פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



20
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
03/07/2018


07/08/2018
10:24
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 260
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ח (03 ביולי 2018), שעה 11:00

המחסור החמור בתחבורה ציבורית בנגב והשפעתו על חיי נשים – לציון יום התחבורה הציבורית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
זאב בנימין בגין
ג'מאל זחאלקה

ג'מעה אזברגה
סעיד אלחרומי
תמר זנדברג
דב חנין

עמיחי לוי - ממונה תחבורה ציבורית מחוז דרום, משרד התחבורה

סיון הנדל - יועצת אגף תח"צ, משרד התחבורה

צביה ירדן - אחות מרכזת תחום בכירה אבטחת איכות הטיפול, משרד הבריאות

יחיאל גולדבלט - תחום קשרי ממשל, משרד הפנים

רים ארשיד - מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אימאן אל קאסם - מרכזת תעסוקת מיעוטים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

בני צרפתי - מרכז בכיר תכנון ובקרה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אביב חצבני - מנהל מרחב דרום, התאחדות התעשיינים בישראל

ישי מנוחין - מרצה, אוניברסיטת בן גוריון

מוחמד ג'בור - נציג חברה ערבית באגודה, המכללה האקדמית ספיר

מאיה אנדראה אוזן - אגודת הסטודנטים, מכללת ספיר

מזל נייגו - ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין

סנא אבן ברי - ראש תחום זכויות האוכלוסיה הערבית הבדואית, האגודה לזכויות האזרח בישראל

יוסרה אבו כף - נציגה, מועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב

לוריא דלה - רכזת לובי ותקשורת, פורום דו קיום בנגב

סברין אבו כף - רכזת תיעוד, פורום דו קיום בנגב

עופר דגן - מנהל שותף, עמותת סיכוי

יובל דרור שילה - רכז פרויקט שוויון בנגב, עמותת סיכוי

פאדי שביטה - מנהל מחלקת מדיניות שוויונית, עמותת סיכוי

טל כהן - מנכ"ל דן מחוז הדרום, דן - תחבורה ציבורית

עדי עסיס בובליך - סמנכ"לית משאבי אנוש, דן - תחבורה ציבורית

אמל אלנסאסרה - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

יוסרה אלאעסם - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

יערה צעירי - רכזת פניות הציבור, 15 דקות, ארגון צרכני תח"צ

לאה הנדל - מורה

משה הנדל - גמלאי

אריאל רובינוב - מתנדבת

אורי צפריר - יש עתיד

רואנק נאטור - מוזמן/ת

פאטמה אבו קוידר - מוזמן/ת

שי מלכה - מוזמן/ת

בתיה מאזור - מוזמן/ת

סתיו כהן - מוזמן/ת

ז'קי פנחס - מוזמן/ת

עידן רינג - מוזמן/ת

רנין אבו געפר - מוזמן/ת

איקראם אלקרינאוי - מוזמן/ת

יוסף רוזנמן - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים


המחסור החמור בתחבורה ציבורית בנגב והשפעתו על חיי נשים – לציון יום התחבורה הציבורית

אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-3 ביולי 2018 והכנסת היום מציינת עוד יום מיוחד שהוא יום התחבורה הציבורית. אני אומרת את זה כי רק לפני כמה דקות סיימנו דיון מאוד מעניין גם כן במסגרת היום המיוחד לשפה הערבית שהכנסת מקיימת היום. היום של התחבורה הציבורית הוא ביוזמתם של חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת סעיד אלחרומי וחבר הכנסת איתן כבל. ואני יודעת שזו לא השנה הראשונה שמציינים את היום הזה, גם בעבר אנחנו הקדשנו את הדיון בוועדה בנושא המחסור החמור בתחבורה ציבורית בנגב והשפעתו על חיי נשים. בעבר עשינו את זה באופן כללי, היום מנסים להתמקד יותר בתחבורה הציבורית בנגב.

אנחנו קיימנו כבר כמה ישיבות קודמות שנוגעות לכל מיני נושאים על חיי הנשים בנגב ואחד מהנושאים שבלטו בכל הדיונים האלה זה הנושא של התחבורה הציבורית ועד כמה היא משפיעה לא רק על הניידות אלא על הנגשת השירותים לנשים בנגב.

אני אתן לחברי הכנסת היוזמים לפתוח את הדיון ולהעלות את השאלות המהותיות. בבקשה חבר הכנסת דב חנין.

תודה לך גברתי היושבת ראש. תודה לך לא רק על רשות הדיבור, אלא על המחויבות, באמת, המאוד מאוד גדולה שלך לנושא הזה. ההבנה העמוקה שלך שיש קשר הדוק בין היכולת של נשים לממש את עצמן לבין תחבורה ציבורית. המחויבות שלך לקדם תחבורה ציבורית למען נשים בכלל בחברה שלנו, המחויבות שלך לקדם תחבורה ציבורית למען נשים בחברה הערבית. ובאופן ספציפי, המחויבות שלך, וגם הדיונים שקיימת בוועדה הזו על מצבן של הנשים ביישובים הערבים הבדואים בנגב והקשר בין המצב הזה לבין תחבורה ציבורית או העדר תחבורה ציבורית. אז תודה לך באמת על המסורת המאוד מאוד חשובה שאת ממשיכה בוועדה הזו בהובלה נמרצת של הנושא הזה.

ותודה לחברי ושותפי ליום הזה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי שהוא נציג הנגב והוא גם זה שיוכל לתאר בפתיחת הדיון בצורה יותר רחבה את הבעיות שאנחנו מתמודדים איתם, על השותפות וההתגייסות ליום הזה והמחויבות שלו לנושא.

תראו, חברות וחברים, אנחנו קיימנו סיור ביישובים ערבים בדואים בנגב ואנחנו ראינו מציאות בלתי אפשרית. ידידי, חבר הכנסת בגין, אני עכשיו אפילו לא מדבר על יישובים לא מוכרים, אני מדבר איתך על יישוב מוכר של אלפי אנשים, אלפי אזרחים, אוטובוס לא נכנס לשם. אם יש אישה שרוצה ללכת לעבודה, חוצפנית כזאת, רוצה ללכת לעבודה, אין לה שום דרך ללכת לעבודה. אם יש צעירה שרוצה ללמוד באוניברסיטה היא צריכה אולי לבקש טובה מאיזשהו מישהו שייקח אותה טרמפ כי אין לה שום דרך להגיע.

ובכל זאת עכשיו הגיעו הנשים מהנגב. אתה רואה כמה לקח להן להגיע.

כי אין תחבורה ציבורית, גברתי, זו הבעיה. האזרחים הערבים בנגב היו שמחים לנהור באוטובוסים רק שלא נותנים להם את ההזדמנות. ולכן אותה אישה שרוצה ללכת לעבוד, אותה אישה שרוצה ללכת ללמוד, אותה אישה שהבן שלה חולה ורוצה לקחת אותו לרופא, אין לה שום דרך לעשות את זה. בוודאי ביישובים לא מוכרים אבל גם ביישובים כן מוכרים. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת זה נושא שהחשיבות שלו היא פשוט גבוהה ביותר. אני מברך את נציגי משרד התחבורה שנמצאים איתנו כי אני יודע, מתוך העבודה שלי בוועדת המשנה לתחבורה ציבורית, שיש היום הרבה הרבה אוזן קשבת במשרד התחבורה כדי לקדם את הפתרונות. וכדי לקדם פתרונות לימינו, לא בעוד שנים, אלא בשנה הקרובה ובתקופה הקרובה. ואני מקווה שהדיון הזה יוכל לקדם את כולנו למציאות יותר טובה. באמת תודה רבה לכולכם ובהצלחה לנו ביום הזה ובדיונים האלה.

אגב, רק עוד הודעה קטנה – אחרי הדיון אם תרצו יש מחוץ לבניין הוועדות יש אוטובוס עם קרוואן כזה, קרון הסברה, שהצלחנו להכניס אותו לכנסת. תתארו לכם, הכנסת בנויה למכוניות פרטיות, היה קצת קשה להכניס קרון הסברה שזה לא רכב פרטי, אבל הצלחנו והוא נמצא פה ביציאה מהכנסת ואתם מוזמנים להגיע ולראות את זה.

מה בדיוק יש שם?

אנחנו נשמע את נציגי משרד התחבורה שיסבירו בהמשך. ובשעה 14:00 יש לנו כנס גדול באודיטוריום בעניין התחבורה הציבורית וכולכם מוזמנים. תודה רבה.

תודה חבר הכנסת דב חנין. אני בהתחלה הייתי צריכה לברך את חבר הכנסת בני בגין שהצטרף, אני יודעת שאתה מקפיד להגיע לדיונים של התחבורה הציבורית בשנתיים הקודמות, אתה גם כן השתתפת בדיונים אחרים, וחברת הכנסת, תמר זנדברג, ברוכים וברוכות הבאים.

אני רק רוצה גם כן לתת לאחד מחברי הכנסת היוזמים, סעיד אלחרומי, בבקשה, תפתח את הדיון.

תודה גברתי היושבת ראש ותודה לך על קיום הדיון ותודה לחבריי יוזמי היום החשוב הזה, חברתי תמר וחברי דב ואיתן ויעקב אשר. אני חושב שההתגייסות הזאת של חברי כנסת מכל סיעות הבית, מרוב סיעות הבית, לנושא מאוד חשוב בחברה הישראלית, יש לו משמעות מאוד גדולה. ואני שמח ששר התחבורה גם יהיה איתנו בסיכום, בשעה 14:00, וגם יהיו הרצאות מאוד מאוד מעניינות בסיכום הזה.

נושא התחבורה הציבורית יש לו חשיבות קריטית לאוכלוסיות המוחלשות בחברה הישראלית. ואני חושב שהנשים שיושבות כאן ברובן הן מהכפרים הלא מוכרים ממקומות שבכדי להגיע לבאר שבע לקבל שירות, אם זה ממשרד הפנים או משרד הרישוי או בכל רשות ממשלתית אחרת, ייקח לה המון זמן א' להגיע לרחוב הראשי ו-ב' – אם יתמזל מזלה וברחוב הראשי תהיה תחנת אוטובוס אז היא צריכה לחכות לאוטובוס שאולי יגיע מירוחם או ממצפה רמון או מקום אחר.

היישובים שהמדינה הכירה בהם, ניקח למשל את ביר הדאג', זה יישוב מוכר, יישוב שיש לו תכנית מתאר, יישוב שיש בתי ספר במרכז היישוב, אבל משום מה האוטובוס לא נכנס לשם. האוטובוס לא מגיע למקום בתוך יישוב מוכר ואלפי אנשים שגרים מסביב. אום בטין, אני חושבת שזו דוגמה קלאסית - - -

סעיד, זאת הבעיה, מסביב. הוצע להם כבר להיכנס פנימה אבל אלפים עדיין מסביב.

לא, לא, לא, הם בתוך תכנית המתאר. סוגיית ההסדרה זה סיפור אחר, אנחנו מדברים עכשיו על שירות תחבורה. באום בטין יש יישוב, יש קו כחול, יש בתי ספר במרכז היישוב. מגיעים אוטובוסים שמובילים אלפי תלמידים לבתי הספר האלה, יש כביש גישה אבל משום מה אין תחנת אוטובוס - - -

העלינו את זה, אני זוכרת, בדיון הקודם שהיה ו- - -

נכון. אום בטין, לאחר מאבק עיקש בצומת של אום בטין, בעיקר עם חברי דב ועוד אנשים בצומת המסוכנת הזאת, רק אתמול או שלשום הייתה תאונת דרכים בצומת אום בטין. עכשיו הואיל משרד התחבורה לקדם משהו בתאורה ואולי לעשות משהו זמני בכדי לחסוך בחיי אדם. לכן אני חושב, גברתי היושבת ראש, אנחנו צריכים לצאת מכאן, זאת לא המלצה, בקריאה, שהנושאים המינימאליים האלה, זה לא עולה כסף, רבותיי, זה לא עולה הרבה כסף. האוטובוס שמגיע מערערה בנגב ונכנס לשגב שלום הוא כן יכול להיכנס לאבו טלול והוא כן יכול להיכנס לזרנוק שיש כביש גישה ויש הכל, ואותו דבר אום בטין וביר הדאג'. אני אסתפק בזה ו- - -

אנחנו נרצה אחר כך לשמוע באמת מנציגי משרד התחבורה - - -

תשימו לב גם אנשים שיש פה - - -

אני הבנתי, עכשיו תיקנו אותי, שגם חברת הכנסת תמר זנדברג אחת היוזמות של היום הזה, אז אני אתן לך גם כן. בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש. ממש ממש בקצרה וסליחה שאנחנו צריכים פה לזגזג בין דיונים, אבל אני חושבת שהדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב בגלל שהוא מדגים בצורה מאוד מאוד טובה את הקשר בין מדיניות ושרטוטים והקצאת תקציבים לבין ההשפעה של זה בסופו של דבר על חיים של אנשים, ובמקרה הזה נשים. כי לאורך השנים אנחנו ראינו הרבה פעמים שתחבורה ציבורית מהווה אחד החסמים המרכזיים להרבה מאוד דברים שקשורים לחייהן של נשים, לתעסוקה, ליציאה מהבית, ללימודים, לכל מיני דברים שכאילו זה נראה, מה, נשים תחנת אוטובוס, והאוטובוס אם יוכל להיכנס אם היישוב קטן או לא ואם הנדסית יש פיתולים ועליות וכל מיני דברים כאלה.

אבל אם נפתור את הסוגיה, כביכול, הנדסית, בירוקרטית, מנהלתית, תקציבית הזאת זה יפתח פתח מאוד מאוד רחב לחיים שלמים של נשים רבות שתוכלנה גם לשמור על החיים שלהן, על התרבות שלהן, על דברים שחשובים להן בחיים וגם לעבוד, ללמוד להתפרנס, לפרנס את המשפחה, לפרנס את הילדים ולהשתתף בחיי העבודה והמשק הישראלי באופן כללי ושל הקהילות שלהן. ולכן אני חושבת שהעיסוק כאן בתחנת האוטובוס, בצומת, בנגישות, בדברים האלה, צריך לעסוק בו, אבל צריך לעסוק בו כששומרים בראש את המשמעות של הדבר הזה עבור חיים באמת של נשים רבות וכתוצאה מזה של החבר הישראלית כולה. אז תודה על קיום הדיון ותודה לכולכם. לצערי יש לי רק כמה דקות להישאר כי שר התחבורה נמצא בדיון אחר, אבל נעלה את הנושא הזה גם שם. תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת בני בגין, בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש. משרד התחבורה, כידוע לנו, פועל רבות בשנים האחרונות כדי לפתור בעיות תחבורה ביישובים ערבים רבים. והמשרד נמצא בערך באמצע תכנית חומש שבה או במסגרתה התקציב לתחבורה ציבורית ביישובים הערבים, מידע שאני זוכר, הוא כפול משיעורה של האוכלוסייה הערבית במדינה. כאן מדובר בעיקר על יישובים הערבים בצפון הארץ, וביישובי הבדואים בנגב יש גם קשיים שברגע זה נראים לפחות אובייקטיביים, ולכן צריך לפתור אותם גם במסגרת יותר רחבה.

אני לא הייתי ער לתכנית לקיים את היום הזה ואת הדיון הזה ובכל זאת ביקשתי משר התחבורה והוא אישר לנציג משרד התחבורה במחוז הדרום, לעמיחי לוי, להיפגש איתי, זה היה בערך לפני שישה שבועות, ועדכן אותי גם במאמצים הנעשים וגם בקשיים, אני התעניינתי בעיקר בגישה לתחנות אוטובוס סמוך ליישובים הבלתי מוכרים על הכבישים הראשיים 25 ו-31 - - - הבנתי אבל נשמע יותר. נעשית עבודה, יש הבנה לקושי.

וכמובן גם כפי שאמרה חברתי חברת הכנסת זנדברג בהדגשה מיוחדת של חשיבות התחבורה הציבורית לנשים, בוודאי לנשים מן הקבוצה הכלכלית והחברתית היותר נמוכה שאנחנו יש לנו אחריות לדאוג לכך שהן תתקדמנה בכלל וגם עקב חשיבותה של האישה באופן מיוחד לשינוי במשפחתה ולכן גם לשינוי חברתי כללי. לכן אני מודה לך גברתי על הדיון כאן.

שוב אני מודה לחבר הכנסת אלחרומי על היוזמה עם חברים אחרים. אנחנו עוד מעט ניקח כובע וגיטרה וגם נרוויח קצת כסף כי אני ניהלתי את הדיון בוועדת הפנים בשעה 9:00 והיה גם חבר הכנסת חנין וגם סעיד ויחד צלחנו גם את הדיון הזה בשאלות התחבורה הציבורית. תודה. אני מתנצל אני ממש בדקות לפני 12:00 אצטרך לעזוב לדיון אחר בוועדת החוקה. תודה.

תודה רבה, תודה שהגעת, ואני שמחה לראות שהנושא על סדר יומך ואתה כן נותן את הדחיפה. וזה נכון שמשרד התחבורה ב- - - בוא נגיד, אפילו אני עדיין זוכרת שהיה המשרד הראשון שהקצה ושריין תקציב מראש בעניין התחבורה הציבורית, ואני מברכת על כך ואני מברכת על העובדה שהמשרד הבין שכדי לסגור פער תהום, בוא נגיד, בין המצב הקיים באוכלוסייה הערבית באופן כללי, לבין המצב הקיים במדינה שהוא גם לא מהמזהירים ביותר בעניין תחבורה ציבורית צריך באמת לשריין תקציב מראש ולדאוג ולתכנן כדי לסגור את הפער, הפער לא נסגר בעצמו.

אני מעדיפה בדרך כלל לתת לכמה מהארגונים שהגישו ניירות עמדה כדי לשאול את השאלות וכדי שתוכלו אחר כך, נציגי המשרד, לענות על השאלות שעולות. ואני מברכת על הצטרפות הנשים מהנגב.

אני בירכתי את הצטרפותן של הנשים ואם תרצה מישהי לתת איזושהי עדות על איך זה משפיע על החיים שלה נשמח לשמוע.

סברין אבוכף, רכזת פרויקט התיעוד בפורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, בבקשה גברתי.

בהתחלה נציג את הסרטון.

זה גם נשים עשו את הסרטון.

כן, נכון. זה סרט מהכפר - - - ש- - -

(הצגת סרטון)

זה מדהים איך העבירו את המסר בקצרה ובאופן קולע. בבקשה, סברין, רצית להוסיף משהו.

כן, רציתי להציג קצת על הפרויקט שלנו שהוא פרויקט תיעוד, קוראים לו מצלמים את החיים בנגב, שהוא התקיים בשנת 2015, שאנחנו עובדים בין שמונה לתשעה כפרים בנגב שאנחנו נותנים לנשים בכפרים ציוד שהוא מצלמה שנותנת להם אפשרות שיצלמו ויתעדו את החיים שלהן. כל אחת מהנשים האלה יש לה סיפור שהיא מספרת על החיים שלה בכפרים האלה. זה אחד הסיפורים שאנחנו הצגנו בכפר אטין שמדבר על התחבורה הציבורית, שזה אחת הבעיות שסובלים ממנה בכפר הזה.

זה בעיקר אם אנחנו גם מדברים על תעסוקת נשים ומדברים על עבודת הנשים בכפרים הבלתי מוכרים אנחנו צריכים לקחת בחשבון את הבעיות שיש בכפרים האלה, להסתכל על זה טוב שזה הבעיות שיוצאות - - - לא יוצאות - - - אז יש מצב מאוד קשה שצריך לשנות שם. וגם להסתכל על הבעיות של התחבורה הציבורית - - - רצון שגם אני מאחד הכפרים שאני גם, למרות שאני בכפר מוכר שנקרא אום בטין, שאני גם סובלת מהתחבורה הציבורית.

איך הגעת לתחנה הבוקר, סברין?

סיפור ארוך. הייתי צריכה גם להשתתף בעבודה ראשונה אבל איחרתי חצי שעה לאוטובוס ואז בסוף הציל אותי האוטובוס של סעיד.

של הנגב.

אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות שכל מי שיש לו אוטו והוא קם בבוקר בלי לחשוב אפילו איך הוא או היא תתכנן את הנסיעה שלה ופשוט נכנס לאוטו, מתפעל ונוסע. לא יכול לחשוב מה זה לתכנן נסיעה לאישה או לגבר, ובמיוחד לאישה, ואישה ערבייה, שגרה בכפר. ואני חושבת שזה, אם הייתי חיה במקומן אז בטוח בטוח, הרבה מהאפשרות לחשוב על מה אני יכולה לעשות הייתה נמחקת מהתודעה שלי. הרבה דברים שאני היום רואה בהם מה בכך ואני עושה אותם בלי לחשוב, מן טייס אוטומטי כזה, אי אפשר לא לטוס ולא לנסוע ולפעמים לא לחלום כאשר הביצוע של החלום או הניסיון לרדוף את החלום קשורה בשעות של תכנון איך אני אצא מהבית ואיך אגיע לאן שאני רוצה להגיע.

אני חושבת שזה המשימה שלא חושבים עליה. ואני רק נבהלת מלחשוב, אם מישהו מקבל התקף לב, אם אישה כורעת ללדת, והיא צריכה עכשיו עכשיו להגיע לבית חולים ואין לא אוטובוס ולא אוטו באותו רגע בכפר. ותתארו לעצמכם מה המצב. ואל תגידו לי היא יכולה להזמין מד"א כי אין תשתית שהאמבולנס ייכנס, אפילו אם חושבים שזה בטוח להיכנס לכפר הזה.

אני רוצה לתת לעמותת סיכוי, יובל דרור שילה, רכז פרויקט שוויון בנגב.

על הסיפור של האמבולנס – כל ההודעות של מד"א יוצאים שמשגב שלום פינינו מישהו לבית חולים. הם לא חשבו שכל הנשים בסביבת שגב שלום, כל הכפרים, מגיעים ברכב פרטי לשגב שלום ומשם האמבולנס מגיע. ואז בסטטיסטיקה אנחנו מככבים שם בסדר - - -

לא, שגב שלום מככב. בבקשה.

תודה רבה. נמצאת איתי כאן יוסרה אבוכף, המועצה האזורית לכפרים לא מוכרים בנגב. אנחנו נתאר כאן את המציאות של כפרים מנותקים מתחבורה ציבורית, את החסמים וגם כמה פתרונות בנושא הזה.

אני רכזת תחבורה וחינוך במועצה לכפרים הבלתי מוכרים בנגב. המועצה היא גוף לא ממשלתי שמייצג 35 כפרים לא מוכרים בנגב. ואנחנו פועלים כדי להכיר בכפרים וקידום הזכויות לתושבים. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בדואיות בשוק התעסוקה הוא הנמוך ביותר בישראל. מתוך 46 כפרים ערבים בדואים בנגב רק בארבעה יש שירות אוטובוס שנכנס לתוך היישוב. הרוב המוחלט של הנשים הערביות בנגב לא מחזיקות ברישיון נהיגה ומסתמכות לחלוטין על שירותי תחבורה ציבורית. כניסת תחבורה ציבורית לתוך הכפרים היא תנאי הכרחי לקידום זכותן של נשים ערביות, בדואיות, להשתתפות בשוק התעסוקה.

המצב הנוכחי הוא שרק בתשעה כפרים בדואים, גם מוכרים וגם לא מוכרים, היום יש כבישי גישה ונכנסים לתוך היישוב בצומת שמחברת את כביש הגישה בצורה בטוחה לכביש ראשי. לכל 37 הכפרים האחרים אין כבישי גישה או שהצומת לא מוסדר. והמשמעות שלא ניתן להכניס אוטובוסים לפי נהלי משרד התחבורה הנוכחיים. חשוב לציין, אנחנו רואים פה כמו שראינו בסרטון את האוטובוסים של התלמידים, הם כן נכנסים לכפרים האלה כדי לממש חוק חינוך חובה.

הפתרון היחיד עבור עשרות אלפי נשים בכפרים המנותקים מתחבורה ציבורית הוא הליכה ממושכת עד לכביש הראשי ובתמונה רואים את התחנה של - - -. נשים צריכות ללכת עד הכביש הראשי כדי לקחת אוטובוס ולפעמים הן לוקחות הסעה פרטית וזה עולה להן פי שלושה מכרטיס אוטובוס רגיל.

בתמונה הזאת יש את הכפר שלי. בסקר שאנחנו עשינו במועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים התברר כי התחנות המסוכנות ל-14 כפרים בכבישים הראשיים חסרות או פגומות ומסוכנות. תחנות רבות היו קיימות בעבר וביטלו בשנים האחרונות כמו שרואים גם בכביש הראשי של הכפר שלי שביטלו את התחנה ויש אישה שעומדת שהיא מחכה לאוטובוס ובסוף האוטובוס לא הגיע. וגם הכביש הוא מאוד מסוכן ו- - -

וכמו שחבר הכנסת אלחרומי ציין, הצומת הזה נמצא היום בטיפול. יש צמתים שעדיין לא נמצאים בטיפול, זה מצב מאוד חמור - - -

לאחר כמה שאילתות ומאבק.

שאילתות ודיונים.

ויש צמתים שעדיין לא בטיפול והמשמעות זה שנתיבי ישראל הסירו את התחנות. זה המפה של סקר המועצה לכפרים לא מוכרים. מה בעצם קורה – חברת נתיבי ישראל מסרבת להקים חלק מהתחנות האלה שראינו במפה, חסרות או הפגומות. היא טוענת שלא ניתן להקים תחנות מחוץ לצמתים מוסדרים.

אני מה זה בדה ז'ה וו עכשיו. בדיוק ישבנו בחדר הזה ונאמר, ונאמר שלא יכול להיות שחברת התחבורה אין לה אותם קריטריונים שנמצאים במשרד התחבורה - - -

אנחנו נמצאים במקרה אחר פה, אני אדייק. יש את העניין של כניסת אוטובוסים לתוך הכפרים בדרכי עפר - - -

לא, לא, לא, אני יודעת, אני יודעת, אז דיברנו ששני משרדי ממשלה יש להם קריטריונים שונים. משרד החינוך מכניס, משרד התחבורה לא.

זה נכלל, מה שאני כיניתי, קשיים אובייקטיביים לגבי האוטובוס. שצריך כמובן לפתור אותם אבל במסגרת יותר רחבה.

אז פה אנחנו מדברים על מקרה הרבה יותר ספציפיים. בכבישים הראשיים, חברת נתיבי ישראל שהיא אחראית על כבישים ראשיים - - -

אני אומרת את זה כי גם הנושא של לשים את התחנות ונתיבי ישראל האם מוכנים לעשות את זה או לא לעשות את זה גם כן עלה. אני מדגישה את זה כי אני לא רוצה שכל שנה נשב ונשמע אותם דברים. לא בטענה אליכם, אלא בטענה לאלה שלא פותרים אותם בינתיים.

נשמע מנציג משרד התחבורה אחר כך.

יש פה נקודה אחרונה שחשוב לי להגיד ושאני רוצה לשמוע את תשובת משרד התחבורה בעניין, כולנו נרצה לשמוע. נתיבי ישראל אומרים, אנחנו לא יכולים לשים תחנה מחוץ לצומת מוסדר. ובאמת הנהלים של נתיבי ישראל אומרים שתחנה צריכה להיות במצב אידיאלי בצומת מוסדר. אבל לנתיבי ישראל יש נהלים נוספים לכיצד להקים תחנה בצומת לא מוסדר אלא בכביש פתוח. זה דורש יותר אמצעי בטיחות, הדבר כתוב, הדבר מופיע באתר נתיבי ישראל. ואנחנו רואים פה גם בתמונה תחנה לא בצומת, נמצאת בכביש 4 סמוך לבנימינה ואור עקיבא, והיא לא נמצאת בצומת ובכל זאת היא תחנה בטוחה ויש לה מעבר שעובר מתחת לכביש שמונע מהולכי הרגל להיפגע.

ולכן, מה שצריך לקרות היום זה שמשרד התחבורה ונתיבי ישראל צריכים לפעול מיד להקים את התחנות האלה גם לאורך כבישים וגם בצמתים. יש מעט כפרים שניתן להסדיר בהם את הצמתים ולסלול את כבישי הגישה, וזה הפתרון בדרך המלך. ומשרד התחבורה שיושב כאן, אנחנו שמחים שהגיעו, הוא הגוף שצריך להיות מסוגל לבוא ולכוון ובסופו של דבר הוא עובד בשביל המדינה ולהגיד לה, יש לך את הנהלים, תבצעי את התחנות, זה נחוץ, זה הכרחי לרישות של נשים לתחבורה ציבורית. תודה.

תודה. לוריא דלה, אני הבנתי שאת רצית להמשיך את הדברים שסברין התחילה.

נכון. אז מטעם כל השיתוף שלנו של המועצה ושל סיכוי תחת קרן - - - שאנחנו עובדים, מלווים את כל החסמים שעומדים בפני תעסוקת נשים, ויש לכם בידיים את הדוח תעסוקת נשים שהוצאנו לא מזמן שמדבר על כל מיני חסמים. ואנחנו רואים שהתכניות הממשלתיות שהיו וכל הדיונים שהייתה עאידה איתנו בזה, אין התקדמות מאז יום הנגב שהיה שזה ב-2017. אנחנו ממש מבקשים לענות על השאילתות ששלחנו ועל כל מיני שאלות של תכנית החומש החדשה שעדיין אין דברים מוסדרים וכל האחוז של תעסוקת נשים אמור לעלות ל-41% מההמלצה של ועדת אקשטיין, עוד לא התממש בכלל - - -

לוריא, כפי שידוע לך, בשבוע הבא יש דיון מיוחד להצגת תכנית שביקשנו אותה לנושא תעסוקת נשים ערביות בדואיות ואני בטוחה שגם צריך לשלב בתוכה את העניין של התחבורה.

אז בנייר עמדה שיש בידכם יש את ארבעת המחסומים שעומדים בכלל בפני תעסוקת נשים שזה חינוך, מסגרת לגיל הרך ומרכזי תעסוקה ועזרי תעשייה. והחסם העיקרי שזה תחבורה ציבורית ואנחנו רואים שזה חלק ממש מהותי מיציאת הנשים מהכפרים לעבוד בכל מיני מקומות שהם קרובים, לא קרובים לבאר שבע, כל מיני מקומות שהם בנגב, אז זה ממש מקשה עליהן לצאת.

תודה רבה. אני רוצה לתת לאמל אלנסאסרה, בבקשה גברתי, ואני מבינה שיש שתי נשים שרוצות לתת עדויות איך המחסור בתחבורה הציבורית משפיע על החיים שלהן. בבקשה.

שלום לך, חברת הכנסת עאידה תומא, שלום לכולם. אני מאוד מברכת ואני גאה שיש ייצוג הולם לנשים ערביות בדואיות. אני רוצה להעביר כמה דברים ולהתייחס לתחבורה הציבורית באופן ספציפי ומשמעותי ושאר הדברים אני אשאיר את החלק המשמעותי של נשים, תיעוד מהמציאות הקיימת והסבל העצום לגבי הנשים, אחת מהכפר סאווין ואחת מכפר זרנוק שהיא כן תבהיר את העמדה בצורה מאוד מובהקת.

לי מאוד ברור כשאני נמצאת ברהט, אני חיה ברהט, ואני מאוד מתעצבנת כשאוטובוס מתעכב רבע שעה, עשר דקות, וזה גורם לי לאחר לישיבה מאוד חשובה. תתארו לעצמכם שאישה נמצאת בכפר לא מוכר, בכלל לא מתאפשר לה התחבורה הציבורית, אני מבינה שזה חלק מלסרב את השירות שהוא בסיסי והנשים, התחבורה הציבורית, זה דבר שהוא מאוד משמעותי כלפיהן וזה נראה שזה אחד מהדברים שחוסם אותן מלממש את הרצונות ואת השירות הבסיסי בחיי היום יום.

עאידה דיברה לגבי המצב הבריאותי ואני מתארת לכם ואני רוצה להציג את זה. יש לנו שלושה כפרים שילדים נפטרו בגלל שהיה להם חום גבוה. לא נמצא רכב בתוך הבית ואין להם תחבורה ציבורית, היא נשארה, האישה, עם עוגמת נפש, והיא כל הזמן הייתה בלחץ ולא היו לה אלטרנטיבות איך להתמודד עם זה. ואני מרשה לכם, אני רוצה לשמוע אתכם, אישה שנמצאת במצב כזה, תתארו לעצמכם איך היא יכולה להתמודד במצב כזה. אם אני יוצאת עם אלטרנטיבה שהיא כן תוכל לתת לנו להתמודד במצב כזה אז כן אני מתארת לעצמי שאני גם יכולה להתמודד במצב שאוטובוס מאחר עשר דקות והתחבורה נמצאת אצלי גם מתאפשרת.

אני, קשה לי לתאר שאני חיה ברהט ויש עוד אישה שלוקח לה חצי שעה מהבית עד להגיע לתחנה הראשית בכביש הראשי. בסופו של דבר כשהיא מגיעה באיחור של חמש דקות בגלל המזג אוויר היא מפספסת את האוטובוס, היא מתעכבת יותר משעה וחצי ולפעמים אומרים לך שזה 45 דקות עד שהיא תגיע. זה לא מסתדר ולדעתי, אני רואה את הנשים, הן נמצאות בשוליים, זה לא דבר שהוא חשוב מאוד. לגבי התעסוקה, לגבי מימוש כל הצרכים, צריך לדאוג להנגיש לנשים הבדואיות, שזה דבר מאוד משמעותי בחיי היום יום שלהן, איך באמת למצוא את האלטרנטיבה בשביל לממש את השירותים הבסיסיים בקרב הנשים הבדואיות. יש לנו את יוסרה אלאעסם, היא תוכל לתאר לכם בדיוק את המציאות ואת הסבל שהיא חיה יום יום והיא מנסה להתמודד והיא לא מצליחה.

בבקשה יוסרה.

תודה. שלום לכולם, אני יוסרה אלאעסם מכפר שקוראים לו סעאווין. אני מהבית עד הדרך הראשית לוקח לי איזה שעה וחצי להגיע. יש שמונה קילומטר דרך עד הבית שלי. גם יש לי בעיה מיוחדת, יש לי ילד נכה בבית. ולפעמים יש לו חום, לפעמים חסר נשימה, לוקח לי שעה שעתיים להגיע. וגם בזמן האחרון יש לי במיוחד בעיה עם האמבולנס. לפעמים אני מזמינה אותו וזה לוקח לי שעה –שעה וחצי להגיע והוא לא יודע להגיע. מגיעים לשגב שלום כמו שאמר אח שלי, סעיד אלחרומי, מגיעים לשגב שלום אומרים איפה זה לצאת, אנחנו לא יודעים איפה לצאת. לילד הגיע החום עד 40 ומשהו, הנשימה שלו תגיע אני לא יודעת למה, זה היה מצב כזה יותר מפעמיים.

יש לי גם סיפור אחר עם אימא שלי, גם אצלי בבית, אחרי ניתוח לב פתוח. לפני כמה ימים גם אני הזמנתי אמבולנס משגב שלום, זה הגיע אחרי שעה וחצי. בשעה וחצי עד שאני אגיע לכביש הראשי ועד שלקחתי טרמפ להגיע לסורוקה בבאר שבע, עד שהיא קיבלה טיפול מתקשרים אליי, אנחנו הגענו עכשיו, איפה את. אז זה קשה לי - - - אני מדברת על עצמי, אם אני מדברת על עצמי יש גם אנשים כמוני הרבה בכפר. יש להם אנשים גדולים בגיל, גם יש להם ילדים נכים, ואני אחת מהם עם ילד נכה CP עם מכשיר בראש ומכשיר גם בבטן.

אני לא יכולה להגיע בתוך 10 דקות, רבע שעה, חצי שעה, להגיע לסורוקה אני לא יכולה. זה ייקח לי שעתיים, שלוש שעות לפעמים. וזה סיפור מיוחד ודיברתי על זה לפני זה ואמרו לי, יש כאלה שאמרו תלכי לפה, תלכי לפה, כפר ששה חודשים אחרי הדיון היינו, חברת הכנסת עאידה, ואף עזרה ואף אחד לא פתח את הדלת כמו שצריך. תודה רבה לכולם.

את יודעת שאני ליוויתי את המקרה באופן מיוחד. עד עכשיו, נכון, לא נמצא פתרון הולם גם למצב אצלך בבית וגם לטיפול שהבן צריך לקבל, אבל אנחנו לא נרפה, אנחנו נמשיך.

חוץ מהילד עכשיו יש אימא.

כן, עדכנת אותי.

יש לי שניים נכים בבית.

טוב, אנחנו נמשיך אבל בנפרד מהדיון הזה לעקוב אחרי המקרה ונראה איך אפשר לעזור.

פאטמה אבו קוידר מכפר זרנוק.

(אומרת דברים בשפה הערבית)

(מתרגמת את דברי פאטמה אבו קוידר)

אני מכפר זרנוק, אנחנו סובלות. היא אומרת שהנשים מאוד סובלות מעניין מחסור התחבורה בקרב הילדים. הילדים לא מצליחים להגיע לבית הספר והיא מנסה לדאוג לעניין. עד שהיא מסדרת את הרכב הפרטי שלה זה לוקח לה יותר מחצי שעה ואז הילדים לא מצליחים להגיע - - -

לא היא לא - - - היא מחפשת רכב, ברגע שהילדים מפספסים את האוטובוס היא צריכה לדאוג למצוא איזה רכב פרטי יחליף אותם.

(מתרגמת את דברי פאטמה אבו קוידר)

הילדים מחולקים לארבע קבוצות, חלק שהולך לחורה, חלק הולך לשגב שלום וחלק בערערה וגם אל עסאם. אז אין בית ספר שהוא קיים אצלם בכפר. זו גם אחת הסוגיות שהן מאוד מתסכלות.

מספיק ששני ילדים יפספסו את האוטובוס אז היא צריכה לפזר אותם, לדאוג שיהיו מכוניות שיפזרו אותם לכמה כיוונים.

(אומרת דברים בשפה הערבית)

(מתרגמת את דברי פאטמה אבו קוידר)

היא אומרת שגם המרפאה בכפר היא מאוד קטנה והיא תמיד פועלת. יש הרבה פעמים שהרופאים לא מגיעים למרפאה ואז צריך לנסות להגיע למקום, למרפאה הכי קרובה כדי לקבל את הטיפול. זה אומר שהיא צריכה ללכת הרבה ברגל בזמן שהיא יכולה והיא צריכה את הטיפול כדי להגיע לטיפול.

ואין טיפת חלב שם בכלל.

ואין טיפת חלב, אוקיי, זה עוד עדכון.

חבר הכנסת - - -

יש טיפת חלב של משרד הבריאות - - -

אבל היא אומרת לך שאין.

רק בבאר שבע.

אני קיבלתי מסגן שר הבריאות עדכון בזה, הגשתי שאילתה מפורטת על אבו קוידר. הוא אמר לי שהם מקבלים את זה ממקומות אחרים ועכשיו בוחנים את זה בשאר הכפרים הלא מוכרים.

אני לא הבנתי. אצלך זה ידוע שיש?

יכול להיות שאני מתבלבלת - - - אבו גרינת.

כי אנשים במקום אומרים.

אבו גרינת כן, זה משהו אחר.

אוקיי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה.

אני אומר שיש כסף למשרד התחבורה, הם יכולים לפתור את הבעיות, כסף זה לא הבעיה.

אם כבר יש להם כסף והם יכולים לפתור אנחנו נרצה לדעת איך פותרים את הבעיות. אני חושבת שישבתם והקשבתם, וחלק מהשאלות באמת זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מעלים אותן, חלק העלינו בדיונים שהיו - - -

אם אין להם כסף אנחנו מוכנים לפעול להביא לכם את זה - - -

חלק מהנקודות שהועלו הועלו גם בדיונים שהתקיימו בניסיון לתאם את תכנית הפעולה בעניין עידוד תעסוקת נשים וחלק עלו בשנים קודמות. ואני שמחה לדעת שלפחות בצומת אחת יש פתרון אבל שתי שאלות שאני באמת רוצה גם שתתייחסו אליהן. קודם כל להתייחס בתכנית החומש הבאה מה אתם מתכננים באופן כללי לתחבורה. אבל שתי שאלות עקרוניות שעלו כמה פעמים: דבר ראשון, איך יכול להיות שמשרד החינוך מכניס אוטובוסים לכפרים מסוימים, ואני בטוחה שהוא לקח בחשבון את ענייני הבטיחות ולקח בחשבון את העניין של המצב של התשתיות, ובמקביל משרד התחבורה עדיין לא פתר את הבעיה הזו. הדבר השני זה התחנות שהן על הכבישים הראשיים בכניסה לכפרים מסוימים. אפילו אם יש החלטה מודעת, ואני תמיד אומרת את זה, לא בדיון הזה נפתור את בעיית הכפרים הלא מוכרים בהם והכרה בהם או לא הכרה, אבל לפחות הנגשת השירות החיוני הזה בכניסה לכפרים, למה עדיין לא נפתרה הבעיה הזו.

מר עמיחי לוי, ממונה תחבורה ציבורית מחוז דרום, בבקשה.

גברתי קודם כל תודה רבה על ההזמנה לדיון הזה. אני ברשותך רק אתן סקירה קצרה בכלל על התחבורה הציבורית לאוכלוסייה הבדואית כי שמענו בו על הסיפור של הכפרים הבלתי מוכרים ויש תמונה יותר רחבה. אנחנו פועלים מתוקף החלטות ממשלה 3708, שזה תכנית החומש הקודמת, 2397 שזה תכנית החומש החדשה, החלה 922 על האוכלוסייה הערבית בכלל. ובשנים האחרונות היו השקעות יוצאות דופן ביישובים הבדואים בנגב. אנחנו רואים גם את התוצאות. אנחנו רואים עלייה בשימוש בהיקפים הרבה יותר גדולים משאר הארץ. מ-2013 עד 2017 עלייה של 28% במספר הנוסעים. אנחנו העלינו ב-60% את כמות הנסיעות. אפשר להגיד שהיישובים הגדולים: רהט, חורה, לקיה, ערערה - - -

איפה זה עומד מבחינת השוואה לאחוז הנסיעות במקומות אחרים, או אתה יודע מה, לא במקומות אחרים, באוכלוסייה היהודית בנגב.

קודם כל, החלטה 922 מחייבת אותנו עד סוף תכנית החומש עד 2022, להגיע להשוואה של השירות. אנחנו יודעים שעדיין יש פערים, וגם בשנה הקרובה, ההיקפים שיושקעו ביישובים הבדואים בנגב גדולים הרבה יותר מכל שאר היישובים גם בנגב וגם בכלל. אני מתכוון פר נפש. אין לי פה את הנתונים בשליפה על הפערים, אנחנו יודעים שעדיין יש פערים, אנחנו מחויבים להשלים אותם, וזאת החלטת הממשלה קובעת.

אבל שוב, אני אומר, ביישובים הגדולים יש היום תחבורה ציבורית אפשר להגיד טובה לבאר שבע. אנחנו נותנים גם שירות פנימי ברהט, פתחנו לפני חצי שנה קו פנימי גם בערערה. בהמשך השנה יפתח קו פנימי בכסייפה, בכל היישובים הגדולים יש תנופת פיתוח. וגם ביישובים המועצות האזוריות אל קאסום ונווה מדבר יש עבודות להכניס תחבורה ציבורית פנימה. בחלק מהיישובים כפר יש תחבורה כמו דאר אי ג'ת, קסר א-סיר, אבו קרינת.

בשאר היישובים שגם נזכרו פה, ביר הדאג' ואבו טלול זה בתכנית העבודה. בביר הדאג' בעוד חודשיים, באבו טלול יש קצת יותר עבודה לעשות, זה כנראה יהיה בשנה הבאה. אבל כל היישובים האלה נמצאים על המפה של תכנית העבודה, כולל אום בטין שנזכרה פה. אום בטין, צריך להגיד, הקבלן עלה על הקרקע לפני פחות מחודש להתחיל את העבודות להסדרת הצומת. והמועצה האזורית עתרה לבית משפט בדרישה לעצור את העבודות כדי לברר את עניין הרמזור או לא רמזור בצומת. אנחנו מקווים שהעניין הזה ייפתר והעבודה תמשך ונוכל להחזיר את התחנה. באמת היה פה פקק של איזה שלוש שנים עד ש- - - אתם הייתם מעורבים ואתם בוודאי מכירים.

אני אגיע עכשיו לנושא של הכפרים הלא מוכרים והתחנות על הכבישים הראשיים - - -

אם ישנה בעיה ספציפית עם המועצה האזורית נשמח להיכנס לעניין ו - - -

היא עתרה לבית משפט מטעמיה שלה - - -

אתה סתם משתמש באינטרס, בסיטואציה, שמציאותית זה לא האמת. הסיבה היא סיבה לא לקיים תחנה שהיא מסכנת חיי בני אדם שחוצים את הכביש. אישה שהיא פה עומדת, יושבת לידי, והיא חוצה את הכביש, עד היום אין תחנה. והתחנה לא מהסיבה שאתה מתאר עכשיו, מציף אותה עכשיו, לא, מסיבות אחרות. זה פשוט מאוד מסרבים לקיים תחנה שם. אין סיבה אחרת. מתנצלת.

על איזה צומת את מדברת?

אום בטין.

בתכנית עבודה של הקבלן שאנחנו דחפנו ואישרנו יש הסדרה של מפרץ לכיוון באר שבע, בדיוק מה שחסר. המחלוקת שהגיעה גם לבית המשפט זה אם זה יהיה עם רמזור או בלי רמזור. אין ספק שתהיה תחנה לכיוון באר שבע, אין ספק. זה בתכנית העבודה זה- - -

אבל למה נעצרה את העבודה לקיים תחנה?

המועצה האזורית עתרה. וכפי שאמרתי, נשמח לדבר על זה וגם את הסוגיה הזאת נעבור אותה.

קודם כל בואו נסדיר את הדברים. אני מבינה שיש החלטה והיא נמצאת בתכנון והייתה צריכה להיות מבוצעת עכשיו להקים את התחנה. יש עתירה שעוצרת את הקמת התחנה עד לבירור בבית המשפט, זה מה שאני מבינה, כן?

כן.

אוקיי.

אבל התחנה הייתה קיימת גם לפני כל ה- - -

אנחנו יודעים. והוא אמר את זה מהתחלה – חלק מהדרישות שלנו היו להחזיר את התחנה הזו.

הבעיה היא לא התחנה.

הבעיה זה הצומת - - - צומת מאוד מסוכנת, היא מסכנת את הנשים כשהן חוצות - - -

בסדר, אבל אולי זאת הסיבה שהמועצה באמת עתרה, כדי שיהיה רמזור והיא תהיה יותר בטוחה כאשר מקימים אותה.

אין חוכמות שצריך לסדר שם, זאת סכנת חיים.

באום בטין, בכל אופן, יש צומת, יש הרבה יישובים שהם בלי צומת. זאת אומרת, הגישה לכביש הראשי בלי צומת כמו שהזכיר פה יובל, ובמקרה שאין צומת הבעיה בעצם קשה יותר. זה נכון שיש פתרונות גם לתחנות שהן לא בצומת, לא צריך להרחיק עד לכביש 4, אפשר ללכת לכביש 31, בין ערד לבאר שבע ששם במסגרת שדרוג הכביש הוסדרו תחנות שהן לא בצומת, אבל עם תאורה ועם מעבר תת קרקעי עם פתרונות לחצייה בטוחה עם נתיב מופרד, עם כל האלמנטים הבטיחותיים הדרושים.

אני יכול לעדכן פה שאנחנו, בגלל התשובות, אפשר להגיד הקבועות, של נתיבי ישראל, שאפשר להבין אותן גם, על המגבלות הבטיחותיות, אנחנו מוציאים בחודשיים הקרובים בדיקה של מהנדס חיצוני שייתן חוות דעת על כל המיקומים שבהם יש בקשות למקם תחנות בכבישים ראשיים כדי שנוכל בעצם לבחון את זה בבחינה חוזרת ולא רק באופן השגרתי של נתיבי ישראל. ובכל מקום שתהיה לנו חוות דעת שכן יש אפשרות בטיחותית להקים תחנה אנחנו בעצם נעלה את זה לדיון ואני מקווה שנוכל להסדיר תחנות בעוד הרבה מיקומים על הכבישים הראשיים, מה שיעזור, אני חושב, לחלק גדול מהבעיות שהועלו פה. לגבי כניסה - - -

אבל אני הבנתי שגם יש נהלים אחרים שנמצאים בנתיבי ישראל, שלא היה צריך אפילו אולי להגיע עם עוד מומחה שייתן חוות דעת, שיש נהלים אחרים שקשורים לעניינים שהם לא בצומת, זה מה שנאמר עכשיו.

אז כמו שיובל הביא את הדוגמה. כשיש תחנה שהיא לא בצומת אז צריך פתרון לחצייה, שבדרך כלל זה בהסדרה של מעבר תת קרקעי, צריך פתרון לתאורה, אוטובוס עוצר בלילה בשולי הדרך בדרך מהירה שהיא לא בצומת זה מאוד מסוכן, חייבים פתרון לתאורה, חייבים נתיב מופרד או מפרץ מספיק עמוק להפרדה מהתנועה הראשית. יש כל מיני דרישות שכשיוצאים לפרויקט כמו כביש 31 או כבישים חדשים אז עושים אותם. הבעיה שיש הרבה כבישים בנגב שהם כרגע לא הולכים לצאת לפיתוח מחודש וצריך למצוא פתרונות עם הכביש הנוכחי. ובשביל זה הוצאנו את החוות דעת של מומחה חיצוני ואני מקווה שזה יעזור לנו להתקדם.

בנוגע לכניסה לכפרים עצמם והסיפור עם משרד החינוך – אנחנו היום לא יכולים להכניס קווי תחבורה ציבורית בדרכי עפר, לא רק בנגב, בשום מקום, זה לא משהו שהוא אפשרי. אני חושב שהשאלות לגבי הכנסת הסעות תלמידים צריכות להיות מופנות למשרד החינוך. זאת אומרת, בעצם עושים איסוף של תלמידים בלי שיש אבני שפה, בלי שיש הפרדה, בלי שיש סימון, תמרורים, שום אלמנט בטיחותי בסיסי. משרד החינוך פועל מתוקף חוק חינוך חובה וזה עניין בפני עצמו שלא מתפקידי להסביר. אבל בכל אופן אנחנו לא יכולים לפעול אחרת מהסטנדרטים שבהם אנחנו פועלים בכל מקום אחר ולהכניס אוטובוסים לדרכי עפר. המדיניות הזאת מוכרת, הוצגה פה לא פעם.

חשוב להדגיש, אני חושב שאם אנחנו מדברים על חסמים לתעסוקה, אז נכון שהתחבורה הציבורית, ובלי לזלזל בחשיבות שלה - - -

סתם שאלה, סליחה, עלתה בראש שלי. הכנסת האוטובוסים ממשרד החינוך בטח עולה למדינה כסף. עם הכסף הזה בלתי אפשרי היה להסדיר את העניינים הבטיחותיים ולאפשר גם כן תחבורה ציבורית?

הכסף הזה נועד להסיע את התלמידים, צריך לשאול את משרד החינוך אם הוא רוצה להקצות את זה לצרכים אחרים - - -

אתם לא מדברים ביניכם?

אנחנו מדברים בינינו אבל זה תקציבים שונים לחלוטין.

אני יודעת שהם שונים, אבל אולי היו חוסכים אפילו אם היה נעשה משהו יותר מסודר.

בכל אופן התחבורה הציבורית לא אמורה להסיע תלמידים במועצות האזוריות. במועצות האזוריות בכל הארץ מי שמסיע את התלמידים זה המועצות עצמן בתקצוב של משרד החינוך ולא התחבורה הציבורית. אבל כדי להסדיר בטיחות ואספלט צריך סטטוטוריקה, כדי להסדיר דרכים צריך סטטוטוריקה וזה נושא מורכב.

אני לא סתם שאלתי כי אני יודעת, וזה עלה גם בדיון אחר שהיה פה, התקציב המוקדש להסעת תלמידים היה מזמן בונה בתי ספר בכל הכפרים שצריך להסיע את הילדים לתוכם. אבל זה כנראה לא עניין של לייעל את השימוש בתקציבים, זה החלטה מדינית-פוליטית יותר מכל דבר אחר לצערי, ואני יודעת שאתה לא חייב לענות לי על זה. בבקשה.

קודם כל, אמרתי, ההכרה בכפרים, גם חברי הכנסת אמרו, זה לא משהו שהוא לפתחו של הדרג המקצועי במשרד התחבורה. אבל בכל אופן, כדי להסדיר את נושא הבטיחות וסלילת כבישים ומדרכות צריך סטטוטוריקה. אי אפשר לסלול כביש בלי סטטוטוריקה. הדברים תלויים אחד בשני. אלה הדברים.

אני אשמח לענות לשאלות נוספות כמובן, אם יש.

אפשר לשאול משהו?

כן.

בקשר לטענה שלמשרד התחבורה יש נהלים שלא מאפשרים להפעיל תחבורה בדרכים לא סלולות ושמשרד החינוך כן עושה את זה – גם למשרד החינוך יש נהלים, חוזר מנכ"ל, שמגדיר שאסור להפעיל הסעות ילדים בדרכים לא סלולות. ומשרד החינוך ידע, בגלל האינטרס הציבורי הרחב, להחריג את הנהלים האלה ולאפשר בכל זאת למרות הנהלים הפעלה של הסעות ילדים בדרכים לא סלולות. השאלה אם משרד התחבורה גם יודע לעשות מהלך כזה ואם זה לא כדאי שבמקרה הזה, לאור האינטרס הציבורי הרחב, קידום תעסוקה, קידום השכלה וכו' וכו', לעשות את המהלך הזה.

אני אומר שוב, אני לא יודע אם יש פה נציג משרד החינוך, אבל השאלות צריכות להיות מופנות אליו. זאת אומרת, אם יש הכנסה של אוטובוסים בדרכים לא סלולות ובלי אמצעי בטיחות צריך לשאול את משרד החינוך איך הוא עושה את זה ובכל אופן הוא פועל מתוקף חוק. זאת אומרת, יש פה הבדל, פה מתוקף חוק חינוך חובה הוא מחויב להסיע את התלמידים האלה. אני כן יכול להגיד שאנחנו החרגנו שני כפרים שכן נסללה אליהם דרך שזה אבו קוידר ואל פורה שנסללה דרך ואנחנו בתכנית העבודה של 2019 נעשה מאמצים להכניס לשם קו אוטובוס, למרות שהם לא מוכרים, אבל באמת יש דרך סלולה. זה בעצם טווח הגמישות שלנו.

זו בשורה להרבה נשים שנמצאות כאן מאבו קוידר גם כן.

שמעת על מה שקרה באילת לפני כמה שנים בדרך לא סלולה?

בסדר, אבל הוא אומר שזה בתכנית. תשמע, לצערי, הרבה פעמים, אם בעבר לא הייתה הבטחה כזו אנחנו שמחים כאשר יש הבטחה למרות שעדיין לא בוצעה. עכשיו יש לנו צ'ק שנוכל אחר כך ללכת לפדות אותו. מקודם היינו בלי כלום, תראה כמה המצב שלנו גרוע. אפילו על הבטחות אנחנו כל כך שמחים.

תאריך יעד אם תגיד לנו נהיה יותר שמחים.

תאריך יעד?

על אבו קוידר?

כן.

תכנית העבודה של 2019, אין לי חודש מדויק, זה לפני כמה שבועות - - -

על זרנוק ועל פורה כמה שאני הבנתי ממך.

כן, כן, על זרנוק ועל פורה, תכנית העבודה 2019.

טוב, אני ארצה קודם כל לסכם את הדיון הזה, וכמובן אני רוצה לתת לחבר הכנסת היוזם, אחד מהיוזמים שנשארו איתנו, ואני שמחה שנשארת כי אני יודעת שזה נושא שאתה עובד קשה מאוד, חבר הכנסת אלחרומי, בבקשה.

ג'מעה רצית להתייחס, חבר הכנסת אזברגה.

כן, אני רציתי, למען האמת דיברו על זה אבל חשוב מאוד שני דברים: דבר אחד, אם אוטובוס נכנס לתוך אותו כפר לא מוכר ולוקח את התלמיד אין שום סיבה בעולם שהוא לא - - - לא יכול להיכנס אוטובוס ויקח את האימא והאחות והאבא של אותו תלמיד. למרות שזה כביש עפר, דרך עפר, לא עפר, אני חושב שאותו אוטובוס ההוא יכול לעשות את זה. והדבר השני שהתכניות שעושים משרד התחבורה, ואנחנו היינו בסיור עם סעיד ודב, אז לפני בערך חודש וחצי, אין לנו יעדים עם תאריכים וזה חסר. אני אומר 55-60 מיליון שקל שמשרד החינוך משקיע בתחבורה, בהסעות תלמידים וחזרתם יכולים לבנות כל שנה חמש-שש בתי ספר. ואני יודע שזה הולך לכיוון של הכרה בכפרים והמדיניות הנכונה של אורי אריאל היום, נכון להיום, והמדיניות של הממשלה לא הולכים לכיוון הזה, אבל אנחנו חושבים שזה דבר הכי קל והכי זול גם למדינה ולקופת המדינה. זה מה שאני רציתי להגיד.

תודה חבר הכנסת אזברגה. בבקשה חבר הכנסת אלחרומי.

תודה גברתי היושבת ראש ותודה לחברים, לחברי הכנסת ולמוזמנים, למשרד התחבורה, לכל הנשים שהיו כאן, לארגונים השונים, לסיכוי, למועצה לכפרים הלא מוכרים, לסדרי, לאמל ולכל האנשים שנמצאים כאן. וגם לנשות הנגב, הנשים שהגיעו היום, משבע בבוקר, אני יודע שחלק מהן יצאו מהבית והגיעו לכאן ב-11:00, זה ארבע שעות להגיע לירושלים - - -

שזה אמור לקחת מקסימום שעה.

נכון. ובסוף הן נמצאות כאן. היה לי מאוד חשוב שהקבוצה הזאת תגיע ממגוון יישובים בנגב ולהבין שאנחנו כאן כל חברי הכנסת מכל זרועות הבית, אני מאמין שכולם רוצים לקדם את הנושא של התחבורה הציבורית. היום זה יום התחבורה הציבורית במגוון רחב של נושאים. אנחנו כאן דנים בנושא הנגב, ובעיקר נשים, אבל היה על המסופים של התחבורה הציבורית בגוש דן, יש על הפקקים. ובשעה 14:00 יש לנו את הכנס הגדול באודיטוריום ואני מזמין את כולם להיות שם ולשמוע, גם שר התחבורה יהיה שם, וכולנו ביחד נשכיל עם גם כמה הרצאות מקצועיות בנושא הזה. שוב, אני מודה לך גברתי היושבת ראש.

אני שמח מאוד, היום יש לנו בשורה לגבי אל פורה ולגבי אבו קוידר, זרנוק. אני אעקוב אחרי זה, נדבר, ונעקוב אחר גם נקודות האוטובוס. תראו חברים, התקציבים הם דלים, אני יודע, המאבק של שגב שלום ש - - - אותו לקבל רמזור בכניסה לשגב שלום היה לאחר 11 הרוגים בכניסה לשגב שלום. בסוף היה רמזור. וכולם עכשיו אומרים, וואלה, הלוואי שעשינו את זה לפני עשר שנים, הלוואי שעשינו את הרמזור לפני 12 שנה או 15 שנה, היינו חוסכים בחיי אדם.

משרדי הממשלה, אנחנו מתקדמים טוב מאוד עם משרד התחבורה, דרך אגב. אני מקווה ואני שמח לשמוע כאן שמשרד התחבורה הולך בכיוון הזה. אנחנו עוקבים גם אחרי משרד הבריאות, תחנות טיפת חלב. שאמרו לך על טיפת חלב אבו קוידר, את יודעת איפה זה? זה על שם - - -

אני רוצה להגיד לך משהו, שתסתכלו גם הפוך, גם לנו יש בעיה קשה של ניוד עובדים בנגב בגלל שאין תחבורה ציבורית, זאת אחת הסיבות יותר - - -

חבל שאת לא אמרת את זה מההתחלה, זה היה מוסיף לסיבות למה לקיים את הדיון הזה, דווקא בדיוק לזה התכוונו.

אני רוצה להגיד שנשות אבו קוידר, זרנוק, מקבלות שירות טיפת חלב במרפאה על שם חמד אברבעה, זה החבר כנסת הראשון מהנגב ובזמנו הוא התעקש ופתחו טיפת חלב בבאר שבע, ועדיין נשות אבו קוידר נוסעות לבאר שבע.

ותדע לך שיש הרבה נשים שמבקשות להגיע לטיפת חלב הזאת כי זה אזור מרכזי - - -

כי אין תחבורה למקומות אחרים.

הרבה נשים מבקשות - - -

אין להן אפשרות אחרת.

אני רוצה לבקש משהו. אנחנו לקראת סיכום, חבל שלא דיברתם מקודם, נדבר על הכל.

אז שוב תודה לכולם. גם חברי, ד"ר יוסף ג'בארין, מציין היום יום השפה הערבית, ולכן כמה משפטים בערבית.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

אני מודה לכל הנשים אשר הגיעו היום, ביום התחבורה הציבורית, והגיעו נשים אחרות ליום השפה הערבית, זוהי התקדמות גדולה בתחום דרישת הזכויות, דרישת הישגים במציאות, אנו מתעסקים עם סוגיות רציניות, משבר תחבורה, משבר בריאותי, מרפאות, מרפאות טיפת חלב, תחנות לאוטובוסים בכפרים הערביים, רב תודות לכולכן, ובעזרת השם ניפגש בשעה 14:00 בישיבה הגדולה עם שר התחבורה.

תודה רבה חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אני רוצה להגיד רק להגיד דבר אחד – חבל לי שנציגת משרד הבריאות לא ביקשה רשות דיבור ולא דיברה כי דווקא זה היה מוסיף. הכותרת של הדיון הזה זה איך מחסור בתחבורה ציבורית משפיע על חיי הנשים ביום יום. ואחד הדברים שציפיתי שיעלו גם כן, והתייחסתי אליהם בפתיחה של הדברים שלי, איך באמת אישה שאין לה נגישות לתחבורה ציבורית ונמצאת במקום כל כך מרוחק יכולה להגיע לטיפולים ולעקוב אחרי טיפולים אם - - -

אני רק בצד השני של המטבע - - -

כשאני מסכמת אני מסכמת, הייתה הזדמנות, היה כדאי לשמוע אותך ולשמוע איך זה גם המחסור בתחבורה ציבורית פוגע באפשרות של הנגשת השירות כפי שהיה במצב אידיאלי יכול להיות.

אני מודה לכל הנשים, תודה לכולכן שעשיתן את המאמץ כדי להגיע לדיון הזה, אני שמחה לראות אתכן תמיד משתתפות בדיונים האלה.

אני רוצה לפנות למשרד התחבורה, ואני, כפי שציינתי בהתחלה, אני מאוד מעריכה את זה שמשרד התחבורה היה המשרד הראשון ששריין מהתקציב שלו כדי לסגור את הפער שנוצר ממדיניות רבת שנים בין מצב התחבורה בתוך האוכלוסייה הערבית לבין שאר היישובים במדינה. אני גם מברכת על העובדה שאני שומעת שיש תכניות להמשיך ולפתח ולהתגבר על הפערים הקיימים. אני עדיין זוכרת את הדיונים הקודמים שהתקיימו בוועדה הזו, כאשר הצבענו על כל מיני בעיות, אני רואה שאתם מחפשים דרך לפתור אותן.

ואני, אם נמשיך להיות בכנסת בחודשים הבאים ואם אני אמשיך להיות יושבת ראש הוועדה תהיו בטוחים שאני אמשיך לעקוב ואם אחר כך אני אמשיך לעקוב כחברת כנסת אם אהיה פה. אני ארצה ומבקשת לקבל לידיים שלי את מלוא התכניות שאתם מתכננים והתכניות להתגבר על דווקא המכשולים העיקריים. ואבקש לקבל עדכון כאשר המומחה החיצוני יגיש את ההמלצות שלו בעניין תחנות האוטובוסים על הכבישים הראשיים, את ההמלצות שלו ואת התכניות של המשרד לענות על הצורך הזה.

ואני שוב ממליצה שמשרדי הממשלה יקיימו דיונים בינם לבין עצמם. בדיונים הקודמים שקיימתי, ארבעה דיונים בתעסוקת נשים ערביות בנגב, גרמתי לזה שהמשרדים ישבו ביחד ויפתחו תכנית שאני מאוד מקווה ששבוע הבא נקשיב לה. ולא תמיד מה שבא מאיתנו זה רק עניין של ביקורת, לפעמים ההצעות שאנחנו מציעים יכולות לשפר את המצב. משרד החינוך ומשרד התחבורה אולי באמת הגיע הזמן לייעל את השימוש בתקציב של הסעת תלמידים ולחשוב על דרך אחרת, אולי לבנות תשתית, אולי לפתח בתי ספר. אני מודה לכולם, מודה לחברי הכנסת היוזמים ותודה רבה, נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:14.