פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



18
ועדת החינוך, התרבות והספורט
03/07/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 667
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ח (03 ביולי 2018), שעה 11:11

לימודי השפה הערבית בבתי הספר במערכת החינוך העברית - לציון יום השפה הערבי, דיון יזום של חה"כ יוסף ג'בארין

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
יוסף ג'בארין
מסעוד גנאים
חנין זועבי
יוסי יונה
מאיר כהן
סאלח סעד

טלב אבו ערער
ג'מעה אזברגה
זוהיר בהלול
ג'מאל זחאלקה
דב חנין
ואאל יונס

סיגלית שושן - מפמ"ר ערבית ועולם הערבים והאסלאם, משרד החינוך

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

עאטף מועדי - מנכ"ל, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

יהונתן מנדל - מנהל המרכז ליחסי יהודים-ערבים, מכון ון ליר בירושלים

עבאס עבאס - מנכ"ל עמותת אלמנארה לקידום אנשים עם מוגבלות

עומס פרס - מנהל 'כלוא', בית ספר ללימודי השפה הערבית

רון גרליץ - מנכ"ל משותף, עמותת סיכוי

אסמהאן ג'באלי - מרכז מוסאוא

ג'מעה יוסף - יו"ר ועד הורים עירוני, מרכז מוסאוא

אמיר מזא"ה - פורום ועד הורים ארצי

מאי ערו - מנהלת תחום שפות, יוזמות קרן אברהם

תאבת אבו ראס - יוזמות קרן אברהם

אמנון בארי-סוליציאנו - יוזמות קרן אברהם

גל זרביב - דוברת, יוזמות קרן אברהם

אחמד ג'בארין - יו"ר ועד הורים ארצי בחברה הערבית בישראל

תמרה קרמר - communacation staff

אימאן שמשום - עמותת יד ביד

מארי קופטי - מדריכה פדגוגית, עמותת יד ביד

יואל משי - אחראי מערכות מידע, עמותת יד ביד

אינאס דיב - מנהלת אגף חינוך, עמותת יד ביד

אילנה דבורצ'ין - צוות ועדות כנסת וקשרי ממשל, נשים עושות שלום

שולמית נתנאל - פעילה, נשים עושות שלום

עידן רינג - מנהל מחלקה, עמותת סיכוי

יעלה מזור - רכזת פרויקט, עמותת סיכוי

גילי רעי - עמותת סיכוי

זינה חג' יחיא - תלמידה, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

לימודי השפה הערבית בבתי הספר במערכת החינוך העברית - לציון יום השפה הערבית
דיון יזום של חה"כ יוסף ג'בארין

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 3 ביולי 2018, כ' בתמוז תשע"ח. הנושא: לימודי השפה הערבית בבתי הספר במערכת החינוך העברית – לציון יום השפה הערבית – דיון יזום של חה"כ יוסף ג'בארין. הוא יגיע, יוסף, ניתן לו לדבר, אבל מאחר וחבריו לסיעה כאן, לי אין ספק שהוא ישמח שהם יתחילו ולאחר מכן נצרף אותו לדיון.

אני חושב שזה יום חשוב שהכנסת מציינת אותו, למרות שאני מכיר, חברים, ראשי ועדות שאחרי הלילה של אתמול קיצרו את הלו"ז שלהם. לי לא אפשרו, כפו עלי את הדיון בבוקר. רציתי לדחות. אמרתי, אם אני לא דוחה דיון אחד, לא דוחה גם את השני. אני כמעט ער מאתמול בשעה 5:00 בבוקר, אז קצת הבנה, אין קריאות ביניים. הדיון צריך להיות רק ברשות דיבור ולנסות לא להרים את הקול. אנחנו ניתן לחברי הכנסת להתחיל כסדר ישיבתם וימחלו לי אלה שהגיעו לפני/אחרי. נעשה את זה ידידותי ומהיר.

בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.

תודה לך אדוני היושב ראש. בוקר טוב, היום הזה הוא יום מרגש, יום חיובי, יום אופטימי. מהבוקר אני משתתף בדיוני ועדות ואני שומע את חבריי מדברים בשפה הערבית. הצליל הנעים שלה, המוזיקה שלה, ואני אומר לעצמי, הלוואי שנגיע ליום שלא יהיה לנו יום שפה ערבית בכנסת אלא כל יום יהיה יום שפה ערבית ויום שפה עברית וכולנו נוכל לדבר בשפה שנוח לנו לדבר.

אני מבין ערבית ואני מדבר קצת ערבית, אבל כשאני מדבר בציבור, אני תמיד מדבר בעברית, למה? כי חשוב לי לדבר מדויק. אני מסתכל על חבריי הערבים ואני אומר שגם להם יש את הזכות כמו שלי לדבר בשפה שהכי נוח להם, שהכי מדויק, הכי מתאים להם. אמנם יש אצלנו חבר כמו חבר הכנסת זוהיר בהלול שהעברית שלו יותר טובה מאשר של חברי הכנסת היהודים, אבל עדיין גם זכותו כמו כל חברי הכנסת הערבים, לדבר בשפה הערבית כשהוא רוצה לבטא את עצמו בשפתו.

שפה יכולה להיות גשר, צריכה להיות גשר, והדיון הזה עכשיו כאן בוועדת החינוך על איך אנחנו מרחיבים את מקומה של השפה הערבית במערכת החינוך העברית, הוא דיון חשוב, הוא דיון מרכזי. נמצאים איתנו חוקרים שעוסקים בנושא הזה הרבה שנים. אני מברך אתכם על העבודה שלכם ובאמת מקווה שהדיון הזה יהיה דיון מעשי. אני מקצר, כי יש כאן כל כך הרבה אנשים שיכולים לתרום לדיון. תודה, אדוני היושב ראש.

יש לנו עוד מצגת, אז אנא התחשבותכם באורך הדיבור. לא לחזור על דברים. לקצר.

יוסי יונה.

אדוני, אני באמת שמח לדבר בשפה הערבית, אבל בגלל שרובנו כאן לא דוברים ערבית.

אבל תן לנו בגלל שאתה מומחה שפה הערבית.

אני לא מומחה לשפה הערבית.

אתה מומחה לשפה הערבית. הייתי אצלך באיזו סיעה שאפילו כתבת מאמר ונאמת, אז דבר כמה משפטים לטובת אלה שמבינים כדי שנצלול ככה. יש לה צליל נעים.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

אדוני היו"ר, אני שמח להיות כאן, בישיבה החשובה הזו, לרגל יום השפה הערבית, וכמו שאתם יודעים, באופן מסורתי אני נושא דברים ביום המיוחד לשפה הערבית בפרלמנט, והיום אנו מדברים על היוזמה הסעודית לשלום, אני קורא לראש הממשלה נתניהו לקבל את היוזמה הסעודית, וזה מציאותי.

אני ידעתי שאני מאתגר אותך. עכשיו יוסי, תחזור לעברית.

גם הפנייה שלנו, בעיקר זה אנשים שדוברים ערבית, אלה שקובעי המדיניות במשרד החינוך. יש לנו פה את הדוחות הללו. זה מאוד מצער. כפי שאתם כולכם יודעים, אלה שמכירים אותי, אני מאוד אוהב את השפה הערבית. תמיד כשאני מדבר ערבית עם אנשים, שואלים אותי, תגיד, אתה למדת? אתה היית ב-8200 או היית במוסד? לא, לא הייתי בשום מקום, משום שגם בסדר ללמוד בגלל שיקולים שכאלה, אבל אני למדתי את השפה הערבית כי אני אוהב את השפה. אני חושב שהשפה הזאת יפהפייה.

זה גם מהבית.

בעיקר זה אוניברסיטה, אבל מה שחשוב להגיד, ופה אני רוצה לומר את הדבר שאני תמיד אומר. השפה הערבית, תופתעו, היא גם של היהודים. קודם, שתי השפות הן שפות אחיות תאומות. זה אחד. דבר שני, כשמישהו חושב על ההיסטוריה היהודית, לא יכול שלא לחשוב על העובדה המאוד פשוטה, שמיטב התיאולוגיה היהודית, הפילוסופיה היהודית נכתבה בשפה הערבית, זאת אומרת, אם אנחנו היהודים חוזרים להיסטוריה שלנו ושואלים את עצמנו, תגידו, מה ההיסטוריה שלנו היהודית, אנחנו לא יכולים, גם אם נרצה ונתאמץ ונכחיש, כמו שהיום מכחישים בחברה הישראלית, לא נצליח, כי אנחנו מסתכלים אחורה, ההיסטוריה היהודית כרוכה בטבורה, אדוני היושב ראש, בשפה הערבית. נחשוב על הרמב"ם - - -

הרמב"ם עצמו עם הגרסאות.

בוודאי. דבר אחד שאני אמרתי ואני אחזור עליו, בנאום הראשון שלי בכנסת, כי גם מבחינת השירה הערבית הקלאסית, אני שואל יהודים אם שמעו על בן עדייה. היהודים לא יודעים. הוא היה אחד מהמשוררים החשובים ביותר. לפני בוא האיסלם כתב לחצי האי ערב שירה ערבית קלאסית מדהימה שהשפיעה על התפתחות השירה הערבית הקלאסית. אני אומר, ההיסטוריה שלנו כרוכה באמת בטבורה בתוך השפה הזאת. היא שפה גם שלנו.

תעשה טובה, אנחנו רבים על כל כך הרבה דברים, אל תוסיף לנו את השפה גם.

לא, היא גם שלנו. אני לא טוען לבעלות, אלא אני אומר, ההיסטוריה שלנו כרוכה בשפה הזאת. אני אוהב את השפה הזאת ומאוד מצער אותי גם שהמצב העגום שלה כפי שעולה מתוך הדוחות הללו, שהיא לא מקבלת עדיפות מנקודת מבטם של קובעי המדיניות בחברה הישראלית, בממשלת ישראל וכו'. כמו שראינו כאן, אפילו היא לא נתפסת כמקצוע חובה לבגרות.

אנחנו נשמע בהמשך גם את משרד החינוך, לפני סוף הדיון.

אני אגיד משהו, שוב, אם תרצו, אידיאי גדול. חבר'ה, אנחנו במזרח התיכון.

לא מרגישים?

מבחינת השפה. תסתכל על סדרי העדיפויות של אנשים: צרפתית, אנגלית, רוסית, לא יודע, והשפה הערבית נדחקת לקרן זווית באופן שהוא יותר מעיד לטעמי על איזושהי בעיה פסיכולוגית מאשר על איזו הבנה ריאלית של המציאות, לכן אנחנו בכל הזדמנות אומרים, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, האחראים על מערכת החינוך במדינת ישראל, הדבר הזה הוא חיוני, הדבר הזה הוא דבר הכרחי. אלה מכם שהם דוברים יותר משפה אחת, כאשר אתם שולטים בשפה מסוימת, זו לא עוד שפה, זו תרבות אחרת. זה כאילו יש לכם עוד חיים. ככה באמת אני חש כשאני מדבר בשפה הערבית ולכן מאוד חשוב שאנחנו מקיימים את המפגש הזה ומעלים שוב את חשיבותו של הנושא הזה, ואני מאוד מצטער שלמרות הדיונים המתמשכים מזה ארבע שנים, אנחנו עוסקים בנושא הזה של השפה הערבית, לא נעשה די כדי להכיל אותה, כדי לשלב אותה.

ישנן הצעות חוק שתקועות. נשמע גם עליהן.

תודה רבה אדוני היושב ראש.

ואאל יונס.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

אדוני היו"ר, מר יעקוב מרגי, תודה על היום הזה של השפה הערבית. השפה הערבית היא שפה רשמית במדינה, ויש להתייחס אליה כשפה מקבילה לשפה העברית ולא כשפה שניה. יש ללמד את השפה הערבית בבתי הספר היהודיים החל מגיל כיתות יסודי, ועל כן נהיה אנחנו גאים כשיהודי מדבר בערבית, ונוכל להבין אותו טוב. יהיה יחס ידודותי ואהבה בין האנשים בזכות השפה. השפה הערבית לא נמצאת רק בישראל, ואנחנו בישראל 20% מהאוכלוסיה, ויש לקחת את השפה הזו במלוא הרצינות. השפה הערבית היא שפה בינלאומית, ואני אביא דוגמא מהמונדיאל ברוסיה, מי שדיבר ברוסית, או באנגלית או בערבית, היה אפשר להבין אותו.

אדוני היושב ראש, אני דיברתי עכשיו באופן כללי. עכשיו נתמקד בעניין. אני חושב שצריך באמת שמשרד החינוך יתעשת ויתחיל ללמד את הילדים הקטנים בכיתה א'-ב' את השפה הערבית כשפה שהיא מקבילה לשפה העברית ופשוט היא השפה שמדברים בה בעולם הרבה אנשים. הגיע הזמן שאנחנו רוצים ללמוד עם אחר ורוצים ללמוד תרבות אחרת ורוצים ללמוד על דרך חיים של עם. צריך באמת ללמוד את השפה ואז אנחנו נגיע לעמק השווה.

תודה. זוהיר, בבקשה.

שלחתי הבוקר הזה הודעה לידידה שחוגגת יום הולדת. כתבתי לה כדלקמן: שם כמובן בדוי. כתבתי לה בעברית כי היא יהודייה. השם, האחת והיחידה, השם, האהובה, המשיכי להעריף עלינו מאהבתך הכנה ולהפיץ עלינו ממנעמי רוחך. את כמו מעיין לא אכזב שמימיו שוטפים את שדות נפשנו והופכים אותנו זכים יותר וטהורים יותר. מברוק.

מה היא ענתה לך בערבית?

לא, היא עדיין לא ענתה.

היא המומה.

התשובה תהיה, מי זה המשוגע הזה?

גם אם הדברים האלה שלי אליה נשמעים באוזניכם כזורמים ממעיינות השפה העברית הכול כך עשירה ועטורה, השפה העברית עדיין איננה יכולה להגיע לקרסוליים של השפה הערבית. אני אומר לאחיי היהודים, אתם גודעים במו לשונכם את העושר הלשוני שיש לכם בשפתכם. זה דבר אחד.

השפה העברית היא עשירה אבל אנחנו גודעים את מעיינות השפה הזאת במו לשוננו מכיוון שהשפה העברית הפכה להיות שפה מאוד בנאלית, מאוד שטחית, אבל שתי השפות הן שפות אחיות. איך אפשר לגדוע שפות תאומות סיאמיות בצורה כל כך מחרידה במדינה הזאת?

תסביר איך גודעים.

עכשיו אני אומר לך. א', לא מלמדים את השפה. ב', הבניין הזה נוגס בלגיטימיות של השפה הערבית ומדיר אותה באופן קונסיסטנטי פעם אחר כך באמצעות חוק הלאום למשל. חברי, חבר הכנסת ואאל יונס דיבר על השפה הערבית הרשמית, אבל חבר הכנסת ואאל יונס, אנחנו אולי שותפים לדבר עבירה מכיוון שהממשלה הזאת תחת אותה קורת גג מנסה להדיר את השפה הערבית. השפה הערבית בעוד שנה-שנתיים תהיה מותרת רק אולי באמצעות ממשל צבאי שנחזיר אותו למחוזותינו.

אני מקווה שלא.

אסור לנו להסכים לעובדה שהבניין הזה גם מדיר וגם מעמיד את השפה הערבית בעמדה נחותה יותר מאשר השפה העברית. איך אפשר לקבל זאת כאשר עכשיו אם אני אשתמש בשפה הערבית או בשפה העברית, אני אמצא ערכים דומים כמעט בכל מילה שנייה. שנייה-ס'נייה, אותו דבר. ה-ש' הפכה ס'. אחד זה וואחד. אותו דבר. כל המילים דומות. אם עכשיו נעשה ניסיון, פיילוט, תמצאו כמעט 70%-80% אפילו במילים שאנחנו נשתמש בהן כאן, נמצא ערכים משותפים ולכן אני הייתי מצפה שביום השפה הערבית אנחנו נרים את נס המרד על כך שמנסים להוקיע ולהפקיע מאיתנו את שפתנו ואת מעמדה במדינה הזו.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

לכן, אני פונה אליך כבוד היו"ר, והשם שלך זה יעקוב מרגי, אולי זה בכלל יעקוב אלמרג', אתה יודע מה זה מרג'? מרג' (עמק) מכיל את האדמה הטובה ביותר, כי הגשם מוריד את האדמה מהגבעות אל העמק. העמק הוא עשיר, אני מבקש ממך, שהעמק שלך יהיה פורה גם בנושא הזה, כדי שתחזיר את הממשלה הזו ואת הקואליצה הזו מכוונתם ומזימתם להתנכל ולקבור את השפה הערבית ולהוריד אותה ממעמדה כשפה רשמית.

תודה רבה. יוסף. חברי הכנסת, אחרי יוסף נעשה הפוגה למצגת ונחזור אליכם.

משרד החינוך פה?

כן.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

כבוד היו"ר, ח"כ יעקב מרגי, כבוד הנוכחים, רציתי תחילה לברך אתכם בשפה הערבית. אני רואה מסביב הרבה פעילים מרכזיים בתחום ההגנה על השפה הערבית ועל התרבות הערבית ועל הזכויות התרבותיות והקולקטיביות של המיעוט הערבי, יישר כוח על העבודה ועל ההתעקשות ואנחנו חלק ממאמצים אלה. תרשו לי לעבור לשפה העברית.


תודה לכבוד היושב ראש. שנה שלישית ברציפות שהאירוע בוועדה שלך הוא אחד האירועים המרכזיים.

אמרתי בפתיחה שזה מתסכל, כי זה מרגיש שמגיע מהר. כמה החיים - - -

רצים מהר, כן. שנה שלישית ברציפות, אחד הנושאים המרכזיים שאנחנו דנים בהם היום. אני מקווה שאנחנו יוצאים גם מהדיונים הללו לפחות כאן בוועדת החינוך עם תחושה של התקדמות בנושאים הללו.

יש אולי מאפיין מיוחד, שאנחנו מדברים אמנם על שפת התרבות, שפת הזהות, שפת הלאום של הציבור הערבי, אבל כשאנחנו דנים בהקשר של לימודים בבתי הספר העבריים, אי אפשר להתעלם מכך שציבור ניכר בתוך הציבור היהודי, זו שפת המורשת, זו השפה שאולי דוברים אותה בתוך הבית לפחות ההורים, אבל גם שלא נשכח, זו השפה של האזור. מדינת ישראל בתוך אזור שדובר את השפה הערבית ולכן אני חושב שכל כך מתבקש להדגיש את חשיבות הערבית וחשיבות לימודי השפה הערבית גם בקרב הציבור היהודי. נראה את הנתונים, מאוד מדאיגים, אפילו מאוד מקוממים. הצהרות שאנחנו שומעים מקברניטי משרד החינוך על כך שקיימת התקדמות משמעות בלימודי השפה הערבית בבתי הספר העבריים, כשאנחנו רואים את המחקרים היום, אנחנו רואים בעצם שאין כיסוי להצהרות הללו ושאין התקדמות משמעותית בתחום הזה, וזה באמת משהו שלא רק מצער, לדעתי הוא פוגע באופן קשה בניהול תקין של חברה שהייתי רוצה שתהיה חברה דו-לשונית.

אני מבקש לקצר. הדיון יהיה שעה, לא שעה וחצי.

יש לנו חלום לגבי השפה הערבית, אותו חלום שאנחנו רואים אותו ממומש במקומות אחרים. כשאני מבקר במדינות שיש יותר משפה רשמית אחת כמו למשל בקנדה, ואני מבקר בפרלמנט ואני מבקר בבתי המשפט, במשרדי ממשלה ורואה שמתייחסים לאנגלית וצרפתית באופן שווה ומכשירי התרגום זה משהו אינהרנטי ומוטמע בתוך החיים שם, אז אני מבין כמה אנחנו רחוקים מלתת את המעמד הראוי לשפה הערבית. במציאות המצב הוא מאוד קשה. התקווה שלנו, שדרך דיונים כאלו נוכל לקדם את מעמד הערבית לפחות בהקשרים ספציפיים, אם לא בהקשר הכללי הרחב.

היה לנו דיון מוקדם שנכח בו חבר הכנסת אמיר אוחנה, שהוא יושב ראש הוועדה שעוסקת בחוק הלאום. הזהרתי אותו כפי שאנחנו כולנו מזהירים, על הסכנה שבביטול מעמדה של השפה הערבית כפי שמוצע בחוק הלאום. עדיין לא השתכנע כמובן, אבל אני רואה ביום הזה עוד מאמץ למאמצים שלנו לחסום את הצעת החוק המסוכנת שמבקשת לבטל את המעמד הרשמי של השפה הערבית.

גבירתי, אבל ממש בקצרה. יש לך כמה דקות בודדות.

קודם כול תודה רבה אדוני יושב ראש הוועדה, תודה רבה לחבר הכנסת ג'בארין על כך שיזם את הדיון, חברי הכנסת המכובדים, נציגת משרד החינוך והדוברים האחרים, מכובדיי, שמי גילי רעי, אני מעמותת סיכוי. זו עמותה משותפת ליהודים וערבים שפועלת לקידום שוויון וחברה משותפת בין האזרחים הערבים והיהודים בישראל.

את השנה האחרונה אנחנו הקדשנו לעריכת מחקר על פי מודל שפיתחנו בעמותה, מחקר מדיניות שבוחן את המדיניות של לימודי הערבית. המחקר הזה עוסק בחסמים בלימוד הערבית במערכת החינוך העברית ומספק ניתוח מדיניות מקיף של הבעיות והחסמים הפוגעים בהיקף לימודי השפה ובמספר הלומדים אותה. המחקר גם מספק המלצות מדיניות קונקרטיות שבאמצעותן ניתן להסיר את החסמים, ואני אגיע גם לזה בסוף דבריי.

אני רוצה לפתוח בנתונים, זה בעמוד השני של המצגת שנמצאת בפני חברי הכנסת, וזה נתונים על תפוקות, על התוצאות של מערכת החינוך דהיום. החדשות הטובות הן, מערכת החינוך שלנו יודעת ללמד שפה זרה. אנחנו רואים את זה בממצאים בנוגע לידיעת השפה האנגלית. 60% מהיהודים מעל גיל 20 מדווחים שהם יודעים אנגלית ו-68% מהם מדווחים שהם למדו את זה בבית הספר. זה על פי סקר של הלמ"ס, הסקר החברתי של הלמ"ס משנת 2011. לעומת זאת במצב הערבית רק 8.6% מהיהודים מעל גיל 20 מגדירים את עצמם כבעלי ידע בשפה, ומתוכם רק 18.6% מדווחים שהם רכשו את הידע הזה במערכת החינוך, כלומר, מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל, אנשים שלהם ערבית היא שפה זרה, רק 1.6% מדווחים שהם גם יודעים ערבים וגם למדו את זה בבית הספר. בזה אנחנו רוצים להתמודד.

חשוב לי לציין, ישנן מגמות חיוביות ומגמות שליליות. לא הכול שלישי, וחשוב לי לציין גם את המגמות החיוביות, בראש ובראשונה ההצהרה של שר החינוך בדבר הכוונה להרחיב את חובת לימוד הערבית לכלל החינוך היסודי, הצהרה חשובה וחיובית ביותר.

מתי הוא הצהיר ואם עבר לכלל מעשה?

בזה הוועדה המכובדת הזו דנה.

נשמע את זה אחר כך, אוקי, תודה.

הדבר השני זה גידול הדרגתי במספר לומדי הערבית בכיתות היסוד, והדבר השלישי זה גידול הדרגתי בשילובם של מורות ערביות שמלמדות ערבית בחינוך העברי. לעומת זאת המגמות השליליות, ואל תתבלבלו, זה נכון שזה שלוש מול שלוש אבל עדיין המגמות השליליות, הנפח שלהן גדול יותר. בשני העשורים האחרונים חלה ירידה במספר לומדי הערבית בחטיבות הביניים. למרות שמדובר בחטיבות ביניים במקצוע חובה, חלה ירידה של 70% במספר הנבחנים בבחינות הבגרות בעקבות רפורמה שעשה השר שי פירון שביטל בעצם את היכולת להיבחן ביחידה אחת עד שלוש, וישנו מחסור מתמשך במורים שמתאימים, שעברו את ההכשרה המתאימה, ואנחנו גם רואים שבמסגרות ההכשרה אין שינוי במספר, זאת אומרת שאם רוצים להגדיל את מספר הלומדים, צריך גם להגדיל את מספר המורים המוכשרים לכך.

ללמד את השפה?

ללמד ערבית כשפה שנייה.

כי לא חסר לנו מורים בארץ.

בהחלט, ומורים מצוינים.

אני רוצה להציג עכשיו את החסמים. החסמים מסבירים אולי בפעם הראשונה את הסיבות שבגינן - - -

יש עלייה, אמנם לא גדולה של אחוזי הניגשים ל-5 יחידות בערבית בתיכונים. יש עלייה של 1% מ-2008.

נכון, יש עלייה של 1%. חבר הכנסת ג'בארין קיבל עכשיו מידע עדכני מהממ"מ, אבל עדיין כשאנחנו משווים את זה, יש עוד עבודה לעשות ואני אתייחס לכך.

החסמים שאני אציג כעת מסבירים אולי בפעם הראשונה את הסיבות שבגללן כל כך מעט בוגרים של מערכת החינוך העברית יודעים ערבית. החסמים האלה מתחלקים לשלושה סוגים: בראש ובראשונה חסמים במדיניות החינוך הלשוני, וכאן חשוב לציין, הערבית היא מקצוע חובה, אבל בעצם אין חובה ללמדו. זו לא חובה לעבור מבחן בגרות בערבית כתנאי לתעודת הבגרות. בהקשר הזה, הערבית נמצאת במקום יותר נחות מחינוך גופני. יש תחליף ללימודי ערבית בצורת לימודי השפה הצרפתית, ואנחנו יודעים שישנה מדיניות של פטורים לתלמידים ליקויי למידה שמוצאים משיעורי הערבית לחיזוקים במקצועות אחרים.

אולי הדבר המרכזי והחשוב מכל זה חלוקת השעות. שעות שבועיות הן המשאב היקר ביותר למנהל או מנהלת בית ספר, והיום בעצם רק השעה השלישית היא שעה ייעודית צבועה. השעתיים הראשונות המוקצות ללימודי השפה הערבית אינן חובה ללימודי השפה הערבית, ומנהלת בית ספר שנמצאת במצוקת שעות, יכולה להשתמש בשעתיים האלה לצורך נושאים אחרים.

משרד החינוך, להתייחס לנקודות האלה בהתייחסות שלכם.

ואני אשמח לשמוע כמובן את התייחסות משרד החינוך.

זה הדבר הכי מותרע, וזה כבר 30 שנה.

בפועל זה אומר שמשרד החינוך מתמרץ את לימודי הערבית, אבל אין לו יכולת לאכוף.

החסמים השניים עוסקים בתחום המעקב והפיקוח. אני לא אכנס פה לפרטים, אבל זה ברור לכול שאם אין לנו בייסליין של כמה לומדים, קשה לקבוע עד כמה אנחנו רוצים להרחיב את היקף הלמידה. אם אין לנו סולם אחיד שקובע לאיזו רמה אנחנו רוצים להגיע, קשה לקבוע יעדים. הממשלה הזו מצטיינת בקביעת יעדים ועבודה לפי תוכניות עבודה והיא צריכה לעשות את אותו הדבר בלימודי הערבית.

וכאן לא נקבעו יעדים.

טרם.

תודה.

הדבר האחרון והוא לא קשור רק למשרד החינוך, והוא קשור לדברים שאמרו גם חלק מחברי הכנסת המכובדים, המוטיבציה. ישנן שלוש משקולות כבדות שמנמיכות את המוטיבציה ללמוד ערבית: האחת היא תחושה של חוסר אפקטיביות בלמידה. הרבה תלמידים יהודים לומדים ערבית, אבל בסוף הלימודים לא מסוגלים לשוחח בערבית. הדבר השני זה סיבות מעשיות לשימוש בשפה. מה לעשות, ערבית היא לא כמו אנגלית, אנחנו לא צריכים אותה להשכלה אקדמית או לעולם התעסוקתי, והדבר האחרון, וזה מתקשר להשתלבות שלנו במרחב, זה היעדר רצון בהיכרות או בקרבה תרבותית לחברה הערבית, שכאן אחרי הדברים היפים ששמעתי גם מיושב ראש הוועדה וגם מחברי הכנסת, ברור לי שאפשר לשנות את המצב הזה.

אני רוצה להצביע על מספר המלצות לשינוי המדיניות, ליצור תמריצים, להוסיף שעות עידוד, להרחיב את שנות הלימוד לכיתות היסוד, לקבוע רף מינימלי בערבית כתנאי לקבלת תעודת בגרות כמו היחידה שיש במדע וטבע בחברה, להגביר כמובן את הפיקוח ולקבוע בייסליין ויעדים, להגיע אליהם, ולבסוף, לחולל מוטיבציה. משרד החינוך רק השבוע בישר לנו על הישגיו המצוינים בזכות קמפיין לימודי המתמטיקה. אין סיבה שהמשרד לא יזום קמפיין רחב היקף שיעודד את לימודי הערבית ויגדיל את המוטיבציה לכך, וכמובן גם משרד החינוך וגם משרדים אחרים כמו משרד התרבות, יכולים ליצור ולתקצב פלטפורמות למידה ואירועי תרבות וימי שיא כדי להגביר את המוטיבציה. אלה הן ההמלצות שלנו. כמו שאמרתי, יישום שלהן, גם אם בהדרגה, יכול לחולל מהפכה של ממש וסוף-סוף להביא אותנו להשיג את היעדים היפים שנשמעו בהצהרות שר החינוך, ראש הממשלה וחברי הכנסת.

מבחינתי, יש לי הסיכום לדיון הזה. הדף הזה יהיה הסיכום של הדיון הזה.

בשמחה, תודה רבה.

כפי שהבטחתי, חבר הכנסת מסעוד גנאים. לאחר מכן אתן לד"ר יוני מנדל ממכון ון ליר.

(אומר דברים בשפה הערבית לבלן התרגום החופשי)

אנו נתחיל בערבית, ולאחר מכן בעברית. ראשית כל, תודה ליקר יוסף על היום הזה. יום השפה הערבית בכנסת, אומנם הוא מגיע כדי להתריע על החשיבות של השפה הערבית, אבל אני מקווה שיהיו תוצאות. אני חושב שהשפה הערבית בעיני הרוב היהודי- - -יש הבדל. כשאני שומע את השפה הערבית מיוסי יונה, למשל, זה שונה ממה שאני שומע מאבי דיכטר. כשאני שומע את אבי דיכטר מדבר בערבית, זו שפה ערבית שב"כניכית הנשענת על "דע את אויבך",

כאשר אני שומע יוסי יונה, שפה ערבית, תרבותית, של שלום, של הידברות, של אנושות, אין בה מלחמה, אינה שפה עם נשק, עם שב"כ, זה המסר בסוף.

שאני זוכר שאנחנו למדנו עברית, למדנו תנ"ך בתיכון, מבראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ עד מגילת רות. אנחנו למדנו את זה, לכן תמיד אומרים, אנחנו כערבים מכירים את האחר, היהודי, יותר מאשר שהיהודים מכירים אותנו. אנחנו לא רק מכירים את היהודי, יעקב, לא רק מכירים אותך ואת היהודי בגלל המחסום והחייל או מס הכנסה והשוטר. לא, בגלל שלמדנו גם את התנ"ך ואת הספרות העברית. אנחנו למדנו את השורשים האלה של התרבות היהודית שהטיב יוסי יונה כאשר אמר שהיא חלק מהתרבות הערבית, במיוחד ליהודים שחיו בספרד ובצפון אפריקה ובכל מדינות ערב. אתה לא יכול להבין את התיאולוגיה והפילוסופיה של הרמב"ם בלי להכיר את אל מילכלאם של הפילוסופיים המוסלמים בימי הביניים, בתקופה העבאסית, משום שהוא היה מושפע מאל מילכלאם של המועתזלה והאשערים אלה שלמדו היסטוריה מכירים ויודעים על מה אני מדבר, לכן היא נטמעה. אתה לא יכול להפריד, לכן הציונות עשתה עוול כאשר עשתה את המעשה הזה שאת כל היהודים מארצות ערב, היא ניתקה אותם מזהות התרבותית שלהם.

למה כשצעקנו על זה, לא הזדהית איתי?

אני הזדהיתי איתך והזדהיתי עם המוזיקה המזרחית והמרוקאית. אני לא רוצה להאריך בדבריי. אני חושב, אדוני היושב ראש, שעל משרד החינוך ועל כולנו, כאשר אומרים שעל התלמיד היהודי ללמוד ערבית, לא רק זו שפה כדי שיכיר אותנו, איך להתעסק איתנו, יעני, אלא כדי להבין אותנו כבני אדם. תודה.

תודה.

זה היה אחד מהנאומים המופלאים של מסעוד. אפשר למחוא כפיים?

לא, אסור בוועדה. כאילו מחאנו כפיים.

יש לך דקה-דקה וחצי. קח את המשפטים הכי חזקים שלך.

דקה וחצי?

אתה דוקטור. זו האומנות שלך. אני מאמין שאתה תביא לנו את המשפטים - - -

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

מר יוסף, יישר כוח על היום הפורה הזה, המוצלח והחשוב בפני האיום למחוק את המעמד של השפה הערבית, ועל כל המאמצים שעשית ועודך עושה למען חיזוק מעמדה של השפה הערבית.

אני אתחיל ואגיד משהו אחד על המצב של הערבית באופן כללי ואז משהו ספציפי, כי חבר הכנסת מרגי מבקש לקצר.

אני פשוט רוצה לתת לכמה שיותר אנשים.

אני אתחיל ואומר שאנחנו היום מקדישים את הדיון למצב של הוראת הערבית בבתי הספר היהודיים. אי אפשר לנתק את זה מהמצב של הערבית בארץ בכלל. הרי משרד החינוך בלעדית לזה שיש את חוק הלאום שמבקש למחוק את השפה הערבית. משרד החינוך לא אחראי לזה שהתוכנית היחידה שיש בפריים-טיים היא פאודה, תוכנית שמדברים ערבית של מסתערבים. משרד החינוך לא אחראי לזה ששרת התרבות לא חושבת שבאירוויזיון מותר להגיד מסא (א)לח'יר או אסור להגיד מסא (א)לח'יר. במילים אחרות מה שאני רוצה לומר, זה שהמצב של הערבית בארץ גרוע. אגב, באמת אפשר לעשות את ההשוואה בין המצב - - -

אבל זה לא הדיון עכשיו.

נכון, אבל אני אומר שאנחנו צריכים לדבר על גידום הערבית בבתי הספר. צריך לזכור שלעשות את הקידום הזה בלי לקדם את הערבית במרחב הציבורי, לא עשינו שום דבר.

קח עוד משפט חזק.

לגבי קידום הערבית בבתי הספר. הייתה לי הזכות ביחד עם חברים מיוזמות אברהם שנמצאים כאן עכשיו, ומארגונים אחרים, לנסות ולחשוב בעצם על כל הבעיות האקוטיות שקיימות בשדה הוראת הערבית ולנסות ולבנות תוכנית שלד של עקרונות חדשים להוראת הערבית. אני אציין כמה מהם עכשיו: ראשית, לא לחשוב על הערבית רק כשפה שנלמדת מכיתה ז' עד ט' או ה'-ו' כשפת בחירה אלא כשפה שנלמדת בצורת חובה מכיתה א' ועד י"ב. דבר שני, לימוד של הערבית המדוברת והספרותית בצורה משולבת, לא לעשות את ההפרדה הזאת ביניהן כמו שהיא קיימת היום, לקדם מורים ערבים מכיתה א' ועד כיתה י"ב, לשנות את התכנים שנלמדים לבגרות ב-י' ו-י"א ו-י"ב בגלל שמתחילים ללמוד את השפה הזאת כבר מכיתה א', לנתק את הקשר מחיל המודיעין ומהצבא על מנת לתת לשפה הזו מקום אזרחי, ואסיים רק במילה אחת - הדרך לשיפור עוברת בסופו של דבר במוכנות לקרוא, להבין, לקבל טעויות מן העבר. הביקורת שלנו היא לא נגד משרד החינוך של שנת 2018, היא כנגד המערכת כולה שמשנת 48' לדעתנו לא מלמדת ערבית בצורה נכונה.

תודה. ג'מאל זחאלקה.

יישר כוח יוסף, תבורך, הבעיה הקשה ביותר של השפה הערבית, לא הכול אותו דבר, לא הכול באותה רמה, זה לא מביא לשום דבר אלא אם אנחנו מזהים איפה הבעיה העיקרית, מה בראש סדר העדיפויות. אחר כך באים דברים אחרים. הבעיה העיקרית, שבוגרי בתי ספר תיכוניים ערביים בארץ לא יודעים לכתוב בשפה הערבית, כלומר, הערבית שלהם היא קלוקלת.

כן, אבל זה לא הדיון. אנחנו מודעים. היו דיונים על זה.

לא, זו השפה הערבית. גם השפה הערבית.

בסדר.

לכן צריך לעשות שינוי. אנחנו צריכים להיות משוגעים על השפה הערבית כמו שהצרפתים מטורפים על הצרפתית שלהם. אם לא יעשה הדבר הזה, לא יהיה אפילו צורך שילמדו בבתי הספר היהודיים, כי הערבים יתחילו לדבר איתם עברית, לא ירצו לדבר ערבית. לא יודעים לכתוב בערבית, זה יש בעיה. אני יודע שדיברנו על זה הרבה בוועדה הזאת, ומשרד החינוך התחיל לעשות דברים אבל אלה דברים קטנים. היום אומרים לך תלמידים שלומדים בבתי הספר, המקצוע הכי קשה להם זו השפה הערבית. בורחים ממנו. ההכוונה החינוכית, בעיניי היא אנטי חינוכית, היא ללימודים אינסטרומנטליים לאתוס של היעילות ולא אתוס של הרוח, כי אתה לומד שפה, אתה לומד ספרות, הדמיון שלך מתחיל לפעול, הרגשות, המוסר וכל הדברים האלה שהיום אומרים לך, לך תלמד מתמטיקה, תלמד פיסיקה, תהיה מדען, תהיה מכונה. אם לא יינתן משקל, אני מקצין בכוונה, בתי ספר יתחילו להוציא מכונות במקום בני אדם, רובוטים במקום בני אדם, יעילות, כמה אתה תורם ולא שפה שהיא נותנת את האנושי שבתוכך. אני לא צריך להרחיב על חשיבותה של שפה, אבל מה שצריך לעשות זה שינוי מהותי בלימודי ערבית בבתי הספר הערביים. יש הרבה מה לעשות. יש לי המון הצעות ואני קורא שאנחנו נערוך דיון על העניין הזה.

תודה. זינה חאג' יחיא, תלמידה, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, שמקפידים לפקוד אותנו בוועדה כאן, בניגוד לארגוני המורים והסתדרות המורים. הסתדרות קצת יותר. בבקשה.

אני מצטערת שהקול שלי רועד, אני קצת מתרגשת.

מותר לך.

קוראים לי זינה, אני בת 16 מטייבה. אני יושבת ראש מועצת התלמידים אצלנו בטייבה, גם ראשת החברה הערבית במחוז מרכז. אני פה מייצגת את מועצת התלמידים והנוער הארצית.

אני אתחיל בלשים דגש על מה שאמר חבר הכנסת ואאל, שהשפה הערבית צריכה להיות במקביל לשפה העברית. זה אומר שהלימוד של השפה הערבית צריך להיות כמשהו שחייב להילמד, להתחיל ללמד את זה יותר מהגיל הרך.

אני ממש מודעת לכל תוכניות הלימוד שעושים ומחדשים כל הזמן, וכמה משקיעים כספים בשביל לקבל את השפה הערבית בבתי הספר במגזר היהודי, אבל כשזה בא ליישום, כתלמידים, אנחנו לא מרגישים את זה. יש לי למשל חברים מהצפון ועד באר שבע. כשאני אומרת שאני ערבייה, הם מאוד מתרגשים, כן, אני יודע להגיד וואחד, תנין, תלאתה. כאן זה נגמר. זה מאוד עצוב, כי אנחנו במועצת התלמידים והנוער הארצית לוקחים את דו-השיח כדרך לקירוב, כדרך לדו-קיום. ההצלחה שלנו ממש מתבססת בלימוד של השפה. אם אני עכשיו יושבת בשיח שיש לי חמישה חברים ערבים ואחד יהודי, אני צריכה לדבר בעברית כי הוא צריך להבין. משהו בפלטפורמה של בתי הספר צריך להשתנות. זה אומר שאי אפשר שילמדו בחטיבה ערבית כבחירה ואחרי זה כמה תלמידים באחוז ממש נמוך ייגשו לבגרות.

זינה, קחי הצעה אחת חזקה מבחינתך כאחת מהשטח, כתלמידה.

ללמד ערבית מדוברת וגם עברית מדוברת.

איפה? גם במערכת החינוך הערבית, גם במערכת החינוך היהודית?

כן, שזה יכנס לא כתוכנית. שיהיה לזה יותר שעות בבתי הספר.

חלק בלתי נפרד ממערכת השעות. איפה את למדת, אם אפשר לשאול?

אני בטייבה.

והעברית שלך מבית הספר או מהבית?

לא, זה מהבית. תלמידים ניגשים ל-5 יחידות בעברית, אבל אחרי בית הספר הם ממש לא יודעים לתקשר, לא יודעים לדבר עברית מדוברת כי אנחנו בבית ספר לא לומדים עברית מדוברת.

תודה רבה לך זינה. תודה שבאת ותרמת לדיון.

זה יכול להתממש אם מאיר כהן יהיה שר החינוך.

תהיי ראשת העיר בטייבה. את תהיי?

כן.

רק על זה מגיעות לך - - -

אם את חולמת על זה, תצליחי.

חנין.

תודה יוסף על היוזמה, וכמובן תודה לנוכחים,

כולנו מבינים שהיום הזה הוא לא פתרון, הוא מסמן בעיה, ומה שיוסף רצה להגיד, הבעיה אינה בעיה של שפה, היא בעיה של המיקום של הערבים הפלשתינים בארץ הזאת. אנחנו לא מטעים את עצמנו. אנחנו יודעים שהבעיה יותר מעמיקה מבעיה טכנית, ללמד את השפה הערבית. היא הבעיה לקבל את הקיום הערבי הפלשתיני כחלק מהמקום, ויש בעיה פסיכולוגית מאוד עמוקה, אחרת, ש-65% מהחברה הישראלית תופסת את עצמה כחלק מהמערב ולא כחלק מהאזור. אנחנו בפני הבעיה בה' הידיעה של בני אדם שהיגרו למקום הזה. אנחנו מקבלים אותם בשוויון, אבל הם רוצים לראות את עצמם - - -

תפסיקי עם הפוליטיקה.

אני לא רוצה להיות שטחית. אנחנו לא שטחיים כאן. אנחנו יכולים לדבר עם אינטליגנציה גבוהה ועם יושר אינטלקטואלי.

תפסיקי לבלבל את המוח עם האינטליגנציה - - - . את לא יכולה כל הזמן - - -

אתה תפסיק עם הגזענות. אתה מטיף מוסר.

תכבדי את האזרחים - - -

אתה לא מכבד את הנוכחים.

אני אלמד אותך מה זה לכבד.

אתה לא מלמד אותי כלום, אתה רק גזען.

אנחנו לא גזעניים, את גזענית.

כזה דיון מכובד, שומעים אנשים מכובדים. את נכנסת, מקלקלת הכול.

אני רוצה לקלקל את הגזענות שלך, כי אתה חלק מהבעיה.

את הבעיה הגדולה.

אתה חלק מהבעיה, אתה לא חלק מהפתרון.

את רוצה שאני אנעל את הדיון בלי סיכום?

יש רגעים שאתה חושף את האמת שלך. אתה לא אוהב את הרגעים האלה. אני חושפת את האמת שלך.

חנין, את רוצה שאני אנעל את הדיון בלי סיכום? יום חגיגי, את מקלקלת אותו.

אפילו לחברים שלך נמאס מהגזענות שלך.

תודה.

אתה מייצג את החברים שלי? אתה מייצג את יוסף? אל תשלה את עצמך.

אני באתי לכאן לכבד 20% מהאזרחים.

אתה לא מכבד אותם.

ואת מקלקלת אותם.

אז תשתוק ותכבד.

לא, אני לא אשתוק.

תודה רבה, הישיבה נעולה בלי סיכום.

יעקב, תחזור.

אני קורא את הסיכום. אין דיון.

אדוני היושב ראש, עם כל הכבוד, יש חברי כנסת - - -

לא עם כל הכבוד, שחברי הכנסת יכבדו את עצמם. אם לא את עצמם, את האורחים. עם כל הכבוד, יכולתי אחרי הלילה של אתמול לבטל את כל הדיונים.

חנין, את עושה זאת כל דיון, כל ועדה. את מקלקלת לשולחים שלך. אל תפריעי לי. אני קורא את הסיכום.

זה ממש משפיל אותנו.

אתה מוכן להקשיב רגע?

תעשה לנו כבוד. צריך להשתיק אותו. הפטרוניות שלו הבעיה. מה זה משנה, מסכים, לא מסכים איתה? הפטרוניות שלו הבעיה.

אתה מוכן להקשיב?

אני מוכן.

תקשיבו, בלי שום קשר, לא כל מי שהגיע, יכול לדבר. הדיון צריך להסתיים ב-12:00. דיברו שישה-שבעה חברי כנסת. נתנו את כל הבמה. כל חברי הכנסת שרוצים להתחשב בחברים ובאורחים, יקצרו. אני אומר תודה, תודה, תודה. קראתי למאיר כהן ולחנין שבע פעמים.

מה אשמת האחרים?

אני לא מאשים אף אחד.

תוציא את חנין ואת מאיר כהן. מה אכפת לנו?

תן לי רגע.

כי זה המחנה הציוני. אני ומאיר וזהו.

תודה. הסיכום של הדיון היום זה המסמך שהגישה תנועת סיכוי.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.