנחנו כעובדי הוראה מתמודדים אתם בבתי הספר, אבל ההתמודדות היום-יומית היא בהחלט קשה עבור ההורים הללו. הם דואגים לילדיהם, ורוצים שילדיהם יקבלו את המרב והמיטב מהמדינה, שמחויבת לתת להם.

יחד עם זאת, אם אנחנו רואים ועוקבים, כפי שההצעה היתה בהתחלה לעומת עכשיו, אי-אפשר לומר שלא היו שינויים. היו שינויים. ייתכן מאוד שהם לא מספיקים. יש עוד מה לשפר ולייעל, ולכן הדרישה שלנו כהסתדרות המורים היא לדחות את הרפורמה מתשע"ט לשנת תשפ"א, כאשר בתש"פ יתקיים פילוט. מן החוכמה ומן הצדק לעשות את הפילוט הזה דווקא במחוז חלש ולא חזק. אם אנחנו רוצים להצליח ברפורמה הזאת, כי החששות הם לכולם – גם לכל האנשים שישבו פה, גם להורים וגם לנו כעובדי ההוראה. זה דבר אחד.

אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכנסת, וגם ליושב-ראש ועדת החינוך, יעקב מרגי, שאמר מפורשות היום – רפורמה לא יכולה להתבצע ללא מורים. אז מדובר בהכשרת מורים, מדובר גם על כך שיתקיים משא ומתן. נקיים את המשא ומתן. הדרישה שלנו היא גם בנושא של היועצות. חייב להיות תקן של יועצת בכל בית ספר. והכי חשוב – אמנם החוק עבר, אבל זה רק ההתחלה של המסע. המסע הוא ארוך, הוא מורכב, ונשתף פעולה, לשבת כדי לעשות את המיטב כדי שהרפורמה תצליח.

תודה. אני רוצה לומר דברים. קודם כל, אנחנו מחויבים לחוק, אבל קודם כל אנחנו מחויבים לילדי ישראל. באתי לסוגיה הזו, כל כולי מחויב לדאוג לילד המיוחד. לא מילים בעלמא. עקבנו בלי החוק הזה - נעקוב גם אחרי החוק זה. ושוב – אם נאמרו דברים בטונים צורמים או בביטוי לא ראוי כלפי ארגונים חברתיים או נציגי ציבור, זה מלהט הדברים. זה לא אישי. אמרתי תוך כדי הדיונים, גם כשהטונים עלו, שהתרומה של הארגונים החברתיים ושל ההורים ושל הארגונים הייעודיים שמתעסקים בזה היא תרומה רבה, והחוק יצא מכאן לא כפי שהוא נכנס. אני שמח שהוא כך. נמשיך לעקוב. היו דברים מעולם, ששר קבע תחולה בתש"פ, ויכול להיות שהוא ייווכח שההדרכה לא נעשתה, ויבקש לדחות. אנחנו לא יודעים. אבל חייב לקבוע תאריך.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.